הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 274>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שני, ט"ז בכסלו התשע"ה (08 בדצמבר 2014), שעה 9:30

<1. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס'...) (מטה הוועדה המרכזית), התשע"ד - 2014>
<2. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' ...) (..), התשע"ד - 2014>
<3. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס'...) (גמול לחברי הוועדה), התשע"ד - 2014>
<4. הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' ...) (סדרי דין בבקשות לצווי מניעה), התשע"ד - 2014>

חברי הוועדה: >
אורי מקלב – מ"מ היו"ר

אברהם מיכאלי

דוד רותם

>
עמי ברקוביץ - ממונה חקיקה, משרד המשפטים

דרור גרנית - משרד המשפטים

חלי גיא-אלדר - עו"ד, משרד המשפטים

רבקה ראבילו - אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

יוסי בר-און - המפקח הארצי על הבחירות, משרד הפנים

רון אלמוג - משרד הפנים

אורלי עדס - עו"ד, מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית

דין ליבנה - היועץ המשפטי לוועדת הבחירות המרכזית, ועדת הבחירות המרכזית

משה שיפמן - נציג סיעת יהדות התורה

סיגל קוגוט

ניצן רוזנברג

דורית ואג

הדס צנוירט

<הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס'...) (מטה הוועדה המרכזית), התשע"ד - 2014>
<הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' ...) (..), התשע"ד - 2014>
<הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס'...) (גמול לחברי הוועדה), התשע"ד - 2014>
<הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' ...) (סדרי דין בבקשות לצווי מניעה), התשע"ד - 2014>

בוקר טוב, אני התכבדתי למלא את מקומו של היושב-ראש הקבוע כדי לאפשר לו להיות בוועדת הכספים, אבל ברגע שהוא יירד ותהיה שם הצבעה, נפנה לו את מקומו. בינתיים אומרות מנהלת הוועדה והיועצת המשפטית, שעבדתם על החוקים האלה, והבאתם סולת נקייה. אם כך, נוכל להתקדם. גם סדר החוקים נקבע פה, שאנחנו לא נתחיל עם נושא המימון; נתחיל בדברים אחרים, ורק אחר כך נגיע לחוק של הגמול.

ועדת החוקה מקדישה את כל זמניה בימים האחרונים רק לצורך הבחירות – אתמול זה היה לצורך מתן ערבויות; היום זה לצורך חוק הבחירות. אנחנו מבקשים להתחיל בהצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), פרק א': עובדי הוועדה המרכזית לבחירות לכנסת. בבקשה, אורלי.

חוק הבחירות לכנסת מקבע את מעמדה של ועדת הבחירות המרכזית, כאשר הוא מדבר על הקמתה עד 60 יום לאחר הבחירות, אבל כשאנחנו מדברים על הקמת הוועדה, מדובר על חברי ועדת הבחירות המרכזית, שהם נציגי סיעות הכנסת.

חוק הבחירות עצמו גם מעגן את מעמד הוועדה כוועדה עצמאית ומנותקת וללא כל תלות ברשות המבצעת כדי לשמור על עקרונות חוק הבחירות, על שמירת טוהר הבחירות וביצוע הבחירות במועדן.

מעולם לא ניתן כל עיגון למעמד עובדי המטה המקצועי הקבוע של ועדת הבחירות, שעובדים לצד חברי הוועדה, ומבצעים בפועל את החלטות ועדת הבחירות המרכזית ואת כל הוראות החוק, למעט בתיקון חקיקה שנעשה ב-2012, שמדבר על הרשעה בעבירה של עובד, שלא יוכל לעבוד בוועדת בחירות. זה העיגון היחיד שבו מוזכר עובד ועדת הבחירות.

מבקר המדינה המליץ כבר בשני דוחות, לעגן את מעמד עובדי ועדת הבחירות, ולהחיל עליהם הסדרים שחלים על עובדי המדינה בשינויים המחויבים. בוועדת הבחירות המרכזית בשנים האחרונות פעלו שלוש ועדות ציבוריות, שבחנו את הנושא לעומקו על כל היבטיו, כאשר היו מעורבים בכך שלושה שופטים של בית המשפט העליון, שהיו יושבי-ראש הוועדה.

ההצעה שמונחת לפניכם באה לעגן את מעמד עובדי הוועדה כמעמד של עובדי מדינה בשינויים המחויבים, עם הסדרים. זה חלק א' של ההצעה.

אגיד מה עשינו כאן. אחרי שקיבלנו את הצעת הוועדה, ישבנו עם הגורמים המקצועיים בוועדה, ובמיוחד עם דין, וגם עם משרד המשפטים, כדי לנסות להביא נוסח שהוא הכי מתאים בעינינו, ועדיין יש עליו אי אילו ניואנסים. הוא קובע שעובדי ועדת הבחירות המרכזית הם עובדי מדינה. דינם כדין עובדי מדינה. בעצם כל מה שחל על עובדי מדינה, חל עליהם, אבל את כל ההחרגות הנדרשות עושים דרך המנגנונים הקיימים בחוק שירות מדינה, מינויים, כלומר אם יש לוועדת הבחירות 16 עובדים קבועים, שהם מלווים אותה מבחירות לבחירות, עליהם יחול החוק, ולא יצטרכו כמעט החרגות. אם יש לוועדה 800 עובדים, שאותם היא מגייסת ב-90 הימים שלפני הבחירות, והם מסייעים לה מבחינה מינהלית בוועדות האזוריות, והם עובדים שלושה חודשים, וברור שאי-אפשר להחיל עליהם את כל הכללים של עובדי מדינה, אם כי הרבה מהם כן, כלומר דיני משמעת, דברים של פעילות מפלגתית – כן, אבל לא יחסי עובד-מעביד קבועים, ההחרגה שלהם תהיה דרך חוק שירות המדינה (מינויים) שמאפשר את זה, ואם מדובר בעשרות-אלפי עובדי ועדת הבחירות ביום הבחירות, גם הם יוחרגו דרך חוק שירות המדינה (מינויים) שמאפשר את זה. כלומר אני עכשיו קובעת שחוקי שירות המדינה חלים על ועדת הבחירות, אבל בשינויים מחויבים.

מעבר למה שאמרתי עכשיו נדרשים כמה שינויים מחויבים שנמנים פה, ותכף נקרא את זה. האחד מהם זה עניין מנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית, שהוא לא משרת אמון כמו במשרד, וזה שעכשיו אני קובעת שדין ועדת הבחירות המרכזית הוא כמו משרד ממשלתי, ברור שאין דין מנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית, שהוא תפקיד מקצועי שנבחר אחרי שוועדת איתור שהקים היושב-ראש מקרב חברי ועדת הבחירות המרכזית, בחנה אותו והמליצה עליו, ואין לו קדנציה, והוא לא הולך עם היושב-ראש ובא עם היושב-ראש, ולא כל שופט יכול להחליף אותו כמשרת אמון. לכן קבענו כאן שסעיף 12 לחוק המינויים לא יחול על המנכ"ל, והוא ייבחר כמו שהיה היום, לשקף את זה שיש ועדת איתור שהיו"ר הקים, והוא ממנה אותו, ואז שוב יחול חוק שירות המדינה (מינויים) אבל בשינוי הזה. שינוי נוסף שקבענו הוא שמאחר שרצינו לשמור על העצמאות של ועדת הבחירות המרכזית, גורמים מסוימים, שהם גורמים מפקחים מקרב הרשות המבצעת וגם מקרב זו המחוקקת, לא יהיו בעלי אותה עוצמה או בעלי עוצמה בכלל בפיקוח על ועדת הבחירות המרכזית, ונתנו הרבה מהסמכויות שיש בחוק המינויים ובחוקים אחרים לביקורת פרלמנטרית ולביקורת פנימית פנים ממשלתית ליושב-ראש הוועדה.

יחד עם זאת, לפחות בכל הנושא של מכרזים, חשבנו שראוי לקבוע חובת התייעצות של היושב-ראש עם נציב שירות המדינה. לכן קבענו כאן חובת התייעצות. אנחנו ערים לכך שבמקרים אחרים יש פיקוחים נוספים על עובדי מדינה, ופיקוחים פרלמנטריים, אבל בגלל מעמדה של ועדת הבחירות המרכזית לא רצינו להכפיף אותה, וחשבנו שזה שיש שם שופט מכהן של בית המשפט העליון פלוס חובת התייעצות עם נציב שירות המדינה, זה מה שיכולנו להציע, על אף שאנחנו ערים לזה שזו ביקורת פחותה. לא רצינו להפליג ולהתחיל להציע ועדות מייעצות כמו בבנק ישראל, שכל מיני החלטות ארגוניות - זה מעט עובדים קבועים. נכון שיש עכשיו ועדות ציבוריות של ועדת הבחירות המרכזית, שדנים בשאלה, איך לגייס את ה-800 בצורה שגם תהיה יעילה וגם תהיה שקופה וגם תהיה שוויונית, אבל זה לא דברים לחקיקה ראשית.

ה-800 האלה, לא חל עליהם כל החובות?

לא כל החובות. הם עדיין מוחרגים מחוק שירות המדינה (מינויים).

אחד שהוא עובד מדינה, הוא אחד מה-800, ומגייסים אותו - חלים עליו?

זה כן. לכן הם תמיד מעדיפים לקחת עובדי רשויות מקומיות, מורים, עובדי מדינה ועוד אנשים שהם עבדו אתם בעבר.

מי שעובד מדינה, חל עליו לאורך כל הדרך, גם בתפקידים האלה.

כן. הוא לא מוחרג. הוא לא מקבל חסינות כי הוא עובד 90 יום בבחירות.

וגם בתוך העשרות-אלפים, גם חלק גדול הם עובדי מדינה. זה מזכירי הקלפי, נכון?

כן. יש לנו מזכירי ועדות קלפי, סדרנים.

מזכירי הקלפי רובם עובדי מדינה?

היום זה פתוח במכרז פומבי, שמתפרסם באתר, וזה לכלל הציבור, אבל עדיין יש- - -

היושב-ראש הקבוע, אתה מבקש להגיד משהו?

אין לי מה לומר. אני חושב שזה נכון.

אנחנו בסעיף 3, נקרא, ואז נראה את ההערות שיש לגופים המקצועיים להעיר על הנוסח.

עוד דבר שאגיד לפני שהיא קוראת – ההוראות המחמירות לגבי זיקה מפלגתית או פוליטית, החלנו אותן רק על הצוות של ה-16, כלומר יש הוראות של סיוג פעילות מפלגתית שיחולו גם על אחרים, אבל לגבי הצוות, נתנו הוראות מחמירות יותר של איסור חברות במפלגה. למשל, מנכ"ל ועדת הבחירות, בגלל החשיבות בתפקוד, אמרנו שהיא לא תהיה חברה שבע שנים, אפילו חברה במפלגה, על אף שאנחנו בדרך כלל, כשאנחנו עושים את הסיוגים, אנחנו לא שוללים אפשרות להיות חבר במפלגה, אבל מהצוות הזה של 16 העובדים הקבועים, הם לא יוכלו להיות חברי מפלגה.

