פרוטוקול

 
PAGE
45
ועדת הכספים
18/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 450>
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, כ"ה בחשון התשע"ה (18 בנובמבר 2014), שעה 10:00
<סדר היום:>
<תקציב משרד הרווחה והשירותים החברתיים לשנת הכספים 2015 – בהשתתפות השר מאיר כהן>
נכחו
<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
באסל גטאס

זהבה גלאון

משה גפני

בועז טופורובסקי

יצחק כהן

דב ליפמן

אלכס מילר

אראל מרגלית

שמעון סולומון

חמד עמאר

אלעזר שטרן

עפר שלח

סתיו שפיר

אילן גילאון
מיכל רוזין
<מוזמנים:>
שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן
יוסי סילמן - מנכ"ל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

קותי צבע - מנהל אגף בכיר תכנון מחקר והכשרה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חנן פריצקי - מנהל אגף תקציבים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גלית רייכמן-מימון - ס' מנהל אגף התקציבים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חיה שושני - חשבת, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אפרת מוזס - ראש מטה השר, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד ענבר יחזקאלי בליליוס - יועצת שר הרווחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אביעד כהן - יועץ השר, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אלברט אסף - יועץ השר, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מירב דדיה מולד - יועצת מנכ"ל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יאיר פינס - סגן ממונה חברתי, אגף התקציבים, משרד האוצר

רבקה לויפר - רכזת רווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר

מזל גולן - יו"ר ועד עובדי משרד הרווחה, ההסתדרות החדשה

יפה מלכה - יו"ר ועד ארצי של המעונות לשירות המפגר במשרד הרווחה, ההסתדרות החדשה

חזקיה ישראל - מנהל המחלקה לביטוח סוציאלי, התאחדות התעשיינים

עו"ד ערן וינטרוב - מנכ"ל, ארגון לתת

עינת גבע - סמנכ"לית פרויקטים, ארגון לתת

משה רוטמן - מזכ"ל ארגון הפעולה של הנכים

ירון לוי - מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים

אלי בוסקילה - דובר, ארגון הפעולה של הנכים

אבנר עורקבי - יו"ר, ארגון אהב"ה – ארגון הנכים בישראל המיוחד

דפנה אזרזר - מנכ"ל, ארגון אהב"ה – ארגון הנכים בישראל המיוחד

נירית סעדון - ארגון אהב"ה – ארגון הנכים בישראל המיוחד

עו"ד רות פרמינגר - נציגה לעניין הנכים, ארגון נפגעי פעולות איבה

חובב ינאי - רכז משקיפים, המשמר החברתי

יוסי עמרם - משקיף, המשמר החברתי

אלי שני - כלכלן ופעיל חברתי

דוד דהן - הארגונים החברתיים בכנסת

שירלי אברמי - מנהלת מרכז המחקר והמידע של הכנסת

עמי צדיק - מנהל המחלקה לפיקוח תקציבי, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יובל יפת - לוביסט, מט"ב

זכריה רייך - לוביסט (פרילוג), עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל

חניתה חפץ - לוביסטית (פוליסי), לקט ישראל

גל גולן-זילברמן - לוביסטית (ברדוגו יועצים), פורום כפרי הנוער והפנימיות

שמעון קסלמן - מתמחה אצל חה"כ אלעזר שטרן

יעל דסאו - מתמחה אצל חה"כ אלעזר שטרן

גלעד הס




<ייעוץ משפטי: >
אייל לב-ארי
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
אירית שלהבת
<תקציב משרד הרווחה והשירותים החברתיים לשנת הכספים 2015>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכספים. אני רוצה לברך את שר הרווחה והשירותים החברתיים.
<מיכל רוזין:>
אף אחד לא רצה עבודה. בכלכלה כבר אין עבודה, ברווחה כבר אין עבודה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גם אין כבר שיכון, יש רק בינוי.
אני מברך את שר הרווחה והשירותים החברתיים ואת צוות משרדו. הוא הגיע אלינו ויציג את תקציב משרדו. התחלנו אתמול את דיוני התקציב והוא יציג את תקציב משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

<יצחק כהן:>
התחלנו דיון על התקציב אתמול?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לפני שאנחנו מתחילים אני רוצה להביע זעזוע אדיר, איך בשם ה"אל אכבר", איך בשם האל פראי אדם רוצחים בבית-כנסת, באותו מקום מקודש, רוצחים יהודים. זה שפל שאי אפשר אפילו לדמיין. אנחנו רוצים גם לשלוח ברכת רפואה שלמה לכל הפצועים ושוב לפנות למקבלי ההחלטות, שהגיע הזמן במקום להתעסק עם כל אותם פיצולים וכל מיני דברים שהרלוונטיות שלהם אולי חשובה לאחד או שניים, שהציבור בכלל לא מבין על מה ולמה, במקום להתעסק עם כל הדברים האלה הגיע הזמן שנתעסק באמת בדברים האמיתיים והנכונים, נתלכד כולם כדי למצוא את הדרך לעצור את הטירוף הזה. זה כואב, ובטח העולם ישתוק. אנחנו אומרים פעמיים "בדמיך חיי", כנראה שזו הגזרה ואנחנו לא נשברים מזה. אנחנו נמשיך בירושלים עיר קודשנו. בכלל, במקומות כאלה – גם בבית-כנסת, גם בירושלים. הרגשתי שמוכרחים לפתוח בזה וגם בקריאה שנמקד את הכוחות ונפסיק להתעסק בשטויות.
אדוני השר, בבקשה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
בוקר טוב לכולם, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
באופן אישי אני רק אומר שאתה חביבנו על אמת, מה שנקרא, עוד בהיותך ראש עירייה וגם בתפקידך הנוכחי. אני גם יודע שאם זה היה תלוי רק בך ולא היו לך מחסומים כספיים ואחרים אז היו דברים רבים נראים אחרת, אבל זה מה שיש ואנחנו נשמח לשמוע מה יש, מה התוכניות, וכפי שגם אמרנו, אם יש דברים שקשורים ליוקר המחיה.

<אילן גילאון:>
הוא אומר אמת, כי אתמול היה כאן שר אחר והוא לא אמר לו שהוא חביבנו. הוא אומר אמת.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אדבר על מה שצריך, עם הדברים הטובים ועם הקשיים שבהם אנחנו נתקלים. אני בכלל חושב שבנושאים של רווחה באמת צריך שתהיה איזו שותפות מעבר לנושאים אחרים.

אני גם רוצה לפתוח ולאחל החלמה לפצועים. אני בא מהכותל עכשיו, נסעתי לכותל, ויש באמת אווירה דרוכה. אני לא איש כל-כך דתי אבל ביקשתי שהקדוש ברוך הוא ייתן תבונה לכל הצדדים, גם לגבי דברי ההסתה של גורמים אזרחיים, של חלק מאזרחי ירושלים הערבים לקום ולטבוח בבית-כנסת וגם לתחושות ששום תקווה לא מרחפת מעל המקום ויש איזו תחושה של כאוס. אני מקווה מאוד שבאמת התבונה תחזור לאזור הזה ושבעזרת השם נוכל לחיות בירושלים המאוחדת. תנחומי לכל המשפחות.

רק דבר אחד אני מבקש להגיד, אדוני היושב-ראש, שלא שייך לרווחה. באמת הציבור הישראלי לא יכול להכיל את המחלוקות הפוליטיות שעוברות את כל גבול הטעם הטוב. אני מקווה מאוד שהבוקר הזה יהיה לקח לכולנו, שאפשר להתווכח ואפשר לריב, וראוי שזה יהיה, אבל לשים גבולות גזרה מאוד ברורים. למדינה הזאת אין אויבי מדינה ושוחרי המדינה. כולנו, כל אחד עם דעותיו.

נקודות החוזק, או הנקודות החשובות במשרד הרווחה, שאנחנו קוראים להם יעדי המשרד, הן בראש ובראשונה המשך המגמה של חיזוק וגידול תקציב הרווחה. אנחנו נראה את זה. לאחר שנים שהמשרד הזה היה בחלקו זניח והיו שרים שהתייחסו למשרד שלהם כאל משרד זניח, אני חושב שהמשרד משמיע הרבה יותר את קולו בנושאים שהוא לא טיפל בהם בעבר, למשל בנושא העוני.

אני מקווה מאוד שבבחירות הבאות, כאשר יהיה פנל מי רוצה להיות שר הרווחה, יגיעו יותר מאשר רק אני ויצחק הרצוג. אני מאוד-מאוד מקווה שמתחילים להבין שהמשרד הזה משמעותי מאוד, שתחת המטרייה שלו מטופלים אנשים שבמשך שנים רבות מאוד היו האנשים השקופים של מדינת ישראל, של החברה הישראלית. הם עדיין לא מטופלים כפי שאני הייתי רוצה שהם יהיו, אבל הכוונות מאוד ברורות, גם מבחינה תקציבית, גם מבחינה רעיונית.
התקציב שלנו ברוטו הוא כמעט 8 מיליארד שקלים. התקציב מורכב מבסיס התקציב, מהתוספות, מחלקן של הרשויות המקומיות. אני רוצה לפתוח ולהגיד שאנחנו פטרנו חלק מן הרשויות המקומיות מן המאצ'ינג. המשימה הגדולה שלי בתקציב 2016 היא לבטל מאצ'ינגים במשרד הרווחה לאשכולות סוציו-אקונומיים 1-2. מבחינתי זה הדבר החשוב ביותר, המגמה החשובה ביותר במשרד הרווחה ובמשרד האוצר, כי לצערי הרב אנחנו מגלים שעדיין יש ישובים שבגלל שאין להם יכולת לתת את חלקם, 25%, הם לא לוקחים את מה שמגיע להם על-פי חוק.

<יצחק כהן:>
תאמצו את האלכסון.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני לא יודע מה לאמץ. אני יודע שיותר מדי סופיסטים ישבו ודיברו על אלכסונים. אני יודע לבוא ליישוב ולהגיד לו: במקום שתשלם 25% תשלם רק 10%, ופתאום הכול נפתח. עשינו את זה בהחלטת ממשלה ביישובי הדרום. בשלב הבא נעשה את זה ביישובים במעמד סוציו-אקונומי 1, 2, 3, 4, שזה עיירות פיתוח ויישובים של בני מיעוטים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חבר הכנסת יצחק כהן דיבר על האלכסון כי כאשר הוא היה במשרד שר הדתות הוא התחיל עם נושא האלכסון.

<יצחק כהן:>
הוא בתור ראש עירייה תמך בזה. ניסינו להוביל את זה בשלטון המקומי.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני מכיר את זה ותמכתי. יש התנגדות, כדאי שוועדת הכספים תדע את זה. בפורום ראשי הרשויות המקומיות, בפורום ה-15 יש התנגדות לעשות חלוקה דיפרנציאלית של המאצ'ינג. אני מקווה מאוד שיהיה שיח אחר עם חיים ביבס.

<יצחק כהן:>
הוא מתנגד.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
הוא מתנגד במידה ולא יגיע כסף תוספתי. הוא אומר: אם תביא כסף תוספתי לא אתנגד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בשביל זה אתה לא צריך אלכסון.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
בשביל זה אני לא צריך אלכסון, נכון.

יעדי המשרד – היעד המרכזי שלנו הוא לשקם ולהעצים אנשים שנמצאים בחסותנו, גם משפחה, גם קהילה, אנשים שנמצאים בסיכון ובסכנה. לעתים זה במשבר זמני, לעתים זה במשברים מתמשכים. מוגבלות עוני והדרה, סטייה חברתית, קשיי תפקוד, אבטלה – למרות שאנחנו לא משרד העבודה, כבר מזמן אנחנו לא משרד העבודה והרווחה, אני מחפש את משרד העבודה. אני מקווה מאוד שיהיה שינוי.

אפליה – אני חייב להקדים ולומר שלמרות היותי איש מרכז וימינה, אחד הדברים שכדאי שכולכם תדעו, ולא נמצאים כאן חברי הכנסת מהמגזר הערבי, אבל המצב של שירותי הרווחה במגזר הערבי הוא בכי רע. הוא נובע משני דברים. הדבר האחד, בגלל עניין המאצ'ינג. אלה היישובים החלשים ביותר, היישובים הבדואים החלשים ביותר, ובמהלך השנים לא הצליחו לפתח מענים קהילתיים. והדבר השני, בגלל הרבדים התרבותיים, העובדה שלא תמיד ידענו, אנחנו כמשרד הרווחה, לקרוא את המפה, את הרבגוניות התרבותית במגזרים האלה ולתת מענים מתאימים. יש אפליה מתקנת. אתם תראו אותה, מי שירד לשורש העניין, גם שם וגם בקהילה החרדית. אלה שתי קהילות שמבחינת מענים קהילתיים מקבלים היום עדיפות ממשרד הרווחה.

פיתוח כוח אדם מקצועי ויסודי – עד היום היה זה טאבו בשיח בין משרד הרווחה לבין בתי-הספר לעבודה סוציאלית. אני חושב שהמציאות בחברה הישראלית כל-כך מורכבת, שלמרות שאנחנו לא מתכוונים להיכנס לסילבוס ולהכשרה של עובדים סוציאליים אבל בהחלט יש למשרד מה להגיד, ביחד עם חברי כנסת, שחלקם יושבים כאן, על תהליך ההכשרה של העובדים הסוציאליים, במיוחד כשאנחנו מדברים על נשים בזנות, על בני נוער בזנות, על טיפול באוכלוסיות שונות של עולים חדשים, דבר שלא שמו עליו דגש. היום זה חלק מעיקרי המדיניות שלנו.
האתגרים המרכזיים, התוכניות המרכזיות
המשך ביסוס משרד הרווחה כמשרד מעצים ולוקח אחריות.

המלחמה בעוני. ביקשתי מכבוד היושב-ראש שתיערך ישיבה נפרדת עם כל הוועדה למלחמה בעוני ועם מר אלי אלאלוף, ועם כל הוועדה המתכללת שהוקמה עכשיו, שנציג את התקציב, מאין הוא נלקח. יגיעו נציגי המנכ"לים של המשרדים בכדי שיידעו כל המקטרגים שאמנם 1.7 מיליארד שקלים, גם ממשרד הרווחה וגם ממשרדים אחרים, הם לא כל התקציב, הם חלק, הם פחות מחצי מן התקציב שהתבקש, אבל אני מאלה שמאמינים שחייבים להתחיל עם משהו כדי שיהיה ברור לכולם ש"תפוח האדמה הלוהט" הזה של העוני יושב בכל משרד, ובוודאי על שולחנה של הממשלה. הדוח היה צריך להיות מוצג בימים אלה על שולחן הממשלה. לצערי בגלל כל הוויכוחים וכולי הצגתו נדחתה.

פרויקט "נושמים לרווחה", שנפרט. גויסו וצורפו 100 עובדות סוציאליות ונשלחו לרשויות המקומיות. נבחרו 5,000 משפחות, בהשקעה של 100 מיליון שקלים – ליווי צמוד של מנטורים שמוציא את המשפחות מעוני לחיים אחרים. יש לנו ניסיון רב עם זה עוד מהיותי ראש עירייה. זה הפך להיות לפרויקט לאומי. נמשיך ונצרף בכל שנה אלפי משפחות למעגל התוכנית הזאת שנקראת "נושמים לרווחה". זו הפעם הראשונה שלא מפילים את זה על הכתפיים הצרות של העובדות הסוציאליות שכורעות תחת העבודה אלא גויסו עוד 104 עובדות סוציאליות, בלי מאצ'ינג, ונשלחו לרשויות המקומיות. מגויסים 300 מנטורים, שהם סטודנטים לעבודה סוציאלית, לרפואה, לחינוך וכולי. כל 15 משפחות מקבלות מנטור אחד שמלווה אותן שנתיים בפרויקט הזה בפעילות סביב כל תחומי החיים. המנטור מלווה אותן בתוכנית בריאות, בנגישות של המשפחה, במערכת החינוך, הכול מכול. לא מספיק 5,000 משפחות, זה טיפה בים, אבל זה התחלה, שלהערכתי מאוד-מאוד מבטיחה.
ביטחון תזונתי – דיברנו על זה.
יישום חקיקה
ועדת סילמן, בשעה טובה ומוצלחת. יש תקצוב, שינוי בגישה של הוצאת ילדים מהבית במשרד הרווחה. שינינו את הפאזה. המוצא האחרון הוא הוצאת ילדים מהבית. אתם שומעים, אתם מלווים. לצערי במקרים מסוימים עולים חברי כנסת וחובטים בעובדים הסוציאליים. היה חבר כנסת שהגדיל לעשות וקרא להם "חוטפי הילדים". זאת ההזדמנות להגיד כאן שכאשר אנחנו מיישמים את דוח ועדת סילמן זה כרוך בראשונה בהורדה מהכתפיים הדלות שלהם את כל שאלת הוצאת הילדים מן הבית, והדבר השני, לתקצב לאותן משפחות את זכות הערעור ונציגות משפטית והקמת ועדות ערעור מחוזיות, דבר שמבחינתנו מאוד-מאוד חשוב.

חוק האומנה. אנחנו רואים את זה בשינויים תקציביים. ברוב מדינות העולם 80% מהילדים הולכים למשפחות אומנה ו-20% הולכים לפנימיות. לצערי הרב אצלנו במדינת ישראל זה בדיוק ההיפך. אנחנו נערכים לזה מבחינה תקציבית. אנחנו מחפשים משפחות אומנה. 2-3 ילדים, או 4-6 ילדים שגדלים במשפחת אומנה אין שום ספק שעתידם מבוסס יותר מאשר ילדים שגדלים בפנימיות.

חוק ניצולי השואה, בשעה טובה ומוצלחת. מיליארד שקלים בבסיס התקציב. זה אמנם בסעיף אחר אבל זה בפיקוח משרד האוצר ומשרד הרווחה.

הכנת חוק שירותי רווחה לאוכלוסיית השיקום.

<משה גפני:>
אין את זה פה, את התקציב לניצולי השואה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
זה מופיע בסעיף 25. זה לא מופיע כאן.
חוק האוטיזם, בשעה טובה ומוצלחת נגמר ויוגש מתוקצב.

