ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 26/11/2014

הפסקת/הפחתת תמיכה כספית בסינמטק - דיווח על יישום סעיף 3 ב' לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985- הפחתת תקצוב או תמיכה בשל פעולות נגד עקרונות המדינה (הצעה לדיון מטעם חה"כ אלכס מילר)

פרוטוקול

 
הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 468>
מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, ד' בכסלו התשע"ה (26 בנובמבר 2014), שעה 10:41

<סדר היום:>
<הפסקת/הפחתת תמיכה כספית בסינמטק - דיווח על יישום סעיף 3 ב' לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985- הפחתת תקצוב או תמיכה בשל פעולות נגד עקרונות המדינה (הצעה לדיון מטעם חה"כ אלכס מילר)>
נכחו
<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר

מיכל בירן

אלכס מילר

עיסאווי פריג'

עפר שלח

סתיו שפיר

שמעון אוחיון

דב חנין

שולי מועלם-רפאלי

<מוזמנים:>
גיא אטיאס - מנהל אגף בכיר תקציבים ותכנון, משרד התרבות והספורט

אתי כהן - מנהלת תחום קולנוע, משרד התרבות והספורט

הדס פרבר - יועצת משפטית של משרד התרבות והספורט, משרד התרבות והספורט

חביב קטן - משרד התרבות והספורט

אור דורון - משרד התרבות והספורט

חנן ארליך - משרד המשפטים


<ייעוץ משפטי: >
שגית אפיק

אייל לב-ארי

<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
הדס צנוירט

<הפסקת/הפחתת תמיכה כספית בסינמטק - דיווח על יישום סעיף 3 ב' לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985- הפחתת תקצוב או תמיכה בשל פעולות נגד עקרונות המדינה (הצעה לדיון מטעם חה"כ אלכס מילר)>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. נדון בסעיף האחרון בסדר-היום: הפסקת/הפחתת תמיכה כספית בסינמטק - דיווח על יישום סעיף 3 ב' לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985- הפחתת תקצוב או תמיכה בשל פעולות נגד עקרונות המדינה (הצעה לדיון מטעם חה"כ אלכס מילר).

לפני שאתן לאלכס אני רוצה לומר מילה אחת. יש לנו חוק שהתקבל בקדנציה הקודמת, חוק חשוב וטוב, שבא לומר שאנחנו מפסיקים להיות פראיירים. מדינת ישראל לא יכולה לתמוך בגופים שפועלים, מה שנקרא, נגדה. יש כאן פירוט של הסעיפים. סעיף 4 זה ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל. זה מה שבדרך כלל עושה הנכבה. אנחנו חושבים שהגיע הזמן שגם מדינת תל-אביב תיזכר ותבין שהיא גם חלק ממדינת ישראל, ולא יכולה לנהוג כאילו היא אקס טריטוריאלית וכו'. לכן אם הסינמטק רוצה סוף שבוע של סרטי נכבה, אנחנו לא הולכים לאסור את זה, אבל אנחנו, לפי החוק שהתקבל, מדינת ישראל לא תתמוך באותו גוף שנותן את האפשרות להציג את אותם סרטי נכבה, מה שנקרא, לפי סעיף 4 שהקראתי. לכן אנחנו נקיים את הדיון, ובסופו של דבר נקבל המלצה בנושא הזה.

<דב חנין:>
אני רוצה, אדוני, הערה לסדר הדיון, ברשותך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שנייה. מאחר שזה דיון מהיר- - -

<דב חנין:>
לא. זה לא דיון מהיר; זה שדיון שאדוני קבע אותו מהיר. אני רוצה הערה בדיוק לנושא הזה לפני שאדוני מתחיל את הדיון. אדוני היושב-ראש, לפני חודש ימים מליאת הכנסת העבירה לוועדה הזאת את הסוגיה של פיטורי העובדים במפעל מגבות ערד. מאז אני כתבתי לך למישה מכתבים, ודרשתי שהדיון הזה יתקיים. אני יודע שחברי כנסת נוספים כתבו לך, וביקשו שהדיון הזה יתקיים. 200 עובדים, מתוכם 180 הושלכו לרחוב. אין להם פתרונות, ו-וועדת הכספים לא דנה בנושא.

בקדנציה הקודמת ועדת הכספים ידעה לטפל בפרי גליל, ידעה לטפל בעוף טוב, ידעה להשמיע קול ולעצור תקציבים כדי למנוע פיטורי עובדים ולעצור בעיות כאלה. עכשיו חבר הכנסת מילר, שאני מאוד מכבד אותו, מגיש דיון אתמול על סוגיה מושכת כותרות בוודאי, והנה כבר היום בבוקר הוועדה מתכנסת.

ועדת הכספים, עם כל הכבוד, היא לא מכשיר פוליטי של הבית היהודי או של הימין הקיצוני. יש לכם חשבונות עם הסינמטק - תעשו אותם לפי לוחות הזמנים המקובלים בכנסת. אי-אפשר מהיום למחר. לעומת זאת, אי-אפשר שוועדת הכספים תעביר לתושבי ערד את המסר שלא סופרים אותם, תעביר לציבור עובדים שמפטרים אותו, את המסר שהם לא מעניינים אף אחד, ושאפשר לזרוק אותם לרחוב ולא לקיים דיון בעניין הזה. זה לא מתקבל על הדעת. זה לא נשמע לי הגיוני, לא נשמע לי סביר ולא נשמע לי אפשרי במסגרת של ועדת כנסת שמכבדת את עצמה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. בכל אופן, בהפסקה שהיתה בין הדיון הקודם לזה ישבנו להכין את סדר-היום.

<דב חנין:>
בינתיים 180 עובדים נזרקו לרחוב.

<סתיו שפיר:>
אפשר להבין מה גרם לכך, כל כך מהר לקיים דיון בנושא פופולרי, בזמן שדיונים חשובים – דב צדק לחלוטין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל לא קיבלת רשות דיבור ואל תתחילי עכשיו שוב. אני מבקש.

<סתיו שפיר:>
בשעה שנושאים חשובים במחכים בצד, בשעה שיש תקציב, ובמקום לדון בתקציב, למה שמפנים זמן ומקבלים הארכה על חשבון המליאה, לנושא קטן ולא משמעותי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את ממשיכה את הדרך שלך בשביל התקשורת, את מתפרצת- - -

<סתיו שפיר:>
אתה כינסת את הישיבה הזאת בשביל התקשורת. למה הישיבה הזאת אורגנה? ארגנת אותה כדי לעשות פופוליזם טהור מול התקשורת. זו הסיבה שהישיבה הזו זומנה כל כך מהר. מבחינתך, זה נושא יותר פופוליסטי ויותר סקסי מנושאים באמת משמעותיים שנמצאים על סדר-היום כמו השכר וכמו העובדים המפוטרים וכמו תקציב המדינה. זו הסיבה שהדיון הזה נקבע עכשיו. תגיד את זה פשוט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
סיימת לדבר בלי רשות?

<סתיו שפיר:>
ודב, נראה שאתה לא מכיר, אבל הכותרת החדשה של ועדת כספים זה הוועדה לענייני העברת הכספים לבית היהודי. כך קוראים לזה. זה מה שאנחנו עושים פה כל היום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ספרי על החטיבה ועל המיליארדים שעוברים ליהודה ושומרון, ספרי- - -

<סתיו שפיר:>
אשמח להאריך ולפרט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - - מצליח להעביר מיליארדים ליהודה ושומרון. אשמח מאוד על זה.

