PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
12/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 279>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ט בחשון התשע"ה (12 בנובמבר 2014), שעה 9:00

<"סל-לאור" - עדכון סל התמיכה עבור תלמיד בפנימיה>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
משולם נהרי
יוני שטבון

>
אברהם לוי - מנהל אגף תקציבים במנהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

בני פישר - מנהל המינהל לחינוך התיישבותי ופנימייתי, משרד החינוך

ד"ר אהרון ברנשטיין - מפקח פדגוגי ארצי, משרד הכלכלה

בן ציון בראנץ - מפקח ארצי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יפית הלוי קבסו - תקציבאית שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שירלי באבד - רפרנטית חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

שושי סומך - עו"ד, המועצה לשלום הילד

ענת נחמיה לביא - מנכ"לית הפורום הציבורי, כפרי הנוער והפנימיות

שחר שומן - מנכ"ל העמותה לקידום פנימיות שיקומיות טיפוליות

משה בן שושן - רו"ח, יועץ כלכלי לכפרי נוער והפנימיות

דורון אראמי - רו"ח, משרד רו"ח BDO זיו האפט.

אמנון זילברמן - מפלגת העבודה

לירון וייס - דוברת הוועדה

יהודית גידלי

יעל, חבר המתרגמים
<"סל-לאור "- עדכון סל התמיכה עבור תלמיד בפנימיה>

בוקר טוב לכם, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט.

הדיון על סדר היום, עדכון סל התמיכה עבור תלמידים בפנימיות. מדובר על תלמידים במסגרת המכינה לחינוך התיישבותי ופנימייתי. בשנתיים האחרונות בוועדה נתנו הרבה מקום והרבה תשומת לב בעיקר לכפרי הנוער. מי שזוכר, לפני שנה עשינו אירוע שמטרתו לעלות את הנושא למודעות ותודעה יותר משמעותיים. אני בעצמי ערכתי כמה ביקורים. הביקור האחרון היה לרגל חנוכת המבנים החדשים למגורי החניכים והחניכות ברמת טבעון.
למדנו כולנו, שכפרי הנוער, להם הייתה תדמית של משהו שכוח אל, נוסטלגי, אנרכוניסטי שנמצא בשוליים. למדנו כולנו, אלה שלא היו ממש מעורבים, שבאמת כפרי הנוער הם חולייה מאוד חשובה בתהליך ובכיוון סגירת פערים בתוך החברה הישראלית. כפרי הנוער נותנים תשובה טובה לתלמידים ולתלמידות שמכל הסיבות שבעולם ולאו דווקא תמיד מסיבות סוציו-אקונומיות, לא מצאו את מקומם במערכת החינוך הנורמטיבית הקרובה לבית.
כמובן, דרך זה נכנסנו לבעיית התקצוב. הבטחנו שנערוך בעניין הזה דיון מתוך כוונה לפתוח תהליך של עבודת מטה שבוודאי לא יסתיים היום למרות שכולנו היינו רוצים. התהליך בהחלט יפתח מהלך שבו המשרדים הממשלתיים הנוגעים בדבר, כמובן האוצר ומשרד החינוך, יכנסו לעובי הקורה. ננסה להביא לשינוי בהתייחסות לאופן התקצוב שעומד אחרי נער ונערה ולא רק בכפרי הנוער אלא בכל מערכת החינוך הפנימייה שנמצאת תחת המנהל. אני חושב שבכל זאת ההתמודדות היא באותם כפרי נוער.

זאת מטרת המפגש הזה ואני מבקש את משרד החינוך לפתוח. לאחר מכן אבקש מענת מרכזת הפורום הציבורי על כפרי הנוער, נשמע את האוצר, משרד הרווחה ולאחר מכן נפתח את הדיון. בבקשה בני.

אני שמח על הזדמנות זו, אני חושב שזה בכלל נושא מאוד חשוב. תמיד אנחנו פותחים ואומרים: "היזהרו מבני עניים, כי מהם תצא תורה", אבל, השוליים של החברה הישראלית הולכים ומתרחבים ובעצם אנחנו לא יודעים מהם השוליים ומהו המרכז. תהליכים מאוד משמעותיים מתחרשים שם, קורים דברים חינוכיים, מתפתחים מודלים מאוד ייחודיים. זה לא הזמן לדבר עליהם, אבל יש איזשהו פער, דיסוננס בין ההתפתחות לבין הסיטואציה התקציבית שאנחנו חיים בתוכה.

היום אנחנו מדברים על "סל-לאור", שאגב, ניסיתי לחקור מי היה האיש המיוחד הזה ששמו לאור אשר זכה ששמו יאמר השכם והערב בחינוך הפנימייתי, כנראה שהוא היה פקיד בכיר באוצר בשנת 1975. בחלק החינוכי של החינוך הפנימייתי היום במדינת ישראל, יש כאן את אנשי הרווחה, יש סדר גודל של 7,130 ילדים, אנחנו מדברים על סדר גודל של 22 אלף בפנימיות של רווחה. היום אנחנו מדברים בסך הכול על 30 אלף ילדים מכתות א' עד י"ב בחינוך הפנימייתי. בכפרי הנוער הם בעיקר בחטיבות הביניים, כתות ז' עד י"ב.

אנחנו יודעים לעשות את ההבחנה, אתה דיברת על כפרי נוער, יש כפרי נוער ויש חינוך פנימיתי ויש ישיבות ואולפנות. ילדי עליית הנוער שהם גם בעיות סוציו-אקונומיות וגם בגלל פערים, להם אנחנו מאפשרים להשתלב בחינוך של בכפרי הנוער. גם הם שקולים בדיון הזה כרגע.

נדמה לי שהם לא נמצאים תחת המינהל מבחינה חינוכית. אתם רק מסבסדים את הילדים - - -

זה תלוי. אנחנו קודם כל אחראים על החינוך הפנימייתי במדינת ישראל. כל החלק הפנימייתי שהוא דיסציפלינה הטיפולי הוא באחריות של אנשים שלנו, החלק הלימודי הוא תלוי. בחלק מהמוסדות אנחנו מפקחים גם על בתי הספר כי במנהל - - -

למשל בירוחם, על הישיבה התיכונית בעצם אתם לא מפקחים על בית הספר, אתם ממונים על התנהלות הפנימייה ומממנים תלמידים שעומדים באיזה סף.

נכון מאוד. חשוב להגיד, שזו הזדמנות לאוכלוסיות שלא היו יכולות להגיע מקום הזה והם משתלבים והופכים להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. בעצם יש את כל הרצף, מנוער בסיכון ועד אוכלוסייה מוגדרת סוציו-אקונומית או פריפריה גיאוגרפית שהחינוך הפנימייתי בבתי הספר הזה פשוט עושה להם קפיצה גדולה להשתלבות בחברה הישראלית.

ה-30 אלף כוללים גם את החינוך - - -

22-23 אלף הם כפרי נוער, ישיבות ואולפנות ו-7,000 ילדי רווחה. זאת ההבחנה.

