PAGE
2
הוועדה לזכויות הילד
24/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 83>
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, ב' בכסלו התשע"ה (24 בנובמבר 2014), שעה 10:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): איוש תקנים חסרים של נציג רש״א (הרשות לשיקום האסיר) במחוז צפון ודרום לשיקום וטיפול בקטינים המשתחררים ממאסר.
של חה"כ פנינה תמנו-שטה

חברי הוועדה: >
יעקב מרגי – מ"מ היו"ר
פנינה תמנו-שטה

>
סג"ד קרן גלבוע - רע"ו טו"ש, המשרד לביטחון פנים

ד"ר רותם אפודי - ראש תחום מחקר והדרכה, הרשות לשיקום האסיר

ליאת שוסטרי-זיני - מ"מ תחום נוער, הרשות לשיקום האסיר

טלי יוגב - מנהלת רשות חסות הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

לילי הלפרין - מנהלת תכנית אמ"ת לנוער בסיכון

רחל סעדה

יעל, חבר המתרגמים
<איוש תקנים חסרים של נציג רש״א(הרשות לשיקום האסיר) במחוז צפון ודרום לשיקום וטיפול בקטינים המשתחררים ממאסר.>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד.
היום, 24 בנובמבר 2014, ב' בכסלו תשע"ה. הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בנושא: אישו תקנים חסרים של נציגי רש"א (הרשות לשיקום האסיר) במחוז צפון ודרום, לשיקום וטיפול בקטינים המשתחררים ממאסר.

ברשות המציעה, אומר כמה מילים. כשמדברים על קטינים, מאסר, פשע וחקירות. על פי בקשת לילי הלפרין אשתף אתכם, כשהייתי חבר וועדת הפנים לפני שתי קדנציות עשינו סיור בכלא אופק, היום הוא מחובר לכלא הדרים, באותו יום, להבדיל, ראינו את האסירים הביטחוניים ואת התנאים הטובים שיש להם, את ברגותי ואת החברים שלנו. עברנו לצד השני למקום בו כלואים בני נוער, ילדים, כן ממש ילדים. מצד אחד זו חוויה מאוד קשה לראות ילד נחמד ונערים כלואים, אבל גם ראינו את הטיפול. מטבעו של סיור מציגים בו את הדברים הטובים, את השעות הקשות לא רואים בזמן הסיור. התרשמו משיטות הטיפול האישיות גם בלימודים. הציגו בפנינו את ההצלחות שלהם בבגרויות, אומנם הבחינות היו ביחידה אחת או שתיים. גם ראינו שיטות טיפול באמצעות בעלי חיים. הטיפול אומנם בקבוצות קטנות. מדובר בילדים, נערים שאפשר להדביק להם גם את המילה פושעים, אבל אין ספק שהם בתחילת החיים. תמיד יש יוצא מהכלל, אבל בדרך כלל מדובר בילדים ונערים שבלשון המעטה נראה שהם לא ממש רוו נחת לפני כן.

רק בשבוע שעבר התקיים דיון על המחסור בעובדים סוציאליים. בוועדת העבודה הרווחה והבריאות, כשאני הייתי אתכם כאן בדיון על הפגים, התקיים שם דיון בנושא. עם כל הרצון של וועדת הרווחה וועדת צילמן שהוקמה לשיפור המצב, המצב עדיין קשה. אני אקח את הנושא הזה כהמשך לדיון שאנחנו עוקבים אחריו בראשות יושבת ראש הוועדה הקבועה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס שמנהלת כמעט מרדף בעניין חוקרי הנוער. ישנם נערים שממתינים לחקירה כבר זמן רב, פה הם נמצאים בצד הנפגעים ולא הפוגעים. כשאנחנו לוקחים את כל המערכות במדינה אנחנו רואים שהמדינה צריכה לעשות שדוד מערכות. למשל בתחום הרפואה כשמזהים שיש מקצוע בהכחדה אנחנו רואים שנותנים תמריצים - - -

אפרופו תמריצים למקצועות חסרים, התחלת עם הפגים, אנחנו רואים את העלייה בשני מתמחים בתחום הפגיות מ- 26 ל- 28. אמרה שרת הבריאות, כשהמדינה מחליטה לשים סדר עדיפות על נושא מסוים זה קורה. היא יודעת לעשות את זה.

לדעתי, גם בוועדה זעקנו על זה למעלה מעשור. בקדנציה הראשונה שלי, התעסקתי עם הניאונטולוגיה – התמחות בפגים. ברוך ה' , אבל עדיין זה לא מכסה את כל התקנים.
בתחום העבודה הסוציאלית, כולם יודעים, כולם מצביעים על המחסור. היום, כל אחד מבין שאי אפשר להעמיס על עובד סוציאלי מספר תיקים רב כי בסוף אתה חוטא למטופלים וגם כלפי העובד סוציאלי בלי שום קשר לרמת השכר, לדעתי הגיע הזמן שמישהו יתייחס לרמת שכרם.

אני מבקש תחילה, להודות לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה שהעלתה את הנושא. נשמע מחברת הכנסת, מה הביא אותה לעלות את הנושא, היא בוודאי גם תוסיף. לאחר מכן נשמע את האורחים.

בוקר טוב לכולם. מעטים הם הפעמים שאנחנו נמצאים בוועדות מצמצמות, אני רואה בזה יתרון כי נוכל לעבוד. בדרך כלל כשיש ריבוי משתתפים אז מדברים ומדברים, רוצים שכולם יספיקו לדבר והעשייה נעשית לאחר מכן. אני רואה בזה יתרון כי תוך כדי נוכל לראות ולשמוע מהאמונים על התפקידים השונים ויחד אתנו להגיע למסקנות ונצא עם עשייה.
שאלת שאלה נכונה. מה הוביל אותי בעצם, לקיים את הדיון הזה ולהגיש בקשה דחופה לדיון מהיר? לפני מספר חודשים ביקרתי בכלא אופק, יחד עם הצוות הפיקודי שם, מנהלת מפקדת הכלא וצוותה. בוודאי שזה לא עולם שזר לי כמי שנושאת בתפקיד עורכת דין, הייתי גם כתבת משפט ופלילים. אני חייבת לומר כשהגעתי לשם זה היה סוג של תדהמה. לראות ילדים מאחורי סורג ובריח זה לא דבר פשוט. אני מאמינה שצריך הרבה תעצומות נפש גם לעובדים הסוציאליים ולגם לעובדים שם לקום כל בוקר ולעסוק במלאכה החשובה הזאת. כבת אדם זה הדבר הראשון שבאופן טבעי ריגש אותי.

מעבר לכך, היו שני נושאים שאיתם יצאתי מהכלא ואמרתי שאיתם אני רוצה לפעול. ראשית, לא תאמין אדוני היושב ראש, 40% מתושבי הכלא הם יוצאי אתיופיה. אנחנו רק 2% מכלל האוכלוסייה. כעת גם התחלתי לקבל פילוח נוסף, מסתבר שהרבה מהם הם בשלב מעצר עד תום ההליכים, העזות והקלות אלו דברים שהם עוד יותר מקוממים, לראות מספרים כאלה והמדינה לא רועדת, בעיניי זו חלמאות וזה בעצמו פשע.

שנית, משיחה עם ילדים ומתשובות לשאלות נוקבות שהעליתי עלה שחסרים נציגי רש"א במחוז צפון ודרום. שוב אנחנו רואים את הפריפריה נופלת בין הכיסאות - - -

שתי מדינות לשני עמים.

