PAGE
4
ועדת הכספים
03/08/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 409>
מישיבת ועדת הכספים
יום ראשון, ז' באב התשע"ד (03 באוגוסט 2014), שעה 11:00

<תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים)(נזק מלחמה ונזק עקיף)(הוראת שעה), התשע"ד-2014>

חברי הוועדה: >
ניסן סלומינסקי – היו"ר
רוברט אילטוב

מיכל בירן

גילה גמליאל

משה גפני

בועז טופורובסקי
יצחק כהן
זבולון כלפה

יעקב ליצמן

אראל מרגלית

שמעון סולומון

חמד עמאר

אלעזר שטרן

סתיו שפיר

שמעון אוחיון

אילן גילאון

יצחק וקנין

אורי מקלב

איציק שמולי

>
משה אשר - מנהל רשות המסים, משרד האוצר

ערן יעקב - סמנכ"ל בכיר תכנון וכלכלה רשות המסים, משרד האוצר

יוסי כהן - משנה לממונה על השכר, משרד האוצר

יעל מבורך - סגנית ממונה על התקציבים, משרד האוצר

שירלי אביבי - רשות המסים, משרד האוצר

אמיר דהן - מנהל קרן פיצויים רשות המסים, משרד האוצר

ורד טננבוים - מנהלת תחום בכירה, רשות המסים, משרד האוצר

באסם אבו סעדה - אחראי תחום נזק עקיף, רשות המסים, משרד האוצר

רמי מזרחי - פ"ש גוש דן רשות המסים, משרד האוצר

דוד רוטנברג - מנהל מחלקה, רשות המסים, משרד האוצר

שי דותן - כלכלן, רשות המסים, משרד האוצר

אייל שני - עו"ד בלשכה המשפטית אגף השכר, משרד האוצר

מעיין נשר - רפרנטית חקלאות, אגף תקציבים, משרד האוצר

איתי טמקין - רפרנט תרבות וספורט, אגף תקציבים, משרד האוצר

רס"ן רונן פינטו - ס' קצין מודיעין פיקוד העורף, משרד הביטחון

נעמי היימין רייש - מ' תחום בכירה רגולציה וחקיקה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה

שלמה יצחקי - ממונה ראשי על יחסי עבודה, משרד הכלכלה

יגאל גורביץ - יועץ בכיר למנכ"ל, משרד הכלכלה

אמיר הלוי - מנכ"ל משרד התיירות, משרד התיירות

גדעון שניר - סמנכ"ל בכיר אסטרטגיה ומדיניות, משרד התיירות

ענת ורשיצקי - יועצת מנכ"ל, משרד התיירות

עובד קדמי - יועץ משפטי, משרד התיירות

צביקה כהן - סמנכ"ל בכיר למימון והשקעות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אסף לוי - יועץ מנכ"ל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

הראל ויזל - מנכ"ל, פוקס, חבר הנהלה רשתות קמעונאיות, איגוד לשכות המסחר

ישראלה מני - סמנכ"לית אגף מיסים וכלכלה, איגוד לשכות המסחר

רמי שביט - מנכ"ל המשביר לצרכן, חבר הנהלה חטיבת רשתות קמעונאיות, איגוד לשכות המסחר

אמיר חייק - מנכ"ל, התאחדות התעשיינים

יהל בן נר - סמנכ"ל כלכלה ורגולציה, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל - מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים

שמואל צוראל - מנכ"ל, התאחדות בתי המלון

דוד גולדברג - נשיא לשכת רו"ח, לשכת רואי החשבון בישראל

עדי גרינבאום - יועמ"ש, לשכת רואי החשבון בישראל

עידית ארואץ - לשכת עורכי הדין

רמי אריה - לשכת עורכי הדין

אליאב בן שמעון - מנכ"ל, התאחדות בוני הארץ

יצחק גורביץ - משנה למנכ"ל, התאחדות בוני הארץ

מוטי שפירא - מנכ"ל, לה"ב- לשכת ארגוני העצמאיים

עידן אור - סגן נשיא, לה"ב- לשכת ארגוני העצמאיים

יצחק אבוהב - שביט - מזכיר ועדת מיסים המרכזית, לה"ב- לשכת ארגוני העצמאיים

זאב חושן - יו"ר אגף הפנסיה, ההסתדרות הכללית החדשה

ברוך שניר - מנהל תחום כלכלה, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

אמנון חניה - מנכ"ל יהל, תנועת האיחוד החקלאי

בני כפיר - יו"ר, אגודת מורי הדרך

שי מנחם - מנכ"ל, אגודת מורי הדרך

דורית גבאי - מנכל משרד רו"ח דורית גבאי

דינה סבן - משרד רו"ח דינה סבן

נדב גיל - שותף, מנהל מחלקת תמריצים, Deloitte

ליאור פיינברג - כלכלן, Deloitte

רון מיטל ויינפלד - משנה למנכ"ל, קסטרו

אילונה קליאס - עוזרת מנכ"ל, פוקס

יורם יפרח - בעלים, מפעל תיירות חמי יואב

יהודה יפרח - מנכ"ל, מפעל תיירות חמי יואב

אפרים קרמר - מנכ"ל, אשת טורס

אילן ישעיהו - סמנכ"ל כספים, אשת טורס

שמואל דונרשטיין - מנכ"ל ובעלים, רב בריח

שי נער - סמנכ"ל כספים, טרה

אמיר אבני - סמנכ"ל כספים, המשביר לצרכן

יואב ביין - עו"ד, משרד עו"ד פרופ' ביין ושות', מייצגים בעלי עסקים

יוסי פתאל - מנכ"ל, התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל

אודי אורנשטיין - מנכ"ל, איגוד התעשיה הקיבוצית

דובי אמיתי - נשיא, התאחדות האיכרים

גלית חזקיה- הרשקוביץ - דוברת, התאחדות האיכרים

עמוס רגב - יו"ר ענף חקלאות, איגוד השמאים בישראל

מיכאל מוסקוביץ - יועץ תקשורת, לשכת התאום של הארגונים הכלכליים

ענת שור - מנכ"ל משרד יחסי ציבור, לשכת התאום של הארגונים הכלכליים

איציק טייב - יו"ר, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

יהודה כהן - מנכ"ל, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

עמי אתגר - מנכ"ל, לשכת מארגני תיירות נכנסת

שי ברמן - מנכ"ל איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה

צבי אלון - מנכ"ל, מועצת הצמחים

אדיר חרמון - סמנכ"ל, איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל

יוסף שוורץ - בעלים, קבוצת פורום

יעקב סנדלר - מנכ"ל, עמותת הלב

איתן צחור - יועץ משפטי, עמ"ל

חובב ינאי - רכז משקיפים, המשמר החברתי

ויקטור פתאל - מ.מ.מ - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

עופרה שקד - לוביסטית, גורן עמיר, טרה

פז ברנט - לוביסט, פוליסי, לשכת רו"ח

אביבה ברעם - לוביסטית, פוליסי, התאחדות האיכרים

רומן גרביץ - לוביסט, פוליסי, התאחדות בוני הארץ


רחל כהן - לוביסטית, קלינר אסטרטגיה ולובינג, אגודת מורי הדרך

ענת אלון - לוביסטית, עו"ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה, לה"ב

אייל לב-ארי
שלומית ארליך

טמיר כהן

מוריה אביגד
<תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים)(נזק מלחמה ונזק עקיף)(הוראת שעה), התשע"ד-2014>

חברי חברי הכנסת, כל המוזמנים וכל אלה שנמצאים פה, בוקר טוב, אנחנו עוברים לנושא השני שבסדר-היום.

רק הצעה לסדר, אדוני היושב-ראש: אני מבקש שהיות ואנחנו בפגרה מתי שתרצה לכנס ישיבה תודיע לנו שלושה-ארבעה ימים לפני כן. אין לי בעיה לקיים כמה דיונים שתרצה, רק תודיע לפני כן.

הודענו על הישיבה הזאת ביום רביעי.

בסדר, אני מבקש למען הסדר.

אני רק אומר כדי שנדע, אם נניח והיום לא נצליח עדיין להגיע להצבעות ולא נרצה להחזיק את המשק בלי פיצויים - - -

אז תודיע היום שלא תגמור היום, תודיע היום שיש לנו ישיבה ביום רביעי, אין לי בעיה. תודיע קודם, לפני כן, שאתה מכנס ישיבה. אל תודיע ברגע האחרון שיש ישיבה.

אני אומר שיכול להיות שבמקום שנשב היום כל הלילה כדי לסיים - - -

אין דבר, נעבוד כל הלילה, אנחנו לא נבהלים מלעבוד כל הלילה. ראינו כבר מי שעובד בלילה, אני או לפיד – תעזוב.

לכן אני אומר, אני לא בטוח שנוכל לעמוד על כך עכשיו, לגבי זה אני מתכוון, לגבי דברים אחרים ודאי.

אני רק מבקש לדעת על כל ישיבה, תודיע לנו באופן מסודר לפני כן.

לגבי זה אני עוד לא יודע, נראה איך שנתקדם היום.
רבותי, אנחנו עוברים לנושא השני בסדר-היום: תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף)(הוראת שעה), התשע"ד-2014. אני מבקש שוב מכולם, רבותי, הרחש בחש הזה מפריע כי כל אחד אומר רק מילה אחת או משפט אחד אבל הסך הכול הופך להמולה ולרעש רקע שהוא מפריע. אני מבקש מכולם, כולל השורות השנייה והשלישית, לא לדבר, כל מי שירצה לדבר בטלפון שיצא החוצה, יוכל לדבר ולחזור, פה לא לדבר. למי שיש הערות שירשום אותן ואם הוא יקבל את זכות הדיבור הוא יוכל לומר אותן.
זו ישיבה שנייה שאנחנו מקיימים בנושא. למרות הפגרה אנחנו יושבים כי אנחנו מבינים שהנזקים של העורף כבדים מאוד והממשלה – ובזה לפחות אני משבח אותה – החליטה לא לחכות עד סוף המבצע אלא כבר עכשיו היא מוכנה להעביר את התקנות, לשלם מקדמות ולהתחיל בתהליך, אז ודאי שאנחנו נעשה כל מאמץ לא לעכב. דא עקא שהתפקיד שלנו הוא באמת לעבור ולראות אם הממשלה החליטה אולי בחיפזון, אולי לא, ואם יש דברים שטעונים תיקון אז אנחנו נשתדל לתקן אותם כדי שנוציא תחת ידינו את מקסימום הטוב שאנחנו יכולים להוציא. אז לפעמים הדברים סותרים כי כדי לשנות ולשכלל לפעמים זה דורש טיפת זמן, אנחנו נראה איך אנחנו מתקדמים.
אני רק רוצה לסכם: שמענו בשבוע שעבר, ביום רביעי, חלק מראשי הארגונים, חלק מחברי הכנסת, עברנו אחד-אחד. נכון לרגע זה, מה שאני צופה ומרגיש, א', שיש לנו בעיה – או שזו לא בעיה –בנושא החקלאות. הוא לא היה מספיק בשל ולצורך זה הקמתי צוות משנה בראשותו של זבולון קלפה, יחד עם איציק וקנין, ונשמע עוד מעט אם יש להם בשורה בנושא.
גם הנושא של תיירות הוא לא פשוט. אין הרבה תיירות בתוך ה-40 קילומטר אבל התיירות משתרעת על כל הארץ והפגיעה בה קשה מאוד. זה דורש התייחסות נפרדת. לצורך זה גם כן הקמנו צוות בראשותו של אלעזר ושל רוברט. מנכ"ל משרד התיירות, נמצא פה?

כן.

הוא קיבל מטעם הממשלה לרכז את זה, נשמע אם מתגבש איזה מתווה.

נושא שלישי הוא נושא העסקים הקטנים, שגם לא בטוח שהוא מסודר במאה אחוז. אני אתן רק כדוגמה את מה שראינו תוך כדי דיון ראשוני – שאם המקדמות ניתנות 50% לפי מה שהיה במבצע "עמוד ענן", המבצע של היום הוא לפחות פי שלושה יותר ארוך מ"עמוד ענן", אז ודאי שהנזקים הם הרבה יותר גדולים. לא יעלה על הדעת שיתנו 50% ממה שנתנו אז. עסקים גדולים – יכול להיות שהם יכולים להחזיק מעמד, עסקים קטנים – ודאי שלא יכולים להחזיק מעמד ויתמוטטו. לכן נצטרך לדון טוב טוב אם ה-50% זה מספיק או שצריכים לעשות שינוי דרמטי, דרסטי, או גדול, בנושא הזה.
נושא נוסף שכבר הרגשנו שהוא לא יכול להיות זה הנושא של עסקים שנמצאים ופועלים בשדרות, בנתיבות, בתוך ה-7 קילומטר או בתוך ה-40 קילומטר, ויש להם משרד בתל אביב נניח שהוא זה שעומד מול מס רכוש. יכול להיות שזה שהמשרד בתל אביב זה יותר נוח, אולי יש לו גם עסקים בקריית שמונה וכו' ולכן הוא לקח מקום מרכזי. לא יכול שאם העסקים עצמם נמצאים בתוך התחום ורק המשרד נמצא במקום אחר – לא יכול להיות שהם ייחשבו כאלה שלא נמצאים בתוך ה-40 ולא יקבלו. זה דבר שלא יעלה על הדעת.
אלה רק דוגמאות. גם הדוגמה של עסקים או שרשרת של עסקים שאם מסתכלים על כולם ביחד אז הסכום של 3 מיליון לא רלוונטי לגביהם. אני אומר, יש הרבה דברים שאנחנו הרגשנו כבר עכשיו שהם בעייתיים, שיצטרכו לבוא לידי פתרון. יש לנו עוד היום יום שנשמע בו ואולי נעלה על עוד דברים.
אני רוצה רק לומר שאנחנו עוסקים לא בחוק – לחוק יש את הבעיות שלו אבל לפחות בחוק אתה יכול לתקן במקום עצמו ולהתקדם – אנחנו עוסקים בתקנות. בתקנות אין לנו יכולת לתקן בתקנות עצמן, אנחנו יכולים לאשר אותן או לא לאשר. אם נרצה לעשות שינויים אז יצטרך שר האוצר לאשר אותם ואני מניח שאם זה יעשה ויוסכם על רשות המסים אז התהליך יהיה מהיר יותר, אולי אפילו בו זמנית יקבל אישור, אם לא אז התהליך יהיה יותר איטי, אבל לא אנחנו לא אלה שנעכב את זה.

נציג מס הכנסה הוא שליח של שר האוצר.

כן, זה בחוק, אבל בתקנות זה יותר מסובך – אני צודק?

לא, אם הוא מסכים זה בסדר.

אם הוא מסכים – אין בעיה.

להפך, תקנות זה יותר קל.

זה מצריך הסכמה של הממשלה.

אבל אם הממשלה מסכימה לשלם אז זה בסדר, זה יותר קל מחוק.

אבל הממשלה קרי כרגע – משה אשר שנמצא כאן. אם משה אשר אומר כרגע "כן" אז זו הממשלה.

חבר'ה, אנחנו צריכים להיות מלווים אתם וזה בסדר. טוב, רבותי, אם כך אנחנו מתחילים. אני ארצה תחילה לשמוע דיווח מהצוות שהקמנו בנושא של חקלאות אם יש מתווה, אחר כך דיווח מהצוות של התיירות אם יש איזשהו מתווה, גם אם אין דבר סופי אבל אם יש מתווה. אחר כך אני ארצה לשמוע את משרד הכלכלה, שהוא משרד רלוונטי, בעיקר לגבי הנושא של העסקים הקטנים, לשמוע ולראות איך הם רואים את זה ומרגישים, ואחר כך אנחנו נמשיך בדיון עצמו באותה שיטה של חבר כנסת וראש ארגון כדי שנוכל להתקדם. אחרי שנגמור את זה כל זה נצטרך להתכנס אנחנו, חברי הכנסת, ולראות איך אנחנו מתקדמים.

יש לנו רק הערה לסדר בגלל הערה האחרונה שלך – בדיון האחרון דיברנו גם על אפשרות לערער או להטיל ספק בטווח של ה-40 קילומטר, לפי ההערה האחרונה שלך אני מבין שזה לא יעלה בדיון.

תראה, לגבי הנושא הזה של הגדלת הטווח, כפי שאני הבנתי, ברגע שאתה פורץ אין לזה גבול, לא נוכל לעצור את זה והעלויות הן עצומות. להערכתי זה ימשך מידית ולא עשינו כלום. בואו נתקדם. אני ניסיתי לבדוק, ביקשתי מפיקוד העורף דרך ראש רשות המסים שיביאו לי את הנתונים האם אכן היו פגיעות משמעותיות, עוצמתיות, גם מעבר.

אזעקות בנס ציונה ובראשון לציון זאת גם פגיעה, גם אם לא נפגע מבנה.

מי נמצא כאן מפיקוד העורף?

אני.

יש לכם גם טבלה?

יש לנו טבלה של כמה צפירות היו בכל אתר ואתר.

בסדר, אנחנו נראה את זה גם, אני גם הבאתי – אני מקווה שזה יתאים אחד לשני – ואז נראה אם באמת באופן תיאורטי נגלה - - -

מה הנזק של צפירה – כמה זמן? 10 דקות רק - - -

מה זה קשור לצפירה אבל?

רבותי, כשהיו צפירות, לדוגמה בתל אביב – כולם נפגעים.

אין לי בתי קפה ברחובות שלא עבדו בכלל, אז מה זה קשור לצפירה?

הראל, אתה תקבל זכות דיבור די בהתחלה, דקה. אני אומר: ברור שהיו צפירות, אני מדבר על מסות. כלומר, אם נפתח את זה לכל הארץ זה סיפור שלא נעמוד בו והוא ימשך. אם נניח יתברר שבאותם מקומות - - -

בירושלים גם היו צפירות.

מה זה רלוונטי? הוא צריך ללכת לפי מה שקרה לעסקים, לא לפי - - -

לא, מה שקרה לעסקים אתה לא תדע אף פעם.

לא נעים להגיד אבל מי שהגדיר לנו את טווח הנזק זה החמאס, טווח הטילים הוא טווח הפיצויים.

ניסן, אל תלך לאסטרונאוט אוטומטי, אפילו לא לטייס אוטומטי.

אבל, ניסן, יש לזה פתרון קל בלי לחרוג מתקציבים – לא חייבים לתת 100% ברחובות, אפשר לתת 12%.

לכן אני רוצה שנגיע לזה לקראת הסוף, אני לא רוצה שנעצור פה ולא נתקדם בכלל.

ניסן, אני חושבת שאפשר לעשות את זה בצורה מאוד פשוטה – נבקש ממשה אשר שייתן הערכה כלכלית מה קורה אם אנחנו מגדילים את הטווח, 50 קילומטר, 60 קילומטר, מה הערכה הכלכלית של העלות התקציבית של זה ולפי זה נדון בבעיה ולא לפי קביעה שרירותית.

אני קיבלתי הערכה, אני שאלתי וקיבלתי.

אז אני אשמח שגם אנחנו נקבל הערכה.

אני אתן לך את הנתונים, אבל אם יוצאים מ-40 קילומטר - - -

אני בעצמי שאלתי וזה הפחיד אותי.

אז אולי תספר לנו גם מספרים?

רבותי, עזבו, כשנגיע לזה נעשה את זה, אני רוצה שנתקדם.

ניסן, אבל השאלה שלי היתה אם אנחנו הולכים להגיע לזה בדיון, כי לפי התיאור שלך אנחנו הולכים להעביר את התקנות האלה.

לא, אני אמרתי את ההערות שעלו כבר בינתיים אבל כל אחד מחברי הכנסת יכול להעיר את דבריו. אני פתוח, אנחנו לא הולכים להצבעה, אני רק סיכמתי את מה שהיה. ידוע שאני ניסיתי לבדוק את הנושא גם מעבר ל-40 קילומטרים, עשיתי בדיקות לעצמי - - -

אבל אתה בדקת מה קורה מעבר ל-40 קילומטרים אם נותנים פיצוי מלא, מעבר ל-40 תן 2%, רק למסכנים.

הראל, תהיה לך זכות דיבור עוד מעט.

אני מחכה עוד מהפעם הקודמת.

אני יודע אבל אם תמשיך בקצב הזה תבזבז את הזמן שלך. רבותי, אני מבקש. כמו שאמרתי, זבולון, תספר לנו אם מתגבש איזה מתווה כי אני לא רוצה שיהיה מצב מקובל שצה"ל, לפחות עד התקופה האחרונה, לא משאיר פצועים בשטח, ובהדמיה, או באסוציאציה, או באנאלוגיה, אנחנו גם לא רוצים להשאיר גופים לא פתורים או כאלה שאנחנו לא רואים את המתווה שלהם, אחרי שנגמור את זה, כי אז הכוח יהיה פחות. זבולון, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, קודם כל, התכנסנו ביום חמישי למספר שעות בשני טקטים: השלב הראשון היה בצוות פנימי ולאחר מכן יחד עם אנשי רשות המסים בראשותו של הסמנכ"ל ערן יעקב. מצד שני, קשה לי להתנתק גם ממה שראיתי ביום שישי – ביום שישי סיירתי בשטח פיזית כדי לראות את הדברים מקרוב בכמה מוקדים. הנזק הוא גדול מאוד בצד של החקלאים והחקלאות. מדובר על מצב שהוא ממש לא תואם לשום מערכה אחרת שראינו והכרנו בשנים האחרונות.

