PAGE
2
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
16/09/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 147>
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שלישי, כ"א באלול התשע"ד (16 בספטמבר 2014), שעה 9:30

<הבאת ילדים לישראל שלא ע"י הוריהם, דוח מבקר המדינה 64ג', עמ' 177.>

חברי הוועדה: >
אמנון כהן – היו"ר
מיקי רוזנטל

>
יוסף שפירא - מבקר המדינה, משרד מבקר המדינה

אלי מרזל - מנכ"ל, משרד מבקר המדינה

עמיחי שי - עוזר למבקר המדינה, משרד מבקר המדינה

זלדה יעקב - משרד ראש הממשלה

יגאל דוכן - מנהל מינהל, משרד הפנים

עמוס ארבל - מנהל מינהל, משרד הפנים

אפרת לב ארי - עורכת דין, משרד הפנים

בני פישר - מנהל מינהל חינוך התיישבותי, משרד החינוך

חוה לוי - עו"ס ארצית לחוק הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

בן ציון בראנץ - מפקח ארצי על פנימיות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אלה סבן - סגנית מנהלת מח' עידוד עליה ותושבים חוזרי, המשרד לקליטת העליה

דוריס קריאף - ממונה תיעוד וזכאות, המשרד לקליטת העליה

אולגה רזניקוב - יועצת משפטית, לשכת הקשר נתיב

בילנה שחר - מנהלת אגף עליה וחוויות בישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל

ישעיהו יחיאלי - מנהל תכנית נעל"ה, נעל"ה

יצחק קדמן - מנכ"ל, המועצה הלאומית לשלום הילד

דוד בן זמרא - רכז עולים, קרית נועם

נתן טל - מנכ"ל קרית נועם

מיכאל מורבין - רכז פדגוגי של קבוצה עולים, מוסדות חינוך

חיה יוסוביץ - מנהלת שמע ישראל, מוסדות חינוך

יהודה בלוי - מנכ"ל אור אבנר ישראל, מוסדות חינוך

יוסף בלוי - נציג אור אבנר העולמי, מוסדות חינוך

אלכס פרוצ'אנסקי - סמנכ"ל, מוסדות חינוך

אברהם קירנברג - מנכ"ל, מוסדות חינוך

אהרון גרשנקו - בוגר

טומס יגובוב - בוגר

ארטור פושקוב - בוגר

אירית כפיר



משה וייס



מיכל יוספי

חנה פריידין

לאה קיקיון
<הבאת ילדים לישראל שלא ע"י הוריהם, דוח מבקר המדינה 64ג', עמ' 177.>

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון בנושא הבאת ילדים לישראל שלא על ידי הוריהם, דוח מבקר המדינה, 64ג'. אני גם רוצה להגיד יישר כוח למבקר המדינה עצמו, תודה לו על זמנו. למרות עיסוקך הרבים באתי להיות בישיבה. גם למנכ"ל, אלי מרזל. באמת הכנתם דוח חשוב. יישר כוח לכם. הנושא כאוב, חשוב, ערכי – חשוב למדינת ישראל.

בדוח הזה, מה שחשוב, ולכן שמתי אותו על סדר יומה של הוועדה גם בפגרה- אנחנו כמדינה קלטנו עולים, אנחנו מדינה לתפארת שיודעת לקלוט גם בתקופת העליה המסיבית, כשבאו כמעט מיליון עולים, בתחילה היה קושי איפה לשים אותם, אבל המדינה יכולה ללמד מדינות אחרות איך לקלוט עליה. אני בעצמי עליתי מחבר המדינות לשעבר וגם מבקר בפרויקטים. אחד הפרויקטים החשובים שאני נחשפתי אליהם ואני מכיר אותם, גם מצד המדינה וגם מהצד בחו"ל, ונגעתם אתם, כמשרד המבקר בנקודות חשובות, שהממשלה, איך שהיא מתנהלת, המדינה, איך שהיא מתנהלת. אנחנו, ברמה הלאומית צריכים למצוא דרכים איך להביא עולים למדינה בכל דרך אפשרית, בין אם זה את ההורים, ישירות, עם הילדים, זה עדיף – התא המשפחתי כולו מגיע, המשפחה המורחבת, כמו שאנחנו הגענו, 8-7 דודים ביחד, כל המשפחות – חיינו אפילו בדירה של 3 חדרים כולנו. אבל פה יש עוד דרך, כשההורים רוצים להישאר ורוצים לשלוח את הילדים. יש פה פרויקט יפה של משרד החינוך, פרויקט נעל"ה, שעובד שנים רבות. אני חושב שאפשר לעבות אותו. לנו חשוב שכל ילד שבא למדינת ישראל ייחשף ליופיה של המדינה וכמובן מביא אחר כך בעקבותיו את ההורים, גם את המעגל השני, השלישי והלאה. לכן הפרויקטים האלה חשובים. אנחנו כמדינה צריכים לתת פלטפורמות איך מכניסים את הילדים למדינת ישראל. בוודאי שצריך לשמור פה על בריאותם ושלמותם של הילדים שמגיעים. ילד בלי הורה, בגיל צעיר, לא פשוט – אנחנו כמדינה צריכים לקחת אחריות ולבנות מסלולים. בוודאי שצריך לבחון, לא רוצים להביא ילדים שליליים חלילה, שיכולים לקלקל כאן את הנוער, אבל מבחינת עיבוי החברה – צריכים להביא לכאן את הילדים כמה שיותר, לתת להם כמובן חינוך טוב, וכמובן – לדאוג לביטחונו האישי- מי קולט, איך הוא מתערה פה בחברה, איך הוא הופך להיות אזרח טוב למדינת ישראל, איך הוא הופך להיות פטריוט, איך הוא בוחר לו את המסלולים – צבא או שירות לאומי.

הדוח פה מציין מספר לקויים לא פשוטים שצריך לתקן. אני היום יושב כאן כדי לראות מה כל אחד ואחד בתחומו – שהביקורת נגעה בו, עם איזה תיקונים הוא בא. אם אנחנו שומעים פה את כל תיקון הליקויים, מבחינתנו זה מספיק. אם לאו – זה מתרחב אולי לנושאים אחרים שצריך לבחון אותם, אולי, כי אולי יש דברים שלא נגעו בהם. בסך הכל הפרויקט הוא טוב. המדינה היתה צריכה לשים נהלים ברורים – כניסות ויציאות, שנדע, יש ילדים שלא רשומים באף מקום. הדברים האלה לא יכולים להיות במדינה כמו שלנו ואת זה צריך לתקן. מכאן אתן למשרד המבקר להציג את עיקרי הדוח ונפתח את הדיון.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. העלית את הנושא של תכנית נעל"ה, שהיא תכנית נעלה וראויה להידון אפילו בפגרה. כשמדובר בקטינים אנחנו נותנים דגש לנושא, לא רק בנושא של הבאת ילדים ללא הורים אלא כבר היינו בדיון קודם, ושוחחנו עם ד"ר קדמן על כך – נושא מאד חשוב. אני מציע שהמנכ"ל יציג את ממצאי הדוח ואולי גם נתייחס אחרי כן להערות ראש הממשלה כפי שמובאות שם.

אדוני מבקר המדינה, אדוני היושב ראש. כמו שאמר מבקר המדינה, בהנחיתו, המשרד מקדם נושא ביקורות של טיפול באוכלוסיות חלשות, וילדים הם אוכלוסייה חלשה. ילד ללא הורים או ללא אפוטרופוס שמגיע לישראל, ואין גורם שלטוני שדואג למימוש ההגנה עליו, עלול להיות חשוף לפגיעה והוא בגדר אוכלוסייה חלשה מאד מאד. הדוח התחיל בעצם בבדיקה של תלונה שקיבלנו בנוגע לפרויקט צ'רנוביל, ואנחנו הרחבנו את התלונה לביקורות כוללת.

אני רק אציין שהדוח מדבר גם על העליה מצ'רנוביל. אני חשבתי שבדיון של היום נדלג על אותם סעיפים שמדברים לגבי עולים שעלו, ילדים מצ'רנוביל – זה דוח נפרד ושם צריך לשבת עם שר הרווחה שהוא הפטרון של כל הנושא הזה.

כמו שאמר היושב ראש – נושא העליה והקליטה, ומה צריך להביא קודם – ילדים או הורים, הוא נושא של מדיניות. מרגע שהמדינה החליטה שהילדים מגיעים לכאן יש לה תפקיד והיא אחראית לשמירה על הילדים האלה, על רווחתם, ועל הטיפול בהם. המדינה לא יכולה להסכים לדעתנו לתופעה של הבאת ילדים בלי הוריהם בידי מי שאיננו מוסמך על ידה, בלי שיהיה בידה מלוא המידע עליהם. במצב כזה המדינה לא יכולה לפקח על הטיפול בהם. צריך לשים לב בנושא זה גם לאמנה הבינלאומית שהמדינה חתומה עליה. כמסקנה עיקרית אני אומר מראש שלדעת משרד מבקר המדינה על המשרדים הנוגעים בדבר, כולם – כולל משרד הרווחה ומשרדים נוספים, ללמוד את הממצאים בדוח הזה, גם את מה שנוגע לפרויקט צ'רנוביל, שם מצאנו ממצאים לגבי ילדים בגילאים מאד צעירים שהגיעו לכאן בניגוד לכללים.

אני אסקור בקיצור את עיקרי הממצאים: בכל מה שנוגע לכניסת ילדים לישראל ויציאתם ממנה, היבט מנהלי - בחוקים ובתקנות ובנהלים הנוגעים לכניסה לישראל אין מגבלות על הבאה יזומה של ילדים בידי מי שאינו האפוטרופוס החוקי שלהם. מצאנו שבמקרה שבו הילד נכנס לישראל עם מלווה, חסרים ברישומי רשות ההגירה פרטי זיהוי ויצירת קשר של המלווה, מה הזיקה שלו לילד ומי הוא הגורם שאישר את הליווי הזה. כמו כן מצאנו שאין נתונים על המקום שבו צפוי הילד לשהות, ועל אפשרויות יצירת קשר עימו, עם הוריו, או עם מי שאמון על השמירה עליו. בידי הרשות גם אין נתונים בדבר מספר הילדים שנכנסו לישראל ללא הוריהם כאמור, נכון לתקופת הביקורת, אני מקווה שהנושא הזה יטופל.

ממצא נוסף הוא שעל פי החלטת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, בדצמבר 2007 כבר הוקמה ועדה בינמשרדית לצורך כתיבת נהלים בנושא הכניסה של ילדים לישראל ויציאתם ממנה. כעבור חמש שנים, שאז סיכמנו את הביקורת, טרם אושרו הנהלים האמורים. נכון למועד סיום הביקורת אנחנו הסקנו שהמצב הקיים מאפשר לגורמים שונים להביא ילדים לישראל אף שאינם אחראים בהכרח לדאוג לשלומם ולמחייתם וללא ידיעת רשויות המדינה.

לבקשת היושב ראש אני אדלג על הממצאים הנוגעים לפרויקט צ'רנוביל, אם כי מדובר בממצאים חמורים מאד. אני אעבור לתכניות של משרד החינוך. לגבי תכנית נעל"ה ונעורים. עקב ירידה של מספר התלמידים המגיעים לתכנית נעל"ה, מ 811 תלמידים בממוצע בשנים הראשונות לתכנית, לכמעט מחצית מהכמות הזו, בממוצע, בשנים 2012-2007, המינהל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער הפעיל מסלול בתנאים אחרים – "נעורים", שתנאי הקבלה אליו הוגמשו ביחס לנעל"ה. בעקבות כך, ל "נעורים" התקבלו מועמדים שלא נמצאו מתאימים לתכנית נעל"ה על רקע קשיים לימודיים או בשל בעיות התנהגות, בעיות רגשיות - - -רישות נעל"ה

"נעורים" לא צריכים להיות כמו נעל"ה.

לא עשו התאמה. במנהל לא נמצאו מסמכים שמתעדים עבודת מטה שקדמה לפתיחת מסלול "נעורים". לגבי תכנית המגמות – בשנת הלימודים תשס"ח עד תשע"ב השתתפו בתכנית המגמות כ 881 תלמידים מברזיל ומצרפת. תכנית הלימודים הזו מתבססת על תכניות הלימודים במדינות המוצא ומתבצעת בשפתם. בניגוד להליכי המיון הנדרשים להבאת תלמידים בתכנית נעל"ה, התאמת המועמדים לתכנית המגמות אינה נבדקת בארצות המוצא, על ידי צוות רב תחומי ובלתי תלוי. את האישורים הרפואיים והפסיכולוגיים מספקת משפחת התלמיד והם מאושרים בארץ על ידי פסיכולוג או רופא דובר השפה. אף שהתכנית מיועדת לזכאי שבות ולנוער יהודי, יהדותם וזכאותם של המועמדים אינן נבדקות על ידי גורם שהוסמך לכך מטעם המדינה.

