ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 16/06/2014

התמודדות מערכת החינוך עם נוער גאה, התמודדות מערכת החינוך עם נוער גאה, התמודדות מערכת החינוך עם נוער גאה, התמודדות עם גילויי הומופוביה במערכת החינוך

פרוטוקול

 
PAGE
31
הוועדה לזכויות הילד
16/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 64>
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, י"ח בסיון התשע"ד (16 ביוני 2014), שעה 13:00
סדר היום
<1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): התמודדות מערכת החינוך עם נוער גאה של חה"כ רות קלדרון>
<2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): התמודדות מערכת החינוך עם נוער גאה של חה"כ סתיו שפיר>
<3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): התמודדות מערכת החינוך עם נוער גאה של חה"כ דוד צור>
<4. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): התמודדות עם גילוי הומופוביה במערכת החינוך של חה"כ ניצן הורוביץ>
נכחו
חברי הוועדה: >
משה מזרחי – מ"מ היו"ר
מרדכי יוגב
ניצן הורוביץ

רות קלדרון
סתיו שפיר
מוזמנים
>
שוש צימרמן - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, שפ"י, משרד החינוך

הילה סגל - ראש היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים, שפ"י, משרד החינוך

נטע הראל - עו"ס, רכזת ארצית המחלקה לשחפת ואיידס, משרד הבריאות

יהלי בן עמי ויטנברג - מנכ"לית חושן - ארגון למען הציבור חינוך ושינוי

חן פלד - מנהל שיווק, חושן - ארגון למען הציבור חינוך ושינוי

רן לייבל - מנכ"ל איגי - ארגון נוער גאה

אוריה ברנשטיין - חניך, איגי - ארגון נוער גאה

נעה גולני - מנהלת פרוייקטים, איגי - ארגון נוער גאה

נוגה תמוז - רכזת באיגי - ארגון נוער גאה

לילי הלפרין - מרצה בתכניות אמ"ת לנוער בסיכון

זיו בר - ראש תחום צעירים ונוער, מרכז השלטון המקומי

חן אריאלי - חברת ועד מנהל, האגודה לזכויות הלהט"ב בישראל

תמר פלד - כתבת חינוך ותרבות, גלי צה"ל

מריה רבינוביץ - מרכז המחקר והמידע של הכנסת
מנהלת הוועדה
רחל סעדה
רישום פרלמנטרי
יעל, חבר המתרגמים
<התמודדות מערכת החינוך עם נוער גאה>
<התמודדות עם גילויי הומופוביה במערכת החינוך>
היו"ר משה מזרחי
שלום לכולם. אני רוצה לפתוח ולומר שכולנו מאחלים ומקווים שאירוע החטיפה הקשה והחמור שיושב לנו מעל הראש יגמר בטוב. שכוחותינו יצליחו להגיע ולהחזיר בשלום את הבנים שלנו ושיהיו לנו בשורות טובות.
על סדר היום
התמודדות משרד החינוך עם כל הנושא של הנטייה המגדרית, האגודה הלהטב"ית (אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים בישראל) במערכת החינוך. יש כמה הצעות לסדר ונפתח בהן. אני אבקש להזכיר שבשבוע שעבר התקיים כינוס בהובלת השדולה של חבר הכנסת ניצן הורוביץ וחבר הכנסת עופר שלח, אחוז ניכר מחברי הבית הזה לקח בו חלק. אני אבקש להעיר שהכנסת הזאת באופן יוצא דופן, נכון אני אומר ניצן הורוביץ? במשך שנים מחוברים מאוד לכל ההיבטים הקשורים לנושא עם הרבה פתיחות והרבה סובלנות מגלים פה. יש תקווה שבכנסת יקדמו לא מעט דברים שהיו קשורים לנושא המאוד מורכב הזה. אנחנו נוגעים בסוגיה הקונקרטית שנוגעת למערכת החינוך. נפתח איתך חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה.
ניצן הורוביץ
בוקר טוב, תודה ליושב ראש הועדה, תודה לחברי הכנסת. כאמור קיימנו ביום רביעי דיון בשדולה כאן בכנסת. חלק מהמשתתפים היו גם אז. נגענו שם, כאן אולי נחדד, בנושא של הומופוביה במערכת החינוך ובמיוחד כלפי בני נוער.

אני כבר אבקש להדגיש שלא מדובר כאן באיזו סוגיה תיאורטית אלא מדובר במשהו שלפעמים מגיע, אני אומר, לפיקוח נפש של נערים ונערות שסובלים, שנפגעים, שמוטרדים כולל לפעמים תקיפות פיזיות, כולל תקיפות פיזיות בתוך המרחב הבית ספרי שאמור להיות מוגן. אני מכיר מקרים כאלה באופן אישי, לצערי מקרים שהגיעו עד כדי פגיעה עצמית והתאבדות. המקרים הם מאוד קשים ועל כן אנחנו חייבים להבין את זה במיוחד בימים האלה שרואים את מצעד הגאווה ואת כל התקשורת ואת כל הסלבס בתכניות, ואולי אפשר לחשוב שמדובר באיזה נושא כזה קליל ונחמד וכדומה. לצד הדברים האלה, משה, יש מציאות מאוד מאוד קשה. אני כבר שנים מטפל בזה, אני מכיר את זה והייתי רוצה לשים את האצבע על שתי תופעות.
ראשית, לפי הנתונים שהגיעו אלי מארגון הנוער הגאה, נמצא כאן המנכ"ל רן וגם כמה מהחניכים בני הנוער. יותר מחצי מבני הנוער הלהט"בים עוברים, או הטרדה או השפלה או תקיפה – יותר מחצי. צריך להבין, לדברים האלה יש השפעה מאוד קשה.

שנית, חמור מאוד בעיניי שחלק מהתופעות האלה לא מטופלות בבית הספר. לפעמים מורים, רכזים, לפעמים מנהלים, אני מכיר ואני אומר את הכול מידיעה, מטיפול אישי שלי מול מורים ומנהלים. דיברתי עם איזו מנהלת לפני זמן, אמרתי לה 'אבל הרביצו לילדה עם מקלות, ממש התעללות עם פצעים, מה את רוצה שיקרה?, שיהרגו אותה?' היא לא עשתה שום דבר. אני אפילו לא מדבר על תלונה החוצה, אבל שום שיחה, שום ניסיון לפתור את העניין בתוך בית הספר. הטרדות, מכות, השפלות, למה מחכים? שהילדה המסכנה הזאת תתלה את עצמה? – נו, באמת אני שואל.
באמת הייתי מבקש שמהדיון הזה תצא קריאה ברורה למערכת החינוך: כפי שמערכת החינוך צריכה להתמודד עם כל תופעה של התעללות בילדים, פגיעה בילדים, בתלמידים. בעניין הזה יש עניין מיוחד. חייבים להבין שיש עניין מיוחד ומדוע? – כי יש גם סטיגמה כללית, הקללות שמטיחים, המילים שאומרים. מלכתחילה הנושא הזה קשה. פה מדובר בנפשות רגישות. מדובר בבני נוער, לפעמים אלו ילדים, אלו ילדים בני 12 ו-13, קשה להם להתמודד. זה לא אני חבר כנסת עם כל היכולת והתקשורת והמפלגה וכל מה שיש. זה ילד לבד בבית הספר, יום-יום גיהינום, יום-יום גיהינום. זה לא נגמר בבית הספר, אחר כך זה נמשך ברוחב, זה בפייסבוק, זה בשכונה והילד הזה או הילדה עוברים גיהינום. לכן אנחנו כמערכת צריכים לתת כאן את התמיכה ואת המענה. לצערי אני שוב חוזר על הנתון ושנבין אותו, יותר מחצי מבני הנוער הלהט"בים סובלים על הרקע הזה וזה לא יכול להימשך כך. תודה על הדיון. תודה לכל מי שבא ותודה ליושב הראש.
היו"ר משה מזרחי
הבוקר קראתי בעיתון ידיעות אחרונות, יש תכנית דה-וויס, משהו זמרים. נדמה לי שבעיתון ידיעות אחרונות ראיתי את זה. משתתף בתכנית, הוא נולד במין נקבה והיה תלמידת בבית הספר שהסתירה את הנטייה הזאת באמצעות לבוש, כנראה מיוחד, זה מה שקראתי. הוא מתאר שבמשך תקופה ארוכה היא סבלה מהתעללות חריפה, נדמה ששם המשפחה שלו הוא אטיאס, הוא בן 18 היום. הוא משתתף בתחרות. זו דוגמה שממחישה את החשיבות של מערכת החינוך כי הילד הזה צריך להתמודד לא רק בבית הספר, הוא צריך להתמודד עם המשפחה שלא תמיד מודעת, משפחה, הורים שלא תמיד יודעים את זה ולא תמיד מחוברים לתהליך שהילד שלהם עובר. לא תמיד הם מקבלים או לא יודעים להתמודד עם הלחץ שהוא נתון בו. הוא מספר שבשלב מסוים בעזרת מערכת החינוך המקומית הוא נפתח גם מול המשפחה שלו. המשפחה הייתה חלק מהתהליך, הכשרו אותו להיות מה שהוא הרגיש באמת, הוא הרגיש להיות במין זכר, מאותו רגע חייו השתנו לגמרי. הילד השתחרר מהמצוקה המאוד קשה. היום הוא מספר באופן מאוד חופשי ומאוד משוחרר. מישהו קרא את הכתבה? אני קראתי וזה ממש ריגש אותי עם כל הרכיבים האלה שאתה - -
ניצן הורוביץ
היה לו מזל.
רות קלדרון
היה לו מזל מאוחר. הוא קודם 18 שנה - - -
ניצן הורוביץ
היה חשוב שהיה מישהו שטיפל בעניין.
היו"ר משה מזרחי
נכון, נכון. זו דוגמה קלאסית. אתה קורא בין השורות מה הוא היא עברה עד שהמערכת כולה נרתמה כדי להוציא אותו לחופשי, אותו ואת משפחתו ולקבל את ההכרה הזאת, זה הדבר.

בבקשה חברת הכנסת סתיו שפיר.
סתיו שפיר
תודה רבה. מצטרפת לתודות לקיום הדיון הזה וגם לקיום הדיון באופן מאוד מהיר. הגשנו את הבקשה רק לפני שבוע וכבר מתקיים הדיון. היום זה מאוד מאוד חשוב בעיקר - -
קריאה
על פי תקנון הכנסת, דיון מהיר תוך 10 ימים.
סתיו שפיר
מהוועדה שאני חברה בה, לא אזכיר את שמה, לפעמים לוקח יותר זמן לקיים דיונים.

לעניין הזה יש חשיבות מאוד גדולה בעיקר היום כי סוף סוף השיח על הקהילה הגאה וזכויותיה באמת תפס מימד פוליטי חדש, הרבה יותר חזק משהיה בעבר. הנוכחות בשדולה שלך ניצן ושל חבר הכנסת עופר שלח לפני שבוע, השדולה הפגינה את הכוח הפוליטי המדהים של הקהילה הזאת. כשכל כך הרבה חברי כנסת מתקבצים סביב מטרה פוליטית אחת, תהיו בטוחים שמאחוריהם יש הרבה קולות. אם יש כל כך הרבה חוזק ועוצמה לקהילה כעת, זה אומר שכבר עכשיו הרבה מהמשימה הוגשמה. עכשיו את הכוח הפוליטי הזה צריך לנתב להישגים.
מערכת החינוך היא מערכת שצריכה במובן רחב להקדים את זמנה. הרבה פעמים המערכת הפוליטית באה ועוקבת או הולכת קצת מאחורי הצורך של הציבור. כשיש איזו קריאה ציבורית לוקחת תקופה עד שהמערכת הפוליטית מתאזנת עם זה ומיישמת. הדרישה שלנו ממערכת החינוך היא אפילו הרבה יותר קשה. אגב, גם הדרישה מהמערכת הפוליטית היא כזאת. מערכת החינוך בגלל תפקידה היא אפילו יותר מעמיקה, המערכת חייבת להיות שם עם קצב וזמן. לפעמים נדמה שמערכת החינוך נמצאת הרבה מאחור, ממש שנים ואולי עשרות שנים מאחור בין אם מתייחסים לאופן שנלמד חינוך מיני בתוך מערכת החינוך היום, בין אם זה באופן שבו נלמדים שיעורים אחרים. המערכת עדיין לא מתאזנת עם הקידמה.

אמרה מיכל רוזן בשדולה של ניצן ושל עופר לפני שבוע בצורה מאוד יפה, אם יש מישהו שצריך לחנך אותו פה הוא הדור של ההורים שלנו. הדור שלנו כבר הרבה יותר חי את זה, לא מרגיש שיש פה עניין. אי אפשר להגיד במאה אחוז, אבל בהרבה מאוד מקומות ובטח בהרבה יותר מההורים שלנו, כבר לא מרגישים שיש איזה עניין עם נטייתו המינית של אדם. לכולם יש חברים שהם כאלה ויש שהם כאלה והכול כבר הרבה יותר סבבה. ההורים שלנו - - -
רות קלדרון
לא בטוחה שהאנשים - - -
סתיו שפיר
אמרתי 'במקומות מסוימים'. ההורים שלנו נמצאים במוד אחר ולפעמים אני שומעת אמירות, גם פה בכנסת מצד חברי וחברות כנסת, סוג של פליטות כאלה של 'איכס כל דיבורי הומואים האלה' ודברים מהסוג הזה. אלו דברים שלא צריך להיאמר ובשנת 2014 ולא צריך להיות בראש בכלל. זה תפקידה של מערכת החינוך.
כשנכנס ילד למערכת החינוך הוא לא הופך רק נשוא של התכנים שמלמדים אותו. כוח ההשפעה הגדול ביותר זו ההשפעה החברתית שמסביבו. אמר את זה ס. יזהר הרבה יותר יפה ממני, המערכת באה לחנך את הילד ללכת בתלם. כל מי שיוצא מהתלם הוא לא בסדר. אם יש משהו שמערכת החינוך עושה, ס. יזהר אמר את זה בביקורת מאוד גדולה, "אם יש משהו שמערכת החינוך עושה היום זה לגרום לילדים ללכת על השביל, לא לדרוך על הדשא" - - -
רות קלדרון
הוא אמר את זה בשנות ה- 70.
ניצן הורוביץ
הוא היה חבר כנסת.
רות קלדרון
לשר חינוך אחר.
סתיו שפיר
מבחינתי ככותב הוא מדהים. כל אחד ויחסו שלו. את זה הוא כתב מהפרידה מהחינוך, במאסה יפיפיה. מה שהוא אומר שם מאוד מאוד נכון. מערכת החינוך יותר מהכול מלמדת את האנשים ללכת בתלם. מה זה התלם הזה? מה מתאפשר לאיש הזה?

