ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 28/07/2014

הוצאת הערים אשקלון ואשדוד מרשימת הערים שנפגעו במבצע "צוק איתן", "גריעתן של אשקלון ואשדוד מתוכנית הסיוע של הממשלה ליישובי הדרום", גריעתן של אשקלון ואשדוד מתוכנית הסיוע של הממשלה ליישובי הדרום, גריעתן של אשקלון ואשדוד מתוכנית הסיוע של הממשלה ליישובי הדרום

פרוטוקול

 
PAGE
3
ועדת הכספים
28/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 404>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, א' באב התשע"ד (28 ביולי 2014), שעה 12:15
<סדר היום:>
1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): גריעתן של אשקלון ואשדוד מתוכנית הסיוע של הממשלה ליישובי הדרום, של חבר הכנסת יצחק כהן.
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הוצאת הערים אשקלון ואשדוד מרשימת הערים שנפגעו במבצע "צוק איתן", של חבר הכנסת יעקב ליצמן.
3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): גריעתן של אשקלון ואשדוד מתוכנית הסיוע של הממשלה ליישובי הדרום, של חבר הכנסת אלעזר שטרן.
4. הצעה לסדר (דיון מהיר): "גריעתן של אשקלון ואשדוד מתוכנית הסיוע של הממשלה ליישובי הדרום", של חבר הכנסת אראל מרגלית.
נכחו: <חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
מיכל בירן

באסל גטאס

גילה גמליאל

משה גפני

בועז טופורובסקי

יצחק כהן

יעקב ליצמן

אראל מרגלית

שמעון סולומון

שמעון אוחיון

ישראל אייכלר

אילן גילאון

מיכל רוזין
<מוזמנים:>
דן להב - מ"מ סמנכ"ל משרד ראש הממשלה

רונן פינטו - רע"ן פקע"ר, ס' קמ"ן, משרד הביטחון

דוד רוטנברג - מנהל מחלקה בכיר פיצויים, רשות המסים, משרד האוצר

מרדכי כהן - מנהל מינהל שלטון מקומי, משרד הפנים

סיון להבי - מנהל תחום בקרה תקצוב ופיתוח, משרד הפנים

חיים ביבס - יו"ר המרכז לשלטון מקומי וראש עיריית מודיעין

אילן בן עדי - מנכ"ל עיריית אשדוד

אילנית הראל - ע' מנכ"ל, עיריית אשדוד

שבתאי צור - משנה לראש העיר אשקלון

נעמי אנוך - גזברית העירייה, עיריית אשקלון

יורם שפר - משנה לראש העיר, עיריית אשקלון

דרור אהרון - ראש המועצה המקומית גן-יבנה

אביחי עוגן - חבר המועצה מקומית גן יבנה

דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת


<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
הילה לוי
1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): גריעתן של אשקלון ואשדוד מתוכנית הסיוע של הממשלה ליישובי הדרום, של חבר הכנסת יצחק כהן.

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הוצאת הערים אשקלון ואשדוד מרשימת הערים שנפגעו במבצע "צוק איתן", של חבר הכנסת יעקב ליצמן.

3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): גריעתן של אשקלון ואשדוד מתוכנית הסיוע של הממשלה ליישובי הדרום, של חבר הכנסת אלעזר שטרן.

4. הצעה לסדר (דיון מהיר): "גריעתן של אשקלון ואשדוד מתוכנית הסיוע של הממשלה ליישובי הדרום", של חבר הכנסת אראל מרגלית.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אנחנו עוברים לנושא האחרון היום, דיון מהיר בנושא של הוצאת הערים אשקלון ואשדוד מרשימת הערים.
<משה גפני:>
אין יותר העברות כספיות היום?

<יעקב ליצמן:>
יש, אבל היושב-ראש לא רוצה להעביר אותן. יש רוב לזה.

<סתיו שפיר:>
הדיון על ההעברות הכספיות נפתר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוצאת הערים אשקלון ואשדוד מרשימת הערים שנפגעו במבצע 'צוק איתן'. הגישו את הבקשה לדיון מהיר חבר הכנסת יצחק כהן, חבר הכנסת יעקב ליצמן, חבר הכנסת אלעזר שטרן וחבר הכנסת אראל מרגלית. יצחק כהן הוא הראשון. בבקשה.
<יצחק כהן:>
קודם כל אני מודה לחבריי, לרב ליצמן, לאלעזר שטרן ולאראל מרגלית שהצטרפו לדיון. גם גילה גמליאל. אני רוצה גם להודות לנשיאות שאישרה את זה בימים הקשים האלה. אני גם רוצה לברך את הממשלה על החלטה 1846. היא החלטה נכונה ונבונה. היא כמעט חצי מיליארד שקל. היא מכילה מספר סעיפים לא קטן, 19 סעיפים, שנותנים סיוע לערים שעוברות במשבר הנוכחי קושי גדול מאד. אבל היה צריך גודש לא קטן של ציניות בשביל להוציא את אשדוד, את אשקלון ואת גן-יבנה מחבל הארץ הזה. הן סבלו ולדעתי רק אשדוד – איפה המנכ"ל של אשדוד? כמה רקטות נפלו על אשדוד?
<אילן בן עדי:>
המספרים הם המספרים הבאים
32 הפעלות אזעקה, 195 ירי לאשדוד, 125 - - -

<יצחק כהן:>
אשקלון חטפה למעלה מ-200 רקטות.

<דרור אהרון:>
אתה לא מעודכן. יש לך באשדוד יותר. יש לך 180 באשדוד לפי הנתונים האחרונים ו-50 בגן יבנה.

<יצחק כהן:>
יפה. היום, אדוני היושב-ראש, בתפילת מוסף של ראש חודש, תוך כדי תפילת עמידה נשמעה אזעקה באשקלון. רק שתדע שהנתון שמופיע במכתב של ראש העיר הוא כבר היסטורי. הפגיעות הן פגיעות קשות.

כשאני עובר על הסעיפים של החלטת הממשלה, אין פשוט מצב שהערים האלה לא ייכנסו פנימה. הממשלה היתה נדיבה, נתנה חצי מיליארד שקל. נשגב מבינתי להבין מדוע הערים האלה, הערים שבאמת תפקדו בצורה – אני רוצה פשוט לשבח את ראשי הערים, את איתמר ואת ד"ר לסרי ונמצא פה גם ראש מועצת גן-יבנה, דרור אהרון. הם תפקדו מצוין.
<אילן גילאון:>
תקרא לאזור הזה אפסטייט אשדוד.

<יצחק כהן:>
בדיוק. או אשקלון. כל גראד – וגראד זה לא קסאם – כל גראד שהיה נופל, העיריות היו מוציאות צוותים שלמים מייד להחזיר את המצב לקדמותו. רבותי, זה עולה כסף. תעבור על הסעיף – הגדרת אזור לגבי מסוי, פטור מדמי חכירה, ארנונה, מענקים מיוחדים, מרכזי חוסן. אפשר לחשוב ש-130 אלף או 180 אלף תושבים לא צריכים מרכזי חוסן. אני לא מבין מי החליט את ההחלטה הזאת. איך אפשר להחליט כזו החלטה בלי להכליל את הערים האלה בתוך ההחלטה הזאת?

אני מבקש, אדוני, שתתקבל פה החלטה בסופו של הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יושב-ראש המרכז לשלטון מקומי, בבקשה. ברוך הבא.

<יצחק כהן:>
ברוך הבא. אדוני, שתתקבל פה החלטה בסוף הדיון – אני כבר מכין איזושהי הצעת החלטה. אני לא יודע אם חצי מיליארד יספיק, אבל אולי נוסיף עוד כמה עשרות מיליונים, שייכללו הערים האלה בתוך תכנית הסיוע הזאת. תודה רבה. אגב, זה לא מביא אותן לאיזשהו בנפיט. זה מוציא אותן מתחת לאפס ומביא אותן למצב של אפס. משם הן צריכות לצמוח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, רק כדי לעשות סדר, לפני שאני נותן לרב יעקב, שהוא המציע השני – יש שתי החלטות ממשלה: הצעה אחת שהממשלה החליטה היא בנושא של פיצוי הנפגעים, גם בנזק הישיר ובעיקר בנזק העקיף.

<יצחק כהן:>
זה משהו אחר, יקירי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן אני עושה סדר.

<יצחק כהן:>
אני מדבר על החלטה 1846.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רב יצחק, אני עושה סדר. לכן אני מסביר. זה ידון מחר או מחרתיים.

<קריאה:>
מחר בבוקר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
או מחר או מחרתיים. אני יודע מה אני אומר.

<קריאה:>
מלא אנשים באים מכל הארץ.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נודיע את זה עוד. תאמין לי. זה ידון.

<משה גפני:>
השאלה היא מה יקרה עם שר האוצר עם מע"מ אפס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, רגע, חבר'ה.

<משה גפני:>
זה לא דחוף. זה מה שאני מתכוון. לא דחוף. דחוף יותר אשדוד ואשקלון וגן-יבנה.

<יצחק כהן:>
אדוני היושב-ראש, גילה גמליאל, משום מה שמה נשמט מהמכתב אבל גם היא היתה.

<גילה גמליאל:>
אני אישרתי את זה בנשיאות. זה בסדר.

<יצחק כהן:>
שהיא תדבר גם כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בשמחה. בהצעה הזאת יש באמת את ההבדל בין ערים שנמצאות במרחק של עד 7 קילומטר. אני מנסה להסביר כדי שלא יהיה בלבול. תן לי דקה אחת. שם יש הבחנה בין 7 קילומטר, שם יש להם מה שנקרא מסלול אדום – יוסבר מחר או מחרתיים – ויש את הרשימה של כל אלה שנמצאים במרחק של עד 40 קילומטר, שיש להם מסלולים נפרדים. זה ידון מחר. אלה הפיצויים לנזק העקיף שיש לכל הרשויות, ושם נמצאות גם אשקלון ואשדוד.
בנוסף לזה החליטה ממשלת ישראל, בלי קשר לנושא של נזקים עקיפים לאוכלוסיה או לעסקים או לכל הדברים האלה, לחזק את הרשויות שנמצאות תחת המתקפה הזאת, וקבעה סכום בסדר גודל שמתקרב לארבע מאות ומשהו מיליון לנושא הזה.
<יצחק כהן:>
חצי מיליארד.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שם היא קבעה רק את המרחק של 7 קילומטר, משום מה. יש את הרצף הזה ואת כל מי שמעבר לזה היא לא שמה בפנים. על הרקע הזה באה ההצעה לדיון מהיר, שרב יצחק הסביר טוב. עכשיו רב יעקב יסביר את זה טוב ואחר כך אחרים, רק שנהיה מרושתים. אנחנו דנים רק בנושא הזה ולא בנושא הפיצויים, שיידונו מחר או מחרתיים.

<יעקב ליצמן:>
אדוני היושב-ראש, ההוצאה של אשקלון ואשדוד – הם פשוט חיפשו איפה עולה כסף ושם זרקו. חוץ מדברים אחרים שאני לא רוצה לפרט כאן, הם חיפשו מקומות קטנים – שדרות? בסדר. יש עוד כמה יישובים קטנים? לא אכפת להם. איפה שיש ערים – חיפשו. למה? אם אני לא טועה, באשקלון ובאשדוד נפלו יותר טילים מהמקומות הקטנים, אבל זה לא מעניין אותם.

אנחנו רואים שמשפחות שלמות הגיעו מאשדוד ומאשקלון כאן לירושלים וגם לגוש-דן. לצערי הרב, הממשלה החליטה להוציא אותן. זה המשך של החלטת ממשלה שלא מחפשת את האמת ולא מחפשת איפה זה באמת קרה ואיפה באמת נפלו טילים. היא מחפשת לאיזה אוכלוסיות ולאיזה דברים שזה נוגע להן, ושם היא מחליטה.

לכן בהחלט צריך לדון בזה וצריך להחליט בוועדת הכספים. אני מציע שוועדת הכספים לא יכולה לעבור לסדר-היום בדבר הזה. אם הממשלה, קרי משרד האוצר, יחליט בכל זאת להשאיר אותן בחוץ, אנחנו צריכים להגיד: רבותי, מהיום והלאה כל בקשות האוצר לא נכבד גם כן. ואני מדבר בעיקר לקואליציה. האופוזיציה בין כך לא תכבד. אבל הקואליציה, כשהדברים מגיעים לחיים של אנשים וממש לתוחלת חיים, לפרנסה ולעוד דברים, איך אפשר להפלות בין דם לדם?
<יצחק כהן:>
אדרבה, היה פסטיבל שלם של עלייה לרגל לערים האלה של שרים. כל פעם מול הטלוויזיה הם הבטיחו הבטחות.
<אלעזר שטרן:>
אני מודה שגם אני מתקשה להבין את ההחלטות. יש פה העברות שהיינו אמורים לאשר היום, אולי נאשר אותן מחר. אני לא יודע. מדובר בהעברות ליהודה ושומרון. חטפו ורצחו שלושה נערים. עומדות בפנינו מספר העברות ואף אחד לא שאל מה המרחק של אלקנה מצומת אלון-שבות. לכל יהודה ושומרון, כולל אלקנה, כתוצאה מהחטיפה הזאת יש הקצאות של כסף. והכספים שם הולכים לטיפול בחוסן של האוכלוסיה, בחיזוק שלה ויכול להיות שצריך את זה.

האם מישהו מאיתנו יכול להשוות באמת את החוסן הלאומי או את החוסן הנפשי של ילדים באלקנה, כתוצאה מזה שבאלון-שבות התבצע הפשע הנורא הזה וחטפו שלושה, מול שלושה שבועות או שנה או שנתיים או חמש שנים של ילדים באשקלון או באשדוד עם מה שהם עוברים? אני אומר את זה לנו כחברי הוועדה. אני חבר קואליציה ולא סתם שהצטרפתי לזה. האם אין עלינו אחריות של הסתכלות על התמונה הכוללת של העם בישראל נוכח המצוקות האלה?
אני אומר את מה שאמרתי בדיון הבוקר. הרי אנחנו יודעים שלשקל אין צבע. כשאנחנו טובים עם מקום אחד זה הכי פופולרי להיות טובים ולהגיד: זה נהדר. אבל בסוף מיליונים שאנחנו מעבירים למקום אחד, חסרים במקום אחר. והאם התפקיד שלנו בוועדה הזאת הוא באמת לא שכל אחד יסתכל על ההסכמים הקואליציוניים של המפלגה שלו ואפילו לא על איפה נמצאים המצביעים הפוטנציאליים שלו. אני אומר לכם את האמת, זה מה שקורה פה בחלק גדול מדי של הדברים. ולהסתכל באמת על ראשי הערים האלה, על התושבים שלהם, על האחריות שלהם והאם אנחנו באמת נותנים להם את הכלים האלה?

אי אפשר לתת להם את כל הכלים. אני אומר את זה וזה ידוע. מה לעשות? אבל בדיוק על אותם סעיפים, בדיוק על אותם דברים שהחליטה הממשלה לתת סכום כסף לכמה מהן, אנחנו לא יכולים לעשות את הצדק הזה בתוכנו. ולכן אני הצטרפתי ואני חושב שהפנייה הזאת היא באמת פנייה שאני גאה להיות חלק ממנה. אני לא גאה להיות, אבל היה לי טריוויאלי שאני אהיה חלק מהמצטרפים. ואני מודה לחבר הכנסת איציק כהן שהוא במקרה תושב אשקלון. ולא סתם אמרתי "אלקנה".
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. אראל, בבקשה.

<יצחק כהן:>
אמרתי פרט נוסף, שהיום היתה אזעקה באשקלון. ציינתי את זה.

<אראל מרגלית:>
אני רוצה לברך את ידידיי יצחק כהן, את יעקב ליצמן, את אלעזר שטרן ואת גילה גמליאל, חבריי ששמו את הדבר הזה על השולחן.
רבותי, אני רוצה לדבר לרגע ברחל בתך הקטנה. היכולת של צבא-ההגנה-לישראל ושל מדינת ישראל להתמודד עם האיום הזה ולהיות זאת שיש לה את האופציה אם כן הפסקת אש או לא הפסקת אש, היא קודם כל ובראש ובראשונה בזכות צה"ל, אבל גם בגלל החוסן הבלתי רגיל שנותנים יישובי הדרום לכל המבצע הזה, והעורף בכלל.

אני מסיר את הכובע בפני ראשי הערים. נמצאים פה איתמר שמעוני, מנכ"ל עיריית אשדוד ודרור אהרון מגן-יבנה. מסיר בפניכם את הכובע על האופן שבו בקור רוח, בנחישות, בהרבה מאד אכפתיות כלפי כל אזרח וכלפי כל בעיה שנוצרה. בלי חשבון אתם רצתם וטיפלתם ועשיתם ואתם עושים. יצא לי להיות בכמה מהחמ"לים של הערים ובבתי החולים באשקלון ובמקומות אחרים. זה פשוט דבר שהוא נוגע ללב והוא הבסיס של היכולת שלנו לעמוד איתן מול הצוק הגדול הזה שנקרא האיום של חמאס. את זה אני קודם כל רוצה להגיד בשם כל תושבי מדינת ישראל.

עכשיו אני רוצה לדבר ברמה הפרקטית. אפילו לפני העימות הזה, מ-2009 – אני פשוט מבקר במפעלים באזור התעשיה של אשקלון – 500 טילים נפלו שם על המפעלים באזור התעשייה. חמש מאות. מי יכול לנהל ככה עסקים? איזה אתגרים אלה? מי יכול אחרי זה לשווק? מי יכול לשווק ולהביא - - - מי פעם ניסה להביא מפעל לאיזשהו מקום בכלל בארץ? לא כל שכן מקום כזה. איזה מין אתגר זה? איזה מין דבר זה? ומי שמצליח להביא ומי שמצליח לשווק את המפעלים ומי שמצליח להרים שם תעשייה, הוא קדוש. הוא עושה עבודה קדושה עבור עם ישראל לא פחות משום טנק ומשום מטוס. כי אם לא תהיה שם תעשייה ואם לא יהיו שם תושבים ואם לא תהיה שם כלכלה משגשגת, אנא אנו באים? באמת. אז עכשיו אני אומר את הדבר הבא: אנחנו יכולים להתחשבן בקטנות ולקחת 7 קילומטר מול 14 קילומטר. אני לא יודע בדיוק כמה זה אשקלון או אשדוד. רבותי, זה לא ייתכן. אנחנו לא יכולים לנהוג ככה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אזורי התעשייה מקבלים.

<יצחק כהן:>
לא, לא, לא, לא מקבלים. לא מקבלים, ניסן. לא מקבלים. זה הדיון הקודם שעשינו ועדיין לא השלמנו אותו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מדבר על עכשיו.

<גילה גמליאל:>
לא מקבלים. אנחנו צריכים להשלים את הישיבה הקודמת.

<יצחק כהן:>
אני לא מדבר על מס רכוש. אני מדבר על נזקים עקיפים. זה סיפור אחר לגמרי. בשביל הנזקים הישירים הוא לא צריך את הטובות של הממשלה. יש חקיקה.
<אראל מרגלית:>
אני רוצה לתת ציון יותר גבוה. ניסן, בואו רגע נדבר. חבר'ה, אנחנו ועדת כספים ואנחנו נותנים את הכיוון גם למשרד האוצר וגם לממשלת ישראל ברמה הכלכלית.

אני רוצה לתת ציון יותר גבוה למדינת ישראל במה שהיא עשתה במזרח הנגב, אוקיי? מדינת ישראל, עם המעבר של צה"ל לדרום ועם מה שקורה בפארק הסייבר בבאר-שבע ועוד אי אלו דברים, נתנה אנרגיה לנגב המזרחי. הנגב המערבי מחכה לקריאת כיוון ממדינת ישראל כבר כמה שנים, גם ברמה החיובית. אני לא מדבר רק ברמה של מה שאנחנו סופגים. בואו ניקח את סיום המבצע הזה וקודם כל ברמת העזרה הראשונה ניתן לערים האלה ולגן-יבנה את אותו מעמד שנתנו - - - זה קו עימות לכל דבר. תסתכלו על מספר הטילים. שנית, בואו אנחנו כאנשים שקשורים לשדולת הדרום ולצוותים הכלכליים ולשדולה של העסקים הקטנים בדרום, וניקח את הסימן הזה. אנחנו נביא את עצמנו ראשית להקשיב ולראות וללמוד על ההזדמנויות. ונעמיד יחד עם ממשלת ישראל, ונתמוך בממשלת ישראל להביא תכנית כלכלית גם למערב הנגב.
מערב הנגב זה גן-עדן. יורד שם גשם כמעט כמו בתל-אביב – 500-400 מילימטר לשנה. זה אזור שמחפש כיוון כלכלי כבר כמה שנים. יש שם מי שבא וראה את אשקלון, מי שבא וראה את אשדוד, מי שבא וראה את הקיבוצים. הוא רואה את ההזדמנויות. מי שבא ורואה את מרכז ספיר בשדרות ורואה אחרי זה את הקיבוצים. האנשים האלה מחפשים אות כלכלי ממדינת ישראל כדי להרים אותה ברמה הכלכלית וזה הרגע להתחיל. עזרה ראשונה ואחרי זה להתקדם קדימה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יישר כוח. גילה, שהיא גם מהמציעים.

<גילה גמליאל:>
אני רוצה, ראשית, לברך את יצחק כהן בהחלט העלה את הנושא לסדר-היום ואנחנו הצטרפנו לעצם הרעיון המאד חשוב. לדעתי יש איזו תחושה של אי נוחות גדולה. מה, יש שם חכמי חלם? מילא הדיון הקודם כשישבנו ודיברנו טרם המבצע על סוגיות שראינו כבר אל מול עינינו מתוך הבנה למצוקה שקיימת באשקלון ובאשדוד, בגן-יבנה ובאזור שהוא בעצם כן נמצא בתוך המעטפת, שלצערנו סופגת את החזית של הפגיעות בזמן לוחמה. והתחלנו פה דיון, ניסן, שלדעתי צריך גם לסיים אותו בסוגיות אחרות.
<יצחק כהן:>
הבטחת חודש, ניסן. הבטחת שלושים יום לאזור עדיפות. עברו שלושים יום, עברו שישים יום.

<גילה גמליאל:>
אני חושבת שזה הזמן וצריך לכנס את הישיבה הזאת גם כן. אני חושבת שכאן מדובר בחכמי חלם. החלטה שהתקבלה ב-13 ביולי, ממש עכשיו. מה, התמונה לא היתה אל מול עיני מקבלי ההחלטות? זה פשוט מקומם, אבל אני תמיד אומרת שבשביל זה אנחנו כאן. זו הזכות שלנו להיות במקום הזה על מנת לפקוח את העיניים ולהעביר את הדרישה לקבלת החלטות.
יש החלטות שהתמודדתי אתן במהלך התקופה האחרונה, לגבי מעונות היום בשדרות ובעוטף עזה. אני שמחה ששם הגענו לפתרון אחרי שניהלנו את הישיבה בוועדת הכלכלה ונתנו מענה ממוקד. כבר יש החלטה שמקיפה את כל הנושאים בסוגיות הבריאות ובנושא האקדמיה ובמעונות הסטודנטים.

<יצחק כהן:>
ובתעשייה.

<גילה גמליאל:>
ובמעונות היום והכול ביחד. אין שום סיבה נגלית לעין שאשקלון, אשדוד וגן-יבנה לא יהיו חלק מהסיפור הזה.

אני רוצה לציין נקודה מסוימת. כשאני העברתי את החוק של שנת לימודים חינם באקדמיה בנגב, בגליל, ביהודה ושומרון ובאשקלון, צבעתי בחוק את העיר אשקלון ייעודית בנושא, וזה חוק שעבר. זה רק מבחין את הצרכים המאד ייחודיים של הערים שאנחנו מדברים עליהן כרגע. אז מכללת אשקלון כן נכנסה פנימה.
גם כאן אותו הדבר. אנחנו צריכים בוועדה לדרוש חד וחלק, בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים ועם התניות ברורות להמשך הפעילות פה בוועדה אם הערים האלה לא נכנסות. איך נסתכל בכלל על אזרחי המדינה? איך נסתכל על ראשי הרשויות שעמדו בגבורה? לא בכדי התחפשת לרובין הוד, היית שם לחלוטין בפועל במהלך כל התקופה הזאת. איך אפשר? ומה המענה כשאומרים להם: רגע, בזמן חירום אתם שם להיות פשוט בגופכם, ובזמן רגיל אתם לא תקבלו שום זכויות כי אתם צריכים להתמודד עם השגרה הזאת.
זה בא לידי ביטוי בכל העסקים. אני עשיתי סיבוב ביישובים וראיתי עסקים מתים. ראיתי איך אנשים מצפים בכליון עיניים לראות את חברי וחברות הכנסת נותנים להם מענה לצרכיהם. ניסן, זה לפתחנו ואני מבקשת שני דברים: 1. לתת מענה לגבי החלטה ייעודית 1846, לבוא בדרישה חד משמעית שהם ייכנסו פנימה. 2. למרות כל העומס שיש לנו לקראת סוף המושב, אני מבקשת ממך לראות איך דווקא בתקופה הזאת כן לקיים את ההבטחה שלך בדבר המשך הדיון בפרק הזמן של הימים שנותרו עד תום המושב. תודה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. יש חברי כנסת שביקשו רשות דיבור.

<יצחק כהן:>
אני רוצה להציע יחד עם חברי, הרב ליצמן, ואני מקווה שזה על דעת חברי הוועדה, לערוך סיור באשדוד ובאשקלון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה בסדר, מאה אחוז. אני מציע שלפני שאני אתן לחברי הכנסת רשות דיבור, נשמע את ראשי הערים ואת חיים. אחר-כך נשמע תשובות מהמשרדים, שהרי זה מה שאנחנו רוצים, ואחר כך חברי הכנסת.
<משה גפני:>
לא, חברי הכנסת ידברו לפני התשובות. ראשי הערים כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לא רוצה לשמוע את התשובות שלהם?

<משה גפני:>
תשובות – אני לא יודע מה התשובות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני חושב שלא. טוב, בוא נתחיל.

<משה גפני:>
קודם ראשי הערים. חיים ביבס, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי וראש העיר מודיעין.

<חיים ביבס:>
בקצרה, כי אני רוצה שישמעו בעיקר את איתמר, את דרור ואת נציגו של לסרי. אני כאן קודם כל כדי להודות גם ליצחק וגם לשאר חברי הכנסת. אני חושב שזה דבר נכון והגיע הזמן שנצא קצת מהקופסה. במשך הרבה מאד שנים הלכו על ערים מסוימות ואז הגענו למבצע הזה, שבו העסק התרחב באופן משמעותי. דרך אגב, דווקא מרבית הנזקים והנפילות היו יותר באשדוד ובאשקלון מאשר בכל מקום אחר.

אני חושב שהגיע הזמן שמכאן תצא הבשורה שבעצם לוקחים את אותן רשויות ומכניסים אותן פנימה. צריך לזכור, ואמרו את זה אראל וגילה, שצבא-ההגנה-לישראל, שעושה עבודה מדהימה בפנים, בסופו של דבר מקבל את הכוח מכך שהעורף נמצא בפעם הראשונה מאז 2006, אחרי מלחמת לבנון השנייה, במצב שבו אנחנו נותנים את מלוא התמיכה וכל מה שצריך כדי שיוכלו לעבוד בשקט, גם הממשלה וגם הצבא. העורף עובד יחד עם השלטון המקומי, עם הרשויות שעושות עבודה מצוינת. אני חושב שהגיע הזמן רגע לפני שהכל מסתיים, רגע לפני שכולם מעבירים את הכל לשלטון המקומי, גם לדאוג לכך שהם יקבלו את כל מה שצריך ולא יישארו עם הצרות וכולם ימשיכו הלאה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. איתמר, אני רוצה רק להגיד לך יישר כוח. במקרה ישבתי באולפן וראיינו אותך ודיברת הפלא ופלא ממש.

<איתמר שמעוני:>
תודה רבה. קודם כל אני רוצה להודות לכולם על כך שהנושא הזה נמצא פה. אני מרגיש את חום הלב שאנחנו, כתושבי אשקלון, מקבלים. גם בהחלט תודה לחיים ביבס שהיה בעיר אשקלון עם כל ראשי הרשויות של עוטף עזה, יחד עם ראש הממשלה. היה פה בהחלט גיבוי וחימום לב.
אני רוצה לתת לכם כמה נתונים קרים, מעבר לחימום הלב. אלו נתונים שאין עליהם מחלוקת. אלה נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אני רוצה שתדעו שבשנת 2012 נסגרו 190 בתי עסק בעיר אשקלון ובשנת 2013 נסגרו 163 בתי עסק. שיעור האבטלה באשקלון הוא 7.2%, 0.6% מעל הממוצע הארצי. שיעור תשלומי הרווחה מסך התקציב בעיר אשקלון הוא 18% מעל כל רשות אחרת. אין דבר כזה. השכר הממוצע הוא 6,000 שקלים, שזה הרבה הרבה למטה מהשכר הממוצע במשק.
<סתיו שפיר:>
מה השכר החציוני באשקלון?

<איתמר שמעוני:>
אני לא יודע מה השכר החציוני. אני רוצה לומר נתונים עובדתיים.

<נעמי אנוך:>
8,500 שקלים.

<סתיו שפיר:>
זה לא יכול להיות.

<איתמר שמעוני:>
המצב הסוציו-אקונומי הוא 5. יש שכבות באזורים הדרומיים שהן במצב סוציו-אקונומי של 2 ו-3.

<משה גפני:>
איך אתם סוציו-אקונומי 5? הרי אם הנתונים הראשונים שאמרת הם כאלה - - -

<איתמר שמעוני:>
זה מה שאני אומר. הנתונים מטעים.

<אראל מרגלית:>
זה כמו בתל-אביב, אם אתה לוקח את הדרום ואת הצפון. בצפון 10 ובדרום פחות. אם תחבר אותם, יוצא 8. כך גם פה – באשקלון יש אוכלוסיה מאד מאד חזקה, שהיא במצב סוציו-אקונומי גבוה.

<משה גפני:>
אז אני מציע לך שתציג את שני הנתונים כי יהיו כאלה שירצו לבוא לגור באשקלון ואם הם ישמעו אותך הם יכולים להירתע.

<איתמר שמעוני:>
אני בדרך. אני רוצה לומר לכם עוד דבר – צדק חבר הכנסת מרגלית שאמר שחטפנו למעלה מ-500 טילים מ-2009. במערכה הזו – 202 טילים. 120 יירטה כיפת ברזל, 8 נפילות בתוך העיר, 20 בים והשאר בשטחים פתוחים. יש לי שלושה בנים – אלעי בן 8, יגל בן 6 ויהונתן בן 4. כולם נולדו עם האזעקות.

<אלעזר שטרן:>
איפה בן השנתיים? למה עצרת?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חכה, חכה. זה בגלל האזעקות. אומרים שבתקופה כזאת הגידול עולה. כולם בבית.
<משה גפני:>
לא, חשוב, אל תשים לב אליהם.

<איתמר שמעוני:>
אני יכול לומר לכם בנימה אישית, ולא אכפת לי לספר את זה פה, שאתמול, כשחזרתי הביתה בשתים עשרה וחצי בלילה, הבן שלי יהונתן ער ליד אשתי. הוא לא יכול להירדם בלי שהוא ישן לידי ומחזיק אותי. הוא לא עוזב לי את האצבע. אני לא צריך לתאר לכם מה זה אזעקה ולראות את הילד המבוהל הזה.

אשקלון מונה למעלה מ-136,000 תושבים. אנחנו לא מסכנים. אנחנו מבקשים דבר אחד – ערבות הדדית. יש לנו עיר מדהימה – 12 קילומטר של חופים. הלוואי ויכולתי לחזור כשהמבצע הזה יסתיים בדיוק בנקודה שבה הוא התחיל מבחינת בניית העיר. התנופה שאנחנו נותנים לעיר. אבל יש לי עכשיו שנתיים להתעסק באיחוד השברים. אני צריך עכשיו לרדוף אחרי משרדי הממשלה במשך שנתיים, לטפל בעסקים הקטנים ולראות הכל. ועד שאני מגיע שוב לתכנון העיר קדימה, יש מבצע חדש. שלא תטעו – הפסקת האש הזאת, אולי מבחינת עם ישראל היא הפסקת אש. מבחינתי היא להיערך למערכה הבאה. אין פה שום דבר שמחדש לי או מנבא לי משהו שאנחנו מסיימים את המערכות האלה.

<אראל מרגלית:>
יש לך ראש ממשלה בלי רגל מסיימת.

<איתמר שמעוני:>
בעופרת יצוקה ובעמוד ענן מספר ההרוגים יחד של חיילי צה"ל והאזרחים לא מגיע למחצית ממספר ההרוגים מקרב החיילים במבצע צוק איתן. המשמעות היא פשוטה – בהפוגה של השנתיים חמאס מתחזק, מתעשת, מגדיל את היכולות שלו ופוגע כמה שיותר קשה.

מדברים אתי, אדוני היושב-ראש, על הסכם גג – 25,000 יחידות דיור. פארק היי-טק. רוצים שאני אחתום. זה דבר מדהים, אבל תסבירו לי איך אני יכול לחתום על פארק היי-טק ולמשוך מפעלים לעיר אשקלון בלי שיש לי עדיפות א' נקודתית. לא צריך לכל העיר. אנחנו לא מסכנים, אבל נקודתית לאזור התעשייה. מ-2009 – 349 טילים על אזור התעשייה. איך אני מושך בעל מפעל לעיר ואומר לו: בוא, יש פה ערבות הדדית.

<אראל מרגלית:>
איזה מעמד יש לך שם?

<איתמר שמעוני:>
אין. ב-2009 היה לנו אזור עדיפות א'. היא נלקחה. וזה מה שהעלינו גם בדיון האחרון.
<גילה גמליאל:>
על זה דיברנו בפעם הקודמת. ביקשתי שנעלה את זה לדיון שוב.

<איתמר שמעוני:>
בדיון האחרון דיברתי על זה והובטח לי שיהיה פה דיון נוסף.

<גילה גמליאל:>
כמה זמן עבר מאז? חודשיים?

<יצחק כהן:>
אמרו שלושים יום. ניסן, אמרת שלושים יום.

<איתמר שמעוני:>
אני מאמין שהדיון הזה יתקיים בסוף. יכולתי לבוא ולהגיד שאני רוצה עדיפות א' לכל העיר ובסוף מתפשרים על עדיפות א' לתעשייה. אני באתי לפה עניינית. לי חשובים תושבי אשקלון ואני רוצה שהעיר הזאת תצעד קדימה. אני רוצה להיות שם לפחות 15 שנה ולומר לכם: עשיתי משהו בעיר הזאת. אבל פארק היי-טק עם הסכם גג ובלי אזור עדיפות א' לתעשייה – לא צריך יותר. לתעשייה – שיכול לומר לאינטל: בואו לאשקלון. יכול לומר למפעלים: בואו, יש לכם הטבות – זאת התשובה שלנו מההסתכלות שלכם למחבלים שנמצאים שם. מצד אחד הם מכים בנו ומצד שני לוקחים לי את עדיפות א'. איך אני יכול לעמוד מול התושבים, מול הממשלה? איזו ערבות הדדית יש פה?
אנחנו מנהלים פה מערכה מאד קשה בעיר. לא סגרתי את הברז, אדוני היושב-ראש. הוצאנו 19 מיליון שקל עכשיו בפעילות הפגתית – ארוחות בוקר וצהריים ל-50,000 תושבים במקלטים. פעילות הפגתית, הפעלת הקניונים, בתי קולנוע. הכל אני מסבסד. אני לא סוגר את הברז. אני אומר: קודם כל תעשו כדי שיהיה שקט לצה"ל, כדי לחזק את ראש הממשלה, את שר הביטחון. לתת להם את כל הגיבוי כדי שייתנו להם את המכה הניצחת שם. תיגמר המלחמה, לא יודע באיזה תוצאות, אבל אני צריך להשלים את הפערים שהוצאתי. איך אני יכול לתכנן עכשיו את העיר? את רצועת החוף? איך אני יכול להסתכל קדימה? איך אני יכול לומר שהעיר אשקלון תהיה מובילה בכל התחומים ולדחוף אותה? אני צריך להסתכל עכשיו קדימה ולהשלים את הפערים האלה.

<גילה גמליאל:>
צריך לחדד את העניין שאתה צריך שהכל יהיה ממוגן.

<איתמר שמעוני:>
בוודאי. בעיר אשקלון יש 40,000 בתי אב. 6,000 בתים הם בלי מקלט בסביבה, ללא מיגון וללא אפשרות ללכת לחדרי מדרגות. מה שיש להם לעשות זה להתפלל, לקרוא פרק בתהילים כשהטיל נופל.

<משה גפני:>
דרך אגב, זה עזר.

<איתמר שמעוני:>
נכון. לכול יש כוונה מלמעלה. יש יד מכוונת.

<משה גפני:>
אבל לא סומכים על הנס וצריך שיהיה מיגון.

<איתמר שמעוני:>
נכנסנו לעזה לא בגלל איום המנהרות אלא בגלל הטילים. ירו טילים. עכשיו גילו מנהרות ואומרים: בואו נחסל את איום המנהרות. עם הטילים כבר מסכימים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא בדיוק ככה. נכנסו לעזה אחרי שיצאו מהמנהרה הראשונה ואז נפל האסימון.

<איתמר שמעוני:>
לא, לא. המבצע החל בגלל הטילים. אני לא מדבר על הכוח הקרקעי. עכשיו גילו מנהרות ואני אומר לכם כפה וגרון של תושבי אשקלון שהמלחמה הזאת תהיה הצלחה במידה והחמאס מובס, איום המנהרות מוכחד וגם לעתיד, לא רק עכשיו, והחמאס לא יכול לשגר טילים לעבר אשקלון. אם התנאים האלה לא קיימים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על זה יהיה לנו רוב בוועדה.

<איתמר שמעוני:>
בעניין הזה כל בקשתי אליכם היא לכלול את אשקלון בהחלטת הממשלה 1846 כערבות הדדית. שנית, לקדם, אדוני היושב-ראש, כמה שיותר מהר את הנושא של עדיפות א' נקודתית לאזור התעשייה. אני יודע שאם כל העיר תהיה באזור עדיפות א' יאמרו נציגי האוצר שיש לזה השלכות גדולות במיליארדים. אתה יודע מה? בסדר, לא צריך, אבל ההשלכות על אזור התעשיה הן התשובה לחמאס, הן התשובה לעזה והן התשובה לתושבי אשקלון שיש פה ערבות הדדית.

כל חברי ועדת הכספים מוזמנים לסייר באשקלון, לראות את הדברים ואני מודה לכם על הזמן שנתתם לי.

<אראל מרגלית:>
וגם בעסקים הקטנים אצלך בעיר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. דרור, תנסה לקצר בדבריך.

<דרור אהרון:>
אני אנסה לקצר. זאת הקדנציה השלישית שלי ואני לא מתחרה אתי בשמונת הילדים שיש לי. הבן הקטן שלי חזר עכשיו לישון אתי ועם אשתי, עד שסוף סוף הצלחתי להפריד.
<איתמר שמעוני:>
שיהיו בריאים.

<דרור אהרון:>
אמן אמן. אני אארח אותך אצלי בבית כדי לראות איך אנחנו מתמודדים עם שמונה ילדים שרצים לממ"ד.

אצלנו היו כחמישים טילים, מתוכם 25 יירוטים. היו נפילות בשטח פתוח וגם נפילות בשטח בנוי, כשהחמורה בהן היתה בגן ילדים. אשדוד ספגה, כמובן, יותר מאתנו ואנחנו מתואמים מול אשדוד בכל מה שצריך. יש בינינו מערכת יחסים מאד טובה, אבל כשאומרים "אשדוד" לא תמיד זה אשדוד. זה גם גן-יבנה. עיקר הבעיה זה לא החוסן. יש לנו חוסן ואנחנו יודעים להתמודד. עברנו חמש מערכות. אני עברתי חמש מערכות כראש רשות – עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן ועוד שני סבבים שלא נקראו בשמות. עמדנו בזה בצורה מוחלטת.
אנחנו מנהלים את הרשויות שלנו ביד רמה. יש לנו המון עוצמה וכוח להתמודד מול כל סוגיה שתבוא. אנחנו מאפשרים לצה"ל מרווח נשימה די גדול, אבל כיפת ברזל כלכלית מחויבת המציאות. לא ניתן להעלות על הדעת שמי שסופג – אני לא מדבר כרגע על כל הרשויות בטווח 40 קילומטר. לא כולן ספגו. היו יירוטים וכדומה, אבל מי שספג באמת וחטף בתוך היישוב חייב להיות מפוצה. לא יכולה להיות איפה ואיפה. לא יעלה על הדעת שאשקלון, אשדוד וגן-יבנה שחטפו לא נכללות בתכנית החירום.
לי יש 26,000 תושבים ולא חסכנו בכלום. אני רוצה לתת לכם אנקדוטה מאד נוגעת ללב מאתמול. אתמול קברנו חייל בן היישוב, ברק רפאל דגורקר, זכרונו לברכה. לא היתה ליד ביתו חנייה. לקחנו טרקטור על חשבון המועצה כדי להכשיר חנייה לטובת כל המבקרים שיגיעו. הכשרנו שדה נוסף ליד בית הקברות כדי שיהיה מקום חנייה נוסף ל-7,000 אנשים שהגיעו להלוויה. אלה דברים שאנחנו עושים בלי לחשוב על הכסף.

נכון שמשרד הפנים נותן לנו סיוע מיידי, אבל זה לא מספק. הוצאנו מעל מיליון וחצי שקל. אנחנו לא חוסכים, כפי שנאמר. מבחינתנו, וכמו שאני רואה את זה, הניתוק שלנו מתוך המעטפת שנותנים לה חוסן כלכלי, פוגע בנו. לא באנו הנה לחזר על הפתחים. אנחנו יודעים לעשות את העבודה, יודעים לעשות אותה טוב, פשוט תאפשרו לנו להמשיך לעשות את העבודה הזאת כי אם ניפגע כלכלית זה יבוא על חשבון דברים אחרים. זה מעונות היום וזה לא רק הקייטנות ובית הספר של הקיץ. זה לא רק מה שקיים עכשיו. זה גם החוסן הנפשי של הילדים שאנחנו צריכים לתת להם סיוע פסיכולוגי צמוד וזה גם הפוסט-טראומה של חלק מהאנשים. ויש אנשים מבוגרים שצריך לטפל בהם. אני לא נכנס בכוונה לנושא הפערים במיגון שקיימים. זה נושא שאני שם בצד.
אני מאד מקווה שבהחלטה הזו ייכללו אשקלון, גן-יבנה ואשדוד כי היא חשובה והיא נכונה. ולנו כראשי רשויות יש את העוז, את העוצמה ואת היכולת להוביל את התושבים. התושבים נותנים בנו אמון, לעיתים הרבה יותר מאשר בממסד שמסביב. תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. אילן, מנכ"ל עיריית אשדוד. תעשה את זה בקצרה, בבקשה.

<אילן בן עדי:>
אני אעשה את זה בקצרה. אנחנו מודים על הדיון הזה. אני מצטרף, כמובן, גם לחברי מאשקלון וגם לחברי מגן-יבנה. רק כדי לסבר את האוזן אני אתן נתונים של מס רכוש מהבוקר – מתוך 1,700 תביעות בכל הדרום, 752 תביעות הן מאשדוד. מי שראה את הפיגוע בתחנת הדלק מבין מה הוא פיגוע, מבין עד כמה היינו קרובים לכך שרובע שלם היה מתרומם באוויר. מדובר בתחנת הדלק הגדולה ביותר בארץ בתדלוק גז לרכבים פרטיים. אם הפיגוע הזה היה מתקרב אל בלוני הגז, אני לא צריך להגיד לכם מה היה קורה שם.

גם אנחנו בסוציו-אקונומי 5. היו לנו 195 יריות לאשדוד, 13 נפילות בתוך העיר עם משמעויות. היקפי הפעילויות שלנו הם ענקיים. צריך להבין שמפעלי הקיץ שלא קיימנו עלותם מעל ל-7 מיליון שקל. אנחנו מוציאים כל יום מעל ל-100 אוטובוסים להפגות חיצוניות. קנינו את בית הקולנוע ואת הצגות הקולנוע ומעל ל-3,000 ילדים צופים בהצגות במשך כל היום באופן מתגלגל. אנחנו מקיימים הפגות ב-150 מקלטים והעלות היומית של זה היא 600,000 שקל ביום. ד"ר לסרי לא עצר, לא חיפש מקורות מימון. הוא הורה מן הגורן ומן היקב להוציא את הכספים האלה. ואנחנו מוציאים אותם החל מן היום השמיני למבצע. ברגע שהבנו שהמבצע הזה לא הולך להיגמר, ביום א' שאחרי תחילת המבצע התחלנו את ההפוגות ברמות האלה, בהיקפים האלה. האמנו שלקראת תשעת הימים ההיקפים יירדו ואז יסתבר שיש לנו אפילו פסק הלכה שמתיר להמשיך את ההפוגות במלוא העוצמה ובמלוא הכוח.

אין ספק שהעלויות האלה הן רק צד אחד של הסיפור. הפגיעה העקיפה בעסקים, הפגיעה העקיפה ביכולת המשיכה של העיר תהיה פגיעה לאורך זמן. אין לנו שום ספק שאם מדברים במונחים של מספר נפילות, של נזק, של מרחק מהרצועה, של הנזקים שנגרמו, אי אפשר להוציא מן הקריטריון לא את גן-יבנה, לא את אשקלון ולא את אשדוד. כמובן, אם הקריטריון, כמו שאמר הרב ליצמן, הוא עלות כספית, אין שום ספק שאם זה הקריטריון לאשדוד יש בעיה. אני מאד מקווה שזה לא יהיה הקריטריון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. רבותי, יש לנו כאן חברי כנסת שביקשו את רשות הדיבור ויש לנו את נציגי הממשלה, שאנחנו רוצים לשמוע את התשובות שלהם. אני חושש שאם חברי הכנסת ידברו עכשיו ייגמר הזמן כי בשעה שתיים אנחנו חייבים לסיים. ייגמר הזמן ולא נשמע את נציגי הממשלה. ברשותכם, אני יכול?
<סתיו שפיר:>
מי הם נציגי הממשלה שנמצאים פה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דן, תגיד מי אתה ומהיכן אתה.

<דן להב:>
אני ממלא מקום סמנכ"ל פנים תכנון ופיתוח במשרד ראש הממשלה. אני מטפל גם בנושאים האלה וגם, כמובן, בעוטף עזה.

<משה גפני:>
הרשויות האלה בפנים? עם מה אתה מגיע?

<דן להב:>
אני מסביר.

<יצחק כהן:>
לא, מה היה ביסוד ההחלטה. מה הרציונל שהוביל אתכם להחלטה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חבר'ה, חבר'ה, תנו לו לדבר.

<יצחק כהן:>
הוא כבר מתחיל לא טוב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רב יצחק, חבל. אנחנו רוצים הרי לשמוע כדי שנדע. בוא נשמע אותו. בבקשה.

<דן להב:>
כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, יש הבחנה גם בהחלטות, גם ברשויות וגם במענים השונים שמקבלות הרשויות השונות. הן כולן מקבלות מענים אך הן מקבלות מענים שונים.

יש לנו קודם כל את יישובי עוטף עזה, שאנחנו מתעדפים אותם באופן קבוע. אלה היישובים שב-0 עד 7 קילומטר.

<אילן גילאון:>
זאת החלטה לא של טייס אוטומטי אלא של אסטרונאוט אוטומטי.

<דן להב:>
לא אסטרונאוט ולא טייס אוטומטי. אני אסביר.

<יצחק כהן:>
ניסן, יש לי אוזן מוסיקלית. אני שומע. יש לי אוזן ששומעת טוב מה שהוא הולך להגיד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוא נשמע.

<אילן גילאון:>
אנחנו התכנסנו פה ואנחנו יודעים מה ההחלטה.

<יצחק כהן:>
מה אני צריך לשמוע, שפקידים יגידו לי מה - - - אנחנו צריכים להחליט וזהו. אני כבר שומע את ההתחלה, את הפתיח שלו, ואני יודע לאן הוא מוביל. קיבלו, מקבלים, יקבלו, מענים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא מצליח להבין. אתם לא רוצים לשמוע את התשובה?

<אילן גילאון:>
זה יפה מאד ששר האוצר עושה קניות בדרום.

<יצחק כהן:>
והוא בא מול המצלמות ומבטיח הבטחות.

<אילן גילאון:>
אנחנו מצפים ליותר מזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא ממשרד ראש הממשלה, אם הבנתי נכון. בבקשה, דבר.

<דן להב:>
כן. יישובים מ-0 עד 7 חווים שגרת חירום קבועה, בשונה מיישובים אחרים, שכאשר יש הסלמה הם חוטפים טילים והרבה, וזה נכון, היישובים בעוטף עזה חוטפים כל הזמן. גם כשאתם לא שומעים.
<יצחק כהן:>
גם באשקלון ובאשדוד. גם הם חוטפים כל הזמן.

<דן להב:>
גם כשיש שקט - - -

<יצחק כהן:>
קודם שיהיה שקט. אין שקט.

<איתמר שמעוני:>
אשקלון 14 קילומטרים מעזה.

<סתיו שפיר:>
בשנייה שעיר חווה כמות כזאת של הפגזות, אז כבר אין מצב של שגרה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חבר'ה, בואו נשמע אותו. הוא יקצר. אבל בשביל זה ביקשנו שהם יבואו.

<יצחק כהן:>
אבל לא ביקשנו שהוא ירגיז אותנו.

<דן להב:>
באמור, ההחלטות לעוטף עזה, שהן בהיקפים גדולים בסדר גודל של כמאתיים מיליון שקלים לשנה מדי שנה כבר שנים אחורה, כולל, כמובן, כל מה שקשור במיגון בהשקעות של למעלה מ-3 מיליארד שקלים בשמונה השנים האחרונות, נעשות כדי לחזק את היישובים האלה, שכולנו מבינים מה הם חווים גם במנהרות עכשיו וגם בטילים מלמעלה. נעשה מאמץ מאד גדול עד 2009 ואם תסתכלו בנתונים היתה נטישה של האזור הזה. מ-2009 יש צמיחה של האזור הזה ואנחנו מאד שמחים על כך. אנחנו צריכים לאבחן אותם משאר היישובים בארץ כדי לגרום לאנשים לבוא לשם נוכח המצב המאד מיוחד שהם חווים. זה לגבי יישובים מ-0 עד 7. אגב, הנושא הזה נבדק בבג"ץ לאחרונה, לפני חודשיים, ובג"ץ תמך בזה. זה נבדק מדי שנה ויכולים לבדוק את נתוני הטילים מפיקוד העורף. אתם תראו שגם באירועים כאלה וגם במצב הרציף שיש שקט, רוב עצום של הטילים שנורים, נורים לכיוון יישובים שהם ב-0 עד 7 קילומטר.

<סתיו שפיר:>
המצב השתנה בחודש האחרון.

<אראל מרגלית:>
בעניין של 0 עד 7 יש לי הרבה מה להגיד לכם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, רבותי, הוא עובר עכשיו הלאה.

<דן להב:>
לגבי היישובים האחרים – המענה ניתן בהתאם לצורך. במקרה הזה אנחנו מתייחסים כרגע לנושא של מבצע צוק איתן. ביום חמישי האחרון העברנו בממשלה החלטה שנותנת מענה גם לרשויות המקומיות, גם לטיפולים פסיכולוגיים, כמו שהזכיר פה ראש מועצת גן-יבנה.

<סתיו שפיר:>
איזה מענה?

<דן להב:>
נותן טיפולים פסיכולוגיים לתלמידים בדיוק כמו בעוטף עזה. יש לנו שם את מרכזי החוסן.

<סתיו שפיר:>
כמה כסף?

<דן להב:>
10 מיליון שקלים.

<סתיו שפיר:>
לכל עיר?

<דן להב:>
לא.

<סתיו שפיר:>
כמה מרכזי חוסן קיימים היום באשדוד ובאשקלון?

<יצחק כהן:>
שאלנו אותך לגבי התכנית הזאת, למה אשקלון, אשדוד וגן-יבנה נגרעו מהתכנית הזאת? אל תגיד לי מה אתם עושים. מה שאתם עושים – כל הכבוד. למה מהתכנית הזאת הן נגרעו? מה הסיבה?

<דן להב:>
מכיוון שאשקלון לא נמצאת בטווח של עד 7 קילומטר.

<יצחק כהן:>
מה זה קשור לטווח? הגראד שואל אותך לאן לטוס?

<גילה גמליאל:>
אז למה אתם מעבירים החלטה עד 7 קילומטרים?

<יצחק כהן:>
מי אמר ש-7 קילומטרים זה הלכה למשה מסיני?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, רק שנייה.

<סתיו שפיר:>
כמה מרכזי חוסן קיימים באשקלון? לא קיימים. אתם לא חושבים שזאת מטרה שראוי להעביר אליה כספים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הרי ידענו שאישרו רק בתוך 7 קילומטר ולא מעבר לזה. אולי יש איזה הסבר יותר עמוק שלא חשבנו עליו, שיכול לשכנע אותנו שאולי זה צודק.

<יצחק כהן:>
כשהיו קסאמים אמרו 7 קילומטר. כשנכנסו הגראדים לתמונה צריך לשנות את הנוסחה של 7 קילומטר.

<דן להב:>
אשקלון עתרה לבג"ץ, נכון?

<יצחק כהן:>
עזוב את בג"ץ עכשיו.

<סתיו שפיר:>
זה היה לפני צוק איתן.

<דן להב:>
אתם אומרים שהטיעונים לא משכנעים.

<יצחק כהן:>
לא, אני לא אגיד מילה לא יפה, אבל הטיעונים גובלים ב - - - אני לא רוצה להגיד לך במה.

<סתיו שפיר:>
אנחנו רוצים להבין כמה כסף בדיוק אתה מעביר.

<אילן גילאון:>
זה חארטה.
<סתיו שפיר:>
ניסן, אתה עשית פה מלחמה על זה שיעברו 40 מיליון שקלים בשביל פעולות הפגה ועובדים סוציאליים ביהודה ושומרון. על זה היה ויכוח רק היום בבוקר וגם לפני שבוע. אפשר היה להעביר בצ'יק-צ'ק 40 מיליון שקלים ליהודה ושומרון שעוברים ככה, בלי בכלל לדבר. עכשיו מגיעות לפה הרשויות שסופגות טילים כבר שנים. ואומרים לך פה שאין מרכז חוסן אחד באשקלון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה את רוצה?

<סתיו שפיר:>
אני רוצה מלחמה. אותה מלחמה שאתה עושה על יהודה ושומרון, שתעשה על כל אזורי הארץ. את אותה מלחמה אני רוצה. תגיד שלא מקיימים דיונים של הוועדה, לא עושים העברה תקציבית אחת עד שלא מעבירים כמה כסף שצריך לאשקלון, לאשדוד ולגן-יבנה. לכל המקומות האלה. זה מה שצריך לעשות.
<גילה גמליאל:>
הערה לסדר, כבוד היושב-ראש, בנושא הזה יש קונצנזוס. כלומר, את זה אתה יכול להעביר פה אחד.

<יצחק כהן:>
קואליציה ואופוזיציה. שים לב.

<סתיו שפיר:>
ברור שזה קונצנזוס.

<סתיו שפיר:>
השאלה היא מה סדר העדיפויות ובשביל מי באמת נלחמים. למי יש לובי יותר חזק.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
פרט לדן, יש עוד מישהו ממשרד הפנים שרוצה לדבר?

<יצחק כהן:>
יש פה נציג אוצר.

<משה גפני:>
אני אגיד לך מה משרד הפנים אומר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מישהו ממשרד הפנים רוצה לדבר?

<אילן גילאון:>
תן למשרד האוצר לדבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מרדכי?

<מרדכי כהן:>
רק להשלים את הדברים בנוסף למה שדן הציג לגבי ה-0 עד 7 קילומטר. הוצאו כ-30 מיליון שקלים ל-7 קילומטר עד 40 קילומטר ולחלק מהיישובים שמעבר ל-40 קילומטר.
<יצחק כהן:>
אני מדבר על החצי מיליארד. עזוב אותי מהתופינים שחילקתם בביקורים שלכם, בפסטיבל שהיה שם. אני מדבר על החצי מיליארד, תכנית יפה מאד, אגב. אפשר לחשוב שהכל נגמר ב-7 קילומטרים. כל מה שכתוב פה.

<מרדכי כהן:>
אני לא טענתי את זה. רק השלמתי את הנתון.

<יצחק כהן:>
בסדר, אנחנו יודעים.

<משה גפני:>
אפשר לדבר בוועדה הזאת? הוא אמר שהוסיפו 30 מיליון שקל מ-7 קילומטר עד 40.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למי זה הולך?

<מרדכי כהן:>
למשל, אשדוד למעלה מ-3.5 מיליון שקלים.

<משה גפני:>
למעלה מ-3.5 מיליון שקל? למה הם בכלל הביאו הצעה לסדר?

<מרדכי כהן:>
לאשקלון למעלה מ-2 מיליון שקלים מתוך אותה הקצאה.

<יצחק כהן:>
מה יעשו עם זה?

<אילן בן עדי:>
הכסף הזה נגמר תוך שבוע.

<מרדכי כהן:>
תקשיב עד הסוף.

<דרור אהרון:>
כמה לגן-יבנה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תנו למרדכי לסיים.

<מרדכי כהן:>
יש פה טיעון אחד שאני מבין לגמרי. עזבו את ההקצאות הנוספות, למה אשקלון ואשדוד לא בהחלטה המקורית?

<יצחק כהן:>
חצי מיליארד שקל – לא יכלו להכניס את אשקלון, אשדוד וגן-יבנה?

<מרדכי כהן:>
אני משלים ואומר שמה-30 מיליון זאת החלוקה וזה לא הסוף. הסיכום היה לגבי אותה החלטת ממשלה, שעברה ביום חמישי, שצוות של אוצר, משרד ראש הממשלה ומשרד הפנים ימשיך לבחון את ההוצאות של הרשויות המקומיות ובאותה מתכונת יפצה אותן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי עומד בראש הצוות הזה?

<מרדכי כהן:>
צוות משולב שעומד בראשו מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

<סתיו שפיר:>
למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?

<מרדכי כהן:>
לא רק שזה לא לוקח הרבה זמן, 30 מיליון שקלים - - -

<יצחק כהן:>
הם בכוונה מסיטים את הדיון. הדיון הוא על חצי מיליארד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
די, חבר'ה.

<יצחק כהן:>
לא, הם מסיטים את הדיון. מה השטויות האלה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
סוף כל סוף שמענו משהו.

<יצחק כהן:>
לא שמענו כלום. זה שטויות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא אמר שהמשך להחלטה - - -

<יצחק כהן:>
עזוב את הסיפור. הדיון הוא על החצי מיליארד. זה הדיון. החברים חתמו על זה.
<סתיו שפיר:>
איציק ביקש את הדיון. הוא יודע על מה הדיון.

<יצחק כהן:>
זה מה שאישרו בנשיאות – הדיון הוא על החצי מיליארד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה אומר שבהמשך להחלטה הזאת הקימו צוות שיבחן את זה?

<מרדכי כהן:>
לא למה שאיציק אומר.

<היו"ר גילה גמליאל:>
אני רוצה להמשיך במקומך, ברשותך. חבר הכנסת גפני, בבקשה.

<יצחק כהן:>
ניסן, צריך לקבל החלטה.

<היו"ר גילה גמליאל:>
אני אקבל החלטה בתור מי שמחליפה אותו. גפני, בבקשה.

<ניסן סלומינסקי:>
גילה מחליפה אותי עד שתיים.

<היו"ר גילה גמליאל:>
ובשתיים אתה חוזר?

<ניסן סלומינסקי:>
לא.

<היו"ר גילה גמליאל:>
בשתיים הצבעות על ההחלטה. מצוין, בשתיים הצבעות על ההחלטה.

<ניסן סלומינסקי:>
לא הצבעות. תקבלו החלטה פה אחד.

<היו"ר גילה גמליאל:>
נקבל החלטה פה אחד. מצוין. ברשותכם, אני מבקשת, יש לנו עשר דקות. כל אחד מדבר דקה וחצי, ממוקד, לעניין, מה שלא נאמר. תודה, ניסן. חבר הכנסת גפני, בבקשה.

<יצחק כהן:>
אבל אתה תומך בהחלטה שתתקבל, נכון?

<היו"ר גילה גמליאל:>
כן, כן, כן. זה באישור.

<משה גפני:>
מגיע לכאן לארץ חייזר מהעולם החיצון. הוא קורא את החלטת הממשלה הזאת והוא חושב שאנחנו חכמי חלם. כל אחד יודע שהטילים של החמאס נפלו באשקלון, באשדוד ובגן-יבנה לא פחות ממקומות אחרים. מה שהיה נכון לפני כמה שנים, לא נכון לחלוטין עם מה שקורה היום. בהחלטת הממשלה, גם באופן העקרוני ואני לא מדבר רק על הכסף, גם באופן העקרוני היישובים האלה היו צריכים להיות בפנים. אין בכלל ספק בעניין הזה. אנחנו נראים כלפי חוץ, כלפי כל העולם, כאנשים שלא אכפת לנו. אין לנו ערבות הדדית. אין לנו כלום. מה שהיה, ההחלטה שקיבלנו לפני כמה שנים על 7 קילומטרים, בזה אנחנו נשארים כאילו לא קרה שום דבר. קרה ועוד איך קרה. מה שקרה באשקלון ומה שקרה באשדוד ובגן-יבנה ברור לחלוטין.
אם מישהו יבוא ויגיד שפשוט אין כסף ומדובר על יישובים גדולים שאין מספיק כסף לעזור להם בתוך החצי מיליארד שקל, אני אספר לכם למה הלך עכשיו יושב-ראש ועדת הכספים.

<יצחק כהן:>
תוציא את זה, תוציא את זה. אני רוצה להקריא לך את זה.

<משה גפני:>
אני אגיד לך, זה לא סוד.

<היו"ר גילה גמליאל:>
עזבו אותו כרגע. בואו נתמקד.

<משה גפני:>
כן, אני גומר את העניין.

<היו"ר גילה גמליאל:>
גפני, מנסיונך בתור יושב-ראש ועדת הכספים, איזו הצעה קונקרטית אתה מציע?

<סתיו שפיר:>
תסיים את מה שהתחלת להגיד.

<משה גפני:>
אני אגיד, אני אגיד.
<היו"ר גילה גמליאל:>
סליחה, לא, לא, לא.

<משה גפני:>
דקה, אני מסיים.

<היו"ר גילה גמליאל:>
חבר הכנסת גפני, אני לא רוצה לתת לך לסיים. להפך. אני רוצה שמנסיונך כיושב-ראש הוועדה תאמר משהו קונקרטי.

<משה גפני:>
אני הייתי יושב-ראש הוועדה ובאו אליי לאחר מבצע עמוד ענן. בא משרד האוצר, על כל מרכיביו הגיעו לכאן. והם אמרו שככה אנחנו ניתן פיצויים. אמרתי: לא בא בחשבון. אמרו כך כל חברי הוועדה. קיבלנו החלטה ואמרתי: אם אתם לא חוזרים לפה עם החלטה שמה שאמרנו את זה צריך לעשות, אל תבואו יותר. זה בסדר, תלכו לחדרים אחרים. יש הרבה ועדות בכנסת, אל תבואו לוועדת הכספים. והם חזרו עם החלטה בעניין.
<יצחק כהן:>
עדס, עדס. כדאי שתשמע אותו.

<משה גפני:>
עדס עוד לא היה.

<יצחק כהן:>
אבל שישמע.

<משה גפני:>
אני לא רוצה להגיד שם, אבל אמר לי פקיד בכיר במשרד האוצר – קודם העלית לנו את הרף מדי גבוה. אנחנו עכשיו כבר לא יכולים לרדת מזה.

יגידו – אין כסף. יושב-ראש ועדת הכספים הלך עכשיו לדיון עם שר האוצר על מע"מ אפס. לדעת כל הכלכלנים זה לא עוזר, לפחות שנוי במחלוקת. 2.5 מיליארד שקל שהולכים להיגרע מהכנסות המדינה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
במגבלות הוועדה ובמגבלות היושב-ראש מה אתה מציע?

<משה גפני:>
אני מציע שוועדת הכספים תקבל החלטה שההחלטה הזאת תשונה ושהיא תהיה גם עבור אשקלון, עבור אשדוד, עבור גן-יבנה. במידה והם לא מקבלים את ההחלטה הזאת, שהיא ברורה לחלוטין ואין בה חילוקי דעות, שיחפשו ללכת לוועדות אחרות, כמו שאני אמרתי להם. השאלה היא אם יהיה יושב-ראש שיגיד להם את זה.

<היו"ר גילה גמליאל:>
בגלל זה אמרתי "במגבלות היושב-ראש". אני פה רק עד שתיים. תודה רבה.
<משה גפני:>
הם יכולים להפסיד פה בחדר הזה לא חצי מיליארד שקל אלא 5 מיליארד.

<היו"ר גילה גמליאל:>
סתיו, בבקשה.

<סתיו שפיר:>
יש משחק של צביעות שהוא מאד ברור. בזמן המבצעים האלה מגיעים פוליטיקאים לאולפני הטלוויזיה ומתחילים לספר כמה הם הולכים עכשיו לדאוג ליישובים האלה שנמצאים בחזית, שמותקפים, שמאוימים, שסובלים מכך וכך וכל הכבוד להם ואיזה חיבוק גדול והחוסן הלאומי והעורף והעורף והעורף.

ואז מסתיים המבצע ואנחנו מקבלים פתאום את הפניות מהתושבים על מה שקורה באמת. אני הסתובבתי בשבועות האחרונים בדרום לא מעט וקיבלתי דיווחים מבעלים של מפעלים שקיבלו על עמוד ענן רק 20% מהפיצויים שנדרשו להם. וזה עוד בכלל לפני שמדברים על מה שקורה בין לבין, בין מבצע אחד למבצע אחר.

הזכרתם כולכם את הילדים שלכם ובצדק. מה קורה לילדים כאלה, שגדלו תחת מתקפות כל הזמן, מאזעקה לאזעקה? איך אנחנו דואגים לדור הזה שלא יגדל כדור שנמצא בטראומה? כדי לעשות את זה, לא מספיק רק לתת הטבות. דבר אחד זה עסקים והכל ואני מקבלת, אבל החוסן הלאומי הזה בא לידי ביטוי בזה שנדאג לפסיכולוגים ולעובדים סוציאליים. בזה שכל משפחה תעבור אצל העובדת הסוציאלית ותבדוק מה הצרכים שלה ובמה אפשר לעזור. הגיעו אליי פניות מהורים לילדים עם מוגבלויות, שלאורך כל התקופה הזאת היו צריכים להסתגר בבית כי לא היה לילד מענה. זה גם העבודה של ההורים וגם הילד שאחר כך נמצא בחרדה תהומית. אנחנו צריכים להידרש לשאלות האלה. הדור הצעיר, דור של סטודנטים, הם יישארו בעיר או שהם יברחו מהעיר אחרי תקופה כזאת? מה יש להם לחפש שם? איך אנחנו דואגים לזה שיהיה להם מה לחפש שם?
הדבר הזה דורש השקעה תקציבית לא קטנה. מה הצביעות הגדולה פה? שרק היום בבוקר אנחנו התגלגלנו לעוד דיון בוועדה על איזושהי עסקה בין מפלגה אחת למפלגה אחרת לגבי העברת חוק המע"מ.
<היו"ר גילה גמליאל:>
אני מנסה למצוא פתרונות בארבע הדקות שנשארו לי.

<סתיו שפיר:>
בבקשה. במסגרת ההחלטה הזאת דרש סלומינסקי להעביר 40 מיליון שקלים ליהודה ושומרון לצרכים האלה שאני תיארתי – החוסן של הנוער ודברים כאלה, שהם דברים חשובים לחלוטין. אבל צריך שכולם יקבלו באופן שווה ומי שמותקף כרגע צריך גם לקבל יותר. ואם בוועדה הזאת מונח כרגע הסכום הזה על השולחן, שעדיין לא הועבר, אני מציעה שכחלק מהחלטות הוועדה אנחנו נחליט להעביר את הכסף הזה בתור התחלה, את 40 המיליון לתושבי אשדוד, אשקלון וגן-יבנה לצורך החוסן של הילדים והנוער באזורים האלה.

<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אנחנו צריכים החלטה בקונצנזוס, סתיו. חבר הכנסת שמעון אוחיון.

<סתיו שפיר:>
מה, אין על זה קונצנזוס?

<היו"ר גילה גמליאל:>
לא. חבר הכנסת אוחיון, בבקשה.
<שמעון אוחיון:>
יש על זה הסכמה פה אחד.

<יצחק כהן:>
פה אחד, פה אחד.

<שמעון אוחיון:>
כנראה לא הבנתי.

<היו"ר גילה גמליאל:>
אני אסביר מה היא אמרה.

<משה גפני:>
היא הציעה לקחת מיהודה ושומרון.

<סתיו שפיר:>
לא לקחת. זה דבר שעוד לא הוחלט עליו.

<משה גפני:>
את צודקת.

<היו"ר גילה גמליאל:>
סתיו, תודה רבה. יש לי חמש דקות, בואו נסיים אותם בצורה מקצועית. אני רק אסביר – היא אמרה שאת ההצעה שרצו להעביר בגלל החטיפה של הנערים, עכשיו אנחנו נמיר אותה.

<סתיו שפיר:>
זה לא קשור לחטיפה. זה ממש לא קשור לחטיפה, הסכום הזה. הסכום לא קשור לחטיפה.

<היו"ר גילה גמליאל:>
זה לא מקובל עליי.

<סתיו שפיר:>
שלא ייראה בפרוטוקול כאילו אנחנו נגד הביטחון של הילדים. הסכום לא קשור בחטיפה של הילדים. הוא לא הולך למיגון, הוא לא הולך לתחבורה ציבורית.

<היו"ר גילה גמליאל:>
זה לא רלוונטי. חברת הכנסת שפיר, אני מבקשת בבקשה.

<יצחק כהן:>
בואו נשמור על הקונצנזוס בהחלטה. זה דיון בהחלטת הממשלה 1846.

<משה גפני:>
יהיה פה קונצנזוס. על ההחלטה הזאת יהיה קונצנזוס.

<היו"ר גילה גמליאל:>
שמעון אוחיון, בבקשה. רק בקצרה.

<שמעון אוחיון:>
אני מצטער על שלא הייתי בדיון בהתחלה. אני ממלא את מקומו של רוברט אילטוב, אבל אני רוצה גם לחזק את זה מן ההיבט החינוכי.

כשהתעסקתי עם הסוגיה הזאת – מה עושים בקיץ באזורי הדרום – הופתעתי לגלות, אדוני, שמשרד החינוך הקציב מיליונים בודדים לפעילות ההפגה. במילים אחרות, מה ששמענו היום מעיריית אשקלון לבד כ-20 מיליון שקלים ואני מתאר לעצמי שגם לסרי אותו הדבר באשדוד.

מה זה היום הדרום שלנו? זה אשקלון, אשדוד ומה שמסביבם, בעיקר הן נושאות.

<יצחק כהן:>
גן-יבנה.

<שמעון אוחיון:>
כמובן, גן-יבנה. הן נושאות בחובן גם את התעשייה וגם את הפעילות החינוכית. אם אנחנו מדברים על המכללות באזור הזה – ספיר, אשקלון, גם המכללה החרדית בגן-יבנה, נושאים לא רק את הסוגיה של התעשייה אלא גם את העניין של החינוך, את עתיד האזור הזה. אראל, אני תומך בך בעניין הזה. חוסנה של אשקלון זה על-ידי פיתוח התעשייה, שתוכל גם לתת לה את האפשרות אחר-כך, את ההכנסות גם כדי להשקיע בחינוך.

<אראל מרגלית:>
וגם כדי להשאיר את האוכלוסיה.

<שמעון אוחיון:>
ודאי. סתיו, את מדברת על הטראומה שהילדים באזור הזה עברו. אני עוד לא שם אפילו. אני מדבר כרגע רק על עתידם. אם מישהו רוצה לבנות את עתידו החינוכי, ההשקעה פר ילד באזור הזה. אם במרכז ההשקעה היא 12,000 שקלים, איך אני יכול להסתכל לאיתמר שמעוני בפרצוף או ללסרי או לאחרים שהם מסוגלים להשקיע 5,000-4,000 שקלים. כשיש את הטראומה הזאת היום מתחשבנים אתם? משרד החינוך, מבחינת ההיערכות היה לו כמעט אפס תקציב. הוא נזקק גם לסוכנות היהודית כדי להתמודד עם פעילות ההפגה. בסופו של דבר כל הנטל נפל על מי? על הערים, על אשקלון, אשדוד וגן-יבנה. כמובן, אני תומך בעניין.

<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה. חבר הכנסת גילאון, בבקשה.

<אילן גילאון:>
עקרון ה-7 קילומטר הוא באמת עקרון של אסטרונאוט אוטומטי. אני לא איש צבא אבל בליסטיקה צריך להבין קצת. הפגיעות הגדולות ביותר בסוג כזה של נשק תלול-מסלול הן בכלל הרבה יותר רחוקות. ואם ראשון לציון היתה מקבלת על הראש את כל הפצצות האלה, מה היינו אומרים להם? שיש לנו אזור עוטף עזה A, B ו-C כמו ברשות הפלסטינית ולפי זה אנחנו מכירים את זה?

<קריאה:>
ביום שישי הוכחת את זה באולפן מול אלי מויאל.

<אילן גילאון:>
כן, כן, ערים שמזייפות נפילות. למען הגילוי הנאות אני גר באשדוד ואני מקווה שזה לא ייחשב לי כניגוד עניינים. ברמה המיידית חייבים לשנות את הפקטור של המרחק. צריך לראות את הפקטור של הנזק ושל התשלום הישיר. שנית, כנראה לא שמענו מספיק את איתמר. הוא דיבר על נושא של העדיפות. אנחנו יכולים לדבר כרגע על נזק ישיר, אבל לגבי העתיד זאת בעיה מאד מאד קשה. לכן, קונקרטית מה שצריך לעשות כרגע – אני מבקש מכל אלה שעושים קניות בדרום ומצטלמים ליד המכתשים, חברים, אתם, איך אומרים? אתם מנהל בית הספר. אתם צריכים לקבל החלטות כי המכולתניק שאתה קונה אצלו, שר האוצר, מאד מבסוט מזה שאתה קונה אצלו אבל הוא צריך יותר את ההסדר שלו על הנזקים שיש לו.
לכן, לטווח המיידי קודם כל צריך לשנות את העקרון ולקבוע אותו על פי עקרון הנזק. אתה דיברת על 20 מיליון שקל הוצאות. אשדוד עם מעל ל-10 מיליון שקל או יותר הוצאות ישירות. לשנות את העקרון של 7 עד 40 וללכת לפי מידת הנזק. הדבר השני זה באמת להקנות לאשקלון את אזור פיתוח א'. אני חושב שבמקרה הזה גם לאשדוד. נקודתי, לא לכל דבר אבל בהחלט נקודתי כי ייקח הרבה מאד זמן לשקם את הדרום. איך אומרים? Put the money where your mouth is – איפה שאתם מדברים, שימו כסף. ותפסיקו לבלבל את המוח עם הלכידות והאחדות. אני גם יודע להגיד את הדברים האלה.

<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה, חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

<אלעזר שטרן:>
אני חושב שאם נרצה את הכל לא נקבל כלום בהקשרים האלה. ולכן אני חושב שצריכים להיות מידתיים. אני לא חושב שכל דבר הוא אותו דבר. אין לי ספק שנגרם לערים נזק ולא ניתן להן מענה ראוי. הנושא של חינוך, הנושא של מעונות, הנושא של מרכזי חוסן.

<שמעון אוחיון:>

אתה יכול להעריך את הנזק הזה היום?

<אלעזר שטרן:>
שנייה אחת, שנייה אחת. הנושא של אוכלוסיות מבוגרות. אני חושב שהדברים האלה אין להם כרגע פתרון. עם זאת, אם נגיד עכשיו את מה שאפילו חברי אילן אמר, שלהיות מטר מהגדר זה כמו להיות 40 קילומטר מהגדר, לא נקבל בסוף כלום.
לכן אני חושב שצריכה לצאת מפה קריאה שהסכומים לא מספיקים. אני אומר עוד פעם גם לראשי הרשויות, שיש בלבנו הרבה מאד הערכה גם לתפקוד שלהם, גם לתושבים. אמא שלי ברמת-גן והיא בת 86. אני יודע מה קורה לה כשיש אזעקה אחת ברמת-גן. המצוקות האלה, שנחוות במשך שנים באשקלון ובאשדוד, צריך לתת להן פתרון ראוי איך באמת מחזקים את מה שצריך לחזק. אני חושב שהחיזוקים הנוכחיים הם לא מספיקים. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה. חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה.

<יצחק כהן:>
אני רוצה לסכם, גברתי. ההחלטה שאני הולך להציע היא לכלול את אשקלון, אשדוד וגן-יבנה בתוך החלטת הממשלה 1846 על כל סעיפיה, ואם צריך להוסיף כסף, שיוסיפו כסף.

<אראל מרגלית:>
אני בעד.

<סתיו שפיר:>
בהחלט.

<היו"ר גילה גמליאל:>
תביא לי בבקשה את ההצעה הכתובה.

אני רוצה, ברשותכם, להודות לכל מי שבא.

<סתיו שפיר:>
גילה, תדגישי שלא יפחיתו מהסכום הזה.

<היו"ר גילה גמליאל:>
בהחלט.

<משה גפני:>
גילה, אל תעשי את הטעות הזאת.

<היו"ר גילה גמליאל:>
הבנתי. תן לי. אני אגיד קודם ואז תגידו אם זה טעויות או לא טעויות.

ברשותכם, אני רוצה להעביר כאן החלטה שתהיה מגובה פה אחד ואומרת דבר פשוט: ועדת הכספים דורשת מהממשלה להוסיף להחלטה מס' 1846 של הממשלה מיום ה-13 ביולי 2014 תוספת כספית על מנת לממש את ההכללה של הערים אשקלון, אשדוד וגן-יבנה, לאור המצוקות שהוגדרו כאן בוועדה.

הצבעה

בעד ההחלטה– פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

ההחלטה נתקבלה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
פה אחד. לקחתי מראש שזה בהסכמה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05

קוד המקור של הנתונים