הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 375>
מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, כ"ד בחשוון התשע"ה (17 בנובמבר 2014), שעה 12:00

1. הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד-2014 (מ/881)
2. הצעת חוק הדואר (תיקון - פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ג-2013, של חבר הכנסת נחמן שי (פ/290/19)

3. הצעת חוק הדואר (תיקון - פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ד-2014, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויריב לוין (פ/2259/19)
4. פרידה של ועדת הכלכלה משר התקשורת גלעד ארדן

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר

קארין אלהרר

יעקב אשר

חנא סוייד

מיכל רוזין

אורי מקלב

נחמן שי

שר התקשורת גלעד ארדן

אבי ברגר - מנכ"ל משרד התקשורת

ניר אוגולניק - יועץ השר, משרד התקשורת

קובי אלנבוגן - יועץ השר, משרד התקשורת

יגאל לוי - סמנכ"ל בכיר אגף הדואר, משרד התקשורת

ברוריה מנדלסון - סגנית היועצת המשפטית, משרד התקשורת

דנה נויפלד - היועצת המשפטית, משרד התקשורת

שמרית צוברי - יועצת השר, משרד התקשורת

שמעון שוהם - מנהל תחום בכיר דואר, אגף הדואר, משרד התקשורת

נטע מלין - עוזרת יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

ג'ורג קיוורקיאן - יועמ"ש אגף תקציבים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

אלידור בליטנר - עוזרת ראשית – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עפר מרגלית - רכז תקשורת באגף תקציבים, משרד האוצר

הרצל בר מג - המשנה למנכ"ל, חברת דואר ישראל

חגי עינת - היועץ המשפטי, חברת דואר ישראל

פרלי שר - עו"ד, הלשכה המשפטית, חברת דואר ישראל

בני כהן - יו"ר ארגון סוכני הדואר

וגיף אליאב - נציג רשות ההסתדרות לצרכנות, ארגוני צרכנים

לירון הרשקוביץ - לוביסט (גלעד לובינג), מייצג את חברת דואר ישראל

אתי בנדלר

אביטל סומפולינסקי (עוזרת ליועצת המשפטית)

לאה ורון

אור שושני

4. הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד-2014 (מ/881)
5. הצעת חוק הדואר (תיקון - פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ג-2013, של חבר הכנסת נחמן שי (פ/290/19)

6. הצעת חוק הדואר (תיקון - פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ד-2014, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויריב לוין (פ/2259/19)
4. פרידה של ועדת הכלכלה משר התקשורת גלעד ארדן

כבוד השר גלעד ארדן, שר התקשורת עד היום בחצות ומחר שר הפנים... אני רואה שכבר אין לך הרבה זמן לכהן, כי כנראה שפה כבר יש מבוכה, בוקה ומבולקה, והבחירות כבר בפתח. כל המכובדים, מנהלת הוועדה לאה ורון, המשנה ליועץ המשפטי אתי בנדלר, עורך-דין סומפולינסקי וחברי הכנסת נחמן שי ומקלב... הם בדרך. מכיוון שיש פה את הצעת חוק הדואר, שהיא הצעה ממשלתית, ושתי הצעות חוק פרטיות נוספות שישולבו כאן, הצעתו של שי והצעתו של מקלב – כשהם יגיעו אנחנו נשלב אותן, ואז נלך על זה כגוף אחד ונתקדם.

אני רק אומר בפתיח שבנושא הדואר, כשנכנסתי לוועדה נפגשתי מיד עם שר התקשורת גלעד ארדן ומיד היה ברור שהמשבר בדואר, שנובע כמובן מתהליכים היסטוריים – שהטכנולוגיה השתנתה... המצב הכספי הבלתי נסבל מחייב מדיניות חדשה ורפורמה בדואר, תוך התחשבות ורגישות כלפי העובדים. בתהליך הזה, השר, שמסיים את תפקידו הלילה, התחיל מהלך שבו היו שותפים כמובן גם ההנהלה וגם העובדים, ולכן נקבל דיווח קצר מהשר: מה המצב, איפה הרפורמה בדואר, והאם אני אצליח בוועדת הכלכלה להביא אותה לפני הבחירות, שכרגע נראה שהן ממשמשות ובאות. כבוד השר, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, אני תמיד שמח להיות כאן בוועדת הכלכלה, שאני מרגיש בה כביתי, ואולי אם העם יחזור לעשות טעויות, אני עוד אגיע לכאן שוב כיושב-ראש. בינתיים אני מודה לך על דברי הפתיחה. בהחלט מיומי הראשון כשר התקשורת... אני עדיין מתפלל לנס שאולי משהו יקרה עד הלילה בחצות.

המשבר של חברת הדואר באמת היה אחד הנושאים המרכזיים שהעסיקו את משרד התקשורת ואותי, יחד עם מנכ"ל המשרד אבי ברגר וכל הצוות המקצועי. כי באמת שוק הדואר, שאנחנו מופקדים עליו, הוא שוק חשוב, אבל חברת הדואר, שהיא גם חברה ממשלתית והיא השחקן המרכזי בשוק הזה – האיתנות שלה ורמת השירות שלה, וגם אלפי המשפחות שהיא מספקת להם מקור פרנסה במדינת ישראל – כל אלה בוודאי מגבירים את החשיבות של מצבה של חברת הדואר.

החברה הזאת בהחלט הייתה ועדיין במשבר מאוד קשה, שנבע גם מדפוסי השימוש שהולכים ומשתנים ומשליכים על מאזן ההכנסות של החברה. יחד עם זה, כמו ברשות השידור ובמקרים אחרים, יש כאן גם הסכמי עבודה שהם פחות רלוונטיים לשוק המודרני, תחומים חדשים שהחברה צריכה הייתה להיכנס אליהם ולא נכנסה, בין אם זה כתוצאה מנושאים ניהוליים ובין אם זה כתוצאה מנושאים של הסכמי עבודה מיושנים שפחות מתאימים לצרכים המשתנים. בנוסף, דפוסי השימוש של הציבור משתנים עם השנים וגם הם יצרו איזשהם עומסים בתחומים כאלה ואחרים ופחות עומסים בתחומים אחרים. בקיצור, חברת הדואר הייתה צריכה לעבור רפורמה דרמטית.

ועדת רייך, שמונתה עוד בתקופת השר הקודם ואני ניסיתי להאיץ את פעולתה ולהשלים אותה – וברוך השם פעולתה הושלמה – הגישה לי לפני מספר חודשים את הדוח שלה, ומאז אנחנו שוקדים במשרד על יישום מסקנות הדוח, כשבמקביל, בעלי אגרות החוב שהחברה נטלה, שהיו מודאגים מכושר ההחזר, פנו לבית המשפט, והאמת שטוב שכך, כי בית המשפט שם את כולנו באיזשהו סד זמנים שתמיד מרחף מעל כל השחקנים הרלוונטיים, ואני חושב שזה הועיל, כי בסופו של דבר הגענו כולנו, מתוך אחריות – גם הממשלה, גם הנהלת החברה, גם ועד העובדים וההסתדרות, וגם משרד האוצר ורשות החברות – לאיזשהו מתווה, שאמנם אף אחד לא יצא בו עם כל תאוותו בידו, אבל אני חושב שההסתכלות הכוללנית בו הייתה מאוד מאוזנת ולקחה בחשבון... למרות הצעדים הכואבים, כמו פיטורים של 1,200 בארבע שנים, זה נעשה כדי שיתר הכמעט 6,000 עובדים ישרדו ושהחברה תשרוד. זה כולל הארכת שעות פתיחה, מסירה בבית של דברי דואר רשומים באחוז מאוד גבוה, כדי שהציבור לא יצטרך ללכת... והיום נדון במהלך המשלים של אותו אחוז גבוה של מסירה בבתים, שיחסוך מהציבור הרבה עוגמת נפש, טרחה וכסף, הכרוכים בלנסוע ולעמוד בתור.

מנכ"ל משרדי, אבי ברגר, שהוביל את כל המשא ומתן ועשה לילות כימים, יציג בכמה דקות את עקרונות הרפורמה, ולאחר מכן נוכל לעבור לחוק.

אני מודה לך, אדוני השר. אבי, בבקשה. לאחר מכן אני אתן לנציג ההנהלה. אני מבין שהמנכ"ל לא יגיע היום, אבל הרצל בר-מג, אתה, שמכיר כל דבר לפני ולפנים, תתאר לנו מה קורה מבחינת ההנהלה. לאחר מכן ידברו כמובן נציגי העובדים. אבי, בבקשה.

המשרד הסתכל על מספר דברים. הדבר הראשון זה שיפור השירות לציבור. במסגרת שיפור השירות לציבור אנחנו מדברים על הארכת שעות הפעילות בסניפים שלוש פעמים בשבוע, משמונה בבוקר עד שמונה בערב, כדי לאפשר לאנשים להגיע בשעות קצת אחרות. הדבר השני מדבר על זמן המתנה בממוצע יומי של עשר דקות בסניף. היום זמן ההמתנה מוגדר ברמה ארצית, ואין לזה משמעות, כי יש שונות מאוד גבוהה.

עשיתם מדגמים? יש דוגמאות?

היום במדגמים שאנחנו עושים זמני ההמתנה יותר גבוהים מעשר דקות לסניף; מדובר בעשרים דקות ושלושים דקות בממוצע. יש כמובן סניפים שמחכים פחות, ולכן זה חלק מהדברים שחשוב לנו מאוד לשפר, והגענו פה להבנות ולהסכמות, כולל ניתוחים כלכליים של ההיבט הזה.

לגבי פריסת הסניפים, למעשה הגדרנו שני קריטריונים. אחד, מרחק: שיהיה במרחק סביר, למשל בעיר, קילומטר וחצי רדיוס ל-90% מהתושבים, ובנוסף, כמובן, שהסניפים יעמדו בעומסים של העשר דקות. כלומר, אם נראה עומסים גדולים מדי, יצטרכו לפתוח עוד סניפים.

בעניין חלוקת הדואר יש שינוי רגולטורי שלמעשה במקום לחלק את הדואר כל יום, יחלקו אותו בשנתיים הקרובות יום כן ויום לא, כלומר, לסירוגין; ולאחר מכן מעבר אוטומטי לשני ימי חלוקה בשבוע, אלא אם כן שר התקשורת יחליט בתיאום עם שר האוצר שנשארים על שניים וחצי ימים או יום כן ויום לא. אני חייב להגיד שזה שינוי מאוד מרחיק לכת - - -

אחת הדילמות הקשות במדינת ישראל היום היא מיהו שר התקשורת.

מה שחשוב בהיבט הזה זה שזה מצמצם את העלויות של הדואר במובנים מסוימים, ומצד שני פתחנו אופציות וחלופות אחרות, שיכולות לשפר את השירות בהיבטים אחרים, כמו למשל דואר 24, שבו העלינו את רמת השירות מ-88% ל-92%, או כמו למשל ברשומים, ששם אנחנו מדברים על להעלות לחבילות של עד קילו אחד ולא רק חצי קילו כמו היום כשמדובר במסירה לבית הלקוח. יותר מזה: ישבנו אתמול בלילה עד שעות מאוחרות והגענו להבנה איך באמת עומדים בטיב שירות של 90%, קרי, ש-90% מדברי הדואר הרשומים יגיעו לבית הלקוח ויימסרו לבית הלקוח, כך שזה יוריד עומס מהסניפים וישפר את רמת השירות. זה מהלך שהוא גם שירותי וגם כלכלי.

כמובן גם נאפשר לדואר שירות אוניברסלי של מסירת חבילות עד הבית בתשלום נוסף. וכאן חשוב להדגיש שני דברים. אחד: שאוניברסלי זה בכל הארץ; ודבר שני: שוויוני. כלומר, באותו מחיר, ולא מחיר שונה בפריפריה לעומת המרכז. אנחנו דואגים באמת לרווחת כלל הציבור.

בהיבט של התחרות אנחנו רוצים לאפשר תחרות על ידי פתיחת מרכזי החלוקה של חברת הדואר למתחרים, כדי לאפשר גם לחברות אחרות להתחיל לתת שירות. מצד שני, לאפשר לדואר לשתף פעולה עם דפוס, כדי להתחרות במכרזים יותר גדולים. גם נסיר את הפיקוח על הדואר הכמותי, כדי לאפשר לחברה להתחרות; ומצד שני נפתח את התחום השמור, התחום של הדואר היחידני, לתחרות. כלומר, נעשה צעדים שיגבירו את התחרות, ודרך זה, באופן טבעי, בדרך כלל גם משתפר השירות.

אל מול זה גובשה תכנית הבראה שלמה, שכוללת התאמה של התעריפים למבנה ההוצאות של החברה, ומצד שני התייעלות החברה – הסכם קיבוצי מעודכן, צמצום כוח אדם, והקטנה של מבנה ההוצאות, כצעד נוסף ומשלים. כלומר, אנחנו רואים פה רגולציה, תחרות ותכנית הבראה.

אבי, תודה. אני רואה שיש פה בשורות טובות בחלק מהדברים. אני נותן להרצל בר-מג לדבר. הרצל, איך זה מתקדם? מה קורה? ספר לנו.

לגבי תכנית ההבראה אני לא אוסיף או אגרע ממה שאמר מנכ"ל משרד התקשורת. אנחנו בוודאי נראה היום או מחר על מה יחתום כבוד השר, ואז נוכל להתייחס.

ויהי בחצי הלילה?

אני אסביר. ההמלצות של ועדת רייך, יש בהן חלקים טובים לציבור ויש חלקים פחות טובים. הטובים לציבור זה שעות הפתיחה, חלוקה בבתים באחוז גבוה יותר וכולי. הפחות נעימים זה מה שנקרא במכבסת המילים "עדכון תעריפים", שזה דבר שאף שר לא אוהב לעשות אותו, אבל אם מסתכלים באומץ וברצינות על מבנה העלויות של החברה בכל השנים שבהן תעריפי הדלק, החשמל והמים עולים, אבל השירותים של חברת הדואר לא עולים – כך מתחיל בעצם הגירעון, ואז מתפלאים איך היא במשבר. אז בלית ברירה ובצער רב אני אאלץ היום לפני חצות – אם אני אגיע היום לסיכום כולל עם האוצר ועם הנהלת הדואר והדירקטוריון, מה שעוד לא קרה – לחתום על שורה ארוכה של עדכונים, כלומר העלאות תעריפים של שירותי הדואר, שיבטיחו תזרים הכנסות בריא יותר לחברה.

יחד עם זאת, אני ביקשתי להבטיח שכל מה שהובטח לציבור יעוגן גם כן בסיכומים עם האוצר ובהחלטות דירקטוריון החברה, כדי שלא ייסגרו לי מחר בבוקר סניפים במקומות שיש עומסים; כדי שההסכם עם סוכני הדואר, שהוא הסכם הפסדי בחלק מהשירותים שנותנים, ישופר, כך שלא ייסגרו לי סוכנויות בכל מיני מקומות; כדי שמנגנון הפרס-קנס שאמור להיחתם עם הדוורים וההסתדרות, שאומר שדוור שעומד במכסה של 90% חלוקה של דואר רשום בבתים יקבל בונוס, ומי שלא – ההפך. אם הדברים האלה לא יובטחו, אז, איך אומרים, לא מדבשך ולא מעוקצך. אני לא הלך לחתום על העלאות תעריפים מבלי שרמת השירות תיקבע. ולכן הרצל התנה בכך את מה שאמר.

הרצל, אנא המשך.

לגבי הצעת החוק, אני מציע שמי שהציע את החוק יציג קודם כול את הרציונל, ואז אני אוכל להגיב.

אנחנו בהערות הכלליות לפני קריאת החוק. מישהו עוד רוצה להתבטא?

אולי קודם כול שיציגו את החוק.

