PAGE
2
ועדת משנה למאבק בסחר בנשים ובזנות
17/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 24>
מישיבת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות
יום שני, כ"ד בחשון התשע"ה (17 בנובמבר 2014), שעה 10:00

<בחינת מדיניות משרד החינוך להסברה על תופעת הזנות בקרב תלמידי חטיבות הביניים וחטיבות עליונות,>
בהשתתפות מנהל המינהל הפדגוגי – דיון המשך – מצב ההסברה בבתי הספר בהיבט של המודעות לזנות

חברי הוועדה: >
שולי מועלם-רפאלי – מ"מ יו"ר
מיכל רוזין

>
אריאל לוי - מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אושרה לרר - מנהלת היחידה לשוויון בין המינים, משרד החינוך

הילה סגל - מנהלת היחידה לחינוך למיניות ומניעת פגיעה, משרד החינוך

דפנה עשת - מפקחת ארצית, השירות לשיקום נוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רפ"ק ליאור שלו - חטיבת החקירות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

יעל גור - מנהלת מרפאת לוינסקי של משרד הבריאות

ידידה ג'קובס - בת שירות ביחידה לסחר בבני אדם, משרד המשפטים

שולה אגמי - נציגת מרכז השלטון המקומי

ליאת קליין - יועצת משפטית במרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית

מיכל ליבל - עו"ד, מנהל המטה למאבק בסחר נשים

רבקה היוז - המטה למאבק בסחר נשים

עידית הראל שמש - מנהלת מכון תודעה למאבק בזנות

אריאלה אהרון

יעל, חבר המתרגמים
<בחינת מדיניות משרד החינוך להסברה על תופעת הזנות בקרב תלמידי חטיבות הביניים וחטיבות עליונות>

שלום לכולם. יום שני כ"ד בחשוון תשע"ה, 17 בנובמבר 2014, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות.

אנחנו מקיימים היום דיון המשך, דיון מעקב לדיון שקיימנו ב-12 בנובמבר 2013, בנושא של ההסברה, מניעה והעלאת המודעות, שינוי שיח. כל המילים היפות שכל הזמן כולנו משתמשים בהן במערכת החינוך ביחס לזנות. חבריי ממערכת החינוך, אני מדגישה את זה כי גם בתשובות שהתקבלו בוועדה יש תחושה, שלי, אני מניחה שתכף תבטלו אותה, אבל יש לי תחושה של חוסר רצון להגיד את המילה זנות.
יש דברים טובים ואחרים שכבר נגענו בהם לפני שנה גם בוועדה. בעיקר בעיקר נראה לי שאנחנו התכוונו, וגם הסיפור הקשה שהיה בקריית גת מאז הפעם הקודמת, גם סיפורים קשים אחרים שאולי קיבלו פחות מקום בתקשורת מביאים אותנו שוב לרצון לגעת במניעת זנות. לעלות את המודעות בשיח על זנות, לדבר גם על כישורי חיים וגם על שוויון בין המינים וגם על כבוד ההדדי וגם על מניעת ניצול. נראה לי שאם לא נדבר על זנות הנושא יישאר בגדר כותרות מבלי שנצליח להביא את הילדים שלנו ואת הצוות החינוכי לעשות את ההיקש בין הדברים היפים שמדברים עליהם במערכת, לבין מניעת זנות, ניצול של קטינים בזנות, התדרדרות של קטינים וקטינות לזנות ועל מהו התפקיד שלנו. בעיקר שלכם מנהיגי חינוך ושומרי סף מרכזיים במניעה להתדרדרות הזאת.

נמצאים אתנו, כמובן, אנשי משרד החינוך. בדיון הקודם היה אצלנו סגן השר, השר גם כתב מכתב תשובה למסקנות הוועדה שנשלחו אליו, במכתבו הוא מאמץ את מסקנות הוועדה. המכתב נמצא לפני כאן וגם בפניכם כמובן. השר באמת רוצה לעשות את השינוי שעלה מתוך הוועדה הקודמת. בעצם המטרה היא להבין מחברינו ממשרד החינוך, הארגונים, משרד הרווחה, משטרה איך התקדמנו בשנה שחלפה מאז השיח שלנו למניעת זנות, מניעת התדרדרות לזנות של קטינים בתוך מערכת החינוך במדינת ישראל.

אבקש ממך אריאל לפתוח. אחר כך נראה גם את המצגת שהילה תציג, נשמע את משרד הרווחה ואת הארגונים. יש לנו את הזמן לדיון מעמיק, אני מקווה. בבקשה אריאל.

בוקר טוב. אני נמצא ארבע וחצי חודשים בתפקיד מנהל המינהל הפדגוגי. אני יכול להגיד שבארבעה חודשים הללו חלק מהנושאים שנדרשתי וטיפלתי היה גם נושא התנהגות מינית מסכנת וגם נושא הזנות.

קראתי והתעדכנתי מהצוות המקצועי על מה שהיה בשנים האחרונות. אני רוצה לומר שלפחות לפי אמת המידה שלי יש התקדמות בארבעה תחומים מרכזיים של הנושא הזה. גם בתחום הכשרת הצוותים, גם בתחום ההטמעה והכשרת בני הנוער בחלקים הללו, גם פיתוח של חומרים וגם במסגרת ההסברה. הילה תציג את העשייה שלנו.
אני לא רוצה לדבר במילים גבוהות, כי אחת הבעיות היא המילים הגבוהות. אני רוצה לגעת בנקודה הספציפית ולהגיד את עמדתי. אני חושב שכמו שאנחנו במשרד החינוך מתעסקים בכל אלימות בנפרד ובסוגים שונים של אלימות, אנחנו גם מבינים את הערך של עיסוק באלימות. נושא הזנות הוא נושא בסוגיה קצת יותר מורכבת וגדולה שמביאה ילדים לזנות - - -

מהי הסוגיה מבחינת מערכת החינוך?

התנהגות מינית מסכנת. אנחנו רואים את זה כדבר מרכזי, שימי לב שגם במצגת כתוב 'זנות', אנחנו לא פוחדים מהמילה. יחד עם זאת הצוות שמטפל בזה לא רוצה לטפל רק בסוגיה הזו, היא לא צרה, היא חשובה ביותר. יחד עם זאת היא נקשרת בהרבה מאוד אירועים שגם עליהם יש אפילו דיונים בתוך בתי הספר. אני כמנהל בית ספר לשעבר, אם תרצו גם אני אעדכן, הייתה התלבטות האם התנהגות מסוימת הייתה התנהגות שיש בעדה תמורה או שהיא התנהגות מינית מסכנת שאין בעדה תמורה. זה יכול להוביל לזנות וזה יכול להוביל לזנות. חשוב לי להגיד שלא נתעסק רק בסוגיה הספציפית, עם זאת המילה מופיעה ואנחנו נציג ספציפית את ההתמודדויות הפלסטיות שמערכת החינוך עסקה בהם בימים האחרונים.

אני חייבת לתקן ולהגיד שהמילה 'זנות' היא ממש לא מילה מצומצמת. כשאנחנו מדברים על זנות, לצערי, בתוכה נכנסת וריאביליות כל כך כל כך גדולה והספקטרום הוא כל כך רחב. אם אני אפגש בהחלטה שלכם כמו שנכתבה כאן, לא להקים יחידה למניעת סחר בנשים או מודעות למניעת סחר בנשים, נראה לי שמדינת ישראל לא גמרה עם זה. אנחנו חלילה לא יושבים על זרי הדפנה, עדיין גם הוועדה הזאת וגם מקומות אחרים פועלים בנושא ללא הפסקה. אני מצפה שאם אתם מחליטים כבר להקים יחידה שהיא תהייה יחידה שמדברת על התנהגות מינית מסכנת ומניעת זנות ולא סחר בנשים. אולי מי שכתב את המכתב לא היה מספיק מדויק.

לקראת הדיון היום הוועדה קיבלה מכתב ובו ההחלטות שהתקבלו במשרד החינוך. בסופו כתוב: "בתכנית החדשה שולב מערך שיעור לתלמידות ותלמידים בנושא מניעת סחר בנשים. המורות והמורים המשתתפים בתכנית יוכשרו לכך". אני הייתי מצפה שיהיה כתוב שבתכנית החדשה שולב מערך שיעור או שיש מספר מערכי שיעור לתלמידות ותלמידים בנושא התנהגות מינית מסכנת ומניעת זנות. סחר בנשים הוא נושא חשוב. הוועדה הזאת היא הוועדה למניעת סחר בנשים וזנות. במציאות של מדינת ישראל בשנת 2014 אחרי עבודה באמת מופלאה, הלוואי שנצליח לעשות אותה במניעת זנות, עבודה של איגום משאבים, גם מחשבתיים וגם כלכליים וגם של אנרגיות שמדינת ישראל שמה – אנחנו עלינו בדירוג הבינלאומי מ- D ל- A. אתן הרי יושבות כאן באופן קבוע, מצחיק אותי שאני בכלל מסבירה את זה. זה המכתב שהגיע מהמשרד.

אנחנו נשמח להציג לך.

לכן אמרתי שיש כאן איזו טעות.

מאחר ואני כאן בפעם הראשונה, אני שמח על דברייך. אני מבקש לומר שמה שקרה בעבודת הוועדה השפיע לא מעט על העבודה שלנו. אנחנו נציג אותה עכשיו.

אני לא כל כך רוצה לדבר על הקמת יחידות או סגירת יחידות. אני רוצה שנציג את הפעילות עצמה ונרד לרגע מהמילים הגבוהות. אני מעביר ברשותך את רשות הדיבור להילה.

בהחלט. אנחנו מעבירים את השרביט להילה שתציג בפנינו את המצגת. יהיו הערות. אנחנו נשמח להערות טובות שאין צורך להעיר.

כמובן. אני מבקש לומר מילה אחת. אני רוצה לתקן רושם שנוצר. כשאמרתי זנות לא התכוונתי שהתחום מצומצם, לא לזאת הכוונה. הכוונה הייתה שחלק מהמעגלים השונים שמגיעים ילדים למצב זנות כרוכים בהיבטים נוספים שמחובותינו להתייחס אליהם. לא התכוונתי למובן שזה נושא צר. אני מבקש שזה גם ייכתב וגם יאמר.

תודה. בבקשה, הילה.

שלום, אני ראש היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער בשפ"י.

