PAGE
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
04/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 308>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"א בחשון התשע"ה (04 בנובמבר 2014), שעה 08:45

<השביתה בשירות התעסוקה>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר

מיכל בירן

אורלי לוי אבקסיס

שולי מועלם-רפאלי

יעקב מרגי

מיקי רוזנטל

שלי יחימוביץ

>
דניאל סוצ'י - אגף תקציבים, משרד האוצר

רן רידניק - אגף תקציבים, משרד האוצר

בועז הירש - מנכ"ל שירות התעסוקה

מימי שמחה כהן - סמנכ"לית השמה, שירות התעסוקה

חגי לוין - סמנכ"ל תכנון, שירות התעסוקה

שמעון שהרבני - חבר ועד, שירות התעסוקה

שמעון שהרבני - חבר ועד, שירות התעסוקה

אייל מלאמה - יועץ תקשורת, שרות התעסוקה

לאה ליברמן-בנדר - דוברת שירות התעסוקה

משה חביביאן - שירות התעסוקה

שאול חמד - שירות התעסוקה

עופר לוי - יו"ר ועד העובדים, שירות התעסוקה

אריאל יעקובי - יו"ר הסתדרות עובדי המדינה בהסתדרות הכללי, ההסתדרות החדשה

דורון קרני - מזכיר ארצי בהסתדרות עובדי המדינה, ההסתדרות החדשה

גיא יפרח - סגן וממלא מקום ראש עיריית מעלה אדומים

משה חזות - סגן וממלא מקום ראש עיריית יבנה

רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד, מרכזי זכויות בקהילה

דבי גילד-חיו - האגודה לזכויות האזרח

רינת יפרח - משרד עורכי דין מאיר אסרף

ליאת נבו פלדות - ארגון לקט ישראל

תומר אברהמי - ארגון לקט ישראל

אלון בן טל - ארגון לקט ישראל

יאיר דיין - ארגון לקט ישראל

נדב קלינגר - ארגון לקט ישראל

אייל וינשטוק - ארגון לקט ישראל

וילמה מאור

ר.כ. חבר המתרגמים
<השביתה בשירות התעסוקה>

יום שלישי בשבוע, י"א בחשוון, 4 בנובמבר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא – השביתה בשירות התעסוקה, או העיצומים.
שמעתי את ארגון העובדים והיו אלי פניות של ראשי ערים שפנו מבוהלים, ואני אקריא את אחד המכתבים שקיבלתי: הנדון: סגירת סניף לשכת התעסוקה במעלה אדומים. ראש העיר התנצל שהוא לא יוכל להגיע היום כי נקבעו לו מפגשים בחיפה והוא יוצא בבוקר לחיפה; ובערב קיבלתי הודעות מיבנה. אז אולי מה שנראה להנהלת שירות התעסוקה דבר של מה בכך, גורם לחששות כבדים במערכת השלטונית הישראלית.

הייתי רוצה לשמוע את מנכ"ל שירות התעסוקה – מה המצב? למה אין אמונה בעובדי שירות התעסוקה שהם מסוגלים לעשות את עבודתם? למה צריך להוציא את העבודה החוצה? האם זו הדרך להפריט את שירות התעסוקה? האם זו דרך נוספת לסגור את שירות התעסוקה, אחרי הכישלון של ויסקונסין?

בבקשה, אדוני, לפרוטוקול שם ותפקיד.

בועז הירש, מנכ"ל שירות התעסוקה. בוקר טוב.
אני חושב שהדבר הראשון שיש זה אמונה מלאה בעובדי שירות התעסוקה. השירות עובר שינוי מהותי בשנתיים וחצי האחרונות, שינוי מקיף, שינוי שאי אפשר היה לעשות אותו ללא אמון ושיתוף מלא של העובדים, ומעבר למשפטים, אפשר לראות את זה בתוצאות. תוצאות הפעילות של השירות, שקיים לשרת את האוכלוסייה במדינת ישראל, גדלו באופן ניכר.

דיברת, אדוני יושב הראש, על סגירת שירות התעסוקה.

אני מקווה שלא.

לא, לא, שאלת. גם אני מקווה שלא, אם יותר לי להצטרף. בסיס התקציב בשלוש השנים האחרונות גדל בקרוב ל-50%, לא כולל תקציב ותכניות נוספות. אני לא חושב שמגדילים את בסיס התקציב של ארגון בקרוב ל-50% אם חושבים לסגור אותו. אין לנו כל כוונה לסגור את שירות התעסוקה.

לגבי הסוגיה שדיברת, של תכנית ויסקונסין - - -

זה תקציב קניות או תקציב - - -

תפעול.

זה תקציב שמשתרע על הכל: גם פעולות, גם תפעול – זה בעיקר בבסיס. מעבר לזה יש לנו - - -

כמה תקנים נוספו? זה גם לתקנים?

לא, זה לא לתקנים. השירות עבר בשנתיים האחרונות תכנית פרישה שתואמה עם כל הגורמים הרלבנטיים, במסגרתה פרשו 100 עובדים, נקלטו 100 עובדים והעובדים שבמסגרת התכנית יוצאים לפנסיה לא מוחלפים. ועם זאת, רק אם ניקח לדוגמא מדד אחד מיני כמה של מספר ההשמות של השירות, הוא גדל ב-60%.

אנחנו מסתמכים במיקור חוץ לביצוע פעילויות על ידי מומחים ויכולות מקצועיות מסוימות שלא קיימות בשירות. זה לא מחליף אף עובד שירות. זה עובד בצוותא עם עובדי השירות ונותן לנו את האפשרויות לתת שירות טוב יותר ללקוחות שלנו, שבשבילם הארגון קיים. תודה.

אדוני יושב ראש הוועד.

אמר המנכ"ל גידול בתקציבים. בואו אני אומר לכם: הגידול בתקציבים הוא אך ורק לשכירת חברות. שקל אחד לא הגיע לעובדים הוותיקים. יותר מזה אני אומר, בד בבד עם התקציבים, גדל מטה השירות בצורה קיצונית וכמות העובדים מקבלי הקהל ירדה באותה המידה. לכן כל הדברים האלה הם לא נכונים.

עכשיו אני אומר לכם, מדברים על כוח אדם. ברבעון השלישי של שנת 2014 גדל מספר דורשי העבודה ב-16,000. לעומת זאת, כמות מקבלי הקהל ירדה בשנה האחרונה בכ-30. בא האוצר ואומר לנו – לא רק שאתם תורידו 30, אתם עדיין חייבים לנו. זאת אומרת כל ה-30 העובדים הבאים שייצאו – לא תקבלו במקומם. מי כן יקבל? וכאן נכנס הנדבך הנוסף. מכבסת מילים – מרחב מכוון. הולכים לשכור 120 עובדים קבלן שיחליפו את עובדי השירות. כתוצאה מכך באמת כבר לא יצטרכו עובדים בלשכות.

אם אנחנו במצוקה כל כך גדולה, למה ההנהלה עכשיו רוצה לצאת לתכנית פרישה אחד לשלושה? מי יישאר בלשכות לקבל קהל?

לגבי הנושא של תקציבים, בואו אני אומר לכם: בשירות התעסוקה, כן, קיבלו תקציבים לשכירת שירותים. השנה באו ואמרו לכם אין לכם כסף, לא תקבלו. ואז מה עשו? באה ההנהלה ועושה את הדבר הבא: אמרה אתם לא נותנים לנו כסף, אין בעיה, נמכור חלקים מהבית. ומה עושים? אומרים בואו נסגור לשכות. את הכסף מסגירת הלשכות – נפנה לאותן חברות חיצוניות שהפסקתם לתקצב אותן. עובדי שירות התעסוקה יממנו את ההפרטה של עצמם.

יצירתי.