<עיסאווי פריג':>
שאלה לפני זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שנייה. בבקשה, עיסאווי. יש סדר. ירשמו אותך.

<סתיו שפיר:>
הסינמטק בתל-אביב. זה מה שמעניין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את מתה שאני אוציא אותך.

<סתיו שפיר:>
אני ממש לא מתה שתוציא אותי. אני מתה שתוציא את עצמך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם את מתכוונת לא לאפשר דיון, את יודעת מה יקרה בסוף.

<סתיו שפיר:>
לא הבאת את זה לעשות דיון אלא כדי לעשות כותרות.

<מיכל בירן:>
ניסן, הנציגים של הסינמטק פה? שאלה עניינית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תכף נשמע. אני לא יודע.

<מיכל בירן:>
הזמינו נציגים של הסינמטק?
טמיר כהן
כן.

<מיכל בירן:>
מתי?
טמיר כהן
כשהוחלט להעלות את זה לסדר-היום.

<מיכל בירן:>
אתמול. אפשר לדעת מתי יצאה ההודעה לנציגי הסינמטק?
טמיר כהן
אתמול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תהיה לך זכות דיבור ותדברי.

<עיסאווי פריג':>
איך אתה מקיים דיון בלי נציגי הסינמטק?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה.

<עיסאווי פריג':>
תענה על זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אענה, אבל- - -

<עיסאווי פריג':>
איך אתה מקיים דיון בלי נציגי הגוף שאנחנו מדברים בגינו? איך זה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לשאלה שלך, שהיא צודקת- - -

<דב חנין:>
בינתיים 180 נמצאים ברחוב. אתמול דיברתי עם העובדים. נשבר הלב. זו היכולת שלנו להשפיע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ולכן דיברנו שזה יעלה ביום שני כנראה, בשבוע הבא, יעלה הנושא ויידון.

<מיכל בירן:>
אלכס, אין אצלכם פריימריז. למה גם אתה משתתף בתחרות הזאת, ההצעה היותר הזויה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מציע שאת זה נוריד מסדר-היום. אלכס, בבקשה.

<אלכס מילר:>
תודה, אדוני היושב-ראש. ברשותך, קודם כל, ודאי שאני מצטרף לאותו ניסיון לפתרון מפעל המגבות בערד. כמובן, אני חושב שבדיוק באותם הימים שהמליאה העלתה את הסוגיה הזאת ודיברה עליה, גם היה באותו יום דיון בוועדת הכלכלה. אני חושב שבסופו של דבר יש לנו גם שר האוצר וגם שר הכלכלה, שיכולים לפתור את הסוגיה הזאת תוך חמש דקות, לדעתי. ולא חסרים היום תקציבים.

<דב חנין:>
וזו הבעיה, שאנחנו צריכים להשמיע את קולנו כדי שהבעיה הזאת תיפתר. סליחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נשמיע את קולנו, ושר הכלכלה יהיה אישית ביום שני.

<מיכל בירן:>
לא ראינו אותו נוכח בדברים שקשורים למשרד הכלכלה. זה יהיה נס.

<אלכס מילר:>
אני ביקשתי את הדיון בגלל שהפסטיבל שאנחנו דנים במהותו מתחיל בסוף השבוע הזה. אני חושב שיש פה ניסיון זול ופתטי- - -

<עיסאווי פריג':>
מה זה קשור לוועדת הכספים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עיסאווי.

<אלכס מילר:>
תלמד חקיקה. חוק יסודות התקציב.

<עיסאווי פריג':>
מה זה קשור לוועדת הכספים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עיסאווי, בבקשה, תדבר בזמן שלך.

<עיסאווי פריג':>
זה לא מקום לדיון פוליטי. מה זה קשור? זו השיטה, להיכנס לעדר?

<אלכס מילר:>
אתם אפילו לא יודעים על אילו חוקים – אדוני, תפתח ספרים ותלמד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עיסאווי, אני מבקש פעם ראשונה.

<אלכס מילר:>
אני מציע שאדוני יפתח ספרים של החקיקה וילמד איזה חוק דן באיזו ועדה. כך אולי יהיה קל להטיף לחברי כנסת.

<עיסאווי פריג':>
למדתי.

<אלכס מילר:>
אז תשאל שאלות רציונליות.

אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו רואים את הניסיון הזול והפתטי של הנהלת הסינמטק לנצל את הבמה שלהם כדי לתמוך בכל אותם עוכרי ישראל שמנסים בכל דרך אפשרית לפגוע בעצמאות המדינה ולחפור תחת ריבונותה, וכמובן, ברגע שהם מזהים את האפשרות, באים ועושים את הפסטיבלים הללו בכל מקום שפותחים להם את הדלתות. זה קורה באוניברסיטאות. הבעיה באוניברסיטאות, שחוק יסודות התקציב לא נוגע בהם. אולי בעז"ה נעביר גם את החוק הזה.

<דב חנין:>
לא רק הסינמטק ייסגר – גם האוניברסיטאות.

<אלכס מילר:>
הסינמטק עדיין לא נסגר. תאמין לי, דב, כשהם צריכים כסף, ומכנסים להם ועדה מהיום למחר, עומד כאן תור של אנשים, אבל כאשר באים ומראים את הבעייתיות במעשיהם, הם לא מגיעים לכאן מרוב הבושה, ואני מבין את זה. אם מישהו היה שוכר את המקום שלהם כדי לעשות פסטיבל להכחשת שואה, אני בטוח שאף אחד לא היה נותן להם את האפשרות.

<עיסאווי פריג':>
מה זה קשור?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה על הפעם הראשונה.

<אלכס מילר:>
זה קשור. אל תתחנף לכל אותם אלה שמנסים- - -

<עיסאווי פריג':>
שלא ידברו כאן שטויות.

<אלכס מילר:>
אל תגיד לי מה להגיד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה דיון עקרוני, אבל הוא יתנהל כדיון. פעם ראשונה. אני לא אוהב לעשות את זה, אבל אל תאלץ אותי.

<אלכס מילר:>
אדוני היושב-ראש, החוק שחוקקתי בקדנציה הקודמת מדבר בדיוק על מקרים כאלה. ברגע שהמדינה תומכת במוסדות, ואנחנו עצרנו את התופעות הללו כמעט בכל הארץ, גם בשלטון המקומי וגם בגופים אחרים, שמקבלים כסף מהמדינה ומנצלים אותם כדי להסית אזרחים כנגד אזרחים. ואני רואה בפסטיבל הזה הסתה, בדיוק בימים האלה, כשאנחנו מנסים להרגיע את הרוחות, עושים פסטיבל שבא ושוב נכנס לאותה שטיפת מוח של הצעירים במגזר הערבי, שהם חיים במדינה, שמנסים להחדיר להם שהמדינה שהם חיים בה, אזרחים בה, קמה מתוך אסון. אדוני היושב-ראש, יש חוק. שר האוצר, יש לו- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לנו אישור להמשיך את הישיבה עד 11:30, כך שננסה למצות ולשמוע את כל חברי הכנסת שיבקשו להתבטא.

