PAGE
28
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
19/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 87 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, כ"א בסיון התשע"ד (19 ביוני 2014), שעה 11:00

<סיור וישיבה במסל"ן - מרכז סיוע לנשים בנגב>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

>
ברן מלדה - מרכז הטיפול הסוציאלי של עולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה

פולינה צור - מרחב באר שבע, המשרד לקליטת עלייה

ליאת ארמרמן - עורכת תזכירי נפגעי עבירה בשירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רפ"ק חגית בן שאנן - רפ"ק, ק' נפגעי עבירה מחוז דרום, המשרד לביטחון פנים

אהרן חמו - מנהל מחלקת הרווחה

ג'ולי קייט - מנהלת מקלט לנשים

אתי כהן - עיריית באר שבע

ליזה ניקולאיצ'וק - מנכ"לית מסל"ן

סמדר יוגב - רכזת פיתוח משאבים ומנחת קבוצות, מסל"ן

מירי עלי - רכזת דוברי ערבית

מיכל מזרחי - רכזת ההליך המשפטי, מסל"ן

שושנה ליבוביץ - מתנדבת אם לאם ומסל"ן

ט' - נפגעת, מסל"ן

א' - מטופלת במסל"ן

ר' - נפגעת, מסל"ן

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור וישיבה במסל"ן - מרכז סיוע לנשים בנגב>

אני אגיד שתי מילים, נפתח באופן רשמי.

אולי אני אציג אותך בהתחלה. כשאתה נבחרת אני קצת התאכזבתי, כי ספורטאי זה לא מישהו שנחשב לרגיש, במיוחד לנושאים שלנו, וכשתשמע מה שקורה היום, אז יש לך נעליים גדולות והרבה ציפייה. תשבור לנו את המיתוסים - - -

יש לי מידה 45.

ואני לא משנה את השם שלך, אני קוראת לך קוסטיה ואני מצפה שבגלל שאתה חייב להיות בן אדם עם רגישות לרב תרבותיות כזאת שקיימת אצלנו ויש עליך אחריות לא רק להיות פוליטיקאי שהרבה מדבר, אלא גם לשנות. זה המקום. אנחנו פחות בפוליטיקה, אנחנו המון בעשייה.
אז זה מרגש אותנו, כי יש פה כמה נציגות של התחום ברווחה ומשטרה. אמנם אני ביקשתי לדלל ולא להזמין הרבה אנשים, בגלל שהיה לי חשוב שתפגוש כאן את הנשים שהן אלה שמקבלות מענה ולא מקבלות מענה מסוג אחר ויש לנו ציפייה לעזרה. הבת שלי כשהייתה קטנה הייתה זורקת בדיחה כזאת, 'זה בשביל יופי או משתמשים?' אני מאוד מקווה שהכנסת שלנו לא תהיה בשביל יופי, אלא משתמשים.

תודה על הפתיחה. אנחנו נמצאים כאן בסיור, בישיבת ועדה, במסל"ן, מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ואלימות, לבחינת הטיפול בעולים חדשים. אז כמו שאמרת, קודם כל חשוב לי להגיע לכל המקומות, להתרשם. ציינת שבעברי הייתי ספורטאי, הייתי חבר מועצת עיר, הכרתי בעיות ברמה מקומית, רשות מקומית, היום אני חבר כנסת, יושב ראש ועדה ואנחנו שנה בכנסת ומנסים להגיע לכמה שיותר מקומות, לראות, להשפיע ולשנות. אני חושב שדווקא בוועדה, יחד עם כל הצוות, יש לנו לא מעט הישגים כבר השנה ואנחנו שואפים לעוד. אנחנו תחרותיים ורוצים להצליח ורוצים לשנות, כמו שאמרת, ולא לשבת בשביל יופי. אני חושב שזה גם מה שמייצג את הכנסת של עכשיו, יש 48 חברי כנסת חדשים וכולם באמת באו לעבוד ורוצים להוכיח את עצמם.

אז אנחנו שמחים שאנחנו פה. כמו שאני מבין המקום רגיש, אני רוצה לשמוע כמה שיותר ולראות איפה ואיך אנחנו יכולים לעזור לכם. בשביל זה באנו. אז בבקשה.

איזה ועדה אתה יושב?

יושב ראש ועדת העלייה, קליטה ותפוצות.

אתם תרצו לעשות סבב כדי לדעת מי כאן או שלא? אני אגיד שהחלק של הסבב הוא רגיש, בגלל שיש כאן לא מעט נשים שהגיעו.

אני מציעה שלא נעשה סבב ומי שירצה לדבר יציג את עצמו גם לפרוטוקול. ומי שלא רוצה להציג את עצמו לא צריך.

ברוכים הבאים לבית מסל"ן, אנחנו מרכז סיוע, אחד מתשעה מרכזי סיוע שקיימים בארץ, אנחנו של כל הנגב. מרכז הסיוע שלנו הוא הכי גדול בפעילות וכבר כמה שנים ברצף אנחנו במקום ראשון בהיקף הפעילות של מניעה והסברה וכמות הפניות שאנחנו מקבלים והתערבות שאנחנו עושים. אנחנו מקבלים תמיכה ושיתופי פעולה. מערכת היחסים שלנו עם הרווחה, אין לנו ביקורת עליהם וזה נדיר, כי זה לא קורה בכל מקום, זה שייך לנגב וגם לתמיכה ארצית מאוד רחבה בפעילות של מרכזי הסיוע. כשליש מהתקציב שלנו ברווחה, שני שליש זה גיוס כספים, קיבוץ נדבות וטוב לב של בני אדם.
אני רוצה לציין רק משהו אחד. לספר על המקום הזה אפשר המון זמן, אני רוצה לנסות לתמצת את מה שאנחנו עושים ולהביא לכאן לדוגמה כמה דוגמאות שההתערבות שלנו זקוקה לעזרה ולפעמים העזרה מלמעלה היא עזרה שיכולה להזיז ובשביל זה הכוח שלכם, בגלל זה אני די מסכימה, לא כל כך אוהבת שמגיעים אורחים מלמעלה משם, יש לנו הרבה כעס עליכם, מה לעשות, אתם הרבה עושים חקיקה ולא הרבה מזיזים דברים. אז אני אמרתי, תשברו את המיתוסים ותראו על מה אני מדברת.

שיתופי הפעולה שלנו עם הרווחה הם אדירים, אבל התחושה שהעומס על אנשי הרווחה הוא בלתי נסבל. למטה יש לנו קבוצה של 25 אנשי הצוות הטיפולי של כל האזור של ירוחם. אנחנו לא ביטלנו את יום העיון, אם תרצו אחר כך להכיר ולראיין או לראות, תסתכלו, אבל אלה אנשים שבפועל עושים את העבודה ואנחנו הרבה פעמים מרגישים שאין לנו אפילו חוצפה לפנות אליהם, כי על כל עובדת סוציאלית יש מיליון תיקים. אנחנו ממלאים איפה שהוא ואקום, ואקום שהוא לא צריך להיות, כי אם אנחנו לא נגייס מתנדבות מטורפות כמו שוש שיום ולילה עושה משהו שאף אחד כבר לא מצפה ממנה, ומלווה מקרים שבא לך לבכות כשתראה ותשמע, ונתעסק במניעת אלימות, חינוך והסברה, אולי מאיתנו יהיה יותר תועלת, אבל זה בית שקיים, הוא שייך לעמותה.
אנחנו קיבלנו את הבית בתרומה מתורמים מחוץ לארץ, וזה גם כואב, אחת מהתרומות של הבית הזה, שרק גילינו את זה לא לפני הרבה שנים זו הייתה תרומה ממשפחה שהם גרו במרכז הארץ, כנראה הוא היה קרוב לכנסת, אם לא חבר כנסת, אין לנו אינפורמציה מדויקת, הרבה שנים לזוג הזה לא היו ילדים, הם עשו תהליך מסוים, הביאו לעולם הזה בת וכשהיא הייתה בת 12 היא נאנסה אונס קבוצתי במרכז הארץ ובגיל 13 הילדה הזאת התאבדה. הילדה הזאת התאבדה כי הטיפול לא היה תואם את הצורך של נפגעת פגיעה מינית בהתאמה מדויקת של ההתייחסות. המשפחה הזאת עזבה את הארץ לפני הרבה שנים. האישה הזאת נוסעת למקומות בעולם, הם לא אנשים כל כך עשירים, אבל אין להם יותר ילדים, כל מה שהיא עושה זה אם היא מתלהבת ממקום היא תורמת. אז הנשמה והרוח שלה כאן, כי הבית הזה שייך גם לאישה הזאת, שהיא אחת מ-44,000 פניות בארץ. 12,000 פניות בשנה רק אנחנו במסל"ן מקבלים.

ומה עושים בבית הזה?

הבית הזה הוא הלב של ארגון שפועל בכל הנגב. יש לנו 250 מתנדבות, אתם תקבלו את כל החוברות במתנה בתיק עם כל ההסברים.

אני אעשה אתנחתא. תסלח לנו על האסוציאטיביות. הנה מנהל אגף רווחה שמפנה יום אחד לכל הצוות. הוא לא יודע שאני הולכת לעשות לו פדיחה, אבל הוא מפנה יום אחד שלם לצוות, שככה עמוס בטיפול ואין להם עובדת סוציאלית דוברת אמהרית עם רגישות לזה ודוברת תיגרית עם רגישות, ויש בזה צורך, נכון? כמה שנים אחותך בארץ?

12.

