PAGE
3
ועדת הכספים
03/09/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 417>
מישיבת ועדת הכספים
יום רביעי, ח' באלול התשע"ד (03 בספטמבר 2014), שעה 13:30
<סדר היום:>
1. <הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד-2014>
2. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ג-2013, הצעתה של חברת הכנסת מירי רגב>
3. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים בכל הארץ), התשע"ג-2013, הצעתם של חברי הכנסת מאיר שטרית, אורי מקלב, יצחק וקנין, עמרם מצנע, דוד צור, אלעזר שטרן, איציק שמולי, סתיו שפיר, אראל מרגלית, עמר בר-לב>
4. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד-2014, הצעתה של חברת הכנסת גילה גמליאל>
5. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד-2014, הצעתו של חבר הכנסת ישראל אייכלר>

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

בועז טופורובסקי – מ"מ היו"ר

רוברט אילטוב

מיכל בירן

משה גפני

יצחק כהן

זבולון כלפה

יעקב ליצמן

אראל מרגלית

שמעון סולומון

חמד עמאר

סתיו שפיר

ישראל אייכלר

יעקב אשר

מנחם אליעזר מוזס

אורי מקלב

חנא סוייד

מוזמנים

מאיר אסולין - סמנכ"ל בכיר, מסמ"ק, רשות המסים, משרד האוצר

גיא גולדמן - עו"ד, רשות המסים, משרד האוצר

נעמה שולץ - יועצת לשר האוצר

אורי שני - יועץ חיצוני לשר האוצר

טל אלדרוטי - השמאי הממשלתי הראשי, משרד המשפטים

אמיר הלר - עו"ד, סמנכ"ל התאחדות בוני הארץ

שי פאוזנר - סמנכ"ל התאחדות בוני הארץ

חובב ינאי - המשמר החברתי


<ייעוץ משפטי: >
שלומית ארליך
אייל לב ארי

<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
אהובה שרון' חבר המתרגמים
1. <הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד-2014>
2. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ג-2013, הצעתה של חברת הכנסת מירי רגב>
3. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים בכל הארץ), התשע"ג-2013, הצעתם של חברי הכנסת מאיר שטרית, אורי מקלב, יצחק וקנין, עמרם מצנע, דוד צור, אלעזר שטרן, איציק שמולי, סתיו שפיר, אראל מרגלית, עמר בר-לב>
4. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד-2014, הצעתה של חברת הכנסת גילה גמליאל>
5. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשע"ד-2014, הצעתו של חבר הכנסת ישראל אייכלר>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מחדשים את ישיבת ועדת הכספים.

<יצחק כהן:>
אני רוצה להתייחס למה שהיה כאן בבוקר. מה עושים עם הסיפור של יישובי הדרום?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דיברתי אתם וסיכמנו.

<יצחק כהן:>
מה עשו כאן תושבי הדרום?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נקיים דיון ונשמע אותם.

<יצחק כהן:>
אבל כבר עשינו דיון.

<סתיו שפיר:>
אי אפשר היה לשמוע אותם היום?

<יעקב אשר:>
מתי יתקיים הדיון הזה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כשנקבע.

<סתיו שפיר:>
השעה 1:45. במקום כל הזמן שבוזבז הבוקר, לא היה שווה פשוט לתת להם לדבר כשהם היו כאן?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא היה רלוונטי. בין כה וכה לא היו אנשי האוצר כדי לשמוע אותם.

<יצחק כהן:>
היו כאן, אבל לא משנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה היה סתם. אני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה.

<סתיו שפיר:>
אתה יכול להגיד שעד שלא מעבירים להם כסף, אתה לא מקיים דיון בחוק המע"מ. למה אתה לא עושה את זה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מתחילים.

<סתיו שפיר:>
ניסן, זה לא מכובד להתעלם כשחברי הוועדה מדברים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הסברתי פעם, פעמיים ושלוש. אני לא רוצה למשוך את הזמן.

<סתיו שפיר:>
לא ענית על השאלה. למה אתה לא מתנה את המשך הדיונים על חוק המע"מ בזה שתעבור חבילת פיצויים לדרום?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ממשלת ישראל החליטה על חבילת פיצויים של מיליארד וחצי שקלים.

<יצחק כהן:>
לא, לא כולל את אשקלון, באר-שבע ואופקים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אל תתחילי עכשיו.

<יצחק כהן:>
זה לא כולל את אשקלון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש התחייבות שעד ראש השנה יאשרו מיליארד וחצי לארבעים קילומטרים. זאת החלטת הממשלה.

<יעקב אשר:>
שלפחות יעבירו מקדמה.

<משה גפני:>
אני מבקש הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אין הצעות לסדר עכשיו.

<משה גפני:>
מה זה אין? יש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עד עכשיו היו הצעות לסדר.

<סתיו שפיר:>
לא, לא היו. לא פתחת את הדיון.

<משה גפני:>
יש לי הצעה לסדר. מותר לי לבקש הצעה לסדר כאשר מתחיל הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<משה גפני:>
אני רוצה להגיד הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שלומית, בבקשה.

<משה גפני:>
אתה רוצה בכוח, יהיה בכוח. אתה לא תנהל את הישיבה. אני מבקש הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יכול להוציא אותך.

<יצחק כהן:>
אתה לא יכול. לא, אתה לא יכול להוציא אותו.

<יעקב ליצמן:>
תוציא.

<משה גפני:>
תוציא.

<יעקב ליצמן:>
אל תאיים עלינו.

<משה גפני:>
אל תלך אתי בכוח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה הולך בכוח.

<יצחק כהן:>
לא. אתה הולך בכוח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה אתה עושה עכשיו? אתה עומד ואתה צועק.

<יצחק כהן:>
אלה תקנות. יש תקנות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לך דקה.

<משה גפני:>
הצעה לסדר. אתה לא תגיד לי כמה.

<בועז טופורובסקי:>
תוציא את מי שמפריע.

<משה גפני:>
אל תגיד לניסן מה לעשות.

<יעקב ליצמן:>
היושב ראש קיבל הוראה לסתימת פיות. הוא לא ייתן לאף אחד לפתוח את הפה, רק לבועז.

<יצחק כהן:>
לפיד לא ימנה אתכם בפעם הבאה. חבל לך על המאמץ. בפעם הבאה הוא לא ימנה אותך.

<יעקב ליצמן:>
מה אתה עושה במפלגה?

<יצחק כהן:>
בועז, לפיד לא ימנה אותך בפעם הבאה. לא סיפקתם את הסחורה. לפיד לא ימנה אתכם בפעם הבאה. זאת הקדנציה האחרונה שלך. הוא לא ימנה אותך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו בעמוד 2.

<סתיו שפיר:>
אתה לא יכול לא לתת לחברים להתייחס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מוכן לתת לשלומית לדבר?

<יצחק כהן:>
לא. יש כאן הצעה לסדר.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, אין דבר כזה.

<סתיו שפיר:>
אתה חייב לאפשר.

<משה גפני:>
אתה לא תנהל את הישיבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אנהל את הישיבה.

<משה גפני:>
לא, אתה לא תנהל.

<משה גפני:>
אתה לא תנהל. תשלח את דנה, שהיא תבוא לנהל.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אנהל את הישיבה.

<משה גפני:>
אתה לא תנהל. תוציא אותי.

<יצחק כהן:>
לא. יש הצעה לסדר. רגע.

<יעקב ליצמן:>
בוקר טוב. אתה עם הכיפה, אתה אנטישמי. זה מה שאתה. רשע מרושע אתה והחברים שלך.

<משה גפני:>
אתה לא תנהל את הישיבה כך.

<יעקב אשר:>
לא יכול להיות. יש הצעה לסדר.

<יצחק כהן:>
יש לו הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא חייב לתת.

<יצחק כהן:>
אתה חייב.

<סתיו שפיר:>
אתה חייב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נתתי לך לדבר.

<יצחק כהן:>
לא נתת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה חייב. כולם ישבו וחיכו במשך שעות.

<יעקב ליצמן:>
יושב ראש לסתימת פיות. זה מה שאתה.

<סתיו שפיר:>
אולי תוציא את כל האופוזיציה?

<יצחק כהן:>
אתה הולך הביתה. לפיד לא ימנה אותך.

<יעקב ליצמן:>
גפני, אם לא תדבר, אנחנו נוציא אותך מכאן. סתימת פיות.

<יצחק כהן:>
לא סיפקת לו את הסחורה והוא לא ימנה אותך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דקה. אני מבקש דקה.

<משה גפני:>
תן להגיד משפט.

אדוני היושב ראש, ועדת הכספים היא איננה ועדה שתפקידה לאשר חוק או לאשר תקנות. תפקידה לעקוב אחרי כלכת ישראל. זה התפקיד שלה. בין יתר הדברים יש חקיקה, יש תקנות, יש נהלים וכל הדברים האלה ויש גם דיונים לגבי הנושא הכלכלי. ועדת הכספים צריכה וחייבת היום במצב הזה לראות את המצב הכללי. לראות את המצב שאנחנו אחרי מבצע צוק איתן, את המלחמה ואת החסרים שצריך להחזיר, את הנושא של הפיצוי לתושבי הדרום, את המלחמה במנהרות, את הגירעון שיש בתקציב המדינה. היא תידרש להביא את מה שהממשלה החליטה על הקיצוץ הרוחבי שזה כולל חצי מיליארד שקלים בחינוך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה תקצר.

<משה גפני:>
אני מקצר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו הרי יודעים את כל זה.

<יעקב ליצמן:>
אם הייתם יודעים, לא הייתם מעבירים את זה. הבעיה היא שאתה לא יודע.

<משה גפני:>
אז היא באה עכשיו לוועדת הכספים ואתה היושב ראש והתבטאת ואמרת שאתה נגד המע"מ אפס. זאת אומרת, הולכים להשקיע עכשיו כשאין פתרון לכל הבעיות האחרות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ר' משה, בבקשה. תסיים.

<משה גפני:>
אני מסיים

<סתיו שפיר:>
גם לי יש הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, אני לא נותן לך.

<סתיו שפיר:>
מה זה לא נותן?

<יצחק כהן:>
לכל אחד מהחברים יש הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא חייב לתת.

<יצחק כהן:>
גם לי יש הצעה לסדר.

<סתיו שפיר:>
אנחנו כאן מ-10 בבוקר וחיכינו שנחזור לדיון.

<משה גפני:>
אני אומר לך שרע מאוד מבחינתך. כולם יודעים שאתה נגד מע"מ אפס, כולם יודעים שזה רע למדינה, כולם יודעים שזה לתת סטירת לחי מצלצלת למעמד הביניים ולשכבות החלשות ולתושבי הדרום. אני מבקש לא לקיים את הדיון הזה. אם אכן רוצים לקיים את הדיון, תביא את שר האוצר שהוא היחיד שדורש את זה, שיבוא לכאן וייתן לנו הסבר איך זה משתלב עם המערכת הכלכלית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שמענו.

<יעקב אשר:>
מה התשובה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אתן לך תשובה ומיד נתחיל את הנושא. הוועדה תקיים את הדיון הזה אבל זה לא קשור לזה שאנחנו בינתיים גם מתקדמים עם זה. רק שתדע, כל הדיונים שאנחנו עושים עכשיו בנושא הזה, זה רק בגלל שאתם הגשתם כל כך הרבה הסתייגויות.

<יצחק כהן:>
אנחנו נפיל את החוק הזה. החוק הזה לא יעבור. למרות העסקה שעשית אתו, החוק הזה לא יעבור. למרות הארבעים מיליון.

<מיכל בירן:>
אם בטעות החוק הזה יעבור, בחוק ההסדרים תהיה שורה שתגיד שמע"מ אפס נדחה למועד בלתי ידוע.

<סתיו שפיר:>
גם לי יש הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יותר מאוחר. לא עכשיו.

<סתיו שפיר:>
מה הבעיה? כי אני בצד הזה של השולחן?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אני אתן יותר מאוחר. לא עכשיו. זכותי, אני לא חייב לתת.

<סתיו שפיר:>
אתה כן חייב, בטח אחרי שהכרחת אותנו לחכות כאן ארבע שעות עד שמתחיל הדיון. יש גבול לחוצפה. אתה הלכת וננעלת בחדר שלך.

<יעקב ליצמן:>
תן לה שתי דקות.

<יצחק כהן:>
תן לה לדבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מבטיח שתהיה בשקט?

<יעקב ליצמן:>
כן, בשתי הדקות האלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אתה מבטיח שתהיה בשקט בדקות שלה?

<יעקב ליצמן:>
כן.

<משה גפני:>
זה לא גן ילדים. אצל שר האוצר אומרים לכולם להיות בשקט.

<סתיו שפיר:>
אל תשים לי את השעון אל תדאג.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דקה וחצי, בבקשה.

<סתיו שפיר:>
בסוף הדיון הזה על חוק המע"מ יש סכום מאוד מאוד גדול של יותר משלושה מיליארד שקלים בשנה. עשרות מיליארדים על פני כמה שנים בודדות שאנחנו מעבירים לחוק כשאין בוועדה בן אדם אחד שמסכים אתו, כולל אותך אדוני היושב ראש. סכום הכסף הזה, אם ועדת הכספים הייתה מתנהגת כהלכה – וכאן יש לך הזדמנות לעשות מעשה היסטורי – היה יכול ללכת בשלמותו לתכנית שיקום ליישובי הדרום, תכנית שגם תרחיב את מעגל הפיצויים, שתעניק פיצויים לכל העסקים שלא עונים היום למתווה, הענפים שהושמטו מהמתווה, שתחזק את הישובים, חיזוק למערכת המיגון, חיזוק לרווחה, חיזוק לחינוך. אנחנו מדברים כאן על צורך בחיזוק שהוא לא רק בעקבות צוק איתן. יישובי הדרום סובלים מאפליה תקציבית כבר שנים, מערכת הרפואה סובלת מאפליה תקציבית כבר שנים. ניסן, זה לא יפה כך.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני שומע אותך.

<סתיו שפיר:>
אתה מסתכל לצדדים ולא מתרכז.

<יעקב ליצמן:>
ניסן לא התחייב לא להפריע.

<סתיו שפיר:>
אחר כך אתה יוצא לתקשורת ואומר שאתה לא תיתן לאף אחד לקצץ בתקציבי הרווחה. עכשיו מקצצים בתקציבים.

<יצחק כהן:>
חצי מיליארד שקלים בחינוך.

<סתיו שפיר:>
כל המטרה של לפיד היא להעלות את מספר המנדטים.

<בועז טופורובסקי:>
את חתומה על אותו חוק. מה השטויות האלה שאת אומרת?

<סתיו שפיר:>
אני לא חתומה על החוק של יאיר לפיד.

<בועז טופורובסקי:>
את יצאת להפגנות כדי לעזור לזוגות צעירים ועכשיו את מתנגדת לזה? את מדברת שטויות. את חתומה על אותו חוק.

<משה גפני:>
שר האוצר לא יודע מהחיים שלו.

<בועז טופורובסקי:>
את נגד זוגות צעירים. את רוצה להעלות את מחירי הדיור.

<סתיו שפיר:>
למה אתה משמיץ?

<יצחק כהן:>
בועז, אתה משפר את הסיכויים שלך.

<משה גפני:>
איזה מקום אתה ברשימה? המקום התשיעי הופך להיות לא ריאלי.

<יצחק כהן:>
בועז, אתה משתפר. תמשיך להתאמץ.

<יעקב ליצמן:>
לא אמרת מילה כשבועז הפריע לה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הערתי.

<סתיו שפיר:>
אני מציעה שלפני שאנחנו ניגשים לדיונים על החוק, ניקח את הסכום שעומד כאן על הפרק, שיאיר לפיד אומר שניתן להעביר ולהכניס אותו לתקציב, ונחשוב איך אנחנו בונים ביחד אתו תכנית לחיזוק הדרום. הדבר הזה יכול להפוך את הדרום לאטרקציה הכי גדולה במדינת ישראל, לפתות משפחות צעירות וצעירים להגיע לדרום במקום לברוח ממנו. זאת המשימה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מבקש. אל תאלצי אותי להפסיק אותך.

<סתיו שפיר:>
כולם נכנסו לדבריי. תן לי לסיים. זאת צריכה להיות התשובה של מדינת ישראל, לחזק את הדרום, להביא לשם אנשים. בסכום הזה שעומד על הפרק, אפשר לעשות את זה. ניסן, אתה יכול לעשות את זה וראינו אותך כבר נלחם נגד חקיקה מזיקה. תהפוך את זה למלחמה שלך, שאתה לא מסכים להעביר חוק כזה בזבזני על חשבון תושבי הדרום. תהפוך את זה למלחמה שלך.

<יצחק כהן:>
גם לי יש הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<יצחק כהן:>
למה לא? הדם שלי פחות סמוק משל אחרים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רואה למה היה אסור להתחיל בזה?

<יצחק כהן:>
יש לי הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דקה ואתה אחרון.

<יצחק כהן:>
ראשית, אני מודה לך על שאפשרת לי למלא את תפקידי כחבר כנסת. תודה רבה אדוני היושב ראש. שנית, היו כאן בבוקר תושבי הדרום ודיברו מדם ליבם. אנשים שצרחו מדם ליבם. קירות הלב שלהם צרחו ואין מי שמטה אוזן. אתם ממשיכים באותה אטימות.

<בועז טופורובסקי:>
אנשים שניצלתם.

<יצחק כהן:>
לא יעזור לכם. הוא לא ימנה אתכם בפעם הבאה. די. בועז, אתה וליפמן צאו החוצה. אין לכם סיכוי. הוא לא ימנה אתכם. בועז, אתה משתפר אבל הוא לא ימנה אותך. תתאמץ עוד קצת. ליפמן כבר אבוד, אבל אתה יכול להתאמץ.

אני מבקש מכל החברים כאן, קואליציה ואופוזיציה, לקיים את הדיון על תושבי הדרום שהיו כאן בבוקר. הם טרחו והגיעו, יצאו מהמקלטים, הגיעו ישר לכאן כדי לקבל אמפתיה, מעט אמפתיה, מעט אוזן קשבת, ומה עושים להם? סדרנים, משמרות, אתה ברחת באמצע, הייתה כאן מהומה רבתי. למה? אנחנו רוצים עכשיו להמשיך את הדיון שהתחיל בבוקר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. כבר נתתי תשובה לר' משה שאמר את אותם דברים. נקיים דיון בנפרד על הנושא הזה.

<חמד עמאר:>
ישבת עם תושבי הדרום?

<יצחק כהן:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, דיברתי אתם.

<חנא סוייד:>
אדוני היושב ראש, אני רוצה לספר לך - - -

<קריאה:>
תנו לו לדבר. לקח לו שלוש שעות להגיע לכאן מהבית.

<יעקב ליצמן:>
אני אתן לו אפילו שעה לדבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הזמן שלו רץ.

<יעקב ליצמן:>
בסדר, רץ. אנחנו נוכיח שאפשר אחרת. אם הכוונה כאן כל הזמן לסתום פיות, זה פיליבסטר אמיתי. מותר לנו. אתה תעשה את העבודה שלך ואנחנו נעשה את העבודה שלנו. אתה לא תאיים עלינו בזריקה ושתוציא אותנו מהכנסת ותפריע לנו בעבודה. כל זמן שאנחנו אומרים שהצעה לסדר היא לגיטימית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מדבר בלי לקבל אישור. נכנסת לתוך דבריו של מישהו אחר.
<יעקב ליצמן:>
עוד לא אמרתי. גם לי יש הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא קיבלת רשות ואתה מדבר בתוך דבריו של מישהו אחר. כל התרגיל הזה הוא כדי למשוך את הזמן.

<יעקב ליצמן:>
אני אדבר אחר כך.

<יעקב אשר:>
דבר אחריו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<יעקב ליצמן:>
רק בגלל שאני ליצמן, אתה לא נותן לי?

<משה גפני:>
אם לא תיתן לליצמן לדבר, כולנו נצא החוצה

<יצחק כהן:>
כן.

<יעקב ליצמן:>
חוץ ממני. אני אעשה את הפיליבסטר.

<בועז טופורובסקי:>
גם אני יוצא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא פייר מה שעושים.

<משה גפני:>
אתה נגד חרדים וערבים. מה עם העולים החדשים? הסתדר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עכשיו אתה מבין למה לא רציתי לתת לך לדבר? זה התרגיל שעושים כאן כל אחד לשני.

<חנא סוייד:>
לא מספיק שהחוק דופק אותי, גם אתה רוצה לדפוק אותי?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, אני לא רוצה.

<יעקב ליצמן:>
סתימת פיות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רק רוצה שלא תשתף פעולה כאן כמו שכל אחד עושה.

<חנא סוייד:>
אני נכנסתי כרגע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דבר.

<חנא סוייד:>
אדוני היושב ראש, אני מציע לך ולכל חברי הכנסת לשמוע את ההדים של הוויכוח שלנו כאן על חוק מע"מ אפס בחברה הערבית. בחברה הערבית אמנם לא מדווחים הרבה על התגובה ועל המשמעות של החוק הזה אבל בכל זאת אזרחים ערבים שמעו על החוק הזה ושמעו על העמדה שלנו כחברי כנסת. שאלו אותנו למה אנחנו מתאמצים כל כך נגד החוק הזה. אמרו לנו שאם ההטבה הזאת לא תבוא לישובים הערביים, אנחנו נלך לישובים היהודים ונקבל אותה שם. אנחנו נלך לכרמיאל, אנחנו נלך לנצרת עלית, אנחנו נלך לעכו.

<יצחק כהן:>
זה מה שלפיד רוצה. אתה לא מבין.

<חנא סוייד:>
אנחנו נלך לנהריה, אנחנו נלך למגדל העמק, אנחנו נלך לעפולה.

<יעקב ליצמן:>
אל תלך לאף מקום. לך רק ליד הבית של לפיד.

<חנא סוייד:>
כשנלך לשם, נקבל את ההטבה הזאת. אנחנו נציף את הישובים היהודים. אם ההר לא בא לנביא, אז הנביא הולך להר. אמרתי להם שזה לא ישפיע עלי בוועדה עת אני ארצה לשפר את החוק הזה ואני אמשיך להתנגד לכל ההשלכות השליליות שלו אבל בהיבט הזה אני אביא את הצעקה שלהם ואת האינפורמציה הזאת לוועדת הכנסת ואולי זה ישפיע על הדעה של כמה חברי כנסת כי הצעירים הערביים והמשפחות הערביות הולכים להציף – ממש להציף – את כרמיאל ואת נצרת עילית. תשכח מנצרת עילית. אני אומר לך ישירות.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. אנחנו עוברים להצעה.

<שלומית ארליך:>
אנחנו נמצאים בנוסח ההצבעות של ה-29 ביולי. אנחנו הגענו לדירה מוטבת.

<יעקב ליצמן:>
לא. את הפכת עמוד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא מסבירה לך מה שהיא עושה. בבקשה תשמע אותה.

<יעקב ליצמן:>
אני לא מוכן שהיא תעביר דף. אנחנו מחזיקים דף קודם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה תשמע אותה. יש גבול, אתה לא יכול להפריע גם ליועץ משפטי לדבר.

<יעקב ליצמן:>
אני מפריע לה כי היא לא יכולה להפוך דפים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לא שומע אותה. דברי.

<שלומית ארליך:>
אנחנו בהגדרת דירת מגורים מוטבת. חבר הכנסת ליצמן, זה נמצא בעמוד הראשון למטה. בדיון הקודם דיברנו על כך שפסקה ראשונה, בגלל שיש שם שינוי במטרים, זה נושא חדש ולכן דילגנו על הנושא החדש ועברנו לפסקה (2). אנחנו נקריא את הפסקה. רשות המסים, אנחנו מבינים שזה יישאר בנוסח הכחול.

<יעקב ליצמן:>
נושא חדש כולל גם את זה.

<שלומית ארליך:>
אי אפשר כי אין כאן משהו חדש.

<יעקב ליצמן:>
הנושא החדש שאמרנו קודם כולל את כל הסעיף.

<שלומית ארליך:>
לא. זה כולל את הפסקה הראשונה.

<יעקב ליצמן:>
לא. לא נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה כולל רק פסקאות.

<יעקב ליצמן:>
לא נכון. זה הולך לפי סעיפים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר.

<שלומית ארליך:>
זה חל על נושא שעוסק בשטח הדירה, שזאת הפסקה הראשונה.

<יעקב ליצמן:>
זה חל על הסעיף פסקת מגורים מוטבת. על זה הגשנו ועל זה לא יכולה הצבעה על כל הסעיף הזה.