אני אתחיל בכך שמערכת היחסים שלנו, משרד החינוך, עם הוועדה היא מערכת יחסים ארוכה ולכן במצגת באמת לא נכנסנו לתפיסה ולא להסברים ארוכים. זו מצגת שבה אנחנו רוצים לתאר בפניכם את מה שאנחנו הולכים לעשות בנושא של מעורבות קטינים בזנות. נהייה ממוקדים.

אפשר לראות שכמו שאמר קודם אריאל, אנחנו נגענו בארבע נקודות עקרוניות. הראשונה, פיתוח. נכתבה ערכה של שיעורים בדיוק בנושא שעליו דיברת. זאת אומרת, התנהגות מינית מסכנת ומעורבות קטינים בזנות. יש בה חמישה שיעורים בחטיבה העליונה בדיוק כפי שכתוב כאן "בהתנהגות מינית מתוך פיתויים ולחצים" כולל המילה זנות קטינים וכולל התייחסות לתופעה, כן על הרצף, כן השיעורים מתחילים. בשיעורים, האלה התייעצנו עם "עלם" וקיבלנו את ההערות שלהם. הן היו הערות טובות. כן אנחנו רוצים לעשות את זה ברציפות, כן שכשמדברים איתם על התופעה אנחנו לא רוצים שזו תהיה חוויה שזה משהו מנותק ומשהו זר אלא משהו שמחובר למציאות שלהם, אחרת באמת נפספס. זה כן חלק מתכנית החובה של כישורי החיים. הנושא נכנס כחלק מהנושא כנושא חובה וזאת הערכה.

אנחנו עוסקים בהטמעה כחלק מהתכנית. להשאיר אותה על המדף זאת לא הכוונה. בדצמבר אנחנו נעשה הטמעה לאנשי היחידה המקצועית שלנו בשיתוף עם "עלם". אלה הם בדיוק האנשים שיעשו את ההכשרה למחנכים, ליועצים, לפסיכולוגים. אפשר לראות כאן את ההכשרה שלנו, תכף אושרה תתייחס לעבודה שלהם ביחידה למגדר ושוויון בין המינים. השנה אנחנו מכשירים 350 יועצים חינוכיים. יחידת חובה בתוך ההכשרות שלו בדיוק מתייחסת לתופעה של התנהגות מינית מסכנת ומעורבות קטינים בזנות.
הדבר אחרון הוא באמת ההסברה. אנחנו בשתי היחידות, היחידה של אושרה והיחידה שלי, מפתחים כרגע עלון מידע לאנשי חינוך שייתן התייחסות ממוקדת לתופעות שהועלו כאן בוועדה, עזרים ואיתור של בני נוער מעורבים בזנות. אנחנו שוב מדברים על הרצף של התנהגות מינית מסכנת וזנות.

מדברים על מעורבות מינית לגבי קטינים שעוסקים בזנות או קטינים - - -

גם וגם. במערכים שלנו שלושה מערכים שמתייחסים להיקף התופעה וגם לתופעה שאנחנו מכירים. למשל רקדנית מוזמנת, חשפנית מוזמנת, הולכים למועדון כזה או אחר. זה בהחלט מטופל במסגרת השיעורים.

הילה, התכנית שלכם של חמישה שיעורים שיעברו הכשרה בדצמבר, שנת תשע"ה, לצורך העניין מה-1 בינואר, לכמה בתי ספר אמורות להיכנס החמש שעות האלה?

אני אומר שוב, הגדרנו את הנושא של התנהגות מינית מסכנת ומעורבות קטינים בזנות, הכנסנו אותם כחובה לטיפול במסגרת התיכון. יכול תיכון להגיד 'אני השנה לא עוסק בזה, אני אעסוק בזה בשנה הבאה', אבל הוא כן חייב לעסוק בנושא.

בטווח השנים שבין י' ל-י"ב? זאת אומרת, שמבחינתכם חמש שעות על הרצף הזה?

כן. כשאנחנו ניסינו עם חמש השעות האלה, בעצם זה להכניס לתוך שיח שלנו אותו אנחנו מחייבים מאז ומעולם, נושא יחסים וכל מה שהזכרת קודם ואמרת שזה עמום מידי. כן בסופו של דבר לגעת בחמשת השיעורים האלה בדיוק בנושאים שהוועדה מדברת. אני אומרת שוב, זה פיתוח חדש, זה פיתוח של השנה האחרונה, זה פיתוח שנעשה בעקבות חשיבה, בעקבות הכרות עם מקרים, בעקבות דיבור עם אנשי מקצוע שהם חלק מהוועדה הזאת.

אני מבקשת להתייחס לאספקט של הלווי והתערבות אחרי זיהוי, אחרי פנייה, אחרי שאירוע נפתח. כן חשוב לנו להגיד שיש לנו חובה, אני לא יודעת כמה זה ידוע, חוזר מנכ"ל מחייב אותנו בכל מקרה של חשד בניצול. לפעמים זה יהיה ניצול מיני מסחרי ולפעמים לא ולפעמים נצטרך לגשש לפני שנדע מול מה אנחנו עומדים. בכל מקרה בית הספר מחויב להקים ועדה בין-מקצועית ויש שורה של פעולות שהוא חייב לפעול לפיהן. אנשי המקצוע של היחידות שלנו מלווים ורואים שהמענה הוא לא רק מידי, הוא לא רק בהתערבות המידית אלא בהתבוננות לטווח ארוך. חלק מהתפקיד שלהם לעבור ולראות שהתכניות האלה נעשות.

במקום שזוהה שהייתה בו בעייתיות, יש לכם איזו תכנית נוספת ספציפית למקום הזה?

ממש. חלק מהדוגמאות שהועלו כאן של אירועים שהיו בשנה שעברה, במפורש ישנה התערבות ותכנית שהיא לטווח המידי. אי אפשר להיכנס לכיתה אחרי שאירוע קורה ולהתחיל ללמד שיעורים כאילו לא קרה דבר. יש משבר, צריך לטפל במשבר. בזמנו היינו ביחידה, מיכל מכירה את היחידה שלנו היטב, היינו יחידה של 30 איש, היום אנחנו יחידה של 60 איש. בעצם כל אחד מהמחוזות: דתיים, חילוניים, ערבים, יהודים זה חלק מהתפקיד שלו היום. החל מהשנה שעברה הנושא של התנהגות מינית מסכנת וזנות בקרב בני נוער זה חלק מהגדרת תפקיד ההדרכה בבתי הספר.

ההתערבות שנעשית אחרי אירוע לה יש מספר מעגלים גם לאוכלוסייה הספציפית שהייתה מעורבת וגם למעגל המתבונן המעורב באופן עקיף ובאופן ישיר וגם למעגל הרחב של הקהילה. חשוב שאנחנו ניקח את זה בחשבון כי לפעמים אילו אירועים מאוד דרמטיים לבית הספר. כך אנחנו מתמודדים.

אני מעבירה לאושרה את רשות הדיבור כדי להתייחס.

אני מבקשת להתייחס לכמה נקודות שהעלו כאן קודם. למה סחר ונשים ולא זנות. ההיסטוריה של הטיפול בתוך מערכת החינוך, בכלל כאן בוועדה, היא מתוך סחר בנשים. כשאנחנו מסתכלות, אני נשענת על תיאוריה, אני לוקחת תיאוריה פמיניסטית ושואלת את עצמי מה זאת זנות בעצם. זנות היא חלק מאלימות מגדרית. זנות היא חלק מסחר בנשים ולכן בשבילי ברור ומובן מאליו שאחד הפנים של סחר מנשים הוא זנות. אם עד אז לא, אני כן אוסיף את המילה זנות. אין לנו בעיה.

הכנו בשנה שעברה מערכים מפורשים. להבדיל מהתכניות של הילה התכניות שלנו הן וולונטריות. בית הספר יכול לבחור או שלא לבחור בתכניות. אנחנו בהחלט הכנו מערכים שהופצו לבתי הספר שעובדים אתנו בנושא הספציפי - - -

כמה בתי ספר עובדים אתכם?

כ- 200 בתי ספר עובדים איתנו ישירות בתכניות שלנו - - -

מתוך 1,800?

במעגל ראשוני. יש עוד הרבה מאוד בתי ספר שמקבלים מאתנו ימי עיון, השתלמויות. אני מדברת על תלמידים שפוגשים אותנו. יש כמובן כנסים שבהם יש תלמידים שפוגשים אותנו מעבר. כלומר המעגל הוא מאוד רחב.
בדוח הזה של משרד המשפטים שדיברת עליו גם אנחנו משתתפים ולכן אמרתי - - -

ברור, לכן אמרתי את מה שאמרתי, מוזר בכלל שאני מסבירה לכם, אני בעצם לא מסבירה כי אתן נמצאות בוועדה הזאת, ברשותכם עוד לפני שאני הגעתי אליה. התחושה הייתה, אתן יודעות, אני לא אפחד ואומר שהתחושה הייתה שמנסים להימנע מלגעת במילה הזאת. אני שמחה לשמוע שלא.

הילה, לכמה בתי ספר הצלחת להגיע בשנה האחרונה?

התכנית לא התחילה אז. אנחנו כן עושים כל שנה סקר כישורי חיים ואנחנו מקבלים תמונה מפולחת ומפורטת היטב, של בתי הספר בארץ לגבי כל התכנים וכל התכניות. בסוף השנה הנוכחית, נקבל אינדיקציה של כמה בתי ספר עסקו בנושא ובאיזה היקף.

אני עובדת סוציאלית ואני מנהלת את מרפאת לוינסקי של משרד הבריאות. יש לה גם שולחה ניידת שמעניקה סיוע לאנשים בזנות. יש לנו תכנית מאוד גדולה שרצה כבר מספר שנים, תכנית בשם "סקס בטוח בעיר הגדולה". התכנית עוסקת בקידום מין מוגן גופנית ונפשית לבני נוער בבתי הספר.

אני מאוד שמחה שאתם פה, אתה פה רק ארבעה חודשים. לי יש תחושה קשה ממשרד החינוך, כבר כמה שנים שלא פותחים לנו את הדלת. לא פותחים לנו את הדלת. נפגשנו עם כל המפקחות של שפ"י יותר מפעם אחת והסברנו את כל התכניות שאנחנו עושים כולל כספים שאנחנו מגייסים. כלומר, משרד הבריאות נותן כסף לרכזת ברבע משרה אצלי במרפאת לוינסקי. כל הכסף מגיע מגיוס תרומות דרך חברות תרופות. זה לא פשוט למשרד ממשלתי לגייס תרומות, הכול מופנה למשרד החינוך.