מי היה צריך לבדוק את זה?

במקרה של עולים מברית המועצות זה נתי"ב.

אבל זה לא מאותן מדינות, זה ממדינות אחרות, שם נתי"ב לא עובד.

הסוכנות היהודית.

הסוכנות היא הגורם הרשמי של המדינה?

בנושא הזה? משרד החינוך מממן את תכנית המגמות, אך מצאנו שהוא אינו מעורב בתכנית הלימודים - - -

לא מדובר פה על חבר המדינות.

על צרפת וברזיל.

ושם נתי"ב לא עובד.

לגבי עמותות נוספות שמביאות ילדים, מצאנו שיש עמותות נוספות כאלה, כאמור, בנוסף לתכניות משרד החינוך, ולשם מגיעים ילדים לפנימיות בישראל ללא הוריהם, בלי שהזכאות שלהם תיבדק על ידי נתי"ב, או גורם אחר, בלי שמשרד החינוך תאם זאת עם מדינות שמהן מגיעים הילדים האלה, כמו שנקבע בהסכמים.

אני אקצר ואגיע להמלצות ההמלצות שלנו הן בתמצית כדלקמן: 1. משרד המבקר המליץ לרשות ההגירה ולמשרדים הרלבנטיים לפעול ללא דיחוי נוסף לאישור והטמעה של נהלים לכניסת ילדים לישראל ויציאתם ממנה, לרבות מנגנוני בקרה ופיקוח על מקום הימצאותם ועל הגורם האחראי להם בארץ. על הרשות לדאוג שיהיה בידה מידע עדכני ומלא על הילדים, להסדיר את העברתו למשרדים הרלבנטיים בהתאם לדין ובכפוף לחוקים שנוגעים להגנת הפרטיות.
לדעת משרד מבקר המדינה מן הראוי שמשרד המשפטים יפעל לקידום הסדרה חוקית של אפוטרופסות נוספת על זו של ההורים השוהים בחו"ל לילד השוהה לבדו בישראל וזאת בהתחשב בגילו, במשך השהות שלו ותוך שמירה על איזון בין אחריות ההורים לבין דרישות החוק והגנה על הילד. המלצה למשרד החינוך לבחון את התכניות שבאחריותו ולקבוע את מדיניות המשך הפעלת התכניות בשים לב לתקציבים המושקעים בהן, ולמידת השגת המטרות שהושגו להן.
המלצות שנוגעות למשרד הרווחה – אני מבין שיתקיים דיון אחר בנושא של פרויקט צ'רנוביל. עד כאן, תודה לכם.

הרשות – הדוח מזכיר את הנושא של כניסה ויציאה מישראל, נושא שאתם אמונים עליו. ראיתי שב 2007 הוקמה ועדה בין משרדית לצורך כתיבת נהלים בנושא הכניסה של ילדים לישראל ויציאתם ממנה, ואולם ועדה זו קיימה פגישה ראשונה רק בפברואר 2009, שנתיים לאחר מכן, והגישה את המלצותיה למנכ"ל רשות ההגירה במרץ 2013, כעבור 4 שנים וכעבור 5 שנים וחצי מיום ההתחלה, באוקטובר 2013, הוצגו ההמלצות לשר הפנים. הוא אישר אותה עקרונית בכפוף להצגת נוהל פרטני. במועד סיום הביקורת טרם אושרו הנהלים האמורים. איפה זה עומד היום?

אני מנהל אגף מרשם ומעמד ברשות האוכלוסין. מבחינת לוחות הזמנים – אני לא רוצה להיכנס לרזולוציות האלה - הוועדה לא הוקמה לפני 5 או 7 שנים. היתה ועדה בין משרדית שעמדתי בראשה והיא פעלה במשך השנתיים וחצי – שלוש השנים האחרונות, בשיתוף משרדי הממשלה הרלבנטיים. לא היה קל שם. הנושא הוא חדש.

זה לא נושא חדש, זה נושא מיוחד.

לא, זה חדש מבחינת הנהלים והחקיקה במדינת ישראל. אין לגביו היסטוריה. משרד העבודה והרווחה ומשרד התחבורה - בהקשר של המטוסים וחברות התעופה, וכן הלאה. עבודה מאד מקיפה. כמובן שמר קדמן ואנשיו היו שותפים שלנו לכל אורך הדרך, ולפני כשנה בערך, קצת פחות – 10 חודשים, הצגנו את סיכום עבודת הוועדה בוועדה לזכויות הילד כאן בכנסת, קיבלנו את ברכת הדרך והמשכנו קדימה. הנושא הוצג לשר והוא עיכב את ההמלצות בתקופה על מנת לקבל הסכמות של שני משרדים – תחבורה וחוץ. הוא רצה להיות בטוח מבחינת התקדמות הנושא. נכון להיום הוועדה סיימה את עבודתה, כמובן. השר אישר את המשך העבודה וידידי, ראש מנהל מעברי גבול, שביום הקמת הוועדה עוד לא היה קיים המנהל הזה, קיבל את המשך העבודה והמשך קידום הנוהל והוא יוכל לפרט קצת יותר.

אני ראש מנהל מעברי גבול. הנוהל הסתיים אתמול, או שלשום, בלי שום קשר לדיון. ב -29 ליוני כבר היתה טיוטה של נוהל והעברנו אותה להתייחסות, כולל הערות, ואת גמר ההתייחסויות וההערות וכמובן - האישור של כלל הגורמים – קיבלנו שלשום. זה היה סיום ההתייחסויות ולכן הנוהל, מבחינתנו מאושר. אנחנו כרגע פועלים להתחיל להפעיל אום. כמובן שצריכה להיות היערכות. אנחנו מתכננים ב- 1 לינואר להתחיל להפעיל אותו, מכיוון שזה דורש היערכות של הסברה, והוצאת טפסים, אינטרנט והתרגום של כל הדברים. כל הדברים האלה - כולל משרד החוץ. כשנסיים את זה אני מעריך שעד 1 לינואר נוכל להתחיל להפעיל את הנוהל הזה בפיילוט לפחות של חצי שנה כדי לראות שאכן כל מה שכתבנו בנוהל אכן מתממש ואנחנו נמצאים בדרך הנכונה.

מה הקווים הכלליים?

הקווים הכלליים מגדירים את אוכלוסיות הילדים לפי גילאים. יש מנגנון פיקוח של כניסה ויציאה ויש מנגנון של טפסים שההורים חייבים לחתום עליו, לאשר את המלווה של אותו ילד. כמובן – כל הנושא של כתובות השהייה ודרכי התקשורת, כדי שנוכל לדעת מי האנשים האלה, והזיקה ביניהם , צריך לראות את הזיקה ביניהם. הנוהל נותן מענה למה שנכתב בדוח.

העבודה עצמה התייחסה לכלל הילדים שנכנסים למדינת ישראל. יכול להיות ילד בן 10 שבא לבקר את הסבתא שלו, ואין לו הורים כאן בארץ, וזה בסדר גמור. גם כניסה וגם יציאה – שזה עולם ומלואו. מדובר על מאות אלפי ילדים בשנה. אינו עוסק בקבוצות ואינו עוסק בתכניות ייחודיות, כך שנעל"ה היא קבוצה חריגה בנושא הזה של הנוהל.

אם ד"ר קדמן היה שותף לנהלים - - -

שותף מלא, בעניין הזה.

מה שאני רוצה להגיד לגבי נעל"ה- אנחנו עובדים עם התכנית בקשר צמוד, מצוין, עם ימי עיון, כנסים, הדרכות, נהלים, הנחיות – כל מה שרק אפשר לחשוב על תכנית ייחודית והיא מטופלת ככזו, עם כל הכללים, כל ההנחיות הקשורות לתכנית עצמה, מבחינת רשות האוכלוסין – איזה מעמד הם באים, איפה הם חותמים, אנשי קשר, וכן הלאה. יש לנו לשכות ייחודיות שמתמחות אך ורק באוכלוסיית נעל"ה, בהתאם למיקום של בתי הספר בארץ בשיתוף עם מר יחיאלי ואנשיו, כך שמערכת יחסי העבודה היא מצוינת, מדהימה. לגבי יתר התכניות, אם קיימות כאלה, אני לא מכיר אותן ברשות האוכלוסין. הלשכות שלנו לא מכירות אותן והן לא מטופלות ככאלה מבחינת קבוצה ייחודית שצריך לתת לה מענה ייחודי. נעל"ה מטופלת כקבוצה ממלכתית, מטופלת על ידי משרד החינוך, ובהתאם לכך אנחנו נותנים לה את המענה המיוחד שלה.

אבל אם יהיה איזה פרויקט מסוים דרך משרד החינוך - - -

מי שרוצה להביא ילדים במסגרת כזו או אחרת – הם באים אלינו ללשכה של רשות האוכלוסין, אם הם בכפר חב"ד או בכל מקום אחר - מגיעים ללשכה הרלבנטית באזור המגורים, באים להאריך ויזה לאותו ילד, ויזת סטודנט, בהתאם לכללים של הארכת ויזה לילד שההורים שלו לא נמצאים כאן. או אפוטרופסות או חתימה של הורים דרך הקונסוליה וכן הלאה. כך שאין לנו שום קשר בעניין של החיבור בין המוסד שמחזיק אותו כאן או אותה עמותה או כל גוף אחר שנמצא כאן, לבי הארכת הויזה של הילד.

אני רושם לי כאן – אנחנו עושים דיוני מעקב – אז אני כותב כאן שאתם משתדלים שהנהלים ייכנסו כבר לתוקף, שרוצים להפעיל אותם מ 1 לינואר. לכן אנחנו מבקשים לעדכן את הוועדה, במידה וזה מתעכב מסיבה כזו או אחרת, לעדכן את הוועדה, אולי נצטרך להתכנס שוב.

חידדנו ערנות בכלל מעברי הגבול. זה שעדיין לא החלנו את הנוהל, בכל זאת תידרכנו את בעלי התפקידים במעברים, בפועל זה מתחיל בצורה לא פורמלית. אני יכול לציין שגם גילינו מקרה מאד חמור שקרה לנו במהלך הקיץ, שכתוצאה מהערנות הזו מנענו מבחינתנו בצורה כזו או אחרת איזושהי חטיפה של ילד.

מה קורה אצל משרד הקליטה? יש נהלים שהייתם אמורים לאשר.

אני הממונה על הזכאות במשרד העליה והקליטה. אצלנו פרויקט נעל"ה מוכר משנים, כמעט שני עשורים. יש זכויות מיוחדות שניתנות לבוגרי נעל"ה, כשהם מסיימים את התיכון, ומשנים את מעמדם למעד עולה. הזכויות נשמרות להם, כל תקופת השהייה שלהם לא נחשבת בישראל בזמן הלימודים. בשנת 2002 הוספנו עוד שתי קבוצות לנעל"ה, שזה מגמה לועזית - - -

אני לא רוצה פירוט. אני מדבר על נהלים, כרגע

נהלים יש לנו תמיד.

כתוב פה בדוח שלא אישרתם אותם. אני ראיתי נהלים שנכתבו על ידי חנוך צמיר.

אלה לא נהלים, אלה המלצות.

ההמלצות הן מאפריל 2011, ואנחנו היום ב 2014 – אם עושים עבודת מטה או שמקבלים את ההמלצות או שלא. לא ראיתי תגובה. אנחנו רוצים היום לדעת שהדברים האלה מתבצעים.

אז כן ביצענו.

המנכ"ל אז קיבל את ההמלצות שנכתבו על ידי חנוך צמיר? האם הם התקבלו על ידי המשרד?

כן, לגבי המלצה של בני ישראלים ששוהים בחו"ל לתכנית. זו היתה אחת ההמלצות העיקריות. הם נכנסו לתכניות האלה. יש בני ישראלים בנעל"ה. ההמלצות היו להוסיף עוד שתי קבוצות – המגמה הלועזית, ובכלל – בוגרי פנימיות בישראל גם מוכרים עם הזכויות בסיום הלימודים שלהם כבוגרי נעל"ה, כמו שבוגרי נעל"ה מקבלים. מבחינת משרד העליה והקליטה, כל קבוצה שמגיעה במסגרת כלשהי, פנימייתית, תוכר כבוגרת נעל"ה בסיום התכנית. כל ההמלצות האלה הוכנסו. כל קבוצה שקמה נכנסת להוראת השעה הזו ומקבלת את הזכויות שלה בסיום י"ב.