<שלומית ארליך:>
לא. כיוון שהתיקון שהוכנס הוא שונה מהנוסח הכחול, הוא תיקון בפסקה אחת בלבד ולכן כאן אתם יכולים לטעון טענת נושא חדש.

<יעקב ליצמן:>
נושא חדש זה הסעיף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא אומרת לך. כמה פעמים אתה שואל?

<יעקב ליצמן:>
אני מתווכח אתה. היא אומרת ואני אומר אחרת. תן לי להסביר לה. אתה לא נותן לי להסביר לה. אתה במקומי לא היית עושה אותו דבר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<יעקב ליצמן:>
למה לא? אני אופוזיציה ואני חייב לעשות את זה.

<משה גפני:>
אתה משגיח הכשרות שלו?

<יעקב ליצמן:>
אני לא אתן להמשיך עד שתגידי לי מה ההבדל ברגע שאמרנו נושא חדש, זה חל על דירת מגורים מוטבת וזה חל על כל הסעיף. את לא יכולה לבחור לך איזה סעיף כן ואיזה סעיף לא. נושא חדש, הכול. כל הסעיף הזה צריך לעבור לנושא חדש.

<שלומית ארליך:>
טענת נושא חדש, אתם טוענים על שינוי מהנוסח הכחול.

<יעקב ליצמן:>
נכון, אבל זה חל על כל הסעיף.

<שלומית ארליך:>
השינוי מהנוסח הכחול בא רק בפסקה הראשונה ולכן הוא לא חל לגבי כל הסעיף.

<משה גפני:>
היועצת המשפטית, כאשר מדובר על דירת מגורים מוטבת, כאשר בכחול, בחוק המקורי, היה תנאי אחד ועכשיו משתנה התנאי, זה הופך להיות נושא חדש. זה מה שטוען חבר הכנסת ליצמן. אי אפשר לדון כי זה מכלול אחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הסברת.

<משה גפני:>
רגע. אני מסביר לה. לאן אתה ממהר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לאן אתה ממהר?

<משה גפני:>
אני לא ממהר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת הבעיה, שאתה לא ממהר.

<משה גפני:>
אתה ממהר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן.

<משה גפני:>
לאן?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ללמוד.

<משה גפני:>
יש בדיקת חמץ עכשיו?

<יעקב ליצמן:>
ממילא אתה כאן עד 6:00.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שאלת שאלה וקיבלת תשובה.

<יעקב ליצמן:>
לא, לא קיבלתי תשובה. היא אמרה לי כך אני רוצה ואני רוצה להבין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא אמרה את זה. נקודה.

<יעקב ליצמן:>
לא. היא צריכה להסביר לי.

<משה גפני:>
ברגע שנטען לגבי דירת מגורים מוטבת שהסעיף הזה הוא חדש, זה כל הסעיף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נתקדם על פי היועצת המשפטית ואם תרצו, תגישו אחר כך ערעור.

<יעקב ליצמן:>
אני רוצה לדעת מה החוק אומר? החוק לא אומר כך.

<משה גפני:>
מה זה ערעור? אנחנו בבית היהודי שהיושב ראש קובע את סדר היום?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דע לך שאתם עושים משהו שבחיים לא עשיתם. תמיד היה מקובל שיועץ משפטי אומר ואנחנו סומכים עליו.

<יעקב ליצמן:>
הלוואי שתכבד את היועצת המשפטית כפי שאני מכבד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בגלל שנאת חינם, תראה מה אתם עושים.

<משה גפני:>
שנאת חינם. על שנאת חינם אתה מדבר.

<יעקב ליצמן:>
אני רוצה לקבל תשובה. לא יעזור. אתה תיתן לנו תשובה למה זה לא חל על זה. אני לא אתן לך להסביר את זה. את צריכה להגיד לנו בדיוק. לא ניתן. אני לא אתן לך לעבור להמשך.

<שלומית ארליך:>
שר האוצר - - -

<יעקב ליצמן:>
לא משנה. אני לא יודע מי זה שר האוצר. לא יודע שום דבר. לא, לא, לא. לא מסכים. לא מסכים. תוציאו אותי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תוציא את ליצמן לחמש דקות.

<משה גפני:>
לא, הוא לא יצא. אין דבר כזה.

<יעקב ליצמן:>
אני לא יוצא. אני לא יוצא. תוציא אותי בכוח. אני לא יוצא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אל תבזה את עצמך.

<יעקב ליצמן:>
אתה מבזה את עצמך.

<משה גפני:>
ליצמן לא יוצא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אל תבזה את עצמך.

<יעקב ליצמן:>
אני לא יוצא. אני לא רוצה לצאת.

<משה גפני:>
הוא לא יוצא.

<יעקב ליצמן:>
אני לא יוצא ואני לא אתן לך לדבר עד שאני אקבל תשובה. עד שתתני לי תשובה אני לא אתן לך לעבור לסעיף אחר. אתה עושה מחטף.

<אורי מקלב:>
את יועצת משפטית ואת לא יכולה לקרוא ולקרוא ולקרוא. אתה הראשון שמנחה את היועצת המשפטית לקרוא בלי לשים לב למה שנאמר. אדוני היושב ראש, אתה נותן לה הוראה לקרוא את הסעיפים. מימיו אף אחד לא נתן הוראה כזאת ליועץ משפטי. אתה משתמש ביועצים המשפטיים לצרכים פוליטיים. אחר כך אתה שואל למה אנחנו מפריעים לה. אתה משתמש ביועצים המשפטיים לצרכים פוליטיים. אף אחד לא עשה כך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

<יעקב ליצמן:>
לא נתת להסביר. אתה עושה מחטף.

<יעקב אשר:>
תגיד מה ההסתייגות.

<יעקב ליצמן:>
היא לא הקריאה את ההסתייגות.

<יעקב אשר:>
תגידי על מה ההסתייגות.

<יעקב ליצמן:>
לא אתה תגיד אלא היא. אתה לא יודע מה ההסתייגות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו רוצה להסביר את ההסתייגות?

<משה גפני:>
איזה הסתייגות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא הקריאה את ההסתייגות. הבעיה שלכם היא שאתם צועקים.

<יעקב ליצמן:>
אתה לא יודע מה היא הקריאה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

<יעקב ליצמן:>
לא. בשום אופן לא. לא, לא, לא. זה מחטף. רביזיה.

<יעקב אשר:>
על מה הייתה ההתסייגות?

<יעקב ליצמן:>
אמרתי רביזיה.

<יעקב אשר:>
אתה אפילו לא יודע על מה הצבעת. אדוני היושב ראש, על איזה הסתייגות הצבעת?

<יעקב ליצמן:>
לא משנה. אנחנו לא ניתן לך לנהל כך. תוציא אותנו. את לא עושה את העבודה שלך.

<שלומית ארליך:>
המלים "בהסכמת שר האוצר" יימחקו.

<אורי מקלב:>
התייעצות סיעתית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<יעקב ליצמן:>
מה לא?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא באמצע.

<יעקב ליצמן:>
באמצע. לפני ההצבעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
התייעצות סיעתית חמש דקות. ממשיכים בשעה 2:12 דקות.
<יצחק כהן:>
להלן הקבוצה.

<משה גפני:>
תאמין לי שאתה מבזה את עצמך.

<ישראל אייכלר:>
כולם יודעים שאתה נגד החוק.

<משה גפני:>
כולם יודעים. אתה בעצמך אמרת. אתה מנהל כאן מלחמה? על מה? למה? לשם מה?

<ישראל אייכלר:>
קצת כבוד עצמי. כבוד לבוחרים שלך.

<יעקב אשר:>
תקרא ללפיד שיבוא לכאן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תשמע מה אומרים עליכם הבוחרים שלכם, שהם רוצים את החוק הזה, שהם רוצים את ההטבה.

<משה גפני:>
אם הבוחרים שלי רוצים, למה אתה נגד?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה זה קשור? תשמעו אותם. אני שומע אותם.

<משה גפני:>
אנחנו לא שומעים אותם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם מעלים את זה ברשתות שלכם. כך אי אפשר להתייעץ.

<יעקב אשר:>
ההתייעצות מתחילה מהרגע שאחרון המתייעצים יוצא מהחדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. בשעה 2:12 אנחנו ממשיכים את ההצבעות.

<יצחק כהן:>
לא. ב-2:17.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אני הודעתי על 2:12.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מחדשים את הישיבה. התחיל הזמן.

<משה גפני:>
מה זה התחיל הזמן? עוד לא הגעתי למקום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גפני, דבר.

<משה גפני:>
למה אתה בלחץ?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כי מה שאתם עושים לא מכובד. אפשר בשכל, אבל יש גבול וכשעוברים אותו, זה כבר לא מכובד.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, היות ואני מייצג ציבור, הנושא של כבוד או לא כבוד הוא לא רלוונטי.

אדוני היושב ראש, תן לי לדבר ואל תשתיק אותי

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל דקה. לא יותר.

<משה גפני:>
אין דבר כזה דקה. אין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש.

<משה גפני:>
אני צריך להסביר הסתייגות. תן לי לדבר. אני לא אדבר הרבה זמן. לא אעשה פיליבסטר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה כבר מדבר חצי דקה.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, שר אוצר נורמלי - - -

<מיכל בירן:>
יש כאן בעיה עובדתית ראשונה.

<משה גפני:>
שר אוצר נורמלי, במצב הזה – ואני עכשיו מדבר בכל הרצינות – מה שהיה עושה עכשיו, גם אם הוא חושב שהחוק הזה יוזיל את מחירי הדירות, מה שכל העולם אומר שלא יעשה זאת, אין אדם אחד במזרח התיכון שחושב שזה יוזיל את מחירי הדירות, שר אוצר נורמלי היה בא ואומר: אדוני יושב ראש ועדת הכספים, תמתין עם החוק הזה שלושה-ארבעה חודשים. המצב של קופת המדינה וכלכלת האוצר היום נמצא במצב - - -

<בועז טופורובסקי:>
מה זה קשור להסתייגות?

<משה גפני:>
אף אחד מאתנו לא יודע מה הולך לקרות. אנחנו יודעים בינתיים שיש קיצוץ רוחבי.

<בועז טופורובסקי:>
הוא לא מדבר על ההסתייגות. הוא סתם מדבר.

<משה גפני:>
ועוד איך על ההסתייגות. למה אני מוחק את שר האוצר? הוא היה צריך לבקש ממך להמתין עם החוק הזה, לבחון אותו, לראות מה קורה בינתיים עם הנושא של תושבי הדרום, מה קורה עם המנהרות, מה קורה עם החסר במחסנים של הצבא. הרבה מאוד כסף שהצטבר שאנחנו לא יודעים.
<יצחק כהן:>
מה קורה עם ההתנחלויות.

<משה גפני:>
שר האוצר, כמו ילד בגן ילדים, נתנו לו משחק ביד, יש לו 19 מנדטים אתם הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, יש לו יושב ראש ועדה שהוא נותן לו הוראות מה לעשות - - -
<אראל מרגלית:>
אני חייב לומר שאני שמעתי ברשת ב' את יושב ראש הוועדה שמדבר באומץ נגד החוק.

<משה גפני:>
לכן אני מבקש למחוק. בועז שאל אותי מה זה קשור. לכן אני מבקש למחוק את המים "בהסכמת שר האוצר". שר האוצר לא רלוונטי לא לחוק, לא לכלכלת המדינה, והוא לא רלוונטי לשום דבר. הוא צריך ללכת הביתה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

הצבעה

בעד – 4
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<אראל מרגלית:>
אנחנו בעד ההסתייגות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<יצחק כהן:>
רביזיה בשם הקבוצה. כל הקבוצה, כולל מיכל בירן.

<שלומית ארליך:>
באותה הגדרה, במקום "בהסכמת שר האוצר" יבוא "בהתייעצות עם שר האוצר" או לחילופין "בהתייעצות עם השר לביטחון פנים" או" בהסכמת ראש הממשלה" או "המנהל הכללי של משרד הבינוי והשיכון".

<משה גפני:>
איפה את קוראת?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בעמוד 2, סעיף (2) למעלה.

<יצחק כהן:>
אראל מרגלית ינמק את ההסתייגות.

<חנא סוייד:>
אני אנמק. כאן מדובר פעם על הסכמת שר האוצר ופעם על הסכמת ראש הממשלה, כל הזמן מתגלגלת בכנסת השאלה אם הקואליציה תביא חוק של אחד פלוס אחד שווה שלוש, האם החוק הזה יעבור או לא. אני עושה אנלוגיה עם החוק הזה. אני עוד לא ראיתי מומחה אחד, עוד לא ראיתי חבר כנסת אחד, כולל אתה אדוני היושב ראש, שאומר שהחוק הזה הוא חוק נכון, שיצא ממנו משהו, שיועיל במשהו.

<ישראל אייכלר:>
גם שר האוצר יודע שהוא לא יועיל.

<חנא סוייד:>
לכן אני חוזר לשאלה המתגלגלת. הייתכן מצב שבו הקואליציה תעביר חוק שבטעות יסודו? הנה לך דוגמה של חוק כזה. עד עכשיו לא ראיתי שמישהו יגיד לי שהוא מאמין שהחוק הזה הוא חוק טוב, שהוא חוק נכון.

<בועז טופורובסקי:>
אני.

<חנא סוייד:>
אתה לא יודע שום דבר.

<בועז טופורובסקי:>
אני יודע יותר טוב ממך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה.

מי בעד ההסתייגות?

הצבעה

בעד – 4
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<משה גפני:>
רביזיה. אני רוצה להודיע הודעה. אני רוצה להודיע שהסעיף הזה שעכשיו עבר, אנחנו מגישים עליו רביזיה.

<יעקב אשר:>
דרמה בוועדת הכספים.

<מיכל בירן:>
גפני, אני לא בטוחה שהבנתי.

<משה גפני:>
אני יכול להסביר למיכל?

<שלומית ארליך:>
עדיין באותו סעיף. עמוד 2, פסקה (2). ועדת החריגים תהיה מורכבת מנציגי משרד המשפטים, נציגי משרד הבינוי והשיכון ונציגי הארגון המייצג כמו אדריכלים.

<משה גפני:>
איפה את קוראת?

<שלומית ארליך:>
אלה הסתייגויות שאתה הגשת.

<משה גפני:>
זה לא מופיע אצלי. אצלי מופיע מנהל החטיבה להתיישבות.

<שלומית ארליך:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דקה להסתייגות.

<משה גפני:>
חבר הכנסת אייכלר. חמש דקות. אצל אייכלר אין דקה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אעשה הצבעה באמצע.

<משה גפני:>
אתה לא תעשה הצבעה באמצע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אעשה את זה. אתה תראה.

<יעקב אשר:>
אתה לא יכול לעשות את זה לאייכלר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בינתיים הזמן רץ.

<ישראל אייכלר:>
אדוני היושב ראש, במדינה רגילה, אפילו במדינה אפריקנית, אפילו במדינה שיש בה דיקטטורה, שר האוצר לפחות מציע משהו שהוא מאמין בו. אנחנו יודעים ששר האוצר יודע שהחוק הזה לא רק שהוא לא יוזיל את מחירי הדירות אלא גם לא יהיה לו כסף לשלם אותו. אחר כך הוא יציע בחוק ההסדרים לבטל את זה. כל מטרתו של שר האוצר היא להציל את מעמדו היורד והוא בנסיקה כמו מטוס שהיום התפוצץ בלוב, להבדיל אלפי הבדלות, והוא יורד ויורד במנדטים בסקרים.

<קריאה:>
רגע. מה קרה בלוב? תעצור. תספר.

<ישראל אייכלר:>
אני לא יכול לספר סיפורים.

<משה גפני:>
לא. מה היה עם המטוס?

<ישראל אייכלר:>
אני לא יכול לספר מה היה בלוב, אבל אני יכול לספר לך מה קדם לזה. היה קדאפי במשך ארבעים שנים והוא חשב שבאמצעות קואליציה שלו, הוא יוכל לגזור גזרות על ההמון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

<ישראל אייכלר:>
אני רוצה להסביר את ההסתייגות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היה לך את הזמן.

<ישראל אייכלר:>
לא. לא היה לי זמן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

<ישראל אייכלר:>
לא, לא היה לי זמן. אני רוצה להסביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<ישראל אייכלר:>
מה שקרה לקדאפי, זה מה שיקרה לכל מי שינסה להדיר ציבורים של שני מיליון אנשים באלימות שלטונית. אני מקווה שבארץ ישראל לא יאשרו את זה. כאן לא יהיה לוב ולא יהיה כאן קדאפיזם. אנחנו לא נרשה כאן שלטון אלימות שמבוסס על משת"פים, מבוסס על בוגדים ומבוסס על אנשים שרוצים להילחם נגד אזרחי הארץ, נגד הצעירים. שם חוק שלכם לא יהיה שווה בעיני הציבור. הציבור ידע את זה, החברה הישראלית היא חברה דמוקרטית והיא לא תרשה לדיקטטורה הזאת לפעול, היא תתקומם נגד הדיקטטורה והיא תנחיל כאן דמוקרטיה כמו שהייתה כאן שישים שנים כאשר ממשלה ידעה להתחשב באזרחים שלה, גם אם ערבים וגם אם הם חרדים ובפרט אם הם אנשים שזקוקים לעזרת המדינה.

<אראל מרגלית:>
ואפילו אם הם ירושלמים.

<שלומית ארליך:>
ההסתייגות אומרת מנהל החטיבה להתיישבות באישור יושב ראש ועדת הכספים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
צריך להסביר?

<שלומית ארליך:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דקה להסביר. מי רוצה?

<אורי מקלב:>
אדוני, אני חושב שמי כמוך יודע מה זה נקרא עבר זמנו בטל קורבנו. אינו דומה הדיון עכשיו, גם בסעיף הזה וגם בסעיפים אחרים בהם היינו דנים לפני חודשים לדיון בו אנחנו דנים היום. היום, לאחר שאנחנו יודעים שאין מישהו שתומך בתכנית, אין אפילו איש אחד שתומך בתכנית, ואם מישהו אחד מקדם, גם אם יש לו סמכות, צריך לעמוד למשפט ציבורי. יש מדינות שבעקבות כך היו מוציאים אותו לתליה. מי שהיום מוליך מהלך כזה וחוק כזה שפוגע והוא לא רק כמו שהציגו את זה פעם כאילו החוק הזה לא הולך לעלות כסף. כיום החוק הזה, נאמר בפירוש, או שיעלו בגינו מסים או במקביל, שזה אותו דבר, יהיה קיצוץ רוחבי. יש לזה תמורה. כשאתה לוקח מישהו יחיד שיש לו את הסמכות, באיזה יושרה ציבורית אדם יכול להחליט לבד כשהיום גם הגורמים הכי מקצועיים, כולל בנק ישראל, אומרים שאסור לעשות את זה אבל מישהו אחד לבדו מחליט.

<קריאה:>
כולל האנשים בתוך משרד האוצר.

<אורי מקלב:>
לכל חוק ולכל מצב יש את המומנטום שלו. אינו דומה מה שהיה לפני חצי שנה, גם אם אולי מישהו היה טוען שהחוק טוב, היום כולם מודים שהחוק הזה לא רק שהוא לא יועיל אלא הוא גורע. תראה מה הוא גרם לכל שוק הנדל"ן ובכל שוק הדירות. החובה שיש לכל מי שהוא מקצועי, מיד להחליט שהוא מושך את החוק. לעולם לא נוכל לתקן את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

הצבעה

בעד – 3
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<אורי מקלב:>
ל-יש עתיד יש כאן ארבעה חברים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן.

<משה גפני:>
יש לי הודעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אתה רוצה להגיד רביזיה, אז תגיד.

<משה גפני:>
אני מבקש להודיע שעל הסעיף הזה באופן חד משמעי אני מבקש בשם כל הקבוצה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תמשיכי.

<ישראל אייכלר:>
תביאו כיתת יורים ותתחילו להרוג חברי כנסת מהאופוזיציה. אתם גיבורים גדולים. תעשו את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רשמנו רביזיה.

<משה גפני:>
אני מבקש להודיע שעל הסעיף הזה באופן חד משמעי אני אבקש רביזיה. שבועז לא יפריע לי. הוא משגיח הכשרות שלך ולא שלי.

<שלומית ארליך:>
הסתייגות נוספת לאותו סעיף. בסופו יבוא: ביישובי הדרום ובעוטף עזה המפרט יהיה שונה לעניין הממ"ד וחדרי הביטחון. הסתייגות שהגישה סיעת יהדות התורה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו רוצה להסביר בדקה?
<משה גפני:>
כן. בטח. אראל. על יישובי הדרום. עוטף עזה.

<אראל מרגלית:>
אני רוצה להגיד את הדבר הבא.

<אורי מקלב:>
מי צריך ממ"דים אם לא יישובי הדרום?

<אראל מרגלית:>
קודם כל שואלים אותי על כדורסל ואולי פעם אחת אני אספר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כשזה מצפצף, אנחנו מצביעים.

<אראל מרגלית:>
בסדר גמור. ב-1972 מכבי תל אביב ניצחה בליגה במשך עשר שנים רצופות. בליגת הכדורסל. אתם זוכרים? הם היו אלופים. ביום שישי בערב הם הגיעו לנען ובאותו יום שישי נס, המורה להתעמלות שלי עודד גינדין קלע 36 נקודות ונען, הפועל גבעת ברנר-נען ניצחה אחרי עשר שנים את מכבי תל אביב בעשר נקודות. מאז אני יודע שהכול אפשרי. אם יש אמונה, הכול אפשרי. לכן אני רוצה להגיד משהו לגבי החוק הזה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותיי, מי בעד ההסתייגות?

<אראל מרגלית:>
זה רק משל. עכשיו אני רוצה את הנמשל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<ישראל אייכלר:>
אני רוצה לדעת מה היה בנען.

<שלומית ארליך:>
עמוד 2, פסקה (3). ההסתייגויות לפסקה (3) הן: בסופה של הפסקה יבוא "ולעניין בנייה רוויה באזור", זאת אומרת ביש"ע, "גם לפי קביעת שר הביטחון".

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי רוצה לנמק?

<אראל מרגלית:>
הדבר המרכזי שאתה התחלת לדבר עליו. אני שמעתי אותך ברדיו. הרי מה הסוגיה הגדולה מעבר לטקטיקה הזאת או האחרת עם החוק? עוד לפני המלחמה הזאת אנחנו נכנסנו להאטה. לא הייתה האטה כלכלית כזאת

<ישראל אייכלר:>
מיתון כבד. תקרא לילד בשמו.

<אראל מרגלית:>
עוד לא נכנסנו למיתון. תשמע, מיתון והאטה אלה שני דברים שונים.

<ישראל אייכלר:>
אנחנו כבר במיתון.

<אראל מרגלית:>
יכול להיות. אנחנו נמצאים על סף מיתון. אנחנו עוד לא יודעים בכלל מה המשמעות של זה מבחינה כלכלית. אנחנו מוכנים לעזור. זאת המדינה שלנו. אנחנו מוכנים לעזור כדי לנסות להביא אסטרטגיות להשתלט על התקציב, אבל ברגע שיש משבר וברגע שיש סערה, אי אפשר לעשות ניסיונות סתם. לכן השלושה מיליארד האלה – וניסן, אלה שלושה מיליארד ותחשוב על חמש שנים שהם 15 מיליארד שקלים – תחשבו אם יש לנו איזושהי אסטרטגיה כדי נגיד להביא פרויקטים של תשתיות, נגיד להניע מחדש את המשק. לכן הדבר הזה שאנחנו מאבדים את הרסן, הוא כל כך בעייתי. בעצם אנחנו עומדים על סף האטה כלכלית, אם לא ניזהר. לכן אני אומר שחייבים קפטן כלכלי שמבין איך לנווט את הספינה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<מיכל בירן:>
אני מבקשת שההצבעה הבאה תהיה שמית.

<שלומית ארליך:>
הסתייגות נוספת לפסקה (3).

<משה גפני:>
לא הודעתי את ההודעה. אני רוצה להודיע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודיע רביזיה או לא, אבל אל תתחיל נאומים.

<משה גפני:>
אני הולך להודיע. אני מבקש להודיע שעל הסעיף הזה באופן חד משמעי אני מבקש רביזיה.

<שלומית ארליך:>
בפסקה (3), בסופה יבוא: "לפי תכנית מתאר מאושרת".

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי רוצה להסביר?

