PAGE
4
ועדת הכספים
03/08/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 410>
מישיבת ועדת הכספים
יום ראשון, ז' באב התשע"ד (03 באוגוסט 2014), שעה 14:15
<סדר היום:>
<תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ד-2014>

<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
גילה גמליאל

בועז טופורובסקי

יצחק כהן

זבולון כלפה

יעקב ליצמן

שמעון סולומון

חמד עמאר

סתיו שפיר

שמעון אוחיון

אילן גילאון

יצחק וקנין

איציק שמולי
<מוזמנים:>
אמיר הלוי - מנכ"ל משרד התיירות

גדעון שניר - סמנכ"ל בכיר, אסטרגיה ומדיניות, משרד התיירות

עובד קדמי - עו"ד, יועץ משפטי, משרד התיירות

ענת ורשיצקי - יועצת למנכ"ל משרד התיירות

משה אשר - מנהל רשות המסים, משרד האוצר

יעל מבורך - סגנית הממונה על התקציבים, משרד האוצר

יוסי כהן - משנה לממונה על השכר, משרד האוצר

ערן יעקב - סמנכ"ל בכיר, תכנון וכלכלה, רשות המסים, משרד האוצר

אמיר דהן - מנהל קרן פיצויים, רשות המסים, משרד האוצר

דוד רוטנברג - מנהל מחלקה, רשות המסים, משרד האוצר

שירלי אביבי - רשות המסים, משרד האוצר

ורד טננבוים - מנהלת תחום בכירה, רשות המסים, משרד האוצר

באסם אבו סעדה - ממונה, מפקח נזק עקיף, רשות המסים, משרד האוצר

רמי מזרחי - פקיד שומה גוש דן, רשות המסים, משרד האוצר

אייל שני - עו"ד, הלשכה המשפטית, אגף השכר, משרד האוצר

מעין נשר - אגף התקציבים, משרד האוצר

איתי טמקין - אגף התקציבים, משרד האוצר

רס"ן רונן פינטו - ס' קצין מודיעין פיקוד העורף, משרד הביטחון

שלמה יצחקי - ממונה ראשי על יחסי עבודה, משרד הכלכלה

נעמי היימיש רייש - ממונה תחום בכירה, רגולציה וחקיקה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה

יגאל גורביץ - יועץ בכיר למנכ"ל משרד הכלכלה

צביקה כהן - סמנכ"ל בכיר למימון והשקעות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אסף לוי - יועץ למנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר

זאב חושן - יו"ר אגף הפנסיה, ההסתדרות הכללית החדשה

אמיר חייק - מנכ"ל התאחדות התעשיינים

יהל בן-נר - סמנכ"ל כלכלה, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל - מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים

ישראלה מני - סמנכ"לית אגף מסים וכלכלה, איגוד לשכות המסחר

שמואל צוראל - מנכ"ל התאחדות בתי המלון

דוד גולדברג - רו"ח, נשיא לשכת רואי החשבון בישראל

עדי גרינבאום - עו"ד, היועצת המשפטית, לשכת רואי החשבון בישראל

רמי אריה - עו"ד, לשכת עורכי הדין

עידית ארואץ - עו"ד, לשכת עורכי הדין

דובי אמיתי - נשיא התאחדות האיכרים

גלית חזקיה הרשקוביץ - דוברת התאחדות האיכרים

אליאב בן שמעון - מנכ"ל התאחדות בוני הארץ

יצחק גורביץ - משנה למנכ"ל התאחדות בוני הארץ

עידן אור - סגן נשיא לה"ב - לשכת ארגוני העצמאים

מוטי שפירא - מנכ"ל לה"ב - לשכת ארגוני העצמאים

יצחק אבוהב שביט - מזכיר ועדת מסים, לה"ב - לשכת ארגוני העצמאים

ברוך שניר - מנהל תחום כלכלה, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

עמוס רגב - יו"ר ענף חקלאות, איגוד שמאי ביטוח

אמנון חניה - יועץ מס, תנועת האיחוד החקלאי

צבי אלון - מנכ"ל מועצת הצמחים

בני כפיר - יו"ר אגודת מורי הדרך

שי מנחם - מנכ"ל אגודת מורי הדרך

יוסי פתאל - מנכ"ל התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל

איתן צחור - עו"ד, יועץ משפטי, עמ"ל

מיכאל מוסקוביץ - יועץ תקשורת, לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים

ענת שור - לשכת התאום של הארגונים הכלכליים

איציק טייב - יו"ר התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

יהודה כהן - מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

אדיר חרמון - סמנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל

עמי אתגר - מנכ"ל לשכת מארגני התיירות

שי ברמן - מנכ"ל איגוד המסעדות

רמי שביט - מנכ"ל המשביר לצרכן

אמיר אבני - סמנכ"ל כספים, המשביר לצרכן

דורית גבאי - רו"ח, משרד רו"ח דורית גבאי

נדב גיל - רו"ח, שותף, מנהל מחלקת תמריצים, דלויט

ליאור פיינברג - כלכלן, דלויט

רון מיטל ויינפלד - משנה למנכ"ל קסטרו

יוסף שוורץ - בעלים, קבוצת פורום

יורם יפרח - בעלים, מפעל תיירות חמי יואב

אפרים קרמר - מנכ"ל אשת טורס, ארגון שירותי תיירות בע"מ

אילן ישעיהו - סמנכ"ל כספים, אשת טורס, ארגון שירותי תיירות בע"מ

שמואל דונרשטיין - מנהל כלי ובעלים, רב בריח

שי נער - סמנכ"ל כספים, טרה

דינה סבן - משרד רואי חשבון

יואב ביין - עו"ד, משרד פרופ' ביין ושות'

אילונה קליאס - עוזרת מנכ"ל פוקס

עידית אריאלי - עו"ד

צבי זרחיה - עיתונאי, דה מארקר

חובב ינאי - המשמר החברתי

אביבה ברעם - לוביסטית, פוליסי, מטעם התאחדות האיכרים

רומן גרביץ - לוביסט, מטעם התאחדות בוני הארץ

עופרה שקד - לוביסטית, גורן עמיר, מייצגת את טרה

רחל כהן - לוביסטית, מייצגת את אגודת מורי הדרך

ענת אלון - לוביסטית, מייצגת את לה"ב


<ייעוץ משפטי: >
שלומית ארליך
אייל לב ארי
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
אהובה שרון, חבר המתרגמים
<תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ד-2014>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
צהרים טובים. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכספים.

<גילה גמליאל:>
הצעה לסדר. מכיוון שיושבים כאן אנשים שהגיעו מכל הארץ לדבר לפני משה אשר, מן הראוי שהם גם ישמעו את התשובות כי אנחנו צריכים לקבל את המשוב על הדברים האלה. כלומר, אנחנו העלינו נושאים רבים ויש הרבה דברים בהם אנחנו מחכים לתשובה, אבל לא פחות חשוב זה שיש הרבה מאוד עסקים שיש להם כבר את הניסיון בפועל. יצאתי להפסקת צהרים, אני חוזרת ואני מבינה שהם לא מגיעים לרשות הדיבור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כולם דיברו.

<גילה גמליאל:>
זה שהם דיברו, זה יפה, אבל זה שמשה אשר לא השיב להם כשהם נוכחים, זאת בעיה. זה לא לדבר חד-צדדי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שמענו את הדברים. אתם הרי רוצים לסיים את זה.

<גילה גמליאל:>
משה אשר נתן לי תשובות אבל לא אני עם הידע ולא אני עברתי את זה הלכה למעשה בעמוד ענן אלא בעלי העסקים הם אלה שעברו את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם ישאלו והוא ייתן תשובות.

<גילה גמליאל:>
אני חשבתי שבאותו הרכב בו משה היה משיב, אם היו הערות קונקרטיות ממוקדות על הדברים האלה היינו שומעים ואז אפשר היה לנהל כאן דיון נורמלי. עכשיו זה קצת בעייתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו חברי הכנסת צריכים להתקדם.

<גילה גמליאל:>
מה זה להתקדם? יש דברים קונקרטיים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שמענו את שני הצדדים שמענו אותם ונשמע אותו.

<גילה גמליאל:>
הם היו יכולים להאיר את תשומת לב הוועדה וזאת בדיוק הייתה מטרת הישיבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שמענו וחלק אפילו שמענו פעמיים.

<גילה גמליאל:>
אבל הם לא שמעו את התגובות שלו ולא ישמעו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נניח הם ישמעו ואחר כך הם ידברו וכולי. נגיע לערב ולא נעשה כלום. אני רוצה להתחיל להתקדם. גילה מציעה הצעה לסדר לפיה צריך להחזיר את כולם.

<גילה גמליאל:>
אמרתי שלא יעלה על הדעת שמיום חמישי מגיעים לכאן מכל אזור הדרום. הם דיברו, כמה נפלא, אבל משה אשר לא השיב על השאלות בפניהם. זאת אומרת, הם לא שמעו את התשובות של רשות המסים. מכיוון שלצערי הם לא נמצאים כאן כדי להאיר את תשומת לבנו לניואנסים הקטנים, שבעיני זה מחדל מלכתחילה- - -

<יצחק כהן:>
מי לא נמצא כאן?

<גילה גמליאל:>
כל בעלי העסקים מהדרום שחוו על בשרם גם את עמוד ענן. אני מנסה לומר שמי שמגיע, תנו לו להיכנס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא סגרתי שום דבר. ביקשתי שייתנו לנו לשבת עם עצמנו כדי להתחיל לדון ולהתקדם.

<גילה גמליאל:>
אנשים הבינו שזה סגור בפניהם ושהם לא יכולים להיכנס. מי שיכול, שייכנס ובהחלט יהיה ערני לגבי הדברים. היה כאן נציג של לשכת עורכי הדין שהבין שהישיבה סגורה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נציג לשכת עורכי הדין קיבל את רשות הדיבור פעמיים. אני לא רוצה לפתוח שוב את הדיון.

<גילה גמליאל:>
לא לפתוח את הדיון. אמרתי שמי שנמצא, שתהיה לו דלת פתוחה להיכנס.

<סתיו שפיר:>
תהיה היום הצבעה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. לזה אני חותר.

<סתיו שפיר:>
יש היום גם העברות תקציביות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<מיכל בירן:>
אני מדגישה את מה שאמרתי קודם לגבי המהירות לעומת גובה הפיצויים. אני מרגישה שמכופפים את ידינו. זאת אומרת, כדי לשחרר את המקדמות, כאילו חיברו את זה לתקנות וזה אומר שאם אנחנו כולנו לא נשתוק על ארבעים הקילומטרים, לא ייתנו.

<גילה גמליאל:>
לא. אין מצב. אפשר להגיש תקנה בשתי שורות שמיועדת רק למקדמות.

<מיכל בירן:>
הם לא עושים את זה.

<גילה גמליאל:>
לשם כך מתקיימת הישיבה.

<מיכל בירן:>
לדעתי יש לנו כאן קונצנזוס של אופוזיציה וקואליציה לגבי זה שאת המקדמות צריך לשחרר.

<גילה גמליאל:>
את המקדמות צריך לשחרר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם במקום לדבר, ייתנו לי לדבר, נוכל להתחיל.

<חמד עמאר:>
למה אנחנו שוב מדברים? בואו נתחיל להתקדם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו פותחים את הדיון.

<יצחק כהן:>

אנחנו בערב ט' באב. אנחנו גומרים את זה היום. כן?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם נצליח. יכול להיות שנצטרך לקבל תשובות שהוא לא יוכל לתת לך.

<יצחק כהן:>
לא. הוא יכול. כל תשובה שאתה רוצה, הוא ייתן לך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מחדשים את הישיבה.

<אילן גילאון:>
אין היום הצבעה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש. כל אחד שואל משהו אחר. חבר'ה, תפסיקו עם זה. אמרתי, אנחנו מתכוונים לעשות את זה אבל לכל אחד יש הצעה אחרת וכל אחד רוצה משהו אחר כך שאם נלך בדרך הזאת, לעולם לא נגיע להצבעה. הישיבה לא נעולה. ביקשתי רק שייתנו לנו לשבת.

<סתיו שפיר:>
אנשים הבינו שהישיבה נעולה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי שרוצה, שיבוא.

<גילה גמליאל:>
כולם הבינו שהישיבה נעולה בפניהם. אני מסבירה לכם שאנשים פנו אלי בנושא הזה. התקשרתי אליך אלא שאתה לא עונה לטלפונים. אמרת חברי כנסת בלבד ואנשים הבינו שהישיבה נעולה.

<יצחק כהן:>
כל ההסכמים שעשו עם הארגונים ועם ההסתדרות, הכול מתפורר. אתה לא מבין?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם רוצים להתקדם או שאתם רוצים להביא את כל האנשים?

<יצחק כהן:>
לא. רוצים להתקדם. רוצים לגמור את הנושא. אנשים סובלים. מחר ט' באב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא סוגר את הישיבה. ביקשתי שייתנו לנו להמשיך.

<גילה גמליאל:>
אנשים חשבו שהישיבה סגורה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז מה לעשות עכשיו. לעצור?

<גילה גמליאל:>
זאת בעיה.

<יצחק כהן:>
גילה, בואו נתחיל לדון.

<גילה גמליאל:>
אבל יש בעיה כי אנשים באו לכאן והם חושבים שהישיבה סגורה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רואה שיש כאן אנשים.

<גילה גמליאל:>
חלק מהם נמצאים כאן ואני שמחה לראות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא סגרתי את הישיבה. הצעתי שייתנו לנו לשבת.

<גילה גמליאל:>
ליועץ המשפטי יש משהו לסייע בזה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה לעשות?

<אייל לב ארי:>
צריך לעשות כאן הבחנה בין מצב שבו חברי הכנסת מעוניינים להתייעץ בינם לבין עצמם, לכל היותר לשבת עם נציגי הממשלה, ואז לא נדרשת באמת השתתפות של המוזמנים השונים שהוזמנו לישיבת הוועדה, לבין אפשרות שהוועדה כן תתחיל לקרוא את התקנות ולדון בהן, ואז כן נדרשת לדעתנו השתתפות המוזמנים השונים שהשתתפו בחלק הראשון של הדיון הזה, כיוון שההערות שהם יעלו נראות לנו מהותיות והכרחיות.

<בועז טופורובסקי:>
לפי מה שאתה אומר, אי אפשר יהיה להצביע על זה היום.

<אייל לב ארי:>
אני לא אומר את זה. אני אומר שאם יתחילו להקריא, כן חשוב ונכון שהמוזמנים שהיו בחלק הראשון של הישיבה ישמיעו את הערותיהם לתקנות.

<יצחק כהן:>
אבל כולם השמיעו את הערותיהם.

<בועז טופורובסקי:>
צריך להקריא כדי להצביע והם לא כאן.

<יצחק כהן:>
כולם השמיעו.

<אייל לב ארי:>
הם השמיעו הערות, בין אם הערות כלליות ובין אם הערות ספציפיות.

<יצחק כהן:>
מה זה משנה? הם קיבלו את יומם.

<גילה גמליאל:>
לא.

<אייל לב ארי:>
יש גם הערות שהן ספציפיות.

<יצחק כהן:>
תגידו מה אתם רוצים.

<גילה גמליאל:>
אני מציעה הצעה לסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קודם כל, הישיבה לא נעולה אלא ביקשתי שייתנו לנו לעבוד קצת בשקט.

<יצחק כהן:>
שיסמסו לכולם שהישיבה לא נעולה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי רוצה, יוכל להיכנס כמו שאחרים נמצאים כאן. לא נעלתי את הישיבה.

<סתיו שפיר:>
מה אנחנו אמורים לעשות בשקט שאנחנו לא עושים מול הציבור?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שום דבר.

<סתיו שפיר:>
אז מה זה שקט?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את רוצה להצביע היום?

<גילה גמליאל:>
אני מציעה הצעה לסדר.

<יצחק כהן:>
הישיבה פתוחה. תפתחו את הדלתות

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי, הישיבה לא נעולה ולא נעלתי. עובדה שיושבים כאן אנשים.

<גילה גמליאל:>
עובדה שהם פנו אלינו בתלונות. מה לעשות? עובדה שכולם הלכו. עובדה שהחדר כאן ריק. על מה אתם מדברים? אתם בעצימת עיניים?

אני רוצה להבהיר נקודה. תוציאו הודעות SMS מטעם הוועדה לכל מי שהיה, שהוא יכול לבוא לישיבה.

<טמיר כהן:>
אי אפשר. יש לישיבה מוזמנים ואם אנחנו רוצים לקיים את הדיון בפורום ההוא, אסור לנו מטעמי בטיחות להישאר כאן בהיקף כזה של מספר אנשים.

<גילה גמליאל:>
הייתם צריכים לחשוב על כך מלכתחילה.

<טמיר כהן:>
הישיבה הזאת לא ננעלה. היא לא ננעלה.

<גילה גמליאל:>
הישיבה הזאת הטעתה את האנשים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי שאני מבקש שייתנו לנו לשבת אבל אני לא נועל את הישיבה.

<גילה גמליאל:>
ביקשת ורוב האנשים נענו לבקשתך אבל לא מתוך הבנה שיש להם אפשרות בחירה אלא מתוך הבנה שזה מה יש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תוציא SMS לראשי הארגונים. בסדר.

<גילה גמליאל:>
יש לי עוד הערה קטנה. אני מרגישה שיש כאן איזה ניסיון לכרוך שני דברים תחת לחץ זמנים מאוד ברור אל מול חברי הוועדה. יתקנו אותי חבריי כי יכול להיות שרק אני מרגישה כך. יש רצון מצד אחד לסיים היום את הסאגה שמדברת על המקדמות ולגבי המקדמות אני מציעה שנעשה את השיחה בשני קטבים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את זה רציתי להציע.

<גילה גמליאל:>
הדבר הראשון, לדבר על המקדמות ולסיים את סוגיית המקדמות כדי שאנשים באמת יתחילו לקבל כסף. מצד שני, אין כאן הסכמה חד משמעית עם רשות המסים לגבי שאר התקנות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מסכים. עם זה רציתי להתחיל.

<גילה גמליאל:>
לכן אני לא רוצה לכרוך את זה בחבילה אחת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי כרך את זה? בזה רציתי להתחיל עכשיו את הדיון, הפרדה בין מקדמות לפיצויים, אבל בואו נתחיל.

<גילה גמליאל:>
אם מדברים על המקדמות, אפשר להתחיל לדון רק על המקדמות.

<יצחק כהן:>
לי יש נושא נוסף, הנושא של הקו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, אבל זה עת נגיע להפרדה.

<קריאה:>
ומה יעשו המעסיקים? ישלמו שכר או לא ישלמו שכר?

<גילה גמליאל:>
לכן צריך לשחרר את המקדמות.

<קריאה:>
לא. זה לא שייך למקדמות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בואו נתחיל באופן מסודר. כל ההערות שנאמרו לגבי דברים אחרים ייכנסו תוך כדי דיון ותוך כדי הקראת התקנות. יש דבר אחד שהוא קודם לזה ואנחנו צריכים לראות אם אנחנו מסוגלים להתקדם בו או לא וזה הנושא של הניסיון להפרדה בין המקדמות לפיצויים. יש כאן תחושה כוללת של אנשים שהמקדמות הן דבר דחוף. נכון שאם נחליט כן, גם בנושא המקדמות יהיו לנו הערות ונרצה לשנות את הגודל שלהן וכולי, אבל אני אומר שקודם כל יש רצון לשחרר את המקדמות כדי שאנשים יתחילו לנשום. אחר כך לדון בנושא של התקנות ושם זה ילך יותר לאט. זה כיוון אחד. הכיוון השני ששמענו הוא שהנושא הדחוף הן המקדמות אבל הנושא השני בחשיבותו, ואולי הראשון בחשיבותו, זה הנושא של תשלום המשכורות. לפי ההסכם שנחתם המשכורות לא ישולמו על ידי רוב הגופים, חוץ מעובדי המדינה, אלא אם כן נאשר את התקנות, דבר שמפעיל עלינו לחץ כי אנחנו רוצים שישלמו משכורות.
אני אומר שיש כאן שני אלמנטים שהם דחופים לנו כאשר האחד הן המקדמות והשני המשכורות. האחד, יכול להיות שהוא לא תלוי – ותכף נשמע – בתקנות, והשני, לפי מה שאני מבין, ודאי שהוא תלוי בתקנות וכל עוד לא יאושרו התקנות ולמעסיקים לא יהיה את הביטחון שהם מקבלים, הם לא יוכלו לשלם משכורות. אנחנו כאן בדילמה.

אני אתחיל עם הנושא הראשון, המקדמות. יש כאן רצון כללי של האנשים להפריד בין המקדמות לבין הדיון על התקנות עצמן. אנחנו יכולים להפריד?

<משה אשר:>
אני אסביר את הדברים.

<שמעון סולומון:>
לפני כן, למה לא לדבר על התקנות?

<יצחק כהן:>
על זה הוא מדבר.

<אילן גילאון:>
רוב הציבור חושב שצריך להפריד בין המקדמות.

<משה אשר:>
אני אתייחס. גם במבצעים קודמים, גם בלבנון השנייה, עופרת יצוקה ועמוד ענן, לא שילמו כספים לפני שהיו תקנות.

<מיכל בירן:>
בלבנון השנייה זאת, לא?

<משה אשר:>
לא. דרך הטעות הזאת אנחנו נטפל בנושא הזה. אנחנו יכולים לשלם מקדמות, להוציא כסף מהקרן, אם יש לנו בסופו של יום תביעה. ברגע שיש תביעה. לפי המצב החוקי כרגע הקרן לא יכולה לשלם אגורה למרות שיש אנשים ניזוקים. כל עוד לא עברו התקנות, אי אפשר לשלם את הכסף. ולכן אם אי אפשר לשלם את הכסף, גם אי אפשר לשלם מקדמות. אני לא בטוח שבסופו של יום יהיו תקנות. לכן הדברים כרוכים אחד בשני.

בעבר לא שילמנו גם מקדמות. מה שקראו בעבר מקדמות – ובטח איציק כהן זוכר את הדבר מעמוד ענן – אמרו שברגע שתגיש תביעה, נשלם מקדמה על חשבון התביעה שהגשת, אחרי שיש תקנות כמובן, תוך 45 ימים נשלם חמישים אחוזים מסכום התביעה שהגשת על בסיס תקנות, ואם עד 180 ימים לא הסתייע, נשלים לך לתשעים אחוזים מהתביעה. בכלל לא דובר על מקדמות על חשבון תביעה שעדיין לא הוגשה. זה לא היה. לא היה בעמוד ענן, לא היה בעופרת יצוקה, לא היה בלבנון השנייה.

לכן, ברגע שיש לנו את התקנות ואנחנו יודעים ומחייבים את האנשים שיש כבר תקנות ויש סעיפי תקציב והאנשים יגישו בקשה למקדמה, הם יתחייבו להגיש תביעה על פי התקנות – זאת הנקודה שאנחנו יכולים לתת מקדמה על חשבון תביעה.

אנחנו מצפים שברגע שיהיו לנו התקנות, נוכל גם לקדם את הנושא של המקדמות.

<סתיו שפיר:>
אפשר להבין מהייעוץ המשפטי במה כרוך העניין הזה? אם אנחנו רוצים להפריד וכן איכשהו למצוא את הדרך להפריד?

<אילן גילאון:>
השאלה אם חוקית זה אפשרי או לא.

<שלומית ארליך:>
כמו שאמרנו קודם, זה משהו שלא נעשה בעבר. אלה כרגע התקנות שנמצאות בפני הוועדה. אם באמת יש רצון לדון במקדמות לפני שדנים ומאשרים את כל סעיפי התקנות שמונחות על שולחן הוועדה, צריך להביא תקנות שעוסקות רק במקדמות.

<סתיו שפיר:>
האם זה משהו שניתן לייצר לשעות הקרובות כדי שנוכל לאשר את המקדמות?

<מיכל בירן:>
השעות הקרובות זה משה אשר.

<סתיו שפיר:>
לא, לייצר תקנות רק לטובת המקדמות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא אומרת שגם אם נצביע כולנו, אין לזה על מה לחול.
<מיכל בירן:>
היא אומרת שאם משה אשר מביא תקנות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם הוא מביא, אז אפשר לאשר.

<סתיו שפיר:>
בואו לא נסבך את הדיון. האם אפשר להעביר עכשיו תקנות מצמצמות רק לטובת המקדמות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רשות המסים.

<מיכל בירן:>
רשות המסים צריכה להביא אותן. היא יכולה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם הוא יביא תקנות אחרות, ודאי שכן. אנחנו ניסינו לראות אם אנחנו יכולים להפריד על סמך התקנות האלה.

<סתיו שפיר:>
זכות התביעה נגזרת מהתקנות. אנחנו מדברים עכשיו על לייצר מערך זמני של התקנות האלה כדי להעביר את המקדמות על מנת שאנחנו נוכל לדון במערך תקנות אחר שהוא רחב יותר מהמתווה שאתם מדברים עליו, כזה שכולל את כל הדברים שאנחנו פירטנו, את מה אפשרי לשלם ולהעביר אותו בהמשך אבל העיקר לא לעכב את המקדמות אבל כן נוכל להרחיב את המתווה. זה מה שכולם דורשים. זה נראה לי מאוד ברור.

<גילה גמליאל:>
אלא אם כן ספר לנו מה קיבלת מהרחבת המתווה ואז אולי זה יסייע ונוכל לסיים את הכול היום וכמה שיותר מהר.

<משה אשר:>
את החיוך הבנתי, אבל לא מעבר לזה.

<גילה גמליאל:>
במהלך היומיים האינטנסיביים האלה מיום חמישי ועד היום הוצפת בהרבה מאוד דרישות מסביב שהן בהחלט חורגות מהמסגרת הראשונית עליה דיברתם.

<משה אשר:>
נתייחס לזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תתייחס לנקודה נקודה.

<גילה גמליאל:>
אם יש פתרון יצירתי לבעיות האחרות, יכול להיות שזה יהיה פתרון. באמת חבל לבזבז את הזמן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לך יכולת להפריד?

<משה אשר:>
לא.

<סתיו שפיר:>
אבל אומר הייעוץ המשפטי שיש אפשרות.

<שלומית ארליך:>
טכנית קיימת אפשרות.

<גילה גמליאל:>
אין רצון.

<סתיו שפיר:>
זאת שאלה של רצון.

<משה אשר:>
לנו אין את האפשרות. אם לא תהיה תביעה, לא נוכל לתת מקדמות.

<סתיו שפיר:>
אבל התביעה תלויה בתקנות.

<משה אשר:>
אני מסביר שוב. בואו נדון בתקנות ונתקדם.

<בועז טופורובסקי:>
נסיים עם התקנות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רצינו לראות אם אפשר להפריד בין הדברים.

<סתיו שפיר:>
מה שקורה כאן זה שמסנדלים אותנו להצביע על תקנות שהן מאוד מצומצמות. אנחנו כולנו רוצים בטובת העסקים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נדון על כל דבר.

<סתיו שפיר:>
כולנו רוצים להעביר את המקדמות בהקדם האפשרי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לחץ הזמן לא ימנע מאתנו לקיים את הדיון כמו שצריך.

<יצחק כהן:>
בואו לא נתבלבל. גם ההסתדרות, גם התעשיינים וגם העסקים רוצים שנגמור את זה היום. אנחנו יותר צדיקים מהם. ההסתדרות רוצה שנגמור את זה היום.

<מיכל בירן:>
לשכות המסחר לא רוצים.

<יצחק כהן:>
אבל התאחדות התעשיינים חתמה על הסכם וההסתדרות חתמה על הסכם. זה טוב להם והם בעד. אנחנו מעכבים. אנחנו גורמים להם נזק. האויב של הטוב מאוד הוא המצוין.

<גילה גמליאל:>
אם בועז טופורובסקי מסכים, אין בעיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאחר ואין לנו תקנות נפרדות לגבי המקדמות ומאחר ואנחנו מבינים שגם לא יביאו לנו תקנות נפרדות למקדמות, אין לנו על מה לדון בנפרד על המקדמות. כך אני מבין ולכן בואו נדון על התקנות עצמן.

<שמעון סולומון:>
אתה רואה למה הערתי את ההערה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר. בואו נתקדם.

<שלומית ארליך:>
רשות המסים תתחיל להקריא את נוסח התקנות.

