PAGE
3
הוועדה לקידום מעמד האישה
28/10/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 107>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, ד' בחשון התשע"ה (28 באוקטובר 2014), שעה 11:00

<נשים בשיח המדיני בטחוני>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר
תמר זנדברג

באסל גטאס

עמר בר לב
רונן הופמן

>
הילה טל אביטן - רכזת חברה בכירה, אגף ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה

תהילה רוט - עו"ד, ייעוץ וחקיקה (ייעוץ), משרד המשפטים

קרין תורן היבלר - מתמחה, משרד המשפטים

ורד סוויד - מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה, הרשות לקידום מעמד האישה

סביונה רוט לוי - שופטת בדימוס, נשים עושות שלום

שירי לוינס - מרצה בנושא יישוב סכסוכים ומקומן של נשים בתהליכי שלום וביטחון, נשים עושות שלום

פנינה שרביט ברוך - חוקרת בכירה, פורום דבורה- נשים במדיניות וביטחון לאומי

הלית בראל - פורום דבורה- נשים במדיניות וביטחון לאומי

דליה שיינדלין - סוקרת דעת הקהל, אג'נדה- מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית

רונית מרזן - חוקרת דת ולאומיות במזרח התיכון, אוניברסיטת חיפה

שרי אהרוני - מרצה, האוניברסיטה העברית ירושלים

גליה גולן גילד - משתתפת, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים

יוליה אלעד שטרנגר - בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה; בית הספר לפסיכולוגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה

ורד כהן ברזילי - מנהלת מרכז מדיה לנשים, תא העיתונאיות

קרן שמש פרלמוטר - מנהלת עמותת איתך- מעכי, אית"ך- מעכי - משפטניות למען צדק חברתי

עדי גולדינר - הפרוייקט לקידום 1325 בישראל, אית"ך- מעכי - משפטניות למען צדק חברתי

אמילי מואטי - עמותת כ"ן, כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

חנה הרצוג - מנהלת שותפה מרכז שוות, מכון ואן-ליר

רונה ברייר-גארב - מנהלת אקדמית, מכון ואן-ליר

ניקול הוד - סמנכ"לית, אנו- מרכז מדיה נשים

סמדר סלומון - דוברת תוכנית הפעולה 1325, אנו- מרכז מדיה נשים

מיכל חטואל - מרכזת הפורום, ארגוני נשים

עליזה ארז - חברה בארגון, ארגוני נשים

גנית לב-ארי - הממונה על מעמד האישה רשות השידור, רשות השידור

קרן הורוביץ - עו"ד, מרכז רקמן

מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

יערה דיסגני - סלונה

מורן מישל - סלונה


<

דלית אזולאי

רויטל יפרח
<נשים בשיח המדיני בטחוני>

צהרים טובים. אני שמחה לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-28.10.2014, ד' בחשוון התשע"ה. הנושא שלנו היום שעל סדר היום של הוועדה: נשים בשיח המדיני-ביטחוני בהשתתפות השופטת בדימוס סביונה רוטלוי. ברוכה הבאה גברתי.

אנחנו למעשה חוזרות וחוזרים וחוזרות וחוזרים על הנושא הזה, שאין לנו מספיק נשים מעורבות, לא במשא ומתן ולא בדיאלוגים ולא בתקשורת, ואין כמו החודש האחרון שהיה כאן מבצע "צוק איתן", על מי מספר ואיך מספרים ולרוב זה מי מספר ולא מי מעביר את המידע או מי מנגיש את המידע, מה מדגישים וגם מה לא מדגישים. הנושאים הללו על שולחנה של הוועדה. ישבנו כאן גם עם תא העיתונאיות, ישבנו כאן גם עם נציגי תקשורת גם בהקשרים נוספים של איך אנחנו מונעים השתתפות של אנשים שאינם רצויים בתכניות ריאליטי, וחשבנו יחד על שיתוף פעולה בכלל עם זכיינים, עם ארגונים ועוד ועוד כדי להבין שריבוד של שיח, שריווח של השיח, מגוון, הוא לא כדי לקדם נשים אלא כדי לקדם ידע, ניסיון, הבנה, ראיה של מציאות לטובת החברה כולה.
לא הכל אפשר בחקיקה, חקיקה היא לא מספקת. גם כמי שיושבת פה כמעט שנתיים, בראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, יש לנו חוקים במדינת ישראל שחוקקו קודמותינו, ואני תמיד אומרת, וחוזרת ואומרת שצריך להגיד תודה לנשים ולגברים שהיו פה קודם, שהבינו וידעו לקרוא את הנולד וחוקקו פה חוקים אבל גם ראשת הממשלה לשעבר, שלא ידעה שקוראים לזה "ראשת", אבל גם אם היא לא ידעה, עוד אין לנו "ראשת", וחוקים שהיא חוקקה בעולם העבודה עם המפורסמים שלה בתחומי העבודה, גם הם, רבים מהם לא הוטמעו ועדין, במדינת ישראל 2014 יש נשים שעדין לא יודעות לקרוא ולכתוב, ובעיקר לקרוא את המידע היא הוא לא מונגש בשפות שלהן מספיק, לא בערבית ולא באתיופית – אמהרית ולא ברוסית. איך אנחנו עושות את זה ואיך אנחנו עושים את זה?

אני ממש שמחה, חבר הכנסת באסל גטאס, שאתה אתנו כאן - -

אבל את רואה שרק אני, העוזר שלי והצלם הם הגברים היחידים באולם - -

לא, גם יש פה נציג לרשות לקידום מעמד האישה.

לא ראיתי, סליחה.

אתה בכלל זכית בתואר של ידיד הוועדה.

תודה רבה. אני מקווה שזה יישאר עד סוף הישיבה.

אנחנו סיכמנו על שיתופי פעולה בכלל. - - באמת, אני חייבת לומר לכם שאני מרגישה לא מעט סוג של "שומרת הסף" משום שגם כאן, בכנסת ישראל, וגם בוועדות שקשורות ומתכתבות עם הכנסת – נתחיל ב"וועדת פרי", שראש ממשלה ממנה ב-2013, לא לפני חמש ועשר שנים, ועדה שאמורה – אני מדברת כשהיא חוקקה, גם לעסוק כמובן בנושא של גיוס חרדים אבל איך זה משליך על מקומן של נשים בצבא, מה קורה עם כל הסוגיה של כבודה של האישה שהיא לא תפגע. נושא של שירות הנשים, משך שירות הנשים. ב"וועדת פרי" בכלל ראש ממשלה לא ממנה אישה, ורק אחרי לחץ מכאן ומכתבים שאנחנו מוציאים, שיתופי פעולה, תכף ורד תרחיב, אנחנו זוכים לכך שתהיה אישה, השרה לימור לבנת תהיה בוועדה. ואז כאן, כשמגיעים לכנסת ישראל ויש את "ועדת שקד" שממשיכה את העבודה שלה, אז למעט יושבת הראש, חברתה כנסת איילת שקד, אין אף אישה. אף אחת מהמפלגות ל"וועדת שקד" לא שולחת אישה. אז הלכתי ליושב ראש הכנסת, ואני אומרת ליושב ראש הכנסת: אדוני, אין אף אישה ב"וועדת שקד". ואז הוא אומר לי: אין לי שום כלי להתמודד עם זה, דברי עם המפלגות. כל מפלגה בחרה לשלוח נציג ולא נציגה, גם המפלגה שלי. אז אין לנו שום כלי פה, בכנסת ישראל.

לכן, אני אומרת שלא הכל זה חקיקה כי גם במקומות שאנחנו רואים חקיקה, אני מודה ומתוודה שב-2002 כתבתי את הדוקטורט שלי על המקום של נשים ברדיו, במקום הזה של לא רק כמרואיינות אלא בכלל, מי קובע את סדר היום? איך סדר יום נקבע במדינת ישראל? איך מעבירים את המידע, איך מספרים את הסיפור? איך זה קורה שבסוף אותם מרחבי שיח או בעלי ידע, הם אלה שמשתמשים בטרמינולוגיה, במידע, בנפשות הפועלות, מה הם בוחרים להדגיש, מה הם לא בוחרים להדגיש. איפה נמצאות הנשים? האם הן נמצאות באזור היותר "צהוב" של האייטם ופחות באזור שמפרשן אולי, ועוד ועוד.
אני מודה שמאז שכתבתי את הדוקטורט שלי לא הצלחתי להוציא את הספר על הדוקטורט שלי אבל לצערי הרב, אם אני הייתי מוציאה אותו היום, וזה לימים של פנסיה אולי, לצערי הרב הוא מאד אקטואלי, שום דבר לא השתנה. שום דבר לא השתנה גם מבחינת נוכחות של נשים בתקשורת כמרואיינות. אני לא מדברת כרגע על נשים שהן נמצאות כמגישות או כמנחות או כמעורבות בצד המקצועי אבל כמרואיינות, כמרחיבות את השיח, כמפרשות את השיח, כבעלות תפקידים רשמיים ולא ככאלו שאולי נמצאות כ"אחות של", "אמא של", "סבתא של", כמי שנמצאת כנותנת עדות – לא שאני מזלזלת בתפקידים הללו אבל כשהמינון הוא מינון שאינו מאפשר לספר את הסיפור כמו שהיינו רוצות לספר אותו או לפרשן אותו או להנגיש אותו או לדבר על רבדים נוספים שנמצאים – ניקח לדוגמה את "צוק איתן" שהיה כאן, שהמקום של האזרחים והאזרחיות, המקום של העורף מול החזית, המקום של ההתמודדות, מה מדגישים ומה פחות מדגישים לא כי גברים לא יודעים ולא מכירים אלא כי לעתים הם פחות קרובים או נמצאים בקונבנציות ותיקות שהם מכירים.
נקודה נוספת – אני קוראת לזה תרבות ה"אקס", ה"לשעברים" למיניהם. אין לנו מספיק "לשעבריות". וגם אם יש לנו "לשעבריות", הן לא מספיק קיימות בשיח. לא מאפשרים או שלמעשה הן לא באות ודורשות ולוקחות כי תמיד את אותו מושל עזה, כבר לפני 30 שנה, גם אם הוא חבר כנסת שעולה לדבר על נושא איקס, תמיד ישאלו אותו, ותעשו לכם את התרגיל הזה – אז מה דעתך על כל וכך? כלומר, בעצם הם הופכים להיות מביני-על, והם מפרשים עוד ועוד נושאים שנמצאים על סדר היום חוץ מהנושא של לשמו הם הועלו וכמעט ואין נשים שזוכות למיצוב הזה. בדרך כלל אם אישה עולה, היא עולה נקודתית לאייטם הזה מה גם, שבטח היא לא מבינה בכל מה שקשור לנושאים של מדיניות, של הבנה, של דיאלוג, של יחסי חוץ ועוד ועוד.
אז קודם כל, אני רוצה להודות לכן על הבקשה שלכן לעלות ולחזור. אני מזכירה לכולן שקיימנו פה לא מזמן דיון בנושא הזה. דיברנו על החלטה 1325, על היישום שלה. על איך אנחנו מקדמות את המסקנות, את ההבנות, את המחויבות של ממשלת ישראל. ב-14.7.2014 קיימנו דיון בענין הזה על יישום החלטת 1325 של האו"ם בנוגע ליישום תכנית פעולה לשילוב נשים במוקדי קבלת החלטות, על הטמעת החשיבה המגדרית וההגנה על נשים.
אני רוצה להזכיר לכולנו שאימוץ החלטת האו"ם בישראל התבצע באמצעות תיקון בחוק שיווי זכויות האישה, שהוסיף לחוק את סעיף 6ג(1) שעניינו: ייצוג הולם בוועדת בדיקה ממשלתית בוועדת חקירה, בוועדה ציבורית ובצוות לעיצוב מדיניות לאומית. וגם כאן המקום הוא להוקיר תודה לחברות הכנסת לשעבר אתי לבני ויולי טמיר, שב-2005 מתקנות את התיקון הזה.

