PAGE
2
ועדת הכספים
08/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 383>
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, י' בתמוז התשע"ד (08 ביולי 2014), שעה 11:00
<סדר היום:>
<תקציב השירות לעיוור, במסגרת ציון יום העיוור בכנסת>

<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
מיכל בירן

גילה גמליאל

משה גפני

יצחק כהן

יעקב ליצמן

אלעזר שטרן

סתיו שפיר

<מוזמנים:>
ד"ר אילנה גלייטמן - מנהלת השירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שושנה להט קרטר - מפקחת ארצית, שיקום מקצועי, השירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מירי מאיר שטטמן - השירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דינה שלום - רכזת דמי ליווי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שולמית כהן - מפקחת ארצית, ליקויי ראייה וחירשים, משרד החינוך

גיא שמחי - מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל

גילה זיידל - יו"ר אופק לילדינו, המרכז לעיוור בישראל

יעל וייס ריינד - מנכ"ל אופק לילדינו, ארגון הורים ארצי, המרכז לעיוור בישראל

אפרת בנימין - מנהלת תכניות ארגון אופק לילדינו, המרכז לעיוור בישראל

ראובן ברון - יועץ נגישות, המרכז לעיוור בישראל

חיים פוקס - מנכ"ל מכון בית דוד, המרכז לעיוור בישראל

חיים רשלבך - מנכ"ל בית חינוך לעיוורים, ירושלים, המרכז לעיוור בישראל

אילנה בייניש - יועצת נגישות, המרכז לעיוור בישראל

דוד שמחי - המרכז לעיוור בישראל

מירי מעודה - המרכז לעיוור בישראל

פיני מימון - המרכז לעיוור בישראל

קריוס אדון - יו"ר אגודת העיוורים

דניאל יוסף - אגודת העיוורים

חיים שוורץ - גזבר מרכז כלבי נחייה, בית עובד

עמוס באר - מנכ"ל הספריה המרכזית לעיוורים

עודד בשן - מגדל אור

ריטה לפיד - רכזת פדגוגית, המדור הארצי להדרכה שיקומית, מגדל אור

רוני אבידן - מתנדב, מלווה לקויי ראייה, ארגון לעיוור

הראל חיים - לקוי ראייה

דוד דהאן - יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

פנינה סופר - המשמר החברתי


<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
אהובה שרון - חבר המתרגמים
<תקציב השירות לעיוור, במסגרת ציון יום העיוור בכנסת>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שלום לכולם. אנחנו מחדשים את הישיבה, אחרי שעשינו הפסקה קצרה.

הכנסת קבעה את היום כיום העיוור, אחד הנושאים היותר חשובים. יש אוכלוסיות, כך הקדוש ברוך הוא סידר, שאנחנו מצווים לעשות כל מה שאפשר כדי לסייע שהן תוכלנה להמשיך את שגרת החיים. לכן טוב שהכנסת קבעה את היום הזה וכל ועדה קובעת את הנושא בהתאם לאופי והתחום בו היא עוסקת. אנחנו כוועדת כספים קבענו שנעלה לדיון את תקציב השירות לעיוור. אני לא רוצה להגיד שהכול מתחיל ומסתיים בכסף, אבל בכל אופן אם אין קמח אין תורה. יכול להיות שגם אם אין תורה אין קמח, אבל לכן חשוב לנו מאוד לדעת מה התקציב שמדינת ישראל במכלול משקיעה בנושא הזה.
נמצאים כאן נציגים של משרדי הממשלה השונים. נתחיל במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. אילנה, אני מניח שאת בתפקידך יכולה לראות את ההיקף כולו - כי בטח אצלכם אמור הנושא להתרכז – ולדעת מה המדינה נותנת, מה היא צריכה לתת ולא נותנת ומה היא בכלל לא מתכננת לתת כדי שיהיו לנו המושגים.
<גיא שמחי:>
אני אשמח להציג את הנושא לפני אילנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני חושב שההיגיון אומר שהיא תציג קודם ואחר כך בשמחה ניתן לכם לדבר.

<אילנה גלייטמן:>
אני מנהלת השירות לעיוור במשרד הרווחה. מבחינת משרד הרווחה, התקציב שלנו הוא 110 מיליון שקלים כאשר למעלה מחמישים אחוזים ממנו מוקצים לעניינים חומריים בלבד ולא לענייני שיקום. אני מתכוונת לכך שלמעלה מ-55 מיליון שקלים מוקצים לנושא של דמי ליווי לעיוור, שזאת בעצם גמלה שהביטוח הלאומי היה אמור להעביר אותה והיא מועברת באמצעות משרד הרווחה. אין כאן עניין של שיקום אלא רק עניין של תמיכה באדם העיוור.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לך הערכה על מספר האנשים?

<אילנה גלייטמן:>
במדינת ישראל יש 24 אלף עיוורים נושאי תעודת עיוור. תעודת העיוור ניתנת על פי חוק שירותי הסעד. הקריטריונים לקבלת התעודה מוצמדים לקריטריונים באירופה והאנשים שעונים על הזכאות הזאת הם בערך 24 אלף כאשר מדי שנה מתווספים לקבוצה הזאת 1,300 אנשים. נגרעים קצת אבל זה סדר הגודל של האנשים.

<יעקב ליצמן:>
בכמה משרדי ממשלה אתם פרוסים?

<אילנה גלייטמן:>
משרד הרווחה בעצם מטפל באדם העיוור מיום לידתו או מהיום בו הוא מוכר כעיוור ועד יום מותו.

<יעקב ליצמן:>
שאלתי אם יש עוד משרדים שמטפלים בהם.