שיפור המשילוּת, רפורמה בפיקוח. יש לנו מפקחים שנמצאים עכשיו בעיצומים. הוספו תקנים לפיקוח. רואים את זה בתקציב. הם העיניים והאוזניים של מדינת ישראל במקומות הכי רגישים, בעצבים הכי חשופים של החברה הישראלית. איני מרוצה ממה שקורה שם. שינינו. נערכים על זה מאבקים של ארגוני עובדים. זה לגיטימי. אנחנו יושבים איתם ומקווים מאוד שבסופו של דבר ההיגיון יגבר וייעשה מה שצריך.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.

<יוסי סילמן:>
תודה רבה, כבוד השר.

ראשית, כמובן, אני שולח את תנחומי למשפחות השכולות ולמשפחות הפצועים. אירוע בהחלט קשה.
השר הגדיר לנו לאחר תהליך חשיבה במשרד את היעדים העיקריים ומה ה-zoom-in של המשרד בשנת 2015. אגע בכמה דגשים.

היעד הראשון הוא הובלת היישום הממשלתי של המלצות הוועדה למלחמה בעוני ופיתוח מדיניות ושירותים מודעי-עוני במשרד. הדבר הזה מבחינתנו מוביל לכמה כיוונים. אל"ף, ישיבה עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, לראות איך מבצעים פה איגום משאבים וסנכרון של המאמץ ביישום חלק מן ההמלצות של המלחמה בעוני. ובכלל, הטענה שלנו, שגם בתוך משרד הרווחה על בסיס התקציבים הקיימים יש הרבה יכולות לפתח את המודעות בעוני ולתת להם מענה.

אני יכול להציג כמה דוגמאות ששינינו כחלק מהתפיסה. היום, לשמחתי, בהנחיית השר, כל המפעלים המוגנים – היו שם קרוב ל-10,000 נכים, שמסתבר שבמשך 60 שנים לא היו להם ארוחות. מייד הכנסנו ארוחות צהרים לכל המפעלים המוגנים; הקמנו מועדונים לקשישים ללא עורף משפחתי. מדובר פה על אלפי קשישים שמקבלים ארוחת בוקר וארוחת צהרים; סל העצמה; וכמובן ניצולי שואה. לכן אנחנו בהחלט מנסים לקחת גם את השירותים הקיימים במשרד ולתת להם היבט רחב יותר של נושא השפעת העוני על העשייה המשרדית.

היעד השני הוא דבר שהתחיל בו השר ואנחנו מרחיבים אותו, זה פיתוח מענים לבני נוער ונשים המנוצלים בזנות. זו תופעה חברתית קשה ביותר ועד לאחרונה, בואו נודה על האמת, היה הסתר-פנים לבעיה. אבל אני חושב שבשנה וחצי האחרונות בהחלט לא חוששים להתמודד עם התופעה. פתחנו מרכזים, גם בתל-אביב וגם בחיפה, ואנחנו מרחיבים את זה עכשיו לדרום, ויש לנו בירושלים. בהחלט אנחנו מתקצבים את העניין הזה. אני חייב להגיד, אנחנו גם רואים ברכה בעמלנו. אנחנו רואים שאנחנו מצליחים לחלץ חלק מן האנשים ממעגל הזנות. זה בהחלט פרויקט ייחודי שאנחנו נרחיב אותו בשנת 2015.

היעד השלישי, אנחנו מגבשים במשרד תוכנית שמטרתה לטפל בכל נושא הקשישים. אין ספק שזה האתגר המונח לפתחנו. דרך אגב, אנחנו לא קוראים להם קשישים אלא מאותגרי גיל, כך אנחנו מעדיפים. אבל בכל מקרה, אין ספק שאנחנו רואים את התופעה של קשישים רבים שכמובן מסיימים את תחום התעסוקה וחלקם ללא עורף משפחתי. אנחנו באמת מרכזים מאמץ ואנחנו הולכים להרחיב את השירותים, כולל איגום משאבים על-ידי משרדים אחרים. אנחנו מרחיבים את הקהילות התומכות בקשישים, את המועדונים, שירותים בקהילה וכמובן גם נושא התעסוקה, שאנחנו חושבים שהגיל השלישי, הקשיש או מאותגר הגיל בן 67- - -
<מיכל רוזין:>
אנחנו כבר מאותגרי גיל, הגענו לגיל שאנחנו מאותגרי גיל.

<משה גפני:>
אם כולם מאותגרי גיל אז אפשר להגיד גם שאתם מאותגרי תקציב בגלל שמשרד האוצר אומר שנתן לכם הרבה כסף ואני לא מוצא את זה.

<יוסי סילמן:>
בכל מקרה, הנושא הזה משמעותי ובהחלט אנחנו מרחיבים שם, ונפרט בהמשך.

האתגר הרביעי הוא יישום דוח סילמן. השם של הוועדה הזאת הוא לא-משהו... אבל בכל מקרה, יש לנו בהחלט כיוונים.

<משה גפני:>
מה יש לכם אתם עם השמות? דווקא פה השם נורמלי...

<יצחק כהן:>
בגלל שהוא למד בפוניבז', נכון?...

<משה גפני:>
מה השאלה...
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני רוצה להבין, זה מה שמכשיר אותו אצלכם, שהוא למד בפוניבז'?

<משה גפני:>
לא, לא. אראה לך כמה כאלה שהיום אני נלחם איתם. היתה לו תשתית רעיונית טובה. הוא מאותגר רעיונות...

<אילן גילאון:>
גם זה לא הולך ברגל.

<יוסי סילמן:>
בכל מקרה, בהחלט בעקבות המינוי של השר מיצינו את הדוח. עכשיו אנחנו עוברים לרמה האופרטיבית של היישום. הקצינו לזה כ-25 מיליון שקל לפעימה הראשונה בשנת 2015. יהיה פה סל גדול יותר לעובדות הסוציאליות לטיפול במשפחה כמכלול ולא רק בילד. ניתן גם ייצוג למשפחות שעד היום לא יכלו להגיע לייצוג משפטי בוועדות כאלה או אחרות. זה אחת החובות שלנו למשפחות במצוקה שלא מסוגלות לייצג את עצמן, אנחנו נתמוך בהן בעניין הזה.

אני יכול להגיד גם שהמשרד נענה לאתגר באשר לילדים פוסט-אשפוזיים בקהילה. נכנסנו כבר לפיילוט עם בית-צ'רנה בעניין הזה ואנחנו נרחיב את הטיפול גם בילדים הפוסט-אשפוזיים.

האתגר החמישי הוא פיתוח שירותים לאנשים עם חסמים תעסוקתיים מורכבים. אמר השר, וזה נכון, אנחנו לא מתעסקים בתעסוקה. יש את משרד הכלכלה שעוסק בזה. אבל צריך להבין שאנחנו רואים בעבודה כלי שיקומי. יש אוכלוסיות שהן מטופלות רווחה, שקורס מחשב עבורן זה לא הנושא המרכזי והשירותים שנותנים להם במשרד הכלכלה לא עונים על הצרכים שלהם. לכן, למרות שמשרד הכלכלה לכאורה מתעסק בתעסוקה, אנחנו מפתחים את הכלי הזה. הקמנו 4 מרכזי תעסוקה אזוריים ואנחנו הולכים להרחיב את זה. עוד פעם, התעסוקה פה היא כלי שיקומי כחלק מהטיפול שלנו בנושא החסמים התעסוקתיים.
האתגר השישי הוא המשך מדיניות "עם הפנים לקהילה" ופיתוח שירותים קהילתיים לאנשים עם מוגבלויות. אני חייב להגיד לכם שהיעד שהגדיר לנו השר הוא יעד אתגרי. היום יש לנו כ-7,000 אנשים בעלי פיגור שכלי במוסדות ועוד 3,000 בקהילה. אנחנו הולכים לשנות את המגמה. אנחנו מתקצבים את זה. הרעיון הוא להוציא בכמה פעימות 1,000 אנשים ששוהים במעונות של פיגור לפיתוח דיור בתוך הקהילה. המגמה שלנו היא להתחיל להסיט את הכיוון. אדם חדש שמאובחן יופנה מייד לקהילה. מה קורה עם אלו שכבר נמצאים במעונות במשך שנים? אנחנו יודעים שיש לנו 1,000 אנשים מתוך 7,000 ששמנו לעצמנו כיעד לפתח להם שירותים בקהילה. כמובן הדבר הזה מצריך תוכנית מערכתית של ה-NIMBY, איך אתה רותם את הקהילה, איך אתה מכניס את המודעות על מנת לא ליצור התנגדות בתוך השטח. אבל זה לא רק דיור אלא צריך לתת להם גם תעסוקה, צריך לתת להם תרבות פנאי. לכן בכל המכלול הזה אנחנו באמת במגמה מאוד-מאוד חשובה לדיור בקהילה.

אני שמח מאוד גם על מיזם שאנחנו עורכים עם משרד הבינוי, של 15 יחידות דיור לנכים קשים מרותקי-בית, שיקבלו דירה.

<זהבה גלאון:>
לגבי המאותגרים שכלית, על אילו גילאים מדובר?
<יוסי סילמן:>
כברירת מחדל, כל מאובחן חדש, ולא חשוב מה גילו, שעוד לא חווה את המעון יגיע מייד לקהילה. מתוך אלו שבתוך הפנימיות, אנחנו הולכים עד גיל 50 כי אנחנו יודעים ממחקרים שמעל גיל מסוים כאשר אדם נמצא כבר 20-30 שנים במקום אם אתה מוציא אותו אתה מקצר את תוחלת החיים שלו. לכן העניין הזה רגיש מאוד. באשר למוגבלים שכלית החדשים, כברירת מחדל – ישר לקהילה, אלא אם כן יש אפיונים של אי-שקט קשה וכולי, שנמצא להם את הפלטפורמה המתאימה. אבל לאלו שקיימים, זה עד גיל 50, להוציא חריגים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
השיח מורכב מאוד עם המשפחות. ההוצאה שלהם גורמת לאי-שקט אצל המשפחות כי אז יש מחויבות-יתר, כך לטענתם, למרות שאנחנו מעמידים להם את המעטפת גם בתוך הקהילה. לצערי דווקא אצל בני משפחה אנחנו נתקלים בהתנגדות לשינוי הזה. הם אומרים: אנחנו יודעים שהוא בפנימייה, הוא סגור, אנחנו באים פעם בחודש. מה אתה מוציא אותו עכשיו לגור ברחוב?
<יוסי סילמן:>
אני יכול להגיד בעניין המגמה הזאת, בשבוע הבא נצא למכרז משותף עם משרד הבינוי לגבי השכרה. בעצם משרד הבינוי יממן 15 יחידות דיור לנכים קשים מרותקי-בית, שכירות ל-20 שנים, והמשרד ייתן להם את המעטפת. זה אחד הפרויקטים שבשלו. עוד פעם, זה חלק מן המגמה שלנו של פיתוח משאבים בקהילה, לבצע את המגמה הזאת. אנחנו כמובן צריכים שותפות לעניין. השר מנחה בצורה ברורה, ואנחנו עורכים גם דיונים. זה לא פשוט מול ועד המעונות הפרטיים וכולי, אבל אנחנו יוצרים איזה תמריץ לעניין הזה. זה אתגר חשוב. יש לנו תוכנית ברורה למדי לעניין.

האתגר השביעי הוא פיתוח השירותים החברתיים וחיזוק הקהילות ביישובי עוטף עזה. למדנו את הלקחים של מבצע "צוק איתן". אני יכול להגיד לכם שיש לנו כמה לקחים, כמה דברים שבלטו מאוד. אחד מהם הוא מיקומה של העובדת הסוציאלית באירועי חירום. השר וגם אני ראינו בביקורים את העובדות הסוציאליות כעמוד התווך היישובי. אלה עוֹבדות שמגיעות ראשונות למקום נפילת הטילים ובעצם מובילות שם ומקבלות גיבוי מלא מראש הרשות המקומית.

בפן החיובי אזכיר את צוותי הצח"י – צוותי חירום יישוביים – שהמשרד מוביל.

לעומת זה, יש לנו גם כמה לקחים שאדבר עליהם בהמשך.

יש החלטה של השר על 74 מיליון שקל לנושא המאצ'ינג. זה מאפס ועד 40 ליישובי הדרום. בהחלט אני חושב שנוכל לפתח שם המון שירותים ייחודיים ולהעצים אותם בכלל כחברה, כקהילה. זה בהחלט יעד מאתגר.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
ראשי העיריות התחייבו, כל ראשי העיריות, והעברנו החלטת ממשלה, שכל הכסף שנשאר, כלומר אם לדוגמה בשדרות החלק שעיריית שדרות הוציאה היה 6 מיליון שקלים, ברור לראש עיריית שדרות ש-6 מיליון השקלים נשארים אך ורק לשירותי רווחה. כלומר, הגדלנו את סלי הרווחה בערים האלה באופן משמעותי. בולט במיוחד הדבר ביישובים קטנים, ביישובים מאשכולות סוציו-אקונומיים 3 ו-4. אנחנו עדיין לא אנשי בשורה למגזר הערבי. אמרתי, גם במגזר הערבי וגם במגזר החרדי אני מאמין שאצליח לשנות את ההתנגדות הנחרצת של מרכז השלטון המקומי כי אם אנחנו לא נוותר, אם מדינת ישראל תמשיך לדרוש 25% השתתפות מיישובים חלשים יהיה קשה מאוד לפתח מענים, בין אם בקהילה, בין אם כמעט בכל התחומים, אבל בולט הדבר ברווחה. אנחנו יכולים לגייס 3 מיליון שקלים ליישוב חלש ולהגיד לו: בוא תבנה מבנה לקשישים – ויושב כאן חזקי מהביטוח הלאומי שעוזר מאוד ​– והוא אומר: "אין לי מיליון שקלים" ובסוף השנה, לצערי הרב, הכסף הזה הולך. לאן? ליישובים חזקים.
<אראל מרגלית:>
כלומר, אם אין לו את המאצ'ינג הוא לא נכנס לפרויקט.

<יצחק כהן:>
הם פעמיים נהנים
פעם כשהם עשירים ופעם כשהם גוזלים מעניים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
לכן המשימה של המשרד הזה, ואמרתי את זה גם למשרד האוצר, אני אומר את דעתי, והייתי ראש רשות מקומית, אי אפשר יותר להמשיך כך שביישובים באשכולות סוציו-אקונומיים 1-4, ואפילו 5, נחייב בהשתתפות של 25%. אי אפשר. זה לא קורה. אסור שזה יהיה. אפשר לעשות איזה מדרג. אני מאלה שאומרים לא לתת שום דבר בחינם, אבל יש הבדל בין לדרוש 5% השתתפות לבין לדרוש 25% השתתפות.

<אראל מרגלית:>
נגיד שלא היה נדרש מאצ'ינג, יש יכולת ביצוע ביישוב כדי להרים את הפרויקטים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת השאלה השנייה, אבל אותה אפשר לפתור.

<אראל מרגלית:>
אם אתה היית מביא את כל הכסף והיישוב היה מקבל אותו וצריך לבצע את זה- - -

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
ברגע שאני נותן 100% מהתקציב, מה אנחנו עושים? אנחנו בודקים כמה עולה הפרויקט הזה, לבנות אותו ולהחזיק אותו. עולה 5 מיליון שקל – אנחנו אומרים: אנחנו מביאים 75% ואתה תביא 25%.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נניח נותנים את ה-100%. הוא שואל אם לא יקרה שהרשות המקומית תיקח את זה ולא תצליח בסוף להקים. אני מניח שאתם תהיו בפיקוח על העניין הזה.
<יוסי סילמן:>
אל"ף, יש פיקוח. בי"ת, אנחנו מודעים לרשויות מקומיות שיש בהן חשב מלווה. אני חושב שההחלטה של השר בעניין הזה נכונה. אנחנו לוקחים אחריות. יש מקרים שאנחנו מוציאים את המכרזים בשביל הרשות המקומית. אם יש שם חוסר תפקוד כללי אנחנו לוקחים אחריות, בלית ברירה, אבל לא נרצה שהאוכלוסייה תיפגע בגלל חוסר התפקוד והיכולת לממש. ההערה שלך נכונה מאוד בעניין הזה.

היעד השמיני הוא חיזוק החשיבה התוצאתית. זה מהלך שאנחנו מובילים. אנחנו רוצים למדוד כל דבר בתוצאות. בלי סיפורים, בלי חוויות. אנחנו מכניסים את זה להמון שירותים. כאשר נשתפר בעניין הזה והכול יהיה על בסיס הליך אמפירי של קבלת תוצאות ובחינה אני חושב שנדע שאנחנו יותר יעילים.

היעד התשיעי הוא המשך השיפור בהיערכות שירותי הרווחה לשעת חירום.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אם יורשה לי להפריע למנכ"לי. חשוב גם כאן להגיד לאנשי ועדת הכספים הוותיקים יותר, הרבה מאוד כסף הוזרם למאות תוכניות – אני משער שגם במשרדים אחרים אבל אני מדבר על משרד הרווחה – במיוחד לתוכניות לתעסוקה, במיוחד לתוכניות להשמה. כאשר אנחנו בודקים היום תוכניות שהתחילו ב-2008 וב-2009 ומסתבר ש-100 איש נכנסו לתוכנית שעלתה הון תועפות, מיליוני שקלים, ו-3 חודשים מתום התוכנית עדיין אין ולו אדם אחד שהושם לעבודה מתוך ה-100, ומייד אחרי כן התחילו את אותה תוכנית. לכן יש מערך של הערכה ומדידה. זה המון כסף. לעתים נכון היה לעשות את זה, אבל היו חייבים לבדוק מה יש לאזור להציע. אי אפשר לעשות הכשרה בעיר פיתוח בצפון או בדרום של 100 עובדות הנהלת חשבונות סוג 2, אי אפשר. זה עלה הון תועפות למדינה אבל הן לא קיבלו השמה לעבודה כי באזור מגוריהן יש רוויה, אף אחד לא יכול היה לקבל עבודה.