מה שביקשנו מעירית ליבנה זה היה ברכת הדרך ואיזה מייל שהיא שלחה לבתי ספר ומאז אנחנו עושים בעצם שיווק אל מול בתי הספר. לא קיבלנו איזו הכרה. אנחנו אחים שלכם, גם אנחנו משרד ממשלתי. לא נפתחה הדלת בצורה של שיתוף פעולה אמתי. לא נעשתה מעולם פנייה ללמוד מהניסיון שלנו לא רק בעבודה החינוכית אלא גם בעבודה עם האוכלוסייה עצמה.
אני מאוד שמחה שמקיימים כאן את הדיון הזה שעוסק בנושא של מניעת זנות וקידום התנהגות בטוחה גופנית ונפשית בבתי הספר. שאוכל סוף סוף להגיד את זה עם קהל כדי שאולי מישהו יעשה מעקב ובאמת יהיה בינינו שיתוף פעולה. אנחנו נפגשים כאן המון שנים, אולי לא אתכן אולי עם קודמותיכן, נפגשתי עם מרים שהייתה אחראית על שוויון בין המינים במשרד החינוך. אני מכירה את המשרד שלה מכל זווית אפשרית, אבל לא קרה שום שיתוף פעולה. לי זה נראה אבסורד. זה נהדר שאתם משתפים פעולה עם "עלם". הוא בהחלט גורם שאתם צריכים לשתף אתו פעולה, אבל אנחנו משרד הבריאות. איך אפשר לדבר על התנהגות מינית מסכנת ומניעתה מבלי להתייחס למחלות מין ו- HIV , מבלי להתייחס להיבט הרחב יותר של מין מוגן גם ברמה הנפשית ולא רק ברמה הגופנית? כשהולכים לצרוך זנות זה לא רק הגוף של האישה, זה עוד הרבה מעבר לזה. אני יודעת שאתם באים משם ואני ממש אשמח שתרימו את הכפפה כי אני חושבת שאנחנו התכנית הוותיקה בארץ. תפור עלי שבניתם לפני, שמקשטת מגירות רבות. תעזרו בנו.

רגע, אני רואה כאן את חוסר הנחת.

אין שיתוף פעולה עם משרד החינוך ואני משרד הבריאות.

תכף אריאל יענה. אריאל, אני ארחיב את המעגל מעבר למשרד הבריאות. יושבת כאן גם עידית מארגון תודעה שנכנסת לבתי ספר, אבל לא דרך משרד החינוך. ברור שלא שהיא לא תהייה שם אם לא הייתם מרשים. אני מניחה שבחוקי מדינת ישראל לא נכנסים לבתי ספר אם משרד החינוך לא מאפשר את זה. עדיין זה לא בקשר הישיר שמשרד החינוך פותח את הדלת לגופים נוספים שעוסקים בנושא. המטרה של כולנו היא שבני הנוער שלנו יהיו יותר מודעים, שדברים ישתנו. אני אמשיך להזדעזע בכל פעם מהידיעה שבחלק ממסיבות סיום י"ב מוזמנות חשפניות.

מאחר ואני לא מכיר אותך ולא את התכנית, אני מניח ששפ"י והצוות שעובד בתחום מכיר יותר טוב, אני אעשה בדיקה עם אילו תכניות אנחנו עובדים ועם אילו לא. אני בטוח שיש סיבות יותר טובות או פחות טובות. אגב, יש לנו המון שיתופי פעולה עם משרד הבריאות בהמון תחומים אחרים כולל עירית ליבנה וכדומה. אנחנו נעשה את הבחינה של הדבר הזה.

תקשיבו, כמות הגופים שנכנסים לבתי הספר בנושאים חשובים החל מנושאים של מניעת סמים דרך שאלה של אלכוהול ועד עזרה ראשונה הם מאות רבות. אני לא בא לשים אותך כרגע ואת הגוף שאת מייצגת עם כל הסל הזה כי את גוף ממשלתי. צריך לבדוק את זה ואז נתקדם. אני אדאג שיחזרו אליך עם תשובה גם אם התשובה היא שלילית. אני פשוט לא מכיר את הרקע, לא שלילי כמובן, פשוט מהם שיתופי פעולה שעושים. אני רוצה לבחון את זה. אם אתם רוצים להתייחס יותר ספציפית - - -

לדעתי שווה שהבדיקה שלך תהייה על כל הגופים. נאפשר לחברת הכנסת מיכל רוזין לדבר ואז הילה ואושרה תענו בבקשה.

בוקר טוב. תודה לכולם שהגיעו, זה באמת נושא שאני מלווה הרבה שנים. זה נושא חשוב ביותר. אני מבקשת לומר משהו שאולי יפתיע אתכם או לא יפתיע אתכם. אני חושבת שגם שפ"י וגם היחידה לשוויון בין המינים עושות עבודה מצוינת. אני חושבת שהן מסורות לעניין, אני חושבת שהעובדה ששולחים אותן כל פעם להגן על עבודתן, זה במידה מסוימת, סליחה, אבל זה מתחיל להיות צער בעלי חיים, סליחה. באמת, כמו שהמשטרה שולחת בכל פעם נציג והוא צריך להגן על מדיניות המפכ"ל. צר לי, המחלקות האלה עושות את מה שהן יכולות לעשות. הן קמות בבוקר והן רוצות לעשות כמה שיותר ושרק יתנו להן יותר תקציבים ויותר אפשרות לעשות.
הבעיה היא לא בשתי היחידות האלה. סליחה שזלזלתי בעניין המחקר ואמרתי דה-ז'ה וו, אבל כל שנה אנחנו באים לישיבות האלה בכנסת ואומרים לנו 'עכשיו אנחנו מסיימים את הבדיקה כמה'. אבל להגיד. את יכולה לשלוח לי מהמחשב ברגע כמה סדנאות נערכו בשנה האחרונה על ידי המדריכות שלך. את זה את יודעת בוודאות, את מנהלת אותן. עזבי, אני גם לא רוצה להעמיד אותך במקום הזה כי זה לא תלוי רק בך. את זה אני מנסה להגיד.
יש שיפור, יש לי ילדים במערכת החינוך. אנחנו רואים מה היה לפני חמש-עשר שנים, יש שיפור. נכנסים לבתי ספר, מדברים אתם. אני לא מתייחסת לתכנית הזאת דרך אגב של כישורי חיים. לצערי הרב, לדעתי לתכנית הזאת יש לה כישלון גמור. נוגעים לא נוגעים, הכול זה כמו "אני הוא אחר" בערך. "אני הוא אחר", אני צריך לדאוג לחבר שלי, אבל כל מה שהוא באמת אחר לא נכנס לבית הספר שלי. זה בערך אותו דבר. יש שיפור ואני גם ראיתי ובדקתי עם שלושת הילדים שלי, כל אחד בגיל שונה בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ותיכון, כשהיו אירועים כמו אייל גולן, האונס הקבוצתי כן ראיתי פתאום שינוי, כן דיברו על זה בכיתה. יכול להיות שזה תלוי במורות וכדומה.
אני חושבת ואני לא אוהבת להשתמש בביטויים אליטיסטים, אבל פה אין בררה. חסרה כאן רוח המפקד, חסר פה שר החינוך, הנהגת משרד החינוך. זה שהם יעשו עבודה מצוינת זה נהדר. הן קמות בבוקר, זה התפקיד שלהן וזה מה שהן עושות. הן עושות עבודה מצוינת, אבל יש להן כלים מסוימים שאתם הן יכולות. אם לא באה רוח המפקד ואומרת, חבר'ה אנחנו כאן בצרה גדולה מאוד עם בני הנוער שלנו. שלא נדבר על זה שבתי הספר והמורות, בעיקר הן מורות. איך הילד שלי אומר לי? "אימא, מה שאני יודע את עוד לא ללמדת" ולא משנה שהוא לא יודע כלום ממה שאני יודעת. בתחושה שלהם, הוא כבר אומר, "אנחנו קוראים הכול, אנחנו רואים הכול, אנחנו יודעים הכול, מה את יכולה לספר לי שהוא לא פתוח בפניי".
זה לא כמו שאנחנו גדלנו שבאמת לא ידענו אם לא דיברו אתנו, ולא דיברו אתנו. אבל היום, מצד אחד יש להם עומס אדיר של מידע ומצד שני לא באמת מדברים אתם. כשכבר מדברים אתם במערכת החינוך, תסלחו לי זה באמת לעג לרש, הם עושים בדיחה על איך שמדברים אתם, על איך שאומרים. את מדברת על מיניות בריאה, 'קונדום' מורות לא מסוגלות להוציא מפה, הן לא מסוגלות להוציא את המילה הזאת. אני אומרת לך, קונדום זה כבר משנות ה-80 וכבר הלכנו הלאה לדברים אחרים יותר מסוכנים.
יש תחושה שחסרה רוח המפקד, שמלמעלה פוחדים לגעת בדברים האלה. בסופו של הדבר, המורות, המנהלות, היועצות, מה לעשות אולי הן מדור אחר, הן לא מצליחות לגעת בילדים, הן לא מצליחות לדבר איתן בגובה העיניים. אני זוכרת שהייתה לי מורה בכיתה ו' שפתאום באה לכיתה והתחילה לדבר על זה שהיא קיבלה מחזור, כולם היו בשוק וההורים בבית "איך היא מדברת אתכם על כזה דבר"?. היום בדיעבד אני אומרת וואו, איזו מורה, אף אחד לא דיבר אתנו על הדברים האלה בכלל. פעם בשנה קראו לנו לאחות בית הספר, היא עשתה הרצאה ושלום על ישראל. פתאום מישהי מבוגרת מדברת אתנו כאילו היא החברה שלנו ומתוך ידע וניסיון. זה העניין, לדבר אתם בגובה העיניים. למה הסדנאות של מרכזי הסיוע עובדות, כי מדברים אתם בגובה העיניים.
אני לא באה בטענות, לא כל המורות הוכשרו לזה ויכולות אוטומטית להיכנס לזה, כאן יש בעיה מערכתית. פעם אחת מדברים על זנות ופעם אחת על אונס ופעם אחת על הטרדה מינית. זה לא חשוב. יש פה בעיה קשה שהילדים שלנו מוצפים, מוצפים במידע ואנחנו הרבה הרבה אחריהם. רוח המפקד, אם לא יקום שר החינוך ויגיד 'אני מקצה לזה משאבים'. אני תמיד אומרת שאפשר להגיד מילים יפות, אבל אם לא שמים כסף זה לא שווה כלום. ככה זה ואין מה לעשות. במדינה, משרדי ממשלה יכולים להגיד עד מחר שהם עושים וחשוב להם וכדומה, אם הם לא שמים על זה כסף זה לא קיים. אני חושבת שבכך אתם נכשלים שוב ושוב. תודה.

