PAGE
2
הוועדה המיוחדת למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

03/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 24>
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול
יום שני, י' בחשון התשע"ה (03 בנובמבר 2014), שעה 13:00

<ספורט ככלי ומענה לפתרון בעיית הסמים והאלכוהול>

חברי הוועדה: >
מוחמד ברכה – היו"ר

>
יאיר גלר - מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

עדי חביב - לשכה משפטית, המשרד לביטחון פנים

אתי כהנא - עו"ד, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, המשרד לביטחון פנים

קרן רוט איטח - ממונה על מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

מנחם דרוקר - מפקח על הספורט במינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

חרמונה פרלמוטר - מפקחת על הייעוץ במינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

אלינוי דרויש - משרד החינוך

דודו מלכא - סגן ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

רות דיין מדר - עו"ד, מנהלת מחלקת חברה, ממונה ספורט, מרכז השלטון המקומי

מאיר גרוס - מנהל תכנית "עוגן לחיים צופי-ים"

אייל גבע - "עוגן לחיים צופי-ים"

נדב דגן - "מפעלות חינוך וחברה"

רון ליברמן - לוביסט (כהן רימון כהן), מייצג את הוועד האולימפי

בת שבע פנחסוב

יעל, חבר המתרגמים
<ספורט ככלי ומענה לפתרון בעיית הסמים והאלכוהול>

צהריים טובים לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

אנחנו מקיימים היום ישיבה של הועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול. נושא הדיון: ספורט ככלי ומענה לבעיית הסמים והאלכוהול. ישנה פעילות ענפה למניעה בשימוש בסמים ובאלכוהול. במסגרת הטיפול הכולל מסתייעים בספורט ככלי למניעת זליגה לכיוון השימוש בסמים וככלי כדי להוציא אנשים שנקלעו לסמים ולאלכוהוליזם.

כפי שציינתי, נושא הדיון הוא הספורט ככלי ומענה לפתרון בעיית הסמים והאלכוהול. אני מברך את הנוכחים, אני מברך את הצופים בבית שעוקבים אחרי הדיון שלדעתי הוא חשוב מאוד, מטבע הדברים הוא לא סוער. הדיונים כאן בוועדה הם בדרך כלל דיונים בקונצנזוס וכמעט ולא תמצא מחלוקות בין נבחרי הציבור סביב הנושא, כולם רוצים לדחוף קדימה את המאבק בנגע הסמים והאלכוהול.

אני מציע שנשמע תחילה את הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, על התכניות שיש לה. יש לי כאן מסמכים חשובים, אבל כדאי שהם יציגו את הדברים ולאחר מכן נתקדם בדיון. בבקשה מר יאיר גלר.

תודה רבה ליושב ראש, שלום לכל המשתתפים, אני מודה לך על קיום הישיבה הזאת. הדיון הזה חשוב ביותר, משום שספורט מהווה כלי ומכשיר מרכזי בכל הווייתו של האדם הצעיר. אנחנו מנסים בכל דרך אפשרית למנוע את צריכתם של אותם חומרים מסוכנים ומסכנים, הסמים והאלכוהול הם כמובן הבולטים שבהם. היותו של הספורט לא רק מכשיר לשעות הפנאי אלא גם מכשיר חינוכי, חברתי, מניעתי ממעלה ראשונה מהווה תרומה מאוד נכבדה למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול.
אנחנו מחפשים חדשות לבקרים אלטרנטיבות, שלמעשה חלקן קיימות בספורט, חלקן בפעילויות אחרות. אין ספק שלחלק גדול מאוכלוסייה אותה אלטרנטיבה של פעילות ספורטיבית בהחלט מהווה משקל כבד מאוד במניעה. ההצלחות, ההצלחות המוכחות, אני חושב שהן רבות מאוד ועל חלקן אנחנו נדבר פה.

אנחנו יודעים שסמים ואלכוהול, מקור הצריכה שלהם נובעים מסקרנות, משעמום ומלחץ חברתי, אלו שלושת המרכיבים המרכזיים. אנחנו גם יודעים שכל מי שעוסק בספורט לא רק משפיע על הפעילות ועל הוויית חייו הפרטית, אלא גם על המשפחה שלו משום שילד ואדם צעיר בפרט, אנחנו יודעים עד כמה הוא משפיע על ההורים שלו, על האחים, האחיות ועל החברים שלו, הוא גם מאוד משפיע במעגלים בהם הוא פועל בחינוך הפורמאלי ובחינוך הבלתי פורמאלי. על כן, המשמעות היא מאוד מאוד חשובה. אנחנו יודעים שהספורט מהווה סוג של מכשיר שפורק ממתחים, שפורק לחצים ובהרבה מאוד ניסיונות המשפיעים לכיוונים שליליים כמובן. השחרור מכעסים, אותם פעמים שמובילים לשימוש בסמים, בעניין הזה בהחלט מאוד מסייעים דרך הספורט. הנושא הנוסף הוא כמובן חיזוק האישיות. ההעצמה אישית, אותם מושגים שהם קריטיים, להם הספורט מקנה את אותו ביטחון עצמי, את אותה יכולת להתמודד עם כישלונות וכמובן לחוות הצלחות, אבל כמובן להתמודד עם כישלונות, לא ללכת למקומות שלכאורה קל ללכת לפינות אפלות לשימוש בסמים או שימוש לא אחראי באלכוהול.