<אורי מקלב:>
אני. כשאנחנו מדברים על תכנית מתאר מאושרת, אנחנו צריכים לדעת שבשעה זאת - כשאתה נותן לנו דקה לדבר – יש אלפי נשים עובדות שצריכות להפסיק את העבודה והן חוזרות הביתה בגלל שאין צהרונים לילדים שלהן. אין מי שישמור על הילדים בזמן שלא מתקיים בית הספר ובזמן שלא מתקיים גן הילדים. למה אין להם? כי הצהרונים לא הופעלו השנה מסיבה אחת ויחידה שהיא שאת הכסף הזה שהנשים לא קיבלו, והן צריכות לקבל אותו עבור הצהרונים, לא מפעילים אותם ומקצצים חצי מיליארד שקלים או 450 מיליון שקלים ממשרד החינוך כדי שיוכלו לממן את הדבר ההזוי הזה שאם מישהו ייהנה מזה, זה רק כאלה שיש להם ורק העשירים. כל אלה שאין להם דירות, אלה שצריכים ללכת לעבוד כי הם צריכים להתפרנס אבל הם לא יכולים לעשות את זה כי הם צריכים להוציא את הילדים. בשעה 1:20 הם רצים הביתה כי אין מי שישמור על הילדים שלהם בגלל שהפסיקו את הצהרונים וגם כאן ההפסקה לא הייתה שקופה ולא מקצועית. זאת תכנית שהשקיעו בה עשרות ומאות מיליונים אבל צריך לעשות קיצוץ רוחבי. מה זה נקרא קיצוץ רוחבי?
<יעקב אשר:>
יש את הגירעון של המלחמה אבל כאן שלושה מיליארד שקלים אפשר להוציא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

<מיכל בירן:>
התייעצות סיעתית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל אמרו שלא.

<משה גפני:>
זה חדש. זה סעיף קטן (3).

<שלומית ארליך:>
זאת עדיין אותה הגדרה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה. הלאה.

<משה גפני:>
לא הלאה. יש לי הודעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מבקשים רביזיה.

<משה גפני:>
אתה ביקשת רביזיה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי שמבקשים רביזיה.

<משה גפני:>
עם כל הכבוד, אל תדבר בשמי. יש לי הודעה. היועצת המשפטית, יש לי הודעה וההודעה הזאת היא ברורה. אני חושב שזאת הייתה טעות בעניין של ההצבעה ולכן אני רוצה לתקן את העניין הזה. אני מבקש שתהיה רביזיה. מכיוון שיש הנחיה של היועץ המשפטי שמצביעים על הרביזיה אחרי חצי שעה, עכשיו אי אפשר להצביע עליה.

<שלומית ארליך:>
נרשם.

אנחנו עוברים לפסקה (4), עדיין בעמוד 2. ההסתייגות אומרת: בסופה יבוא "ובלבד שאלף יחידות דיור לפחות בבנייה צמודת קרקע ייבנו מדי שנה לעדה הדרוזית".

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי רוצה להסביר את ההסתייגות?

<מיכל בירן:>
אני אשמח להסביר אותה.

אני תוהה מה קיבל חבר הכנסת חמד עמאר שאני מעריכה מאוד כי אני לא מאמינה שהיית מוכן לשבת כאן ולהצביע על החוק הזה שהוא בזבוז כסף, שהוא מטופש ואף אחד לא חושב שיש בו שום דבר, והאופוזיציה נתנה סולם לשר האוצר כדי שירד מהעץ.

<יצחק כהן:>
לא סולם. נתנה לו רמפה.

<מיכל בירן:>
החוק הזה מפלה את הדרוזים. אני יודעת כמה אתה דואג לעדה הדרוזית שהיא נמצאת בראש מעייניך. הייתי שמחה אם תסביר כאן לחברי הוועדה למה אתה מצביע בעד ההסתייגויות האלה ולא נגדן. למה אתה לא להצביע בעד הסתייגות כזאת שכל כך מקדמת את בני העדה הדרוזית?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד הרביזיה? מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<משה גפני:>
אתה הולך נגד היועץ המשפטי לכנסת. לא יכול להיות הדבר הזה.

<יצחק כהן:>
חמד, הדרוזים. הם משרתים בצה"ל ועושים הכול ובסוף הם לא יקבלו כלום.

קודם כל רביזיה בשם הקבוצה.

<משה גפני:>
רגע. הודעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם אני אבקש רביזיה, אתם לא תבקשו?

<יצחק כהן:>
נבקש.

<משה גפני:>
גברתי היועצת המשפטית, אני מודיע בשם הקבוצה – גם חבר הכנסת כהן מודיע בשם הקבוצה, כל הקבוצה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רשמנו כבר רביזיה.

<משה גפני:>
אתה לא יכול לרשום. לא זה מה שאמרתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ר' יצחק ביקש.

<מיכל בירן:>
איך אתה יודע מה הוא יגיד? הוא לא סיים את המשפט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ר' יצחק ביקש.

<משה גפני:>
אבל אנחנו רוצים להודיע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש כבר רביזיה. זה מספיק.

<משה גפני:>
לא.

<שלומית ארליך:>
אנחנו עכשיו בפסקה (5) בעמוד 2. רשות המסים מבקשת להכניס תיקון נוסח.
<משה גפני:>
היועצת המשפטית, יש הסתייגות. יש לנו הסבר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא באמצע דבריה.

<משה גפני:>
אחרי סעיף קטן (3) ביש"ע, הערך יכול להיות שלילי.

<שלומית ארליך:>
אבל אין לזה שום הגיון בנוסח. על איזה ערך אתה מדבר?

<משה גפני:>
מה כתוב בחוק?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסביר.

<משה גפני:>
לא. זה איציק מסביר.

<יצחק כהן:>
הרבה לפני גוש אמונים היה מלך רשע שקראו לו אחאב. אחאב שלט בכיפה. הוא שלט כמעט בכל העולם כולו. תקשיבו היטב.

<קריאה:>
באיזה תקופה?

<יעקב אשר:>
זה קמצא בר קמצא של גפני.

<מיכל בירן:>
בגלל שאתה היית מבולבל, אני לא זוכרת בסוף מי האויב, קמצא או בר קמצא.

<בועז טופורובסקי:>
הוא לא שלט בכל העולם.

<יצחק כהן:>
שלט בכיפה.

<בועז טופורובסקי:>
אחאב עם איזבל.

<יצחק כהן:>
לאשתו המלכה קראו איזבל. אתה צודק.

<קריאה:>
אבל היא הייתה זרה ונוכרייה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותיי, מי בעד ההסתייגות?

<יצחק כהן:>
רגע. אני באמצע ההסבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<יצחק כהן:>
קודם כל, רביזיה.

<שלומית ארליך:>
נרשמה רביזיה.

<אורי מקלב:>
גם בהסתייגות הקודמת הייתה רביזיה. לא רביזיה של היושב ראש אלא שלנו.

<שלומית ארליך:>
היא נרשמה.

<יצחק כהן:>
אני באמצע הנימוק. אני רוצה לנמק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
די. נגמר.

<יצחק כהן:>
מה נגמר? לא נתת לי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נתתי דקה. תמשיכי.

<שלומית ארליך:>
רשות המסים מבקשת להכניס תיקון בנוסח. גיא, תסביר לנו מה התיקון שאתם מבקשים.

<גיא גולדמן:>
לאור הסתייגות שהעלו הקבלנים.

<ישראל אייכלר:>
אני רוצה למחות על כך שאתה נותן רק דקה להסתייגות. מדובר כאן בפגיעה בשני מיליון אזרחים שהם לא ישתקו והם יילחמו. אתם הולכים בדקה אחת לגזור עליהם גזרה. מה זה כאן, ניקרגואה?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גיא, תסביר בבקשה את התיקון שאתם רוצים להכניס.

<ישראל אייכלר:>
כל הרעיון של הדמוקרטיה הוא שנותנים לאופוזיציה לדבר, נותנים לאזרחים למחות בתוך המסגרת הדמוקרטית, בתוך הכנסת. אתה פשוט עושה דיקטטורה, אז תקבל תשובות כמו שדיקטטורות מקבלות.

<יצחק כהן:>
אתה צודק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש תוספת לסעיף (5) שהוא צריך להסביר.

<יעקב אשר:>
רשות המסים ביקשה?

<שלומית ארליך:>
כן.

<ישראל אייכלר:>
היה כבר פעם יושב ראש ועדת כספים שאמר אני לא מפחד מכם והוא מצא את עצמו בבית סוהר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גיא, אתה מוכן להסביר?

<יצחק כהן:>
זה נושא חדש פר אקסלנס.

<שלומית ארליך:>
אני אקריא את הנוסח, גיא יסביר אותו ואז תוכלו לטעון נושא חדש.

פסקה (5). ניתן לביה היתר בנייה לרבות החלטה לאשר בקשה להיתר בתנאים. לעניין זה, "החלטה לאשר בקשה להיתר בתנאים" – החלטה בדבר אישור בקשה להיתר בתנאים שהתקבלה במוסד תכנון.

גיא, תסביר את זה.

<יצחק כהן:>
מה זה היתר בתנאים?

<יעקב אשר:>
אפשר עוד הסתייגויות חדשות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<יצחק כהן:>
למה לא?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תנו לו להסביר.

<יצחק כהן:>
היא אמרה כן. אפשר.

<שלומית ארליך:>
על נושא חדש מותר להגיש.

<משה גפני:>
אני שואל טכנית. אם הוא מגיש את הנושא הזה, לי יש על הנושא הזה הסתייגויות. אני יכול עכשיו להגיד אותן?

<יעקב אשר:>
גם לי.

<שלומית ארליך:>
מרגע שטענתם טענת נושא חדש - - -

<משה גפני:>
לא טענו.

<יעקב אשר:>
לא טענו.

<יצחק כהן:>
עוד מעט.

<משה גפני:>
מה פתאום נושא חדש? הוא עוד לא הסביר.

<יעקב אשר:>
ניתן לו להסביר.

<משה גפני:>
כל הזמן שבעולם עומד לרשותך.

<יצחק כהן:>
ותענה על שאלות.

<גיא גולדמן:>
זה תיקון שנועד להקל ואני אסביר.

<יצחק כהן:>
תסביר מה היה הנוסח הקודם. המקורי.

<גיא גולדמן:>
בנוסח שמונח לפניכם יש הפניה לסעיף 145, לתנאים כביכול לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה.
<ישראל אייכלר:>
מה זה סעיף 145?

<גיא גולדמן:>
זאת טעות. אין שם תנאים.

<יצחק כהן:>
אבל מה זה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תמשיך.

<גיא גולדמן:>
כדי לפשט אנחנו אומרים באופן כללי. לרבות החלטה לאשר רכישה להיתר בתנאים שזאת החלטה בדבר אישור בקשה להיתר בתנאים שהתקבלה במוסד תכנון. אנחנו לא רוצים להפנות לסעיף 145.

<משה גפני:>
מה זה היתר בתנאים?

<יצחק כהן:>
תן דוגמה.

<שלומית ארליך:>
גיא, תסביר מה משמעות התיקון.

<גיא גולדמן:>
לא דובר על היתר בתנאים.

<יעקב אשר:>
אל תבלע מלים. דבר לאט.

<יצחק כהן:>
אל תפגע בו.

<גיא גולדמן:>
אני אסביר. באו הקבלנים והעלו הסתייגות מה לגבי מצבים שניתן היתר אבל בתנאים טכניים. כל מיני עניינים פרוצדורליים שלא קשורים לבנייה עצמה.

<משה גפני:>
למשל?

<גיא גולדמן:>
לסלול כביש.

<יעקב אשר:>
מה דעתו של השלטון המקומי?

<קריאה:>
אתה מדבר רק על התנאים הטכניים או על תנאים אחרים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם לא נותנים לשמוע ולקיים דיון אמיתי.

<יעקב אשר:>
תשלום לוועדה המקומית, זה תנאי טכני?

<שלומית ארליך:>
המשמעות של השינוי אותו אתם מבקשים להכניס היא שלא נחכה עד השלב שבו ניתן היתר אלא גם בשלב - - -

<יעקב אשר:>
זאת אומרת שלא ישלמו לרשות המקומית. איפה השלטון המקומי? מה קרה לכם? השתגעתם?

<שלומית ארליך:>
גם בשלב מוקדם יותר, בו ניתן היתר בתנאים, שעדיין לא ניתן היתר הבניה הסופי, אפשר יהיה. נכון? זאת המשמעות.

<גיא גולדמן:>
שלא ייווצר מצב שייתקעו דירות ולא יינתנו היתרים ולא יינתנו דירות מוטבות.

<יעקב אשר:>
אם קבלן לא שילם לרשות המקומית, זה טכני או לא טכני? איך אתה נותן לו את ההטבה אם הוא לא שילם?

<קריאה:>
אני רוצה לדעת איזה תנאים מאפשרים בנייה.

<יעקב אשר:>
אני רוצה את עמדת השלטון המקומי ושר הפנים. זאת פשיטת רגל של הרשויות.

<אורי מקלב:>
אחד התנאים יכול להיות סלילת כביש. לא יתכן הסדר כל זמן שהכביש ההיקפי לא ייסלל. יש דבר כזה בתנאים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מבקש על זה נושא חדש ואנחנו ממשיכים הלאה.

<משה גפני:>
אין נושא חדש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מבקש. מה זה אין נושא חדש? מותר לי לבקש.

<יצחק כהן:>
פעם ראשונה בהיסטוריה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא דיברו אתי ואני לא יודע מה זה. לא יכולים עכשיו להעביר.

<אורי מקלב:>
מצביעים על הנוסח הקודם?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא מצביעים. נמשיך הלאה. מדלגים על זה.

<יעקב ליצמן:>
אדוני, תסביר לי איך עברת חמישה סעיפים כשהייתי בחוץ.

<שלומית ארליך:>
כיוון שהיושב ראש הגיש בקשת נושא חדש, גם ההסתייגויות לעניין הזה יידונו רק לאחר החלטת ועדת הכנסת.

אנחנו עכשיו בפסקה (6).

<אורי מקלב:>
אני רוצה לנמק את ההסתייגויות על הנוסח המקורי.

<יעקב ליצמן:>
אפשר לבקש כאן התייעצות סיעתית?

<שלומית ארליך:>
אנחנו עדיין באותה הגדרה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כבר הייתה התייעצות סיעתית.

<יעקב ליצמן:>
בהתייעצות סיעתית, אתה אומר לי שזה אותו סעיף. בנושא חדש, אתה אומר לי שזה לא אותו סעיף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא הבנתי.

<אראל מרגלית:>
כרגע הגיע לידיעתי מידע שיש הסכמה עם חבר כנסת מסוים לגבי מענקים שיינתנו למגזר מסוים על כל הנושא של בנייה צמודת קרקע. אם יש הסכם כזה כחלק מהעניין כאן, אני רוצה לדעת עליו.
<יצחק כהן:>
יש דבר כזה כמו שהוא אומר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא יודע על מה הוא מדבר.

<אראל מרגלית:>
מה אתה לא יודע על מה אני מדבר? יש לי את זה כאן כתוב.

<שלומית ארליך:>
הסתייגות לסעיף (6).

<יצחק כהן:>
רגע. הוא אמר דבר חמור מאוד.

<אראל מרגלית:>
אני שאלתי האם יש כאן הסכם שנתנו למגזר מסוים.

<יצחק כהן:>
מי זה המגזר?

<אראל מרגלית:>
אני לא רצה להגיד. אם יש הסכם, אני רוצה שאנשים יגידו מרצונם.

<יצחק כהן:>
אתה מדבר על ההתנחלויות?

<אראל מרגלית:>
יכול להיות שאני גם תומך בזה.

<יצחק כהן:>
אתה מדבר על ההתנחלויות?

<אראל מרגלית:>
האם יש כאן הסכמים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו רוצה לנמק את ההסתייגות לסעיף (6)?

<יצחק כהן:>
אני רוצה להמשיך את הנימוק.

<משה גפני:>
אם ועדת הכנסת תאשר שזה לא נושא חדש, יש לי הרבה הסתייגויות על הנוסח הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם זה לא נושא חדש, אין הסתייגויות. הפוך. אם זה נושא חדש, יהיו לך הסתייגויות.

<משה גפני:>
אם זה נושא חדש, אין הסתייגויות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יהיו לך.

<משה גפני:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוא נדבר על זה אחר כך.

<משה גפני:>
אני רוצה להגיד כדי שלא תגיד אחר כך שלא אמרתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרת. בסדר.

<משה גפני:>
אם זה נושא חדש, זה לא עולה. אם זה לא נושא חדש, זה עולה כאן. אם זה לא נושא חדש וזה עולה כאן, יש לי הרבה הסתייגויות על הנוסח החדש. הטענה שלך של נושא חדש, היא טענה של כולנו.

<יעקב ליצמן:>
גם שלנו.

<יצחק כהן:>
אני ממשיך את ההסבר בו התחלתי לפני שקטעו אותי. סיפרנו שעוד הרבה לפני גוש אמונים היה אחד בשם עמרי שהיה מלך רשע מרושע והיה לו בן עוד יותר רשע שקראו לו אחאב. בועז הזכיר לי שהייתה לו אישה שקראו לה איזבל. לאחאב ואיזבל היה שר אוצר שקראו לו חיאל בית האלי. חיאל בית האלי היה רשע לא פחות מהם. הוא היה כופר. הפרויקטים שהוא הלך לעשות, לא מע"מ אפס אבל הוא הלך לבנות את יריחו. אמרו לו, מה אתה בונה את יריחו? אתה לא רואה שיש כאן קללה של יהושע? יהושע קילל, ארור בונה יריחו, בבכורו ייסדנה, בצעירו יעשה את - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תמשי לספר את הסיפור בהמשכים.

<יצחק כהן:>
בסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות לסעיף (6)? מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<יצחק כהן:>
בשם הקבוצה, רביזיה.

<שלומית ארליך:>
עכשיו אנחנו בסעיף 6(א).

<יצחק כהן:>
6(א), זה כבר התייעצות סיעתית.

<שלומית ארליך:>
זה עדיין באותו נושא.

<יעקב ליצמן:>
לא. זה סעיף חדש לגמרי.

<שלומית ארליך:>
במקום "סכום של 950 אלף שקלים חדשים" יבוא "מיליון שקלים חדשים".

<משה גפני:>
לפני 6(א) יש הסתייגות שלנו.

<יצחק כהן:>
עד סוף היום אני אספר לך את כל הסיפור על איזבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש כאן תיקון שאני ביקשתי אותו.

<משה גפני:>
רגע. יש קודם הסתייגות שלי לסעיף (6). במקום "אינו עולה על הנמוך".

<שלומית ארליך:>
קראנו את זה. זה עשינו עכשיו.

<יצחק כהן:>
לא. אתם מבלבלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. על זה הצבענו. על הממוצע הצבענו.

<משה גפני:>
טופס 4 גם עשינו?

<שלומית ארליך:>
כן. אתה מדבר על הסתייגות שאצלך היא 37?

<משה גפני:>
כן.

<שלומית ארליך:>
זה נושא חדש ולכן דילגנו על ההסתייגות. יושב ראש הוועדה הגיש נושא חדש.

<משה גפני:>
על הסעיף הזה יש לנו בערך 150 הסתייגויות.

<אראל מרגלית:>
האם מנכ"ל משרד השיכון נמצא בחדר השני כדי להגיע להסכמות?

<משה גפני:>
אם זה לא נושא חדש, אנחנו מגישים 150 הסתייגויות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נדבר על זה.

<קריאה:>
היה הסכם שיורידו את כל ההסתייגויות. הצבענו על זה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד לא הגענו לזה. עוד מעט נגיע.

<אראל מרגלית:>
מה הפקידים של משרד השיכון עושים בחדר השני?

<יצחק כהן:>
מחליפים מזוודות.

<קריאה:>
באמת. אני רוצה להבין. יש כאן דברים שנסתרים מהעין?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
איציק, על 6(א) אתה ביקשת נושא חדש?

<יצחק כהן:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
במקום 950 אלף יהיה מיליון?

<יצחק כהן:>
כן. ודאי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז אני אשאיר את זה 950.

<יצחק כהן:>
לא. זה נושא חדש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אני אשאיר את זה ב-950 וזה לא יהיה נושא חדש.

<יצחק כהן:>
תעשה מה שאתה רוצה. זה כבר בא לדיון ואני כבר ביקשתי נושא חדש.

<יצחק כהן:>
אתה לא ועדת הכנסת.

<משה גפני:>
כן. שיישאר 950. אל תעשה לנו טובות. תעשה מה אתה רוצה. אל תאיים עלינו.

<יצחק כהן:>
אנחנו לא רוצים כלום. אנחנו לא רוצים את החוק הזה.

<משה גפני:>
שונא חרדים שכמוך.

<יצחק כהן:>
לא רוצים את החוק הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא שונא.

<משה גפני:>
שונא חרדים.

<יצחק כהן:>
אנחנו לא רוצים את החוק הזה בכלל.

<משה גפני:>
אתה מאיים עלינו?

<יצחק כהן:>
גם אם תיתן שני מיליון, אנחנו לא רוצים.

<משה גפני:>
אל תיתן.

<יצחק כהן:>
נושא חדש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרת נושא חדש. זה נושא חדש. אחר כך נראה אם נשאיר.
<יצחק כהן:>
אל תשאיר. אנחנו לא רוצים כלום. מודיעים לך שלא רוצים. אל תעשו טובות.

<יעקב ליצמן:>
יש לנו כאן כמה הסתייגויות.

<שלומית ארליך:>
עכשיו אנחנו בהסתייגויות לפסקה (6).

<אראל מרגלית:>
את יכולה לקרוא את הפסקה כולה?

<שלומית ארליך:>
מחיר הדירה כולל מס ערך מוסף שהיה משולם לפי חוק מס ערך מוסף אילולא חוק זה, אינו עולה על הנמוך מבין הסכומים המפורטים בפסקאות משנה (א) או (ב).

(ב)
סכום השווה למכפלת הערך למטר מרובע דירתי בגוש שבו נמצאת הדירה, בסכום המתקבל מצירוף סכומם של אלה:

(1ׂ)
שטח הדירה במטר מרובע.

יש הסתייגות של הקבוצה למחוק את פסקת משנה (1).

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי רוצה לנמק? ההסתייגות היא למחוק את פסקה (1) ב-(6)(ב) בעמוד 2.

<אראל מרגלית:>
תסביר את זה.

<משה גפני:>
רוצים להוסיף כאן הסתייגויות. אמרה היועצת המשפטית שאני יכול.

<שלומית ארליך:>
לא סיימתי לקרוא את ההסתייגויות. יש הרבה.

<משה גפני:>
אבל יש הסתייגויות שאני רוצה להוסיף?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לא יכול להוסיף.

<משה גפני:>
אני יכול להוסיף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אתה לא יכול להוסיף.

<משה גפני:>
היא אמרה לי שאני יכול.

<שלומית ארליך:>
אתה רוצה להוסיף הסתייגויות חדשות שלא נכתבו?

<משה גפני:>
הסתייגויות חדשות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אי אפשר.

<יצחק כהן:>
אם זה נושא חדש, אפשר

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא בנושא חדש.

<יצחק כהן:>
אני אומר באופן כללי שאם זה נושא חדש, אפשר עוד 500 הסתייגויות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו רוצה לנמק את זה?

<יצחק כהן:>
כן. אני יכול להמשיך?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה.

<יעקב ליצמן:>
היא לא אמרה איזו הסתייגות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא אמרה . למחוק את פסקה (1), שטח הדירה במטר מרובע. זאת ההסתייגות.

<יעקב ליצמן:>
מה אומר הסעיף הזה.

<שלומית ארליך:>
הסעיף הזה מדבר על הערך למטר מרובע דירתי. סעיף (ב) מדבר על סכום השווה למכפלה של ערך מטר מרובע דירתי בגוש שבו נמצאת הדירה בסכום המתקבל מצירוף סכומים של כל אלה: האחד, שטח הדירה. אתה צריך להכפיל את שטח הדירה. אנחנו מדברים על זה. בעצם אתם ביקשתם למחוק את זה, שזה לא יבוא בתוך המשוואה.

<יעקב ליצמן:>
שטח הדירה לא שייך לאותו פטור ממע"מ.

<אראל מרגלית:>
מה שקורה זה שבאופן פרדוכסלי חלק גדול, מכיוון שדירות קטנות יותר, העלות למטר מרובע באופן יחסי יותר גדולה. החוק הזה בעצם פוגע בזוגות צעירים או במשפחות צעירות שזקוקים לדירות יותר קטנות כי באופן יחסי המחיר למטר יוצא יותר גבוה. בערוץ 10 מתן חודורוב ראיין אותך אורי ואתה אמרת שהיה צריך לעשות חוק ואי אפשר היה להגיע לדבר מושלם. על העניין הזה אני רוצה הסבר. אני באמת רוצה הסבר למה זה יוצא שבסופו של דבר הדירות הקטנות יותר בעצם לא מקבלות את ההטבה. אם אורי יכול להסביר, אני אודה לו.

