PAGE
3
ועדת הכלכלה
03/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 359>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, י' בחשון התשע"ה (03 בנובמבר 2014), שעה 11:00

<משבר תעסוקה וסגירת מפעלים בערד>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
רוברט אילטוב

קארין אלהרר

יעקב אשר

יצחק וקנין

דוד צור

איציק שמולי

איילת שקד
מיכל בירן

עמר בר-לב

אילן גילאון

ניצן הורוביץ

תמר זנדברג

אראל מרגלית
נחמן שי

סתיו שפיר

>
ינון אלרועי - משנה ומ"מ מנכ"ל, משרד הכלכלה

מרצדס צרפתי - יועצת המשנה למנכ"ל, משרד הכלכלה

דני טל - משרד הכלכלה

אמיר מדינה - סגן ממונה על מחוז באר שבע והדרום, משרד הכלכלה

דוד קלדרון - מנהל מחוז דרום, שירות התעסוקה, משרד הכלכלה

אמיר רשף - רפרנט מקרקעין ותכנון, משרד האוצר

אמיר הלוי - מנכ"ל משרד התיירות, משרד התיירות

אורנה יעקובי - הנהלת חברת אלביט

רונן יחזקאל - מנכ"ל, הנהלת חברת ערד תעשיות טקסטיל

טלי פלוסקוב - ראש העיר, עיריית ערד

בני ביטון - ראש עירית דימונה

משה קווס - סגן ומ"מ ראש העיר, עיריית ערד

דודי אוחנונה - סגן ראש העיר, עיריית ערד

יהושע אשכנזי - דובר העירייה, עיריית ערד

אביה ברנפלד - עוזרת ראש העיר, עיריית ערד

יוסי הובר - יו"ר ההסתדרות במרחב נגב מרכזי, ההסתדרות הכללית החדשה

פיני קבלו - סמנכ"ל רווחה וקשרים בכנסת, מרכז השלטון המקומי

דב ליטבינוף - ראש המועצה האזורית תמר, מרכז המועצות האזוריות

אלברט גורדון - עובד מפעל, נציגי עובדי חברת פלקסטרוניקס ערד

ריטה משייב - עובדת מפעל, נציגי עובדי חברת פלקסטרוניקס ערד

מכאל מטוסוב - עובד במפעל, נציגי עובדי חברת פלקסטרוניקס ערד

ויקטור פורמן - עובד מפעל, נציגי עובדי חברת פלקסטרוניקס ערד

מקסים שניטמן - עובד מפעל, נציגי עובדי חברת פלקסטרוניקס ערד

זוהיר אבו עג'אג' - עובד מפעל, נציגי עובדי חברת ערד תעשיות טקסטיל

פני אדרי - עובדת מפעל, נציגי עובדי חברת ערד תעשיות טקסטיל

נעמי ביטון - עובדת מפעל, נציגי עובדי חברת ערד תעשיות טקסטיל

שלמה וידבסקי - עובד מפעל, נציגי עובדי חברת ערד תעשיות טקסטיל

שלמה וקס - מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתכנה

נתנאל היימן - מנהל המחלקה הכלכלית, התאחדות התעשיינים

מאיר שימקו - מנהל סניף דרום, התאחדות התעשיינים

בתיה רודד - רוצים לחיות בלי מכרות

גילאון שהם - בעל מפעל לעיצוב והדפסה של תויות ומדבקות בערד

אלעד הוכמן - רכז ממשל, מגמה ירוקה

דוד לוכסמבורג - מנכ"ל לוכסמבורג תעשיות בע"מ

יונת מורדוך - תושבת ערד

יעקב לקס - סמנכ"ל רוצים לחיות בלי מכרות

אלון סגל - מנכ"ל ארגון תיירות ערד

גילעד צבי סופר - נציג עמותת תיירות ערד

רות פרמינגר - פרולוג, יועצת לובי לאיגוד תעשיות האלקטרוניקה והתכנה

משה חדד

לאה ורון

לאה קיקיון
<משבר תעסוקה וסגירת מפעלים בערד>

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון. על סדר היום - משבר תעסוקה וסגירת מפעלים בערד. זו היא הצעה לסדר של חברי הכנסת דב חנין ורוברט אילטוב. אנחנו בנושא בעיית התעסוקה בערד, אבל בעצם, מעבר לערד זה הנגב, ואני חושב שאנחנו בכלל נכנסים לנושא הצמיחה בישראל. שנים היא לא חלחלה בעצם, לרוב האוכלוסייה.
אנחנו באנו כאן, העובדים – אנחנו מכירים את הנגב לפני ולפנים. ההצהרות הן תמיד גדולות והביצועים חלשים. אנחנו מעצמת סייבר אבל כל מי שמבין שעתיד מדינת ישראל הוא בתעשייה שבה אנשים יקבלו שכר ראוי. אם רק נעשה אקזיטים שכל הערך המוסף בתעסוקה ייצא החוצה, ולא נבנה תעשיות, עקב ההאטה שמתחילה בעולם ותהיה למשק, אז מה שקורה פה בערד יהיה בכל הפריפריה. לכן, אנחנו פה מתכנסים למען השאלה הזו בערד ובנגב, אבל אני חושב שנדון בשאלות האלה לגבי כל מדינת ישראל.

יש אתנו כאן ראשי ערים מהדרום – כמובן את טלי פלסקוב, ראש עירית ערד. יש לנו את מר ביטון, ראש עירית דימונה, יש את דב ליטבינוף, ראש המועצה האזורית תמר, יש לנו הרבה מאד חברי כנסת מכובדים. כמובן שיש חלק מהעובדים שנמצאים כאו ופוטרו, נציגי התאחדות התעשיינים ומכובדים אחרים. אני רק רוצה להעלות בנקודות את ההתייחסות, וניתן אפשרות דיבור לנציגים תוך כדי הזגזוג שאנחנו עושים בין חברי כנסת לנציגי ציבור כאלה ואחרים. קודם כל, לגבי הבעיה שאנחנו יודעים - אותי מעניינת גם השאלה פה, ואני רוצה לשאול את מי שצריך, במפעל בערד: כמה המפעל בערד, שטוענים שאין לו תוחלת כלכלית, מה הם הדברים המרכזיים, כי אחד הדברים ששאלתי האם זה קשור לשאלת האנרגיה, כי אתם יודעים שהגז בישראל הוא במחיר מופקע. בארצות הברית המחיר כרגע, שנמכר, התחרותי, הוא 3,8 דולר ליחידת חימום. בישראל לחברת חשמל – 5,6, ליצרנים הפרטיים - - גם כן, לא מחברים. ולכן גם נושא החימום ודברים שקשורים לגבי העזרה – השאלה שלי מה קורה בנושאים האלה. אמרו שאין תוחלת כלכלית. אנחנו צריכים הרי להשקיע בסופו של דבר בדברים שהם ברי קיימא. ואז עלתה ההצעה של "אסם". אני מבין ש "אסם" מבקשת סיוע מהמדינה של כ 46 מיליון שקל. היא גם התחייבה, אני מבין, שלא ייפגעו ולא יפטרו את עובדי המפעל בקרית מלאכי, זאת אומרת, שהאנשים כולם יעסקו. זאת אומרת, יש פה מעשה שכולו מגביר תעסוקה, ואני רוצה באמת לוודא שאכן הדבר, ומה המשמעות של הממשלה.
לגבי ערד, הרי אנחנו מכירים אותה לפני ולפנים. אני זוכר שכשאני הגעתי בשנת 90 לאוניברסיטה, ב 16 שנה שהייתי, ערד היתה המקום הכי פורח בנגב. מה שהיה הוא כבר לא היום, ולכן לטענת עירית ערד צריך לעשות פה מעשים נקודתיים, אבל זה נכון גם למה שיקרה בדימונה ובמקומות אחרים. אני לכן פותח את הדיון. אני מבקש שכל אחד יתבטא בבקשה בקצרה. ננסה להבין האם ההצעה הממשלתית הנוכחית היא רק איזה דבר נקודתי שלא פותר בעיות כלליות, נשמח שיפתרו את הבעיה – או שיש פה גם מהלכים יותר משמעותיים.

תודה, אדוני היושב ראש, ותודה שכינסת את הוועדה לבקשתנו. זה אכן נושא כאוב. לדיון הזה, שאני מניח צופים בו עכשיו בערד, יש הרבה אנשים שצופים בו בהרבה הרבה תקווה. הוועדה הזו יכולה לעשות מעשה כדי לסייע. אני רוצה לדבר בקצרה על ארבע נקודות. נקודה ראשונה – העובדים. אני הייתי בערד, פגשתי את העובדים. אנשים מלאי אנרגיה, אבל בחלקם כבר מבוגרים, בגילאי 50 ויותר, אנשים שאחרי שנים רבות של עבודה במפעל אומרים להם ביום בהיר אחד, או ביום קודר אחד: היום אתם צריכים ללכת הביתה. לא נותנים להם פתרונות ולא נותנים אופק, ולא נותנים להם עתיד. זה דבר שאינו צודק ולא יכול לקרות במדינה מתוקנת. אני רוצה לומר בהקשר הזה שלפעמים גם מציעים להם דברים שנשמעים יפה אבל לא נותנים פתרונות. שמעתי שביריד התעסוקה הציעו לאנשים עבודות בשכר מינימום, בתנאים הרבה הרבה פחותים מהתנאים שהם השיגו במפעל שבו הם עבדו. אני שומע על מפעל "אסם" שרוצים להביא לערד, ואני מברך על כך. אבל זה מפעל שייבנה עוד שנתיים. בינתיים אנשים צריכים פתרונות למחר בבוקר ולשבוע הבא. אז הנקודה הראשונה שבה צריך להתחיל היא העובדים.
הנקודה השניה שאליה צריך להתקדם היא המפעל. אני ראיתי את המפעל הזה. מפעל לתפארת. מכונות, ציוד, כולל מכונות שנרכשו לאחרונה. המפעל יכול לחדש את פעולתו בתוך 24 שעות ולהמשיך לייצר תוצרת מצוינת, מפעל שמייצא בשיעורים גדולים, יש תעודות יפות על הצטיינות בייצוא. גם היום מייצא. מגבות מתוצרת ישראל שנמצאות במקומות רבים בעולם והם תוצרת מצוינת. אבל המפעל הזה נמצא בתחרות קשה. אם אנחנו ננסה לעמוד בתנאי העבודה בירדן אנחנו לא נוכל לקיים מפעלים בישראל. אגב, לא רק בתחום הטקסטיל, גם בתחום ההייטק. גם בתחום ההייטק, כדאי לעדכן כמה שרים – יש היום בהודו אנשים שיכולים לעבוד בעלות אפס. אז הפתרון לא צריך להיות לסגור את כל המפעלים וכל מקומות העבודה בישראל. הפתרון צריך להיות - לקיים אותם. לקיים זה לסייע, כמו שאמרת, אדוני היושב ראש, במחיר זול של אנרגיה, גז, למשל. ועד שיגיע הגז- במחירי האנרגיה. לסבסד את עלויות המים של המפעל ולתת סיוע. אם מוכנים לתת ל "אסם" 46 מיליון שקלים כדי שהוא יקים מפעל בערד, בואו ניתן כמה מיליונים כדי שהמפעל שקיים היום יוכל להמשיך להתקיים.

