הכנסת התשע-עשרה

PAGE
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
15/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 222>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ד (15 ביולי 2014), שעה 14:00

<הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 76) (איסור פרסום פרטים מזהים בהליך שבו נחשף מידע רפואי), התשע"ד-2014 (פ/2007), של חה"כ עדי קול – הכנה לקריאה שנייה ושלישית>

חברי הוועדה: >
עדי קול – מ"מ היו"ר
אברהם מיכאלי

אורי מקלב

>
ד"ר פרץ סגל - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד ליאת בן מאיר שלום - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד מיכל גולד - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד שירי לנג - ממונה על חקיקה, הנהלת בתי-המשפט

עו"ד מורן פרוינד - לשכה משפטית, הנהלת בתי-המשפט

עו"ד חנית אברהם-בכר - לשכה משפטית, הנהלת בתי-המשפט

עו"ד דן חי - נציג לשכת עורכי-הדין, דן חי ושות' משרד עו"ד

עו"ד גילה ורד - לשכה משפטית, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

עו"ד גלעד מלכא - לשכה משפטית, רשות השידור

יאיר קורן - מנהל חטיבת רשת ב', קול ישראל, רשות השידור

אלעזר שטרן

דורית ואג

הדר אביב
<הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 76) (איסור פרסום פרטים מזהים בהליך שבו נחשף מידע רפואי), התשע"ד-2014 (פ/2007), של חה"כ עדי קול – הכנה לקריאה שנייה ושלישית>

שלום, צהריים טובים, אני שמחה לפתוח את הישיבה בנושא: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76) (איסור פרסום פרטים מזהים בהליך שבו נחשף מידע רפואי), התשע"ד-2014 – הכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו ממשיכים דיון שקיימנו לא מזמן, בהמשכו היתה סוגיה שהייתם צריכים לחזור אלינו לגביה, ויש לנו נוסח חדש.

לפני כן, האם מישהו רוצה רשות דיבור לגבי החוק?

שלום, שמי עורך-דין דן חי, אני נציג הפורום החברתי לזכויות אדם של לשכת עורכי-הדין והגשנו דף עם הערה.

כמובן שאנחנו בעד ההצעה ומברכים עליה, ההבדל היחיד שישנו בין ההצעה שאנחנו הגשנו הוא שהאיסור היה על-פי בקשה ולא יהיה אוטומטי, ואני רוצה להסביר למה.

למעשה, האיזון שקבוע בחוק היום, בסעיף 70ד, בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לפרטיות המשפט, מדבר על זה שרק במקרים של פגיעה חמורה תהיה אפשרות לבקש לאסור את הפרסום. השינויים שעברו, מבחינה טכנולוגית, מאז שהתקבל הסעיף הזה ועד היום גרמו למה שכולנו יודעים, שהיום אפשר בחיפוש פשוט בגוגל להגיע לפרטים שפעם היו קבורים, אנחנו רואים תמיד, בספרים הכחולים שאף אחד לא פותח אותם סתם כך; היו פותחים רק לחפש דברים נקודתיים. ולכן, אין ספק שהתיקון הזה חשוב.

השאלה היא איך ואיפה צריך להעמיד את האיזון בין הזכות לפרטיות ופומביות המשפט, וזאת בעצם השאלה שהיום על הפרק בכל מה שקשור לנגזרת הקטנה שקשורה לזכות של אדם שהפרטים הרפואיים עליו לא ייחשפו.