אתה רוצה להגיב על זה, או אולי אתה בעיקר מקשיב?

ראשית אני מקשיב. אני חושב שהבחנה שניתנה כאן, אני הייתי מגדיר אותה אחרת גם לגבי גובה העיניים גם לגבי המורה וגם לגבי המנהלים. אני חושב שמבחינת סדרי העדיפויות, תחשבו גם מה מועמס על התיכון מבחינת תרבותית-חברתית שאנחנו כאנשי חינוך אמורים לעסוק בהם. אני ניהלתי תיכון עד לפני כמה שנים, ציינתי את זה קודם. תחשבו רק על סוגיות של אלימות, של מיניות, של סמים, של נהיגה זהירה, של אורח חיים בטוח, של תאונות – כשאתה שם את כל זה על סל אחד שלם ומסתכל כרגע על כל תמונת התיכון ושואל את עצמך חוץ מללמד עברית, תנ"ך, מתמטיקה וכדומה, יש כאן סוגיה מאוד מאוד מורכבת של מיקוד.
אני כן יודע בוודאות שסוגית המיניות עולה מאוד מאוד חזק בבתי הספר. חלק מהיועצות מאוד מוכשרות לעשות את זה, חלק לומדות לעשות את זה. אני מאוד מסכים אתך בדבר אחד, אנחנו כל הזמן צריכים להיות מאוד מאוד מעודכנים גם ברובד השיח וגם - - -

לכן נתבקש שיתוף פעולה, עם כל הארגונים שפועלים מחוץ למשרד. לכן מתבקש שיתוף הפעולה.

אני גם רוצה להגיד מילה על מה שחברת הכנסת אמרה. יש גם שאלה של מגזרים, אוקיי, יש כאן גם שאלה של מגזרים. מבחינתך לדבר על קונדום זה בסדר, אבל לא בכל מגזר - - -

תתאם את זה למגזר.

אני מציין שיש גישות שונות של איך ניגשים לשיח. זה חלק מהפיקוח. אגב, חלק מהפיקוח של שפ"י הוא גם פיקוח דתי ואנחנו עושים את ההתאמות. אני רק אומר שלמשימה הזאת יש לה הרבה - - -

אתה יודע, גם מיכל רוזין וגם אני האחרונות שחושבות שצריך לעשות כאן 'פריש מיש', וללמד את כולם אותו דבר. בוא נדבר על 80, 20 שמקובל במדינת ישראל. בשביל ה- 80% בואו נעשה את התכנית המתאימה.

אגב, אני לא חושב שאת טועה. אני רק חושב שעלינו להיות מאוד מעודכנים. חלק מהתכניות האלה מתחילות בינואר בצורה הרבה יותר מעודכנת מאשר בעבר. אני חייב להודות שזאת תמונה שלמה. תסכלו מהזווית של מנהל בית הספר ושל היועצת ושל המורה, זאת תמונה שלמה שמתמודדת עם הרבה מאוד תחלואים של החברה במסגרת התכנית החינוכית. לדעתי דווקא בתחום הזה מאז שאני הייתי מנהל בית ספר, יש התקדמות מאוד גדולה ועם זאת היא לא מושלמת.

אני חושבת שפספסת את הנקודה הכי חשובה בדברים שלי. בדיוק, כשאתה אומר לי, 'תראי, אני צריך לעסוק גם בזה וגם בזה וגם בזה ולמצוא במערך השיעורים שלי שיעור לעשות על סמים ושיעור על זה'. בכול אתה צודק, אבל מה שאמרתי, אם מורה שהוא מחנך, מדברים כל הזמן על 'למידה משמעותית' חינוך, חינוך. לכן נתתי את הדוגמה של המורה שלי בכיתה ו', עובדה שאני זוכרת את זה כדבר כל כך משמעותי בחיי.
כאשר בא מורה לכיתה, הוא לא צריך עכשיו לדבר על זה. כשאני שומעת מורה לספרות, אפרופו אושרה, מסבירה שיר של דליה רביקוביץ או לא משנה של מי, והיא נותנת הסבר, היא אומרת 'כן, הגבר שם היה שוביניסטי', או שאני לא זוכרת שהבן שלי הביא, אמרתי לו 'תקשיב, לא מוכנה, אפילו גם אם תכשל במבחן, זה לא מה שאתה כותב בניתוח של השיר הזה, עכשיו אני אנתח לך את השיר מנקודת מבט מגדרית'. אתה מבין, הנקודה היא שאם הראש הוא מגדרי, אם הראש רואה את הדברים האלה, אם המחנכת - - -

יאמר לפרוטוקול שכל ניסיונות הוועדה לזמן את המנכ"לית ואת השר למרות שהנושא הזה, לדעת כל המכתבים שקיבלנו, הוא בסדר עדיפות מאוד גבוה, לא צלחו. זה לא אומר שאנחנו לא מסתפקים בך ולא בחברות הקבועות. אני חושבת שהאמירה של מיכל על הנהגה חינוכית היא בפתחכם.

אני מבקשת לומר שיש במשרד עבודה מאוד אינטנסיבית שהיא לא באחריותי, אני יכולה לברך עליה בנוגע להסדרת העבודה וקשרי העבודה עם המגזר השלישי, עם עמותות וארגונים. לדעתי הושקעה בה מחשבה מאוד רצינית. היום יש יותר מ-6,000 גופים ועמותות ואין ספק שיש גופים שעושים עבודה מדהימה. אני מכירה את התכנית של לוינסקי, לא נפגשנו מעולם. בין היתר אני מכירה, מוקירה ויודעת. אני מבקשת לומר שהעבודה שלנו, היא עם הרבה כבוד והערכה לכל הארגונים ולהתמתחות שלהם, היא לדאוג שאנשי החינוך בתוך מערכת החינוך יקבלו את הידע ושיהיו מעודכנים. אנחנו עושים שם עבודה משמעותית ויש מורות שמדברות בגבוה העיניים ויש סדנאות. האמירות הן מאוד גורפות וכואבות. אנחנו רואים שבבתי הספר יש היום גם - - -

אמרתי גם מחמאות טובות, יש גם דברים טובים. זה צריך להיות משולב ולא "עכשיו אני מדבר על זה".

אני לא נכנסת לזה, אני מסכימה. אני אומרת שוב, כן, אנחנו רוצים לעשות למידה מהעמותות ואנחנו עושים המון. אנחנו מביאים אותם ליחידה המקצועית ורוצים שהמקצועיות תהייה בתוך המערכת.

תודה הילה. עידית בבקשה.

שלום, אני ממכון תודעה. האמת שאותי די מרגש בדיון של משרד החינוך לראות את המילה זנות גם אם היא מילה שישית והיא בצד, אבל סוף סוף היא נכנסה.

סחר בנשים, אני מסכימה אתך שסחר בנשים קיים, אבל הוא מתקשר לנשים זרות שהובאו לכאן. וממה שאנחנו מכירים כתופעה שהייתה בתחילת שנות 2000. לתלמיד בית הספר, תלמידי התיכון, זה משהו שלא קשור אליהם. אני באמת שמחה על קיום הדיון וקוראים לילד בשמו.

אני חושבת שמעבר למעורבות בזנות, אחת המטרות שלנו היא לעצור את דור הלקוחות הבא. במיוחד, ונקווה, כשתיכנס החקיקה זה יהיה כבר עבירה על החוק. אני לא יודעת איזה משקל זה של מעורבות וכמה זה נושא של צריכת זנות. היום בני נוער חושבים שאישה בזנות, חשפנית, היא סטודנטית שעושה מלא כסף והיא בוחרת, היא אוהבת את זה והיא נהנית מזה ובמקום ללכת לעבוד במלצרות היא מעדיפה לעסוק בזה. אלו הן עמדות שצריך לשנות. אני מקווה שזה יהיה חלק מהתכנית. אנחנו כמובן נשמח לשתף פעולה ולתת מניסיוננו.

אנחנו נכנסים לבתי ספר ופונים אלינו, יש איזה צורך גם של המורים וגם של התלמידים. מלוות אותנו כאן שלוש תלמידות שעושות סרט לתעודת הבגרות על נושא הזנות. הנושא מעניין אותם, הם רוצים לדעת ולהבין.

כל הסטודנטים והתיכוניסטים שפונים אלי, אותם אני כעת שולחת ישר אליך.

מצוין, אנחנו מקדמות ומקדמים אתכם בברכה, יישר כוח לבחירת הנושא האמתי הזה.

אני חוזרת לאותה ישיבה שישב כאן סגן השר ודיבר באמת בהמון נחישות ורצון לעסוק בנושא הזה. אני שואלת, עד כמה באמת. אני שומעת שלא כל התכנית היא חובה, חלקה וולונטרית. עד כמה אפשר להגיד שתוך שנתיים כל תלמיד בתיכון בארץ ייחשף לנושא הזה. עד כמה זה ריאלי שזה יקרה.

הילה, תקני אותי אם אני טועה. במהלך של שלוש שנים כל תלמיד בתיכון ייחשף לפחות ב-5 יחידות חובה. כפי שנאמר כאן - - -

5 שעות.

לא מגישים לבגרות על זה.

הדבר לא טמון אך ורק באיך נראה השיעור. חלק מהעבודה שאנחנו עושים סביב ההטמעה וסביב ההסברה נוגע להמון מישורים שהם לא בשיעור הפורמאלי. לדוגמה, מה שהבנות כרגע עושות הוא דבר מדהים. גם במסגרת המעורבות והמחויבות האישית בתכנית החדשה של 'ישראל עולה כיתה' אחת האפשרות היא לעסוק בתכנים מהסוג הזה, להתנדב בקהילה או בבית הספר למען פעילויות כאלה, זה יוכר לבגרות. יש לנו עוד דרך לעשות בעניין הזה, אבל לא הכול מתחיל ונגמר ביחידות למרות שזה סימבול ורצינות של מערכת החינוך לטפל בזה.

אני חושבת שלזה בדיוק התכוונה חברת הכנסת מיכל רוזין, כשהיא אמרה שלא לדבר על זה רק ב-"עכשיו נכנסו לכיתה וזאת השעה שלנו לדבר על זה", אלא באמת באיזשהו מעגל יותר הוליסטי של שיח שמשתנה, של דברים ששמים אותם על השולחן ואז הכול עובר פאזה. עובר שינוי תודעתי גם בקרב הילדים תלמידים שלנו וגם בקרב הצוות החינוכי שהוא המודל המוביל בשביל הילדים שלנו. אני עדיין - - -

לאיתור, לזיהוי בעיות, שיבואו אליו, שידברו אתו.

