PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
17.7.14

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 99 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, י"ט בתמוז התשע"ד (17 ביולי 2014), שעה 10:30

<ישיבה לבחינת קליטת העלייה ברמת גן>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

>
אורלי הראל - מפקחת על הייעוץ החינוכי, שפ"י תל אביב, משרד החינוך

אלכס פרידברג - מפקח קליטת עלייה, מחוז תל אביב, משרד החינוך

חגית פריידס - מפקחת בשירות לרווחת פרט ומשפחה, משרד הרווחה

דינה ריבקין - יועצת קליטה בקהילה, משרד העלייה והקליטה

דגנית סוקר - מנהלת תחום קליטה בקהילה, מחוז ת"א, משרד העלייה והקליטה

ישראל זינגר - ראש עיריית רמת גן

גניה סוקוניק - יועצת לראש העיר, עיריית רמת גן

דליה לין - מנהלת אגף החינוך ויו"ר ועדת העלייה והקליטה בעיר, עיריית רמת גן

טובה פלר - מנהלת השירות הפסיכולוגי, עיריית רמת גן

אלכס שמידט - מנהל היחידה לטיפול בתלמידים עולים ובני עולים, עיריית רמת גן

אנה גרושביץ - רכזת אדמיניסטרציה מתנדבים ותהילה, היחידה לטיפול בתלמידים עולים ובני עולים, עיריית רמת גן

בת חן פיליפ - מנהלת אגף הרווחה, עיריית רמת גן

ירון וילקומירסקי - ס' מנהל מח' נוער וצעירים, עיריית רמת גן

תמרה אדמין - עו"ס עולים, אגף רווחה, עיריית רמת גן

שרה רווה - מנהלת היחידה לעבודה קהילתית, אגף הרווחה, עיריית רמת גן

שרה כהן - עו"ס, מנהלת אזור צפון רמת גן, רווחה

מלי פנחס - עו"ס, מנהלת מדור חד-הוריות וקליטת עולים, אגף הרווחה, עיריית רמת גן

לנה פוגל - עובדת מדור חד הוריות וקליטת עולים, אגף הרווחה, עיריית רמת גן

מריה פלקסין - מלווה חינוכית טיפולית יחידת עולים, עיריית רמת גן

טניה רזניקוב - מלווה חינוכית טיפולית יחידת עולים, עיריית רמת גן

נטליה צ'רניאק - מלווה חינוכית טיפולית יחידת עולים, עיריית רמת גן

נורה אמזלט - מלווה חינוכית טיפולית יחידת עולים, עיריית רמת גן

אנה נתיב - פסיכולוגית בשפ"ח, יחידת עולים, עיריית רמת גן

מיכאל זץ - מנהל תחום עולים ובני עולים, תנועת הצופים

יניב בירן - מרכז הנהגת צופי רמת גן, תנועת הצופים


שי גזית - מרכז מחלקת נוער דובר רוסית בנוער העובד והלומד

ד"ר רומן סוקשלוטסקי - מנהל תכניות זהות יהודית בצה"ל, בית מורשה ירושלים

ערן ירושלמי - מנהל ביה"ס מקיף רמת גן

מיכאל לוין - עוזר יו"ר עמותת על"ה

משה מקמל - 'יש עתיד', רמת גן

אליהו טויטו - תושב רמת גן

משה שליט - תושב רמת גן

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<ישיבה לבחינת קליטת העלייה ברמת גן>

ברוכים הבאים מוועדת עלייה וקליטה, אנחנו נתחיל עם קטעי אמנות. רק הודעה חשובה, למרות הפסקת האש יש פה חדר ממוגן מאחורינו, אם נשמע אזעקה, אז באופן מסודר אנחנו נלך לשם.

(קטעי אמנות).

תודה רבה.

צהריים טובים לכולם. אנחנו מקיימים ברמת גן ישיבה לבחינת קליטת העלייה ברמת גן, אני מברך כאן את כבוד ראש העיר ישראל זינגר. היינו באירוע תרבותי מסוג אחר, בפעם האחרונה נפגשנו בגמר כדורגל. אני מברך את כל הנמצאים כאן, את מנהלת הוועדה, הצוות של העירייה, יש פה עוד אנשים מהצוות, אני רואה פה צוות גדול, עוד מעט הם יציגו את עצמם, גם ממשרד הקליטה, אגף החינוך.

מה שחשוב לי להבהיר, אנחנו כמדינה, אני תמיד חוזר על זה בדיוני הוועדה, קיימנו השבוע שלושה-ארבעה דיונים, אנחנו נמצאים בשגרת חירום, זה מושג שהומצא בישראל ואנחנו ממשיכים בשגרת חירום, ואמרו שאם תהיה כאן אזעקה אנחנו נלך לאחד המקלטים, מרחב מוגן, אבל עדיין החיים ממשיכים ואנחנו צריכים להיות חזקים ודווקא במצב של היום, בעת הזאת, לראות את הילדים האלה שרים וככה מתחבקים ושמים ראש אחד על השני, אני חושב שזה מאוד מרגש. אנחנו, כמדינת ישראל, תמיד מאותגרים, אבל אנחנו ממשיכים ואנחנו חזקים ואנחנו ננצח בסוף. השאלה באמת מתי יהיה הסוף, אבל זה נשאיר לקבינט שיחליט בשבילנו, אנחנו צריכים לסמוך על האנשים שיושבים שם ומחליטים. יש הרבה טענות כלפי כל מיני החלטות, אני לא בטוח שאנחנו יודעים וחשופים לכל המידע שהאנשים שיושבים בקבינט חשופים, אז אני בטוח שהם בסוף יקבלו את ההחלטות הנכונות.
אני מצטער על האיחור, אני בדרך כלל לא נוהג לאחר, אבל בשבילי רמת גן זה תמיד יותר קרוב לאיילון, בורסת היהלומים, הייתי בצפון תל אביב, אמרתי, טוב, זה חמש דקות נסיעה - - - זהו, הכניסה לספארי, אז אמרתי, זו פעם שנייה שזה קורה לי, אז אני אומר שאני צריך לזכור שרמת גן היא עיר גדולה ומשמעותית ויש פה באמת - - - לפני הקדנציה, לפני שנהייתי חבר כנסת ויושב ראש ועדה הייתי חבר מועצת העיר בנתניה, מחזיק תיק הספורט, אז התקבלתי ללמוד כאן את המודל של הספורט, פגשתי את נסים פלד, שהוא תושב נתניה, באמת איך משמרים אולמות, איך מפעילים אולמות. אני חושב שכל המדינה צריכה ללמוד איך שאתם עושים כאן. אז אני בטוח שגם בעניין של קליטת עלייה תוכלו להראות לנו את מה שאתם עושים ואנחנו, כוועדה, נתמוך, בשביל זה אנחנו מתכנסים.
אני רוצה להראות לאנשים, היום חלק מחברי הכנסת הם חברי כנסת צעירים וחדשים שבאו לעבוד ואנחנו באמת מסתובבים ברחבי הארץ ולא יושבים רק במשרדים ורוצים גם לראות ולשמוע מה חסר ובמה אנחנו יכולים לסייע. אנחנו כוועדה, רוצים לראות האם ישנם חוקים שאנחנו יכולים להעביר, עם רגולציה, דרך משרד הקליטה, ישנן בקשות, ואני בטוח שהיום אנחנו כאן נלמד ונשמע ואולי חלק מהדברים גם נוכל להעביר לרשויות אחרות, איך מתפקדים ואיך צריך לעשות. רמת גן היא באמת עיר איתנה ואני בטוח שיש, הבנתי שיש כאן כ-17,000 עולים, שזה - - -

מתקופות שונות.

מתקופות שונות. עוד פעם, עולֶה, תמיד הבעיה אצלנו בוועדה מה זה עולה. יש משרדים שזה עד חמש שנים, עד עשר שנים, שלוש שנים, במשרד החינוך זה שנתיים, כל משרד לפי איך שנוח לו ולפי התקציבים כמובן. ככל שזה פחות שנים זה פחות תקציבים. אני מתייחס לעולים, גם אלה שעלו בעלייה הגדולה, בגל העלייה שהיה בשנות ה-90, מבחינתי הם גם עולים. עכשיו הייתה לנו בדיוק ישבה על דור אחד וחצי, אני דור אחד וחצי, אני הדור שגדל חצי מהזמן ברוסיה וחצי מהזמן בארץ, אפילו שני שליש בארץ ושליש ברוסיה. השבוע בדיון בוועדה, פעם ראשונה חשפנו את הנושא הזה, שמנו אותו על סדר היום הציבורי, הקבוצה המיוחדת, גם שם יש לא מעט בעיות שאנחנו יכולים לשפר. אחת הבעיות זה באמת הירידה מארץ, באחוזים גבוהים ביותר, אז אנחנו גם נעסוק בזה.

אבל כמו שאמרתי, אנחנו באנו להקשיב לכם, לשמוע אתכם, אז בבקשה, כבוד ראש העיר.

בוקר טוב. תודה ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יואל רזבוזוב. הוועדה, יש לזה משמעות מעבר להבנה, משמעות מעשית לזה שוועדת כנסת מקיימת ישיבות מחוץ למשכן הכנסת, בוודאי בימים אלה. לפי הספירה שלך, אני עשיתי חשבון, אז אני דור אחד חמש, כי אני חמישית הייתי בחו"ל וארבע חמישיות אני פה ואני לא זכיתי לקבל, כשעליתי ארצה, שום התחשבות, שום הקלות. אני מוכרח להגיד, מה שעזר לי להיקלט, שלושה דברים שעזרו לי, ידעתי לשחק כדורגל, שם לא צריך לדבר, אז קיבלו אותי, ידעתי חשבון, כי במזרח אירופה מתמטיקה זה צד מאוד חזק, אז גם אם לא ידעתי עברית עזרתי להם לפתור וזה כבר מיצב אותי בחברה. אז זה מזל אישי, אבל באמת לא זכורה לי גישה מסודרת של הרשות, ובוודאי, לפחות לא ידעתי, של המדינה.
אני לא רוצה להאריך, אני רק שתי מילים אגיד לך בשביל חברי הכנסת וחברי הממשלה מצד של ראש רשות. זה בסדר, כולם מתווכחים, קואליציה-אופוזיציה, התפקיד העיקרי שלי כראש רשות וכמי שחתום על התושבים זה לדאוג לשמור על השקט, על השגרה שבחירום, כמו שנאמר היום. הדבר הכי חזק שמאפשר למבוגרים ולהורים לשמור על שקט, ללכת לעבודה, זה שהם יודעים שהילדים - - - ופה מדובר בערך מעל 6,000 ילדים קטנים בעיקר שהם במסגרות שונות, בבתי הספר של הקיץ, כשלא ידענו שזה יהיה המצב, אבל נערכנו כמובן, קייטנות שונות, וכשהילדים נמצאים בגנים או בפעילות, רק אז ההורה יכול ללכת בשקט יחסי, ולא רק יחסי, לעבוד וכך המשק לא נעצר. אז אני מקווה שעם כל המצב וכל הקשיים אנחנו נמשיך לשמור על החוסן. הציבור גם מביע אמון, מעל 80% מההורים שולחים את הילדים לפעילויות הללו ואז זה מאפשר כמובן למקבלי ההחלטות, אנחנו לא צריכים להחליט מה יהיה, אבל אנחנו צריכים לאפשר להם להחליט בשקט כאשר העורף נותן להם את החוזק.
אז אני מודה לך ואני רואה את זה כרצף של גישות. יש פה אנשים ממחלקות שונות, מיחידות שונות, נעשית פה עבודה, אמרתי את זה לא רק לכבוד הביקור שלך, יש גם מנהלת אגף חינוך חדשה והמחלקה לקליטת עלייה נמצאת באגף החינוך, אבל יש פה גם אגף הרווחה ויש פה מחלקות שונות, זה עניין מורכב, יש גילאים שונים, אתה תשמע מה עושים. אני יודע שאנחנו עיר איתנה, לא חלילה מתבכיינים ומה שצריך אנחנו ניתן, אני חושב שמבחינת רגולציה ומבחינת עזרה, חשוב מאוד לתת יותר, לאו דווקא בכסף, מבחינת יחס, מבחינת שותפות, וזה מה שהייתי רוצה שיהיה. מנהלת אגף החינוך, בבקשה.

ראשית אני רוצה שנעשה איזה שהוא סבב קצר, כל אחד יציג את השם והתפקיד ואז נמשיך מכאן. בבקשה.

(סבב נוכחות).

כמה מילים מהלב לפני שאני נכנסת לנתונים וטבלאות ונושאים שאנחנו צריכים לדון בהם. אני חזרתי לרמת גן לפני חצי שנה, 22 שנים בחינוך. בעשור שלא הייתי כאן הייתי מנהלת תיכון ברעננה, עיר שבהחלט אפשר להתייחס אליה כעיר קולטת עלייה. קלטתי הרבה מאוד עולים, אבל כשחזרתי לרמת גן, והייתי פה 13 שנים בחינוך לפני כן, פגשתי יחידה, אני רוצה כבר לקרוא לה מחלקה, בזכות הגודל שלה אנחנו כבר קוראים לה מחלקה, שהיא באמת נדירה בנושאים שהיא מביאה ומעלה על הפרק. אנחנו רגילים, כמו שפתחתם, להתייחס לעולה חדש על פי החוקים, ואני פגשתי כאן יחידה שאין הגדרה של עולה, כל מי שזקוק לעזרה, אם הוא דור שני, דור שלישי, מקבל כאן עזרה, מקבל כאן סיוע. יש כאן הבנה מאוד עמוקה שזה לא נגמר, שזה קיים כל הזמן, במיוחד בקהילות מסוימות שצריכות את הליווי הזה לאורך הרבה מאוד זמן. אנחנו תיכף נציג את הדברים שהיחידה הזו עושה, אבל אלה באמת דברים שהם יוצאי דופן ואני התאהבתי ואני מלווה מאוד צמוד את היחידה הזו, באופן אישי, כמנהלת אגף היא כפופה ישירות אליי, מאחר שאני חושבת שזה אחד הדברים היפים והנכונים שנעשים בחינוך.