אז המדינה הראשונה שבעצם מאמצת את ההחלטה ב-2005 זאת ישראל אבל היישום שלה מאז 2005 – אם דיברתי קודם על הדוקטורט שלי מ-2002 אז ממשלת ישראל מאמצת את ההחלטה הזאת והרבה לא קרה כאן. אנחנו באמת רוצות ורוצים לראות איך אנחנו ובעזרת אילו כלים, גם חקיקה, גם הטמעה, גם הבנה וגם אולי "ניעור" של הדור הצעיר, של הנשים הצעירות שאתנו, לא לקבל את זה כמובן מאליו ומה אנחנו יכולות לעשות ואיך ליצור "נטוורקינג" ומה קיים בשטח, אנחנו תכף נשמע.
עוד דבר שאני רוצה הוא לנצל את הדיון הזה, זה דיון משודר, ולספר ולשתף אתכם: יש לנו בשנה הקרובה שני דיונים גדולים, שתי הזדמנויות ענק, לבוא ולקדם את הנושאים הללו גם מהמקום שלנו כנשים ישראליות וגם מהזווית הבינלאומית. בחודש מרץ 2015 מתקיים באו"ם הכנס הגדול - 20 שנה לוועידת בייג'ין. המשלחת הישראלית קיבלה אישור להיות משלחת גדולה שתעמוד בראשה שרה. יש לנו אפשרות לצרף ארגונים, יוזמות חברתיות, תערוכות, מיצגים. האפשרות היא לא אפשרות כלכלית, אנחנו לא יכולים לאפשר את העלות אבל אנחנו כן יכולים לאפשר את הכניסה למשלחת הישראלית, להציע למארגנים פאנלים, יוזמות, בנושאים שמעסיקים אותנו כאן, בוועדה. בטח ובטח עם קולגות מהעולם, עם נציגות ממדינות נוספות. כאן המקום לקרוא לכם, עם הקשרים שלכם בעולם ובארגונים חברתיים במקומות אחרים, להציע לנו, לוועדה. דלית, מנהלת הוועדה, מרכזת אצלנו את הפניות וכמובן גם להשתתף במשלחת.

ההזדמנות השנייה זה שבחודש מאי מתקיים כאן, בישראל, כנס נשים בינלאומי גדול של מנהיגות מהעולם. גם כאן יהיו פאנלים ודיונים בנושאים שקרובים אלינו, וזאת הזדמנות נוספת להעלות את הנושאים האלה ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית. יושבות פה חוקרות שאני מעריכה ומוקירה, פרופסור חנה הרצוג, גליה גולן ועוד אחרות שמכירות את הנושאים הללו גם בהקשרים הבינלאומיים, במבט ההשוואתי למדינות נוספות. אנחנו לא שונות לגמרי אבל בעולם מצטבר ניסיון, ובטח ובטח בשתי הזדמנויות שנקרות בשנה הקרובה: יש לנו את האפשרות לשתף פעולה ולחדש קשרים. יש את המקום גם לארגונים. דיברתי בכנס שלכם ב"ון-ליר" ביום חמישי על שיתוף הפעולה המתבקש בין האקדמיה, בין השטח ובין המחוקק. רק יחד נוכל לחלץ את אותם מקומות ואת אותם כלים שגם קודמותינו שמו אבל או שנתקענו או שלא עבדנו מספיק ביחד או שסדר היום שלנו לא אפשר לנו אבל במובנים רבים אנחנו הולכות אחורה. אם לא נדע לקדם את עצמנו לעבוד ביחד, אז נלך עוד יותר אחורה. בבקשה.

אני רוצה לקדם בברכה את השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, היוזמת של הדיון, לשמוע גם על הפעילות שלכם וגם על הדבר הנוסף שלשמו אנחנו הולכים. בבקשה גברתי.

תודה רבה שהזמנת אותי ויש לנו את ההזדמנות להחליף דעות בענין שהוא מאד חשוב, כפי שציינת בפתח דברייך.

תרשו לי לפתוח במשהו אישי, שנראה כדרכן של נשים אבל אני מעדיפה לפתוח בזה: באמצע ימי המלחמה האחרונה, כאשר כבר קצתי לראות את כל הגנרלים בדימוס שהזכרת, הפרשנים הוותיקים והחדשים, כולם בארשת ביטחון שהאמת ידועה רק להם. תוך כדי המלחמה התברר שהאמת לא בדיוק היתה ידועה להם. כאשר ראיתי שוב את מה שראיתי בכל המלחמות והמבצעים האחרים, ואני נושאת על גבי כבר הרבה מבצעים ומלחמות, ראיתי שוב שנשים הן טובות וראויות לבוא לדיון בנושא רווחה וחינוך וחברה אבל לא בנושאי ביטחון ומדיניות. שוב, שהן מצליחות כמראיינות אבל לא כמומחיות.
כשמאסתי לראות נשים בתקשורת כמי שאורזות את התרמילים, שולחות את חבילות, באות לעודד, מבשלות ואחר לצערנו גם מקוננות. כשהבנתי שהמלחמה האחרונה היתה לא רק מלחמתם של החיילים הנשלחים לקרב אלא המלחמה היומיומית של העורף, שבה בעיקר נאלצו לשאת בנטל הנשים, שהיה מצופה מהן להיעדר מהעבודה ולשמור על הילדים. שמעתי לאחרונה - במפגש שהיה לנו עם אישה מכיסופים – שסיפרה על הקושי שלה כאישה עובדת, לעזוב את הכל וללכת לגלות עם הילדים כי כך החליטו, שהנשים יוצאות עם הילדים. אנחנו כבר במקום אחר.
כאשר נוכחתי לדעת שגם המלחמה הזאת, כמו המלחמות הקודמות לצערי הרב, מצעידה את הנשים אחורה מבחינת ההישגים שאנחנו בכל פעם מצליחות להשיג, ואנחנו ממודרות לחלוטין מהשיח החשוב ביותר, וזה השיח על מלחמה ושלום. אנחנו מביאות חיים אבל כשדנים בחיים שלנו אנחנו לא שותפות. ואז התקשרתי לעליזה, ממש באמצע המלחמה ואמרתי: אנחנו חייבות לקיים איזה דיון בנושא הזה, ואני שמחה שהדיון היום מתקיים. אבל מאז השיחה שלנו ועד היום קרה משהו ממש מפעים - במהלך המלחמה התארגנה תנועת נשים בשטח באמצעות הפייסבוק, תנועת נשים לא מפלגתית. זו לא עוד תנועת שמאל אלא תנועה לא מפלגתית שמאחדת נשים מכל הארץ, צעירות ובוגרות, דתיות וחילוניות, פלסטיניות וישראליות, יהודיות, באמת מכל גווני הקשת. אנחנו עכשיו בפעילות מאד גדולה כאשר האג'נדה המרכזית שלנו היא ללחוץ על הממשלה הזאת לעשות שלום. קצנו בדיבורים על השלום, אנחנו רוצות מעשים של שלום.

אני רוצה לומר שהצטרפו אלינו כבר כמה אלפי נשים. 12 אחוז מצטרפים הם גם גברים כי אנחנו פונות גם לגברים שיצטרפו, למרות שאנחנו מכריזות שאנחנו מנהלות את המאבק.
אנחנו תנועה שדורשת, למעשה, ליישם את מה שאת קראת בחוק שיווי זכויות האישה, ואני תכף אגע בכך. מה שלי חשוב, שיהיו תוצאות מעשיות לדיון הזה, ואני הבאתי כמה רעיונות כי אנחנו באמת לא רוצות להסתפק בדיבורים. כפי שאמרתי, לא רוצות רק שנדבר על השלום, אנחנו רוצות להיות שותפות לכל המהלכים.
אני אחר כך אספר לכם על אירוע השקה של התנועה, שיתקיים במסגרת "כנס שדרות" ב-25 בנובמבר שבו נשים מכל הארץ, מנהריה ועד שדרות, יעלו לרכבת שתוליך לשדרות, ואני מקווה שיהיו מאות נשים שיצטרפו ויהיה לנו מושב בכנס, ונוכל להביע את עמדתנו. אני רוצה רק להדגיש בענין הזה, שהדרישה שלנו להיות נוכחות ומעורבות בכל השיח, דבר שאנחנו כרגע נעדרות ממנו לחלוטין.
מכיוון שיש פה נציגות של ארגונים, גם של 1325, חשבתי להתרכז בדבריי בנושא אחד ויחיד, וכוונתי לדרכים שמוטלות עלינו, הנשים, לנקוט כדי שסעיף 6ג(1) יקבל תוכן אפקטיבי, ביטויים יותר מעשיים ובהקדם. כפי שאת ציינת, זה תיקון מאד מתקדם לחוק ובאמת, אין לו אח ורע בעולם אבל כמו הרבה חוקים אצלנו, מנגנון האכיפה גם לא הוסדר כמו שצריך וגם הוא לא אפקטיבי.

אני לא רוצה להתייחס כרגע למתן ייצוג הולם בוועדות חקירה, בוועדות בדיקה ובוועדות ציבוריות אלא בהחלט בצוות לייצוב מדיניות לאומית. זה בסיפא של הסעיף, כי זה מה שחשוב לנו כרגע, לפחות ל"נשים עושות שלום".
אני חשה שאין לנו זמן כי הזמן פועל לרעתנו, וזה שאומרים שציפי לבני מעורבת במשא ומתן זה באמת יפה וטוב אבל אני לא צריכה להגיד לכולכם - -

כשאת אומרת "לרעתנו", זה כולל מה? נשים? ישראל? מה?

זה לרעתנו, למדינת ישראל ולשכנים שלה, לכולנו, ולנשים ולגברים כאחד. מבחינה זאת אני לא רואה הבחנה.
- - אז אני רוצה שאנחנו נתרכז בנושא הזה כי לתכנית הפעולה הכוללת של 1325 יש היבטים מגדריים רבים וחשובים, שכולם יקרים ללבי, אם זה אלימות כלפי נשים, אם זה שוויון אמתי לנשים, אם זה הדרת נשים מהמרחב הציבורי ועוד ועוד ויש תכנית פעולה מעולה. אבל אנחנו עכשיו, לדעתי, צריכות לדרוש ייצוג הולם בניהול המשא ומתן לקראת הסכם ביניים או שלום או הסדר אזורי, תקראו לזה איך שאתם רוצים אבל כרגע, אנחנו לא ממש מעורבות.

אני חושבת שאנחנו לא צריכות להסכים למצב שנשים לא תיקחנה חלק פעיל בנושא הזה, ויש מספיק נשים טובות, מומחיות, בתחום של ביטחון, בתחום של מדיניות ולחלקן יש גם סיווג ביטחוני כדי להיות כלולות בדיונים של ועדת חוץ וביטחון. ואם יש בעיה, ורד, במאגר הספציפי הזה, אנחנו, כתנועת "נשים עשות שלום" מוכנות לספק מאגר של נשים כאלה, ויש כאלה לא מעט.
יש לכך חשיבות לא רק מבחינת הוראות מילוי החוק כי אנחנו מביאות שיח חדש, שלוקח בחשבון לא רק את ההיבטים הצבאיים של המלחמה. אנחנו מביאות מבט מראש ולא בדיעבד על מצב החברה, על מצב הילדים, על ההשפעה הכלכלית של המלחמה על חיינו ועל עתידנו. רק ראינו לאחרונה את תקציבי הענק שהולכים למערכת הביטחון על חשבון מערכות החינוך, הבריאות והרווחה. המבט של הנשים לא בא רק מהקנה של התותח, קודם יורים ואחר דנים במשמעויות. אנחנו מביאות שיח אחר לנושא הזה.

ולכן, מה שאני רוצה להציע כדי להיות אפקטיבית - אני רוצה להציע כמה הצעות ואני מקווה שלפחות חלקן יאפשרו לסעיף הזה בחוק להיות חוק עם יותר שיניים כי אני מסכימה אתך שחוקים זה לא מספקי, אין ספק, ויש לנו חוקים נהדרים וזה אחד מהם:
1. אני מציעה שיתקבל דיווח תקופתי, אחת לרבעון אולי, ממספר גופים כמו יועצי ראש הממשלה, המועצה לביטחון לאומי, פורומים של משרד הביטחון ומשרד החוץ לגבי מספר הנשים הנוטלות חלק בדיונים. זאת אומרת, לא לחכות למצב של קיום ועדה ואז פונים לבג"ץ, כמו ב"וועדת טירקל", ואת הנעשה כבר אין להשיב. זה דבר אחד.

אני הייתי מציע שתתקיימנה ישיבות משותפות של הוועדה לקידום מעמד האישה וועדת חוץ וביטחון, אחת לתקופה שתיקבע. אנחנו רוצות להיות שותפות לדיונים של ועדת חוץ וביטחון, ואנחנו נוכל להציע גם נשים, אם יש בעיה בכך, עם סיווג ביטחוני מתאים.

אני רוצה לעצור אותך כאן - כחברת ועדת חוץ וביטחון אני רוצה לספר לכם שבכל התהליך של בדיקת מבצע "צוק איתן", אנחנו כמה חברות בוועדת חוץ וביטחון אבל הוועדה שבוחנת – אין בה אף אישה. היתה איזו שהיא דרך בחירה של מי יושב בוועדות המשנה, ורק ראשים של ועדות המשנה כולל ועדות שהוקמו לא לפני שהוחלט על זה והיום, מי שבוחנים את המסקנות, את ההתארגנות, את הביקורת, את כל אותם דברים אלו גברים, רק גברים למרות שאנחנו כמה חברות בוועדת חוץ וביטחון.

