פרוטוקול

 
PAGE
3
ועדת הכספים
23/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 363>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, כ"ה בסיון התשע"ד (23 ביוני 2014), שעה 11:00
<סדר היום:>
<ישיבת פרידה מחבר ועדת הכספים וברכות לנשיא הנבחר, ראובן (רובי) ריבלין>
נכחו
<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
רוברט אילטוב
באסל גטאס
זהבה גלאון
גילה גמליאל
משה גפני
בועז טופורובסקי
אחמד טיבי
יצחק כהן
זבולון כלפה
דב ליפמן
יעקב ליצמן
אראל מרגלית
שמעון סולומון
חמד עמאר
עיסאווי פריג'
אלעזר שטרן
עפר שלח
סתיו שפיר
ישראל אייכלר

אילן גילאון

ניצן הורוביץ

יצחק וקנין
דב חנין

אחמד טיבי
שלי יחימוביץ

חיים כץ

עליזה לביא

אורי מקלב

מיכל רוזין

מיקי רוזנטל
<מוזמנים:>
ראובן רובי ריבלין - הנשיא הנבחר וחבר ועדת הכספים לשעבר

חבר הכנסת לשעבר אלחנן גלזר




<ייעוץ משפטי: >
שגית אפיק
<מנהל/ת הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
רויטל יפרח
<ישיבת פרידה מחבר ועדת הכספים וברכות לנשיא הנבחר, ראובן (רובי) ריבלין>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכספים, ישיבה חגיגית, מצד אחד בצער, שאנחנו נפרדים מחבר ותיק - -
<סתיו שפיר:>
למה, רובי, אתה ממשיך לבוא לוועדה, לא?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא כדאי לך כי הוא מגיע תמיד בזמן ונוזף בי אם אני לא מתחיל באותה שנייה כך שלא בטוח...
<סתיו שפיר:>
גם אני מגיעה בזמן.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בכל אופן, בצער מצד אחד ומצד שני, בכבוד גדול ובשמחה שכן נבחרת לנשיא. זה לא סוד שגם רצינו שתיבחר אז כך שאנחנו שמחים.
<אחמד טיבי:>
אל תדבר בשם כולם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לנו את הרשימה.
<ראובן ריבלין:>
תסמוך עליו שהוא יודע מה הוא מדבר.
<אחמד טיבי:>
הבחירות היו חשאיות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הסדר יהיה כך
חברי, ירצו – ידברו. אני אפתח בברכה קצרה, ב-11:50 אנחנו נרים כוסית כדי שנוכל להתחיל בזמן.
ובכן, פרשת השבוע שלנו דנה בדיוק בנושא של מנהיגות. פעם ראשונה שבאופן ישיר, קטגורי, ישנו ערעור על המנהיגות, על משה רבינו, והטיעון של האופוזיציה, נקרא לזה כך, שקורח ועדתו, והצטרפו אליו הבכורים מראובן, היה טיעון פשוט: הרי כל העדה כולה קדושה - - - . מה הכוונה? צריך להיות שוויון. מה פתאום שאתה? כולנו קדושים. מה הכוונה, למה כולנו ראויים למנהיגות? אז מביא רש"י את מה שחכמים אומרים, שכולנו שמענו בהר סיני את שתי הדברות הראשונות, ואם שמענו – יש לנו את היכולת ומגיע לנו להיות בהנהגה, אתה לא ראוי יחיד. טיעון מכובד. מה התשובה לזה? שביהדות, הנושא של שמענו, שמי שיש לו רעיונות, אמונה, חזון, דברים כאלה זה דבר חשוב מאד אבל ביהדות זה לא מספיק. יש נעשה ונשמע. ביהדות, כדי להיות מנהיג, לא מספיק רק שיש לך חזון, שהאידיאולוגיה שלך נכונה, שיש לך אמונה נכונה. מה שצריך להיות זה נעשה ונשמע, צריך את העשייה. ואתם, בני קורח, אומרים רק שמענו, יש לנו רק רעיונות, חזונות, אידיאולוגיה. זה לא מספיק להיות מנהיג כי המנהיג נבחן גם בעשיה שלו. אני חושב שזה ממש מתאים לסיטואציה שיש לנו פה. זה בדיוק הנשיא שלנו, שהוא המנהיג של מדינת ישראל שיהיה עכשיו, המנהיג הייצוגי. הוא, מעבר לנושא הזה שיש לו את המשמעת, האידיאולוגיה, את החזון, וכולנו מכירים אותו ויודעים שהוא עוד שייך להדר הבית"רי מה שנקרא, זה אדם עם אידיאולוגיה ברורה וכולי, המיוחד שבך זה גם הנושא של העשייה. לא רק שאתה מאמין במשהו אלא במה שאתה מאמין, אתה הולך ופועל ועושה. אם זה באידיאולוגיה של תפיסות עולם, אם זה בנושא הדמוקרטי, בכל תחום ותחום שבו אתה מאמין, אתה גם עושה. ולכן, אתה בדיוק עונה על הקריטריונים שהתורה מכתיבה כדי להיות מנהיג. לא רק נשמע, כולנו שמענו, אלא גם נעשה ונשמע, לממש את הדברים.

לכן, אנחנו שמחים שיהיה לנו נשיא - -

<ראובן ריבלין:>
לכן, אני מציע שבוועדת הכספים נשמע ואחר כך נעשה. לא הפוך.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה גם אני אומר. לא, אבל לפעמים יש נעשה ואחר כך נשמע.
<ראובן ריבלין:>
זה רק במעמד הר סיני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - טוב. בכל מקרה, לכן אנחנו שמחים מאד שאתה תהיה מנהיגה של מדינת ישראל, המנהיג המייצג והמוביל את העם ומאחד את העם, שגם יש בך את הנושא של הנשמע אבל גם את הנושא של נעשה, ואני בטוח שאתה לא תסתפק רק בקבלת כתבי אמנה של שגרירים ובכל מיני דברים כאלה אלא תעשה עוד הרבה הרבה מעבר לזה, בעשייה בפועל - -
<חיים כץ:>
תאשר תקציבים, העברות...
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - ואנחנו סמוכים ובטוחים בדבר הזה ולכן, אנחנו מאד שמחים.

<משה גפני:>
מה, יש הצעה להעביר את ההעברות לנשיא?

<חיים כץ:>
אתה גפני, רבנו, שלא תדע את זה?

<סתיו שפיר:>
ועדה מיוחדת תתכנס בבית הנשיא מדי שבוע כדי לחתום על ההעברות התקציביות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני חשבתי שאנחנו צריכים עוד לאשר אותך כנשיא, לא?
<ראובן ריבלין:>
את המנכ"ל תצטרכו לאשר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, לאט לאט, עוד נדבר בעניין. ושם זה יהיה נעשה ונשמע או נשמע ונעשה?

רבותי, אז בשם עצמי ומפלגתי ובשם כל חברי הוועדה אנחנו מברכים אותך באמת, שהאיש הנכון נבחר וכן שתהיה ההצלחה לך באישי, והצלחה שלך זה הצלחה של כולנו, של כל עם ישראל כולו. שיהיה בהצלחה.

<ראובן ריבלין:>
חן, חן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נעשה סבב קצר אבל באמת. אני מבקש שיהיה קצר.
<גילה גמליאל:>
קודם כל, אנחנו צריכים להתרגל להפסיק לקרוא לך "רובי" ולומר "הנשיא ראובן ריבלין". אז אני אפתח ראשונה. לפי האווירה פה זה מראה לך שעדין לא התנתקו מרובי, החבר בוועדה ובהחלט, אני מאחלת לך את כל ההצלחה ואני רוצה שתשמור על חוש ההומור שלך. אין לי ספק שאתה לא רק שתהיה נשיא של העם - -
<ראובן ריבלין:>
להיות בליכוד ולא לשמור על חוש ההומור זה דבר מסוכן מאד.