כאשר אנחנו מדברים על ספורט, אנחנו מדברים על היקפים מאוד משמעותיים, אנחנו מדברים הן על נוער נורמטיבי והן על נוער בסיכון וברמת פעילות כזאת או אחרת גם לאנשים או בפרט על בני נוער שיכולים להתקרב למעגלים של שימוש בסמים ושימוש מופרז באלכוהול. למעשה זה נותן מענה לכלל האוכלוסייה. אנחנו גם יודעים שעל מנת לבצע את המהלכים האלה בפעילות הספורטיבית בצורה האופטימאלית, בצורה אפקטיבית, הרי זה לא רק הפעילות הספורטיבית, זה לא רק המדריך הספורטיבי, זה לא רק הפעילות הספורטיבית עצמה, אלא יש לכך פעילות חינוכית, חברתית נלוות. אנחנו מכשירים הרבה מאוד מדריכים, הרבה מאוד אנשי מקצוע בין אם אלו אנשים שלנו ובין אם אלו אנשים שפועלים דרך ארגונים אחרים. אנחנו יודעים שאנחנו עושים את זה לאורך כל השנה. אנחנו לא משאירים פרקי זמן בהם אין סוג של פיקוח מקצועי. אנחנו עושים את זה דרך העברת ידע, מידע וכמובן חשיפה, לא הפחדה, אלא חשיפה לנזקים ולסכנות אפשרויות. אנחנו גם יודעים שאנחנו בודקים את העמדות, אנחנו משתדלים לבצע את התשאול הזה דרך שאלונים פרטניים ודרך עבודות קבוצתיות. אנחנו בסופו של דבר נותנים מספיק כלים לאותם בני נוער ולאותם מבוגרים כדי שתהייה להם היכולת והעוצמה האישית לסרב להצעות, לפעמים של החברים שלהם - - -

מר גלר, אתם עושים את זה רוחבי או ממוקד? כלומר, אתם מזהים קבוצות שצריכות תשומת לב מיוחדת?

גם וגם. זו שאלה טובה מאוד, אנחנו כמובן מדברים על כלל האוכלוסייה, אבל במיקוד אנחנו בהחלט מזהים קבוצות של נוער בסיכון, זה יכול להיות בפנימיות וזה יכול להיות במסגרות חינוכיות אחרות, זה יכול להיות נוער נושר. אנחנו משתדלים להגיע לכל אדם שיש לו חשש שהוא ישתמש באותן קבוצות ושם אנחנו משקיעים כמובן משאבים הרבה יותר גבוהים. אנחנו גם יודעים שזה קשור לחיים בריאים. אנחנו יודעים שכל הנושא של תפיסת הבריאות של מדינת ישראל ושל מערכת החינוך הפורמאלית, בהמשך תדבר חברתי כאן ממשרד החינוך, אנחנו יודעים שכל הנושא של חיים בריאים וכישורי חיים להם יש הקשר מאוד מאוד משמעותי לנושא של שימוש בסמים ובאלכוהול. אנחנו מחפשים כמובן את התמיכות הקבוצתיות, זה גם כן עונה. אנחנו יודעים שאחד מסייע לשני במיוחד בצפי של משבר או משבר וכאן אנחנו יודעים עד כמה התמיכה הקבוצתית תבוא לידי ביטוי. כאמור, אנחנו נותנים לו את היכולות להתמודד עם אתגרים וכישלונות.

לשאלתך בנושא ההיקפים, הרשות כמובן פרוסה היום ב-130 רשויות מקומיות ברחבי הארץ. כלל אנשינו, המתאמים, הרכזים ואנשי המקצוע יחד עם משרד הרווחה, יחד עם משרד החינוך מקבלים את ההכשרות, מקבלים את ההנחיות, מקבלים את ההנחיות המקצועיות המתאימות. אנחנו יודעים שכאן המילה שותפות היא מילה קריטית. בסך הכול משרדי הממשלה הרלוונטיים והארגונים, כולם כאן חייבים להיות שותפים לאותה משימה. אנחנו גם יודעים שאנחנו מדברים על גילאים די נרחבים. אנחנו מתחילים כמובן בגיל מאוד צעיר, כיתות ד', ה' ו' ועד תיכון. השנה צירפנו גם את השירות הלאומי וגם את השירות האזרחי, את אותם מתנדבים שפועלים היום בקרב הרשות – היום אנחנו מדברים על כ-300 מתנדבים שפועלים היום. אנחנו מנחים אותם לעיסוק ספורטיבי, שוב, מתוך אותם כיוונים שאנחנו רוצים להגיע אליהם. אנחנו מתכוונים להרחיב את הפעילות בשנה הבאה בשיעור של כ- 50% באותן קבוצות של "כן לספורט לא לסמים" שהן ממומנות בצורה משמעותית. המתאימים שלנו כמובן יונחו בכל הרשויות בהן הם מתפקדים לעסוק בפעילות הזאת.
אם אסכם, בסך הכול אנחנו רואים בחיוב רב את כל הפעילות הספורטיבית. זה הרבה מעבר למילה 'ספורט'. יש כאן פעילות חינוכית מאוד מאוד ענפה שאפשר לנצל אותה לצרכי המניעה. אנחנו יודעים שהמניעה עומדת בראש מעיינינו, שם אנחנו משקיעים את מרב המשאבים. מה שהצלחת לנחיל לילד בגיל עשר, אחת עשרה, שתיים עשרה מונע אחר כך את אותן בעיות שלצערנו אנחנו מתמודדים איתן. כמובן שזה חוסך הרבה מאוד משאבים למדינה. בסך הכול הפעילות הזאת היא מאוד מאוד חיובית. אנחנו נמשיך ונעצים אותה עד כמה שרק ניתן.

אתם משתמשים גם בספורט כחלק מתהליך הגמילה?