בעבר?

בעבר – צינון. למנכ"ל שבע שנים. לחברים האחרים - חמש, ובתקופה שהם מכהנים, ושנה אחרי כן.

זה בטוח עומד בחוק השוויוניות? למה צריך כל כך הרבה שנות צינון? למה להפליג? שבע שנים, חמש שנים?

רק בגלל הנגיעה. אני מסכימה שזו לא תקופה קצרה.

אנחנו מדברים על המטה המקצועי.

מדברים על העובדים. לא על החברים בוועדה.

דורית, חבר מפלגה, יכול להיות שמשהו- - -

יש חבר מפלגה, ויש חבר בגוף בוחר. זה גם לא אותו דבר.

יש 50 אלף במפלגת העבודה, שהם חברי מפלגה. הוא לא יכול להתמודד כי היה חבר מפלגה? אם אנחנו נפליג בדברים האלה- - -

רק שתראה שחשבנו על זה – אני מודה שזו לא תקופה קצרה, אבל לפחות כתבנו שמי שלא שילם דמי חבר, ולא השתתף בפעילות במוסדותיה, לא יראוהו כחבר, כי יש אנשים שהם באמת לא פעילים. למשל, לפני הרבה שנים התפקדו למפלגה- - -

קופת חולים היו חברים.

נכון, אז זה לא יפסול. אם הוא הצביע, זה יחול עליו.

זה חל גם על עובדי מדינה.

לא. חברות במפלגה, עובד מדינה יכול להיות. לא יכול לארגן, לא יכול להיות חבר בהנהלה פעילה, אבל לבוא להצביע בפריימריז – עובד מדינה יכול.

תכף נגיע לעניין הזה. מה דעתכם, חבריי? מתוך ה-16, הגוף המצומצם, לא יכול להיות חבר מפלגה בעבר, ותקופת הצינון שלו זה חמש שנים.

אני חושב שזה בסדר גמור.

אגב, ועדת הבחירות ביקשה מאתנו.

קחו בחשבון שרק ביהדות התורה וש"ס, הם יוכלו להיות חברים, כי אחרים, הרבה - אין חברות במפלגה. אולי זה קצת ירתיע אתכם...

כל ההצעה שמונחת כאן נדונה בכל מוסדות הוועדה. לפני שאנחנו מגיעים לוועדה, אנחנו עובדים עבודה של מטה מקצועי. זה נדון אחר כך בצוותים אחרים, אם זה ועדות ציבוריות וכו', כמו במקרה הזה, שהיו שלוש ועדות ציבוריות. עיקר הדיון התמקד בסוגיה הזאת. לאחר מכן זה נדון בוועדת המשנה לחקיקה של ועדת הבחירות, בנשיאות ובמליאה בהרכב של- - -

מה השוני בהתנהלות שלכם היום למה שאתם עושים בחקיקה? יש חקיקה שבאה למסד, כי יש דברים – אמרת בתחילת דבריך, שיש דברים שרוצים היום בחוק.

את כל הסייגים האלה לגבי התקופה של- - - פוליטית הוחלו בוועדת הבחירות טרם החקיקה ככללים של הוועדה. אני חושבת שיש חשיבות עצומה לעניין, לאמון הציבור ואמון סיעות הכנסת בעובדי ועדת הבחירות, כי אני מניחה שאתה כנציג מפלגה בוועדת הבחירות - אני לא מדברת אישית, אבל כשאתה תצטרך להתנהל מול- - -

אני חבר כנסת. אנחנו מדברים על חברות במפלגה, זה אחד – כמה יש בליכוד? 300 אלף? חצי מיליון? אז חמש שנים? נגיע לזה.

אז רק ניצן תקרא. אנחנו מודעים לזה. החמש שנים דומה קצת למזכיר ועדת קלפי.

עד עכשיו – אמרה דורית – מי שהורשע בקלון יכול היה להיות שר בשבע שנים.

- - - זה עשר.

אדוני היושב-ראש, לגבי מזכיר שמועסק יום אחד במערכת הבחירות אחת לארבע שנים, יש סייג בהוראת החוק, של שלוש שנים סיום פעילות פוליטית, אז על אחת כמה וכמה עובדי המטה המקצועי הקבוע, שמקבלים החלטות שמשליכות על כלל הסיעות.

בואו נקרא.

הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014. פרק א': עובדי הוועדה המרכזית לבחירות לכנסת. תיקון חוק הבחירות לכנסת. 1. בסעיף 17א – בחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט–1969 (להלן – חוק הבחירות) – (1) בסעיף 17א – (א) בסעיף קטן (א), האמור בו יסומן כפסקה "(2)" ולפניה יבוא: (1) עובדי הוועדה המרכזית דינם כדין שאר עובדי המדינה, אולם בקבלת הוראות ולגבי פיטורים יהיו נתונים למרותו של יושב ראש הוועדה המרכזית, והוא רשאי להסמיך לכך את המנהל הכללי של הוועדה המרכזית.

(ב) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: (ג)(1) לא ימונה לעובד הוועדה המרכזית מי שיש לו זיקה אישית או עסקית, למפלגה או לגורם בכיר בה, מי שעוסק בפעילות פוליטית או בפעילות מפלגתית, חבר במפלגה, או מי שעסק בפעילות כאמור או היה חבר במפלגה בחמש השנים שקדמו למועד הצגת המועמדות, ולעניין המנהל הכללי של הוועדה המרכזית – מי שעסק בפעילות כאמור או היה חבר במפלגה בשבע השנים שקדמו להצגת המועמדות. (2) עובד הוועדה המרכזית לא יעסוק בפעילות פוליטית או בפעילות מפלגתית ולא יהיה חבר במפלגה.

אם יש אחד, קל וחומר. טוב.

אם יש צינון.

טוב שזה כתוב.

(3) מי שהיה עובד הוועדה המרכזית לא יעסוק בפעילות מפלגתית ולא יהיה חבר במפלגה, בשנה שאחרי תום תקופת עבודתו.

(4) לעניין סעיף קטן זה – (א) לא יראו השתתפות בהפגנה או בכינוס בעל אופי פוליטי, או הבעת עמדה פומבית בעניינים פוליטיים, כשלעצמן, כפעילות פוליטית.

(ב) מי שלא שילם דמי חבר למפלגה ולא השתתף בפעילות במוסדותיה, לא יראוהו כחבר מפלגה.
(5) הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מי שמועסק בוועדה המרכזית בתקופה הסמוכה לבחירות או למשאל עם, בלבד.

אז מה כן נקרא חבר מפלגה? מי שלא שילם דמי חבר. חבר מפלגה זה רק מי ששילם דמי חבר, או השתתף- - -

או השתתף בפעילות הפוליטית שלה.

אבל ברור שאם הוא שילם והצביע בפריימריז, זה נחשב. אנחנו לא אומרים שזו לא הוראה חריגה. אנחנו יודעים שבדרך כלל עובדי מדינה רגילים יכולים להיות חברים במפלגה, אבל כאן הא-פוליטיות היתה מאוד חשובה לוועדת הבחירות המרכזית. אגב, היא ביקשה – היו רעיונות על עשר שנים. אנחנו בדיונים הפנימיים אמרנו: חמש – מספיק, וממילא המנכ"ל, שמנהל את כל הפעילות. אבל אנחנו לא אומרים שזה מספרים. אם אתה חושב שחמש על הכול- - -

דווקא אני הייתי מחמיר בסעיף (3) יותר מאשר, את האחרי, כדי שלא יבטיחו לו.

שנה לא נראה לך מספיק?

איפה שיש לחשוש, דווקא בסעיף (3), שמפלגה תבוא ותציע לאחד העובדים, במירכאות, אנחנו ניתן לך משרה, וממילא יכולים. דווקא כאן יש מקום להחמיר יותר. אם אנחנו חוששים כל כך ורוצים להיות נקיים – כתוב שכשהכהן הגדול היה בא לאסוף את מחצית השקל מבני ישראל, היו הולכים שניים אתו. כך כתוב ברמב"ן בהלכות צדקה או בהלכות מחצית השקל. הוא היה הולך עם בגד בלי כיסים – הכהן הגדול, מדובר על האיש הכי מורם מעם, שאף אחד לא יחשוב, והיו גם מדברים עמו, כדי שלא יגידו שלקח מחצית השקל, כדי שלא יגידו שהכניס אחד לפיו. עד כדי כך היו נזהרים בגביית כספי ציבור. שנדע, שזה לא המצאות שלנו; כבר היו בעבר כאלו דברים.

לאחר מכן היו תקופות שגם את המשרה הזאת קנו בכסף.

אלה התקופות האפלות. אנחנו מדברים על התקופות הטובות.

מישהו רוצה להוסיף עד סעיף קטן (5)? אפשר להמשיך.

סמכות לעריכת עסקאות. ניצן, תסבירי את זה ותקראי את הסעיף, בבקשה.

חוק נכסי מדינה בעצם קובע מה הסמכות שיש לעשות עסקאות בנכסי מדינה. מה שמוצע פה זה לאפשר הסמכה פרטנית לוועדת הבחירות, לעשות עסקאות בנכסי מדינה.

איזה נכסי מדינה יש להם?

אתם רוצים לתת דוגמאות, למה סוגי העסקאות?

עסקאות בנכסי מדינה זה כל דבר שהמדינה עושה, מגופי המדינה, שקונה או מוכר, דרוש הסמכה לפי חוק נכסי המדינה. אם קונים, למשל, קלפיות, או קונים שירותי ייעוץ מחברת מחשוב, אנחנו חייבים הסמכה מחוק נכסי המדינה, כדי שנוכל להתחייב להוציא את הכסף. אותו דבר, אם אנחנו רוצים למכור, למשל, מלאי שלא השתמשנו בו.

איך אתם קונים נייר?

כיום הממשלה יכולה לאפשר לגופים, לתת להם הרשאה לפי חוק נכסי המדינה. היום יש הרשאה מאוד ישנה שניתנה לוועדה, אבל ההרשאה – אחת, היא חלקית; ושתיים, היא לא עובדת כמו הרשאות לשאר משרדי הממשלה, כשיש מדרג. מעבר לזה, ועדת הבחירות אינה כפופה לממשלה.

אדוני היושב-ראש, מחריגים פה את נושא המקרקעין. הם לא יכולים למכור את נכסי ועדת הבחירות, אם יש כאלה.