<גילה גמליאל:>
אני אקח את זה לתשומת לבי כי אני עדין כאן, כמו שאתה רואה. אז ראשית, יש רף ציפיות מאד גבוה ממך. אני חושבת שתהיינה עבורך הקלות בעצם העובדה שכשתבוא לדיוני תקציב, אתה כבר יודע איך זה מתנהל פה, בוועדה, בסוגיה של תקציב בית הנשיא אז יש לך פה קרדיט.
<סתיו שפיר:>
אף אחד מאתנו לא יוכל להשתתף, כולנו נהיה מנועים.

<גילה גמליאל:>
כולנו נהיה בניגוד עניינים. טוב, יש פה באמת הרבה אהבה עבורך ויש הרבה ציפיות מהעם. אני חושבת שיש כאן רצון וצורך בשינוי תפיסה, כמו שאתה הגדרת בעצמך, את הראיה כלפי פנים, לתוך הבעיות שקיימות אצלנו במדינה, ואין לי ספק שאתה - - רק שלי יכולה לעמוד בין חיים כץ לרובי.

<שלי יחימוביץ:>
וליהנות מזה מאד.
<גילה גמליאל:>
- - אז באמת, אני מאחלת לך את כל ההצלחה. אין לי ספק שתצליח, בעזרת השם, ושעם ישראל זכה ויחי הנשיא.

<ראובן ריבלין:>
תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עליזה, אם את רוצה משפט...

<עליזה לביא:>
בטח, מה זאת אומרת? באתי על רגל אחת, דילגנו פה בין המעליות. קודם כל, אנחנו מאד אוהבים אותך ומאד שמחים שאתה הנשיא שלנו. אתה הנשיא שלנו ושל כל העם היהודי, ואתה יודע את זה יותר טוב מכולנו, בטח בעת הזאת. תדע להמשיך לנווט, כמו שתמיד ידעת, ולמצוא את המאחד בחברה הישראלית - -
<ראובן ריבלין:>
אני נשיא של כל העם היהודי ושל כל אזרחי ישראל.

<עליזה לביא:>
- - נכון, ואזרחיות ישראל, ויש לנו הרבה עבודה לעשות. אני יודעת שהבית שלך יהיה פתוח והבית שלנו יהיה פתוח, ואני מאחלת לך הרבה מאד הצלחה. אני רוצה לברך אותך שתמשיך להיות רובי ותוביל אותנו. הרבה הצלחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
סתיו שפיר.
<סתיו שפיר:>
שמת שעון?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה יודע, אחד מהשופטים כותב ואחרים כותבים: גם אני מצטרף.

<שפיר סתיו:>
רובי היקר, יש בך גדולה שאין ולא היתה בהרבה מאד פוליטיקאים שהיו במשכן הזה והיא, שאתה יודע ועשית את זה לפחות מהחוויה שלי, מהרגע שאני נכנסתי לכאן, לטפח, ללמד ולהעביר את הידע והניסיון שצברת גם אל הדור הצעיר ולחסרי הניסיון ולמי שהצטרפו ומחפשים את הידע הזה. כשאני נכנסתי למשכן, ואני חושבת שזה נכון לגבי הרבה מאד מחברי הכנסת החדשים, נכנסנו לפה בלי שום תורה או ספר הדרכה שיכול לספר לנו מה עושים, ואתה היית אחד מהאנשים הנדירים שידעו בכל רגע לבוא ולתת עצה וגם לחבק ולהדריך ולהכווין ולברך. מהרגע הראשון שהכנסת אותנו לפה, כראשון בכנסת שהכניס את המחאה לתוך המשכן, בתקופת המחאה לפני בדיוק שלוש שנים, ונתן לנו להביע את דעתנו והקשיב לנו באמת וגם אחר כך, כשנכנסנו לפה כחברי כנסת וידעת תמיד לעמוד לצדנו וגם להגן על זכותנו בתוך הוועדה הלא פשוטה הזאת, אתה מאד מאד תחסר לנו כאן. שיהיה לך המון בהצלחה. זו גאווה בשביל כולנו שאתה הולך לאן שאתה הולך עכשיו. תודה רבה.
<אלעזר שטרן:>
אני אתמצת את מה שסתיו אמרה ואני אוסיף: "הלומד מן הקטנים, למה הוא דומה? לאוכל ענבים קהות ושותה מגתו. והלומד מן הזקנים, למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשלות ושותה יין ישן." אז אתה השקית את כולנו יין ישן. אני חושב שצחקו עלי כשאמרתי שאני אעשה מה שאמא שלי תגיד. אז עוד לא ידעתי שאמא שלי ביום הראשון של המשכן אמרה לך שהמקום שלך זה בבית הנשיא אבל אני חושב שאני אמרתי שאני אעשה מה שאמא שלי תגיד בגלל שאני חושב שנשיא צריך לבחור העם. ואנחנו, כחברי כנסת שבוחרים, צריכים לייצג את העם. אני חושב שהפופולריות שאתה זוכה לה בעם היא גם ממה שאנחנו למדנו פה, בתוך ועדת הכספים, שעם כל הידע וכל הניסיון - ואני אגיד אולי עוד דבר אחד: אני, לפחות, הסתכלתי עליך גם בעין בוחנת איך מועמד לנשיא שצריך את האצבע של כל אחד מאתנו מתמרן בין קואליציה, אופוזיציה, ערבים, יהודים, כל מה שיש פה. אני חושב שרק מי שבאמת אוהב את העם הזה ומביא את כל הניסיון שלו לתוך הדיונים של וועדת הכספים, כיוון שזאת פרידה מוועדת הכספים, אז אני מצטרף למה שנאמר פה עד עכשיו ויש לי רק מילה אחת – תודה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זבולון. תנסו לקצר. חברי קצרו.

<זבולון כלפה:>
באופן טבעי חלק מהדוברים מתמקדים במציאות שתחסר מפה ואילך, לנוכחות שלך בוועדה, בכנסת, במסדרונות פה, בתוך הכנסת, לניסיון הציבורי והרב של עשרות שנים. אבל מצד שני, אין לי ספק שלתפקיד, שבעזרת השם, אליו אתה מתחיל בעוד שבועות ספורים, יש שם אתגרים גדולים ורבים מאד. ולי, אישית, בתור אחד שחווה את אחד מרגעי המשבר של האומה הזאת באחד מהשיאים הכי נמוכים שהמציאות ידעה פה - ידענו למצוא בך כתובת. היית כתף, ידעת לחבק, לתמוך, לומר את המלים הנכונות בזמן הנכון. ולהזכירך, לפני קרוב לשלוש וחצי או ארבע שנים היה סיור של ועדת הכלכלה והגעתם אלינו לקיבוץ. ואז ירדנו לרפת יחד עם כרמל שאמה. שאלת אותי: מה זה ממול? אמרתי לך: זה הכרמים החדשים שנטענו, שזה הבציר הראשון. אמרתי לך ששמרנו בקבוקים בצד כדי לפתוח במשכן הנשיא כבר אז. זה היה ב-2012 לדעתי. אז בעזרת השם, אני מבטיח לך שאת אותם בקבוקי יין של הבציר של 2012 אנחנו נדאג להעביר אליך, למשכן הנשיא, ובעזרת השם - -
<אילן גילאון:>
אסור לו, זה יין יקר מדי.

<זבולון כלפה:>
לא, לא, זה יין של הארץ, מקומי. אל תדאג, יהיה בסדר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אחמד, בבקשה.