וחוק הלאום.

בוודאי שיש לזה השלכות ישירות על הילדים, על הקטינים. נכון, הם עבריינים, אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לדאוג לכך שהם יקבלו את מלוא זכויותיהם, לפחות לעשות את כל שביכולתנו בזמן ריצוי המאסר ושאחרי ריצוי המאסר הם יחזרו להשתלב באופן מלא בתוך הקהילה. עם זאת, ברגע שחסר קצין רש"א או עובד סוציאלי שיכול לנגיש להם את כל סל השיקום שקיים, ברור שנמצא אחוזים גבוהים של הילדים חוזרים לכלא בשנית ובשלישית. בעיניי זה בלתי נסבל במיוחד כשאני יודעת שאנשים שגרים במחוז מסוים הם כן מקבלים שירות יותר טוב. בתוך זה אנחנו מדברים על ניקוי שליש, יש כאלה שמפסידים את ניקוי השליש כתוצאה מכך שאין קצין רש"א.

זימנתי את הדיון הזה, כדי לדעת מה קרה וכמה זמן חסר כזה קצין, מהן ההשלכות לכך ומתי המערכת מתכוונת לטפל בנושא. נדמה שהדברים גם לאנשי המקצוע, גם לאנשים הממונים, וגם למשרדי הממשלה ידועים אבל נעלמים מהכנסת. אנחנו מתפקידנו לדאוג שהם לא ייעלמו. התפקיד של הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה ולהביא את הדברים החשובים האלה לשולחן גם אם הם לא על סדר היום הציבורי.
אני באמת מקווה שאנחנו נפתור את הסוגיה הזאת, לדאוג שזה לא יקרה ואם יש צורך לסייע אל מול הגורמים האמונים.

תודה. נשמע קודם את רש"א. אני לא אוהב את ראשי התיבות, זה מזכיר לי - -

אחד הנערים שפגשתי בכלא אופק חשב שרש"א זה שם של אדם, רש"א זה הרשות לשיקום האסיר.

בוקר טוב, אני ממלאת מקום ראש תחום נוער ברשות לשיקום האסיר. אני אוסיף ואומר, שאני עובדת ברשות לשיקום האסיר עוד מעט קרוב לעשר שנים. בתפקידים הראשונים שלי טיפלתי בנערים שהשתחררו מכלא אופק, ליוויתי אותם בקהילה בסיוע ובשיקום עם סל מאוד מצומצם שהיה לנו. אני מיד אסביר.

על קצה המזלג, אני מבקשת להסביר כי בהרבה פעמים שמגיעים לישיבה ועורכים ביקור ורואים משהו שהוא לא הוגן ולא צודק, חשוב באמת להעמיק ולראות על מה הדברים האלה יושבים. חשוב לי מאוד להגיד את זה כי בהרבה פעמים האנשים בשטח שעושים את העבודה היומיומית שאפילו לא מקבלים שכר כזה גבוה לעבודתם יכולים להרגיש שלא מבינים מספיק את מה שהם עושים, מהי המציאות בה הם מתנהלים. חשוב לי לדבר גם בשמם.

אני ארגיע אותך, אם לא הייתה הערכה לאלה שעושים, לא היינו מתלוננים על החוסר. היינו אומרים אז, שטוב שחסר.

גם את זה אנחנו יודעים לעשות.

כאחת שבא אחרי שנים של עבודת שטח גם זה חשוב לי, אני עבדתי עם נערים - - -

אנחנו נשאל תוך כדי דברייך.

הרשות לשיקום האסיר קיימת קרוב ל-30 שנה. הרשות קיבלה על פי חוק את המנדט לטפל. בשנת 1999 קמה תכנית שמטפלת רק בבני נוער, תכנית שושן" –שיקום ושילוב נוער. יש הרבה קוצים בדרך לשושנים. בעצם כבר הבינו - - -

תמסרי לנו בבקשה נתונים של כמה בני נוער כלואים היום.

היום בנקודת זמן נכון לפני שבועיים, בסביבות 160 בני נוער כלואים בכלא אופק. כלא אופק הוא הכלא היחיד בארץ לבני נוער - - -

כמה מתוכם הם ללא משפט? כמה שפוטים וכמה לא.

מתוך ה- 160 נערים שכלואים בכלא אופק, רק 52 נערים שפוטים. זה נתון מאוד חשוב. כדי לשבר את האוזן, הרשות לשיקום האסיר יכולה לטפל רק במי שנשפט. אני יכולה להתערב רק בשליש האחרון של המאסר שלו, כלומר אחרי שהוא עבר שני שליש. אין לי גישה לכל הנערים העצורים, אני לא יכולה לטפל בהם.

התחלנו עם שני עובדים שחלשנו על כל הארץ כמו יחידת קומנדו קטנה, כך עבדנו מספר שנים. היה ראש תחום והיו שתי קרימינולוגיות ועובדת סוציאלית שפגשו את הנערים כבר בתוך הכלא. הבנו שהם לא יוצאים לחופשות. בהתחלה, היינו שלושה עובדים, מנהל תחום שהיה גם יועץ בכלא אופק, זה תפקיד שאני עושה אותו היום, ושתי מטפלות. הם התחילו לעשות ממש ביקורי בית, להיכנס לתוך הכלא כי הרי הנערים לא יוצאים לחופשות, יד ביד. משהו שהוא יותר עבודה של עובד קידום נוער כדי לגייס אותם לתכנית שיקום, זה עד שלמדנו את התחום.

בשנת 2007, היה קשה מאוד לשלב את הנערים בחזרה למסגרות שהם כבר היו בהן, נכשלו בהן, גם פגעו בהם וגם פתחו להם עוד תיקים בין אם היו במסגרת חלופת מעצר ובין אם הם היו בפנימיות. אני קיבלתי דוחות על נערים שעשו איתם המון דברים בקהילה, פעולות שלא צלחו ולכן הם הגיעו לבתי הכלא. זו האוכלוסייה הכי קשה של מדינת ישראל. חשוב שגם את זה נזכור.

פתחנו מקום שנקרא "מרכז אבן דרך". למעשה, הוא משמש מסגרת מעבר בין הכלא לקהילה, מעין גשר - - -

מהו "מרכז אבן דרך", זה מרכז הכולל בו לינה, או מרכז יום?

זה מרכז לינה, לקח לנו הרבה שנים להקים אותו. כעת הוא ממוקם בישוב תל מונד, אבל, הוא עומד להיסגר בסוף השנה ואני אסביר בהמשך.

מכרז עם לינה בתוך הישוב.

אני רואה שיש לך בקיאות מעמיקה בבתי כלא.

אמרה לי וילמה מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות 'עוד לא עלה נושא שלא היה לך בו ניסיון חיים'.

במסגרת הזאת חרטנו על דגלנו לקבל את כל הנערים, לא משנה שליש קצר, ארוך, כן רוצים לא רוצים, אנחנו מקבלים את כל מי שמוכן ורוצה לקבל עזרה. אני מזכירה, במנדט אני יכולה לקבל רק מי שרוצה ולמי שיש לו תקופת שליש. העבודה היא מאוד אישית ואינטנסיבית. רואים אותם בתוך הכלא ואת המשפחות שלהם. יש לנו קבוצות טיפוליות.