אני סגנית מנהלת אגף עידוד עליה. כמדיניות אנחנו במשרד בכלל חושבים שכל תכנית שבאה להעלות צעירים וכמובן, בעקבותיהם את הוריהם, אנחנו מקבלים אותה בברכה. אם יש עוד ארגונים שמעלים ילדים כאלה ואחרים אנחנו יושבים, דנים ומקדמים את כל העליה לסוגיה בברכה.

מי דואג לבריאותם, נניח?

את יודעת מי מביא אותם? את יודעת מה קורה אתם, פה?

- - -

אני מדברת על מוסדר.

להפריד ילדים מההורים שלהם? לזרוק אותם פה? תלכי לכיכר החתולות בירושלים, תראי כמה ילדים כאלה מופקרים שם.

זה ממש לא מה שאמרתי.

אז למה לקדם בברכה?

אמרתי – ארגונים - - -

של אנשים פרטיים שמביאים ארצה ילדים. חלקם עושה מזה ביזנס.

היא דיברה על מה שעובר בתהליכים שהיא מכירה.

אני יודע על מה אני מדבר. תאמין ל י.

אבל היא דיברה על מה שהיא מכירה. כבודו ידבר מה שעל ליבו. אנחנו כמובן מודים לכבודו על שיתוף הפעולה – בין כל הגורמים, מניסיונך, ואנחנו כמובן סומכים עליך. בבקשה, אדוני.

אני מאד רוצה לברך על קיום הדיון הזה אפילו שאנחנו נמצאים בפגרה. יש דוח מבקר המדינה יוצא מן הכלל בנושא. המנכ"ל, מפאת קוצר הזמן רק נגע במספר נקודות. הדברים שם הם חמורים ביותר ואני אומר לך, אדוני, שבשטח הדברים עוד חמורים הרבה יותר. אני רוצה מראש להתנצל, אין לי כוונה לפגוע באיש מהיושבים פה – כולם אנשים טובים, כולם עם כוונות טובות, ואף על פי כן אני אומר לכם שהנושא של הבאת ילדים לישראל ללא הוריהם הוא שערוריה מתמשכת. אני רוצה שתדעו – מדובר באלפי ילדים, לא קבוצה קטנה של 100 ילדים שנקלעה למצב משבר והיה צריך לעשות צעד חירום כמו שיש עכשיו באוקראינה, אולי במקומות נוספים. מדובר בעניין פרוץ לחלוטין. אלפי ילדים מגיעים לכאן ללא ההורים. חלקם מגיעים לגמרי לבד. חלקם נשלחים על ידי הורים ודווקא הילד הכי פחות מוצלח במשפחה, שיש אתו בעיות ושם חושבים שאם ישלחו אותו לישראל שם הוא ישתקם, מעצמו. הילדים האלה, אנחנו מוצאים אותם אחר כך במקומות הכי גרועים שאפשר, כנוער מנותק בארץ. אף אחד לא דואג להם מפני שאין להם שום מעמד פה. הם נכנסו בוויזה של תייר והם ממשיכים לשבת פה על ויזת תייר שפג תוקפה. אם תרצה, הם שב"חים –שוהים בלתי חוקיים. אף אחד לא דואג להם, לא יודע איפה הם נמצאים, חלקם מסתבכים עם החוק. חלקם – כמו שאמרתי, תלכו לכיכר החתולות, איפה שיש ריכוז מאד גדול של נוער מנותק, תמצאו שם ילדים כאלה, שבאו גם מארצות רווחה, לא רק מארצות מצוקה. ילדים מארצות הברית שההורים שלהם אמרו להם בגיל 15-14 – סע, תלך. חלקם נשלחים כביכול למוסדות חינוכיים, נפלטים משם אחרי שבוע, כי הם בכלל לא מתאימים למקום, אף אחד לא בדק אותם. חלקם מגיעים הנה, ארצה, על רקע בעיות נפשיות קשות. אגב, שלא יובן לא נכון – גם בילד עם בעיות נפשיות צריך לטפל, הוא גם בן אדם. אבל כשהוא נשלח הנה על ידי הורים שרוצים להיפטר ממנו, מדינת ישראל לא צריכה להסכים לדבר הזה. לכן, בחלק מהמקרים הם לא באים לבד, בחלק מהמקרים יש תעשייה שמביאה אותם. אדוני שמע פעם על הדבר שנקרא "צפונות" – שבינתיים, לשמחתי נסגר? אנחנו גילינו כשהגיעו אלינו יום אחד למספר, התדפקו על דלתנו בחורים ובחורות צעירות ואמרו – אנחנו רעבים. הסתבר שגוף פרטי לחלוטין הביא אותם הנה, לירושלים, הבטיח להוריהם הבטחות מפליגות על השכלה על תיכונית, על מלון חמישה כוכבים.

החזיקו אותם ברחוב ההסתדרות בדירה של 4 חדרים – כ-30 ילדים, והזוג הזה נעצר.

אני יודע. והועמד לדין. הילדים האלה היו הולכים לשוק מחנה יהודה בירושלים לקושש פרות וירקות אחרי הסגירה, כי לא היה להם מה לאכול. את הדרכונים שלהם, אדוני היושב ראש - - -

לא הבנתי - -

במקרה הזה הם קיבלו כסף מההורים. ההורים נשארו שם. הם שילמו הרבה כסף כדי שהם יהיו פה, יגורו, יקבלו לינה, ארוחות, השכלה גבוהה.

עכשיו מסדירים את זה בנהלים, שלא יוכל כל אחד לבוא ככה.

זה לא פשוט העניין, ההורים שם שלחו אותם, אז חתימה הם נתנו.

זו לא חטיפה מההורים. גם מחר בבוקר, כשיהיה נוהל, כשההורה יחתום, אנחנו לא יכולים לדעת אם לוקחים כסף ואם בכלל, למי. ילד עולה כחוק על מטוס - - -

הנוהל נועד לדבר אחר לגמרי.

הנוהל גם לא עוסק בחטיפות.

- - -

למנות אפוטרופוס. שיהיה פקוח של משרד המשפטים.

אני אומר שוב – בסופו של דבר במקרה הזה הזוג הועמד לדין. המקום נסגר. לילדים האלה אין ביטוח רפואי וטיפול רפואי. במקרה שעליו סיפרתי מנהלי המקום לקחו מהם את הדרכונים כדי שלא יוכלו אפילו לנסוע.

הנוהל החדש שנקבע הולם את האפשרות הזו?

לא, אני אסביר למה – הנוהל החדש אינו עוסק דווקא בעליה, עם מירכאות או בלי מירכאות. זה נוהל שנועד שילדים, במיוחד קטנים, לא יגיעו בגפם לישראל או אפילו ייצאו מישראל, ללא הסכמת הורים.

הנוהל הוא נוהל ביקורת גבולות, חשוב להבהיר.

- - -

יש המלצה של משרד המבקר, שמשרד המשפטים יעשה חקיקה מיוחדת - - -

השאלה – אם ילד מגיע ואיזה גוף פרטי מממן את זה, בשאלון אין לזה שום התייחסות בכלל.

בנוהל שנקבע - זה תלוי בגילו של הילד. ילדים קטנים מאד, לא יוכלו להיכנס, גם אם יש מכתב מההורים. ילדים יותר גדולים יכולים, אם הם מגיעים עם מסמכים שההורים אישרו את הנסיעה של הילד – יכולים. לכן זה לא יפתור את כלל הבעיות שאני מדבר עליהן עכשיו.
אדוני, הנושא הזה, צריך לזכור, ובדוח מבקר המדינה זה נאמר – ככלל, אנחנו לא צריכים להפריד בין ילדים להורים. גם כשיש ילד בארץ שסובל מהזנחה קשה ומהתעללות, יודע משרד הרווחה שצריך ללכת לבית משפט ולעבור שבעה מדורים עד שנוכיח שאין דרך אחרת אלא להוציא אותו מהוריו ולשלוח אותו לפנימיה. לכן, ככלל, ילדים צריכים לחיות עם הוריהם, ואם הוריהם רוצים לעלות ארצה שיעלו, יחד עם הילד ויקודמו כאן בברכה על ידי משרד הקליטה וכל המערכות הקולטות. ככלל, לא צריך להפריד ילדים מהוריהם, בטח לא מרחק אלפי קילומטרים כשהם חיים פה לבד, כשאין מי שילטף להם את הראש כשהם בוכים בלילה. שאין מי שדואג להם. אדוני, מבקר המדינה העיר נכון - לרוב הילדים האלה אין אפוטרופוס פה בארץ, אז כשצריך לבצע פרוצדורה רפואית, אין מי שיחתום אפילו. בחלקם בוצעו פרוצדורות רפואיות בלי בכלל אישור של אף אחד.
אני אומר – ככלל, לא צריך להפריד ילדים מהוריהם. אם יש יוצא מן הכלל צריכה להיות דרישה חד משמעית: יבוא, במירכאות, של ילדים ארצה לא יכול להיעשות על ידי פרטיזנים באופן פרטי. רק גוף ממלכתי, שיש עליו אחריות, שאימת החוק עליו , שהוא אמון על טובת הילד, יכול לעסוק בדברים האלה. אסור להפריט את העניין הקשה הזה, ככל שיהיו גופים פרטיים עם כוונות טובות. אסור שזה יהיה בידיים פרטיות העניין הזה.

תודה. אני לא מסכים עם מה שאתה אומר. אני חושב שהמדינה צריכה להסדיר כל גוף – יש הורים, יש כתובת. אני גם לא מסכים שאי אפשר להביא ילדים בלי הורים. אנחנו עושים את זה זה. צריך להביא את הילדים, לתת להם ביטחון, אם יש חס וחלילה ניתוח – צריך לדעת מי עושה, מי נושא באחריות, גם על בעיות נפשיות, בעיות חיבור, עצמאות – ודאי צריך לבדוק את הדברים האלה. אני מברך על הפרויקט הזה, תמשיכו. תרחיבו אותו. שההורה יבוא אחר כך, מצדי. מעניין אותי רק שהילד יהיה בביטחון. זה מה שחשוב. אז צריך נהלים, אם צריך פה כרגע לסגור את הגופים האלה שמעוניינים בבצע כסף על חשבון הילדים – לא רוצים את זה, את זה צריך להסדיר.

בני פישר, אנחנו מברכים אותך על התפקיד הרם והחשוב ביותר. מעבר לתפקיד יש לך גם שליחות – אתה צריך לעבות את מדינת ישראל ואני בטוח שאתה תעשה את זה ברגישות ובנחישות. ואני מבקש ממך שתבוא אפילו עם תכנית מורחבת יותר. כן, כמה שיותר להביא לפה עולים.

אני רוצה להתייחס. אני מסכים לחלוטין עם הסיפה של דבריו של ד"ר קדמן אבל צריך להיזהר שלא לאבד פה תכנית, שהיא מבחינתנו תכנית ציונית ממדרגה ראשונה. באמת נשאלת השאלה למה לא לחכות לגיל מאוחר יותר, כשאנשים כבר גיבשו זהות, שיבואו ויעשו עליה. אנחנו מדברים על תכנית מדהימה של אלפי בני נוער שמשתלבים מאוחר יותר בשירות צבאי משמעותי, וגם באקדמיה, והופכים להיות אזרחים טובים. מדינת ישראל מייצרת פה הזדמנות שאין להם במקומות בו הם נמצאים. זה בדוק. כמובן, בתכנית מסודרת, מבוקרת, מפוקחת, שיש בה כללים והיא עובדת נכון עם הרשויות. אנחנו גוף ממלכתי. חלק גדול מהטענות של הביקורת הן אכן צודקות וצריך לטפל בהן, אבל בגדול אנחנו רואים בתכנית הזו תכנית חשובה. אנחנו מזהים בצפון אמריקה ובעיקר במערב, התבוללות מאד גדולה וזו תכנית שהרבה פעמים מצילה ילדים ממשפחות יהודיות. אנחנו לא מנתקים אותם מההורים. אנחנו נמצאים אתם בשר, הם בקיץ נוסעים. נכון שזה לא מובן מאליו שילד בן 14 עוזב את המשפחה. זה לא דבר טבעי. אבל לפעמים, בסיטואציות מסוימות זו תכנית שהיא אפילו במובן מסוים - הצלה למציאות מאד קשה, גם בגלל אנטישמיות וגם סביב הזהות היהודית. גם במדינות חבר העמים. יש בטריה אבחונית, יש עסק מקצועי לחלוטין שעובד באופן מסודר. הביקורת עליו היא שהוא ממיין יותר מדי, ולא מקבל כל אחד. פה, במובן הזה אנחנו בוחנים כל אחד ובודקים כל פעם את הקריטריונים.
תכנית "נעורים" זו תכנית שזיהתה אוכלוסיות שיכולות לעזוב את ההורים – מבחינה רגשית, מבחינה טיפולית, ומדינת ישראל יכולה לייצר עבורם הזדמנות. הם מגיעים למערכת מסודרת, מפוקחת, כפרי הנוער והחינוך הפנימייתי שנחשב חינוך פנימייתי טוב. לא מספיק שהם מנוהלים ומפוקחים על ידי משרד החינוך, יש את מנהלת נעל"ה שנותנת מעטפת. כך שילד כזה הוא מסודר, ומקבל מענים. מה שקרה בתכנית "נעורים" – זיהינו ילדים, אנחנו רואים את זה גם היום, שאולי קשה להם להצליח בבגרות אבל הם יכולים במסלול מקצועי לקבל תעודת מקצוע ולהשתלב בשירות צבאי, ולהיות אזרחים טובים במדינת ישראל. אז הגמשנו קצת את הקריטריונים. צריך לסדר את הנהלים האלה. הקמנו ועדה. יש עכשיו תיעוד של כל התהליך הזה. ביקשתי משר החינוך להקים ועדת שרים שתרחיב את ההחלטה ותאפשר להביא עוד ילדים, כי אנחנו נוסעים ואנחנו פוגשים את הצורך הגדול. הייתי לאחרונה במדינות חבר העמים וגם בצפון אמריקה, ויש צורך מאד גדול. כרגע יש אפילו עדנה ויש יותר ילדים שמגיעים. כמובן שהם מטופחים ומטופלים. אנחנו רק לאחרונה, במלחמה, היינו בלוויות של כמה מהילדים – ג'ורדן בן סימון, בוגר נעל"ה בבן שמן. יש לנו תכנית שהולכת ומתרחבת עכשיו סביב הבעיות שיש בצרפת, הסוגיות הקשות של האנטישמיות. זו תכנית שנותנת מענה טוב. היא לא מתאימה לכל אחד, וזה התפקיד שלנו – לבחון.

