PAGE
3
ישיבה משותפת של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

ושל ועדת המשנה לוועדת החוץ והביטחון למדיניות חוץ, הסברה והתודעה המדינית
14/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 94>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
ופרוטוקול
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון

למדיניות חוץ, הסברה והתודעה המדינית
יום שני, ט"ז בתמוז התשע"ד (14 ביולי 2014), שעה 09:00

<יישום החלטה 1325 של האו"ם - תכנית פעולה לשילוב נשים במוקדי קבלת החלטות, הטמעת חשיבה מגדרית והגנה על נשים>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר
רונן הופמן – היו"ר

יחיאל חיליק בר

מיכל בירן
זהבה גלאון

מרב מיכאלי

מיכל רוזין

>
ורד סוויד פאר - מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

רותי הוכניק - הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

שירי פיין - הממונה על מעמד האישה, המטה לביטחון לאומי

גלי רוזנשטיין - מטה לביטחון לאומי

תמר הרשמן - ר' תחום פרישה, אירועים וגמלאים, משרד הביטחון

סא"ל לימור שבתאי - ס' יוהל"ן, צה"ל

שרה וייס מעודי - מנהלת המח' למשפט בינ"ל, משרד החוץ

ניקול הוד - סמנכ"לית נציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

שירי לב-רן לביא - עו"ד, נציבה אזורית, נציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

ציונה קניג-יאיר - עו"ד, נציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

דפנה קפלנסקי - קשרי חוץ ושת"פ בינ"ל, המשרד לביטחון הפנים

מירי היבנר - מ' יח' למניעת הטרדות מיניות, משטרת ישראל

אורית פרידמן - הממונה על שוויון הזדמנויות, גיוס וקידום, משטרת ישראל

דולי דדון איזנברג - ממונה על מעמד האישה, משרד התקשורת

סימי מור - מ"מ יו"ר הוועדה למעמד האישה, עיריית ירושלים

ענת טהון אשכנזי - עו"ד

ד"ר גלית דשא - מנכ"לית שדולת הנשים בישראל

רינה כהן - יו"ר וועדת החינוך, מועצת ארגוני הנשים

מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

שרי שילון - יו"ר אגף ונציבת תלונות הציבור, נעמ"ת

יערה די סגני
​–
תוכנית מנהיגות "סדר חברתי חדש" – ויצ"ו

שרון צ'רקסקי - מנהלת קשרי ממשל, ויצ"ו ישראל

רינה בר-טל - חברת הנהלה, שדולת הנשים בישראל

דנה נאור מנדל - עו"ד, מנהלת המחלקה המשפטית, שדולת הנשים בישראל

זהבה צוקרמן-אגמון - רכזת, איתך-מעכ"י - משפטניות למען צדק חברתי

פגילי ורון - עו"ד, עמותת רוח נשית, עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות

שרי עשת - מועצת נשים יהודיות ארה"ב

ליאת קליין - היועצת המשפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

טל דקל - חברת הנהלה, אחותי-למען נשים בישראל, וחברה בצוות היגוי ליישום 1325 במוסדות להשכלה גבוהה

פרופ' נעמי חזן - שוות, מכון ואן-ליר

רונה ברייר-גארב - שוות, מכון ואן-ליר

הדס בן אליהו - שוות, מכון ואן-ליר

מירב פרץ - מכון ואן-ליר

ד"ר סיגל אופנהיים שחר - מנהלת מרכז דפנה, התוכנית ללימודי מגדר

ענת לנגר-גל - מנהלת תוכנית מזרח תיכון, מכון הנגב

מור יהלום - חברה בצוות היגוי ליישום החלטה 1325 במוסדות להשכלה גבוהה

עדי עזוז - חברה בצוות היגוי ליישום החלטה 1325 במוסדות להשכלה גבוהה

ולריה פוליאקוב - חברה בצוות היגוי ליישום החלטה 1325 במוסדות להשכלה גבוהה

קרן כרמל ודל - סטודנטית (1325 – סטודנטיות)

קרן בר יהודה - עו"ד, לשכת עורכי-הדין

ד"ר אילנה סטוקמן - כתבת

חן פטר - הטלוויזיה החברתית

יונתן עשת - הטלוויזיה החברתית

דלית לאופר - Art of Living

דלית אזולאי

אורלי אלמגור לוטן

ירון קוונשטוק
<יישום החלטה 1325 של האו"ם - תכנית פעולה לשילוב נשים במוקדי קבלת החלטות, הטמעת חשיבה מגדרית והגנה על נשים>

בוקר טוב ובוקר שקט, יום שני, ה-14 ביולי 2014, ט"ז בתמוז תשע"ד, ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה, ישיבה משותפת עם ועדת המשנה למדיניות חוץ, הסברה והתודעה המדינית של ועדת החוץ והביטחון, ועדה לא חסויה. אולי יגיעו ימים שהוועדה הזאת כן תהיה חסויה, אנחנו מקוות, לשם כך אנחנו מתכנסות, וההערה שלך ככה הקפיצה אותנו לדיון. בוקר טוב, חבר הכנסת רונן הופמן.

בוקר טוב, בוקר אור.

תודה על הנכונות לקיים את הוועדה הזאת כוועדה משותפת, גם בשל חשיבות הנושא וגם מהעובדה שלא רק בנושא הזה אלא גם בנושאים נוספים, נשים לא יכולות לקדם, ולא צריכות ולא נכון שהן תקדמנה נושאים לבד. הכול לדעתי צריך להיות ממקום של שותפות ושל הבנה, שכשנשים לא נמצאות בתוך תהליכים ובתוך ועדות ובתוך ארגונים, מי שמפסידות מזה זה כמובן נשים, אבל מי שמפסידה יותר זו החברה כולה. הון אנושי, נשי, לא מנוצל, זה נזק לחברה. זה אומר שבעצם ההון האנושי שיש ל-50% מהאוכלוסייה לא בא לידי ביטוי ולא תורם את חלקו.

אנחנו מתכנסים הבוקר על החלטה 1325 של האו"ם, שהיא יישום תוכנית הפעולה לשילוב נשים במוקדי קבלת החלטות, הטמעת החשיבה המגדרית והגנה על נשים. רק ככה להזכיר, אני בטוחה שגם הדוברות תעשינה את זה בהרחבה, אבל בשנת 2000 מתקבלת החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, שקובעת ייצוג מגוון נשים ושילוב חשיבה מגדרית בכל מוקדי קבלת ההחלטות ובכל הנושאים, לרבות בגופים העוסקים ביחסי חוץ וביטחון, הגנה על נשים מפני אלימות ומניעת אלימות וסכסוכים ברמה הבין-לאומית.
בעקבות ההחלטה הזאת כאן אצלנו בשנת 2005 מתקבל סעיף 6ג1 לחוק שיווי זכויות האישה, שקבע שחובת ייצוג הולם לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה בוועדות ציבוריות ובצוותים הממומנים על-ידי הממשלה לעיצוב מדיניות לאומית, לרבות בנושאי חוץ וביטחון. 45 מדינות בעולם מחליטות כי הדרך הנכונה ליישום עקרונות ההחלטה הינה אימוץ תוכנית פעולה ממשלתית המרכזת את כלל המאמצים והמשאבים הלאומיים הנדרשים לטובת העניין.

ומה קורה אצלנו? אנחנו נפגשים הבוקר בעיצומם של ימים מאוד לא פשוטים ולא קלים, ובתוך עמנו אנחנו חיים ואנחנו רואים ורואות איפה נשים נמצאות ואיפה הן גם לא נמצאות. אני רוצה לצטט מאיזה פוסט שקראתי אתמול בעקבות הפאנל המאוד מאוד לא משקף של הימים האחרונים שהיה כאן בערוץ 1, שמי שהנחה אותו ויזם אותו זה אורי לוי.

ומי שכותבת, תיכף אמצא את השם שלה, אומרת: היום קרה משהו לא רגיל בטלוויזיה הישראלית. לכאורה התפאורה אותה תפאורה – אולפן הטלוויזיה, מלחמה, היום החמישי למבצע, צריך למלא זמן מסך, לדבר על המצב, התוצאה תמיד זהה: גברים מקיר לקיר מדברים על ביטחון או רוב גברי מדבר על ביטחון עם אישה אחת כעלה תאנה לאפליה מגדרית. אבל היום בערוץ 1 נרשמה היסטוריה: "צוק איתן", בין השעה 14:00 ל-15:00, כחלק מהמשדר המיוחד המסקר את המבצע באולפן חמש נשים, ונשים בלבד, לדיון על המצב הביטחוני.

אז קודם כול, אורי לוי מהערוץ הראשון כן מכנס פאנל כזה, אבל הפאנל הזה הוא חריג, הוא לא משקף את הנעשה כאן במדיה. והוא גם לא משקף את מה שנעשה בוועדות ובארגונים ובכל הגורמים המעורבים.
אז אני חושבת שהמציאות היום היא מבחינתנו כדור להנחתה בכלל לגבי הדיון, אבל גם מה ניתן לעשות? איך אפשר לאמץ? וגם איך אפשר שהחדר הזה, חבר הכנסת רונן הופמן, יהיה מגוון יותר גם בנציגות עצמן? בעיקר נמצאות פה נציגות של ארגוני נשים ונציגות שאחראיות על מעמד האישה בארגונים השונים ובקבוצות השונות, ואתה רואה בדיוק מי לא נמצא כאן. וחשוב שיהיו פה עוד אנשים ועוד בעלי תפקידים כדי באמת להעלות את הנושא הזה, ואז אנחנו, אני חושבת, נוכל להמשיך.

חבר הכנסת הופמן, זה לא רק השיח שלנו, הנשים. ולכן באמת ביקשנו ישיבה משותפת גם ללמוד מהניסיון שלך בתת הוועדה שאתה מנהל, אבל גם ב-20 השנים שאתה מקדם נושאים שנמצאים על סדר-היום. איך אפשר להעלות את המודעות?

זה לא סוד שגם בוועדות פה בכנסת בשנה האחרונה מאז שהתמניתי להיות ועדת כנסת, גם ועדת פרי שדנה בנושאים מאוד מהותיים ומשמעותיים שמקרינים על השיח, מלכתחילה אין בה אישה, לא הייתה בה שרה, ורק אחרי פניות חוזרות ונשנות ראש הממשלה נעתר ומצרף את השרה לימור לבנת. ועדת ששינסקי, ועדת לוקר ועוד ועדות. כלומר, למעשה אנחנו פה נמצאות על המשמר כדי שהעובדה הזאת לא תשנה כל פעם מחדש. אין הטמעה, ראינו את זה גם בבחירה לרבנים ראשיים מבחינת הגוף הבוחר והמלחמות עקובות הדם שהיו כאן.

עוד דבר שאני רוצה לציין זה שהשנה הזאת מביאה אותה שתי הזדמנויות מאוד מאוד גדולות לנו. במרץ 2015 יתקיים באו"ם הכנס הגדול – פעם בחמש שנים הכנס הגדול, אבל פעם ב-20 שנים הכנס הענק – והמשלחת הישראלית תהיה משלחת גדולה. קיימנו כבר ישיבה בנושא הזה עם משרד החוץ ועם נציגי המשלחת הישראלית לאו"ם, וביקשו שהמשלחת שלנו תביא מנעד של נושאים.

וזאת הזדמנות גם להזמין אתכן ואתכם נציגי הארגונים, תהיה לנו הזדמנות לארח במשלחת הישראלית לאו"ם גם נציגי ונציגות ארגונים. לארח מבחינת כמובן התכנים וההצעות, ואני קוראת לכם להעביר לנו הצעות לפאנלים, למושבים, לכל מה שקשור לשבועיים המרתקים הללו שיהיו באו"ם בכנס המאוד מאוד גדול הזה, גם בנושאים שמעניינים את השולחן הזה. והנה אמרתי, ועוד נחזור ונפרט.