מחוז מרכז וירושלים תמיד עבד, על פי רוב. במחוזות צפון ודרום, על זה הדיון, שנים רבות לא היה לי נציג טיפולי ייעודי. הייתה תקופה שהייתה לי מישהי בדרום ובגלל שהיה מיעוט פניות, תכף אומר גם למה, לא יכולתי להחזיק אדם במשרה מלאה, אפרופו כספי ציבור. לא היה לי שום מנדט לומר 'יש לי המון מטופלים ואין לי נציג'. פשוט לא היה. הייתי מפנה לדרום אחד-שניים ובנקודת זמן מסוימת שישה, ראו את זה מממונים ואמרו 'לא יכול להיות כך'. - - -

לא היו כלואים מהדרום?

זה לא שאין כלואים ולא שאין מה לעשות בדרום, אבל בנקודת זמן איפה שאני יכולתי לטפל ולהגיש תכנית שיקום כברישום שלי רשום שהוא מטופל שלי, זה היה אחוז מאוד קטן.

אם אנחנו מדברים על 52 כלואים, צריך להבין שרק למעטים מתוכם יש יתרת שליש, תחשוב רק על הפיזור הגיאוגרפי.

סליחה, אבל רש"א לא מטפלת רק במי שיוצא מכלא אופק.

בוודאי.

את אומרת, שברש"א כל קציני הנוער זה במיקוד על כלא אופק בלבד.

אני מבקשת להדגיש כאן, שלא היה אף נער שלא נבנתה לו תכנית שיקום בגלל שלא היה עובד.

סליחה, אני נתקלתי במקרים. לא סתם זימנתי את הדיון, בגלל שלא היה קצין או שלא היה מקום בהוסטל והילדים מצאו את עצמם ברחוב.

אני יודעת שאין הרבה זמן, אבל כן חשוב לי הגיד, אני עשר שנים עושה את זה וכן חשוב לי שהדברים יעברו כמו שצריך.

אני אוהבת להגיד את האמת, כמו שאמרתי, מסיבות שונות הייתה לנו תקופה שלא היה לנו נציג לא בצפון ולא בדרום. תקציב רש"א הרבה מאוד שנים עמד על 15 מיליון, זה גרושים, ואתו אנחנו התמודדנו.

אפשר לבוא ולהגיד 'יש כאן שיקול תקציבי'.

רגע, אני באה לספר את האמת כמו שהיא.

כשאנחנו פתחנו את "מרכז דרך אבן" בלבנו קיווינו שזה בעצם יהיה פתרון לקבלת כל הנערים למסגרת גם של לינה. בשום אופן ובשום שלב, על זה אני יכולה להעיד ולחתום לך, לא היה מצב שלא הייתה מיטה פנויה ולכן נער לא התקבל. יותר מזה אני אומר לך, אחת הסיבות הודיעו שלי לפני חודשים שסוגרים את המסגרת, לי זה היה יום מאוד מאוד קשה, הסיבה כפי שנאמר היא בגלל שהמקום לא מלא, בגלל שכספי ציבור עמדו פה על הפרק וגם בגלל שהקהילה עוד לא מספיק יכלה לקבל נערים. אמרנו אז, נמצאים כאן אנשי חסות הנוער וגם הם יכולים לספר, אמרנו אוקיי, אם חסות הנוער מוכנים לפתוח את שעריהם לנערים שלנו, תהייה אפשרות לנערים להגיע למסגרת פנימייה. אנחנו נשקיע את הכסף שהושקע במחוזות צפון ודרום בקהילה, בעבר היה עם זה קושי ולכן הקמנו מסגרת משלנו. אמרנו שכך נוכל לתת את המענה. אני אוכל לומר לך שזה היה יום מאוד קשה עבורי ונלחמתי בכל דרך. אני מדברת גם על המקום האישי, אני מודה.

אנחנו אוהבים אנשים שמדברים מהמקום האישי.

ניסינו להחזיק את המקום הזה בשיניים ולהציע פתרונות, כמו העלאת גיל הנערים. אמרו לי: "ליאת, אין לכם לקוחות, איך אתם מחזיקים מקום שעולה כל כך הרבה כסף"?

האם זה הוסטל עם לינה או סגור?

יש אפשרות לחזור לסופי שבוע הביתה. בגלל שהמאסרים מאוד קצרים, הרעיון הוא לשלב אותם לאט ובהדרגה, לחזרה לקהילה.

בהתניה לשחרור מוקדם?

כן.

חשוב לי לומר לך, בעצם הנערים שלי, אני יכולה לבוא ולראות נער בכלא אופק, יש לו שליש קצר, למשל חצי שנה והוא לא רוצה שיקום. הוא שפוט לחצי שנה ואין לו כמעט שליש, הוא יכול להשתחרר נציבותי אז למה שהוא ירצה בכלל לבוא אתנו.

אני אתן לך עוד דוגמה. הנערים עצורים - - -

סליחה, אני רוצה שתתמקדי.

אני מתמקדת.

אני שוב אומרת, קיבלתי תלונות על כך שחסרה עובדת סוציאלית במחוז דרום ובמחוז צפון. תסבירי לי למה. אמרת שתסבירי היסטורית למה לא היה בצפון ולמה לא היה בדרום. נראה שאם תגידי שאין לזה השלכות בכלל, יש כאן בעיה כי קיבלתי כאן תלונות.

אני הראשונה שאמרתי שזה מצב - - -

בואי תסבירי לי, למה זה המצב?

הסברתי. קודם כל, לנערים גם כשלא היה נציג ספציפי ייעודי יש עובדי רש"א בצפון ובדרום, נכון שהם לא מומחים בטיפול בבני נוער, לא היה נער אחד שאמר 'רוצה אני תכנית שיקום' ולי היה מנדט והוא לא קיבל שליש, אני מוכנה לעמוד על זה - - -

אז בואי תסבירי, אני רוצה להבין למה יש במרכז יש ובירושלים יש ושם אתם מסתפקים במישהו שהוא פחות מקצועי, אגב לא בהכרח שהוא פחות טוב.

סליחה, אני אעשה קצת סדר.

לפעמים אנחנו נופלים בין השורות בקריטריונים וגם בסמכויות שעל פי חוק. אני לא יכול לבוא אליך בטענות על משהו שלא מוטל עליך על פי חוק. אוכלוסיית היעד שלך היא 52 נערים שפוטים - - -

מי שעומד להגיע לוועדת שחרורים. לצערנו, יש שם כאלה שנכנסים למאסר עולם.

סליחה, הפסקת אותי לפני שסיימתי.

אוכלוסיית היעד שלך היא 52, מתוכם יש כאלה שלהם שליש שהם רוצים או לא רוצים. האוכלוסייה מצטמצמת. אנחנו מבינים את נושא התקינה, אבל מבחינתנו כל ילד ולא משנה איפה שהוא יהיה, כל נער, כל אסיר הוא בפני עצמו והוא לא צריך לשלם את המחיר.

אתה מדבר כמו איש שיקום, לגמרי.

בתוך עמי אני יושב. זה נכון שזה נוגע בכל התחומים שהשולחן העגול הזה נוגע בהם.

אנסה להבהיר את מה שפנינה מנסה לומר פעם אחר פעם אחר פעם. אנחנו מדינה קטנה ואני יכול למנות לך כאן כמה דוגמאות. אני מבין שבאזור הדרום אולי יהיו לך שלושה מקרים בשנה - - -

לא, בדרום בטוח יש יותר עצורים.

עדיין לא חידדתי, רגע.