אתם ערים למה שקורה? נניח כרגע, באוקראינה כרגע יש הרבה אחים שם, וההורה חושב קודם כל על הילד – ואז הוא אומר – תציל את הילד קודם כל כי גם מבחינה פיזית קיימת שם סכנה. אתם בוחנים - - -

התשובה היא חד משמעית – כן.

להביא את הילד – בסדר, אבל צריך לבחון, הוא מתנתק מההורים. אבל הרי פה אני מציל אותו כי ההורה אולי יבוא אחר כך. אתם נערכים לזה, כן?

השנה התווספו עוד ילדים, בגלל הסיטואציה באוקראינה . ביקשתי ממנהלת נעל"ה להיערך, להרחיב מיונים, והגיעו עוד ילדים בגלל המצוקה הזו. אני לא חושב שהיינו צריכים להגמיש יותר מדי את הקריטריונים. בסוף, מה הקריטריון אומר? שאם יש מצוקה רגשית גדולה ויש בעיות פסיכיאטריות, לא נדע לתת את המענה, ולכן זה גם לא תפקידנו לקלוט ילד במצב הזה. הניתוק מהבית הוא לא נכון, אני מסכים עם ד"ר קדמן. אנחנו בוחנים את המוטיבציה, את הנכונות, את הסיטואציה המשפחתית שמאפשרת את הניתוק הזה. אלה דברים שאנחנו לא מתכוונים לוותר עליהם. אני מסכים לחלוטין שצריך להיות גוף, ובעיניי – מנהלת נעל"ה היא הגוף שאנחנו אחראים עליו ומלווים אותו מקרוב – שיבחן את עצמו כל פעם מחדש, גם קריטריונים אפשר להגמיש. אנחנו בוחנים לגופו של עניין. בתוך המסלול הזה, בפלטפורמה הזו, צריך להרחיב. אני מסכים לחלוטין שכל מיני גופים אחרים שאנחנו לא יודעים עליהם, באופן טבעי לא מקבלים את המעטפת שמדינת ישראל נותנת, ולכן צריך להפסיק את התכניות האלה. צריך לתחום כל תכנית במסגרת נעל"ה, ובמובן הזה אני מברך על דוח מבקר המדינה. יש כאן כמה חלקים שקשורים אלינו, גם בתכנית, גם בתכנית המגמות, שהיא תכנית שקשורה לעליית הנוער. זה ילדים מצרפת ומברזיל, שהיום אנחנו מנסים להכפיף אותם לפחות לבטריה האבחונית המקצועית המיונית של נעל"ה בחוץ לארץ, ולחבר. הקמנו מנהלת בתוך משרד החינוך, בתוך המנהל לחינוך התיישבותי ישנה מפקחת שזה התפקיד שלה, שהיום מגבשת את התפיסה ובעצם נייצר תהליך אחוד לגבי כל אותם ילדים שמגיעים ממדינות העולם לישראל מתוך הבנה – אנחנו, המנהל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער, רואים בזה ערך גדול. יש לפעמים יתרון בהגעה של ילדים – לא רק חיסרון, בגיל הזה. אתה מצליח לגבש זהות, אתה מביא אותם, הם לומדים שפה. אנחנו רואים מה קורה לילדים עולים בגיל שכבר קשה לקלוט שפה, קשה להשתלב במנטליות הישראלית, ותוך גיבוש הזהות בגיל ההתבגרות, כשעושים את זה נכון, מדויק, עם ליווי, עם שפה ומנחים, עם טיפול פסיכולוגי, עם מעטפת מדהימה, הרבה יותר מכל ילד אחר. במובן הזה זו בשורה גדולה.
אני מסכים עם היושב ראש – צריך להרחיב את התכנית הזו. ביקשתי משר החינוך להגדיל אותה, כמובן – במסגרת הכללים.

לפני כמה שנים הייתי בסיורים שאני עורך – בבתי ספר וגנים בחוץ לארץ, לחזק את המורים כי יש מורים גם מהארץ, שמגיעים ומלמדים שם. לפעמים באים ונותנים להם את העידוד. באחד הביקורים בתחילת שנת הלימודים נחשפתי בדנייפרופטרובסק, מקום יפה מאד. באתי לשם, קיבלו אותנו, היינו כ- חברי כנסת. שרת המשפטים ציפי לבני היתה אתי וגם חברי כנסת אחרים. אתה נכנס ב 1 לספטמבר ואלף ילדים עם דגלי מדינת ישראל, ושירים בעברית. זה ממש מעביר צמרמורת ומביא לדמעות. שם לומדים מגן ועד השכלה גבוהה, שומרים שלא תהיה התבוללות. אבל חלק מהילדים רוצים לעלות. אני לא יודע איזה מסלול יש שם, אני לא בטוח שזה מסלול של נעל"ה, אבל אלה ילדים שסיימו שם כיתה ו' או ז' ויש להם את ההמשכיות של בית הספר גם פה. קולטים אותם להמשיך לימודים כאן. איך המסלול הזה עובד? יש פיקוח אחר, אולי.

אנחנו מבינים שיש גיל מסוים. זה קיים. דרך מנהלת נעל"ה יש מיונים בכל מיני מקומות בעולם. אנחנו מדברים על רף תחתון של סביב גיל 14, 13 ו-9 חודשים, שגם זה גיל צעיר. אנחנו מבינים שמה שיש לבחון זה את היכולת של הניתוק של הילד מהבית, לא להביא אותו לפה וליצור עוד משבר של ניתוק ולקיחה לא נכונה.

מביאים גם ילדים בני 9 ו 10, לא אתם, אבל - - -

אני חושב שזה לא נכון. אני מסכים. מדינת ישראל בנתה פה תכנית מאד משמעותית, מבוקרת, מפוקחת. צריך להיזהר לא לשפוך את התינוק עם המים. יש דברים לא טובים – צריך לטפל בהם. אנחנו, במובן הזה – יש לנו מגוון אפשרויות ומסגרות – גם דתיות, גם חרדיות, גם ממלכתיות, ובהתאם לבקשה של ההורים שם אנחנו מנתבים אותם, בעקבות הליכי מיון שעושים שם, במדינות חבר העמים, הם מגיעים לכאן.

אז יש המשכיות. הסוכנות היהודית – מוין כאן הדוח לגבי תכנית "מגמות". אתם לא גוף ממלכתי, אלא סמי-ממלכתי, אתם עושים עבודה מצוינת בכל מקום שאתם נמצאים, אבל יש פה הערה שהבחינה, כמו שנתי"ב בודק – אתם צריכים לעשות את העבודה הזו במדינות אחרות – לגבי יהדותם וזהותם של אותם אנשים.

בנושא הזה אני חייבת לבדוק כי אני פה מייצגת את הנושא של חבר העמים. את הנקודה הזו אני מוכנה לבדוק.

אני מכיר את סוגיית הזכאות של הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית אחראית על בדיקת הזכאות בכל העולם למעט חבר העמים ומדינות מזרח אירופה. כל אדם שמבקש להיכנס לתכנית שקשורה לזכאות שבות או לעשות עליה – הסוכנות היהודית מבצעת את הבדיקה במאת האחוזים במדינת המוצא שלו, עוד לפני שהילד עולה. במידה ומישהו רוצה להכניס אותו לכאן כתייר, ואחרי זה להכניס אותו כאן לבית ספר כזה או אחר - - -

על זה מדבר דוח המבקר?

יכול להיות, אני לא יודע.

רגע, אני ממקד אותך. אם זה בשוליים צריך לתת לזה מענה. אם זו תופעה - - כתוב פה: "אף שהתכנית מיועדת לזכאי חוק השבות ולנוער יהודי, יהדותם וזכאותם של הזכאים אינן נבדקות על ידי גורם שהוסמך לכך מטעם המדינה". אני לא יודע אם הסוכנות זה גורם שהוסמך מטעם המדינה.

ילד שבא מברזיל או בוסטון או גרמניה, אינו יכול להיכנס לתכנית נעל"ה אם הוא אינו זכאי שבות.

גם המגמות הלועזיות, נבדקות על ידי הסוכנות.

אבל מה אומר דוח המבקר? – "יהדותם וזכאותם לא נבדקות".

נבדקת. מי שמגיע - - -

רגע, רגע. זה לא או כן או לא. תסבירו לנו את הממצאים, אם כך, אם יש חילוקי דעות.

זה או כן או לא. ייתכן שהוא בא כתייר, כמו שאמר עמוס ארבל – ואז, לא בדקו אותו.

אם מדברים על המגמות הלועזיות - - -

שניה, שניה. יכול להיות שהוא בא כתייר, וירא כי טוב – הוא רוצה להשתלב. אבל צריך לבדוק אם הוא זכאי. זו הנקודה. מתי שהוא צריך לבדוק את זה, כי פה אומר הדוח של המבקר כי כנראה יש מקרים שלא. אנחנו צריכים לדעת את הבעיה כדי לדעת איך לפתור אותה.

אז אני מכירה רק כאלה שנכנסים במעמד של תייר כי מי שמגיע למגמות הלועזיות – כמו אלה שמגיעים לפנימיות של עלית הנוער, הם עוברים בדיקת זכאות בסוכנות היהודית.

אז אני אומר – הגיעו 30 ילדים, 4 הגיעו כתיירים, ורוצים להישאר. באיזה שלב הם יעברו את הבדיקות? אנחנו נדע את זה, כמדינה?

אנחנו נדע רק בסיום י"ב, כשהם יסיימו את התכנית. אם הם לא עברו דרך הסוכנות היהודית, רק בסיום י"ב, כשהם ירצו לשנות את מעמדם - - -

הבעיה היא לא בדיקת הזכאות. הבעיה היא באיזו תכנית הם נכנסים. אם יש מישהו – אדם פרטי, שמחר מקים בית ספר ביישוב כזה או אחר לילדים בני 9 או 14 מחו"ל, ואין לו אישור ופיקוח מכל גורמי אחר. אפשר להביא את הילדים האלה – זכאים או לא זכאים, אין הגדרה פורמלית במדינת ישראל שאני יכול להכניס לשם רק זכאי שבות. נעל"ה לא יכול לקבל אותם אם הם לא זכאי חוק השבות, אבל גוף שאינו מבוקר או אינו מונחה על ידי ממשלת ישראל יכול להכניס כל ילד, בין אם על אשרת תייר ובין אם לא.

לפעמים אתם אומרים – ידי כבולות כי החוק לא מאפשר. אתם צריכים להאיר את עיני המחוקק איפה יש פה כשל כזה כי ייתכן שיש מקרים בכניסה לישראל, לא על פי תכנית, נכנס ומזדנב לתוך קבוצה, ורק אחרי שהוא גומר את כיתה י"ב אני אגלה את זה.

יש פה בתי ספר שמביאים לפה קטינים שיודעים מראש שהילדים האלה אינם זכאי שבות. משרד החינוך מכיר בהם - כמו בית ספר FIS בהרצליה, שמשרד החינוך מכיר בהם.