היה דיון בפנים, בוועדה? - -

כן. היה דיון ויו"ר הוועדה העביר החלטה שרק יושבי ראש ועדות המשנה, הם שותפים לדיונים, והדיונים נעשים בוועדות המשנה ואנחנו לא חברות. אנחנו לא יושבות ראש בוועדה והדיונים לא נעשים במליאת ועדת חוץ וביטחון והיום, בכל תהליך הביקורת, ההתבוננות, הראיה, נשים לא שותפות. כך שאנחנו צריכות לקחת בחשבון שלא רק הכלי הזה של חקיקה, ואני נתתי דוגמה קודם מ"וועדת פרי" אבל בשנה וחצי האחרונות אני יכולה לומר לכם שאני וצוות הוועדה והעוזרות שלי, כל היום על המשמר. זה "ועדת לוקר" שלא מתמנה עד שאין נשים שם ואז, אני יושבת באמצע פגישה עם פרופסור רבקה כרמי והיא מקבלת טלפון אם היא יכולה להיות חברה כי אני כל הזמן מרגישה שאני על המשמר ומצד שני מספקת. כלומר, אני חושבת שפעם השדולה עשתה את "דפי זהבה" או עוד יוזמות. עכשיו ורד מובילה והיא תכף תרחיב על מאגרים של שמות. אנחנו כבר לא במקום הזה. רק השבוע התפרסמו הנתונים על האקדמיה. כלומר, יש לנו מספיק חוקרות ומספיק נשים עם דוקטורטים ועם השלמות בחו"ל, ונשים שמבינות ומכירות ויודעות אבל אנחנו לא לפני 20 ו-30 שנים שהיה אפשר לומר שאין נשים. הן קיימות, הן נמצאות, הן מומחיות, הן חברות שלנו ואנחנו מכירות את זה. הן כותבות מאמרים פובליציסטיים תוך כדי מבצע "צוק איתן" ולא מפרסמים אותם. כלומר, הדברים ידועים. אנחנו צריכות להבין שיש פה משהו נוסף, איזה חסם נוסף שכלי של חקיקה להבנתי, לטעמי קיים – ומי כמוני, אני קידמתי פה ארבע נשים לוועדה למינוי דיינים, חוק שעבר. הנושא של נשים בוועדה למינוי שופטים, שגם אמרו לי: מה צריך היום וכו', אבל אני גם רוצה לחשוב קדימה. הרי יכולה להיות פה מציאות שלא יהיה מצב כזה, ואיך אנחנו דואגות גם לדורות הבאים וגם בהרכבים של קואליציה, שלא כל כך יאהבו את מה שאנחנו מבקשות לקדם. אז חקיקה כן אבל יש פה חסמים, ואני אומרת לך כמי שיושבת היום כאן ורואה את הדברים נעשים. יש פה חסמים שהם כל כך חזקים ומתחזקים תוך כדי, כמו שאת הרחבת בדברים שלך, במבצע "צוק איתן".

אני מסכימה עם דברייך ולכן, אני חושבת שחשוב שאנחנו ניצורו את ה"נטוורקינג". זה אחד הדברים החשובים ב-1325 וב"נשים עושות שלום", וליצור את ה"נטוורקינג" הזה. לגברים יש את זה מהצבא, ואנחנו רואים את זה בכל נושא הכלכלה, איך מתמנים לדירקטורים וכמה קשה לנו להיכנס לתחומים הללו, וקל וחומר כשמדובר בחוץ וביטחון ששם, מה לעשות, באמת הגברים משרתים שנים רבות יותר מהנשים בצבא ובמילואים, וכתוצאה מזה נוצר באמת "נטוורקינג".

אני רק יכולה להגיד ש"נשים עושות שלום", שאנחנו נעזור לכן ככל יכולתנו לתמוך במהלך הזה, גם על ידי יצירת לחץ וגם על ידי רשימות של מומחיות שנוכל לספק בתחומים האלה.

כדי לתת לאחרות לדבר - -

אולי באמת נעצור כאן ונחזור אליך.

אולי נשמע את תוצאות הסקר, אמרו שיש סקר, זה מעניין.

בסדר. ורד, אני רוצה לפנות אליך ולברך אותך באמת על היוזמה בחודשיים האחרונים לבוא ולעורר, ולבוא ולקחת את המקום הזה של קידום מעמד האישה, שאת עומדת בראשו ומעבר לניעור, איזה סוג של - לא הייתי קוראת לזה סנקציות אבל מה המצב היום ומה הכלים שעומדים לרשותך?

אז הרשות לקידום מעמד האישה לפני כשלוש וחצי שנים הקימה מאגר של נשים מועמדות, מאגר רשום ומוכר, שלא תוכל להיווצר סיטואציה שמקימים ועדה ולו לבדיקת תאונת רכבות, כמו שהיה בעבר, ואומרים לנו: לא מצאנו אישה שהיא מהנדסת רכבות. אז אין דבר כזה. יש נשים בכל התחומים, כולל בסיווגים הבכירים ביותר, כולל במערכות ביטחוניות שנתנו לנו שמות של נשים שפרשו וכולי, כך שלא קיימת בעיה במאגר ובפוטנציאל של נשים.
בהרבה מאד ועדות נאבקנו, החל מ"וועדת טירקל", שהיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה אימצה את העמדה שלנו והתנגדה לאישור של "ועדת טירקל", והם קיבלו אישור חריג של היועץ המשפטי לממשלה. דרך "ועדת פרי", שאני בחוץ לא סיפרתי את הסיפור אבל אני מרשה לעצמי לספר כאן, הגעתי עם אולטימטום מאד קשה ובאותו רגע נפלה ההחלטה, ועל הרבה מאד ועדות אנחנו נלחמות מלחמת עולם, כולל "ועדת שישינסקי 2", שהעמדה המקצועית היתה שצריכות להיות רק בעלי תפקידים. ישנו מושג שנקרא "אקס-אופיציו", וכשיש בעלי תפקידים זה לא כולל את הייצוג ההולם, ולא קיבלנו את זה. דרשנו שיהיו המשנות לבעלי תפקידים. אם יש מנכ"ל למשרד ממשלתי ספציפי שמטפל בתחום הזה ולא אישה, תהיה המשנה שלו. לאחר ויכוחים לא קלים עמדתנו לא התקבלה, ומרגע שהיא מתקבלת היא תקדים לוועדות הבאות ואכן, יש עליה משמעותית בשלוש השנים האחרונות, ונמצאת בכל התחומים, בדירקטוריונים ובחברות הממשלתיות זה עומד על 44 אחוז. בוועדות ציבוריות ובוועדות בדיקה למעלה משלושים וכמה אחוז. כשהתחלתי זה עמד על 19 אחוז אבל עדין, אני יודעת למפות את הבעיות מעבר לוועדות. הן מתחילות בגורם מרכזי, שאנחנו מדברים עליו כרגע סביב מבצע "צוק איתן" – המטכ"ל. חודשים לפני פרישת האלופה פנינו לרמטכ"ל, ודרשנו שסביב שולחן המטכ"ל תשבנה נשים, וישנם תפקידים שאין בהם שום חסם, אין שום מניעה של שנים לקצינת רפואה ראשית, לקצינת חינוך ראשית ולהרבה מאד תפקידים. התשובות של הפיקוד בצה"ל זה שיש להם שיקולים אחרים מעבר לשיקול המגדרי. אני חולקת על כך, הם לא רלוונטיים במאה ה-21 והציפייה שלנו, שכל אישה שמתמנה שם לתפקיד בשולחן, תבין שהיא התמנתה לאחר מאבק של נשים, והמחויבות הראשונה שלה היא לנשים ולא להגיד לנו שמי שרוצה מצליחה, ואני נתקלת בתשובות כאלה. אני לא רוצה להיאבק בנשים, אני לא אחשוף שמות אבל לאחרונה הוצאנו פניה לדירקטוריות לפעול לבחירת מנכ"ליות בתוך החברות הממשלתיות. ענתה לי דוקטורית אישה, שזה לא בסדר שאני עושה אפליה שאני פונה אליה ולא לגברים. עניתי לה: את יושבת שם הודות למלחמה של נשים, את לא יושבת רק הודות לכישוריך. אנחנו בחוץ לא נגיד את זה אבל כל אישה שמתמנה ושחברת הכנסת לביא לוחמת עליה לוועדה למינוי דיינים, ושכל אחת מאתנו לוחמת עליה שתיכנס, החובה שלה חייבת להיות להמשיך את התהליך. זה לא מסתפק רק במספר הייצוג ההולם אלא ליצור תהליך שרשרת, תהליך פמיניסטי, שרואה את השיקולים המגדריים. ויש מקומות שהצלחנו להוביל לראיית שיקולים מגדריים אחרי מאבקים בוועדה לבחירת שופטים, למרות שעריכת דין היא מקצוע נשי, נוצרה מציאות משפטית שבבית המשפט העליון היו יותר גברים מנשים. כשהתחלנו את המאבק אמרו לנו שוב שיש שיקולים ויש קבוצות מיעוט וכל מיני דברים. לא קיבלנו את השיקולים וניהלנו מאבק, וקיבלנו תשובה בשמו של השופט גרוניס, שיילקח בחשבון השיקול המגדרי, ואכן הוא נלקח.
לכן, צריך, לצערי, להיאבק ועדין, בהרבה מאד מקומות פנינו גם לכנסת למנות ראשי ועדות באופן שוויוני, וקיבלנו תשובה שהשיקולים הם שיקולים של מה שהמפלגות בוחרות אבל בסופו של דבר, אם מוקמת ועדה אחר-כך מראשי הוועדות, זה בדיוק אותו חסם ולכן, צריך לעשות את זה בכל מקום ולא להסתפק אך ורק בוועדות, בצוותים ומועצות כי שם יש לנו התקדמות אבל במוקדים שמהם ממשיך ה"קאדר" הבא לכל התחומים.
לגבי התקשורת הובלנו הליכה תקדימית שהיא הישג תקדימי: עד היום, ההישגים שלנו היו להגיע למקסימום 50 אחוז ולא קיבלנו את התפיסה הזאת ואמרנו שהעידן היום הוא עידן של תיקון היסטורי, שיהיו מעבר ל-50 אחוז נשים. הגענו להסכמה עם שרים ושרות, שתמנינה יותר נשים. בוועדה שבוחנת את המינויים, בשלב הראשון החזירו לנו את המינויים, שזה פוגע בחוק הייצוג ההולם. הסברנו להם שהחוק בא לתקן תיקון כלפי נשים, לתקן עוול היסטורי ושחשוב שבמועצת הרשות השנייה תשבנה נשים שתקבענה את הרגולציה לגבי התכנים הנשיים, והצלחנו לשכנע את השופט ברנר. ובאמת, לראשונה, הגופים של התקשורת, יש בהם רוב נשי, שני שליש נשים ושליש גברים, וכל החלטה כזאת היא תקדים למועצה הבאה.

אבל יחד עם זה, עדין, אני מקבלת מכתבים. אנחנו סיכמנו עם ברנר שכל פעם ששר או שרה ממנים גבר ולא אישה ואין מספיק נשים, יבטלו את המינוי. אני מקבלת מכתבים גם כלפי שרות, ואני לא אנקוב בשמות, שהשופט מחזיר את המכתב כי מונה גבר ויש מספיק גברים ולא נשים. אני חושבת שזה מיותר שזה קורה. זה צריך להיות משהו בהבנה שלנו. הוצאנו חוזר עם היועץ המשפטי לממשלה, רעננו את כל המקומות, הובלנו החלטה עם כל מנכ"לי משרדי הממשלה, כולל מנכ"ל משרד הביטחון, שלא יהיה יום עיון בלי 50 אחוז נשים. ופנתה אלי עכשיו המועצה לתחליפי נפט, שהם לא מוצאים מרצה בארצות-הברית, מומחית לתחום נפט והוצאנו מכתבים לשם. אבל זה צריך להיות בכל התהליכים, ולהבין שכשנשים מגיעות, היעד שלנו הוא לא רק לשים "וי" 50 אחוז. כל אישה כזאת, אסור לה להישאר מלכת הכוורת. היא זאת שצריכה להניע תהליך שינוי, ואנחנו צריכות לבקש את זה בכל מקום. במועצות המקומיות זה קורה, ברשויות המקומיות זה קורה אבל אני הבאתי לך דוגמה מהחודש האחרון, שענתה לי דירקטורית: אל תפני אלי, תפני לגברים. - -

מה שרציתי לשאול אותך – האם את מזהה מהמקום שאת נמצאת בו, בכך שנשים לא מרגישות סוג של שיתוף פעולה או שליחות, גם נשים שמתמנות כתוצאה מעזרה או מפעילות כזאת או אחרת – אני לא אומרת את זה כביקורת אלא כידע, כי אם זאת המציאות שאת מזהה אותה, אז יכול להיות שיש פה בעיה בהעברה של מסרים, גם אני, אני זוכרת שבכל פעם שפתחתי קורס במגדר ותקשורת, שלימדתי אותו קרוב ל-12 שנים, הנשים הצעירות שמגיעות ללמוד באוניברסיטה, שמגיעות עם הערכות לימוד חינוך שוויוניות מצה"ל, שהתפקידים בו פתוחים, בטח בהשוואה לצבא שאני הייתי בו. כשסיימתי קורס קצינות היה אפשר ללכת לשלושה מסלולים בלבד והיום, 92 אחוז מהמקצועות פתוחים בפני נשים. לוקח לי בדרך כלל עד חנוכה, שיסכימו אתי שיש איזה שהוא סוג של אפליה או הבנה של מצוקה בתקשורת ועוד ועוד. בהתחלה זה איזה שהוא פער בין-דורי, אחרי זה לוקח זמן להבין ולהפנים ולהרכיב את המשקפיים המגדריות, ובסוף השנה הן הרבה יותר ראדיקליות ממני. אז השאלה, אני שואלת את זה כי אנחנו צריכות להבין את זה וללמוד את זה, ואז לראות גם את זה, אם אנחנו מדברות לא רק בחקיקה אלא בהטמעה, אז גם על זה. השאלה אם את מזהה כאן איזה סוג של "אני לא רוצה שיגידו שאני, כי אני לא מספיק מקצועית, כי אני לא אהיה מספיק נאמנה לארגון" ועוד ועוד.

