PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
03/09/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 102>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, ח' באלול התשע"ד (03 בספטמבר 2014), שעה 10:00

<סיור וישיבה בחברת רפאל - מערכות לחימה מתקדמות בע"מ, לבחינת שילוב עולים>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

אברהם מיכאלי
רינה פרנקל

>
יצחק גת - יו"ר חברת רפאל

עמית צימר - יו"ר מועצת המנהלים של רפאל

יגאל סרברו - סמנכ"ל משאבי אנוש וארגון, חברת רפאל

איריס בולצקו - חברת רפאל

ארי סחר - מהנדס, חברת רפאל

דוד גרשון - מהנדס, חברת רפאל

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור וישיבה בחברת רפאל - מערכות לחימה מתקדמות בע"מ, לבחינת שילוב עולים>

אני יושב ראש של רפאל היום, פעם הייתי פה מנכ"ל. אחר כך אני אגיד לכם, מכיוון שאני מכיר פה כל עדשה בערך אז אני אעשה לכם סיבוב, אני אסביר לכם מה אתם רואים ואחרי זה נעלה למעלה ונדבר. בגדול רפאל זה בית טילים.

אנחנו אחרי אלתא, אז אתה יכול - - -

את אלתא גם אני מכיר קצת, אז בסדר. מה אלתא מוכרת אני יודע. לבית טילים יש שלוש משפחות, משפחה אחת זה נגד טנקים, אחר כך נגיד מה נעשה פה במבצע האחרון, משפחה של טילי אוויר ומשפחה של אוויר שטח ויש את כיפת ברזל, שהיא נגזרת, שאחר כך אני אסביר. זה טיל שנקרא גיל, גומד, הוא ל-4 קילומטרים, זה הטיל המרכזי העיקרי של צה"ל. אחרי שמכרנו לצה"ל רפאל מכרה את הטילים האלה בכל העולם, באירופה, במרכז אמריקה, במזרח, מיליארד דולר הכנסות רק מהטיל במערכת הזאת.

במה הוא שונה מטאו ההיסטורי?

טאו, בדרך כלל אתה מאיר על המטרה ומכוון, פה זה טיל עם חוט שאתה יכול לנהג. כל החלונות שראית במבצע זה מהטילים האלה.

אני התאמנתי על טאו.

פה זה לא טאו. טאו יצא מצה"ל ומתחרה בנו מכאן.
רפאל גם נולדה מעולם התצפית, אז אני דווקא אתחיל בזה, זה פוד שנקרא לייפלין, פוד שנישא על כל מכסה - - - הוא רואה יום והוא רואה לילה. מה שבדרך כלל הוא עושה, הוא רואה את המטרה, או מכוונים מאיזה שהוא - - - אומרים את המטרה, הוא מצביע על המטרה, הוא מאיר אותה בלייזר ושולחים על זה פצצה. פוד כזה, כל חיל האוויר מצויד בו - - -

הוא נמצא על כל מטוס?

לא, כל מטוס מיועד למשימה. זה לפי משימות. אנחנו גם מכרנו בארצות הברית הרבה מאוד. זה הפוד, אנחנו מספקים להם את זה בחיל האוויר האמריקאי. אני מקווה שבקרוב נחדור לנייביז ולכוחות המיוחדים.
זה הפוד, אנחנו משפרים אותו כל הזמן. הצרכים בעולם עולים וגדלים והוספנו לזה עוד יכולות, כי זה גם משתלב במערכת מודיעין - - -
נגזרת של זה זו מערכת תצפית שפותחה כתוצאה מהיכולת הזאת וזה בדרך כלל בטיל ים - - - כשראיתם את החדירה שהייתה בזיקים וראו תמונות איך יורים עליהם, זה מהמערכת הזאת.

קיבלתם ברדיו את הצבע אדום. זה מערכת מוקטנת שלה, אבל זה מסוג המערכת הזאת, שפזורה לאורך עזה. ברגע שיוצא טיל, הוא קורא אותו גם באופטי וגם בחום, באינפרא אדום. אנחנו יודעים לרשת בדיוק מאיפה זה יצא, אנחנו יודעים לחשב לאן זה הולך ואז נותנים צבע אדום. זה סוג המערכת, היא פרושה לאורך הלבנון, היא פרושה ברמת הגולן.

איך רואים? הוא מודד את הזווית ואת הגובה?

זווית ומהירות?

הכול, הוא מודד מהירות וגובה והוא מודד את זמן הבעירה ולפי זה יודע לכוון לאן, ובהמשך עושים תהליך שיפור. לאורך הזמן זה הולך ומשתפר.

ואיפה החיישנים?

פה. אלה המערכות שצופות. זה קצת מוקטן, לכן זה נקרא מאמין קל. יש מאמין בריבוע וזה מאמין קל. זה סוג של המערכת של צבע אדום. בעצם כל צבע אדום הוא נגזרת.

אני אעבור רגע ל - - - בשעות ה-70, אני עוד הייתי טס, את הניסויים הראשונים עוד הייתי משתמש. התחילו בטילים שהראש שלהם זה ראש כזה, זה ראש שמרגיש את החום של המטוס והלכו והתפתחו בדורות. בערך במלחמת יום כיפור הפילו כמה וממלחמת של"ג השנייה, בערך 50% מההפלות היו בטילים של רפאל, 50% בטילים מאמריקה. מה שזה עושה, זה חש את טמפרטורת המטוס וברגע שזה נועל עליו אפשר לשגר.
זה פותח ללקוח זר בדרך כלל. הטיל פה, הראש הוא מכ"מ והמכ"מ הזה, מה שהוא עושה, הוא קולט את המטוס ואפשר להחליט אם משגרים כזה או כזה. זה בדרך כלל לטווחים יותר ארוכים וזה לטווחים יותר קצרים. הטיל האמריקאי נקרא האמרם, זה נקרא דרבי. חיל האוויר לא כל כך קנה את זה עד היום, אבל תיכף תראו - - -
הטילים האלה. אין היום הרבה קרבות אוויר. כבר לא מפילים הרבה אווירונים, לעומת זאת יש הרבה שיורים מלמטה למעלה. זו מערכת ש - - - לגיאורגיה מכרנו הרבה.

בגלל זה הם כועסים עלינו.

נכון, אז שתדע שאלה הפילו. בגלל זה הפסיקו לנו את הזה והפסקנו למכור. אתם רואים שזה בעצם אותם טילים, מה שעשו להם זה בוסטר, חלק עומדים ב-90%, המכ"מ הוא מכ"מ של אלתא. זה סוג של פתרון שאנחנו מכרנו לא רק בגיאורגיה, מכרנו בעוד מדינות ומכרנו גם להודו ויש עכשיו עסקה גדולה בעוד מדינה. בסך הכול פרויקט שאני חושב - - -

האוקראינים עכשיו מבקשים, אבל בסדר.

שיבקשו, אנחנו מאשרים, זה תלוי ב - - -

עכשיו נעבור רגע לכיפת ברזל. זה כיפת ברזל, זה הטיל של כיפת ברזל. אתם רואים, יש פה כזה כשזה טס, יש פה שני ראשים, ראשים שרואים מכ"מ, כי בתנאי מזג האוויר לא רואים - - -

אוקיי, שני ראשים, אחד אלקטרו אופטי ואחד מכ"מי. דרך אגב, יוליה שאלה אותי, כל הטילים זה אחד לאחד, זאת אומרת זה דגמים, אבל אלה הטילים אחד לאחד, בלי חומר הנפץ כמובן. אז זה הטמי"ר, המיירט של כיפת ברזל, שבמנות הבאות שלו, לא עכשיו, חלק מהרכיבים שלו והייצור שלו יהיה גם בארצות הברית, כחלק מהסכם המימון שהם נתנו. בנגלה הראשונה שהם נתנו הם לא ביקשו שום מה שנקרא תכולות עבודה, בשלב השני כן.

והם יודעים לייצר?

הם יעשו חלקים שם, שזה חברת ריית'און, שהיא שותפה איתנו בנושא של שרביט קסמים, שזה פרויקט, כמו החץ, אמריקאי-ישראלי. כיפת ברזל, הפיתוח היה כולו ישראלי, פה הפיתוח הוא משותף. פה הכול היה ישראלי ורק תכולות העבודה עכשיו יהיו חלק שם. אתם תהיו אחרי זה במפעל הייצור, אז אתם תוכלו לראות חלק מהקווים.

זה בעצם הטמי"ר. מה שאנחנו רואים פה ליד זה נקרא ספייס. בעברית זה - - -

רק כמה שאלות. מה עלותו?

של המיירט?

כן. זה תמיד 100,000 דולר, 50,000 דולר.

נכון, הוא נע בין 60,000 דולר ל-70,000 דולר, תלוי בראשים שלו, תלוי בראש האלקטרואופטי והמכ"מ, יש ביניהם הבדלי מחיר.

איפה מובנית אלקטרואופטיקה?

פיזית היא נמצאת פה. המערכת עצמה, עוד פעם, גם האלקטרואופטיקה וגם המכ"מי, זה הכול תלוי מזג אוויר. המשחק ביניהם. דרך אגב, האפשרות היום של המפעילים היא אוטומטית, בכלל המערכת יודעת לעבוד אוטומטית, אבל גם משיקולים מבצעים וגם משיקולים אחרים ההחלטה של הצבא היא מה שנקרא אדם בחוג, שלמפעיל עדיין תהיה האפשרות לבטל או להחליט על שיגור, למרות שהמערכת בנויה על זה שהיא אוטומטית, היא עובדת אוטומטית לגמרי, היא מזהה את האיכון, בונה תכנית יירוט ומשגרת את הטיל, לפי מה שהוגדר לה. זאת אומרת מה שאתם שומעים, נפילה בשטחים פתוחים ודברים כאלה, זה הכול הגדרות של המערכת. המערכת מחליטה על מה היא מגנה, היא בונה לעצמה ומשרטטת לו ואומרת לו שזה הרדיוס, 'פה אתם צריכים לפעול' והוא בונה לפי זה תכנית עבודה כשתכנית העבודה היא מאוד מאוד מהירה.

כן, זה מהירות של שניות.

נכון, הוא יודע מה שבעבר, גם המתנגדים שדיברו על זה שהיא לא יודעת להתמודד עם מטחים, אז לפני שבועיים ראיתי שפרסמו ביוטיוב סרט שרואים אותו רץ על כמה מטחים, אז הוא יודע להתמודד עם למעלה מ-20 מטחים בו זמנית.

אבל יורים כמה טילים.

יורים כמה טילים. בעבר היה גם מה שקרוי שוט-שוט, שירו שני טילים, בתחילת דרכה של המערכת, היום בגלל האמינות הגבוהה הם יורים טיל אחד.

אין יכולת ליצור מערכת חדשה שתוכל להפנות או לסובב את הטיל ולהפנות אותו לפני הנפילה למקום שהטיל יצא ממנו ושם להתפוצץ?

אני מציע הצעה יותר אחרת, לא יותר טובה. שייתנו לנו לפגוע במקום שזה יצא. אנחנו יכולים, עכשיו - - -

לא, אבל זה הם יפגעו בעצמם. זה הקטע. לא אנחנו. אלא הם, הם מוציאים את הטיל והטיל חוזר אליהם.

יש לך אישור של יושב ראש של רפאל, אבל יותר מזה אני לא יכול להגיד לך.

אבל לפגוע בהם אתה אומר שאפשר, למה אין - - -

מה שאני מרגיש זה ככה, כרגע בדיוק מה שביקשתי ממפקד חיל האוויר עכשיו, שיקרא לי ויגיד מה הציק לו, אבל יודעים איפה זה יצא. המושג יודעים מאיפה זה יצא זה הרדיוס, זאת אומרת אם זה 100 מטר זה לא מספיק טוב, הרבה פעמים יודעים ברמה של דיוק גבוה. אני לא הבנתי עד עכשיו, כי עוד לא הייתי בתחקירים, למה לא מיד שיגרו לשם. בדרך כלל משיקולים הומינטריים. בשבוע האחרון של המלחמה שינו משהו בהחלטות והתחיל להיות שם, כי אמרו, אוקיי, בסדר, יורים עם פצמ"רים על הקיבוצים ועל עוטף עזה - - -

כן, ראינו את הבניינים הגדולים.

לא, אני לא מדבר רק על הבניינים, גם לירות על מרגמה שנורתה ממקום עם סביבה הומינטרית יותר קשה. כשאתה יורה, אתה פוגע בזה, אבל אתה לא בטוח שאתה פוגע רק במשגר או רק את הזה. את מבינה, אם משגרים מאזור בית חולים ואנחנו נפציץ שם - - -

הצפיפות שם היא הגבוהה ביותר בעולם, אז - - -

אבל אם ישנו את הקריטריון ואפשר יהיה לפגוע ונגיד שייהרגו 10 איש, אפשר יהיה. אבל זו בעיה של החלטה, התירו את הרסן רק בשבוע האחרון, קצת.

ההיגיון אומר שמזל"ט רואה את השיגור.

לא. למל"ט יש זווית צפייה לא גדולה. הוא יכול לראות, אבל את השיגור רואים מהמאמין בריבוע או ממכ"מ. את זה צריך להעביר למל"ט שיכוון לשם את המצלמה. הרבה פעמים יודעים איפה השיגור, אבל אם רואים בדיוק איפה השיגור, אפשר גם דרך אגב תהליך אוחר, מה זאת אומרת? היה שיגור, אנחנו מצלמים את השטח, מכוונים לשם את המצלמה ויודעים לתחקר לאחור מאיפה זה. אבל לא תמיד רואים את השיגור.

הדור הבא שאתם מכירים ששמעתם, זה שרביט קסמים.

כן, אלה טילים גדולים יותר.

זה הטמי"ר וזה הטיל, הוא יותר גדול. הוא לא מאוד גדול. זה הטיל. המיוחד שבו, האחד, אתם רואים יש לו סידור של גרר נמוך, יש לו שפיץ כזה, יש לו מנוע יותר גדול, עוד דבר שיש לו שהוא חדש, שהוא לטווחים הרבה יותר רחוקים כי יש לו כאילו מנוע אחד אבל עם שלושה שלבים, יש תהליך האצה, שלב השיוט ושלב הפגיעה. המיוחד מאוד בטיל הזה שהוא לא פוגע עם מרעום, כמו זה שאתם רואים שהוא מתפוצץ, הוא פוגע ישר בטיל, אז הוא צריך מרעום קטן. בעצם אם מסתכלים על השכבות במדינת ישראל אז שכבה נמוכה זה הטיל הזה, שכבה בינונית תהיה הטיל הזה והשכבה השלישית והרביעית של חץ 2 וחץ 3, שהם יותר במלמ בתעשייה אווירית.

זה הסטאנר. אנחנו עושים ניסוי מאוד מוצלח באוקטובר, האחרון, צריכים לעשות ניסוי בסוף נובמבר. אחרי שזה מוצלח נראה כמה שאתם תאשרו כסף, אז אנחנו - - -

הוא טיל יותר יקר?