אנחנו הצענו הצעה שיכולה לפתור את הבעיה. יש תכניות ייחודיות של בתי ספר בינלאומיים שמפוקחים על ידי המשרד. תכנית המגמות היא שלנו, היא מפוקחת על ידינו. גילו פה איזושהי לאקונה. אנחנו כרגע מציעים להשתמש בפלטפורמה של נעל"ה כדי למנוע את כל התקלות האלה. זו תכנית שמפוקחת על ידינו. אני מדבר על תכנית "מגמות" שנבדקה. התכנית הזו, גם אם נחליט - - כי הם לומדים בתכנית צרפתית, זה בשיתוף עם ממשלת צרפת, עם בגרות צרפתית, ואנחנו מפקחים בעיקר על החינוך הפנימיייתי. אנחנו נשתמש בפלטפורמה של נעל"ה, כדי למנוע את התקלה הזו. זה אמור למנוע את זה. אם מישהו פרטי רוצה לפתוח משהו – מדינת ישראל צריכה להקים מנגנון כדי לבקר את זה. מבחינתנו, תכנית המגמות שנבדקה כאן - אני מניח שהבעיה הזו נפתרה.

אני יועצת משפטית ברשות האוכלוסין וההגירה. אני רוצה להתייחס גם לדברים של ד"ר קדמן וגם לשאלה שנשאלה על ידי חבר הכנסת רוזנטל. הבעיות המתוארות של עמותות פרטיות וגופים פרטיים שמביאים לכאן ילדים בתכנית לא ממשלתית או לא מפוקחת, לא תיפתרנה על ידי הנוהל שלנו. אם הורה נותן הסכמה כזו לקטין – אנחנו, כרשות שהתפקיד שלה הוא הגירה או ביצוע חוק הכניסה לישראל, או בנוגע לישראלים זה חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, בכל מה שנגוע לזכות להיכנס לישראל - ברגע שהקריטריונים שקשורים אלינו מתמלאים, אנחנו מאפשרים את הכניסה לישראל. גם מדוח המבקר ניתן היה להבין שאנחנו הגוף שאחר כך צריך לבדוק איפה הילדים האלה ומה קורה אתם. זה לא המצב. הגורם הממשלתי שאמון על ביצוע חוק הנוער, טיפול והשגחה משנת 1960 זה משרד הרווחה. אנחנו, מלבד קליטת המידע בטפסים שאנחנו מכינים לצורך יישום הנוהל הזה – ההורה ששולח יצטרך כמובן לתת הסכמה. בגילאים הרלבנטיים יהיה גם צורך בליווי של אותו קטין שנכנס, ואנחנו נבקש גם, כמובן, כתנאי לכניסה, מסירה של כתובת בישראל של הקטין ופרטי יצירת קשר. וכן, כמענה לקושי שעלה בדוח – אנחנו נצבור את המידע, נאגור אותו, יהיה לנו גם קשר ממוחשב בין אותו קטין ומלווה, וכמובן הכל יהיה תועד. בזאת מסתיימת האחריות שלנו. אם גורמי הרווחה אחר כך נתקלים באותו קטין בכל מיני צמתים אנחנו נוכל לספק להם את המידע שמצוי ברשותנו, אבל לא מעבר לכך. כלומר, הנוהל שלנו לא נותן מענה לכל הבעיות הנוספות. לכן זה נותן מענה למשהו שעלה.

הבנתי. אני עכשיו רוצה לדעת מי הגורם במדינה – עולה פה בדוח התמונה. ילדים שנפסלו על ידי נעל"ה הובאו על ידי גורמים פרטיים. אותם ילדים שנפסלו. אין פה אף אחד שיכול לעונת איך אנחנו עוצרים את התופעה הזו. זה חמור מאד.

ישנה שאלה נוספת, והיא נופלת פה קצת בין הכסאות. יש פה בדוח נתון על סדר גודל של 100 אלף קטינים שאינם אזרחי המדינה, ואמר ד"ר קדמן – לא מדובר ב-50 או 100 ילדים אלא קבוצות גדולות של ילדים שנמצאים פה ללא אשרה תקפה. לגבי חלקם – אנחנו לא יודעים מה קורה אתם. מעבר לעניין הפרוצדורלי שטוב שנעשה וטוב שקודם, ושייושמו המלצות בנושא הזה, שנדע – כל ילד עם מי הוא נכנס, אם יש הסכמה של הורה או לא, מה עם הילדים שכבר נמצאים כאן? מי הולך לטפל בהם? איך אוספים את הנתונים לגביהם? איך הולכים לטפל בהם< מי הגורם שיתעסק בזה עכשיו? יש פה קבוצות שלמות של ילדים שנכנסו לא לפי קריטריונים, נכנסו גם לעמותות שקיבלו תקציב ממשרד הרווחה, אחר כך נעלמו מהפנימיות, ומשרד הרווחה המשיך לשלם עבורם, ועוד ממצאים כגון אלה, חמורים מאד, שמופיעים בדוח. מאות אלפי שקלים שהמדינה משלמת על הילדים שאף אחד לא יודע איפה הם. אז איפה הילדים?

אני יכול להתייחס רק לפרויקט צ'רנוביל – אין לנו עסק עם שום העלאת ילדים חוץ מ - - -

אנחנו כרגע לא דנים בהם.

יש קבוצה של ילדים שעלו ונפלטו מפנימיות. הם פה באשרות של תיירים. מי מטפל בהם?

אף אחד.

אדוני היושב ראש, ברשותך. גם הדוח וגם הנהלים וההתייחסות בכלל – לא מעלים בעיה עקרונית בכלל, כפי שתיארתי קודם - ילד שבא לבקר את הסבתא שלו, הוא בן 10, והוא ייצא.

- - -

אני אענה: הדוח מעלה כאן סוגיה מאד עקרונית - כניסה של ילדים באופן מרוכז למטרת לימודים ושהייה ארוכה במדינת ישראל. המחוקק והממשלה אינם נותנים את המענה הלגיטימי, החוקתי, הממשלתי, בתקציב, באישור, בוויזה – בכל מה שקשור לזה, בתהליך הזה. וזו הבעיה המרכזית של הדוח. נעל"ה היא דוגמה שהיא מוסדרת, שהיא טובה וחוקתית, ואני יודע להגיד לגביהם. אם הוא לא בסדר, אני מוציא אותו מבית הספר. אם הוא מאחר – מוציאים אותו, וכן הלאה, בכל הכללים, בכל התהליך, מגיל 14 עד גיל 18. יש תהליך עבודה מאד יפה והוא מודל שצריך להשית אותו על כל המקומות. בכל יתר המקומות – זה לא מוסדר.

איזה כלים אתם צריכים? אנחנו רוצים להסדיר. למה זה לא מוסדר?

שמישהו יגדיר מי בכלל מותר לו להביא ילדים כאלה.

אני רק רוצה להשלים את התשובה שלי למבקר. ב 26 לינואר, 2011 החליט מנכ"ל המשרד, נחום איצקוביץ, להפסיק את הקשר עם פרויקט צ'רנוביל, להפסיק לממן אותו.

מאוחר מדי. הרבה כספים הלכו שם. אנחנו לא דנים בזה כרגע.

כרגע אין לנו קשר עם הפרויקט הזה. לא ממנים ולא - - -

ילדים אחרים, אתם לא מתקצבים עמותות שמחזיקות אותן חוץ מצ'רנוביל - - -

לא.

איפה 100 אלף הילדים - - -

לא יודע, לא אצלנו.

מי מטפל בילדים - - -?

אני עו"ס ארצית לחוק הנוער. אני ממשרד הרווחה, כמובן. אני רוצה להגיד שאני לא יודעת מה זה הנתון הגדול הזה של ה-100 אלף. אני חושבת שצריך ללמוד אותו קצת יותר. אנחנו כן התייחסנו לסוגיית העלייה המוסדרת או הפיראטית בעניין הזה. יחד עם זה כן צריך להגיד שאותם ילדים שמגיעים לפתחנו כן זוכים להתייחסות, גם על פי חוק הנוער, גם בקשר עם משרד החוץ והחזרה, לפעמים, לארצות המוצא. זה נורא תלוי – אתה נותן נתון שהוא גדול וקשה להתייחס לכל דבר בנפרד.

אני בטוח שיש אצל ד"ר קדמן נתונים על ילדים שמגיעים אליו, והתופעה הזו ידועה.

חלק מהמקרים שמגיעים אליו מגיעים גם אלינו ומטופלים על ידינו.

הם מסרבים באופן עקרוני, והיו פה ישיבות בכנסת, לטפל בילדים, אלא אם מדובר במקרה חירום – אתם מסרבים לטפל, כמדיניות, בילדים ללא מעמד. זו המדיניות של המשרד שלכם. היא נאמרה על ידי עורכת הדין בתיה הרטמן, היועצת המשפטית של המשרד. אז אי אפשר להגיד – אנחנו מטפלים בהם, כי אתם לא מטפלים בהם.

מזה שכל פעם תצעק עלי בוועדה בכנסת זה לא אומר שזה מדויק. אני רוצה להשלים את דברי. אני חושבת שצריך לראות איך מסדירים את זה בחקיקה. המשרד היה שותף בוועדה בין משרדית. לצורך העניין אנחנו גם הולכים לתקנן בחצי משרה עו"ס לחוק הנוער שתעמוד לרשות נתב"ג כדי שחלק מהמקרים ניתן יהיה לטפל בהם גם בתחילת הדרך.
להערה של ד"ר קדמן – אכן, סוגיית הטיפול של משרד הרווחה בחסרי מעמד היא סוגיה שלאורך השנים האחרונות זכתה לביקורת בוועדות בכנסת. המשרד משנה את הנוהל שלו. אנחנו כרגע נמצאים בכתיבה אחרונה של העניין הזה שמסדיר הוראות ברורות שילד הוא ילד, לא חשוב מה מעמדו. אולי, מהבחינה הזו, בפעם הבאה שנפגוש את ד"ר קדמן הוא יוכל להגיד כבר משהו אחר בנושא הזה.

סימן שלא טעיתי.

אני רוצה עוד פעם – משרד הפנים, הפקחים שלכם לא מגלים פה ושם ילדים שאינם רשומים בשום מקום?

הם מגלים ויש לנו לצורך כך נוהל שמשותף לנו ולמשרד הרווחה, של קטינים לא מלווים. ברגע שפקח שלנו נתקל בכזה ילד, בודקים מה הסיפור שלו, במידת הצורך, אם אין לו פה הורים, או שאין אפשרות להחזיר אותו למדינתו – תלוי בגיל ובמצבו, מוצאים לו פה פתרון – או של משרד החינוך או של משרד הרווחה. הוא פשוט משתלב כאן במסגרות של מדינת ישראל.

אמרו כאן שיש כאן כל מיני ילדים שמסתובבים בכל מיני מקומות שליליים, ואנחנו לא יודעים שהם קיימים בכלל. רק אם פקח שלך תפס אותו אני יודע שהוא קיים.

פקח כזה שלנו, פקח אכיפה, אם הוא נתקל בכזה ילד - יש נוהל שמשותף לכמה משרדי ממשלה ויש טיפול בילד הזה. הוא לא ייכנס, כמובן, לכלא או למשמורת, יש לנו דרכי טיפול מאד מסודרות אתו, בשיתוף משרד הרווחה.

מישהו יכול לעשות מיפוי לגבי כל אלה שנמצאים פה? מדובר פה בכמויות אדירות.

אני לא חושב שמדובר פה באלפים.

איך אתה יודע שלא? איך אתה מעריך?

זה נתון שמשרד הפנים הוציא באופן רשמי.

אני עוסק בזה ביום יום. תחושות הבטן שלי הן קצת יותר טובות רק בגלל שאני עוסק בזה. להגיד ש 100 אלף ילדים הם חסרי מעמד בעמותות כאלה ואחרות – זה פשוט הזוי.

אם אני רוצה להקים היום עסק של לימודים בארץ, מגיעה קבוצה של ילדים לנתב"ג, בני 12, ואני אומר שזו קבוצת כדורסל, אתה מכניס אותם?

אמת. ייכנסו. מה קורה אתם דקה אחרי זה? לא מתפקידנו לעסוק בזה.

המשמעות היא שמדינת ישראל פרוצה למסחר בקטינים לצרכי חינוך כזה או אחר.

יש רשויות בישראל שאמורות להגביל מי מוסמך להכניס ילדים, מי - - -

בסדר, אנחנו רואים פה לאקונות. זימנו לפה גם ראשי קבוצות. מי שרוצה לדבר, בבקשה.