עובדי שירות התעסוקה יממנו את ההפרטה של עצמם ולא רק זה, גם משכרם, כי אומרים להם גם בשעות נוספות אנחנו מקטינים אתכם ב-30%. גם בכונניות אנחנו מורדים לכם 30%. אני חושב שהמשוואה הזאת היא לעג לרש.

אנחנו בעיצומים, באים ואומרים לנו לא עושים משא ומתן עם עובדים בעיצומים.

חשבתי שעושים משא ומתן אפילו עם אויבים במלחמה, בשביל לפתור את הבעיה.

זה גם אני חשבתי. האמת היא שבהתחלה האמנתי - - -

חשבתי שזה רציני גם עם אויבים במלחמה. אבל עובדים? עם עובדים? עם אויבים זה בסדר, אבל עובדים? ועוד עובדים שלך? אם הם היו עובדי קבלן בטח היית מדבר איתם.

לצערי גם בא יושב ראש מועצת ה - - -

זה מה שתסבירו למובטלים שלא יקבלו את כספם? שאתם בגלל העיצומים ואתם האחריות הניהולית איננה? למה אתם רוצים להפריט את עצמכם לדעת. ואני אומר לכם שאנחנו עוברים התנכלויות אישיות, בטח אני, בגלל ויסקונסין. אני שומע עלי כל מיני דברים בגלל ויסקונסין.

אז לא ניתן לכם לסגור את שירות התעסוקה. ואם אתם לא רוצים לשלם למובטלים, לא תשלמו למבוטלים, אבל תדברו עם העובדים. ואל תקשקשו בסיפור הזה של עיצומים. הם נלחמים על הפרנסה שלהם. הם יישארו הרבה אחרי שאתה תלך והם יישארו הרבה אחרי ששרגא ברוש הלך. והם יישארו אחרי הרבה שהיושב ראש הבא ילך.

הם נלחמים על פרנסה ומדינת ישראל צריכה שירות תעסוקה חזק. צריכה. ולא כל אחד שמביאים אותו לפרק זמן של שנתיים-שלוש ונותנים לו מטרה לקעקע את השירות, לפגוע בעובדים – יקבל פה גיבוי. והסיפור – אנחנו לא נדבר ולא נקדם עד שלא תעצרו את העיצומים – זה מה שאתה הולך להגיד למובטלים? אתם לא תקבלו כסף בשביל לחיות בגלל שאנחנו לא מדברים עם האויבים? העובדים שלך. התייעלו. השתפרו. עשו יותר השמות. הם לא אויבים. הם לא במלחמה איתך. הם רוצים לשמר את מקור הפרנסה שלהם. הם לא מאמינים במערכת השלטונית ובצדק. ובצדק הם לא מאמינים.

אני רואה את ההתנהלות, כמה כסף בזבזתם על חברות קבלניות ב-ויסקונסין. מי גזר קופונים?

500 מיליון.

צריך לבדוק איזה פקידים שלטוניים גזרו קופונים ולמה הם כועסים שהפסיקו את הפרויקט.

אתה יודע מי אלה? זה אלה שעד לפני שנייה היו בשירות התעסוקה ובאוצר ואז הם לא ידעו לעשות את זה, ואחרי שהם יצאו לסקטור הפרטי פתאום הם ידעו לעשות את זה, ואז היה אפשר לשכור את השירותים שלהם. ועכשיו הוא אומר לנו שיש להם יכולות שאין לשירות התעסוקה.

כן, למה אז בשירות התעסוקה הם קיבלו 4,000 שקלים או 5,000 שקלים. עכשיו הם מקבלים 40,000 שקלים על השמה של בן אדם אחד. אז זה בסדר. עכשיו הם מקצועיים. עשו קורסים. לא יודע, מה אני אגיד לכם.

מיכל, רצית להגיד משהו.

בועז, אני רוצה להתחיל עם החיובי. תדע לך שהעובדים אומרים גם עכשיו, גם בתוך העיצומים – כן משבחים את היכולות הארגוניות והמקצועיות שלך ואף אחד לא לוקח את זה ממך. אבל מצד שני אני חושבת שהרמז המתרים בסרט האימה הזה היה כשהגעת למשרד שלי יחד עם משה בר סימן טוב, לשכנע אותי להפסיק להפריע ל-ויסקונסין. וזה לא התפקיד של מנכ"ל שירות התעסוקה.

אני חושבת שכל התשובה שלך על זה שלא נוסף אפילו תקן אחד, שורת ההתערבויות פה שמטרתן להחליש את עובדי שירות התעסוקה, ושוב, כולנו בעד מצוינות, כולנו בטח בעד מצוינות שהמובטלים ומחפשי העבודה יקבלו את השירות הכי טוב שיש, אבל למה שאת קצת הכסף הזה לא תשקיע בעובדי השירות? תגמל אותם ב-500 שקלים על השמה ובוא נראה איזה השמות יהיו. לא חסר דברים.

כשאני שומעת סיפורים ממג'דל כרום, רק אתמול דיברו איתי על 1,800 דורשי עבודה שמגיעים כל שבוע לשירות התעסוקה. לשלוח אותם לכרמיאל? האם זה הגיוני? האם זה הגיוני שהלשכה בכרמיאל תצליח לעמוד בזה? האם זה הגיוני לשלוח אנשים שהם באמת בתחתית של התחתית של האוכלוסיות הכי מוחלשות בישראל, לטרטר אותם לכרמיאל?
וגם, אם רוצים שזה יצליח, כשראינו את התוצאות של ויסקונסין זה היה פקיד אחד, היחס בין דורשים לבין פקיד היה פי 14 יותר בשירות התעסוקה. ברור שאם אתם מורידים את היחס ונותנים יותר תקציב – גם תוצאות שירות התעסוקה, כשיש לכם עובדים כל כך מסורים ועם אתוס – הולך לגדול.

מה ששמעתי כאן, ואני באמת מזועזעת מהעניין הזה שלא מדברים עם עובדים בעיצומים – תעשה גוגל. זאת המשמעות של שביתה. ככה כל ההיסטוריה האנושית, כל הדברים שגם אתה נהנה מהם היום, כל הזכויות שלך ושל כולנו הושגו על ידי עובדים שחרפו את נפשם ושילמו מחירים אישיים ועשו עיצומים, וכן, המעסיקים באים ומדברים איתם.

אני, ואני בטוחה שגם חברי, לא מתכוונים לתת לדבר הזה לעבור. זו הוועדה היחידה בכנסת שעמדה כחומה בצורה נגד היוזמות האלה – גם ויסקונסין, גם מעגלי תעסוקה. המרכז המכוון הזה, או איך שאתם קוראים לו, באמת, אין לנו בעיית אינטליגנציה. כאילו השמות המכובסים האלה – הם אל עוזרים. אנחנו מבינים מה אתם עושים וזה פשוט לא מקובל עלי ואני בטוחה שגם לא על חברי.

תודה.

תודה רבה.

שלי יחימוביץ, בבקשה.

בועז, כשאתה אומר שלגופים שאתם מוציאים אליהם במיקור חוץ, דברים שהם עבודה של שירות התעסוקה, יש יכולות שאין לשירות התעסוקה – אני תוהה מאיפה זה מגיע. מאיפה הם רכשו את היכולות האלה? מי זה הגופים האלה שיודעים לעשות השמות ולמצוא עבודה יותר מהעובדים המיומנים של שירות התעסוקה. איפה צוברים יותר ניסיון בהשמות ובמציאת עבודה מאשר בשירות התעסוקה? תגלה לנו איפה נמצא המאגר הזה של הכישרון הבלתי נדלה של לדעת לעשות השמות. הרי ברור שמדובר בקשקוש.

