PAGE
3
ועדת המשנה של ועדת כספים למגזר הערבי

24/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 2>
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכספים למגזר הערבי
יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ד (24 ביוני 2014), שעה 12:00

<תעסוקת עובדים ערבים בשירות הציבורי>

חברי הוועדה: >
אחמד טיבי – היו"ר

זהבה גלאון
אלעזר שטרן

עפו אגבאריה

מסעוד גנאים

דב חנין

אברהים צרצור
מיכל רוזין

>
סגן שר האוצר מיקי לוי
ליאור תבורי - עוזר מנכ"ל מתנדב, משרד האוצר

גיא לוי - יועץ תקשורת סגן שר האוצר, משרד האוצר

אלעד גוזגוביץ - יועץ סגן שר האוצר, משרד האוצר

רן רידניק - רכז תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

משה דיין - נציב שירות המדינה

רונן שפירא - מנהל אגף בכיר (תכנון ובקרה), נציבות שירות המדינה

אשרת עינב - יועצת בכירה לנציב שירות המדינה, נציבות שירות המדינה

עו"ד אמי פלמור - המנהלת הכללית של משרד המשפטים, משרד המשפטים

עו"ד עבוד נדים - עוזר למנהלת הכללית של משרד המשפטים, משרד המשפטים

עו"ד עמיר הרן - עוזר ליועץ המשפטי למשרד, משרד המשפטים

איימן סייף - מנהל הרשות לפיתוח כלכלי, משרד ראש הממשלה

סלימה מוסטפא סלימאן - מנהלת תחום פיתוח אזורי במגזר המעוטים, הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, משרד ראש הממשלה

דניאל בן משה - מרכז בכיר משאבי אנוש, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

תומר כהן - רמ"ט שר המדע, משרד המדע והטכנולוגיה

עינת פישר - יועצת שר המדע, משרד המדע והטכנולוגיה

עו"ד ציונה קניג - נציבה ארצית לשוויון זכויות בעבודה, משרד הכלכלה

עו"ד בריהאן אבו קאעוד - נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, מחוז תל אביב

חאדר אלשייך - יועץ ראש מועצת תל-שבע, מועצות מקומיות ואזוריות

עו"ד עטא אבו מדיעם - סגן ומ"מ ראש עיריית רהט, מרכז השלטון המקומי

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

עאדל בדיר - ראש עיריית כפר קאסם, נציג ועד ראשי הרשויות, השלטון המקומי

עו"ד אפי נווה - יו"ר מחוז תל אביב והמרכז, לשכת עורכי הדין

עו"ד נסרין עליאן - עו"ד, האגודה לזכויות האזרח

עו"ד יוסף כראם - האגודה לזכויות האזרח בישראל

עו"ד סמאח אלחטיב-איוב - מנהלת פרוייקט ייצוג הולם של החברה הערבית, עמותת סיכוי - לקידום שוויון אזרחי

ד"ר דניאל גרא - יועץ ומנכ"ל משותף, אלאימאן שרותי חברה ורווחה

חלמי כתאנה - מנהל המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי

עו"ד רידא ג'אבר - מנכ"ל מרכז אמאן, מרכז מחלקת עורכי דין ערבים במחוז תל אביב והמרכז

עו"ד יאסר אלעמור - פעיל חברתי ביישובי הנגב

עו"ד סליאמן אלטאקאת - מנכ"ל מכללת מרכז הנגב

עו"ד סורין זיסרמן - עורך דין פעיל

עו"ד גואד קאסם - מרכז מוסאוא

ערין זועבי - מרכז מוסאוא

סמאח עיראקי - מרכז מוסאוא

אימאן סלימאן - תכניות חברתיות כלכליות, רדיו ערבית

עו"ד יעקוב איברהים - דובר, יוזמות קרן אברהם

ליאת קרפטי

ר.כ., חבר המתרגמים
<תעסוקת עובדים ערבים בשירות הציבורי>

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה לענייני החברה הערבית בוועדת הכספים. הנושא היום הוא תעסוקת עובדים ערבים בשירות הציבורי – תמונת מצב.
להזכירכם, בשתי הקדנציות שקדמו עמדתי בראש ועדת חקירה פרלמנטארית לקליטת ערבים בשירות הציבורי, שתפקידה היה לבדוק, לבחון היבטים שונים של קליטת ערבים או אי קליטת ערבים בשירות הציבורי, את החסמים העומדים בפני תעסוקת ערבים, את המנגנונים והדרכים להסרת החסמים, מה הממשלה עושה, מה יעדי הממשלה והמדיניות.

מבחינת מספרים אני רוצה לציין שכשהתחילה העבודה ההיא לפעול, נדמה לי שעמדנו אז על 4.5 אחוזים שיעור הערבים בשירות הציבורי, כאשר אנחנו מהווים כ-20% מכלל האוכלוסייה. כיום שיעור הערבים עומד על כ-8%, 8% פלוס. תיכף נשמע מספרים מנציב שירות המדינה.

עדיין יש בעיה בשלושת הדרגים הבכירים בשירות המדינה מבחינת ייצוג ערבים, שם הייצוג הוא תת ייצוג בולט.

בשנת 2012, נדמה לי, פג תוקף החלטת הממשלה לגבי היעד ההוא, של 10%. גם היעד של החלטת הממשלה, היעד עצמו לא הושג, אבל החלטת הממשלה פגה. ובדרך כלל הממשלה, ללא יעדים או החלטות – לא עושה מאמצים כדי לקיים משהו שלא קיים, אבל למרות זאת אנחנו רוצים לשמוע משלושה אנשים חשובים בתפקידי מפתח, נציגי הממשלה, לגבי היעד, לגבי הדרך להסרת חסמים והאפשרות של העדפה מתקנת, כדי לצמצם את הפער.
מימין לשמאל, נציב שירות המדינה, מר משה דיין, שעוסק רבות בנושא הזה. הופיע מספר פעמים בפני הוועדה, ועדת החקירה הפרלמנטארית בזמנו; הגברת אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים, שהיא כיום נדמה לי יושבת ראש הוועדה להסרת חסמים; סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, איימן סייף, ראש הרשות לפיתוח כלכלי במשרד ראש הממשלה.

אני מברך את חבר הכנסת עפו אגבאריה שהגיע ונמצאים כאן נציגי העמותות האזרחיות, שחלקם הרב השתתף בדיוני ועדת החקירה הפרלמנטארית אז. אני מברך גם את עורך דין אפי נווה שהגיע, נציג לשכת עורכי הדין, נדמה לי יושב ראש לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, שמניסיון העבר מאד מתעניין ועוסק בנושא הזה. נשמע את דעתו ואת דעת האחרים גם בהמשך.

אני ברשותכם רוצה, אחרי הפתיחה הזאת, לתת את הבמה לנציב שירות המדינה, כדי להציג לנו תמונת מצב עכשווית מבחינת מספרים ועובדות. תודה רבה.

בבקשה אדוני. ואני כמובן, ברשותך, רוצה להודות ליושב ראש הכנסת וליו"ר ועדת הכספים על שאפשרו לנו לקיים את הישיבה המשודרת בשידור חי לציבור בשעה כזאת, ביום שלישי.

בבקשה אדוני.

אדוני, אני מתכבד לבוא פעם שלישית או רביעית בהקשר הזה.

נכון, אני מודה לך.

ללא ספק נושא חשוב. עם כל העומסים שאנחנו חווים בנציבות, הרפורמה וכו', הנושא הזה ממש ממש על סדר היום ואני שמח לומר נתונים באמת שמעודדים. זה לא אומר שהכל נעשה, יש הרבה מה לעשות, אבל אני חושב שחווינו בשנתיים האחרונות עשייה חסרת תקים מאז קודם המדינה בנושא הזה. אחרי הרבה דיבורים, הרבה הבטחות, של כל מיני כאלה ואחרים, אני חושב שהיום אני יכול לבוא עם קבלות.

היום אחוז הערבים, בני המיעוט הערבי, לא כולל סח"ש – סח"ש זה סטודנטים, בעיקר סטודנטים, אז אנחנו כבר חצינו את קו ה-9%. אם אני כולל גם סטודנטים, כאלה עובדים שעתיים מה שנקרא, שזה לא עובדים שזה מקום עבודתם, אז אנחנו ב-8.65%.
נתון חשוב מאד והוא נוסף, שמה שנעשה על ידי למעשה בשנתיים האחרונות, בצעד – אפילו הייתי קורא לו אגרסיבי – של ייעוד משרות לבני האוכלוסייה הערבית: אנחנו פשוט אישרנו תקנים, כל תקן שלישי בגדול, באופן כללי, למעט מקרים חריגים, סומן לאוכלוסייה הערבית בלבד. הצעד האגרסיבי הזה הוא לא פשוט כי הוא אנטי תכנוני. הוא גם גרם הרבה בעיות ליחידות מסוימות, כי זה גם מושפע מנתונים גיאוגרפים. זה לא פשוט להגיד ליחידה שבאזור שאין מספיק – ובצפון זה יותר קל - לפי חלוקת הארץ, אבל עשינו את זה.

ולכן אני רוצה לומר לכם שהיום מסומנים 1,560 משרות. כמובן שכל משרה בשירות המדינה פתוחה גם לערבים גם ליהודים, גם לאחרים. אבל יש 1,560 משרות לערבים בלבד, מתוכן 321 פנויות, כלומר מחכות לאיוש. בהנחה שמאיישים אותן – 321 משרות – אז אני כבר מגיע ל-9.435%.

לא סתם אני אמרתי בהנחה. יש לנו לא מעט משרות מיועדות, שאנחנו מתקשים לאייש אותן, או בגלל העדר הגשת מועמדויות, או גם בגלל מיעוט מועמדויות. לכן אנחנו צריכים לתקוף את הנקודה הזו, לדעתי הרבה יותר חזק מהיתר, כי אנחנו כבר במצב שאנחנו לא מצליחים לקבל או להיות אטרקטיביים, מקום שאנחנו נותנים את התקנים. אבל לדעתי זה נתונים, אני חושב שהם, לא יודע, אותי הם משמחים.

הנתונים שאמרתי, עלייה באחוזים כמו שאנחנו חווים, היא עליה ריאלית. לשון אחר, נניח בשנת 2002, לא, ניקח את שנת 2004, או את סוף 2003 – מה זה הנתונים מול היום – היה 5%, אבל ה-5% היו מקרב 55,000 עובדים מדינה. כשאני מדבר היום על 9.4% - זה לא מ-55,000, אלא זה השיעור הריאלי ומתוך הגידול הריאלי גם של שירות המדינה, שכבר מתקרב ל-73,000. כלומר, הגידול הוא ריאלי. רוצה לומר, אנחנו גדלים גם במספרים וגם באחוזים, למרות שגם שירות המדינה, מתוך האחוז של שירות המדינה, גם גדל.
אז אדוני יושב הראש, זה לא מספיק. צריך עוד. אנחנו מדברים על 20% מהאוכלוסייה ואדוני הזכיר את החלטות הממשלה. אני רץ קדימה, אדוני, עם החלטה ובלי החלטה. אנחנו לא שינינו בדרכנו דבר אם יש החלטת ממשלה או לא. היעד הוא יעד, גם של נציבות שירות המדינה.

במקביל רבותי, חוץ מההישגים האלה, זה לא נגמר בזה. זה גם טיפולים פרטניים, ואני אזכיר את זה, אני לא אוהב לציין את זה, אבל נניח צוערים לשירות המדינה. זו יחידת עילית, 30 מצטיינים שבמצטיינים בשנה, והם דור העתיד של הניהול בשירות הציבורי, בין היתר. זו עתודה ניהולית קלאסית. אדוני יושב הראש, אנחנו עושים הכל שגם האוכלוסייה הערבית תהיה שם. אם היא לא תהיה שם - היא לא תגיע מחר לרובד הבא של הניהול הבכיר. ולצערי, אנחנו גם שם לא עשירים במתמודדים.

היה מקרה שערבי או ערביה, לא חשוב, שבחרנו והיא החליטה או החליט לפרוש. אדוני, מקרה כזה, אותו מועמד או מועמדת נקראו אלי לשיחה של שעה אם לא יותר, כדי לומר – תהיה פה. תהי פה. זה חשוב לנו, אגב, והצלחתי באותו מקרה. אז אני מדגים לך מהמקרה הזה. גם בתחום החינוך אנחנו משפיעים הרבה מאד, לרבות יצירת מנגנוני התאמה, אני אקרא לזה, לא העדפה, התאמה בבחינות, פקטורים למיניהם, כדי לפצות על הפערים אולי התרבותיים וגם של שפת האם וכיוצא באלה. אז גם שם, גם מבחינת תשומת הלב הרבה מאד לנושא, באמת בכל התחומים.