ועוד הזדמנות שתהיה כאן זה במאי 2015, מי שהספיק לעבור על העיתונים הבוקר, כנס ענק כאן שיהיה באחריות כנסת ישראל בשיתוף משרדי הממשלה. כנס שבו תהיה הצהרת כוונות לקידום נשים, מאי 2015. האורחות הבכירות שתהיינה זה הילרי קלינטון, אנגלה מרקל ועוד נשים מובילות בעולם. כאן ההובלה תהיה ישראלית.

אני שמחה מאוד שמארגני הכנס הסכימו לקיים את הכנס השנה בישראל, וזאת תהיה עוד הזדמנות כמובן גם להעלות את הנושאים הללו, כך שמחכה לנו שנה מאוד מאוד משמעותית מבחינת הנושאים שאנחנו מבקשים לקדם ולהעלות על סדר-היום.
ואני מעבירה לך, חבר הכנסת רונן הופמן, את רשות הדיבור. ושוב, תודה לך על הנכונות לקיים את הדיון הזה במשותף. בוקר טוב לחברת הכנסת זהבה גלאון, בוקר טוב לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת רונן הופמן, בבקשה.

בוקר טוב, בוקר אור לכולן. אני קודם כול מודה לך, חברת הכנסת עליזה לביא, על היוזמה, על ההזדמנות שניתנה לי, בהיותי יושב-ראש ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה בוועדת החוץ והביטחון, להשתתף בדיון כל כך חשוב, ובעיני הוא באמת באמת דיון חשוב מאוד.

אני מבקש לשתף אתכם בחוויה האישית שלי בהקשר הדיון הזה. נפלה בחלקי זכות אולי גדולה, הייתי חבר ומרכז משלחות המשא ומתן עם סוריה תחת שתי ממשלות במשך שנים. ואני לא מתפלא, זאת אומרת זה נראה לי מאוד טבעי, שהחלטת האו"ם, החלטה 1325, ציינה במפורש את הצורך בנוכחות נשית בניהול יחסי חוץ וביטחון.

המשאים ומתנים שאני הייתי מעורב בהם למשל, הדבר שם בלט מאוד. בקרב חברי המשלחות היו לנו מומחים לביטחון, היו לנו דיפלומטים, היו לנו משפטנים, היו אנשי מודיעין והיו גנרלים כמובן.

בעיקר גנרלים.

בעיקר גנרלים. זאת אומרת התפיסה הרווחת, הכוללת, היא בעיקר מיליטריסטית, ולא היו נשים. אגב, אני מוכרח לומר: לא רק נוכחותן או היעדרן של נשים בתהליך המשא ומתן הזה בלטה, גם אנשים אחרים, זאת אומרת בכלל אנשים שלדעתי היו חייבים להיות, בעלי תפקידים שהיו חייבים להיות במשאים ומתנים הללו לא היו.

תראו, לפני שהייתי בכנסת לימדתי שנים עניין של יישוב סכסוכים ופיוס וכן הלאה, מודלים תיאורטיים. אבל גם בחוויה שלי המעשית, בכלל בשיעור ראשון בחקר סכסוכים, אני זוכר ששאלתי את הסטודנטים: איפה לדעתם טמונה ליבה של סכסוך? איפה היא נמצאת? והם התחילו בביטחון, בדת. ואחרי כמה דקות, כשחושבים על זה לעומק, מבינים שליבה של כל סכסוך נתונה קודם כול בתודעה ובאופן הנפשי והמנטלי שאתו בן-אדם מגיע.

וכל הטיפול בסכסוכים – בסכסוך הישראלי–פלסטיני, בסכסוכים בכלל ברחבי העולם שמנוהלים על-ידי פוליטיקאים ואנשי צבא כאמור – הטיפול בסכסוכים הללו מחפש את המטבע מתחת לפנס, זאת אומרת לא נוגעים באמת, לא מתקרבים אפילו באמת לגעת בליבה. אין שם אנשים מתחום מדעי ההתנהגות, אין שם אנשים שמבינים בהגדרה באנשים, אין שם סוציולוגים, אין שם אנתרופולוגים, אין שם פסיכולוגים, וגם אין נשים. והאטימות הזאת והאופן שבו המשאים ומתנים האלה מנוהלים קשורה בקשר ישיר לתוצאות של המשאים ומתנים הללו.

ועל כן אני חושב שזה אחד הדיונים החשובים אולי, לפחות שאני, שוב בהיותי יושב-ראש ועדת המשנה למדיניות חוץ, אחד הדיונים החשובים שהיו כאן בכנסת, לפחות בתקופה מאז שאני נמצא כאן.

אני לא רוצה להכביר מילים, אני רוצה אבל ברשותכן לקרוא חלק מפוסט שכתבתי בשבוע הקשה שבו האלימות וההסתה כאן התגברה מאוד, וקולן הכול כך צלול וברור של האימהות נשמע. כתבתי ככה: "פיוס במזרח התיכון הרותח יתאפשר אולי ביום מן הימים, אבל רק אם את שיחות השלום תנהלנה אימהות. כן כן, אימהות. לא גנרלים, לא יועצים משפטיים, לא אנשי מודיעין, לא דיפלומטים, לא מומחים לביטחון לאומי, לא פוליטיקאים – אימהות.

האימהות הלביאות המגוננות על גוריהן בחירוף נפש בעיניים רושפות ובציפורניים שלופות מול כל אויב האורב לטרף, דווקא הן מבטאת בקול רם וברור את דברי ההיגיון, התבונה, המתינות והשפיות אל מול דם ואש ותימרות עשן. הן מבטאות את השילוב אשר לנו הגברים נראה לעיתים כבלתי אפשרי, את תחושת הכאב והזעם מצד אחד, עם אפשרות לסובלנות ולמתינות. הקול הנשי והאימהי הברור והחזק, המאפשר מגוון צבעים ססגוני ורחב על פני קשת הרגשות והמוטיבציות, לא רק בגוונים של שחור ולבן.

לנו הגברים והאבות יש המון מה ללמוד מכן, אם רק נשכיל להשיל מעצמנו משהו מן הגבריות הסטריאוטיפית המוכרת, מן המודל שבו אנו שבויים, המקדש שליטה כוחנית גברית והשגת עליונות בכל מחיר, אז כולנו כחברה וכעם נוכל להתחיל להתפייס עם הנרטיב שלנו, עם עצמנו, ובבוא היום אולי גם עם שכנינו, אם כי לצערי יחלפו עוד שנות דור עד שהם עצמם ילמדו ולו שמץ מכך מאתנו".

מה עושים? אני חושב שלצערי מה שצריך לעשות צריך להתחיל באופן מלאכותי. באופן מלאכותי משום שזה מלאכותי לבוא ולנסות לשכנע את הדבר הכול כך מובן מאליו הזה, ולכפות את הדבר הכול כך מובן מאליו הזה. אבל אני חושב שזה מה שצריך לעשות, ולדאוג באופן אופרטיבי בכל מיני אמצעים, שזאת הבמה לדון, כיצד לשנות את המצב הזה.
וזה לא צריך להיות הדרגתי, זה יכול להיות מהר, רק צריך להיות נחושים, וצריכה להתארגן מסה קריטית של קולות שקוראים ודורשים את הדבר הזה: נוכחות נשית מלאה בתהליכי קבלת ההחלטות הקריטיים והמרכזיים במדינה ובכלל. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת הופמן. ענת, אני רוצה לבקש ממך גם כמנהגנו בוועדה להציג דמות של אישה בפתח ועדה, וגם להציג ככה בקצרה את הנושאים שעל השולחן. ויוזמת הדיון, בבקשה.

קודם כול, אתחיל בתודה. תודה על כך שמתקיים הדיון לחברת הכנסת עליזה לביא ולחבר הכנסת הופמן, וגם לחברות הכנסת זהבה גלאון ומיכל רוזין. ההתרגשות היום רבה באופן מיוחד בהתאם לעולם הפמיניסטי, כשהאישי הופך להיות מאוד מורכב יחד עם הציבורי, אז ההתרגשות עוד רבה.

התבקשתי לדבר על אישה, בעצם מנהיגה, שבמידה מסוימת, כמו רבות כמוה נשים מנהיגות, ההיסטוריה קצת שכחה אותה. ובחרתי לדבר על הסבתא הגדולה שלי, שרה טהון, שבאופן מפתיע או לא, ואני חושבת שעל רק הימים האלו אתמקד בעשייתה לקידום 1325 – כן כן. היא נפטרה ב-1920, ועדיין העשייה שלה, אני חושבת, יכולה ללמד הרבה על עד כמה גם עד 1920, 1325, המוטיבים והעקרונות היו כל כך משמעותיים כמו שהם משמעותיים היום.

אז בקצרה, קצת על ההיסטוריה שלה, היא נולדה במרץ 1881 בלבוב ונפטרה ב-1920 בתל-אביב בהיותה רק בת 39. היא ממייסדות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל. היא הייתה האישה היחידה שכיהנה כחברה מן המניין בוועד הזמני של יהודי ארץ ישראל, במידה מסוימת הממשלה שהייתה באותה עת ביישוב היהודי.

היא הקימה חמישה בתי-ספר למלאכת התחרה, מתוך תפיסה לקדם נשים עניות, נערות עניות למעשה, שלא יכלו להשתלב בעולם העבודה, לאפשר להן גם לקבל חינוך כדי שיהיה להן עתיד טוב יותר וגם לעבוד. היא פעלה כדי לשלב באותם ימים, מה שהיה מורכב, לשלב נשים בתחום החקלאות שנתפס במיוחד כתחום של גברים.

ובהקשרים שלנו, במהלך מלחמת העולם הראשונה היא הקימה ב-1916 קופת נשים שתעזור, קופת חירום שתסייע לנשים במהלך המצוקה שלהן במלחמת העולם הראשונה. היא דאגה לתקציבים שיוקצו במיוחד לנשים, לאור התפיסה שמי שסובלות במיוחד במהלך המלחמה הן נשים.

היא קידמה במסגרת התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל למעשה את זכות הבחירה לנשים, שכידוע רק אושרה ב-1925, היא לא זכתה לכך. אבל יחד עם ההתאחדות פעלו בקשיים רבים, בהרבה מאוד דילמות פמיניסטיות, שבאמת כרוכות מצד אחד במפעל ההתיישבותי, ומצד שני לדאוג לנשים ולקדם את זכותן של נשים.

אירוע מיוחד שאפשר לציין זה עדותה במשפט אונס בשנת 2012, שלא היה נהוג, לא כאישה להעיד - - -

לא 2012.

1912. סליחה, העבר והווה מתבלבלים. היא העידה במשפט אונס, ועל כך זכתה להרבה מאוד ביקורת, על העובדה שהיא בכלל מעידה כאישה במשפט אונס, וככה יש חילופי מאמרי דעה בעיתונות המקומית של אותה עת, על מה המשמעות של אישה להעיד במשפט אונס ובתפיסות שלה.