אני חבר בוועדת אנגלרד שאמורה להמליץ על תיקון מקיף בחוק שעוסק בסוגיה הזאת. בראייה כוללת של הדברים, הוויכוח הוא אם לעשות איסור גורף של פרטים שיוגדרו בחוק. עכשיו אנחנו מדברים על פרטים רפואיים, אבל הלאה יהיו פרטים של - - - חופש המידע, תנאי ההשתכרות שלו, ופסקי דין פליליים שמעלים הרבה מאוד שאלות, וכן הלאה. ולכן אני חושב שצריך להסתכל על האיזון שאנחנו יוצרים היום בכל מה שקשור לפרטים רפואיים במכלול הכולל של האיזונים.
כשבאים לקבוע איזון, האיזון צריך להיות, מצד אחד, מידתי. אני תמיד מדבר פה מטעם הלשכה על הזכות לפרטיות ותמיד נלחם בפגיעה בזכות, והנה פתאום אני מוצא את עצמי קצת מהכיוון השני, כי אני חושב שגם להשתמש בזכות לפרטיות במקום שלא צריך, בסופו של דבר, יפגע בזכות. כי יבואו ויגידו בצדק: הנה, תיקנו את החוק, נתנו שם זכות גורפת, ותראו לאן הלכנו; כל פסקי הדין שעוסקים בנזקי גוף, הם כמו פסקי בענייני משפחה, אף אחד לא יודע מה היה שם, אף אחד לא יודע מה קרה שם, וזה יוצר בעייתיות גם בעבודה, גם בפומביות המשפט, וגם ביכולת של עורך-דין שפעיל בתחום לדעת ולאזן דברים ולדעת היכן כן והיכן לא.
וזה יוצר בעייתיות גם במערכת; אני יודע שזה גורם לאיסור גורף, גם אם אתה אומר: נמחק רק שמות, רק את הפרט הזה, זה הופך להיות איסור גורף לגמרי. יש פה נציגה מהנהלת בתי-המשפט והיא תוכל להסביר איך האיסורים האלה יבואו אחר-כך לידי ביטוי מבחינה טכנולוגית.
לכן, כשאנחנו רוצים לקבוע את עיקר האיזון, בכלל, בכל הדברים האחרים, הנכון היה, לטעמי, למחוק מילה אחת בחוק, מילה שמופיעה בסעיף 70ד והיא המילה: "חמורה". זאת אומרת, לומר שכל פגיעה בפרטיות תהיה כזאת שתצדיק ותאפשר לבית-המשפט לתת החלטה שפרטים חסויים – לפי שיקול דעתו הוא יכול להחליט שרק השמות, הוא יכול להחליט שכל פסק הדין, יכול להגיד שפרטי מסוימים בפסק הדין, לפי שיקול דעתו, כמו שזה היום, רק שהיום המדד הוא פגיעה חמורה. ואני חושב שבכך נשיג איזון ראוי יותר.

כי יש המון מקרים של נזקי גוף שאין בהם שום פגיעה בפרטיות – אדם נפצע באצבע, יש לו צלקת ביד – דברים שסעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות קורא להם: מעשה של מה בכך, דברים שהחוק לא נועד להגן עליהם. ברגע שנקבע איסור גורף כזה, אנחנו נפסיד את מה שרצינו להרוויח כי בגלגול הזמן נמצא את עצמנו יושבים פה עם הצעה הפוכה. לכן אני חושב שנכון היה לעשות את ההצעה מידתית.
זה גם עולה עם הפסיקה האחרונה שניתנה בתחום, שמאוד הולכת בעד הזכות לתת צווים במקרים שבהם יש פגיעה בפרטיות. אם קוראים את פסקי הדין, אפשר להתווכח אם זה במקרים של פגיעה חמורה, ולפעמים נראה שאפילו על פגיעה לא חמורה נתנו צווי איסור.
לכן אני חושב שאם נאפשר את זה בצורה של בקשה לבתי-משפט, לאט-לאט תהיה הלכה ברורה בעניין, ואני חושב שזה יהיה האיזון הנכון יותר.

תודה.
עוד מישהו רוצה להביע את עמדתו? בבקשה.

יאיר קורן, מנהל רשת ב'.

אני בא לפה עם נימוקים של עיתונות, לא נימוקים משפטיים. נראה לי שזה לא תקין במדינה דמוקרטית שהכלל יהיה איסור הפרסום. מי שרוצה לאסור, שיבוא ויבקש מבית-המשפט. זה בקשר לסעיף הראשון.

בקשר לסעיף השני, בית-המשפט יכול לאסור ובלבד שלא תהיה פגיעה בעניין הציבורי במידע הזה. וזה יכול להיות מנָהָג אוטובוס ועד ראש הממשלה או נשיא המדינה.

עוד דבר – יש את חוק הגנת הפרטיות שממילא אוסר לפרסם מצב רפואי של אדם אם אין בכך עניין ציבורי, ואני חושב שזה נעשה גם בארץ; חובה על אנשי ציבור לפרסם מידע על מצב בריאותם. אני חושב שראש הממשלה עושה את זה, ועוד אישים עושים את זה.

