PAGE
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
09/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 216>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, י"א בתמוז התשע"ד (09 ביולי 2014), שעה 9:00

<הצעת חוק חופש המידע (תיקון - תחולה על מוסדות להשכלה גבוהה), התשע"ג-2013>

חברי הוועדה: >
עדי קול – מ"מ היו"ר
מיקי רוזנטל

>
עדי ליברוס - יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות

רחל בן-ארי - יועמ"ש טכניון, ועד ראשי האוניברסיטאות, ור"ה

שלמה לוי - ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות

נדב שמיר - ס יועמש, המועצה להשכלה גבוהה

רחלי אדרי - יועצת משפטית, התנועה לחופש המידע

דימה קורטיוקוב - מחלקת מחקר, התאחדות הסטודנטים

ענבל אבנון - קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

יוסף חיים שמחון - פעיל המשמר החברתי

אלעזר שטרן

דורית ואג

הדס צנוירט
<הצעת חוק חופש המידע (תיקון - תחולה על מוסדות להשכלה גבוהה), התשע"ג-2013>

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: הצעת חוק חופש המידע (תיקון - תחולה על מוסדות להשכלה גבוהה), של חבר הכנסת מיקי רוזנטל עם חברים יוזמים נוספים: עפר שלח, עמרם מצנע ומיכל רוזין. ניתן למציע לפתוח, להציג את הצעת החוק.

בוקר טוב, גברתי היושבת-ראש, רבותיי המכובדים. כמעט הצעת חוק שלא צריך להרחיב עליה את הדברים. זכות הציבור לדעת היא זכות מרכזית במשטר הדמוקרטי. היום ב-2014 מתייתר הצורך אפילו להסביר את חשיבות השקיפות בחברה שלנו. הציבור מממן, והוא זכאי ואפילו חייב, הייתי אומר, לדעת מה עושים בכספו בכל הקשר, ודאי בהקשר של כספים שמועברים לאקדמיה.
הסוגיה הזאת קיבלה אישור ואישוש חוזר ונשנה גם בפסיקות של בתי משפט במדינת ישראל. לטעמי, דווקא המוסדות האקדמאיים, שהיו אמורים להיות בחזית המאבק הזה של השקיפות, בלי לפגוע באף אחד, אומר שהם מדשדשים. אדלג על כל הפרק ההיסטורי של מה שנעשה עד עכשיו. על זה אולי היועץ המשפטי או אחרים ירחיבו, בנושא הצו שהוציאה בזמנו שרת המשפטים. בכל מקרה, נראה לי ראוי שנתקן את חוק חופש המידע, ונחיל אותו גם על המוסדות האקדמאיים שמתוקצבים על-ידי המדינה. לא די בצווים הקיימים, מפני שהם לא עונים על כל הדרישות בעניין הזה. אם נידרש, אחר כך אכנס לפירוט. לפיכך אני חושב שזו הצעת חוק הכרחית וחשובה.

אולי אקדים לטענות שיטענו פה מאוחר יותר, ואומר שאמנם יש ועדה שיושבת מטעם המל"ג, נדמה לי, בסוגיית השקיפות באקדמיה, שמפרסמת את המלצותיה, בהחלט נבחון אותם. אין לזה שום קשר להליך החקיקה. ודאי שאנחנו נמצאים פה רק בקריאה ראשונה, ובין קריאה ראשונה לשנייה אפשר לבחון את הדברים שוב בהתאם להמלצות. עד כאן דבריי, גברתי.

תודה. נציגת משרד המשפטים.

החלטת ועדת השרים היתה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לתיאום עם המציע. סך הכול נכון לאתמול, הגענו להבנה באשר לוויתור על הסעיף השני בהצעה, בעיקר משום שאין בו צורך, והדין הקיים נותן מענה למכלול הנושאים שהדאיגו את המציע. לכן, מבחינתנו, הדברים הם בסדר גמור.

מי מהנוכחים רוצה לטעון אחרות או להביע את עמדתו?

עו"ד נדב שמיר מהמועצה להשכלה גבוהה. אנחנו מסתייגים מהנוסח, ומסתייגים בכלל מהצעת החוק.