היא עדיין לא מבינה עברית כמו שצריך. למי שיש רצון לעזור לה, היא צריכה מישהי שרגישה לאישיות של האישה הזאת, שסבלה המון, שיודעת את המנטליות ואין מצב שיש רווחה באיזה שהוא מקום ואין עובדת סוציאלית רגישת תרבות. כמה עובדות סוציאליות דוברות רוסית יש לך?

אין לי אחת.

באידיש אומרים גורנישט, נכון? אז גורנישט זה מה שיש להם. איזה רגישות אתה רוצה? זה שהצוות שלו מפנה יום שלם - - -

באיזה תחום?

רווחה. אהרן הוא בן אדם מדהים. עוד פעם, אני לא מקבלת ממנו משכורת, מותר לי להגיד את זה, וכבר הספקת להכיר, אין לי שום בעיה להגיד דברים אחרים. זה כל כך לא הוגן, צוות מצומצם שמטפל בכל כך הרבה מקרים, שחצי מהאוכלוסייה שם חולים, אין לו תקנים ואין לו כסף. אתה יודע מה? זה שב-26 שנים שמסל"ן קיים, פעם אחת לא הייתה תרומה של שקל אחד לפעילות של מרכז הסיוע, למרות 47 פניות מעולים כאן ועומס. העומס על העובדים הסוציאליים הוא כזה שאתה יודע מה? אתם לא רוצים לתרום למרכזי סיוע, ניחא, תוסיפו תקנים לרווחה, שזה יהיו תקנים רגישי תרבות, זה כבר הישג מאוד גדול, כי כל אחת מהם צריכה להיות מולטי טסקינג, אז יש לנו היום מתנה, יש מנהלת מקלט שהיא דוברת רוסית במקרה, אז היא מן הסתם צריכה להיות שם גם וגם וגם. אבל אני חוזרת, אתי - - -

אני רק רוצה לעשות איזה שהיא הבהרה, כי את אומרת הרבה - - -

אני אסביר את הכול, מבטיחה.

לא, התפקיד של הכנסת זה בית מחוקקים, זה אך ורק לחוקק חוקים. כיוון שהכנסת מחוקקת חוקים, זה מה שהכנסת אמורה לעשות.

אתם גם מחלקים את הכסף.

אנחנו לא מחלקים.

בחקיקה.

יפה. ישנם משרדים ממשלתיים, הממשלה, שזה הגוף הביצועי, שכביכול הוא מקבל תקציב והוא מבצע. הנקודה הזו חשובה.

אני יודעת, אבל הציפייה - - - אני התחלתי בזה, לא - --

לא, כמו שאמרתי, מה שאנחנו נוכל נפנה לרווחה, אנחנו מכירים, אנחנו מנסים לעזור, עזרנו לגופים, הצלחנו להעביר כספים, אבל כשאת תוקפת ואומרת 'אתם' ו'אתם לא עושים' אז - - -

זה התפקיד שלי והתפקיד שלך להתגונן, מה לעשות.

התפקיד שלי הוא לא להתגונן, התפקיד שלי לבוא, להשפיע, לשנות ובשביל זה אני כאן והגעתי לכאן. לא משנה, אני מקבל ביקורת, אנחנו שנה בכנסת ואנחנו מנסים ובאמת בשביל זה אני יושב כאן היום, לא בשביל - - -

וזה מאוד מרגש אותי. אני חוזרת. אל תפחד, אני - - -

לא, אני לא מפחד.

ברגע שאנחנו נעקוב אחריך ואתה תעשה איזה שהוא משהו טוב, תקבל מאיתנו - - - הגוף הראשון, אבל עד היום יש לנו תחושה שיש הרבה דברים שהכנסת, יש לה כוח, 12 שנה אני עובדת בוועדות כנסת, אני יודעת שיש לכם כוח לשנות ויש לכם כוח להשפיע וברגע שאתם מרימים טלפונים לבירוקרטיה מסוימת דברים זזים. אז לא להקטין את היכולת ואם אני כועסת, יש לזה סיבה.

לא מקטינים. תפקידנו זה לבקר וכמו שאמרת, ואני גם אגיד את זה בסוף ואני אומר את זה עכשיו, אנחנו כוועדה נותנים לכם את הפלטפורמה להשתמש, כל פנייה, אפילו שזה משהו פרטני עבור בן אדם אחד, אנחנו עוזרים, אנחנו מתקשרים. אני אישית מרים טלפונים, אנחנו כל הצוות עושים. אנחנו עושים את זה, בסדר?

בסדר גמור. זה כדי שיהיה לך המון קרדיט לעשות דברים.

אני מדברת כאן בכאב, לפני שאני מספרת על המקום יותר מפורט, אתה תבין שהכאב הזה קיים. עוד פעם, זו לא בעיה של שיתופי פעולה, דווקא במקרה שלנו הרווחה מתגייסת ואתי, שהיא תציג את עצמה אחר כך, היא תדבר כמו שהחלטנו, היא מתגייסת יום ולילה. רבקה תבל, שהיא מפקחת שלנו, ליאת מחליפה אותה, היא רק רואה את הטלפון שלי, אפילו בחופש, יש מקרה, הם מתגייסים. מקלט, אנחנו צריכים לגייס אותם בלילה, למרות שהנשים מהדרום צריכים לעבור למקלט, זה עובד. זה לא עובד ברמה למעלה. משהו נורא בחשיבה חסר ואני עוברת לספר על המקום הזה.

הוא הוקם לפני 26 שנה, על ידי קבוצת מתנדבות שמשוגעות, כמו שושקה, מיליון שנה לא מתייאשות ועושות. אומרים לה 'שוש, אין סיכוי', ושוש אומרת 'אבל אני לא יכולה לעזוב את הילדה, כי אם אני אעזוב אותה ממי היא תקבל את האהבה?' וכל מיני דברים כאלה. אז בעצם בדברים שלנו אז, כשהקימו את המקום, זה היה לתת מענה אלטרנטיבי לנפגעות תקיפה מינית ואלימות שפחדו לבוא ולהתלונן במערכת, כי המערכת, כמו כל החברה, הייתה שיפוטית מדי כלפי הנפגעות שלנו. גם הדיבור ברווחה, אני 18 שנה במרכז הזה, הייתי מתנדבת, במקרה אני הגעתי לכאן, כפסיכולוגית טיפלתי במקרים שאף מקום לא נתן מענה למטופלים שלי, שהם היו כולם ילדים עולים דוברי רוסית נפגעי תקיפה מינית, חוץ מהמקום הזה. הם חיבקו, אימצו אותי, לימדו אותי שפה. שוש הייתה בוועד כשהחליטו לתת לי את הזכות לנהל את המקום ולעשות כאן רפורמה ורה אורגניזציה. זה לא היה כל כך מובן מאליו, נכון? עולה חדשה, בלי שפה, אמנם פסיכולוגית, אבל זה לא המקום שהיה כל כך אוהב אנשי מקצוע, הייתה להם טראומה מהמערכת. תגידי אם אני אומרת לא נכון וזה שהם העזו ונתנו לעולה חדשה שעד היום, מצטערת, לא היה לי זמן ללמוד באולפן, אני כותבת באותיות רוסיות טקסט עברי, אבל אני מנהלת מרכז - - -

אני רוצה להגיד לך שאת מדברת נהדר לעומת - - -

אז הם לימדו אותי הכול ושלחו אותי אחר כך להדרכה לכל אנשי המקצוע בתחום ובתוספת לתואר שני שלי באוניברסיטת סנט פטרבורג, אני נחשבת היום כמומחית בתחום של פגיעה מינית בזכות המקום הזה.

כמה מקומות כאלה בארץ אתה רואה? לא שאין עולים חדשים שאין להם את האיכויות ואת הזכויות ואת היכולות, אלא שלא נותנים להם כל כך הרבה הזדמנויות. זה לא חשוב מאיזה מקום הם הגיעו, אם הגיעו כמוני מעיר הבירה של אוקראינה, או מאתיופיה או ממרוקו, זה משהו בעייתי בחברה, בהתייחסות, שמצפים ולא מוכנים להשקיע. ברגע שהשקיעו אני מחזירה להם את זה ב-24/7 בנשמה, ובחודשים שאין לנו משכורת והבת שלי, שהיא פסיכולוגית בפסיכיאטריה, קצת בכיוון אחר, היא אומרת לי, 'את יודעת, אמא, כבר שכחת שאת פסיכולוגית, תעזבי את המקום, תפתחי קליניקה ואל תשבי בלי משכורת', אני אומרת לה שאני מאגואיזם כאן, כי מישהו צריך לדאוג לילדים שלנו ולנכדים שלנו, שהם יהיו בחברה אחרת. אז אני חוצפנית וכועסת - - -

תספרי לנו על המקום.

אני מסתכלת על השעון, אני יודעת כמה זמן, מבטיחה לך. אז בגלל זה אולי לא כל כך נוח בכנסת כשאני מגיעה לוועדות, נכון, אבל אני מביאה לכם את המראה של המציאות. זה לא פשוט לראות, אבל אני מאוד מאוד מקווה שמהתרשמות שלך אתה תתחבר ותבין, כי יש לנו אותם שורשים. אני בטוחה שכשאתה עלית אתה גם חווית את זה ואתה יודע מה זה להיות עולה חדש.

למטה בהדרכה היום אמרתי איזה שהוא משפט, שלא סתם כל עולה חדש מאתיופיה מספר שהיה לו שם שטח ושבט והרבה כסף, לא סתם כל עולה חדש ממרוקו מספר שהוא הגיע מהארמון ולא סתם כל עולה חדש מרוסיה מספר שהוא היה שם מנהל. זה לא בגלל שכולנו כאלה שקרנים, זה בגלל שהעולים החדשים נורא רוצים שהוותיקים יאהבו אותם ושיקבלו אותם. אז בואו נעצום את העיניים לשקר הזה וניתן להם אהבה ולא יהיה להם צורך לשקר.