אתם מצטרפים אלינו לדיון שכבר קיימנו, וההכרעה הערכית, לפחות מבחינת הדיאלוג שלנו, כבר התבצעה – במקרה של נזקי גוף, להחליף את הנטל ולא להטיל אותו על הצדדים, או על צד במקרה הזה.

שמענו את הדברים שלכם, ובכל זאת הגענו לנוסח שאנחנו חושבים שמאזן את האיזון הראוי, אז נעבור להקראה.

אורי, יש לך דברים לומר?

קורן, אנחנו לא מדברים על מהלך רפואי - - -

לא על מצב רפואי. מדברים על פסקי דין.

מדברים כאן על פסקי דין בעקבות תביעה. לא מדברים כאן על לא לפרסם מידע רפואי - - -
יש תביעה של אחד שנפגע בפגיעה כזו או אחרת, והוא תבע את חברת "אגד" בעקבות נפילה שלו בתוך האוטובוס, ונחשפים כל מיני דברים שהוא חושף. על זה מבקשים לא לחשוף את הזהות שלו. ובתקשורת זה יכול לבוא לידי ביטוי ולידי מבחן. יכול להיות שעצם העניין, עצם הפסיקה, שנקבעו 200,000 שקל בעקבות נפילה באוטובוס בקו זה – אבל לא יהיה השם שלו.

רק לא את השם ואת תעודת הזהות שלו – הפרטים המזהים. הפסיקה תהיה מפורסמת.

הטענה שלהם היא טענה יותר מקצועית, והם אומרים: אנחנו לא יכולים ללמוד מתוך פסקי הדין. על אף שאני חושב שאתם יכולים ללמוד, אבל השמות הם לא האישיו כאן. אפילו הגיל יכול להיות, אם מדובר בתובע מבוגר או צעיר, אם ילד שנפגע, או ילד שנקטעה לו האצבע. אבל מעבר לזה, לא שכנעת. ותמיד, בכל דבר יש גם צד שני. אבל מנגד יש תמיד את הגנת הפרטיות, שבכל איזון יש לה הרבה יותר ערך, ותמיד הנטייה היא לכיוון הזה.

ברגע שאנחנו מטילים את הנטל ובקשה של צווים אנחנו מטילים את הנטל על הנפגע, ושוב אנחנו משאירים את אותה בעיה. הבעיה המרכזית שדיברנו עליה היא בעיה של חברות הביטוח שסוחטות היום את הצדדים, שאומרות: כדאי לכם להתפשר, אל תגיעו לבית-המשפט, כי ביום שזה יתפרסם זה יהיה בכל מקום וזה יהיה באינטרנט, וכולם ידעו מה עובר עליכם.

שזה יפריע לכם בעבודה וזה יפריע לכם בעוד - - -

לא נכנסנו לזה בהערות שלנו – היום אני מבין שהדיון שאת מדברת עליו היה דיון לפני קריאה ראשונה, כי זו מהפכה שלמה. אבל אני חושב שחיסיון של שם ותעודת זהות לא תמיד מספק את המטרה לשמה התכוונו. כי לפעמים מהנתונים האחרים אפשר לדעת במי מדובר: מועד התאונה, סוג הפציעה. נכון שיש אחר-כך את הסעיף בהמשך, אבל השאלה היא אם זה הרמטי או לא. אבל בזה היה צריך לדון בקריאה ראשונה.

אנחנו כבר בקריאה שנייה ושלישית.

אני יודע.

רק להעיר הערה לגבי מה שאמר הנציג של קול ישראל: פעם היתה הצעה שטיפול נכון בכל ההיבטים האלה הוא טיפול בסעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע, שחוק הגנת הפרטיות אימץ אותו, שאומר שאם אתה מפרסם דיווח נכון והוגן על פסק דין, או על מה שקשור בכלל להליכים משפטיים, זה מוגן. אתה יכול לצמצם שם את ההגנה ולהגיד: אם יש בפרסום הזה פגיעה בפרטיות, אז זה לא יהיה מוגן.

אני מניחה שבחלק מהדברים האלה דנתם בוועדת אנגלרד, ואחת הסיבות שבגינה העברנו את החוק הזה מהר היא כדי לזרז אתכם עם הוועדה - -

טוב, זה לא תלוי רק בי.