חד-משמעי. בכל הקהילות הטיפוליות ובכל הרשויות, זה יכול להיות מרכז יום כזה או אחר של התערבויות קצרות או התערבויות בבית, אנחנו ממליצים לכל המטופלים. אנחנו עושים את זה גם דרך מערכת הבריאות. היום אנחנו עובדים עם רופא המשפחה ועם רופאים מתמחים אחרים ואנחנו מבקשים מהם להנחות את אותם הפונים אליהם. אמרנו גם שדרך מרכזי היום והקהילות הטיפוליות בכלל להמליץ לעסוק בפעילויות הספורט. אנחנו רואים את זה כמכשיר והייתי אומר אפילו - - -

מלבד העצה, יש מסגרת שאתם יכולים לקלוט אנשים? למשל אנשים שמגיעים מהרווחה.

כן, כאן הנושא הוא משותף. האנשים שלנו ברשויות המקומיות מפעילים ביחד עם משרד הרווחה, יחד עם משרד החינוך ויחד עם משרד הבריאות את אותן קבוצות ואנחנו מזהים את אותם נערים ונערות שאליהם אנחנו בעיקר רוצים להגיע.

כפי שיאיר אמר אני אתייחס לנושא של ספורט בהקשר לקידום אורח חיים בריא. המשרד יצא לפני כשלוש שנים עם תכנית שמעודדת פיתוח אורח חיים בריא בדגש על פעילות ספורטיבית ועל תזונה נכונה, זאת מתוך הבנה שבתוך גוף בריא מתפתחת גם נפש בריאה ויש סיכוי לפחות התנהגויות סיכון. אנחנו מסתכלים על הספורט כעוד משאב שמפתח חוסן ומתפתח יכולות התמודדות.

אני יכולה לציין שבבתי הספר, בהרבה פעמים, ההשתתפות של נער או נערה בתוך קבוצות ספורטיביות מהווה איזה עוגן ואיזה מקום של חבל הצלה לאותו נער. הקשר שנוצר בין בית הספר לבין מדריך הספורט יכול להביא לשינוי התנהגות של אותו נער או נערה.

בשנה האחרונה אנחנו מתחילים בפיילוט של תכנית "אבות עם בנים" בשיתוף פעולה של מינהל חברה ונוער בתוך הרשויות המקומיות, בעשרה ישובים. התכנית נקראת כאמור "אבות ובנים" שמטרתה לעודד פעילות ספורטיבית, כדורגל בקרב בנים ואבות. אבות ובנים מוזמנים למשחקי כדורגל שהבנים מאותרים כילדים שהם על הרצף הסיכון.

בנוסף לזה, כפי שיאיר ציין, יש את התכנית "כן לספורט לא לסמים" – תכנית שמפועלת בחינוך ההתיישבותי. נמצאים כאן חבריי ממינהל החינוך ההתיישבותי שיתייחסו יותר לתכנית הזאת.

בבקשה מנחם דרוקר, תציג את עצמך, אתה חדש בוועדה.

שלום. אני המפקח על הספורט בפנימיות במינהל לחינוך התיישבותי. לפני שלוש שנים בשיתוף פעולה עם הרשות התחלנו בפיילוט בכפרי הנוער בנושא של "כן לספורט לא לסמים", כפרויקט בחמישה כפרי נוער. בפרויקט הזה השתמשנו בערכה שהכינה הרשות. הפרויקט הזה נחל הצלחה אדירה בשנה הראשונה, כל חמשת הכפרים המשיכו גם לשנה השנייה. יש לי כאן משובים נהדרים - - -

למה הגעתם למסקנה שצריך להפעיל את התכנית, בגלל שזיהיתם שיש זליגה לכיוון של סמים, או שזה עניין ערכי?

אנחנו טיפלנו בעיקר בילדים שאין להם שום קשר לסמים, אין להם קשר לסמים. ילדים בכיתות יותר נמוכות, בעיקר ילדים שבאמת לא משתמשים ולא עוסקים וגם לא עוסקים באלכוהול. המוטו של התכנית הזאת היה לקחת קבוצה נבחרת ולתת להם גאוות יחידה במסגרת הפנימייה, להפעיל איזה ענף ספורט שהם יבחרו. אנחנו נתנו להם בחירה חופשית שהם במשך שנה שלמה במפגש של פעם בשבוע עם הפעלה של מאמן מומחה בענף הספורט. לאחר מכן יש שיחה עם עובדת סוציאלית או יועצת מתוך הכפר שנותנת במה לשיחה על פי הערכה שהם בנו. זו ערכה מאוד טובה ומאוד מוצלחת. באמת זה עבד יפה. בשנה השנייה נכנסו לפיילוט הזה עשרה כפרי נוער. בשנה השלישית זה קפץ לשמונה עשר. בשנה האחרונה לא היה כלום.

למה?

כי היה איזו נתק של כספים, תקצוב. הרשות מתקצבת 50% מהעלות. יש matching של הכפר בשיעור של 25% מהעלות ו- 25% נותן המינהל, המשרד. בשנה האחרונה זה לא עבד.

איפה התקלה?

למרות שזה לא עבד בשישה או שבעה - -

זה עבד בחלק גדול.

במימון מלא של המשרד ושל הכפר.

מי לא מילא את חלקו?

הרשות.

אני רק רוצה לבקש. אנחנו עשינו את שלנו, נתנו את כל מה שאפשר, אנחנו נשמח שהרשות תשתתף. אני אומר שזה לא בגלל שהרשות לא רצתה לתת, היו שם בעיות פרוצדוראליות, אני לא רוצה להיכנס לזה. הבעיה היא שלהם, אני לא יודע מה היה שם, היו שם חילופי תפקידים.

אין שום קשר. אני אסביר.

תסביר. אני לא יודע, אני לא כל כך מעורה בדברים הפרוצדוראליים האלה. מתוך ניסיון שזה עבד, זה עבד נהדר והמשובים היו נהדרים וכל כפר נוער רצה להמשיך. ענפי הספורט היו מגוונים ביותר, זה לא רק כדורגל. זה קרטה, האבקות ואפילו פעילות של משיכת חבל. בכל הדברים האלה לקחו קבוצה, בנו אותה כקבוצה יחידה עם גאוות יחידה למקום שלה, נתנו לה פעם בשבוע את הזמן שלה – זה עבד פנטסטי.