אנחנו רואים שמה שקורה לנו בשנים האחרונות בהשמה החוץ ביתית, למסגרות מגיעים יותר ילדים מאתגרים. קרי, הצרכים הרגשיים שלהם יותר גדולים, הם מגיעים עם פערים לימודיים וההשקעה היא השקעה אין סופית.

אתה יודע למה? כי במשרד הרווחה, צמצמו את המכסות בשירות הילד ונוער והם עוברים אליכם.

זה אולי כלול עם התפיסה של "הפנים לקהילה" שמחזירים את הילדים.
אני מבקש להסביר בגדול, באוכלוסיות שמגיעות אלינו הצרכים הולכים וגדלים גם בצד הרגשי, גם בצד הלימודי עם השלמת פערים וחסכים, עבודה עם המשפחה, תפיסות טיפול ותפיסות שאומרות שצריך להשקיע. עדיין השקעה כזאת ככל שהיא תהייה גבוהה הילד הופך להיות אזרח משמעותי. זה אומר שחסכנו הרבה מאוד כסף למדינת ישראל. אלא מה, אותו 'סל-לאור' אותו סל שממן את החלק האישי של הילדים לא עודכן משנת 1975.
הסל הזה בנוי משני חלקים, יש הוצאות שכר ויש הוצאות אחרות. הוצאות השכר חלקן מעוגנות בהסכמי שכר, אבל תפיסת החינוך הפנימייתי בשנת 1965 ובשנת 2014 השתנה לאין ערוך. אנחנו יודעים היום מה המשמעות של טיפול ושל תרפיות, של ראיה הוליסטית וכניסה של עוד אנשים. בעצם בבסיס לא עודכן הסל הזה משנת 1975 ביחס לתקינה של החינוך הפנימייתי. זה חלק אחד. החלק השני, משנת 2008 הוא לא עודכן בעדכון תעריפים של הוצאות חשמל, מים, מזון, אחזקת בית וכל הדברים האלה שאנחנו יודעים כמה הם עולים, משנת 2008 הם לא עודכנו.

היום כשאנחנו מדברים על נושא עדכון תעריפים אנחנו מדברים על סדר גודל שלש 50 מיליון שקל שלא מתוקצב, בנושא תקנים לא מעודכנים, כי החינוך הפנימייתי עבר שינוי משמעותי. אנחנו יודעים שהסכום הוא מאוד גדול, 200 מיליון. אבל בואו נאמר, ש-50 מיליון בתכנית מודולרית ארבע או חמש שנתית, תאפשר לחינוך ההפנימייתי לחזור לממדים הנכונים שלו.
צריך להבין, שמה שקורה היום בעקבות הפער הזה, מנהיגי החינוך בתוך קהילות החינוך שלנו עסוקים בעיקר בפילנתרופיה ולא בחינוך. יש כאן אבסורד, זה אומר שמדינת ישראל בעצם לא נותנת את מה שמגיע לאותם ילדים שמגיע להם. נוסעים לארה"ב לשנורר ולהגיד 'אנחנו זקוקים ל... ולפעמים לדברים הבסיסיים כמו עדכוני מזון, מים, חשמל. בעצם מנהל חינוכי במקום להתעסק בסוגיות המהותיות, אם הוא לא ידע להיות כלכלן מדהים ולייצר מניפולציות כלכליות וגיוס, אנחנו בבעיה - - -

הבנתי נכון גם דוח לאור בעצם אומץ, אבל ב- 75%.

85%

כלומר, הדוח קבע מה שהוא קבע מקצועית, אבל - - -

נשארו בדוח הזה כי זאת השפה, אבל באופן אוטומטי הורידו ממנו ל- 85%.

ברווחה יש וועדת גדעון, מצאו פטנטים מסוימים מהגורן והיקב וזה מאוד בעייתי עבורנו. אני יכול לומר שהיום כפרי הנוער נמצאים במשבר אדיר. ההוצאות, אנחנו מדברים על ישובים קהילתיים שהוקמו בשנות ה- 40 וה-50, אין שום יכולת להתחיל לעשות איתם משהו. כעת, במהלך מדהים של האוצר ושל משרד החינוך, בעיני זו בשורה גדולה של שר החינוך שר האוצר, נכנסנו לתהליך שיפוץ כפרי הנוער. ראית את זה ואת ההשפעה כשילד נכנס לבית מסודר, למיטה מוצעת כמו שצריך, זה משפיע נפשית. אנחנו גם רואים שהחינוך משתנה לגמרי וגם הדימוי העצמי, 'אני לא ילד מסכן שמשחזר את אותו מקום פיסי ממנו אני בא, אלא אני מקבל משהו שבאמת מגיע לי'.

אלו פערים אקוטיים בצורה כזאת או אחרת, שבסוף הם הופכים להיות נבואה שמגשימה את עצמה. פעם אחת, מוצאים ילדים שהקהילה לא יכולה להחזיק, אבל נוצר מצב שכפר הנוער לא תמיד יכול להחזיק. פעם אחת לקחת 200 ילדים מתבגרים עם התנהגות סיכון גבוהה, לא בנית מנגנון נכון, יצרת שם חביות חומר נפץ. יש קהילות חינוך שמצליחות ויש קהילות חינוך שפחות מצליחות. כולנו יודעים שכסף הוא אמצעי, הוא לא מטרה, אבל במשך השנים הוא הפך להיות משהו שצובע את כל העשייה בהישרדות יומיות. לכן אני ממש מברך על העבודה הזאת, על שיתופי הפעולה עם המגזר השלישי. כולם מאוד רוצים לעזור, אבל בסוף, במהות, בעמוד השדרה הוא האמירה 'הילד מגיע, הוא צריך לקבל את מה שמגיע לו'. את זה לצערי מדינת ישראל לא עושה. אנחנו נמצאים בדיבורים עם האוצר, יש התחלה ובכלל יש רוח טובה, אבל עדיין בפרקטיקה יש פער גדול.

תודה רבה. ענת בבקשה.

אני מייצגת את הפורום הציבורי, שבעצם בשולחן הזה הוא החברה האזרחית. זו שותפות פילנתרופית שלקחה על עצמה לקדם את כפרי הנוער בשני ערוצים.

ערוץ אחד עליו אנחנו אמונים, הוא לרתום את החברה האזרחית לטובת כפרי הנוער. הערוץ השני, דווקא החברה האזרחית זה בהחלט מה שבני אמר, זה לייצר מצב שהמדינה לוקחת אחריות מלאה על הילדים האלה. פילנתרופיה צריכה להיות משלימה, עוטפת. אני חייבת להגיד ששמעתי בכמה נוסחים את המושג 'החצר האחורית של החברה הישראלית'. כפרי הנוער והפנימיות הפכו לחצר האחורית גם של מדיניות ממשלתית. "סל-אור" זאת דוגמה מצוינת לכך.
אני חושבת שזה הדיון הראשון, ועל כך תודה רבה לך, הדיון הראשון שעוסק בסל שלא התעדכן משנת 1975. לכן אני מאוד מקווה שהדיון הזה הוא רק פתח לשינוי - - -

אני מבין שהשכר שם כן מתעדכן. זה בערך 50%-60%?