<גילה גמליאל:>
הצעה לסדר. אני חושבת שיש בעיה טכנית. אני יודעת שכולנו לחוצים לסיים את התקנות היום אבל יש הרבה דברים שהעלינו אותם בפועל ועדיין לא קיבלנו את התשובה של משה אשר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נקבל אותה תוך כדי ההקראה.

<גילה גמליאל:>
אבל זה לא מדויק כי עכשיו אתה מדבר אתי על סעיפים טכניים ועל נקודה ופסיק בתקנות. קודם כל, אני מציעה הצעה לסדר. משה אשר ישיב על השאלות שהוא נשאל באופן כללי ולאחר מכן נראה היכן עושים הדבק, כל דבר לסעיף המדובר ואז אפשר לקרוא את התקנות. אי אפשר לקרוא את התקנות ולהתחיל לדבר על דברים בלי למצוא להם את ההקשר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין לי שום בעיה אבל אני אומר שזאת כפילות מבחינת הזמן.

<גילה גמליאל:>
לא כפילות. אנחנו רוצים להבין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת כפילות מבחינת הזמן.

<גילה גמליאל:>
אין מה לעשות. אם יהיו לנו פתרונות, לא נצטרך לשאול את השאלות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תצטרכי לשאול שאלות.

<שמעון סולומון:>
דיברנו עד עכשיו על כמה המקדמות הן חשובות. ההערה שהערתי קודם לא הייתה בגלל שאני חכם אלא הייתה בגלל ששמעתי מה שהוא אמר לגבי המקדמות. מקדמות לא נוכל להעביר לאנשים האלה והמקדמות הן חמצן. צריך להעביר אותן לאנשים האלה שמחכים להן.
אני מציע לדון על התקנות ולהעביר את זה כי אחרת מה יהיה? אנחנו נחכה, ננסה להרחיב ונפגע באלה שממילא הם פגועים. במקום כל מיני הצעות של לדחות למחר ולמחרתיים, בואו נדבר על התקנות ונעביר אותן כדי שנוכל להעביר מקדמות לאנשים שזקוקים להן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, רשמת לך הערות.

<משה אשר:>
כן. רשמתי. אני אתייחס אליהן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תוכל להתייחס מהר כדי שנוכל להתחיל לקרוא?

<משה אשר:>
כן. בחלק גדול מהמקרים אנשים חזרו על ההערות בצורה כזאת או אחרת ואני אנסה להתייחס לדברים בצורה מתומצתת וחד פעמית.

בכל הנושא של החקלאות – ומינית צוות בראשות זבולון כלפה ומשרד החקלאות בדק את הנושא – הבנתי שנמצא פתרון.

<גילה גמליאל:>
לחקלאות נמצא פתרון.

<משה אשר:>
כן. נמצא פתרון ואנחנו נקריא את התיקונים הנדרשים.

<מיכל בירן:>
זה מעכב את התקנות?

<גילה גמליאל:>
לא. זה בסדר. לסוגיית החקלאות נמצא פתרון.

<משה אשר:>
חקלאות היא חלק מהתקנות. אמרתי שנושא החקלאות הסתיים ובמסגרת ההקראה יביאו את הדברים המוסכמים.

נושא התיירות – ברמה ההיקפית שלה שזה גם בתי המלון, הצימרים, חדרי אירוח, מורי דרך, מישהו דיבר על מארגן תיירות כללית וכולי – זה מגזר מאוד רחב. אני חושב שרק חלק ממנו כאן ואולי הוא לא יוצג במלואו. כאן משרד התיירות יצטרך להכין מתווה לטיפול. לצורך העניין הזה הוא יקבל מהאוצר, מאגף התקציבים, סיוע, תזרים נקודתי ואז הוא ידע איך לחלק אותו בצורה כזאת ואחרת.

<קריאה:>
כמה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנו שגם שניים מאתנו יהיו שותפים בנושא. הקמנו את הצוות של רוברט אילטוב ואלעזר שטרן. כל הרעיון היה שהם יהיו שותפים לעניין.

<סתיו שפיר:>
בכמה מוערך הסיוע לענף הזה?

<משה אשר:>
אני לא יודע. אני אומר שוב שמי שצריך להוביל את הנזקים, זה מנכ"ל משרד התיירות. יעל מאגף התקציבים תהיה הנציגה שלנו בצוות של אילטוב.

<גילה גמליאל:>
כבר חזרו אליכם ממשרד התיירות?

<משה אשר:>
לא. ייקח להם זמן לגבש את זה.

<יעל מבורך:>
משרד התיירות אמר היום בדיון שהוא עוד לא יודע לאפיין בדיוק את הצרכים שלו אבל הם עשו סדרת פגישות בשבוע שעבר בצורה מאוד אינטנסיבית ומחר הם נפגשים שוב. הצוות הזה יעבוד מול הנציגים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא דיבר על יומיים-שלושה.

<יעל מבורך:>
יומיים-שלושה. אני מקווה מאוד שזה יקרה כמה שיותר מהר.

<סתיו שפיר:>
זה כולל גם מורי דרך שלא חיים בדרום?

<יעל מבורך:>
קשה לי להגיד כי הוא עוד לא גיבש את המתווה. הוא כגורם האחראי בממשלה על תחום התיירות יגבש את המתווה לפגיעה בתעשייה ואנחנו ננסה להגיע ביחד להסכמות ולהבנות כי אנחנו מבינים שצריך לתת מענה בנושא.

<גילה גמליאל:>
אני מבקשת שזה יחזור לוועדת הכספים.

<יעל מבורך:>
אני מניחה שזה יחזור בפנייה תקציבית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
התיירות לא יכולה להיכנס למסגרת הזאת כי היא לא במסגרת של הארבעים קילומטרים. היא תצטרך לבוא בפתרון נפרד שיסוכם ביניהם ויעבור כהעברה כספית.

<זבולון כלפה:>
רק כדי לחדד את העניין. מדובר פה בסדר גודל של שבוע עד עשרה ימים כדי שהפתרון יוצג כאן בוועדה כהעברה תקציבית.

<יעל מבורך:>
אני מאמינה שכן.

<גילה גמליאל:>
לא מאמינה. אנחנו צריכים לתחום זמנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
המנכ"ל אמר יומיים-שלושה.

<גילה גמליאל:>
הכנסת תהיה סגורה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גם בשבוע הבא תהיה לנו ישיבת ועדה.
<גילה גמליאל:>
אתה אומר להם עד שבוע הבא?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן.

<גילה גמליאל:>
עד שבוע הבא אתם צריכים לתת לנו תשובה.

<משה אשר:>
כמובן שהתיירות עד ארבעים קילומטרים מפוצה לפי המסלולים.

<גילה גמליאל:>
לא. מעל ארבעים קילומטרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מדברים על תיירות שלא קשורה לארבעים הקילומטרים.

<גילה גמליאל:>
מעל ארבעים קילומטרים, אתם נותנים לנו תשובה בשבוע הבא.

<סתיו שפיר:>
יעל, אין לכם הערכות תקציביות?

<יעל מבורך:>
צריך להגיד מה הצורך.

<גילה גמליאל:>
זה נותן פתרון לתיירות.

<משה אשר:>
הנושא של פריצת ארבעים הקילומטרים. אנחנו מתנגדים. אנחנו רואים את זה גם במידע שהגיע אלינו מפיקוד העורף וגם בנזק הישיר, כפי שציינתי קודם. הפריצה הזאת היא פריצה משמעותית.

<גילה גמליאל:>
אם כן, מה המענה שלכם?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה יודע להעריך הערכה כספית מה המשמעות של יציאה מארבעים הקילומטרים?

<משה אשר:>
אני רואה את הכמות של העוסקים. אם בעמוד ענן הגישו 14 אלף עוסקים, כאשר אתה מכסה את תל אביב אתה מגיע למעלה מ-250 אלף עוסקים. אתה יכול להעריך בעצמך לכמה אנחנו נגיע. אנחנו מבינים את המשמעויות. אפילו לא עשינו תמחיר תקציבי.

<סתיו שפיר:>
מה עם מצב הדרגתי שעד חמישים קילומטרים בגובה מסוים ועד שישים קילומטרים בגובה אחר?

<משה אשר:>
אנחנו חושבים שזה לא נכון.

<סתיו שפיר:>
למה?

<גילה גמליאל:>
אבל היו ערים הייתה בהן פגיעה ייעודית.

<משה אשר:>
בזמן לחימה כל המשק באופן עקרוני נפגע בצורה כזאת או אחרת.

<גילה גמליאל:>
אבל יש אזורים שנפגעו פגיעה חריגה.

<אילן גילאון:>
זה עיקרון שרירותי כלשהו.

<משה אשר:>
לא. זה עיקרון גם על הוראות פיקוד העורף ועל הכרזת המצב המיוחד בעורף על ידי ועדת חוץ וביטחון בבקשה לצבא, לנפילות שאנחנו ראינו וכמו האזעקות במקומות השונים. אנחנו ממש לא שרירותיים.

<סתיו שפיר:>
ההבדל בין הקילומטר ה-40 לבין הקילומטר ה-45, הוא הבדל שולי.

<גילה גמליאל:>
תתרגם לנו את זה כספית. מה המשמעות הכספית לדרישה הזאת של המעבר לארבעים קילומטרים? לנס ציונה, ראשון וישובים כאלה
<משה אשר:>
נתנו את האינדיקציה שאם אנחנו מכניסים את המתווה עד ראשון, אתה מגיע לכמות עוסקים שהיא לא 14 אלף כמו שהיה לנו בפעם שעברה – ואולי הפעם יהיו לנו יותר - אלא בפוטנציאל ל-250 אלף.
<גילה גמליאל:>
כסף? תרגם לכסף.

<משה אשר:>
הרבה יותר.

<גילה גמליאל:>
כמה?

<משה אשר:>
לא עשינו את התמחיר הזה. בטח לא מעכשיו לעכשיו.

<גילה גמליאל:>
לא ביצעתם תמחיר למעבר לארבעים הקילומטרים?

<חמד עמאר:>
תמחיר לארבעים קילומטרים עשיתם?

<משה אשר:>
יש לנו הערכות ראשוניות. זה יכול להגיע ל-700 מיליון שקלים.

<סתיו שפיר:>
700 מיליון שקלים?

<משה אשר:>
700-750 מיליון.

<סתיו שפיר:>
כמה עולה עד שישים קילומטרים? בקרן יש חמישה וחצי מיליארד שקלים. למה 700 מיליון שקלים מהווים בעיה?

<גילה גמליאל:>
אגף התקציבים, אין לכם הערכה כספית לגבי הסכום שהוא מעבר לארבעים קילומטרים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ערן, אני שאלתי אותך אם אתה יודע לתת לנו הערכה. אם מגדילים את ארבעים הקילומטרים לשישים קילומטרים, מה המשמעות הכספית של זה?

<ערן יעקב:>
המשמעות יכולה להיאמד במיליארדים רבים.

<גילה גמליאל:>
התשובות האלה של הפקידות. אתה יכול לתרגם ולומר מזה מיליארדים רבים? זאת אמירה בומבסטית.

<סתיו שפיר:>
אל תשכחו שלפני שבוע כשהיא הורידה את חוק המע"מ הוועדה חסכה לכם הוצאה של ארבעה מיליארד שקלים בשנה. יש עכשיו הרבה כסף פנוי כדי להעביר לתושבי הדרום. לפחות ארבעה מיליארד שקלים בשנה יכולים לעבור עכשיו לעסקים בדרום.

<גילה גמליאל:>
כתוב לי כאן שבלבנון השנייה 162 אלף עוסקים עד שמונים קילומטרים, שולם 3.6 מיליארד שקלים.

<ערן יעקב:>
עד שישים קילומטרים, כאן יש כמות כפולה של עוסקים מזאת שאמרת.

<גילה גמליאל:>
זה היה על השבתה מלאה.

<ערן יעקב:>
בפרופורציות, לגבי כמות עוסקים מדובר בכמות עוסקים הרבה יותר גדולה. מעבר לכך, אני אומר שהמשמעות של הפיצוי יכולה להגיע – גם עכשיו, הפיצוי אותו אנחנו מנסים לאמוד, היכולת שלנו לאמוד בדיוק כזה או אחר, היא מוגבלת. הפוטנציאל, כמו שמשה אמר, בנתונים שמרניים, יכול להגיע ל-750 אלף שקלים אבל הדבר הזה יכול להיות יותר, חד משמעית יכול להיות יותר, וככל שגדלים בקילומטר, עד שישים קילומטרים, צריכים להבין ששישים קילומטרים זה אומר עד מרכז תל אביב בפנים. המשמעות של הדבר הזה, ואני אומר לך באחריות מלאה, היא שהפוטנציאל הוא מיליארדים רבים. לא אחד , לא שניים, לא שלושה, גם לא ארבעה וגם לא חמישה.

<גילה גמליאל:>
אתה לא מדבר על השבתה מלאה.

<ערן יעקב:>
אני מדבר במונחים של היום. במונחי המסלולים היום. במונחי התקנות.

<סתיו שפיר:>
תנקבו במספר. מה זה מיליארדים רבים?

<ערן יעקב:>
אני לא יודע להגיד לך מספר מסוים. אני יודע להגיד לך מה הפוטנציאל .

<סתיו שפיר:>
מה הפוטנציאל על גרימת נזק לעסקים האלה? כמה זה יעלה לכלכלה הישראלית אם העסקים האלה יקרסו? כמה זה יעלה לכלכלה הישראלית אם כל העסקים האלה יקרסו פתאום? זה לא יעלה הרבה יותר מהסכום הזה עליו אתה מדבר?

<ערן יעקב:>
לא בדקתי את זה ואני לא יודע. אני חושב שדיברו היום על חצי אחוז תוצר. אני לא יודע, תעשי את החישוב בעצמך. זה לא חצי אחוז תוצר כי תוצר זה עשרה מיליארד. אלה המשמעויות.

<סתיו שפיר:>
תוסיף על כך את האבטלה של התושבים והגירת התושבים מהדרום.

<גילה גמליאל:>
את הדיון הזה נמשיך בהמשך? הוא לא מוצה.

<סתיו שפיר:>
מה קורה עם קרן הפיצויים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, תמשיך בתשובות.

<סתיו שפיר:>
בקרן הפיצויים יש חמישה וחצי מיליארד שקלים. מדוע לא משתמשים במאגר הזה על מנת לשלם את הכסף? משה מדבר על 700 מיליון שקלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, תמשיך לתת תשובות.

<משה אשר:>
לגבי הטווח, דיברנו. לגבי שיעור המקדמות, כפי שהעלה משרד הכלכלה, אנחנו נבחן שיעור גבוה יותר, 150 אחוזים מעמוד ענן.
<גילה גמליאל:>
בבקשה תסביר שוב את הנקודה הזאת.

<משה אשר:>
לגבי המקדמות. שיעור המקדמות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא מסכים שזה יצטרך לעבור שיפור. כשנגיע לתקנות, אנחנו נציע את ההצעות שלנו.

<גילה גמליאל:>
אבל זה יעלה היום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן.

<משה אשר:>
לגבי תנועות הנוער. אנחנו מקווים שהעברה תקציבית תטפל בנושא הזה.

<סתיו שפיר:>
של כמה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דובר על 11 מיליון שקלים. מיכל בירן העלתה את זה.

<משה אשר:>
לא אמרתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם עשו עבודה והביאו רשימה מפורטת מכל תנועות הנוער איזה נזק נגרם להן. אני העברתי את זה למשה. זה סדר גודל של 11 מיליון שקלים. זה לא יוכל להיכנס במסגרת של החוק כי מדובר על חלק שעשו בצפון, אבל בודקים ונקווה שזה יסוכם.

<גילה גמליאל:>
אתה אומר דברים ממש חד משמעיים. מקווה שיסוכם. באמת, אתם עושים צחוק מאנשים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כרגע זאת התשובה.

<גילה גמליאל:>
אבל צריכים לקבל כאן תשובות ברורות. לא במסגרת, זה לא יהיה היום בתקנות, נקווה שזה יסוכם. או שזה יסוכם או שזה לא יסוכם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נסכם אבל כרגע הוא נותן לך תשובות.

<גילה גמליאל:>
או שזה כן או שזה לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את רצית את השיטה הזאת.

<גילה גמליאל:>
אבל מה זה נקווה שיסוכם? אני בוועדת הכספים רוצה לקבל תשובות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא רציתי לעשות כך. אני רציתי שנתחיל להקריא ולסכם דברים.

<גילה גמליאל:>
משה, אנחנו רוצים תשובות כמה שיותר מהר על כל הדברים. סוכם או לא סוכם לגבי תנועות הנוער?

<משה אשר:>
אני אסביר שוב. במסגרת האוצר, אגף התקציבים יעשה העברה תקציבית. אני לא יודע את הסכום המדויק ואיך זה הולך.

<גילה גמליאל:>
יעל כאן והיא תסביר לנו.

<יעל מבורך:>
אני לא מכירה את ה-11 מיליון שקלים עליהם אתם מדברים. שמענו את הדברים ונעשה בדיקה ונשיב לוועדה אבל זה לא יהיה היום.

<גילה גמליאל:>
לא יאומן.

<סתיו שפיר:>
מתי?

<יעל מבורך:>
נשיב לכם בהקדם. נשיב השבוע.

<גילה גמליאל:>
ניסן, מתי אתה מקיים ישיבה לגבי כל הדברים אתם הם צריכים לחזור אלינו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם יחזרו אלינו הרבה יותר מוקדם.

<משה אשר:>
לגבי הסניפים. אנחנו נישאר במנגנון אותו הצענו. סניפים מקבלים פיצוי במתכונת של אובדן שכר. אם הם יכולים להוכיח הנהלת חשבונות נפרדת, הם יוכלו להיכנס למסלול המחזורים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כלומר, אם המשרד נמצא בתל אביב והסניף בשדרות.

<משה אשר:>
אם יש לו סניף בדרום והסניף הזה יכול להביא אישור רואה חשבון על המחזורים שלו, על המשכורות שהוא צריך לשלם, על זה הוא יקבל פיצוי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש חנות בשדרות שהיא יכולה להיות רשת אבל אני לא רוצה דווקא להתנות את זה ברשת. יכול להיות שהמשרד שמוציא לה את ההפניות אליכם וכולי נמצא בתל אביב כי כך יותר נוח. החנות או העסק נמצא בשדרות או בנתיבות. לפי מה שכתוב כאן, הוא לא זכאי.

<משה אשר:>
למה לא?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כי המשרד נמצא בתל אביב. זה דבר שלא יעלה על הדעת.

<משה אשר:>
אם המשרד בתל אביב הוא רק מוכר לדרום, זה משהו אחד. אבל אם יש לו סניף בדרום, בגין הסניף הוא יוכל לקבל פיצויים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא הבנתי. יש עסק בשדרות והנהלת החשבונות שלו שמוציאה לכם את הכול נמצאת בתל אביב. מה מצבו? הוא מקבל או לא?
<משה אשר:>
אם יש עסק בשדרות, יש עובדים בשדרות - - -

<גילה גמליאל:>
אין. הוא אומר לך שאין.

<משה אשר:>
לא. הוא אומר שיש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש עסק בשדרות אבל המשרד שמוציא להם את הדוחות וכולי נמצא בתל אביב. כפי שאני מבין מכאן, הם לא מקבלים.

<משה אשר:>
אני מסביר שוב.

<שמעון סולומון:>
זאת התשובה לשאלה שלי. אמרו שהם לא זכאים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נשמע מה הוא אומר.

<חמד עמאר:>
אתה מדבר על עיקר הפעילות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על הפעילות עצמה. יש עסק בשדרות.

<משה אשר:>
זה לא קשור לעיקר הפעילות.

<גילה גמליאל:>
זה לא עיקר הפעילות. הוא אומר לך שאם יש לך סניפים בדרום, הם כן מקבלים על הסניפים בדרום.

<משה אשר:>
הסניפים בדרום מקבלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מדבר על רשת בכל הארץ ויש לה גם כמה סניפים בשדרות. הם ודאי שיקבלו. אני מדבר על עסק שעובד בשדרות והמשרד שמכין את הדוחות ועושה את הנהלת החשבונות נמצא בתל אביב והוא מדווח לכם. העסק הזה יקבל או לא יקבל?

<משה אשר:>
אני לא מבין. אם הוא בשדרות, הוא בשדרות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
העסק בשדרות.

<משה אשר:>
אם אפשר להפריד את הפעילות שלו.

<גילה גמליאל:>
אם זה עסק של הנהלת חשבונות שנמצא בתל אביב, הוא יקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לפי הכתוב כאן, זה לא ברור.

<משה אשר:>
אם אפשר להפריד את הפעילות של העסק בדרום, נפריד אותה ונקבל פיצוי.

<גילה גמליאל:>
מה עם הספקים שאמורים לספק לדרום? ספקים שנמצאים מעבר לארבעים הקילומטרים.

<משה אשר:>
הם לא מקבלים.

<גילה גמליאל:>
איזה מין דבר זה?

<משה אשר:>
יש לך יצרן תל אביב שמוכר לדרום, הוא לא מקבל.

<סתיו שפיר:>
יש ענפים שלמים שהם לא ענפים תלויי גיאוגרפיה. בן אדם הוא ספק סחורות ומספק סחורות בעיקר לדרום אבל בוטלו לו כל ההזמנות. אתה לא יכול להתעלם ממנו. תגדירו את זה אחרת. תאמרו שמי שרוב עיסוקו נמצא בדרום ללא קשר להיכן הוא גר. אם רוב העיסוקים שלו תלויים בדרום או בכלכלה בדרום, תכללו אותו במתווה.

<משה אשר:>
זה נורא קל להגיד אבל מאוד קשה ליישם. מאוד קל לבקש אבל מאוד קשה לבצע.

<סתיו שפיר:>
אני לא מבינה למה. אלה לא תשובות.

<גילה גמליאל:>
אתה אומר שמהיום והלאה יזניחו את הדרום? לא ישתלם לעבוד מול הדרום ולספק להם את הצרכים?

<סתיו שפיר:>
המטרה היא לייצר את הגמישות הזאת שתספק לכמה שיותר אנשים סיוע. אנחנו לא אומרים לאנשים שהם רמאים וסחטנים. אנחנו רוצים להעניק להם סיוע אמיתי.

<גילה גמליאל:>
מי שמספקים עד אזור שנפגע כמו תל אביב, שאתה לא נותן להם את הפיצוי ומצד שני אם הם כן פעלו באזור הדרום, כן לאפשר להם.

<משה אשר:>
נכון, כי אזור הדרום הוכרז כאזור מיוחד בעורף ושם ניתנו הנחיות ושם היו רוב הפצמ"רים ורוב האזעקות. לכן שם מגיע הסיוע.

<גילה גמליאל:>
אבל אנשים לא יכלו להגיע לשם.

<משה אשר:>
מצד שני, עסקים אחרים יכולים גם למכור במקומות אחרים. מי שנמצא בתל אביב, יש לו הרבה מאוד לקוחות גם בדרום וגם במקומות אחרים.

<גילה גמליאל:>
אם יוכיחו לך?

<משה אשר:>
אם יוכיחו, לא ניישם את הטיפול לא בעוד שנה אלא בעוד חמש שנים כי יצטרכו להוכיח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נגיע לזה בהמשך ונראה איך לנסח את זה.

יש לך עוד תשובות?

<משה אשר:>
אני חושב שיתר הדברים יעלו תוך כדי הקראה.

<יעקב ליצמן:>
לא שמעתי לגבי מלכ"רים.

<שלומית ארליך:>
זה עדיין לא עלה.

<יעקב ליצמן:>
אבל אם הוא נותן תשובות, אולי הוא יודע.

<משה אשר:>
יתר הדברים יעלו תוך כדי הקראה.

<שלומית ארליך:>
הנוסח שנמצא כרגע בפני הוועדה הוא נוסח שנשלח מאוחר לדיון הראשון שעשינו בנושא הזה. לכן רשות המסים תקריא ותסביר כל פסקה. מקומות בהם יש שינוי מהנוסח הראשון שנשלח לוועדה והונח על שולחן הוועדה, אנחנו נציין זאת במפורש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם יהיו בקשות שלנו, הן ייכנסו עכשיו.

<גילה גמליאל:>
עוד חידוד אחד אחרון. לגבי מילואימניקים, זה לא תקף. לא משנה היכן הם היו ומה הם עשו, בכל הארץ.

<משה אשר:>
מה זאת אומרת? לא הבנתי.

<גילה גמליאל:>
מילואימניקים. אני שואלת כדי לקבל הבהרה. מה המצב של המילואימניקים שנמצאים בסיטואציה עליה דיברנו קודם, מעבר לגבולות הארבעים קילומטרים? מה היחס אליהם?

<משה אשר:>
היחס אליהם הוא יחס בדיווחים לרשויות המס. אנחנו דוחים להם את הדיווחים. מקלים בדברים האלה. שוב, לא פרסנו את ארבעים הקילומטרים.

<גילה גמליאל:>
כולל מילואימניקים.

<משה אשר:>
כולל מילואימניקים.

<גילה גמליאל:>
בעיני זה חמור מאוד. לפחות לגבי מילואימניקים, זה דבר שבהחלט אתם יכולים לעמוד בו מבחינה כלכלית ואני חושבת שזאת אמירה מאוד מאוד חשובה שמעבר לגבולות ארבעים הקילומטרים, כל מי ששירת במהלך המלחמה, כן יזכה לאותן הקלות עליהן דיברנו קודם.

<יעקב ליצמן:>
מה היה בפעם הקודמת?

<משה אשר:>
הם מקבלים פיצוי מביטוח לאומי. אותם אנשים שהם שכירים או עצמאים, באופן עקרוני מקבלים פיצוי מהביטוח הלאומי.
<גילה גמליאל:>
זה אומר שאתה יכול לאמוד את הנזק שלו כמו שאתה אומד אותו במקומות אחרים?

<משה אשר:>
לא. אני אומר שהביטוח הלאומי מפצה אותם.

<גילה גמליאל:>
סליחה, יש כאן שני דברים שהם שונים. יש הבדל בין פיצוי מהביטוח הלאומי לבין הפיצויים עליהם אנחנו מדברים.

<יעקב ליצמן:>
מה היה בעמוד ענן?

<גילה גמליאל:>
ניסן, אני חושבת שכאן צריך לבדל את המילואימניקים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כשנגיע לזה, נראה אם אפשר.

<גילה גמליאל:>
צריך לתת להם את הקדימות בנושא הזה של המבצע. זה באופן חד משמעי ולא חשוב היכן הם נמצאים. באיזו עלות מדובר?

<משה אשר:>
אני לא יודע. המילואימניקים מקבלים מביטוח לאומי.

<זבולון כלפה:>
הם בעלי עסקים בקו שמעבר לארבעים הקילומטרים.

<משה אשר:>
יש להם ביטוח לאומי.

<גילה גמליאל:>
אנחנו מדברים על פגיעה בעסקים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה מצבו שונה היום לעומת מה שהוא היה מקבל קודם לכן, לא בתקופת מלחמה?

<גילה גמליאל:>
יש הבדל בין מישהו שגר בתל אביב לבין מי שגר בגדרה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה שיקבל שונה היום מכפי שהוא היה מקבל לפני חודשיים? מה ההבדל?

<גילה גמליאל:>
זה שונה כי היום אם יש פגיעה והרי יש פגיעה באזורים כמו ראשון ונס ציונה, כאשר באזורים האלה יש פגיעה שהם לא רוצים לפרוץ את המסגרת. אנחנו עוד נדבר על זה בהמשך. באופן עקרוני הם לא מוכנים לפרוץ את המסגרת. כלומר, חייל מילואים שיש לו את אותו עסק שנמצא בשדרות לצורך הדיון או חייל שיש לו עסק בנס ציונה לצורך הדיון, שניהם עם אותו עסק ועם אותה פגיעה במהלך התקופה, בשרות נותנים לו מענה כי הוא במסגרת ארבעים הקילומטרים ובנס ציונה לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גם אם הוא לא חייל מילואים אלא אדם רגיל.

<גילה גמליאל:>
לכן אני רוצה להתייחס למילואימניקים. חשבתי שכבר נתנו על זה מענה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מבקשים, בלי קשר לתקנות האלו, שהמדינה כמעסיק הגדול ביותר תוביל ותדחה את כל התשלומים שהתושבים צריכים לשלם. מצד שני, מה שהיא צריכה לשלם, שוטף פלוס תשעים או שישים, גם זה לא יהיה.