וגם מהדיון עצמו אתם מסתייגים, הבנו.

אנחנו לא מסתייגים מהדיון. רצינו לדחות אותו קצת בגלל הסיבה שהעלה חבר הכנסת רוזנטל בעניין ועדת המשילות.
הכללת המוסדות המתוקצבים להשכלה גבוהה בהסדר כרגע של חוק חופש המידע נעשתה בצו ולא בכדי; המוסדות להשכלה גבוהה הם לא רשות ציבורית כמו כל הגופים המנויים בחוק. הגופים המנויים בחוק הם יותר מוסדות שלטון, משרדי ממשלה, כאלה שאפשר להגיד שהמידע שמצוי בידיהם הוא של הציבור. הם בעצם נאמנים של הציבור. מוסדות להשכלה גבוהה הם לא כאלה; מוסדות להשכלה גבוהה הם גוף דו-מהותי.

למי שייך הידע שנצבר במוסדות להשכלה גבוהה, בעיניך, אם לא לציבור?

למוסדות.

לציבור.

אולי כאן שורש הבעיה.

המוסדות האלה הם לא של הציבור. הם בפני עצמם.

שאלה אותך על הידע ולא על המוסדות.

העובדה שהם מתוקצבים על-ידי הציבור, זה אומר שהציבור רשאי לדעת, וחשוב שיידע לגבי ההתנהלות הכספית שלהם, האם היא באמת ראויה ועניינית. כל המידע האחר הוא מידע של המוסדות. ייתכן שיש מידע שמן הראוי לגלות אותו ולשתף את הציבור – זה ועדת המשילות שלנו, שהמדינה הקימה, תגיד, אבל כרגע יש הלימה בין זה שהמוסדות מקבלים כספי מדינה לבין המידע שמצריך גילוי. אם רוצים להרחיב את זה, לפי אותו היגיון, למה להשאיר את זה רק למוסדות המתוקצבים? בואו נרחיב את זה לכל המוסדות להשכלה גבוהה. אין סיבה כרגע להשאיר את זה רק למוסדות המתוקצבים.

בכל זאת, אם כבר מדברים על נוסח החוק, אנחנו כן חושבים שצריך להישאר הפטור של החופש האקדמי, בטח לא פגיעה חמורה בחופש האקדמי אלא כל פגיעה בחופש האקדמי. אנחנו גם לא רואים מקום להתקנת תקנות בעניין הזה. אי-אפשר לפרוט מהו חופש אקדמי. זה דבר שצריך להישאר כאמירה כלשהי. אם תהיה הידיינות, שבית המשפט יחליט. אבל העמדה הראשונית שלנו היא שהנושא צריך להישאר בצו, ואפשר גם להרחיב את הצו, אם רוצים לפרט קצת, מה זה בדיוק התנהלות כספית. המקור היה ההתנהלות של חלק מהמוסדות בגילוי המידע. עשו כל מיני פעולות שלא היו ראויות. אנחנו כן נדרשנו לזה והחלטנו – הנחינו את המוסדות בשיתוף משרד המשפטים, הגדרנו מה זה נושא כספי, ואמרנו שכל מה שבא לידי ביטוי בספרי החשבונות המוסד. אני חושב שזה מספיק וזה ראוי.

בשביל הגילוי הנאות – בתפקידי הקודם – אני ד"ר למשפטים, והקמתי תוכנית שהתפקיד שלה לשכנע את המוסדות להסביר לאוניברסיטאות, שהידע הנצבר שם שייך לכולם ולא שייך להם, ולחלוק אותו עם הציבור. אז אני חולקת על עמדתך בעניין הידע. אני חושבת שהידע שנצבר באוניברסיטאות שייך לציבור, צריך להיות נגיש לו, וזמין לו. בבקשה, עו"ד רחל בן-ארי.

אני היועצת המשפטית של הטכניון, ואני פה בכובע של היועצת המשפטית של ור"ה וכמי שמלווה את הנושא הזה משך עשור שנים. אנחנו לא נמצאים בחלל ריק. יש לנו הסדר חקיקתי ויש לנו הסדר משפטי. אני מצטערת לומר שהדיון שכאילו כותרתו היא שקיפות, אנחנו בכלל לא במקום של שקיפות, ואין שום בעיה מבחינת המוסדות בכל הקשור במילה שקיפות. זה לא העניין, ואסביר.