<אלכס מילר:>
שר האוצר, בסמכותו להפחית מהתמיכות שיש לסינמטק, כי הם נמצאים תחת תמיכה. יש גם סעיף שאומר שזה צריך להיות בהסכמה של השר הממונה. אני שמעתי גם את השרה לבנת שדיברה על הנושא הזה, וגם היא פנתה לשר האוצר בסוגיה הזאת.

אדוני היושב-ראש, אנחנו מבחינתנו חייבים לשמור על החקיקה, שמחוקקים אותה בכנסת, וחייבים לדעת שהחוק הזה מתבצע, וכל אלה שמצפצפים על החוק ומנסים לנצל את הבמה שהמדינה נותנת, צריך לבוא ולהביא את ההרתעה מול כל אלה שבעתיד גם ינסו להשתמש בכספי המדינה כדי לפגוע בסמליה. תודה.

<דב חנין:>
אני מניח, אדוני היושב-ראש, שאתה לא מתכוון לקבל החלטה בלי לשמוע את נציגי הסינמטק, רק למען הסדר. זו שאלה להבנת הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לא רשום.

<דב חנין:>
זו שאלה עקרונית. יש אפשרות שתתקבל החלטה פה בלי לשמוע את הסינמטק?

<סתיו שפיר:>
מי כן נמצא פה?

<מיכל בירן:>
דיון ממצה של שלושת רבעי שעה זה מספיק, לא?

<דב חנין:>
זה לא הגיוני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה עושה מה שלא מכובד שתעשה, ואתה אדם מכובד. בדרך הזאת אתה רוצה שלא יהיה דיון.

<דב חנין:>
אדוני קובע אם יהיה דיון. אני רק אומר שמסקנות לדיון אי-אפשר לקיים עד שלא שומעים את אנשי הסינמטק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מנסה בדרך לא הוגנת ולא מכובדת- - -

<דב חנין:>
הוגן לקבל החלטות בלי הסינמטק?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תבקש זכות דיבור ותדבר. כל השאלות שלך הן שאלות - עיסאווי, יש לך שלוש דקות.

<עיסאווי פריג':>
חברים, כנראה שמעז יצא מתוק. עכשיו הנכבה נמצאת על סדר-היום. תודה לך, חבר הכנסת אלכס מילר. וכשאני קורא את חוק יסודות התקציב, סעיף 3, ובעניין כל התמיכות, אני שואל את כבוד היושב-ראש, האם זה דיון פוליטי או דיון פיננסי? אם זה דיון שאתה רוצה לקיים דיון פוליטי, ולנצל את המעמד שלך כיושב-ראש ועדת הכספים כדי לנהל דיון פוליטי – זה משהו אחר. יש לנו הרבה מה לומר בסוגיה הזאת; ואם זה דיון פיננסי, שאני קראתי את החוק שאנחנו מדברים עליו, אני שואל אותך – האם פנית לשר האוצר, שיקבל חוות דעת מהיועץ המשפטי? פנית אליו, לפני שאתה מקיים את הדיון? פנית, על-פי החוק?

<אלכס מילר:>
חברי הכנסת סוברניים לעשות דיון על כל נושא. אנחנו עדיין לא עובדים אצל אף אחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלכס, בבקשה.

<מיכל בירן:>
נראה לי שאתה עובד אצל ליברמן.

<עיסאווי פריג':>
ברגע שאתה מדבר על הוצאה שאינה נתמכת, שר האוצר צריך לפנות לקבל חוות דעת מהיועץ המשפטי. האם פנית אתה כיושב-ראש ועדת כספים, על-פי הנוהל הדרוש והתקין לעשות את זה? לא עשית. קיימת דיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני חושב שיש לך בלבול קצת בדברים, אבל תמשיך הלאה.

<עיסאווי פריג':>
אין לי שום בלבול. אני קורא את זה. לפני שאנחנו מגיעים לתהליך הזה אתה צריך לפנות לשר האוצר, שיקבל חוות דעת מהיועץ המשפטי. אם יש סוגיה שחריגה על החוק, זה בא לדיון כאן. זה כתוב לי כאן, וקראתי את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ממש הפוך, אבל לא חשוב.

<עיסאווי פריג':>
כך אני רואה את זה. עכשיו לסוגיה. חברים, אני אדבר קצת במובן הפוליטי האידיאולוגי שאתם מנסים להעלות כאן. לעם הפלסטיני היתה נכבה, נקודה. לא לשרת החינוך ולא לאף אחד אחר יעזור להגיד אחרת. אלה העובדות. וגדולתה של מדינה, שתכיר גם בנרטיב של השכן, גם אם יש לו נרטיב אחר, אפילו שזה לא נעים. אלה העובדות. וכל הדיון הזה, שאנחנו מעלים, הוא לא מידתי, לא חוקי, פופוליסטי, מצעד כוכבים שאנחנו נמצאים בו, שחבר הכנסת מילר ואחרים למדו את השיטה בכדי לככב- - -

<אלכס מילר:>
תציין את הנכבה כמה שאתה רוצה – לא על חשבון משלם המסים.

<עיסאווי פריג':>
למדו את השיטה, אז מוסיפים שמן על המדורה. זו בושה, בושה, בושה. ומה שאנחנו מדברים על שטיפת מוח – אסיים, אל תדאג – ברגע שנותנים לצעיר כיוון אחד, זה שטיפת מוח. ברגע שפותחים בפניו את הנרטיבים האחרים, שילמד ויידע וניתן לו לדעת, זה התרבות. תלמד מה זה שטיפת מוח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה.

<עיסאווי פריג':>
אני מציע לא לקיים את הדיון. צריך לשמוע את אנשי הסינמטק, ולקיים את זה בצורה מקצועית על-פי חוק ועל–פי התקנות והנהלים, וזה לא מתקיים כך, אדוני היושב-ראש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. מיכל.

<מיכל בירן:>
למען הסר ספר, אני לא חושבת שהיתה נכבה. הדיון הזה, אני לא מזדהה אתו, לא השתתפתי מעולם בדיון כזה, אבל אני חושבת שזכותם של אנשים להחזיק בנרטיב שלהם. אבוא להתווכח אתם, כי אני לא חושבת שזה מה שקרה; אני חושבת שהגנו על עצמנו. אני חושבת שהתנועה הציונית ומעשה של הקמת מדינת ישראל הוא בין המעשים הצודקים והמוסריים בהיסטוריה של האנושות, ובכל זאת אני חושבת שאם אנחנו מדברים על משהו שהוא פתטי וזול, אלכס, זה זה שישראל ביתנו מנסה לשפר את מצב המנדטים שלה על-ידי דיונים פופוליסטיים שכאלה.

דבר ראשון, זה לא יעמוד משפטית. הסיבה היחידה שהחוק הזה עוד לא נפסל, היא כי התשובה של בית המשפט היתה שהוא פשוט לא יושם. יכול מאוד להיות שאתה בזה, אלכס מילר, תתרום לזה שחוק הנכבה יבוטל.

חוץ מזה, זה צריך להיות בהליך תקין. אם כבר רוצים לעשות על זה דיון, וזה דיון מיותר ופופוליסטי, וזה בשביל להרגיע את הרוחות? אנשים מסיתים? אתה לא מסית? זה מה שמרגיע את הרוחות?

<אלכס מילר:>
אל תעשו את האירוע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אל תענה. בסוף אתן לך זכות דיבור, אם תרצה.