כן, אבל הוא לא ריאלי.

מנהל מוסד שהשכר הנורמטיבי שלו בערך 130 אלף שקל, זה לא ריאלי - - -

לא משנה, לקחו איזו נקודת יציאה ואותה מעדכנים.

בכל אופן, רק לציין שיש כאן את משרד הרווחה שגם הוא ניזון מ"סל-אור" וזה רלוונטי גם לגביו. חשוב שגם המציאות שלהם תעלה כאן על השולחן.

תודה. משרד הרווחה בבקשה.

אני מפקח ארצי פנימיות, הסל לתשלומים לילד מורכב משני חלקים כפי שוועדת לאור הציגה, סל הוצאות נלוות שהוצג פה לפניך, מים, מזון, אנרגיה והוצאות חניך והוצאות אחזקה – זה "סל לאור". החלק השני הם הוצאות כוח אדם, חינוכי וטיפולי. אנחנו במשך יותר מעשור עושים איסוף נתונים עדכני על כל הילדים שלנו לגבי מצבם ובעיות שלהם ברמת שנה. יש לנו מערכת סריקה שנתית שבודקת את פרופיל הילדים. בסריקה הזאת מסתבר שכתוצאה מהנטייה להשאיר את הילדים בקהילה כפי שנבחר, מגיעים לפנימיות ילדים הרבה יותר מורכבים, הרבה יותר קשים. יש לנו נתונים עם רזולוציה מאוד מפורטת במה מתבטאים הקשיים.

במשא ומתן בינינו לבין עמותת הפנימיות הקמנו וועדה שאמורה להתאים את התעריפים לפרופיל הילדים המשתנה. בשיתוף פעולה עם האוצר ורצון טוב של האוצר הוועדה החליטה לתת תוספת של 47 מיליון שקל למערך הפנימיות שלנו שמכיל 7,000 ילדים. הוחלט שהתשלום הזה יינתן בשלוש פעימות. שתי פעימות כבר ניתנו והשלישית בדרך.

בנושא תוספת - - -

זאת אומרת, שבעצם הסל לא עדכון הסל אלא שזה בעצם תוספת.

אני אדבר גם על עדכון הסל. במסגרת וועדת גדעון הוחלט באופן חד-צדדי לתת תוספת של 10% ל"סל לאור" שתינתן בפעימה השלישית. זאת אומרת, תהייה תוספת של 10% ל"סל לאור" פלוס לקיחה בחשבון של מדד החל מ-2012, כלומר, מרגע שהוועדה הציגה את טענותיה. זה המצב לגבי ילדי הרווחה.
אני חושב שהמרכיבים של הסל הם לא תלוי פרופיל הילד. זאת אומרת, הילד הקשה והמורכב יותר צורך את אותם מים ואת אותו חשמל. אני חושב שתשומת הלב היותר גדולה צריכה להינתן למענים חינוכיים וטיפוליים אל מול פרופיל הילד – שם נמצא הפער הגדול. אם היינו מדברים על ילדים ששעות ההשגחה ברמת ילד וברמת קבוצה היו X, היום מערכת ההשגחה צריכה להיות כפולה הן בשעות היום והלילה והן ברמת קבוצת ילדים. אלה ההוצאות שהפנימיות עומדות בפניהן. לכן באה וועדת גדעון וניתחה את הפרופילים. הוצג בפניה כל שינוי הפרופיל והיא הגיעה לסכום הזה.

אני לא חושב שזה סוף פסוק. אנחנו נגמור את יישום וועדת גדעון, נעשה מדידה של פרופיל הילדים מחדש, נבדוק מחדש.

שלום, אני מייצג כאן את העמותה לקידום פנימיות טיפוליות ושיקומיות בישראל שעובדת אל מול פנימיות משרד הרווחה וביחד. למעשה זה סוג של תא מנהלי המוסדות הפנימייתיים.

זו עמותה?

עמותה פילנתרופית, מלכ"ר. אכן בנצי בראנץ הציג את הנושא של דוח גדעון שמתייחס - -

אגב, מי זה גדעון?

גדעון הוא זה שניהל את הוועדה. הוא מנהל אגף.

אנחנו גם עובדים בשיתוף פעולה עם הפורום.

ראשית אני מבקש לומר שדוח גדעון, הוא היה בהחלט מאמץ משותף הן של העמותה הן של משרד הרווחה ומשרד האוצר, אופן היישום שלו לא בדיוק תואם את האופן שהצגת בן ציון את הדברים כי יש קשיים ביישום. אנחנו עד היום מנסים כל הזמן לבדוק ולראות את אופן השקיפות והיישום שלו אם הוא אכן תואם את ההצהרות שעמדו עליהן בשנת 2012.

מעבר לכך בהתייחס ל"סל-לאור" - - -

אני מבקש רק לציין שלגבי היישום מתנהל דיאלוג.

מתנהל דיאלוג, בהחלט דיאלוג מסודר עם המשרד - - -

עם האגף שלכם לגבי הביצוע.

נכון, בהחלט יש דיאלוג, אבל יש קשיים ביישום.

באשר לסוגיה של דוח לאור, אני רוצה לברך כאן את העבודה שעשה הפורום. בניתוח שלנו, לאור הממצאים שיצאו מתהליך הבדיקה, אני מניח שיוצגו פה והוצגו על ידי בני מבחינת משרד החינוך. הניתוח שאנחנו עשינו, לאור מה שאתם עשיתם, מצביע על פער של 19 מיליון שקל בשנה עבור ילדי הרווחה. בהיבט של הוצאות מים, דלק ומרכיבי ההוצאות. אני חושב שההתייחסות שלך בנצי לגבי הצרכים הן של הצדדים החינוכיים טיפוליים, זה לא מפחית ברגע שהסל לא מעודכן במשך כל כך הרבה שנים.
אנחנו יודעים מה קורה היום במשק ויודעים שההוצאות הרבה יותר גבוהות במרכיבים של המזון. כאדם שהיה הרבה שנים במערכת המגזר השלישי, בתחום של ארגון הג'וינט, יצאתי קצת מהמערכת ונכנסתי כרגע מחדש לסיפור הזה. בעיניי, הדעת לא סובלת שילדים שכבר ממילא מצבם לא כל כך טוב הם יקבלו תקציבים שלא מתעדכנים בהתאם ליוקר המחייה. זה בעצם מציב, שוב וכמו שבני אמר, את מנהל הפנימייה, את מנהל המוסד של הרווחה כל היום בעמדה של ללכת ולהביא כסף כדי להשלים את הפער על מנת שילד יאכל אצלו כמו שצריך. אני חושב שהדברים הללו הם דברים שהמדינה לא יכולה להרשות לעצמה.

