ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 01/12/2014

הצעה לסדר-היום בנושא: "סגירת מפעל "ערד תעשיות טקסטיל" ופיטורי 180 מעובדיה"

פרוטוקול

 
PAGE
2
ועדת הכספים
01/12/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 470>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, ט' בכסלו התשע"ה (01 בדצמבר 2014), שעה 12:45
<סדר היום:>
<הצעה לסדר-היום בנושא: "סגירת מפעל "ערד תעשיות טקסטיל" ופיטורי 180 מעובדיה", של ח"כ דב חנין, ח"כ שמעון אוחיון, ח"כ מיקי רוזנטל, ח"כ אילן גילאון, ח"כ יעקב אשר, ח"כ יצחק כהן>
נכחו
<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
בועז טופורובסקי

אלכס מילר

שמעון סולומון

חמד עמאר

שמעון אוחיון
משה גפני
אילן גילאון

תמר זנדברג

דב חנין

סתיו שפיר
<מוזמנים:>
ינון אלרועי - משנה ומ"מ מנכ"ל, משרד הכלכלה

חגי לוין - סמנכ"ל תכנון שירות התעסוקה, משרד הכלכלה

קונסטנטין בלוז - סגן מנהל רשות הגז הטבעי, מנהל תחום כלכלה ותעריפים, משרד התשתיות הלאומיות

נעם שטרן - משרד האוצר

טלי פולסקוב - ראש עיריית ערד

סוניה אבדיש - עוזרת ראש עיריית ערד

אביה ברטפלד - עוזרת ראש עיריית ערד

נעמי ביטון - מנהלת משאבי אנוש מגבות ערד

פאני אדרי - מנהלת משמרת מגבות ערד

רונן יחזקאל - מנכ"ל ערד תעשיות

צביקה ליברמן - מנהל איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה, התאחדות התעשיינים

חזקי ישראל - התאחדות התעשיינים

אלי יריב - ההסתדרות החדשה

גילעד סופר - חבר ועד מנהל עמותת תיירות ערד

עומר גריג



איל קציר - דובר ועדת הכספים


<מנהלת הוועדה:>
טמיר כהן
<קצרנית פרלמנטרית:>
אושרה עצידה
<הצעה לסדר-היום בנושא: "סגירת מפעל "ערד תעשיות טקסטיל" ופיטורי 180 מעובדיה">
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שלום לכולם, אנחנו דנים בהצעה לסדר היום בנושא "סגירת מפעל "ערד תעשיות טקסטיל" ופיטורי 180 מעובדיה. את ההצעה לסדר הגישו כמה חברי כנסת ולפי הסדר הם: דב חנין, שמעון אוחיון, מיקי רוזנטל, יעקב אשר, יצחק כהן ואילן גילאון. אני מבין שהראשון שנמצא פה לפי הסדר זה חבר הכנסת שמעון אוחיון ולכן הוא יתחיל. מיקי לא נמצא פה ולכן אחרי זה אילן, אבל אם יתווספו נעשה לפי הסדר.

אני רק רוצה לקדם בברכה את טלי ראש עיריית ערד שנמצאת עמנו. אני מניח שגם אנשים מהמפעל, מצד אחד. מצד שני, יש את אנשי תעשיית הטקסטיל ובראשם צביקה ואחרים, ואנשי משרד הכלכלה, כך שיש לנו את כל אלה שקשורים לעניין. ישנו גם נציג ההסתדרות, יפה מאוד.
שמעון יתחיל. בדרך כלל מקובל אצלנו שהמגישים מציגים, ואחר כך אני אתן לך לדבר ואחר כך ידברו האחרים.

<שמעון אוחיון:>
אדוני היושב-ראש, תודה. לפני כחודשיים כולנו היינו באמת עדים לאחת המראות הכואבים ביותר עקב סגירת מפעל המגבות בערד. נדמה לי שכמעט מחצית מחברי הכנסת ביקרה במקום וראתה שלא מדובר באיזשהו מפעל של מציאת איזושהי תעסוקה לאנשים כמו שהיה מקובל בשנות ה-50 וה-60, אלא כולנו השתמשנו בביטוי לא טקסטיל אלא היי-טקסטיל. פגשנו שם מהנדסים, טכנאים, ולא רק אנשים שעושים שם עבודה כמכונאים, או מה שנקרא פועלים פשוטים. מצאנו בעיקר בעלי מקצוע שעברו הכשרה מקצועית.
גם נחשפנו לעובדה שהמפעל הזה הוא איננו מפעל יחיד, אלא הוא חלק משרשרת של מפעלים של אותה חברת סטנדרט שנמצאת בצפון קרוליינה. הלוא הייצור בעיקר הוא ייצור של המגבות לייצוא, לא לצריכה מקומית אלא לחוץ לארץ. כלומר, עומד פה מפעל בסטנדרטים גבוהים, מתחרה, ועובד ביחד ובמקביל למקומות כמו מפעל בצפון קרוליינה. והנה, דווקא ארצות-הברית הקפיטליסטית היא מעמידה את התנאים למפעל. היא מסייעת לו לגבי כל מה שנצרך, אם זה קשור בתשלומי ארנונה או בתשלומים עבור אנרגיה כזאת או אחרת כדי להקל עליו להתקיים כדי לאפשר לאנשים תעסוקה ברמה גבוהה.
אתה מתבונן ואתה רואה שערד מרוחקת למעשה מכל אזור תעסוקה. כאשר תקום עיר הבה"דים אולי זה עדיין יהיה במרחק של 70 ק"מ. אנחנו מדברים על עיר שבכל הקריטריונים זקוקה באמת להתייחסות מיוחדת, לסיוע מיוחד. ואם בעל מפעל מגיע לשם צריך באמת לסייע לו.

מה שקרה בסופו של דבר זה שהמפעל כנראה עובר לירדן כי אולי בירדן הוא מצא את הסיוע ואת התעסוקה כי אנחנו לא יכולים לדבר רק על שכר. אני לא מאמין שהשכר בצפון קרוליינה נופל מן השכר בערד כדי להתקיים.
אני עכשיו פונה לשר הכלכלה שגישתו הלאומית וחשיבות ההתיישבות במדינת ישראל, ובארץ ישראל בכלל, היא באמת חשובה בעיניו. יישוב כמו ערד שהוא מבודד הוא העוגן שלנו בהתיישבות של צפון מזרח הנגב במקרה הזה. אם אנחנו חושבים על קידום ופיתוח והתיישבות צריכים לקחת בחשבון שערד הוא היישוב החלוצי המוביל והוא נמצא שם בבידודו ובחוסר ההתייחסות של ממשלות ישראל, לצערי.
אני מחזיק בידי טבלה של נתונים של מתווה שמציע משרד הכלכלה כדי לסייע, אבל הוא עצמו לא מבצע זאת. חבל שהשר לא נמצא, הייתי רוצה לקבל תשובות בנקודה הזו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שאלו אותו והוא נתן תשובות.

<חמד עמאר:>
אני שאלתי את השר בנושא הזה. אני הלכתי לנשיאות, לא קיבלתי תשובה. אני אבקש שאולי ייתן.

<שמעון אוחיון:>
אנחנו מדברים על חבילת סיוע ובוודאי ראש העיר תרחיב בדברים.

המפעל נסגר, אנשים נשארו ללא תעסוקה. גם אם יפצו אותם, אני לא מדבר רק על ההשלכות, המסר של ממשלת ישראל ליישוב כמו ערד מבחינת תעסוקה הוא מסר קטסטרופלי וגרוע. אסור להסכים לדבר כזה. אני חוזר ואומר, לא מדובר באיזושהי תעסוקה כדי להעסיק את האנשים, אלא מדובר במפעל שמתמודד ברמה בין-לאומית ויש לו מקבילות במקומות אחרים. אבל מה? הוא צריך גם את אותם תנאים שיש למפעלים אחרים מקבילים.

אני יודע שראש העיר עושה מאמץ כאשר היא נמצאת שם באמת בחזית כמעט לבד בהתמודדות שלה בנקודה. אנחנו מנסים להיות לה לפה. יש לה מפעלים ויש לה הצעות ורעיונות, אבל לצערי משרד הכלכלה איננו הולך לקראת אותם יזמים. אם אנחנו רוצים להציל את ערד ולא להשאיר אותה בבדידותה אנחנו מבקשים, מצפים ממשרד הכלכלה, ושבאמת גם ועדת הכספים תלחץ בעניין הזה כדי שמשרד הכלכלה יכין באמת תוכנית מיוחדת ויבצע אותה. לא מספיק להכין כי אני מבין שכבר הכין, אבל בפועל זה איננו מתבצע. לכן, מאוד מאוד חשוב שנתייחס לכך בדיון. תודה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. אילן, אתה הבא בתור.

<אילן גילאון:>
אדוני, הדברים הגדולים כבר נאמרו במליאה. היה מצופה, וצודק חברי שמעון אוחיון שאני חותם על כל מילה שהוא אמר כאן, שהשר יהיה כאן כי זה בדיוק דיון כדי למצוא פתרונות איך בונים רשת ביטחון, ואני מדגיש את הביטחון כפי שבארצות הברית הקפיטליסטית עושים, כדי להציל בדיוק מקומות כאלה שהם בלאו-טק, שהם במעבר בין טכנולוגיות והם גם בגיל הבעייתי הזה ויישוב שהוא פריפריאלי. לכן, אנחנו צריכים למצוא את הפתרונות.
אומנם השר אמר לי
תראה איזה לא פופוליסט אני, אני לא הולך לתמוך במפעל כושל, והיושרה הזאת היא באמת יפה מצדו, אני מאוד מעריך אותה. אבל אני עדיין מבין ומאמין שלקנות לאנשים מקום עבודה זה יותר זול מאשר לקנות להם מקום אבטלה, עם כל ההשלכות שיש בדבר הזה. כאן צריך למצוא פתרונות. צריך לדעת שמפעל מהסוג הזה צריך לקבל איזושהי רשת ביטחון עד אשר עובר דור המדבר מן העולם או מגיע לפרקו, לפנסיה שלו וכו'. וכאן אין פתרון. זאת אומרת, שום דבר כאילו לא קרה. אותו דיון שהיה ונאמרו דברים נוגעים ללב וכל זה,, בינתיים לא קרה שום דבר מלבד האמירה הזו של שר הכלכלה.

לכן, אני היום בעיקר מעוניין לשמוע פתרונות ודרכים כדי להחזיק את המפעל הזה שיגיע לפרקו. אגב, נשמעו גם פתרונות אחרים, יכין ואסם, ובמבה.

<שמעון אוחיון:>
בעיתונות בלבד.