<אחמד טיבי:>
נכבדי הנשיא, אדוני היושב ראש, אנחנו מכירים שנים רבות, עוד לפני שנכנסו לכנסת ב-99. הופענו יחד, התעמתנו יחד, תהום מדינית פעורה בינינו, תהום עמוקה בנושאים אידיאולוגיים-פוליטיים לאומיים אבל הכרתי אותך מקרוב, במיוחד כאן, בכנסת, יחד עם עמיתיי, חברי כנסת ערבים, והצורה ההוגנת שבה נהגת בנו, גם כשמאד לא אהבת את מה שאנחנו אומרים. זה מבחנו של יושב ראש, זה מבחנו של אדם. לפעמים אמרנו דברים קשים, מתריסים, שקוממו רבים, קוממו גם אותך אבל ידעת להשתמש בעמדתך גם כיושב ראש וגם כאדם בעל סמכא כדי לבלום הסתה נגדנו, כדי לבלום גם חוקים בעלי אופי גזעני ושילמת על כך מחיר. אני קראתי, אני שמעתי לפני הבחירות לנשיאות שיש אנשים שאמרו "רק לא ריבלין" בגלל ארבע סיבות, וארבע הסיבות קשורות בנו. - -
<יצחק כהן:>
כל הארבע?

<אחמד טיבי:>
כל הארבע קשורות בנו. - - ולכן, אני אומר שמצפים ממך, כנשיא, ואני יודע שאתה תעשה את זה, הקשבה לצורך של המיעוט - גם להשמיע את קולו, גם לא לשלם מחיר על השמעת קולו וגם על הצרכים של האזרחים הערבים המבקשים להיות שווים, והקושי הרב הקיים בחברה הישראלית במדינה, במיוחד בעתות משבר.

אני כועס עליך בגלל סיבה אחת: כל המועמדים לנשיאות פנו אלי חוץ ממך. אל תעשה את זה עוד פעם.

יש עוד נושא שאני אמשיך לנצח אותך בו ואתה תאכל את עצמך - המשחקים בטדי של בני סכנין. אנחנו נמשיך לנצח את בית"ר, ואל תיקח את זה באופן אישי.
<חיים כץ:>
גם תרנגול עיוור מוצא פעם גרגר. תהיה רגוע, אנחנו נותנים לכם. עכשיו לא תקבל יותר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אילן ואחר כך ליצמן.

<אילן גילאון:>
תודה רבה. אני חושב שפעם ראשונה בחרתי בנשיא שאני מכיר את מקור המעין של הדמעות שלו. עליתי עליו. בחרתי אותו לא משום מה שהוא מספר על עצמו ואחרים מספרים עליו אלא מתוך צפייה שלי באיש במהלך השנים. הבנתי במשך כל הזמן שהאיש הזה, רובי ריבלין - אתה יודע, כל מסיבת פרידה, גם אם היא נעימה, היא סוג של - -
<חיים כץ:>
שמע, אתה מדבר בשמנו, אז תחשוב על מה שאתה אומר.

<אילן גילאון:>
- - השליחות שלו גדולה ממנו. שאלו אותי מבחינה אידיאולוגית, איך אני יכול לעשות דבר כזה, כי אני הרי כל דבר בוחן באופן אידיאולוגי. אני אומר לך שגם את הבחירה שלך בחנתי באופן אידיאולוגי מדוקדק משום שהאנושיות שלך היא בעיניי הרבה יותר שמאלנית במטען השמאלני של תפיסת העולם שלי מאשר האמירה שלך על ארץ ישראל במטען הימני של הדברים. אני חושב שאתה תהיה נשיא טוב, מצוין, מתאים לעת הזאת. אתה בן אדם נגיש, ואדם נגיש זה לא רק אחד שאפשר לגשת אליו אל אחד שמזמין לגשת אליו. ולכן, מכל הסיבות האלה, אני באמת חושב שעשינו בחירה מצוינת. תהיה חבר ורע, ורובי, תודה רבה על כל מה שהיית פה משום שתמיד הבנתי מה זה כבוד והדר בית"רי. אני באמת הבנתי את זה בעיניים השמאלניות שלי ולכן, אני מאחל לך הצלחה. אני בטוח שאתה תצליח. אני חושב שלעת הזאת, זה מה שצריך העם - יד מנחמת, יד נוגעת בכתף ומקום להסתופף בו ולהסתתר בו, וזה בטח יהיה הבית שלך, של הנשיא רובי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ישר כוח. יעקב ואחר כך בועז.

<יעקב ליצמן:>
תודה. הנישא הנבחר הוא האיש הנכון במקום הנכון במפלגה לא נכונה. עובדה שמהמפלגה, הבית שלך, חוץ מחיים וגילה אף אחד לא כאן. - -
<יצחק כהן:>
לא צריך.

<חיים כץ:>
לא הודיעו להם.

<אחמד טיבי:>
הרי ללא התמיכה של רוברט וחבריו זה לא היה קורה.

<חיים כץ:>
תשמע, אם לא הייתי בא והייתי בוועדה עכשיו, אז זאת אומרת שלא הייתי תומך? תן לי להבין. זה שאתה לא בא לדיונים בוועדה, זה בסדר?

<יעקב ליצמן:>
- - אף על פי כן, אני לא חוזר בי.

עכשיו, אני רוצה להגיד משהו רציני יותר: אני זוכר את השיתוף פעולה ביני ובין הנשיא הנבחר. חיים אורון היה - - בתחילת הקדנציה שעשינו את הבלגן לראשונה. אז ראינו שיתוף פעולה, אכפתיות, שהגענו להישג תלת-שנתי על סל התרופות. זה היה בוועדת הכספים. אחר כך, אני לא מדבר כיושב ראש, ראינו איך הוא בא במאור פנים לכולם. אני חושב שזה נתן את היכולת, שזה מדבר על הבן אדם, מי זה הבן אדם הזה. אני לא מדבר גם על הנושא שהוא קרוב למסורת וכל הדברים. זה לא סוד שחתמתי בשבילך ויצאתי בדרך כלל חוץ מגדרי כי אנחנו בדרך כלל לא חותמים כל כך על אף שמדיניות המפלגה בדרך כלל, שלא לעשות החלטה אבל בכל אופן עשיתי את זה כי חשבתי שזה היה נכון. אני שמח שעשיתי את זה, ואני בטוח שהנשיא הנבחר, כפי שהיה נשיא של כולם שהצעתי ממפלגת השלטון, נשיא של כו-לם. תצליח בדרכיך.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ישר כוח. באסל גטאס צריך ללכת אז בבקשה.

<באסל גטאס:>
כבוד הנשיא הנבחר, זה לא סוד שאנחנו שייכים לשני עולמות שונים, גם מבחינה אידיאולוגית וגם מבחינה אתנית-לאומית. לא יצא לי להכיר אותך חוץ מהישיבות של ועדת הכספים, ואולי אם היה הטקס הזה נעשה מחוץ למסגרת הזאת, הייתי חושב אם לבוא או להגיע אליך לבית הנשיא לברך. אבל זה היה הבית או המקום הזה, החדר הזה, כינס אותנו כמה וכמה פעמים במשך השנה האחרונה, ופה למדתי להכיר גם את הרצינות והמקצועיות שלקחת בדיונים פה, וגם כשהתלבטת בהצבעות ולפעמים הצבעת לא בדיוק עם הכיוון של הקואליציה כי זה נבע ממקום בפנים של האמונה שלך ושל היושר המקצועי שלך ושל היושר האינטלקטואלי שלך. אני, בתפקידיי הקודמים, היתה לי תובנה מהפוליטיקה הישראלית. לא בדיוק קשרים מקצועיים מול האוכלוסייה הערבית נעשים על פי שמאל וימין. דווקא שרים, שבין הטובים ביותר שעבדתי אתם היו שייכים לליכוד, אני לא אוהב להשתמש בקלישאה הזאת של העבר הבית"רי אבל באו בתוך הליכוד מאותו זרם חירות קלאסי ישן כמו מיקי איתן וכמו בני בגין, והם ידעו לדבר בגובה העיניים ולעבוד באופן מקצועי. אני חושב שאתה שייך לאותה קבוצה שגם בתור נשיא מדינה תעשה את זה ככה, ותסתכל ותתייחס לאוכלוסייה הערבית בגובה העיניים מתוך כבוד הדדי. תודה רבה, אני מאחל לך הצלחה.
<בועז טופורובסקי:>
תודה רבה. בועז.