כן, הוא מהותית יותר יקר.

אבל תלוי איך אתה מסתכל על זה. אם אתה מסתכל ברמה נגיד מול הפטריוט, הוא בערך שליש מחיר.

ולאיזה איום הוא - - -

כל האיומים שבאים מסביבה של אלפי קילומטר, גם טילי שיוט, גם מטוסים וגם טילים שבאים מלמטה.

זה רדיוס - - -

הרדיוס הוא גדול, אבל תלוי במעוף. תראי, בגדול, ככל שיורים יותר רחוק אז הטיל הוא יותר גבוה, זה כמו אבן, זורקים אותו כמו טיל בליסטי, אז את השכבות המאוד גבוהות מיירטים עם טילים אחרים. אם זה לא מצליח אפשר ליירט בזה. יש שכבות הגנה שונות.

עכשיו אנחנו עוברים למשפחה חדשה לגמרי, זה טילי אוויר שטח. אלה פצצות גולשות, זה התחיל אחרי מלחמת יום כיפור, הטיל הגדול שאחר כך - - - אתם מכירים את הפצצות המונחות, ג'י.פי.אס, קונים הרבה בארצות הברית, אלה פצצות מאוד מדויקות. על הדיוק שאתם רואים במכונית בג'י.פי.אס, פחות או יותר מטר וחצי-שניים. המיוחד, אל"ף, זה שלנו, כחול לבן, ויש פה גם ג'י.פי.אס וגם עין, ולעין יש פה בזיכרון את התמונה של כל אזור שרוצים ועל ידי השוואת תמונות יודעים להגיע למטרה בדיוק של מטר. זה בגדול.

ההתפתחויות הן כאלה, אלה הפצצות שאתם מכירים פחות או יותר, הראשונות, עם משגרים כמו הג'י.פי.אס. פה, אתם רואים שיש כנפיים, - - - ל-100 קילומטר - - -

לא צריך שזה יתפוצץ, רק מהמכה - - -

הפצצה הכי מדויקת בעולם זה מחבל עם קילו אחד באוטובוס, זה בדיוק של 20 סנטימטר. אז זה מטר. אז בגדול, לחדור וזה צריך את הבומבה הזאת, זה חצי טון, אבל ברוב השימושים מספיק זה, זה הדור הבא שיסופק, זה לוקח 16 כאלה על אף-16, 24 על אף-15 ואפשר בפיקל אחד ל-20 מטרות בטווחים של 100 קילומטר.

אני חושב שצריך לקחת את המחבלים לסיור פה.

זה הדור הקודם, זה 100 קילומטר. זה הפופאי המפורסם. מכרנו בארצות הברית בזמנו לבי-52, מכרנו לעוד כמה מדינות. היום הוא כבר דור יותר ישן, אבל - - -

כמה מסוגל מטוס סביר לשים ביחד?

בגדול לא יותר משניים, מהסיבה שהמשימה לוקחת זמן. אתה צריך להקים קודם את זה, זה לא כמו פה ש - - - ואז זה מגיע לאזור המטרה, יש תקשורת, אתה רואה כל הזמן את התמונה ואז אתה יכול לכוון ל - - -
האחרון זה איזה שהוא נגזרת של אלה, בעצם אלה טילים שהם טילי מטרה לחץ 2, חץ 3. אנחנו יורים אותם עדיין, אתם זוכרים בזמנו, לפני חצי שנה, הרוסים אמרו ששיגרנו טיל בליסטי, זה היה זה, מהסוג הזה. מה שהוא עושה, משגרים אותו ממטוס, הוא עושה איזה שהוא תהליך, מדמה את הסקאדים למיניהם, או מדמה את כל האיומים כדי לעשות ניסויים.
זה פחות או יותר סל המוצרים.

מה שחודר לעומק של בטון ו - - -

זה זה.

גודל הטיל הוא עניין של משקל הפצצה ששמים בפנים?

בגדול כן, אבל זה לא רק זה, אתם רואים שהולכת ונהיית קטנה - - -

כן, אבל הטיל המשוכלל הוא קטן.

הוא קטן, אבל גם החימוש קטן. זה בערך טונה ומשהו וזה הולך ונהיה קטן. תלוי בסוג השימושים. ברוב הדברים אם אתה לא רוצה לחדור עמוק אז אלה - - - אין מי ששורד את ה - - -

(המשך הסיור)

בגדול המקום הזה נבנה בשנת 87', זה ההתחלה של התהליך. אבל כשמתקרבים לפה אתם רואים פה את מפרץ עכו, פה זה רפאל, פה ההנהלה של רפאל, ואתם רואים זה רקפת, יש פה יישוב קהילתי, קמו פה הרבה יישובים בגוש שגב. היום התמונה אחרת, אבל שתראו איך זה נראה בשנת 87', אנחנו עומדים על המקום כשהוא התפתח. למעלה ממחצית העובדים ברפאל עובדים היום כאן. אחר כך אנחנו נראה את הגודל.

פה בעצם קווי הייצור?

לא, זה מחולק אחרת לגמרי. זה המקום שלנו.

השטחים מיושבים מסביב?

זה הפרויקט הגדול שנקרא מרכז קהילתי רקפת, יש פה בדרך - - -

במלחמת לבנון השנייה ניסו לפגוע פה?

כן, אבל מעט.

כי ליד קרית ים ניסו הרבה.

היו הרבה טילים.

(ישיבה)

אני בעוונותיי היום יושב ראש מועצת מנהלים. הרקע שלי, נולדתי בקיבוץ, שירתי בחיל האוויר 27 שנים, הייתי טייס קרב על כל סוגי המטוסים, את כל המלחמות, פנטום, אף-16, פיקדתי על טייסת אף-16, פיקדתי על טייסת פנטום, פיקדתי על רמת דוד, התפקיד האחרון שלי בחיל האוויר היה ראש להק ציוד. אם אתם זוכרים את רמי דותן שנעצר, אז אני באתי בנעליו. אחרי זה שאלו אותי אם אני מוכן להיות מנכ"ל רפאל וניהלתי את רפאל שש שנים. בעצם אני הפכתי אותה ממצב של יחידת סמך לחברה, אחר כך הייתי בשוק האזרחי חמש שנים, ניהלתי עד לפני שנה וחצי את אלישרא, שהיא חברת בת של אלביט ומיוני שנה שעברה אני כאן היושב ראש. זה הרקע שלי. זה אני.

לפני שניכנס למצגות הנושאים, שכפי שתוכנן שתראו עוד דברים, אנחנו ברקע היסטורי ומה זה רפאל. אני אתן איזה זום קצר על כל אחד ממרכיבי המוצרים שתקבלו תמונה. רפאל בכלל הוקמה ב-48' כחיל המדע, כיחידת סמך, ובעצם עד שנות ה-80 היא פיתחה את מוצריה ונתנה לתעשיות הביטחוניות לייצר אותם. זה היה הרעיון, סוג של מעבדה. אני קיבלתי תפקיד בשנת 92', סיימתי פה ב-99', למעשה די סיימתי את התהליך, אבל לא חציתי את הירדן, כי איציק מרדכי שהיה שר ביטחון הוציא אותי משלוותי אז עזבתי. למעשה סיימנו כמעט את התהליך. כשברק לקח את תפקיד שר הביטחון, חצי שנה עברה ולקח עוד זמן להשלים.
אנחנו המעסיק התעשייתי הגדול ביותר בצפון. עובדים פה 7,000 איש ישיר פה ובערך על כל אחד שאנחנו מעסיקים פה אנחנו מעסיקים אחד בחוץ. כל הייצור הבסיסי, זה קופסאות, מחשבים, מזגנים, משגרים, אנחנו לא מייצרים פה, אנחנו עושים את הדיזיין פה ומייצרים בחוץ. הרוב פה הוא כמובן בצפון.

אנחנו פזורים בשניים-שלושה מקומות. אנחנו יושבים כאן בלשם. למעשה בין עכו לבין קרית ים, פחות או יותר, יושבים במכון דוד והמשרדים הראשיים וחלק מהחטיבות האחרות. יש לנו גם משרדים בתל אביב וכל מערך הניסויים שבדרום, שנקרא שדמה, אנחנו מנהלים את זה עבור מערכת הביטחון. למעשה זה של משרד הביטחון ואנחנו מנהלים את זה.

זה החזון שלנו. יש פה אלמנט של ציונות ורווח ביחד. אנחנו רוצים להיות נדבך משמעותי בביטחון מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לכם שעד שנות ה-80, אפילו יותר, תעשיית הביטחון הייתה מאוד חשובה לביטחון, אבל היא לא הייתה מכרעת בביטחון. היום, אפילו מה היה במבצע האחרון, אתם מכירים את כיפת ברזל, אתם מכירים את מעיל רוח, אתם מכירים את מערכת צבע אדום, אתם מכירים את כל מערכות הנשק המדויקות שראיתם תמונות, הכול תוצרת של מערכת הביטחון שלנו.

חברה גלובלית. היא לא יחידת סמך, היא חברה שצריכה להיות חדשנית, צומחת ורווחית. כאן אני רוצה להגיד לכם שחברות ביטחוניות ממשלתיות שתלויות בהסכמים ישנים, גם רפאל קצת, גורמים לכך שאם היא לא תהיה רווחית הם יילכו בדרך תע"ש. זו אחת הבעיות שילוו אותנו ואנחנו צריכים לדאוג שהן תהיינה רווחיות, שלא נתחיל לצלול במערכת להוצאת כוח אדם ועוד כסף ועוד כסף.

מערכות לחימה בחזית, הצורך המבצעי וקדמת הטכנולוגיה. זה החזון של רפאל.

היה פה שינוי ארגוני שהתחיל לפני שהגעתי אבל הושלם כאן. אני יושב ראש, נמצא כאן. דידי יערי הוא המנכ"ל, יש מטה. החטיבות שיש לנו, למעשה שתי חטיבות נמצאות כאן, האחת זה מערכות לעליונות אווירית, שזה טילי אוויר-אוויר וכל כיפת הברזל ושרביט קסמים. כל מערכות הפצצות הגולשות, אנחנו משלבים את כל נושא המודיעין בחטיבה הזאת. כל חטיבת יבשה זה כל טילי הנ"ט, כל מעילי הרוח, היא לא נמצאת כאן. יש לה פה קבוצה, אבל היא נמצאת בעיקר למטה. יש חטיבת חימוש שהיא חטיבה כללית שאחר כך אני קצת אפרט עליה ומנו"ר זה מנועים ורש"קים. את כל הרש"קים והמנועים מייצרים למטה ומשלבים בתוך התאים שלנו.

אז חטיבת יבשה, בגדול אנחנו נדבר על טילי נ"ט שאתם רואים שנמצאים כאן. כל מערכת ההגנה על הטנקים, יש מעיל רוח, אבל היא התחילה בדורות קודמים. אני חושב שרוב המערכות של ההגנה הפסיבית, הרה-אקטיבית האמריקאית באפגניסטן ובעירק הייתה של רפאל. הם עשו את האינטגרציה, אנחנו נתנו את המערכות. כל נושא של תמרון ללוחמה ברשת, שאני לא כל כך אכנס לנושא של הגנת גבולות שאנחנו עושים, אבל אנחנו לא מובילים בעולם.

משפחות הטילים שאמרתי לכם. אז אנחנו ראינו למעשה את הטיל הזה. יש לו משפחה, שזה ל-4 קילומטרים, זה הולך ל-6-8, זה גם כן ל-6-8, חלק - - - זה הולך ל-25 קילומטר, חלק גדול ממה ששיגרו בחיל הים ואחרים נמצא כאן, והדור הבא, הוא הולך להרבה יותר קטן, לטווחים של סדר גודל של - - -

יש לכם טילים מקבילים ללאו הקטנים, שאתם מפתחים אותם?

בגדול, מבחינת משקלים, אתה דיברת כשהיית בטאו, זה היה 40-50 קילוגרם, הטיל הזה, המשקל שלו מטר זה 13 והוא 21 עם כל הציוד. זאת אומרת חייל יכול לקחת אחד, ומהטילים האלה הוא יוכל לקחת שניים.

דיברנו על מערכות ההגנה, אבל בגדול זה מעיל הרוח המפורסם. אני אגיד מילה ואחר כך אולי יפרטו יותר, מילה אחת שאומרת שזו מערכת הגנה, אבל בגלל שהיא טובה היא מאפשרת להתקיף, אחרת אתה כל הזמן מפחד. והבינו את זה היטב רק במלחמה הזאת. מי שהיה לו מעיל רוח בלחימה הזאת היה חופשי להילחם ולהכריע. בגלל זה יש עכשיו צורך מאוד חזק במערכת הזאת.

יש לכם כבר תחקירים מהשטח, איך הטנקים תפקדו?

יש, אבל ניתן קודם לצה"ל לתחקר ואנחנו נגזור. אנחנו עכשיו רגע אחד משולבים - - -

לא, אבל פעם ראשונה זה נוסה בלחימה עכשיו?

התשובה היא כן. היו שני ניסיונות מוצלחים ששיגרו והמערכת עבדה. בלחימה הזאת ירו על 17 ו - - -

יהיה פירוט אחרי זה, מציגים להם - - -

על 17 ו-16 חסמו. זאת אומרת היה פה ביטחון מלא.

רק תדאגו בבקשה להגיד מה לא לפרוטוקול.

אדוני היושב ראש, אתה לדעתי תסנן בסוף את הפרוטוקול.

אני חושב שבכלל את החלק הזה אפשר להוציא מהפרוטוקול.

זה כל מקרה לגופו של עניין, אבל זה מספר שנים לפחות. הרבה מאוד עובדים שהם יוצאי חבר העמים או ברית המועצות לשעבר הם - - -

אלה הוותיקים, דור וחצי, כמוני כאלה.

הרבה מאוד נוטים ללמוד את המקצועות ההנדסיים, אז מגיעים המון, אבל כאלה שהם כבר ותיקים בארץ. וסיפור מעניין - - -

המצטיינים בפקולטה לחשמל, יש המון אנשים.

כן, הייתי בטקס בטכניון, ראיתי.

אבל יש לנו הרבה פעמים שיש לנו בעיות ביטחון.

וסיפור מעניין, שזה באמת סופר הגמישות של יחידת הביטחון שלנו. בחור בן 24 שהוא סטודנט מצטיין בשווייץ, הוא לא ישראלי, הוא מועסק פה במסגרת משלחת של סטודנטים במשך מספר חודשים, רק בתקופת הקיץ, כדי לנסות אותו לרפאל. הוא מרוצה עד הגג ומרגיש תורם. מה שכן, הוא ממודר פנימית, הוא עובד בסביבה מסוימת, הוא לא מחובר למחשב רפאל. אבל הוא עובד, מקבל שכר ומועסק פה מספר חודשים.
גם דברים מעניינים, יש לנו מפעל מאוד מאוד ענף של אחריות חברתית ופעילות בקהילה ובחרתי להביא לכם רק שתי דוגמאות שקשורות לשילוב עולים חדשים בקהילה, אז מועדונית אופק שנותנת סיוע ליוצאי אתיופיה בארץ, עובדי רפאל מגיעים לשם אחת לשבוע, כל יום בשבוע, כל פעם זה מתנדבים אחרים, כל אחד אחת לשבוע, וחוגים, אתם רואים, וחיילי מג"ב שמשרתים אצלנו במכונים משולבים בעשייה הזו.