אני מזהה בחלק ממוקדי הפירמידה, כולל הכלכלי, חוסר יכולת חיבור אמתית לנושאים הפמיניסטיים, והיא לא נובעת מבורות, היא לא נובעת מחוסר הכרת המציאות. הרבה פעמים היא נובעת מתוך בחירה ומתוך תעדוף. אני חושבת שזה שגוי וזו קריאה שאנחנו צריכות להפנות. הרי לא יכול להיות שאין 50 אחוז מנכ"ליות בחברות הממשלתיות, אם הובלנו במאבק דם, יזע ודמעות ל-45 אחוז דירקטוריות. אם כל דירקטורית היתה דורשת לבחור מנכ"לית אישה, היינו היום ברשות השידור ובכל הגופים הציבוריים עם נשים, ואני מצפה מהן לעשות את זה, והן יודעות והן מודעות, והן נשים משכילות רק לצערי, הנושא הפמיניסטי - לא בכל המקומות מנופפים בו, ובחלק מהמקומות אני נתקלת בהכחשה. נשים אומרות לי: תראי אותי, אני הגעתי להיות אז כל אחת יכולה להיות אלופה. זה לא נכון. אם אנחנו נמצאים היום במדיניות, במקום שאנחנו יודעים ש"קאדר" מרכזי מראשי הערים או השרים והשרות באים מהפוליטיקה או ממקומות של מפכ"לות. עם מפכ"ל המשטרה יצרנו תהליך, הקמנו יחידה לשוויון מגדרי, וכל מינוי הוא מרים לי טלפון ואומר: לקחנו את השיקול המגדרי, מינינו נשים. וזה קורה במשרד החוץ, מונו שמונה מתוך 12, וגברים מתחילים להפנים את התהליך.
אני דורשת שכולנו נקרא לנשים, ואישה שלא תעמוד בסטנדרט הזה, אנחנו צריכות להגיד את זה. אני חושבת שזאת המחויבות המינימאלית שלנו. - -

הנשים הן לא אובייקט מנוטרל מהסביבה. הן בעצמן תוצר של אותה תרבות גברית, של אותה הירארכיה גברית ששלטה פה אלפי שנים. אז אל תצפי - במיוחד אותן נשים שמגיעות להיות דירקטוריות - -

אני לא מוכנה לגלות סלחנות. כשאתה מגיע לפה, אתה נלחם שיש עוול כלפי המגזר שלך, אתה מרגיש שליח-ציבור שלהם? אני מצפה שכל אחת מאתנו, כל זירה תילחם לכלל הנשים.

תודה רבה. עורכת הדין עדי גולדינר, מ-1325, הכנתן מצגת. תודה רבה לאנשים הטכניים שלנו כאן. בבקשה.

>
(מצגת)

תודה רבה. רגע, תקלה, זה נעלם לי.

אז נקרא שוב לאיש הטכני ונחזור אליך. אז אנחנו נעבור לדוקטור שרי אהרוני מ"שוות", המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית, מכון "ון-ליר" בפרויקט 1325, בבקשה.

אני דוקטור שרי אהרוני. אני רוצה לפתוח במשהו אישי ולהגיד שכשהייתי יותר צעירה, הייתי שותפה בתהליך של החקיקה של תיקון החוק באופן מאד אקטיבי, ואחר כך הלכתי ועשיתי דוקטורט וחקרתי. שני מחקרים שעשיתי בעשור האחרון עוסקים - האחד בשילוב של נשים בצוותי המשא ומתן הרשמיים מול אש"ף בשנות ה-90, נשים ישראליות והשני, הפרשנויות השונות בהחלטה 1325 בישראל. בגלל צורת הקידום באקדמיה, פרסמתי את המחקרים שלי רק באנגלית ואי אפשר לקרוא אותם בישראל. אז אני מקווה מאד שעם הזמן זה ישתנה אבל כרגע, זה נמצא באנגלית. - -

אבל יש מספיק כתבי עט שהיית יכולה לתרגם לפחות חלק מהמאמרים ולדאוג - -

נון, אבל בתהליך הקידום זה לא נחשב כמובן.

אז מה? אבל זו השפעה חברתית, לא?

אז אני פה, ואני רוצה להגיד על זה כמה מלים: אני רוצה להגיד קודם כל, שאנחנו חייבות להתקדם בדיון הזה הלאה. חייבות להתקדם מהמקום שבו אומרות "זה חשוב", ,צריך", צריך מה? שתהיינה נשים מעורבות בשיח המדיני והביטחוני, אני אומר את זה יותר ספציפית: במוקדי קבלת החלטות בנוגע לסוגיות של חוץ וביטחון אבל גם את האפשרות להרחיב את האופן שבו מדברים על תהליכים של מדיניות חוץ וביטחון, ואת הנושאים שיושבים על השולחן.

ארבעה חסמים מרכזיים - הסקר שאנחנו נראה אומר שבציבור יש איזו שהיא בשלות. הציבור מבין ומסוגל לשאת את העובדה שנשים תהיינה נושאות ונותנות. מבחינה ציבורית זה אומר שאת החסם הראשון שאפשר היה לזהות לפני 20 שנה והוא השתיקה, חוסר המודעות, שאף אחד אפילו לא חשב לשאול איפה יש נשים? האם יש נשים? מה עושות נשים? את השלב הזה, אפשר לומר שאנחנו עברנו ב-20 השנים האחרונות מהשלב שאף אחד לא שואל בכלל אל המקום שבו מותר לשאול את זה, אפשר לשאול את זה. אנשים כבר חושבים שאולי יש פה שאלה לגיטימית מבחינה חברתית, מבחינה ערכית. אז מהמקום הזה אנחנו כן יכולות לומר שיש איזשהו שינוי ערכי, בשלות תפיסה בציבור שאומרת: אנחנו מוכנים לראות נשים שיושבות שם.
הבשלות הזאת גם קשורה לחקיקה ולשינוי בחקיקה, והחוק אפילו עוד יותר מתקדם ממה שנאמר פה כי זה תיקון החקיקה הראשון בישראל שמכיר בעיקרון של "דייוורסיטי". התיקון הזה מדבר על מגוון, נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה, וזו הפעם הראשונה שהחוק מכיר ב"דייוורסיטי", והנושא של מגוון ושוויון מגדרי הוא קריטי, השילוב בין השניים האלה כי הוא אומר – אנחנו לא רוצים רק נשים, כנשים ביולוגיות אלא מגוון של נשים, נשים שמגיעות מכל מיני מקומות. והנחת היסוד שעומדת מאחורי התיקון הזה היא שלנשים אין קול אחד או אינטרס אחד, ואנחנו לא צריכות להגיד את זה ולהודות בזה. לא כולנו, כנשים, חושבות אותו דבר מבחינה פוליטית ויש לנו את אותן חוויות ומאמינות שהפתרון הוא אחד. עצם העובדה שאנחנו מבינות שיש מגוון, מאפשרת לנו לדרוש את הייצוג הזה בלי קשר לקול הספציפי שאנחנו מביאות. השאלה הזאת קשורה בכלל לשאלות של ייצוג הולם וכן הלאה.
החסם השני שבו ורד האריכה ומסבירה, שהוא השאלה של ייצוג של נשים בשירות הציבורי, בפוליטיקה, במשרות בכירות, כל הנושא של מינויים, גם אתו נעשתה התמודדות מאד רצינית ואנחנו רואות שכאן, בעקבות פעילות שנעשתה בוועדה, בעקבות הבג"צים, בעקבות פעילות מרובה, יש עליה של נשים ויש יותר מועמדות. אם פעם אמרו שאין נשים, היום כבר יש נשים. אז גם החסם הזה, באיזה שהוא מקום, שבאופן הדוק קשור לשיח לייצוג הולם, אתו נעשתה הרבה מאד עבודה וצריך להמשיך ולעבוד.

אבל יש עוד שני חסמים שהם עמוקים ואנחנו צריכות לדבר עליהם באופן ספציפי, והוא באמת כל מה שנחשב הליבה. ליבה של השיח המדיני, ובעיקר מה שקשור למשא ומתן לשלום. כשאת אומרת, השופטת, שצריך לסיים וצריך להגיע להסדר אז כמובן שהדרך לעשות את זה היא על ידי איזה שהוא תהליך מדיני. התהליך הזה הוא תהליך קונקרטי, הוא אמתי. אנשים מתמנים, מקימים משלחות, נעשים דיונים. בישראל יש ניסיונות לקיים שיחות שלום. אני חושדת שבמידה מסוימת ניתן לראות אותן כמהלך טקטי ולא כניסיון מהותי להגיע להסדר בעוד שדווקא את הדברים החשובים ביותר, איפה אנחנו רואות, יש פה דפוס, זה לא משהו חדש, נקבעים דווקא בשיחות על הפסקת אש. שיחות על הפסקת אש, הסבבים האחרונים שראינו בקהיר, הם בעצם המקום שבו חלק מההחלטות החשובות ביותר דה-פקטו, לגבי העתיק וההמשך של הסכסוך כאן, נקבעות.

בגלל האופי של השיחות האלה, בגלל האופן שבו הן יזומות, בגלל האווירה המשברית, בגלל שסכסוך מייצר סוג מסוים מאד של דינמיקה, כל הכלים שאנחנו בונות לדרכי שלום או לתקופת שלום, לא תמיד תקפים בקונטקסטים האלה. אנחנו צריכות לייצר מנגנונים שבהם יהיה ברור שגם אם יש סבבים להפסקת אש, וכמובן לא באופן ציני להוסיף את המילה "הפסקת אש" לחוק, זה לא מה שאנחנו צריכות לעשות אבל להבין שגם כאשר יש את הדברים הכי דחופים בעולם, שכמובן זה ביטחון לאומי, גם שם חייבות להיות נשים, וגם שם לדעתי, צריכות להיות נשים מגוונות. מגוונות זה באמת אומר שיכולות להביא עוד שאלות.

משפט סיום.

משפט סיום – ואני כן הייתי ממליצה ומבקשת, לקשר את הדיון לשאלה הרחבה על תכנית הפעולה 1325 בגלל שאם אנחנו לא נבין שהדיון הזה הוא רב-ממדי, הוא רב-מערכתי, הוא דורש סוגים של התגייסות שהם הרבה מעבר לתקנות, הרבה מעבר למעקבים אחרי כל ועדה וועדה אלא מראש לבוא ולדרוש דרישות מרחיקות לכת, ולנסח אותן כדרישות מרחיקות לכת בשביל שמקבלי ההחלטות יבינו שיש כאן איזה שהוא קונצנזוס סביב משהו שלא ניתן לוותר עליו.

תודה. חבר הכנסת באסל גטאס.

אני אראה את הסקר בהמשך. אם כל הנשים התחילו בנימה אישית, אז אני רוצה להתחיל בנימה אישית: א. אני מאוכזב שבין חברי הכנסת אני היחיד שהתייצבתי או באתי לדיון. אני רוצה להגיד שזה גם תפקידן, כנראה, של הנשים, לגייס גברים למאבק הזה כי בלי שיהיו נשים וגברים בתוכו, המאבק, כשלעצמו, לא צריך להיות נשי. כידוע לכם, זה גם שינויים בשיח הפמיניסטי בעשור האחרון שחייבים ממש לדוש בו ולדבר עליו, על איך ומה נעשה לקראת הישיבה הזאת בשביל לשכנע חברי כנסת. לא לשכנע במובן לגרור אותם לבוא לכאן אבל באמת, לעשות קידום לסוג הדיון הזה, - -

אבל מי כמוך יודע שזה תעדוף כי עכשיו, בשעה מקבילה, יש הרבה מאד דיונים וגם חברות כנסת, אני לא יכולה לבוא אליהן בביקורת. הן בוחרות את הוועדות - -

אז חברי כנסת צריכים לתעדף את הנושא הזה, ללמוד לתעדף את הנושא הזה.