עכשיו יוצג החוק, אחר כך אני אתן לכולם הערות כלליות, ואחרי זה נעבור לקריאה. אני אתן לשר להציג את החוק; אני לא יודע למה דנה נויפלד לא מדברת יותר.

היא לא חשה כל כך בטוב, נכון?

זו הישיבה האחרונה עם השר.

המילים נעתקו מפיה וגרונה חנוק מדמעות אושר.

אנחנו צריכים לדעת האם רפורמת נויפלד בכל התחומים, תעבור. כבוד השר, הצגה של החוק.

אני רוצה להזכיר שאת הצעת החוק הזו הצעתי עוד בכנסת ה-17, בהיותי חבר כנסת באופוזיציה. משום מה, כשחבר הכנסת שי הגיש אותה בכנסת ה-18 וה-19, זה לא הוזכר בתהליך ההנחה. אבל שנים רבות בוערת בי התשוקה לתקן את המצב הזה, כי גם לי באופן אישי יצא הרבה פעמים ליסוע, לעמוד בתור, לשלם חניה, ובסוף לקבל חוברת של "פוקס" אוTNT או כל מיני דברים כאלה. אז אמנם הדוגמניות והדוגמנים מאוד אסתטיים והבגדים יפים, אבל אם היית שואל אותי מראש אם אני רוצה להשקיע את זמני ומרצי בללכת לקבל את החוברת הזאת, כנראה שהייתי מוותר. אני חושב שלהמוני בית ישראל יש את הזכות שכשהם צריכים להחליט האם ליסוע ולעמוד בתור לדואר – עד ליום שאנחנו כולנו מייחלים אליו, ש-90% מדברי הדואר הרשום כבר יימסרו בבתים – שהשקיפות תהיה מנת חלקם. אני באמת חושב שאין פה קואליציה ואופוזיציה, חברי כנסת רבים חושבים שמדובר בהצעת חוק צרכנית ונכונה.

היו לה קשיים בתהליך, כי המדינה עצמה – לא נעים לומר, אז אל תגלה לאף אחד – לא מתה על שקיפות. היא אוהבת שקיפות כשזה אצל אחרים, אבל שזה נוגע אליה ולגופים שלה, שנהנים מחוסר השקיפות הזאת, אז היא לפעמים מעדיפה את זה. אבל הגענו להבנות בתוך משרדי הממשלה, וההבנות האלה תורגמו לנוסח החוק שמונח כאן. דנה אולי תסביר בהמשך את העניינים של חזקת מסירה ועוד נושאים שמגולמים כאן בחוק. אני רוצה לומר מראש שבמסגרת הדמוקרטיה של מדינת ישראל, ממשלה, על כל חלקיה, יכולה להסכים על חוק, אבל החברה הממשלתית יכולה, באופן מפתיע, להביע את התנגדותה להצעת החוק. זכותה. אני לא כופר בזכותה, וראיתי שהועברה התנגדות של חברת הדואר בימים האחרונים. אנחנו לקחנו בחשבון את כל החששות של חברת הדואר, ואנחנו חושבים שניתנן להם מענה בהצעת החוק. באופן טבעי, אף חברה, בטח כשהיא במצב לא פשוט, אוהבת שמעמיסים עליה עוד חובות. אבל אנחנו חושבים שבאיזון בין החששות שלה, שבעינינו הם פתירים, לבין האינטרס הציבורי, האינטרס הציבורי הכללי צריך להכריע; ואני מקווה שהוועדה תקבל את עמדת הממשלה בנושא הזה.

אני מודה לך, אדוני. הרצל, בבקשה.

קוד כול הייתי רוצה להביא בפני הוועדה את ההתפלגות של השימוש בדואר רשום. נתחיל מכך שפרסומת של TNT או חברות אחרות, השיעור שלה מכלל דברי הדואר הרשום בשנה בטל בשישים. הוא לא יותר מכמה פרומילים בודדים.

זאת אומרת, הדואר הזה - - -

אני אומר ממה הוא מורכב. בערך 35% מדברי הדואר הרשומים נשלחים על ידי המדינה ומוסדותיה – רשויות מקומיות וכולי. מדובר בגביית מסים, הזמנה לבתי משפט - - -

אולי תאמר קודם מה המספר הכולל של דברי הדואר הרשומים.

המספר הכולל של דברי הדואר הרשומים הוא כ-30 מיליון דברי דואר שנה.

30 מיליון, ומתוכם 35% זה דברים של המדינה.

לא רק המדינה, גם הרשויות המקומיות - - -

כל הגופים השלטוניים.

זאת אומרת ש-20 מיליון דברי דואר זה גופים פרטיים. 20 מיליון אנשים שבאים לקבל - - -

רגע, רגע, שנייה. 30% נוספים נשלחים במסגרת של הליכים משפטיים, בדרך כלל משרדים של עורכי דין.

זאת אומרת, 35% זה הגופים השלטוניים, ועוד 30% זה עורכי דין, קריאה למשפט וכל הדברים האלה. הגענו ל-65% מתוך ה-30 מיליון. נשארו לנו 35%.

שוב פעם. 30% עורכי דין, 35% המדינה ומוסדותיה.

הגענו ל-65% ונשאר 35%. הלאה.

פרטיים ששולחים לצורכי מסחר, דרישות תשלום, מסמכי מקור וכולי – עוד 23%.

אם כך 65 ועוד 23 – אנחנו ב-88%.

נכון.

ויש אותי, שבאתי לקבל את ה-TNT.

12% האחוזים הנותרים, שנמצאים בצמיחה מתמדת ועליהם עתידנו, זה הזמנות בסחר מקוון. וכפי שאמרתי, העניין של הפרסומת בטל בשישים, הוא לא מגיע לאחוז אחד אפילו.

עכשיו, בואו ננסה לנתח רגע את מאזן האינטרסים - - -

יש שיווי משקל כרגע, והצעת החוק אומרת שישונה שיווי המשקל. מה המשמעות של זה כרגע לגבי הפעילויות בדואר – מה קורה לצרכנים? מה קורה לעלות? איך זה עובד?

הנמען, מטבע הדברים, באמת לא רוצה את הטרחה של להגיע לסניף. זה טבעי לחלוטין ואנחנו מבינים את זה. וכשהוא מגיע לסניף הוא רוצה לחכות זמן כמה שיותר קצר. ובוא נשים את הדברים על השולחן: חלק לא מבוטל מהנמענים היה מעדיף שלא לקבל את דברי הדואר האלה, כי הם בדרך כלל לא מבשרים על זכייה בפיס.

או שהוא ירצה להגיע מהר מאוד, אם הוא ידע שזה ממפעל הפיס. כלומר, גם העיתוי מושפע מהידיעה לגבי מי השולח.

השולח, גם לו יש אינטרסים, והזכרתי שזה גם המדינה. השולח רוצה להעלות את שיעור המסירה, בין היתר כדי למלא את התפקידים שלו על פי חוק. הוא גם רוצה לקבל חיווי חד-משמעי: האם נמסר, או שהוא סירב לקבל. לדוגמה, חיווי ביניים שלא ברור ממנו באיזה נסיבות זה לא נדרש, הוא לא חיווי טוב מבחינתו של השולח. חברת דואר ישראל רוצה גם היא להעלות את שיעור המסירה בפעם הראשונה, כי היא לא רוצה לעבוד פעמיים. ולכן גם ההסדר עם הדוורים. היא רוצה לקצר את משך ההמתנה באשנב, היא רוצה שכמה שפחות אנשים יבואו כאשר אין צורך שהם יבואו, ולכן, מהבחינה הזאת זה בדיוק אותו אינטרס. היא גם רוצה לשמור על ניטרליות בתהליך; אין מקום בעולם שבו חברת דואר מעורבת בתהליך.

זאת השאלה שלי. אני לוקח את מערב אירופה וארצות הברית - - -

אין מדינה אחת ב-OECD – תבדקו אותי – שיש בה חוק או תקנות מהסוג שהם מביאים. אין אחת.

אולי כי שם הם כותבים את זה באופן וולונטרי ולא משאירים ריק את הזהות של השולח. כלומר, לא צריך חוק.

לא, לא, חד-משמעית לא. יגאל נמצא פה והוא יכול להעיד.

מה הוא יכול להעיד?

שאין חובה כזאת וש - - -

אבל זאת לא השאלה. השאלה היא האם יש צורך בחובה או לא.

לא רושמים את הכתובת של השולח. תראו, את הנהלים האלה אנחנו ירשנו מהבריטים, שלא יהיו אי-הבנות.

אני מזכיר לך שמאז שהיו פה הבריטים עברו איזה כמה עשרות שנים.

עכשיו אני רוצה להגיד מה יהיו התוצאות של יישום הצעת החוק. מה שיקרה הוא שכל האנשים שלא היו מעוניינים לקבל דברי דואר מסוג מאוד מסוים - -

הזמנה למשפט וכל הדברים האלה.

- - עכשיו הם ידעו שכאשר הדוור לא מוצא אותם בבית הם יקבלו הודעה מסודרת שבה כתוב מי השולח, ובמקרה שזה המדינה יהיה כתוב "מדינת ישראל", וכידוע, מדינת ישראל בדרך כלל לא שולחת בשורות יותר מדי טובות. כלומר, זה רמז דק כפיל לגבי מה חבוי שם. אז בניגוד להסכם שחתמנו אתמול עם העובדים, שרוצה להגדיל את שיעור המסירה, אנחנו נקטין את שיעור המסירה בבית, כי כל אלה שלא רוצים לקבל את זה פשוט לא יפתחו ולא יסכימו לקבל, אלא הם יקבלו הודעה מסודרת ואז יבואו לסניף. יבואו לסניף? הרגנו את העניין של זמן המתנה של עשר דקות בתור, ונצטרך תשומות עבודה יותר גבוהות.

למה הם יבואו לסניף?

בגלל שהם לא פתחו את הדלת לדוור.

אז למה שהם יבואו לסניף אם הם לא רצו לקחת את זה בבית?

כי אחרי שהוא יראה מה זה, יכול להיות שהוא כן ירצה לבוא. הם משאירים לו הודעה לגבי מי זה.

לא הבנתי.

אתה - - -

רבותיי, הרצל בזכות דיבור.

אפשר לא להסכים איתי ואני מוכן לשמוע, אבל רבותיי, אני - - -

אבל התיאור שלך לא ברור.

אני - - - בדואר ואני יודע מה הדברים האלה גורמים.

אם יש אדם שמכיר את הדואר לפני ולפנים, זה הרצל. בבקשה.

אני חושב שזה יכול לחבל בעבודה של הרשויות ולהעלות את ההוצאות שלה, משום שהרשויות, כשהן יראו שזה מה שקורה אצלנו, הן יעבירו את זה לשליחים פרטיים. שליחים פרטיים יחלקו את הדואר? זה יעלה הרבה יותר כסף. זה יעלה הרבה יותר כסף לציבור, אבל זה גם יפגע בדואר, משום שזה ירד מההכנסות שלנו, וכשזה ירד מההכנסות שלנו יצטרכו להעלות עוד פעם את המחיר של הדואר הרשום. כבר היינו בסרט הזה עם הדואר היחידני. אנחנו התרענו על זה הרבה פעמים. זה נקרא "סחרחרת המוות", אתה בוודאי מכיר את זה, זה מונח כלכלי ידוע.

אז כמו שאמרתי, התורים יתארכו במקום להתקצר. התורים יתארכו מעוד סיבה: כאשר הלקוח מגיע לאשנב ורוצה לשלוח, עכשיו חלה עליי, על חברת דואר ישראל, חובה לבדוק שהוא מילא את שם השולח, ואם השולח הוא מיופה כוח הוא גם צריך לציין את שם מייפה הכוח, ונוסף על זה הוא צריך גם לציין האם קיימת חזקת מסירה. עכשיו, תארו לכם את הדו-שיח מול הפקיד באשנב, כאשר התור משתרך מאחוריו: הפקיד שואל את השולח האם הוא מיופה כוח, מה שם מייפה הכוח והאם הוא רשם חזקת מסירה. אני לא יודע כמה אנשים יש פה מסביב לשולחן שהם לא עורכי דין והם יודעים מה זו "חזקת מסירה". ואני לא רוצה לחשוב מה יקרה כאשר פקיד האשנב המסכן הזה יצטרך להסביר למישהו מה זה חזקת מסירה ולמה הוא לא רשם חזקת מסירה ובגלל זה הוא לא הולך לקבל ממנו את דבר הדואר. רבותיי, זה לא ישים. זה פשוט לא ישים, אני אומר לכם. על הנייר אפשר להעביר כל מה שרוצים.

בנוסף לכל זה, יש לנו מיליוני דברי דואר כאלה, ואנשים מטפלים בזה. ואנשים, כשהם מטפלים בדברי דואר, כשהם מעתיקים פרטים, יש שגיאות. מה לעשות, יהיו שגיאות, שגיאות בתום לב, ועל כל שגיאה כזאת אנחנו נצטרך לשלם 27,000 ש"ח. עכשיו, אני חושב שהבעיה היא לא רק העיצום הכספי, הבעיה היא גם שאנחנו נהיה חשופים לתובענות ייצוגיות, יגידו "הנה, אתם חייבים על פי החוק, לא מילאתם את תפקידכם" – תובענה ייצוגית. ואנחנו נצטרך לשלם הרבה מאוד כסף.

תובענה ייצוגית, דרך אגב, זה כשאתה באופן שיטתי לא ממלא את חובתך.

ברור.

ודרך אגב, אם באמת לא תמלא את חובתך באופן שיטתי, טוב שיתבעו אותך.

מספיק ש-10%... מספיק ש-5% לא נמלא – מדובר במספרים מאוד גדולים, וזה - - -

תגיד לי, אני לוקח בחשבון שאני לא אבוא לעבודה 5% מהימים? אז למה אתה לוקח בחשבון ש-5% מהאנשים שלך לא ימלאו את החוק?

לפני רגע הראה לנו אבי ברגר שבדואר 24 הטילו עלינו 92%. כל עבודה שנעשית באופן ידני, יש בה שגיאות, בכל העולם זה מקובל. אין דבר כזה 100%. כשאתה לוקח פרטים ואתה מעתיק, יש לפעמים שגיאות, אנשים שוגים. אתה צריך להביא בחשבון שהאנשים האלה עובדים בלחץ - - -

אז המשרד, במדיניות האכיפה שלו, ייקח את זה בחשבון.

אבל הסיבה ל-92% היא כי בדקנו את התהליך וראינו שזה 92% ב-24 שעות, ואמרנו שב-48 שעות זה כבר צריך להיות 100%. כלומר, זה לא בגלל תקלות, אלא זה בגלל שהתהליך - - -

נכון, אבל התקן של השירות הוא 24 שעות, ואתה בעצמך אומר שאי אפשר לעמוד בזה. אגב, זה מקובל בכל העולם – אין דבר כזה תקן של 100%, אין דבר כזה.

הרצל, אתה רוצה להוסיף עוד משהו?

עד כאן.

יגאל, אתה רוצה להוסיף?

קודם כול, השר נמצא פה והציג את החשיבות של הצעת החוק, שזה הדבר החשוב ביותר.

מבחינתנו, המצב שבו מצד אחד – והשר התייחס במיוחד לרשויות המדינה – המדינה מורה בצורה אקטיבית לחברת הדואר להסתיר את זהותה כאשר היא שולחת דואר רשום לנמען, ומצד שני האזרח יכול למצוא את עצמו אשם בזה שהוא לא לקח את דבר הדואר, על כל המשתמע מכך – זה הדבר המרכזי שההצעה הזאת תפתור. בנוסף, החשש מפני עומסים שעלולים להיווצר בסניפים – כמו שהשר והמנכ"ל פירטו קודם, בהחלט יש לנו כוונה באמצעות מהלך משלים לוודא שאחוזים מאוד גבוהים יימסרו בבתים ולא בסניפים.