<אילן גילאון:>
שמעון, החיים היום הם בעיתונות. אנחנו חיים בעיתונות. אתה ציינת את תשובת השר ולא שמעתי אותך אומר מה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נגיד עוד מעט. אבל כרגע אני אבקש מראש העיר לומר. אחר כך אחזור לחברי הכנסת ולגופים האחרים. טלי, בבקשה.
<טלי פולסקוב:>
אדוני היושב-ראש, קודם כל תודה רבה ולכל חברי הכנסת שהיום אנחנו דנים בנושא של ערד. אני חייבת להגיד לכם שמחמם הלב לראות את התמיכה של כל הקשת הפוליטית בעיר שלנו. אבל אנחנו שומעים על התמיכה ואנחנו רוצים להרגיש אותה. יש הבדל מאוד גדול בין לשמוע לבין להרגיש. אני רוצה להגיד לכם שמאז שהמפעל הודיע על הסגירה וכבר עברו כחודשיים, לא מפסיקים להגיע אליי יזמים בעקבות הרעש התקשורתי שהצלחנו לעשות במדינה שלנו. אבל יחד עם זאת, אין לי אחד אף אחד שאמר לי: טלי, אנחנו כאן בערד, אנחנו באים. כולם באים לשאול, כולם חוזרים הביתה. כולם עושים חישובים כלכליים ומגיעים למסקנה שזה לא משתלם להם.
רבותי, נשאלת שאלה. אתן לכם קצת נתונים אבל השאלה נשאלת והיא האם ערד היא לא חלק ממדינת ישראל? האם לעיר שלנו ולתושבים שלנו לא מגיעים אותם התנאים כמו לאלה שגרים בכפר סבא? למה? כי אנחנו נמצאים במרחק של 128 ק"מ ממחוז תל אביב? אני רוצה לתת לכם נתונים.
אגב, אני משתמשת בדברים שמשרד הכלכלה הכין לנו ופה אני רוצה קצת לתקן את חברי שמעון. זה לא משהו שמשרד הכלכלה החליט. הם הכינו את זה כהצעה להחלטת הממשלה שאני מקווה מאוד שנצליח להעביר אותה בקרוב. נכון להרגע אני יודעת שמשרד הכלכלה לא משתתף בהצעת מחליטים. אני לא מבינה למה, ולכך אשמח לקבל תשובות. כשאני שואלת את השאלה אומרים לי: יש לנו מספיק כלים כדי לתת ליזמים כדי שהם יגיעו לערד. איפה הם? איפה? אני לא רואה אותם.
ההצעה שנתנו לנו היא הצעה טובה מאוד. אני שואלת, מה הסיבה לכך שאזורי תעשייה בערים פריפריאליות לא מצליחים להתרומם? כי בזמנו הממשלה החליטה על עידוד אזורי תעשייה אחרים כמו אזור תעשייה נועם, כמו אזור תעשייה עידן הנגב, כמו שגב שלום. אתם החלטתם וזה מצליח - מצוין. אז למה האחרים נשארו בצד? אתם רואים, אני נותנת לכם עכשיו נתון שכואב הלב להגיד אותו. בשלוש השנים האחרונות 1,600 מקומות עבודה התבטלו בערד, רבותי. האם זה לא מספיק כדי לכנס ולעשות משהו כאן?

אני רוצה לתת לכם נתונים - השוואת נתוני שיווק באזורי תעשייה. בערד - 3 דונם, בדימונה - 46 דונם, ירוחם - 52 דונם, למה? כי בירוחם עיר הבה"דים מגיעה, אתם יודעים, ודימונה ליד עיר הבה"דים. אנחנו שם בצד מרוחקים גם כעיר מטרה בהחלטת הממשלה 546. אבל אנחנו לא קרובים לזה ואף אחד לא יגיע אלינו כי זה לא משתלם, כי השינוע עולה הרבה כסף, כי הכביש עדיין לא הסתיים, כי אין רכבת לערד, ויש עוד הרבה סיבות.
אז אם אתם כמדינה לא מסוגלים לתת לנו את התנאים האלה אז תשפו את היזמים האלה. תנו להם כסף כדי שישתלם להם להיות כאן. אתם חושבים שמגבות ערד סתם הלך? לא סתם. כי החלטתם להעלות מחיר חשמל, כי החלטתם להעלות מחיר מים, כי לא הבאתם גז לערד. ולמה הוא נוסע לירדן? כי יש לו את הכול במחיר אפס, וכל הדרישות של איכות הסביבה שיש לנו במדינה ברוך השם לא מעט, וכל הכסף שהוא היה צריך להשקיע כדי לעמוד בתקנים, וכן הלאה. מישהו נתן לו שיפוי על זה? לא. כל זה הוא עשה מכספו. אז איך אתם רוצים שהוא יתקיים? 12 מיליון שקל כל שנה הוא הפסיד.

אוקיי, אז הפסדנו מפעל, ואני אומרת את זה עם כאב מאוד גדול בלב. אבל בואו נסתכל מה קורה קדימה. שום דבר לא קורה, רבותי. חודשיים עברו ואני חוזרת ואומרת, שום דבר לא קרה.

אתן לכם עוד קצת נתונים. ערד היא יישוב מטרה בהחלטת ממשלה כמו שאמרתי לכם. אבל 48 ק"מ מלהבים שזה עידן הנגב, 55 ק"מ מבאר שבע, 60 ק"מ מנאות חובב, 68 ק"מ מעיר הבה"דים, ו-34 ק"מ מקמ"ג דימונה. תבינו איפה אנחנו נמצאים. אשמח להעביר לכם את המפה הזו כדי שתבינו מה המיקום הגיאוגרפי של המקום הזה. רבותי, אז מה, זו הסיבה? כדי שישכחו את העיר? אנחנו לא ניתן לזה לקרות.

<קריאה:>
תביאי את כל העיר שלך לשכב פה בכנסת יום ולילה.
<פאני אדרי:>
אם זה היה בהתנחלויות זה לא היה קורה.
<טלי פולסקוב:>
אומרים ירידות צה"ל, אני אומרת שזה עליית צה"ל דרומה. אני מקווה מאוד שתיקחו את זה כאן.

עיר הבה"דים - 55 ק"מ מקריית המיחשוב, 68 ק"מ מעיר הבה"דים צומת הנגב. רבותי, תבינו שאנחנו מדברים על עיר הרבה יותר מרוחקת מהמרכזים האלה שאתם בונים שהנגב יפרח, והלוואי וזה יקרה. אבל אנחנו, לצערי הרב, לא נמצאים במעגל הזה. אנחנו נמצאים מחוץ לתמונה.
אני רוצה לתת לכם נתון נוסף. אני אומרת לכם נתונים מאוד כבדים, אבל אני אומרת אותם כדי לשכנע אתכם שהגיע הזמן להתעורר. נתוני הגירה כללית ביישובי המטרה - שיעור הגירה של האוכלוסייה הצעירה בערד הכי גבוה, רבותי - 24%, כשדימונה זה 18%, ירוחם זה 17%. יש לי עוד להגיד לכם.

<שמעון סולומון:>
אחזק את מה שאת אומרת. שני היועצים שלי הם מערד בדימוס.

<טלי פולסקוב:>
זה רק אומר איזה אנשים איכותיים גדלים בעיר הזו.

אחוז בני 65 ומעלה בערד הוא 15.1%. רבותי, אחוז הרבה יותר גבוה מהממוצע הארצי. אחוז העולים שאני גאה מאוד בהם, אבל גם האחוז הזה הרבה יותר גבוה מיישובים אחרים - 37%, באר שבע - 27%, אחרינו ואופקים - 23%. אחוז האבטלה בנתונים האחרונים מינואר ספטמבר לפני הפיטורים של שני המפעלים האחרונים, ואני מדברת לא רק על מגבות ערד, יש עוד מפעל שנסגר שזה בשקט כזה, אבל זה עוד מפעל פלקסטרוניקס שפיטר את העובדים שלו, אנחנו היינו ב-7%. תסבירו לי איך, אני לא מבינה.

אני רוצה עכשיו להתייחס להצעת משרד הכלכלה שבעיניי היא מצוינת. אני לא מבינה למה פתאום חזרו בהם. אולי אקבל תשובה היום. ההצעה היתה להשוות את אזור התעשייה של ערד לאזור תעשייה של נועם. רבותי, זה המפתח להצלחה. שנית, אנחנו חייבים לדאוג למענק חלוציות. רבותי, ללא עבודה היום, לאנשים האלה אין אלטרנטיבה. אם היתה להם אלטרנטיבה לעבור את הכביש ולעבוד במקום אחר, מילא. אבל אין להם, אין שום דבר שיכול לתת תעסוקה לאנשים האלה. אם היינו דואגים למפעל אחד של 200 מקומות עבודה ויותר, ועוד ארבעה מפעלים קטנים של 50 מקומות עבודה ויותר, לתת להם את הבונוס חלוציות, הראשונים שמגיעים לתת להם את התנאים של נועם, ועוד 25% של הטבה, תאמינו לי שהם היו מגיעים. הם היו נשארים אחרי הפגישה אצלי. אבל הם לא נשארים כי הם חוזרים הביתה ומגיעים למסקנה שזה לא משתלם להם. זה המפתח, רבותי. עם היזמים צריך לדבר בשפת כסף, שום דבר אחר לא עוזר ואני מבטיחה לכם ששום דבר אחר לא עוזר כי חוץ מלפרוס שטיח אדום אנחנו עושים את הכול. כולם יוצאים מהמשרד שלי ואומרים: אחלה, ראש עיר יש פה, אחלה צוות, אנחנו רוצים לעבוד אתכם. אבל חוזרים הביתה ואומרים: טלי, נמתין להחלטת ממשלה. אנחנו רוצים לקבל יותר. זה המצב.

אני שומעת את התשובות של משרד הכלכלה ואותי זה לא מספק. זה יספק אותי בתנאי שאנחנו מקבלים, שאני שומעת את אחד מהיזמים אומר: אני נשאר בערד. עד היום זה לא קרה. תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה לך. הדברים מרגשים מאוד ועצובים מאוד.

<אילן גילאון:>
לא רק עצובים, יש פה גם רעיונות למעשה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. אני קצת בהתלבטות אם לתת קודם כל לחברי הכנסת או קודם כל לאנשים. קודם כל אתן לדב שהוא גם מהמציעים ואחר כך נראה. אולי חברי הכנסת בהקצבת זמן כדי שנוכל לשמוע את האחרים גם. צרכים להיות תכליתיים.
<דב חנין:>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. אני מתנצל שהגעתי בכמה דקות של איחור. פשוט העברתי הצעת חוק שלי בוועדת הפנים.
אדוני היושב-ראש, אני מצטער ששר הכלכלה לא נמצא אתנו כי בישיבה שהיתה לנו בשבוע שעבר אני הבנתי שהוא יישאר אתנו לדיון הזה, וחשוב היה שהוא גם ישמע את דברי ראש העירייה, גם ישמע את העובדים וגם יציג פתרונות מצדו.

צריך להתחיל בזה שהעיר ערד היא עיר עם פוטנציאל מדהים. היא עיר שנמצאת באחד המקומות הכי יפים בארץ. היא קרובה לים המלח, קרובה למצדה, מזג אוויר מצוין. בעבר היא היתה עיר של בריאות ונופש. יש שם אנשים נפלאים, יש שם תושבים. פגשתי את העובדים, אבל אני מכיר גם את ההתארגנויות האחרות שיש בערד. יש שם פוטנציאל אדיר לעיר הזו.