לדעתי הגיעה השעה. אחרי שעשינו את המאסה, השיטה יחסית תפסה משהו, שיטת האחד שלוש שדיברתי בה. במסגרת הרפורמה בשירות המדינה הוקם בשנה האחרונה אגף לתכנון אסטרטגי, ברשותו של מר רונן שפירא שיושב מאחורי. אנחנו קיבלנו החלטה שהתחום הזה יישב בתכנון האסטרטגי בנציבות. נטפל בזה ברמות תכניות החומש וכו', ברמת הערכות המצב השנתיות והתלת שנתיות שעושים למשרדי הממשלה, ואז נאחוז את השור בקרניו. לא בקצה של התהליך, שזה מאוחר, אלא עוד בשלב התכנון.

לכן הכוונה שלנו בשנה הזו לעבור פאזה לרמת התכנון האסטרטגי מול כל משרד ומשרד. תכנון אסטרטגי אגב זה לא רק הנושאים האלה, זה כל הנושאים שנוגעים לניהול הון אנושי, אבל בין היתר אנחנו נעמוד על כך שהמשרדים יצטרכו להתמודד גם עם הסוגיה הזו ולתכנן, ושנרד לרמת המשרדים. למה אני אומר את זה? כי יש משרדים שהמצב שם טוב יותר, ויש משרדים שהמצב שם פחות טוב. ואנחנו צריכים לתפוס ולשים דגשים יותר על המקומות אשר חלשים יותר, או שיש יותר חסמים ולתת - - -

אולי אתה יכול לפרט יותר בעניין הזה, באיזה משרדים, שאנחנו נהיה קצת יותר בקיאים בעניין.

אנחנו לא מסתירים כלום, הדו"חות באינטרנט, מי שרוצה לראות. אני מעדיף לא - - -

לא, לא, עדיף לפרט אדוני.

אני אקריא עכשיו עשרות מסמכים?

לא עשרות. מי המשרדים המצטיינים.

לא עשרות, כן, רק מי המצטיינים ומי המפגרים. אולי לצורך הדגמה.

בואו נאמר לא ברמת משרד, ברמת מערכת בריאות, היא חצתה את קו ה-10%. אין לי פה את הנתון, אבל - - -

10.68% אדוני הנציב, אני אעזור לך.

אוקיי. יש יחידות במשרד הבריאות שאפילו אנחנו חוצים את קו ה-30%. היה על זה דיון.

כמו רופאים למשל.

גם רופאים.

אבל רופאים לא, עוד לא.

רופאים, אחיות.

אחיות כן, אבל רופאים עוד לא הגיעו, לא, לא.

לא, אני מדבר בסכומים מוחלטים.

אז נשמע עוד.

מערכת הבריאות אמרנו.

אם אתם רוצים אני אקריא לכם. אני פשוט לא ערכתי את הדברים לפי זה. מרכז בריאות הנפש באר שבע – 500 עובדים, 30 ערבים. אברבנאל – יש לי שם 20 עובדים מתוך 460. אני עושה לגמרי אקראי, אני לא מתכנן. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – 63 עובדים מול 1,030 עובדים.

אחוז?

לא, אני לא חישבתי, אדוני.

סטטיסטית זה חשוב בסטטיסטיקה.

אז אני מוכן. אין לי בעיה שיעבדו את זה תיכף ונאמר את זה. אני לא ידעתי שרציתם לדעת את זה.

לגבי משרדי ממשלה למשל – כלכלה, שיכון.

בוא נראה.

אנחנו לא שואלים לגבי שירות בתי הסוהר או משטרה או דברים כאלה. משרדים.

אדוני, זה לא אצלי.

במשרד המשפטים אנחנו עומדים כיום על קרוב ל-8.5% אם זה עוזר לכם, לצורך המחקר הזה כרגע.

משרקד הכלכלה – 78-80 עובדים בערך, מ-1,400 עובדים בערך.

אוקיי. סיימת?

אז רוצה לומר, אני רק רוצה לסגור את המעגל: אנחנו בתחום התכנון האסטרטגי הולכים להשקיע בזה. זה הצעד הבא. אני רק רוצה לסגור את דברי.

רבותי, אני חושב שנעשה פה מאמץ אדיר. הנתונים העיקריים הוצגו בפניכם. היום, בשירות המדינה, אני אמרתי שיש לו 6,430, בערך 6,500 עובדים. ורק שנכיר את הנתונים, בסוף שנת 2011 – היו לנו 4,980 עובדים, והמספרים מדברים. זו פחות או יותר התקופה שאני מעדכן.

תודה אדוני.

תרשה לי לשאול אותך שתי שאלות לגבי הדברים שאתה אמרת. אמרת שיש 320 משרות פנויות ואין מספיק מועמדים ערבים שיאיישו את המשרות האלה, או שלא ניגשים. שאלתי אדוני, מה אתם עושים כדי לשווק, לפרסם את המשרות האלה. האם יש שיווק אקטיבי, לא רק פרסום המשרות; ולמה אין תכנית לכל משרד ומשרד, עם יעדים ברורים, כדי לנצל את 320 המשרות האלה.

השאלה השנייה, התייחסותך למה שאמרתי בהקדמה, שבשלושת הדרגים הבכירים בשירות המדינה, כמעט ואין ערבים.

כך: לגבי למה אין תכניות, אני סיפרתי שלפני שנה בדיוק אגב, ב-30 ביוני, ממשלת ישראל קיבלה החלטה על רפורמה, על פי דו"ח ועדה שעמדתי בראשה, וחלק מיישום הרפורמה הזו זה הנושא של תכנון אסטרטגי, וגם סיפרתי שהקמנו השנה אגף.

התכנון האסטרטגי נולד אגב גם לתת מענה לייצוג נשים, מענה לזה שעוד – 3, 4, ו- 5 שנים – יהיו לנו מספיק רופאים במערכת הבריאות ומספיק מהנדסים במקומות שצריך וכו' וכו'. ולכן אני מודה, כל התחום של התכנון האסטרטגי - לצערי אני אומר את זה - הוא חדש בשירות המדינה.

יושב פה מנהל היחידה. היחידה החלה את עבודתה. לראשונה בתולדות המדינה נערך מסמך שנקרא – הערכת מצב שנתית של ההון האנושי בשירות המדינה. לכן זה עוד לא נעשה אדוני, ולכן זה ייעשה. זה שם. עד לפני שנה לא הייתה הפונקציה הזאת, וככה אני מתחבר לכל המהלך הכולל אגב, שנעשה בשירות המדינה בתחום ניהול ההון האנושי.
אגב, לדעתי זה היה הפספוס המרכזי. כי לטפל במקרה פה, עוד מכרז שם, בקצה התהליך, זה מעט מדי ומאוחר מדי. אם מטפלים בראשית ההליך, עוד לפני שיוצאים לדרך, עוד לפני שהגיעה שנת 2016 ושנת 2017 ו-2018, הסיכוי שלך, סוף מעשה במחשבה תחילה, הוא הרבה יותר גבוה להצליח. ועובדה, כי כולם דיברו ודיברו ודיברו.

אבל ביום שגוף המטה אמר – רבותי, מתחילת התהליך של התכנון אני פה קובע כללים ולא בקצה של התהליך, שזה ועדת המכרזים הבכירה, בבקשה, הנתונים מדברים בעד עצמם. המספרים אולי לא מספיקים, אבל אי אפשר להתווכח שהם חסרי תקדים והם לדעתי גם נאים מאד. זה אחד.

דב חנין: אדוני, השאלה של יושב ראש הוועדה הייתה מאד קונקרטית. אתם אומרים 320 משרות - - -

על שיווק ופרסום.

השאלה מה קורה איתן. כשאנחנו מצרפים את השאלה הזאת עם הנתונים שכולנו יודעים, שבציבור הערבי יש מצוקה מאד גדולה של אנשים, במיוחד בוגרים של השכלה אקדמאית, הכשרה אקדמית, שאין להם תעסוקה, השאלה היא למה שני הדברים האלה לא נפגשים?

יש פה כשל.

יש נתונים שאני לא אוהב לדבר בהם, לא כי אני חס וחלילה מסתיר משהו או מתבייש, כי זה עלול להישמע כתירוץ, ואני לא רוצה לתרץ תירוצים, אגב - גם אם הם טובים. אז אם הובלת אותי לשם, אדוני, אני אומר משהו.

האוכלוסייה הערבית היא כ-20%. הבעיה היא שבהגשת המועמדויות – באזור ה-5%. כלומר, רוצה לומר - - -

למכרזים הכלליים.

לא, לא, באופן כללי.

כן, אבל מה הסיבה?

אני מביא עובדה. עכשיו, אפשר לנתח אותה. למה אני לא אוהב להביא את הנתון הזה, כי אומרים זה תירוץ שלו למה הם לא ניגשים. אז אני אומר לא. אני קיבלתי על עצמי, למרות הנתון הזה, אנחנו רואים את עצמנו מחויבים לעוד ועוד, וכל הזמן להכות על חטא שזה לא מספיק. אבל למה זה קורה? אני מניח, כלומר אני חוקר בינוני, אבל מהניסיון שלי, חלק נובע מהסיבה הגיאוגרפית. חלק.

השלטון הישראלי יושב בירושלים ולא בנצרת או בואך צפון הארץ ויש פיזור. ואנחנו רואים אגב - - -

והסיבה השלישית? משבר אמון.

אני מסכים איתך. זה כנראה. יש. אמרו לי ואני מקבל. אגב, בשיקולים סובייקטיביים אין מה להתווכח. אם אומרים לי שיש אנשים שהם לא מאמינים שאתה באמת רוצה אותם, אז אני בבעיה. אני לא אומר – זו בעיה שלו. אני באמת רוצה. אני לא אומר את זה ובגלל זה אני מקפיד, אבל יש את הבעיה.
עכשיו, מה פותר לכאורה את בעיית האמון? התקן המיועד. התקן המיועד אומר – תשמע, לשם יכול לגשת רק מועמד מהאוכלוסייה הערבית. אתה לא צריך לחשוש שהם סתם אומרים – בוא, בוא, בוא, ובסוף הם יודעים את מי יבחרו. גם שם, אדוני יושב הראש, חברי הכנסת, גם שם עדיין התפוסה נמוכה. ולכן חייב להיות הסבר גם שנובע יכול להיות ממשהו יותר עמוק. אני מנסה לנתח, אבל - - -

אין מספיק מועמדים מוכשרים למקומות האלה?

חס וחלילה.

או שפשוט לא הגיעו אליהם?

לא, לא, שנייה. אני לא אומר את זה לרגע. אבל יחד עם זאת, אני רוצה לומר משהו גם כדי שאובן. כשיש משרה פה בירושלים, במשרד ממשלתי, מקצועית כזו או אחרת, יש משרות, שבמכרזים הכלליים יש מאות מועמדים ואם זה מיועד, יש מועמדים אחדים. עכשיו רבותי, הסטטיסטיקה, אמרו לי משהו על סטטיסטיקה. בסטטיסטיקה, הסיכוי שלך למצוא מתאים או מתאים אחד מתוך 300, ויושבת לידי מנכ"לית משרד המשפטים, היא תספר לכם על מכרזים של 5,000 מועמדים ו-2,000 מועמדים.

הסטטיסטיקה גם כנראה, מתוך 2,000 מועמדים, אפילו יותר בפרקליטות, בשוק עריכת הדין – הסיכוי לברור 10, כשיש לך 1 מתוך 4, אז אני בבעיה. ואני כל הזמן אומר, באמת, ואני חושב שזה גם חובה. רבותי, אני יושב פה כפקיד, מנסה לעשות את המיטב, אבל כל אחד, וזה כבר תפקיד של כל אחד להגיד רבותי – אי אפשר רק להגיד צריך- צריך. בואו ניגש.
אגב, אני אמרתי, אני הלכתי לשפרעם. אני בכל הזדמנות אומר, רבותי, אני אמיתי. אני באמת רוצה אתכם. אני מקפיד הקפדה מטורפת כמעט, שבכל המקומות, בכל הרצועות של העתודה הניהולית, ואני יודע שאני כבר לא אקצור את הפרות האלה, אבל רבותי, אם בדרג הביניים לא יהיה לנו מספיק עובדים ערבים – אז ביום המחר הם לא יגיעו לדרג הבכיר, כי הדרג הבכיר, על פי השיטה ההגיונית, נבחר במכרזים פנימיים בדרך כלל, ולכן מקור ההזנה לסגל הבכיר זה הרצועה שמתחתיות.