<באסל גטאס:>
מי מחליט על סדר העדיפויות?

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני שמח שהיום, בגלל השיח שלנו עם משרד הכלכלה, אני אומר להם, היות ואני מכיר את האוכלוסייה המוחלשת כי אנחנו נוגעים בה, בואו תעשו מיפוי של מקומות העבודה, תתחילו במיפוי. אי אפשר לפתוח בדימונה קורס למנהלות חשבונות ואי אפשר לפתוח 4 קורסים לעוזרות של מטפלות גננות, אי אפשר, כי יש רוויה. אי אפשר רק לסמן "וי" ולהגיד שיש לנו פחות מובטלים כי ברגע שהם נכנסים לקורס הזה הם נגרעים מקרב המובטלים. לכן הוחלט במשרד ששום תוכנית לא תצא לפועל בלי ליווי.

<אלכס מילר:>
כבוד השר, בעבר היתה יוזמה כאשר התאחדות התעשיינים הודיעה ש-5,000 עובדים חסרים בתחום הטכנולוגיה. כולנו מכירים את מצבן היום של מכללות להנדסאים וטכנאים. השאלה אם יש אפשרות לעשות איזו התאמה בין דרישות השוק היום לבין המצב הבעייתי במכללות.
<יוסי סילמן:>
כשהשר אומר
לא ניגש לתוכנית סתם – זה לעשות סקר שוק, לעשות מיפוי צרכים ובהתאם לזה לבנות תוכנית, ולא לבנות תוכנית ואחר-כך למצוא לְמה היא מתאימה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אספר לך על שילוב מעניין של משרד הרווחה, משרד הכלכלה ואיגוד התעשיינים. קמ"ג דרש 25 הנדסאים. היה איתור של הרשות המקומית ושל משרד הרווחה של חבר'ה ממשפחות מוחלשות שסיימו י"ב כיתות וסיימו את הצבא, שקשה להם להיכנס לתוך האקדמיה בגלל תעסוקתם. נרשמו כל ה-25 לקורס, סיימו ונקלטו בקמ"ג. על זה אני מדבר.

<באסל גטאס:>
מה התפקיד של שירות התעסוקה בעניין הזה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה היה חריג שנתתי לשאול אבל באמת נשתדל לערוך דיון מסודר. יהיה זמן לשאלות. אחרת אנחנו יוצאים לכל מיני זוויות חשובות אבל לא מגיעים לעיקר.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
הזכרתי את זה רק בגלל שאנחנו השילוב בין רווחה ותעסוקה ויש לנו שיתופי פעולה עם משרד הכלכלה ועם התאחדות התעשיינים. לצערי הרב כשאנחנו בודקים אחורה, אני חוזר על כך, הושקעו כספים ואנשים לא הושמו למקומות עבודה.

<יוסי סילמן:>
היעד התשיעי הוא המשך השיפור בהיערכות שירותי הרווחה לשעת חירום. נגעתי בזה, אבל אני חייב להגיד לכם שאנחנו מסתכלים גם צפונה. אף אחד לא יודע שפתחנו מרכז חוסן ברמת הגולן. החוכמה היא להקדים ולהבין את המגמות. אנחנו הולכים לקלוט 142 צוותי צח"י בצפון, ובהחלט בנוסף לעוטף עזה אנחנו כבר מסתכלים קדימה ומפתחים חוסן קהילתי.

הדבר הבא, אחד מהלקחים של "צוק איתן" הוא מיגון השירותים בתוך הקהילה על מנת להבטיח רציפות תפקודית. הרי הדבר הכי חשוב, שמרכז יום לקשיש ימשיך לעבוד גם תחת אש. זה בעצם הדבר האמיתי. השר הקצה לזה קרוב ל-10 מיליון שקלים. כמובן פה צריך לקבוע סדרי עדיפויות. אבל אני מקווה שאנחנו נגיע תוך שנה לכך שכל השירותים שנמצאים בתוך הקהילה ימוגנו ולמעשה נוכל להבטיח רציפות תפקודית גם תחת אש כי הבנו שכאשר סוגרים מרכז יום לקשיש באירועים קשים והוא נשאר בבית זה דבר הרסני לחלוטין. זה חלק מן העניין.

אנחנו עושים מיפוי נזקקים. אני חייב להגיד לכם שיש לנו עבודה מצוינת עם הביטוח הלאומי. אנחנו יודעים היום להגיע גם לנזקקים שלא רשומים במשרד הרווחה אלא רשומים בביטוח הלאומי. במצב חירום אנחנו מעבירים את הנתונים לרשויות המתאימות על מנת להבטיח באמת שיגיע עובד סוציאלי לכל אחד ואחד, גם אם הוא לא רשום במשרד הרווחה.

עוד פרויקט שאנחנו מובילים בעניין הזה הוא מתנדבים.

<זהבה גלאון:>
לא הבנתי. אתה יכול להרחיב בעניין הזה?
<יוסי סילמן:>
כן. יש אנשים, למשל חולי נפש, שרשומים בביטוח הלאומי. הם לא רוצים להיות רשומים ברווחה בשל הסטיגמה בחברה. לכאורה אני יודע רק על מי שרשום ברווחה. במצב חירום ביטחוני אדם כזה זקוק לעזרה ואף אחד לא מגיע אליו כי למעשה הוא מתחת לרדאר. ואז יש לנו מעטפת. פעם בחודש הרשימות מעודכנות. אני לא מפרסם אותן בשגרה כי יש פה חיסיון, יש פה היבט משפטי עדין מאוד, אבל במצב חירום אני יודע לשלוח רשימה לכל מחלקת רווחה של כל רשות מקומית, שמות של כל האנשים, גם כאלה שאנחנו לא מכירים. למעשה אם אוכל קצת לפני – אז מגיעים אליהם לסיורי בית, אני מכניס אותם למעגל הנזקקים. זה קפיצת מדרגה. דרך אגב, זו רשימה שמתעדכנת פעם בחודש.
<זהבה גלאון:>
מה הפער בין הרשימה הזאת למטופלים על-ידי משרד הרווחה?

<יוסי סילמן:>
מאות אחוזים. ראשית, אנחנו לא מתעסקים בחולי נפש, צריך לזכור, זה משרד הבריאות.

<מיכל רוזין:>
זה חלק מן הבעיה, שאין שיתוף פעולה בין הרווחה לבריאות.

<יוסי סילמן:>
בחירום אנחנו אחראים על הכול, אז אין מי שייך ומי לא שייך. הפעלנו את זה בחלק מן המקומות ב"צוק איתן".

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
הלקח של "צוק איתן" הביא אותי לכך שאמרנו: לפני שנתחיל לריב, שני המשרדים, במצב חירום משרד הרווחה לוקח אחריות. הפער הוא של מאות אחוזים. רשומים אצלנו 400 איש- - -

<יוסי סילמן:>
אנשים לא רוצים להיות רשומים כי זה סטיגמות.

<מיכל רוזין:>
זה לא שהם לא רוצים להיות רשומים אלא יש חלוקה בין משרד הבריאות ומשרד הרווחה.

<יוסי סילמן:>
לא רק זה. רבים מהם חולי נפש והם לא רוצים להירשם ברווחה. יש להם את הפרטיות שלהם. אם את רוצה, אוכל לפלח לך כמה רשומים אצלנו וכמה לא. פעם בחודש הרשימות מתעדכנות. יש לנו את זה בכספת, אני לא מפיץ את זה כי אני שומר על חיסיון. במצב חירום אני יודע להפיץ את זה לכל אחד.

<מיכל רוזין:>
זה מידע שקיים בביטוח הלאומי. כלומר, יש כאן שלושה גופים שכל אחד עושה את החלק שלו.

<יוסי סילמן:>
צריך לזכור שבשגרה אסור לו להעביר אלי מידע. יש פה חיסיון.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
זה לא משנה. יש גוף אחד שהחליט לקחת אחריות.

<מיכל רוזין:>
אני אומרת להיפך, זה צריך להיות מידע למצבי חירום ביטחוניים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
קל מאוד במצבי חירום להגיד. נכון, הלוואי ובשגרה זה היה. מצבי החירום גורמים לנו להיות הרבה יותר פתוחים.

<מיכל רוזין:>
ויעילים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
את צודקת.

<יוסי סילמן:>
אני יכול להגיד עוד דבר. אנחנו בשלב של גיוס מתנדבים לשעת חירום. גם בעניין הזה אנחנו בקפיצת מדרגה.
היעד העשירי של המשרד הוא רפורמה בפיקוח – דיבר על זה השר – וגם רפורמה בשירותים החברתיים. אני לא מוצא לנכון להתעכב על זה.

היעד האחד-עשר הוא שיפור המשילות. אין ספק שאנחנו בתהליך במגמה להגיע לכך שהפיקוח יהיה משמעותי יותר, גם עם מקל וגזר, וגם להעניק למפקח יכולת להעניש ולא רק לעשות נו-נו-נו. אני חושב שהעניין הזה ישפר בצורה דרמטית את התפקוד של המשרד.

אני יכול להציג נתונים שבשנת 2013 כל משפחה חמישית בישראל טופלה בשירותי הרווחה. אנחנו מדברים על כך ש-20% ממשקי הבית מטופלים בשירותי הרווחה. עוד פעם, זה ברמות השונות, שעוד מעט אדבר עליהן, חלקם ילדים בסיכון, עוני וכולי, אבל שנבין את התמונה.

<באסל גטאס:>
כשאתה אומר שמטופלים במשרד, זה כולל ביטוח לאומי?

<יוסי סילמן:>
לא, רק במשרד הרווחה.

יש פה איזה פילוח שאני לא בטוח שאתם יכולים לראות.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
זה כולל אלפי תיקים של זוגות שמתגרשים והתיקים האלה לא אינטנסיביים. לעתים זה לטובת בית-המשפט, כלומר לא כולם אנשים רעבים, אבל זה שיעור גדול מאוד ובולט.

<יוסי סילמן:>
אפשר לראות בשקף הזה את השיעור מכל אשכול שצורך את שירותי הרווחה. אפשר לראות שבאשכול 1 קרוב ל-40% מהאנשים צורכים את שירותי הרווחה. זה לא במספרים מוחלטים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אשכול 1 זה 99% ישובים בדואים-ערבים. יש כמדומני שני ישובים יהודיים שנמצאים באשכול סוציו-אקונומי 1.

<באסל גטאס:>
ישובים חרדיים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
הפילוח הזה מעניין.

<יוסי סילמן:>
חשוב לי להדגיש שזה לא במספרים מוחלטים אלא שיעור מאותם תושבים שצורכים שירותי רווחה ביישוב. אפשר לראות: 40% באשכול 1, וכמובן זה הולך ויורד, באשכול 2 קרוב ל-30%, באשכול 5, שבמספרים המוחלטים הוא הכי גדול, צורכים כ-17% את שירותי הרווחה. הופתעתי לראות שבאשכול 10, בסביון, 7% צורכים את שירותי משרד הרווחה. בטח זה סכסוכי גירושים, אם אני מבין נכון.

<מיכל רוזין:>
יש טענה, שבגלל שאנחנו בודקים לפי אשכולות, ועיר כמו תל-אביב-יפו למשל נחשבת באשכול גבוה יחסית אבל אנחנו יודעים שיש שם שכונות וחלקים של העיר שהם במידה מסוימת יכולים להיחשב אשכול 1 או 2- - -

<יצחק כהן:>
העיר מספיק חזקה כדי לטפל בהם.

<מיכל רוזין:>
זה לא נכון. עובדה שזה לא נכון. אולי העיר חזקה אבל למדינה יש אחריות לתושבים במקומות האלה.

<יצחק כהן:>
ראש העירייה צריך לקחת את זה בחשבון.

<מיכל רוזין:>
אבל לא כשעיר כמו ירושלים או תל-אביב סופגת דברים שהם מעבר למוניציפלי, כשהיא סופגת דברים רחבים יותר. למשל תושבי דרום תל-אביב והפליטים. אין מה לעשות, זה סוגיה לאומית. אז מה אם הם באים לעיר תל-אביב? אז מה אם העיר עשירה? זו תופעה לאומית.
<יוסי סילמן:>
דרך אגב, בשנת 2014 לראשונה משרד הרווחה לקח אחריות על כל הפליטים בדרום תל-אביב. לא פליטים אלא מהגרים. לא משנה. שינינו את ההגדרה ואנחנו מטפלים בכל הילדים בסיכון כמו בכל ילד ישראלי.
<מיכל רוזין:>
מדוח המבקר.

<יוסי סילמן:>
הקצינו 4 מיליון שקלים. אנחנו פותחים שם מועדונים. זה כבר בביצוע.

<מיכל רוזין:>
זה מאצ'ינג עם העירייה. כן העירייה נתנה פה כסף.

<יוסי סילמן:>
25%. אני חושב שזה פריצת דרך גם בטיפול באנשים מתחת לרדאר.

<יצחק כהן:>
חולדאי נותן 25%.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אגב, הוא דורש, וזו זכותו.

<יצחק כהן:>
חולדאי צריך לתת 85%.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
להערה של חברת הכנסת רוזין, גם בירושלים וגם בתל-אביב ההתייחסות אחרת. זכותו של ראש עירייה להגיד: זה שיש לי רזרבות לא אומר שאתן 50%. יש פעמים שהוא נותן 50% ויש פעמים שלא. אחרי הביקור הנורא של כולנו ב"מחסני הילדים" התחייבנו לקחת על זה אחריות. אנחנו עושים בחלק שיתופי פעולה עם העירייה, בחלק שיתוף פעולה עם עמותות נהדרות שעובדות שם, אבל אנחנו בכל מקרה נותנים 75%. הקצינו לזה מיידית 4 מיליון שקלים.
<מיכל רוזין:>
צריך גם שיתוף עם משרד הכלכלה כי בגילאי 0-3 שנים לא פתרנו את העניין הזה עם 4 מיליון שקלים. גם החלופות האלה מועברות בין משרדי הממשלה השונות. מעונות יום נמצאים במשרד הכלכלה עדיין.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני משער שיהיו שאלות וכולנו נדבר על תקציבים.

<אראל מרגלית:>
למה מעונות יום באמת לא נמצאים אצלכם?

<יוסי סילמן:>
השאלה אחרת, למה הם לא במשרד החינוך.

<אראל מרגלית:>
זה שערורייה במקום אחר מקום בארץ. ניסן סלומינסקי הביא לכאן את האנשים מכמה מקומות בארץ- - -

<קריאה:>
יותר הגיוני שזה יהיה במשרד החינוך.

<יוסי סילמן:>
בהפרדה בין המשרדים היתה על זה מלחמה גדולה ואנחנו הפסדנו.

<מיכל רוזין:>
אנחנו ממשיכים להיאבק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ניתן לחנן פריצקי לדבר עכשיו ואחר-כך תשאלו שאלות. לפעמים בשאלות אנחנו מושכים את הדיון לכיוון מסוים.

<חנן פריצקי:>
בוקר טוב. אני מנהל אגף התקציבים של משרד הרווחה. נסתכל על תקציב משרד הרווחה לשנת 2015, קצת שינויים, קצת מגמות. בהמשך למה שאמרו השר והמנכ"ל קצת נכניס את זה למספרים.

תקציב משרד הרווחה בשנת 2015 הוא 6 מיליארד ו-95 מיליון שקלים, יחד עם הכנסה מותנית של 1.8 מיליארד שקלים.

<יוסי סילמן:>
זה בעצם המאצ'ינג וההשתתפות של הרשויות המקומיות.

<מיכל רוזין:>
כמה מתוך זה הוא ביטוח לאומי?

<יוסי סילמן:>
זה לא קשור לביטוח הלאומי.

<חנן פריצקי:>
תקציב משרד הרווחה הוא 6.095 מיליארד שקלים. התקציב המותנה הוא 1.8 מיליארד שקלים. רוב ה-1.8 מיליארד שקל מגיע מהרשויות המקומיות. יש פה גם השתתפות פונים. ברוב השירותים אנחנו מקפידים מאוד על כך שהפונים גם ישתתפו, שגם המשפחות ישתתפו בשירותי רווחה, הכול כמובן בהתאם למבחני הכנסות שהם מודעים להם, מתוך עיקרון שכל מי שמקבל שירות צריך באיזה מקום גם לשאת בעלות. התוספת האחרונה היא ביטוח לאומי, אבל מן הבחינה הזאת הדבר היחיד שיש בו הכנסות פה הוא רק קצבאות נכות. אנחנו מקבלים חלק מהפיצול של קצבאות נכות לחוסים שנמצאים אצלנו במסגרות חוץ-ביתיות. זה הדבר היחיד שנמצא מביטוח לאומי. אנחנו מדברים על מוגבלים, שאצלם עושים פיצול קצבה ורק אם הם נמצאים במסגרות של 24 שעות ביממה חלק מזה מגיע חזרה למשרד.
אנחנו רואים גידול משמעותי מאוד בתקציבי משרד הרווחה בשנים האחרונות. הגדלנו את היקף השירותים ונכנסנו למספר תחומים חדשים שלא נכנסנו אליהם עד היום, עם הרחבה גדולה מאוד של הטיפול שלנו באוכלוסיות חדשות שבהן אנחנו נוגעים בשנים האחרונות. אדבר על זה קצת בהמשך.