<יעל מבורך:>
במסגרת ההחלטה של הממשלה לפני שבוע וחצי, ביום חמישי הקודם, הממשלה הצהירה שהיא דוחה את תשלומי המע"מ והקדימה את כל התשלומים שהיא יודעת להקדים, גם של הממשלה, כאשר כל השוטף פלוס שלושים וכולי, כולם קוצרו לאפס. זה קרה גם בחברות הממשלתיות כמו מעצ והרכבת אם אני לא טועה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חברת חשמל.

<יעל מבורך:>
אני לא חושבת שזה נעשה בחברת חשמל. אם אני זוכרת נכון, זה מעצ והרכבת. יש מענה שניתן בקרן לעסקים קטנים.

<איציק שמולי:>
בכמה זמן דחו?

<יעל מבורך:>
דחו בחודש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ואת התשלום משלמים מיידית.

<יעל מבורך:>
כן. כבר שילמו.

<יעקב ליצמן:>
צריך להאריך בחודש.

<איציק שמולי:>
נכון.

<יעקב ליצמן:>
אנחנו כבר ב-28 ימים.

<יעל מבורך:>
מתי המועד הבא של מע"מ?

<משה אשר:>
אנחנו דחינו לעסקים בדרום ל-15 באוגוסט את תשלומי יוני. לגבי המילואימניקים שצריכים לשלם, דחינו להם עד שיחזרו ואז יסדירו מול המשרדים, כל אחד לפי סיום צו 8 שלו. גם מתוך העסקים שדחינו, חלקם כבר שילמו וחלקם לא שילמו. למרות שנתנו דחייה, לא כולם השתמשו בה. כאשר יגיע ה-15 באוגוסט ויצטרכו לשלם, אם אנשים יצטרכו פריסה כזאת ואחרת בגלל בעיות תזרים, אנחנו ניענה לזה ברצון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם נניח המלחמה תסתיים מחר, אני מבין, אבל אם המלחמה ממשיכה, קחו יוזמה ואל תחכו.
<משה אשר:>
לקראת ה-15 לחודש נעשה שיקול נוסף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר. נתחיל להקריא.

<דוד רוטנברג:>
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ד-2014

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 35, 36(א) ו-65 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 (להלן – החוק), ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. הוראת שעה
לעניין נזק באזור המיוחד שאירע בתקופה שמיום י' בתמוז התשע"ד (8 ביולי 2014) עד תום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף שניתנה ביום י' בתמוז התשע"ד (8 ביולי 2014) או עד יום ה' באלול התשע"ד (31 באוגוסט 2014) המוקדם מביניהם (להלן – תקופת ההכרזה), יראו כאילו בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973 (להלן – התקנות העיקריות) –
בתוך התקנות העיקריות של 1973 אנחנו מחליפים הגדרות מסוימות שהן בתקנות העיקריות ולצורך הוראת שעה מגדירים אותן אחרת. לדוגמה, מהו האזור של יישובי ספר, כלומר, כל האזור של ארבעים הקילומטרים ייחשב כאילו ישוב ספר ולכן הוא יהיה זכאי לנזק עקיף. אז אנחנו מגדירים מהו שוויו של הנזק העקיף לפי המסלולים שיפורטו להלן.

<שלומית ארליך:>
תסביר בבקשה את העניין של התאריכים.

<דוד רוטנברג:>
מיום תחילת ההכרזה על מצב מיוחד בעורף שזה ה-8 ביולי לפי מה שפורסם ברשומות.

<יעקב ליצמן:>
זה היה גם לפני כן. אנחנו יודעים מהמפעלים והרשויות שנדמה לי שזה התחיל בסוף יוני.

<דוד רוטנברג:>
מאז ומעולם, תמיד התקנות של הוראת השעה הוצמדו להכרזות על מצב מיוחד בעורף של שר הביטחון.

<יעקב ליצמן:>
כל פעם הממשלה מכריזה על מצב חירום יותר מאוחר ואנחנו יודעים את זה. אם כותבים את המוקדם מביניהם, למה שלא ייתנו לפחות לעוד חודש ויהיה המוקדם מביניהם? מה הפחד כאן?

<זבולון כלפה:>
יש כאן עוד חודש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נתנו את ה-31 באוגוסט.

<יעקב ליצמן:>
אמרתי עוד חודש. 31 באוגוסט, מהיום זה כבר פחות מחודש ואני לא רואה את הסוף. לכן אני אומר שצריך לתת עוד חודש. אתה כתבת המוקדם מביניהם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ערן, אתה עכשיו מייצג את משה. מה קורה אם נניח המצב ממשיך אחרי ה-31 באוגוסט? יצטרכו לעשות את התקנות שוב?

<יעקב ליצמן:>
בטח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה שלא תשנו את זה כבר עכשיו? הרי כתוב המוקדם מביניהם, אז מה הבעיה?

<דוד רוטנברג:>
כאשר כתבנו את התקנות, התאמנו היום את הנוסח כך שהתקנות ממשיכות לאוגוסט. כאשר כתבנו את התקנות ביולי, ההערכה הייתה שהן יסתיימו במהלך אוגוסט או לכל המאוחר עד אוגוסט.

<שלומית ארליך:>
מה זאת אומרת התאמתם?

<דוד רוטנברג:>
בכל התקנות בנוסח כתוב שהיה והמלחמה תימשך לאחר ה-31 ביולי, אז יראו את זה כאילו זה 31 ביולי. זה כבר לא רלוונטי כי המלחמה כבר כאן ואנחנו באוגוסט. למעשה התאמנו את התאריך עד ה-31 באוגוסט. זה נותן תשובה גם לרב ליצמן. בעצם התקנות אמנם במחזורים, ורוב הבקשות מוגשות במחזורים, מאחר ואנחנו נותנים מסלול מחזורים יולי-אוגוסט, בעצם זה נותן כבר לעסק שתובע תביעה לפיצוי.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כפי שזבולון אמר לי, יש סברה שכדאי להשאיר את התאריך כי אם באמת המלחמה תימשך, הם יצטרכו לבוא לכאן שוב ואז אפשר יהיה לעשות מקצה שיפורים לאור המציאות שראינו.

<דוד רוטנברג:>
כך היה במלחמת לבנון השנייה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כדאי להשאיר את זה כדי שיצטרכו לבוא שוב ולעשות מקצה שיפורים.

<יעקב ליצמן:>
אני מכיר אותם. הם לא יעשו שיפורים אלא יהיה יותר גרוע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בואו נתקדם.

<זבולון כלפה:>
כך אתה אומר להם אחרי כל כך הרבה שנים שעבדתם ביחד כתף אל כתף?

<יעקב ליצמן:>
כן.

<דוד רוטנברג:>
(1) בתקנה 1 -
(1) במקום ההגדרה "שווי של נזק עקיף" נאמר:
"אזור מיוחד" – האזור המסומן במפה והכולל את הישובים ברשימה, הכול כמפורט בתוספת השנייה, המוכרז בזה יישוב ספר בתקופת ההכרזה.

את זה הצמדנו למה שהיה בתקופת ההכרזה של פיקוד העורף.

אנחנו הצמדנו את המפה הזאת, את האזור המיוחד בכפוף למה שפרסם שר הביטחון ועליו הוא חתם, שזה הקו עד ארבעים קילומטרים. אנחנו נהיה צמודים למפה הזאת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו יודע להסביר לי למה ארבעים קילומטרים ולא שלושים או חמישים?

<מיכל בירן:>
ירד מהשמיים עם עשרת הדברות.

<דוד רוטנברג:>
אגב, היום שר הביטחון חתם על המפה המעודכנת והמדויקת של ארבעים קילומטרים ואת זה יכול להסביר אולי נציג פיקוד העורף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה ארבעים קילומטרים ולא שלושים און חמישים?

<שלומית ארליך:>
המפה המעודכנת תעדכן גם כאן?

<דוד רוטנברג:>
אנחנו צמודים למפה המעודכנת של פיקוד העורף. כן

<שלומית ארליך:>
האם אנחנו יכולים לראות את המפה המעודכנת?

<זבולון כלפה:>
אתה יכול להתייחס לעניין הזה של צו אלוף שחל מה-2 ביולי? למה זה לא מתחיל משם?

<דוד רוטנברג:>
הוראת צו אלוף של סגירת אזור על יישובי הספר אינה פוגעת.

<זבולון כלפה:>
אבל היא לא מאפשרת לתת לעסקים שם.

<דוד רוטנברג:>
היא מאפשרת להם. זה לא פוגע בזכותו של ניזוק בישוב ספר לפי כל דין אחר שיש לו.

<זבולון כלפה:>
איך היא מאפשרת להם? בליווי? בלי ליווי?

<דוד רוטנברג:>
ברגע שיש יישובי ספר, וראיתי את מפת צו אלוף עת היינו אצלם ביום חמישי, מפת צו אלוף - - -

<זבולון כלפה:>
יש לי כאן אותה. הנה היא. יש לי כאן צו עם מפה.

<דוד רוטנברג:>
נכון.

<זבולון כלפה:>
אני אומר לך שדיברתי עם האנשים והם אמרו לי מפורשות שהם לא יכולים להיכנס לשטח בלי ליווי צבאי.

<דוד רוטנברג:>
לכן הם זכאים לנזק עקיף מלא במסלול האדום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו יכולים לראות את המפה הזאת? אני רוצה להבין את העיקרון. קבעו כאן ארבעים קילומטרים ואני רוצה להבין למה ארבעים ולא שלושים או חמישים. יש כאן שתי סברות ואני רוצה שתאמרו כי אולי יש לכם סברה אחרת. סברה אחת אומרת שעשו דבר פשוט, לקחו מה שהיה בעמוד ענן והעבירו את זה לכאן. אם זאת הסברה, יש לנו קצת בעיה כי הסיטואציה היום היא שונה מכפי שהייתה בעמוד ענן. היום חלק יותר גדול מהארץ נמצא תחת מתקפה וכולי. סברה שנייה אותה שמעתי, אבל אולי היא לא כתובה כאן, היא שהיכן שפיקוד העורף נתן הוראה לסגירה של דברים, מאותו רגע האזור הזה נחשב כאזור שאליו צריכים להתייחס אחרת כי אי אפשר ללכת לעבודה, סגרו מתנ"סים, סגרו מעונות, סגרו קייטנות והילדים בבית כך שאחד ההורים צריך להישאר אתם. כלומר, ארבעים הקילומטרים לא נקבעו בגלל שפעם זה היה כך אלא זה נקבע כי כאן נתן פיקוד העורף הוראות על הסגירה, שזה סיפור אחר. בואו למדו אותנו מאיפה הגיעו ארבעים הקילומטרים. אולי יש סברה שלישית אבל אני לא יודע.

<דוד רוטנברג:>
אני לא אכנס בנעליו של שר הביטחון. אני בטוח שהוא לא קובע את ארבעים הקילומטרים בגלל שכך היה בעמוד ענן אלא הוא קבע ארבעים קילומטרים מתוך הנחה ששם יש הנחיות.
<ערן יעקב:>
אני מציע שפיקוד העורף יסביר את זה. נמצא כאן פיקוד העורף ואני חושב שעדיף שהוא יסביר.

<יעקב ליצמן:>
אם פיקוד העורף ימליץ על חמישים קילומטרים, תקבלו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
פיקוד העורף נמצא כאן.

<דוד רוטנברג:>
בכל מקרה, אנחנו נצמדים למפת פיקוד העורף. במקרה הזה, אלה היו ההשבתות לעניין מוסדות לימוד וסגירתם.

<רונן פינטו:>
אני סגן קמ"ן הפיקוד. לגבי קו הארבעים. הוכרז מצב מיוחד בעורף במבצע הזה ולכן כל מה שתקף בתוך קו הארבעים - - -
<יעקב ליצמן:>
הוא שאל למה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא קודם מסביר.

<שמעון אוחיון:>
איך הגיעו לארבעים הקילומטרים?

<רונן פינטו:>
אני לא יודע להגיד איך הגיעו לקו הארבעים אבל זה מה שהוגדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת אומרת, הפיצוי הוא בגלל - - -

<רונן פינטו:>
שהוכרז מצב מיוחד בעורף עד קו הארבעים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי הכריז את זה? פיקוד העורף?

<רונן פינטו:>
שר הביטחון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא הגדיר ארבעים קילומטרים ומאותו רגע חלו כל האיסורים וכתוצאה מכך נגרמו נזקים שמעבר לזה לא נגרמו כי שם כן היה מותר ללכת.

<יעקב ליצמן:>
איך הגיעו לשבעה קילומטרים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אותו הדבר.

<חמד עמאר:>
בעמוד ענן היו אלה ארבעים קילומטרים?

<רונן פינטו:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
איך הוגדרו שבעת הקילומטרים?

<רונן פינטו:>
אני לא יודע להגיד למה זה הוגדר כך. אני בא לכאן לגבי סעיף הנתונים. אתה מדבר על אפס עד שבע, שבע עד ארבעים ובסוף יש את המנהלים שקובעים. יש הגיון מבצעי בדברים האלה בהתאם לטווחים והיקף האיום בטווחים השונים. לכן נקבעו הקווים.

<משה אשר:>
בוועדת החוץ והביטחון היה דיון בו אישרו את המצב המיוחד בעורף באפס עד ארבעים ושם באמת נציג פיקוד העורף בא עם הנתונים המדויקים של כמות הנפילות, כמות האזעקות וכולי. על הבסיס הזה ועדת החוץ והביטחון אישרה לו את אפס עד ארבעים. כמובן שבאותן ערים, באותם ישובים שקבעו את זה, אז פיקוד העורף או למעשה הצבא תופס פיקוד ויכול להורות לרשויות המקומיות את מה לפתוח ואת מה לסגור. למעשה הוא פחות או יותר משתלט על שגרת החיים במקום. זה כאר ביתר יישובי הארץ הוא לא נותן הנחיות.

<גילה גמליאל:>
בזמנו היה כאן ראש העיר אשקלון והוא הציג בפנינו תמונה מעוותת של אזור התעשייה הדרומי באשקלון. דיבר אתי על זה גם חבר הכנסת יצחק כהן. איך נותנים מענה לזה שבאשקלון שהיא מוכת רקטות יש אזור תעשייה כאשר חלקו בתוך הגבול והשאר לא? למה לא להחיל באופן ייחודי? למה לא לקחת את אזור התעשייה של אשקלון וכן להכניס אותו פנימה לתוך שבעת הקילומטרים? אזור התעשייה של אשקלון מהווה בעיה אמיתית.

<אילן גילאון:>
אפשר לדבר גם עוד שבעים שנים. העיקרון הזה הוא בלתי נכון ובלתי נכון בעליל. עיקרון העומק הוא לא נכון מבחינת הנושא.
<גילה גמליאל:>
אבל לא נצליח לשנות אותו, אז לפחות ננסה לשכנע להכניס את האזור הזה.

<יצחק כהן:>
אני ראיתי את קו הארבעים. קו הארבעים הוא לא בדיוק מחוגה. יש אצבעות. למשל בגבעת ברנר יש אצבע, למשל למטה ברמת חובב יש אצבע גדולה מאוד פנימה. זאת אומרת, המחוגה היא לא כל כך מחוגה. מי שעשה את האצבעות האלה, היה לו הגיון. באזור התעשייה הדרומי, אתה רואה אבסורד. אתה רואה מפעל שיושב על הגדר, רגל פה ורגל שם. יש מפעל שחצי ממנו כאן וחצי ממנו שם.
<סתיו שפיר:>
כדאי שכל העובדים יזוזו לצד אחד.

<גילה גמליאל:>
משה אשר מבשר בשורות טובות לעיר אשקלון. תן משהו טוב.

<יצחק כהן:>
גם הגיוני.

<משה אשר:>
אני מקווה שבסוף תצביעו לטובה.

<גילה גמליאל:>
נצביע באהבה.

<משה אשר:>
בדיוק כך. זאת תהיה הבשורה הגדולה. כאשר אנחנו מדברים על קילומטרים, תמיד יש את זה שנמצא במאה מטרים לכאן ויש את זה שנמצא מאה מטרים לשם. נכון שזה לא בצורה ליניארית אבל בסוף זה נחתך אבל זה נחתך לכל הכיוונים. גם הצבא חותך את זה וכדומה.

<יצחק כהן:>
דרוש שכל ישר.

<משה אשר:>
אנחנו עד סוף הישיבה, לקראת ההצבעות, נעשה התייעצות עם השר לגבי אזור התעשייה הדרומי של אשקלון.

<גילה גמליאל:>
תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יישר כוח. תודה רבה.

<בועז טופורובסקי:>
יש אפשרות להתקדם קצת יותר מהר עם התקנות? בקצב הזה עד 3:00 לפנות בוקר לא נגיע לסיום.

<דוד רוטנברג:>
"הוראה על סגירת מוסד חינוך או מוסדות חינוך" – הוראה של פיקוד העורף על סגירת מוסד חינוך או מוסדות חינוך ברשות מקומית באזור מיוחד, שניתנה בתקופת ההכרזה, או הוראה כאמור שניתנה בין התאריכים י' בתמוז התשע"ד (8 ביולי 2014) ו-כ"ט בתמוז התשע"ד (27 ביולי 2014), על ידי רשות מקומית באזור מיוחד, המנויה בתוספת השלישית, במועדים הנקובים בתוספת.
<יעקב ליצמן:>
לא משנה איזה מוסדות חינוך?

<זבולון כלפה:>
לא. גם בלי ליבה.

<יעקב ליצמן:>
לא שמעתי תשובה ממנו.

<אילן גילאון:>
אתה לא תגמור עד אחרי המלחמה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא חייב לקרוא ולהסביר.

<גילה גמליאל:>
אני חושבת שהיועצת המשפטית של הוועדה יכולה להקריא יותר מהר.

<יעקב ליצמן:>
הוא למד בכיתה א' רק שנה אחת אבל אני למדתי בכיתה א' שמונה שנים ולכן אני יכול להקריא מהר.

<אייל לב ארי:>
למה יש תאריכים חלופיים?

<דוד רוטנברג:>
שם לא היו הכרזות של הרשות המקומית מעבר לתאריכים האלה. כל הוראה של פיקוד העורף בכל תקופת ההכרזה, לרשות מקומית היה רק עד ה-27 ביולי 2014.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ומעבר לזה הכול היה פתוח?

<דוד רוטנברג:>
רשויות מקומיות לא סגרו ללא אישור פיקוד העורף.

<שלומית ארליך:>
אמרנו שנצביע על כל מקום שבו יש הבדלים בין הנוסח שהונח לראשונה בפני ועדת הכספים לבין הנוסח הזה. כאן ההגדרה במקור הייתה הוראה על סגירת מוסד חינוך. בכל מקום הוספתם גם ברבים, או מוסדות חינוך. מה הסיבה לכך? זה תיקון שנכנס עכשיו.

<דוד רוטנברג:>
זה לא קריטי.

<שלומית ארליך:>
סתם הכנסתם את התיקון הזה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מוסד או מוסדות.

<שלומית ארליך:>
הייתה הוראה על סגירת מוסד חינוך ואתם הוספתם או מוסדות חינוך.

<אמיר דהן:>
מוסדות חינוך זה על ידי העירייה ומוסד חינוך הוא לפי פיקוד העורף. בהתחלה נצמדנו להנחיות פיקוד העורף ואחרי כן ביקשו מאתנו להקל ולהגיד שגם אם העירייה סגרה, גם ניתן.

<גילה גמליאל:>
זה בסדר. נתקדם.

<דוד רוטנברג:>

"חוק מס ערך מוסף" – חוק מס ערך מוסף, השתל"ו-1975.


"מס תשומות" – כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף.

"מחזור עסקאות" – מחזור עסקאות כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף, למעט עסקאות שסעיפים 20 או 21 לחוק מס ערך מוסף חלים עליהן ולמעט פיצוי ששולם לפי החוק.

<שלומית ארליך:>
תסביר.

<דוד רוטנברג:>
זה המחזור הרגיל שמדווח לרשות המסים. כלומר, המחזור כולל הפטורות במקרה שיש עסקאות פטורות, אבל מה שמדווח לפי רשות המסים בדיווח הרגיל החודשי שלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא הבנתי. מה ההבדל בין מחזור למחזור? מחזור עסקאות הוא המחזור?

<דוד רוטנברג:>
כן.

<גילה גמליאל:>
זה בסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש שלושה מסלולים.

<זבולון כלפה:>
עוד לא הגענו לשם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יודע. מה זה המסלול השלישי?

<דוד רוטנברג:>
שכר והוצאות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תהיה לכם כאן הגדרה?

<גילה גמליאל:>
כן. בהמשך.

<דוד רוטנברג:>
זה הסעיף הכללי של ההגדרות. אחרי כן יהיו סעיפים לכל אחד ואחד מהמסלולים בהם יהיו הגדרות לכל אחד ואחד מהמסלולים.

<יצחק כהן:>
שלא תהיה אפליה בין מוסד למוסד.

<דוד רוטנברג:>
"מוסד ציבורי זכאי" – מוסד ציבורי כהגדרתו סעיף 9(2)(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה), שמתקיימים בו שני אלה:
(1) שליש לפחות מהכנסתו בשנת המס 2013, כפי שדווחה בדוח שהגיש לפי סעיף 131 לפקודה, לא הייתה מתמיכה, לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, מתמיכה מאת רשות מקומית, או מתרומות (להלן – תמיכות ותרומות).

(2) עיקר הכנסתו בשנת המס 2013 כפי שדווחה בדוח שהגיש לפי סעיף 131 לפקודה, שלא מתמיכות ותרומות הייתה ממכירת שירותים או מוצרים באופן שוטף ובמהלך רוב חודשי השנה.

זה למעשה במדויק כמו בעמוד ענן. אנחנו רוצים לראות שהמוסד הציבורי ניזון גם מהכנסות ולא רק מתרומות כי בעצם התרומות זה לא משהו שנפגע.

<יעקב ליצמן:>
למה? הוא נפגע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש כאלה שדווקא קיבלו יותר.

<יעקב ליצמן:>
לא במקרים האלה אלא במקרים אחרים.

<גילה גמליאל:>
אתה יכול לתת דוגמה למוסד שמקבל כסף רק מתרומות ולא מהכנסות?

<דוד רוטנברג:>
כן. למשל מתנ"ס שמוכר שירותים ועושה חוגים. הוא בעצם מוכר את החוגים ומקבל חלק מהתקציב כמימון ממשרד החינוך או מעמותות כאלה ואחרות שתומכות בו וחלק מההורים. מה שנפגע בו, זה החלק השירותי של ההורים ואנחנו רוצים לפצות אותו רק על החלק הזה.

<יעקב ליצמן:>
מה דין מלכ"רים?

<דוד רוטנברג:>
אותו הדבר.

<גילה גמליאל:>
זה אמור לתת תשובה לגבי המלכ"רים.

<יעקב ליצמן:>
האם מלכ"ר חייב לתת שכר גם למי שלא עבד אצלו? הוא לא יכול לעבוד. הוא גר באשקלון. האם המלכ"ר חייב לתת לו שכר או לא?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא אם הוא חייב לתת אלא אם הוא מקבל. אם הוא מקבל, הוא ייתן.

<יעקב ליצמן:>
אני מתחיל מזה שהוא ייתן ואחר כך אני רוצה שהוא יקבל. משה, אני רוצה לחלק את זה לשני חלקים. קודם כל, יש מלכ"ר שמקבל מהמדינה ויש מלכ"ר שלא מקבל מהמדינה. לדעתי אין הבדל. אני כרגע מדבר על כולם. מישהו עבד במלכ"ר ולא יכול היה לבוא לעבודה באשקלון או בשדרות. הוא צריך לקבל שכר כמו כולם. הוא צריך לקבל פיצוי.

<משה אשר:>
זה פיצוי של המלכ"ר. לא של העובד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה אותו הדבר. המלכ"ר לא ישלם לעובד אם הוא לא יקבל. הוא חייב לשלם אם הוא לא מקבל פיצוי?

<משה אשר:>
אם הוא מתוקצב על ידי המדינה, המדינה לא לוקחת לו כסף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ואם הוא לא מתוקצב על ידי המדינה?

<משה אשר:>
אם הוא מוכר שירותים - - -

<יעקב ליצמן:>
אני לא מדבר על מכירת שירותים. הוא עובד עכשיו הוא לא יכול לעבוד. אדם לא יכול לבוא לעבודה. השאלה האם הוא צריך לקבל שכר או לא צריך לקבל שכר. לדעתי הוא כן צריך לקבל שכר.

<גילה גמליאל:>
נניח אגודת סטודנטים שהיא מלכ"ר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נניח יד שרה, הוא מלכ"ר?
<משה אשר:>
נניח שכן.

<יעקב ליצמן:>
הוא גם מוכר ציוד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל מה עם החלק האחר? נניח עובדים אצלו אנשים והוא משלם משכורות.

<אילן גילאון:>
ניסן, צריך להקריא ולרוץ עם זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רואה שאנשים רוצים לשנות.

<משה אשר:>
לאגודת סטודנטים למשל יש כל הזמן הכנסות. אם ההכנסות לא נפגעו, היא תשלם משכורת. מה הבעיה?

<יעקב ליצמן:>
מלכ"ר לא חייב לשלם שכר כי הוא לא מקבל. אני רוצה לחייב אותו לשלם את השכר למי שלא יכול היה לבוא לעבודה. מי שגר באשקלון, למה שלא יקבל? אני רוצה שהמדינה תפצה אותו. למה לא לחייב אותו לשלם?

<חמד עמאר:>
החריגו את המלכ"רים?

<יעקב ליצמן:>
כן.

<גילה גמליאל:>
לא. הוא אומר שהם מדובר במלכ"ר שיכול להוכיח פגיעה בהכנסה, אם אתה יכול לצבוע את הפגיעה בהכנסה, הוא כן יקבל גם אם הוא מלכ"ר. אלא אם כן לא הבנתי נכון את מה שהוא אמר.

<יעקב ליצמן:>
לא. הוא לא אמר את זה. בן אדם עובד במלכ"ר במשך כל השנה. בחודש הזה הוא לא יכול לעבוד. המלכ"ר לחייב לתת לו שכר. זה העוולה ראשון. שנית, הוא לא מקבל מהמדינה ולכן הוא לא משלם שכר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אחד תלוי בשני.

<יעקב ליצמן:>
נכון. האחד תלוי בשני.

<גילה גמליאל:>
אבל אם לא הייתה לו פגיעה בהכנסה, למה שהמדינה תיתן לו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל העובד צריך לקבל.

<גילה גמליאל:>
העובד יקבל מהמקום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. העובד לא ייתן אם הוא לא יקבל פיצוי מהמדינה.

<משה אשר:>
אם הוא מממן את זה ממכירת שירותים.

<גילה גמליאל:>
לא. אני הבנתי את הבעיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לו עובדים והם לא יכולים לעבוד היום באשקלון בגלל כל מה שקורה. הם צריכים לקבל משכורת?

<גילה גמליאל:>
הוא לא נפגע בהכנסה אבל הוא לא מעוניין לשלם למי שלא בא לעבודה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם צריכים לקבל משכורת? כן.

<גילה גמליאל:>
ניסן, תן לי להסביר בפשטות. זה כל כך פשוט. אם המלכ"ר לא נפגעו הכנסותיו מצד אחד, מצד שני העובדים לא הגיעו עקב המצב. המלכ"ר אומר שהוא לא רוצה לשלם להם כי הם לא באו לעבודה.

<משה אשר:>
למרות שהוא קיבל הכנסות.

<גילה גמליאל:>
למרות שהיו לו הכנסות רגילות. הוא אומר, סליחה, לא באתם לעבודה, אני לא משלם. מצד שני אתה אומר שלא נפגעו ההכנסות שלו ולכן אתה לא משלם לו. מה קורה עם אותם עובדים? מי נותן להם את הכתובת? מה הכתובת לאותם עובדים שהמלכ"ר מצד אחד אומר שהוא לא רוצה לשלם ומצד שני אתה לא רוצה לשלם להם? איפה המקום של העובדים בסיפור הזה? זאת השאלה של ליצמן וזאת שאלה נכונה שכרגע אין לה תשובה ברורה.