<מיכל בירן:>
כשלנדאו יושב בדיון בוועדת כלכלה פה על המצב הקשה של תעשיית התיירות, ושהתיירים לא חוזרים, כי אף אחד לא רוצה לצאת לחופשה במצב שבו הוא חושש לחייו מפיגוע, ובמקום להרגיע את הרוחות וללכת לדבר, גם חברי הקואליציה עסוקים בלעלות להר הבית, ואתה תורם את חלקך להרגעת הרוחות בדיון פופוליסטי על שלילת התקציב של הסינמטק.

שוב, אני חושבת שאולי לא היה צריך לעשות את הפסטיבל הזה. אני בטח לא הלכתי אליו ולא מכירה אף אחד שהלך אליו, אבל בין זה ובין שלילת התקציב של הסינמטק, שהוא מוסד במדינת ישראל, לא רק פורמלית אלא גם באופן בלתי-פורמלי, והניסיון להילחם בזכותם של אנשים לספר גם סיפורים אחרים, אני חושבת שהוא מוטעה. אני חושבת שאתה מסית ושאתה פתטי וזול ופופוליסטי, זה הדיון הזה, וחבל. תודה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. שמעון ואז סתיו.

<שמעון אוחיון:>
תודה, אדוני היושב-ראש. אני קודם כל תומך בדיון הזה, כי הוא מאוד-מאוד כואב. הסינמטק מצא לנכון לקיים פסטיבל על מה שהם קוראים הנכבה, בזמן שאנחנו כבר חודשים בעקבות החוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב. במקום לספר קודם כל את הנרטיב שלך, של העם היהודי במדינת ישראל, ספר קודם. אחר כך תתפנה לשמוע את הנרטיב של האחר. אבל אם אתה לא מספר את הנרטיב שלך, מה קרה לאותם 900 אלף יהודים מארצות ערב, שעונו, גורשו, בתיהם הוצתו – אף אחד לא מספר את הסיפור. נצל את ההזדמנות, אדוני מוסד התרבות, כפי שמנכ"לית משרד החינוך הוציאה חוזר אל בתי הספר להתעסק, לספר את הסוגיה הזאת. בוא נראה את הסינמטק פותח קודם כל בדיון כלפי עצמו, כלפי העם היהודי. בוא נכיר את הנרטיב שלנו. חצי מתושבי מדינת ישראל, הנרטיב שלהם לא מוכר. אף אחד לא גירש את הערבים ממדינת ישראל. הם ברחו. אבל את עמי גירשו, רצחו, הציתו את בתיהם, בתי כנסת. אלפים נשארו ללא בתים וקורת גג. הרכוש שלהם הולאם על-ידי חוקים. אף אחד לא מכיר את הסיפור הזה, והנה מוסד תרבותי שנתמך על-ידי מדינת ישראל, במקום שהוא יפתח, אם באמת הוא רוצה שנפתח בדיון – אדרבא, תציג, תהיה שותף גם אתה למערכת החינוך, ואחר כך נשמע מה אתה טוען כאילו הנכבה, ואתה עוד עושה מזה פסטיבל.

עוד דבר. כואב לי נורא, שעמיר בניון, לא כי אני מזדהה עם ההתבטאות שלו. בוודאי- - -

<עיסאווי פריג':>
תן ליו לגיטימציה. תן לו.

<שמעון אוחיון:>
הקשבתי לך. בדיוק אתה מנסה להדביק לי מה שלא אמרתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עיסאווי.

<עיסאווי פריג':>
תן לו לגיטימציה.

<שמעון אוחיון:>
אתה יכול לקפוץ עד מחר. אני לא מזדהה. אני ודאי נגד הסתה וכל עניין של אלימות, אבל למדתי דבר אחד: מידה אחת לכולם. ואני מצפה, אם החליט נשיא המדינה בטקס שלנו, הטקס של יום היציאה – זה לא עניין של טקס אזרחי; זה הטקס הממלכתי, החליט להחרים, אני מכבד ומקבל את החלטתו, אבל הייתי רוצה לשמוע גם אותו הבר, את נתן זך, שפרסם מודעה בעיתון הארץ: כל הכבוד לחנין זועבי, כל הכבוד, וכל הזמן הסתה אחרי הסתה. נתן זך יושב- - -

<עיסאווי פריג':>
תמצא תירוצים לתת לגיטימציה לעמיר, ואני אפריע לך, כי אתה נותן לגיטימציה למסיתים.

<שמעון אוחיון:>
אני לא נותן לגיטימציה.

<עיסאווי פריג':>
אתה נותן לגיטימציה ברגע שאתה מזכיר את זה.

<שמעון אוחיון:>
לא.

<עיסאווי פריג':>
מה זה קשור לנתן זך ולאחרים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עיסאווי, פעם שנייה. אל תאלץ אותי, כי אתה עושה את זה. בבקשה, אני מבקש ממך.

<שמעון אוחיון:>
אל תחשוב שהאנשים שפה הם מטומטמים. הם שמעו אותי במפורש, שאני מתנגד ולא נותן שום לגיטימציה, אז אם אתה תחזור על זה עוד פעם, לא יעזור לך. אתה לא תשנה אותי וגם לא תעבוד על האנשים הנוכחים.

<עיסאווי פריג':>
אז אל תזכיר אחרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עיסאווי.

<שמעון אוחיון:>
לכן בקטע הזה הייתי מצפה, אל"ף, שמי שמחרים את עמיר בניון יחרים גם את נתן זך, ואני רוצה לשמוע את קולותיהם של אלה שלצערי, עליי לקרוא להם צבועים.

<עיסאווי פריג':>
אתה משווה בין נתן זך לעמיר בניון? עד כדי כך? אתה שומע את עצמך?

<מיכל בירן:>
איפה אתה כשפייגלין עולה להר הבית?

<עיסאווי פריג':>
אתה שומע את עצמך?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
פעם שלישית, עיסאווי.

<עיסאווי פריג':>
אי-אפשר לקלוט את הדברים. הוא נותן הצדקה למעשה גזענות, ואנחנו שותקים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שמענו את הדברים שלך ושתקנו.

<שולי מועלם-רפאלי:>
- - - - תיחנק עם החוק – זה בסדר? שהוא משווה בין עמיר בניון לנתן זך – זה לא בסדר? שם לא צעקת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שולי.

<עיסאווי פריג':>
תחזור בך. תחזור בך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מאלץ אותי.

<שמעון אוחיון:>
תפסיק עם הדמגוגיה שלך. אנשים שמעו בדיוק שאני מתנגד. רק ביקשתי שלא נהיה צבועים. שאם אנחנו מחרימים את עמיר בניון, בואו נחרים גם את נתן זך. מידה אחת לכולם. אם אנחנו רוצים להתבטא ולהילחם בהסתה – לכן, לגבי הסינמטק, בוודאי כמוסד נתמך- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסיים בבקשה.

<שמעון אוחיון:>
מסיים. לגבי הסינמטק כמוסד תרבותי, שאני מצפה גם שייתנו לו את הכבוד הראוי ואת האיזון, הסינמטק חייב להיות זהיר, ובראש ובראשונה להציג את הנרטיב של מדינת ישראל ושל קהילות ישראל. ודאי אחר כך הוא יתפנה לפסטיבלים אחרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. סתיו ואז עפר.