לכל הוצאת כסף צריך הסמכה. זה לא כסף שלנו. אנחנו רק נאמנים. אבל מה שלכאורה, יש מנגנון. אפשר לפנות למשרד האוצר, לבקש את ההרשאה, וזהו. זה מה שעשו עד היום. אגב, הכנסת לא מתלהבת מזה, אבל גם הכנסת הולכת ומבקשת. בגלל העצמאות היא לא מתלהבת מזה, אבל זה פועל בסדר, אז מבקשים את ההרשאה.

יש הסמכה, אבל היא ישנה, והיא לא כוללת את כל הפעילויות. היא לא מודרנית. יש שני עקרונות חשובים, ואנחנו שומרים עליהם פה; אנחנו לא חורגים מהמקובל, לתת הרשאות במשרד האוצר: העיקרון החשוב הראשון, שאדם אחד לא יכול לחתום ולהוציא כספים, וצריך שיהיו יותר מאדם אחד שחותמים; העיקרון השני הוא שדרגות החותמים תלויים בסכומי ההוצאה: ככל שהעסקה יותר משמעותית, הדרג שצריך לחתום ולהפעיל את שיקול הדעת, הוא יותר רחב. את שני העקרונות האלה אנחנו שומרים פה בסעיף.

דרך הקנייה אתם מחויבים לדרך הממשלתית- - -

תקנות חובת המכרזים. אנחנו לא כפופים להוראות החשכ"ל, אבל עדיין, בכל מכרז שהמדינה עשתה ועונה לצרכים שלנו, אנחנו רוכשים לפי מכרזי חשכ"ל. אנחנו לא יוצאים למכרזים חדשים. נכון יותר להסדיר את כל העניינים שקשורים בוועדה בהוראת חוק אחת.

לידע - לא תמיד מכרזי החשכ"ל הם הזולים ביותר. קחו את זה בחשבון.

אנחנו בוחנים את זה. יש מקומות שאפשר להשיג מחירים טובים יותר, אז אנחנו עושים את זה.

יש לכם גם זכות לעשות לבד.

לפי חוק המכרזים.

לפעמים יש מצב שהמדינה עשתה מכרז, נניח על העטים, וכיום מתברר שהביאו מכולות מסין, ואפשר להשיג בשוק במחירים הרבה יותר זולים.

אנחנו בוחנים כל דבר לגופו של עניין.

טוב. נתקדם.

רק אציין שמעבר לכך, גם ההסמכה היא להתקשר בעסקאות רק לצורך פעילות ועדת הבחירות, וההרשאות האלה הולכות להיות מפורסמות ברשומות – קיימת חובה עליהם לפרסם אותן. מעבר לכך, שיש גם גופים עצמאיים אחרים, שיש להם הסמכות דומות כאלה בחקיקה ראשית. אני אקריא את הסעיף.

בהמשך למה שנאמר כאן, השאלה של כן לתת הרשאה בחקיקה, כמו שיש ביחס לגופים מסוימים, או לא לתת הרשאות, היא שאלה של מדיניות. באופן כללי, מה שאני אומר עכשיו, נכון ביחס לכל מרכיבי ההצעה: הממשלה לא קיימה דיון בהצעת החוק. בדרך כלל במצב הרגיל של הדברים, גם כדי להחליט אם יש או אין עמדה, ההצעות באות לאחר שההצעה מאושרת בקריאה ראשונה ולקראת פרסומה. בנסיבות הקיימות זה כמובן לא יהיה. מבחינה פורמלית, כל עוד אין לנו עמדת ממשלה- - -

אין ועדת שרים.

נכון. לא תהיה עמדת ממשלה, אני מעריך.

אם הממשלה תמצא לנכון להתנגד לזה, שיתנגדו. אתה יודע שלא יקרה.

אני יודע שבתקופה הזאת יש קושי.

באופן טבעי הייתי אומר להם: כזה חוק, למה צריך להגיע על ציר של מערכת הבחירות? אבל מכיוון שמערכת הבחירות הוקדמה, ולא הגיעה בזמנה הטבעי- - -

אם כי את רוב ההוראות נקבע שיחולו אחר כך.

להוראות האלה גם אין משמעות מיידית ביחס לבחירות הקרובות- - -

למה לא? הסמכה לעסקאות – כן.

יש בעיה במצב הקיים – כיוון שהתיקון שמוצע כאן, גם אם חושבים שהוא תיקון נכון וראוי, בכל זאת יש לו גם משמעות משטרית מבחינת ה- - - הוועדה וקיבוע מעמדה, אנחנו חושבים שנכון היה לאפשר קיום דיון ממשלתי. אני מבין שבנסיבות הקיימות לא נוכל לעשות את זה.

אם רק הסעיף הזה היה מגיע, היית אומר: בסדר, אבל זה מגיע כמשהו בתוק חוק שלם. אם זה היה סעיף בודד, היית אומר: מה בוער לכם עכשיו? חכו עם זה. אבל מדובר פה בחוק שלם, שזה אחד הסעיפים. לא נעשה טלאים-טלאים. הוא אומר שזו הצעת חוק שאין לזה- - -

להצעת החוק הזאת יש ממשקים עם הממשלה, וכיוון שכך היה נכון לאפשר להביא את- - -

שמעתי יותר מזה. הוא אמר: הממשלה לא אוהבת את זה.

הוא לא אמר שהממשלה לא אוהבת את זה.

כך הוא אמר בהתחלה. יש לי חוש מוזיקלי.

לא, לא. אמרתי שאין עמדת ממשלה.

אמרת שבאופן רגיל הממשלה לא אוהבת לתת - אמרת בתחילת דבריך.

- - - צריך להביא את זה לוועדת שרים. אני לא יודע ביחס להצעה הזאת, שיש לה משמעויות- - -

מי יושב-ראש ועדת השרים היום?

רבותיי, אפשר לקרוא את הסעיף.

(2) אחרי סעיף 25 יבוא: סמכות לעריכת עסקאות. 25א. לצורך פעילות ועדת הבחירות, מורשה יושב ראש הוועדה המרכזית או עובד הוועדה המרכזית שהורשה לכך על ידיו, יחד עם חשב הוועדה המרכזית או עובד בכיר בחשבות הוועדה המרכזית שהורשה לכך על ידי היושב ראש, לייצג את הממשלה בעסקאות כאמור בסעיפים 4 ו-5 לחוק נכסי המדינה, התשי"א–1951, למעט עסקאות במקרקעין, ולחתום בשם המדינה על מסמכים הנוגעים לעסקאות כאמור; הרשאות שנתן יושב ראש הוועדה כאמור בסעיף זה יפורסמו ברשומות.

תיקון חוק שירות המדינה (מינויים). 2. בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959 (להלן – חוק המינויים) – (1) בסעיף 1, בהגדרה "משרד", במקום "והלשכה של מבקר המדינה" יבוא "הלשכה של מבקר המדינה וועדת הבחירות המרכזית לכנסת"; (2) בסעיף 41 – (א) בכותרת השוליים, במקום "ומבקר המדינה" יבוא "מבקר המדינה וועדת הבחירות המרכזית לכנסת"; (ב) האמור בו יסומן "(א)", ואחריו יבוא: (ב) לגבי עובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, נתונות הסמכויות של הממשלה, של ועדת השירות, של שר, של נציב השירות ושל מנהל כללי לפי חוק זה, בידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית או עובד בכיר של ועדת הבחירות המרכזית שיתמנה לכך על ידיו; ואולם – (1) סמכות היושב ראש לפי סעיפים 4, 20, 21, 25, 26 למעט הסמכות למנות בוחנים, 27 עד 33, 35 ו-40, טעונה גם התייעצות עם נציב השירות;

זה כל מיני דיני מכרזים וצורות מינוי.

(2) סעיף 12 לא יחול; יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ימנה מנהל כללי לוועדה, לפי המלצת ועדת איתור שימנה ועל המינוי לא תחול חובת המכרז לפי סעיף 19.

דרור גרנית, משרד המשפטים. לעניין חוק נכסי המדינה, אני מבקש להעיר שנדמה לי שנפלה פה טעות, אבל אולי צריך לחשוב על זה – בסעיף 25א כתוב, כפי שאמרה היועצת המשפטית - צריך שיהיו שתי חתימות שונות, וכפי שהדברים מופיעים כרגע, החתימה היא של היושב-ראש עם החשב או עם מי שמינה היושב-ראש. כלומר יש פה אפשרות כלשהי לעקוף את המנגנון של הכפל, במובן הזה שהיושב-ראש ממנה את סגן החשב.

זה לא כתוב. מה פתאום?

למה זה לא צריך להיות מי שהורשה לכך על-ידי החשב? החתימה השנייה צריכה להיות- - -

יש שתי חתימות: גורם ביצועי וגורם חשבותי, שיש תקציב, שהכול- - -

הוא התכוון שאת הגורם בחשבות החשב ימנה. זה משנה לכם?

לא.

תיקון חוק שירות המדינה, משמעת.

חוק שירות המדינה, משמעת, אנחנו מחילים אותו. אנחנו לא רואים שצריך החרגות; רק רוצים לומר למי הסמכות, אבל חוק שירות המדינה, משמעת, יחול על עובדי הוועדה. תקריאי, בבקשה.

תיקון חוק שירות המדינה (משמעת). 3. בחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג–1963, בסעיף 72

– (1) בכותרת השוליים, במקום "ומבקר המדינה" יבוא "מבקר המדינה וועדת הבחירות המרכזית לכנסת"; (2) בסופו יבוא: "(4) לגבי עובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת – ליושב ראש הוועדה או לעובד בכיר של הוועדה שיתמנה לכך על ידיו.

תסבירי את חוק עסקאות גופים ציבוריים.

חוק עסקאות גופים ציבוריים קובע בעצם הגבלות לגבי התקשרות של גוף ציבורי עם ספקים. המטרה היא להבטיח שהגוף הציבורי לא יתקשר עם ספק שמפר את דיני העבודה.

על המגבלות שהחוק הזה קובע אפשר להתגבר אם מקבלים אישור מוועדה לבחינת התקשרויות. בעצם אנחנו מחילים את החוק הזה גם על ועדת הבחירות, וקובעים מה יהיה הרכב הוועדה.

אפשר להתקדם.

תיקון חוק עסקאות גופים ציבוריים. 4. בחוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל"ו–1976, בסעיף

2ב(ב1) – (1) בפסקה (3), במקום "ומשרד מבקר המדינה" יבוא "משרד מבקר המדינה וועדת הבחירות המרכזית לכנסת"; (2) בפסקה (4), במקום "ושל משרד מבקר המדינה" יבוא "של משרד מבקר המדינה ושל ועדת הבחירות המרכזית לכנסת".

חוק חופש המידע. אחת ההערות שמשרד המשפטים העיר לנו כשדנו זה נושא השקיפות, וכאן זה חשוב במיוחד, כי הביקורת החיצונית על הוועדה היא נמוכה יותר, ולכן השקיפות מאוד חשובה. לכן בהסכמה אנחנו החלנו את חוק חופש המידע על ועדת הבחירות המרכזית.