אתם כפופים לחוק העדפה מתקנת של יוצאי אתיופיה, הדרוזים? אתם מחויבים, או שאצלכם הביטחון יכול לפסול?

אין בעיה, הבעיה האמיתית, למשל באתיופים, אנחנו עושים מאמצים אדירים, פונים לאגודות, הבעיה שכמות האתיופים שרלוונטיים למקצועות שלנו היא מעטה מאוד. אנחנו פונים לעמותות, אומרים 'תביאו לנו מועמדים, אנחנו נותנים העדפה מתקנת', אנחנו לא נתפשר וניקח מישהו שהוא לא מתאים, אבל אנחנו נעשה את כל המאמצים להגדיל את מספר האתיופים.

אנחנו עובדים מאוד בממוקד עם עמותה שקוראים לה טק קריירה שפועלת - - -

יש כמה עמותות. מקסימום אנחנו נסמן אותם ונעביר לכם את הפרטים. גם היינו בביקור באולפני עציון ודווקא שם יש הרבה עולים שהגיעו שלמדו ורובם מהנדסים - - -

אנחנו נשמח עם כל עמותה שתבוא ותציע לנו מועמדים.

הבן שלי לא הצליח פה איכשהו בתהליכים של רפאל. הוא בוגר תואר שני של הנדסת מערכות, תואר ראשון הנדסת מכונות.

דרך אגב, זה לא אומר שמי שלא עובר אצלנו אז הוא לא טוב. מה שקובע זה סטטיסטיקה, יכול להיות שהבן אדם לא מצליח בראיונות ואנחנו לא יכולים לקחת סיכון. ברגע שנכנסים לפה הסיכוי שתצא הוא מאוד קטן אז אנחנו לא לוקחים סיכונים. אנחנו מעבירים באמת במסרק פלדה את כל התהליך הזה ובטח יש כאלה שהציון - - - יש אנשים שיש להם ציון נמוך ו - - - זה לא אוטומטי, כל מי שיש לו ציון נמוך הוא פחות טוב. יש כאלה שעבדו והתפרנסו בזמן הזה ולא היו טובים, אבל אין מה לעשות, אנחנו חייבים, כי כשאתה מגיע לרפאל הסיכויים שתלך הם מאוד קלושים.

עובדים מהעדה האתיופית יש לכם, או שבכלל אין?

יש לנו עובדים מצוינים. אנחנו עכשיו עובדים מול הנציבות שאחראית על מיעוטים והיא אמרה לנו שאם נכין תכנית איך מטפלים במוגבלים ובאתיופים ובמיעוטים אז ייתנו לנו אישור לרשום בכלל במחשב מי זה דרוזי, מי זה - - - היום אני לא יכול לרשום בכלל, אני לא יכול לזהות מי זה מוכר ומי זה זה. בקליטה אתיופי קל לזהות - - -

אבל אנחנו לא רושמים במערכת.

דרך אגב, יש מנהלת כוח אדם שהיא אתיופית במערך שלי ובעלה הוא מהנדס אלקטרוניקה ברפאל גם כן. שכנעה אותו להיקלט.

ודוגמה שנייה, כיתת לימוד עברית שפתחנו מ-2007, שפועלת כל שנה, של עובדים של חברות שמספקות שירותים לרפאל. אנחנו מביאים את זה כחלק מההתנדבות שלנו בקהילה. בעיקר היו שם יוצאי העדה האתיופית.

כן, זה חברות ניקיון. זה בא לבד כאילו. לשים אנשים כאלה במקצועות הגבוהים, לא במקצועות ה - - -

מה שחשוב באמת זה לנסות לזהות את החבר'ה המוכשרים במיוחד, אני מתייחס לעדה האתיופית, כי שם ייקח לנו עוד דור לאינטגרציה טובה יותר.

שניים.

אני אופטימי. לשלוח אנשים שהצליחו, לתת להם תקווה, להרצאות, אם יש לכם כאלה, לשלוח אותם לארגונים ושיספרו ש'אנחנו הצלחנו ועובדים'.

אנחנו מוכנים לעשות הרבה. תראה, אני למדתי שבדברים האלה צריך להיות צד שני. לנו יש פעילות קהילתית מכל הסוגים בהיקף אדיר, מעל 10,000 איש פה מתנדבים לפחות פעם בשבוע בקהילה על חשבון זמנם החופשי, בכל מיני פעילויות. אני אומר, למשל, באים אלינו עידוד בנות למדעים. אז אנחנו נותנים הרצאות. אבל בעבודה בהתנדבות אתה חייב שהצד השני ירצה ויידע מה הוא רוצה. אנחנו לא יודעים. כלומר אם היו באים אלינו מעמותה ואומרים 'תשמע, אנחנו רוצים הרצאה של מדענים, ביקור אצלכם של אנשים מפה', אין לנו בעיה, אנחנו נשמח לעשות, אנחנו לא מצליחים לדוג את הדגים.

כן, אנחנו מכירים. יש הרבה ארגונים שאוהבים לבוא ולדבר, אבל כשבאים למעשים אז אנחנו באמת פחות רואים את המעשים. אנחנו כוועדה נצטרך לתפוס את האנשים האלה.

אגב, לגבי עידוד במקצועות שחסרים לכם, שוב, אני מבין שאתם משולבים בתוך עוד כמה מפעלים דומים לכם בנושא של גיוס, כשאנחנו ככנסת מפקחים על זה, גם על משרדי הממשלה שאמונים לטפל בתחום הזה, לעודד, ללמוד הנדסה, מקצועות כאלה ואחרים שאתם גם צריכים אותם, השאלה באיזה פורום יצא לכם לשבת ולדבר על זה.

אני לא הבנתי את השאלה.

אני אגיד לך מה קורה. היום לדוגמה יש לנו ועדה בכנסת, ועדת מדע וטכנולוגיה, יש לנו קודם כל שר מדע וטכנולוגיה ואנחנו שמים להם יחד עם משרד החינוך את הבעיות שיש בתחום הזה, האוניברסיטאות כבר אומרות שאין להן סטודנטים כי הסטודנטים לא באים, זה לא שבעצם אתה לא מקבל - - -

אז אתה מתכוון לעידוד?

לעידוד המקצועות המדעיים האלה, במיוחד תחום הנדסה.

יש לנו במשרד החינוך פרויקט כבר כמה שנים, שהם מדברים. יש קושי בין מה אתה אומר למה אתה עושה. שוב, לדבר להגביר את לימודי ה-5 יחידות במתמטיקה, אנחנו עכשיו בשניים-שלושה פרויקטים שהתחלנו מכיתה ז' לשים אנשים שלנו פעם בשבוע לילדים שמובילים ולשכנע אותם כבר מכיתה ז' לקחת 5 יחידות. אז אני אומר, מי שצריך להוביל את זה הוא משרד החינוך, אנחנו לאו דווקא - - -

הבקשה צריכה לבוא ממפעלים כמו שלכם, כי אתם בעצם - - - זה כבר ביטחון המדינה.

נכון, אבל אנחנו לא יכולים לעשות. אמרתי לכם שהייתי מעורב, הייתי יושב ראש ארגון בוגרי הטכניון, יזמנו פרויקט וגייסנו את בנק הפועלים, 4.5 מיליון שקל, קראנו לזה 'פועלים מ-3 ל-5', זאת אומרת בעיני רוחי לפחות לימודי המדעים, מתמטיקה, פיזיקה ושפה, הם התחומים שיובילו את האנשים למקצועות הטכנולוגיים. בתי הספר לא משקיעים בתחומים האלה בגילאים הצעירים, לצערי. אני התייחסתי בעיקר לכיתות ט' עד י"ב. אני יכול להגיד לך שהיו בבת ים 58 מתנדבים בוגרי רפאל וטכניון, לימדנו אותם, קראנו לזה עיר מצוינת ויש קושי. אני יכול להגיד שיש לי נכדה שהמורה שלה אומרת שהיא לא צריכה לדעת את לוח הכפל.

אני הייתי לפני שבועיים אורח במערכת החינוך בסינגפור. הייתי שם אורח של מנכ"ל משרד החינוך וראיתי את ההבדלים. שאלתי איך מלמדים לימודים בסיסיים, לקחתי ילד, שאלתי אותו את לוח הכפל, בשנייה הוא ענה לי על הכול ואני יודע שזה אירוע שצריך להיות מנוהל בשלבים הנמוכים כי אחרת הם לא יגיעו לשם. אי אפשר לתקן ילד שלא יודע לוח הכפל, להביא אותו ל-3-5 יחידות. אי אפשר.

אני למדתי מכיתה ו' כאן, את לוח הכפל למדתי ברוסיה. בגן ידעתי את לוח הכפל בעל פה ובבית, אם לא הייתי יודע איזה מספר - - -

זה צריך להעיר אותך בלילה ושתדע.

השאלה באמת במערכת החינוך כאן, לא לומדים את לוח הכפל?

לומדים, אבל הכול יש בתוך המחשב, את הלימודים הבסיסיים. בסינגפור אסור להחזיק טלפונים בתוך ה - - - יש בכישורים מיוחדים כן טלפונים שהם מספקים, ששם עושים תהליך של לימוד אחר. אני חושב שצריך להסתכל בכיתות א' עד ו', להביא את הילדים שיידעו ויאהבו את החשבון וזה לא קורה.

ביסודי. נעביר את זה לשר החינוך.

אנחנו גילינו שכימיה בכלל הפסיקו ללמד. זה לא מקצוע חובה, ואז בעצם המפמ"ר של כימיה במשרד החינוך אומר 'טוב, אנחנו כבר לא מכריחים ללמוד כימיה'. אז כימיה לא מלמדים, פיזיקה מלמדים פחות, אז בסוף עם מה יגיעו לטכניון?

אני גייסתי פה לצפון את ביטוח לאומי. הוא היה מוכן לתת 7 מיליון שקל, משרד החינוך לא היה מוכן לשים שום דבר. עשיתי חשיפה אישית בטכניון, הייתי חשוף 150,000 שקל, משרד החינוך נסוג, בסוף הייתי צריך לסגור את זה איכשהו. נו, בחייך. משרד החינוך לא - - -

הבעיה היא פשוטה. כמות האנשים שלומדים 5 יחידות פיזיקה ומתמטיקה, מתמטיקה עוד יש קצת, גם זה יורד, או לא עולה לפחות, הפיזיקה בכלל נעלם, אין מורים כבר לפיזיקה. אז אני אומר שמי שרציני צריך לקבוע יעדים במשרד החינוך ולהגיד לו 'אתה צריך את היעדים האלה, אם לא חלק מהתקציב שלך מותנה'. אני לא יודע, אצלי גת נותן לי יעדים ואומר 'חלק מהשכר שלך מותנה בזה שתגיע ליעדים האלה'. אז מה הבעיה להגיד למנכ"ל משרד החינוך 'אתה רוצה את התקציב הזה? בסדר, חלק מהתקציב מותנה בזה שתראה לי שאתה גדל בזה'. אבל זה לא יעלה על הדעת, כנראה, אז אני מגזים. אבל אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים.

אבל עזוב, כל הדיבורים האלה. אני הולך לפעמים לפגישות עם אינטל, עם אלביט, עם כל מיני חברות ועם משרד החינוך ומנכ"ל אינטל תמיד מוביל את זה ומדבר, אבל בפועל, אני בן אדם מאוד מעשי, אני לא רואה שבאמת מצליחים. אנחנו עושים פעילות אדירה לשכנע בנות יותר ללכת, מה שתיארתי, ממש הולכים, עושים להם ביקורים. יש מכון בקרית שמואל, אולפן סגולה, של דתיות, ברמה גבוהה יחסית, ואנחנו מגיעים ומנסים לשכנע אותם. דרך אגב הבאנו אותן ומדעניות שלנו, לוקחים נשים, שיראו להן מה עושה מדענית, איך היא מתקדמת ואיזה שכר מקבלות. לשכנע אותן שכדאי להן. אז פה אני רואה באמת אחוזים גבוהים יותר שהולכים, אבל אני לא מאמין שזה רק בגללנו. זה תלוי בהורים, בהרבה - - -

כשהייתי באלישרא אימצנו אולפנה של 400 תלמידים בבני ברק, אימצנו אותם, סידרנו להם מחשבים, כיתת מחשבים, סידרנו להם תקשורת, סידרנו הכול, היו שם הרבה אתיופים והיעד שלי ש'אתם בסוף תעבדו באלישרא'. תשמע, לקחתי עשרה, חלק אני שילמתי, חלק בהתנדבות, לימדו אותם מתמטיקה ופיזיקה, זה קריעת תחת. זה היה מאוד קשה. אם הייתי מצליח להביא בעוד עשר שנים חמש בנות כאלה לאלישרא הייתי מרוצה. זו עבודה סיזיפית, כל היום וכל הלילה. ברמת השליחות אנחנו רואים את זה כשליחות, מבחינת היעד שלנו אנחנו - - -

דווקא האוכלוסייה החרדית, שסך הכול הם יודעים ללמוד ואנחנו כן רוצים שילוב עכשיו, לשלב אותם כמה שיותר, השאלה אם הם באים בלי מקצועות הליבה בגילאים קטנים, אתה אומר שיהיה להם קשה.

יש כמה חרדים שבאו לא בגלל שהם חרדים. כלומר אני אפילו לא מסתכל אם הם חרדים או לא, הם נקלטו, עמדו בדרישות ונקלטו. כלומר יש לנו חרדים ברפאל.

כי הם יודעים ללמוד.

לא, בלי התהליך הבסיסי הם נעצרים.

עשינו פעולות מיוחדות, שזה בכל הארץ, של נשים חרדיות שלומדות באולפנה והם עשו שנה באולפנה לימודים דרך חברות כמו מטריקס וזה, דרך תיאום עם רבנים ויש לנו פה היום כ-25 חרדיות דרך חברת מטריקס. זה באישור הרב, סידרנו להם מקום מבודד עם חדר אוכל מיוחד, עם אוכל כשר ותנאים, אנשים שלי נפגשים איתם רק עם דלת פתוחה, כל מיני כללים שהרב קבע והן עושות בדיקות תוכנה. אלה מקצועות שרפאל לא מתעסקת איתם, היא קונה שירותים כאלה, אבל ממש בנינו כזה דבר.

זה כאן במקום, בדיקות התוכנה?

לא פה, ב - - -

יש הרבה שסיימו את הקורס הזה, עד כמה שאני יודעת, באמת בנות חרדיות והן מצליחות.