נקודה שלישית – העיר ערד. עיר מקסימה, עם המון אפשרויות. מומלץ לכולם לבוא לבקר. אגב, יש שם עסקי תיירות שמתחילים, יש המון מה לראות בעיר. כשאני הייתי ילד שמעתי על ערד כעיר הבריאות, עיר שאליה אנשים חולים באסטמה הולכים לגור. נפלא. ועדיין יש לעיר את האפשרויות האלה – של בריאות, של תיירות. צריך לפתח את זה. אבל בינתיים העיר תלויה במעט מדי מקומות תעסוקה, וכשמפעל כזה נסגר יש לכך משמעות גם ברמה הריאלית וגם ברמה הפסיכולוגית, משמעות קטלנית.
נקודה רביעית ואחרונה – מה אני מצפה מהוועדה הזו. אני מצפה, אדוני היושב ראש, שבעקבות הדיון הזה אתה תקים מהוועדה הזו ועדת משנה שתלווה את העיר ערד, ואתה צודק, אדוני היושב ראש, יש המון בעיות בהמון מקומות בארץ, ואני חושב שגם אתה צודק שבעיות כאלה תיתכנה גם במקומות אחרים בישראל. אבל העיר ערד נמצאת היום במצב שהיא צריכה זריקת עזרה מהכנסת, כמו שעשינו לגבי לוד, בעבר. אני חושב שוועדת הכלכלה צריכה להקים ועדת משנה שתתמקד בערד, בשאלות של תעסוקה בערד, ליווי הסיפור של המפעל עד פתרונו המוצלח, מניעת הפיטורין, יצירת מקומות תעסוקה נוספים בערד, פיתוח ענפים חדשים – תיירות, בריאות, נופש ישראלי. נמצאים פה אנשים מערד שיוכלו לספר על כך. ותחבורה. סוף סוף לסיים את כביש 31, שיפסיק להיות כביש אדום ויתחיל להיות כביש כחול, שנעים לנסוע בו.

קודם כל, תודה על הדיון - - -

משפט אחרון, רק ברשותך: יש בערד כל כך הרבה אפשרויות: תושבים נפלאים, עיריה שמגויסת. יש עם מי לעבוד בעיר הזאת.

הבעיה פה – איך עושים מדיניות ממשלתית שבאמת בונה את הפריפריה, בונה תעשייה, ולא הולכת אחורה. הבעיה היא שאנחנו לא בונים תעשייה, אנחנו הורסים תעשייה.

תודה לכבוד היושב ראש ולחבר הכנסת דב חנין שיחד אתי הגיש את ההצעה לדיון. אין ספק שהנושא הוא חשוב, לא רק לערד, ולא רק לנגב, אלא למדינת ישראל בכלל. זו היא ההסתכלות שלנו, היא צריכה להיות רחבה, לאו דווקא על ענף כזה או אחר. אני מדבר פה כיושב ראש שדולת ההייטק בכנסת, אני חושב שלמרות שאנחנו רוצים לקדם את ההייטק ולקדם מפעלים חכמים, יחד עם זה אנחנו לא צריכים לשכוח את התעשייה הרגילה שחלק גדול מאוכלוסיית מדינת ישראל חיה ועובדת בה. מבחינת העיר ערד – היא כמובן עוגן במזרח הנגב, עוגן יחיד וחשוב שנמצא שם. אין ספק שאנחנו צריכים לתת את הדעת. לוועדה הזו, ועדת הכלכלה, יש את הכוח. אנחנו לא פעם אחת התערבנו, אם זה היה מפעל "פניציה" בצפון, או אם זה היה מפעל "מיקרון". אנחנו התערבנו ואף הקמנו ועדות משנה, מצאנו פתרונות ונוסחאות להצלת המפעל. אין ספק שאם הצעתו של דב חנין תתקבל, להקמת ועדת משנה, אפשר יהיה למצוא פתרונות מעשיים להצלת המפעל. קודם כל, חייבים להציל את המפעל. אחר כך – לחפש פתרונות נוספים איך אנחנו ממנפים את התעשייה ואת התיירות ונושאים אחרים בערד.
כרגע יש משבר. לא רק עם מפעל המגבות, יש משבר גם עם "פלקסטרוניקס" שסגרה בכלל, את כל הפעילות. יש משבר עם מפעלים אחרים שנכון להיום לא מצליחים לעמוד בדרישות התקן שהמדינה מעלה בפניהם, והם צריכים להוציא הוצאות בלתי סבירות. לגביהם, מבחינתם, עדיף לסגור את המפעלים וללכת למקום הרבה יותר נוח. לכן המדינה פה צריכה לחשוב ולראות איך אנחנו פותרים את הבעיות שאנחנו מייצרים להם כדי שהם יוכלו לפעול, לנהל את העסקים ולהעסיק אלפי עובדים במזרח הנגב.

בשעה 12:30 יהיה לנו דיון נוסף כאן על הנושא של כי"ל והרצון של כי"ל לסגור את מפעל המגנזיום. העובדים יהיו פה ויהיה פה דיון בנושא הזה. לכן, מכיוון שיש לי פה למעלה מ-20 דוברים, שכל אחד ייקח זאת בחשבון, שידבר דקה או שתיים, כדי שנגיע פה לאיזה סיכום. בשיטת הזיגזג אתן לראש עירית ערד מאד בקצרה – מה יש לך לומר בנושא.

אדוני יושב ראש הוועדה, חברי הכנסת. קודם כל אני רוצה להגיד לכם שאני, אישית, מאד מתרגשת מהדיון שהנושא שלו הוא ערד. נכון שאנחנו מדברים על דברים שמשותפים להרבה ערים בפריפריה, ואני שמחה מאד לראות את הקולגות שלי לידי, כשנותנים תמיכה אחד לשני זה מחמם את הלב.

את יודעת שפעם היה אדם שהצליח כל כך בערד, בייגה שוחט. הוא היה אחר כך שר אוצר.

- - -

אני יכולה להגיד לכם שהממשלה יודעת מה לעשות כשיש משברים כאלה. אנחנו לא מדברים כרגע רק על סגירה של שני מפעלים. זה לא משהו שנולד פתאום עכשיו. זה משהו שממשיך. אנחנו עדים לתופעה מסוימת שאם לא נתערב כרגע התוצאה תהיה מאד גרועה.

אני שואל אותך שאלה. הלא מה קורה בכנסת? אין מדיניות של ממשלות – ואני לא מדבר על ממשלה כזו או אחרת – על פני זמן, לגבי פיתוח. פתאום, כשקורה סיפור, בנקודתי – כולם באים, יש תיאטרון גדול, אולי עושים פתרון, ואחרי זה הכל הולך. הרי הדברים האלה היה ברור שהם יקרו. למה זה קורה תמיד רק אחרי, כשסוגרים את המפעל?

אני אגיד לך משפט קשה. במדינה שלנו מתברר שעד שמישהו לא נהרג בכביש, לא עושים שיפוץ של הכביש. זה אולי מהניסיון. אבל אני חושבת שהמצב שבו אנו היום הוא אולי ירידה לצורך עליה וכך אני רואה את זה. אני מקווה מאד שערד תצא מהמשבר הזה הרבה יותר חזקה ממה היא היתה. זה משהו שמלווה אותנו לאורך הדרך הזו, שעכשיו אנחנו פועלים מול הממשלה, ואני חייבת להגיד שיש לנו הרבה שותפים בממשלה, ואני אעדכן אתכם, וכמובן גם מול הכנסת. אם אנחנו עכשיו לא נפתור את הבעיה, ואני חייבת להגיד שבעיר ערד, בשנים האחרונות, הושקעו עשרות מיליוני שקלים בפרויקטים שונים - לשיפור פני העיר, שיפור החינוך וכן הלאה. אם לא יהיה מקום תעסוקה לתושבים האלה, לא יהיה בשביל מי להשקיע את הכסף הזה. הכל ילך לאבדון.

לכן אני רוצה לתת לכם דוגמאות, רבותי. כשהממשלה החליטה להתמקד באזורי תעשייה – כמו כמו אזור תעשייה עידן הנגב, ליד להבים – 26 מפעלים כבר נרשמו לשם, 1,244 אנשים כבר מגויסים לעבודה שם. נתיבות – נעם. 8 מפעלים חדשים, 133 עובדים לאחרונה. למה אני מראה לכם? שגב שלום – לצורך העניין, 8 מפעלים עם 593 עובדים. מה אני רוצה להראות במספרים האלה? זה שהמדינה יודעת טוב מאד מה לעשות כדי להציל את המקום, את מה שקורה אצלנו באזור התעשייה.
מה אנחנו מבקשים מהמדינה? אני מחלקת את הבקשה לשני חלקים – חלק מידי, וחלק לטווח ארוך. טווח ארוך – אנחנו שומעים על "אסם,, ואני מברכת על כך, הלוואי וזה יהיה, אנחנו כבר שומעים את הקשיים, וכשאני שמעתי עכשיו את הסכום שהמדינה צריכה להשקיע - - -

אני מבין שזה 45 מיליון שקלים, וגם צריכים לשנות את התקנות.

וגם צריכים לפטר עובדים שעובדים היום בקרית מלאכי.

מנכ"ל "אסם" דיבר אתי אישית והוא אמר לי שהאנשים שעובדים היום בקרית מלאכי לא ייפגעו. יפזרו אותם בשני המפעלים. זה אומר שזו הרחבה, מבחינתם. אני מאמינה לזה.

יש פה נציג של "אסם"? אין. הם הוזמנו לדיון, בחרו שלא להגיע. זה מאד מעניין היה לשמוע אותם.

אני רק שוב רוצה לומר – אנחנו, בדיונים מול משרד הכלכלה כבר שנתיים. זה שקרה עכשיו מה שקרה אולי עוזר לנו לקדם את הדברים בקצב יותר מהיר. אנחנו עכשיו לקראת הצעת מחליטים לישיבת הממשלה, כשבהצעה אנחנו לוקחים כמה נושאים במקביל - כלכלה, שיכון ותיירות. בטח דיברתם פה ואתם יודעים מה פוטנציאל התיירות בערד. אבל אלה דברים עתידיים, ואני מקווה מאד שהנוסחאות של נעם ושל עידן הנגב יעזרו לנו. אבל פה אני פונה לוועדה המכובדת לגבי הנושא של היום. יש לנו שני מפעלים כרגע על המדף. מפעל אחד – מגבות ערד, שאני לגמרי לא מסכימה עם האמירה שרק הייטק יכול להיות במדינה שלנו ודבר שני - מי שביקר במפעל שראה שזה לא סתם מפעל טקסטיל. זה מפעל low tech, זה מפעל מאד מתקדם.

השאלה שלי אליך - מה בדיוק החוסר הכלכלי מבחינת עלות? מה נובע ממחיר האנרגיה, ומה נובע מדברים אחרים?

המפעל הזה, במהלך כמה שנים, מפסיד כל שנה סדר גודל של 12 מיליון שקלים. 12 מיליון שקלים היזם, יהודי אמריקאי מאד יקר שכולכם מכירים אותו, גרי היימן – הוא מוציא מכיסו כדי לא לסגור את המפעל הזה. עליית המחירים לאחרונה – חשמל, מים, מזוט - - -

היימן, אתה יכול בזמן הדיון כאן לבדוק שאם המחיר של האנרגיה היה המחיר התחרותי ואם מחיר המים היה שונה זה מכסה את ה -12 מיליון? מעניין אותי למה המפעל הזה נסגר, האם זה בגלל חלק מהמונופולים בארץ?

יש איזה משהו ביורוקרטי שהיה צריך להגיע גז למפעל במשאיות. הצינור עוד לא חובר ולכן היה צריך להגיע במשאיות. ביררתי, זה פותר 3% מהבעיה.

בין 2 ל 3 מיליון שקל, אם צינור גז מגיע לערד – הוא יחסוך את זה למפעל.

היימן, תחשב לי את זה, אם מחיר הגז יורד.

עד שאני יודע, עלויות אנרגיה אתה יכול לחסוך להם – קרוב ל-6 מיליון שקלים.

