PAGE
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
03/12/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 272>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, י"א בכסלו התשע"ה (3 בדצמבר 2014), שעה 9:15

<1. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה-2014>
<2. הצעת חוק העונשין (תיקון – סיכון חיי אנשים באמצעות יידוי אבן או חפץ אחר), התשע"ה-2014>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
אורי מקלב

דוד אזולאי

>
נעה לוזנר - עו"ד, משרד המשפטים

נורית ליטמן - פרקליטת מחוז, משרד המשפטים

אליהו מושקוביץ - מתמחה, משרד המשפטים

עמית מררי - עו"ד, משרד המשפטים

יואל הדר - היועץ המשפטי, המשרד לביטחון פנים

נטע מלין - עו"ד מתמחה, המשרד לביטחון פנים

קובי עזרא - ע' יועמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

שלמה עמר - רמ"ד מבצעים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

ד' - משרד ראש הממשלה

חגית לרנאו - עו"ד, הסנגוריה הציבורית

נועה ברודסקי לוי

דורית ואג

אור שושני
<הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה-2014>
<הצעת חוק העונשין (תיקון – סיכון חיי אנשים באמצעות יידוי אבן או חפץ אחר), התשע"ה-2014>

בוקר טוב. אנחנו נעסוק היום בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), נכין אותה לקריאה שנייה ושלישית. גברתי, בבקשה.

תודה. ההצעה הממשלתית באה לתת מענה טוב יותר להתמודדות עם תופעת יידוי אבנים, שהולכת וגוברת, על ידי יצירת מדרג נכון יותר של עבירה לפי סעיף 332(3), שקיימת היום, והחלפתה בעבירה בעלת שני מדרגים והוספת עבירה נוספת, של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות, בנסיבות של יידוי אבן או חפץ.

המטרה היא כפולה. גם ליצור מענים בעבירות ומקרים שהיום קשה לתת להם מענים, כגון מקרים שבהם לא ניתן להוכיח כוונה לפגוע או כוונה לתקוף; וגם לגבי סעיף 332א המוצע, ליצור מדרג ענישה שיהיה בו כדי לכוון את בתי המשפט בגזירת הדין ובכך לגזור עונשים שבעינינו הם עונשים הולמים יותר לתופעה.

יש למישהו משהו להעיר?

לנו. אין לנו ויכוח בחזית הרחבה עם הרעיון של לדרג עבירות וגם עם ההנחה שצריכים למצוא פתרונות למצב שיש להתמודד איתו. ההערה שלנו מתמקדת בעבירת הבסיס, בעבירה שבה בהגדרה אין כוונה לפגוע. אנחנו חושבים שרף הענישה שם הוא גבוה מדי, עשר שנות מאסר. מה שאנחנו חשבנו שצריך לעשות זה להוריד את עבירת הבסיס לחמש שנים או שבע שנות מאסר, כדי שהיא תידון בבית משפט שלום ולא בבית משפט מחוזי. מאחר שאלה עבירות שהרבה פעמים הן עבירות של קטינים וצעירים, אז ברור שהגרעין הקשה של זורקי האבנים יטופלו על ידי העבירה המחמירה יותר, והעבירה הקלה יותר אמורה לטפל בשוליים, בגרעין הקל יותר, באנשים שמצטרפים באופן כמעט אקראי. כשמדובר באנשים צעירים, בנסיבות האלה המחשבה שלנו היא שלהגיש נגדם כתב אישום כל כך חמור ולבקש לשפוט אותם בבית משפט מחוזי בעבירה כזאת, זה גם לא נכון תפיסתית מבחינת ההשפעה של מסלול החיים שלהם. וגם, ספק – וזה פחות העניין שלנו – אם זה נכון מערכתית מבחינת תשומות המערכת וההבדל בין בית משפט שלום לבית משפט מחוזי. אבל זאת פחות האחריות של הסנגוריה.