יש לכם אובססיה להפריט, ואם אתה אומר שהתקצוב עלה ב-50%, ומנגד אתם מבקשים לפטר 80 עובדים ולהעסיק עוד 120 עובדים במרכז טלפוני – המשמעות של זה היא הפרטת שירות התעסוקה. אין כאן שום משמעות נסתרת אחרת. זה בוטה. זה גדול. זה במספרים גדולים.

ואתה יודע מה, חיים, אני מרגישה שממש רימו אותנו. ממש רימו אותנו. הרי ויסקונסין היה באופן בוטא ובולט הפרטה של שירות התעסוקה. היא עלתה למדינה 500 מיליון שקלים שנזרקו על כלום. אין עובד אחד "שהושם" שם ועדיין עובד במקום העבודה שלו, כי אלה היו עבודות עלובות של עובדי קבלן, לפעמים בחצי משרה.

והתקיים כאן דיון דמוקרטי, קשה מאד אגב. אתה הקדשת לזה אין ספור ישיבות, עם לימוד חומר מאד אינטנסיבי, ואז, ברוב שהוא חוצה כל מפלגה אפשרית – אנחנו הורדנו מסדר היום את התכנית המרושעת הזאת, ועכשיו פשוט יורקים לנו בפרצוף ואומרים – ישבתם, החלטתם, הוצאתם את הסעיף הזה מחוק ההסדרים, הכנסת חוקקה – לא מעניין אותנו. אנחנו נעשה את זה על אפכם ועל חמתכם וכאן אנחנו רואים את התוצאות. אנחנו רואים פשוט הפרטה.

אני לא מכירה עוד גוף ממשלתי שיש בו הפרטה זוחלת כל כך ברוטאלית, שהיא ממש כמו הפרטה חד פעמית. וגם הדבר הזה שלא מדברים עם עובדים בעיצומים, אז מתי כן? דיברתם איתם לפני זה? הפסקתם לדבר איתם או לפטר אחרי שהם פתחו בעיצומים? הרי הם פותחים בעיצומים כי אין להם ברירה, כי אתם לא סופרים אותם. כי אתם מעדיפים לדבר עם מי שזוכה במכרזים ועם קבלנים מאשר עם העובדים המיומנים שלכם, שזה האוצר שלכם. זה היתרון שיש לכם. זה הערך המוסף שלכם.

ובאמת, חיים, אני סומכת עליך שאם יש כוח שיבלום את תכנית הזדון הזאת ואת ההתעמרות בעובדים – זה יהיה אתה בראשות הוועדה הזאת.

מיקי רוזנטל, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש.

בועז, אני באמת הייתי רוצה תשובות לשאלות קצרות, כדי להבין. כמה סניפים אתם הולכים לסגור עכשיו? אתה יכול להגיד לי את המספר?

12.

סליחה שנייה, אני רוצה להגיד עוד משהו, סליחה, פשוט שכחתי להגיד את זה. יש עכשיו דיבור נורא אופנתי על פלקסיוקירטי. פלקסביליטי וסקיוריטי. מצד אחד גמישות ומצד שני ביטחון, רשת ביטחון שנותנים לעובדים. איזה רשת ביטחון אתם נותנים כשאתם מחסלים את שירות התעסוקה? הרי זה המשמעות של רשת ביטחון – לתת שירות תעסוקה חזק, מיומן, עם ניסיון. לא להפריט גם אותו. הרי זה פשוט בדיחה כל כך גרועה. ותוסיפו לזה עוד את הפגיעה בזכאות לדמי אבטלה בגילאי 20 עד 30, זה מתקפה מכל הכיוונים. גם מחסלים את שירות התעסוקה, גם פוגעים בזכאויות.

יש כאן משהו שהוא פשוט חלם ומרושע במקביל. סליחה מיקי.

מתוך ה-12 – כמה מהם בפריפריה?

אני ממש מתנצל אני לא יכול להגיד את זה מסיבה אחת פשוטה. עדיין לא נתקבלה שום החלטה לגבי זהות הסניפים שיסגרו.

מה הקריטריונים לסגור ולא לסגור?

מעלה אדומים זה סתם?

יש רשימה, מה זה?

סליחה, סליחה.

אני אין לי קושי לשאול שאלות. עד היום לא נתקלתי בבעיה כזאת. לא הייתי ברור בשאלה שלי? אתה אומר שאין קריטריונים.

לא, לא אמרתי שאין קריטריונים. אמרתי שעבודת מטה בנושא עדיין לא הסתיימה. אין עדיין החלטה. אנחנו, כחלק מהתהליך, ביקשנו להתייעץ עם הוועד והעברנו לו רשימה של 18 לשכות שאנחנו חושבים שהאיחוד בין אותן לשכות יכול לחזק אותנו וביקשנו להתייעץ על זה עם הוועד. לא נגיע עם רשימה סגורה של 12, אלא לנהל התייעצות פתוחה, התייעצות כנה ולצערי נתקלנו בהתנגדות גורפת.

איך הגעתם למספר 12? סליחה, מיקי.

לא, תודה רבה שאתם עוזרים לי.

לא אמרתי - - -

הוא אמר שהוא נתן 18 אפשרויות, מתוכם ייבחרו 12. אז איך הגעתם למספר 12?

עברנו על הרשימות של הסניפים. אנחנו מסתכלים גם על סניפים שסמוכים אחד לשני. אני מסתכל על סניפים שהם סניפים קטנים, שלא מסוגלים לתת את מגוון השירותים שאני רוצה שהם ייתנו לאזרח. סקרנו ככה: דיברנו עם אנשים בשטח, דיברנו עם מנהלי המחוזות, דיברנו עם מנהלי לשכות, כולל מנהלי לשכות שבאים ואומרים - תשמע, ללשכה שלי אין הצדקה. אין לי מספיק דורשי עבודה. אין לי מספיק מגוון שירותים לתת להם. אני מסתכל על כל הנושאים האלה, ומכאן הגענו למספר הזה של 12 לשכות.

אני מחזיק בידי את הרשימה של ה-18 ואני רואה שזה באמת מקומות שבהם האבטלה היא גדולה מהממוצע בכל הארץ: מסעדה, קצרין, מרר, יקנעם, חצור, אור עקיבא, ערערה, ראש העין, מג'דל כרום, קריית ארבע, מעלה אפרים, לוד, יבנה, טירת הכרמל, מעלה אדומים, דלית אל כרמל ובית"ר עילית. קודם כל הרשימה נכונה?

כן.

נכונה, יופי. זאת אומרת אם ככה, קודם כל אני שם לב שבאמת ביישובים שבהם בעיית האבטלה היא הכי גדולה, שם אתם הולכים לסגור ואני לא מבין את ההיגיון. זה דבר אחד. כמובן שמדובר בפריפריה או בכפרים ערבים או ביישובים ערבים, שזה בולט פה ברשימה. אני מקווה שזה לא יד מכוונת, וגם לא בשטחים. זאת אומרת קריית ארבע ובית"ר עילית. מה, יש פה איזו שהיא מגמה שאני צריך להיות מוטרד ממנה? זה דבר אחד ואני באמת רוצה הסבר על הרשימה הזאת.

אני לא חושב ככה.

אתה לא חושב?

לא.

אני מודה לך. ודבר שני, אני מבין שהרקע הוא רצון לעשות שירות מכוון. שירות מכוון זה דבר מצוין. גם ההסתדרות וגם העובדים תומכים. מה יש בשירות מכוון שהעובדים הנוכחיים לא יודעים לעשות? איזה יכולות מדהימות, מיוחדות, צריך בשביל לנהל שירות מכוון שהעובדים הנוכחיים לא יודעים לעשות לאותו.

אני אשמח לענות. עכשיו?

כן.

בסדר. בנושא של המרחב המכוון – אני חושב שצר לי שלוקחים פה רצון של הנהלה, ואני ברשותכם אצטט מה שהשופטת, במסגרת צו המניעה שהוועד הגיש: יש לברך על ההחלטה לשפר את הנגישות לציבור ומתן שירותים איכותיים תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות.