<סתיו שפיר:>
תודה. קודם כל, מי הנציגים שכן יושבים פה? כולם מהתרבות. אין פה נציגי אוצר ואין פה נציגים של הסינמטק? ואיך בכלל מתקיים דיון כזה? הרי לוועדה אין אפשרות להחליט פה שום דבר. הדיון מתקיים על מה? היועצים המשפטיים של הוועדה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זכות הדיבור שלך.
שגית אפיק
הסמכות היא של שר האוצר.

<סתיו שפיר:>
כלומר אין לוועדה הזאת שום אפשרות לקבל שום החלטה. אנחנו מקיימים את הדיון הזה לצרכים תקשורתיים של הוועדה בלבד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עם נכונות לקבל החלטה, אם לפנות לשר או לא.

<סתיו שפיר:>
יש פה מלא מצלמות. ההחלטה היא של השר. אין לוועדה שום סמכות. אין פה נציגים של הסינמטק, אין פה נציגים של האוצר. חבר'ה, זה בדיחה. זה דיון שכל המשמעות שלו - להביא לפה את התקשורת. סבבה.

אתן לכם עוד דוגמאות לדיונים כאלה: במהלך צוק איתן שוב הבית היהודי משתמשים בוועדת כספים – במקום להעביר פה כספים לדרום לסיוע, ועדת הכספים מכנסת את הוועדה כדי להעביר כספים, 35 מיליון שקלים לחוסן חברתי בהתנחלויות. זה מה שוועדת כספים עושה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את חוזרת על השקר הזה. העברנו מיליארד וחצי לדרום.

<סתיו שפיר:>
לא עבר פה כזה סכום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז על מה את מדברת? 35 מיליון?

<סתיו שפיר:>
לא עבר כזה סכום. תפסיק לשקר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא עבר מיליארד וחצי?

<סתיו שפיר:>
עדיין העסקים בדרום מחכים לפיצויים שלהם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
460 מיליון קיבלו חוץ מהמקדמה, אז על מה את מדברת? או את לא בקיאה בנתונים או החלטת לשקר לאורך כל הדרך, ואת חוזרת על אותה מנטרה כל הזמן, בלי לדעת אפילו על מה את מדברת.

<סתיו שפיר:>
שבועיים אחר כך התקיים בוועדת כספים דיון עם בעלי עסקים מהדרום על הפיצויים. מזמנים לפה מאות בעלי עסקים קטנים ובינוניים לוועדה. באמצע הדיון אומר יושב-ראש הוועדה: טוב, אנחנו עוברים לנושא אחר, ועוברים לנושא אחר. כל האנשים האלה נשלחים הביתה, לפני שנחתם פה והיתה איזושהי התקדמות, למה – כדי לדון באיזו הצעת חוק פופוליסטית של יוני שטבון. זה מה שקרה פה בוועדה רגע אחרי המלחמה.

ואז מגיע תקציב המדינה. אני מבקשת לקיים פה דיון דחוף על זה שהתקציב הגיע לפה באיחור חסר תקדים- - -

<עיסאווי פריג':>
הסינמטק יותר חשוב.

<סתיו שפיר:>
ושלחברי הכנסת לא ניתן אפילו יום אחד לדון בתקציב לפני שעלה להצבעה בקריאה ראשונה, ו-וועדת כספים, אין לה זמן לקיים דיונים בתקציב, ואומרים לי: אי-אפשר לקיים על זה דיון בוועדת כספים, כי אין לה זמן – הרי יש לנו רק חודש לדון בתקציב – אין לה זמן לקיים דיונים על הדבר הזה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה? מה? על מה את מדברת?

<סתיו שפיר:>
זה מה שקרה, ניסן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לקראת הצבעה ראשונה היינו צריכים לדבר כאן בוועדה?

<סתיו שפיר:>
הגשתי בקשה לדיון דחוף בוועדה על האיחור בהגשת התקציב לכנסת, בדרישה שנביא לפה את משרד האוצר, ונדרוש מהם תשובות על מדוע התקציב מגיע בכזה שלב, על איך הם מצפים שנדון בצורה רצינית בתקציב, על מה גרם לאיחור הזה, מה תוכניות העבדה שלהם לגבי התקציב הזה. כל הדברים האלה היו אמורים להיות נדונים פה בוועדה. ההצעה הזו לא התקבלה כי אמרו לי שלוועדת כספים אין זמן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסלחי לי.

<סתיו שפיר:>
אתה מפריע לי כל הזמן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כי את כל הזמן אומרת דברים שהם לא אמת.

<עיסאווי פריג':>
אני הגשתי בקשה לדיון מהיר לוועדת הכספים, ונדחיתי. חבר הכנסת מילר הגיש, ונתקבל הדיון הפתטי הזה. אלה העובדות.

<סתיו שפיר:>
ואז ועדת כספים מכנסת שוב, אפילו על חשבון זמן מליאה, דיון. תכבה את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא אכבה את זה.

<סתיו שפיר:>
מכנסת דיון על הנושא הטיפשי הזה, שבכלל אין לוועדת כספים אפשרת להכריע בו. זה בכלל החלטה של משרד האוצר. כל הדיון הזה נערך בשביל להביא לפה את התקשורת ולהוסיף עוד קולות לבית היהודי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מבקש שתקצרי.

<סתיו שפיר:>
כל הדיון הזה, גם על חוק הלאום וגם על הנושאים הפופוליסטיים, וכל הניסיון לזרוק עוד גפרורים למדורה שממילא בוערת במדינה הזאת עכשיו סביב העניינים הבאמת מהותיים של הבסיס הרוחני, של הבסיס העקרוני שעליה החברה הישראלית מושתתת, כל הגפרורים האלה בראש ובראשונה נועדו להסתיר את הדברים האמתיים שהחברה הישראלית צריכה לעסוק בהם כרגע, את הנושאים האמתיים שעל הפרק, וזה הקיפאון בשכר וזה הרפורמה בשביל הבריאות הציבורית וזה תקציב המדינה, או הקיצוץ האדיר בתחבורה ציבורית שמתקיים פה עכשיו. אלה הנושאים שהיה צריך לדבר עליהם עכשיו. ובמקום זה אתם בממשלה כל הזמן מנסים להסוות את הבעיות האמתיות של המדינה באמצעות כל מיני נושאים זהותיים, כאילו הבעיה הכי גדולה של מדינת ישראל זה שהזהות היהודית שלה לא חזקה מספיק. ברצינות, אנחנו לא יהודים מספיק? זו הבעיה שלנו? זו הבעיה במדינת ישראל?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מבקש ממך לסיים.

<סתיו שפיר:>
משפט אחרון. הדבר הזה משדר מצוקה לא נורמלית כלפי חוץ. מדינת ישראל היא מדינה חזקה שלא צריכה להתבייש בזהות שלה – לא בזהות היהודית שלה ולא בזהות הדמוקרטית שלה, ועל זה המדינה הזאת מושתתת, וכמדינה חזקה העיסוק הקטנוני, האובססיבי, המפוחד הזה בכל ענייני הזהות כאילו אנחנו לא מספיק ואנחנו לא בטוחים בעצמנו, ומה יקרה אם מישהו אחר יציג עוד נרטיבים, מה יקרה אם נשמע קצת ביקורת? מה קרה? מדינה חזקה עם זהות חזקה לא מדברת בכזה פחד. היא לא פוחדת מכל דבר שאומרים עליה. אתם מתנהגים בפחדנות, אתם משדרים חולשה. אולי בטווח הקצר נראה לכם כאילו זה יוסיף לכם קולות- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ביקשת משפט.

