PAGE
3
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
19/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 330>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, כ"ו בחשון התשע"ה (19 בנובמבר 2014), שעה 9:30

<במסגרת ציון יום המאבק בצמצום העוני בכנסת : קביעת רף מקסימאלי למספר משפחות לטיפולה של עו"ס והגדלת תקני העו"ס בהתאם להמלצתה של ועדת אלאלוף>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר

מיכל בירן

עדי קול

מסעוד גנאים

>
יוסי סילמן - מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אלי אלאלוף - יו"ר הוועדה למלחמה בעוני

ד"ר דיצה מורלי-שגיב - מנהלת תחום הרפורמה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יונה רוזנפלד - יו"ר הפורום למאבק בעוני, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שרה זילברשטיין-היפש - ראש תחום פניות ציבור, המשרד לאזרחים ותיקים

ברהן מלדה - מרכז הטיפול הפסיכו-סוציאלי בעולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

מאזן גנאים - ראש עיריית סחנין ויו"ר ועד ראשי רשויות, המרכז לשלטון מקומי

אסא בן יוסף - מנהל תחום רווחה, מרכז השלטון המקומי

תמר בלונדר - עובדת סוציאלית, עיריית תל אביב-יפו

ישי מילר - שירותיים חברתיים, עיריית תל אביב-יפו

מרים סולומון - עובדת סוציאלית, ניהול ידע, עיריית חיפה

מאירה קיפרמן - עובדת סוציאלית, מנהלת מחלקה, עיריית חיפה

אמיל סמעאן - עובד סוציאלי, מנהל מחלקת הרווחה בפקיעין ויו"ר פורום מנהלי מחלקות רווחה בקרב האוכלוסייה הערבית

צפרא דואק - יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים

רונית חיימוב זילברמן - ציר באיגוד העובדים הסוציאליים

מיה חסקל - עובדת סוציאלית, איגוד העובדים הסוציאליים

מעין סימון - עובדת סוציאלית קהילתית, איגוד העובדים הסוציאליים, פורום המאבק בעוני

יצחק רוזנר - חבר מזכירות, איגוד העובדים הסוציאליים

מרים שמחי-הגדי - יו"ר תא העובדים הסוציאליים לעניין סדרי דין, איגוד העובדים הסוציאליים

ציפי בר - יו"ר מחוז ירושלים והסביבה באיגוד העובדים הסוציאליים

סמאח אלחטיב-איוב - עורכת דין, רכזת מחקר וסנגור, עמותת סיכוי

רבקה נל בן מויאל - סטודנטית, המכללה האקדמית בתל חי

יצחק זהבי - הוועדה הבינמשרדית למניעת אובדנות, מנהל "נושמים לרווחה", ג'וינט ישראל

רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד, מרכזי זכויות בקהילה

חן דור - שותפות להתרת שרשרת העוני

רותי יהושע - פעילה בשתי"ל, שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינויים חברתיים

ורדה סוסקולני - בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר אילן

מיכל קרומר-נבו - אוניברסיטת בן גוריון

אודט אבנת - רכזת פרויקט הגדלת תקינה מטעם עמותת עוס"ים שינוי

בועז כתבן - עמותת עו"סים שינוי

שיר גזונדהייט - פעילה בעמותת עו"סים שינוי

מאיה נחום - עמותת עו"סים שינוי

עילית פליישר - עמותת עו"סים שינוי


מיכל מגד - עמותת עו"סים שינוי

כרמל ובר - פעילה בעמותת עו"סים שינוי

דורון יהודה - מנכ"ל ארגון נכי הפוליו

עינת בוקר - רכזת גרעין תל חי

חן גלבוע - פעילה במשמר החברתי

וילמה מאור

ר.כ. חבר המתרגמים
<במסגרת ציון יום המאבק בצמצום העוני בכנסת : קביעת רף מקסימאלי למספר משפחות לטיפולה של עו"ס והגדלת תקני העו"ס בהתאם להמלצתה של ועדת אלאלוף>

בוקר טוב. היום יום רביעי בשבוע, כ"ו בחשוון תשע"ה, 19 בנובמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא, במסגרת ציון יום האבק בצמצום העוני בכנסת: קיבעת רף מקסימאלי למספר משפחות לטיפולה של עובדת סוציאלית והגדלת תקני העובדות הסוציאליות בהתאם להמלצתה של ועדת אלאלוף.
קודם כל אני מברך את ועדת אלאלוף ואני מצטער שמסקנותיה לא יושמו ואנחנו לא רואים את זה בתקציב, אבל אני חושב שהרעה החולה של מדינת ישראל, הרעה החולה - ואחר כך העובדים הסוציאליים ידברו ויגידו כמה זה קשה ואני זוכר את השביתות שלהם – זה מבנה השכר במשק. לא יכול להיות שבן אדם שיוצא לעבודה – 700,000 איש לא מגיעים לשכר מינימום. הם לא מגיעים. הם מתחת לסף המס. אנשים עובדים. אני לא מדבר על מקבלי קצבאות.

ביום ראשון הזה תעלה הצעת חוק שלי לוועדת השרים ואני יודע שהיא לא תתקבל. אני יודע. מה אומרת הצעת החוק? לבטל תוספת השלמה. ומה זה תוספת השלמה? במשק הישראלי יש שכר מינימום – 4,300 שקלים. ואני לא מבין איך אתם לא עשיתם את זה בוועדה. ובן אדם בא וקובעים אתה תהיה עני כל החיים שלך. ולמה תהיה עני כל החיים שלך? למה בפועל אתה לא מקבל 4,300 שקלים משכורות. בתלוש תקבל 4,300 שקלים, אבל השכר שלך הוא 3,600 שקלים, או 3,500 שקלים, או 3,800 שקלים. ועל ה-3,800 שקלים מוסיפים 500 שקלים תוספת השלמת הכנסה.

ועם השנים יש הסכם במגזר הציבורי אז מעלים את זה ב-100 שקלים, אז מורידים את תוספת השלמת ההכנסה. ואתה כל הזמן נשאר עני. תוספת השלמת ההכנסה וזה שאין שכר מינימום – קובע שבמדינת ישראל מי שנכנס לשכר מינימום לא ייצא ממנו לפחות 10-15 שנים. זאת אומרת הוא נולד להיות לעני. אז זה הדור העכשווי.

בנוסף, במדינה שלנו כל אלה שהתחילו לעבוד אחרי ינואר 1995 יהיו עניים. דור של נזקקים. אין להם יותר חיסכון פנסיוני. הם חוסכים 20% מהשכר שלהם, הם והמעביד. על 40 שנה הם משלמים 8 שנות עבודה ואף אחד לא מבטיח להם כלום. הם לא יודעים ממה הם התבקשו. אז זה נחמד שקמה ועדה ואמרה נעשה מס הכנסה שלילי, נעלה אותו, נעשה זה, נעשה זה. קודם כל היא הייתה צריכה להגיד – אני מבטלת את תוספת השלמת ההכנסה. שכר מינימום – זה השכר המשולם – 4,300 שקלים זה שכר המינימום. שיהיה למישהו עתיד או תקווה לצאת משם.

תוספת השלמת ההכנסה מקבעת את האנשים. אומרת – אתם תהיו עניים. ניתן לכם עוד סנדוויץ', פחות סנדוויץ', נוריד את העובדות הסוציאליות מ-1,000 ל-950. זה פחות חשוב. אני חושב שהוועדה הייתה צריכה לתת תקווה להוציא את האנשים מהעוני. אני לא חושב שהיא נתנה את זה. עוד מס הכנסה שלילי שלא נכנס לתקציב. היא הייתה צריכה להתעסק בעתיד של הילדים והנכדים של כולנו. כל מי שנכנס למעגל העבודה אחרי ינואר 1995 צפוי להיות נזקק. הוא לא יוכל לתת לילדים שלו. הוא לא יוכל לתת לנכדים שלו. הוא יהיה נזקק.

יש לנו הזדמנות היסטורית לבוא ולקבוע נורמות חיים במדינת ישראל וחבל שלא עשינו את זה ואני יודע שהדיון הוא בכמה משפחות תתעסקנה העובדות הסוציאליות; אבל אני יודע שאם היינו נותנים לאנשים תקווה והיינו מוציאים אותם מקו העוני, אז כפועל יוצא מספר המשפחות שהעובדת הסוציאלית הייתה מטפלת – היה יורד, למה היו פחות עניים. אבל מה לעשות? אנחנו מסתכלים בקטן וחושבים בקטן ולצערי החטאנו את המטרה. לא שאני מזלזל, אבל אם נוריד את מספר המשפחות שעובדת סוציאלית מטפלת, וכמה זה היום?

בערך 260 משפחות.

260 משפחות, נוריד את זה ל-210. אם נוריד את זה ל-210 זה ייתן לנו פתרון? אבל אם היינו מוציאים ממעגל העוני ואם במקום 700,000 אנשים, משפחות שמרוויחות פחות מסף המס היינו יורדים ל-200,000 משפחות והיינו מעלים 500,000 משפחות מעל לשכר הזה? אני חושב שבן אדם קם בבוקר הולך לעבודה צריך להתפרנס. צריך לחיות מהעבודה שלו. זה מה שאני חושב. אז באופן דרמטי היית רואה שינוי גדול מאד בכמות המשפחות שנכנסות תחת המעגל הזה של עזרה או צורך בעזרה סוציאלית.

אדוני, מר אלאלוף, תגיד בבקשה את מה שיש לך להגיד ואני אשמח גם אם תתייחס למה שאמרתי. אני יודע שזה לא בנושא הראשי של העניין, אבל אם תתייחס, אני אשמח.

אז אני אתייחס מיד ואני אגיד שאני מסכים איתך.

נו, אז מה עשינו? אם אתה מסכים איתי, אתה עמדת בראש ועדה שהייתה צריכה לפתור חלק מתחלואי העוני של מדינת ישראל.

כן, אבל אחד מהם זה מה שציינת ולא הספקנו לעשות את זה כמו שרצית, שהיית רוצה וכמו שחברי הוועדה היו רוצים. הוועדה התחילה בעבודה, ואני חייב להגיד כמעט בלי ציפיות. מי שלקח אחריות ציבורית ופוליטית לזה שר הרווחה, שלקח את הסיכון הזה ובפעם הראשונה במדינה הוקמה ועדה להילחם בעוני. לא להתפשר עם העוני. לא לחפש פתרונות חלקיים.

ההתמודדות עם העוני - זה נכון לחלק מהאוכלוסייה - זה תעסוקה ותעסוקה עם שכר הולם, אבל יש עוד הרבה הרבה מרכיבים שמדרדרים לעוני. אחד מהם, שאני חייב להגיד שגיליתי הרבה מאד, בשבילי זה חידושים מאד גדולים, זה נושא הדיור. הדיור היום מדרדר לעוני הרבה יותר מתעסוקה או תעסוקה חלקית. כשמשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני או אפילו מעל לקו העוני וההוצאה שלהן על דיור מתקרבת ל-80%, אז אתה יכול לראות שהעוני מיד תופח בקרב האוכלוסיות שהדיור הוא לא מרכיב מטופל אצלן ומוזנח מזה עשרות שנים, וודאי 20 שנה, בצורה שיטתית כמעט הייתי אומר והזניח את האוכלוסיות האלה, אוכלוסיות שנמצאות מתחת לקו העוני.

ואין פתרונות. והפתרונות הם יקרים מאד. והפתרונות המוצעים גם בתקופה הנוכחית ואני לא רוצה להתייחס למספר זה או אחר, אף אחד לא התייחס בצורה רצינית היום לנושא הדיור.

דבר שני מאד חשוב, שהמשפחות שלא עובדות ושהמדינה אמורה להשלים את היכולת הכלכלית שלהן באמצעות הבטחת הכנסה - - -

קודם כל בוא נטפל במשפחות העובדות.

אמרתי, אני הסכמתי איתך.

הלא עובדות זה אופרה אחת. העובדות, העובדות, אלה שקמות לעבודה.

אבל המשפחות שלא עובדות, אלה שלא יכולות לעבוד והמרכיב המרכזי לקבלת האישור שלהן להבטחת הכנסה מותנה במרכיב שאתה מכיר אותו, בתהליך שאתה מכיר מצוין אפילו – שהוא מבחן תעסוקה – לא מאפשר לחלק לא קטן ממספר המשפחות, שלא יכולות לעבוד, להיות במצב הזה.

אני חייב להגיד שזה המשפחות האלה שנמצאות בסל של שלוש האוכלוסיות המאד מאד בסיכון, שרק המדינה יכולה לפתור להן את הבעיה: אחת זה הקשישים, השנייה זה הילדים והשלישית זה אלה שאינם יכולים לעבוד. הקשישים לא יכולים לפתור לעצמם את הצרות שיש עליהם, והילדים לא מטופלים. לא כל יום נכנסים לבתי ספר, לגני ילדים. מעל ל-700,000 ילדים עניים ולמערכת החינוך אין היום את הכלים להתמודד איתם. אז יש מהלכים מסוימים ולכן המלצנו עליהם, והנושא שהעלית, שהוא מאד מרכזי, שהוא אפילו מוסרי, שאנשים הולכים לעבוד ולפעמים זוג עובדים עם שלושה ילדים, כמעט אוטומטית אם הם בשכר מינימום, זה בדיוק מה שקורה להם, זה מה שאמרת, ואתה מכיר את הנושא יותר מכל אחד מאיתנו.
אבל לבוא להגיד היום – הוועדה לא הרגישה את העוצמה הזאת, את היכולת הזאת, ואני אומר את זה בשיא הכנות, שלא היו ציפיות מעל ומעבר לזה, והייתה לנו - - -

תשמע, אלי, עשיתם עבודה גדולה. איך אתה מרגיש שעשיתם עבודה, עמדתם ברמזור, היה אור אדום ולחצתם על הגז, שרפתם הרבה דלק ובשורה התחתונה אין תוצאות?