עמיתי חברי הכנסת, הדברים שאמרה פה באמת מדם ליבה ראש עיריית ערד הם דברי אמת. המצב הוא באמת באמת מזעזע. מדינת ישראל נותנת לעיר ערד ליפול, זה המצב. אני אומר את זה בכאב ובצער. אני יודע שזו אמירה חמורה. האחריות היא עלינו. אם לא נעשה מעשה בערד לא יוכלו לפתור לבד את הבעיות. אם מדינת ישראל לא מתגייסת, ואם היא לא מייצרת פתרונות, אם משרד הכלכלה לא מייצר פתרונות, אנחנו נותנים לעיר הזו ליפול.

הדבר הכי מזעזע מכל הסיפור הגדול הזה זה שהיה כאן משבר שבאמת עורר הרבה התרגשות וסימפטיה ואהדה ציבורית וקיבל כותרות בעיתונים, וכתוצאה מכך הוא גם קיבל הרבה הבטחות יפות. אבל כמו שאנחנו שומעים כאן ההבטחות יפות והמעשים מכוערים - זו המציאות. אין מעשים, לא קורה שום דבר. זה באמת הדבר הכי מקומם שאנחנו שוב חוזרים לסרט הזה שכשיש כותרות אז כולם קופצים, וכשהעסק קצת נרגע אף אחד לא מטפל.
לגבי העיר ערד אנחנו צריכים לשים לב לדברים הבאים: קודם כל, העיר ערד צריכה תוכנית גיבוי מידית שבה המדינה מתגייסת לעזרה. במקום להתגייס לעזרה המדינה, לצערי, עושה דברים הפוכים. מקימים, למשל, יישובים חזקים חדשים בבקעת ערד. זה בדיוק ההיפך מלחזק את העיר ערד.

הייתי מציע, אדוני היושב-ראש, שבסיכום הישיבה הזו אנחנו נאמץ אחת לאחת את הצעותיה של ראש העיריה. אני חושב שהן נכונות. אנחנו צריכים לדרוש ממשרד הכלכלה לעמוד בהתחייבות שלו ולעמוד בהצעה שהוא הציע לפתרון בעיות העיר ערד, ושזו לא תהיה הצעה באוויר, אלא שזו תהיה הצעה שמאומצת גם על-ידי ועדת הכספים ומקודמת בפועל.
אדוני היושב-ראש, יש תוכנית מעשית איך לקדם 1,000 חדרי אירוח בערד, צימרים. זה מקור פרנסה נהדר, זה אפשרי. משרד התיירות תומך בזה. גם לזה אנחנו צריכים את הגיבוי של ועדת הכספים, את גיבוי המדינה.

נושא שדרוג הכביש לערד – אני יודע שנעשית עבודה. אבל צריך שהוועדה הזו תגיד שבכל סדרי העדיפויות, וכל פעם הדברים נופלים כי באמת התוכנית של נתיבי ישראל היא מאוד מאוד מתוחה לכל הכיוונים, שהדבר הזה חייב להיות מקודם במציאות בכל הכוח ובכל המהירות.

אני רוצה להגיד כמה מילים על המפוטרים כי פה אני חושב שאנחנו נכשלנו, אדוני היושב-ראש. הדיון שעלה ב-27 באוקטובר היה דיון שעלה בכנסת כאשר עוד 200 עובדים עבדו במגבות ערד. היתה סכנת פיטורין, היה איום על ראשם, אבל הם עדיין עבדו. אפשר היה להפעיל את המפעל הזה. היום אנחנו נמצאים במציאות ש-200 אנשים בגדול נמצאים ברחוב. אני יודע שכמה קיבלו תעסוקה במלונות ים המלח. יש כמה שקיבלו תעסוקה פה ושם. עדיין מתוך 200 אני חושב שאני לא מגזים אם אני אומר לכם ש-180 נמצאים ברחוב. כמדינת ישראל אנחנו נתנו לזה לקרות. מי שצריך לתת היום את התשובה ל-180 איש שיוכלו להתחיל לעבוד ממחר בבוקר או משבוע הבא זה אנחנו. הלוואי ויבואו מפעלים חדשים, ואני בעד ואני תומך בכל הדברים האלה. אבל כרגע מי שצריך לתת את המענה זה מדינת ישראל. מדינת ישראל הפקירה אותם, מדינת ישראל צריכה לתת להם את התשובה וצריכה לתת את התשובה הזו מאוד באופן מידי.
המספר הזה 180, אני יודע מספרים אפשר לזרוק. חברות וחברים, ראיתי את האנשים. באמת הלב נשבר. מה האנשים האלה יעשו? מאחורי המספר הזה יש בני אדם. זה אנשים בגיל חמישים ומשהו שעבדו כל חייהם במפעל ונתנו במסירות עצומה את מה שהם יכלו, והיום, לא בגלל שהם עשו משהו לא טוב, הם היו עובדים מצוינים, אף אחד לא בא אליהם בטענות, היום הם ברחוב. אי-אפשר. המספר הזה הוא מספר שקל להגיד אותו, אבל צריך לחשוב מה עומד מאחוריו. עומדים מאחוריו 180 בני אדם שלכל אחד מהם יש סיפור בלתי אפשרי. לזה אנחנו צריכים לתת תשובה, והוועדה הזו צריכה לתת אותה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה לך, אדוני. חמד, בבקשה. רבותי, שלוש דקות כי נרצה לשמוע הרבה.

<חמד עמאר:>
אדוני היושב-ראש, לא אחזור על אותם דברים שנאמרו כאן. אני חושב שהיה דיון והצגה של התקציב עם שר הכלכלה והייתי מעדיף ששר הכלכלה יישאר ויהיה אתנו בדיון הזה. בכל מקרה לקחתי בחשבון שהוא לא יישאר, ולכן שאלתי אותו מה קורה בערד ומה קורה עם מפעלי מגבות ערד. אני מקווה שאשמע תשובה עכשיו מהיושב ראש כי הייתי צריך ללכת לנשיאות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש פה גם אנשי משרד הכלכלה.

<חמד עמאר:>
או שאנשי הכלכלה יגידו את הנושא. אדוני היושב-ראש, אני מכיר את זה כל כך טוב מהפריפריה מהמגזר הדרוזי. נכון שהיי-טק חשוב וכולנו תומכים בו ורוצים היי טק. כולם מבטיחים. כשסגרו את כל מפעלי הטקסטיל במגזר הדרוזי היתה הבטחה שלהם. הייתי בכל הדיונים שקיימנו בקדנציה הקודמת. כולם הבטיחו לפתוח מפעלים במקום, אבל שום דבר לא נפתח ולא נעשה. אם לא יהיה סיוע ותמריצים, אותם משקיעים לא יגיעו לערד.

לכן, הדבר החשוב שצריך להיות כאן בוועדת כספים זה איך אנחנו דואגים שיהיו תמריצים וסיוע ליישוב כמו ערד כך שיהיה משתלם למשקיע להגיע לערד. לא משתלם למשקיע להגיע לערד בגלל כל השינוע, המרחק והריחוק, ולכן הוא לא יבוא. אם יגידו לו שהוא מקבל סיוע מסוים, למשל, הנחה בארנונה שמשרד הכלכלה יסבסד את זה, סיוע ב-25% תקציב, סיוע לעובדים, אז אותו משקיע ישקיע שם, אחרת לא נוכל להתקדם.
אדוני היושב-ראש, יש לנו כוח כוועדת כספים, אנחנו אמורים לאשר את כל התקציב. לכן, אני מציע שניקח את הנושא של ערד, את הנושא של הסיוע של משרד הכלכלה וכל התמריצים שיהיו לערד. כך נוכל להציל את המפעל ולהציל מפעלים אחרים ולהקים מפעלים חדשים.

קראתי את התוכנית של משרד הכלכלה, היא תוכנית מאוד טובה. אבל היא צריכה כסף ואם לא יהיה כסף היא לא תצא לפועל. לכן, אני רוצה לשמוע גם ממשרד הכלכלה איך מקדמים את ההצעה שלהם ואיך אנחנו רואים אותה יוצאת לפועל ונראה את המפעלים שהם מקימים. אני רואה כאן שצריך להקים חמישה מפעלים: מפעל אחד גדול עם 200 עובדים וארבעה מפעלים קטנים עם 50 עובדים. מדובר כאן על 400 עובדים שצריכים להיכנס לשוק העבודה מהתוכנית של משרד הכלכלה. אני רוצה לשמוע מהם איך מיישמים את התוכנית הזו. תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. שמעון, בבקשה.

<שמעון סולומון:>
תודה רבה. קודם כל, אין ספק שצריך באמת לעזור ולראות איך אנחנו בסופו של דבר עוזרים לעיר הזו שהיתה דוגמה ומופת לאנשים איכותיים ושהצליחה לעשות עבודה מאוד מאוד מצוינת. אני תושב באר שבע ושמעתי דברים אחרים על ערד לפני 20 - 30 שנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בייגה שוחט.

<שמעון סולומון:>
בייגה שוחט, נכון. היו עושים סינון ומי מתקבל לעיר הזו. זו היתה עיר מאוד מאוד איכותית. היא הידרדרה, ואני חושב שצריך באמת תוכנית הבראה. היא גם ממוקמת במיקום כל כך טוב שאפשר לעשות כמה צעדים כדי להביא אותה. אני מאמין שאנחנו נמשיך לדבר פה ונראה איך אנחנו פועלים.

בחלוקת הגבולות בשנה האחרונה שר הפנים סוף סוף עשה צדק. זה הכניס כסף לא מבוטל גם לערד, גם לירוחם וגם לדימונה וגם במקומות כמו קריית מלאכי. אני רוצה לשמוע על תוכניות ההבראה. לא תוכניות של כיבוי שריפות, אלא תוכניות תשתיות, כמו למשל, מקומות עבודה ואיך אתם הולכים להשתמש בכסף הזה שהוא כסף חדש נקי שנכנס תוספת מעל התקציב. אשמח לשמוע מה אתם הולכים לעשות עם זה.

דבר נוסף והוא לגבי פסטיבל ערד. במקרה לפני שבועיים הייתי בערד ופגשתי קבוצה של אנשי עסקים שאני גם מנסה לעזור להם במובן הזה. פסטיבל ערד הכניס כל כך הרבה פרנסה לתושבי ערד. בשלושה ימים היו מכניסים אנשי עסקים שפתחו שם תקציב של שלושה חודשים הכנסה. אני יודע שהיה אסון ואני יודע שב-2010 יחד עם סלקום היתה הצלחה גדולה. אני יודע שצריך 7 - 8 מיליון שקל בשביל להקים פסטיבל בסדר גודל כמו שהיה אז. אני חושב שצריך לחשוב על הדברים ולא כיבוי שריפות, אלא תוכניות ופרויקטים שונים, וביניהם גם תיירות, שמכניסים כסף לתושבים כדי שירימו את העיר. בנוסף לתקציבים חיצוניים צריך לראות איך את כראשת עיר גם בארנונה, גם פסטיבל ערד וגם בתוכניות אחרות, יכולה ליצור מקומות עבודה לאנשים. תודה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה לך. תמר, בבקשה.