החוק, כפי שנדב חברי הסביר, מגדיר בסעיף 2 שלו על מי הוא חל, ויוצר היררכיה של מוסדות לפי סדר ולא בכדי. יש לו מבנה מסוים, וצריך לכבד אותו. הוא מתחיל מהרשויות הציבוריות, שזה גופי המדינה פרופר, וזה לאט-לאט מתרחק מהגופים הממלכתיים, עד שזה מגיע לגוף שכתוב בסעיף 2(9), שהגדרתו היא גוף אחר הממלא תפקיד ציבורי שהוא גוף מבוקר על-ידי מבקר המדינה שקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט.

ובאמת ב-2005, במקרה או שלא במקרה, אותה שרת משפטים שמכהנת היום בתפקיד הוציאה תחת ידה אותו צו ב-2005, שחל כמו שהוצא על מפעל הפיס, כמו שהוצא על קופות החולים, הוציאה אותו לגבי המוסדות להשכלה גבוהה, ומי שמוציא את הצו לפי אותו סעיף, יכול להחיל את כל החוק או חלקיו על כל המידע או על מקצתו.

לאחר דיונים, שהיה לי הכבוד, באמת היה לי הכבוד, להשתתף בהם באותן שנים, הגיעו בסוף לאיזון כלשהו בין היות המוסדות לא גופים ציבוריים, ויש על כך פסיקה רחבה של הרבה מאוד שנים בכל מיני הקשרים, איזון בין זה שהם לא גופים ציבוריים לבין זה שהם ודאי כן ממלאים בחלק ניכר מפעילותם תפקיד ציבורי. ועל כך ניתנה הדעת.
נערכו דיונים רבים עם אנשים מהגופים המקצועיים. בסופו של דבר הצו שניתן הוא צו שמחיל את חוק חופש המידע על המוסדות בכל אותם עניינים תקציביים כספיים, לאמור במה אתה ממלא תפקיד ציבורי ובמה בא לידי ביטוי האופי הציבורי - בכך שאתה מקבל חלק ניכר מתקציבך, מהכספים שמאפשרים לך לערוך את הפעילות שלך מהמדינה. כשהמדינה נותנת כסף, המדינה ומאחוריה הציבור כולו רשאי, מוסמך, זכאי לקבל את המידע, מה נעשה בכסף וכו'. זה ברור. לא היתה לזה שום התנגדות. כך אנחנו חיים משנת 2005 עם שני חריגים לגבי מחקרים, חריגים שנוגעים לתורמים, שרוצים להישאר אנונימיים.

מה קרה מאז. ב-2005 פורסם הצו. ב-2007 הוא נכנס לתוקף, אז ראשית אנחנו נמצאים בהסדר שבסך הכול אין לו יותר מדי שנים, שלא נצבר יותר מדי ניסיון. באזור השנים 2011-2010 כן הוגשו בקשות בעיקר על-ידי התנועה לחופש המידע, קריאות להרחיב את התחולה. נשמעה טענה – התייחסנו אליה בכובד ראש, אבל נשמעה טענה כאילו יש קושי ביישום של אותו צו – לא בהרחבתו – יש קושי, שהאוניברסיטאות לא כל כך מיישמות אותו.

העניין נבדק, נערכו מספר דיונים במסגרת הות"ת והמל"ג יחד עם משרד המשפטים, יחד אתנו, עם נציגי האוניברסיטאות. קודם כל, ראינו שזה לא כצעקתה, שהיו מספר קטן מאוד של פניות, שהתשובות שניתנו בסופו של דבר ברובן כן היו ראויות.

קודם כל, שבע שנים, שזה לא הרבה זמן - זה בעינייך. תשובות ראויות – זה בעינייך. רק לסייג את הדברים. הציבור חושב אחרת.

אני לא יודעת מה זה הציבור חושב אחרת ומי חושב אחרת.

המחוקק מייצג את הציבור.