השקף הזה הוא אחד השקפים שמייצגים הכי הרבה את תקציב משרד הרווחה. הוא בעצם מראה מה משרד הרווחה עושה. הדבר המרכזי שאתם רואים פה הוא שקרוב ל-6 מיליארד שקל מתקציב משרד הרווחה בשנת 2014, שעמד על 7.3 מיליארדי שקלים, הולך לאספקת שירותי רווחה. שירותי רווחה מבחינתנו זה שירותים החל במסגרות הטוטליות ביותר של החוסים הכי קשים, דהיינו כאלה שזקוקים לטיפול 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. אנחנו מדברים פה על בתי אבות, על פנימיות לילדים בסיכון, על מסגרות לנשים מוכות, מסגרות שמקיפות 24 שעות ביממה, ואנחנו מקיפים את כל סל השירותים בטיפול; עובר בשירותים בקהילה, חוסים שנמצאים בקהילה ולהם אנחנו נותנים מגורים בקהילה עם שירותים בתוך הקהילה; המשך בחוסים שנמצאים בבית ומקבלים שירותי קהילה במגוון תחומים: מסגרות תעסוקה, מסגרות יום, מועדונים, שירותים שונים שאנחנו מספקים; ועובר בחוסים שנמצאים בבית ומקבלים שירותים אחת לשבוע, אחת לשבועיים – מרכזי מניעת אלימות למיניהם, מרכזי טיפול באלכוהול ושירותים שונים. אתם רואים שזה מגיע להיקף של כ-6 מיליארד שקלים. שם מרבית השירותים שאנחנו נותנים.
כל השירותים שאנחנו נותנים מסופקים באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים ולכן אתם רואים בשקף שאנחנו מממנים את המחלקות לשירותים חברתיים, את העובדים בתוך המחלקות לשירותים חברתיים. זה מתוך התקציב סדר גודל שמתקרב ל-700 מיליון שקלים. לשם מגיעים כל הפונים. זה בגדול מבט-על על תקציב הרווחה.

<באסל גטאס:>
למה שכר העובדים הסוציאליים מופיע בנפרד, לא בתוך הסל של השירותים?

<חנן פריצקי:>
אפשר להראות את זה בכל מיני פילוחים. תיאורטית אתה צודק, אפשר היה להראות את זה גם בתוך שירותים.
<באסל גטאס:>
אתה רוצה לומר שה-6 מיליארד לא כולל את שכר העובדים הסוציאליים?

<חנן פריצקי:>
ה-6 מיליארד שקל כולל את כל אספקת השירותים. זה כולל את כל השכר בתוך אספקת השירותים. ה-600 מיליון שקל שאתה רואה פה זה העובדים ברשויות המקומיות שבעצם מנהלים את המחלקות לשירותים חברתיים. הם אלה שהפונים רואים כשהם מגיעים למחלקה לשירותים חברתיים ואותם אנחנו מממנים.

אקדים כבר שאלה לגבי הרזרבה. הרזרבה היא נושא שדיברו עליו בשנה האחרונה הרבה מאוד בשולחן הזה. אני חייב להצהיר פה – אני לא יודע לגבי משרדים אחרים, אצהיר לגבי המשרד שלנו – בעשור האחרון כל הרזרבה הלכה למשרד, ואף יותר, הלכה אך ורק לשירותים חברתיים. יש לנו מטרה מרכזית מאוד, לשמור על השירותים שלנו מעודכנים ריאלית.

<יצחק כהן:>
מה זאת אומרת? לאן היא היתה צריכה ללכת?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לעתים הרזרבות נלקחות לצרכים אחרים שהאוצר לוקח. במשרד הרווחה הן תמיד הולכות לתקציב המשרד.

<מיכל רוזין:>
התקציב של 2014 נוצל במלואו?

<חנן פריצקי:>
תקציב 2014 לא רק נוצל. בסופו של יום משרד האוצר צריך להוסיף לנו סדר גודל של 200 מיליון שקל לטובת השירותים החברתיים. יש לנו מאבק קשה מאוד, אבל אנחנו מצליחים בסוף לשמור על כל השירותים שלנו ריאליים, לדאוג לכך שכל עלויות השכר, כל עלויות האחזקה יתורגמו אל תוך השירותים החברתיים. אנחנו גם מגדילים ומרחיבים את סלי השירותים שאנחנו נותנים. עשינו את זה במסגרות לנוער עבריין, עשינו את זה במסגרות לילדים בסיכון.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני רוצה להגיד, ברשותך, סליחה שאני מתפרץ, משהו שלא ינעם לאוזני חלק מן האנשים. שיסלחו לי אפילו חברי מהמשרד ואנשי משרד האוצר. אחת הבעיות שאנחנו מגלים היא כל שאלת ההפרטה של שירותים חברתיים במדינת ישראל. זאת בעיה. אני לא זוכר שכאשר הייתי מנהל בית-ספר כמעט כל דבר היה מופרט כפי שקורה היום. עם השנים משרד הרווחה בעצם הפריט את השירותים. אגב, זה קיים בכל העולם. אני חושב שדווקא במדינת ישראל היו צריכים להיות הרבה יותר זהירים. ההפרטה הזו גם בנתה כל מיני תעריפים, לעתים ריאליים ולעתים כאלה שיוצרים בעיה. הרזרבות האלה, חלק גדול מן הכסף הוא ממש לתיקון העוולות האלה, ואני שמח שזה נשאר בתוך המשרד. כאשר מסתבר שתעריף מסוים לא מספיק, בין אם זה למשפחות אומנה ובין אם זה – למשל בנושא של שיקום האסירים, של רש"א (הרשות לשיקום האסיר), הפסקנו את ההפרטה של רש"א, החזרנו את רש"א למשרד והעלינו את התעריפים.

<יצחק כהן:>
זאת תוכנית ישנה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
לא, זאת לא תוכנית ישנה, אדוני. זאת תוכנית של שנה.

<יצחק כהן:>
היתה תוכנית ורש"א התנגדה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
רש"א התנגדה ולמשרד הרווחה היה נוח כך. רש"א חזרה אלינו עם מנכ"ל חדש ועם תקצוב שונה לגמרי, מ-14 מיליון ל-28 מיליון שקל, הכפלנו את התקציב.

<אילן גילאון:>
כל זה לא משנה. התובנה היא שאת הרווחה אי אפשר בכלל, באופן מוחלט, לנהל על-פי גורמים פרטיים משום ששם אתה צריך למקסם רווחים ולצמצם הוצאות. מאיר כהן, אתה יודע, זה נגמר בהתעללות בחסרי ישע. זאת השאלה לגבי כל מיני מוסדות שמנוהלים על-ידי יזמים כלכליים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני רוצה לספר לך, אתמול נערך דיון במשרדי על כך שלפעמים יש מתווך באמצע. משרד הרווחה החליט שבנושא אומנה הוא בונה סל של 1,150 שקלים בנוסף לקצבה לכל ילד במשפחת אומנה, עבור חוגים וכולי. אמרו למפעילים: אתם תעשו את האיזון בתוך המשפחות. הגיעו המשפחות ואמרו שכולם מקבלים "פלאט". נוח למפעילים לתת לכולם "פלאט" של 1,150 שקלים. אז אחד שמוציא 350 מקבל יותר, ואחד שמוציא 2,000 מקבל פחות. זה משהו מוטרף לגמרי. אנחנו חייבים לתקן את זה מייד.

התיקון הגדול שאנחנו עושים, אנחנו בוחנים מחדש את כל התעריפים שהוסכם עליהם. בחלק לא מבוטל מהתעריפים, פרט להתייקרות, מסתבר שיש דברים אחרים. אני לא יודע למה ילד מוגבל שנמצא במשפחה המדינה יכולה להגיד שמגיע לו רק חוג אחד. ואם יש ילד מוכשר שצריך שני חוגים? זאת בדיוק המלחמה שאנחנו עושים ואנחנו מנצלים את הרזרבות האלה.

<אילן גילאון:>
אנחנו הולכים לחקיקה בתחום הזה, שאולי תעזור לך, שהשירות יהיה צמוד, שאפשר יהיה לגרור אותו ממקום למקום בלי התניה. הרי המשפחה ב-90% מן המקרים היא המקום הכי נכון והכי נוח שהמטופל יהיה בתוכה, ולא מוסד, זה ברור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה צודק.

<אילן גילאון:>
אני שמח שגם אתה חושב כך.

<חנן פריצקי:>
זה, בגדול, תמונת משרד הרווחה ממעוף הציפור.
השקף הבא מתייחס לתוספות המרכזיות לשנת 2015. קיבצנו אותן בשלושה נושאים מרכזיים: טיפול בילדים ונוער בסיכון, טיפול ממוקד במשפחות במצוקה, וטיפול במוגבלים וחוסים במצבי סיכון. אלה שלושת הדברים המרכזיים שקיבלו תוספות בשנת 2015.

בטיפול בילדים ונוער בסיכון יש לנו תוספת של 80 מיליון שקל. במסגרת זו יש לנו את חוק האומנה, התוכנית הלאומית. אנחנו ממשיכים להרחיב את התוכנית הלאומית ליישובים נוספים, לקבוצות נוספות, לשכונות נוספות. גם בדרום תל-אביב יש לנו פרויקט, בהתאם לשאלתה של חברת הכנסת רוזין. יש לנו פרויקט לטיפול בפוגעים מינית בפעם הראשונה. עד היום התעסקנו יותר בטיפול בנפגעים והשנה נכנסנו גם לטיפול בפוגעים.

<מיכל רוזין:>
הסתיימה המחלוקת?

<חנן פריצקי:>
הסתיימה המחלוקת. אנחנו מטפלים גם בזה.

<זהבה גלאון:>
הסתיימה באיזה מובן, שהם תחת משמורת?

<חנן פריצקי:>
לאו דווקא. פוגעים מינית – עד כה התעסקנו יותר בקורבנות והיום אנחנו מתעסקים גם בפוגעים.

<מירב דדיה מולד:>
גם ילדים וגם עוברי חוק.

<זהבה גלאון:>
אנחנו מדברים על פוגעים שנמצאים נניח בבתי-כלא או לא?

<חנן פריצקי:>
לא. בקהילה.

<יוסי סילמן:>
או במסגרות חסות הנוער שלנו.

<מירב דדיה מולד:>
או שהם מתחת לגיל האחריות הפלילית, ילדים פוגעים. גם הם מקבלים היום טיפול.

<חנן פריצקי:>
בנוסף לכך, אנחנו מרחיבים את "הבתים החמים". עד היום חלק גדול מ"הבתים החמים" היו לנערות במצוקה. איתרנו וזיהינו שמדובר גם על בנים שצריכים "בתים חמים" ואנחנו מתחילים להרחיב את מספר "הבתים החמים" לגבי לטובת הבנים.

נכנסנו באופן מאוד מאוד מסיבי, בהתאם למדיניות השר, לטיפול ממוקד במשפחות במצוקה. פה יש לנו מגוון של תוכניות, שאמורות ביחד ליצור שינוי משמעותי מאוד. לקחנו על עצמנו, השנה פיתחנו 4 מרכזי תעסוקה שהולכים להתרחב. כשאנחנו מדברים על מרכזי תעסוקה מדובר חד וחלק על אוכלוסייה שהיא בתחום הרווחה. אנחנו לא דורכים לא על שירות התעסוקה ולא על משרד הכלכלה. אנחנו מדברים על חוסים בעלי מורכבוּת תעסוקתית משמעותית מאוד, שבלי מעטפת של משרד הרווחה לא יצליחו לעולם לצאת, לא ממעגל העוני, לא ממעגל היעדר התעסוקה, לא מהמעגלים שבהם הם נמצאים.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
יש נקודה שדי נעלמה מעינינו במהלך השנים שחלפו. במקלטים לנשים מוכות, הסתבר מבדיקות שערכנו שאימהות לילדים מתבגרים לא הגיעו למקלט או מיעטו להגיע למקלט כי לא היה איפה לשים את הילדים שלהן. אתן מכירות את זה טוב יותר ממני. אנחנו בונים בבאר-שבע – זו הסנונית הראשונה, שמייד יש הקצאת קרקע ויש כסף לכך – מתחם דירות. בעצם המקלטים לא יהיו מין מקלט שבו הילדים וההורים שוהים אלא מתחם שיהיו בו 6 דירות. לכל אישה שמגיעה יש יחידה פרטית שהיא יכולה לגדל בה את הילדים שלה בני 16, 17 ואפילו לפני גיוס. זאת השקעה גדולה מאוד שלנו, בין 8-10 מיליון שקלים. המקום הבא שבו נעשה את זה הוא חיפה, ויש כבר הקצאת כסף לעשות את זה במגזר הערבי. לצערי אנחנו לא כל-כך מוצאים יישוב ערבי שיהיה מוכן להקים דבר חשוב כזה אצלו. אני מקווה שבסוף יימצא ראש העירייה שירים את הכפפה.

<באסל גטאס:>
לתושבי המקום או אזורי?

<חנן פריצקי:>
אזורי. אנחנו בונים את הכול אזורי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני חייב להגיד לך שבקלנסואה מצאתי הרבה אומץ ובטירה יש מקלט יוצא מן הכלל. יש סימנים חיוביים ראשונים.

<חנן פריצקי:>
כפי שאמרתי, אנחנו מתעסקים הרבה מאוד עם תעסוקה, אבל תעסוקה למוגבלים, תעסוקה לאוכלוסייה שלא קיבלה מענה עד היום מכיוון שהיא נפלה בין הכיסאות ומשרד הכלכלה ושירות התעסוקה לא יכלו להתמודד איתה. רק אנחנו, עם הכלים שאנחנו יכולים לתת, עם מעטפת, מנסים להחזיר אותם לשוק העבודה וגם בעצם להוציא אותם ממעגל העוני.

השנה הצלחנו, אחרי הרבה מאוד שנים, לקבל סכום של 10 מיליון שקל שאתו אנחנו מתעתדים להקטין את ההשתתפויות של משפחות במצוקה. חברת הכנסת זהבה גלאון דיברה קודם על ילדים במעונות יום. יש לנו קבוצה של יותר מ-17,000 ילדים שנמצאים במעונות יום כאשר ההשתתפות שלהם גדולה מאוד. מדובר על אוכלוסייה קשה מאוד, במצוקה קשה מאוד. אנחנו הולכים השנה לראשונה להקטין את ההשתתפות של המשפחות על מנת שיותר ילדים יגיעו לשם וזה יקל מאוד על המשפחות להיכנס למסגרות שלנו ויחבר אותן לשירותי הרווחה.
הנושא הבא הוא טיפול במוגבלים וחוסים במצבי סיכון. דיברו השר והמנכ"ל על חוק האוטיסטים. לא ארחיב על זה.

אנחנו גם עושים מאמץ רב מאוד להמשיך ולבנות מעונות לנוער עובר חוק. יש לנו שם מצוקת תורים גדולה מאוד ותור המתנה ארוך מאוד לנוער עבריין, עם חוסר במקומות במעונות נעולים. קיבלנו תקציב גם לבינוי וגם למכסות על מנת להכניס אותם למסגרות.

אנחנו ממשיכים גם לטפל בתורי המתנה. אנחנו מקווים מאוד שהשנה גם לגבי מוגבלים נצליח להתמודד עם כל תורי ההמתנה לכל מי שממתין לטיפול כלשהו, גם במסגרות חוץ-ביתיות.

<סתיו שפיר:>
אפשר שאלה קטנה בנושא הזה? יש תחושה שהמערכות לא מחוברות. הרי כבר שנתיים לפני שילד עם מוגבלות, עם אוטיזם או עם פיגור, מסיים בית-ספר אפשר לדעת שהוא יהיה צפוי לצאת מבית-הספר ולהיות זקוק או לסוג של תעסוקה או לבית לחיים. הדברים האלה ניתנים לחיזוי.

<יוסי סילמן:>
למה את אומרת שיש בעיה? אני לא מכיר בעיה. אני יודע אולי למה את מתכוונת, לילדים בגיל הרך שמאובחנים עם אוטיזם.

<סתיו שפיר:>
לא, אני מתכוונת לשלבים של המעבר, בגילאים 18-21.

<יוסי סילמן:>
ממש לא. יש לנו תחזיות. אנחנו נערכים.

<סתיו שפיר:>
עובדה שהרבה מאוד הורים מגיעים לשלב שהילד – שהוא כבר מבוגר – מגיע לגיל 21-22 והם מתחילים לחפש עבורו את הבית לחיים, עוברים ונודדים בין המקומות הקיימים ולא מצליחים למצוא ואז מתחילים לבנות את הבית בעצמם. גם פה הקשר בין המשרד לאלו"ט, להורים עצמם, לאפשרות הבחירה שניתנת בכלל להורים לבחור את הסביבה בשביל הילד שלהם הוא קשר רופף ופעמים רבות נראה כאילו המערכת נמצאת בהפתעה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני רוצה שיקומו אנשי אלו"ט ויגידו שהקשר רופף.
<סתיו שפיר:>
אני אומרת את זה מתוך המשפחות וההורים, לא מתוך הארגונים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני נפגש עם אנשי אלו"ט בכל שבוע.

<סתיו שפיר:>
מאיר כהן, אין פה טענה לא כלפי המשרד וממש לא כלפי אלו"ט. אנשים עושים עבודה מצוינת. ועדיין הרבה מאוד משפחות- - -

<דפנה אזרזר:>
אנחנו פה והקשר לא רופף.

<סתיו שפיר:>
אני מקבלת פניות רבות ומכירה את הנושא מקרוב. הרבה מאוד משפחות נותרות ללא מענה. אני שואלת איך עובד הקשר.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
גם חוק- - - וגם חוק הרווחה נותנים לזה מענה.

<דפנה אזרזר:>
נכון שבפועל אין מספיק מוסדות לילדים בגיל הזה. הורים מתחילים לחפש פתרונות כשהילד מגיע לגיל 21.

<סתיו שפיר:>
ולגייס בעצמם מיליוני שקלים כדי לבנות בתים לחיים. כשהילד מגיע לגילאים האלה הורים מתחילים לגייס בעצמם מיליוני שקלים כדי לבנות בעצמם מעונות.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
יש לי המון מה להגיד על זה, אבל לא בפורום הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תרשמו את זה כשאלה.

<אילן גילאון:>
אני רוצה לשאול אותך שאלה מספרית. יש לי אי-הבנה פה. הוא עונה על זה ממילא, עכשיו הוא מדבר על זה. אני מוצא כאן קיצוץ של יותר מ-50% בשירות לילד ולנוער. איך זה מתיישב עם מה שאתה אומר?

<סתיו שפיר:>
אני מכירה את הנושא מאוד מקרוב.