<תמר זנדברג:>
תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להצטרף לדברים שנאמרו גם על-ידי ראשת העיר וגם על-ידי קודמיי לגבי החשיבות של ערד, המיקום שלה, הפוטנציאל שלה, וגם לתחושה. אני יודעת שבשבוע שעבר היה איזה דין ודברים פה בוועדה על קיום הדיון הזה ועל העיתוי שלו. אני דווקא רוצה לברך על העיתוי הזה דווקא עכשיו כי היינו בדיון הזה עם הרבה יותר מצלמות ועם הרבה יותר אנשים מסביב בוועדה אחרת כשהדברים היו ממש ככה עוד בכותרות. זה מסוג הדברים שזה התפקיד שלנו לעמוד על המשמר ולהכות על הברזל גם כשהוא מאיים להתקרר ולא רק כשהוא חם, כי פתרון אין.

חברי אילן גילאון ואני היינו במגבות ערד ושמענו מהעובדים שהמגבות תלויות על המתקנים ומחכות לסכום קטן מאוד, ובשביל להתחיל בחזרה לעבוד פשוט ללחוץ על הכפתור. אני מניחה שכאשר הסכום הזה לא מגיע וככל שעובר הזמן אז קטן הסיכוי שהכפתור הזה יילחץ ושהמתקנים הספציפיים האלה ייכנסו לפעולה.

ואז נשאלת השאלה הכללית יותר, ובשאלה הכללית יותר כולנו צריכים לשאול לאן פניה של ערד. זו סוגיה לאומית, זה לא סוגיה רק מקומית. סביב השולחן כאן אני רואה הרבה אנשים וכנראה שאי אפשר לוותר. כלומר, התעשייה המסורתית שכבודה במקומה מונח הולכת בכיוון אחד ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה איך אנחנו מספקים עבודה לאנשים ואיך אנחנו כן מחזיקים את התעשייה הזו. אמרתי בדיון הקודם, ואחזור על זה, שכמשפחות צעירות ואנשים צעירים, אפילו לא משפחות, חושבים להגר מישראל כי במדינות אחרות יותר זול בסופר אז אנחנו תולים אותם על עץ ומוקיעים אותם כאנטי ציוניים. אבל כשמפעלים רוצים להגר למדינות אחרות, החל מירדן ועד אינדונזיה כי יותר זול שם, אף אחד לא מדבר על ציונות. פתאום זה שיקול שהוא הגיוני כלכלית. למה? למה לאזרח הפשוט שרוצה לקנות מילקי יש יותר אחריות על הציונות ועל עתיד המדינה מאשר בעל מפעל, וכמובן המדינה שמאפשרת את זה שמעסיקה אנשים? אין בזה הרבה היגיון.
סביב השולחן יושבים הרבה אנשים שיש להם חזון אחר לערד, שרואים שהעתיד של ערד הוא בתיירות והוא בניצול שילוב של המיקום עם האיכויות המיוחדות ועם כל מה שיש לערד להציע. אני חושבת שהסוגיה הזו לא נבחנה מספיק ברצינות וכדאי לשמוע. דווקא עכשיו מתוך המשבר הזה לצמוח למקום שיאפשר גם תעסוקה בת-קיימא וגם עתיד שבאמת ישים את ערד כפנינה של האזור.

מילה אחרונה שאי אפשר לנתק אותה זה איום שמאיים על ערד מכיוון אחר וזה מהכיוון של שדה בריר. הרבה שנים אמרו לנו, ואני אומרת את זה בזהירות, ויכול להיות שגם ברגע הזה הדברים ינוצלו כדי להגיד שכביכול יש סתירה בין אספקת מקומות עבודה ותעסוקה לבין שמירה על הסביבה, על הבריאות ועל משאבי הטבע. אני רוצה לומר כאן שזה אותו מאבק. אין סתירה בין הדברים האלה כי תושבי ערד לא יעבדו במקום שמאיים עליהם כתושבי ערד. כלומר, כעובדי מפעל לא ייתכן שאנשים יסכנו את עצמם כתושבים ולא ייתכן שיסכנו את התיירות שכרגע דיברתי עליה כפוטנציאל באמצעות מכרות שיש ואפשר לחצוב את המשאבים האלה במקום אחר, אבל אך ורק בגלל שיקולים כלכליים נמנעים מלעשות את זה.

לפני כמה שבועות הייתי בערד. באותו ביקור כשביקרתי במפעל המגבות ביקרתי גם עם קבוצת תושבים ותושבות שנלחמת נגד המכרה בשדה בריר. הם אמרו לי: אנחנו נאבקים ונלחמים ואנחנו יודעים מה האינטרס של ערד, ותושבי ערד מאוחדים בעניין הזה. אבל הבעיה שלנו זה שבאדמה קבור יותר מדי כסף, אמר לי את זה ילד בן 10, ואסור לתת שהכסף הזה שקבור באדמה יאיים למשוך אתו למטה בחזרה את כל ערד. זה יהיה למטה ולא למעלה. לכן, אנחנו צריכים למצוא פתרון לערד שיהיה בר-קיימא מכל הבחינות ויאפשר חיים טובים לערד ולנגב. תודה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. סתיו, בבקשה.

<סתיו שפיר:>
תודה. אמרו חבריי פה את רוב הדברים ואני לא אחזור עליהם. אני מאוד מסכימה עם מה שאמרה תמי על העננה הגדולה שנמצאת מעל כל הסיפור הזה בדמות שדה בריר והעובדה שההחלטה הולכת להגיע בשבועות הקרובים בניגוד להמלצת משרד הבריאות.
<טלי פולסקוב:>
מחר יש דיון בוועדה הארצית.

<סתיו שפיר:>
אי-אפשר להפריד נושא אחד מהנושא השני. הסיפור הזה שיש לו חלופות, אפשר להשיג את הכסף הזה שקבור באדמה. הוא קבור בעוד אדמה ואפשר להגיע לשם. פשוט עולה יותר מדי כסף לכי"ל והיא מעדיפה שלא להשקיע את הכסף הזה כי יותר נוח לה להמשיך בסאגת האיומים הזו על הממשלה.
כשאנחנו יצאנו להפגין יחד עם תושבי ערד נגד שדה בריר, שלחה חברת כי"ל את ועד העובדים שלה להפגין נגדנו וממש ניצלה את אותם עובדים שהם בסוף קורבן בתוך כל המלחמה הזו כדי להפגין נגד תושבי ערד בסוגיה שבה יש כן פתרונות אחרים. זה עולה קצת יותר כסף, אבל יש פתרונות אחרים.
<פאני אדרי:>
מאיימים עליהם בפיטורים.

<סתיו שפיר:>
כן, במקום זה מאיימים עליהם בפיטורים בשעה שאין פה עילה לפיטורים. אפשר לכרות את הפוספטים האלה במקום אחר. זה פשוט יעלה קצת יותר כסף, זה לא יפגע בערד. אי-אפשר להבדיל בין שני העניינים האלה.
כשמדינת ישראל רואה במקום מסוים יעד אסטרטגי היא יודעת להשקיע את התקציבים. אנחנו רואים את זה היטב בתקציבים שעוברים למקומות אחרים בארץ במיליארדים כי זה פוליטי.
<תמר זנדברג:>
לא בארץ, מעבר לקו הירוק. זה לא שטח ריבוני של ישראל.
<אלכס מילר:>
אני מבין שמבחינתך אם היו עושים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלכס, לא, לא.

<סתיו שפיר:>
בתוספות, בבונוסים, קיבלו יישובים מעבר לקו הירוק בפחות מהשנה אחרונה מיליארד שקלים, אלה הסכומים. כשיש מטרה פוליטית משקיעים שם את הכסף. ערד כנראה לא נמצאת בתוך האסטרטגיה הפוליטית של ממשלת ישראל כי העלות שצריך להשקיע פה היא עלות נמוכה בהרבה. היא יכולה להציל את מקומות העבודה של העובדים האלה, היא יכולה לשקם את התיירות ואפשר. אני מאוד אוהבת את ההצעה שהונחה על שולחננו בישיבה הקודמת לצמיחה ולפיתוח של תיירות בערד. אפשר לעשות את זה בסכומים קטנים בהרבה, אבל פשוט לא בחרו את זה כאותו יעד פוליטי אסטרטגי. את הדבר הזה אפשר לשנות. אנחנו רואים פה בוועדת הכספים סכומים גדולים בהרבה שפשוט עוברים כלאחר יד בדיונים חטופים. למטרות אחרות וליעדים אחרים יש כסף, ושלא ישתיקו את הדיון הזה באמירה שכאילו אין כסף. אותו כסף אנחנו רואים גם כשמחליטים להעביר אותו לחברות גדולות אחרות. המענק שמקבלת אינטל, למשל, שהוא מענק חשוב. אבל האם לא חשוב להשקיע סכומים כאלה גם במפעלים הקטנים וגם במקומות שמעסיקים רק במירכאות 120, 180, 200 עובדים? אפשר, בטח שאפשר, אין עם זה שום בעיה. ברגע שאנחנו רואים שכבר קרה מצב כזה אפשר להפנות תקציבים להכשרה תעסוקתית. יש פה עובדים מבוגרים שלא תהיה להם עבודה אחרת. צריך להכווין אותם למקומות עבודה אחרים. המדינה יכולה לעשות את זה בסכומים שהם קטנים ושמה שהם מביאים, בסופו של דבר, התפוקה שלהם היא גדולה בהרבה. כי אחר כך להכניס את האנשים למעגל האבטלה ולהכניס עיר שלמה למצוקה זה יעלה לנו הרבה הרבה יותר כסף.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. חבר הכנסת גפני, בבקשה.

<משה גפני:>
אדוני היושב-ראש, אתחיל מהסוף. נציגי הממשלה יגידו שעל-פי הקריטריונים אי-אפשר היה לתת כסף, כי לצערנו הרב אנחנו כבר אחרי סגירת המפעל, על-פי הקריטריונים הקיימים, ולכן אין מה לעשות והמפעל נסגר והעובדים הולכים הביתה, ובזה נגמר העניין. לדעתי, לא זה הדיון. אגב, הדיון הוא גם לא הכספים שהועברו מעבר לקו הירוק שזה דיון בפני עצמו שאני מסכים איתך. זה לא רלוונטי לדיון הזה, הדיון הזה הוא אחר לגמרי.
<סתיו שפיר:>
זה רלוונטי במובן שברגע שיש רצון ולובי פוליטי מעבירים את הכסף, זה הכול. העירייה צריכה למצוא לעצמה לובי פוליטי.

<משה גפני:>
לא זה הדיון, אגיד לך מה הדיון. לדעתי, איחרנו כבר את הדיון. היו במשך כל השנים מפעלי עוגן שהיו ביישובים שהחזיקו את היישוב הזה לא רק מבחינת העובדים, אלא היישוב כולו הסתמך על העניין. באו לפה נציגי הממשלה ובצדק אמרו: על-פי הקריטריונים אי-אפשר לתת כסף. בעל המפעל קיבל על-פי הקריטריונים. הוא רוצה עוד 10 מילון ואי אפשר להעביר לו, ובזה נגמר העניין. אותו הדבר היה עם פרי גליל ועם תע"ש ועם מתפרת העצמאות במצפה רמון ועם נעלי בריל ועם מפעל הטקסטיל בשדרות - זה מה שאמרו האנשים.