ולמעשה אפשר לראות שכל הנושאים של התייחסות לנשים במצוקה במיוחד, הקידום של זכות הבחירה, וגם להוות מודל אישה, להיבחר לממשל באותה עת ויחד עם זאת לראות את האלימות המינית כנשים, כל הדברים הכרוכים יחד אפשר לראות.
ואסיים רק בקטע מאוד מאוד קצר שאסתר עילם כתבה לפני מספר שנים על שרה טהון: שרה טהון העמידה נשים במרכז הקהל שלה. וכיוון שנשים אינן נותנות חלק מההגמוניה, מנהיגות כזאת לא נחשבת מנהיגות של ממש. לעומת המנהיגות הפטריארכלית, המנהיגות של שרה טהון הייתה פמיניסטית מטבעה, היא חתרה ואף הגיעה למנהיגות שונה. היא קיימה מנהיגות של Grassroots, זו המצויה בקשר אנושי ואינטימי עם הציבור והלומדת בדרך של דיאלוג אתו את צרכיו ואת רצונותיו, וכיצד יש לפעול כדי להשיגם.

בימים אלו, אני חושבת שבשילוב בין החברה האזרחית לבין הכנסת, אני חושבת שזה יכול להיות השראה.

כן. יפה, תודה. בוקר טוב, חברת הכנסת מרב מיכאלי.

בוקר טוב ליושבות הראש המכובדות.

ענת, את רוצה להמשיך? שנראה קודם את הסרטון?

אפשר.

אוקיי. אז בואו נראה את הסרטון של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון. הסרט הועבר לארגוני הנשים לברכה על הפעילות לקידום תוכנית הפעולה, בסיוע שלך, חברת הכנסת זהבה גלאון.

לא בסיוע שלי, ביוזמתי.

אוקיי, ביוזמתך. הנה, בבקשה.

תודה.

הא איבד שליטה בין המחשב ל - - -

אוקיי. תתחילי ונבקש פה סיוע טכני.

זה איבד קשר לגמרי.

אז בואי, תתחילי את ונבקש פה סיוע טכני. מה נעשה בישראל? את מנהלת הפרויקט לקידום תוכנית הפעולה ליישום 1325. מה קורה בישראל, תני לנו בבקשה תמונת מצב, וגם מה לא קורה בישראל.

אוקיי. מה שקורה למעשה בישראל, כפי שציינת, בשנת 2005 ישראל הייתה המדינה הראשונה לאמץ את ההחלטה בדמות סעיף 6ג1, סעיף שהתייחס למעשה לייצוג נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה במוקדי קבלת החלטות בוועדות ציבוריות ובמשא ומתן לשלום.

למעשה הסעיף הזה היה פריצת דרך משמעותית, גם בהקשר של איפה צריכות להיות נשים, החיבור המשמעותי בין משא ומתן לשלום לבין ייצוג נשים, בהיבט הזה הוא היה פריצת דרך. וגם בהקשר של הכרה בחשיבות של ייצוג נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה, הכרה בכך שנשים אינן קבוצה אחת, וכאשר דואגים לייצוג הולם צריך לדאוג לייצוג של מגוון הקולות.

אבל התמונה הזאת הייתה טובה ויפה ומרגשת בשנת 2005. במשך השנים גם היישום של סעיף החוק למעשה יושם באופן מאוד מאוד חלקי עד כמעט לא יושם בכלל. נאלצנו כחברה אזרחית להגיש פעם אחר פעם עתירות לבג"ץ, ובעצם להעלות את המודעות גם לחשיבות של החוק וגם לחשיבות בכלל של התפיסה שמחברת בין נשים לבין אותם גופים חשובים.

לא מדובר רק בייצוג הולם לנשים, אלא מדובר למעשה בתפיסה שנשים הן המפתח לקידום תכנים, גם בהקשר של משא ומתן לשלום, גם בהקשר בכלל הרחב, ההקשר המדיני-ביטחוני וגם כמובן בהקשרים החברתיים-כלכליים שאי-אפשר לנתק ביניהם. למעשה התפיסה הזאת של החלטה 1325, שזאת התפיסה שהיא מבטאת, לא בכדי היא החלטה שהתקבלה מתוך מועצת הביטחון של האו"ם, לא יכלה לקבל ביטוי באותו סעיף חוק צר.
ובעוד שמדינות רבות בעולם בעצם קידמו את ההחלטה משנת 2005 על-ידי תוכניות פעולה כוללות, National Action Plans, כלומר החלטה ממשלתית רחבת היקף, שכוללת מדיניות סדורה, אסטרטגית. לא משרד אחד ולא רק זרקור אחד בנושא של ייצוג אלא תפיסה למעשה ממשלתית שלוקחת את כל עקרונות החלטה 1325, כלומר השתתפות נשים במוקדי קבלת החלטות, הגנה על נשים מפני אלימות, בעיקר בסכסוכים. אנחנו רואות היום עד כמה זה משמעותי וקריטי, איזה מחיר נשים משלמות במהלך מלחמה. בתוכניות הפעולה השונות רואים גם את ההקשר של קידום תפיסה מגדרית כדי למנוע סכסוכים, ובכלל תפיסה מגדרית שמוטמעת בכל החלטה והחלטה, ניתוח מגדרי משמעותי.

ועל כל העקרונות האלו ממשלות בעולם לקחו חסות והבינו שכדי להטמיע את אותם עקרונות צריך תוכנית פעולה כוללת, ממשלתית, שמקצה גם משאבים, גם חשיבה, גם הסדרה ממסדית של ערוצי קבלת החלטות שונות, ואת זה אנחנו מנסות לקדם פה בישראל. לא עוד סעיף חקיקה כזה או אחר, חשוב ומשמעותי ככל שיהיה, אלא אחריותיות של הממשלה לקחת את הנושא הזה ולהצהיר: זה חשוב לא רק בשביל לקדם נשים, אלא זה חשוב כדי לקדם תפיסות אחרות, גם אחריותיות וגם הקצאת משאבים, הקצאת למעשה כוחות מכל משרדי הממשלה השונים כדי לקדם את אותה תפיסה.
במסגרת הזאת אנחנו, הארגונים בחברה האזרחית, ארגוני נשים וזכויות אדם, "איתך-מעכ"י", "שוות" ו"אג'נדה", יחד עם עשרות ארגונים שנציגותיו יושבות בחדר זה, החל מינואר 2012 ישבנו וכתבנו תוכנית פעולה, שמהווה מודל, רוצה לתת דוגמה לממשלה, מהי התפיסה שלנו, איך אנחנו חושבות שנכון לאמץ את החלטה 1325 על כל נדבכיה. ההחלטה באמת יש בה הרבה מאוד יעדים, וחשוב להטמיע אותן בצורה כזאת שתתאים למדינת ישראל עם החסמים והקשיים שכרוכים ביישום של ההחלטה.
אני רוצה לעבור בקצרה על היעדים שאנחנו ממליצות בתוך תוכנית הפעולה שתוכננה על-ידי הארגונים השונים. היעד הראשון של תוכנית הפעולה הוא ייצוג שוויוני של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה במוקדי קבלת ההחלטות בכל הרמות, גם ברמה הלאומית וגם ברמה המקומית.
וחשוב לומר, בכל מקום, בקבינט המדיני-ביטחוני ובקבינט החברתי-כלכלי, ברשויות המקומיות, בכל מקום שמתקבלות החלטות בהקשר המדיני-ביטחוני, במשא ומתן לשלום. בהקשר הזה אפילו עכשיו, במשא ומתן שמתקיים היום בהקשרים של המבצע הצבאי, בכל מקום שצריכות להתקבל החלטות חשוב שיהיו נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה שייקחו חלק בהחלטות. ובתוך כך לעודד נשים ונערות שמנהיגות היום – אנחנו לא צריכות ליצור את ההנהגה, היא קיימת – לעודד בכל דרך לתפוס את ההנהגה, לקחת חלק בהנהגה המקומית.
היעד השני הוא הטמעת ניתוח מגדרי בקבלת ההחלטות ברמה הלאומית וברמה המקומית. ה-Gender mainstreaming, שחשוב בכל רמה אפשרית. כשאנחנו נשאלות: מה חשוב, העמדות או נשים? זה שניהם ביחד, אנחנו לא מעוניינות לבחור. חשוב גם ייצוג של נשים הולם כמספרן באוכלוסייה, אבל גם את אותו ניתוח מגדרי שישאל בכל החלטה: מה המשמעות לנשים? מה המשמעות לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה? אין החלטה שלא חשוב לעשות את אותו ניתוח מגדרי.
היעד השלישי הוא הגנה על נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה מפני כל סוגי האלימות השונים המופנים נגדן, גם במרחב הפרטי וגם במרחב הציבורי. החלטה 1325 עיקרה בהקשר של אלימות שננקטת כלפי נשים, אלימות מינית בעיקרה. חשוב כמובן להתייחס לאלימות המינית, שיש לה קשר הדוק לסכסוך ולמצב הביטחוני בו אנחנו נמצאות.
אבל לא רק מדובר על אלימות מינית – אלימות במשפחה ואלימות פוליטית, אלימות שאנחנו רואות גם היום, אלימות כנגד פעילות פוליטיות, שמופעלת כנגד נשים בהיותן נשים. זאת ההגנה שנדרשת. והגנה וייצוג כרוכים זה בזה. אם לא תהיה הגנה גם לא יהיה ייצוג הולם לנשים.

היעד הרביעי הוא מניעת סכסוכים אלימים ומיגור הגזענות. למעשה הטמעה גם של תפיסות מגדריות על מנת לקדם מניעת סכסוכים, לקדם שיח אחר, לא ביטחוני, לא שיח צבאי בהכרח, אלא שיח שמקדם גם פתרונות אחרים ושיח שמקדם גזענות. ובעצם יצירת רשת בין-לאומית, יצירת רשת בין נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה, גם בישראל, גם באזור וגם בעולם, שתסייע באמת לחבר בין הדוגמאות השונות של קידום כל הערכים האלו.

היעד החמישי, וזה המקום הנכון להעביר אליכם, הוא לקדם את תוכנית הפעולה והחלטת 1325 במשרדי הממשלה השונים. אנחנו כחברה אזרחית, כארגוני נשים, חשוב שנהיה שם, יש לנו קול אחר, קולות אחרים, אנחנו לא קול אחיד, יש לנו מגוון קולות, ניסיון, מומחיות חשובה. אבל חשוב לנו, יחד עם זאת, שמי שיובילו את המהלך, כפי שנעשה בעולם ב-45 המדינות השונות, חשוב שהממשלה תעשה זאת.

היעד החמישי הוא לקיחת אחריות על-ידי הממשלה. להקים, ראשית, תוכנית פעולה ואחרי זה ליישם אותה, להטמיע אותה בתוך משרדי הממשלה השונים. אנחנו מצפות שזה יהיה באמת בכל משרדי הממשלה, כי כפי שאמרתי, לא מדובר על אחריות של משרד אחד בלעדית, אלא שיתוף פעולה. ואנחנו גם רואות את זה בעולם. איפה שזה נעשה בשיתוף פעולה של משרדי הממשלה השונים - - -

תני לי דוגמה למדינה.

אתן כמה דוגמאות. מאוד קל לי לתת את הדוגמאות של שבדיה ונורבגיה, הן דוגמאות נהדרות. אני יכולה להגיד דוגמה מצוינת של בוסניה, שאימצה תוכנית פעולה. אני מניחה שכולן מודעות לעובדה שזאת מדינה רוויית סכסוך, שחוותה באמת את המחירים הקשים ביותר במהלך סכסוך.
ולמעשה תוכנית הפעולה היוותה חלק ממש מבניית המדינה. הבינו יחד עם ארגוני הנשים שדחפו לכך, אבל גם הממשל החדש הבינו שכדי למסד משהו שהוא אחר, לבנות תוכנית פעולה ממשלתית בהקשר הזה, ויש הוכחה ממש לעלייה, גם בייצוג נשים, גם בתוכניות ממשלתיות שפועלות כנגד אלימות באותה מדינה.

גם רואנדה זה דוגמה מצוינת.