יש נושא אחד שבו הוועדה צריכה להחליט – הנושא של חומר ההצבעה. בנוסח שהעמדנו בפניכם הוצאנו את חומר ההצבעה מתחולת חופש המידע.

טוב עשיתם.

מה זה חומר ההצבעה? זה הפתקים, כל הרישומים של ועדות הקלפי במהלך ההצבעה.

הפרוטוקולים?

לא רק; כל החומרים והפרוטוקולים. יש בכל זאת הבדל בין פרוטוקולים לחומרים האחרים, וזה דבר שתצטרכו לקבל בו החלטה.

יש הוראה בחוק הבחירות לכנסת – זו אחת הסיבות שהוצאנו את זה; לא היחידה – שאומרת שצריך להשמיד את החומרים האלה. את הפתקים - תוך 14 יום ובכפוף לערעורי בחירות ודברים כאלה, אבל יש להשמיד אותם זמן קצר אחרי הבחירות. אנחנו מניחים שהתכלית של ההוראה הזאת היתה יציבות שלטונית, שאחרי שמבררים את כל הערעורים, הפתקים עצמם, משמידים אותם.

הפרוטוקולים, גם אותם משמידים, אלא ששומרים אותם ארבע שנים עד הבחירות הבאות. אנחנו בהתחלה אמרנו שכל הנושא של עיון בפרוטוקולים ובחומר הצבעה זה משהו שמוסדר בחוק הבחירות, ולא צריך לפי חוק חופש המידע, ולכן היה חשוב לנו שכל המינהלה של ועדת הבחירות תהיה כפופה לחוק חופש המידע, אבל הנושאים של עיון בפתקי הצבעות ובחומרים האחרים – זה גם דורש המון לוגיסטיקה: צריך להציב שומר, שמישהו יבוא, רוצה לספור מחדש את כל הפתקים – שלא יתחיל לסמן פתקים ולהשמיד אותם. כל קל, כל העיונים האלה. כמובן, הם נדרשים, והוועדה עושה אותם היום לפי חוק הבחירות, לפי הפרשנות שלה והפרקטיקה שלה בחוק הבחירות.

אבל שקיפות לגבי עבודת ועדת הבחירות המרכזית?

זה יהיה. זה ברור, זה קבענו. אבל עכשיו התעורר דיוק, מה לעשות עם הפרוטוקולים של הקלפיות? מה זה פרוטוקול של קלפי? זה שבעת העמודים שאומרים: פלוני, אלמוני ופלמוני היו חברי הוועדה, ברגע זה התחלף זה, פה היתה קטטה בקלפי, פה ביקש מישהו, והציג את עצמו, ולא נראה לנו שהוא זה, וכותבים את הפרטים שלו, ובסוף כותבים גם את הקולות והקולות הפסולים ואת התוצאות של אותה קלפי. את החלק האחרון, התוצאות והקולות, גוזרים ומפרסמים באינטרנט. ועדת הבחירות המרכזית ממילא מפרסמת באינטרנט את החלק האחרון של הפרוטוקול, שהוא מהלך ההצבעה והקולות – הפסולים וכמה- - -

ממילא כל מי שהוא בעל עניין, שהיה מפלגה מתמודדת יכול- - -

יכול לעיין.

לא רק יכול לעיין; הוא יכול לבוא למרכז הלוגיסטי שלהם בשוהם, ולספור את הקולות.

אני מציע כך, בכל החלק הזה, למה אנחנו צריכים לגעת? אנחנו מדברים על חופש המידע, לגבי עבודה של ועדת הבחירות המרכזית. כל הנושא של הבחירות, הקלפיות, הפתקים – למה שניגע בזה בעניין הזה? נרוץ כמו שהיה עד היום. אף אחד לא ערער על זה. אנחנו באים למסד עכשיו את העבודה של ועדת הבחירות, ולא פחות לגעת בתהליכים האלה.

יש נושא הזמן. בחופש המידע זה לא על ציר של מערכת הבחירות, אז נתנו זמנים כאלה ואחרים. השאלה פה לגביכם, אם לא צריך לקצר את הזמנים של חופש המידע, כי לפעמים זה יכול להיות לא רלוונטי. אם, למשל, משרד ממשלתי יכול להיות 30 או 45 יום שיש להם, במקרה הזה, לוח הזמנים מאוד קצר וצפוף, וצריך אולי לקצר את לוח הזמנים של חופש המידע, שלא יהיה אתרוגים סוכות.

מהצד השני, בתקופת בחירות הכנסת עמוסה בטירוף בשביל לעשות בחירות.

אז מה הועילו חכמים בתקנתם? ממה נפשך? הרבה פעמים חופש המידע לא רלוונטי לאחרי הבחירות. אז במשרדי ממשלה עשינו שיקול, איזון בזמנים האלה. השאלה, אם לוח הזמנים של חופש המידע הכללי מתאים לחופש המידע ולוועדת הבחירות המרכזית. אני מעלה כאן שאלה, שאני מבין את המשמעות, לשנות את לוח הזמנים – מי יקבע כמה לקצר? במחי יד אחת עכשיו לקצר את לוח הזמנים זה גם כן לא- - -

בדיוק. זה דורש דיון- - -

אדם שמבקש בחופש המידע – נניח, את הפרוטוקול של ועדת הבחירות המרכזית שישבה – כמה זמן?

היום כשמבקשים ללא חוק, אנחנו נותנים את זה מיידית.

מדברים על חוק.

מה שיקרה עכשיו, שהעיון בפרוטוקולים לא יהיה מכוח חוק וחופש המידע. דין הציע, ואולי אנחנו צריכים לעשות, לתקן בחוק הבחירות בסעיף 79, ולומר שיושב-ראש הוועדה יקבע כללים לעיון, ואז הוא יצטרך להתחשב בלוח הזמנים ובכול.

נכון, ואז אולי אפשר לעגן את זה שם.

בסדר? מצד אחד, נוציא את זה מחוק חופש המידע, ומצד שני, נקבע כללים לעיון, ואז הוא גם לא יהיה חייב למסור את זה. יכול להיות שדי בזה שהוא ייתן לעיין בזה, כי אם צריך להשמיד את החומר הזה, אולי לא צריך למסור אותו אלא רק לעיין בו.

זכות עיון כזאת, אם קובעים אותה, זה לא צריך להיות בחקיקה ראשית? את קובעת הסמכה.

נגיד שתהיה זכות עיון, אבל לפי כללים שיקבע יושב-ראש הוועדה. אנחנו ערים לכך שבחוק הבחירות לרשויות המקומיות יש סעיף רחב, שאומר: כל המעוניין, רשאי לעיין בכל חומר. אני לא בטוחה שאני צריכה לכתוב סעיף כזה.

בכל מקרה נוצר פה חוסר תיאום בין ההסדרים.

נכון. ואני חושבת שהסעיף הרחב בחוק הרשויות המקומיות: בחירות, קצת בעייתי.

מצד שני, אם הרציונל הוא ההשמדה, 79א מדבר על פרוטוקולים וחומר הצבעה. ביחס לפרוטוקולים, כמו שנאמר קודם, אין צורך- - -

יש השמדה אחרי ארבע שנים.

לא כתוב שיש השמדה; כתוב שהיא תשמור אותם. אני לא יודע מה היא עושה אתם אחרי.

אבל יש הרישא. כתוב: תשמיד את החומר, ואולם לגבי פרוטוקולים, תשמור ארבע שנים.

הסעיף מדבר על כך שצריך להשמיד את כל חומר הבחירות, לרבות הפרוטוקולים. הוא אומר לנו שאת החומר – אל"ף, צריך להשמיד במועד מסוים; ואת הפרוטוקולים – עד הבחירות.

לא. כתוב: ואת הפרוטוקולים של ועדות הקלפי תשמור הוועדה. לא כתוב שאתה צריך להשמיד.

צריך לקרוא את זה יחד עם ה- - - שאומר: תשמור את הפרוטוקולים של זה, ותשמיד אותם בכך וכך.

אפילו אם צריך להשמיד, השאלה, מה תכלית ההשמדה. אם יציבות שלטונית – זה דבר אחד; לעומת זאת, אם זו הכבדה מינהלית, אין בעיה לתת, אפילו אם צריך להשמיד. אני מבינה את כל זה.

פה נקבע כרגע לפחות, לפי ההצעה, יש חסם מוחלט, בין כך ובין כך.

לא. בחוק הבחירות נעשה סעיף, שתהיה זכות עיון, אבל זה יהיה לפי כללים.

זו בעצם סמכות חקיקה ליושב-ראש ועדת הבחירות.

לפי כללים שהוא יקבע. מה היית רוצה לקבוע בכללים? צריך לחשוב על זה.

ברור, אבל לתת ליושב-ראש סמכות לקבוע את זה בחקיקה? הוא מחוקק.

הסמכנו אותו פה להתקין כל מיני חקיקות משנה.

זכויות מהותיות של אנשים אם לעיין בזה, הזכות שלי לדעת אם להגיש ערעור או לא לעיין בחומרים – לא יודע. נראה לי- - -

עמי, כל ההוראות שהן יותר מהותיות בדבר הצבעה בבתי סוהר, בנציגויות דיפלומטיות, בבתי חולים ודברים כאלה, קובע היושב-ראש- - -

אלה דברים שאין ברירה, שזה על ציר הזמן.

אתה רוצה שזה יהיה באישור פרלמנטרי של ועדת חוקה, הכללים האלה?

אני חושב שכן.

אז נעשה את זה באישור ועדת חוקה.

עד היום מי שביקש לעיין בפרוטוקולים זה לא עיתונאי שעשה תחקיר; זה בדרך כלל מועמדים שרצו לערער על התוצאות או לראות שספרו נכון. אבל אנחנו מכירים בזה שיכול להיות שזו תהיה ביקורת לגיטימית, וחשוב לעיין, ולראות שהכול התנהל כמו שצריך. קשה לחסום את זה סתם. על הפרוטוקולים זה קשה, לומר שכל אחד מעוניין. יש פרקטיקה. הם לא סוגרים את עצמם. אבל עכשיו, כשאתה אומר שחוק חופש המידע לא יחול על זה, זה יכול ליצור את הרושם שהכוונה היא שאף אחד לא יוכל לעיין בפרוטוקולים, וזה לא הרושם שרצינו. לא רצינו שזה יהיה לפי חוק חופש – מצד אחד, שישלמו אגרה, עם כל המועדים. רצינו להתאים את זה יותר לבחירות. אבל קשה לומר שלעיין בפרוטוקולים, גם אם מכסים את השמות או חלק מהפרטים האישיים והפלאפונים של כל מיני שהיה שם, אם היה בהליך ההצבעה – כי הם מתעדים אם יש בעיה, אם יש קטטה, אם יש ניסיון לרמות בקלפי. קשה לומר שאין עניין ציבורי. לכן אני חושבת שאם אני מחריגה את זה במפורש מחוק חופש המידע החדש, אני לפחות חייבת לומר שהיושב-ראש. אבל אפשר לומר שזה יהיה בכללים שיקבלו את אישור ועדת החוקה, ואז תהיה חקיקת משנה. בסדר?