אז הבית הזה הוא היום נותן מענה בשמונה שפות, 24 שעות, קו חירום לנפגעות ונפגעים שמרגישים בודדים, מתקשרים ומבקשים עזרה. יש לנו פרויקט סיוע שאנחנו, אנשי הצוות, נפגשים עם הנפגעות - - -

מה זה קו?

קו טלפון.

יש פה מספר מסוים שאנשים יודעים, בדרום? איך זה עובד?

ארצי. יש קו מקומי - --

יש את ער"ן, נכון?

לא, זה משהו אחר.

לכם יש קו משלכם?

בוא נעשה ככה, אני אספר ואם אתה לא תבין משהו אחר כך תשאל, כולל תרגום לכמה שפות. אני מסבירה לך ככה כדי שתבין. קו חירום, יש שני טלפונים ארציים לנשים נפגעות, 1202, לגברים נפגעים זה 1203, זה רק לנפגעות תקיפה מינית. אנחנו מטפלים גם בנשים שעברו פגיעה מינית בתוך המשפחה בין בני זוג. הרי ברור שגבר אלים הוא לא כזה עדין במיטה בערב, קיים גם החלק הזה, ואנחנו לא מטפלים טיפול פסיכולוגי בנפגעות אלימות, אבל אנחנו מלווים אותן בליווי משפטי. יש לנו את מיכל כאן, בין ותיקי המסל"ן, שהיא וקבוצת מתנדבות שלה, עורכי דין ומתנדבות כמו שוש ואחרים, מלוות נפגעות למשטרה, לבתי חולים לבדיקה, לפרקליטות, מפנים למקלטים, משלוש בערב עד שמונה בבוקר, אם גורמים ממשלתיים לא יכולים, בתיאום איתם אנחנו מפנים נפגעות אלימות מפה ל-14 מקלטים. המקלט שלנו נותן מענה מהמרכז וצפונה, לכאן מביאים.
הסיוע שלנו נותן מענה לכ-12,000 פניות בשנה, מאות מקרים של אירועים ולא מעט מקרים שהליווי הוא מתמשך. הוא לא רק שיחה ולא רק לבוא לקבוצת תמיכה. אלה סיפורים שהעזתי להזמין לכם, בגלל זה היה חשוב לי, ודיברתי על זה עם דנה, לא להביא הרבה אנשים, למרות שנורא חשוב לנו שאנשים יתחברו למקום הזה.
החלק השני של העבודה של מסל"ן, בנוסף לקו הטלפון הוא שיחות כאן, קבוצות, ליוויים פיזיים לקשר לרווחה ובית חולים ומשטרה ולפרקליטות וכן הלאה, שאנחנו עושים. החלק השני והמאוד משמעותי זה מחלקת חינוך, מניעה והסברה. זו מחלקה שמעבירה בשנה כ-5,000 סדנאות, מגיל 3 עד 120. ילדים קטנים על סודיות ואיך לספר ואיך לא ליפול קורבן וכל מיני דברים כאלה. לבני נוער וקבוצות מתנדבים, קוראים לזה שגרירים צעירים נגד אלימות, שעוברים כאן תהליכים מדהימים ומתגייסים להיות שגרירים שלנו בקהילה. אני לא מרחיבה לכם, כי יש לכם את כל החוברות, תקבלו מאיתנו את כל החומר, כי זה המון. ב-5,000 סדנאות זה לא מספיק, כי את העזרה שלכם אני צריכה בלפתוח לנו את הדלתות בחינוך. כמו שיש שיתופי פעולה עם הרווחה ברמה של באמצע הלילה שיחות אישיות עם מנהלת אגף, או מנהלת מקלט או מפקחת, כך בחינוך, יש לנו תחושה שהציפייה שמחנכת, או יועצת תוכל להיכנס לכל כיתה ולהעביר 30 סדנאות שאנחנו יכולים להעביר בתחום, זו שגיאה, אין לה אפשרות. הרבה פעמים ילדים נפתחים למנחות כאלה שלנו הרבה יותר ממה שהם נפתחים למורה. אם תבינו עד כמה זה חשוב ותתמכו - - -

יפה, נתמקד בחינוך. מה הרעיון שלכם? אתם רוצים שאנשים שלכם ייכנסו לכיתות וידריכו - - -

זו שאלה מצוינת. אני אגיד לך למה.

יש לכם מספיק אנשים?

עוד פעם, אנחנו עושים היום 5,000 סדנאות בשנה, יש לנו אפשרות לעשות 15,000. העניין, אם אתה זוכר - - -

משרד החינוך - - -

במשרד החינוך יש איזה שהוא פחד להיכנס למערכת, שזה מצחיק. ממילא גף רווחה מזמינה אותנו להדריך אנשי רווחה ולהעביר את המסר, ובחינוך הידע שלנו - - -

זו עבודה עם ילדים, יש פה רגישות.

זה לא רק.

אנחנו מדברים על סדנאות למורים או לילדים?

גם למורים, גם לילדים, גם לבני נוער.

להיכנס לכיתה, עם ילדים ונוער?

אנחנו עושים את זה, אבל יש הרבה קושי בזה. אני רוצה להסביר - - -

רגע, אני שואל, משרד החינוך. נגיד אתם רוצים להגדיל, אתם נותנים היום 5,000 סדנאות, אתם רוצים להגדיל ל-15,000, אתם אומרים שיש קושי להיכנס, משרד החינוך לא מקבל.

היו שנים שקיבלו אותנו יותר. בשנתיים האחרונות היה איזה שהוא קושי. היום כביכול פותחים לנו עוד פעם את הדלתות בגלל שהסתבכו עם כמה וכמה דברים, אבל - - -

מי במשרד החינוך בכלל אחראי על הנושא הזה? אנחנו מדברים, עוד פעם, על ילדים, על נוער או על - - -

בני נוער, ילדים מכל מיני גילאים, מכיתה א' עד י"ב.

אני חושב שלמשרד החינוך, אם אנחנו מדברים על 30,000 - - -

לפחות משהו, אבל יותר ממה שיש היום. אני אסביר לך למה זה נורא חשוב. עוד פעם, אני - - -

מול מי אתם עבדתם במשרד החינוך?

אנחנו עובדים מול המפקחת ומול - - - יש איזה מערכת. אם אתה תהיה מוכן להתגייס לסגן שר החינוך, אבי וורצמן, שעוזר לנו בתחום ולהכפיל את הכוח, אני אשמח אפילו אחר כך לנהל איתך שיחה קצת יותר מורכבת בתחום.

אבי בעניין?

כן, הוא עוזר לנו.

אבי לא מצליח לפתוח את הדלתות במשרד החינוך?

ההתערבות של אבי עזרה לנו בשנה האחרונה, אבל בכל זאת אני חייבת גם תמיכה יותר מורכבת ותמיכה שלך דווקא שם תהיה משמעותית. אל"ף, יש לנו אפשרות גם להעביר סדנאות בהתייחסות לרב תרבותיות, אנחנו מעבירים סדנאות באמהרית, תיגרית, רוסית, עברית, ערבית, ואם יהיה צורך בשפה אחרת, אבל אפילו אם אין צורך להעביר בשפה הזאת להורים, אנחנו כשמעבירים סדנה למגזר הדתי, התאמה של הסדנה היא מסוימת, אם מעבירים סדנה למגזר ערבי, התאמה ודוברת ערבית כאן, כדי לבדוק כל סדנה וסדנה. כשאנחנו מעבירים מסר לאוכלוסיית יוצאי אתיופיה רכזת דוברת אמהרית ותיגרית תשב על כל מילה. אתה מכיר את הפעילות שלנו, גם דרך שי וגם אני אשמח אם תתחבר אלינו יותר. הרגישות התרבותית - - -

אני מבין, אבל אני לא מצליח ל - - - זה מאוד מאוד כללי. בשביל לעזור אני צריך ממש ממוקד לדעת איפה הבעיה. נגיד אתם מדברים על רב תרבותיות, אז לא מדברים על רב תרבותיות בכלל - - -

לא, בתחום שלנו.

בתחום שלכם. אז בתחום שלכם אני חושב שזה דווקא יותר מתאים לא לבני נוער, אלא יותר למורים.

גם וגם וגם.

עוד פעם, אני צריך לשמוע את השיחה הזאת בשביל ל - - -

אני אשמח - --

התכנים מותאמים לגילאים. שוב, בגלל זה אפשר להתחיל מהגן ואפשר להתאים לגן. לא ישר מדברים עם ילדים בגן על תקיפה מינית, מדברים על הגוף שלי ועל - - -

אני מבין שזה חשוב, לי יש שתי בנות קטנות בבית, יש לי בת שנה וחצי ואחת בת 6 וחשוב שיידעו, שלא יסתירו, שיספרו. אני מבין את זה, מבין את החשיבות, אבל אני מנסה להבין קודם כל עם משרד החינוך, אולי הם עושים, הם יגידו 'אנחנו עושים', לבדוק איך הם עושים את זה, ואם הם לא עושים את זה, אז למה הם לא נעזרים, אולי צריכים לתקצב.

לי חבל - - -

קודם כל יש סיבות כי זה ילדים ויש הרבה רגישות.

אני שמחה שאתה מתעניין, אני אעביר את השיחה לכיוון שלנו כדי לא לעייף את האנשים ואם יהיה לך זמן לנהל איתי על זה שיחה אני אגיד מה בדיוק אני רוצה בעזרה שלך, כי זה לא רק למרכז הסיוע שלנו בדרום, זה לכל הארץ.