בשביל זה יש ממשלה. ממשלה צריכה להחליט האם היא רואה במפעל המגבות בערד מפעל עוגן והאם נותנים להם עוד אוויר לנשימה ולא מעבירים מפעל מקריית מלאכי שזה סתם בלוף. תקשורתית זה יוצא יפה. אומרים: מעבירים מפעל בקריית מלאכי, המפעל בקריית מלאכי ייסגר. המצב הסוציו-אקונומי של קריית מלאכי הוא נמוך יותר מאשר ערד. לא יוצא מהעניין הזה שום דבר, אף אחד לא מעביר את זה. המפעל נסגר ואין לערד פתרון. האם הממשלה היתה יכול להעביר לפרק זמן מסוים עד שהיא מוצאת פתרון לערד 10 מיליון שקל? לא מדברים על סכומים גדולים שהיה אפשר איתם להחיות את העניין.

העובדה היא שכשעמד להיסגר פרי הגליל בחצור הגלילית, עברו לשם 10 מיליון שקל והמפעל לא נסגר. כולם אמרו: אי-אפשר להעביר להם. הבעלים ישב פה ועשה פה הצגה וכולנו לא רצינו לקבל את מה שהוא אומר. אבל ידענו שחצור הגלילית תלויה בזה מבחינת תעסוקה. פרי גליל נשאר, ועדת הכספים קיימה דיון במפעל והיום מפעילים אגפים נוספים. תוציאו את הפרוטוקול ותראו את שר הכלכלה דאז שהוא היה שר התמ"ת ושר האוצר דאז והשרים, כולם אמרו: אי-אפשר לעשות את זה. עשו את זה בגלל שוועדת הכספים עמדה בכל תוקף על העניין והמפעל נשאר.

לצערנו הרב, הדיון הוא אחרי שהמפעל נסגר. אני כבר לא מדבר על האנשים. גרתי באופקים ואני זוכר שכשנסגר מפעל טקסטיל אופ-אר לאנשים לא היה אוכל במקרר, לא היה להם אוכל לשבת. מה יעשו האנשים שפוטרו שם? לאן הם ילכו לעבוד?
זה לא שהמדינה עומדת מהצד. כשהיא צריכה להעביר לכי"ל וכשהיא צריכה למפעלים האלה שיש שם דברים שהקדוש ברוך הוא נתן לכלל אזרחי ישראל, שהיא נותנת את זה במחירי חינם והם אחרי זה מפעלים את ועד העובדים בגלל שדה בריר, זה דבר שהוא יכול להיות רק במדינה כמו מדינת חלם. נותנים לעשירים כמה שיותר, מפעילים את המפעל שם על חשבון הבריאות של תושבי ערד, ונותנים למפעל להיסגר עם תרוצי סרק שאי אפשר להתערב בזה. שמעתי גם את שר הכלכלה. אני פשוט לא יודע איזה קואליציה הולכת להיות ולכן אני לא רוצה לתקוף אף אחד כי אני לא יודע איפה הוא יהיה. אני אומר לכם כאיש מקצוע, היה אסור לתת למפעל הזה להיסגר. לא בכסף גדול, לא בכסף של ההתנחלויות שהוא כסף גדול. לא בכסף הזה, בכסף קטן. ב-10 – 20 מיליון שקל היה אפשר לפתור את הבעיה. במקום לתת להם מיליארדים, מיליארדים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה.
<אילן גילאון:>
חבל לא להתמקד בהצעה של גפני כי לשם כך נתכנסנו בעצם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלכס, בבקשה.

<אלכס מילר:>
אדוני היושב-ראש, תודה. ראשית, צריכה לצאת מכאן אמירה שלא רק קשורה לפתרון נקודתי. אני וסיעתי היינו בערד, וכפי שנאמר כאן קודם בעבר ועדת הכספים ידעה לפתור משברים שהיו בפריפריה עם מפעלים שבאמת נתקעו לבעיות קשות מאוד.

אנחנו יודעים שברגע שמחליטים על איזשהו צעד שהוא צעד בעלות לא קטנה, אבל הוא צעד משמעותי, כמו הובלת צינור גז שחוסך בעלויות של אנרגיה לכל מקום שהוא מגיע, זה לא רק יהיה פתרון אומנם לא לכל הבעיה של מפעל המגבות, אלא זה יהיה גם פתרון לשאר המפעלים שיקומו שם. הרי כל עוד אתה משתמש באנרגית גז ואתה לא משתמש במזוט אתה חוסך. וכל עוד אתה חוסך אז אתה יודע גם להחזיק את המפעלים. לא רק שזה יפתור את הבעיות של המפעל שנמצא היום בבעיה, אלא גם בעיות של מפעלים שאולי ירצו להיות שם בעתיד.
שנית, היום דיברתי על סעיף עתודה שנמצא בשוטף על ידינו במשרד הכלכלה. היה 178 מיליון והעבירו משם 50 מיליון למסתננים כעידוד תעסוקה להוציא אותם מישראל. נשארו 120 מיליון ולא נגעו בכסף הזה במשך כל השנה. גם אין תוכנית, הכסף הזה יעבור הלאה.

אנחנו השבוע, לדעתי, מעבירים עודפים של כמעט כל המשרדים לשנה הבאה. יש רזרבות. לא צריך יותר מ-12. כל משרד מיליון אחד מכל העודפים שהם מעבירים, פתרת את הבעיה לפחות לשנה. בשנה הבאה, בעזרת השם, אם יבוא ויהיה שם צינור גז זה חוסך עלויות.

כחברי כנסת, ויש לי הרבה הערכה לכל עמיתיי כאן, אנחנו לא מחזיקים את כל הנתונים של לבוא ולתת עצות איך קודם כל לנהל את העיר ואיך להביא לשם פרנסה. כל אחד יכול להמציא מהקמת קזינו עד כל דבר ודבר. שוב, יש תוכנית שעשו אותה אנשי מקצוע. צריך להזרים לשם כסף וזה עניין של החלטה.

היום זה יהיה ערד, מחר זה יהיה עיר אחרת ואנחנו נאבד את הפריפריה. כולם יושבים ומדברים פה, כולל אותי. רק עכשיו טיפלתי ומחר יש דיון בוועדת הביקורת על מוזיאון ברמת גן שמכר תמונה שקיבל מתנה ב-50 מיליון שקל. מוציאים אומנות מישראל בשביל לסגור ולממן את הבעיות האינסטלציה שיש להם שם בתוך המוזיאון. מוזיאון מקבל 50 מיליון עבור תמונה ואנחנו יושבים כאן עם תקציב של 370 מיליארד שקל ולא יכולים למצוא 12 מיליון לטובת המפעל? זה לא נשמע הזוי?

אדוני היושב-ראש, אפשר לעשות דברים, אפשר לדפוק על השולחן. תאמין לי, גם במשרד האוצר וגם במשרד הכלכלה רוצים לקדם את כל הפרויקטים שהם בנו. אנחנו גם יודעים לנווט ולהשפיע. לא לקבוע את המדיניות הכללית כלפי עיר כזו או אחרת, אבל להציל מפעל אנחנו כן יכולים כאן.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. פאני מנהלת משמרת מגבות ערד, בבקשה. אחר כך ידבר גילי שהוא חבר ועד מנהל עמותת תיירות ערד.
<פאני אדרי:>
שמי פאני אדרי. עבדתי במגבות ערד 31 שנים ופוטרתי שלוש שנים לפני פנסיה. תגידו לי מה אני אמורה לעשות מחר בבוקר? הייתי בין המפגינים. באתי לפה עשרים פעם ואני אומרת לכם שהיה פה פספוס אדיר, מחדל של משרד הכלכלה, של האוצר, בראשם סילבן שלום שהוא כביכול מייצג הנגב. הוא אפילו לא רצה לפגוש אותנו. בהתחלה הוא אמר: אתם צרכן מרוחק. נכון, אנחנו צרכן מרוחק, מה לעשות? שם שמו אותנו.
גם אמרתי לאדון שר האוצר שהתחשק לו לדבר באמצע הלילה על ציונות וערכים עם דן פרופר ורוצה להעביר לו 46 מיליון שקל: אתה לא צריך 46 מיליון שקל למגבות ערד. בסדר, אתה רוצה להביא עוד מפעלים? תן לנו עוד שנתיים, שלוש. ברגע שתקימו פה עוד מפעלים תהיה עבודה. אנשים בני חמישים נשארו במפעל הזה. אתם צריכים לראות את הפנים שלהם. אתם יושבים פה ואתם לא יודעים איך הפנים של מפוטרים.

יושבת פה נעמי שהיא מנהלת משאבי אנוש, היא מקבלת טלפונים כל יום. יש לנו עובד שנמצא בדיכאון ומ-19 לאוקטובר ואי אפשר להוציא אותו מהמיטה. יש לנו עובד שמאיים עלינו שהוא הולך להתאבד ודמו על ראשנו. אני מצטערת שאני נסערת, אבל פה היתה אטימות לב, פשוט כך. האם היינו שקופים בעיניכם? מה נדרש לעשות בסך הכול?
זה מותג במדינה. אתם יודעים מה זה מגבות ערד? אני בטוחה שלכולכם יש מגבת שלנו בארון. לוותר על כזה מותג? תסתובבו בלאס וגאס ובכל העולם ותראו את המגבות שלנו. אתם צריכים להיות גאים עם דבר כזה. ככה פספסתם וככה ויתרתם על זה? מה, זה לא היי טק? אנחנו לא יודעים לעשות אקזיטים, אני מצטערת. אנחנו יודעים לתפור וליצר מגבות ולעשות דברים נפלאים.
<שמעון אוחיון:>
וליישב את ערד.
<פאני אדרי:>
וליישב את ערד. אני שם משנת 83' ואני מתה על העיר הזו. אבל אם לא תהיה לי ברירה, אקום ואקח את הפקלאות שלי ואלך. אני לא רוצה לעשות את זה.

אני רואה את טלי שכל היום נלחמת מול אטימות של משרד הכלכלה, של משרד האוצר. כל היום מטרטרים אותה. היום ועדת מחליטים, מחר אין ועדת מחליטים. חבר'ה, מדובר בחיים של אנשים. אנחנו אזרחי המדינה, מגיע לנו כמו אלה שיושבים בתל-אביב. ולנו יותר, כי אנחנו מיישבים את המקום הזה. בואו תראו את הפנינה הזו שנקראת ערד, בואו תראו מה התוצרת שמוציאה ערד. אתם רק יושבים פה ומקיימים ועדות. אז בבקשה תנו לנו תשובות כי אנחנו רוצים לדעת מה הולך להיות אתנו מחר בבוקר. תודה.