רואנדה זו דוגמה מצוינת לכך. ואנחנו רואות שגם במקומות כמו הפיליפינים, שיש שוב מדינה שחוותה סכסוך אלים, סכסוך על רקע דתי, שהייתה בפיליפינים לדוגמה אפשרות לקדם תוכנית אחרת, שמתייחסת למגוון קבוצות האוכלוסייה, שמתייחסת לפרספקטיבה אחרת של ביטחון.

אני רק אגיד בקצרה לגבי הפיליפינים. בפיליפינים התפיסה של תוכנית פעולה הייתה לא עוד אותו ביטחון, אותו הגדרה מסורתית של ביטחון, אלא לאמץ הגדרה של human security, שלוקחת בחשבון גם היבטים ביטחוניים אבל גם זכויות אדם וגם היבטים אזרחיים רבים. ובאמת גם בפיליפינים אפשר לראות שהתוכנית נשאה פירות משמעותיים.

וזה באמת המקום להעביר את האחריות לממשל, לראות איך אפשר לקדם ולהציב את מדינת ישראל בשורה אחת יחד עם המדינות המובילות כיום בנושא.

תודה רבה.

אני מבקש מחברת הכנסת זהבה גלאון.

תודה רבה. תודה רבה ליושבי-הראש, חברת הכנסת עליזה לביא ורונן הופמן. הדיון הזה דווקא על רקע הימים האלה מקבל משנה חשיבות, אם אפשר לומר את זה באופן הזה. ותודה לענת טהון ולכל ארגוני החברה האזרחית, נעלמה לי נעמי חזן חברתנו.

היא יצאה לדבר בטלפון שיחה חשובה.

בסדר. אז רציתי גם לברך את נעמי חזן, ששנים פעלה, הייתה המורה שלנו, המדריכה שלנו לצורך להפנים שאנחנו זקוקים לתפיסה של מגדור השיח, בעיקר בימי קונפליקט וימים שהם לא ימים כתיקונם.

עכשיו, אני רוצה לספר איזה סיפור קצר לוועדה. לפני כמה חודשים הייתי באו"ם ונפגשתי עם מזכ"ל האו"ם. פגישה מדינית, היכרות, לא קשור לנושאים מידיים. ובמסגרת השיחה אמרתי לו: תשמע, בקרוב אנחנו מציינים בישראל עשור לקבלה של ההחלטה של האו"ם ויש כנס שארגנו "איתך-מעכ"י", שבא לציין גם את הדרך הארוכה שנעשתה או לא נעשתה – תיכף אגיד למה אני חושבת שקברו את ההחלטה החשובה הזו ממשלות ישראל קבורת חמור במהלך השנים.

ואני מספרת לו שהעבירו הצעת חוק נורא חשובה בכנסת. אולי זו ההזדמנות להגיד שמי שהעביר את הצעת החוק הזו זה אתי לבני ויולי תמיר בזמנו. והולך להיות כנס, וכמה חשוב שמזכ"ל האו"ם ייתן ברכה לכנס הזה, כדי באמת להראות איזו עמדה בין-לאומית וגיבוי בין-לאומי למהלך כזה.

וסיפרתי לו איך בישראל ארגוני החברה האזרחית נאלצים לעתור כל פעם מחדש לבג"ץ ולעשות פניות, כדי בעצם לדאוג שאת הדבר הבסיסי הזה של שילוב נשים – הרי אנחנו לא מחפשים נשים שתהיינה עלה תאנה למירוק המצפון, אנחנו מחפשים נשים שוות ממגוון אוכלוסיות שתהיינה שותפות לוועדות, למקומות של קבלת החלטות.

ונתתי דוגמה של הקבינט. הקבינט הביטחוני היום, שיושב ומקבל החלטות על מה שקורה, להיום ולגבי כל דבר, מורכב משבעה גברים ובסופו של מאבק הכניסו גם את השרה לבנת. זה הרי בלתי מתקבל על הדעת שעשור אחרי שהחוק הזה עבר בכנסת, כבר היה צריך להפנים שאנחנו עושים כאן מגדור של השיח.

ובאמת תיארת כל כך יפה בפוסט שכתבת כמה השיח הוא לאומני, הוא גזעני, הוא מסית, כמה הוא לא לוקח בחשבון פרספקטיבות של נשים, ואיזה כוח יש לנשים דווקא במקומות של קונפליקט להכניס את ההיבט המגדרי, בין אם זה בנושא של שלום ובין אם זה בנושא מיידי כרגע.
אני לא נכנסת כרגע לעמדה הפוליטית שלי, אבל מה קורה עכשיו במסגרת מה שקורה, גם לאזרחים בישראל שנמצאים תחת מתקפת טילים וגם לתושבי עזה שנמצאים תחת ההפצצות מה זה אומר, איך זה משפיע על חיי היום-יום ומה הפרספקטיבה של נשים בהקשר הזה.

ולכן אני חושבת שדווקא על רקע הימים האלה, המהלך המשותף שעשיתם כאן עם הארגונים – "איתך-מעכ"י" וכל שאר הארגונים שציינתי קודם – הוא מהלך חשוב ביותר. אני יודעת שגם נטל ההוכחה הוא קצת עלינו, שלא נדבר על מה קורה לנשים בתקופה של סכסוכים ובמקומות של סכסוכים, ונתנו כאן את הדוגמאות, אני לא רוצה להיכנס לזה. אני חושבת שזה פשוט לא יכול להיות יותר, שעל כל ועדה אנחנו נאבקות.

אבל את יודעת שאם לא נהיה על המשמר, ונקבתי פה את שלוש-ארבע הדוגמאות: גם ועדת פרי, גם ועדת לוקר, גם ועדת ששינסקי, גם הגוף הבוחר לרבנים הראשיים.

אז את חוסכת לי. בדיוק.

זה כאילו בודקים אותנו כל הזמן אם אנחנו נרדמות בשמירה או לא נרדמות בשמירה.

בדיוק. אז זה מה שאני רוצה להעיר. אני רוצה להעיר שאני חושבת שכבר אחרי עשור היינו צריכים להיות במצב שלא כל פעם או עליזה לביא או מרב מיכאלי או מיכל רוזין ואולי גם לפעמים אני – כל פעם אנחנו על המשמר, ואנחנו צריכות לפנות ואנחנו צריכות לעתור ואנחנו צריכות לכתוב ולאיים. זה לא סביר, זה לא מתקבל על הדעת. הגיע הזמן, ותודה רבה לכן.

אולי זה זמן לראות את הסרטון?

הסרטון הגיע? אז תודה חברת הכנסת זהבה גלאון. הנה הסרטון.

(הקרנת סרטון)

חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.

טוב, חברות יקרות, חברים, אני קודם כול מתרגשת גם, ענת, מאוד, כי אני חייבת לומר שהייתי מעורבת והייתי בתפקידי הקודם שותפה לכל המפגשים וקבלת ההחלטות שהובילו "איתך-מעכ"י" עם ארגוני הנשים. ואני חייבת לספר גם שזה לא היה קל, זה לא קל. צריך היה להגיע להחלטות והסכמות בין ארגונים שונים מכל קצוות הקשת, וזה בהחלט היה אני חושבת משימה חשובה גם לנו של היכולת לשתף פעולה ולהגדיר ביטחון באופנים נוספים לזה שבאופן אינטואיטיבי כולנו מגדירים.
כמו שאמרה זהבה, אני מסכימה, דווקא בעת הזאת, אני חושבת שזה חשוב מאוד שמתקיימת הישיבה היום. אנחנו רואים את המצב ואנחנו רואים באופן תדיר שוב כיצד גם באופן הייצוג, אם אנחנו מסתכלים על אולפני הטלוויזיה, כיצד אנחנו רואים שוב ושוב פאנלים שלמים של גברים שיושבים ומנתחים את המצב. וכמובן הם מנתחים רק מכיוון אחד או רק מהיבטים של ביטחון צבאי וכדומה, וכמעט ואין – זה גם מתייחס כמובן לתוכן, לא רק ייצוג – כמובן שאין תכנים של אזרחות וכיצד זה משפיע על החברה בישראל. זה כמעט נעדר מהשיח.

אני רוצה לומר בהערת סוגריים. דיברת פה על התקפות על פעילות בהפגנות, פעילות חברתיות. עסקנו פה בוועדה בנושא הזה לא פעם.

כולל הישיבה עם השר לביטחון פנים.

עם השר לביטחון פנים, בהחלט. ואני חייבת לומר, אני אומרת לכם מחוויה אישית שלי – אנחנו תמיד כנשים אומרות שקודם כול הכול מתחיל באמת בחוויה האישית , ואני רוצה להגיד לכם כחברת כנסת שעוסקת בנושאים, שכנראה יש אנשים – כנראה, מעט, אבל אנשים בחברה הישראלית שלא מסכימים איתי, והתגובות שאני מקבלת - - -

מעט אנשים שלא מסכימים אתך?

והתגובות שאני מקבלת, למשל בפייסבוק על הפוסטים שלי, בין אם זה בנושאים מדיניים ובין אם זה בנושאים חברתיים כאלה ואחרים, הם תמיד נסובים סביב אלימות מינית. כמות הפעמים שמברכים אותי שיאנסו אותי, בין אם זה ערבים כשזה פוסט מדיני ובין אם זה סודאנים ואריתריאים כשזה פוסט שקשור לנושאים של מבקשי המקלט וכדו' וכדו'. האלימות קיימת, היא אלימות מינית כלפי נשים, גם כלפי נבחרות ציבור. וזה קיים כל הזמן, חברותי בוודאי מכירות את זה.

אני רוצה להגיד משהו על המצב, בכל זאת לרגע לא רק בעניין הייצוג כפי שאנחנו רואים אותו אלא גם בעניין של מהות. ואני חושבת, כשאתה מסתכל על המצב שקורה היום ועל המבצע, ועל המלחמה אפשר כבר לומר, אתה מסתכל על זה בעיניים מגדריות, אתה רואה, לא חשוב לאיזה צד אתה נוטה, אתה רואה שההתמודדות היא התמודדות גברית, שהמשחק הוא משחק גברי, של the winner takes it all. כולם מדברים על תמונת ניצחון, מי יביא את תמונת הניצחון.

אני שוב אומרת, לא רק מעיניים של שמאל או ימין, ההסתכלות היא הסתכלות גברית. ודרך אגב, הסתכלות גברית היא גם אצל גברים וגם אצל נשים. כשאנחנו מדברים על הסתכלות מגדרית יש הסתכלות כזאת ואחרת, אבל גברים ונשים מעורבבים בעניין הזה.

כן, אבל זה גם עניין של רצייה חברתית, משום שאת יודעת - - -

אבל העניין הזה של תמונת ניצחון ו- the winner takes it all, מאשר לדבר על win-win, איך אנחנו יוצרים מצב ששני הצדדים מנצחים, שני הצדדים מגיעים לאיזושהי פשרה. אני חושבת שאלה העיניים המגדריות שאנחנו מנסות ב-1325, אני חושבת שזה המסר החשוב ביותר. ושוב מבלי להיכנס לעמדתי הפוליטית שהיא ידועה, אלא באמת הסתכלות על המצב בעיניים אחרות, לעשות את ה-switch הזה. וגם גברים מסוגלים לעשות את זה, זה פשוט הסתכלות ומשקפיים אחרות, מגדריות. ושוב, ברכות, תודה רבה.

חברת הכנסת מרב מיכאלי. אני יודעת שכולן צריכות לעזוב.

כולנו הולכות לטפל בחלוקה פנסיונית אצל חיים כץ. אנחנו רוצות לקוות שאחרי 14 שנה נצליח לסיים את הסאגה הזאת. אולי היום, בעוד אתן יושבות כאן, זה יהיה. נרד לספר.