לא, אנחנו מרוצים מהן, אם זאת השאלה.

וגם מהמגזר הלא יהודי.

יש לנו דרוזים.

יש למשל דרוזיות, 100 בנות מוכנות לבדיקות תוכנה, בכפר ירקא

אז אני אומר שיש לנו אותו דבר, אחרי שהצלחנו עם החרדיות עשינו גם עם דרוזיות ויש לנו היום כ-15 דרוזיות כאלה שעושות עבודה דומה. דרך אגב, הדרוזיות לא רק שנה, יש כאלה שגמרו טכניון, אבל הם לא גמרו בציונים שאנחנו - - - אבל לבדיקות תוכנה הם בסדר. אז יש לנו ערוצים כאלה, דרוזיות וחרדיות. עכשיו אנחנו מנסים לחפש ערוץ של אתיופים. איך קוראים לגוף הזה שמכשיר אתיופים? טק קריירה, שלקח על עצמו לעשות קורסים לאתיופים בנושאי מחשוב, ברמה הזאת, הוא עושה את זה שנתיים או משהו כזה, הם פנו אלינו, דיברנו איתם, 'בואו תיקחו את האנשים ותנסו לשלב אותם', לא בבדיקות אלא בתמיכת חומרה של מחשבים וקלטנו, נדמה לי, 3 אנשים עכשיו בצורה כזאת, שוב, דרך חברה, שנותנת תמיכת מחשבים. בהתחלה לא רצו, אמרו 'מאיפה? אין לו ניסיון', צריך שנה עד שהוא יוכשר, אז אמרתי אני מוכן לממן את השנה הזאת, שנה שהוא לא מביא תועלת, בשנה הראשונה, את זה אני מוכן לעשות. אמרתי, אנחנו מוכנים להשקיע, אנחנו לא מוכנים להתפשר על איכות.

זו בעצם השקעה ותרומה של המפעל באמת לאוכלוסיות ש - - -

כן, רפאל הוא גוף רציני - - -

טוב, חברים, תודה לכם, תודה, יגאל ואיריס. אנחנו נמשיך לחלק הבא.

שלום לכולם. שמי ארי סחר, עולה ישן מ-1982. עליתי מארצות הברית דרך קנדה, עובד רפאל מאז 91', עובד בפרויקט שהרבה אנשים לא שמעו עליו, כיפת ברזל. אולי שמעתם עליו. אוקיי. אני מהנדס בפרויקט, אני גם איכשהו הפכתי להיות הפה של הפרויקט מול גורמים, במיוחד גורמים אמריקאיים. אז אם תסלחו לי, את חטאיי אני מזכיר היום, המצגת כאן באנגלית אבל אני אשתדל לדבר בעברית צחה, אמנם במבטא אמריקאי, זה מה יש. אגב, חתן שלי אתיופי והבנות שלי למדו בסגולה.

אתם מבינים שאנחנו מוקפים במדינות שכל אחת ואחת רוצה לעזור לנו לבנות את החלום הציוני, איש איש תורם את התרומה שלו. כשרוצים להזיק למישהו נותנים לו בוקס והיה והוא רחוק מדי יורים בו, והיה והוא עוד יותר רחוק אז שולחים עליו רימון יד. אם הוא רחוק מדי לרימון יד אז לוקחים את הרימון, עוטפים אותו בגליל אלומיניום, שמים מנוע רקטי למטה, שמים אותו על איזה משגר, it goes up, it goes down, מתפוצץ וכולם שמחים.

הכול התחיל ב-91' ששילחו עלינו 39 סקאדים, אומרים דוסים כמוני 40 חסר 1 סקאדים. ב-91', לא יעזו לשגר עלינו טילים, התבדינו. אחרי זה חברינו מלבנון נכנסו לאקשן בשנות ה-90, תחילת שנות האלפיים, בל נשכח את חברינו מעזה, הם לא נותנים לנו לשכוח מהם וחברינו במזרח, האירנים, שהם הבטיחו למגר את הסרטן הציוני, אני מקווה שאני מצטט אותם נכון, והסורים, שלא בחלו מלהשליך על הסורים עצמם נשק להשמדה המונית, סביר מאוד להניח שלא יהיו להם בבוא העת בעיה להשליך עלינו.
הבעיה היא שלא כראי זה כראי זה. אי אפשר לפתח מערכת אחת שהמערכת הזאת תטפל בשלל האיומים שלנו. זה פשוט פיזיקה. יש לי כמה וכמה ילדים, כשאני זורק כדור לילד קטן, אני עומד קרוב מאוד לילד. כשהילד גדל אני זורק אותו יותר רחוק, וכי למה? ככל שאני זורק את הכדור יותר רחוק אני זורק את הכדור יותר מהר ויותר גבוה. הווה אומר רק ילד שהוא מפותח יכול לתפוס כדור שאני זורק 50 מטר והוא עולה למעלה למעלה והוא במהירות גבוהה מאוד. כנ"ל עם טילים. אני לא יכול לפתח מערכת אחת שהיא טובה גם לטילים קצרי הטווח וגם לטילים שהם ארוכי טווח. ככל שהטיל בא יותר מרחוק, מהאירנים, הוא טס יותר מהר ויותר גבוה ולכן הוא יותר קשה ליירוט. לכן מה שאנחנו עושים בארץ הקודש, אנחנו עושים מה שנקרא modular missile defense, ואנחנו מנסים לעשות פלחים בשמים.

איך אנחנו עושים זאת? אנחנו מתחילים ברובד הכי נמוך. הרובד הכי נמוך זה כיפת ברזל. כיפת ברזל נועדה להגן על אזורים אורבניים, בוא נגיד עיר בישראל, מטילים שבאים עד 70 קילומטר. אתם יודעים מה? קצת יותר מ-70 קילומטר. בעצם מה ששיגרו עלינו מעזה עד נובמבר 2012. יש טילים שמשוגרים עכשיו מעזה, אלה הטילים שבאים מעזה לחיפה, שהם ארוכי טווח, ארוכים מדי, הטווח שלהם ארוך מדי והם אינם מהווים טרף לכיפת ברזל. אבל זה בסדר, במקום לפתח את כיפת ברזל, שהיא כן תוכל ליירט את המערכת הזאת, יש לנו עוד מערכות.

יש לנו מערכת שרביט קסמים, בפיתוח מתקדם אצלנו. שרביט קסמים נועדה, ואני אדבר גם על כיפה וגם על שרביט, שרביט נועדה לטפל בטילים שבאים מטווח של 400 קילומטר, כל מה שטס בשמים באטמוספרה זה טרף בשביל כיפה, גם טילי שיוט. טיל שיוט זה טיל שלא טס ככה, אלא טס ישר, ואם ישימו ראש קרב, כמו שאומרים מהנדסי הטילים, עם פיכסה, אז סביר מאוד להניח שזה יהיה טיל שיוט. מה קורה אם משגרים אותו עוד יותר מרחוק, אז יש לנו את חץ 2 וחץ 3 של התעשייה האווירית שמטפלת. כמובן שהרובד החמישי זה הקדוש ברוך הוא.
מה שאנחנו מנסים לעשות עכשיו זה שמרגע שיש לנו את ארבע מערכות אנחנו צריכים לחבר בין ארבע המערכות. כיפת ברזל נמצאת מ-2011, שרביט קסמים, אם ירצה ה' תהיה מבצעית בשנה הבאה, חץ 2 בתחילת שנות האלפיים, חץ 3 2016, בהינתן תזרים נכון של כספים. אנחנו מנסים לתפור בין המערכות, כי כשזורקים כדור ויש הרבה אנשים ויהיה 'אני תפסתי', 'אני תפסתי', 'אני תפסתי' ו-זה נופל, אז זה נופל, אבל אם הכדור מכיל ראש קרב כימי, זה לא טוב. לכן אנחנו מנסים לתפור את כל המערכות ביחד, עם מה שנקרא מערכת שו"ב, שליטה ובקרה, ומערכת השליטה ובקרה מסתכלת על כל המכ"מים וכל הסנסורים שיש לנו, היא מסווגת את האיום, משערכת איפה האיום הולך ליפול ואז אומרת 'אוקיי, שיגור על באר שבע מעזה, 2 גרם, אז ניקח אותם עם כיפת ברזל, סוללה 11 בבאר שבע', 'שיגרו עלינו עכשיו 2 שיהאבים מאירן על חיפה, אז אנחנו נטפל בהם עם חץ 2 ונשלח עוד מיירט של שרביט קסמים' ושום דבר לא ייפול בין הכיסאות. התקווה היא והתכנון הוא שכאשר כל המערכות יהיו מבצעיות, ב-2016, אז הכול יהיה תפור כבר. קוראים לזה מערכת מאני שכבה תחתונה, כל זה יעבוד.

אני רוצה לעשות זום אין על כיפת ברזל. הדבר היפה בכיפת ברזל הוא שמסתכלים על כמות היירוטים, אפשר להסתכל על זה, זה מתחלף כל הזמן, כי חברינו בעזה עוזרים לנו להפעיל את המערכת. כיום יש לנו קרוב ל-1,700 יירוטים מוצלחים בכיפת ברזל. הגענו כמעט ל-1,000 במלחמה הקודמת, לפני קודמת, בעמוד ענן הגענו ל-1,000 ועכשיו הגענו כמעט ל-1,700, באחוזים לא רעים בכלל. עכשיו מול מה הכיפה? והנה השאלה, קודם כל הכיפה נועדה ליירט טילים בליסטיים, טילים פשוטים שמשוגרים לטווח של עד 70 קילומטר. גם פצמ"רים, פצצות מרגמה, זה גם טרף לכיפה, ובמלחמה האחרונה, וזה לא מסווג, יירטנו פצמ"רים. מה הבעיה עם יירוט פצמ"רים עם כיפה? בעיה מספר אחת, אין לנו מספיק סוללות. יש לנו היום תשע סוללות, סוללה מגינה על עיר. תשים את הסוללה בבאר שבע, הגנת על 500,000 איש, תשים את הסוללה בקיבוצים בעוטף עזה, הגנת על 50 או 500 איש. זו שאלה של השמיכה הקצרה. בעיה שנייה זה פשוט הזמן שהדבר הזה טס. אם הפצמ"ר טס הרבה זמן, יש פצמ"רים ארוכי טווח, אנחנו ניירט אותם ויירטנו אותם. אם יש פצמ"ר שהוא טס 15 קילומטר, כאשר הם פגעו בניצני עוז, הביאו את הפצמ"ר שלהם ממש עד הגבול והוא טס 10-15 שניות, אין לנו מספיק זמן, כי הטיל שלי צריך לטוס מנקודה איי לנקודה בי וזה לוקח זמן. אז אין לנו את הזמן הזה. אבל אנחנו כן עשינו פצמ"רים.

בניסויים גם יירטנו תותחים, יש לי סרט יפה שאני לא יכול להראות לכם היום כי זה במקום אחר, לא על המחשב הזה, שאנחנו יירטנו, שיגרו איזה שישה תותחים, כל אחד ירה באוויר ואנחנו בחרנו בשניים שרצינו ליירט ולקחנו אותם.

UAV, הלוא הוא מל"ט. אנחנו עושים קצוץ ממל"ט. אנחנו עשינו כבר עד היום חמישה ניסויים, אנחנו יודעים ליירט מל"טים היטב. למה יירטנו את המל"טים האחרונים במלחמה עם פטריוט? כי היו פטריוטים בעלי תוקף ושיגרנו את הפטריוט. אבל באמת הטיל שלנו יודע לעשות מל"ט והוא עושה מל"ט במחיר של 80,000 דולר ליחידה ולא כמה מיליונים כמו פטריוט. אבל הפטריוט הזה, אם לא היינו משתמשים בו, היינו צריכים לזרוק אותו לפח. יש לנו גם נגד פצצה מונחית, guided bomb, ואנחנו יודעים איך לפגוע בה. עשינו את זה בניסויים. אנחנו מניחים שמטוסים ומסוקים לא יהיו בעיה.

אבל היום הטוב במדינת ישראל הוא שני אלה, אנחנו משתמשים בכיפה מול זה וזה מול זה וסה טו.

היירוטים בתל אביב זה לא על ידי כיפת ברזל, זה היה השרביט? זה מעל 70 קילומטר מעזה.

תל אביב הוא 70 פלוס, בתל אביב אנחנו משתמשים בכיפה בהצלחה פנטסטית.

חדרה?

אתה מדבר עכשיו על חיפה. במלחמה הסוללה הכי צפונית הייתה בבנימינה. זה הגבול הצפוני שאנחנו יודעים לעשות. והיה ומשגרים על חיפה ושיגרו על חיפה ואם היינו צריכים ליירט אותו, אפילו אם היינו מציבים כיפה בחיפה לא יכולנו רשמית ליירט. אולי יכולנו באחוזים יותר נמוכים אבל זה לא מהווה איום בתוך ההגדרה של האיומים - - -

ואם הטיל מיועד לתל אביב, נגיד, אז אפשר ליירט אותו באזור אשדוד?

חיובי.

אז אולי לא צריך בכלל לפרוש ליד תל אביב? או שזה במקרה ויתפספס?

הטווח שלנו, בוא נגיד ברמה של 10 קילומטרים, אז אם אתה פורש באשדוד יהיה לך קשה לפגוע בתל אביב. זו בדיוק הבעיה. אתה צריך לכסות את הכול והטווח שלך הוא לא מי יודע מה. צריכים להגן על עיר, לא יותר מזה.

מה זה כיפת ברזל? יש ארבעה רכיבים שנמצאים בכל מערכת נגד טילים או נגד מטוסים. יש לנו את המיירט עצמו, השם של המיירט טמיר. מה זה טמיר? אני אשאל אתכם שאלה, האם מאייתים תמיר עם ת', מהמילה תמר, צדיק כתמר יפרח והתמיר מגן כמו עץ תמר על אלה שיושבים מתחת, או האם טמיר עם ט' וזה טמיר שמור, טמיר ונעלם בשם כל ישראל, אז מה זה, ת' או ט'? זה לא זה ולא זה, טמיר זה ראשי תיבות טמי"ר, טיל מיירט רקטות. אבל אל תגידו לאף אחד זה הסוד שלנו. טמי"ר זה דבר הכי פשוט בעולם, בנינו אותו כדי שהוא יהיה זול. אם הוא לא זול, אנחנו נמצא את עצמנו בעיה.