יש לי חברים מאוד קרובים שאימצו אחרי הפיגוע ב'בר-נוער' את אחד מהנפגעים, ילד שנפצע. מיד בבית החולים הוא הבין שהוא לא יוכל לחזור לביתו כי משפחתו, ברגע שהיא שמעה על נטייתו המינית היא החליטה לדחות אותו ולא לענות לו לטלפונים, לבנאדם שיושב פצוע בבית החולים. אחרי הפיגוע בטראומה מטורפת, מכל הבחינות האפשרויות, לא היה לו לאן לחזור. אם אתם חושבים שהיום, בשנים האלה הדבר הזה עדיין קיים, שמערכת החינוך לא יודעת להתמודד עם מה שקורה שם, שלא נותנת את המענה לא לילד ולא להורים, אז אנחנו מבינים שנדרש פה תיקון הרבה יותר רחב בכלל ממה שאפשר לדמיין.
יושבים פה נציגים של ארגונים נהדרים. ארגונים שלצערי היום לא מתוקצבים מספיק, לחלקם לא נפתחים השערים לתוך בתי הספר והם תלויים בחסדיהם של מנהלים נדירים שמוכנים לאפשר זאת ולא בהוראה כללית של משרד החינוך. כל הדברים הם לא דברים שבכלל צריך לתקן אותם בחקיקה. משרד החינוך יכול לבחור ולהחליט לעשות זאת בין אם זה בתמיכות לאותם ארגונים, תמיכות כלכליות ובין בלהוציא הוראה לאפשר להכניס אותם, להגדיר שעות במערכת שבהן הם נכנסים פנימה, מלמדים, יושבים עם התלמידים, יושבים עם המורים. כל הדברים הללו אפשריים לחלוטין.
אני מבקשת מהיושב ראש הוועדה להיום ובכלל מכולנו לצאת עם המלצה ברורה למערכת החינוך. בבקשה שתגדיר את היחס של המערכת לארגונים הלהט"בים שעוזרים לנוער ושעושים את מה שבמידה רבה המערכת מפשלת בהם.
היו"ר משה מזרחי
תודה רבה חברת הכנסת סתיו שפיר. גברתי חברת הכנסת רות קלדרון בבקשה.
רות קלדרון
אנחנו תמימי דעים. תודה אדוני יושב הראש, חברתי חברת הכנסת סתיו שפיר שיזמה את הדיון יחד איתי. תודה שקיבלתם אותנו לוועדה הזאת. כמובן לחברי ניצן הורוביץ ולכל הנוכחים. תודה מיוחדת ליעל צלניק שעובדת איתי ומחנכת אותי באופן שוטף בענייני הלהט"ב.

אני רוצה לציין לשבח את שר החינוך הזה שבחר כנושא שנתי בכל מערכת החינוך 'באחר הוא אני'. אני חושבת שזה הדבר הכי חזק שאפשר לעשות מלמעלה. את הדברים האלה קשה לעשות מלמעלה. כמו שאת אומרת נכון, סתיו שפיר, לא רק ההורים שלנו, אני קצת ההורים שלך, אבל גם העמיתים שלנו גם בבית הזה וגם בקהילות נוספות להם עדיין אין שפה לדבר על נטייה מינית באופן שלא מביך את עצמם. גם אנשים שלא רוצים להרע בשום אופן אותם זה מביך, זה דבר חדש, זה דבר שבאמת הדור שלך, ואת כבר בין המבוגרים שלו, אתם הדור הראשון שמדבר על זה באופן פתוח. לבנות שפה קשה לעשות במערכת החינוך. כמו שבמערכת החינוך אי אפשר למנוע את תאונות הדרכים כי זה מה שקורה בכלל באלימות.

אני כן רואה שמערכת החינוך וגם שר החינוך שהוא לא מקהילה המאוד מאוד מפותחת בשיח הזה, עושה את המאמצים הרבים ביותר שהוא יכול. אני מאמינה שחינוך זו הדרך, חינוך של ילדים, של מבוגרים, של הצוות המקצועי. אני מבינה שיש ארגונים מצוינים שכבר עושים בנושא ועושים עבודה חשובה ביותר גם עם הנוער עצמו וגם בתוך בתי הספר. אני רואה כאן את ניר של "איגי" – ארגון נוער גאה. גם הם, הם מורי ורבותיי בשנה וחצי האחרונים. סדנאות של "חושן" שמטרתן להביא את הפחתת האלימות כלפי הנוער הגאה. אני מקווה שתספרו לנו היום מה בדיוק תוכן התכניות ואיפה אתם פועלים.

לדעתי באמת צריך להתחיל מהגיל הרך דרך הסיפורים שמספרים לילדים. דרך סרטי טלוויזיה והסרטים המצוירים שהם רואים בשעות ששמים ילדים מול הטלוויזיה כביבי סיטר. שתהייה שם כל הזמן נוכחות נורמאלית ופשוטה של אבא ושל אימא, אימא ואימא, אבא ואבא ומשפחות חד-הוריות או מה שנקרא עכשיו 'הורה עצמאי, או רב-הוריות כמו בסיפורי התנ"ך למשל. שהדברים יאמרו בצורה לא שיפוטית אלא תיאורית. ביום שנצליח לעבור משפוטי לתיאורי, ביום שלא נגיד זה לא יותר טוב וזה לא פחות טוב, פשוט כמו שמברכים שכך זה בעולמו, משנה הבריות. יש ברכה מאוד חשובה שנקראת משנה הבריות שמבינה שלא הבנאדם אחראי בדיוק מהו כאן. הוא נוצר כך. דבר שבעולם הדתי, לצערי הנציג שלו יצא מהחדר, עשוי לתת שפה לדבר על זה. עדיין מדברים בשפה שהאדם צריך לשנות את עצמו. בנאדם גם מה שהוא יכול לחגוג את מי שהוא ולמצות ולממש את מי שהוא.
אני מברכת על הישיבה, אני מבקשת לשמוע אתכם. אני מבקשת לומר שאנחנו כאן באופן חוצה מפלגות ומאוד רוצים לעזור, מאוד רוצים להיות קול בשבילכם, מאוד רוצים לאמן את הכנסת ומתוך כך את הציבור בלדבר בשפה הזאת. אם כל הכנסת כבר, כולל המפלגות הדתיות, אומרים 'אנחנו חושבות' אז גם את זה אפשר ללמוד. תודה.
היו"ר משה מזרחי
תודה רבה. נשמע מיד את הארגונים. מונח כאן החומר גם של "איגי את משרד החינוך נשמע בסוף כי אני כן רוצה לקבל גם מ"חושן, תמונת מצב מול הפעילות בבתי הספר. לפני שהגעתי לדיון דיברתי עם שני מנהלי בתי ספר כדי לבחון את המענה שניתן על ידי משרד החינוך ולבדוק מה קורה בפועל. אני הבנתי משהו שנגעה בו חברת הכנסת סתיו שפיר על הרצון הטוב והיכולת העצמית של מנהלי בתי הספר לרתום את הפעילות הזאת לתוך משרד החינוך. שאלתי את הבת שלי, תלמידת כיתה י', אם היא זכתה אי פעם לאיזו שעה מתוך השלושים שעות שהוקצו לסוגיה הזאת. יכול להיות שבית הספר בו היא לומדת טרם נעשית בו הכשרה בכיתות י', אין לי מושג איך זה עובד. יכול להיות שהיא תקבל את זה בהמשך. היא לומדת בשוהם. אני נותן את זה בתור אינדיקציה - - -
רות קלדרון
גם אצלנו לא היה שום דבר. לבתי יש חבר שאני יודעת שהוא לא יכול לצאת מהארון, הם כבר סיימו יב'.
היו"ר משה מזרחי
דיברתי עם שני מנהלי בתי ספר, אמרו לי 'תשמע, אצלי באמת עושים פעילות יוצאת מהכלל'. הוא המשיך ואמר 'זה תלוי ברצונו של מנהל בית הספר כמה הוא רותם ומזמין גם את "חושן" לפעילות הזאת כגוף שמאוד מכיר ויודע גם להעביר. הוא עתיר ידע בתחום הזה" כאן מילה על המערכות הפורמאליות שלנו, למרות שהן משתחררות בעצמן לאט לאט, לא חשוב אם זו מערכת החינוך או כל מערך ממשלתי אחר שעדיין הנוקשות בנויה בפנים - - -
סתיו שפיר
צריך לציין כאן גם משהו אחר, דווקא ישראל במובנים מסוימים היא מדינה מאוד מתקדמת וזה בזכות היחס של צה"ל לקהילה הלהט"בית. בהרבה מאוד צבאות בעולם - - -
קריאה
ובית המשפט העליון.
סתיו שפיר
כן. אבל במובן שהדרך בה הצבא מתייחס, לא שזה כזה פשוט להיות הומו בצבא, אבל הדרך בה הצבא מתייחס לקהילה בשונה מהרבה מדיניות בעולם, כמו למשל המדיניות האמריקאית שהיא הייתה איומה ומכישנית במשך הרבה מאוד שנים. הצבא מקבל את זה וגם מייצר גישה - - -
ניצן הורוביץ
בארה"ב שינו - - -
סתיו שפיר
בארצות הברית שינו את זה עכשיו. תחשבו אחרי כמה זמן. יש פה רשויות - -
היו"ר משה מזרחי
יש שינוי מאוד פוזיטיבי, צריך להגיד את זה. יש כאן עניין עמוק של דעות קדומות לכן החינוך כאן דרמטי. הפוביות עדיין משחקות תפקיד במיוחד במערכות הפורמאליות ומי שמקיים אותן מול התופעות האלה.
ניצן הורוביץ
הנתון הבסיסי, היסודי זה שרוב בתי הספר בישראל, אני לא מדבר על החינוך החרדי או הערבי, אלא הרוב הממלכתי הרגיל, סגור בפני ארגון הקהילה ו"חושן", סגור. הם לא יכולים להיכנס. מספיק שאיזה הורה יגיד איזו מילה והמנהל כבר לא רוצה לקחת סיכונים וסוגר. לכן רוב בני הנוער בישראל לא נחשפים בצורה כזאת, כלומר מסודרת, בית ספרית, רצינית לנושא הזה.
רות קלדרון
בתנועות הנוער יש אגודה כזאת?
קריאה
אנחנו נתייחס לזה.
היו"ר משה מזרחי
אנחנו נשמע את "חושן". בבקשה.
יהלי בן עמי ויטנברג
אני מנכ"לית "חושן". עד לפני חודש צבי אפרת ואני כאן היום. כתבתי כמה דברים שאני חושבת שדי התייחסו להרבה דברים שנאמרו כאן. יש צורך להציג את "חושן"? לא, יודעים. אוקיי.
היו"ר משה מזרחי
תספרי לנו קונקרטית על הפרקטיקה, על הפעילות מול משרד החינוך, על הסדר גודל שלכם, על הממשק שלכם עם בתי הספר. לדוגמה, הבת שלי בכיתה י' בבית ספר שלא . . .
יהלי בן עמי ויטנברג
אני מבינה. קודם כל אנחנו מדברים על 700 פעילויות בשנה מתוכן 500 פעילויות עבור תלמידים. בבתי הספר החילוניים ברחבי הארץ. ה- 200 נוספים לשאלתכם, זה גם בתנועות נוער, צבא, תגלית וכדומה וכדומה. שוב, זה תלוי יוזמות שלהם. בנוסף יש ימי עיון ליועצות, עבודות באוניברסיטאות. אלו 200 הפעילויות הנוספות.
ניצן הורוביץ
כמה בתי ספר אתם מכסים?
יהלי בן עמי ויטנברג
אנחנו נכנסים בסופו של דבר לבתי ספר - - -
חן פלד
500 פעילויות זה כמאה בתי ספר בארץ, אחד מכל חמישה בתי ספר.
יהלי בן עמי ויטנברג
לגבי ההתייחסות לעבודה עם שפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי) – "חושן" פועל בשיתוף פעולה הדוק עם שפ"י ועם האגף לחינוך על יסודי במשרד החינוך. הוא הגוף היחיד המומלץ לעסוק בתחומים של מגדר ומיניות. השותפות באה לידי ביטוי בהפקת ימי משותפים ליועצות, בהובלת פרויקט להנגשת תכנים לצוותי החינוך דוברי ערבית שעכשיו אנחנו בעיצומו, בקידום פעילות הארגון בבתי הספר וברשויות. הודות לשיתוף הפעולה המבורך ניתן היה לפתור שני מקרים קיצוניים ביותר של הטרדת נערה טרנסג'נדרית במערכת החינוך באשדוד. זו רק דוגמה מהשנה האחרונה.

עשר שנות העשייה של "חושן, לימדו אותנו שבכדי לייצר שינוי רחב היקף יש לפעול בשני מישורים עיקריים. האחד, הורדת גיל החשיפה לנושא הנטייה המינית וזהות מגדרית. מחקר אבני הדרך שערך ארגון חושן נועד לבחון את קיומן ומועד הופעתן של אבני דרך משמעותיות בהתפתחות הנטייה המינית בקרב להט"בים בישראל. המחקר הראה שהמשיכה לבני המין השני נחוות כבר בגיל 12 אצל הומואים ובגיל 15 אצל לסביות. מאידך, ההכרה בנטייה מינית מתרחשת רק בגיל 17 אצל הומואים ובגיל 21 אצל לסביות. דהיינו, במשך חמש שנים להט"בים מפנים את הסטיגמות של החברה, חשופים לאמירות פוגעניות ומאידך לא נחשפים למידע תקף ואמין או לדמות להט"בית חיובית. חמור יותר מצבם של הטרנסג'נדרים אשר זהותם המגדרית מתגבשת בשלהי הגן.
רות קלדרון
מה זאת אומרת בשלהי הגן?
יהלי בן עמי ויטנברג
לפי המחקרים אצל הטרנסג'נדרים הזהות המינית מתגבשת כבר בגילאי הגן. גיל הרך.
חן פלד
כששואלים ילד בגיל שלוש אם הוא בן או בת, הוא יכול להגיד. אבל כששואלים ילד בן ארבע, 'למה אתה בן או בת' – אצל טרנסג'נדרים כבר מתחיל איזה חוסר הלימה בין המין הביולוגי לבין המגדר.
רות קלדרון
זה לא קשור - - -
חן פלד
לא קשור לנטייה - - -
רות קלדרון
הבשלות המינית ההורמונאלית בכלל.
חן פלד
הזיהוי המגדרי שלהם, אם אני הולך בעולם כגבר או מתהלך כאישה. כבר מהגן אנחנו מוצאים שבמשחקים למשל יש להם מגדר מסוים, הצבע של הדברים מאוד מסוים. כבר מגיל מאוד צעיר יש הפרדה והם מרגישים את חוסר ההלימה בינים לבין האחר. הם בעצם נעשים האחר.
יהלי בן עמי ויטנברג
בדיוק. זה לגבי טרנסג'נדרים ואלה הנתונים לגבי הומואים ולסביות.