במסגרת המחקר שיש לנו, גם מנתוני המיצ"ב וגם ממסגרות אחרות, עולה שהדמויות בבית הספר הן מאוד מאוד נגישות לתלמידים, בטח סביב אירועים מיניים טראומתיים. אני יכול לציין שלפעמים זה לפני ההורים, אז פונים או למשטרה או לגופים אחרים. אני אומר שדווקא הדמויות האלה הן מאוד נגישות. אני מסכים שיש לנו להשתפר לגבי הדברים שאמרת קודם.

אני מבקשת להבין, הפרקטיקה של מה שאת אומרת היא, כשסיפור מתפוצץ בתקשורת אתם ידעתם עליו קודם? בגדול, 70%, אותם 70%.

אני אשמח להתייחס לזה אחרת ולהגיד - - -

סליחה, אם נראה שעשיתי את זה בכוונת מכוון, זה לא. תסבירי לי, כשאת אומרת ש-70% מהמקרים מגיעים ממערכת החינוך, זאת אומרת, שרק אנחנו מופתעים בכל פעם? אתם מודעים לדברים?

בחלק גדול של המקרים בוודאי, בוודאי. אני מבקשת לומר שבמקרים מסוימים ילדים באים ופונים. אגב, אחד המחקרים שאני בטוחה שאנשים מכירים, הוא מחקר של פרופסור רחל הלר פרופסור צבי איזיקוביץ. אנחנו יכולים לראות את הפער כששואלים אותם 'למי תפנה' שם באמת מצבנו לא משהו, אבל כששואלים אותם 'למי הפניה הייתה הכי אפקטיבית' – שם מקומנו מצוין. אנחנו במקום השני, קודם ההורים ואחר כך המחנכים. לא רק בפנייה של הילדים אלא גם באיתור של הצוותים החינוכיים שמזהים ומאתרים. אני אומרת שוב, האיתור הוא בהרבה פעמים איתור של ניצול ואז בברור שיעלו דברים נוספים ויהיה מקום לקרוא לזה בשם של מעורבות בזנות, אבל לא נדע את זה בהתחלה. בהרבה פעמים הסימנים של האיתור הם לאלף ואחת מצבי מצוקה, אלו אותם סימנים - -

אני רוצה להסביר למה זה לוגיקה הפוכה, סליחה. בסטטיסטיקה אנחנו קצת מבינים. את אומרת שמתוך מקרים שאנחנו יודעים, 70% הם כאלה שהתגלו על ידי מערכת החינוך'. תודה רבה, אלו הם מי שרואים את הילדים. השאלה, כמה מסך מהמקרים לא מתגלים. יכול להיות - - -

אני מבקשת לומר שחלק מהמקרים שלא מתגלים לא נופלים רק על חוסר באיתור אלא על קשיים. לפעמים אנחנו יכולים לראות ילד בתפקוד לגמרי רגיל וקורים שם דברים מאוד קשים. זה לא איזה נייר לקמוס - - -

זה נכון גם על נושאים קשים אחרים שהחברה חשופה להם.

מקרים שהם הקצה של הקצה. לקחת אותם ולומר שהרוב התגלו במערכת החינוך, טוב שכך, אבל זה לא מעיד על הכלל.

זה אומר שחלק גדול מהמקרים שמאתרים מוצפים על ידי מערכת החינוך? כן.

תודה. דפנה עשת, מפקחת בשירות לשיקום נוער במשרד הרווחה, תנו לנו את הצד שלכם.

השירות שלנו מתמחה בהקמה והפעלת מסגרות לבני נוער בסיכון בקצה הרצף. השירות הוא שירות אח לשירות למתבגרים, שירות להתמכרויות, חסות הנוער וכדומה.

ההתמחות שלנו היא נוער בסיכון, הפעלה והקמה של מסגרות לבני נוער בסיכון. במסגרות האלה יש בתי ספר. המסגרות מתנהלות כמו בתי ספר. מבחינת הילדים, בבוקר הם באים לבית ספר. האוכלוסייה שלנו בחלקה היא ילדים מפנימיות שמגיעים ללמוד בבוקר וחוזרים להיות מטופלים. חלקם ילדים שגרים בבית.

אוכלוסיית קצה, כשאני מדברת על אוכלוסיית קצה, כל הסיפורים שאתם קוראים בעיתונות הם הילדים שאנחנו מטפלים בהם בין אם זה הרצח בפתח תקווה, האונס של הנערה בבני ברק על ידי 13 נערים שאנסו. אנחנו משמשים חלופת מעצר. שופטים ממליצים עלינו כחלופת מעצר. הילדים מגיעים אלינו עם אזיקונים. 80% מהנערות אצלנו הן נערות עם פגיעה מינית ו- 40% מהנערים בערך. הם סובלים מטראומה מתמשכת.

יש לנו התמחות מאוד רצינית בנושא הזה. בכל המסגרות שלנו יש קבוצות - - -

כמו מסגרות כאלה קיימות?

אנחנו מדברים על 30 מסגרות בסך הכול. "מפתנים" ו-"מיתרים". "מיתרים" מיועדים לנוער מנותק בכלל שלא קם בבוקר.

אריאל אמר את מה שאני כבר ידעתי, שזה בשיתוף עם משרד החינוך.

כן, בהחלט. על זה אני אבקש לדבר כי אולי אפשר ללמוד מהמודלים האלה.

בתוך המסגרות שלנו יש שיתופי פעולה בין שני המשרדים, בין אגף שחר במשרד החינוך ומשרד הרווחה. המורים העיוניים הם מורים של משרד החינוך. הסדנאות מופעלות על ידי משרד הרווחה. כל המעטה הטיפולי הוא של משרד הרווחה. יש ב"מפתנים" יועצות בחלקי משרה או משרה. בכל המסגרות שלנו פועלות מסגרות של נערות, אנחנו קוראים לזה 'קפה בנות', אבל הנושאים המרכזיים שהם על השולחן, לא בהיחבא, הם נושאים של זנות, נושאים של התנהגות מינית מסכנת, נושאים של חיזור גורלי - - -

מה זה חיזור גורלי?

כפייה של חיזור - -

של מישהו עליהן?

כן, אבל באמצעות סחיטה רגשית יותר. כאילו בסוג של בחירה, אבל לא באמת.

יש עבודה קבוצתית גם עם הבנים, יש מקומות שיש גם 'קפה בנים' יש בנים נפגעי מינית - -

כמה בנים, כמה בנות יש?

במסגרות שלנו יש 25% בנות ו-75% בנים. אני אוכל לציין, הבנים בעיקר מחצינים אלימות קשה, בנות מפגינות אלימות פנימה ומסוכנות מאוד מאוד גדולה, הן מסתובבות בלילות בכפרים וכך הלאה.
יש עבודת מניעה שנעשית בקבוצות, אולי אפשר לחשוב על זה במסגרות אחרות. אנחנו לא מחזיקים מעצמנו 'מסגרות נורמטיביות'. כל ילד שהתפנה רגשית ועבר אצלנו תהליך, אותו אנחנו משתדלים לשלב במסגרות יותר נורמטיביות כמו מרכזי חינוך, כמו מרכזי נעמ"ת. יכול להיות שאפשר לקחת משהו מתוך זה לתוך מסגרות שהן יותר נורמטיביות מבחינת קבוצה.

אני אציין משהו שנאמר כאן בנושא של השיח. אני גם אספר מה אנחנו עושים מבחינת טיפול כי יש לנו נערות שעוסקות בזנות. עם הבנות האלה זה דרך קבוצות מניעה, זה טיפול ממוקד של השירותים שלנו בתוך הקהילה עם רצף טיפולי וכדומה. אני חושבת שהחלק של הכשרת הצוות יותר מאשר 5 שעות שנתיות לילד, יש לזה משמעות הרבה יותר גדולה כי זה הרבה יותר מה-5 שעות האלה. אני מתחברת כאן למה שאמרת לגבי המחנכת. השיח הבלתי אמצעי עם מורה, לא משנה איך, למשל היא עברה במסדרון ושמעה או ראתה ילדים מצלמים אירוע של חשפנית שהיו בו או העבירו ערב עם נערה, היא פותחת את האוזן ומקשיבה ואחר כך היא מסוגלת ליצור שיח ולא שהיא עוברת במסדרון ומתעלמת כי אין לה את היכולת ואת הכלים לעורר שיח. למורה שפועלת תהייה משמעות הרבה יותר גדולה בדיוק כפי שסיפרת, מאשר ה-5 שעות האלה. אני חושב שכדאי למשרד החינוך להשקיע הרבה מאוד בהכשרה של הצוותים בחלק הזה. בראש ובראשונה קודם כל צריך ללמוד לפתח סוג אחר של אוזניים. כשמסתובבים במסדרון להקשיב ברוב קשב למה שהנוער הזה מביא ואחר כך למצוא את המקום להתייחס לדברים האלה. הרי בסופו של דבר חלקן של הסוגיות האלה הן סוגיות מוסריות, לא כולם מגיעים לפגיעה. בעיניי זה מאוד משמעותי.

תודה רבה. כן יעל, ביקשת להוסיף.

כן, אני מבקשת להוסיף. קודם לא דיברתי על מספרים. אני אתייחס גם לעבודה שאנחנו עושים יחד עם אגף 'לשירותי תקון ונוער מנותק'. אני נפגשתי עם רחל שרביט בשנה שעברה ועם כל ראשי התחומים שעובדים תחתיה. האחות הקטנה של 'סקס בטוח בעיר הגדולה' ובתי ספר זה בהיקף של 700 הרצאות בשנה ב-150 בתי ספר. אני אומרת "אחות הקטנה" כי היקף הפעילות קטן יותר, אבל לא פחות חשובה הפעילות שלנו עם בני נוער במסגרות של נוער בסיכון. מדובר על כ-80 מפגשים בשנה. מפגש הוא סדנה של שישה מפגשים כשאנחנו פוגשים גם את הצוות הכולל את המנהל או מנהלת המסגרת. למשל, אורטל מבית אריאל שישבה כאן בדיון האחרון הייתה אצלנו עם כל הצוות שלה בסדנה. אחר כך אנחנו עובדים גם עם הנערות עצמן. יש לי כאן רשימה, אני לא יכולה להקריא את כולה, יש כאן לפחות 30 מסגרות שונות. אנחנו עומדים בקשר גם עם טלי יוגב ואיילת כוכבי.