לגבי העמידה ב-100%, אני רוצה להגיד בכנות שהאכיפה של המדינה והמשרד על טיב שירות שמוגדר סטטיסטית – והשר עמד על זה אולי ביומו הראשון במשרד – היא מאוד קשה, ובפועל היא התבררה כ - - -

היא בלתי אפשרית, זה לא שהיא קשה במובן שכל יום הדואר מקבל מאיתנו קנסות ועיצומים.

למעשה לא הטלנו עד היום אף עיצום כספי על חברת הדואר, מהסיבה שהיה מאוד קשה לאכוף טיב שירות סטטיסטי כפי שהוא מוגדר היום. אגב, ההצעה הנוכחית התחילה בצורה יותר קיצונית: הניסוח הראשון, לפני שהתחלנו דיונים בתוך הממשלה, התחיל עם ברירת קנס ללא הוכחת נזק, ובסופו של דבר נמצא איזון קצת פחות דרסטי. אבל אם אנחנו נוריד את זה לטיב שירות סטטיסטי, אני חושב שיהיה לנו מאוד קשה לאכוף את זה; ודווקא הצורה שבה זה מובא פה, שאנחנו בהחלט מצפים שחברת הדואר, בתהליך הטיפול שלה בדברי הדואר, תבלום דבר דואר שמגיע שלא לפי הדרישות בעת קבלתו, ואם לא אז שבתהליך ההעברה שלו זה יגיע בסופו של דבר לדוור שיראה שאין עליו את פרטי השולח ויוכל לעצור את זה – בדרך הזאת אנחנו מצפים מהחברה שתעצור את דברי הדואר האלה. תודה רבה.

תודה. נציג העובדים, בבקשה.

אני לא נציג העובדים, שמי בני כהן, ואני יושב-ראש ארגון סוכני הדואר בארץ. אני רוצה לדבר בשני כובעים, האחד הכובע של הסוכנים והשני הכובע של האזרח.

מה השני?

אזרח מן המניין.

ואתה מנתק את זה מהיותך סוכן. זה כמו שאני אומר לפעמים "כאזרח".

אני רוצה להתייחס למה שהוצג בשקף הראשון. רשום שם ששעות הפתיחה של הסניפים יהיו מ-08:00 עד 20:00. אני מזכיר לכם שיש הבדל בין סניפים לבין יחידות דואר. במדינת ישראל יש היום כ-650 יחידות דואר, ומתוכן כ-250 סניפים ועוד כ-400 סוכנויות דואר. אז כשרשום "סניפים" האם הכוונה היא לסניפים? כי יש הבדל משפטי בין שני המונחים האלה.

דבר שני. השר כבר אמר – ועשה לי חצי מהעבודה – שהסכם ההתקשרות עם הסוכנים הוא הסכם הפסדי. הוא אמר שבחלקו, ואני אומר שבכולו. כי הסוכנים עובדים היום - - -

מה זה שייך לחוק הזה?

עוד דקה אני אגיע אליו.

ולכן גם היום נסגרות סוכנויות, ובכל המכרזים שמפורסמים יש היענות קלושה.

לגבי הנושא של הדואר הרשום – האם כן לרשום או לא לרשום. אני רוצה לתאר לכם את הפעילות בתוך הסוכנות. ושימו לב, צריך להיות הבדל בין סוכנות שיש בה תאי דואר, כלומר, מרכז חלוקה. שם לא מגיעים דברי דואר הביתה אלא הולכים לתיבת הדואר.

ברגע שמגיע דבר דואר, צריך לשים הודעה ראשונה לצרכן או ללקוח, הודעה שהגיע לו דבר דואר רשום. לאחר שבוע, אם הוא לא בא לקחת, צריך להוציא לו הודעה שנייה שדבר הדואר הרשום הגיע אליו. ברגע שיצוין השם של מי ששלח – ואני מחזק את הדברים של הרצל – אני מניח שהרבה מאוד אנשים שיראו שזה ממוסדות המדינה או בתי המשפט או קנסות, לא יבואו לקחת, ואז, אחרי שבועיים, אותו סוכן דואר, אותו סניף דואר, צריך להחזיר את דבר הדואר לשולח. ועכשיו אני מדבר בכובע של יושב-ראש הארגון. דבר דואר שהגיע לסוכנות הדואר, נשלחה הודעה פעמיים ללקוח, הלקוח לא בא לקחת אותה, וסוכן הדואר החזיר אותה בסוף לשולח – הוא לא מתוגמל עליה ולו באגורה אחת, למרות שחברת הדואר גבתה את הכסף מראש. בהסכם עם הסוכנים רשום שרק אם דבר הדואר נמסר הסוכן מקבל את הכסף. ויש לזה משמעות מבחינת הסוכנים.

מה המלצתך?

כאזרח.

כאזרח, המלצתי שיהיה רשום שֵם, כי אני רוצה לדעת מי שלח לי דבר דואר. אני לא אתן את הדוגמה שנתן השר, אבל היו הרבה מאוד כאלה, למשל, אני מקבל איזושהי חשבונית מ"פלאפון" שעל פי חוק חייבים לשלוח אותה בדואר רשום - - -

רגע, אני רוצה לדעת מה האזרח ומה הסוכן.

עכשיו אני מדבר כאזרח.

אז כאזרח אתה בעד ההצעה וכסוכן אתה נגד.

נכון.

עשית את זה נהדר, כי הבעיה האמיתית של כולנו היא שכולנו סכיזופרנים. תודה רבה.

היושב-ראש, כפי ששמת לב, אני העליתי את הנושא של הסוכנים מבלי שנתבקשתי, ואם לומר את האמת, מבלי שהם דיברו איתי מעולם, לאורך כל הרפורמה. איך נתקלתי בזה? כי נסגרות סוכנויות ברחבי הארץ – אשקלון ועוד מקומות – ואז ראשי העיר באים בטענה לחברת הדואר למה היא לא פותחת, ואנחנו באים לחברת הדואר ושואלים למה הם לא פותחים, והם משיבים "מה אתם רוצים? פרסמנו מכרז ואף אחד לא ניגש". חוץ מזה, אני שמתי לב שאין עליי שום לחצים של אנשים שמבקשים ממני לסדר להם סוכנויות. לא שזה אפשרי, אבל אין לחצים כאלה. אז אמרתי שכנראה יש פה איזה בעיה, וביקשנו מאגף הכלכלה לבדוק את ההסכם בין חברת הדואר לסוכנויות, והסתבר באמת שבעינינו הוא מתומחר לא נכון. אז ככל שצריך לפתור שם בעיות, כולל מה שהציג פה יושב-ראש האיגוד לגבי דואר רשום, זו בעיה של המדינה ועליה לפתור את זה, כדי שיהיו מספיק סניפים וסוכנויות שייתנו שירות. אין קשר בין הדאגה המוצדקת שלו, לבין הזכות של האזרח שלא יעבדו עליו ולא ינצלו את חוסר הידיעה. עם כל הכבוד, כל המנגנונים והבעיות שזה יוצר, כולל להרצל ולחברת הדואר, זאת בעיה של משרד התקשורת והאוצר מול חברת הדואר. אלו בעיות תפעוליות, בעיות שצריך לפתור אותן. אלה שמה אומרים פה כולם? הם אומרים: בשם הבעיות שלנו, תן לנו להמשיך לעבוד על האזרח. אפילו ווטסאפ כבר הבינו שהם לא מוכנים לתת לראות מי קרא ומי לא קרא – אז שהמדינה תכפה על האזרח את חוסר הידיעה ואת סימן השאלה מי שלח לו את זה?

תודה, רבותיי. הערה אחרונה של הרצל, ואז אני מתחיל בקריאה, כי אני רוצה להתקדם בנושא הזה, מכיוון שיש לנו עוד דברים על הפרק.

אני חושב שאם רוצים להעביר את הפרטים של השולח, אז מן הראוי שיטילו את החובה הזאת על השולח ולא על חברת דואר ישראל, שלא צריכה להיות חלק מהתהליך.

דרך אגב, אתם בודקים אם יש בול על המכתב?

זו בדיקה מדגמית, ואם לדוגמה - - -

תבדקו מדגמית גם את זה. אנחנו נפעיל אכיפה בשום שכל.

הנה, כבר התקדמנו.

למה, ניסיתם בכלל לדבר איתי לפני הדיון הזה? לא. הגשתם התנגדות וזהו, כמו שאתם עושים בכל דבר.

בשולחן הזה, כמו שאתה יודע, אנחנו איתך. אני בעד אכיפה מדגמית, גם במס הכנסה, וכשתופסים מישהו – דואגים שהוא יתנהג יפה.

מוצג פה איזשהו מצג כאילו משרד התקשורת על אלפי עובדיו פרוס מול כל הסוכנויות ובודק כל עובד ועובד מחברת הדואר. ברור שבמידה שחברת הדואר מטמיעה את זה בנוהלי הבדיקה והעבודה שלה ועושה את המאמצים הנדרשים כדי לוודא שמי שקולט דברי דואר רשום מסתכל שהשולח מילא את פרטיו כשהוא מסר – זה עונה על הציפיות שלנו.

התקדמנו. הרצל, בבקשה.

דבר שני, בהרבה מקרים אנחנו מוציאים את ההודעה השנייה כשדבר הדואר הוא לא מול מי שמוציא את ההודעה השנייה. אז אני מבקש שלפחות בהודעה השנייה יפטרו אותנו מהחובה הזאת, כי כשכותבים את ההודעה השנייה דבר הדואר לא נמצא - - -

תחזור עוד פעם. דנה, את לא מקשיבה.

אבל אם תתחילו ישר בהודעה השנייה?

אי אפשר.

זו סתם בדיחה.

אבל יש תקלה במה שהרצל אומר.

אני הבנתי את זה כבדיחה.

יש רגולציה, יש אגף, והם יבחנו את הבעיות התפעוליות שזה יוצר. זה בסמכות המשרד, לא, יגאל? נושא ההודעה השנייה לא מעוגן בחקיקה.

החובה למסור הודעה שנייה זה חלק מתהליך הדואר הרשום, ואנחנו לא אוהבים - - -

אבל זה לא בחקיקה, זה ברגולציה של המשרד.

זה ברישיון הכללי.

אז תבחנו את זה ברישיון.

לא, הבקשה של הרצל ממך כרגע היא לא לרשום את פרטי השולח על ההודעה השנייה. לגבי הצעת החוק הנוכחית, הוא מבקש לתקן אותה - - -

אבל הצעת החוק לא מתייחסת לתהליך של ההודעה הראשונה או ההודעה השנייה.

היא מתייחסת להודעת דואר רשום. להודעה.

בסדר, אבל להודעת דואר רשום אין הגדרה שאומרת שזה כל הודעה בדבר דואר רשום. אפשר להגיד - - -

אתה אומר שלהודעה השנייה לא נקרא "הודעה", אלא נקרא לה משהו אחר.

גברתי, אם המשרד יקבע ברגולציה שלו שלאחר שניתנה ההודעה הראשונה, אז בהודעה הנוספת שנותנים - - -

בתזכורת - - -

נקרא לזה "תזכורת", כמו שאמרת. הנה, מצאת פתרון בשנייה. ואז אפשר יהיה ל...

אבל השאלה היא למה. הרי ההודעה השנייה נשלחת משום שעל פי רוב ההודעה הראשונה לא מגיעה. כך לפחות מהניסיון שלי.

לא, היא מגיעה, אבל לא באים לקחת.

לא באים לקחת, זאת הסיבה.

היא לא מגיעה, פשוט לא מגיעה.

- - -

לא, יש פה איזו הטעיה.

המשרד ישאל את עצמו את השאלה הזאת ברגולציה, לא צריך לקבוע את זה בחוק.

- - -

אנחנו לא אוהבים את הבקשה הזאת.

השר הציע, לגבי מה שאתה אמרת על ההודעה השנייה, שאתם תבדקו את זה בתוך תהליך פנימי שלכם.

אני לא אוהב את זה.

דבר נוסף: התעריפים שלנו הולכים להשתנות. התעריפים שלנו נקבעו בוועדת רייך על סמך התהליך הישן, אבל לתהליך החדש יש עלויות יותר גבוהות, ואנחנו מבקשים שיימצא מקור לזה; גם לגבי זמן העבודה באשנב וגם לגבי זמן המילוי של ההודעה על ידי הדוור.

מה אתה רוצה, שנקבע עכשיו מחיר בחוק?

אני עוד לא שמעתי ואני לא זוכר תקדים שבו בהצעת חוק אמרו מה העלות של זה.

אבל אנחנו חברה שמתפרנסת אך ורק מההכנסות שלה, החברה הזאת לא מקבלת סובסידיה מהמדינה. ובדיוק עכשיו קבעו את התעריפים - - -

אני אנסה להגיד את זה הכי עדין שאני יכול. אני חושב שצריכה להיות לחברה ממשלתית חוצפה מאוד-מאוד-מאוד גדולה כשהיא יודעת שהצעת חוק מונחת כבר חודשים בכנסת, מתקיים תהליך שימוע של המשרד על התעריפים של החברה, היא לא מעלה את הטענה הזאת אף פעם בתהליך השימוע מול החברה, והיא באה פה לכנסת – שזו לא סמכותה ולא תפקידה של הכנסת לקבוע את תעריפי חברת הדואר – ומציגה שהיא רוצה – כמובן, כהרגלה בקודש, מבלי להציג שום עבודה שמוכיחה כמה עלות זה מוסיף, אם בכלל, לטיפול בדואר רשום... מה אני אגיד עכשיו? מה, אני אזרוק מחיר? אעלה עוד יותר את המחיר של הדואר הרשום מעבר למה שאני אמור להעלות היום בלילה? מה אתה מצפה ממני לענות על מה שאתה אומר?

אני מסכים עם כבוד השר לחלוטין, אלא שהעובדות הן שונות: כן ביקשנו לממן את העלות, כן פנינו למשרד התקשורת.

אוקיי, רבותיי - - -

- - - הצעת החוק.

לא שלחתם.

שמענו את השר, שמענו את הסמנכ"ל. הצטרפו אלינו שני האלה שרוצים למזג, חבר הכנסת מקלב וחבר הכנסת שי. אני עורך הצבעה האם למזג את שתי הצעות החוק, של מקלב ושי, עם ההצעה הממשלתית. האם אתם רוצים למזג?

כן.

כן.

אני רק רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שמדובר בשתי הצעות חוק שהתקבלו בדיון מוקדם. הצעת החוק הממשלתית התקבלה בקריאה הראשונה, ואם הוועדה ממזגת את הצעת החוק, ההחלטה של הוועדה טעונה אישור של ועדת הכנסת, ובמקרה כזה הדיון נעשה על בסיס הצעת החוק שהתקבלה בקריאה הראשונה.

האם זה מקובל על אדוניי?

ואמרו הן.

מאחר שטובת העניין במקרה המסוים הזה קודמת, אנחנו נעשה את התהליך הזה.

אם כך אני מצביע. חבר הכנסת נחמן שי מחליף את חבר הכנסת שמולי, וחבר הכנסת מקלב את חבר הכנסת אשר. מי בעד?

הצבעה

בעד ההצעה למזג את הצעות החוק – פה אחד

ההצעה למזג את הצעות החוק הפרטיות עם הצעת החוק הממשלתית אושרה.

המיזוג אושר. אנחנו עוברים להקראה. מי קורא?

עורכת דין ברוריה מנדלסון, מהלשכה המשפטית.

קוראת: "הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד-2014

הוספת סעיף 56א
1.
בחוק הדואר, התשמ"ו-1986‏ (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 56 יבוא:



"רישום פרטי
השולח על גבי
דבר דואר רשום
56א.
(א)
שולח יציין על גבי דבר דואר רשום את כל הפרטים המפורטים להלן, באופן בולט לעין, ברור ושאין בו כדי להטעות:








(1)
שם השולח, ואם דבר הדואר נשלח בידי השולח כמיופה כוח של אדם אחר – גם שמו של האדם שייפה את כוחו, ואולם אם דבר הדואר נשלח בידי המדינה ומוסדותיה, יירשם בשם השולח "מדינת ישראל".