השאלה היא לגבי העובדים. מה הזכויות של העובדים בנקודת זמן כזאת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תרשמו ותבדקו לנו את זה.

<יעקב ליצמן:>
יש לי עוד שאלה בנושא.

<יוסי כהן:>
מה שנקבע בהסכם הקיבוצי. אם זה מקרה של אחד ההורים שצריך להישאר עם ילד עד גיל 14 בגין זה שסגרו את המוסד החינוכי, אחד ההורים זכאי לשכר. במקרה הזה המעסיק ישלם לו מכוח ההסכמים הקיבוציים או מכוח צו הרחבה של שר הכלכלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
והמדינה תשלם למעסיק?

<יוסי כהן:>
את זה משה צריך להגיד.

<משה אשר:>
זה סוגר את המעגל. אם צו ההרחבה יחייב את אותם מלכ"רים לשלם את השכר, אז אין בעיה עם העובד. אם אנחנו אומרים שאין ירידה בהכנסות כי הוא מתוקצב לצורך העניין על ידי המדינה או על ידי תרומות, אז אין לו פגיעה בהכנסות. לכן המעגל נסגר.
<גילה גמליאל:>
אם יש לו פגיעה, הוא יכול להגיש בקשה.

<משה אשר:>
צו ההרחבה ייתן לו. אם יש לו ירידה במחזור העסקים שלו, הוא מפוצה.

<גילה גמליאל:>
אם לא, יש לו את צו ההרחבה. תודה.

<יעקב ליצמן:>
בהמשך למה שאמרת, האם למשל מישהו שלומד בכולל ואישה עובדת אבל לא יכלה לעבוד בגלל הילדים. האם היא מקבלת את הפיצוי או לא?

<אילן גילאון:>
מאיפה הבאת את הדוגמה הזאת?

<גילה גמליאל:>
זאת דוגמה טובה.

<יוסי כהן:>
אם האישה עובדת והילד הוא עד גיל 14, היא זכאית לשכר.

<גילה גמליאל:>
בכל מקרה גם אם בן הזוג שלה לומד?

<יוסי כהן:>
גם אם בן הזוג לומד.

<יעקב ליצמן:>
תודה רבה.

<יוסי כהן:>
היא צריכה להצהיר שהוא לא מקבל את זה ממקום העבודה שלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ממשיכים.
<דוד רוטנברג:>
ההגדרות שלהלן רלוונטיות להמשך, למסלול השכר, לצורך הפרדה בפיצוי בין מעסיק בפועל לקבלן כוח אדם.

"מעסיק בפועל" ו-"קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996, למעט מעסיק בפועל שהוא יחיד המעסיק עובד סיעודי.

"תשומות שוטפות" – התשומות ששולם עליהן מס תשומות לפי חוק מס ערך מוסף, לרבות תשומות החייבות בשיעור מס אפס, ולמעט תשומות ציוד כהגדרתו בחוק האמור.
<שלומית ארליך:>
תסביר.

<דוד רוטנברג:>
למעשה המחזור המדווח, כלומר התשומות המדווחות על ידי העוסק למע"מ מדי חודש בחודשו וכולל את התשומות במס אפס כדי לכלול גם עוסקים כמו ירקנים שמוכרים ירקות ובעצם התשומות שלהם לא - - -

<שלומית ארליך:>
זה היה גם בנוסחים קודמים, לרבות תשומות החייבות בשיעור מס אפס?

<דוד רוטנברג:>
בנוסחים שהונחו לפניכם, כן.

<שלומית ארליך:>
לא. אני מדברת על נוסחים קודמים כמו בעמוד ענן.

<דוד רוטנברג:>
למעשה בפועל זה כך.

<משה אשר:>
הוספנו את זה עכשיו.

<שלומית ארליך:>
למה?

<משה אשר:>
הייתה שם טעות.

<גילה גמליאל:>
בכל דבר שהוא חריג מעמוד ענן, אני יכולה לבקש שתביאו לתשומת לבנו?

<משה אשר:>
נשתדל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בעיקר אם הוא שונה לרעה.

<משה אשר:>
כאשר יש עסק, כאשר המצב הוא מצב לחימה, הוא גם חוסך בהוצאות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אולי הוא צריך לשלם כסף למדינה.

<משה אשר:>
אני רוצה להתייחס ברצינות לדברים. אם כן, הוא גם חוסך בהוצאות. יש הוצאות שהוא יכול לחסוך ויש הוצאות שהוא לא יכול לחסוך. לכן בנוסחאות הקודמות של מבצע עמוד ענן לדוגמה, כתוב שם איך אתה מאתר את ההוצאות השוטפות, באמצעות התשומות השוטפות, להבדיל מתשומות שאלה השקעות. מה שנשמט בפעם שעברה אלה תשומות במע"מ אפס. קח לדוגמה מכולת. מכולת, כאשר היא נמצאת במצב לחימה, היא בהגדרה קונה פחות מהספקים שלה כדי למכור פחות כי היא יודעת שהכמות יורדת.
<גילה גמליאל:>
זה לא יותר בירוקרטיה?

<משה אשר:>
בדיוק אותו הדבר. אין בעיה עם זה. כמו שהיא קונה פחות אורז ולחם כי היא יודעת שהצריכה יותר קטנה ומתחשבים בזה, כך צריך להתחשב בקניות שיש להם מע"מ אפס כדוגמת פירות וירקות. זה הכול. מיישרים את הקו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר. נמשיך.

<דוד רוטנברג:>
כאן אנחנו נכנסים לפירוט המסלולים.

"שווי של נזק עקיף" – כשהנזק נגרם כתוצאה מנזק מלחמה, מחמת אי אפשרות לנצל נכסים או מחמת הפסקת פעילות, לרבות נזק שנגרם בשל תשלום שכר עבודה, אחד מאלה, לפי בחירת הניזוק:

<גילה גמליאל:>
זה בדיוק אותו דבר כמו בעמוד ענן?

<דוד רוטנברג:>
בדיוק אותו הדבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מציעים שתסביר לפני שאתה קורא, כך שכאשר תקרא, יהיה לנו ברור מה אתה קורא.

<שלומית ארליך:>
תסביר את המסלול. בגדול מה המסלול.

<דוד רוטנברג:>
למעשה מסלול שכר עבודה אומר שמפצים את המעסיק בגין העובד שנעדר – ואנחנו נפרט בשל מה הוא נעדר – והמעסיק שילם לו שכר עבודה. מפצים אותו ב-132.5 אחוזים משכר יום העבודה של העובד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה דווקא המספר הזה?

<משה אשר:>
כך היה גם בפעם הקודמת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה יודע להסביר איך זה מורכב?

<יוסי כהן:>
זה בעיקר מגלם את שכר הבסיס פלוס הפרשות סוציאליות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שכר בסיס הוא מאה אחוזים?

<יוסי כהן:>
כן. פלוס הפרשות סוציאליות ומעט רווח.

<דוד רוטנברג:>
במסלול הזה אנחנו מחלקים בין מעסיק רגיל לבין מי שהוא קיבוץ ולבין מי שהוא מלכ"ר וכוח אדם כאשר בכוח אדם הפיצוי מתחלק בין קבלן כוח אדם לבין המעסיק בפועל כי קבלן כוח האדם מרוויח פרמיה מסוימת והמעסיק בפועל מרוויח את הרווח. המלכ"ר, בעצם אין לו את מרכיב הרווח ולכן הוא 125 אחוזים. הקיבוץ, לפי שווי חברי הקיבוץ. ניזוק רגיל, 132.5 אחוזים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר. עכשיו תקריא.

<דוד רוטנברג:>
(1) מסלול שכר עבודה.

לעניין זה –
"מסלול שכר עבודה" –
(1) לגבי ניזוק שאינו ניזוק המפורט בפסקאות (2) עד (4) – 132.5 אחוזים משכר העבודה היומי ששולם בשל יום היעדרות של העובד בשל המצב הביטחוני.
(2) לגבי ניזוק שהוא קיבוץ – שווי הנזק כאמור בפסקה (1) בתוספת סכום שהוא שווי עבודת חברי הקיבוץ. לעניין זה – "שווי עבודת חברי הקיבוץ" – סכום השכר הממוצע למשרת שכיר לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם לאחרונה, מחולק ב-22 ומעוגן לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים ומוכפל בסך כל ימי היעדרות בשל המצב הביטחוני של חברי הקיבוץ העובדים בתעשייה, במסחר, בשירותים, בחקלאות או בתיירות בקיבוץ, ולמעט חברי הקיבוץ העוסקים במתן שירותים לחברי הקיבוץ עצמם.
למעשה אנחנו באים לפצות את חברי הקיבוץ שעובדים במגזר היצרני ולא הצרכני. כלומר, הם לא במכבסה ובחדר האוכל אלא הם מייצרים בקיבוץ משהו שהוא בעל תוצרת חוץ.

<שלומית ארליך:>
לעניין הסיפה הזאת, "ולמעט חברי הקיבוץ העוסקים במתן שירותים לחברי הקיבוץ עצמם" זה משהו שגם לא ראינו שהיה קיים בנוסח הקודם.
<דוד רוטנברג:>
זה היה קיים.

(3) לגבי ניזוק שהוא קבלן כוח אדם – 132.5 אחוזים משכר העבודה היומי ששילם בשל יום היעדרות של העובד בשל המצב הביטחוני, כאשר 117 אחוזים משכר העבודה היומי ישולם לקבלן כוח האם והיתרה תשולם למעסיק בפועל. היתרה לא תשולם למעסיק בפועל שבחר לתבוע פיצוי לפי מסלול המחזורים, כהגדרתו בפסקה (ב), או לפי מסלול ההוצאות, כהגדרתו בפסקה (ג).

(4) לגבי ניזוק שהוא מוסד ציבורי זכאי – השיעור המתקבל מחלוקת סכום הכנסתו בשנת המס 2013, כפי שדווחה בדוח שהגיש לפי סעיף 131 לפקודה, שלא מתמיכות ותרומות (בפסקה זו – הכנסה אחרת) בסכום הכנסתו הכוללת בשנת המס 2013, כולל תמיכות ותרומות, שהוא מוכפל ב-125 אחוזים משכר העבודה היומי ששולם בשל יום היעדרות של העובד בשל המצב הביטחוני, ובלבד שישולם פיצוי רק בשל הכנסה אחרת שפחתה בשל המצב הביטחוני.

<שלומית ארליך:>
גם כאן, "ובלבד שישולם פיצוי רק בשל הכנסה אחרת שפחתה בשל המצב הביטחוני".

<דוד רוטנברג:>
מה שהסברנו קודם וכפי שחוש הציג את זה בדיון הקודם. למעשה אנחנו משלמים על החלק בו נפגעה הכנסתו ממכירת שירותים. כלומר, אם הוא מלכ"ר ומקבל תמיכות או תרומות או לא נפגעה הכנסתו, רק מהכנסה אחרת.

<אמיר דהן:>
אם יש הכנסה עצמית שעדיין הוא לא החזיר אותה. נגיד משרד הכלכלה קונה איזה שירות ממלכ"ר וזה שירות שזאת הכנסה עצמית. הוא לא מחזיר את זה למשרד הכלכלה. הוא לא נפגע. אנחנו לא נפצה באותו חלק שהוא לא החזיר אותו. לא ניתן לו פיצוי כפול. ניתן לו את השכר הזה של החוג והוא קיבל אותו ממקום אחר. רק אם זה נגרם מכך.

<דוד רוטנברג:>
לא עבד העובד האמור בחלק מיום העבודה, יהא הנזק החלק היחסי משכר העבודה היומי, שיחסו לכלל שכר העבודה היומי הוא כיחס מספר השעות שבהן לא עבד העובד כאמור, לסך כל שעות העבודה הרגילות ביום של אותו עובד, ובלבד שמספר השעות שבהן לא עבד העובד גבוה משעה אחת.
למעשה אם הוא נעדר יותר משעה אחת, ישלם לו באופן יחסי על חלק ההיעדרות שלו.

"שכר העבודה היומי" – שכר יום עבודה של העובד אילו היה עובד באותה יממה באופן רגיל, ובלבד שהשכר שולם לו בידי המעביד – כאן יש תשלום שכר - אך לא יותר מהשכר המרבי, ובתנאי שבעד החודשים אפריל, מאי ויוני 2014, שילם המעביד תשלומי חובה לפי כל דין בשל שכרו של העובד, ולגבי עובד שהתקבל לעבודה במהלך שלושת החודשים האמורים –בתנאי ששולמו כל תשלומי החובה מיום קבלתו לעבודה.
"שכר ים עבודה של העובד" - שכר עבודה רגיל לים של העובד, בלא תוספות, לפי הממוצע בשלושת החודשים אפריל, מאי ויוני 2014, ולגבי עובד שהחל לעבוד אצל המעביד במהלך אותם שלושת החודשים – השכר כאמור לפי הממוצע המחושב לפי מספר ימי העבודה של אותו עובד באותם חודשים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה נעשה כדי שלא יכניסו פתאום עובדים פיקטיביים?

<דוד רוטנברג:>
כן.

"השכר המרבי" – שכר השווה לשכר הממוצע למשרת שכיר (משרות של ישראלים), כפי שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לאחרונה לפני קרות הנזק, כשהוא מוכפל בשניים וחצי ומחולק ב-22 ומעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסביר.

<דוד רוטנברג:>
יש לנו תקרת שכר שהיא על פי שתיים וחצי מהשכר הממוצע לעובד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא מסתכלים כמה הוא קיבל בפועל.

<דוד רוטנברג:>
כמה הוא מקבל בפועל עד פי שתיים וחצי מהשכר הממוצע.

<גילה גמליאל:>
פעמיים שכר ממוצע במשק. פעמיים וחצי.

<קריאה:>
במסלול שכר אין תקרה של שלושה מיליון. אין תקרה בכלל. התקרה היא בשכר ממוצע לעובד, שהוא לא יקבל יותר מפעמיים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא משנה אם במציאות הוא קיבל יותר.

<דוד רוטנברג:>
גם אם המשכורת החודשית שלו היא מאה אלף שקלים בחודש, הוא לא יקבל.

<יעקב ליצמן:>
מנהל סניף בנק בשדרות, לא יקבל לפי מה שאתה אומר.

<יוסי כהן:>
העובד יקבל לפי שכרו שלו. הפיצוי יהיה לפי התקרה הזאת.

<יעקב ליצמן:>
הבנק חייב לתת לו כרגיל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה? כי המדינה לא רוצה שיהיה שכר כל כך גבוה? למה לא הלכו לפי מה ששר האוצר אמר, נדמה לי פי שלוש וחצי?

<דוד רוטנברג:>
לא. פי שתיים וחצי.

<אמיר דהן:>
אין תקרה גם אם זה יהיה יותר משלושה מיליון שקלים עבור אותו עסק, גם אם זה היה 15 מיליון, הוא יקבל 15 מיליון. אין תקרה. התקרה היא בעובד עצמו.

<גילה גמליאל:>
כמה יוצא השכר בפועל? מה זה אומר כפול שניים וחצי?

<יוסי כהן:>
1,020 ליום עבודה. זה היה בפעם הקודמת.

<גילה גמליאל:>
כמה אתה מדבר חודשית. לא שכר גבוה יותר מ-22 אלף שקלים?

<קריאה:>
22.5.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם אומרים שהעובד יקבל את מה שמגיע לו.

<קריאה:>
הוא יקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
המעביד יקבל פיצוי רק על החלק הזה.

<שלומית ארליך:>
לעניין משרות של ישראלים. בנוסחים קודמים לא היה כתוב משרות של ישראלים אלא היה כתוב בלא עובדים מיהודה, שומרון, חבל עזה ודרום לבנון אך כולל עובדים שמעבידיהם - - -

<דוד רוטנברג:>
זה נוסח יותר מדויק.

<שלומית ארליך:>
אבל מדובר באותה קבוצה?

<דוד רוטנברג:>
כן. אותו דבר בדיוק.

"יום היעדרות בשל המצב הביטחוני" – כאן עשינו הקלה ואני אסביר אותה - יום שבו עובד נעדר מעבודתו אצל ניזוק בשל המצב הביטחוני, למעטי יום שבו נעדר בשל מחלה, תאונה, חופשה שנתית, מילואים, או בשבת ובחג וביום שישי – למעט מי שעובד באופן רגיל בימים אלה, ואם העובד אינו מתגורר באזור שבין 0 ו-7 קילומטרים גדר המערכת המקיפה את רצועת עזה, ובלבד שמתקיים בו גם אחד מאלה:

ההתחלה אומרת – וזאת הקלה – שמטווח הישובים אפס עד שבע, אנחנו לא דורשים היעדרות בשל שמירה על ילד או שמוסד הלימודים נסגר, אלא בעצם כל אדם שנעדר, כל עובד שנעדר, יקבל פיצוי בגין יום ההיעדרות הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בלי קשר.

<דוד רוטנברג:>
בלי קשר. זאת הקלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
והמעביד יקבל גם בגין זה.

<דוד רוטנברג:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
המעביד חייב לשלם לעובד.

<דוד רוטנברג:>
זאת הקלה משמעותית.

<יעקב ליצמן:>
האם זה שפיקוד העורף הורה לפני כשבועיים לגבי אשדוד ואשקלון.

<גילה גמליאל:>
לא. כבר עברנו על זה. זה הסעיף של מוסדות חינוך.

<יעקב ליצמן:>
לא זה. האם שאמרו להמשיך לפעול כרגיל בא למנוע קבלת פיצוי?

<גילה גמליאל:>
הם דיברו על זה כאן והם גם שינו את ההגדרות לגבי מוסדות חינוך.

<יעקב ליצמן:>
אני לא מדבר על מוסדות חינוך.

<אמיר דהן:>
ההקלה אומרת שבעורף אמרו לכו לעבודה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בואו קודם נסיים את זה.

<דוד רוטנברג:>
למעשה בשל המצב של המנהרות ובשל הפחד של העובדים באזור לצאת מהבתים באופן כללי, החליט השר בשבוע שעבר, בין שלישי לרביעי, לתת הקלה בנושא הזה של אפס עד שבע. כל עובד שנעדר בשל כל סיבה שהיא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מכובד.

<דוד רוטנברג:>
התנאים שהיו קודם כוללים את כל האפס עד ארבעים ועכשיו הם חלים לשבע עד ארבעים וגם שם יש הקלה מסוימת.

אם העובד אינו מתגורר באזור שבין אפס לשבעה קילומטרים מגדר המערכת המקיפה את רצועת הזה, ובלבד שמתקיים בו גם אחד מאלה:

(1) הוא נעדר מעבודתו לפי הוראות פיקוד העורף, או עקב הוראה על סגירת מוסד החינוך שבו העובד מועסק.

(2) הוא אדם עם מוגבלות כהגדרתו בסעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, או שהוא הורה של אדם כאמור, שנעדר מעבודתו לצורך השגחה עליו (בפסקה זו – ההורה), ולבד שמתקיימים לגבי האדם עם המוגבלות שני אלה -

(1) מוגבלותו ידועה למעביד, או שהוא, או ההורה לי העניין, המציא למעביד אישור או תיעוד רפואי המעיד עליה.
(2) הוא אינו יכול להגיע למקום העבודה או לשהות בו, משום שמוגבלותו, או מוגבלות ילדו עליו הוא משגיח, לפי העניין, מונעת ממנו לפעול לפי הנחיות פיקוד העורף בתקופת ההכרזה.

והכול ובתנאי שמתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 3, פסקאות (א) ו-(ב), בשינויים המחויבים.

<אייל לב ארי:>
מה זה האישור שאתם מציינים ב-(א)?

<דוד רוטנברג:>
אישור רפואי כלשהו על מוגבלות.

<אייל לב ארי:>
רשום אישור או תיעוד רפואי. זה לא אישור רפואי.

<דוד רוטנברג:>
או אישור על תעודת נכות או אישור מוגבלות או תיעוד רפואי. כאן יש הקלה לכל, לפי הכתוב בהסכם הקיבוצי.

<אייל לב ארי:>
מבקשים כאן אישור או תיעוד רפואי על המוגבלות של הבן אדם אם היא לא ידועה למעביד. האם נדרש כאן תיעוד רפואי או הצהרה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה בדרך כלל ההגדרות אצלכם?

<אילן גילאון:>
אסור לדרוש דבר כזה.

<יוסי כהן:>
בעיקרון מי שיש לו רקורד של מוגבלות אצל המעסיק, לא מבקשים ממנו עוד משהו. מי אין לו רקורד של מוגבלות אצל המעסיק, צריך להביא אישור שיש לו את המוגבלות.
<אילן גילאון:>
אולי הוא מוגבל כתוצאה ממבצע או משהו.

<אייל לב ארי:>
יכולה להיות גם מוגבלות זמנית.

<אייל לב ארי:>
אני לא מבין את הצורך באישור רפואי ולמה לא די בהצהרה של העובד עצמו שהוא נעדר עקב מוגבלות.

<יוסי כהן:>
כי לגבי מוגבלות פיזית, המקובל הוא שמבקשים אישור רפואי. זה הכלל הנהוג.

<יעקב ליצמן:>
האם הפיצויים של ביטוח לאומי הם אותם פיצויים שמקבלים כאן?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו יודע לענות?

<אילן גילאון:>
אני יודע לענות אבל אתה יודע מה אני יודע לענות?

<דוד רוטנברג:>
לא אנחנו מבקשים את האישור הרפואי הזה אלא הוא מראה למעביד למה הוא לא הגיע.

<יעקב ליצמן:>
אני שואל האם ביטוח לאומי נותן אותם פיצויים כפי שמקבלים כאן.

<יוסי כהן:>
אין קשר בין ביטוח לאומי.

<יעקב ליצמן:>
אין קשר, אבל מישהו נפצע, הוא מקבל מביטוח לאומי ולא מכאן, אז הוא יקבל פחות פיצויים?

<יוסי כהן:>
לא. אין קשר בין תשלומי ביטוח לאומי לבין תשלומי מעסיק. תשלום המעסיק הוא תשלום שכר, תשלום ביטוח לאומי הוא תשלום בגין אירוע ביטוחי, אם זאת נכות או פגיעה בעבודה. אין קשר בין הדברים.

<גילה גמליאל:>
אפשר להמשיך.

<דוד רוטנברג:>
(3) הוא נעדר מעבודתו לצורך השגחה על ילדו, הנמצא עמו, עקב הוראה על סגירת מוסדות חינוך במקום מגוריו, המצוי באזור המיוחד, או עקב סגירת מוסד החינוך שבו לומד או שוהה הילד, ובלבד שמוסד החינוך מצוי באזור המיוחד, והכול ובלבד שאין במקום העבודה של העובד או של בן זוגו מסגרת נאותה להשגחה על הילד, ומתקיים אחד מאלה:

(1) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית של העובד או שהעובד הוא הורה יחיד של הילד.

(2) בן זוגו של העובד הוא עובד עצמאי, ולא נעדר מעבודתו, מעסקו או מעיסוקו במשלח ידו, לצורך השגחה על הילד, ואם בן הזוג אינו עובד או עובד עצמאי – נבצר ממנו להשגיח על הילד.

למעשה כאן אנחנו נותנים לאחד מבני הזוג שנשאר לשמור על הילד ולא לשני בני הזוג.

הוראות פסקה זו יחולו לגבי עובד שהוא אומן, ואולם היעדרות של עובד כאמור תיחשב כיום היעדרות רק אם לא ניתן פיצוי לפי פסקה זו בעד אותו יום בשל יום היעדרות של הורהו של הילד, לפי העניין, לצורך השגחה על אותו ילד.

לעניין זה –
"אומן" – הורה במשפחה שאושרה בידי מי ששר הרווחה והשירותים החברתיים הסמיכו לכך לשמש כמשפחת אומנה.

"הורה יחיד", "ילד", "מוסד חינוך" –כהגדרתם בחוק הגנה על עובדים שעת חירום, התשס"ו-2006.

<שמעון סולומון:>
מדובר על זכאות של שני הורים, נכון?

<דוד רוטנברג:>
כאן אנחנו נותנים אפשרות לזכאות להורה אחד. לאחד משני ההורים שנשאר לשמור על ילדו.

<שמעון סולומון:>
אבל ילד עם מאה אחוזי נכות?

<קריאה:>
אחד משני ההורים.

<גילה גמליאל:>
בכל מצב אחד משני ההורים.

<קריאה:>
משבע עד ארבעים.

<גילה גמליאל:>
אפס-שבע, זה כל מי שנשאר בהגדרה אבל מדברים על שבע עד ארבעים.

<דוד רוטנברג:>
אפס עד שבע, כולם, כל מי שנשאר ויכולים אלה להיות שני ההורים.

<שלומית ארליך:>
לעניין ההגדרה של אומן. בנוסחים הקודמים היה כתוב מי שאושר על ידי שר הרווחה והשירותים החברתיים לשמש כמשפחת אומנה בין לבדו ובין יחד עם בן זוגו. למה הכנסתם כאן תיקון בהגדרה? עכשיו זאת רק משפחה שאושרה בידי מי ששר הרווחה והשירותים החברתיים הסמיכו.

<דוד רוטנברג:>
אני חוב שגם קודם זה היה כך.

<גילה גמליאל:>
זאת נראית לי הגדרה נכונה יותר.

<דוד רוטנברג:>
כן. זאת הגדרה נכונה יותר.

<קריאה:>
אדם נכה משבע עד ארבעים, אם הוא לא נשאר לשמור על ילדו, הוא לא יכול להיעדר מהעבודה. זה לפי לשון הסעיף שיהיה לכם ברור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נדמה לי שלהם יש סעיף נפרד.

מה מצבו של אדם נכה שלא קשור לשמירה על הילד?

<דוד רוטנברג:>
גם הוא מקבל.

<גילה גמליאל:>
אבל אדם נכה זה כמו אדם שיש לו ילד נכה.

<דוד רוטנברג:>
אדם נכה מקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסביר את המסלולים ואחר כך תקרא.

<דוד רוטנברג:>
מסלול מחזורים הפשוט והרגיל מתבסס על השוואת המחזור של זמן המלחמה למחזור מקביל בשנה קודמת במכפלה של ההוצאות הנחסכות של העובד וזה הפיצוי שמגיע לו.

2) מסלול מחזורים
לעניין זה –
"מסלול מחזורים" –
(1) לגבי ניזוק שאינו ניזוק המפורט בפסקה (2) – שהוא בעצם מלכ"ר - סכום הפרש המחזורים כשהוא מוכפל במשלים ההוצאה הנחסכת.

(2) לגבי ניזוק שהוא מוסד ציבורי זכאי ולגבי ניזוק שבשנת המס 2013 או 2014 הוא עוסק פטור כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף – כאן אני מדלג על הקטע של יולי כי אנחנו כבר בסביבת אוגוסט - ההפרש החיובי שבין ההכנסה בשנת המס 2013 מחולקת ב-6 לבין סכום הכנסתו בחודשים יולי ואוגוסט 2014, כשהוא מוכפל במשלים ההוצאה הנחסכת. והכול לא יותר מ-3,000,000 שקלים חדשים, ובלבד ששילם שכר לעובדיו בעד יום היעדרות בשל המצב הביטחוני.
את הקטע לגבי יולי אנחנו משמיטים מהנוסח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תגיד מה אתה משמיט.

<דוד רוטנברג:>
אני משמיט מהמילים אחרי חוק מס ערך מוסף, ההפרש החיובי שבין שנת המס 2013 מחולקת ב-12,עד ל-31 ביולי 2014.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסביר.

<דוד רוטנברג:>
למעשה מסלול מחזורים מבוסס על השוואת המחזורים כפי שדווחו בדיווחי מע"מ ולמלכ"ר אין מחזורים מדווחים. לכן אנחנו לוקחים את ההכנסה החייבת שלו. בעיקרון היא הייתה מחולקת לחודש יולי חלקי 12, הכנסה חייבת בשנת המס 2013, ועכשיו אנחנו עושים את זה חלקי שש כי זה יולי ואוגוסט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסביר את המגבלה של שלושה מיליון.