איך היית משווה את זה ל"עמוד ענן"?

זה הרבה יותר גדול. קודם כל, התמשכות הזמן, צריך לזכור שמדובר בצמחים אז ממילא זמן התגובה שלהם הוא גדול וארוך. אבל יש פה מספר מרכיבים שלדעתי לא מקבלים מענה במסגרת התקנות: אחד, ההתייחסות פה במסגרת התקנות היא מה-8 ביולי, צו אלוף חל מה-2 ביולי בחלק גדול מהאזורים. שניים, יומני האירועים של הרשויות האזוריות שם, קרי אשכול, שער הנגב, שדות נגב, מרחבים, מדברים על אירועים מה-26 ביוני. זאת אומרת, יש פה פער של מספר ימים שבסוף הוא פקטור משמעותי מאוד.
נקודה שניה, אמרתי פה במסגרת הדברים שמדובר פה בעולם הצומח – לעולם הצומח לוקח זמן להגיב. למשל, ביום שישי סיירתי בחממות של נתיב העשרה – כשאתה לא קוטף צמחים, התפרחות הבאות גם ניזוקות לאחר מכן. זאת אומרת, הנזק הוא מתמשך והשיקום של כזה נזק לוקח סדר גודל של 40-50-60 יום, תלוי כל צמח וסוג הגידול שלו, אני הסתכלתי למשל על עגבניות שרי. זה מצד אחד. מצד שני, מכיוון שאתה נמצא במצב של חוסר ודאות אז היו שם חקלאים – על אף שהיתה שם עזיבה אדירה של עובדים מהחקלאות – שעשו שם גיוס מבין החברים שקיימים ונכנסו לשתילה נוספת כי מצד שני הם מחויבים בהסכמים שלהם מול הספקים השונים.

פעם אחת זו הסוגיה הזו של מרכיב הימים, פעם שניה זה איזשהו מקדם התאוששות שלא מופיע פה בתוך הנוסחאות הללו, ופעם שלישית היא בחלוקה לפי הפרמטרים באזורים השונים.
במפגשים יחד עם אנשי רשות המסים ומשרד החקלאות שקדמו לכך הגיע משרד החקלאות אתם לנוסחה שאומרת שמאפס עד 7 זה יעמוד על בסיס של 80% פיצוי, מ-7 עד 20 זה יעמוד על 50% פיצוי – ולא כמו שמופיע כרגע בתקנות, 40% – ומ-20 עד 40 זה יופיע על 20% פיצוי.
המציאות היא שבשטח עדיין, בוודאי בקטע של עד 20, הנזק הוא גדול מאוד. צריך לזכור שמדובר בשטחים חקלאיים שהם ברובם הגדול חסרי אמצעי מיגון. זאת אומרת, לצורך העניין מדובר בממוצע על כמות אדירה של נפילות – יש פה את אנשי פיקוד העורף, הם יודעים להציג את זה מן הסתם, אבל לפי הנתונים שאני יודע מדברים כרגע על למעלה מ-300 נפילות בשטחים הללו. זה אומר שיכולת העבודה השגרתית שלהם שם נפגעה בצורה קשה מאוד. נוסיף לזה את הקיום של העובדים או את ההיעדרות של העובדים, מדובר בנזק גדול מאוד, גם בקטע שנמצא עד ה-20 הקילומטר.

נקודה נוספת – במסגרת מה שנקרא החוק של יישובי הספר ישנם מספר יישובים שנמצאים בקו התפר. אנחנו כרגע מנסים יחד עם פיקוד העורף להגיע כן להסכמה אתם שיכללו אותם פנימה באירוע הזה. מדובר על שלושה מושבים באזור מועצה אזורית אשכול ושני קיבוצים המועצה אזורית שער הנגב.

זה קצת יותר מ-7 קילומטר.

שנמצאים בטווח מעט מעל 7 קילומטר – 7.2, 7.1. הבעיה אתם שהם חוטפים את כל הריקושטים כמו כל האחרים אבל מצד שני הם לא יכולים להגיע למסלול של התביעה הרגיל במסגרת חוק הפיצוי הרגיל שקיים.
אדוני היושב-ראש, אם אני מנסה לסכם בוא נאמר ככה: רשות המסים, מצד אחד, עשתה צעד אחד קדימה בנושא של הגדלת סכום הפיצוי בטווח של 7 עד 20. לדעתי, באופן אישי אני אומר, זה עדיין לא מספק. מצד שני, יש פה את הבעיה שדיברנו עליה מלכתחילה של מספר הימים הראשונים, 12 יום פלוס מינוס מה-26 ביוני של אירועים שכן קרו שם באזור ולא באים לידי ביטוי בנוסחה.

נקודה אחרונה – מכיוון שהאירוע הזה גולש כרגע כבר לאוגוסט אז צריך להתייחס לדעתי ליולי בנפרד ולאוגוסט בנפרד, כדי שלא נחכה לדוחות מע"מ של אוגוסט שיהיו ב-15 לספטמבר וממילא הפיצוי ידחה גם כן. אלה פחות או יותר הדברים מבחינתי.

אתה מרגיש אבל שאתם הולכים לקראת סגירת תוואי?

צריך לשבת עוד כדי להגיע לאיזשהו סיכום כי אני חושב, לדעתי, שב-7 עד 20 הפיצוי אינו מספק, המציאות של הנזקים שם היא גדולה מאוד ולסוגיות של הימים ואותם יישובים שנופלים פה בין הכיסאות צריך למצוא פתרון. נכון שלא הכול מונח במגרש של רשות המסים וגם פיקוד העורף ומשרד הביטחון יצטרכו לתת פה את דעתם, אבל לא יכול להיות שאותם יישובים שסובלים את כל אותם הדברים במדויק יפלו פה בין הכיסאות בגלל הדבר הזה. כרגע כולנו זוכרים שהיום יש מלחמה, אבל מחרתיים, אחרי שהמלחמה תירגע, הם יצטרכו להתמודד עצמאית וחשוב שנגמור את הסוגיה הזאת רגע לפני.

איציק, אתה רוצה להוסיף משהו?

כן, כמה מילים. אני אחזק את כל מה שאמר זבולון. אני חושב שיש איזושהי חריגה מהסיכומים שלנו עם רשות המסים ואני חושב שאם מסכמים משהו צריך שהסיכום הזה יהיה כפי שדיברנו ביום חמישי.
אחד, לגבי אותו מקדם הפיצוי של 7 עד 20 – הסיכום היה 0.5 בלי שום התניה, בלי שום התניה של הוכחת נזק עד 30%. רבותי, אני אומר לכם, תורידו את זה, אחרת אנחנו מורידים את המסלול הירוק, ואם אתם רוצים מסלול אדום אז בואו נוריד את הכול ונלך על מסלול אדום. אני לא חושב – אני חושב שאנחנו נותנים את המסלול הירוק כדי לקדם את הדברים, כדי לתת לאנשים איזושהי תקווה שהם הולכים לקבל את הפיצוי באופן מידי ולא לגרור אותם. ולכן – לא היה 30%, תורידו את זה, זה לא יעבור. חד וחלק אני אומר.

לגבי ששת היישובים – היתה שיחה כבר ביום חמישי עם שר החקלאות והוא התחייב שהוא לוקח את זה על עצמו מול פיקוד העורף. אני חייב להגיד לפיקוד העורף שב"עמוד ענן" אותם שישה יישובים בסופו של יום נכללו בגלל המצב העדין שלהם. ולכן אני חושב, ואני גם פונה כאן לפיקוד העורף – היתה לי שיחה לפני שהתחלנו את הישיבה עם שר החקלאות, הוא הבטיח שהוא יסכם את העניין הזה בסופו של דבר שכל ששת היישובים יכללו בתוך הטווח הזה של הפיצוי מ-7 ועד 20 קילומטר.

עוד דבר שהייתי רוצה לציין שהוא לא שייך לחקלאות הוא נושא התיירות. אני פונה פה למנכ"ל משרד התיירות, אני שומע את זה בהרבה מקומות, הבעיה של הדרום היא קריטית מאוד אבל הבעיה היא כלל ארצית. אני חושב שיש פה איזה מצב שכולנו מחויבים כאזרחי מדינת ישראל לעשות איזו פעולה שאולי תביא את הציבור הישראלי להחליט החלטה שלא הולכים, גם אם תכננו איזה חופש בחוץ לארץ. שיעשו את זה פה.
אני חושב שיש קושי רב היום – אני שומע את זה מהרבה אזרחים, אני פונה לכל מי ששייך לתיירות – רבותי, המחירים בארץ גבוהים מאוד. כל הצעה אחרת שנותנים להם היא הרבה יותר אטרקטיבית. לכן, קחו את זה בחשבון, תנסו לבוא בדברים עם כל המערכות שלכם להוריד את המחירים. הציבור הישראלי צריך להישמע לזה. אני חושב שצריך לעשות כאן קמפיין גדול מאוד בנושא הזה כדי לתת את כל האפשרויות שאנחנו נעשה פה את התיירות ולא נלך לחוץ לארץ. אני פונה אליכם, אני שומע את זה מהרבה אזרחים שאנחנו מדברים אתם.

איציק, בוא נשמע את הצוות שמינינו בנושא התיירות. רוברט ואלעזר – מי פותח?

אני.

בבקשה. תגיד לנו אם יש מתווה, אני יודע שהתיירות היא הרבה יותר מסובכת מזה אבל בוא תגיד אם יש לכם תחושה של מתווה שהולך ומתגבש.

עדיין אין מתווה שהוא ברור. יש הסכמה בין האוצר לתיירות ולביננו שאכן יש בעיה שאותה צריך לבחון. הבעיה של התיירות היא בעיה כלל ארצית, היא לא רק בקילומטר פה, קילומטר שם.

כמו שאיציק אמר.

עם טיל ראשון בעצם מפסיקה התיירות. אני קיימתי מספר פגישות ושיחות גם עם מנכ"ל האוצר, אני מקווה שמחר אנחנו כבר נכנס את הצוות גם, במידה וזה יהיה ניתן להיעשות מבחינה טכנית בוועדה. מבחינת המספרים והנזקים, כמו שאמרתי, במרחב הארצי צריך לבחון את כל הסוגיה וכרגע משרד התיירות, כפי שאני מבין, בוחן את מנגנון הפיצוי ובחינה מי נפגע ומי לא נפגע בפריסה הארצית. אלה הם הדברים.

אלעזר?

צריך אולי רק לומר משפט אחד: שכאן הקדימו אותנו – להבדיל מהחקלאות אולי – וזה בסדר, שיש צוות בין-משרדי שעובד על הפיצויים.

האמת היא שיש פה איזושהי בעיה שהרבה מאוד ענפים גם ניזונים מהתיירות, לכן הקושי הוא גדול מאוד לבחון מי נפגע מהתיירות.

אמיר הלוי, מאחר והממשלה מינתה אותך כראש הצוות – לצערי אותנו לוחצים, ובצדק, אנחנו לוחצים את עצמנו לגמור היום או מחר ולכם נתנו 21 יום כאילו הכול בסדר, אפשר, יש רווחה. זה גם כן קצת מפתיע אבל בכל אופן זו המציאות. בוא תשלים את דברי חברי הכנסת ותאמר לנו אם יש איזשהו כיוון למתווה – אנחנו יכולים להיות יחסית רגועים שזה הולך לקראת פתרון?

תודה רבה. אני ברשותך אנסה קצת לתת תמונת מצב איפה אנחנו נמצאים מבחינת הבדיקה שלנו. לפני 10 ימים הממשלה החליטה על הקמת צוות שיבחן את המודל לסיוע לענף התיירות. אנחנו במשך השבוע שעבר ישבנו עם נציגות מאוד רחבה של תעשיית התיירות, ישבנו במשותף עם נציגי משרדי הממשלה – האוצר, משרד ראש הממשלה, החשב הכללי ואגף תקציבים כמובן, רשות המסים, משרד הכלכלה.
כבר ברור – כמו שנאמר פה – הפגיעה בענף התיירות היא לא קשורה ל-40 קילומטר, היא פגיעה רוחבית לעומק. פגיעות בבתי מלון, בכל התעשייה, כל מה שקשור להיסעים, כל מה שקשור למסעדות שבנויות רק על תיירות חו"ל, כמובן מורי הדרך, פגיעה מאוד מאוד רחבה שאי אפשר למדוד אותה בטווח של ה-40 קילומטר אלא בפירוש בכל הארץ. במיוחד שהיא תפסה אותנו בעונת השיא, כשהתיירות ינואר עד יוני הגיעה למספרי שיא של כל הזמנים, זה גרר מצב שהתעשייה נערכה להשקעות, להגדלת מצבת כוח אדם וזה תפס אותה בדיוק במצב עם כוח אדם מוגבר והשקעות, ועם זה צריך להתמודד עכשיו, עם הירידה הגדולה שיש היום.
יש פה עוד עניין מעבר לזה של משך הפגיעה – מתי התחילה הפגיעה, בתיירות היא התחילה כבר בשלבים הראשונים, הרבה לפני הירידה הדרסטית שהיתה בעיקר בתקיפה הקרקעית; וכמובן, מה המעגל, המעגל של תעשיית התיירות של ה-200,000 עובדים כולל בתוכו הרבה מאוד גם עסקים קטנים וגם עסקים גדולים, כמו שציינתי לפי הפילוח, וזה דבר שאנחנו מנסים לראות איך אנחנו תוחמים את זה ואיך אתה מתייחסים לזה.
עוד דבר שצריך לקחת בחשבון זה כל הפגיעה התדמיתית. אם אני אקח רק לדוגמה את ירושלים – ירושלים היא עיר שמבחינת פיקוד העורף היא לא עיר שהיתה צריכה להיות במצב של עיר נפגעת, אבל צריך רק לראות את מספרי התפוסה בבתי מלון בירושלים – כתוצאה מכך שזו עיר גם עם מלונות במזרח ירושלים, גם עם מערב ירושלים – ירידה מאוד גדולה בירושלים במלונות.
אני אתן רק כעוד דוגמה את טבריה, שזו עיר שמבחינת נתונים של פיקוד העורף היתה צריכה להיות במצב מאוד מאוד יציב. טבריה, בסוף השבוע האחרון, במרבית המלונות מספרים חד-ספרתיים עד דו-ספרתיים, פחות מ-20, אז תבינו את עומק הפגיעה.

כמובן שאנחנו, במקביל לבקרת הנזקים, התחלנו במה שקשור להקטנת הנזק. הסיכוי כרגע זה התיירות פנים. אני לא אכנס פה עכשיו לנושא של המחירים, אבל אנחנו עכשיו במהלך של עידוד עם ישראל לסייע לתעשיית התיירות, לצאת לנופש דווקא עכשיו ומתוך ראיה שאם נצליח להרים במספרים את אוגוסט אז יש סיכוי קצת להקל כי התעשייה הזאת בנויה על יולי-אוגוסט וזה תפס אותנו בדיוק בחודשים הקשים.

עוד מספר נקודות לגבי הסיוע המבוקש – אני חייב להגיד שלא סיימנו עוד את הבדיקה – יש פה עניין מעבר ל-40 קילומטר שאנחנו נצטרך פה ללכת על איזושהי נוסחה בעסקים האלה, לבדוק את המחזור המייצג, השנה הזו מול שנה שעברה, ולבחון פה מודלים של פיצויים; יש פה את הנושא של דחיית תשלומי ארנונה ל-2015 ללא ריבית למי שיהיה זכאי לפי תנאי הסף; יש פה את העניין של דחיית תשלומי מסים, ביטוח לאומי ומע"מ. צריך להבין, אלה עסקים שפתאום נכנסו לעצירה מוחלטת, או שקנו אוטובוסים, או שקנו רכבים, או שהשקיעו בשיפוצים, הכול לעונת השיא ולשנת השיא בתיירות, ופתאום תזרים המזומנים שלהם נעצר וזה דבר שצריך להבין.

עוד נושא שהוא קריטי פה זה נושא כוח האדם. כוח האדם בתעשייה הזו אמור להיות במצב שאנחנו גררנו אותו אבל אם לא ימצא פתרון מהיר – ופה תצטרך כנראה כבר השבוע להיות - - -

אמיר, אני עוצר אותך כי אתה מתאר את הבעיות שאנחנו מכירים, מה שאנחנו רוצים לדעת הוא אם לכל הבעיות האלה – ויש עוד כהנה וכהנה וכולנו מודעים להן – האם יש איזושהי התקדמות או איזושהי הליכה לקראת מתווה מסוים שאנחנו יכולים לבוא ולהגיד: זה בטיפול? שאתה ושני חברינו, רוברט ואלעזר, אומרים: אנחנו – לא רגועים, אי אפשר להגיד רגועים – אבל אנחנו יודעים שהולכים לקראת מתווה סביר, בואו נמשיך הלאה? או שאין? זה מה שחשוב. מה שאתה אומר עכשיו ואמרת גם בפעם קודמת – אנחנו מודעים לכך.

אנחנו הולכים למתווה שבמרכזו זה הנושא של פיצוי בכל הארץ לעסקי תיירות, דחיית תשלומים. נושא של הכשרה וכוח אדם – אנחנו בונים פה מודל. ושוב, אני מצטער, אלה דברים שאי אפשר לעשות אותם במספר ימים, אני מקווה שתוך יומיים-שלושה אנחנו כבר נהיה עם נתונים, אבל כדי לקחת אלפי עובדים מכוח האדם של תעשיית התיירות, לתת איזושהי תקופת גישור של 3 חודשים ולהכניס אותם להכשרות מקצועיות במקום שיקבלו דמי אבטלה כי הם על סף פיטורין – זה אחד הכלים שאנחנו נציג אותו תוך יומיים-שלושה.

נושא של הלוואות מדינה מקרן לעסקים קטנים – עוד נושא שנבחן ולא ברור איזה מסלול מתאים פה לתעשייה הזאת כדי שלא ייקחו עסקים עוד הלוואות שאתה לא יודע מתי הם יוכלו להחזיר אותן. אנחנו מגבשים פה נושא של רשת ביטחון לבתי מלון ולכנסים.

האם אתם מדברים גם על הגדלת קרן השיווק?

אדוני היושב-ראש, סליחה, אמיר הלוי, אני רוצה להתמקד פה בנושא ההלוואות, כל אחד פה מנסה להתוות את העסקים הקטנים להלוואות. נושא פיצוי זה נושא פיצוי. הלוואות ניתנות כדי לקדם את העסקים. אני לא רוצה שתהיה פה ערבוביה כי אם אנחנו ניתן את כל ההלוואות היום על מנת שאנשים יגשרו על פיצויים אז לא יהיו הלוואות לעסקים למשך כל השנה ואנחנו נפגע בעצם במטרות ההלוואה. לכן צריך למצוא את מנגנון הפיצוי הנכון. אני הבהרתי את הנקודה הזו, אני גם אומר את זה לאוצר כרגע וגם לוועדה – צריך למצוא את מנגנון הפיצוי הנכון ולא לפגוע בעסקים הקטנים שצריכים את ההלוואות ללא שום קשר למבצע.

אתם מתכוונים גם להגדיל את קרן השיווק מהסוג הזה?

כמו שאמרתי, הנושא של ההלוואות בבחינה. מה שנאמר על ידי חבר הכנסת אילטוב, אנחנו דיברנו קודם, יש לו פה הרבה צדדים שנאמרו פה והם נכונים. אנחנו כבר מגדילים את קרן השיווק באמצעים שלנו בסיוע של משרד האוצר כדי לחזור כמה שיותר מהר ולחזק את התעשייה הזו ולהמשיך את כל השיווק שלנו בחו"ל.

האם קרן השיווק זה הלוואות או מענקים?

מענקים והסכמי שיתוף פעולה של המשרד ושל מארגני התיירות הנכנסת והמלונות.

אני אעצור אותך כאן, אתה אומר שיחד עם רוברט ואלעזר ויחד עם כל הצוות שמטעם הממשלה - - -

יחד עם האוצר, דרך אגב.

ודאי, לכן אמרתי כהחלטת ממשלה.

האוצר לא אומר את זה.

אתה מאמין שתוך יומיים-שלושה יהיה לכם איזשהו מתווה שאפשר כבר יהיה לראות אותו?

כן.

מה זה המילה "מתווה"? אני מרגיש כמו במוסד אקדמי שיש לו הרצאות אקדמאיות.

כשאין לך דרך – יש לך מתווה.

מה בעוד יומיים, אדוני המנכ"ל? בעוד יומיים נדע כמה פיצויים הם מקבלים?

לא, עוד לא יהיה מתווה.

מה זה המילה "מתווה"? כמה כסף יקבלו פיצוי – נדע בעוד יומיים או בעוד שנתיים? מתי?

אני יכול להגיד לך שההכשרות המקצועיות יעלו - - -

לא, שאלתי כמה פיצוי.

לא, שאלת מה זה מתווה.

זה לא יהיה נכון לזרוק מספרים כשעוד לא סיימנו את הבדיקה.

ב"עמוד ענן" כבר ידענו על כמה כסף מדובר.

בתיירות לא. בתיירות, כשנכנסתי לנושא, אין יכולת לתת את התשובה הסופית תוך יומיים-שלושה. אם אנחנו נתלה - - -

המלחמה היא כבר שבועות ארוכים.

אני אומר כרגע, זו המציאות, אם נתלה את זה עד שתהיה התשובה הסופית אז כל המשק כולו - - -

ברור.