<סתיו שפיר:>
שנייה. אולי בטווח הקצר נראה לכם שזה יוסיף לכם קולות. בטווח הארוך אתם מזיקים לעתידה של מדינת ישראל. איך אתם לא מבינים את זה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אחרי ששומעים אותך מתחזק הצורך לאמת את הלאום של מדינה יהודית.

<סתיו שפיר:>
ממה אתה פוחד? אנחנו לא יהודים? ניסן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עפר, בבקשה.

<עפר שלח:>
אני מתעקש לדבר לעניין, כי הנושא הפרוצדורלי, למה נתכנסנו פה, ממש לא מעניין אותי.

יושבים פה נציגי משרד התרבות. להבנתי, יש פה אי-הבנה בסיסית ועמוקה של השאלה, מהי תרבות בכלל ומה תפקידם של מוסדות תרבות. תפקיד מוסדות תרבות הוא לא לחנך ולא לתת את הנרטיבים הטובים מול אלה הרעים, אלא תפקידם הוא להציג תרבות. אני ראיתי בסינמטק את הסרטים של הנרי ריפנשטיין. האם זה אומר שהסינמטק מעודד אידיאולוגיה נאצית? מי שרוצה להבין את המאה ה-20, מי שרוצה להבין את הנאציזם, מי שרוצה להבין – לא רק לשבת כל היום ולומר, ובצדק, שלעם היהודי נעשתה אחת הזוועות או אולי הזוועה הגדולה בהיסטוריה, חייב לראות את הסרטים האלה, ותפקידו של מוסד תרבות הוא להציג אותם. ומי שרוצה לשאול את עצמו שאלות של זהות ולהתמודד אתן, חייב להכיר זהות, ותפקידו – לא אפשרות אלא תפקידו של מוסד תרבות הוא להציג לו את הנרטיב של הצד השני. בזה הוא לא מטיף, בזה הוא לא עושה שום דבר רע, והוא לא צריך לאזן את זה. זה נקרא תרבות. עצם ההעלאה של זה כנושא שאנחנו צריכים להתגונן מפניו או לאזן אותו, היא הבנה בסיסית של מה זה תרבות.

תפקידה מדינה הוא לממן את התרבות שלה, ובמובן שעליו אני מדבר – לא את התרבות שמוצאת חן בעיני השלטון הקיים, לא את התרבות שמוצאת חן בעיני מישהו אחר. את התרבות כפי שהיא, זה תפקידה לעשות. מדינה שלא עושה את זה היא ערימה, מה שקרא בני פלד למדינת ישראל בשנות ה-70: קהילה מפוחדת שמחכה שיבוא הפוגרום.

אני שמח שהדיון הזה מתקיים. ממש לא מעניין אותי אם ועדת הכספים צריכה לדון בזה או לא. אני שמח שניתנת לנו ההזדמנות לומר, חברים ממשרד התרבות, תממנו תרבות ושבו בשקט. וביום שאנחנו נפסיק לממן תרבות, כי התוכן שלה לא מוצא חן בעינינו או לא נראה לנו או לא מתיישב עם מה שאנחנו חושבים שהוא אמת, ואני בהחלט חושב שמה שהיה פה בשנת 1948 היה מלחמת העצמאות של הקהילה היהודית, של העם היהודי שחי פה, שכתוצאה ממנה קמה מדינת ישראל, אבל אני אממן בשמחה את ההצגה של כל דבר אחר, יהא אשר יהא, ואגב, אני גם בעד שעמיר בניון ישיר. אולי נשיא המדינה לא רוצה שישיר אצלו. זה גם בסדר, אבל תנו לו לשיר, רק שיעשה שירים טובים ולא חרא של שירים, כמו שהוא עושה עכשיו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. שולי ואחר כך דב.

<אלכס מילר:>
אפשר לומר, שימשיכו לעשות הצגות, רק לא חרא של הצגות שמציגים עכשיו.

<עיסאווי פריג':>
מצעד כוכבים. אני הולך למליאה, אדוני. חלאס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מצטערים שאתה עוזב אותנו. שולי, בבקשה.

<שולי מועלם-רפאלי:>
אני חושבת שהדיון פה הוא בעיקר-בעיקר סוג של פופוליזם זול, חברותיי, מבחינתי, מיכל. זה האמירות שהמציאות הזו שבה חברי הכנסת עולים להר הבית ומוסיפים גפרורים למדורה. לא. פסטיבל סרטי נכבה, הוא לא מוסיף גפרורים למדורה. הוא לגיטימי.

<מיכל בירן:>
גם הוא.

<שולי מועלם-רפאלי:>
אותו מדינת ישראל צריכה לממן, כי הוא תרבות.

<עיסאווי פריג':>
מממנת?

<שולי מועלם-רפאלי:>
מממנת, אחרת מה קפצתם? וראה זה פלא, לא תקפוץ. אבל יש פה צביעות בלתי-נסבלת. תרבות, חברים, היא לא רק מה שמוצא חן בעיניכם. העלייה להר הבית היא לא גפרור. תרבות היא הכול.

<דב חנין:>
יפה. הסכמנו. הר הבית זה תרבות או דת?

<שולי מועלם-רפאלי:>
לא. הר הבית זה דת וריבונות. אבל הדיון פה הוא לא על הר הבית. לכן אמרתי למיכל בירן שלהכניס פה את האמירה הפופוליסטית, שאנחנו מוסיפים גפרורים בעלייה להר הבית- - -

<מיכל בירן:>
אפילו ראש הממשלה ביקש מכם להפסיק. לא בדיוק עשית את זה.

<שולי מועלם-רפאלי:>
ממתי את מסכימה עם כל דבר שראש הממשלה חושב? אם את תסכימי עם כל מה שראש הממשלה חושב, ומדינת ישראל תהיה יותר יהודית ויותר דמוקרטית ממה שהיא היום, אני מסכימה להיענות לבקשה.

<מיכל בירן:>
יותר דמוקרטית זה ממש לא הכיוון שלכם, שולי.

<שולי מועלם-רפאלי:>
ברוך ה'. מזל שאת הדמוקרטיה שלנו אנחנו לא שואלים אותך, איך היא צריכה להיראות.

<עיסאווי פריג':>
בהר הבית היא נמצאת.

<שולי מועלם-רפאלי:>
היא גם נמצאת בהר הבית. הזכות שלי להתפלל על הר הבית היא כמו הזכות שלך. והבעיה, שאני מסכימה לזכות שלך, ואתה לא מסכים לזכות שלי.

<עיסאווי פריג':>
חצי מנדט השיגה עכשיו.

<שולי מועלם-רפאלי:>
עליתי להר הבית לפני שנבחרתי לכנסת, ובעזרת ה' אמשיך לעלות גם אחרי שאהיה חברת כנסת. זה אינו נוגע. אבל הצביעות שחוזרת פה שוב ושוב – ביום שני חבר כנסת עומד על הדוכן, ואומר ליושב-ראש באותה ישיבה: תיחנק עם החוק, והשני אומר לו פשיסט. אז על זה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה לא צעקת.

<עיסאווי פריג':>
את יודעת מה זה פשיסט?

<שולי מועלם-רפאלי:>
בטח שאני יודעת.