מטבע הדברים אני מבטאת פה את מה שאני חושבת. אני לא הקובעת. אני מבטאת עמדה שאני מצדדת בה, אבל יש לה גם תיעוד וסימוכין וחומרים שאני מכירה ויכולה להביא אותם.

היו מעט מאוד פניות בכלל למוסדות במהלך השנים לקבל מידע, מעט מאוד מהן נגעו בכלל לדברים שהם כספיים. אותם דברים שנגעו לעניינים כספיים ברובן הגדול, אם לא בכולן, וזה רק למען הזהירות אני אומרת, נענו בחיוב ובצורה די מספקת.

אם כך, למה אתם מוטרדים? לא יהיו הרבה בעיות, זה לא יכביד עליכם בצורה יוצאת דופן.

אני לא חושבת שזו צורת ההתייחסות לשינוי חקיקה, שאם זה לא מפריע, נסכים לכל דבר. אסביר.

אני רק רוצה להוסיף לשאלה – אז מה כן מפריע? אם יש בעיה, תסבירו את הבעיות שהחוק עלול ליצור.

אסביר. מה שעשינו, למרות כל מה שאני אומרת, כן התייחסנו לעניין בכובד הראש, וכן חשבנו שצריך לעשות בעניין הזה עבודה עצמית וסוג של חשבון נפש באוניברסיטאות, האם אנחנו מיישמים את הצו כהלכתו וכרוחו, גם מעבר למה שכתוב בלשונו. עשינו עבודה בעניין זה, הגענו להסכמות יחד עם משרד המשפטים. ישבנו יחד, והגענו לפרשנות, מה זה עניינים כספיים. הצו אומר בעניינים כספיים למה הכוונה, כדי שלא נשאיר את זה במחלוקת של פרשנות מצמצמת יותר או מרחיבה יותר. נכתב מכתב על-ידי משרד המשפטים, עדי ליברוס שיושבת פה חתומה עליו, מ-26 במרס 2012. זה לפני שנתיים בסך הכול. היא מסבירה למה הצו כן מספק, ומסבירה אותו משא ומתן שקיימנו. היא נותנת את ההגדרה, מה מוסכם אתנו ועם המל"ג ועם הות"ת, על מה הצו צריך לחול.

אני מאז לא יודעת על בעיה כלשהי באופן מעשי. הוגשו במהלך השנים של חוק חופש המידע הרבה מאוד עתירות לבתי המשפט בנושא חופש המידע. רובן ככולן נגד המדינה. אף אלא אחת מהן הוגשה אי פעם נגד מוסד להשכלה גבוהה. זה מעולם לא התעורר כבעיה, שלא לדבר על זה שממילא אין לנו גם הכרעה שיפוטית בעניין, כי בתי משפט בכלל לא נדרשו. אז כשאני אומרת שאין לנו בעיה, זה לא כי אני לא רוצה להתמודד עם בעיה; הא ראיה, שכל פעם שהיה עניין כלשהו, התגייסנו לחלוטין כדי להבין על מה מדובר וכדי לפתור את הבעיה וכדי להגמיש את העמדות. אין מאחורי זה לא להסתיר דברים וכו'. כל המיתוס הזה סביב האקדמיה שרק רוצה להסתיר דברים, היא נורא פופוליסטית. דווקא מולך אני מרגישה חופשי לומר את זה. יש בזה טעמים פופוליסטיים, זה נשמע נורא טוב בציבור, אבל זה לא אומר שזה נכון. לא כל דבר שנשמע טוב, הוא נכון. אין בזה שום צורך. לא התעוררה שום בעיה. למה לתקן את מה שעובד בסדר?

יכול להיות שהציבור לא פנה כי הוא ידע שהוא לא יכול לפנות, כי יש מידע שהוא לא יכול לקבל, ודבר שני, שוב, מידע שאינו כספי, שאנחנו רוצים שיהיה חשוף לציבור במובן הזה, והיום הוא לא חשוף, אז יש משהו שצריך לתקן. לא היו פניות, את אומרת - כי לא היתה אפשרות עד היום לפנות בנושא הזה.