אגב, שיחה שהייתה לי כמה וכמה פעמים עם אנשי קונגרס אמריקאים. אחד שואל אותי, 'תגיד לי כמה עולה קטיושה', אני אומר 'כמה עולה קטיושה? כמה עולה מכונית? תלוי מאיפה אתה קונה את הקטיושה'. אם אתה קונה את הקטיושה במקום רשמי כמו ממשלת אירן, או ממשלת אלג'יריה או ממשלת לוב, זה יעלה לך 3,000 דולר, אבל אם אתה קונה אותו במקומות שאנחנו אוהבים לכנות אותם 'מוסטפה - - - קטיושות', אז זה יעלה לך 1,000 דולר, אבל אתה מקבל עבודה, תסלחו לי, עבודה ערבית. הריתוך זה לא ריתוך והצבע זה לא צבע, אבל מה לעשות, הוא עולה והוא יורד והוא עושה בום. אז אמרתי לו 3,000, כי ידעתי ברגע שהוא שאל את השאלה שהוא הולך לעשות השוואה, ו'כמה', הוא שאל, 'עולה המיירט שלכם?' אמרתי לו, 'אדוני, אתה יושב בוועדת ההקצבות שם בארצות הברית, אתה יודע בדיוק כמה זה, כי אתה נותן לנו כסף, זה עולה כ-100,000 דולר למיירט'.
האמת היא שזה קצת פחות, זה 80,000, זה לא 100,000, אבל לשם השוואה זה מספיק. הוא אמר, 'אתה רוצה להגיד לי שכל פעם שהם משגרים 3,000 דולר אתם משגרים מולו 100,000 דולר?', אמרתי 'לא', הוא אמר 'למה?' אמרתי, 'כי בדרך כלל אנחנו משגרים שניים'. כי בהתחלה אנחנו לא היינו בטוחים בעצמנו אז שיגרנו שניים, היום אנחנו משגרים אחד, חוץ מבאזור תל אביב וירושלים, כי מה שהם משגרים על תל אביב וירושלים, יש לו פי 10 חומר נפץ מהגראד והקטיושה הרגילים ולכן אנחנו רוצים להיות בטוחים. אז הוא שאל אותי, 'תגיד לי, כל פעם שמשגרים עליך 3,000 דולר אתה משגר עליו 200,000?' אמרתי 'כן'. 'וזה באמת affordable?', אמרתי, 'כן', 'אתה יכול להסביר לי?' 'כן'. שאלתי אותו 'כמה עולה כדור אם-16?' הוא אמר לי, 'אנחנו קנינו עכשיו כדורי אם-16 לכוחותינו במזרח התיכון, זה 25 סנט'. בדקתי באינטרנט, כתוב 25 סנט, מה שכתוב באינטרנט זה אמת, אוששתי את מה שהוא אמר. אז שאלתי אותו 'כמה עולה שכפ"ץ קרמי?' שכפ"ץ קרמי שאנחנו נותנים לכל חיילינו, הוא אמר 'זה עולה 6,500 דולר', אמרתי נכון, ושאלתי 'אדוני, האם אתה רוצה להגיד לי שכדי להגן על כדור שעולה 25 סנט אתה משלם 6,500 דולר? ואל תגיד לי שהשכפ"ץ שלך יכול להגן על יותר מכדור אחד, כי אתה יודע כמוני שברגע שהכדור הראשון פוגע בשכפ"ץ שלך אתה צריך לקחת את השכפ"ץ לתיקונים וזה יעלה לך 6,500 דולר לתקן את השכפ"ץ', ואז הוא אמר לי ואני מצטט, כי רק איש קונגרס אמריקאי יכול להגיד דבר כזה, אני אגיד באנגלית ואחר כך בעברית, 'we are going to have re-visit the word affordable', אנחנו נצטרך להסתכל שוב פעם, במבט מחדש, על המילה affordable. למה? תסתכלו מה היה במלחמה הנוכחית ובמלחמה הקודמת. במלחמה הקודמת, אין ספק ששימוש בכיפת ברזל מנעה פלישה לעזה.
מי יודע כמונו כמה עולה פלישה לעזה, כמה אמר השר יעלון? 9 מיליארד שקל, או משהו כזה. היא פשוט מנעה את זה. אז אסור להסתכל על העלות של מה שהוא עושה, צריכים להסתכל על מה הוא עוזר לנו. במלחמה הנוכחית, למה נכנסנו לעזה? אני שמעתי בחדשות, לא נכנסנו לעזה כדי לפתור את בעיית הטילים אלא לפתור את בעיית המנהרות, כי כיפת ברזל פתרה את בעיית הטילים. אז לפחות זה מה שאמרו בחדשות וזה מה שאמרה מדינת ישראל. כיפת ברזל אפשרה לצה"ל להיכנס לעזה בקצב שלנו, איפה שרצינו ומתי שרצינו ולא להיגרר כתוצאה מצעקות של העם היושב בציון ושל התקשורת שהאתיקה שלהם שונה מהאתיקה שלי.
יש לנו את המיירט, יש לנו את העיניים שלו, זה מכ"מ של חברת אלתא. אלת"א ראשי תיבות 'אנחנו לא תעשייה אווירית'. יש לנו את המשגר שלנו. כל משגר סוחב עד 20 מיירטים, המיירטים באים במארזים, כל מארז חמישה, כמו פיתה, שמים ארבע פיתות אחת על השנייה, מחברים אותן וכולם שמחים. יש לנו את השו"ב, השו"ב זה מה שאני קורא היידישע קופ של המערכת. המערכת שלנו זולה כי החלטנו על ההתחלה להשקיע בתוכנה ופחות בחומרה. תוכנה אמנם הולך הרבה יותר כסף בהשקעה, על מה שנקרא פיתוח, אבל כדי לעשות שינויים בתוכנה, ברגע שיש לך מערכת אנחנו שינינו את המערכת שלנו ארבע פעמים והמערכת היום עובדת יותר טוב, היא יכולה לתפוס פי אחד וחצי מהמטרות שיכולנו לתפוס אז והיעילות של המערכת, פשוט כל מה שאנחנו לומדים אנחנו מיישמים ומשנים את המערכת. זאת בסופו של דבר החלטה נבונה מאוד למפרע.
בואו נסתכל על defensive edge. קודם כל אין ספק שאנחנו הוצאנו את העוקץ של הרקטות של החמאס, אין ספק שמה שעשינו, אני חושב שפשוט לחמאס לא היה מה לעשות. היינו שומעים בחדשות, 'אנחנו נארגן לכם משהו יפה היום בתל אביב', זרקו עלינו טילים, הורדנו את הטילים. פחדנו יותר מאנשים שנפגעו על ידי מכוניות כדי לתפוס עמדה יותר טובה לצלם את המערכת מהטילים עצמם. אנחנו כיסינו כ-80% ממדינת ישראל. דירבאלאק והחבר'ה בצפון היו פותחים אז מערכה, היינו ב"סדין עמוק",deep" sheep", זה לא היה טוב מה שהיה קורה. אין ספק שאין לנו היום מספיק מערכות. אני זוכר שכשדיברתי בקונגרס עצמו, ישבתי שם עם הנספח הביטחוני שם ושאלו אותו אנשי הקונגרס 'כמה אתם צריכים?' ואני אמרתי 'מר יוסי יענה על השאלה', ויוסי אמר '13 סוללות'. 13 סוללות, כל סוללה מגנה על עיר, אני אישית יכול למנות יותר מ-13 ערים בישראל, פלוס בסיסי צבא, פלוס כל מיני מקומות שאנחנו רוצים להגן עליהם כמו למשל חברת חשמל בחדרה, צריכים הרבה יותר ממה שיש לנו, לדעתי צריכים הרבה יותר ממה שנוכל מתי שהוא לקנות. במלחמה היו לנו 9 סוללות, תוך כדי המלחמה בנינו עוד 3 סוללות, מן הבא ליד, לא היה פשוט.

המספר הזה כבר לא נכון, זה 700 יירוטים מוצלחים וכשמדברים על 90% הצלחה אז נכון, ההצלחה שלנו הייתה כ-90%, וכששואלים האם תוכלו להגיע ליותר מזה, דעתי האישית היא שלא כל כך. כי יש מערכת עם כל כך הרבה רכיבים ומשהו נופל. אתה פותח את האינטרנט אצלך בבית והאינטרנט נופל, זה קורה. אצלנו אם האינטרנט נופל והאינטרנט פעם נפל תוך כדי לחימה, זה גרם למותם של שלושה אנשים. אז דברים קונים. דברים רעים קורים. 90% לדעתי אנחנו נגרד את ה-90%, 1, 2, לא יותר מזה. הווה אומר, כששומעים את האזעקה צריכים להמשיך להתנהג כמו שהתנהגו.
יש לי כמה סרטים, אני רוצה להסביר לכם מה אתם רואים. (סרטון). זה תל אביב. יש שני שיגורים, כמו שאמרתי, משגרים את הראשון ומשגרים את השני רק למקרה שהראשון לא פוגע. יש איזה זום כדי לפגוע באיום, בום בום. מה קורה לשני? השני, לא צריכים אותו, הראשון לקח. במקרה הזה הראשון לקח, אז מה צריכים לעשות? קודם כל צריכים לזהות שהראשון לקח, איך עושים זאת? מסתכלים על המכ"ם, בודקים האם המטרה ממשיכה להתקדם במאך 2.5, במהירות כמעט 1,000 מטר לשנייה, או האם הוא התפוצץ ועכשיו נופל ככה, ואם כן, צריכים לשלוח פקודה למיירט השני לפוצץ את עצמו, כי אם הוא לא יפוצץ את עצמו אז מתי שהוא הוא יפגע בקרקע ויהיה לנו משהו נפיץ בקרקע. כל זה קורה בפחות מחצי שנייה. זיהינו שהמיירט הראשון פגע, נתנו פקודה למיירט השני להתפוצץ והוא התפוצץ.

אי אפשר להחזיר אותו חזרה?

זה סרט שאף פעם לא ראיתי. שואלים כמה כיפה יכולה לעשות, חשבו האויבים שלנו ש'אם נשלח הרבה הרבה רקטות אז לא תוכלו עלינו' והם רצו לתקוף ולעשות פיגועים והם ניסו את זה. אז הנה 15 בבת אחת ששיגרו עלינו. שימו לב. שימו לב לספירה. (סרטון).

הם כולם לטווחים שונים, אני מבין.

כן.

איך אי אפשר היה לזהות את השיגור הזה?

בטח שמזהים את השיגור, אמרתי לך, אבל אי אפשר לעשות מה שהיא ביקשה, לסובב את הטיל אחורה.

15 בקצב וזה נמצא ביוטיוב. זה מעל אשקלון. אין ספק שהעם היושב בציון, לולא זה שהיו מקבלים המון כסף מהאמריקאים לא יכולנו לשים שם 9 סוללות, אין, אין לנו מספיק כסף. האמריקאים נתנו עד היום, אם מסתכלים לסוף, 1.3 מיליארד דולר, כשני שליש מהמערכות שלנו הן מערכות במימון אמריקאי. לימדו אותי כשהייתי ילד שצריכים הכרת הטוב ולמרות שבהתחלה לא השתתפו בפיתוח. והפיתוח, הם צחקו עלינו, פשוט שאמרו שזה מדע בדיוני ועשינו את זה לבד.

בארץ לא צחקו על זה?

בארץ לא.

בארץ צחקו על זה. אם לא היה איזה אדם משוגע שקיבל מהשמים, אני חושב, את השכל, לא רצו לפתח את זה.

אנחנו לא צחקנו על זה.

בסדר, אתם משהו אחר. אני מדבר על הדרג המחליט.

אמת ויציב. אבל אנשים אמריקאים, האנשים הטכניים בארצות הברית הסתכלו על זה כעל מדע בדיוני וקרה מה שקרה וזה עבד. ברגע זה עבד הם הזרימו המון המון כסף. צריכים להכיר תודה.

עכשיו, כמו שאומרים בעברית, there is no free lunch וכתוצאה מהכמויות האדירות של כסף ששפכו הייתה דרישה לייצור בארצות הברית, אנחנו בתהליך עכשיו של העברה חלקית של הייצור לארצות הברית, בונים עכשיו בהנטסוויל אלבמה מפעל, ומה שכן, אם וכאשר האמריקאים יגידו 'רוצה אני' יהיה לנו הרבה יותר קל למכור להם מטילים שיוצרו בארצות הברית ולא מטילים שיוצרו, איך אומרים? בסכנין עילית. אז מי יודע?
בואו נעבור קצת ל-David's sling. מה זה David's sling? שרביט קסמים. בסופו של יום כיפה עושה המון וככל שהכיפה מתקדמת הכיפה עושה עוד יותר, אבל יש משהו שכיפה לא יכולה לעשות. אם משגרים עלינו רקטה וברקטה יש נשק להשמדה המונית, אני לא רוצה, אני לא יכול שהרקטה תתפוצץ בתוך גבולות מדינת ישראל. אסור. כי אפילו אם היא מתפוצצת באוויר, 10,000 רגל, 20,000 רגל, כל הפיכסה ייפול ארצה. כימי, ביולוגי וגרעיני, לא רוצים ש - - - לכן תכננו שרביט קסמים שיטוס מהר לפגוע באיום לפני שהוא עובר את גבולנו. הוא טס מהר והוא טס רחוק. מדובר על טיל שיודע לטוס חמש פעמים ממהירות הקול, זה פי שניים ומשהו מהכיפה, הוא טס 150 קילומטר וברגע שאנחנו מגלים שיש משהו, שיש שמץ של סיכוי שהוא נשק להשמדה המונית, איך קוראים לזה, נב"ק?

לא, נב"ק זה נשק בלתי קונבנציונלי.

כן. נב"ק זה אותו דבר.

נב"ק זה nuclear biological chemical.

אם אנחנו מגלים שזה נב"ק אז אנחנו מעיפים את השרביט. זה מה שהשרביט עושה. כל מיני דברים, מטוסים, מל"טים, טילים פיכסה כאלה ואחרים, שרביט נועד לטפל בהם. השרביט שונה מהכיפה. הפרויקט על ההתחלה נועד להיות פרויקט בשיתוף פעולה מלא של האמריקאים ויש בכל רובד ורובד הסכמים וסיכומים בין הצד האמריקאי לבין הצד הישראלי. הם היו ברמת ממשלות עד לרמת משרד הביטחון, מנהלת חומה, רפאל וריית'און, ולכל אחד יש את ה subcontract משלו. הסיבה לכך היא פשוטה, אין לנו מספיק כסף. היינו צריכים כסף אמריקאי. עשינו את זה ביחד. הדבר הזה ממומן שני שליש מהעם היושב בארצות הברית וריית'און עוזרים לנו הרבה למצוא תמיכה בגבעת הקפיטול.
עכשיו שימו לב, מסתכלים על הקומפוננטות, ארבע קומפוננטות. המיירט כאן הוא מיירט הכי שונה שאני מכיר וכי למה? מה שונה במיירט הזה לעומת כיפת ברזל? קודם כל יש לו מה שנקרא מנוע מאיץ. בסדר, זה נופל וכך הוא נראה. שימו לב, כל טיל שלימדו אותי איך לעשות טילים, אמרו לי 'לטיל יש שפיץ, אין לו שפיץ הוא לא טיל', אבל השפיץ הזה מישהו לקח, משך את השפיץ כלפי מטה. עכשיו האף של הטיל דומה לאיזה חיה?

כריש.