תודה. מר דיין, אני בטוח אשוב אליך בהמשך. ברשותך, אני רוצה לתת לסגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי לומר את דברו, אבל אני אוסיף שאלה, לפני שאדוני מתחיל. יש החלטת ממשלה – 8822, תכנית שיווק והסברה. מה נעשה בתכנית הזאת ולמה מממשלת ישראל לא מקבלת החלטה חדשה, היות וההחלטה הקודמת על ייצוג הולם של 10% - הסתיימה, פגה בשנת 2012. יש לקונה של שנתיים. מה נעשה ומה לא נעשה.

אני גם רוצה להקריא, בעקבות השאלה של חבר הכנסת עפו אגבאריה, נתונים של משרדים הראויים לגנאי, שהייצוג הערבי בהם מביך. נדמה לי שחלק מהם אין בהם ערבים: המשרד לשירותי דת, ואגב אלה נתונים משנת 2012, אני מבקש לתקן אותי אם יש פה פקיד ממשלתי.

שירותי דת ייעודי, אתה מתכוון.

שירותי דת.

אבל זה ... ...

נו אז מה אם זה מטפל ביהודי? ערבי לא יכול להיות אחראי או לטפל בנושאים של יהודים, או שרק יהודי יכול לטפל בנושאים של ערבים? למשל. למשל יש במשרד הפנים יחידה שמטפלת בשירותי דת מוסלמים, שהאחראי עליה הוא לא מוסלמי. נראה לכם למשל שמוסלמי יטפל ביהודים או מוסלמי יהיה אחראי על שירותי דת נוצרים או דרוזים למשל? לא יהיה במדינה הזאת. לא יתנו לו. אבל למה על מוסלמים תמיד אפשר לשים לא מוסלמי כאחראי, במיוחד בנושאי דת? לא נראה לכם שזה משהו אפרנטי? מוזר? ביזארי? אדנותי?

אוקי, משרד לשירותי דת אמרנו. לשכת הפרסום הממשלתית. כמה ערבים יש שם? אני מבקש תשובה. נדמה לי שזו לשכה נטולת ערבים. גם חלוקת הפרסומת והתעמולה והפרסום לעיתונות ולאמצעי התקשורת הערביים, היא נמוכה ביותר.

המשרד לנושאים אסטרטגיים כתבו לי – אני לא רוצה ערבים שם. המשרד לאזרחים ותיקים – מעט מאד ערבים. משרד התחבורה – נמל חדרה – אין. אין ערבים.

אבל יש בסך הכל 67 עובדים במשרד.

מתוך?

מתוך כ-1,000 ודווקא לא בתפקידי משרדות שהן רק לערבים.

כלומר, 6.7%. מרכז גריאטרי ראשון לציון – אין שם ערבים. מכון לבטיחות בדרכים, לשכת הבריאות מחוז תל אביב וכדומה. אבל חברות בולטות בתחום האפליה בקבלת ערבים לעבודה – חברת החשמל, רשות שדות התעופה ורכבת ישראל. חברת החשמל, רשות שדות התעופה ורכבת ישראל.

אדוני סגן שר האוצר, בבקשה.

אני אקדים ואומר, חבר הכנסת טיבי, שלגבי כל הנושא של הפרסום, ההחלטה שהסתיימה בשנת 2012 מצויה במשרד ראש הממשלה. לטעמי, כל נושא השיווק כמובן - לטעמי אין איזה שהם חסמים תקציביים. אם משם יגידו שיש חסמים תקציביים – אנחנו נפתור אותם.
אני רוצה להגיד משהו קצת בחלקת אלוהים הקטנה שלי, היא לא כל כך גדולה, והצטרף לנציב שירות המדינה, שחלה התקדמות בלתי רגילה כשאנחנו מדברים על סדר גודל של 8.65% בתעסוקה בסדר הכולל של כולם. אז נכון שאם ניקח את נמל חדרה לצורך העניין, אז אולי לא תמצא - - -

זה של סך הכל סד"ק עובדי המדינה?

כן. וזה לא מספיק.

וכמה בנמל אשדוד – זה הרבה יותר טוב? או בנמל חיפה?

חברים, אני הרי לא אוכל להגיד על משהו נתון ספציפי, מה עוד שזה לא בתחום אחריותי. אני חושב שזה לא מספיק, שצריך לעשות הרבה הרבה הרבה יותר. אני חושב שאזרחיה הערבים של מדינת ישראל הם חלק ממדינת ישראל, חלק מההוויה וחלק מהתרבות, וצריך להמשיך בדרישה ובכיוון לשלב אותם.

אני יכול להגיד לך, שמתוך 5,000 איש ברשות המיסים, יש סדר גודל של 401, יכול להיות שב-1 אני טועה, אני לא יודע, 401 שזה בסך הכל כ-8% ברשות המיסים, הם תושבים ערביים ואני מברך על כך.

כי היא מי שגובה כספים. הרשות לא נותנת כספים.

אתה שוכח כל פעם כשאתה בא אלי שאתה רוצה - - -

הביטוח לאומי למשל.

כל פעם שאתה בא אתה רוצה תקציב, אז מאיפה אני נותן לך? מהבנק של אבא שלי או מבית הדפוס הפרטי שלי? ממש לא. מרשות המיסים שגובה מסים במדינה דמוקרטית, וטוב שכך.

במחוז דרום כמעט ואין, טיבי. אין אף ערבי.

אין ערבים.

אין. אני מהנגב, אני מרהט.

למרות שיש בקשות. אני יודע שאנשים מהדרום מאד רוצים.

אתה בטוח?

כן.

כי אני הולך לבדוק אותך.

אני סגן ממלא מקום ראש העיר של רהט.

אני אבדוק את זה. תשאיר בבקשה את הטלפון שלך אצל גיא, שעובד איתי ואני אבדוק את זה, כי אני לא מסוגל לתת ספציפית, מתוך 72 משרדים. אני רק מציין שאנחנו מדברים על כ-8% ורק בשנה הזאת נוספו כ-300 תקנים, שהיו פתוחים לכל, לכל מכל וכל, ובמקומות מסוימים ביקשתי, דרשתי שיהיו הן חרדים והן ערבים, כי אני לא יכול לקיים את הרשות ללא הייצוג.

לשמחתי היו 4,000 איש קופצים על 300 משרות, כאשר הדרישה היא לרואי חשבון, כלכלנים, מפקחי מס, מבקרי מס במע"מ ואני מאד מקווה שבשנת התקציב 2015, כדי להגביר את האכיפה ואת ההרתעה ובהחלט את המאבק בהון השחור, להביא עוד מסים למדינת ישראל, כי זה נשמת הקיום שלנו בארץ הזאת, כי בלי זה אי אפשר יהיה להתקיים – אנחנו נפתח עוד משרות ואני בהחלט פתוח בעניין הזה למועמדים ערבים.

כן, במשרד האוצר האחוזים הם נמוכים, וזה צויין. אני מניח שבמשרד המשפטים זו אותה בעיה. הבעיה הגיאוגרפית.

מה באגף התקציבים, אגב?

אני תיכף אדבר על זה.

אוקי, הבעיה היא גיאוגרפית. בבקשה?

כמה ערבים עובדים באגף התקציבים?

בודדים. בודדים. גם משרד האוצר הוא לא גדול. כמה רפרנטים - - -

יש משרדי ממשלה בנצרת – כמה אחוז העובדים בנצרת מבין הפקידים, מתוך - - -

אני אשמח להגיד משהו.

הנתונים הם בידי המנכ"לית. היא עוד מעט - - -

אבל בכל המשרדים, לא במשרד אחד – כמה מתוכם ערבים וכמה יהודים, בנצרת? איפה שאין בעיה גיאוגרפית.

אמרתי שבסך הכל 8.65% ואני אשמח למצוא אותם, תראה, בסך הכל כמכס, מע"מ וכל מה שהם רוצים, מעברי גבול, מס הכנסה, מקרקעין. יש בסך הכל כ-70 משרדים וזה מונה כ-5,000 איש, מתוכם, אמרתי כ-400-401 עובדים, שזה כ-8%, בתוכם יש עובדים בהחלט בכירים ואני מוצא לנכון לשלב יותר.

יש נתון שאומר שמי שיבוא לעבוד בירושלים, אם הוא בגיל 30 לצורך העניין עד גיל 67, יציאתו לפנסיה, מדינת ישראל תממן 2,000 שקלים שכר דירה. זה אפילו לא אקוויוולנטי לעולה חדש שמקבל מהמדינה כל כך הרבה שנים סיוע בשכר דירה.

אז אני חושב שעשינו רבות ואני חושב שעשינו צעדים בלתי רגילים בעניין הזה. אני חושב שאם אני לוקח את הסך הכל הכללי, אז נכון שאם אני פורט את זה לנמל חדרה אז אולי לא נמצא פה ולא נמצא שם, אבל בסך הכל 8.65%, דהיינו חסר 1.35% כדי לעמוד ביעד שקבעה הממשלה ל-10%, אנחנו ממש כמטחוי קשת לעניין הזה.

חובתנו, אני אומר חובתנו ואני אומר את זה חובה לעצמי ולא רק מן הפה אל החוץ, אני מתכוון לכך. ואני אם אצליח להביא עוד משרות פנויות לגביית מסים אמיתיים ולמאבק בהון השחור לרשות המיסים, אז אני גם אקלוט בהחלט, ברצון רב מועמדים ערבים למפקחי מס - בוגרי כלכלה, בוגרי ראיית חשבון, חשבונאות.

אנחנו צריכים להמשיך ולהיאבק כדי להשלים את ה-1.35%. אין כרגע חסמים תקציביים. אני אומר: אין חסמים תקציביים ואם יהיו – אני מתחייב לפתור אותם.

מאחר שחבר הכנסת טיבי יצא רגע, אני שוקלת להשתלט על הוועדה.

רגע, אני רוצה להבין, חברת הכנסת גילאון, חבר הכנסת העביר לך את המנדט? אני לא בטוח שהוא מוותר על כיסאו כל כך מהר. הנה הוא חזר. היא כבר רצתה להשתלט על הכיסא שלך.

מי?

זהבה.

את יודעת כמה אנשים ניסו?

פשוט רק בגלל הוועדה הזאת ביטלנו עם חבר הכנסת סלומינסקי את הישיבה עכשיו. אז רציתי לנצל את העובדה ש - - -

גם מתנהל מאבק קונספירטיבי נגד המשך קיום הישיבה הזאת ברגע זה. היועצת המשפטית אומרת שאסור לנהל אותה עכשיו כאשר יש ועדת כספים וכו' וכו'. אז התבטלה ישיבת ועדת הכספים בהחלטה.

אני מבקשת להגיד שיושב הראש - - -

עולה לי בבריאות להגיד עליו מילה טובה, תני לי.

במחווה של רצון טוב ביטלנו את הוועדה ובאנו אליך.

אז בהחלטה משותפת בין מרצ לבין חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב ראש ועדת הכספים, התבטלה ישיבת ועדת הכספים, כדי לתת לוועדה הזאת להמשיך, מה עוד שהיא משודרת ויש אורחים שהגיעו מכל מקום. אנחנו נדון בעניין הזה.

רציתי לנצל את ההזדמנות שיצאת ולהשתלט על הישיבה, אבל חזרת מהר.

ההפיכה נכשלה.

אדוני סגן השר, בנבחרת הדירקטורים שגיבשתם, כמה אזרחים ערבים ישנם?

אין לי תשובה מן המותן ואני יכול להגיד לך דבר - - -

נדמה לי ש-11.

מתוך מספר כללי?

140 ומשהו.

אבל אני יכול להגיד לך ששם, באמת, אם אנחנו נתחיל להתפשר על קריטריונים, אנא נגיע? יש מקומות שלא מתפשרים.

רגע, על מה מתפשר?

תאמין לי, פסלו אנשים, פסלו - - -

מה זה מתפשר?

אדוני סגן השר, אתה רוצה לומר שערבים במדינת ישראל - - -

זה מה שאמרתי?

זה מה שהשתמע.

אל תפרשן את מה שאני אומר.

לא, זו המשמעות. אתה אמרת להתפשר, זו המשמעות.

אתה אל תפרשן את מה שאני אומר, אדוני.

אז בוא תאמר את זה ברור.

אל תגיד לי מה להגיד.

אגב, מי שדיבר הוא ד"ר דני גרא, יועץ הוועדה הקודם, ועדת החקירה. בבקשה, אדוני.

אני אומר שיש קריטריונים ואני אשמח מאד אם ה-100 אחוז יהיו ערבים. תראה איזה תשובה נהדרת נתתי לך.

אבל משמחה לא הולכים לסופרמרקט.

זה כאילו מצד שני להגיד שאין שם את המספרים האלה.