<דוד רוטנברג:>
זאת המגבלה שקבע השר. המגבלה אומרת שגם אם הפרש מחזורים בין יולי-אוגוסט השנה לבין יולי-אוגוסט שנה קודמת בהכפלה של ההוצאה הנחסכת לבין הפיצוי של יותר משלושה מיליון שקלים, זה נחתך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למשל אינטל בקריית גת. יכול להיות שיש לה הפסד באחוזים כמו בכל מפעל אבל מאחר והמחזור שלה גדול, הפער הוא הרבה יותר משלושה מיליון שקלים. מה עושים?

<דוד רוטנברג:>
זה נחתך בשלושה מיליון. זה עבר מבחן בג"ץ במלחמת לבנון השנייה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסביר את ההיגיון.

<דוד רוטנברג:>
ההיגיון הוא הגיון תקציבי. רצינו להגדיר את הפיצוי בגג עד שלושה מיליון שקלים למרות שיש עסקים שמגיעים לסכום הזה. רוב מכריע של העסקים לא מגיע לתקרה הזאת. יש עסקים שמגיעים מעל לשלושה מיליון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם היה לו הפסד של שישה מיליון, הוא יקבל שלושה מיליון ועל שלושת המיליון האחרים אין פיצוי במסלול כלשהו?

<דוד רוטנברג:>
אין. בשום מסלול.

<יעקב ליצמן:>
כמה זמן היה עמוד ענן?

<קריאה:>
11 ימים.

<יעקב ליצמן:>
אז שר האוצר נתן שלושה מיליון שקלים על עשרה ימים.

<דוד רוטנברג:>
לא. זה היה מיליון. בעמוד ענן הייתה מגבלה של מיליון שקלים.

<קריאה:>
זאת בדיוק הנקודה. עמוד ענן היה תשעה ימים. חלקו מיליון שקלים לתשעה ימים, זה יוצא מעל מאה אלף שקלים ביום. כאן, במקרה הזה, אם לוקחים 55 ימים עד סוף אוגוסט, בהנחה שזה יימשך, לוקחים שלושה מיליון. זה לא שלושה מיליון לחודש ואת זה צריך להדגיש. אז הפיצוי ליום, אם אני לא טועה, אחת מחברות הכנסת הבוקר הצהירה על כך שצריך להיות פיצוי לפי תחשיב ליום.

הערה שנייה שאני רוצה להעיר. אם אנחנו הולכים לעמוד ענן, חלק מהמגזר העסקי חשב שזה לא נכון ללכת על עמוד ענן כי זה מודל מאוד מצומצם, אבל אם הולכים על זה, למה הכניסו כאן בתקנות עכשיו את הלינקג' לשלם שכר עובדים? הרי דיברנו הבוקר והזכירו הרבה אנשים הבוקר שיש הרבה מאוד עסקים קטנים שהם בבעיה תזרימית מאוד קשה בגלל שהם צריכים לשלם ארנונה, חשמל, מים וכולי. אנחנו עכשיו באים לעסקים האלה ואומרים להם: אנחנו קצת תקועים עם המקדמות, אנחנו עוד לא יודעים כמה תקבל ואם תקבל אותם, תקבל חצי ממה שקיבלת בעמוד ענן שזה שקל וחצי, אנחנו אומרים לך שאתה חייב לשלם את שכר העובדים שלך ורק אז אנחנו נבוא לעשות אתך תחשיב של פיצויים. מה אנחנו עושים בזה? אנחנו גם יורים בעסקים וגם עושים וידוא הריגה? אני לא מצליחה להבין את החשיבה הזאת.

<יעקב ליצמן:>
את רוצה שלא ישלמו משכורות?

<קריאה:>
לא אמרתי שלא ישלמו שכר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
איך זה קשור לשלושה מיליון?

<קריאה:>
זה אותו סעיף. הוא הקריא את זה. הוא הקריא גם סעיף שאומר בהמשך שהוא לא יקבל את זה אלא אם הוא משלם שכר לעובדים. מה אנחנו עושים לאותו עסק אם תשעים אחוזים מכלל העסקים בדרום הם עסקים קטנים? אין לו כסף לשלם עכשיו לעובדים שלו, ומה הוא עושה? הוא לא יכול לגשת ולקבל פיצוי.

<משה אשר:>
אני רוצה להסביר. המטרה של הסעיף הזה היא שמי שמקבל פיצוי, אנחנו גם מצפים שהוא ישלם לעובדים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוודאי. השאלה מה קודם למה. קודם כל הוא צריך לשלם את המשכורת ורק אז הוא יקבל פיצוי או הפוך?
<משה אשר:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה עושה עסק קטן שאין לו כסף.

<משה אשר:>
לכן אנחנו נותנים לו את המקדמות. אנחנו מעבירים מקדמות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כלומר, המקדמות לא קשורות לזה.

<משה אשר:>
לא. אנחנו לא מתנים את תשלום המקדמה בתשלום השכר.

<יעקב ליצמן:>
היא צודקת. אני מציע להעלות משלושה מיליון לארבעה מיליון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כמה עסקים כאלה אתם מכירים בארבעים הקילומטרים האלה?

<ערן יעקב:>
מניסיון עמוד ענן אנחנו יכולים להגיד לך שכאשר אז היו מיליון שקלים, עסקים מעטים מאוד הגיעו לרף הזה.

<קריאה:>
אבל אלה היו תשעה ימים.

<ערן יעקב:>
שלושה מיליון שקלים, זה מעבר לעניין הזה של כמה עסקים לא הגיעו. זה נותן איזשהו קייפ מסוים שאומר שיכולת תשלום צריכה להיות גם מוגבלת במובן הזה שגם עסקים בסוף, ככל שהם גדולים, יש להם יכולת להתבסס טוב יותר וגם יש להם יכולת להתמודד ככל שזה עובר את התקרה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תחשבו לתת קצת יותר, כי זה לא סביר. יש עסק גדול שאתה יודע שהוא באמת מפסיד, למה הוא צריך לסבול ביחס לכל עסק אחר?

<יוסי כהן:>
באירועים הקודמים אז עשינו תקנות לאחר תום המלחמה, ידענו לאמוד את הנזק וידענו לדעת בערך מה יכול להיות. כאן אנחנו באמצע המלחמה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תרשום לך ותן לנו תשובה.

<יעקב ליצמן:>
אין כל כך הרבה מפעלים כאלה.

<דוד רוטנברג:>
"הכנסה בחודשים יולי 2014" – נמחקה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כולל סעיפים קטנים (1) ו-(2).

<דוד רוטנברג:>
כן.


"הכנסה בחודשים יולי ואוגוסט 2014" –
(1) לגבי ניזוק שהוא מוסד ציבורי זכאי – סכום ההכנסה בחודשים יולי ואוגוסט 2014 שאושר לעניין זה בידי רואה חשבון, ממכירת שירותים או מוצרים, שהתמורה בשלהם מתקבלת ממתן השירות או הספקת המוצר בפועל בחודש יולי ואוגוסט 2014.

(2) לגבי ניזוק שבשנת המס 2013 או 2014 הוא עוסק פטור כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף – סכום ההכנסה בחודשים יולי ואוגוסט 2014, שאושר לעניין זה בידי רואה חשבון בניכוי הכנסה שחל עליה חלק ה לפקודה או חוק מיסוי מקרקעין.

שום דבר לא השתנה מאז עמוד ענן.


"הכנסה בשנת המס 2013" –
(1) לגבי ניזוק שהוא מוסד ציבורי זכאי – סכום ההכנסה בשנת המס 2013 כפי שדווחה בדוח שהגיש המוסד הציבורי הזכאי לפי סעיף 131 לפקודה, שהתקבלה ממכירת שירותים או מוצרים שהתמורה בשלהם מתקבלת באופן שוטף ובמהלך רוב חודשי השנה.
(2) לגבי ניזוק שבשנת המס 2013 או 2014 הוא עוסק פטור כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף ולגבי ניזוק הרשום כעוסק אחד עם עוסק אחר לפי סעיף 56 לחוק מס ערך מוסף – סכום ההכנסה בשנת המס 2013 כפי שדווחה בדוח שהגיש הניזוק לפי סעיף 131 לפקודה בניכוי הכנסה שחל עליה חלק ה לפקודה או חוק מיסוי מקרקעין.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כשאתה משווה את זה אחורה, לשנה שעברה, זה אמור לגבי מה? לגבי התשלום הסופי? זה לא לגבי המקדמות, נכון?

<דוד רוטנברג:>
לא לגבי המקדמות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם אתה רואה שהעסק גדל, היה ינוקא ב-2013 ועכשיו הוא התפתח, למה אתה מפצה אותו רק ביחס לזה?

<דוד רוטנברג:>
הנושא הזה עלה גם בעמוד ענן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, נניח שיש גוף שב-2013 קם והיה לו איזה מחזור מסוים, עכשיו הוא התפתח ויש לו מחזור הרבה יותר גדול.

<משה אשר:>
זה עובד לשני הכיוונים. יש מפעלים שהיו בהאטה ויש כאלה שהם בצמיחה. זאת כבר בדיקה פרטנית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלה שהם בהאטה ושילמת להם יותר חס ושלום, לא קרה כלום. לעומת זאת, יכול להיות מקרה הפוך.

<דוד רוטנברג:>
זה נדון גם בעמוד ענן.

<משה אשר:>
גם בעמוד ענן הייתה תביעה כזאת ואמרנו שלא נצא מזה. אתה לא יכול רק למעלה. אנחנו אמרנו לפני זמן מה שאנחנו לא מפצים את הכול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה אתה לא יכול לקחת חודש לפני המבצע ולראות. אם הוא באמת גדל משמעותית, לך אתו הלאה.

<משה אשר:>
ואם הוא ירד?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ירד, לא יודע, תחליט אתה. אני דואג יותר לזה שעולה ומפסיד.

<קריאה:>
בעופרת יצוקה היה מקדם האטה בעקבות המשבר הכלכלי ודרשו להוציא את מקדם ההאטה בעמוד ענן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא עמוד ענן. עסק שגדל ומתפתח, דבר שקורה הרבה פעמים בעיקר בעסקים הקטנים כי הגדולים יכול להיות שהם יכולים לספוג אבל עסק קטן מתפתח בזיעת אפיו ואתה בא ומשווה אותו אחורה ואומר, מצטער. למה?

<אמיר דהן:>
זה חלק מהחליפה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה זה חלק? אפשר לשנות את החליפה. זה לא ירד עם משה מסיני. אני נותן לכם דרך איך אפשר לעשות את זה. קח חודש לפני המלחמה והחודש המקביל שהיה ב-2013. אם תראה שהמחזור גדל משמעותית, זאת אומרת העסק באמת מתפתח, לך אתו על זה.

<דוד רוטנברג:>
השאלה אם נוכל לעשות את זה גם עם מקדם ההאטה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם כמדינה יכולים לספוג אבל העסק התפתח ופתאום אתם קוטעים אותו באמצע.

<נעמי היימיש רייש:>
אנחנו לא מדברים כאן על צמיחה או האטה כללית במשק ועל כך שהמשק חווה מיתון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. על העסק עצמו.

<נעמי היימיש רייש:>
על העסק ספציפית. אם רשות המסים מראה לגבי עסק שהוא כן הלך במסלול ירוק, היא מראה שההפסדים שנגרמו לו לא היו כתוצאה מהמלחמה, זאת אומרת במקרה בו הייתה לו האטה או איבוד לקוחות, הם מוציאים אותו מהמסלול הירוק והם כן מורידים לו. ההפך זה לא עובד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את זה אני שואל.

<דוד רוטנברג:>
אני אתייחס לדבריה של נעמי. מה שנעמי אמרה זה לא עניין של הנוסחה או לא נוסחה אלא מה שנעמי אמרה, הכוונה היא שכאשר אנחנו מפחיתים, יש לנו פסיקה, צריך להיות תנאי סף ברור שהנזק נגרם בשל המלחמה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. היא אמרה שכאשר הולך להפחתה, אתם כן יודעים לעשות את ההבחנות. אז כאן תעשו גם את ההבחנות כשזה הולך לכיוון למעלה. זה הכול. לא שזה זה בדיוק.

<משה אשר:>
זה יהיה נכון לעסקים חדשים שלמעשה אין להם בסיס ויש להם אילו חודשי הרצה. אנחנו ננטרל להם את חודשי ההרצה. לאלה אפשר למצוא פתרון. אי אפשר למצוא לכל עסק במדויק כי אחרת אתה לא תצא מזה. אנחנו מכירים את ההתנהלות בתביעות האלה, אנחנו רוצים שזה יהיה כמה שיותר מהר וכמה שפחות בירוקרטיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה תבקש ממנו שייתן לך את המחזור חודש לפני.

<משה אשר:>
אני לא רוצה לבקש. אני רוצה לקבל את נתוני המע"מ ולהשוות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תשווה את נתוני המע"מ חודש לפני המלחמה לשנה לפני כן באותו חודש. אם תראה שיש צמיחה גדולה, סימן שהעסק צומח ותמשיך אתו הלאה בזה.

<משה אשר:>
ואם יש האטה, אני אוריד לו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי. אם יש האטה, לא יודע.

<משה אשר:>
אנחנו הולכים בצורה סימטרית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. הראו לך כאן שאתה לא הולך סימטרי.

<קריאה:>
בפועל בעמוד ענן לא היה מקדם האטה ולא מקדם האצה. בפועל המפקחים שלך עשו מקדם האטה כי כן היה נכון לעשות, אבל מקדם האצה לא נעשה. אנחנו יושבים כאן ומדברים ומראה לי מפקח בצורה נכונה שיש ירידה וכתוב בתקנה שצריך להוכיח שהנזק הוא מהמלחמה. אם כן, זה כן נעשה. אני מאוד מבקש שכן יהיה מקדם האצה לכולם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, אני רוצה תשובה על זה כי אנחנו מדברים כאן בסך הכול על עסקים קטנים שרוצים לחזק אותם ולעודד אותם אבל כאן בגלל המלחמה הורגים אותם.

<קריאה:>
זאת הסיבה ששלושים אחוזים מהעסקים לא קיבלו פיצוים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, למה שלא תכניסו גם את זה. הוא נותן לך נתון אחד של חודש לפני המלחמה.

<קריאה:>
חודשיים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
או חודשיים. לא חשוב. מכאן ומכאן ואתה רואה אם הוא באמת גדל ואז לך אתו.

<קריאה:>
זה מה שהיה בעופרת יצוקה.

<בועז טופורובסקי:>
חייב להיות משהו אחיד.

<ערן יעקב:>
ניסן, תזכור שהתהליך כאן הוא תהליך נורמטיבי שגם היכולת שלנו תהיה להגיע לעסקים מהר מאוד. כשאתה אומר שאתה מתחיל לסרבל את העניינים של מקדם האצה כמו שמשה אומר ומתחיל לקדם חלק שיש להם מקדם הפחתה, היינו בתהליך הזה והחלטנו לא להביא את מקדם ההפחתה.

<משה אשר:>
כל עסק הוא או כך או כך.

<ערן יעקב:>
בסוף יש כאן תהליך שהוא תהליך נורמטיבי ומהיר שמאפשר לעסקים האלה לקבל את הכסף מהר.

<קריאה:>
ערן, זה לא מעכב כלום. זה לא נכון להגיד שזה מעכב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה הולך מהר והאיש מפסיד.

<ערן יעקב:>
לא. הוא לא מפסיד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה הבעיה שלך לקחת חודשיים לפני כן?

<ערן יעקב:>
זה מסרבל.

<גילה גמליאל:>
מה לגבי עסקים חדשים?

<ערן יעקב:>
עסקים חדשים, יש להם. אין בעיה.

<גילה גמליאל:>
אז איפה הבעיה?

<ערן יעקב:>
אין בעיה. הוא רוצה מקדם האצה לחברות. בסוף זה גם לא עוזר לעסקים קטנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם מסתכלים רק ביחס למה שהיה לפני שנה וכאילו הוא לא גדל.

<ערן יעקב:>
לטוב ולרע.

<גילה גמליאל:>
יש לי שאלה שאולי יכולה לפתור את הבעיה. שאלה פשוטה. בעסקים משתנים אתם לא יכולים לשלם להם מאה אחוזים מעמוד ענן בתור התחלה? במקדמה?
<ערן יעקב:>
לא, לגבי המקדמות, ניתן את המקדמות. לא מאה אחוזים. ניתן.

<גילה גמליאל:>
זה משמעותי. אני דיברתי היום עם כמה גורמים והם אמרו שאם משלמים להם במקדמות מאה אחוזים עמוד ענן, אין להם בעיה.

<מיכל בירן:>
מאה אחוזים של עמוד ענן, זה בערך חמישים אחוזים כאן.

<גילה גמליאל:>
לא משנה. יכול להיות פתרון ואני מבקשת שתקשיבו. בדרך כלל אני יצירתית בפתרונות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני הצעתי פתרון.

<גילה גמליאל:>
אנשים שדיברו אתי במהלך כל התקופה הזאת בחוץ וגם ביום חמישי אמרו שני דברים. אפשרות אחת מדברת על כך שתתייחסו למספר הימים של המבצע או שתתייחסו למאה אחוזי המקדמה של עמוד ענן. אם אתם מסכימים למתן המקדמות של מאה אחוזים של עמוד ענן, מבחינת האנשים, בינתיים לא היה מישהו אחד ששמעתי שהתנגד לזה, הם הסכימו שאלה יהיו המקדמות. אם זה הפתרון, זה נותן לך מענה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אנחנו מדברים על הסכום הסופי שישלמו לה. אם הוא הולך על מחזור, הוא מסתכל על מה היה החודש לפני שנה, באותו חודש, והוא משווה את המחזורים. אם עסק סטטי, זה בסדר להשוות ואז אתה רואה כמה הוא הפסיד.

<גילה גמליאל:>
אבל בנושא המקדמות, זה ייתן לנו פתרון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד נגיע למקדמות.

<משה אשר:>
רשמנו את ההצעה. יהיו עוד כמה נקודות.

<דוד רוטנברג:>
"הפרש המחזורים" – אני מוחק מהמילה ההפרש עד 30 ביולי 2014 - ההפרש החיובי שבין מחזור עסקאותיו של הניזוק בחודש יולי ואוגוסט 2013 לבין מחזור עסקאותיו בחודש יולי ואוגוסט 2014 ואם היה מחזור עסקאותיו של הניזוק כולל פעילות ממספר סניפים, יופחתו ממנו מחזורי העסקאות של הסניפים אינם כלולים באזור המיוחד, ואם היה הניזוק רשום כעוסק אחד עם עוסק אחר לפי סעיף 56 לחוק מס ערך מוסף, יופחת מהמחזור המאוחד מחזורו של העוסק האחר.
<זבולון כלפה:>
כל זה בכפוף להערה שהייתה כאן כרגע.

<גילה גמליאל:>
זה קשור למעלה, כי זה מסביר את הדברים האלה.

<דוד רוטנברג:>

"מחזור עסקאות בחודש יולי 2013" -
אנחנו נתאים את זה למלחמה שהתמשכה עד חודש אוגוסט ולכן סעיף (1), החד חודשית, יימחק.

סעיף (2) גם יימחק ואני מקריא את סעיף (3) ו-(4) שאלה בתי מלון שיועתקו מכאן להגדרה של מחזור עסקאות בחודשים יולי ואוגוסט 2013.

<גילה גמליאל:>
סעיף (1) ו-(2) נמחקו.

<אייל שני:>
פסקאות (1) ו-(2).

<דוד רוטנברג:>
פסקאות (1) ו-(2) נמחקו.

<גילה גמליאל:>
מה קורה עם סעיף (3) ו-(4)?

<דוד רוטנברג:>
עוברים להגדרה הבאה.

<גילה גמליאל:>
לאגוסט.

<דוד רוטנברג:>
כן. לאוגוסט.


"מחזור עסקאות בחודשים יולי ואוגוסט 2013".


הרישא האומרת שהסתיימה תקופת ההכרזה נמחקת עד ה-31 ביולי 2014.

מחזור עסקאותיו של הניזוק בחודשים יולי ואוגוסט 2013 כפי שדווח לרשות המסים בישראל עד יום ט' בתמוז התשע"ד (7 ביולי 2014). ולגבי ניזוק שפתח את עסקו בתקופה שמיום כ"ג בתמוז התשע"ג (2 ביולי 2013) עד יום ט' בתמוז התשע"ד (7 ביולי2014) – יום לפני תחילת המלחמה – והודיע לרשות המסים בישראל על פתיחת עסקו עד יום ט' בתמוז התשע"ד (7 ביולי 2014), מחזור עסקאותיו מיום תחילת הפעילות עד סוף חודש יוני 2014 מחולק במספר חודשי הפעילות ומוכפל ב-2.
זאת ההגדרה של מחזור העסקאות 2013. זאת תקופת הבסיס להשוואה למלחמה.

אני חוזר לסעיפים (3) ו-(4) שמועברים לכאן.

(3) לגבי ניזוק שעיסוקו בהפעלת בית מלון, חדר אירוח, אולם שמחות או גן אירועים – האמור בפסקאות (1) או (2)- שזה עסק חדש ורגיל – לפי העניין, או לפי בחירתו של ניזוק כאמור שמתקיים בו האמור בפסקת משנה (א) או (ב) –סכום הכנסתו לתקופה שמתחילה ביום כ"ג בתמוז התשע"ג (1 ביולי 2013) ומסתיימת ביום כ"ו בתשרי התשע"ד (30 בספטמבר 2013) ולפי בחירת הניזוק עד כ"ז בחשוון התשע"ד (31 באוקטובר 2013), בניכוי הכנסה שחל עליה חלק ה לפקודה או חוק מיסוי מקרקעין, הכול כפי שהוכח על ידי הניזוק באמצעות אישור מאת רואה חשבון בנוסח שיורה המנהל –
אני אסביר במה מדובר ועוד מעט גם יהיו התנאים. אנחנו נותנים לבתי מלון מסלול מחזורים מורחב שכולל תקופת התאוששות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בתי מלון רק בתוך האינטרוול.

<דוד רוטנברג:>
כן. רק באפס עד ארבעים. בתי מלון באפס עד ארבעים וגם אולמות אירועים.

<זבולון כלפה:>
או חדרי אירוח.

<דוד רוטנברג:>
או חדרי אירוח. מי שמתכנן חתונה או אירוע או אירוח באחד מהעסקים האלה, ברגע שנפתחה המלחה הוא מבטל אוטומטית את האירוח שלו, גם אם לצורך העניין זה יהיה עכשיו בספטמבר, הוא מבטל את החתונה כי הוא לא ייקח סיכון, הוא לא מבטל את החתונה אלא מעביר אותה צפונה. לכן אנחנו נותנים את האפשרות הזאת של בתנאים מסוימים שעוד מעט אני אקריא אותם ב-(א) ו-(ב), לעסקים מהתחום הזה, מהתיירות או האירוח או אולמות האירועים, תקופת מחזורים מוארכת יותר. לפי בחירתו התקופה יכולה לכלול או את ספטמבר או גם את אוקטובר אם הוא ירצה. כלומר, יולי, אוגוסט, ספטמבר ואם הוא רוצה, הוא יכול גם את אוקטובר, לפי מה שנוח לו ומה שטוב לו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
איזה חודש שהוא רוצה או את כל החודשים?

<דוד רוטנברג:>
הוא יחליט האם הוא מגיש תביעה לחודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר או יולי, אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר אבל הכול ביחד. כמקשה אחת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מחזור מול מחזור.

<דוד רוטנברג:>
כן. בעצם זאת תקופת התאוששות לעסקים האלה. יש להם שני תנאי סף לכניסה למסלול הזה.

<אייל שני:>
עכשיו אין לנו כאן את פסקאות (1) ו-(2).

<דוד רוטנברג:>
נכון.

<גילה גמליאל:>
לאחר מכן תוכלו לעשות את זה. זה היבט טכני משפטי.

<דוד רוטנברג:>
בסדר. אנחנו עשינו הבוקר ב-5:00 בבוקר.

סעיף (א) הוא התנאים לכניסה למסלול ההתאוששות של התיירות או אולמות האירועים.

(1) השיעור המתקבל מחלוקת מספר האירועים או החדרים, לפי העניין, שהוזמנו לחודשים אוגוסט וספטמבר 2014 ולפי בחירת הניזוק גם אוקטובר 2014, עד תום תקופת ההכרזה, במספר האירועים או החדרים, לפי העניין, שהוזמנו לחודשים האמורים בשנת 2013, עד למועד המקביל ליום האחרון בתקופת ההכרזה, בשנת 2013 אינו גבוה מ-70 אחוזים.

אנחנו משווים את התפוסה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את התפוסה הבנתי, אבל מה זה השבעים אחוזים?

<דוד רוטנברג:>
אנחנו רוצים לראות שיש ירידה מעל שלושים אחוזים. שיש ירידה מול תקופה מקבילה, האם בתקופה המתוכננת כפי שעד ליום תחילת ההכרזה היה לו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עד שלושים אחוזים הוא לא יפוצה אלא רק אם זה יהיה יותר משלושים אחוזים?

<דוד רוטנברג:>
לא. זה תנאי סף לכניסה למסלול התיירות המורחב. אם לא, הוא יכול לקבל יולי-אוגוסט רגיל, במסלול מחזורים רגיל.

<גילה גמליאל:>
כדי להגיע לספטמבר-אוקטובר, הוא חייב שבעים אחוזים. הוא צריך להראות שליש פגיעה בתקופה.

<דוד רוטנברג:>
בתקופה המוארכת הזאת, תקופת המלחמה והתקופה המוארכת ביחס לשנה קודמת באותה תקופה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שזה היה יותר משליש.

<דוד רוטנברג:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז הוא יקבל על הכול, גם על השליש הזה.

<דוד רוטנברג:>
כן. אז הוא מקבל על כל התקופה יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר לפי בחירתו.

התנאי השני האפשרי, אלה לא תנאים מצטברים אלא זה אחד משניהם. הוא יכול כמו שאמרתי או להשוות את התקופה הזאת מול שנה קודמת או פשוט להראות את התקופה הזאת הרלוונטית.

(2) השיעור המתקבל מחלוקת מספר האירועים או החדרים, לפי העניין, שהוזמנו לחודשים אוגוסט וספטמבר 2014 ולפי בחירת הניזוק גם אוקטובר 2014, עד יום י' בתמוז התשע"ד (8 ביולי 2014) – כלומר כמה חדרים או אירועים הוזמנו עד יום זה - ושבוטלו עד תום תקופת ההכרזה, במספר האירועים או החדרים, לפי העניין, שהוזמנו לחודשים אוגוסט וספטמבר 2014, ולפי בחירת הניזוק שבחר כאמור גם ברישה של פסקה זו גם אוקטובר 2014, עד יום י' בתמוז התשע"ד (8 ביולי 2014), הוא שלושים אחוזים לפחות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא יכול לבחור איזה שהוא רוצה.

<דוד רוטנברג:>
בדיוק. איזה תנאי כניסה שהוא רוצה.

מחזור עסקאות בחודש יולי 2014 – נמחק.

<קריאה:>
אותו אולם שמגלגל שמונה מיליון שקלים בחודש, יש לו לספוג ארבעה חודשים עד שהוא יקבל את הפיצוי בינואר. המקדמה עליה מדברים לא מהווה כלום. השאלה אם הוא יכול להגיש את החודשיים.

<גילה גמליאל:>
אין לו בעיה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה זה סעיף (4)?

<דוד רוטנברג:>
זה עסק חדש. קראנו אותו. נתאים את זה.

"מחזור עסקאות בחודש יולי 2014" –
זאת בעצם תקופת המלחמה להשוואה. גם כאן אנחנו מוחקים את ההגדרה ככל שרלוונטי ל-(1), (2) ו-(3).

<גילה גמליאל:>
(1), (2) ו-(3) – נמחקו.

<דוד רוטנברג:>
גם (3) נמחק כי דו חודשי וחד חודשי, זה לא רלוונטי.

פסקה (4) תותאם ותודבק גם למחזור יולי-אוגוסט 2014 ואני מדלג לשם.
"מחזור עסקאות בחודש יולי אוגוסט 2014".

הסתיימה תקופת ההכרזה לאר יום ד' באב התשע"ד (31 ביולי 2014) – נמחק.

מחזור עסקאותיו של הניזוק בחודשים יולי ואוגוסט 2014 כפי שדווח לרשות המסים בישראל.

אני מדביק את אותו דבר כפי שהיה לגבי המלונות.

<גילה גמליאל:>
אתה כרגע בעמוד11 .