<בועז טופורובסקי:>
כבוד הנשיא הנכנס, שלא כמו באסל גטאס, אני מכיר אותך עוד מ-67, מהניצחון הגדול. אני חייב להגיד שמהרגע שנכנסתי לכנסת - -

<יעקב ליצמן:>
איזה ניצחון?
<בועז טופורובסקי:>
אחר כך אני אסביר לך, ניצחון רוחני חזק. - - מהיום הראשון שנכנסתי לכנסת, עזרת, חנכת באופן אישי. כל בקשה מהניסיון שלך לימדת אותי המון וגם הראית דוגמה אישית, שזה לא פשוט בכלל, בטח לא במשכן הזה. הגעת לכל הישיבות כמעט, תמיד עזרת, תמיד היו לך דברים חכמים להגיד על נושאים, דברים שבאו מניסיון וממחשבה מאד נבונה ומעשית. אני זוכר שפעם, בישיבות הארוכות שהיו לנו על התקציב הקודם, אחת מהבדיחות שסיפרה שנשפכנו על הרצפה, עופר ואני אמרנו אחד לשני, ביחד, בלי לתכנן, אמרנו אחד לשני: הבן אדם הזה צריך להיות הנשיא הבא. ככה, ביחד אמרנו את זה אחד לשני ואני לא יודע מה עופר הצביע אבל זה מה שאמרנו.
מה שמאד מחמם את הלב זה שמהרגע שנבחרת, כל מי שאני פוגש מהאנשים ברחוב מבסוט, שמח. יש הרגשה של גאווה שאתה נבחרת להיות הנשיא, האזרח מספר אחד של מדינת ישראל. המון בהצלחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. רבי יצחק.

<יצחק כהן:>
כבוד הנשיא היקר רובי, היית לנו - -
<משה גפני:>
זה שישבתי מאחורה זה סיבה - - -

<יצחק כהן:>
זה שישבת מאחורה זו לא סיבה שתפריע לי. רובי היקר, תמיד עקרונות הצדק והמוסר גברו אצלך על עקרונות הקואליציה, באופן קבוע. תמיד הארת פינות שאף אחד לא ראה. כולם מברכים ואני מצטרף לכל מה שהם אומרים אבל אני רוצה לומר משהו אחד, איזה שהוא מדרש על אותו הלך שהלך במדבר והשמש קפחה על ראשו, הוא היה צמא, ביקש את נפשו למות. פתאום הוא ראה אילן, אילן יפהפה, עם נוף מדהים, עם פירות מתוקים, שאמת המים עברה תחתיו. נח בצלו ואכל מפריו ושתה ממי המעיין ואמר: אילן, אילן, במה אברך אותך? שנופך נאה, הרי צלך נאה. שפירותיך מתוקים, הרי פירותיך מתוקים. שאמת המים תעבור תחתיך, אמת המים עוברת. רק יהי רצון שכל הנטיעות שיצאו ממך יהיו כמותך. יהי רצון. אנחנו בטוחים שתהיה לך סייעתא דשמיא. תמשיך לקדש שם שמיים ותחסר לנו פה אבל תלך למלא חלל ענק. אני חושב שחלילה אם אתה לא היית נבחר, היה כדאי לסגור את המוסד הזה, וטוב שנבחרת.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה גפני.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, אדוני הנשיא, חברי הכנסת, אני נעזרתי בחבר הכנסת ריבלין. מאז שנכנסתי לכנסת, אנחנו נכנסנו יחד בתשמ"ט, 1988, אנחנו מהוותיקים פה. אני התדרדרתי לאופוזיציה ואתה הלכת להיות נשיא. זה בסדר - -
<עופר שלח:>
מצבו של מי גרוע יותר?

<משה גפני:>
- - על כל פנים, אני רוצה להגיד לחברי הכנסת – אני נעזרתי ברובי במהלך כל התקופה גם בכל התפקידים שנשאתי. בקדנציה הקודמת הייתי יושב ראש ועדת הכספים והוא היה יושב ראש הכנסת. באמת נעזרתי בו כמו כל חברי הכנסת. כל חבר כנסת הרגיש, גם בהיותו יושב ראש הכנסת וגם בתפקידים אחרים וגם כשהיה חבר כנסת מן המניין את הממלכתיות שלו, את השוויון שהוא נהג כלפי כולם, יהודים וערבים, דתיים ושאינם דתיים, שמאל וימין. כולם הרגישו חשיבות לענין הזה. אני לא יכול להגיד מה הצבעתי ומה לא הצבעתי, לא רלוונטי הענין הזה כבר אבל מה שרלוונטי, שכשהיו ספקות לגביו קיבלתי טלפונים מכל העולם. הלכתי ברחוב, מה, אתה לא מצביע לרובי? זאת אומרת, העם אתך. זה דבר שהוא ברור ואמר את זה קודם בועז - -
<ראובן ריבלין:>
אפשר להחליף את העם.

<משה גפני:>
- - אין תכנית כזאת. מה המצב במשרד האוצר?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
העם שמצלצל לגפני, אותו אתה לא יכול להחליף.

<שלי יחימוביץ:>
גפני, המונית באילת שנסענו ביחד.

<קריאות:>
אוי, אוי. - - -

<שלי יחימוביץ:>
חבר'ה, זה כנס לשכת עורכי הדין באילת. נהג מונית שנמאס לו מהמערכת הפוליטית ולא מצביע יותר אבל רוצה שגפני - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ליצמן לא שמע, זה בסדר.

<משה גפני:>
על כל פנים, באמת הנסיעה במונית ההיא היתה בשבילנו טראומה. הנהג, איש רציני, אומר: אני לא הולך להצביע לאף אחד. הוא אמר מי כן ומי לא אבל הוא דיבר - - - האמת היא, אני מאחל לך מכל הלב, אתה הולך לתפקיד ואמרתי לך גם בטלפון: כל העולה לגדולה מוחלים לו על כל עוונותיו. אתה הולך להיות עכשיו איש נקי, להמשיך בדרך שלך, לדאוג לכולם. לא יודע מה התפקיד של הנשיא אבל תכנית אחת כנראה יורדת לי. אני רציתי להציע לבטל את מוסד הנשיאות. אני כבר רואה בעיני רוחי אותך בתור נשיא, אין מה להציע כבר. שיהיה לך בהצלחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. חיים.

<חיים כץ:>
אני רוצה להתייחס למה שאילן אמר, למה שאחמד טיבי אמר ואפילו למה שגפני אמר, שהוא הולך. שב, שב, לאן אתה הולך? תקשיב: כשנכנסתי לכנסת וראיתי את ההתנהלות שלך ואחר כך שהיית יו"ר הכנסת, ראיתי איך אתה נוגע באנשים. זה נגע ללבי ואמרתי: אני לא צריך מרובי כלום, הוא לא יכול לתת לי כלום אבל ההשראה שהוא משרה עלי ומה שאני יונק ממנו בלי שהוא ירצה לכל אורך הדרך, אמרתי: אני חוסה בצלו. כשרובי החליט ללכת להתמודד לנשיאות אמרתי שאני הופך להיות חייל ועשינו עבודה קשה שבסיומה אנחנו נפגשים פה ובמשפט אחד - אשרי העם שמקבל נשיא כמוך. שמעת? אתה עושה טובה גדולה. אשרי העם שמקבל נשיא כמוך. אתה נכנס לנעלים גדולות שיתבררו מהר מאד שהן היו קטנות.