לא, זה לא נכון, כי הוועדה הזאת קודם כל שמעמדה הוא ועדה ציבורית - - -

למה - - -

סליחה גברת, בוועדה הזאת מי שרוצה לדבר מרים את היד, מקבל רשות דיבור. האחרים לא מדברים.

בוועדה הזאת, שהייתה ועדה ציבורית, ש-35 אנשי ציבור, אנשי אקדמיה, אנשי מקצוע ממש השקיעו מזמנם, על חשבונם, יחד ובעזרת אנשי הממשל, המשרדים הממשלתיים הרלבנטיים עשתה עבודה אדירה וחברי הוועדה אפילו הביעו נכונות להמשיך ולעבוד, להתנדב, לעשות מעקב.

המהלך, אנחנו יודעים, כדי להשוות את התנאים של המדינה שלנו ל-OECD, שכולם מתלהבים להשוות אותנו ל-OECD – המדינה צריכה להוסיף כלים. עד 60 מיליארד שקלים לשנה בתחומים של רווחה, מחוץ למערכת החינוך, כדי להשוות את היכולת הכלכלית של כל השירותים, כולל נושא של שכר מינימום. זה ברור. אבל אנחנו גם מציאותיים. יודעים שהיום המדינה לא יכולה, וודאי בתהליך, וכן היא צריכה, חובה עליה לעשות את זה, היא לא יכולה לעשות את זה ביום. לכן הלכנו על פשרות. לא הייתה ברירה אחרת.
הפשרות זה הדרך להתחיל ולא תמיד זה מספק, אבל זה מוכיח שצעד ראשון מביא למסע ארוך. ואני מקווה שמה שהוחלט – למרות האזהרות ולמרות התקשורת של הבוקר - - -

לא שמעתי. מה היה בתקשורת של הבוקר?

בדה מרקר, שאומרים שכל ההמלצות שהיו בהסכמות שייצאו לפועל בסביבות 1.7 מיליארד שקלים, בעצם הן לא מתוקצבות, הן לא תהיינה בתקציב. אז אנחנו עושים גם את העבודה שלנו. אף אחד לא הזהיר אותנו שעד כדי כך, כי מול האוצר כן קיבלנו את ההסכמה ואת הברכות ואפילו ראש הממשלה בירך באופן אישי את העבודה שעשתה הוועדה.

אנחנו מקווים שנתחיל בשנת 2015 בתקציב של 1.7 מיליארד, שזה פחות מ-20% ממה שרצינו שיהיה. אנחנו רצינו עד 8 מיליארד שקלים שנה ראשונה, כי תבין, העוני זה רעה חולה בכל תחומי החיים שלנו. אנחנו העזנו להתמודד רק עם חמישה תחומים, אבל גם בכל אחד מהתחומים המכה היא עוד יותר קשה כשבודקים. שתבינו, זה נושא שהוזנח. איך מדינה פעם אחת לא כתבה בתקציבים שלה סעיפים המיועדים לעוני?

אולי זה לא מעניין?

לא, זה לא מעניין.

אולי התקשורת לא אוהבת את זה והיא אוהבת יותר לדבר על הפצצה האיראנית. אולי.

נכון. פעם מותר לי להאשים אתכם קצת, הפוליטיקאים? אולי אתם לא אוהבים?

אתה כנראה לא מבין איך הכנסת עובדת פה.

לא, אני אזרח פשוט.

הכל נקבע בוועדת שרים לענייני חקיקה. חברי הכנסת יכולים לבקש וללחוץ. שמת לב למה שאמרתי? אני אעלה ביום ראשון לוועדת שרים בפעם ה-47 הצעת חוק שבאה לבטל את תוספת השלמת הכנסה. אם במקרה זה יעבור בוועדת שרים, יבוא כנראה איזה שר מסוים ויגיש ערעור ויקבור את זה. אני לא יכול להבקיע שערים אם המאמן לא שם אותי בהרכב. הבנת?

כן. אבל הנושא הזה של העוני, שכולם היום נחשפו לו והוא יצא מהארון - - -

האופוזיציה יכולים להגיד את זה, אבל זו הקבוצה שלך, מה אתה רוצה? זו הנבחרת שלך.

תקשיב, אתה חבר כנסת ואתה לפחות מבין איך הכנסת עובדת.

נכון.

הקואליציה זה הרבה יותר חמור מהאופוזיציה. למה אתה, כשאתה מגיש הצעת חוק היא תעלה לדיון אם ועדת שרים מפילה אותה. בקואליציה, אם אני מגיש הצעת חוק וועדת שרים מפילה אותה, היא לא עולה אפילו לדיון.

כן, גם אצלכם קשה.

אלה כללי המשחק פה. אלה כללי המשחק, אבל אני מקווה שאני אהיה בקואליציה ואתה תהיה באופוזיציה ושנמשיך ככה.

אם קשה לך אז אפשר להתחלף.

אני מתמודד עם קשיים.

לסיכום אני רוצה להשאיר זמן לחברים. אני רוצה רק להגיד שהוועדה לא רואה שהיא השיגה או הציגה את כל הצרכים האמיתיים על מנת להתמודד עם העוני, אבל היא מאמינה שיש פה מפת דרכים שמאפשרת להתחיל להתמודד עם הנושא הזה, שהוא מסע ארוך-ארוך-ארוך.

תודה רבה.

תודה רבה. אדוני המנכ"ל, תציג את עצמך לפרוטוקול.

יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה. אני רק רוצה להתייחס לנושא שלך. אלף, אני מצהיר ואומר – אני בעד העלאת שכר מינימום. אני חושב שאדם שיוצא לעבוד צריך להתפרנס בכבוד. חד משמעית. זו סוגיה, אבל אני רוצה לחזור למה שאלי אמר. הנושא של העיסוק בעוני זה היה דלת סגורה. אנחנו הכנסנו את הרגל ויצרנו חריץ. בהחלט יצרנו חריץ. אף אחד לא דיבר על העוני לפני שאלי, שעשה עבודה מדהימה, נרתם - - -

הוועדה כול.ה

הוועדה כולה, סליחה, וברור שהשר מאיר כהן לקח פה אחריות כבדה. אז יצאנו עם רבע תאוותנו בידינו, לא עם הכל. אנחנו מדברים פה על המלצות בסדר גודל של שבעה מיליארד שקלים, אבל אני חושב שאלף כבר הכנסנו את הרגל ויצרנו את החריץ. אנחנו יודעים וכן יש איגום משאבים של 1.7 מיליארד שקלים. אני לא מכיר את הנתון הזה שזה לא מאורגן. זה מאורגן, לפי מיטב ידיעתי. אנחנו נבדוק את זה עוד פעם. לפחות לגבי מה שבמשרד הרווחה זה מאורגן.

תבדוק שנית.

אני אבדוק. אני אומר, מה שקשור במשרד הרווחה זה מופיע בספר התקציב וצבוע. מה קורה במשרדים אחרים – אני אבדוק באמת.

מאה אחוז, אנחנו נשמח.

מרים שמחי-הגדי, תני הגדרה לעיסוק שלך.

אני עובדת סוציאלית, יושבת ראש תא העובדים הסוציאליים לעניין סדרי דין באיגוד העובדים הסוציאליים.

אני איעזר בדף שלי כדי לא להאריך יתר על המידה. אולי קצת על התפקיד שלנו. העו"סים לעניין סדרי דין נדרשים להגיש לערכאות המשפטיות חוות דעת מקצועיות, אלה הם התסקירים הידועים בעניין קטינים וחסינים. מרבית התסקירים הינם בתחום הגירושים. אנחנו יודעים על העלייה המתמדת בשיעור הגירושין. המעמסה על העובדים הסוציאליים לעניין סדרי דין היא בלתי נסבלת. יש פיגור רב הגשת תסקירים והתחושה הסובייקטיבית של העובד הסוציאלי היא לחץ כבד ושחיקה.

נקודות מרכזיות שאני רוצה לציין הן העלייה המתמדת במספר המשפחות שמופנות לתסקיר.

עוד פעם, את באה ואומרת לנו מה לא טוב? תגידי מה צריך לעשות?

אני רוצה להבהיר את זה.

מה צריך לעשות? איך אנחנו פותרים? אם אנחנו נבכה כולנו ונגיד – זה גרוע וזה גרוע, אוקיי. בואו תנו לנו קצת פתרונות.

אני רוצה לציין רק, בכל זאת, כדי לסבר את האוזניים, שבין השנים 2008 ל-2013 חלה עלייה של 32% במספר התסקירים, כשמספר העובדים הסוציאליים העוסקים בתחום לא עלה בהתאם. בסוף שנת 2013 המתינו 2,231 משפחות למעורבות של עו"ס לעניין סדרי דין, כשאנחנו יודעים, המציאות מוכיחה את זה, שבהעדר התערבות מקצועית במצבי משבר – גובר הסיכוי להסלמה נוספת ברמת הקונפליקט, ואנחנו רואים פגיעה במשפחות ובעיקר בילדים שחשופים לקונפליקט הגירושין.

אנחנו מדברים ואני מסתייעת כאן בסיכום של העובדת הסוציאלית הארצית לעניין סדרי דין לשנת 2013 – אנחנו מדברים על צורך לפחות ב-150 משרות מלאות ברשויות המקומיות, ולפחות 4 תקנים מלאים לעובדים הסוציאליים המחוזיים, לחוק הסעד סדרי דין.
אולי אציין גם את מספר התסקירים, כדי שתבינו על מה אנחנו מדברים. אם בשנת 2013 נכתבו, הוגשו – 24,562 תסקירים וההערכה היא שיש 300 תקנים בכל סדרי דין, אז אנחנו מדברים בעצם על מעמסה בפועל של 80 תסקירים לעובד סוציאלי למנהל סדרי דין בשנה, שזה מצב שהוא בלתי אפשרי, לא מתקבל על הדעת. אנחנו עומדים תחת עיניים בוחנות – ובצדק - גם של המשפחות, גם של בתי המשפט, גם של עורכי הדין ואנחנו גם שלא מרצוננו פוגעים במשפחות שממתינות לתסקירים.
אז שוב, אני מדברת על 150 משרות מלאות לעובדים סוציאליים לעניין סדרי דין. זה המינימום הנדרש כדי לאפשר עבודה סדירה והיענות לדרישות הערכאות המשפטיות וכדי לחסל סוף סוף את רשימות ההמתנה שפוגעות בלקוחות שלנו.

צפרא דואק, בבקשה.

אני צפרא דואק, יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים. יושבים פה הרבה מאד קולגות, חברים, עובדים סוציאליים, ביניהם חברים שהיו גם חברים בוועדת אלאלוף, פרופסור מיכל קרומר-נבו, פרופסור ורדה סוסקולני, פרופ' יונה רוזנפלד; ואנחנו באמת באנו לוועדה כולנו, גם האקדמיה, גם השדה, והאקדמיה של היום בעבודה סוציאלית היא אקדמיה מעורבת מאד בשדה בפרויקטים, בקידום תכניות שיאפשרו לנו להגיש את העזרה המתאימה לצרכים של שהאנשים שזקוקים לשרותינו.

הדבר הראשון שעלה בוועדה היה העניים החדשים, מה שאתה קראת קודם, מר כץ, – האנשים העובדים שלא מתפרנסים ומגיע להם להתפרנס בכבוד. זה הנושא הראשון שעלה. סוכם בוועדה שעל הקבוצה הזאת כרגע אנחנו לא דנים, למרות שהעלינו את זה ודרשנו שזה יופיע כהתרעה שאנחנו לפני שוקת שבורה ושמעו אותי אומרת את זה כבר כמה וכמה פעמים.

אנחנו צופים שהמספרים ילכו ויגדלו. רק דוגמא מהשבוע למשל, מכיוון שיש שביתה בשירות התעסוקה והאנשים לא מקבלים דמי אבטלה, האנשים שלא מקבלים דמי אבטלה הם על גבול מאד דק בין יכולת קיום לאי יכולת קיום וגם היא, יכולת הקיום היא מאד מזערית, שהרי לא הייתה להם הכנסה מי יודע מה. הם כבר אצלנו. הם כבר הגיעו ואנחנו לא יכולים אפילו לפתוח תיק, אנחנו לא יכולים אפילו לעזור, כי אין לנו מאיפה. אין לנו תקציבים, ומישהו קרה לזה ארגז כלים. יש לנו כלים, יש לנו - - -

אני שואל אותך, למרות שאת לא יודעת לתת לי תשובה, אבל אני זורק את זה לאוויר. למה לא איכפת לגורמים השלטוניים שאנשים לא מקבלים דמי אבטלה?

התשובה הייתה בגוף השאלה.

כן.

פשוט לא איכפת.

אתה הולך להגיש הצעת חוק לבטל את השלמת העבודה. יושבות פה עובדות סוציאליות שמקבלות השלמת עבודה. הן תקבלנה אגורה אחת, במקום יעלו להן את השכר - - -

70% או 60% מהעובדים במגזר הציבורי - - -

מקבלים השלמת עבודה.

מקבלים השלמת הכנסה. זאת אומרת הם באופן קבוע בשכר מינימום.