אני לא אמרתי את זה.

מכיוון שאדוני חבר כנסת, אני לא יכול - - -

אדוני, סיימת?

כן.

אני מודה לסגן השר.

אני רוצה להעביר את זכות הדיבור למנכ"לית משרד המשפטים, הגברת אמי פלמור. אני גם מברך אותך על התפקיד החדש. כולם מצטרפים לברכות.

תודה רבה.

מדובר באשת מקצוע שזוכה לדברי הלל מימין ומשמאל.

בבקשה, גברתי.

אני יושבת פה קודם כל מתוקף תפקידי כיושבת ראש הוועדה להסרת חסמים. כמו שציין חבר הכנסת טיבי, נכנסתי לתפקיד שלי רק לאחרונה, לפני ארבעה חודשים, וכבר בכניסה לתפקיד הצהרתי שאחד הנושאים המרכזיים שעומדים על סדר היום, ולפני שידעתי שיש לי את הכבוד להיות יושבת ראש הוועדה הזאת, הוא הנושא של שילוב ערבים במשרד המשפטים.

ואני רוצה להגיד לא כשירות לחברה הערבית, אלא קודם כל כשירות למשרד המשפטים. אני חושבת שמשרד כזה, שפרוש על פני כל הארץ, שנותן שירותים לכל אזרחי המדינה במגוון עצום של נושאים. היחידות שלנו – רק להזכיר לכם – כולם חושבים רק על הפרקליטות, על הסנגוריה הציבורית, אבל יש גם סיוע משפטי, השמאי הממשלתי הוא שלנו, רשם הפטנטים, בית הדין לעררים שנפתח כרגע. בקיצור, יחידות רבות וכמובן בתי הדין השרעיים והדרוזים, אבל את אלה נשאיר רגע בנפרד.

חשבתי שבכל אחת ואחת מהיחידות שלנו – האזרחים שבאים לקבל שירות צריכים לפגוש אנשים כמוהם, מכל הגוונים ודוברי כל השפות, שמכירים את התרבות, את הקשיים, את הצרכים וכן הלאה. אז קודם כל כמשימה שלנו כמשרד.

המשרד שלנו עומד כיום על סדר גודל של 8.5%. אני רוצה רגע לעזור לחברי, נציב שירות המדינה. פשוט הסתכלתי בנתונים בזמן שהוא דיבר. אחוז המתקבלים לשירות הציבורי בשנת 2012, מבני החברה הערבית, עומד על סדר גודל של 14.5%. כלומר, אחוז הקליטה הוא גבוה יותר מאשר אחוז העובדים הנוכחי בתוך השירות. אבל זה נכון שיש חסמים ואני רוצה לדבר על החסמים האלה, מכיוון שאני משקיעה בהם מחשבה רבה.

קודם כל אני רק רוצה לציין לשאלתך, בלשכת הסיוע המשפטי שלנו, בנצרת, 35% מהעובדים הם בני החברה הערבית.

בנצרת.

מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים.

אז שם אין בעיה גיאוגרפית?

לא, לא. אז אני קודם כל רק רוצה להדגים ואני רוצה לדבר על הנושא הזה משום שאחד - - -

לא, זה בסדר, אבל - - -

לא, רק שנייה. תן לי בבקשה - - -

זה אותו דבר להגיד כמו בירושלים או בתל אביב, כמה ש - - -

אוקיי, תנו למנכ"לית להמשיך, בבקשה.

אז אני רוצה להגיד, קודם כל לי יש את הפריבילגיה שהשירות הציבורי שאני עומדת בראשו, הוא פרוש על פני כל הארץ, ולכן קל לי יותר לקלוט מבלי לגרום לאנשים להעתיק את מקום מגוריהם, וזאת שאלה שאנחנו צריכים לחשוב האם זה מה שאנחנו רוצים כרגע. ואני אדגים.

בחודש הראשון לכהונתי, מיניתי פרקליט ערבי בדרגה, אחת הדרגות הבכירות ביותר, ששכרה 95% שכר מנכ"ל, לתפקיד. התחננתי בפניו שהוא יאייש את המשרה הזאת, שזמן רב לא הצלחנו לאייש אותה. הוא תושב הצפון, הוא אמר לי – תקשיבי, אני כבר בחור מבוגר, אני כרגע עובד בתל אביב, גם זה בלגן בשבילי, אשתי עובדת בחיפה, היא גם עורכת דין, אני לא אעתיק את מגורי לירושלים.

בגלל החשיבות של המשרה והרצון שלי לאייש אותה, הסכמתי שהוא קודם כל יקבל רכב צמוד, למרות שהדבר הזה הוא לא בהגדרה. הצעתי לו את שכר הדירה, שאנחנו יודעים, הוא אמר – שכר הדירה לא מעניין אותי. הצמדתי לו רכב, שזה דבר שלא מאד שגרתי במשרד המשפטים, אנחנו לא משרד שעושה את זה, ואפשרתי לו לעבוד יום בשבוע בצפון, כי יש לי משרדים בצפון ואני יכולה לאפשר לו לעשות את הדבר הזה. זה דבר שלא פשוט לעשות אותו עבור כל אחד וזאת באמת אחת הסוגיות שאנחנו מתמודדים איתן.
אמר הנציב מה קורה עם אלה שעוזבים? יש לנו חברה צעירים, מוכשרים ביותר, שמגיעים לעבוד אצלנו בירושלים. ברגע שהם מתחתנים, נולדים ילדים, אין מסגרות חינוך מתאימות לאינטלקטואלים הערבים בירושלים. זאת הטענה שאני שומעת. המסגרות הקיימות הן פרטיות, הן עולות הרבה מאד כסף. להתחיל לעשות חשיבה איך אנחנו פותרים את הדבר הזה. איך אנחנו מייצרים היצע יותר טוב ואטרקטיבי כדי לשמר.

אני רוצה להגיד: ההתפתחות אל תוך המשרות הבכירות תהיה באמת בירושלים כנראה, כי זה המטה של הממשלה, אבל אנחנו גם צריכים להבין שאנחנו לא יכולים לכפות על הציבור הערבי עכשיו, להתנתק מהקהילה. זוג צעיר שנולדים הילדים שלו, גם אני, רציתי להיות ליד סבא וסבתא. והדבר הזה הוא דבר אנושי, טבעי וצריך לחשוב איך אנחנו פותרים אותו.
אני רוצה לבשר לכם שמשרד המשפטים, שהחליט, כפי שאמרתי זה גם על דעתה כמובן של שרת המשפטית, הגברת ציפי לבני, להעמיד את הדבר הזה בראש סדרי העדיפויות שלו, מפעיל כבר מזה חודשיים צוות שעומד לקיים ב-16 בספטמבר בחיפה, עוד לא עברנו את המכרז כדי לדעת איפה, כנס שבו אנחנו נבוא ונקרא קודם כל לעובדים מהמגזר המשפטי, אבל יש לנו גם משרות בתחום של שמאות מקרקעין, ראיית חשבון וכן הלאה.

אני היוזם של הכנס הזה, גברתי.

אנחנו ניתן קרדיט לכל מי שמגיע לו קרדיט, אבל אני רוצה להגיד שגם כשיוזמים דברים הם לא בהכרח קורים באופן מיידי.

הייתה היענות מצוינת.

גם פרקליט המדינה, גם היועץ המשפטי לממשלה, גם שרת המשפטים, כולם עומדים להתייצב בכנס הזה. אנחנו מתכוונים בכנס הזה קודם כל להציג סיפורי הצלחה, כי אם אתם שואלים אותי על חסמים – יש באמת רתיעה, אנחנו מדברים וגם חבר הכנסת חנין שאל על הגיוס האקטיבי ואני רוצה להגיד: יש לנו פרקליטים מצטיינים, יהודים, לא ערבים, עם דוקטורט בקיימברידג', הם יצאו מהתמחות בבית המשפט העליון, שנכשלו במבחני הנציבות. אלא שהם כבר יודעים שככה השיטה במגבלותיה והם מוחלים על כבודם ונכנסים פעם נוספת.

אני לא בטוחה שהפרקליט הערבי, המצטיין, הצעיר, מחיפה, שממילא הוא לא בטוח שהוא רוצה לעבור לירושלים, עובר את דרך החתחתים של מבחני הנציבות, שכמו שאמר הנציב – גם הוא עוסק ברמה היום יומית בלנסות ולראות איך מתאימים את המבחנים האלה כדי שנצליח לקלוט את העובדים. אז הוא אומר לעצמו – גם ככה אין לי אמון כל כך במערכת, אני לא יודע. הנה, אני מצטיין ונכשלתי, מה הטעם לגשת שוב? אז קודם כל אנחנו מתכוונים להגיע - - -

זה אומר משהו על המבחנים אם אנשים כאלה נכשלים. זה כבר לא אומר רק על ערבים.

נכון, לכן חשוב לי - - -

זה משהו שמצריך חשיבה - - -

נכון, חברת הכנסת גלאון, יש פה סוגיה ולכן חשוב לדבר עליה, שאיננה מאפיינת אך ורק את בני החברה הערבית. יש פה את השאלה בכלל של תהליך הקליטה בתוך השירות הציבורי. אני יודעת שהנציב מקדיש לזה זמן רב וחשיבה רבה, והוא גייס אנשים מהרמה הבכירה ביותר כדי לעסוק בנושא הזה.

אנחנו מתכוונים להגיע בספטמבר קודם כל עם מאגר המשרות שלנו, מאגר המשרות הלא מאוישות שלנו, כדי לבוא ולהציג אותן. אנחנו נבוא עם נציגים של היחידות השונות שלנו, האפוטרופוס הכללי, הסיוע המשפטי, הסנגוריה, הפרקליטות – לבוא ולהציג את היחידות, את אופי העבודה ביחידות, כדי להיות אטרקטיביים יותר, גם כדי להנחות ולהסביר איך ניגשים, איך מתמודדים ולא להתייאש מהמכשלות שיש בדרך.

יושב פה אפי נווה. אני רוצה להגיד, הוא כבר הזמין אותי להרמת כוסית ערב פסח, הייתי כבר בכמה אירועים של לשכת עורכי הדין. כמו שעון מקולקל אני מתבקשת לברך, אני תמיד מוסיפה לברכה אמירה: אנחנו חרטנו על דגלנו את הקליטה הזאת של בני החברה הערבית, אני מזמינה את לשכת עורכי הדין, את עורכי הדין הפרטיים לקחת חלק בתהליך הזה, במקום לתרום כסף לכל מיני מטרות חשובות, להקצות עוד משרת מתמחה ולהחליט שהמשרה הזו מיועדת למתמחה ערבי כדי לתרום לקליטה שלהם בתוך השירות, בכלל בתוך שוק העבודה. ואנחנו בתור שירות ציבורי ואנחנו בתור משרד משפטים, מתכוונים להיות דוגמא ומופת לדבר הזה.

במשרד שלנו בין השאר יש גם באגף כוח אדם ממונה על שילוב ראוי. כלומר, פקידה שתפקידה, בתוך אגף כוח אדם, לעסוק אך ורק בנושא הזה. לשאלתו של חבר הכנסת טיבי אני מקדימה, וכן, היא ערבייה. זאת לא יהודיה, שעסוקה בשילוב ראוי של ערבים. אבל זה נכון שיש פה פערים שאנחנו צריכים לנסות ולגשר עליהם ברמת האמון, ברמת העניין וגם - - -

מה תכנית העבודה שלכם?

אני אגיד לך בדיוק. הוועדה הזאת ברשותי - כאמור נכנסתי לתפקיד לפני ארבעה חודשים - התכנסה פעם אחת והייתה אמורה להתכנס פעם אחת כדי להבין מי החברים, הערכת מצב מה קורה. נמצא פה איימן סייף, אני הבטחתי לו שאנחנו לא נעסוק בדיבורים אלא רק במעשים. אחרי שהיא התכנסה בפעם הראשונה, התקדמנו עם הכנס שלנו, כיוון שהבנו שאנחנו צריכים להגיע, אגב הכנס הוא בחיפה. הוא לא בתל אביב והוא לא בירושלים. אני לא מצפה שהם יבואו לירושלים כדי לשמוע אותי. אני נוסעת לחיפה, כדי להשמיע, כדי לחזר, כדי להציע, כדי להסביר.
הוועדה הייתה אמורה להתכנס פעם נוספת אתמול, כדי לראות את מאגר הנתונים ולהבין איפה נמצאים באמת, איפה המקומות שבהם המשרות פנויות, כדי לנסות לעשות איזו שהיא חשיבה. לא קיבלנו את הנתונים בזמן ולכן הישיבה הזאת התבטלה ותתקיים ישיבה אחרת. התכנית היא קודם כל כרגע, מבחינתי, איזה שהוא תהליך מיפוי וחשיבה, גם מתוך ההתנסות שלי בתוך המשרד שלי, קודם כל להבין במיקרו שלי, שהוא לא כל כך קטן, אנחנו 3,600 עובדים כאמור ומשרד מאד מרכזי.