שלושה-ארבעה מקרים, לא תהייה לך תקינה. לא מקובל עלי שיהיה חור שחור, לא יהיה חור שחור. לכן מנהל גדול, מנהל טוב או מי שאכפת מהמערכת, מקצה אחראי שיהיה אחראי על מחוז למשל אשקלון כולל דרום. זה זועק ולא תתכן מציאות שלא יהיה בהגדרה. גם אם אין, שמחוז תל אביב יתחבט ויקצה לאותן המטרות בדרום.

בסבב הבא, ארצה לשמוע ממך אם המצב שציינה חברת הכנסת - - -

כמו שאמרתי, בעקבות תקציבים ומסיבות אחרות וגם מאחר וחסות הנוער פרסה את חסותה על נערים של כלא אופק, אולי טלי תדבר על כך בהמשך, אמרנו 'אוקיי, עכשיו יש לנו הזדמנות פז' הקימנו וועדה לתחום הנוער. יש לי כאן את כל הנתונים, אבל לא אוכל להציג כי לא עברו הגהה ולא קיבלו את אישור המנכ"ל שלנו. אנשים מהמערכת שאכפת להם מתחום המנוער, ישבנו ימים כלילות. הגשנו המלצות לכבוד המנכ"ל לפיתוח הקהילה. בהמלצות שהגשנו למעשה בכל מחוז, ירושלים, מרכז, צפון ודרום ביקשנו תקן לשני עובדים, היום במחוז ירושלים ומרכז אנחנו די מסודרים. תקן אחד לרכז נוער טיפולי כמו שיש היום והשני סוג של עובד נוער. התפקיד שלו יהיה גם לסייע לעובדת הטיפולית לגייס יותר את הנערים - - -

והם יהיו ממונים על מחוז צפון ודרום?

אמרתי לפריסה ארצית שבכל מחוז - - -

סליחה, אני לא מצליחה להבין. את בתוך העולם הזה ואת חושבת שאנחנו מכירים. אמרת שכרגע יש בירושלים ובמחוז מרכז, אין בצפון ואין בדרום. על ההשלכות לא אמרת אם יש או אין, אבל את לא שוללת שיש. אנחנו גם נשמע מהאחרים מהן ההשלכות.

כעת את אומרת, שאחרי הרבה מאוד עבודה גיבשתם המלצה שתגיע למנכ"ל רש"א. אתם ממליצים לו להגדיל בשני תקנים. אותם שני האנשים - - -

לא, יותר משניים. שישה עובדים. אני בעצם - - -

אבל קודם אמרת שאין מספיק ילדים.

אמרתי שבהמלצה שלנו ביקשנו להרחיב ולהגדיל את הקהילה כך שבכל מחוז, מחוז צפון, מחוז דרום, ירושלים ומרכז יהיו שני עובדי נוער. בעצם ביקשנו להרחיב את הגיל לעד 21, אז תהייה יותר אוכלוסייה ואוכל לומר יש צורך, יש עוד נוער - - -

להגדיל לא בכדי להגדיל את המספר אלא באמת כי זה יכול לעזור?

בדיוק. הנערים האלה של עד גיל 21, צריכים טיפול יותר אישי על ידי מי שמתמחה בתחום הנוער כדי שלא ילכו לאיבוד בתחום הבוגרים. הבקשה שלנו היא גם לתת תקציב לכל מחוז שבו נוכל לעשות עוד דברים שהיום אנחנו לא יכולים.

לאחר גמר השליש, תום המאסר, יש ליווי של הרשות לאותם נערים ולכמה זמן.

עד שנתיים מיום שחרורם. חשוב לי לדעת שנערים בכלא אופק יודעים שהם יכולים לפנות אלי.

נעצור כאן. אני מבקש לשמוע מחסות הנוער תמונת המצב של כמה אתם מטפלים במסגרת המתקנים הסגורים, מבחינתנו זה מאסר.

אני מבקשת רק להפריד, התכנית שלנו - - -

אני מבקש לשאלתי שתחדדי ותמקדי. כרגע אנחנו מדברים על נערות ונערים שמבחינתי הם כלואים על פי חוק בחסות הנוער. אני מבקש תמונה על מספרם ואחר כך נגיע לנושא השיקום.

אני אתחיל מחסות הנוער. באופן בסיסי, אנחנו מטפלים בסדר גודל של 1,600 בני נוער בשנה. בנקודת זמן מדובר על 900 בני נוער. במעונות הנעולים, צווים שהם צווים של שפיטה ענישה, זה מרבית הבנים, בנקודת זמן יש כ-32 נערים. מתוכם בסעיף 25א' שזה ענישה במעון נעול במקום מאסר, יש בנקודת זמן אולי 4-5. כל השאר הם צווים זמניים.

גם שיפוטיים?

כל חסות הנוער, הם רק צווים שיפוטיים. אין בילדים ונוער - - -

כמה הם צווים זמניים? כל השאר?

כל השאר הם צווים זמניים.

כמה מתוכם הופכים להיות - - -

זה נורא תלוי.

הפערים הם גדולים.

נכון, זה תלוי בסוג העבירה. הליכים משפטיים בדין הפלילי לוקחים זמן. כלומר, נער יכול להגיע אלינו בתחילת הדרך ורק אחרי שנתיים יהיה גזר דין.

כמה מעונות יש לכם?

62, מתוכם 5 נעולים.

מהו הזמן הממוצע של הזמניים?

שוב, זה תלוי. הממוצע הוא באזור השנה וחצי-שנתיים, אבל צריך לקחת בחשבון שבתוך השנה וחצי-שנתיים, יש גם את הזמני.

אני מדבר על הזמני.

שנה וחצי-שנתיים. עד שיש גזר דין סופי, אנחנו בשנה וחצי-שנתיים.

אנחנו עדיין סובלים עם אלה שיש להם צו ואין להם מיטה.

ברור.

כמה כאלה יש?

בצו הפלילי, באזור 160 כמעט.

160 שמחזיקים צו. יש לכם רגישות יתר, כשמדובר בבת על פני בן שזה על פי צו?

לא. יש לנו מעונות נפרדים לנערות ומעונות נפרדים לנערים, מה שיקבע בסופו של דבר את סדר הקליטה, הוא הגיל. ככל שהגיל יורד ורמת הסיכון, אנחנו נותנים קדימות. אלו שני הפרמטרים שנמדדים. יכול להיות נער שלא ימתין בכלל, הוא יכנס תוך שבוע ויכול להיות נער שימתין שמונה חודשים וגם תשעה חודשים.

והשיקום לנער כזה אחרי שהוא יוצא?

כעת אני אבקש להתייחס - - -

כמעט צהלתי מהנתונים של - - -

זה מחזיר אותנו למציאות.

אחרי פרק זמן של שנה או שנתיים, או לפי אורך הצווים. צריך לקחת בחשבון, שנער לא נמצא בכל תקופת הצו שלו במעון נעול. אנחנו משתדלים שתקופת הנעילה תהייה כמה שיותר קצרה. אחר כך הוא עבור למרחבים פתוחים יותר, פנימיות, הוסטלים - - -

שם מתבצע השיקום?

ככל שהוא במקום פחות סגור, כך רמת השיקום עולה. כשהם מסיימים את הצו יש לנו תכנית שנקראת "מחסות לעצמאות" שבמשך שנה וחצי-שנתיים יש לו ליווי של עובד בקהילה.

כאן יש לכם באופן שיוני חלוקת עובדים בכל המחוזות?

יש בכל הארץ.

בכל הארץ באופן שוויוני? במקרה, לא שכחתם את הצפון ולא את הדרום?