קוראים לזה השלמת עבודה בתלוש שלכם, למה לא נעים לכתוב את זה השלמת שכר מינימום. יגידו לעובדת סוציאלית שהיא מקבלת השלמה? כתבו השלמת עבודה. הבת שלי מקבלת השלמת עבודה, מה זה הדבר הזה? והיא עובדת בבית חולים ציבורי והיא עובדת סוציאלית עם תואר שני ויושבות כאן בנות כאלה גם.

אז אחרי שאנחנו נבטל את ההשלמה הזאת שאתה מציע, גם שתהיה בצידה תוספת שכר בשיעור הולם וראוי.

אני רוצה שתביני - - -

לא אנחנו קובעים את זה.

מה את אומרת, ברצינות?

לא, באמת שלא.

אה, אני חשבתי שאתם קובעים את זה. ברגע שזה יבוטל – תוך שנתיים-שלוש תראי צניחה בשכר, למה יש כל מיני תוספות שמורידים אותן מההשלמה. השלמה מקבעת אותך ל-10,11,15 שנה בשכר מינימום. ברגע שהיא איננה – יהיו לך אופציות קידום. ברגע שיש השלמה אין לך אופציות. אני רואה שאת יושבת ראש ועד, לא? אם את יושבת ראש ועד ואת עושה לי ככה, ככה, בסדר, נו.

אני אגיד לך למה אני עושה ככה, ככה. גם אתה יושב ראש ועד, אני יושבת ראש ועד - - -

אצלי אין תוספת השלמה לאף עובד.

אם אני הייתי עובדת בתעשייה האווירית והעובדים הסוציאליים היו עובדים שם, גם להם לא היה.

גילוי נאות: גם עובד שהוא בוגר עממי והוא נכנס למעגל העבודה, אין דור ב' ואין השלמת הכנסה. השכר הבסיסי הראשוני זה שכר מינימום. אין פחות. אין השלמת הכנסה. מי שמקבל תוספת הסכם או מקבל תוספת דרגה – לא מורידים לו את השלמת ההכנסה, הוא עולה בשכר ואז הוא זוכה מעבר לשכר מינימום. אבל זה בסדר.

בסדר. אתמול הכריז יושב ראש ההסתדרות על מאבק בשכר המינימום. אז אני מאד מקווה שהדברים יהיו בסינכרוניזציה - - -

נכון, הכל מתואם.

ושאני לא אצטרך להסביר לעובדות הסוציאליות איך את ה-300 שקלים שהם קיבלו השלמה – גם את זה לא יהיה להן עכשיו. זה כל מה שרציתי להגיד ואני רוצה לחזור לוועדת אלאלוף.

אם יעלו את שכר המינימום אז יעלו להן אולי את השלמת ההכנסה, את השלמת העבודה.

זה ברור. אני ברשותך רוצה לחזור לוועדת אלאלוף ולהמלצות שלנו. ההמלצות שלנו היו בגדר פשרה, באמת בגדר פשרה, מבחינת הקומץ שאינו מסביר פערים. פשרה גדולה מאד. היו לנו מריבות לבינינו לבין עצמנו ומריבות עם אלי היקר, שאנחנו לא מוכנים להתפשר. כי פעם בדור, כמו שאמר המנכ"ל יוסי סילמן קודם – פתחו חריץ. פעם בדור מקימים ועדה כזאת, אנחנו רוצים לשים על השולחן את כל הבעיות, את הפתרונות. אתם רוצים אחר כך ללכת לאט לאט? נלך לאט לאט. אין תקציב כרגע? נתפשר. להתחיל. לראות את האור בקצה המנהרה. אנחנו עובדים עם משקפיים ורודות. והקומץ הזה לא מאושר.
עכשיו, על מה אנחנו מדברים? סתם נתונים, שבואו נראה מה קורה. בלוס אנג'לס בשנה שעברה שבתו עובדים סוציאליים - - -

בארץ?

בקריית מלאכי. כדי שנבין איפה אנחנו עובדים בספקטרום של העבודה הסוציאלית העולמית. שבתו עובדים סוציאליים, כי המעמסה שלהם גדלה מ-21 אינדיבידואלים, לא משפחות, ל-31. תבינו, הם שבתו 10 ימים בשביל זה. הוסיפו להם 550 עובדים.

באנגליה – העובדים דיווחו על עומס נפשי כבד וכו', כי יש להם 25 אינדיבידואלים וזה קצת יותר מדי בשבילם. ועדת אלאלוף ישבה, תכננה, בדקה ואמרה – בואו נוריד, כדי שנוכל לתת את השירות בכבוד, בצורה הוגנת. שנוכל להתייחס לבעיות של האנשים – נוריד את זה , ברשותך, אדוני, ל-60 משפחות. לא אינדיבידואלים. 60 משפחות.

עכשיו, כל מי שיושב פה בחדר יודע – כשמגיעה משפחה היא מורכבת בדרך כלל עם בעיות. זה לא משפחה, כמו שקראנו השבוע באחת הפעמים הבודדות שאני קוראת מאמר עמדה ויש לי דמעות בעיניים – רונן אלפר כותב על בנו האוטיסט ומה זה אומר להיות אבא לילד אוטיסט, כאשר הוא מעביר ביקורת על הטרנד הזה שכל אחד נהיה אוטיסט פתאום, אבל לא לעניין הזה. אני מדברת על משפחות שיש להן רב בעיתיות בגלל העוני שלהן והן מגיעות אלינו לרווחה ויש לילד אחד בעיה בקריאה ולילד אחד בעיות התנהגויות ולאבא יש נכות והאמא עצבנית על כולם ולא יכולה לצאת לעבודה וילד אחד עדיין מרטיב וכו' וכו', וגם אין שכר דירה וגם אין דיור. יש לנו כאן 5 בעיות למשפחה של 5 נפשות. זאת לא בעיה אחת.

בכל זאת, אמרנו אוקיי, 60 משפחות. אתה יכול להכפיל את זה ישר ב-5, זה 300 אינדיבידואלים לטפל בהם. ביקשנו תוספת תקנים שאנחנו יודעים - ויוסי בוודאי יאשר את מה שאני אומרת – אנחנו זקוקים לפחות ל-1000 תקנים להתחיל. נכון יוסי? 1,000 תקנים. אמרנו בואו נסתפק כרגע ב-200 תקנים. ומה זה 200 תקנים? יושבת כאן אסא בן יוסף, הממונה על הרווחה בשלטון המקומי. יש לנו 246 רשויות, אסא?

אל תעני לה.

250 רשויות. 200 עובדים לחלק ל-250 רשויות – 3/4 תקן לרשות. מה זה? זה כלום. זה בדיחה. אמרנו בסדר, נצחק קצת, נלך עם ה-200 האלה, אבל גם זה לא?

יש תוכנית נושמים לרווחה. יושבים פה האנשים שאחראים עליה. היא תהיה ב-90 וכמה רשויות. התקנים לזה כבר אושרו עוד לפני שישבנו בוועדת אלאלוף. האישור הסופי אולי הגיע תוך כדי. הוסיפו שפם 68 תקנים נדמה לי - - -

107 תקנים.

107 תקנים עובדות סוציאליות, אבל זה רק במחצית היישובים וזה רק לתכנית, זה לא בשוטף ולא ברגיל. לא בהכרח כולנו .... מה אנחנו מבקשים? אנחנו אפילו לא רוצים להיות כאחד הגויים. אם היינו רוצים להיות כאחד הגויים היינו מבקשים פי עשרה. היינו אומרים כמו באנגליה - 25 אינדיבידואלים, 5 משפחות. היינו אומרים כמו בארצות הברית – 11 ילדים, 21 ילדים ולא 80 תסקירים, כמו שאמרה עכשיו מרים שמחי הגדי, יושבת ראש התא שלי. על מה אנחנו מדברים? תנו לנו לעבוד. תנו לנו אמצעים.

בתחומים האחרים, ברגע שלא מאשרים, תבינו, אם לא מאשרים בתחום הבריאות, אנשים שלא מקבלים מענה בבריאות מגיעים אלינו לרווחה. אם לא מאשרים להם בתחום הדיור, הם מגיעים אלינו לרווחה. אז זה לא כאילו – ואמרת מאד בצדק – תנו משכורת, תנו אמצעים. הם לא יבואו אלינו. אנחנו לא רוצים שהם יבואו. אין לנו תשובות לאנשים האלה והתיקים נפתחים ונפתחים סתם ואין לנו עובדות ועובדים לעניין הזה.

תנו לנו לעבוד, אחרת יהיה כאן פיצוץ חברתי במדינה. אין לנו איך לעשות לאנשים.

תודה רבה.

חבר הכנסת גנאים, בבקשה.

תודה. התרגלת לשם, כי אני לא מבקר הרבה אצלך.

אתה לא חבר בוועדה.

אני לא חבר ועדה, אני חבר ועדת חינוך, אבל גם פה אני לא מבקר הרבה.

גם חינוך זה חשוב.

אבל אתה יודע מה? עם הפתיחה שלך, המהממת, פתחת את התיאבון שלי לבוא תמיד. גם צורת הניהול. אני מרגיש בבית. אני הייתי מורה. אני אומר את זה לטובה, לחיוב. זה יפה מאד.

אחרת אף אחד לא יכול להביע את דעתו.

נכון. אדוני יושב הראש, אני לא אאריך בגלל שיש גם דיון בוועדת החינוך על התקצוב הדיפרנציאלי. כפי שאתה יודע וכולנו יודעים, בממשלה הזאת מטיבים לנהל את העניינים ולא להתגבר עליהם ולא להילחם בהם באמת. גם בעוני. טוב להם לנהל את התיק הזה. טוב להם לשחק עם הקו, אבל הקו הזה שיישאר.
אני רוצה לברך את העובדים הסוציאליים, רוצה לברך את מאזן גנאים יושב ראש הוועדה הארצית לראשי הרשויות הערביות, אמיל סמעאן, ראש הפורום לעובדים הסוציאליים הערבים. אני אדבר רק על העניין של העובדים הסוציאליים, משום שאני חושב שהם חיל הרגלים בשטח, שמתמודד עם הבעיה הזו. וחיל הרגלים הזה, כדי שיתגבר וכדי שינצח במערכה הוא צריך חיזוק. לפי כל הדו"חות יש פער עצום בין המשפחות הנזקקות לבין אחוז העוני, במיוחד במגזר הערבי – שהוא 50% ואולי יותר, לא יודע במדויק, לבין מספר התקנים, לבין החיזוק שנותנים לעובדים הסוציאליים בכלל ובמגזר הערבי בפרט.

בשאילתה שלי לשר הרווחה, שהוא נתן לי תשובה רק לפני חמישה ימים נדמה לי, הוא אומר שיש עלייה בתקנים לרשויות הערביות בעניין של תקנים לעובדים הסוציאליים, ב-36%. אני לא יודע. נמצא פה הנציג של משרד הרווחה, המנכ"ל סליחה, גם בזה טעיתי.

המנכ"ל כנציג.

נכון, הוא נציג. הוא אומר גם שבשש השנים האחרונות, למרות שלפניו היה את כחלון ואני לא יודע אם הוא מגיע עד הרצוג גם, הייתה עלייה של 53% בכל העניין של התקנים בכל הרשויות, מהם 81% זה רק ברשויות הערביות. אני מקווה שזה יהיה נכון ואני מקווה שיש המשך למגמה הזו, מגמת העלייה, משום שיש מחסור עצום מאד בעובדות הסוציאליות, ויטיב להגיד את זה בוודאי אמיל, הנציג של העובדים הסוציאליים הערבים, שנאנקים תחת התיקים ותחת העבודה שלהם.

אז אני מקווה, אחרי שפתחת אדוני יושב הראש, ואתה גם בקואליציה ושמים לך רגל ולא נותנים לך לקדם הצעות חוק, אז אני לא יודע, נשאר לנו רק כולנו להירתם - - -

אנחנו נתגבר, נביא את השוטרים, נביא את המאבטחים, נעשה את המאבק וננצח.

יופי. תלוי מי ינצח.

לא חשוב. ננצח.

לא, צהובים? ירוקים? אדומים?

לא חשוב.

בסדר. אז לענייננו ובזה אני אסכם: אני חושב שכולנו פה, כחברי כנסת ונבחרי העם, כולנו פה כדי לשרת את האזרחים ובמיוחד את האזרחים החלשים. כולנו צריכים להירתם לזה שבאמת מדינת ישראל תהיה מדינת רווחה לאזרחיה וכדי שאת המסקנות של הוועדה של מר אלאלוף – באמת נראה מתורגמות בתקציב, למרות שלצערי אנחנו לא רואים את זה.

תודה.

הלוואי, הלוואי.

רן מלמד, בבקשה.

תודה.

תשמעו, אני נותן רשות דיבור קודם כל לאלה שנרשמו וביקשו ואחר כך מי שירצה וירים את היד, אז אני אתן לו. תראו, באו לפה הרבה אנשים ואני שמח וטוב שכך. באו אנשים שיש להם אולי גם רצון להביע את עמדתם, אז הדוברים מתבקשים לקצר בדבריהם. ירדו לשורות התחתונות ויקצרו את כל הסיפור. שורה תחתונה.