מבחינתי, מעמדו של ילד שנמצא במשרד הרווחה ובמשרד החינוך במובן של הקצאת משאבים חייב להיות באיזה מנגנון שמקביל, כמובן בהתאם לצרכים השונים. הדברים שיחתכו פה הם בוודאי רלוונטיים גם לילדים שנמצאים במוסדות של משרד הרווחה.

שחר, החיבור עם לאור, חינוך ורווחה, בנקודת הקצה הסכום כן מגיע ליותר ממה שחשבתם? אני מבין ש"סל לאור" לא התעדכן משנת 1975 - - -

לא, לא. "סל לאור" לפני הנתונים שבידיי העדכון האחרון שנערך ברווחה, שוב על פי הנתונים שהיו לי לקראת הדיון הזה, הוא עודכן בשנת 2008 במשרד הרווחה.

בלי רכיב מסוים.

אני מדבר רק על הרכיב של ההוצאות - - -

המשפך הזה שמגיע בסוף עבור תלמיד, האם בחיבור של חינוך ורווחה יוצא שבסוף הסכום כן מגיע.

ברווחה, עשו מהלך חשוב שלא קרה בחינוך. הסיפור הזה של וועדת גדעון בעצם מנסה לפתור את הבעיה בצורה כזאת או אחרת, יותר טובה, פחות טובה. עשו שם מהלך בתהליך משמעותי. זה לא קרה בחינוך. כלומר, בחינוך אנחנו בפער גדול. פה מתחילים כבר לצמצם את הפער. אנחנו בפער של סדר גדול בבסיס תקציב בכ-100-150 מיליון שקל בשנה. יש לנו תרגום, אני אוכל לפרט.
למשל, התקינה של "סל-לאור" לא כוללת למשל מדריכי לילה. אנחנו יודעים שמדריכי לילה, אם אתה לא נותן להם מענה אז זה קטסטרופה. זה כוח אדם ולא התייחסו אליו. לא התייחסו לנושא של אחיות, העניין הבריאותי, לעניין הביטחון. המציאות השתנתה, זאת אומרת שהמון מרכיבים נכנסו והיום אני כמדינה מחייב את המוסד לקלוט והוא לא מקבל על זה כסף. למשל רכז בוגרים, ברור לנו לגמרי שילד בגיל 18 צריך לווי. על כל הדברים האלה אנחנו מנהלים איתם שיח מקצועי מבלי שאנחנו מממנים אותו. אגב, זה מאוד מאוד בעייתי כי בסוף גם כרגולטור קשה לי לפקח על משהו שאני לא מממן אותו. נוצר כאן דיסוננס שצריך להשלים אותו. אני אומר לשאלתך, בחינוך הפער הוא אדיר, ברווחה הוא התחיל להצטמצם משנת 2012.

לא רק זה, ברווחה הוא מאוד תלוי בנתוני רזולוציה של הפנימייה. כל קבלת החלטה, פירושה להפשיט את הפנימייה ולהכיר ילד ילד על בעיותיו וכך אנחנו מתאמים. כל החלטה תקציבית היה תלויה פרופיל הילד שבתוך הפנימייה.

שירלי ממשרד האוצר, בבקשה.

כמו שציינת קודם וחידדת, עלויות השכר הן כן עלויות שמתעדכנות והן באמת רוב הסל. העלויות האחרות אינן מתעדכנות בהתאם לכל תקציבי הממשלה. התקבלה החלטת ממשלה שבעצם תקציבי הקניות של הממשלה לא מתעדכנים אלא מוקפאים. לצורך העניין זה מקביל לתקציבי קניות. בכל הממשלה תקציבי הקניות לא מתעדכנים.

אני לא מכירה את המספרים שמוצגים פה עכשיו, הם לא הוצגו לנו באיזו דרך. הם כנראה מורכבים יותר מרק לעדכן את סל הקניות לפי סדרי הגודל שאני שומעת. אני חושבת שזה משהו שצריך לעלות בסדרי העדיפויות של המשרד. כלומר, כמו שבני ציין קודם, שהשנה ניתנה תוספת משמעותית מאוד לשיפוץ כפרי נוער. כנראה שזה היה הצורך - - -

לא, זה תקציבי פיתוח חד-פעמיים. הם אומנם מתפרסים.

נכון, אבל כנראה שבסדרי העדיפויות זה היה הדבר היותר דחוף.

לגבי משרד הרווחה אני באמת לא יודעת מה היה, יכול להיות ששם הפער היה יותר גדול מהחינוך. אין לי מושג. אני לא מצוות רווחה ולכן אני לא יודעת מה היה ההליך - - -

הייתה רפרנטית של האוצר והיה שיתוף פעולה ודרך זה הגענו לתוספת.

יכול להיות, אני לא מכירה את המצב ברווחה, יתכן והוא שונה מחינוך. אני לא אוכל להרחיב על זה, אבל כנראה שזה עלה במסגרת סדרי העדיפויות של המשרד וניתן לזה מענה.

המטרה הרצויה של הדיון הזה בעצם להקים וועדה חדשה שתיכנס פנימה, תשב ותעדכן את הסל. השאלה, אני מניח שלא תוכלי לתת את התשובה. בעצם המטרה שאני רוצה לחתור אליה בדיון הזה היא להביא לכך שמשרד האוצר יסכים להקמת וועדה חדשה שתשב עם לוח זמנים ותקבע את הסל מחדש.

אני חושבת שאנחנו יודעים לעשות את התהליכים האלה מבלי להקים וועדה. שוב, אם המשרד רואה את זה כמשהו עליון בסדר העדיפויות שלו. הרגע סיימנו דיוני תקציב וזה משהו שהיה יכול לעלות שם והמשרד אם רצה היה בא ומציג ואומר 'יש לנו בעיה שצריך לפתור אותה'. זה לא הוצג וכנראה שזה לא בסדר עדיפויות עליון. יתכן שלקראת 2016, אגב מה שבני אמר, מתחילים להישמע קולות אחרים, אולי לקראת 2016 יעלו את זה במסגרת סדרי עדיפויות ואנחנו ניתן לזה מענה. כרגע זה לא עלה, זה עדיין בחיתולים.

כדי שזה יכנס ל-2016 צריך להקים וועדה עכשיו?

לא בהכרח, אנחנו יודעים לפתור את הדברים האלה. שוב, היה והמשרד מחויב וכדומה, אפשר לפתור את זה בצורות טובות.

בבקשה, חבר הכנסת נהרי.