<אילנה גלייטמן:>
ברור. יש עוד הרבה משרדי ממשלה שמטפלים. קודם כל, משרד החינוך כמובן שנותן את התשומות שלו.

<יעקב ליצמן:>
אני לא שואל למה הוא נותן אלא הפוך, אני שואל למה זה לא מרוכז. למה כל השירותים לא מרוכזים תחת משרד אחד כך שכולם יבינו שזה המקום היחיד? למה בן אדם צריך לרוץ לביטוח לאומי, למשרד החינוך, למשרד הרווחה, למשרד הבריאות ולעוד כמה משרדים?

<אילנה גלייטמן:>
זאת לא שאלה אלי אלא שאלה למדינת ישראל.

<יעקב ליצמן:>
אני לא יודע את מי לשאול.

<אילנה גלייטמן:>
אני חושבת שהמדינה צריכה להחליט על הדברים האלה כי לכל משרד יש בעצם את תחום האחריות שלו. למשרד הבריאות יש את התחום שלוף, למשרד הכלכלה יש את התחום שלו, לביטוח הלאומי יש את התחום שלו, למשרד החינוך יש את התחום שלו.

<יעקב ליצמן:>
זאת לא תשובה. התשובה הנכונה שאמרת היא שאת לא מוסמכת לענות ואת זה אני מקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם לא כוללים את העיוורים במסגרת הצבא או משרד הביטחון?

<אילנה גלייטמן:>
כן. הם רשומים אצלנו והם מקבלים אצלנו תעודת עיוור כולם, גם נפגעי איבה, גם נפגעי עבודה וכמובן גם נכי משרד הביטחון. כולם מוכרים אצלנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם בתוך ה-24 אלף עיוורים.

<אילנה גלייטמן:>
בתוך ה-24 אלף נכללים כולם. כמובן שחלק מהזכויות מקבל אדם לפי המקור ממנו הוא מגיע, אבל חלק מהזכויות מגיעות גם ממשרד הרווחה.

<יעקב ליצמן:>
יש לכם דרגות של תמיכות?

<אילנה גלייטמן:>
של זכויות? כן. רוב השירותים הם אוניברסליים. רוב השירותים ניתנים בחינם לאדם ללא תשלום מצדו כשזה מאה אחוזי משרה או לפעמים חלוקה של 75 אחוזים משרד ו-25 אחוזים רשות מקומית, אבל האדם בדרך כלל מקבל את רוב השירותים ללא עלות מצדו. יש דברים שהם כן לפי מדרג בנושא של דמי הליווי. יש מדרג משום שזה תלוי בדרגת הנכות. גם בתוך הראייה יש דרגת נכות כזאת או אחרת.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו שואלים שאלות לא כדי לפגוע חס ושלום אלא כדי להבין. אדם שהוא עיוור בעין אחד, לא נכנס?

<אילנה גלייטמן:>
לא נכנס. זה צריך להיות לפי הקריטריונים בעין הטובה ביותר. זאת אומרת, יכול להיות שאין לו עין אחת אבל אם הוא לא עונה על הקריטריונים לתעודה בעין השנייה, אז לא.

<יעקב ליצמן:>
האם יש רשויות מקומיות שלא משתפות פעולה או לא משתתפות?

<אילנה גלייטמן:>
יש רשויות מקומיות שמתקשות מאוד בתשלום של ה-25 אחוזים.

<יעקב ליצמן:>
מותר לדעת מי הרשויות האלה?

<אילנה גלייטמן:>
לא באתי מוכנה עם הרשימה.

<יעקב ליצמן:>
אני אשמח מאוד אם תעבירי לנו.

<קריאה:>
הייתה בעיה בחיפה.

<יעקב ליצמן:>
אני מבקש שתעבירו ליושב ראש את הרשימה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כשידבר מרכז לעיוור ישראל, אולי הוא יוכל לתת לנו את הפרטים.

<אילנה גלייטמן:>
אני רוצה להפתיע אותך ולומר שלא מדובר ברשויות הקטנות שאתה יודע שיש להן בעיה, אלא מדובר דווקא במסודרות והגדולות.

<יעקב ליצמן:>
אנחנו בוועדה כבר לא מופתעים מכלום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש איזה מקום בו יש ריכוז גדול יותר של עיוורים או שהמספר מתחלק על כל הארץ?

<אילנה גלייטמן:>
עיוורון פוגע באוכלוסייה שווה בשווה. במדינת ישראל 3.3 פרומיל מהאוכלוסייה הם עיוורים. זאת אומרת, על כל אלף אנשים, אנחנו נמצא שלושה עיוורים. זה נכון שיש אזורים בהם יש בעיה של נישואין בתוך המשפחה, שזה יכול להיות בחברה הערבית, שם יש אחוז הרבה יותר גבוה והמספר קופץ לשבעה פרומיל ובחלק מהמקומות אפילו לתשעה פרומיל.

<יעקב ליצמן:>
בני דודים.

<אילנה גלייטמן:>
נישואי קרובים. כן.

<קריאה:>
נישואי קירבה.

<אלעזר שטרן:>
אנחנו יודעים על חירשות-אילמות במקום מסוים עקב נישואי קירבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש הרבה משפחות שגם הבעל וגם האישה עיוורים?

<אילנה גלייטמן:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גם הילדים?

<אילנה גלייטמן:>
אם הבעיה הייתה בעיה גנטית או לא. חלק גדול מהסיבות לעיוורון בארץ הן לאו דווקא בעיות גנטיות אם כי יש לנו בעיות גנטיות ידועות ומוכרות. הסיבות המובילות לעיוורון, הסיבה השנייה והשלישית שגורמות לעיוורון בארץ הן כתוצאה מגלאוקומה או סוכרת שאלה בעיות שניתנות למניעה ועם קצת יותר מודעות היינו במקום אחר במדינה שלנו.