<אורי שני:>
השמאי הממשלתי יסביר את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה היה בסעיף הקודם, עת דובר על שטח הדירה. מאחר וזה נושא חדש, הוא לא עולה לדיון כרגע.

מי בעד ההסתייגות?

<אראל מרגלית:>
אי אפשר להסביר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יסבירו את זה אחרי שיוחלט אם כן או לא. הרי הגשתם על זה הסתייגות חדשה.

<אראל מרגלית:>
אנחנו צריכים להצביע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא מצביעים כי זה נושא חדש. כך ביקשו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

<יעקב ליצמן:>
רגע. צריך להסביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא דיבר על עומרי ומה זה שייך להסבר?

<יצחק כהן:>
אני יכול להמשיך. אמרנו שלאותו אחאב ואיזבל היה שר אוצר שקראו לו חיאל בית האלי. הפעולה הראשונה שחיאל בית האלי הולך לעשות בממלכה, מה הוא הולך לעשות?

<יעקב ליצמן:>
פטור ממע"מ.

<יצחק כהן:>
לא. משהו דומה. הוא הולך לבנות את יריחו. אומרים לו: אדוני שר האוצר, יש לך בעיה, יש פה קללת יהושע. ארור בונה יריחו. ממש. יהושע קילל את מי שייגע ביריחו. איך שהוא הולך עם התכניות של התב"ע, של בניין ערים, הבן הבכור שלו מת. איך שהוא מתחיל לבנות, כל פעם בן אחד מת. עד שהוא גוזר את הסרט, הצעיר שלו מת.

<אראל מרגלית:>
בגלל זה סאיב עריקאת מיריחו תמיד מקלקל את המשא ומתן?

<יצחק כהן:>
בדיוק. הוא אמר שיעזבו אותו מהשטויות האלה. הוא התחיל לבנות ואיך שהוא קיבל את היתר הבנייה, בכורו הלך. כך הלכו לו כולם.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה.

<יצחק כהן:>
המשך יבוא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה
בעד – מיעוט

נגד – רוב

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<יעקב ליצמן:>
רביזיה.

<שלומית ארליך:>
אנחנו עוברים עכשיו לעמוד 3, לפסקה (2) למעלה. סעיף 6(ב)(2).

<יעקב ליצמן:>
את (ב)(1) גמרנו?

<שלומית ארליך:>
כן.

<מנחם אליעזר מוזס:>
איפה 41 ההסתייגויות שלי?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הן התמזגו.

<משה גפני:>
לא, לא התמזגו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני צוחק. יש לנו כאן עוד כהנה וכהנה הסתייגויות. אל תדאג.

<משה גפני:>
אני דואג. הרב מוזס הוא יושב ראש הסיעה שלנו והוא בא במיוחד להגיד את ההסתייגויות שלו.

<יעקב ליצמן:>
אנחנו מאחלים לו מזל טוב לנישואי הנכדה.

<משה גפני:>
נכון. מזל טוב.

<שלומית ארליך:>
אנחנו עכשיו בפסקה (2). הקבוצה ביקשה שבמקום עשרים יבוא עשר, במקום עשרים מטרים רבועים יבוא עשרה מטרים רבועים או לחילופין במקום עשרים מטרים רבועים יבוא - =- -

<יעקב ליצמן:>
את חייבת להצביע על כל אחת בנפרד. לחילופין זה אחר כך.

<משה גפני:>
יש הסתייגות מספר 40 אחרי 6(א). את כבר הולכת ל-(6)(ב)(1) ול-(6)(ב)(2).

<שלומית ארליך:>
רשמנו אותה בסוף. לא אחרי (א) אלא אחרי (4).

<משה גפני:>
למה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תן לה לסדר את זה. אם בסוף נגמור ויישארו הסתייגויות, יצביעו.

מי מוכן להסביר את ההסתייגות?

<משה גפני:>
התבלבלתי עכשיו. איפה אנחנו עכשיו?

<שלומית ארליך:>
זה ברשימה שהגישה הקבוצה. רשימה נפרדת.

<משה גפני:>
מה אומרת ההסתייגות?

<שלומית ארליך:>
שבמקום עשרים מטרים רבועים יהיו עשרה מטרים רבועים, או לחלופין שישה מטרים רבועים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי רוצה להסביר? אין אף אחד שרוצה להסביר.

<אראל מרגלית:>
אני אסביר. הנקודה המרכזית שהדאיגה אותי סביב כל הסעיף הזה היא הנקודה עליה דיברתי קודם. בעצם באופן פרדוכסלי יוצא שדירות יחסית קטנות בתוך ישובים כאלה ואחרים, ודיברו על זה והראו כמה דוגמאות כאלה, מכיוון שהמטר המרובע שלהם באופן יחסי הוא יותר גבוה מאשר המטר המרובע נגיד של שלושה חדרים מאשר ארבעה חדרים, יוצא שבמקומות רבים הדירות הקטנות לא זכאיות לקבל את ההטבה כי עושים שם את הממוצע והמטרג' של דירות קטנות יותר הוא גבוה מאשר של דירות גדולות יותר.

אני רציתי שהשמאי הממשלתי יסביר לי איך מתבצע החישוב כדי שלא יקרה מצב אבסורדי כזה שהחוק הרע הזה, שלא יעבור, אבל לפחות בכוונה אנשים עם דירות יחסית קטנות, בעצם לא זכאים לנושא הזה של מע"מ אפס אלא רק אנשים עם דירות גדולות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה
בעד – 4

נגד – 6

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות לא התקבלה.

<משה גפני:>
הודעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רשמנו. רביזיה.

<משה גפני:>
לא. הודעה.

<מיכל בירן:>
הוא לא סיים את המשפט. אתה קורא את מחשבותיו?

<משה גפני:>
אני מודיע בזאת, בשם הקבוצה כולה, שאנחנו על פי התקנון, אחרי שראינו את ההצבעה והבנו שהייתה כאן תקלה, אנחנו מבקשים רביזיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה.

<שלומית ארליך:>
אנחנו עדיין בפסקה (2). במקום "כשהוא מוכפל בשלושים אחוזים" יבוא "כשהוא מוכפל בעשרים אחוזים" או לחילופין ב-25 אחוזים

<סתיו שפיר:>
הליכוד והתנועה לא באים לישיבה? חשבתי שהקואליציה מאוחדת סביב הנושא.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ר' יצחק אתה רוצה להסביר את זה?

<יצחק כהן:>
כן. להמשיך. אתם רוצים שאני אמשיך, נכון?

אחרי שכל בניו של חיאל בית האלי מתו כתוצאה מהקללה של יהושע, בכל זאת באותה תקופה הנביא היה אליהו הנביא. הקדוש ברוך הוא אומר לו: לך ותנחם אותו. הוא מגיע אל חיאל בית האלי ואומר לו: תגיד לי, אתה לא רואה בחוש שמה שאתם עושים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שכחת להגיד שגם אחאב היה שם.

<יצחק כהן:>
אחאב גם היה שם. ודאי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה העיקר.

<יצחק כהן:>

אתה זה עוכר ישראל. עולם הפוך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא כך היה.

<יצחק כהן:>
אני מקצר.

<משה גפני:>
אל תקצר. תן לו להסביר.

<יצחק כהן:>
אני מדלג.

<משה גפני:>
תן לניסן להסביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

<משה גפני:>
לא, אתה לא יכול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אחר כך נדבר.

<משה גפני:>
אתה צריך להגיד לנו לפני כן כי אני צריך לדעת איך להצביע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

<משה גפני:>
אתה צריך להגיד לי אם אחאב היה שם, כן או לא.

<יצחק כהן:>
אחאב היה שם.

<מנחם אליעזר מוזס:>
מי אמר למי עוכר ישראל?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

הצבעה
בעד – מיעוט

נגד – רוב

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<מיכל בירן:>
מה עם ההודעה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אתן לך עוד מעט לנמק הסתייגות ואני אדבר במקומך ואסביר מה היה שם.

<משה גפני:>
בסדר. אני רק מבקש להודיע הודעה.

<אראל מרגלית:>
מה ההודעה? זה מאוד חשוב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני פשוט אכניס רביזיה ונגמר העניין.

<מיכל בירן:>
זאת תהיה רביזיה צינית שאתה לא מתכוון אליה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נכון. ההודעות שלו הן לא כאלה?

<יעקב ליצמן:>
אתה לא יכול כי הצבעת בעד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אפשר.

<יעקב ליצמן:>
לא. אי אפשר. אתה לא יכול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
פסקו שאפשר.

<יעקב ליצמן:>
אמרו לי שלא. באמת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה היית עושה את זה כל פעם בהעברות כספיות.

<יעקב ליצמן:>
בגללי נולד החוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נולד החוק לגבי חצי שעה.

<יעקב ליצמן:>
לא. גם על זה.

<משה גפני:>
יש לי הודעה חשובה. אני חשבתי על ההודעה הזאת הרבה זמן והפעם היא לא נוגעת לאחאב אלא נוגעת לכאן. בדקתי גם מבחינה משפטית האם זאת אפשרות קיימת ואני מבקש להודיע שאנחנו, כל הקבוצה, להלן הקבוצה, על פי התקנון אנחנו רשאים ואחרי שאנחנו רשאים החלטנו שאנחנו מגישים רביזיה.

<שלומית ארליך:>
חד"ש ובל"ד ביקשו שפסקה (2) תימחק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי רוצה להסביר?

<יצחק כהן:>
אני אמשיך לנמק. אליהו הנביא מגיע לנחם את חיאל בית האלי ואחאב נמצא שם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה אומר לא נכון

<יצחק כהן:>
אני אומר נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

אל תבלבל לנו את המוח, זה לא קשור לקדוש ברוך הוא. לפני עוכר ישראל.

<יצחק כהן:>
הוא שואל אותו, דברי הרב או דברי התלמיד, למי שומעים? בוודאי לדברי הרב. מה הרב אמר, והיה אם שמוע תשמעו ותראה, אנחנו שולטים, שולטים בכל העולם, יש לנו 19 מנדטים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. יורדים גשמים. יורד הכול.

<יצחק כהן:>

אם יהיו השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דבריך.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

<משה גפני:>
אני במתח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא יוכל להמשיך אחר כך.

<יצחק כהן:>

חצוף, הקדוש ברוך הוא ארך אפים ורב חסד, כך אתה מתנהג? הוא אומר, אם יהיו השנים טל ומטר כי אם לפי דבריך. כלומר, לא יהיה גשם. כך שלוש שנים היה רעב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עכשיו נעצור כאן. מי בעד ההסתייגות?

<יצחק כהן:>
אסור לסיים כך בדבר רע. אחרי שלוש שנים של משבר כלכלי גדול - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה
בעד – מיעוט

נגד – רוב

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<משה גפני:>
האמת היא שיש לי מה לומר על הנושא של ההצבעה שהייתה עכשיו ויש לי עשרים דקות לנמק. אני רוצה לנמק משהו, אבל מכיוון שאמרת קצר, אני עושה את זה בדקה וחצי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<משה גפני:>
יש לי הודעה וההודעה אומרת כדלהלן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני פשוט אעשה רביזיות וכבר לא יהיה צורך.

<משה גפני:>
אתה לא יכול לעשות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני כן יכול.

<יעקב אשר:>
תחשוב על הכותרות בעיתונים שיהיו אחר כך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה הכותרות?

<יעקב אשר:>
אתה עושה רביזיות על כל ההחלטות שלך?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. אתם הרי תצטרפו כי אחרת אני אוריד את הרביזיה.

<מיכל בירן:>
אתה לא יכול להיות גם בעד וגם נגד אותו נושא.

<משה גפני:>
אני מוסר הודעה. אחרי ששקלנו היטב את העניין הזה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
החלטנו לא להגיש רביזיה.

<יצחק כהן:>
לא. החלטנו כן להגיש.

<משה גפני:>
אתה מקשיב למה שאני וליצמן מדברים? אנחנו החלטנו לא להגיש על זה רביזיה.

<יצחק כהן:>
יש מחלוקת בקבוצה.

<מיכל בירן:>
אני מוחה על זה שזה בלי התייעצות סיעתית.

<יצחק כהן:>
מפלגת העבודה כן פורשת.

<מיכל בירן:>
אנחנו לא נפרוש אבל נחליט בסוגיה הזאת מאחר ולא הייתה התייעצות של הקבוצה. סיעת העבודה על זה תגיש רביזיה.

<יצחק כהן:>
אני מצטרף. כל הקבוצה מצטרפת.

<משה גפני:>
מכיוון שמפלגת העבודה החליטה להגיש רביזיה, אנחנו חוזרים בנו.

<יצחק כהן:>
כדי לשמור על לכידות הקבוצה.

<יעקב אשר:>
אנחנו מצטרפים לרביזיה.

<משה גפני:>
אנחנו מצטרפים לרביזיה.

<יעקב אשר:>
להלן הקבוצה. כל הקבוצה.

<יצחק כהן:>
חשובה לנו הלכידות.

<יעקב אשר:>
ושבו בנים לגבולם.

<שלומית ארליך:>
הסתייגות של חבר הכנסת גפני. אחרי "הצמודים לדירה" יבוא "בין אם ההצמדה נעשית בשטר מכר ובין אם השטח הצמוד אינו נגיש לדירה אחרת".

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת הסתייגות של גפני והוא צריך להחליט אם הוא מנמק.

<משה גפני:>
זה לא שלי. זה של הקבוצה.

איזה מספר הסתייגות?

<שלומית ארליך:>
41.

<יצחק כהן:>
אני ממשיך. אני מקווה שאתם זוכרים. אני יכול לעשות תקציר של הפרקים הקודמים. שלוש שנים של משבר כלכלי, רעב מזוויע, הקדוש ברוך הוא ברחמיו אומר לאליהו הנביא, לך ופגוש אותם. הוא יוצא לכיוון. אחאב מחפש מים, מחפש אוכל, מחפש יחד עם אליהו הנביא ואומר לו, אתה תלך בדרך אחת ואני בדרך שנייה. בדרך הוא פוגש את אליהו ואומר לך, לך ותאמר לו. הוא אומר לו, אם אני אלך, הוא יהרוג אותי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. מה תגיד לו. תגיד לו שאליהו רוצה לפגוש אותך.

<יצחק כהן:>
כן. אומר לו, הוא יהרוג אותי. נקצר. הוא פוגש את אחאב. מה אומר אחאב אחרי שמוכיחים לו באותות ומופתים שהוא טועה לאורך כל הדרך? הוא רואה את אליהו הנביא, הוא רואה איש זקן חרדי מולו, ומה הוא אומר לו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין שם כיפה סרוגה?

<יצחק כהן:>
לא. היה לו זקן ארוך. אליהו הנביא היה חרדי.

אתה זה עוכר ישראל? הוא אומר לאליהו הנביא שהוא עוכר ישראל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נעצור כאן.

<יצחק כהן:>
אתה תמיד מפסיק בקטע לא טוב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

<יצחק כהן:>

עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים בבית היהודי? עד מתי? אם השם הוא האלוקים, לכו אחריו, ואם הבעל, לכו.

<משה גפני:>
אמרת אמירה חמורה, שאליהו הנביא הלך על כיפה סרוגה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. אני אוכיח לך עוד מעט.

<יצחק כהן:>
עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה
בעד – מיעוט

נגד – רוב

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<מיכל בירן:>
אולי הפעם כדי שלא תהיה מחלוקת לגבי הרביזיה, אפשר יהיה לתת לנו התייעצות סיעתית?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<יצחק כהן:>
הודעה.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, אני התלבטתי אבל אני מבקש להודיע.

<אראל מרגלית:>
אנחנו רוצים הפסקה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הייתה הפסקה ארוכה.

<משה גפני:>
לא הייתה הפסקה ארוכה.

יש לי הודעה והיא אומרת כך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גפני, אל תיתן לי לחסום אותך. תרשמי הסתייגות של הקבוצה.

<משה גפני:>
לא אמרתי את זה.

<יעקב אשר:>
לא הסתייגות.

<משה גפני:>
יש לנו הודעה שאנחנו רוצים לדרוש תפילת מנחה בשעה 4:00.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ב-6:00.

<משה גפני:>
לא. ב-4:00 כאן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה יכול לצאת להתפלל.

<יצחק כהן:>
לא. למה לצאת?

<משה גפני:>
כאן תהיה תפילה. אני לא נשאר עד 6:00. אני רוצה להתפלל מנחה. ב-4:00 תהיה כאן תפילת מנחה.

עכשיו יש לי הודעה. לאחר ששקלתי את ההצבעה לעומק והתייעצנו בעניין הזה - - -

<יצחק כהן:>
במטרה לקדם את הדיון.

<משה גפני:>
בדיוק, ואנחנו לא רוצים לעכב את הדיון.

<מיכל בירן:>
ולא רוצים ששוב תהיה מחלוקת.

<יצחק כהן:>
חלילה וחס. לשמור על אחדות הקבוצה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שלומית, ממשיכים.

<משה גפני:>
לא. תן לי להגיד את הדברים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אני לא אתן לך. אני לא חייב לתת לך.

<משה גפני:>
אין דבר כזה. אנחנו החלטנו שאנחנו מגישים רביזיה. למה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, אל תגיד למה.

<סתיו שפיר:>
אבל צריך להסביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא לא צריך להסביר.

<שלומית ארליך:>
הסתייגות נוספת. במקום שהוא מוכפל בשלושים אחוזים, יבוא כשהוא מוכפל בעשרים אחוזים. חבר הכנסת גפני, הסתייגות מספר 42.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי מסביר?

<יצחק כהן:>

עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים? אם השם הוא האלוקים, לכו אחריו. אם הבעל, לכו אחריו. אליהו הנביא מציע לו כאן איזשהו מבחן אמת מדהים. תשמע, בוא נעשה את מבחן האמת. תכנס את כולם על הר הכרמל ונעשה איזשהו טסט קייס. תכנס את כולם על הר הכרמל ושם נעשה את מבחן האמת. התנאים של המבחן הם כאלה: להקים שתי משפחות, 400 הביאו נביאי הבעל ועוד 450 מביאה האשרה, אני נביא בודד, נשארתי יחידי ואני אקים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה
בעד – מיעוט

נגד – רוב

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<יעקב ליצמן:>
תיקו.

<סתיו שפיר:>
חברי הקואליציה לא מקשיבים לדיון והם לא מבינים על מה ההסתייגות שלנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם משיבים לכל הנימוקים המופלאים שלו.

<סתיו שפיר:>
גם אתם חושבים שזה צריך לחול על דירות קטנות. לא? אז בואו נשנה את החוק.

<משה גפני:>
בפסקה (2) מופיע בנוסח כאן שלעניין זה לא יעלה על עשרים מטרים. מה קורה אם זה עולה על עשרים מטרים? הדירה הזאת יוצאת מהתכנית?

יש לי עוד שאלה לגבי פסקה (3).

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הדיון כבר היה.

<משה גפני:>
עם כל הכבוד, אתה הולך להצביע. אתה רוצה הצגות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עכשיו מצביעים רק על ההסתייגויות.

<משה גפני:>
עם כל הכבוד, אתה לא יכול לעשות דבר כזה. אני עכשיו שואל שאלה רצינית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אין שאלות. אין שאלות.

<משה גפני:>
אתה לא תגיד לי אין שאלות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אגיד לך.

<משה גפני:>
אתה לא תגיד לי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אגיד.

<משה גפני:>
אתה לא יכול לחוקק בצורה כזאת.

<יצחק כהן:>
יש כאן קבוצות רכישה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עשינו את הדיונים ושאלו את השאלות האלה. סיימנו את הדיון ועכשיו יש הסתייגויות.

<משה גפני:>
לא. לא הייתה שאלה כזאת. אני הייתי בדיון. אני רוצה לדעת מה קורה עם דירות מעל עשרים מטרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה, תקריאי את ההסתייגויות.

<שלומית ארליך:>
לפסקה (2).

<משה גפני:>
ניסן, לא היה דבר כזה.

<יצחק כהן:>
רביזיה על ההצבעה הקודמת. בשם הקבוצה.

<משה גפני:>
אני רוצה לקבל תשובה.

<שלומית ארליך:>
עשרים מטרים, שטח המרפסת תיחשב רק הדלתא שבין עשר לעשרים מטרים או לחלופין - - -

<יצחק כהן:>
למה זה חשוב?

<משה גפני:>
אני לא מסכים לדבר הזה. אני רוצה לדעת לפני שהולכים להסתייגויות. לא ענו ל זה כאשר התקיים הדיון. כתוב כאן עשרים מטרים. אני רוצה לדעת מה קורה עם דירה בת שלושים מטרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנו מה שאתה רוצה.

<משה גפני:>
הוא לא ענה על זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הדיון התקיים. נשאלו כל השאלות. אין יותר שאלות.

<משה גפני:>
אין דבר כזה.

<סתיו שפיר:>
ניסן, תסביר אתה את התשובה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קראת את ההסתייגות. מישהו רוצה להסביר?

<משה גפני:>
לא. אתה לא יכול.

<יעקב אשר:>
תסביר אתה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו רוצה להסביר את ההסתייגות?

<יצחק כהן:>
אני אמשיך את ההסתייגות.

<סתיו שפיר:>
אתה יודע את התשובה? אז תסביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את רוצה להתחיל לדון על החוק עוד פעם?

<יצחק כהן:>
כן.

<סתיו שפיר:>
זה לא שייך לדיון על החוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עכשיו דנים על ההסתייגויות.

<משה גפני:>
רק תגיד לנו מה קורה אם זה מעל עשרים מטרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו מוכן להסביר את ההסתייגות?

<משה גפני:>
תסביר לנו מה קורה מעל עשרים מטרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו מוכן להסביר את ההסתייגות?

<משה גפני:>
אני מבקש שיהיה רשום בפרוטוקול שחברי הוועדה לא יודעים מה הם חוקקו. יש כאן סעיפים שאף אחד לא יודע, לא אתה, לא הממשלה, לא חברי הוועדה. זאת חקיקה פוליטית שאתה משתמש אתה רק כי אתה רוצה להיכנע לשר האוצר שנותן לך כסף להתנחלויות. רק זה. אתה עושה כאן חוק ואתה מבזה את הכנסת, מבזה את עצמך ומבזה את הוועדה. אני שואל מה המשמעות. אני שואל את היועצת המשפטית שתענה לי מה קורה אם הדירה היא בת שלושים מטרים. רק זה. אני לא מבקש משהו אחר. לא רוצה לקיים דיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש עוד חצי דקה.

<משה גפני:>
אין חצי דקה. אני מבקש שזה יהיה רשום בפרוטוקול. שר האוצר לא הרשה לך לענות לי? שהשמאי יגיד מה קורה מעל עשרים מטרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

<סתיו שפיר:>
לאנשי יש עתיד יש תשובות?

<יצחק כהן:>
אל תשאלי אותם. הם כאן להראות נכונות לבוס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי נגד ההסתייגות?

הצבעה
בעד – מיעוט

נגד – רוב

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.
<משה גפני:>
אני מבקש להודיע הודעה. אני לא הולך לקיים על זה דיון ואני לא רוצה להפריע להתעקשות שלך. רק הודעה. אני לא מבקש דיון. אני רואה שאתה לחוץ. ההודעה שלי היא כדלהלן. אבל אחרי ההודעה אני אבקש הסבר גם על פסקה (3). אני מבקש להודיע, לאחר שבדקתי את העניין, ובדקתי לעומק את ההצבעה של חברי הוועדה, ראיתי באמת את החשיבה הרצינית, אני מבקש להודיע בשם הקבוצה, אדוני היושב ראש, אנא תתחשב בבקשה שלי כי אני הולך לבקש בקשה רצינית. הבקשה הרצינית אומרת שכל הקבוצה שקלה את העניין הזה, להלן הקבוצה, והחליטה שהיא לא מסתפקת בעניין הזה ולכן צריך לבקש רביזיה כדי שנוכל לדון על העניין מחדש.

<קריאה:>
בשם מי אתה מגיש את הרביזיה?

<יצחק כהן:>
להלן הקבוצה. מרצ בקבוצה.

<משה גפני:>
רע"ם-תע"ל.

<יעקב ליצמן:>
איפה מרצ?