אין בעיה. אולי באמת - --

אם תארגנו את זה, אני אשמח. אבי מאוד תומך בנו ועוזר, אבל צריך להיות עוד ממשק עם הוועדות האחרות בכנסת. אורלי לוי מאוד תומכת ועוזרת, מיכל רוזין.

אנחנו נדבר, אנחנו ניפגש, צריך להתמקד.

אז אני חוזרת לשיתופי הפעולה ולמה שאנחנו עושים. לדוגמה יש לנו שיתופי פעולה מקסימים עם המשטרה היום. תציגי אחר כך ותגידי כמה מילים. אני זוכרת את עצמי לפני 18 שנה, כשהשם שלי היה משהו שמפחיד את החוקרים, כי הייתי באה וצורחת ומיכל אחר כך מרגיעה את הרוחות, כי החקירות היו לא מותאמות, השאלות היו חודרניות, הנפגעת שיושבת בחקירה וחוקר, אם הוא מזהה שהיא מישהי סימפטית ויש שם סיפור סקסי, יכול להרשות לעצמו לפתוח את הדלת ולהסתכל, ועוד מישהו נכנס ולשאול שאלות כאלה פיקנטיות ולהתייחס בחוסר מקצועיות. היום הם באים לכאן, אסור לי להציג, אתם תציגו אחר כך, אבל הם מגיעים לכאן כדי לעבור כאן הכשרה, הכשרה עם ידע ומתודות מקצועיות, למה אישה שותקת שנים, למה היא לא משתפת פעולה, למה היא נמלטת מהמערכת, איך להתייחס בחקירה ברגישות. יש לנו המון המון מקרים ושיתופי הפעולה שלנו היום מדהימים. אני חושבת שאין חוקר במשטרה שלא מכיר את מיכל, ועוד פעם, בי רק מפחידים, אבל שיתופי הפעולה שם מדהימים. יש נציגה של המשטרה שדואגת להכשרות ולרגישות לכל תיק, כאן זה גם מאוד משמעותי.

אני רוצה לתת כבוד לנשים שהגיעו לכאן, העזו והגיעו, ואני רוצה שיהיה לנו זמן, אחת מהנפגעות שרצתה להגיע והיא לא כאן, היא נתנה לנו אישור לראות את הסרטון שעשו עליה וזה משהו נורא משמעותי, כי בזכותה ובזכות חברת הכנסת רחל אדטו אנחנו פתחנו בסורוקה יחידת אונס. אולי מזה אני אתחיל. אני רוצה שאנחנו נראה סרט, לא סרט תדמית של מסל"ן. אם יישאר זמן ותרצו, אנחנו נראה, ואם לא, דנה, אני אתן לך ותראו את זה בבית, אני רק אסביר אחר כך על מה.

בסרטון שאני רוצה שתראו מדובר על בחורה שכבר לפני 9 שנים היא עברה פגיעה, קוראים לה א'. הסיפור שלה הוא כל הסיפור של קליטה ועלייה ושבירה של משפחה. המשפחה שלה הגיעה לארץ, האמא כאן חלתה במחלה סופנית, אמא מאוד מאוד צעירה, ההבדל בין אמא לבת היו 16 שנה, 2 ילדים קטנים בבית, אמא מחוברת לאינפוזיה, כמעט לא עובדת, אבא שכל כך אוהב את אמא שכמעט לא מתפקד, 2 ילדים בבית, נחל עשן, שכונה לא מי יודע מה, בית קטנצ'יק כזה בכיוון של עמידר, אבל לא עמידר, שצריכים לשלם, וילדה שסיימה שירות צבאי, שעל הכתפיים שלה היה לפרנס את המשפחה, לפרנס את עצמה, להסתדר בחיים ולעשות הכול. עכשיו פיטרו אותה מעבודה והיא ניסתה - - - היא תספר את זה אחר כך, אני מוסיפה משהו לסיפור שלה, היא ניסתה למצוא עבודה ולחסוך בכול, אפילו בנסיעות לדימונה ולירוחם. חברים נידבו לה בחור מבוגר ממוצא קווקזי, שהיה גם מובטל, ומטוב הלב שלו התגייס לעזור לה למצוא עבודה, הגיע אליה כדי לקחת אותה למקום, דיבר איתה, ביקש ממנה עזרה, הוא היה יותר מבוגר מאבא שלה, ביקש ממנה לעלות למדרגות לעזור לו עם המפתח, כי הוא היה מאוד - - - הוא דיבר קווקזית והיא דיברה רוסית, לא הבינה את השפה, כשהיא התקרבה למעלה הוא דחף אותה לחדר, היא הייתה חיילת קרבית, היא ניסתה להתנגד ואז הייתה אלימות פיזית מאוד קשה, 24 שעות. הוא כיבה סיגריות על הגוף שלה, הוא פגע בה נורא קשה.
כשהוא הזמין את החברים לחגיגה מתמשכת, ברגע שהחברים נכנסו ושתו היא הצליחה לברוח. היא רצה בכל העיר, מי שמכיר את באר שבע, זה ממצדה לנחל עשן, באמצע היום, אף בן אדם לא עצר, לא אמר כלום, לא הזמינו משטרה, חוץ משמישהו זרק לה בדרך 'רוסיה זונה', כי הייתה כולה מדממת. זאת החוויה שהייתה לה מהעזרה של הסביבה. היא הגיעה הביתה ואמא שלה פשוט ידעה על מסל"ן, התקשרה וצעקה ברוסית. אני במקרה הייתי במשרד והייתה מתנדבת דוברת ערבית שבאותו זמן הייתה בקו מקביל. כל מה שאני הייתי צריכה לעשות זה לשכנע בטלפון שהיא לא תלך להתקלח ולהדריך את אמא.

אני עושה לך קצת מבוא, אני הגעתי לארץ כבר כפסיכולוגית עם תואר שני, שתחום ההתמחות שלי הוא עבריינות של קטינים. זה לא שאני לא הכרתי את הדברים, אבל נשברתי לחלוטין. זה היה מפגש שלי עם משהו מזעזע, גם עם היחס של המערכת וגם עם חוסר אונים. אני מגיעה לבית של עוני, מצוחצח, בקושי יש מה לאכול, אישה מחוברת, מפורקת לחלוטין, וחוזרת 'הילדה שלי לא זונה', 'הילדה שלי לא זונה'. כמו מנטרה. אני מתיישבת על הרצפה ליד המקלחת ומשכנעת את הילדה לא להתקלח והיא אומרת 'אני לא אלך לשם, במשטרה יכסחו אותי, הם יגידו שאני רוסייה נותנת'. זה היה מוטיב חוזר. מיכל, עד היום, זה משפט שהילדה הזאת, לא הייתה חתונה ובר מצווה שלא היינו שם, מיכל חיתנה אותה. מיכל בשבילה הייתה ישראלית ששוברת לה את המיתוס מי זה ישראלי.

אני הבאתי אותה לבית חולים סורוקה. אז לא היה לנו חדר אונס, שיושבים ומדברים ומקטרים. אני צריכה להסתיר אותה כי קוראים את השם שלה וכל מי שבחדר מיון מסתכל עליה, אני מתחננת, 'אל תזמינו משטרה, היא מפחדת'. מתחילים לעשות בדיקה, אומרים לי 'תישארי', ככה על הדרך, מפשיטים אותה, היא מתנגדת, מבקשים ממני לעזור. כשאני ראיתי את הגוף שלה, תסמוך עליי, 18 שנה כאן זה לא בא ברגל ואני אמא ל-3 וסבתא ואני מכירה את המקרים, הבנתי ש - - - אני התמוטטתי, טיפלו בי, טיפלו בה. שום התמחות, שום התמקצעות של הצוות לא היה, כל הבדיקות היו בקטסטרופה מה שהם עשו. קראו את השם שלה, תוך 5 דקות, היא עוד לא לבושה, בא חוקר, בגודל של ארון במדים. אני יוצאת ואני לא אישה קטנה, דוחפת אותו החוצה, צורחת בטלפון 'מיכלי, תצילי אותנו'. מיכל באמצע הלילה מעירה חוקרת מקסימה. החוקרת מגיעה בנעליים מהבית ובפיג'מה, עם סוכריות, כי מיכל הדריכה אותה, עושה חקירה. אחרי כל הבדיקות התברר שאנחנו צריכים לנסוע אחרי שעות מטורפות לוולפסון לעשות בדיקה. כי אין כאן הכשרה ואין חדר אונס. זו אישה יחידה שהסכימה לעשות הכול כי היא החליטה שאנחנו נעניש את הבן אדם. אנחנו הגענו לכנסת, היא לא הסתירה את הפנים, רחל אדטו הייתה זאת שליוותה אותנו ורחל ניהלה איתנו את כל המאבק לפתוח כאן חדר אונס. זה לא היה פשוט, אבל היום, בזכות האישה הזאת המקום הזה קיים. אני רוצה שניתן לה כבוד, כי היא לא יכלה להגיע לכאן, לראות את הסרטון ואחר כך אני אתייחס לבנות שהעזו והגיעו לכאן ואיפה חוסר הרגישות הזאת פשוט מעכבת ולא עוזרת לנו.

הבן אדם נענש בסוף?