(2)
מען השולח;








(3)
אם ישנה חזקת מסירה לפי כל דין לגבי דבר הדואר – קיומה של חזקה כאמור.







(ב)
בעל רישיון לא יקבל למשלוח דבר דואר רשום שלא מצוינים על גביו הפרטים האמורים בסעיף קטן (א).







(ג)
בעל רישיון המשאיר הודעת דואר רשום במען הנמען, יציין על גביה באופן ברור את הפרטים שציין השולח על גבי דבר הדואר כאמור בסעיף קטן (א).







(ד)
בסעיף זה –







"דבר דואר רשום" – דבר דואר שנשלח באמצעות בעל רישיון, באופן הכולל, בין השאר, רישום בעת הקבלה, ניסיון מסירה במען הנמען, מסירה כנגד חתימה, לרבות אפשרות קבלת אישור מסירה, והשארת הודעת דואר רשום במקרה שבו לא התאפשרה מסירה כנגד חתימה כאמור;







"הודעת דואר רשום" – הודעה על משלוח דואר רשום שתושאר על ידי בעל רישיון במען הנמען במקרה שבו לא התאפשרה מסירת דבר דואר רשום כנגד חתימה במען הנמען, ואשר מזמינה אותו לאסוף את דבר הדואר;







"שולח" – אדם המשלם לבעל רישיון בעבור משלוח דבר הדואר הרשום."

תודה. אנא הסבר.

לגבי סעיף (א), "שולח" זה אדם המשלם לבעל הרישיון עבור משלוח דבר הדואר הרשום. כשהוא בא לשלוח את דבר הדואר הרשום, הוא צריך לציין על גבי דבר הדואר הרשום את כל הפרטים שמפורטים פה. אחד, שם השולח. אם זו המדינה הוא צריך לציין "מדינת ישראל", ואם הוא מיופה כוח עבור גורם אחר, הוא צריך לכתוב גם את שם הגורם שייפה את כוחו. למשל, אם יש עורך-דין שפועל בשם כביש 6, צריך לכתוב שזה עורך-דין - - -

איך ידעו שזה באמת השולח? איך זה נעשה? מדינת ישראל – אני מניח שיש את האפשרות. אבל נניח בא מישהו ואומר "אני שולח בשם חברה כזאת" – איך יודעים? או נניח שהוא מוצא איזה שם מההפטרה וכותב שם שהוא השולח אבל בפנים יש בעצם משהו אחר. באופן הפרקטי, איך זה ייעשה בתוך בית הדואר? השאלה שלי מובנת?

זה מובן, אבל - - -

אוּוה...

מה מסובך כל כך?

- - -

זה לא מסובך בכלל, רק שיחכו 40 דקות בתור. זה לא מסובך, רק זמן ההמתנה בתור, במקום להתקצר הוא יתארך.

היום כאשר אדם בא לשלוח דבר דואר... הטיפול בו נשאר אותו דבר. כל מה שצריך לוודא זה ש - --

סליחה, זה ממש לא ככה. אני לא בודק תעודת זהות. אני לא בודק זהות של אף אחד. הוא יכול לבוא לשלוח מכתב רשום ואני לא עושה את כל הפעולות האלה.

הרצל אמר שזה מאריך. מדוע זה לא מאריך?

לא אמרתי שזה לא מאריך - - -

דנה אמרה שלא.

זה מאריך משמעותית.

- - -

אני לא חושבת שזה מטיל עליכם את נטל הבדיקה.

ואם צריך, תבהירי שזה לא מטיל.

ההצעה אומרת ש"בעל רישיון לא יקבל למשלוח דבר דואר רשום שלא מצוינים על גביו...". אבל ברגע שהפרטים מצוינים, אתם מילאתם את תפקידכם.

- - -

רגע, אחד-אחד. נחמן, אתם איחרתם אז אני רוצה להגיד לכם שבתחילת הדיון הרצל בר-מג ומר לוי אמרו - - -

אם הוא ישקר, הוא חשוף לעיצום כספי גדול.

לא, על השולח אין עיצום כספי, רק על בעל הרישיון.

סליחה, סליחה - - -

יש, רק על המדינה.

רק על בעל הרישיון.

אתי, את מפריעה לי. נחמן, אני רוצה לעדכן אותך שכשהם הציגו את דברי הדואר – 35% זה המדינה, 30% זה עורכי דין וכולי – הנקודה שלהם הייתה שהרבה מהדברים האלה הם "חדשות רעות", ואז, הם טוענים, ברגע שאנשים ידעו מי השולח הם לא יבואו לקחת, ואז הם יבואו לשם וזה ייצור עומסים ועלויות וכולי. אז השאלה האם הדבר הזה, שלדעתם הוא תקדים שאין בשום מדינה ב-OECD, יהיה ברכה, או שזו תהיה אולי ברכה לבטלה. וזה כל הנימוק של הרצל בר-מג ושל יגאל לוי.

אני הפוך.

יגאל לוי תומך בהצעה.

אולי יישארו דברי דואר בבית הדואר ולא יבואו לקחת, אבל נגד זה, שמכריחים אותי לבוא ולעמוד חצי שעה בתור כדי לקבל את דבר הדואר הזה – אני חושב שהאיזון הזה זה דבר שצריך להכריע בו.

אבל אנחנו נמצאים בבעיה אחרת. עד היום, זה ששלח, לא הייתה לו בעיה להזדהות אמיתית, כי הוא ידע שהשם שלו לא מגיע ללקוח, ולכן לא היה לו שום עניין לא להגיד את השם שלו, מכיוון שהוא ידע שזה לא יגיע ללקוח. אבל היום, כשהוא צריך להזדהות והוא יודע שאם הוא יזדהה בשם שלו לא יבואו לקחת את זה, אז הוא ינסה להסתתר - - -

הוא צריך לרשום את הפרטים, הוא לא צריך להזדהות.

אני יודע שהוא לא צריך להזדהות. אני אומר שאנחנו רוצים לתקן אבל אנחנו לא נתקן את זה בסוף, כי הוא יכתוב שם אחר, שם שאולי כן ימשוך, אבל בתוכו הוא בעצם ישים משהו אחר. כלומר, אנחנו לא מגבילים אותו. מנגד, אני גם מבין שאי אפשר לבקש מכל בן אדם להזדהות. אבל יכול להיות שמעל 1,000 דברי דואר למשל - - -

מעל 1,000 זה רציניים, הם לא יתחילו לרמות. מי ששולח בסדרי גודל כאלה לא מתחיל לרמות - - -

אני לא יודע. תכתבו שאסור לרמות. שאפשר יהיה למנוע מצב שאדם ישלח בפנים שם אחר. למעלה הוא כותב "פינוקיו", אבל בפנים זה חברת אסם למשל או כל חברה אחרת.

- - -

אני רוצה להבין - - -

סליחה, חבר הכנסת שי - - -

אני לא ביליתי בבריכת שחייה קודם, הייתי בנשיאות הכנסת.

זה צוין. זה ציון לפרוטוקול על ידי.

אוקיי, תודה. אני רוצה להבין מה מציק לרשות הדואר. היא לא אוהבת את הדבר הזה, וזה לא חדש, וההתנגדות צפויה. אבל אנחנו לא מייצגים את רשות הדואר, אנחנו מייצגים את הציבור הרחב, שסובל מהמטרד הזה ששמו מכתב רשום, וגורר את רגליו לקבל דברים שלפעמים הוא לא רוצה והוא לא יודע ממי זה וזה מטעה אותו. הוא רוצה לדעת מי השולח, ואתם צריכים לכבד את הלקוחות שלכם וללכת לקראתם. דרך אגב, הם לקוחות כפויים שלכם, כי ברוב המקרים אין להם אלטרנטיבה לשירות אחר.

ממש לא במקרה הזה.

בכל מקרה, כרגע הבנתי שאתם מעלים טענה שאולי מישהו יזייף את השם של השולח - - -

לא אנחנו העלינו את הטענה הזאת.

אז שיכתוב שם אחר.

אדוני היושב-ראש, אפשר לתת תשובה מסודרת?

עורכת דין נויפלד, בבקשה.

אני אנסה לחדד את מה שניסיתי להסביר קודם – למה אין בכך כדי להוסיף זמן טיפול. יש פה הצעת חוק שמאזנת בין כל מיני צרכים, ולכל מקום שנמשוך את זה, הטיפול הוא לא מושלם, והרי זו המשמעות של האיזון.

השמיכה קצרה.

לא שהשמיכה קצרה, אלא הצרכים מרובים. הרעיון הוא לחייב את חברת הדואר בפן מסוים ולחייב את השולח בפן אחר. השולח צריך לכתוב, והוא זה שמוסר את הפרטים. בעל הרישיון, כלומר הדואר או מישהו אחר בעתיד, צריך לוודא שהפרטים אכן נרשמו. הוא מסתכל ורואה שהפרטים נרשמו.

הוא מאמת אותם?

לא. כמו היום. גם היום אין תהליך של אימות. ולכן זה לא מוסיף זמן, כי מלכתחילה זה לא מה שנעשה היום וזה גם לא מה שייעשה מחר. ואם יש אדם שהוא רמאי, אז הוא רמאי היום ויהיה רמאי גם מחר.

אבל מי אמר שזה בסדר?

זה לא בסדר, אבל הוא רמאי וזה לא קשור להצעת החוק.

אי אפשר להטיל עליו משהו?

כמה רמאים מסתובבים פה, אנשים שדבריהם לא אמת?

אבל בדואר זה יותר גרוע.

סליחה, אני כן אעכב את הדיון, ודנה, אני אשמח אם תקשיבי. עד עכשיו, כפי שנאמר פה, הבעיה לא הייתה קיימת. נניח שאני חברת ביגוד ילדים ולקחתי איזו חברה שהמטרה שלה זה להביא לידיעת 15,000 איש את חוברת הפרסום שלי. אז היא שלחה את זה בלי זיהוי, ואו שבאו או שלא באו. ברוב המקרים באו, בשם יצר הסקרנות. ואם עכשיו יהיה כתוב שזה ששולח את זה שולח את זה כמו שהחוק מחייב, בשם החברה, והוא יודע שלא יבואו אז הוא ירשום משהו אחר – אני לא מבין למה הממשלה, למה נציגי משרד המשפטים, אומרים שלא צריך להטיל עליהם אחריות. אני רוצה להזכיר שהוועדה הזאת חוקקה את חוק הספאם, שה - - -

זה לא עיצום.

זה לא עיצום? אין בעיה, אז תקראו לזה איך שאתם רוצים – העיקר שהוא יהיה חשוף לאיזשהו פיצוי כספי. אם אני מטעה ביודעין מישהו אחר וגורם לו לטרחה, אם במקום לכתוב שהשולח זה משה כהן אני כותב שזה אריאלה ממפעל הפיס – אני לא רואה למה שהאיש הזה לא ייענש על כך. לא חברת הדואר, השולח.

אני מבקשת להתייחס.

סליחה, יש התייחסות של משרד המשפטים. מי גברתי?

בחוק הספאם, אם מישהו שולח לך דואר זבל בלי שהסכמת – 1,000 שקל על כל דואר זבל. זה החוק. שמשרד התקשורת חוקק טרם תקופתי.

אז תעלה את זה ל-2,000.

רבותיי, עורכת דין אלידור בליטנר, עוזרת ראשית בייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. בבקשה.

בעניינים האלה חל הדין הכללי, פקודת הנזיקין למשל.

אוקיי, אז אם הוא עבריין הוא עבריין.

לא, זה סתם.

זה סוג התשובות של משרד המשפטים שהן "עזבו אתכם מהמציאות, בואו אני אגיד לכם מה כתוב בחוק, לא משנה שזה לא עונה על שום דבר". הרי מה בעצם היא אמרה לך עכשיו? שהאזרח יצטרך להוכיח מה הנזק שנגרם לו; ועוגמת נפש זה דבר שקצת קשה להוכיח אותו.

אתי, בבקשה.

זה מתחלק לשניים. אחד, האם יש מקום להטיל עיצום כספי על אדם פרטי.

לא עיצום. איך שכתוב בחוק הספאם, ככה תקראו לזה כאן. איך קוראים לזה בחוק הספאם?

בחוק הספאם זה "פיצויים לדוגמה".

מעולה, אז בואו ננצל את זה שתמר קלהורה לא נמצאת פה היום... אוּ, סערה, את תצאי להתקשר מהר והיא תגיע לכאן, "המחוקק מרחיב את הפיצויים העונשיים"... אני צוחק.

אני כבר שומעת את הקול שלה - - -

אני רואה ששר התקשורת ביומו האחרון - - -

הפיצויים העונשיים זה תענוג מיוחד שלי מאז שאני פה בוועדת הכלכלה.

הסעיף שעניינו פיצויים עונשיים בעניין הזה, הופיע בטיוטת החוק בעמדת הממשלה. ההחלטה של ועדת שרים הייתה לאשר את הטיוטה, בכפוף להשמטה של - - -

אבל גם על הטעיה במתכוון? אני לא חושב שזה היה האישְיוּ שם.

לגבי הטעיה במתכוון יש בחוק הדואר סעיפי עונשין. לכאורה מדובר כאן במישהו שמטעה בכוונה, מתחזה לאחר. יש מספר סעיפי עונשין בחוק הדואר, שאחד מהם זה סעיף 106, שכותרת השוליים שלו היא "מרמה", שזה אמנם חמור ביותר, אבל הוא אומר כדלקמן: מי שעשה אחת מאלה, דינו קנס... קנס היום, אם אינני טועה, זה 61(א)(1) - -

זה בחוק הדואר.

כן.

- - 14,400. מי שעשה אחת מאלה: "רשם במזיד על גבי דבר דואר שנשלח בדואר אמרה כוזבת בדבר תכולתו;". אז הייתי מוסיפה כאן "או בדבר זהות השולח".

יפה.

מי התובע?

המדינה.

ואז האכיפה היא של המדינה. מקובל על משרד המשפטים?

סעיף 106 בחוק הדואר, עניינו במרמה. אני אקרא את כולו:

(1) רשם במזיד על גבי דבר דואר שנשלח בדואר, אמרה כוזבת בדבר תכולתו;

(2) בכוונת מרמה שם בבית דואר דבר דואר הנחזה כאילו חל עליו פטור או זכות יתר לפי כל דין
הנוגע לדברי דואר".

אני הייתי מציע לתקן את פסקה (1): אמרה כוזבת בדבר תכולתו ואמרה כוזבת בדבר זהות השולח.

יפה מאוד.

אני - - -

אני יודע שאת צריכה לעשות טלפון, אבל אנחנו רושמים את זה ויש לך בדיוק שלוש דקות - - -

לא, לא, אין פה פיצויים עונשיים, כך שאנחנו לא חורגים משיקול הדעת של ה...

אנחנו נאמץ את זה - - -

זה לא תמר קלהורה, זה - - -

זה מחלקה אחרת. אורית קורן?

לא.

צריך לציין "דברי דואר" ו"דברי דואר רשום", כי יש הבדל ביניהם.

יש לנו עוד הערות להצעה, אדוני.

ההערות האלה נלקחו בחשבון. מה אדוני אמר?

אמרתי שצריך לציין "דברי דואר" ו"דברי דואר רשום", כי יש הבדל ביניהם. "דבר דואר" זה דבר דואר שהוא לא רשום, ו"דבר דואר רשום" זה משהו שיש עליו תיעוד עם מדבקה.

בדבר דואר לא צריך להזדהות? החוק הזה לא נותן לדבר דואר רגיל - - -

רבותיי, שמעתם את בני?

רשמתי. ההערה נכונה.

הערה נכונה של בני כהן, תודה.

לגבי סעיף - - -

- - -

תודה. תיקון כהן ותיקון בנדלר, ואנחנו מוסיפים להרצל הערה. מי גברתי?