אני חייבת לומר משהו שאני בטוחה שהחברות הוותיקות שמכירות את הוועדה הזאת יצטרפו אליו. הוא אפילו לא קשור רק לנושא החינוך. אני חושבת שבכל הנושאים שאנחנו שמטפלים בכל מה שקשור לזנות וסחר בנשים, בסופו של דבר יש איזה באג בחיבור בין כל השירותים. אני אומרת את זה גם בכאב אחרי 13 שנה של עבודה עם נשים בזנות גם מול הרווחה על רצף השירותים. אני ונעמה חברות ועובדות יחד, אבל עדיין שיתוף הפעולה של גורם שיושב מלמעלה ומתכלל את העבודה הזאת. לא יתכן שאנשים - - -

>
בעזרת ה', בעזרת ה', אולי בחוק הכללה של הכוח ניצור את הדבר הזה.

מכינים עלונים שכבר קיימים במשרד אחר, עושים עבודה. אני כל כך שמחה לשמוע את הדברים שאת אומרת והרוח שאת מביאה לתוך זה, כל כך עצוב לי שלא נפגשנו חוץ מפה. כלומר, למה אנחנו צריכות להיפגש פה?

מה שיעל אומרת, זה גם מה שאנחנו חווים בוועדות אחרות. בעצם אנחנו הופכים להיות התיווך או החצר ובעיקר של אלה ששותקים במפגש בין אנשי המקצוע שבאים מהשטח האמתי, משרד החינוך, משרד הרווחה, ארגונים, ולצורך העניין משרד הבריאות.

כשאני פונה לגורמים הבכירים אצלי במשרד, הם אומרים לי 'תפגשי את הבכירה ביותר'. פגשתי את רחל שרביט, ישבתי בישיבה אתה. היא נתנה לי שיעורי בית, אמרה לי 'את יודעת מה, חבל שאתם תרוצו בכל המסגרות שלנו. תכני לי הכשרה לעובדים סוציאליים שנעביר אותה, נכניס אותה לספר התכנית'. כתבנו כזאת הכשרה עם סילבוס – תכנית הכשרה לעובדים סוציאליים איך לדבר על מין מוגן גופנית ונפשית לבני נוער שחווה כבר פגיעה. זה לא אותו דבר כמו לבתי ספר. מדובר בנערות שעברו פגיעה מינית, נערים שכבר - - -

זה גם חלק מבית הספר.

נכון, אבל עדיין לשמור על כך שאת רוב הילדים שכמו שדפנה אמרה בבתי הספר שאנחנו רוצים אותם במקום נורמטיבי או במקום הרגיל. להעביר להם את הדבר הזה עוד לפני שהם חלילה נוגעים בתחילת הרצף של התנהגות מינית מסכנת וזנות.

אני לא רוצה לתת את הרשימה של אנשים שפגשתי. אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל אולי רוח המפקד צריכה להיות כזאת שאומרת, בואו נסתכל על כל המשאבים שיש מסביבנו. נשים את האגו בצד, יש כאן ארגונים ממשלתיים וגם לא ממשלתיים שיש להם ידע, נעשה איגום של כל הדבר הזה לאיזו תכנית לאומית. זו צריכה להיות אסטרטגיה של משרד החינוך, של משרד הבריאות, של משרד הרווחה כדי למנוע את דור הלקוחות הבא וגם את דור המעורבים בזנות הבא. אם זו לא תהייה תפיסה אסטרטגית נמשיך להיפגש כאן בכל פעם עם פנים חדשות וכל אחד ימשיך לעשות את מה שהוא שעושה לבד.

תודה יעל. בבקשה, עורכת הדין ליאת קליין ואחר כך אריאל תוכל להגיב.

גם אני שותפה להתרגשות ולתהליך שקורה. אנחנו נמצאות כאן הרבה מאוד זמן ועוקבות מאוד אחרי התהליכים. אני מבקשת לומר שיש כאן אמירה, למשל שתוך שלוש שנים כל תלמיד יעבור הכשרה של הדברים האלה. זה חשוב ורק ברכות על העשייה הזאת.

אבקש להתייחס לשלוש נקודות שעלו כאן. אני לא רוצה לעשות שיווק, אבל היום התפרסמו הנתונים של איגוד הסיוע, נתונים השנתיים שלנו ושיהיה כאן דיון. שוב מעניין לראות שגם השנה יש עלייה בגידול בפניות אלינו. התופעה הזאת הולכת וגדלה. 64% מהפניות שלנו מצביעים על פגיעה בילדות. אלימות מינית היא תופעה מאוד מאוד רחבה וכולנו יודעים להגיד שלא משנה מהן הסיבות זו תופעה שאינה מדווחת מספיק. קשר השתיקה שהופך את הפגיעה המינית, קשר שהוא אולי גדול, בטח כשאני מדברת על נקודות בקצה הרצף ותופעות של זנות שגם הן מגיעות אלינו.
בוודאי נקודת המוצא שעלתה כאן, שאין תחליף למורה, זה נכון כמובן. ההכשרה של הצוותים החינוכיים, בוודאי שאני מצטרפת לכך. אין תחליף למורה וגם לאותן יחידות הנלמדות בתוך בתי הספר. אני אציין כאן שבגלל שמספר הטלפון שלי מפורסם בהרבה מקומות, בין הגורמים שפונים אלי הם גם מורים ומורות שמדברים איתי על הקושי שלהם להתמודד. צריך לזכור את הקושי של המורה לעסוק בדברים האלה, זה לא זהירות בדרכים וזה לא סמים, למרות שכל הנושאים חשובים, יש רגישות מיוחדת לדבר בנושאים האלה. המורכבות בעיסוק במיניות היא מאוד קשה גם למורות ולמורים עצמם .גם לתלמידים הקושי לפנות למורה הוא אחרת מלפנות לגורם חיצוני. צריך לזכור את זה. הנתונים לא כל כך לטובתנו. לצערנו יש גם מורות שעברו פגיעה מינית והקושי שלהן לגשת לנושאים האלה בתוך כיתה ולהתמודד איתם, זה להטיל הרבה מאוד על כתפי המורה בזמן אמת.

נכון להיום, מרכזי הסיוע מקיימים לא מעט סדנאות, כ- 11 אלף סדנאות מדי שנה. זה משתנה בהתאם לאזורים ובתי הספר השונים. אני מבקשת לומר משהו על איך אני רואה, אני התחלתי את דרך כמתנדבת במחלקה החינוכית במרכז הסיוע בירושלים, הייתי שם בסדנאות, ישבתי מול תלמידים. אני אתחיל ואומר שלא הייתה סדנה אחת שהעברתי שלא הייתה לי פנייה אחרי הסדנה, מקרה של גילוי עריות. כאו צריך לומר משהו על המגזרים, נכון שהשפות צריכות להיות שונות. פגיעה מינית היא חוצה מגזרים, היא נמצאת בבתי כל המגזרים כולם, דווקא במגזרים האלה יש חשיבות יותר גדולה לאפשר את השיח הזה כי אין בבית הספר. כמעט בכל סדנה שהעברתי ניגשו אלי תלמידה או תלמיד שסיפורו לי את הסיפור האישי. פניתי לצוות החינוכי ונעשה שיתוף פעולה. כלומר, התכניות האלה הן בשורה ענקית. בהתמדה אנחנו רואות את זה שנים, זה קורה רק בזכות העשייה שלכם ושל שפ"י, זו ברכה גדולה. אני חושבת שדווקא בנושאים האלה, בשונה מנושאים אחרים, יש חשיבות לגורם חיצוני שעבר הכשרה.

כמה מילים על מרכזי סיוע, אני בטוחה שזה נכון גם לגבי נושאי סחר בנשים וזנות. כשמתנדבת נכנסת לכיתה, זה אחרי שהיא עברה לפחות במשך חצי שנה הכשרה לנושא הזה, איך מדברים עליו והעיבוד, על איך מתמודדים בכל הרבדים עם הילדים שעברו פגיעה, יש גם ילדים שלא עברו פגיעה. במשך חצי שנה, זה תהליך ואין לזה תחליף - - -

ליאת, אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו עדיין חושבים שאין תחליף למקום של מורה מול כיתה. גם המומחיות המופלאה של כל מי שעוסקת בזה בשטח, בארגונים ובמשרדים השונים. מבחינתי, עדיין שומר הסף הראשון הוא המחנך. אני מאוד הולכת עם דפנה, להשקיע יותר בהכשרה של המורים. מבחינתי, זו הקריאה המרכזית. לנו יש את ההוקרה וההערכה לכל מי שעוסק בזה באופן היותר עמוק ומקצועי. בעייני זה לא תחליף להכשרה חוזרת ונשנית, אותן אוזניים קשובות ולב קשוב ועיניים שסורקות בחצר גם את הדברים מלמטה - הכול זה מורים. אריאל, אני יודעת שאני מעמיסה על המורים עוד משהו. מבחינתי הם הגורם, הם הגורם.

לפעמים עוזר שיש גורם נוסף.

אני מסכימה אתך לגמרי.

אני ממרכז השלטון המקומי. אני מבקשת להצטרף למחמאות, אני חושבת שנעשית עבודה יפה, בגלל הבעיה הייתי רוצה דווקא לראות בוועדה הזאת, וועדה שעושה עבודה נהדרת, גם את שר החינוך, גם את שר הרווחה וגם את המשטרה. ישנה כאן בעיה שצריך להתייחס אליה, בעיה מאוד קשה שהולכת ולא יודעים איך פותרים אותה. כל הנושא, כל מה שנעשה, נעשית עבודה יפה כולל על ידי המשטרה, הכול טוב ויפה. השאלה שנשאלת, איפה אנחנו מפספסים? איפה אנחנו מפספסים כאן?