התכניות האלה, השאלה מוצגת לכולם גם לרשות ולגם למשרד החינוך, האם אנחנו מחפשים את המטבע מתחת לאור? זאת אומרת שאנחנו מקיימים תכניות כאלה איפה שיש אפשרות להקים, לא איפה שצריך להקים. יכול להיות שיש מקומות נדחים שחווים מצוקה ואפשרות להתדרדרות לכיוון של סמים ששם אף אחד שם לא יכול לקחת את הפרויקט לידיים. למשל כמה כפרי נוער יש להם את המשאבים, את היכולת, האם אנחנו שמים את הכסף במקום הנכון?

קודם כל מילה אחת - - -

יש כאן "פינג-פונג". אציג את עצמי, שמי דודו מלכא - - -

תציג את עצמך כשאתן לך את רשות הדיבור. יאיר יסיים ואחר כך אתה תדבר.

הרשות מגדילה גם בשנת 2015. יש כוונה להגדיל משמעותית את היקף הקבוצות. יחד עם זאת, אנחנו פועלים לאו דווקא ברמה של תקצוב כל קבוצה וקבוצה. כלומר, לאחר שאנחנו מניעים את אותה יוזמה, עם אותה תכנית. אנחנו צפינו שהשנה המינהל ייקח על עצמו את כלל התקצוב. לצערנו זה לא קרה ואנחנו בשנת 2015 נצטרף שוב לחזור לרמה אופטימאלית של סיוע. כלומר, מעבר לייזום וליווי של מספר שנים הרשות לא יכולה לעשות רק את אותו דבר, אלא אנחנו רוצים לפתח תכניות חדשות. כפי שאתה אומר אדוני היושב ראש, אנחנו רוצים להגיע למקומות חדשים. אם אנחנו רוצים להכניס עוד עשרים וחמש קבוצות חדשות שזה לא קיים בכלל, בסופו של דבר אתה צריך לקבוע את התעדוף. אנו ציפינו וקיווינו שזה יתוקצב במלואו על ידי הכפרים, על ידי המינהל בעצמו. לצערי זה לא קרה במלואו, זה קרה רק בחלקו. אנחנו נצטרך לשבת לקראת 2015 ולמצוא, כאמור, את אותה דרך שכן תוביל - - -

אגב, איך אתם מופעים בתקציב החדש?

כרגע אנחנו כמובן עדיין חסרים משום שהשנה מעבר לתקציב נהנו מכניסה של כספים קואליציוניים מאוד משמעותיים. מאחר ועדיין אין סיכום לעניין הזה, אז כרגע אנחנו כמובן חסרים - - -

בבסיס התקציב יש עלייה?

לא. זה זהה לחלוטין. על מנת לקיים את הפעילות של 2014 אנחנו זקוקים לאותה תוספת כפי שנהנו השנה מהכספים שניתנו לנו חברי כנסת ישראל.

בעצם אתה אומר שאי תקצוב הפרויקט, אתם הנחתם שהם יסמכו על עצמם, אבל האם נוצרו במקביל מקומות אחרים שאפשר לפתח?

בהחלט. לשם אנחנו מכוונים בשנת 2015. יחד עם זאת לא נזניח, נשב וננסה לפתור את הבעיה על מנת שבאותם מקומות בהם זה פעל לא יחסר הכסף.

זה לא צריך להיות כמו שמיכה קצרה, אם אתה נותן להם אז הרגליים של האחר נחשפות ואם אתה מכסה את הרגליים אז הראש שלהם נחשף.

אתה יודע שבכל תקציב סופו - - -

אני יודע, אבל לפחות פרויקט קיים.

לא, חס ושלום, להפך, אנחנו מגדילים אותו. אני אומר שרצינו מקום שלכאורה הוא מקום יותר חזק יממן ואנחנו נוכל לעבור למקומות חלשים אליהם כיוונו.

תודה. בבקשה אדוני.

תודה. אני סגן ראש מינהל הספורט. אני עוסק בספורט הישגי. חשבתי שהדיון, למרות שיש לי מה להגיד בנושא הזה, חשבתי שהדיון הוא שימוש בחומרים אסורים, מה שנקרא סמים, אבל אני מבין שזה לא הדיון.
קודם כל אני אגיד מה אנחנו עושים במשרד שלנו ולאחר מכן אני אגיד - - -

זה לא כדי לבדוק שימוש בסמים בספורט על מנת לשפר הישגים ספורטיביים, אלא שימוש בספורט על מנת למנוע שימוש סמים.

אני הולך לכיוון הזה. שמתי נקודה על מה שחשבתי. כעת אני אדבר על נושא הדיון. קודם כל אני אסביר מה זה מבחינתו ספורט. אנחנו מקיימים פעילות ספורטיבית. עסקתי בזה כשהייתי מפקח משרד החינוך לפני עשרים שנה, היה לנו קשר עם הרשות למניעה בשימוש בסמים. אין קשר יותר ועכשיו יש מקום לחבר דברים.

אגיד מה אנחנו עושים. יש לנו תכנית מאוד מקיפה של 3,000 קבוצות חדשות. אנחנו מקיימים פעילות בפריפריה ובאוכלוסיות החלשות, ובמיוחד במגזר הערבי. 3,000 הקבוצות האלה ממומנות. אנחנו קוראים לזה 'פרחי ספורט' בגילאים של 8 עד 12. יש הקמה של קבוצות חדשות, מה שלא היה קיים עד עכשיו. המימון הוא כמעט מלא. ההשתתפות שאנחנו מצפים מהילדים ומאוכלוסיות חלשות עומד על 50 שקל לחודש. הפעילות היא עם הדרכה פעמיים בשבוע. בנוסף ל- 275 מיליון שקל לחמש שנים יש תקציב חדש נוסף בסכום של 96 מיליון שקל לשלוש שנים. כלומר, 32 מיליון כל שנה לצורך הקמת קבוצות חדשות לגילאי 13 עד 18.