נתונים – בשנת תשע"ד מתוך 500 פעילויות במערכת החינוך הועברו רק כ-50 בכיתות ט' לעומת 400 פעילויות שהתקיימו בכיתות י' עד יב'. עבור להט"בים רבים זה מאוחר מידי.
פתרון נוסף שהוא חשוב ומשלים, עבודה במודל עירוני רב מערכתי. הנטייה של הרשויות המוניציפאליות היא להתערב רק כאשר נתקלים באלימות מילולית או פיסית בעוד שההמלצה של "חושן" היא לייצר סביבה בטוחה וסובלנית כבסיס למניעה. על כן, ,חושן" פועל היום על הטמעת מודל עבודה משותף עם הרשויות המקומיות ועם שפ"י. עיקרי המודל הם: א, הפקה משותפת של: "חושן", הרשויות המקומיות ושל שפ"י ליום עיון לצוותי טיפול, חינוך ואכיפה בכל רשות. צוותים אלו הם מעגלי התמיכה הראשונים והמשניים עבור הנוער הלהט"בי. אולם, באופן אבסורדי לצערנו הם לא מקבלים העשרה מקצועית מוסדרת בהתמודדות עם סוגיות זהות מינית ומגדרית.
צריך להבין את זה, גם בסילבוסים של הכשרת צוותי טיפול, הכשרת צוותי חינוך, שם לא מוגדרות ההכשרות האלה. אלו בדיוק האנשים שהילדים פונים אליהם, ליועצת, למחנכת - - -
היו"ר משה מזרחי
מה זאת אומרת 'זה לא מוגדר'? היועצות או היועצים, אליבא דמשרד החינוך עוברים את ההכשרה הזאת.
חן פלד
יועצות חינוכיות כן, יש את שפ"י, אבל מורה למתמטיקה שנמצא הרבה יותר שעות בכיתה מאשר היועצת, הוא לא עבר שום שעה, במסגרת ההכשרה הארוכה שלו לקבלת התואר ותעודת ההוראה, בנושא זהות ומגדר. בהכשרה של מורים היום הם לא עוברים שום הכשרה בנושא הזה. אלא אם הן יועצות ועובדים סוציאליים גם. כל רשות האכיפה
רות קלדרון
גם רבנים צריכים לעבור את זה.
יהלי בן עמי ויטנברג
בהחלט. אגב, יש ארגון מקביל לנו שנקרא "שובל". הוא עובד במגזר הדתי והוא מעביר הכשרות רק לצוותי החינוך, הוא לא נכנס לבתי הספר. מאוד מאוד קשה להם להגיע לצוותים. רק שתדעו שזה ארגון קיים.

השלב הראשון, קודם כל להכשיר את האנשים האלה. להכשיר בצורה משותפת כמודל עירוני. שלב שני, עידוד כניסת "חושן" למסגרות העירוניות על ידי השתתפות העירונית במימון הפעילות. ברגע שהרשות בסוף יום שכזה אומרת, כמו שנעשה בהרצליה כבר ארבע שנים אחורה, עמדה ראשת העיר אחרי יום עיון שכזה ואמרה 'אני ממנת 50% מפעילות "חושן", לכל בית ספר שהולך להכניס את "חושן'. מאז כבר ארבע שנים אנחנו נמצאים באופן שיטתי בכל בתי הספר שם. זה בכלל לא שאלה, הם משובצים כבר בלוח זמנים שלנו וזה מוכיח את עצמו. השלב השלישי שהוא לא פחות חשוב, מכוון ש"חושן" מעולם לא התיימר לעשות איזה תהליך ארוך טווח, "חושן" מגיע, נותן הכשרה, נותן כלים, מספר את הסיפור האישי ויוצא. לכן מה שחשוב, זה בעצם המשך התהליך שעושה שפ"י עם היועצות, העובדים הסוציאליים והגורמים העירוניים בתוך אותן מסגרות כדי להטמיע את השיח הסובלני. במקביל על מנת להעניק לבני הנוער את התמיכה המתקבלת על ידי תמיכת שייכות, יש לאפשר הקמה של מסגרת בלתי פורמאלית אותה מוביל ארגון הנוער הגאה איגי בהצלחה רבה.
מודל זה פועל בהרצליה מזה ארבע שנים לצד מודל של סבסוד עירוני שקיים כבר בתל אביב וסבסוד מטעם תכנית 'עיר ללא אלימות' בקריית אונו. זה משהו חדש שאנחנו נכנסים אליו. לצורך העניין, רב לפני שבוע נסגר עם 'עיר ללא אלימות' בקריית אונו במימון מלא להכשרות לכל תנועות הנוער, כולל תנועות הנוער הדתיות בקריית אונו. זה מודל נפלא. הרי ברור שככל שהסביבה תהייה יותר סובלנית תהייה פחות אלימות, יהיו פחות נטיות אובדניות וכדומה וכדומה. החיבור כאן ברור רק שצריך לאחד כאן את הכוחות.
כניסה לרשויות המקומיות וגיוסן ליישום המודל יכולה להיעשות על ידי התגייסות של ראשי ערים, חברי מוצעות ונציגי המפלגות שלכם ברשויות המוניציפאליות. זה מסר חשוב שצריך להגיד אותו היום והוא נאמר גם בשדולה. ראשי הערים וחברי מועצות חלקם הגדול הם חברי מפלגות, חברי מועצות נמצאים בשטח, חברי תאים גאים שעושים עבודה טובה. צריך להתחיל לייצר את שיתופי הפעולה האלה ולפעול מבפנים. את זה בהחלט הצד הפוליטי יכול לעשות בקלות. תודה.
היו"ר משה מזרחי
הבנתי. יש עוד מישהו מכם שמבקש להוסיף?
סתיו שפיר
דיברתם על כמה מאות פעולות, האם יש רק פעולה אחת בבית ספר או שיש סדרת פעולות בבית הספר? זה מהלך חינוכי או שמדובר במפגש חד-פעמי עם הילדים?
יהלי בן עמי ויטנברג
אני אסביר לך, אפיק הפעולה העיקרי ש"חושן" מייצר זה סיפורים אישיים. מגיעים לכיתה הומו, לסבית או טרנסג'נדר בדרך כלל זכר ונקבה, מספרים במשך חצי שעה כל אחד את הסיפור האישי שלהם. אחר כך יש שיח מאוד פתוח שמאפשר לילדים לשאול את כל מה שהם רוצים – זו פעילות של שעתיים. לא מדובר בתהליך ארוך טווח. אני אסביר למה, כי זו הגישה שבזכותה שפ"י ואנחנו עובדים כל כך טוב, הרעיון הוא שלא יגיע גורם חיצוני ויעשה את התפקיד של מערכת החינוך, זה לא יעזור. הרעיון הוא שאנחנו ניכנס ככלי נוסף, ככלי שבא להראות במגע ישיר שאנחנו בני אדם - - -
קריאה
כלי נוסף על מה?
יהלי בן עמי ויטנברג
על התפקיד של מערכת החינוך. הרעיון הוא שלא אנחנו כגורם חיצוני נגיע ונעשה אפילו שנה ונלך, אם כך אז מה החלק של המחנכת, אולי גם היא צריכה לעבור תהליך? איזה מסר באמת זה מעביר. לכן השותפות פה היא כל כך חזקה, כי אנחנו כלי. באים נותנים כלים ויוצאים, אבל מי שצריך לעשות את התהליך הזה זה - - -
חן פלד
מי שנשאר ביום-יום זאת המורה, המחנך, המורה למתמטיקה - - -
יהלי בן עמי ויטנברג
והעובדת הסוציאלית וראש העיר על עובדיו. זו מערכת מורכבת.
היו"ר משה מזרחי
זה מה שקורה בקריית אונו ובהרצליה.
יהלי בן עמי ויטנברג
בהרצליה באופן חד-משמעי המודל הזה מתחילתו ועד סופו. כלומר, מרמת יום העיון המשותף, האמירה של ראשת העיר, המימון – בהחלט זה קיים שם. יש גם "איגי" בהרצליה.
רות קלדרון
אפשר לעקוב אחרי ראשת העיר למשרד החינוך.
יהלי בן עמי ויטנברג
אנחנו בדרכנו. כי גם שם לא חסרות בעיות.

מה שקורה בערים האחרות, לא שהגענו למצב שיש יום עיון משותף וכדומה. בעיריית תל אביב היא אמרה 'אני שמה matching, בית ספר ישים כסף אני שמה כסף'. זו אמירה טובה, זה חלק מהעניין. בקריית אונו גייסו מ'עיר ללא אלימות'. באמת יש פה אמירה יפה מאוד.

המודל הזה עדיין לא קיים בכל הערים כמו בהרצליה.
היו"ר משה מזרחי
אלו דוגמאות שלכם מאזור המרכז. מה קורה בפריפריות, צפון ודרום? מילה אחת.
יהלי בן עמי ויטנברג
שאלה מצוינת. אני אוכל לומר לך שאחת מהמטרות העיקריות שהוצבו בפני הארגון לשנתיים הקרובות, היא היציאה לפריפריה. כל מודל כזה שאנחנו מדברים עליו, הכיוון הוא דווקא לצאת החוצה. אשדוד לצורך העניין, היא target, בבית שמש לאור האירועים שקרו לאחרונה שם, יש כבר החלטה של ראש העיר לקיים יום עיון – זו כבר התקדמות. חיפה, נתנו המלצה לועדת - - -
חן פלד
קמה שם ועדה של העירייה שבוחנת את הצרכים של הקהילה הגאה וגם הם אמורים לצאת באמירה שהעירייה תסבסד חלק מהפעילות.

צריך להגיד, מדובר בכסף. אנחנו ארגון של 300 מתנדבים ומתנדבות. אנחנו צריכים כסף. הפעילות הזאת עולה כסף. משרד החינוך - - -
היו"ר משה מזרחי
מתקצב?
חן פלד
כרגע לא. זה בתהליכים. הוא מתקצב את "איגי".
יהלי בן עמי ויטנברג
אנחנו עוד לא זכינו לתקנה הנכספת להעביר. התקציב בעיקרון אושר, הוא אושר כבר ל- 2013 בסכום של 200 אלף שקל, אבל עדיין לא נרשמה התקנה שדרכה יכול לעבור הכסף. כרגע, שנתיים אנחנו פועלים על בסיס ההבטחה הקיימת - - -
רות קלדרון
2013 זה לא לפני שנתיים. זה לפני חצי שנה.
יהלי בן עמי ויטנברג
נכון. לפני חצי שנה.

יש כוונה, נפגשנו גם עם שר החינוך והוא מאוד בעד. בעיקרון הכסף הובטח, העניין הוא באמת עניין טכני. היום זה לכתוב את התקנה, אני לא יודעת איפה זה עומד.
רות קלדרון
קשה במשרד החינוך לכתוב תקנה.
יהלי בן עמי ויטנברג
יש התכוננות.