- - הענין האישי השני זה שאני עומד לדבר בפניכם בשפה נשית. זו פעם ראשונה בחיים שלי שאני מדבר בשפה נשית בתור... "חברות וחברי הכנסת, נציגות ונציגים של ארגוני הנשים וכל אלה שנאבקות למען זכויות בשילוב הנשים בכל תחומי החיים, שילוב נשים – אני, בנימה אישית שוב, השתתפתי בסרטון שעשיתם בכנסת 1325 לפני כמה חודשים. אז שילוב נשים במוקדי קבלת החלטות בענייני שלום וביטחון ברוח החלטה 1325, כפי שנכתבה במקור הוא דבר נכון, הוא דבר חשוב כי עקרונית, צריכים לשלב נשים בכל תחומי המרחב הציבורי. אולם, אסור שענין מעמדן וכוחן של נשים ינוצל למען אותה מערכת פטריארכלית ואלימה שהגברים שולטים בה, ושהדרת נשים ממוקדי השפעה וממעורבות בתהליכי קבלת החלטות היא לחם חוקם.
אני מאמינה, שאסור ששילוב נשים יהפוך לענין נטול ערכים, ערכי שוויון, דמוקרטיה וזכויות אדם. צריכים לשלב נשים קודם כל בגלל שזו הזכות שלהן, אולם לא פחות חשוב בכדי להתניע ערכים פמיניסטיים בתהליך קבלת ההחלטות, השילוב לא צריך להיות רק על פי שיוך ביולוגי, הוא חייב להיות שילוב ערכי. אני חושבת שאסור שנשים יסתירו ויתמכו בעוולות ובדיכוי ובכיבוש. אסור במציאות של כיבוש להסתפק במונח הניטראלי "סכסוך", שמתעלם מהיות נשים באזורנו קורבן, הן למלחמות והן ולכיבוש.
שילוב נשים במוקדי השפעה פוליטיים, שיחות ופתרון סכסוכים מתגבש כערך, בהנחה ששילוב קורבן, מעצם היותו קורבן, יוביל לחתירה ולצדק. - -

אתה מדבר בשם עצמך או שאתה עושה לנו פה עכשיו - -

יש לי הזכות והכבוד להעביר את הדברים שאם היתה חברת הכנסת חנין זועבי נמצאת כאן, - -

אנחנו חשבנו שגברים התחילו לדבר בלשון נשים...

רצינו להודות לך - -

- - היתה אומרת אותם. תנו לי את הזכות להמשיך לקרוא את זה.

תהיה לה עוד הזדמנות. אתה יודע שנבצר ממנה להשתתף פה בגלל התנהגות לא הולמת שלה בבנין. כך החליטה ועדת האתיקה של הכנסת. אז עכשיו - -

אני עכשיו משתמש בכלים פרלמנטריים, חוקיים לגמרי, כשרים לגמרי. אני רוצה להביע - -

אני מבינה מה שאתה עושה, רק מה שאתה עושה, אתה רק מחליש את מה שאמרת כי אם אמרת שגברים לא שותפים לשיח, אז במקום שתבוא ותגיד מה אתה חושב, אתה לא אומר מה אתה חושב.

אני אמרתי במשפטים הראשונים ואני אסיים גם במשפטים שלי. וכפי שאמרת, אני ידיד הוועדה ולא סתם, כי גם השתתפתי בעבר בדברים הקשורים לאלימות נגד נשים ולנושאים נשיים גרידא, גם בהיותי בעבר מנכ"ל של העמותה הכי גדולה בארץ, עמדתי על זכות נשים ועל שוויון מגדרי - -

אין ספק שאתה יכול לקרוא את הדברים של חברת הכנסת זועבי - -

אולי הראשון שהכניס - - - לתוך ארגונים, הייתי אני.

אבל אמרת לנו שתדבר בלשון נשים, ואמרת לנו שלא ניכנע לתרגילים של הפטריארכליות הגברית ובסוף, אתה עושה לנו - -

תסיים אדוני, רשות הדיבור שלך.

אז תנו לי לסיים ואז תגידו מה הביקורת שלכם על מה שעשיתי.
"חלק מהעמותות הערביות הסתייגו והחרימו את הדיונים בישראל סביב ההחלטה בגלל התעלמות הדיונים מהכיבוש, וזה סוכם רק בסכסוך באופן ניטראלי, תוך תפיסת עולם לפיה נשים שמעודדות כיבוש - -

זה לא הדיון.

גברתי, תני לי לסיים. מה זה?

ורד, תני לו לסיים את הדברים ונחזור לדיון. הדיון צריך להסתיים עוד 40 דקות.

"אנחנו עוד רחוקים. נשים שמעודדות כיבוש אינן יכולות להיות חלק ממאבק פמיניסטי. אנחנו עוד רחוקים משם אם דווקא נשים שפועלות נגד אלימות ובעד שוויון בזכויות אדם של נשים ובכלל, מודרות ממוקדי קבלת החלטות ובשל עמדות פוליטיות הופכות להיות קורבן להסתה, ביזוי ואלימות, ונעשה שימוש בבירוקרטיה פרלמנטרית על מנת להשתיקן במקום שערכי הדמוקרטיה יגברו על האג'נדות השונות.
כן יש אבסורד בדרישה לייצוג שווה לנשים בשם החלטה 1325 ובאותה עת, לתמוך בהרחקת חברת כנסת שנאבקת נגד האלימות נגד נשים. הרי החלטה 1325 מדברת על הגנה על נשים מפני אלימות ורצח. מניעת פעילות מחברת פרלמנט על רקע שונות פוליטית, הוא בעצמו הפרה ברורה של ההחלטה של האו"ם הקוראת לייצוג שווה ופלורליסטי.

אני כועסת על פוליטיקאים גברים המסיתים נגדי וקוראים להרחקתי מפעילותי הפרלמנטרית. אך פוליטיקאיות, נשים, המסיתות נגדי ראויות בעיניי במיוחד לגנאי, בגלל הצביעות שבמעשיהן. קוראות לזכויות נשים או לשילוב נשים מצד אחד, ולא בוחלות לפגוע ולהדיר את חברת הכנסת הערבייה היחידה, כלומר, נציגת הנשים הערביות היחידה בכנסת ישראל. - -

כמי שהוכיחה שוב ושוב חוסר נאמנות.

- - "אנו בבל"ד מיישמים ייצוג נשים הלכה למעשה"... חוסר נאמנות למה?

חוסר נאמנות למדינת ישראל.

להגיד על הנערים שנרצחו שזה לא טרור?

זה ביטוי גברי שוביניסטי מה שאת אומרת.

- - - אתה רוצה להרוס את הדיון? תהרוס את הדיון.

את יושבת ראש הוועדה לשוויון נשים, לשוויון מגדרי ומשתמשת בלקסיקון הזה? בחייך. למה לא שמעת את הקול שלך כשליברמן אומר אל זועבי שהיא צריכה ללכת לעזה, לחיות עם החמאס בגלל הדיבור שלה.

ועדת האתיקה החליטה - -

איפה שמענו את הקול שלך, עליזה? עליזה, יש לך תפקיד ציבורי ממדרגה ראשונה להגן על נשים בפוליטיקה - - -

אבל גם לגבולות השיח ולמרחב הציבורי יש גבולות. גם לו יש גבולות, ומי שהחליטה זו ועדת האתיקה.

תתווכחי אתה. אם יש משהו פלילי, היועץ המשפטי היה מגיש נגדה משהו. הוא אמר שאין שום דבר פלילי. את יכולה להתווכח אתה גם כאן, גם במליאה - -

הוועדה החליטה את מה שהחליטה. תודה לך.

- - אבל להדיר אותה שישה חודשים רק בגלל שהיא אישה, לפני שהיא ערביה.

תודה לך. עורכת הדין עדי גולדינר, אני מקווה שהמצגת מוכנה. בבקשה גברתי.

אני מוכנה, תודה גברתי. סליחה על העיכוב ותודה לצוות הטכני שבסוף הצליח לפתור את הבעיה.

אני עורכת הדין עדי גולדינר, מנשים משפטיות למען צדק חברתי ביחד עם "שוות", המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית ממכון "ון-ליר" ו"אג'נדה", שנמצאות אתנו. אנו שלושת הארגונים שבעצם מובילים את הפרויקט לקידום תכנית פעולה כוללת ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם. לתהליך לגיבוש תכנית הפעולה שותפות ושותפים עשרות ארגונים מהחברה האזרחית, שהרבה מהם נמצאים גם כאן היום.

אני אשמח לפתוח את הדברים בלהודות ליושבת ראש הוועדה על המשך המחויבות שלך והמעורבות שלך בנושא הזה. הצגנו כאן את תכנית הפעולה לפני כמה חודשים, ולפתוח את המושב של הכנסת עם הדיון החשוב הזה, שכולנו מרגישות שבקיץ קרה משהו וכולנו - -

קרה משהו או לא קרה משהו...

- - אז תודה רבה. וכמובן, לחברת הכנסת ולחבר הכנסת שנמצאים כאן, וכמובן לורד סוויד.
אני רוצה להציג את תוצאות הסקר שערכנו בנוגע לעמדת הציבור ביחס למעורבות נשים בתהליך המדיני. כמו שנאמר קודם לכן, הנושא של שילוב נשים במוקדי קבלת החלטות, בפרט בנוגע לנושאי שלום וביטחון, הוא אחד מהנדבכים המרכזיים של החלטת 1325, ובהחלט יעד מרכזי גם בנושא של שיתוף הפעולה. הסקר נערך בעזרתה של דוקטור דליה שיינדלין, שנמצאת כאן אתנו גם היום, והוא נערך בקרב מגדם מייצג ארצי.

אני אפתח ואומר שקיים רוב בישראל שתומך במעורבות נשים במשא ומתן ובתהליך המדיני. אז שאלנו את הנסקרים מהי עמדתם ביחס לגישה לפיה נשים בעלות מומחיות מתחומים שונים: כלכלה, ביטחון, חינוך, חברה, יכולות לתרום למשא ומתן המדיני בין ישראל לפלסטינים, ושהמעורבות שלהם תעזור למניעת הסכסוך בעתיד. התוצאות בטור הכי שמאלי, ניתן לראות בצבע כחול, רוב הציבור, 66 אחוז בסך הכל, מסכימים שמעורבות נשים מתחומי המומחיות השונים תתרום למשא ומתן המדיני, וסבור שהמעורבות הזאת גם תעזור בבניית פתרון ארוך ובר-קיימא.

ניתן לראות כי בכל אחד מהמגזרים, גברים יהודים, נשים יהודיות, גברים ערבים, נשים ערביות, יש רוב יחסי שתומך ביעד הזה, כאשר התמיכה הגבוהה ביותר נמצאת בקרב האוכלוסייה הערבית, גברים ערבים ונשים ערביות.

התוצאות האלה מלמדות, לדעתנו, לא רק על הנכונות לראות את הסכסוך המתמשך כעניין מורכב, שהפתרון שלו מצריך הכללת מגוון נקודות מבט וחשיבה מגדרית והבנה שיש כאן עוד תחומי מומחיות אולי שנדרשים לענין אלא גם אל האמון שהציבור רוחש כלפי נשים והיכולת שלהן להגיע לפתרונות האלה, וזו בהחלט אחת מהתובנות שהביאו ל-1325 לאימוץ ההחלטה.
על רקע התמיכה העקרונית במעורבות נשים במשא ומתן, מעניין היה לראות מה הציבור מרגיש ביחס למצב היום – שאלנו את הנסקרים: כשאתם חושבים על נשים בתהליך המדיני, האם לדעתכם עדיף שמספר הנשים המעורבות במשא ומתן המדיני יהיה גדול יותר או קטן יותר מהיום? עכשיו, את השאלה הזאת צריך להבין על רקע העבודה שהיום, בממשלה הנוכחית, השרה שאחראית על ניהול המשא ומתן המדיני היא שרת המשפטים ציפי לבני, והיא גם הדמות שהכי מזוהה בעיני הציבור עם המהלכים המדיניים. אז לכן, מענין לראות שאפילו על רקע העובדה הזאת, 44 אחוז מהאוכלוסייה סבורים שיש צורך במעורבות יותר נשים מאשר המצב היום. ביחד, אם אנחנו מסתכלות, ניתן לראות שנשים גם מהמגזר היהודי וגם מהערבי תומכות יותר גדולות ביעד הזה.

עכשיו, שאלנו את הנסקרים איך הם רואים את ההשפעה של העובדה שלמעשה במספר מדינות ברחבי העולם, השילוב של נשים עזר להגיע לפתרון סכסוכים ולהפחתת האלימות. גם כאן, 61 אחוז מהציבור השיבו כי המידע על הנעשה בעולם מעלה את תמיכתם בשילוב נשים במשא ומתן. - -

את לא מתייחסת להבדלים, את רק מקריאה את התוצאות? את לא מנתחת את ההבדלים בין נשים ערביות, לדוגמה, או בין גברים יהודים לגברים ערבים או בין גברים לנשים.