<שמעון סולומון:>
לא שאין בעיה, יש פה כל מיני בעיות.

<סתיו שפיר:>
יש בעיה. זה לא נאמר מתוך מתקפה. אל תיבהלו מכל מה שאני שואלת.

<בועז טופורובסקי:>
שום תשובה לא מקובלת עליך. את חושבת שרק את צודקת. זה לא מקובל עליך.

<אילן גילאון:>
זה לא ויכוח. זה שאלת אינפורמציה.

<בועז טופורובסקי:>
היא לא מקבלת שום תשובה שלא מתאימה לְמה שהיא רוצה. די, נגמר.

<באסל גטאס:>
ליש עתיד יש סף סבלנות נמוך לביקורת. כנראה עם התקרבות הבחירות הסף הזה יורד עוד יותר.
<בועז טופורובסקי:>
כל עוד יש- - -

<באסל גטאס:>
תירגע.

<בועז טופורובסקי:>
תירגע אתה.

<באסל גטאס:>
מי אתה? תירגע. תדבר בצניעות, בכבוד.

<בועז טופורובסקי:>
תדבר אתה בצניעות.
<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, חנן פריצקי ימשיך הלאה ואחר-כך יהיו שאלות.

<חנן פריצקי:>
כפי שאמרתי, אנחנו מטפלים גם בתורי המתנה. יש גם תשובות לכל נושא.
<אילן גילאון:>
אבל מה עם 20 מיליון שקלים?

<חנן פריצקי:>
אני מבטיח שבעוד שנייה תקבל תשובה. אם לא, אענה בשמחה.

אמרתי, אנחנו מטפלים גם בתורי המתנה. אנחנו מקווים מאוד לסיים עם זה. יש לנו צוואר בקבוק בבנייה של מעונות נעולים לנוער עבריין, זו הבעיה המרכזית שיש לנו. קיבלנו עכשיו תקציב גדול מאוד לטובת בנייה של מעונות ואנחנו מקווים מאוד שזה יסגור את צוואר הבקבוק.

הדבר האחרון שאציג, ואולי כך גם אתן תשובה לחבר הכנסת גילאון, אנחנו מדברים על חלוקה תקציבית לשנים 2014 ו-2015 בהתאם לשירותים. אתם רואים ששירותים לאנשים עם מוגבלויות מהווים סדר גודל של יותר מ-2 מיליארד שקל, אחריהם שירותים לילד ונוער עם 1.3 מיליארד שקל. יש לנו כוח אדם ברשויות המקומיות, שדיברנו עליו: משפחות – 141 מיליוני שקלים; זקנים – 205 מיליוני שקלים.
השקף הבא, לגבי 2015, מראה את אותו שקף בדיוק באותה חלוקה. בכל התחומים יש עלייה.

<באסל גטאס:>
הסברת את ההבדל בין נטו וברוטו?

<חנן פריצקי:>
הסברתי בהתחלה ואני מוכן לחזור על זה.

<באסל גטאס:>
איפה המיליארד הנוסף?

<חנן פריצקי:>
זה הכנסה מהרשויות המקומיות והמאצ'ינג והכנסה ממשפחות.

<יוסי סילמן:>
אילן גילאון, אתה רואה שיש הרחבה גם בילד ונוער.

<חנן פריצקי:>
ילד ונוער, ולצורך העניין, ילדים ונוער בסיכון- - -

<אילן גילאון:>
זה מופיע בספר התקציב. אני לא יודע. אמרו לי שיש קיצוץ של 20 מיליון שקל ברשות לחסות הנוער.

<חנן פריצקי:>
לא יכול להיות. יש שם גידול משמעותי מאוד. אנחנו נבדוק. אבל לגבי ילדים ונוער בסיכון באופן כללי, התקציב ב-2014- - -

<קריאה:>
אין שם קיצוץ.

<חנן פריצקי:>
אבדוק את זה מייד כשאסיים לדבר. אנחנו מדברים על ילדים ונוער בסיכון, שם התקציב עלה מ-1.3 מיליארד שקל ל-1.4 מיליארד שקל בשנת 2015. אנחנו מדברים על גידול בכל התחומים, בכל השירותים. מן הבחינה הזאת אני חושב שתקציב 2015 מהווה בשורה יפה מאוד לשירותי הרווחה. כמובן תמיד אפשר לתת יותר, תמיד אפשר לעשות יותר. אני חושב שבנסיבות הנוכחיות יש לנו תוספות יפות מאוד ואנחנו מקווים ששנת 2015 תהיה רק פתיח להמשך גידול בשירותי הרווחה. תודה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ניתן עכשיו רשות דיבור לחברי הכנסת אבל שלא כמנהגי, שאני בדרך כלל משתדל לא לדבר, בטח לא ראשון, אני רוצה לפתוח ולומר שאם היה יושב כאן לימיני שר הביטחון אני חושב שהחדר היה מלא במצלמות ובטלוויזיה. כרגע זה "בסך הכול" שר הרווחה. הוא לא מעניין אף אחד, אין כאן שום תקשורת, אין כאן שום דבר. כשמדברים מי יהיה שר הביטחון, נניח, כולם רוצים לשמוע, שאפילו אולי אין להם קשר, אבל כשמדובר בשר הרווחה אף אחד לא בא.

<אילן גילאון:>
באת "לבאס" אותו עכשיו?...

<יצחק כהן:>
אין פה חברי כנסת מהליכוד ומהבית היהודי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תנו לי שתי דקות להגיד מה אני מרגיש. כשמחפשים שר ביטחון כל אחד קופץ על זה רק שיראו אותו. אני רוצה להגיד לכם, כפי שאנחנו מבינים שבלי ביטחון לא תהיה מדינת ישראל, בדיוק באותה מידה בלי רווחה לא תהיה מדינת ישראל. על זה אנחנו צריכים להילחם.

<מיכל רוזין:>
הפוך, דרך אגב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן אני מתבייש בזה – כולל אנחנו, אני מכניס גם את עצמי – שאנחנו נלחמים ויש תקציבים לפה ובאמת צריך ביטחון, כל אחד אומר שצריך ביטחון. למה לא אומרים באופן כל-כך ברור שצריך רווחה? זו נקודה אחת שבאמת כואבת לי.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
תלמד, עניים לא מעניינים אף אחד בשום מקום.
<מיכל רוזין:>
הם מעניינים אותנו. זה לא נכון.

<באסל גטאס:>
אין להם לובי, ובפרט לא לעניים ערבים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ביהדות זה לא כך.

<מיכל רוזין:>
יש ממשלות שזה עניין אותן מאוד.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
זה כך גם באירופה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אומר שוב, ביהדות אתה יודע שזה לא כך. בכל אופן, הנושא הזה בוער בעצמותי. השר גם יודע, אנחנו נפגשים ודנים על כמה דברים שקשורים לזה, כי באמת הדברים האלה בנפשנו.

<זהבה גלאון:>
זה מעניין, לגבי אילו נושאים אתם נפגשים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מייד אגיד. נושא אחד, לדוגמה, הוא המכון לחקר העוני. אנחנו עובדים. לא תמיד יודעים בדיוק מה הסיבות שאדם נכנס לעוני. יותר מזה, לא תמיד אנחנו בטוחים שמה שנעשה באמת מוציא אנשים מן העוני. פעמים רבות עושים דברים – לפחות אני מעורב עכשיו, עוזר להקים מכון לחקר העוני. דיברתי על זה עם השר. אני מקווה שיהיה שיתוף פעולה. לנסות לאתר את הדברים האלה ולפתח איזו מתודה שגם ילמדו אותה עובדים סוציאליים וכל האחרים, כדי שתהיה תורה מוכחת ושלא כל אחד יפעל לחוד. זו דוגמה אחת.

דוגמה שנייה, אני מעורב גם בפרויקט "נושמים לרווחה", השר יכול להעיד על זה אפילו, בפרטי הפרטים של הדברים. אני חושב שזה פרויקט אדיר. באמת כל הכבוד למשרד ולשר שהרים את זה, 100 מיליון שקל, תוספת של עוד 5,000 משפחות בפריסה. זה דבר ממש מדהים.

דבר שלישי, יש גופים רבים שעוסקים בדברים האלה, גופים פרטיים. אתה יודע, אני גם קשור מאוד לכמה גופים שעוסקים בזה באמת. צריך אולי למצוא דרך ליצור איזה קשר וגשר בין הגופים האלה וביניכם. פעמים רבות בשכונה אחת יכולים לעבוד כמה גופים בנפרד. בקיצור, צריך למצוא את הגשר ואת הקשר הזה שיכול לעזור. מצד אחד, יש עמותות שעוסקות בזה ויש כאן יהודים טובים שמוכנים להשקיע הרבה מאוד כסף, ומשקיעים בנושא הזה בלי לבקש שום דבר, בלי שאפילו יודעים עליהם. צריך למצוא את הגשר ואת הקשר בין הדברים האלה.

דבר חשוב נוסף, יש משפחות שהדרך להוציא אותן מהעוני היא רק להיכנס אליהן, לשבת איתן ולהראות להן איך לנהל את התקציב שלהן נכון ואז הן יוצאות מן העוני. מה ש"פעמונים" עושה לדוגמה ואולי גם אחרים.
<יצחק כהן:>
חינוך פיננסי. הממשלה הזאת קיצצה את התוכנית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גם הדברים האלה, ויש. יש עמותות שעושות את זה, ואפשר לעשות.

<יצחק כהן:>
המדינה צריכה לעשות את זה, בדיוק את הדברים שאתה מדבר עליהם, אבל הממשלה קיצצה את התקציב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אומר מה קיים. לכן אני פונה אליהם.

דבר נוסף, דובר על ההתנגשות. גם הרמב"ם אומר שיש 8 דרגות בצדקה, כאשר הדרגה הגבוהה ביותר היא למצוא לאיש תעסוקה. פה יש משרד אחד שעוסק ב-3 או 4 מהדרגות של העוני ופתאום משרד אחר אמור לעסוק בהמשך. צריך להיות קשר הרבה יותר הדוק, כפי שאתה אמרת, בין הטיפול ובין הסיום שלו – למצוא תעסוקה, כי אחרת אתה יכול לטפל ולטפל, כל החיים לטפל, אבל אתה לא רוצה בכך, אתה רוצה להוציא את האיש מהעוני ולתת לו כלים.

דיברנו גם על הרשות לשיקום האסיר, על אסירים ערבים שמשתחררים. יש כאן תוכניות שבאמת צריך להשקיע בהן הרבה יותר ממה שמתוקצב פה. הנושא הזה הוא גם באחריות שלנו ואפשר לעזור להם. אם הם חוזרים למקום מגוריהם בלי לעבור שיקום הם ימצאו את עצמם לאחר תקופה מסוימת שוב בבתי-הסוהר.
וכמובן אתם יודעים, אסור אף פעם לעסוק רק בחלק הפיזי. בסך הכול משפחה כזאת, מעבר לכך שהיא בעוני, היא נמצאת פעמים רבות מבחינה נפשית ממוטטת. היא לא רואה תקווה, היא לא רואה אור, אין לה אמונה שאפשר לצאת מהמצוקה. צריך לבנות את הנשמה, את הדבר הזה, שחשוב לאין ערוך. ברגע שאתה בונה את זה, אחר-כך הדברים האחרים הרבה יותר קלים.

ונקודה אחרונה, ניקח לדוגמה את עיר גנים. יש שם משפחות במצוקה אבל אתה לא יכול לטפל, כי הוא מקבל חוג אחד ומאותו רגע הוא לא יכול להיכנס לשום תוכנית. לפעמים אתה לא מצליח להבין את ההיגיון.

בסך הכול יש כל-כך הרבה דברים. רציתי רק להגיד יישר כוח עצום. אתה יודע שמבחינתי יושב פה הרבה יותר מאשר שר הביטחון. רק צריך להרים את הנושא הזה, וחבל שהמדינה מתקצבת את זה בצמצום. כל התקציב כאן הוא כמו התוספת הרגעית שיש למשרד הביטחון.

<באסל גטאס:>
לא צריך ללכת למלחמות. צריך לעשות שלום.

<זהבה גלאון:>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום הוא יום קשה אחרי הפיגוע בהר נוף בירושלים. אנחנו עוסקים בנושא שיכניס עוד משפחות כנראה למעגל המצוקה.

<רות פרמינגר:>
לא כנראה. בטוח. זה כבר ידוע.

<זהבה גלאון:>
בטוח, בדיוק.

אני רוצה להודות לכם על הסקירה המקיפה והמעניינת.

מדברים כאן על העוני. אדוני היושב-ראש, אתה דיברת על כל מיני אספקטים. הנתון שהתפרסם לאחרונה בדוח יוניס"ף, ש-35% מהילדים הישראלים חיים בעוני, אני חושבת שהיה מצריך להגדיר את המצב כמצב חירום לאומי.

<יצחק כהן:>
ועדת חקירה ממלכתית.

<זהבה גלאון:>
אין הגדרה לחירום לאומי יותר מההגדרה הזאת – 35% מהילדים. לכן אני מוטרדת מאוד מהעובדה שמסקנות ועדת אלאלוף, אמנם השר אמר שתהיה ישיבה נפרדת לגבי ועדת האלאלוף, מאין יילקח הכסף, אבל אנחנו עברנו על החוברת של תקציב משרד הרווחה – אין בחוברת התייחסות קונקרטית ליישום מסקנות ועדת אלאלוף במסגרת תקציב המשרד. אין התייחסות מתי תיושם ההתייחסות הבודדה שקיימת. יש התייחסות, ציטטתי, יש אזכור של "קידום תוכניות ממוקדות למיצוי זכויות, שיקום תעסוקתי וליווי כלכלי עבור אוכלוסיות רווחה". בדברי ההסבר כתוב שלעניין הזה מוקצים 120 מיליון שקלים. אין גידול בגובה הקצבאות או בתקציב שלהן. זה מאוד-מאוד מטריד אותי.

אנחנו מדברים על עוני. אני הולכת לשאול תיכף כמה שאלות. אני רוצה להבהיר מראש, אני מאוד מתרשמת מהסקירה שנתתם. לא מעצם הסקירה אלא מהעבודה שנעשית. הלוואי והיה יותר כסף לעשות יותר, ויש כל-כך הרבה בעיות. אבל אני מוטרדת כי בכל כמה זמן השר וגורמים במשרדו מכנסים מסיבות עיתונאים, מצהירים על כל מיני רפורמות חשובות, כל פעם אני מתרשמת, אבל אחר-כך כשמסתכלים על החוברת של תקציב משרד הרווחה הרפורמות האלה לא רק שלא מתוקצבות אלא הן לא יוצאות לפועל.
<יוסי סילמן:>
את יכולה להציג דוגמה?

<זהבה גלאון:>
כן, עכשיו אני הולכת לדבר על זה. באתי מוכנה. אני חוזרת ומדגישה, לא רק מסקנות ועדת אלאלוף מוסמסו בצורה כזאת אלא גם שורה של כל מיני הצהרות אחרות לא יצאו לפועל. אתן כמה דוגמאות, אדוני המנכ"ל. לפני חצי שנה שר הרווחה ושר האוצר כינסו מסיבת עיתונאים חגיגית, אני חייבת להגיד, ומרגשת והבטיחו להגדיל את הסיוע לאימהות החד-הוריות. בין ההבטחות היתה בין היתר הגדלת התקרה לקבלת מענק יציאה לעבודה, תוכנית הכשרה מקצועית, הגדלת ההנחה במעונות היום. התוכנית הזאת לא מופיעה בתקציב, אלא אם כן אני לא יודעת לקרוא.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
היא לא כאן? היא במשרד הכלכלה, היא במס הכנסה, היא בביטוח הלאומי.

<זהבה גלאון:>
בסדר.

<יוסי סילמן:>
צריך לזכור רק, יש לעשות הפרדה. מי שאחראי על התקציבים בפועל זה הביטוח הלאומי. אנחנו אחראים על השירותים. גם אצלנו מופיע למשל מה שאמר חנן פריצקי, 10 מיליון שקל, כי אנחנו הולכים להקל על משפחות חד-הוריות כאשר יש בהן קטינים בסיכון, אנחנו הולכים להוריד דרמטית את השתתפות ההורים, וזה דרמה. מעבר לזה, כל מה שקשור לתקציב ישירות זה הביטוח הלאומי.
<באסל גטאס:>
מה זה עם הגדלת קצבה, השלמת הכנסה וזקנה?

<מיכל רוזין:>
לכן שאלתי כשהוא דיבר על התקציב מה תקציב הביטוח הלאומי. אי אפשר להסתכל על זה לבד.

<יוסי סילמן:>
זה לא קשור לביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי הוא תקציב נפרד.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
בחודש שעבר מסעיף משרד הרווחה עברו 320 מיליון שקלים לסעיף הביטוח הלאומי, בשיח עם משרד האוצר, להעלאת קצבאות הקשישים. זה לא נמצא בתוך הסעיף הזה. אנחנו אמנם תחת מטרייה אחת אבל אלה שני סעיפים שונים. הבאת דוגמה לא טובה.

<זהבה גלאון:>
אני ממשיכה לשאול ואתם תענו תשובות.

<מיכל רוזין:>
אני מתנצלת שאני צריכה לעזוב.

<זהבה גלאון:>
היו למשל עוד כמה הצהרות
הגדלת מענקי עבודה מועדפת למי שיעבוד זמן ארוך.

<אילן גילאון:>
זה לא אישי אבל אני צריך לעזוב. אנחנו מנהלים ישיבה. סליחה. תהיה חזק, מאיר כהן.

<חנן פריצקי:>
רק מילה, תוך כדי שאתה יוצא. בדקתי את השאלה שלך לגבי חסות הנוער. מדובר בשני סעיפים של חסות הנוער. פשוט היתה העברה מתקנה אחת לתקנה שנייה כי הגדלנו את המעונות הנעולים על חשבון אחרים, ושניהם ביחד עולים.

<אילן גילאון:>
חבר'ה, אנחנו רוצים להבין. למה כל פעם אתם מכפילים ברגליים, מחלקים בשתיים. ישראלים, דברו פשוט.