<נעמי ביטון:>
אנחנו כבר עייפים. היה כנס מעסיקים שמשרד הכלכלה עשה וי גדול על הכנס הזה - דאגו לעובדי מגבות ערד. אני רוצה להגיד לכם שנכון ש-14 עובדים כרגע. חמישה מהם אורגים מקצועניים שעובדים מעל עשרים שנה, והם עובדים בתחנת כוח שמקימים. בשבוע שעבר היה גשם והם באו אליי למשרד. אני עדיין עובדת ואני שומעת ורואה אותם. הם הגיעו אליי למשרד וסיפרו שהקבלן אמר להם לא לבוא כי לא עובדים בגשם. הם באים למפעל לספר את הצרות שלהם. זה חמישה עובדים מתוך 14 שעובדים. יש שני שוטפי כלים בים המלח, וסודה-סטרים, ההצעה הגדולה, זה עבודה משבע בבוקר עד שבע בערב. 12 שעות כל יום, להוציא את שעות הנסיעה והחזרה שזה עוד שעתיים לאימהות חד הוריות שיש בערד. זה מקומות העבודה שמצאו לנו במשרד הכלכלה, ותודה על כך.
<סתיו שפיר:>
פאני, את שואלת מה חסר לכם. חסר לכם חבורה של עשרה לוביסטים ועוד עשר חברות תקשורת וייעוץ אסטרטגי כמו שיש לכי"ל ולאינטל ולכל החברות.

<טלי פולסקוב:>
הלוואי והיה לי כסף. אין לנו כסף, מה לעשות?
<סתיו שפיר:>
נכון, הבעיה שהמערכת פה מתנהלת לפי למי יש יותר לוביסטים ולא לפי מי באמת יותר זקוק לעזרה - זאת הבעיה. זה בדיוק מה שמרגיז. הכול קורה כי אין לכם לוביסטים שיש לאחרים. צריך לעזור לכם ראשונים.
<קריאה:>
לפיד כתב סטטוס בפייסבוק - - -

<אלכס מילר:>
שר האוצר תפקידו - - - כשהוא היה כותב טור הוא היה מציע. הוא עכשיו - - -

<שמעון סולומון:>
לא ראינו שהבאתם ישועה. זה שעשיתם שם ישיבה זה לא פתר להם את הבעיה. על גבם כולם עושים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, בשעה שתיים אנחנו חייבים לסיים. יש לנו ישיבות סיעה, אז בבקשה.

גילי סופר, חבר ועדת מנהל עמותת תיירות, בבקשה.

<גילעד סופר:>
שלום, שמי גילי. אני דווקא לא מ-48' בערד, אני מערד רק מ-2011. עזבנו את מרכז הארץ. לא מטעמי ציונות ולא מטעמי מילקי הלכנו לעשות לעצמנו, והקמנו אשתי ואני מתחם אירוח בערד. הייתי מאוד שמח להגיד שאנחנו רואים ברכה בעמלנו, אבל זה לא יהיה מדויק. אנחנו רואים ברכה רבה מאוד בעמלנו.
אני רוצה להגיד דבר אחד מאוד מרכזי. מדינת ישראל, כנסת ישראל, ממשלת ישראל, צריכה להחליט אם היא רוצה להמשיך לאחוז בנגב המזרחי – זה מה שזה.

אתמול ירדתי לעשות קניות. לא היו מלפפונים טובים בסופר והלכתי למרכז. בדרך פגשתי את מי שהיה את איש המחשבים שלי. שאלתי אותו: מה העניינים, יניב? בסדר, אנחנו עוזבים. מגיע לירקן: מה נשמע? ענתה לי הבחורה בירקניה: על הפנים. כולם עם הפרצוף ברצפה, כולם מדברים על עזיבה.
לא באתי לדבר פה על נושא מחיר הפוספטים ולא ארחיב עליו את הדיבור. אבל יש פה עניין שכאילו מדינת ישראל החליטה שלא צריך לדאוג לערד. הזכירה ראש העיר את הנתונים על המטראז' של תעשיות בירוחם. לא תגידו קריית גת - קרוב, ירוחם , פי כמה - כאילו מישהו שכח לדאוג לערד כי יש את כי"ל שתדאג לערד. חבר'ה, העסק הזה הוא בלוף. אדוני היושב-ראש, זה לא יעזור. המכרה הזה לא אמור לספק משרה אחת לערד, זה לא יציל את ערד. היום עם הקריסה של העיר צריך להחליט אם מדינת ישראל לוקחת בידיים את ערד.
<דב חנין:>
לא רק שלא יציל את ערד, זה ארון המתים לערד.

<גילעד סופר:>
ברור, אבל נעזוב את זה. צריך עכשיו להחליט אם מדינת ישראל לוקחת את ערד בידיים. יש גם אופק אחר. אני אומר לכם מתוך מי שעושה בעשייה יום יום, הפוטנציאל התיירותי של ערד הוא אדיר. אם מדובר פה על ועדת הכספים, דובר על סכום של 48 מיליון שקל להביא 250 מובטלים מערד לקריית מלאכי – בסדר גמור. אני כתושב ערד האחרון שיגיד לכם לא לעשות את זה. אבל באותם 48 מיליון שקלים אפשר לייצר לא 200 מקומות עבודה, אלא 400 מקומות עבודה. יש לי פירוט ואם מישהו ירצה אשמח להעביר איך זה. עשינו זאת יחד עם משרד התיירות. זה 400 מקומות עבודה שלא יכניסו 6,000 שקל משכורת לעיר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תעשה את זה אחר כך. גם את שלך וגם את שלך.

<גילעד סופר:>
בשמחה רבה. הם לא יכניסו 6,000 שקל של משכורת לעיר, אולי 5, אולי 6.5, אולי משכורת מינימום, אולי היא תעלה, אולי לא. כל אחת תכניס הרבה יותר לכלכלה המקומית כי מדובר בתיירות שתבוא. אם נעמי ביטון כאן תעשה צימרים ולא תקבל עבודה בתור שוטפת כלים במלונות ים המלח אז האנשים שיגיעו אליה ישאירו אצלה כסף וישאירו אצל משכירי האופניים כסף ובסופר ובתחנת הדלק כסף, ואולי ישאירו גם כסף על שופינג, על סגווי, שלא לדבר על מה שזה יעשה לתנופת הבנייה כבר ממחר בבוקר. זה משהו שייתן מהר מאוד הרבה יותר הכנסה לכלכלה המקומית. יש לנו תוכניות. גם אחר כך מדובר על להרחיב את מצדה מערב. נכון להיום יש שם בעיה נקודתית שמספר המושבים באמפי הוא לא כלכלי למפיקים של הופעות מוזיקה להיות רווחיים. כבר בעבודה הגדלה של הדבר הזה, מה שיאפשר לעשות הופעות רוק ולהביא המון אנשים לחבילה נהדרת.
הזכיר פה חבר הכנסת סולומון את פסטיבל ערד. אנחנו יכולים להיות עיר של פסטיבל כל השנה. המיתוג של ערד הוא נהדר. ברמה האישית, מעבר לזה שמצאנו פרנסה טובה, אני ומשפחתי מצאנו מקום נפלא לגור בו. אפרופו מילקי, אמרה חברת הכנסת זנדברג, יש גם יתרון בריחוק. נכון, אנחנו אי, אנחנו עשרות קילומטרים מכל מקום יישוב יהודי אחר לפחות. בודדים מאתנו נכנסים לכסייפה. יש יתרון בריחוק. החיים שאנחנו מצאנו, הקהילה שמצאנו, הקרבה למדבר יהודה על כל מה שיש לו להציע גם מבחינת המורשת, גם מבחינת הטבע, האוויר הנהדר, אבל בעיקר הקהילה, הקהילה, הקהילה, דבר כזה שייתן תמיכה בפרוטות במונחים שלכם, מונחים של טונה כסף, אבל במונחים שלכם בפרוטות, יכול למשוך אנשים כמוני שיימכרו את הארבעה חדרים שלהם על העמודים בבת ים ובכסף הזה יקנו וילה בערד עם פרנסה של 30,000 שקל בחודש תמורת הדירה של שלושה או ארבעה חדרים בלי מרפסת בבת ים. זה יכול לשנות. רבי נחמן אומר: יש איזה עניין שהכול מתהפך לטובה. זה יכול להפוך את הכיוון של איך שערד יורדת למטה, למטה, למטה, למטה, וכך לנסוק, ושיתחילו להגיע אוכלוסיות חזקות לעיר ולא מוחלשות ואז ערד יכולה להיות באמת הפנינה שהיא יועדה להיות ושמישהו בדרך מנע ממנה להיות. תודה רבה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ארצה את צביקה מטעם התאחדות התעשיינים.

<שמעון אוחיון:>
סליחה, אדוני היושב-ראש, אתה מוביל את זה שנשמע. אבל הדברים הם ברורים. השאלה היא האם ועדת הכספים יכולה לקבל איזושהי הצעת החלטה שיכולה להיות מעשית?

<אילן גילאון:>
תן למשרד הכלכלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זו הצעה לסדר, אתן להם עוד מעט. שמעון, אני לא רוצה שייגמר הזמן. צביקה, בבקשה.
<צביקה ליברמן:>
שמי צביקה ליברמן ואני מנהל את איגוד הטקסטיל בהתאחדות התעשיינים. אני לא מכיר כל כך את ערד כמו שאני מכיר את מגבות ערד. בחצי שנייה אספר לכם קודם כל מי זה בעל הבית של מגבות ערד, אנחנו מדברים על דברים לא ברורים. גרי היימן בעל הבית של מגבות ערד הוא אחד הציונים הכי גדולים שיושבים פה בחדר - הכי גדולים, יותר ממני ויותר מהרבה חברי כנסת, ציוני אמיתי. אני מכיר את המפעל הזה ומלווה אותו 40 שנה. אני בענף הטקסטיל 45 שנה. גרי היימן הוא צדיק, מלאך. 30 או 35 שנה הוא החזיק את המפעל הזה. רק בחמש השנים האחרונות התחיל הבלגן. עד לפני 35 שנה אני כמנהל איגוד הטקסטיל בהתאחדות התעשיינים התגאיתי במפעל העוגן הזה. אמרתי לכל העולם: תסתכלו איזה מפעל הכי פשוט, הכי טיפש. כולו, סליחה על הביטוי, עושה אפקקטע מגבת. כלום, סמרטוט לבן. הכי מוצלח בעולם, לא היה מפעל כזה בעולם. איך היא אמרה? תסתכלו בלאס וגאס, בכל המקומות הכי טובים. היה להם פטנטים מיוחדים. שאלתי אותם איך הם מצליחים להתמודד מול הודו וסין במחירים והם אמרו לי שיש להם פטנטים מיוחדים.
אמרו פה מילה מאוד מקוממת, מאוד מקוממת. מישהו אמר ששר הכלכלה נדמה לי אמר: מפעל כושל? מפל כושל? מדינה כושלת, מדינה מטומטמת. חבר'ה, מה ביקש המפעל הזה? אתם יודעים למה הוא סגר? כי לא קיבל גז. יש לנו גז במדינה בלי סוף וכולו להעביר צינור. אמרו לבעל המפעל: תשקיע 5 - 6 מיליון שקל היום אז אולי בעוד שנתיים יהיה לך גז. בוא מדינת ישראל, שים 5 - 7 מיליון ועוד שנתיים יהיה לו גז והוא היה נשאר. גרי היימן לא צריך את הכסף, הוא רצה את המפעל הזה. תאמינו לי, אני מכיר אותו אישית. זה נשמה, זה בחור שאם אני לא טועה שירת בצבא ב-669.
<קריאה:>
כן, כן.