אדוני, אני אגיד ברשותך שתי ההערות, מלבד התמיכה העזה שלי בדברים שאמרה צפרא ובצורך להגדיר מחדש את התקינה של העובדים הסוציאליים.
שתי הערות, מקצוע העבודה הסוציאלית הוא מקצוע מאד מאד שוחק. אני חושב שעל זה אין ויכוח, אבל משום מה, בקרן מעגלים, שלדעתי הייתי שותף או אתה יודע על הקמתה, הקרן למקצועות שוחקים, שמשותפת לממשלה, להסתדרות ולהתאחדות התעשיינים, מקצוע העבודה הסוציאלית מוגדר שם כמקצוע שוחק, ובעצם עובדים סוציאליים שיכולים, אני לא יודע אם אתם בכלל מכירים את הנושא - - -

אתה יודע בזמנו, כשהלאימו את קרנות הפנסיה, פתחנו קופה של 600 מיליון - - -

זאת קרן מעגלים.

זה הכסף של קרן מעגלים?

כן.

מה זה נוגע אחד לשני בכלל?

אז אני רוצה להסביר. לקחו את הכסף בזמנו - - -

לקחו כסף שבא להוציא אנשים לפרישה מוקדמת בגלל עבודה שוחקת בקרנות הפנסיה הוותיקות.

כסף שבעצם חלק ממנו נלקח מהממשלה, חלק מהתאחדות התעשיינים וחלק דרך ההסתדרות. בכסף הזה הקימו קרן שנקראת קרן מעגלים, בראשה עומדת היום הגברת יפה ויגוצקי, היא מתופעלת דרך התאחדות התעשיינים, והקרן הזאת אמורה לתת - - -

לדעתי זו לא אותה קרן, לא אותו כסף.

אני אפנה אתכם. יש שם למעלה מ-450 מיליון שקלים נכון להיום. הכסף הזה מיועד לסייע לעובדים במקצועות שוחקים - למצוא מקום עבודה אחר, או לקבל קורסים בהכשרה או לפרוש בצורה מסוימת מתוך המערכת, כדי שהם יוכלו לעשות דברים אחרים. המקצועות שהוגדרו כמקצועות שוחקים – רק פשוט שתבינו – ואני מקריא לכם מתוך הזכאויות של הקרן: עבודתי כרוכה בסחיבת משאות כבדים, דורשת עמידה ממושכת, תנאי אקלים קשים, סביבת רעש ושחיקה הגורמת לירידה בשמיעה, בתנאי חום או רטיבות וכו'.

מקצוע העבודה הסוציאלית, כמו גם מקצוע ההוראה למשל, בכלל לא נמצאים בו. אני חושב שאם היה אפשר לעשות היום בין השאר שינויים בקריטריונים של הקרן, אפשר היה להכניס לתוכה חלק מהעובדים שנשחקו כבר, להרחיב ולהזרים דם חדש במערכת. זאת הערה ראשונה.

ההערה השנייה, כדי שהעובדים הסוציאליים יוכלו לעשות את העבודה שלהם בצורה מיטבית, צריכים לתת להם כלים ולצערי הרב אין כלים מספיקים היום. אין חוק שנותן סל שירותי רווחה כולל לאוכלוסייה. היו מספר ניסיונות, כולל במשרד הרווחה, לחוקק חוק כזה. זה לא הגיע לידי הבשלה, ואני חושב שכל עוד לא יעשו תקינה וסל שירותי רווחה שאפשר יהיה לעבוד איתו ביחד, גם אם נגדיל את התקנים של העובדים הסוציאליים, אבל לא ניתן להם כלים מספיק טובים – לא עשינו הרבה.

תודה.

פרופסור יונה רוזנפלד.

תודה. אני מאד שמח להיות כאן. אני יושב ראש הפורום הישראלי למאבק בעוני, שהקמנו אותו בערך לפני 5 שנים, כאשר זו פעם ראשונה שיום העוני הבין לאומי קיים בכנסת. אני מאד שמח שזה כל כך רציני השנה מאשר בשנים הקודמות.

זה הדיון הראשון היום בנושא הזה.

השנה הראשונה שדנים בצורה כל כך רצינית בנושא הזה של עוני. חוץ מזה אני נגד הנושא של עוני. אני בעד אנשים שחיים בעוני, זה הנושא שלנו וזה מה שמפריע לי כשכל אחד מדבר על עוני. אני רוצה לא רק לדבר על אנשים שחיים בעוני – אם הם עובדים או לא עובדים, אלא אני רוצה לדבר באופן מיוחד על אנשים שחיים בעוני והם אינם עובדים. הם הכי שכוחים. הדבר הזה הוא הדבר הכי חמור.
אני חושב שהעבודה הסוציאלית צריכה לעזור להתמודד ולעבוד עם אנשים שלא רואים אותם. זאת ועדת העבודה, אני מאד בעד עבודה, אבל יחד עם זה אני בעד אנשים.

היא גם ועדת הרווחה וגם הבריאות.

אני בעד זה שזו תהיה ועדה בשביל אנשים. זה מה שחשוב לי. אני לא יכול לסבול את הרעיון שנשים, שיש להן הרבה ילדים, אין להן עבודה והן יוצאות לעבוד בלילה. משאירים את הילדים לבד. מי דואג להם? וזה הדבר שמעסיק ומזעזע אותי כל כך. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות משהו בנושא הזה.

ועוד אני רוצה לומר משהו על ועדת אלאלוף. ועדת אלאלוף זאת הוועדה הראשונה מאז חורבן הבית השני, שעוסקת בנושא העוני, בנושא אנשים שחיים בעוני וזה הישג גדול מאד. למעט החשיבות של ההמלצות, עצם זה שמדינת ישראל חושבת שנושא העוני הוא קיים, הוא בעל חשיבות רבה מאד.

אני רק רוצה להזכיר בסוגריים, יש 35 ארצות מערביות ששייכות ל-OECD. מדינת ישראל היא המדינה הרביעית של חומרת העוני מבין ה-35. שמעתם? מספר האנשים שחיים בעוני במדינת ישראל. ישראל היא הרביעית ששם המספר הכי גדול ואנחנו בכלל לא מתביישים בזה ואנחנו לא מתלוננים על זה. זה כבר שנים. אני מאד שמח שאנחנו דנים בדברים האלה.

עכשיו אני רוצה לומר משהו על העובדים הסוציאליים. תראו, אם מתייחסים לעובדים סוציאליים כמו שמתייחסים לאנשים שחיים בעוני, אין שום סיכוי שיקרה משהו בנושא העוני. אנשים שמוכנים להיות עובדים סוציאליים ולעבוד עם אחרוני האנשים העניים, הם ראויים להרבה מאד הערכה, כבוד וכסף.

אני רוצה לעודד אותך אדוני יושב הראש, שתחשוב בשביל הנוער. האנשים האלה הם לא אנשים חלשים. הם אנשים חסרי משאבים והכנסת קיימת, מדינת ישראל קיימת ולא התייחסו לאנשים האלה. צריכים לתת להם משאבים בכדי שהילדים שלהם יוכלו לצאת מהחיים האלה שלא נותנים להם צ'אנס.

אני יודע שאני נותן פה נאום - - -

בסדר גמור, אין בעיה. מה, אתה חושב שסתם קיבלת חתן פרס ישראל?

הכל אתה מגלה עלי עכשיו?

תשמע, קיבלת את זה בגלל שהשקעת ותרמת ונתת.

טוב, טוב, אני מסכים, כן, כן. מה שחשוב לי, מה לעשות שאנשים יגייסו את הלב שלהם והראש שלהם לחשוב מה לעשות ותעזבו את העניין של הכלכלה כרגע. תחשבו על בני אדם. ואני מקווה שהוועדה הזאת שגם עוסקת ברווחה והיא יודעת שרוב מי שאנחנו מתכוונים זה בני אדם. מה אנחנו - מדינת ישראל – עושה למען בני האדם? מה אנחנו עושים בשביל שזאת תהיה חברה אנושית, הומאנית, שמתייחסת לאדם.

ודבר אחרון שאני רוצה לומר, שמעסיק אותי מאד, אני רוצה להציע גם לעובדים הסוציאליים וגם לחברי הכנסת, שזה לא ייעשה רק במאבק אלא שאנחנו ניצור בני ברית בשותפויות בכדי לעסוק בנושא הזה.
אני מאד מאד שמח. לפחות שתי נשים שנמצאות פה חיות בעוני. הן בנות הברית שלנו כדי לעשות משהו עם נושא העוני. מה שהן יודעות על העוני, אף אחד שיושב פה לא יודע על העוני. אני שמח שהן פה. אנחנו צריכים איך אתה, אתם, פועלים ליצירת בריתות ולא רק מלחמות והתקפות. מכיוון שהתקפות ומלחמות ואלימות יש מספיק במדינת ישראל. אם אתם לא יודעים, אז אני אגיד לכם. איך אנחנו יוצרים בריתות.

אני מציע שבאחת מהפגישות שלכם תחשבו איך לעשות בריתות בין כל האנשים שנוגעים בדבר, כולל כל המערכות החברתיות.

תודה רבה.

מאזן גנאים.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להודות לאדוני ואני מודה לך על הפתיחה. אני רוצה להודות לחברי הוועדה ולעומד בראשה, אבל יש משפט שאומר – יש חלום ויש מציאות – ואני רוצה שההמלצות האלו לא יישארו בגדר חלום.

אז אם מדברים על המצוקה הקשה של החברה ועל המגזר - - -

ההמלצות יישארו בגדר חלום?

סליחה, סליחה, גברת.

אז אם מדברים על הקושי במגזר היהודי, אז תתאר לעצמך מה קורה במגזר הערבי, בחברה הערבית. היום כשאנחנו מדברים על 50% מתחת לקו העוני, אז שני שלישים מהם לצערי ילדים. ואם מדברים על תקינה, אז החברה הערבית זוכה ל-15% בגדר התקנים. ואם מדברים אפילו על 33% וכבוד המנכ"ל יושב פה, אז נושא הזנחה של הרבה שנים כמובן זה לא מספיק.

אם עובדת סוציאלית בסכנין או בעראבה או בנצרת מטפלת ב-400 תיקים, אז תתאר לעצמך מה היא יכולה לעשות. ואני רוצה באמת להודות פה לעובדות הסוציאליות, כי אותו אדם עני ישן וקם בבוקר וחולם שקרש ההצלה היא אותו עובדת או אותו ראש רשות. כי הוא בא במצוקה אדירה - - -

או בני סכנין.

או מסכנין.

בני סכנין.

העיקר לא בית"ר. אז תתאר לעצמך באמת שאותו אדם עני בא בבוקר, חולם, ישן ובא בבוקר ורואה שאותה עובדת סוציאלית היא קרש ההצלה בשבילו והיא לא יכולה לעשות לו כלום. כמובן ראש הרשות אותו דבר

אני רוצה להגיד לך, דפדפתי וראיתי שמבקר המדינה נתן בשנת 2005 דגש מאד חזק לפריפריה, במיוחד לאלה שנמצאים באשכול 1-4 ואמר שאדם שמקבל בפריפריה 869 שקלים לעומת ה-15 הגדולות שאנחנו עדיין אומרים חדרה-גדרה – מקבל 3,520 שקלים. וההבדל הזה צועק לשמיים.

אז באמת, אם אנחנו לא כולנו נתאחד ונהפוך את החלום הזה למציאות – אז אנחנו נמצא-, כי ישבתי פה לפני יומיים ודיברנו על סחר באמל"ח, אלימות וסחר בסמים. אז אותו עני – אנחנו נקבל אותו אחרי כמה שנים סוחר אמל"ח, סוחר סמים או איש אלים. וכולנו בסופו של דבר נשלם את החשבונית במלואה ואף אחד מאיתנו לא רוצה לשלם את החשבונית הזאת.

כמובן, אני חושב ואם אני לא טועה, כבוד יושב ראש הוועדה אמר שהיינו צריכים להקים מן ועדת שרים. כי הרי שר הרווחה לא יכול לפתור לבד את כל הבעיות.

לא אמרתי כזה דבר. הסברתי לחבר הכנסת שאם הוא לא מכיר את כללי המשחק, איך מעבירים חקיקה בישראל.

כבודו, פעם הקימו ועדת מנכ"לים, אז אני אומר במקרה הזה, על מנת לטפל בסרטן הזה שקוראים לו עוני ואלימות, צריכים להקים, לפי דעתי, ועדת שרים ש - - -

צריך לשנות את סדר העדיפויות. צריך לקחת ולשנות את סדר העדיפויות במדינת ישראל.

תאמין לי, לא קורה כלום. באמת הנושא החשוב הזה צריך לעלות על סדר היום. תאמין לי, זה לא נורא וזה מאד חשוב. ואנחנו בימים רגישים אלה, תאמין לי, הנושא הכלכלי הוא לא פחות חשוב מהנושא הביטחוני. לא פחות חשוב. ואם אנחנו בזמן האחרון מדברים כל הזמן על כיפת ברזל צבאית, אז הגיע הזמן שנדבר על כיפת ברזל כלכלית – חינוך, עבודה וכל הדברים האלה. הגיע הזמן, ואם לא, תאמין לי, כולנו נשב סביב השולחן הזה - - -

שים את כיפת ברזל החברתית.

אז יופי, מצוין.

לא חינוך וזה וזה. שים מילה אחת. אם יהיו יותר מדי מילים הם ייבהלו. גם חינוך, גם עבודה? שים כיפת ברזל חברתית. ממילה אחת לא ייבהלו.

אני באמת רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהגיד דבר אחד. למשל אנחנו, כראשי רשויות, עובדים סוציאליים וכל הדברים האלה, לא היינו שותפים לבניית התקציב ל-0-15 והיעד הוא באמת שאנחנו נהיה שותפים לבניית התקציב הזה. מצד שני, יושב פה מנכ"ל המשרד יוסי, שאני מאד מכבד. נושא הפנימיות – למה אני צריך לשלוח את הילדים שלי למקום אחר על מנת שהוא יתעשר על חשבוני? למה אני לא עושה את זה בתוך הכפר, בתוך העיר שלי?