<חנן פריצקי:>
בסך הכול יש תוספת.

<זהבה גלאון:>
אדוני, היו הצהרות לגבי הגדלת מענקי עבודה מועדפת למי שיעבוד זמן ארוך יותר.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
לצערי הרב משרד האוצר, אני אומר את זה כאן, לא קיבל את המלצתי.

<זהבה גלאון:>
הקמת קרן ייעודית לטיפול בעוני מכספי קצבאות הילדים שקוצצו בתקציב הקודם והפעלת תוכנית לביטחון תזונתי. או שהם לא יושמו או שיושמו באופן חלקי.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
כולם יושמו באופן מלא.

<יוסי סילמן:>
נוספו לנו 70,000 ילדים למפעלי הזנה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
הכול שקוף. אני סותר את דבריך. אגב, היתה מסיבת עיתונאים אחת. לא היה דבר אחד שלא הוצאנו לפועל. 230 מיליון שקלים לביטחון תזונתי בבסיס התקציב. מה שנותר זה 60 מיליון שקלים לעמותות. 30 מיליון שקלים יצאו לעמותות לפני שבועיים. ביום שני הזה 30 מיליון השקלים הנותרים לצערי – ואני אומר את זה כאן ואנשי משרד המשפטים לא נמצאים כאן – משרד המשפטים מחודש ינואר ועד חודש נובמבר לקח לו בכדי לקבל את ההצעה שלנו למבחני התמיכות. היה לי עימות קשה מאוד עם אנשי משרד המשפטים, שהגיע לטונים גבוהים, כי אמרתי, אחרי שהשגנו את הכסף אי אפשר שלוקח 11 חודשים בכדי להחליט על אופי התמיכות. גם אחרי שישבנו אצל היועץ המשפטי לממשלה והכריע היועץ המשפטי לממשלה, אמרו אנשיו: לא, עם כל הכבוד שהכרעת אנחנו יורדים לפרטי פרטים. רק ביום שני שעבר הצלחנו לשחרר כסף שהיה אמור להיות מיועד להאכיל אנשים רעבים. שנה שלמה הוא המתין במסדרונות הכנסת, במשרד המשפטים וגם במשרד הרווחה, כי לא הגיעו לתמימות-דעים. בסופו של דבר העמותות הגדולות, שאני תמכתי שהן יעשו פריסה ארצית – לא הסכים משרד המשפטים.
<זהבה גלאון:>
אם אתה מדבר על הביטחון התזונתי, אם נגעת בזה, אולי תוכל לפרט מה היה הניצול בשטח או החלוקה בפועל של 230 מיליון השקלים שהיו אמורים להיות מחולקים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
120 מיליון שקלים למשרד החינוך, תוספת של 72,000 ילדים למעגל התזונה.

<יוסי סילמן:>
ביצוע מלא.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
מתוכם אחוז גבוה מאוד – אני מוכן לבדוק אותו ולהגיד מהנתונים שאקבל – במגזר הבדואי ובמגזר הערבי.

עוד 60 מיליון שקלים שהולכים להקמת מועדונים מאושרים לקשישים, לחלק של התזונה, של ארוחת בוקר וארוחת ערב. 162 מועדונים כאלה ברחבי הארץ.

כל המפעלים המוגנים של משרד הרווחה, כולם בלי יוצא מן הכלל: "המשקם" וכולם, 10,000 אנשים מקבלים ארוחת צהרים חמה בכל יום, לאחר שמעולם לא קיבלו. הם מקבלים ארוחת צהרים לאורך זמן. זה בבסיס התקציב.

<זהבה גלאון:>
ה-230 מיליון שקל בבסיס התקציב?

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
בוודאי.

<זהבה גלאון:>
גם ב-2015?

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
ב-2015 זה נמצא בבסיס התקציב. אני רוצה להגדיל את הסכום. אני מחכה עוד לרזרבות. אלה דברים שברגע ששמנו אותם לא חוזרים אחורה. אין דבר כזה. אי אפשר להגיד למישהו ב"המשקם": שנה שלמה קיבלת ארוחת צהרים חמה ולא תקבל יותר.

<זהבה גלאון:>
לא סיימתי. הוא עונה יותר מאשר אני שואלת, שזה בסדר, אני מבסוטית מהתשובות. לא סיימתי. אמרת שאתה מקצה זמן. המשרד נתן פה פרזנטציה מקיפה, וטוב שכך. יש לי עוד שאלה וחצי פחות או יותר ואני שמחה לקבל תשובות, אז תן לנו לשאול שאלות.

לקראת הקיצוץ בקצבאות הילדים בתקציב הקודם הובטח להעביר את הקיצוץ לקרן לטיפול בעוני. אני רוצה לשאול כמה שאלות. האם הוקמה הקרן? מה התקציב שלה? השר כהן אמר שלפיד הבטיח להגדיל את תקציב הרווחה ב-2.5 מיליארד שקלים בשנים הקרובות, זאת היתה הבטחה שניתנה בנובמבר 2013. מה קורה בפועל? וגם אם תוכל להתייחס, וזו השאלה האחרונה, לְמה שבו פתחתי, למסקנות ועדת אלאלוף. אמנם אמרת בפתח הדברים שלך שאתה תקיים ישיבה נפרדת, אבל איפה מתוקצב הכסף ליישום מסקנות ועדת אלאלוף? מה הולך להיות עם זה?
זה מה שאשאל בינתיים.

<יצחק כהן:>
זה איגום משאבים קיים.

<מיכל רוזין:>
חלק מהדברים כבר נאמרו. אני מצטרפת כמובן לזהבה גלאון.

אני רוצה להגיד משהו קצת יותר כללי. אני חושבת שזה אולי אחת הבעיות של המשרד, ובכלל. כאשר התחילה הקדנציה של הממשלה הזאת, אם היתה נקודת אור אחת היא שאמרנו: משרד האוצר והמשרדים החברתיים הולכים לאנשים שאולי ידברו אחד עם השני, שיעשו שיתוף פעולה. אני חושבת שיש פה בעיה אינהרנטית בתפיסה של המשרד, שכל אחד מסתכל על החלק הקטן שלו, עם הפנס שלו על הדברים שבאחריותו. לפעמים יש כפל קצבאות או כפל טיפול ולפעמים ההיפך, כלומר אוכלוסיות נופלות בין משרדים מכיוון שהן מקבלות רק פה או רק פה או אין שיתוף פעולה. אני חושבת שאחד הדברים, גם לפי כל מדדי ה-OECD הפערים שלנו, העוני, עוני של ילדים, כפי שזהבה גלאון הגדירה, הוא מהגבוהים ב-OECD, במצב הגרוע ביותר. אי אפשר לנתק, אי אפשר לדבר רק על תקציב רווחה ומה אנחנו נותנים כבר למי שמגיע לעוני ולמי שמגיע למקומות האלה. אנחנו צריכים לדבר גם על איך אנחנו בכלל מגיעים למקום הזה.

כאשר מדובר על זה שתשלומי העברה מקוצצים והם הנמוכים ביותר בתוך ה-OECD אז אי אפשר לדבר על תקציב משרד הרווחה בלי להתייחס לקצבאות ביטוח לאומי, במיוחד שזה תחת משרד הרווחה. זה קצת ניתוק של דברים. זה כמו לדבר על חולי נפש בקהילה ולומר: הרי הם בסל שיקום ויש להם דיור מוגן ויש להם את התקציבים שלהם, זה לא אצלנו, אבל רק במצבי מלחמה וסכנה פתאום נראה אותם. חוסר הראייה של המערכת את הכלל – אתה יודע, קורה פעמים רבות שפה בוועדות אנחנו יושבים, גם אני יושבת-ראש ועדה, ופתאום משרדים מתחילים לדבר בכלל אחד עם השני. הם אומרים: אה, בואו באמת ניפגש ונדבר. זה קורה כמעט בכל יום בכל ועדה. אז בוודאי ובוודאי משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד הבריאות והביטוח הלאומי. התחושה היא שכל אחד עובד עם התקציב שלו.
<יוסי סילמן:>
אני אומר לך שזה לא המצב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תרשום את השאלות ותענה בסוף.

<מיכל רוזין:>
אני יכולה גם לפרט. אני לא רוצה לגזול הרבה זמן. גם פירטתי אתמול לשר דוגמה ספציפית שהוא הבטיח לטפל בה עכשיו. יש דוגמאות כאלה, שכאשר אתה לוקח – ואני יודעת שגם לגבי האוטיסטים הקמתם ועדה ואתם עושים בעניין הזה שינוי מחשבתי.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
בשבוע הבא הצעת החוק תוגש.

<מיכל רוזין:>
אני נותנת את זה כדוגמה נכונה. אני חושבת שצריך לעשות שידוד מערכות. לא מספיק שאתם תבואו ותגידו: בסדר, לי יש תקציב כזה, 230 מיליון שקל, לביטחון תזונתי ויש לי זה ויש לי זה. אי אפשר. חייבים לשבת כל המשרדים החברתיים ולעשות תוכנית אחת מתכללת. כל עוד לא נעשה את התוכנית הזאת אז אלה יגידו: לא נגדיל קצבאות זקנה, ואלה יגידו: לא נגדיל את הקצבאות לנכים. לכל אחד יש רק את התחום שלו ו"זה לא התפקיד שלי", אבל אתה תיתן לנכים השלמות והשלמות ועובדים סוציאליים אך הם ירדו מתחת לקו העוני כי הביטוח הלאומי לא מגדיל את הקצבאות שלהם, וכדומה וכדומה. אי אפשר לעשות את הניתוקים האלה. כאשר אנחנו יושבים ודנים נקודתית רק בנושא של תקציב הרווחה בלי להסתכל על שאר הדברים אני חושבת שאתם עושים חטא לעצמכם ולחברה כולה.

<באסל גטאס:>
רבותי, כבוד השר והצוות שלו. אני מצטרף לחברים בתודה על ההצגה היפה והמעניינת.

אני רוצה להתמקד בכמה נושאים, כמובן, מטבע הדברים, הקשורים לחברה הערבית, גם בגלל שהמשרד שלך הוא המשרד הכי חשוב מבחינת המגזר, אם כי רוב המשפחות הערביות נמצאות מתחת לקו העוני ויש לנו בעיות חברתיות מכאן ועד הודעה חדשה, וגם בגלל אחריות המשרד שלך על הביטוח הלאומי.

אני רוצה להגיד שבשנה שעברה ובשנה הזו – ופה גם להוסיף אולי תודה לעמי צדיק ולמרכז המחקר והמידע של הכנסת – הזמנתי שני דוחות ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אחד עוד לא נחשף, אחשוף אותו עכשיו בפניך, ואחד שכבר ערכנו עליו ימי עיון: השוואות תקציביות בתוך המשרדים, כמה מהתקציבים שהם בבסיס התקציב מושקעים או מופנים לאזרחים הערבים. אתן לך את הדף הקשור למשרד שלך ואקרא ממנו כמה מספרים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
מאיזו שנה זה?

<באסל גטאס:>
מ-2012-2013.

<מיכל רוזין:>
דוח חדש. הוא מדבר על 2012-2013.

<באסל גטאס:>
כן, הוא יצא בקיץ, בחודש יולי.

בתקציב הכללי, מתוך התקציב הארצי המקורי הופנה לרשויות המקומיות הערביות 12% ב-2012 ו-12.3% ב-2013. זה נראה סביר. אני אומר לך, בהשוואה למשרד הבינוי אתה "עשר", כי שם מוקצה 1.5%-2%.

<מיכל רוזין:>
גם זה היה צריך להיות תחתיכם. דיור ציבורי היה צריך להיות תחתיכם ולא תחת משרד הבינוי.

<באסל גטאס:>
אבל מבחינת הצרכים לא צריך להשוות לשיעור שלנו באוכלוסייה לדעתי. סך כל התקציבים – באופן כללי אני מדבר, וזה אתגר שאני מעביר אליך כי צריך באמת לעבוד על זה – שמופנים לצרכים של החברה הערבית צריכים להיות הרבה יותר מ-12%.

גם בתקציב התקנה בנוגע לתוכניות פיתוח במגזר הדרוזי והצ'רקסי, שם לבד יש תקנה על סך 8 מיליון שקל ב-2012, שירדה ל-2.4 מיליון בשנת 2013, כ-70% ירידה, יש שיעור ביצוע כמעט מלא.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
זה תוכנית בינוי ממשלתית.

<באסל גטאס:>
תקנה בנושא תוכנית פיתוח למגזר הדרוזי והצ'רקסי בתוך משרד הרווחה.

מה שמדהים, אני מפנה את תשומת לבך ולב כל הצוות לתקציב העמותות או לתקציב התמיכות. בתקציב התמיכות המשרד שלך נתן בשנת 2012 כמעט 82 מיליון שקל, ב-2013 ניתנו 40 מיליון שקל. זו ירידה דרסטית, אני לא יודע למה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אסביר לך. חבר כנסת גפני, אתה רוצה להסביר?

<משה גפני:>
בקדנציה הקודמת אני הסברתי. בקדנציה הזאת אני מדבר.

<באסל גטאס:>
במגזר הערבי, מסך כל 82 מיליון השקלים ניתנו 800,000 שקל בלבד, כלומר 1%. בשנת 2013 ניתן 1.2 מיליון שקל. זה תקציב גם לעמותות וגם לעמותות ששייכות ל- - -

<יוסי סילמן:>
צריך לזכור, המבחן פתוח לכל הציבור.

<באסל גטאס:>
אני יודע. דיברתי עם השר על העניין הזה. זה לא מצדיק, אתה לא יכול כך לרחוץ בניקיון כפיך. אתה צריך לעבוד כמשרד, לעשות reach-out.

<מיכל רוזין:>
הם לא מבקשים, אז זה באחריותכם.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
כן, זה באחריותנו ואנחנו משלמים את זה.

<באסל גטאס:>
לעשות reach-out, להנגיש.

<יוסי סילמן:>
אנחנו נותנים את זה בשירותים. אנחנו לא יכולים להקים עמותות.

<מיכל רוזין:>
זאת הדרך, כי אתה נותן את הכסף דרך עמותות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד מעט השר צריך ללכת. אני מבקש לקצר.

<באסל גטאס:>
אני קורא מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שיזמתי ביוני. את זה אני נותן לכם. אתה יכול להשתמש בזה.

לגבי העוני, כשהגעתי לכאן דיברנו על דוחות העוני.
<משה גפני:>
למה החזרת להם את הנייר? זה נייר שלך.

<באסל גטאס:>
נתתי מתנה. אתה רוצה גם? אתן לך גם מתנה, הרב גפני. אתן לך במתנה גם את נתוני ההתגייסות של החרדים ב-4 השנים האחרונות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
השר ואנשיו יעזבו בשעה 12, כך גם סוכם מהתחלה, לכן אני מבקש. לא הבאתי היום שעון ולא כלום.

<סתיו שפיר:>
אבל אמרת שהם מגיעים היום לכמה שעות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם באו לשעתיים. לכן אני מבקש לקצר בדברים. אני מדבר לא רק לגביך.

<באסל גטאס:>
אני מדבר על העוני. כבוד השר, העליתי בפניך, ואפילו מעל דוכן הכנסת, סוגיה חמורה ביותר, שחשבתי שוועדת אלאלוף צריכה להתעמק בה, והיא שכל הקצבאות של הביטוח הלאומי לא נלחמות בעוני במגזר הערבי. אצלנו לא חשוב תוחלת העוני אלא חשוב עומק העוני. אתה ואני דיברנו על זה.

<מיכל רוזין:>
ונושא התעסוקה, ששוב זה לא אצלכם.

<באסל גטאס:>
זה אצלו. תיכף אתייחס לוועדת אלאלוף.

תשמע היטב, גם אתה אדוני היושב-ראש, זה חשוב. לפני העברת תשלומי ההעברה של הביטוח הלאומי שיעור העוני בין המשפחות הערביות הוא 59%. אחרי תשלומי ההעברה זה יורד ל-54%. כלומר, כל ההשפעה של הביטוח הלאומי בהקצבות מורידה את שיעור העוני ומעלה מעל לקו העוני רק 8.4%. אצל היהודים, כולל החרדים, לפני תשלומי ההעברה 26% מהמשפחות עניות, ואחרי תשלומי ההעברה 14% עניות. כלומר, ההשפעה, 45% מהמשפחות העניות עולות מעל קו העוני בעקבות תשלומי ההעברה. זה עניין אדיר.
פניתי לעמי צדיק, הם עבדו במשך 3 חודשים על דוח שמסרו לי אותו בשבוע שעבר. אני עוד לא מפרסם אותו כי יש עוד דברים שעליהם אנחנו צריכים לדבר. מתברר שעומק העוני הוא שחשוב. כמובן זה יגיע אליכם. אם בודקים איך הקצבאות השונות משפיעות על תוחלת העוני מתברר שהכי פחות משפיעה היא קצבת ילדים כי היא הכי קטנה. קצבאות הזקנה והבטחת הכנסה וכולי הן הגורם המשמעותי. אבל בקרב הערבים העניים נמצאים כל-כך מתחת לקו העוני שהם לא עולים מעליו גם כשזה מופיע.

אני מצפה ליישום מסקנות ועדת אלאלוף. כפי שאני רואה, אתם מתוקצבים ב-320 מיליון שקל בתקציב 2015, מה שנקרא קצבאות זקנה. אני שואל כמה מזה ילך בשביל להילחם באמת בעוני.

<יצחק כהן:>
קודם כול, אני רוצה לברך את השר מאיר כהן, שהוא שר רווחה שלא רואה את עניין הרווחה מכורסת המיניסטר. הוא היה ראש עיריית דימונה והוא יודע רווחה מה היא ולא צריך להסביר לו מה צריך לעשות. הוא יכול להסביר מה צריך לעשות, רק שיתנו לו את המשאבים המתאימים והוא יעשה את זה כפי שצריך.

<מיכל רוזין:>
גם את האחריות בתחומים מסוימים שלא נמצאים תחתיו.