<ראובן ריבלין:>
חס וחלילה.

<חיים כץ:>

אני אומר לך. יש לו את היכולות, יש לו את היושרה, יש לו את ההגינות. חבל שעבדנו כל כך קשה אבל כשזה מגיע, זה כל כך מתוק. אם היינו גומרים בסיבוב ראשון זה לא היה מעניין. וכשזה מגיע... תודה רבה לך שנתת לנו את הזכות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. רוברט.

<רוברט אילטוב:>
רובי, קודם כל בהצלחה, זה הדבר הכי חשוב. תייצג אותנו, את כל הכנסת, את כל העם, ולמרות שאחמד טיבי כל הזמן צוחק היו כאלה שנלחמו שתלך מהכנסת והיו כאלה שנלחמו שתישאר בכנסת. אתה תהיה חסר לנו פה, בכנסת.- -
<אחמד טיבי:>
יש לכם תמיד נקודת מבט מעניינת.
<רוברט אילטוב:>
תמיד יש לנו נקודת מבט מעניינת ומיוחדת. רובי, בהצלחה מכל הלב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. שלי.

<שלי יחימוביץ':>
בגלל שהפוליטיקה כל כך מלאת מצבים שבהם צריך לעשות דברים שאתה לא ממש מסכים אתם אלא רק בחלק, אז יש משהו נורא מזכך ומהנה בלפעול יחד ובשביל אדם שיש כזאת שלמות בלתמוך בו. אני אתחיל מהסוף, רובי, כיוון שבקרוב אצטרך לקרוא לך "כבוד הנשיא", אני אנצל כל רגע ואני אגיד: רוביל'ה, אני נוראה אוהבת אותך. ממש. אני אסירת תודה לך על כל מה שאתה, על כל מה שלמדתי ממך. מיומי הראשון בכנסת חנכת אותי במלא מובן המילה, עם כל הסבלנות שבדבר, עם כל הידע שבדבר, עם כל הנדיבות ועם כל ההעצמה. ובאמת, כמו שאמר ליצמן, הואלתם לצרף אותי לחבורה מאד חזקה שלך, של ליצמן, של ג'ומס, ואני חושבת שעשינו יחד דברים באמת יוצאי דופן. גם וקנין היה שם. יש המון גינוני כבוד מיותרים בפוליטיקה ובשררה. מעולם לא ראיתי אותך נוהג באיזה שהם גינוני כבוד. אף פעם לא נזהרת בכבודך אלא בכבודם של אחרים, ולמרות זה, אני לא יודעת איך אתה עושה את זה אבל אתה מעורר המון כבוד בלי לתבוע את הכבוד. אז אני מכבדת אותך. אני חושבת שזכינו לחסות בצלך וליהנות מאורך ולקבל ממך השראה מאד מאד גדולה על התנהלות שהיא תמיד מעל ומעבר למקום הקטן והעכשווי, ותמיד היא צופה פני טובת המדינה, טובת האומה, טובת העם, וזה סוג של גדלות רוח שאנחנו לא רואים אותה לעתים קרובות, והיא מעצימה את כולנו ונותנת לנו הרבה השראה. אני בטוחה שזה יהיה מאד קשה בלעדיך פה. כבר עכשיו אני מוצאת את עצמי מסתכלת על המושב ממול במליאה ומחפשת אותך אבל אני בטוחה שאמנם ויתרנו עליך אבל הבאנו לכל אזרחי מדינת ישראל נשיא נפלא, שייצג אותו בכבוד, בממלכתיות, באהבה, באמפתיות, בגובה העיניים. המון בהצלחה והרבה אהבה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. ליפמן.
<דב ליפמן:>
תודה רבה. כבוד הנשיא הנבחר, אני באמת רציתי להגיד תודה מעומק הלב. כאשר נכנסנו לכנסת, המון ותיקים הגיעו ואמרו: אנחנו פה לעזור לכם אם אתם צריכים, אבל אתה, באמת, כל שאלה השבת במליאה, היית שם להסביר לנו איך הדברים הולכים, מה לעשות, איך לעשות. באמת תודה מעומק הלב על זה וגם דבר שאולי אנשים פה לא יודעים - שבוע לפני הבחירות היו אולי כמה ח"כים במליאה ואתה עמדת על במת הכנסת לפרט הצעת חוק חדשה, שלך. אני אמרתי שזה משהו. שבוע לפני הבחירות, הצעת חוק, ואמרת – זה תפקידי. אני חושב שזה המסר עבורנו, מודל לחיקוי שלקחת את זה ברצינות אפילו לפני הבחירות כחבר כנסת, ובעזרת השם, תמשיך הלאה כנשיא המדינה. תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. אייכלר.
ישראל אייכלר
>
אדוני היושב ראש, כבוד הנשיא, בן עזאי אומר: "בשמך יקראוך, במקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, ואין מלכות אחת נוגעת בחברתה כמלא הנימה". אמרתי לך את זה לפני כחודש, ואני האמנתי כל הזמן שבסופו של דבר, עם כל התהפוכות, אתה תהיה הנשיא כי זה פשוט אתה. אתה מייצג את הישוב הישן והחדש כאחד. אתה מביא כבוד לירושלמים, שיש שנותנים בהם סימנים אחרים. אני שמח בשבילך בשם כל הירושלמים בארץ ובעולם אבל אתה לא נולדת עם כפית זהב, נולדת עם פה מפיק מרגליות. עקבתי אחריך מאז שניסית להיכנס לכנסת במחנה לוי בליכוד, אני לא יודע אם מישהו עוד זוכר, ואף פעם זה לא בא לך בקלות. אפילו הנשיאות לא באה לך בקלות אפילו שכל העם חשב שאתה צריך להיות הנשיא, ועד הרגע האחרון לפני שנבחרת לנשיאות, לא היה מחסום שלא נוצר בדרכך. כל כך למה? למה לא מגיע, כמו שאמרה לי אחת מעובדות הכנסת הוותיקות בדמעות: איך אפשר לחשוב על נשיא אחר שיביא כבוד למדינת ישראל מרובי ריבלין? ויש לי תשובה לזה – אדם צריך לעבור דרך ייסורים לא רק בגלל הסיבות שאנחנו רואים אלא כדי שיוכל להרגיש את העם, כדי להבין את לב העם, להיות קשוב לאנשים שאין להם ולא לשלטון. להיות קשוב לקשרי הלב כפי שהיית תמיד ולא למוקדי התקשורת. אני רוצה לאחל לך ולעם ישראל שתהיה לך הרבה בריאות והרבה הומור ירושלמי, ותמשיך להיות עם העם מול הממסד ולא עם הממסד נגד העם. אני יודע שזה לא פשוט אבל אתה תוכל לעשות את זה, ותזכה, בעזרת השם, לקבל את פני משיח צדקנו בירושלים. אמן.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ישר כוח. שמעון ואחר כך עופר.

<עיסאווי פריג':>
כולם צריכים לדבר? כי למרצ יש את הנציגות הכי גבוהה יחסית.
<שמעון סולומון:>
תודה רבה. כבר אפשר להגיד "אדוני הנשיא" - -
<אחמד טיבי:>
מה אתה מהנהן ככה? איזה נציגות ואיזה בטיח.