אסביר. לגבי ההצעה עצמה, קודם כל רציתי לתת את ההיסטוריה. רב מהומה על לא מאומה. עכשיו ההתייחסות שלי להצעה עצמה. ההתייחסות המשפטית שלי פרופר היא בדיוק מה שנדב אמר. זו גם היתה עמדת משרד המשפטים לפני החלטת הממשלה. אני מבינה היום את המקום שלהם, שאחרי שיש החלטת ממשלה, הם צריכים לעמוד מאחוריה. אני, כמובן, מכבדת את זה ומבינה את זה. זה לא העמדה המקורית של משרד המשפטים בצוות המקצועי. המקום לדון בעניין הזה, אפשר לומר אם הצו מספק או לא מספק. יכול להיות שצריך להרחיב אותו.

משרד המשפטים תמך בהצעה בוועדת שרים לחקיקה?

משרד המשפטים הביע דעתו, שהתיקון יכול להיעשות במסגרת הצו הקיים, אבל הוא תמך בעיקרון של יסוד ההצעה, וכך או כך זו היתה עמדתה של שרת המשפטים ושל ועדת השרים.

נעשו תיקונים בדרך.

העמדה הפורמלית ברורה, ידועה. העמדה המשפטית, כולל זו שאני גם שמחתי לקרוא מהייעוץ המשפטי של הוועדה מנייר שהגיע אליי אתמול, המסגרת הנכונה לדון בכל הקשור לחוק חופש המידע ולמוסדות להשכלה גבוהה היא לא בתיקון בחוק אלא היא בתיקון לצו, למי שחושב שהצו לא מספיק רחב. אנחנו מוכנים ומזמינים כל דיון בעניין הזה. אנחנו נסייע ממקום של פתיחות. הסיטואציה שכאילו המוסדות מסתירים מידע לא נוחה לנו. מעבר לזה שאנחנו חושבים שהיא לא נכונה עובדתית, הדימוי הזה לא נוח לנו. אנחנו בהחלט רוצים להוביל ולהיות פרטנרים אמתיים לדבר הזה.

מה מפריע לנו – זה לא מה שמפריע למוסדות כמוסדות. אין להם אינטרס שלהם. האינטרס שלהם צריך להיות האינטרס הלאומי ואינטרס שלכם. כל מה שקשור להליכי אקדמיה ולמחקרים באקדמיה צריך להיות אינטרס של המדינה ושל חברי הכנסת, שיטופל בצורה זהירה ואחראית, ולא בצורה שיימרח על דפים לכל מי שרוצה לקבל מידע זה או אחר. זה מהמקום של להגן על הערכים האלה. זה לא ערך של האוניברסיטה כאוניברסיטה. אוניברסיטה בעניין הזה היא לא כמו בעל עסק או בעל חברה, שרוצה להגן על איזשהו אינטרס צר שלו. בסופו של דבר פרנסי האוניברסיטאות מגנים על האינטרסים האלה או מגנים על המידע הזה בשביל עם ישראל ולא בשביל עצמם. זה לא אינטרס אישי של מישהו מהם.

אני מבקשת מאוד, לקיים דיון נוסף עם משרד המשפטים לגבי הצו. יכול להיות שצריך להכניס בו שינויים. אני מוכנה גם להציע, בטח לשתף פעולה עם שינויים כאלה ולו בשביל להרגיע רוחות, גם אם אני לא רואה בעיה אמתית, ואני רואה גם בזה צורך ומוכנה בהחלט להירתם לעניין הזה.
אם משרד המשפטים יחשוב אחרת או יחשוב שזה לא פתרון הולם, תמיד אפשר לחזור לכאן, אבל אפשר לחזור לכאן גם עם צו מתוקן, אולי שעונה על הצרכים- - -

הבנו את הטענה. מכיוון שאנחנו בהכנה לקריאה ראשונה אנחנו נחזור לכאן בכל מקרה, ויהיה עוד פרק זמן לפני הכנה לקריאה שנייה ושלישית, שבו יוכל להתקיים דיאלוג נוסף, אם המציע יראה לנכון לחשוב שיש אפשרות לעשות את זה בצו. כרגע אנחנו מתקדמים עם הצעת החוק. רחלי אדרי, בבקשה.