אני רואה את הצעת החוק ורוצה לשאול איפה יש כאן סעיף שמתייחס לזריקת אבן על אדם. לא שוטר, אדם רגיל. אדם עולה להר הזיתים ומישהו זורק עליו אבנים, לא סלעים – איפה ההתייחסות? למה זה צריך להיות דווקא על כלי תחבורה או על שוטר, ולא על אזרח?

אורי, יש לנו בעיה ואנחנו צריכים לראות אותה. עיקר הבעיה היא זריקה על השוטרים.

השאלה אם אנחנו בכוונה מחריגים שוטרים מאנשים, ואנחנו עושים את ההחרגה בין רכב לבין... בגלל שהסכנה יותר גדולה כשזורקים את זה על רכב ולא על אנשים?

כן. כשזורקים את זה על רכב זה תאונת דרכים כמעט בטוחה.

מדובר כאן על יידוי אבן או חפץ אחר. הכוונה היא גם לזיקוקי דינור למשל?

כן. הוספנו גם ירי, כמו שקיים בסעיף היום. ירי או יידוי.

איפה מה שהיה מדובר כאן, קנס על ההורים? הרי גם זה היה מדובר בהצעת החוק.

זה תיקון לחוק העונשין, זה לא שייך לחלק של דרכי ענישה. וזה באמת נמצא בהנחיות של פרקליטת המדינה.

זה לא בחוק, זה במסגרת ההנחיה. יש אפשרות במסגרת חוק הנוער - - -

אין אפשרות - - - ?

חוק הנוער מתייחס לאפשרות להטיל קנס או התחייבות על הורה קטין, וזה במסגרת הנחיית פרקליט המדינה. אנחנו הכנסנו את זה כבר לפעולה.

אבל יש מניעה חוקתית להכניס את זה גם בחוק הזה?

מעבר לשאלה אם יש צורך לכתוב את זה בחוק מפורשות או לא, לא נכון לכתוב את זה שוב לגבי עבירה ספציפית. זה נמצא בהוראה כללית בחוק הנוער, ולכן אין מקום לציין את זה במפורש בעבירה מסוימת, זה לא מתאים דווקא לעבירה הזאת לעומת אחרות.

המכשיר כבר נמצא בחוק.

אני חושב שזה דבר נכון מאוד.

הרי דרכי ענישה שקיימות כבר בחוק הנוער, לא נשלב אותן בעבירות ספציפיות, זה לחלוטין לא מתאים.

בסדר. את מוכנה להתחיל לקרוא?

אני מוכנה להתחיל לקרוא ואני גם מוכנה לענות על השאלות של חבר הכנסת מקלב ושל גברתי מהסנגוריה.

לגבי המדרג של עשר שנים, אנחנו ייחדנו את העבירה הזאת, בניגוד לעבירה הקיימת, לכלי רכב בנסיעה. כמו שאדוני אמר, יש סכנה רבה שגלומה בעצם יידוי האבן על כלי רכב בנסיעה: זה לא רק הפגיעה ברכב עצמו, גם יכולה להיגרם תאונת דרכים, שיכולה לפגוע גם בנוסע וגם בגורמים אחרים שנמצאים בכביש או בסביבתו. ולכן העבירה של עשר שנים מוצדקת לדעתנו. גם יש פסיקה לא מועטה שמסבירה שמי שמיידה אבן יודע לחלוטין מה התוצאות – אבן יכולה גם להרוג. כמובן שבית משפט ייקח בחשבון את הנסיבות - - -

היא הרגה כבר. מהירות הנסיעה מעצימה את זריקת האבן ועושה אותה ממש כלי שהורג. זה לא "גם" – היא כבר הרגה.

אין ספק שהסכנה שגלומה ביידוי אבן לרכב נוסע היא סכנה חמורה הרבה יותר. אז זה לגבי עשר שנים.