8 שנים. עסקת טיעון. הוא השתמש בנשק, הוא היה צריך לקבל יותר, קיבל 8 שנים, השנה הוא צריך לצאת ואנחנו קצת - - -

(הקרנת סרט)

כשאתה קיבלת את התפקיד אני חקרתי. נורא שמחתי שאתה אבא, כי אני חושבת שבשלב מסוים, כשיש לנו ילדים ואנחנו מתחילים להבין - - - פעם אני ומיכל הגענו לאיזה שהוא קיבוץ ששם היה מדריך שפגע בהרבה ילדים. היה חשש, כי ישב שם אבא אחד בקבוצת הורים ואמר לי 'וואלה, אתם במסל"ן תמיד עושים מזבוב פיל', אז אני אמרתי לו, 'אתה יודע מה? כשמישהו מכניס את הידיים מתחת לחצאית של ילדה רחוקה מכפר עזה זה זבוב, כשחס וחלילה זה קורה לילדים שלנו, לבת שלך, זה פיל'. חודש אחרי התברר שהילדה שלו בין רשימת הנפגעות מאותו בן אדם. אז אני חושבת שכשאנחנו מתחילים להיות הורים אנחנו מבינים את זה בחדות אחרת, שמשהו צריכים לעשות עם התופעה הזאת.

אני רוצה להתייחס לכל אישה שבאה לכאן ולא פחדה להגיע, למרות שהם ידעו שכאן יש גם מנהלת אגף הרווחה שלנו ואתה חבר הכנסת ועוד נציגים אחרים, אז אני מבקשת, אני לא אתן יותר מדי פרטים, אני אגיד רק מה שמותר לי להגיד. אני אתחיל מרימה. אני רוצה להודות לך, גם סבתא גיבורה, שהיא שנים נלחמת על לתת מענה לבת שלה. הבת שלה התחתנה עם בן אדם ששייך ליהודים משיחיים, שהוא היה כומר והוא היה אלים, פגע מינית בילדים ולא היו הרבה הוכחות כדי לפתוח נגדו תיק. הוא היה בן אדם שאני הכרתי אותו עוד לפני וניסיתי לעשות הרבה דברים. זה עוד נושא שאם יהיה לך זמן להתייחס לזה, איך לעזור לקבוצות כאלה מיוחדות, שיש שם מצוקה. לא יכולה לפתוח את זה יותר מדי, אבל אם תוכלי לרשום את זה, דנה, אני אשמח שאנחנו נקיים על זה שיחה. אולי זה עוד מקום שהייתי רוצה להביא אותך כדי להכיר.

- - - סגורות?

סגורות. אבל עוד פעם, לר' היה ברור שהילדים נפגעים ושהבת שלה הופכת להיות זומבי וקורבן, אבל לקח זמן לילדה שלה לקום ולפתוח את התיק. הם הגיעו למסל"ן כשהדברים די הסתבכו. כשנתיים אנחנו איתם במלחמה, הרבה פעמים גם מול המערכת כדי להבין את הניואנס של קהילה מאוד מסוימת, עם כללי משחק אחרים, עם תרבות מסוימת של תגובות, כדי להוכיח להם ולהגיד שהבן אדם שפגע בילדים ופגע באישה הוא זה שאסור לו להתקרב לילדים. המלחמה הזאת היא לא פשוטה והגיבורות כאן הן נשים כמו רימה, שהיא היום סבתא ואמא לילדה שהיא מטפלת בה, ילדה אמא, וברגעים שהיא מרגישה שיותר מדי מסל"ן עושים בשבילה והיא לא יודעת איך להחזיר תודה, אז אחרי העבודה שלה היא באה ומקפלת תיקים ועושה בגדים לנפגעות ועוזרת במשהו. לא הייתה לי הזדמנות, ר', להגיד לך כמה זה מרגש לראות אותך אחרי שהיית בבית משפט, בכית שם, נלחמת על הצדק שלך. היא יושבת ומנסה לתרום משהו, זה מחזיר אותי, עולה חדשה עם 3 ילדים, מנקה טוסיקים לזקנים בבוקר, ב-27 שקל לשעה, מטפלת בערב, שושקה יודעת את זה, לא יכולתי להגיד למקום הזה לא. הגעתי לכאן עם הטלפון שלי וליוויתי על השעות שלי.
יש משהו ברצון של אנשים כאן לשנות את הסביבה ואת העולם לטוב יותר ברמה שקשה לכם להבין. אז זה המקרה של התגייסות שם, שהמערכת צריכה להיות - - - אני מבינה שמעומס כמעט בלתי אפשרי ללמוד את הייחודיות של קהילה כזו או קהילה כזו, אבל צריכים לחשוב איך אנחנו עוזרים להם. המקרה של ט', את נותנת לי אישור להביא את הסיפור שלך?

כן.

אולי זה לא פשוט, אבל תסתכלו על הילדה המהממת הזאת. כשאנחנו הכרנו אותה היא יצאה עם חיבוק ומיליון תודות, אבל אנחנו ישבנו ובכינו. היא נולדה בגרוזיה לאמא יהודייה ואבא גרוזיני. עוד פעם, אני אומרת הכול באישור שלה, אם משהו לא בסדר, תעצרי אותי. היא עברה פגיעה מינית מגיל 0 עד גיל 11, שהם ברחו מגרוזיה לארץ וכאן מישהו היה צריך לזהות את הסימנים של פגיעה, כדי לתת לה מענה, וזה לא קרה. היא נפלטה מהמערכת בגיל 15 ויש משפט חוזר של ט', 'רק רציתי אהבה'. אם אף אחד מאיתנו לא היה לידה כדי לתת לה את האהבה, לאן היא הידרדרה? תנחשו, בבקשה. לבחור בדואי, למה לא? מהממת. מנקה, מבשלת, מגדלת את הילדים, אתם לא תאמינו מה קרה לה. היא התגלגלה לכפר לא מוכר, יש לה ילד בן 5, ילדה בת 4, 3, שנתיים ובעוד כמה ימים יהיה לנו עוד אחד, חמישי מאותו בן אדם. שנים סבלה מאלימות ומהזנחה והתעללות ושתקה. עד שבן הכלב, להעליב את הכלב אני לא יכולה, הרים את יד על הבן שלה ומה הילדה הזאת עשתה? היא קמה ועזבה. תקשיבו לי, אנחנו מכירים את התופעה של נשים נפגעות אלימות, את מסכימה איתי? ששנים לא עוזבות וחוזרות וחוזרות וחוזרות. היא סבלה הכול, אבל לילדים שלה זה לא יקרה. תקשיבו לי, הלוואי להרבה אנשים - - - אתם לא יודעים איזה אמא היא, אבל האמא הזאת היום סובלת מגזענות, כי הילדים שלה ערבים, אבל היא לא שייכת לערבים, היא שייכת לקהילה, הילדים יודעים עברית - - -

האמא יהודייה.

לא, אני מתכוונת, היא יהודייה וחשוב לה שהילדים שלה יהיו יהודים, אבל חשוב לה שהילדים שלה יהיו מסודרים. עכשיו תשימו לב, אנחנו מזמינים לשם אוכל ומאכילים את הילדים כשהם כאן, כי כשיש לה ריסוס בעמידר, דירה ששם אי אפשר לחיות, אין לה מקום לאן להגיע, אנחנו הבית. שמנו לב, נכון, מיכלי? היא יושבת ולא אוכלת, 'ט', את צריכה לאכול', 'בסדר'. היא לא מעזה. אתה מבין? היא לא מעזה. סליחה, טוב? יש משהו כל פעם שאת כאן ויוצאת, שזה שובר אותנו לגמרי מחדש כל פעם. תהיה לה מתנדבת שלנו שתלווה אותנו בלידה, אנחנו נעשה שמיניות באוויר, אבל מול הבירוקרטיה שושקה שלנו קורסת.

אני אעשה מעבר חד למקרה, ואני רוצה שאת תגידי כמה מילים.

איפה הבירוקרטיה? איפה הבעיה?

אני אגיד לך איפה. הילדה הזאת קיבלה דירת עמידר. כמה חדרים?

שניים.

קומה?

רביעית.

קומה רביעית. עכשיו ברור, 5, 4, 3, שנתיים, בטן, תינוק. ברגע שהיא משחררת את הילדים למטה, 'ערבים לכו', קללות, מכות, הנמרה הזאת קופצת למטה, מגנה. בשני חדרים, ילדים צריכים שטח, ילדים צריכים התייחסות. תזרקי לי סכום שאת מקבלת בחודש וכמה את משלמת למעון אחרי צהריים?

אני מקבלת 3,000 שקל בחודש, אמא ל-4 ילדים, חיה לבד ומשלמת צהרונים, שזה כל חודש 214 שקל לבן. אם אני לא אשלם הוא לא יילך לצהרון, והרבה הוצאות, זה לא קשור לזה. הם לא מתייחסים אליי, כאילו מה עשיתי ואיך הגעתי למצב הזה, הם מתייחסים אליי, איך אני אסביר לך? בגזענות.

מי זה?

בכל מקום שאני הולכת.

מי נותן את ה - - -

תראה, זה נורא, כשהיא מדברת הם - - - היא נתקלת באדישות. מן הסתם ילדה כזאת היא נורא בודדה, נכון? היא צריכה לדבר עם מישהו, זה יכול להיות זאת שמציפה את העובדת הסוציאלית שיש לה 500 תיקים, שאפילו אם היא אישה טובה, אני לא יודעת, כי אנחנו בעצמנו לא כל כך מצליחים להשיג אותה, היא כל כך עסוקה, אבל אם היא זקוקה לשיחה או למשהו, אין למערכת אפשרות לתת לה את המענה. אנחנו שם איתה, אבל אלה שמגיעים אלינו זה 12,000, מה אחרים? אלה שמוכנים להיות איתנו בקשר הם אלפים בודדים, מה אחרים? יש משהו לוקה בחסר. אתישקה, אולי תתייחסי אחר כך.