דולפין. אנחנו קוראים לזה ראש דולפין, וכי למה? כי אנחנו תוחבים לתוך הדבר הזה הרבה מאוד סנסורים וכל חיישן רוצה להסתכל קדימה. אם יש לי שני חיישנים ואחד רוצה להסתכל קדימה, ההוא מקדימה עולה וההוא מאחורה לא רואה, אז שמים את הסנסורים אחד על יד השני, כך שלכל סנסור יש מבט. כאן יש לנו מכ"מ וכאן יש לנו ראש ביות אלקטרו, ראש ביות טלוויזיוני, וכל אחד ואחד רואה. הדבר הזה עושה המון. אם מסתכלים על המתחרים שלו בעולם, המחיר שלו הוא בערך חמישית, כי יש פשוט תעוזה ישראלית. אנחנו באנו לפתור את הבעיה בצורה אחרת לחלוטין, אין לי מספיק זמן להיכנס לזה. יש לנו את המשגר, המשגר נבנה בריית'און, הזבילים נבנו בסן דייגו, היה חשוב מאוד למהנדסי רפאל לעקוב מקרוב על הייצור של הזבילים, כי הם נעשו בסן דייגו, אחת מהערים היפות בעולם וכולם נסעו לשם בטח, אבל אני לא מקנא, ויש לנו גם את המכ"מ, שוב, של אלתא. את השו"ב, בכיפה לכל סוללה יש שו"ב, בשרביט קסמים יש שו"ב ארצי אחד, בעצם שניים, והם מפקחים על כל הסוללות של שרביט.

מה המצב של שרביט? יש לנו ניסוי חשוב מאוד בנובמבר 2014, אחרי הניסוי הזה יש לנו עוד ניסוי אחד ואנחנו מכריזים על מבצע איות. כבר בחיל אוויר התחילו את חיל החלוץ והם מתכוננים עכשיו לקלוט את המערכת ואני רוצה להציג לכם את השיגור האחרון שעשינו. שרביט, לא כמו כיפת ברזל, לכיפת ברזל יש רש"ק, יש לאיום שלי ראש קרב, פיצוץ, ולי יש גם בכיפה, אבל הרש"ק שלו נבנה ב'מוסטפה אזהר אוף רש"קינג', והרש"ק שלי נבנה ברפאל על ידי מהנדסים עם איי קיו תלת ספרתי וארבע ספרתי, הם דואגים להגיד לי כל הזמן. אז אני לא צריך לפגוע במטרה, בכיפה מספיק שאני חולף על יד המטרה, אני מתפוצץ ויש לי רש"ק והרש"ק שלי מכסה במה שאנחנו קוראים our special sauce והרוטב שלנו שהוא בעצם רסיסים, הרסיסים עפים באוויר וחודרים לתוך הרש"ק של האויב ופשוט חוסמים את הרש"ק שלו. שרביט לא עובד ככה. שרביט אומר 'אני לא צריך רש"ק', אני hit to kill, אני פוגע בו עם האף שלי. זה לא רק כדור שפוגע בכדור, שכל כדור טס פי חמישה ממהירות הקול, אלא אנחנו פוגעים במקום הנכון בכדור. אם אני פוגע בכדור לא ברש"ק שלו לא עשיתי כלום, אני חייב לפגוע במקום הספציפי בדבר הזה. אנחנו עשינו ניסוי מול פג'ר 5, שנכנס במהירות מאוד גבוהה, לקחנו את הדבר הזה ועטפנו אותו במחושים כדי שנדע בדיוק איפה פגע המיירט שלנו. מסתבר שהמיירט שלנו פגע בדבר הזה חצי סנטימטר מאיפה שהוא היה צריך לפגוע.

אני אציג לכם את הניסוי. זה המיירט, שמים אותו עכשיו בזביל, שאגב נבנה בסן דייגו. אנחנו שמנו כאן בניסוי שני מכ"מים כדי לבדוק את הרשת, נט וורקינג. מכ"מ אחד גילה, העביר למכ"מ השני, זה השו"ב שלנו שנמצא בתוך איזה קונטיינר. כאן אנחנו משגרים את האיום, עכשיו האיום לא טס ככה, אנחנו עוקבים אחריו ומי שעוקב כנראה שתה הרבה מדי. זה המיירט שלנו, הוא משוגר, זה שיגור בהילוך איטי. זה הבוסטר, הבוסטר בוער חמש שניות ואז אנחנו משליכים אותו ומטמיעים את הרקטה שלנו. נסתכל עליו, זה הטיל שלנו במצלמת אינפרא אדום. אנחנו פגענו חצי סנטימטר מאיפה שהיינו צריכים לפגוע. מה יש לנו פה? מה שאתם ראיתם פה, הטיל שלנו פגע במטרה כאשר שניהם הסתכלו כלפי מטה, הוא צריך לראות את המטרה, זה מה שרואה העין של הטיל, הוא צריך לראות שיש מטרה ושיש כאן רגע. לא צריך את הרגע, צריך את המטרה ולנעול חזק מאוד על המטרה ולא לזוז וזה בערך מה שקרה. שימו לב, שום דבר לא זז, המטרה נעולה חזק מאוד.
אני רוצה להגיע לשקף האחרון, אני רוצה להכניס קצת ציונות, כי אתם חברי כנסת פה. זה היה בנובמבר 2012, הגיע אחד מארצות הברית, איש יקר מאוד, חבר טוב של שלדון אדלסון והוא הגיע לרפאל מאז הרבה פעמים. הוא מביא אנשים מאוד נדבנים לכאן. זה היה בעמוד ענן והוא הגיע עם איזה פרופסור מאוניברסיטת ברנדייס וסיפרנו להם על הכול ותבינו, הטילים נפלו והם דווקא הגיעו לרפאל מבית שישבו שבעה על שלושה אנשים שנהרגו בקרית מלאכי מגראד. ואחרי שסיימתי להציג בא אליי הפרופסור הדגול ואומר לי 'אתם יודעים מה? הכיפה הורגת אתכם', אמרתי 'סליחה?', הוא אומר 'כן, הכיפה הורסת את יכולתכם לעמוד מול העולם בהסברה שלכם', אמרתי 'תסביר', הוא אומר לי 'הם יורים עליכם רקטות? כן, אתם יורים עליהם?' ודאי, אנחנו כתשנו את עזה, 'אבל אתם מצליחים כאשר הם לא'.
אם מסתכלים על החדשות בלילה, אצלם תמיד יש את הנשים והלוויות ובאותם ימים שהיה קצת שקט שם אז הם הביאו וידיאו מסוריה. 'תמיד היו הלוויות שם וצעקות ומה קורה אצלכם? שיגור, פו פו פו בום בום בום ועוד יירוט מוצלח, זה משעמם ואף אחד לא רוצה להסתכל, זה משעמם. תסלחו לי, יש לי איזה סרט של 20 יירוטים של כיפה, זה מתחיל, בסדר, הבנתי', 'אתה רוצה להגיד לי שכדי לעמוד מול העולם אני חייב להקריב ישראלים?' אמרתי לו שזה גרוטסקי, לולא זה שקראתי את אותם דברים שהוא אמר בשניים שלושה בלוגים ולולא זה ששמעתי אותן טענות הפעם בכל מיני ז'ורנלים מבריטניה לא הייתי עושה כלום, מה לעשות? כך העולם מרגיש.
אז אני לקחתי על עצמי לעשות שקף שיציג את כיפת ברזל בצורה הנכונה. לפני שעשיתי את השקף נזכרתי בשייח' נסראללה, מה שהוא אמר ב-2004, ש'אתם סוגדים לחיים ואנחנו סוגדים למוות ובגלל שכולם מתים אנחנו בבוא העת נעיף אתכם מפה' ואני גם זכרתי מה אמר לי הבן שלי בקיץ לפני המלחמה, הוא נח"לאי והוא היה בקורס מ"כים והוא הגיע הביתה ושמע והוא אומר לי, 'אבא, מה אומרים לנו? אומרים לנו שהאויבים שלנו רוצים למות כשהידים, ומה התפקיד שלנו? לעזור להם', כי אנחנו לא מוכנים למות בשביל העקרונות שלנו, אנחנו רוצים לחיות בשביל העקרונות שלנו. ואז הלכתי לאילנה, מה זה אילנה? אנחנו בכל יום במלחמה קיבלנו את הנתונים של אותו היום מחיל האוויר, בסוף היום, ארבע-חמש כזה, כל הנתונים של המכ"מ, כל הנתונים של השו"ב ואנחנו חרשנו את הנתונים, הבנו מה עשינו טוב, מה עשינו פחות טוב ואפילו בתוך המלחמה גילינו איזה באג ותיקנו את הבאג און ליין ואילנה, היא ישבה על השיבר, היא קיבלה את כל המידע. שאלתי 'אילנה, תגידי לי, האם יש לך את האורדינאטות של כל המקומות שהיו נפגעים לולא זה שכיפת ברזל יירטה את הרקטה?', 'ודאי', 'אפשר לקבל?', 'תפאדל'. לקחתי, שמתי בגוגל maps והסתכלתי, הנה ארבעה מקומות שהיו נופלים בהם טילים, כאן אוניברסיטת באר שבע בנגב, סטודנטים, כולם בתוך ההרצאות, רק רואים את האופניים שלהם, כאן יש מפעל באשדוד, כאן רחוב ראשי באשקלון, היה נופל פה אחד ופה אחד וכאן דירה על הגבול בין חולון לבין תל אביב. אם הולכים היום להסתכל על המקומות האלה מה נראה? זה מה שנראה. אנחנו נראה את זה כי העם היושב בציון החליטו שאנחנו רוצים לחיות. אבל זה לא מה שרצה הפרופסור הדגול, מה שרצה הפרופסור הדגול, הוא רצה לראות את התמונות האלה מ-2006, מה שקורה כשאין לך כיפת ברזל, הוא רצה לראות את העם היושב בציון צועקים,'oh they shooting on us, אנא תצילו, תצילו'. חבר'ה, אנחנו לא שם, אנחנו היינו שם ואנחנו כבר לא שם, אנחנו עבדנו כמו מטורפים, לא ראינו את המשפחה שלנו לאור היום שלוש וחצי שנים כדי שלא תראו את זה, אלא כדי שתראו את זה.
וסיפור אחרון על אמיר. ביום חמישי, זה היה היום השני של המלחמה, הייתי צריך לשבת עם אמיר שבוע לפני המלחמה, היה לנו ניסוי סופר מוצלח בשדמה וה-MDA האמריקאי, ה- missile defense agency האמריקאי, הם אחראים על כל ה - - - הייתי צריך לעשות להם מצגת איך הצלחנו, כי הם אחראים על הכסף שלהם והייתי צריך לשבת עם אמיר. עשר בבוקר, 'אמיר, צריכים לשבת', 'לא, לא יכול', אומר אמיר, 'אני חייב ללכת להקים סוללה לתל אביב', אז היו כמה סוללות לאשקלון, אשדוד, נתיבות ובאר שבע, סה טו, זהו, ידענו שיש להם את היכולת לשגר לתל אביב והם שיגרו לתל אביב לילה לפני, אז ידענו שאם לא נציב בתל אביב תל אביב תחטוף. הלך אמיר ועשה מה שעשה, אמרתי 'אתה לא תוכל, השתגעת? אתה יודע כמה זמן לוקח להציב סוללה? שבועיים. עד שתציב את הסוללה המלחמה תסתיים', הוא אמר 'אמרו לי, אני עושה'. זה היה יום חמישי, חזרתי ביום ראשון, ידעתי שאמיר הצליח, תיכף אני אגיד לכם איך, שאלתי את אמיר 'תגיד לי, מתי סיימתם?' הוא אמר 'אנחנו סיימנו בשבת באחת וחצי אחר הצהריים', אמרתי 'וואלה, אתם עבדתם בשבת', אבל לא עצם העבודה בשבת הפריעה לי, עבודה בשבת, פיקוח נפש, הצלת נפשות, חייבים, אני המהנדס חשבתי ככה, ברפאל, מכיוון שאנחנו נמצאים אי שם רחוק, דואגים לנו בבוקר להסעה מהבית לפה, באותם ימים שאין הסעות מארגנים לנו מונית, תבוא ביום שישי יארגנו לנו מונית, מתי? ביום חמישי.
אבל אם אתה תבוא בשבת מי יארגן לנו את המונית? כי המזכירה שלך לא עובדת ביום שישי. הא, שאלה יפה. אמיר הסתכל עליי ואמר לי 'אתה חושב שאני הלכתי הביתה? ברגע שאתה דיברת איתי ביום חמישי עד שבת באחת וחצי, 51.5 שעות חרשנו את המדינה שלוש פעמים, אספנו את כל המכלולים, הבאנו אותם לתל אביב, חיברנו אותם ביחד והפעלנו את הסוללה. לא הלכנו הביתה, לא אכלנו, לא שתינו, לא החלפנו בגדים, לא התקלחנו' ואתם יודעים מה? הוא דאג להגיד לי, אף אחד שעבד איתו לא היה איש דתי אבל כשנכנסה השבת ביום שישי הם הבינו שהם עוברים קו גבול כאן והרגישו צורך לקדש, טעמו קידוש, כי הם עוברים את הגבול מחול לקודש ובשבת, באחת וחצי אחר הצהריים הוא סיים את העבודה שלו. עד כאן הוא סיפר לי, מה שהוא לא סיפר לי, שארבע שעות לאחר מכן שיגרו טיל על הבניין הזה ומיירט שהוצב ארבע שעות לפני כן על ידי אמיר והקבוצה שלו הצליח ליירט את הטיל שכוון לדבר הזה. אנחנו במדינת ישראל כל כך אוהבים את החיים שאנחנו מוכנים, כמו אמיר והחברים שלו, להרוג את עצמנו כדי לחיות. אנחנו מוכנים לעשות מה שחייבים כדי לקום, להסתכל על אויבינו בפנים ולצעוק עליהם בקולי קולות 'עם ישראל חי'. תודה.

האמת היא שהם התלוננו על זה שהם התלוננו על זה שהאלוהים שלנו מזיז את הטילים ימינה ושמאל. בי"ת, היה יהודי, הוא כבר לא בחיים, קראו לו טומי לפיד, אבא של יאיר לפיד, הוא אמר באחד הטקסים ב'יד ושם' – הבניין היפה הזה יהיה אחרון שבו באים לרחם על ישראל. מי שרוצה לרחם עלינו ויבנו לנו בניינים, תודה רבה, מוותרים על זה. אנחנו את החיים צריכים לקדש.

תודה, ארי, אנחנו נשלח אותך לסן דייגו להסברה.

עכשיו אנחנו הולכים לכיפת הברזל של החיילים, למעיל הברזל.