אז זה כבר 9 מיליון, נשאר 3 מיליון.

- - -

6. כבר חצי. ולכן אני אומר שמה שאנחנו עושים עכשיו - - -

יש כל כך הרבה גז, שאפשר גם לייצא, שמעתי.

לגבי הגז – בהחלטת הממשלה האחרונה החליטו להשקיע 12.5 מיליון שקל לטובת העברת גז לערד. אבל לגבי מים - למה לא להחליט לתת מחיר או הקצבת מים במחיר מסובסד לגבי תעשייה שאנחנו רוצים בה? זה יכול גם להציל את ערד. אם אנחנו עדיין לא מביאים תא הגז, הגז יגיע לערד במקרה הטוב אולי תוך שנה וחצי-שנתיים. בוא ניתן להם בינתיים שיפוי על זה. משרד התשתיות, עד שהוא מביא, שיוציא כסף וייתן שיפוי למפעל עד שהגז יגיע.

כל ההוצאות על אבטלה, על דברים כאלה – יהיו הרבה יותר גדולות מהסיפור הזה.

בוודאי. לכן, אני רוצה לעדכן אתכם על פגישה שקיימנו לאחרונה במשרד הכלכלה עם השר ועם היועצים הכלכליים, אנשי המקצוע. אני זוכרת שיום אחד הכריזו בתקשורת שאין בכוונתם לעזור למפעל. הגענו למחרת והתייצבנו במשרד הכלכלה. אני חושבת שנגענו לליבם והם חזרו בהם ואמרו: אם תציגו לנו תכנית, היתכנות כלכלית שתראה לנו שמשני הצדדים, אם אנחנו הולכים להשקיע במפעל בשנתיים-שלוש הראשונות ואתם תביאו לנו נוסחה שנותנת שבשבע השנים הקרובות אתם יודעים להסתדר לבד – אנחנו אתכם. כרגע הנושא נמצא בהנהלה. יש פה נציגים של הנהלת מגבות ערד. אני אשמח מאד לשמוע מהם. אז זה העדכון.
אני רוצה לגעת בשתי מילים לגבי המפעל השני. "פלקסטרוניקס" זה מפעל שהחליט לסגור את הפעילות בערד. הם בעצם היו קבלן משנה של מפעל אלביט. מפעל אלביט הגיע לערד לפני שנתיים כשהם קיבלו הזמנה ממשרד הביטחון, על סכום גדול, שהחליטו שההזמנה הזו הולכת לערד. הכל טוב ויפה. אלביט היום לא מעביר את העבודות ל "פלקסטרוניקס". זו הסיבה שהאנשים האלה צריכים ללכת הביתה. השאלה למה אלביט לא מעביר. הם גם צריכים להגיע לדיון, אני דיברתי אתם אתמול.

ההזמנות עדיין קיימות?

קודם כל - משרד הביטחון זה הפתרון. אנחנו צריכים, לדעתי, לחייב את משרד הביטחון, במקום להעביר את ההזמנות לארצות הברית, להעביר את ההזמנות לכאן.

- - -

משרד הביטחון הוזמן. האם מישהו הגיע?

סביר להניח שזה כספי סיוע שהולכים - - -

אם משרד הביטחון יעביר הזמנות לכאן – גם לאנשים האלה יהיה מקום עבודה.
לסיכום, רבותי. אני מצפה מהאנשים שיושבים כאן לתת תמיכה לממשלה שלנו במציאת פתרון לערד. אם אנחנו עכשיו לא נמצא פתרון לאנשים האלה שהולכים מחר הביתה, עוד שנתיים לא יהיו אנשים יותר בעיר.

אני פונה עכשיו בשאלה מחודדת לרונן יחזקאל, מנכ"ל מגבות ערד: אני מכיר את גרי מהתקופה שהוא רק הגיע. השאלה שלי היא פשוטה.: איזה מחיר אתה צריך של חשמל, צינור, מים – מה המשמעויות מבחינת עלות כשאתה הולך ל break even לעתיד, כשמחברים לך את הצינור. איזה מחירים אתה צריך?

אני אגיד בצורה פשוטה. הדברים האלה נידונו בצורה מאד מסודרת, גם עם משרד הכלכלה וגם עם משרד האוצר. כשמדברים אתנו על לקחת מפעל טקסטיל תעשייתי, שנמצא אצלנו בדרום וחי במדינת ישראל, ומולו יש את אותה קבוצה שנקראת "סנטנדרד טקסטיל" אלטרנטיבות ייצור אחרות בעולם, עם כל העלויות שהמדינה משיתה עלינו אי אפשר להגיע למפעל מאוזן. חשוב לי, כשאנחנו אומרים שאנחנו מפסידים 12 מיליון שקל מדי שנה – השאלה היא איך אנחנו חוסכים את אותם 12 מיליון על מנת רק להגיע לאיזון, לא לרווחיות. אנחנו לקחנו אלמנטים של אנרגיה, גם חשמל - - -

בוא נעשה את השאלה המחודדת היום, שהיא על הפרק בכל מקום – ואני חוזר: מחיר האנרגיה. הגז, בארצות הברית היום, בספוט מרקט – 3,8. כמה אתם משלם?

פי 3 מארצות הברית.

יפה. אם היית משלם 4, כמו שהמחיר בארצות הרית.

אני חושב שהדיון הענייני, ובאמת, אי אפשר לפתור את זה דרך המספרים כאן, כרגע, אבל אותו דיון - - -

מה שאני רוצה לומר, שאם מדינת ישראל במקום למצוא כל מיני ענייני תמחוי היתה הולכת למחיר תחרותי בגז, היתה עובדת חלק עם המים, מחברת צינור, רוב ההוצאות הלכו ואז, בשוליים, אולי היית מוסיף איזה מיליון וגמרת את הסיפור אם לא יעשו את השינויים האלה זה יהיה דבר שהוא לא בר קיימא.

נכון. השאלה אם מחזיקים את אותם שינויים לאורך זמן.

זו הנקודה.

אם אנחנו מבקשים פטור מארנונה על מנת להגיע למפעל מאוזן, וכשמדברים אתנו האם המפעל יעמוד בעתיד על הרגליים לבד, השאלה היא עוד פעם - מחזירים את הארנונה או לא? מחזירים ארנונה שצמחה בשנים האחרונות בקרוב ל 40%? האם מחזירים את המים שצמחו בקרוב ל 80% אצלנו, בתעשייה?

אז אתה אומר, בסופו של דבר – אם יש מחיר גז תחרותי, עזרה מסוימת בארנונה, אתה רנטבילי, והאנשים האלה שיושבים כאן, ואחרי שנים הולכים הביתה, ומדינת ישראל כולה – ואני לא מדבר פה על תמחוי, אני מדבר על תחרות. אז היא תיתן למונופול הגז את המחיר הגבוה, והמפעלים יסגרו.

באותו זמן שפנינו לממשלה שלנו וקיבלנו "לא", ואני מדבר על יותר משנה. גם אם ה "לא" היה בעל פה - באותה מידה הלכה ההנהלה שלנו בארצות הברית לגורמים שלהם שם והם קיבלו שם "כן". הם קיבלו כן בגז, כן ב property tax, הם קיבלו - - אני אתן יותר מזה: עלינו חלים קנסות של 5 מיליון שקל בגלל תרגילי איכות סביבה. בארצות הברית מקימים להם מתקנים לטיהור שפכים על ידי הרשות המקומית.

מדינת ישראל מחסלת תעשייה בכל צעד שהיא עושה, ואז, נקודתית קוראים ל "אסם" שיעשה איזה גימיק. אני בעד שיעשה את זה, אבל ככה לא מנהלים מדינה.

אדוני הישוב ראש, יסלחו לי באמת, עמיתי ראשי הרשויות, זה כמו לתת אקמול לחולה סרטן, ולקרוא לילד בשמו – ואני באתי לחזק את עמיתיי, את ראש עירית ערד. כאחד שעבר את משבר הטקסטיל עם טקסטיל דימונה וכיתן דימונה, נגזר עלינו שצריך לסגור את המפעל הזה. אני מסתכל על העובדים האלה. אני סגרתי, כשהייתי סגן ראש עירית דימונה. קרוב ל 2,000 עובדים עבדו אצלי במערכת הטקסטיל ועברנו משבר מאד מאד רציני. ממשלת ישראל, וחבל יש פה רק 3 חברי קואליציה, כלם פה חברי אופוזיציה, זה דיון פופוליסטי על המשבר בעירית ערד ובכלל בנגב, ואנחנו ב 12:30 בדיון מאד מאד רציני שיכול לנו פתרונות. אני אשאר לדיון.

אני רוצה באמת לפנות לממשלה ישראל. אני ביום חמישי חונך מפעל מגבונים בדימונה. אפשר, נקודתית, להתאחד. שר הכלכלה, משרד האוצר יחד עם מרכז ההשקעות – כמו שפתחו בנעם, כמו שפתחו במפעלים, ללכת ולגייס את כל המשאבים ולהגיד למשרד הכלכלה - בואו נרד לערד ביחד, ולא נחכה עוד שנתיים שלוש. יש הרבה מפעלים על המדף שמחכים שם, וכמו שאמר רוברט – לא רק מפעלי הייטק. אנחנו בערד צריכים תעסוקה אמיתית, תעסוקה הולמית. אין, ויסלח לי אדוני המנכ"ל, אין הצדקה למפעל שלך והרשויות לא מסוגלות היום לקחת על עצמן את נושא איכות הסביבה, ולא מסוגלות לעשות לך הנחה בארנונה, מה לעשות? אנחנו, הרשויות שמקבלות מענקי איזון, רשויות שמציפות את הראש טיפה מעל פני המים, סוף, סוף בא שר הפנים ונתן לנו טיפת חמצן שהולכים להוריד לנו את החמצן הזה.
אז אני מבקש ממך, באמת, שתצא קריאה מוועדת הכלכלה, ולא ועדת משנה. כולנו יחד, ולא מעניין אותי ליכוד או מערך. נקודתית. אני, כאיש ליכוד אומר לך: ללכת ולהקים כרגע זעקה. יושבת פה איילת שקד, שתפנה לנפתלי בנט. הוא יודע לעבוד. הוא יודע, כשהוא רוצה להביא מפעלים – הוא יודע לעשות. כולנו ביחד למען ערד.

קודם כל, יש פה 4 חברי קואליציה.

יש פה מכל סיעות הקואליציה.

לצערי יש כאן הרבה זריית חול בעיניים. לפחות בשנה וחצי שאני פה, בכנסת, אנחנו עוברים את הריטואל הזה מיישוב אחד בפריפריה ליישוב אחר, תוך דגש על יישובי הדרום. הניסיון שלי התחיל עם נגב טקסטיל בשדרות, והסיפור היה שוב העניין של הגז, שיגיע, ומדיניות של משרד הכלכלה עם הגיבוי של האוצר – שם דובר ב 2 מיליון שקל גישור לשנה וחצי. גם אז, משרד הכלכלה אמר בדיוק מה שאומרים לך, טלי – אנחנו עושים תכנית עסקית, ושלחו את האנשים שלהם, והבעלים שם עוד 2 מיליון שקל, ובסוף המפעל נסגר.

מפעל "פלקסטרוניקס", השלוחה בערד – העבירו אותה לאופקים. בשלב הראשון מנהלי המפעל עשו מעל ומעבר, סידרו הסעות, חישבו את משך זמן הנסיעה כחלק מהעבודה. הייתי שם, ביקרתי, באמת כל הכבוד. אבל בסופו של דבר הם נאלצו לפטר אנשים בגלל בעיות כלכליות – בגלל הראיה הכלכלית של חברת האם שלהם, שהציונות ממש לא מעניינת אותם, כתוצאה מזה, הפתרונות שנתנו לאנשים מערד, שנסעו לאופקים- הם היו פתרונות זמניים והחזיקו מעמד פחות משנה.