תעשה.

בבקשה. ידי מושטת. אני אומר לך, ידי מושטת ומחר בבוקר אני יכול לתת לך לא רק בקשה אחת אלא כמה בקשות. אני לא צריך שאנשים יתעשרו על חשבוני, על חשבון הגוף החלש – אותם אנשים עניים.
אני רוצה לסיים במשפט אחרון, משפט שאני חושב שהוא מאד חשוב. אני רוצה להגיד לך, יש משפט שאומר – אם העוני נכנס מהדלת, אז האהבה יוצאת מהחלון. ואף אחד מאיתנו לא רוצה באמת שהאהבה הזאת תצא לא מהחלון ולא מהדלת אלא שתישאר בתוך הבית. אנחנו רוצים באמת שבסופו של דבר נשיים, אפילו כמה שיותר מהר מהחלטות הוועדה, ואני באמת מודה לכם על העבודה שעשיתם. הרבה בריאות.

יש עוד מישהו פה שרוצה לדבר? אני יודע שנרשמו. תדברי.

אני סמאח אלחטיב-איוב, רכזת מחקר וסנגור בעמותת סיכוי. אנחנו מלווים את היום הזה יחד עם הפורום למאבק בעוני, יחד עם הכנסת ואני מברכת את כל חברי הכנסת, את האיגוד המקצועי של העובדים הסוציאליים, את כל מנהלי מחלקות הרווחה, מר אמיל סמעאן, מאזן גנאים ואת כל מי שנמצא פה, ואת מר אלאלוף ואת מנכ"ל משרד הרווחה.

מה שרציתי להתייחס – עם פרסום המלצות ועדת אלאלוף דווקא בתחום הרווחה, מבחינתנו זו התחלה יפה, אבל היא לא מספקת. האבל הוא מבחינת היחס לחברה הערבית ולפערים שציין מר מאזן גנאים, שמתבססים על המחקר אשר עמותת סיכוי ממש העמיקה בו והוא נמצא פה כחלק מחומר הרקע לכל מי שנמצא בחדר.
הוועדה לא נתנה את הדעת לחסמי העומק שנמצאים בחברה הערבית, כשאנחנו מדברים על כך שלמעלה מ-50% מהעניים הם בני החברה הערבית שחיים בעוני ולמעלה מ-20% מהנזקקים הם בני החברה הערבית, כשחלקם בתקנים עומד על 14% בלבד.

עמותת סיכוי עובדת גם עם הדרג המקצועי בתוך משרד הרווחה ואנחנו בקשר בחמש השנים האחרונות עם אנשי המקצוע בתוך המשרד. ראינו שינוי, אך שינוי מאד מאד מתון וכדי להתמודד באמת צריך פה הירתמות פוליטית להתמודד עם חסמי העומק.

ומה הם? אחד הדברים שעלו במחקר כחסם עומק זו נוסחא שהמשרד עובד לפיה כדי לחלק תקנים של עובדים סוציאליים בין הרשות המקומיות. פשוט מה שקרא, המדיניות שנהגה בתוך המשרד שנים – שהרבה רשויות קיבלו פחות ממה שמגיע להם בנוסחא והמשך המדיניות הזה מעמיק ומנציח את הפערים בין רשויות חלשות לחזקות, בין יהודיות לערביות. והעדר התמודדות פוליטית עם המדיניות הזאת בתוך המשרד, זה מנציח את הפערים ומעלה את העומס שהתייחס אליו קודם מאזן ובטח יתייחס אליו אמיל סמעאן, כמנהל הפורום ואז פשוט אין מענה לחברה הערבית ברמת שירותי רווחה.

חסם עומק נוסף זה סוגית המימון התואם – המטצ'ינג – כחסם שפוגע גם ברשויות הערביות ובכלל. והתקווה שלנו, מההמלצות האלה, שהיא התחלה יפה, שפשוט אנחנו רוצים לראות תכנית עבודה עם יעדים מדידים של המשרד, בדיוק איך ההמלצות האלה יישומו ויגיעו בסופו של יום לחברה הערבית, כשיש לנו פערים היסטוריים בתחום של תקינה.

תודה רבה.

חברת הכנסת מיכל בירן.

אני רוצה להיות מאד מאד ברורה. מדינת ישראל מפקירה את העובדים הסוציאליים. זה כמו לשלוח את החיילים לחזית בלי אפודים ובלי כלי נשק. אם זה היה קורה בתחום הביטחוני זו הייתה ועדת חקירה - - -

קרה, קרה. קרב בלבנון השנייה. קרה.

נכון, והייתה ועדת חקירה. זה לא קורה בתחום הזה. אז אין פשוט בלו"ז לו"ז. כשפתאום יש מחדל ואישה שורפת את הילד שלה או משהו כזה, העיתונים מאשימים רק אתכם. לעומת זאת, אף אחד לא התעסק, לאף אחד לא היה איכפת ששבתם והתשובה שוב הייתה בגוף השאלה – פשוט לא איכפת. לא היה איכפת ששבתם, לא איכפת שכבר את ההישגים שהשגתם מהשביתה ההיא, רובם לא מיושמים, במיוחד של העובדים הסוציאליים המופרטים בעמותות.

והמדינה נהנית באופן ציני ומודע מזה שמדובר בחבורה מאד איכותית של עובדים ובעיקר עובדות, שמרגישים תחושה חזקה של מחויבות לעניין ומשתדלים ומשתדלות בעיקר למלא את תפקידם, למרות המציאות הבלתי אפשרית שבה זה מתרחש. זה לא קורה אגב רק עם העובדות הסוציאליות, זה קורה גם עם מורות, גם עם בלניות שנתקלו בהן פה. יש איזה מכנה משותף כמעט לכל המקצועות האלה והוא שעובדות בהם בעיקר נשים. ואני בטוחה חיים, שאם היו מלא נשים בתעשייה האווירית ואתה לא היית שם - - -

יש מלא, מלא. יש מעל 3,000 נשים.

אם אתה לא היית שם וזה היה הופך להיות מקצוע נשי, אז גם שם היית מוצא השלמה לשכר מינימום.

לא. אם אני לא הייתי – יכול להיות.

כן. אבל זה שחצי מהמדינה הזאת תלוי על זה שאדם אחד עומד עם האצבע בסכר זה דבר לא סביר. סליחה.

אני רוצה להתייחס בנוסף למקרה הספציפי שמדובר פה, שלא כל כך התייחסו אליו. אל העובדים הסוציאליים לסדרי דין. חוץ מזה שכל מה שהעובדים הסוציאליים עושים זה באמת הבייס של הבייס של ההישרדות החברתית של המדינה הזאת, כאן אנחנו מדברים על זה שיכול להיות שיש ילד או ילדה שמנוצלים מינית בבית שלהם ונשארים בבית כי לא היו מספיק עובדים סוציאליים שיילכו לגבות את התסקירים האלה. תקנו אותי אם אני מבינה לא נכון.

את מערבת - - -

לא, לא, סליחה, סליחה. היא תערבב ותגיד ואף אחד לא יעיר לה, גם אם היא תערבב.

בקיצור, יש אנשים, ילדים ומשפחות שנמצאים במצבים בלתי אפשריים בגלל העומס הזה, ואז הן גם אלו שמקבלות את הטענות ואת הצעקות ואת התסכול של האנשים – על למה מחכים כל כך הרבה זמן.

פה, הוועדה לא צריכה עובדים סוציאליים. צריך הגינות והתייחסות והיא מדברת וגם אם היא מדברת על מה שלא קורה, שלא לעניין, שלא יעירו לה.

בקיצור, אני דווקא רציתי שכן.

מה שלא קורה אמרתי.

בסדר. בקיצור, אני חושבת שהמצב הזה הוא בלתי אפשרי וחוץ מהבעיה הכללית והגדולה, מדובר פה על משהו כן קונקרטי. מדברים פה על תוספת של 150 תקנים של עובדים סוציאליים, שנדרשים כאקמול, זה אפילו לא הבראה של המערכת, אבל להביא את המצב מבלתי אפשרי ורשלני, לכמעט סביר, שזה גם לא טוב, אבל זה לפחות כמעט סביר.
ושוב, אני יודעת שזו לא חכמה להגיד את זה בעבודת העבודה והרווחה, כי זו ועדה שבאופן מסורתי יושבים בה אנשים חברתיים ביותר מכל הסיעות השונות של הבית, וכשחיים עומד בראשה זו הוועדה היחידה שלפעמים מצליחים לעצור בה כל מיני דברים כמו תכנית ויסקונסין. אז זה לא חכמה להגיד את זה פה, אבל - - -

אז את רואה מה קורה? עכשיו כשאין תקציב, בגלל אי הסכמה להעביר לפה כמה נושאים שהם חייבים להיות פה.

מבחינתם זו בחירה רציונאלית, חיים, כי הם יודעים מה יקרה להם פה. אני כן פונה למנכ"ל המשרד. שוב, אני מעריכה את העבודה שעשיתם, אני חושבת שאני מסכימה עם רוב ההמלצות שלכם וכן היה שם פתח לתקווה. אני מקווה ואני בטוחה שאנחנו חברי הוועדה נעשה כמיטב יכולתנו – אופוזיציה וקואליציה – כן להציק לממשלה, שחלק כמה שיותר גדול מההמלצות שלכם ייושם.

אבל אני אומרת, כאן יש לנו עניין קונקרטי ואני רוצה לשמוע את תגובת המשרד – איך אנחנו משפרים לפחות בקצת את המצב הספציפי הזה.

זה יהיה בסיכום.

פרופסור מיכל קרומר, בבקשה.

שמי מיכל קרומר-נבו ואני פרופסור באוניברסיטת בן גוריון. אני רוצה להגיד שאני יושבת כאן ואני מאד מודאגת.

גם אנחנו.

אני מודאגת כי לקראת הישיבה הזאת חיפשתי קצת מה ההיסטוריה של הדיונים על תקינה של עובדים סוציאליים ומצאתי היסטוריה ארוכה כאורך הגלות, שהתחילה כבר לפני יותר מ-30 שבה, שבה בהמשכן המפואר הזה דנים בנושא של תקינה של עובדים סוציאליים ולרוב לא מתקבלות החלטות, וגם כאשר הן פה ושם התקבלו, הן אף פעם לא יושמו.

פה בוועדה הזאת, אחרי 62 שנה הכנו חוק שאלמנות צה"ל יקבלו גמלה ואחרי 11 שנה העברנו חוק על תרומת ביציות ואחרי 70 שנה העברנו חוק כזה, מה שהתגלגל פה ומה שמגיע לגבי חלוקת הרכוש ופנסיה לבני ובנות זוג. עבר בוועדה אחרי שהתגלגל עשרות שנים במקומות אחרים, אז דווקא פה מקבלים החלטות, אבל זה קשה. הם משתדלים לא להביא לפה חומר, ואני לא מתכוון ללבן.

אז אני חושבת שאני אשמח. זאת אומרת אני אשמח שלא להרגיש - אני חושבת שגם אני ואולי גם עוד חברים שיושבים כאן – שלא להרגיש באמת סטטיסטיים בתוך איזה שהוא משחק שהתוצאה הסופית שלו כבר נקבעה מראש. אני אשמח אם אנחנו באמת נחליט – אם אתה וחבריך וכל האנשים שיכולים באמת להחליט – יחליטו לעשות מעשה ולא לדבר דיבורים.

אני חושבת שחלק מהעניין של התקינה של העובדים הסוציאליים והחוסר בעובדים הסוציאליים, ולאו דווקא של פקידי סעד לסדרי דין, ולאו דווקא פקידי סעד לחוק נוער, אלא אני מדברת דווקא על מה שנקרא עו"ס משפחה – המקצוע הכי שכוח והכי זנוח אולי בתוך העבודה הסוציאלית. אני חושבת שחלק מזה שיש לדיון הזה היסטוריה כל כך ארוכה ולא מוצלחת קשור בזה שיש חוסר אמון גדול גם בתוך המערכות שלנו, גם בתוך מערכות הרווחה וגם מחוץ למערכות הרווחה, הן באנשים שחיים בעוני וביכולת שלהם להשתנות או לשנות את מצבם, והן בעובדים הסוציאליים שמטפלים בהם.

אני חייבת להגיד שבעניין הזה יש גם חוסר נכונות לראות באנשים שחיים בעוני, כמו שפרופסור יונה רוזנפלד אמר – בני ברית – ולראות את הכוחות שלהם ואת היכולות שלהם לצאת מהעוני ולראות את המאבק שהם נאבקים באופן יום יומי בעוני. יש איזו שהיא תפיסה, שאני חושבת שהיא שגויה, שאנשים שחיים בעוני, באיזו שהיא צורה מגלמים בגופם את העוני. העוני הפך להיות חלק מהם, חלק מתרבותם, חלק מתפיסת העולם שלהם, ושלכן יש להשקיע את המשאבים הדרושים המינימאליים, אבל אין טעם בתקוות גדולות כי זה קשה.