<דב חנין:>
אבא אחימאיר כתב טור בשם פנקסו של פשיסטן.

<עיסאווי פריג':>
אתה רואה שהצלחת לעשות דיון פוליטי?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עיסאווי, צא לדקה, ותוכל תחזור אחר כך.

<עיסאווי פריג':>
- - -

<דב חנין:>
1933 תיזכר בזכות השמות המזהירים של מוסולוני- - - והיטלר. זה כתוב אצלכם, במסורת שלכם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לדקה ואחר כך תחזור. תירגע קצת.

<דב חנין:>
ממה אתם נעלבים כשאומרים פשיסט?

<עיסאווי פריג':>
ניסן, אתה מביא דיון פוליטי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אל תוציאו. הוא ייצא לבד.

<עיסאווי פריג':>
אתה מוציא אותי בדיון פוליטי. בושה. אל תשתמש בזכות- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תירגע. צא לדקה ותחזור. סיימי.

(חבר הכנסת עיסאווי פריג' יוצא מהאולם)

<סתיו שפיר:>
יש דרך להפוך את הדיון הזה ליותר פופוליסטי ויותר בעייתי?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שולי, סיימי.

<שולי מועלם-רפאלי:>
כשחבר הכנסת שמעון אוחיון עושה השוואה בין נתן זך לעמיר בניון, על זה קופצים. על זה קופץ חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אז או קופצים על הכול, או לא קופצים בכלל. או מציגים הכול, ובכל מקום, כלומר הצגות נוסעות גם לקריית ארבע וגם לאריאל, או לא מציגים בכלל. אם משרד התרבות מממן תרבות, בבקשה - יממן תרבות בכל חלקי החברה הישראלית, ולא רק מה שעונה על השאיפות שלכם, שהמדינה הזאת תפסיק להיות יהודית ותפסיק להיות דמוקרטית, כי זה מה שקורה פה, כי כשמציגים סרטי נכבה ושיבה, אני שמה סימן שאלה: האם אני צריכה לממן את מי שאומר בקול צלול: אני בעצם רוצה שלא תתקיים פה יותר מדינה יהודית?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה, שולי. דב, אחרון הדוברים, שלוש דקות. אחר כך, אם תרצו, משרד התרבות, אשמח לשמוע אתכם.

<דב חנין:>
תודה, אדוני. קודם כל, הגיע הזמן שוועדת הכספים תקבל החלטה עקרונית. אנחנו מטפלים קודם כל בבעיות של בני אדם. אנחנו נותנים קודם כל תשובות אמתיות לשאלות אמתיות, ואחר כך, אם יישאר לנו זמן, אנחנו יכולים להתחרות בהתלהמות. בואו נקבל סוף-סוף את ההחלטה הזאת.

אני העליתי את הסיפור של מגבות ערד, כי אני חייב לומר לכם שהוא פוצע את דם לבי. 180 עובדים נמצאים ברחוב. כל יום אני מדבר אתם. הם אומרים: אנחנו מחכים לעזרה מהכנסת. איפה הכנסת? החליטה מליאת הכנסת להעביר את הדיון הזה לוועדת הכספים, ו-וועדת הכספים לא מצליחה למצוא זמן לדיון, אבל כשעולה נושא של סינמטק, ישר, מהיום למחר, אפילו לא הספיקו להזמין, כן הספיקו להזמין, עם נציגים, בלי נציגים. מהיום למחר הכול דחוף.

אני מציע שנקבל פה החלטה עקרונית של הוועדה: קודם כל, לטפל בבעיות של אזרחי ישראל. קודם כל לתת תשובות למובטלים. קודם כל לתת פתרונות לבעיות החברתיות. קודם כל לדאוג לחיים של בני אדם כאן, ואחר כך אפשר את כל הזמן שנשאר להתחרות בינינו בהתלהמויות בכל הנושאים.

לעניין הנושא שבפניך, אדוני היושב-ראש. אני חושב שהדיון הזה מיותר, ויותר מזה – הוא גם מאוד-מאוד מזיק. כשעלה החוק של חבר הכנסת מילר, אמרנו: זה חוק בעייתי, הוא חוק פסול ומזיק, כי הוא חוק של צנזורה תרבותית, ובחוק כזה אין שום תועלת, אבל יש בו הרבה מאוד נזק. אם הציבור הערבי במדינת ישראל מרגיש פצע של הנכבה, לא החוקים של אלכס מילר ירפאו את הפצע הזה. אני אומר את זה באופן הכי אובייקטיבי בעולם. מי שישכנע אותי שאפשר לרפא פצעים באמצעות חוקים שאוסרים לדבר עליהם יגלה פלא רפואי שאף אחד מאתנו לא הכיר. כיוון שחברת הכנסת מועלם, שאני מאוד מכבד אותה, באה מתחום הרפואה, היא יודעת שיש הרבה דרכים לטפל בפצעים, אבל דרך ההכחשה היא לא דרך שעובדת. אפשר למרוח יוד על הפצע, אפשר לחבוש אותו, אפשר אולי לעשות טיפול יותר מעמיק כדי לטפל בו, אבל אי-אפשר לגרום לאנשים לא להתייחס לפצע שלהם על-ידי זה שאומרים: הוא לא קיים.

החוק הזה הוא חוק מסוכן, כי הוא חוק של השתקה וחוק של סתימת פיות, אבל אני רוצה לומר לכם את הדבר החמור במיוחד: החוק הזה עובד עוד לפני שתתקבל החלטה. בעצם הדיון הזה שמתקיים כאן כאן כבר אנחנו מבצעים את הצ'ילינג אפקט. כבר אנחנו מעבירים לכל מוסדות החינוך בארץ את המסר: תיזהרו - יש דברים שלא מוצאים חן בעיני חבר הכנסת אלכס מילר, וגם בעיני יושב-ראש ועדת הכספים, והוא יכול לכנס לכם דיון, ומחר לגדוע את צינור הכספים שלכם. אין תרבות בלי מדינה.

<עיסאווי פריג':>
תקרא אותו לסדר.

<דב חנין:>
אין תרבות בלי המדינה. אי-אפשר לומר: אנחנו נעצור את צינור החמצן של התרבות למוסדות התרבות, והתרבות תימשך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תקצר בבקשה.

<דב חנין:>
אני מקצר. הסינמטק הוא מוסד מאוד-מאוד מפואר. הוא חלק ממוסדות התרבות והקולנוע הישראלי. אני חושב שמעבר לכל הוויכוחים, באמת, ויש פה בבית הזה המון ויכוחים, אבל אם יש דבר שלפחות כולנו יכולים להתגאות בו זה בהישגי הקולנוע הישראלי. באמת. קולנוע במדינה כל כך קטנה מייצר הישגים כל כך מדהימים. הסינמטק הוא אחד הכלים המרכזיים ביותר של קידום תרבות הקולנוע בישראל. ומרוב סופר פטריוטיות רוצים לסגור ולהחניק ולהשתיק את מוסדות התרבות החשובים ביותר.

לגבי המתכונת של הדיון הזה, יש פה משהו לא מתקבל על הדעת. אפילו במשפט פלילי אי-אפשר לומר לאנשים: מחר בבוקר יש לכם דיון, להודיע לכם, אנחנו כבר מחליטים.