- - כדי לעשות את הצעד הזה, כי אתם יושבים על המדוכה כבר זמן, ואנחנו רוצים שההגנה הזאת כבר תצא לדרך גם אם היא חלקית כרגע ולא היתה מקיפה, כדי להגיד לוועדת אנגלרד: אוצו.

לזה אני מצטרף.

תרצה אולי להקריא את הנוסח, בבקשה?

"חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76) (איסור פרסום פרטים מזהים בהליך שבו נחשף מידע רפואי), התשע"ד–2014
תיקון סעיף 70
1.
בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984‏ (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 70 –



(1)
אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:



"(ג1)
לא יפרסם אדם שם או מספר זהות של בעל דין התובע פיצויים בשל נזקי גוף, לרבות בערעור, אלא אם כן ניתנה הסכמתו של אותו בעל דין לפני הפרסום או ברשות בית-המשפט.""

רק הערה ניסוחית: הביטוי "לרבות בערעור" הוא לא ביטוי מוצלח כל-כך מבחינה ניסוחית, כי בערעור אותו אדם הוא לא תובע. בערעור, אדם הוא מערער או משיב. לכן בהתייעצות עם מנסחת החוק, אנחנו ננסח את זה בצורה שונה מעט.

למה צריך לכתוב: "לרבות"? למה לא מובן שהליך משפטי כולל ערעור?

כדי להסיר ספק, אפשר לכתוב בסיפה של הסעיף שההוראה הזאת תחול גם בהליכי ערעור.

יש לי הצעה אחרת: במקום "בתובענה", תכתוב: "בהליך משפטי".

אני לא יודע איזה נוסח אתה מחזיק, אבל בנוסח שפורסם אתמול באתר הוועדה לא כתוב: "בתובענה". כתוב: " לא יפרסם אדם שם או מספר זהות של בעל דין התובע פיצויים בשל נזקי גוף".

אז במקום "התובע" – "בהליך משפטי".

לא, אבל אנחנו לא רוצים שזה יהיה לכל הצדדים לדיון.

אה, נכון. התיקון שלנו נעשה כי רצינו שזה יהיה צד אחד, ולא שני הצדדים.

אם אתה אומר: "בהליך משפטי" זה כולל גם את השם של חברת הביטוח. לכן רצינו לצמצם את זה.

בדיוק. זה היה הנוסח המקורי, ושינינו את זה כי רצינו לעשות צד אחד, כדי שנדע איזה חברות ביטוח.

אפשר לכתוב: "הנפגע בהליך משפטי".

התיקון של הנסחית מאפשר להוסיף את זה בסוף, נכון?

פשוט להוסיף את זה בסוף, כי הניסוח: "לרבות בערעור" הוא לא ניסוח כל-כך מדויק.

"בתביעה ובהליך משפטי" – אפשר את שני הדברים ביחד.

אז איך הנוסח?

אני אדבר אתכם אחרי זה, אבל בגדול, בסיפה נעשה נקודה-פסיק, ונאמר שההוראה תחול על אותו בעל דין גם במסגרת הליכי ערעור או משהו בסגנון הזה.

הערה אחרת לסעיף הזה – חשבנו להציע שיהיה כתוב בו גם: "בסעיף זה נזק גוף למעט עוגמת נפש", ואני אסביר.

יש לנו הרבה תביעות כספיות, תביעות בעילה חוזית, שבהן התובע תובע גם סכום – נמוך, גבוה, לא חשוב – כפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, ואני לא חושבת שהכּוונה של כולנו כאן היא שגם בהליכים האלה השם ומספר הזהות של התובע יחסו. כרגע "נזק גוף" כולל, לפי הפסיקה, גם עוגמת נפש, ואנחנו חושבים שיש מקום להחריג את זה מהסעיף, ולקבוע שנזק גוף יהיה: "למעט עוגמת נפש".

חשוב לציין גם שההערה הזאת עלתה בעקבות דיונים שקיימנו בוועדת אנגלרד, וזו היתה הערה של יושב-הראש, של פרופסור אנגלרד.

לכתוב: "למעט עוגמת נפש"?

הוא ציין שהביטוי "תובענה לפיצויים בשל נזק גוף" תופס גם תובענה של עוגמת נפש.