לכן, זו שאלה של מדיניות, של הממשלה. לצערי, המדיניות של הממשלה הזו בהובלת שר הכלכלה ושר האוצר היא מדיניות שמובילה למה שבסוף, בטבלת האקסל, אם אין שם רווח ברור זזה לא מעניין את המדינה, וזה נסגר. זו האמת.

בעניין הגז הטבעי – חשוב לדעת: עד שיהיה צינור לערד אפשר להעביר גז טבעי במשאיות, כמו ש "פניציה" מקבלת. זה יחסוך 3 מיליון שקל בשנה.

אני כבר שנה בנושא של צינורות הגז, כיוון שאין צינור - - מדינת ישראל זה ישראבלוף מכיוון שמשרד התחבורה אמון על העברת גז, לא מדבר על גז בישול – גז טבעי. הוא מעביר ברום, מעביר את כל החומרים שהם יותר מסוכנים. מכיוון שבמשרד האנרגיה יש רגולטור אחד, הוא אומר שהוא לא רוצה. שנה שלמה אני יושב עם נציגי המפעלים. פניתי לשר האנרגיה, והתשובה היתה – תן את זה לשר התחבורה. שר התחבורה ושר האנרגיה, היינו ב "פניציה", בכל המקומות האלה. ראש ממשלה שיחליט. יש פה גז-אין פה גז. החלטה פשוטה שאומרת: משרד התחבורה יש לו את הסמכות, הוא יסיע את הגז. לא. שנה שלמה הרגולטור של שר האנרגיה יושב. אני מכנס אותם, בדלתיים סגורות. שר הכלכלה יודע את זה, שר האוצר יודע, שר התחבורה, שר האנרגיה וראש הממשלה. זו הדוגמה למה המדינה הזו לא מנוהלת. עד שלא יהיו פה כמה אנשים רציניים שעובדים כצוות, כי דבר כזה, כשאני הייתי עובד, או פה - מנכ"לים בשניה פותרים אותו. כל מה שצריך זה החלטה. שנה שלמה אין פה החלטה בנושא הזה.

זה יותר מהגז. מדיניות כלכלית שתיתן עדיפות לפריפריה.

לגבי הגז זה באמת "פולישוק".הבעיה היא שאותו עניין מפוזר ב 4 משרדים, במקום שמשרד אחד יטפל בזה. אני אומרת – אפשר היום להוביל גז למשרד וזה יחסוך - - -

אבל זה מה שאנחנו אומרים כבר שנה. ואמרתי את זה לבנט, ואמרתי ללפיד, ואמרתי לביבי, ואמרתי לסילבן שלום. שנה שלמה עם כל המנכ"לים.

דבר נוסף. כשבקרית מלאכי שמעו על העברת המפעל הם כמעט קיבלו התקף לב. לא הבנתי עד עכשיו למרות שעשיתי טלפונים להרבה אנשים - - -

מה, זה לא היה בתיאום עם משרד הכלכלה?

לא, זה לא היה בתיאום עם שר הכלכלה. אני רוצה להבין: האם המפעל עובר מקרית מלאכי, שזו עיר בחתך סוציואקונומי יותר נמוך לערד, ואם לא – האם המפעל היה צריך להתרחב בקרית מלאכי, ועכשיו, בגלל שזה נוח תקשורתית הוא מתרחב בערד? אני מאד מבקשת ממך לתת תשובה כאן.

אני מאד מודה לך. ביקשתי מנציג "אסם" לבוא לכאן להסביר בדיוק מה הוא דורש - - -

לגבי הרמה הסוציואקונומית - הנתונים שיש בידיך הם משנת 2009. אם אנחנו נמדוד את ערד, לצערי הרב אני אומרת, ועם כאב בלב: אנחנו ממש לא נמצאים ב-5.

זה לא משנה. זה לא הפרד ומשול בין קרית מלאכי לערד.
דבר אחרון- באמת, השר בנט יחד עם בני ביטון חונכים מפעל בדימונה, מפעל שגם קיבל סיוע ממרכז ההשקעות, מפעל עלבד למגבונים, מפעלים שמרוויחים – המדינה תומכת בהם.

אבל צריכים יותר, עם כל הכבוד. מה שאמר היושב ראש – יותר הכוונה ממשלתית - - -

לפני כמה חודשים פגשתי את בעלי המפעל ואת המנכ"ל. זה היה אחרי שאמרו לי שהם לא יוכלו להחזיק את המפעל. שאלתי למה, והם אמרו לי כי התנאים הם בלתי אפשריים. ישבתי אתם והם הציגו לי את התחשיבים הכספיים שלהם, מתוך רצון לראות איך יוצאים מהבור. היה שם בדיוק הסעיף הזה שמדברים עליו – הגז. 10 מיליון שקל. הם אמרו – אם יביאו לנו את הגז למפעל, אנחנו משאירים את המפעל. הם לא סחטו את מדינת ישראל, הם דרשו את המינימום שבמינימום. הם אמרו שזה מה שמקובל, להביא את הגז אליהם, הם לא צריכים למשוך את הגז. ואז פניתי לשר סילבן שלום, שהוא הרי גם ממונה על הדרום וגם על הגז. אמרתי – לא יכול להיות. כל הנתונים הועברו ללשכת השר, ואז קיבלתי תגובה. על התגובה רציתי לדבר. פנה אלי איזה בחור צעיר, מאלה שיודעים הכל. הוא אמר לי – בדקנו את זה, זה רק 10 מיליון שקל, הם יכולים לעמוד בזה. שאלתי אותו אם הוא הרוויח בימיו 10 מיליון שקל, אולי הוא הרוויח מיליון שקל או 100 אלף שקל, והוא מבין את המשמעות של זה. הוא אמר – זה מה שאנחנו יכולים לעשות, פגישה עם השר הם לא יקבלו. בזה נגמרה הפרשה.
בעיניי, תמיד מהמקרה הקטן מכירים את הגדול. כך מדינת ישראל מתנהגת בכחול –לבן, בייצוא, בפריפריה. השר, סילבן שלום, לשכתו. זו היתה התשובה. אין לנו מה לראות אותם, אין לנו מה לדבר אתם – שיוציאו את הכסף מכסם, וכך תתנהל מערכת הגז הטבעי של מדינת ישראל שנועדה להטיב עם אזרחיה, לא עם טייקוניה. זה הכל.

תודה רבה, לא צריך להוסיף על זה.

מה אומרת התאחדות התעשיינים? צביקה אורן צלצל אלי אתמול.

כל פעם שאנחנו מדברים על מחירי ארנונה לתעשייה, מחירי מים, על החיבור של הגז, פחות על המחיר של הגז- - -

אני סיכמתי עם צביקה אורן, קבל עם ועולם, שהוא כבר אמר שאם יש מונופול על הגז אי אפשר לבנות תחרות, המחיר הזה הוא מחיר מונופוליסטי וצריך לפקח עליו כדי שמפעלים כאלה ישרדו.

המחיר גם יכול להיות אגורה אחת, אבל אין כרגע - - הוא לא מגיע למפעלים, אז זה לא משנה כרגע.

אם אתם לא תתנו את הגיבוי הזה, למה שצביקה אמר, ל-30 השנה הבאות לא יהיה מגבות ערד, לא יהיה שום דבר. הגיע הזמן שגם התאחדות התעשיינים תתבטא בצורה ברורה, לא רק על הצינור.

זה הצינור, וזה יאשה, האישורים של מכון התקנים, וכל הדברים האלה – שמפעל היום, אם הוא עושה את ה RY שלו, אם להתחבר לגז, הוא לא יכול. ואתה יודע את זה טוב מכולם.

אני רוצה להכניס לדיון הזה כיוון אחר, שאני חושב שבערד הוא חיוני. אני מכיר את ערד הרבה שנים. היתה לי משפחה גדולה באזור מפרץ חיפה. כולם לקו באסטמה, וכבר בתחילת שנות ה 70 הם עברו לערד. דוד שלי היה חבר "אגד" והיה מסיע יום יום נופשים מהמלונות בערד לים המלח. אני, כילד, התחלתי לבוא לשם לפסטיבל הזמר. אני מכיר את ערד ויש לי שם הרבה קרובים עד עצם היום הזה.
אני חושב שהאופן שבו העיר תוכננה – היא תוכננה בצורה מופתית, בעיניי. יש בה גם הרבה יתרונות עירוניים וגם יתרונות אזוריים, שאין בשום מקום אחר, לא בארץ ולא בעולם, ואת זה צריך לנצל. לקחת את כל הדברים האלה ולהכניס אותם לסלים של מפעלים מכל מיני סוגים – אני חושב שיש לנו כאן החמצה של הנושא התיירותי שצריך להיות מוביל בערד. בערד יש איכות אוויר שאין בשום מקום אחר בארץ. יש את ים המלח, יש את מצדה, יש מדבר – יתרונות באמת פנטסטיים. אני לא מדבר על המכרה, זה יהיה בדיון של 12:30. אני מדבר על האופן שבו צריך לעודד את התיירות בערד. מה שיש היום בערד מבחינה תיירותית מאד מוגבל. אני לא רוצה להתבטא במילים לא יפות - - -לא, אני אגיד מאד מוגבל. אפשר היום, אפילו בתכנית צנועה, יש לי כאן למשל נייר שמדבר על 1,500 מיטות אירוח בערד, שזה מעט, יחסית למקומות אחרים כאלה בעולם, עם נוף כזה, עם יתרונות סביבתיים כמו שיש בערד – ב 1,500 מיטות על בסיס של צימרים פרטיים, בעידוד של אנשים לבנות יחידה קטנה ליד הבית כדי שהם ישכירו אותה – אתה יכול להכניס מאות מיליוני שקלים, יותר ממה שכל מפעל יכניס. גם זה צריך להבין. ההשקעה כאן היא מאד נמוכה יחסית לתשואה, כי בערד יש הרבה דברים שאין בשום מקום אחר – לא בקרית מלאכי, לא בתל אביב ולא בחיפה. לכן, את זה צריך לעשות, את זה צריך לעודד. תבין, אדם שמגיע לצימר משאיר 700-800 שקל ביום. היום רוב האנשים שבאים לערד לא נשארים לישון שם, כי אין איפה. את זה צריך לעודד.

רק רוצה להגיד לך שבהצעת מחליטים נושא התיירות, בדיוק מה שדיברת, אנחנו - - - עם משרד התיירות.

קודם כל, א לא יקימו ועדת שרים לנושא של התעסוקה בערד, זה לא יזוז. ידברו פוליטיקה, וזה מה שיהיה.

דבר שני אני רוצה להגיד – סוף סוף הגענו להבנות בין ראשי ערים בנגב המזרחי אבל זה לא יעבוד אם לא יקבלו החלטה שב-10 השנים הקרובות לא לוקחים את מענקי האיזון מדימונה ומערד. זה יהיה כסף שמחליף כסף. ב 10 הנים הקרובות תמר הולכת להעביר כ 120 מיליון שקל לערד ודימונה, אבל, אם יקחו את ענקי האיזון לא עשינו שום דבר, העברנו כסף בכסף. זה דבר שחשוב להעביר אותו בחקיקה.