ואני רוצה להגיד, ולא רק על סמך מחשבות שווא, אלא על סמך ניסיון מסוים בעולם המעשה, שזה לא נכון. אם מאמינים באנשים שחיים בעוני – מגיעים להישגים מאד גדולים. ודבר דומה קורה לעובדים הסוציאליים שעובדים עם המשפחות האלה, שהם עובדי משפחה שלא זוכים לשום גג יוקרתי שהוא והתמחות ייחודית לעבודה שלהם, ועכשיו המשרד באמת עושה הרבה מאמצים בכיוון הזה בתוך הרפורמה וכו' וכו', לעשות קורסים והכשרות וכו', שגם לגבי עו"ס משפחה יש מחשבה גם שהם לא רוצים לעבוד עם משפחות שחיות בעוני, וגם שאם יעבדו במשפחות שחיות בעוני – תדבק בהם החולשה הזאת ובעצם הם לא באמת, חבל לתת להם תקנים נוספים, מכיוון שהם לא יודעים לנצל אותם, ממילא הם מבזבזים את הזמן, ממילא הם לא עושים עבודה מקצועית וכו' וכו'.

זה הפתרון שאני מציעה כאן לבעיה הזאת. אני רוצה להגיד שאני חושבת שוועדות אלאלוף הן המלצות עדינות. ועדת אלאלוף המליצה על תוספת של 1,500 תקנים של עובדים סוציאליים. ועדת אלאלוף המליצה לתת כלים לעובדים סוציאליים שעובדים עם משפחות שחיות בעוני, גם כלים ברוח הדברים שרן מלמד התייחס אליהם, גם כלים מקצועיים ברוח של הכשרה והמתמחות מיוחדת לעבודה עם משפחות שחיות בעוני.

אני רוצה להגיד שלא רק ועדת אלאלוף חשבה כך, אלא שיותר מ-70 אקדמאים וחוקרים מכל האוניברסיטאות ומכל בתי הספר לעבודה סוציאלית בארץ, ביוזמת עוס"ים שינוי, שזו קבוצה של סטודנטים לעבודה סוציאלית, חתמו על מכתב יישום המלצת ועדת אלאלוף – הוועדה למלחמה בעוני, שאודט מוכנה לחלק כאן. אנחנו לא ידענו שאפשר לחלק לפני - - -

אי אפשר לחלק עכשיו.

אוקיי. אז אני אשמח לתת לך את העותק שלי ואנחנו - - -

יש לי כבר.

ואנחנו נשמח לתת לכולם עותקים שיש אצל אודט. זה בעצם מסמך של חוקרים שחתומים על מכתב שאומר שהם מסכימים עם ההמלצה הזאת של ועדת אלאלוף וקוראים בעצם לקבלה.

מאה אחוז, תודה רבה.

כן, בבקשה.

שמי אמיל סמעאן, אני עובד סוציאלי, מנהל מחלקת הרווחה בפקיעין ויושב ראש פורום מנהלי מחלקות רווחה בקרב האוכלוסייה הערבית. יש דבר כזה. רק כדי לסבר את האוזן – אנחנו עמותה, אנחנו חלק בלתי נפרד מפורום איגוד מנהלים ארצי ואנחנו חלק בלתי נפרד מהאיגוד המקצועי שלנו, שהם מייצגים אותנו.
העמותה שלנו הוקמה בשנת 2003 כדי לטפל באוכלוסייה הערבית הנזקקת מול משרדי הממשלה ובמיוחד מול משרד הרווחה. אני חייב להודות למשרד הרווחה - - -

אתה לא מודה לכלום. בוא תדבר לעניין, כי יש לנו עוד רבע שעה והמנכ"ל צריך לדבר ואנחנו מסיימים את הדיון.

אז מתוך התודה שלי אני רוצה בעניין הזה לומר, שלמרות שהייתה תוספת משמעותית באמת בשנים האחרונות בקרב האוכלוסייה הערבית, אני רוצה להגיד ש-50% או 60% מהאוכלוסייה, כפי שדיברו החברים – נמצאת בקו העוני ועוד יותר עם תכניות שזרמו למחלקות הרווחה, כמו התכנית הלאומית ומועדונים לקשישים, זה מגביר עוד יותר ויותר על העובד הסוציאלי בתוך החברה הערבית.

בסקר שעשינו מצאנו כי עובד סוציאלי במחלקות הערביות מטפל בתיקים של כ-250 עד 300 משפחות. אנחנו כפורום מנהלים אומרים שאנחנו מוכנים ומקבלים את המלצות ועדת אלאלוף ובכך אנחנו שמחים. זה דבר אחד. אם אנחנו יורדים לפי ההמלצות לבין 50 או 60 תיקים, אז הבקשה שלנו מהמשרד תהיה לתוספת של 500 תקנים לפחות ואנחנו נשמח מאד לקבל אותם.

300 לא תשמח?

גם 300. אני אתפשר איתך. אני יכול עכשיו לחתום לך שאנחנו גם מסכימים ל-300 תקנים נוספים.

הצלצול הזה אומר שבעוד רבע שעה מתחילה המליאה וכשמתחילה המליאה הוועדות מסיימות את העבודה. אלה הכללים. קצת סקירה מה זה כנסת, שתדעו, אתם באים לפה. הוועדות עובדות רשמית ל3 פעמים בשבוע, גם בפגרות, עובדות לא רשמית, לפעמים 5 ימים בשבוע מהשעה 8:00 עד השעה 16:00. בימים שני ושלישי מתחילה המליאה בארבע. צריך אישור מיוחד לוועדות לעבוד כשהמליאה עובדת. ביום רביעי המליאה מתחילה בשעה 11:00. ב-11:00 זה מתחיל בשאילתות ועובר להצעות חוק פרטיות ואז הוועדות עובדות עד השעה 13:00. ואם לא ... למישהו, אז יפטרו את יושב הראש. סיימת?

אז משפט אחרון, אחרי שגזלת ממני את הזמן. אני רוצה באמת לברך על העבודה ואני מקווה שיהיו תוצאות. אנחנו באמת זקוקים לזה וצריך לשים אותנו, את מחלקות הרווחה, בסדר עדיפות.

מאה אחוז, תודה רבה.

כן, גברתי.

שלום. קוראים לי רותי יהושע ואם אפשר להיות קשובים כי אני קצת מתרגשת. אני אם לשישה ילדים, משפחה שלא מוותרת על אחדות החיים והמשפחה. מתגוררת במעלה אדומים. למדתי מגוון תחומים ביניהם הנחיית הורים, הנחיית זוגיות ומזכירות וכיום אני מחפשת עבודה בתחום. אני פעילה חברתית כ-27 שנים בארגונים שונים בירושלים. בתקופה שהייתי מחוסרת דיור פעלתי בפרויקטים לדיור ציבורי, סנגור קהילתי ואני פעילה חברתית בשדולה למאבק בעוני.

כחלק מפעילותי החברתית והצורך שאני רואה בעריכת שינוי חברתי בנושא העוני, הגעתי להשתתף בוועדת אלאלוף. ביום הראשון בו הגעתי לוועדה, עת מצאתי עצמי מוקפת אנשי אקדמיה, מנכ"לים של משרדים שונים, אנשי רווחה ועוד גורמים בכירים אחרים, חשש גדול כמו עכשיו מילא אותי ושאלתי את עצמי – מה אני עושה פה? לצד הפחד והחרדה הבנתי מיד שאני פה לא רק בשבילי אלא בשביל האנשים והמשפחות שחיות בעוני, כי יש לעבודת הוועדה חשיבות גדולה וניתנת לי הזדמנות להשפיע על המצב הקיים. אך לצערי מתברר לי כי כנסת ישראל החליטה לשים את הדו"ח שעמלתי עליו בהתנדבות, לא פחות מכל מי שהיה שם – נשאר סגור במגירה ואני שואלת למה.
האם מדינת ישראל יודעת מה זה עוני בכלל? האם במדינת ישראל יודעים מה זו פנייה לרווחה או עבודת שטח? כל אחד מגיע לוועדה עם הידע שהוא רכש על החיים בעוני. אני מגיעה עם ניסיון של 51 שנים של חיים בעוני. חיים בכאב. עוני, ניצול חברתי. חיים בהם אנשים אחרים מחליטים על חיי, וזהו ידע שאי אפשר לרכוש בספרים, לא בסקרים, לא במספרי תיקים. זהו ידע שרוכשים באופן יום יומי, מתוך מציאות חיינו ונתונים יבשים.

אני החלטתי לשים את הפצע, את כאב הלב על השולחן. אני מביאה בפני הוועדה את המלצותיי מניסיוני האישי של חיים בעוני, אך הפרשנות למציאות בשטח שונה. המחוקקים מפרשים את חיי אחרת בשלט רחוק, אבל החוויות הן אישיות ולכן כדי להבין את החיים בעוני צריך להסתכל עליו דרך החיים של האנשים ולעבוד בשיתוף פעולה, עקב ההחלטות והגזרות שנעשו במדינת ישראל.

עוני זה לא גזירה משמיים, זו גזירה של המצביעים נגד ובעד ולא יודעים מה הם עוני, כאב, פחד, חרדה. אז כמו שכבר בטח הבנתם, אני מוכרת בלשכת רווחה מיום היוולדי. פעם חשבתי שאני היחידה בעולם במצב הזה. היום אני יודעת למה זה ככה ולמה עד עכשיו לא קיבלתי מענה אישי, שיאפשר לי להצליח להתמודד לבד, בלי להתלוות ברווחה ומדוע העוני מתפשט לכל עבר. העומס בלשכות הרווחה הוא בלתי נסבל.

אני פונה אליכם בבקשה ובהמלצה שתעבדו על זה, כל פעם תצמצמו משפחה אחת ליציאה ממעגל העוני ותעברו לשנייה, במקום לאסוף עוד תיקים ומספרי תיקים. תנו את כולכם ותקשיבו לצרכים ולהרגשות של המשפחות. תתנו מזמנכם. תשאלו איך עושים את זה. תאפשרו לעובדים הסוציאליים לעשות את עבודתם, לשבת ולהקשיב ובאמת להיות איתנו ולעזור.

עוני בעיני זה לא רק להשלים מקרר או מכונת כביסה או ארגז אוכל מסכן. למה לכם לעשות את זה? יש תפיסה לא נכונה בכנסת ובמשרדי הרווחה ובחברה בשנות חייה של מדינת ישראל, על משפחות החיות בעוני. הסיבה לכך היא שחברי הכנסת לא יורדים לעם, לשטח. עובד סוציאלי ושר הרווחה לומדים באוניברסיטה על חוקים ומדיניות, מה זה רווחה וכו', אך הם לא נמצאים בביתי ולא בתוך ליבי, להרגיש מה מתחולל בתוכי. לפעמים נדמה לי שאולי נהנים שיש יותר עניים או יותר בעיות וסיפורים מזעזעים.

הרעיון להכליל אנשים שחיים בעוני כאנשים לא עובדים, כאנשים שלא לוקחים אחריות על עצמם, בוועדה למאבק בעוני מתברר אחת. מדינת ישראל לא מבינה מה הן הזכויות, החובות והצרכים של האזרחים. אז תתפלאו. אני עובדת מגיל 14. אני הייתי מזכירה 13 שנים. עבדתי בניקיונות. עובדת בגנים ועוד ועוד. איך? איך לא יהיה יחס מזלזל של חוסר כל? כל כך הרבה האשמות, סטיגמות ובושות ללשכת הרווחה על ידי הפונים. איך, כשאין תקנים ולא כוח אדם? לא מקום ישיבה ולא פרטיות לי, כשהמדינה מתנערת מאחריות.

פעם אמרתי לשכנה שאני יודעת שהיא במצוקה קשה, ככה הודיעו בתקשורת – לא להשאיר אנשים שכנים במכות – וניסיתי לתת לה עצה: תיגשו לרווחה, יעזרו לכם, אל תוציאו תסכולים אחד על השני בבית. זה לא שווה. התשובה שלהם הייתה – מה נראה לך שהם יעשו? מה הם עושים בכלל? נראה לך שאני אעבור את ההשפלות האלה? חוסר יחס, חוסר זמן. המקרר שלי אולי לא יהיה מספיק חמור בשבילם. המקרה שלהם לא יהיה חמור בשבילם. ואני שוכחת שאני עוברת את מה שאותה אחת אמרה.
העומס על העובדים הסוציאליים הוא בלתי נסבל, לא רק לעובדים הסוציאליים, הוא בלתי נסבל גם לפונים עצמם. בעת ובעונה אחת היא מטפלת במשפחות אחרות תוך כדי שאני מספרת לה על כאבי ועל הצרכים שלי. היא צריכה לבחור איזה מקרה קשה יותר היום. מי בטיפול נמרץ. הייתכן שהיא תוכל להתפנות? הייתכן שבשנת 2014 עוד מעט שנת 2015 – אין הכרה בעוני?