שלום, התנועה לחופש המידע. אתחיל בתור המבקש. מציגים פה מצג שהוא לא כל כך מדויק. כמות הפניות שאנחנו מקבלים מאזרחים שפונים לאוניברסיטאות היא מאוד גדולה. הייעוץ המשפטי שאנחנו נותנים להם הוא שאין להם מה ללכת לבית משפט, כי זה המצב החוקי היום - אין לך מה לפנות לעניין שאינו עניין כספי, כי ברור שבית המשפט לא יהיה לצדך, כי יש פה הוראת חוק מאוד ברורה.

קצת מה היה בעבר. באמת לפני מספר שנים נעשה התיקון הזה לחוק. מאז כן ביקשנו בקשות מידע. תמיד כשאנחנו מגישים למוסדות להשכלה גבוהה, זה לכל המוסדות. ביקשנו דברים שבעינינו נראים דברים שהם עניין כספי, אם זה הסכמים והתקשרויות, הקמת המעונות בתל-אביב, ניהול השקעות, תרומות, נסיעות לחו"ל. מבחינת הפרשנות הצרה של האוניברסיטאות, זה לא עניין כספי. הדבר היחיד שקיבלנו עד היום מהאוניברסיטאות זה ספרי תקציב. ספר תקציב שלא נלווה לו עוד מידע הוא הרבה פעמים חסר משמעות.

בנוסף, אני חולקת מאוד על מה שאמר פה הנציג של המועצה להשכלה גבוהה. המוסדות הם ציבוריים לכל דבר. הם מקבלים סכומי עתק מהמדינה. איני רואה איך רואים אותם אחרת. אני מתקשה להבין זאת.

ניסינו פעמים רבות להרחיב. אנחנו – לא אזרחים – התנועה לחופש המידע ניסתה לפנות בעניינים שאנחנו חושבים שכן יש עניין לציבור לשתף אותם, ואפילו מוסדות שמוחרגים מהחוק, לדוגמה שב"כ-מוסד, ענו לנו על הדברים האלה, למשל הטרדות מיניות. פנינו ב-2012 וב-2013 לאוניברסיטאות כדי לדעת על ההטרדות המיניות באוניברסיטאות. עד היום לא קיבלנו תשובה. אחת התשובות שקיבלנו היא שזה לא עניין כספי, לכן החוק לא חל. לכן אני מאוד לא מסכימה עם הנאמר פה.

גם הלכה למעשה, אני בצד הפרקטי יותר של השולחן, ויש פה סטטוס קוו שצריך להשתנות. המגמה בעולם היא לשתף את הציבור, להבין שכל הידע שנצבר במוסדות ציבור שייך לציבור. בארצות הברית, למשל, המצב החוקי הוא הרבה-הרבה יותר רחב.

לעניין התיקון, מי שראה את מה שכתב היום היועץ המשפטי של הוועדה, הנוסח שהיום מציעים, פגיעה או פגיעה חמורה, חופש אקדמי- - -

היתה הסכמה בין הצדדים, לוותר על הסייג הזה.

הבנתי שמוותרים רק על עניין התקנות.

לא, כל הסעיף ירד.

התאחדות הסטודנטים, בבקשה.