אז קודם כול, תודה ליושבות-הראש.

אבל את יודעת, רונן הוא הגבר היחידי סביב השולחן – אני לא טועה? אה, לא, הנה יש לנו. הנה, אתה גם, אוקיי.

לא, אבל רונן, וזה אני יכולה להגיד מהישיבות המשותפות שלנו בוועדת החוץ והביטחון, רונן באמת יש לו תפיסה של ביטחון שהיא מאוד שונה ממה שמקובל במקומותינו. הוא שותף, כמו שמיכל אמרה בדיוק כרגע, יש לו באמת הסתכלות שיש בה אלמנטים פמיניסטיים עמוקים, מאוד אינהרנטיים לאופן שבו הוא רואה את העולם. ואני מאוד שמחה שאתה כאן אתנו היום, ואין הולם ממך להיות בעיני היושב-ראש המשותף לישיבה הזאת.

ואני רוצה רגע לצאת מהמצב, להגיד שגם כוועדת החוץ והביטחון צריך להגיד שאנחנו פעם אחרונה קיבלנו עדכון, ולדעתי העדכון היחידי, זהבה, תקני אותי אם אני טועה, שקיבלנו על מה שקורה היום היה ביום חמישי.

העדכון שקיבלנו, כבר קראנו אותו בעיתון ושמענו עליו ברדיו.

זה הולך בלי לדבר, זה מובנה במערכת.

בגדול.

כן. אבל גם זה קיבלנו פעם אחרונה ביום חמישי ולא נקבע לנו עוד בינתיים חדש. אז גם זה חלק מאיך מתייחסת הממשלה בשאלה הגדולה של מי הביטחון הזה בכלל מלכתחילה, ברשות מי הוא, ומי קובע אותו ועל מי קובע אותו. ואני בכוונה אומרת "קובע", ואתן יודעות שאצלי זה לא - - -

כל מי שתדרך ביום חמישי היו רק גברים. כלומר אנחנו לא שמענו תדרוכים מנשים.

אז צריך להגיד שגם בהקשר הזה, וכולנו חוזרות אלייך, נעמי, היה לי מאוד חשוב להיות חברה בוועדת החוץ והביטחון בדיוק בעקבות חברות כנסת מורות ומודלות, גם את וגם זהבה וגם אחרות. אבל המקום שבו לא רק החוק של 1325 הוא באמת אנדרטה מפוארת לאירוע אלא גם החוק שאתן העברתן, את צריך להגיד הובלת בשנת 2000, שדרש בעצם להשוות את תנאיהן של נשים בצבא הגנה לישראל.

שוויון הזדמנויות היה הדבר המרכזי, לפתוח את כל המקצועות בצבא, שאליו יש גיוס חובה, שירות חובה, דבר שלא באמת קרה עד היום. זאת אומרת, הצבא מתהדר בזה שבעיקרון באופן פורמלי 92% מהמקצועות פתוחים. זה גם כן עניין מפוקפק ביותר, אבל עדיין ל-8% של מקצועות הליבה היוקרתיים ביותר, המשמעותיים ביותר, שמהם בעצם צומחת כל שדרת הפיקוד של הצבא, על זה הם בכלל לא מוכנים לנהל משא ומתן.

הייתה לנו השנה סאגה מאוד קשה מולם, בגלל שהם רצו להאריך את שירות הבנות בארבעה חודשים. ואמרנו: בסדר גמור, בתנאי שתיישמו את דוח ועדת שגב, אגב שכבר בא אחרי החוק ומראה את אי השוויון, והוא מתווה שוב ועדה בראשות אלוף במיל., ראש אכ"א לשעבר, לא בדיוק ועדה פמיניסטית.

אבל היו פמיניסטיות.

היו פמיניסטיות בוועדה, בוודאי, ברוך השם. אבל אני מתכוונת שהוועדה לא הייתה הוועדה לקידום מעמד האישה.

אני רק מזכירה לך שלא הייתה אף חברת כנסת בוועדת שקד חוץ מהיושבת-ראש עצמה. וזאת הייתה בעיה של המפלגות עצמן, כי כשניגשתי ליושב-ראש וביקשתי ממנו גם כאן לשנות, כמו שעשינו את זה בוועדת פרי, שהייתה ועדה ממשלתית, אז הוא ענה לי: אין לי כלים, כי בעצם המפלגות הן אלו ששלחו את הנציגים, לכו למפלגות.

וזה מה שהם ענו כשיפעת קריב אמרה: אין אף חברה בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, ואז זהבה מונתה מטעם ועדת הכספים. וזה מה שאנחנו חוזרות ושומעות. וזה מחזיר אותנו לעובדה שאנחנו רק רבע מחברי הכנסת, אז אם אנחנו רוצות להיות בכל מקום צריך שיהיו יותר מאתנו. גם על זה אנחנו צריכות לעבוד עדיין.

זה מגיע לאבסורד בזה שאתמול הייתה לנו ישיבה של הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה על התקנות החדשות לאיך יתפסו את הנשים שמצהירות שהן דתיות אבל הן לא באמת דתיות וייקחו להן את הפטור. ושם בתקנות האלה מוקמת ועדה, ועדה שיעמדו לפניה אך ורק נשים ותשפוט רק נשים, גם שם הייתי צריכה להיאבק על זה שיהיו מתוך חמישה חברים מינימום של שתי נשים, ושהמינימום שלושה גם כן לא יהיה בלי ייצוג נשי.
זאת אומרת, הדבר הזה שאמרתי, זהבה, שכל פעם מישהי מאתנו צריכה להיות כלבלבת השמירה הענוגה.

זה יותר לביאת השמירה, לא כלבלבה.

כן, אני גם לא אוהבת את זה. קשה לי. מאחר שאני עושה את זה, אני לא רוצה את התואר כלבלבה.

ג'ירפה, בסדר? נסגור על חתול. באמת, נבחר חיות.

בקיצור, אני רוצה להגיד שבאמת השאלה של מי הביטחון הזה היא שאלה שאנחנו צריכות כל הזמן לשים לנגד עינינו. זה לא רק מי קובע את הביטחון אלא באמת על הביטחון של מי מסתכלות, איך הוא נראה, מה עושות בשביל להשיג אותו.

והמקום הוא באמת, וזה רק משפט אחרון להגיד, במדינת ישראל יותר, אני חושבת, מאשר ברוב המדינות שאת מדברת עליהן, עדיין יש הרבה יותר מדי דאגה לביטחון של המדינה מאשר לביטחון של האזרחיות והאזרחים שלה. ולכן ודאי שהרבה יותר קל לדחוק את ביטחון האזרחיות, כי הפער בין המדינה לבין האזרחיות עובר דרך האזרחים הגברים, שגם שם הם עוד לא סגורים על זה שהמדינה והם זה לא אותו דבר.

ולכן זה כמו הפער בין אלוהים והאנשים. הוא יותר גדול, יש גברים באמצע. בואי נתחיל לדאוג לביטחון האזרחים, ואז אולי הוא יבחין שיש גם אזרחיות שיש להן ביטחון. תודה.

סליחה, אנחנו מתנצלות, יש לנו ועדה.

לפחות תשיגו הישגים. אנחנו מאחלות לכן הצלחה רבה.

אבל אני רוצה, לפני שאני עוברת אלייך, ורד סוויד, אני רוצה לומר שכן נעשים דברים ואנחנו התקדמנו, כי כשאת באה ומדברת על לקדם יותר נשים אז חוקקנו לא מזמן חוק באמת שיתמרץ רשימות בבחירות המוניציפליות, רשימות שתכלולנה נשים; הוקמה ועדה מגדרית לביטחון תקציב מדינה. בתקציב 2015 משרדי ממשלה יציגו את התקציב שלהם בהיבט המגדרי, כל משרדי הממשלה. זאת הנחיה של הוועדה שרבות מכן יושבות בוועדה הזאת שהוקמה רק לפני כמה חודשים בהחלטתו של שר האוצר בעקבות פנייה שלי אליו, אחרי הרבה מאוד שנים שגם יושבות פה בחדר הזה ניסו לקדם את זה.

כלומר אנחנו כן רואים ורואות שינויים. השאלה אבל איך לוקחים את זה לדבר הבא, כי גם כשישבנו כאן בישיבה עם שגריר בריטניה על פגיעה בנשים באזורים מוכי סכסוכים ואלימות, שמענו ולקחנו את הנושא הזה והרחבנו. והנה רק לפני כמה ימים בהצעת חוק שאני מעלה במליאה בנושא של חובת הוכחה על פיטורי נשים שמתלוננות על הטרדות מיניות, אומר לי מעל מליאת הכנסת חבר הכנסת פייגלין: דווקא עכשיו בזמן הזה מצאת לדבר על הטרדות מיניות?

פרחים ותקיפות מיניות, רק כדי לחדד את העובדה שבאמת בתקופה של מלחמה מותר אולי לקדם את הפגיעה המינית הזאת כי חבל בכלל להתייחס אליה. והנה, הוכחה חיה פה בכנסת ישראל לפני כמה ימים עד כמה הנושא הזה לא מעניין או אסור שהוא יעניין בתקופה של מלחמה, ואיך אני מעיזה בכלל לדבר על הטרדות מיניות בימים שכאלה. אז לא צריך להביא ציטוטים מלפני 10 ו-20 שנים, הנה כאן בתוך הבית הזה הדברים קורים.
וורד, כשאנחנו מסכמות את השנה, והיו פה דברים השנה, ואנחנו באמת מקדמים ועושים, וגם בחקיקה וגם במודעות וגם שיתוף פעולה שהוא באמת מלבב בין ארגוני השטח ומובילות ומנהיגות, והוועדה לקידום מעמד האישה וכנסת ישראל, וח"כים וח"כיות, ואנחנו עוד לא שם. מה מהמקום שלך, באמת איך אנחנו יכולים לדבר על תמונת המצב והטמעה של החלטה 1325 במשרדי הממשלה?

אוקיי. אז קודם כול, תודה ליושבות-הראש. ואני אומרת יושבות-הראש, כי גם לשיח יש משמעות בחברה שאנחנו נמצאים, שכל הזמן מדברים בלשון זכר, כי מישהו דמיוני החליט שהמיעוט השתלט עלינו. מרגע קבלת החקיקה יש עלייה גדולה בייצוג הנשים בוועדות, אבל היא קורית סביב מאבק ומאבק יום-יומי, גם שלנו וגם שלכן.
ב-2009 היו 23% נשים בלבד בוועדות הציבוריות, ועדות הקובעות מדיניות. וב-2013 אנחנו עומדים על 39.4%, וגם זה סביב מאבקים שלעיתים מאחר שאני חלק מהממשלה אני לא יכולה להוציא אותם לתקשורת, אבל לעיתים אני נראית בהם כתגרנית בשוק.

אני יכולה לתאר לכם את נושא ועדת ששינסקי. הגענו לדיון בתוך משרד המשפטים, וכולם הסבירו את המושג שזה רק על-פי תפקיד ואי-אפשר. ורק אחרי שטרקתי את הדלת בצעקות על גבול הבכי הצלחתי לשכנע אותם שזה לא רלוונטי אם במקום פקיד השומה הראשי תשב סגניתו, בכל מקום ימנו את הסגנית. אבל כל דבר כזה קורה אחרי מאבק שלכן ושלנו.