הנקודה היא כזאת - ואני אגיד לך את תפיסת עולמי – וממנה זה יוצא. הארגון הזה קיים בשביל האזרח. הארגון הזה קיים בשביל אזרח שנמצא בשעה משברית. הארגון הזה עושה את זה ביחד עם העובדים שלרגע לא עלה על דל שפתותי שהם האויבים שלי. חס וחלילה.

אנחנו באים במסגרת המרחב המגוון ורוצים לבוא ולהגיד לאזרח – בוא תיעזר בנו במגוון שירותים. אני אתן לך דוגמא אחת פשוטה. יש תהליך טכני בשירות – ותסלח לי שאני יורד לפרטים – שנקרא רישום ראשוני: רושמים את הפרטים הטכניים שלך. אין שום סיבה היום לבזבז זמן של פקיד על הדבר הזה, אם דורש עבודה יכול לעשות את זה בבית. וכאשר הוא יגיע לפקיד, הפקיד יוודא את זה, ייתקף את זה, יאשר את זה ויפנה את הזמן לראיון תעסוקתי, שבו באות לידי ביטוי - - -

אתה לא עונה על השאלה שלי. השאלה שלי הייתה מאד ברורה: מה יש בשירות המכוון שעובד קבוע לא יכול לעשות, רק עובדי קבלן? למה?

רגע, שנייה.

זאת אומרת אם זה לא הרצון להפרטה, שעומד מאחורי כל המהלכים שלכם, אז למה אתם לא נותנים את זה לעובדים?

אני רוצה רק עוד משפט, מיקי.

לא, לא, לא.

קטן.

לא, לא צריך. אל תחדדי. מספיק.

אני רק רוצה להסביר מה זה מרחב מכוון. אנחנו רוצים לקחת אפשרות שכבר מתבצעת היום. שירות התעסוקה עובד עם 20,000 מעסיקים. זה המון, אבל כידוע היטב לכולכם – במשק יש מאות אלפי מעסיקים שהשירות לא מגיע אליהם, שלא עובדים עם השירות. אני רוצה שלמעסיק תהיה גם את האפשרות – כל חטאי – תהיה לו גם את האפשרות לרשום משרה באופן עצמאי. אגב, דבר שכבר קיים היום - - -

מה הקשר להעסקת עובדי קבלן?

אני שאלתי שאלה ואתה עונה, באמת, בוא - - -

לא, שאלתם, רגע - - -

אתה מסביר לנו על הקדמה והמחשב? תודה רבה. אנחנו באמת פרימיטיביים וצריכים את ההסבר.

שאלתם אותי מה זה מרחב מכוון? אני מסביר לכם מה זה.

לא, לא, שאלתי למה העובדים בשירות התעסוקה לא יכולים לעשות את העבודה של השירות המכוון?

שאלה שאנחנו לא קיבלנו תשובה עליה עד היום.

למה אתם צריכים עובדי קבלן בשביל השירות המכוון?

אנחנו, כחלק מהמרחב המכוון, מקימים מוקד טלפוני, כי אנחנו רוצים לקחת את המענה הטלפוני הטכני מפקידי השירות. אני לא רוצה שאיש שירות, עובד שירות, יתעסק בסוגיות של מתי הלשכה פתוחה ואיזה אוטובוסים מגיעים.

אם אתה עושה מוקד טלפוני - - -

מעולה.

סליחה, שולי. אם אתה עושה מוקד טלפוני, למה אתה לא יוצא בקריאה ואומר – אני עושה מוקד טלפוני רק לאזרחים עם מוגבלויות: עיוורים, שיכולים לתת תשובות טלפוניות, ועושה את זה ובא ואומר – הנה, אני דוגמא של שירות התעסוקה, שנותן עבודה לאנשים שקשה להם להיקלט בעבודה ואני בטוח שאם אתה תבוא לוועד, שאתם לא מדברים בינתיים, על פניו. ברור לי שלא מדברים ותבוא ותגיד – אני עושה מוקדים טלפונים כעזרה לעובדים, לאוכלוסיות עם מוגבלויות. כשאני הבוס שלהם, לא איזה חברת קבלן שתנצל אותם גם. שאני הבוס שלהם. אני, אני, שירות התעסוקה – לוקח תחתי עוד איזה כמה גופים עם אנשים עם מוגבלויות. בלי צו הרחבה, משרד הכלכלה, 3%, תלך על זה. ציונות. משהו יפה. אני לא בטוח שהוועד יבוא ויגיד לך – תשמע, זה המרכז הטלפוני שאתה עושה? אין בעיה. תעשה.

אבל אם תעביר ל-X או ל-Y, שהוא יעסיק עובדי קבלן וכאלה וכאלה. אני חושב שגם בכנסת, אם היית בא ואומר תשמעו, אני בא לעשות מרכז כזה, שיהיו שם רק אנשים עם מוגבלויות, לא יהיה שם אף אחד אחר, אתה לא חושב שהיית שומע פה תלונות. וכולם דרך אגב תחת שירות התעסוקה. לא כעובדי קבלן. אף אחד לא היה מתלונן. זה ציונות. זה ארץ ישראל יפה וזה שירות התעסוקה תרתי משמע. זה שירות התעסוקה תרתי משמע.

חיים, אני עוד לא שמעתי תשובה מה אפשר להשיג במיקור חוץ, איזה ידע בתעסוקה, שהשירות לא יודע לתת, כי זה מה שאמרת: יכולות שאין בשירות התעסוקה. איזה יכולות?

מיקי שאל אותך מה זה במפורש מאגרי תעסוקה למנטורים, שאמרתם אין את היכולות. אמרנו בסדר, צריך את המנטורים, תביאו את המנטורים. הם טובים אחרי שנה. תנו להם שנה. טובים, תקלטו אותם כעובדי מדינה. ערן נתן תשובה ממש ברורה וחותכת שאין שום כוונה כזאת, כך שההיתממות הזאת על המיומנויות החסרות היא - - -

לא יודע.

יעקב מרגי.

אדוני יושב הראש, אני אומר לך, אין ספק שהתמונה שעולה מהדיון הזה, מקודמיו, שיש מגמה ברורה לחסל את השירות. לא הצליחו עלינו ב-ויסקונסין. ניסו במעגלי תעסוקה. היה עוד שם באמצע שכבר שכחתי אותו – אורות לתעסוקה.

היה גם העבודה - - -

ניהול העובדים.

לא השקענו, כי זה לא היה רציני. היו כמה שמות, לכן לקחתי מהקצוות. זה מה שזכרתי בגיל שלי. הרי בוא, אני אומר לבועז הירש: אנחנו לפעמים מכים את המכה במקום את היד שמחזיקה את המקל. הרי יש מגמה ברורה של האוצר להפריט, לחסל את השירות. להעביר את זה, מיקור חוץ, כל מכבסת המילים. הרי לו יצויר שבועז הירש היה מנכ"ל השירות ולא הייתה מגמה ברורה לחזק. הוא היה יושב פה בשולחן, ליד יושב ראש הוועד וזועק את אותה זעקה. הרי מייבשים. אנחנו רואים בצורה ברורה שמייבשים. מפסיקים לתת - - -

אבל זה לבד. כל מי שייצא לפנסיה – לא נקלוט במקומו. אמר. אודה. הוא אומר כל מי-. יש לנו סבלנות, לא הצלחנו בשנה, נעשה את זה בחמש. הוא אמר, המנכ"ל. אני מכבד אותו, הוא מדבר ביושרה, בהגינות, הוא אומר את דברי, מכבד אותו. אני לא מסכים איתו בדרך, אבל מכבד אותו. הוא קיבל מטלה, הוא צריך לעשות. אמר, כל מי שייצא לפנסיה – לא קולט במקומות.