אבל איזה נזק גוף יש בעוגמת נפש? נזק נפשי?

היה לו מצב רוח רע, אז זה נזק.

יש הליך של נזקי גוף שאתה יכול לתבוע רק עוגמת נפש, אבל ההליך נקרא: הליך של נזקי גוף. כך זה נקרא במערכת. עוגמת נפש על תאונה, למשל.

הבנתי.

אין "עוגמת נפש". יש "כאב וסבל", ובפנים כלול הכול.

צודק.

ואם יש שם נזק גוף, אז למה שזה לא יפורסם בתחום הזה?

כי התוצאה תהיה שיש לנו הרבה תביעות חוזיות או תביעות כספיות שאין בהם נזק גוף של ממש, אבל הוא תובע גם פיצוי על הנזק שנגרם לו וגם על עוגמת נפש.

למשל, חיכה טכנאי 200 פעם, קיבל פיצוי, וביקש גם על עוגמת נפש.

אני לא בטוח אם צריך את זה, אבל לי כיועץ המשפטי אין התנגדות לכתוב דבר כזה.

מדובר פה באיסור פלילי וחשוב שהציבור ידע מה מותר ומה אסור. אני מנסה להבהיר את זה.

בסדר, אז נוסיף את זה.

חשבנו להציע: "בסעיף זה נזק גוף למעט עוגמת נפש".

בסדר. רוצה לקרוא את סעיף (2)?

"(2)
בסעיף קטן (ד), אחרי המילים "של אחד מהם"" – צריך להוסיף פה: "בפרטיות של אחד מהם", כי המילים "של אחד מהם" מופיעות פעמיים בסעיף קטן (ד) – "יבוא "או לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי אודותיו".


ופה צריך להוסיף דבר שנשמט בטעות, את ההגדרה של מידע רפואי.

אנחנו לא בטוחים שחייבים להוסיף את זה, זה ממילא סמכות של בית-משפט, ובית-משפט יכול - - - מידע רפואי.

אפשר לוותר.

בסדר. בכל מקרה, רק צריך להוסיף שזה יהיה: "בפרטיות של אחד מהם", כי המילים "של אחד מהם" מופיעות פעמיים בסעיף קטן (ד). צריך להבהיר לאיזה מהם הכּוונה.

אוקי.

אולי אפשר "גילוי" במקום "חשיפה", תבדוק גם את זה,

טוב, נבדוק.

אתה יכול לחזור על ההערה?

פשוט המילים "של אחד מהם" מופיעות פעמיים בסעיף קטן (ד), באמצע ובסיפה. ואם את כותבת ככה, לא ברור איפה צריך להוסיף את זה. אז פשוט צריך לכתוב שזה אחרי המילים: "בפרטיות של אחד מהם", שזה יהיה באמצע. הבהרנו שזה שם.

אוקי.

"תחילה ותחולה
2.
(א)
תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו (להלן – יום התחילה).



(ב)
הוראות סעיף 70(ג1) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, יחולו על הליכים משפטיים שהחלו ביום התחילה ואילך."

אני רק אומרת שרציתי תשעה חודשים, והתפשרתי על שנה. אני מזכירה את זה לפרוטוקול.
טוב, הנוסח מקובל? אנחנו רוצים לעבור להצבעה. חברי הכנסת, אתם מוכנים להצביע? מי מחברי הכנסת בעד הצעת החוק?

אני, אין לי ברירה אלא להסכים אתך.

הצבעה 1

בעד הצעת החוק – פה אחד

הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 76) (איסור פרסום פרטים מזהים בהליך שבו נחשף מידע רפואי), התשע"ד-2014, לקריאה שנייה ושלישית, אושרה.

פה אחד, בנוכחות שלושה חברי כנסת. הצעת החוק אושרה לקריאה שנייה ושלישית, ותעבור להצבעה במליאה. תודה רבה.

גם דיבור וגם הסתייגויות הגשנו על מה?

למה הסתייגות אם אתה מבקש רשות דיבור?

אני מבקש רשות דיבור.

.

גם אתה, חבר הכנסת מיכאלי?

על מה תדברו?

כמה החוק הזה חשוב וכמה הוא טוב - - -

מותר לי לרשום את נסים זאב לרשות דיבור? - - -
<

אני סוגרת את הישיבה. תודה לכולם.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:20.>