אני עולה ישן מאנגליה אז אני קצת יותר שקט מהאמריקאי הקודם מברוקלין. אני מהנדס מערכת ראשי של קו ההגנה האקטיבית ואני אציג מעיל רוח וגם מוצר נוסף שהוא דומה, אבל חשבתי להתחיל עם זה.
הסרט הזה זה ראיון של אלוף משנה סער צור, שהוא מפקד חטיבת 401, הוא נתן מיד כשהוא יצא מג'בליה באמצע הקרב שם ראיון מאוד מעניין, הוא מספר בכלל על איך הלחימה הולכת ואיך הוא מנהל את הלחימה שם והוא נשאל שאלה על מה התשובה של מעיל רוח ואיך זה עובד ואיך זה תורם לקרב. שאלו אותו שאלה, בעצם מה קורה, והוא אמר 'באמת יש לנו מעיל רוח', מובן שזה מציל חיים ויש לו איכות טובה, כל דבר שירו על הטנקים הצלחנו לנטרל במערכת, יום יום שעה שעה, זה עשה את העבודה כמו שצריך. אבל מעבר לזה, זה לא רק מערכת הגנתית אלא תקיפתית, זה מאפשר לנו לתקוף, להתקדם, להסתער קדימה בלי לחשוש בכל רגע אם אנחנו נחטוף.

זה המסר הכי חשוב להעביר, שמעיל רוח, שאתה יכול להתייחס לזה ככיפת ברזל לטנק, הוא הרבה מעבר להגנה על הטנק, הוא נותן לך המון דברים. קודם כל כאשר המערכת מגלה שיש איום בדרך אליך, הכוונת של המפקד כבר מסובבת לכיוון, המפקד מקבל התראה על טילים, הוא רואה את זה גם כן והוא רואה במיירטת את הצוות של האר פי ג'י או של הטיל, של הקורנט, שיורים עליו. הוא ממש רואה את היום בדרך ורואה את האנשים והוא יכול להחזיר אש תוך שניות בודדות.
אין לי כאן את הסרט, אבל יש סרטים שהחמאס לקחו, שהם מצלמים את החבר'ה מתכוננים, יורים אר פי ג'י על הכוחות שלנו וחוטפים פגז טנק בחזרה מיד והבניין נופל עליהם. כמובן הסרטים האלה לא הגיעו לאינטרנט בגלל שזה לא בדיוק היה המסר שהם רצו להעביר, אבל זו בדיוק התופעה שהייתה פה. זאת אומרת אנחנו נותנים איתור של מקור הירי וכמובן גם מגנים על הטנק והטנק יכול לעשות את העבודה. מה שקרה בעזה, שהשתמשו בטנקים האלה כפתיון, הם בעצם עמדו בעמדה כדי למשוך אש, כדי לגלות איפה החבר'ה נמצאים, איפה האויבים נמצאים, כדי להשמיד אותם.
זה בעצם היה שינוי דרמטי בצורת הלחימה של החטיבה הזאת. פעם חשבו שהטנק מת, שאין מה לעשות, הטנק הוא גדול, כולם רואים אותו, כולם יכולים להשמיד אותו עם איזה שהוא אר פי ג'י שעולה 250 דולר וחבל על הזמן ובואו רק נשקיע בחי"ר והדבר הזה הפך את הכול. הטנק הפך להיות מאוד דומיננטי וזה בעצם מחזיר את התמרון לכוח.

בואו ניכנס למצגת. אולי כמה שקפים על האיומים. יש אר פי ג'י למינהם. אר פי ג'י 29 זו דוגמה של אר פי ג'י - - - שיש לו רש"ק קטן בהתחלה ועוד רש"ק ראשי יותר מאוחר. מה שאתם רואים פה, יש רש"ק קטן ורש"ק גדול, זה אומר שהדבר הזה יודע להשמיד טנקים אפילו עם מיגון אקטיבי. אז טנק כמו מרכבה סימן 4, יש הרבה דוגמאות ממלחמת לבנון השנייה של טנקים שלנו שנהרסו או נפגעו בצורה משמעותית מטילים כאלה והם כמובן מאוד נפוצים וזולים.
זו דוגמה של NTJM, טיל נגד טנקים, טילים כמו קורנט. VR זה עוד דוגמה, - - - זה איזה שהוא תול"ר, זה אר פי ג'י, אבל שהולך מאוד מהר, זה פי שניים וחצי יותר מהר מאר פי ג'י רגיל.

אז המערכת שלנו מבוססת על מכ"מ חיפוש, של אלתא, מכ"מ של ארבע אנטנות, אחת פה, אחת כאן ועוד שתיים בצד השני, שנותנים גילוי איומים 360 מעלות מסביב לטנק. יש כאן עוד כמה אלמנטים. יש משגר שעליו יושב רש"ק, ראש קרבי של מעיל רוח. הדבר הזה מסובב על ידי המשגר בצורה מאוד מהירה לכיוון של האיום ובסוף מתפוצץ ויורה קליעים שמגיעים אל האיום ומשיעים אותם. יש מטען שנותן עוד ראש באופן אוטומטי, אחרי שירו את הראשון והשני מגיע על אותו משגר בצורה אוטומטית בלי בן אדם באמצע. ויש עוד כמה אלמנטים פה, יש מגן צוות. זאת אומרת למרות שהדבר הזה מתפוצץ המפקד של הטנק, שיכול להוציא את הראש שלו מהמפתח שם ליד, הוא לא נפגע, ויש הרבה דוגמאות של אנשים שהיו עם הראש בחוץ כאשר מעיל רוח ירה בטנקים.

אתה יכול לפרט לי? תן לי להבין את המנגנון, איך הוא עובד. בעצם באותו רגע שמופעל - - -

המכ"מ מחפש כל הזמן.

מחפש והוא גם מאפשר באמצעים שלכם לירות ישירות לאותו יורה שם? הטנק לא משתמש בציוד שלו בשום דבר?

נכון. המערכת אוטומטית לחלוטין ומה שקורה, בעצם אתה אפילו יכול לכבות את כל המערכות של הטנק, למעיל רוח יש שני כפתורים, אחד זה און-אוף והשני זה חמוש-נצור, אתה מעלה את שני הכפתורים האלה, אתה מקבל חיווי בלדים, הכול ירוק זה תקין ואתה מוגן. אם יש מערכות של המערכת גם פעילים, אזי אתה יכול לקבל נתונים נוספים כמו - - -

לא, אני לא צריך לירות בתותח של הטנק, כי יש לי פה אמצעים שלכם שהם יורים.

הכול אוטומט. מעיל רוח עומד לבד לחלוטין במובן הזה. הוא גם בסדר גודל הרבה יותר מהיר מכל

דבר אחר. תרחיש אופייני של איום של נגיד 100 מטר של אר פי ג'י זה פחות מחצי שנייה.

כן, עד שהמטען יפעיל, עד שהתותח יזוז, אז אתה אומר - - -

אין זמן לזה. דרך אגב, עוד משהו שקשור לזמן הקצר הזה, המערכת אוטונומית, ללא בן אדם בלולאה הזאת, זאת אומרת אין החלטה של בן אדם כן או לא להפעיל אותו. זו המערכת הראשונה בעולם שעובדת ככה, שיש לה אישור בטיחותי לפעילות מבצעית. התהליך של אישור בטיחותי של המערכת הזאת לקח הרבה זמן וזה היה מאוד חדשני ומאוד פורץ דרך, בגלל שעד אז לא ידעו איך לאכול את זה וזה דבר שהוא מאוד משמעותי ולא היה פשוט ויש לו ארכיטקטורה בטיחותית בהתאם לצורך הזה, בגלל שאין זמן לבן אדם לאשר. בכיפת ברזל יש תמיד בן אדם שבעצם מאשר את השיגור של המיירט, יש שם הרבה שניות, פה חצי שנייה זה כל הסיפור, ואפילו פחות.

הטנק חייב להיות בעמידה באותו זמן או שהוא יכול להיות בהסתערות?

כן, בתנועה מלאה. יש לי סרט שאני אראה לך שהצריח, לדוגמה, מסתובב במהירות המרבית, שזה מאוד מהר, ותוך כדי זה ירינו טיל עליו והוא הצליח ליירט אותו. שים לב שכל המערכת שלנו על הצריח. שמנו פה מדידים מאוד מאוד זריזים ומדויקים, בתוך המשגר, כך שאנחנו מודדים את התנועה של הפלטפורמה ואנחנו לוקחים את זה בחשבון ועושים מדידה, שאנחנו יודעים בדיוק לייחס את כל המדידות ולדעת איפה האיום באמת נמצא, ולנטרל את התנועה של הטנק.
יש כאן אנימציה קטנה שתעזור לכם להבין את זה קצת יותר טוב. מישהו ירה עלינו אר פי ג'י, המכ"מ מגלה ועוקב אחרי האיום ועכשיו מה שתראו, שאנחנו מפעילים את המשגר, הוא מסתובב, הוא מצודד. כאן האנימציה לא ממש מדויקות, זה הקליע או הקליעים שיורים מהמשגר באופן פירוטכני והם מגיעים עד ליורה ומיירטים את האיום. זה איזה שהיא אנימציה פשטנית.

כאן זה אמיתי. כאן אתה רואה אר פי ג'י והמצלמה משועבדת לאיום. זו דוגמה קלאסית של פירוק האיום. האיום לא מתפוצץ, הוא רק מתפרק. הצלחנו לפרק אותו בלי ל - - -אותו, ולכן אין נזק סביבתי, אין חדירה שיורית, האיום הפך להיות סתם חתיכת ברזל שמשלים את המעוף שלו ולא עושה שום דבר. זה היה ניסוי שעשינו ב-2006 בארצות הברית. היו הרבה ניסויים בארצות הברית.

מה שאתה רואה פה שהמערכת בתנועה. אולי קשה לראות את זה בגלל שזה סרט בקצב גבוה, אבל לרכב במשהו כמו 30-40 קמ"ש וזה לא מפריע ליירוט המוצלח של המערכת.

אני הבנתי שהטיל פוצץ אבל למה יש עשן מסביב לנגמ"ש או טנק?

מה שקורה, שכאשר אנחנו מפעילים את הרש"ק שלנו אז יש את כל התוצרים של הראש. בעצם זה הפיצוץ היחידי שיש. מה שקורה באיום, האיום מתפרק מהקליעים, שם אין פיצוץ ויש פיצוץ ליד המשגר שלנו.

אם יורים כמה טילים על הטנק, יש אפשרות אחד אחרי השני ליירט אותם?

כן. אז סיפרתי שיש מטען, המטען הזה טוען אוטומטית עוד אחד על המשגר.

באותו זמן? אם במקביל יורים שלושה טילים?

המערכת הנוכחית מוגבלת לשניים, אחד אחרי השני.

הסיכוי שיירו יותר משניים על אותו טנק הוא מאוד נמוך.

יש לנו תכנית לשפר את זה, אבל כרגע זה המצב.

אנחנו היינו בהסתערויות וקיבלנו כמה אר פי ג'י מכמה חוליות ששכבו בשטח.

על אותו טנק?

כן, על אותו טנק. אבל, שוב, זה היה בעבר.

אני לא זוכר, גם ממלחמת לבנון השנייה, שהיו שני טילים על אותו טנק. פה יש לנו שני טילים, טעינה נוספת לעוד שניים, כעבור כמה שניות. זאת אומרת אתה יכול בכמה שניות להכין ארבעה.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. קודם כל האויבים שלנו תמיד מנסים להתמודד ולהתגבר על מערכות ההגנה שלנו ואתה צודק שזו טכניקה ברורה, אבל מצד שני המערכת שלנו נותנת את האפשרות להחזיר אש כמה שיותר מהר ומגלים מאיפה יורים, זה הכי חשוב. זאת אומרת אתה לא נותן לו אפשרות לשגר עוד פעם וזה הכוח הכי חשוב.

אין ספק, גם לטנק עצמו יש את כוח האש משלו.

אבל הוא צריך לדעת מאיפה יורים.

אבל, אני אומר, המערכת מזהה מאיפה יורים, אבל אם הטנק מתאושש באותו זמן הוא - - -

המערכת אומרת לטנק מאיפה ירו.

יפה, אז הוא יכול גם להפעיל את הכלים שלו.

כן, זה מה שהוא אמר לך.

מה שיש, יש טווח, המפקד לוחץ על כפתור ואז התותח הראשי באופן אוטומטי מצטודד לכיוון ואז הוא רק צריך לעשות את האישור הסופי ולהסתכל, נגיד זה מה שאני רוצה לעשות והוא מחזיר את האש תוך ממש שניות בודדות.
עוד משהו זה הנושא של שו"ב. המערכת שלנו מחוברת לשו"ב בין הטנקים ובין כל הכוחות. יש מה שנקרא היום מטרת מעיל רוח. מה זה מטרת מעיל רוח? זו מטרה שמעיל רוח זיהה שירו משם, זאת אומרת יש שם חוליה עם נ"ט ואנחנו צריכים להשמיד אותה. לא רק שהטנק יודע על זה, אלא גם כל הכוחות שלנו יודעים שירו שם ושם יש מטרה שצריכים לחתור ולהשמיד.

זו עוד דוגמה של טנק בתנועה. יש שני אר פי ג'י, אר פי ג'י מצד ימין, שאנחנו מתעלמים ממנו ואתה רואה עכשיו שזה פגע בחול, ועוד אחד, שזה האר פי ג'י השני, שהחלטנו להוריד אותו. מה ההבדל? הראשון היה מחוץ למעטפת הביטחון של הטנק. אנחנו מגדירים איזה שהוא חצי כדור, כשחצי הכדור הזה עוטף את הטנק וכל דבר שחודר אותו שאנחנו מחליטים שזה איום אמיתי, ולידי, שצריכים להוריד אותו, אז אנחנו מיירטים אותו. אם הוא הולך לפספס, אנחנו יודעים המון על האיום הזה, אנחנו יודעים מאיפה ירו, איזה סוג של איום, אנחנו מדווחים את הכול אבל אנחנו לא מבזבזים חימוש עליו.
הנושא השני זה כמובן חדירה שיורית. גם כאשר אנחנו יוזמים את האיום, בגלל שעושים את זה במרחקים גדולים מהטנק, השאריות של האיום הן כאלה שזה לא נותן חדירה לטנק. הטנק נשאר שלם.
מערכת אחרת שאנחנו פיתחנו, כרגע זה במצב של מדגים שעובד ואנחנו נראה את הסרטים שלו, זה מערכת צמוד דופן. זו מערכת הרבה יותר זולה, מתאים יותר לרכבים קלים כמו ג'יפים ונגמ"שים קלים. היא נותנת הגנה נגד כל סוגי האר פי ג'י וזה נקרא צמוד דופן. זאת אומרת צמוד לדופן של הרכב אנחנו מתקינים על הגגון ערכות מגן, יש בקצוות וילון אופטי שמגלה את האיום כאשר הוא מתקרב לדופן ויש מכ"מ שנותן התראה קודמת, אלה שתי מערכות גילוי ומעקב, ומה שקורה שאנחנו קודם כל מגלים על ידי מכ"מ ואחר כך הווילון האופטי נותן את החותם מתי ואיזה ערכה להפעיל והערכה הזאת נותנת מכה לאיום והיא יודעת לפוצץ אותו בצורה כזו שאין פיצוץ בכלל של האיום. הפיצוץ היחידי זה רק מן הערכה עצמה, על הגגון, הוא זורק משהו שיודע לעשות את הקסם הזה של להעלים את האיום למרות שהוא כל כך צמוד לדופן.