מאה אחוז.

טוב. נמשיך.

תיקון חוק חופש המידע. 5. בחוק חופש המידע, התשנ"ח–1998, בסעיף 2, בהגדרה "רשות

ציבורית", אחרי פסקה (4) יבוא: "(4א)
ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, למעט לגבי מידע המפורט בסעיף 79א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט–1969;

תיקון חוק עבודת הנוער. 6. בחוק עבודת נוער, התשי"ג–1953, בתוספת, אחרי פרט (4) יבוא:
"(4א)
ועדת הבחירות המרכזית לכנסת.

תחילה והוראת מעבר. 7(א) תחילתו של פרק זה 12 חודשים מיום פרסומו, או – אם בתקופה האמורה תמה תקופת כהונתה של הכנסת או שהכנסת התפזרה – 18 חודשים מיום פרסום תוצאות הבחירות לכנסת הנבחרת לפי סעיף 84 לחוק הבחירות, ואולם יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת רשאי, בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע יום תחילה מוקדם יותר.

(ב) עובד ועדת הבחירות המרכזית לכנסת שעבד בה ערב תחילתו של פרק זה, יראו אותו כאילו מונה לפי הוראות חוק המינויים, כנוסחו בפרק זה, והוראות פרק זה יחולו עליו מיום תחילתו ואילך.

בפרק זה או בחוק זה? בנוסח אצלי כתוב: כנוסחו בחוק זה.

לא, עשינו פרקים. איחדנו את הכול לחוק אחד בפרקים.

עכשיו אנחנו בחוק דרכי תעמולה. יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית ביקש מהוועדה, והם הביאו בפנינו את בקשתו, לאצול את סמכותו או להיעזר בשופטים על נושאים מסוימים. אני מודה, שכשזה בא אלינו, אנחנו קצת עשינו דיאטה בכמה מובנים: אל"ף, חשבנו שביזור יתר אינו טוב; בי"ת, חשבנו שאם נעזרים בשופטים, הם צריכים להיות שופטים בכירים, וצריכים להיות מעטים, ושגם הנושאים שבהם ייעזרו בהם, לא יהיו הנושאים החשובים ביותר.

מאחר שיושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית מוסמך לדון לא רק בנושאים של אם הזמנת את שרית חדד להופעה תוך כדי תעמולה, או אם פרסמת אינץ' בעיתונים ככה וככה יותר, אלא גם האם ניסית לזייף בבחירות, האם ניסית לאיים על מישהו שלא יצביע בבחירות – גם ברשויות המקומיות – חשבנו שכניסוי, אם רוצים לאפשר לו להיעזר, זה יותר מתאים לתיקים הפשוטים יותר של חוק התעמולה ולא לתיקים של עבירות הבחירות.

לכן כאופציה לדיון מה שהצענו כאן – ראשית, זה מלכתחילה הם אמרו – ההיעזרות הזאת תהיה אך ורק בבחירות לרשויות המקומיות; שנית, הנושאים שבהם הוא יוכל להיעזר בשופטים יהיו רק נושאים של תעמולה, כלומר האם השתמשת באולם של העירייה, האם ליווית תעמולת בחירות במשקאות ובתמונות של חיילי צה"ל וכל מיני דברים מהסוג הזה. לא הדברים הקרדינליים של הבחירות.

תעמולה זה גם חומר הסברה.

הוא לא אמור לצנזר להם את חומר ההסברה. כנסת – כן, כי בכנסת כתוב ששידורי תעמולה בטלוויזיה וברדיו לא יהיו אלא אם כן בא אליהם אישורו של יושב-ראש הוועדה. מזה הוא מעיין בתשדירים, ויכול להיות: פה הגזמתם, אבל ברשויות המקומיות אין רדיו וטלוויזיה; יש רדיו אזורי, ויושב-ראש הוועדה לא עושה צנזורה בשום צורה לתכנים, אבל הוא כן יכול להגיד לרדיו אזורי: בחוק כתוב שתיתן X דקות בצורה שוויונית לפי הגודל, ופה חרגת ולא נתת את הדקות, או נתת רק ב-01:00 בלילה, ולמתחרה נתת הכול ב-10:00 בבוקר. אלה כן דברים שחוק התעמולה קובע.

למשל, פרסום של העירייה, האם זה נחשב תעמולת בחירות?

האם השתמשת בנכסי העירייה לצורך תעמולת בחירות.

כן, האם השתמשת בחוברת הארנונה לצורך לתעמולת בחירות?

זה כן.

אז אנחנו מבזרים דברים מאוד מהותיים, מתוך ניסיון.

אני לא מכחישה שיש פה ביזור, אבל ניסינו לעשות שהביזור היה גם כן יהיה בנושאים לא הכי חשובים; ובי"ת, שמי שידון בהם זה שופט מחוזי, שזה בכל זאת מישהו שדן תיקי רצח במדינה, אז הוא מסוגל לדון, ורק שישה.

כמה אזורים יש לנו?

יש בבחירות האזוריות 18, אבל באזורים של בתי המשפט במדינת ישראל, המחוזות של מערכת המשפט, היא פרוסה בששה מחוזות. לכן אמרנו: מצד אחד, לאנשים יהיה קל יותר לערכאה הראשונה לגשת, כי זה יהיה קרוב לאזור מגוריהם, ובבחירות מקומיות זה יכול להקל. מצד שני, לא לבזר את זה יותר מדי. לקחת את האזורים של בתי המשפט, את ששת המחוזות, ושמתוכם ייבחרו ששה שופטים מחוזיים שידונו כניסוי, חשבנו, בדברים היותר פשוטים- - -

זה הוראת שעה?

לא.

מה זה ניסוי?

לראות אם זה עובד טוב. רק על תעמולה ורק על ששה שופטים, ועם זכות ערעור ולא רשות ערעור לשופט. וכתוב כאן שבכל הדברים האלה יכול לדון גם היושב-ראש עצמו. כלומר הם יחליטו אם הם ייעזרו או לא ייעזרו.

והערר על ההחלטה של שופט מחוזי ליושב-ראש הוועדה?

בזכות ולא ברשות.

אנחנו יכולים לראות בתקופת הבחירות לרשויות המקומיות האחרונה, הוגשו למעלה מ-300 תיקים לפני היושב-ראש; רובם המוחלט בעניין של: פרסמת את האותיות שלושה ימים לפני מה שמותר לך; נתנו לך 17 שלטים, ואתה רוצה 18 שלטים. יושב בית משפט עליון, ודן האם התמונה- - -

אתה מדבר על בחירות אזוריות?

כן, רק על הבחירות לרשויות מקומיות. על שלושת החודשים מספטמבר עד דצמבר בשנה האחרונה ישב שופט בית משפט העליון, ודן בסוגיות שהן פחות מדימינימיס.

השאלה, אם מתוך ה-300 שאתה מדבר זה רק דברים קטנים?

אני חושבת שלמעלה מ-90 אחוז. יותר אפילו. ולעתים- - -

לא אחת קורה שמערכת הרשויות חופפת בתקופתה למערכת הבחירות לכנסת. זה קרה לא פעם. זה מאוד-מאוד מקשה על תפקוד יושב-ראש הוועדה, כאשר הוא צריך לדון במאות תיקים בבחירות לרשויות, ומנגד גם לנהל את מערכת הבחירות לכנסת. באמת מדובר פה בדברים שהם מאוד מקומיים.

תשובה נוספת לקושי שאתה מעלה היא שבסעיף קטן (ב) יש קביעה שאומרת שיושב-ראש הוועדה וגם יושב-ראש הוועדה האזורית יכולים להחליט שעניין מסיום כן יידון אצל יושב-ראש הוועדה המרכזית, אם הם ראו שהדבר מוצדק בנסיבות העניין, כלומר ב-5%, ש- - - להם שהן חשובים, כן תהיה אפשרות לדון אצל יושב-ראש הוועדה ה- - -

מהנדס, זה קשה קצת בחוק, אבל אני מרגיש שהחלק הבעייתי בעניין הזה הוא תלונות על רשויות מקומיות – האם זה נחשב? אלה דברים מאוד עדינים, שמצריכים שיקול דעת הרבה יותר רחבה. לפעמים זה קריטי. האם חוברת הארנונה זה פרסום או לא פרסום? האם באותו זמן העירייה עושה פעילות כזו או אחרת, ראש העיר מברך, לא מברך – אלה דברים שנמצאים לפעמים בהתנגחות שיש בין מועמדים שהם רציניים באופי שהם יכולים להתלונן גם – יש להם עורכי דין.

כאשר דנו אצלנו בסוגיה הזאת, ובחנו את כל התיקון הזה, אני מוכרחה להודות שגם דעתי בתחילה לא היתה כל כך נוחה עם העניין, אבל אני חושבת שההסדר שהגענו אליו, והאפשרות למשוך תיקים מסוימים, גם חשבנו על האופן שבו נמשוך את התיקים, נעקוב אחרי עתירות שמוגשות, ונבחן אותם בטרם- - -

יש עוד בעייתיות בעניין הזה: גם אין שפה אחת. כלומר באותה מערכת בחירות שופט אחד יחליט ככה, על אותה סוגיה בכלל. אין שפה אחת שתדבר באותה מערכת בחירות. אומר: השופט הזה פסק במקום הזה כך - אין הלימה ביניהם.

אתה לא חושב שזכות הערעור יכולה לסדר את זה? הם רצו בהתחלה רשות, ואנחנו כתבנו זכות.

רשות אולי.

לא. זכות זה שאתה לא צריך לבקש רשות בשביל להגיש ערעור. מגיע לך להגיש ערעור. רשות זה אומר שאתה צריך קודם לשכנע שייתנו לך להגיש ערעור.

יש גוף פסיקה מאוד נרחב, שקבעו שופטי בית המשפט העליון, החל משמגר ב-1984 ועד היום. השופטים עוקבים אחרי הפסיקה הזאת. גם יושבי-הראש המכנים וגם- - -

מה אתם אומרים?

אין לנו התנגדות.

מר שיפמן.

התיקון, מדובר בבחירות לרשויות המקומיות, שיחולו עוד ארבע שנים. זה יהיה ישים עוד 3.5 שנים. עד אז יהיה לפחות עוד שופט אחד, של הוועדה המרכזית, או שניים. אי-אפשר לדעת. אני הייתי מציע להמתין עם התיקון הזה לאחרי הבחירות לכנסת – דבר ראשון, לשאול את השופט הבא שיהיה- - -

אתה יכול להגיד את זה על כל התיקונים.