לגבי הפריפריה חשוב להבין שזה יעד קיים. אגב, אני במקור מאשדוד, בחדרה בהווה, אימא לילדה, אנחנו מגדלות אותה בחדרה. הנושא הפריפריאלי בוער בכל גופי. מבחינתי, מהיום שהבת שלנו נולדה הפכו לי שעון חול וזה הזמן שיש לי כדי לשפר לה את הסביבה.
היו"ר משה מזרחי
אם ארצה לסכם בשורה התחתונה את מה שנשמע בין הדברים שלך, אם מערכת החינוך הייתה לוקחת את זה לידיה כפרויקט ולא נשענת עליכם כגוף מרכזי שמוביל, אלא מטמיעה את זה לא רק על ידי היועצות, למה אני אומר יועצות, הרי יש גם יועצים, זה כמו שאנחנו אומרים מורות. היועצים והיועצות, הפסיכולוגים והפסיכולוגיות ושהמערכת המחנכת, המורים והמחנכים יהיו שותפים לזה ושזה יהיה משהו מובנה וסדור. מערכת החינוך תתעסק בעניין ושאתם הוא הדבר הנוסף שבא לתת את המשהו האחר. כלומר, זה ביניכם התכלית האולטימטיבית ואז לא מתעסקים אם מי שיש או שאין לו, פריפריה, מרכז דרום. הדבר המובנה הזה, אני לא יודע אלא שואל, הדבר המובנה הזה שאני לא יודע להגדיר אותו כי אני לא איש חינוך, אבל הדבר המובנה הזה שאם משרד החינוך היה מוביל אותו והוא קשיח במערכת החינוך, שהוא לא תלוי רצון טוב כזה או אחר של מנהלי בתי הספר, זה היה מקדם אותנו באופן עצום קדימה?
רות קלדרון
העניין הוא שהם בעצם עושים תהליך חינוך למשרד החינוך, כי רוב המורים והמורות בישראל הם עדיין הומופובים ולהט"ב-פובים. בעצם צריך מהלך. ואי אפשר לצעוק על הצ'יפס, אי אפשר לעשות תהליכים מהר. החברה הישראלית היא חברה מאוד שמרנית ולוקח זמן. דור ראשון זה תמיד המגזר השלישי, בדור שני מישהו צריך להיכנס לכנסת - - -
היו"ר משה מזרחי
צריך להודות על האמת, אני מכיר מחנכים ומחנכות שחושבים שהדיון בסוגיה הזאת, הם מאוד מאמינים בזה, בעצם זה לעודד את הנטיות האלה. צריך להגיד את האמת. למרבה התדהמה כאילו הדיון בזה - - -
יהלי בן עמי ויטנברג
זאת תדהמה בכלל וזאת הסיבה בכלל - - -
היו"ר משה מזרחי
במרכאות, וזה המון.
ניצן הורוביץ
אני חייב להגיד משהו. במקביל, הייתי קודם, יש דיון בועדת מדע על תכנית האבולוציה, לימוד תכנית האבולוציה במערכת החינוך. גם אמרו - - -
היו"ר משה מזרחי
תתפלאו, ללמד שמוצאנו מהקוף.
ניצן הורוביץ
אמרו שם 'אם יגידו חלילה לילדים דבר כזה, מה הילדים יחשבו'. אמרתי, 'רגע, מה לילדים אין עיניים, אוזניים, הם לא רואים במקום אחר, הם לא שומעים. זה לא אם לא יחשפו אותם במערכת החינוך ולא יתנו להם הזדמנות לשאול שאלות הם לא יכירו את הדבר הזה'. זאת אומרת, כאן אנחנו לא מדברים על חשיפת הנושא וכמו שאמרת, יש אנשים שחושבים שכך מעודדים את העניין, פשוט זאת דרך לתלמידים להתמודד.
אחרי כל פעם שאני בבית ספר, אני אישית נפגש עם תלמידים, אחר כך תמיד אני מקבל מכתב מאיזה ילד או איזו פנייה בפייסבוק 'כמה טוב שבאת, וסוף סוף ראו ושמעו את זה וזה היה במסגרת כזאת רגועה ולא בקללות ולא בעלבונות אלא בדרך יפה. כמה זה חשוב לנו וכמה זה טוב'.
רות קלדרון
ואתה מבחוץ, אתה מבין את זה. לו היה מורה כזה בבית הספר כל בית הספר היה מושפע והיה כזה. אבל אי אפשר למהר את התהליך - - -
רן לייבל
אולי כדאי שגם אוריה ידבר ויספר על חוויה אישית שלו במקום שנדבר על חוויה שלהם. אחרי זה נשמח גם לומר כמה דברים.
היו"ר משה מזרחי
נעבור ל"איגי". בבקשה.
אוריה ברנשטיין
אני בן 16, תיכון הדרים בהוד השרון. בעצם אני חניך בקבוצת "איגי" בהוד השרון. בכיתה ז' הייתי די שונה, התלבשתי די שונה, הייתי שונה. כאילו, כל הילדים בבית הספר צחקו עלי, קראו לי הומו, קוקסינל והיו המון הצקות בבית הספר שהגיעו גם לידי פגיעה פיסית. בחשש סיפרתי גם למורה שלי. היא דיברה עם אותם תלמידים וזה לא עזר.

המצב ממש כאילו הכניס אותי לדיכאון, ההצקות חזרו על עצמן כל יום. כתוצאה מכך במשך כמה חודשים לא הלכתי לבית הספר. זה לא שינה לאף אחד, לאף אחד פשוט לא היה איכפת, לא למורים ולא לתלמידים. אף אחד לא שם לב אלי, הייתי שקוף. בסוף השנה ההיא לאחר שהמערכת לא תרמה דבר כדי לקבל אותי ולקדם אותי, כמובן שהיא לא ידע כיצד לקלוט אותי, עברתי לבית ספר לחינוך מיוחד. שם השונה עדיין היה מוזר וחריג, יחד עם זאת למדתי מהחוויה הבית הספרית לקבל את השונות שבעצמי שבחברה.

בהמשך לכך המשכתי להתחבר לחברי הקהילה. בכיתה ט' הלכתי לראשונה לפעילות של ארגון הנוער הגאה "איגי". הפעולות ב"איגי" שינו אותי. התחלתי לקבל את עצמי ולאהוב את מי שאני. הצלחתי לומר לעצמי 'אני הומו ואני גאה בזה'. אחרי פעולה אחת שחזרתי הביתה מ"איגי" ראו אותי כמה נערים והתחילו לצעוק לי 'הומו' ברחוב. לראשונה הצלחתי להמשיך מבלי להתייחס ומבלי לחשוב מה עשיתי לא נכון. לאחרונה התחלתי בתהליך היציאה מהארון, אמרתי לאנשים שחשובים לי, אימא, חברים קרובים ומורים.
אסור שהנוער ירגיש לבד, אסור שירגיש שאין לו עם מי לדבר. אני קורא לכם חברי וחברות הכנסת עזרו לנו לשנות את ההתעלמות הזאת, עזרו לנו לפעול למען הנוער הגאה, עזרו לנו להכניס תכנים והסברה לבתי הספר ולמסגרות החברתיות – שאנחנו כאן ובכל מקום. תודה.
סתיו שפיר
כל הכבוד גם על האומץ לבוא ולהגיד את זה בכנסת.
היו"ר משה מזרחי
ממש, שיישר כוח. אצלכם בבית הספר הייתה פעילות מהסוג הזה שאנחנו מדברים עליה כאן?
אוריה ברנשטיין
בבית הספר שלנו יש "חושן", אבל זה בכיתה יא'. זה לא בהכרח עוזר כי זה כבר - - -
היו"ר משה מזרחי
זה בקצה.
קריאה
זה אחרי שהם יוצאים מהארון.
רן לייבל
אני מנכ"ל "איגי", משותף עם אנדי מיכאלי שלא נמצאת היום. אני חייב להגיד ולהתייחס לדבריו של ניצן לגבי הנתונים ששמנו לכם על השולחן. ניתן לראות מדוח סקר אקלים שנערך לפני שנתיים, בדומה למה שאוריה משתף, שבני ובנות הנוער הגאים אינם מרגשים מוגנות במרחב הבית ספרי. כמו כן, אני חייב להגיד שההערה על הצבא, אני מעדיף לא להשוות לצבאות אחרים בעולם ולהגיד שבצבא יש נטייה לחזור לארון. יש לנו קבוצות של גילאים עד 22 ויש הרבה חוויות להטה"ב-פוביות שאנחנו מקבלים מהצעירים והצעירות שלנו. קשה להסכים שזה צבא מקבל. השבוע סביב אירוע הגאווה, התגובות שאפשר לראות בפייסבוק של צעירים ומבוגרים – זה כואב בבטן, אמירות אלימות שקראות להשמיד ולרצוח את כל הקהילה הגאה. אני לא מדבר על מיעוטים ולא על מעטים. קשה להגדיר את זה כתופעה שניתן לתחם אותה באזורים מסוימים. יש כאן בעיה מאוד קשה ורחבה, לדעתי בכלל החברה הישראלית נהיית אלימה, ואנחנו חלק מזה.

סדנאות ההסברה של "חושן" וגם פרויקט של "איגי" הן תכניות חינוכיות מדהימות והן עושות עבודה מדהימה, אבל כמו שיהלי הסבירה זה טיפה בים וזה תהליך איטי. אנחנו צריכים לזכור בראש שלנו כל הזמן את אוריה ועוד עשרות ומאות בני נוער שמגיעים ל"איגי", והם המגיעים ל"איגי", אלה בני נוער שנמצאים במקום קצת יותר בטוח עם סביבה קצת יותר בטוחה והם מרשים לעצמם להגיע לפעילות. הרוב לא מגיע, צריך לציין, הרוב לא מגיע לפעילות של "איגי". רוב בני ובנות הנוער שחווים אלימות על רקע מגדר הזהות המינית שלהם לא יגיעו לפעילות שלנו, הם יסתתרו עמוק בארון.
מעבר לבתי הספר הממלכתיים ש"חושן" מגיעים אליהם, החינוך הדתי והמגזר הערבי אליהם אנחנו בכלל לא מצליחים להגיע ולייצר פעילות. בעוד שגיל היציאה מהארון הולך ויורד החשיפה לתכנים החינוכיים מגיעה בשלב מאוחר, ויש שיגידו מאוחר מדי.

את תהליך הזהות יגבשו הנערים והנערות יגבשו במרחבים וירטואליים, באתרי אינטרנט, במסיבות סופי שבוע – אין שם מבוגרים אחרים, אין שם מדריכות ומדריכים שיכולים להנחות ולהסביר. הקלף הזה של ארון יכול לשמש בהרבה פעמים ניצול ילדים וילדות על ידי אנשים שמנצלים את המקום שהם נמצאים בו. אני אזכיר גם את הקהילה הטרנסג'נדרית, הם בכלל לא מצליחים להגיע לפעילות של הנוער הגאה. מהר מאוד הן יגיעו לעבודה בזנות. הרי כל הרצף הסיכון של העבודה בזנות, את זה אנחנו לא מזכירים. הן בטוח לא עוברות סדנאות של "חושן" בבית הספר כי בשלב הזה הם אפילו לא מגיעות כבר לבתי הספר.
רות קלדרון
למה עשית חיבור כל כך מהיר, מי שהוא טרנסג'נדרית יגיע לזנות? איך - - -
רן לייבל
לא. אמרתי שנערות טרנסג'נדריות הן רבה יותר מגיעות, כלומר הן הרבה יותר במצב סיכון להגיע לעבודה בזנות מנוער רגיל. דוח של "עלם", עמותה לנוער בסיכון, מעלה ש- 25% מבני הנוער שעוסקים בזנות הם להט"בים, הם עושים את זה בשביל כסף במקום ראשון או כרטיס למסיבה. בוודאי בקהילה הטרנסג'נדרית זנות נפוצה יותר בעיקר כדי לממן ניתוח. זה מהדוח האחרון ש"עלם" הוציאו.

על אף ש"איגי" מציג את עצמו בשנים האחרונות כאחד מארגוני הנוער, אנחנו נהנים מזה ורוצים להיתפס כארגון נורמטיבי שפועל עם נוער מהדהים, מעורר השראה. צריך לזכור ש- 40% מהפעילות שלנו בכלל, לא הפעילויות החברתיות, היא בפורומים, פעילות במועדוני נוער. זו פעילות שאינה מוכרת ולא ממומנת על ידי משרד החינוך.

אני חושב שאלו עיקרי הדברים שביקשתי להעביר היום בוועדה.

הנחתי כאן על השולחן איזו תכנית שאנחנו עובדים עליה בחצי השנה האחרונה אחרי הרבה פגישות עם משרד הבריאות בנושא אובדנות, בנושא מיניות בריאה ו- HIV. גם התמיכה הייעודית במרחבים פתוחים לנוער גאה כמו המועדון שקיים בתל אביב אליו מגיעים מאות בני נוער בשבוע, על פיתוח איתור נוער על רצף הזנות במרחבים וירטואליים. אנחנו מאוד רוצים לפתח תכניות כאלה גם בשיתוף עם "עלם", פרסום וקידום של הפורומים כמענה שאפילו שמערך פסיכו-סוציאלי יכול להפנות אליו. רק שידעו להפנות אליו, אנחנו כבר נמשיך את הטיפול משם, והרחבת השיח על מגדר וזהות מינית דרך תכנית ניר שהיא תכנית לעובדי מגדר וזהות מינית וגם סדנאות של "חושן".

כל עוד נשאיר את השיח על מגדר והזהות מינית בידי הקהילה הגאה, אנחנו חוטאים למטרה. מגדר זה לא נושא שמעניין רק להט"בים, לא רק להט"בים צריכים לדבר על זהות מינית. לדעתי כל בן ובת נוער צריכים להתעסק בתכנים האלה. ככל שנרחיב את השיח הזה ונהפוך אותו למשהו שהוא יותר רלוונטי לכלל בני הנוער –בעיניי אנחנו עושים עבודה טובה מאוד לילדים.