התייחסנו לזה בהתחלה.

אדוני, אני מנסה להדגיש את הנתונים. אני קצת נותנת תובנות, ויש כאן עוד - -

הגברים הכי שוביניסטים? גם יהודים וגם ערבים? אתה רוצה שנגיד את זה במפורש?

לא, לא. אבל יש סיבה להבדלים, בתור חוקרת - -

יש פה דברים לא ברורים. 83 אחוז מהגברים הערבים בעצם כן רוצים אבל איך זה בא לידי ביטוי בפועל? אנחנו רואים את חוסר המעורבות של נשים ערביות אז אני לא מבינה את התפיסות ואולי יש פה השפעה של החוקרת על הנשאלים? כלומר, יש פה דברים שלא כל כך ברורים.

אני יכולה להשיב שבאופן גורף, אנחנו רואות שנשים גם מהמגזר היהודי וגם מהמגזר הערבי יותר תומכות בשילוב נשים במשא ומתן. זה קובע לאורך כל הסקר. בקרב האוכלוסייה הערבית וגם בקרב נשים ערביות, התמיכה עוד יותר גבוהה.

לגבי כל אחת מהשאלות – היא מצביעה על משהו קצת אחר. למשל, השאלה הזאת שאני מתחילה לדבר עליה, היא מתייחסת לאיך העובדה של שילוב נשים במשא ומתן ובהגעה לפתרונות סכסוכים ברחבי העולם הפך כבר לסטנדרט בינלאומי, איך זה משפיעה על הנשים לגבי מידת התמיכה שלהן בנושא הזה.

זה נעשה פרונטאלי או טלפוני?

טלפוני ואינטרנטי.

תודה.

- - אז השקף הזה מראה שיש תמיכה גורפת בהצטרפות לסטנדרטים בינלאומיים. העובדה שההחלטה והעקרונות של ההחלטה יושמו, כמו שאנחנו יודעות, בקרב 46 מדינות ברחבי העולם באמצעות גיבוש תכניות פעולה, הגבירה את הנכונות בקרב הנשאלים לתמוך בנושא הזה, מבלי שנאמר להם כל הפירוט אבל נאמר להם שיש מדינות ברחבי העולם שבהן המעורבות של נשים סייעה להפסקת האלימות.

אחת השאלות המעניינות ששאלנו, והיא רלוונטית לדעתנו עכשיו גם, על רקע התחושה שאולי יהיו בחירות למרות שאף מפלגה לא ממש - - קשורה לאיך הציבור רואה את הנושא של שילוב נשים במשא ומתן המדיני כפקטור שמשפיע על הצבעה בבחירות. שאלנו את הנסקרים אם מפלגה כל שהיא תקרא להכניס יותר נשים לתהליך המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים - האם זה מעלה או מוריד את הסיכויים שיתמכו במפלגה כזאת.
מענין לראות שכמעט 40 אחוז מהציבור, 37 אחוז ליתר דיוק, אומרים כי אם מפלגה כל שהיא תקרא להכניס יותר נשים לתהליך המשא ומתן, זה יעלה את הסיכויים שהם יצביעו לאותה מפלגה. אנחנו רואות שזה לא משנה אם בימין, בשמאל או במרכז, נשים באופן גורף, תהיה להם העדפה יותר חזקה לכך. בסך הכל, 42 אחוז מהנשים בכלל האוכלוסייה אמרו שתמיכתן תעלה במפלגה שתקדם את הנושא לעומת 32 אחוזים מהגברים.

הנתון הזה מלמד אותנו שמפלגה שתעשה את החיבור בין הנושא של השוויון המגדרי לבין הנושא של התהליך המדיני והסוגיות הביטחוניות, שתעשה את החיבור הזה שלפעמים הוא כל כך מופרד בשיח הציבורי-ביטחוני בישראל, היא תזכה לתמיכה של חלק ניכר מהציבור.

תודה. עורכת הדין פנינה שרביט ברוך, מפורום "דבורה", פורום ששותף לחשיבה לדיונים. אני רוצה גם להודות לך על העבודה הרבה שנעשתה כאן בשיתוף פעולה בכל מה שקשור ב"וועדת שקד" וב"וועדת פרי". זה המקום להודות על שיתוף הפעולה ועל הניסוחים. רשות הדיבור שלך.

אז אנחנו פורום, נשים שלרובנו יש רקע ובאות מתחומים ביטחוניים, מדיניים, חלקנו מתוך המערכת הממשלתית, חלקנו מהאקדמיה בתחומים האלה, והרעיון שלנו הוא איך לסייע ולקדם את השילוב של נשים בתחומים הביטחוניים והמדיניים.

אני, באופן כללי, בעד ללכת לכיוון המעשי, מה אנחנו יכולות לעשות באופן מעשי. טוב להציב יעדים מרחיקי לכת, כדי שנדע לאן אנחנו רוצות להגיע, כמו 50 אחוז בכל מקום אבל אחר כך צריך להתחיל לבנות איך אנחנו מתקדמות לכיוון הזה. אני חושבת שרוב הדברים שאנחנו צריכים לעשות זה לעשות דברים שאנחנו, כנשים, יכולות לעשות למען עצמנו ולמען אחת את השנייה, ואיזה חסמים קיימים ואיך אפשר להוציא אותם.
הענין הראשון, שכבר הוזכר כאן, זה הענין של ה"נטוורקינג". אני חושבת שהוא מאד משמעותי, הוא מאד חשוב, עצם ההיכרות והסיוע בענין הזה, אני חושבת שחשוב שגופים – הגוף שלנו, למשל, מאד מקפיד להיות א-פוליטי, א-מפלגתי, לא בגלל שאין לכל אחת מאתנו דעה אלא כדי שנוכל באמת לעזור לאישה באשר היא אישה ולקדם את השילוב של נשים, לא משנה מאיזה כיוון הן מגיעות, ולעבוד עם הממשלה, ולא משנה מי כרגע בממשלה, ולהיכנס אכן לתחומים המהותיים. כל אחת מאתנו עושה את זה בחלקים האחרים של החיים שלה. אבל באמת, אני חושבת שחשוב לסייע, חשוב להעלות שמות, חשוב להציע מועמדות ולדחוף מועמדות וזה אחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות.

אני חושבת שלמשל, אם הזכרת שבוועדת החוץ והביטחון כל ראשי ועדות המשנה הם גברים, אז כאשר כל מפלגה מינתה או בחרה את מי היא שמה שם, זה נושא שאפשר להשתמש בנשים לדחוף את המפלגות, ויש מפלגות שפחות חשוב להן מה חושבות הנשים אבל יש מפלגות שבהחלט שמו את הענין של נשים, כולל "יש עתיד" למשל, כאיזה משהו שם במצע. אז למה לא להשתמש בנשים ללחוץ על המפלגות: שימו נשים בתפקידים האלה או באחרים או בתור נציגות בוועדה. להשתמש בנשים, למשל, ללחוץ בפוליטיקה. אנחנו לא עושות את זה מספיק. פה אני פונה לחברות הכנסת, תשתמשו בנשים ללחוץ על מפלגות שלכן, מעבר ללחץ שאתן יכולות להפעיל בעצמכן. יש מינויים, עכשיו על הפרק נציב שב"ס ויש מועמדת מצוינת על פי מה שאני יודעת. בואו נתחיל להריץ אותה. למנכ"ל רשות השידור יש מועמדות מצוינות. אני חושבת שבדברים האלה, ברמה הכי מעשית, אנחנו צריכות לעשות את כל מה שאפשר כדי לקדם דברים.

הדבר השני הוא לפעול מול הנשים הצעירות והנשים בתוך המערכת. לעודד אותן להיכנס לתחומים האלה, לתחומים הביטחוניים והמדיניים. נשים הרבה פעמים נמנעות מלהיכנס לתחומים האלה. לעודד אותן להתמודד על תפקידים, וכשהן מתמודדות על תפקידים, לעשות כל מה שצריך כדי לקבל את התפקיד. כל מה שצריך במסגרת החוק והמוסר אבל לדחוף ולהידחף ושוב, גם את זה נשים לא תמיד עושות מספיק טוב, ואנחנו צריכות לעזור להן ולתמוך בהן אבל נשים צריכות לתמוך בעצמן. אני לא מאמינה בלהגיד כל הזמן לגברים שהם לא בסדר, זה לא נראה לי אפקטיבי אפילו כשהם לא בסדר.

הנושא האחרון זה הנושא של הסרת החסמים - פה, החסם העיקרי, וזה היה גם הנושא שניסינו לקדם ולא הצלחנו, לצערי. אחד החסמים העיקריים בשילוב של נשים בתחומים האלה, לא יעזור, במדינת ישראל לצבא יש תפקיד מאד משמעותי כחממה לגידול הדור של המנהיגים העתידיים, בוודאי בתחומים הביטחוניים והמדיניים של מדינת ישראל. יכול להיות שזה לא טוב, יכול להיות שזה צריך להשתנות אבל זה המצב וזאת המציאות. אנחנו צריכים להסתכל על המציאות ולראות איך אנחנו עושים מה שאפשר כדי לבנות את הדור העתידי. אחד הדברים זה להסיר את החסמים שמונעים מנשים להתקדם ולהגיע לתפקידים משמעותיים ולהתקדם בתוך הצבא, כשאחד החסמים כאן זה משך השירות השונה בשירות החובה. ועם כל המגבלות שיש והקשיים שהצבא מציב על נשים, בהיותו מערכת שיש בה הרבה מאד שוביניזם עדין, פחות מבעבר, ומצ'ואיזם וכולי, אני חושבת שנשים צריכות גם להיאבק מבפנים. אם החסם הזה היה מוסר, וזו היתה ההצעה שלנו במסגרת החוק לשוויון בנטל - -

אבל מה לעשות שבוועדה שישבה לא היתה אף אישה? באמת יושבת הראש היתה נגד - -

- - נכון, לא היתה אישה אבל גם כשניסינו לשכנע את הגברים ממפלגות שאנחנו חושבים שהנושא הליבראלי כן בראש מעייניהם, לא הצלחנו. וכמובן, שיקולים פוליטיים נוספים. אבל נשאר עוגן, יש עוגן בהצעת חוק השוויון בנטל יש סעיף שאומר שבסופו של דבר אמורים להגיע לזה וזה מותנה בתקנות שאמורות להיות מוצגות בין 2016-2019 או משהו כזה. זה מן ניסוח מאד מוזר אבל העוגן שם.

אני חושבת שזה צריך להיות משהו שהוא באינטרס שלנו. כמובן, הוא צריך להיות מותנה בזה שהצבא יהיה מוכן להציג תכנית – צריך ללחוץ עליו - איך באמת מביאים לשוויון בתהליכי השיבוץ והמיון והתקינה ומסירים חסמים, אם יש, בתוך תפקידים כולל מ"אג'נדה מיין סטרימינג" כשצריך. הצבא לפחות הביע נכונות לעשות את זה, לא בגלל שהוא פמיניסט או לא פמיניסט אלא כי הוא צריך את כוח האדם הנשי, והוא מבין שזה כוח אדם מצוין - -

נכון, אבל באותה נשימה אני מזכירה לך וזה גם מה שעצרתי ודיברתי עם ורד, זה שהיום הצבא מדבר על כך שתפקידים נפתחים אבל לא מספיק בנות מגיעות. גם על זה, על הנשים הצעירות שבוחרות שלא או שלא מעוניינות, גם על זה אני חושבת שצריך לדבר, כי לא מספיק לפתוח את זה.

- - נכון, אבל הצבא פותח ועדין מאד קשה. עמוס ידלין אומר לי על קורס טיס: הנה, פתחו ואף אחת לא באה. אלה שכן באות, קשה להן מאד תוך כדי הקורס. אנחנו גם לא מטפחות נשים מגיל אפס להגיד לבנות: כשתהיי גדולה תהיי טייסת - -

אני לא מדברת על טיס. אני מדברת על תפקידים שנפתחו, שדורשים חמש יחידות אלקטרוניקה.

נכון. הבנות שלי עכשיו בדיוק ממלאות מנילה והן צריכות להחליט עכשיו, בגיל 17, מראש, אם הן מוכנות להתנדב לעוד שנת שירות סדיר, כשהן רוצות גם לעשות שנת שירות אז זה כבר עוד שנה, וזו החלטה מאד גדולה. להרבה תפקידים הן אומרות: אני לא יודעת אם אני רוצה או לא רוצה, אני גם לא מבינה מה זה התפקיד הזה ומראש אני צריכה להתחייב לעוד שנה לאיזה תפקיד של לוחמה אלקטרונית, ואני לא יודעת אם לעשות את זה או לא. אני מבינה את ההתלבטויות שלהן בעוד אני אמא שאומרת להן לכו ל"קרקל" או לטייס והן לא רוצות אבל הנושאים האלה, אני חושבת שאם מראש זה היה מוגדר שזה פשוט שווה, לא היתה בכלל דילמה, וכל התפקידים היו נפתחים באמת והצבא היה מסיר כל חסם שיש, אז היו לנו יותר נשים שהיו מתקדמות בתוך הצבא בסופו של דבר, זה היה לוקח זמן, ואז, כשהן היו יוצאות כאלופות או תתי-אלופות, הן גם היו מגיעות לעמדת מקבלי ההחלטות.