פרלי שר, מהלשכה המשפטית של חברת הדואר.

אז קודם הרצל ואת אחריו.

הערה לגבי סעיף (ב). כתוב "בעל רישיון לא יקבל למשלוח דבר דואר רשום שלא מצוינים על גביו הפרטים האמורים בסעיף קטן (א)". השר אמר קודם שאנחנו יכולים לעשות בדיקה מדגמית. כי כאשר מגיע משלוח של 1,000 או הרבה יותר דברי דואר רשומים, אי אפשר לעמוד ולבדוק את הכול.

אז מה הצעת התיקון שלך?

לכתוב את זה כך שאני לא צריך לבדוק כל דבר דואר.

אז מה, את העניין התפעולי שלך נכניס למעמד של חקיקה?

כמו שזה כתוב פה, אני אהיה חייב לבדוק דבר דואר - - -

מה אתה עושה היום?

היום אני לא בודק, אני לא צריך לבדוק.

אבל הוא כן מזדהה בפניך - - -

היום אתה בודק על כל דבר דואר האם הוא בויל?

הוא אמר שהוא עושה את זה מדגמית.

לא, כאשר מביאים משלוח אחד גדול, הוא משלם פעם אחת. אני לא צריך לבדוק אם הוא בויל, כי הוא משלם על כל דבר הדואר בפעם אחת.

אבל אתה לא סופר, אתה עושה הערכה. אתה לא סופר אחד-אחד.

- - -

רגע, אבי, אתה מדבר ולא שומעים. אבי, מצד אחד הרצל מדבר על בחינה מדגמית, שברור שזה מה שצריך לעשות. האם יש פה משהו בניסוח שיכול להפיס את דעתו? הרי זו גם רוח השולחן פה, וצריך לנסח את זה.

מצד שני, היות שגם עשיתי ביקורות בסניפי דואר ובמיון, כשמישהו שולח 1,000 דברי דואר, הוא לא יתחיל על מעטפה אחת לכתוב משהו אחד ועל מעטפה אחרת משהו אחר, אלא הוא ידפיס על כולן אותו דבר, כי זה יוצא מבית דפוס. ולכן אין בזה שום דבר משמעותי.

כבודו, לא נרשם על המעטפה, נרשם על הטופס, וזה הבדל משמעותי.

מה המשמעות של זה?

מה אתה רוצה להגיד? שהוא כותב ידנית 1,000 טפסים?

לא, אני אמרתי הפוך. כבוד השר, תקשיב למה שאני אומר.

בני, פה אתה מחזק את בני האזרח.

לא, פה אני מחזק את הרצל. אני אומר שמי שבא לשלוח 1,000 דברי דואר, הוא רושם על הטופס את שם השולח פעם אחת, ועל המעטפה לא נרשם כלום.

ככל שהדיון הזה יהיה ארוך יותר, לא יישאר לי זמן היום לבדוק את הסכם הסוכנים החדש.

אני אשמח אם תבדוק אותו ותזמין אותי.

אני סתם צוחק.

אני אומר שרושמים את זה פעם אחת - - -

לא, בני, צריך לכתוב על כל מעטפה, כי בקצה, הדוור צריך לדעת מה לרשום על ההודעה.

אז מראש צריך להגדיר את זה, זה אחריות של השולח.

אז מה התיקון, עורכת דין מנדלסון?

לא צריך תיקון.

זה ברור שהוא מדגמי - - -

לא, זה לא ברור שהוא מדגמי.

דנה, תסבירי לי את הנקודה.

השר ענה על שאלה שהוא נשאל בנוגע לבדיקה, אבל אני לא הבנתי מזה שהשר אומר לחברת הדואר איך לבצע את הבדיקה שהם עומדים ברוח בחוק. החברה אמורה לעמוד בהוראות החוק, כמו כל חברה אחרת שיש עליה רגולציה, והדרך שהיא תעשה את זה - - -

והדרך שהיא דוגמת את זה או מנהלת את זה – זה יהיה - - -

לא עושה? כן עושה? אני לא יודעת - - -

אז המשמעות היא שאני צריך לבדוק כל דבר דואר. זו המשמעות.

לא, זאת לא המשמעות.

אתה לא חייב לבדוק כל דבר דואר.

אבישי, כיוון שלא נראה לי שאתה מתמודד על סמנכ"ל תפעול כרגע בדואר, אני הצהרתי – ונמצאים כאן אנשי המשרד הרלוונטיים – שההיגיון שלי, ואני לא רואה כאן מחלוקת עם אנשי המשרד ומי שאמור לאכוף את זה, הוא שככל שחברת הדואר תעשה את מה שמצופה ממנה באופן סביר כדי לוודא שאותם שאנשים שמביאים למשלוח את דברי הדואר הרשומים כותבים את הפרטים, אז כפי שעד היום לא הייתה איזו אכיפת יתר, או כמו שיגאל אמר, עוד לא הוטל פעם אחת עיצום עד היום... אז עם כל הכבוד לחששות המוגזמים שהרצל מציג כאן במטרה להתנגד לחוק, החשש הזה לא קיים.

קומון סנס.

אם הם רוצים הם יכולים לבדוק אחד-אחד ואם הם רוצים הם יכולים לבדוק מדגמית – שיטפלו בזה תפעולית איך שהם רוצים, אני לא מתערב להם בעניין הזה.

יש לי מספר הערות.

מספר הערות של היועצת המשפטית.

רגע, לא סיימתי. לגבי סעיף (ג) - - -

יש לי הערה ל-(א), אז אולי תרשה לי לפני כן.

בבקשה.

דבר ראשון, אני רוצה לדעת אם הבנתי נכון: כשמדברים כאן על דואר רשום מדובר כאן גם על דואר חבילות?

חבילה שנשלחת בדואר רשום?

לא, חבילה שנשלחת ולא מובאת לבית, או שמובאת לבית והנמען איננו ומשאירים לו הודעה.

לא, זה לא.

אז אני מבקשת שנבדוק את ההגדרות, כי אני חושבת שזה כן נכלל וראוי שזה ייכלל. לכן רציתי את ההבהרה הזו. קודם תראי מה זה "דבר דואר" ואחר כך מה ההגדרה של "דבר דואר רשום".

רגע, החוק הזה הוא רק על דואר רשום?

כן.

אז לא שייך לחבילות.

סליחה, "דבר דואר" מוגדר בחוק. "דבר דואר" מוגדר היום כמכתב - - -

- - -

תאפשרו ליועצת המשפטית לדבר, רבותיי.

אם האי-סדר פה יימשך, אני אקרא לראש עיריית בני-ברק לשעבר שיעשה פה סדר. הלאה.

"דברי דואר" מוגדרים בחוק העיקרי היום כמכתב, גלויה, עיתון, דבר דפוס, דוגמה, חבילה וכל צרור וחפץ אחרים הניתנים להעברה בדואר ולרבות מברק.

את צודקת, אבל זה לא - - -

וההגדרה של "דבר דואר רשום" זה דבר דואר, כולל חבילה לצורך העניין הזה, שנשלח באמצעות בעל רישיון באופן הכולל בין השאר רישום בעת הקבלה, שזה עונה על הדרישה; ניסיון מסירה במען הנמען – אגב, זה אומר "בין השאר", כלומר, לא חייב שיהיו כל האלמנטים; ניסיון מסירה בבית הנמען; מסירה כנגד חתימה, לרבות אפשרות קבלת מסירה והשארת דבר דואר רשום במקרה שבו לא התאפשרה מסירה, וגו'. אם כך, תגידו לי מדוע זה לא כולל, איפה הטעות שלי?

דנה, תעני. דנה, אני הבנתי שזה רק דואר רשום.

אתה צודק, אבל - - -

אם זה דואר רשום אני לא רוצה חבילות, אלא אם כן אתם רוצים להרחיב את החוק.

למה אדוני לא רוצה גם חבילות?

כי זה משהו אחר.

למה לא?

אז בוא נרחיב את החוק ונגיד שזה לא רק דואר רשום.

לא, כל מה שבגינו אתה מקבל הביתה הודעה לבוא לבית הדואר.

אבישי, מדובר בעיקרון שמוציאים אותך מהבית - - -

- - -

סליחה, הסביר לי השר שיש לנו שלוש קטגוריות: דואר רשום, חבילות, והדואר הרגיל.

יש גם מברקים, יש כל מיני.

יש פה הגדרה מפורשת של דבר דואר: מכתב, גלויה, עיתון - - -

רגע, אפשר להסביר? היא שכחה לקרוא מילה אחת.

נכון, היא שכחה לקרוא שזה דואר רשום.

דנה, תעשי לי סדר.

אני אסביר. קודם כול, כולם צודקים; הכוונה הייתה להחיל את זה על דואר רשום, שהוא כולל חבילה רשומה. יש חבילה רגילה ויש חבילה רשומה. חבילה רגילה – לא, חבילה רשומה – כן. זו הדקות.

יפה. אז צדקנו - - -

מה זה חבילה רשומה?

כבוד היושב-ראש, כאיש תפעולי שעובד בשטח - - -

דנה, תסבירי מהי חבילה רגילה ומהי חבילה רשומה.

אני מבקש מהסוכן בני כהן שיסביר מה זה חבילה רגילה ומה זה חבילה רשומה.

חבילה – המונח "חבילה", לא "צרור" – על שניהם מתבצע אותו תהליך: מי ששולח צריך למלא טופס ורושם את פרטיו. ולכן חבילה ודואר רשום, חד המה. לעומת זאת, צרור חבילה זה צרור שמישהו בא לשלוח אותו, אין עליו מעקב, והוא נשלח בדואר רגיל, רק שהוא יותר גדול, זה כל ההבדל.

אז חבילה היא רשומה.

רשומה לחלוטין.

יפה.

אז שיענו שזה באמת חל עליה. כי אתי צודקת, הם יגידו - - -

דנה, לאור הערת כהן, שכל חבילה היא רשומה, אז זה כן נכנס פה, כמו שאמרה גברת בנדלר. גברתי, בבקשה.

חוק הדואר מגדיר דבר דואר, והוא כולל רשימה של פריטים. במקביל לחוק הדואר יש את הרישיון הכללי ויש את מדריך הדואר, ששם יש את התהליכים התפעוליים המפורטים לכל דבר דואר. אלה אינם אותם דברי דואר, ולא עוברים את אותם התהליכים התפעוליים. לכן אי אפשר באופן אוטומטי להכליל ולומר שדבר דואר רשום זה חבילה. נכון שיש הודעה מסוימת, אבל זה לא אותם הממדים, זה לא אותם הכללים, ואנחנו בכלל לא באותה המשפחה של שירותי דואר, ולכן אי אפשר אוטומטית להכניס את זה. גם בנושא הפיצויים - - -

אז אם אני אגיד "חבילה רשומה" זה בסדר?

אין לזה שום הצדקה, משום שאין צורך לרשום חבילה.

אני מציע להתחיל הפוך: נתחיל במה אתה רוצה, ואז השאלה איך לכתוב את זה היא הבעיה הקטנה.

אני רוצה את מה שרשום – חבילה או כל דבר שהוא רשום.

כל דבר שטעון רישום, שתירשם הכתובת.

אוקיי, נגמר. אתם תגמרו את הטכניקה אחר כך.

זה לא עניין של טכניקה - - -

כל חבילה שהיא רשומה. אם יש חבילה שהיא לא רשומה, אז היא לא חבילה, היא צרור.

- - -

אם מישהו עונה לפרטים של מה זה "דבר דואר רשום", הוא ייכנס ממילא.

זו הייתה הערה - - -

רבותיי, אני לא אבזבז עוד שנייה על החבילה הזאת.

אז על פניו זה כולל חבילה שיש צורך לרשום שבן אדם קיבל אותה.

ברור.

אז לא צריך לשנות כלום.

נכון, זה מה שאני אומרת. אם זה עונה על ההגדרה - - -

דנה, גמרנו. חבילה זה רשום, וחבילה שהיא לא רשומה זה צרור. יאללה, אתם תנסחו את זה.

לא, לא, אבישי. לפי ההגדרה שמופיעה בחוק, כל דבר דואר שהשולח ביקש שיתבצע רישום שהאיש קיבל אותו, הוא נחשב רשום, בין אם זה חבילה, צרור, הפתעה או אני לא יודע מה.

רבותיי, שמענו את ההערה של הרצל, ואני רוצה - - -

רגע, יש לי עוד שתי הערות - - -

מכיוון ששמתי לב שמאוד חשוב לאדוני להפיס את דעתו של הרצל, אז כתב לי היועץ שלי – ואני רוצה לומר זאת גם לפרוטוקול – שאם חברת הדואר תתנהל תפעולית נכון, וכיוון שהחובה הזו חלה על כל בעלי הרישיונות למסירת דואר ולא רק על חברת הדואר, אז אם נגיד קורה "אסון" ויש לה לקוח שיש לו אלפי דברי דואר רשומים, היא יכולה בהסכם ההתקשרות איתו לכתוב שהוא צריך למלא את הפרטים שלו ושאם הוא לא ימלא ובגלל זה יוטל עליה קנס, אז יהיה שיפוי בינה לבינו. אז הנה דוגמה איך פותרים את הבעיות התפעוליות של חברת הדואר. אמנם לא הכנסת צריכה לעשות את זה, אבל תמיד נשמח לייעץ להם.

הבעיה היא שהחוק חל רק על בעל רישיון, ובעל רישיון כרגע זה רק חברת דואר ישראל.

נכון. אז תקבלו קנס, ותקבלו חזרה את הכסף מזה שעשה לכם את הנזק.

לא, אבל אמרת שזה חל גם על המתחרים שלנו.

לא שינינו שום דבר.

הם בכוונה שמים מכשולים.

אם אני זוכרת נכון, ההגדרה של "בעל רישיון" זה גם בעל היתר.

לא, לא, זה לא חל על - - -

למה לא? תסתכל על ההגדרה של "בעל רישיון" בסעיף 1 בחוק.

- - -

ד"ר סוייד, אתה רואה? הממשלה מתפרקת, ועל מה רבים פה? "מהי חבילה". לא "מיהו יהודי", "מיהו ערבי" – מהי חבילה, רשומה או לא רשומה.

יש מושג תלמודי "התפרקה החבילה".

- - -

רבותיי, אני חייב להתקדם.

רגע, אני עוד לא גמרתי את הערותיי לסעיף קטן (א).

כל מה שעונה על ההגדרה נכנס, גם אם זה חבילה. כל דבר שיש בו את התהליך הטיפולי - - -

כבר אמרנו את זה, שמענו. הערות לאתי.

יש לי עוד שתי הערות קטנות לסעיף קטן (א). אחת, אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לכך שאין בהצעת החוק מענה – אני לא יודעת אם צריך, אבל אני מפנה את תשומת הלב לכך – לנמען שלא מעוניין ששם השולח ייכתב בדואר שנשלח אליו. הרי אפשר לחשוב על כל מיני סיטואציות ש - - -

יש אנשים שלא רוצים ששמם יופיע.

כן, למשל הכנתי חבילת הפתעה, מתנה למישהו - - -

אפקט ההפתעה.

אה, הבנתי, הזמנתי חבילה מ"סקס סטייל" למשל.

למשל.

כבוד השר, אתה רוצה להגיד את לפרוטוקול?

אני אישית לא הזמנתי, אבל...

בהצעת החוק שלי זה כתוב. אמנם לא התכוונתי למה שאמר השר, אבל - - -

אני ממש חושבת שאנשים לפעמים רוצים לעשות הפתעה ולא רוצים לרשום - - -

את "ישראל היום" אפשר לשלוח בלי שם הנמען?

- - -

זוהי ההערה הראשונה שאני מבקשת להפנות אליה את תשומת הלב - - -

אז מה ההצעה?

רגע, מכיוון שאנחנו בכזה לחץ זמן, מה אתה רוצה שאני - - -

אני רוצה לגמור את זה. תנו לי הצעה. אם יש בעיה, אני רוצה פתרון.