<דוד רוטנברג:>
כן. בעמדו 11 למטה.

<גילה גמליאל:>
מחזור עסקאות בחודש יולי-אוגוסט 2014.

<דוד רוטנברג:>
כן.

<גילה גמליאל:>
עכשיו תגיד מה אתה מדביק לזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע. מה מחקת עד למקום הזה?

<דוד רוטנברג:>
מחקתי בהגדרה "מחזור עסקאות בחודש יולי 2014".

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את כולו?

<דוד רוטנברג:>
את (1), (2) ו-(3).

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ב-(4), ה-(א) ו-(ב) שלו ייכנס כאן.

<דוד רוטנברג:>
כן.

<שלומית ארליך:>
אבל ברישא של מחזור עסקאות בחודש יולי-אוגוסט כמו שזה קיים היום, שם אתה גם מוחק משהו?

<גילה גמליאל:>
לא. את זה בינתיים הוא השאיר.

<דוד רוטנברג:>
המשפט הראשון נמחק. במחזור עסקאות בחודש יולי-אוגוסט 2014, אני מוחק את המלים "הסתיימה תקופת ההכרזה" עד ה-31 ביולי 2014.

<גילה גמליאל:>
ואז נשאר "מחזור עסקאותיו של הניזוק בחודשים יולי ואוגוסט 2014 כפי שדווח לרשות המסים בישראל".

<דוד רוטנברג:>
זה נשאר. כן.

<גילה גמליאל:>
לאן אתה הולך לכאן? להדביק את מה שאמרנו קודם?

<דוד רוטנברג:>
כן.

<גילה גמליאל:>
תתחיל לקרוא מ-(4), בעמוד 10.

<דוד רוטנברג:>
עמוד 10, פסקה (4), אני מדביק לעמוד 12.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כל השינויים האלה, כתוצאה ממה נולדו?

<דוד רוטנברג:>
נולדו היום, ב-5:00 בבוקר. נכנסנו לחודש אוגוסט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתמול ושלשום לא ידעתם שנכנסים לאוגוסט?

<דוד רוטנברג:>
קיווינו שיש הפסקת אש ב-1 באוגוסט.

<גילה גמליאל:>
עכשיו זה מצב עובדתי שלא ישנה שום דבר.

<דוד רוטנברג:>
ב-1 לאוגוסט הוכרזה הפסקת אש שהתבטלה. חשבנו שזה באמת ייגמר בסוף יולי.

<גילה גמליאל:>
ניסן, זה כרגע לא עוזר לנו לדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה עוזר, כי זה בלגן שלם כאן.

<גילה גמליאל:>
אבל אפשר להבין.

<דוד רוטנברג:>
זה נגמר עכשיו.

<גילה גמליאל:>
תקריא.

<דוד רוטנברג:>
(4) לגבי ניזוק שעיסוקו בהפעלת בית מלון, חדר אירוח, אולם שמחות או גן אירועים - האמור בפסקות (1) ו-(2), לפי העניין, או לפי בחירתו של ניזוק כאמור שמתקיים בו האמור בפסקת משנה (א) או (ב) להלן, סכום הכנסתו לתקופה שמתחילה ביום ג' בתמוז התשע"ד (1 ביולי 2014) ומסתיימת ביום ו' בתשרי התשע"ה (30בספטמבר 2014), ולפי בחירת הניזוק עד ז' בחשוון התשע"ה (31 באוקטובר 2014) בניכוי הכנסה שחל עליה חלק ה' לפקודה או חוק מיסוי מקרקעין, הכול כפי שהוכיח הניזוק באמצעיות אישור מאת רואה חשבון בנוסח שיורה המנהל.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה אותו עיקרון.

<דוד רוטנברג:>
זה אותו עיקרון בדיוק. זה החודש שהוא מדווח עכשיו.

(1) השיעור המתקבל מחלוקת מספר האירועים או החדרים, לפי העניין, שהוזמנו לחודשים אוגוסט-ספטמבר 2014 ולפי בחירת הניזוק גם אוקטובר 2014, עד תום תקופת ההכרזה, במספר האירועים או החדרים, לפי העניין, שהוזמנו לחודשים האמורים בשנת 2013 עד למועד המקביל ליום האחרון בתקופת ההכרזה, בשנת 2013, אינו גבוה משבעים אחוזים.

(2) השיעור המתקבל מחלוקת מספר האירועים או החדרים, לפי העניין, שהוזמנו לחודשים אוגוסט וספטמבר 2014, ולפי בחירת הניזוק גם אוקטובר 2014, עד יום י' בתמוז התשע"ד (8 ביולי2014) ושבוטלו עד תום תקופת ההכרזה במספר האירועים או החדרים, לפי העניין, שהוזמנו לחודשים אוגוסט וספטמבר 2014, ולפי בחירת הניזוק שבחר כאמור גם ברישה של פסקה זו גם אוקטובר 2014, עד יום י' בתמוז התשע"ד (8 ביולי 2014), הוא שלושים אחוזים לפחות.

ובלבד שלגבי ניזוק כאמור שחלה עליו תקנה 7(א)(6) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976, יהא מחזור עסקאותיו בחודש יולי 2014 או חודשים יולי-אוגוסט 2014, לפי העניין, המחזור שהיה מדווח אילולא חלה עליו התקנה האמורה.

<שלומית ארליך:>
כאן גם יולי צריך להימחק? בסיפה, ובלבד.

<דוד רוטנברג:>
יכול להימחק.

<גילה גמליאל:>
תמחקו. מה שיכול להימחק, תמחקו.

<דוד רוטנברג:>
"שיעור ההוצאה הנחסכת" –
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסביר את זה ואחר כך תקרא.

<דוד רוטנברג:>
אנחנו בעצם משווים את מחזור העסקאות של חודש המלחמה מול חודש שנה קודמת אבל מאחר והייתה מלחמה והוא לא עבד, יש לו הוצאות נחסכות כי העסק היה סגור כמו חשמל, מים וכולי.

<גילה גמליאל:>
זה היה בעמוד ענן?

<דוד רוטנברג:>
זה היה בעמוד ענן. זה תמיד היה. המחזור של המלחמה מול המחזור של שנה קודמת וההפרש ביניהם, צריך להכפיל אותו בהוצאה הנחסכת, כמה הוא חסך בזה שהוא לא עבד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז אתה מוריד אז את זה?

<דוד רוטנברג:>
מכפיל את התוצאה של הפרש המחזורים במשלים הוצאה נחסכת ואני נותן לו את הפיצוי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כלומר, אתה מוריד לו את זה מהפיצוי.

<שלומית ארליך:>
מוריד את מה שהוא חסך.

<דוד רוטנברג:>
מוריד בהפרש.

<קריאה:>
מוריד לו מהפיצוי.

<דוד רוטנברג:>
זה היה בעמוד ענן, בעופרת יצוקה, במלחמת לבנון השנייה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עד כדי כך אתם נכנסים לקישקעס? את מבינה מה שהם עשו? מה שעשו, זה משהו אחר, אבל הם אומרים שהוא חסך כמה גרושים כי העסק היה סגור ואת זה מורידים לו.
<גילה גמליאל:>
אבל יש כאן הוצאות מוגדרות.

<קריאה:>
זה בסדר גמור. זה בסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה הגיוני כשאתה בא לחתוך למישהו, אבל כשהיינו צריכים להוסיף, זה לא היה הגיוני.

<גילה גמליאל:>
אני לא רואה איך אתה מגלם את הדברים האלה.

<דוד רוטנברג:>
במלחמת לבנון השנייה היה שיעור הוצאה נחסכת.

<אמיר דהן:>
לגבי הוצאה נחסכת, בסוף נחסכו לו הוצאות וזה בא לידי ביטוי בתוך אותה נוסחה. אם אתה רוצה להתחיל לחשב את זה בדיוק, המשמעות של זה היא גם אורך זמן. יש לזה משמעויות. זה בא לידי ביטוי בצורה מאוד טובה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לוקח את המחזור, כאן אתה משווה מחזורים ומוריד.

<אמיר דהן:>
משווה את המחזורים ורואה איזו הוצאה נחסכה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ומוריד את ההוצאה הנחסכת.

<אמיר דהן:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כשאתה מדבר על מחזור ולא על סך ההוצאה, מה לא נכנס? ארנונה או דברים כאלה נכנסים פנימה במחזור?

<אמיר דהן:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הכול נכנס.

<קריאה:>
כל ההוצאות הקבועות נכנסות.

<גילה גמליאל:>
יש בזה הרבה הגיון.

אתה יכול להקריא לנו איך זה מתבצע?

<דוד רוטנברג:>
(1) לגבי ניזוק שאינו ניזוק כמפורט בפסקאות (2) עד (4) – סך כל התשומות השוטפות, כפי שדווח לרשות המסים בישראל בשל שנת המס 2013, שהוא מחולק במחזור העסקאות של הניזוק בתקופה האמורה ומוכפל ב-0.85.

(2) לגבי ניזוק שהוא מוסד ציבורי זכאי- סך כל ההוצאות הקשורות למכירת שירותים או מוצרים המסופקים באופן שוטף ובמהלך רוב חודשי השנה בשל שנת המס 2013 שהוא מחולק בסך הכנסתו בשנת המס 2013.

(3) לגבי ניזוק שבשנת המס 2013 או 2014 הוא עוסק פטור כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף – סך כל התשומות שהיה מדווח לרשות המסים בישראל בשל שנת המס 2013, למעט תשומות ציוד כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, והכול אילולא היה עוסק פטור כאמור שהוא מחולק בסכום הכנסתו בשנת המס 2013 ומוכפל ב-0.85.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תגיד לי בעברית מה זה ההוצאה הנחסכת. מכאן אני מבין שזה 15 אחוזים.

<דוד רוטנברג:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תן לי דוגמאות.

<גילה גמליאל:>
תסיים קודם להקריא עד הסוף ואז תסביר.

(4) לגבי ניזוק הרשום כעוסק אחד עם עוסק אחר – למעשה איחוד עוסקים - לפי הוראות סעיף 56 לחוק מס ערך מוסף – סך התשומות שהיה מדווח לרשות המסים בישראל בשל שנת המס 2013, למעט תשומות ציוד כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, והכול אילולא היה רשום כעוסק אחד עם עוסק אחר, כשהוא מחולק בסכום הכנסתו בשנת המס 2013 ומוכפל ב-0.85.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסביר לי מה זה ה-15 אחוזים. מה זה ה-15 אחוזים שאתם מקזזים לו. תן דוגמאות.
<אמיר דהן:>
הדוגמה היא די פשוטה. משה אמר קודם לגבי סופרמרקט לדוגמה שביום השני כבר לא קונה את אותה כמות של פירות וירקות לסופר בו הוא מוכר ולכן הוא חסך חלק מההוצאות השוטפות. חנות פלאפל לדוגמה, הוא מוכר 500 פיתות ביום וביום השני הוא כבר לא קונה 500 פיתות אלא הוא קונה עשרים פיתות כי הוא לא עובד. לכן הוא חסך חלק מההוצאות שלו.

מה ההיגיון בזה. יש הכנסות שזה מחזור העסקאות שלו למעלה. אנחנו משלימים לך בדיוק כמו שזה היה צריך להיות. ההוצאות שלך מלמטה היו אמורות לעלות למעלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא בא לידי ביטוי במחזור?

<אמיר דהן:>
אני אתן את הדוגמה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תן את הדוגמה של הפלאפל.

<אמיר דהן:>
בדוגמה של הפלאפל. אנחנו עכשיו משלימים לו בירידת מחזורים את המחזור כמו שהוא היה צריך להיות ללא מלחמה. השלמנו לו את זה למעלה. אם השלמנו לו את זה למעלה, ההוצאות, כדי להשיג את המחזור, היו צריכות לעלות מלמטה. ההוצאות השוטפות שלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל ההוצאות וההכנסות לא באות לידי ביטוי במחזור.

<אמיר דהן:>
לא. המחזור זה ההכנסות וההוצאות אלה הוצאות שהוא מוציא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
איך זה יכול להיות?

<אמיר דהן:>
מחזור זה רק הקופה. מה שהוא הכניס לקופה. אנחנו מחזירים לו כאילו הוא הדפיס בקופה רגיל, אבל מה, יש הוצאות שהוא חסך והוא לא השתמש בהן. ההוצאות מלמטה היו צריכות לעלות. אין דרך להעלות את ההוצאות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מחזור זה לא ההוצאות.

<אמיר דהן:>
לא. מחזור זה הכנסות. מחזור זה רק ההכנסות. מחזור עסקאות, זה רק ההכנסות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
המשכורת לא נכנסת בפנים?

<אמיר דהן:>
לא. מחזור זה מחזור. זה מה שהוא מוכר בקופה כל יום. אלה לא הכנסות פחות הוצאות. זה רק המחזור למעלה. אנחנו משלימים לו את זה כאילו הוא עבד כל יום והדפיס בקופה. אם יש הוצאות שהוא חסך, אין דרך להעלות את ההוצאות מלמטה והדרך היא באותו יחס של ההוצאות שיש לו, להפחית רק 15 אחוזים מהיחס הזה. לא את כל היחס כי אנחנו אומרים שאת רוב ההוצאות הוא כן הוציא כמו חשמל וארנונה. הוא הוציא אותן ואנחנו לא מקזזים את זה. בסך הכול 15 אחוזים מההוצאות הוא חסך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנתי מה שהוא אומר, אבל.

<קריאה:>
למעשה אלה אותם שימורים שלא יצאו מהחנות. זה בסדר. המחלוקת היא לגבי הגודל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על זה נדבר.

<דוד רוטנברג:>
"משלים ההוצאה הנחסכת" – התוצאה המתקבלת מהפחתת שיעור ההוצאה הנחסכת, לפי העניין מ-1, ובלבד שאם היא נמוכה מאפס היא תיחשב כאפס, ולגבי מי שעיסוקו במסחר סיטונאי או קמעונאי בדלק לא יותר מ-7.5 אחוזים. המנהל יהיה רשאי לקבוע שיעור אחר במקרים בהם שוכנע כי שיעור ההוצאה הנחסכת אינו משקף את ההוצאות שנחסכות במקרה של אי הפעלת עסק מסוג עיסוקו של הניזוק.

למעשה זה היה כמו בעמוד ענן, ושנית, זה מה שאמיר הסביר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני עוד רוצה להתייחס לזה. בסופרמרקט הזה, נניח הוא קנה פחות אבל חלק גדול מהסחורה שהוא קנה, הוא היה צריך לזרוק כי אנשים לא קנו ופג התוקף. איפה זה בא לידי ביטוי?

<אמיר דהן:>
זה מתבטא גם במחזור המדווח. זה מתבטא באי מכירה ולא משנה מאיזו סיבה.

<קריאה:>
מה פתאום?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
איפה זה בא לידי ביטוי? בוא ניקח שימורים שיכולים להחזיק מעמד שנה. דברי חלב, יש להם תאריך ואחר כך אתה צריך לזרוק אותם. אם קנו פחות, שניהם לא נרשמים במחזור. שימורים, הוא לא הפסיד, אבל כאן הוא הפסיד. איפה בא לידי ביטוי ההבדל הזה?

<ערן יעקב:>
המכולת קונה פחות חלב כדי למכור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא משנה. חלק מהדברים הוא צריך לזרוק. הוא מפסיד.

<ערן יעקב:>
זה בתוך ה-85 אחוזים.

<דוד רוטנברג:>
זה בדיוק בהוצאה הנחסכת ולכן הוא מקבל 0.85 שזה רוב ההוצאות השוטפות שהוא כן מקבל.

<קריאה:>
זה לא מספיק.

<דוד רוטנברג:>
את זה הוא מקבל בהוצאות השוטפות. 0.85 נותן לו פחת מאוד מאוד קטן על ההוצאות השוטפות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בהלכה יש עין טובה, עין בינונית ועין רעה וזאת לא עין טובה אלא זאת עין רעה.

<דוד רוטנברג:>
זאת עין טובה שהייתה גם במלחמת לבנון השנייה וגם בעופרת יצוקה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו צריכים לשלם כמו במלחמת לבנון ואני לא יודע אם זה מדד או לא. שם היו כמה ימים וכאן זאת תקופה ארוכה. אנשים סובלים ומפסידים ואנחנו במקום להיות קצת יותר לארג'ים, לתת להם, אנחנו מדקדקים אתם. בסך הכול הוא הפסיד. יכלו לעשות עשרה אחוזים אבל לא 15 אחוזים ועוד שיגידו תודה.

<אמיר דהן:>
זאת הקלה. אם נעשה 10 אחוזים, הוא יקבל פחות.

<דוד רוטנברג:>
המסלול הבא הוא מסלול הוצאות.

לעניין זה -


"מסלול הוצאות" –

את פסקה (1) אנחנו מוחקים.

<קריאה:>
אני רוצה לבקש שאחרי כל ההתעקשות על כל מילימטר בנוסחה הזאת, שיהיה כתוב בסוף שמספר חיובי שיוצא כאן, חזקה שהוא נזק מלחמה לצורך החוק הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. עזוב.

<קריאה:>
אני אגיד למה אני אומר את זה. אדוני היושב ראש, אתה שאלת את זה קודם. מה שקורה, הם יכולים לבוא ולהגיד שהנוסחה לא מתאימה לא משקפת.

<דוד רוטנברג:>
יש כבר פסיקה של בית המשפט.

<קריאה:>
הפסיקה של ועדת ערר אמרה שכאשר הנוסחה לא משקפת, אפשר להתעלם ממנה אבל זה רק כלפי מטה. אדוני היושב ראש, אתה שאלת וזה חשוב מאוד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנתי. בסדר. בואו נתקדם.

<דוד רוטנברג:>
אני אסביר את מסלול ההוצאות. מסלול ההוצאות נוצר לעסק שאין לו הפרש מחזורים בגין המלחמה. כלומר, המחזור הנוכחי שלו, של זמן המלחמה, תואם את המחזור הקודם או אפילו יותר ולכן בעצם מסלול המחזורים לא נותן לו מענה. לכן מסלול ההוצאות השוטפות נותן לו מסלול בו כאשר אין ירידת מחזורים, הוא יקבל על ההוצאות השוטפות שהוא הגדיל אותן. למעשה חנות מכולת, מאחר והקונים לא הגיעו אליה, כדי למכור את הסחורה שלה היא שכרה טרנזיטים והתחילה לעשות משלוחים. למעשה המחזור לא ירד מול מחזור שנה קודמת אבל ההוצאות השוטפות כן עלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז אתם מגדילים את זה?

<דוד רוטנברג:>
אז יש לו מסלול מותאם שקוראים לו מסלול הוצאות שוטפות שבא לשקף את הנזק בזה שהיו לו הוצאות נוספות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בכמה אתם מגדילים את זה. ב-15 אחוזים?

<דוד רוטנברג:>
נקרא את זה עכשיו. כוללים את התשומות השוטפות שלו בנוסחה. זה לא מסלול מחזורים אלא זה מסלול חדש ואחר. כוללים את התשומות השוטפות הנוספות שהוא הוציא ומכפילים ב-1.1.

<זבולון כלפה:>
זה היה קיים בעבר?

<דוד רוטנברג:>
כן. בדיוק אותו הדבר.

<זבולון כלפה:>
כמה השתמשו בזה בעבר?

<קריאה:>
0.01 אחוז.
<דוד רוטנברג:>
שבעה אחוזים.

<קריאה:>
זה מסלול לא קיים. הוא לא מציאותי.

<דוד רוטנברג:>
שבעה אחוזים מתוך 14 אלף.

<זבולון כלפה:>
מתוך 14 אלף תביעות שהיו בעמוד ענן, שבעה אחוזים הגישו או שבעה אחוזים קיבלו?

<דוד רוטנברג:>
הגישו.

<זבולון כלפה:>
כמה קיבלו?

<דוד רוטנברג:>
המסלול הזה, גם לטעמנו, הוא לא מסלול מיטבי, אבל השארנו אותו. מבחינתנו אפשר לבטל אותו כי הוא לא מסלול מיטבי.

<קריאה:>
השארתם מסלול מטעה וחבל. תמחקו אותו כי הוא מיותר.

<דוד רוטנברג:>
אנחנו בעד. אין לנו בעיה.

<קריאה:>
אל תבטלו שום דבר עד שאין משא ומתן.

<זבולון כלפה:>
כרגע זה בפנים. אנחנו רושמים בפנינו שאתם רוצים לבטל אותו.

<דוד רוטנברג:>
זה מסלול מיותר.

<זבולון כלפה:>
תעזרו קצת למשרד הכלכלה.

<דוד רוטנברג:>
אם יורשה לנו במלחמה הבאה לעשות חשיבה, אנחנו נעשה מסלול יותר טוב.

מסלול הוצאות. מבטלים את הפסקה הראשונה כי היא לא רלוונטית ליולי. אני מתחיל מהפסקה השנייה שהופכת להיות פסקה (1). אני מוחק בה את המלים "לגבי ניזוק המדווח על עסקאותיו בשיטה דו חודשית". המלים האלה יימחקו.

(1) ההפרש החיובי שבין הסכום המתקבל מהכפלת 1.1 בסכום המתקבל מחיבור סך כל התשומות השוטפות, כפי שדווח לרשות המסים בישראל בשל החודשים יולי-אוגוסט 2014, סך כל תשלומי שכר עבודה ששולמו של החודשים האמורים ולגבי ניזוק כאמור שאינו חבר בני אדם – בתוספת הכנסתו החייבת של הניזוק בחודש יולי-אוגוסט 2014, לבין סך כל מחזור עסקאותיו של הניזוק בחודשים יולי-אוגוסט 2014.

זה נותן מענה גם לחברה וגם לעצמאי.

<זבולון כלפה:>
הבהרה. צריך לחכות כאן ל-15 לספטמבר כדי להגיש את התביעות?

<דוד רוטנברג:>
כולם. כן.

<קריאה:>
כל המסלולים.

<דוד רוטנברג:>
לא. שכר לא.

הפסקה הבאה נמחקת. הסתיימה תקופת ההכרזה עד החישוב יהיה לפי פסקה (2) – נמחקת. זה לא רלוונטי.

פסקה (4) הופכת להיות פסקה (2).

(2) על אף האמור בפסקה (1), לא ישולם פיצוי במסלול זה לניזוק שתוצאת החישוב של הכפלת 1.1 בסכום המתקבל מחיבור סך כל התשומות השוטפות, כפי שדווח לרשות המסים בישראל באחת או יותר מתקופות הדיווח בחודשים יולי 2013 עד יוני 2014 – כלומר, שנה קודם למלחמה - סך כל תשלומי שכר עבודה ששולמו בשל התקופה האמורה ולגבי ניזוק כאמור שאינו חבר בני אדם - בתוספת הכנסתו החייבת של הניזוק באותה תקופת דיווח, בניכוי סך מחזור עסקאותיו של הניזוק באותה תקופת דיווח, הוא גדול מאפס והכל לא יותר מסכום התקרה.

כך בדיוק היה בעמוד ענן. זה אומר שעסק שנמצא בהפסדים, עוד לפני תקופת המלחמה, לא יקבל את המסלול הזה כי בעצם העסק נמצא בהפסדים ולכן אין לו כניסה למסלול.

"סכום התקרה" – הנמוך מבין שני אלה:

(1) שלושה מיליון שקלים חדשים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד נקבל תשובה אם להעלות את זה או לא.

<דוד רוטנברג:>
בפסקה (ב), אני מוחק את המלים: "ולגבי ניזוק שהחישוב לגביו הוא כאמור בסעיף קטן (1) לעיל – מחזור עסקאותיו של הניזוק בחודש יולי 2013". אני מוחק גם את "ולגבי ניזוק שהחישוב לגביו הוא כאמור בסעיף קטן (2 או (3) לעיל".

(2) מחזור עסקאותיו של הניזוק בחודשים יולי ואוגוסט 2013.
אני מוחק את "כשהוא מחולק ב-2".

התקרה שלו היא יולי-אוגוסט.

"השכר המרבי החודשי" – כהגדרתו בפסקה (א) כשהוא מוכפל ב-22.

"חבר בני אדם" – כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה.

"הכנסה חייבת בחודש יולי 2014" – נמחק.

"הכנסה חייבת בחודש יולי אוגוסט 2014" – הכנסתו החייבת של ניזוק שאיננו חבר בני אדם כשהיא מחושבת על פי הדוח השנתי לשנת המס 2013 שהגיש הניזוק לפי סעיף 131 לפקודה, בתוספת הכנסתו הפטורה לפי סעיף 9(5)(א) לפקודה ולפני קיזוז הפסדים – כשהיא מחולקת בשש ובלבד שהיא לא עולה על פעמיים השכר המרבי החודשי.

"תשלומי שכר עבודה" – סך כל תשלומי השכר לכלל העובדים של ניזוק כפי שמדווחים לרשות המסים בישראל, ולבד שלא יימנו תשלומי שכר לעובד כלשהו שעולים על השכר המרבי החודשי או שהם פיצויי פיטורין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא היה כבר פעם.

<דוד רוטנברג:>
זה היה. זאת הגדרת תשלומי שכר עבודה לעניין הוצאות שוטפות וזה היה אלא שמגדירים שוב.

4) מסלול חקלאות.

לעניין זה –

מסלול חקלאות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסביר ותאמר מה השתנה.

<דוד רוטנברג:>
שירלי אביבי תסביר את המסלול.

<שירלי אביבי:>
מסלול החקלאות הוא מסלול שמבוסס על גידולים חקלאיים של פירות וירקות. הוא מבוסס עלך מחזור העסקאות שלהם לשנים 2010 עד 2013, לא כולל את 2014 כאשר הוא מוכפל במקדם של הוצאה נחסכת, 0.775, ומקדם פיצוי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תסבירי שוב בעברית.

<שירלי אביבי:>
לקחנו את מחזור העסקאות, ממוצע מחזור של 2010 עד 23013, הכפלנו אותו במקדם הוצאה נחסכת, כל הפעולות שהוא בעצם נמנע לעשות אותן ברגע שהוא לא קטף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כמה זה המקדם הזה?

<שירלי אביבי:>
0.775.

<זבולון כלפה:>
22.5.

<קריאה:>
22.5 זה ההוצאות הנוספות.

<שירלי אביבי:>
הכפלנו את זה במקדם פיצוי שזה בהתאם לטווח בין 0,8 ל-0,2, בהתאם לטווחים. 0,8 זה בין אפס לשבע. בין שבע לעשרים זה 0.4. אם החקלאי יוכיח שיש ירידה במחזורים של 2014 לעומת הממוצע של מעל העשרים אחוזים, הוא יקבל 0.5 ובין עשרים לארבעים, המקדם עומד על 0.2. כך בנויה הנוסחה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זבולון, זה מקובל עליכם?

<זבולון כלפה:>
בתנאי שיש, כמו ששירלי אמרה, יש מקדם בירידה בין 2013 ל-2014 של עשרים אחוזים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את זה היא אמרה.

<זבולון כלפה:>
שירלי, בנוסף לזה היה סיכום לגבי חמשת היישובים.

<גילה גמליאל:>
לא שישה ישובים?

<זבולון כלפה:>
אחד ממילא כבר בפנים, לפחות לפי ההגדרות שלהם.

<דוד רוטנברג:>
תקומה בפנים.

<זבולון כלפה:>
נשארנו עם חמישה.
<שלומית ארליך:>
כשאתם מקריאים עכשיו, אתם כבר מגלמים את התיקונים שהכנסתם?

<שירלי אביבי:>
כן.

<דוד רוטנברג:>
זה נוסח מתוקן.
"מסלול חקלאות" –
הגדרת מסלול חקלאות ואנחנו מפרידים בין גידולים בפעילות לגידולים באי פעילות. אולי אני אסביר קודם את הנוסחה באופן עקרוני. זאת בעצם הכפלה של הממוצע של יולי - - -

<גילה גמליאל:>
לא צריך להסביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שירלי הסבירה.

<דוד רוטנברג:>
(1) לגבי ניזוק חקלאי שיש לו גידולים בפעילות – ממוצע מחושב כשהוא מוכפל במקדם ימי מבצע, במקדם משלים ההוצאה הנחסכת ובמקדם הפיצוי, ובלבד שהתוצאה אינה עולה על שלושה מיליון שקלים חדשים.