אסביר כעת מה מבחינתו הוא ספורט. מדברים כאן על ספורט, אני בוגר פנימייה ואני יודע מה זה להיות בחוג של פנימייה. ספורט עד גיל 12-13, הילדים גם בלי התכנית שלנו הולכים לחוגים ומשתתפים. בדרך כלל אנחנו לא צריכים להאיץ בילד בגיל בית ספר היסודי להגיע לחוגי ספורט, האימא שלו רושמת אותו לחוג כזה או אחר. לצערנו מגיל 13 ומעלה כבר לא נמצאים בפעילות ספורטיבית. הפעילות שאנחנו מכוונים היא להיות באגודת ספורט.
כאן נתנו דוגמה של משיכת חבל, קרטה וכדומה. בכדי להיות בספורט צריך להיות שייך לקבוצה. קבוצה שייכת לאגודת ספורט ואגודת ספורט עובדת תחת איגוד ספורט ומתאמנים לפחות שלוש פעמים בשבוע ויש מחויבות. זו לא פעילות של פנימייה, גם אני בוגר, שעושים ספורט מדי פעם כשהמדריך בא אז עושים פעילות ספורטיבית. לכן אני חושב שאם היה חיבור של כוחות, אם היינו לוקחים מהתקציב שיש כאן לטובת הנושא הזה ואת התקציב שאנחנו שמים היינו מגדילים יותר את מספר הקבוצות. לא מספיק 3,000 קבוצות שציינתי ולא מספיק קבוצות שאנחנו רוצים להקים לגילאי 13 עד 18. זה לא מספיק.

אדוני היושב ראש אציג לך סטטיסטיקה. הסטטיסטיקה אומרת שבסך הכול 40 אלף בני נוער רשומים באגודות ספורט, זה מתוך כשני מיליון בני נוער בבתי ספר. בסך הכול 40 אלף בני נוער למשל ששייכים ל'בני סחנין' או ל'נצרת' או ל'קריית שמונה'. אנחנו רוצים להגיע למצב שתוך חמש שנים יהיו 80 אלף. אני בטוח שאם היינו מאחדים כוחות היינו מגיעים ל- 100 אלף וגם ליותר.

איך אתה תכפיל את המספר?

אמרתי קודם, 32 מיליון, אם היינו מכפילים את הסכום הזה בעזרת האנשים שיושבים כאן, אני מניח שהחיבור הכוחות האלה היה מניב תוצאות. לנו יש קשר עם כל מנהל מחלקה לספורט, למינהל הספורט יש שגריר ברשות המקומית שהוא מנהל מחלקת הספורט. הוא מקים את הקבוצות האלה, הוא רושם אותן באיגוד. אנחנו הקמנו מערך מאוד מפותח כדי לרשום את הילדים האלה. זה לא 'אני עושה חוג'. צריך לרשום אותו עם תעודת זהות עם שמות של המשתתפים ולדאוג שזה נעשה איכותי. אנחנו הולכים בתכנית הזאת להשביח את כוח האימון, כלומר לתת להם השתלמויות וגם שהקבוצות תהיינה קטנות ולא 30-40 ילד בקבוצה, שתהייה קבוצה שלא יותר מ- 15 ילדים. בקיצור, זאת תכנית שנקראת 'פרחי ספורט' ביוזמתה של השרה לימור לבנת יחד עם הטוטו. תכנית לאומית. אני חושב שזה המקום ליצור את החיבורים האלה. לא סתם נתתי דוגמה שלפני 20 שנה הייתי מפקח משרד החינוך, לא היושב ראש ולא המנכ"ל הנמצאים כאן אלה הקודמים. אני חושב שזו הזדמנות. אני נכנסתי לישיבה הזאת באקראי. לדעתי זו הזדמנות לעשות את זה.

תודה לך מר מלכא. בבקשה רות.

נדבר על מדיניות. היה משרד חינוך, ספורט ומדע ומאז עם ניתוק של החינוך מספורט ומדע נוצר נתק בין משרד החינוך לבין משרד הספורט. הרשות מדברת עם משרדי החינוך הורווחה ובעצם משרד הספורט הוא זה שבפועל מרכז את תחום הספורט בארץ. באופן טבעי היה צריך לשבת איתו, לשבת ולבחון את המשאבים שלו ולשתף פעולה עם מנהלי מחלקות הספורט ברשויות המקומיות. מנהלי המחלקות שמכירים את הילדים ויושבים בצוותים משותפים עם מנהלי מחלקות הרווחה. לשבת עם מנהלי תכניות לילדים ונוער בסיכון ועם המתאמים של הרשות למלחמה בסמים ברשות המקומית. יותר נכון להקים וועדת היגוי בתוך הרשות המקומית כדי לראות את הצרכים.

כתוצאה מהניתוק בין משרד החינוך למשרד התרבות והספורט לא מקימים אולמות ספורט ברשויות המקומיות. אלא יש רק פרוגרמה שכתוב שכאן צריך להיבנות אולם ספורט, אבל משרד החינוך לא מתקצב כי הספורט לא באחריותו. גם למשרד הספורט אין תקציב לבנות אולמות ספורט ובבתי הספר הרגילים במדינת ישראל אולמות ספורט לא נבנים. המועצה להימורים בספורט מתקצבת בניית אולמות ואצטדיונים וכדומה, אבל הרשות המקומית צריכה לתת .matching מאיפה היא תיתן אותו? ככל שהיא רשות חלשה יותר אין לה אפשרות לתת matching. אז כל הדברים היפים והנפלאים שמנכ"ל הרשות אמר ומשרד החינוך אמר על החשיבות של ספורט למניעת אלימות, למניעת התנהגות עבריינית וצריכת סמים בעצם לא מתקיימת. דווקא ברשות החלשות ביותר שאנחנו צריכים את העזרה שם אין.