אנחנו היום מול המערכת, סך הכול אני כבר עושה משימה, אני מסתובבת בערב, בלילה, לפעמים עם כלב, לפעמים עם הנכדים בערב לטייל, וכותבת כתובות של עמידר. אתה יודע כמה בתים סגורים, מוזנחים? אני חזרתי למיכל, אני אומרת 'מיכלי, מה זה מצאתי בית לט', יאללה, היא תהפוך את המקום הזה לארמון'. שנים הבתים האלה פנויים. שוש יודעת. תוסיפי, מה זה? למה? איך אנחנו מרגישות היתר של המתנדבות האלה הגענו לאדישות בלתי נסבלת של בירוקרטיה? למה הבית הזה לא יכול להיות פתוח לילדה - - -

איזה בית? איפה?

בתים של עמידר, זרוקים, פתוחים, אף אחד לא חי שם, נטושים. אני מוכנה - - -

אין להם כסף לשיפוץ?

אין לי תשובה לזה. אני לא יודעת להגיד, אני רק יודעת שמישהו צריך לחקור את זה - - -

ניסיתם לפנות לעמידר?

איך ניסינו, שוש עכשיו תגיד כמה דברים על הניסיונות שלנו מול עמידר, אבל עכשיו אנחנו בתהליך. משהו נתקע בהרבה בירוקרטיה, בהרבה קריטריונים כאלה וקריטריונים כאלה. הבירוקרט שיושב שם לא יכול לדעת שהילדה הזאת, בת 26, ושלילדה הזאת היום, כשאני שואלת 'מה לתת לך? לקנות לך כזה וכזה?', 'לעשות לך משהו?' 'מתי פעם אחרונה בלעדינו קנית חליפה?' או משהו. היא אומרת 'לא, לא, אני לא רוצה שום דבר מהחיים האלה, אני רוצה שלא יקרה לילדים מה שקרה לי'. ממה היא פחדה כשהוא הרים יד על הילדים? שלילדים שלה תהיה ילדות כמו שהייתה לה. זה מדהים. היא לא הולכת להתלונן נגדו, היא לא רוצה לקבל ממנו מזונות, כדי שהוא חס וחלילה לא ירצה אחר כך את הילדים. היא ילדה בת 26, אלוהים שישמור, היא עוד לא צריכה להתחתן, כל מה שהיא רואה מול העיניים שלה זה טובת הילדים, אז אנחנו כחברה לא יכולים לפרגן לה דירה? עמידר? היא לא צריכה יותר מדי. ולתת לה, אתם יודעים מה? היא תנקה אותה, היא תהיה מצוחצחת ו - - -

זו דירה יותר גדולה?

היא צריכה קרקע. היא לא יכולה להוריד, היא לא יכולה לשחרר את הילדים, הילדים עם שמות של ערבים, שמדברים במבטא, העברית שלהם עוד קלוקלת. תראו, היא צריכה ללדת, היא רק שמונה חודשים כשהיא חתכה את זה והילד בן - - -

ילד בן 5 אי אפשר לשחרר החוצה לשכונה לבד.

יפה, פקידת סעד כאן מדברת. ילד בן 5. היא צריכה עזרה, היא צריכה משהו נגיש, היא צריכה שהילדים יהיו מול העיניים שלה. כמו שהיא אמרה, היא רק צריכה אהבה, אנחנו ניתן לה מקסימום, אבל החברה צריכה להיות יותר סלחנית, פחות שיפוטית ומשהו במערכת צריך להיות יותר גמיש ממה שסתם למלא דוחות. אני לא יכולה למלא דוח. נכון, אם הייתי מספרת לך לא היית מאמין, כשאתה מסתכל בעיניים שלה זה אחרת, מסכים? כמה חברי כנסת מוכנים לעשות כמוך היום? זו כבר מחמאה שלי, ומהישיבה שהייתה לרדת לכאן.

אני עוברת לעוד משהו, תסתכל טוב, אחר כך תשאל.

אבל הקריטריונים בנויים, עוד פעם, אי אפשר לחלק הכול לכולם. ברור שכשאני יושב פה ואני ??קטע רואה את המקרה, אז אני ישר חושב בראש איך אני עוזר, אבל יש עשרות או מאות אלפי - - -

יש כמה מילים, אמנם אני פסיכולוגית, אבל הן מקפיצות לי את הפיוזים. קריטריונים. קריטריונים באים כדי שתשנו אותם. גבולות, גבולות זה כשאני ואתה בוחרים בינינו גבול. כשאני בוחרת זה הגבלה, מיליון וחצי דברים - - -

אני התעסקתי בחוק של ניצולי השואה, מיליארד שקל, כל שינוי של קריטריון שווה 100 מיליון, 150 מיליון. הרי בסוף זה כסף. או אתמול, היה לנו חוק שהצבענו נגד מע"מ על ספרי לימוד, האופוזיציה תוקפת, אבל אז בא סגן שר האוצר ואומר 'אם אנחנו מורידים מע"מ, למה לא נוריד מע"מ על תרופות?' על דברים יותר - - -תמיד יש - - - מה שאני מסביר זה שאני מבין את כל הכאב ואני באמת כאן בשביל לעזור ואנחנו ננסה, גם במקרים פרטניים וגם בראייה הכוללת, אני כן רוצה ללמוד, להתעמק ולראות איפה אנחנו יכולים, אבל הכול בא פה מאמוציות - - -

זה התפקיד של, אני לא מחוקקת.

היום בבוקר דיברתי עם שר האוצר על זה, שהיום בשנה הזאת למדתי להסתכל על הדברים מערכתית. כי כל דבר, ברגע שזה בא מפה אתה לא יכול. הוא היום יושב בקבינט הביטחוני והוא צריך לקבל החלטות, החלטות לא שמונחות על ידי אמוציה ורגש. אז גם פה אני צריך באמת להסתכל - - - ברור שבמקרים פרטניים אנחנו נעזור, אני מאמין ש - - -

אז התפקיד שלי להציף אותך, כדי שתזיזו שם את הדברים. כי אתה יודע מה, אני רוצה להגיד - - -

לא, בשביל שאני אקבל ואטפל תעבירו ל - - -

לא, הרבה יותר קל לתקוף את הגבר, מה קרה? את בכית.

לא צריך לתקוף, רק צריך לתת - - -

לא, זה התפקיד שלי. תסבול את זה, אין מה לעשות. אתה יודע מה? אני אהיה בוטה, מה זה המילים האלה? לא מזיזים לי, זה מזיז לי. אם יש משהו שאני כועסת, אז הרבה דמגוגיה ופחות בפועל, אז אין מה לעשות, אני בחרתי בתפקיד הזה וכל חודשיים אני מקבלת הזמנה להצטרף למפלגה זו או אחרת. אני לא הולכת לשם, כי אין לי סבלנות לזה וחוץ מזה זה לא המקום שלי, זה המקום שלך. אבל אם אתה העזת והלכת תסבול את ההצפה שאני עושה כאן. אני מתחננת, אני אגיד לך למה, כי אם אני מצליחה להזיז לך משהו בלב, אתה תזיז שם למעלה. זה התפקיד שלך וזה שלי.

עכשיו אני רוצה להתייחס כאן ל - - - אני אתייחס לאישה שם שיושבת. תהיה איתי עכשיו ואני צריכה את התמיכה שלך ואת החיבוק. האישה היא 12 שנה בארץ והיא לא כל כך מדברת עברית. האישה הזאת סבלה מאלימות, כמעט נרצחה. היא פונתה למקלט - - - את מרשה לי?

כן.

אני מדברת רק על אחותך, עלייך אחר כך אני אגיד כמה מילים ואני לא אגיד יותר מדי כי אני יודעת שזה רגיש.

אני אגיד. אני אמא שלו.

אז אחותה הגיעה למקלט רגע לפני שזה היה יכול להסתיים ברצח. אבל מה? במקלט שהיא הייתה שם, אף אחד לא הייתה מדברת, לא אמהרית ולא תיגרית. אף אחת לא הבינה את ההתנהגות שלה. השיפוטיות ודברים שהיא חוותה היו ברמה שהיום, כשאחותה במצוקה ואנחנו עושים שמיניות באוויר כדי לשכנע אותה לברוח למקלט, כי יש שם מערכת בעייתית, שושקה תוסיף, האישה הזאת אומרת לאחותה 'אל תלכי לשם, נסבול בשקט, שם לא מבינים אותנו'. אני הוספתי משהו או שאני מדויקת? תחשבו, היא חיה בפחד בקונכייה שלה, היא לא כל כך אוהבת שנכנסים לה לחיים, היא סובלת מאלימות, הפוגע שלה מסתובב בסביבה ואני לא בטוחה שהרצח הבא הוא לא הכתובת שלנו על הקיר.

חס וחלילה.

חס וחלילה, אבל, שוש, את יודעת על איזה מקרה אני מדברת. הייתה לנו אישה אתיופית מדהימה שליווינו, ג'וליצקה, עוד לפני שאת היית מנהלת מקלט, אישה מדהימה, שליווינו אותה במסל"ן. היא הייתה במקלט של באר שבע, כל ההתקדמות שלה הייתה כמו אדמה שהיא צמאה למים, כל מה שאתה נותן, גאונית ביכולות שלה, הייתה מתקדמת, יפהפייה, מהממת, מדהימה, התאהבנו בה כולנו וכשהיא סיימה את המקלט היא יצאה מהמקלט, המשכנו ללוות אותה והבנו שיש לחץ מאוד מאוד מאוד חד של המשפחה שלה ושל הילדים לחזור לבעלה.