אם הוועדה חושבת שצריכים לתת לזה מענה, אז צריכים לאפשר לשולח מצב שהוא שולח בלי הפרטים, בשל בקשה - - -

אני לא רוצה - - - . אם יש אחד כזה שרוצה לעשות הפתעה, או "סקס סטייל", כמו שאמר השר, אנחנו נפתור את זה אחר כך.

סליחה? מה נעשה אחר כך?

לא נסגור פה את כל החורים.

יש דברים שאנחנו פשוט לא שומעות, מסרבות לשמוע.

לגבי סעיף קטן (ג) - - -

רגע, יש לי עוד הערה אחת - - -

כרגע באתי מדיון שעסק בהטרדה מינית בעבודה.

מה זה שייך לגבר או אישה מה שנאמר? אתי, בבקשה.

כשמדובר בדבר דואר שנשלח בידי המדינה ומוסדותיה, יירשם בשם השולח "מדינת ישראל". דבר ראשון, אינני יודעת מהם מוסדות המדינה לצורך העניין הזה; הרי ברור שרשויות מקומיות זה לא, ביטוח לאומי אולי... אינני יודעת מה זה, ולכן אני חושבת שצריך להוסיף הגדרה. דבר שני, אני שואלת את עצמי האם דין קבלת דבר דואר ממשרד המשפטים, ממשרד הפנים, מרשות הרישוי, מהמשטרה וכן הלאה, הוא דין אחד. אם כבר מדברים על גילוי, שמטרת הצעת החוק הזה היא להשאיר שיקול דעת לנמען, אז מדוע לא לכתוב מיהו המשרד או המוסד השולח?

מה התשובה, דנה?

החשש שלנו היה – בעיקר למשל לגבי רשות האכיפה והגבייה, וגם קיבלנו הערות דומות מצד הנהלת בתי המשפט – מה יקרה כשלא קבועה בחוק חזקת מסירה. כלומר, כדי שתהיה המצאה כדין, הבן אדם צריך לקבל את דבר הדואר שנשלח לו. בצד התכלית החשובה של החוק הזה, שהיא לאפשר את הבחירה בידי הנמען, אנחנו לא רוצים לעודד כאן מצב שלא יגיעו לקבל את ההודעות האלה.

אבל - - -

אתי, אני אגיד ביושר... לא, זה לא נכון. תרשי לי להגן על משהו שאני לא אהבתי. אני לא אהבתי את העמדה הזאת, כי זה סוג של פשרה. במקור הצעת החוק דיברה על חובה לכולם, ועדיין אני חושב... אני מחויב לעמדת הממשלה, ובלי זה אני לא הייתי מעביר את זה, כי משרד המשפטים לא היה מעביר את זה. אני חושב שעדיין יש הבדל בין מצב שבו יש אינטרס ציבורי, שהמדינה תוכל לגבות חובות עבור אנשים... בוא נבין, מדובר על משלוחים של מדינת ישראל כלפי חייבים, כדי לגבות את החובות האלה, לטובת אחרים. אבל בין זה לבין אדם עם אינטרס עסקי פרטי, למשל לעשות לעצמו פרסומת – אני חושב שעדיין יש מקום להבחין ביניהם. יש מקום גם לעמדה שלך, אבל בסוף זו החלטה ערכית, זה לא עניין - - -

- - -

זה שאלה של איזון בין - - -

שמעתי אותך, תודה. אני הולך להצבעה על סעיף 1.

אדוני מדבר על סעיף קטן (א). מה זה סעיף 1? עוד לא גמרנו את ההערות, עוד אין לי הגדרה של "מוסדותיה" - - -

טוב. מי בעד סעיף 1(א)?

מה זה "מוסדותיה"?

רגע - - -

אדוני, זה בסעיף קטן (א). ביקשתי לדעת מה זה "המדינה ומוסדותיה".

אנחנו צריכים להעביר הגדרה ברורה לדבר הזה.

אז מתי תעבירו את זה? אחרי שהוועדה תאשר את זה לקריאה שנייה ושלישית?

מה עם הקרן הקיימת? היא נכללת פה או לא?

מה זה "מוסדות המדינה"?

מבחינתנו גם תאגידים סטטוטוריים זה חלק מהמדינה ומוסדותיה.

הקרן הקיימת זה חלק מזה?

חברות ממשלתיות זה "מוסדותיה"?

לא.

לא, חברות ממשלתיות זה - - -

אז מי כן? רק תאגידים סטטוטוריים?

כן. רשויות מקומיות לא, כפי שאמרת, ותאגידים סטטוטוריים כן, להבנתנו.

הקרן הקיימת בחוץ.

ברור.

מוסדות המדינה כהגדרתם בחוק.

אין הגדרה. בכל חוק יש הגדרה אחרת.

בכל חוק זה משהו אחר.

- - -

משרדי הממשלה ותאגידים שהוקמו בחוק?

כן.

כל תאגיד שהוקם בחוק? למשל יד בן-צבי?

כן, גם יד בן-צבי.

תגידו, למה אתם לא גומרים את הדברים האלה קודם?

אנחנו יודעים איזה שאלות היא תשאל אותנו?

היא יכולה לשבת איתכם קודם. בבקשה, גברתי.

יש הגדרה של גוף ציבורי בחוק הדואר, ויש שם קטגוריות, ומזה אפשר ללמוד למה הייתה הכוונה. יש קטגוריה נפרדת למדינה ומוסדותיה, בלי פרשנות ובלי הסבר - - -

אבל אז לכל רשות מקומית - - -

רגע, לא גמרתי. אחרי זה יש רשות מקומית, ואחרי זה יש תאגיד שהוקם בחוק. אז ברור שרשות מקומית ותאגיד שהוקם בחוק לא - - -

לא התכוונו להכניס - - -

גמרנו. אתם תסגרו את זה אחר כך.

עדיין לא ברור מה זה.

אני קוראת מההגדרה של "גוף ציבורי" בתוך חוק הדואר, שיש לה שלוש פסקאות. מדובר על אחת משלוש - - -

אתי, את יכולה להגיד איזה גופים זה כן כולל?

אינני יודעת. לכן עוררתי את השאלה.

שוב אני אומרת: הכוונה הייתה למדינה ולתאגידים ציבוריים, תאגידים סטטוטוריים. לא התכוונו ל - - -

אז את רוצה להחיל את זה על תאגיד שהוקם בחוק?

כן.

זאת אומרת, משרד ממשרדי הממשלה, לרבות יחידות הסמך וכולי, ותאגיד שהוקם בחוק. זאת תהיה ההגדרה?

ולא רשות מקומית.

למה? כדי שלא ילכו לקחת דוח חניה? למה לא רשות מקומית? זה הכי קריטי.

גברתי, רשות מקומית כן תצטרך לרשום את עצמה.

בסדר, הפוך. אני רק מנסה להבין.

- - -

נו, מה הלאה? פתרנו את השאלה, מה הלאה?

לי אין יותר שאלות לסעיף קטן (א).

היועצת המשפטית סיימה את שאלותיה לסעיף קטן (א), אדוני.

אני מצביע על סעיף קטן - - -

1(א).

הפשרה הזאת של להסתתר מאחורי מדינת ישראל רק מאשרת את החשש שלי שפשוט לא יבואו לקחת.

אנחנו נחיה עם זה. אם חס וחלילה, כמו שהרצל אומר, יהיו פיטורים ובלגן, הפה שמצהיר, הוא זה שיתיר - - -

הם עוברים לראש הממשלה, אתה יודע איזה טיפול... אין לך מה לדאוג, הכול בסדר.

רבותיי, אני מצביע על - - -

רגע, לגבי פסקה (2) - - -

עוד לא הגעתי ל-(2), אני ב-1(א).

פסקה (2) של סעיף קטן (א). מה?

לעניין מדינת ישראל, מאחר שאנחנו מציינים "מדינת ישראל", באופן כללי, יש כאן בעיה לעניין המען – איזה מען יירשם. ולכן אני מציעה שלעניין מדינת ישראל, לא יצוין המען.

זאת אומרת, אם כבר להסתיר, אז להדק את ההסתרה. שאף אחד לא יהיה חשוד.

נכתוב "מדינת ישראל ומוסדותיה".

אתה לא תכתוב את הכתובת של מדינת ישראל.

למה לא לכתוב "מדינת ישראל"?

כי יש חרדים שלא מכירים במדינת ישראל, אז אין לה כתובת.

- - -

חברים, אם אתם רוצים שיערערו וימשכו את החוק חזרה לממשלה... אני מציע כרגע להיות מרוצים מה-65% שכן ייהנו מהשינוי הזה.

צודק.

רבותיי, אני מצביע על - - -

סליחה, יש סתירה בין סעיף (2) לסעיף (1). בסעיף (1) כתוב "...שנשלח בידי המדינה, יירשם בשם השולח 'מדינת ישראל'". אז אתם מתחרטים על העניין הזה?

לא, מאפשרים את זה, רק אומרים - - -

- - -

אתה יכול לבדוק מה הכתובת של רשות האכיפה והגבייה, ואם זה נשלח משם אז אף אחד לא יבוא לקחת.

רבותיי, בזה אני מעלה להצבעה את הסעיף החשוב ביותר לקיום ממשלת ישראל הנוכחית, סעיף 1(א). מי בעד?

סעיף קטן (א) כולו.

בכפוף לתיקונים.

בכפוף לתיקונים.

הצבעה

בעד אישור סעיף קטן (א), בכפוף לתיקונים – רוב

נגד – אין

נמנעים – אחד

סעיף קטן (א) אושר בכפוף לתיקונים.

אושר בכפוף לתיקונים.

וחבר הכנסת נחמן שי הצביע במקום חבר הכנסת שמולי.

וחבר הכנסת סוייד לא הצביע, כי הוא עדיין לא למד את החומר. יפה, יישר כוח.

אפשר להתייחס לעניין התיקון העונשי?

רגע, אנחנו בסעיף קטן (ב).

מה עם (ב)?

לסעיף קטן (ב) אני מבינה שאין הערות. אז אפשר להעמיד אותו להצבעה.

אני מצביע על סעיף קטן (ב). חנא, יש לך עשר שניות ללמוד אותו מחדש? מי בעד?

הצבעה

בעד אישור סעיף קטן (ב) – פה אחד

סעיף קטן (ב) אושר.

אושר פה אחד. סעיף קטן (ג). הרצל, בבקשה.

לגבי (ג), בהמשך למה שאמרנו קודם, אני מבקש שיהיה "בעל רישיון המשאיר הודעה ראשונה על דואר רשום במען הנמען" – ולא כל הודעה נוספת, כך שאחר כך יחזור לכתוב את הכול, כי זה סתם מכפיל עלויות, וגם, כפי שאמרתי, דבר הדואר לא עומד מולו כאשר הוא ממלא את ההודעה השנייה.

אתה חוזר על מה שאמרת קודם.

נכון. אני מציע איך לתקן את זה.

אני הייתי מציעה להסמיך את השר לסייג את ההוראה הזאת בתקנות באישור ועדת הכלכלה, ואז יבדקו אם אכן יש צורך בכך.

מצוין. דנה, שמעת?

לא, אני מנסה רגע - - -

השר רשאי לסייג את תחולת הוראת סעיף קטן (ג)... לקבוע סייגים לתחולת הוראה זו, באישור ועדת הכלכלה.

מי זה עשה את הפרזנטציה הזאת?

תפסיק כבר רק לחשוב על עצמך כל החיים. כבר מיזגנו אותך.

אני מחפש את החוק.

כבר מיזגנו את החוק שלך. זה שלא כתוב פה שמיזגנו אותו - - -

זה יופיע בזה שעולה לזה.

- - - להחיל את זה על הודעה שנייה או לא, אם הוא ימצא לנכון.

זה נאמר בהקשר הזה, כן?

כן.

עם כל הכבוד להרצל, איך ההוא ידע שההודעה השנייה קשורה להודעה הראשונה? אתה מטעה אותנו, הרצל. אם לא כתוב שום דבר בהודעה השנייה, איך אני אדע שזה קשור להודעה הראשונה?

לכן יש מספר - - -

נו, באמת, זה מספר של עשר ספרות.

לכן אני דיברתי על מספר סייגים.

יש את ההצעה של עורכת דין בנדלר.

ההצעה שלה טובה.

תיקון בנדלר טוב, ואני מצביע עליו. (ג), תיקון בנדלר, מי בעד? נחמן, מי בעד? מצביעים על ההצעה שלך.

הצבעה

בעד אישור סעיף קטן (ג), בכפוף לתיקונים – פה אחד

סעיף קטן (ג) אושר בכפוף לתיקונים.

אושר. הלאה. יש הערות ל-(ד)? אין הערות. מי בעד (ד)?

הצבעה

בעד אישור סעיף קטן (ד) – פה אחד

סעיף קטן (ד) אושר.

אושר. סעיף 2.

אדוני, לפני שמגיעים בסעיף 2 לתיקון סעיף 109ב, אני מציעה להתייחס להצעתי לתיקון סעיף 106 לחוק העיקרי, שעניינו עונשין בשל מרמה.

אצלנו מתנגדים להרחבה הזאת, בטח כשזה ללא בחינה נוספת של העניין.

שמעת, גלעד?

מה?

הם מתנגדים להרחיב את סעיף 106 כך שהוא יחול גם על - - -

כרגע נלך עם מה שקיים.

להרחיב על האפשרות ששולח מציין שם כוזב.

שהוא מתחזה.

זו הייתה בקשה של חברי הכנסת.

זו לא בקשה שלי.

חבר הכנסת שי, זה היה הרעיון, נכון?

אני חושב שזה פשוט יטעה ויעקר את החוק, בגלל שאנשים יתחזו לשם אחר ולא יהיה תוכו כברו - - -

אז מה אתה מציע?

הוא מבקש להציע תיקון ל-106.

אני מעלה להצבעה את תיקון מקלב, שיסביר אותו בקצרה לחברי הכנסת שי, אשר, סוייד, רוזין ולכל הציבור הגדול והנורא הזה.

אנחנו אמרנו שאם אנחנו רוצים שהחוק הזה יגיע לתוכנו ולתכליתו, אנחנו צריכים למנוע מאנשים להתחזות בדואר בשם אחר. אמנם אנחנו אמרנו שלא צריך להזדהות, אבל מי ששָׂם שֵׁם אחר, כמו שאמרנו בחוק הספאם, צפוי לקנס על ידי - - -

פיצוי לדוגמה.

עיצום כמו - - -

לא, לא פיצוי לדוגמה.

לא, אבל היא הציעה לא ללכת לעמדה הנכונה – שמשרד המשפטים מתנגד לה באופן מסורתי – כי אנחנו לא הולכים נגד משרד המשפטים, לא צריך להגזים, אנחנו כולה חברי כנסת. אבל לפחות שהמשרד יוכל לאכוף ולהטיל קנס... לא שהאזרח יתבע את מי שהזיק לו, אלא המשרד, תבוא אליו תלונה, יגידו לו "תשמע, יש פה איזו חברת ביגוד שמטעה באופן שיטתי – תפתחו בחקירה ותטילו עליה קנס".

סליחה, לא מדובר על הטלת קנס על ידי המשרד, מדובר על העמדה לדין על פי הנחיות היועץ המשפטי - - -

למה צריך את זה? אם משרד המשפטים - - -

כדי שתהיה הרתעה אל מול הציבור. כדי שלא יַטעה. זה הגיוני מאוד. למה לא צריך את זה? כי משרד המשפטים צריך מהר ללמוד?

בגלל ש - - -

אני לא רוצה לשמוע יותר, מספיק. חברי הכנסת שי, מקלב ואשר, אתם רוצים להעלות את זה להצבעה, כן?

כן.

אם כך אני מעלה להצבעה את ההצעה של עורכת דין בנדלר בדבר הזהות... מה שנאמר כאן. מי בעד? מי נגד?