<קריאה:>
הוא לא רצה להרוויח.

<צביקה ליברמן:>
ועדת הכספים, ברגע זה תחליטו
אנחנו קוראים לאדון גרי היימן. קח 10 מיליון שקל עד שיגיע הגז, תפעיל את המפעל. אגב, אפשר להפעיל את המפעל מחר בבוקר. העובדים נמצאים, המכונות נמצאות. יספרו לכם שהעבירו לירדן – בושה וחרפה. מי מתנגב במגבות האלה? איפה צה"ל יקנה עכשיו מגבות? בסין? השוטרים שלנו ילכו עם מגבות שהם קונים בסין? החיילים יתנגבו במגבות מסין? בושה וחרפה. תאמינו לי, לא יותר מ-10 מיליון שקל. תודה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. ינון, משנה ומ"מ המנכ"ל, בבקשה.

<אילן גילאון:>
אולי כדאי להתייחס לסיפא של האדון כאן, זה הדבר המרכזי. כל הישיבה היתה צריכה להיות על זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, לא. זה שני דברים. אני מרגיש שיש כאן שני מהלכים: יש מהלך אחד שזה מגבות ערד, אבל זה המהלך הקטן. יש את המהלך הגדול שזה ערד.

<אילן גילאון:>
החבר'ה מבקשים מהלך קטן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אילן, אולי אתה. אבל יש כאן כאלה שאם לא תסתכל על ערד כערד אז גם מגבות ערד - - -

<אילן גילאון:>
הדיון נקבע על מגבות ערד, ולא הציונות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, אבל הדיון נפתח גם על ערד כערד כי הרי אם לא תפתור את בעיית ערד אני חושב שגם זה לא ייפתר כנראה. אבל אולי בואו נשמע.

<אילן גילאון:>
זה גם דרך למרוח את הדברים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא מורח שום דבר, בינתיים אני רק שומע.

<אילן גילאון:>
במקום ששר הכלכלה ישב כאן ויענה על מה שמדובר פה, היתה הצעה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ינון, בבקשה.

<ינון אלרועי:>
שלום לכולם. כבוד חבר הכנסת המכובד, אענה לך עכשיו. לא רציתי להתפרץ בדבריהם של אחרים, אבל שר הכלכלה, אני מתנצל בשמו שהוא לא יושב פה. אפרופו מילקי, זה בגלל שהוא מנהל כרגע את קבינט יוקר המחיה. חברי הכנסת חושבים שהוא מזלזל.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, הוא אמר. הוא אמר את זה.

<ינון אלרועי:>
אבל אילן לא היה קודם. הוא מנהל את הדיון כרגע את הנושא של הרפורמה על הייבוא.
<אילן גילאון:>
לא קובעים דיון בלי השר - - -

<ינון אלרועי:>
אני חושב שהדברים הכואבים גם של ראשת העיר וגם של פאני והחברים האחרים הם נכונים ומטרידים ואנחנו בהחלט שותפים לתחושה הקשה הזו. נאמרו פה כל מיני דברים שהיה דיון והיו הרבה יותר אנשים. חברים, אנחנו לא ישנים. אנחנו לא נרדמנו ולא שום דבר לא קרה. אנחנו נמצאים בקשר שוטף והדוק גם עם טלי וגם עם היחידה הכלכלית שלה ועם משרדי הממשלה האחרים בכל הנוגע לעניין הזה.
חשוב להבין. טלי דיברה על זה שגם לתושבי ערד מגיע להיות כמו תושבי כפר סבא. זה עובד לשני הכיוונים. צביקה סיפר באמת על גרי ועל הקבוצה ושגרי באמת ציוני דגול והוא החזיק גם את המתפרה במצפה רמון שלוש שנים לבקשת הנשיא הקודם למרות שהוא דימם שם והפסיד בגדול. חבר הכנסת גפני יצא, אבל מתפרת מצפה רמון היום עובדת בזכות זה שהגיע לשם פילנתרופ. לא בא לשם עכשיו עסק. באה איזושהי עמותה והיא מפעילה עכשיו את המתפרה במצפה רמון, חשוב מאוד להבין את זה.
<צביקה ליברמן:>
נצח ישי.

<ינון אלרועי:>
נכון. חשוב להבין את הקונטקסט של הדברים.
<שמעון סולומון:>
זה לא דוגמה טובה - - -, שהמדינה תיקח את זה.

<ינון אלרועי:>
נאמרו פה הרבה מאוד דברים וחשוב מאוד להבין שבניגוד לירדן פה יש הגנת סביבה, גם בערד וגם בכפר סבא, ואי אפשר מצד אחד לבוא ולהגיד: אל תאשרו כריה בזה, אבל מצד שני לבוא ולהגיד: רגע, אבל עולה פה יותר יקר בגלל איכות הסביבה אז המדינה צריכה לשלם.
<קריאה:>
זה לא יכניס לנו משרה אחת, אדוני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גילי, גילי. חבר'ה, אנחנו רוצים לשמוע את העמדה של המשרד. בואו נשמע אותה. אחרת מה אנחנו עושים? נדבר עם עצמנו?

<ינון אלרועי:>
צריך לזכור, יש פה הגנת סביבה ויש פה מחיר של חשמל ומחיר של מים וארונה כי טלי צריכה לתת שירותים לאזרחים שלה, והכול נמצא וכמו שצביקה אמר. חבר הכנסת שמעון דיבר על המפעל בצפון קרוליינה. אתה יודע שמחיר הגז בארצות הברית כנראה הולך להיות לפחות חצי ממחיר הגז שהולך להיות בישראל?
<שמעון אוחיון:>
היא הנותנת.

<ינון אלרועי:>
מה היא נותנת? מה? היא לא אומרת כלום.

<שמעון אוחיון:>
שבסוף עלויות אתה גם כן צריך להתאים למה שנקרא ערד. השר שלך לא יכול להגיד מפעל כושל מפעל כושל ולא מביאים משהו אחר.

<אילן גילאון:>
פתרון יש לכם? השר שלך אמר - - -
<ינון אלרועי:>
יש לנו פתרון. אתה לא רוצה לשמוע מה שאני מדבר תגיד לך יש פתרון, תודה. כל פעם שאני מגיע הנה מישהו אחר תוקף. תן לסיים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ינון, אתה שומע מה שאני אומר, לא מה שאחרים. תסיים את דבריך. את זה אנחנו רוצים לשמוע, הפוך.
<ינון אלרועי:>
אנחנו בוחנים את כל האפשרויות. כמו שאמרתי, אנחנו נמצאים עם ראשת העיר ועם גופים נוספים בקשר. השר לא פסל שום דבר. החלופה שאנחנו הצגנו במסגרת סל החלופות שהוצגו להנהלה. הוצג להנהלה איזשהו סל של תמריצים שאם יידרש להפעיל אותם אנחנו יודעים להפעיל אותם. יצטרכו למצוא להם את הצידוקים ואת התקציבים הנוספים.

נכון לכרגע, אנחנו נמצאים בסל עם מספר דו-ספרתי של יזמים מתחומים שונים: ממזון, אריזה, טקסטיל, חקלאות, תעופה, תוכנה, אלקטרוניקה, וכמובן שיש את האלמנטים בנושא התיירות. ידידינו, אנחנו לא עוסקים בתיירות, אבל רק זה. ככל שיש דברים בתיירות – בסדר.

חשוב להבין שחלק מהיזמים האלה וחלק מהיוזמות האלה הם כאלה ששוקלים את ערד במסגרת האפשרויות שלהם, ויכול להיות שבחיבור עם צרכים אחרים שיש להם, ואנחנו בצורה יצירתית כן יכולים לעזור להם, ואנחנו אני מדבר מדינת ישראל כרגע, לא רק משרד הכלכלה, ואנחנו מדברים עם אגף תקציבים ועם משרד ראש הממשלה לנסות לראות אם מישהו שצריך עזרה ברישוי כזה או אחר, זה לא כסף, יכול להיות שאפשר מחר בבוקר, או לא מחר אלא בטווח נראה לעין, כן לגרום לו להגיע. המסר העיקרי שלי כרגע זה שאנחנו עובדים כל הזמן. השר עוסק בזה, המנכ"ל נפגש פעמיים בשבוע עם יזמים. אני עוסק בזה כל הזמן ונמצא פעם בשבוע לפחות בערד, וכל החברים. כולם עמלים על העניין הזה.

<טלי פולסקוב:>
אבל זה בדיוק מה שאמרתי, שעוברים פה עשרות אנשים דרכי, דרככם, וכולם עוברים וזו הבעיה. אתה אומר אולי, אתה אומר יכול להיות.
<ינון אלרועי:>
אני לא מסכים איתך. גם כאלה שאומרים לך כרגע שאם היו נותנים להם שקל הם היו באים, זה לא דבר שקורה ביום. לך יש, בניגוד להרבה מקומות אחרים. לפני שנסגר המפעל, הרי את ואני יודעים שיש שם 20,000 מטר בנוי שאפשר ברמה כזו או אחרת, עם חשמל, בלי חשמל, לא חשוב יש כל מיני כאלה. ברמה העקרונית, ככל שיהיה מפעל מעניין אפשר כנראה בצורה - - - לעשות את זה. מבחינת השר והמשרד הדלת לא סגורה לשום אופציה, ואנחנו מנסים למצות את התהליך הזה.
לגבי המפעל עצמו - דיבר חבר הכנסת גפני על דוגמאות קודמות ואחרות. כל הדוגמאות שאנחנו מכירים הן דוגמאות שניתנו מענקים או תמיכה חד-פעמית, ובזה זה הסתיים. אנחנו קיימנו כמה סיבובים עם אנשיו של גרי. דיברנו איתו כמה פעמים. קודם כל, הוא קיבל ממרכז השקעות בעבר. אבל בסדר. הוא קיבל בדין, הכול בסדר. קיימנו סבבי שיחה. לפי מה שהסבירו לנו, המפעל לא רווחי במדינת ישראל. הוא לא יהיה רווחי מחר.
<דב חנין:>
בינתיים אנשים יוכלו לעבוד.

<ינון אלרועי:>
ככל שיהיה גז לפי מה שאנחנו מבינים, יכול להיות שאנחנו טועים, אבל לפי מה שאנחנו מבינים מאינפורמציה שהועברה לנו, בדלתא אמורה לרדת 30% מהדלתא. עדיין 70% המפעל לא רווחי. לכן, הוא ידרוש סיוע שנתי קבוע, אדוני, ואני לא בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות. אנחנו ממשיכים ולא חוסכים בשום מאמץ בשביל לנסות למצוא פתרון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נמצא אתנו קונסטנטין שמטפל בגז. קונסטנטין הוא מנהל תחום כלכלה ותעריפים בנושא של גז.

<קונסטנטין בלוז:>
אני סגן מנהל רשות הגז הטבעי. קודם כל, יש החלטת ממשלה מלפני חודשיים בערך שאנחנו יחד עם משרד הכלכלה אמורים להביא תוכנית של כניסת גז לערד במימון די משמעותי. זה יוצא ביחד כ-17 מיליון שקלים. התוכנית הזאת צריכה להגיע לממשלה עד סוף השנה, והיא אכן תגיע לממשלה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ואם כן, כמה זמן לוקח עד שזה יגיע לערד?