לסיכום, אני אגיד שמה שחשוב בעיניי הוא שהוועדה תיתן המלצה למשרד הבריאות גם לנושא של התאבדויות בקרב בני נוער להט"ב, גם לנושא התנהגות מינית סיכונית, לפעול בצורה ישירה מול ארגון הנוער הגאה עצמו ולא דרך ציבוריים עקיפים שבסוף אנחנו לא רואים שום תקצוב מהוועדות האלה. משרד הרווחה, הגשתי לשר הרווחה לפני כמה חודשים תכנית למועדוני נוער כדי שיעזרו לנו להגשים את זה. יש בתל אביב רק מועדון אחד, בשנה הבאה אנחנו רוצים לפתוח בירושלים, בבאר שבע, בעפולה ובראשון לציון. משרד החינוך, להכניס את "חושן" ואת הסדנאות לתוך מערכת החינוך.
בימים האחרונים אנחנו מנסים לבדוק אופציה, לדעתי היא תעזור גם לכל הארגונים שעובדים עם בני נוער, לתקן לתקנה ייעודית שתדבר ישירות אל נוער להט"ב. כל מי שעוסק ומקדם את הנוער הגאה יכול דרכה להיות מתוקצב. נראה לי שנפתור הרבה הרבה בעיות.
קריאה
דרך מי
רן לייבל
ליצר תקנה, אולי דרך המועצה לשלום הילד.
רות קלדרון
דרך איזה משרד?
היו"ר משה מזרחי
אמרת שפניתם.
רן לייבל
רק עכשיו אנחנו עובדים לנסות לקיים כזה שיח. דווקא חשבנו להתייעץ עם הועדה, אולי המועצה לשלום הילד.
רות קלדרון
אני מתנצלת שאנחנו צריכות לצאת. במשפט אחד, אני אבקש את רשותכם לדבר עם שר החינוך כדי שיהיה מישהו ממשרד החינוך שיהיה אחראי על התחום ולכן גם אחראי על התקנה.
הילה סגל
יש. אני האחראית.
רות קלדרון
מעולה, איפה בתוך משרד החינוך?
הילה סגל
שירות הפסיכולוגי ייעוצי,, שפ"י.
רות קלדרון
את יכולה להוציא תקנה?
הילה סגל
אני אחראית על הנושא.
ניצן הורוביץ
רות, תעזרי להם עם מאיר.
רות קלדרון
בסדר גמור, גם עם מאיר, אני מבינה שכסף כבר אושר, זה רק עניין של - - -
הילה סגל
תחילת הדרך.
רות קלדרון
ואמרתם שגם משרד הבריאות. אני מבינה שאין לי מה - - -
רן לייבל
במשרד הבריאות היינו בכמה פגישות.
היו"ר משה מזרחי
נמצאת כאן נציגת משרד הבריאות, נשמע אותה.
סתיו שפיר
רק להוסיף שאלה, לפני מספר שבועות פניתי למשרד החינוך ומשרד והרווחה להבין כמה מהתקציב של המשרדים מושקע בכלל בקהילה, גם בסיוע לארגונים, בתוך בתי הספר ובכל מה שיש. נאמר לנו שאין דרך לסכום את התקציב הזה - - -
יהלי בן עמי ויטנברג
התקציב של "חושן" עומד על חצי מיליון שקל. 70% זה הכנסות עצמיות, 30% גיוס משאבים שחלקם מחו"ל מקרן הולנדית. אין לו כלום.
סתיו שפיר
אני יודעת את זה, רק רציתי לברר את הפרטים המלאים. גם נאמרו דברים סותרים אצל שר האוצר. מאוד עניין אותי מהם באמת המספרים.
שוש צימרמן
כן, אבל את כל הפעילות של משרד החינוך מאוד קשה לכמת כי היא - - -
סתיו שפיר
בשנת 2011 משרד החינוך הבטיח שהוא יעבור למערכת הממוחשבת ושקופה של כל התקצוב שלו - -
שוש צימרמן
זה לעניין הזה. זאת לא בעיה שאין מערכת. אנשי המקצוע עוסקים בכלל הנושאים וקשה להגיד שהפלח של התקציב שהולך לנושא הזה הוא כזה וכזה. צריך בכלל להתייחס לכלל העשייה שלנו.
היו"ר משה מזרחי
מיד נגיע אליכם, חבל שנסטה מהדיון.
נוגה תמוז
אני רכזת ב"איגי", אני מבקשת לומר דווקא מהכובע של סטודנטית הלומדת בסמינר הקיבוצים להיות מורה. פתחנו תא גאה בסמינר אחרי הרבה מאוד זמן שהסמינר גם לא נתן לזה מקום. בסופו של דבר פתחנו את התא הגאה. נפגשנו כמה סטודנטים, לא פעילים חברתית בהכרח. לצערי הרב, לראות את הסטודנטים יושבים ומתים מפחד מהנקודה שבה הם יצטרכו לעמוד מול כיתה ולהתמודד עם הנטייה המינית שלהם מול הכיתה. זה גרם לי להבין עד כמה הדבר בשורשה של מערכת החינוך, זאת אומרת, אין שום גוף, שאני כסטודנטית צריכה לכתוב עכשיו מערך להכשרת מורים בתוך סמינר הקיבוצים, צריכה להיאבק על הזכות שזה יהיה כחלק מההכשרה של המורים. לא רק על איך להתמודד עם נוער גאה או איך מורה או מורה לעתיד שהם להט"בים יצטרכו להתמודד בתוך בית הספר כשהם לא יודעים איך יקבלו את זה. חלק מהסטודנטים אמרו 'אני מתה מפחד להגיד שאני לסבית כי אולי יפטרו אותי. זה קרה לי פה ושם בכל מיני מקומות שעבדתי בהם'. זה משהו שהוא לא רק איך אנחנו הולכים להכשיר את המורים, לא רק איך מכשירים את המורים הקיימים אלא בכלל לבדוק את עצמנו מההתחלה. אני יודעת שאנחנו ב"איגי" עובדים על הכשרת מורים, אבל זה משהו שצריך להחדיר אותו לראשית ההכשרה של המורים, מההתחלה.

הדרכתי בשנה שעברה בעפולה, אגב הפעילות, "איגי" קוראת פריפריה מקריית שמונה עד אילת, רוב הפעילות שלנו היא מחוץ לתל אביב, מחוץ למרכז והיא בהרבה צורות שונות. יש לי חניך שהוא ממגדל העמק, הוא לא מגיע ממשפחה מפורקת לחלוטין, אבל כמו משפחה, ולא משנה מאיזה מעמד סוציו-אקונומי וכל דבר אחר, היא יכולה לנדות תמיד את הבן או הבת שלה. החניך הזה שהוא מוכשר בטירוף, ילד חזק, יצרתי, יפה, כל הדברים הטובים אפשר להגיד עליו, הוא הגיע לפעילות של "איגי", זה הצליח להקיף את החיים שלו כמו שצריך, אבל זה לא נתן לו בסופו של דבר מענה. בבית הספר עדיין היו מציקים לו למרות שהוא מאוד בטוח בעצמו. אנחנו היום ממש בהתמודדות עליו שהוא יפסיק לשכב עם גברים מבוגרים ממנו כדי שיתנו כסף ואוכל. זה משהו שאם מערכת החינוך, בתי הספר במגדל העמק, היו שותפים שלנו ויחד איתם היינו מנסים ליצור תכנית שנתית לאורך כל השנה ומגיל יותר צעיר, הוא לא היה מגיע למצב שאני הייתי צריכה לחפש אותו ברחובות תל אביב.
הילה סגל
זה לא בדיוק עובד כך, אני חייבת להסתייג מהאמירה שאומרת שאם היה שיעור בכיתה הילד הזה לא היה ברחוב, או אם היו סדנאות – זה קצת - - -
נוגה תמוז
זה לא סדנאות, להפך. אני אומרת משהו שגם נאמר כאן קודם. זה משהו שצריך להיות מלווה מהגן, כמו שגם יהלי אמרה. אני ממש חושבת להפך, זה לא עניין של שיעור או שנה, זה עניין של תכנית שחושבת את הילד ואת ההתפתחות שלו מגיל צעיר עד גיל מאוחר - -
הילה סגל
אבל ילד שהמשפחה שלו לא מקבלת אותו והוא מגיע למצב כזה, אני אומרת שוב, קשה לשים את זה כמשוואה שאם היה התהליך הזה אנחנו היינו מונעים מצב סיכוני כל כך - - -
נוגה תמוז
ברור שזה הרבה יותר מורכב. אבל אני אומרת, הוא דווקא לא מגיע מאיזה מקום, גם אני מהוד השרון במקור, גם לי - -
הילה סגל
זה לא משנה מאיפה.
סתיו שפיר
אבל הילד נמצא בבית הספר לפחות שמונה שעות ביום, לפעמים זה יותר זמן משהוא רואה את ההורים שלו. בית ספר נמצא במערכת שכוללת גם את המורים וגם את היועצת, גם את הרופאה וגם את כלום. המערכת הזאת צריכה לאתר דברים כאלה ולטפל בהם.
הילה סגל
על זה אני לא מתווכחת.
נעה גולני
אני חושבת שמה שאנחנו מדברים כאן, זה בדיוק העניין של שיתוף פעולה. כלומר, אם יש ארגון כמו "איגי" שזה ארגון נוער שפועל אחר הצהריים.

אני נועה, אני מנהלת את פרויקטים בארגון איגי. אם אנחנו מדברים על איזה שיתוף פעולה, זה משרד החינוך שהילדים ביניהם. אם יש שמונה שעות ואחר כך שיתוף פעולה יחד עם "איגי" או עם כל פעילות שונה אחר הצהריים, פעילות בתנועות נוער. נכון, יש את המסגרת המשפחתית שהיא ללא ספק גורם משפיע לחלוטין, אבל ברגע שעולה בעיה או אי קבלה בתוך המסגרת המשפחתית, אז הפנייה הראשונה שיש לכל ילד, אפשר להגיד את זה מהחוויה, לפחות אני יכולה לומר את זה מהחוויה האישית, לא מהחוויה האישית שלי כי המשפחה שלי קיבלה, אבל מלתפוס ולדבר עם חברים אחרים. בית הספר זה המקום הבא שאתה פונה אליו, או תנועת הנוער, או הקבוצה שלך, קבוצת השווים שלך. השאלה מה עושים איתם. לי קשה מאוד לשמוע את האמירה, לי לפחות היא נשמעת כפותרת. בית ספר צריך, או משרד החינוך, או מערכת החינוך צריכה לנסות לתת מענה שלם לתלמידים ולא משנה מה נמצא בתוך בית הספר.
שוש צימרמן
אנחנו נמצאות כאן שתיים, הילה סגל שהיא מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה, שפ"י, משרד החינוך. אני שוש צימרמן מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, אגף שמפתח ואחראי על כל תכניות לקידום בריאות ותכניות למניעת התנהגויות סיכוניות במשרד החינוך.

לפני שאני אגיד כמה מילים על המדיניות, אני כן רוצה להתחיל ולומר שכמשרד אנחנו לא רוצים ולא נסכים למצב שילדים נפגעים בתוך מערכת החינוך על רקע כל שהוא. אני כן מבקשת ופונה אליכם, אל כל אחד מכם, אם יש מקרים ספציפיים שיודעים עליהם, יש למי לפנות. יש את מנהל בית ספר, יש מפקח על בית ספר, יש צוות טיפולי, אנחנו לא נסכים לזה. את זה אני אומרת. זו התייחסות רטרואקטיבית למקרים של חוסר קבלה או פגיעה.
סתיו שפיר
המפקחים מוכשרים לדעת להתמודד עם פניות כאלה?
שוש צימרמן
בוודאי שכן. וודאי שכן.

אני אגיד כמה מילים על מדיניות משרד החינוך בעשור האחרון, כי בכל זאת צריך לראות את הקונטקסט. מי שזוכר את השר המר ואת הסיפור של קלפים פתוחים, עד היום זו באמת המדיניות המוצהרת של משרד החינוך, גם את זה חשוב להגיד, זה התחיל מהשרה לימור לבנת וזה תפס אמירה חד-משמעית בימי השרה יולי תמיר, בימי השר גדעון סער ובימי השר הנוכחי שלנו. יש אמירה ברורה שנוער להט"בי הוא נוער ככל הנערים וצריך לעשות את כל המאמצים לאפשר לו להתפתח באופן הכי נכון והכי מקבל בתוך המערכת. חשוב להגיד את זה.

חשוב לי להגיד עוד משהו, אנחנו מדברים כל הזמן שבמערכת החינוך 'המקרה הזה והמקרה הזה', אבל זה 150 אלף מורים ו- 2 מיליון תלמידים. מטבע הדברים השונות היא מאוד מאוד גדולה ולא רק בתחום הזה אלא בכל מיני תחומים. אני תמיד מבקשת שנהייה אחראים ולא נביא מקרה אחד כמדגם מייצג של מערכת החינוך. תמיד צריך לזכור שזו מערכת מאוד מאוד גדולה.
היו"ר משה מזרחי
גברת צימרמן, נזהרנו להגיד שאנחנו התקדמנו ואנחנו נמצאים במצב מאוד פוזיטיבי בסוגיות הללו. זה עדיין לא אומר שלא צריך להתקדם האלה - - -
שוש צימרמן
בוודאי. יש לנו עוד עבודה, עוד הרבה לאן להתקדם. להגיד שמערכת החינוך, כמו שכאן כבר נאמר, היא חלק מהקונטיננט. נכון, יש גם מורים שנמצאים במערכת וחושבים שזה איכס, ויש מורים אחרים. יש מורים בעלי זהות להט"בית שעובדים כמורים והכול פתוח, יש מגוון. שוב, אני אומרת שיש לנו דרך ארוכה לעשות. חשוב שהילה כן תגיד בכל זאת מה נעשה ואיך המדיניות הזאת באה לידי ביטוי. חשוב לי להגיד שלפחות ברמה של הצהרת כוונות, של מדיניות ברורה, של ציון מדי שנה יום שהוא נגד הומופוביה – זה יום בו עוצרים את הלימודים במערכת החינוך. עשינו איזו דרך.
הילה סגל
נדמה לי שאין לנו מחלוקת בגדול. גם שוש וגם אני בתוך המערכת שלנו. הן, הדוברות, מביאות את הדברים כמו שנאמרו כאן. אנחנו יכולות לציין מה נעשה ולציין מה עוד היינו רוצות לראות. אני כן אתייחס לתפיסה שאומרת שאנחנו באופן עקרוני, לא רק לגבי הארגונים של הקהילה, בכלל כתפיסה חושבים שלא נכון שגוף חיצוני יעשה את העבודה החינוכית. גוף חיצוני יכול להיכנס למפגש אחד או שניים. האחריות, הסמכות אם קרה משהו במסיבה, קרה משהו בשכונה, קרה משהו ביום-יום, קרה משהו שהובא בתקשורת - - -
קריאה
קרה משהו בכיתה.
הילה סגל
קודם כל בכיתה. אבל זה התפקיד של אנשי החינוך בתוך המערכת. כמו שאמרה שוש, יש תנועה שלמה, יש שונות אבל יש גם תנועה. אני בשנתיים האחרונות אחראית גם על הנושא הזה. אני אוכל לומר שבשנתיים האחרונות אנחנו יכולים לראות מגמה דרמאטית. השנה ערכנו כינוס בנושאים האלה כמה פעמים של כל המפקחות על הייעוץ וכל המפקחות בחברה הדתית. אמירה של רבנים שאומרים 'צריך לדבר, צריך לאפשר את השיח ואנחנו נותנים לכם אור ירוק להתייעץ ולעשות עבודה מקצועית עם הגופים המקצועיים'. אנחנו רואים שונות. בחצי השנה האחרונה נעשו כנסים ליותר מ- 300 יועצות בחברה הדתית בנושא הזה. צריך להבין שהמציאות היא בתוך השטח, האופציה היום להתעלם מנער טרנסג'נדר או להתעלם משאלות שתלמידים מעלים לגבי זוגיות כזאת או אחרת, זאת לא בדיוק האופציה של בית הספר. זה מובא לפתחו והוא צריך להתמודד איתה עד לרזולוציות של מה עושים כשיוצאים לטיול שנתי ועם מי ישן אותו נער טרנסג'נדר בערב. המורכבות היא מורכבות אמיתית. לפעמים היא כמו שהיה לנו באשדוד שאנחנו נפרדנו ממורה. מורה שהיו לו אמירות הומופוביות, מורה שהייתה מורכבות לגביו. פנו אלינו מ"חושן", הייתה התערבות מאוד רצינית סביב המקרה הזה. הייתה החלטה שהמורה הזה מסיים את עבודתו על רקע כל מיני מורכבויות ובין היתר המורכבות הזאת שהייתה הבולטת מכולן.
היו"ר משה מזרחי
אירוע כזה אתם מפיצים אותו כלקח נלמד לתוך מערכת ההוראה?
הילה סגל
זה לא המוקד מבחינתנו. צריך לציין, ב"כישורי חיים" יש פרק שהוא מחויב במערכת. פיתחנו אותו יחד עם "חושן". אני אוכל להזמין אתכם ושלחתי קישור לאתר שלנו, כל שנה עולים חומרים שהם בכל מיני רמות. ביום המאבק בהומופוביה עולים חומרים לסדנאות, עולים תיאורי מקרה מהסוג הזה. תיאורי מקרה של מה קורה כשלילד בבית הספר יש לו איזו מצוקה כתוצאה מאלימות כזאת או אחרת.