בשתי מלים על הנושא שהועלה כאן במלוא חריפותו בקשר ל – 100 אלף. לאחר מכן אתייחס לעניין שלשמו באתי. אני באתי בקשר לנעל"ה, חב"ד ובחבר המדינות – אבל כדי לענות, רק להבנה – המספר של 100 אלף קרוב לוודאי שהוא מספר נכון, ולא רק בגלל שמבקר המדינה כתב. מה שאני יודע ממידע אישי – תלכו לכל חצרות האדמו"רים כאן בארץ. בגור – לומדים 600-500 נערים כאלה, בבעלז לומדים - - -

הם לא רשומים?

אלה ילדים שההורים שלהם שלחו אותם מארצות הברית ומכל מקום בעולם ללמוד כאן שנתיים, שלוש או ארבע, והם יושבים כאן ולומדים. ככה זה בסמינרים של בית יעקב, ככה זה בחב"ד, ויש אלפים שלומדים בארתץ שבאו מארצות המערב דווקא.

והם חוזרים?

בטח. הם חוזרים, והם לא רוצים בכלל להישאר כאן כעולים. זה נתון אמיתי.

אבל אני צריך, כמדינה, להיות עם היד על הדופק.

אם הם לומדים – ניחא, אבל מה קורה עם אלה שלא לומדים ומסתובבים ברחובות?

- - -בלי גוזמא – עשרות אלפים הם חלקי היהדות שלומדים כאן בארץ ישראל כי ההורה רוצה שמישראל תצא תורה, שהילד יישב וילמד כאן בגיל 15 או 16, ויחזור לארץ מוצאו. ולי היתה נכדה, שבת אחת שלי מלוך 11 ילדים היא בחו"ל, ויושבת בארצות הברית, והילדה שלה, הנכדה שלי, למדה בצפת, בחב"ד, למדה שנתיים וחזרה. אבל לא לשם כך הדיון כאן. בכל אופן זו התשובה הנכונה, להערכתי.
לעניין נעל"ה- בראשית דברי, כבוד גדול לנו מאד שכבוד מבקר המדינה הטריח את עצמו לכאן לדיון בפגרה, כי העליה למדינת ישראל זה הנשמה שלנו ועל זה אנחנו חיים, ואם לא היינו מביאים נוער בלי הורים – מדינת ישראל לא היתה קמה. עליית הנוער הביאה 350 אלף ילדים לישראל בלי ההורים. שום דבר לא קרה, קרה שקמה המדינה, וקרה שבעקבות עליית הנוער - - היא אחד מאבני היסוד היפים ביותר שיש כאן, במדינה. אני רוצה כאן - - -

אין קשר בין הדברים. עליית הנוער זה דבר מבורך.

ד"ר קדמן דיבר עקרונית על הפרדה מאב ואם. אני מדבר על עליה ועל בניית הארץ. ראשית אני רוצה לברך את בני פישר שהוא איש עליה והוא קיבל את המחלקה הזו, האגף של חינוך והתיישבות, ונעל"ה זה דבר מדהים. אני מייצג כאן עמותות שקצת השמיצו כאילו. אז אני רוצה להקדים ולהכניס קצת לחלוחית בדיונים כאן. כשהאדמו"ר מלובביץ' ישב בארצות הברית, הגיע בשנת 1940 לארצות הברית. בשנת 1950 האדמו"ר מסאטמר, ואמר- אין ארכל כשר בארצות הברית. הוא אמר לאדמו"ר מלובביץ' - באתם אתם לפני 10 שנים – שום אוכל כשר לא עשיתם. אז הוא אמר: התפקיד שלי זה לעשות יהודים. אתה עכשיו תתחיל לעשות אוכל. זה התפקיד שלנו, של חב"ד.

איך אתם עושים יהודים?

תכף אדבר על כך. אני אגיע לכך. לי, ברוך השם, יש כאן, במדינת ישראל, 100 נכדים. אני לבד למדתי לתואר שני, בלי תיכון, לצערי. שירתתי בצבא והגעתי לדרגת סגן אלוף, בכל אופן - אני תוצר של מדינת ישראל עד עכשיו. נער הייתי וגם זקנתי. הרבי אמר ב 1987 בפומבי, ויש את זה מוקלט, שבברית המועצות יש 7 מיליוןו יהודים – בניגוד לעמדה הרשמית. באותה התקופה, אנחנו , חסידי חב"ד בעולם – ךוככה אנחנו עושים יהודים, לקחנו על עצמנו, אנחנו הולכים לעשות 7 מיליון ואנחנו הולכים לעשות את זה יום יום. יש קהילות בברית המועצות שהחיינו אותן מחדש. אספנו את היהודים ב 65 ערים בחבר המדינות והקמנו את את הקהילה מחדש, בתוכם – אנחנו מקיימים שם 50 בתי כנסת. באותו מקום שהיית ראית אלף ילדים, זה בית ספר שהאדמו"ר מלובביץ בנה. התפקיד שלנו שם, בברית המועצות, זה מניעת התבוללות. המאבק שלנו הוא למצוא יהודים, לנגוע בהם ולהודיע להם שהם יהודים, כי יש שם מיליונים שאינם יודעים שהם יהודים.

אני רק רוצה להבין את המסלול. הילד שדיברת עליו – אם הוא רוצה לעלות בגיל 14, יש לו מסלול המשך פה?

ההמשך אמור להיות נעל"ה. האנשים שלנו לא עוסקים בעליה. האנשים שלנו שם עוסקים בלזהות יהודים ולמנוע התבוללות. כל העמותות שעובדות שם הן עמותות רוסיות, עמותות אוקראיניות. לפי חוק הן לא יכולות לעסוק בעליה. הרב פרל עזר לא יכול לעבוד בעליה.

בשקט, בחכמה.

החכמה היא שיש כאן עמותה בארץ שעומדת בקשר אתם, ואומרת - תביא לי את הילדים. זו החכמה שבדבר. אחנו אחראים על כל ילד, אם הוא בא בצורה כזו או כזו. אני מדבר על "אור אבנר" ולא נוגע בעניין של צ'רנוביל – כי מכוחנו בעניין הזה באו למבקר המדינה. זה לא קשור לתנועת חב"ד. אנחנו די אחראים ויודעים איך לטפל בילדים, כי לא מהיום אנחנו מטפלים בילדים. הבאנו ילדים ממרוקו, מטוניס, מאלג'יר - - -

על פי איזה כללים הם מבוקרים, בעניין השהייה?

ראשית, כולנו אנשים אחראים. שנית – כולנו קשורים לכל מוסדות המדינה. כל ילד רשום בבית ספר. הוא לומד בבית ספר, בבית הספר יש מפקח, ולא אחד. אחר כך הוא לומד בבית ספר תיכון, ויש עוד מפקחים. ואם הוא בפנימיה – או שהוא קשור לרווחה או למשרד החינוך, בצורה כזו או אחרת. אנחנו, במשרד החינוך, בעשרות הצטלבויות ואפשרויות יש לנו עבודה. אפילו ברוסיה. אנחנו מקיימים 23 בתי ספר, מתוך 50 בתי הספר שלנו בתי הספר הם רשומים במשרד החינוך. משרד החינוך שולח לשם מורים ומורות.

אני שואל על היבטי השהייה בישראל.

אם הילד צריך ניתוח?

משרד החינוך לא עוסק בוויזה. בנושא חוקיות השהיה בישראל - - -

אתה אמרת – שאבא שלו בא, מביא את הילד ומביע רצון שהוא ילמד בארץ, ואתה אישרת, הוא כאן, חוקית.

הילד צריך לניתוח. מי האפוטרופוס שלו כאן?

אפוטרופסות קובע בית משפט. אנחנו לא הולכים עם הילד לבית המשפט. האב נתן את הילד - - -

אתה עושה בילד כהבנתך? זו התשובה?

אני שולח אותו לניתוח אם הרופא מחליט שהוא צריך ניתוח.

מי מאשר את הניתוח?

קופת החולים, על ידי ביטוח שאני עשיתי.

בקיצור, אין לו אפוטרופוס, זה מה שאתה אומר.

יש לו אבא, והאבא שלו מסר אותו לידי.

אם אני הייתי מקים מיסיון ועושה את מה שאתה עושה, היו אומרים שאני עבריין.

עדיין לא עברתי עבירה פלילית. לא אני ולא המוסד.

אני חוזר לעניין העליה ונעל"ה. אנחנו, עם נעל"ה, מביאים ילדים לכל המיונים וכל הדברים. מה הבעיה שלנו עם נעל"ה? מבקר המדינה כאן, אם היה נכנס לכל הפרטים אולי היה מגיע לתמונה קצת שונה ממה שהוא הגיע. מבקר המדינה אומר שילד בנעל"ה יכול להגיע רק אם זיהו שהוא יקבל תעודת בגרות. בסך הכל, כשהחלטת הממשלה לא היתה כדי להביא ילדים רק כדי לקבל תעודות בגרות.

אתה טועה, בגדול.

שמבקר המדינה יוציא את החלטת הממשלה – שיגיד. למה "נעורים" לא?

תפנה אותנו למקום שראית שזה כתוב. אני רוצה לקרוא את זה.

מבקר המדינה מבקר את "נעורים", ואומר שזה לא לפי החלטות הממשלה. צריך להרחיב את החלטת הממשלה שגם ילדים שלא יקבלו תעודת בגרות יוכלו להיקלט. לכן, זה נהפך - - החלטת הממשלה היא, ונער הייתי וגם זקנתי – אני הייתי שותף להחלטת הממשלה. הייתי בזמנו יועץ לשר החינוך, וזו יוזמה של זבולון המר, עליו השלום. ישבו שני אנשים - צמיר ויוחנן בן יעקב והם ניסחו את החלטת הממשלה. היא היתה בשלושה דברים עיקריים, וזה גם מה שכתוב בה. דבר ראשון: לעידוד העליה לארץ. דבר שני: שבעקבותיהם יעלו ההורים לארץ. דבר שלישי: הזהות היהודית שלהם, ובמסגרת, שיקבלו תעודת בגרות. תעודת הבגרות היתה רק אריזה להחלטה הזו. זו לא היתה מטרה בכלל, כי למדינת ישראל, כדי לעשות תעודת בגרות – היא לא צריכה לחפש ילדים באוקראינה. אני גר בקרית מלאכי – והמדינה עדיין שם לא מימשה את זה. לדאבוני הרב, רק ב 25%. תעודת הבגרות היתה מחויבת, כיוון שאנחנו עוסקים במדינות זרות, ואז אנחנו עושים את זה כתרבות החלפת נוער, זאת האריזה. ולכן, במחילה מכבוד מבקר המדינה, אם אני רוצה לקחת ילדים כמו ב "נעורים", אני לא צריך החלטת ממשלה כי אני אומר לכם בהן צדקי שזו היתה החלטת הממשלה. ומכאן גם החיכוכים שיש לנו עם נעל"ה. כי נעל"ה אומר שאנחנו צריכים לקחת רק לפי איך שהם מחליטים ומזהים, אם תהיה לו תעודת בגרות. אבל אני רוצה למנוע את ההתבוללות של הילד. אני רוצה שהוא יעלה לארץ. איך אתה יכול להיות לי חסם בדבר הזה? מכאן, חבר הכנסת רוזנטל, האפשרות שאני אומר – אני מביא אותו. כי אני, כדי למנוע התבוללות – אעשה הכל.

אין בעיה, אבל צריך להזכיר את זה.

יש לנו מוסד בכפר סיטרין ושם יש לנו אנדרטה לזכר אונית המעפילים הנרייטה סולד. אני רוצה שיהיה כל החוק אצלו, אצל בני פישר. אני רוצה להעביר כל ילד דרכו, דרך משרד החינוך. ולי לא אכפת שהאגודה לקידום החינוך תהיה הממיינת ושהם יממנו במה שהם צריכים – שהילד בסדר מבחינה נפשית, ושהוא לא מזיק לעצמו, נאמן למדינת ישראל וכדומה.
אני חייב לומר מילה מהתנ"ך – הנביא ירמיהו אומר: הנני מביא אותם מארץ צפון...." – ארץ צפון זו רוסיה. "...וקיבצתם מירכתי ארץ. גם עיוור ופיסח, הרה ויולדת יחדיו, קהל גדול ישובו הנה". אם אתם, חברי הכנסת, וממשלת ישראל, תעבדו לפי הנבואה הזו של ירמיהו, האמינו לנו, אנחנו, כעמותות, נעשה את הכל מה שצריך על פי חוק, על פי יושר. אתם תתקנו את שלכם, אנחנו נחנך אותם, ובעזרת השם נצליח.

ישעיהו, אני כחבר כנסת רוצה להגיד לך תודה רבה על הפעילות החשובה הזו לפרויקט הערכי והחשוב הזה, שגם מעבה את העליה למדינת ישראל על ידי הבאת הורים דרך ילדים. אנחנו רוצים את כל הילדים לראות במדינת ישראל, אבל- - -

עם ההורים שלהם.