דבר נוסף, אני מצטרף לדברים שחבר הכנסת ניצן אמר: צריך ללכת עם החוזקות של העיר. החוזקות של העיר זה תיירות. צריך לעשות פה תכנית רצינית. ב 10 השנים הקרובות הולכים להקים בים המלח עוד כ-3,700 חדרים. זה אומר 12 אלף מקומות עבודה. תבינו, עוד 1,500 חדרים, עוד 2,000 חדרים בעיר ערד, שזה המרפסת של ים המלח, הנוף הכי יפה בעולם, זה דבר שיכול להכניס לעיר הרבה כסף ולשנות את העיר מהקצה לקצה.

מה שמפתיע אותי זה שהשיחות האלה לא משתנות. הרי זה כל כך ברור שהבעיה של ממשלות ישראל כבר שנים רבות, זו בעיית התכלול. שאין גישה מערכתית. כל אחד מפריע לשני כי כל אחד רץ להיות ראש ממשלה, באמצע יש עוד ביורוקרטיה, ושיח כזה – כמה שנים הוא קיים?

המון שנים.

אי אפשר ככה לרוץ ולספר לחברה'.

אדוני היושב ראש, אתה אמרת דבר חשוב. בסופו של דבר, התעשייה המסורתית שנפגעת פעם אחר פעם –זה עניין של מדיניות, לא רק של הממשלה הזו, אלא זו מדיניות מתמשכת. הגודל של התעשייה המסורתית בתוצר שלנו היה בשנות התשעים, לא לפני הרבה זמן – 23%. היום הוא באזור ה 12%. ולמה? כי כשמדברים, למשל, על הטבות מס גדולות, שאין חולק על כך שיש תחרות בינלאומית וצריך למשוך את כולם לפה, אז בתקציב הבא שאוטוטו מגיע לכנסת, 7.5 מיליארד שקל עוברים ככה, ואף אחד לא פוצה פה. אבל כשמדברים לעזור ב 10 מיליון שקל לתעשייה המסורתית אז עומד שר הכלכלה מעל פודיום הכנסת ואומר בצורה ברורה: חברה', ממשלה לא צריכה לסבסד ולעזור למפעלים בפריפריה. בלי להתבלבל בכלל.

לא, אני מתקן אותך. "למפעלים כושלים" הוא אמר.

אתה בעדנו או נגדנו?

- - -

אתה קיבלת מפעל בדימונה וזה דבר יפה, וצריך לברך את השר בנט על זה. אבל אני לא חושב שצריך לקנות את שתיקתו של הנגב כולו בגלל מפעל של 60 עובדים כי זו בעיה של כל הנגב. זה כמובן נוגע, אדוני, גם לרגולציה, וגם לעלויות שדיברת עליהן. אני רוצה להגיד רק נקודה אחת, ולהפנות את תשומת ליבך, טלי – גם אני ביקרתי בעיר, אתך. אנחנו צריכים להדגיש את ממד הזמן בפתרון. אי אפשר להגיד – נשים תכנית ונראה מה יהיה בחודשים הקרובים, עוד שנה וחצי. צריך לפעול עכשיו.

אני רוצה לסיים במשפט אחד שאמר בשבוע שעבר חבר הכנסת אילן גילאון: לכאורה אנחנו מדברים רק על מגבות. אבל הציונות כולה עומדת על הדבר הזה, כי בסוף, ערד זה לא עוד עיר. זו עיר, זה עוגן שנמצא בנגב המזרחי והדבר שהכי צרם בעין, ובזה אסיים – כשאתה מדבר עם העובדים שם הם אומרים לך: בסדר, לא מגבות ערד. תגיד לנו לאן אנחנו הולכים מחר בבוקר. אני חושבת שגם אם הממשלה אומרת שהיא לא רוצה את מגבות ערד, היא צריכה בהחלט להגיד מה היא כן רוצה.

כולם מדברים פה על מגבות ערד, זה טוב, זה מצוין. אבל אני רוצה להגיד על "פלקסטרוניקס", על "אלביט". לפני שנתיים היתה "מוטורולה". עבדו שם 500 איש. עכשיו נשארו 10 אנשים. "פלקסטרוניקס" הוא קנה לנו, אבל הוא לא צריך אותנו. את זה לא צריך להבין. זו בעיה של ביזנס או לא, אני לא יודע, אבל זו עובדה. אנחנו בחוץ. ועושים הכל שלא יהיה נוח לנו שם בערד. הכל, כי בבת אחת מפטרים, למשל, אנשי איכות מפרויקט שקיים, שנשאר כמה חודשים, כי עושים הכל לזרוק אותנו ממקום העבודה. זה מאד חשוב. בזמן האחרון, רק 130 אנשים קיבלו מכתב פיטורין. לערד זה רציני מאד. לנו שם אין עבודה, וצריכים פשוט להבין כי אנחנו צריכים הצלה. עזרה זה טוב. "פלקסטרוניקס" לא מבקש כסף. יש לנו הכל. יש לנו מפעל, יש לנו אנשים, יש לנו אפילו הזמנה. פשוט זורקים לנו, זורקים. לא רוצים. אני לא יודע, יש בעיה בין "פלקסטרוניקס" ו "אלביט", יש בעיה, אבל למה אנחנו צריכים לשלם על זה? אנחנו צריכים רק לעבוד. למה אנחנו צריכים לאבד את מקום העבודה שלנו?

אולי תסבירי לנו, מנכ"לית "אלביט" בצורה ברורה, לגבי המפעל? רואים את זעקת האנשים, מה קורה בבין "אלביט", "פלקסטרוניקס", ומשרד הביטחון שלא נמצא כאן?

בשמחה. ראשית, אני לא מנכ"לית, אני אחראית על ישראל ואני מטפלת בכל הנושא הזה ואשמח לתת דיווח.
"אלביט", לפני כמעט שלוש שנים, הקימה שלוחה בערד. בשלוחה הזו ייצרנו מעל 10,000 מכשירי קשר עם עובדים מדהימים, חרוצים, מקצועיים, שעמדו בלוחות הזמנים ועשו כל מה שצריך. "אלביט" מצידה הקימה את כל התשתיות, כל הציוד, כולכם מוזמנים לראות, מפעל לתפארת. ההזמנה הסתיימה. לאורך השנתיים האלה באנו עם רעיונות לנושאים חדשים - - -

היא לא - - -

סליחה. ההזמנה הסתיימה. 10,000 מכשירים סופקו במלואם - - -

נשאר כמה חודשים. נשאר.

ההזמנה מסתיימת בימים אלה. אנחנו, במשך השנתיים, נתנו רעיונות לנושאים נוספים – כל מיני פרויקטים צה"ליים שניתן לעשות. תותח לצה"ל. אם יוחלט על כך בצה"ל, "אלביט" מוכנה להעביר את כל האלקטרוניקה של ייצור התותח, ולעשות אותו במפעל בערד.

לא הקמת את המפעל להזמנה אחת, נכון?

לא. במפעל הזה, מעבר לייצור 10,000 המכשירים מתחזקים את מערך הקשר הצה"לי. עובדים בו מספר לא גדול של אנשים. הם יעבדו, בעזרת השם, ב-18 השנים הבאות. בחירום ובשגרה הם מתחזקים את כל המכשירים הצה"ליים, מכשירי הקשר - - -

אנחנו מדברים על 8 אנשים. 2 מערד. 6 מבאר שבע.

כשהעסקתם את האנשים אמרתם להם מראש שזה פרויקט לשנתיים?

אל"ף, את כל נושא ייצור מכשירי הקשר עשינו בקבלנות משנה עם "פלקסטרוניקס", וההזמנה היתה לכמות מסוימת, ובאמת עשו את כל הכמות. מעבר לזה אנחנו גם קיבלנו פרויקטים מחו"ל, הכנסנו אותם וייצרו אותם בצורה מיטבית במפעל.

לא. נשארו עוד אלפיים מכשירים. זאת אומרת, 4 חודשים מינימום.

השאלה שלי היא פשוטה: למה אתם מפסיקים - --

אנחנו לא מפסיקים שום דבר. כלום. אנחנו קיבלנו הזמנה לייצור מכשירים. "פלקסטרוניקס" יצרה אותם בקבלנות משנה. קבלן המשנה סיים את הייצור.

לא.

אנחנו נשמח לתת כל עבודה אפשרית לעובדים המסורים והנפלאים שעובדים שם.

"אלביט" קיבלה הטבות מהמדינה כדי להקים שם מפעל?

לא קיבלה הטבות, לא קיבלה מענק. על חשבונה העבירה והקימה תשתיות ולא השתמשנו בשום מענק ובשום הטבה לטובת השלוחה שלנו בערד. אנחנו שמחים, יש לנו עוד מפעלים באזורי פיתוח וזה כבוד לנו לעבוד באזורים כאלה.

אני רוצה לשמוע את נציג מגבות ערד, זוהיר אבו עג'אג'.

אדוני היושב ראש. אני התגייסתי לצבא ואפילו בהתנדבות, אנחנו לא חייבים בגיוס. אשתי עשתה שנתיים שירות לאומי, ומאז שחרורי הצבאי אני עובד במגבות, מזה 7 שנים. לפני שבועיים הודיעו לנו שהמפעל סגור. 200 משפחות נזרקו לרחוב.

לא צריך להוסיף יותר. מה שאמרת זה הכל.

הוא השתתף ב "צוק איתן".

אני גם השתתפתי ב "צוק איתן". העובדים מצפים מכם, אתם, נבחרי הציבור, להחזיר אותם לעבודה. הם יושבים בערד 24 שעות. יש החלטה, מתקשרים. האנשים האלה אין להם לאן ללכת. אתמול עשו יריד תעסוקתי, שולחים אותם לעשות שטיפת כלים. אנשים שעובדים 30 שנה בייצור צריכים עכשיו לעבוד בשטיפת כלים.

אתה אמרת את הכל. פה מתווכחים על כמה מיליוני שקל, כשאת המחירים אחרים מפקיעים.

ומה עם עובדי הפזורה? יש שם 50 בדואים מהפזורה שעובדים מעל 20 שנה.

אדוני, ההחלטה הגורלית היא בידיכם. אתם צריכים להחזיר אותנו לעבודה.

זו דוגמה לדו קיום מאד יפה, מגבות ערד.

אני ממשיך, אדוני המנכ"ל של לוכסמבורג.

למפעל שלי קוראים "לוכסמבורג תעשיות" ואנחנו 40 שנה בערד. אנחנו תעשייה רגילה, לא הייטק ולא low tech. אנחנו עושים כימייה, לא עובדים בפרויקטים. זה לא מתחיל ונגמר ככה. זה כל יום מתחיל ונגמר, לתחזק את מגוון המוצרים שלנו, מגוון הלקוחות שלנו, ולהתחרות במתחרים שלנו – שנמצאים באיחוד האירופי, בארצות הברית וברזיל. אנחנו מייצרים כימיקלים נגד מחלות צמחים – לסויה, לחיטה, שעורה, אורז, מדשאות גולף, כותנה וכך הלאה, כמו "אדמה", "מכתשים אגן" שאתם מכירים. 40 שנה אנחנו בערד. המפעל התפתח בדינמיקה הפנימית שלו.

כמה עובדים יש?