לכן אין ספק.

אמר.

מדהים, מדהים.

אין ספק שבמגמה הזו אנחנו צריכים להיאבק ולהבהיר חד משמעית. צריך להיאבק ולזעוק ולא ממשבר למשבר. אני אומר את זה כי היא גוברת עלינו עכשיו. אנחנו עסוקים בצוק העיתים בהרבה מטלות ואנחנו מתכנסים פה ממשבר למשבר, אבל אנחנו צריכים היום, לא יודע, לטכס עצה, לחשוב איך הסוגיה הזאת יורדת.

בועז, לא שמעת סביב השולחן נבחר אחד, חבר כנסת אחד שאומר שלא צריך השמה איכותית, שלא צריך שירות משופר ומכוון ותקרא לזה איך שאתה רוצה, בסדר?

הם לא באים לבקש כסף לעובדים.

לא נאפשר את המגמה הזאת שהולכת ומתמשכת לחסל את השירות ולפגוע בעובדים. זהו. אתם מובילים קו ואנחנו נוביל קו חד משמעי ונעצור. נעמוד בדרככם. אנחנו מוכנים להושיט יד לשיפור השירות. אין פה אפילו בעיה לעזור לכם בגיוס משאבים. יש פה המוכנים לשפוך את כל מה שאפשר אך ורק לדבר אחד – עבודה זרה שנקראת חיסול השירות.

חברת הכנסת שולי מועלם.

אני רוצה להמשיך את חבר הכנסת מרגי. אני חושבת שעל זה בוכה הנביא. עוד לא גמרו לטפל בכל מיקור החוץ שעשו במקומות אחרים וכולם, כולם, כולם, כל המשרדים שזה קורה בהם, בוכים על הטעות הזאת. אז למה להכניס לעוד מקום את הדבר הנורא הזה, של להוציא החוצה? הרי כמו שכולם אמרו פה, המטרה שלך, שלנו, של האוצר, של משרד הכלכלה, היא אותה מטרה: שיהיה פה שירות תעסוקה, שכמה שיותר אנשים שבאים לדרוש עבודה – יקבלו עבודה טובה, לאורך זמן.

הרי זה הדבר הבסיסי בחיים של כל בן אדם מבוגר, שיש לו סיבה לקום בבוקר, לנהל את המשפחה שלו ממקום של מעמד אישי של מי שיש לו עיסוק משמעותי בחיים שלו. אז מה אתם עושים? אתם אומרים בעצם יש לנו פה שירות תעסוקה, שלדעת כולי עלמא – כנראה גם לדעת העובדים – הרי הם בעצמם אומרים: יש מקום לשפר אותו. אבל לא. אנחנו רוצים לשפר אותו במקומות אחרים.

לא קיבלנו הסבר למה במקומות האחרים. למה מישהו, שלא גדל בשירות התעסוקה, יידע לענות יותר טוב. אתה רוצה לפתוח מוקד טלפוני, שייתן מענה רק מנהלי? בבקשה. שב עם מי שצריך, הרי אתה מכיר, ראשי המחוזות שלך מכירים, הוועד מכיר – עובדים שהם בהחלט במקום שזהו, שיכול להיות שהמקום הזה של קשר אנושי עם אנשים שבאים לקבל תעסוקה – הוא כבר לא במקום מבחינתם.

כמי שהייתה אחות הרבה שנים, עברתי את זה בתור אחות אחראית, שיש אחיות שכבר לא יכולות לקבל ילדים בבוקר. הן עוברות לעבוד ערב, הן עוברות לעבוד לילה. יש לנו בתוך המערכת פתרונות. אז מה אתם באים ואומרים? לא. אנחנו נביא פתרונות מבחוץ. אבל על הפתרונות האלה הנביא בוכה.

מיקור חוץ נכשל בכל מקום שבו הוא נכנס. הוא נכשל בשירות שלו, הוא נכשל ביחסים של העובדים, הוא נכשל במקום שהוא נותן לאנשים האלה. בסוף מדובר גם על עובדים. עובדי שירות התעסוקה הם גם עובדים. אז איך שירות התעסוקה בעצם יורה לעצמו ברגל בדבר הזה?

ודבר אחרון שאני רוצה להגיד, אני לא הייתי פה במעגלים הקודמים, במעגלי זה ומעגלי זה ואורות זה, וניאו, אני חושבת איך שהוא, שבדיבור בין בני אדם מצליחים להגיע ליותר. עכשיו, פה רוב מי שיושב סביב השולחן הזה הוא מאד מתקדם בטכנולוגיה. הוא לא מאותגר טכנולוגי. כולנו כבר בזה, אבל כשאני מקבלת מכתב, שכשאני שמה עליו סימן שאלה – איך יכול להיות, שארגון מסוים שולח לי 17.5 שנה אחרי שהבעל שלי נהרג, שהם גילו עכשיו שהבעל שלי נהרג והתשובה היא – זה מה שפלט לנו המחשב – זה מה שאתה רוצה שיהיה? זה מה שפלט לנו המחשב?

אז מרחב מכוון ומרחב מחשבי ומרחב מתקדם לסוגיו השונים הוא נפלא, כשעומדים מאחוריו בני אדם. ואם אתה תשים בשירות התעסוקה יותר אנרגיות במרחב המכוון – אני לא בטוחה שזה יביא להשמה יותר טובה, שלדעת כולי עלמא - ואתה מוביל את זה בראש - כמו שאמר יושב הראש בהגינות רבה – המטרה של שירות התעסוקה היא השמה טובה יותר לכל העובדים. לכמה שיותר.

ודבר אחרון אחרון. בניגוד לחברי מיקי רוזנטל, שעשה הנחה ברשימה, אני ברשותך אגיד שכל רשימת הסניפים שהועלתה פה היא פריפרית. אין פה משהו אחר. לוד, חברים, שהיא במרכז הארץ, היא פריפריה חברתית מן המעלה הראשונה. אז אפשר להגיד שלוד היא במרכז הארץ, אבל כבר מקובל על כל מי שיושב סביב השולחן הזה, שאנחנו מדברים על פריפריה גיאוגרפית ופריפריה חברתית וכל הרשימה הזאת היא פריפריאלית.

אז סימן שאלה גדול על מה אנחנו, איזה עוד מקום, איזה עוד מכות ניתן לפריפריה ונחשוב שזה יביא את הגאולה לעם ישראל.

ובציבור החלש ביותר.

אדוני, אני לא חושב שקיבלת רשות דיבור. זה לידך, גיא, ביקש לדבר. בבקשה, לפרוטוקול תגיד מי אתה.

שמי גיא יפרח. אני סגן ממלא מקום ראש עיריית מעלה אדומים. אני מודה מאד ליושב הראש ולוועדה שמאפשרת לנו להשמיע פה את הדברים.

ראשית, אני מתחבר לגמרי, יש לנו גם עובדים בשירות התעסוקה במעלה אדומים ואני מתחבר לגמרי עם הרצון כאן שמדובר לא להפריט את השירות ולהשאיר אותו אצל העובדים ולא להעביר אותו למיקור חוץ, אבל לרגע אני רוצה לומר משהו בהקשר של מעלה אדומים והטיפול בתושבי מעלה אדומים.

העיר מעלה אדומים מהווה עיר מחוז לתושבי העיר מעלה אדומים, כמובן יישובי גוש אדומים: קידר, כפר אדומים, נופי פרת, יישובי בנימין מזרח, מגילות, בקעת הירדן; ויש איזו שהיא תפיסה של הממשלה במשך שנים, שבה העיר הזו מהווה עיר מחוז. גם משרד הפנים נמצא במעלה אדומים, גם הביטוח הלאומי, גם האגודה לתרבות הדיור וגם כמובן שירות התעסוקה. ואנחנו היינו פשוט בהלם, אדוני יושב הראש, מהעובדה שגילינו שמתכוונים גם להפריט את השירות הזה וגם להוציא אותו מהעיר מעלה אדומים.