לכן אמרתי, אם על דעתו ושני חברנו אומרים: תשמע, ישבנו, יש הבנה, יש לנו את המתווה לפתרון, עוד אין את הסכום הסופי אבל יש מתווה, אז אתה יודע שאתה מתקרב, שאתה נמצא בכיוון הנכון. אם יבואו ויגידו: תשמע, האוצר מתנגד, לא מוכן וכו' אז גם נדע איפה אנחנו נמצאים.

יש לי רושם שעד "סליחות" אין כלום.

למי שלא יודע – "סליחות" זה עוד חודשיים.

מה פתאום חודשיים, זה פחות מחודש.

אצלם זה מראש חודש אלול – הספרדים יקבלו באמת עוד חודש.

די, רבותי. נעמי שייכת לסוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה.

ניסן?

אני אתן לך, אמרנו שאנחנו רוצים לשמוע קודם את שלושת הדברים האלה, אחר כך ניתן.

אני רוצה להציע משהו שהיה חסר מהישיבה הקודמת, הצעה לסדר.

בסדר, אני אתן לך. כן, נעמי.

אני אתחיל בדברים הטובים. אני מנהלת תחום חקיקה ורגולציה בסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה. אני רוצה קודם כל לתת קצת סקירה על מה שאנחנו עושים לטובת העסקים בחירום.

תגידי אבל מה עדיין לא פתור, כן?

אני אגיד מה עדיין לא פתור, זה פשוט מידע רלוונטי.

נשמע מה פתור קדום.

זה גם לא פתור, זה לתת איזשהו מענה ראשוני לבעיות שצצות.

זה בתיאום עם האוצר? מה שאת אומרת, פתור או לא פתור, זה בתיאום עם האוצר?

לא, מה שאני אומרת זה כלים שאנחנו - - -

אני שואל עוד הפעם – מה שאת אומרת, פתור או לא פתור – האם האוצר כבר הסכים על הדברים האלה, על מה שפתור?

על הדברים שאנחנו מציעים? זה דברים שהם הכלים שלנו.

שאלתי אם זה מוסכם על האוצר.

הוא עוד לא יודע מה היא רוצה להגיד, בחיאת תגידי.

תנו לה.

אני רוצה לדעת אם אנחנו מדברים באוויר או לא.

יעקב, יכול להיות שזה דברים שהם בכוח המשרד.

אלה דברים קיימים ויעילים - - -

יכול להיות שבכוח המשרד הם יכולים.

אני רוצה לדעת אם זה בתיאום עם האוצר, אם לא זה סתם בבלת.

יעקב, יכול להיות שזה מכוח המשרד, לא צריכים את האוצר אולי בשביל זה, בוא נשמע.

צריך לכל דבר את האוצר, אם לא אתה תקבל פיליבסטר.

ואתה מתחיל אותו.

בבקשה, נעמי. חבר'ה, תנו לה, בבקשה.

קודם כל, מבחינת הכלים שלנו אנחנו מציעים לעסקים ייעוץ לחירום, עסקים שנכנסים למסלול הייעוץ יכולים לקבל תוספת שעות ייעוץ לצורך ההתמודדות עם המצב פיננסית-שיווקית, לראות איך להמשיך לקדם את העסק שלהם גם במצב חירום ולנהל איזושהי שגרה.

את מדברת על העסקים הקטנים, כן?

הקטנים, כן.

אפשר לקבל דוגמה של ייעוץ כזה?

רגע, לאט לאט. קצת סבלנות, רבותי.

אפשר לקבל דוגמה לייעוץ כזה?

דוגמה לייעוץ לעסקים: בכלל, בשוטף, הסוכנות מעמידה לרשות העסקים יועצים במחיר מסובסד, אז עכשיו נותנים עוד אקסטרה שעות לעסקים כדי שהם יוכלו לקבל שעות נוספות של ייעוץ בתחום של חירום.

כדי לייעץ להם איך להגיש - - -

לא, זה משהו נפרד, זה דבר אחר, אני אדבר עליו בנפרד. זה איך לנהל תזרים, איך להתנהל עם עובדים, דברים שעולים בשגרה של העסק שהיא שגרת חירום ולא שגרת רגילה.

אבל כל עוד הם לא יודעים כמה פיצויים הם מקבלים נורא קשה לענות על שאלות כאלה.

רבותי, תנו לה להשלים, זה ממש לא מכובד. תשלימי ואחר כך מי שירצה יוכל לשאול.

דבר נוסף הוא שהקרן בערבות מדינה קיבלה תוספת של 100 מיליון ש"ח, שעם המינוף של הבנקים זה מגיע לכדי מיליארד ש"ח ייעודי לאזור הדרום, שהם יכולים לקבל הלוואות בערבות מדינה, בערבות מוגדלת של 85% במקום 70% להלוואה. הם יהיו פטורים מתשלום אגרה להגשת הבקשה וזמן הטיפול בבקשה מתקצר לתשעה ימים במקום חודש.

הדבר הנוסף – שהוא עוד לא התחיל לפעול והוא יתחיל לפעול רק אחרי שיהיו תקנות – ואותו אנחנו עושים בשיתוף פעולה עם רשות המסים, זה ליווי לפיצוי. עסקים יוכלו לקבל עזרה בהגשת תביעות בחינם. נציגים של רשות המסים יתדרכו אותם ויעזרו להם מקצועית. כלומר, האנשים בעצמם יהיו אנשי מקצוע אבל ספציפית לעניין הזה הם יקבלו תדרוך.

לדעתי אמרת ממש במפורש שאלה לא יהיו אנשים שלכם כדי שזה לא יהיה ניגוד עניינים.

כן, זה לא.

זה בדיוק מה שהיא אומרת – אנחנו נסביר להם את החוק, את התקנות, והם יתנו את הייעוץ לעסקים בחינם.

איפה יש פה ניגוד עניינים?

אם אנשי רשות המסים עצמם היו - - -

עזוב, לא חשוב, הלאה.

הלוואי שזו תהיה הבעיה.

זהו, עד כאן הדברים.

החיוביים.

כן.

כמה כסף יש לפיצוי לעסקים קטנים?

לא, יש שעות ייעוץ, אתה לא הבנת, לא שמעת.

רבותי, עכשיו היא מגיעה לדברים הלא טובים, אז טיפת סבלנות.

הדברים שיהיו טובים גם בעוד כמה שעות.

עד לרגע זה אני לא שומע על שקל אחד שהעסקים הקטנים, או התיירות, או החקלאים, מקבלים, שקל אחד.

בסדר, בואו ניתן לה להשלים.

יש פתגם של חז"ל על עצה טובה - - -

רבותי, מה קרה שדווקא כשהיא מדברת כולם מפריעים?

לא, לא.

לאחרים לא הפרעתם.

עצה שווה זהב.

האם דווקא בגלל שהיא מדברת אתה מגן עליה?

לא, אני מגן על כולם ודווקא פה אתם מפריעים.

יש איזו שייכות למפלגה כאן?

לא, לא, אני אגן עליה.

איזו מפלגה?

אני לא הפרעתי לאף אחד, אני רק אומר שעד לרגע זה אני לא שומע על שקל אחד פיצוי.

אבל היא באמצע.

מאה אחוז.

זה בדברים הטובים, חכה, אולי בדברים הרעים.

יושב-ראש הוועדה אמר שמכינים מתווה, לא?

מתווה, אבל מתווה – לך תגיד לעסק הקטן בשדרות שיש לו מתווה, או לך עם המתווה למכולת.

במקום כסף – יקבלו מתווה.

להם לא יצטרך להיות מתווה, אלא - - -

טוב, אני אמשיך?

אה, יש עוד?

בוודאי.

הדברים הלא טובים.

לא הדברים הלא טובים, הדברים שיהיו תכף טובים, ככה אנחנו רואים את זה.

אנחנו במתח.

אז אחד הדברים שאנחנו ראינו בפניות שקיבלנו במוקד החירום שלנו ובממשקים עם עסקים זה שהחוויה שלהם מהטיפול באירועי "עמוד ענן", לא במובן של המהירות, יעילות וכו', אלא במובן של גובה הפיצוי – לא היה מספק. זאת אומרת, הם אמרו שהם הגישו פיצוי על איזה סכום וקיבלו הרבה פחות.

20%.

זה יכול להיות מצב לגיטימי שבן אדם מגיש פיצוי על דברים שהוא לא באמת זכאי להם ואז אחרי זה רשות המסים מתקנת את הפיצוי, אבל זה משהו שצריך לקחת בחשבון, שבשטח יש אמירה שאומרת שאנחנו לא קיבלנו את הפיצוי שלנו לפי מה שבאמת נפגענו.

יש איזו תפיסה של כיפוף יד: תתפשרו על פיצויים מופחתים אם אתם רוצים אותם עכשיו, אחרת תחכו.

נגזרים מזה שני דברים: אחד, שאם רשות המסים אומרת שהמקדמות יהיו 50% מהפיצוי ב"עמוד ענן" אז אנחנו מגיעים פה לסכומים מאוד בעייתיים מבחינת המקדמה.

שהם נמוכים?

שהם נמוכים, כן.

מאוד נמוכים.

והאמירה שלנו היא שהמקדמה צריכה להיות 80% מהתביעה.

מהתביעה של "עמוד ענן".

כרגע אנחנו עומדים בעצם על בין שישית לשמינית מהנזק. אם מחשבים שמבטיחים 50% מ"עמוד ענן", אנחנו כבר כי פי 3, בדרך לפי 4, מ"עמוד ענן", זה אומר בפועל – כי כולם כל הזמן אומרים 50% – שאנחנו מדברים כרגע על בין שישית לשמינית מגובה הנזק.

אבל, ניסן, דיברנו בישיבה הקודמת על כך שהמקדמה לא קשורה בתביעה - - -

אבל זה חישוב מתמטי פשוט.

ההפך, אני הסברתי ובזה פתחתי, חמד, שאם אתה נותן מקדמה היום של 50% ממה שניתן ב"עמוד ענן" אז לא רלוונטי לעסקים קטנים כלום.

נכון. דיברנו על זה בישיבה, 50% מ"עמוד ענן" לא שווה - - -

היום הזמן הוא פי שלושה ואם תיתן להם 50% ממה שהיה אז– שלא נדבר על עסקים קטנים - - -

אנחנו לא מדברים עכשיו על 70%-80%, אנחנו מדברים על כך שלפני שהוא מגיש את התביעה הוא יקבל את המקדמה, על זה אני מדבר.

זה ודאי.

אבל השאלה היא מה גובה המקדמה, כרגע אתה משלם בין שישית לשמינית – זה כלום.

אבל למה לא מתביישים להציע את זה?

בסדר, נו, מה אני יכול לעשות? בואו נשמע.

ההצעה היתה 50% בישיבה הקודמת.

אבל זה לא 50% פר יום, לא נותנים 50% פר יום. בפועל תחלק את זה בשלוש - - -

אנחנו נתנו ב"עמוד ענן" 50% ומהר ועכשיו הולכים לתת בכלל משהו - - -

- - -

רשות המסים באה עם ההצעה, התביישה להציע משהו אחר.

צריך לזכור שעסקים שפועלים ממשיכים לפעול גם בימים אלה ואין להם הכנסות, הם עדיין צריכים להוציא, יש עדיין הוצאות, עדיין צריך לשלם משכורות לעובדים, במיוחד אם זה עובדים שלא הגיעו לעבודה והם מחויבים להוציא להם את המשכורות האלה. אז הם יקבלו את השיפוי בסוף בגין המשכורות האלה אבל בינתיים הם כאילו מהווים הגורם המממן בין הממשלה לבין העובדים. אנחנו רואים שהעסק מממן, הוא כאילו מין בנק כזה של המדינה. עד שהמדינה תעביר את הפיצוי לשכיר דרך העסק בינתיים העסק סופג את זה.

מה אתם מציעים?

היא הציעה 80%.

יפה, מהתביעה הנוכחית?

אדוני היושב-ראש, למה לא לעשות את זה כמו שהצענו – מהחלק היחסי של ימי המבצע?

לא, אדוני, אני מבקש, עכשיו היא מדברת.

זה לא צריך להיות 20%, זה צריך להיות 50% פר יום.

80% מהתביעה הנוכחית, נכון? לא מ"מבצע קדש".

כן.

אין תביעה עדיין, אתה לא יכול 80% מתביעה.

למה? היא אומרת שכן.

אני מדברת על 80% מהתביעה הנוכחית. לגבי המקדמות שהן על סמך תביעה קודמת אז גם נדבר על אחוזים יותר גבוהים, לא על 50%, גם כי זה יותר ימים וגם כי - - -

מי שלא היתה לו תביעה קודמת?

כן, מי שלא הגיש תביעה ב"עמוד ענן"?

לא הבנו. את מדברת על 80% - לפחות ככה אני חושב – ממה שהיה ב"עמוד ענן" כמקדמה, כי הרי עדיין לו תביעה.

נכון, אבל יש את המקדמה החדשה מ"עמוד ענן", ויש גם מקדמה רגילה בתקנות, יש מקדמה שקבועה בתקנות של 50%.

אבל זה צריך להיות 50% פר יום.

יש כאן שתי מקדמות? לא, יש מקדמה אחת ביחס למה שהיה ב"עמוד ענן", נכון?

לא, יש מקדמה של אחרי הגשת התביעה.

אחרי הגשת התביעה זה משהו אחר.

אני מדברת על שני דברים.

אחרי הגשת התביעה זו מקדמה שאם תוך 45 ימים לא מטפלים בתביעה משלמים 50% מהתביעה וכן הלאה. מה שאנחנו דיברנו עכשיו - - -

זה משהו אחר, פה אנחנו מדברים על המקדמה הראשונה.

אני יודעת, אני מדברת על שני הדברים.

אוקיי, רוצי הלאה.

אבל מי שלא הגיש בפעם הקודמת?

זה חלק מהדיון שנעשה: אם הוא לא היה או לא הגיש – מי צריך לתת לזה פתרון?

אז אולי במסגרת המתווה הזה הוא לא מקבל?

אני שאלתי בדיון הקודם את השאלה מה קורה עם כאלה שהיו - - -

בינתיים לא הבנתי כלום, אדוני היושב-ראש.

בואו נשמע אותה, אחר כך נשאל.

אני רוצה לדעת מה הפתרון שלנו.

בסדר, הלאה.

מה "הלאה"?

רגע, אולי היא תגיד, אולי היא תתייחס. תנו לה לדבר.

ניסן, כמה זמן יש לדיון, שאתה נשאר פה?

אינסוף, אין דד-ליין.

תנו לה להתייחס ואנחנו נשתדל. בבקשה, נעמי, הלאה.

הנושא השני שחשוב לנו להציף זה העניין שיש מספר עסקים שכשהם יגישו תביעה באחד המסלולים הירוקים הם לא יקבלו שום דבר כי המסלול הירוק לא יצביע על זה שנגרם להם נזק. לדוגמה, עסק שחווה צמיחה מהשנה החולפת לשנה הנוכחית – הפרשי המחזורים שלו לא יראו שהוא הפסיד כי בעצם לאורך כל השנה המחזור שלו גדל ובהשוואה בין יולי 2013 ליולי 2014 המחזור שלו יהיה אותו דבר, או קצת יותר נמוך, או קצת יותר גבוה, דבר שלא ישקף את הנזק שנגרם לו.

אז אתם פותרים את זה? איך אתם מתכוונים לפתור את זה?

אנחנו לא יכולים לפתור את זה כי אנחנו לא רשות המסים אבל אנחנו כן יכולים להגיד שמה שאנחנו מבקשים - - -

אנחנו עוד נשמע מרשות המסים, אני הסבתי את תשומת לבו כבר לפני כמה ימים לבעיות האלה, עוד מעט נשמע את התשובה שלו.

את מדברת על 80% מ"עמוד ענן"?

לא, עכשיו אני מדברת על משהו אחר.

לא, אני שואל על הנושא הקודם – מהתביעה הנוכחית או מ"עמוד ענן"?

המקדמה הראשונה היא מ"עמוד ענן" כי עדיין אין תביעה, אחר כך מדובר על התביעה.

אבל יש כאלה, כמו שאמר הרב ליצמן, שלא הגישו תביעה ב"עמוד ענן".

זו עכשיו הנקודה שהיא מדברת עליה.

ואם העסק עבד הפוך – זה לא נורא?

על זה היא מדברת. חבר'ה, אתם מוכרחים לשמוע, נו.

זה לא נורא?

על זה עכשיו נדבר, זו הנקודה השלישית, הלאה.

למה זה לא נורא?

מי שעבד הפוך?

אז מה? גם לזה צריך פתרון, אבל זה לא אומר שמי שלא הגיש בפעם הקודמת - - -

יש מאמץ במלחמה וכולם צריכים לשאת בזה.

עכשיו השאלה עבור כמה צריכים לקבל.

רבי יעקב והראל, בבקשה. נעמי, בבקשה.

אז במצב כזה המסלולים הירוקים לא נותנים מענה, לכן אנחנו מבקשים שתהיה אפשרות להגיש תביעה פרטנית גם ב-7 עד 40, דבר שקיים באפס עד 7.

זה מסלול אדום?

מסלול אדום, אבל אני מסייגת ואומרת – בואו נקרא לזה "מסלול ורוד", לא מסלול אדום אלא מסלול עם תקרה, אוקיי? עם איזשהן מגבלות נוספות שאפשר להכניס. אנחנו מבינים את החשש לפתוח את המסלול האדום לכל הטווח, גם מבחינת זה שאין תקרה למסלול האדום, גם מבחינת זה שזה יכול להשפיע אחר כך על הגדרה של מה זה יישוב ספר, מה זה לא יישוב ספר. לכן אנחנו מדברים על מסלול אחר שהוא לא המסלול האדום של אפס עד 40, אבל הוא לא המסלול הירוק שבאוטומט אתה מכניס את הנתונים של העסק לנוסחה ואז "מה שיוצא אני מרוצה".
דרך אגב, במצב ההפוך, כשעסק לדוגמה כן מוכיח הפסדים באמצעות הנוסחה של המסלול הירוק אבל ההפסד הזה לא היה כתוצאה מנזק מלחמה אלא כתוצאה ממשהו אחר עסקי, אז רשות המסים כן פותחת את המסלול שלו וכן בודקת אחד לאחד את הדברים האלה. ברגע שהיא רואה שהנזק לא נגרם כתוצאה ממלחמה אז היא מחשבת לו את זה לפי מה שהנזק באמת, מבודדת את אותם נזקים שהם כתוצאה ממלחמה.

איך היא יודעת? איך רואים את זה?

הפוך זה לא עובד, כשזה לטובת העסק העניין הזה לא עובד.

איך רואים אם זה מלחמה או לא? איך את רואה את זה?

זה הרסיסים.

רשות המסים רואה.

אי אפשר לבדוק את זה.

לא הבנתם, היא ניסתה לתת דוגמה שרשות המסים כן רואה חישוב פרטני לצד אחד, אז היא רוצה שיעשו את זה גם לצד השני.

ניסן, יש לי הצעה אליך באמת כדי שהדיון יתקדם קצת – אפשר לצאת קצת מהקופסא, יש שני היבטים כאן: אחד שיהיה היבט "פלאט" והשני שיהיה על פי השוואה למצב קודם. אי אפשר להגיד שזה על פי האזעקות, רסיסים – זה לא נשמע רציני.

אגב, רק לסבר את אוזנכם מתמטית, כשאת אומרת 80%, וזה נשמע הרבה, אנחנו מדברים על בין 26% ל-27% מכלל הנזק, זה הכול. 80% נשמע הרבה – זה החישוב המתמטי שלי אלא אם מישהו יתקן אותי – זה26%-27%.

מיכל, זה נכון מה שאת אומרת אבל גם על זה היא לא קיבלה אישור.

אבל זה מתווה, גפני, נו, באמת.

בגלל זה זה לחלק פי שניים ולחלק - - -

די, רבותי. נעמי, בבקשה.

לסיכום, מה שיש לי לומר - - -

דבר אחד לפחות יהיה טוב – עד שהדיון הזה יגמר גם המבצע יגמר.

אפשר רק שנתקדם עם הדיון הזה?

רק שניה, יש לי הצעה לסדר, אדוני.

האם מישהו קיבל כסף חודש אחרי המבצע? אנחנו בחודש הראשון, האם מישהו קיבל אגורה אחת?

די, רבותי. נעמי, הלאה.

הרציונל של המסלולים הירוקים הוא ברור – רוצים שיהיה תהליך מהיר, קל, יעיל. אבל בסופו של דבר אם העסק לא מקבל פיצוי בסופו של התהליך היעיל הזה, למרות שהיה מגיע לו, אז העניין הזה חוטא למטרה שלו.

אתם ישבתם עם רשות המסים על כל הנושאים שדיברתם?

כן.

ואין לכם תשובה חיובית?

אין להם תשובה.

סליחה, הם לא מייצגים אותנו, אנחנו במסחר, העסקים הגדולים.

תסלח לי, אתה גם עומד וגם לא קיבלת אישור.

סליחה, רק מילה, אני עומד כי שברתי את הרגל. משרד הכלכלה החליט לא לייצג אותנו ואני הגעתי לדבר כאן יחד עם הראל ויזל וחברים נוספים.

אני מבקש, לא כרגע, בזמן שיהיה נשמע אותך.