יש לנו 100 עובדים, וב-20 שנה האחרונות יותר מהעובדים שלנו עובדים יותר מ-20 שנה. יש לנו ניסיון מצטבר והתמחות במקצוע שלנו. יש לנו מפעל בערד. בהיעדר רצון של העיריה להקים מפעל נוסף שביקשנו, הקמנו מפעל ברמת חובב, כך שהיום יש לי, כמו שלנתנאל היימן יש השוואה בעלויות, לי יש השווא בין רמת חובב וערד בתעשייה. שני עולמות שונים לחלוטין. תיסעו לראות את זה, איך נראה פרק תעשייה כימית ברמת חובב ואיך בערד, עם העזובה שם. לנו חשוב ביותר לא להפריע, קודם כל, מבחינת ביורוקרטיה, ולתת לנו אפשרות להתחרות, או לבטל לנו את החיסרון מול המתחרים שלנו, שנמצאים בבלגיה, בשוויץ, בגרמניה, בארצות הברית ובברזיל. להוריד לנו את החיסרון. אנחנו רחוקים מהנמל. אין אנרגיה – שמעתם את נושא הגז, אנחנו צריכים לממן בעצמנו את הצינור. אנחנו כבר שילמנו מקדמה לחברה שאחראי על הצינור. שמחנו לקרוא שזה בתקציב. המדינה נותנת לנו מים, חשמל, טלפון וביוב. לאנרגיה אנחנו צריכים לדאוג בעצמנו. אנחנו נלחמנו על זה.
אנחנו מוטרדים, בפירוש מוטרדים, מכל מיני סיבוכים שמוטלים עלינו. במקום לעסוק בפיתוח, בתכנון, בייצוא – אנחנו עוסקים בלהסיר מכשלות שמטילים עלינו. למשל- תאגיד המים. לא רק שהוא גובה מאתנו אגרה על מחסן שבנינו, שלא מחובר למים ולא מחובר לביוב, אבל הוא גובה אגרה כדי לתת אישור בניה. אנחנו הפכנו למקור לשלם לרשויות. תאגיד המים הולך אחורה, היסטורית – כדי לתבוע מאתנו. אני מעסיק את זמני לא בפיתוח, לא בייצוא, אלא עם עורכי דין, כדי להסיר מכשלות, ובהצלחה, כי הטענות הן לא ענייניות.
איכות סביבה – בישראל יש מונופול למי שמטפל בסביבה, וזו החברה לשירותי הסביבה ברמת חובב. יש אתר "אפעה", לא רחוק מערד. אין מי תהום, לב המדבר, אין סיבה שלא ייקח פסולת תעשייתית. לא מאפשרים לנו את זה. כיוון שיש מפעל תעשייתי אחד ש - -

עלות השינוע הרבה יותר גבוהה.

אתה תתפלא, אני לא שולח לרמת חובב, לאתר הפסולת הרעילה של המדינה, אני שולח את זה למערב אירופה. קונטיינרים של פסולת יוצאים, לא לרמת חובב, ונותנים עבודה ברמת חובב. הם הולכים במכולות לרוטרדם, ונוסעים למפעל שהוא כמו ברמת חובב, רק שהמחירים שלו הם לא בהשוואה, בכלל, ועם העלויות של התובלה זה יוצא לנו יותר זול. בקיצור, מפריעים לנו, בעצם, ואנחנו עוסקים בלהסיר מכשלות במקום לעסוק בדבר האמיתי.
שוב, אני רוצה להזכיר – אנחנו לא מפעל פרוייקטלי.

אנחנו מדינה שלא מנוהלת שנים. אין ניהול. 4 שרים לא עובדים ביחד, העיקר תקשורת, העיקר הצעות חוק. לא עובדים כצוות לחתוך ביורוקרטיה, והתושבים משלמים על זה.

אני רוצה להמשיך – התחרות שלנו היא בעולם, נגד מתחרים שלא גרים בארץ. את הלקוחות שלנו זה לא מעניין בכלל, כל הסיפורים. אז השביתות שקיימות, היעדר עורף לוגיסטי – אין איפה לאכסן מכולות בדרך לערד. מגיעה אניה עם 8 מכולות במקום 4, צריך לטפל, זו שרשרת אספקה. בקיצור, המדינה לא רק שלא עוזרת לתעשייה הרגילה, היא מפריעה, היא מפריעה, בפירוש.

אם היית מקבל עזרה היית יכול לפתח עוד קו מוצרים?

ודאי. אנחנו חיים כל הזמן, אמרתי – אנחנו מתחזקים את הלקוחות, מפתחים עוד מוצרים, עובדים בהמשכיות וברציפות, לא בפרוייקטים.

ולמה אתה לא חברה עתירת ידע מבחינת הקטגוריה?

כי סווגו את התעשייה הכימית, ואנחנו מפתחים, יש לנו מעבדות ויש לנו דוקטורים שעובדים בכימיה, אנחנו מפתחים טכנולוגיות כימיות. זה לא נחשב low tech, אנחנו לא זכאים לעזרת המדינה, וזה לא נחשב הייטק. כך הגדירו את זה.

התשובה – הממשלה רוצה כמה פעולות שיכולות לייצר תשתית טובה יותר לתעשייה בערד. חלק מהדברים הוזכרו פה, והתקבלו החלטות עליהם, בין אם זה כביש 31, שבשנה הקרובה – שנה וחצי תסתיים העבודה עליו ובין אם זה הנחת צינור הגז שהוחלט עליו, והוא יבוצע.

מה לגבי המפעלים? מה עכשיו?

זה לא סוד שאנחנו לא רוצים את הסיוע הנקודתי – פה נסגר מפעל, נסייע לו, פה נסגר– נסייע, אנחנו רוצים להפעיל כלים רחביים שיאפשרו פה לתעשייה ברת הקיימא לפעול.

מתי הכלים שלך יתחילו לעבוד, עוד שלוש שנים?

במסגרת הכלים הקיימים - יש מגוון של כלים שמופעלים באמצעות המרכז להשקעות הון - - -

לגבי מגבות ערד, השאלה שלי היא ספציפית: 12 מיליון. אם באמת הסיפור האמיתי – הגז פה במחיר מופקע, אם הם יקבלו את זה במחיר תחרותי, ואם ילכו בנושא המים ובנושא הארנונה, אז זה מפעל רנטבילי, למה צריך לסגור אותו?

אבל מה זה עזרה בארנונה? זה אומר שעירית ערד תקבל פחות ארנונה וזה יפגע בשירות לתושב.

ואתה יודע שזה לא בסמכותי. אני הייתי מוכנה, אבל זה לא בסמכותי.

אם יפחית להם את מחירי המים אז צרכן אחר ישלם יותר על המים. זה יגיע מאיפה שהוא. הממשלה לא צריכה לתת סבסוד נקודתי כזה או אחר.

אז מה המדינה עושה?

-- -

- - כלים למפעלים שיש להם חדשנות.

אתה טועה, אתה טועה.

מה עם "אסם"?

נבחן את נושא "אסם" כבר השבוע. זה ייבחן על בסיס הכלים הקיימים, איך אפשר לסייע ל "אסם" להקים מפעל בערד, שאנחנו רוצים דבר ראשון לבדוק שמדובר במשרות תוספתיות למשק. משרות חדשות.

אבל למה המשרות התוספתיות האלה לא יכולות להיות בקרית מלאכי?

זו בסוף תהיה החלטה שלהם. אנחנו נציג להם את הכלים הקיימים שהם יכולים לקבל לטובת הקמת המפעל.

ראש עירית קרית מלאי הוא מהבית היהודי, פשוט. יש פה קרב בין הבית היהודי לישראל ביתנו.

רבותי, שימו את הפוליטיקה בצד.

בסוף ההחלטה תהיה של "אסם". אני לא יודע את המספרים - - -

אם אתה לא יודע, אז מי יודע?

אנחנו, כגורמי מקצוע, נקבל את התכנית העסקית של "אסם", נשב ונבחן אותה.

אני מסכים עם כולם, ואנחנו מאד מוטרדים מהעובדה שבשנים האחרונות אין גורמי צמיחה בערד. אני רוצה להזכיר לכולם שעברו שתי החלטות ממשלה, אחת – מעבר צה"ל לנגב, שערד היא חלק מיישובי המטרה. רק לפני כמה שבועות עברה עוד תכנית ספציפי ליישובי הנגב, ובמסגרת ההחלטה הזו, למשל, טופל הנושא של הצינור של הגז הטבעי. מה שחשוב להבין, ויש כאלה שלא ירצו לייצר את הקשר – אבל עם כל הכבוד, הדיון הזה והדיון הבא קשורים. המטרה שלנו זה לייצר מקומות עבודה ואם יש כאלה שמייצרים עבודות ויכולים לייצר יותר עם עבודות שמשלמות הרבה יותר מהשכר הממוצע במשק, ואני מדבר על חברות שמייצרות כימיקלים – צריך לסייע להם. זה הפתיח של הסיבוב הבא.

מה שחשוב להבין – אנחנו עובדים בתיאום עם העיריה. ישבנו עם ראשת העיר ופרנסי העיר עוד פני כמה שבועות, עוד לפני שהמפעל הודיע. המפעל היה אתנו בקשר, אנחנו נמצאים עם הקבוצה בקשר מזה שנים, כולל ניסיונות לעזור להם מול משרד הביטחון לגבי הפעילות במצפה רמון. מי שזוכר, יש שם את המתפרה שכרגע גם נמצאת במצוקה. ברמה העקרונית אנחנו נמצאים בקשר מול פרנסי העיר במטרה קודם כל למצות תהליכים, כמו שאמר אמיר רשף, במסגרת מה שקיים, במידה ולא אנחנו כבר כמה ימים עובדים על איזושהי תכנית ספציפית. אני לא יכול לתת כרגע פרטים, כי טרם סיימנו את גיבושה.

אבל אולי בינתיים צריך לקבל החלטה שהמפעל הזה לא ייסגר כל עוד לא יהיה פתרון אחר ובינתיים הממשלה תחזיק את אותו חלק יחסי - - -

תנו לנו שנתיים לעבור.

רק בשבוע שעבר אישרנו מיליארד שקלים ל "אינטל" בעלות של 300 אלף ₪ לעובד. אי אפשר למצוא פה את הסכום הקטן הזה?

אני רוצה להשלים – דיברו פה על השר בנט, אני לא הדובר שלו אבל הוא אמר בשבוע שעבר לפחות ממה שידוע לי, שככל שההנהלה תציג לנו תכנית שהיא תכנית שאינה שבירת כללי המשחק וברת קיימא, כי כרגע, מה שאומר, בעצם - - אני צריך בין 10 או סכום אחר, מיליון שקל בשנה. מאיפה הוא רוצה את זה? הוא רוצה לשלם פחות מים – ואז, מי ישלם? הוא רוצה לשלם פחות ארנונה - מי ישלם? הוא רוצה סבסוד קבוע.

מדברים כרגע על משהו זמני.

האם אתה תשב פה ותראה את האנשים היקרים האלה, בעוד שנה או שנתיים כשייגמר - - -

אתם אומרים שאתם מייצרים פתרונות לטווח הבינוני.

- - 6 מיליון ₪ למשך שלוש שנים יכולים לפתור ולתת זמן לדברים אחרים להתפתח. - - - ולא להוציא אותם לרחוב.

הרי שמענו כאן מנציג האוצר, עושים דברים – גם את צינור הגז, הדברים האלה ייקחו את הזמן שלהם. אני בא ואומר: תיקחו פאוזה, ולא בשביל לבוא עוד שנה ואז להגיד לעובדים – לכו הביתה בינתיים תנגישו את הפתרונות. גם את הפתרון ההזוי הזה שעליו אני אדבר בזכות הדיבור שלי, של "אסם", גם הוא רק בעוד שנתיים. אז קודם כל, תצילו כרגע את המפעל הזה. אתה אומר - כללי משחק, שלא ישברו את כללי המשחק. יש כללי משחק של הפריפריה של ערד, ויש כללי משחק בערים אחרות בארץ.

בגלל זה לא מקבלים תמיכה במרכז הארץ, אדוני.