<ראובן ריבלין:>
אחד, שניים - -

<עיסאווי פריג':>
עיסאווי, מיכל, אילן, זהבה, ניצן - -

<ראובן ריבלין:>
נכון, נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה בסדר גמור. שמעון, בבקשה.
<שמעון סולומון:>
- - אני כמובן הכרתי קצת לעומק את רובי כאן, בוועדת הכספים, ולמרות שהזכירו פה כמה קהילות, שתדעו שגם בקהילה הוא מאד מוערך ואני ראיתי את זה פה. כל הדיונים שקשורים לקהילה, גם לנו היה מקום לכבד. יש לך פינה חמה מאד בקהילה. אני מוכרח להגיד שממה שראיתי בזמן הקצר בשנה האחרונה, זה באמת ניסיון עשיר, הרבה סובלנות ובעיקר בעיקר לא תמיד הצבעת אוטומטית אלא לכל דבר היה שיקול מה לעשות. זה קשור גם לזה שאתה הולך לתפקיד וגפני אמר קודם, אני לא יודע מה התפקיד של נשיא. אולי זה המיוחד, שאדם עושה את התפקיד. אני מאחל לך שתהיה לך התבונה, שתהיה לך הכוונה נכונה כדי לחבר ולעשות טוב לעם ישראל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. עפר.

<עפר שלח:>
קודם כל, רובי, אדם לא זוכה בדרך כלל לשמוע דברים כאלה בעודו בחיים. זה כבר הישג גדול ומכיוון שנושאים דברים על אנשים, בדרך כלל זה מתחלק לנושא העניין, הנושא ואני, אז אני אספר סיפור עלי ועל רובי כמובן: במהלך המרוץ הקודם שלך לנשיאות, הזכרתי לך את זה ביום בחירתך – במהלך המרוץ הקודם שלך לנשיאות, עשינו עליך כתבה רביב דרוקר ואני, והמקום שבחרת לקחת אותנו היה קבר ז'בוטינסקי. בסוף אמרת משהו שנגע אלי ולקבר ז'בוטינסקי ואני לא אכנס אליו כי הוא באמת נוגע בי, אבל בשבילי, וגם את זה אמרתי לך ביום בחירתך, העובדה שז'בוטינסקאי, אולי הז'בוטינסקאי האחרון, אולי, מגיע להיות נשיא המדינה, היא עובדה רבת חשיבות. גם בסגירת מעגל היסטורי וגם בזה שאמרתי לך שבעיניי היום כבר השאלה היא לא מי הסכים עם ז'בוטינסקי אלא מי זוכר מי זה. הערכים שאתה מביא אתך לנשיאות, חמשת המ"מים, שהם לא ראשי תיבות של חברים באיזו שהיא סיעה פה, בכנסת, ההדר, הממלכתיות, אתה יודע שכל המועמדים שהיו לנשיאות, שנפגשו אתי, אתה היחידי שלא שאלתי אותו למה הוא רוצה להיות נשיא, כי אני, אגב, חושב שאתה הולך לעולם קשה מאד ביום יום שלו, אם אתה שואל אותי. ברור למה אתה מגיע לשם, ברור מה אתה מביא לשם, ברור מה תייצג שם, ברור מה תהיה בשבילנו שם ובמובן הזה, אתה הולך למקום שראוי לך ואתה ראוי לו, ואני מאחל לך הצלחה מעומק הלב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. וקנין ואחר כך אראל.

<יצחק וקנין:>
השם ראובן משפיע גדול על כל המהות של האדם. אז כשנולד ראובן אומרת לאה: "כי ראה השם בעוניי, כי עתה יאהבני אישי". אבל אם אתה תקרא את התרגום, אתה תבין מה עברת רובי. התרגום אומר ככה: "ארי גלי קדם השם עלבני ארי כען, ירחמנני בעלי." זאת אומרת, העלבון שלי נגלה לפני בורא עולם, ועכשיו הוא ישלם לי את המחיר המלא על העלבון הזה. אז כולנו יודעים מה עברת בתקופה האחרונה אבל השיא של השם הזה מגיע במכירה של יוסף. כשמוכרים את יוסף כתוב שם, שראובן אומר: "אל נכנו נפש". ניקח ונזרוק אותו לאחד הבורות והכתוב אומר: למען הצילו מידם. אומר התרגום: לו ידע ראובן שייכתב עליו הפסוק הזה, היה מוסר את נפשו שלא יימכר יוסף. אז אתה, יש לך איזו מסירות נפש בפוליטיקה הישראלית, לפחות בשנים שאני נמצא פה אתך, קרוב ל-18 שנים ביחד. זכיתי גם להיות הסגן שלך תקופה ארוכה, ואני חושב שאתה ראוי לכל המעלה הזאת. אנחנו מקווים, בעזרת השם, שתוסיף כבוד למוסד הזה של נשיאות המדינה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. אראל ואחר כך זהבה.

<אראל מרגלית:>
אז קודם כל, כבוד הנשיא הנבחר, אני פה מטעם שדולת ירושלים, שהיה לי הכבוד להיות אתך יושב ראש משותף, ולהגיד לך שאתה מאד תחסר לנו בתור מישהו שכאן קידם את ירושלים. אני חושב שהדבר המרגש ביותר שקרה בשדולה לאחרונה בנושא של ירושלים היה הנושא של קהילה והנושא של חינוך והנושא של חדשנות וצעירים. היה תענוג לראות איך אתה הובלת, יחד עם חברים אחרים, את הפתיחה של הדיבור על ירושלים כמקום בר-קיימא, שחיים פה. אבל אני חושב שהדרמה היותר גדולה שהייתי שותף אליך פה זה דווקא בוועדת הכספים, קואליציה ואופוזיציה, בחוק שהיית שותף מאד קרוב שלו, של הפירוק של הפירמידות והפירוק של הריכוזיות שעשינו פה. אני חושב ששעות על גבי שעות, נושא על גבי נושא, נכנסת בעוביים של דברים כדי לנסות לקחת את הריכוזיות של המשק הישראלי ולהכניס בה קצת יותר צדק וקצת יותר פתיחות.