ואנחנו חייבים לשנות את השיח הזה שברגע שממנים אוטומטית, וזה לא יהיה תלוי בפרסונות שלוחמות ונלחמות, שזה יהיה מובנה אמיתי היישום. ולדעתי יש צורך להוסיף פה סנקציה כספית, שתגזור קנס כספי על גוף שלא ימנה, כולל ענישה בגריעת תקציב, כי בלי זה זה לא ילך. ואני חושבת שהגיע העת לשנות את השיח הזה ולנקוט פה גם איזשהו מקל. זה דבר אחד.
הקמנו מאגר של מועמדות, שלא יהיה שיח שאנחנו לא מוצאים מהנדסת רכבות או מהנדסת טלפונים מתאימה. אי-אפשר להגיד יותר את השפה הזאת.

איתרנו ועדות שלאורך שנים נפלו מתחת לרדאר, כמו ועדות שיקום של משרד הביטחון שלא מונו בהן, היו בהן מעט מאוד נשים מומחיות, ופנינו לכל בתי-החולים והכנסנו נשים לתוך הוועדות האלה.

ואני טוענת שהייצוג של נשים הוא כן חשוב, כי כל אירועי הכשל שקרו לנו, בין אם אמירות של שופטים, שלחמנו ביחד נגדם, הם לא קרו על-ידי נשים. ולכן השיח הזה הוא מאוד חשוב.

נפעל להוביל החלטת ממשלה, שתחייב את כל משרדי הממשלה בתוכנית גם מגדרית ובאחריות של הדרגים הבכירים, כפי שנקבע עכשיו בתוכנית של קידום נשים בשירות הציבורי, הגופים שיהיו חייבים בחובת הדיווח יהיו בדרג לפחות של סמנכ"ליות, סמנכ"לים, שהם גם יתוגמלו על זה. ורק בתפיסה הוליסטית שכל משרד אחראי על קידום, ולתת דוח של יישום שנתי, נוביל את זה ביחד עם הוועדה, אני מניחה, בחודשים הקרובים, את החלטת הממשלה על תוכנית ממשלתית.

ואני חושבת שהכול קשור בקשור. ראינו עכשיו תופעה של נשים שמסרבות להתלונן על עבירות מין. חברתנו ב-2010 שיצאה באומץ גלוי ובפנים גלויות והתלוננה על מה שהיא עברה שילמה מחיר אישי ונשים חוששות היום להתלונן.

ולכן אני חושבת שגם בקטע הזה צריך להקדיש מאמצים מאוד מרובים ולהילחם בתופעות, כגון של נשים שמעידות לטובת עברייני מין, והרבה פעמים העדות מתבררת כעדות שקר – לא קורה להן כלום, הן לא משלמות שום מחיר. וגם פה אני חושבת שנצטרך לעשות חקיקה, שנשים שפוגעות בנשים בתלונות על הטרדה מינית, על אונס, ומשמשות חלק מהמערכת שפוגעת בהן, גם נשים וגם גברים, אני חושבת שיצטרכו למצות את הדין איתן.

ואני חושבת ששיתוף הפעולה ההדוק שמתקיים, היינו שותפות גם לכל התהליך של 1325 עם כל הארגונים וכל הנשים שמובילות את זה וחברות הכנסת בראשותך, אנחנו נוביל את ההחלטה הזאת במשותף. אני מניחה שתוך כחודשיים נעלה אותה לממשלה. אני לא יודעת להתחייב על גודל התקציבים, אני חושבת אבל שהאמירה העקרונית שכל משרד ממשלתי יצטרך לעבוד עם התוכנית ולהציג כל שנה את ההישגים שלו ביום מסוים, יש לה משמעות.

הבעיה היא בעיה עולמית. אנחנו רואים את זה גם באו"ם וגם במדינות שאימצו את התוכנית, עדיין גם שם נשים לא יושבות במוקדי קבלת ההחלטות. ואני מאוד מתחברת לדוגמה שחבר הכנסת רונן הופמן נתן. אם במשא ומתן הקודם, במקומות שהיית, גם בממשלות קודמות, היו יושבות נשים, אני חושבת שהשיח היה מסתיים בצורה הרבה יותר פרודוקטיבית.

אנחנו מקיימות במרכז כרמל מפגשים עם נשים פלסטיניות אחת לתקופה. ואני מאמינה, למרות שיש לכל צד מטענים רגשיים, נשים הן אלה שבסופו של דבר משלמות את המחיר גם באלמנט האישי, הורי, גם באלמנט הכלכלי, וגם ההדרה שלהן מכל התהליכים, חברות הנשק נשלטות על-ידי גברים, תעשיות ביטחוניות ופרטיות.
ולכן חשוב כל כך, בדירקטוריונים כשקבענו מדד של ייצוג הולם 50% והעברנו בהחלטת ממשלה, עשינו קפיצה משמעותית ועומדים היום על כ-45% נשים דירקטוריות. והקריאה שלנו לכל אישה שנמצאת שם, לא להסתפק בלהיות שם, למנות נשים אחרות, כפי שקרנית פלוג עשתה את זה, מיד עם כניסתה מינתה משנָה. וזה הציפייה שלנו מכל אישה שמגיעה למקום הזה, לפעול לתוכנית לקידום נשים.

תודה רבה, ורד, אנחנו מכירים הרבה שנים, אני יודע כמה שנים את לוחמת בתחום הזה. ואני רוצה לבקש מלוחמת נועזת נוספת בתחום, רינה בר-טל, יושבת-ראש שדולת הנשים לשעבר, בבקשה.

בוקר טוב. אני לא מרבה לבוא לכאן יותר, כי אני חושבת שבאמת יש פה דור צעיר וחדש ויושבת-ראש חדשה, שעושים כמיטב יכולתן. והגעתי לכאן היום בשביל דבר אחד בלבד, וזה 1325, זה הנושא היחיד שכרגע לדעתי הוא על הפרק כאן הבוקר. ואני רוצה לפנות לשניכם. את חבר כנסת הופמן אני מכירה הרבה מאוד שנים. אותך, חברת הכנסת לביא, אני מכירה פחות אבל אני שומעת.

ישבה קבוצה של נשים, והתהליך היה מאוד לא פשוט להגיע למסמך הזה. הוא מסמך מצוין, הוא מסמך מכונן, ואין עוד אחד כמוהו בארץ שלנו. אני מצפה משניכם לעשות מעשה בעניין הזה. אנחנו נמצאות כרגע בתהליך מדיני שהוא קשור לנושא הזה במאה אחוז. לא יכולנו לבחור לשבת כאן ביום מתאים יותר. מבחינתי גם כאזרחית המדינה, גם כאישה פוליטית, גם כאישה ציבורית, לא ייתכן יותר שלא נהיה חלק מהנושא הזה.

בכדי להגיע לכאן הבוקר אני צריכה לשבת באוטו שעתיים וחצי ולהקשיב לרדיו. ההקשבה לגברים שמדברים וההקשבה לנשים שמדברות זה בדיוק העניין. אנחנו לא מבקשות לגשר על הפערים, אנחנו לא מבקשות לשנות את הדיבור שלנו מול הדיבור של הגברים. אנחנו לא מבקשות לשנות, אנחנו מבקשות להיות שם ולקחת חלק במה שקורה עם החיים שלנו. ואין דרך אחרת לעשות את זה, רק בלהיות שם.

ניתנו כאן דוגמאות ממקומות אחרים בעולם, ואפשר לומר שיש הבדלים בינינו לבין הדוגמאות שניתנו ואני כמובן מקבלת את זה. השתתפתי לא מזמן בדיון במקום אחר בעולם עם נשים שהגיעו מאירלנד והיו שותפות במשא ומתן שהתקיים באירלנד בנושא של איך מגשרים. ויש דוגמאות רבות ואין צורך לחזור עליהן, אתם כבר יודעים שהן קיימות והן עובדות. אני לא מבינה, לא מבינה, ואני מאוד כנה כרגע, למה זה לא יכול להתקיים כאן עכשיו וכרגע.

הייתה לנו ויש לנו אישה אחת, לפי מיטב ידיעתי, שהיא שותפה בדרך זו או אחרת לדיבור ולמשא ומתן. כבודה במקומה מונח. אני מאוד מכבדת ומאוד מעריכה. זה לא מספיק. אנחנו מייצגות מגוון גדול. ואני חוזרת עוד פעם לומר, שבכדי שהספר הזה יישב על השולחן הזה היום, אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה חילוקי דעות וכמה אירועים קשים היו סביב ההגעה להסכמות. וזה בסדר.

גם כשנשב, מי מאתנו שתשבנה ביחד עם השותפים שלנו לשולחנות למיניהם, לא תהיה הסכמה בינינו לבין הגברים שאתנו לבין שכנינו. זה מקובל וזה בסדר וזה מחירה של הדמוקרטיה. אבל לא יכול להיות שלא יהיה לנו קול. אין לנו קול. מה, איבדנו את הקול? למה?
עכשיו, נאמר כאן שאנחנו צריכות להיות לביאות, כלבלבות או כל החיות, לא מעניין אותי כרגע השם. אין דרך אחרת, אנחנו צריכות להמשיך ולהיאבק ולהילחם, ואנחנו כאן היום, כי אתם חייבים לשמש לנו פה. היום, עכשיו.

ומה צריך לעשות? כאילו אם אני הייתי יושבת בכיסא הזה, ללכת לראש הממשלה, רק אליו, רק אליו, ולומר לו: אדוני ראש הממשלה – אתם חברים בקואליציה, אתם לא חברי אופוזיציה, ותאמינו לי, אני יודעת על מה אני מדברת, הייתי שם במקום הזה ונפגשתי עם האיש הזה כשהיה צריך ואמרתי לו מה שהיה צריך, והוא לפעמים קיבל, לפעמים לא קיבל – ולומר לו: השתתפנו הבוקר בדיון כזה וכזה – לא צריך הרבה פרטים, לא צריך הרבה מצגות – ולומר לו: אנחנו פונים אליך ודורשים. אנחנו לא מבקשים, אנחנו לא שואלים, אנחנו דורשים לממש את החוק - -

כן. הישיבה עד 10:30 ויש פה עוד דוברות.

אני כבר מסיימת.

- - לממש את החוק שעבר בבית הזה. בבית הזה חוקק חוק ואנחנו מבקשים לממש אותו וליישם אותו. תודה.

תודה. הדס בן אליהו, "שוות". בואו נהיה ככה, יש לא מעט דוברות והישיבה צריכה להסתיים ב-10:30. בבקשה.

תודה רבה. אני מצטרפת לכל התודות והברכות. ונעים לי לדבר אחרי רינה והדברים המאוד נחרצים האלה שאני מאוד מסכימה איתם.

אני רוצה להוסיף רסיסי דברים בעצם. קודם כול, הרבה יותר קל לדבר על נשים כשמדברים על הגנה. שנשים הן קורבנות, נפגעות אלימות מינית, נפגעות חרדה, נפגעות כאלה ואחרות, קורבנות. והרבה יותר קשה לדבר על נשים ולשים את נקודת המבט של נשים כשמדברות על ביטחון, כי זה עולם סגור ומסוגר, שיש שחקנים מאוד מסוימים ששייכים אליו והם ברובם גברים.

ואני מסכימה עם האמירה, שאני בספק אם ציפי לבני נבחרה ועשתה את הקריירה הפוליטית שלה בשביל להיות עלה התאנה. ואנחנו לא רוצות עלה תאנה, אנחנו רוצות להשמיע קול מגוון ומשמעותי, כי אנחנו רוצות להשפיע, כי אי-אפשר שהחיים שלנו, כל הזמן יקבלו עליהם החלטות חצי אחד מהאוכלוסייה. זאת אמירה אחת.