>
שולה, אולי כמי שנאבקה קשות לקראת דיון אחר בוועדה עם השלטון המקומי על נוכחות של ראשי ערים. בדיון שהיה פה אך לפני שבועיים הסבירה לאוזנינו נציגת ראש העיר ירושלים שבירושלים אין זנות, 'את ה-7-8 זונות שלנו נשלח לסלעית בתל אביב'. אני דווקא חייבת להרים את ההנחתה שזרקת כאן, אולי נתחיל בשיתוף פעולה של כל הגורמים ובתוכם השלטון המקומי. בתוכם, ראשי הערים שמסרבים שוב ושוב לשלוח את הנציגים שלהם לוועדה הזאת. מסבירים כאן בוועדה, רק לפני שבועיים, על ירושלים ולא דיברנו על כפר קטן נווה דניאל בו גרים 450 משפחות ומן הסתם בביתי, לא הבית הפרטי אלא בבתי הקהילתי, אמצא ומוצאת את הבעייתיות. בירושלים הגדולה, העצומה, המרובדת, המגוונת מבחינת אותן קבוצות, נאמר כאן מפורשות שבירושלים לא צריך מענים כי 'את ה-7-8 זונות שלנו נשלח לתל אביב'. אני מרימה את ההנחתה שלך ואומרת שהתהליך חייב להיות בכך שנשתף פעולה עם כל הגורמים ביחד.
המניעה, העלייה במניעת סחר בנשים, אריאל, אני אסביר לך מה שכל יושבי ויושבות השולחן הזה יודעים, השינוי במניעת סחר בנשים בדירוג הבינלאומי מ- D ל-A, התרחש כשמדינת ישראל החליטה שיש פה עניין לאומי, אסטרטגי, שיתוף פעולה של כל המשרדים, עם גוף, עם אישה במשרה מלאה והרבה צוות שאמר 'אנחנו לא יכולים לחיות במציאות שבה מדינת ישראל מאפשרת סחר בנשים או כחלק מהמעגל הנוראי של סחר בנשים'.

זו בעיה מאוד קשה, כשכל אחד חושב ואומר 'אני לא אטפל בעיר שלי ואני אשלח לתל אביב'.

אבל יש מודלים אחרים שבהם כולם יושבים.

אני אשמח למודלים האלה ואפשר גם ללמוד מהם.

אני חושבת שלישיבה הבאה צריך לזמן גם את שר הרווחה, גם את שר החינוך, את כולם ולראות איך פותרים את הבעיה הזאת.

ושלא נדבר על ראשי ערים שנותנים רישיון עסק למועדון חשפנות.

אריאל, אני אומר משפט אחרון ואחריו אעביר לך את רשות הדיבור.

לא סתם אמרתי, שאם לא תהייה כאן החלטה אסטרטגית לאומית למלחמה בזנות על כל האלמנטים שלה, שמועדוני חשפנות לא יקבלו רישיון עסק ושלקוחות יופללו וזונות ישוקמו, בעזרת ה' נביא קודם כל לאמירה עקרונית אחת שאומרת 'אנחנו נגד קיום של זנות במדינת ישראל'. סליחה, כיוון שאני התחתנתי פעמיים עם בנים, אני אומרת באחריות, אני לא יכולה לסבול את האמירה שאומרת 'זה היה מקדמת דנא'. סליחה, בואו נכבד את השותפים שלנו, גם נשים וגם גברים, גם דברים שהיו מקדמת דנא ראינו שאפשר לשנות אותם בתהליכים אמתיים. גם רצח היה מהפרשה הראשונה בתורה ועדיין מדינת ישראל אומרת מפורשות 'אנחנו נגד רצח'. אריאל בבקשה.

אני מבקש לומר כמה מילים שחשוב להגיד אותן.

מה שעולה כאן בדיון הוא דבר מאוד מעניין עבורי. העובדה שיצאה נציגת מרכז הסיוע, היא לא דיברה על זנות, היא דיברה על פגיעות מיניות. שימו לב. דיברנו לפני שנייה על נוער בסיכון שבמסגרת העבודה של נוער בסיכון, אגב, כל מה שגברתי דפנה - - -

זה כן נכנס. זה בהחלט נכנס לסדנאות של מרכז סיוע.

העובדה שאנחנו עוסקים בנוער בסיכון ביחד, גם משרד החינוך והרווחה ביחד עם אותם "מפתנים" ואותם "מיתרים" וקידום נוער והעבודה שנעשית הרבה מאוד עם התנהגויות מסכנות, כל הדברים מגיעים גם לחלקים שקשורים לדימוי גוף, התנהגות מסכנת וכדומה. אני מסביר את כל זה כי זה רק מוכיח שחלק מההתעסקות היא הרבה יותר רחבה.

ברור.

אני אומר משהו שהוא כאילו טריוויאלי. הצגנו היום משהו שהוא מאוד מאוד ממוקד בסוגיה הזאת. אבל, קבוצות טיפוליות שנמצאות בבתי הספר על קצה רצף, זה דבר שהוא שכיח. בבתי כלא יש גם לכם ולגם לנו הרבה עבודה. אני מנסה לומר שחלק מההתמודדות היא התמודדות עם מערך סיכונים יותר רחב. זה חלק מהדיאלוג והטנגו שאתם מנהלים כנראה במהלך השנים האחרונות.
אני כן רוצה לברך על היוזמה, במידה ויקום גוף לאומי להסתכל שהוא יהיה ממוקד לעניין הזה, זה יהיה מצוין. אני רוצה לומר משהו על עבודה בין-משרדית שיש לנו גם עם משרד הרווחה וגם עם מקרים, אנחנו רגילים לעבוד בעבודה בין-משרדית. היא לא תמיד טובה, אבל דוגמת 'שמיד' היא דוגמה מצוינת. היום בעקבות 'וועדת שמיד' יש תקציב ענק לנוער בסיכון לעבודה בין-משרדית. עדיין נערים בסיכון לא נעלמו.

מזל שיש נדבנים ששמים כסף.

חלק מנדבנים וחלק מהמשרדים.

אני חושבת שזו צריכה להיות האמירה של המדינה.

אני מסכים. אני בהחלט מברך - - -

לצערי, היוזמות באות מצד הכסף ואז המדינה משתתפת.

מיד אתן למחוקקות להתייחס. אני אתייחס כאיש מקצוע. אני בהחלט חושב שאנחנו כאנשי מקצוע, כגוף, נשים את המוקד כמו שהוצג כאן כרגע. לנו זה בהחלט יסייע. יחד עם זאת, בתחום החינוך זה תמיד יפגוש עוד מישורים, כך צריך להתייחס לזה.

אני מתנצלת, אני הולכת לשמוע את האח שלך שאולי הוא מודיע על פרישה מהממשלה.

לכי לשלום. חשבתי שאת הולכת לבשר לי איזו בשורה.

למי שלא הבין את הירידה הפוליטית, "יש עתיד" הולכים לעשות מסיבת עיתונאים. לנצח, לנצח, לנצח הם יוגדרו אחים שלנו. ברוך ה', אנחנו פועלים בשיתוף פעולה.

נציג המשטרה, ליאור, אני מתקדמת לקראת סגירת הדיון.

שלום, אני מהמשטרה ואני לא חדש בוועדה הזאת, השתתפתי בעבר וכעת אני ממלא מקום של רובי שהוא קבוע בוועדה.

אני מוכרח לציין ששמעתי דברים יפים וגם מהצד האישי - - -

מהו שיתוף הפעולה הקיים בין המשטרה למערכת החינוך?

מבחינת המשטרה, קיים שיתוף פעולה טוב מאוד. לאחרונה מונה בכל מחוז קצין מניעה. כרגע הוא בהליך כניסה לתפקיד. זה משהו שעבורו כן יש כסף, כמו שאמרה חברת הכנסת מיכל רוזין. הממונים כרגע נמצאים בהליך כניסה לתפקיד, הם כבר נכנסנו לכל נושא - - -

הוא ממוקד על נושא התנהגות מינית מסכנת, או, על כל הרצף?

אנחנו עובדים בקשר עם המשטרה. ההנחיות שלנו בהרבה פעמים הן להיוועץ דווקא עם אנשי הרווחה גם כשמדובר בחובת דיווח. ההנחיות הן מתוך התבוננות רחבה, בוודאי שיש מקרים. אנחנו עובדים עם ויקי שעובדת עם קציני מניעה. יש איתם שיתופי פעולה. הייתה פה עבודה משותפת באחד המקרים שהזכרת קודם.

אני מבקשת לברר אם ישנה אפשרות לקבל עותק של הערכה שאתם מציגים.

הערכה תעלה לאתר של שפ"י, היא תהייה גלויה ופתוחה. אם תהיינה הערות נשמח לקבל. אנחנו לא מוציאים אותה על עותק נייר גם מטעמי סביבה וגם מטעמי תיקונים.

אולי אפשר להפיץ אותה דרך הוועדה. להעביר לאריאלה כדי להפיץ לכולם. לדעתי זה יהיה מצוין.

דבר נוסף, קצת לחזור אחורה ואולי זה לא מתאים לעכשיו. אני מבקשת לחזק את מה שעדית אמרה 'האם הערכות האלה מתייחסות גם למיתוסים שיש על הזנות'. בתור בנאדם שמדבר על זנות כמעט עם כל בן אדם שהוא פוגש: נהגי מוניות, מוכרים, נהגים באוטובוס וכולם. כולנו יודעים שאנשים חושבים על זנות כל מיני דברים שאין להם שחר. היום קיימות הרבה צורות של מידע כולל מידע ויזואלי שהוא יותר קל להעברה. אני לא יודעת אם אתם מכירים את הסרט שעשו בערוץ 1, 23 דקות מאלפות לדעתי, על מהי המציאות של זנות, כמה דקות שגם מעוררות מאוד אמפתיה. אני מבקשת לומר על זה משהו, לדעתי, אפשר להראות לבני נוער - - -

אני מבקשת לציין, אני משוכנעת שתהיינה כאן המון הערות לתכנית שלנו והמון צורך בהרחבה, בסך הכול זה חמש יחידות. אני כן אגיד שיש בה התייחסות לסוגית הצריכה. הדברים, הרי הדברים הם לא לא קשורים האחד לשני. אם תהייה יכולת של בני נוער להבין את הקשר ביני לבין התופעה הזאת, את הקשר של ניצול לבין תופעה של מעורבות קטינים בזנות – הדברים יתחברו.
קיימת התייחסות, שוב, בחמשת הפרקים אנחנו לא עוסקים במרכז הכובד, אנחנו מתייחסים אליה. זה יותר בא לידי ביטוי בתכנית של היחידה לשוויון בין המינים, אבל הדברים מתחברים בסופו של דבר. הם לא מנותקים האחד מהשני. אם אני אדע להבין את הקשר בין ניצול לפגיעה בכלל ושאני אדע אחר כך לחבר את זה לצרכנות, אז זה יהיה הרבה יותר רלוונטי. אם אני מתחילה מהמקום של ההסברה אנחנו נאבד אותם, זו תהייה מן תופעה תלושה ולא קשורה אליהם. לא הסברתי טוב?