היא גם אמרה שהיא רוצה שלילדים יהיה אבא ושהם לא יגדלו כמוה.

זה משפט שהיום אנחנו שומעים מ-א'. מה את אומרת לי וחוזרת? אני רק רוצה שלילד שלי יהיה אבא? עכשיו אבא יכול להיות גם רוצח, מותק שלי וזה הקטע. אז במקרה הזה, שגם את שומעת את זה בפעם הראשונה, אבל תשמעי טוב טוב, כי מה שאנחנו מנסות זה לשכנע אותך שיש גם אנשים שבאים כדי לעזור לך ולא ליפול. אז אחרי שהיא יצאה למקלט והתקדמה והתחילה ללמוד, הילדים שלה אמרו לה שהם רוצים את אבא. היא עשתה תהליך, יש את המקלט שמשקיעים שם את הנשמה, הרווחה, כל המערכת הייתה סביבה והוא נשכח. אם הם בקונפליקט היו במקום כזה, היא הייתה פה והוא פה, אחרי המקלט היא קפצה כאן והוא נשאר כאן, אם לא יותר נמוך. אף אחד לא ליווה אותו, אף אחד לא נתן לו טיפול וכשהיא חזרה אליו שבוע אחרי היא נרצחה. אנחנו היינו כאן - - - עד היום זה בלתי נסבל לחשוב. ברגע שאני רואה ילדונת אתיופית שחוזרת למקלט אני בטוחה, חמש דקות שכנוע היא חוזרת לפוגע. זו דוגמה. הילדה הזאת לא מוכנה להיפרד ואני כבר עם היכולת שלי לדעת על הפוגע שלה - - - סליחה, הוא פוגע מותק, הוא לא בן זוג. אני יודעת עליו אינפורמציה שלהתאבד. והיא כל הזמן חוזרת, כי היא יתומה, כי אמא שלה נרצחה, אבא שלה נרצח, היא יתומה, הקהילה לא כל כך לידה, כי היא לא הפאר של הקהילה, מצטערת, גם אתם צריכים להתגייס אחרת לשם, הילדה הזאת מחפשת אהבה - - -

- - -

קודם כל - - - בגלל שאנחנו מאותה קהילה.

לא, בגלל שאני פניתי אליך, בגלל זה אני פונה עוד פעם.

- - - אנחנו מנסים לעזור, בלי שום הפרדה, בגלל שהיא אתיופית אז אני - - -

לא, בגלל שאתה מבין את הניואנסים.

לא, אני מייצג פה את המשרד, את כולם.

אותך אני מגייסת, מכיוון שאתה מכיר אותה היכרות אישית. אני מצפה ממך מעבר למשרד הקליטה.

בעיקרון אנחנו כמשרד, אל"ף, הלשכה שלנו פה בבאר שבע היא - - -

מאוד. טניה עובדת סוציאלית יומיומית.

רגע, אבל יש מוקד קליטה של העדה האתיופית.

יש מוקד קליטה שהוא לא רחוק מפה, מעבר ל - - -

אנחנו עובדים איתם.

זה אחת. שתיים, אנחנו משקיעים מ-2004 פה בתחום האלימות לא מעט כסף לדוברי שפות, אם זה אמהרית, אם זה ברוסית, או שפות אחרות שמגיעים כבודדים. אנחנו עושים את המקסימום. גבר כזה שהאישה נמצאת ב - - - הייתה צריכה להיות פנייה.

לא, אני אגיד לך איפה הבעיה.

במרכז, כדי שיקבל איזה שהוא טיפול.

לא, כאן מבוי סתום. המבוי הסתום הוא כזה, אתה יודע על מה אני מדברת, שהמערכת בנויה ככה שמשקיעים בכיבוי שריפות. כשיש מקרה משקיעים, אבל הגבר הזה, הוא צריך ליווי צמוד, שהוא יעלה, שהוא יעבור תהליך. הבעיה שאם הוא לא רוצה או לא יוזם, בכוח אי אפשר. יש איזה שהיא מחשבה ש - - -

יש לך הרבה מקרים כאלה? אני מקווה שלא יהיו - - -

יש הרבה.

אבל עדיין יש מוקד קליטה שמתוקצב, יש שם חבר'ה מדהימים - - -

ברור, אנחנו עובדים איתם.

שהם אקדמאים, הם יכולים לבוא. פשוט צריך להצמיד מישהו מהמוקד לאותו המקרה שילווה.

יש בעיה אחת, הקליטה זה לאנשים עד 10 שנים בארץ.

אבל המוקדים זה ליוצאי אתיופיה כולם. יש מוקד שעוזר לעשות אינטגרציה לחברה והכול. יש שם חבר'ה מדהימים, לפחות אני מכיר, הם היו אצלי אתמול, היה לנו דיון. פשוט להצמיד, שהם ילוו.

אנחנו מלווים, העניין הוא אחר. שוש, אולי את תסבירי קצת?

איפה שאתם נתקלים בבעיה של השפה - - -

לא, זה כוח של משרד הקליטה, איתם אנחנו עובדים צמוד. העובדת הסוציאלית משם, טניה, אין יום יומיים שאנחנו לא מדברים בטלפון. זה משהו אחר, זה קצת מעבר ליכולת של משרד הקליטה. ההתערבות יותר מורכבת - - -

לא משרד הקליטה, זה מוקד הקליטה.

מוקד הקליטה שייך לרשות. הוא מתוקצב על ידי המשרד והוא שייך לרשות.

אני יודעת את זה.

במקרה שלכם הוא לא רחוק, הוא מעבר לקניון שם.

עוד פעם, אני פה אומר שזאת עזרה שצריכים לנצל. אי אפשר עכשיו, את רוצה שמחר אנחנו נדאג לתקצב 100 תקנים בכל הארץ, הרי זה לא - - - יש היום תקנים שמתוקצבים שהם יכולים לעשות את העבודה הזאת. אלה חבר'ה מאוד מאוד רגישים ואם את רואה שמשהו במוקד לא מסתדר ואנשים מזלזלים וזה, אז את צריכה לבוא ולפנות - - -

לא, שם זה לא עניין של זלזול, דווקא יש שיתופי פעולה מאוד טובים, שם העניין של היכולת. אבל יכול להיות שאנחנו נגלה משהו. שוש, תבקשי עזרה.

טוב, אני רוצה להגיד קצת, אני מלווה את א' מטעם - - - האוניברסיטה, ליווי אמהות צעירות וקיבלתי את א' ובגלל המצב שא' נמצאת בו אני לא יכולה מטעמם לצאת איתה ואני חזרתי למסל"ן והתנדבתי פה שנים. לא' נולד ילד מבחור בדואי, שבהריון הוא נטש אותה ועובדת סוציאלית דאגה, היא קיבלה דירת עמידר, כי היא בודדה, היא גמרה תיכון, היא גמרה צבא והיא כאילו חיילת משוחררת ואז הוא פתאום גילה איפה היא נמצאת והוא הגיע. הוא לא זז מהבית, להיפך, הוא מביא חבר'ה, פעם יותר, כשהיא מבקשת פחות. הוא לא תורם אגורה אחת הביתה, אין לה ממה לחיות בכלל. אם לא אחותה שמביאה לה אינג'רה, שבערבים אני לוקחת את אחותה אליה להביא לה משהו לאכול אין כלום. הוא יוצא עם החבר'ה, הוא אוכל, הוא זה, הוא עוד לא קנה, אני חושבת, לתינוק חולצה. כלום. שום דבר. הוא כאילו אוהב את התינוק, הוא אבא, אבל שום דבר.

שוש, אני יכולה להוסיף רק קצת? זו תופעה שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה, אנחנו צריכים לחשוב, התופעה של השתלטות של צעירים בדואים - - - אני דיברתי עם שייח'ים, יש לי תקשורת טובה עם שייח'ים, עם כמות לא מבוטלת של שייח'ים, יש במקומות מסוימים שייח'ים שאין להם כבר השפעה על משפחות מסוימות. הוא שייך למשפחה די עבריינית, סליחה, מאמי, הם מתעסקים גם עם סמים וכל מיני דברים, הוא מתנחל, אין לה כוח להזיז אותו ובלי תלונה שלה אי אפשר להעיף אותו. יש משהו שאנחנו אובדי עצות וזו תופעה, זה לא מקרה.

אתם יכולים להגיש תלונה בשם?

לא.

יש כאן נציגת משטרה.

בעבירות של אלימות במשפחה מספיק שיש לנו מידע אנחנו יכולים לבוא ולטפל. מבחינתנו מספיק ששכן יתקשר ויגיד שהייתה שם אלימות זה מספיק כדי לפתוח תיק ולעצור אותו ולפעול. כן צריך את העדות של האישה בסופו של יום כדי להגיע לכתב אישום, אבל כל המסביב יכול להשפיע.

ואם יש עדות מגוף שהוא - - -

כן, רק שהם מחויבים לסודיות, יש בעיה. אלא אם כן יש איזה שהיא פגיעה בילד.

אני רוצה להסביר לך.

כי דווקא הייתי חושב שלא יהיה - - - שאנחנ נותנים סמכות לגוף המטפל לטפל. כי, עוד פעם - - -

זה תקדים נורא בעייתי, כי אם יידעו שהגוף המטפל בא ומדווח למשטרה, הנשים שלא ירצו להגיע, נשים לא ירצו - - -

חבר הכנסת, יש - - -

אבל אתה נכנס פה ללופ, כי מה קורה? אם מתחילים כאילו להגיע אליו ולא יודעת מה, להאשים אותו, דברים כאלה, הסכנה שלה גוברת.