אני באמת קוראת למשרד החינוך שיושב בתכנית הלאומית של 'פרחי ספורט' לעבוד בשיתוף פעולה ולראות איך אפשר לרתום גם את הרשות הלאומית ולהשתמש בתכנים ובמתודות שלה על מנת למנוע התנהגויות סיכון. צריך רק להיות בקשר כי יש 371 מיליון שקל לחמש שנים, זה תקציב של 150 מיליון של מפעל הפיס ושל המועצה להימורים בספורט ועוד קצת של האוצר, כדי לעשות את השינוי המשמעותי הזה. צריך לרתום את הילדים לעניין הזה.

>
אנחנו רוצים להציג תכנית, אני חושב שהיא ייחודית, תכנית מניעה שנקראת "עוגן לחיים" שמיועדת לנוער במצבי סיכון.

מי זה אנחנו?

אני מאיר גרוס, ב"עוגן לחיים" אני מרכז את נושא המניעה ונושא צרכים מיוחדים נמצא כאן אייל עובד סוציאלי של התכנית הזאת.

ברשותכם אנחנו נציג את התכנית. כפי שאמרתי זוהי תכנית מניעה חינוכית ימית שמיועדת לבני נוער בסיכון בגילאי 12-18. כשאני מדבר על בני נוער בסיכון הכוונה לבני נוער שבחלקם הם ילדים להורים שמשתמשים בסמים, חלקם גרים באזורי מצוקה שהסמים שם מאוד זמינים, חלק מהם אפילו משמשים כבלדרים ואחרים חשופים בכל מקום לנושא הזה. כשאנחנו מדברים על סמים כמובן אנחנו מדברים גם על אלכוהול. לדעתי היום הוא אחת הבעיות הקשות בקרב בני נוער.
התכנית שלנו, התכנית הימית שפועלת בחופי ים בעצם מציעה פעילות ימית לאותם בני נוער. זו תכנית שפועלת לאורך שנה שלמה. בני הנוער נפגשים אחת לשבוע בשבטי צופי ים ומתנ"סים בתחום של שייט. בעצם השייט מדבר או עונה על כל אותן מטרות שיאיר הזכיר קודם. אנחנו עובדים על הנושא של עבודה קבוצתית והתמודדות במצבי לחץ, דימוי עצמי וכדומה וכדומה. למי שמכיר את "צופי ים", "צופי ים" לדעתי זו אחת התנועות שבני נוער שמגיעים אליה הם בני נוער שרוצים להתנסות בספורט הזה. רובם משלמים לא מעט כסף. פה אנחנו נותנים לאותם בני נוער בסיכון הזדמנות להתנסות בספורט הזה.

הזכירו כאן את הנושא של הבריאות, אנחנו ביצענו לאחרונה יחד עם הרשות ואוניברסיטת חיפה, בית הספר לבריאות הציבור, מחקר שבדק את התכנית שלנו. התכנית פועלת כבר שמונה עשרה שנים. היא התחילה כתכנית מניעה בעיריית תל אביב "כן לספורט לא לסמים". בעשר השנים האחרונות היא הורחבה ופותחה ופועלת ברחבי הארץ. לאחרונה ממצאי המחקר פרסמו. אייל מיד יציג אותם. אני אבקש להוסיף עוד מילה אחת על אוכלוסיית היעד. אנחנו עובדים עם כל המגזרים. בתכנית משתתפים בני נוער יהודים וערבים וחרדים ולא חרדים, דתיים וכמובן החבר'ה שבאים מהשכונות. אני לא יודע אם אתם מכירים את פרויקט 'שחף" – תכנית מיוחדת של המשרד לביטחון פנים שעובד עם משתפי הפעולה. היום יש לנו לא מעט קבוצות של אותם ילדים גם ביפו, גם בעכו, רמלה ומקומות אחרים.

בגדול, המטרה היא לצמצם את גורמי הסיכון ולהגביר את גורמי ההגנה. בעצם זוהי המטרה הייחודית של התכנית. היום משתתפים בתכנית כ- 300 בני נוער. בעבר היו יותר. אנחנו מאוד מקווים שגם נצליח להרחיב, כלומר לאותם מספרים מהעבר של 500 ו- 600, כמובן שהכול תלוי תקציבים.

אייל יספר יותר על ערך התכנית.