ניכנס קצת לנתונים. כדי להבין, אז רמת גן לא סתם עיר גדולה, יש גם אוכלוסיית עולים גדולה מאוד, אוכלוסיית העולים כוללת 17,328 עולים, בעצם 11% מאוכלוסיית העיר, מכל התקופות. תיכף גם נפרט. אם מדברים על התפלגות, אז מברית המועצות לשעבר יש לנו 13,562 עולים, מארצות דוברות אנגלית 2,966 ומכל מיני קהילות ומדינות אחרות כ-800.

קצת התפלגות תושבים על פי גילאים. נוער וילדים, אנחנו רואים, 1,895, צעירים 4,210, כך שרואים שנוער וצעירים זו אוכלוסייה גדולה יחסית. בוגרים 8,665 ויש לנו גם קשישים, שהם 2,628.

מספר העולים החדשים שהגיעו הגיעו לרמת הגן, אנחנו לקחנו פה שלוש שנים, 2010 עד 2013 ובדקנו, אז באמת סך הכול הגיעו 1,980, כשמתוכם תושבים חוזרים 773 ועולים חדשים 1,207.

יש לכם ציפייה עכשיו, או שאתם לא בדיוק יודעים אם גל העלייה מצרפת ואוקראינה - - -

אנחנו יודעים. גם משרד הקליטה יכול להגיד את הנתונים על 2014, הגיעו אלינו עכשיו 15 משפחות מאוקראינה, מה שמאפיין אותם, הם באים כולם עם ילדים קטנים, אז עכשיו הילדים כולם בקייטנות, לימודי עברית.

בדיוק, צריך להיות ערוכים, יש שעות עברית במשרד החינוך. אם אתם רואים שחסר לכם שעות דרך משרד החינוך אז יש את מאיה שריר.

אנחנו נפגשנו איתה - - -

השבוע, לפני יומיים פגשנו אותה.

חשוב מאוד. עשינו דיון בוועדה. לדוגמה, עיריית נתניה קלטה עכשיו 700 ילדים עולים ואין מספיק שעות. משרד החינוך מתקצב בהתחלה, שנתיים ראשונות, ומה אחרי זה? לא כולם לומדים בשנה-שנתיים את השפה.

כשהגיל הרך לא מתוקצב בכלל ואנחנו מתקצבים אותו עירונית. גם זה משהו שמאיה העלתה, שאין תקצוב לגיל הרך וצריך לקחת את זה בחשבון.

אלכס ימשיך.

אני אמשיך מפה את המצגת. קודם כל מה שמאפיין את רמת גן, שוב, זה קצת לא מאפיין את הרשויות האחרות אז אנחנו באמת מדברים על אתגרים שיש לנו, קודם כל אנחנו מטפלים בילדים מגיל 3 ועד 120. אני בכוונה אומר ילדים, כי אנחנו גם מתחילים למטה ועולים למעלה, אז יש לנו כל שנה קרוב ל-300 ילדי עולים שנכנסים לגיל הרך והם לא יודעים שפה. אז יש כאלה שיכולים להגיד שזו לא בעיה, הם יכולים מהר מאוד לתפוס את השפה, זה נכון במידה שההורים שלהם יודעים את השפה, אבל במידה שיש עוד גורמים נוספים, ואנחנו באמת נפרט את זה בהמשך, גורמים מגיל הרך, אז הם יוכלו באמת להוסיף את הדברים. ביקור סדיר, גם נפרט בהמשך.

משפחות חד הוריות, רק ליחידה מוכרות מעל 5,000 משפחות. אנחנו מדברים על 42% משפחות חד הוריות, זה מה שמאפיין את רמת גן.

מקצועות עתירי מלל. שוב, זה בתוך בתי הספר וגני ילדים, הילדים, לא משנה כמה זמן הם נמצאים בארץ, יש קשיים אדירים מבחינת מקצועות עתירי מלל. הדרכת הורים וטיפול פסיכולוגי. אנחנו גם נתייחס ונדבר כמובן לעבודה המערכתית, אבל אנחנו זיהינו פה הרבה מאוד משפחות שצריכות תמיכה ועזרה בהכוונה בתחום הפסיכולוגי. אבחון וחינוך מיוחד - אני לא אחדש פה להרבה אנשים, אבל יש מעט מאוד מושגים בתחום לדוברי רוסית בכלל. כמו שאנחנו נוהגים להגיד ככה במרכאות, 'או שאתה בסדר או שאתה לא בסדר' ואנחנו צריכים להתמודד הרבה עם משפחות כדי להסביר בכלל מה זה אבחונים וחינוך מיוחד. פערים תרבותיים ומוטיבציה נמוכה של המשפחות להשתלב, אנחנו גם נדבר על הדברים.

דליה, את רוצה להרחיב קצת על מערכת החינוך?

כן. אז אם אנחנו מדברים על מערכת החינוך, ברמת גן לומדים 25,139 תלמידים, מתוכם 2,700 תלמידים עולים ובני עולים, בגני הילדים יש לנו 5,580 ילדים, יש לנו 33 בתי ספר יסודיים, 13,409 תלמידים ו-10 בתי ספר תיכוניים, כ-6,950 תלמידים. זה כדי לראות את הממדים של מערכת החינוך.

אנחנו מדברים על 2,700 תלמידים מתוכם שהם תלמידים עולים ובני עולים. אנחנו נפרט את המענים לאוכלוסיית העולים לפי שכבות הגיל. נתחיל עוד פעם מהגיל הרך. מנהלת מחלקת הגיל הרך התנצלה ולא הגיעה, אבל המפקחות נמצאות כאן, אם הן ירצו הן יוסיפו. אנחנו מדברים על זה שאנחנו נותנים משהו מאוד ייחודי, מלווה חינוכית טיפולית בתחום הגיל הרך. זה בעצם בן אדם שעובד במשולש, משפחה, המערכת וכמובן הילד ומחפשת כל מיני פתרונות. המורות הן בשעות הבוקר, זה בדיוק מה שאמרנו, העירייה מתקצבת מעל 300 שעות בשבוע לגני ילדים, בתי ספר יסודיים ועל יסודיים ופשוט המורים שלנו נכנסים לגני הילדים, לוקחים איתם ילדים שמתקשים במקצועות עברית ועוזרים להם. כמובן זה ללא תשלום.

חוגים להעשרה בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה. אנחנו עובדים הרבה פה על עבודה מערכתית. שוב, כמו שראש העיר אמר, אנחנו עובדים פה הרבה בשיתופי פעולה, אז יש לנו שיתוף פעולה מצוין עם משרד העלייה והקליטה וכמובן בתוך העירייה. יש חוג שהוא אוניברסאלי, הוא נמצא במוזיאונים של העיר. אנחנו יודעים שחשוב לאנשים להמשיך לשמור על התרבות, זו למידה עברית בעזרת אמנות.

מערך חונכים לצורך העצמה חברתית ולימודית. אנחנו מזהים הרבה מאוד משפחות שממשיכות ועובדות בשעות לא שעות, אז אנחנו שולחים הרבה מאוד מתנדבים לאותן משפחות, שיעזרו לילדים כבר בגיל הרך, כדי לצמצם את הפערים כבר בגיל הרך.

שירות לילדים בחוגים ותכניות עירוניות. חלק מהעניין זה נגישות לאוכלוסייה בעיר למה שהעיר נותנת. העיר נותנת המון, הרבה חוגים בעזרת עמותות וארגונים וכמובן גם העירייה מפעילה הרבה דברים ולנו חשוב להביא את האוכלוסייה. זה גם ל - - - וגם להביא אותם פיזית, וחלק מהם גם מקבל הנחות.
אז יש לנו גם קבוצות עולים בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה. מאוד חשוב, אנחנו עובדים המון גם עם המשפחות, ברור לנו שאנחנו חייבים לעזור להורים להבין מה זה מוכנות לכיתה א', גיל התבגרות ודברים נוספים.

עבודה מערכתית. נאמר פה על ידי ראש העיר, אני לא חושב שהיינו מצליחים להביא ילדים להישגים במידה שלא הייתה פה עבודה מערכתית, גם בתוך אגף החינוך וכל נציגי המחלקות שיושבים כאן. שיתוף פעולה גם עם אגף הרווחה, עם המשרד לעלייה וקליטה וארגונים נוספים. זה משהו שנמצא בתוך המערכת שלנו ואנחנו בזכות זה, אני חושב, מצליחים להביא את האנשים להישגים. פה דיברנו על הגיל הרך.

הנושא הבא, אני רוצה לדבר על יסודי. מה שמאפיין את רמת גן, שהלימודים פה מכיתה א' עד כיתה ח', אין פה חטיבות ביניים. דליה, אולי יכולה להרחיב על זה שאין לנו חטיבות ביניים, וכמובן ראש העיר.

לא תמיד זוכרים שהעיר רמת גן היא לא מחוטבת. אנחנו לומדים במבנה ייחודי של 8 כיתות א'-ח' ו-4 כיתות. קודם כל זה יתרון, היום כבר כולם מבינים שהמבנה הזה הוא המבנה הנכון. כבר אי אפשר לחזור אחורה, אבל אנחנו מבינים שזה המבנה הנכון ואני רק יכולה להודות שזה המבנה שקיבלתי. עם זאת אנחנו גם מבינים - - -

מה היתרון? מעניין אותי.

יש הרבה מאוד יתרונות ל-8/4. קודם כל פחות מעברים, פחות מעבר אחד משמעותי.

כל מעבר זה טראומה.

מעבר לזה, בגיל הכי קריטי, שזה גיל ההתבגרות, נכון לא לעשות את המעבר הזה. זה גיל שבדיוק הילדים מגבשים את הזהות שלהם, בדיוק אז קוטעים להם את זה, מעבירים עוד מסגרת ושוב קוטעים ומעבירים עוד מסגרת.

למה מערכת החינוך הארצית לא עוברת לזה?

לחזור לאחור זה כבר מסובך, יש הרבה מאוד מבנים, זה קשה, זה לא פשוט. אבל כולם מבינים היום שזו המסגרת הנכונה.

כל אנשי החינוך מודים בכך.

מעבר למחקרים שמראים בנושא אלימות, בנושאים לימודיים. יש הרבה מאוד מחקרים שמראים, בארצות הברית זה נכשל לפני הרבה מאוד שנים, אלינו זה הגיע אחרי שזה נכשל שם. כן חשוב לציין את זה, אבל אנחנו כאן רק יכולים להגיד תודה על זה.

דליה, רק אל תגידי שרמת גן היא עיר לא מחוטבת, היא מאוד 'מחוטבת'. לא חטיבות ביניים.

יש לנו חטיבות ביניים בממלכתי דתי, זה כן. אולי את זה לא אמרתי.

כן, לפעמים אנחנו משלמים מחירים על זה שאנחנו לא מקבלים תקציבים שחטיבות ביניים מקבלות.

מקבלים עונש ממשרד החינוך.

מקבלים עונש. היום אני מניחה שכבר פחות רוצים להעניש אותנו, כי גם משרד החינוך מבין אחרת ואנחנו פועלים כדי באמת להשיג אותם תקציבים, אבל הרבה פעמים אנחנו לא נהנים מאותם תקציבים. אנחנו צריכים להשלים אותם ברמה העירונית, גם בהיבט של עולים חדשים. כשישבנו עם מאיה, היא העלתה איזה שהיא תכנית של חטיבות הביניים, אמרתי לה 'אבל פה אין חטיבות', היא אומרת 'אה, אז אני לא יכולה'. כלומר יש אפשרויות למצוא את הדרכים וחבל שילדים בסופו של דבר ישלמו מחירים שהם מחירים לא מקצועיים. זה היה חשוב להגיד, אולי כאן תוכלו לעזור במשהו.

על הנקודות הבעייתיות, אני חושב שאנחנו נעשה פגישה נפרדת עם ראש העיר.

אמר יושב ראש הוועדה שתהיה פגישה מיוחדת מעשית אחרי שנשמע ויש רצון כמובן לשמוע בוודאי, אבל גם לראות למה ניתן להיענות.

אנחנו נמשיך. אז אנחנו מדברים על כיתה א' עד כיתה ח'. יש לנו הרבה חוגים שאנחנו עושים בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה, חוגים מאוד משמעותיים לעולים, כמו ריקודים סלוניים ומקהלה, מה שראיתם, אבל יש גם חוגים נוספים כמו ברייקדנס ובאמת נותנים יותר לאוכלוסייה - - - מה שנקרא. אבל המטרה שלנו זה לשלב ולקדם עולים בחברה הישראלית, אנחנו לא רוצים לסגור אותם רק בחוגים שלנו.

מה זה חוגים? זה חוגים עירוניים או - - -

חוגים עירוניים, שאנחנו מפעילים לאוכלוסיית עולים, מסובסדים ממש.

אין לכם מתנ"סים, נכון? יש לכם חברה עירונית?

יש לנו שני מתנ"סים, אבל יש גם חברה עירונית והפעילות מתקיימת כמובן בשיתוף איתם גם.

השאלה אם יש אינטגרציה בין העולים ל - - -

יש אינטגרציה, ואני תיכף אפרט על זה, כמובן שיש אינטגרציה.
יש לנו גם חניכה אישית. אנחנו גם מדברים על שילוב תלמידים בתנועות נוער. נמצאים פה נציגים מהנוער העובד והלומד ומהצופים. חשוב לנו באמת להביא את האוכלוסייה. אנחנו יודעים שהילדים מגיעים לשלושה מפגשים ראשונים בתנועות נוער ואחרי זה הם לא מגיעים. אחת מהסיבות זה כי צריך לעבוד עם ההורים ואנחנו עובדים המון בשיתוף עם תנועות נוער, עם ההורים, להסביר מה המשמעות של תנועות נוער.

והמודל הזה עובד פה?

החבר'ה נמצאים פה. אני חושב שזה עובד.

כי דיברנו על זה, אנחנו כן רוצים יותר עולים בתנועות נוער, אבל הבעיה, עוד פעם, כשהם חוזרים הם חוזרים אחורה בראש, בברית המועצות לשעבר תנועות נוער זה לא משהו שהעולים מתחברים. זה באמת עבודה עם ההורים. אם זה מצליח, אז צריך לקחת את המודל הזה ולעשות אותו ארצי.

אני חושב שדווקא ברמת גן, איפה שיש שיתוף פעולה מאוד טוב בין היחידה לילדים עולים לבין תנועות הנוער, אנחנו כן מצליחים להביא יותר חניכים, כי ההורים מודעים לחשיבות שבחברות בתנועת הנוער.

השאלה מי מתדרך את ההורים? היחידה שלכם?

אנחנו, זה נעשה בשיתוף כמובן עם הצופים. אנחנו מקיימים קבוצות וכנסים להורים, מזמינים תמיד נציגים של תנועות נוער להסביר בשפה הרוסית, לפעמים, אין מה לעשות, להורים כדי שיידעו בכלל מה זה תנועות נוער פה. כמובן אני לא מדבר על פלאיירים משותפים וכל מיני דברים שאנחנו מוציאים, על האתר שלנו שהוא מתורגם גם מבחינת הצופים לרוסית.

עוד פעם, העבודה המערכתית היא עבודה מצוינת. ברמת גן יש מעל 30 בתי ספר יסודיים, בכל בית ספר יסודי יש רכז לנושא עולים. נמצאת פה המפקחת על היועצות, אורלי, אז יש לנו לדוגמה יועצות שמאוד מכוונות גם לעזור, זאת אומרת יש צוות בתוך בית הספר שהוא מכוון לנושא של עולים ובני עולים ולא משנה מה מספר העולים בתוך בית הספר.

עובדי נוער בבית ספר לתמיכה רגשית וחברתית. אנחנו הבאנו לך, ולכולם אנחנו יכולים להראות, לא ניתן לכולם, עוד לא היה ערב השקה לספר, אבל לדוגמה זה פרויקט שהילדים עבדו לאורך השנה, 9 ילדים מבית ספר הלל, ישראלים, רוסים, בני עולים, כולם ביחד, והם יצרו ספר שנקרא 'פיש הכריש'. הכריש זה החברה הישראלית ואיך הילדים נכנסים לתוך החברה. הם עברו פה איזה שהוא תהליך. ספר מדהים. ביטלנו את ערב השקת הספר בגלל המצב, אנחנו נחזור לזה בהמשך.
אנחנו מדברים על 29 בתי ספר שמקבלים מאיתנו מורים שלנו שנכנסים לתוך בתי הספר, אנחנו ביחד עם הצוות החינוכי של בית הספר מוציאים את התלמידים שמתקשים במקצועות עתירי מלל ופשוט יושבים ועוזרים להם בשעות הבוקר. זה באמת נעשה בשעות הבוקר.
מרכזי למידה בשיתוף משרד העלייה והעלייה. יש לנו שניים. הם מלאים בילדים. הרבה מהרשויות האחרות באים ואומרים למה אתם צריכים אולפנים, איך יש לכם כל כך הרבה ילדים? ילדים באים, כי מתנועות הנוער באים ועושים להם פעילויות, גם בני עקיבא, באמת כל הנציגים, וכמובן הדבר הכי חשוב שילד צריך זה אוכל. מה שעוזר לילדים להגיע למרכזי למידה זה אוכל. אחרי שהם יודעים שיש אוכל שלוש פעמים בשבוע ולמידה ומתנדבים הילדים פשוט באים.

מעורבויות חינוכיות טיפוליות. באמת יש פה תמיכה ייחודית לנושא של קליטה ועלייה בתוך העיר, כשנותנים למשפחות ועוזרים להם להשתלב במערכת העירונית. וקבוצות הורים, כמו שכבר אמרתי, בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה.

זה המענים שנותנים בחינוך העל יסודי. שוב, חשוב היה לנו לחלק את כל הגילאים, כשאנחנו שומרים על רצף, אנחנו מתחילים בגיל 3 וצריכים ללוות את הילד עד גיל 18 ואת המשפחה שלו גם בהמשך. אז אנחנו ממש מתמקדים בכל גיל. יש פה מענה ל-500 תלמידים שלנו בתוך התיכונים. שוב, יש שעות תגבור לקראת הבגרויות ובמהלך הבגרויות, או לימוד עם כל מיני תכניות מיוחדות, קבוצות נוער על זהות, צבא, כמו שאמר פה רומן מבית מורשה. אנחנו מביאים קצינים דוברי רוסית לתוך העיר, הם נכנסים לתיכונים ומעבירים הדרכות לילדים על כל מיני נושאים שקשורים לצבא, ואיך אני, כעולה, הצלחתי בתוך השירות הצבאי.

איפה הם נכנסים, לתוך בית הספר?

לבית מורשה יש פרויקט שנקרא זהות בקרב קציני צה"ל.

אני אשמח להרחיב בכמה מילים. אנחנו בעצם מקיימים פרויקט שנקרא מהו"ת. מהו"ת זה ראשי תיבות של מסע הזהות בשיתוף עם בית מורשה וקרן ג'נסיס, בצבא הגנה לישראל כמובן. הפרויקט הזה מרכז קצינים עולים ולא רק עולים בדרגות של סרנים, רבי סרנים, שהם יוצאים למסע זהות למדינות דוברות רוסית, לקהילות דוברות רוסית בחו"ל, וכשהם חוזרים הקצינים האלה משתתפים בפעילויות העשרה, פיתוח מנהיגות, שירות משמעותי בצה"ל בקרב יחידות כמו היחידה פה ברמת גן, נכנסים לבתי ספר, נפגשים עם מועדוני נוער, עושים מפגשים עירוניים כדי באמת להכין גם את המלש"בים, את המיועדים לשירות ביטחון, וגם את ההורים. אנחנו מלווים גם את ההורים.

אנחנו מדברים על עולים?

אנחנו מדברים על עולים ובני עולים.

באיזה שפה עושים את זה?

עושים את זה ברוסית ויש גם מקרים שאנחנו עושים את זה בעברית, כי יש לנו עולים גם מארצות הברית. תלוי איזה בית ספר.

בבית הספר אתם מוציאים את הילדים מהכיתות?

כן, אנחנו מרכזים אותם באחת הכיתות, מביאים לשם את הקצין שהוא יושב ועונה להם על כל השאלות. אנחנו שמנו לב שהחבר'ה שלנו - - -

באיזה כיתות, באיזה גילאים?

אנחנו מתחילים את זה מכיתה ט'. אנחנו מתחילים את זה כמה שיותר מוקדם בתיכונים, כי אנחנו זיהינו שהעולים הרבה פעמים כשהם יושבים במליאה עם כל החבר'ה שלהם הם מתביישים לשאול שאלות, כי הם אומרים, 'טוב, ההורים שלנו לא היו בצבא, אין לנו מספיק ידע' ואנשים לא שואלים. כשהם יושבים רק הם עם הקצין שיכול לתת להם מידע, זה פשוט עובד אחרת. יש לנו אחוז נמוך של אנשים שמשתמטים מצה"ל, אפשר להגיד.

כמובן אנחנו מדברים על עבודה מניעתית של כל מיני סטאז'רים ועובדי קידום נוער שאנחנו לוקחים מכל מיני מקומות, מבית ברל לדוגמה, ומשלבים בתוך התיכונים.

אנחנו עושים גם כנסים עירוניים, המון, אז אנחנו עושים כנס עירוני בנושא גיוס לצה"ל. גם לצה"ל היה מעניין להבין שגם עולים אחרי 20 שנה צריכים עזרה ואנחנו הגענו לדרגות הכי גבוהות, כי כשעולה מתגייס, ביום הגיוס שואלים אותו 'איפה נולדת?' אז אם הוא אומר 'נולדתי בארץ' ואם הוא לא מזכיר שההורים שלו עלו מאיזה שהיא מדינה אין שום משבצת ואף אחד לא יודע. לא צריך לדעת, אבל צריך להבין ואחרי תקופה מסוימת הילדים האלה נפלטים מהמערכת הצבאית ואז מתחילים לברר למה הוא נפלט מהמערכת הצבאית או מבינים שהוא לא היה בשיתוף פעולה עם הצבא, או לא סיפר על בעיות ת"ש.

אתה מדבר על בני עולים שנולדו בארץ?

בני עולים שנולדו בארץ, כשהם עוברים תהליך גיוס - - -

אנחנו יודעים שיש את זה בעדה האתיופית, השאלה אם יש את זה גם אצל דוברי רוסית.

יש דוברי רוסית ואנחנו ביקשנו מכרמית נפתלי ומגורמים אחרים בצה"ל, שאחראים על שירות עולים בצה"ל, את הנתונים. גם הם לא יכלו לדעת את הנתונים, כי אין להם - - -

אתה לא יכול לבודד את - - -

אבל הם מגיעים לכנס שלנו, הגיעו לשם קרוב ל-100 משפחות וכולם היו בשוק, כשהתחילו לדבר איתם רוסית, וההורים, 20 שנה בארץ, שואלים כל מיני שאלות, מה זה גיוס, מה זה צה"ל, לאיזה יחידות אפשר להגיע. כאילו לכולם ברור שלא צריך להסביר, אז ממש צריך וזה מה שאנחנו עושים בכנסים העירוניים האלה בשפה הרוסית.

חניכה אישית בקבוצות לתלמידים. היו מעל עשר קבוצות בכל מיני נושאים, זהות, מניעה, סמים, אלכוהול. הכול, על כל הנושאים אנחנו מביאים קבוצות לתוך בתי הספר.

'עיר ללא אלימות', הרשות למלחמה בסמים פועלים כאן? או שמתחילים לפתח?

פחות, עדיין לא. בדרך. אנחנו קבענו פגישה כדי לנסות - - - אנחנו לא עומדים בקריטריונים.

'עיר ללא אלימות'?

כן.

אני אדבר עם דני שחר.

אני מאוד אשמח. אנחנו ניסינו לעשות תהליך, אנחנו לא עומדים בקריטריונים. אני יודעת שיש הרבה ערים שלא ואנחנו רוצים גם להיות חלק מזה.

אנחנו עובדים בקבוצות ביחד עם המשרד לעלייה וקליטה, עכשיו עובד פרויקט עם אל-סם בספארי. יש שם קבוצה עכשיו שעובדת גם בקיץ.

שילוב תלמידים בתכניות עירוניות, בגרות חברתית, התנדבות, כנסים עירוניים. זה באמת חשוב לנו להעביר לתלמידים ואנחנו יוצרים כל מיני אולפנים לתלמידים. יש לנו אולפן ב - - - וקבוצה על אזורית ללימודי רוסית. זה המענים שאנחנו נותנים לעולים.

המענים שאנחנו מצליחים לתת לגילאי 20-55. אנחנו באמת מדברים על חבר'ה צעירים, יש פה סדנאות לפיתוח אישי לצעירים בשיתוף עם המשרד לעלייה וקליטה. זה דווקא עובר בעברית, כי העולים שלנו צעירים, הם מספרד, מארצות הברית, מכל המדינות, משהו מאוד מגוון. זה עיר מאוד צעירה, יש לנו הרבה מאוד מכללות פה, אז אנחנו רואים הרבה חבר'ה צעירים. כנסים עירוניים, כבר הזכרנו בגיוס לצה"ל, אבל גם דו-לשוניות, איך לגדל ילד שמדבר בשתי שפות.

קבוצות נעורים, מוכנות לגיל התבגרות, קבוצות טיפוליות כמובן. ייעוץ פרטני לעולים במגוון נושאים. עולים המון נושאים, עכשיו אנחנו נמצאים בזמן חירום, אז לדוגמה השירות הפסיכולוגי חינוכי שלנו הכין נייר מאוד מפורט למשפחות איך להתנהג בזמן חירום. אנחנו תרגמנו כמובן את המסמך, אבל צריך ל - - -

קיבלתם חוברות ממשרד הקליטה והרווחה? יש חוברות מסודרות.

לא.

לא קיבלתם. זה בדיוק איך זה בשטח. הם מכינים חוברות, והם - - -

אין לנו חוברות, אבל הודות לשפ"ח שלנו אנחנו - - -

אנחנו נבקש שיביאו לכם חוברות. אני מקווה שאנחנו לא נצטרך את החוברות, אבל - - -

אנחנו גם קיבלנו, ממשרד הרווחה.

כן, הם הכינו. קיבלתם? אבל - - -

אנחנו עוסקים בדרך כלל במשפחות וקיבלנו את זה.

אבל צריך להעביר את זה ליחידות עולים, כי אז זה - - -

אנחנו העברנו את זה גם לעולים אצלנו.

העברנו דרך לעולים בדף הקשר.

אז אנחנו מדברים גם על אתר עירוני ואתר של פורטל החינוך, שנמצא שם מידע שוטף כל הזמן, גם בשפה הרוסית, שמתעדכן כל הזמן, על מצב החירום ובכלל כל ההודעות.

אנחנו כמובן מדברים על אירועי תרבות לתושבים עולים שאנחנו עושים פה, לכל הגילאים, קידום עולים במישור התעסוקתי בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה וכמובן תחום ההתנדבות, שזה מאוד מאוד חשוב לנו.

אנחנו מדברים גם על אוכלוסייה יותר מבוגרת, על 55 פלוס. תיכף אגף הרווחה יפרט גם בהמשך. אנחנו מדברים פה על פיתוח תכניות ייחודיות למבוגרים, דוגמה קשר רב דורי. רוב הקשר הרב דורי קיים בבית הספר היסודי, שמבוגרים נכנסים לבית ספר יסודי ואז תלמידי בית הספר היסודי עוזרים להם בלמידת מחשב וגם רושמים את הסיפורים שלהם. בנושא של עולים דוברי רוסית אין דבר כזה, אז אנחנו לקחנו על עצמנו באחד התיכונים, עשינו פיילוט, הגיעו מבוגרים לבית ספר אֹהל שם, נכנסו, ישבו עם תלמידים לאורך השנה. זה היה פרויקט מדהים שאנחנו הולכים להרחיב אותו. פעילות פנאי לאוכלוסיות המבוגרים, טיולים, סיורים, רק עכשיו חזרנו ממיני ישראל, לפני המלחמה כמובן. הרצאות לאוכלוסיית מבוגרים בנושאים מגוונים, תמיכה בארגון הווטרנים. בעיר רמת גן יושב ארגון הווטרנים, הוא מטופל ובאמת נותנים להם מענה ראוי. פיתוח תחום השכלת מבוגרים, אנחנו מדברים על תהילה, שזה דרך המשרד לאזרחים ותיקים, אנחנו משתפים איתם פעולה ואנחנו מכינים פה תכניות ייחודיות רק לעולים, כמו קורס אנגלית רק לעולים.

מקבצי דיור יש לכם ברמת גן?

יש לנו מקבץ דיור אחד, היום יש שם 30 אנשים, משהו כזה.

אנחנו מדברים על קורס הבנת הנקרא ואירועי תרבות לתושבים עולים. שרה, זה השקף שלך.

אני אתחיל בפתיח בנושא אגף הרווחה, שההתייחסות אצלנו לעולים, גם ותיקים וגם חדשים, כל עולה שמגיע לאגף הרווחה מקבל טיפול ממגוון השירותים שיש לנו בתוך האגף, לאו דווקא לשירות מיוחד לעולים. גם יש לנו עובדים סוציאליים במחלקות השונות שהם דוברי השפה הרוסית, במידת הצורך. כמובן שיש לנו גם את העובדת הסוציאלית, תמרה, שתדבר בהמשך, שהיא כן עובדת סוציאלית לתחום של עולים והיא תרחיב על זה בהמשך.

בנושא קשישים. יש לנו חמישה מועדוני קשישים שהם משרתים יוצאי חבר העמים. כמובן שיש לנו עוד הרבה הרבה מועדונים בעיר, למעלה מ-40, שהם לכלל הקשישים, הרבה מהעולים הוותיקים משתלבים במועדונים האלה, אבל יש חמישה שהם מיועדים לציבור יוצאי חבר העמים. במסגרת המועדונים נמצאו קשישים מברית המועצות לשעבר שרצו לכתוב את סיפור חייהם והם נעזרים בתלמידים דוברי השפה הרוסית מהתיכונים, וזה פרויקט מאוד יפה שיצא לדרך. כן רלוונטי כרגע הנושא של הדרכות בשפה הרוסית בשעת חירום. אז במועדונים האלה, שמגיעים הקשישים דוברי השפה הרוסית, אנחנו כן דואגים לעניין הזה יחד עם פיקוד העורף.

כמובן שכל קשיש, בין אם הוא ישראלי, בין אם הוא עולה ותיק ובין אם הוא עולה חדש, יכול להגיע למחלקה לרווחת הגמלאי, לבקש עזרה וצורך בטיפול והוא מקבל מענה.

משהו כן בעיר שלנו, יש שני בתים חמים לעולים בעיר. בתים חמים, אם צריך לפרט, מדובר בבן אדם שמזמין לתוך הבית שלו הפרטי עולים חברים, הוא משווק את העניין ומגיעים אליו עולים אחת לשבוע. הוא מקבל תקציב לקנות מזון ולפעילות שהוא עורך שם.

מי מתקצב את זה?

יש פרויקט כזה שנקרא בתים חמים.

אני מכיר את פרויקט בתים חמים, השאלה אם הוא חלק מהרווחה וחלק מהגלובל פורום?

חלק הרווחה, חלק הרשות.

אז יש שני בתים כאלה בעיר. כמובן שיש עוד המון המון מענים לקשישים בעיר, שאני לא מפרטת, כי הקשישים העולים מגיעים ומקבלים את השירות שהם זקוקים לו בעיר.

חשוב להדגיש שמבחינת העולים שעלו והם קשישים היום, זה אותם עולים - - -

הם כולם נמצאים אצלכם?

לא, רק מי שזקוק.

מי שזקוק זה מי שנמצא נגיד על אבטחת הכנסה? או שגם הם לא חייבים?

מי שפנה.

וכמה פנו? יש לכם סטטיסטיקה קצת?

אני מדברת על קבוצת העולים שעלו בעיקר בשנות ה-90. אלה אותם אנשים שהם כבר 20 שנה בארץ והם עדיין מדברים את השפה. כלומר חוץ מלדבר את השפה, וזה הקושי, הייתה תקופה שהיינו יותר מיינדד באמת לתת טיפול מיוחד ובסך הכול אצלנו מאוד מנסים לתת לאנשים איכשהו לעבור את האינטגרציה פה בארץ. אצל קשישים זה יותר מסובך, אנחנו גם פחות לוחצים. יש גם את הרעיון ואת הערך הזה של לשמר את הערכים שהיו בעבר, אלה ערכים נפלאים שגם המדינה הרוויחה מהם. אז יש כאן שילוב מאוד מיוחד.

לגבי הרווחה, בהחלט מי שמגיע היום והוא עלה בשנות ה-90, הוא כבר לא נחשב כעולה מבחינת השנים, אבל הוא מקבל את כל ההתייחסות מבחינת השפה, כי זה הקושי בעיקר, וגם מבחינה מנטלית. מי שמטפל בו אלה אנשים שעלו מרוסיה בעבר והם דוברי רוסית. זה ההבדל.

אחר כך תמרה תדבר על המשפחות של הביניים. שרה התחילה עם הקשישים ואנחנו נרד לכיוון הביניים.

אני רק יכולה לציין שאם אתה שואל לגבי מספרים, יש 70 משפחות עולות, כשאצלנו ההגדרה של עולים זה עשר שנים אחורה, זאת אומרת שעלו מ-2004. אז 70 משפחות של קשישים.

והקשישים שעלו בשנות ה-90 פונים אליכם?

בוודאי.

כי גם מבחינת התרבות אוהבים פחות לפנות לרווחה, כי זה לא מקובל. זה דבר אחד - - -

אנחנו מנסים להסביר להם שזה לא דבר רע וזה לא משהו תלותי, זה רק - - -

אולי נשמע רגע על דור הביניים שלנה מלווה אותם כבר עשר שנים. כשהם מגיעים להיות קשישים, אלה מלפני 20 שנה, הם עברו איזה שהוא תהליך - - -

הביטחון התזונתי עובר דרככם עכשיו?

זה רק בתיאוריה, אנחנו נותנים - - -

- - - דרך משרד הקליטה - - -

כן, אנחנו עושים איזה שהוא שינוי.

אנחנו נחזור לרווחה, אני רק אסיים עם הנתונים. המבנה הארגוני של היחידה, אז אנחנו מדברים על 6 אנשי מטה ואנחנו מדברים על 20 מורות שמועסקות אצלנו בתוך גני הילדים ובתי הספר, 9 מפעילי חוגים, חלק ראיתם פה, ו-88 מתנדבים. זה כוח אדיר, מה שהצלחנו באמת להביא השנה דרך משרד הקליטה והעלייה, תנועות נוער, צעירים ועוד כל מיני, אנחנו אוספים מכל מיני מקומות. היו לנו 87 מתנדבים, הם עזרו למעל 180 צעירים, ילדים מהגיל הרך ועד 18, בכל מיני תחומים, גם קבוצתי, גם אישי, גם בתוך שעות הבוקר. זה כוח עבודה אדיר שעוזר לנו. בשנת הלימודים האחרונה אנחנו הצלחנו לעזור ל-1,500 תלמידים ול-3,000 הורים. כך היחידה עבדה.

אני רוצה להראות ממש בשתי דקות, רצינו להביא לפה משפחות, אבל לא היינו בטוחים עד כמה הוועדה תתקיים ולא רצינו להביא אותם ברגע האחרון, אז אני רוצה להציג שתי דקות של כתבה ששודרה בערוץ בשפה רוסית ב-40 מדינות, שקצת מספרת על מה אנחנו עושים בתוך העיר.
(הקרנת סרט).

תודה. אנחנו תיכף נעבור להמשך המצגת של אגף הרווחה. חשוב פה לציין מה שראיתם, אנחנו גם מטפלים בילדים שהם לא מוגדרים מבחינת המדינה כילדים.

חסרי מעמד.

עולים וגם מהגרים. יש לנו לא מעט מהגרים פה. אנחנו נותנים מענה לכולם, לא מסתכלים מה רשום בתעודת הזהות או מה ההגדרה שלו.

בבקשה, תמרה.

אני ארחיב ממש בקצרה על העבודה של יחידת העולים באגף הרווחה, שמטפלת בעולים שמוגדרים כעולים, אני כבר אסביר. אגף הרווחה מטפל בשאר העולים שעלו בשנים קודם לכן במסגרת המחלקות האחרות ואני ארחיב על יחידת העולים.

מי שמוגדר כעולה באגף הרווחה הוא עשר שנים אחורה, אלה שעלו אחרי 2004 וכאלה שעלו בעקבות חוק השבות. הם אלה שעלו לטיפול אצלי ובנוסף אלה שעלו לפני כן והם לא דוברי השפה העברית. חלק מהעבודה העיקרית היא בניית קשר עם אותן משפחות. אנחנו מדברים על מעל 200 עולים, שעלו ממש בשנים האחרונות. אנחנו רואים עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, ממדינות דרום אמריקה, כמו ונצואלה, צ'ילה, ברזיל, יש מהונגריה, יש מספרד, יש משפחה מאתיופיה, זה מאוד מאוד מגוון ואני נמצאת בקשר רציף עם כל המשפחות.

מתן תמיכה רגשית באה לידי ביטוי גם לפרט, גם למשפחה, כשמוקד התמיכה הרגשית הוא עלייה ואני לא ארחיב פה שהגירה הוא משבר על לכל הדעות. אני מניחה שכולם יודעים זאת גם בלי שארחיב. העבודה היא גם בסיוע כלכלי, גם בגישור מול הקהילה וגם מיצוי זכויות וגם בהיבט הרגשי.

בסיוע הכלכלי אנחנו עוזרים דרך תקנון של העבודה הסוציאלית בתוך האגף וגם פנייה לקרנות, לעמותות, לגורמים שיכולים לתרום כסף על מנת לעזור לאותן משפחות שנמצאות במצב כלכלי שעלול להיות בעייתי בשנים הראשונות בארץ. אנחנו גם פוגשים את המשפחות הקשות יותר. אולי המשפחות שמטופלות אצלי הן לא בסדר גודל של כל כך הרבה משפחות, כמו שציינתם, אבל הן נמצאות ברצף בקיצון, במצב שלהם.
אני ארחיב לגבי הייעוץ והתיווך בקהילה. אנחנו עובדים יחד עם משרד הקליטה, אני עובדת מול הביטוח הלאומי, מול משרד השיכון על שלוחותיו. כל גורם בקהילה שיכול לתרום לעולים, אני עובדת באופן רציף איתם, גם בהיבט התרגום, גם בהיבט הכתיבה, פנייה, הפניה. אנחנו בנוסף רואים אצל אותם עולים הרבה מקרי אלימות, אני מפנה אותם גם לגורמים הנכונים בתוך האגף, גם הגורמים מחוץ לאגף שיכולים לתרום, כמו עמותת 'אפשר'. האנשים האלה לא יודעים לבד לאן לפנות, לאן ללכת ואיך להתמצא.

בנוסף אני משלבת אותם ברצף השירותים של אגף הרווחה, החל מהמעון דרך חוק הפעוטות בסיכון, יש סעיף של הגירה שדרכו אפשר לשלב פעוטות במעונות כדי לעזור לאמהות או להורים להישרדות הכלכלית לצאת לעבודה. יש מועדוניות, על אחת מהן אני כבר ארחיב, שהיא מיועדת לעולים, ומועדוני מתבגרים.

אני ארחיב עכשיו על המועדונית שמיועדת לילדים של עולים, שזו מסגרת שאני מרכזת. זו מסגרת חמה וטיפולית שמיועדת לכ-15 ילדים מכיתות א' עד ד' שעובדת יום יום, נותנת להם ארוחה חמה ומבושלת אחרי בית הספר כל יום. יש חוגים, יש פעילויות, עבודה על מיומנויות חברתיות, כישורים חברתיים. אנחנו עובדים איתם על ויסות עצמי, על ביטוי עצמי של רגשות, על דימוי עצמי, דברים שהם מאוד מאוד בעייתיים אצל הילדים האלה שהמשפחות שלהם לא תמיד עד הסוף פנויות למצב הרגשי שלהם.

מי מממן את זה?

משרד הרווחה. זה חלק ממועדוניות - - -

ומי מגיע לשם, מה הקריטריונים?

הילדים של המשפחות העולות.

ושהם בסיכון. חשוב להגיד שהם בסיכון.

אז זה החינוך הבלתי פורמלי של העולים?

הילדים של המשפחות העולות שנמצאות בסיכון. אלה שנמצאות תחת היחידה לעולים.

זה רק המשפחות שמוכרות לרווחה.

אני גם נמצאת בקשר רציף עם ההורים של הילדים, המועדונית גם עוזרת לי לשמור על קשר ארוך טווח איתם. אני ארחיב על כמה פעילויות שאנחנו עושים במסגרת המועדונית, אחת מהן היא בשיתוף של משרד הקליטה, שזה חוג של אלכסנדר צ'רקוב, שזה אמן, הוא עצמו עולה ומאוד רגיש לתחום, הוא עובד איתם על פי כל היבטי האמנות, פיסול, ציור, העצמה דרך הכלים האמנותיים. זה עובד כבר כמה שנים בצורה מופלאה. יש שם חוג פסיכו דרמה שגם עובד עם הילדים על הדימוי העצמי. יש מטפל שעובד על הקשר הורה-ילד, כל פעם עם משפחה אחרת. בנוסף, מה שייחודי למועדונית הזאת, יש לנו שש מועדוניות כאלה באגף, זה שאנחנו עובדים איתם הרבה על חגים. אני מכניסה הרבה תכנים של חגים בשביל הזהות היהודית, הזהות הישראלית, פעילויות של הורים וילדים, על מנת לחדד את החגים בארץ ולשלב אותם כמה שיותר ויותר. כשבתי הספר סגורים המועדונית עובדת משמונה עד אחת.

אנחנו נעבור לשרה. אנחנו לקראת הסיכום ואז אנחנו נוכל לדבר כולנו.

אז אני רוצה להתייחס למסגרת קהילתית שדווקא במסגרת הזאת לעולה אין - - - שוב, זה קצת מזכיר את יחידת העולים, לא צריך להיות שנה מסוימת שעלית בה לארץ, אתה גם לא חייב להיות מוכר ברווחה, זו פעילות קהילתית ויש לנו את מועדון עולים לגיל הביניים שלנה מרכזת אותו ומלי מנהלת את המדור הזה. המסגרת הזאת בעצם מהווה מקור להעצמה, מידע וזכויות, השתייכות, תמיכה, מקום שבו יכולים להגיע ולהרגיש שיש להם מעגל חברתי משלהם. אנחנו שמנו כאן הרבה תמונות, שתחוו. במקום שאני אדבר הרבה, שפשוט תראו מה אנחנו עושים בתוך המועדון.

אנחנו משתדלים לשלב גם פעילות תרבות שיותר מאפיינת את התרבות של העולים, שמעניינת אותם והם רוצים ואנחנו משמרים את המקום הזה, אבל בדיוק לאחרונה לנה סיפרה לי שיש דרישה ליהנות מתרבות ישראלית. לאחרונה היה ערב שירים של אריק איינשטיין ויהורם גאון וירדנה ארזי והם מאוד מנסים להתחבר וללמוד ולהיות קשובים גם לעניין הזה ואנחנו רוצים להגביר את העניין הזה. יש הרצאות בתחומים שונים, כל מיני תחומים ובעיקר גם היכרות עם עדות וכל מיני מרכיבים בתוך ארץ ישראל, בין אם זה יהודים ובין אם זה להכיר גם תרבויות אחרות.

אנחנו גם עורכים בתוך המועדון מסיבות, בדיוק בשבוע הבא אנחנו עורכים את מסיבת הסיום. אנחנו המון יוצאים איתם, יש דרישה מאוד גדולה לצאת לטיולים ברחבי הארץ, גם סיורים בתוך העיר רמת גן כמובן, אבל גם להכיר את הארץ. הם טיילו לאורך השנים מהצפון ועד לדרום, הם מאוד אוהבים את זה, זה מאוד חשוב להם.

החלק היותר רגשי שאנחנו מקיימים במועדון שלנו ובפעילות שלנו זה קבוצת תמיכה בסדנאות, בתחום של הורות, קבוצת סבתות שלנה הנחתה, הנחיית קבוצות, העצמת נשים. כל מיני קבוצות שאנחנו לוקחים מתוך האוכלוסייה, מבינים מה הצרכים שלהם ואיתם אנחנו פועלים לתת מענים. עוד מעט אני אתייחס לזה יותר לעומק. הסדנה האחרונה שמסתיימת עכשיו זה העצמה באמצעות צילום. העולים צילמו את עצמם ואת סביבתם ומתוך התמונות שהם צילמו יש ניתוח על הדימוי העצמי שלהם, על איך הם רואים את עצמם וכו' וכל הצילומים שלהם יוצגו במסיבה בשבוע הבא בתערוכה. התמונות המובחרות מביניהם. יש במקום גם ייעוצים מכל הסוגים, שהעולים זקוקים, משפטי, פסיכולוגי, כלכלי, זכויות, כל מה שצריך, הכול באמת בהתנדבות.

כן חשוב לי לציין את העקרונות על פיהם אנחנו פועלים. חשוב לנו מאוד בתחום של עבודה קהילתית לפתח מנהיגות. אנחנו עובדים עם מנהיגות של העולים עצמם, לנה עובדת עם קבוצת פעילים, יחד איתם אנחנו מאתרים צרכים וחושבים על מענים מתאימים לאותם צרכים. הפעילים הללו, אנחנו כמובן מכשירים אותם והם עובדים איתנו משלב התכנון ועד שלב ההערכה של הפעילות עצמה. העולים מגיעים, מאוד נהנים מהפעילות. אני חושבת שזה המסר המרכזי, והתמונות הן ככה טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים.

חשוב לנו באמת להגיד, דיברנו ביחד עם אגף הרווחה ועם גורמים נוספים ברשות כדי באמת להבין לאן פנינו, בעצם מה אנחנו רוצים עוד להשיג. חשוב להבין, כולם רואים פה עכשיו את המצגת ואנחנו מצליחים לעשות הרבה דברים טובים וחשוב לנו להגיד במילים שלא יהיה רושם שלא חסר לנו. חסר לנו הרבה ואנחנו רוצים לטפל בעוד תחומים ולהרחיב דברים. אנחנו משתדלים לעשות כי באמת ראש העיר והנהלת העיר ומנכ"ל העירייה, שלא נמצא פה, אבל הוא היה גם חלק מהתחום, כמובן מנהלי אגפים, הם שמים לפנינו יעדים ואנחנו עושים עבודה הכי טובה שאנחנו יכולים. כמובן אנחנו רוצים להמשיך אז אנחנו מאוד מאמינים בקידום נושא עידוד עלייה לעיר, ופה באמת תודה למשרד העלייה והקליטה, עכשיו קיבלנו פרויקטור, בן אדם שידאג להביא עולים לעיר. זה משהו מאוד חדש ואני יודע שזה לא רגיל לקבל כזאת מתנה.
הרחבת היקף הפעילות לטובת תושבי העיר בגילאי 25 פלוס. פה חשוב להגיד, אנחנו מבינים שהעולים שבאו בשנות ה-90 נכון להיום עוד מעט הם ייצאו לפנסיה, האנשים שהיו פה 20 שנה מעל זה בארץ יוצאים לפנסיה והאנשים צברו פה שפה, ניסיון, יש להם הון תרבותי עשיר שצריך לעשות איתו משהו ולכוון אותו בצורה הכי טובה. זאת אומרת מי שהיו פה רופאים, מהנדסים, היי טק וגם תחומים אחרים, האנשים יכולים להיכנס גם למערכת החינוך הפורמלית, גם לבלתי פורמלית, ולעזור לנו גם בשילוב וגם הם ימצאו עכשיו זמן להשתלב, כי הם היו עסוקים הרבה מאוד בעבודה ובהישרדות ופה אנחנו יכולים לתת להם מענים וכמובן לזה אנחנו צריכים משאבים כדי לשלב אותם.
אנחנו מדברים על פיתוח תכניות נוספות לקידום נושא הרב תרבותיות וזהות ישראלית ושילוב מיטבי בחברה בקרב אוכלוסיית העולים. על נושא זהות אנחנו בכלל לא דיברנו פה, אבל זה דבר שהוא אוניברסלי, אנחנו לא ניכנס לזה, אבל הילדים שלנו מבולבלים, המבוגרים מבולבלים, אנשים מבולבלים ולא יודעים מה הזהות שלהם ואנחנו צריכים להשקיע שם המון עם תנועות הנוער ועם כל הגופים האחרים ביחד.

המשך פיתוח ממשקי עבודה עם משרדי ממשלה ועמותות וארגונים. כמובן את כל זה אי אפשר לעשות בלי המשך עבודה מערכתית, שאנחנו מנהלים בעיר. העצמת ההון האנושי הקיים ברשות וכמובן הגברת מעורבות ההורים בתהליך החינוכי ובכל התהליכים בכלל, כי אנחנו מבינים שההורים מאוד חשובים לנו.

לפני שנעבור לחלק הבא, כי באמת הבאנו גם בהמשך כל מיני נושאים לדיון כרשות שרצינו להעלות. מישהו רוצה להתייחס?

בסיכום אני אתייחס.

עכשיו אני חושב אם מישהו רוצה להתייחס למה שהוא רואה, למודל, כי בהמשך אנחנו רוצים - - -

אני חושבת שבנושאים לדיון הדברים יעלו.

קודם כל יש לכולם את הנושאים בקלסרים. אנחנו גיבשנו כלים לכל מיני נושאים. אחד מהנושאים הראשונים היינו רוצים להעלות ולבקש מהוועדה גם לקדם את הנושא זה הגדרת העיר רמת גן כעיר קולטת עלייה. אנחנו גם בקשר עם המרכז לשלטון מקומי, עם רות דיין,שמקדמת את הנושא. אנחנו יודעים שהנושא הזה כל הזמן נמצא בשיחה מי היא בכלל עיר קולטת עלייה. אני יודע שכולם מביאים את הדוגמה של רמת השרון, שהיא קולטת עלייה ורמת גן לא. ברמת גן באמת קרוב ל-12,000, אנחנו מדברים פה על אוכלוסייה ענקית שמגיעה. אני יודע שמדברים עכשיו על סביב 14%, זאת אומרת מי שיהיה 14% בעיר הוא יהיה עיר קולטת עלייה, אנחנו גם רוצים - - -

אלה דיבורים באוויר. אין לזה שום - - - אני מטפל בנושא של ערים קולטות עלייה. אנחנו קיימנו דיונים, אני בקשר עם משרד האוצר, עם שר האוצר, בנושא הזה, גם עם שר הפנים. היום אנחנו לא יודעים מבחינת המדיניות, תמיד יש את הדוגמה הקיצונית, רמת השרון ואני תמיד משווה את זה לנתניה, כי אני באתי לנתניה, בנתניה המצב הרבה יותר חמור מאשר כאן, 17,000 עולים רק מהעדה האתיופית ועוד 40,000 מברית המועצות לשעבר ועוד עולים מארצות שונות, והיא לא נכנסת לעיר קולטת עלייה.

לא נכנסת? זה אבסורד.

זה באמת אבסורד. ראש העיר מרים פיירברג פשוט משתגעת מזה. היום, לשנות את המודל, הרי מה זה עיר קולטת עלייה? על מבני ציבור, משרדים ממשלתיים מקבלים החזר ארנונה. ניסינו ושילבנו כמה נוסחאות, שיחקנו עם זה, הבעיה זה באמת אם עכשיו משנים את זה, יש עמדה אחת שבכלל לבטל את המושג הזה לגמרי ולעזור לערים שצריכות. היום יש לנו גל גדול של עלייה ויש הרבה עולים וכמו שאמרתי רק 700 ילדים שעלו לנתניה עכשיו, כיתות, צריך לבנות מבנים, צריך מורים, יש באמת לא מעט בעיות. אז זה עדיין בטיפול. אני לא רואה לזה סוף עכשיו וזה באמת הרבה דיבורים. זה עובר מהידיים של שר האוצר לשר הפנים ובחזרה, כי אף אחד לא באמת מוצא פתרון. אני חושב שכדאי לשנות את הנוסחה. גם הנוסחה הראשונה שהייתה, זה היה מעל 20% עולים, עדיין רמת גן לא שם. אז זה בנושא הזה. אני פשוט מעדכן שזה קצת תקוע.

שוב, אנחנו נשמח במידה שתדברו שאנחנו ניכנס לשם.

אני לא אשכח אתכם.

כי העיר נותנת המון. אנחנו נזכיר לך.

אנחנו מדברים גם על הכרת המושג ילדים עולים כדור שני דוברי רוסית. אני רוצה להגיד פה מילה, באמת. לפני יומיים אנחנו נפגשנו עם מאיה שריר, גם אלכס פרידברג נמצא איתנו פה, ודיברנו המון. אנחנו רואים שדור שני לעולים דוברי רוסית, אני יודע שהם נולדו פה, 170,000, לתת תמיכה תקציבית לכולם זה בלתי אפשרי, אנחנו גם לא אומרים שצריך לתת לכולם, אנחנו מכירים מעל 3,000 ילדים אבל אנחנו נותנים לקרוב ל-1,500, כי אנחנו נותנים באמת לאותם שממש הכי הכי זקוקים ואנחנו לא שומעים שיש שיח בציבור שמדבר על דור שני. אנחנו לא רואים תקציבים מיוחדים, לא בשירות הפסיכולוגי חינוכי, לא בייעוץ החינוכי - - -

עוד פעם, בוא נגדיר דור שני.

דור שני אלה ילדים שנולדו להורים עולים, אבל ממשיכים בהתנהגות שמקשה עליהם להשתלב מבחינה חברתית או לימודית.

אנחנו מדברים, בוא נגיד על הדור שלי - - -

משנות ה-90.

משנות ה-90, אבל עוד פעם, החבר'ה שעלו בשנות ה-90 בגילי, שהם פלוס מינוס 30 עד 40, הילדים שלהם שנולדים בארץ, אין לנו פה - - - אנחנו מכירים את העניין שיש את הגנים הרוסיים ששולחים והילדים מגיעים לכיתה א' ולא יודעים את השפה. יש את העניין הזה וצריך באמת לראות איך מתקצבים את הנושא. מבחינת הבעיה, לפחות אני, יש לי שתי בנות קטנות, אני לא רואה בעיה שלהן בשילוב, או שצריך משהו מיוחד.

אז יש בעיות.

אולי לעולים חדשים שעלו לפני כעשר שנים והילדים שלהם נולדו פה, אבל אלה שעלו בשנות ה-90, השאלה אם להם יש בעיות.

יש בעיות. אני חושב שערן ואורלי, שהיא מפקחת גם על יועצות בבתי ספר ברמת גן, יכולים לפתוח ולהגיד עם מה אנחנו מתמודדים כאן.

מבחינת תרבות אנחנו יודעים שהם סופגים תרבות בבית, תרבות שהיא קצת שונה והכול, אבל עוד פעם, איפה הבעיות ולמה צריך לתקצב את זה?

אני מנהל בית ספר תיכון, בית ספר מקיף רמת גן. רק אני מצטרף לכל הדברים שנאמרו פה לגבי שיתוף הפעולה המלא שיש בעיר. עוטפים אצלנו את התלמידים ואת הצוות באמת בכל היבט אפשרי, אני לא סתם יושב פה עם - - - העבודה היא מאוד צמודה במהלך השנה. אני חושב שאתה מסתכל ואתה אומר, 'אני לא יכול להאמין', אני חושב שאתה מסתכל על אוכלוסייה קצת אחרת.

אני רוצה להבין לאיזה אוכלוסייה אתם מתכוונים.

האוכלוסייה של בית הספר, זה בית ספר קטן, של 300 תלמידים, היא אוכלוסייה מאוד מורכבת ומאוד מאתגרת מכל מיני היבטים. יש לנו בבית הספר כ-50 עולים ובני עולים. זאת אומרת האחוז בבית הספר הוא מאוד מאוד גבוה. כל מה שאלכס אמר מקודם בנושא של הזנה ונסיעות וכל העזרה הכלכלית, זה משהו שמאוד בא לידי ביטוי כאן, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיום רכישת השכלה זה המפתח להצלחה בחיים. אני לא מדבר אך ורק על השכלה גבוהה, אני מדבר באופן כללי. ילד שמגיע לכיתה י' או י"א ולא יודע עדיין לקרוא.

זה לא יכול להיות לילד שנולד בארץ?

זה גם לבני עולים, משפחות שלא עושות תיווך ולא מסייעות ואלה כשלים שבעצם עוברים משנה לשנה. כשאני אומר לא יודע לקרוא, אני לא מתכוון שהוא לא יודע לקרוא ולפענח את הדברים, אלא בין קריאה ופענוח לבין קריאה, פענוח, הבנה והצלחה בבחינות יש פער מאוד מאוד גדול. כתוצאה מכך גם יש הרבה פעמים מצבים שלאחר כיתה י' תלמידים נושרים מבית הספר בשביל ללכת ולעבוד ולעזור בפרנסת הבית.

אנחנו מדברים על משפחות רווחה.

אני רק אומר שכחלק מזה שהלימודים בעצם הם איזה שהוא מכשול והשפה היא מכשול, אז הילדים מוצאים מפלט במקום אחר.

זה נכון, אבל עוד פעם, השאלה, אני מנסה למקד על איזה קבוצה אנחנו מדברים, על אלה שנולדו בארץ? אני פעם ראיתי בכוכב נולד ילדה שהגיעה לגמר, היא נולדה בארץ ודיברה עם מבטא כבד כבד כבד. דווקא מנתניה, אני לא זוכר איך קראו לה, זו הייתה פעם ראשונה שראיתי את התופעה, מי שנולד בארץ ומדבר עם מבטא, אבל זה לא אומר שהיא לא יודעת לקרוא ולכתוב, אבל היא דיברה כי דיברו כך בבית.

אז יש שתי קבוצות, אלה שנולדו בארץ ובני עולים. אלה שתי קבוצות שהתייחסת אליהן כרגע.

בני עולים שנולדו בארץ.

לא, אני מדבר על בני עולים ויש תלמידים שעלו בשנים האחרונות ו - - -

לא, אלה עולים חדשים.

אז אני התייחסתי לשתי קבוצות.

אני אשמח להתייחס לשאלתך. אני אנה, אני פסיכולוגית מהשפ"ח, אני בעצם עובדת החל מהשנה עם יחידת העולים, שזו פונקציה חדשה פה בעיר. עד עכשיו לא היה פסיכולוג שעבד איתם. מהשנה ובתקווה הלאה זה יילך ויתפתח, כי יש לזה המון המון צורך.

בכל מקרה אני רוצה להתייחס. מה שאתה מתאר זה גם מה שאני מכירה במעגל החברתי שלי, היות שגם אני עליתי בשנות ה-90, ובעצם אני מניחה שהילדים שלי ידברו עברית וישתלבו בצורה שוטפת. עם זאת יש אוכלוסייה מאוד גדולה של הורים שעלו בגיל שאנחנו עלינו, או בגיל יותר מבוגר, למשל בגיל 20 והילדים כבר נולדו פה, או 22 או 25, וההורים האלה לא יכולים לעזור לילדים שלהם בשום דבר לימודי. בעצם ברגע שיש איזה שהוא קושי הם גם לא מקבלים מהבית את התמיכה, גם לא מקבלים מהבית איזה שהוא נופך תרבותי נוסף שקשור לתרבות הישראלית, כי ההורים האלה לרוב גדלו שם, למשל עד גיל 20 ו-22, כבר נבנתה אישיות וזהות של רוסיה, של אוקראינה, של ברית המועצות והם משמרים אותה פה, לרוב עם קבוצת חברים, שהם גם עולים, עם קבוצה חברתית ותרבות שנשמרת.
הילדים האלה, במידה שיש איזה שהוא קושי, הם מגיעים לשוליים היות שאין מי שירים אותם. הרבה פעמים ההורים האלה גם לא מעורבים בתהליך הלימודי, כי מה שלומדים פה זה לא מה שלמדו שם, כי מקצועות רבי מלל כמו תנ"ך וכמו ספרות זה משהו שלא יכול לדבר אליהם ברמה הכי בסיסית. הילדים האלה לא מקבלים לא את התמיכה מהבית ולא את התמיכה המותאמת להם בבית הספר הרבה פעמים, כי בסך הכול הם נולדו פה, אז אין שום תקציבים נוספים שאפשר לתת להם ואלה, אני חושבת, הילדים שאתה מדבר עליהם, נכון?

אני מבין את הסוגיה, אני גם מכיר את ה - - - אני חושב שזה עדיין יותר בקצוות. היום אני למדתי להסתכל על הדברים כמערכת מלמעלה ולא דברים שאני מביא איזה שהם מטענים אמוציונאליים על מקרים כאלה ואחרים. אם אנחנו מדברים עכשיו על ילדים בקצוות, אז תמיד יש גם ילדים בפריפריה שלהורים שלהם אין יכולת לתת. אם אני מזהה את הקבוצה הזאת, למה אני אומר קצוות? כי בדרך כלל ההורים, גם כשהתחנכו עד גיל 20 בארץ המוצא, אנחנו מדברים על ברית המועצות לשעבר, הם באים עם ערכים של חינוך והם כן לוחצים ודוחפים את הילדים שלהם לחינוך וחינוך טוב יותר. תמיד יהיו הילדים שהם באמת נמצאים באיזה שהיא בעיה, או בבית ממש סגור, אני חושב שזה יותר קשור לאלה שנמצאים תחת אגף הרווחה. לקחת היום אוכלוסייה גדולה, והיום אנחנו מדברים על כמה מאות אלפי אנשים והילדים שלהם, וכמדינה פתאום לתת לזה יחס ותקצוב של שעות, גם צריך לזהות, הרוב לדעתי לא צריכים, אז זה באמת משהו שצריך - - -

אני רוצה להגיד עוד משפט אחד. מה שהייתי רוצה להגיד זה קודם כל נכון, יש המון המון ערכים של למידה וחינוך ויש המון דחיפה מצד ההורים האלה, אבל הדחיפה הזאת לא מותאמת הרבה פעמים לילדים והיא לא מותאמת לתכנים הלימודיים וזה יוצר בעיקר קרע בין ההורים לילדים בגיל ההתבגרות ובעיקר יותר הליכה של הילדים האלה לכיוון השוליים ולאו דווקא עידוד של ערכים נכונים ולמידה.

בואו נתקדם.

אני עובדת הרבה מאוד, כמו שערן אמר, עם תיכון המקיף. אני רוצה להתייחס לשני דברים, מה שאנה אמרה לגבי הדחיפה. לא פעם אנחנו רואים מצב שילד בהחלט מגיע לכיתה א' כשרמת הידע שלו במתמטיקה או בספרות רוסית, פושקין, טולסטוי, היא מאוד גבוהה כאשר הוא לא יודע את הא'-ב', שזה באמת לא תואם את המציאות.

לגבי הקצוות, בהחלט אנחנו רואים פה מצב של קצוות, כי חבר'ה בני עולים מגיעים או לקצה התחתון ביותר או לקצה העליון ביותר, שזה בדיוק מה שאתה אמרת. אני מתארת לעצמי שאני, עם תואר שני, הבן שלי שנולד כאן בארץ, סביר להניח שהוא ימשיך בדרך שלי, יגיע לתואר שני וכו' והכול יהיה בסדר גמור. אנחנו מדברים על משפחות שהגיעו לארץ, שם אחזו במעמד מסוים, הגיעו לארץ ולא הצליחו להגיע לאותו מעמד והם מרגישים איפה שהוא אכזבה ממה שקורה כאן בארץ. הילדים שלהם שנולדו כאן הם בעצם הקצה השני, הם לא רואים שום מטרה בהשכלה, כי אם אני אפילו רוכש השכלה אני מגיע למצב של ההורים שלי, מה בדיוק ההשכלה עזרה להם? וזה בדיוק מה שדיבר עליו ערן. יכול להיות שזה עניין של תקציבים, יכול להיות שזה עניין של מודעות, שהחבר'ה האלה שנולדו בארץ וקוראים להם יוסי, רונן וליטל, הם בעצם, במנטליות שלהם, לא רוסים כבר אבל הם עדיין לא ישראליים. ואלה בדיוק הקצוות שאנחנו זקוקים שם להרבה.

אני רוצה לחדד דווקא מהמקום של רווחה. אני מסכימה עם מה שאמרת, אבל אני רוצה להגיד משהו שקשור ספציפית לעיר רמת גן. אני כבר הרבה שנים כאן והייתי עוד לפני שהמחלקה הספציפית שנמצאת כאן היום ועושה דברים נפלאים הוקמה בכלל. מה שקרה, שמצד אחד באמת אנחנו נורא רוצים שהעולים ישתלבו ויהיה להם טוב פה, יחד עם זה שבאמת ישמרו את התרבות שלהם, אתה בטח אחד מאלה שרוצים את זה, מצד שני ככל שילדים בשנים האחרונות נולדים פה כמובן שהפער או הבלבול של ההגירה הולך ופוחת.

יש קבוצה ענקית ברמת גן, שאיפה שהוא, לא בכוונה, לא עלינו עליהם ממש בהתחלה וגילינו את זה, אלכס התחיל את העבודה שלו, אתה מרשה לי להגיד את זה? ממועדון נוער שהקמנו במיוחד לעולים וגילינו מאפיינים ספציפיים לאותה קבוצה. חלק מהם נולדו בעיר הזאת, נולדו בארץ, וחלק באו ממש בגיל צעיר ובאמת פיתחו פערים, שהבנות כאן דיברו עליהם, והם זקוקים לכל מיני מאפיינים מיוחדים וחיזוקים מיוחדים שהם לא רווחה.

אנחנו עשינו את ההפרדה הזאת, ותמרה מדברת פה למשל על משפחות שבאמת מבחינה סוציו אקונומית מאוד נמוכים, אין הרבה מאוד כאלה, אבל יש כאלה והם מטופלים אצלנו ועדיין זקוקים לאותם מאפיינים. המחלקה הזאת היא מחלקה שנותנת בעיקר מענה לילדים ונוער, שזה פחות ילדים ויותר נוער, ברור שנותנים גם מענה למשפחות כהורים, לא כמשפחות נפרדות, זה אנחנו עושים אצלנו כשצריך, אבל אין ספק שאותו דור, אותה קבוצה מאוד מאוד גדולה שזיהו בבתי הספר פה, במיוחד בתי הספר הפחות - - -

לא רק. יושבים כאלה גם בבליך ובאֹהל שם.

לא רק, בכל בתי הספר, זיהו קבוצה גדולה של ילדים שהרגישו לא שייכים. חוסר השייכות הזאת, שנבע מחלק מהמאפיינים שאתם אמרתם פה, וחלק מאפיינים שאתה מכיר בטוח, זאת אומרת אתה יודע במה מדובר, בטח גם כמי שקצת התנסה בנושא של הגירה, כל הנושא של ההגירה - - - מה שקרה, בגלל שהם היו קבוצות ענקיות של אנשים שהגיעו בבת אחת, הם יצרו ביניהם קליקות והם התבשלו בתוך המיץ של עצמם, מה שנקרא, סליחה על הביטוי, ובשביל להוציא אותם מתוך המיץ הזה, הלא טוב, ולשפר, ומהלימון להפוך לימונדה, זה התהליך שעושים במחלקה הזאת בכל האופנים. כך שיש בהחלט מקום להשקיע באנשים האלה ואנחנו כבר רואים את ההבדל ומה קורה לחבר'ה האלה. בתקופה שאני הכרתי אותם בהתחלה - - - כבר מגיל כלום, גם בבית ספר יסודי יש עדיין כאלה שצריכים להשקיע בהם בכל מיני אופנים. לפחות מהמבט שלי.

רק משפט. אני רוצה להפנות את הזרקור דווקא לא לילדים ולמשפחות שלהם אלא אלינו, אל הצוותים, צוותי החינוך, היועצות, המנהלים, המורים, המחנכים. אני מרגישה שמבחינתי המעטפת של יחידת העולים מאפשרת לנו להיות יותר מקצועיים כי גם אנחנו צריכים להחליף את ההארד דיסק וגם אנחנו צריכים לייצר ערוצי תקשורת יותר משמעותיים ואפקטיביים ורלוונטיים ונכונים עם משפחות העולים. זה בעיקר סיפור שהוא תקשורת ומבחינתי צריך להשקיע גם שם, ויחידת העולים, לא משנה מה הטווח שאנחנו מגדירים בתוך המושג הזה של ילדי עולים, אני חושבת שלנו יש את הצורך באמת להתמקצע ולקבל איזה שהם כלים וגם הכלה, כדי שאנחנו נוכל לעשות את העבודה טוב יותר עם המשפחות, כי זה בסוף מתחיל ונגמר באנשים ובתקשורת ביניהם.

אני רק רוצה להראות מה הכוונה כשאנחנו מדברים על דור שני. 64% זה עולים שבאו עם השכלה גבוהה משנות ה-90, 34% זה נכון להיום. נכון, אנחנו מקום שני בעולם עם השכלה גבוהה, אנחנו מאוד גאים בזה, כי אנחנו מבינים ש-64% זה בעצם - - - בארץ באותם שנים, בשנות ה-90, היו 24% עם השכלה גבוהה, אז אנחנו רואים את המספר הזה. זאת אומרת אלה עולים שבאו משנות ה-90 עם השכלה גבוהה, כמעט כל שני הגיע עם השכלה גבוהה והיום אנחנו עם 34%. 10% זה מה שהיה בברית המועצות לשעבר כשהעולים הגיעו לפה. זאת אומרת ההשכלה הגבוהה הייתה קבוצה מאוד חזקה של העולים. כשאנחנו מסתכלים על המספר 34%, רבותיי, היה 64%, אז אנחנו אומרים, אם נעשה פה הערכה הכי גסה, בדרך כלל לפי אמא מסתכלים האם תהיה לילד השכלה גבוהה, הרבה מאוד אמהות הגיעו אז ואנחנו אומרים שגם לכל ילד כזה צריכה להיות השכלה גבוהה. יושב פה אלכס והוא יכול לתת את הנתון, אם אני לא טועה, 50% עולים ניגשים לבגרויות, אנחנו מדברים על עולים ובני עולים, ו-25% זכאים לבגרות. כשאנחנו מדברים על כלל הישראלים זה 70%, 65% - - -

פה ברמת גן?

לא ברמת גן, בכלל, כלל ארצי. ברמת גן האחוז גבוה. אבל אני אומר שעדיין כשאנחנו מסתכלים על דור שני 25% עושים בגרות כשאנחנו אומרים ש-64% הגיעו עם השכלה גבוהה. אז גם האנשים האלה לא משתלבים. זאת אומרת למה הם עדיין לא מביאים לנו הצלחה כל כך גדולה במבחנים ובכל הדברים? אנחנו לא מדברים פה על קצוות, אנחנו מדברים על סך כל האוכלוסייה.

זה מה שאני מרגישה, אני לא מרגישה שזה בקצוות. אני יושבת בישיבות האלה על ילדים בתיכונים הגדולים שלנו ואלה ילדים שכבר נולדו בארץ, גם כמנהלת תיכון אני זוכרת את הילדים האלה. יש להם איזה שהיא בעיה של בלבול מול הבית. מצד אחד דחיפה מאוד חזקה להשכלה, כי זו המנטליות, הם מאוד דוחפים להשכלה, מצד שני אין להם את הכלים, לא הכלכליים, איך לעזור להם כמו אב או אם שנולדו כאן בארץ. נוצר פה איזה שהוא פער והילדים האלה מרגישים שונים בתוך בתי הספר. אני לא מדברת כרגע על מבטא כן או לא, יש כאלה שעם מבטא, יש כאלה שבלי מבטא, אבל ברגע שאתה מזהה את הקושי ואתה ישר מגלה שהם עולים חדשים דור שני מיד אתה יכול להבין למה זה קורה. צריך אולי עוד לנתח את זה מחקרית ולהבין.

השאלה, אם אפשר באמת מחקרית לעשות. נגיד אני מזמין מחקר מהמחלקת המידע של הכנסת, השאלה אם אפשר לבודד את האוכלוסייה הזאת, לפי מה? לפי מספרי תעודות זהות?

כן, אנחנו נכנסים לבתי ספר, אנחנו מבקשים מהצוות החינוכי - - -

זה רשות מקומית, לכם יותר קל כי אתם מכירים את כל המשפחות.

אנחנו נכנסים לתוך בית הספר, מבקשים מבית הספר רשימות ואנחנו יושבים ביחד עם צוות בית הספר ו - - -

אם אנחנו בודקים רמת גן הייתי בודק גם קרית ים ולא - - - אני בטוח שאצלכם זה צריך להיות יותר גבוה, כי האוכלוסייה שלכם יותר חזקה.

כדאי לבדוק את זה.

דליה, כשאת אמרת שכאילו כל זה יוצא מהמשפחות ושהמועדון הזה, כשאני מדברת עם אנשים אישית, אני מכירה כל אחד ואחד אישית, אני נותנת להם את המודעות, לכן אנחנו עושים עם כל הקבוצות בסדנאות והרצאות, להראות להם שהם לא מחוץ לארץ, שהם כן תושבים, שהם כן אזרחים. אני לא כל כך אוהבת שאומרים 'עולים', אנחנו אומרים שאנחנו ישראלים. אצלנו המילה היא ישראלים, אנחנו כולנו, אנחנו כן עלינו, אנחנו כן ותיקים, הילדים שלנו נולדו כאן, הילדים שלנו עלו לכאן, ואנחנו נותנים להם את המודעות. לכן זה מאוד חשוב לעבוד עם המשפחות, עם המבוגרים, עם האוכלוסייה המבוגרת, לתת להם מודעות ואז זה עובר לילדים ולא יהיו הפערים האלה.

זה ברור, זה מה שאנחנו עושים.

זה הרצוי, השאלה איפה אנחנו במצוי, כי המשפחות באות מעבודה, עבודה קשה, יום שלם, פותחות ערוץ ברוסית ואז הם הופכים להיות אוטומטית - - - אנחנו מכירים את הנסיבות.

לכן אנחנו רוצים להכניס ערכים ולהכיר את התרבות הישראלית.

אם אני אתחיל מסוף הדברים, קודם כל לגבי בגרויות, הנתון שאתה ציינת, הוא מתאים לעולים מאתיופיה. העולים מאתיופיה היום הם כבר כ-30%. העולים מחבר המדינות הם הרבה יותר, זה די מתקרב לחברה הישראלית בכללה.

אבל עדיין פחות?

עדיין פחות, אבל צריך לקחת בחשבון ש - - -

אבל אתה מדבר על עולים, לא בני עולים. כי אין לו, הוא לא יכול לבודד את הנתון הזה.

אני מדבר על עולים, עולים הם אלה שבמשך עשר שנים יכולים להיבחן בבחינות מותאמות לעולים. רגע, אבל אני לוקח - - -

זה תלמידי נעל"ה כאלה ו - - -

אני לוקח בחשבון גם את ההזדמנות השנייה, אני לוקח בחשבון גם ילדים שמגיעים בגיל 16-17 לארץ, פה יושב מנהל בית ספר, הוא יכול להעיד על זה, הם לא מספיקים לגשת לבחינות הבגרות והם עושים את זה בצבא וגם לאחר מכן, כי יש להם עשר שנים שהם יכולים לממש את הזכות הזאת.

דבר נוסף בהקשר הזה, אין חפיפה מלאה בין שעות העזר שאנחנו נותנים כהכנה לבחינות הבגרות ובין תאריך הזכאות. זאת אומרת אם תאריך הזכאות שמאפשר התאמות הוא עשר שנים, כמו שאמרנו, אנחנו נותנים סיוע לילדים שנמצאים שנתיים עד שלוש בארץ. זה מאלץ אותם לקחת בחינה רגילה עם בונוסים, שהם פחות מצליחים בה. למשרד החינוך יש תקציב מסוים, זה אומר להוסיף שעה שבועית אחת לתיכונים, זה אומר להוריד כמה שעות שבועיות בגני הילדים וביסודי וכו'. התקציב סגור, אי אפשר לפרוץ אותו ופה המקום באמת של העירייה לתגבר, היחידה שלכם, כמו שהיא עושה. במקומות שאנחנו לא יכולים להיכנס אתם יכולים להיכנס ולתת מרתונים לקראת בגרויות ודברים מהסוג הזה. עכשיו, רק בקיצור, גני הילדים כן מקבלים שעות, 3 עד 6 ילדים זה שעתיים, זה 7-10 ילדים זה שלוש שעות. יש לי פה את החוזר, אתה תקבל, אני אתן לך אותו, אלכס.

אבל אנחנו מדברים על בני עולים.

אנחנו לא מדברים על עולים חדשים.

אז יש, אני אומר לכם.

אלכס, אנחנו לא מדברים על עולים חדשים, אנחנו מדברים על בני עולים.

דבר נוסף, לגבי חטיבות הביניים. ודאי שיש פה נזק, במובן הזה שאנחנו לא יכולים - - - תיקחו למשל בחשבון, מ-1 עד 3 תלמידים במערכת היסודית אנחנו נותנים שש שעות. נניח שיש ילד אחד ביסודי, הוא מקבל שש שעות. יסודי זה אומר א' עד ח', נכון?

אצלנו.

אבל אם יש 2 ילדים שאחד הוא ב-ב', אז הוא היה מקבל שש שעות במסגרת היסודי, ואילו הילד השני שהוא ב-ח' היה לומד בחטיבת ביניים הוא היה מקבל גם שעות. זה היה כפול. הנזק הוא פי שניים פחות.

כן, זה מה שאני אמרתי.

מאיה דיברה איתי, שאלה אותי אם אפשר להעביר שעות חטיבת ביניים ליסודי, אני אומר לכם שאי אפשר, צריך אישור של ועדת הכספים של הכנסת שתאשר העברה תקציבית, בשם השקיפות, כי ברגע שישמעו שזה נעשה ברמת גן כל הערים בארץ תתייצבנה וזה יהיה סיפור. אז צריך לסכם עם מאיה איך למצוא את הדרך. אני יכול להעביר שעות ליסודי, אבל אני לא יכול שמורה יעבוד - - -

אבל כחריגים.

אנחנו סך הכול שתי ערים בארץ.

אני לא יכול לדווח עליו כאילו הוא עובד חטיבה.

זה רק אנחנו וגבעתיים.

אנחנו נשב על זה, אנחנו נראה איך אנחנו - - -

אנחנו רוצים להתקדם. הנושא הנוסף שאנחנו היינו רוצים לדבר זה הקניית מעמד למחלקות העלייה וקליטה ברשויות המקומיות. נכון להיום, במידה שרשות מקומית מחליטה להקים מחלקה או לתת שירות, אז היא עושה את זה באופן עצמאי ללא תמיכה של המדינה. לא כמו ספורט, או תחומים נוספים, או כמו אגף החינוך.

אולי נגדיר את זה על דרך השלילה, אם רשות, כולל רשויות גדולות, מחליטות היום לבטל מחלקות קליטה בהינף יד הן מבטלות.

הן יכולות לבטל. בארץ יש מעל 200 רשויות מקומיות בהן יש 130 רשויות שיש איזה שהיא התייחסות לנושא.

צריך לבחון את זה, עוד פעם, אולי באחוזים מסוימים, מעל 10%. שלא נפתח עכשיו מחלקות וניקח מהתושבים שישלמו מיסים איפה שאין עולה אחד.

יש לנו ערים מאוד גדולות שאם הן מחליטות הן בהינף יד מבטלות, ומצד שני צריך לומר שיש יוזמה כזאת בשלטון המקומי שמתגבשת, שנתמכת עם כל מיני נוסחאות ואני מניחה שזה יובא בפניך.

המרכז לשלטון מקומי, אנחנו גיבשנו נוסחה ביחד עם ירושלים, חיפה, ראשון לציון, באמת לקדם את הנושא. נכון להיום זה לא מתקדם. אנחנו מדברים פה על יצירת מאגר כולל - - -

רות אחראית על זה? תקבעי לי פגישה עם רות.

כן, רות דיין. אנחנו מדברים פה על יצירת מאגר של פרויקטים. אני יכול להגיד לכם שאני אישית יושב ופשוט עובר משרד משרד ומסתכל מה הוא יכול לתת לאוכלוסיית העולים. אין איזה שהוא מאגר שאתה יכול להיכנס ולהגיד, האם המשרד לאזרחים ותיקים יכול לתת איזה שהיא תכנית גם לעולים. נגיד עכשיו יש 'חוזרים לבית הספר', תכנית מאוד יפה ועוד כל מיני דברים. אין איזה שהוא מאגר, מה עם כל המשרדים האחרים או איפה אנחנו יכולים לתת תמיכה לעולים, בני עולים ותושבים חוזרים.

תמיכה בפרויקטים?

פרויקטים ממשלתיים, כן. אין דבר כזה. אנחנו נכנסים למשרדים אחרים, צריכים לבדוק לבד.

אני רוצה לחדד משהו נוסף פה, אם אפשר. הסיפור הזה של אנשים מבוגרים. אני יודעת שדיברנו על זה, אבל אני רוצה בכל זאת לחדד משהו. אנחנו היום מאוד מאוד עסוקים בכל מה שקשור לניצולי שואה וכל החלק הזה כולל את כולם, כולל גם אנשים שהגיעו מברית המועצות, אנשים שלא הגיעו מברית המועצות ואנחנו מנסים היום להשקיע היום המון במיצוי הזכויות שלהם. יש לנו פרויקט מאוד גדול ברווחה שעוסק בזה, אנחנו עושים את זה מכספי הרשות, כי אין לנו כל כך מקורות אחרים לצורך העניין הזה. יש מאבק בין כל המשרדים האפשריים וכל אחד נותן את חלקו ומכיוון שבאמת יש הרבה מאוד אנשים שהם גם בהגדרה דור שני או דור ראשון של ניצולי שואה אני הייתי רוצה שתבדקו גם את הנושא הזה. פה זה באמת משהו שהוא משמעותי, בקטע של נשקיע באנשים האלה, אנחנו מודעים לזה, לאו דווקא אצל העולים החדשים, מברית המועצות, או ממקומות אחרים כמובן, אבל בהחלט זה חלק ניכר מהם. אז בבקשה להעלות את זה ל - - -

אני אענה. לגבי ניצולי השואה, אני חושב שמה שנעשה עכשיו בממשלה הזאת לא נעשה. לפני ששר האוצר בכלל התיישב על הכיסא של שר האוצר הוא העביר 50 מיליון ₪ ואחרי זה העביר 850 מיליון לחמש שנים והתכנית האחרונה, שחוקקה בוועדה שלנו זה המיליארד שקלים לניצולי שואה. ההישג שלי לפחות, שאני הצלחתי לעשות, זה להכניס גם את פליטי השואה, רוב העולים מברית המועצות נחשבים פליטים והם יקבלו מהיום 3,600 ₪ בשנה לחשבון ו-100% הנחה לתרופות.

באופן פרטני? מי יגיע אליהם?

הם יקבלו לחשבון שלהם, כסף אליהם. זה מה שאתם צריכים להיום כדי לשפר את מצבם, כי הם מתחת לקו העוני.

מי עושה את החיבור איתם?

יפנו אליהם ממשרד הרווחה, זה מתואם עם המנכ"ל, עם השר מאיר כהן. זה ביטוח לאומי. הם יקבלו מכתבים הביתה, במכתבים יגידו להם, יש להם שלושה שבועות לסרב, מי שרוצה לסרב, מי שלא רוצה את הכסף בחשבון או בחשבון אחר, אם לא, אז בתאריך כזה וכזה - - - אני מכיר את התאריך, ממשרד האוצר אתמול אמרו, אבל זה לא סופי עדיין, הם יקבלו כסף לחשבון.

זה עוד לא בוצע?

זה יבוצע בשבועות הקרובים.

אז חלק מהבלבול של מה שאני מבולבלת עכשיו, גם ממה שאמרת, זה מאוד משמח, אבל זו אחת הבעיות, שעד היום הבטיחו מכל מיני כיוונים - - -

לא, הפעם יקבלו וזה לחשבון ויש את התכנית. יש גם את ה-50 מיליון ₪ שזה גם שירותים פסיכולוגיים בשפות מותאמות. את זה את צריכה לבדוק עם משרד הרווחה.

רק מילה. ראשית אני חושבת שהבחירה הייתה בחירה מצוינת לבוא לרמת גן. בשנה הקודמת היינו פה עם השרה שלנו והתענגנו. אנחנו מתענגות כל השנה, אבל זה נכון לבוא לפה מכיוון שאני סבורה שהדגם פה הוא ייחודי בשלושה מובנים. ראשית כל, אני לא אוהבת להחמיא, אבל אני כן אחמיא פה, באמת אין מה לעשות, בסוף זה הכול פרסונות, זה אלכס וזה טניה וכל מה שקורה פה ביוזמות ובחשיבה קדימה. הדבר השני זה כמובן תקציבים, כסף מגלגל את העולם וגם פה, כמות התקציבים שהרשות הזו משקיעה, ולא הראיתם את זה, אני מניחה שזה היה בכוונה, אבל כמות התקציבים שהעיר הזאת משקיעה היא כאין וכאפס לעומת התקציבים שהממשלה שמה. הם מוסיפים על עצמם מאטצ'ינג פי שלושה או פי ארבעה.

את יודעת למה לא רצינו לכתוב את זה, כי אז הם יאמרו 'מה, יש להם הרבה, אז לא ניתן'. זו הסיבה שהחלטנו טקטית שלא עושים את זה.

אנחנו יודעים שיש לכם הרבה...

אין לנו הרבה.

אבל הדבר השלישי, וזה קצת מחבר אותנו לנושא שדיברנו עליו, על המחלקות, שבעיניי זה נושא ראוי לדיון, העובדה שהמחלקה ממוקמת בתוך אגף החינוך ולא כמו שקורה לנו בהרבה מאוד מקרים, בתוך מחלקת רווחה ובתוך המחלקה לשירותים חברתיים, אני חושבת שהיא מייצרת קונוטציה אחרת והיא מייצרת יכולת אחרת לרדת לרזולוציות גם מול בתי הספר.

באמת צריך לבדוק איפה זה ממוקם. זה צריך להיות או עצמאי או חינוך.

זה בדרך כלל או רווחה או חינוך, או עצמאי במקומות קטנטנים.

חינוך זה מצוין. זה לא צריך להיות ברווחה, כי זה ישר מביא את כל העולים ל - - - צריך להוציא את זה.

בחינוך פה זה נדיר. אלה שלושה הנושאים שמביאים פה הצלחה מדהימה וזהו, החמאתי וגמרתי. הנושא של תקצוב שעות לילדי עולים. אז ראשית אני אומרת מה שאתה יודע, אנחנו מתקצבים בחטיבות ביניים ובתיכונים תכניות, במקרה של יוצאי אתיופיה לכולם, במקרה של ילדי עולים בחמש השנים האחרונות.
איפה שאני לא הולכת, עולה לי הסוגיה של היסודי. אני יודעת שיש מפתחות למשרד החינוך, איפה שאנחנו לא הולכים הנושא הזה עולה כחוט השני. אני אומרת את זה כי חשוב שאנחנו באמת נדע ונכיר.

תנועות הנוער. היה מיזם גדול, משותף, של משרד העלייה והקליטה ביחד עם מועצת תנועות הנוער, לאו דווקא צופים, הצופים, בני עקיבא ועוד 11 תנועות נוער בכל רחבי הארץ. אפשר ללמוד כמה דברים מהמיזם הזה. אני לא יכולה לטעון שהוא הוכתר בהצלחה רבה, אבל אין ספק שזה אחד מהיעדים שהמשרד חותר אליהם.

לגבי הסגל המקצועי, אורלי, את זרקת פה איזה שהיא הערה על הצורך שלכם להיות אולי יותר מחוברים לנושא ואני כאן זורקת לידיכם, או מרימה לכם להנחתה, ברוח היושב ראש אני מדברת, יש בחולון תכנית יפהפייה שהסתיימה, לסגל רווחה, חינוך, בתי ספר, שבמסגרתה הם עברו תהליך של הכשרה לנושא הזה. הדובדבן היה גם נסיעה לברית המועצות עם חזרה לפה, יכול להיות ששווה ללמוד גם בעניין הזה.

אלכס, לגבי ההערה שלך על תכניות מדע ובעצם מה אתה יכול לקבל כרשות מקומית מכולם, הרי שהכלי היחיד שהמנגנון הממשלתי המציא זה מה שנקרא קול קורא. אין דרך אחרת לעשות את זה. אני מתעסקת עם זה בג'וינט, גם עמותות שאומרות, 'רגע, איך אני יכול להגיש, איך אני יודע? כל פעם זה שולח, ההוא שולח' וכו' וכו' וכו'. ויש חשיבה גם על הדבר הזה, אבל קול קורא זה התהליך היחיד שבמסגרתו - - -

אבל אין מקום אחד שנמצאים בו כל המקומות. חוץ מהמרכב"ה, שאתה יכול שעות לשבת.

זה נכון.

ברמת המדינה, בכלל להקים איזה שהוא אתר, מין מנוע חיפוש, קול קורא בכלל בכל הדברים, ואז אנשים יידעו.

נכון. אני שותפה במיזם כזה בג'וינט, שאולי גם יקרום עור וגידים.

וזהו, הרבה תודה רבה על האירוח, בשמי ובשם כל חבריי למשרד שלא נמצאים כאן, כי הם קולטים 400 עולים מצרפת, אתמול והיום.

שמענו. זה היה מאוד מרגש. ממש הייתי עם דמעות בעיניים לשמוע את התגובות של העולים.

עכשיו הם במלון רמדה, בטקס גדול.

חברים, אני גם הייתי אמור לקלוט את העולים.

טוב, אז קודם כל נתחיל מהחלק הראשון, מבחינת העשייה כאן בעיר. יש רק להחמיא, אני חושב שבסופו של דבר, מעבר למשרדים והתקציבים, זה ההון האנושי. לפי האנשים שיושבים כאן, ואני רואה באמת אכפתיים וכל כך הרבה יועצים שרוצים ושולטים גם, אני רואה שליטה בחומר, וזה מה שמקדם ונותן לכם את היתרון, אפשר להגיד. אני רואה שאתם גם עיר איתנה ושיש לכם אנשים שרוצים ודוחפים, אני חושב שזה מה שעושה כאן את האינטגרציה של עולים טובה יותר.
אני מסתובב, אנחנו מסתובבים בכל הארץ, אז אני באמת יכול להגיד שמבחינת קליטת העלייה כאן זה מהמודלים הטובים ביותר. זה שאתם מתמקדים הרבה בנוער, בחינוך ודרך זה אתם גם רוצים להגיע לאנשים מבוגרים, אני חושב שזה מודל נכון יותר, במקום להתעסק אך ורק באוכלוסייה המבוגרת, שהיא חשובה ביותר, ואני באמת גם רוב הזמן מקדיש לאוכלוסייה מבוגרת, כי היא מאוד זקוקה, אבל אם מתחילים דרך הנוער, דרך הילדים ודור העתיד, שהוא באמת נכס לעניין הזה, זה הרבה יותר חשוב.

מבחינת משרד החינוך, מה שעשיתי, עשיתי דיון בוועדה על הבעייתיות, על השעות, בכלל עד כמה מערכת החינוך עצמה לא רואה את הצורך הזה. בכלל לא מודעים לבעיה. ישבה רחל מתוקי, מה התפקיד שלה עכשיו?

היום מזכירות פדגוגית.

היא ישבה והיא בעצמה שמעה פעם ראשונה, הבאתי מנהלי בתי ספר שעובדים עם האוכלוסייה ויש להם 50%, 60%, 70% עולים בבתי ספר ופתאום היא שמעה על דברים שהיא בחיים לא התייחסה ולא הבינה. אז סיכמנו שאנחנו עושים שולחן עגול, אנשי משרד החינוך עם אנשים מהשטח, לא אנשים שיושבים איפה שהוא למעלה, אלא שעובדים בשטח עם התלמידים. לדעתי כבר הייתה פגישה אחת או שתיים. אז אני אשמח לצרף אתכם, אולי את אלכס, לשולחנות העגולים, שאתה תביא את הזווית שלך, מה שאתה יודע, כי עוד פעם, האנשים למעלה במשרד החינוך לא יודעים והם היו מופתעים, גם על הבחינה, ועכשיו עם הרפורמה במשרד החינוך יש 30% עבודה, באיזה שפה העבודה לעולה, איך הוא יעשה את זה, תלמיד של נעל"ה, למשל.

ייצא חוזר מנכ"ל מיוחד.

בדיוק, כל הדברים האלה זה בשיחה בשולחן העגול וכל זה באמת יבוא בחוזר מנכ"ל.

מבחינת אחוזי הבגרויות, אצל בני העולים, אם יש בעיה, כי אני חושב שאנחנו מדברים על קצוות. איך אנחנו בקצוות. אני כן מסכים שאותם העולים שהגיעו והם אקדמאים והלכו לעבוד, כמו אבא שלי שעובד כפועל בניין עד היום והוא אקדמאי, מהנדס עם שני תארים, אז לא תמיד ההורים רואים בהשכלה משהו חושב, הם אומרים 'מה ההשכלה עזרה לי כאן בארץ', 'גם לך, בגלל שאין לך קשרים כאן, זה לא יעזור', אז זה באמת יכול לגרום ולעשות את הפעולה ההפוכה. מה שהייתי לפחות עושה, כמו שיש לנו פה את הנושא של החיילים, שאתם הולכים ומדברים, אז גם יש פה הרבה חבר'ה מוצלחים שעלו בעלייה, ללכת לדבר עם האנשים ועם הילדים, להסביר להם שמדינת ישראל זו ארץ ההזדמנויות ואפשר להצליח כאן ויש כאן לא מעט דוגמאות שהצליחו.

אנחנו, ברמה של המדינה, צריך לראות. עוד פעם, אנחנו מדברים, אז תמיד יבוא מישהו אחר, יגיד 'ומה, הילדים בפריפריה פחות טובים?' תמיד ישוו קבוצות אחרות. אז ברמה המערכתית אנחנו צריכים לבחון את העניין הזה.
אני חושב שאני גם אפגש עם ראש העיר על הנקודות הספציפיות שצריך, אנחנו נעשה גם חיבור עם 'עיר ללא אלימות', קשר יותר - - -

כן, שזה משהו שאנחנו מאוד רוצים להיכנס.

קשר יותר צמוד. אני חושב שאני אעשה גם ישיבה עם אלכס, על כל הבעיות שהתעוררו. אבל בסופו של דבר, כמו שאמרתי, אתם יכולים להיות מודל לחיקוי. אתם עובדים יפה ויש לכם את כל הכלים. איפה שאתם תצטרכו אותנו, אנחנו כוועדה, אתם מוזמנים לפנות אלינו, אנחנו תמיד נשמח לעזור, נבוא לעשות סיורים. אני גם מתנדב באופן אישי, אם תרצה שאני אבוא לדבר בפני עולים, בפני ילדים, בני נוער, להראות שיש לנו כאן - - - יש לי איזה הרצאת מצוינות והצלחה, שאני דווקא מתחיל, שאני החומר הכי בינוני, איך אני הצלחתי וההרצאה היא יותר לכיוון העולם הספורטיבי שלי.

זה בחינם, נכון?

כן, אני עושה את זה בהתנדבות. פעם הייתי מקבל על זה, לפני הכנסת, 5,000 שקל ל-40 דקות. העלו לי ל-10,000 שקל ל-40 דקות, ואני עושה את זה בהתנדבות, בכיף, ובכיף גדול. אם אני יכול לתת איזה שהיא מוטיבציה לבני נוער להצליח אז אני אשמח לעשות זאת.

תודה רבה על האירוח.

המון המון תודה. תודה לכולם וניפגש באמת בוועדה הבאה.

<

תודה למנהלת הוועדה, לצוות הוועדה, לאיש הפרוטוקול שלנו. חברים, תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:05.>