אני מבקשת לשמור לשרת המשפטים את זכות הסירוב.

הצבעה

בעד ההצעה לתיקון סעיף 106 לחוק – פה אחד

תיקון סעיף 106 לחוק אושר.

אושר.

נציגת משרד המשפטים מבקשת לשמור להם את הזכות להסתייג.

כבוד השרה יכולה להציג הסתייגות.

חתומה כמובן על ידי השרה, בימים הקרובים.

בימים הקרובים השרה לבני יכולה להגיש הסתייגות.

סעיף 2, בבקשה. יש למישהו הערות לסעיף?

עוד לא הקראנו אותו.

בבקשה לקרוא.

קוראת: "תיקון סעיף 109ב
2.
בסעיף 109ב(א) לחוק העיקרי, אחרי פרט (5) יבוא:



"(6)
קיבל דבר דואר רשום למשלוח כשלא מצוינים על גביו הפרטים האמורים בסעיף 56א(א), בניגוד להוראות סעיף 56א(ב);



(7)
לא ציין באופן ברור על גבי הודעת דואר רשום את הפרטים שציין השולח על גבי דבר הדואר הרשום, בניגוד להוראות סעיף 56א(ג).""

הערות?

ראשית, אני חייב להגיד שלפקידים של חברת דואר ישראל אין שום דרך בעולם לוודא האם יש חזקת מסירה או אין חזקת מסירה, ודי בכך שהם לא וידאו את זה כדי שאנחנו נצטרך לשלם עיצומים.

דבר שני, יש סעיף עיצומים כללי בחוק, אז לא ברור למה צריך דווקא את זה לשלוף מתוך סעיף העיצומים ולקבוע לו עיצומים מיוחדים.

תודה. דנה, מה התשובה?

כאשר קובעים נורמה, לידה קובעים את ההפרה ואת המשמעות שלה, וכך עשינו.

תודה. עורכת דין בנדלר, את תומכת בזה?

עקרונית כן, אבל אני רוצה להבין: בסעיף 109ב, שעניינו עיצומים כספיים, יש שתיים או שלוש דרגות של עיצומים כספיים, וכאן נבחר העיצום הכספי הגבוה ביותר, ושאלתי היא למה.

כי הסכומים האחרים הם סכומים נמוכים, 13,000 שקל.

הסכום האחר, 13,250, נמוך מדי?

כן.

הרי מדובר כאן על כל דבר דואר.

צריך משהו שירתיע.

טוב, קיבלנו. גברתי, בבקשה.

בפסקה (7) נרשם "לא ציין באופן ברור על גבי הודעת דואר רשום". מדובר פה בסנקציה, בעיצומים כספיים, אז מה זה "ברור"? זה עוד יהיה פתוח לשיקול דעת.

אנחנו נסיר את זה.

להוריד את "ברור"?

כן.

"לא ציין על גבי הודעה", ה"ברור" הולך. רבותיי, ככה אני מעלה את זה - - -

רגע, רגע, מה זה? ואם הוא יכתוב בכוונה ככה שאי אפשר להבין את הפרטים?

- - -

רגע, רגע, מי האוכף פה? זה לא משרד התקשורת? מה, אין לו שיקול דעת בעניין הזה? אז השולח יגיד "ציינתי. אתה לא מבין? מה לעשות, זה הכתב שלי".

פקודה לעיצום כספי צריכה להיות דבר ברור, וזה לא עניין לשיקול דעת עד כמה כתב היד היה ברור או לא.

רגע, כאן את לא מחויבת לוועדת שרים לחקיקה? הרי זה הנוסח שאושר בוועדת השרים.

אני שוב מוצא את עצמי תומך בשר.

רגע, אני חושבת שיש לי תשובה שיכולה להפיס את הדעת בעניין הזה. החיוב קבוע בסעיף 56א(א), שאומר: שולח יציין על גבי דבר דואר רשום את כל הפרטים המפורטים להלן באופן בולט לעין, ברור, ושאין בו כדי להטעות וגו'. הסעיף של הסנקציה אומר: לא ציין על גבי דבר דואר רשום את הפרטים שציין השולח על גבי דבר הדואר הרשום... סליחה, זה בניגוד להוראות סעיף קטן (ג), אני מתנצלת... לא, לא, לא, זה - - -

זה בסדר.

יש פה טעות.

זה בעצם כלול בפסקה (6), כי הוא קיבל דבר דואר רשום למשלוח כשלא מצוינים לגביו הפרטים האמורים בסעיף... וניגוד להוראות סעיף... אין כאן "בניגוד להוראות סעיף קטן (א)", מדוע?

כתוב פה "באופן ברור" ולכן - - -

כי סעיף קטן (ב) מפנה לסעיף קטן (א). אז למעשה יש לזה תשובה משפטית, לדעתי.

אם ככה, "באופן ברור" נשאר או לא נשאר?

לא, לא צריכים לכתוב.

הלך ה"ברור".

הלך, אבל הוא צריך להיות - - -

זה ברור שלא צריך "באופן ברור".

לא, הכוונה היא שלא צריך לכתוב את זה, כי זה כולל "באופן בולט לעין, ברור ושאין בו כדי להטעות", כשכל האלמנטים צריכים להתקיים.

- - -

רבותיי, אני מעמיד להצבעה.

- - -

דנה, אני אתן לך לדבר לפרוטוקול, רק שיהיה שקט.

שרק יהיה ברור לגבי המחיקה של "ברור": זה מיותר מכיוון שזה מפנה ממילא לסעיף קטן (ג) - - -

זה מה שניסיתי לומר.

ושם זאת אחריות השולח.

זה ברור מדברי אתי בנדלר.

מחזק את המשנָה ליועץ המשפטי של הכנסת. תודה לך, דנה. הרצל, בבקשה.

לגבי סעיף קטן (6) כמו שהוא כתוב, אם פקיד קיבל דבר דואר שכתוב עליו הכול ורק לא כתוב שקיימת חזקת מסירה, ואחר כך מסתבר שיש חזקת מסירה – אז אנחנו נהיה צפויים לקנסות. זה פשוט לא הגיוני.

מה התשובה?

לא, כתוב "שציין השולח". אם השולח לא ציין, אתה לא תהיה אחראי לכלום, כי על השולח הייתה החובה לציין.

רגע, אני אבהיר - - -

לא, אבל כתוב בסעיף קטן (ב): "בעל רישיון לא יקבל למשלוח דבר דואר רשום שלא מצוינים עליו הפרטים האמורים" - - -

נכון. אם הוא לא ציין, אתה לא אמור לדעת.

אבל אני לא אמור לקבל. את אומרת לי: אל תקבל. איך אני אדע? איך אני אדע אם יש חזקת מסירה או אין חזקת מסירה? זה משהו לא הגיוני, זה חסר היגיון לחלוטין.

מנדלסון, יש פה שאלה טובה.

זו שאלה תפעולית - - -

לא, לא, פה אני מקבל את עמדתו - - -

בוא ניקח את עמדתו של הרצל - - -

רגע, עד שאני פעם מסכים איתו, תן לי רגע להסביר.

כשהיית בוועדת הכלכלה של הכנסת הסכמת איתי הרבה יותר.

אז לא הבנתי הרבה מהחיים שלי.

מה שרואים מפה לא רואים משם. חבר'ה, אני חייב לסיים - - -

אז אתה רוצה שיהיה "האמורים בפסקה (1) ו-(2)"?

בדיוק. יודע צדיק נפש בהמתו. את הצדיקה.

טוב, רבותיי - - -

- - -

אז אני אצטרך להכריח את - - - לכתוב שאין חזקה?

הנה, הוצאנו לך את זה, הוצאנו.

שנייה, שנייה - - -

רוצים להוציא, השר רוצה להוציא - - -

רגע, אולי אני טועה.

כל שולח - - -

תני לי רגע, ברוריה. הוא אומר: תחייב אותי לבדוק שהוא מילא פרטים של שם ומען. אוקיי, אז קל לראות בהסתכלות חטופה שיש שם ומען, והוא לא צריך לבדוק את הנכונות. אבל האם צריך לציין שלדבר דואר זה יש חזקת מסירה או לא? הרי הוא לא יודע להגיד האם צריך היה להופיע או לא צריך היה - - -

למה שלא יסמן איקס או וי? שיכתוב "חזקת מסירה", והשולח יעשה "יש" או "אין", כמו שהוא כותב את השם והכתובת. ואז יש פתרון - - -

בטופס הקבוע שלו.

כן.

יש כתובת של חזקת מסירה, והוא מציין, והוא מעתיק.

לא, אבל הטופס של ההודעה הוא לא הטופס שאני מקבל. כשאני מקבל, אני מקבל רק את המעטפה.

אבל אתה תיצור ותקבע כללים עכשיו, כי הרי הכול משתנה – שם, כתובת - - -

אבל חזקת מסירה זה גופי מדינה בכלל. אז שיתכבדו וידפיסו על עצמם שהם חזקת מסירה; עזבי אותו מהסיפור הזה.

אוקיי, אז אנחנו מקבלים את הרצל. אי אפשר כל הזמן לדרוש מהדואר ולא לתת לו. יאללה מספיק, תקראי את הניסוח ואנחנו מצביעים.

אנחנו נעשה בלי (3). הפרטים של (1) ו-(2).

סליחה, אדוני השר, אני לא בטוחה שהבנתי אותך. אני רוצה להבהיר: אני הצעתי בסעיף קטן (ב) לא לשנות דבר; זה יהיה שהוא לא יקבל למשלוח דבר דואר שלא מצוינים לגביו הפרטים האמורים בסעיף קטן (א) במלואם. רק לסעיף שעליו אנחנו מדברים עליו עכשיו, העיצומים הכספיים, בפסקה (6), יהיה "קיבל דבר דואר רשום למשלוח - - -

סעיף 56א(א)(1), ו-(2).

(1) ו-(2), בדיוק ככה.

רבותיי, מי בעד, עם התיקון של הרצל?

הצבעה

בעד אישור סעיף 2, בכפוף לתיקונים – פה אחד

סעיף 2 אושר בכפוף לתיקונים.

אושר. רבותיי, אני מודה לכם. כמובן שהדואר יקבל את כל הגיבוי ואת כל הדברים למען הרפורמה, כי בדואר יש עובדים חרוצים והנהלה טובה. שיהיה לכולם בהצלחה.

<פרידה של ועדת הכלכלה משר התקשורת גלעד ארדן>

אני פותח דיון קצר של עשר דקות, פרידה משר התקשורת, שאני מנחה אותה.
אני מכיר את גלעד מהיום שנכנסתי לכנסת, באפריל 2006, וזכיתי לעבוד איתו בכל מיני פונקציות, בוועדת הכלכלה – וכשר, אני מוכרח להגיד, מאוד נהניתי לעבוד איתו כאן, בחריצות ומקצועיות. אני מודה לו על כל העבודה הברוכה שהוא עשה ומאחל לו הצלחה. לצערי, כנראה התפקיד שלך כשר פנים יהיה קצר מועד. חובתי כחבר לאחל לך שתגיע מעלה-מעלה, וחובתי כאופוזיציונר להגיד לך שתגיע מטה-מטה – אבל בכל מקרה, שיהיה טוב לעם ישראל.
אני רוצה להוסיף הערה מאוד חשובה. מכיוון שבשתים-עשרה בלילה גלעד מסיים את תפקידו כשר התקשורת, וגלעד ישב איתי בישיבות, ואני עבדתי פה עם כל חברי הוועדה המסורים על תיקון החוק שבא לעשות את ההסדר לגבי שיווי המשקל המתרסק בין כל הערוצים – 2, 10, רשת וקשת והוט ויס – עמלנו רבות, והחוק הזה הונח על שולחן הממשלה, עבר את ועדת שרים לחקיקה, היה אמור להיות מחוקק כמדומני היום, אבל כמו שידוע, ראש הממשלה הגיש ערר ולכן החוק הזה נמשך. ולכן אני מודיע בזאת שאני מקיים דיון בקרוב מאוד בוועדת הכלכלה שבו אני מזמין את ראש הממשלה להציג בפנינו את כל המתווה של הרפורמה בנושאים שדיברתי עליהם; מכיוון שאי אפשר, לאחר שעבדנו פה לילות כימים, לא להתקדם ברפורמה הזאת, כאשר יש חשש, אם יתחילו פה בחירות על פני זמן, שידחו את זה לאחרי הבחירות, שזה יכול להביא לכאוס טוטלי בכל שוק התקשורת המסחרית. רבותיי, אם יהיה פה מונופול זה רע מאוד. המונופול לא יכול להיות לא בגז, לא בתקשורת ולא בשום דבר אחר. צריך תחרות. ולכן אני אודה לך, אדוני ראש הממשלה... אני יודע שזה חשוב לך הנושא הזה, מכיוון שלקחת לעצמך את שר התקשורת, אלא אם כן תעביר אותו בשתים-עשרה בלילה לשר אחר, אולי לגלעד. אני מזמין אותך, ואנחנו נקיים דיון בהקדם האפשרי.
כבוד השר, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני קודם כול מודה לך ולצוות הוועדה כולו - - -

אין רשות דיבור? הרי הוא המסיים.

הוא עונה כנגד המברכים.

אתה יודע מה, גלעד, אני אתן קודם כול למברכים, ואתה תסיים.

רק רציתי לציין דבר אחד: שהסימבוליות החזקה ביותר של החשיבות של הוועדה והענייניות שלה היא שאין פה ולו ח"כ אחד, חוץ מידידתי קארין אלהרר, שהוא מהקואליציה. אז - - -

איך אתה מסביר את זה?

זה אולי אומר משהו - - -

אנחנו גם תומכים בחוקים - - -

אני דווקא מאוד גאה בזה.

- - - אנחנו גם תומכים בחוקים נכונים של הממשלה.

גלעד, אתה יודע שזה לא היה רציף, כי לאורך כל הדרך בישיבות הוועדה כאן, הקואליציה, חברי הכנסת, נעדרו בצורה כל כך משמעותית, וחבל.

חנא סוייד, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני נכנסתי לכנסת עם גלעד. אני רוצה להגיד שגלעד יפסיד את ועדת הכלכלה, שהיא הוועדה שלו.

מה קרה לך? יש לו את מירי רגב בפנים.

חבר'ה, לא לחבר שמיטה בתשמישי מיטה.

אני חושב שגלעד יפסיד את ועדת הכלכלה, שלאט-לאט הופכת להיות נווה המדבר של הכנסת, האואזיס של הכנסת; מקום שאפשר להציג בו דעות חופשיות באמת, בלי קשר אם זה קואליציה או אופוזיציה – בזכות היושב-ראש, הצוות והחברים. אבל מי שיזכה אלה ראשי הערים. אני חושב שראשי הערים, השלטון המקומי ומערכת התכנון יזכו בשר שהוא חרוץ, אנרגטי, עקבי, חכם. אני חושב שזה שר שעתידו לפניו – לא לידו ולא מאחוריו. אני רוצה לאחל לו הצלחה.

תודה.

תודה. חבר הכנסת אשר, ואחריו חברת הכנסת רוזין.

קודם כול כבוד האכסניה: ועדת הכלכלה היא בהחלט עניינית ויורדת לעומקם של דברים, ובאמת מגיעים בה להחלטות ולהרבה מאוד חוקים שקודמו.

ידידי שר התקשורת, אחד הדברים שאני חושב כראש עיר לשעבר זה שהיית שר שבאמת מינף מאוד את המשרד שפעם היה משרד שכולם ברחו ממנו – המשרד לאיכות הסביבה. בהמון רפורמות והמון דברים שנעשו בו, הוא הטביע את חותמו במשרד בתקופה הזאת. אחד הדברים שבו היינו שותפים מאוד זה הנושא של פארק אריאל שרון, שהוא הריאה הירוקה המשמעותית ביותר במדינת ישראל. אחרי שנים רבות של דשדוש הוא הרים את הנושא הזה, הביא את משרד האוצר, עם הרבה מאוד כסף. אני מציע לוועדה הזאת לעשות סיור שם, כדי שתראו מה שקרה מהר הזבל ומה שהולך לקרות עם זה הלאה. ועל זה חתום רק גלעד. ואני אומר לכם בתור חבר דירקטוריון של הפארק, שליווה את זה לאורך כל הדרך – אמנם מוניתי על ידי השר להיות חבר דירקטוריון כראש עיר - - -

למה אתה מספר את זה? הייתי חייב ראשי ערים מהאזור, לא עשיתי לו טובה.