<אלעזר שטרן:>
האם בתוך הנתונים את יכולה גם לחלק לנו מבחינת גילאים? אנשים מבוגרים מהווים אתגר אחר מאשר הצעירים.

<אילנה גלייטמן:>
נכון. אחר לגמרי. שישים אחוזים מהעיוורים הם אנשים יותר מבוגרים מעל גיל שישים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת אומרת שהם לא היו עיוורים והם התעוורו?

<אילנה גלייטמן:>
התעוורו במהלך החיים. 35 אחוזים הם בגיל העבודה מגיל 18 עד שישים. חמישה אחוזים הם ילדים. מעט לידות יש בארץ ברוך השם של עיוורים. גם הילדים, אלה התעוורויות במהלך גיל הילדות. ברור שאם אדם עיוור יש לו בעיה נוספת, העיוורון מכפיל ומעצים את הבעיה הנוספת.

<יעקב ליצמן:>
עם איזה תקציב של פרסום הייתם יכולים להתמודד במניעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני ארצה בכלל להגיע לנושא התקצוב. אמרת לנו למה כן יש לך תקציב. לנושא הזה יש לך תקציב מסודר על פי חוק והוא עונה לצרכים. מה את כמי שמנהלת את השירות לעיוור, מה את יודעת שהיה צריך להיות וחסר?

<אילנה גלייטמן:>
יש תחומים רבים שחסרים ועל זה גיא ידבר כנציג הציבור. אני רוצה להגיד שברגע שאנחנו מדברים רק על תקציב של חמישים מיליון שקלים שמיועדים לשיקום, זה מעט מאוד לצרכים.
<יעקב ליצמן:>
מה היה התקציב שלכם לפני שנתיים?

<אילנה גלייטמן:>
העלייה של התקציב היא לא משהו בסדר גודל מאוד גבוה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו שואלים אם יש קיצוץ בתקציב.
<אילנה גלייטמן:>
לא. אין קיצוץ. יש עלייה מינורית בזכות מאבקם של ארגוני העיוורים.

<יעקב ליצמן:>
יש עלייה במספר העיוורים?

<אילנה גלייטמן:>
כן. 1,200 עיוורים.

<יעקב ליצמן:>
כמה אחוזים העלייה?

<אילנה גלייטמן:>
חמישה אחוזים. משהו כזה.

<יעקב ליצמן:>
חמישה אחוזים עלייה ועלייה מינורית בתקציב.

<אילנה גלייטמן:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גיא, אולי אתה תוכל להרחיב את הדיבור בעיקר על הצרכים שחסרים ונראה אם אנחנו נוכל לסייע.

<גיא שמחי:>
אני מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל. אדוני היושב ראש, אני רוצה להודות לכנסת, לחברת הכנסת קארין אלהרר ולוועדת הכספים שפינתה מסדר יומה להקשיב לחלק מהצרכים שעולים כאן על השולחן היום שהם חלק ממכלול יותר רחב שקיים לקהילה שלנו.

אני רוצה לומר שהבקשה שהגיעה היום עומדת על סך מיליון ו-650 אלף שקלים, שזה נשמע אולי, ביחס לדיונים שהיו כאן קודם, מאוד קטן אבל ההשפעה של תקציב מהסוג הזה שיוכל להגיע, היא אדירה והיא משפיעה באמת על חייהם של הרבה מאוד אנשים.

נמצאים כאן אנשים שמטפלים בקהילה שלנו.

<יעקב ליצמן:>
אתה יודע שאתה צריך להגיע כאן שהכסף הזה לא מספיק.

<גיא שמחי:>
תכף אני אגיע לזה. אני רוצה לגעת באיזושהי מהות קצת יותר עמוקה קודם, לספר על משהו מאוד מאוד חשוב שאנחנו מביאים אותו ואז באמת דרך זה להבהיר את החשיבות של התקציב שנדרש כדי שנוכל להצליח.

<יעקב ליצמן:>
לעולם אל תחלק שבחים כי לא תקבל על זה כסף.

<גיא שמחי:>
בסדר. אני מפסיק. דרך אגב, אנחנו עכשיו מקימים קואליציה שלנו, של כל הארגונים שמטפלים וזה חשוב שתשמעו משום שזה יחסוך למערכת הרבה כסף וזה ייתן לנו יכולת גבוהה מאוד להצלחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
איזה קואליציה?

<גיא שמחי:>
של כל הארגונים שנותנים שירותים לקהילה שלנו, של עיוורים ולמען עיוורים, ואני רואה בזה מטרה חשובה ביותר. חלקם יושבים כאן היום אבל יש עוד רבים מהם ואנחנו נצליח לסייע הרבה יותר טוב לקהילה עת נעשה את זה יחד ואנחנו כבר עושים את זה.

הצרכים הם רבים ואני אתחיל בזה שאני אומר שאנחנו מחלקים את זה לשני חלקים. ראשית, האחריות שלנו, של הקהילה, לקחת את עצמה קדימה וללכת אל המקום הכי רחוק שאנחנו רוצים להגיע אליו ולסייע לנו בתוכנו, אחד לשני, ויש לנו את היכולת הזאת ואנחנו גם עושים את זה, והשנייה היא באמת עם הכוחות האלה שאנחנו בונים מתוכנו, להישען על העזרה של השירותים הקיימים שנתמכים על ידי המדינה. אף אחד מהצדדים האלה, אם הוא יעבוד לבד, הוא לא יעשה מספיק כדי באמת לפתור את הבעיות ואני חושב שאנחנו יכולים לפתור אותן.