בנוגע לשאלתך, אני מבקשת לציין שהתכניות שלנו יוצאות מתוך הנחה, שיש הבנות חברתיות המאפשרות תופעות חברתיות של אלימות מגדרית למינה החל מהטרדה מינית וכלה בתופעת הקצה שנקראת זנות. אכן, בגלל זה אנחנו עוסקים גם במיתוסים וגם במיתוסים חברתיים שהם חלק מהבנייה תרבותית חברתית שמאפשרת לתופעה הזאת להמשיך ולהתקיים ולהגיד שהיא מקדמת דנא ועוד כל מיני אמירות מופרחות - - -

שהן רוצות את זה, שהן בוחרות ושזה מתוך בחירה - - -

כן ושהן מרוויחות הרבה כסף או שהן מגיעות לזה בגלל סמים. בעצם כל הדברים האלה הם דברים שאנחנו מתייחסים.

בהקשר לזה, אני מבקשת לומר משהו גם על ארגוני הנשים. אנחנו פוגשים כל ארגון נשים וכל ארגון שפונה אלינו. אנחנו פגשנו את "אישה לאישה", "סלעית", "שדולת הנשים", "תודעה", זו רשימה מקרית. עשינו סיור בדרום תל אביב כדי להכיר את התופעה, פגשנו את "קואליציית נשים", "רוח נשית", את "מרכז דפנה" וכן הלא וכן הלאה. התפקיד שלנו הוא ללמוד מכם ולעשות מזה את התובנות החינוכיות שלנו. בראש ובראשונה התפקיד שלנו לתרגם את זה למעשה החינוכי היומיומי. לקחת את כל הידע שצברתם ולהפוך אותו לתכנית חינוכית שמתאפשרת בתוך מערכת החינוך, בתוך הקשר האינטימי והקרוב של מורה תלמיד, מורה תלמידה. זה התפקיד שלנו.
גופים שרוצים להיכנס נכנסים, את אמרת שיש לך 700 הרצאות וזה בסדר, אף אחד לא חוסם לך את הדלת. נהפוך הוא, אנחנו עוד נפתח אותה בעזרת המאגר שדובר כאן. אנחנו נשמח - - -

זה לא הגיוני לגייס משאבים מחברות תרופות כדי שמשרד החינוך ייהנה מהם. אתם לא תעשו את הפעילויות האלה מתקציב כל שהוא?

רוב התקציב מופנה כרגע לדברים שהצגנו. יכול להיות שבעוד שנה נחליט אחרת כמו למשל להכשרת צוותי חינוך, יועצות ול-900 מורים. אגב, זה לא פוסל - - -

גם ברשימה שציינת עכשיו לא שמעתי את משרד הבריאות.

לכן אנחנו עושים את הדיון הזה. אני מבקשת לסגור את הדיון. לפני שאני אסכם בצורה פורמאלית אגיד: אני חושבת שכמי שמאמינה בתפקיד החשוב ביותר של מערכת החינוך במדינת ישראל, אני לא רוצה שניקח את הדיון שהתקיים כאן למקומות של כן לא עשינו לא עשינו, מקשיבים לנו לא מקשיבים לנו. המטרה של כולנו היא אותה מטרה, מערכת החינוך שהנוער והילדים של כולנו שמתחנכים בה היא מערכת שלא מנותקת מהאחריות של כולנו, בראש ובראשונה של ההורה. כאנשי ציבור, כאנשי מקצוע מומחים בתחום. אני חושבת שהמטרה של כולנו כאן היא אותה מטרה והיא לבער מן השורש תופעות שלדעת כל דעלמאה לא ראויות שיהיו בחברה הישראלית. לדעתנו, הדרך הנכונה לעשות את זה היא דרך מערכת החינוך.

אני תמיד אלך לילדות שלי, אני קצת יותר גדולה מכם ואולי בגיל שלך, להיזכר שכשהיינו ילדים הקמפיין שאותו כל הזמן אני נותנת כדוגמה, הוא "צא לנוף אך אל תקטוף". מקדמת דנא עשו פה זרים מכלניות. נכון, יותר קל להסביר למה אסור לקטוף כלניות מאשר לדבר עם נערים שהולכים למועדון חשפנות בתל אביב ושיושבים בשקט בשקט. ובדיוק, מסכנים, נפל עליהם ביקור של הוועדה למניעת סחר בנשים וזנות וחברת הכנסת מועלם שאלה אותם 'מאיפה אתם? ההורים שלכם יודעים שאתם פה?' והם לא ידעו מאיפה נפלתי עליהם. לצורך הפרוטוקול, כולם הם מעל גיל 18, בסדר? עדיין הם שייכים לכולנו. נעשים דברים מאוד קשים שכולנו רוצים למנוע, למגר אותם, לטפל במי שעבורו נדרש הסיוע של כולנו ובעיקר של מערכת החינוך.

התכנית הלאומית להוצאת נשים ממעגל הזנות מתקצבת את פעילות משרד החינוך, לדעתי, ב- 150 אלף שקלים. זה משהו - - -

אני אשמח להתייחס. אנחנו מקבלים, אבל ראשית לציין שבשנתיים האחרונות לא קיבלנו אפילו שקל לתכנית הזאת. שנית, אני מבקשת לומר שהתקציב הזה מתפצל בין היחידה לשוויון בין המינים לבין היחידה שלנו. התקציב הזה הולך לטיפול בקטינים נפגעי פגיעה מינית. אנחנו יודעים את הקשר בין פגיעה מינית בילדות - -

כן, אבל יש להם תקציב. התכנית לאומית מחולקת לשתיים: לנפגעי תקיפה מינית ולזנות.

אנחנו מקבלים עבור נפגעי תקיפה מינית.

אנחנו נפנה שאלה לגברת ורד סוייד - - -

ורד מקבלת מאתנו כל שנה דוח לאן הולך הכסף.

מצוין. אותי מעניין לקבל ממנה תשובה לאן החלק השני הולך.

הכסף הזה הולך להכשרת צוותים וכל הדברים שציינו קודם. כשנוציא את העלון זה יהיה מהכסף הזה, כשיש יחידה בכל השתלמות של מורים ומורות בנושא זנות זה מהכסף הזה, הרצאות לצוותים זה מהכסף הזה.
היחידה שלנו מקבלת לטיפול בנפגעי תקיפה מינית, היחידה לשוויון בין המינים מקבלת לטיפול בזנות, זה ההקשר.

אבל אם שנתיים לא קיבלת למה לא אמרתם?

אמרנו במקומות שהיה צריך להגיד. אולי לא אמרנו לארגונים.

לארגונים לא צריך, אולי לוועדה שווה לעלות בעיות מהסוג הזה. כדאי, לא שווה, שווה זו מילה וולונטרית. ראוי ונכון לכתוב מכתב לוועדה, אנחנו עוקבים אחרי הרשות הזאת וכדאי ליידע את הוועדה שכבר שנתיים אתם לא מקבלים את הכסף הזה. זה דבר בעייתי לכל הדעות.

אני מבקשת לפתוח בברכות למשרד החינוך על הכנסת המילה זנות כחלק מההסברה שמעוברת בבתי הספר, בתיכוניים ושילובה כחלק מאותו רצף של התנהגות מסכנת בקרב בני נוער שמעורבים בזנות כצרכנים וגם כספקים. תתקנו אם יש מילה יותר עדינה, כן מעורבים.

אנחנו מברכים על התכנית החדשה של חמש שעות לימוד שיועברו לתלמידי י', יא', יב'. בעזרת ה' אני מקווה שבהמשך הדיווח על התכנית הזאת נצליח שתוך השלוש השנים הקרובות כל תלמיד ותלמידה במדינת ישראל יקבלו את השעות האלה על כל הרצף המקצועי שאתם חושבים שנכון לקיים. אנחנו גם מברכים על ההכשרה של 350 יועצים ו-900 מורים.

אני קוראת שוב לחיזוק ההכשרה של מורים ומורות במערכת החינוך. הם הגוף הראשון, הם האדם המרכזי מבחינת התלמידים. ההורים הם תמיד במקום הראשון כפי שאתם אמרתם, אבל במקום השני נמצאים המורים. צריך לחזק את ההכשרה שלהם, לראות, לשמוע, להבין, להיות מסוגלים לנהל שיח לפני שזה עובר למקומות קשים ובעייתיים יותר.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לפעול לשיתוף פעולה מלא עם המשרדים שנושקים: רווחה ובריאות והארגונים הוולונטריים. אין מקום בוועדה לקרוא לכם עם מי לשתף פעולה, את מי להכניס לתוך המערכת. אנחנו סומכים על העשייה המקצועית שלכם, על הבחירה שלכם עם אילו ארגונים לעבוד. דעו, בשטח קיימים ארגונים רבים, גופי ידע רבים, אפשרויות רבות להתייעץ ולשמוע ובסוף להחליט את ההחלטות המקצועיות שלכם. אתם אנשי המקצוע, בסוף השאלות מופנות למשרד החינוך ולא לארגונים מופלאים ככל שיהיו.

הוועדה מבקשת לדווח לוועדה על סקר כישורי חיים שהוצג כאן קודם.

אני אבקש מיושב ראש הוועדה אולי לזמן דיון מיוחד.

כפי שפתחתי ואמרתי, אני מקבלת את הבחירה שיש פה נושאים גדולים שנוגעים בסוף גם בזנות על כל הרצף וגם בפעילות מסכנת חיים, אני אציין שצריך להסתכל יותר. כמובן שאני חושבת שזה צריך להיעשות כמו שזה נעשה היום עם התאמה למגזרים שונים, לחברות שונות, חברות מסורתיות כאלה ואחרות.

אנחנו מקווים שנוכל לקדם יחד, גם עם משרד החינוך, את הקמת הגוף הממלכתי שיטפל בכל נושא הזנות או רצף מעורבות מינית מסכנת.

יש וועדה שמטפלת בזה, זו וועדה בין-מקצועית.

אנחנו רוצים להקים גוף לצורך העניין, גוף שיהיה זהה לגוף שהוקם למניעת סחר בנשים. גוף שלם שהמוקד שלו יהיה שמדינת ישראל בוחרת בחירה אסטרטגית ושהיא מקדמת את מיגור תופעת הזנות הן מצד הלקוחות והן מצד הנשים שמעורבות, זאת על כל הרצף הטיפולי שנדרש גם בצרכנים וגם במעורבים.

תודה רבה לכולכם, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:20.>