לא. כל התיקונים – קבעתם שזה יהיה. התיקון הזה בא בעקבות בקשה- - -

בעקבות בקשת שני שופטים: השופט רובינשטיין מניסיונו- - -

יכול להיות שהשופט העליון הבא, כן ימצא חן בעיניו לדון בכל העניינים הקטנים האלה.

הוא יוכל.

הוא לא יצטרך למשוך. הוא ייתן החלטה אחת, שהכול נדון בפניו.

אבל התיקון הזה הוא תיקון שמדבר על עוד 3.5 שנים ולא על עכשיו. הוא לא דחוף עכשיו.

נכון, אבל אם נבוא לכנסת עוד שנתיים וחצי, יגידו לנו: לא, זה כללי המשחק, יש כבר מערכת.

תבוא עוד שנה, אחרי שתקבע עמדה עם הוועדה החדשה.

מה מפריע לך לגופם של דברים? מה אתה רואה מתוך הניסיון שלך?

לגופם של דברים, נעשו תיקונים טובים בין ההצעה שהיתה בוועדה לבין ההצעה שפה. הפריסה של המחוזות זה תיקון טוב אחד; דבר שני, שעלה לשופט מחוזי, כי ועדות הבחירות האזוריות לא חייבים שופט מחוזי.

וגם ההצהרה של הנושאים, לא?

כן. גם הנוסח – פה כתבתם יושב-ראש אחד של ועדת בחירות אזורית, שהוא שופט בית משפט מחוזי.

כתוב: בכל מחוז שיפוט. יושב-ראש ועדת הבחירות המחוזית יקבע בכל מחוז שיפוט.

כן, אבל אם אתם מסנכרנים עם הוועדות המחוזיות, זה או שופטים מחוזיים. אדרבא, תתקנו את החוק, אני חושב שזה יעשה טוב לחוק, להביא את זה לשופטים מחוזיים ולא שופטי שלום. אני חושב שזה כן תיקון שצריך לעשות.

חלק ניכר מהשופטים הם שופטים מחוזיים. החוק הזה ידאג שלפחות בכל מחוז יהיה אחד.

כן, אבל הערת ביניים - שבכל הוועדות האזוריות יהיו שופטים מחוזיים.

לא אגב התיקון הזה נעשה את זה.

אבל מה רע בזה שיהיה ניסוי כזה? זה על סוגיות ספציפיות של שופטים מחוזיים, שהם גם כן לא זיבורית שבזיבורית, ועם זכות ערעור ועם יכולת שלו להחליט שהוא רוצה לדון בכול. זה לא כזה נורא. מצד שני, הוא יכול להיעזר בהם.

בדיני בחירות- - -

שאם זה לא יהיה מוצלח, אי-אפשר יהיה לתקן? אז בוא נעשה בהוראת שעה. נגיד שהתיקון הזה יפקע עוד חמש שנים.

אחרי הבחירות האלה.

ניתן עוד זמן, שיהיה להם זמן לבוא לבקש אורכה, אם זה יצליח. בסוף אתה צריך לנסות את זה. את אותם דברים תגיד לי גם עוד שנה.

אם אנחנו עושים על ששה מחוזות, ורק שופטי בית משפט מחוזי, ופעם ראשונה, לראות איך זה נבחן, והטוב למוטב – אם זה עבד טוב, נרחיב את זה לעוד דברים.

בהמשך למה שדיברנו אתמול, שהחוקים לא מעודכנים בכלל, חוק התעמולה הוא אחד- - -

אנחנו יודעים את זה. בוא נשב בפגרת הבחירות, שיפמן, על מימון מפלגות ועל חוק התעמולה.

אותי גם מעניין מה אתה אומר בפרקטיקה. אתה זוכר דברים מהותיים מאוד, שהגיעו בנושא עררים או תלונות ליושב-ראש הוועדה בגלל הנושא של תעמולת בחירות ודברים כאלה? יש לך דוגמאות? אני לא בשטח הזה. אני לא מטפל בפרטים הקטנים.

אני זוכר.

שאתה רואה שצריך שופט – רק יושב-ראש הוועדה צריך לבחור, דברים כבדי משקל – לא כמו בכנסת, שבאמת כבדי משקל זה לכאן ולכאן; אני מדבר אתך ברמות של רשויות מקומיות, שהוא כתב את האותיות, לא כתב את האותיות.

כל הדברים שאתה חושב, גם ככה לא נכנסים לחוק הזה. זה בחוק אחר.

לא נתנו לו לדון לפי חוק הבחירות לרשויות המקומיות בעבירות; רק לפי חוק התעמולה.

כל העבירות של שחיתות, חס וחלילה, איום בפיטורין אם אתה לא מצביע למישהו – זה עבירות לפי חוק הבחירות, וזה יידון עדיין אצל שופט בית משפט עליון.

זה אחד השינויים שעשינו.

יוסי בר-און, מפקח על הבחירות במשרד הפנים. רוב המקרים באמת היו נושאים טריוויאליים, כפי שצוין על-ידי הוועדה, אבל היו הרבה מקרים שראש העיר פרסם תוכניות בנייה שאושר בקדנציה שלו. לפעמים צירף תמונה על הפרסומת, לפעמים לא. לכן יש נושאים לכאן ולכאן.
נכונה הערת היושב-ראש, שיכולה להיות שונות בין החלטות של שופטים כאלה ואחרים.

באותו פרק זמן.

יחד עם זה הייתי רוצה להזכיר – אין עמדה של שר הפנים בנושא הזה. כדאי שנקבל גם את עמדת השר בנושא- - -

אבל זכות הערר לא נותנת תשובה למה שאתה מעלה.

לא לעכב. אני רק אומר- - -

חוק התעמולה.

או הייתי מחריג את הנושא של הרשויות המקומיות בנושא רשויות מכהנים, או מחריגים את זה או- - -

הייתי עושה זכות. אגב, יש על זה בג"ץ גם. זה לא רק זכות ערעור ליו"ר, אלא גם בג"ץ אחר כך. גם את זה אנחנו לא משנים. הם רצו גם רשות ערעור לעליון, אבל מחקנו את הסעיף הזה.

באינסטינקט הראשוני שלי אמרתי: מה זה, יושב-ראש ועדה מנסה לבזר סמכויות? הוא קיבל על עצמו תפקיד – שיעבוד. מצד שני, אני לא יכול להתעלם מכך שיושב-ראש הכנסת הקודם בא לכנסת, וביקש למנות יושב-ראש ועדת הבחירות, שופט בדימוס. אנחנו לא הסכמנו לזה. אנחנו לוקחים בחשבון ששופט שמכהן כיושב-ראש ועדת הבחירות הוא גם שופט מכהן. לא הסכמנו מכל מיני שיקולים - היו צדדים לפה, צדדים לשם.

גם הכנסת השנייה, שחוקקה את זה, לא הסכימה. היא רצתה את הכוח של השופט המכהן. עשו פעם ניסוי בדימוס, וזה לא הצליח.

הנשיא המכהן ניסה להעביר חוק לפני- - - כדי לתת ליושב-ראש, שלא יהיה צריך להיות שופט בדימוס, ולא הסכמנו בכנסת בעניין הזה, וחשבנו שצריך. לכן אנחנו לוקחים בחשבון ששופט, יש לו עבודה – יש לו גם עבודה שוטפת, וגם צריך להיות יושב-ראש הוועדה. לכן אולי יש עניין להקל עליו. צריך לתת את כל החישוקים, וכל מה שהעלינו, ולכן הניסיון, יש לזה משמעות, לראות איך זה עבד, ואני אומר לכם מראש, שהנושא הזה של תעמולת בחירות בציר הזה של ראשי רשויות של מכהנים או סגנים מכהנים, וכאן יבואו תלונות על-ידי המתחרים שלהם, האם הוא השתמש בנכסי העירייה או לא, אלה הדברים הכבדים.

אנחנו נשים תשומת לב מיוחדת, ונעקוב כדי לראות מה כדאי למשוך ליושב-ראש הוועדה.

ונעשה השתלמויות לשופטים האלה. נלמד אותם את דיני התעמולה על גוף הפסיקה שלהם.

הפסיקות האלה של מחוזי בנושאים האלה צריכים להיות מפורסמים מייד, כדי שתהיה שפה אחת לכולם.

כבר היום אנחנו מפרסמים את כל ההחלטות.

דין ענה לי בעצם, שיעשו השתלמויות לשופטים, אבל שאלת אותי קודם אם נתקלתי במשהו. אני רוצה להביא סיפור שנתקלתי, בלי שמות, שהיה עם המפלגה שלנו. אני מקבל יום אחד מכתב מהגזברות פה: המימון שלך לחודש השוטף מעוקל. יש קנס של השופטת של הוועדה המרכזית. אני אומר: כמה שצריך לדעת את חוקי הבחירות, גם שופט שהוא יושב-ראש ועדה מרכזית- - -

היא הנותנת.

זה היה גם בבחירות לרשויות המקומיות. יש שם סיעות שרצות כסיעות עצמאיות. יש סיעות שרצות כסיעות אם. רצה סיעה עצמאית ברשות מקומית מסוימת עם שם כמו שלנו. היתה רשימה עצמאית. היא לא היתה סיעת אם. השם כמו שלנו. באו בדיון אצל השופט על הדבקת מודעות בלתי-חוקיות. לא הזמינו אותנו לדיון בכלל. אני מקבל עיקול. אני שואל: מה זה? אני לא סיעת האם שם בעירייה. זו סיעה עצמאית.

אגב, הרשיתם לה?

כן, הרשינו.

יש בזה כדי להטעות.

הרשינו. זה לא הפריע לי, אבל זה סיעה עצמאית, כי אותו שם. הייתי צריך לפנות לכתובת, השופטת הסבירה: סיעות אם, סיעות עצמאיות – כל ההגדרות של החוק ברשויות המקומיות. העברתי את המכתב. כעבור שבועיים קיבלתי את המימון, אבל זה מראה שאפילו שופט שהוא יושב-ראש ועדה- - -

זה מראה שאפילו כשבית המשפט העליון דן בזה, הוא יכול לעשות שגיאה.

כמה צריך מומחיות בהם.

נכון.

אנחנו ממשיכים.

יש עוד תיקון אחד, שהוא כללי – לא רק על הרשויות המקומיות. בעצם, שני תיקונים כלליים בחוק התעמולה: האחד הוא שלא יהיה יותר ערר. היום קבוע שעל כל החלטה שמחליט השופט של בית המשפט העליון, אפשר לערער לחברים בוועדת הבחירות המרכזית.

לא כל החלטה; לצו שהוא נתן. אם הוא מחליט לא לתת, אז אין.