(2) לגבי ניזוק חקלאי שיש לו גידולים באי פעילות, בשטחים חקלאיים בטווח שבין אפס לשבעה קילומטרים מרצועת עזה - מחזור שנת 2013 של הגידול כשהוא מוכפל במקדם ימי מבצע, במקדם משלים ההוצאה הנחסכת ובמקדם אי פעילות, ובלבד שהתוצאה אינה עולה על מאה אלף שקלים חדשים לניזוק חקלאי.

והכול לא יותר משלושה מיליון שקלים חדשים.
"ניזוק חקלאי" – ניזוק שהוא חקלאי שעיסוקו בגידולים בענף הצומח, למעט ענף הגינון, בשטחים חקלאיים, שהם בטווח של בין אפס לשבעה קילומטרים מרצועת עזה, או בטווח של עד ארבעים קילומטרים מרצועת עזה, לפי העניין.

<זבולון כלפה:>
כאן אתה כולל גם את המשתלות?

<דוד רוטנברג:>
כן.

<גילה גמליאל:>
שירלי, תקריאי את הפיצול כי היועצת המשפטית עוקבת אחרי זה.

<זבולון כלפה:>
חוץ מבעלי חיים.

<דוד רוטנברג:>
כן. חוץ מבעלי חיים.

<שירלי אביבי:>
גידול בפעילות וגידול באי פעילות. אנחנו מפצלים את ההגדרה.

"גידול בפעילות" - גידול לגביו קיימת הכנסה בתקופת ההכרזה בשל היותו בשלב הקטיף בתקופה האמורה.

"גידול באי פעילות" – גידול שלא מתקיים לגביו האמור בהגדרת "גידול בפעילות" בהתאם לרשימה ששר האוצר, לאחר התייעצות עם שר החקלאות ופיתוח הכפר, פרסם ברשומות. רשימה כאמור תפורסם בתוך 14 ימים מיום פרסום תקנות אלה.

<דוד רוטנברג:>
אנחנו עוברים להגדרה הבאה.

"מקדם משלים ההוצאה הנחסכת" – לגבי כלל הגידולים שיעור של 0.775.

"מוצע מחושב". אני מוחק את סעיף קטן (1) שמדבר על חד חודשי ומוחק את סעיף קטן (3) שמדבר על הסתיימה תקופת ההכרזה לאחר 31 ביולי. סעיף (2) לא יהיה (2) אלא כפי שהוא. אני מוחק בו את המלים "לגבי ניזוק המדווח על עסקאותיו בשיטה דו חודשית".

ממוצע מחזור עסקאותיו של הניזוק החקלאי, בחודשים יולי ואוגוסט בשנים 2010, 2011, 2012, 2013 - מוחק את המלים "ומחולק בשתיים" – כפי שדווח לרשות המסים עד יום ט' בתמוז התשע"ד (7 ביולי 2014).

"מקדם ימי מבצע" –
(1) לגבי גידול בפעילות – מספר הימים שבתקופת ההכרזה – אני מוחק את המלים "כשהוא מחולק ב-31, ובאם תקופת ההכרזה הסתיימה לאחר יום 31 ביולי 2014" – כשהוא מחולק ב-62.

(2) לגבי גידול באי פעילות – מספר הימים שבתקופת ההכרזה כשהוא מחולק ב-365.

"מקדם פיצוי" –
שיעור הפעילות שנמנע לגבי ניזוק חקלאי, המגדל גידול בפעילות בשטחים חקלאיים, בתקופת ההכרזה, בהתאם לאמור להלן:

(1) בטווח של בין אפס לשבעה קילומטרים מרצועת עזה – 0.8.

זה מקדם הפיצוי שאומר כמה הוא ניזוק או כמה הוא לא קטף בשטח.

(2) בטווח של בין שבעה לעשרים קילומטרים מרצועת עזה – 0.4, ואם הוכיח הניזוק החקלאי כי התוצאה המתקבלת מהפחתת מחזור יולי אוגוסט 2014 כהגדרתו בסעיף קטן (ב) מהממוצע המחושב, חלקי הממוצע המחושב, עולה על עשרים אחוזים – 0.5.

כלומר, המקדם יהיה 0.5 במידה והוא הוכיח שההפחתה לגביו היא עשרים אחוזים.

<שלומית ארליך:>
זה לא מסתדר. הוכיח הניזוק החקלאי כי התוצאה המתקבלת מהפחתת מחזור יולי אוגוסט 2014 כהגדרתו בסעיף קטן (ב) מהמחזור המחושב, חלק המחזור?

<שירלי אביבי:>
עושים הפחתה בין יולי אוגוסט 2014.

<קריאה:>
המלל לא הסתדר לה.

<שירלי אביבי:>
אני אסביר ואז המלל יסתדר יותר ברור. אני עושה את ההפרש בין יולי אוגוסט 2014 לעומת הממוצע שהיה לנו לפני כן.

<שלומית ארליך:>
מה זה הממוצע? שהיה מתי?

<שירלי אביבי:>
של ארבע השנים האלה. את ההפרש הזה אני מחלקת בממוצע של ארבעת השנים האלה. אם ההפרש הזה עולה על עשרים אחוזים, המקדם של אותו חקלאי יהיה 0.5 ולא 0.4.

<דוד רוטנברג:>
אם יש ירידה משמעותית מעל עשרים אחוזים, הוא יקבל 0.5.

3) בטווח של בין עשרים לארבעים קילומטרים מרצועת הזה – 0.2

"מקדם אי פעילות" –
ניזוק חקלאי המגדל גידול באי פעילות בשטחים חקלאיים בטווח של בין אפס לשבעה קילומטרים מרצועת עזה, שיעור אי הפעילות בתקופת ההכרזה יהיה 0.2.

"מחזור שנת 2013 של הגידול" –
סך כל מחזור העסקאות של הניזוק לגבי כל הגידולים באי פעילות בשנת 2013, מאושר על ידי רואה חשבון.

(ב)
בהגדרה "ניזוק" – של התקנות העיקריות - בסופה נאמר "ולעניין ההגדרה " שוויו של נזק עקיף", למעט מי שעסקו אינו מצוי באזור המיוחד, ואולם לעניין פסקה (א) בהגדרה האמורה – לרבות מי שעסקו אינו מצוי באזור המיוחד ובלבד שהתקיים בעובדו שנעדר התנאי האמור בפסקאות (2) או (3) בהגדרה "יום היעדרות בשל המצב הביטחוני".
למעשה אנחנו כאן נותנים למי שהוא עוסק מחוץ לאזור המיוחד, כלומר, לצורך העניין עוסק תל אביב שיש לו עובדים שלא הגיעו בשל שמירה על הילד או בשל מוגבלות כזאת או אחרת. הוא יקבל שכר עבור העובדים האלה. זה היה גם בעמוד ענן.

<זבולון כלפה:>
לגבי הנושא של המקסימום למעלה, שלושה מיליון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו צריכים לקבל תשובה. אני ביקשתי להגדיל.

<דוד רוטנברג:>

(2) בתקנה 4, אחרי "החלטה אחרת", נאמר "לעניין זה "מס" – מס לפי החוק ולפי הפקודה".

<שלומית ארליך:>
מה המשמעות של זה?

<דוד רוטנברג:>
זה היה גם בתקנות הקודמות. אנחנו מגדירים מס. לכל מה שינוכה ממנו, חובות שהוא חייב לרשות המסים, מס הוא לפי החוק ולפי הפקודה, גם מס הכנסה וגם מיסוי מקרקעין. אם יש לו חובות כלפי רשות המסים, זה מקוזז. זה היה בכל התקנות הקודמות, בנוסחים הקודמים.

(3) בתקנה 5(ב), במקום "תוך חודש מיום קרות הנזק" – בתקנות העיקריות יש הגשת תביעה תוך חודש ואנחנו הארכנו את התקופה - נאמר "בתוך ארבעה חודשים מיום פרסומן של תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצוים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ד-2014".
למעשה המנהל ייתן אפשרות לארבעה חודשים.

(4) בתקנה 8 -

(1) אחרי תקנת משנה (ב) נאמר:

"(ב1)
על אף האמור בתקנה 13(2) ומבלי לגרוע מהאמור בתקנה 8(ב) ו-(ג) -




זה בעצם סעיף המקדמות.

(1) לא הודיע המנהל על החלטתו לפי תקנת משנה (א), בתך 45 ימים מיום הגשת התביעה במלואה וכדין, ישלם לניזוק במועד האמור מקדמה של חמישים אחוזים מסכום הפיצויים שדרש, ובלבד שאופן החישוב יהיה לפי הנתונים שמסר ולפי המסלול שבחר.

(2) חלפו 180 ימים מיום הגשת התביעה במלואה וכדין ולא הודיע המנהל על החלטתו כאמור, ישלם לניזוק מקדמה נוספת בשיעור של ארבעים אחוזים מסכום הפיצויים שדרש – כלומר, השלמה לתשעים אחוזים - ובלבד שאופן החישוב יהיה לפי הנתונים שמסר ולפי המסלול שבחר.

במניין התקופות לא יובא בחשבון פרק זמן שבו הניזוק לא מסר למנהל פרטים, הבהרות וידיעות שהמנהל דרש למסור לו.

(ב2)
דחה המנהל את התביעה או דחה את אופן החישוב של הפיצוי על ידי הניזוק לפי המסלול שבחר – ינמק המנהל את החלטתו בכתב".

(2) במקום תקנת משנה (ד) נאמר:

"(ד)
לסכום הפיצויים המשולמים – כאן הוספנו ריבית והצמדה - לפי תקנת משנה (ג) ייווספו הפרשי הצמדה וריבית החל בתום שלושים ימים מיום הגשת התביעה לפיצויים עד יום התשלום, ולגבי ניזוק המדווח על עסקאותיו בשיטה הדו חודשית ייווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה לפיצויים עד יום התשלום".

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה אתם לוקחים 45 ימים?

<קריאה:>
אין מועד.

<גילה גמליאל:>
מה זה אין מועד?

<קריאה:>
בכל החוק הזה, גם בתקנות העיקריות, אין מועד לסיום הטיפול בנזקים. אין מועד. אפשר למשוך את זה לנצח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קודם כל, למה 45 ימים?

<משה אשר:>
אני אסביר. כאן מדובר במצב שכבר הגישו את התביעה. ברגע שהגישו את התביעה, אנחנו מטפלים בה. לא דיברנו על המקדמה עליה דיברנו קודם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תכף אני אחזור לזה.

<משה אשר:>
בלי קשר למקדמה. לגבי התביעה, בדיוק כמו שעשינו בעמוד ענן. אם תוך 45 ימים - - -

<גילה גמליאל:>
למה לא לצמצם את המספר? למה לא שלושים ימים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נכון. אתה הסברת לי ש-75 אחוזים נענו תוך 29 ימים.

<משה אשר:>
אני לא יכול להתחייב לזה ואני גם לא אתחייב לזה. אני אומר לך שאנחנו נשתדל לעשות את זה אפילו יותר קצר. התביעות הפשוטות, הרגילות, אלה שאין בהן סיבוכים, בפעם שעברה, בסטטיסטיקה שלנו, באמת 9,000 מתוך 14 אלף תביעות שילמנו תוך שלושים ימים. אנחנו נשתדל לשפר את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>

<משה אשר:>
לא. אני לא רוצה להתחייב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם לא מכניסים שלושים ימים, מוכרחים להגדיל את המקדמה.

<משה אשר:>
אנחנו נדבר על הגדלת המקדמה. לא המקדמה הזאת. ההיא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. אני מדבר על המקדמה הזאת. חמישים אחוזים. כלומר, האיש הגיש תביעה, עברו 45 ימים והוא מתמוטט לגמרי.

<משה אשר:>
הוא לא מתמוטט כי הוא מקבל מאתנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא מקבל מקדמה, ביחס למה?

<משה אשר:>
לעמוד ענן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה זה רלוונטי לכאן? זה בכלל לא רלוונטי. כשנדבר על המקדמה, נראה. עמוד ענן היה איקס ימים וכאן מדובר בשלושה איקסים.

<גילה גמליאל:>
אני רוצה להבהיר כאן. מה הבעיה לצמצם את זה לשלושים ימים? כוח אדם? למה לא תתעל יותר כוח אדם לנושא הזה?

<משה אשר:>
יש תביעות פשוטות אותן אנחנו מריצים יחסית מהר ומטפלים בהן. יש תביעות יותר מורכבותץ.

<גילה גמליאל:>
מה אתה צריך? אנחנו מוכנים לעזור לך.

<משה אשר:>
בה תהליך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, המקדמה כאן חייבת להיות שמונים אחוזים כי אחרת העסק מתמוטט. הוא קיבל מקדמה שהיא לא רלוונטית ועוד מעט נדבר עליה. היא רלוונטית למבצע שהיה שמונה ימים וכאן מדובר בתקופה ארוכה.

<גילה גמליאל:>
אתה מכפיל להם את כפול הימים של כל המבצע?

<משה אשר:>
זה קשור לתביעה שלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, בוא נעשה סדר. עברו 45 ימים ולא נתתם לו תשובה, תשלמו לו שמונים אחוזים מהתביעה. בידיכם לעשות את זה פחות. אני מסתכל על האיש עצמו. הוא כבר הגיש תביעה ועכשיו כבר ידוע על מה מדובר. האיש נפגע קשה ואתה מושך את זה אחרי 45 ימים. מה הוא יעשה בינתיים?

<גילה גמליאל:>
לכן בוא נצמצם לשלושים ימים.

<משה אשר:>
באוכלוסייה של 14 אלף ניזוקים, זה פחות או יותר הקצב בו אנחנו יכולים לעמוד.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, תן לו שמונים אחוזים ואחר כך תחזיר. הרי הוא לא בורח ואתה מתחשבן אתו לאורך כל הזמן.

<משה אשר:>
הכוונה שלנו היא לסיים את התביעות כמה שיותר מהר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז מה הבעיה?

<קריאה:>
אדוני היושב ראש, בפועל לא שילמו מקדמות. התחננו עם מכתבים לקבל מקדמות. בואו נגיד על השולחן. 45 אחוזים וחמישים אחוזים, זה בסדר וזה נורמלי אבל שישלמו בפועל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, בוא נעשה סדר. המקדמה כאן תהיה שמונים אחוזים.

<משה אשר:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, תשמע אותי. העסק הזה לא בורח. אתה הרי עובד אתו גם בהמשך ואתה יודע לקזז.

<משה אשר:>
לא.

<גילה גמליאל:>
משה, עם תוספת כוח אדם אתה לא יכול לצמצם את הזמנים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה לא? התברר שנתת לו יותר, מה הבעיה?

<משה אשר:>
לך אתה תחפש אותו.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את מי תחפש? הרי הוא עובד אתך. זה לא מישהו שהוא חד פעמי.

<גילה גמליאל:>
הדרישה לתת מעל המקדמות היא קצת פחות רלוונטית כי לא נראה לי שכן ייתנו לבן אדם יותר ממה שמגיע לו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא נותנים יותר ממה שמגיע.

<גילה גמליאל:>
הוא אומר שהוא ייתן לו יותר ממה שמגיע לו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא אומר אולי. מה זה אולי?

<גילה גמליאל:>
בוא נשאל שאלה אחרת. השאיפה שלנו היא שיש הגדרות ואנשים יקבלו את מה שמגיע להם. על כן במגבלות ההבנה הזאת, אני מנסה להבין אותך מדוע אתה לא יכול לצמצם את פרק הזמן. אם אתה מצמצם את פרק הזמן, אתה עונה על הבעיה.

<משה אשר:>
אנחנו נעשה את כל המאמץ לצמצם, אבל יש בין לצמצם לבין להתחייב. בפעם שעברה עשינו את זה 45 ימים ובאמת חלק גדול מהתביעות, בעיקר התביעות הקטנות והפשוטות, טיפלנו בהן בלוחות זמנים מאוד מהירים. אני לא חושב שהפער הזה בין מה שהצלחנו אז, של השלושים ימים, לבין זה שתכתבו שלושים ימים, אם ה-15 ימים האלה ישנו משהו.

<גילה גמליאל:>
זה משנה. הוא יקבל את מה שמגיע לו יותר מהר.

<משה אשר:>
מצד שני, לעסקים היותר גדולים והיותר מורכבים, זה אתגר מאוד קשה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם כך, אנחנו מדברים כרגע על העסקים הגדולים יותר. נכון? מה הבעיה שתשלם להם שמונים אחוזים ואחר כך תקזז? הרי מדובר על העסקים הגדולים יותר. אם לא עמדת בזמן, שלם להם שמונים אחוזים.

<משה אשר:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה הבעיה? אתה אומר שבסוף יתברר שהנזק היה פחות אבל הרי מדובר על עסקים גדולים ומסודרים, אז תקזז להם ואתה יודע לקזז.

<משה אשר:>
זה לא לקזז, זה להחזיר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
או לקזז בהמשך. הרי הם מדווחים כל הזמן.

<גילה גמליאל:>
אין לו אפשרות לקזז.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ועוד איך יש לו אפשרות לקזז.

<משה אשר:>
אני לא רוצה לשלם יותר ממה שמגיע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לא משלם יותר.

<משה אשר:>
אני אומר לך שכן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה בהמשך אתה משלם לו?

<משה אשר:>
זה חצי שנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא משנה, אבל למה אז אתה כן מוכן לשלם לו יותר ממה שמגיע לו? משה, הטיעון שאתה לא רוצה לשלם יותר ממה שמגיע, הוא לא קיים. עובדה שאתה משלם.

<משה אשר:>
לא מגיעים לזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוא נגדיל את זה כאן.

<גילה גמליאל:>
כמה זמן מספיק לך?

<משה אשר:>
לעסקים הקטנים אפשר אולי לעשות משהו, אבל לא לעסקים הגדולים כי זה מורכב. עסקים עם תביעות עד מאה אלף שקלים, אפשר ללכת אתם על 35 ימים.

<גילה גמליאל:>
על 35 ימים. בסדר גמור. ניסן, לדעתי זה בהחלט ראוי.

<משה אשר:>
חמישים אחוזים תוך 35 ימים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. לעסקים קטנים אני רוצה שתשלם יותר.

<קריאה:>
יש להם את המקדמה.

<גילה גמליאל:>
יש כאן הערה מטעם לה"ב.

<יצחק אבוהב שביט:>
כתוב מיום הגשת התביעה במלואה כדין אבל בסיפא כתוב "ובמניין התקופות לא יובא בחשבון פרק זמן שבו הניזוק לא מסר למנהל פרטים, העברות וידיעות המנהל דרש למסור לו". זאת אומרת, אם מסרתי את הכול כחוק ואז המנהל שולח לי ביום ה-44 בקשה לשלוח לו את המחזור שלי מלפני חודש וחצי כי כך הוא רוצה, הוא עוצר את התקופות והוא לא מעביר לו מקדמה. זאת המשמעות של הסעיף.

<דוד רוטנברג:>
כתוב במפורש מה צריך להגיש לתביעה, איזה טפסים צריך לצרף. לא כל ניזוק מגיש את כל הטפסים מלאים כדין. כתוב כאן בתקנות שאם הוא הגיש את התביעה כדין. כדין, זה אומר עם כל הטפסים שצריך, כל ההצהרות שצריך וכל מה שנדרש ממנו.

<גילה גמליאל:>
לא דיברנו על איך הרשות מתכוונת לסייע בידי העסקים הקטנים להגיש את כל הדברים בצורה מסודרת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הסוכנות לעסקים קטנים, אם מקדימים את זה ל-35 ימים, זה נראה לכם סביר?

<גילה גמליאל:>
בהחלט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז זה יישאר על חמישים אחוזים בלי קשר למקדמה הראשונה.

<נעמי היימיש רייש:>
כמה תהיה המקדמה הראשונה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
המקדמה הראשונה תהיה שמונים אחוזים.

<נעמי היימיש רייש:>
מהפיצוי של עמוד ענן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. אני מקווה שכך נסגור בהמשך.

<נעמי היימיש רייש:>
לגבי השמונים אחוזים, אני אבדוק את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תבדקי כי כאן אנחנו מקדימים את הזמן.

<גילה גמליאל:>
הזמן יעמוד על 35 ימים.

<יצחק אבוהב שביט:>
אני רוצה להתעקש, יושב ראש הוועדה, אבל גם אם יוגש כדין הכול, עדיין הוא יכול להגיד שהוא רוצה עוד מסמך אחד ולמנוע את התשלום.

<משה אשר:>
אז תביא את המסמך. מה הבעיה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא רוצה להגיד שאז תתחיל את הספירה מהתחלה.

<יצחק אבוהב שביט:>
ואם הוא לא יכול להמציא אותו?

<גילה גמליאל:>
אני רוצה ליצור בהירות גם בזה. אפשר לפתור את זה בשנייה. מה שכתוב בדרישה המפורשת, זה הזמן שנמדד. כלומר, אם אדם לא יגיש מסמכים שהוא התבקש בכתובים על פי דין, רק על בסיס זה וזה בלבד יהיה ניתן מבחינת הספירה אבל לא מעבר לזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא עוצר את הספירה עד שתביא. הוא לא מבטל אותה. הוא עוצר, תביא לו את המסמך והוא ממשיך.

זה נאמר כאן לפרוטוקול.

<שלומית ארליך:>
בעצם מה שהוחלט זה שלגבי עסקים קטנים אנחנו מדברים על תביעה עד מאה אלף שקלים - - -

<גילה גמליאל:>
35 ימים במקום 45 ימים.

<שלומית ארליך:>
חמישים אחוזים.

<גילה גמליאל:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כרגע, אבל אני רוצה שהם יחזרו עם תשובה.

מה ההגדרה של עסק קטן?

<קריאה:>
עד מאה אלף שקלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, מה ההגדרה של עסק קטן?

<גילה גמליאל:>
אמרנו מאה אלף שקלים בחודש.

<משה אשר:>
תביעה עד מאה אלף שקלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כאן מדובר על חודש ואם תיקח את זה כמחזור שנתי, זה סדר גודל של מיליון שקלים.

<גילה גמליאל:>
כן. זה בסדר.

<דוד רוטנברג:>
זאת לא הגדרת עסק קטן אלא הגדרה של עד מאה אלף שקלים בחודש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
התביעה כאן היא על חודש. התביעה כאן היא על הנזקים במשך חודש, חודש ומשהו. כלומר, מדובר על עסק שהמחזור שלו מגיע עד יותר ממיליון שקלים בשנה.

<דוד רוטנברג:>
(5) בתקנה 9, אחרי תקנת משנה (ג) נאמר:

"(ג1)
על אף האמור בתקנת משנה (ג), שולמה לניזוק מקדמה כאמור בתקנה 8(ב1) ולאחר מכן החליט המנהל בדבר זכותו של הניזוק לפיצויים והמקדמה עולה על הסכום שהחליט עליו המנהל, יוחזר סכום היתר בתוך שלושים ימים מיום שנמסרה לניזוק דרישת המנהל להחזר בתוספת ריבית והפרשי הצמדה על סכום היתר מיום ששולם סכום היתר עד יום ההחזר".

למעשה, אם המקדמה היא יותר מהפיצוי, הוא מחזיר את ההפרש.
(6) בתוספת -

(1) במקום הכותרת, נאמר "תוספת ראשונה".

(2) בפרט 2, במקום "משווי הנזק" נאמר "משווי של נזק עקיף".

(7) אחרי התוספת הראשונה נאמר:

"תוספת שנייה

(תקנה 1 – ההגדרה "אזור מיוחד")

כאן תבוא מפה ורשימה מדויקת שיצרף היום פיקוד העורף

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע. יש כאן תיקון. עסק קטן, הכוונה מחזור שנתי של מיליון וחצי שקלים.

<משה אשר:>
כן.

<שלומית ארליך:>
זאת לא תביעה עד מאה אלף שקלים.

<גילה גמליאל:>
איך אתה מודד מחזור שנתי? לפי השנה הקודמת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן.

<גילה גמליאל:>
מאיזה שנה עד איזה שנה?

<קריאה:>
2013.

<גילה גמליאל:>
בסדר.

<דוד רוטנברג:>
נצרף את המפה של פיקוד העורף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת לא המפה הזאת, נכון?

<דוד רוטנברג:>
לא. זאת לא זאת.

<גילה גמליאל:>
זאת המפה הקטנה עם העיגול הקטן.

<דוד רוטנברג:>
מה שצורף עכשיו.

<שלומית ארליך:>
מה ההבדלים בין המפות?

<גילה גמליאל:>
יש אפס-שבע וארבעים.

<קריאה:>
פיקוד העורף טעה בכמה מקומות ושיפר.

<גילה גמליאל:>
הרשימה שנמצאת אצלנו כאן בכתובים.

<דוד רוטנברג:>
הרשימה תואמת את המפה הזאת.

<גילה גמליאל:>
זאת אומרת שהרשימה שעברנו עליה, היא קבילה.

<דוד רוטנברג:>
הם אפילו הוסיפו קצת.

תוספת שלישית

(תקנה 1 – ההגדרה "הוראה על סגירת מוסד חינוך")

רשימת היישובים בהם הורו ראשי הרשויות על סגירת מוסדות החינוך

זה לפי התאריכים ולפי הימים.

<גילה גמליאל:>
מה לגבי שאר היישובים?

<דוד רוטנברג:>
שאר היישובים לא לפי הימים האלה. הם נסגרו בהוראת פיקוד העורף. אלה היישובים שנסגרו בהוראת ראשי הרשויות המקומיות בימים המסוימים האלה.

ט"ז בתמוז התשע"ד, 14.7.2014 –
אשדוד, אשקלון, באר טוביה, באר שבע, גן יבנה, חוף אשקלון, לקייה, מרחבים, נתיבות, קריית מלאכי, תל שבע.
אני אעיר שכל הרשימה הזאת היא בהתאם לפיקוד העורף במדויק.

י"ז בתמוז התשע"ד, 15.7.2014 –
אל קסום, אשדוד, אשקלון, חוף אשקלון, חורה, לקייה, נתיבות, קריית מלאכי, תל שבע, קריית גת.

י"ח ו-י"ט בתמוז, 16-17.7.2014 –
אשדוד, אשקלון, באר שבע, חוף אשקלון, נתיבות, קריית גת, קריית מלאכי.

2. סייג לתחולה.
(1) תקנות אלה לא יחולו על ניזוק שהוא אחד מאלה:

(1) המדינה.
(2) גוף מתוקצב או תאגיד בריאות כהגדרתם סעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985.
(3) חברה ממשלתית כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975.
(4) קופת חולים.
(5) מוסד ציבורי, כהגדרתו בסעיף 9(2)(ב) לפקודה, למעט אם הוא מוסד ציבורי זכאי.

כל הרשימה הזאת היא בהתאם לעמוד ענן ועופרת יצוקה.

(2) פסקה (א) בהגדרה "שווי של נזק עקיף" כנוסחה בתקנה 1(1) לתקנות אלה לא תחול על ניזוק שמתקיים בו אחד מאלה:

(1) הוא לא הגיש לפקיד השומה דין וחשבון בטופס 102 בשל חודש יולי 2014 או אוגוסט 2014, הכול לפי תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים), התשנ"ג-1993.
זה מידע שחסר לנו ולכן אנחנו צריכים אותו.

(2) הוא דיווח לרשות המסים בישראל על סגירת עסקו, לפני תחילת תקופת ההכרזה.
(3) עסקו לא היה פעיל לפני תחילת תקופת ההכרזה. לעניין זה, יראו ניזוק כמי שעסקו שלא היה פעיל אם הוא לא הגיש לרשות המסים בישראל שניים מתוך שלושת הדוחות האחרונים שהיה חייב בהגשתם לפי חוק מס ערך מוסף, בשל התקופה שלפני תחילת תקופת ההכרזה, אלא אם כן הוכיח הניזוק, להנחת דעתו של המנהל, שעסקו היה פעיל.

זה נכון גם לדוח החודשי, לפי העניין.