איזה זמן? האנשים שלנו – לא קיבלו אותם, עכשיו לא מקבלים אותם. אני משלם לו עשרות מיליוני שקלים בשנה מסים, אף אחד לא מתייחס אלינו.

תסלח לי, אדוני, אתה רוצה שאני אבקש שיוציאו אותך?

למה לבקש שיוציאו אותו?

בבקשה, יגיע זמנך ותדבר, תירשם.

הם לא מייצגים אותנו פשוט. עסקים קטנים, עסקים קטנים – עסקים גדולים לא קשורים בכלל.

תסלח לי, היא דיברה על עסקים קטנים, זה הכול.

ומי מדבר על עסקים גדולים?

אתה, עוד דקה אתה תדבר.

כל הלוביסטים שאתם שוכרים.

אין לנו לוביסטים.

עוד דקה אתה תדבר.

מי שאין לו לוביסט – לא יכול לבוא?

אז שמענו את הדברים האלו, עכשיו אנחנו עוברים לשמוע הלאה.

הוא שאל מי מדבר בשביל העסקים הגדולים, אז אמרתי: אל דאגה, להם יש - - -

הוא ידבר קודם, הוא שבר את הרגל.

הוא ידבר במקומך?

מה זה "במקומי"?

אני רוצה שאתה תדבר, קיבלת רשות.

בסדר, דקה, הוא שבר את הרגל, הוא צריך לנסוע לפיזיותרפיה, אני אדבר אחרי זה.

שישב והוא ידבר בזמנו, אני הבטחתי לך קודם, אני מבקש ממך.

אם אנחנו מדברים על הבטחות – הבטחת לי להיות ראשונה ועברה שעה.

אני מבקש ממך, תשב, אנחנו באמת מצטערים על מה שיש לך. הראל, דבר, בבקשה.

מי שיש לו בעיה ברגל – תן לו לדבר ראשון.

הראל, 3 דקות.

עד עכשיו לא הקצבת כלום, כשהתחלתי לדבר זה 3 דקות? אז גם אני אעשה ככה, 3 דקות האלה לא מעניינות כרגע, זה לא בסדר.

אם היית בישיבה הקודמת כבר ראית שהקצבנו את הזמן. כאן דיברו על דבר אחר, עכשיו מתחילים לפי הסדר.

אוקיי, אז אני אדבר, בסדר גמור.

אתה מבזבז את הזמן שלך.

אתה עוד תתגעגע אלי.

אני מתגעגע שנים. קודם כל, לגבי האווירה, עסקים קטנים, עסקים גדולים – בל נשכח, עסקים גדולים אלה עסקים שמארגנים את המשק. אני מעסיק כ-4,000 עובדים. עסק קטן, עם כל הכבוד – לא משנה אם זה ב-40 קילומטר או לא ב-40 קילומטר – יש לו הוצאות קטנות של אותו עסק, עם שניים-שלושה עובדים, אם יש מצב מלחמה הוא ישחרר את העובדים לביתו, ישלם משכורת, הנזק שלו קטן.

עזוב את העסקים הקטנים – דבר על עצמך. עזוב את העסקים הקטנים – דבר על עצמך.

חבר'ה, עשו טובה, תנו לו.

עסק קטן נשאר בארץ.

עסק גדול – יש לו המון עובדי מטה, המון מחסנאים, המון לוגיסטיים שנמצאים במקומות אחרים והאנשים האלה לא יקבלו פיצוי בשום מקום כי זו לא נקודת קצה, שזו החנות המסכנה בשדרות או באופקים, הנזק שם הוא הרבה יותר חמור.

אין לך גבול לבושה, אין לך פשוט בושה.

עזוב את הקטנים, דבר על עצמך.

מיכל, אי אפשר ככה, באמת, נו.

עזוב את הקטנים.

אדם מדבר – תנו לו לדבר, אחר כך כל אחד ירשום. הראל, בבקשה, תמשיך. הראל, אני שומר על כבודך, תמשיך.

הראל, זה לא מה שהיה פעם, אני הייתי צריך להוציא אותך לבד - - -

אני לא אומר שלבי לא אתם אבל לא צריכים לדבר על עסקים קטנים ולעזוב את הגדולים.

צריכים לדבר גם על עסקים קטנים וגם עליך.

אמת.

אז תעזוב את העסקים הקטנים.

בעסק שלנו יש בעיות גדולות שאתם לא רואים אותן מסביב. אני אתן דוגמה – אנחנו הקמנו חברה אחת שהיא מחזיקה בשרשור עשרות חברות שהרבה מהן יושבות באזור הדרום, גם באופקים, גם בשדרות, גם בנתיבות, גם באשקלון. הנזק שם לחברה הוא הרבה יותר מ-3 מיליון שקל וזה בגלל שכל הטעות שלנו היא ששמנו את "פוקס", "אמריקן איגל" ו"פוקס הום", או רמי, את "המשביר לצרכן" ואת "ניו-פארם" – על אותו ח"פ. לא צריכים, כשרוצים באמת לתת פיצוי, ללכת על פאול טכני – איך שרשמנו את החברה. יקבלו החבר'ה דוחות חתומים על-ידי משרד רואה החשבון ויסתכלו על כל חברה כחברה, גם אם למעלה זה מוחזק תחת ח.פ. אחד.

והדוחות שלכם מוגשים – אני יכול להסתכל על הדוח ולראות שזה כך?

אתה תוכל לראות שזה חתום על-ידי "ארנסט אנד יאנג", בדיוק כמו שצריך.

וזה בנפרד?

בנפרד לחלוטין. מה שמחזיק אותם זה ח.פ אחד, לא צריכים לחפש פה כל מיני דברים טכניים.
דבר נוסף, לבי גם עם המסעדות, אני חושב שהנזק במסעדות הוא עצום כי אני חושב שמקומות הבילוי נפגעו הכי קשה, אבל יש דברים מסוימים בעסק שלנו, שהוא שונה מהמסעדות, שהוא נפגע בצורה אחרת – זה כל נושא המלאים. במסעדות, עם כל הכבוד, אם המסעדה סגורה לא מזמינים מחר עוד "קוקה קולה" כי היא סגורה. אצלנו, כל בגדי הקיץ, כשנגמרת העונה ומתחיל החורף – חוץ מתחתונים וגרביים שזה חורף וקיץ ושלחתי לכל החיילים בקו האש וכל המשאיות – את כל דברי הקיץ אפשר לפחת ב-50% והם לא מתאימים יותר לשנה הבאה. במסעדה – סגרת את הדלת של המסעדה, לא יצא מחר שתיה, הנזק הוא הרבה יותר קטן.

עזוב את המסעדה, תדבר על עצמך.

למה אתה נותן דוגמה? תתמקד בעסקים שלך, אל תיתן דוגמה למקומות אחרים.

אתה פשוט חצוף.

אתה עושה טעות.

אני לא מבין אותך, למה אתה צריך לתת דוגמה על העסקים הקטנים? דבר על עצמך, מה מעניין אותך אחרים?

הראל, סיימת? תודה.

לא, אני רוצה לדבר על דבר נוסף. אני חושב שמה שנכון זה לקחת מה-40 קילומטר עוד 20 קילומטר קדימה. אם יש כרגע בעיית תקציב למדינה, וזה יותר חשוב מהכול, לעשות את הפיצוי שהציעו עד 40 קילומטר כמו שזה – אני מבין שזה לוקח חלק קטן מתוך מה שהוקצב, לא את הכול, ואני מבין שהמדינה לא רוצה להמשיך את אותו פיצוי מעבר ל-40 קילומטר, כי אז זה פורץ את התקציב של הקרן הזאת – אז אפשר לבוא ולהגיד: עד 40 קילומטר מה שהצעתם, מעבר ל-40, עד 60-70 קילומטר, כל אזור רחובות, נס ציונה, ראשון לציון, לתת 20% מהפיצוי, 25%, לא את הכול. זה לא הכול או לא כלום.

הראל, תודה.

מילה אחרונה: לא הגיוני שעסק שעל קו 39 קילומטר יקבל פיצוי מלא ועסק של 40.5 יקבל אפס. פשוט מאוד, זה לא יכול להיות. יש עסקים קטנים ועסקים גדולים שיש להם רק עסק ברחובות או בנס ציונה שיכולים לקרוס.

אוקיי, תודה.

אני יכול להגיד כמה מילים?

בבקשה.

אני חושב שהבעיה היא בעיה במקרו ולא במיקרו, כמו שאתם מתעסקים עכשיו. הנושא הזה, אם זה מבצע או לא מבצע, אם זה "עמוד ענן" או "עופרת יצוקה", הפיצוי וההשוואה לו היא לא נכונה. יש כאן מלחמה ואתם מתעלמים מזה. כל השולחן מתעלם מבעיה. הבעיה היא לא רק בבאר שבע, בנתיבות ובשדרות, הבעיה היא בעיה ארצית. ב"רננים" יש לנו ירידה של 25%, בראשון לציון יש לנו ירידה של 30%, אלה ירידות של עשרות מיליוני שקלים.

אבל לא כולנו מתעלמים מזה, חלק מאתנו מדברים על זה בכל מקום תחת כל עץ רענן.

אתם צריכים לקבל החלטה אמיצה ולעשות מה שעשיתם כאן. פעם ראשונה שאני בא לכאן, אין לי לוביסטים, אני בא לכאן מזעקה של העסקים הגדולים שלא מתייחסים אליהם, עם עשרות אלפי עובדים. אני מעסיק מעל 5,000 עובדים ואני אומר לכם שיש לנו מצוקה. המצוקה היא בתזרים מזומנים, המצוקה היא בפיצוי, בסחורות, בהרבה מאוד דברים שהיריעה קצרה מלהגיד אותם כאן. אתם חייבים להבין שיש כאן מצוקה קשה מאוד והפיצוי וההשוואה – 50%, 30%, 40% ל"עמוד ענן" – קשקוש. יש כאן בעיה הרבה יותר גדולה, יש כאן מלחמה. זה יותר ימים מאשר מלחמת יום כיפור. תפסיקו להתעלם מזה. רשות המסים יודעת.
אני אגיד לכם משפט אחד לסיום: חבר'ה, פיצוי היום לעסקים – שימו לב טוב מה אני אומר – זו השקעה, זו לא הוצאה. אתם צריכים לדעת שאם לא תשקיעו את זה – תיפגשו עם המובטלים, אם לא תשקיעו את זה – תיפגשו עם עסקים סגורים. אתם תפצו בעשרות מונים יותר. אתם חייבים להבין את זה שהיום הפיצוי הקטן שאתם מדברים עליו, על כמה מיליוני שקלים, הוא כלום, הוא כלום לעסקים, אבל אתם חייבים להיות חלק מהעניין. אם אני אפטר עובדים – ואני מעסיק עובדים מבוגרים – הוא יבוא אליך להדפיס כרטיס לדמי אבטלה ב-10 שנים הבאות, חבל לכם על זה.

אשר, דיברתי אתך על סיפור המע"מ ואמרת לי: לא מורידים מע"מ כי אתם תיקחו לכם את המע"מ. אנחנו ספגנו את המע"מ פעם קודמת – ואתם יודעים את הבעיה - - -

לא הבנתי, לא הבנתי מה הוא אמר לכם – שאם יורידו מע"מ אז אתם תיקחו את זה?

שאנחנו לוקחים - - -

אבל בדירות הם לא אמרו את זה.

מוישה, נו. רמי, תסיים.

אבל אנחנו בבעיה הרבה יותר קשה. לקחתם עכשיו את התיירות, שקרובה גם ללבי ויש לי - - -

שר האוצר הולך להציע אפס מע"מ גם על - - -

כן, הוא לא אמר שהקבלנים ייקחו את זה.

חבר'ה, שניה. לקחתם דוגמה של תיירות – הבעיה היא לא בתיירות, הבעיה היא בכל המשק. תהיו ערים. אתם ועדת כספים - - -

היא לא רק בתיירות.

היא לא רק בתיירות, אתם יודעים.

אל תגיד "לא בתיירות" אלא "לא רק בתיירות".

לא רק. זה בכל המשק. תתעוררו, אתם יודעים את הבעיה.

רמי, תודה. מיכל, בבקשה.

אמרת דברי טעם.

לגבי המע"מ – אהבתי.

דבר ראשון, אני רוצה כן להודות למשה אשר ברשות המסים על כך שנראה שיש פה מאמצים כנים לניהול יותר אפקטיבי ויותר ממוקד ואני מעריכה את הניסיונות. מצד שני, כמו שאמרתי קודם, עם כל הכבוד, לא אתם קבעתם את הטווח, החמאס קבעה את הטווח, וכמו שבמלחמת לבנון השנייה בגלל טווח הטילים טווח הפיצוי היה 80 קילומטר אז גם אין מה לקדש את ה-40 קילומטרים שמסומנים עכשיו כגבול. מה לעשות אם בנס ציונה ובראשון לציון מספר האזעקות היה – אני חושבת 70? אז נכון שהנזק שלהם לא כמו שדרות ולא צריך להיות כמו שדרות, מצד שני גם אי אפשר להשאיר אותם בלי כלום כי אתם מתייחסים למלחמה של אתמול אבל בעצם אחת הנקודות המרכזיות ביותר במבצע הזה היא שזאת המלחמה של מחר שהגיאוגרפיה בה – הארץ שלנו מתכווצת וטווח הטילים מתארך ואתם צריכים להתייחס לזה.
קצת על מספרים – זרקה נציגת משרד הכלכלה 80%. כרגע, על פי ההבנה שלי, 50% בחישוב המתמטי שלי אומר כרגע 15% מהנזק הצפוי אם המבצע לא מתארך. על ה-27 ימים שאנחנו עומדים כרגע של "צוק איתן", מכיוון שהם כרגע מפצים לא 50% פר יום מ"עמוד ענן", זה בפועל אומר – זה נשמע הרבה – אבל זה כולו 15% מהנזק הצפוי. אני מבקשת מכם כן לעבור למשהו שהוא כלל אצבע פשוט, "עמוד ענן" זה כלל אצבע טוב, זה פשוט צריך להיות 50% פר יום, בלי קשר לאורך של המבצע.

עוד כמה מילים קטנות על תנועות הנוער – אני מקווה שתפתרו את זה, 11 מיליון שקלים זה מעט מאוד יחסית לנזקים שאנחנו מדברים עליהם ואת תנועות הנוער הדבר הזה יכול למוטט, אני מקווה שתפתרו את זה. על התיירות, ומורי הדרך במיוחד, צריך לקחת בחשבון שלא שזה רק פר שנה, הקיץ הרבה פעמים משלים תקופות מאוד שוממות במהלך השנה וגם צריך לקחת את זה בחשבון. אחרון חביב – רמי שביט הלך כבר?

הלך.

אני בכל זאת אשתמש במה שהוא אמר. אתם צריכים לקבל החלטה אמיצה – טיפ לחברות הגדולות מאוד – מה שאמרתם כאן היה לא פחות מחוצפה. כשבנק לאומי מוציא עכשיו חצי מיליון שקלים על באנרים ושלטי חוצות שהם מחבקים את הדרום – וגם אתה אמרת את זה, הראל – וואלה, לחבק את הדרום זה לא בקלישאות נבובות, מה שאתם צריכים לעשות, הכי פשוט, זה להודיע שאתם לא תתבעו את הפיצויים האלה. אצלכם זו לא התרסקות, זאת אולי מכה קטנה בכנף - - -

מי אמר לך בכלל? את יודעת - - -

לא, לא, רבותי.

איזו מין חוצפה זאת?

החוצפה היא שלך.

מה שאני עשיתי לדרום בשבוע הזה – לא עשית בדרום בכל חייך ולא תעשי.

הראל, הראל.

מי את בכלל שתגידי? את מציעה למי לקחת פיצויים? איזו חוצפנית.

הראל, בבקשה.

מה זה הדבר הזה?

מה קורה לך? מה זה?

הראל, ברגעים האלה עדכנו את ההגדרה "חוצפה" ב"ויקיפדיה" והכניסו אותך פנימה. משפט אחרון לסיום.

פעם כבר הוצאנו אותו מהאולם הזה.

מה זה "הוצאנו" – אתה הוצאת?

לא, אתה.

אני הוצאתי, לך אין אומץ.

אמרתי, פעם הוציאו.

רגע, גפני, אני מנסה לסיים את דברי.

הוא אומר לה "חוצפנית" והוא שותק.

היא אמרה לי "חוצפן".

אבל לה יש חסינות.

חסינות? חסינות זה לא רק לדבר.

יש לך מזל שאני לא היושב-ראש.

יש לה חסינות מהותית, גפני.

נראה לי שפספסת את זה, הראל, אז אני אגיד את זה שוב. ברגעים אלה מעדכנים את ההגדרה של "חוצפה" ב"ויקיפדיה" ומכניסים את מה שאמרתם כאן בדיון, מעדכנים את זה. העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לכם היא או שאל תתבעו את הפיצויים האלה, שהם כלום, הם בטל בשישים, בטל במיליון - - -

מאיפה את יודעת?

עזוב, אל תענה.

או לחילופין, תחליטו שאת הכסף הזה אתם כן תורמים לקיזוז חובות של עסקים מהדרום. זאת עצתי הטובה. הציבור הישראלי יעניש אתכם על גרגרנות וחזירות בעת משבר לאומי. תודה.

תודה רבה. דודי גולדברג, בבקשה.

סליחה.

הראל, בבקשה, לא.

אני רוצה לענות. סליחה, אי אפשר לא לענות בנועם ויפה?

כן, אפשר, אפשר לא לענות.

סליחה, חברת כנסת בישראל - - -

הראל, אני אוציא אותך.

תוציא אותי אחרי שאני אגיד את זה, אני מוכן.

לא, לא, אל תעשה את זה, אני מבקש.

שחברת כנסת בישראל תבוא לעסק של 4,000 עובדים ותגיד על מעט פיצוי שהוא חושב שמגיע לו "גרגרנות וחזירות"? זה מה שהיא אמרה.

אתה רוצה שאני אוציא אותך, נכון?

עכשיו אתה יכול להוציא אותי.

ישפוט הציבור.

דודי, בבקשה.

תודה. אדוני היושב-ראש, חברים, כשותף במשרד רואי חשבון גדול מאוד אני יכול לומר לכם שאני חווה את הפגיעה, ולא בענף, שניים, שלושה, יש פגיעה בענפים רבים – נכון, לא כולם – אבל הדיון צריך להיות דיון עקרוני כיצד מטפלים בכל הענפים שנפגעו. אני חושב שהפיצויים צריכים להתחלק: אחד, לאזור של 40 קילומטרים, ושניים, לכל העסקים בארץ שנפגעו גם מעבר ל-40 הקילומטר.
אני רוצה לומר לכם – דיברתם כאן על מלונאות, אירוח, חקלאות – שבתי קפה, מסעדות, קניונים, חברות תעשייתיות שתכננו לייצא, נפגעו פוליטית, בגלל בעיות פוליטיות היקף הייצוא ירד משמעותית למרות שהיו הזמנות והם נותרו עם מלאים. אני יכול לומר לכם שחברות מסחריות, ענפים מסחריים, הנעלה, אופנה – חנויות ריקות, אנשים לא קונים.

רק לא ב"פוקס".

חבר'ה, באמת, נו. איציק, עזוב.

חבר הכנסת איציק כהן, אלה דברים רציניים מאוד, אני חווה אותם לצערי. אני חושב שמפה צריכה לבוא קריאה לאזרחי המדינה קודם כל לצאת ושכל נוהג הרכישות שלהם מהעסקים בכל המדינה ימשיך להיות כרגיל, כי אני חושב שאם הם יצאו וישבו גם בבתי קפה ויעשו את הרכישות הרגילות שלהם, המתכוננות, הם יעזרו לכלכלת המדינה, הם יהוו חלק מהגלגל הכלכלי שצריך להמשיך ולפעול בימי לחימה אלה. כלומר, צריכה להיות קריאה לאזרחי המדינה לצאת החוצה ולבצע את אותן קניות שהם תכננו.
אני חושב שהפיצויים צריכים להיות מעבר ל-40 קילומטר. אני חושב שצריכים להיות קריטריונים וישנם פתרונות: ראשית, צריך להגדיר – ואני חושב שברשות המסים ובידי האוצר ישנם נתונים ואפשר לראות אלו ענפים נפגעו. זו יכולה להיות תקופת הלחימה עם נתונים יחסית לנתונים המקבילים לתקופה אשתקד ואני מבטיח שתמצאו שם גם בתי קפה וגם הנעלה, גם בתי מסחר וגם ענפי תעשייה, וגם חקלאות.

הצעת החוק מתמקדת במספר ענפים וב-40 הקילומטרים, אני חושב שהרבה מאוד מתושבי המדינה ובעלי העסקים לא יוכלו להתרומם מהמכה שהם ספגו באותו חודש ימים שהעסק היה ריק. הבעיה היא בעיה תזרימית והבעיה היא בעיה כלכלית. התמיכה היתה חייבת להיות אתמול. אנחנו יושבים ומדברים, אני מבקש להוציא מקדמות לבעלי עסקים ולאו דווקא ב-40 קילומטרים, בקריטריון שרשות המסים תבחן.
לי יש הצעה – אפשר להוציא טופס, להחליט על ענפים שהם ענפים פוטנציאליים לפגיעה, מי שחושב שהענף שלו נפגע ימלא את הנתונים באותו טופס יחסית לתקופה המקבילה אשתקד, ישלח את הטופס הזה מידית בכל ענף בארץ שהוא חושב לנכון, תשב רשות המסים במשרד האוצר, תבחן את חתך הנתונים והיא תוכל גם לתקצב את הפיצויים בצורה צודקת ל-40 קילומטר ולשאר המקומות.

עוד מילה אחת – למדינת ישראל ישנן קרנות שהוקמו בדיוק למצב הזה, אני חושב שהקרנות האלה צריכות מידית להוציא את המקדמות לאותם עסקים כי אנחנו כל החיים משלמים גם לשוטף וגם לאותן קרנות שהקימו בדיוק למטרה של מצב לוחמה. אז למה מחכים – שאותם עסקים יגססו ויגמרו? הם פשוט יגמרו, ואני מדבר מהשטח. לכן, אני אסכם, אני חושב שצריך היה להוציא מקדמות אתמול, כל יום שעובר מחסל את העסקים כי אין להם תזרים מזומנים.
ודבר אחרון – לשכת רואה החשבון הוציאה מכתב, הוצאתי מכתב לשר האוצר, למנהל רשות המסים ולסגן השר מיקי לוי וביקשתי לדחות את תשלומי החובה של יולי-אוגוסט הדו-חודשיים. יש לעסקים האלה הוצאות קבועות שאני לא יודע איך הם יעמדו בזה ותשלומי החובה הם חלק מאותן הוצאות קבועות. תנו לעסקים לנשום – תדחו את תשלומי החובה. מדינת ישראל זה לא רק חוסן ביטחוני זה גם חוסן כלכלי לאזרחים שנמקים חודש שלם. תודה רבה.

תודה רבה. ליצמן, בבקשה.

תודה. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי בקריאת ביניים קודם אני רוצה לחזור על זה עכשיו – כמה שילמו עד הרגע הזה? אנחנו בחודש הראשון, בחודש הראשון אנשים צריכים לקבל משכורת, צריכים לחיות, צריכים לקנות. אני לא הבנתי קודם כל מלשכת רואי החשבון אלה עסקים כן טובים. אמרת שלא כולם הפסידו, אני לא מכיר – אולי כאן, באזור ירושלים – אבל בכל המקומות האלה, האם יש מישהו שלא הפסיד כסף? לכן הדרך שצריך לעשות היא לתת לכל אחד כרגע מקדמה, לחשבן.
כרגע הרווחתם 3 מיליון שקל, שבוע שעבר, אז יש לכם הרבה כסף, דרך לפצות את האנשים, ואני לא אומר את זה בצחוק. אני אומר, רבותי, צריך לתת לכל אחד כרגע מקדמה, לשלם כסף. זו עוד מעט שנת לימודים, אני לא יודע בדיוק מה יהיה עד אז אבל, אני אומר, קודם כל תתנו משהו. שכל אחד שיגיש, בלי לבדוק, בלי שום דבר, כל אחד שמבקש – תתנו לו משהו על החשבון. אתם מומחים להתחשבן אחר כך, חבל על הזמן מה אתם עושים אחר כך, אבל קודם כל כרגע תנו להם כסף. אני לא יודע אם הם הולכים להצביע היום על התקנות או לא - - -

נראה איך שנתקדם, לא בטוח עוד שנצליח היום, יכול להיות שנעשה את זה מחר בבוקר, אולי היום, או ביום רביעי.

למה לא להעביר את זה היום?

הוא שאל, אמרתי שאני לא יודע, נראה איך נתקדם.

לא, זה לא ברור, כשהקואליציה רוצה להעביר דברים היא עושה את זה ב-5 דקות.

בינתיים אין לנו תשובות אז נחכה, נראה.

אבל לפחות את מה שמוצע – שיעבירו את המקדמה לאנשים.

על המקדמות לא צריך להצביע אפילו.

לפחות את המקדמות הם חייבים שיהיה להם.

שיעבירו את מה שאפשר לאנשים.

חבר'ה, אי אפשר, צריכים לאשר את זה או לא לאשר את זה.

בסדר, אנחנו לא עושים פיליבסטר הפעם, אנחנו רוצים לתקתק את זה כבר.

כמובן שהם לא יכולים לשלם מקדמות אם לא מאשרים את זה.

ניסן, תחשוב שמדובר בהעברת כספים להתנחלויות ובוא נעביר את הכסף באותה מהירות שמעבירים כשרוצים להעביר לשם כסף, בסדר?

תפסיקי כבר, נו.

ניסן, את העניין של המקדמות אנחנו צריכים להחליט היום ולאשר.

אם אפשר.

לא צריך גם את האישור שלנו.

למה אי אפשר?

ניסן, להעביר את המקדמות לא צריך להצביע.

טוב, רבותי, די.

להעביר את המקדמות לא צריך להצביע, לא צריך שום דבר.

למה? נצביע, נצביע, אנחנו רוצים שזה יעבור.

לא צריך אפילו.

אבל נצביע ליתר ביטחון, אחרת לך תדע מה הם יעשו.

להעביר מקדמות – הוא צריך להגיד "כן", השני אחרי היושב-ראש צריך להגיד רק "כן", תגיד כן לזקן. צריך להגיד כן, זה מה שצריך.

הלאה, ליצמן, בבקשה.

הוא לא שומע, אני אחכה שהוא יסיים את השיחות, הוא מנהל משא ומתן עכשיו.

משה, חבר הכנסת ליצמן מדבר.

חיכיתי שתסיים את המשא ומתן. האם אתה הולך לתת מקדמות או לא?

כבר הודענו מקודם שאנחנו נקדם את המקדמות, כן.

מה זה "תקדם"?

נאשר את התקנות ונשנה את המקדמות.

לא, הוא אומר לך בלי התקנות.

למה זה צריך להיות תלוי אחד בשני?

כיוון שזה לא חוקי - - -

לא צריך לאשר.

משה, תקשיב, אתה רחוק מלאשר את כל התקנות. משה, אתה רחוק מלאשר את כל התקנות, יש פה עוד ויכוחים שהולכים להתנהל, בואו נגיד את האמת. יש פה עוד ויכוח די גדול שהולך להתנהל אז אל תחכה, באמת.

אראל, בבקשה.

את הצעד הראשון אני חושב שצריך לשקול לעשות לפני שהכול נפתר.

אני רק אומר שלפי החוק אתה יכול לשלם מקדמות כאשר יש לך תביעה. אז אנחנו הקדמנו - - -

לא, רגע, אדוני - - -

רק שניה. תביעה אתה יכול להגיש כשיש לך - - -

משה, תן לליצמן לסיים.

אני אומר, תעזוב את התקנות, יש התחייבות כאן גם מהאופוזיציה – אנחנו לא הולכים להתנגד, אנחנו הולכים אתך, הולכים בעדך, הולכים בעד האזרחים, אבל אתה חייב להבין שחייב מכאן היום לצאת מקדמות. היום. היום. וזה לא תלוי אם נאשר את התקנות או לא נאשר. אני אומר לך, יש התחייבות, אין ויכוח כאן שהולכים לאשר את זה פה ולכן אני לא רואה סיבה. אחר כך ט' באב, ועוד שבוע, ועוד שבוע – תעביר את זה היום, זה מה שאתה הולך לעשות.

טוב, תודה.

יש לי עוד כל מיני דברים לגבי נושאים נוספים.

הצעה לסדר, רק שניה.

רגע, אדוני, עוד מילה. לגבי התקנות יש לי כמה וכמה הערות, בלי פיליבסטר, דברים רציניים שאני מקווה שאז אני אציג את זה, לא בוער עכשיו, אבל לגבי עצם הדבר אמרתי מה שאמרתי.

אדוני היושב-ראש, קודם כל אני רוצה לברך אותך על הקמת הצוותים בחקלאות ובתיירות אבל העיקר חסר מן הספר – התעשייה. התעשייה שמעסיקה עשרות-אלפי עובדים ואף אחד לא מדבר עליה, התעשייה הכבדה והתעשייה הקלה, היא נמצאת במצב קטסטרופלי. אני מכיר את אזור התעשייה שקרוב לביתי שמעסיק כמעט 6,000-7,000 עובדים, שמאז תחילת המבצע – הוא אזור תעשייה דרומי – הוא חוטף לא רק גראדים, גם קסאמים והמצב שם על סף קריסה. אני רוצה לבקש ממך להקים צוות גם לתעשייה.

בעניין הזה, זה שחלק בפנים וחלק בחוץ באותו אזור תעשייה – זה פשוט חלם.

יותר מזה, נתתי דוגמה גם של "טרה". אני מאוד מבקש להקים צוות גם לתעשייה ואני רוצה להיות בצוות הזה.

ניסן, גם צריך שיהיה צוות בראשות מישהו גם מהאופוזיציה, לא רק מהקואליציה.

שמואל, בבקשה.

משה, הרי יישובים עם חלק בפנים, אתם מכניסים את כל היישוב – למה אזור תעשייה שונה?

אני מבקש להעיר בנושא הזה, אני מייצג את אזור התעשייה הדרומי.

רק שנייה, יש שמואל ושמואל.

רגע, קיבלת את ההצעה שלי, אדוני היושב-ראש?

שמואל צוראל נמצא פה? בבקשה.

מה עם התעשייה? אני לא צריך 3 דקות, ניסן.

כל אלה שאמרו שהם לא צריכים 3 דקות דיברו תמיד יותר. בבקשה, הוא קיבל זכות דיבור, נגיע גם אליך.

רגע, ניסן, קיבלת את ההצעה להקים צוות כמו לתיירות, כמו לחקלאות, גם לתעשייה?

תכף אנחנו נצטרך להבין מה המשמעות – לדחות את זה עוד זמן?

לא לדחות, במקביל, מה פתאום לדחות.

יש טיפול רב, זה לא עניין של לדחות.

אז המשמעות היא שלא נאשר.

תגיד לי, ניסן, שאלה טכנית: בקשר למקדמות, מתי יתחילו לשלם לאנשים את המקדמות?

בואו נראה, בואו נתקדם.

אם אנחנו לא מאשרים את זה לא משלמים מקדמות עוד?

מה?

מתי יתחילו לשלם את המקדמות לאנשים?

כרגע, לפי החוק, הוא אומר שברגע שאתה מאשר את זה הם יכולים להתחיל לשלם את המקדמות.

אז מתי אתה מתכוון שנאשר את זה?

נראה, שאלו, או היום או מחר, נראה איך נתקדם.

ניסן, יש איזו סיבה שאנחנו לא מבינים אותה שבגללה אתם רוצים לדחות את קבלת ההחלטות בעניין הזה?

אני רוצה לקבל היום אם רק נספיק להגיע לגיבוש, כרגע אנשים עוד מדברים.

ניסן, אנחנו מכירים אותך היטב כשאתה רוצה להגיע להחלטות, זה לא נראה כמו דיון שבו אתה מנסה להגיע להחלטות.

למה? לא לתת לאנשים לדבר?

זה נאמר מתוך הרבה כבוד.

את אומרת לא לתת לאנשים לדבר?

להפך, אפשר לתת לדבר אבל בואו נזרז.

נו, אז מה אתם רוצים? אני נלחם שכל אחד ידבר את הזמן הקצוב.

אז אני מציעה ככה: בואו נסכם על ההתחלה, לפני שממשיכים, שכולם פה דורשים וכולם שותפים, אופוזיציה וקואליציה, להעביר את המקדמות עכשיו ואז נעבור לדיון בהצעות שאנחנו מציעים.

נכון, ואז נדון בתקנות.

אני מניחה שכולם מסכימים לזה מצד חברי הכנסת, נכון? אז, ניסן, אולי תקבל את ההצעה וקודם נקבל החלטה שהמקדמות עוברות?

ניסן, אתה הרי היושב-ראש היחיד שעושה פיליבסטר לעצמו, אני עוד לא ראיתי דבר כזה.

נו, מה אני יכול לעשות?

לא לעשות את זה.

ניסן, האם יש איזושהי מניעה לקבל את ההצעה הזאת ולדרוש להעביר כבר את המקדמות?

כן, אפשר, אפשר.

אומרים לי, גם הייעוץ המשפטי וגם משה, שאם לא מאשרים את התקנות הוא לא יכול לשלם מקדמות.

הוא יכול לשלם, זה לא שייך.

אלא אם הוא יביא תקנות אחרות, אין לו ממה לעשות. אני שומע את זה כבר כמה ימים ואני יודע על מה אני מדבר אבל בסדר, רציתם עוד פעם אז שאלתי עוד פעם ושאלתי עוד פעם.

מה אומרים היועצים המשפטיים?

כדי שבעצם יוקם מגנון תביעה שלא במסגרת מלחמה צריכות להיות תקנות ספציפיות ובהיעדר תקנות ספציפיות רשות המסים לא יכולה לבוא ולטפל בתביעות לפיצויים בעקבות במבצע עכשיו בעזה.

שיבואו לכל מפעל ויעבירו לו - - -

ויש אפשרות לקבל עכשיו תקנות אבל להרחיב אותן בימים הקרובים? זה כן אפשרי?

כנציג לשכת עורכי הדין אני יכול להגיב לדברים?

לא, לא.

ביקשתי מהיועצים המשפטיים לדבר, בבקשה.

כדי שבעצם יהיה אחר כך תיקון נוסף של התקנות יצטרכו להגיש תקנות נוספות לוועדה. ברגע שהוועדה מאשרת את התקנות – אין בפני הוועדה יותר את התקנות האלה, יצטרכו להגיש תקנות חדשות.

אוקיי.

עצם טיבה של מקדמה זה לא מיצוי תביעה, אפשר לתת מקדמה בלי למצות את התביעה.

בואו נתקדם לאט לאט. בבקשה.

תודה, אני אעשה את זה מאוד מאוד קצר. אני מנכ"ל התאחדות בתי המלון. שמעתם כאן על הפעולה המאוד מאוד דחופה שנערכת בנושא התיירות וכמובן שאנחנו סומכים את ידנו על הנושא. הערה אחת בלבד לנושא התקנות שמונחות בפניכם כי גם בתחום 40 הקילומטר קיימים בתי מלון. התקנות המונחות בפניכם אינן נותנות מענה לשאלה מאוד מאוד פשוטה: בתי המלון באזור 40 הקילומטרים, תקופת ההשוואה שלהם שנה קודם משקפת, לא עלינו, גם כן טפטוף של טילים. לעומת זאת, מקדם הצמיחה של בתי המלון – וניתן להוכיח אותו – בכל התקופה עד "צוק איתן" הוא מקדם צמיחה לפחות של 17%-18%. בנוסחה החדשה, או במתווה הפיצויים המוצע, לא מופיעה שום התייחסות למקדם של צמיחה, דבר שהופיע במתווים קודמים במקרים קודמים. בלי זה נעשה עוול גדול מאוד לעסקים.
מילה אחרונה – אני לא יכול להיכנס לסוגיה של המקדמות, חומרת המצב מבחינה תזרימית בכל העסקים, לפחות אותם עסקים שאני מייצג, בכל הארץ, היא כזאת שאפילו החלטה על דחיה של חודש-חודשיים מידית של תשלומי מסים היתה יכולה לתת איזשהו אוויר לנשימה.

טוב, תודה רבה. סתיו, בבקשה.

תודה. ראשית, חשוב לי להדגיש – ואני בטוחה שזה בשם כל חברי הוועדה – שאנחנו יכולים להישאר כמה שצריך על מנת שנאשר בהקדם האפשרי את התקנות. כולנו הגענו לכאן בפגרה, אנחנו נישאר כמה שעות שאפשר, העיקר שאנשים כבר יקבלו פיצוי, לפחות את המקדמה, מאחר והמצב הזה של חוסר הידיעה הוא מהסכנות הכי גדולות שסובל מהן המשק.
תראו, אני מקבלת פניות רבות מתושבי הדרום, בעלי מפעלים, בעלי עסקים שלא קיבלו את הפיצויים שלהם עדיין על "עמוד ענן", או שקיבלו רק 20%-25% ממה שהם דרשו. העלינו פה שאלה מה קורה למי שלא הגיש בכלל תביעה, מה הם צפויים לקבל בימים הקרובים.

שווקים נוספים שלא דובר עליהם – סטודנטים והציבור הצעיר שחי ביישובי ובערי הדרום. הרבה מהם שעובדים בעבודות שאפשר לקרוא להן "מזדמנות", עבודות שאין עליהן שכר קבוע, תשלום בטיפים, תשלום על עמלות ולא משכורת קבועה, כאלה שאין להם שיק קבוע בסוף החודש עם אותו סכום, בוטלו להם משמרות – מה אנחנו מצפים מהם לעשות? יש לנו אינטרס גדול מאוד להשאיר אותם ביישובים האלה ולא לעודד בריחה שלהם למקומות אחרים.

מורי דרך ומדריכי טיולים שלא חיים בדרום אבל ספגו כמובן אובדן הכנסה מאוד מאוד חשוב, שהם בנו עליה גם להמשך חודשי השנה, על שכר השיא הזה שמקבלים בחודשי הקיץ. בעלי גני ילדים עצמאיים, שלא יודעים אם הם אמורים להחזיר את התשלומים להורים על חודשי הקיץ שבהם לא היתה פעילות, או לא להחזיר, לא יודעים מה לעשות ואם לשלם לעובדים.

על חקלאות כבר הוזכר פה, ואני מאוד שמחה על העבודה שנעשית בוועדת המשנה. תנועות הנוער שאיבדו את הכספים על מחנות הקיץ – שוב, לא כאלה שפועלים בדרום אבל נאלצו לבטל את מפעלי הקיץ שלהם, סכום שעולה כבר על 10 מיליון שקלים.
בנוסף, אני חושבת שצריך גם לחשוב מחוץ לקופסה. הקיבוצים שנמצאים בעוטף עזה וסופגים עכשיו איומים לא רק מהרקטות אלא גם מהמנהרות, גם מהשמיים וגם מתחת לאדמה, צריך לחשוב מחוץ לקופסה איך עוזרים להם, אם זה בהפחתה של הבירוקרטיה ואפשור לבנות בחודשים הקרובים, בשנה הקרובה ולעודד שם בניה ודיור חדש לתושבים, לילדי התושבים, לבנים ולבנות.
צריך לחשוב על איזשהו מתווה של הטבות מס לעסקים בדרום. אם לוקחים השוואה להטבות המס הגדולות שמקבלים התאגידים בישראל – קחו למשל את מפעלי ים המלח, שבין 2008 ל-2010 קיבלו הטבות מס בעלות של קרוב למיליארד שקלים. צריך לחשוב על הענקה של הטבות מס דומות לעסקים הקטנים בהוראת שעה לשנה הקרובה ולשנה הבאה על מנת לפצות אותם. לא צריך לחשוב רק באותו מתווה, וזה בנוסף כמובן למענקים, שזה נותן יעילות בתקופה הקרובה.
הנקודה השנייה היא בירוקרטיה – הגבלה של זמן ההמתנה לקבלת פיצויים, של זמן הטיפול, אפילו של זמני שיחת הטלפון. אני יודעת שאתם עושים מאמצים מאוד מאוד גדולים כדי לשלם את הפיצויים – צריך לעשות עוד. יש איזושהי גישה בישראל שבה יש תחושה מצד הרשויות שכולם מנסים לרמות, ביטוח לאומי חושב שמנסים לרמות אותו בבקשה לאחוזי נכות ורשות המסים חושבת שרוצים לרמות אותה, בואו לא נתייחס עכשיו לעסקים הקטנים והגדולים בדרום ככאלה שמנסים לרמות את המדינה אלא ככאלה שזקוקים לעזרה אמיתית.

אנחנו צריכים לפנות אליהם. הבנו שרק 14,000 מתוך 44,000 הגישו תביעה בפעם הקודמת – בואו ננסה לברר למה לא הגישו ה-30,000 האלה תביעה? בואו ניתן להם מענה. צריך להגיע אליהם ולא רק לחכות שאנשים יפנו אל המדינה. זו החובה של המדינה במצב כזה, ויש לציין שלא מדובר פה רק באיזושהי דרישה מוסרית, יש לזה גם חיוניות כלכלית. העלות של קריסה כלכלית של העסקים האלה בשנים הקרובות תהיה עלות הרבה הרבה יותר קשה למשק מהעלות שנדרשת מאתנו עכשיו להשקיע על מנת למנוע קריסה כזו. הדבר הזה הוא ברור. צריך להקדים תרופה למכה, לחשוב אסטרטגית ולא רק אחר כך לענות לבעיות שיצוצו.
וכדבר אחרון – ברור לכל מי שיושב בוועדה הזו שהכסף נמצא. כשהוועדה הזו רוצה להעביר כספים לגופים ולאינטרסים אחרים היא מעבירה כספים מאוד מאוד מהר. אני רוצה לראות את אותה המהירות גם עכשיו בנוגע ליישובי הדרום, להתייחס לזה במידת הדחיפות והחירום הכי גבוהה. לא יכול להיות שאנשים יספגו גם את זה החרדה הכלכלית הזו נוסף לחרדה הביטחונית.

תודה רבה. זאב חושן, בבקשה.

ניסן, יש זמנים לישיבה היום?

אנחנו רוצים להשתדל לאשר, אם נצליח. אין לי כרגע מגבלה, אנחנו נראה איך נתקדם. אם נראה שאנחנו יכולים לסכם ולהתגבש להצבעה נצביע, אם לא, יכול להיות שנצטרך לעצור באיזשהו שלב, לעשות את זה מחר ובינתיים לגבש את הדברים עם רשות המסים כי הוא הרי צריך לתת תשובות.

רגע, מה עם התעשייה?

שאלה קטנה: העלנו נושאים רבים בישיבה ביום חמישי וחלק מהדברים שהעליתי, אני באופן אישי לא ממש קיבלתי עליהם תשובה – אז איך אתה מתכוון שננהל את הישיבה?

העלנו אותם גם, אחרי שכולם יציגו את הבקשות שלהם, את הדרישות והדברים - - -

מישהו מרכז את הכול?

אנחנו מנסים לרכז כמה שאפשר ואז אנחנו נצטרך לשבת אתם אחד-אחד ולראות - - -

מי זה "אנחנו"?

אנחנו זה הח"כים אני מתכוון.

כולם?

ודאי שכולם, כאן אין קואליציה. כאן אני מקווה שאין קואליציה-אופוזיציה, אוי ואבוי.

כי אני חשבתי להגדיר למשל את כל הארץ, מעבר לקו הירוק - - -

עוטף עזה, הוא צודק, יהיה עוטף עזה, A, B ו-C, כולל הרשות הפלסטינית.

כולם יקבלו מהר.

טוב, בסדר. אולי בני ברק יקבלו הכי מהר, אם נגדיר את כולם כמו בני ברק אז יקבלו הכי מהר.

בני ברק גם עוטף עזה במידה מסוימת.

כן, בבקשה.

שלום, אני מדבר בשם ההסתדרות, נציג הסתדרות העובדים, אנחנו חתמנו הסכם עם משרד האוצר. אני רוצה לדבר מבחינת היבט העובדים ומה שנאמר פה, היו פה כמה שאלות לגבי עובדים. אז באמת נחתם הסכם, כל שכר העובדים ישולם במלואו על פי התקנות, זה נקבע בתקנות - - -

עם חושן אתה יותר מתון, כשהיית חושינסקי צעקת פה.

בכל מקרה, סוכם על תשלום שכר מלא לעובדים, גם לעובדים שנאלצו לא להגיע לעבודה בגלל הוראות של עיריות או רשויות מקומיות שהורו להם לא להגיע, סגרו מוסדות חינוך למרות שפיקוד העורף לא הורה, זה סוכם עם האוצר.

אפילו אם הם נמצאים באפס עד 7.

לא, באפס עד 40. אפס עד 7 מקבלים שני ההורים - - -

לא, כי באפס עד 7 פיקוד העורף לא נתן הוראה לסגור ובכל זאת סגרו.

נכון, שם יקבלו כל ההורים, זה מה שסוכם.

בגלל המיגון שלהם, כלומר, המיגון גרם שלא יתנו להם הוראות.

נכון, זה יצא הפוך בגלל המיגון. אבל אני מדבר על אפס עד 40, אפס עד 40 יקבלו גם אם הרשות המקומית הורתה על הסגירה. גם הצלחנו ביחד עם משרד האוצר, עם משה אשר, מנהל רשות המסים, להגיע לסיכום שלא יבדקו אם הוא היה רשום בקייטנה או לא רשום בקייטנה – כולם, הורים לילדים עד גיל 14, יקבלו את הפיצוי, יקבלו את השכר.

בנוסף, הנושא של אנשים עם מוגבלויות – זו בקשה שהעלה אבי ניסנקורן, יושב-ראש ההסתדרות, ויאיר לפיד, שר האוצר, קיבל את זה – ובאמת אנשים עם מוגבלות יקבלו את הפיצוי בגלל שלא יכלו להגיע למרחב המוגן.

אז סתם אדם סביר שאין לו ילדים ורק לא רצה לקום בבוקר לעבודה כי יש מנהרות שחוטפים דרכן אנשים - - -

הוא יקבל.

הוא כן יקבל?

הוא יקבל. באפס עד 7 כולם יקבלו, אני מדבר על אפס עד 40.

זאב, כלומר אתם לא יוצאים מחוץ ל-40?

לא, לא יוצאים מחוץ ל-40. אני רוצה להגיד עוד משפט אחד לעניין לוחות הזמנים, אנחנו חתמנו הסכם קיבוצי - - -

רגע, מה שהוא אמר זה כן מקובל על האוצר?

מה שהוא אמר שמקובל זה מקובל.

כן, זה מקובל, זה כתוב בתקנות, אני עברתי עליהן, זה כתוב בתקנות.

אתה רוצה שנאשר את זה עכשיו?

זה חשוב מאוד לאשר את התקנות, אני אסביר גם למה: נחתם הסכם קיבוצי עם לשכת התיאום ועם הממשלה - - -

עדיין לא נחתם, אנחנו לא חותמים עד שלא יהיו תקנות.

עם לשכת התיאום עדיין לא נחתם, עם משרד האוצר, עם הממונה על האוצר, נחתם. יוסי כהן פה, יאשר את דברי. ההסכם מותנה בחתימה על התקנות מאחר והמעסיקים רוצים לדעת שיש פיצוי עבור תשלום השכר ולכן יש חשיבות לחתימה. אני מבקש לא לעכב את התקנות מאחר והאנשים צריכים את הכסף הזה כמו אוויר לנשימה. אנחנו הפכנו את העולם כדי להגיע להסכמות, כדי שיוכלו לשלם שכר.
לגבי המקדמות, אני רוצה להגיד מה שסוכם עם רשות המסים, עם מנהל רשות המסים. אנחנו ביקשנו שישולמו מקדמות מבלי שתהיה תביעה, רשות המסים הסכימה לכך, משה אשר יושב פה ואנחנו הסכמנו אתו שיוכלו לקבל גם כאלה שלא תבעו ב"עמוד ענן". הכינו טופס מיוחד להגשת בקשה לקבלת מקדמות וזה לצורך קבלת הכסף כמה שיותר מהר. מבחינתנו זה חשוב מאוד לאשר את התקנות ולחתום על התקנות כמה שיותר מהר כדי שאנשים יוכלו לקבל את השכר. אני מבקש לקדם את הדבר הזה. תודה.

תודה לך. שמעון, בבקשה.

ביום רביעי, נדמה לי, בפגישה האחרונה, אמרתי את מה שיש לי להגיד. על החשיבות, אני חושב, שאין עוררין, אני רק רוצה להגיד ממש משפט אחד בנושא של לאשר את התקנות כי אני חושב שמרוב שאנחנו רוצים להרחיב – ובצדק, נאמרים כל כך הרבה דברים חשובים כאן, מהשטח בעיקר – אנחנו יכולים לפגוע דווקא באלה שצריכים לקבל באופן מידי, אלה שבאמת בטווח ה-40 הקילומטר. לדעתי צריך לאשר במידית את התקנות על מנת לאפשר עבודה ואת הפיצויים הדרושים.

אבל על התקנות עדיין יש ויכוח.

בסדר, אני אומר את דעתי.

הוויכוח ייקח זמן ואת המזומן צריך לשלם.

אראל, בבקשה, כל אחד אומר את דעתו.

אני מעיר את תשומת לבך.

אני ער לדברים שלי, אני יודע מה אני אומר, בתור שלך תגיד את מה שאתה צריך להגיד.

יש שיחה.

אני לא מפריע לאנשים, לא נוהג להפריע לאנשים.

אני לא מתכוון להפריע, אני רק מעיר את תשומת לבך שהתקנות יכולות לקחת זמן והמזומן דרוש מחר בבוקר.

אראל, בבקשה.

אראל, אני אגיד לך עוד פעם – תרשום את הדברים שלך, תגיד אותם אחר כך.

תודה רבה.

יופי, תודה. ולכן אני אומר, צריך לאשר את התקנות בכדי לאפשר עבודה, בכדי שאלה שסובלים בלאו הכי, ה-40 קילומטר, שלא ימשיכו לסבול בשביל להרחיב את התקנות. לכן אני אומר, לאפשר את התקנות, להמשיך לדבר, יש שתי ועדות – אני לא חושב שהיו דברים כאלה בעבר – יש שתי ועדות שהוקמו, גם לחקלאות וגם תיירות, ואני מאמין שתהיינה עוד ועדות, דרך אגב.

לתעשייה.

גם לתעשייה. אני אומר, יהיו עוד ועדות שיקומו, אני חושב שיש התייחסות רצינית. כאחד שמבקר בשטח "כתחביב" בשטחי כינוס בחקלאות ובעוטף עזה בכל מיני מקומות, אני לא מתעלם מהאמירות של האנשים בשטח שיש התייחסות רצינית מאוד של רשות המסים כשפונים אליהם ומגיעים אליהם, לא צריך להתעלם מזה אבל צריך להמשיך לשפר את זה.

משפט אחרון, ניסן, בנוסף למלונות ולגופים הגדולים שיש להם ייצוג מאוד מאוד חזק, צריך גם לדבר באופן רציני על האכסניות, גם על הצימרים, על העסקים הקטנים שאין להם ייצוג, שאין להם לובי, שאין להם גב חזק. דווקא אלה, הגופים האלה, לא יכולים לספוג. אני פגשתי מישהו מאשדוד מהעסקים הקטנים והוא אמר לי: למלונות גדולים יש כסף אז זה זורם, דווקא לאנשים שהם בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, שהפגיעה היא פגיעה, אין להם אפילו תזרים שהם יכולים לספוג ולחכות חודש-חודשיים, לכן צריך להתייחס אליהם – ואראל מכיר את זה יפה מאוד, הוא בעל הניסיון הכי רב פה – ואני חושב שלאלה אנחנו צריכים להתייחס ולתת את הגב. תודה.

שמואל דונרשטיין, בבקשה.

אני מביא בפני הוועדה בקשה לתיקון טעות. אנחנו נמצאים באזור התעשייה הדרומי של אשקלון, אזור שמעסיק כ-100 מפעלים קטנים וגדולים וכ-5,000 עובדים.

כמה עובדים יש לכם באשקלון?

לנו באשקלון יש כ-560 עובדים. אני לא בא לייצג כאן רק את "רב-בריח" אבל בשביל לתת תחושה בכל זאת של הנזק ושל מה שקרה בחודש האחרון, אצלנו הפריון ירד ב-47%, משמרת שלישית לא קיימת ושאר המשמרות נפגעו בצורה קריטית. כל אחד מכם צריך לדעת, ואם לא, היושב-ראש, יש כאן דוח שמראה שהאזור הזה ספג את מירב הנפילות שהיו במלחמה האחרונה.

מה שקורה כרגע הוא שבגלל טעות הגבול של ה-7 קילומטרים עובר בכביש באמצע אזור התעשייה. הרי זה לא יעלה על הדעת, זה ציני. אני מאמין שאין אחד ולא היה כזה בחודש האחרון שאמר לי שאני לא צודק בלהגיד שאת אותו צבע אדום, אותה ריצה למקלט, במקרה שלי, במפעל, רבע מהמפעל נמצא בתוך ה-7 קילומטרים ושלושה רבעים נמצאים מחוץ ל-7 קילומטרים.
כל מה שאני מבקש הוא שדומה לתקנון שיש בנושא של היישובים – להחיל את זה על אזורי תעשייה. אם יקום מישהו ויגיד שזה מעכב את התקנות או שזו פריצה לתקנות, אני אומר ככה: אי אפשר להתעלם מהעובדה שאזור התעשייה הדרומי, ניסן, הוא האזור שקיבל את מירב הטילים במלחמה האחרונה. אני בא ומדבר בשם 6,000 עובדים ואני חושב שאם לא תהיה עזרה זה האזור הראשון – אחרי שדיברנו, ובצדק, על עסקים קטנים, מלונאות והכול – זה אזור התעשייה הראשון שכמעט כולו ייסגר אחרי המלחמה הזאת. זהו זה.

אראל, בבקשה.

תודה רבה. העניין הוא כזה: אני מסכים עם חלק מהדברים שנאמרו פה ואני מבקש מאתנו, מכולנו, גם העסקים הגדולים, שכבודם במקומם מונח, באמת – הם מעסיקים פה אלפי עובדים, עשרות-אלפי עובדים, מאות-אלפי עובדים במדינת ישראל – כבודכם במקומכם מונח, וגם לעסקים הקטנים, כבודם במקומם מונח, בסדר? אנחנו לא חייבים לתקוף אחד את השני כשאנחנו באים לבקש את הפיצויים, אנחנו יכולים לעבוד ביחד.
אבל אני מסכים עם מה שנאמר פה: זה לא מבצע – זו מלחמה. זה דבר שאני ניסיתי להגיד בסוף השבוע בכל המקומות. תראו, רבותי, מדינת ישראל חסכה לעצמה 5.5 מיליארד שקל שהם לא בתוך התקציב, זו קרן שמופקדת בבנק ישראל, קרן נזקי המלחמה. כלומר, על הדבר הזה אנחנו כרגע לא צריכים להתחנן, זה כסף של האזרחים.

לעת הזאת.

על הממשלה ועל הכנסת להחליט איך בעת הזאת לקחת מהכסף הזה ולחלק אותו ביושר, בדאגה ובהקפדה על הנושא הזה. אבל קודם כל, אנחנו לא מתחננים על דלתו של הפריץ, זה כסף ששייך לאזרחים ואנחנו כנבחרי הציבור מופקדים לדבר בשמם, להקשיב להם ולעשות את הדברים בצורה צודקת. זה רק צריך להיאמר, שאף אחד לא יחשוב שהוא עושה פה טובה. זו לא טובה – זה כסף של הציבור.

אני רוצה לומר, במלחמת לבנון השנייה – שזה בעצם המודל הדומה ביותר למה שקרה פה, בואו נשים דברים על השולחן – שולמו 162,000 תביעות ושילמו אותן מהר, שילמו אותן מהר. נתנו מקדמות מהר מאוד, עוד לפני שהסכימו על המתווה הקודם. זה עלה 3.62 מיליארד שקלים וזו היתה בעיה – לא היתה אז "כיפת ברזל", היו הרבה מאוד נזקים ישירים – שילמו, גמרו, נתנו למשק לזוז. תראה מה קרה אז, ניסן, נתנו למשק לזוז קדימה. אמרו פה אנשים וצדקו, העניין הוא כזה, אם אנחנו לא נפעל ביושר ובסוג של נדיבות – לא בקמצנות, יש משהו בין נדיבות לקמצנות, בהוגנות - - -

מה אמרת על 3.62?

זה מה ששילמו פיצויים במלחמת לבנון השנייה, ככה זה עלה. ניסן, בוא נלמד גם עוד משהו – המדינה אז לא אמרה שזו מלחמה מיד, היא קראה לזה מבצע, הרבה אחרי כן היא קראה לזה מלחמה וזה היה לא נכון, זה היה פשוט לא נכון.

אני מסכם, אני אומר ככה: קודם כל, נשנה טיפה את הראש. אנשים צריכים מקדמות כדי לגמור את החודש, אנשים צריכים שנקבע איזשהו מתווה. בואו נקבע היום איזשהו מתווה – 50%, 80%, מה שביניהם, נקבע איזשהו מתווה כי אנשים לא יוכלו לגמור את החודש. לפני שנסכים על כל המתווה נשחרר איזשהו תשלום.
אני אומר כך, יש כמות אדירה – והעסקים הגדולים באמת צריכים לקבל גם כן את הפיצוי, נכון – אבל יש כמות אדירה, סך הכול 110,000 עסקים קטנים וגדולים עד 70 קילומטר, שזה כולל גם את תל אביב ואפילו הכנסתי גם 10 קילומטר צפונית לתל אביב כי גם הם חטפו את הטילים, ובואו נקבע לעצמנו את המדרג. 40 קילומטר קבענו מה שקבענו ואפשר לרדת ל-50%, 60%, אפשר לרדת גם ל-40% קצת אחר כך, בואו נקבע. אבל צריך להגיד את האמת: זה המקום שנפגע. זה אחד.
שניים, אתה צודק, אתה צודק שהקמת פורום לתיירות, התיירות נפגעה באופן מבני. כמובן גם החקלאות, בחקלאות צריך להגיד שהרוב יצטרך פיצוי פרטני. זה יהיה קשה מאוד, זה מה שקרה במלחמת לבנון. במלחמת לבנון, ישבו אתכם שדה שדה, חלקה חלקה, לא?

לא, לא. קבעו פרמטרים ולפי זה הלכנו.

בסדר.

היה מסלול ירוק, רובם הלכו במסלול הירוק.

רובם? כי ישבתי פה עם הבחור שפיצה וראיתי שהיו לו המון תביעות פרטניות, המון. אבל, בסדר, אתם בעניין הזה מובילים את זה – תובילו את זה.

70 קילומטר פחות או יותר – 40 קילומטר מה שאתם קובעים ובמדרג יורד עד ה-70; שתיים-שלוש תעשיות מבניות, שנפגעו באופן מבני; ולא להתקמצן – הוא אמר נכון, רמי – אם אנחנו עכשיו נחזיק את העסקים האלה בקמצנות, אנחנו פשוט נקבל את זה בחזרה באנשים שיפלטו לתוך השוק וגם בהאטה.
משפט אחרון. גם המשק היה קצת בהאטה קודם, בואו נשים את הדברים על השולחן, ניסן, זאת ההזדמנות שלנו. משה, אני יודע שאתה אמון על הקופה וזה קשה לך, אני מכיר אותך, ואני שמח על זה שאתה מיד מקשיב, אתה לא חוסך זמן ואתה לא חוסך מאמץ, אבל בואו, זה עניין של mindset, בואו ניתן את הדחיפה כרגע בתוך האזורים האלה. זו דחיפה לכלכלה שבאמת תשנה בגדול את מצב הרוח ולאן המשק הזה ילך.
ורק משפט ברמה הערכית – העורף נתן את הגב למדינה כדי לעשות את המבצע הזה, עכשיו הממשלה צריכה לתת את היחס לעורף.

תודה. אליאב, בוני הארץ.

ניסן, יש איזו מגבלה לדיון הזה? אפשר פשוט להישאר פה עד שנסיים היום?

ניתן לאט לאט לחברי הכנסת להתבטא, אחר כך כנראה שנצטרך - - -

- - -

לי אין מגבלה.

אז אנחנו רוצים לשחרר את הכסף היום.

אם הדיון הזה קשור לדיון אחר תגיד ישר.

לא, ממש לא, אין לי שום מגבלה.

אתה עושה לעצמך פיליבסטר.

אין לי שום מגבלה. אחרי שכולם יסיימו אנחנו נצטרך לשבת, להתחיל להעלות - - -

יש פה 2 אופציות: או שמשה אשר יביא מחר בנפרד תקנות של המקדמות וכולנו נתכנס רק כדי לאשר אותן - - -

היום, היום, להעביר את התקנות כדי שיוכלו להמשיך לטפל.

נאשר עכשיו, בסדר? כולם מוותרים על זכות הדיבור.

לא חבל לבוא מחר עוד פעם?

אף אחד לא גיבור לוותר על זכות הדיבור.

הנה, אני מודיע שאני מוותר, בוא תצביע.

בסדר, כשנגיע אליך תוותר.

לדעתי אתה עושה פיליבסטר כי יש לך סיבות אחרות.

על מה להצביע?

להעביר את הנושא של המקדמות. אתה יודע, יש תאריכים, יש תהליכים, מה שמצופה מן הוועדות כאן זו הגינות.

הוא לא יכול לעשות את זה, הוא הסביר לך שהוא לא יכול לעשות את זה אלא אם כן מושכים את זה.

כדי להעביר את המקדמות צריך להעביר את התקנות, זה מה שאנחנו לא מבינים, אתה לא יכול לפעול בלי זה.

דבר ראשון, אין שום איסור חוקי. זה אמנם לא קרה בעבר אבל אין שום מניעה שיביאו בנפרד תקנות למקדמות ובנפרד תקנות לכלל הפיצויים.

את צודקת אבל בינתיים זה לא קיים.

אז, יאללה, בואו נסגור את זה ושזה יקרה מחר.

אבל בינתיים זה לא קיים, אז מה את רוצה לסגור? אולי אנחנו יכולים לסגור את התקנות עצמן?

ניסן, אם אתה אומר לי שאתה חושב שזה בר סגירה היום – סבבה, כולנו אמרנו שנישאר פה עד מתי שצריך.

אני באתי כדי לסגור כמה שאני יכול.

זה לא נשמע סגור, זה לא נשמע מתקרב לסגור.

כל אחד מחווה את דעתו על המצב, על כמה שהוא רע – בשביל מה?

משה, לתקנות האלה אנחנו מחכים גם לתיירות ולחקלאות או שזה בנפרד?

שקט, בבקשה. יצחק, בבקשה.

התייחסות קצרה לגבי התקנות. התקנות האלה, כפי שהן מוצגות, הן אימוץ בגדול של תקנות "עמוד ענן" – שהיו רק 9 ימי לחימה מול מציאות של חודש – והן מפלות לרעה קבלנים שמדווחים על הכנסות בגין עבודות שביצוען מעבר לשנה. אני אתן דוגמה: קבלן שצריך לצורך העניין לבנות גני ילדים ברשות מקומית ויש לו חוזה לשנתיים – הוא לא יהיה חייב לקבל פיצוי במסגרת מסלול מחזורי, או מסלול שבזמנו נבנה במיוחד במסגרת "עופרת יצוקה", אבדן תפוקה, ואין היגיון בזה.

כנ"ל לגבי קבלן שמבצע מיזוג אוויר לקופות חולים, יש לו חוזה לשנה, או לשנה פלוס, והוא לא יכול לבצע את העבודה. אי היכולת שלו לבצע את העבודה נובע: א', כי העובדים לא מגיעים ויש ירידה של 20% בהתייצבות העובדים. מי שרוצה לבדוק יכול לבדוק את זה אפילו מול מערכת הביטחון אם אנחנו מדברים על עובדים פלסטיניים. אבל הוא לא יכול לבצע את העבודה כי האתר לא נגיש או שהוא לא יכול לבצע את העבודה כי השותף או הפרטנר שלו שצריך לפתוח את הקופה או את בית הספר לצורך המיזוג, איננו, הוא לא מגיע.
אנחנו מדברים כאן על אוכלוסייה של קבלנים שמחזיקים 5, 10, 20 עובדים ולא מסוגלים לבצע את העבודה. הפיצוי שניתן לקבלנים זה רק במסגרת מסלול שכר והוצאות שוטפות, הוא לא מתאים לקבלנים שיש להם חוזים כאן, הוא לא מתאים. אנחנו מדברים פה על הכנסה של אותו בן אדם. לכן, בקשתנו היא כן להכליל את הקבלנים האלה כמו שנעשה ב"עופרת יצוקה". אפשר היה לפרסם או להגיע להבנה, וניסינו, במסגרת קווי הנחייה ייחודיים לאוכלוסייה הזאת. תודה.

תודה. אילן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, תראה, עם כל החברות, תמיד יש לי תחושה בדיונים שלך שאתה מנהל דיון אחד אבל אתה מתכוון לדיון אחר בעצם. אני לא מבין מה המטרה שלנו כרגע. לצורך העניין, הוועדה שהכי צריכה להיות ועדה קונקרטית, של מה שהצרפתים קוראים, ואני מתרגם: החשבונות הטובים עושים את החברים הטובים – זה נכון גם לגבי אזרחים – היא צריכה להתמקד בזה. לא בפילנתרופיה, לא בוולונטריזם אלא בדברים מאוד קונקרטיים שהם אוניברסליים חלוקתיים.

יש את כל המנגנונים האלה כאן אבל שוב יוצא שכאן נקבעים רעיונות בירוקרטיים כדי למצות את האפשרות איך לחלק כמה שפחות לכמה שיותר. כלומר, שוב דיון שבו כל אזרח הוא בגדר נאשם עד לא הוכחה חפותו, ואז משתמשים פה בכלים כמו לשסות עכשיו את העסקים הקטנים בגדולים וכו' וכו' וכו'. עד שיגמר המבצע, הפריץ ימות, הכלב ימות, לא משנה מה.

הבת שלי היתה בשבת בעין זיוון – לא בטווח עוטף עזה, אולי גם בטווח עוטף עזה כעיקרון – היא היתה לבד במקום הזה, האם זה קשור לעניין או לא קשור לעניין? לכן יש כאן ממדים שהם ממדים אובייקטיבים לראות את הדברים אם אנחנו רוצים להיות הגונים. אם אנחנו רוצים להמשיך להכפיל ברגליים ולחלק בשניים, כמו שאנחנו כל החיים עושים פה, אנחנו ממשיכים על אותו הדבר.
ולכן כאן צריכים לקרות שני דברים: אחד, נושא המקדמות – צריך לגמור את זה ולכן באנו היום. זה לא תלוי בעניין התקנות, אפשר להחזיר מקדמות בחזרה אם לא חושבים שכל האנשים גנבים במקום הזה. והדבר השני, לרוץ בקצב מסודר כי יש תאריכים ויש תהליכים. הגינות צריכה להיות כאן, לא וולונטריזם, לא התנדבות, לא איזו תחושה יש לי, לא חוצפה או לא חוצפה – זה ממש לא מעניין. אנחנו מדברים במספרים יבשים לגמרי ואותם צריכים לקיים בצורה הגונה. הגינות.

אל תהיה נדיב, אל תהיה קמצן, תהיה הגון והוגן ותפעל על פי מה שצריך כאן מהכללים האלה שצריך לעשות. התחושה שלי היא שאתה מבזבז פה המון זמן לכולנו, אני לא מבין לאן חותר הדיון הזה – והנה אני מסיים לפני שהשעון מצפצף, כי אני לא רוצה לשתף אתך פעולה בעניין של הפיליבסטר העצמי שלך.

אילן, רק להסביר לך - - -

תסלח לי, זה באמת לא בסדר.

אני רוצה רק להסביר לך שאם אנחנו רוצים לעשות דיון רציני – כששמענו גם ביום רביעי את האנשים שמייצגים וגם את עצמנו, קיבלנו הרבה מאוד תובנות לגבי מה אנחנו רוצים לשנות ומה לא. אנחנו נתגבש אחרי שנשמע, כי אם עכשיו אני אעצור יכול להיות שיבוא - - -

ניסן, תסלח לי, נתון אובייקטיבי זה לקחת מחזור של שנה קודמת, או אם פדרמן אמר שיש שם בעיה עקרונית באשקלון אז לשנתיים קודמות, לראות אם אין כאן משהו שהוא לא בניגוד לדרך הטבע ואז זה בגלל המבצע. זה מה שקובע כאן. אתה גם יודע שטילים בליסטיים נופלים ככה - - -

כל אחד מהאנשים כאן הציג מנקודת המבט שלו, זה העשיר אותנו כדי שנדע מה לא טוב בתקנות, מה לא מספיק, מה צריכים לתקן. אני מניח שכולנו, גם חברי הכנסת שדיברו - - -

אבל בוא נדבר על תקנות כבר, אתה לא מדבר על התקנות.

ניסן, אנחנו מחכים לצוותים של החקלאות ושל התיירות בשביל התקנות?

לא, בגלל זה הקדמתי את הצוותים.

אז אפשר לסיים היום?

בגלל זה אני חושב שהצוות של החקלאות כבר סיים.

אפשר את התקנות לסיים היום?

מבחינתי אפשר, אם רק נסיים ונתגבש אנחנו.

מעולה, אנחנו כולנו פה לדעתי, נכון?

החקלאות – סיימו, התיירות – אין סיכוי, אני חושב שהם יסיימו היום או מחר.

השאלה אם אנחנו צריכים לחכות להם?

לא, אז אמרתי שלא.

אוקיי, זה לא קשור, זאת אומרת שהיום אנחנו יכולים לסיים את התקנות.

גם להערכתי הפתרון של התיירות לא יהיה במסגרת התקנות האלה, הוא יצטרך להיות משהו חיצוני. לעומת זאת, יש הרבה דברים אחרים שהם כן במסגרת התקנות שחייבים לתקן, אם לא נתקן אותם - - -

אבל צריך לעשות הערכת מצב: אם יש עוד הרבה עבודה – צריך להפריד את המקדמות, אם אין הרבה עבודה – אז צריך לסיים היום. אחד מהשניים.

מיכל, אבל אמרתי, אם אפשר יהיה להפריד נפריד, אבל אם אי אפשר נצטרך לחקור.

למה? אי אפשר מבחינה משפטית?

כרגע הם אומרים שאי אפשר.

הבנתי שמשפטית אפשר, אפשר להעביר את התקנות של המקדמות בנפרד.

אין, הוא לא יכול לשלם מקדמות, כך הם אומרים, אם אתה לא מאשר תקנות. אז יבואו תקנות אחרות.

לא, אין פה בעיה משפטית, תשאל את היועצים המשפטיים. זה עוד לא קרה, זה לא אומר שאי אפשר.

לא אכפת לי שיביאו תקנות אחרות אבל כרגע אין מישהו שיביא תקנות אחרות.

משה אשר יכול להחליט את זה.

נשב אתו, עם משה אשר, ונעלה נקודה נקודה ממה שדיברנו ונפתור אותן או לא נפתור.

השאלה היא מה טווח הזמנים? בינתיים הם מיובשים, הם נחנקים, צריך לשחרר כסף.

בשביל מה אנחנו יושבים פה? – בשביל להתקדם עם זה.

אנחנו עכשיו עושים אווירה? אני חשבתי שבאים לישיבה ואנחנו עוברים תקנה תקנה.

לא אווירה, אנחנו רוצים לשמוע. אתה שומע מאנשים, אתה שומע מחברי כנסת. בני כפיר, בבקשה, קצר.

צהרים טובים לכולם. אני יושב-ראש אגודת מורי הדרך בישראל, אנחנו הגוף היחידי שמייצג את מורי הדרך בישראל. זה סקטור עבודה ייחודי בישראל. אנחנו כ-8,000 מורי דרך, 8,000 משפחות שהפרנסה שלנו נפגעה טוטלית, ב-100%, מהיום שבוטלו טיולים. היום הזה החל כשהחלו ההפגנות במגזר הערבי אחרי הרצח של הנער הערבי – כל הטיולים בארץ בוטלו, כל האוניות שהיו צריכות להגיע בקרוזים לנמלים בוטלו וכל התיירות הנכנסת בוטלה.
הביטולים הם עד סוף חודש נובמבר ואנחנו נמצאים היום במצב קשה מאוד. אנחנו נמצאים במצב שאין לנו איזושהי דרך להתפרנס, הפרנסה שלנו נגדעה טוטלית. אני אשמח מאוד אם משה ייקח את העניין הזה לתשומת לבו. אחד הדברים החשובים הוא שאנחנו זקוקים לכסף מידית. שמעתי שאמרת שהמתווה של התיירות יקבל את הדרך שלו והתקנות של עכשיו הן תקנות שאמורות להיסגר אולי היום – אני אשמח מאוד אם תיקחו בחשבון אותנו.
אנחנו יושבים בבית, אין לנו פרנסה, אנחנו הגוף שמייצג את מדינת ישראל כלפי כל מי שמטייל בארץ, אנחנו הגוף המייצג והגוף הקדמי. אנחנו זקוקים לאיזשהו אוויר, החייאה, איזשהו כסף כדי לעבור את השלושה חודשים הקרובים. אני אשמח מאוד ואודה לכם מאוד אם אתם תיקחו את זה בחשבון.
אני מוכן להעביר את הטלפון שלי, מוכן להעביר את הטלפון של האגודה וליצור קשר כדי להגיע לאיזשהו מתווה – "מתווה", מילה מאוד יפה שמסתובבת לה סביב השולחן הזה – לאיזושהי דרך שתעזור לנו ותעזור לנו מידית. תודה רבה.

רק להגיד לך שאתם נמצאים בתוך הדיונים, אני עוד לא יודע מה אבל אתם נמצאים בתוך הדיונים, לא שכחו אתכם.

ניסן, משפט אחד אחרון. העניין המרכזי הוא שאנחנו היום בבית, אין לנו גרוש אחד כדי להתפרנס, הבנקים סגרו לנו את האשראי, אנחנו בסיכון גבוה ואף אחד לא מסתכל עלינו – איזושהי הלוואה, איזשהו כסף, איזושהי מקדמה שתעזור לנו לעבור לפחות את החודשיים-שלושה הקרובים, עד שאולי התיירות תתאושש מחדש. תודה רבה לכם.

תודה רבה. שמולי, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני אהיה קצר כי אמרתי את רוב הדברים בדיון הקודם. אני חושב שהיום חוזרים, לפחות חלקית, חלק מהתושבים לבתיהם, ואחרי שהם נתנו במשך כמעט 30 יום גב כזה חזק למדינה אסור שייווצר שם הרושם, לפחות מבחינה כלכלית, שהמדינה מפנה להם עורף, ואני חושש שההיגררות הזאת, בעיקר לכל מה שקשור לתשלום מהקדמות, עלולה ליצור את התחושה הזאת.

אני חושב שיש פה מהרגע הראשון, מכיוונה של הממשלה, ככה נראה, כוונה טובה, ויש פה התחייבות מפורשת של שר האוצר לשלם את המקדמות, אבל ברגע שמצמידים את עניין המקדמות לעניין הפיצויים לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שההתחייבות של הממשלה מתרוקנת מכול תוכן. אנחנו פה בדיון השני ואתם רואים כמה חילוקי דעות וכמה אי הסכמות יש לגבי המתווים.

אז מה אנחנו בעצם אומרים לאנשים שהם מתארים פה בצורה אותנטית מהשטח את המצוקות שהולכות להיות להם בעוד יום-יומיים עם תשלום המשכורות ותשלום ההוצאות הקבועות? אנחנו אומרים להם: תחכו. התשובה הזאת היא לא באה בחשבון. אני מבין שיש מגבלה משפטית אבל אני לא מזלזל בכוחה של הוועדה ובכוחם של היועצים המשפטיים למצוא פתרון יצירתי כפי שנמצאו במקרים אחרים.
עניין נוסף זה עניין הטווחים. אני לא קיבלתי תשובה עדיין לשאלה שלי בתחילת הדיון מתי בדיוק הולכים לדבר על הטווחים. אם יש פה אזור תעשייה באשקלון, מפעל של "רב-בריח" שחלקו בתוך הטווח וחלקו האחר הוא מחוץ לטווח – זה הרי אבסורדי שלא ניתן - - -

כל האזור מקבל פיצוי.

כל האזור מקבל פיצוי?

אולי לא כמו שהם חושבים אבל כל האזור מקבל פיצוי.

לא, לא, יש אפס עד 7, יש אפס עד 40.

כולם יהיו בטווח של אפס עד 7?

אני אחדד – כולם בתוך המסלול האדום?

לא.

נו, אז אתה יודע למה היתה כוונתי, אז אתה לא צריך לענות על מה שלא שאלתי.

לא, שלא יתפרש שהם לא מקבלים בכלל פיצויים.

אני יודע שהם מקבלים, אתה יודע למה התכוונתי.

ניסן, אני מחזיק את המפה ואני רואה שכשרצו להחריג הכניסו את - - -, עשו כל מיני אצבעות והכניסו אותם. למה את אזור תעשייה אשקלון לא לעשות אצבע? אני לא מבין, אני רוצה להראות לך את זה.

גם כשאתם מדברים על יישובים, יישוב שחלקו נכנס – כולו בפנים. פה יש אזור תעשייה שחלקו באפס עד 7, צריך להכניס את כל אזור התעשייה. זה גם לא באמת בקטנה, אלא הם באמת חיו במציאות בלתי סבירה.

אפס עד 7?

חלק מאזור התעשייה הדרומי של אשקלון מחוץ ל-7 קילומטרים, חלקם זה 6.9, חלקם זה 7.2.

זה לא הגיוני.

אפס עד שבע זה עוטף עזה.

כן, אבל חלקם נמצאים ב-100 מטר, ב-200 מטר מהם.

שמולי, בבקשה.

אני חושב שספציפית אזורי התעשייה בנתיבות ובאשקלון הם דוגמאות למצבים אבסורדיים שנוצרים. הם נוצרים מתוך כוונה טובה, הכוונה שלכם היא טובה – ליצור נוסחות ברורות ופשוטות כדי לפשט את תהליכים – אבל ההתייחסות שלנו צריכה להיות יותר מורכבת. פעם אחת לגבי המסלולים האדומים, שבמקרים כמו אזור תעשייה אשקלון חייבים להיכנס פנימה.

פעם שנייה לגבי המסלולים הירוקים. אני כופר בעניין הזה שההתייחסות ליישובים מעבר לקו ה-40 קילומטר לגבי אמורה היות אבסולוטית – או שאתם מקבלים או שאתם לא מקבלים. אפשר גם לחשוב בצורה שהיא יותר מורכבת, לבנות מתווה שהוא הדרגתי, שהוא מודולרי, שהוא לא נותן פיצוי מלא של המסלול הירוק אבל הוא נותן משהו.

נקודה אחרונה היא ריכוך הבירוקרטיה. אני חושב שאם אנחנו בעוד כמה חודשים נעמוד באותו מצב כפי שקרה ב"עמוד ענן" – שעדיין עומדים תלויים ופתוחים תיקים של תביעה שעדיין לא הסתיים הטיפול בהם - - -

לא, שבוועדות ערר.

בוועדות ערר, גם את פעולתן - - -

בוועדות ערר אנחנו סיימנו את התביעה ועכשיו זה הולך לשופט. חבר'ה, אם אנחנו מרגישים שאנשים הגזימו בגדול זה הולך לוועדות ערר, שלא נתבלבל פה.

- - -

מיכל, את מפריעה לשמולי.

אין לי בעיה עם ועדות ערר, יש לי בעיה עם ועדות ערר שלא מסיימות את פעולתן לעולם. אני מזכיר לך שמבצע "עמוד ענן" לא היה לפני שנה וגם לא לפני שנתיים. אני חושב שבסופו של דבר אנחנו צריכים גם להגביר את האמון של האנשים במדינה על ידי זה שכל מפגש שלהם עם הרשויות לא נגמר במפח נפש ובתסכול.

טוב, תודה. יוסי כהן, בבקשה.

שלום, אני המשנה לממונה על השכר באוצר. רציתי להבהיר שמבחינת התהליך יש הסכם קיבוצי בינינו לבין ההסתדרות הכללית החדשה, כאשר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים אמורה להצטרף להסכם הזה, וכדי שהיא תצטרף הם מתנים את זה בתקנות, מבחינה זו שלצד זה שיש את הפיצוי למעסיקים הם חותמים על הסכם שמשלם לעובדים. אז יש חשיבות לעניין הזה שהתקנות יאושרו כדי שיהיה הסכם ואפשר יהיה לשלם לעובדים את השכר.
מעבר לזה, אחרי שיהיה את ההסכם עם לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, יש שלב ששר הכלכלה אמור להוציא צו הרחבה כדי שאחרון המעסיקים במשק ישלם לעובדים את השכר.

כל זה בתוך ה-40 או בלי קשר ל-40?

אנחנו מדברים על הטווחים שצוינו כאן: יש את האפס עד 7 – כל מי שלא עבד יקבל שכר; על התחום של 7 עד 40 – בכללים שנקבעו בהסכמים, בעיקר היעדרות של מוסדות חינוך, הורים - - -

אז מה זה צו ההרחבה?

צו ההרחבה הוא כזה שקובע שמעסיק ישלם שכר לפי ההסכם הזה, ההסכם שלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים.

אז לא הרחבת שטח אלא הרחבה על אוכלוסייה?

על אוכלוסייה של עובדים. לכן יש חשיבות לגבי לוח הזמנים שהתקנות האלה יאושרו, כדי שהמשכורת של יולי תאושר בצורה מסודרת וגם המשכורת של אוגוסט. אגב, בממשלה כבר שולמו מקדמות. לגבי המעסיקים האחרים בשירות הציבורי, הם פועלים דומה לממשלה אבל עדיין אין צו הרחבה שמחייב אותם.

לפי דבריך, בלי קשר למקדמות או לא מקדמות, העובדים לא יוכלו לקבל כל עוד לא נאשר את התקנות האלה?

זה חד משמעי. למעט השירות הציבורי, שדאגנו שיקבלו מקדמות. כל המשק, המעסיקים בלשכת התיאום וגם שאר המעסיקים שלא מאוגדים שם, לא ישלמו אם אין הסכם.

אתם בעצם חטפתם את העובדים כבני ערובה עד שאנחנו נאשר תקנות?

אנחנו לא עשינו שום פעולה - - -

הוא אומר שכל עוד לא יאשרו את התקנות – בלי קשר, אפילו אם ישלמו מקדמות – כל עוד לא יאושרו התקנות לא יוכלו להחיל את ההסכם.

ניסן, ממה שאני שומע עד שלא נאשר את המקדמות שום דבר לא יזוז – אז בואו ניכנס כבר לתקנות. שום דבר לא יזוז, בואו ניכנס כבר לתקנות. אם יש מישהו שרוצה להכניס משהו - - -

רבותי, מה שנאמר פה זה דבר – אני לא יודע להגיד אם חמור או לא – שאם לא יאשרו את התקנות לא יוכלו לשלם.

בסדר, אבל זה הכול חוזר לאותה נקודה – בוא כבר נגמור עם התקנות האלה.

רצינו ללכת על כיוון אחר, לא תהיה לנו ברירה, נצטרך לעשות את זה בדרך הזו.

השירות הציבורי חתם וישלם.

אבל מה אתה מנסה להגיד, שאם המעסיקים יקבלו מקדמות הם לא ישחררו את המשכורות לעובדים?

המעסיקים רוצים תקנות שמבטיחות את הפיצוי באופן כזה שהם יכולים לחתום את ההסכם שיפצה אותם. זה לא עניין של להעמיד בני ערובה כאן, זו לא השאלה.

בסדר, גם אנחנו רוצים שהתקנות יאושרו.

רבותי, לאט לאט, אני רוצה שנסיים ואנחנו נוכל אחר כך להתכנס. גפני, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני יושב ותוהה ביני לבין עצמי, אני נמצא פה מתחילת הישיבה - - -

ושקט שלא כהרגלך.

כן, מקשיב. הפעם לא אני צריך לעשות את הפיליבסטר, מישהו אחר עושה אותו.

חס ושלום.

ואני תוהה ביני לבין עצמי מה אתה מתכוון בדיון הזה, שהוא כבר דיון שני על הנושא של הפיצויים. כולנו יודעים שצריך לאשר תקנות כדי לתת מקדמות, כולנו יודעים. ב"עמוד ענן" ישבה ועדת הכספים, פינתה את כל סדר-היום שלה, היו שתי ישיבות, כשהיו ישיבות בחדרו של יושב-ראש ועדת הכספים דאז עם משרד האוצר, עם האנשים שקובעים בעניין הזה ועם רשות המסים, ואישרו את התקנות, אישרו את התקנות ונתנו מקדמות, וקבענו גם מה גובה המקדמות.

אנחנו כבר מקיימים דיון שני שהוא דיון אקדמי, הוא לא דיון שדנים על התקנות. היה צריך לדון על התקנות, להתחיל לדון על התקנות ולהגיד: סעיף ראשון, הנושא הראשון, למי יש השגות לגביו? מתקנים או לא מתקנים וממשיכים הלאה. זה מה שעשינו, זה מה שהיה צריך לעשות. אנחנו מנהלים פה דיון שהוא ממש פיליבסטר. הרי מה יקרה? כולם ילכו בגלל שלאף אחד לא יהיה זמן, חלק יצאו, ואתה בסוף תאשר תקנות, איזה תקנות שיש במקום לקיים את הדיון על התקנות.

לבוא עכשיו ולהביא את התקנות – חשכו עיני – להביא את התקנות של "עמוד ענן", מה שאנחנו עשינו אז ואמרנו במפורש: אלה לא תקנות שאתן אפשר ללכת למלחמה, אמרנו את זה, יש שוני עצום, עצום, בין מה שהיה אז לבין מה שיש היום. יש דברים שהם אפילו לטובה, עם מה שקרה עם "כיפת ברזל", אבל זה שאנשים לא הלכו לעבודה במקומות יותר רחוקים זה ברור.
מה שהיה צריך הוא לדון על התקנות. כנראה שזה כבר מאוחר בגלל שאתה לא פינית את סדר-היום של ועדת הכספים, לא פינית, ניהלת דיונים על מע"מ אפס כמו אני לא יודע מה, ואני שומע שאתה גם הולך להמשיך לקיים על זה דיון, קיימת דיונים על כל מיני דברים שוליים, במקום לקיים שני דיונים רצופים על הנושא הזה, לגמור את הנושא של התקנות, לדעת על מה יש מחלוקת. היה אפשר לגמור גם עם החקלאות קודם. עם התיירות יותר מסובך? אפשר להשאיר את התיירות.
היה אפשר לאשר את התקנות היום לפני שעה, כאשר יש בתקנות האלה שינויים שמשרד האוצר לא כל כך יאהב אותם אבל חברי הוועדה היו מתכנסים סביב העניין, כל אחד מהגופים היה יכול להגיד את ההשגה שלו. אנחנו כבר נמצאים ב-13:20, אנחנו יושבים פה מ-11:00, אחרי ישיבה שהיתה בשבוע שעבר, עוד לא התחלנו סעיף אחד בתקנות ואתה כל הזמן אומר: אי אפשר לתת מקדמות. בטח שאי אפשר לתת מקדמות, אבל זו אשמה שלנו, היה אפשר לגמור את התקנות האלה. מה שאי אפשר לגמור היו דוחים אבל תקנות היו כבר, שלד היה, היה אפשר לתת מקדמות. היה אפשר.
לבוא ולתלות את זה במקדמות של "עמוד ענן", של 9 ימים, שלא היתה אז מלחמה, לבוא ולהגיד: אנחנו ניתן עכשיו – יושבת פה נציגת משרד הכלכלה והיא אומרת: אני מבקשת ממשרד האוצר, והיא לא מקבלת תשובה ממשרד האוצר, 80% ממה שהיה ב"עמוד ענן". בושה לכנסת, בושה לממשלה. מה זה 80% ממה שהיה ב"עמוד ענן"? ב"עמוד ענן" היה 50% מקדמה על 8 ימים או 9 ימים, כשהכול היה שונה לחלוטין. היום זה באופן דרמטי שונה. 80% מה-50% של "עמוד ענן". אני מתבייש שאז אישרתי את "עמוד ענן" ויצרתי דרך לכזה עיוות שלא היה כדוגמתו.

זה "עמוד ענן". גם אז האוצר התווכח, אישרנו את התקנות, נתנו מיד מקדמות, התהליך זרם. פה התהליך תקוע באיזה פיליבסטר ואנחנו מנהלים פה דיונים. אני שומע את כולם, כל הכבוד, כל אחד דן על יותר מ-40 – נדון על יותר מ-40 קילומטרים, זה לא חייב להיות עכשיו, יכול להיות שהוועדה מחליטה עכשיו שהיא משאירה סעיף להמשך דיון.
יש מפעל שהתקשר אלי, הוא נמצא 12 קילומטר, המשרד עבד 24 שעות ביממה, הוא מספק למערכת הביטחון, הוא מספק לכולם, פיקוד העורף אמר לו לעצור באזעקות, אמר לו, הוא המשיך לעבוד. הוא מספק את הצרכים של הצבא, של השב"ס, של המשטרה – שום דבר, הוא בלי פיצויים, הוא בלי כלום, הוא נמצא 12 קילומטר. הוא מעל ה-7 קילומטר. כל הדברים האלה היו צריכים להיעשות כשהתקנות מאושרות. להגיד את הדברים, לאשר את העיקר, להשאיר צווי הרחבה. יש סמכות לוועדת הכספים להשאיר דברים להמשך דיון, כנראה זה לא יעזור.

דבר, דבר, אתה יש לך זמן עוד 3 שעות.

אני אומר לך, זה לא בסדר, מה יש לדבר?

ישנם עוד שניים שצריכים לדבר.

ומי שלא רוצה ידבר בכוח, אין מצב כזה שלא ידברו כאן.

תשמע, ניסן, אני לא רציתי לדבר, באמת, אני נרשמתי עכשיו אבל לא רציתי לדבר כי רציתי לחסוך זמן, שניכנס ישר לתקנות. זה מה שחשבתי כשהגעתי מהצפון היום.

חבל על הזמן, זה מה שאנחנו הולכים לעשות.

אז בואו ניכנס לתקנות. אני לא אדבר, תמחק אותי, בואו ניכנס לתקנות.

בסדר. יוסף פתאל.

אני אוותר על הזכות, אני רואה שבנושא של התיירות הדברים נאמרו, בנושא של כוח אדם זה טריקי. תודה.

תודה רבה. אפרים קרמר, בבקשה.

אני מנכ"ל ובעלים של "אשת טורס". יש לנו באשקלון מרכז טלפוני שמעסיק 150 עובדים, הקמנו את המרכז במסגרת תוכנית של מרכז ההשקעות לעידוד תעסוקה. המרכז מאוד סבל כמובן בהיותו באשקלון בתקופה האחרונה. בפועל, אנחנו מוציאים את החשבוניות שלנו על בסיס ח.פ שרשומה בתל אביב היות והמרכז רשום בתל אביב. 70% מהפעילות של החברה שלנו הם באשקלון, אפשר לזהות במדויק מהי הפעילות שמבוצעת באשקלון ומהי הפעילות שמבוצעת בתל אביב.

מה שאנחנו מבקשים, היות ומדובר פה על דבר מאוד משמעותי, היות ומדובר שאנחנו מעסיקים 150 איש באשקלון ורובן נשים צעירות – אנחנו נותנים פרנסה לנשים צעירות ואימהות צעירות – אנחנו מבקשים שיוכנס סעיף הרחבה לגבי עסקים שיש להם פעילות מהותית באזור שנפגע, אבל מבחינה חשבונאית הם רשומים במקום אחר.
הנושא עלה בדיון ומר משה אשר בדיון הקודם אמר: אין לזה פתרון. זה לא יכול שלא יהיה לזה פתרון. אם עניינית מגיע לנו אז תפקידך למצוא לנו פתרון. אני מבקש מוועדת הכספים לעשות את ההרחבה הזאת, אנחנו רצים ממבצע למבצע ובלי ההרחבה יגרם לנו עוול נוראי בנסיבות העניין. תודה.

תודה. מוטי שפירא, בבקשה.

ממש בקצרה. חברים, תראו, הסיכון שהולך לקרות כרגע הוא שהמצב חוזר לקדמותו – ברגע שהמצב חוזר לקדמותו גם כל הרשויות מתחילות את הלחץ על העסקים הקטנים והגדולים בכל התחומים. אנחנו יודעים, דרך אגב, שתוך כדי תקופת הלחימה פקחים של רשויות שונות יצאו למסעדות ויצאו לעסקים קטנים. הכול יחזור לקדמותו תוך שבוע. הכול יחזור לקדמותו. אי לכך, ההחלטה פה, כמו שאמר חבר הכנסת גפני, היא לא רק עניין של תקנות, היא עניין של לעשות פה איזשהו תהליך של relief לקבוצות האלה של העסקים הקטנים, הגדולים והבינוניים, אחרת, מה שקורה פה, העסק ייפול.
התהליך הזה של ה- reliefזה לא רק התקנות פה, זה כולל את דחיית התשלומים, את מה שדיברה נציגת משרד הכלכלה, תוכנית כוללת. זהו, עוד מעט, עוד שבוע, הכול מתחיל להתרסק. ישבו עליהם עם הארונות, עם הכול. ישבו עליהם. חבר'ה, לזכור, ב"עמוד ענן" רשות מקומית מאוד ידועה באזור ה-7 קילומטר העלתה ארנונה תוך כדי "עמוד ענן". זה יקרה, אנחנו בדרך.
ודבר נוסף, תקשיבו, ה-40 הקילומטרים האלה זה משהו אמורפי הרי, מה שידידנו פה דיבר, שכבר הלך, הוא נכון, הוא נכון. אתם יודעים כמה עסקים עצמאיים ועסקים קטנים עובדים למפעלים באשקלון ולמפעלים בבאר-שבע, שנוסעים ברכבת שהמדינה סידרה להם? אז מה, הם מחוץ לטווח? בגלל זה מה שאתה אמרת בהתחלה, יושב-ראש הוועדה, הוא נכון, חייבים לשים לב בתקנות לנקודה הזאת של עסקים עצמאיים, או לא, שיכולים להוכיח באופן מוחשי שהם עובדים עבור הדרום ולא יכלו לבצע את העבודה שלהם. הם חייבים להיכנס כחלק אינטגרלי. אז קצת יצאו החוצה, קצת יצאו החוצה, זה חייב להיכנס לצד כל הדברים האחרים שדיברו עליהם.

מוטי, אבל כזכור לי אתם סיכמתם שאתם מסכימים להסכם של לשכת התיאום.

זה לא נגד.

חבר'ה, דקה, אני רוצה שנסיים. אודי אורנשטיין, בבקשה.

שלום, אני מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית. ברשותכם, שלוש הערות קטנות: אנחנו דיברנו פה על הרבה קילומטרים, אני מחזיר את כולנו גם לאפס עד 7, סעיף ההוצאות – אני מבקש לשקול מחדש באפס עד 7, הוצאות בנושא המיגוניות לאותם מפעלים שהיום בעצם מוציאים את הכספים על המיגוניות, זה פשוט בלתי אפשרי. הוצאות של מאות-אלפי שקלים כדי להגן על העובדים שלהם, המדינה חייבת למצוא את הדרך להשתתף בנושא הזה. נושא נוסף שצריך להיכלל בתוך המסגרת כאן לפי דעתי, מכיוון שהשונות היא גדולה, הוא ועדת חריגים. לראות איך מכניסים כל מיני נקודות שעלו פה כי ועדת חריגים היא עם סמכויות שונות.

אני רוצה עוד להסב את תשומת לבנו לא רק לתהליך של קביעת התקנות אלא לתהליך של מימוש התקנות, וכאן ברשותכם מכתב שאני מקבל מאחד המנכ"לים בעקבות התהליך של "עמוד ענן", בכמה מילים: בפעם הקודמת – "עמוד ענן" – התהליך היה ארוך ומתיש, עד שהיה נדרש לשכור את שירותיהם של מאכערים בכדי לחלץ ממנו כסף, אבל מעל הכול התהליך היה מגעיל. מעולם לא נתנו לנו הרגשה של "אתם שקרנים" כמו שהפקידים שטיפלו בנושא הזה נתנו לנו. פגשתי זוג פקידים ממס הכנסה שפשוט עשו לי בחילה בהתנהגותם.

אני הצטרפתי להתהלך רק כעבור למעלה משנה ולפגישה האחרונה בלבד על מנת לחתוך בפשרה ולחסוך למדינה כסף. למרות שכבר מהיום הראשון ל"צוק איתן" נתתי כאן הנחיות להתחיל לאסוף נתונים לגבי הנזקים מהמלחמה, רק הצטברות של נזקים משמעותיים – בעזרת השם, שלא יהיו – יגרמו לנו להגיש את הממצאים בסוף הדרך. מבחינה זו הפקידים עשו את מלאכתם יפה עבור המדינה, עדיף שלא להתעסק אתם ולחסוך למדינה כסף, מה שנקרא בשפתנו לא מעוקצך ולא מדבשך. גם בזה אנחנו צריכים להתעסק. תודה רבה.

ומי שלא הסכים להתפשר – קיבוץ בארי – עדיין ממתין לפיצויים מ"עמוד ענן".

שי ברמן, בבקשה. חבר'ה, עוד שני דוברים ואנחנו מתחילים לסגור.

איגוד המסעדות הברים ובתי הקפה. דיבר קודם מנכ"ל משרד התיירות על 200,000 אנשים שמועסקים בענף התיירות, 150,000 מתוכם עובדים במסעדות, בברים ובבתי הקפה. אדוני היושב-ראש, אנחנו הענף הכי מסוכן במשק וזה בעתות השלום. יש לנו בעיה חמורה של אשראי בנקאי, בנקים לא נותנים לנו כסף גם בזמני שלום והבעיה הזאת החמירה עכשיו. אנחנו חטפנו מכה כהוגן, אנחנו התחלנו בפיטורי עובדים, אנחנו התחלנו לקצץ משמרות למלצרים, כפי שהזכירה חברת הכנסת שפיר, אנחנו מעסיקים את אותם האנשים ואין לנו כסף איך לעבור את הימים הללו. אנחנו חטפנו מכה שאנחנו לא יכולים לעמוד בה. ההסכם הזה שעשה איגוד לשכות המסחר, ההסתדרות - - -

אני לא עשיתי, זה לא איגוד לשכות המסחר בכלל. אנחנו נגד, זה לשכת התיאום. אנחנו מתנגדים להסכם הזה.

אז לשכת התיאום. זה מחטף, זה מחטף. לא יכול להיות שעסקים מעבר ל-40 קילומטר לא מקבלים כלום. זה לא יתכן, חבר'ה, זה לא יכול להיות. דיבר פה חבר הכנסת אראל מרגלית על איזשהו מדרג, אני מסכים שעסקים בדרום נפגעו יותר, אבל לא יכול להיות שברחובות, בנס ציונה ובתל אביב לא יקבלו שקל, זה לא יתכן. אתם צריכים לדאוג עכשיו לאשראי לעסקים האלה מכיוון שהעסקים האלה בעוד יום-יומיים נסגרים. אין להם איך לשלם, אין להם איך לשלם לעיריות ששותות לנו את הדם. אנחנו צריכים לשלם ארנונה, אנחנו צריכים לשלם היתרי שולחנות-כיסאות – אתם יודעים מה זה היתר שולחנות-כסאות בחופי תל-אביב? אתם יודעים כמה כסף זה על המקומות האלה שעומדים ריקים? אנחנו מפרנסים את העיריות, אנחנו מפרנסים את המדינה ואנחנו עכשיו דורשים שתעזרו לנו.

אוקיי, תודה רבה. איציק טייב, בבקשה.

אני יושב-ראש בעלי האולמות והגנים בארץ. בפעם הקודמת אמרתי את מה שהיה לי להגיד בנושא של מקדמות. מכיוון שקיבלתי בברכה את הצעתו של שר האוצר בלצאת בסיסמה שמיד ישולמו מקדמות. המקדמות אמורות להיות משולמות היום כי היום זה ה"מאני-טיים". אני בסוף השבוע הזה אמור לשלם משכורות לעובדים שלי ואני מייצג עשרות בעלי עסקים שישאלו אותי מיד איך שאני יוצא מהוועדה הזו: מה קורה עם המשכורות בסוף השבוע הזה? אז לידיעתם, עשרות בעלי עסקים עם מאות ואלפי עובדים נמצאים ללא תשובה, בפני שוקת שבורה, אם לשלם משכורות או לא לשלם משכורות, אם יש להם מאיפה לשלם או אין להם מאיפה לשלם.
אז אני מבקש מרשות המסים, משה, בבקשה ממך, תשלמו לנו עכשיו, נכון להיום, תקבלו את ההחלטות שאתם אמורים לקבל אותן – גם אתם, חברי הכנסת – שלמו את המקדמות על פי המתכונת של "עמוד ענן", בחלק היחסי של ימי המבצע. תנו לנו את האוויר הזה כדי להתקדם הלאה. עסקים מתרסקים לחלוטין היום. היום העסקים מתרסקים. סוף השבוע הזה צריך גם לשלם – תחילת חודש – צריך לשלם שכירויות, צריך לשלם ארנונות לעיריות, אני מבקש, זה החמצן שאנחנו זקוקים לו נכון להיום כדי לקדם את העסקים האלה וכדי למשוך קדימה, אם בכלל.
אני כבר לא מדבר על כל הנזק העקיף, על מה שאנחנו נדבר ונתדיין בתתי-ועדות, אבל נכון לעכשיו את המקדמות אנחנו חייבים. השאלה היא אם אני יוצא מפה עם תשובה לחברי, אם הם מקבלים מקדמות במידי, או שאני יוצא מפה ואני אומר להם: לא יתקבלו פה החלטות מכיוון שיש פה איזושהי מגמה לא לקבל פה החלטות. אז אני יכול לקבל על זה תשובה, בבקשה, מר משה?

תודה רבה לך. עמי, קצר.

אני מייצג 120 חברות ממארגני תיירות נכנסת שהם עובדים להביא את התיירים מרחבי העולם. אם מורי הדרך לא קיבלו עבודה, זו עבודה שהתבטלה אצלנו על עבודה שעשינו גם לפני כשנה ויותר. אני רוצה קודם כל להודות לוועדה על זה שהיא מכירה בדבר הזה שהתיירות היא תחום מיוחד ואנחנו מקווים שימצא הפתרון המתאים והנכון למארגני התיירות הנכנסת, ולהדגיש את הדבר החשוב: אם אנחנו לא נקבל את העזרה זה ימנע לא רק את העבודה שהיתה צריכה להגיע ולא הגיעה אלא הבעיה תהיה שלא יגיעו גם התיירים ב-2015.

אנחנו נמצאים ברחבי העולם, נמצאים מול 10,000 צינורות שיווק, מביאים סדר גודל של כ-36,000 קבוצות. זאת העבודה של המסעדות, זאת העבודה של מורי הדרך, זאת העבודה של בתי המלון, ואם אנחנו לא נקבל את האפשרות להמשיך לשווק בעולם באמצעות סיוע על אובדן הכספים שהיה לנו ועל אובדן הכספים שיהיה לנו גם באוקטובר ובנובמבר שנה הבאה, המשק לא יוכל לצמוח מהתיירות. אנחנו מביאים את התיירים למדינת ישראל.

תודה. דובי יהיה הדובר האחרון. קצר, בבקשה, כי כבר דיברת פעם.

כן, דיברתי, אני רק רוצה לומר מילה אחת למנהל רשות המסים ולהצטרף לדברים שאמר חבר הכנסת אראל מרגלית. מניסיון של 2006, כשהמדינה החליטה לשלם, כשליצמן היה יו"ר ועדת הכספים, אפשר לראות את התוצאות היום. כאשר מנוע הצמיחה הזה, באמצעות הקרן הייעודית לטובת מצבים מהסוג הזה, הם אלה שהרימו את הצמיחה בגליל ובגולן, והראיה לכך – כל מי שמסתובב היום, מבין עד כמה הדבר הזה מינף אותנו.

הדבר השני, אני רוצה להזכיר לכולם שבתחום החקלאות אנחנו היינו בשטחים הפתוחים, היינו בהגדרה שהמדינה החליטה לא ליירט, לא טילים ולא פצצות מרגמה, בשטחים האלה. זה היה בהגדרה ולכן אני חושב שישנה בעיה רצינית בכל מה שקשור לחקלאים.
הדבר השלישי והאחרון, אני רוצה לומר גם לחבר הכנסת וקנין ולחבר הכנסת קלפה, שלא נמצא פה, ובמיוחד לאנשי משרד החקלאות שמנסים להגיע להסכמות מול רשות המסים – נשאר עוד פער קטן ואני רוצה לקוות שאנחנו נצליח להגיע להסכמות, חסר לנו דבר אחד שהם מתעקשים - - -

הגיעו כבר להסכמות, ככה נמסר לי, שהגיעו להסכמות.

חקלאות זה גמור. סגרנו את כל הדברים, הכול סגור.

הגיעו ואנחנו נפרט את זה במשך הדיון, עוד מעט.

תודה רבה.

תודה. עכשיו רק לסדר הדיון: מאחר ואנחנו מתכוונים להמשיך ככל שנצטרך נעשה הפסקה של חצי שעה למי שרוצה ללכת לאכול.

השאלה אם אני יכול לקבל תשובה ממשה, מה אני אומר לחברים שלי שאני הולך אליהם. אני ביקשתי תשובה.

סלח לי. מי שרוצה לאכול – אומרים לי שאחרי כן נסגר המזנון ובגלל הפגרה לא יהיה כאן כלום. ב-14:05 אנחנו נתכנס בחדר הוועדה, חברי הכנסת עם רשות המסים וכל מי שקשור לממלכה, ונתקדם עד שנגמור.
<הישיבה ננעלה בשעה 13:40.>