<יצחק כהן:>
רק שיתנו לו, הוא יודע לעשות את העבודה.

שאלת למה אין פה תקשורת. למה אין פה חברי כנסת?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא שאלתי את זה כי לא רציתי לפגוע.

<יצחק כהן:>
התקשורת עסוקה עכשיו ברצח בירושלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה צודק, אבל לא רציתי לפגוע בחברי הכנסת אז היה מספיק לשאול למה אין תקשורת, להראות את היחס של כולם לרווחה.

<מיכל רוזין:>
ממרצ הגיעה חצי סיעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לדידי יושב פה מישהו שהוא יותר משר הביטחון.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
היות והייתי בהר נוף הבוקר אז באמת נמצאים שם הרבה חברי כנסת, שבחלקם גרים שם.

<יצחק כהן:>
עובדה שיש פה מפלגות שמיוצגות ויש מפלגות שלא מיוצגות בכלל, ומעניין למה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה חלק מהבושה.

<יצחק כהן:>
מאיר כהן, המודל של האלכסון הופעל בחוק ועבד מצוין, ואתה תמכת בו. אני לא רואה פתרון אחר בהיעדר תקציבים, כדי שתוכל לנייד תקציבים ממקום שלא צריך אותם למקום שצריך אותם. למה אתה בתור שר לא מנסה לדחוף את העניין הזה? זה עובד כבר במשרד אחד וזה יכול לעבוד במשרד שלך. אני יודע ש-15 הרשויות המקומיות הגדולות העשירות ומדושנות העונג מתנגדות לזה ומפעילות לובי, מפעילות כוחות, מפעילות הכול. לא צריך להיבהל מהן.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני ממש לא נבהל מהן.

<יצחק כהן:>
הייתי מצפה שאתה תוביל בממשלה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
עכשיו עשיתי ביטול של 80 מיליון שקל. אני לא לגמרי פוסל את הטיעונים של ראשי העיריות, במיוחד של תל-אביב, שאומרים: אתה תמיד מתייחס אלינו כאל עשירים אבל גם לנו יש פריפריה.

<יצחק כהן:>
שיפתחו בפניך את הספרים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני מודיע לך שבשנה הבאה, בתקציב 2016, משרד האוצר יוסיף עוד 200 מיליון שקל לביטול מאצ'ינג, חד וחלק.

<יצחק כהן:>
אם זה לא יהיה מערכתי ואם זה לא יהיה פרמננטי- - -

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
מערכתי. היום 200 מיליון שקלים בבסיס התקציב פותרים את הבעיה.

<יצחק כהן:>
מה פתאום. אתה צריך פה להביא יותר מ-800 מיליון שקל. אם 1.8 מיליארד זה המאצ'ינג- - -

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
לא.

<יצחק כהן:>
אבל זה לא שעושים לך טובה, פעם נותנים לך 200 מיליון שקל ופעם 50 או 80 מיליון שקל. אתה צריך משהו שהוא מבוסס, מעשי, פרמננטי ולרדת מהסיפור הזה. לא יכול להיות שדימונה ותל-אביב יהיו באותו אחוז במאצ'ינג, לא יכול להיות. בדקנו את זה. יש את הפיילוט שעובד מצוין. אז צעקו. יופי. אז חולדאי בא לפה עם ראשי עיריות חולון והרצליה וצעקו פה. בסדר, אז מה. לא נבהלנו.
הבטחת הכנסה – זה עומד על 2,997 שקל לזוג עם שלושה ילדים. אתה יודע שאברכים, שבכלל הסכימו להפלות אותם ונתנו להם 1,000 שקל עלובים מתוך איזו קומבינה מסריחה, להעביר משם, להעביר ממשרד החינוך, 1,000 שקל, שליש מהבטחת הכנסה. באתי להגיד שאברכים שהסכימו כבר לקבל 1,000 שקל, שליש מהבטחת הכנסה שעומדת על 3,000 שקל, אמרו להם: אתם לא משרתים בצבא, אתם לא מראים כושר השתכרות. שלושה ילדים וצפונה – 1,000 שקל. גם את זה לקחו להם, ל-10,000 משפחות. אין בושה למדינה הזאת? אין בושה? למה, בגלל שהאוכלוסייה הזאת מתפללת ב-7 בבוקר ורוצחים אותה? בגלל שהם לא צורחים ולא יוצאים לרחובות? אני לא מבין את הדבר הזה. מה היא השנאה לחרדים, למה? 10,000 משפחות שקיבלו שליש. למה שליש? כי אמרו להם: אתם לא משרתים בצבא, אתם לא לומדים, לא מגלים כושר השתכרות, לכן הענישו אותם בשני-שלישים ונתנו להם 1,000 שקל. גם את זה לקחו מהם. אין בושה?

ודבר אחרון, היה ברור שקיצוץ הקצבאות, אפילו מנכ"ל הביטוח הלאומי פרופ' מור יוסף אמר שזה יעלה ב-40,000 רעבים את סך כל הילדים מתחת לקו העוני.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
בינתיים כל הנתונים שאיתם אנחנו מתעסקים הם נתונים שלכם, של שנים רבות, של ממשלות שישבתם בהן.

<יצחק כהן:>
לא קיצצנו.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
לא קיצצתם, אבל גם לא פתרתם.

<יצחק כהן:>
אני לא בא בטענות אליך. אני בטוח שאם יתנו לך את המשאבים תדע מה לעשות איתם, תנצל כל שקל. הטענה לא מופנית אליך אלא אל הממשלה שאתה יושב בה, שקודם כול קיצצה 600 מיליון שקל מתקציב ישיבות א' והגדילה את תקציב ישיבות ב'. היא לקחה את קצבאות הילדים, קיצצה אותן לרמה שזה בושה מול מדינות ה-OECD. אנחנו צריכים להיות המדינה מספר אחת בעולם המערבי בנתוני העוני? מדינה שנותנת 70 מיליארד שקל לתקציב הביטחון, שאף אחד לא יודע מה הולך שם ואין שקיפות, נותנת פחות מ-10% לתקציב של 30% מאזרחי המדינה שנמצאים במצב מחפיר?

<סתיו שפיר:>
תודה רבה. התשובה שקיבלתי קודם היתה לא רק חלקית אלא אפילו מזלזלת ואני רוצה למקד את השאלה שלי. איך זה היה מרגיש לכם כהורים או אחים לילדים עם מוגבלויות לשלוח את הילד, שהוא כבר לא ילד אבל הוא תמיד ילד, גם כשהוא כבר בגיל 21 או 25, לסוג של מעון? זה נקרא "בית לחיים", אבל לא תמיד הוא ממש בית. הילדים האלה נכנסים למקום שבו המדריכים שלהם מרוויחים 23 שקלים בשעה, לפעמים 24 שקלים בשעה, לפעמים לא נותנים להם כסף על השעות שהם צריכים להיות שם בשינה בלילה כי זה שעות שינה, ואז כמובן כוח האדם שנמצא שם הוא לא כוח האדם הכי מוכשר בעולם, שלא לדבר על כך שאין שום תוכניות הכשרה. כדי להתקבל לעבוד בהוסטל כזה לא צריך כלום, שום דבר. פשוט להיות מוכן להרוויח שכר מינימום ולעשות את העבודה הכי קשה בעולם, מלקחת אנשים לשירותים ועד להיות איתם כשהם בוכים ומשתוללים כשההורים לא מגיעים לביקור. זה כוח האדם ב"בתים לחיים" או בהוסטלים האלה. שלא לדבר על מה שהורים צריכים לעבור כשהם רק מחפשים את ההוסטל הזה, שגם לא נמצא והם צריכים לבנות אותו. אז כן, יש השתתפות של המדינה ויש השתתפות של אלו"ט ויש כל מיני השתתפויות, אבל בסוף ההורים צריכים לגייס מיליוני שקלים כדי לבנות בית נורמלי לחיים לילד שלהם, מיליונים, אם הם עושים את זה בעצמם. אם הם הולכים למקומות הציבוריים הם צריכים לחכות הרבה מאוד זמן בתור כי אף אחד לא נערך מראש, ואל תספרו לי שטויות, עם כל הכבוד אליכם.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני מוכן לא לזלזל בך אם לא תגידי שמה שאנחנו אומרים זה שטויות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא מדברת מהלב.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
גם אני מדבר מהלב.

<יצחק כהן:>
ניסן סלומינסקי, אל תהיה ציני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני ממש לא ציני.

<סתיו שפיר:>
בכל הסיפור של המבוגרים עם מוגבלויות, עם אוטיזם, עם פיגור, המצב מחפיר. אני יודעת שיש את חוק האוטיסטים. ראיתי אותו כבר בכמה גרסאות. אני באופן אישי לא מבינה מה הגרסה הנוכחית. אבל ככל שמדובר בבתים לחיים ובהוסטלים המצב מחפיר. אני לא ראיתי – וביקרתי בהרבה מאוד הוסטלים כאלה – פיקוח, לא ראיתי ביקורי פתע. ראיתי עובדים שאין להם שום הכשרה, שאחראים על 8 ילדים. סליחה שכל פעם אני קוראת להם ילדים. לא מדובר בילדים. עובדת אחת אחראית על 7 או 8 מבוגרות עם אוטיזם או עם פיגור והיא יכולה לשבת ולצפות בטלוויזיה כל היום ואף אחד לא יעשה שם ביקורת ויוודא שהיא באמת מטפלת ונענית לצרכים שלהן. ראיתי הורים שמשלמים מכספם עבור המלווים באוטובוס בהסעות למרכזי התעסוקה כי הרשויות פתאום מחליטות שהן לא משתתפות או שזה לא נכלל בתוך הסכום שמגיע להם. אני רואה הורים שממתינים בתור במשך חודשים, אם לא שנים, כדי לקבל מקום באחד מהבתים לחיים הטובים.

יש לי כמה שאלות פשוטות מאוד. אחת, האם בכלל ידוע לכם מספרם של האוטיסטים והמפגרים שזקוקים לבית לחיים בשנים הקרובות, שיוצאים ממערכת החינוך המיוחד? האם אתם נערכים לזה? כמה הוסטלים או בתים לחיים כאלה בכלל קיימים וכמה המשרד בונה מידי שנה? אילו תמריצים המשרד נותן לישובים, לקיבוצים, כדי להקים בשטחם בתים לחיים כאלה, כדי להגדיל את ההיצע של הבתים לחיים? כמה מפקחים נמצאים במשרד ומבקרים באותם הוסטלים ובתים לחיים, כדי לוודא שההתנהלות שם הולמת?

בסופו של דבר המשפחות האלה משאירות שם את הילדים שלהן לכל החיים. יום אחד ההורים ילכו והילדים יישארו בידיים של מערכת הרווחה. חוסר הביטחון שיש בתוך המערכת הזו הוא פשוט לא נורמלי, ואפשר להיערך לזה, כי הרי כבר מגיל צעיר מאוד אפשר לאבחן את הילד ולדעת שבעוד 18 שנים הוא יצטרך את העזרה. את התכנון העתידי הזה, את זה אני רוצה לראות בתוך התקציב, את זה אני רוצה לראות בתוך הפעילות שלכם.

הצד השני הוא הצד של העובדים. אי אפשר לצפות שמקום כזה יהיה מקום טוב לטיפול בבני אדם אם העובדים שלו מרוויחים פחות משכר מינימום, בלי תנאי העסקה ועבודה, בלי שום אפשרות לקידום. אלה אנשים שעושים את העבודה הכי קשה שיש, הסייעים והמדריכים, העבודה הכי קשה שיש. הם צריכים לקבל שפע של בונוסים על מה שהם עושים, כאילו היו המנכ"לים של החברה הכי גדולה בישראל, והם לא מקבלים את זה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני מבקש את הזכות לענות לה. זאת נקודה מאוד-מאוד חשובה. צריך להתייחס להתרגשות של סתיו שפיר.
<משה גפני:>
אתה עוזב עכשיו?

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
הוזמנתי לכאן עד לשעה 12:00. אמרו לי שעתיים אז באתי לשעתיים. אני מוכן להאריך בעוד רבע שעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן בשלב מסוים כבר ביקשתי שאנשים יקצרו בדבריהם. חמד עמאר, בבקשה, אבל באמת בקצרה כי אנחנו רוצים לשמוע את התשובות של השר.

<חמד עמאר:>
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני יודע מה השר מנסה לעשות ולקדם במגזר הדרוזי אבל אני חייב להגיד כמה דברים שחייבים תיקון. כולם יודעים כאן את המצב הקשה במגזר הדרוזי מבחינה כלכלית, עדה שמסתמכת על משכורת אחת, מפרנס אחד, לא שני מפרנסים. בגלל הריחוק והימצאותנו בצפון, באזור מרוחק מכל אזור תעשייה או מקום עבודה, רוב הנשים לא יוצאות לעבוד. לכן אנחנו מסתמכים על משכורת אחת, כך ביותר מ-70% מן המשפחות במגזר הדרוזי.

הנקודה השנייה, שידועה גם למשרד הרווחה, אצלנו רוב הקשישים נשארים בבית והמשפחה מטפלת בהם. קשה מאוד למצוא משפחה ששולחת את האבא לבית אבות, בדרך כלל אנחנו מטפלים בהם. וגם ילדים עם פיגור שכלי, המשפחה לוקחת על עצמה לטפל בהם וזה כרוך בהוצאות רבות שאף אחד לא לוקח בחשבון.
לכן אני מבקש ממשרד הרווחה, התקציב לעדה הדרוזית בנוי באופן קשיח, לא תקציב לפי הצרכים של העדה הדרוזית. נפגשתי עם ראשי רשויות דרוזיות שהכינו לי חומר על כל משרד ומשרד. אני יודע בדיוק מה קורה בכל משרד ומשרד מבחינת התקציבים. התקציב שלכם קשיח. אומרים: למגזר הדרוזי אנחנו מקצים 5 מיליון שקל. אולי אנחנו צריכים 10 מיליון שקל? אולי אנחנו צריכים 20 מיליון שקל? התקציב הקשיח, לא תקציב לפי הצרכים, מפריע מאוד. לכן אנחנו חייבים לשנות את התפיסה הזאת ולהתחיל לבנות תקציב לפי הצרכים של האוכלוסייה. העדה הדרוזית היא אוכלוסייה מיוחדת שהצרכים שלה מיוחדים, לכן התקציב צריך להיות בנוי לפי הצרכים האלה.
הנושא הבא הוא המאצ'ינג, ה-25%.

<יוסי סילמן:>
דיבר על זה השר רבות.

<חמד עמאר:>
אני רוצה גם להתייחס כי העלו את הנקודה הזאת בפני. אם הוא דיבר על זה והוא נותן פתרון לבעיה הזאת – מועצות מקומיות לא מגישות, לא מבקשות, לא משתמשות בכסף שיש להן בגלל שאין להן את היכולת. אם יש מקרה חריג שמצריך אותם להוצאה מיוחדת הם לא יכולים לעשות את זה. אתם מחייבים אותם באופן אוטומטי במאצ'ינג ואז הם שוקעים בחובות אדירים.

אם ניקח את שתי הנקודות האלה, לבנות את התקציב לפי הצרכים- - -

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אם תביא לי ראש רשות מקומית אחד, דרוזי או ערבי, שבגלל החוב לא עשה משהו אני מתפטר מהכנסת. שים לב למה שאני אומר.

<חמד עמאר:>
אל תלך עד כדי כך רחוק.
<יוסי סילמן:>
זה אגדות. אני רק יכול להגיד לך שאנחנו בדקנו את זה. המימוש הכספי, גם ברשויות המקומיות הערביות והדרוזיות, עם כל ה"קיטורים", קרוב ל-98%. שים לב, כולם "מקטרים" על המאצ'ינג אך יש מימוש בפועל. לא נשאר כמעט כסף.

<חמד עמאר:>
אני לא חשוד. כתבו לי את זה ראשי רשויות מקומיות. יכול להיות שהם שמעו משהו באוויר.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אין ראש רשות מקומית בארץ הזאת שבגלל שאין לו מאצ'ינג או בגלל שאין לו תקציב לא מוציא ילד לפנימייה או ילד בסיכון. אין דבר כזה בארץ. כנגד כל החוקים וכנגד כל הדברים. זה הוראה אישית שלי, והם יודעים לעשות את זה. אתה מדבר על המגזר הדרוזי. 5 מיליון השקלים שראית זה תוספת לתקצוב, כי יש החלטת ממשלה. הם מקבלים את התקצוב הרגיל ובנוסף לכך יש עוד 5 מיליון שקלים. תקראו את הדברים.

<חמד עמאר:>
אם ראשי רשויות מקומיות נותנים לנו נתונים לא נכונים – אלה הנתונים שקיבלנו מראשי הרשויות המקומיות. המכתב נשלח מטעם פורום ראשי הרשויות הדרוזיות.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
הם היו אצלנו. הם לא אומרים לך את הכול. אין דבר כזה.

<חמד עמאר:>
אני מקווה שלא נגיע למצב שילדה צריכה טיפול והם לא יכולים לתת לה אותו בשל היעדר תקציב.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אין דבר כזה. ביום שזה מגיע אלינו, אני אומר לראשי הרשויות המקומיות, גם אצל החרדים וגם במגזר הערבי, שישימו איש שימלא את כל הקולות הקוראים. אנחנו מגיעים עם עובדים שלנו אל תוך הישובים. לצערי הרב, כשאני רואה ש-20% מהישובים הערביים לא מתייחסים לשום קול קורא, היום בניגוד לעבר, אני מתקשר לראשי העיריות, מביא אותם אלי ושואל: למה אתם לא ממלאים קול קורא? קחו הדרכה למלא את זה.

<חמד עמאר:>
כל ראש רשות מקומית דרוזית שלא ממלא את הקול קורא, תגיד לי את השם שלו ואני בעצמי אדאג שימלא.

<שמעון סולומון:>
אדבר בקצרה רבה. קודם כול, תודה רבה על הסקירה המקיפה והמעמיקה.