(3) פסקות (ב) ו-(ג) – כלומר, מסלול מחזורים ומחזור הוצאות שוטפות - בהגדרה "שווי של נזק עקיף" כנוסחה בתקנה 1(1) בתקנות אלה לא תחול על ניזוק שמתקיים בו אחד מאלה:

(1) הוא מוסד כספי כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף.
(2) הוא קופת גמל כהגדרתו בפקודה.
(3) הוא קרן נאמנות כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה.
(4) הוא חבר בורסה כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.
(5) הוא קבלן כוח אדם כהגדרתו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
(6) בשנת המס 2012, 2013 או 2014 חל עליו הפטור לפי סעיף 33 לחוק מס ערך מוסף.
(7) הוא דיווח לרשות המסים בישראל על סגירת עסקו, לפני תחילת תקופת ההכרזה.
(8) בשלושת הדוחות האחרונים שהיה חייב בהגשתם לפי חוק מס ערך מוסף בשל שנת המס 2014, הוא דיווח על מחזור עסקאות בשיעור אפס. לעניין זה, "מחזור עסקאות", כמשמעותו בחוק האמור.
(9) הניזוק לא שילם את שכר העבודה היומי לעובדו בעד יום היעדרות בשל המצב הביטחוני. לעניין זה, "יום היעדרות בשל המצב הביטחוני" ו"שכר העבודה היומי" – כהגדרתם בפסקה (א) להגדרה "שווי של נזק עקיף" בתקנה 1 לתקנות אלה.
(4) נוסף על האמור בתקנת משנה (ד) פסקה (ב) בהגדרה "שווי של נזק עקיף" כנוסחה בתקנה 1 לתקנות אלה, לא תחול על ניזוק שעיסוקו במכירת זכות במקרקעין המהווה מלאי עסקי בידו או שבשנת המס 2012, 2013 או 2014 חל בחישוב הכנסתו סעיף 8א לפקודה.
(5) נוסף על האמור בתקנת משנה (ד), פסקה (ג) בהגדרה "שווי של נזק עקיף" – כלומר, מסלול הוצאות שוטפות - כנוסחה בתקנה 1 בתקנות אלה לא תחול גם על ניזוק שהוא אחד מאלה:
(1) עיסוקו בחקלאות.
<קריאה:>
עסק חקלאי לא זכאי להגיש מחזורים?

<דוד רוטנברג:>
הוצאות שוטפות. מדברים על הוצאות שוטפות.

(2) הוא רכש או שכר נכס לשם הרחבת פעילותו העסקית -

(1) לגבי ניזוק המדווח על מחזור עסקאותיו בשיטה חד חודשית – במהלך חודש יולי אוגוסט 2014.

(2) לגבי ניזוק המדווח על מחזור עסקאותיו בשיטה דו חודשית – במהלך החודשים יולי אוגוסט 2014. לעניין זה, "נכס" – כהגדרתו בסעיף 35 לחוק.
(3) עיסוקו במסחר סיטונאי או קמעונאי בדלק.
(4) מחזור עסקאותיו, בשנת המס 2012, 2013 או 2014, כולה או חלקה, כולל פעילות מכמה סניפים שאינם כלולים באזור הכרזה או שכלולות במחזור עסקאותיו בתקופת הבסיס עסקאות מענפי עיסוק שונים.
(5) בשנת המס 2012, 2103 או 2014 הוא רשום כעוסק אחד עם עוסק אחר לפי סעיף 56 לחוק מס ערך מוסף.
(6) הוא הודיע לרשות המסים כישראל על פתיחת עסקו לאחר יום כ"ג בתמוז התשע"ג (1 ביולי 2013).
(7) החל ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014) חלה עליו תקנה 7(א)(6) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976.
(8) בשנת המס 2013 או 2014 הוא עוסק פטור כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף.

3. שמירת דינים

(1) אין באמור בתקנות אלה כדי לפגוע בזכאותו של ניזוק ביישוב או באזור שהוכרז יישוב ספר ערב תחילתן של תקנות אלה, והוא רשאי לבחור בין פיצוי לפי תקנות אלה לבין פיצוי לפי התקנות העיקריות.

למעשה יישובי הספר ההיסטוריים יכולים להגיש לפי הסעיף הזה גם במסלול האדום או במסלול הירוק, לפי בחירתם.

(2) לגבי נזק שאירע באזור שבטווח של עד שבעה קילומטרים מרצועת עזה, יהיה רשאי ניזוק באזור כאמור לבחור בין פיצוי לפי תקנות אלה לבין פיצוי לפי התקנות העיקריות.

אנחנו מרחיבים את זה לכל הטווח של אפס עד שבע במסלול אדום.

כאן יש הרחבה נוספת שהשר והמנהל החליטו עליה.

(3) בחר ניזוק בפיצוי לפי התקנות העיקריות – ותכף אני אסביר במה מדובר - יחולו עליו התקנות העיקריות כנוסחן ערב התקנת תקנות אלה בשינויים המפורטים.
אני מסביר ואז אקריא את זה במדויק. בתקנות העיקריות של 1973 – כלומר, המסלול האדום יש הגבלה על השבתה מלאה של שבעה ימים בתעשייה, מסחר ושירותים, או 24 שעות בתעשייה. כלומר, זאת הגבלה של השבתה, סגירה מוחלטת של המפעל או של העסק. למעשה מעבר להרחבה של אפס עד שבע, שכל טווח אפס עד שבע יהיה זכאי למסלול אדום., יש הרחבה נוספת של השר והמנהל שגם לא יהיה צורך בהשבתה מוחלטת של 24 שעות, של הפסקת ייצור של 24 שעות או שבעה ימים.

עכשיו אנחנו נקריא את זה בצורה מתוקנת. אני מקריא את פסקה (ג) כפי שהיא אמורה להיות.

בחר ניזוק בפיצוי לפי התקנות העיקריות, יחולו עליו התקנות העיקריות כנוסחן ערב התקנת תקנות אלה, בשינויים המפורטים בפסקאות (1) ו-(2):
כל השאר נמחק.

(1) יראו כאילו בתקנה (1) לתקנות העיקריות, בהגדרה "שוויו של נזק עקיף" -
(1) בפסקה 2(ג), המלים "ובלבד שהנזק נגרם עקב הפסקת ייצור של למעלה מ-24 שעות" – נמחקו.

<זבולון כלפה:>
זה מתייחס רק לתעשייה.

<דוד רוטנברג:>
(2) בפסקה (3), המלים "ובלבד שהנזק נגרם עקב הפסקת פעילות של למעלה משבוע" – נמחקו.
כלומר, אנחנו מורידים את ההגבלות של שבעה ימים ושל 24 שעות בתעשייה. כמובן במסלול האדום בלבד.

(2) תקנה 8(ב1)(2) כנוסחה בתקנה 1(4) לתקנות אלה תחול על ניזוק כאמור בשינויים אלה:

(1) במקום "מקדמה נוספת כשיעור של ארבעים אחוזים", יקראו "מקדמה בשיעור של חמישים אחוזים".

(2) לעניין חישוב סכום המקדמה יראו את סכום התביעה כאילו אינו עולה על שלושה מיליון שקלים חדשים.

עד כאן.
<יעקב ליצמן:>
יש לנו שתי הערות עליהן לא קיבלנו תשובות.

<זבולון כלפה:>
יש כאן עוד כמה דברים עליהם לא קיבלת תשובות.

<אייל שני:>
מה זה רשימת היישובים?

<דוד רוטנברג:>
זאת התוספת השנייה. רשימת היישובים והמפה לפי פיקוד העורף כאשר אנחנו מצרפים את זה לתוספת השנייה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תיקון ראשון עליו אנחנו מדברים הוא ב-4(א), שם תיקנו את ה-35 ימים ואנחנו מעלים את המקדמה לשישים אחוזים. זה על דעתך.

<משה אשר:>
לעסקים קטנים שהמחזור השנתי שלהם הוא מיליון וחצי שקלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. שהמחזור שלהם הוא עד מיליון וחצי שקלים בשנת 2013. אנחנו אומרים 35 ימים.

<זבולון כלפה:>
על כמה תעמוד המקדמה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על שישים אחוזים.

<קריאה:>
במקום חמישים אחוזים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
במקום חמישים אחוזים. בסעיף (2) יהיה שלושים במקום ארבעים אחוזים, כי אחרת זה כבר מגיע למאה אחוזים. לעסקים קטנים. בהתחלה זה 35 ימים ושישים אחוזים מקדמה.

<גילה גמליאל:>
עסקים קטנים, הגדרנו אותם עד מיליון וחצי שקלים מחזור בשנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן.

<שלומית ארליך:>
מה לגבי (2)?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ב-(2) זה יהיה שלושים אחוזים.

<שלומית ארליך:>
אתה אומר שלושים אחוזים על הקטנים בלבד. לגבי היתר נשארים ארבעים אחוזים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חמישים וארבעים.

המקדמות שניתנות לפני כן. בעסקים קטנים אנחנו נותנים שמונים אחוזים.

<גילה גמליאל:>
אבל המקדמות האלה ניתנות ללא הגשה.

<משה אשר:>
לא. הוא מגיש בקשה למקדמה והוא מקבל שמונים אחוזים.

<גילה גמליאל:>
שמונים אחוזים מעמוד ענן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלה המקדמות לפני התביעה. שמונים אחוזים.

<יעקב ליצמן:>
ומי שלא הגיש בעמוד ענן?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע. אנחנו עוברים נושא-נושא. זה לגבי עסקים קטנים. בוא נשאל קודם כל מה שברור. הגג של שלושה מיליון, אמרנו שאנחנו מעלים את זה כך שאם המלחמה תימשך עד אחרי 15 באוגוסט, מעלים את זה לשלושה וחצי.

<יעקב ליצמן:>
לא. גם היום ארבעה מיליון זה כלום. אם זה עוד שבועיים, זה ארבעה מיליון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, בשביל חצי מיליון אתה רוצה לריב עם ליצמן? לא שווה. תכניס ארבעה מיליון. ליצמן, מקובל. ארבעה מיליון.

<יעקב ליצמן:>
עכשיו אני בטוח שהולכים לסיים את המבצע לפני ה-15 באוגוסט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הגג שהיה שנותנים גג עד שלושה מיליון לכל עסק, עולה לארבעה מיליון אם המלחמה תימשך אחרי ה-15 באוגוסט.

<שלומית ארליך:>
אנחנו מדברים גם במסלול המחזורים וגם במסלול הוצאות?

<קריאה:>
גם בחקלאות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בכל המקומות שיש גג של שלושה מיליון, הסכום גדל לארבעה מיליון. זה רק בתנאי שהמלחמה נמשכת עד אחרי ה-15 באוגוסט.

<יעקב ליצמן:>
אפשר לכתוב שליצמן אמר שהמלחמה תסתיים ב-14 באוגוסט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, תגיד לנו מה קורה לעסק חדש.

<משה אשר:>
עסק חדש, אנחנו מתחשבים.

<גילה גמליאל:>
המקרה שהציגו בפנינו ביום חמישי, אותם נערים שהקימו את הבר בבאר שבע בסוף מאי. איך אתה מודד אותם?

<אמיר דהן:>
עסק חדש בכלל, אנחנו לוקחים מיום שהוא פתח, אם אין לו תקופת בסיס, עד המלחמה ועושים ממוצע. אבל יש לנו גם הנחיה שזה יהיה כך בהוראת ביצוע, שקודם כל אם יש לו חודשיים ראשונים, שזאת תקופת הרצה, אנחנו ננטרל את זה כדי שהממוצע לא ירד לו.

<גילה גמליאל:>
שזה אומר? מה זה תנטרלו?

<אמיר דהן:>
כדי לא לפגוע בו.

<גילה גמליאל:>
מה זה אומר?

<אמיר דהן:>
נוריד את זה מהממוצע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
החודשיים הראשונים יורידו לו את הממוצע ולכן מורידים אותם.

<משה אשר:>
לבקשתו. ירצה – יעשה, לא ירצה – לא.

<גילה גמליאל:>
לא הבנתי. תסבירו לי.

<דוד רוטנברג:>
בתקנות כתוב במפורש שעסק חדש, מאחר ואין לו את יולי שנה קודמת כתקופת בסיס להשוואה, אנחנו לוקחים לו כביכול מיום ההקמה שלו עד לפתיחת המלחמה, את הממוצע.

<גילה גמליאל:>
עד פתיחת המלחמה.

<דוד רוטנברג:>
מאחר ולעסקים חדשים בדרך כלל יש תקופת התנעה ובחודשים הראשונים אין להם, אם הניזוק יבחר להוריד אותם מהממוצע, אנחנו נוריד אותם מהממוצע.

<משה אשר:>
ארבעה מיליון, זה עדיין כבד לנו.

<יעקב ליצמן:>
זה מגיע גג לארבעה מפעלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מבין שנשאר לנו אזור תעשייה.

<משה אשר:>
אנחנו נאשר את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מאשרים הגדלת האזור. כלומר, מכניסים את כל אזור התעשייה הדרומי של אשקלון. מכניסים את כולו לתוך אפס עד שבעה קילומטרים.

מה עוד נשאר לנו?

<זבולון כלפה:>
איך אתה הולך לבצע את זה לגבי אזור התעשייה? אני רוצה להבין פורמלית.

<יצחק כהן:>
כמו האצבעות שעשו בארבעים קילומטרים.

<זבולון כלפה:>
היה סיכום.

<גילה גמליאל:>
אנחנו דיברנו כאן עת היה כאן ראש העיר אשקלון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, זה משהו אחר לגמרי.

<גילה גמליאל:>
הוא מדבר על זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, הוא לא מדבר על זה. הוא מדבר על כך שסיכמו אתו את הנושא של החקלאות, הוא דיבר על אותם ארבעה ישובים.

<משה אשר:>
אני לא מכניס אותם.

<גילה גמליאל:>
אלה חמישה ישובים ולא ארבעה.

<זבולון כלפה:>
הם נמצאים 400 מטרים - - -

<משה אשר:>
הם נמצאים 400 ו-200 מטרים אבל אני לא מכניס אותם.

<זבולון כלפה:>
אני אומר לך שעוד לפני כן דיברנו לתת להם את האפשרות גם לתבוע במסגרת של האפס עד שבע.

<משה אשר:>
אני לא מכניס אותם.

<זבולון כלפה:>
אבל זה הסיכום.
<משה אשר:>
נתנו את האזור החקלאי כדי שלא תהיה בעיה של חוב מול חוב, מפעל שנחצה לשניים וכל מה שעברנו קודם בדיון הקודם. אלה לא ישובים חדשים. אני אומר, או שנסתפק בזה או שנמשוך גם את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוא נשאיר את זה ועוד מעט נדבר על זה. אתה חייב לנו תשובה גם לגבי תנועות הנוער.

<משה אשר:>
זה אגף תקציבים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שזה יתממש. אנחנו צריכים לקבל תשובה לגבי הנושא של התיירות שזה מחוץ לחוק.

<גילה גמליאל:>
אמרנו שהם ייתנו לנו תשובה תוך שבוע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי שזה מחוץ לתקנות.

דבר שלישי. סיכמנו שכל שבועיים אתה תבוא לדווח לנו. את זה אנחנו מבקשים. אתם פלוס הרשות לעסקים קטנים תבואו לדווח לנו.

<משה אשר:>
אם תזמנו אותנו, נבוא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אומר. אנחנו רוצים בזה.

<גילה גמליאל:>
לא נתתם לי תשובה לגבי המילואימניקים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עד שזה יסתדר, אנחנו רוצים דיווח שוטף שלכם פלוס הרשות לעסקים קטנים. תדווחו לנו איך העסק הזה מתקדם.

<גילה גמליאל:>
מה התשובה לגבי המילואימניקים?

<משה אשר:>
יש קרן לעזרה למילואימניקים. שר האוצר החליט לאור הבקשה, לאור הפניות, להוסיף לשם סכומים גדולים, כ-25 מיליון שקלים אבל אני לא רוצה להתחייב על הסכום המדויק. זה יסייע למילואימניקים.

<גילה גמליאל:>
לכל המקרים עליהם דיברנו. יפה.

<יעקב ליצמן:>
מה עם המלכ"רים? אני רוצה שיקבלו פיצויים.

<משה אשר:>
אמרנו שבמסגרת ההרחבה של הצו.

<יעקב ליצמן:>
הוא נותן שכר, אבל אתם לא נותנים לו פיצוי.

<משה אשר:>
אם יש לו תמיכות מהממשלה, הוא מקבל את זה בכל מקרה בלי קשר.

<יעקב ליצמן:>
הוא לא מקבל את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא מקבל. מה שהוא מקבל מהמדינה, הוא מקבל קבוע.

<יעקב ליצמן:>
אדם שהוא מלכ"ר, את השכר הוא חייב לתת לפי ההרחבה. בסדר. פיצוי ממשלה הוא לא מקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם הוא מקבל מהממשלה את מה שהוא מקבל כל חודש בלי המלחמה, בתוך זה כלול השכר.

<יעקב ליצמן:>
אנחנו דיברנו היכן שאין לו הפסדים. דיברנו על כך שאם הוא נותן שכר, הוא יקבל את הפיצוי. זה לא הרבה כסף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש מלכ"ר שמקבל מהמדינה נניח שני מיליון שקלים כל חודש ובזה הוא מממן את המשכורת ואת הכול. הוא ממשיך לקבל. זאת סיטואציה שהיא בסדר. יכולה להיות סיטואציה שהוא לא מקבל מהמדינה. בסדר. על זה אני אומר שאם הוא לא מקבל מהמדינה, הוא מחויב לשלם.

<משה אשר:>
נותני שירותים לדוגמה, מוכר כרטיסים ואנשים ביטלו ויש לו ירידה במחזור, הוא מקבל פיצוי.

<יעקב ליצמן:>
משה, דיברנו על כך שאין לו ירידה אבל הוא משלם שכר.

<משה אשר:>
אבל הוא לא נפגע. הוא קיבל מהמדינה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה עם מלכ"ר שלא מקבל מהמדינה?

<יעקב ליצמן:>
הוא משלם שכר ולא מקבל מהמדינה ואין לו הפסדים. מגיע לו פיצוי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, באשקלון יש מלכ"ר שמעסיק חמישה עובדים והוא לא מקבל מהמדינה כלום אלא חי מתרומות.

<יעקב ליצמן:>
הוא לא הפסיד כסף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לו עובדים שלא יכולים לבוא לעבודה בגלל המצב והוא חייב לשלם להם את המשכורת. מי מפצה אותו? מישהו צריך לשלם לו את זה.

<משה אשר:>
תרומות והכנסות.
<יעקב ליצמן:>
נניח שאין לו. אתה יודע מה, אתה מתעקש כרגע על דברים כאלה. אפשר לחשוב כמה יש כאלה. למה שהבן אדם יצטרך לשלם שכר ולא יקבל מהמדינה?

<משה אשר:>
אם אלה תרומות ותמיכות, הוא ממשיך לקבל אותן והוא צריך לשלם לעובדים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא יודע אם הוא מקבל. אם הוא מקבל מהמדינה, אין לי בעיה, אבל אם הוא לא מקבל מהמדינה? אתה מחייב אותו לשלם משכורת.

<יעקב ליצמן:>
הוא משלם משכורת.

<בועז טופורובסקי:>
אבל הוא לא מקבל פחות כסף.

<יעקב ליצמן:>
נותנים לאנשים משכורת על אף שהם לא באו לעבודה. כאן זה אותו הדבר. בן אדם לא בא לעבודה ולא מגיעה לו משכורת אבל הוא מקבל את המשכורת כי מחייבים לשלם לו. הוא צריך לקבל על זה פיצוי.

<אמיר דהן:>
אם הוא מראה שהוא נפגע בהכנסה בגין השירותים שהוא לא מכר, הוא יקבל פיצוי על החלק הזה.

<יעקב ליצמן:>
הוא עבד והשיג כסף. מה זה העסק שלכם שהוא עבד טוב? בן אדם משלם לעובדים שלו ואתם צריכים לשפות אותו.

<אמיר דהן:>
הניסיון מלמד שכל המלכ"רים האלה שיש להם תמיכות ותרומות, התמיכות והתרומות לא נפגעו בגין המלחמה. אנחנו מפצים אותו רק על החלק שנפגע.

<יעקב ליצמן:>
יוצא שהוא משלם כסף בחינם.

<אמיר דהן:>
החלק שנפגע הוא מבחינת החוגים.

<יעקב ליצמן:>
זה לא שייך לזה. אתה מדבר כל הזמן רק על מכירת כרטיסים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מלכ"ר יכול לבקש מסלול שכר ולדווח על עובדים ולקבל?

<אמיר דהן:>
מלכ"ר זכאי לקבל גם מסלול שכר וגם מחזורים אם הוא בתנאי סף, ש-33 אחוזים מההכנסות שלו הן הכנסות עצמיות ולא מתרומות ותמיכות. ברגע שהוא עובר את תנאי הסף הזה, הוא זכאי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה תנאי שחל על כל מלכ"ר.

<אמיר דהן:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז הוא זכאי לקבל תמורת העובדים.

<אמיר דהן:>
שכר או מחזורים.

<קריאה:>
החלק היחסי.

<יעקב ליצמן:>
הוא לא נתמך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין קשר לנתמך. מלכ"ר, בלי קשר אם הוא נתמך או לא נתמך, נכון?

<אמיר דהן:>
בחלק הראשון בודקים את התמיכה שלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה זה תמיכה?

<דוד רוטנברג:>
מה אחוזי ההכנסה שלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שוב, אין לו תמיכות מהמדינה.

<אמיר דהן:>
הכול בעצם הכנסה עצמית?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא יודע. נניח. כן.

<קריאה:>
אז הוא מלכ"ר זכאי.

<משה אשר:>
אז אין בעיה.

<דוד רוטנברג:>
מלכ"ר זכאי ברגע שרואים שהוא לא נתמך על ידי המדינה ב-33 אחוזים. יש לו הכנסות עצמיות 33 אחוזים, הוא יכול לתבוע פיצוי.

<יעקב ליצמן:>
בתנאי שהוא מפסיד.

<קריאה:>
לא קשור.

<יעקב ליצמן:>
אם הוא לא הפסיד, הוא לא זכאי.

<אמיר דהן:>
הוא לא חייב להפסיד.

<דוד רוטנברג:>
גם על מחזורים הוא יכול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא צריך להפסיד.

<קריאה:>
שיבחר מסלול שכר. כל התנאי הוא רק 33 אחוזים.

<יעקב ליצמן:>
הם עובדים עלי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, מאחר ואנחנו מכניסים את אזור התעשייה, אתם צריכים לכן להסביר לפרוטוקול למה אנחנו מכניסים אותו.

<גילה גמליאל:>
עוד דבר. איך את עוזרים לעסקים הקטנים להתמודד עם השאלונים האלה ולדעת מה לעשות? גם שהמתווכים לא ייגבו מהם עלויות גבוהות.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היועצים הם בחינם. הם נותנים את היועצים לעסקים הקטנים בחינם.
<גילה גמליאל:>
יפה מאד. איך כולם ידעו על זה?

<קריאה:>
אנחנו מפרסמים באמצעי התקשורת בדרום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה יסביר ואחר כך אנחנו מצביעים.

<משה אשר:>
המפה שלפניכם כאן מראה שלמעשה בטווח של שבעה קילומטרים מעזה, יש את האזור הדרומי של אזור תעשייה אשקלון. לא העיר אשקלון אלא אזור התעשייה, כמה רחובות בפנים וכמה רחובות בחוץ. הדבר הזה יוצר איזושהי אפליה בתוך האזור עצמו כאשר רחוב אחד כך ורחוב אחר כך, מפעל אחד, אם החצר שלו גדולה, חצי ממנו כך וחצי אחרת. מכיוון שהאזור הזה יחסית מטווח, אנחנו הסכמנו להרחיב לאזור הזה.

<גילה גמליאל:>
בראוו למנהל רשות המסים ולא פחות לסגן שלו.

<משה אשר:>
זאת ההתייחסות שלנו לנושא הזה.

<שלומית ארליך:>
אנחנו ביקשנו את התייחסות משרד המשפטים והם לא נמצאים כאן בדיון לתת את עמדתם. אנחנו לוקחים בחשבון שמשה אשר הוא זה שמייצג אותם.

<משה אשר:>
לא. אני לא מייצג. בכפוף לעמדת משרד המשפטים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בלי הכפוף. אין כזה דבר. שיהיו כאן.

<גילה גמליאל:>
אנחנו מברכים על זה כי עזר לנו לגבי דיון אחר שלא נצטרך לקיים אותו.

<משה אשר:>
לגבי הסיוע. כמו שאמרנו, בשיתוף עם משרד הכלכלה והמשרד לפיתוח הנגב והגליל, אנחנו נסביר את התקנות ואת הוראות הביצוע ליועצים שלהם והם ללא תמורה ינחו את העסקים.

<גילה גמליאל:>
מעולה.

<משה אשר:>
אני מניח שאלה העסקים הקטנים.

<בועז טופורובסקי:>
כל הכבוד.

<גילה גמליאל:>
זה לא היה בפעם הקודמת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. זה לא היה.

<גילה גמליאל:>
כל הכבוד. לקראת סוף הדיון התחלת לבשר דברים טובים.

<משה אשר:>
מה שעשינו בפעם שעברה ונעשה גם הפעם, ניתן הדרכה. האנשים שלנו ייתנו הדרכה ליועצים ולעוזרים בכלל לגבי מילוי הטפסים.

<גילה גמליאל:>
כל הכבוד. אנחנו מברכים על הגישה המאוד מאוד חיובית.

<זבולון כלפה:>
שתי נקודות. ביום חמישי היה סיכום לגבי זה שמסלול מחזורי פתוח גם בפני החקלאות.

<משה אשר:>
כן.

<גילה גמליאל:>
פתוח.

<זבולון כלפה:>
היה חשוב לומר את זה כאן לפרוטוקול.

נקודה שנייה. אני חוזר לסיפור הזה של אותם חמשת הישובים כדי שנבין את הסיטואציה. כביש הגישה אליהם הוא אותו כביש גישה שמוביל אל כולם. ספקי התשומות, כל הקניינים של הסחורה, כולם על אותו כביש לא נכנסים לאזור. הם כולם באותה סיטואציה. ההבחנה הזאת בין דם לדם באותן שתי מועצות אזוריות – ומדובר על אשכול ועל שער הנגב – בעיני היא לא נכונה, היא לא אמיתית, היא לא משקפת את המציאות ולא יעלה על הדעת שהיא תהיה. בינינו, לא מדובר כאן בכסף גדול.

<קריאה:>
הם יישובי ספר?

<זבולון כלפה:>
כן.

<קריאה:>
נצרים לא.

<משה אשר:>
הם יישובי ספר.

<זבולון כלפה:>
הם נמצאים ברשימת יישובי הספר והם יכולים לתבוע שם בלי טובה של אף אחד.

<קריאה:>
שיתבעו במסלול האדום.

<זבולון כלפה:>
אתה מכניס אותם למסלול האדום? עכשיו יש להם ראש לזה?

<משה אשר:>
אם אני מבין, מרביתם הם יישובי ספר. ככל שמדובר בישובים שהם גם יישובי ספר מן סתם, המסלול האדום עומד לרשותם כך שבעצם יש להם את המסלול האדום מצד אחד ויש להם את מסלול המחזורים מצד שני. הכול מצוי בפניהם. ככל שהם יישובי ספר.

<קריאה:>
יש כאן חוסר הגיון בכל הסיפור. שלושה מיליון שקלים, דיברתם על 27 ימי לחימה. תקבעו שכל יום לחימה זה מאה אלף שקלים. יש גופים שיפסידו עשרה מיליון שקלים.

<ישראלה מני:>
נוכח ההתנגדות של רשות המסים לעניין של מעל ארבעים קילומטרים, אני מציעה שהוועדה תיקח על עצמה לבדוק איך מסייעים לעסקים שהם מעל ארבעים קילומטרים.

עסקים שעיקר עיסוקם בדרום, לזה לא נתתם פתרון היום. הם נמצאים מעל ארבעים קילומטרים. לא נתנו לזה פתרון. הם לא רשומים בדרום ועיקר עיסוקם בדרום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותיי, אני מעלה לאישור.

<אייל לב ארי:>
רק את הנוסח המעודכן שהועבר לוועדה ב-30 ביולי בכפוף לשינויים שביצענו היום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד אישור תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ד-2014 לפי נוסח מעודכן שהועבר ב-30 ביולי 2014 בכפוף לשינויים שנעשו בו היום?
הצבעה

בעד – פה אחד
התקנות אושרו פה אחד

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
התקנות אושרו פה אחד.

<משה אשר:>
אני מודה לכם. תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה.