PAGE
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
07/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 267>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ט' בתמוז התשע"ד (07 ביולי 2014), שעה 13:10

1. <הודעת סגירת מפעל הנעליים בריל ופיטוריהם של למעלה ממאה עובדים, של חה"כ יוני

שטבון>
2. <סגירת מפעל "בריל" וזימון עובדיו לשימוע לפני פיטורים, של חה"כ משה גפני>
3. <סגירת מפעל "בריל" וזימון עובדיו לשימוע לפני פיטורים, של חה"כ מיכל בירן>
4. <סגירת מפעל בריל המספק נעליים לצה"ל, של חה"כ מיכל רוזין>
5. <סגירת מפעל בריל המספק נעליים לצה"ל, של חה"כ גילה גמליאל>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
מיכל בירן

אילן גילאון
יוני שטבון
גילה גמליאל
משה גפני

איתן כבל

נחמן שי

>
אורי גואל - ס' ר' מנהל רכש לרכש לוגיסטי, משרד הביטחון וצה"ל

סא"ל בוריס קוגן - ראש ענף ציוד ומיגון אישי, משרד הביטחון וצה"ל

אל"מ יהודה נתנאל - ראש מחלקת ציוד לוגיסטי, משרד הביטחון וצה"ל

מרק פורזיקי - מנהל תחום כלכלה ותעשיות קלות, משרד הכלכלה

שחר ינאי - רפרנט ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

אהרן חוטובלי - מנהל מחוז ירושלים, שירות התעסוקה

רונית פרל - מנהלת אגוד מוצרי צריכה, התאחדות התעשיינים

ד"ר רון תומר - יו"ר מטה מיוצר בישראל, התאחדות התעשיינים

שלמה בוסקילה - סמנכ"ל בריל תעשיות נעלים

שמעון הורוביץ - מנהל רכש, בריל תעשיות נעלים

אברהם זכות - מנהל ייצור, בריל תעשיות נעלים

דוד ביטון - עובד ייצור, בריל תעשיות נעלים

אורלי מקונן - עובדת ייצור, בריל תעשיות נעלים

אלכס סירוטה - עובד ייצור, בריל תעשיות נעלים

מוריס עובדיה - עובד ייצור, בריל תעשיות נעלים

מימון אלמלח - עובד יצור, בריל תעשיות נעלים

טל מזרחי - דובר בריל תעשיות נעליים

נעה בן שבת

וילמה מאור

אהובה שרון - חבר המתרגמים
1. <הודעת סגירת מפעל הנעליים בריל ופיטוריהם של למעלה ממאה עובדים, של חה"כ יוני
שטבון>
2. <סגירת מפעל "בריל" וזימון עובדיו לשימוע לפני פיטורים, של חה"כ משה גפני>
3. <סגירת מפעל "בריל" וזימון עובדיו לשימוע לפני פיטורים, של חה"כ מיכל בירן>
4. <סגירת מפעל בריל המספק נעליים לצה"ל, של חה"כ מיכל רוזין>
5. <סגירת מפעל בריל המספק נעליים לצה"ל, של חה"כ גילה גמליאל>

צהרים טובים. יום שני בשבוע, ט' בתמוז, ה-7 ביולי 2014 ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. על סדר היום הצעה לסדר היום לדיון מהיר בנושא הודעה על סגירת מפעל הנעליים בריל ופיטוריהם של למעלה ממאה עובדים, של חברת הכנסת גילה גמליאל ועוד כמה חברי כנסת שהגישו הצעות כאלה אבל לצערי אינם כאן.

אני בשם מיכל רוזין שנמצאת בחוץ לארץ בשליחות האומה.

אילן גילאון החליף את מיכל רוזין ונמצא כאן רבנו משה גפני שגם הוא הגיש הצעה לדיון מהיר. מיכל רוזין שלחה מחליף ראוי, את אילן גילאון, ונמצאת כאן גילה גמליאל. גילה, בבקשה.

ראשית, תודה ליושב ראש על כינוס הישיבה וגם לחבריי, גם לחברת הכנסת מיכל מיכל וגם לחבר הכנסת גפני.

מיכל רוזין.

גם מיכל בירן הגישה.

אני כאן גם במקום מיכל בירן.

הגישו ולא באו, כאילו לא הגישו.

ביקשתי לקיים את הדיון מתוך צורך להסתכל לאנשים האלה שנמצאים כאן בעיניים ולומר בצורה חד משמעית שהם אלה שנתנו את נשמתם למדינת ישראל במשך כל השנים האלה, הקימו מפעל לתפארת המדינה, והם בעצם עבדו במהלך כל השנים האלה וסיפקו את הנעליים לכל הפעילות המבצעית שלנו במהלך כל השנים לכל החיילים, אבל פתאום מגיעים ומקבלים החלטה. היו המון דיונים בסוגיה הזאת של המפעל. אני זוכרת שהיו דיונים לאורך כל השנים. תמיד היה רצון לסגור את המפעל ותמיד הנושא הזה עלה מחדש ועלתה השאלה של המדיניות של כחול-לבן ואיך היא באה לידי ביטוי בהיבט הזה. ההחלטה לסגור את המפעל כורכת בחובה פיטורים של 120 עובדים.

אני ראיתי לנכון לכנס את הדיון הזה על מנת שנשמע את משרד הביטחון את חלופותיו, איך הוא בהחלט יכול להתבונן לאנשים האלה ולהבהיר שהחלטת משרד הביטחון היא נכונה יותר, מדוע זה הדבר הטוב ביותר למדינת ישראל ואיך בדיוק 120 עובדים אמורים כרגע מבחינת הקיצוצים והעלויות - ובטח נשמע עליהם עוד מעט - להיפלט ממקום עבודתם ולהיות חלק מהאנשים שהם בהגדרה של לא עובדים על כל העלויות הכרוכות בכך.

זאת הייתה מטרת הדיון כבוד היושב ראש ואני מודה לך.

תודה רבה. רבנו משה גפני. כמי שביקש את הדיון, אולי יש לך משהו לומר.

יש לי משהו לומר, כן. אדוני היושב ראש, אני מודה לך על כינוס הוועדה בדיון המהיר הזה ועשית זאת במהירות. השאלה היא שאלה מוסרית ממדרגה ראשונה והשאלה היא גם התנהלות הממשלה בעניין הזה.

מדובר על מפעל שבו יש 120 עובדים שכבר נקראו לשימוע כדי לפטר אותם. הדיון הזה עלה כבר בקדנציה הקודמת ואז משרד הביטחון אמר שהנעליים לא ראויות. הנעליים שהמפעל הזה מייצר אינן ראויות להיות הנעליים שיסופקו לחיילי צה"ל. דרך אגב, אני רוצה לעשות אנליזה על חייל שהולך עם נעליים אמריקאיות כשהוא יודע שהנעליים האמריקאיות האלה גרמו לכך שאבא שלו יושב בבית והמשפחה שלו מובטלת. שאותו חייל ידע את זה.

בקדנציה הקודמת נאמר שהנעליים לא ראויות ואני אז הייתי יושב ראש ועדת הכספים וקיימתי אז את הדיון הזה. אני אמרתי למשרד הביטחון שאין בעיה. הם רצו לסגור את מתפרת העצמאות במצפה רמון, את נעלי בריל, היו עוד כמה דברים קטנים ואמרתי שאין בעיה, בסדר גמור, אבל את ההעברה של הכסף למשרד הביטחון – תלכו לוועדה אחרת. אז נמצא הסדר ונמצא פתרון ולא היה שום שינוי בנעליים של נעלי בריל לפני ארבע ושלוש שנים ואין הבדל גם היום. כאשר בא מנכ"ל משרד הביטחון ואומר שהנעליים לא טובות ומוציא מסמך שהנעליים לא טובות, מה היה לפני ארבע שנים?
הפתרון הוא ללכת בכוח על הדבר הזה. זאת שאלה של כסף. אין כאן בעיה שנוגעת למהות של ייצור הנעליים, לא לטיב הנעליים, אלא זאת שאלה מאוד מאוד פשוטה.

אני ביקשתי להעביר את הדיון הזה לוועדת העבודה והרווחה כי אתה עומד בראש הוועדה.

מודה לך.

אני אומר באמת.

זאת הסיבה.

זאת הסיבה. לכאורה הייתי צריך לבקש את המשך הדיון בוועדת הכספים אבל לא ביקשתי וכנראה גם חבריי עשו כך מאותה סיבה, כיוון שאתה רגיש לנושא העובדים. 120 עובדים שאין להם מקום עבודה אחר הולכים הביתה והאמריקאים בעזרת השם, תהיה להם פרנסה.

דיברתי עם מנהל המפעל. מי זה מנהל המפעל? אמרתי לך שאני אתן לך את רשות הדיבור והנה, עכשיו יש לך רשות דיבור. תציג את המפעל, את הבעיה, את כל המכלול ותאמר היכן זה עומד, היסטוריה, מה מערכת הביטחון אומרת וכולי. תן סקירה ממצה ואם אתה צריך מעבר למה שאמרת עוד שתיים-שלוש דקות, קיבלת.

לפרוטוקול שם ותפקיד.

אני סמנכ"ל בריל תעשיות נעליים.

תצעק עלינו. אל תדבר בעדינות.

בשנת 2010 קיבלנו הודעה שמעבירים את כל הייצור לארצות הברית. מאז התחלנו את כל הסיפור ופנינו לוועדת הכספים של הכנסת.

תן קודם כל סקירה מה זה המפעל הזה, עובדים, גילאים, מצב. אחר כך נגיע לכנסת. יש לך את הזמן שלך.

המפעל נעלי בריל קיים משנת 1948 והוא מייצר נעליים צבאיות ונעליים אזרחיות בין היתר. בשנת 2000 משרד הביטחון ביקש מאתנו להיכנס לטכנולוגיה חדשה בעולם של ייצור נעלי צבא, שזאת טכנולוגיית גומי-גומי, שהיא הטכנולוגיה המתקדמת ביותר בעולם בנושא הזה. נכנסנו לאחר כשלוש שנים בהשקעה של 25 מיליון שקלים והצלחנו לייצר את הנעל שמשרד הביטחון דרש על פי מפרט צה"ל. מאז התחלנו לייצר קרוב למיליון זוגות נעליים, עד להיום, בעשר השנים האחרונות. אותן נעליים שייצרנו זכו בשנת 2004 לפרס. אני רוצה לציין שזאת הנעל היחידה בהיסטוריית מדינת ישראל שזכתה לשני פרסים – פרס ראש אט"ל ופרס מנכ"ל משרד הביטחון על חדשנות ופיתוח.

מאה אלף זוגות לשנה? סדר גודל.

סדר גודל. כן. הנעליים האלה קיבלו את הפרסים האלה. אלה הנעליים היחידות בהיסטוריית מדינת ישראל שקיבלו פרסים כאלה. קיבלנו הרבה מאוד תשבחות על הפיתוח. כמובן הפיתוח היה שלנו מבחינת הטכנולוגיה ועל פי המפרט שצה"ל הכתיב לנו והכתיב לנו עד לרמת התפר, מה עובי התפר וכולי וכולי.

מאז ועד היום אנחנו מייצרים ומקבלים תשבחות מצה"ל ואני יכול לציין כאן.

החלק הצבאי, מה האחוז שלו בעבודת המפעל?

החלק הצבאי הוא למעלה מתשעים אחוזים.

זאת אומרת, כל העבודה.

כן.

בינואר 2012 כותב סגן ראש מנה"ר בסיכום דיון: "מדובר בספק אמין וטוב שנתן רמת שירות גבוהה לאורך השנים, הייתה שביעות רצון מהנעליים שסיפק בעמידה בלוח הזמנים ובמחירים שסוכם מול החברה".

לפני כן, בשנת 2010: "הח"מ סקר בקצרה את אספקת הנעליים של חברת בריל החל משנת 2004, ציין שהספק לא חסך באמצעים ובהוצאות כולל הטסה באוויר של עורות, גומי וכדומה על מנת לתת מענה לצורכי צה"ל ובזמן מלחמת לבנון השנייה סיפק בלוח זמנים קצר ביותר נעליים לחיילי המילואים וכיוצא בזה".

יש איזושהי דינמיקה בין ספק לבין לקוח ועל זה אני היום בא ואומר. נכנסנו לתוך העניין הזה וכואב מאוד לעמוד מול מאה עובדים ששירתו את המפעל הזה, חלקם עשרים ו-25 שנים וחלקם מעל ל-15 שנים, ולתת להם מכתבי פיטורים. זה היה הדבר הקשה ביותר שקרה לי בחיים. חלק מהעובדים האלה עוד עבדו במפעל של אבא שלי ואני הייתי צריך לפטר אותם לפני כמה שבועות.

כרגע המפעל לא עובד?

המפעל לא עובד. הוא כבר לא עובד חצי שנה כי חיכינו וחיכינו לוועדת הכספים, חיכינו לדיונים מול מנכ"ל משרד הביטחון ושום דבר מזה לא צלח. הדבר היחידי שקיבלנו היה שהנעליים האלה לא ראויות, הן לא בריאות לחיילים.

אני אומר שיש איזושהי דינמיקה בין ספק לבין לקוח, במיוחד לקוח כמו משרד הביטחון וצה"ל ששולח כל שבוע כמעט אנשים ממדור הבחינה והם בודקים ובוחנים ולוקחים דגימות מתוך הנעליים שצריכות לצאת באותו שבוע אליהם למחסנים, והם כותבים שהנעליים נהדרות, הנעליים טובות, הספק נהדר ואמין ויש עוד ועוד ועוד, ומקבלים פרסים אבל פתאום באים ואומרים: תשמע, הנעליים לא בריאות. אני אומר, מה קרה? משרד הביטחון מתבייש משלמה בסוקילה או מחברת בריל? כותב משרד הביטחון לא אחת ולא שתיים שיש לו בעיה של תקציב.

מה היקף העבודה בכסף?

אם אנחנו מדברים על מה שהיה לפני כן, בערך 28 מיליון שקלים. בשנה שעברה זה היה הרבה פחות, זה היה 15 מיליון שקלים.

יש איזו נעל בניסוי, נכון? השקעתם בזה כשני מיליון שקלים. אני מבין שיש עכשיו נעל חדשה שאתם מנסים.

יש נעל ששלחנו כרגע לניסוי. יש נעל שהייתה בניסוי לפני כמה חודשים.

בפעם הקודמת היו התחמקויות.

כן, זה לקח הרבה זמן כדי שזה יקרה ובסופו של דבר זה קרה.

בשנת 2010, עקב הקיצוץ הצפוי בתקציב, יתכן שיידרשו חלופות אחרות, ושוב הם כותבים ב-2013 שלאחר הקיצוץ בתקציב, בגלל מצוקה תקציבית, וב-2014 הם כותבים שאין לצה"ל כל תקציב לבצע הזמנות לנעליים כנדרש. כמובן יש גם פרוטוקול הדיון שהיה בוועדת הכספים בו מדבר מר אורי גואל, כאשר שואלים אותו מה הסיבה. סתיו שפיר שואלת על איזה תקציב אנחנו מדברים ומה הפער, והוא אומר שאנחנו מדברים על כך שאין לי תקציב להוצאת הזמנות למפעל בריל בראשון לציון. זאת אומרת, מדובר כאן על תקציב, תקציב, תקציב.

בסופו של דבר אנחנו מגיעים ואז הם שולחים מכתב והם אומרים הנעליים שלכם לא טובות. אז מה קרה? לא יכלו לבוא ולפסול לי את הבחינה בפעם הראשונה ולפסול את הבחינה בפעם השנייה והשלישית?

לא כתבו לך מכתבי אזהרה.

לא מכתבי אזהרה ולא שום דבר. הם ממשיכים לקבל את הנעליים והכול בסדר גמור והם כותבים שזה תקציב וזה תקציב וזה תקציב, אני מקבל תשבחות וזאת הנעל היחידה שקיבלה אי פעם פרסים.

זה לא תקציב. זה שקלים.

לא. הם אומרים תקציב.

אבל אלה שקלים. כאשר מתגייס חייל לצה"ל, הוא מקבל נעליים. התקציב קיים. הוא מקבל נעליים. הם באים בטענה - שאני לא יודע איך אנחנו נוכל להתמודד אתה – שהנעליים לא טובות, והשנייה שאין להם שקלים. האמריקאים עושים לנו בית ספר. מגדילים את הסיוע בדולרים ומקטינים את השקלים ואז הם מסבסדים את התעשייה האמריקאית. הם מסבסדים את התעשייה האמריקאית.

בוועדת הכספים, כפי שנאמר כאן קודם לכן, דיברו על נושא אחד בלבד אבל פתאום צץ נושא האיכות.

תן לי סקירה על המפעל.

היושב ראש מבקש ממך לדבר על המפעל ועל העובדים.

אתה מספר לי שהם אמרו כך ואמרו כך. לא מעניין. מהתחלה הבנו שהבעיה היא שקלים. אין לו שקלים והוא מחפש עכשיו את התירוץ להסביר לך והוא מצא שהנעליים לא טובות ואתה אומר שהנעליים טובות. אני מאמין שהנעליים טובות.

אדוני היושב ראש, אם תרשה לי אני אחזור בחזרה גם לעובדים.

אני רוצה שתבין שהאישיו כאן הם העובדים. זה האישיו וזה הנושא, הפרנסה של ה-120 עובדים אלה שכבר חצי שנה לא עובדים.

אתה יכול להיות רגוע, הנעליים מצוינות. אני הלכתי בהן והילדים שלי הולכים בהן. חיים, גם אתה הלכת אתן.

חבר הכנסת שטבון הביא נעליים למצגת בדיון הקודם.

הוא ואיתן כבל הולכים עם הנעליים של בריל כל הזמן.

במפעל הזה נמצאים עובדים שיותר ממחציתם מעל לגיל חמישים. יש כאלה שנמצאים גם אחרי פנסיה. העובדים האלה הם עובדים שלא מקבלים שכר.

מה זה אחרי פנסיה? באיזה גילאים?

יש גם בגילי 67.

כמה?

שלושה-ארבעה, משהו כזה. אני לא מדבר על אלה שהם בגיל חמישים כי מעל גיל חמישים אלה חמישים אחוזים מעובדי המפעל.

תסביר לי מה זה הולכים הביתה. הם מקבלים מאה אחוזי פיצויים.

בוודאי. אנחנו ברוך השם חברה מרוויחה וחברה שיש לה עסקים אחרים. מעבר לכך, יש לנו גם את מפעל הנעליים האחרות.

איזה מפעל? אמרת שאלה עשרה אחוזים

לא. מפעל הנעליים הוא חלק אחר מהחברה. הוא חלק נוסף בחברה.

מפעל הנעליים עליו מדובר, תשעים אחוזים ממנו הם נעלי צבא. עשרה אחוזים הולכים לשוק האזרחי.

בדיוק.

עשרה אחוזים הם פחות מהמסה הקריטית.

בוודאי.

בשביל עשרה אחוזים אתה לא מחזיק מפעל. אתה אומר שאתה איש עסקים ועם הציונות שבך, עם הרצון שלך לתת פרנסה, אתה לא תורם למדינת ישראל ואתה לא הפילנתרופ של מדינת ישראל וטוב שכך, בשביל עשרה אחוזים אתה לא צריך מפעל. זה מה שאתה אומר בערך.

תסביר לי מה קורה עם העובדים.

אותם עובדים, אנחנו החזקנו אותם בחצי השנה האחרונה בכל מיני עבודות אחרות שיכולנו לתת להם במחסנים ובכל מיני מקומות אחרים, הוצאנו אותם לחופש וביקשנו שינצלו את החופשות שיש להם בזמן הזה של החצי שנה כי לסגור מפעל שהשקעת בו מעל 25 מיליון שקלים, זה לא כל כך קל. ברור שעוד יותר לא קל לפטר את העובדים האלה שנמצאים אתך במשך כל השנים. החזקנו אותם בכל מיני עבודות כאלה ואחרות. סיימנו כל מיני תהליכים שהיו לנו במפעל ובמקביל ניסינו דרך ועדת הכספים ודרך שיחות מול מערכת הביטחון לקבל. אמרנו שאנחנו נפתח לכם כל נעל שתרצו, אנחנו נעשה בשבילכם כל דבר שתרצו, אנחנו יודעים לעשות נעליים, יושבים כאן חבר'ה שכל מה שהם עשו – אלה נעליים וזה מה שהם יודעים לעשות בחיים שלהם. נעליים. ביקשנו שלפחות ייתנו לנו בינתיים איזושהי הזמנת ביניים על מנת שנוכל להמשיך לקיים את המפעל, אפילו שההזמנה תהיה מחציתה הזמנה שהייתה בשנה שעברה שגם היא קוצצה.

אמרת 15 מיליון שקלים.

כן. ביקשנו את זה על מנת שנוכל להמשיך ולהחזיק את המפעל כי אני לא יכול להחזיק את העובדים האלה בלי זה.

מה המסה הקריטית שלך? כמה כסף?

במה שאנחנו מדברים? אנחנו מדברים על שלושים אלף זוגות שזה 15 מיליון שקלים.

זה מה שהיה בשנה שעברה.

לא. מה שהיה בשנה שעברה – סליחה, אנחנו מדברים על עשרים מיליון שקלים. אנחנו מדברים על משהו בסביבות 15 מיליון שקלים. כן.

כמה קיבלת בשנה שעברה?

משהו כמו 25 מיליון, 23 מיליון שקלים.

זה היה בשנה שעברה.

23 מיליון.

עכשיו אתה אומר שקיבלת 15 מיליון.

כן. רק כדי להחזיק, עד שנפתח להם כל נעל. אנחנו השקענו מעל שניים וחצי מיליון שקלים בנעל חדשה, בתבניות חדשות, בואו, תנו לי להחזיק את העובדים האלה, אל תסגרו את המפעל, אל תתנו לעובדים האלה ללכת הביתה כי אחר כך לא תהיה אפשרות לאסוף את אותם אנשים חזרה למפעל ולהתחיל לייצר.

אם הם לא ייתנו לך עכשיו, הם לא ייתנו לך אחר כך. העניין הוא שקלים.

כשתהיה קטסטרופה ויצטרכו נעליים, אז ייזכרו.

זה כבר קרה, לא? במלחמת לבנון זה קרה.

תכף נגיע למשרד הביטחון. זה לא הדבר היחידי רק נעליים. הם הולכים להוציא החוצה את כל הטכנולוגיות שלך, את כל היכולות שלך.

זה ברור, אבל בתוך זה דווקא את הנעליים?

הכול על קטע של שקלים. שקלים וכספי אופסד. אנחנו מסבסדים את הצבא האמריקאי, את התעשייה האמריקאית. אתה יודע מה אמרתי על זה בתחילת דרכי בכנסת לפני 15 שנים? אמרתי שהאמריקאים משתמשים בנו כמו צרכני סמים. את המנה הראשונה הם נותנים לנו בחינם ואחר כך אנחנו משלמים ביוקר וכך הם יעבירו כל מוצר שלנו. הם מסבסדים את התעשייה שלהם ולאט לאט הם סוגרים את המדינה שלנו. עכשיו הם הגיעו לנעליים.

15 מיליון שקלים הם המסה הקריטית שלך?

15 מיליון שקלים הם המינימום שבמינימום שנוכל לפחות להעסיק את אותם עובדים ולתת להם איזהו מקום.

נמצאים כאן נציגי משרד הביטחון?

כן.

מה התשובה?

מה השאלה?

אתה בא לבית שאתה מקבל בו הגנה מכל הכיוונים. אני מרגיש שאני יכול להגיד לך את כל מה שעל לבי כי לפחות אני וחלק ניכר מאלה שיושבים כאן הם בבחינת אותם ילדים עם האצבע בסכר, שכאשר באים לפגוע בכם, במערכת הביטחון, בשכר, בתנאים, בתגמולים שלכם - אנחנו החומה הבצורה. השאלה היא למה משרד הביטחון לא מוצא 15 מיליון שקלים, שזה ארבעה מיליון דולר, ובכך נותן פרנסה ל-120 עובדים. זאת השאלה. כמו השאלה ששואלים למה אתם לא נותנים להם, למה אתם לא לוקחים להם את הפנסיה, למה אתם לא מקצצים בהם ולמה אתם לא הורגים אותם, ואני אומר להם שזה צבא הגנה לישראל ולא הצבא של פקיסטן. אני מבין שיש לכם בעיה של שקלים ואני שם את הבעיה כמו שהיא על השולחן. אתם חלק מהעם ואתם צבא העם. מערכת הביטחון הוא של מדינת ישראל. כמו שהאמריקאים יודעים לתת פרנסה לאנשים שלהם, בהורדת השקלים והורדת הדולרים הם מעבירים את התעשייה שלנו, את המוח שלנו ואת השכל שלנו לשם, הם באים אליכם.

אנחנו מדברים על כסף קטן. באמת. למה אתם לא מוצאים 15 מיליון שקלים או 12 מיליון שקלים? אם הוא אומר 15 מיליון, הוא יסתפק גם ב-12 מיליון שקלים ויפתח את המפעל הזה ותקבלו נקודות. יש לי בן בצבא קבע שאומר לי שהוא מתבייש ללכת עם המדים. אתם צריכים נקודות זכות וזאת נקודת זכות אם אתם תבואו ותאמרו שאתם השארתם את המפעל הזה פתוח. מדובר בכסף קטן. 12-13 מיליון שקלים והוא מפעיל את המפעל ובהיקפים שיש, זה הרבה אבל זה מעט.

לפרוטוקול, שם ותפקיד.

אני סגן ראש מנה"ר לרכש לוגיסטי רב זרועי ואחראי במינהל הרכש על הקיום השוטף של צה"ל. כל הצרכים הלוגיסטיים של חיילי צה"ל, להבדיל מבניין הכוח, נמצא ביחידה שלי.
קצת להעמיד דברים על דיוקם. משרד הביטחון, מינהל הרכש במשרד הביטחון, למעשה הוא המעסיק הגדול ביותר במדינת ישראל לתעשייה הישראלית. אנחנו מעבירים פעילות בהיקף של כמעט עשרה מיליארד שקלים בשנה, סדר גודל של למעלה מ-25 אלף הזמנות. גם עסקאות רכש שנעשות במטח הסיוע בארצות הברית לבניין הכוח עבור חיל האוויר ועבור חילות היבשה, מחויבות ברכש גומלין במדינת ישראל בהיקף של מיליארדי שקלים. זאת אומרת, אם אנחנו מדברים מה הדגל שלנו, זה לקיים את התעשייה הישראלית הביטחונית ולא לתת למפעלים להיסגר, כולל גם לא, חבר הכנסת גפני, מתפרת העצמאות שאנחנו הרמנו אותה לקראת ערב חג הפסח ועדיין מחכים לתמריצים של משרד הכלכלה שיעמוד בהתחייבות שלו. לא אנחנו רוצים לסגור את מתפרת העצמאות.

אנחנו מדברים על נעלי בריל?

התייחסתי לאור הערתו של חבר הכנסת גפני.

בסדר. הוא אמר.

אכן בדיון שהיה ב-18 בנובמבר 2013 בדלתיים פתוחות לתקשורת התבקשתי, וגם הודעתי לנעלי בריל, שאין לי כוונה לתקוף את איכויות הנעל כתושב ישראלי על מוצר כחול-לבן. אכן באותה תקופה לא היה תקציב למערכת הביטחון ואכן בוועדה אמרנו שיש לנו בעיות בתקציב שקלי. יחד עם זאת, בתום ישיבת ועדת הכספים ניגשתי אל מר סלומינסקי וביקשתי ממנו דיון חוזר בדלתיים סגורות שבוע לאחר מכן. באותו דיון בדלתיים סגורות היו נציגי משרד הביטחון, נציגי אט"ל ומנכ"ל משרד הביטחון ושם פרסנו בפניהם את דוח הביניים לבדיקה שמתבצעת בעיצומה לנעליים שסופקו למתגייסי אוגוסט 2013 והבדיקה אמורה להסתיים באפריל 2014. הבדיקה אכן הסתיימה באפריל 2014 ומסתבר שנעל בריל לא עמדה באף פרמטר מתוך חמשת הפרמטרים שבדקנו.

כל מה שאתה אומר לי זה שהסיבה היא לא כסף.

אני אסיים. תן לי לסיים, ברשותך, ואני אסביר לך הכול.

זה מה שאמרת עד עכשיו. עד עכשיו אמרת שאם הנעליים היו טובות, היינו מוצאים את הבעיה של הכסף.

חד משמעית אתה צודק.

מאחר והיינו בדיון של נובמבר 2013, לא היה תקציב למערכת הביטחון, אנא קראו את הפרוטוקול של הדיון שהתקיים שבוע אחרי הדיון של ה-18 בנובמבר וראו שם דוח ביניים לפיו נעל שסיפקה בריל אינה עומדת בתקני ודרישות צה"ל, בהגדרה. צה"ל מגדיר את הצורך, צה"ל מאפיין את הצורך, צה"ל מתקצב את הצורך. משרד הביטחון עובד על פי - - -

צה"ל הכתיב את המפרט של הנעל.

בבקשה, תני לי לסיים.

כן.

ברגע שצה"ל מגדיר את המפרט, ברגע שצה"ל מגדיר את הצורך ומאפיין אותו, אני, משרד הביטחון, מממש את הצורך. אני גורם תוצאתי. ברגע שהדוח הוגש אלינו באפריל 2014, מיד הועבר, במאי 2014, לידיעת מר בוסקילה והודענו לו שהנעל שלו נפסלה.
יחד עם זאת, אכן מר גפני בדיון הקודם של שנת 2012 אילץ את מערכת הביטחון לקנות שוב 33 אלף זוגות נעליים מעבר לשלושים אלף שניקנו בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים ואותן נעליים הן נעליים לא איכותיות. אני, משרד הביטחון, לא אקנה נעל לא טובה לצה"ל. נקודה.

ברשות היושב ראש, אני רוצה לשאול שאלה. אם הנעליים לא איכותיות, מה עשיתם עם כל עשרות אלפי הנעליים האלה?

מיליון זוגות נעליים.

נתתם לחיילים להשתמש בנעליים לא איכותיות?

לא.

מי אדוני?

אני ראש המחלקה הטכנולוגית של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, המחקה שעוסקת בהרבה מאוד עולמות טכנולוגיים שעוסקים בחייל, מיגון החייל, קסדות, אפודים וכולי ובין השאר עוסקים גם בנושא הנעליים. אני גאה להיות בצבא הגנה לישראל על המדים האלה.

אנחנו מדברים על נעליים שמשנת 2005 על פי אפיון שלנו של צבא הגנה לישראל הגדרנו אותן לחברת בריל. אני גם אגיד זאת ולא בציניות שהמעמד הזה לא נוח לי. אני אבא לשלושה ילדים ואני רואה כאן שמדברים על סגירה של מפעל, אבל אני רוצה רגע לשים את הדברים על דיוקם בהקשרים הצבאיים מתוקף האחריות המקצועית שיש לי על החיילים שלנו.

אנחנו משנת 2005 רוכשים נעליים מחברת בריל. היינו שבעי רצון מהנעליים על פי המפרט שלנו. במעלה הדרך – יש כאן את הדברים גם באופן כתוב וסיסטמתי - קיבלנו מהם את הנעליים. הנעליים האלה בשנת 2005 היו פריצת דרך טכנולוגית. הם לא סתם זכו לפרס ראש אט"ל ולפרס מנכ"ל משרד הביטחון ובהחלט התגאינו בנעליים. הנעליים האלה ב-2005, כמו הרבה מאוד תהליכים אחרים, היו בזמנו נחשבות טובות. במעלה הדרך לצערנו הנעליים סבלו מהרבה מאוד בעיות, חלקן נובעות מליקויים בתהליכי הייצור של חברת בריל אל מול האפיון שנתנו, חלקן נבעו מבקרת איכות לקויה, הרבה מאוד, אלפים רבים של זוגות נעליים שבסופו של דבר נאלצנו לקבל מאחר ובריל היה הספק היחידי וקיבלנו אותן.

מה עשיתם אתן.

על חלקן עשינו בקרה חוזרת, חלקן נתנו לאוכלוסיות לא קדמיות כמו החלפות למילואים, החלפות לשוחרים וכולי, אבל את מרביתן המשכנו והשתמשנו בהן כמסה בתוך צבא הגנה לישראל. אני אציין בצורה מאוד ברורה שלא כל הסחורה שהגיעה מבריל לא הייתה טובה. אין לנו שום כוונה להגיד כזה דבר. הם שותפים שלנו לגבי כל התהליך.

לקוחות הקדמיים האלה, באיזה נעליים השתמשתם במקביל?

לא במקביל. המשכנו תמיד להשתמש בנעלי בריל.

אתם טוענים מצד אחד שחלק מהנעליים כן היו בסדר וחלק מהנעליים לא היו בסדר. אפשר להבין את החלקיות מבחינת מספרים?

בוודאי. כאשר מייצרים במפעל מסוים על פי מפרט שאנחנו מצפים ובסופו של דבר כאשר מביאים לנו את הסחורה הגמורה ויש לנו ליקויים בתפירת העור - - -

כמה מהנעליים?

אני מדבר אתך על סדר גודל של עשרות אלפים במשך השנים.

כמה אחוזי נעליים היו פגומים?

תשאלי אותם כמה משלוחים נפסלו.

אני יכול לומר לכם שב-2007 שש מנות בהיקף של כ-4,000 בחינה, שקעים, בליטות בסוליה, עיבוד והרכבה. ב-2010, 12 אלף זוגות מדים של עור דליל, עיבוד הרכבה, שקעים, סיכות בולטות בתוך הנעל, חיבורים, חתכים בעור וכולי.

כל זה מתועד?

הכול מתועד. יותר מזה, יש כאן דוקומנטים מ-2010 של מנה"ר .

מה אחוז הנעליים הפגומות?

אני לא יודע להעריך כרגע באחוזים. אני יכול להגיד שב-2010 כדוגמה, מתוך 120 אלף זוגות מדים, כ-12 אלף.

עשרה אחוזים.

עשרה אחוזים. לא לזה ציפינו. אני לקוח שבוי. כאשר חיילים מתגייסים, אני מעדיף לתת להם גם אם התפר הוא פחות מזה שרציתי אבל שלמתגייס תהיה נעל. לא היה לי שום ספק אחר. אלה היו שותפים שלנו לטוב ובחלק מהמקרים גם לרע. אנחנו הבנו שצריך להתקדם לנעל מתקדמת יותר מבחינתנו, כמו בכל תהליך. גם ב-2005 היה לי פנטיום אחד והיום יש מחשב אחר. ב-2005 היה לי גליל והיום יש נשק אחר לחיילים.

האמריקאים מחזיקים נעל כפי שאתם מחפשים?

הלכנו ועשינו סקר מבחינתנו כלקוח בצורה מאוד מאוד מסודרת ושקופה ועל מנת להגדיר נעל מתקדמת יותר, עמידה יותר לחיילים של צה"ל, הגדרנו מפרט חדש שבו גם הצענו לחברת בריל להשתתף בו. הגישו הצעות. חברת בריל החליטה בסופו של דבר משיקוליה שלה לא להגיש מענה מלא. אני אציין ואדגיש שבמהלך השנים - - -

פנית לחברת בריל.

מנה"ר פנה בצורה מסודרת ואמר שרוצים נעל מתקדמת.

ואמר שמשרד הביטחון החליט שלצה"ל הוא רוצה נעליים בצבע בז' לדוגמה, בתפר כזה וכזה, ואת זה הוא מבקש מהמפעל. עם כל השיקולים והמקצועיות שלו משרד הביטחון קובע איזה נעליים צה"ל צריך, הוא זה שאחראי לצה"ל והמפעל הוא היצרן ולכן שיעשו את זה כך.

מדויק. זה מה שהגדרנו. חשוב מאוד להגיד שמעבר לליקויים באיכות הנעל, אנחנו ביצענו, מתוקף האחריות שלנו, סקרים. הגענו לחיילים בחי"ר בצורה מסודרת עם מדגם מבוקר לגבי הנוחות ושביעות הרצון.

פניתם לנעלי בריל ואמרתם שזה מה שאתם רוצים?

בוודאי.

ב-2010 הופץ RFI לקבלת אינפורמציה לתחולה חדשה של עסקה. אנחנו נמצאים ארבע שנים אחרי ובמקום שנבוא ונדבר על הטכנולוגיות שצה"ל הגדיר כצורך לחייל, אנחנו מתווכחים האם לתת להם 33 אלף זוגות נעליים או לא לתת להם. זה לא הוויכוח.

אדוני היושב ראש, יש כאן שלושה משתנים. הדיונים כאן התחילו מ-2012 אצל חבר הכנסת גפני בוועדת הכספים והמשיכו אחר כך בוועדת הכספים. אני שמח שזה הגיע לוועדת העבודה והרווחה. אנחנו בוגרי כל הועדות האלה, דיברנו ונפגשנו ואנחנו רוצים להגיע למצב האופטימלי. יש כאן משתנה אחד שצה"ל אומר – פעם ראשונה, אגב, ולא במכתבים אלא בוועדת הכנסת – שהנעליים לא טובות. אמרתם את זה.

בשנה שעברה כבר דיברנו על זה.

ישיבת וועדת הכספים האחרונה ב-2013 לא נאמרה מילה אחת.

מר שטבון הנכבד, תיקון. שבוע לאחר הדיון שהשתתפת בו, התקיים עוד דיון.

אני מכיר.

אולי אתה רגיל לוועדת כספים, אבל כאן אתה לא מתפרץ ולא מתווכח.

הייתה ישיבת ועדה סגורה. אמרתי את דבריי בצורה ברורה.

בסדר. סליחה.

פעם ראשונה צבא הגנה לישראל, משרד הביטחון, מול המצלמות אומר שהנעל של בריל לא טובה. זאת פעם ראשונה. ראשית, זה חבל כי יש כאן תהליך שיכול לפתור את זה בצורה יותר מהירה.

קודם כל חבל שהנעל לא טובה, אם זה נכון.

המשפט הבא שרציתי לומר הוא שבאמת אנחנו צריכים לוודא כאן שהנעל שחיילי ישראל הולכים אתה היא הנעל הטובה ביותר שטובה להם גם מבחינה מבצעית וגם מבחינה בריאותית.

יש כאן משתנה נוסף אדוני היושב ראש והוא העובדים. יש כאן 100-120 עובדים שלנו כחברי כנסת – אני שם שנייה את צה"ל בצד – וכנבחרי ציבור יש אחריות שמחר בבוקר לא ילכו הביתה וכמו שנאמר כאן, מעל חמישים אחוזים מהעובדים הם בגיל חמישים ומעלה ואנחנו יודעים מה זאת קריירה שנייה בגיל הזה. זאת לא קריירה שנייה אלא הם הולכים הביתה. זאת המשמעות של הדברים.

שני המשתנים האלה צריכים להיפתר. לדעתי נאמרה כאן התשובה. מי שנמצא כאן בכנסת ועדיין לא רוצה שחיילי ישראל ילכו עם נעליים כאלה, ומי שנמצא כאן בכנסת ולא רוצה שהעובדים ילכו הביתה, הפתרון צריך להימצא כאן. צריך נעל חדשה, מתאימה ללוחמי צה"ל שבריל עשה. אני חושב שזאת התוצאה שצריכה להיות.

עכשיו אני מייצג את בריל. לי יש עסק ואני הבעלים שלו. מה שאתה מבקש עכשיו זה צורך המציאות וחייבים את זה, אנחנו רוצים לתת ללוחמים את הטוב ביותר – לחיילים ולא רק ללוחמים – ואתה מבקש נעל שהעלויות שלו הן איקס שקלים בפיתוח. זה אומר שינוי מכונות, הוצאות נוספות וכולי. אתה מוכן לתת לי התחייבות ארוכות טווח לכמות נעליים כדי שהמפעל יהיה רווחי?

ביום שהניסוי לנעל יצביע על ידי אט"ל, מדור בחינה, שהנעל עומדת בתקני הקבלה והדרישה והאיכות לחיילי צה"ל באשר הם, כל נעלי צה"ל יירכשו שם. זאת אומרת, אין לי היום נעל שאני יכול לבוא ולומר שאני רוכש אותה - - -

מה עם הנעל הניסיונית? סליחה שאני קוטע את דבריך.

הנעל הניסיונית זאת נעל נוספת שבדיון שהיה אצל מנכ"ל משרד הביטחון ב-20 בינואר הציג מר בוסקילה נעל חדשה בטכנולוגיות עדיין שלו ולא בטכנולוגיות שצה"ל הגדיר. הנעל הזאת התקבלה לפני שבועיים למערכת הביטחון והיא אמורה להיות מחולקת למתגייסי אוגוסט 2014. סביר להניח שבדיקה הזאת בשטח על ידי החיילים שיתגייסו תיקח לפחות שלושה עד ארבעה חודשים. היה ובינואר 2015 או בדצמבר 2014 נקבל תוצאות חיוביות ואט"ל ייתן לי אישור שהנעל הזאת איכותית, הנעליים יירכשו אבל מערכת הביטחון לא מחכה לסיום הבחינה. יש לי מתגייסים. אנחנו כרגע נמצאים בהזמנות עד סוף 2015. אני הרי לא אומר לחיילים שיחכו כי אני רוצה לראות שהניסוי ייגמר. אני כרגע עשיתי רכש עם מלאי שאמור להיות זמין למגויסים.

עשית רכש בארצות הברית?

בוודאי. יש לי שתי חברות בארצות הברית.

אין פה עניין של הסטת תקציבים מרכש בארץ לניצול הסיוע במטבע חוץ?

כל זה נשאל לפני שהגעת.

אני יודע אבל אני רוצה לשמוע אימות על זה.

הוא ענה. הוא אומר שהסיבה האמיתית היא הנעל.

את ההסבר הזה שמעתי לא פעם ולא פעמיים אבל זה כבר לא הדיון הראשון. אולי הוא האחרון אבל לא הראשון.

איתן, אתה רוצה לומר משהו?

אני אשמח לסיים את דבריי.

עוד שנייה. הבנו את מה שאתה אומר.

ברשותכם, למרות שיש לי דיון מאוד חשוב בוועדה אחרת, החלטתי למרות הכול להגיע לכאן.

הדיון הזה לא חשוב?

למרות זאת. יושבת הוועדה לעניין השידור הציבורי.

אני ויתרתי על דיון עם הבנקים בוועדת הכספים

השידור הציבורי הוא מהבוקר עד הלילה, כל היום וכל יום, ויש שם מישהו שלהוט לסגור. אתה יודע שאתה באופוזיציה ולצערי אתה לא תוכל לנצח שם. לצערי אני אומר לך. לצערי לא תוכל לנצח שם.

תעזור לנו. מדובר על עובדים. מדובר על אלפיים עובדים.

אתה תופתע, אבל לצערי אתה לא תוכל לנצח שם ואני אומר לך לצערי. גם עם סיוע שלי לא תוכל לנצח.

אנחנו מנסים להוציא את המיטב. חבר הכנסת גפני, הרב גפני ואנכי עוסקים בעניין הזה כמעט מתחילת הדרך. הגענו למקום, הצלחנו להגיע לפתרונות כאלה ואחרים. אני מבקש אדוני היושב ראש לשים את הדברים אבל הפעם הזאת מבחינתי בדיוק כמו שהם, ללא כחל ולא סרק, כדי שלא נמצא את עצמנו שוב באותו דיון בכי ונהי בעוד כמה חודשים וכדי שלא נמצא את עצמנו באותו סיפור.

אני בעניין הזה, בראש ובראשונה, קודם כל בגלל העובדים כי אני מודע לכך שמשם כמעט ואין להם יותר לאן ללכת מבחינת תעסוקה. אי אפשר להתעלם מכך. מצד שני, ולא פחות חשוב, אולי לא באותה עוצמה, זה האם הנעל מתאימה לחיילים כן או לא. אני אמרתי לכם ואני אומר לכם את זה – וגם אם זה לא נעים, אני אומר זאת לפרוטוקול – שהנעליים אינן טובות ליחידות הלוחמות. כאשר אני העליתי סטטוס, קיבלתי מאות פניות מחיילים שאמרו לנו באופן שאינו משתמע לשתי פנים: מה אתנו? עם כאבי הגב והבעיות? אני לא צריך להרחיק עדות.

אני חולק עליך בהקשר הזה כי יש גם תגובות חיוביות.

יוני, חולק, זה בסדר, תרים את היד ותחלוק. תן לו לסיים את דבריו.

יוני שטבון, הלוואי ואתה צודק. הנעל האמריקאית שהבלאי שלה הוא גבוה ומצדו של החייל, הוא לא עוסק בבלאי, מצדו שכל שבוע יחליפו לו נעל והעיקר שהוא יוכל ללכת אתה כמו שצריך.

עדיין למרות הכול, כי בסופו של דבר צריך לייצר לוח זמנים, עדיין שבעים אחוזים מחיילי צה"ל אינם לוחמים, עדיין שבעים אחוזים מחיילי צה"ל מהשריון והתותחנים, המשמעות של נעל שתהיה למיטיבי לכת, היא פחות גדולה. צריך שגם זה ייאמר. לכן לגופו של עניין. צריך לייצר קודם כל את ההבחנה הזאת.

לשלושים אחוזים צריך לתת מענה, אלה שהם הלוחמים, אבל מצד שני עדיין יש שבעים אחוזים בהן נשים, נעלי נשים ונעליים שיכולות להתאים למי שלא לוחם ולא נדרש לנעל כחלק מרכזי בעבודתו.

נקודה נוספת. צריך כאן לסיים אחת ולתמיד את הסאגה הזאת של נעל ניסיונית. אני לא אתמוך בנעל, עם כל הכבוד, שבסופו של עניין לא תעבור את כל המבחנים. אני לא חושב שמי מאתנו מחברי הכנסת, עם כל הרצון לסייע, יהיה מוכן לחתום על משהו שהוא לא תקין ובזה אף אחד לא רוצה. לכן אני אומר שאתם, העניין הזה של הנעל הניסיונית, כבר נהיה לי חור בראש מהניסיונות של הנעל הניסיונית הזאת. אני מבקש מאדוני היושב ראש, שנדע בדיוק איפה עומדים התהליכים האלה של אותה נעל ניסיונית, ואם היא לא עמדה בתקנים נכון לרגע זה כפי שנאמר לי, מהו לוח הזמנים הבא, אבל אתם צריכים להבין שהאחריות היא גם שלכם והיא לא להפיל אותה לפתחנו ומאתנו כלפי מערכת הביטחון ומשרד הביטחון. האחריות היא גם שלכם כלפי העובדים שלכם על כל מה שמשתמע מכך. לבי לבי. אני רוצה לעזור להם. לא הייתי בא לכאן, עם כל הכבוד למה שאמרתי, אם זה לא היה סיפור העובדים. כשאני הסתובבתי אצלכם במפעל, אמרתי לעצמי שאם הם ילכו הביתה, לאן הם ילכו?

אני סומך עליך. אתה אחד האנשים בכנסת שיודעים להוציא החלטות דבר דבור על אופניו ואני רוצה שנדע בדיוק איפה אנחנו עומדים לאחר שאנחנו מסיימים את התהליכים ושכל אחד ידע מה חלקו ואיפה השותפות שלו המלאה במשימה הזאת. תודה.

מה שנאמר על ידי הצבא זה שהיו עשרה אחוזים שהיו פגומים כך שיצא החוט, יצאה סיכה וכולי. תשעים אחוזים היו טובים.

לא. בקריטריונים הנמוכים.

הם היו טובים.

אני לא רוצה לקטוע את דבריך, אבל זה לא מדויק כי זה לא מה שהיה.

בסדר. בסופו של דבר הצבא לא היה מסכים בשום אופן, לא על ידי לחץ שלי ולא על ידי לחץ של ועדת הכספים, לקחת נעליים פגומות ולתת אותן לחיילים. היה פה מרכיב שפעל אחד על השני. גם העניין הזה שמצא מי שמצא במשרד הביטחון ובצבא את האפשרות שרוכשים את הנעליים בארצות הברית עם בלאי הגדול וכל מה שנלווה לעניין כאשר המפעל כאן.

בשלב הזה כבר היינו. צריך לפנות למפעל ולשאול מתי הוא מספק נעל שתוכל להיות בקריטריונים של הצבא וללכת קדימה.

אני מציע לך אדוני היושב ראש לחייב גם את הצבא לקחת את ההזמנה כי כאשר המפעל ייסגר כבר לא יהיה מה לעשות.

לפי מה שהוא אומר, המפעל סגור.

לא.

הוא מעסיק את העובדים בעבודות אחזקה.

המפעל לא סגור בגלל שהעובדים עדיין קיימים. לחייב את המפעל, כמו שאתה אמרת, לעמוד בדברים האלה ואם יימצאו נעליים פגומות, הם יישאו באחריות.

לא פגומות אלא בכלל לא בקריטריונים של הנעל שצה"ל דורש.

אם אפשר לעמוד בעניין הזה, נתכנס.

אתה יודע לבוא לצבא ולעמוד בקריטריונים שצה"ל רוצה לתת לחיילים שלו?

אדוני היושב ראש, רציתי להיות קצת יותר מתון אבל לאחר שאני שומע את כל הנתונים שהם נתונים שלא קשורים למציאות, אני אומר לא דובים ולא נעליים. הם לא רוצים לרכוש מבריל ואני אומר את זה שוב ושוב. רבותיי, קודם כל, אף פעם בריל לא הייתה ספק יחיד אלא תמיד היה הספק התורכי שהעתיק בתורכיה את אותה על של בריל ורק לאחר שהתקלקלו היחסים עם התורכים, הם פנו לאמריקאים.

אתה יודע לספק לצבא את מה שהוא מבקש?

הם לא רוצים לקבל. זה לא משנה. יש לי דוח מחקר שעשה צה"ל, שהם לא מציגים אותו כאן, שיש השוואה בין הנעליים האמריקאיות לבין הנעליים של בריל בנושאים הקשורים לשחיקת הנעליים שקשור בין מרחק הליכה ושברי מאמץ ונזקי שימוש יתר אחרים והדוח מראה ש-89 אחוזים מהנעליים האמריקאיות היו צריכים להחליף אותן ואפס אחוז בבריל.

אתה לא מדבר לעניין. אמר לך חבר הכנסת איתן כבל שלא מעניין אותו שכל שבוע הם יחליפו את הנעליים וזה לא עניינך אלא הוא רוצה שלא יכאב לו הגב, שיהיה לו נוח בהליכה, שהוא יוכל לנוע עם הנעל. אתה, לא מבחינה כלכלית אלא מבחינת יכולות, יודע לייצר נעל משרד הביטחון לא יוכל לומר לך שאתה לא עומד בטכנולוגיה?

אני יודע וגם הוכחתי את זה.

תוך כמה זמן אתה יודע לייצר למשרד הביטחון נעל שיבדוק אותה ויאמר שזאת הנעל שהוא רוצה ויקנה אותה עבור חיילי צה"ל?

כרגע יש להם כבר נעל אחת אצלם, נעל שקיבלו לפני שבוע. אני אומר שאם הם לא ירצו לקחת את הנעליים של בריל כי הם רוצים לנסוע לארצות הברית כדי להביא את הנעליים משם, שום דבר לא יעזור.

מי זה הם?

אם אני מוביל, אני מוביל. אם אתה מוביל, המפעל ייסגר כי אתה מתנהל עכשיו לא נכון.

הכי לא נכון.

קודם כל, הם לא רוצים אותך. יותר נוח להם לקנות באמריקה והם לא רוצים אותך. אם זה היית רק אתה, היית סגור אבל אנחנו רוצים את העובדים. אתה הולך ליהנות, אם אתה הולך ליהנות, בגלל העובדים. שיהיה לך ברור. להם יותר נוח אמריקה. גם הכסף מסובסד, גם הדולרים, גם הם משלמים וגם הם נוסעים לפעמים לאמריקה לראות את המפעל. הכול בפנים. בתוך עמי אני חי.

יחד עם זאת, כמה זמן אתה יודע לתת לו גרייס ולהשתמש בנעליים שלו אבל לא ללוחמים?

כמו שהציע איתן כבל.

עד שתבדוק את הנעל שלו ותוכל לעשות את מה שסגן ראש מנה"ר אמר ואני אקנה רק תוצרת הארץ? כמה זוגות נעליים אתה יכול לתת לו גרייס שהוא יוכל לייצר? בכל זאת, הנעליים האלה הן לא הכי, הכי, הכי גרועות.

אתה שואל אותי או את הצבא?

אותך.

ביום שצה"ל יגיד לי שהוא מוכן לקנות - - -

צה"ל יגיד לך או שאתה תגיד לצה"ל?

המשתמש.

הוא בעל הבית.

המשתמש קובע.

בהגדרה, מאז ימי בן גוריון, צה"ל מגדיר את הצורך, את האפיון ואת התקציב. אני לא אקנה נעל לא טובה. ברגע שצה"ל הגדיר לי שבחמשת הפרמטרים הנעל נכשלה, משרד הביטחון לא ישקיע שקל אחד בנעל הזאת. בהגדרה.

כמה זמן אתה יודע לתת לו גרייס? אמרת עשרה אחוזים לא טובות, 15 אחוזים לא טובות.

הנעליים שאנחנו נותנים היום לחיילי ומפקדי צה"ל הן נעליים טובות. בשלוש השנים האחרונות אנחנו מקבלים חוות דעת מצוינות מהמפקדים ומהחיילים בשריון ובחי"ר. יש כאן לעייפה חוברת מלאה בביקורות לא שלנו. אנחנו לא גוף שהוא עכשיו שיווקי. אנשים מצביעים ברגליים, מסכמים תקופות של אימונים בחורף ובקיץ ומצביעים שהנעל הזאת טובה. מה שאתה אומר לי עכשיו בעצם, אתה אומר לי שאקח נעליים. הנעל האמריקאית היא נעל מצוינת. אני כבר אומר כאן שאם תוצג נעל שהיא נעל טובה, מבחינתי שהיא תהיה מיוצרת מבטון, אבל הנעל הזאת היא נעל טובה לחיילי צה"ל. יש לי אינטרס שיקנו אותה מחר בישראל. אני ציוני. לי חשובות הרגליים של החיילים.

גם לי, לא פחות ממך.

בסדר, אז שיביאו נעל טובה.

גם צריך להיות חשוב לך שכאשר יש מלחמת לבנון וצריכים 5,000 זוגות נעליים מהיום למחר, יש לך כאן מפעל שיכול לספק אותן.

לנסוע לגבעת השלושה, זה פחות מהנה - - -

אתה חוזר על זה שלוש פעמים.

אבל זה המצב. אני הייתי שם.

אני יודע.

הייתי שם ואף אחד לא יספר לי.

גם אני הייתי.

אני יודע. שאף אחד לא יספר לי.

אלה נעליים.

הייתי שם ואני יודע מה זה תנאי שירות.

אני אספר לך שאני שנתיים אלוף משנה בצה"ל ולא נסעתי פעם אחת וגם לא נסעתי בעשר השנים האחרונות כי אני אשלח את הטכנולוג לבדוק את זה.

אתה אבא לשלושה ילדים וברוך השם אתה מתפרנס. כמה זמן אתה יודע לתת לו לישראלי הזה לייצר נעל ושלא יסגור את המפעל אלא שישמור על האנשים שלו במינימום שבמינימום ושיוכל לפתח, אם הוא יצליח לפתח? אם הוא לא יצליח, אל תיקח ממנו, אבל אם הוא יצליח, כמה זמן אתה יודע לתת לו פרנסה שיוכל לשמר את 120 העובדים שלו?

ואת הידע ואת המקצועיות.

ודאי. את המפעל.

חבר הכנסת, ב-2013 חברת בריל הביאה לנו את הנעל הניסיונית הזאת שחבר הכנסת כבל מדבר עליה. לקחנו את הנעל הזאת, שמנו אותה ודגמנו אותה. הנעל לא הייתה טובה. עוד לפני שסיכמנו את הדוח, בדיון אצל המנכ"ל בחודש ינואר, שלפו נעל חדשה חדשה ואמרו שזאת היא הנעל המתקדמת מתקדמת שלהם. צה"ל רכש במאה אלף שקלים 300 זוגות נעליים מחברת בריל, כמו שהמנכ"ל אמר, ולפני שבוע הנעל הזאת הגיעה. אנחנו בידיים נקיות. לי יותר נוח, ואני אומר את זה כאן, לקנות מתעשייה מקומית מבחינה לוגיסטית ומבחינה תפעולית. נוח לי. אבל בטרייד אוף בן לקחת מוצר שהוא לא טוב לבין להביא אותו מארצות הברית, אני אעדיף להביא אותו מארצות הברית.

אנחנו קיבלנו את הנעל הזאת, אנחנו מכניסים אותה בגיוס אוגוסט הקרוב ולא בפברואר 2015 ונעשה בדיקה. מה אתה אומר לי עכשיו?

אני אגיד לך מה אני אומר לך. אתה צריך להבין שאם יבוא גיוס אוגוסט והבדיקה תיקח שלושה חודשים - - -

שישה חודשים.

בעוד שמונה חודשים המפעל איננו. אתה אומר שאנחנו צודקים אבל החולה מת.

אנחנו תמררנו כבר מ-2009. אמרנו שאנחנו רוצים טכנולוגיה חדשה. מי ששקט על שמריו ולא דאג להביא את המפעל שלו לקדמה, מה רוצים ממני?

עדיין לא ענית לשאלת היושב ראש. אתה מכדרר בלשון המונדיאל. אתה לא נותן תשובה. אתה יכול להגיד שאתה לא רוצה או משהו אחר, אבל אתה לא נותן תשובה ליושב ראש.

אני לא מתכוון לקנות נעליים ולתת אותם לחיילים כשהן לא הכי טובות.

עדיין אני אומר לך שרוב המכריע של החיילים יכולים ללכת בנעליי האלה. עדיין, אתה יודע את זה ובוא לא נגזים. בקריה הם לא צריכים כי הם עושים פזצטות.

אני עוקב אחרי הנושא הזה הרבה זמן, גם דרך השדולה שלנו כחול-לבן וגם מדיונים קודמים בכנסת. אני ראיתי השתדלות באמת גדולה מצד מערכת הביטחון לרצות גם אותנו חברי הכנסת לצורך העניין וגם את המפעל לאורך זמן. לכן אני חושב שנעשה כאן מאמץ אמיתי. באמת, ראיתי את זה והבנתי שבאמת יש להם כוונה.

עכשיו הגענו לאיזושהי נקודת משבר ואני לא רואה איך יוצאים ממנה. אתה רוצה לתת לחברה ניסיון נוסף?

לא. אני לא רוצה לתת להם ניסיון.

הוא רוצה תקופת גרייס.

אני אגיד לך מה אני רוצה. הוא לקח את הנעל ועכשיו הוא בודק אותה על חיילי צה"ל. יכול להיות שהנעל תהיה טובה ואז הוא יגיד שהוא קונה ממנו את הנעל אבל אז לא יהיה מפעל.

נכון, אבל השאלה מה יעשו בבריל.

אני אומר שייתן לו תעסוקה אחרת.

גם אני חושב כך.

תעסוקה אחרת לקטע הזה במינימום של המינימום.

האם יש לצה"ל תעסוקה למפעל הזה? הם מייצרים נעליים ולא טנקים.

אמרתי בתחילת הישיבה עת לא היית שאני מרגיש שאני ועד העובדים של צה"ל והרמטכ"ל נתן לי יקיר גמלאי צה"ל בטקס רב רושם בהיכל התרבות בנתניה. טקס מדהים עם מאות אנשים. כשגריר שלך אני אומר שאנחנו לא עושים חלילה משהו כדי לפגוע בצה"ל ואני גם יודע את המצוקה התקציבית שלך. יחד עם זאת, כדי שהוא יוכל לחיות ואתה תוכל לקבל את הנעל שלו אם היא תהיה טובה, אתה צריך למצוא משהו שיחזיק את המפעל שלו.

האמת, זה צ'אנס אחרון.

אם הנעל לא טובה, הוא כבר לא ישקיע, לא יפתח ולא יעשה. אבל אני מסתכל והוא הילד שלנו והילד שלנו לצורך העניין, נגיד שהוא לא היה בסדר אבל אנחנו לא זורקים אותו. נותנים לו שילמד אנגלית אם הוא צריך, שולחים אותו לטיפול שיניים אם הוא צריך, ונותנים לו פסיכולוג אם הוא צריך. עושים הכול. הוא ילד שלנו. עד שתבדוק את החצי שנה, בוא נגיד עוד חצי שנה אתה אומר שהנעל מצוינת ואתה רוצה אותה אבל המפעל מת והוא איננו ולכן זה כבר יהיה אחרי ניחום אבלים. כאן הוא צריך אינפוזיה לתקופה מוגדרת של זמן הבדיקה שלך. אנחנו מצפים ממך ומבקשים ממך, עם כל המצוקות שלך, ויש לך מצוקות תקציביות ואחרות, תן לו אינפוזיה עד שתבדוק אם הנעל שהוא העביר לך, והוא כבר העביר לך, ראויה. זה מה שאנחנו מבקשים.

לפני שאתה עונה. זאת ההצעה הכי טובה שיש כאן עכשיו ואני רוצה לתת לכם עצה באופן חיובי ולא באופן שלילי. אני פעם נקטתי באופן שלילי ועכשיו אני נוקט באופן חיובי. דעו לכם שכל חברי הכנסת מעוניינים בזה. כולם רוצים שלחיילים תהיה הנעל הטובה ביותר וכולם רוצים שה-120 עובדים לא ילכו הביתה. הולך להיות בחצי השנה הקרובה ויכוח קשה על תקציב הביטחון.

אני לא אמרתי.

אני אומר. אני יכול להגיד. אני יכול להגיד את זה הפוך אם אתה רוצה. אני יכול להגיד באופן שלילי. פעם אמרתי באופן שלילי. אנחנו יודעים את המצוקה. יושב ראש הוועדה הסביר אותה מצוין. כאשר יהיה ויכוח על כל מיני נושאים תקציביים, השאלה אם אנחנו לוקחים בחשבון גם את העובדה שהעובדים נשארו. אם הנעל לא טובה, הנעל לא טובה, ואמר את זה היושב ראש וכולנו בעמדתו. אם הנעל טובה ופתאום אין אפשרות לייצר אותה כי העובדים בבית, אנחנו מסתכלים על הדברים. כולנו בשר ודם ואני לא מציע למשרד הביטחון ולא לצה"ל בעניין הזה לא לקבל את ההצעה של היושב ראש אלא לקבל אותה, להתאמץ, לצרף את מה שאמר חבר הכנסת איתן כבל. אם יהיו נעליים כאלה שלפי דעתכם הן ברמה יותר נמוכה, לא לתת אותה לקרביים. בכל מקרה מדובר על תקופת מבחן.

מוגדרת.

תקופת מבחן מוגדרת.

מוגדרת על ידכם.

בדיוק.

קיבלתם את הנעליים ואתם יודעים מה משך זמן הבדיקה וזה תלוי רק בכם ולא באף אחד אחר. הנעל אצלכם ביד, אתם מגדירים הכול.

אני חושב שבין חברי הכנסת אני הוותיק ביותר.

באיזו שנה באת לכאן?

ב-1988. אני אומר לכם שבסופו של דבר בניגוד למה שחושבים בחוץ, חברי הכנסת הם לא מלאכים אלא הם בני אדם וכאשר לוקחים את כל הדברים בחשבון, גם זה נלקח בחשבון. הנושא של העובדים הוא מאוד מאוד רגיש, בעיקר בוועדה הזאת. כאשר אני הייתי בוועדת הכספים, היינו רגישים לעניין הזה ואני אומר לכם קחו את זה בחשבון.

גילוי נאות. אין לי אף בן משפחה במפעל בריל.

לי יש כי כולנו בני אברהם אבינו.

כבוד היושב ראש וחברים, יש לי הרגשה מאוד לא נעימה שאני צריך כביכול להצטדק ושנראה שלמערכת הביטחון לא אכפת מאותם עובדים בקו הייצור בראשון לציון. אני רוצה שיהיה ברור שאני, אנחנו, משרד הביטחון, כפי שציינתי, מעסיקים עשרות ואלפי מפעלים במדינת ישראל במיליארדי שקלים. לבי עם פועלי בריל בראשון. לבי גם עם פועלי קו העימות שלומי, שדרות ואופקים. אנחנו בעסקאות שאנחנו עושים, אנחנו לא מפעלי היי-טק, אנחנו עוסקים בקיום השוטף. אנחנו קונים מזון, אנחנו קונים מדים, אנחנו תופרים במתפרות דרוזיות וגם קונים נעליים לחיילי צה"ל. מעולם משרד הביטחון לא יצר תקדים שרכש מוצר שלא קיבל תקניות מצה"ל ועל פי חוק חובת המכרזים ועל פי חוקי העבודה שלנו, אסור לי ליצור תקדים באף מפעל גם אם מדובר כרגע בבריל ובטח לא במפעל זוגלובק בקריית שמונה או בשלומי, לקנות מוצר שלא קיבל תקניות מהצבא. אם אני אעשה את זה היום, עשרות מפעלים שפסלתי אותם ברמת האיכות הנדרשת יבואו ויאמרו לי למה נתתי לבריל ולא נתתי להם.

אתה כנראה לא הבנת.

אני לא יכול לתת הזמנת גישור. כבוד היושב ראש, אסור לי.

אני מסביר גרוע. אתה מבין טוב אבל אני מסביר גרוע.

אסור לי.

אני בעד זה שבכביש תהיה חכם ולא תהיה צודק. אני לא בוטה כמו חבר הכנסת גפני.

הוא דווקא לא בוטה. הוא דיבר נחמד.

אל תתחשבו במה שאמרתי.

אני אומר לך, בכביש תהיה חכם ואל תהיה צודק.

יש לי חוקים.

אין לך כלום. במקרה הזה אין לך כלום כי אלה לא חוקים ולא מכרזים ולא סיפורים. אתה לקחת נעל לבדיקה.

נכון.

תבדוק אותה.

בודק אותה.

מה אני אומר לך? במסגרת האפשרויות שלך , היכולות שלך, במכרזים הקיימים שלך, בכסף קטן אתה מחזיק אותו עד שאתה מחליט אם הנעליים טובות. יכול להיות שתוך חודש אתה רואה שהן טובות או תוך חודש רואה שהן לא טובות.

כבוד היושב ראש, אם יורשה לי לענות לך. אנחנו שנתיים אחרי נקודת ההתנעה בה ציינו בפני החברה שאיננו שבעי רצון מהנעליים.

לא מעניין אותי.

למה לא מעניין? בפני אילץ אותנו לקנות מהם נעליים.

איך עשיתם דבר כזה? הרי זה אסור.

אתה יודע למה זה לא מעניין? כי אנחנו באים עכשיו ואומרים לך, תשמע, הם כבר בכלום. הנעליים אצלך. אתה מחליט אם אלה הנעליים של צה"ל או לא.

נכון. אז אני אפנה אליהם.

אבל אז הם כבר לא יהיו.

שישמור את הקו.

מי יפרנס אותם? אתה מבין מה אתה אומר?

כן.

אני אענה לכם באותו סגנון. לא יהיה לך כל כך הרבה כסף להחזיר את מה שאתה מאבד עכשיו. תבין. אתה אולי מרוויח עשרה מיליון שקלים או שמונה מיליון שקלים, אבל אתה תאבד בלי שום פרופורציה ואני אחייך אליך. הלב שלי ייקרע אבל אני אחזיר לך. תקשיב מה אני אומר לך כי לא יכול להיות שתגיד דבר כזה. מצד אחד אתה אומר שאתה נחמד ואתה שומר על זה, אבל מצד שני אתה אומר שהיית נחמד ואמרת, חברי הכנסת מטומטמים, אני אגיד מה שהם רוצים אבל אני אעשה מה שאני רוצה. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, זה התפקיד שלך.

לא מה שאני רוצה. מה שהחוק אומר לי לעשות.

בחוק השלישי של ניוטון לכל פעולה יש תגובה. אתה מייצג גוף והגוף יקבל בראש בגללך בלי שום פרופורציה למה שאתה עושה כי הנעל אצלך לבדיקה. אם הוא היה מפתח והיית אומר לי שאין לך את הזמן לפיתוח, זאת אופרה אחרת אבל ברגע שהוא נתן לך את הנעל, והוא נתן לך אותה, אתה יכול לעשות את הבדיקה הקצרה. באידיש אומרים תהיה מענטש, תהיה בן אדם. זה מה שאמרתי לך, תהיה בן אדם. אל תוותר בקלות על הפרנסה של אנשים. אנחנו צבא העם, גם הם עם ואתה גם צבא שלהם וגם שלי.
אני מבקש שתשקול את מה שאמרתי ותחזור אלי עם תשובה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:20.>