לגבי יידוי אבן על אזרחים - - -

לגבי העשר שנים נוסיף שלגבי קטינים צריך לזכור שגם אם זו עבירה של עשר שנים, במקרים המתאימים אפשר להגיש כתב אישום גם בבית המשפט לנוער. עשר שנים לגבי נוער זה לא בהכרח מחוזי, זה תלוי בנסיבות, בחומרה של האירוע, בגיל הקטין, בנסיבות האישיות שלו ועוד. כלומר, אפשר להגיש את זה גם בבית משפט לנוער, זה לא שכל התיקים האלה ילכו למחוזי.

לגבי השאלה של חבר הכנסת מקלב לגבי אזרחים לעומת שוטרים: קודם כול, העבירה המוצעת של 332א, כמו היום, היא חלה לגבי כל אדם, לרבות אזרח או כל אדם אחר. העבירה של הפרעה לשוטר מתייחסת לשוטרים מאחר שקיימת עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וישנם מקרים שבהם לא ניתן להעמיד לדין ולהרשיע על תקיפת שוטר, מאחר שהשוטר נמצא למשל ברכב ממוגן. ובכל זאת יש פגיעה בערך מוגן נוסף – הפרעה למשטרה למלא את תפקידה. לפיכך נוצר הצורך להוסיף עבירה ספציפית נוספת ל-332א, לגבי הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לגבי אדם או רכב עומד, חלות העבירות האחרות – תקיפה, היזק כלי רכב ועוד. כלומר, יש עבירות נוספות שנותנות מענה למצבים כאלה.

אז שוטר שנמצא ברכב מוגן וזורקים עליו אבן – הוא באמת יזכה להחמרה. אבל בן אדם שעומד חשוף וזורקים עליו אבן - - -

זו עבירה של תקיפה.

תקיפה, חבלה חמורה... יש כל מיני.

תקראי בבקשה.

קוראת: "הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר)

הוספת סעיף 275א
1.

בחוק העונשין, התשל"ז–1977‏ (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 275 יבוא:



"הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות
275א.
המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר שוטר או לעבר כלי רכב משטרתי, בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא את תפקידו כחוק או להכשילו בכך, דינו – מאסר חמש שנים."

תיקון סעיף 332
2.

בסעיף 332 לחוק העיקרי, פסקה (3) – תימחק.

הוספת סעיף 332א
3.

אחרי סעיף 332 לחוק העיקרי יבוא:



"יידוי או ירי של
אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה
332א.
(א)
המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, או שיש בו כדי לפגוע בכלי התחבורה, דינו – מאסר עשר שנים.""

על זה הייתה לנו הערה. הסיפה בדבר הפגיעה שעלולה להיות בכלי התחבורה, אנחנו חושבים שצריך פה להיאמר שזה בנסיבות שיכולות לגרום לסכנה או בהלה, זאת אומרת, לשמור על הערך המוגן כמגן על סיכון לאנשים ולא רק על פגיעה בכלי התחבורה עצמו. לכן אנחנו חשבנו שכן נכון להכניס פה רכיב שמגדיר זאת כמשהו שעלול לסכן או עלול לגרום לאיזשהו איום.

המטרה של הוסת הסיפה הייתה לתת מענים למקרים כמו למשל יידוי אבן לעבר הרכבת הקלה, שבאופן אמתי, בגלל המיגון שלה, לא יכולה להיגרם לאדם פגיעה בגוף. יכול להיגרם אולי נזק לרכבת הקלה, אבל זה לא משקף נכונה את הערך המוגן שנפגע כאן. ולכן נוספה הסיפה גם למקרים כאלה, מקרים שבהם גם אם האבן... כמובן שלא מדובר על אבן שנזרקה בצורה שלא יכולה לפגוע; אנחנו הוספנו את הרכיב העובדתי כדי שיידוי האבן יהיה כזה שכן יכול לפגוע או לסכן. אבל חשוב לתת מענים גם למקרים שבהם, למשל, נוסעים ברכבת הקלה חווים יידוי אבנים וזה גורם לבהלה.

אנחנו בכל זאת חושבים שכדאי שלפחות ייאמר פה: "יש בו כדי לפגוע בכלי התחבורה בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד או בהלה בציבור", שזה נוסח שמוצע היום גם בהצעת חוק הטרור, שנדונה כאן בוועדה. אנחנו חושבים שזה נכון גם לכתוב את זה כאן.

אנחנו חושבים שהרכיב הזה ממילא יתקיים. הרי אין לנו התנגדות עקרונית לרכיב הזה, הוא כן משקף את הערך המוגן, אבל אנחנו חושבים שאין בו צורך, כי במצב כזה ככל הנראה יידוי האבן יגרום לפחד או בהלה.

הבעיה היא בין ניסיון להגדיר כמה שיותר רחב, כדי לתפוס כמה שיותר מקרים, לבין רף ענישה שהוא מאוד גבוה - - -

לא, אנחנו רוצים לתפוס כמה שיותר מקרים. מי שזורק אבנים, שישלם על זה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזור על מה שאמרתי כשזה הוצג לקריאה ראשונה במליאה. הייתה התנגדות של חבר הכנסת עפו אגבאריה להצעת החוק הזו, וכשניסה לשכנע הוא אמר שגם במאה שערים זורקים אבנים. אמרתי שמי שזורק במאה שערים אבנים, מבחינתי הוא מסכן חיי אדם לא פחות, וגם כאן צריך החמרת ענישה. אבל אני בכל אופן רוצה להגיד את מה שאמרתי שם, וכאן אני פונה גם לסנגוריה הציבורית. אנחנו מחמירים את הענישה על זריקת אבנים וסיכון הנסיעה על ידי זריקה לעבר רכבים, אבל במו עיניי ראיתי עדויות של שוטרים, וגם הוכח שאלה היו עדויות ששוטרים תיאמו אחד עם השני, כדי להאשים מישהו בזריקת אבן. וכאן אני אומר שאם אנחנו מחמירים את הענישה, אני לא יודע איך אנחנו יודעים ויש לנו את הפיקוח והתיעוד שאם אנחנו הולכים להחמיר עם מישהו אז באמת זה מי שזרק ולא אחד שהיה שם אבל מישהו אחר זרק. שלא יקרה שהשוטר אומר "אני ראיתי אותו, לא הסרתי את המבט שלי לאורך כל הזמן, ראיתי אותו מחזיק משהו ביד ומשליך", אבל אחרי זה הוא נעצר והתברר שלא היה ולא נברא. במקרה אחד אפילו לא הגישו חלק מכתבי האישום, ובמקרה אחר היו צריכים להתמודד עם כתבי אישום שהראיות וההוכחות היו מאוד קלושות. לכן זה חשוב להחמיר את הענישה, אבל יחד עם זה צריך לקחת בחשבון שההוכחות והראיות – זה צריך להיות הרבה יותר מבוקר ומוסמך, ולצערי זה לא תמיד הולך ביחד. זאת המציאות. אני ראיתי כאלו שהובלו גם על זריקת אבנים, גם על הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כשעל פי רוב כל דיבור עם שוטר נהפך מיד להפרעה לשוטר במילוי תפקידו. וכשזה מגיע לכאלה האשמות זה כבר לא משחק ילדים, זה האשמות הרבה יותר חמורות. אני לא מצפה לתשובה לזה, אבל אני בוודאי אומר את הדברים האלה. אני שואל אותך האם נתקלת בסנגוריה הציבורית במקרים של האשמות בזריקת אבנים כשבסוף התברר שההאשמות היו חלשות.

האמת שאת תשובה שצריכה לבוא מהמשטרה. האם אנחנו נתקלים בסנגוריה הציבורית גם במקרים שבהם זכ"דים ששוטרים נותנים הם מתואמים או לא מדויקים? התשובה היא כן. בכל סוגי העבירות, לא רק בעבירות האלה.

ויש לך איזה רעיון איך...? בדברים האלה חובת ההוכחה צריכה להיות הרבה יותר - - -

חובת ההוכחה בהליך פלילי תמיד גורמת - - -

כן, אני יודע שאני זורק דברים לחלל - - -

צריך לראות את הדינמיקה של חקירות. הרבה פעמים חוקרים קטין אחד ואז הוא אומר שמות של עוד ארבעה קטינים ואז הולכים אליהם ואז יש עוד שמות. זאת אומרת, אפילו לא צריך בהכרח זכ"ד של שוטר לצורך הדבר הזה.
אני רוצה בכל זאת להתעקש ולהגיד: היום, גם כשמעמידים קטינים וצעירים לדין על העבירה החמורה יותר, עבירה של 20 שנות מאסר, רמת הענישה של בתי המשפט היא מתונה בהרבה. היא מתונה בחודשים ואולי בשנים בודדות.

לכן אנחנו נתקן את החוק. בתי המשפט קוראים חוקים.

אבל גם כשמעמידים לדין על עבירה של 20 שנות מאסר, זה כתוב בחוק, ובתי המשפט קראו את החוק. יש פער מאוד גדול שצריך להבין אותו: מצד אחד יש בעיה שצריך להתמודד איתה, ואנחנו מאמינים שהרתעה וענישה יעזרו לנו להתמודד עם הבעיה הזאת. אולי. מצד שני, כשמגיע הקטין או הבחור הצעיר לבית המשפט, ובית המשפט רואה את מכלול הנסיבות, רואה את נסיבות חייו, והוא באמת לא רוצה שהאירוע הזה יהיה האירוע הכי משמעותי בחייו, אז רף הענישה שבית המשפט נותן – לא כי לא אכפת לו והוא לא מבין והוא לא חי במדינת ישראל, אלא כי בסוף עומדים שם - - -

לא, זה כי הם לא קוראים עיתונים.

אני לא חושבת שזאת הבעיה. אני חושבת שבסוף עומד בן אדם, קטין אחד, צעיר אחד, בית המשפט רואה אותו, רואה את מכלול חייו, רואה שהוא כן לומד ורואה שהוא לא רוצה לפגוע בעתיד שלו, אז הוא מגביל לעצמו את רף הענישה. והמתח הזה, גם אותו צריך לראות. אז אני אומרת מראש שאנחנו מבינים את הבעיה ואנחנו לא מתנגדים לכל החזית כאן, אבל לפחות את העבירה הבסיסית, שהיא עבירה שמנוסחת מאוד רחב ואין בה את הסיכון האמתי או לפחות את הכוונה לפגוע - - -

תגידי, למה מישהו זורק אבן על מכונית או על שוטר? זה לא כדי לפגוע? זה רק בשביל העיניים היפות של השוטר?

ככל שמדובר באנשים צעירים ויש התלהמות והתלהבות, אז אנשים נגררים לתוך הדבר הזה. זאת הדינמיקה - - -

אז שישלמו על זה שהם נגררים. מי שרוצה להיגרר לתוך פעולות כאלה, שישלם בשביל זה.

כאמור, זה לא הוויכוח. השאלה היא מהו רף הענישה הראוי. אני לא באה ואומרת שצריך לקבוע כאן עונש של קנס בלבד, אבל אני חושבת שגם חמש או שבע שנות מאסר מאפשרות הרבה מאוד מרחב לבית המשפט גם לתת ענישה חמורה וגם להחמיר את רף הענישה הקיים היום. ללכת ולהגדיר אותו מראש כעשר שנים מצד אחד, ומצד שני להגדיר עבירה מאוד רחבה – זה מתח שהוא לא נכון, הוא לא ראוי. ואני מבינה את הנסיבות שמחוץ לחדר הזה שבו אני מדברת.