זה לא סוד שאתה בא ממחנה אחר מהמחנה שאני רואה את עצמי כמי שבא ממנו. זה התחיל בירושלים מול טדי קולק, שהיה לי הכבוד לעבוד אתו, ואתה היית שם אתו במועצה. באמת עפר דיבר על זה שאתה ז'בוטינסקאי שהולך לנשיאות. אני מאד מקווה בנושאים האזרחיים, בנושאים הדמוקרטיים, בנושאים החברתיים, אין לי ספק שתביא משב רוח חדש, רענן, שוויוני יותר לכל קצוות הארץ, ואני מאחל לנו ולך, שהחזון הזה שעמד מול ז'בוטינסקי של בן-גוריון, שבסופו של דבר, אנחנו צריכים להתפשר גם על הארץ הזאת כי יש פה עם אחר שחי ברמה המוסרית וברמה הפרגמטית. כשתהיה ממשלה בישראל שתהיה מוכנה לעשות את הצעד האמיץ ולהגיע לאיזו שהיא פשרה היסטורית ולפתוח פה את האזור לעידן חדש למדינת ישראל, אני מאד מאד מקווה שאתה תיתן להם את הרוח הגבית. שיהיה בהצלחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. זהבה ואחר כך חמד.
<זהבה גלאון:>
רובי, ידידי, זה לא סוד. אני חושבת שאני בחדר הזה מאלה שבאו אליך לפני הרבה מאד זמן לפגישה אישית, ואמרתי לך: רובי, ידידי היקר, באלה המילים, אני מחבבת אותך, אני מעריכה אותך, אני לא יכולה לבחור עבורך. אמרתי את זה ונימקתי את כל הטעמים האידיאולוגיים, זה היה לפני קרוב לשנה או קצת יותר. את כל הסיבות שבגינן ראיתי בך בן-פלוגתא מתוך הרבה הערכה, ואני רוצה לספר לחדר הזה שהדבר הכי מרגש שהיה בפגישה הזאת, שלא היתה קלה. זה לא פשוט לשמוע, אנשים רוצים לדעת שתומכים בהם. ואמר לי רובי בהרבה אצילות נפש, תפס אותי ואמר לי: תשמעי, אני מעריך את זה שאת אומרת לי את האמת. ממש מעריך את זה שאת אומרת לי את האמת. מה שאני רוצה להגיד עכשיו, שיושבים כאן לא במקרה כמעט כל חברי סיעתי. יש לנו אתך מחלוקת, כמו שאתה יודע. יש לנו אליך, אם אני יכולה לדבר בלשון הקולקטיב, בדרך כלל, אנחנו לא מדברים בלשון קולקטיב אבל הערכה רבה. באמת הערכה רבה וחיבה, שזה לא דבר מובן מאליו. ישבנו הרבה שנים ביחד והתווכחנו הרבה מאד פעמים וכל מה שנותר לי זה רק לאחל לך באמת הצלחה, שתוכל לעשות את התפקיד כמו שאתה רוצה, ותתחשב. תמיד תזכור שיש גם אנחנו. תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. חמד תקצר מאד כי הנשיא עוד צריך לדבר ואנחנו רוצים לשמוע אותו.
<חמד עמאר:>
קודם כל, אני רוצה לברך אותך ולאחל לך בהצלחה. הכרתי אותך טוב כאן, בוועדת הכספים. ראיתי את העבודה שלך, את העמידה שלך על הדברים ואני אגיד לך, אני נפגשתי עם כל המועמדים לנשיאות, ואת כולם שאלתי על העמדה שלהם בקשר לעדה הדרוזית. אותך היחיד שלא שאלתי כי אני מכיר את העמדה שלך, אני מכיר את העמדה שלך לצד העדה הדרוזית ואת התמיכה שלך כל הזמן, בכל התפקידים בעדה הדרוזית. אני רוצה לאחל לך בהצלחה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. עיסאווי, אתה רצית?
<עיסאווי פריג':>
כן. אני לא אאריך ואגיד שני משפטים: רובי, אני יושב ושוחה לעצמי במחשבות - לשמוע את כל הפרגון הזה הן מהאופוזיציה, הן מהקואליציה, הן מהשמאל, הן מהימין, הן מחמשת המ"מים, הן משתי מדינות לשני עמים. לשמוע את כל הפרגון הזה, אני אומר שאני רוצה להיכנס לנעליים של רובי - -
<זהבה גלאון:>
אוהו, והוא לא מגלומן...

<עיסאווי פריג':>
- - אז כנראה יש בך משהו מיוחד שהצליח לחבר את כל האמירות וכל התשבחות האלה ששמענו מהחברים, שאני גם שותף להם. אני מאחל הצלחה. כמו שהבטחת שתהיה נשיא המדינה של כל הציבור על כל גווניו במדינה, שזה יהיה הלכה למעשה. הבטחת ואמרת וחזרת ואמרת: כפר-קאסם מחכה לך באוקטובר כנשיא מדינת ישראל, לקבל את פניך. אני רוצה לציין את זה כי זה מאד חשוב, וזה מסמל המון לציבור הערבי ולמידת ההקשבה והיחס שאתה עתיד לתת לציבור הערבי בכלל. שיהיה בהצלחה לך ולכולם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
דב, משפט אחד.

<דב חנין:>
משפט אחד
כבוד הנשיא הנבחר, אני מניח שאמרו את זה אבל חשוב לי לומר שמבחינתי, זו שמחה מהולה בהרבה עצב. אני שמח שאתה נשיא מדינת ישראל מפני שאתה תהיה נשיא מצוין. אני חושב שכולנו נתכבד בדברים שאתה תעשה כנשיא אבל אני מצטער על זה שאנחנו מפסידים אותך בכנסת. היית עבורי מודל של פרלמנטריזם לא רק כיושב ראש כנסת אלא כחבר כנסת, כחבר ועדה, כאדם שיודע לכבד את המליאה. אדם שיודע להתנהל ולהתייחס בכבוד גם כשיש ויכוח. אני חושב שכולנו נצטרך להיזכר בך בהרבה געגועים בכנסת, ולהתנחם בזה שאתה הנשיא שלנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה. רבותי, כבוד הנשיא.

<ראובן ריבלין:>
תודה רבה. אדוני יושב ראש הוועדה הנכבד, אדוני, יושב ראש הוועדה לשעבר ליצמן, גפני שלא נמצא פה אבל אני מברך אותו גם בהעדרו כי הוא שומע גם כשהוא לא נמצא: באמת, לשמוע ממש הספדים בחיים זה דבר שזוכה לו אדם - -
<אלעזר שטרן:>
זו סגולה לאריכות ימים.
<ראובן ריבלין:>
סגולה? אני לא מתכון לא לנצל את אריכות הימים. - - אני מוכרח לומר לכם שבאתי לכנסת ונבחרתי אליה לאחר שהייתי חבר מועצת עיר יחד עם טדי קולק, שהשקפת עולמנו - תהום היתה פעורה ובכל זאת, הצלחנו לגשר. אני הבאתי את הרעיונות והוא, למרות שהתנגד להם, בנה את ירושלים בצורה שלא היה מאז הורדוס אדם שבנה את ירושלים כך. וגם הביא לידי הבנה וקשר במחלוקות הקשות בין יהודים וערבים ובין שומרי מצוות וכאלה ששומרים פחות מצוות, כפי שטדי היה אומר ואני מצטט אותו. אצלו לא היו חילונים. הוא היה מתקשה בכלל בנושא הזה, ואנחנו שם למדנו שבדמוקרטיה יש מיעוט, וצריך לשמוע למיעוט. מה יותר גדול מזה ששלח מזכיר את הז'בוטינסקאי האחרון. הרי בזמנו היה ז'בוטינסקי במיעוט נרדף, במיעוט שהיו מואסים בו. רק לאחר מכן חידשו וצירפו את מק"י לז'בוטינסקי. זאת אומרת, בלי חירות ומק"י היו תקופות ארוכות שבהן המיעוט, אשר עמד על דעתו בין שצדק ובין שלא צדק. בכל זאת, היום הפך להיות הדבר לאיזה שהוא ציון לשבח - הז'בוטניסקאי האחרון. אז צא ולמד. ובאתי לוועדת הכספים וביקשתי להיפרד מחבריה משום שכאן באמת הכנסת מתנהלת, וכאן הדמוקרטיה בכל עצמתה ובכל יכולותיה יכולה להפעיל את השפעתה. לא שממשלה, זכותה למשול, ממשלה חובתה למשול והיא צריכה לנסות בעזרת קואליציה לבוא ולקיים את כל הדברים אשר היא קבעה כסדרי עדיפויות אבל לא סדר עדיפויות הוא זה שנדון כאן אלא פעמים רבות סדר ציבורי, שאני מוכרח לומר שאין אדם מתקנא בבניו ובתלמידיו, אז בין שהתלמידים הם צעירים ובין שהם אלופים בצה"ל ואלופים בדימוס בצה"ל, מאד שמחתי לראות אתכם מבינים וקולטים את הענין הזה. תשגיחו להיות כך גם כאשר אתם נמצאים בצד האחר של המתרס, כאשר אתם מחויבים לשבת כאן ולקבוע את סדרי העדיפויות על פי החלטות הממשלה. אני לא דואג, אני דואג לממשלה...
אני מוכרח לבוא ולומר שזה באמת אותו תחום שבו אנחנו מחויבים להבין את תפקידנו כחברי כנסת. אני הייתי ב-1988 לחבר כנסת ולא באתי צעיר. הייתי כבר בן 48,49. אני מוכרח לומר שמהרגע הראשון הייתי חבר בוועדת הכספים. אני יודע שכל חברי נהרו וביקשו להיות חברים בוועדת חוץ וביטחון. ועדת חוץ וביטחון חשובה ביותר בכל אותן ועדות משנה אשר מפקחות, גם כן לא תמיד ביכולת המקסימאלית שניתנת לכם כנציגי העם כי אנחנו הנבחרים היחידים. העם לא בוחר נשיא ולא ממשלה ואפילו לא ראש אופוזיציה. העם בוחר אותנו, את חברי הכנסת, על מנת שהם יבואו וייצגו אותו בין בחירות לבחירות. אין גם צורך במשטר של דמוקרטיה פרלמנטרית ומשאל עם שכן משאל עם נערך אחת לארבע שנים, בין בחירות לבחירות. ולכן, העוצמה האדירה של חברי הכנסת באה לידי ביטוי בוועדות שהן משפיעות.
הייתי פעמיים גם יושב ראש כנסת. אנחנו יצרנו מצב שבו ועדות הבית הופכות להיות יותר ויותר לוועדות סנאט, ועדות חוקרות, ועדות דורשות, ועדות אשר בלעדיהן אין ובלי החלטותיהן אי אפשר לקיים את הסדר הציבורי במדינה, ולא רק את הצורך הפוליטי, הצורך הקואליציוני. צורך קואליציוני הוא דבר חשוב ביותר כי בלעדיו אין שלטון. יחד עם זה, גם בקואליציה צריכים להיות עם ראש פתוח. לבוא ולומר: נעשה ונשמע במעמד הר סיני, וכל השאר תבואו ותביאו לפנינו את כל הפרטים בין שאתה חבר כנסת מין המניין כמו סגן שר האוצר והשר לשעבר יצחק כהן, ובין שאתה שר, ובא ודורש ומבקש ממליאת הוועדה לבוא ולאשר כל דבר ודבר.