לא שכחנו לא את הצפון ולא את הדרום. אני אומרת בצורה מאוד גלויה, יש לנו בעיה למצוא למגזר ערבי באזור ירושלים.

מה עם יוצאי אתיופיה? כמה מהם יש לכם בתוך החמישה מעונות סגורים?

לא יכולה להגיד לך ספציפית בנקודת זמן זו, יש לנו בערך 9.5% מכלל חסות הנוער. זה גבוה הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה.

אותי מעניין כמה יש במעונות הסוגרים.

אני לא רוצה לתת תשובה שהיא לא מבוססת, אוכל לבדוק ולמסור. נתנו את המספרים האלה בוועדת עלייה וקליטה בדיון לפני חצי שנה - - -

אנחנו נשמח שתעבירו גם לוועדה לזכויות הילד.

בבקשה, שירות בתי הסוהר.

ברשותך, אני מבקשת לסיים ולהגיד שבחודשים האחרונים בנינו תכנית יחד עם רש"א, לגבי קליטתם של אותם נערים, שצריכים טיפול עוד בזמן שלפני חזרתם לקהילה במעונות חסות. זה לא יהיה במעונות נעולים, כי מבחינתם את הנעילה הם כבר ריצו. זה יהיה במסגרות פתוחות, מאחר ואנחנו בפריסה ארצית, הכוונה למצוא את המסגרת הקרובה ביותר למקום מגוריו של הנער כדי שתתאפשר עבודה עם עובד רש"א וחזרה מסודרת לקהילה. מאחר ורוב הילדים שלהם בילו קודם אצלנו, כולנו מכירים את כולם.

שירות בתי הסוהר. אני מבקש שתציגי לנו תמונת מצב בקטע של השיקום. האם חוץ מהרשות לשיקום האסיר העובדים הסוציאליים שלכם נוגעים בזה? כמו כן תמסרי לנו בבקשה תמונה על רצידיביסטים, בכלל נתונים על בני נוער.

ברשותך, כולל התייחסות שיש עדיין מחסור. המלצה זה בסדר גמור, אבל זה לא מעודד אותי כל עוד אין מספיק - -

אנחנו אמונים על התהליכים הטיפוליים בתוך בית הסוהר. אני מייצגת את שירות בתי הסוהר בדגש על התהליכים הטיפוליים. תמונת המצב שצוירה כאן מבחינתנו היא אומרת שאנחנו בעצם מתעסקים עם נערים שרובם המכריע עצורים. זה אומר שאנחנו מתחילים תהליכים טיפוליים כשאנחנו לא יודעים כמה זמן אותו נער יהיה אצלנו. במקומות אחרים בכל מה שקשור לבוגרים אנחנו שמים את זה כסייג. בכל מה שקשור לנוער אנחנו לא שמים את זה כסייג, אנחנו מטפלים בהם באשר הם נמצאים אצלנו מתוך מטרה לטייב את התהליכים ולמצות את התהליך. כל מה שאנחנו עושים - - -

גם לגבי הלא שפוטים?

גם לגבי הלא שפוטים.

אני מניחה, שחברת הכנסת ראתה שיש לנו התעסקות גם בנושא של גמילה. אגב, אנחנו פחות קוראים לזה גמילה, יותר "שימוש רע בסמים", כי עם נערים אנחנו פחות רואים את החלק הפיסי של הגמילה, אולם עדיין יש שימוש לרעה בסמים. יש לנו מסגרת שמטפלת בנושא הזה, יש לנו מסגרת חדשה שטפלת בנושא של אלימות.

אפרופו תמונת המצב שאת ראית, לדעתי היא מחרידה אפילו בעיניים עוד לפני שרואים את הנתונים, כשאת מסתובבת בכלא אופק את רואה את מספר יוצאי אתיופיה שם. המספר, זה באמת משהו שאני לא מצליחה להבין למה. אנחנו כן נערכנו לתת מענה טיפולי גם - - -

התשובה חלקית והיא לא מבוססת, האצבע קלה בשפיטה.

לא הבנתי.

האצבע קלה בשפיטה כשמדובר ביוצאי אתיופיה. זה מחקר ידוע. לקחו ולא אנחנו - - -

אתה יודע מי אישרה את זה בשבוע שעבר בטלוויזיה, סגנית הסניגור הראשי.

השתתפתי באיזשהו כנס במכללה האקדמית תל אביב-יפו, חוקר אמר שמקרי פשיעה כמו הטרדות מיניות ואלימות במשפחה, לא מאפיינים דווקא עדה מסוימת. הוא לקח את אופי העבירות, תוך ניסיון לתחם אותן כמה שיותר וראו את הפערים בגזרי דין.

לשמחתנו, עדיין אנחנו לא רואים תמונת מצב כזאת בכלל בתי הסוהר. שוב, בכלא אופק עם הנערים זה חריג בצורה שהיא פשוט נראית לעיניים כשמסתובבים שם. זה חריג בכל קנה מידה. אנחנו מנסים לקחת את זה מהמקום הטיפולי ולראות איפה המאפיינים שאנחנו יכולים לתת להם מענים טיפוליים - - -

האם את יודעת כמה מתוכם נשפטו וכמה לא? אני הבנתי שמרביתם יושבים במעצר.

מרבית הנערים בכלא אופק הם עצורים. מן הסתם גם כאן - - -

מתוך 160, 52 שופטים.

עוד משהו שצריך לקחת בחשבון בכלל בשירות בתי הסוהר, כשעוצרים בן אדם, אחר כך כשהשופט גוזר את דינו הוא מתחשב בדרך כלל בתקופת המעצר. במקרה כזה יש אנשים שברגע שהשופט גוזר את דינם הם כבר משתחררים. כלומר, מבחינתנו הם היו עצורים, אבל בפועל מבחינת המדינה הם כן היו בגדר שפוטים. כמובן יש לכך השלכות לגבי - - -

תלונות על כך שהם אין בצפון ובדרום עלו שם גם במהלך הסיור. אני רוצה לשמוע ממך דווקא כ++מי שחווה אותם ביום-יום.

אני מיד אתייחס, רק אסיים עוד נושא לעניין הנתונים. מכלא אופק במהלך חודש ימים עולים בין 10 ל-15 נערים לוועדת השחרור. זאת אומרת שזו האוכלוסייה של רש"א בפריסה ארצית, כמובן שלא כולם מקבלים את השחרור המקודם. בשנים האחרונות בשירות בתי הסוהר רוב האוכלוסייה, אני לא יודעת להגיד ספציפית לגבי כלא אופק, אבל רוב האוכלוסייה לא מקבלת שחרור מוקדם. אם אני אוכל לעשות השלכה - - -

בעבירות קשות?

בכלל.

25% מהאסירים היום, מקבלים שחרור מוקדם.

מכלל האסירים?

מכלל האסירים.

אני מניחה שבכלא אופק זה טיפה יותר, אבל גם אם זה 50% - - -

יש הקשחת תנאים של וועדות שחרור.

זו האלימות שגאתה. משנת 2008 הייתה כאן במדינה אלימות שהשתוללה.

גם אני מאמינה שזה יותר. רוב הנערים שעולים עם תכנית, בסופו של דבר הם יקבלו שחרור מוקדם.

אני כן אני מבקשת לומר, שאנחנו עוברים תהליך שינוי בכל מה שקשור לנושא של בניית תכניות שחרור, בהתאם לשינויים שברש"א עוברים. עד היום המוקד העיקרי של איך בונים תכנית לשחרור היה אותו הוסטל שליאת הרחיבה עליו. אני לא חושבת שצריך לחזור על הדברים. זה היה המוקד ולא היה משנה איפה הוא גר. מראש התכנית הייתה שהיציאה החוצה צריכה להיות יציאה הדרגתית. ברגע שהיציאה היא הדרגתית לא משנה איפה הוא גר, הוא היה יוצא להוסטל. כמובן ש- - -

אנחנו נתייחס לחוסר בפריפריה, לא נוותר על כך בסיכום.

אני כן מבקשת לומר שאנחנו כן רואים בברכה את האפשרות לפרוס את התכניות ברמה ארצית עם כל השינויים שתוארו כאן. אנחנו חושבים שזה יעזור כי בהרבה פעמים הנערים עצמם התנגדו בגלל המרחק מהבית וכדומה.

סוף סוף אנחנו מתחילים לדבר. המרחק משפיע, זה גורם להם ללכת אחורה ולא לקבל את השיקום. אוקיי, מה עוד אנחנו יכולים לעלות כאן בוועדה?

שאלת מה קורה לגבי העתיד, האם המנכ"ל אישר לא אישר, האם זו רק הצעה, לכן אתן הדגשים מה קורה ברש"א בימים אלה.

כפי שאמרתי לך בתחילת הדיון הזה, הרשות לשיקום האסיר נמצאת במקום אחר, במקום יותר טוב. הרצון של המנכ"ל הנוכחי הוא להרחיב בין היתר את המענים בקהילה לנערים. אני אגיד בסוגריים, נערים, תמיד וגם בימים הקשים של הרשות לשיקום האסיר, קיבלו תקציבים הרבה יותר גבוהים מהפרופורציה שלהם באוכלוסיית האסירים, הם והאסירות המשוחררות. אגב, בין היתר בגלל הייחודיות שלהם והצרכים המיוחדים. על אף שמדובר ב- 52 אסירים עדיין התקצוב שלהם הוא תקצוב יתר בהרבה יותר מאחוז היחסי שלהם באוכלוסייה שלנו.

זה אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה.

אגב, שאלת לגבי אחוזי מועדות. אחוזי מועדות של האוכלוסייה הזאת, הם מאוד מאוד גבוהים, הם הכי גבוהים, הם עומדים בין 70% ל- 80% מועדים, הם רצידיביסטים. כלומר, זו אוכלוסייה מאוד קשה וגם המוטיבציה שלהם היא לא מאוד גובהה. קחו בחשבון שעל אף שאנחנו מקבלים אותם גם בלי שיהיה להם שליש - - -

דוקטור רותם, בואי נהייה כנים. באוכלוסייה כזאת קטנה, כעת אני מניח את הרגש בצד, זו קבוצה קטנה שעם עבודה ממוקדת של המדינה יכולנו לצמצם את האחוז, לי אין ספק שזה נכון לכל המערכות - - -

אין ספק, אני אתך.

זה נכון בכל תחום מה גם שכאן המצב הוא ברור. האוכלוסייה שמגיעה לשיקום היא קטנה. קחי את כלל, אני בכלל לא מבין למה במדינה שלנו אנחנו נופלים על קריטריונים, אני חושב שכל מי שחווה את חווית הכלא צריך לעובר שיקום, צריך לתפור לו חליפה מתאימה - - -

אגב, לנערים האלה אין לו כמעט קריטריונים. כל נער שרוצה אנחנו מקבלים אותו בברכה.

זה לא עניין של רוצה, ביהדות יש מושג 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני'. אומרים, הרי הוא כפוי אז זה לא רצוני. הנער לא אשם, הוא עבר את מה שהוא עבר, במושג מליצי אומרים 'כופין אותו', נותנים לו כמה צ'פחות של אהבה ואז העקשנות שלו תרד. בסך הכול צריך לפתוח לו את האפשרות והוביל אותו לרצות. אין אדם שלא רוצה להיות נורמאלי. יש את דברים שמעכבים אותו כמו הסרטים שעוברים לו בראש. אני חושב שאנחנו פושעים כלפי קבוצה קטנה כזאת וגם כלפי המדינה, כלפי החברה ובוודאי כלפי הנערים האלה. זו הנקודה.
פנינה, כאן אנחנו צריכים אותך, כאן עבודת המטה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים בשילוב מערכות עם משרד החינוך, חייבים לצמצם כאן. אפשר לצמצם את אחוז החוזרים, אני לא מאמין שאי אפשר.

אני מבין שלגבי הבוגרים הרשות לשיקום האסיר נעזרת בעמותות ובגופים, בהוסטלים פרטיים כאלה ואחרים, עם נערים אני מקווה שאין לכם את זה.

אנחנו לא מעודדים היום הפרטה.

הלוואי ולא הייתם מעודדים גם עם המבוגרים ושהייתם עושים משהו מסודר של המדינה.

זאת לא המטרה היום. מילה נוספת לגבי ההקצאה הנוכחית. למעשה המנכ"ל אישר את התכנית הנוכחית שאנחנו מגישים. היא תהיה בפריסה ארצית לנערים וצעירים עד גיל 21. התכנית תכלול בין שניים לשלושה עובדים בכל מחוז כך שהפריסה תהייה ארצית.

לעניין עולי אתיופיה, גם הנושא של האתיופים מדיר שינה מעיננו. המנכ"ל - - -

התואר שלך הוא ראש תחום מחקר והדרכה. האם אתם בודקים את הנתונים - - -

אנחנו מאוד מנסים, אני אישית פניתי למחלקת המחקר של שב"ס כדי לבדוק האם נעשתה שם בדיקה, הרי אנחנו מקבלים הצעות מחקר מסטודנטים - - -

אתם רואים שמגיעים על עבירות יותר קלות? שהיד קלה על ההדק? כמו שאמר אדוני היושב ראש.

אני אוכל לספר, עבודת הדוקטורט שלי עסקה בין היתר - - -

מה, את רוצה להגיד לי שהם עבריינים, את עושה לא, לא, לא. סליחה, 40% נראה לך הגיוני? באמת נראה לך הגיוני? אני רוצה לומר ואני מבקשת שזה יופיע בפרוטוקול. יוצאי אתיופיה הם היחידים, היחידים שהם לא דור ראשון ושני לפשיעה שם. היחידים, אז להגיד לי לא, לא, לא, ולנענע את הראש. עד עכשיו הייתי נחמדה אדוני היושב ראש.

אני אומרת שבחסות הנוער הם לא על עבירות יותר קלות. אין הבדל בסוג העבירות בינם - - -

אתם בדקת, את עשית מחקר?

בדקנו. שוב - - -

את עשית מחקר?

לא עשיתי מחקר, אבל בדקנו נתונים ובדקנו גם את סוג העבירות.

אני רוצה לומר לך, אם לא חקרת את זה, לפני שאת אומרת משהו כשאת זו הממונה על התחום הזה, יכול להיות שאת אמורה להתריע, יכול להיות. יכול להיות שתבואי ותאמרי: רבותיי, אני מקבלת ילדים שמגיעים לפה בקלות יתרה, על עבירות שבהשוואה לכלל האוכלוסייה - - -

אלא שבסטטוס שלה לא - - -

תתפלא, תתפלא. אני רוצה להגיד לך, כמו שעשתה סגנית הסנגורית, היא בעצמה אמרה, הם כמובן הגיעו אליה לפני שהם הגיעו אליכם, היא אומרת שעל עבירות קלות יותר שולחים אותם למעצר לימים ומעצר עד תום ההליכים. אז לבוא כך ולומר במחי יחד - - -

אני לא אמרתי במחי יד. אמרתי שלפחות אצלנו במערכת לא עשינו מחקר, אבל בדקנו את סוג העבירות. אני אומרת שזה לא אחת לאחת, זה כן דומה לשאר הילדים שמופנים. עדיין - - -

עדיין זה 9% לעומת 40%.

אני חושבת שאתם צריכים לעשות מחקר מקיף, יכול להיות שתצטרכו להתריע בפני המערכות. הרי יש לכם כלים לבצע מחקרים כאלה, זה נחוץ כדי לעשות כאן תיקון חברתי וכדי לעשות צדק.

המנכ"ל הודיע על רצונו להעסיק עובד ייעודי לטיפול בתופעה, ובכלל בנערים יוצאי אתיופיה.

פנינה, אני דווקא רוצה מבקש שתיקחו את הדברים לתשומת לבכם. במסגרת דיון שהיה פה בוועדה יצאתי לסיור באחד מכפרי הנוער, כפר זוהרים שנמצא ליד תרקומיא שמאלה, קריית גת. אוכלוסיית הנערים שהגיעו לשם את רובה ככולה אספו אותם מכיכר החתולות עם עבירות פליליות, עבירות רכוש, סמים. אני רוצה לומר לכם, לא בהרבה כסף אפשר לשקם. ראיתי איך הם מייצרים, אחד שהוא עדיין נער הוא כבר מנהל נגריה, הוא עדיין נער והוא מנהל את הנגריה. הם בנו את החדרים שלהם, הם עשו את הגינון של הכפר, הם יצרנים, הם מועילים, ההורים שלהם חזרו לחייך. מהשיחות איתם ראינו שהם חזרו לחיות, הם חזרו לחיות. אחד טופל ברכיבה טיפולית והוא כבר הולך להיות מדריך רכיבה טיפולית.

הדיון הוא מעבר, אנחנו נדבר גם על הפריסה וגם על כך שנצטרך לבדוק ולחקור את המספר האסטרונומי של יוצאי אתיופיה ביחס לחלקם היחסי באוכלוסייה.

אני קורא לכם, אם זה באמת בנפשכם, אתם חייבים לעשות את זה. אין סיבה, ממש אין סיבה. כשלוקחים אותם לידיים וכל עוד הם תחת צו, השליש הוא לא ערך מקודש, השליש בא לשרת משהו. אפשר להקים מסגרות כאלה, לא מדובר כאן בכסף גדול. תאמינו לי, 50%, ואני אופטימי זהיר, 50% לא יחזרו - - -

עם עבודה נכונה.

50% לא יחזרו אליכם.

בבקשה לילי.

אני עובדת עם נערים והורים ממוצא אתיופי בפריסה ארצית. חלקם דרך קידום נוער בחינוך הלא פורמאלי וחלקם דרך החינוך הפורמאלי. לדעתי כאן היא נקודת הסוף, לאן הם מגיעים. אני רואה את ההשפלה ברמות שונות, כולנו כאן צריכים לזעוק על זה. אני אביא שלוש דוגמאות:

נערה אתיופית כאן בקריית מנחם מספרת לי שהיא עלתה לאוטובוס דיברה עם חברה שלה, אדם בן 50 התחיל לצורח עליה למה היא מדברת אוטובוס. - - -

הוא לא היה צועק על נערה אחרת.

נכון, אני מסכימה. אגב, היא סיפרה את זה סתם. אני מביאה דוגמאות רק מהשבועות האחרונים. נער אחר בבית הספר, דווקא בכיתה י"ב, בית מקצועי, סיפר לי בצד, הוא התבייש לספר בפני החברים שלו, הוא ישב עם החברה שלו על הספסל בערב בשכונת נווה יעקב, בלי שום דבר, אין לו שום רקע, בא אליו שוטר והתחיל לצעוק עליו 'מה אתה עושה כאן ב-12 בלילה', הוא שאל אותו 'מה, מה עשיתי', 'קח את הרגליים שלך, קח את החברה המכוערת שלך' ועוד תוספות כאלה. איך ילד כזה, אני עוסקת בתיאוריות התסכול, מה הוא חווה אחר כך, על מי הוא יוציא את זה אחר כך?

אני כל הזמן עובדת עם החברה כולה, אני מבקשת לציין שבסוף זה מגיע לכאן, החברה כולה נגועה. הדבר היחיד שאני מסוגלת לעבוד איתם, זה קצת לחזק אותם. זה בעניין השנאה החזקה שלהם לממסד שנאה כל כך ברורה כתוצאה מאווירה כזאת וחוסר האמון. אני מנסה להגיד - - -

ואז זו נבואה שמגשימה את עצמה.

מהדוגמאות שהם מספרים לי אני פשוט הולכת שבורה הביתה, זה כזה אי צדק - - -

זה הרבה מעבר לנבואה שמגשימה את עצמה. התופעות הן הרבה יותר בשכונות של יוצאי אתיופיה. הרי הם 40% מהילדים מכלל הילדים האלה. אם אנחנו נפתור את הבעיה שלהם, תאמיני לי, זאת אומרת שאותם 50% שאמרת לא יחזרו. אמרתי, אלו הילדים שמגיעים, הרי באתיופיה לא הייתה פשיעה, באמת אלו ילדים שכולם הם מבתים טובים. לראות איך מתוך השכונות, שאלתי ילד מאיפה אתה, קריית משה, רמת אליהו, חמש שכונות שמרוכזות ביוצאי אתיופיה.
אני יודעת שיש שם שוטרים בכמויות ושהם מתנהגים בצורה מסוימת. הם עבורו פרויקט מדהים שנקרא "שורשים", נתנו להם לעבד הרבה מאוד מהתסכול עליו את מדברת. רובם הצביעו על התנכלות על רקע גזעי לפני וזה מביא אותם למצב שהם אומרים 'מה אכפת לנו'. הרי כולם יודעים שברגע שבנאדם מרגיש שהוא לא חלק מהחברה ובמיוחד ילדים הם הופכים להיות יותר אלימים, יותר עם וונדליזם, יותר התרסה. לדעתי אלו דברים שהמערכות כולן באשר הן צריכות לעשות מחקר, גם כלא אופק.
לדעתי, הם כן צריכים להעלות על הכתב את מה שעלה בפרויקט "שורשים". את אותו דבר רש"א, צריכה לעשות ולהעלות את זה על הכתב שתוך שנה יהיה לנו נתון מבוסס. גם אתם חסות הנוער צריכים לעשות פילוח, לבוא ולשים את זה על שולחן הכנסת ואם צריך לנער את המערכות שקודמות. לכם יש את היכולת כי כעת אין אצלכם קהל שבוי. אתם יכולים לעשות פילוח וניתוח על אלו עבירות הם יושבים. ב"שורשים" הם מצביעים בכלל על דברים שקרו להם. אלו דברים מאוד חשובים, אם אתם צריכים את עזרת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, תשתפו איתם פעולה.

ברשותך, אני רוצה לבקש ממך משהו שחשוב לי באמת. תמיד צוחקים עלי ואומרים שאני תמימה, אבל אני מאמינה שמדיונים אפשר לצאת עם משהו - - -

בוודאי שיצא, אני לא באה לכאן כדי שלא יצא.

אמרת שזה בנפשנו, אם גם זה בנפשך, זה נשמע שזה כך, תשבי אתנו אחת על אחד כי יש כאן בעיות הרבה יותר רחבות מתקן פה ותקן שם. יש כאן משהו הרבה יותר בסיסי. זה קשור גם בחברה ובקבלה, זה קשור גם במערכת המשפט שעובדת מאוד לאט, זה קשור שלנו אין אותם לתקופה ושהם לא יגידו לי "אני משתחרר עוד מעט, למה אני צריך את רש"א?" אם תהייה לו תקופה והשופט ושירות המבחן יבינו שאם נותנים לו תקופה מאסר ארוכה יוגדר שחלקה תהיה מוקדשת למשל אך ורק לשיקום, יהיה לי עם מי לדבר ואוכל להפעיל את כל מה שאני יודעת לעשות עם הנערים.

אנחנו נקבע פגישה גם באופן פרטני. שוב, מעבר לתקנים, למרות שאני בטוחה שעם התקנים האלה אתם צריכים לחזור ויש לכם כבר המלצה. לגבי יוצאי אתיופיה. אני הולכת לצלול לעומק הנתונים, אם לא תעלו את זה על הכתב ולא תתריעו אז בעוד כמה שנים האחוז שלהם יגיע ל-80%. אז לא אנחנו נעשה את המחקרים, בחו"ל יעשו מחקרים על ישראל, על מדינת אפרטהייד ששולחת שחורים לכלא. זה כבר התחיל. אתם לא תאמינו, אני עושה 14 שנה הסברה ואני מקבלת טלפונים מפרלמנטים שונים עם השאלה למה בצבא 20% מהכלואים הם יוצאי אתיופיה, למה בכלא אופק יש 40%. בסוף זו לא הבעיה של יוצאי אתיופיה, זו בעיה של כלל החברה הישראלית.

אני תמהה איך אין יותר אלימות ומעצרים. הם סופגים כל כך הרבה פגיעה.

מי אמר שאין, זה לא בתנאי בית מלון שם.

אני מתייחסת למי שאני מכירה, לקבוצות שאתם אני עובדת. אני רואה את הכעס, את התסכול ואת חוויות האלימות שהם עוברים ביום-יום. איך זה לא - - -

מנכ"ל רש"א לא עונה למכתבים.

יש תגובה למכתב שלך, הוא ענה. לא קיבלתם? הוא שלח מזמן.

היום נהניתם מדיון פתוח. חברותיי, נסכם והוועדה תעקוב אחרי הדברים שנסכם.

הוועדה קוראת לרשות לשיקום האסיר לכבד את ההמלצה שלכם לאיוש תקנים במחוזות הצפון והדרום. כמו לכן לקבל לוח זמנים מחייב לאיוש תקנים אלו.

הוועדה קוראת לרשות שיקום האסיר לפתח תכנית שיקום בדגש להוצאת בני הנוער ממעגל הפשיעה. הוועדה מבקשת לראות את התכנית או אפילו לדון בה.

הכוונה ליוצאי אתיופיה או לגבי כולם?

לגבי כולם. בכלל. אם תוכלו לומר לנו כעת את לוח הזמנים אני אציין. 60 יום זה סביר, 90 יום?

אני אתן לכם 60 יום לפיתוח התכנית. אנחנו מבקשים להציג אותה בפני הוועדה ונקיים דיון.

הוועדה קוראת למשרד הרווחה והשירותים החברתיים, חסות הנוער, להציג תכנית שיקום דומה. לקבל מכם נתונים על נערים שחוזרים למתקנים סגורים. האם יש לכם בדיקה לגבי מי שמגיע למאסר במתקנים? אנחנו היום בעידן הטכנולוגי, הכול מקוון.

אני מתלבט, אבל אגיד כי אני לא יכול לפטור את עצמי מבלי להתייחס, הוועדה מבקשת לחקור את עניין האחוזים הגבוהים של יוצאי אתיופיה. בין היתר את שיטור היתר בשכונות בהן יש ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה. את הענישה הקלה מדי - - -

אדוני היושב ראש, את שיטור יתר אפשר להוציא כי זה לא בתחומם. אנחנו - - -

אני מכניס את זה להתייחסות, אנחנו לא קובעים שאלו המאפיינים.

כמובן, פרקליטות משרד המשפטים. הוועדה מבקשת את החלטות בתי המשפט לתקופות מאסר שאינן מאפשרות שיקום.

גם לגבי תהליכי השפיטה הארוכים, אני לא יודעת אם אפשר להתייחס לזה.

התמשכות ההליך המשפטי כשמדובר בבני נוער.

אדוני, אם אפשר בבקשה לחדד את הבקשה לגבי יוצאי אתיופיה, שהם יביאו את הנתונים. מחקרית יש להם את כל הנתונים, הם אלה שיכולים להביא. שיעשו מחקר כפי שביקשתי עם פילוח גם לגבי אזורים.

הם לא יתנו לך את זה.

אתם לא רוצים שאנחנו נכפה על אחד מהגורמים פה. אתם צריכים לבוא בשיתוף פעולה, שכל אחד יעשה את חלקו.

בעניין השפיטה את לא יכולה לדרוש.

בכל המערכות שלנו אין ציון שהבנאדם הוא יוצא אתיופיה. יש ציון של ארץ הלידה.

אבל יש לך 160 ילדים, הם יודעים בדיוק מי הם הילדים. עשו פרויקט "שורשים" והם יודעים בדיוק מי הם הילדים. אני מבקשת, אתם עשיתם פרויקט "שורשים", תעלו את זה על הכתב מכספי הציבור. הכנסת אמורה לפקח, אני רוצה לדעת מה עלה כתוצאה מהפרויקט הזה. אני רוצה לדעת מאילו שכונות הילדים האלה מגיעים. אנחנו רוצים פילוח של הגילאים. זה מלמד אותך אחורנית.

אם רוצה להגיע לתוצאה, אנחנו צריכים שהפרקליטות - - -

הפרקליטות זה משהו אחר, גם איתם. עם הפרקליטות יש נתונים פתוחים. היא הקצה, היא מקבלת את הילדים וזה ילמד.

האמת שלקראת הדיון בכנסת אנחנו עשינו פילוח של מה שהיא מבקשת, מאילו שכונות, גילאים - - -

מה שיש היום זה מאוד חשוב, אם כל אחד יברח מהאחריות לא נשנה את המציאות. אני לא חושבת שאתם מהצד השני של המתרס, אתם מהצד שלי. אני בטוחה שכולנו באותו צד. אם אנחנו רוצים אז כל אחד מהצד שלו יעשה, אנחנו גם נראה שיש סיסטמטיות, אחרת לא נוכל לראות את התמונה בכללותה. בשבוע שעבר היה לנו דיון על אלימות משטרתית. היו פה ממח"ש והייתה פה המשטרה. גם הם הלכו לעשות שיעורי בית שתוך חודשים-שלושה, המטרה שתוך חודשים תהייה לנו תמונה הרבה יותר ברורה וכך נצליח לראות ולדעת וגם לקשר בין כל הנקודות - - -

יכול להיות שיצא מזה. אבל שלא תהיי תמימה למרות שלהיות תמים זה טוב.

כל אחד זה עולם ומלאו וצריך בשבילם תקן, אתם תהיו אלה שיעודדו את הדבר הזה.

יכול להיות שלאחר שנקבל את הדברים תהיינה הצעות חקיקה, אולי אנחנו אפילו נהייה אלה שנגייס לכם תקציבים. אנחנו נעלה את הדברים לסדר. היו דברים מעולם.

מילים לא שוות ריקם.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>