תודה. גם אני הייתי מנהל פנימייה, אני חושב שהתעריף היום הוא רחוק רחוק מלשקף את מה שילד זקוק ואת מה שעולה לפנימייה להחזיק ילד. אני גם לא חושב שהמסמך הזה משקף. כמו שאמר בני, יש עוד מרכיבים שהם לא מופיעים פה שהיום אי אפשר בלעדיהם. המעבר הזה, שהפנימיות הופכות והופכות היום לפנימיות טיפוליות, אנחנו יודעים ובמשרד הרווחה בוודאי יודעים שתעריף טיפולי הוא גבוה לאן ערוך מאשר החזקת ילד בפנימייה. כלומר, הנטייה היום היא יותר ויותר לכיוון הטיפולי. בכלל צריך לעדכן את הסל במיוחד לגבי משרד החינוך.

אני יודע שבשנת 2007 כשהייתי שר, ביקשתי ממיכל צוק, היא תוכל לתת לך סקירה על וועדת "סל לאור" וכל השתלשלות. היא מכירה את זה מקרוב והיא יכולה להאיר את עינייך. לא שהמשרד צריך לבוא היום ולקבוע 'אני רוצה לקבוע תקציבים ולתגבר את סל לאור'. זה לא נכון. באוצר לא כדאי שישמעו את זה. למה? מפני שאני יכול להביא כסף ולהכפיל את זה. הייתה לי אפשרות, יכולתי לבוא ולהגיד 'רבותיי, הנה יש לי כסף קואליציוני בואו תכפילו את "סל-לאור"'.
זה לא נכון, זה לא עובר. מיכל צוק באה וביקשה, בעצם אני ביקשתי ממנה ואמרתי שחייבים לעדכן. היא אמרה 'אוקיי, תביא כסף והאוצר גם יביא כסף ואז היה עדכון חלקי של "סל-לאור". עדיין זה שום דבר, זה אולי היה 20 מיליון וזה רק דגדג. עדיין זה לא שינה את הכול. זה האוצר, כאן זה פרופר האוצר. האוצר זו מדיניות שיש לה השלכות רוחב. ההשלכות הן לא רק לגבי משרד החינוך, הן גם לגבי משרד הרווחה.

לגבי כל הנושא הפנימייתי, לדבר הזה זו וועדה שצריכה שוב להתכנס. משנת 1975 לא התכנסה. היום הוועדה צריכה להתכנס והאוצר צריך לעגן את הנושא הזה ולהתאים את התקציב. זה לא קשור למשרד, ואם המשרד רוצה להכפיל, אתם תתנו לו? תגידי את זה עכשיו.

זה לא קשור להכפיל או לא. אני אומרת שזה צריך להיות בסדרי העדיפויות כדי ושזה יעלה על סדר היום ותתקבל החלטה.

סליחה, אם המשרד יקים וועדה. מחר מקים המשרד וועדה שתבדוק את הדברים הלל, אתם לא תשתתפו? לכם לא יהיה מה לומר?

בטח שיהיה לנו מה לומר. שוב, כמו שמיכל צוק אמרה לך 'תביא כסף ואני אביא כסף' – כך בדרך כלל מתנהלים הדברים האלה.

לא, זה לא בדרך כלל. זה היה רצון שלה לעדכן את הסל, לפני כן אף אחד לא רצה לעדכן. זה היה הרצון שלה, היא הבינה את הצרכים, היא ליוותה את הפרויקט, היא יודעת בדיוק כמה שזה קשה, שזה לא נכון ולא משקף בכלל. היא עשתה איזה צעד. אבל הנושא של וועדת לאור. תראי, אני כבר 30 שנה מלווה את הנושא הזה. אני זוכר מאז את וועדת לאור עם כל הדיונים. גם היו לנו כאן בכנסת דיונים. כשהייתי במשרד החינוך הופעתי גם פה בדיונים וגם כשאני נמצא כאן בכנסת. הנושא הזה חוזר ועולה ועולה ועולה ומתרחק מאתנו כל שנה בעוד צעד ועוד צעד. הפנימיות קורסות.

היום, גם פנימייה שקיימת היא לא ממש נותנת לילד את מה שהילד צריך לקבל. היא יכולה לתת, אבל אין לה את המשאבים, אין לה את היכולת הזאת. מונעים ממנה מלתת לילד את מה שהוא צריך. את הרי יודעת שהילדים של היום זקוקים לעוד יותר. אם אני רוצה היום לשלב ולקדם אותם אני צריך להשקיע יותר. זה האוצר.

אני מניח, כפי שאת בעצמך אומרת, שהמסלול היותר אפשרי הוא להחליט על הקצבות חד-פעמיות מאשר לפתוח מבנה של סל כי יש לכך השלכות רוחב וגם הולך הרבה קדימה. אם משרד החינוך ומשרד האוצר מחליטים יחד על שינוי סדרי עדיפויות בהקצאות של סכומי כסף לטובת הדבר הזה ללא שינוי הסל, אני מניח שזה יותר פשוט. בדיוק כפי שהם עושים את זה עם וועדת גדעון במשרד הרווחה, הם לא פותחים את הסל, אבל מקבלים הקצאה לשלוש שנים בסכום תלת-שנתי על מנת לסגור את הפער.

יש תקציבים נוספים שניתנים מעבר לאחזקה הבסיסית כמו: שמירה וביטחון או שיפוצים והצטיידות, ככל שעוברות השנים אתה צריך יותר, אלו כספים בהרבה פעמים חד-פעמיים, אבל אנחנו מדברים על אחזקה שוטפת, על האחזקה הרגילה של "סל לאור", על זה אנחנו מדברים. גם כך צריך להביא תוספות.

שושי סומך, בבקשה.

שלום, אני מהמועצה שלשלום הילד. דיברו כאן רבות על הצורך לעדכן את המענים הטיפוליים. אני אבקש להתייחס לנושא שעולה פעמים רבות מפניות שמגיעות אלינו לגבי מענה טיפולי לנפגעי פגיעות מיניות.

היום במדינת ישראל, משרד הרווחה מתקצב מרכזים טיפוליים ייעודיים לנושא הזה. כל ילד נפגע מינית יודע שאחרי המענה הראשוני הוא יכול לקבל טיפול נפשי מתמשך ללא עלות. כל זה אינו חל על ילדי פנימיות. היות ומדיניות משרד הרווחה אומרת שבגלל שיש להם את המענה הטיפולי של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים במקום לכן ילד מפנימייה לא יכול להגיע למרכז ייעודי או לחלופין למטפל פרטי ייעודי בנושא. אולי אתם יודעים אחרת, אבל את זה אנחנו שומעים מפניות שמגיעות אלינו.

מבלי לזלזל ואפילו במעט בעבודת הקודש שעושים אנשי הטיפול בפנימיות, זה לא נותן מספיק מענה. ילד נפגע מינית צריך התמקצעות ספציפית בנושא הזה. לא סתם קמו המרכזים הטיפוליים לנושא הזה. אם כבר פותחים את השאלה של איזה מענה טיפולי צריך הילד בפנימייה, אנחנו מבקשים להסב את תשומת הלב גם לנושא הזה. המדיניות בעצם אומרת שילד לא יכול להיות מתוקצב פעמיים. זה לא תקצוב כפול כי אלו אינם אותם מענים. בעינינו צריך להתייחס גם לנושא הזה.