אני אומר לכם, אני רוצה גם להגיד משפט על נושא המרחב המכוון. אני בעצמי משתמש הרבה במרחב מכוון. חוץ מלהטיס חללית דרך המחשב, אני עושה הכל דרך המחשב, אבל יחד עם זאת - - -

גם היום להטיס זה מסוכן, זה יכול להתפוצץ.

כן. אני היום נמצא במשרד, ולמשרד שלי מגיעים כל יום תושבים מחוסרי עבודה, שמבקשים שאני אסייע להם איך שהוא בנושא הזה. ואנשים מחוסרי עבודה, וזה חוצה גילאים – צעירים ומבוגרים – רוצים את המגע האנושי. יש את All Jobs ויש אלף ואחת דרכים היום למצוא עבודה דרך האינטרנט, אבל המגע האנושי הזה, שאתה בא למישהו שאתה מרגיש שדואג לך, שמטפל בך, שמחפש לך מקום השמה שמתאים לך, זה דבר קריטי ואני ממש מבקש מהמשרד הרלבנטי לשקול מחדש ושהוועדה תסייע בנושא הזה – האם להוציא ממעלה אדומים, שהיא עיר פריפריה חברתית - - -

אף אחד עוד לא מוציא כלום, תירגע. אתה בן 18, אתה. עשו הגרלה, לוטו, טוטו, נראה כבר איך זה ייגמר.

רן, בבקשה.

תודה. אני אגיד קודם כל משפט אחד כמובן על נושא המוקד הטלפוני שכולם מדברים עליו. אני לא יודע אם אנשי שירות התעסוקה דיברו עם אנשי הביטוח הלאומי לאחרונה על המוקד שהביטוח הלאומי מפעיל במיקור חוץ. הם בוכים על כל רגע שהם מפעילים אותו ואני חושב שאם רוצים להקים מוקד - גם אם הוא טכני – זה צריך להיות על ידי אנשים שיודעים מה הם מדברים, ולכן חשוב להשאיר אותו בתוך המערכת.

אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר, כי המנכ"ל דיבר פה על כך שהם עשו עבודת מטה והם דיברו עם מנהלי המחוזות ועם מנהלי הסניפים. ממה שאני בדקתי – לא הייתה עבודה של שאלות של הקליינטים. אף אחד לא דיבר עם דורשי העבודה – מה המשמעות לגביהם.

אני לא יודע אם נעשתה עבודה כלכלית שאומרת מה המשמעות הכלכלית של דורש עבודה, שהוא צריך לנסוע ללשכת התעסוקה שנמצאת רחוק מהעיר שלו. אם נעשתה עבודה כזאת – אני חושב שברוח השקיפות שכולנו מדברים עליה היום – צריכים לבוא בשירות התעסוקה ולהציג את עבודת המטה הזאת. אם נעשה דו"ח, ויש לי הרגשה שהיו יועצים כאלה ואחרים שקיבלו כסף על ייעוץ, על סיוע בייעוץ ארגוני וכדומה. אני חושב שצריך להציג את הדברים האלה ולהציג אותם בצורה שקופה כדי שהציבור יוכל להגיב עליהם, בדיוק כמו שהוא מגיב על תזכירי חוק ועל דברים אחרים.

אני חושב שבהקשר הזה צריך להסתכל גם על דורשי העבודה ולא רק פנימה.

אריאל יעקובי. חוזרים להסתדרות.

חברי, אדוני יושב הראש, אני לא יודע אם אני צריך להפנות לפרוטוקולים הישנים של הוועדה הזאת, אבל הדברים שמנכ"ל שירות התעסוקה התחיל בהם הזכירו לי בדיחה רעה בארצות הברית. הוא אמר – העובדים הם הנכס היקר ביותר שיש לנו – בואו נמכור אותם.

נכון.

וזה כואב. וזה כואב כי במידה מסוימת זאת שותפות שלנו עם המדינה להחזיק את שירות התעסוקה ולצערי שירות התעסוקה מתנהל היום כאחרון המעסיקים הרעים ואני רוצה רגע להסביר.

בשנת 2005 יקירת אגף התקציבים, הגברת אסתי דומיניסיני, באה להסתדרות עובדי המדינה, שכנעה אותי לחתום על המבנה הארגוני האולטימטיבי של שירות התעסוקה, וחתמנו. כולל איפה יהיו לשכות וכל אלה, איפה יהיו המחוזות, וצמצמנו כוח אדם באופן משמעותי. והיא אמרה, והיא באה גם לפה, דרך אגב, והיא אמרה – עם זה אני נותנת את השירות הכי טוב לכמות דורשי העבודה שיש בפנינו.

חלפו מספר שנים, בשנת 2008, אם אתם זוכרים בוועדה הזאת, ניסו לאנוס את העובדים להסכים לתכנית רעה מאד, שקראו לה ויסקונסין, והעובדים לא רצו לשתף עם זה פעולה. זה כל חטאם. זה כל עונשנו מאז. יש ניסיון להכתיב לנו כל הזמן תהליכים שבהם יישאר מטה מצומצם של שירות התעסוקה וכל היתר יהיה בקניית שירותים אצל אנשים שייקחו את הכסף.

עכשיו בינתיים, משנת 2005, מספר דורשי העבודה גדל. כמות הפקידים שעובדים בהשמת עובדים קטנה ואנחנו היום נותנים פקיד מול אלף דורשי עבודה. ובועז, בצדק, מתגאה באיכות של העובדים האלה, כי אנחנו עושים יותר השמה. בשירות התעסוקה עשיתי תקדימים שבאו אלי אנשים ואמרו – איך העזת לעשות את זה. שכר העידוד בשירות התעסוקה לא מושפע מתשומות בלבד, רק מתפוקות. זאת אומרת שאם פקיד שירות התעסוקה לא מצליח להוכיח שהוא מצא מקום עבודה לדורש העבודה – הוא לא מקבל על זה שכר עידוד.

עכשיו באים, לאחרונה, אומרים לי תשמע, אנחנו לא הצלחנו להעביר בוועדת העבודה והרווחה את תכנית ויסקונסין - - -

זה כמו לעורכי דין – נותן תשלום רק על הצלחות. אתה גוזר קופונים על הצלחות. לא כל עורכי הדין מסכימים לעבוד ככה.

אתה רואה, יש עובדי מדינה טובים שרואים - - -

כי הם צריכים להתפרנס.

אנחנו רואים בעבודה שלנו שליחות. אדוני יושב הראש, באו אלינו, אמרו לנו – לא הצלחנו להעביר את ויסקונסין בוועדה אצל חיים כץ, בגלל הרכב הוועדה – אז בואו תאפשרו לנו לעשות - - -

בגלל ההרכב?

ככה, ככה, ממש ככה.

זה הכל בגללי.

הרבה בגללך, אצל חיים כץ הם אומרים ובגלל ההרכב.

אתה בראש ההרכב.

הם אומרים בואו תעזרו לנו, נעשה - - -

תבדקי מי היה אז בראש המומלצים של תכנית ויסקונסין. מי מהאוצר.

ואיפה הם היום.

יוגב היה, אני זוכר.

אתה מבין עכשיו? הבנת?

הבנתי.

הלאה.

הם אומרים לנו – בואו נעשה את זה בתוך השירות. הסתכלנו - - -

שמעת?

אני הבנתי את זה גם לפני הדיון, אבל זה התחדד לי.

אני יכול להמשיך, אדוני?

כן.