אני חושבת שחלק מהאמירה אמורה להיות - ואני מקווה ששמת לב כשאמרתי את זה בתחילת דברי - האינטרס הוא קודם כל אינטרס שלנו, שיהיו לנו עובדים - - -

אמירה חשובה מאד.

שיהיו לנו עובדים. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד. אני רוצה שבכל יחידה שלי ובכל צומת החלטה, המשרד שלנו הוא משרד כל כך משפיע, היום יום שלנו כל כך משפיע. אני רוצה לשמוע את כל הקולות ואני יכולה להגיד לך שרק לשבת בתוך חדר, כשאנחנו עושים את סבב ההיכרות והשמות ואתה שומע גם שם ערבי - אומר אדם אני עורך דין כך וכך – כבר לדבר הזה יש השפעה על התודעה. יש ידיעה שיש פה עוד קול. עוד נקודת מבט.
היה פה עיסוק בוועדת המזומן, היה פה עיסוק מאד גדול של מנכ"ל ראש הממשלה בעניין הזה. בוועדה הזאת השתתף פרקליט צעיר ומבריק, ערבי, שעבד באותה עת במחלקת ייעוץ וחקיקה. הוא הביא פרספקטיבה של השימוש במזומן, גם מהמקום שהוא בא ממנו. כלומר, ניסיון חייו הוא גם רלבנטי, לא רק היכולות המקצועיות שלו.

אז לדבר הזה אנחנו זקוקים, אנחנו מייחלים לו. עם הגישה הזאת אנחנו נלך לחפש. אני חושבת, אבל זאת מחשבה מאד ראשונית, שההתעקשות הזאת, להביא אנשים לירושלים, היא לא בהכרח הפתרון. צריך לתת את הכלים, צריך לתת את ההזדמנות, צריך לחשוב איך אנחנו מתאימים את עצמנו לשרות הציבורי, צריך אולי לעבור פאזה, לחשיבה איך אנחנו מתאימים את עצמנו כבר לאיזו שהיא מציאות שאולי אין טעם להילחם בה בדרך הזאת.

אני רק רוצה להוסיף נתון אחד שמאד הטריד אותי, שסיפר לי איימן בזמנו. 30% מהנשים האקדמאיות הערביות, חזרו הביתה, הן לא בשוק העבודה בכלל, מכיוון שהן התייאשו מכך שמוצעות להן משרות מתחת לרמת היכולת שלהן. אני חושבת שזה נתון מזעזע. אני מרגישה צורך להזכיר אותי כי אני חושבת שבתוך החברה הזאת, מעמדן של נשים שכבר יצאו ללמוד, הוא מעמד שהיא צריך להיות עוד יותר יקר לליבנו, מבחינת השינוי החברתי שהוא מסמל וגם הדבר הזה הוא לנגד עיני.

תודה, גברתי המנכ"לית.

אני מבקש לומר משפט אחד בבקשה, אני מתנצל.

אחר כך זהבה תשאל שאלה.

בנבחרת הדירקטורים 10% זה כרגע מה שאויש, 100 איש מתוך מה שנבחרו.

תודה רבה לך אדוני.

עניין תעסוקת נשים בחברה הערבית הוא עניין חשוב. יש תת ייצוג והמכניזם או הכלי לפתוח שערים, כלומר תחבורה ציבורית או גני ילדים ומעונות יום – לוקחים בחסר.

בבקשה, גברתי, חברת הכנסת גלאון.

אני רוצה לשאול שאלה. אני רוצה להתנצל מראש אם הנתונים נמסרו קודם, כי לא הייתי כאן. זה בהמשך להערה החשובה שאמרה המנכ"לית לגבי חסמי הכניסה במבחנים של נציבות שירות המדינה. אני פשוט נכנסתי רק לחלק השני, אז כיוון שאמרת אני מכירה גם עורכי דין יהודים, צעירים, מבריקים שלא עומדים במבחנים האלה ואני מניחה שנמסרו קודם נתונים לגבי אזרחים ערבים שלא עברו את המבחנים האלה – יכול להיות שיש בעיה במבחנים האלה בכלל.

זאת אומרת, אם אנחנו מקטרים על החסמים לגבי האוכלוסייה הערבית, אם אומרים לנו יש כאן חבורה מבריקה של אנשים שלא עברה את זה, זה אומר דרשני. זה אומר שיש בעיה במבחנים האלה בכלל.

לא, לא, סליחה שאני מפריע.

אז זהו, אז לכן אני שואלת, אולי תחדד את זה.

הבעיה עם האוכלוסייה הערבית, אני הבאתי פה נתונים מאד מעניינים - - -

לכן התנצלתי מראש.

לפחות על השנתיים האחרונות, על המאמץ האדיר שנעשה והתוצאות האדירות. כלומר, אם כל המשרות המיועדות - שיש היום פנויות ולא מאיישים אותן, או מתקשים למצוא מתמודדים – יאוישו, אנחנו כבר מגיעים לכמעט 9.5%. זה הישג אדיר, מתוך שירות המדינה הזה, שהוא גדל לכשעצמו. במספרים מוחלטים, בתקופת כהונתי כנציב, אני העליתי את אחוז הערבים באחוז מכלל האוכלוסייה בכל שנה. זה באמת, עשינו משהו.
אבל הסוגיה היא שלא זו הבעיה. הבעיה היא שלא באים. לא באים. אם הם 20% מהאוכלוסייה, סדר הגודל של הגשת המועמדויות היא אפילו פחות מ-5%. ואני חושב ששם צריך לנגוע בזה.

והרבה יותר מזה, גברתי, היום סטטיסטית למועמד ערבי יש יותר סיכוי להתקבל לשירות המדינה ממועמד יהודי. סטטיסטית.

לא, מרכיב השכר הוא בעייתי.

אני אראה לכם את זה. לא, למי שניגש. רבותי, הבעיה שלי היא, ואני לא חושב שזה הדיון, אבל גברתי, אם שאלת על הבחינות, הבחינות הן לא המוקד של הבעיה היום. אני גם לא רוצה להרחיב כי אני חושב שזה לא נכון, אבל אנחנו נותנים את הדעת לסוגיה ומתבצעות העדפות מתקנות. בואו נסגור את זה כך. אני גם לא רוצה לתת תחושה למישהו שכאילו יש לו חס וחלילה איזה פקטור - - -

לא, אני תומכת בהעדפה מתקנת על השולחן, אדוני – AS IS.

אז אני אומר לך לא, גברתי.

אין בכלל דילמה.

לא, אלף יש העדפה מתקנת גם בתחום הזה.

סתם בשביל השאלה, כמה לצורך העניין אזרחים יהודים נכשלים בבחינות האלה, אם אנחנו כבר מדברים, בשביל האינדיקציה.

מה זה כמה?

אחוזי הכישלון.

אחוזי הכישלון אצל יהודים.

אני אסביר לכם - - -

זה מה שאמרה המנכ"לית. אני רוצה שתהיה לי יכולת השוואה.

אני אסביר. זה לא בדיוק. להגיד כישלון בבחינות מהסוג הזה זה לא מדויק. נבחנת קבוצה על בסיס איזה קו מישור ייחוס ואז נקבע קו החתך. כלומר, הרי המטרה שלנו היא לבחור את הכי טובים. אנחנו לא עסוקים בלהגיד – אתה פסול. אנחנו עסוקים בלהגיד מי הכי טוב לתפקיד הזה. לכן, לפעמים יש קבוצה שנבחנת וקו החתך, שזה קו שחותך כאילו את הצמרת מתוך הקבוצה - - -

מתוך הקבוצה שהתמודדה באותו רגע.

לאו דווקא באותו רגע, אבל באותו תחום.

באותו תחום, באותה תקופה.

אז לכן זה לא מדויק להגיד כמה נכשלו. זה לא בדיוק נכשלו.

השאלה אם זה כלי אמין לסינון מועמדים.

גברת גלאון, אבל גם הבחינות הפסיכומטריות של האוניברסיטאות - - -

כן, אני יודעת.

כלומר - - -

הן תלויות תרבות.

לכן העליתי את זה. הבנתי את זה.

חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה.

טוב, שלום לכולם. כשאני שומע את המספרים האלה, אני חושב שאנחנו עדיין מדברים על 10% או 9% או 8% או 6% מעובדים בשירות המדינה, אני חושב שזה עדיין מספרים קטנים, קטנים מאד, אחרי 66 שנה של קיומה של מדינת ישראל. אני חושב שבקצב הזה, עד גיל 120, אולי נגיע ל-15%, למרות שאנחנו מעל 20%.

כממשלה כזאת לא תגיע גם ל-120.

אני מתכוון למדינה, אבל הממשלה זה המשך של ממשלות שגם כמו ממשלות העבודה לא היו הרבה יותר טובות בעניינים האלה.

אז זה דבר מצער, שבאמת, כשאנחנו הולכים ומסתכלים על המשרדים, משרד המשפטים או משרד הבריאות, הם שני המשרדים היחידים שהאחוזים בהם הם יותר גדולים מהמספרים האחרים. בכל המשרדים האחרים המספרים הם הרבה יותר קטנים. למה? כי שני המשרדים האלה הם בעצם המשרדים שהם הכי פחות שייכים למדיניות של ממשלה, ושאר המשרדים אולי שייכים יותר.
לכן אני חושב שיש. זה לא רחוק מזה שיש איזו שהיא מדיניות מאחורי כל המספרים האלה. זה לא בגלל זה שהבחורים הערבים או הבחורות הערביות לא עונים על הקריטריונים, שאין מספיק מבחר. יש מספיק מבחר. לא מספיק מגיעים - - -

תסלח לי, לי יש מדיניות משלי ואני אפילו מוחה, סליחה שאני מתפרץ.

תמחה, בבקשה.

המדיניות שלי היא לקדם את הייצוג של הערבים. אלף אני בא פה עם קבלות.

יפה, בסדר.

אתה אומר 66 שנים, אני הראיתי לך מה נעשה בשנתיים האחרונות.

אוקיי.

אתה מוזמן אלי ללשכה.

אוקיי, בסדר.

רק שנייה. ואפילו לחברת הכנסת גלאון, אני אסתפק בלומר את זה: גם כשיש תוצאות של בחינות וקו החתך אמור לעבור פה ואני מזהה בטווח מסוים למטה ייצוג הולם – אני מקפיץ למעלה. אני לא רוצה להרחיב על זה.

את הפקטורים ולא פקטורים את זה אנחנו יודעים, אבל אני מתכוון - - -

לא, אבל אני רק אומר – איך אתה יכול להגיד שיש מדיניות אחרת? אני לא אומר שזה התוצאות וזה מה יש.

כי תראה, זה לא יכול להיות שבחברות מסוימות שכמעט ואין, כמו חברת החשמל, שדות התעופה ורכבת ישראל - - -

חברת החשמל זה לא שירות המדינה.

למה זה לא שירות המדינה? יש משירות המדינה. אני לא מדבר על תע"ש ועל הדברים האחרים, אני לא מדבר על הדברים האלה.

אנחנו רואים פתיחות מאד רצינית במשרדי הממשלה. אולי אפשר לבקש שהיעד הבא יהיה 20% לחמש השנים הבאות?

זה לא נתון לשולחן הזה, עם כל הכבוד לך.

לא, לא, אני לא דיברתי על זה.

נציב שירות המדינה אומר דבר אחד. זה לא בתחום אחריותו כי החברות הממשלתיות האחרות, עם דירקטוריונים, הם אינם עובדי מדינה.

אוקיי, אוקיי, בסדר.

אני רק רוצה להגיד – חוזר שהנציב הזה הוציא בשנת 2012, לפיו כל משרה חדשה בשירות המדינה תיועד למגזר בני המיעוטים או לפחות אחת מתוך שתיים. מימוש החוזר הנ"ל הגדיל את היצע המשרות המיועדות בשירות המדינה וכו' וכו'.

הוא אמר כל משרה שלישית היום.

אבל אני אומר האם יש - - -

הוא אומר לי מדיניות. לא, זה כואב לי.

לא, האם יש יעד? אני מתכוון לא למדיניות שלך, אני מתכוון למדיניות של הממשלה ואני הזכרתי את ממשלות העבודה לשעבר.

חברים, אני רוצה לומר משפט אחד.

בסדר, כי יש הרבה דוברים, אדוני, מילה.