וגם בהחלטה על הדרום נכנסו יישובים, וערד ביניהם, שיכולים לקבל תעדוף אקסטרה על - - -

אני רוצה לסיים. אנחנו מדברם עם יזמים ומנסים למצוא פתרונות ומקווים שנוכל לעזור לעובדים לא רק במצב הקיים כי תענוג קטן מאד להיות מובטל ולא לדעת מה אופק הפעילות שלך. זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. בשביל זה השר נתן לנו הנחיה גם למצוא פתרונות תעסוקה לאנשים שנמצאים כרגע, ובמקביל אנחנו מנסים יחד להגדיל את הביקוש.

מעבר להנחיות אנחנו נפקח על הביצועים.

אני רוצה להוסיף כמה נקודות שלא נאמרו לקשר אותם גם לדיון הבא. יושבים כאן הרבה חברי כנסת ממפלגות שאת ראשיהן, שהם שרים בכירים בממשלה, ראינו בפייסבוק תוקפים אזרחים שקשה להם עם יוקר המחייה, ולכן הם מהגרים לברלין בשם הציונות. אבל כשמפעלים עוברים לטורקיה או לירדן, אף אחד לא מטיף על ציונות. אז מדברים על העלות הכלכלית. אז אם לעלות הכלכלית של משק הבית או של הצעיר שקשה לו כאן, עם המילקי, הוא צעיר להישאר ולשלם כאן יותר בגלל הציונות – ודובר גם על אותו בעל מפעל שנשאר כאן הרבה שנים בגלל הציונות, אבל דווקא נציגי הממשלה והשרים הם אלה שמסבירים לנו שלא, זאת כלכלה, זה לא ציונות. אז איפה הציונות, כשמדובר על מפעלים שמעסיקים אנשים ולא כשמדובר על בני אדם?

הטענה מצוינת.

אחד הדברים שאנשים עושים לפעמים, אומרים – ניקח מודל של תחרות משוכללת, בכל המקומות, כאשר בחלק גדול מהדברים החזקים מקבלים את הסבסוד הכי גדול, דה פקטו – דיברתי על מונופול הגז, ואז אחרי זה, בכל תשלומי האבטלה, במשבר והכל – משלמים כפליים, והופכים את ישראל למדינת תל אביב.

וזה בדיוק הטיעון הבא שלי. אי אפשר לבוא ולהגיד לנו שאין מקום שבגלל רווחיות אין מקום לתעשייה low tech ותעשייה רגילה, כמו שקראתם לזה – אין לזה מקום בישראל. אי אפשר להגיד לנו את זה, בגלל 12 מיליון שקל שזה שנתיים עד שיבוא צינור הגז – זו טענה שהיא לא קבילה. אי אפשר להגיד אותה בדיוק בגלל מה שאמרת, כי זה מקומות, כי זה דמי אבטלה שהמדינה משלמת, ואז באים לתקציב ואומרים לנו: נקצץ בדמי האבטלה. תראו מה הולך כאן. עושים פה פרויקט לשנתיים ואז אומרים לנו – בתקציב, נקצץ את דמי האבטלה, רק מי שעובד שנתיים רצוף ולא שנה רצוף יוכל לקבל אותה, ואז הפרויקט יהיה שנה ו-8 חודשים כדי שלא יקבלו דמי אבטלה, ונחסוך עוד ועוד.

ואז יש לנו פה ריב בין הבית היהודי - - -

לא, מספיק עם השקר הזה. אנחנו דואגים לערד ודימונה.

- - -

קודם כל אני לא משקרת.

תפסיקי לבלבל את המוח. השקרים שלך - - -

- - -

אתם יכולים מאד להתעצבן, אבל ההפרד ומשול הזה בין ערד ובין קרית מלאכי, לא ייעשה על חשבון תושבי הנגב והעובדים.

עוד דבר אחד - - -

לא. זמנך עבר.

שתי נקודות שמחלישות את ערד, שלא הוזכרו כאן בדיון, בכלל. אחת, העיר כסיף שהולכת לקום שם, ליד ערד, והולכת למשוך ושבים מערד החוצה, ושתיים - מפעל שדה בריר, מפעל הפוספטים. אם אנחנו מדברים על תיירות ועל בריאות, ועל אוויר נקי - - -

אם היה איכפת לך מתושבי ערד לא היית שמה רגליים למפעל הפוספטים .

היא יושבת בתל אביב ולא איכפת לה מהנגב.

- - -

אני רק רוצה לספר לכם סיפור אחד על הפוליטיקה הישראלית, ואני לא מדבר על עכשיו. זה סיפור אמיתי. היתה פעם תכנית פוליטיקה שהיתה הכי פופולארית בארץ, כי עוד לא היה ערוץ 2. ואז הבעירו צמיגים כי באופקים היתה אבטלה. אני הגעתי, שאלו אותי מה הפתרון, אמרתי: צריך להתחיל לבנות תעשייה, מטרופוליס באר שבע. למחרת הזמינו אותי לראיון, אחד האנשים הבכירים ביותר בטלוויזיה. הוא שאל אותי – למה אתה מדבר על באר שבע ולא על אופקים? שאלתי אותו – מה המרחק בין אופקים לבאר שבע? והוא אמר לי: שעה. אמרתי: 14 דקות.

עכשיו אני אגיד לכם את הסיפור האמיתי , למה הנגב לא התרומם שנים, ותמיד אמרתי את זה כשהייתי נשיא אוניברסיטה. אם היה מושל הנגב, מושל אחד שמחזיק את הנגב, היתה עצמה. אבל מה קורה? לפני כל מערכת בחירות מגיע שר אוצר המיועד, ראש הממשלה המיועד, תלוי מאיזה מפלגה הוא. ואז הוא דואג לראש עיריה אחת, נותן לו כמה פונטים, עושים הפרד ומשול. לצערי הנגב מתפורר. אם הוא היה אזור אחד, עם מטרופוליס באר שבע, היה לו מושל, כמו שהצעתי בעבר, וכל הגוף היה ביחד – היתה לו עוצמה אדירה. אבל פוליטיקאים תמיד יהיו פוליטיקאים. כל אחד מסתכל על האינטרס שלו, באים, וכל אחד דואג לחבר שלו, והתוצאה היא עוד מנדט לכמה אנשים, והנגב – אחורה. לא עובדים יחד, וזו הטרגדיה פה.

אני המום, אמרו לי שזו ועדה תרבותית.

תגיד תודה לחברה שלך מהסיעה. את כל המהומה היא עשתה. במקום לנהל פה דיון, פשוט, כל הזמן זורקת - - -

קשה לשמוע טענות, הה?

לא יפתיע אף אחד שאני אמשיך פה את הקו של חברת הכנסת זנדברג. אני שותף לכל הרעיונות הנשגבים לגבי ערד. בכלל, מי שחשוב שמדינת ישראל היא עסק, המפעל הציוני הוא עסק – שינסה למכור אותה למישהו במחיר שהושקע בה, ונראה מי יקנה את זה. אז על תבלבלו לי את המוח. יש פה בעיה בתעשייה הזו שלאורך זמן צריך להיערך אליה. אני מפרשן את הציונות, אדוני היושב ראש, כמוך בדיוק. בתפיסה שלי, קנייתו של מקום עבודה יהיה תמיד יותר זול מקנייתו של מקום אבטלה, אם אני עושה את החשבון הכללי. זה לא יכול לקרות, מבחינה זו של מה שאתה אמרת – כי כל אחד צריך לרוץ מהר ולספר לחברה'. לכן אין שום תכנית לטווח ארוך. לכן התכנית היא מופקרת ובלתי אחראית.

לכן, אני מפריד לשניים. אחד, חייבת להתפתח איזה רשת ביטחון לסוג כזה של מפעלים שעוברים מן העולם, שהם בתעשייה שבה יש מרכיב גילי בעייתי, פריפריונאלי, ואנשים שההתמחות הספציפית שלהם היא איננה גבוהה. כאן צריך להקים רשת ביטחון שלה יהיו שותפים – בדומה למה שעשינו ב "פרי גליל", נניח, כאשר הביטוח הלאומי צריך להיות שותף בתוך העניין הזה, במימון של חלק מההוצאה, כדי להרוויח זמן. לכן, הדבר העיקרי והמרכזי כרגע זה מגבות ערד, והמרוץ כרגע הוא המרוץ ל 12 מיליון, ולא כל הגבבה שנאמרה כאן, כי עם כל הכבוד, חבל על הזמן. הרי ממה שנאמר פה אנחנו יודעים שכל זמן שבהנהגת ישראל יהיו פרזנטורים ולא מנהיגים, זה לא יכול להיות. איפה מוצאים 12 מיליון שקלים? זו השאלה המידית, כאשר צריך לשתף את כולם. מודל "פרי גליל" – יכול להיות שהוא המודל הנכון לכאן. אחר כך – אלוהים גדול, שיביאו במבה, גלידה, בוודאי – תיירות, כל מה שצריך. לכן, בואו לא נברח מהדיון – לאן הולכים מחר האנשים האלה.

אני רוצה לחזק את ידי האנשים ובמיוחד את ידי ראשי העיר, שבמחווה יפה מאד הגיעו יחד עם ראש עירית ערד. אני תמיד אומר – לדעתי הממשלה לא יודעת לעבוד בצורה מסודרת מול ראשי רשויות. ראש עיר הוא בדרך כלל האדם שיודע הכי טוב. הוא צריך לקבל את הסיוע הנכון, בצורה הנכונה, לא בגלל קשרים פוליטיים, ולא בגלל דברים מהסוג הזה. לכן נכון מה שאמר ראש עירית דימונה – לכל עיר יש את הבאר נפט שלה, תלוי המיקום שלה – תיירות, מגדלי תעסוקה, לכל אחד. אבל כדי להתמקד ולהגיע לזה הוא חייב לקבל עזרה, מהשלטון המרכזי ולא מהשלטון המקומי.

אדוני היושב ראש, אתה אמרת שצריך לעניין הזה אנשים רציניים שיעבדו בצוות. קראת לזה "תכלול". אבל כשאתה רואה איך זה מתנהל היום, כשעומד נפתלי בנט לפני יומיים בכנסת ומסביר, ובאמת – נראה שעשה מאמצים, נעשים מאמצים כאלה ואחרים כדי לראות איך לא לסגור את המפעל, או לחילופין – למצוא להם מקומות היום, לא עוד שנתיים. פתאום אנחנו מתעוררים, ושר האוצר, מהבית, מהפייסבוק, סוגר כבר עם "אסם", שילוב של איש תקשורת עם אניביות של ילד בן 10. הרי "אסם" עושה עליו סיבוב. 48 מיליון שקלים – אפשר לפתור את הבעיה הזו בכמה וכמה דקות, סוגרים את העניין. תמיד יודעים רק לקנות. שר האוצר יושב בבית, ומזיז מפעל מכאן לכאן. אתם מכירים את המשחק הזה, "מונופול"? מפטר פה 250, הולכים לאבטלה, ומעביר אותם לשם. איזה היגיון? איך מקימים דבר, איך מצילים עיר על חורבות עיר אחרת? איזה הסתכלות יש פה? איזה מבט רחב? משחק ילדים. ועוד פקידי האוצר מסכנים, צריכים לעמוד פה ולהסביר את עניין הגלידה. הוא שמע על זה בתקשורת, בכלל. מישהו בדק את זה? לא בדק.
רבותי, אין לנו הרבה מקומות פריפריים כמו ערד. המקומות האלה צריכים להיות בסדר עדיפויות של מדינת ישראל בכל ממשלה ובכל זמן. בלי סיוע, שהם יגיעו למטרה שלהם, עד שהיא לא תיהפך לעיר תיירות בינלאומית, ועד שהיא לא תגיע לפסגות שהיא יכולה להחזיק את עצמה, היא צריכה סיוע. זו לא בושה אם מסייעים למפעל שנה –שנה וחצי, כדי לא לפטר את האנשים, עד שמוצאים להם את המקום האחר. ואתם מדברים על תכניות.