זה כבר מבצעי?

הוא לא מבצעי, אנחנו מחכים להזמנה.

אבל הג'יפים שמסתובבים בשטחים היום, הם בסכנה.

עוד מעט אתם תראו את הצילום של מה שנשאר מהדופן. הדופן קיבלה מכה אבל לא הייתה חדירה והאנשים בפנים שרדו את האירוע הזה.

זה הדוגמה של אנשים בפנים, יש בובות בפנים כשבדקנו את האפקטים בפנים ואין כאן שום נזק או פגיעה לאנשים בפנים וגם לא הייתה חדירה, אפילו לחלונות לא הייתה חדירה.

עוד סרט. מה שאתם רואים פה, זה עוד הדגמה של הרכב בתנועה ויורים אר פי ג'י. אתם תראו שאחת מהערכות התפוצצה ונעלמה וזה לא הפריע לערכות האחרות ליד. נראה את זה עוד פעם בהילוך איתי. זה נותן תחושה של מה המערכת יודעת לעשות. זה דיגום יותר עדכני של המערכת על המיגון.
יש עוד שאלות?

המערכת של הטנקים, שאלתי את עמית ככה באוזן, העלות גדולה, אני מבין. גדוד טנקים נכנס היום לשטח, מציידים את כל הגדוד במערכת?

יש כבר גדוד אחד שיש את כל המערכת, יש לנו הזמנה למנה נוספת. אני מבין שיש החלטה כבר לשים חלק מהם על נמר ואנחנו עושים את העבודה שגם נמר וגם למרכבה סימן 4 יהיה את המערכת ויש משא ומתן עכשיו על מנה ד'.

יש כל כך הרבה צרכים ואילוצים ולא כל כך הרבה כסף, אז מערכת הביטחון מתלבטת מה היא פקודת העבודה האופטימלית. פתרון טכני יש לנו.

להרכיב על טנק, אתה אומר שזו פרוצדורה לא מסובכת - - -

מסובכת, אבל יודעים לעשות אותה.

לא, במובן שזה לא שבועיים ולא חודש. נניח גדוד מתחיל להצטייד והוא צריך מערכות כאלה?

בזמן סביר יהיה לו.

רק תקציבים.

הבעיה במקרה הזה זה רק כסף וזהו.

סדר עדיפויות. יש לך בסוף תקציב אחד, צריך לעשות סדר עדיפויות.

לפי המחירים שהבנתי פה מדובר על סכום נכבד ועל כל טנק צריך לצייד.

המצב הוא שבמספרים שעומדים מול מערכת הביטחון ומול הצרכים של צה"ל, אני חושב שזה לפחות להכפיל את הכמות הקיימת. אני חושב שלממשק הצבא הסדיר והחיכוך המקובל זה סביר. אם רוצים יותר, כולל הגנה על חיילים, יצטרכו עוד קצת ואני חושב שהממד הכי חשוב כרגע זה קבוצת החיילים שבאים בנגמ"שים לתוך נקודת החיכוך, כי באירוע אחד מתים הרבה.

הנה, חטפנו באירוע אחד כל כך הרבה, האירוע הכי כבד שהיה לנו.

תודה רבה.

תודה רבה, בהצלחה.

אז קודם כל באמת תודה על האירוח. נהנינו, אני מדבר בשמי, אבל אני בטוח שכולם יסכימו, התמלאנו בפטריוטיות, כי פתאום רואים את הדברים שאנחנו שומעים עליהם הרבה בתקשורת ואז כשאנחנו מגיעים ורואים את הבית שמייצרים את כל זה, את כל מה שמגן עלינו והאנשים שעושים את זה ומה שאותי כבש זה שאנשים צנועים, בשקט, עושים, לא רוצים תמונות, לא לרוץ, לעשות את העבודה. זה מאוד מחמיא ואני חושב שזה סוד ההצלחה שלכם. עוד פעם, לפי מה שהראיתם אתם באמת מצליחים ועדיין קשה לקבל את ההבדל, כי הם מחזירים למדינה בגדול, חלק למדינה, אבל באמת הלוואי שהרבה גופים היו מתנהלים כמו שאתם מתנהלים, באמת החבר'ה הכי איכותיים שיש לנו בחברה.

מבחינת העבודה עם אוכלוסיות שונות, גם עולים, גם מיעוטים, בוא נגיד אוכלוסיות שונות שזקוקות לעזרה בפן החברתי, אתם עושים את העבודה, ראינו. קשה גם לבוא עם איזה שהיא ביקורת, כי אנחנו מבינים עד כמה רגיש כל העניין כאן, אז באמת אתם בוחרים את האנשים על פי שיקול ועל פי הצרכים שלכם, אבל אני כן רואה נכונות לעזור ולשלב. אנחנו כוועדת העלייה והקליטה נשמח גם לסייע לכם בכל החיבור לאותם הגופים שעוסקים ולמצוא את האנשים המתאימים. המטרה שלנו היא לעשות אינטגרציה טובה לחברה בישראל והאינטגרציה הזאת בסופו של דבר גם עולה כסף, כמו שכל דבר עולה כסף, אז ככל שאנחנו נשלב אנשים שמתקשים בגלל שהם עלו לכאן למצוא תעסוקה הולמת במקומות הנכונים, שהם כן מוכשרים וכן יכולים לעבוד שם, ואתם תעזרו לנו בזה, אז אני מאמין שכולנו נרוויח וגם המדינה תרוויח וסך הכול ראינו כאן ארי שהוא אמריקאי ואחרי זה אנגלי, אז אנחנו מדינת עלייה ואנחנו רואים עד כמה החבר'ה האלה הם ציוניים.

לא ראינו מרוסיה, אבל יש.

אני שמעתי, עברתי במסדרון ושמעתי פה רק רוסית.

שאלתי אם להגיד את המשפט הבא ואמרו לי אל תגיד, שהעלייה הרוסית הצילה אותנו. שתדע לפחות את דעתי. ולגבי רפאל, זה באמת לקח זמן ו - - -

והמגבלה הביטחונית, שאסור היה לקלוט אותם מיידית.

רק אחרי שלוש שנים אפשר.

אבל הדור השני, בכל המקומות שהייתי, בוגרי העלייה הרוסית במרחב הטכנולוגי בהרבה מקומות זה פשוט חוויה. אז באמת זה לא עלה כאן ולא צוין כי אנחנו דווקא דואגים לחלק התחתון של החברה ולא לחלק העליון.

לא, בזה אנחנו גאים, כי אנחנו באנו משם.

החבר'ה באמת, אנחנו קוראים להם דור אחד וחצי, אלה החברה שבאו כמוני בגילאים של ילדים ואנחנו רואים לאט לאט שתקרת הזכוכית נשברת, הם מצליחים, הם הופכים באמת לאזרחים הטובים ביותר, גם משרתים, גם לומדים לימודים אקדמאיים, גם משתלבים בחברות. לאט לאט. עדיין קשה להם להגיע למשרות ניהול, הם מתקשים. סתם דוגמה, מישהו האיר לי את הבעיה ואז התחלתי לחפש בעוד מקומות, באחד הבנקים יש כ-12,000 עובדים, מתוכם כ-2,500 דוברי השפה הרוסית, בתוך הדירקטוריון אין אחד אפילו. אז זה החלק הזה, אבל אני די רגוע עם זה, אני חושב שהכול עניין של זמן והכול זה עוד דור, עוד שני דורות. אני חושב שגם בעליות הקודמות כך זה היה.

כשתהיה מבוגר ותהיה בגילי נהיה ברוב הדירקטוריונים.

השבוע ישבתי עם בחורצ'יק שהוא כבר תואר שני, אבא שלו פרופסור בטכניון, הוא בא מגיאורגיה, הבן עובד פה ברפאל, איפה שהוא רמזתי לו משהו, אם הוא צריך עזרה, 'אני צריך עזרה?' הוא אומר לי 'אני בזכות עצמי מסתדר'. זאת אומרת זה כבר מתקדם.

אז אתה יכול להמשיך לסכם ואז רינה.

אני באמת מודה לכם על האירוח. לא הייתי ברפאל, אני כבר הרבה שנים בכל מיני מערכות ולא הייתי פה, לכן מאוד התרשמתי ממה שראיתי פה. אנחנו הספקנו להיות בכמה וכמה מקומות, גם בתחום של הביטחון, תעשייה אווירית היינו ובאלתא ספציפית ותמיד אני משווה איפה כל אחד תורם את חלקו במדינה. אין ספק שאתם - - - ידעתי, אבל מה שראיתי היום, זה משנה לי את התמונה, גם בעשייה, גם בכמות העובדים שאתם מעסיקים פה. אין ספק שאתם מעסיקים גדולים פה באזור.

הכי גדולים בצפון.

אז אני משבח אתכם על כך. אני חושב שאנחנו באנו לבדוק את הפן של קליטת עלייה, איך אנחנו יכולים להתרשם, אבל ראינו שהעולים פה מנהלים את משרד החוץ שלכם, ההוא נוסע לקונגרס, ההוא נוסע לאנגליה. בסדר.

אנחנו יוצאים עם עוד תובנות, גם בעניין שר האוצר, תובנות בנושא התקציב. כשמדברים על תקציב הביטחון ישר עולה לי המשכורות של אנשים שנדרסו כשהיו בצבא, רכבו על אופניים לחוף הים, אז זה התחלה, אני יודע, כמו שאמרתי, עפר שלח מטפל בזה, אבל אם אנחנו יודעים שהכסף המיועד למשרד הביטחון הולך לדברים האלה, כמו שאנחנו רואים, אלה הדברים האמיתיים שמגנים עלינו.

אני חושב שזו בדיוק הבעיה, שבסוף עושים ערבוביה. יש אווירת נגד לתת כסף היום למערכת הביטחון, אבל צריכים לעשות - - -

מה שאתם צריכים להבין, לדעתי, שדבר ראשון משלמים לנכים לפני שקונים מערכת, כי זה בחוק, אז מה שנשאר עושים מה שנשאר, אבל הדבר הזה הולך ועולה ולדעתי בלי שינוי חוק, בכל מה שקשור לשכר, לפנסיה תקציבית, להוריד את הפנסיה התקציבית, להעלות את גיל הפרישה, להיות פנסיה צוברת, וכשאומרים פנסיה צוברת זה חצי רמאות, ולמה זה חצי רמאות? כי באמת צוברים קצת כסף, אתה מפריש לך, וכשהוא פורש מגיל 45 עד גיל 67 משלמים לו את כל הפנסיה כמו פנסיה תקציבית, לכן זה לא בדיוק ככה. אני בהחלט מסכים ואני תוצר של המערכת, אז אני כבר אומר לכם בגאווה גדולה, אני חשבתי כבר לפני זה שהיה צריך להוריד. אני לא יכול לעמוד בראש חוצות לזה, זה לא תפקידנו, אבל ככלל מישהו צריך בכנסת לשנות את החוק, זה חוק עובדי מדינה (גמלאות), צריך להתאים אותו.

אם אתה תשתתף איתנו בדיונים שכבר קיימנו - - -

אני לא.

עם ארגוני הגמלאות שלכם - - -

אני לא, אתה לא תמצא אותי שם.

בסדר, אז אני אומר, רק תבין כמה אמוציה יש בדיונים האלה.

מה, אני לא מכיר? אני חייתי גם בתוך - - -

אחד החברים, אתה יודע מי זה, אח של משה לוי. הוא אחד מהראשים שלכם.

כן. אני עם קוצ'יק כשהיה מנהל השכר ניסיתי ולא הצלחתי. אני חשבתי שאי אפשר להפוך את כל העולם בבת אחת, אפשר להפוך לאט לאט. אם לא תשנו את החוק ולפי דעתי אתם צריכים לשנות את החוק, גם אם תעשו את זה באופן הדרגתי, אחרת זה יוביל אותנו לנקודות בלתי אפשריות.

אני רוצה לומר שאני כתושבת הצפון וגם בתוקף העבודה האקדמית שלי אני מכירה היטב את רפאל ובסיור באמת אני פעם ראשונה, כי בדרך כלל עבדתי עם רפאל, כמו שאומרים, מבחוץ, השתתפתי בירידים ובגיוס עובדים ובמציאת עובדים לרפאל, כך שמאוד מאוד נהניתי מהסיור ותודה רבה באמת על ארגון ממש מוצלח ופורה שהיה לנו פה היום. למדתי די הרבה, גם לעצמי, הבנתי קצת יותר טוב מה אנחנו באמת מרוויחים פה ממעסיק כל כך גדול ובאמת, כמו שציינת, זה המעסיק הכי גדול בצפון. כשבאתי לבית חולים רמב"ם ודיברתי עם המנכ"ל אז הוא אומר 'אנחנו בית החולים הכי גדול בצפון, אולי אפילו אחד מהגדולים בארץ, כי יש לנו 4,000 עובדים', אז אצלכם זה עוד יותר, זה 7,000 עובדים. כך שאתם באמת מעסיקים, אני כבר לא מדברת על מעסיקים ישירות, אבל יש לכם עוד מסביב, אני מתארת לעצמי, כמה?

אחד לאחד, 14,000 איש.

כמעט תמיד זה אחד לאחד.

כרגע זה אחד לאחד.

אז באמת אתם מפרנסים פה, אפשר להגיד, חצי מהצפון ואנשים מתפרנסים בכבוד והעבודה ברפאל מאוד נחשבת וכל אחד מעוניין לעבוד כאן, כנראה שיש סיבה. הכי חשוב שהתעסוקה כאן היא מאוד יציבה, זה לא תחנת רכבת שאנשים נכנסים ויוצאים, אלא תעסוקה לטווח ארוך וזה מאוד חשוב לצפון, כי בצפון, כמו שאתם יודעים, העניין של תעסוקה ותעשייה לא במצב הכי טוב בארץ. אז אני מאחלת לרפאל עוד הרבה הצלחות וגם ביצירה שלכם וביצירת טילים שבאמת יגנו על מדינת ישראל ועל התושבים וגם יכול להיות דברים חדשניים שאנחנו יכולים רק לפנטז עליהם נכון להיום, הם יכולים להיות מוגשמים בעתיד.

- - - יחזרו להנייה.

כן, זה מה שאני אומרת. אני חושבת שטיל שבא ממקום, הוא צריך לחזור לאותו מקום, להתפוצץ שם.

אני אשכנע את שר האוצר.

להחזיר אותו הביתה.

להחזיר אותו הביתה ושיתפוצץ שם בבית.

תודה. גם תודה מיוחדת לעמית צימר שעזר בארגון ותודה לצוות הוועדה, מנהלת הוועדה דנה גורדון.

תודה לגלית שלכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:30.>