אמרת משהו על הטוקבקים, על כך שסביב המצעד היו טוקבקים, היום אין שום דבר שאתה קרוא טוקבקים בחברה שלנו מבלי להזדעזע מי הם האנשים שמגיבים לכאן ולכאן, מכמה אלימות יוצאת משם. לצערי הרב אנחנו חברה שבכל הרמות המורכבות הזאת מיוצגת.
סתיו שפיר
לא רק טוקבקים. "ישראל היום" פרסמו כותרת לפני המצעד 'היום יצעדו ברחובות עשרות הומואים ביניהם נשאי HIV.
ניצן הורוביץ
עוד דבר אני חייב לומר, בדיוק קרתה החטיפה. אני חייב לומר, חשבתי שאני חסין וכבר ספגתי מכל, אבל לפעמים יש דברים שאני באמת לא. אז, כל הטוקבקים, אפרופו נהייה הניגוד הזה שבתל אביב כל הסוטים במצעדי הגאווה וכדומה, והנה חוטפים וזה ישראל היפה והערכית מול ישראל המושחתת. פשוט כזאת תשפוכת של רעל, גם כך אנחנו סופגים, אבל הפעם החטיפה שמה את זה במקום מופרע לגמרי - - -
סתיו שפיר
למה בכלל צריך לעשות את ההקשר הזה. זה בעצמו מדהים.
ניצן הורוביץ
זה היה נורא. אני בסדר, כבר שמעתי ושילכו כולם לעזאזל, אבל ילד שקורה את זה? חשבתי מה מישהו, הורה של מישהו אומר. כשמסתכלים על הדברים האלה זה אי אפשר לתאר, אי אפשר לתאר.
הילה סגל
אני מבקשת לספר על מורכבות ודילמות. עוד לפני שהילי נכנסה לתפקיד וגם עכשיו, יש לנו מצבים שבהם בתוך בתי ספר, יש לנו את כל הגרסאות, יש לנו בתי ספר שעושים את הפעילות ומתקשים להכניס נציג של "איגי" או "חושן", יש להם קושי. יש לנו בתי ספר שעשינו שם תהליך עם היועצים, פסיכולוגים – עשינו תהליך משותף עם צוות הניהול כדי שנוכל להגיד 'בואו נכניס את הסדנאות'. הסדנאות הן לא תלויות בכניסה של "חושן", אבל לנו יש עניין. זה אולי הגוף היחידי שבתי הספר מקבלים עליו אמירה ברורה, ממליצה, 'תכניסו יש לזה ערך מיוחד, זה עושה הבדל'. אנחנו עם האנשים שלנו עושים את זה בצורה שיטתית כל שנה. צריך לומר שיש כאן כל מיני דילמות. אתן דוגמאות למורכבויות.

דובר כאן על זהות ונטייה מינית או ילדים טרנסג'נדרים שכבר בגן, בדיוק סיפרתי כאן לשוש על איזה מקרה שאני מכירה באופן אישי שנשאלת שם שאלה גדולה, האם אנחנו צריכים להנחות את הגננות, באיזה אופן אנחנו צריכים להנחות את הגננת, האם אנחנו צריכים כן לאפשר לילד, אם לתת ואילו התייחסויות, לתת לזה איזה כותרות, זה נכון, זה לא נכון. אני זוכרת דיונים שלמים שהיו למשל על התנהגות של ילדים בגילאים מאוחרים יותר, בכיתה ז' ו-ח', שמרגישים איזו משיכה ושואלים את עצמם האם זה אומר שכן או האם זה אומר שלא, עד כמה לעשות שיח שהוא מאפשר, עד כמה להגיד להם זה זה. יש כאן דילמות אמיתיות ואני לא בטוחה שמסביב לשולחן הזה כולנו נסכים.
שוב, יש לנו וגם שמענו, יש בתי ספר שלא מקיימים את הפעילות כמו שהיינו רוצים. אנחנו עסוקים מאוד. שוב אומר יש לנו את ברכת הדרך מכל הגורמים שבעבר לא נתנו את ברכת הדרך – זה הרבה מאוד. המאמץ הוא לראות איך עושים את זה בצורה שיטתית ומסודרת.
סתיו שפיר
אני חושבת שיש בחינה כי הדברים השתנו. בתקופה שעוד אני הייתי בבית הספר לפני עשר בערך. בכלל לא היה שום דבר, לא היה שיעור אחד שעסק בנושא הלט"בי. אני בטוחה שזה השתנה. תוכלו לתת איזו דגימה של שעות?
שוש צימרמן
בכיתה ט', ב"כישורי חיים" למעשה יש אמירה של המערכת לעסוק בתכנים שהמערכת מאפשרת אותן, שהמערכת נותנת אותם.
סתיו שפיר
אבל מהי האמירה? המורים אומרים שאפשר ללמד את זה? אני בטוחה שיש מורים בבתי ספר שלא יודעים איך ללמד את זה.
שוש צימרמן
"כישורי חיים" זו תכנית חובה במערכת מ-א' עד יב'.
קריאה
אבל לא כולם עוברים את השיעור הזה.
היו"ר משה מזרחי
שנייה, בואו נעשה סדר קצת.

את כל הזמן חוזרת על זה ואני מקבל שאנחנו צעד אחד קדימה ושיש את האמירה הזאת, אבל הרי מאחורי האמירה צריך להיות גם איזה מעש. על זה אנחנו רוצים לשמוע. עלו כאן כל מיני סוגיות למערכת החינוך. יש שני מעגלים, האחד המעגל הרחב שהוא שינוי התפיסה של בני הנוער באופן חינוכי, איך קרא לזה השר פירון? 'החרוואני', בהיבטים האלה גם. אנחנו יודעים שזו חזית ענקית שמערכת החינוך צריכה להתמודד יחד יש שונות מכל מיני סוגים, לא רק מהסוג הזה אלא גם מסוגים אחרים. צריכים לעסוק באלימות, צריכים לעסוק בשכרות וסמים, גזענות. החזית היא עצומה וזה ברור לנו, מספר התלמידים אדיר, מספר המורים גדול מאוד וכדומה. אבל בסופו של דבר זה מעגל אחד, זה שינוי התפיסה התודעתית ובמיוחד במערכת החינוך של התלמידים, שיהיו מודעים לכך ושיקבלו בהבנה שהמילה הומו היא לא קללה וכינוי גנאי, אלא זה האחר – זה חלק אחד, שהסביבה תהייה בטוחה מתוך מודעות חינוכית.
החלק האחר, זה לאתר מתוך השני מיליון את הילדים שהם במצוקה אמיתית בגלל הזהות המינית שלהם, זה משהו אחר לגמרי שאתם נוגעים בו,ואולי תדווחו או לא תדווחו לנו. המודעות הזאת של מערכת החינוך, לא של התלמידים שזה המעגל השני, המודעות שלהם, היכולת שלהם לאבחן את המצבים האלה, לשתף פעולה גם עם המשפחה שגם היא חזית קשה מול הסוגיה הזאת, כולנו יודעים את זה. איך מערכת החינוך ממלא תפקיד כדי שלא נגיע לתוצאה אדירה שבני נוער, אלוהים אדירים, עוברים 'זובו', ותסלחו לי על הביטוי, זובו אדיר בימי נערותם בגלל הזהות המינית גם במשפחתם וגם בבית הספר שאמור להיות סביבה בטוחה. שם הוא עובר 'זובו' מאוד רציני, איך מטפלים בזה?
שמענו כאן, ואת זה אני מבקש לדעת, ההיקפים יפים, התקדמנו ויש את החלק הפוזיטיבי של העניין, אנחנו באמת צועדים קדימה מאוד יפה. שמענו שאין פה מערכת פנים חינוכית הדוקה שתיקח את המקל הזה מגורמי החוץ ותהפוך את הנושא למובנה. אין לנו מספרים וכמויות לכמה הגעתם. למה נתתי לדוגמה את הבת שלי, למה הוא מספר שרק בכיתה יא' זכו, וזה כבר מאוחר. עם הבת שלי עדיין לא דיברו על הנושא ואין לה מושג על מה מדובר. יש הרבה בתי ספר שלא מחוברים ל"חושן", הם מגיעים לאחד מתוך חמישה בתי ספר, זו הסטטיסטיקה שלכם. באופן מובהק עולה כאן איך מערכת החינוך מיישמת, ראיתי מה שכתבתם על מה אתם עושים. חוזר המנכ"ל שיצא ביום המיוחד שמציינים את זה הוא מאוד יפה. אנחנו מדברים על האופן השיטתי. כשאנחנו נשאל תלמיד, כשאשאל את הבת שלי כשהיא כבר בכיתה י' 'דיברו איתכם בכלל על הסוגיות הללו, והיא לא תגיד לי לא. יש את הפעילות הזו שלהתחיל להרחיב את מעגל ההכשרה מול הסגל המחנך ולא רק לבעלי המקצוע הייחודיים שהם היועצים יועצות, פסיכולוגים פסיכולוגיות. איך מחברים את מעגל המחנכים בהכשרות? הרי משרד החינוך מעביר כל הזמן הכשרות ואיך מטמיעים את זה באופן שיטתי וסדור. את זה אני לא מצאתי פה. כלומר, יפה לכתוב שמקדישים 30 שעות - - -
שוש צימרמן
>
30 שעות בשנה בנושא של כישורי חיים, מתוך זה בכל שנה - - -
היו"ר משה מזרחי
עדיין מחמיצים את הבלוק המרכזי של התלמידים וחלק גדול מהמורים הם לא חלק מהעניין.
שוש צימרמן
יש כל מיני היבטים בנושא של מיניות, זה בין 5 ל- 6 שעות בשנה.
סתיו שפיר
לאורך כל השנים בבית הספר?
שוש צימרמן
כן.
סתיו שפיר
אז בכל השנים בבית הספר הילד מקבל בין 5 ל- 6 שעות בכלל על התפתחות מינית בלי קשר, בתוכן יש כמה - - -
שוש צימרמן
בכל פעם זה בהדגשים אחרים.
סתיו שפיר
אני מבקשת לומר משהו על מה שאמר היושב ראש. קודם כל אפשר להגיד, תרשו לי להגיד את זה בשפה פחות דיפלומטית, יש חשש במערכת החינוך מלעודד ילדים להיות להט"בים בגלל שאם התכנים האלה יועברו, באו נגיד את זה כמו שזה, זה חלק מהעניין, זה חלק מהפחד וזה חלק מהפחד שאני שומעת בתוך בתי ספר - - -
הילה סגל
אני לא יודעת מה זה הנתון הזה 'אני שומעת'?
סתיו שפיר
זה לא נתון, זה מתוך ביקורים בבתי הספר. מצטערת, זה לא סקר. שנייה, אני הקשבתי לך. גם אני מסתובבת בבתי ספר לא מעט, לפחות פעמיים בשבוע ואני מדברת עם מורים רבים ואני שומעת המון פעמים את החשש גם מהורים 'מה, אם נלמד את זה אז..'. אני בטוחה גם שהורים פונים לפעמים לבתי ספר ואומרים 'אם אתם מלמדים את זה אז זה עלול לגרום לילדים להפוך להיות הומואים'. או דברים מהסוג הזה. כאן זה גם חשש שבאמת צריך לשים אותו על השולחן.

אותי מאוד מעניינים זה המספרים. כמה שעות. כמה הדרכה עוברת? אני אתן את זה מנושא אחר, כשביקשו לפני מספר שנים מבתי הספר ללמד זהות יהודית, באו מורים ואמרו 'סליחה, אבל אין לנו את הכלים ללמד, אנחנו לא יודעים מה זה, אנחנו לא יודעים איך ללמד ילדים לעשות קידוש, אין לנו את הכלים'. אז באו בתי הספר והכניסו דרך זה. זה לא מהלך חיובי, הכניסו את זה בין אם דרך גרעינים תורניים בין אם על ידי רבנים עירוניים וכל מיני אנשים שבאו והכניסו את התכנים הללו לתוך בית הספר – זה לא דבר חיובי בכלל. יש כאן סיפור דומה מכיוון אחר. באים ואומרים למורים 'תלמדו ילדים על נטייה המינית שלהם, דברו איתם על זה'. מאיפה ההכשרה לעשות את זה?
הילה סגל
>
אולי לא מספיק הסברתי. צריך לומר שוב, אנחנו מבינים שכדי שהדבר הזה יקרה צריכים שלוש צלעות של משולש:צריך לחייב אותו, צריך לבדוק שהוא נעשה וצריך לתת לבתי הספר את העזרה ואת ההנחיה. אני מבקשת לומר שוב, אנחנו עסוקים גם בשאלה הזאת, כל שנה אנחנו מעבירים סקרים כדי לבדוק עד כמה זה נעשה ובאיזה נושא - - -
היו"ר משה מזרחי
יש לכם תוצאות להגיד לנו? למשל אם אני אשאל אותך - - -
חן אריאלי
מדובר פה על השטח.
הילה סגל
מה הזה השטח?
חן אריאלי
בשולחן הזה אני נציגת האגודה. אני אוכל לומר לך שיש לנו מרכז דיווח ע"ש ניר כץ, שנה שנייה לפעילות שלו. יש עלייה של 300% של דיווחי המקרים. אנחנו מאוד מדברים על חינוך, על מה אפשר לעשות כדי למנוע את הגילויים האלה, ואיך אפשר לעשות הסברה - - -
הילה סגל
>
לא הבנתי, איזה מקרים?
חן אריאלי
מקרים של אלימות והפלייה נגד נערים ונערות שחווים את הדברים האלה על בסיס יומיומי. יש פה פער שאנחנו לא מדברות עליו.
הילה סגל
כי אני חושבת שזה קשור לדיון שהיה לנו קודם בנושא מה הקשר בין שיעורים לחינוך מיני ולהתנהגות פוגעת. צריך להבין שזה לא משוואה. זה לא אומר שהפניות האלה הן תוצאה של חוסר פעילות חינוכית בכיתה. צריך להבין גם מה היכולת של פעילות חינוכית, היא יכולה לאתגר, היא יכולה לשים סימן שאלה - -
חן אריאלי
אז בואו נחשוב על פתרונות אחרים. יש ארגונים - - -
היו"ר משה מזרחי
חלילה, את אומרת כאילו יש טענה שמערכת החינוך מחוללת את זה, בשום פנים ואופן לא.
שוש צימרמן
בעיניי, עולה כאן סוגיה אחרת של שיתופי פעולה, של העברת אינפורמציה - - -
קריאה
זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד בשעה האחרונה.
שוש צימרמן
זה עלה כאן. אנחנו מדברים על המון המון דברים. אנחנו מדברים על התלמידים, אנחנו מדברים על הצוותים החינוכיים בהיבט של שינוי עמדות, אנחנו מדברים על זיהוי ואיתור של ילדים בסיכון ואנחנו מדברים על שיתופי פעולה כדי לטפל במקרים שמגיעים אל הארגונים, מקרים של התנהגות לא נאותה, של התנהגות פוגעת בכדי שבכל זאת הצוותים החינוכיים והמקצועיים יטפלו. על זה אני כן מציעה שאחד הדברים שיכולים לצאת מהמפגש, כן לבנות שיתופי פעולה. עם "חושן" יש לנו מנגנונים של הידברות קבועה. לבנות עם הארגונים האחרים מנגנונים של הידברות קבוע, של היזון חוזר, של שמיעה. אם מגיעים אליהם מקרים בעייתיים של טיפול לא נכון בתוך המערכת שידווחו לנו. יש לנו כן אפשרות לאתר ולטפל. זה נראה לי שזה משהו מאוד חשוב. זה באמת היבט אחד מכלול הדברים שאנחנו מדברים עליהם היום.