תמשיכי לקרוא בבקשה.

קוראת: "(ב)
המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, בכוונה לפגוע בנוסע או במי שנמצא בקרבה כאמור או לסכן את בטיחותם, דינו – מאסר עשרים שנים."

תיקון חוק בתי המשפט
4.

בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984‏, בתוספת הראשונה, בחלק א', בפרט 1, במקום "עד 332" יבוא "עד 332א"."


התיקון האחרון הזה בא לשקף את המצב הקיים בסעיף 332, שבו הדיון הוא בפני דן יחיד ולא - - -

אתה צריך להצביע על המיזוג קודם.

רגע, האם לפני זה אנחנו רוצים להכניס את הרכיב - - - ?

לא צריך את זה, כי זו הנחיה של פרקליט המדינה.

לא, ההנחיה של פרקליט המדינה זה לגבי הורים, שזה משהו אחר שמוסדר כבר.

מה עמדתכם לגבי ההערה של היועצת המשפטית?

אין לנו התנגדות עקרונית, אבל אנחנו חושבים שאין בזה צורך, מאחר שממילא זה יתקיים. ממילא כשזורקים אבן שיש בה כדי לפגוע, אז מן הסתם היא תעורר פחד או בהלה. אנחנו מבינים את ההערה, אנחנו מסכימים שזה הערך המוגן, אבל אנחנו חושבים שאין בכך צורך.

אנחנו חושבים שכן.

אדוני היושב-ראש, רציתי לשאול אם בחוק הזה יש התייחסות גם לנושא של חזיזים ושל - - - ?

כן, "יורה חפץ". כך נכתב גם בדברי ההסבר.

גם רציתי לשאול מה קורה לגבי ההורים של אותם קטינים שמיידים אבנים – הם נכללים בחוק הזה?

החוק הזה הוא ספציפי, הוא לא דן באמצעי ענישה או דרכי ענישה, לכך יש את חוק הנוער כשמדובר בקטינים, וההוראות נמצאות שם. במקביל, יש הנחיות של פרקליטות המדינה גם לגבי האלמנט הזה.

הנחיות שכבר פועלות הלכה למעשה זה מספר שבועות.

גם רציתי לשאול לגבי הנושא של הענישה שמופיע בסעיף 332א(א). ב-(א) מדובר על עשר שנים ובסעיף (ב) מדובר על עשרים שנים. אני חושב שקצת נסחפנו בעסק הזה. השאלה היא למה אי אפשר להוריד את רף הענישה - - - ?

למה להוריד את רף הענישה? אני לא מבין. אנחנו מדברים על רכב שנוסע וזורקים לו אבן לשמשה הקדמית.

זה גם מופיע בהצעה שאתה חתום עליה.

מותר לי להרהר ולחזור בי.

אבל זה נכון, אני מודיע לך. אני כבר קיבלתי אבן בשמשה הקדמית.

גם לי זה קרה, אבל לא בשטחים, אלא במירון.

אני מציע להכניס את זה.

את ההצעה של מי?

אני אקרא את הסעיף איך שהוא יהיה מנוסח, כדי שזה יהיה ברור:

"המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, או שיש בו כדי לפגוע בכלי התחבורה בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד או בהלה בציבור, דינו – מאסר עשר שנים."

עכשיו צריך להצביע גם על המיזוג וגם על האישור.

כדאי בלי "הציבור".

בסדר, אז זה יהיה "בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד או בהלה".

הסעיף השני יישאר עשרים שנים?

כן.

אני רוצה למזג את החוקים. מי בעד למזג את החוקים?

הצבעה

בעד מיזוג החוקים – פה אחד.

מיזוג החוקים אושר.

פה אחד.

עכשיו אני רוצה לאשר את החוק לקריאה שנייה ושלישית. מי בעד?