ומדבר אדם שהיה ראש עיר שלקח את בני ברק שהיתה בתחתית, וניהל. במקום הזה חסרים אנשים שיודעים מה זה ביצוע.

תיירות לא יכולתי לעשות בבני ברק, אז עשיתי משרדים.

אבל תגידו - - אנשי "אלביט", אנחנו לא צריכים כסף. אנחנו צריכים הצלה, להפסיק את הבלאגן, וזהו.

אבל אתה מבין שבשביל זה צריך לבנות משטר אחר בישראל, אולי גם עם אנשים אחרים.

ממש בשבוע שעבר אישרנו מיליארד שקלים ל "אינטל" לעשר שנים בחישוב של 300 אלף שקל לעובד. כששאלתי את אנשי האוצר, שידם כל כך קפוצה איך – נשמע הרבה 300 אלף שקל לעובד, הם אמרו לי שזה לא כל כך חריג, וגם – מסתכלים על התמונה הרחבה, מה "אינטל", עם כל הפיתוח שלה, איזה סביבת עבודה זה יוצר בכל האזור. למעשה, חישוב מתמטי מראה שהמיליארד של "אינטל" לעשר שנים, על 300 אלף שקל לעובד, כשמחשבים את ה 12 מיליון שקלים על 200 העובדים של מגבות ערד, לשנתיים, מגיעים באופן פלאי ממש לאותו סכום. וגם, אותו טיעון גם תקף כאן. כי זה לא רק 200 עובדים שהם גם חשובים בפני עצמם, אלא גם כל הסביבה, וכל האווירה שזה מייצר בערד, ואת היכולת - - כן, בכדור שלג, האם זה יכניס את ערד לסחרור שלילי, שעוד מפעלים יברחו, תהיה אווירה - - אני כל הזמן אומרת, שזה כמו שיושבים בבית קפה ומלצרים מתחילים לערום את הכסאות. אתה לא מזמין אוכל, יש תחושה שעוד שניה זה מסתיים. אני חושבת שהסגירה של מגבות ערד תיתן את אותה אווירה בדיוק – שעוד שניה סוגרים את העיר, ואין מה להביא השקעות חדשות, אין מה לחשוב על תכניות ארוכות טווח.
אני כן דורשת מהמדינה שתיתן את מה שנתנה ל "אינטל". תמצאו, ביורוקרטית, איך אפשר לעשות את זה - - -

מה שהיא נתנה ל "אינטל"?

- - -

פרופורציונאלית, בחישוב מתמטי פר אדם, זה מגיע בדיוק לאותו סכום. תמצאו את ההליך הביורוקרטי שלא יהרוס את חוקי המשחק, ותצילו את מגבות ערד.

אני אוסיף משהו על דבריה של חברת הכנסת מיכל בירן. הכל כאן זו שאלה של כוונות ושל סדרי עדיפויות. מדינת ישראל, כשהיא רוצה להשקיע במשהו, היא יודעת להשקיע, וכל התרוצים של אין כסף נעלמים, ואנחנו רואים את זה בכל דבר.

לכו ליהודה ושומרון ותראו - - -

השקעה רצינית בערד היא השקעה שמביאה לשם תחבורה ציבורית רצינית ומחזקת את הקשר למרכז ולמקומות עבודה נוספים, לא רק כאלה שנמצאים בתוך העיר. השקעה רצינית בערד זו השקעה בתיירות בערד, שיש לה פוטנציאל אדיר – זה מקום מהמם עם נוף יפהפה, והיא יכולה להיות מוקד של תיירות, ולא בהשקעה גדולה כל כך. אבל תראו רק את הצביעות: קודם כל, אנחנו, בוועדת הכספים, יושבים על כל העברה תקציבית שמתרחשת. מגיעה החטיבה להתיישבות ומקבלת מאות מיליוני שקלים מכספי מדינה, ומעבירה 75% מהתקציב שלה ליהודה ושומרון במקום לחלק אותו בצורה שווה ולהעביר הרבה ממנו לדרום שזקוק לסיוע, לא פחות, אני מניחה, ממה שזקוקים ביהודה ושומרון, ואני מניחה שאפילו יותר. אבל ככה התקציב הזה מתחלק, וזו צביעות וזה שקר. כי יש כסף, את המאות מיליוני שקלים האלה שהועברו השנה, בין היתר ליהודה ושומרון, אבל גם לכל מיני עמותות ימין פוליטיות, שמסתפקות תעסוקה לחברי מפלגה של הבית היהודי היה אפשר להעביר לערד ולדימונה, והיה אפשר לשקם את הדרום ולהפוך אותו למקום הכי אטרקטיבי בארץ. זה הכל צביעות.

אוסיף עוד מילה אחת, בענין שדה בריר. מעבר לעובדה שמשרד הבריאות כבר הכריע בסוגיה ואמר שזה הולך ליצור נזק בריאותי חסר תקדים ועלול להבריח אנשים מערד לא רק בגלל מקומות עבודה, אלא בגלל שהוא יביא למקומות של סרטן, לשדה בריר יש חלופות. אפשר לכרות את הפוספטים במקומות אחרים. ה עולה קצת יותר כסף לכי"ל, אבל זה יציל את ערד. להעלים את הנושא הזה פה זה פשוט לא ייאמן. זה נושא ענק והוא יצור נזק לערד שיהיה נזק חסר תקדים. אני חושבת שהוועדה צריכה לנקוט גם בנושא הזה עמדה משמעותית.

עוד שתי דקות לאולם הבא, לדיון על כי"ל.

אדוני היושב ראש, רוצחים את ערד באיטיות. הרצח הזה הוא לא מפעל מגבות שנסגר, הדבר הזה הוא החלשה מתואמת על ערד. זו בניה של כסיף – 80 אלף אנשים שיגיעו לאזור של תל ערד. 80 אלף אנשים שיגיעו לאזור תל ערד, אוכלוסייה מוחלשת. רק לראות את נייר העמדה של ערד אתה מבין שאין עתיד במקום הזה. אין עתיד במקום הזה. אם מדברים פה על שדה בריר – ואמרו פה: אקמול לסרטן. מפעל מגבות ערד הוא אקמול לסרטן והסרטן הזה עוד מעט הולך להיות סרטן ממשי וברור. הדבר הזה חייב להוות חזון חדש לערד, שלא מחלישים אותה, שבונים בתוך ערד ומביאים אוכלוסייה חזקה וצעירה לערד. הדבר הזה הוא אפשרי. אפשר לעשות את זה יחד עם תיירות. יושב פה מר הלוי והוא יגיד כאיש ערד הוא יגיד איך זה יכול לעזור.

אנחנו מאד מאמינים בערד כעיר תיירות. אנחנו פועלים עם ראש העיר, ולוקח זמן. עוד עסקים קטנים, עוד צימרים. לערד יש חיבור עם ים המלח, בית ספר להכשרות מקצועיות, תיירות מדברית שהאירופאים בחורף צריכים. אני מקווה שיהיו החלטות בקרוב.

מה אנחנו עוד צריכים לעשות כדי לסייע לכם? אתם יכולים להעביר לנו נייר מה אתם צריכים?

אני מאד מעריך אותך, אתה איש ביצוע, אבל מה זה עוזר לי אם במשרד האוצר מקצים כסף, מבזבזים כספים, מדברים על מע"מ אפס, זורקים על הדברים האלה, ובסוף אתה בא אלי ואתה אומר לי – אין כסף. זאת הבעיה.

יש לי המון דברים שכתבתי, מדברים פה המון על תעשייה ואני רוצה לדבר על עשייה. מדברים פה על הדרום כעל משהו שנתפס כמפעלים-פועלים. זה לא הסיפור של הדרום. הדרום הוא יותר מורכב. הגענו לפני שלוש שנים לערד. לאשתי ולי יש מלון בוטיק מאד מצליח ואני רוצה להגיד לכם שהפוטנציאל של הדברים האלה הוא אדיר. אדוני היושב ראש, אם אמרה פה חברת הכנסת שמדובר על 300 אלף שקל למשרה, אני אומר פה סביב השולחן הזה: עשינו את החשבונות. אני לא יודע אם 30 אלף או 40 אלף למשרדה, אנחנו מכניסים לעיר משרה שהיא בת קיימא, לא שננצל את משאבי הטבע שלנו תוך 30 שנה ואז נהיה נטושים, ושהיא תפרנס את כלכלת העיר ככלכלה מקומית. על כל משרה כזו ייכנס לכלכלה המקומית פי 5 או 6 כסף מאשר במפעלים. גם מפעלים, בסדר. גם בנושא של התיירות. עשייה. אנחנו רוצים לעשות, רוצים לעבוד, ויודעים לעשות לעצמנו. רק אל תהרגו אותנו עם הסרטן הזה.

דיברו פה הרבה על כך שדרושה מדיניות והבנה מה זה "ספר" לעומת גרעין. אני שונא את המילה "פריפריה", היא משפילה. אנחנו בערד, כמו בכל מקום אחר בספר כלשהו, משלמים קנס מרחק. נחמן שי דיבר על 10 מיליון דולר או שקלים של צינור. דב ליטבינוף דיבר על ארנונה, האוצר דיבר על כלים רחביים. כל מה שצריך זה שמדינת ישראל תתעשת, תאמוד את קנס המרחק ותפתח את הכלים בני הקיימא לשלם את קנס המרחק. לא הקלת ארנונה בתוואי יורד, שאין תוואי יורד לקנס המרחק. קנס המרחק הוא דבר שמדינת ישראל צריכה לפצות עליו, אם היא רוצה שאנשים יגורו בספר ולא במגדל אחד בתל אביב.

אני מסכם. אני מסתכל פה על העובדים – עליך, מר גורדון, על זוהיר, על כל האנשים כאן. אני מסתכל קדימה כי גם מגבות ערד יכול להיות מפעל בר קיימא אם יעשו כמה פעולות פשוטות לגבי המחירים. דבר ראשון, אני קורא לראש הממשלה כבר שנה: תחליט על משרד אחד, על איש אחד שיסיע את הגז, ויהיה אחראי בלעדי לנושא. אתה, כי שנה שלמה אני מסתובב אצל שר התחבורה ושר האנרגיה. תחליט, ואם אנחנו יודעים שתוך שנה וחצי יש צינור, ובמקביל אנחנו מפקחים על המונופול, מגבות ערד הם רנטביליים. אם אתה במקום זה תמנה ועדה זה קשקוש, וביטון כבר היה בקשקוש הזה המון שנים
דבר שני, לגבי התיירות. אני לא מאמין שיקרה משהו אם לא תקבלו תקציבים, כי אם כל הכבוד למשרד התיירות, הוא לא מקבל תקציבים. אני אוהב את עוזי לנדאו, אפילו שאנחנו בדעות שונות. אתם לא מקבלים כסף, אז מה זה משנה תכניות? לשר הכלכלה – אתה האחראי על התעשייה והמסחר. אני פונה אליך ודורש תשובות מידיות לנושאים שעלו בעניין. האם אנחנו עושים את מגבות ערד, מה זה הסיפור הזה עם "אסם"? אתה לא יודע מזה. שר האוצר כבר הצהיר, ואתה לא יודע מזה. אני רוצה שהאנשים האלה יקבלו תשובה כדי שהם יעסיקו אותם, כי אם לא יעסיקו אותם, ערד הזו תתפורר לחלוטין אני, אישית, לא ועדת משנה, הולך לעקוב אחרי העניין הזה.
נעבוד יחד ואני מקווה שנוכל לעזור. תודה רבה. אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:40>