<משה גפני:>
לא חשוב. אנחנו מייצגים אותם. מפלגת העבודה, ש"ס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תקראי את ההסתייגות הבאה.

<משה גפני:>
אתה עושה טעות בעניין הזה. אני רוצה לדעת על פסקה (3).

<יעקב אשר:>
הוא לא ביקש את זה על הכול. הוא ביקש את זה רק על פסקה (3).

<משה גפני:>
שטח המחסן לא יעלה וכולי. מה קורה אם המחסן הוא עשרה מטרים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנתי את השאלה שלך. אתה בסך הכול מחזק את השאלה הקודמת.

<מיכל בירן:>
הוא שואל שאלה עניינית.

<משה גפני:>
למה אתה לא נותן לשמאי לענות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את מוכנה להקריא את ההסתייגות הבאה?

<משה גפני:>
הוא יכול לענות בשלוש דקות.

<יצחק כהן:>
הוא רוצה לדבר.
<משה גפני:>
תן לו לענות.

היועצת המשפטית, אני רוצה לדעת האם היה דבר כזה בחקיקת חוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסבר ניתן עת דיברנו על החוק ודנו בסעיפים.

<שלומית ארליך:>
אחרי פסקה (2) יבוא "שטחים שצירופם מעל עשרים מטרים יוכפלו בחמישים אחוזים או ב-75 אחוזים".

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי רוצה להסביר? איציק, אתה רוצה להמשיך? בבקשה.

<משה גפני:>
איזה מספר הסתייגות?

<שלומית ארליך:>
45 ו-46.

<יצחק כהן:>
תקציר הפרקים הקודמים לא צריך. הכללים שאליהו הנביא עשה עם אחאב במבחן האמת הגדול האלה היו: נביאי הבעל, קואליציה גדולה, רוב קואליציוני די מרשים, ואליהו הנביא היה לבד. הוא היה במיעוט. התנאים היו כאלה שהקימו שתי משפחות וכל אחד העלה קורבן על כל מזבח ואש לא ישימו. כל אחד יבקש מהאלוהים שלו את האש. מגיעים וכל העם מתקבצים. תארו לעצמכם את המחזה. כל העם מתקבצים על הכרמל. אליהו הנביא בודד במערכה. בודד. הסעיף האחרון בהסכם הוא שמי שמפסיד את המבחן, אחת דתו להמית. אין כאן פתחי מילוט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נעצור כאן. גם על זה יש לנו הערות. מי בעד ההסתייגות?

הצבעה
בעד – מיעוט

נגד – רוב

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<משה גפני:>
הייתה החלטה הפוכה ולכן אני מבקש להודיע הודעה. אתה לא יכול להגיש רביזיה כשאני לא מודיע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תעשה את זה קצר.

<משה גפני:>
אני עושה את זה הכי קצר שאפשר.

<יצחק כהן:>
אנחנו רוצים לקדם את הדיון.

<משה גפני:>
בדיוק. לאחר שהתייעצתי עם חבריי, אני בדקתי דווקא את ההסתייגות הזאת.

<יצחק כהן:>
למרות הקושי שאחמד טיבי לא כאן.

<משה גפני:>
אני לא בטוח שהיושב ראש צודק בזה שהוא אומר שהוא מגיש רביזיה. אני לא חושב כך. הרבה פעמים היושב ראש צודק, אבל הפעם אני לא בטוח. אני בודק את זה.

<רוברט אילטוב:>
למה אחמד טיבי לא כאן?

<משה גפני:>
לא יודע.

<יצחק כהן:>
אנחנו נקרא אותו לסדר.

<משה גפני:>
אתה לא יכול להגיד רביזיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז לא תהיה רגיזיה.

<משה גפני:>
לא. אני רוצה להסביר לך את העניין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אל תסביר.

<משה גפני:>
לא מסביר.

<מיכל בירן:>
אל תחשוב שאתה יודע לקרוא מחשבות. איך אתה יודע איך הוא יסיים את המשפט כשהוא לא התחיל? הוא באמצע דבריו. אולי הוא יגיד שהוא מצטרף לבית היהודי?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מזה אני חושש.

<משה גפני:>
אני לא הולך לפתוח דיון. אני שקלתי את מה אמרת שאתה מגיש רביזיה והתייעצתי עם חבריי. בהסתייגות הספציפית הזאת התלבטנו בעניין הזה מאוד. לכן גם חבר הכנסת ליצמן יצא עכשיו החוצה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה, תקראי את ההסתייגות הבאה.

<משה גפני:>
אחרי שבדקנו את ההסתייגות ושקלנו, וחבר הכנסת ליצמן גם יצא החוצה להתייעץ - - -

<יצחק כהן:>
להתקשר עם אחמד טיבי.

<משה גפני:>
זה היה סתם. מה זה אחמד טיבי קשור לעניין הזה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מתחילים לקרוא את ההסתייגות הבאה.

<משה גפני:>
לכן אנחנו מכריזים בזאת לגבי הנושא של ההסתייגות שאנחנו מגישים רביזיה. זה לא הלך לנו בקלות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תמשיכי לקרוא את ההסתייגויות.

<שלומית ארליך:>
בפסקה (3), במקום "כשהוא מוכפל בארבעים אחוזים" יבוא "35 אחוזים" או לחילופין שלושים אחוזים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי רוצה להסביר?

<יצחק כהן:>
כל עם ישראל מתקבצים על הר הכרמל.

<משה גפני:>
ב-4 אנחנו מתפללים מנחה כאן, באולם הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי שירצה, ב-6.

<משה גפני:>
לא ב-6. יש לנו מניין ב-4.

<יצחק כהן:>
התנאים הנוקשים היו שנביאי הבעל יקריבו קורבן ולא ישימו אש ואליהו הנביא יקריב קורבן ולא ישים אש. מי שיעלה מהשמיים, הוא האלוקים. אליהו הנביא אמר: אני מכבד אתכם, אתם הרבים, תהיו אתם הראשונים. ואז באורח פלא הם בנו מזבח. הזמינו קבלן כבר בלילה והוא בנה להם את המזבח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נעצור כאן לפני המתח.

מי בעד ההסתייגות?

הצבעה
בעד – מיעוט

נגד – רוב

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<משה גפני:>
מי שמצביע בעד ההסתייגות, מצביע בעד אליהו הנביא. מי שמצביע נגד ההסתייגות, מצביע בעד אחאב.

הודעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רק תגיד רביזיה או לא.

<מיכל בירן:>
אני רוצה להודיע הודעה. עוד לא הודעתי הודעה. בעקבות ההשראה שעורר בי חבר הכנסת גפני שיש לו באמת הרבה ניסיון במשכן, חשבתי והלכתי לברר האם במצב כזה הגיוני לבקש רביזיה. אחרי שהתייעצנו, חשבנו שבהסתייגות הזאת הקבוצה, כל הקבוצה, תגיש רביזיה.

<יצחק כהן:>
לא ציינת שזה כדי לקדם את הדיון.

<שלומית ארליך:>
עדיין בפסקה (3). במקום לא יעלה על שישה מטרים רבועים, יבוא 16 מטרים רבועים.

<משה גפני:>
הסתייגות טובה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי רוצה לנמק?

<יצחק כהן:>
אז המחזה הנורא. נביאי הבעל הכינו את המזבח בלילה, ותכף תבינו למה. הם בנו אותו והוא היה מוכן. כשהתחיל העסק, הכול היה מוכן. אליהו הנביא לא בנה כלום. אז הם מעלים את קורבנם ומתחילים להתגודד סביב המזבח ולצרוח הבעל עלינו, הבעל עלינו. ואין קול ואין עונה. והזמן עובר ואליהו הנביא מהתל בהם ואומר להם, תראו, אולי אלוהים ישן. והם מקבלים את זה. במקום לתקוף אותו. הוא צוחק עליהם והם מקבלים את זה וצועקים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נעשה הפסקה. מי בעד ההסתייגות?

<יעקב אשר:>
אני עוד לא ראיתי מישהו שמעז להפסיק דברים באמצע אליהו הנביא. הילדים שלנו שומעים את זה ואתה עושה את זה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

הצבעה
בעד – 4

נגד – 7

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<יצחק כהן:>
הודעה.

<משה גפני:>
ל-יש עתיד יש רק שלושה חברים בוועדה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ארבעה.

<משה גפני:>
חסר אחד.

<מיכל בירן:>
אני מבקשת לברר איפה נמצא הנציג הרביעי של יש עתיד.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יושבים כאן ארבעה.

<יעקב אשר:>
היושב ראש הוא הרביעי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה? יש לו אותו, את ליפמן, את סולומון.

<יעקב אשר:>
מי הרביעי אליו התכוונת? היושב ראש.

<מיכל בירן:>
כדי לקדם את הדיון, כפי שהציע לי חבר הכנסת איציק כהן מ-ש"ס, ושוב, זה דבר שלא צריך לעשות על כל סעיף וצריך לחשוב עליו היטב. כדי לקדם את הדיון הגענו למסקנה שבסעיף הזה באופן חד פעמי אבל חד משמעי אנחנו נגיש רביזיה.

<משה גפני:>
האמת היא שהיא צודקת. היא דיברה על העניין באופן רציני.

<יעקב אשר:>
ניסן, למה אתה בלחץ? תסביר לנו למה אתה בלחץ. אתה עוצר אותו באמצע אליהו הנביא. למה אתה בלחץ?

<שלומית ארליך:>
אנחנו עדיין בפסקה (3). הסתייגות מספר 47 ו-48. שטח המחסן ייחשב בין שלושה לתשעה מטרים, לחלופין בין שלושה לשבעה מטרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ר' יצחק, תמשיך.

<משה גפני:>
אני רוצה להסביר בנפרד את החלופי. אי אפשר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<יעקב אשר:>
תחשוב על העתיד ולא רק על יש עתיד. תן לו להסביר.

<יצחק כהן:>
נביאי הבעל מקבלים את ההצעה של אליהו הנביא והם צועקים בקול יותר גדול. צועקים וצורחים וכל עם ישראל במתח. אין קול ואין עונה ואין קשב. ממש כמו הממשלה.

<בועז טופורובסקי:>
לפי מה שאתה אומר, נביאי הבעל אלה סיעות האופוזיציה.

<יצחק כהן:>
לא. הפוך.

<בועז טופורובסקי:>
צועקים.

<יצחק כהן:>
לא. אז מגיע תורו של אליהו הנביא. הוא בונה את המזבח לעיניהם.

<בועז טופורובסקי:>
בדיוק. אתם צועקים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נעצור כאן מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה
בעד – מיעוט

נגד – רוב

ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<מיכל בירן:>
יש לי הודעה. כדי להריץ את הדיון, אנחנו אופוזיציה מאוד עניינית שרוצה להיות מאוד יסודית, ציבור שלח אותנו לכאן כדי להתעמק בכל סעיף, כדי שנוכל לעשות את זה, במקרה הזה התייעצנו והגענו למסקנה שנחליט הפעם באופן חד משמעי אבל חד פעמי, גם בסעיף הזה, על דעת כל הקבוצה, להגיש רביזיה.
<בועז טופורובסקי:>
אבל היא אמרה חד פעמי.

<יצחק כהן:>
בסעיף הזה חד פעמי.

<שלומית ארליך:>
עדיין פסקה (3). הסתייגות מספר 51. בסוף הסעיף ייכתב שהשטח מעל שישה מטרים ייחשב כחלק משטח הדירה לפי סעיף קטן (1).

<יצחק כהן:>
ואז מגיע תורו של אליהו הנביא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע. אני רוצה לתת לך עכשיו יותר זמן. יהיו לך שתי דקות. בועז ינהל את הישיבה.

(היו"ר בועז טופורובסקי)

<היו"ר בועז טופורובסקי:>
יש לך שתי דקות.

<יצחק כהן:>
אז הנביא אומר לכל העם מסביב שיתפסו את נביאי הבעל כדי שאף אחד לא יימלט והוא הולך ובונה את המזבח לעיניהם כדי שלא יראו שיש כאן איזה מעשה כשפים. הוא ניגש ואומר לכולם שיחפרו תעלה סביב המזבח, שיפכו מים ואכן שפכו מים, עוד פעם, תשלשו, פעם שלישית, והכול שם מתמלא מים. ניגש אליהו הנביא ואומר: ענני ה' ענני. ענני שתרד אש מהשמים ועננני שלא יחשבו שזה מעשה כשפים. אז ירדה אש מן השמים. העם ראו את האמת ואתה יודע מה הם אמרו? ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים.

<היו"ר בועז טופורובסקי:>
שכנעת אותי. מי בעד ההסתייגות?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה
<יצחק כהן:>
רגע. קיבלתי שתי דקות. יש הודעה.

<היו"ר בועז טופורובסקי:>
אין הודעה.

<יצחק כהן:>
זה התקנון. יש לי הודעה. אני מבקש ממיכל למסור את ההודעה.

<מיכל בירן:>
אני רוצה למסור הודעה.

<יעקב ליצמן:>
אתה לא יושב ראש. ליפמן.

<יצחק כהן:>
רביזיה. גם על ההצבעה הקודמת.

<שלומית ארליך:>
נרשם.

במקום הנוסח הקיים, תיעשה הבחנה בין פריפריה בה לא יוגבלו מספר החניות לבין מרכז הארץ.

<יצחק כהן:>
רגע. הוא מאיים על ליצמן.

<יעקב ליצמן:>
הוא מאיים עלי.

<יצחק כהן:>
תזמינו משטרה. הוא מאיים על ליצמן.

<היו"ר בועז טופורובסקי:>
מישהו רוצה להסביר את ההסתייגות? אם אף אחד לא רוצה, אני מצביע.

<יעקב ליצמן:>
תזמין אבטחה. אתה לא תאיים עלי ברצח.

<יצחק כהן:>
הוא מאיים עליו ברצח. היה כאן משהו חמור. ליפמן איים על ליצמן.

(היו"ר ניסן סלומינסקי)

<יצחק כהן:>
צריך להפסיק את הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<סתיו שפיר:>
איפה נציגי משרד השיכון ונציגי האוצר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את קראת את ההסתייגות, נכון?

<יצחק כהן:>
אני מבקש להזמין את משמר הכנסת. להזמין את קצין הכנסת. הוא איים על ליצמן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רוצה לנמק את ההסתייגות?

<יצחק כהן:>
היה כאן דבר חמור. ליפמן איים על הרב ליצמן.

<סתיו שפיר:>
יש כאן שאלות מהותיות. איפה נמצאים נציגי הממשלה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
השמאי הממשלתי נמצא כאן, מי שמרכז את הפרויקט של רשות המסים.

<סתיו שפיר:>
למה שלא נפתח את הסוגיות המשמעותיות?

<יעקב ליצמן:>
אדוני היושב ראש, אני לא אעבור לסדר היום.

<יצחק כהן:>
טמיר, תקרא לקצין הכנסת.

<יעקב ליצמן:>
זה דבר שאף פעם לא קרה בוועדה.

<יצחק כהן:>
חבר כנסת איים על חבר כנסת. לא היו דברים כאלה.

<סתיו שפיר:>
הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. התקיים כבר הדיון.

<מיכל בירן:>
מי איים על מי?

<יצחק כהן:>
ליפמן איים על הרב ליצמן.

<סתיו שפיר:>
היו כאן כמה דיונים, הם לא הסתיימו ומיד עברנו לשלב של ההסתייגויות.

<יצחק כהן:>
היה כאן דבר חמור. אני מבקש שתקרא לקצין הכנסת. אני חושש לחייו של ליצמן. תקרא לקצין הכנסת. טמיר, תקרא לקצין הכנסת.

<יעקב ליצמן:>
אני מגיש תביעה.

<יצחק כהן:>
הוא איים עליו. אני עד לזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה באמצע הנימוק.

<יצחק כהן:>
כשפתחו את המזבח של נביאי הבעל, את מי מצאו בפנים? את חיאל בית האלי שר האוצר כאשר נחש כרוך על צווארו.

<יעקב ליצמן:>
הוא איים עלי. למה ממשיכים בסדר היום? בא בן אדם ומאיים עלי.

<יצחק כהן:>
אני מבקש להזמין את קצין הכנסת. ליפמן איים על הרב ליצמן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<יצחק כהן:>
הודעה לסתיו שפיר.

<סתיו שפיר:>
הודעה חשובה. מאחר ולא מתקיים כאן דיון מהותי אלא סתם מריחת זמן מצד הקואליציה שלא מוכנה שנדבר על הבעיות, אנחנו נאלצים להגיש עוד רביזיה מטעם הקבוצה. אנחנו מזמינים את הקואליציה להתיישב כאן לדיון רציני על החוק הזה, אם באמת אכפת לכם מהזוגות הצעירים.

<שלומית ארליך:>
הסתייגות נוספת. אחרי פסקה (4) יבוא סעיף נוסף: דירה שניתנה בהנחה לקבוצה מסוימת ולא לכלל האוכלוסייה תיחשב לפי המחיר ללא הנחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו רוצה להסביר?

<יצחק כהן:>
כן.

<משה גפני:>
אנחנו מציעים בהסתייגות הזאת.

<יעקב ליצמן:>
אני רוצה את משמר הכנסת שיעמוד לידי. אני מפחד.

<יצחק כהן:>
חבר הכנסת ליפמן איים על הרב ליצמן.

<יעקב ליצמן:>
אני מבקש שיעמדו לידי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר.

<יעקב ליצמן:>
מה בסדר?

<יצחק כהן:>
אם היו עושים לך את זה, היינו דואגים לך.

<יעקב ליצמן:>
תשמור עלי. אני מאוים על ידי פרחח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אשמור עליך. בסדר.

<משה גפני:>
מי איים עליך? הדתי מחמד?

דירה שניתנה בהנחה לקבוצה מסוימת ולא לכלל האוכלוסייה תיחשב כפי המחיר ללא הנחה. יש הנחה שנותנים לקבוצה מסוימת אבל המחיר של הדירה הוא מחיר שונה. אנחנו מציעים שהמחיר של הדירה יהיה בהתאם למחיר הרגיל על אף שהקבוצה קיבלה הנחה מיוחדת. אני חושב שזאת הסתייגות עניינית. אני חושב שמן הראוי להצביע בעדה. אם היית שואל את הממשלה, היא הייתה אומרת לך כן, אבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<משה גפני:>
מה עם האיומים על ליצמן?

<יעקב ליצמן:>
אני מאוים. אני רוצה שני סדרנים לידי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אשמור עליך.

<בועז טופורובסקי:>
לך לקצין הכנסת.

<יעקב ליצמן:>
הוא ילך.

<יצחק כהן:>
זה חמור מאוד. הוא בא משם לכאן כדי לאיים עליו.

<משה גפני:>
הודעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אי אפשר לאכול ולהודיע.

<מיכל בירן:>
אני רוצה לשאול את היועצת המשפטית האם יש כלל נגד לאכול ולהודיע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רוצה רביזיה?

<משה גפני:>
לא. אני רוצה להודיע. בזמן ההודעה שלי, הפסקתי לאכול. בכלל איבדתי את התיאבון אחרי שהדתי מחמד איים על ליצמן.

<יעקב ליצמן:>
אני רוצה לראות שאתה עובד לסדר היום, אדוני היושב ראש. על האיומים אתה עובר לסדר היום?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אבל הוא רוצה להודיע הודעה ואני מחכה לה.

<בועז טופורובסקי:>
עשה טובה, אל תרד לרמה כזאת. זה לא יפה.

<יצחק כהן:>
תהיו נגד אלימות. תוקיעו את האלימות.

<משה גפני:>
אני התייעצתי וגם ראיתי במבט של חבר הכנסת טופורובסקי שהוא מסכים עם הדברים שאמרתי.

<בועז טופורובסקי:>
איזה דברים?

<משה גפני:>
מה אכפת לך עכשיו? מה אתה מתערב? אני שמתי לב למבט שלו ואם הוא היה אתנו באופוזיציה, הוא היה מצביע בעד.

<בועז טופורובסקי:>
בעד החוק, כן.

<משה גפני:>
לא בעד החוק. בעד ההסתייגות. אני רוצה להגיד שאני מתחשב בחבר הכנסת טופורובסקי שיכול להיות שהוא ישקול את העניין מחדש - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו קוראים את ההסתייגות הבאה.

<משה גפני:>
לכן אנחנו מגישים רביזיה כדי שתהיה לו אפשרות לשנות את דעתו.

מה עם האיום ברצח?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תנו לי דקה.

<שלומית ארליך:>
בהתאם לסיכום שהתקבל, בעמוד 3 אנחנו מדברים על כל ההסתייגויות של ההגדרות, מהביטוח הלאומי עד המגרש. רק לגבי קבוצת רכישה ביקשו להגיש נושא חדש. אנחנו בעמוד 4 למעלה.

ההסתייגות הראשונה של הקבוצה, אחרי "אחרות שניתנו" יבוא "או שחלקו עליהם".

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו רוצה להסביר?

<מיכל בירן:>
אני אשמח להסביר. אני תכף נאלצת ללכת ולעזוב אתכם.

ניסן, אני רוצה לדבר כשאתה נמצא כאן. אני אמתין. אני רוצה שניסן ישב במקומו. אני מחכה ליושב ראש. למה אתה לא יושב במקומך? אני רוצה לדבר כשאתה יושב במקומך בצורה מכובדת.

<משה גפני:>
הוא עושה שימוע לליפמן.

<יצחק כהן:>
ניסן, הסכנה חלפה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חלפה.

<מיכל בירן:>
חזרת למקומך ועכשיו הזמן שלי מתחיל.

<יצחק כהן:>
ניסן, תגנה את האלימות.

<מיכל בירן:>
אני רוצה לשאול שאלה.

<יעקב ליצמן:>
אני רוצה התייעצות.

<יצחק כהן:>
כן, התייעצות סיעתית.

<יעקב ליצמן:>
אני מאוים. היושב ראש מסרב לגנות אלימות. אני מרגיש מאוים.

<יצחק כהן:>
תגנה את האלימות. כל גילוי אלימות, תגנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא באמצע ההסבר.

<מיכל בירן:>
אני מנסה להבין למה יש שר אוצר שטיפס על עץ אבל באה האופוזיציה ונותנת לו סולם לרדת מהעץ. הרי אין כסף לחוק הזה. כולנו יודעים שגם אם הוא יצליח לעבור, אם לא נתיש אתכם מספיק, הוא הולך להגיע כשורה בחוק ההסדרים שאומרת שהחוק הזה נדחה למועד בלתי ידוע. ניסן, אתה בוועדת הכספים הצבעת בעד שינוי כלל ההוצאה שהגביל את הוצאות הממשלה ובזמן הזה שר האוצר – אחרי שעברו חודשיים-שלושה חודשים – מתבטא בעיתונים שהוא יצטרך להגדיל את הגירעון. אני מבינה ששר האוצר מתמודד על שיא גינס בזגזוגים, אבל אני תוהה למה מדינה שלמה ואזרחים צריכים להיות בני ערובה בתחרות הזאת על שבירת שיא גינס עם שר אוצר המזגזג ביותר בהיסטוריה.

אני רוצה לגנות את האלימות שהופנתה כלפי חבר הכנסת ליצמן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. ביקשתם התייעצות סיעתית.

<משה גפני:>
לא. רק רגע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לכם עד דקה ל-4:00.
<שמעון סולומון:>
מיכל, אני מקווה שמה שאמרת עכשיו הוקלט.

<יצחק כהן:>
הכול מוקלט.

<מיכל בירן:>
איזה חלק היה לא נכון? שאתה הצבעת בעד שינוי כלל ההוצאה כדי להקטין את הגירעון?

<שמעון סולומון:>
רק שלא תובכי עוד פעם.

<קריאה:>
תוציא את הסרט.

<יצחק כהן:>
רואים אותו בא ומאיים עליו. אני שמעתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לנו התייעצות סיעתית.

<יצחק כהן:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, יש לנו הודעה. אחרי שהתייעצנו בחוץ, חברי סיעות האופוזיציה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גפני, סיכמנו, קצר. לא למשוך. אני בדקתי את העניין עם החברים שלי לגבי ההסתייגות הנוכחית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הגעתם למסקנה מדהימה.

<משה גפני:>
אתה מוליך אותי לכיוון שאתה רוצה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תפסיק עם ההצגה. תעשה קצר וזה יהיה בסדר.

<יצחק כהן:>
הוא רוצה לקדם את הדיון ואתה עוצר אותו.

<יעקב אשר:>
להגיד על גפני הצגה? אני לא מבין, פורים עכשיו הגיע?

<משה גפני:>
בדיוק. מה, אני הצגה?

<בועז טופורובסקי:>
למה אתה עומד בצורה מאיימת כל כך? אל תעמוד בצורה מאיימת כל כך.