הבעיה של ילדים נפגעי מינית בפנימיות היא לא בעיה תקציבית, היא בעיה של קונספציה. נשאלת השאלה איפה הילד צריך לקבל את הטיפול כאשר הוא נפגע מינית. האם להוציא אותו מהפנימייה החוצה למטפל שמנותק מחיי הפנימייה ומבנה חייה, או שאנחנו רוצים שהצוות המקצועי שמלווה אותו יום-יום יטפל בו. על פי תפיסתנו, הילד צריך לקבל טיפול בסביבה בה הוא חי. אין עניין של כסף. כלומר, אין לי אתה ויכוח על כסף, הוויכוח הוא על הקונספציה.

אני מסכים אתה שאנחנו צריכים להכשיר בצורה מסודרת, זה מקצוע טיפול בנפגעי מין. אנחנו הלכנו בשיתוף עם הג'וינט על פרויקט תלת-שנתי לטיפול בפגיעות מיניות. כעת העברנו שתי הכשרות רצופות של הצוות הטיפולי בפנימיות לפגיעות מיניות. זה לא מספיק, זה לא מספיק, אני מסכים. בנוסף לכך, כדי לא להפוך את הבעיה הזאת לתקציבית, יש ועדת חריגים במשרד, כאשר המתבגרת אומרת 'אני לא רוצה להפקיד את הטיפול המיני שלי בתוך הפנימייה', זו קונספציה ולא בעיית כסף. יש לנו נציגה בוועדת חריגים שכמעט מאשרת. נדמה לי שהשנה אישרנו את כל הבקשות של ילדים נפגעי מינית ומימנו אותם.

שביקשו לא להיות מטופלים בפנימייה.

ביקשו וזו גם זכותם. אם מתבגרת אומרת, שהיא לא רוצה להיפגש עם הצוות בתוך הפנימייה, אומרת שהיא רוצה להפקיד את העבר המיני שלה במקום אחר, אנחנו מכבדים. הנושא מגיע לוועדת חריגים ובדרך כלל מפקחת פנימיות מייצגת אותם ומקבלים - - -

גם מהמנהל ההתיישבותי מגיעות פניות - - -

אני מדבר עלינו, זה שונה לגמרי.

בואו נתקדם. גם אני חושב שנכון יותר לנסות לטפל במסגרת הפנימייה, השאלה אם יש את כוח האדם המקצועי. אם האדם הוא מהפנימייה זה סיפור אחר. אני לא רוצה להתערב בזה.

אני מבקש להתייחס לדבריו של חבר הכנסת משולם נהרי ושל שירלי ולהציע הצעה. - - -

בבקשה תזכיר את תפקידך.

אברהם לוי, מנהל אגף תקציבים במנהל החינוך ההתיישבותי. אני מלווה את הנושא הזה כבר כמה שנים טובות.

אני רוצה שנפריד בין העדכון הכללי של הסל ופתיחתו לבין עדכון ההוצאות שאינן שכר, 'אקונומי ינואר '2008. כמו ששירלי אמרה, הייתה החלטת ממשלה שלא מעדכנים את נושא הקניות. אני חושב שהוועדה תחליט שצריך פשוט לחריג את זה. לא יעלה על הדעת שהנושא לא יעלה. ניקח לדוגמה פנימייה עם 100 תלמידים, היא מפסידה 270 אלף שקל בשנה בגלל אי עדכון הסלים של מזון, מים, חשמל וכדומה. לא יעלה על הדעת. לכן יש לחריג את זה ולאפשר את העדכון באופן שוטף כמו שמעדכנים את הוצאות השכר ב"סל-לאור". זה הדבר הראשון שצריך לעשות ואפשר לעשות אותו מידית. הוא לא קשור להחלטת משרד הרווחה או לא החלטת משרד החינוך. זו החלטת ממשלה שמונעת את זה.
הסיפור השני, שהוא סיפור ארוך יותר, בעצם לפתוח את כל "סל-לאור" את כל נושא התקינה שלו. כמו שבני אמר, כאן צריך וועדה.

בבקשה, בואו ננסה להעביר את הסיפור הזה בשני מישורים. ראשית עדכון הוצאות שאינן שכר ולאחר מכן פתיחת הסל שזה עניין אסטרטגי שייקח שנה או יותר.

תודה.

שלום, ראשית אני מברך את הוועדה ואותך כבוד היושב הראש, שהעלאת הנושא החשוב הזה. אני בוגר פנימייה, למדתי מגיל 10 בפנימייה, סיימתי י"ב וחזרתי להדריך במשך כ-10 שנים, לנהל פנימייה, כך שאני חי ונושם את חיי הפנימיות וכפרי הנוער.

אני חושב שהדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים לדבר עליו היום הוא שיפוי כפרי הנוער והפנימיות. כל אחד יודע, כל משפחה ממוצעת יודעת שהמזון עלה, הלחם עלה, הקוטג' עלה, שהחשמל עלה.
בזמנו, כשאני למדתי לא היו מזגנים, לא היו מחשבים. היום כשבמועדון אחד יש מחשב ומזגן, לא מספיק שהמחירים עלו גם התצרוכת עלתה ואין שיפוי לכפרי הנוער. יתרה מכך, כל מי שנמצא כאן והוא מחנך בוודאי יודע ויסכים איתי שהחינוך הבלתי פורמאלי והחוגים הם כלי משמעותי לעיצובם של הילדים, לביטחון שלהם, לעבודת הצוות, לדימוי העצמי. נוצר מצב שכפרי הנוער והפנימיות נאלצים לבקש תרומות להפעלת חוגים - - -

באיזה פנימייה אתה.

כרגע אני לא בפנימייה. אני עובד קהילתי, מנהל קהילתי. אני לא בפנימייה כרגע, אני חי את הפנימייה ונושם אותה, נמצא שם, עושה פרויקט בעניין למידה, עוזר לכפרי הנוער.

המצב הוא בכי רע, אני רואה מה קורה שם, אני רואה שמגייסים תרומות לקיום חוגים. זה מצב אבסורד. יתרה מכך, כשאני למדתי בפנימייה היינו יוצאים פעם בשלושה שבועות הביתה. כשחזרתי להדריך כמחנך בשני כפרי נוער הילדים היו יוצאים פעם בשבועיים הביתה. כלומר, לא נוצר לילד רצף חינוכי. מדברים על מוגנות של ילדים בסביבה שהם גדלים בה, במשפחות שאני הגעתי מהן לא הייתה מוגנות, הפנימייה הייתה סוג מוגנות לילדים. בעצם, היום בכפרי הנוער הילדים נשארים פעם בארבעה שבועות, כלומר יוצאים כמעט כל שבת הביתה כי אין כסף לאוכל, כי אין כסף למזון, כי אין כסף לשכר מדריכים ואין כסף להפעלות.
אדוני היושב ראש, דבר שאולי יזעזע אתכם, היום אילצו את כפרי הנוער להשכיר את החדרים בשבתות. זאת אומרת, מגיעות קבוצות אורחים כל שבת, כמעט כל שבת לכפרי נוער, לנים בחדרים של הילדים, ישנם על המזרן שלהם, ישנם על הכרית שלהם. זאת אומרת, ילדים שזה הבית השני שלהם, במקרה שלי אני אוכל לומר שזה היה הבית הראשון שלי, הילדים מאבדים את הביטחון, את הזהות שלהם. כל שישי-שבת צריכים לארוז את החפצים, לשים בארון ועוזבים את הכפר, עוזבים את הפנימייה זה דבר שאסור שיקרה.