הבאנו לכאן כמה נושאים ואני אציג את הנושא הראשון ואחר כך כל מי שהנושא נוגע אליו יציג בעצמו כי זאת רמת המומחים שלו והוא יוכל להציג את הנושא בצורה הטובה ביותר.

באופן כללי אני רוצה לומר שאני יודע שפוטנציאל השינוי של כל אחד ואחד מאתנו הוא אין סופי אבל במידה ויש לנו את הכלים הנכונים. אם אני כאדם לפני ארבעים שנים הייתי מגיע לחפש עבודה, הדבר הראשון שהיו עושים אתי זה לשים אותי במפעל מוגן אבל היום אני עושה תואר שלישי בעבודה סוציאלית ומנהל את המרכז לעיוור ואבא לשלושה בנים. זה פשוט בגלל שקיבלתי את הכלים המתאימים, בגלל שמישהו האמין – ואנחנו מאמינים – שאנחנו יכולים לעשות.

לכן אני רוצה להגיד שהכספים האלה באמת יקדמו הרבה מאוד את הקהילה.

הנושא הראשון בתקציב קשור לנושא של מפעלים מוגנים. השכר הבסיסי של אדם שעובד במפעל מוגן הוא 7.03 שקלים לשעת עבודה כאשר בנוסף לכך הוא גם מקבל שכר עבור עבודתו שיכול להסתכם בעוד כמה מאות שקלים בחודש. זה נע בערך בין 500 שקלים ל-1,800 שקלים עד אלפיים שקלים, התוספת עבור העבודה. השכר הבסיסי שלו הוא 7.03 שקלים לשעת עבודה. על פי השירות לעיוור, המשקם שהיא חברה שמעסיקה אנשים עם נכויות במפעלים מוגנים, משלמת 15.80 שקלים לשעת עבודה ועל פי השירות לעיוור, התשלום לקהילה שלנו, לאנשים עם עיוורון, התשלום הקבוע לשעה אמור להיות חצי מהסכום הזה. היינו, 7.80 ומשהו אגורות. אנחנו מבקשים תוספת.
<יעקב ליצמן:>
אין כאן שכר מינימום?

<גיא שמחי:>
לא. אין שכר מינימום.

<יעקב ליצמן:>
למה?

<אילנה גלייטמן:>
הם מועסקים במפעלים מוגנים וזה שכר מוגן.

<יעקב ליצמן:>
אז הממשלה צריכה להשתתף. אדם צריך לקבל שכר מינימום.

<גיא שמחי:>
אין יחסים של עובד-מעביד. לא קיימת מערכת יחסים כזאת.

<יעקב ליצמן:>
זה שהם לא נותנים, זה בסדר, אני מבין כי הם יכולים לקבל עובדים אחרים, אבל הממשלה צריכה להשלים לשכר מינימום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הממשלה כנראה משלימה את השכר עד המקום שהוא קיים. יכול להיות שכך היא רואה את זה.

<יעקב ליצמן:>
אנחנו מדברים על הבן אדם.

<גיא שמחי:>
המדינה נותנת 7.03 שקלים לשעת עבודה והיא משתתפת גם בתשלום עבור אחזקת המפעלים האלה דרך הועדה עבור כל אדם שעובד. זאת אומרת, המפעל שמעסיק את העובדים מקבל תמיכה מהמדינה עבור העסקת כל עובד.

אני לא רוצה לומר שמבחינת איך שאנחנו, הקהילה, רואים את זה אבל יש כאן משהו ששם אותנו מאוד לא נכון, ששם אותנו כך שגם מבחינת יכולת השתכרות, קיום בסיסי, טיפול במשפחה וחיים איכותיים אפילו ברמת המינימום, זה לא מגיע לשם.

<יעקב ליצמן:>
מה אתה מבקש מהוועדה?

<גיא שמחי:>
אני מבקש שמונים אגורות תוספת לכל אדם לשעת עבודה, שזה יהיה לפחות חצי מהמשקם.

<יעקב ליצמן:>
כמה כסף?

<גיא שמחי:>
סך כל התקציב הוא 785 אלף שקלים לשנה.

<יעקב ליצמן:>
אתה מבקש תוספת של 785 אלף שקלים.

<גיא שמחי:>
כן. 785 אלף שקלים עבור הנושא של תעסוקה במפעלים מוגנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כמה מתוך הקהילה עובדים במפעלים מוגנים?

<גיא שמחי:>
זה דבר שאני מאוד רוצה להתייחס אליו. כיום עובדים קרוב ל-850 אנשים במפעלים המוגנים ועוד כ-220 שמועסקים דרך גורמי העסקה אחרים במפעלים שאינם קשורים ישירות לשירות לעיוור.

<יעקב ליצמן:>
ברשותך, תשלים את כל הדרישות. מה עוד אתה רוצה? 785 אלף שקלים ובזה גמרנו חשבון?

<גיא שמחי:>
אם הייתם יכולים להעלות בשלושה שקלים לשעה ולהגיע לעשרה שקלים, זה היה מצוין.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאחר והזמן קצוב, בואו תנסו לרכז. את הצורך כולנו מבינים ולא צריך אפילו להסביר במילה. אתה אומר שאתם רוצים שיוסיפו שמונים אגורות לשעת עבודה, סדר גודל של 750 אלף שקלים. תגידו לנו עוד איזה נושאים כדי שנדע על מה אנחנו מדברים ואז נראה אם אנחנו יודעים להתמודד עם דברים כאלה.

<גיא שמחי:>
אני רוצה שאת הנושא הבא מכון בן דוד יציג אותו. זה הנושא של אנשים עם חירשות ועיוורון. התקציב הנדרש עומד על 250 אלף שקלים.

<יעקב ליצמן:>
הגענו למיליון שקלים.

<חיים פוקס:>
אני מנכ"ל של עמותת מכון בית דוד שמפעילה את המרכז לחירש-עיוור. אנחנו עובדים כבר כמעט 25 שנים, הגוף היחידי בישראל שנותן שירות לאנשים שהם לקו כפליים, גם בחירשות וגם בעיוורון. זה נובע מפגם גנטי שנקרא תסמונת אשר, תינוק נולד עם לקות שמיעה או חירשות ומיד יש לו הצטמצמות בשדה הראייה. זאת מחלה ניוונית. בגיל ההתבגרות, 15-16, הוא מתחיל לסבול מעיוורון לילה ומצמצום של שדה הראייה שהוא לא רואה בצדדים, וזה מתקדם במהלך החיים. לפי נתון סטטיסטי, חלק ממספר החירשים בישראל שגם הוא לא ידוע, אנחנו זיהינו ובמאגר המידע שלנו יש מעל 800 אנשים כאלה בישראל בכל חלקי הארץ וזה חוצה את כל המגזרים. זיהינו מעל 800 כאלה. אנחנו מטפלים כמעט בחצי מהם ואנחנו נותנים שירות סוציאלי, נותנים פעילות חברתית ויש לנו לצורך כך חמישה מועדונים לקבוצות גיל שונות. אנחנו מפעילים דברים נוספים ויש לנו למשל אולפן עברית כך שכאשר הגיעו עולים חדשים לישראל והם היו חירשים-עיוורים, הם לא יכלו ללמוד כי שלחו אותם לאולפן של חירשים והם לא יכלו לראות את הלוח, שלחו אותם לאולפן של עיוורים והם לא שמעו את המורה.
נמצאת אתנו דנה שהיא מנהלת פרויקט אצלנו של תכנית חונכות. זאת תכנית שלא קיימת בעולם. אנחנו מצליחים לזהות את הצעיר, את הילד, שהוא עומד עכשיו להתעוור ואנחנו מגיעים אליו לבית הספר ומדריכים את הצוות ומצמידים לו חונך חירש-עיוור מבוגר שייתן לו את הכוחות להתמודד עם הבעיה הזאת.

אנחנו באנו לכאן לדבר ספציפי. בתקציב שלנו אנחנו נופלים בין הכיסאות. לא מופיעים בתקציב משרד הרווחה בשום מקום, לא בין חירשים ולא בין עיוורים. אנחנו באים עכשיו לתכנית חדשה שאנחנו מעתיקים אותה מארצות הברית, שם היא קיימת בכ-12 מדינות, והתכנית הזאת היא שירות תומך. זה לקחת לאדם חירש-עיוור, שהוא מוגבל לחלוטין, הוא לא יכול אפילו לצאת מהבית לעשות קניות, הוא רוצה לבקר את הילד שלו, רוצה ללכת למקום כלשהו אבל הוא לא יכול לצאת מהבית בלי מלווה צמוד ולא יכול לעשות פעולות נוספות.

<גיא שמחי:>
מדובר ב-250 אלף שקלים.

<חיים פוקס:>
הוא מקבל שישים שעות בשנה של תרגום. רק אם הוא יוצא אתנו לטיול שנתי של שלושה ימים, הוא גומר את שישים השעות. אם הוא בא למועדון חברתי, הוא גומר את השעות שלו. אנחנו רוצים שכל אדם חירש-עיוור יהיה זכאי לשירות תומך. כמו שלבעל מוגבלות אחרת יש זכאות אחרת, יש לו זכאות לקבל תומך או מסייע או מישהו שיבוא ויעזור לו בדברים המינימליים והבסיסיים ביותר, אדם חירש-עיוור זכאי לקבל מלווה שיבוא אליו פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, ויצא אתו לסידורים הקבועים שלו.

אנחנו פנינו לאפוטרופוס הכללי וקיבלנו לשנת 2015 הקצבה אבל זה לא מספיק כי אנחנו צריכים לתת מצ'ינג על החלק השני וגם התקציב לא מספיק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה הסכום בו מדובר?

<חיים פוקס:>
ביקשו עבורנו 250 אלף שקלים לפרויקט הזה. זה כבר מונח על השולחן שלוש-ארבע שנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גיא, מי הבא?

<גיא שמחי:>
לגבי הנושא של הדרכה שיקומית, מישהו ממגדל אור. מדובר בתקציב של 250 שקלים. עודד או מישהו אחר ממגדל אור יסביר מה הצורך.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גיא, יש לכם נייר שמרכז את כל הדברים?

<גיא שמחי:>
כן. שלחנו.

<משה גפני:>
מי אמור לתת תשובות?

<יעקב ליצמן:>
האופוזיציה.

<משה גפני:>
האוצר לא נמצא.

<סתיו שפיר:>
גם בדיון הזה האוצר לא נמצא?

<משה גפני:>
פשוט אי אפשר להאמין.

<סתיו שפיר:>
איך אפשר לקיים דיון שנוגע לכסף בלי האוצר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כנראה הכסף מרוכז אצל מנהלת השירות לעיוור במשרד הרווחה.

<גילה גמליאל:>
הכסף מרוכז אצל ניסן.

<סתיו שפיר:>
ניסן עורך את החלוקה?

<גילה גמליאל:>
לא. אני מחייכת. מרגישים שניסן הוא הנציג של האוצר כך שאין צורך בנציג נוסף.

<משה גפני:>
אם אפשר לבקש שלא יבואו נציגי האוצר השבוע בכלל לוועדה. זה מה שאני הייתי עושה.

<סתיו שפיר:>
אני ממליצה לכל המוזמנים לחכות חצי שעה לדיון הבא על העברות תקציביות, כי אז האוצר יגיע על עשרות נציגיו.

<גילה גמליאל:>
כל נציגיו.

<סתיו שפיר:>
ותראו כמה כסף עובר ומתבזבז.

<משה גפני:>
ועל מה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מבקש, בואו לא נערבב את הפוליטיקה שלנו עם הנושא של העיוורים.

<סתיו שפיר:>
זאת לא פוליטיקה.

<גילה גמליאל:>
זאת לא פוליטיקה.

<סתיו שפיר:>
אין כאן עניין של שמאל וימין.

<גילה גמליאל:>
מדובר ביכולת שלהם לקבל תשובות.

<סתיו שפיר:>
כל פעם ועדת אלאלוף מגיעה והאוצר לא מגיע. האוצר מגיע מתי שנוח לו, אז שלא יבוא בכלל.

<אלעזר שטרן:>
אולי ניסן יחליט לתת כסף. חבל על הזמן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא ידעתי שגם על העיוורים צריכים לעשות בלי תקשורת. הבושה היא גדולה.

<משה גפני:>
מה אתה מציע לעשות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שנשמע אותם. נכבד אותם. זה יום העיוור.

<סתיו שפיר:>
אבל מה, נשמע אותם לפרוטוקול?

<גילה גמליאל:>
אנחנו לא מעוניינים לשמוע אותם לפרוטוקול. אנחנו מעוניינים לעזור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בכל מקרה האוצר לא יכול לתת תשובה במקום.

<גילה גמליאל:>
על מנת לעזור, נציגי האוצר היו אמורים להיות כאן.

<סתיו שפיר:>
ניסן, האם יש כוונה להעביר עכשיו כסף לצרכים שלהם?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נשמע את הצרכים ונחליט איך אנחנו פועלים.

<סתיו שפיר:>
יש כוונה להעביר כסף לצרכים שלהם? זה אפשרי?

<גילה גמליאל:>
אנחנו דורשים להעביר להם את הכספים כדי שתהיה להם יותר איכות חיים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם אנחנו נחליט שכן, נמצא את הדרך.

<סתיו שפיר:>
אם אנחנו נחליט עכשיו בישיבה שצריך להעביר להם את הכספים, נעביר אותם?

<גילה גמליאל:>
אבל הוא לא יעלה לך את זה להצבעה.

<אלעזר שטרן:>
את יודעת שכן. למה לא? אני אומר לכם שאם נחליט כן, ניסן יש לו דרך איך הוא יכול להעביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותיי, בוא נמשיך.

<גיא שמחי:>
אני רוצה שריטה תמשיך כדי שנציג את הנושא. הנושא של הדרכה שיקומית הוא בעצם חבל הטבור שלנו לעולם. זה נושא מאוד חשוב ונשמח שריטה תציג אותו.

<ריטה לפיד:>
אני ממגדל אור. אני רכזת מקצועית של המדור להדרכה שיקומית של מגדל אור שזה מרכז שנותן שירותים.

<אלעזר שטרן:>
שכמעט סגרו אותו לפני שנה.

<ריטה לפיד:>
שסגרו ונקנינו מחדש על ידי יעדים לצפון, קרן רשי. אנחנו מכירים משם, מהמאבק. אנחנו נותנים סל שירותים מלא לאדם לקוי הראייה ולאדם בעל העיוורון. הסל שלנו הוא כול שירותים שהם בקנה מידה ארצי לכל הגילאים, שזה המדור בו אני עובדת ותכף אני אציג את זה. סל שירותים אחר הוא בקנה מידה אזורי באזור הצפון כמו המכון לראייה ירודה, כמו המפעל המוגן שדובר עליו קודם לכן או שגם ידובר עליו בהמשך.
אני רוצה להתמקד בעיקר בפן המקצועי של ההדרכה השיקומית שזה התחום בו אני מתמצאת יותר.

<משה גפני:>
על כמה כסף אנחנו מדברים במקרה הזה?

<גיא שמחי:>
250 אלף שקלים.

<משה גפני:>
כמה פרויקטים כאלה?

<קריאה:>
זה תלוי בנו כמה פרויקטים יהיו.

<אילנה גלייטמן:>
תקציב ההדרכה השיקומית הוא שבעה מיליון שקלים שהוא כמובן תקציב מאוד מאוד צפוף משום שזה ה-א'-ב'. עיוור לא יכול להתחיל את השיקום שלו אם הוא לא לומד ללכת עם מקל ולעשות לעצמו קפה. הוא צריך את זה בשביל ה-א'-ב' של ההתחלה לזוז. מכאן הוא יכול ללכת לעבודה, ללמוד, להביא ילדים לעולם, לטפל בהם וכולי.

<משה גפני:>
מה זה ה-250 אלף שקלים?

<אילנה גלייטמן:>
מדברים כאן על פרויקט מאוד מסוים, מאוד קטן. אתה בקשות צנועות.

<משה גפני:>
אתם יכולים לתקצב אותם בפרויקט הקטן הזה?

<אילנה גלייטמן:>
לא. התקציב כולו נגמר לנו. שבעת מיליון השקלים האלה נגמרים לנו כל שנה כבר בחודש ספטמבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש כאן רשימה של דוברים שכל אחד מדבר על הפן המיוחד שלו ולכל אחד יש את הצורך בתוספת כספית. אם נסכם את כל הבקשות האלה ונניח הכסף הזה, אם הוא עובר אליך, את יודעת איך להעביר אותו לפי היעדים?

<אילנה גלייטמן:>
ברור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, לא ברור. תחשבי עוד פעם.

<אילנה גלייטמן:>
ברור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לגיא חסרים 250 אלף שקלים לצורך הנושא עליו הוא דיבר. את תקבלי סכום מסוים, מתוכו את תוכלי להעביר 250 אלף שקלים לנושא הזה או שיש לך בעיה של קריטריונים שאת צריכה לחלק את זה על כל הנושאים שבעולם?

<אילנה גלייטמן:>
לא.

<סתיו שפיר:>
מה התקציב שלכם לתמיכות בארגונים כאלה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היא אמרה קודם.

<אילנה גלייטמן:>
נצבע כל סעיף לסעיף התקציבי המתאים. יש לנו בערך ארבעה סעיפי תקציב. נעביר כל סכום לסעיף הראוי לו.

<משה גפני:>
ניסן, למה אתה שואל אותה? אתה יושב ראש ועדת הכספים. אתה יכול לצבוע. אתה, בהתייעצות עם החברים, יכול לצבוע את הנושא הזה ולהעביר לה עבור א', ב', ג', ד'. עזוב אותה. היא תסכים לעשות את זה בשמחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא שהיא תסכים אלא הרבה פעמים שאתה מעביר לתקנה, מאותו רגע אתה מאבד את השליטה.

<משה גפני:>
תן לי את הפרויקט הזה ואני מסדר לך את זה בשבע דקות. חוץ מזה קיצצו בישיבות למעלה מחצי מיליארד שקלים כך שתוכל להעביר להם. מה עשו עם הכסף של הישיבות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם אני רוצה להעביר נניח לפונוביץ' סכום, אני לא יכול.

<משה גפני:>
נכון, אתה לא יכול אבל לזה אתה כן יכול. בכלל לישיבות אתה לא יכול להעביר אבל את הכסף של הישיבות אפשר לתת להם. מה עשו עם הכסף הזה?

<יעקב ליצמן:>
ועדת הכספים מעבירה כל שנה כסף.

<משה גפני:>
בלי בעיה. אפשר להעביר את זה בכמה דקות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
גיא, הדף שאתה הכנת מרכז את כל הבקשות. הבקשות המרוכזות, הסכום הוא מיליון ו-650 אלף שקלים עבור כל הדברים. אנחנו ניקח על עצמנו.

<גיא שמחי:>
אנחנו ממש מודים לכם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו ניקח על עצמנו למצוא את הכסף הזה ולהעביר אותו אליך לפי הבקשה הזאת.

<גיא שמחי:>
תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו ניקח על עצמנו, נמצא את הכסף ונעביר לכם אותו. נחלק אותו לפי הבקשים כאן ואת תדאגי להעביר להם את זה.

<משה גפני:>
יישר כוח.

<גיא שמחי:>
אפשר עוד נושא קטנטן עם חיים רשלבך?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה שהוא רוצה להציג, אני יודע שנצטרך לפתור את זה בינינו.

<חיים רשלבך:>
ברשותך, כמה מלים. אני מנכ"ל בית חינוך עיוורים בירושלים. הקמנו מרכז ספורט ובריכת שחייה. המוסד הוא מלכ"ר. זאת אומרת, אילו היינו משתמשים בבריכה רק לעיוורים, לא היינו צריכים לשלם מע"מ. עיוורים נכנסים חינם, אפס, שום דבר. אנחנו פתחנו את הבריכה גם לציבור הרחב כדי שתהיה מעורבות, אינטגרציה. לא לבודד ולא להשאיר את המקום רק לעיוורים. כאשר הציבור משלם, אנחנו מעבירים את המע"מ לשלטונות. העיוורים נכנסים חינם. אם עיוור נכנס חינם, הוא משלם אפס. 18 אחוזים מע"מ מאפס, זה אפס. באים שלטונות המע"מ ואומרים, אתם נותנים מתנה לעיוורים, זה עניינכם, אנחנו דורשים את המע"מ.

<סתיו שפיר:>
לא ייאמן.

<חיים רשלבך:>
אתם צוחקים אבל הם דורשים את המע"מ. נלחמנו אתם שנים שזה ממש עיוות. אם אנחנו לא מקבלים כסף, מה נשלם? אני אומר להם שיש מקומות שנותנים הנחות ולא משלמים. לא, אנחנו רואים את העיוורים כמשפחה וחוק המע"מ אומר שאם אתה נותן הטבה למשפחה, אתה חייב לשלם מע"מ. העיוורים הם לא משפחה. כל אחד הוא בודד ובפני עצמו.

<יעקב ליצמן:>
אם העיוור היה משלם שקל, כמה מע"מ הוא היה משלם?

<חיים רשלבך:>
הייתי משלם את ה-18 אחוזים.

<יעקב ליצמן:>
על השקל.

<חיים רשלבך:>
על השקל.

<סתיו שפיר:>
איפה מופיעה בחוק הגדרה כזאת? כל בני האדם הם משפחה.

<חיים רשלבך:>
זה עיוות ואני מבקש את הוועדה ואת היושב ראש שכתבתי לו לטפל בזה. אני מאוד מבקש לתקן את העיוות הזה.

<משה גפני:>
אתה יכול להעביר לי העתק של המכתב?

<חיים רשלבך:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני בטיפול בנושא הזה עם זאב שאחראי על הנושא הזה. זה קצת יותר מסובך אבל אני לא רוצה להיכנס לזה כאן. זה עשו גם בהסכמים שהיו בהקמת העניין. זה יותר מסובך ממה שזה נראה. אני מקווה שנפתור את זה. אם זה היה רק כך שמו שנאמר, לא הייתה בעיה אבל כנראה בהקמת הבריכה האוצר השתתף ועשה אתם הסכמים מסוימים. אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע.

<משה גפני:>
אם הוא עשה הסכם כזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא נתן כספים להקמה.

<משה גפני:>
אז הוא נתן. אז מה אם הוא נתן?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מטפל בזה.

<חיים רשלבך:>
אנחנו מעבירים מדי חודש בחודשו סכומים גדולים מאוד למע"מ שאנחנו גובים מהציבור שנכנס.

<יעקב ליצמן:>
תגבה חצי שקל ממי שנכנס.

<חיים רשלבך:>
לא, הם לא מקבלים את זה.

<יעקב ליצמן:>
תגבה חצי שקל ותשלם מע"מ על חצי שקל.

<חיים רשלבך:>
הם לא מקבלים. הם רוצים מחיר מלא.

<משה גפני:>
אתה תוכל לעדכן אותנו בנושא?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אוכל לעדכן אתכם בנושא. אני רק אומר שהתחלתי את הטיפול בנושא הזה וזה יותר מורכב.

<גילה גמליאל:>
תוך כמה זמן הטיפול? שלא נגיע לשנה הבאה ולא יהיה פתרון.

<גילה זיידל:>
כמה מלים על צרכים של ילדים כדי שחברי הכנסת ישמעו. אני יושבת ראש אופק לילדינו, הארגון הארצי של הורים לילדים עם עיוורון ולקות ראייה. אני בעצמי אימא של בחורה צעירה בת 31 עם עיוורון. אמנם האוכלוסייה שלנו מהווה כשבעה-שמונה אחוזים מהאנשים בעלי תעודת עיוור, אבל זאת אוכלוסייה עם פוטנציאל אדיר וחייבים לתת למשפחות שלנו, להורים שמתמודדים, ולילדים עצמם את הכלים ההכרחיים כדי שהם יוכלו לתפקד ולקדם את ילדיהם.

אני מבקש מהוועדה הזאת לתת את הדעת על הנושא הזה החשוב ביותר של הורים והצרכים שלהם ושילוב הילדים שלנו במערכת הכללית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. אני מודה לציבור שהגיע לכאן. שמענו את הדברים. אני יודע שזה רק על קצה המזלג כי זה רק במסגרת יום כולל של הכנסת אבל אנחנו בעזרת השם הבטחנו ונטפל בנושא הזה.

<סתיו שפיר:>
אני מציעה לקבוע תאריך יעד ברור.

<גיא שמחי:>
כן, נשמח לכך.

<גילה גמליאל:>
הם בונים עלינו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם אני לקחתי על עצמי, תנו לי.

<גילה גמליאל:>
כמה זמן? חודשים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כשאני אצליח בעזרת השם.

<גילה גמליאל:>
זאת תשובה לא מספקת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה האלטרנטיבה שלך, שלא יהיה בכלל?

<גילה גמליאל:>
למה שלא יהיה בכלל? תקבע תאריך יעד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נעשה את זה, בעזרת השם.

<שולמית כהן:>
אני ממשרד החינוך וחשבתי שתרצו לשמוע גם את משרד החינוך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רצינו בהתחלה אבל קפצנו. ממש בקצרה.

<שולמית כהן:>
בקצרה זה יהיה קצת קשה כי משרד החינוך מאוד מסייע לתלמידים עם לקות ראייה. במערכת החינוך במדינת ישראל לומדים כ-2,700 תלמידים, מתוכם 1,200 תלמידים לומדים בחינוך הרגיל, בכיתות הרגילות, והם מקבלים טיפולים שבועיים פרטניים בין שעתיים שבועיות לשמונה שעות שבועיות. יש הרבה מאוד תמיכות שהילדים האלה מקבלים. אני לא יכולה לומר שהם מקבלים את מלוא התמיכות ומאה אחוזים אבל בהחלט הם מקבלים לא מעט, דבר שמאפשר להם ללמוד, להתקדם ולהיות חלק מהתלמידים בכיתה ובבית הספר.

זה בערך מה שאני יכולה להגיד על קצה המזלג ובקצרה. אם שואלים אותי מה כן היה אפשר לתלמידים האלה, אז הערכות הטכנולוגיות יכולות להיות.

<גיא שמחי:>
זה לא נושא הדיון כאן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה בוודאי בוועדת החינוך צריך לעלות.

<גיא שמחי:>
כבוד היושב ראש, אני רק רוצה להזכיר, דיברתם על האוצר. אני חייב לומר לזכות האוצר שטיפלו בנושא כאוב שבמשך 35 שנים לא טופל, בנושא גמלת השר"ם והאוצר התגייס לזה ונתן סיוע אדיר באופן פרטני כמובן לכל אדם שזכאי לטובת קבלת גמלת שר"ם, מה שלא קיבלנו במשך שנים רבות למרות שהיה מגיע לנו אבל מבחן ה-ADM חסם אותנו מלקבל אותה. היה חשוב לי לומר את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חשוב מאוד לומר ולהגיד תודה.

רבותיי, תודה רבה. כמה שאוכל להיות יותר טוב וכמה שאנחנו נוכל להיטיב ולסייע שיהיה יותר טוב ויותר נוח.

תודה רבה.