אמירה נוספת שחסרה לי פה הבוקר זה שאנחנו מדברות על המצב על המצב על המצב בעיקר דרך מה שאנחנו רואות ושומעות בתקשורת. אבל אני חושבת שחשוב גם להגיד על המצב, שאם יש משהו משותף לנשים ממיקומים שונים, מקבוצות חברתיות שונות, מלאומים שונים, מקבוצות אתניות שונות, זה ההתנגדות המאוד גדולה לאלימות והבנה והסכמה, אני חושבת, גורפת, שאלימות לא מייצרת עבורנו שום פתרון, לא מקדמת אותנו לשום מקום. ואני יכולה להיות בצד הימני ואני יכולה להיות בצד השמאלי, ואני יכולה להיות למעלה ואני יכולה להיות למטה, ועדיין האלימות הזאת לא מקדמת אותנו לשום מקום ולא מביאה לנו שום תוצאות.

והתוכנית הזאת של 1325, היישום של 1325 בישראל מתמודדת גם עם הדבר הזה. ולכן החשיבות המאוד גדולה שלה והקריאה שמשתי הוועדות תצא דרישה מאוד חזקה ליישום של זה בישראל.

תודה רבה. אני רוצה לבקש מליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

תודה רבה. זה כבר נאמר כאן, לא תכננתי להתחיל מזה אלא אפילו לסיים בזה, אבל נאמר פה ככה בצורה נורא חזקה על הקשר הכול כך חזק בין ביטחון וביטחון אישי, והמקום של האלימות המינית בתוך השיח הזה, שאי-אפשר לדבר על ביטחון אישי ואי-אפשר לדבר על איזושהי תוכנית רחבה בלי להתמודד עם התופעה הכול כך רחבה הזאת של אלימות.

וגם אם נניח רגע בצד לשאלה של תופעת האלימות המינית בהקשר של הסכסוך, ובכלל נדבר על ההקשר היותר רחב של מיקומה של האלימות המינית והנפח שהיא נמצאת פה במדינה שלנו ומה אנחנו עושים איתה, כי היא בטח אחת הסוגיות לא רק הכי מובהקות כשמדברים על ביטחון אישי, היא גם השאלה אולי הכי מוסדרת בכל ההקשרים של הסכסוכים, הנושא הזה של אלימות מינית. ועדיין אין פה תוכנית, גם אצלנו במדינה, שמסדירה את כל הנושא הזה.
כן אתייחס קצת לתוכנית עצמה ולמה שכללנו פה, וכן צריך להגיד שיש כאן איזשהו הישג יחסית גדול בתוכנית המוצעת פה כחלק מההיבט היותר רחב, שבאמת מביא בחשבון את הנושא הזה של אלימות מינית ועל המקום של נשים בהקשר הזה, כי אישה יכולה לעמוד בראש פירמידה, וגם את זה אמרנו, היא יכולה לעמוד באיזשהו תפקיד מאוד בכיר ועדיין לחוות אלימות, גם אצלה בבית וגם אלימות מינית במקום העבודה, וזה עדיין חסם מאוד מאוד מרכזי בפני נשים בכל מיני צמתים ובכל מיני מקומות.

מה שעושה פה התוכנית הזאת זה משהו שהוא יחסית ראשון מסוגו, וזה גם באמת להציב את הנושא הזה של מוגנות ושל ביטחון אישי כחלק מהנושאים וחלק מהרצף. ומה שניסינו לעשות פה במסגרת התוכנית זה באמת לייצר תפיסה יותר שלמה, יותר כוללת, של איך אנחנו מתמודדים עם הסוגיה הזאת על כל הרמות השונות שלה, החל ממניעה, דרך אכיפה, וחלק מאוד מאוד גדול בכל השירותים שניתנים לאלימות מינית.
וראינו בדרך, כשניסינו לייצר את החלק הזה, איפה אנחנו עומדים ואיפה היינו רוצים להיות, ועל זה שאין באמת תוכנית שלמה שמטפלת בכל הנושא הזה של אלימות מינית פה במדינת ישראל, ושכל הנושאים האלה הם עדיין לא מוסדרים ולא מוסדרים מספיק.

אז אני חושבת שצריך להגיד שאם אנחנו מדברים על הטמעה של התוכנית הזאת והאימוץ שלה, אז בטח צריך לדבר על כל הנושא של נשים והתפקיד שלהן בצמתים של קבלת החלטות, אבל אי-אפשר לנתק את זה ממה שאנחנו עושים או לא עושים יותר נכון ביחס לאלימות כלפי נשים, גם במקומות אחרים, אלימות במשפחה, אבל בטח כל הנושא של אלימות מינית, שהיום עדיין מהווה איזשהו חסם מאוד מאוד גדול בפני נשים והיא אחת התופעות המחלישות ביותר, אם אנחנו מתייחסים למקום של נשים בתוך המדינה.

תודה. משרדי הממשלה – משרד החוץ, מי הנציגה של משרד החוץ?

אני ממשרד החוץ. אני לא אחראית על מעמד האישה, אבל אני מארגנת איזה רשת של נשים ודיפלומטיה בין דיפלומטיות ישראליות לבין דיפלומטיות ישראליות. ואנחנו נפגשות מדי פעם לדבר על האתגרים בקידום, דווקא משהו שהוא מאוד יפה שיצא מהתוכנית הזאת, כבר יש לנו את התוכנית הזאת יותר משנה, שבברזיל היה לנו אירוע, כל פעם אנחנו עושים סבב אצל שגרירה אחרת, ובעצם ברזיל הייתה מקור להשראה לתוכנית קידום נשים. קצת חבל לי שכאילו דווקא בברזיל הם לקחו את הרעיון ורצו את זה ואצלנו זה קצת נושא יותר מורכב.
בתחילת הדיון, מה שאמרת, חבר הכנסת הופמן, מדברים מדברים על הנושא, אבל השאלה באמת איך מקדמים את הנשים. נכון, יש לנו אולי אישה אחת במשא ומתן, אבל אנחנו מאוד מודעים למה שקורה מאחורי הקלעים ומי נמצא בחדרי חדרים. ואני לא חושבת שזה הפתעה להגיד שזה לא נשים שנמצאות שמה.
והשאלה באמת כאילו שייצא מזה משהו, כי אני חושבת שכאילו התוכנית הזאת מאוד יפה אבל יש שני נושאים שונים. זאת אומרת, לפעמים עושים ערבוב בין שני נושאים. נשים מובילות הליך מדיני והחלטות מדיניות מצד אחד, מהצד השני נושאים כמו תקיפות מיניות. ושני הנושאים מאוד מאוד חשובים, אני לא יודעת אם זה חכם תמיד לעשות סלט בין שני הנושאים האלו. לפעמים מרוב נושאים אז אנחנו קצת מאבדים כיוון.

זה לא סלט, זה בדיוק אחד מנושאי הליבה בביטחון אישי של נשים ובביטחון שקשור גם למצבים של סכסוכים אלימים.

חברת הכנסת רוזין, אבל אני חושבת שאולי רגע נקשיב לסאבטקסט, כי יכול להיות שיש פה איזו הערה מקצועית. את יודעת, לפעמים בחיים, כשלא מצליחים להתקדם צריך לשאול למה.

- - - ברור.

בסדר. חלק מהעובדה זה שאנחנו ממשיכות להוביל את המאבק הזה לבד, ולא מספיק חברי כנסת שותפים ולא מספיק נציגי ארגונים. זה לא רק במקרה הזה, גם הוועדה לבחינת תקציב מגדרי ברובה נשים.

כן, אבל לא בגלל ההתעסקות עם אלימות מינית למשל. דווקא באלימות מינית אנחנו מקבלות יחסית תמיכה בחלק מהדברים. בהבדל מדברים שקשורים לביטחון, שם אומרים לנו: זה לא העסק שלכם.

בסדר. אבל אני חושבת שאנחנו צריכות לשאול: למה הנושאים הללו לא מספיק מעניינים ולמה אנחנו לא מספיקות למצוא מספיק שותפים, ולעשות על זה את הדיון שלנו. כלומר לראות איך אנחנו כן מבינים שהנושאים הללו הם נושאים חברתיים והם לא נושאים של נשים. ופה ברגע שנפצח את זה וברגע שנסביר את זה, ויש היום יותר.

אני חושבת שזה מובן. יש פה היררכיה חברתית ויש פה חשש של אלה שיש להם את הפריבילגיה ואלה שהם מועדפים בחברה – לא רק בישראל, בכל העולם – להכניס קבוצה אחרת ולתת לה שוויון. אני לא חושבת שצריך לפצח את זה, זה ברור. איך יוצרים טקטיקות של להביא אותם לפעול אתנו, זה כבר שאלה אחרת. אבל בטח לא על מחיר של לוותר על מהויות.

רק בוקר טוב לחבר הכנסת חיליק בר, תודה שהצטרפת אלינו. יש לנו עשר דקות, אז ממש משפט.

משפט. אני רואה נשים מקסימות שאני מכירה ואנחנו מדברות אחת עם השנייה על הבעיות האלו, אבל השאלה איך אנחנו מוציאים את זה מהחדר הזה ועושים משהו עם זה, כי אנשים במשרד החוץ למשל, אם אני מדברת עם סמנכ"לים, אני לא מדברת עם הנשים שיושבות כאן בחדר הזה, הלקוחות הם קצת שונים, וזו שאלה איך מוציאים דבר כזה בפועל, איך משנים את המצב הזה של נגיד בחדרי חדרים של משא ומתן, כאילו שזה יהדהד. קצת מעבר, להוציא לפועל דבר כזה.

תודה.

היושבת-ראש, אני אשמח. אני מהמטה לביטחון לאומי.

את מור?

שירי פיין. אני ממונה על מעמד האישה.

איפה את?

המטה לביטחון לאומי. זה יחידת סמך של משרד ראש הממשלה, שמרכזים דרך אגב את ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי.

והיא גם - - -

תודה, ורד. יושבת בהם שרת המשפטים. וכמל"ל יש לנו גם נציגות די בכירה של נשים שמכינות את הדיונים בוועדת שרים לביטחון לאומי ומעורבות נשים, ואני חייבת להגיד שזה דבר מאוד חיובי.

רגע רגע, עוד פעם. קודם כול את השם שלך והגדרת תפקיד.

שמי שירי פיין. אני סגנית היועץ המשפטי וגם הממונה על מעמד האישה במל"ל. מוניתי לפני שנה לתפקיד, נכנסתי לתפקיד בראייה קצת כוללת.

את מכירה את התוכנית הזאת?

אני מכירה את התוכנית הזאת, אני בקשר עם הארגונים, ישבתי עם פנינה שטמברג ממכון ואן-ליר ממש בכניסה לתפקיד. כשמוניתי, עוד לפני שידעתי על התוכנית, אחד הדברים הראשונים שעשיתי זה להביא את הממונות על מעמד האישה מכל הגופים הביטחוניים ומשרד החוץ. לצערי אילנה רביד לא נמצאת פה היום, היא עושה עבודה נהדרת במשרד החוץ לקדם נשים לתפקידים מאוד מאוד בכירים.

אבל לא מספיק.

לא מספיק, אבל גם - - - ולכן זה כבר צעד חיובי שאפשר לעשות בתוך התפקיד, כאילו גם בפונקציות של הממונות על מעמד האישה בתוך המשרדים, דברים שאפשר לעשות כבר היום. נפגשנו כבר פעמיים, מתכוונות להיפגש עוד כמה פעמים עד סוף השנה, לשתף חוויות, את הקשיים אחת עם השנייה.

היה טוב אם היה יותר נתונים, מה קורה בכל הגופים הביטחוניים מבחינת ייצוג, אני לא יודעת אם יש לכם את זה. יש את זה אולי בנציבות שירות המדינה. היה טוב כדי להבין באמת איפה אנחנו עומדים שיהיה קצת מחקר יותר מעמיק, כי לדעתי הנתונים הם יותר מעודדים ממה שאנחנו חושבים, לפחות ברמה הפקידותית, ברמה הפוליטית זה כבר מקום אחר.