במילה. רבותי, היו תקופות שהיו החלטות והיו יעדים ולא היו מעשים. אנחנו בתקופה עם מעשים ובינינו, פחות חשוב ההחלטות.

אוקיי, נשמח אם יהיו שניהם, גם שתהיה החלטה וגם שיהיו מעשים.

בסדר, אבל השאלה איפה כואב יותר.

עורך הדין אפי נווה ואחר כך איימן סייף. בבקשה.

אפי נווה, ראש לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב.

כן, שלום, תודה אדוני יושב הראש שהזמנתם אותי. לפני שאני מתייחס אני רק רוצה להגיד בפניכם מספר נתונים מהשטח, שאנחנו רואים אותם אצלנו בלשכת עורכי הדין, במערכת המשפט. אדוני יושב הראש, לפני שאני מתייחס באופן כללי לגישה שלנו בלשכה, אני רוצה להציג מספר נתונים כדי שנוכל לפתח אותם.

בבית המשפט המחוזי בירושלים יש 28 שופטים. אף שופט ערבי. בבית משפט השלום בירושלים יש 46 שופטים, שופט וחצי. מה זאת אומרת שופט וחצי? שופט אחד לפני פרישה, שהוא כבר לא כל כך פעיל, ועוד שופט אחד שמונה ממש בסבב האחרון, לאחר קרב קשה ששרת המשפטים תמכה בו. כשאני אולי משמיע מספר דברי ביקורת, זה ממש לא מכוון לשרת המשפטים הנוכחית, בוודאי לא למנכ"לית. אלה תוצאות עבר, זה לא קשור אליה בכלל.

60% מהנאשמים בבית משפט השלום בירושלים הם מהמגזר הערבי. 40% מכלל המתדיינים הם מהמגזר הערבי. איפה השופטים? יש המון עורכי דין. יש המון עורכי דין מצוינים, איפה השופטים?

אני רוצה לעבור לבית המשפט בתל אביב. בבית משפט השלום בתל אביב יש קרוב ל-80 שופטים. היה שופט אחד שנפטר לפני מספר חודשים - - -

השופט ג'ואד חא' יחיא.

נכון, שופט מעולה, זיכרונו לברכה.

נכון, נכון.

אף שופט ערבי אין היום בבית משפט השלום בתל אביב. אנחנו מדברים על קרוב ל-80 שופטים. בבית המשפט המחוזי בתל אביב יש כ-50 שופטים, רק שני שופטים.

מנהל בתי המשפט פנה אלי, דיברנו כאן קודם על האמון. יש באמת משרות של עוזרים משפטיים שהן מיועדות לעורכי דין ערבים. הוא אמר לי – תראה, יש לנו כמה משרות ואנחנו לא מצליחים לאייש אותן. אני התערבתי יחד עם הצוות שלנו בלשכת עורכי הדין ואיתרנו מועמדים מתאימים והצגנו אותם למנהל בתי המשפט והם אכן נקלטו.

רוצה לומר שבאמת אכן יש חוסר אמון של עורכי דין שפנינו אליהם ואמרנו להם – תציגו מועמדות. הם אמרו בשביל מה? חבל על הזמן, הרי - - -

לא נתקבל.

לא, אתם מבזבזים לנו את הזמן, נשלח קורות חיים ונתאמץ ונקווה ובסוף לא ייצא מזה שום דבר.

התחושה בקרב הציבור של עורכי הדין הערבים וגם בקרב האוכלוסייה, היא תחושה לא טובה. היא תחושה לא טובה עד כדי כך שכשאני נתקל בחברים שלי ברמלה, ביפו, בטייבה, בטירה, הם אומרים לי תסתכל – איך יכול להיות שכאשר יש לנו לקוח שיש לו נזק קטן, הוא נשאר אצלנו ואנחנו מטפלים בו. פתאום יש נזק גדול, איזו שהיא נכות גבוהה או תביעה גדולה – האזרח מטייבה או מטירה קם, נוסע לתל אביב ורוצה לקחת עורך דין יהודי, כי הוא בעצמו לא חושב שהוא יצליח לקבל שירות מספיק טוב מול מוסדות הממשלה, כשאין מספיק ייצוג למגזר הערבי, אין מספיק שופטים ואין מספיק אנשי רשות שהם מהמגזר הערבי.

אז אתה אומר לעצמך – קודם כל צריך לגרום לאוכלוסייה בערים האלה – בטייבה, בטירה, ביפו, ברמלה, בלוד – שיאמינו בעורך הדין הערבי, והם עורכי דין מצוינים, אני מכיר אותם באופן אישי. אם הייתה לי בעיה שלי, שהייתי צריך לטפל בה, יש לי המון חברים שהיו מטפלים בבעיות האלה בצורה מושלמת.

מה שאנחנו רוצים כלשכת עורכי הדין, ואני אומר שאנחנו נשתף פעולה עם כל מה שאפשר לשתף. אנחנו חושבים שצריך להגדיל את היעד, אם זה משהו שאנחנו נוכל לתרום בו. יש לנו את כל הרצון ואת כל היכולת ואת כל הנכונות להעמיד את המשאבים שלנו כלשכת עורכי הדין, כדי לצמצם את הפערים האלה. חשוב שייעשה משהו ובהקדם.

תודה רבה.

אמין סייף, ואחריו ד"ר דני גרא, בבקשה.

אז קודם כל אני באמת רוצה לברך על הנתונים שמשה כאן הציג. אני חושב שמשה והצוות שלו עושים עבודה מצוינת בשנים האחרונות לשינוי המציאות ואנחנו גם רואים את זה בשטח. אי אפשר להתווכח עם נתונים.

אמי פלמר, מנכ"לית משרד המשפטים, גם כן שותפה לתהליך הזה במסגרת תפקידה כיושב ראש הוועדה להסרת חסמים ואנחנו שותפים גם למהלך הזה, וכמובן שמשרד האוצר מאד מגויס לזה. כך שברמת המדיניות הממשלתית, בעצם הנושא הזה כן על סדר היום. הוא מאד מאד חשוב לממשלה.

משה, אני חייב גם לציין כאן שיש באמת עלייה במספר המועמדים הערבים גם למכרזים הכלליים וגם למכרזים הייעודיים, בשנים האחרונות וצריך לברך על זה.

סקר שעשינו בשיתוף אתכם לפני שנתיים, מראה וצריך להסיר את זה מעל השולחן – הערבים רוצים לעבוד בשירות המדינה. הם רוצים לעבוד במשרדי הממשלה, אין על זה ויכוח. אני לא קונה שום תירוץ אחר – לא רוצים, אין אמון, יש אמון – רוצים לעבוד.

צריך להזכיר שבמגזר העסקי, המגזר הממשלתי, הוא המעסיק הכי גדול במדינת ישראל. זה מקום עבודה אדיר, מקור עבודה אדיר גם עבור האוכלוסייה הערבית וצריך לנצל את זה.

שני חסמים מרכזיים שלדעתי צריך לטפל בהם ואנחנו כמובן נטפל במסגרת הוועדה בראשותה של אמי פלמר וגם עם משה והצוות שלו – נושא הדיסאינפורמציה, נושא של חוסר מודעות בעצם של הערבים. דיברת כאן על 320 משרות פנויות. יש בעיה של חוסר מידע בקרב הערבים הישראליים לכל התהליך הזה של קליטה בתוך משרדי הממשלה למשרות פנויות, וזה דבר שצריך להתייחס אליו.

הדבר השני, זה בתוך משרדי הממשלה ואנחנו רואים את זה גם בתוצאות. משרדי הממשלה שמעוניינים ובאמת Minded לנושא הזה, אנחנו רואים שיש בהם עלייה במספר קליטת הערבים. במשרדי הממשלה אשר הנושא הזה בעצם הוא נושא משני והוא נושא אשר לא בראש סדר העדיפויות שלהם – התוצאות מדברות בעד עצמן.

לכן מה שאנחנו מציעים ואנחנו גם העלינו את זה וישבנו עם משה והצוות שלו וגם כן עם אמי. חברה, אנחנו מכירים את החסמים, אנחנו מכירים את הבעיות גם בקרב האוכלוסייה הערבית וגם בקרב משרדי הממשלה. לא ייקח לנו הרבה זמן עוד פעם לשבת עכשיו על החסמים ועל הבעיות. אנחנו רוצים לדבר בעצם על הפתרונות.
הפתרונות שצריך לקדם אותם לדעתי, משה ואמי, הם בעצם שחייבת להיות כאן תכנית ארוכת טווח עם יעדים ברורים להשגה וחייבים כאן לקבוע יעד חדש וחייבים כאן לטפל בתכנית הוליסטית שתטפל בכל החסמים, גם בוועדות הקבלה, גם בקריטריון ששמים במכרזים נגיד של דרישה לניסיון תעסוקתי ומה לעשות, אקדמאי ערבי שסיים עכשיו אוניברסיטה – אין לו ניסיון, אז הוא לא עומד בעצם בקריטריון הזה. ויש עוד חסמים נוספים שצריכים לטפל בהם בתוך התכנית ההוליסטית הזאת, שאותה נציע ונציג גם בוועדה וגם כן לצוות של משה.

הנושא של ההסברה, כפי שאמרתי, הוא נושא מאד מאד חשוב. הרמנו את הכפפה בשנתיים האחרונות ויחד עם הנציבות עשינו קמפיין לאוכלוסייה הערבית. יש אתר בשם עמל-קום בערבית, בשפה הערבית, שמסביר בעצם על תהליך הקליטה של העובדים הערבים, ואני אומר לכם יש 130,000 כניסות לאתר הזה. זה אומר כמה המגזר הערבי צמא למידע הזה ולאינפורמציה הזאת – איך בעצם לגשת למשרדי הממשלה. חייבים להמשיך עם הקמפיין ההסברתי הזה. זה דבר אחד.

תכניות עבודה של משרדי הממשלה. לכל משרד ממשלתי, בדיוק כמו שאמר ד"ר אחמד טיבי, חייבת להיות תכנית עבודה עם יעדים ברורים – איך הוא הולך להעלות במשרד שלו את האחוז של האוכלוסייה הערבית.

חייבים להיות כאן חיוביים. אני התחלתי לעבוד בשנת 1994 במשרדי הממשלה. הייתי אני ועוד אולי ארבעה חמישה אנשים. היום אנחנו מדברים על כמעט 4,600 עובדים ערבים במשרדי הממשלה. יש שינוי חיובי. יש יותר עובדים ערבים במשרדי הממשלה, אבל כמובן זה לא צריך לספק אותנו, אנחנו צריכים לשאוף גם לדברים יותר טובים.

תודה.

תודה רבה.

דני גרא ואחריו חבר הכנסת דב חנין.

צהריים טובים. אני מבין שנושא הדיון הוא הערבים בשירות הציבורי, שירות המדינה הוא רק חלק קטן מאד ממנו.

אז דבר ראשון, אנחנו מדברים גם על חברות ממשלתיות, וכאן אדוני סגן השר, רשות החברות שייכת למשרד האוצר. בחברות הממשלתיות שיעור העובדים הערבים הוא נמוך מאד, פחות מ-3%. ואנחנו לא מדברים על חברות ביטחוניות, כפי שאנחנו לא מדברים על הסקטור הביטחוני בתוך שירות המדינה. כמות עובדי רשות החברות היא בערך כמספר עובדי המדינה – 55,000 מול 66,000. המספרים הם גרועים.

אנחנו מדברים בסקטור הציבורי על סקטורים נוספים, על בנקים. בבנקים 6% ופחות . בתפקידים בכירים – מעטים. אגב, כמו בשירות המדינה, דומה מאד.

למה, אצלי יותר טוב, סליחה.

רק רגע. אני יודע, עוד רגע, משה. ישנו בנק גדול במדינת ישראל, שמתוך 400 העובדים הבכירים ביותר בו, לא 15 חברי הנהלה, חס וחלילה, או 30 או 40 – 400 – ישנו ערבי אחד. הוא כנראה הגוי של שבת או משהו כזה. שניים יש כבר? לא בבנק ישראל, בנק ציבורי.

אגב, אני רוצה לומר לך אדוני, סגן שר האוצר, תבדוק כמה ערבים עובדים במטה רשות המיסים. כי בזמנו, כשבדקנו זאת, ונדמה לי שזה היה כשמנהל רשות המיסים היה בוועדת החקירה, לפני כמה שנים, היה אדם אחד. אז נכון שמנהל רשות המיסים הסביר לנו שפקידי שומה הם החשובים, אבל במטה רשות המיסים היה ערבי אחד מרמלה.

תתקדם, דני.