שלום. די ברור שהתאחדות הסטודנטים והסטודנטים בכלל עומדים חזק מאחורי הצעת החוק הזאת. הרכבת הזאת של השקיפות כבר יצאה, ויצאה מזמן, והגיע הזמן שהמוסדות להשכלה הגבוהה יצטרפו לרכבת הזאת. השיח לא צריך להיות בכלל על שקיפות אלא על נגישות המידע. שם אנחנו רוצים להיות.
אני מסכימה לחלוטין עם הנאמר פה מהמידע לחופש המידע. גם התאחדות הסטודנטים, שכשרצינו לקבל מידע, למשל גם בנושא ההטרדות המיניות, ונתקלנו בקיר חסום, היינו מעוניינים לדעת איך מתחלקים מיליארד השקלים כמעט שבשנתיים האחרונות הלכו להבראת האוניברסיטאות. אנחנו חושבים שאין פה בכלל מה לדבר. אנחנו מוצאים שהצעת החוק הזו מגנה על החופש האקדמי. אנחנו גם מאוד בעד שמירת החופש האקדמי וכן לשמור על מידה מסוימת של פרטיות בענייני המוסד, אבל עדיין הצעת החוק הזו מגנה עליו. אנחנו חושבים שיש מקום להתחיל לגלגל את העסק הזה. אנחנו מצפים שהמוסדות להשכלה גבוהה יהיו המגדלור של השקיפות, ולא כל פעם נצטרך להיות במין סאגה כזו שהמוסדות לא רוצים ונשארים מאחור. זה קורה פעם אחר פעם, וצר לנו. אנחנו יודעים שיש במערכת אנשים טובים. אנחנו יודעים שאין פה רצון להסתיר. פשוט מדובר במערכות גדולות שקשה להם להסתגל לשינויים, אבל השינוי הזה מתבקש. אנחנו רוצים להציג כמה דוגמאות מהעולם לגבי התנהלות שקופה במקומות אחרים.

שלום, אני ממחלקת המחקר של ההתאחדות. כפי שהמחקרים השונים שגם אנחנו עשינו, גם הנייר שהוגש בזמנו לוועדת המשילות, והנתונים האלה נתמכים על-ידי הסקירות השונות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מראים שהמצב בעולם בתחום הזה הרבה-הרבה יותר טוב מישראל. החוק הזה בעינינו הוא גם ניסיון לקדם את ישראל לעבר הסטנדרטים האלה. במקומות כמו אנגליה, למשל, שבכמה מקרים המוסדות חויבו להציג את המידע הפיננסי שלהם, מקומות כמו סקנדינביה, שהשקיפות שם מגיעה עד כדי כך שהפרוטוקולים של הוועדות שמחליטות על גיוס סגל וקידום סגל, הכול מפורסם. כלומר כל המקומות האלה, אין שם שום פגיעה בחופש האקדמי. זה דברים שלא בהכרח סותרים זה את זה. האוניברסיטאות צריכות לחשוף את מקסימום המידע, וכל הטיעונים על פגיעה אפשרית בחופש האקדמי הם ריקים מתוכן.

לגבי ועדת המשילות, כבר כמעט שנה אנחנו שומעים בוועדות: בואו נחכה לתוצאות ועדת המשילות, חצי שנה. יש פה נושא שזה בלי קשר לוועדת המשילות. ברור שזה צריך להיכנס לחוק. המוסדות האקדמיים, מוסדות ציבוריים, מוסדות מתוקצבים. אפשר לחכות עד מחר לוועדת המשילות. בסופו של דבר זה גם יהיה תהליך ארוך. אנחנו כדי לדעת מה קורה בעניין ההטרדות המיניות היינו צריכים להעביר תקנון. העברנו כבר דרך תקנון. הכול צריך דרכים נורא קשות כדי להגיע למידע שאנחנו רוצים להגיע אליו.
אנחנו קוראים לחברי הכנסת, ידידי הסטודנטים, להעביר היום את ההצעה הזאת לקריאה ראשונה. אנחנו לגמרי מאחורי זה.

תודה. בבקשה.

שלום, אני ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות. אני רוצה להתייחס רק להערות שנשמעו כאן לגבי הטרדות מיניות. אני ממש מוחה ומתקוממת. האוניברסיטאות מטפלות בנושא הזה שנים לפני שהחוק חוקק.

לא אמרו שלא טופל; אמרו שלא הצליחו לקבל מידע. הנושא הוא לא הטיפול שלכם אלא המידע וכמה הוא שקוף בציבור.

המידע ניתן ונמסר לכל מי ששאל. זה פורסם לציבור. כל שנה יש דיונים פה בכנסת, במשכן המכובד הזה, בוועדת החינוך, בוועדה למעמד האשה. מגיעות לכאן הנציבות להטרדות מיניות בכל האוניברסיטאות, מדווחות, נותנות את כל המספרים, משתפות בכל התהליכים. זה ממש מקומם לשמוע שאין שיתוף פעולה בנושא הזה.