בכל זאת, אני כן מבקשת להגיש מה התפקיד של היועצות והיועצים החינוכיים בתוך בתי הספר. היום אין אפשרות שמורים יעברו הכשרה לכל מצבי הסיכון שהם נפגשים בכיתה. יש מצב אובדנות, יש מצב של איתור ילדים שעברו פגיעה מינית ויש הפרעות אכילה ופרקטית אין שום אפשרות שמורים שנכנסים לכיתה יעברו בצורה מסודרת הכשרה על אחד מהנושאים האלה. התפקיד של היועצת, יועץ חינוכי בבית הספר היא לעבוד עם המורים לאיתור ילדים בסיכון. התופעות, ההיבטים ההתנהגותיים של ילדים שנמצאים בסיכון, ברוב המצבים האלה, הם מאוד דומים. היועצים והיועצות החינוכיים יושבים, יש הוראה שאחת ל.. ובכל בית ספר זה אחרת. לפעמים הם יושבים עם כל צוות המחנכים אחת לשבוע או אחת לשבועיים, יש מילאת חדרי מורים על מצבי סיכון – זה התפקיד שלהם בבית הספר. אם יש פסיכולוגית חינוכית יחד עם הפסיכולוגית החינוכית יושבים כדי לעבוד עם המורים, לפתוח את עיניהם ולהסביר מהם מצבי סיכון. הם עוברים סדנאות. זה היבט אחד של האיתור שנעשה בבית הספר.
חן אריאלי
לא בהכרח הם עוברים סדנאות, הם צריכים לקבל את כל הכלים בדיוק להנגשת המידע הזה. יש ארגוני קהילה נפלאים שעושים עשרות שנים עבודה נהדרת ואין הנגשה של המידע.
שוש צימרמן
בסדר, אבל באנו לכאן כדי לראות מה עושים בצעד הבא.
חן אריאלי
אני חושבת שזה מידע שצריך להיות מונגש באחריות משרד החינוך.
שוש צימרמן
אני לא יודעת אם הילה מכירה את הארגון שלך, אבל טוב שנפגשנו כאן.
חן אריאלי
האגודה הוא הארגון הוותיק ביותר בקהילה, הוא חוגג בשנה הבאה את שנת ה-40 שלו. זה ארגון שאחראי ברובו לרוב הזכויות שיש לקהילה היום, הוא גם ניהל את רוב המאבקים של הקהילה. אם את לא מכירה אותו זה בעיה אדירה שמשרד החינוך אינו מכיר את הארגון הזה. "חושן" ו"איגי" אלו ארגונים שעובדים עם בני נוער ולכן הם רלוונטיים.
שוש צימרמן
בטח שמכירים אותו.
חן אריאלי
אני אשמח לגמור לדבר. "חושן" ו"איגי" אלו ארגונים שעובדים עם מערכת החינוך ולכן ההכרות עם מערכת החינוך היא יותר צמודה וזה בסדר. אני חושבת שיש לנו שתי אחראיות עיקריות, קודם כל לדאוג להכניס תכנים של לימודי מגדר מגילאים מאוד קטנים, כנושאי ליבה בתוך מערכת החינוך. זה כשלעצמו יכול לפתור הרבה בעיות ולא רק של הקהילה הלהט"בית אלא פערים בין גברים לנשים בחברה שלנו שלא חסר לדבר בהם. אני באה מהשטח, אני באה מדיווחים שאני מקבלת וגם מיוזמות שונות בקהילה שקוראות לציבור הלהט"בי לתת עדות ועדויות של מקרים שקורים להם ביום-יום. כל נער או נערה להטב"ית חוו אירוע של אלימות על רקע הנטייה המינית שלהם. אין להם לאן לדווח. מערכת החינוך לא יודעת מה לעשות עם המקרים האלה.
שוש צימרמן
אני לא מקבלת אמירות גורפות כאלה.
חן אריאלי
הקשבתי לך בשקט בדקות אחרונות, תני לי לומר את דבריי, אחר כך תוכלי להגיב בחזרה.
היו"ר משה מזרחי
את לא יכולה כך. יש לך עוד דקה.
חן אריאלי
השטח אומר אחרת. החלל שאני מדברת עליו, אני גם חייבת להתייחס לדברים של חברת הכנסת סתיו שפיר, שבצבא המצב הוא נהדר - - -
סתיו שפיר
לא אמרתי שהמצב הוא נהדר. אמרתי שהמצב יותר טוב ממקומות אחרים. אל תיקחו את זה - - -
חן אריאלי
המצב בצבא, הנתונים הולכים ומתדרדרים גם בצבא וגם במשטרה - - -
יהלי בן עמי ויטנברג
כמעט ולא מזמינים אותנו יותר, למשל. כאן אני יכולה לחזק אתכם, פעם היו באמת הזמנות יפות והיום זה כמעט - - -
סתיו שפיר
אני מכירה את המידע. המשפט הראשון שאמרתי היה 'ישראל בהשוואה למדינות אחרות בעולם, דווקא במקום הספציפי הזה יותר היא יותר מתקדמת מהמדיניות הקיימת'. זה לא אומר שצה"ל חף מבעיות ושקל להיות הומו או לסבית בצבא.
היו"ר משה מזרחי
טוב, אל תהפכו את זה לעיקר.
חן אריאלי
בני נוער היום, נערה לסבית שחוותה גילוי כזה לא מוצאת בבית הספר שלה את המקום הבטוח, כמו שנועה אמרה כאן, המקום הראשון שהיא רוצה לגשת אליו, אם היא לא מקבלת הבנה והכלה בבית, הוא בית הספר, היא לא מרגישה בטוח לפנות אליו ולכן היא לא פונה. נערים ונערות כאלה נשארים עם החוויות האלה עד לבגרות שלהם ולפעמים זה מגיע להתאבדות או יוצא במקומות אחרים. לכן אני לא חושבת שאין בכלל מענה בתוך מערכת החינוך. אני חושבת שזה עניין דו-צדדי, אין את המידע, את ההנגשה והחומרים כדי לתת קרקע בטוחה לילדים ולילדות בכלל לבוא ולהתלונן כי המורים והמורות בעצמם יכולים לגלות גילוי הומופוביה. יש לנו גם חברי כנסת שמתבטאים ונבחרי ציבור שמתבטאים. רק בשנה האחרונה היו ביטוי הומופוביה פומביים. מאוד קשה ולהתלונן, זו בעיה מאוד חמורה שהקהילה שלנו מציפה בשנתיים-שלוש אחרונות. הרבה לפני שאנחנו צריכים לדאוג לזכותנו להינשא או לזכותנו להביא ילדים יש פה להט"בפוביה וגילוי אלימות והפלייה על בסיס יומי.

המצב בשנת 2014 במדינת ישראל הוא לא טוב כלפי הקהילה הלהט"בית, ממש. כשטרנסג'נדרית עומדת מול המוסד לביטוח לאומי והשופט אומר לה 'את יכולה לעסוק בזנות' – זה אירוע שקרה לפני כמה חודשים, מצבנו חמור. אנחנו צריכים קודם כל לדאוג לזה בחינוך ולהנגיש את החומרים וזה יכול להיות רק בשיתוף פעולה. אני לא אומרת שמערכת החינוך לא משתפת פעולה.
היו"ר משה מזרחי
תודה. משרד הבריאות יש לכם מה להוסיף? עלתה כאן הסוגיה - - -
נטע הראל
נראה שנציגת האגודה לא הייתה ברשימת המוזמנים היום, אני עצמי דיברתי איתם כמו שאני מדברת ברמה השבועית - - -
חן אריאלי
ראי פרוטוקול המוזמנים, אני נציגת האגודה.
נטע הראל
כי התקשרתם ושאלתי אם אתם יודעים שיש דיון בוועדה ואמרת 'לא שמענו'.
חן אריאלי
אנחנו הוזמנו מהרגע הראשון.
נטע הראל
אוקיי. פשוט זה לא מופיע ברשימה.

אני מייצגת את משרד הבריאות, וספציפית אני מהמחלקה לשחפת ואיידס. אין ספק שהנושא צריך לבוא לידי ביטוי בעוד מחלקות במשרד הבריאות ובטח בבריאות הנפש, בהתפתחות הילד.

אנחנו כמחלקה לשחפת ואיידס עובדים הרבה מאוד שנים גם עם האגודה וגם ארגונים אחרים. התפיסה כמחלקה שמתעסקת במחלות שפוגעות יותר באוכלוסייה הומוסקסואליים, היא באמת מניעה וקידום בריאות. מזמן כבר הבנו שזה לא פשוט, 'חלק קונדומים ותן מידע' ואז אנשים יתנהגו כמו שצריך. יש לזה מקורות מאוד מאוד עמוקים של הומופוביה והומופוביה מופנמת. אני חושבת שמאז הפיגוע בבר נוער שארגוני הקהילה וגם המדינה נתנה יותר הכרה לצורך לפתח טיפול ושירותים פסיכו-סוציאליים ספציפיים לגייז. לכן אנחנו באמת מנסים לפעול מול הארגונים כי אנחנו מבינים שבנאדם גאה, שהוא מצולק משנים של גילוי הומופוביה הוא בסיכון יתר לדיכאון ולהתנהגויות סיכוניות הן מיניות והן אחרות. באופן ממוצע הרווחה הנפשית שלו היא הרבה פחות טובה מבנאדם הטרוסקסואל. זה המקום בו אנחנו עובדים.

לצערי אין הסכמה כלל מערכתית. משרד הבריאות בהרבה נושאים של אוכלוסיות מיוחדות, וזו אוכלוסייה מיוחדת, עומד לבדו. זה מהפרספקטיבה הספציפית שלנו. שאלות בבקשה אם מישהו רוצה.
סתיו שפיר
אני חוזרת על שאלתי קודם. אני אשמח להבין תקציבית מה ההשקעה, בעיקר של משרד החינוך, מעניין אותי גם משרד הרווחה. לגבי משרד הבריאות אני קצת יותר מכירה את מה שעושים, אבל בסוגיה הזאת אני יודעת שקשה לסכום את זה בשעות לימוד, בתמיכות בארגונים.
הילה סגל
לפני זה אני אבקש לומר משפט אחד שחשוב לי שהוא ירשם כאן. הרוב המכריע של ילדים בסיכון שמגיעים לטיפול של רווחה וחוק – 70% מגיעים ממערכות החינוך. זה הנתון שאנחנו לא זוכים לקבל עליו קרדיט. סיפרתי על יועצת שאני מכירה, אני יכולה להראות לכם את המכתב שבו הגורם הראשון שאליו הגיעה נערה טרנסג'נדרית היה היועצת שלה והיא לא היחידה. אנחנו מכירים גם כאלה שכן מצאו במערכת החינוכית את האוזן הקשבת. אנחנו אומרים שוב, חלק מרכזי וגדול מהילדים בסיכון בכלל, על ההקשרים שלהם, מגיעים כי מערכת החינוך רואה אותם ומזהה אותם ומדווחת עליהם בעת הצורך. זה דבר אחד.