בביטוח – 7,000 עובדי חברות ביטוח, 0.3% ערבים - 21. טלקומוניקציה – אותו דבר. סליחה טלקומוניקציה 4%. באוניברסיטאות - - -

ביטוח 0.2%? טלקומוניקציה 4%?

0.3% ו-4%. באוניברסיטאות, לא מכללות – סגל כ-7,200, פחות מ-3% ערבים, אבל סגל מנהלי – 6,300 עובדים – כ-1.5% ערבים, אחד בכיר.
עכשיו, הלחץ על שירות המדינה הוא משום שלערבים האלטרנטיבות במשק הציבורי מועטות. לא בבנקים, לא בחברות הביטוח. אתה צריך לקחת את זה על עצמך או לדרוש בבקשה, ממשרד האוצר שאחראי על שוק ההון ועל הסקטור הזה, ואני שמחתי מאד לראות ששר האוצר אמר שהבנקים בחברות הביטוח הם חלק מהסקטור הציבורי, כי אין לזה הגדרה במדינת ישראל, וגם לפעול במגזר ההוא.

נא לשאוף לסיום.

איך סוגרים פערים וזו השאלה הגדולה. תראו, יישום תעסוקה ומימושה זה עסק מורכב. למשל, אנחנו מדברים במערכת החינוך, הערבים סובלים מ-14-15% פחות שעות הוראה לתלמיד. חסרים מורים. אבל גם אם תביאו מורים, אין כיתות. מדוע אין כיתות? כי גם אם אתה רוצה לבנות אותן וישנו תקציב, אין קרקע. אין קרקע מאושרת לבנייה. מדוע אין קרקע מאושרת לבנייה? כי יש בעיה עם גבולות שיפוט. כלומר, התהליך הוא תהליך מתגלגל.

משפט סיום.

רגע.

יש הרבה דוברים, דני.

עוד שניים. רבותי, בעיית העסקת ערבים איננה בעיה ערבית.

זה נכון.

היא בעיית המשק. אם המשק - - -

כמה מפסיד המשק?

כעת אני אומר את זה בפירוש. אם המשק תאב צמיחה, יש לו שלושה אפיקים – R&D - מחקר ופיתוח, השני הסדר מדיני והשלישי הגברת שיעור התעסוקה. והמאגר הגדול ביותר הוא לא חרדים, הוא ערבים. ואנחנו יודעים היום, וגם האוצר מסכים לכך, אגב, ... מסכים לכך, שהגדלת שיעור התעסוקה בנקודת אחוז, היא נקודת אחוז בתוצר.
ולכן, המשק, אם המשק רוצה את זה ואם רוצה את זה אותה אישה שגרה ברחוב רוטשילד ורוצה מעונות ילדים, זה הוא הפתרון.

דרושה תכנית אב אינטגרטיבית לסגירת פערים. צריך לבדוק מה הם צורכי המשק. המשק צמא כוח אדם טכנולוגי, לאו דווקא רק מהנדסים ברמה הגבוהה ביותר, הנדסאים ובוגרי י"ד. הקפיאו את התחום הזה בחינוך הערבי.

זהו, דני.

רגע, רק משפט אחרון. אנחנו בשנה הקרובה, עובד עכשיו צוות, עובדים עכשיו שבעה צוותי עבודה במטרה להציג לממשלה, בסוף שנת 2015, תכנית אב לסגירת פערים, שבנויה כמנוף לצמיחת המשק, שלא כמו תכנית העוני, שהיא לא דורשת כסף אלא היא השקעה, שתוביל לצמיחה.

תודה רבה.

חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה אדוני. אני אהיה מאד קצר. נאמרו פה הרבה דברים חשובים ואני מברך עליהם. אני גם מברך על ההתקדמות שניכרת וגם על הגישה שאני שומע מנציגי הממשלה בדיון כאן.

העניין הוא שנוכח הפערים והתסכול הגדול שקיים גם בציבור הערבי, אנחנו צריכים להאיץ את המגמה, לא להסתפק במה שיש לנו כאן. יש בעיות מקרו ויש בעיות מיקרו. אדוני יושב הראש, אני חושב שראוי להגיד בדיון הזה שהכנסת וקודם כל ועדת החקירה שאתה עמדת בראשה, והמעקב השוטף לא רק בשאלת המדיניות הכללית, ההצהרתית, אלא גם בשאלת החסמים הקונקרטיים, הייתה תרומה משמעותית לתהליך הזה.

יכול להיות שבהעדרה של ועדת החקירה הזו, ועדת המשנה צריכה לקחת על עצמה את התפקיד של - - -

היא לקחה, אדוני.

יפה. של המעקב השוטף מבחינת סוגיות המיקרו.

אגב, אתה פוליטיקאי, אני רוצה לומר לך כהערת אגב: ועדת החקירה הפרלמנטארית לא קמה בכנסת הזאת, כי יש סיעה קואליציונית חשובה ששמה וטו על הקמתה.

אנחנו מכירים את הדברים היטב, כן. ולכן טוב שיש ועדת משנה.

ראש הסיעה הזאת מתפקד כשר חוץ. בבקשה.

שתי הערות נקודתיות בהמשך לדברים שנאמרו כאן. הדברים שאמר עורך הדין נווה הם חשובים לא רק בהיבט של מערכת המשפט, כי הם מפנים את תשומת ליבנו לשאלה שהיא שאלה רוחבית יותר. השאלה היא לא רק שאלה של כמויות, השאלה היא גם שאלה של מהות העמדות שתופסים ערבים במערכות הציבוריות.

השאלה היא לא רק כמה ערבים נמצאים במערכת, אלא כמה ערבים נמצאים בתפקידים בכירים במערכת. אם אנחנו מדברים על שבירת אותו מעגל של חוסר אמון, אז כאשר השופט בבית המשפט המחוזי הוא ערבי, אז בוודאי שההתייחסות היא גם אחרת, לאיך בכלל המערכת נראית ואיך גם האזרחים הערבים, גם עורכי הדין הערבים וגם הציבור בכלל מסתכלים על המערכת.

אגב, בפסקי דין לגבי ערבים ויהודים באותה עבירה – נמצא ששופטים ערבים מחמירים יותר עם נאשמים ערבים, לצערי הרב. זה סקר - - -

והערה שנייה, אני חושב שחוליה חלשה ביותר במערכת, שמחייבת תשומת לב מאד מאד אינטנסיבית, זו החוליה של החברות הממשלתיות. החוליה של החברות הממשלתיות, יש לנו פה צירוף של שני נתונים: גם תמונה קשה ביותר של העסקת ערבים במספרים נמוכים, אבל גם מהצד השני כלים למדינה, כי יש את רשות החברות הממשלתיות.

זה לא מערכת ציבורית במובן הרחב של בנקים, שהם יכולים להגיד בסדר, אנחנו בנקים, אלא אם כן יהיה חוק, אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים. כאן זה עוד חברה ממשלתית וחברה ממשלתית צריכה להתנהל לפי מדיניות שהממשלה קובעת.

תודה רבה.

עורך דין עטא אבו מדיעם, ממלא מקום ראש עיריית רהט, בבקשה. אחר כך עינת פישר.

אני בא מהיישוב רהט. רהט זו עיר, זה 55,000 + 6,000 פריפריה, זה 61,000 תושבים. אני לא אחזור על כל מה שאמרו חברי לגבי הבעיה הכללית במגזר, אני אתמקד בנגב, במיוחד בעיר רהט.

בעיר רהט אנחנו נמצאים בעיר שעוברת לשלב של תנופה, בנייה ופיתוח כלכלי, אבל יש כמה חסמים. חסם אחד זה גם השירות הציבורי. אנחנו עיר שיש לנו חשב מלווה, אנחנו מגישים לנציבות המדינה נחיצויות משרה כבר מזה שנה ויותר, ואין לנו אוזן קשבת. אנחנו כרגע נמצאים במחסור בעובדים סוציאליים לפי פר נפש, אנחנו במחסור במספר פסיכולוגים והחמור מהכל – מחסור בקב"סים, קציני ביקור סדיר להחזיר קרוב ל-1,300 ילדים שנמצאים בבתים. יש לנו 2 קב"סים.
אני יושב ראש ועדת משנה לתכנון ובנייה, הראשונה שתקבל ב-1 באוגוסט הסמכה לאכוף במסגרת סמכויות של ועדה מחוזית. יש לי פקח וחצי. הזכירו קודם שופט וחצי, לי יש פקח וחצי.

כשאנחנו התחלנו לפרסם מכרזים אפילו לגבי השכר, במכרז כותבים את השכר אפילו, כדי שיבואו ויתקבלו פקחים. הם לא באים כי השירות מגביל אותנו ב-4,500 שקלים. פקח שהולך להיכנס לאנשים ולכתוב להם דו"חות לא יבוא לעבוד ב-4,500 שקלים. שירות המדינה עושה לנו צרות בזה. לא רק זה.

אתה יודע מי הפקח שעובד אצלי? יהודי.

אני לא אחראי על השירות המוניציפאלי.

לא, אני בא ומציג בעיה.

השלטון המוניציפאלי הוא במסגרת סמכות הוועדה הזאת.

לא הבנתי למה היהודי בא להיות פקח עבור 4,500 שקלים. לא הצלחתי להבין, אם תוכל רק לחדד את הנקודה.

תסביר את מה ששאלה המנכ"לית.

אתה אומר אף אחד לא רוצה לבוא, בסוף אתה אומר – היהודי בא להיות פקח.

יהודי צנוע.

יפה מאד, לא השלמתי. קודם כל היהודי בא מדימונה ויש לו הטבת שכר והוא מגיע ל-7,500 שקלים, הוא בא מדימונה, מהעברים היהודים והוא עובד טוב. כך שלנו יש בעיה מורכבת ואני אומר – בהיבט הכלכלי, עם פיתוח עידן הנגב המשותף בין בני שמעון ובין רהט, ראינו שבסודה סטרים למשל, התחלנו החודש להעסיק כ-100 עובדים. תתפלאו לשמוע שמרביתם לא מרהט, כי בהכשרות המתאימות להפעלת מפעל כזה, חסרות המון הכשרות, כך שפחות או יותר 50-50 – גם מקומיים ו-50 מבחוץ.

אם אנחנו נסתכל לכיוון הכשרות מתאימות לצרכים היישוביים, גם את זה אתם צריכים לקחת לתשומת ליבכם.

תודה רבה.

לפני עינת, אני רוצה לתת לראש עיריית כפר קאסם, נציג ועד ראשי הרשויות, עאדל.

אני יכול להעיד מניסיון אישי שיש לי פה סגירת מעגל של תסכול מאז שהייתי סטודנט ועכשיו כראש עיר. בשנות ה-80, 1986 נאמר לי משפט שעדיין חרוט בתודעה שלי על ידי ראש ועדת הוראה באוניברסיטת תל אביב. רציתי לבחור מתמטיקה שימושית ואם לא עיונית, אז היא אמרה לי – עאדל, כסטודנט ערבי סוף סוף תעסוק בהוראה. למה? כי סטודנט שמסיים עם תואר מתמטיקה שימושית או עיונית, איפה הוא יכול לעבוד? הוא יכול לעבוד בשירות הציבורי או בשירותי המדינה, או בחברות הגדול, שכביכול שם יש מחסום, קיר בטון שאי אפשר לעבור אותו.

אז אני הלכתי למתמטיקה כללית וידעתי, אפילו לא לקחתי את התעודה. היה חבל על הזמן לקחת את התעודה. ואז עברתי למישור הפרטי במשפטים ואחרי 20 ומשהו שנה חזרתי לרשות העיר וסגרתי את המעגל של תסכול. כראש עיר בתוך תוכי, אני הכי לא אוהב את יום סוף שנת הלימודים האקדמאית, כי כמה שיש לי יותר אקדמאים, אני לא מוצא בתוך תוכי שמחה. נכון שאני משתתף בשמחתם, כי סטודנט ערבי מקבל שתי תעודות כשהוא מסיים את התואר – תואר אקדמאי ותואר מועמד לאבטלה. במיוחד אם הוא רוצה לעשות בתחום שאינו בחינוך.
היום המעסיק הכי גדול של האקדמאים הערבים זה הרשות המקומית, וזה לא כך בערים וביישובים וברשויות היהודיות. כי בסופו של דבר לרוב אנחנו מעסיקים המון סייעות. לא יודע, אפילו אנשים שיש להם תואר שני ואתה מסדר להם עבודה של חצי משרה בקב"ס.