פעמים רבות ראיתי דבר שבו אנשים אשר לא היו שותפים בכלל לדיונים לוועדה, ואתה מקפיד ויפה שכך, לא היו יודעים בכלל את מהות התוכן של ההצבעה שאליה הם מתבקשים להרים את ידם, היו מגיעים ברגע האחרון ומחליפים חברים על מנת שיצביעו, בין שהיו מהאופוזיציה ובין שהיו מהקואליציה. יצרנו פה במשך השנים מצב שבין שאנחנו חברים באופוזיציה ובין שאנחנו חברים בקואליציה, כאשר מדובר בסדר הציבורי, עמדנו על המשמר. פעמים רבות הייתי אומר למרכז הקואליציה, למרכזת הקואליציה ולנציגי שר האוצר: יש דברים שאני אומר לכם מראש שאנחנו לא נוכל להצביע עליהם, לא משום שמדובר פה בסדר עדיפויות פוליטי אפילו אלא מדובר פה בסדר ציבורי מהמעלה הראשונה, שבו זכות הציבור לדעת והשקיפות מחייבים כדבר שבלעדיו אין. לכן, ביקשתי לבוא בפני הוועדה שהייתי חבר בה מהכנסת הראשונה אליה נבחרתי, הכנסת ה-12. אני מוכרח לומר שמצאתי כאן, בוועדה, את היכולת באמת להשפיע על המערכות בישראל. עשינו זאת פעמים רבות בוועדות שונות. פעמים רבות גם כיו"ר כנסת הייתי נותן את המעמד החשוב ביותר ליושב ראש הוועדה, על מנת שיבוא לממשלה ויאמר לה: עם כל הכבוד, אין אנחנו סרח עודף שלך וגם את לא סרח עודף שלנו אבל אתם צריכים להבין שלא יכול להיות מצב שבו אתם תעשו פלסתר את העובדה שהכנסת היא נציג הריבון היחידי שכן הריבון הוא הציבור בישראל, ונציג הריבון הוא חברי הכנסת שנבחרו.

באתי להיפרד מכם כי השולחן הזה מאד יהיה חסר לי. אני מוכרח לומר שהייתי בממשלה, כשר. הייתי בצוות הדיון למשא ומתן עם הפלסטינים - -
<אילן גילאון:>
- - -

<ראובן ריבלין:>
- - והייתי יושב ראש כנסת פעמיים, וחזרתי תמיד לספסלי הכנסת. אני מוכרח לומר לכם שהכי נהניתי להיות בספסלי הכנסת כי שם אתה באמת יכול להביע את אותה שליחות שחייבת להיות בכל חבר כנסת וחבר כנסת כאשר הוא נבחר לכנסת. הבחירה לכנסת איננה איזה שהוא קרש קפיצה לאיזה נושא אחר. הבחירות לכנסת הן שליחות של הציבור, שבהן אתם נבחרים ולכן, תמשיכו להקפיד להיות כאלה אשר שלמים על לבבם. אתם צריכים להבין שפעמים יש צרכים פוליטיים, אין ויכוח על כך. אם אתה מבין את הצורך הפוליטי, אתה יכול להסכים לו או לא להסכים אבל אם הצורך הפוליטי הוא שקוף וברור, אתה יכול להצביע כך או כך. בדרך כלל, גם משמעת סיעתית הוא לא דבר נכלה או דבר שהוא משול לאיזה שהוא לעג שצריך להטיח בבן אדם. לא, משמעת קואליציונית היא גם דבר חשוב ביותר אבל משמעת קואליציונית, כאשר אני מבין את המהות עליה אני הולך להצביע. ועדת הכנסת הזאת היא הוועדה החשובה ביותר, ועדת הכספים. היא זו שנותנת את היוקרה, היא זו שמסבירה לממשלה שבלעדיה אין. היא זו אשר אומרת לעם: נשלחנו על ידכם ואנחנו שומרים קודם כל עליכם שכן אנחנו מדברים בשליחות ציבורית, בין שנבחרנו לנושא זה ובין שנבחרנו לנושא אחר. אנחנו כולנו קודם כל צריכים להקפיד על תפקידינו הציבוריים.

עכשיו, התפקידים בכנסת, ואני יודע זאת היטב, הם יכולים לקבל את ההערכה רק על ציר של זמן. אם על החבר כתובה איזו שהיא כותרת ביום אחד או ביום אחר, תאמינו לי, שורה אחרי שורה אחרי שורה היא זו שמביאה בסוף הארבע שנים את ההערכה הציבורית למעמדך, וההערכה בעיני אותם בוחרים שבוחרים אותנו גם בבחירות מקדימות.
נהניתי מכל רגע בוועדה הזאת. נהניתי מכל רגע בתפקידי בכנסת. חוקקתי לא יותר מ-50 חוקים, והחוקים היו בעלי משמעות כזאת או אחרת. אני בהחלט מאחל לכולכם, כי אמר לי חבר כנסת אחד שלא אזכיר את שמו, שהוא גאה להיות אזרח במדינה שאני נשיא בה. הוא לא אמר אני גאה במדינה, הוא אומר: אני גאה במדינה שאתה נשיא בה, מדינה כל שהיא. אני מקווה שהוא יהיה גאה גם במדינתנו, ואני מבטיח לכם שאעשה כל דבר על מנת להגשים את הציפיות של כולכם. אמרתם לי בין שהצבעתם בעדי ובין שלא הצבעתם בעדי וזהבה, אף אחד לא יודע מי הצביע בעדי ומי לא. - -
<זהבה גלאון:>
אני יודעת.

<ראובן ריבלין:>
אפילו את חשודה. תודה רבה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, נרים כוסית ונגיד ככה
תחי מדינת ישראל, יחי נשיא מדינת ישראל.

<ראובן ריבלין:>
תודה רבה. לחיים טובים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לחיים, לחיים. הפעם אני, בשם כולכם, אתן חיבוק לנשיא וזה יהיה כאילו כולכם נתתם.

<ראובן ריבלין:>
תודה רבה למי שמובילים אותנו, וזה הנהלת הוועדה ולטמיר. תמסור לכל העושות במלאכה באמת באהבה רבה. תודה רבה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 12:10.

קוד המקור של הנתונים