אני רוצה את כל הילדים פה, קודם כל. אחר כך – אם ההורה רוצה לבוא, אין לי בעיה עם זה. אנחנו מדינה שיודעת לחבק, לתת חום ואהבה. יש לנו נוער מצוין והם גם מתחברים אחד עם השני. אנחנו רק צריכים לפקח, באמת, מלמעלה, שאם יש בעיה רפואית שנדע לטפל בו, שחס וחלילה לא יתדרדר למקומות שלא היינו רוצים. בוודאי שלא. אבל בגדול – העבודה שלכם מצוינת.

תודה רבה, אדוני, על ההזמנה ועל דברי ההערכה שאמרת על תכנית נעל"ה. זה בהחלט מחמם את ליבנו. אני רוצה להודות לכבוד המבקר על כך שאמר משפט חשוב: תכנית נעל"ה היא תכנית נעלה. זה מזכיר לנו את משפט המחץ שאמר ראש הממשלה רבין כשהוא בא לשדה התעופה לקבל את ילדי נעל"ה: "אין מפעל יותר נעלה מנעל"ה". אני גם רוצה להודות למשרד החינוך שהפקיד בידינו את ניהול התכנית. אנחנו משתדלים לעשות את זה במקצועיות, ברגישות ובהרבה ענווה. אנחנו עוסקים כאן בגורלם של ילדים. זה לא דבר שהוא עניין לכותרות. אני רוצה להודות למבקר המדינה ולצוות שלו, היה קשה לעבור את הביקורת הזו, אבל זו היתה חוויה. אני אומר שהלוואי והמדינה היתה עובדת כמו מבקר המדינה, במובן הזה של יסודיות, מקצועיות, כניסה לפרטים – מה שקוראים היום "חפירות". הקשתם עלינו, אבל בסופו של דבר אני מצדיע לדרך העבודה הזו.
חשוב להקדים ולומר שתכנית נעל"ה היא בראש ובראשונה תכנית לימודים. רק אחר כך היא תכנית עליה. בסדר הזה. ילדים בגיל 14 לא עולים. אין מצב שקטין עולה לארץ לבדו. גם אין מסגרת שתאפשר את זה. זה לא גיל שמאפשר קבלת החלטה. ביסודה התכנית היא תכנית לימודים. היא יושבת על הסכמים של מדינת ישראל עם מדינות אחרות, שמאפשרים להביא ארצה ילדים למטרות ילדים על מנת שיחזרו לשם. זה ההסכם. לזה רמזת בדברי הפתיחה שלך. לכן, לדבר כאן בשידור על זה שאנחנו רוצים להביא לכאן אלפי ילדים כעולים, במידה מסוימת, המשפט הזה יש בו סתירה פנימית. צריכים להבין את זה ולא לסכן את ההסכמים האלה שניקנו בעמל רב. ההסכם הזה מעביר הסדרת ילדים ממדינה למדינה ולא ממדינה לעמותה. זה ההסכם. כאשר המדינה לוקחת ילדים של מדינה אחרת היא לוקחת עליהם את מלוא האחריות. חבר הכנסת רוזנטל, אין שאלה בנעל"ה מי חותם על ניתוח. הכל מוסדר בחוזה מול ההורים שנחתם לפני ההגעה לארץ, והכל כתוב שחור על גבי לבן בנהלים שמשרד החינוך קבע. אין אצלנו שאלות כאלה. כל ילד שעוזב את נעל"ה, ד"ר קדמן, הוא לא בכיכר החתולות. עוזב את נעל"ה – הוא חוזר להוריו. זה ההסכם וזה הביצוע. לא רק זה, אלא משרד הפנים מקבל הודעה שהילד עזב את נעל"ה, ובאותו רגע נשללת האשרה שלו. הדברים מוסדרים לחלוטין.
הזכרת, אדוני יושב ראש הוועדה, את הצוות הבינמשרדי, שאלת את הנציגות ממשרד הקליטה, והיה כאן איזה ערבוב סוגיות. הם ענו לך לגבי הזכאויות לתלמידי נעל"ה, ואתה שאלת על צוות בינמשרדי שהיה בממשלה הקודמת שעסק בהרחבת תכנית נעל"ה ותכניות נוספות והמליץ את המלצותיו. ההמלצות שלו לא נדונו עד היום מהסיבה הפשוטה: ממשלת ישראל הנוכחית טרם הקימה ועדת שרים לעליה, קליטה ותפוצות, ואשר על כן אין מסגרת שתדון בהמלצות האלה, אלא אם כן יחליט שר החינוך להביא אותם להחלטת ממשלה.

להרחבת תכנית נעל"ה - -

נכון. את הצוות הזה הקימה ועדת השרים לקליטה ועליה בממשלה הקודמת. הצוות סיים את עבודתו. בינתיים היו בחירות. לממשלה הזו אין עדיין ועדת שרים מתאימה.

מתעסקים במע"מ אפס כל היום. אז אין זמן לטפל בזה. ועדת שרים לקליטה ועליה טיפלה בזה?

נכון. עליה קליטה ותפוצות, בממשלה הקודמת. השר ליברמן היה יושב ראש הוועדה. הוועדה הזו טרם הוקמה בממשלה הנוכחית. כבר הזכיר כאן חברי, ד"ר בני פישר, שבמשרד החינוך עמלים עכשיו, בעקבות דוח המבקר על עדכון החלטת הממשלה בנושא נעל"ה, ולמשל - שילוב מסלול "נעורים" שלא נבע מירידת המספרים שכתוב בדוח, אלא נבע מזה שיש עלינו ביקורת כל הזמן על אחוזי הקבלה שלנו, שאנחנו מקבלים מעט מדי ילדים. גם הרב בלוי אמר את זה. ואת מי מקבלים או לא – אני יכול להרחיב על זה. אני רק אומר שבעיקרון – קבע משרד החינוך מה הם הקריטריונים לכניסה לנעל"ה, והגורמים השולחים שזה בעיקר הסוכנות היהודית וקודם – נתי"ב, תמיד אמרו, ובצדק מבחינתם – אם ילד רוצה לבוא לארץ, למה לא תיקחו אותו? זה מה שאומר הרב בלוי.

כדי שנדע לסכם בסוף – לגבי ההחלטה ההיא של ודה בין משרדית, כשאין כרגע ועדת שרים לעניין הזה, האם בסמכות שר החינוך להביא את זה לוועדת השרים לענייני חינוך, אולי?

אין ועדת שרים לענייני חינוך.

הוא יכול להביא את זה להחלטת ממשלה.

ועובדים במשרד החינוך על החלטת ממשלה שתכניס פנימה את כל ההערות שעלו מדוח המבקר וגם עניינים נוספים. למשל - החלטת הממשלה האחרונה בנושא נעל"ה, הגבילה את מספר תלמידי נעל"ה ל – 1,200.

לא נכון לעשות את זה.

היום, בארץ – 1,431 ילדי נעל"ה. אף אחד לא אמר להם לחזור, ומשרד החינוך מתארגן לתקצב אותם, אבל צריך, בהזדמנות, לתקן את ההחלטה גם בעניין הזה, ולטעמי, כמו בעליה – מספר תלמידי נעל"ה לא צריך להיות מוגבל. ככל שיבואו תלמידים כתלמידי נעל"ה, נקבל אותם בשמחה ובשוון.
לגבי הערות שהעיר הרב יוסף בלוי – אנחנו, כמובן, מאד מעריכים את רשת "אור אבנר" בחבר המדינות, שיש לה עשרות בתי ספר ומאות שליחים, וכל הרשת הזו הביאה למבחני המיון של נעל"ה 60 ילדים. על זה מדובר. לא מאות ולא אלפים. מה 60 האלה, קיבלנו למעלה ממחצית, שזה אחוז הרבה יתר גבוה מאשר האוכלוסייה הרגילה, כי אנחנו מעריכים את הגורם ששולח ואת הגורם שמקבל. אבל מי שלא מתאים לתכנית? אלא אם כן יחליט משרד החינוך לפתוח מסלולים נוספים. אנחנו הראשונים שנשמח שהם ייפתחו ובי"ת – נשמח לבצע אותם. כמו "נעורים".

כפי שהזכרתי קודם – ההסכמים הם הסכמים בין מדינות. הם הסכמים מאד רגישים, ואנחנו פועלים בכל מדינה ומדינה על פי חוקיה, ולא על פי חוקינו. ולכן, כשאנחנו אומרים שילד לא מתאים לבוא לארץ לבד בגיל 15, אנחנו חושבים שאנחנו עושים את טובתו של הילד ומעמידים את טובתו לפני טובתנו כי מה שחשוב לנו כאן זה שהילד יצליח וייקלט כמו שצריך.

אני מסכים אתך, ודאי. קודם כל הילד, החשיבות שלו, בריאותו, שלמותו. לאחר מכן – כל הדברים האחרים.

אני ממוסד ישיבה תיכונית קרית נועם ירושלים, שהמנכ"ל שלה, מר נתן טל, נמצא פה לצדי. קודם כל, אני לא צריך תעודת כבוד למוסדות קרית נועם ירושלים. אלה מוסדות שיש להם אלפי בוגרים, ביניהם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מר מני מזוז, ועוד רבים וטובים. קרית נועם ירושלים החליטה לפני 12 שנה לקבל קבוצות של תלמידים. בזמנו זה היה בתוך מסגרת נעל"ה. בכל שנה ושנה עלו בין 10 ל-15 תלמידים. זה, פחות או יותר הקבוצה שקרית הנוער הסכימה לקבל למסגרת הזו. אני חושב שהתלמידים האלה, בין אם היו נעל"ה ובין אם הם היו לא נעל"ה, כי ברבות השנים היו המון קשיים להכניס תלמידים למסגרת נעל"ה, אין שום הבדל – בכל הפרמטרים, בין תלמידים שהיו נעל"ה, ותלמידים שלא היו נעל"ה. בכל הפרמטרים.

זאת אומרת שאם קיבלת ילד מפרויקט נעל"ה או מ "אור אבנר", מבחינתך - - -

לא היה שום הבדל, בכל הפרמטרים – הן מבחינת תעודות בגרות, שירות בצבא, הן מבחינת התאזרחות אחר כך במדינה. שום הבדל. אולי אפילו נטיה קלה - - -

על מה אתה מתבסס?

על הנתונים הספציפיים של תלמידים שסיימו את התכנית. סיימו את התכנית בערך 170 תלמידים בסך הכל, ב 12 השנה האלה, ורובם ככולם התאזרחו. גם תלמידים שלא היו נעל"ה, אנחנו כבר 6-5 שנים שלא עובדים במסגרת נעל"ה. ולשאלתך, ד"ר קדמן –איך אנחנו מביאים תלמידים, ואיך אנחנו מסכימים שהם יסתובבו בכיכר החתולות, אז קודם כל אני רוצה לומר שגם תלמידי נעל"ה מסתובבים בכיכר החתולות. אני חס וחלילה לא רוצה לעמוד על דם של אף אחד, אבל יש תלמיד נעל"ה שנפטר מפציעה בקטטה, "מרוסיה באהבה", בטח מר ישעיהו יחיאלי זוכר את זה יפה מאד, אני לא בא לרקוד על שום דם חלילה אבל אני רוצה לומר שהתלמידים שלנו לא מסתובבים בכיכר החתולות.

לא דיברו עליך, דיברו בגדול. יש כאלה.

השאלה היא שאלה עקרונית - - -

שני דברים בקצרה. קודם כל, אני בא בשם הילדים האלה. אני שליח שלהם. אני לא רואה שום סיבה בעולם לא להביא את התלמידים האלה. דבר שני – הקריטריונים של נעל"ה הם קריטריונים over, כלומר, מקשים. היתה שנה אחת שהגשתי 17 תלמידים למיון - - -

אנחנו על זה כבר דיברנו. אנחנו לא רוצים להזיז את נעל"ה. יש לו את המתווה, יש לו את הדרך. אלה קריטריונים שהוא קבע. בסדר. אנחנו מבקשים ממשרד החינוך לבחון תכניות נוספות, המטרה היא חשובה, קודם כל לילד, הנוער הזה, וכל הביטחון מסביב. לאחר מכן – אמרתי, כל קבוצה תוכל להביא ילדים ללימודים. לא לעלות – ללימודים. ללמוד, ואחר כך נחליט – יחזור או לא יחזור. זה עניין אחר, אחר כך. ישעיהו אמר בצדק – הם באים לתכנית לימודים, בהתחלה זו התכנית שלהם. לאחר מכם הילד יחליט, כשהוא יהיה בוגר כבר.