יש פה שני צדדים שפנו בבקשה, אומרות: פנינו- - -

הייתי בוועדה ולא ניתנו נתונים.

בפירוש ניתנו נתונים. ישבה פרופ' רחל- - - עם המספרים. זה בתיעוד, משודר.

קודם כל, הטרדות מיניות שזה דוגמה שביקשתי. זה פרט מידע אחד חשוב מאוד, אבל אנחנו מדברים על חשיפה של מידע באופן כללי. אין סיבה להיתקל רק בנושא הזה.

אני רוצה לסכם את הדיון. אני מאמינה גדולה בהליך הוגן ונכון ומשפטי, ואם יש דברים שאפשר לעשות בצווים, עדיף לפעמים לעשות כך מאשר חקיקה. אני מרגישה שיש פה הרחבה חשובה.

אפשר להתייחס לעניין החקיקה?

אני חושבת שהבנתי. יש לנו עוד התהליך בין הקריאה הראשונה לשנייה ושלישית.

אם כבר גברתי מעלה את זה, אז רק לצורך ההגינות והתיאור ההיסטורי שנמסר פה בהרחבה אבל לא כולו, אני ישבתי עם נציגי הות"ת ביוזמתי, ואמרתי להם שאני מתכוון להציע את החוק הזה, ואמרתי להם: בואו נשב ונתאם, והם נפנפו אותי, נאמר את זה, בחוסר נימוס מוחלט, אז אי-אפשר אפילו לבוא בטענות בעניין הזה.

ות"ת או ור"ה?

ור"ה, סליחה. הצעתי להם לשתף פעולה ולהגיע להסכמות.

עד היום אני מחכה לתשובה מהדברים ששלחתי לך, מיקי.

זה ממש חצוף, מה שאת אומרת. את פשוט הנחת שהחוק לא יעבור.

ממש לא נכון. זו ממש לא הגישה.

אתם ביקשם לבטל את הדיון.

לדחות קצת, ביולי.

אנחנו יוצאים לפגרה, לכן חשוב לנו להעביר את הצעת החוק, קודם כל להראות שאנחנו רציניים. זאת הכוונה שלנו, להעביר את החוק הזה. אנחנו עומדים מאחורי האמירה שהמוסדות להשכלה גבוהה, גם הניהול התקציבי שלהם וגם הידע שנצבר שם שייך לציבור, ולכן צריך להיות חשוף אליו באופן תואם לרשויות ציבוריות אחרות.

אני קוראת לצדדים להמשיך לקיים את הדיאלוג הזה לקראת ההכנה לקריאה שנייה ושלישית ולראות אם יש דברים שאתם יכולים לעשות כדי להתאים את הנוסח ולעשות אותו בצורה משולבת ומתואמת, אבל גם אם לא, נתקדם בהצעה.

אני רוצה לעבור להקראה.

הצעת חוק חופש המידע (תיקון – תחולה על מוסדות להשכלה גבוהה), התשע"ג–2013.
1. תיקון סעיף 2. בחוק חופש המידע, התשנ"ח–1998 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2 –
(1) אחרי ההגדרה "חברה עירונית" יבוא: ""מוסד להשכלה גבוהה" – אחד מאלה: (1) מוסד שהכירה בו המועצה להשכלה גבוהה לפי סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1998 (להלן – חוק המועצה להשכלה גבוהה); (2) מוסד שניתן לו היתר או אישור לפי סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה; (3) מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה;";
(2) בהגדרה "רשות ציבורית", אחרי פסקה (8) יבוא: "(8א)
מוסדות להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציביהם בהתאם לסעיף 17א לחוק המועצה להשכלה גבוהה.";
מכיוון שנאמר שסעיף 2 יורד פה, נשאר רק הסעיף של התחילה. תחילתו של חוק זה שלושה חודשים מיום פרסומו.

אני רוצה לעבור להצבעה. מי מחברי הכנסת הנוכחים באולם בעד הצעת החוק?

הצבעה

בעד – פה אחד

אושר.

פה אחד, שני חברי כנסת שנמצאים. הצעת החוק עברה בהכנה לקריאה ראשונה.
תודה רבה ובהצלחה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:40.>