נקודה אחרונה ברשותך, שכר המדריכים בפנימיות וכפרי נוער הוא שכר עלוב, שכר מבייש. יש את "אופק חדש", "עוז לתמורה", המורים, עשו עליהם סיבוב, אבל קיבלו איזה פיצוי או התקדמות. המדריכים, אורך החיים של מדריך בפנימייה הוא שנה וחודשיים. כלומר, יש לו צוואר בקבוק שלושה-ארבעה חודשים. הוא רואה שהשכר שלו עלוב, העבודה מאוד קשה. אני עבדתי כעשר שנים, הטמעתי שם. אין הרבה אנשים שיש להם את הרצון ואת היכולת להישאר בשכר הנמוך הזה. אני קורא לך אדוני היושב ראש לדאוג ששכר המדריכים יהיה גבוה יותר. כמו שבחו"ל, כמו שבאירופה שכר מדריכים הוא פרופסיה.

ברשותך אדוני היושב ראש, דבר אחרון, מדברים היום הרבה על מע"מ אפס, מע"מ אפס. שר האוצר, אני קורא לך מר לפיד, לא מע"מ אפס, מאה אחוז תוספת שיפוי ב"סל-לאור" לכפרי הנוער והפנימיות. כפרי הנוער והפנימיות הם לא החצר האחורית של מדינת ישראל ולא של הממשלה. אלו ילדים שאם אתה נותן להם הזדמנות אמתית הם מגיעים להישגים גבוהים.
במשפט אחרון אדוני היושב ראש, הקבוצה האחרונה שהדרכתי, 70% מהם היום הם בעולם האקדמיה. אנשים יצרניים. רובם, 97% התגייסו לצבא. בנים ובנות בתפקידים משמעותיים בצבא. חבר'ה יצרניים עם בטחון שתורמים לחברה ולא הולכים לא ללשכת הסעד ולא לרווחה. לוועדה הזאת יש הרבה משמעות והרבה כוח לתת הזדמנות הוגנת, אמתית ושווה לילדי הפנימיות וכפרי הנוער. תודה רבה.

תודה רבה לך. בבקשה ענת.

סביב השולחן, אני מעריכה שיש הסכמה לגבי הצורך ויש הסכמה לגבי הפערים. אותי באופן אישי מטריד מה יהיה הלאה - - -

אגב, זה לא מספיק. הסכמה, הסכמה, הבעיה היא להבין. אני לא חושב שהמודעות בכלל בחברה ואיני יודע עד כמה עובדי המדינה במשרדים השונים, לא אלה שעובדים ישירות עם הפנימיות, מודעים לחולייה החשובה הזאת.

זה חד-משמעית חלק מהמטרה שלנו , איך החברה האזרחית מקבלת. זה סיפור אחר. אני כן מבקשת להתייחס לעניין של כן וועדה לא וועדה. כבר בשנת 2014 התפרסם דוח מבקר המדינה שבדק את "סל-לאור", ההחלטה החד-משמעית הייתה, זה נמצא במסמכים שלכם, שצריך לשבת ולעבוד על שיטת התקצוב של הסל. לכן, סגירה בין האוצר לבין המשרד, כן סדר עדיפויות או לא, זה לא סביב תקציב חד-פעמי, לא על זה מדובר. מדובר כאן על שני משרדים ולא על אחד, מדובר על שיטת תקצוב והגדרה שאינה רלוונטית כבר.

אני חושבת, ההמלצה שלנו היא , שתקום וועדה שתבחן את הנושא הזה, היא מאוד מאוד חשובה.

כואב לי מאוד לשמוע שילדים שהופנו לפנימייה כדי לקבל ביטחון אורזים להם את הציוד בכל שבת ומשתלטים על החדרים שלהם. אנחנו בנוהל שלנו לא מאפשרים את זה. ברגע שנודע לנו שהיא מנצלת את המיטות של הילדים בחופשה לטובת אירוח, אנחנו סגרנו פנימייה. אני חושב שזה נוהג פסול ואסור לעשות אותו.

צריך לעשות קצת סדר, מישהו שפך פה קיטון. קודם כל הקולות הם קולות חשובים וזה בסדר גמור. אני מרגיש שהדברים נאמרו מדם לבך. זה נכון שכפרי נוער בשל היותם מתחם גדול, זו סיטואציה קהילתית שיש בה בריכה ויש בה פסליטי. בקיץ, בחופשות, לא בשבתות, בחופשות, בצורה כזאת או אחרת אנחנו מאפשרים את זה לאחר שזה עובר וועדה. נכון, המציאות היא כרגע שמנהל - - -

הנקודה ברורה. אני הייתי בכפר הנוער הודיות, בחופשות הם באמת השתמשו, זה ניצול נכון של משאבים - -

אי אפשר מצד אחד לא לעדכן תקציבים במשך עשרות שנים ומצד שני, נכון שיש איזה קו גבול שכל מנהל - - -

גם את מגרש הכדורגל מפריטים וגם את הבריכה מפריטים, הכול נהייה עובדי קבלן. לאן הגענו.

אני רוצה לומר לך, שבזה משפצים את המבנים ואת הכיתות מאפשרים - - -

ואז יש להם רשות לשחק שעה-שעתיים בשבוע.

מי ישפץ לך את כל המבנים במיוחד של כפר נוער שפרוס על כמה עשרות דונם? כל זמן שזה נעשה בשיקול דעת - - -

שהמדינה תיקח אחריות. מה זה מי?

אבל אתה לא ברשות דיבור, שמענו, הבנו ועדיין החיים והמציאות - - -

זו הפרטה חזקה.

תקשיב באמת עם כל הכבוד לך. אם עושים את זה בשיקול דעת ובתפיסה נכונה. בכלל היום תפיסת העולם של בתי הספר הקהילתיים אומרת שאת המוסדות, את האולמות, את חדרי המחשבים בבתי הספר פותחים לקהילה ומאפשרים הכנסה נוספת לבית הספר. אם זה נעשה בשיקול דעת ובשכל ישר אני לא רואה בזה בעיה. לא לשם כך התכנסנו.