הם אומרים לנו – בואו נעשה את זה בתוך השירות. אני חשבתי שבאה גאולה לציון. הגיע שרגא בראש, אדם רציני, אומר אני אעשה את זה עם עובדי מדינה. אמרנו לו – אנחנו מוכנים ללכת אתכם כל מהלך דרמטי, טכנולוגי, שירות מכוון, על ידי מכוון, בצורה כזאת ובלבד שזה יהיה שירות טוב. הלך למשרד האוצר, חזר, הוא אמר ככה: לא נותנים לי אנשים, לא נותנים לי תקנים, לא מאפשרים לי לעשות, עכשיו אני אעשה את זה באופן חד צדדי. אז אמרתי אם חד צדדי לא תעשה.

ולא שאלתם את בועז למה הגיע הדיון על השירות המכוון לבית משפט. בדרך כלל אני לא אוהב ללכת למישהו אחר שיפתור לי את הבעיות. במקרה הזה אנחנו הלכנו לבית המשפט וקיבלנו צו מניעה כנגד התהליך הזה, כי יש הבדל בין שירות שאתה נותן לדורש עבודה לבין מענה טלפוני בפלאפון, עם כל הכבוד וההערכה. והשופטת אמרה לבועז הירש ולאנשים שלו – את זה לא תעשה. עוד לא גמרנו לנוח מהסיפור הזה, שלח לי רשימה של 18 לשכות לסגור. שאלתי את שרגא בראש למה?

לא 18 אמרו, 12.

לא, הוא אומר לי תבחר. אתה יודע למה אני צריך לבחור?

וואו, איזה לארג'ים.

כן.

לא, שלי, אם אני אבחר – הוא יגיד שלב אחרי זה – זה לא אני, זה אפילו לא שר הכלכלה, שאני לא יודע למה הוא מתעלם, זה ההסתדרות הסכימה.

היא בחרה.

היא בחרה.

היא בחרה. היא סימנה.

ויש את השעיר לעזאזל.

אנחנו הצלנו את השישה, אם לא היו פה 18. אז הם הצילו 6 ואתה שמת 12.

נכון.

וואלה, אתה תותח.

אז אמרתי להם, תראו, אני מבקש להיכנס למשא ומתן מסודר על הסיפור הזה, כי רק עכשיו סיימתי את הדואר. עם הדואר אנחנו שבתנו בכל המשק. אגב, אתם המלצתם לנו ואנחנו עכשיו צריכים להתחיל עוד סיבוב על כל המשק, בגלל שירות התעסוקה. למה? כי אחרי שכבר הסכמנו ובא מישהו מחוץ לארץ בשביל לאפשר לנו את הישיבה, מצלצל אלי אפי מלכין, הרפרנט של בועז הירש, שבגללו, בגללו בועז הירש טוען שהוא לא יכול להבין עובדים. הוא אומר לי אריאל, הם לא רוצים שאנחנו נבוא לישיבות. הם לא רוצים שאנחנו נבוא לישיבות. הנציג של אג"ת והנציג של הממונה על השכר – לא הוזמנו. נכנס שרגא ברוש ואומר – אנחנו לא מדברים אתכם. אז מה אתם רוצים לעשות? באנו לעשות לכם שימוע איזה לשכות לסגור.

עכשיו תשמעו - - -

טוב, הוא פרש מאז.

אולי בגלל זה. אני מאד נעלבתי - - -

שרגא ברוש פרש.

כן, יש לו ביזנס עכשיו, מצוין.

אני מאד נעלבתי בשם העובדים, כי יש גבול, יש גבול איך שר כלכלה, שאמון על העניין הזה, מנכ"ל משרדו, הגברת מיכל צוק, כולם למדו באגף תקציבים איך לפעול, נותנים לדורשי העבודה לסבול. והמשפט, ובזה אני אסיים - - -

מה עם הכסף למבוטלים שלא מקבלים?

אז זה בדיוק מה שרציתי להגיד להם. המשפט הכי מהותי היה כשאמרנו להם חברה, אנחנו נותנים שירות. אומר לנו בועז, אתם לא מדברים איתנו על איך לנהל. מי שמנהל זה אנחנו, אתם תדברו על ההשלכות - איזה השלכות יש אם אני סוגר או לא סוגר לשכות? ואז אמרתי להם, וחברה, תאמינו לי – זאת האמת לאמיתה: כשמגיע איש - - -

מה תעשו עם התושבים של קריית ארבע, אני שואלת את עצמי. לא, אני עסוקה בשאלה מה קרוב לקריית ארבע.

ובשביל שולי אני אומר, מקריית ארבע והוא משלם על האוטובוס לנסוע - - -

חברון. חברון קרוב לקריית ארבע?

לגמרי. מרחק הליכה.

שילכו לחברון.

לא, נו, זה לא מצחיק אותי.

שום דבר פה לא מצחיק. שום דבר.

זה עצוב, חברים. הוא מגיע או לבאר שבע או לירושלים. הוא משלם 100 שקלים בשביל לנסוע ולהגיע לשם, הוא מגיע עצבני והוא מגיע צועק וכועס בצדק, על הפקיד המסכן שצריך לקבל באותו יום 1,000 דורשי עבודה. זה לא אנושי. זה לא הגיוני. זה לא נסבל.

אריאל, תמשיך.

אדוני יושב הראש, מה שמציעה הנהלת שירות התעסוקה זה לא אנושי, זה לא נכון, ואני מאד מודה ליושב ראש הוועדה שהזכיר למדינה שנחתם הסכם קיבוצי כללי במשק להעסיק הרבה עובדים מוגבלים. המדינה עוד לא חתמה על ההתחייבות הזאת ואנחנו מאד נשמח לקבל עובדי מדינה בכל הצורות, בכל הגוונים. אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים להיות גם קואוצ'רים, גם פסיכולוגים, גם עובדים סוציאליים. פעם היו כאלה בשירות המדינה.

מה אתה מבקש מהמנכ"ל? אתה כיושב ראש הסתדרות עובדי המדינה – מה אתה מבקש? מה הציפייה שלך?

אני רוצה ממנו רק דבר אחד.

לשבת לדבר?

כל מה שאנחנו צריכים זה לדבר וכל מה שהוא רוצה לעשות אנחנו מסכימים ובלבד שזה יהיה על ידי עובדי שירות התעסוקה. זה הכל.

ולכן. את בכל זאת רוצה להגיד? כולם אמרו את מה שאמרו.

את תהיה בטוח.

תדברי, אבל אם אמרו אני עוצר אותך.

טוב. אני קודם כל רוצה לומר שאנחנו היום עושים גם את יום המזון הבינלאומי ואנחנו דנים בקושי האמיתי - - -

לא אמרו את זה.

של מאות אלפי משפחות, שבחלקן גם עובדות, דרך אגב וחיות מתחת לקו העוני. כמעט 900,000 ילדים מתחת לקו העוני.

עכשיו, אני רוצה להגיד לכם כמה דברים שאותי מזעזעים. מתוך הרשימה של ה-12 רובם בפריפריה - - -

אמרו, אמרו. כולם. כולם בפריפריה.

שנייה, חיים, רגע, זה פתיחה למשפט הבא, תן לי צ'אנס. תאמין לי, יכול להיות שאני אעניין. וכשאני שומעת את האבסורד הזה, את חוסר הרגישות הזה, ובימים שבהם בערד רבים על איך להציל או אם להציל את מפעל המגבות ולמנוע פיטורי מאות עובדים – אנחנו שומעים היום שמשרד הכלכלה נתן את ידו להעביר 50 מיליון שקלים מהקרן לעידוד תעסוקה לאן? לבעיית הפליטים. כמו קופה קטנה, כמו שקרה עם הדיור הציבורי. 2.7 מיליארד נלקחו מהדיור הציבורי למטרות אחרות.