בפערים שנוצרו עם השנים, גם אם נשקיע פי חמש ופי עשר מהתוספת נטו שהתקבלה עכשיו, שזה גם כן משהו שמראה על העתיד, ואני חושב שזה לא מספיק, אבל מה שמשמח פה הוא הכניסה לעומק ולשאלות שלא נשאלו עד עכשיו.

כאחד שגדל בתוך העוני, כשמדברים על העוני ומסבירים על העוני, אני חושב שחשוב עצם הקמת הוועדה לבדיקת העוני ותקצוב. ואולי גם בהמשך, אני חושב שאם יתנו לך לעבוד, עצם המינוי של שר במשרה מלאה זה גם אומר כשלעצמו. אנחנו שומעים את התשובות ואנחנו גם רואים את הדיון הענייני, כי נכנסים לעומק. זה לא משרה נוספת, עוד דבר שנותנים כלאחר-יד. אני חושב שזה אומר הרבה.

אני עומד בראש שדולה של העובדים הסוציאליים ואני נפגש עם העובדים הסוציאליים בכל חודש באופן קבוע, עם נציגים קבועים, ואנחנו רואים את השינויים. אני שומע על השינויים שקורים. אני חושב שעובדים סוציאליים נמצאים בחזית וכאשר אתה שומע מהם מה נעשה היום, זה דבר שהוא מאוד-מאוד משמעותי.

אולי אנחנו לא מבינים את המשמעות של המאצ'ינג. עד היום המאצ'ינג גרם לרשויות מקומיות לא להרים את הראש שלהן. המאצ'ינג הזה העשיר את העשירים וגרם לעוני אצל העניים. פעם ראשונה אנחנו שומעים כאן איך אנחנו מוציאים גם אנשים פרטיים וגם רשויות מקומיות מתוך העוני. אני שמח לשמוע פעם ראשונה שהמאצ'ינג הזה הולך להשתנות. את מפעל הפיס שאלתי אותה שאלה, במפעל הפיס גם יש אותו נוהל של מאצ'ינג.

אני מקווה מאוד שתהיה התקדמות גם ברמה של החוקים. היום אנחנו מעבירים את החוק בנושא אלימות אינטרנטית כנגד עובדים סוציאליים, שזה גם דבר מאוד-מאוד קשה.
אז גם בנושאי תקציב, גם בנושאי חקיקה, גם אומנה, שעשו שם רפורמה רצינית.

אגיד עוד משהו, מה שלא הזכרתם, על הוספת מומחים, של 4%, שתקועה מ-1996 ועד היום. בימים האלה הכדור נמצא אצל העובדים הסוציאליים לשם שינוי, כי משרד האוצר כבר נתן אישור שהוא מממן. אני לא מחדש לך כי אנחנו עובדים ביחד באופן קבוע.

דבר אחד שאני רוצה מאוד לבקש ממך, להמשיך במגמה של שינוי בהגדרת הפריפריה. היום כבר אי אפשר לדבר רק על הפריפריה הגיאוגרפית אלא גם על פריפריה בתוך הרשויות המקומיות החזקות, בהן יש שכונות מצוקה אדירות שצריך להתייחס אליהן. אני יודע שאתם מתייחסים אבל צריך לשים את הפוקוס על הנושא הזה כי בתוך ערים חזקות יש שכונות מאוד-מאוד קשות.

<משה גפני:>
אשתדל לקצר בדברי, לא אכנס לפרטים. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני המנכ"ל, ראשית, אני רוצה לשבח אתכם על העבודה שאתם עושים. אם אנחנו, הסיעות החרדיות, היינו צריכים לעמוד מולך, אדוני השר, אז כנראה הכותרות הפוליטיות היו שונות מאלה שהיו בשבועיים האחרונים. אנחנו לא עומדים מולך, אנחנו עומדים מול אנשים אחרים ולכן המצב כפי שהוא. אבל זה לא חשוב, על זה נדבר פעם בארבע עיניים, על המצב הפוליטי, שהוא מעניין מאוד.
מכיוון שהזכרת כל הזמן את מה שהיה במשך כל השנים, בסדר, הבנתי שאתם באתם בשביל לעשות פוליטיקה חדשה ובאמת לעשות דברים חדשים. מתברר שלקחתם את התקציב שאני העברתי, תקציב 2013, ובעצם אתם הולכים אתו יד ביד. בשנת 2014 זה עלה ב-300 מיליון שקל וזה עולה עכשיו בעוד 400 מיליון שקל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסך הכול זה עלה ב-800 מיליון שקל.

<משה גפני:>
מאיפה זה עלה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מ-2013.

<משה גפני:>
ב-2014 זה היה כבר כמעט 7.3 מיליון שקל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מ-2013 ועד היום זה עלה.

<משה גפני:>
אתה רוצה להגן על משרד האוצר, תגן, הכול בסדר. בחייך, תעשה לי טובה, את התקציב אני מכיר כמוך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי נתון. אני לא מגן ולא שום דבר.

<יצחק כהן:>
מה הגידול הטבעי?

<יוסי סילמן:>
2%, אבל תבדוק. הגידול הטבעי הוא 100 מיליון, כשפה יש תוספת של 550.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל מה זה קשור? נתתי נתון.

<משה גפני:>
אני קורא את הנתון מספר התקציב. בספר התקציב אין עלייה של 800 מיליון שקל.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מ-2013 ל-2015 יש. תקרא נכון. אבל מה זה משנה?

<משה גפני:>
אתה מדבר על עלייה של שנתיים? אני מדבר על הבדל של שנה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
יש אנשים חרשים-אילמים שבשעה 12:00 אני אמור לפגוש. הם היו כאן.

<משה גפני:>
אז תגיד ליושב-ראש שייתן לי לדבר ברצף. אדבר בקצרה. אל תיתן לי נתונים. אני אומר לך, אין שינוי בתקציב הזה. השינוי הוא שינוי רגיל. אין בו שום משמעות מהפכנית. אין בו את דוח אלאלוף על העוני, אין בו שום דבר שאתה יכול להגדיר כמהפכה. אני לא בא בטענות אליכם. הרי אני יודע איך מכינים תקציב. המציאות היא שעם כל האמירות הגדולות האלה, שהולכת להיות מהפכה, בשעה שהפער בין עשירים לעניים במדינת ישראל השנה גדל, והוא היה גם קודם לכן רע, והוא היה גם בזמן שלנו רע, אבל הוא הולך וגדל כל הזמן, המציאות הזאת, התקציב הזה לא מתמודד איתה. אני אתכם במאבק הזה כדי להביא עוד כסף. הייתי מצביע בעד משרד הרווחה והשירותים החברתיים, אפילו שאני באופוזיציה, אם הייתם מביאים עוד כסף. תביאו עוד כסף בגלל שבאמת אנחנו מדברים על אנשים שנמצאים בתחתית המדרג החברתי בגלל סיבות של בריאות, של רווחה, של מצב סוציו-אקונומי נורא ואיום. אני לא נכנס לפרטים, אבל אין מהפכה בנושא הרווחה והשירותים החברתיים. אתה, אדוני השר, יודע את זה.

דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, יש פה נתון שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת לגבי תכולת העוני. נכתב פה שהעוני בשנת 2011, שזו השנה שבה מופיע הנתון הזה, בין 2011 ל-2012 העוני ירד מ-14.2% ל-14.1% בכלל האוכלוסייה, אבל עלה בקרב הערבים, מ-53% ומשהו ל-54% ומשהו, עלה בקרב הקשישים, מ-19% ל-22%, ואילו בקרב החרדים זה ירד – הקבוצה היחידה שם זה ירד, אמנם לא בהרבה, אבל ירד מ-54.3% ל-53.2%.
יש נתון שאני חושב שאתם במשרד, אדוני המנכ"ל, הייתם צריכים לקחת ולהסביר לנו למה זה קורה. זה אמנם לא בתקופה של השר הנוכחי ואני לא יודע להגיד מה קרה הלאה. אני רק מסכים עם חבר הכנסת יצחק כהן שברור לי שבנתון הבא, של ינואר 2015, תהיה כניסה לעוני של חרדים, אותם אלה שיפסיקו להם את הבטחת ההכנסה, שזה כבשת הרש, שזה ממש לקחת את המשפחות הכי עניות במדינת ישראל ולהפוך אותן ליותר עניות בגלל שכך קבע בית-המשפט וכך ועדת השרים לענייני חקיקה לא מאשרת חוק שהצענו, שאנחנו ניסינו ליישר את הדבר הזה. אני פונה אליך, אדוני השר, אתה צריך לבדוק את העניין הזה מכיוון שיכול להיות שאי אפשר לתקן את החוק, אבל דע לך, הולכים לרדת פה אנשים לסף רעב ממש בשל העניין הזה.
אני מסכם את הדברים שלי ואומר, הרצון שלך כשר, הרצון של המנכ"ל, הרצון של הצוות הבכיר של המשרד – אני אומר את זה בשמי – הוא רצון כן ואמיתי. יש לנו כתובת לעניין הזה וזה נדיר מאוד במשרדי הממשלה. אצלכם זאת תמונת המצב. אבל האמירות הבומבסטיות האלה, האמירות היפות במליאת הכנסת ובתקשורת ש"עשינו מהפכה במשרד הרווחה, בשירותי הרווחה", שזה תקציב חברתי – עורבא פרח. אנחנו קוראים פה את המספרים. זאת עלייה רגילה של תקציב ממשלתי. אולי אני טועה כי לא למדתי לימודי ליבה. אני יכול להוכיח לך בכל סעיף וסעיף. אני יכול להראות לך מה היה ב-2009, מה היה ב-2010 ומה יש היום במעבר בין 2014 ל-2015. אין מהפכה. יש פעילות רגילה, בסדר, אתם בכל אופן אנשים שיודעים להיאבק על התקציב שלכם, אבל זהו. אין שינוי, למרות שהיה צריך להיות שינוי דרמטי הן בשל מספר האזרחים במדינת ישראל והן בשל מספר האזרחים שנזקקים לשירותי רווחה. וגם האמירות הבומבסטיות שיש פה איזה משהו. אין כלום.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
חבר הכנסת גפני, הוויכוח המהותי על תפיסות חיים לגבי החרדים ויציאתם לעבודה – לא נפתח את זה מחדש עכשיו. השינוי הוא טוב. יש מהפכה אמיתית במשרד הרווחה. המהפכה היא לא תמיד תוספת של 100 מיליון שקל או פחות מ-100 מיליון שקל. יש מהפכות אמיתיות שנעשות גם עם תוספת תקציבית וגם עם התייחסות אחרת לסוגיות שאף אחד לא האיר עליהן בשום פנס.

אני מוצא חובה לעצמי, ולכן נשארתי, לענות לסתיו שפיר. את מדברת בהתרגשות גדולה מאוד, זה ברור לי, אבל אנא ממך, לא בכל דבר שלא ימצא חן בעיניך אנחנו "מדברים שטויות". בעבר מעולם לא חשבו על כל הסוגיות האלה שאת חשבת. לפני שנה, בשיתוף פעולה מלא עם אלו"ט ועם ההורים, כתבו את הגרסה האחרונה של חוק האוטיזם. חוק האוטיזם נחתם בשבוע שעבר על-ידי משרד המשפטים. השקעה של חצי מיליארד שקלים. הוא מתוקצב לשנת 2015 ב-100 מיליון שקלים. זה עושה הסדרה בכל הסוגיות שאת דיברת עליהן.

הוא אינו עושה הסדרה בשתי סוגיות שהמשרד עוסק בהן. סוגיה אחת, הכשרתם של מדריכים. את צודקת, זה דבר שאני מצאתי כמצב נתון. מדריך בפנימייה, בין אם של אוטיזם ובין אם בפנימיית נוער, צריך אך ורק לסיים 12 שנות לימוד ולהביא מהמשטרה אישור שהוא כשיר, על כל ההיבטים הפליליים. זה לא מספיק. אני מורה בבית-ספר. זה לא מספיק בכדי להכשיר אותו. זאת הפעם הראשונה שאנחנו במשרד הרווחה פותחים קורסים להכשרה.
<סתיו שפיר:>
קורסים מחייבים?

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אנחנו מחייבים קורסים להדרכה.

<סתיו שפיר:>
לכל מדריך בהוסטל?

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
כל מדריך יחויב. יש לנו מדריכים שעובדים ולא נוכל לפטר אותם. נחייב אותם לצאת להכשרות.

<סתיו שפיר:>
איזה סוג של הכשרה? כמה שעות?

<יוסי סילמן:>
נוכל להעביר לך את כל הפרטים.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
בנינו סילבוס שלם איך תהיה ההכשרה.

<סתיו שפיר:>
הכשרה נמשכת לאורך תקופה.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
זה יכול להיות יום בשבוע לאורך זמן, זה יכול להיות 3 חודשים. יש סילבוס שלם. אבל אנחנו לא יכולים לקבל החלטה שרק בוגרי בי-איי יתקבלו כי אז לא יהיו אנשים שיעבדו שם. הסיפור הוא שכרם, זה הסיפור. אנחנו מוצאים שם – אני לא רוצה לחשוד בכשרים – מדריכים שעובדים 10 ו-20 שנים וגם חבר'ה צעירים שבסך הכול סיימו יב' שנות לימוד, אבל הם עושים עבודת קודש. הסיפור הוא שכרם. אנחנו מטפלים בזה. חוק האוטיזם פותר את כל הדברים שאת מדברת עליהם.

<סתיו שפיר:>
הבעיה פה היא לא רק אוטיסטים. החוק צריך לכלול את כל בעלי המוגבלויות. ציינת את נושא השכר. האם השכר שלהם יעלה?

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
השכר שלהם, אני לא רוצה להתחייב שהוא יעלה כל עוד התוספות וההסכמים לא נמצאים אצלי ביד. על שכר המדריכים אני נאבק כשר הרווחה כי אי אפשר להחזיק מדריכי לילה שיקבלו שכר מינימום, זה לא יוכל להמשיך להתקיים. אני נאבק. כשאהיה איש בשורה אגיד לך את זה. בנושא של האוטיזם אני חושב שהחוק עושה הסדרה בלתי רגילה ופותר את הבעיות. כך אומרים ההורים, כך אומרים אנשי אלו"ט.

<סתיו שפיר:>
ההורים יצאו להפגין בשנה האחרונה, גם נגד הצעת החוק. ההגדרה "אוטיזם" היא הגדרה רחבה מאוד, שעל אף רוחבה לא עונה על הצרכים של משפחות רבות שיש להן ילדים בעלי גם פיגור וגם אוטיזם. האוטיזם יש לו דרגות שונות.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
יחד עם זה, כבר סיימנו גם את חוק השיקום. אני חושב שמעט ההגינות שאנחנו מבקשים – נכון שיש לנו אחריות על הכול, אני לרגע לא מתכחש לזה, אבל אנחנו עושים תיקונים בדברים שבמשך שנים לא טופלו – זאת המהפכה שאני חלוק עם חבר הכנסת גפני עליה – שבמשך שנים לא נגעו בהם.

<משה גפני:>
לפי דעתי אין מחלוקת בינינו.

<סתיו שפיר:>
מאיר כהן, לא אני ולא אתה היינו פה לפני יותר משנתיים. אני מדברת על מה שקורה עכשיו.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
לגבי הפיקוח- - -

<סתיו שפיר:>
כמה מפקחים יש לכם?

<יוסי סילמן:>
יש לנו 200 מפקחים. אין לנו במה להתבייש במעונות שלנו ובמוסדות שלנו. לא הכול מושלם. אנחנו מפתחים המון מערכי דיור. אני אומר לך, יש פיקוח.
<סתיו שפיר:>
כמה? כמה מפקחים? כמה מעונות יש לאוכלוסייה שזקוקה להם?

<יוסי סילמן:>
תני לי לבדוק. אני לא רוצה לשלוף נתונים מן המותן. עקרונית, יש מפקח על כל 10 מעונות. זה המפתח.

<סתיו שפיר:>
מפקח על כל 10 מעונות? אני מכירה מעונות שלא היה בהם פיקוח במשך כל השנה.

<יוסי סילמן:>
לא נראה לי.

<סתיו שפיר:>
בוא נלך ביחד ונבדוק.

<יוסי סילמן:>
נעביר לך דוח מסודר. אגיד לך רק דבר אחד על ההורים.

<סתיו שפיר:>
אנחנו לא מדברים על המקומות המיוחסים שבנו בצפון תל-אביב ושאפשר להציג אותם כדוגמה לקהל הרחב. אנחנו מדברים על מקומות סטנדרטיים, של הורים שאין להם אמצעים.

<יוסי סילמן:>
תני לי לבדוק. אני רוצה להגיד לך משהו אחר. יש לנו מה לשפר, אבל אני אומר לך שאין לנו במה להתבייש.

ודבר אחרון, נכון שמגיעים אלי הורים בעלי אמצעים שרוצים לבנות.

<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתנצל. הוזמנתי לכאן לשעתיים והובהר מראש כמה זמן תהיה הסקירה וכמה זמן יהיה השיח. יש קבוצה של 50 חרשים שמחכים לי, הם האורחים שלי היום. אני מצטער. סיכמתי עם היושב-ראש שיהיה כאן דיון נוסף באותה מסגרת זמן, עם אלי אלאלוף, עם כל חברי הוועדה, עם כל נציגי המנכ"לים של המשרדים שמטפלים בזה, יישאלו שם כל השאלות ויקבלו תשובות.

שאלה שעדיין לא עניתי עליה ונשאלה אני מוכן לענות עליה בכתב.

<זהבה גלאון:>
נשאלת על הטיפול בעוני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רוצה להודות לשר ולצוות שלו. אני אומר שוב, כולנו הרגשנו שאנחנו מדברים כאן עם שר מסוג אחר, מה שנקרא, שיש לו לא רק ידע מדהים אלא גם נשמה ולב וגם יודע לעשות ומבין.

<משה רוטמן:>
רק תנו לו כסף לעשות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מאחל לך שתמשיך הלאה. אנחנו נשתדל, ככל שאנחנו יכולים, לעזור בנושא הזה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:20.

קוד המקור של הנתונים