היחידה שלי אחראית על נושאים רבים: התפתחות מינית, מיניות נורמטיבית, מיניות בריאה. היום מי שתמים לחשוב שאם יחשפו אותו ל"חושן" הילד שלו יהיה הומוסקסואל. הילדים היום חשופים באמת לכל כך דברים ולכן זה קצת נאיבי, אני לא יודעת מי עוד נשאר בתפיסה הזאת.
סתיו שפיר
יש גם דעה במערכת החינוך שאומרת שאם ידברו על התאבדויות זה עלול לעודד אנשים להתאבד.
הילה סגל
זה משהו אחר.
היו"ר משה מזרחי
אנחנו צריכים להתכנס לקראת סיום.
שוש צימרמן
יש לי הערה אחת חשובה לגבי התאבדות ואובדנות - - -
סתיו שפיר
סליחה שהערתי כי אני רוצה לשמוע את התשובה לשאלה הקודמת שלי.
שוש צימרמן
לגבי אובדנות חשוב להגיד שיש דרך לדבר שהיא מזיקה ויש דרך לדבר שהיא לא מזיקה.
קריאה
כמו כל דבר אחר.
שוש צימרמן
זה לא אותו דבר ולא נכון לשים את זה באותו רצף.
הילה סגל
המורכבות לסכום את הפעילות, מכוון שהיחידה שלנו אחראית על אוסף של נושאים: דימוי גוף, מיניות בריאה, על נטייה מינית, על זוגיות, על מניעת אלימות בזוגיות – על אוסף של דברים. מתוכם אני אשמח להעביר אליך או למי שצריך בדיוק אילו שיעורים באיזה נושאים, באיזה גילאים. אשמח לומר, יש לנו בתוך היחידה 70 פסיכולוגים ויועצים שעוזרים לבתי הספר: ערבים, יהודים, דתיים, חילוניים, חרדים מקרית שמונה ועד אילת. יש להם חלקיות של עבודה בתוך התחום הזה - - -
סתיו שפיר
בבית ספר כן מדובר על נתונים שקיימים. כמה כסף מוחלק לתמיכות בארגונים?
הילה סגל
אין לנו היום תמיכות בארגונים. יש על זה עבודה כמו שנאמר כאן קודם. השר התחייב לתקצב - - -
סתיו שפיר
אגב, השר אמר ביום שישי מעל במות מצעד הגאווה שהמשרד תומך בארגונים.
שוש צימרמן
המשרד תומך בפעילות של "איגי".
רן לייבל
אני אוכל להגיד משהו חדש שנראה לי שכדאי לתת עליו את הדעת. החיבור לשפ"י הרי התחיל לפני המון המון שנים. אני חושב שחלק מההתעסקות בתכנים האלה לא צריכה לבוא רק מהמקום של השירות פסיכולוגי ייעוצי אלא גם דרך המינהל הפדגוגי. יש הרבה תכנים - - -
שוש צימרמן
שירות פסיכולוגי ייעוצי יושב במינהל הפדגוגי.
רן לייבל
אני יודע. אבל אם אנחנו מדברים על שיעורי היסטוריה, תרבות או אמנות אין הרבה תכנים שמתעסקים, כלומר לא להפוך את זה לנושא מיוחד.
שוש צימרמן
זו הערה חשובה.
רן לייבל
אני חושב שהגיע הזמן. אנחנו נמצאים בתקופה שאפשר לחשוב איפה אנחנו מכניסים את זה דרך ספרי אזרחות, דרך שיעורי היסטוריה, דרך שיעורי אמנות. ההתעסקות היום היא בצד., בעיני, לשים את זה כנושא צדדי לפעמים זה חוטא למטרה. אני חייב להגיד גם בתור מורה, למדתי שנתיים, כך שאני רחוק מלזרוק את האחריות על המורים והמורות, אני חושב ששווה לעשות את זה יחד עם תהליך הארוך, ואני מעריך את זה מאוד, לנסות לתת גם פתרונות מידיים לארגונים שכן מגיעים אליהם X אחוזים שאנחנו לא יודעים להגיד כמה, שלא מצליחים להגיע לבית הספר. מדובר בכל זאת באלפי בני נוער. אנחנו צריכים לראות איך דרך הוועדה הזאת - - -
הילה סגל
זה יכול להיות מידיי. אני חושבת שחלק מההבנה שאנחנו רואים ב"חושן" כזורע של כולם. אולי צריך לחשוב איך עושים את זה.
סתיו שפיר
כעידוד יצירה שעוסקת בנושא. יש המון המון דרכים עקיפות להכניס את זה פנימה. זה רעיון מאוד נכון.
לילי הלפרין
שלוש הערות קצרות. א', מאוד שמחתי למצוא בפייסבוק המון ברכות של סבתאות שמאחלות לנכדים שלהן יום אהבה, יום גאווה שמח – כל כך התרגשתי. זה כזה שינוי. אני רואה בזה משהו נפלא. אגב, העוזר שלך לשעבר גם כתב.
שנית, מהעבודה שלי עם אוכלוסיות מודרות אני רואה שהקושי של בני הנוער בסכנה ובפריפריה החברתית והגיאוגרפית, שם הנטייה להשתמש באלימות בעיקר מילולית כנגד בני נוער שמגלים נטיות כאלה ואחרות, היא גבוהה יותר. לכן קל יותר לעבוד בהרצליה וקריית אונו מאשר בערים האחרות. אני חושבת שצריך לעשות הרבה מאמץ במקומות האחרים. הרבה יותר קל להעביר סדנאות וכדומה בערים חזקות ואז תהייה תגובה חיובית ולא תהיינה התנגדויות של הורים וכדומה. החכמה להגיע לפריפריה, זו העבודה הקשה. זה ממש ממש חשוב.
נקודה נוספת, כמו שקשה לפעמים להעביר את נושא הגזענות, אני עובדת עם בני נוער אוהדי בית"ר ירושלים בין היתר בנושא של גזענות ואלימות, כשאני נכנסת ורואה את המדריכים ואת המורים שלהם עצמם קשה עם האמירות שלי, הם עצמם. כשאני שומעת אמירות בוטות על גזענות של ילד, הוא אומר לי 'לילי, תביני אותו'. שוב, צריך לעבוד מאוד חזק עם הדמות הבוגרת בין אם זה ההורה או המורה ולאו דווקא עם הילדים ישירות.
היו"ר משה מזרחי
תודה רבה. יש למישהו להוסיף. בבקשה במשפט.
יהלי בן עמי ויטנברג
אני מבקשת להתייחס רגע למל"ג (מועצה להשכלה גבוהה) באלמנט הכשרה של צוותי החינוך והטיפול. אני אוכל לומר לכם שיש לנו תכנית כתובה לקורס אקדמי וקורס שמוכר לגמול. רצינו להכניס אותה והכול בסופו של דבר נופל על כסף. אנחנו יכולים לגשת למכללת ספיר והם יגידו לנו 'נהדר, בואו בבקשה, אבל אתם ממנים את כל הקורס הזה, אנחנו לא מממנים שום דבר'. אלו הן התשובות מכל מקום. זה אבסורד, זה אבסורד, ממילא כבר כתבנו את כל התוכן, צריך לתת לזה איזה מענה. הרדיפה שלנו כמגזר שלישי לתוך האקדמיה זה משהו שלא נתפס.

אני אוכל לומר לך שיש לנו היסטוריה ארוכת יומין של ניסיון להיכנס לשם, אבל בסוף זה קיר שנופל על עניין תקציבי. זה ברמה הזאת.
חן פלד
אנחנו לא רק בהרצליה ובתל אביב, אנחנו עושים בקריית מלאכי, בערד, בבאר שבע - - -
היו"ר משה מזרחי
שאלנו אתכם קודם.
יהלי בן עמי ויטנברג
יש פילוח. אני מבקשת להחזיר שוב את הכדור. לצורך העניין, ראש עיריית חדרה הוא מ"יש עתיד", ישבה כאן חברת כנסת מ"יש עתיד". אני חושבת שאם רות קלדרון מפעילה את ראש העיר והוא מזמן את הפגישה, זה יפתח את הדלת. זה יכול להיות בכל הערים. אני חושבת שראש עיריית יוקנעם הוא מה"עבודה". זו לא עבודה כל כך מסובכת.
היו"ר משה מזרחי
יצא לכם להיות בשלטון המקומי - - -
סתיו שפיר
אשמח אם תעבירו לנו לחברי הכנסת, שנינו כאן במקרה או שלא במקרה ממפלגת העבודה, תעבירו אלינו רשימה של הסרבנים ואנחנו - - -
היו"ר משה מזרחי
לא בדיוק סרבנים.
סתיו שפיר
המתמהמהים ואנחנו - - -
היו"ר משה מזרחי
בשלטון המקומי יצא לכם להיות שם כדי לנסות - - -
רן לייבל
אנחנו עובדים הרבה עם הרשויות המקומיות, אני לא יודע לגבי ארגונים אחרים. הקבוצות שלנו פזורות ברשויות המקומיות לכן יש לנו הרבה עבודה גם עם ועדת תמיכות של הרשויות המקומיות.
יהלי בן עמי ויטנברג
אבל זה שונה ואני אגיד לך למה. אתה בלתי פורמאלי וזה כאילו בסדר, הם יתעסקו שם בצד רק עם ההומואים והלסביות.
רן לייבל
יש הרבה מאוד בעיות ברשויות המקומיות.
יהלי בן עמי ויטנברג
אוקיי, אתה מחזק שזה לא אופוריה.
רן לייבל
להפך. אני מחזק.
היו"ר משה מזרחי
בואו נפסיק לחזק האחד את השני. יש לי הצעה בשבילכם. צריך לפתוח דלת ולנסות ליצור שיתוף פעולה, לא מול כל ראש רשות בפני עצמו כמו שאתם עושים במערכת החינוך. אני כבר גולש לסיכום.

המפגש הזה צריך להיות לעיתים ולא רק פה. זה שאתם לא מכירים ארגון כזה או אחר על הפלטפורמה הזאת - - -
שוש צימרמן
אנחנו עובדים עם ארגונים שעובדים - - -
היו"ר משה מזרחי
נכון נכון.
שוש צימרמן
ולכן לא כולם רלוונטיים.
היו"ר משה מזרחי
זה נוגע לעניין שהעלאת כאן. הנה כאן זו הזדמנות. שיתוף הפעולה בין הארגונים לבין מערכת החינוך הוא ממש קריטי פה. לדעתי כולנו צריכים להיבהל למשל מהנתון שעבר לנו ליד האוזן, דווקא על הרקע של זהות מינית, כשבני נוער נדחקים החוצה הם מגיעים למקומות שאף לא אחד מאיתנו - - -
הילה סגל
>
אנחנו חלק מהוועדה הבין משרדית בנושא זנות קטינים.
היו"ר משה מזרחי
נכון. זה גם עולה בממשק שם.

זה מקום שאף לא אחד מאיתנו רוצה להיות שם. אולי הקריאה שלכם שלא צריכים להרגיש אשמים, כאילו ממערכת החינוך תובעים משהו שהיא לא עושה. אני יודע שהיא משקיעה מאמץ. אתם רואים שהפערים כאן הם מאוד גדולים ואין משהו שהוא מובנה. העלו פה שבמערכת הפדגוגית אין איזו תכנית שהיא מעבר לפעולות ומעבר לנעשה מול המערכת המחנכת. את המחנכים לערב אותם שתוך כדי תנועה בשגרת הפעילות החינוכית זה יהיה חלק אינטגראלי מהמערכת המחנכת. זה לא בדיוק נראה כך. יש מאות אלפי בני נוער שלא נוגעים בהם בנושאים האלה, זו עובדה. אין לכם נתונים אחרים, זו עובדה. איך מתגברים על הפערים האלה ויוצרים משהו שיהיה מודל קבוע מול כל בתי הספר. איך אתם גורמים שבתי הספר לא יפעלו רק מתוך רצון טוב וחופשי. דיברנו על החזית המאוד רחבה, אבל בגלל שאנחנו שמים פוקוס על הנישה הזאת היא מקבלת עוצמה ראויה וכדומה. זה לא אומר שרק בזה אתם עוסקים או צריכים לעסוק. כמובן שאנחנו מבינים את זה.

מצד שני, אני חושב שיש כאן מנוף בלתי רגיל לקחת ולרתום את משרד החינוך לפתוח את מה שהוא היום רצון טוב וחופשי ולהפוך את זה למשהו יותר מובנה. שכל מנהל בית ספר, אם הוא רוצה, הוא מזמין לא רוצה לא מזמין. השאלה של התקצוב, כמו למשל "חושן" שהפך להיות כלי מקצועי שמשרד החינוך משתמש בו לטובת העניין ולטובת החינוך עצמו. אני חושב וגם קורא מכאן לשר החינוך לא רק 'האני הוא האחר', אם אתה משתמש בכלים מבחוץ, בוא גבה אותם תקציבית. לדעתי זה נושא מאוד חשוב. מה שהוא יכול לעשות בכוחות עצמו מול הפנים, הוא צריך לעשות את זה כדי שהבת שלי לא תגיע לכיתה יא' ורק אז תשמע בפעם הראשונה על הסוגיה הזאת. שאז זה מאוחר.

דבר נוסף, אני מבין שמערכת החינוך מאוד קשובה. כאן אני קורא לכל הארגונים, כדי שבני הנוער שלא מוצאים, זה מה שצריך להטריד את המנוחה, שלא מוצאים את המקום הבטוח בבית הספר לבוא לדווח על המצוקות שלהם, לכן הם צריכים להגיע לארגונים שנותנים להם את הרוח הגבית ומשם זה צריך לחזור למערכת החינוך. כלומר, אם יש איזה באג שצריך להטריד אתכם כמי שאחראים על כך, זה שבני הנוער צריכים לעשות את הסיבוב הזה כדי להגיע אליכם בחזרה על מנת שטפלו.
הילה סגל
סיירת חינוך של "חושן", אומרים לנו 'קחו דגל ושימו בחדר ואז כשילד יבוא הוא ידע לזהות אתכם כידידותיים לקהילה'. אני חושבת שזה חלק מהעניין לראות איך מגיעים. שוב, זו לא רק פונקציה של הכשרות, לפעמים זה פונקציה של אמון, של יחסים, עד כמה - - -
היו"ר משה מזרחי
בוודאי, בוודאי. אני בטוח שאם יש לנער או נערה בבית הספר סביבה שהם יודעים שהיא מבינה את השינוי או את הבעיה. אם אותו נער או נערה יודעים שמציקים להם על רקע השונות שידעו שיש להם דלת פתוחה במערכת החינוך לדפוק עליה ולשתף במצוקות ושגם מערכת החינוך תתערב באותו מקום באופן ישיר, הוא לא יצטרך להגיע לארגונים כדי שזה יגיע חזרה מסביב. כלומר, מידת ההצלחה שלכם היא מספר המקרים שמגיעים למערכת החינוך ולא לארגונים החיצוניים האלה.

לדעתי, בסופו של דבר צריך גם להגיד משהו טוב כמו בפתיח שלי. אנחנו צועדים קדימה, צריך דריסת רגל, המערכת החינוכית היא בעלת המשמעות כבירה ביותר מכל דבר אחר, מערכת אחרת שיכולה ליצור אווירה שונה לחלוטין סביב הנושא שדנו בו היום.

אני מאחל לכם שיתוף פעולה הרבה יותר הדוק עם מערכת החינוך. אתם עושים עבודה נפלאה, חשובה מאוד, אפילו כרוכה בהצלת נפשות, אין לי הגדרה אחרת. יישר כוחכם. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:50.>

קוד המקור של הנתונים