<יצחק כהן:>
בועז, אל תזלזל. הוא בא לכאן ואיים עליו כאן לידי.

<בועז טופורובסקי:>
אל תאיימו עלי. אל תאיים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו ממשיכים.

<שמעון סולומון:>
אני אומר שהוא לא איים עליו אלא הוא רק דיבר אליו. הוא עושה הצגה. במקום על הדברים הרציניים, אתם מתעסקים בשטויות.

<יצחק כהן:>
איומים זה דיבור?

<שמעון סולומון:>
באמת, כמו ליצנים אמיתיים. תהיו רציניים, דברו על דברים ענייניים. אפשר לדבר בשפה הכי נמוכה ולרדת לרמות האלה. זה לא מכובד.

<יצחק כהן:>
תגנה את האלימות.

<שמעון סולומון:>
הוא לא היה אלים. חבר הכנסת ליפמן יכול להיות אלים? באמת, אתה עושה צחוק מהעבודה? אלימות והוא לא הולכים ביחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גפני, בבקשה.

<יעקב ליצמן:>
אדוני היושב ראש, אתה מרשה לי לשים את הווידאו כאן?

<יצחק כהן:>
כן, בטח, אתה חייב אותו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אחרי שנסיים.

<משה גפני:>
אני עושה הצגה? מותר להגיד עלי דבר כזה?

<יעקב אשר:>
בחיים הוא לא עשה את זה.

<משה גפני:>
אני והצגה?

<יעקב אשר:>
אני שנתיים כאן ולא ראיתי את זה.

<משה גפני:>
איך אמרת דבר כזה?

מכיוון שאני איש רציני ואני מדבר ברצינות – ודאי שאני מגנה אלימות, כבר גיניתי אותה – אנחנו התייעצנו לגבי ההסתייגות - - -
<קריאה:>
מי היה אתמול בבית שמש ודיבר נגד אלימות?

<משה גפני:>
לכן אני מודיע בשם הקבוצה שני דברים. ראשית, אנחנו מגנים כל סוג של אלימות. שנית, החלטנו שאנחנו מגישים רביזיה. אלימות לא תרתיע אותנו.

<שלומית ארליך:>
אנחנו עדיין בהסתייגויות למחיר הדירה. אנחנו בהסתייגות 56. במקום המלים "ותוספות אחרות שניתנו" יבוא "ותוספות אחרות שניתנו כחלק מ - - -

<משה גפני:>
איזה מספר?

<שלומית ארליך:>
56.

<משה גפני:>
למה לא את הקודם?

<שלומית ארליך:>
בהתאם לסיכום, אמרנו שאתם מורידים את ההסתייגויות.

<יצחק כהן:>
לא. אני מתנגד להורדה.

<משה גפני:>
תגידי לנו בדיוק. אנחנו נעמוד בסיכום.

<שלומית ארליך:>
לפי הסיכום אליו הגעתם, מההגדרה חוק הביטוח הלאומי ועד ההגדרה מגרש כולל, לא יוגשו הסתייגויות.

<משה גפני:>
בסדר. אבל אנחנו רק מצביעים עליהם.

<שלומית ארליך:>
לא.

<משה גפני:>
מצביעים.

<שלומית ארליך:>
אם אתה מצביע, זה עולה למעלה.

<יצחק כהן:>
אני מתנגד. אני לא רוצה להוריד. אני לא מוריד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היה הסכם.

<יצחק כהן:>
אני מעולם לא הסכמתי להורדה.

<יעקב ליצמן:>
אני אזכיר לך מה היה. רצו להצביע על זה בישיבה הקודמת והתנגדנו. אז היה דין ודברים כי הם רצו שנצביע באותו יום. מצביעים, כן, אבל לא עושים פיליבסטר. זה היה הסיכום. אני אזכיר לך מה היה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר. נצביע על כולן ביחד.

<משה גפני:>
בסדר.

<יעקב אשר:>
לא ביחד. אחד-אחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<יעקב אשר:>
בסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגויות מסוף הביטוח הלאומי עד מגרש?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כל ההסתייגויות נפלו.

<יעקב אשר:>
אני מבקש מהיושב ראש לא לומר "ירים את היד" כי היה כאן מקרה קרוב לזה. ישתמש בטרמינולוגיה אחרת.

<יעקב ליצמן:>
רביזיה.

<שלומית ארליך:>
חזרנו להגדרה של מחיר הדירה. היינו בהסתייגות שאומרת שבמקום המלים "ותוספות אחרות שניתנו" יבוא "ותוספות אחרות שניתנו כחלק ממסירת הדירה". בסוף הסעיף ייכתב "לעניין תוספות אחרות שניתנו, ובלבד שהתחייבו עליהן מראש".

<משה גפני:>
מחיר הדירה, זאת הגדרה חדשה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על זה היה לכם עכשיו התייעצות סיעתית.

את ההסתייגות הזאת כבר הסברנו.

<יעקב אשר:>
לא. רק את החלק הראשון שלה.

<משה גפני:>
ההסתייגות שאנחנו מדברים עליה היא מספר 56?

<שלומית ארליך:>
יחד עם 57 כי זה אותו סעיף. זה יירשם כסעיף אחד.

<יצחק כהן:>
אני אמשיך. כאשר פירקו את המזבח של נביאי הבעל - - -

<משה גפני:>
יש לך זמן כפול כי אלה שתי הסתייגויות שחוברו יחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נתתי לו קודם.

<יצחק כהן:>
את מי מצאו בפנים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרת. נחש כרוך על צווארו.

<יעקב אשר:>
זה הנחש שביבי דיבר עליו בכיתה א'?

<יצחק כהן:>
אחד מהם. יש כאן שאלה. אותו חיאל בית האלי כפר על הילדים שלו, הוא איבד את כולם. הוא האמין באמונה שלמה שהבעל הוא האלוקים. אז מה, הוא לא מאמין לבעל? הוא נכנס לתוך המזבח עם כלים לעשות אש? סיכם אתם שיגידו שידליק את האש? זה לא מובן. זה פשוט מדהים. התשובה תהיה בהסתייגות הבאה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<יעקב אשר:>
יש הודעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא הודעה. תגידו רביזיה או לא.

<משה גפני:>
לא. הודעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין הודעה. בהצבעות אין הודעות.

<יצחק כהן:>
הולכים למחוק כאן את הסרט. שיבוש הליכים. ניסן, תהיה רציני.

<יעקב ליצמן:>
אני צריך את זה למשטרה.

<יצחק כהן:>
ניסן, קח את זה ברצינות. היו דברים מעולם.

<יעקב ליצמן:>
הוא מאיים עלי ואתה מתעלם מזה.

<יצחק כהן:>
יש כאן סערת רגשות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
התייחסתי לזה בכל כובד המשקל.

<יצחק כהן:>
תראה את הסרט. תבקש לראות אותו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו עוברים להסתייגות הבאה.

<יצחק כהן:>
תבקש לראות את הסרט.

<משה גפני:>
אני רוצה להודיע הודעה בשם הקבוצה. אני נגד לשבש את הפרוטוקול. על כל פנים, אני מודיע בשם הקבוצה שאנחנו החלטנו כן להגיש רביזיה.

<יצחק כהן:>
וזה כדי לקדם את הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות הבאה.

<אייל לב ארי:>
הסתייגות נוספת בנושא מחיר הדירה. בסוף הסעיף ייכתב "כאשר הקבלן קשור עם השיווק יראו את דמי התיווך כחלק ממחיר הדירה". הסתייגות מספר 58.

<יצחק כהן:>
עכשיו השאלה היא מה חשב אותו חיאל בית האלי. אם הוא מאמין בבעל, למה הוא נכנס עם כלים לעשות אש?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שאלה חזקה מאוד.

<יצחק כהן:>
התשובה היא פשוטה. אם הם היו מודים שה' הוא האלוקים, אז יש ירושלים, יש תורה, צריכים לסגור את כל הממלכה שלהם ולפזר את כל נביאי הבעל, להחזיר את כל הרכבים, את כל הסקודות, לפרק את כל הלשכות. את האמת הם ידעו יותר טוב מכולם. את זה הם לא יכלו לסבול.

<יעקב אשר:>
אתה מפריע לו בדבר תורה.

<שמעון סולומון:>
מדברים שטויות.

<יצחק כהן:>
זה מה שקורה היום. יודעים את האמת אבל לא יכולים לוותר על הלשכות. הוא לא יכול לוותר על המשרה שלו. הם יעשו הכול כדי להוביל את השקר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<משה גפני:>
יש לנו הודעה.

<יצחק כהן:>
יש הודעה והיא קצת דרמטית.

<יעקב ליצמן:>
מי נמנע?

<משה גפני:>
למה אתה לא שואל מי נמנע?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כולם מצביעים.

<יעקב ליצמן:>
מעכשיו אני רוצה שתשאל גם מי נמנע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל אם כולם מצביעים, לא צריך.

<משה גפני:>
יש לנו הודעה. כל פעם שאני מודיע הודעה, אתה מסתובב אחורה ואתה בודק משהו. אני רוצה להודיע הודעה.

<ישראל אייכלר:>
שר האוצר שואל למה צריך 4,000 דונם בגוש עציון.

<יצחק כהן:>
שאלה טובה.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, הייתה כאן הצבעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו ממשיכים. תוך כדי זה תודיע את ההודעה.

<משה גפני:>
מכיוון שהייתה הצבעה ולפי דעתנו ההצבעה הייתה לא נכונה.

<יעקב אשר:>
שגויה.

<משה גפני:>
שגויה. אני התבלבלתי כי ראיתי שקיבלת טלפון ולא ידעתי ממי זה ולכן הסתבכתי ולא ידעתי מה להחליט לעשות. לכן אני מבקש בשם הקבוצה וכדי לקדם את הדיון ולאחר דיון מעמיק, אנחנו מגישים רביזיה.
<אייל לב ארי:>
תוספת להגדרות. הסתייגות מספר 59. אחרי מחיר הדירה תבוא הגדרה נוספת: דמי תיווך, תידרש הצהרה בפני עורך דין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ר' יצחק, אתה רוצה להמשיך?

<יצחק כהן:>
כן.

<משה גפני:>
מנחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ב-6. אם אתם רוצים, צאו להתפלל. אל תתפללו כאן.

<משה גפני:>
אם היה יושב ראש חילוני, היה נותן לנו להתפלל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה חושב. עשינו קודם הפסקה.

<משה גפני:>
אנחנו נתפלל כאן, בתוך הוועדה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. ר' יצחק, הזמן רץ.

<יצחק כהן:>
כן. מבחן האמת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הייתה הפסקה כדי להתפלל.

<יצחק כהן:>
לא. אתה הפסקת את הישיבה. תושבי הדרום הפסיקו אותך. אתה ברחת מהם.

<משה גפני:>
ב-1:30 אי אפשר להתפלל. ב-1:15 אפשר, אבל לא היה מניין.

אני רוצה לנמק את ההסתייגות לגבי דמי תיווך. אנחנו הגשנו הסתייגות.

<יעקב אשר:>
דמי תיווך כדי להבין את החוק. אלה דמי התיווך.

<משה גפני:>
אנחנו ביקשנו שתידרש הצהרה בפני עורך דין. זאת אומרת, גם אם דמי התיווך שיושב ראש הוועדה מקבל משר האוצר כדי להעביר את החוק, אנחנו מבקשים - - -

<ישראל אייכלר:>
זה לא תיווך. זה אתנן מלא.

<משה גפני:>
כן. דמי תיווך בלשון נקייה. צריך הצהרה בפני עורך דין. אנחנו מציעים בהסתייגות שאם יש דמי תיווך, יצטרכו הצהרה בפני עורך דין כדי לדעת על מה מדובר ואם היושב ראש קיבל דמי תיווך, שנדע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<משה גפני:>
לא שאלת מי נמנע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי נמנע? תודה.

<משה גפני:>
אנחנו מבקשים מכאן ואילך לשאול מי נמנע.

הודעה. בעקבות ההימנעות של הרב ליצמן, יש לנו הודעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה יכול להגיד רביזיה אבל לא הודעות.

<קריאה:>
מנחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אין זמן. ב-6. למה לא ב-6?

<יעקב ליצמן:>
כי אני רוצה לעשות פיליבסטר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זכותך לעשות אבל הישיבה תמשיך.

<ישראל אייכלר:>
ב-6 אי אפשר כי לפיד מתפלל ב-6. יש לו מניין.

<משה גפני:>
לכן אנחנו מבקשים, אנחנו הקבוצה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תמשיכי.

<משה גפני:>
יש כאלה שמאשימים אותי שאני היום מתנהג בשקט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תמשיכי.

<משה גפני:>
לא. אני הולך להוכיח שזה לא נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רוצה רביזיה?

<משה גפני:>
הודעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בלי הודעה וכל הסיפור הזה.

<משה גפני:>
הודעה דרמטית. בעקבות ההצבעה וההימנעות של הרב ליצמן, אנחנו שקלנו את העניין עוד הפעם ואנחנו החלטנו שאנחנו מגישים רביזיה.

<שלומית ארליך:>
לגבי הגדרת הממונה. ההסתייגות הראשונה .

<משה גפני:>
לגבי הממונה, התייעצות סיעתית.

<יצחק כהן:>
זה גם נושא חדש.

<משה גפני:>
התייעצות סיעתית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עד 4:25.

<משה גפני:>
לא. אי אפשר. אנחנו רוצים לראות את הסרט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לך חמש דקות.

<משה גפני:>
אין לי חמש דקות. יש לי רבע שעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חמש דקות. עד 4:25. בוא לא נשתמש, כמו שהיה פעם בצבא, בתפילה כדי להרוויח זמן. לא מכובד. תפילה ב-6.

<יצחק כהן:>
אל תגיד לי מתי להתפלל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה שלא תעשו את זה ב-6?

<יעקב אשר:>
למה אתה מפחד אני עכשיו מאבטח שלך ולא של ליצמן.

<משה גפני:>
אם יעקב אשר מאבטח אותך, אתה לא צריך לפחד מיאיר לפיד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הפסקה עד 4:37.

<משה גפני:>
התייעצות סיעתית.

<יעקב ליצמן:>
זה על האיום ולא על החוק.

<משה גפני:>
גם ראש הממשלה נגד החוק, גם הבית היהודי, חוץ מאורי אריאל, נגד החוק, גם הליכוד נגד החוק, גם נגידת בנק ישראל נגד החוק, גם כל הכלכלנים נגד החוק, גם אתה נגד החוק. ראיתי ביתד נאמן שאתה נגד החוק.

<יצחק כהן:>
ניסן, הממשלה לא אישרה מסגרת תקציב. איך החוק הזה נכנס למעטפת תקציבית?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מדבר על 2015 או על 2014?

<יצחק כהן:>
זה הולך ל-2015.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה עם 2014?

<יצחק כהן:>
אין. נגמר. בסדר, ב-2014. איך היא מאשרת בלי מקורות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הסבירו כאן.

<יצחק כהן:>
לא הסבירו. אמרו שזה מותנה וכולי. כל התחזיות שנאמרו לא התגשמו.

<משה גפני:>
אתה שם לב שהפרעת לי באמצע? כולם נגד. אתה נגד. אתה אומר קואליציה וכולי, אבל למה זה צריך להיות בפגרה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אסביר לך. מאחר ואתה באמת צודק בטיעון שלך, זאת אומרת שלפי הטיעון שלך כאשר זה יגיע לכנסת, זה ייפול כי כולם נגד ולכן זה מוכרח ייפול. למה אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו כאן? תרדו מכל ההסתייגויות, נביא את זה למליאה כדי שייפול שם ונגמר העניין.

<משה גפני:>
הוא לא ייפול אבל אם הוא ייפול או לא ייפול, זה לא רלוונטי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם לא ייפול, כל הבסיס של השאלה שלך נפל. אתה אומר שכולם נגד.

<משה גפני:>
אני לא יודע מה הם יעשו. אתה יודע?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ממה נפשך, אם הם נגד, היעלה על דעתך שראש הממשלה וכולם נגד והם יצביעו בעד? לא. אני לא מדמיין לעצמי דבר כזה.

<משה גפני:>
ראש הממשלה נגד ויצביע בעד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן בוא נוריד את כל ההסתייגויות, נאשר את זה, נביא למליאה ושם זה ייפול, לפי מה שאתה מניח.

<משה גפני:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא עשינו עסקה.

<יעקב ליצמן:>
העסקה יכולה להיות אם תבטיח שעד אחרי התקציב לא תצביע על החוק.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נמשיך.

<משה גפני:>
לא. יש עוד שתי דקות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. יש לך עוד חצי דקה.

<יצחק כהן:>
הסרט קשה לצפייה.

<יעקב אשר:>
יש לך מפלגה בה אחד מתאבק, אחד מתאגרף ואחד שמאיים באלימות. כל זה במפלגה אחת. ב-יש עתיד, אחד מתאבק וזה יאיר לפיד, רזבוזוב היה מתאבק ויש אחד שמאיים. היושב ראש שואל מי ירים את ידו והוא הרים את ידו.

<יעקב ליצמן:>
עד לרגע זה לא שמעתי שיושב ראש הוועדה מגנה אלימות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ודאי אני מגנה אלימות.

<יצחק כהן:>
אתה חייב לגנות כל סוג של אלימות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ודאי אנחנו מגנים כל אלימות.

אנחנו ממשיכים.

<שלומית ארליך:>
אנחנו עוברים להגדרת קרוב. ההסתייגות הראשונה היא של הקבוצה. במקום האמור בה, יבוא "קרוב משפחה מדרגה ראשונה".

<משה גפני:>
לפני שאת מסבירה את זה, אני רוצה להגיד שאני מבקש התייעצות סיעתית.

<שלומית ארליך:>
הוא יכול לבקש התייעצות סיעתית.

<משה גפני:>
כמה זמן?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חמש דקות.

<משה גפני:>
לא חמש דקות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חמש דקות.

<משה גפני:>
אני מצרף שתי התייעצויות סיעתיות ואני מבקש עכשיו התייעצות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על מה יש לך עוד?

<משה גפני:>
יש לנו תכניות לגבי ההתייעצות הסיעתית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אחר כך אין יותר. גפני, זאת התייעצות סיעתית על שניהם. עשר דקות. הפסקה עד 4:50, אז אני ממשיך בהצבעות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו ממשיכים.

<שלומית ארליך:>
אנחנו בהגדרת קרוב, בעמוד 4.

<קריאה:>
אני לא רואה לא את ליצמן ולא את ליפמן.

<משה גפני:>
אם הוא הלך להביא ארבעים חסידי גור, אני מציע שיביאו שמירה לליפמן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא רק לו אלא לכולנו.

אראל, אתה רוצה להסביר את ההסתייגות?

<יעקב אשר:>
רביזיה על ההצבעה הקודמת.

<אראל מרגלית:>
אני רוצה לדבר על האלטרנטיבה. זה נראה כאילו שאנחנו נגד דיור בר השגה ואני רוצה להגיד שלא סתם אני מתנגד. אני חושב שלהפך. אני מוכן לעזור לשר האוצר להביא תכנית אמיתית של דיור בר השגה ואני רוצה לתת כמה דוגמאות. אחת הדוגמאות הגדולות היא מה שנקרא התכנית בארצות הברית. בזמנו חוקק חוק, דב בטח יודע, שקודם כל דורש מהבנקים להיכנס לקטגוריה הזאת באופן מסוים כל שנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תעצור. תמשיך בהסתייגות הבאה כמו שעשינו עד עתה.

מי בעד ההסתייגות?

<משה גפני:>
איזה הסתייגות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כבר הקריאו אותה ודיברו עליה. עכשיו נימקו אותה.

<יצחק כהן:>
הוא לא נימק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<משה גפני:>
ההסתייגות היא שקרוב משפחה הוא רק מדרגה ראשונה.

<שלומית ארליך:>
ההסתייגות הבאה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו בהגדרה של קרוב.

<יצחק כהן:>
הספקנו היום הרבה.

<שלומית ארליך:>
במקום האמור בה, יבוא "בן זוג, אח, אחות והורה".

<אראל מרגלית:>
אפשר להמשיך?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, בבקשה.

<אראל מרגלית:>
התכנית של דיור בר השגה חייבת לכלול מספר דברים. האחד, מתן הקרקע. קודם כל, צריך להחליט לאיזה קטגוריות של האוכלוסייה רוצים לתת את ההטבה. אנחנו יכולים להגיד זוגות צעירים. אני אקח את ארצות הברית, גיל שלישי, מחוסרי דיור והשכרה לסטודנטים. אלה הקטגוריות ששם לקחו. אמרו שיש לי כמה מרכיבים בתכנית הזאת. האחד, הקרקע. הקרקע לאותה קטגוריה ניתנת בחינם לחמישים שנים. השני, מה שנקרא המגזר הפרטי. המגזר הפרטי חייב להיכנס לתוך ההשקעה ומכיוון שדיור בר השגה קובעים לך את הדירה, את מחיר הדירה, את מחיר המסירה, אתה חייב לקבוע איך הוא הולך להרוויח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אתן לך להמשיך לנמק בהסתייגות הבאה.

מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<יצחק כהן:>
לרב גפני יש הודעה. ראשית, הוא מגנה כל סוג של אלימות.

<יעקב אשר:>
הודעה על ההסתייגות הקודמת והנאום שלו הוא לגבי ההסתייגות הבאה.

<יצחק כהן:>
בכל מקרה, גם על ההסתייגות הקודמת אנחנו נבקש רביזיה.

<משה גפני:>
אראל דיבר דברים רציניים. לא היית צריך לעצור אותו באמצע, אבל יש לי הודעה.

<אורי מקלב:>
בשם הסיעה או בשם הקבוצה?

<משה גפני:>
בשם הקבוצה. אחרי ששמעתי את אראל, לפחות חלקית כי עוד לא שמעתי את הכול - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מתחילים להקריא את ההסתייגות הבאה.

<משה גפני:>
אתה לא מתחיל עד שאני לא מסיים את ההודעה.

<יעקב אשר:>
עם כל הכבוד, אתה לא יכול לעשות את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא נאומים.

<בועז טופורובסקי:>
אתם סתם מושכים במקום להתקדם.

<יצחק כהן:>
זה התקנון.

<בועז טופורובסקי:>
לא. זה לא התקנון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא התקנון.

<בועז טופורובסקי:>
אמנם לך יש יותר ניסיון משלי, אבל זה לא התקנון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ר' יצחק, אין דבר כזה. הוא יכול להגיד רביזיה אבל לא הודעה.

<יצחק כהן:>
סתם רביזיה באוויר? הוא רוצה לנמק.

<יעקב אשר:>
ואם הוא היה מגמגם והיה לוקח לו עשר דקות?

<משה גפני:>
עם כל הכבוד לחבר הכנסת בועז טופורובסקי שאני מאוד מכבד - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תתחילי.

<משה גפני:>
לא. אין דבר כזה. לא יהיה דבר כזה. עם כל הכבוד, אני לא אסכים שהוא יבזה אותך. אני לא אסכים לזה. הוא כל הזמן אומר לך מה אתה נותן לו.

<בועז טופורובסקי:>
למה אתם אומרים לו?

<משה גפני:>
באמת, עם כל הכבוד, הוא רוצה לפגוע בחברות בינינו?

<אראל מרגלית:>
אני רוצה לדעת למי יש כאן מטען אייפון 5.

<משה גפני:>
לאחר שנבדק העניין של ההצבעות בשתי ההסתייגויות הקודמות, כמובן אנחנו מגנים כל סוג של אלימות, ולכן על שתי ההסתייגויות הקודמות אנחנו מבקשים רביזיה.

<יצחק כהן:>
וכל זה על מנת לקדם את הדיון.

<משה גפני:>
אני מאוד מבקש מהיועצים המשפטיים, מהיועצת המשפטית ומהיועץ המשפטי, אם אפשר לרשום על שתי ההסתייגויות האחרונות רביזיה בשם הקבוצה כולה.

<שלומית ארליך:>
עברנו להגדרה רוכש זכאי. ברישא יש נושא חדש לגבי קבוצת רכישה. אנחנו מדלגים על הרישא ואנחנו עוברים לפסקה (1) בהגדרה רוכש זכאי.

<משה גפני:>
יש נושא חדש רק על ההגדרה הזאת?

<שלומית ארליך:>
לגבי קבוצת רכישה.

<משה גפני:>
לגבי הדבר האחר שאין עליו נושא חדש, אני מבקש התייעצות סיעתית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לקחתם אותה.

<יצחק כהן:>
לא.