גם פה, במקום לעודד תעסוקה, אנחנו מדברים על 50 מיליון שקלים. כמה עובדים יכולנו להעסיק? כמה איגודי תעסוקה? עכשיו, במקום לסגור את שירות התעסוקה הייתי מציעה לסגור את משרד הכלכלה, כי אולי הוא שכח את תפקידו. משרד הכלכלה או בשמו הקודם: משרד התמ"ת – התעסוקה, המסחר והתעשייה, איפה התעשייה? איפה תעסוקה? מה הבשורות? איך המשרד מתמודד? איך הוא מתמודד בזה שהוא יסגור את הלשכות בפריפריה ויתחיל להסיע את המובטלים מהפריפריה לאן? מישהו יצטרך לשלם להם גם הסעות או אולי תממנו כלי רכב?

עכשיו, כל דבר כזה יש לו משמעות עמוקה והלשכות ארוכות טווח. אנחנו כוועדה פה צריכים לרדת לעומק הדברים, לא לתת לדברים האלה לקרות ואם אפשר – לראות איך אנחנו מצילים את ה-50 מיליון. אני לא יודעת איך אתם, החברים במשרד הכלכלה, במשרד התעסוקה, תסלחו לי, עוברים לסדר היום. לא אומרים כלום כשלוקחים לכם 50 מיליון שקלים מתוך המשרד שלכם ומעבירים אותם לבעיית הפליטים. נכון, צריך לטפל בבעיית הפליטים, תמצאו לזה תקציב נפרד. יש לנו עכשיו עודף בעבודות ואין דורשים וזה הזוי.

אוקיי, אורלי.

נו, חידשתי משהו?

בסדר, תודה.

חיים, אני לא שמעתי עדיין תשובה לשאלה איזה שירות יודעים לתת במיקור חוץ, שעובדי שירות התעסוקה לא יודעים?

לא חשוב, שלי, לא חשוב, באמת שלא חשוב.

אבל זו גולת הכותרת של הדברים.

אדוני המנכ"ל, שמעת פה את רוח הדברים של כולנו. אנחנו לא מדברים על אחיות מהשירות לתלמיד, שעשו את זה כמו ששמים לך עכשיו לעשות. זה נגמר האחיות בשירות לתלמיד וכולם מצטערים.

היום כבר התקיים דיון על להחזיר אותו בחזרה.

וכולם מצטערים ואנחנו פה אחראים שזה לא ייעשה. אתה השומר. אנחנו קוראים לך. קודם כל אנחנו קוראים לוועד להמשיך את העיצומים. אני אומר לך: קוראים לוועד להמשיך את העיצומים, והם נלחמים על הזכות של שירות התעסוקה לשרוד במדינת ישראל, בניגוד לדעתם של כל מיני פקידים שסיימנו אולי בהצטיינות את לימודיהם, אבל הם לא מסוגלים לנהל קיוסק. קיוסק הם לא מסוגלים לנהל. הם לא יודעים לממש את הלימודים שלהם. יש הבדל בין לימודים בתיאוריה ובחיים המעשיים.

אני מכבד את ארגון העובדים ואת יו"ר ההסתדרות, שנלחמים על הזכות של אזרחי ישראל לקבל שירות והשמה טובים משירות התעסוקה, שכמו שאתה אמרת, אני מסכים איתך, עובדיו מעולים. אני לא מסכים שצריך לא למלא את המקומות של אלה שפורשים. צריך את הכסף שאתה מקבל להשקיע בעובדים, להגדיל תקנים, לתת הכשרות, להתאים את האנשים.

אם היו נותנים לו את ה-50 מיליון שקלים, תאמין לי, ההכשרות היו - - -

ואנחנו קוראים לך אדוני המנכ"ל, לי נראה אישית שאיכפת לך, שאתה רוצה, שיכול מאד להיות שאתה הבן אדם הנכון במקום הנכון. אתמול היה כדורגל. ראית שופט לא חושב? מרביצים לשחקן, הוא לא עוצר את המשחק. אם היו מרביצים לשופט הוא היה עוצר את המשחק? עוצר. לא היה מחדש. אם היו נוגעים באצבע בכוון? אבל אפשר להתפרץ ולתת לשחקן.

אז בוא, אל תגיד אמרו לי. קח סמכויות. מנהיג, מנהל לוקח סמכויות. תיכנס למשא ומתן, לשיחה. הם לא רוצים תוספות שכר. הם לא רוצים תוספת כסף. הם לא רוצים למכור את המקומות עבורם. שם איתם, תראה איך אתה משביח את שירות התעסוקה. לא יקרה כלום אם שניים-שלושה פקידים יכעסו. יעבור להם. תאמין לי יעבור להם.

או שהם יעברו.

כועסים היום, מחר הם הולכים, הם באים רק למילואים. 8 שנים, 10 שנים, כמה שהם יותר רעים, שומעים עליהם יותר, אחר כך הם נקלטים ביתר קלות.

אנחנו קוראים לך. שמעת, אנחנו קוראים לארגון לא להפסיק את העיצומים. להמשיך את העיצומים, למה הם נלחמים על שירות התעסוקה במדינת ישראל, על שירות לעובד, ולך אנחנו קוראים – בכביש תהיה חכם. תיכנס למשא ומתן. תיכנס להידברות. לא מבקשים ממך כסף. לא מבקשים כלום. רוצים לעזור לך לצאת מנכ"ל שעשה את עבודתו נאמנה וגרם שיהיה שירות תעסוקה יותר טוב במדינת ישראל.
אני מקווה שבשבוע הבא מיקי רוזנטל, שהוא בוועדת תת משנה, שאני לא הייתי צריך לעשות את זה היום, משום מה מישהו אמר לו שאני ביקשתי, הוא יעשה את דיון המעקב, איתך הסליחה. לא, חלילה.

הוא פרגן לך את זה.

תשמעי, הוא ראוי, הוא עושה עבודה. הוא ראוי. הוא עושה את העבודה שלו בצורה הכי טובה שאפשר לעשות ואני מכבד את זה, ואני מקווה שמיקי יזמן אתכם ותתנו לו צעדים של התקדמות, ואם נראה שיש התקדמות אז אולי גם נקרא לארגון העובדים או נפנה להסתדרות שיפסיקו את העיצומים.

תעשו הכל כדי שהמובטלים יקבלו דמי אבטלה. אתם, ההנהלה, לא העובדים. הכל אצלכם. תנו למובטלים את האפשרות לקבל דמי אבטלה. זה אתם, לא העובדים. העובדים עושים את המלחמה שאני בטוח שאם אתה היית יושב ראש ארגון העובדים ולא המנכ"ל – היית מתנהג בדיוק, למה אתה נשמע בחור נבון, בחור רציני וגם אתה מבין שהדרך הזאת תסגור את שירות התעסוקה במדינת ישראל.

תחשוב לך בתת מודע על מרכזי מידע, תעשה את זה אנשים - - -

חיים, מתי יחודש המשא ומתן עם העובדים?

אני מאמין ש - - -

מתי יש לכם פגישה עם העובדים להמשך המשא ומתן?

הם ידברו איתו, עזבי, יש פה הסתדרות. הוא ילך, יחשוב, ידבר עם הממונים שלו ויסביר להם את רוח הדברים. אם תגיעו לבית המשפט תגיד אפילו שוועדת העבודה והרווחה, ואני מאמין שזה פה אחד, נכון? על כל חבריה פה - - -

כל מה שתגיד פה אחד.

כל חבריה פה תומכת בקריאה לארגון העובדים להמשיך ולשמור על שירות התעסוקה וקוראת לך לעזור לארגון העובדים לשמור על שירות התעסוקה ולעשות כמיטב יכולתך לשלם מיידית את התשלומים לדמי אבטלה, ובשבוע הבא בלי נדר אתם תעדכנו.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:51.>