כפעילה חברתית בוועדה למלחמה בעוני, הייתי שותפה וחברה פעילה בכל מפגשי ועדת המשנה. אפרט כמה מהמלצותיי:

1. התערבות בזמן הנכון תסייע במניעת הגעתם של אנשים לחיים בעוני ותעודד אותם לצאת מן מהשברים הרגשיים והכלכליים. יש לעבוד ביחד עם האנשים החיים בעוני, הרוצים לשנות את מצבם, על מנת לסייע להם ולצמוח ולא לצבור כישלונות אשר משפיעים על האישיות, על האדם ועל המוטיבציה שלו. יש לזכור שלמצבו האישי של האדם אין השפעה רק עליו אלא על כל משפחתו. הצלחתו תאפשר לו לקדם גם את ילדיו ולהוות עבורם דוגמא חיובית.
במבט לאחור אם היו נותנים לי כלים והכוונה נכונה, אני חותמת כאן שמצבי הכלכלי והאישי היה יותר קל. אם הזכויות שלי כילדה בסיכון גבוה היו רבות יותר והייתי מקבלת יותר ידע וכלים, אז הפערים בחיי היו מצטמצמים ולא הייתי מושכת 27 שנים של סבל וייסורים, תוך שאני בוחרת בכוחות ולא בחולשות.
2. ככל שאדם קם, גם אנשים שחיים בעוני זכאים לקבל החלטות על חייהם, על כל היבטיהם האישיים, המשפחתיים והמדיניים. אף אדם אינו יכול להיכנס לנעליו של אחר ויהיה זה מסוכן שננסה לעשות זאת. כך גם המדינה אינה צריכה לקבל החלטות עבור אנשים החיים מבלי שיהיו שותפים מלאים לקבלת ההחלטות.
3. יש במדינת ישראל חוקי רווחה עוד מתקופת לשכת הסעד, שמגבילים את לשכות הרווחה שקיימות היום. חוקים אלה מיושנים ואינם מתאימים עוד היום. יש לבחון את החוקים ואת התנאים ולהתאים אותם למציאות של היום. מוסיפים עוד זכויות ועוד משימות לעובדים הסוציאליים, אך הם לא יכולים לבצע אותן. אז מה כל זה שווה?
4. מחלקות חדשות לשיתוף פעולה בין גורמי הממשלה לרווחה. דיור, ביטוח לאומי, בריאות, חינוך וארגונים ועמותות חייבים להיות שותפים ביחד.
הייתי שותפה מלאה כפעילה חברתית בוועדת אלאלוף והבעתי את דעתי, גם כתבתי מסמך משל עצמי כפעילה חברתית, שמשמיע את הקול של האנשים שחיים בעוני. סיפרתי את כאבי, פתחתי את ליבי והנה אני שומעת שהדו"ח נמצא במגירה. מה הבעיה, אני שואלת? לא די בכך שעל חשבון זמני, בלי שכר, הכל בהתנדבות, כי אני יודעת את הכאב. די למשוך. אני רוצה פתרונות. אם קשה לכם – אז אני אוציא את הדו"ח מהמגירה. אני אעזור לכם ואתם תוסיפו עובדים סוציאליים שיעזרו לנו לצאת ממעגל העוני. עוד סומכים. עוד סומכות.

החלום שלי הוא ללמוד עבודה סוציאלית ולעזור גם לאחרים.

תודה רבה לך.

שמי דורון יהודי מארגון נכי הפוליו. לא שמעתי את הנושא של הנכים פה, גם לא ב - - -

בסדר, בשביל זה קיבלת רשות דיבור.

אני רוצה להגיד דבר כזה: יש היום 230,000 נכים שחיים מקצבה של 2,600 שקלים וגם פחות. אני שואל – כאשר היום אנחנו מדברים על 2,600 שקלים – מי יכול להתקיים בכלל מסכום כזה? אני מדבר על נכים שיש להם הוצאות, אני מדבר על דברים שהממשלה, הכנסת דאגה שיעלו את המע"מ על המים, המים עלו, החשמל עולה, הכל עולה ואותם נכים נשארים עם אותה קצבה.

אני שואל אתכם איפה קו העוני? קו העוני נמצא בקרב אותן קבוצות שמתביישות לומר לכם שהם בקו העוני. הם לא יגידו את זה. גם רבים מהם לא הולכים למחלקת הרווחה ולא לעובדים הסוציאליים ואוכלים את עצמם במסגרת האישית שלהם, משום שכבר יש להם בושה מפני הנכות והנכות היא חלק מהדבר שמונע מהם להיות עוד מסכנים ולבוא ולהגיד אנחנו גם מסכנים שאין לנו מה לאכול.

אז אני שואל אתכם – מה אתם עושים? באים אלי נכים ברחוב ושואלים אותי – מתי מתחילים את הקצבה?

מאה אחוז.

אני מבקש שתהיה התייחסות לא רק לעניין של השכר, אלא גם למרכיבים שיש מסביב, שכל הזמן מגדילים אותם.

בשעה 14:00 יש דיון באולם נגב על העוני בכללותו. שמעת פה במעט ובייחוד שמעת את דבריה ואת מצוקתה ואת קריאתה שבאה מהלב. ואתה אדוני, מנכ"ל משרד הרווחה, לפני שאני אגיד את מה שיש לי להגיד - - -

אני יכולה לדבר שתי דקות?

את לא יכולה דקה. שמעת? יש פה כללים בכנסת.

גועל נפש למדינת ישראל.

אדוני, היא הגיעה מחיפה. זו פעם ראשונה שהיא מעיזה בכלל להגיע לכנסת כדי לספר את הסיפור שלה, אז לפחות אל תוציא אותה.

שתשב ושלא תצעק.

אני לא מבקשת התנצלות בשמה. אתם צריכים לדעת להגיד סליחה על הדבר הזה.

בבקשה אדוני.

אלף כולי עוד צמרמורת ואני חייב להגיד לך שאני מסיר את הכובע, כי אני רואה את הפעילות החברתית שלך גם במרכז לנפגעות תקיפה מינית, נפגשנו בירושלים. אין ספק שיש לך עוצמה וקבענו גם להיפגש ויש פה עוצמה אמיתית ובהחלט אני מאד מעריך את זה.

אני בוחר לא לדבר על הבעיה הכללית של העוני, כי תזכרו שיש לנו דיון על זה בשעה 14:00 ודווקא המטרה העיקרית של הדיון היה התקנים. אז אני רק אגיד לגבי התופעה של העוני, המלצת אלי אלאלוף זה הסמן הימני, זה המצפן, ואני מקווה מאד, גם בסיוע שלך, חיים, שזה יהיה רק המנה הראשונה השנה וזה לא ייגנז בתיקים ואנחנו נראה פה תכנית חומש אמיתית, שבאמת תעלה את התקציבים בהדרגה ונוכל לטפל בהיבט הכולל.

אני רק רוצה להגיד משהו לגבי התקנים. אלף, באמת אני מביע את מלוא הערכתי לעבודת הקודש של העובדות והעובדים הסוציאליים והגדרת את זה נכון: הם כיפת הברזל החברתית של מדינת ישראל ואני אומר את זה בכל מקום בהרבה הערכה לעובדים ולעובדות הסוציאליות.

אבל השאלה היא האם נושא התקנים זה מחולל השינוי. יש לנו רפלקס מותנה להבין – יש בעיה – עוד תקנים. יש בעיה – עוד תקנים. אמר רן דבר נכון מאד, וזה הקונפליקט שלנו. אוקיי, תקנים. אבל אם אין להם סל שירותים אז מה יעשו בתקנים? וזה בעצם הקונפליקט האמיתי.

דברו עם אנשים.

ברור.

ידברו, ידברו, תתנו למישהו לצעוק את מה שכואב לו.

אבל יוסי, זה מצב במערכת כבר 10 שנים, זה לא ש - - -

לא, לא, אז מיכל, את טועה פה כבר פעם שנייה. רבותי, הקונפליקט שלנו – כמה לתת סל שירותים שיהיה לתת פתרון וכמה לתת תקנים. צריך למצוא פה את האיזון. אני יכול לתת עוד 1,000 תקנים, אבל מה יהיה? הם ידברו, ידברו ולא יצא כלום. אני צריך שידברו ויפנו. שיהיו מנחים. שיהיו שירותים. שיהיה אפשר לסייע בכסף והקונפליקט הזה הוא הקונפליקט האמיתי ולא כל דבר תקנים.

אני יכול להגיד לכם עוד דבר, ולמה את טועה פעמיים, מיכל?

אני אשמח לשמוע.

כי בשנים האחרונות הוספנו 800 תקנים לשירותי הרווחה, בחמש השנים האחרונות וכבר בשנה הבאה יש עוד 200 תקנים. אז אנחנו נותנים 107 תקנים של עובדות סוציאליות - - -

מה המצב במערכת היום לעומת שנת 2003? כמה כל המערכת הורחבה? כמה אוכלוסייה וכמה - - -

תוספת של קרוב ל-1,070 - - -

כמה האוכלוסייה וכמה הנזקקים גדלו? תעשה לי טובה, אל תבלף אותנו פה.

היא שאלה בשקט וזה נכון שהוספתם - - -

תן לי רק לסיים.

אני אתן לך. היא שאלה בשקט ואמרה תראה, נכון שהוספת 160 תקנים לשנה - - -

לא.

800. בחמש שנים 160 לשנה. הוספת 160 תקנים לשנה, בכמה הורדת את מספר המטופלים לכל תקן? זאת אומרת, לצערנו מספר הנזקקים עלה. זאת אומרת היית צריך להוסיף 200 תקנים - - -

אני אגיע לזה.

ובמצב כזה להגיד שהתקנים זה עניין קטן זה פשוט להתעלם מהמציאות.

מיכל, דקה, אז לכן אמרתי בואו לא ניתפס לרפלקס המותנה. חיים, אני אומר לך פה, יש לנו גם חוסר יעילות בחלק מהעבודה של העבודה הסוציאלית. אם עו"סית לסדרי דין צריכה ללוות כבייבי סיטר משפחות חמש שנים, ואנחנו עומדים לשנות את סעיף 19 ואנחנו יודעים שיש פה גם חוסר יעילות ואני רוצה להגיד לך עוד דבר. אנחנו צריכים גם לבדוק את עצמנו, לפני שרצים לעוד תקנים. בואו נבדוק איך אצלנו עובדות המערכות ואני אומר לך שאנחנו עושים על זה רפורמה אמיתית – לבדוק את הצרכים האמיתיים.

אני אגיד עוד דבר לרשויות הערביות. למה אתם מאיישים רק 90% ממה שנתנו לכם עד היום? בואו, תראו לי רצינות. כשאני מדבר על ראש רשות שאומר לי מה? אתה רוצה שאני אשלם 25% על התקן? אתם יודעים שעוד לא איישתם? יש 10% מהתקנים - - -

כי מה? כי הם עושים פדיקור-מניקור? כי יש שם בעיה מבנית של חולשה של הרשויות האלה ועכשיו אתה מגלגל את כל האחריות על כל האנשים האחרים חוץ מעצמך.

סליחה רגע, יש לנו חלק מהרשויות שמעדיפות לא להשקיע ברווחה ולכן יש לנו עוד 10% תקנים.

כל המחקרים מראים שזה לא נכון.

סליחה, גברתי.

סליחה. גם אם הוא אומר לא נכון וגם זה שהוא אומר שצריך להתייעל זו בדיחה, אבל אני לא מגיב. גם אני לא כל כך מסכים איתו, אבל לא מגיב. תנו לו להביע את דעתו.

אוקיי, אני רוצה להגיד עוד דבר. זה שיש לעובדת סוציאלית אחת 200 תיקים, השאלה היא כמה אינטנסיביים יש ואנחנו יודעים ש - - -

זו לא השאלה.

אתם רוצים שהוא לא ידבר? או שתתנו לו פתק והוא יקריא את מה שאתם רוצים. לא חשוב לשמוע מה הוא חושב?

הלאה, אני רוצה רגע להגיד שאלף באמת המשרד מכיר בצורך באוכלוסייה הערבית, בדואית ואנחנו כן לאט לאט משנים את המפתחות ואנחנו רוצים לתת. אתם יודעים מה? איפה שיש לי ראש רשות שמראה לי 100% - יש לי מוטיבציה. אני יודע שיש לי שיתוף פעולה בלקיחת אחריות.

ואם ראש הרשות לא - - -

מיכל, מיכל.

הלאה. אני חייב להגיד שאנחנו עושים באמת כחלק מהרפורמה בדיקה. יש מקומות שחייבים להקציב תקן לעובדת לנפגעות תקיפה מינית, התמכרויות שאנחנו יודעים לכמת את זה ולהגיד – לא יעבור את ה-10 מטופלים, לא יעבור את ה-20 מטופלים. אני רק רוצה להגיד משהו – באף מדינה בעולם לא הגדירו תקן לעובדת סוציאלית - - -

זה לא נכון.

סליחה גברת.

אבל זה לא נכון.

סליחה.

אין אף מדינה. ידוע שמקובל באירופה שזה בין 40 ל-60 תיקים אינטנסיביים לעובדת סוציאלית. זו הנורמה.

לא תיקים ...

סליחה גברת, זו פעם שנייה שאני מעיר לך. תני לו לדבר.

חברה, אין אף תקן. יש שם נורמה, כי חלק מהבעיה היא לא להגיע למצב של צבירת תיקים ולקבל תקנים. אבל אני רוצה להגיד לך בשורה התחתונה – בכל האיזונים האלה שאנחנו מדברים - בין כמה תקנים לכמה שירותים - אני מרגיש נוח שאנחנו נותנים פה 200 תקנים בשנה הבאה. דרך אגב, רובם ממוקדי עוני – 107 תקנים, עוד 40 תקנים שאנחנו הולכים לחזק את הרשויות הקטנות, ששם תקן-תקן וחצי זה לא מספיק לכלום. תהיה פה גם אפליה מתקנת למגזר הערבי ואנחנו נותנים עוד 60 תקנים לאחת הבעיות האקוטיות של האוטיזם שזו מגפה ואנחנו רוצים לחזק חלק מהרשויות.

האם זה סוף הדרך? לא. אבל זה אני חושב שהבלנס האמיתי היום, ולבוא ולהגיד – תנו עוד 1,500 תקנים, אבל אל תיתן לי אף סל שירותים – זה לא בנמצא וזה לא ההיגיון של המשרד.

מאה אחוז, תודה. לפני שאני אסכם את הדיון, בואי, הגעת מחיפה, בואי תדברי בבקשה.