<משה גפני:>
התקדמנו מאוד מאוד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על קרוב ורוכש זכאי ביחד, קיבלתם התייעצות. כך סיכמנו.

<שלומית ארליך:>
אנחנו עדיין ב-רוכש זכאי.

<משה גפני:>
על רוכש זכאי הגשנו התייעצות סיעתית?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. על שניהם. הרי צירפנו שתי התייעצויות כך שיהיו עשר דקות.

<משה גפני:>
בסדר. אני מקבל את זה. אם "לרבות רוכש הנמנה עם קבוצת רכישה" זה נושא חדש, מה המשמעות של כל השאר? כל השאר זה לא נושא חדש?

<שלומית ארליך:>
כן.

<משה גפני:>
רק התוספת הזאת?

<שלומית ארליך:>
של קבוצת הרכישה. כן.

<יצחק כהן:>
אתם מבקשים להכניס את זה לחוק? יש סיכום להכניס את קבוצות הרכישה לחוק?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כרגע אין שום סיכום.

<משה גפני:>
אבל בנוסח זה מופיע.

<יצחק כהן:>
זה חמור מאוד. יש כאן קומבינה מסריחה. רגע. רבותיי, זאת כבר שחיתות. אנחנו לא מסכימים. תעצור את הדיון. אני שואל שאלה ברורה. אתם מכניסים? יש קבוצות רכישה בתוך המעטפת?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני עוד לא יודע להגיד לך.

<יצחק כהן:>
אז מה נושא חדש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני ביקשתי נושא חדש. ביקשתי את זה כבר בסעיף הקודם.

<יצחק כהן:>
רוצים להצביע על זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על מה?

<אורי מקלב:>
להכניס קבוצות רכישה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל אני אומר לך שזה נושא חדש.

<אורי מקלב:>
מי אומר? אתה אומר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אומר. אני ביקשתי.

<אורי מקלב:>
אתה לא יכול להגיד נושא חדש.

<יעקב אשר:>
קודם תצביע.

<קריאה:>
איך זה נושא חדש אם לא הצביעו?

<שלומית ארליך:>
לגבי פסקה (1)(א).

<משה גפני:>
רגע. רוצים להצביע על קבוצת רכישה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יודע שרוצים.

<משה גפני:>
היושב ראש לא יכול לטעון נושא חדש.

<אורי מקלב:>
לא נושא חדש. אני רוצה להצביע עכשיו.

<קריאה:>
אדוני היושב ראש, איך זה נושא חדש אם לא הצביעו עליו? הוא לא אושר. איך זה נושא חדש? הוא לא מופיע בנוסח?

<אורי מקלב:>
הוא לא יכול להעלות את זה ואחר כך לומר נושא חדש.

<אראל מרגלית:>
שלומית, איך זה יכול להיות נושא חדש אם לא הצביעו על זה? זה לא בנוסח ולא הצביעו על זה?

<שלומית ארליך:>
זה נמצא בנוסח שהציע יושב ראש הוועדה.

<אראל מרגלית:>
אבל לא הצביעו על זה בעד. אז זה לא נושא חדש.

<משה גפני:>
מה עמדתך בעניין הזה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אומר לך שזה כרגע בדיון. לכן ביקשתי נושא חדש.

<אורי מקלב:>
לא היה תקדים כזה. אם אתה מביא את זה, תעשה הצבעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם יחליטו וזה יחזור, נעשה הצבעה אבל יכול להיות שלא יחזור.

<אורי מקלב:>
אני אומר שזה לא נושא חדש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אל תרקדו לפי חליל של מישהו.

<שלומית ארליך:>
לפסקה (1). הגדרה רוכש זכאי לגבי פסקה (1)(א). בהתאם לדיונים שהיו לנו, דיברנו על פסקה (1) בהגדרה רוכש זכאי, דיברנו בסעיף קטן (א) על הורה לילד אחד לפחות הנמצא בחזקתו. רשות המסים ביקשה להכניס כאן תיקון שחזקה משותפת כאשר מדובר בהורים גרושים גם תבוא בחשבון.

גיא, אתה רוצה להסביר ולהגיד מה הנוסח?

<אורי מקלב:>
גם אם זה נושא חדש, צריך להסביר מה זאת קבוצת רכישה. מישהו צריך להסביר את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל זה לא הדיון כרגע. יכול להיות שזה יחזור לכאן.

קראת את ההסתייגות?

<שלומית ארליך:>
זאת לא הסתייגות.

<אורי מקלב:>
כמה נחשבים קבוצת רכישה?

<יצחק כהן:>
שלומית, אתם מכניסים או לא מכניסים קבוצות רכישה? אני מדבר על המהות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה נושא חדש ולכן אין דיון כרגע.

<יצחק כהן:>
אבל מה הייתה כוונת המחוקק? להכניס את זה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא משנה מה הייתה כוונת המחוקק. כרגע זה נושא חדש. אתה לא יודע מה זה נושא חדש?

גיא, אתה רוצה להסביר?

<יצחק כהן:>
מה זאת הקומבינה הזאת?

<אורי מקלב:>
מה זאת קבוצת רכישה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא רלוונטי כרגע.

<יצחק כהן:>
זה רלוונטי. בטח שזה רלוונטי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא רלוונטי כי אולי זה לא יהיה בחוק.

<יצחק כהן:>
ניסן, אל תרמה אותנו. תגיד את האמת. הנושא של קבוצות רכישה בחוק או לא?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני עוד לא יודע להגיד.

<אורי מקלב:>
מה אתה לא יודע?

<יצחק כהן:>
מה זאת השחיתות הזאת? מה זה הדברים האלה?

<אורי מקלב:>
יש כאן יועצת משפטית.

<יצחק כהן:>
היועצים המשפטיים, אל תתנו לנו לעבור על החוק. יש כאן דברים איומים שקורים. אני מבקש מכך כיועצים משפטיים לבלום את המגמה של השחיתות הזאת.

<אורי מקלב:>
הוא הניח קבוצת רכישה, שיסביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גיא, אתה מוכן להסביר?

<יצחק כהן:>
אל תרמו את הציבור.

<גיא גולדמן:>
ההטבה היא לא רק להורה שהילד נמצא בחזקתו כל הזמן אלא גם להורה שהילד נמצא בחזקתו חצי מהזמן. הורים פרודים והורים גרושים. אין קשר לקבוצות רכישה.

<יצחק כהן:>
אנחנו מדברים כאן על קבוצות רכישה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. ביקשתי שהוא יסביר את סעיף (1)(א).

<יצחק כהן:>
אל תבלבלו אותנו. אל תנסו לבלבל אותנו. ניסן, אל תנסה. כאן כתוב קבוצת רכישה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא הסביר

<יצחק כהן:>
הוא לא הסביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מוכן לקרוא את הנוסח?

<גיא גולדמן:>
כן. תושב ישראל שמתקיים בו אחד מאלה:

הוא הורה לילד אחד לפחות הנמצא בחזקתו.

<יצחק כהן:>
למה אתה מדלג?

<גיא גולדמן:>
חלילה. אני לא מדלג על כלום.

<יצחק כהן:>
תחזור לקבוצות רכישה.

<גיא גולדמן:>

לעניין זה, יראו ילד כנמצא בחזקת כל אחד מהוריו אם הם גרושים.

<יצחק כהן:>
לא. אתה קורא סעיף אחר. אנחנו אמנם עייפים אבל לא מטומטמים. תקרא את השורה קודם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אל תשים לב. תמשיך להקריא.

<גיא גולדמן:>
רוכש זכאי. יחיד הרוכש דירת מגורים שמתקיימים לגביו כל אלה:

<שלומית ארליך:>
תקרא את התוספת. לעניין זה יראו ילד.

<גיא גולדמן:>
התחלתי קודם לקרוא את התוספת אבל עצרתם אותי.

לעניין זה יראו ילד כנמצא בחזקת כל אחד מהוריו אם הם גרושים ויש ביניהם הסכם למשמורת משותפת.

<יצחק כהן:>
סליחה. אני רוצה לשאול בנושא קבוצות רכישה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מוכן להמשיך להקריא?

<יצחק כהן:>
אתה מוכן לא להפריע לי?

<גיא גולדמן:>
בפסקה זו, הסכם למשמורת משותפת, הסכם המחלק את המשמורת על הילד באופן שווה בין שני ההורים ואשר קיבל תוקף של בית משפט.

<יצחק כהן:>
אל תרמו אותנו. קבוצות הרכישה בחוק או לא בחוק?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גיא, אחרי שהקראת יש לך את הנוסח לתת לנו?

<גיא גולדמן:>
כן.

<יצחק כהן:>
אני רוצה לדעת אם את קבוצות הרכישה הכנסתם לחוק. ניסן, תענה לפרוטוקול. קבוצות רכישה בחוק או לא? הוא לא עונה. התשובה היא כן. הן בחוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי שזה נושא חדש.

<אורי מקלב:>
לא הסברת. אתה הנחת אותו – צריך להסביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא צריך להסביר. אם אני אומר נושא חדש, לא צריך להסביר. אולי הוא יהיה ואולי לא.

<יצחק כהן:>
יש לך סיכום לגבי קבוצות רכישה? יש או אין? תענו.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין לי סיכום עם אף אחד.

<יצחק כהן:>
אז למה זה בחוק? מישהו כאן מנסה לרמות אותנו. גם חברי כנסת מהקואליציה, אל תובלו כצאן לטבח. מישהו כאן מרמה אתכם. מרמים.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, אני מבקש להתייחס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רק רגע.

<יצחק כהן:>
שלומית, הוא לא יכול לטעון נושא חדש אם הוא לא מעלה את זה. צריך להעלות את זה קודם ואחרי כן לטעון נושא חדש. הוא לא יכול לטעון נושא חדש אם הוא לא מעלה את זה.

<אורי מקלב:>
הוא צריך להסביר מה זה כולל.

<שלומית ארליך:>
הנוסח הוא לא מהיום. הנוסח הוא מה-29 ביולי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את (1)(א) הסבירו ויש כאן תוספת.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, האמת היא שזה מוזר לחלוטין. אנחנו עוסקים בחוק הזה כבר כמה חודשים. מונחת בפנינו הצעת חוק שעברה את התיקונים ונדונה כאן בוועדה. אנחנו הסכמנו שאתה תדון, אפילו שלא היה כאן אף אחד מחברי הוועדה, ודנת בעניין הזה.

<יצחק כהן:>
אני לא מבין למה אתם מתחמקים מהנושא של קבוצות רכישה. מה מסתתר מאחורי ההתחמקותה הזאת?

<משה גפני:>
אני לא מבין שני דברים. ראשית, למה התוספת הזאת שעכשיו מביאים אותה.

<יעקב אשר:>
הוקראה ולא שמעו אותה.

<משה גפני:>
כן. למה היא לא הובאה קודם בנוסח כתוב כדי שנוכל להתייחס לנוסח הכתוב. אני חושב שזה דבר לא ראוי כיוון שלאף אחד מהחברים, מעבר למה שבקושי שמעו, אין נוסח לפניו. מקובל בחקיקה שהנוסח יהיה מונח בפני חברי הוועדה. יש כאן כמה סעיפים שמתנהלים כך ואני חושב שזה דבר חמור וזה דבר שהוא לא בסדר. היועצים המשפטיים לא קיבלו את הנוסח. על כל פנים, אלינו זה לא הגיע ואני מניח שגם הם לא קיבלו אותו. לגבי הנושא הזה יש הרבה שאלות ואחת מהן שאל חבר הכנסת מקלב. יש הרבה שאלות לגבי הנוסח הזה.

<אורי מקלב:>
מה זה כולל?

<משה גפני:>
בדיוק. לא בגלל שזאת בעיה אבל מה זה כולל? מה זה נקרא בשווה? יומיים אצל הבעל וארבעה ימים אצל האישה?

<יעקב אשר:>
מה קורה למישהו שהוא בתהליך?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בואו נשאל. אם הוא ידע להסביר, טוב, ואם לא, אולי נעשה את זה בפעם אחרת.

<יצחק כהן:>
אני לא מוותר על קבלת הסבר לגבי קבוצות רכישה.

<משה גפני:>
דבר שני, לגבי קבוצות רכישה. את הנוסח הזה אתה הבאת.

<יצחק כהן:>
אחרי סיכומים שלך עם החבר'ה של קבוצות רכישה.

<משה גפני:>
מה שהונח לפנינו, זה מונח כאן כבר שבועות ארוכים. שבועות ארוכים מונח הנוסח הזה. אני מבין את מה שאתה אומר. אתה אומר שיש לך דיון עם האוצר. אני לא יודע עם מי יש לך דיונים. יש כאלה שמסכימים, יש כאלה שמתנגדים ואתה לא מיצית את הוויכוח אתם אבל הבאת את זה אלינו. אני מציע שעל קבוצות רכישה, כמו שהבאת את זה, אתה, תצביע. אם יהיה רוב וזה יעבור, תגיש רביזיה. לא יהיה רוב וזה לא יעבור, גם תגיש רביזיה. אז אחת משתיים. אם תמצה את הדיון וקבוצות הרכישה לפי דבריך יהיו בפנים, הן בפנים ואתה מסיר את הרביזיה. אם תגיע למצב שבו אתה, בעקבות לחץ שהם הפעילו עליך, את קבוצות הרכישה תיאלץ להוציא, תצביע על הרביזיה, תחזיר את זה לדיון ותצביע נגד.

<יצחק כהן:>
יש לך מספיק פיונים שהם בגדר חותמת גומי.

<משה גפני:>
לטעון בניגוד לחוות הדעת של היועצים המשפטיים, לא חוות דעת בכתב או בעל פה. אני ראיתי שלא נוח להם העניין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ממש לא.

<משה גפני:>
אני אומר לך שלא נוח להם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא על הנושא הזה. על הנושא השני שלא היה נוסח.

<משה גפני:>
על הנושא השני אבל גם על הנושא הראשון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנתי. הרעיון שלך הוא רעיון טוב, אבל הרעיון שלי, אני חושב שהוא יותר טוב.

<יצחק כהן:>
אבל אנחנו רוצים לקבל הסבר. תן לנו הסבר. מה פסקת המטרה שלך? מה פונקציית המטרה שלך? אתה רוצה קבוצות רכישה? זה נוסח שלך?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כרגע הנושא הוא לא קבוצות רכישה.
<יצחק כהן:>
אבל כתוב כאן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרנו גם כאן וגם בסעיף הקודם שזה נושא חדש ולכן הוא לא נדון.

<יצחק כהן:>
אבל למה הבאת את זה? אתה יודע מה? תוריד את זה.

<אורי מקלב:>
אתה זורה חול בעיניים. אם אתה לא מקבל את ההצעה של גפני, אתה באמת מוכיח שאין לך כוונה רצינית.

<יצחק כהן:>
אני רוצה לדעת מה פונקציית המטרה שלך. אל תעבוד עלינו. אתה לא יכול לעבוד עלינו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא עובד על אף אחד.

<יצחק כהן:>
אתה לא עובד עלינו כי אתה לא יכול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עכשיו אנחנו מדברים על משהו אחר. אם אתם רוצים לדבר עליו, טוב, אם לא, נמשיך הלאה.

<יצחק כהן:>
לא, אי אפשר להתקדם בלי לדעת את פונקציית המטרה.

<אורי מקלב:>
אני רוצה לדבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה.

<יצחק כהן:>
אני רוצה לדעת אם קבוצות רכישה בחוק או לא בחוק. אני רוצה תשובה כן או לא.

בועז, לך יש תשובה לגבי קבוצות רכישה?

<אורי מקלב:>
אני שואל כמה שאלות. יש מצב שילד אחד נמצא בחזקת האב וילד שני נמצא בחזקת האם. מה זה נקרא לכל הפחות ילד אחד? יש הורה שמחזיק ילד אחד ויש הורה שמחזיק ילד שני כאשר זה לגמרי בחזקתו וזה לגמרי בחזקתו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
השאלה הובנה. שאלה שנייה.

<אורי מקלב:>
מה קורה כאשר זה לא שווה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גם השאלה הזאת הובנה.

<אורי מקלב:>
איך אתה יודע מה אני רוצה לשאול?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא הבין.

<יעקב אשר:>
איך אתה יודע שהוא הבין?

<אורי מקלב:>
החברים לא צריכים לדעת מה אני שואל?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אפילו אני הבנתי.

<אורי מקלב:>
אני בכל אופן שואל. מה קורה עם הורים שאין להם חזקה משותפת? מה זה נקרא חזקה משותפת? חזקה משותפת שווה בשווה? זה אומר שלושה וחצי ימים בדיוק אצל הורה אחד ועוד שלושה וחצי ימים בדיוק אצל ההורה השני. ואם הילד נמצא ארבעה ימים אצל האימא ויומיים אצל האבא? זה נקרא שווה בשווה או לא שווה בשווה?

אני עכשיו שואל עוד שאלה. בוא נניח שהם מחזיקים שווה בשווה, שניהם מחזיקים שווה בשווה, האבא רוצה לקנות והאימא רוצה לקנות. מי קודם? אין בחוק הזה התייחסות. איך מביאים דבר כזה? אתה מביא חוק שאי אפשר ליישם אותו ואי אפשר לממש אותו. אתה רק תגרום למריבות בין בני הזוג. אתה זורק לחלל האוויר תוספת למי שהוא בחזקת ההורים ולמעשה אתה לא נותן להם שום דבר.

אתה לא תוכל לטעון נושא חדש כשלא הסברת מה הנושא.

<יצחק כהן:>
כשהוא מוביל את זה. הוא מוביל את זה.

<אורי מקלב:>
כשאתה אומר קבוצת רכישה, אני יכול לשאול גם כאן לגבי החזקה המשותפת. מה זה נקרא קבוצת רכישה? זה דווקא מוגבל לשישים יחידות דיור מינימום? באיזה שטח? באיזה סוג מבנה? האם חלות עליהם כל ההגבלות שחלות גם על אחרים? כשאתה מביא קבוצת רכישה, אתה מנסח סעיף חדש לגמרי, במסלול אחר לגמרי, שלא דומה בכלל למסלול דרך הקבלן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאחר ואני מסכים עם מה שאתה אומר לגבי קבוצות רכישה, לכן כרגע הסעיף לא קיים.

<אורי מקלב:>
היועצת המשפטית תתייחס ותאמר האם אפשר להביא לכאן סעיף שהוא לא ברור, הוא לא מוסבר, ולהגיד נושא חדש.

<יצחק כהן:>
כדי להמשיך את המשא ומתן עם האוצר. אתה נושא ונותן עם האוצר והאוצר בינתיים לא מסכים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
סיימת את השאלות על החלק של החזקה?

<אורי מקלב:>
אתה מתחמק מתשובה על קבוצות רכישה.

<יעקב אשר:>
אני רוצה לשאול על החלק הזה וגם על קבוצות הרכישה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. לא עכשיו.

<יעקב אשר:>
בהמשך לשאלות שהועלו כאן על ידי הרב מקלב ולאור – סליחה שאני אומר גברתי היועצת המשפטית – חוסר הידיעה של שניכם בסעיף הזה. זה רק מראה כמה ההליך הזה הוא פגום. הרי אתם יודעים שאם הסעיף הזה לא יהיה מנוסח טוב, זה יכול להפוך למלחמת עולם בין משפחות, בין הורים על חשבון הילדים עם משחקים כאלה ואחרים. אתם עושים את זה בהינף יד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
להפך. אנחנו לא עושים בהינף יד.

<יעקב אשר:>
סליחה, אם אנחנו לא היינו עוצרים עכשיו כמעט בכוח, זה היה עובר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נדמה לך. זה היה הולך לנושא חדש.

<יעקב אשר:>
זה לא היה הולך לנושא חדש. אתה מטפל באחד החוקים הכי רגישים שהיו אי פעם במדינת ישראל והטיפול הזה הוא חובבני והוא לא נכון. הוא כפוי עליך. כך זה נראה וכך זה ייראה גם לעתיד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. אייכלר, אתה רוצה בנושא הזה של החזקה?

<ישראל אייכלר:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל רציני כי זה באמת נושא רציני.

<ישראל אייכלר:>
אני רוצה להיות רציני ולומר שהסעיף הזה יגרום לכך שהרבה אנשים יעשו כמו שעושים כל מיני אנשים שנרשמים – ואנחנו יודעי על הרבה משפחות כאלה – כחד הוריים כדי לקבל הטבות. הסעיף הזה גם פותח פתח לכל מיני אנשים כאילו הם פרודים וכאילו הם מחולקים. אומרים כל הזמן שרוצים לתת לנשים לעבוד, ואותם אנשים שאומרים זאת הם אלה שעכשיו גוזלים חצי מיליארד שקלים מהצהרונים. למה? כי הם ראו שנשים עובדות – גם במגזר הערבי, גם במגזר החרדי וגם במגזר העניים – בכל הפריפריה ולא מרוויחות הרבה כסף. מבטלים את הסעיף הזה כי הם לא בוחרי יש עתיד. יש כאן שוחד פוליטי גלוי וכולם שותקים על הדבר הזה. אם היה עושה את זה שר אוצר מהמזרחי, מהציונות הדתית או מהחרדים, היו סוקלים אותו בתקשורת. כל החוק הזה נועד להוציא שלושה מיליארד שקלים שאין למדינה, אחרי מלחמה, כדי לתת תחושה, אפילו לא הטבה כי הבוחרים שלו בסופו של דבר לא יקבלו את זה.

לכן אני אומר שצריך להפסיק את הדיון בחוק הזה ולבטל אותו. מאז קום המדינה לא היה חוק שהיה בו כזה פיליבסטר וכזאת התנגדות ציבורית לחוק אבל שר האוצר הלך עם הראש בקיר, דווקא לעשות את החוק כדי לקבל כותרת בעיתון שהוא ניצח, כמו שהוא צרח: ניצחנו. ניצחון פיראוס. כבר עברנו אנשים חזקים ממנו. האימהות המסכנות, המשפחות של קבוצות הרכישה, זה עוול גדול ואני מבקש את הסעיף הזה של החזקות לנסח באופן שלא יהיה אפשר לעשות מזה הרבה רמאויות. לקבוצות הרכישה חייבים למצוא פתרון.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד מישהו רוצה להתייחס? גיא, תנו תשובה אבל תשובה עניינית. העלו כאן שאלות מאוד רציניות. אם זה יישאר לא ברור, זה יכול לגרום גם לטרגדיות מצד אחד ומצד שני להמון ניסיונות לרמות. כלומר, הזוגות יתגרשו כדי לקבל את ההטבות ואחר כך יינשאו שוב. כל מיני דברים. לכן תנו לנו הסבר טוב כדי שנבין כי זה נושא שנכנס רק עכשיו ולא קיימנו עליו דיון.

<אורי מקלב:>
שיסבירו את התכלית ולאן הם רצו להגיע.

<מאיר אסולין:>
התנאי בסעיף (א) הוא שהוא הורה לילד אחד לפחות הנמצא בחזקתו. בוועדה העלו את הטענה או העלו את הסוגיה לגבי מה קורה במשפחות של גרושים או פרודים כאשר הילד נמצא בחזקת שניהם ושאלו איך אנחנו מטפלים בנושא הזה.

לכן באנו ואמרנו שבמקום שהילד הזה נמצא במשמורת משותפת של בני הזוג, אנחנו נראה בשניהם כאילו לכל אחד יש ילד בחזקתו. כלומר, זאת בעצם הרחבה.

<אורי מקלב:>
כתבתם שווה בשווה.

<מאיר אסולין:>
קודם כל, זה יהיה שווה. ברור שזה יהיה שווה. אם הילד נמצא בחזקת האבא בעשרה אחוזים ובתשעים אחוזים הוא אצל האימא, זה לא שווה.

<אורי מקלב:>
ומה קורה במקרה של ארבעים ושישים אחוזים?

<שלומית ארליך:>
האם כאשר בית משפט נותן תוקף, הוא קובע שתהיה חלוקה באופן שווה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בית המשפט קובע גם ימים, גם שבתות, גם חגים. הרבה פעמים היועצת כבר מכינה לפני כן את הדברים ואז מגיעים לבית המשפט. כשהם יוצאים מבית המשפט, הם חייבים - כי אחרת היה כל הזמן מלחמת עולם – לדעת בדיוק איזה ימים יש לכל אחד.

<אורי מקלב:>
ואם זה הסדר ביניהם?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אתך. אני רוצה לקבל הבהרה. לכן אני אומר שיודעים. השאלה שנשאלה, אם נניח ייקבע שלאחד יש שישים אחוזים ולשני ארבעים אחוזים, כי בדרך כלל כך זה מסתדר. לפעמים אלה שלושה ימים ויומיים ושבת היא בתורנות נפרדת. לכן אני שואל, אם אלה יהיו ארבעים ושישים אחוזים, זה נכנס בפנים או לא?