על הצווים שלו אפשר לערער לחברים, וזה לא ראוי. יש היום תקפה בבג"ץ, וזה יישאר. לא ראוי שעל החלטה של השופט, שהוא נותן צו, יוכלו להגיש ערר לחברים הפוליטיקאים או נציגי המפלגות לוועדת הבחירות המרכזית. זה תיקון שהסכימו לו החברים.

נניח ש החליט לא לפסול של- - -

לא, זה משהו אחר. זה לא כאן.

זה רק ענייני תעמולה. בסופו של דבר צו מניעה זה משהו שיפוטי פר אקסלנס. זה לא משהו מינהלי. זה לא משהו שניתן להגיד- - -

לכן הם הסכימו למחוק את הזכות הזאת אליהם, החברים בוועדה. הם חושבים שזה ראוי.

בהסכמת חברי הוועדה.

ההצבעה היתה פה אחד. זה הובהר לוועדה.

רגע, מה, יש השגות?

בבת ים הערעור שלו עבר?

כן.

וסעיף אחר זה סדרי דין והוצאות, שאפשר יהיה להטיל הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

אנחנו שאלנו את ועדת הבחירות – באמת אתם מטילים? נכון שלפעמים אפשר להשתמש בזה לרעה, כל מועמד מאשים את יריבו. לפעמים יש מישהו שסתם מטריח, אבל רצינו לדעת מה המדיניות. הבנו שהיא סמלית, אלא אם כן באמת יש פה איזו הטרחה. אולי דין יסביר.

כבר גם היום יושב-ראש הוועדה – גם השופט הנוכחי, גם השופט הקודם, גם זה שלפיו הטילו הוצאות, הן לטובת הצדדים והן לטובת אוצר המדינה במקרים שבהם ניצלו לרעה הליכים. אין ספק שהסמכות, משתמשים בה במשורה. יושבי-הראש מטילים הוצאות סמליות, ככל שנדרש, כי כשמעירים את ראש העיר באמצע הלילה, ומביאים אותו לדיון סתם, ראוי שהאדם שסתם הגיש עתירה, הטריד שופט בית משפט עליון ואת כל המנגנון, ישלם הוצאות מסוימות, כדי שהוא לא יעשה את זה שוב. אחרת נוצף בהליכים עד הגג. כבר עכשיו אנחנו מוצפים בהליכים עד הגג. כמובן, ההוצאות האלה יהיו בהתאם למקובל ובסכומים סבירים אלא במקרים מאוד חריגים.

הסיפא הזה קיים בחקיקה אחרת?

אני לא בטוחה שזה מילה במילה, אבל זה משהו דומה.

התיקון האחרון הוא שבגלל שרוצים שהשופטים המחוזיים יסייעו, ממנים אותם לא עובר לבחירות אלא אחרי הבחירות, והם גם יישאו בתפקידם, למרות שלא יהיה להם הרבה מה לעשות, אבל כדי שיהיו תמיד שופטים זמינים שאפשר לעבוד אתם.

פרק ב': דרכי תעמולה – סמכות יושב ראש של ועדת בחירות אזורית. תיקון חוק הבחירות (דרכי תעמולה). 8. בחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט–1959 (להלן – חוק דרכי תעמולה) – (1) בסעיף 17ב, סעיף קטן (ב) – בטל. (2) אחרי סעיף 17ג יבוא: צו מניעה בבחירות לעיריות ולמועצות מקומיות. 17ד. (א) יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית יקבע, בכל מחוז שיפוט, יושב ראש אחד של ועדת בחירות אזורית שהוא שופט של בית משפט מחוזי, והוא יהיה רשאי לדון בבקשות למתן צווים לפי סעיף 17ב, שעניינם מניעת ביצוע עבירה לפי חוק זה, ולפי סעיף 17ג, והכול בנוגע לבחירות לעיריות ולמועצות המקומיות שבאזור השיפוט של בית המשפט המחוזי שבו הוא מכהן; בסעיף זה – יושב ראש ועדת בחירות אזורית – מי שמונה לכהן לפי סעיף 20 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט–1969;
"מחוז שיפוט" – כפי שנקבע לפי סעיף 33 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984.

(ב) יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, ויושב ראש של ועדת בחירות אזורית שמונה כאמור בסעיף קטן (א) הדן בבקשה פלונית, רשאים, ביוזמתם, או על פי בקשה של בעל דין או של היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לפני תחילת הדיון או במהלכו, להורות שהדיון יתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, אם ראו כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.

(ג) על החלטה של יושב ראש ועדת בחירות אזורית לפי סעיף קטן (א) ניתן לערור בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית.

סדרי דין והוצאות. 17ה (א) יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית רשאי לקבוע הוראות בדבר סדרי הדין בבקשות ובעררים לפי סעיפים 17ב עד 17ד.

(ב) יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית ויושב ראש של ועדת בחירות אזורית שמונה לפי סעיף 17ד(א) רשאים לחייב בעל דין בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין לטובת בעל דין אחר בהליך לפי סעיפים 17ב עד 17ד; ראה יושב הראש כאמור כי בעל דין עשה שימוש בלתי ראוי בהליך או הגיש הליך סרק שאינו מגלה על פניו עילה למתן צו, רשאי הוא, בלא קשר עם תוצאות ההליך להטיל על בעל הדין הוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור שיראה לנכון.

תיקון חוק הבחירות. 9. בחוק הבחירות, בסעיף 20(א), במקום "ולא יאוחר מהיום ה-38 שלפני יום הבחירות" יבוא "לא יאוחר מהיום ה-60 שלאחר מינויו של יושב ראש הוועדה המרכזית לפי סעיף 17(א)".

הוראות שונות. זה הפרק האחרון, והוא עוסק בדברים אקלקטיים, כתוצאה ממסקנות ולקחים עם הפעלת החוק. הדבר הראשון הוא גמול והחזר הוצאות לחברי ועדת הבחירות המרכזית. גם בגלל דברים שמקובלים ברשויות אחרות שמקימות מועצות, אם כי זה לא אחד לאחד, וגם מהטעם שיש רצון לערב את חברי הוועדה יותר בדיונים שאינם רק בתקופת בחירות, ולהבטיח לתמרץ את השתתפותם, ובוודאי בתקופת בחירות, שעובדים עבודה קשה, הוחלט להסמיך את יושב-ראש הוועדה לשלם גמול. זה מותנה בכמה תנאים: ראשית, הוא יקבע כללים בהתחשב בכללים שנוהגים בשירות המדינה, בדברים דומים במועצות. יש הוראות חשב כללי, יש הוראות הממונה על השכר. רוצים שזה יהיה משהו שמצד אחד, יתגמל עבור עבודה, ודאי נותן החזר הוצאות כשצריך, אבל זו לא העבודה המרכזית של האנשים האלה, וזה צריך להיות בסכומים סבירים.

הדבר השני הוא, שלא לכל אחד משולם גמול. מי שמגיע לו גמול כי הוא מקבל כסף בעבור ההשתתפות, או הוא נציג של גוף שמשלם לו כסף, או הוא למשל, נבחר ציבור, חבר כנסת וגם הוא גם חבר בוועדת הבחירות המרכזית – הוא מקבל רכב מהכנסת, אז הוא לא יקבל החזר הוצאות מהוועדה המרכזית. אנשים שאין להם- - -

נניח שהוא עובד מפלגה, מנהל סיעה. מה דינם של מנהלי סיעות? אני מבין שחברי כנסת לא מקבלים. זה קורה? חברי כנסת הם חברי ועדה?

חבר הכנסת רותם הוא חבר ועדה ותיק.

שיפמן, מה קורה למנהל סיעה, למשל?

הוא לא זכאי, אני חושב.

גם לדעתי הוא לא זכאי. מנהל סיעה - לא, כי הוא מקבל מהכנסת כסף מיוחד, בחוק מימון מפלגות, שעסקנו בו אתמול - משכורת, אז אם הוא יורד מקומה אחת לאפס- - -

ואם הוא עוזר לחבר כנסת?

לא. זה אני לא רואה. הוא צריך מישהו שמקבל משכורת עבור העבודה שלו. בין היתר שולחים אותו למטה, לישיבה בוועדה. יש לפעמים חברי כנסת שמנהלי הסיעה מחליפים אותם, הם ממלאי מקום שלהם.

דיברנו על גמול. אתה לא תוכל לקבל את הגמול, אפילו שאתה חבר ועדת הבחירות המרכזית, כי אתה חבר כנסת.

אני לא מבקש גם גמול...

פרק ג': הוראות שונות.

תיקון חוק הבחירות. 10. בחוק הבחירות - (1) אחרי סעיף 16 יבוא: "גמול והחזר הוצאות לחברי ועדת הבחירות המרכזית. 16א. (א) יושב ראש הוועדה המרכזית רשאי לקבוע כללים ותנאים שלפיהם ישולם מתקציב הוועדה המרכזית גמול או החזר הוצאות לחבר הוועדה המרכזית, בעבור השתתפות בישיבות הוועדה המרכזית, ובכלל זה ישיבות של חלק מחבריה כפי שיקבע יושב ראש הוועדה המרכזית בכללים, ואת שיעוריהם, והכול בהתחשב בכללים הנוהגים לעניין גמול והחזר הוצאות בוועדות ציבוריות בשירות המדינה ובמועצות בתאגידים שהוקמו לפי חוק.

(2) לא ישולם גמול לחבר הוועדה המרכזית שהוא חבר הכנסת, נושא משרה שיפוטית, עובד המדינה, עובד גוף מתוקצב או שהוא זכאי לקבל ממקור אחר תמורה בעבור ההשתתפות; ואולם, יכול שישולם לחבר כאמור החזר הוצאות שהוציא לצורך השתתפות בישיבות, ובלבד שאינו זכאי לקבל, ממקור אחר, החזר הוצאות; בפסקה זו, "עובד המדינה ו"עובד גוף מתוקצב" – כהגדרתם בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985.

עכשיו תסבירי את 57ט.

את הישיבות לאורך כל אורך התקופה.

כן. לא רק בתקופת בחירות.

הסעיף הבא מדבר על הנושא של הגשת רשימות מועמדים. היום הסעיף קובע שרשימת מועמדים תוגש בחתימה של בא כוח המפלגה או בחתימה של ממלא מקומו, אבל החוק לא מחייב שרשימת המועמדים תוגש פיזית על-ידי בא כוח המפלגה או ממלא מקומו, אלא רק בחתימתם.
היו כל מיני בעיות שהבנו שהתעוררו עם הנושא הזה. לכן מוצע לקבוע מה בדיוק אפשר לעשות. הסעיף אומר שרשימת המועמדים גם תוגש בידי בא כוח המפלגה ממלא מקומו או בידי אדם אחר, שבא כוח המפלגה או ממלא מקומו ייפו את כוחו להגיש את רשימת המועמדים. ייפוי כוח כזה ייחתם בפני עורך דין או בפני עובד של הוועדה המרכזית, שיושב-ראש הוועדה המרכזית יסמיך אותו לכך, וזה לא בפני נוטריונים.