אילו הפנימיות היו חיות רק מתקציב המדינה ומתשלומי הורים פה ושם אז לא היינו מתכנסים כי כנראה היו סוגרים חלק מהן. עובדה שגם המגזר השלישי וגם מנופים כלכליים שונים שהיה מוטב לוותר עליהם, מקיימים אותו בסוף. כשאתה אומר שפנימייה של 100 ילדים עושה גרעון של רבע מיליון שקל, מאיפה בא הרבע מיליון הזה? הרי בסופו של דבר הוא בא מאיזה מקום. עובדה שאוכלים שם, עובדה שיש שם הדרכה, עובדה שהחשמל דולק. לכן המוח היהודי ממציא לנו פטנטים כל הזמן. זה חלק מהבעיה בתקציבים שלנו, זה טלאי על גבי טלאי על גבי טלאי ואתה צריך לעשות תחקיר אחורה כדי לראות איזה טלאי הגיע מתי ולמה.

ברשותך אני אתייחס להערה שלך שאני חושב שהיא נכונה. הראש היהודי, אבל למי שהתעסק קצת בפילנתרופיה, כשאתה מגיע היום לארה"ב אומרים לך 'זאת אחריות של המדינה. תראו לאן הגעתם, מה אתם מבקשים מאתנו היום'. אוקיי, נשמה יתרה, רוצים לפתח דברים ייחודיים, אבל כשמבקשים אוכל ומים זה קצת מביך.

אמרתי בראשית הדיון שבעצם אנחנו פותחים נושא שבוודאי לא ייגמר ביום אחד. אין ספק שצריך להתמודד אתו.

אני קורא למשרדי האוצר והחינוך והרווחה:

דבר ראשון, באופן מידי לעשות עדכון של ההוצאות הכלליות. עדכון חד-פעמי, עדכון שיתפרס על שתי שנות תקציב. עדכון חד-פעמי לגבי עלות, לגבי עלות המזון והאנרגיה. אנחנו יודעים את המשמעות שלהן בשנים האחרונות, לא יתכן שזה יישאר באוויר.

דבר שני, כן, אני קורא לפתוח את דוח וועדת לאור ולהיכנס לעבודה, בוודאי היא תיקח את הזמן שלה, שתבנה מחדש את הסל. זאת אומרת, לא רק עדכון ההתייקרות אלא גם עדכון התשומות הנדרשות כתוצאה מהתפתחות רב-שנתית, כתוצאה מפרופיל הנוער שמגיע לתוך הפנימיות האלה. לנסות לתת תשתית תחזוקה ואחזקה יומיומית יותר טובה.

אין ספק שצריך לברך על כך שבשיתוף פעולה בין משרד החינוך לבין משרד האוצר וכמובן הפורום הציבורי, ניתנו משאבים בהחלט משמעותיים לשדרוג, שיפוץ ובנייה. ראיתי את זה וזה באמת משמעותי.

בסוף, בעצם אני מבקש לחזור לבסיס. אנחנו מדברים כל הזמן על סגירת פערים בחברה הישראלית. אנחנו מדברים כל הזמן על תקצוב דיפרנציאלי, אנחנו מדברים כל הזמן על מתן הזדמנות שווה לכל נער ונערה במדינת ישראל. המשמעות של 'הזדמנות שווה' כמובן היא עדיפות מתקנת לנערים ונערות שמגיעים ממשפחות הרוסות, לכאלה שלא מצאו את מקומם. אגב, פגשתי ילדים שבאו ממשפחה שהיא משפחה נורמטיבית, אבל כתוצאה של חוסר התאמה של הילד לסביבה שבה הוא גדל הוא מצא את עצמו בפנימייה. אמרתי גם לבני וגם לענת שצריך לעשות יותר פרסום לשיווק. חלק מהמשאבים שלנו לא מנוצלים עקב העובדה שבני נוער שראוי שיגיעו לפנימיות ושיקבלו שם את ההזדמנות השנייה והשלישית הם לא מגיעים, פעם אחת בגלל הסטיגמה ופעם שנייה שראשי הרשויות לא כל כך שולחים כי זה עולה להם כסף. אגב, בני, שר החינוך הבטיח לי, אני רושם את זה בסיכום.
שר החינוך הבטיח שהוא ישפה או יממן את החלק של הרשות המקומית בשליחת נער או נערה לפנימייה אצלכם. צריך לראות שאכן זה מתקיים.

התבקשתי בפגישה שהייתה של השר והמנכ"לית, אנחנו בעצם אמורים להציג תכנית אסטרטגית לעשות בכפרי הנוער - - -

זה נכון גם למשרד הרווחה, ששם זה 75% -25%. אני מכיר רשויות שלא ממצות את ה-75% כין אין להן את ה-25%.

חוץ מזה, הרשויות המקומיות, שירות ילד ונוער מקבלות מועדות. לראש הרשות מאפשרים להחליט אם להפנות לקהילה או לפנימיות. זה דבר שאסור שיעשה. זה הכול.

אני מסביר לך שיש רשויות מקומיות, בעיקר החלשות, שלמרות שיש להן "הועדות" ולמרות שמשרד הרווחה מממן 75%, לרשות המקומית מורידים במקור. הוא לא משלם את זה אלא מורידים להן במקור. יש רשויות מקומיות במדינת ישראל - - -

ה"הועדות" לא קשור.

כן קשור, אני מסביר לך. אני בא משם. משרד הרווחה נותן "הועדה" למוסד מסוים לילד מסוים. כעת הרשות צריכה לשלוח אותו לשם. אם הרשות לא שולחת אותו בגלל שאין לה את ה- 25%, יש רשויות שהיום בתקציב מול משרד הרווחה הן חייבות למשרד הרווחה כסף כי משרד הרווחה מממן את העובדים הסוציאליים והשאר. זה מצב אבסורדי.

אני חוזר חזרה. זה מצב שצריך להתמודד אתו. אנחנו כמובן נעשה מעקב אחרי זה. אני אעלה את זה גם לשר החינוך. אני אדבר כמובן עם שר הרווחה ועם שר האוצר. החרגה, לא החרגה, מוכרחים להתמודד באומץ ורגישות בנושא הזה.

הסיפורים של ילדים שבאמת באו מכלום וקיבלו ארגז כלים לחיים אלו סיפורים מדהימים. אני תמיד אומר, פעם אחת זו אחריות חברתית מוסרית שלנו ופעם שנייה, בסופו של דבר יש לזה ערך כלכלי. ילד או ילדה כזאת שמסיימים את גיל חינוך חובה והולכים לצבא ויש להם מקצוע לחיים הם יורדים מהגב של המדינה והופכים להיות אזרחים מועילים. מי שהיה עושה על זה איזו עבודת מחקר על הערך הכלכלי של זה לדעתי, הוא היה מגיע למספרים מאוד משמעותיים. לכן הדבר הזה חשוב.

אנחנו בוועדה נמשיך לעקוב ולראות שהדברים האלה לא נשארים מודפסים על איזה נייר סיכום נוסף שלא עושה כלום. תודה רבה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:00.>