<קונסטנטין בלוז:>
יש לנו שיטות מימון. הקו כרגע נמצא באזור מפעל נגב מינרלים שהוא כ-12.5 ק"מ קו אווירי מערד. יש שם קרקע מאוד בעייתית לחציבה בדרך. אנחנו מעריכים שסדר גודל של שנה וחצי, שנה ותשעה חודשים זה הפרויקט, כולל התכנון שלו. זה פרויקט לא קל. שוב, אף אחד לא מבטל שום מהלך סטטוטורי. כמה שגז חשוב, בסופו של דבר בדרך אנחנו פוגשים את כל האיומים ואת כל הבעיות האפשריות בתחום הסטטוטורי.

אני מעריך שאם הדבר הזה יתקבל, וזה גם לא כזה פשוט משפטית כי אנחנו ננסה לתת מענק שהוא לפנים משורת הדין. משפטית זה מאוד לא סגור, אבל אני מקווה שנמצא פתרון משפטי גם לזה. עד שנתיים אנחנו אמורים לחבר את ערד לגז הטבעי.
כמו שאמר ינון, אני מתחבר לחלק מהדברים שהוא אמר, מפעל כמו מגבות ערד הוא לא מפעל עתיר אנרגיה. זה לא פניציה, זה לא מכתשים וזה לא בית זיקוק. זה לא מפעל עתיר אנרגיה, ובסופו של דבר ההפרש בין המחיר שהוא היה משלם היום במזוט לבין הגז הטבעי הוא לא הפרש שיציל את המפעל. לא שראיתי את הדוח הכספי שלו, אבל דיברתי עם סגן יושב ראש הקבוצה לפני בערך שנה וניסינו לתאם אתו את המהלך שבסוף הפך להחלטת ממשלה.
<חמד עמאר:>
כמה ההפרש?

<קריאה:>
בכמה אתה מעריך את ההפרש?

<קונסטנטין בלוז:>
לדעתי, ההפרש השנתי במחירי הנפט כמו שאנחנו רואים אותם במחירי מזוט, לא צפוי לעבור 2 - 2,5 מיליון שקלים.

<רונן יחזקאל:>
3 מיליון שקלים. חשוב שלא נזלזל בכאלה מספרים.
<קונסטנטין בלוז:>
3 מיליון שקלים, תלוי באיזה מחיר נפט. אני לא מזלזל. שוב, אני אומר שזה אחרי שהמדינה תשקיע סכומים מאוד מאוד גבוהים בשביל שהגז יגיע לשם.
<אלכס מילר:>
ב-17 מיליון כמה אתה משקיע? תכפיל כמה שנים. בסופו של דבר, זה חוזר אליך. זה הרי לא רק מפעל אחד.

<קונסטנטין בלוז:>
זה לא חוזר. רק שתי הערות קטנות כי פשוט נאמרים דברים שהם לא בדיוק נכונים. מחיר הגז לתעשייה בצפון קרוליינה זה לא מחיר הגז שמצטטים בעיתונים. מחיר הגז לתעשייה - אני לא יודע בדיוק בצפון קרוליינה, אם מישהו יכול לבדוק – הוא לא יורד מ-7.5 דולר למיליון BTU שזה פחות או יותר המחיר שמקבלת התעשייה בישראל. כשאנחנו מסתכלים על הנרי האב שזה מחיר הבורסה במקום מסוים בלואיזיאנה' זה לא המחיר שמקבלת התעשייה במקום. זה פשוט איזושהי טעות נפוצה ומשום מה כולם חוזרים עליה. זה פשוט לא נכון. מי שרוצה לבדוק באתר משרד האנרגיה האמריקאי, אני לא מאמין שזה פחות מ-7.5. אם אתם רוצים, תבדקו.

שוב, אנחנו חושבים שאם מישהו יכול לסכם עם בעל המפעל באותו רגע שההחלטה עוברת שבדרך זו או אחרת הוא מתחזק את המפעל ומחכה רק לגז הטבעי, אפשר תוך שנתיים אני חושב.

<דב חנין:>
אדוני היושב-ראש, אני עושה חישוב מהיר של דמי האבטלה שהעובדים יצטרכו לקבל. הסכום שנדרש מאתנו לשלם כדי לגשר על התקופה, בתקווה שבאמת הבעיות ייפתרו ויהיו מקומות אחרות, יותר נמוך. מדינת ישראל תחסוך כסף. אם אנחנו עכשיו נותנים את הכסף למפעל כדי שימשיך לעבוד לשנתיים עולה לנו פחות מאשר לשלם להם דמי אבטלה לשנתיים. המספרים פה לפניי.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אנחנו עברנו את הזמן ומזה חששתי. בכל אופן, בהיכרותי את המהלכים שמענו פה את הדברים ועכשיו יש הרבה עבודה לעשות בפגישות עם משרד הכלכלה, עם ראש העיר, עם המפעל עצמו, כמו שעשינו בתע"ש ובמפעלים אחרים. עשינו עבודה ואחר כך חזרנו לוועדת הכספים עם סיכומים שחלקם היו טובים ומוצלחים. מעבר לזה, אין לי יכולת כרגע להגיע לשום דבר, חוץ מתמיכה בכל מה ששמענו. אבל סימפטיה אתם לא צריכים לקבל ממני. מה שצריך לקבל עכשיו זה עבודה אמיתית כדי לנסות לראות, ויש כאן שני נושאים שקשורים האחד בשני, אבל הם נפרדים: ראשית, איך מרימים את ערד ואני חושב שזה הנושא המרכזי. שנית, בנושא הזה של מגבות ערד אם יש איזשהו חזון שזה יכול ובינתיים צריך רק משהו ביניים, אני חושב שיהיה בכוחנו כן ללחוץ לעשות את זה. אם בסוף יתברר שאין חזון פה וכל שנה תצטרך אז זה סיפור אחר לגמרי. אין בכוחי כרגע לקבל - - -

<אילן גילאון:>
אתה לא יכול להתעלם מיש חשוב ויש דחוף. אתה זוכר שאני ביקשתי את הדיון הזה ממך מיד אחרי זה והנושא הוא מגבות ערד, קודם כל. לכן, זה הדבר שצריך לתת לו קדימות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא אמרתי שלא.

<אילן גילאון:>
אני מזדהה עם כל מה שנאמר לגבי עתיד ערד, ועוד יותר מזה. עכשיו השאלה הקונקרטית שהיה צריך לתת לה תשובה בסוף הישיבה הזו זה מה קורה עם 180 אנשים, קודם כל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא בדיוק.

<אילן גילאון:>
אולי אפשר להמשיך את הזמן. שם המשחק הוא 12 מיליון שקלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה הצעה לסדר, זה לא דיון שאנחנו באים ואנחנו ישבנו והכנו הצעה וכו'.

<דב חנין:>
אדוני, יש לי הצעה מעשית בהמשך להצעתך. אני מציע לך, אדוני, למנות צוות מתוך חברי הוועדה. חבר הכנסת מילר שנמצא פה אולי יכול לרכז את זה אם אדוני עמוס בדברים. תוך שבוע הצוות יעשה את הדברים שאדוני אומר ויביא לוועדה מסקנות מעשיות כי חבל על הכסף שמדינת ישראל תשלם. בואו נשלם פחות ונציל את המפעל במקום לשלם יותר ולדאוג למובטלים. בואו נעשה את זה. אם אדוני מקים צוות כזה – אלכס, אתה מוכן לקחת את זה.
<אלכס מילר:>
אין לי בעיה, רק בתנאי שהמשרדים הרלוונטיים בסוגיה הזו ישתפו פעולה. אצלי אם לא משתפים איתי פעולה יש בעיה.
<דב חנין:>
הם מוכנים לשתף פעולה, מוכנים לדבר. יש רוח חיובית.

<טלי פולסקוב:>
רבותיי, אני פונה פה לחברי ועדת הכספים בבקשה. אתם יכולים לעצור את המדינה וזה מה שאתם צריכים לעשות. אני יודעת שיש החלטות שתלויות בכם ואתם מקבלים החלטות מכם. אני מבקשת מכם לעצור את הכול, לא מעניין אותי שום דבר. יש עיר במדינה הזו ששכחו אותה, ולכן הגיע הזמן לעשות צעד. תעצרו את הכול עד שלא פותרים את הבעיה של ערד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, יכול להיות שאני אקבל את ההצעה שלך ואקים צוות, אני רק צריך טיפה לחשוב, או שאני אעשה את זה גם איתם כדי שנוכל באמת להתקדם וללחוץ. במהלך היום אקבל את ההחלטה.
<שמעון אוחיון:>
אפשר להקים צוות בראשותך. מה הבעיה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי, תנו לי. רק עכשיו שמענו את זה. נגמר לנו הזמן. אנחנו כבר שבע דקות אחרי הזמן. במהלך היום אני אנסה לחשוב אם זה צוות או לא.

<נעמי ביטון:>
גם לנו נגמר הזמן, אדוני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רק אומר את המציאות כרגע.

<נעמי ביטון:>
זו המציאות שלנו.

<אלכס מילר:>
תפעל לשבוע הבא ישיבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יכול להיות.

<אילן גילאון:>
למה לא תצא מפה שהוועדה קוראת לשר הכלכלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין לי שום בעיה. אני מסכים, אין לי שום בעיה לנסח משהו בנוסח של הוועדה. אני ניסיתי לדבר על הצד המעשי.
הוועדה קוראת למשרד הכלכלה ולכל המשרדים הרלוונטיים להפוך כל אבן כדי - - -
<דב חנין:>
לשמור על המפעל.

<אילן גילאון:>
למצוא את התקציב של 12 מיליון. אני מכיר את זה אם יתחילו להפוך אבנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה פוחד שיתחילו שם. רק שנייה. מצד אחד, לקיים - - -

<טלי פולסקוב:>
אדוני היושב-ראש, אני אעזור לך. אני הבהרתי היום בבוקר למנכ"ל ראש הממשלה הצעת מחליטים כשבהצעת המחליטים אני רשמתי את הדברים שאני חושבת שיכולים לעזור לעיר, כולל תיירות, כולל כל המשרדים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אומר, אני רציתי בזה והם רוצים דווקא שאני אתמקד בזהו.

<דב חנין:>
גם וגם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן אמרתי, קוראת למשרד הכלכלה ולכל המשרדים הרלוונטיים. אם את אומרת שנתת את זה למשרד ראש הממשלה, אמרתי שאשמח לקבל גם את זה כדי לקדם במהירות האפשרית את כל נושא העיר ערד – דבר אחד.

<טלי פולסקוב:>
אני אעביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שנית, למצוא בינתיים פתרון זמני עד שיימצא פתרון קבע למפעלי ערד. זה בהחלט כקריאה. אני רק ניסיתי לומר מה אנחנו עושים בפועל כי אני יודע איך המערכת עובדת.

תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:05.

קוד המקור של הנתונים