תודה רבה. זמננו מתקצר אז פרופסור חנה הרצוג, חברת הכנסת זנדברג ודוקטור רונית מרזן, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לפתוח במשפט שכבר אמרתי אותו פה ואני רוצה לחזור עוד פעם, ותודה לחברת הכנסת עליזה לביא שהוסיפה לשם הוועדה את המושג "מגדר" – מגדר אינו מילה נרדפת לנשים. מגדר מדבר על ההסדרים החברתיים שמייצרים את אי השוויון בין גברים ונשים או את ההסדרים החברתיים שיביאו בסופו של דבר לשוויון מגדרי. ולכן, הדיון פה שמופיע מוביל אל אלה אשמים או אלה אשמים, הם לא לענין. הענין הוא לראות מהם אותם התהליכים שיאפשרו לנו להסיר את החסמים ולאפשר לגברים ולנשים לקחת חלק שווה בסדר החברתי הקיים. ויש המון ניתוחים פסיכולוגים, סוציולוגים, כל אחד שאמר פה זה נכון אבל אני רק מבקשת שלא נבוא פה למקום של הטלת האצבע המאשימה כי כולנו, כחברה, אם אנחנו רוצים חברה שווה, צודקת, שמכלילה נשים כגברים מנקודות מבט של מגוון אוכלוסיה, צריכים להסתכל מנקודת הראות הזאת. ולכן, אני שוב חוזרת ואומרת שאני מאד שמחה ששם הוועדה שונה.

הדבר הנוסף שאני רוצה לבוא ולומר הוא שאני חושבת שאמירה שגם פתחה בה יושבת ראש הוועדה שלנו פה, עליזה לביא, זה שלא הכל ניתן לפתור בחקיקה. ואם לא הכל ניתן לפתור בחקיקה, אז התפקיד של החברה האזרחית הוא ללא ספק חשוב, ואני קוראת לזה - כל אחת בחלקתה הטובה, אלף פרחים יפרחו, ויחד נייצר בשיתופי הפעולה בשבירת הגבולות. זה נראה לי מאד חשוב.
מה כן אני רוצה לבוא ולומר, שיתחבר לדברים שנאמרו כאן ולהצעיד את ההצעה קדימה מהטיעון שפתחתי בו בענין העקרוני: הסקרים, והסקר הזה כאחד מיני רבים, מייצגים הלכי רוח בציבור. נדרש אחר כך מעבר לזה לעשות את הניתוחים, מה אומר או מה מייצר את הלכי הרוח אבל יש לנו כאן דבר אחד ברור שאנחנו צריכים לחשוב עליו: הנשים רוצות, חוצה גבולות ויש הבדלים, להיות נוכחות. ואם הן רוצות להיות נוכחות, הן מאמינות שהן יכולות להיות שותפות.
הדבר הנוסף הוא זה שמה שחושף הסקר הזה, וזה בעיני הדבר המרכזי - שהעמדה הפחות נלהבת והמאד ברורה של גברים גם יהודים וגם ערבים, לראות את הנשים כשותפות במשאים ומתנים, מקפלת בתוכה איזו שהיא קריאה לחשוב על תיקון הדבר הזה, ולראות את זה כחלק מהמנגנונים שמייצרים את אי השוויון. - -

הגברים הערבים יותר מתקדמים בסקר. מה לעשות? בסקר, לא במציאות. בסקר ככה הם.

הלכי רוח. נכון. וזה משלב באמת את תחושת המצוקה או אי ההסכמה של קבוצות ממודרות באשר הן, אם הן נשים או ערבים, אז הם רוצים לראות את עצמם יותר שותפים.

אבל אני רוצה להגיד משהו אחר, שהוא לא סקר שנעשה לצרכי השאלה הספציפית הזאת: לפני כל מערכת בחירות, יש לנו סקר בחירות של עמדות הציבור בעשרות שאלות. בבחירות האחרונות הוספנו סקר שמובל על ידי פרופסור מיכל שמיר מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב. בסקר האחרון, בשיתוף פעולה עם "שוות", הוספנו שורה שלמה של שאלות שעוסקות במבט המגדרי. ולמה עסקנו במבט המגדרי, ולכן אני כאן אומרת שזה באמת לא רק חקיקה אבל זה קשור לחיבורים הדמוקרטיים בין החברה האזרחית לבין המחוקקים – יש לנו היום עדויות ברורות, מחקריות מוצקות, שקיים פער מגדרי בין עמדות של גברים לבין עמדות של נשים. במילים אחרות, לנשים היום, בגלל המודעות, כיווני התפתחות, יש עמדות אחרות או הייתי אומרת שיש עמדות שמבקשות להביא לפוליטיקה מבט אחר, ואני קוראת כאן לכל המפלגות: שימו לב, יש כאן כוח אלקטוראלי שאתם צריכות לחשוב על משאלות שלהם, על התביעות. אז אני לא יכולה להיכנס כאן, כמובן, לכל הסקר אבל מאד חשוב לי להביא את זה ובאופן בלתי צפוי, הסקר של הבחירות נעשה לפני "צוק איתן" ולפני כל הדברים האלה.

אז אני אומר ככה - -

משפט סיכום.

- - לנשים הערך החשוב ביותר זה שלום ודיאלוג, והוא מועדף על פני מדינה עם רוב יהודי, ארץ ישראל השלמה ואפילו הדמוקרטיה. ולכן, אם אני משלבת את כל אבני הפאזל שאמרתי עליהן, תכנית פעולה כוללת שהיא לא דווקא בהכרח חקיקה אבל אימוץ בהחלטת ממשלה, תכוון לאותם המקומות שאנחנו אומרים שיש מבט מגדרי שיכול להיות רלוונטי לחוץ וביטחון כמו לשאלות אחרות.

תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג.

תודה. אני קודם כל רוצה לשתף בחוויה אישית ואחר כך להגיד משהו מהותי, שלדעתי קצת עומד בבסיס הדיון הזה ולא מספיק נגעו בו. קודם כל, חוויה אישית או אישית-פוליטית, כמו שאנחנו בתנועה הפמיניסטית יודעת, שכל אישי הוא פוליטי - אני מייצגת מפלגה שיש בה ייצוג שוויוני לנשים. אנחנו שישה מנדטים, שלוש נשים, שלושה גברים. שלוש נשים פמיניסטיות, שלוש נשים שהגיעו כפמיניסטיות לכנסת, בין היתר כדי לקדם את האג'נדה הזאת, ואני רוצה לספר לכם איך זה משנה קצת גם את הדיון ואת התפיסה ואת העמדות שלנו: אנחנו באות אתמול מדיון מאד נוקב וכואב בחוק הפונדקאות. זו לא הסוגיה היחידה, זו סוגית הפללת לקוחות זנות, סוגית סחר בנשים באופן כללי ובעוד סוגיות רבות שפתאום העובדה שאנחנו לא רק בייצוג של 25 או 30 או אפילו 40 אחוז אלא בייצוג שוויוני, ב-50 אחוז, משנה את כל השיח לגבי עמדות המפלגה, לגבי המצע שלה, לגבי המקום שאליו היא הולכת. פתאום הנשים נכנסות באמת כחלק אינטגראלי, והעמדה הפמיניסטית מובאת כשווה, כחצי, ואף החלטה בישיבת סיעה, במקום שיש לנו שש אצבעות, לא יכול לעבור בלי שהוא עובר את הסף הזה של שלוש נשים פמיניסטיות שיושבת סביב השולחן. שלוש. לא שתיים, לא 40 אחוז, לא כמעט, לא אחת שהיא לא פמיניסטית אלא רק אישה אלא זה מקבל משקל שונה לגמרי. וכמה שהרבה מפלגות והרבה פורומים יכולים לחשוב שהם פמיניסטים ויש בהם דיון ויש גברים שתומכים וזה הכל נכון, אני לא מזלזלת בזה בכלל, אבל רק עכשיו, כשאני חווה את החוויה הזאת שתיארתי כרגע, אפשר לראות עד כמה השיח כולו משתנה וגם העמדות משתנות.

ועכשיו לענין הנושא הזה – תראו, משהו מהותי: החלטה 1325 מדברת על ייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות בנושאים מדיניים וביטחוניים אבל יש לה ענין מהותי שהוא אולי מסביר לנו למה הייצוג הוא חשוב. הייצוג חשוב לא בשביל שנשים תנהלנה את המלחמות במקום גברים אלא בשביל שיהיה שלום. בשביל הידיעה שכאשר נשים תשבנה במקומות האלה, וכאשר נשים תקבלנה את ההחלטות ונשים באמת ייקחו אחריות על הנשים שהן מייצגות ועל התהליכים עצמם, אז אנחנו לא פשוט נחליף את הdecision-makers, ובמקום גבר תשב שם אישה שתוציא את הכוחות לקרב ותשב - -

אבל גם נשים יצאו לקרבות. מרגרט תאצ'ר יצאה לקרב באיי פוקלנד. אנחנו לא יכולים לצפות, שכל אישה, תהיה לה דעה אחידה.

זה נכון, וזה שתשבנה נשים בקבלת החלטות גם ביטחוניות ומדיניות לא יבטל את הצורך בהגנה ולא יבטל את הצורך בצבא, ולא יבטל לפעמים, ובואי נרחיק לכת, גם את הצורך בהתקפה. אבל מהמקום, מהשיח המיליטריסטי, המתקיף, הביטחוני, המסתגר, שאנחנו נמצאות בו היום בכל העולם וספציפית בישראל, באזור שחי על קונפליקט וחי על סכסוך ואי אפשר להתעלם מזה כאשר אנחנו מדברות על הדברים האלה, ועד מקום שבו נשים תקבלנה את ההחלטות רב המרחק. המלחמות שנשים יפתחו בהן ונשים ינהלו אותן שונות לחלוטין מהמציאות שאנחנו רואים בעשרות ומאות השנים האחרונות, כולל היום בהווה.
ובהקשר הזה, אני רוצה לומר לך חברי, חבר הכנסת באסל גטאס, מייצג את בל"ד וייצג כאן, בדיון, את חברת הכנסת חנין זועבי: קודם כל, עשית אקט פמיניסטי חתרני. באת לכאן כגבר ודיברת בשמה של אישה, הקראת את הדברים של אישה וכבר אנחנו מקבלות אותך, כבר המדיום הוא המסר, כמו שאנחנו אומרות וזה כבר אקט פמיניסטי. וגם הדברים שאמרת – אני לא חושבת שאנחנו יכולות להתעלם מהם. אנחנו לא יכולים להתעלם שמצד אחד של השולחן נקיים דיון על נשים במוקדי קבלת החלטות ועל כמה זה חשוב ומצד שני, נתעלם מהמהות של זה. נתעלם מהמשמעות של זה, שוב, דווקא בסכסוך, ונתעלם גם מהגורמים הפוליטיים שהביאו להחלטה הזאת. מחר אנחנו נקיים דיון במליאה ונצביע על ההחלטה של ועדת האתיקה להרחיק את חנין זועבי בעונש חסר תקדים, שמעולם אף גבר לא קיבל אותו, על התבטאויות מהצד השני של המפה הפוליטית, שהיו בחלק מהמקרים חמורות בהרבה - -

מענין שעליהן את לא אומרת שהן חסרות תקדים בכנסת ישראל.

היא אמרה.

כרגע אמרתי.

לא, על ההתבטאויות, לא על העונש.

כרגע אמרתי. זה בדיוק מה שכרגע אמרתי. אני אומרת שהעונש החמור ביותר בתקנון מעולם לא הוטל על גבר, כולל על גברים שאמרו התבטאויות פוליטיות חמורות בהרבה, ותלכי – סיעת בל"ד בטובה הכינה לנו את החומר ולכן קראתי את זה אתמול אז אני אומרת לך את זה באחריות, ואי אפשר להתעלם מההקשר המגדרי של זה, ואי אפשר להתעלם מהקישור בין ההקשר המגדרי, הלאומי והפוליטי של הסוגיה כולה בהקשר שאנחנו חיים כאן, במזרח התיכון.

תודה רבה. רונית מרזן מאוניברסיטת חיפה, בבקשה גברתי.

אני רוצה לקחת את הדיון למקום אחר, מעבר לפוליטיקה ולכנסת, ולדבר על תפקידן של נשים בשני מוקדים מרכזיים: מוקד אחד זה מוקד החינוך, והמוקד השני זה מוקד של תקשורת. זאת אומרת, איך אנחנו, הנשים, תורמות בתחום החינוך, בתחום התקשורת, ומפיצות את האג'נדה שלנו למען השלום, למען שילוב נשים בקבלת החלטות מדיניות, ביטחוניות ואחרות.