שמי רחלי, אני בת 28, אני גרושה, אם לילדה בת 7 עם קשיים רגשיים וקשיים התפתחותיים. אני פעילה בפרויקט שותפות חיפה להתרת שרשרת העוני מזה שש שנים. כבר בהיותי ילדה בת 10 הייתי מוכרת לשירותי הרווחה בעקבות אלימות בין הוריי, גירושים ומצוקה כלכלית שחווינו.
בעקבות ביקורי בית של עובדים סוציאליים ותסקיר של פקידת סעד, חוויתי פחד מעובדים סוציאליים שיוציאו אותי מהבית. הרווחה ניסתה לסייע לנו אך לא יכלה בעקבות מחסור בתקציב. פחד זה ליווה אותי לאורך שנים ובעיקר כשהייתי בהיריון ובמקביל בהליכי גירושין. הופניתי לרווחה לקבלת סיוע בעקבות כך.

שנה לאחר הלידה הצטרפתי לפרויקט שותפות חיפה להתרת שרשרת העוני, על ידי סטודנטית שליוותה אותי מטעם הרווחה באופן פרטני. בפרויקט ישנן שלוש קבוצות: עובדים סוציאליים, סטודנטים לעבודה סוציאלית ואנשים המתמודדים עם עוני ומוכרים לרווחה, מתוך מטרה להעלות את המודעות לעוני ולהשפיע על המדיניות.

במהלך המפגשים בפרויקט ישבנו שלוש הקבוצות יחד כשווים. כל אחד תרם את חלקו מהמקום שלו. הרגשנו שיווין. מתוך כך לאט לאט ראיתי את תפקיד העובדים הסוציאליים ממקום אחר. ממקום של דאגה ואכפתיות. לדוגמא, לאחר המפגשים החזירה אותי העובדת הסוציאלית לביתי על מנת שאוכל לחזור בבטחה הביתה והיא התעניינה בשלומי.

ברור לי שהפרויקט חשף אותי לראות את העובדים הסוציאליים כבני אדם ולהכיר בקשיים שלהם ולא רק בקשיים שלי. בעקבות כך היה לי חשוב מאד להגיע היום ולדבר על השינוי הרצוי בעיני.

כיום, כשאני חשופה יותר לתפקיד העובד הסוציאלי, אני יכולה לראות את הקשיים איתם הוא מתמודד בעקבות העומס הרב שיש להם וכן מחסור במשאבים תקציביים ובזמן. בעקבות כך נוצר מצב שנאלצתי לחכות זמן רב בתור לעובד סוציאלי, למרות שלפעמים המקרים דחופים, אך העובד הסוציאלי נאלץ לסנן לפי רמות סיכון. כך הסבירו לי.

לדוגמא, כשהייתי צריכה סיוע בסידור מעון יום לביתי כשהייתי במצב נפשי לא טוב בעקבות הגירושין שחוויתי ורציתי לצאת לעבוד אך לא יכולתי, העובדת סוציאלית, על אף רצונה לסייע – לא יכלה. דוגמא נוספת – כאשר העובדת הסוציאלית רצתה לעזור לי בסידור לשעות אחר הצהריים בתגבור בשיעורים פרטיים, היא לא יכלה מבחינה תקציבית לסייע. כך נוצר מצב שנאלצתי לחלק את המשמרת ולחזור לעבוד משמרת ערב ביחד עם בתי בת ה-7, עד השעות המאוחרות. כל זה פגע בה עוד יותר. היא התקשתה לקום בבוקר לגן ואיחרה באופן שגרתי.

אני הגעתי למצב של חוסר כוחות נפשיים ופיזיים, עד שהגעתי כמעט למצב של פיטורין, ופניתי שוב לקבלת סיוע. פעמים רבות הרגשתי שכל מה שאני צריכה היא אוזן קשבת וסיוע בעצות, אך הרגשתי שעל אף הרצון של העובדת הסוציאלית שלי, בגלל העומס הרב היא לא יכולה להתפנות באופן מלא, מכיוון שבנוסף להיותה עובדת סוציאלית שלי, היא צריכה לתת מענה לעוד מספר רב של אנשים ולעוד תפקידים בלשכה. לדוגמא פונה, פקידת סעד, ראש צוות, הדרכת סטודנטים ועוד והיא אינה יכולה לטפל בכולם.

אני חושבת שנוצר מצב שהיא יכולה להתפנות רק למקרים דחופים. לדוגמא, באחת הפעמים שבה השתתפתי בוועדה בעניין אפוטרופסות בלעדית על הילדה שלי, העובדת הסוציאלית פינתה את עצמה ממקרים אחרים והקדישה את עצמה אלי. תמכה בי, שמרה על האינטרסים שלי, ייצגה אותי וממה הייתה שותפה שלי למעמד הקשה. זו הייתה דוגמא מרגשת לטיפול שהייתי רוצה לקבל באופן שוטף.

בשנה האחרונה זכיתי לקבל עובדת סוציאלית שהיא גם ראש צוות. גם עליה העומס רב. היא משתדלת לתת לי את המענה הטוב ביותר. היא מתקשרת ומתעניינת בשלומי גם לאחר שעות עבודתה. היא סייעה לי למצוא פתרון לבתי לשעות אחר הצהריים, על מנת שאוכל לעבוד באופן מרבי. אני מרגישה שהיא נותנת לי תמיכה נפשית וייעוץ מעבר לנדרש ממנה בתפקיד, בעיקר סביב נושא האפוטרופסות הבלעדית, המעסיק אותי רבות. היא נמצאת שם בשבילי, אבל ברור לי שהיא חורגת מגבולות המשאבים שעומדים לרשותה.

1. להגדיל את מספר העובדים הסוציאליים בלשכות הרווחה, כך שלכל עובד יהיה מספר נמוך יותר של משפחות לטפל בהן והם יוכלו להתפנות למתן מענה באופן מיידי יותר.
2. להגדיל את תקציב הסיוע של העובדים הסוציאליים ברווחה על מנת שיוכלו לעזור יותר.
3. לתגמל את העובדים הסוציאלית בצורה מרבית יותר, על מנת למנוע שחיקה. גם לעובד הסוציאלי מגיע לחיות בשלווה וגם לא לקחת את העבודה הביתה.
לסיכום, על אף רצונה ויכולתה של העובדת הסוציאלית לסייע ככל יכולתה, הדברים לא תלויים רק בה מפאת חוסר זמן, חוסר משאבים, חוסר תקציב ועומס רק שמלווה אותה 24 שעות ביממה, כולל שבתות וחגים. היא אינה יכולה לתת לי ולאנשים רבים במצבי את הסיוע הנדרש על מנת שנוכל לצאת ממעגל העוני ולהתקיים בכבוד.

חשוב לי להגיד כאישה צעירה, שאני לא רוצה להמשיך לחיות דרך הרווחה אלא אני רוצה להתקיים בכוחות עצמי בכבוד. רוצה ללמוד, להתקדם בחיים, אך זקוקה לסיוע בהווה על מנת לחיות טוב יותר בעתיד הקרוב. לפעמים סיוע בדבר קטן בזמן הנכון, יכול לעזור יותר.

מאה אחוז. תודה. יש כללים במשחק הזה. אלי, אני אתן לך לומר משפט אחד לסיכום בסוף, אבל שמעתי את דברי מנכ"ל משרד הרווחה, שמעתי פה את המצוקות, שמעתי את הדרישות. לא אהבתי את מה שאמרת שהם צריכים להתייעל. אני לא מבין מה זה להתייעל - - -

לא, דרך אגב, אני רוצה להסביר. חלק מזה זה לא בעיה שלהם. יש בעיות מובנות, למשל, כאשר משרד הבריאות לא לוקח אחריות – אנחנו לוקחים.

בוא, תקשיב שנייה - - -

אני רוצה לעשות סדר - - -

רגע, גם אתה לא יכול להתפרץ פה בוועדה, כמו שלא נתתי למיכל להתעמת איתך והיא לא כל כך מסכימה איתך. גם אני, כשאמרת את זה, לא כל כך אהבתי ולא הערתי לך. כיבדתי אותך ונתתי לך להגיד את מה ש - - -

אלף, כל מערכת צריכה להתייעל.

שנייה, סליחה, לא. לא כל מערכת צריכה להתייעל. את העבודה של עובד סוציאלי כשהוא בא למשפחה, לא מודדים בשעון. זה דבר אחד. דבר שני, שמחתי לשמוע את מה שאתה אומר על הגדלת התקנים. איך זה מסתדר – ואל תענה לי – איך זה מסתדר עם הצעת החוק לא להגדיל תקנים במגזר הציבורי?

הקפאה מוחלטת.

עם הרשויות.

אני לא יודע, זה יגיע לפה, סליחה.

בגלל שזה רשויות.

אמרתי לך אל תענה לי. זה יגיע לפה. אני יודע איפה זה מתחיל ואני יודע איפה זה נגמר. גם שם כואב לי, כאילו כל אלה שצריכים לפרוש לפנסיה הם מיותרים, לא צריך במקומם אף אחד. זו ההתייעלות. לא יגדילו. מי שהולך, לא יבוא אחר.

לא, לא.

טוב, זה יבוא לפה, נראה, נקרא לך. אם זה נוגע לקטע שלך - -

הם לא עובדי ממשלה.

עוד פעם אתה עונה?

סליחה.

שמענו פה את המצוקות. אני יכול להגיד שנעשה כמיטב יכולתנו בוועדה הזאת לנסות ולמגר את תופעת העוני. אני לא נכנס לקטע של עובדים סוציאליים ומקצועות פרטניים. בכלל, למגר את התופעה הזאת.

אני חושב שמדינת ישראל לא צריכה להתפאר ולהיות במקום שהיא נמצא ברשימת המדינות המפותחות ב-OECD במקום מספר 4. לא יודע. אני חושב שזו בושה לנו. יש לנו את היכולות, יש לנו את הפוטנציאל. צריך להשקיע יותר באלה שצריך להשקיע וצריך לפנק אולי קצת פחות את אלה שיש להם ולהגיע לסטנדרטים אחרים.

אדוני יושב ראש הוועדה, מר אלי אלאלוף, בוא תגיד את מילתך ואחר כך אני אקבל את הנזיפות על הישיבה.

אני מתנצל.

לא, אל תתנצל, זה בסדר.

קודם כל אני חושב שחייבים להודות לך על הדיון ועל העומק שלו ועל הרצינות שלו. זה לא רק מתוקף תפקידך כיושב ראש הוועדה, אני חושב שזה גם מבטא את הרגישות האישית שלך וכל הכבוד.

דבר שני, זו רק התחלה. זה אפילו לא התחלה של מאבק, זה התחלה של חשיבה ושל - - -

זה הסדק בקיר.

כן, בדיוק. ולכן אני מאד מבקש שלפחות אחת לשלושה חודשים הוועדה שלך, אם מותר לי גם - - -

ואתה תבוא?

אני אבוא.

אתה יודע, אני לא שואל אם אתה תבוא סתם.

אני בא ואני אכין איתך ברשותך, אם תרצה, את ישיבת המעקב.

אני לא שואל סתם.

אני אבוא ואבוא עם החברים.

הבנתם שאמרתי שאני לא שואל סתם אם הוא יבוא.

כן, אני אבוא.

לפעמים לא מרשים לו.

טוב, אז אני אבוא. עכשיו אין מי שירשה או לא ירשה, כי הנושא הזה הוא כל כך חשוב, הוא כל כך בחיינו. כל מהלך שמתרחש בחברה, בכלכלה ובביטחון ואני חייב להגיד את זה – עוד מעד לביטחון לא יהיו הכוחות הנדרשים כדי להתמודד איתם, אם הוא לא יטפל בחברה.

יחד איתך ויחד עם כל אחד מאיתנו, אנחנו נשמח מאד לבוא ולדון ולהעיר לך על הדברים שאנחנו יודעים.

אני מרים את הכפפה ואם הכנסת לא תתפזר ואם אני אמשיך להיות יושב ראש ועדת העבודה והרווחה - - -

יכול להיות שאתה תהיה בנבחרת בפעם הבאה. תוכל להבקיע גול.

גם עכשיו אם הייתי רוצה – הייתי בנבחרת. תרשום לך את זה. רק לא רציתי. אני העדפתי את תפקיד יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות כתנאי, על תפקיד שר. הוצע לי. הנה, זה בפרוטוקול. הוצע לי, לא רציתי, העדפתי להיות יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ושיעבירו את הקטע של שוק הון והפנסיה, כי חשבתי שפה אני יכול לעזור יותר. זה המצב.

אוקיי.

רק חצי משפט ליוסי.

עזבי, מיותר.

עצה אחת. אתה לא יצרת את הבעיות האלה, התחילו אותן הרבה לפניך, אבל ראיתי כבר מנכ"לים מתמודדים עם זה אחרת. עצה שלי: יכולת לבוא ולהגיד פה אני מצטער, יש פה בעיות שקורות כבר 10 שנים, אני כמיטב יכולתי מנסה לשפר אותן. אני חושבת שלגלגל את האחריות על ראשי הרשויות הערבים, על זה שהתקנים זה לא העניין, חבל, זה לא מקדם אותנו לשום מקום.

המשפט היה ארוך.

אוקיי, צר לי שבישיבה הזאת לא הצלחנו למגר את העוני במדינת ישראל. אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו ונמשיך.

אני רק רוצה להגיד שגם בבתי חולים - - -

גברת, זה בריונות מה שאת עושה עכשיו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:20.>