<מיכל בירן:>
למיטב ידיעתי זה היה הבוקר.
טמיר כהן
הודענו להם אתמול.

<שולי מועלם-רפאלי:>
חוסר אמת תורם לעניין.

<דב חנין:>
לאנשים יש סדר-היום. לכן אני אומר, מעבר לכל ויכוח ולכל דיון, אדוני היושב-ראש, זו תהיה שבירה של נורמות בסיסיות בכנסת, שבירה של כללי הצדק הטבעי. אתה רוצה לבוא למישהו, יש לך טענות - תן לו הזדמנות לדבר ולהשמיע את טענותיו.

ומשפט אחרון על הפשיזם. אני מאוד התפלאתי שחבר כנסת מסוים, שהיה יושב-ראש ישיבה בכנסת, כל כך נעלב כשהוגדר בתיאור פוליטי שאולי יש עליו ויכוח, ואם חבר הכנסת פייגלין חושב שהוא לא פשיסט, זכותו להסביר למה לא, אבל כאשר המדינה באה ומתערבת וסותמת פיות ואומרת: לא ניתן לתרבות להתקיים, ולא ניתן לסינמטקים לפעול- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דב, בבקשה.

<דב חנין:>
אם זה לא פשיזם, חברות וחברים- - -

<שולי מועלם-רפאלי:>
איפה הייתם אתמול?

<דב חנין:>
לכן, אדוני היושב-ראש, הצעות הסיכום שלי לדיון הזה הן אלה: הצעה ראשונה, אני מציע- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כבר עברת את הזמן שלך פעמיים.
<דב חנין:>
הצעות. זה לא במסגרת הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז תגיד את זה במשפט אחד.

<דב חנין:>
גברתי היועצת המשפטית, הצעות אני יכול לומר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חזרת. טוב, נו, בבקשה.

<דב חנין:>
לא נימוקים. עכשיו זה הצעות אופרטיביות, ששה סעיפים קצרים שאקריא אותם כדי שחברי הוועדה יידעו מה אני מציע לסיכום הדיון, ואפשר יהיה לקבל את ההחלטה. הסעיף הראשון הוא, הוועדה דוחה את בקשתו של חבר הכנסת אלכס מילר להתערב במימון הסינמטק. שתיים, הוועדה מביעה הערכה לסינמטק כמוסד תרבות מוערך, ראוי וחשוב בחברה הישראלית. שלוש, הוועדה מעריכה שענף הקולנוע הישראלי הוא מקור לגאווה ולאופטימיות, ו-וועדת הכספים תעשה הכול כדי לקדם את הענף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דב, זה ממש לא בסדר. היית צריך לומר את זה בדברים שלך.

<דב חנין:>
זאת הצעה.

<עיסאווי פריג':>
דמוקרטיה - אתה משתיק אותו?

<אלכס מילר:>
טוב שאתה לא מציע להכריז עליך כראש ממשלה.

<דב חנין:>
הסעיף הרביעי, הוועדה תקפיד להבא לתת עדיפות לטיפול בבעיות אמתיות חברתיות של ציבור ישראלי, וקודם כל למקרים של סגירת מקומות עבודה, מפעלים ופיטורי עובדים. חמש, הוועדה תימנע מלקיים דיון שבו יש שלילת זכויות מגוף כזה או אחר בחברה הישראלית מבלי להקפיד שהגוף הזה יוזמן לפחות שבוע מראש, ויוכל להכין את טיעוניו.

אדוני, את הסעיף הששי אני מוחק. השעה 11:31. ההיתר להמשך קיום ישיבת הוועדה הסתיים. אני מבקש לפזר את הישיבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יודע, ולהבא נפעל בדרך הדמוקרטית שאתה לימדת אותנו. היה לך הרבה מאוד פריבילגיה וקרדיט.
<שולי מועלם-רפאלי:>
לפי איך שהוועדה תחליט, שפשיסט זו מחמאה מעתה ואילך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שולי, בבקשה. היה לך הרבה קרדיט, וניצלת אותו באופן לא הוגן. רק שתדע. לא מכובד.

באמת עבר הזמן, ואנחנו לא יכולים להמשיך כי קיבלנו את האישור עד 11:30, ודב ניצל את זה כדי למשוך את הזמן. יכול להיות שבשבוע הבא - אני רוצה להזכיר- - -

<סתיו שפיר:>
אני מציעה שנדחה את כל דיוני התקציב לסוף מרס, ועד אז אפשר לדון בסינמטק. בואו נעבור על התמיכות של כל- - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה? זה כדאי.

<עיסאווי פריג':>
הארץ בוערת, ומתעסקים בזה, כאילו אין לך תקציב.

<סתיו שפיר:>
למה צריך לדון בזה בוועדת כספים?

<עיסאווי פריג':>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עיסאווי. מאחר שהסמכות לקצץ או לשלול תקצוב, ולא דיברנו שלסגור את הסינמטק או משהו, וגם אם ירצו לעשות, יוכלו אולי לעשות, אבל מדובר פה בתקצוב של מוסדות המדינה. פשוט שכחנו שיש חוק. אנחנו מדברים רק על החוק - לא דיברנו על שום דבר אחר. חוק שכנסת ישראל אישרה, שאומרת ששר האוצר ישקול קיצוץ או הפסקת תקציב של המדינה באותם גופים, שיש פה רשימה, מה הם עושים, כולל מי שציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל בשבילו - זה החוק. כל מי שדיברו גבוהה-גבוהה- - -

<עיסאווי פריג':>
פסטיבל לא מנוגד לחוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה שר האוצר צריך לשקול.

<עיסאווי פריג':>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מבקש. לא הפרעתי לך. לכן אני אומר שיש חוק, וכל אלה שדיברו על גבוהה-גבוהה על דמוקרטיה- - -

<סתיו שפיר:>
היועצת המשפטיים- - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאחר שהחוק לא מוצא חן בעינינו, אנחנו מבטלים אותו – זה הדמוקרטיה של השמאל.

<סתיו שפיר:>
אתה אומר דברים שהם לא נכונים. תן בבקשה ליועץ המשפטי של הוועדה- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו דיברנו לפי החוק, אבל מאחר שהיכולת שלנו לפנות לשר האוצר, עבר זמננו- - -

<סתיו שפיר:>
אנחנו מבקשים חוות דעת מהיועצת המשפטית. אתה חייב לאפשר לה.

<עיסאווי פריג':>
מה הדיון הזה קשור? למה לא פנית לשר האוצר לפני הדיון?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לא מוכן לתת לי לדבר? מאחר שעבר הזמן, לא אוכל להגיע לדברים מעשיים של הישיבה. יכול להיות שנעשה אותה בנפרד. אני כיושב-ראש יכול לפנות בנפרד. זה לא קשור לוועדה. אבל יש פנייה של ועדה, אם היא רוצה.
<עיסאווי פריג':>
אז מה אתה צריך את הדיון?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם נחליט, לפי ההתפתחויות, כן להמשיך כדי לשמוע גם אתכם, ואולי אז יבואו נציגי הסינמטק, שנוכל לעשת את זה כדי שנוכל לקבל החלטה, פשוט בגלל סיום הזמן לא אוכל לקבל החלטות מעשיות מעבר לזמן. הישיבה נסגרת, ויכול להיות שיהיה לה המשך.
הישיבה ננעלה בשעה 11:40.

קוד המקור של הנתונים