מתי נוכל להגיש הסתייגויות לגבי - - - ?

אתה יכול להגיש הסתייגויות עכשיו.

אז אני מבקש להגיש הסתייגות.

תתכוננו לארבע בבוקר.

לא, לא. למה?

כי ברגע שיש הסתייגויות, יושב-ראש הקואליציה, נכון להיום, דוחף את החוק מאוד מאוחר. הוא עושה קודם את - - -

גם אם יש דף צהוב?

אם הוא רואה דף צהוב – זה לא מעניין אותו. אבל אין בעיה, זה לא מונע ממך.

אתה רשאי להגיש הסתייגות. תגיש אותה היום בכתב למזכירות הוועדה - - -

לא, אבל אנחנו צריכים להצביע עליה. צריך להגיד עכשיו.

מה ההסתייגות שלך?

אני רוצה להוריד את רף הענישה. אני חושב שעשרים שנה זה מוגזם וצריך להוריד את זה. במקום עשרים שנה אני רוצה לרדת לעשר שנים.

מה אתם אומרים על ההסתייגות הזאת?

צריך לזכור שבחוק הקיים היום העונש הוא עשרים שנה.

אז מה החידוש פה?

שני החידושים המרכזיים כמו שאני רואה את זה בפרקטיקה הם: אחד, ליצור עבירה ייחודית ליידוי אבנים, ובתקופה שאנחנו נמצאים בה זה גם זיקוקים, שזו תופעה שהיא מאוד נרחבת. סעיף 332 המקורי מתעסק בכמות מאוד גדולה של סיטואציות והוא לא מיוחד מלכתחילה לסיטואציה שאנחנו חווים אותה בצורה מאוד משמעותית לאורך שנים. וגם מבחינת השפעה על בתי המשפט, מבחינת המסר, יש פה בעצם אמירה מחודשת של המחוקק, שמייחד עבירה של יידוי אבנים דווקא. מעבר לזה, יש פה את המדרג שמסייע להתמודד עם תופעות שהיה לנו יותר קשה להתמודד איתן בסעיף 332 הקיים. אז אמנם הוא מאפשר להתמודד איתן בעבירה של עשר שנים, אבל עדיין יהיה סעיף עבירה מתאים בשביל סיטואציות שנפלו בין הכיסאות.

דודו, אני מודיע מראש שאני לא שלם עם זה, ואני גם מבין את ההליך שכרגע - - -

אבל זה לא מונע ממך - - -

לא, אני רוצה להתקדם עם החוק, אני לא רוצה לתקוע את החוק. אני לא שלם עם זה, ואני רוצה להגיד את הדברים לפרוטוקול. אבל אני אמנע מלהגיש הסתייגות.

אבל לא בגלל שזה יהיה בלילה, כן?

לא, כי עלול להיות מצב שזה ייתקע, וחבל לנו שהחוק הזה ייתקע.

נכון, זה ייתקע.

זו הסיבה היחידה שמונעת ממני להגיש הסתייגות, שום דבר אחד לא מונע ממני.

בכל אופן, אני מודיע לפרוטוקול שהענישה בסעיף 332א(ב), שבו נאמר שהמיידה או יורה וכולי, דינו מאסר של עשרים שנים – אני הייתי רוצה להוריד את זה לפחות. לפחות לעשר שנים. אבל היות שהדבר כרוך בבירוקרטיה ועלול לגרום לעיכוב החוק, אני נמנע מלהגיש את ההסתייגות, ואני אתמוך בהצעת החוק.

תודה. מי בעד לאשר את החוק לקריאה שנייה ושלישית?

הצבעה

בעד אישור החוק לקריאה שנייה ושלישית – פה אחד

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה-2014,

אושרה לקריאה שנייה ושלישית.

פה אחד. החוק אושר לקריאה שנייה ושלישית. אני נועל את הישיבה, תודה.
<הישיבה ננעלה בשעה 09:45.>