אנחנו מדברים על הראשים.

אני יודעת. וצריך להבדיל. אני חושבת שכל אחת בפונקציה שהיא נמצאת צריכה לעשות את המקסימום. ובתוך הפונקציות האלה יש עוד הרבה מה לעשות, ויש עשייה, וצריך להמשיך. אני מצד ההנהלה במל"ל זוכה לשיתוף פעולה מלא, אני שמחה להגיד. ואני חושבת שמצבנו טוב והוא הולך ומשתפר. ואני מודה מאוד על הדיון.

תודה. עורכת-הדין ציונה קניג-יאיר – נתונים?

כן. אהיה מאוד קצרה, כי אני יודעת שאנחנו לקראת סוף הדיון. היום בבוקר כשבאתי לצאת מהבית לקראת הדיון הזה, אז היו שלוש אזעקות רצופות ונכנסנו לממ"ד. והבת הקטנה שלי אמרה לי: לאן את הולכת? היא ראתה כבר שאני לבושה. אמרתי לה שאני נוסעת לכנסת וזה הדיון. אז היא אמרה לי: אז כשתחזרי הביתה תהיה הפסקת אש? אמרתי לה: אם ביום מן הימים יישמו את 1325, אז מאוד יכול להיות שלנו, הנשים, יהיה קול הרבה יותר ברור, ואולי אולי אולי תהיה לנו אמירה משמעותית ונהיה במקום אחר.

לעצם הדיון הזה, אני מאוד שמחה לשמוע את הדברים ואני מאוד מברכת על הדיון, הוא חשוב מאוד. אני רוצה שלא נשכח דבר אחד: יש לנשים ערך מוסף. אני לכשעצמי קצת מאסתי בלהתנצל בפני הממשלה, ואני יושבת היום בתוך הממשלה, כל פעם לשכנע ולהגיד: אבל – ה-business case הוא שיש ערך מוסף לכולם, זה win-win situation. אם יהיו נשים בתוך התהליכים האלה, אז גם התהליך מרוויח, גם הגברים שיושבים שם, גם הנשים.
אנחנו רואות את זה מעסקים, הנתונים של קטליסט עולמי מוכיחים את זה שככל שיש יותר נשים יש רווחים כלכליים. כך גם בתהליכים מדיניים יש ערך רב לקולן של נשים. והרווח בסופו של דבר הוא לא רק לנשים אלא גם לגברים שיושבים שם, ואני מקווה גם לחברה ולמדינת ישראל.

תודה. פרופ' נעמי חזן.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה גם לברך על הדיון הזה, אבל אני רוצה לפנות בצורה ישירה לחברות וחברי הכנסת: אתם "פיפטי-פיפטי", 50% ברגע זה.

לא.

רוב נשי.

חברת הכנסת מיכל בירן, בוקר טוב. שמחה שהצטרפת אלינו.

אפילו יותר. שנים רבות ישבתי בבית הזה. בינתיים אני חושבת שאני עדיין האישה היחידה שישבה בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, הייתי חברה בוועדת החוץ והביטחון למעלה משמונה שנים. ואני רוצה להגיד דבר אחד ודבר אחד בלבד: לא צריך היום לנמק מדוע צריך נשים בכל מקום, דווקא היום לא צריך לנמק. יש יתרון אדיר לאלה שנמצאים בפוליטיקה היום, כי המאפיין החשוב ביותר וגם המבחן החשוב ביותר של פוליטיקה זו העשייה. ויש לכם את האפשרות לעשות היום מה שטרם נעשה במדינת ישראל, וזה לאמץ תוכנית כוללת ליישום 1325 במדינה שלנו.
ולכן אני פונה אליכם בתור אלה שחייבים יום-יום לקבל החלטות: קבלו עכשיו, ברגע זה, החלטה שאתם תקדמו יחד עם חברים מכל סיעות הבית את הפנייה לממשלה לאמץ תוכנית כוללת של 1325. אנחנו פה למטרה הזאת. גמרנו להצטדק ולנמק ולהסביר, הגיע הזמן לעשות. ויש לכם את הכוח לעשות את זה, בבקשה עשו עכשיו.

תודה, פרופ' חזן. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, קודם כול, התנצלותי על האיחור בשל דיון שאני יזמתי בוועדת - - - אני רוצה ממש להתחבר לדבריה האחרונים של מורתי לשעבר, פרופ' נעמי חזן ולומר: תראו, קודם כול, אני גאה והייתי גאה להיות אחד מהח"כים הראשונים שהזדהו עם הקמפיין וקידמו אותו, ואני מצדיע למי שמוביל אותו בארץ כי זה מאוד חשוב.

עכשיו, איפה הדברים שאנחנו רוצים בהם לקדם העדפה מתקנת לנשים? כביכול, איפה שהן לא יכולות להיכנס באופן טבעי. ונראה שכאילו בנושאי חוץ וביטחון נשים לא מספיק מבינות או יכולות לתרום או שיש להן ערך מוסף, כאשר אנחנו רואים שיש לנו אישה שגם מנהלת את המשא ומתן או ניהלה, ויש לנו נשים בכירות וטובות כמעט בכל עמדות המפתח שנוגעות לביטחון וחוץ במדינת ישראל. ועל כן, אם זה קורה, כבר כאילו באופן טבעי אבל לא מספיק, אנחנו חייבים, ופה אני רוצה להתחבר למה שאמרה נעמי, לדאוג לזה.

עכשיו, אני כן קורא לוועדה הזאת לקבל כהצעת החלטה אחד משני דברים: או שאנחנו ככנסת פונים לממשלה בדרישה לאותה תוכנית פעולה שיושמה ב-45 מדינות, ועובדה, זה קרה. אנחנו תמיד חושבים שאנחנו צריכים להיות אור לגויים, לפעמים הגויים יכולים גם להאיר עלינו, וחבל שדווקא בנושא הזה של קידום מגדרי.

ואם לא, או עד שתהיה אותה תוכנית, לפחות לחייב בתקנות ממשלתיות של משרדי ממשלה, שבצמתים שאנחנו נחליט שנשים חייבות להיות בנושאי חוץ וביטחון, בחוזרי מנכ"ל, בתקנות ממשלתיות, לא חייב ישר ללכת לחקיקה גורפת, למרות שאני חושב שהנושא הזה צריך להיות גם בחקיקה.

יש חוק.

לא, אני מדבר לגבי אותם גופים מצומצמים, יוקרתיים, ביטחוניסטיים – אני לא יודע אם החוק נוגע לזה. אז אני אומר: יכול להיות שאנחנו צריכים ללכת לחוק שנוגע גם לזה, להגיד: סליחה, אין פרות קדושות לנשים.

איזה חוק? ועדת פרי, איזה חוק בדיוק הוא? שום חוק.

לא, אין חוק שנוגע לדברים האלה. יש נושאים הרי שהם כל כך יוקרתיים וחשובים, ש"רק גברים יכולים להבין בהם", במירכאות.

אחד זה ללכת לשינוי או עיבוי חקיקה. שניים, המשרד של ורד סוויד יכול בהחלט לקדם גם תוכנית ממשלתית וגם דרישה בשם משרד ראש הממשלה לאותם משרדים ממשלתיים שאחראים על אותם צוותים יוקרתיים וקטנים, לחייב קווטה נשית מסוימת שתהיה שם, בהנחה שיש נשים שהפרופיל שלהן מתאים, ויש כמעט בכל נושא אם לא בכל נושא.
וכמובן שקריאה של הוועדה הזאת ללכת, כמו שאמרה פרופ' חזן, ולאמץ ולקדם ולדרוש תוכנית מקיפה כמו באותן מדינות. ואשמח שהדבר הזה ייכנס להצעת ההחלטה שלכם.

תודה רבה. לפני שאני מסכמת ומודה לך, הדיון שמתחיל עכשיו הוא חשוב לא פחות, דיון שעוסק בנושא של שכר שווה. פערי השכר הם עוד חוליה בשרשרת של הנקודות שאנחנו מזהות כמעצימות את הפערים בין גברים לבין נשים. גם בימים הללו, אגב, מי שנשארות יותר בבית זה מי שגם מרוויחות פחות, כי ליחידה המשפחתית משתלם שמי שמרוויחה פחות גם היא זו שלא תהיה בעולם העבודה.

וחלק גדול מהכשלים שלנו ומהקשיים שלנו בחקיקה, גם כאן יושבות נציגות של ארגונים ששותפות גם לחקיקה, זה הנושא של שיתופי הפעולה עם המעסיקים. והיום בפעם הראשונה נמצאים פה ארגוני המעסיקים, לאחר מלחמות לא פשוטות איתם, כולל פיצול חוקים שאנחנו מעבירות, מתוך ניסיון דווקא כן לנהל דיאלוג ולהבין שהסוגיה הזאת של פערי השכר היא לא בעיה של נשים. אז אני מבקשת ומזמינה אתכן להישאר גם לוועדה שתתחיל ממש כשאנחנו נסיים כאן.

חבר הכנסת רונן הופמן, אני רוצה לחזור ולהודות לך על תחילה של עבודה משותפת. כלומר הוועדה הבוקר היא לא נקודתית אלא היא ועדה שמסמנת באמת התחלה של שיתוף פעולה בתוך הבית הזה בין שתי הוועדות וכמובן עם ארגוני השטח, נוכח האימוץ של התוכנית שהוצעה לפנינו.
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי וועדת המשנה למדיניות חוץ, הסברה והתודעה המדינית של ועדת החוץ והביטחון מברכת את ארגוני הנשים על תוכנית הפעולה הכוללת, המפורטת והמקיפה שהוגשה לשולחננו ליישום החלטה 1325.
הוועדות רשמו לפניהן את הודעת הגברת ורד סוויד, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, על הכוונה להוביל להחלטת ממשלה שתחייב את כל משרדי הממשלה בתוכנית מגדרית ובחובת דיווח אמת אחת לשנה, ואנחנו נפעל במשותף.

גברתי, אני מבקשת שבמחצית מושב החורף הבא נשב כאן כולנו יחד, גם הארגונים, וכמובן נקיים פה דיון משותף של שתי הוועדות. אני מעריכה לקראת סוף חודש דצמבר נקיים כאן דיון משותף כדי לשמוע את הדיווח שלך על היישום. את הצבת פה תחזית של חודשיים, אז כדי באמת לראות את הדברים הולכים ומתקדמים, וגם כמובן את השיקוף איך זה נעשה אצלכם, ועוד כמובן בארגונים עצמם.
אני רוצה לקרוא הודעה משותפת של כולנו: הוועדה לקידום מעמד האישה יחד עם ועדת המשנה של חוץ וביטחון של הכנסת רואות חשיבות עליונה בשילוב נשים במוקדי קבלת החלטות, מיגור האלימות נגד נשים וסיום סכסוכים אלימים, ולפיכך קוראות לממשלת לישראל לקדם ולאמץ החלטת ממשלה במסגרתה יוקם צוות בין משרדי. צוות זה יפעל בשיתוף פעולה מלא לטובת הכנת תוכנית פעולה כוללת ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם. אנו נעשה שימוש בכל הכלים שברשותנו על מנת לחתור להגשמת היעד הזה.
הרבה הצלחה, המשך יום שקט, ולהתראות במושב החורף בישיבה הבאה. תודה רבה לכולם, תודה לך, חבר הכנסת הופמן.

תודה רבה.

תודה, חברי הכנסת בר, רוזין. המשך יום טוב.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:38.>