נספר על הערך הייחודי שמציע הים לאותו נער בסיכון שמגיע אליו. הים בעצם מציע סביבה שהיא סביבה ייחודית. בים אותו חניך, אותו נער בסיכון קודם כל צריך להתמודד עם עצמו, הוא צריך להתמודד עם הטבע, הוא צריך להתמודד עם הטלטולים והגלים בתוך מקום שאין לצאת ואין לאן לברוח ואין לאן להעלם. בסירה קטנה הוא צריך להתמודד עם הגלים והוא צריך להתמודד עם חברי הקבוצה וצריך עוד להתמודד עם מפקד הסירה, עם סמכות, עם משמעת, עם כללים וחוקים שהם כללי בטיחות וחיים.
אני יכול לצטט ציטוטים של חניכים שאמרו במחקר שלנו בנושא מה הים נתן לחיים שלהם, לדוגמה: "ימי ראשון בפעילות עוזרים לי להירגע כל השבוע" "הפעילות עזרה בבית ספר" "זה נתן לחשוב ולהירגע" "הים מרגיע את הבנאדם". הדימויים שנתנו לנו על הים: "אל תלחמו, אל תלחמו באנשים כי זה כמו ים ושובר גלים, בסוף אתם מתנגשים וזה מתנפץ, עדיף לקחת חלק וזהו" "מאז שנכנסתי ל'צופי-ים' אני לא זוכר כבר שנה את עצמי נוגע בשתייה. הייתי מטומטם לגעת בזה, בשביל מה אני צריך את זה, זה סתם".
אחת הדרכים בה אנו תופסים את עצמנו הוא 'תכנית מניעה'. הפרק "כן לים לא לסמים" מקבל פרק נרחב אצלנו, הערכה שפיתחה הרשות. התכנית מודרכת על ידי חניכי שנת שירות או בוגרים בשכר יחד עם מדריך מאותה פנימייה או מועדוני נוער או מהמקום של אותה קבוצה. אחד הדברים שאנחנו עובדים עליהם זה לתווך למשתתפים שמה שקורה להם בים ובפעילות הימית יקרה להם גם בשכונה. כלומר, לא מספיק רק ספורט - - -

איך אתם מגיעים לאנשים?

או דרך הרשויות המקומיות או דרך פנימיות כאלה ואחרות, דרך תנועת הצופים כאלה שפונים, מועדוני נוער וכאלה שמגיעים מהיחידות לקליטת עלייה, יחידות לקידום נוער. בעבר עבדנו הרבה יותר עם "מצילה" וארגונים אחרים. מאז שנכנסה "עיר ללא אלימות" יותר קשה לנו דרך הפרויקט הזה לקבל תקצוב לקבוצות דרך המקום הזה.
אחד הקשיים שלנו הוא שקבוצה בים זו קבוצה של שמונה פלוס שני אנשי צוות. בעצם להביא תקציב למספר כזה קטן של חניכים למרות האפקטיביות המאוד גדולה של הפעילות, זה הרבה פעמים מכשול מאוד רציני כשאפשר את אותו תקציב להשקיע במאות חניכים שיעברו פעילות מסוימת. כאן מדובר בעבודת פינצטה לאותם חניכים בסיכון. הפעילות השנתית הצביעה, גם במדדים של מחקר האפקטיביות, את הערך המאוד גדול במדדים בריאותיים ובמדדים התנהגותיים של אותם חניכים.

החניכים תמיד מדגישים את הנושא של אקסטרים. תמיד הם אומרים 'כשאנחנו בתוך הים יש את התחושה של אקסטרים'. את אותם ריגושים. הם אומרים בעצם שאותם ריגושים שאנחנו מחפשים במקומות אחרים, בין אם זה בשכונות שלנו או כל מקום אחר, באמצעות אלכוהול וסמים אנחנו חווים את זה בתוך הים'. אני חושב שזה באמת הסיפור האמתי.

שלום, אני נדב. אני מעמותת "מפעלות חינוך לחברה". אני אבקש להציג תכנית שיש לנו עם הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול. זו תכנית מאוד מוצלחת שפועלת משנת 2009.

ברשותכם אסביר על העמותה תחילה. העמותה הוקמה לפני 17 שנה. בסיס הרעיון הוא לקחת את הכדורגל ולהשתמש בו ככלי חינוכי ושיקומי, תלוי לאיזו אוכלוסייה פונים. שיתוף הפעולה עם הרשות הוא החל משנת 2009 תחת התכנית "כן לספורט לא לסמים". במהות התכנית הפעלת כדורגל לילדים מגילאי ז' עד י', תכנית אימונים המשולבים בה תכנים חינוכיים. זה שונה ממה שידידי הציג כאן, זו ממש תכנית חינוכית שמטרתה מניעת סמים ואלכוהול.
השנה היה פיילוט ראשון לגילאי ה' ו-ו' – פיילוט מאוד מוצלח. התחלנו עם 15 קבוצות והיום אנחנו עומדים עם 75 קבוצות. 15 ילדים בכל קבוצה אנחנו מגיעים כמעט ל-1,200 ילדים דווקא בפריפריה. החלטת הדירקטוריון של העמותה היא להפעיל 50% קבוצות ערביות ו-50% קבוצות יהודיות, כך אנחנו מגיעים לכל המיעוטים.
התכנית מתייחסת כאן גם לרמה של החניך, על זה כאן כולם דיברו, אבל גם על רמת המאמן שהופך להיות איזה סוכן שינוי מאוד משמעותי אצל הילדים, אצל השחקנים וגם עם ההורה. אנחנו עושים פעילויות הורים עם ילדים, אלו פעילויות מדהימות. אנחנו מזהים הרבה עוצמה אצל ההורה ואצל המאמן וכל זה לא יכול להתבצע בלי שיתוף הפעולה עם הרשות.
התכנית מתמקדת בעיקר סביב הקניית ידע לילדים, כלומר, מה זה בכלל סמים, מה הבעיה עם סמים וכדומה. התכנית היא גם ברמת הכלים, כלומר, איך מתמודדים במצב בו אני נתקל בסמים, איך מתמודדים עם לחץ חברתי. כמובן הכי חשוב, החוויה, החוויה שהכדורגל נותן, המשחק. זה מזכיר מאוד את מה דיברתי על הים, לגמרי. בעניין המשחק יש טורנירים עם הרבה ילדים וגם הרבה הורים מגיעים לטורנירים. אנחנו מקווים שהתכנית תגדל.

בתכנית הלאומית "מפעלות" יושבים גם כחברים בוועדה.