אין לנו אזורי תעשייה. אנחנו כל הזמן מדברים על אחוזי אבטלה, אחוזי אבטלה. אין לנו אזורי תעשייה וכשאתה מעסיק מישהו כעובד באזור תעשייה, אתה סידרת מקום עבודה למישהו בודד, אבל כשאתה מעסיק מישהו בשירות המדינה, אתה סידרת מקום עבודה ל-10 אנשים. כי יכול להיות שהבן אדם הזה שעבד בשירות המדינה, יבוא עם תכנית, כי בסופו של דבר הוא יחשוב על היישוב שלו. יבוא עם תכנית ויסדר משהו בתכנית עבודה מסודרת שתסדר מקומות עבודה לעוד אנשים שייכנסו למעגל הזה.

תודה רבה.

אפשר רק להוסיף הערה?

כן, הערה למנכ"לית.

אני רוצה להוסיף הערה כי העלית נקודה נורא חשובה. החשיבות של כניסה של כל עובד ערבי לשירות הציבורי, זה הנט-וורקינג שהוא יעשה לאלה שיבואו אחריו. לא זה שהוא יהיה בתפקיד שמייצר מקומות עבודה, אלא שהוא יהיה מסוגל להיות ממליץ מוכר לבחור הצעיר שיבוא שנתיים-שלוש אחריו. והדבר הזה, שאנחנו מכירים אותו בתוך החברה הישראלית, שהוא מאד מאד חזק, הוא חסר באמת לחברה הערבית בתהליכי הקליטה.

אני מתנצלת שאני צריכה לצאת.

אולי לפני שהיא עוזבת, אדוני, אולי אפשר לנצל את הוועדה. נמצאת פה גם מנכ"לית משרד האוצר וגם סגן שר האוצר. אנחנו כבר מזה מספר שנים הגשנו בקשות ופניות לשר המשפטים הקודם, עכשיו אנחנו מקווים ששרת המשפטים הנוכחית תעשה מעשה. הגיע הזמן שיהיה בית משפט בעיר ערבית.

בטייבה, אתה מתכוון.

יש בטייבה שטח שהוקצה.

יש שטח.

יש באזור המשולש - - -

אנחנו הגשנו בקשה להסדרה.

יש 150,000 תושבים. לא יתכן שבערים קטנות, יהודיות, של 10,000 ו-20,000 תושבים יש בית משפט ובאזור כזה גדול אין בית משפט. זה גם ייצור תחושה טובה, זה גם ייצור המון מקומות תעסוקה גם לעורכי דין, גם שופטים. אולי ההתכנסות הזו כאן יכולה לסייע.

אני עכשיו בדרכי אליה ואני אעביר את המסר, טרי-טרי מטעם הוועדה.

יש בית משפט שרעי במגזר הבדואי בנגב, בבאר שבע, לא באף עיר ולא באף כפר בנגב.

תודה רבה. תודה למנכ"לית.

עכשיו אני מאפשר לוועדת הכספים הראשית לחדש את הדיונים באופן רשמי ופה אנחנו נמשיך בשידור ובדיון.

עינת פישר, בבקשה, יועצת השר פרי, שהוא יושב ראש ועדת השרים לענייני ערבים. אחר כך ציונה קינג.

צהריים טובים, תודה רבה. אכן, עינת פישר, יועצת השר פרי. ב-25 במאי הממשלה הקימה את ועדת השרים לענייני המגזר הלא יהודי. ועדה שבראשה עומד ראש הממשלה והשר פרי כממלא מקומו יוביל את הוועדה.
הוועדה תעבוד בשיתוף פעולה - - -

אז ראש הממשלה הוא יושב ראש הוועדה לענייני ערבים? מרשים.

ראש הממשלה הוא יושב ראש הוועדה הרשמי והשר פרי הוא ממלא מקומו והכוונה היא שהוא יוביל את הוועדה בפועל. הוועדה כמובן עובדת בשיתוף פעולה מלא עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועם הרשות לפיתוח כלכלי בראשותו של איימן סייף ועם משרד האוצר ועם ראש אגף תקציבים. כשבעצם אני אדבר מאד בקצרה, חשוב לי להגיד כמה דברים.
קודם כל באמת הנחת העבודה של הוועדה היא בדיוק הנחת העבודה שהוצגה כאן, שהשילוב של המגזר הערבי והטיפול בחסמים ובבעיות שקיימות היום במגזר הערבי הוא אינטרס קודם כל של מדינת ישראל, של המשק הישראלי ושל שוק התעסוקה, וזאת בהחלט הכוונה וזאת נקודת המוצא לטיפול.

הוועדה מתכוונת לעסוק בצורה אינטנסיבית ומאד יסודית בכל קשת הבעיות. אני חושבת שמה שעלה בדיון הזה והקשבנו ורשמנו עבור השר, שרצה להגיע אבל לצערנו הוא לא יכל – מכל מה שהוצג פה מאד מאד ברור שצריך לטפל בכל הקשת.

דובר רבות בתחילת הדיון על השילוב בשירות המדינה ועל המאמצים שנעשים וצריכים להמשיך להיעשות על ידי הנציבות ועל ידי הממשלה ועל ידי המשרדים, בקצה של השיווק של החברה הערבית וברור שהטיפול חייב להתחיל מלכתחילה מהנושא של החברה מכיתות הלימוד והבחינות הפסיכומטריות וההתאמה שלהן; ואחוז האקדמאים שהוא נמוך מדי היום במגזר הערבי. והכלים החל גם ממעונות היום שדובר עליהם, משילוב נשים ובוודאי תחבורה ופתרונות אלטרנטיביים שיכולים לתת.

הוועדה בהחלט מתכוונת לעסוק, אנחנו מתכוונים בחודשים האחרונים לעסוק בכך. הישיבה הראשונה נקבעה לאמצע יולי, הם מתכוונים להיות כתובת ולעסוק בצורה אינטנסיבית בכל הקשת הנושאים.

תודה.

ציונה קניג, נציבות שוויון הזדמנויות, בבקשה גברתי.

נציבה ארצית לשיווין הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה. אני חושבת שהרבה דברים שנאמרו פה מתקשרים לנקודה, לסוגיה אחת, שעשינו אותה כלפי נשים לפני 20 שנה, התחלנו לפני 20 שנה וזה נקרא Gender mainstreaming. ומה שצריך היום לעשות, לפחות בתפיסה של נציבות שיווין הזדמנויות בעבודה, זה לעשות Mainstreamingלנושא הזה שנקרא – האוכלוסייה הערבית בישראל.
ומה זה אומר? זה אומר שבכל החלטת מדיניות, זה אומר בכל החלטה תקציבית, זה אומר בכל הצעת חוק, רואים את הפרספקטיבה של האוכלוסייה הערבית. איך זה נוגע ישירות לנושא הדיון של העסקה במגזר הציבורי? בדיוק באותה צורה.
נציב שירות המדינה דיבר קודם על הדברים האלה, ההטמעה שלהם היא לא הטמעה עד הסוף. היא לא הטעמה עד הסוף כי אלה פתרונות שבאים לפתור בעיה נקודתית, אבל אם אנחנו ננתח את הבעיה הזאת וננתח אותה באותה פריזמה שניתחנו את האפליה המגדרית לפני שני עשורים ויותר במדינות אחרות, אפשר יהיה להגיע למשהו קצת יותר כוללני, ולהערכתי למשהו קצת יותר מעמיק.

שני דברים נוספים. סמכויות האכיפה של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, ככל שהן בבית הדין לעבודה, הן למול הסקטור הפרטי בלבד. ראיתי בנייר עמדה של מוסאוא שהם מעלים את הנקודה הזאת, זאת נקודה חשובה. אין לנו סמכויות אכיפה למול המדינה, למול מעסיקים ציבוריים, ממשלת ישראל ומשרדי הממשלה וגם לגבי חברות ממשלתיות. זה דבר חשוב, זה לא המקום לפרט עליו, אבל זה דבר חשוב שייכנס לפרוטוקול.

השנה אנחנו נשיק הכשרה למעסיקים, נציבות שוויון תעשה הכשרה למעסיקים. אני מניחה שנגיע לכ-100 מעסיקים ואנחנו נכשיר אותם להטמעת שוויון ומיגור אפליה - איך מעסיקים מגוון אוכלוסיות. יש לנו שם יחידה מיוחדת לגבי האוכלוסייה הערבית וכל מי שירצה ויש לו ערך מוסף לתוך היחידה הזאת, אני חושבת שזה ישפיע על מעסיקים וקצת ישנה את החשיבה שלהם לגבי העסקת ערבים.

תודה רבה.

אני רוצה לסכם, אבל לפני זה עורכת דין סאמח אלחטיב, בבקשה, תפדלי.

אני עורכת דין סמאח אלחטיב. אני מעמותת סיכוי. מה שרציתי לציין ואני מתחברת לדברים שבהם סיכמה ציונה, שצריך להסתכל ממש ברמה כוללת והוליסטית.

היו הרבה החלטות ממשלה ויעדים ממשלתיים, כמו שפתחת, חבר הכנסת טיבי, בתחילת הדיון, שהממשלה לא הצליחה להגיע ליעד. ואני חושבת וזורקת את זה לפתחה של נציבות שירות המדינה – אולי זו הזדמנות נהדרת דרך התכנון האסטרטגי שמקדמים, לבחון את אפקטיביות הכלים הממשלתיים שהוצעו במסגרת החלטות הממשלה, כגון סיוע בשכר דירה של 2,000 שקלים. יש הרבה חסמים. בחור ערבי שמחליט לעבור ולהעתיק מקום מגורים מהצפון לירושלים, 2,000 שקלים זו העזרה היחידה והבודדת שעומדת לנגד עיניו.

מערך ההשכרה של הדיור בצפון מאד מוגבל, במיוחד כשאנחנו מדברים על אנשים שיש להם כבר ילדים, וקודם כבר דובר על הבעיה של מסגרות ילדים.

תודה רבה לך.

רק משפט מסכם: וכמו כן לקדם תכנית כוללת שמתייחסת לכל החסמים של העדר תחבורה ציבורית ומעונות יום, בעיקר שהממשלה העכשווית מתייחסת לסוגיית תעסוקת נשים ערביות.

תודה רבה.

יש מישהו שאם לא ידבר ייפגע בריאותית?

אני רק רוצה לתת - - -

לא, לא אתה דני, לא אתה.

אני רוצה לסכם בנוכחות סגן השר והנציב. רבותי, אני רוצה להודות לכולכם על שהואלתם להשתתף בוועדה הזאת.

אני רוצה להודות לך, אדוני סגן השר, מיקי לוי. אני רוצה להודות לך אדוני, משה דיין. להודות למנכ"לית, להודות לאיימן סייף, להודות לכל האורחים, לראש עיריית כפר קאסם ולכל האורחים והאורחות הנכבדות.
הנתונים ניתנו בתחילת הישיבה. משה דיין ציין ששיעור הערבים כיום הוא כמעט 9% בשירות הציבורי. הוא ציין את העובדה שכל שנה השיעור עולה באחוז אחד.

הוועדה רושמת לפניה שבשנת 2012 פג תוקף החלטת הממשלה לגבי יעד של 10%.

אני באופן אישי, מתוך ניסיון, מכיר את משה דיין. אני יודע שהוא מחויב לנושא, למרות שאין החלטת ממשלה, אבל העניין האישי שלו לא מספיק. גם תקציבים של הממשלה, אדוני סגן השר, יכולים בהחלט להיות מנוף של רצונו הטוב ושל רצון של אחרים, של נציב שירות המדינה, כדי לצקת תוכן למילה העדפה מתקנת של ערבים בשירות הציבורי וצמצום היעדים.

באחת מהישיבות הבאות אני דורש מיושב ראש הוועדה, שתוצג תכנית הוליסטית, כוללת, עם יעדים של הממשלה ושל כל משרד ממשלתי ואנחנו גם נציע מנגנון בקרה שבו יהיו חברים נציב שירות המדינה, הוועדה להסרת חסמים, שתבדוק כל יחידת סמך מכל משרד ממשלתי.

הוועדה רושמת לפניה נקודה ספציפית – תעסוקת נשים – שהיא בעייתית יותר ומביכה יותר מבחינת מספרים, מאשר תעסוקת גברים. תעסוקת נשים ערביות.

נקודה נוספת היא שיעור הערבים הנמוך בקרב שלושת הדרגים הבכירים בשירות הציבורי, שלא לדבר על נושא שלא דנו בו, והוא המגזר הפרטי, ששם כאילו אין פיקוח ואין אחריות ממשלתית, שצריך להשמיע קריאה לקלוט יותר ערבים. ככל שקולטים יותר ערבים – הדיבידנד למשק ולכלכלה במדינה הוא גדול יותר.

תודה רבה לכם. תודה לך, אדוני, ותודה למנהלת הוועדה ולכל צוות העוזרים. תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:40.>