גם אנחנו תכנית לימודים לכל דבר ועניין. הילדים שלנו מקבלים תעודת בגרות בסוף הלימודים שלהם, אחרי 4-3 שנים.
הערת ביניים ביחס למה שנאמר על הסכמים עם ממשלות אחרות - עורבא פרח. אין כזה דבר.

חבל לדבר כל מילה בעניין.

זה לא הפורום. יש לנו פורום אחר לזה.

אני רוצה להשלים – אני מנהלת את אגף העליה מברית המועצות לשעבר. לגבי הנקודה הספציפית שנשאלה. התכניות האלה של המגמות לא עוברות דרך הסוכנות היהודית. זה נקרא תכניות פרטיות. מגיעים אלינו אך ורק אם הם נכנסים לתהליך של עליה. אם הם לא נכנסים הם פשוט לא עוברים דרכנו. הסוכנות היהודית למעשה מגייסת באופן מוסדר מאות תלמידים שמגיעים לנעל"ה. כמובן שאם יהיו תכניות נוספות ומוסדרות, אין לנו שום בעיה עם זה. אנחנו כמובן נשמח שיהיו יותר עולים. אני חייבת רק לענות לד"ר קדמן גם על הסיפור הזה. הייתי שליחה במשך 6 שנים – גם באזורי אוזבקיסטן, קזחסטן, ושם נפגשנו באחד הביקורים, ובקייב, ואני חייבת להגיד לך שעם כל הקושי והמורכבות, שקיימות, אנחנו הרבה מאד פעמים מצילים את הילדים האלה. המורכבות – קיימת. זה מתוך ניסיון אישי.

הסוגיה היא באמת מורכבת. אני לוקח על עצמי את הסוגיה של המגמות, שהם יעברו בפלטפורמה של נעל"ה, ובזה הלאקונה הזו תוכל להיפתר. תכנית המגמות מפוקחת על ידינו ועל ידי משרד החוץ הצרפתי שנמצא אתנו בקשר. זה עדיין לא אלפים, יש היום 800 תלמידים כאלה. לגבי הסיפור של הקריטריונים של נעל"ה – אני חושב שצריך לבחון את הקריטריונים כל הזמן. יחד עם זה, תמיד כשאתה קובע קריטריונים, אז הצבת רף, ואם קבעת שהרף הוא גיל 13 ו-8 חודשים אז ילד שהוא פחות מזה לא יגיע, כי כך קבעת.

אז יביא אותו מישהו אחר.

אין תעודת ביטוח לשום דבר. אנחנו יודעים שמתבגרים יכולים להגיע, אני בכלל לא נכנס למקום הזה. קבענו קריטריונים ולא ישעיהו יחיאלי קבע אותם, משרד החינוך קבע. אם יש לך בעיה, יש לך בעיה אתי, כרגע, בעיה רצינית עם הרבה ילדים שהגיעו לארץ ללא אישור. בוא נשים את זה על השולחן. מבחינתנו הם בבעיה רצינית, גם אצלך וגם ב "אור אבנר". אנחנו מוכנים היום להכניס את זה ולהסדיר את זה. מבחינתנו, במוסדות שלנו, מפוקחים על ידינו, יש החלטה שלא יהיו תלמידים. זאת אומרת, קרית נועם, לא יקבל פיקוח של משרד החינוך אם הוא יחזיק ילדים כאלה. אני אחראי לזה, כי זו ההחלטה שלי מול מבקר המדינה. כמדינה אנחנו לא יכולים להעביר מסר כפול. אני מוכן – זה ברור לי שצריך לעשות עכשיו איזושהי עבודה יחד עם מנהלת נעל"ה, ואתה יודע את זה, עושים את זה עכשיו בקרית נועם, נעשה את זה עם "אור אבנר", אני לוקח על עצמי את האחריות לבחון את זה לגופו של עניין, עם אנשי מקצוע. זה לא שרירותי. יושבים שם אנשי מקצוע, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, זה עסק רציני. מביאים ילדים בגיל צעיר. לכן קבעו את הכללים האלה והכללים האלה ייבחנו מחדש. כל שנה הם נבחנים, ועכשיו – יותר לעומק. לקחתי על עצמי את הסיפור הזה גם סביב "אור הנר", וגם סביב קרית נועם, ובזה נגמור את הסאגה. אבל לא יגיעו ילדים לא בתכנית הזו, והאמירה של משרד החינוך היא שאנחנו בכל דרך לא נממן, נדאג קבל עם ועדה להגיב – לא בבית ספרנו, לא יכול להיות שמשרד החינוך יממן - - מצד אחד, ואחר כך הילדים האלה מסתובבים פה. אז יש פה בעיה ואנחנו מתכוונים לעשות את הסדר בדבר הזה.

לגבי ילדים שנמצאים פה בארץ ויש סברה שלא יודעים על קיומם, וחס וחלילה אנחנו יכולים לראות אותם בשוליים של החברה, ואנחנו לא רוצים שיגיעו לשם. מה אתה מציע, איזו עבודה נעשה? משטרת ההגירה, משטרת ישראל - - -

אם יש היום גופים שמביאים ילדים כאלה לארץ והם רוצים לקבל הכרה – הם מוזמנים להגיע אלינו. יכול להיות שנחליט שהם לא מתאימים, כי מי שהביא אותם עשה דבר שערורייתי, והביא ילדים לא מתאימים. נדון לגופו של עניין? אלה שנמצאים – שיבואו אלינו.

הם לא באים. אני צריך לדעת מהם.

אני גם לא יודע לתת תשובה.

מה אתה מציע? אפילו אלה שדיבר עליהם הרב יוסף בלוי שבאים לפה למוסדות וחוזרים אחרי שנה-שנתיים. לא יכול להיות שאני לא יודע על קיומם, כמדינה. אני צריך לדעת שהוא בא לשנת לימודים כזו, בשנה הבאה הוא עוזב ואז מקבלים דיווח.

אני יכול להגיד שלפנימיות שנמצאות בפיקוחי לא יהיו ילדים כאלה. אני עכשיו עושה מיפוי ובודק.

הוא גם לא הרשות שאמורה לתת תשובה.

מי ? מי? אני לא יודע מי.

המדינה. ממה שאני לומד עד עכשיו, רשות ההגירה קבעה נהלים - - לא נותנים גם מענה לעתיד, גם לאלה שעוד לא נכנסו.

הנוהל שלנו נוגע לביקורת גבולות.

על פי נהלים שהצביע מבקר המדינה – הסדרת כניסה ויציאה, אני הבנתי שזה קיבל עבודה, קיבל מענה, והוא נבחן סופית עד סוף השנה, ורוצים להפעיל אותו בינואר 2015, אבל זו סוגיה קטנה וכל מה שנמצא פה – עמותות, ארגונים, צריך לתת חשיבה על זה, אני צריך להתייעץ עם שרים, אולי השר לביטחון הפנים, לשבת וללמוד את הסוגיה. אני לא יודע למי לפנות. אולי נטיל אחריות על משטרת ההגירה, שהיא, בסיורים שהיא עושה לגבי עובדים זרים, אולי גם תמצא את הנערים האלה - - -

רק אל תעצרו את המסכנים האלה.

המטרה היא לתת לנער מסגרת שחס וחלילה לא יתדרדר.

גם היום לא עוצרים אותם.

בסדר, הבנתי. יכול להיות שהם לא מגיעים אליכם בכלל.

קל לכולנו מתוך הדיון כאן להשוות את זה לאוכלוסיית הבוגרים. המל"ג קבע מוסדות מוכרים במדינת ישראל שבהם מותר לזר ללמוד במדינה. אני לא יכול להקים מחר בבוקר בית ספר לנגרות ולהגיד שאני רוצה 20 מאוקראינה, 30 מגרמניה שיבואו וילמדו פה נגרות. לגבי הבוגרים זה לא קיים. לגבי ילדים – חוץ מנעל"ה אנחנו לא מכירים שום מסגרת פורמלית אחרת - - -

אבל אתה גם לא עוצר אותם בגבול, זה מה שאמרת - - -

אני לא יודע לעצור אותם בגבול ואני גם לא צריך להתעסק עם זה בגבול. מדינת ישראל צריכה להגיד – אם אני גוף כזה, אני רשאי להביא אותו, אם אני גוף כזה שהוא גוף לא רשום – לעצור אותו בגבול.

אני חייב לסכם את הדיון – כמה דברים. אנחנו קיימנו דיון חשוב. אני רוצה להודות למשרד מבקר המדינה. אתם שמעתם פה דברים ואם תראו לנכון לבחון עוד סוגיות, כמובן שתקבלו את ההחלטה. אז לגבי מסקנות הדוח וכל מה ששמענו כאן – אנחנו נעקוב לגבי רשות ההגירה שהנהלים מתחילים לפעול בינואר 2015. אנחנו נפנה לשר החוץ אביגדור ליברמן, בשבתו בקדנציה הקודמת כיושב ראש ועדת השרים לנושא עליה וקליטה - - למזכיר הממשלה, והעתק לשר החוץ, שיידע שהוא צריך לטפל בזה. בינתיים אנחנו מבקשים ממכובדנו בני פישר להביא להחלטת ממשלה, דרך שר החינוך, לא להמתין להקמת ועדת שרים, לגבי הרחבת תכנית נעל"ה, ויש פה את ההמלצות שדווקא הכין משרד הקליטה גם לגבי כמות וגם לגבי קבוצות נרחבות שאתם תבחנו אותן. המטרה היא שתהיה פלטפורמה מסוימת, חשוב שיהיה ביטחון לילד - כל זה מסביב. כל מי שיכול להביא – מבורך, אבל עוד פעם – להרחיב תכניות לימודים, בכל דרך אפשרית. כל ילד הוא חשוב. כל ארגון שיעמוד באמות מידה כאלה ואחרות שאתם תקבעו, יוכל להביא. עוד פעם – שגם ילווה אותו פה, שגם ישמש אפוטרופוס, וכאן אני גם פונה לשרת המשפטים, לגבי אותם הילדים הבודדים שנמצאים כאן, שהיא תקבע נהלים ברורים או חקיקה, אם צריך – להסדיר אפוטרופסות עליהם. לא יכול להיות ילד במדינת ישראל שאין עליו אחראי כאן, או אחראי ארגון או אחראי נעל"ה, או משרד החינוך, או גוף מסוים שמקבל עליו אפוטרופסות. מדובר בילדים שהם עוד בגירים, ואם צריך לקבל החלטות, חס וחלילה אם צריך טיפול רפואי או נפשי כזה או אחר, שמישהו יהיה אחראי עליו. אז אם זה לא הוסדר אנחנו מבקשים שהנושא הזה יוסדר. אנחנו מבקשים מכל המנגנונים המקצועיים שנמצאים כאן שאם יש צורך בחקיקה, של דברים שנופלים בין הכיסאות, אז תאירו את עינינו. אנחנו רוצים לתת לכם את כל הכלים. זה נושא שלא קיים בעולם והוא ייחודי למדינת ישראל לכן, פה, המנגנון המקצועי, אלה שאמונים על הדברים האלה: הסוכנות היהודית, נתי"ב, כל אחד בכובע שלו – אם אין לו כלים והוא רוצה לטפל, ואם אתם, רשות ההגירה רוצים לבצע דברים ואין לכם הנחיות מתאימות ששר יכול להתקין, אז תאירו את עינינו.
את הנושא צריך להסדיר. לא יכול להיות שיש פה כמות ענקית של ילדים ואנחנו לא יודעים מה מצבם – איפה הם מסתובבים, מה הם אוכלים, מה הם שותים, מה מצב הבריאות שלהם. בסך הכל, אם לא נטפל בהם, זה יפגע בנוער שלנו, במדינה שלנו. לכן, אם יש לכם איזה שהן הצעות, אנחנו עומדים לרשותכם, תשלחו לנו, גם בנייר לבן, אם יש איזו בעיה שאתם לא רוצים להיות חשופים. אנחנו נקדם את הדברים האלה.

תודה רבה לכולכם, כל אחד בתחומו.

אני שוב מודה לך, אדוני היושב ראש, שקבעת את הדיון הזה בסך הכל 5 חודשים אחרי שהדברים הונחו על שולחן הכנסת, וזה לא מובן מאליו. לנו, במשרד מבקר המדינה יש יחידה מיוחדת למעקב אחרי תיקון ליקויים. אנחנו גם עושים דוחות מעקב. לפעמים זה קורה אחרי מספר שנים, וזה לא טוב, אבל בנושאים מהסוג הזה, בוודאי שזה צריך להיות לפחות אחרי שנה-שנה וחצי, מקסימום, ולכן, הדיון בעיתוי הזה הוא ממש במקומו. אנחנו נמשיך ונעקוב, ואני מקווה שיהיה דיון משלים מאוחר יותר.
תודה לכם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:30>