נכון, היינו שלושה ראשי ערים, עם עבודה לא קלה שם, אבל באמת יצאה בסופו של דבר פנינה חשובה מאוד למדינת ישראל. ואני בטוח שהוא גם יטביע את חותמו בשלטון המקומי וימשיך את העבודה הנהדרת של גדעון סער; ימשיך אותה וימנף אותה, לטובת ראשי הרשויות, שהוא כל כך מכיר גם בתפקידיו הקודמים.

דבר נוסף, אישי. גלעד הוא גם איש מסורת, בקיא בתפילות, בקיא בתורה, בתנ"ך - - -

משכתם את גדעון סער ועכשיו אתם - - -

מיכל, לא הכול ורוד אצלך.

הוא איש שמחובר מאוד למסורת של עם ישראל, שגם את, מיכל, מה לעשות, בעל כורחך מחוברת אליה.

למה בעל כורחי? מבחירה חופשית.

אני בהחלט חושב שהוא האיש הנכון במקום הנכון. אני אחזור על ההצעה שלי מהמליאה: אם כבר עושים קצת סדר בממשלה, הייתי מעביר את שר האוצר מתפקידו כשר האוצר לשר התקשורת, כי בזה הוא מבין קצת יותר. ואז נשים את ברוורמן כשר אוצר.

תודה רבה על המחמאות. על הרלוקציה נדבר עם גלעד ועם ראש הממשלה, שבטח יהיה פה בשבוע הבא. מיכל רוזין, בבקשה.

אני צריכה מאוד להיזהר בדבריי, כי הבטחתי לשר שאני לא אגיד לו מחמאות בציבור, כי זה מסכן את מעמדו.

אני לא חושב שזה יפגע בו.

רבותיי, מותר לכם לאכול תוך כדי. העוגה טעימה – בתיאבון. הרצל, זה ימתיק את הגלולה של הדואר.

התחלתי בזה שאני לא רוצה לתת לו מחמאות, אז אני אתעלם מהמחמאות אליו ואולי אחזור לכך בסוף, ואמשיך את דבריך. התחושה בממשלה – וגם בתקציב אנחנו רואים את זה – היא שלכל אחת מהסיעות יש את הבייבי שלה שהיא מקדמת ושאם לא יקדמו לה אז היא לא תקדם לאחרים. והתחושה הזאת קיימת גם באופן פרסונלי – ראינו שהשר פרץ עזב את הממשלה ומיד הודיעו על עצירת החוק שלו, הבייבי שלו. לצערי הרב גלעד עזב את משרד התקשורת ומיד הודיעו על עצירת הרפורמה בשוק התקשורת. אני חושבת שזה מזלזל לא רק בנו, חברי הכנסת, זה מזלזל גם בציבור. הממשלה חזרה בה – או מירי רגב חזרה בה – מההצהרה על חוק השקיות, ואני מקווה שראש הממשלה, גם בעקבות דבריך, יחזור בו מההצהרה הזאת. אני חושבת שזה לא רציני, זה נותן תחושה כאילו כל שר עובד בפני עצמו ואין ממשלה שעומדת מאחוריו.

אני מאחלת לך שבמשרד הפנים לא תרגיש לבד וכן תהיה ממשלה מאחוריך, ותוכל להוביל אותו בתמיכה, ואולי גם תזכה לתמיכת האופוזיציה - -

עובדים זרים, מיכל.

הוא יודע טוב מאוד למה אני מכוונת.

- - גם בתמיכת האופוזיציה, תדע להוביל מהפכות ורפורמות אמיצות, כי לפעמים, אני חושבת – וכאן המחמאה האחרונה שלי אליך, כי ברגע שאתה שר הפנים נגמרו המחמאות – הרבה יותר קל להיות פופוליסט, מתלהם ומסית, מאשר להיות ענייני ורציני וגם לספוג ביקורת מכל הכיוונים. בהצלחה.

אני מודה לך, מיכל. יוצא מהכלל. חבר הכנסת שי, בבקשה.

אני עוד אוכל לבוא רק לצפות פה בדיונים, גם אם אין לי חוקים?

אתה עוד כל כך תתגעגע אחרי ועדת הפנים.

אחרי שתהיה אצל מירי אתה תרצה לבוא לכאן כל פעם.

אני אבוא להירגע.

אני רוצה לציין את הניסיונות החשובים שלך בתחום התקשורת, שזה נופל בשדה של הוועדה הזאת. לא כל דבר אהבתי, אבל הרעיון ששר צריך להיכנס, להביט מחדש על מצב שהוא מוצא ולעשות שינויים ורפורמות, הוא רעיון נכון, והיית בדרך, וחבל שזה נעצר בחלקו. אני באמת מצטער שנושא הטלוויזיה לא יצא לדרך, כי זה מתבקש. חייבים לעשות שם שינויים, והחלטת ראש הממשלה מוטעית בעיניי ולא עניינית, אבל בזה נטפל בנפרד. אני מקווה שתמשיך ברוח הזאת, לא תקבל שום דבר כמובן מאליו, כחובה, אלא תפתח דברים לדיון, וקרני השמש יטהרו ונוכל כולנו לטפל. אני מאחל לך בהצלחה – לא יודע לכמה זמן.

קצר.

קצר אבל קולע. התכוונתי לשירות של גלעד ארדן. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מובן מתוך דבריך שזאת לא בדיוק מסיבת הפרידה האותנטית, שהרי אנחנו לא נפרדים, מכיוון שבסך הכול אתה מקבל תפקיד לא פחות חשוב, תפקיד עם אחריות גדולה מאוד. אבל אני חושב שאין כמו השולחן הזה, בזמן הזה, לאחר דיון הוועדה בחוק שאתה מוביל, כדי לציין הערכה לפעילות שלך. אני לא מכיר עוד שרים, אולי בודדים, שמלווים חוקים של המשרדים שלהם באופן פעיל, אקטיבי, שנמצאים שעות רבות וימים שלמים בתוך זה. ואת זה צריך לציין בשולחן הוועדה, ואכן ראוי לציין שהשר מלווה חוקים שלו, לאורך כל השנים, גם בתפקידים אחרים. אני חושב שזה מעורר הערכה מכל חלקי הבית לפעילות שלך, ואתה רואה שכשאתה מוביל דברים, כולם תומכים בעניין הזה.

אנחנו רוצים לאחל לך בהצלחה. מבחינתי תמשיך בתפקיד, רק שההרכב של הקואליציה יהיה אחר. בשונה מאחרים, שאמרו שזה לא יהיה הרבה זמן, מבחינתי זה יכול להיות לאורך זמן, רק שההרכב של השותפים שלך ישתנה.

אתה רוצה להתחלף עם קארין.

מבחינתי? הרי היא לא רוצה אותי, אני כן מוכן - - -

לא, לא, אני - - -

מי הודיע "בלי חרדים בממשלה"?

אני לא שמעתי את עצמי אומרת כזה דבר.

לא את, המפלגה שלך. היא הודיעה שהיא לא רוצה לראות חרדים בממשלה.

אני לא רוצה להתחיל פה את המשא ומתן - - -

היושב-ראש שלך אמר כדלהלן: בוחריי לא יסלחו לי אם אצטלם בית הנשיא עם חרדים. ציטוט.

עם מישהו עם זקן.

אם זאת לא הסתה, תגידי לי מה כן.

תודה לך. עכשיו ניתן לקארין המקסימה, שהיא גם מחזיקה את הלפיד.

אז שתכבה אותו.

אני באמת רוצה להביע הערכה עמוקה. אני חברת כנסת חדשה, ולמרות העובדה הזאת השר נתן בי את אמונו. התוודעתי לשר רציני, מעמיק, שלא זורק דברים מן הפה אל החוץ. אני בטוחה שהוא יהיה שר פנים טוב, בדיוק כמו שהוא היה שר תקשורת מצוין. ברור לי שמדינת ישראל תהיה במקום טוב יותר ככל שהוא יהיה בתפקידים בכירים, אפילו שאנחנו לא מאותה מפלגה. אז באמת הערכה גדולה ויישר כוח גדול על כל העשייה, שאמנם לא תמיד הייתה מקובלת על כולם, אבל אין ספק שהתוצאות מדברות בעד עצמן. המון בהצלחה.

יפה מאוד.

יפה מאוד, קארין. עורכת דין אתי בנדלר גם רצתה להוסיף מילה, בבקשה.

אני חייבת.

זה לא אופייני ליועצים משפטיים.

זה לא אופייני, אבל לשר גלעד ארדן וללאה ולי יש היסטוריה ארוכה של עבודה משותפת. אני מוכרחה לומר שהעבודה איתך, גלעד, תמיד הייתה מאתגרת ומהנה. היא מאתגרת כי – אני לא צריכה לומר את זה, כי הדבר בולט לעין – גלעד הוא אדם מאוד חכם - - -

נו, מה עכשיו? אם גדעון היה יודע שאפשר לקבל את כל זה גם בלי לפרוש, הוא לא היה פורש, הוא היה עובר משרד.

איתו אין לי היסטוריה ארוכה של עבודה משותפת.

המחויבות לתפקיד, החריצות הבלתי רגילה, המעורבות העמוקה שלו – כשמשלבים את כל אלה ביחד, זה מאוד מאתגר וזה גם מאוד-מאוד מהנה, כי זה מביא לתוצאות יפות ביותר. אני באופן אישי מאוד נהניתי מהעבודה המשותפת, ואני משוכנעת, בהכירי אותך, גלעד, שהדרך שלך – ואמרתי לך את זה לפני שנים רבות כבר – סלולה קדימה והלאה, ואני משוכנעת שכולנו נהנה מכישוריך, מיכולותיך הרבות, בתפקידים בכירים ביותר הלאה והלאה. המון-המון הצלחה.

לאה, את רוצה להגיד משהו?

לא, אני עומדת מאחורי הדברים של כולם.

אני נותן את זכות התגובה לגלעד. כמו שאמרנו, ישראל במשבר תקופה ארוכה, והסיבה היא, כמו שנאמר, שכל אחד רץ לאג'נדה הקטנה שלו. היה פעם סרט בריטי "כל אחד לעצמו ואלוהים לאף אחד". ולכן יש פה בלגן טוטלי. אנחנו זקוקים למשרתי ציבור שייקחו אג'נדה ציבורית ויקדמו אותה, בלי חישובים קטנים. וגלעד – אתה כזה. ואני מכבד אותך על זה. בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני חייב לומר שאני קצת הייתי נבוך מכל המחמאות. הרעיון היה קודם כול של לאה, שהיא שקטה היום במיוחד - - -

מעשיה מדברים.

היא עצובה.

אני חושבת בראש אילו דברי חקיקה של משרד הפנים אפשר להעביר לוועדת הכלכלה.

זה נכון שבאופן עקרוני לא היה צורך בפרידה, כי לפחות כל עוד העם ומתפקדי הליכוד יחליטו אחרת, אין לי שום כוונה ללכת לעשות לביתי או שום דבר אחר. אבל זה נכון שמאז שנכנסתי לכנסת, לפני 12 שנה, תמיד הייתה לי אחיזה בוועדת הכלכלה, בין כחבר כנסת בקואליציה, באופוזיציה, בוועדת משנה, כיו"ר הוועדה, כשר להגנת הסביבה, שתמיד היו לו פה חוקים, ואם לא היו אז דאגתי שיהיו כאן, וגם כשר תקשורת. ועכשיו פעם ראשונה אני מאבד איזשהו קשר עם ועדת הכלכלה, אבל צריך לבדוק, אולי יש חוקים שאפשר להעביר לכאן.
אז לי זה יום שמח מצד אחד, אבל מצד שני זה יום קצת עצוב, כי ועדת הכלכלה באמת – וחברת הכנסת רוזין ציינה את זה, וכבר כשהיא התחילה לציין עם הרמזים, כבר התחילו לצוץ חילוקי הדעות. ואין ספק שברוב הוועדות הרבה פעמים חילוקי הדעות באים בגלל הרקע הפוליטי וההשתייכות הפוליטית, אבל אם יש מקום אחד בכנסת הזאת שבאמת מנצנץ – ובשנים האחרונות בלי קשר אליי, ובגלל זה ציינתי את העובדה שאני גאה בכך שדווקא הרוב המכריע כאן הם חברי כנסת מהאופוזיציה, כי זה מה שמייחד את הוועדה הזאת: שמדובר באנשים שעושים את המיטב שלהם למען הציבור ולמען שיפור איכות החיים שלו ואיכות השירות שהוא מקבל והוזלת המחירים שהוא משלם. לצערנו לא תמיד זה בא לידי ביטוי, כי, מה לעשות, התקשורת לא תמיד אוהבת לספר את הדברים הטובים והמובנים, אלא יותר את ה"אדם נשך כלב". אבל אני לא רואה בעצמי כמשהו שונה מכל אחד ואחד מכם. אז אמנם בקונסטלציה הפוליטית לי יש את ההזדמנות כשר להביא את הדברים לכאן, אבל אולי מחר זה יהיה כל אחד ואחד מכם. אני לא רוצה להתחיל עכשיו לעבור אחד-אחד ולהסתכן בכך שאני אפספס משהו ברזומה המפואר של כל אחד מכם, אבל אני באמת מודה באופן אישי.
אנחנו קידמנו כאן, גם בקדנציה הזו, הרבה מאוד צעדים חקיקתיים, לפעמים בחוק ההסדרים, כי היה צורך מהיר יותר לאפשר למשל את המכרזים של עידן פלוס, או את השוק הסיטונאי, שאולי היום אני אקבל לגביו החלטות לפני שבלילה אני אחזור להיות דלעת, וחבילת היסוד והחוק של איחוד המועצות, שאני מקווה שאדוני ישלים אותו במהרה בימינו, והנושא של הניטרליות ברשת, שגם אושר בקדנציה הזאת, והנה, אפילו הנשיא אובמה עוסק בו – פה אתם כבר אישרתם את החוק הזה, שיש לו חשיבות אדירה לגבי התחרות העתידית באינטרנט. לצערי הרב, בגלל העומס של הוועדה, לא הצלחנו לגמרי עם השידור הציבורי, אבל צוות הוועדה, בחלקו, סייע לנו – או הצוות ממש או הצוות שהוכשר על ידי לאה.
אני מכל עומק הלב רק יכול להגיד תודה. אני אמשיך תמיד להיות קשוב ולעשות כמיטב יכולתי למען האינטרסים הציבוריים ולמען עם ישראל כולו, באופן ממלכתי. ותודה מיוחדת לעובדי משרד התקשורת, שגם נמצאים כאן. איך אמרת? מאתגר? אני מקווה שגם הם יגידו את האמירה הזאת בקונטקסט חיובי, כי לפעמים אני מרגיש אחרת בפידבקים. אבל אם פגעתי במישהו בלהט הקרב שלי והרצון לקדם דברים, אז אני רק יכול להתנצל ולבקש סליחה. זה נעשה מתוך כוונות טובות, ועם השנים זה גם מתמתן. פעם זה היה יותר גרוע – לאה תספר לכם. אז לפחות תדעו שמה שאתם חווים היום זה ה - - -

הגרסה המרוככת.

כן. ואנחנו מקווים שזה ישתפר, אנחנו עובדים על זה. ושוב, תודה רבה. נתראה בהמשך, תודה.

גלעד, בהצלחה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:15.>