אני חושב שדווקא טוב שאני אדבר אחרי הדברים שנאמרו. אני מבקש לפנות גם לאלה שעוסקים בים, איגוד השיט ואיגוד הג'ודו הם המובילים בישראל, הם היחידים שהגיעו עד היום למדליות אולימפיות. לכן יש לנו מגמה להרחיב את התשתיות כמה שיותר. יש לו פריסה של מועדוני שיט מראש הנקרה ועד לאשקלון ובאילת. אני חושב שטוב יהיה אם יהיה חיבור בין שני הגורמים מאחר ולהם יש את התשתית של מאמנים ברמה מאוד גובהה. אפשר לשתף את 300 הילדים האלה ואפילו להגדיל יותר.

בנוגע לכדורגל, מאחר ובתכנית הלאומית 'פרחי ספורט' הכדורגל הוא המרכזי ביותר מתוך כל הענפים. זאת מאחר ואנחנו מאמינים, מה לעשות, זה הענף הכי פופולארי וילדים אוהבים כדורגל. מתוך 12 ענפי הספורט שאנחנו רוצים להתמקד ענף הכדורגל תופס כ- 60%. מדובר על 1,600 קבוצות כפול 15 בכל קבוצה, מדובר בערך בכ- 40 אלף ילדים חדשים שאנחנו רוצים להכניס למערכת.

דיברת על מאמנים, אמרתי קודם שאנחנו עורכים להם השתלמויות ומשבחים את היכולת שלהם. כדאי לאחד כוחות ולראות את הכול ביחד כי בסך הכול האיחוד יכול לתת יותר מחלקיו.

סליחה, אני מבקשת להוסיף, בתוך התכנית יש גם אנשי מקצוע כמו פסיכולוגים שאמורים ללוות את הקבוצות האלה. אפשר לעשות שימוש בחלק מהתכנית שלהם בנושא של "כן לספורט לא לסמים".

אני מבקש להוסיף בהמשך לדברים. את התכנית מלווים אנשי מקצוע, עובדים סוציאליים - - -

הבנו. כן בהחלט, עשיתם שיווק טוב לפרויקט. מר גלר בבקשה תרצה להוסיף משהו?

אני מאוד שמח על היוזמה כאן מטעם מינהל הספורט. אנחנו כמובן נשמח לשתף פעולה. הרי ביעד המרכזי שלנו אנחנו רוצים להגיע לכל רשות ורוצים להגיע לכל נער. כמובן שהמשאבים מאוד מוגבלים, אני שמח לשמוע שהם קיבלו תקציב - - -

אתם מודעים ל"עוגן לחיים"?

כן. אנחנו מחוברים היטב ל- "עוגן לחיים" ואנחנו מממנים כמובן חלק ממנו. כאן מדובר על היקפים מאוד משמעותיים, כפי שמציין דודו, גם מעבר לזה נשמח לשתף פעולה. אגב, זה לא רק עם משרד החינוך, אתה מכיר אותנו, אנחנו רוצים בכל דרך אפשרית ובכל ערוץ לפעול על מנת להגיע לכל נער ונערה. בעניין הזה זו כפפה שמושטת ואנחנו לוקחים אותה בשמחה.

יפה. יש את נושא הספורט שהוא בכלל חלק מתפיסת הבריאות בקרב כל חלקי הציבור. הפעילות הספורטיבית של מינהל הספורט או של הרשויות המקומיות וכל אחד אחר, היא לאו דווקא תחת הכותרת של המלחמה בסמים. אני חושב שהחיבור הזה הוא חיבור משמעותי כאשר מזהים קבוצות בסיכון או נערים או צעירים בסיכון.
אני לא יכול לקבל שמאחר ומשרד החינוך פוצל לחינוך לחוד ותרבות וספורט לחוד כאילו יש נתק. משרד הספורט הרי הוא אחראי על הספורט ואם הוא רוצה לפעול בקרב בני נוער הוא לא יכול לעשות את זה בלי הרשות המקומית, כמובן בלי משרד החינוך. אני לא יודע למה צריך להיות ניתוק, יש נתק אדמיניסטרטיבי, אבל התשתיות לא השתנו ולא התהפכו היוצרות בכל מה שקשור לניהול הפעילות המשותפת של הענפים השונים שהיו תחת משרד אחד.
אני חושב שיש מקום, בעקבות הדברים שנאמרו ובעקבות הניסיון הנקודתי וגם בעקבות האמירות הכלליות כלפי כלל הציבור, לדעתי, המטלה המוטלת על הרשות הוא להחזיק את כל החוטים מכל הצדדים ולייצר את התיאום הנוגע לוועדה שלנו. כאמור אנחנו לא וועדת התרבות והספורט. צריך שזה יתרכז לרשות כדי שתחבר במקום שיש קצר בתקשורת או בפעילות על מנת לקדם את הדברים.

הזכירה כאן רות מדר, את נושא בניית האולמות וכדומה. לדעתי זו אחת הבעיות הקשות. הבוקר היה דיון בנושא התרבות והסתבר שלא בונים לא לתרבות ולא לספורט וכדומה. לדעתי זה אחד הנושאים שאנחנו חברי הכנסת נצטרך לתת עליו את הדעת כשנדון בתקציב המדינה לשנת 2015. למרות שהוא נראה סגור אפשר לעשות תזוזות כאלה ואחרות על מנת לקדם, לא רק את האידיאל שיהיה תרבות וספורט, שיהיה בית לתרבות ובית לספורט.

אני מבקשת לומר משהו לפרוטוקול. נוצר כאן הרושם שיש ניתוק בין משרד החינוך לבין - - -

לא, לא. אף אחד לא קיבל את הרושם הזה.

התכנית הלאומית לקידום אורח חיים בריא ו - - -

קרן, לא התקבל רושם שיש נתק.

יש מקום להידוק נוסף, לחיבור נוסף – אין ספק.

יש צרות לפעמים כשלא מזרימים מה שצריך.

כן יש שיתוף פעולה עם התכנית הלאומית.

תודה. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:49.>