<מאיר אסולין:>
כרגע בנוסח הקיים אנחנו מדברים על חזקה משותפת שווה. חמישים-חמישים. אם זאת הסוגיה, אנחנו מוכנים לבדוק.

<זבולון כלפה:>
איך יכולים להיות חמישים אחוזים? שלושה וחצי ימים לכל אחד?

<אורי מקלב:>
מה זה נחשב שווה?

<מאיר אסולין:>
לאור השאלה אנחנו מוכנים לבדוק את הנושא הזה של שישים וארבעים אחוזים ונבוא עם תשובה. כרגע, בנוסח, מדובר במחצית-מחצית. בית המשפט מאשר הסכם כפי שבני הזוג הגישו לו. הוא לףא מייצר להם הסכם משלו.

<אורי מקלב:>
מי מקבל? האבא או האימא?

<מאיר אסולין:>
שניהם. ברגע שזאת חזקה משותפת, שניהם.

<אורי מקלב:>
שתי דירות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. זאת הנקודה. כל אחד מקבל. בשביל 150 או 180 אלף שקלים, יכול להיות ששווה להתגרש.

<אורי מקלב:>
לא צריך להתגרש בשביל זה. הם פרודים ולא גרושים.

<חמד עמאר:>
הם לא חייבים להיות גרושים. הם יכולים להיות פרודים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. בחוק כתוב גרושים.
<חמד עמאר:>
אצל הדרוזים לא יעשו את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאיר, איך אתם מוודאים שלא יהיה כאן מצב שזוג, כדי להרוויח 150 או 160 אלף שקלים, לא שווה להם לפעמים להתגרש?

<אורי מקלב:>
הם מקבלים שתי דירות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
פעם אחת מגיעה להם. אם הם מתגרשים, הם ירוויחו עוד 180 אלף שקלים.

<אורי מקלב:>
זה הרבה יותר. בדירה של מיליון ו-600 אלף שקלים, 18 אחוזים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה אפילו פחות.

<אורי מקלב:>
לא. זה הרבה יותר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
טעיתי.

<אורי מקלב:>
לכן עדכנתי אותך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נכון. עשיתי את החשבון שלכם. בסדר.

<אורי מקלב:>
אצלנו לא מתגרשים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כדי להרוויח כסף? מה אתה יודע?

בכל אופן, איך אתם מוודאים שלא יהיה מצב כזה שזוג חס ושלום ילך להתגרש כדי להרוויח את הכסף ואחר כך או שיתחתן או שלא? אם הוא כהן, זה בכלל מסובך.

<מאיר אסולין:>
כלפי אותן פעולות שאנחנו נזהה אותן כפליליות, יש עונשים גם בחקיקה. כנגד הצהרות כוזבות, יש לנו כאן מערכת ענישה רצינית כולל קנסות בגובה המע"מ.

<ישראל אייכלר:>
בחד הוריות זה לא קורה. בביטוח הלאומי זה לא קורה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא מכובד שאתם לא נותנים לו להסביר את הדברים.

<אורי מקלב:>
אנחנו מתייחסים למה שהוא הסביר.

<מאיר אסולין:>
תן לי לסיים את התהליך. כל עסקה שתגיע אלינו בה יהיה בן זוג משותף, אנחנו נבדוק כל עסקה ועסקה ואנחנו נוודא שאכן מדובר בזוגות פרודים באופן אמיתי וזה גם יהיה במעקב.

<ישראל אייכלר:>
אתה בא לעשות קריטריון שיקבע אם הם פרודים או לא?

<יעקב ליצמן:>
מה שאתה מסביר, זה לא סיבה להתנגדות למה שאנחנו רוצים.

<מאיר אסולין:>
אני בכלל לא מתנגד. אנחנו ביצענו כאן הרחבה שהוועדה ביקשה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תנו לו להשלים את הדברים.

<מאיר אסולין:>
תזכור שכל ההטבה הזאת, אנחנו יכולים לבדוק אותה במשך חמש שנים ואנחנו כן נצא ונעשה ביקורות על כל התנאים שמתקיימים לאורך חמש שנים.

<יעקב ליצמן:>
אני אגיד לך את האמת. אני פשוט לא הבנתי אותך. אני כבר מפחד לדבר כי יגידו חס וחלילה שאני מלגלג עליך ומזלזל בך ולכן אני צריך להיזהר. אני רוצה להבין בקיצור מה אמרת? מכל הפלפולים לא הבנתי מילה אחת.

<מאיר אסולין:>
אנחנו נדבר בפשטות.

<יצחק כהן:>
תענה גם לי לגבי נושא קבוצות רכישה ותגיד את כל האמת. את כל האמת אני חייב לדעת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה נושא חדש שנכנס וכולנו לא מבינים.

<יעקב ליצמן:>
אמרתי לו שכל הנושא הזה אלה פלפולים ושאלתי מה קורה כאן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אגיד לך מה קורה כאן. כתוב שאדם בן 35 עם ילד, זכאי.

<מאיר אסולין:>
לא בן 35. עם ילד.

<אורי מקלב:>
אם הוא בן 35, הוא לא צריך עם ילד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נכון.

<אורי מקלב:>
מה קורה עם זוג שלא התחתן בכלל ויש לו ילד והילד עכשיו בחזקתו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הרעיון היה שבמידה שיש זוג שהתגרש ויש להם ילד שנמצא בחזקת כל אחד מהם חצי זמן. מי מקבל? הם מקבלים פעם אחת ומתחלקים חצי-חצי או שאף אחד לא מקבל או שכל אחד מקבל. השינוי שהכניסו כאן אומר שכל אחד מהם יקבל שלם, בתנאי שכל אחד מהם יקנה דירה והם עוקבים חמש שנים אחר כך כדי לראות שבאמת אחר כך הם לא מתאחדים.

<יצחק כהן:>
מי המנגנון שיעקוב? מי יעשה? איך תעקבו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאחר ועדיין לא קיבלנו תשובות, אני מציע שאתם תחזרו אלינו לקראת הסוף עם התשובות.

<מאיר אסולין:>
מה השאלות עליהן אין תשובות?

<אורי מקלב:>
מה זה נקרא חזקה שווה? לפי ימים? לפי שעות? יש הסדרים שלא נמצאים בבית המשפט ואתה לא יכול להגיד דווקא בהסדרים כתובים. יש הסדרים שמגיעים אליהם לא בבית המשפט.

<יצחק כהן:>
ועד איזה גילאים.

<אורי מקלב:>
אתה רוצה עכשיו לשלוח את האנשים לבית המשפט כדי לעשות את ההסדרים. יש אנשים שהגיעו להסדרים שלא בפני בית המשפט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נחכה לתשובות שלכם. נמשיך הלאה.

<יעקב אשר:>
עוד לא ענו על כל השאלות. הרב אייכלר שאל שאלות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כל מי שיהיו לו שאלות על אמת - מאחר והנושא הזה באמת יכול להביא לתקלות גדולות מאוד ולמריבות - שיפנה אותן כדי שנקבל תשובות מסודרות.

<יצחק כהן:>
לי יש שאלה שמשום מה אתה לא רוצה לענות לי עליה. תענה לי מה אתה עושה עם זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עזוב. אני לא יודע אם אתה שליח של מישהו או לא.

<יצחק כהן:>
אני נגד הדבר הזה שאתה רוצה להכניס קבוצות רכישה. אני נגד זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז מה הבעיה?

<יצחק כהן:>
למה אתה מכניס את זה? תוריד את זה מהחוק לגמרי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי שביקשתי שזה יהיה נושא חדש.

<יצחק כהן:>
למה? תמחק את זה. אם אתה נגד זה, תמחק את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אני גם לא חושב שאני יכול למחוק.

<יצחק כהן:>
אתה יכול. זה נוסח שלך. האוצר, אתם הסכמתם לקבוצות רכישה? אני רוצה לשמוע את האוצר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאחר וזה נושא חדש, לא דנים בזה.

<אורי מקלב:>
אני שואל גם לגבי זוג שיש לו ילד והוא לא התחתן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כאן כתוב רק גירושין. אם אין גירושין, זה לא קורה.

<שלומית ארליך:>
אם אני מבינה את מה שחבר הכנסת מקלב אומר זה שכאשר מדובר בהורה לילד אחד לפחות, הוא לא חייב להיות נשוי. הוא יכול להיות הורה לילד.

<אורי מקלב:>
אני לא אומר את זה, אבל שאלו אותי.

<שלומית ארליך:>
זה כתוב בנוסח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה שאלת לגבי בני זוג שלא היו נשואים וכאילו נפרדו. לפי מה שכתוב כאן, כתוב אם הוא התגרש. אם הוא לא היה נשוי, הוא לא יכול להתגרש.

<אורי מקלב:>
ואם הם חיים כפרודים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת שאלה עליה צריך לתת תשובה כי כאן כתוב גירושין.

<ישראל אייכלר:>
בג"ץ יקבע שגירושין לא שייכים לרבנות הראשית. הוא כבר קבע תקדימים כאלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאיר, אתם תחזרו אלינו. בינתיים אנחנו מתקדמים.

<אורי מקלב:>
זה מה שקורה כשאין לנו את הנוסח שהם מגישים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מסכים אתך. גם לי אין את הנוסח. לכן אני אומר שהוא יחזור אלינו עם תשובות. אני אומר יותר מזה. אני אומר שאם יהיו עוד שאלות תוך זמן מה, יוכלו להציג אותן.

<אורי מקלב:>
אני יכול להגיש על זה הסתייגויות?

<יצחק כהן:>
ודאי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אחר כך יוכלו להגיש הסתייגויות. אני אומר שנעשה את הבירור כי הנושא הזה, בלי קשר אם יעבור או לא יעבור, חשוב.

<יצחק כהן:>
כל הנושאים החדשים, יוגשו הסתייגויות. עכשיו יש אלפיים הסתייגויות ואחר כך יהיו 4,000 הסתייגויות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוא נצא מתוך הנחה שזה יעבור, נניח, אבל הנושא הוא בעייתי. בואו נעשה את הכול שאם הוא יעבור, לא תהיה אחר כך טרגדיה. אם לא יעבור, לא יעבור.

<משה גפני:>
מבחינה טכנית. יש דברים שהם רוצים להביא והם לא בנוסח הקיים. מה צריך לעשות עם זה? יבואו עם נושאים והנושאים האלה לא היו כאן ואנחנו או שנקבל את זה או שלא נקבל את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קודם כל, אפשר להגדיר את זה כנושא חדש.

<משה גפני:>
עוד לפני שאתה מגדיר את זה כנושא חדש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לפני כן אני רוצה להבין.

<משה גפני:>
מה שאתה עושה עכשיו זה שאתה דן על העניין עצמו כדי לדעת. המציאות היא שצריך לקבל החלטה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אחרי שהם יחזרו עם תשובות.

<משה גפני:>
זה לא הנושא היחיד. יש להם עוד דברים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא יודע איזה. כרגע לא היו. כרגע זה הנושא היחיד.

הם יחזרו עם תשובות ואז אנחנו נדון בזה. יכול להיות שבכלל נגדיר את זה כנושא חדש ויכול להיות שלא. נראה. קודם שיחזרו עם תשובות. אני עצמי לא יודע להגיד לך.

<משה גפני:>
למה אתה צריך להגדיר את זה כנושא חדש?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא אמרתי שאני אגדיר.

<חמד עמאר:>
למה שלא נדון בזה?

<יצחק כהן:>
נכון. אתה צודק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי שיכול להיות שאתם תאמרו נושא חדש.

<משה גפני:>
עזוב נושא חדש. אתה יכול לבוא אליהם ולומר שלהשתמש בנושא חדש זה לא דבר נכון. אתה צריך לבוא אליהם ולומר להם שמה שהבאתם, לא מקובל עליך ואתה לא רוצה להביא את זה. אתה לא צריך לטעון נושא חדש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יכול להיות שאחרי שיהיו הסברים זה כן יהיה מקובל.

<יצחק כהן:>
במהלך משא ומתן?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אני לא.

<יצחק כהן:>
לגבי קבוצות רכישה, משא ומתן?

<משה גפני:>
אתה אומר כל הזמן שאם כן, אז נושא חדש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. יכול להיות שמישהו מכם יבקש נושא חדש.

<חמד עמאר:>
לגבי קבוצת רכישה הוא אמר שזה נושא חדש.

<יצחק כהן:>
הוא לא אומר אם הוא רוצה או לא רוצה.

<משה גפני:>
אם אתה לא תסכים למה שהם יביאו לך, תגיד להם שלא יביאו את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם אני אסכים, זה משהו אחר. אם אני לא אסכים, יש לי דרכים ואני יודע מה לעשות.

<ישראל אייכלר:>
אני מבקש להגיש הסתייגות למחוק את הסעיף הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד לא. אחרי שיסבירו לנו. סתם להפיל את זה אין טעם. אנחנו רוצים שהוא יבוא ויסביר. אחר כך נחליט. אתה רוצה באופן אוטומטית להפיל את ההסתייגות שלך? מה התועלת? לשם מה? אנחנו רוצים לסגור את זה על אמת ולא סתם משהו.
<אורי מקלב:>
מתי הם יביאו תשובות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מתי שיביאו. לא יביאו, לא יהיה.

תמשיכי.

<משה גפני:>
על מה אנחנו דנים עכשיו?

<יעקב אשר:>
התייעצות סיעתית. על הקודם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. כבר הייתה.

<חמד עמאר:>
אני מופתע מאוד. התקדמנו היום מאוד בחוק.

<יצחק כהן:>
חמד, תגנה אלימות. תגיד שאתה מגנה כל סוג אלימות.

<חמד עמאר:>
אני מגנה אלימות.

<יעקב אשר:>
ניסן, מה אתה רוצה להביא, עוד שורה? כמה שורות הבטחת לשר האוצר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כל שנייה אדם צריך לנצל בחייו.

<יעקב אשר:>
מדבר חמד עמאר על אלימות ואתה עוצר אותו.

<שלומית ארליך:>
אנחנו עדיין בהגדרה רוכש זכאי. אנחנו נקרא את ההסתייגויות הקיימות לפסקה (א).

<חמד עמאר:>
אנחנו עדיין בעמוד 4? חשבתי שהתקדמנו יותר.

<יצחק כהן:>
תאמין לי שאנחנו עושים הכול כדי לקדם את הדיון. הכול. אנחנו מאוימים אבל ממשיכים.

<שלומית ארליך:>
לגבי הגדרה רוכש זכאי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל לא הסבירו.

<שלומית ארליך:>
אתה חייב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תקפצי על זה.

<יעקב אשר:>
לא. אדוני היושב ראש, אתה מקצר את הישיבות? אתה מורה ליועצת המשפטית לקצר ישיבה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה לקצר?

<יצחק כהן:>
שלומית, תהיי נאמנה למצפון שלך. לרקורד המקצועי שלך.

<שלומית ארליך:>
אנחנו בהגדרה רוכש זכאי בעמוד 4 בפסקה (1)(ב).

<חמד עמאר:>
את (א) סיימנו?
<שלומית ארליך:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מחכים שיחזרו עם תשובות ואז נדבר.

<חמד עמאר:>
מה שהקריא נציג האוצר, זה חדש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. זה חדש. בינתיים לא ביקשו נושא חדש. התחלנו לדון, שאלנו אותו הרבה שאלות והוא צריך לחזור עם תשובות.

<חמד עמאר:>
אני יודע. שמעתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בינתיים אנחנו לא ממשיכים עם זה אלא מתקדמים.

<שלומית ארליך:>
ההסתייגות הראשונה. במקום 35 שנים יבוא שלושים שנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו רוצה להסביר?

<משה גפני:>
יש הסתייגות שלי על גיל 28. מי הציע שלושים שנים?

<שלומית ארליך:>
הקבוצה.

<משה גפני:>
יש הסתייגות שלי.

<שלומית ארליך:>
עוד לא הגענו אליה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא רוצה שתעשי את זה ביחד.

<משה גפני:>
לא. לא ביחד. אני רוצה שתעשה את זה בישיבה הבאה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה לא ביחד? אמרנו שזה אותו אשכול.

<שלומית ארליך:>
זה לא בדיוק אותו אשכול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לגבי שלושים שנים. מי רוצה להסביר?

<משה גפני:>
אני מבקש לומר שמה שכתוב כאן בחוק, אני לא יודע למה זה נקבע.

<יעקב אשר:>
רגע. שכחנו להודיע רביזיה על ההסתייגות הקודמת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אין רביזיה. לא דנו.

<משה גפני:>
עוד לא הסתיים הדיון כי אחרת היינו מבקשים התייעצות סיעתית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. עוד לא הסתיים.

<חמד עמאר:>
יש לך עשר דקות להסביר.

<יצחק כהן:>
גם אני רוצה להסביר.

<משה גפני:>
אתה תסביר אחר כך את גיל 28.

<ישראל אייכלר:>
למה צריך להמשיך?

<חמד עמאר:>
לקח לי שלוש וחצי שעות להגיע לכאן כדי לבוא לכאן ולשמוע איומים.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, ההגדרה הזאת של גיל 35 היא הגדרה שרירותית שכאילו מכוונת לגיל מבוגר דווקא, לגיל יותר מבוגר מהרגיל. אני לא יודע למה הסכמת שזה יהיה כך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רוצה לתת גם לבודד בן עשרים?

<יצחק כהן:>
למה לא? אם הוא שירת בצה"ל ולחם בצוק איתן?

<משה גפני:>
לא עשרים. אני מדבר על גיל שלושים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גיל שלושים זה עדיין צעיר. לכן אומרים גיל 35 וזה בסדר. מהבחינה הזאת זה בסדר.

<משה גפני:>
אני חושב שגיל 35 זה מבוגר מדי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. זה בסדר גמור כי אתה הולך לתת לו הטבה כשהוא בודד. הוא יחיד. בלי ילד.

<ישראל אייכלר:>
ניסן, במגזר שלך מאוד סובלים מזה שאתה אומר שגיל שלושים זה גיל צעיר. עשרים זה צעיר. שלושים זאת כבר זקנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לצערנו היום הרווקות פוגעת חזק מאוד גם אצל הגברים וגם אצל הנשים.

מי בעד ההסתייגות?

<משה גפני:>
איזה הסתייגות?

<משה גפני:>
על גיל שלושים.

<משה גפני:>
תן לי לסיים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הסברת.

<משה גפני:>
לא. אתה חלקת עלי. אני סבור שאפשר להוריד את הגיל לגיל שלושים. גיל שלושים הוא לא גיל צעיר מדי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעדה הסתייגות? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – רוב
ההסתייגות לא התקבלה
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<חמד עמאר:>
אני נגד גיל שלושים.

<יעקב אשר:>
הודעה.

<משה גפני:>
לא יכול להיות דבר כזה בלי הודעה. יש לי הודעה בשם הקבוצה, אחרי שלא התקבלה ההסתייגות.

<יעקב ליצמן:>
לא אמרת מה היושב ראש צריך לעשות כדי להגן עלי.

<משה גפני:>
בעניין הזה ליצמן צודק. למה אתה לא מגן עליו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מגן עליו. יושב כאן מישהו. הנה, אתה רואה.

<יעקב ליצמן:>
אני ביקשתי שניים.

<חמד עמאר:>
הוא סדרן. הוא לא מאבטח.

<משה גפני:>
לכן אני מבקש בשם הקבוצה שהגיל יהיה שלושים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מגיש רביזיה.

<משה גפני:>
אנחנו מבקשים רביזיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. ממשיכים.

<שלומית ארליך:>
עדיין באותו מקום. במקום מלאו לו 35 שנים לפחות, יבוא מלאו לו 28 שנים לפחות או לחילופין 32 שנים לפחות.

<יצחק כהן:>
אני רוצה להסביר. אמרנו וחזרנו ואמרנו שהחוק הזה מפלה ציבור גדול. לפרוטוקול כבר אמרנו שמגנים כל סוג של אלימות. החוק הזה הוא חוק מפלה. כשאתה אומר 35, אתה רוצה לפגוע לא רק בציבור החרדי אלא גם במשרתים בצה"ל והיו כאלה שעכשיו לחמו בצוק איתן. הוא חוזר ואתם אומרים שהוא בכלל לא זכאי. יותר מזה, אם הלוחם בסיירת מטכ"ל שלחם בצוק איתן והוא מסכן גר בירוחם, אם איזה שקמיסט או כתב "במחנה" שעשה כתבות על טעימות יין גר בתל אביב והוא קונה דירה ב-בבלי, אותו ג'ובניק, אותו כתב "במחנה" שעשה כתבות על טעימות יין, מקבל את ההטבה המקסימלית ואותו לוחם מסיירת מטכ"ל שגר בירוחם, מפלים אותו לרעה. למה? כי זאת מגלומניה. הם חשבו שבדרך שהם מפלים את הציבור החרדי, הם יוציאו איזושהי כותרת אבל תכל'ס זה גם מפלה בין המשרתים עצמם.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על כן אתה רוצה להוריד את הגיל לגיל 28.

<יצחק כהן:>
על כן אני רוצה להוריד את הגיל לגיל 26.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
28 או 32.

<יצחק כהן:>
28.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – מיעוט
נגד – 4
ההסתייגות לא התקבלה
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.

<יצחק כהן:>
אם כך, אני רוצה למסור הודעה. אדוני היושב ראש, מה שהיה היום בוועדת הכספים, זה פשוט לא ייאמן. אני הרבה שנים בוועדה הזאת. מה שנכחנו היום, זה דבר הזוי לחלוטין. הכול היה כאן. הייתה כאן אלימות. אחרי דיון מעמיק בסוגיה ואחרי שאמרנו לא אחת – ולא רק אנחנו אלא כל המומחים הכלכליים אמרו – שהחוק הזה יגרום לכאוס ויגרום למשבר, אנחנו מבקשים ממך, מבקשים שתפעיל את השפעתך, ואנחנו שמענו אותך לא פעם ולא פעמיים אומר שאתה נגד החוק הזה. אני גם לא מבין מה אנחנו עושים כאן היום. אם אתה נגד החוק הזה, למה כינסת אותנו?

<שמעון סולומון:>
ניסן, תכחיש בקול רם וזהו.

<יצחק כהן:>
לא. הוא לא מכחיש. הוא נגד. הוא נגד.

<יעקב אשר:>
תכחיש בקול רם.

<יצחק כהן:>
אשר על כן אדוני, אנחנו מבקשים בשם הקבוצה להגיש רביזיה על כל ההצבעות שהיו היום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רוצה להודיע. מחר יש לנו ישיבה ובשבוע הבא הישיבות יהיו ביום שלישי וחמישי. אתם תקבלו הודעות על כך.

<חמד עמאר:>
אל תעשה אותן יומיים ברציפות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא יכול אחרת.

<משה גפני:>
מחר ב-11:00 יש ישיבת מליאה. לפני כן אנחנו עושים ישיבות סיעות.

<אורי מקלב:>
יש את ועדת הכנסת בשעה 10:30.

<משה גפני:>
לא רלוונטי מבחינת העניין של הוועדה. אנחנו מבקשים להתחיל את הישיבה אחרי המליאה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אנחנו נתחיל קודם.

<משה גפני:>
אני אפנה ליושב ראש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תפנה.

<יצחק כהן:>
יש אישור מהיושב ראש?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בטח שיש.

<יצחק כהן:>
בפעם הקודמת אמרת שיש וזה היה שקר.

<בועז טופורובסקי:>
נקדים את הישיבה ל-9:00 בבוקר אול-8:00?

<יצחק כהן:>
לא. ב-6:00 בבוקר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נתחיל ב-10:00.

<חמד עמאר:>
בזמן הדיון במליאה, אין דיון כאן.

<יצחק כהן:>
בזמן המליאה לא יהיה דיון. חבל על הזמן.

<יעקב אשר:>
מה אתה מרוויח בשעה הזאת? רק להתבזות עוד פעם?

<טמיר כהן:>
כמו שכתבנו בסדר היום, האישור הוא לקיים מחר דיון עד השעה 11:00 ובזמן דיוני המליאה הוועדה לא תקיים דיון. המשך ישיבת הוועדה תהיה מיד לאחר ישיבת המליאה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כפי שכתוב, איש על מחנהו ואיש על דגלו.

<יעקב אשר:>
איזה הגיון יש להביא את האנשים ולהוציא אותם? אנחנו עושים ישיבת סיעה והזמנו תקשורת. תהיה רציני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה.