PAGE
2
ועדת הכספים
23/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 399>
מישיבת ועדת הכספים
יום רביעי, כ"ה בתמוז התשע"ד (23 ביולי 2014), שעה 10:15
<סדר היום:>
<צו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם) (תיקון), התשע"ד-2014>

<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
משה גפני

בועז טופורובסקי

שמעון סולומון

אלעזר שטרן

<מוזמנים:>
לירון מאוטנר לוגסי - עו"ד, משרד המשפטים

מרב זוהרי - עו"ד, משרד המשפטים

שאול מוצפי - מנהל תחום בכיר, סיוע בדיור, משרד הבינוי והשיכון

עודדה פרץ - פיקוח על הבנקים, בנק ישראל

גרניט אופק - פיקוח על הבנקים, בנק ישראל

טל הראל - פיקוח על הבנקים, בנק ישראל

רונן ניסים - עו"ד, עוזר היועץ המשפטי, בנק ישראל

טיבי רבינוביץ - מנהל קשרי חוץ, איגוד הבנקים בישראל

זהר קריצמן - כלכלנית, איגוד הבנקים בישראל

לבנת קופרשטיין - עו"ד, איגוד הבנקים בישראל

דרור פלדמן - מנהל תחום חיתום, בנק טפחות

משה כהן - מנהל אגף אשראים, בנק לאומי למשכנתאות

שירלי ממן - עו"ד, בנק לאומי למשכנתאות

דוד דהאן - יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

רומן גרביץ - לוביסט (פוליסי), מייצג את איגוד הבנקים בישראל







<ייעוץ משפטי: >
אייל לב ארי
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
אהובה שרון- חבר המתרגמים
<צו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם) (תיקון), התשע"ד-2014>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום צו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם) (תיקון), התשע"ד-2014.
<טיבי רבינוביץ:>
אנחנו לא ראינו את הנוסח החדש ואין לנו מושג על מה הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אומר אייל שהוא שלח אותו.

<טיבי רבינוביץ:>
לא משנה. אפשר לקבל את הנוסח?

<טמיר כהן:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קיימנו כבר דיון ארוך וממצה בנושא. אני מציע שלא נחזור על כל הדיון. אם אני זוכר טוב, לא סיימנו בגלל נקודה אחת שלא הייתה בה הסכמה בין בנק ישראל לאיגוד הבנקים. אולי היו עוד נקודות אבל אני זוכר נקודה אחת. קודם כל אני שואל אם יש הסכמה בין בנק ישראל לאיגוד הבנקים. זה לא אומר שלגוף כלשהו יש זכות וטו אבל תמיד אנחנו שואפים להגיע להסכמה כי זה הרבה יותר נוח ונעים לנו. קודם כל השאלה היא האם הגעתם להסכמה.

<לבנת קופרשטיין:>
אם מדובר על הנוסחה, בעיקרון כן. הנקודה שלא הגענו בה להסכמה והיא גם עלתה כאן בדיון הקודם היא סוגיית הרטרואקטיביות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת הנקודה היחידה בה אין הסכמה.

<רונן ניסים:>
אנחנו סבורים שאין כאן רטרואקטיביות.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנתי, אבל זאת הנקודה היחידה. אני מציע שנתמקד בנקודה הזאת.

<לבנת קופרשטיין:>
גם לעניין ההיערכות אבל אני אומר את זה בסוף הדברים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בנק ישראל יסביר למה אין רטרואקטיביות, איגוד הבנקים יסביר למה לדעתו יש רטרואקטיביות, הייעוץ המשפטי יאמר מה דעתו, אנחנו נאמר מה דעתנו ואחר כך נראה מה אנחנו עושים.

<רונן ניסים:>
כמו שהסברנו בדיון הקודם, המטרה של תיקון הצו היא למעשה טיפול באותם מצבים של לווים "רעים" שהריבית על ההלוואה כוללת בתוכה גם איזושהי פרמיית סיכון. אותה פרמיית סיכון למעשה לא מתממשת כאשר אותו לווה פורע בפירעון מוקדם את ההלוואה. להפך. לכן המפקח והנגידה סברו כי יהיה זה נכון למעשה להוריד את אותה פרמיית סיכון מחישוב עמלת הפירעון המוקדם, בעיקר מרכיב ההיוון שלה, לגבי פירעונות מוקדמים, מעתה ואילך. הרעיון הוא שזה מהותית לא מוצדק שאותה פרמיית סיכון תבוא בחשבון העמלה הזאת.
חשוב להדגיש שנכון שהבנקים הסתמכו על צו שכרגע נמצא בתוקף כאשר הם חתמו על חוזה הלוואה עם הלקוחות שלהם, אבל כמובן שההסתמכות, הציפייה שהצו יישאר בתוקפו לעולמי עד לא מקימה להם איזושהי זכות קניינית כלשהי. במיוחד כאשר לפי העמדה המקצועית של המפקח ושל הנגידה, יש כאן איזשהו תיקון של עיוות שהוא קיים. נכון, לא עלינו על העיוות הזה לפני כמה שנים אבל משהתגלה העיוות, אנחנו חושבים שיש מקום לתקן אותו וזה מוצדק. מן הראוי לעשות את זה לגבי פירעונות מעתה ואילך.

למה הדבר דומה. לבקשה לביטול דמי מקפחים בחוזה אחיד. אז מה, בגלל שהסעיף הזה קיים בחוזים ורק בעקבות איזשהו הליך של ביטול סעיף מקפח רואים שבאמת הסעיף מקפח את הלקוח, אז לא לטפל בחוזים קיימים? אנחנו מסתכלים כאן באמת מהותית על צורך אמיתי לבוא ולעזור לאותם לווים שבדיעבד הסתבר שהם לא מסוכנים ולנטרל רק את אותה פרמיית סיכון מהחישוב.

לגבי לקוחות "טובים", אין שינוי מהמצב היום. לכן אנחנו חושבים שאין כאן רטרואקטיביות. היינו, זה חל רק לגבי פירעונות מוקדמים מכאן ואילך. לגופו של עניין, מהותית זה נכון וצודק לעשות זאת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה.

<טיבי רבינוביץ:>
אדוני היושב ראש, אנחנו נמצאים כאן בוועדת הכספים. נראה לי שאף אחד מהנוכחים כאן לא מעלה על דעתו שכאשר בנק נותן הלוואות בסך 250 מיליארד שקלים במהלך השנים, יבוא מישהו יום אחד ויאמר שמה שנתתם לפי נוסחה מסוימת ולפי חישוב מסוים, וכל התמחור שעשיתם הוא בעצם לא רלוונטי. הוא לא רלוונטי כי אנחנו חושבים שהיה פגם ולכן אנחנו רוצים לשנות. לא מתקבל על הדעת. אם רוצים לשנות, אז משנים מהיום קדימה כדי שאנחנו כבנקים נוכל לתמחר את הסיכון ונוכל לתת את האשראי באופן כזה שלא יגרום לנו להפסד משמעותי. זה כמו לומר לך אדוני שכל ההחלטות שקיבלה ועדת כספים אחורה, הן החלטות לא רלוונטיות. זה לא מתקבל על הדעת.
אין בעולם הכלכלי מצב שבו הבנק נותן הלוואות ופועל באופן כלכלי גרידא ובאים יום אחד ואומרים שכל מה שעשיתם, לא נכון ועכשיו ההפסדים עליכם. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. אני לא אסתכן ואומר שאין תקדים לדבר הזה, אבל אין שום הגיון כלכלי. מכיוון אנחנו נמצאים בוועדת הכספים ואתה קיבלת אין ספור החלטות כלכליות, לא מתקבל על הדעת שאנחנו נפעל כבנקים באופן מסוים ויום אחד יבואו ויאמרו שכל מה שעשיתם לא רלוונטי. זה פשוט לא מתקבל על הדעת.

<לירון מאוטנר לוגסי:>
אני רוצה להתחבר לדברים שאמר עורך דין רונן ניסים. גם אנחנו חשובים שכעניין של מדיניות, כאשר יש חוזים מתמשכים, יחסים ארוכי טווח, צד לחוזה לא יכולה להיות לו ציפייה שהרגולציה לעולם לא תשתנה כלפיו. הרגולציה היא דבר דינמי, היא דבר משתנה ובוודאי כאשר כאן מדובר על אינטרס עודף שהיה לבנק כפי שבנק ישראל ניתח את הנושא. זה לא נכון לומר שהדברים האלה לא נעשו בעבר. לפחות בנושא של יחידות הנופש, שזה נושא בו אני טיפלתי, גם שם הטענה הייתה שהיה איזשהו מודל כלכלי במועד כריתת העסקה שהסתמך על זה שלעולם לא ניתן יהיה להשתחרר מהעסקאות האלה וכך תמחרו את העסקה וכך תמחרו את דמי האחזקה. למרות זאת אנחנו חשבנו שכאשר יש יחסים מתמשכים וכאשר נכון לאזן בין האינטרסים, אנחנו מחילים את החקיקה על חוזים קיימים מכאן ולהבא. זאת אומרת, לא על ביטולים או אי ביטולים שנעשו בעבר אבל מכאן והלאה אנחנו מאזנים בין האינטרסים בצורה הנכונה. זה דבר שהוא נעשה.

שוב, מבחינת ההגדרה המשפטית היא לא תחולה רטרואקטיבית אלא תחולה אקטיבית. לכן אנחנו לא רואים בזה רטרואקטיביות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משרד המשפטים טוען שזה לא רטרואקטיבי והדיון צריך להיות דיון מסוג אחר אבל לא רטרואקטיביות.

<לירון מאוטנר לוגסי:>
בדיוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חבריי רוצים להתייחס.

<משה גפני:>
זה נושא שהיה קודם?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן. הנושא נדון. ביקשתי מהם שיגיעו להבנה.

<משה גפני:>
לא הספקתי להגיע לדיון אבל זה צו טוב?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הצו הוא טוב מאוד. אתה ביקשת.

<משה גפני:>
אתה אמרת שהתגלו כמה דברים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הדיון כרגע מתמקד רק בדבר אחד. הבנקים טוענים שזה צריך לחול על הלוואות מהיום ולהבא ובנק ישראל ומשרד המשפטים אומר שזה יחול מהיום אבל גם על כל ההלוואות שהיו לפני כן. הצו הזה הוא לטובת הלקוחות.

אני רוצה לומר שני דברים בנושא. ראשית, אני שומע את עמדת משרד המשפטים בנושא של הרטרואקטיביות ואני יודע שהייעוץ המשפטי שלי אומר שזה כן נחשב כרטרואקטיביות.
<אייל לב ארי:>
אני כן חושב שיש כאן אלמנט של רטרואקטיביות. גם לאור מה שנאמר כאן, שהיה תמחור לפי נקודת זמן מסוימת, לפי הדין הקיים ולפי זה תמחרו את הסיכוי ואת הסיכונים של הלווה, גם כיוון שהמדינה נמצאת בעמדה יותר של רגולטור ופחות בעמדה של מי שנותן איזושהי זכות. לכן גם מידת ההתערבות שצריך לתת למדינה בהתערבות ביחסים חוזיים אמורה להיות מצומצמת. הועלתה כאן הנקודה של יחידות הנופש. יחידות הנופש, שזה גם כן היה חוזה ארוך טווח, עד שהנושא הזה טופל עברו שנים וזה בעצם היה סוג של כשל שוק שהתגלה. המקרה של הבנקים זה מקרה של מערכת שהיא מפוקחת מאוד, ההסכמים שם הם לא הסכמים שלא עוברים את הרגולטור באופן תדיר והם לא הסכמים שעולים חדשים לבקרים.

<טיבי רבינוביץ:>
הצו עצמו נקבע על ידי הרגולטור.

<אייל לב ארי:>
החוזים עצמם הם לא החוזים שנבחנים חדשים לבקרים עת צריך בבית הדין לחוזים אחידים ואם יש צורך, בית הדין משנה אותם. זה במסגרת חוק חוזים אחידים. כאן זה בדיוק מקרה מהמקרה של יחידות הנופש לאור הרגולציה ההדוקה. לכן לבוא ולומר שזה לא רטרואקטיבי, אצלי זה מעורר קושי. אותי גם מעניין לדעת מה הערכת הנזק שיכול להיווצר לבנקים בעקבות שינוי הכללים.

<משה גפני:>
אבל העמלות הן מאוד גבוהות באופן לא פרופורציונאלי. כל מה שהיה כל הזמן, היה בלי פרופורציה.

<אייל לב ארי:>
אנחנו מדברים על ההיוון של הפירעון.

עוד נקודה. בוועדה הזאת נדונה הצעת חוק הפיקוח (שירותים פיננסיים) (תיקוני חקיקה) ועמדת הוועדה בעניין הזה - גם בהצעת החוק הזאת, ביקש הרגולטור לתת לו סמכות לשנות פוליסות ביטוחי רטרואקטיבית, פוליסות שגם נחתמו לפני תחילת החוק – הייתה לא. שללה את האפשרות הזאת ואמרה שהיא תאפשר שינוי רטרואקטיבי של תנאי הפוליסה לגבי פוליסות שייחתמו מתחילת החוק ואילך אבל לא פוליסות שנחתמו לפני תחילת החוק.
הדבר כאן דומה כיוון שבדיוק כמו שבפוליסות ביטוח יש תמחור של סיכונים וסיכויים ולפי זה בעצם נגזרת פרמיית הביטוח, גם בהלוואה שנותן בנק – במקרה הזה הלוואה לדיור – הוא מתמחר את הסיכויים. באותה מידה נכון שבא הלקוח ופורע פירעון מוקדם, אלמנט הסיכון אכן מתאיין כיוון שנפרע החוב לבנק. לא צריך להתעלם מכך שגם הבנק כדי לתת את ההלוואה, לקח הלוואה אחרת שתומחרה לו בהתאמה. גם כאן אני מסכים שיש הבדל בגודל של הלווים, גם מבחינת יכולת המיקוח שלהם, אבל באותה מידה אם אני למשל חתמתי על חוזה ביטוח, תמחרו לי את הסיכון. הסיכון הזה לא התממש בסופו של יום וגם החלטתי לבטל את הפוליסה. האם אני אוכל במסגרת ביטול הפוליסה או שנה אחר כך לבוא ולומר תחזירו לי את הפרש הפרמיה כי הסיכון כבר לא מתקיים לגבי. גם זה מעורר קושי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רוצה לומר את עמדתי. יש לנו מושג במשפט העברי והוא ספק ספקה. אני חושב שכאן הספק הראשון הוא בכלל אם זה נחשב רטרואקטיבית או לא. מעבר ל"אינטרסנטים", כאילו בנק ישראל או הבנקים, אני מבין שמשרד המשפטים והייעוץ המשפטי אובייקטיביים. משרד המשפטים אומר שזה לא רטרואקטיבי והייעוץ המשפטי אומר שזה כן רטרואקטיבי. אם כן, ספק אחד הוא אם זה רטרואקטיבי או לא.

הספק השני הוא האם בכלל נגרם כאן נזק או לא כי הנזק נגרם במידה והריבית בפירעון המוקדם היא נמוכה יותר מהריבית שהייתה. יכול להיות מצב שהריבית היא יותר גבוהה והבנק בכלל מרוויח. זה בהחלט יכול להיות. אדם פורע ברגע שיש לו את הכסף ויכול להיות שהריבית נמוכה יותר או גבוהה יותר, הבנק מרוויח או מפסיד. בטוח שהבנק מרוויח את כל הנושא של הסיכון. כלומר, אתה נותן למישהו הלוואה לשלושים שנים, פעם אמרנו שאם נתנו הלוואה של חמישים אלף שקלים, בסדר, אבל כאשר נתנו הלוואה של מאה מיליון, אם יש איזשהו גמגום, לא שהלווה לא ישן אלא הבנק לא ישן. כאשר מחזירים לו את זה מוקדם, בסך הכול הוא מרוויח. יש כאן מצבים שיכול להיות שהבנק ירוויח ויכול להיות שהבנק יפסיד אבל גם זה לא ברור. זה לא מוחלט שהבנק מפסיד. מהראייה שלי זה ספק ספקה, מה עוד שזה באמת לטובת הלקוחות. זה לא פשוט לנו עם הבנקים בנושא העמלות, כאן מורידים אבל מעלים מכיוון שני. צריך אולי יום אחד לעשות גם את הסדר הזה אבל לא הייתי רוצה להיכנס לזה עכשיו.
<משה גפני:>
אתה מתחיל את הבוקר טוב. אתה יכול להצביע. זה אפילו לא ספק ספקה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן אני בדעה שכן אפשר לאשר את זה וזה יהיה מבורך.

<דרור פלדמן:>
לעניין הספק ספקה. הטיעון השני שלך הוא לא רלוונטי לעניין הספק ספקה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא רלוונטי.

<דרור פלדמן:>
גם בדיון הקודם הסברנו את הרציונל.

<משה גפני:>
יש כאלה שסבורים שזה לא ספק ספקה אלא זה אפילו יותר מזה.

<דרור פלדמן:>
הוא לא רלוונטי בכלל. גם מנכ"ל איגוד הבנקים הסביר בפעם שעברה את הנושא שאתה תיארת והסביר את הרציונל שעומד מאחורי זה, את העובדה שיש כאן עניין של חד צדדיות, את הנושא של ההנחות שבצו ולכן לעניין הרטרואקטיביות זה לא רלוונטי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לעניין החד צדדי, אתם מקבלים עמלות גבוהות מאוד. אמרתי ספק ספקה מבחינת ההחלטה שלי.

מי קורא?

<משה גפני:>
צריך לקרוא את כל הצו הזה?

<אייל לב ארי:>
הוכנסו תיקונים. לא עברנו על כל הצו בפעם הקודמת כדי לבוא ולומר היכן תיקנו. התיקונים הם מרובים.

<קריאה:>
צו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם) (תיקון), התשע"ד-2014

בתוקף סמכותי לפי סעיף 13 לפקודת הבנקאות, 1941 (להלן – הפקודה), לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, באישור שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מצווה לאמור:
1. תיקון שם הצו

בצו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם), התשס"ב-2002 (להלן – הצו העיקרי), בשם הצו, במקום "עמלות פירעון מוקדם" יבוא "פירעון מוקדם של הלוואה לדיור".

2. תיקון סעיף 1

בסעיף 1 לצו -

(1) בהגדרה "הודעה מוקדמת", המילה "בכתב" – תימחק.
(2) בהגדרה "הלוואה מוכוונת", אחרי "בתוספת" יבוא "הראשונה".
(3) בהגדרה "הלוואה משלימה" בסופה יבוא "ללא תלות במועד שבו ניתנה ההלוואה".
(4) בהגדרה "ריבית ממוצעת", אחרי "שנתנו תאגידים בנקאיים" יבוא "או לפי חישוב ריבית אחר, והכול", אחרי "כפי שקבע המפקח", יבוא "קביעת חישוב ריבית אחר תובא לאישור ועדת הכספים של הכנסת".

3. תיקון סעיף 3
בסעיף 3 לצו העיקרי –
(1) בפסקה (2), במקום הסיפה המתחילה במלים "ואולם אם נתן התאגיד הבנקאי" יבוא "ואולם -

(1) נתן התאגיד הבנקאי הלוואה לצורך הפירעון המוקדם, לא תיגבה העמלה האמורה בפסקה זו לגבי סכום ההלוואה החדשה שנתן.
(2) נפטר הלווה, לא תיגבה העמלה האמורה בפסקה זו".
(2) במקום פסקה (3) יבוא:
"(3)
אם שיעור הריבית הממוצעת במועד הפירעון המוקדם נמוך משיעור הריבית התקופתית החלה על ההלוואה במועד הפירעון המוקדם – עמלה שלא תעלה על סך כל ההפרש בין התשלומים העתידיים שהלווה חפץ לפרוע בפירעון מוקדם, כשהם מהוונים לערך הנוכחי ביום הפירעון המוקדם לפי הריבית הממוצעת נכון ליום זה, לבין אותם תשלומים, כשהם מהוונים לערך הנוכחי ביום הפירעון המוקדם לפי הריבית התקופתית החלה על ההלוואה ביו הפירעון המוקדם. עמלה כאמור בפסקה זו תחושב לפי הנוסחה הקבועה בפרט ב' בתוספת השנייה.

(4)
על אף האמור בפסקת משנה (3), אם שיעור הריבית הממוצעת במועד העמדת ההלוואה נמוך משיעור הריבית התקופתית החלה על ההלוואה במועד העמדת ההלוואה – עמלה שלא תעלה על סך כל ההפרש בין התשלומים העתידיים שהלווה חפץ לפרוע בפירעון מוקדם כשהם מהוונים לערך הנוכחי ביום הפירעון המוקדם לפי הריבית הממוצעת נכון ליום זה, לבין אותם תשלומים, כשהם מהוונים לערך הנוכחי ביום הפירעון המוקדם לפי הריבית הממוצעת במועד העמדת ההלוואה. עמלה כאמור בפסקה זו תחושב לפי הנוסחה הקבועה בפרט ב' לתוספת השנייה.

לא פורסמה הריבית הממוצעת נכון למועד העמדת ההלוואה, יראו את הריבית התקופתית החלה על ההלוואה במועד העמדת ההלוואה כריבית הממוצעת נכון למועד העמדת ההלוואה.

5) תאגיד בנקאי רשאי לגבות עמלה כאמור בפסקת שמנה (3) או כאמור בפסקת משנה (4), ככל שקיימת, לפי הנמוכה מביניהן".

4. תיקון סעיף 4
בסעיף 4 לצו העיקרי –
(1) בפסקאות (1) ו-(2), אחרי "בסעיף 3(3)" יבוא "ובסעיף 3(4)".

(2) אחרי פסקה (3) יבוא:

"(4)
יראו לעניין הנוסחה הקבועה בפרט ב' לתוספת השנייה ולעניין סעיף 7(ג), את הריבית הממוצעת במועד שינוי הריבית האחרון כריבית הממוצעת במועד העמדת ההלוואה".

5. תיקון סעיף 7

בסעיף 7 לצו העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א), אחרי "בסעיף 3(3)" יבוא "ובסעיף 3(4)", ובמקום "(4)(1)" יבוא "4".
(2) בסעיף קטן (ב) אחרי "הריבית הממוצעת" ואחרי "הריבית על ההלוואה" יבוא "במועד הפירעון המוקדם".

(3) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (ב), לעניין סעיף 3(4) – היה שיעור הריבית הממוצעת במועד העמדת ההלוואה נמוך משיעור הריבית הממוצעת במועד הפירעון המוקדם או שווה לו, ייערך חישוב כאמור בסעיף 3(4), ויתרת הסכום המהוון תקוזז מהסכומים כאמור בסעיפים 3 ו-5".

6. תיקון סעיף 8


בסעיף 8 לצו העיקרי, בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), אחרי "סעיף 3(3)" יבוא "או על פי סעיף 3(4)".

7. תיקון סעיף 9

בסעיף 9 לצור העיקרי, בסעיף קטן (א), אחרי "סעיף 3(3)" יבוא "וסעיף 3(4)".

8. תיקון סעיף 10

בסעיף 10 לצו העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א) -

(1) בפסקה (1), אחרי "במסירתה" יבוא "בכתב".

(2) אחרי פסקה (2) יבוא:

"(3)
באמצעות פקסימיליה.

(4) באמצעי תקשורת אחר שהתאגיד הבנקאי הציע, לפי בקשת הלקוח".

(2) בסעיף קטן (ב), במקום "משלושים" יבוא "מ-45".

11.
תיקון סעיף 12


בסעיף 12 לצו העיקרי -

(1) בסעיף קטן (ב) -

(1) בפסקה (1) -

1) אחרי פסקת משנה (א) יבוא:

"(א1)
פרטי יצירת הקשר עם התאגיד הבנקאי לצורך מתן הודעה מוקדמת בכל אחת מהדרכים המנויות בסעיף 10(א)".

2) בפסקת משנה (ב) בסופה יבוא: "לרבות שיעורי ההפחתות לפי צו זה והסכם ההלוואה".

(2) בפסקה (2) -

(1) אחרי פסקת משנה (א), אחרי "סכום זה" יבוא "לרבות שיעורי ההפחתות וסכומן לפי צו זה והסכם ההלוואה".

(2) אחרי פסקת משנה (א) יבוא:

"(א1)
הבהרה בדבר האפשרות לתת הודעה מוקדמת של עשרה ימים לפי מועד הפירעון וההשלכות של אי מתן הודעה כאמור.

(א2)
פרטי יצירת הקשר עם התאגיד הבנקאי לצורך מתן הודעה מוקדמת בכל אחת מהדרכים המנויות בסעיף 10(א)".

2.
בסעיף קטן (ג), במקום "לאחר" יבוא "תוך שישים ימים ממועד" ואחרי "שגבה מהלווה וסכומן" יבוא "לרבות שיעורי ההפחתות בפועל וסכומן לפי צו זה והסכם ההלוואה".

5.
תיקון התוספת


בתוספת לצו העיקרי –
(1) בכותרת, אחרי "תוספת" יבוא "ראשונה".

(2) במקום פרט 4 יבוא:
"4.
""עמיגור" – ניהול נכסים בע"מ".

6.
הוספת התוספת השנייה


אחרי התוספת הראשונה לצו העיקרי יבוא:

"תוספת שנייה

(סעיף 3(3) וסעיף 3(4))

1. הגדרות

A – הריבית התקופתית הממוצעת ביום הפירעון המוקדם, כהגדרתה בסעיף 1 לצו זה.

C – הריבית התקופתית הממוצעת במועד העמדת ההלוואה, כהגדרתה בסעיף 1 לצו זה.

R – הריבית התקופתית החלה על ההלוואה ביו הפירעון המוקדם.
B– התשלומים העתידיים התקופתיים בהתאם לתנאי ההלוואה לרבות ריבית שתצטבר.

i – אינדקס לתקופה.

n – מספר תקופות מיום הפירעון המוקדם עד ים שינוי הריבית.

N– מספר תקופות מיום הפירעון המוקדם עד לתום תקופת ההלוואה.

PV – סכום הקרן הנפרע בפירעון מוקדם בתוספת הפרשי הצמדה או הפרשי שער ובתוספת ריבית, שנצברו עד יום הפירעון המוקדם.

PV(A) – ערך נוכחי של התשלומים העתידיים עד תום תקופת ההלוואה כאשר התשלומים עד יום שינוי הריבית והקרן ביום שינוי הריבית מהוונים ליום הפירעון המוקדם לפי שיעור הריבית הממוצעת ביום הפירעון המוקדם.

PV(C) – ערך נוכחי של התשלומים העתידיים עד תום תקופת ההלוואה כאשר התשלומים עד יום שינוי הריבית והקרן ביום שינוי הריבית מהוונים ליום הפירעון המוקדם לפי שיעור הריבית הממוצעת במועד העמדת ההלוואה.

2. הנוסחה
סעיף 3(3) מחושבת לפי שיעור עמלה של מאה אחוזים הפסד כלכלי בשל פירעון מוקדם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את הנוסחה אתה לא צריך לקרוא.

<אייל לב ארי:>
רק את המלל.

<קריאה:>
3. פירעון מוקדם חלקי

(1) בפירעון מוקדם חלקי, במסגרתו נפרעו תשלומים תקופתיים מסוימים (כגון קיצור תקופת ההלוואה באמצעות פירעון מוקדם של התשלומים האחרונים), רשאי התאגיד הבנקאי לחשב את העמלה, לפי הנוסחה, בשל ההפסד הכלכלי הנגרם בשל התשלומים שפירעונם הוקדם, או לחילופין כחלק היחסי של העמלה בשל פירעון מלא של ההלוואה.

(2) בפירעון מוקדם חלקי במסגרתו קטנו התשלומים התקופתיים, אך תקופת ההלוואה המקורית נשארה ללא שינוי, ייחשב התאגיד הבנקאי את העמלה לפי הנוסחה, לפי החלק היחסי של ההלוואה שנפרע בפירעון מוקדם.

7.
תחילה


תחילתו של צו זה תשעים ימים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה).

<לבנת קופרשטיין:>
יש לנו הערה לגבי סעיף התחילה. התקופה היא תשעים ימים. לאחר שעשינו בדיקה אצל הבנקים והבנו את המשמעויות שנגזרות מהצו, אנחנו כנראה נצטרך חצי שנה, שישה חודשים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את צריכה 120 ימים. אתם מדברים על תשעים ימים.

<לבנת קופרשטיין:>
לא 120 יום אלא 180.

<קריאה:>
אין התנגדות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה יתוקן ל-180 ימים.

מי בעד אישור צו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם)(תיקון), התשע"ד-2014?

הצבעה

בעד – פה אחד
הצו אושר

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הצו אושר. שיהיה לכולנו בהצלחה.

תודה.