היה במקור, אבל הורדנו את זה, כי רצינו שיהיה יותר בקלות ובלי כסף.

(2) בסעיף 57(ט) – (א) האמור בו עד המילים "בשעה 22:00" יסומן כפסקה (1), ומהמילים "על ימי ההגשה" יסומן כפסקה (3); (ב) אחרי פסקה (1) יבוא: (2) רשימת המועמדים תוגש בידי בא-כוח המפלגה או ממלא מקומו כאמור בסעיף 19ב לחוק המפלגות, או בידי אדם אחר שבא-כוח המפלגה או ממלא מקומו ייפו את כוחו להגיש את רשימת המועמדים; ייפוי הכוח ייחתם בפני עורך דין או בפני עובד של הוועדה המרכזית, שיושב ראש הוועדה המרכזית הסמיך לכך.

סעיפים קטנים (3) ו-(4), שעוסקים בסעיפים 76 ו-78 לחוק הבחירות, מתעסקים באותו נושא. מדובר בהצבעה באמצעות פתק ריק. יש הפתקים המודפסים, אבל לאדם יש גם זכות להצביע בפתק ריק. יש תקנה 82(6) לתקנות הבחירות לכנסת, שקובעת שפתק ריק שעליו סומנו בכתב יד אות הרשימה או האות והכינוי בשפה הערבית בלבד הוא פתק כשר, ובעצם מוצע להעביר את זה בסעיף 76ג לחוק. ההוראה תגיד שאפשר לסמן את הפתק הריק בעברית, בערבית או בשתי השפות יחד.

בנוסף, קביעה נוספת שיש בסעיף הזה מדברת על צבע העט שבו מותר לסמן. הכוונה היא להעלות את זה לחוק. מה שכן יש פה שינוי בתקנות – האפשרות לכתוב בשפה הערבית בלבד.

הצבע הכחול זה חברי הוועדה ביקשו.

הצבע הכחול זה נובע מזה שיש מקומות קטנים, שלפעמים מנסים לעשות הצבעה מזוהה. אומרים למישהו: טוב, אתה תכתוב בעט צהוב, אתה - בעט ורוד, יש ממש מפתח. כדי להקשות על הפגיעה בחשאיות הבחירות החליטו שהוועדה תספק עטים.

רק צבע כחול, זה הצבע- - -

היא תספק את העט. אנחנו לא כותבים בחוק שזה רק עט של ועדת הבחירות, אבל אנחנו כן כותבים את הצבע כדי למנוע את זה. זה לא היה בתקנות. הדבר הקודם היה בתקנות. לכן עד היום כן היו בכל מיני צבעים.

העט הכחול לא היה בתקנות. רק הערבית והעברית זה במצב קיים.

בעניין של הצבע של העט, צריך לפרסם את זה באופן מיוחד.

עשינו את זה בתיקונים של סיירת ההסברה לציבור.

כדאי, אני חושב, לציין את זה באופן מיוחד.

לעניין סעיף 16א, ואת שיעוריהם, והכול בהתחשב בשורה השלישית או הרביעית מהסוף – הכול בהתחשב – כתבתם: בכללים הנוהגים, ואנחנו חושבים שצריך להיות בהוראת חשכ"ל או בהוראות חשכ"ל.

לא, זה לא רק חשכ"ל. יש גם הממונה על השכר, כי זה לא תמיד לפי שעה. יש דברים שאתה רוצה לעשות לפי יום של עבודה.

רבקה ראבילו, מהממונה על השכר. כן יש הוראות מאוד מפורשות בהוראות של החשב הכללי לעניין תגמול חברי ועדות ציבוריות. אלה ההוראות המתאימות, ולא, למשל, ההוראות בעניין מועצות ותאגידים שונים, שהמועצות, אל"ף, מתפקד כדירקטוריון; דבר שני, יכול להיות בגדלים שונים לפי סיווג שונה. זה לא הגוף הרלוונטי.

היושב-ראש צריך לראות את כל הכללים האלה, ולראות מה מתאים, כי לא תמיד זה יהיה לפי שעה.

אפשר להתאים. לא זכור לי עכשיו אם יש שם רק הוראות לפי שעה.

אני חושבת שחלק מהדברים רציתם לקחת מהשכר.

נכון, אנחנו רוצים לקחת חלק מההוראות שלכם של תאגידים סטטוטוריים. למשל, מספר ישיבות מרבי ועוד כל מיני דברים.

במיוחד עכשיו, שיכולים בתקופת בחירות לעשות בצורה מלאכותית המון ישיבות.

רמות והיקף.

אני חושבת שזה לטובה.

בית המשפט העליון קובע כללים, והוא יקבע את הכללים.

נקרא את סעיף 3. בסעיף 76(ג) אחרי "בכתב-יד" יבוא "בעברית, בערבית או בשתי השפות יחד כאמור בסעיף קטן (ב)"; אחרי "ותו לא" יבוא "ובלבד שסומנו בעט בצבע כחול".

בסעיף 78(א)(2) – זה הפתקים הפסולים - במקום "שסומן בו דבר מלבד אות או כינוי ואות של רשימה" יבוא "שאינו מתאים להוראות סעיף 76". זה הופך את הפתק לפסול.

תיקון חוק דרכי תעמולה. 11. בסעיף 2א, ברישה, אחרי "בכספים" יבוא "או בנכסים מוחשיים או בלתי מוחשיים"; (2) בסעיף 16(א), המילים "בכל העתונים היומיים המופיעים בישראל," יימחקו, ובסופו יבוא "הודעה כאמור בסעיף קטן זה תפורסם בכל העיתונים היומיים המופיעים בישראל ביום ה-7 שלפני יום הבחירות לכנסת וביום הבחירות".

דין, תסביר לוועדה. אלה שני תיקונים שונים.

אתחיל מהתיקון השני, שהוא קל יותר. מדובר במודעה על טוהר הבחירות, שהיא מודעה מאוד חשובה, שמפרסם היושב-ראש. היום חוק דרכי תעמולה קובע שצריך לפרסם אותה בחמישה מועדים שונים, ממש בשבועיים שלפני הבחירות כל הזמן. זו מודעה מאוד גדולה, ועולה המון כסף לתקציב המדינה. אנחנו מציעים לצמצם את מספר המועדים שאנחנו מפרסמים את המודעה בעיתונות. בטלוויזיה, באינטרנט, ברדיו – זה כרגיל, וזה חינם גם – מחמישה מועדים לשני מועדים. זה גם שני המועדים הרלוונטיים. לפרסם את המודעה הזאת שבועיים לפני הבחירות, מי יזכור בכלל מה נקבע בה? החיסכון המוצע בסעיף הזה הוא למעלה מ-200 אלף שקל.

לעניין התיקון הקודם, של הנכסים מוחשיים או בלתי-מוחשיים- - -

זה רק לכנסת? לרשויות המקומיות- - -

זה רק לכנסת. לעניין התיקון השני, עלתה שאלה בפסיקת השופטים, השופטת נאור העלתה שאלה, האם שימוש בנכס בלתי-מוחשי של רשות מקומית או של גוף ציבורי הוא אסור או מותר לפי חוק דרכי תעמולה, אם משתמשים למשל בתמונה של העירייה, שרק לה יש זכות בה, אם משתמשים בסמל שלה. בפסיקה זה היה סמל, והיא ביקשה להבהיר באופן חד וברור, שאסור למישהו שיש לו סמכות להשתמש לצורכי תעמולה שלו במשהו של העירייה, גם אם הוא נכס לא מוחשי, ולא רק בנכסים מוחשיים.

בניין הכנסת, למשל? בתמונה.

בניין הכנסת זה קצת יותר מוחשי.

זה לא קבוע בפסיקה.

תקראי את הסעיף האחרון.

תיקון חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל). 12. בחוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל), התשנ"ט–1999, בסעיף 9(ב) – (1) בפסקה (5)(ג), במקום "בסעיף קטן (ה), האמור בו יסומן "(1)", ואחרי פסקה (1) יקראו: "(2)", יבוא "בסופו יקראו: "(ו)"; (2) בפסקה (17), במקום פסקת משנה (ב) יבוא:
(ב) בסעיף קטן (ג), במקום האמור בו יקראו: "במקום פתק מודפס בהתאם להוראות הקודמות, יכול לשמש להצבעה גם פתק ריק שעליו כתובות בכתב-יד, בעברית, בערבית או בשתי השפות יחד כאמור בסעיף קטן (א), המילים "בעד" או "נגד" ותו לא, ובלבד שנכתבו בעט בצבע כחול; כל בוחר רשאי לקבל מוועדת הקלפי פתק ריק.

מדובר בתיקונים טכניים. חוק סדרי השלטון והמשפט זה החוק שמסדיר, איך נערך משאל עם. החוק אומר שיחול חוק הבחירות בשינויים מסוימים. בתיקונים בעבר שנעשו שכחו להתאים את חוק סדרי השלטון והמשפט לחוק הבחירות, ופשוט צריך לעדכן את זה טכנית.

התחילה של זה היא בינואר 2016. יש רק סעיף אחד שאני רוצה לשאול אותך עליו, זה הסעיף עם התקנה. אני חשבתי שהוא צריך להיות בתחולה מיידית – הסעיף של האותיות, שמי שבוחר בערבית, יכול- - -

אנחנו מסכימים, אבל אני מציע שבהכנה לשנייה-שלישית נדון ספציפית, כי כן יש דברים שאנחנו רוצים להחיל אולי עכשיו. נדון בזה בהכנה לשנייה-שלישית.

אז קריאה ראשונה נעשה ככה, ואחר כך נדון.

אנחנו מודיעים שיכול להיות שאת התחולה של חלק מהסעיפים נחיל יותר מוקדם מ-1 בינואר. יכול להיות שנביא לשנייה ושלישית סעיפים שנחיל את זה מיידית.

רבותיי, אני מודה לכם מאוד על ההכנה ועל ההשתתפות הערה ועל ההסכמה של כולם פה אחד בעניין הזה עד ההצבעה, הסכמנו על כל הסעיפים.
אני מעמיד להצבעה את הצעת חוק הבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, ברשותך. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד

אושר.

פה אחד.

בקשה לפטור מחובת הכנה בדרכה לקומה 1. בהנחה שזה יעבור קריאה ראשונה היום, או לכל המאוחר מחר, הזימון לישיבה יהיה בהול. אני מבקשת מכולם להיות גמישים. אנחנו לא נהיה גמישים. כמובן, כפוף שנוכל לשבת, שיושב-ראש הכנסת יאשר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:15.>