אני רוצה לגעת דווקא בנושא של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני כדי להדגים את הענין הזה, איך אנחנו, כנשים, יכולות לתרום בנושא של חינוך, בנושא של תקשורת: אני מלמדת באוניברסיטת חיפה שלושה קורסים, שלושתם בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חלקם קשורים גם לערבים בישראל. את הסטודנטים שלי אני מחנכת, מעבר להפצת הידע והמידע שאני מעבירה לרשותם, אני גם מחנכת אותם לחשוב מחוץ לקופסה ולנסות לראות איך אנחנו מגדלים דור חדש של סטודנטים, שאני מניחה שחלקם הגדול של הסטודנטים שלי קצינים, אנשי שב"כ, אנשי מוסד. אני מלמדת את התכניות הביטחוניסטיות הסגורות באוניברסיטת חיפה, ואני רואה בהם אמנם גברים, חלק מתוכם גם נשים אבל בהחלט התרומה שאני חשה שאני תורמת זה לנסות לקחת אותם למקום שבו הם יחדלו לחשוב מהמקום ההרואי, הגברי המיליטריסטי, ולנסות לחנך אותם ולהביא אותם למקום של שיח חומל, שיח רך יותר, שיח פייסני יותר. אני עושה את זה דרך התקדמות או דילוג על שלוש משוכות מרכזיות: המשוכה הראשונה זה המשוכה הלאומית, המשוכה השנייה זו המשוכה הדתית, המשוכה השלישית זו המשוכה הדורית ואני אפרט בקצרה: - -

בקצרה, שני משפטים, אני חייבת לסגור דיון.

בקצרה ממש: המשוכה הלאומית – החינוך המרכזי וגם בתקשורת שאני מתראיינת, אני מנסה להראות איך אפשר לשנות את שיח הקורבנות הגברי, ההרואי אצל שני הצדדים, לא רק בצד הישראלי אלא בהחלט גם בצד הערבי-ישראלי וגם בצד הפלסטיני, בשיח קורבנות נשי חומל, שמצמצם את התוקפנות הרגשית שלנו לתוך תהליך קבלת ההחלטות ויוצר יותר נכונות להניח לטראומות העבר לשקוע. דהיינו, טראומות מכוננות יסוד, ה"נכבה" של הפלסטינים והשואה אצלנו, היהודים - -

תודה, אני עוצרת אותך כאן, יש לי עוד שתי דוברות. ורד כהן ברזילי, מנהלת מרכז מדיה לנשים, בבקשה.

מרכז מדיה נשים הוא למעשה פרויקט של ארגון בשם "אנו". המרכז הוא ייחודי וראשון בארץ, הוא מודל של Women's Media Center, שנוסד בהצלחה בארצות-הברית. בגלל שזמננו קצר, אני רק אספר שזה מרכז שיש לו הרבה מאד זרועות, כשזרוע אחת היא תא העיתונאיות, שאני הייתי גם בין המייסדות של התא.
אני רוצה לדבר ספציפית לנושא, ובמהלך "צוק איתן" כמו ב"פיקים" ביטחוניים אחרים, אנחנו נוהגות להפיץ רשימה של מומחיות, לעשות גם עבודה פנימית של העיתונאיות עצמן לנסות ולהזמין או לשכנע, לשאת ולתת עם העורכים הראשיים שלצערנו, כולם היום גברים, כדי שיוזמנו כמה שיותר נשים כמומחיות. המטרה שלנו כמובן מאד זהה ליעדים של רוב הארגונים שיושבים כאן מסביב לשולחן. כמובן ייצוג שווה ולא רק ייצוג נשי, לא רק להזמין נשים שידברו כאימהות מודאגות אלא גם כפרשניות ביטחון. ראשת הוועדה דיברה על זה מאד יפה. היא גם מלווה את התא ונפגשה אתנו כמה וכמה פעמים. הנושא בהחלט יקר לליבך וגם הגברת ורד סוויד מקדמות אותו.

מאד חשוב ומעבר לזה שאנחנו מפיצות את הרשימות ובקרוב יעלה האתר הדיגיטאלי, שיקל על העורכים והעורכות לאתר את אותן נשים מומחיות, הרבה פעמים החסמים גם אצל נשים. הן לא מעוניינות להגיע, הן לא יכולות להגיע, הן נרתעות מהטלוויזיה, הן נרתעות מכתיבת מאמרי דעה. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים, אחרי שאני מתחננת לאורחים ואומרת: תזמינו נשים, אני מקבלת איזה אימייל מטריף באמצע הלילה: איפה הנשים שלך? - -

משפט סיום.

- - אנחנו פתחנו עכשיו סדרה של הכשרות טלוויזיה, גם חברות הכנסת ועשרות מוזמנות. מי שחוששת להתראיין בתקשורת, לא יודעת איך לעשות את זה, אפשר לפנות אלינו, אנחנו נעשה הכשרות מיוחדות.

אנחנו תכף נראה איך אנחנו מסכמים את כל הידע שהצטבר כאן בשיתופי הפעולה. אני רוצה לתת לעוד שתי דוברות להציג את עצמן: דוקטור יוליה אלעד שטרנגר, מבית ספר "לאודר" לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, בבקשה.

שלום, תודה. קודם כל, אני רוצה להגיד שאני מאד שמחה שהדיון מתקיים גם בוועדת חוץ וביטחון ולא רק בוועדה לקידום האישה. אני רוצה להגיד שני דברים קטנים, בתור פסיכולוגית פוליטית להתייחס לענין הפסיכולוגי - -

אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת עמר בר לב שהצטרפת אלינו, הדיון הוא בוועדה שלנו. יכול להיות שבאחת הפעמים הבאות, ודיברתי על זה - -

זה Wishful thinking...

יש לנו כבר כמה המשכים.

אני רוצה להגיד שני דברים בקצרה: 1. מגוון הוא חסם, מגוון הוא איום על כל קבוצה של קבלת החלטות, וזה לא רק השאלה המגדרית. באופן כללי, מגוון מאיים על קבוצות קבלת החלטות ואני חושבת שאנחנו צריכות גם למקד את המאמצים שלנו בשדה הזה מבחינת ההסברה של הענין כי אם אנחנו מדברות רק במונחים של: אנחנו מביאות שיח נשי, פייסני, דיבור נשי, זה רק מבדל אותנו שוב לקבוצה. אנחנו מביאות מגוון כאינדיבידואלים, כמו שעוד הרבה מגזרים אחרים מביאים מגוון כאינדיבידואלים. אנחנו לא רק שם בתור נשים ובתור איזו שהיא קבוצה שיש לה מאפיינים ספציפיים, שאני בכלל לא בטוחה שהם קיימים בסגנון קבלת ההחלטות או בסגנון השיח.

דבר שני, אני חושבת שחשוב מאד לא להיות עוינות או לחשוב לשקול לא להיות עוינות כלפי נשים שלא רוצות להיות סמל המאבק, וזה בסדר. כמו שאנחנו צריכים להיזהר מהדרה של נשים, אנחנו צריכות להיזהר מלהיות עוינות כלפי נשים שלא רוצות לראות את עצמן רק כמקדמות איזה שהוא מאבק או כמקדמות איזו שהיא אג'נדה מגדרית, וגם כי הן רוצות לעשות את עבודתן במסגרת הוועדות האלה. ובכך שהן עושות את עבודתן במסגרת השיח, במוקדי קבלת ההחלטות, הן כבר עושות שירות. הן לא חייבות להיות סמל המאבק.

תודה. פרופסור גליה גולן, אחרונת הדוברים.

אני דווקא אקח את הקו השני, אני בהחלט תומכת ברעיון של לעודד פמיניסטיות ופמיניסטים כי יש גם כאלה. באותו מחקר של "שוות", שעשינו לא מזמן, מצאתי גם שמה שחשוב זה לאו דווקא מספרים, מספרים זה טוב שיהיו נשים, בוודאי, זו זכותנו אבל באמת השאלה היא של נשים פמיניסטיות. ראינו בנושא של חקיקה, כשבדקנו על פי רוב, הנשים שקידמו נושאים של נשים, הן באו ממפלגות המרכז ושמאל אבל גם מהימין, אם הם היו פמיניסטיות. זה לדעתי מאד חשוב. אני מסכימה, דרך אגב, עצה שקיבלתי לפני הרבה הרבה שנים מדונה שלאלה, שהיתה בממשל האמריקאי, לקדם נשים. אני תומכת גם במה שנאמר לגבי מגוון ופמיניזם.

רציתי להגיד דבר שני בקשר לדיון הזה: לדעתי, אחד הדברים שבדיונים של 1325 ראינו זה שצריכים להרחיב ולהבין שבעולם כבר מזמן מנסים להרחיב את מונח הביטחון. ביטחון הוא לא רק ביטחון בנושאים הצבאיים הקשים של נשק וכולי, בוודאי לא במלחמות החדשות שאנחנו מכירים ב-40,50 שנה האחרונות, שהרבה מהן באזורים של אוכלוסייה אזרחית הן נוגעות ופוגעות באזרחים ואזרחיות וכמובן משפחות וכולי. יש לא מעט ענין של נושא של זכויות אדם, שנכנס לתמונה הצבאית. כשאנשי צבא גרידא, מסורתיים אפשר להגיד, אני לא רוצה להגיד גבר או אישה אבל המונחים המסורתיים הקונבנציונאליים של אנשי צבא הם לאו דווקא המונחים המתאימים ביותר היום או לא בלעדיים. ולכן, אני לא אומרת שכל אישה תביא אתה את ההבנה שלה על הנושאים האלה אבל צריכים בהחלט לחשוב בכיוון הזה.

תודה גברתי. אני רוצה להודות לכל המשתתפות, ולהודות שוב לך, על הבקשה לקיים את הדיון הזה כי אני חושבת שנוצר פה סוג של שיתוף פעולה והרבה מאד ידע ומידע וניסיון, גם כמו שאמרנו שטח ארגונים, יוזמות, הכשרות, ידע אקדמי, לתרגם לעברית, להנגיש אותו לציבור וגם יכולת הובלה שלך ושל נשים אחרות. אני חושבת שכדאי מאוד שתמשיכו את הדיון שנוצר כאן ואת שיתופי הפעולה.

אנחנו, בוועדה, כמובן מברכים ורואים חשיבות רבה בשילוב של נשים בשיח המדיני-ביטחוני. נשים, כמו שפתחתי ואמרתי, 50 אחוז הן החברה בישראל ועליהן להיות שותפות מלאות בכל ההחלטות הקובעות לגבי החיים שלנו כאן, במדינת ישראל, אבל אני לא רוצה לעצור כאן.
אני קוראת לכם לפתח יחד איזה סוג של מנגנון, ולנסות ולראות איך מקדמים בפועל ומציעים לנו כאן, בוועדה - -

פיתחנו את זה, זו תכנית פעולה כוללת.

- - נכון, זו תכנית פעולה כוללת, ונתתי זמן ואני עוד אתן זמן. אנחנו, את הדיון הנוסף בוועדה, נקיים יחד עם ועדת המשנה של חוץ וביטחון בראשות חבר הכנסת רונן הופמן. חבר הכנסת בר לב, אני מאד אשמח אם גם בוועדה שלך אנחנו נעשה שיתוף פעולה, שכבר התחלנו לדבר עליו, ונתקדם יחד. גם אולי, שוב, נשתמש בכלי של חקיקה. גם כאן, אני קוראת לכן לחשוב יחד. הילה שלי פה? יועצת החקיקה שלי? הילה חדשה וזאת ההזדמנות להציג אותה בפניכן פה, גם כדי לסייע לקדם, גם היועצת המשפטית של הוועדה שלנו, נירה. הנה חבר הכנסת רונן הופמן, רק הזכרתי ואני סוגרת ומסכמת. אמרתי שאחד הסיכומים שלנו זה שנקיים ועדה משותפת בהמשך, עם כל התובנות, שיתוף הפעולה ופיתוח גם של חקיקה אבל גם של כלי עבודה נוספים שנעשה אותם כאן.

אני מציעה שלקראת סוף המושב הזה נתכנס כאן כולנו יחד, עם כל התובנות, ההבנות שקיימנו כאן, ונקיים דיון משותף של הוועדה לחוץ וביטחון בראשותך והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.

אני רוצה, כמובן, להודות לגברת רוטלוי ומציעה לך להוביל ולקחת את כל הדברים כאן ולקדם יחד עם כל אותן נשים יקרות, פורום "דבורה", "איתך – מעכי", "שוות" ועוד ועוד יוזמות כאלה ואחרות, האקדמיה, המרכז שאת דיברת עליו. תודה רבה. המשך יום טוב וקדימה, יש לנו הרבה עבודה לפנינו.
<הישיבה ננעלה בשעה 12:42.>