לא בהכרח, כי ברגע שאנחנו יודעים שיש סכנה הוא לא חוזר הביתה עד שאנחנו לא ממצים את כל האפשרויות.

מה, הוא במעצר?

ודאי. אם יש סכנה הוא במעצר. הוא יורחק על ידי ערבים, הכול. לא יהיה מצב כזה. במגזר הבדואי, שיש לנו בעיה מאוד מאוד קשה, שאין שם נושא של הגשת תלונה, אנחנו לוקחים את האישה בכוח לבית משפט ומרחיקים אותה מהמשפחה. גם אם היא לא הגישה את התלונה.

צריך לדאוג לה להגנה. לפני שעושים מהלכים כאלה צריך לדאוג לה להגנה.

גם יש מחקרים שמוכיחים שברגע שהמשטרה - - - הוא יושב לילה במעצר, הוא כבר מבין שהוא כבר לא מה שנקרא - - -

אבל, תראי, קודם כל יש לו בן ממנה. הוא בחור שממש מכניס אותנו ל - - - זה בעיה.

אני ליאת, מהשירות לנוער, צעירות וצעירים במשרד הרווחה. אני חייבת להגיד שלא קל לי עם הדיון הזה. יש פה הרבה מאוד אנשים בחדר, יושבת פה אישה שאיננה חסרת ישע, כפי שציינתם, אנחנו מנהלים דיון בשפה כזאת ואחרת מעל הראש שלה. לא מכובד, לא מכבד, בעיניי. אני חושבת שבהחלט יש מקום לפנות לאדוני חבר הכנסת, ברמה של עזרה פרטנית, אני בטוחה שאתה גם תרצה לסייע, ברמה פרטנית. אני יושבת פה ולא נוח לי עם השיח - - -

סיוע פרטני?

כן, כי יושבת פה הגברת, אנחנו מדברים מעל ראשה, בשפה מקצועית, זה לא לעניין. אני רוצה דווקא לחזק את הכוחות שלה, אם את רוצה לדבר בעצמך. אם לא, אני רואה אותך יושבת, אני חושבת שזה לא לעניין, אני מבקשת שנוציא את הדיון מהרמה הפרטנית. דיון ברמה הפרטנית יהיה איתך בנפרד, ונעבור לדיון - - -

שנייה, רגע, אם - - -

שוש, רגע. אני מקבלת את זה ואני רוצה לענות כי ברמה המדינית, לי יש חלום אחד קטן, שהוא באמת דורש שינוי חקיקה והסתכלות שונה לגמרי של המערכת. יש מדינה אחת בעולם, שבדיה, שאת הגברים האלימים עוצרים קודם. זה הרבה יותר למדינה, מאשר לקחת אישה עם הילדים מהמקום שלה, מהבית שלה ולשלב אותה ב - - - זה לא מעצר כמו בשפה של חגית, משטרתי בבית מעצר. יש משהו דומה אצלנו, בית נוער לגברים אלימים, אבל מקום שקודם כל שמים - - - כמו שאם אתה נתפס על 180 על הכביש, מיד שוללים לך את הרישיון ואחרי זה יש דיון. מיד להכניס אותו למקום כזה ואחרי זה לקיים את הדיונים ואת הכול. שלא תהיה מסוכנות בימים עד שההליך הפלילי מתנהל כמו שהוא ראוי להתנהל בצורה דמוקרטית במדינה דמוקרטית.

הוא במעצר, מהזווית שאת מכירה, את יכולה לנסח לי את זה, שאני אוכל לבחון את זה?

נגיש לך משהו. כן.

מצוין, כן, זה רעיון מדהים.

יש לכם את המייל שלנו בוועדה.

יש לנו.

תעבירו לי, אני - - -

אתי, שנייה, דבר מעשי לגבי הילדה שלי.

רגע, משהו פרטני. תעבירו לי דף עם כל מה שצריך. מקרים פרטניים, אנחנו נטפל בהם, בסדר?

אני אתן לך בכתב, בסדר.

שלום לכולם, שמי אתי כהן. קודם כל ברוכים הבאים, ועדת הקליטה בכנסת, חבר הכנסת יואל - - -

ניקולאיצ'וק זה יותר מסובך, היא כבר למדה להגיד, אז רזבוזוב - - -

אני חושבת שבאמת הבחירה שלכם להגיע למסל"ן היא בחירה טובה ונכונה ואני רואה את מהמפגש הזה מבחינתי כנציגת העירייה הוא מפגש מאוד מאוד חשוב. מסל"ן הוא ארגון לנפגעי תקיפה מינית מאוד משמעותי בעיר הזאת ובעקבות זה ולאור זאת יש שיתוף פעולה מאוד הדוק בין עיריית באר שבע לבין מסל"ן, ארגון בלתי פורמלי, יש לנו את המרכז למניעת אלימות שלנו, יש את המקלט לנשים מוכות, יש את המקלטים בארץ, יש את משרד הרווחה, שליאת מייצגת אותם, יש המשטרה שנמצאת פה ומסל"ן כארגון בלתי פורמלי יודע וערוך ונכון להשתמש בכל המשאבים העירוניים הקיימים כדי לסייע לנשים בצורה בלתי פורמלית.

הצורה הבלתי פורמלית היא מאוד מאוד חשובה. אתם יודעים שלהגיע לכאן, דווקא בעילום שם ושאף אחד לא יודע וזה לא נכתב באף מערכת ממוחשבת ובשום מקום, יש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה. יחד עם זאת, עם היכולות המקצועיות והאנושיות שלכם, שזה פשוט אתם שמים את זה במפגש עם האנשים, וכאן ראינו הרבה מאוד דוגמאות, זה פשוט מחמם את הלב ומרגש. אני עובדת עם מסל"ן הרבה מאוד שנים, אני עובדת עם הרבה מאוד ארגונים בעיר, אבל באמת למסל"ן יש מקום מיוחד ברמה המקצועית, הטיפולית, האנושית, פה בעיר. ואני לא רק אומרת את - - - לא אומרים את שבחם של האנשים בפניהם, אבל יש כאן מקום באמת לשבח את העבודה וההישרדות הארגונית שלכם לאורך השנים.

יש כאן מבחינתי שתי מטרות. אל"ף, להעלות למודעות את מה שקורה כאן במסל"ן ואת השירות, ובי"ת, להציף את זה למעלה. איך את אומרת? ברגע שאנחנו נוגעים בלב מן הסתם זה עושה את זה וזה אמצעי מאוד מאוד טוב לחזק ולהעלות את זה למעלה, ואין טוב ממראה עיניים, ממשמע אוזניים. יחד עם זאת צריך לשמור על אתיקה, על מקצועיות, על סודיות, על צנעת הפרט. ובאמת הדיונים יכולים להיות בחדרים יותר סגורים, בצורה יותר אינטימית ויותר אישית, עם כל הרצון שלנו לעזור. לפעמים אנחנו כל כך רוצים לעזור שאולי נצליח עכשיו במפגש הזה להשיג עוד משהו בשביל האישה, אבל באמת צריך לשמור על הפרטיות, על הכבוד של האנשים ואני בהחלט מצטרפת לכל מילה.

אני חושבת שעדיין השירות הזה לא מתוקצב משמעותית במשרדי הממשלה. אי אפשר שארגון כל הזמן יינוק את הקיום שלו מתרומות ו'תעשה לי טובה' ואולי זה חשוב. אני חושבת שצריך לתקצב את זה - - -

זה שליש רווחה ושני שליש - - -

שני שליש גיוס כספים.

משרד הרווחה והשירותים החברתיים מתקצב בתמיכות, כ-1,300,000 בשנה.

זה כבר היקף פעילות.

וגם זה המרכז נדרש להוכיח פעילות בהתאם ל - - - וזהו, אין יותר כספי - - -

התקציב שלנו הוא 3,600,000 - - -

כמעט 4.

כמעט 4 שסמדר אומרת, זה שווה ערך של 250 מתנדבות ועורכי דין שעושים בחינם, ושווה ערך תרומות וכל מיני. עוד פעם, לפעמים אני מרגישה - - - פעם בכנסת לפני כמה שנים היה כתב מ'הארץ' שכתב כתבה פסיכולוגית במרכז סיוע, 'מנהלת מוכרת נעליים ברחוב'. זה לא היה בצחוק, אני נעלבתי בהתחלה, אחר כך אמרתי להם 'אתם תתביישו, אנחנו מגייסים תרומות מחנויות, מוכרים כדי לממן'. הרי כל סיוע, נסיעות מכל הנגב, סיוע, את השעות ואת הכול, זה בחינם לכל אישה, בנוסף לזה שאנחנו תורמים לה ומגייסים דברים.

אני רוצה לסגור בשני משפטים. ליזה תמיד מביאה את עצמה ותמיד עם דמעות בעיניים ואת הסיפורים של הנשים וזה הדבר המרכזי שנמצא פה במרכז הזה, זה לפתוח את הדלתות, להיות נגישים לאנשים. הנושא של רב תרבותיות, אתם מודעים לו, בטח ועדת הקליטה בכנסת בנושא של השוני התרבותי. אני אף פעם לא אומרת פער, תמיד אני אומרת שוני תרבותי. כל הנושא של המאפיינים התרבותיים של כל קהילה, איך אתה מתחבר אליה, ובמקרה הזה יש לנו הרבה נשים עולות ברית המועצות ובראשם ליזה, שבאמת מחבקות ומקבלות את הנשים מהמקום שלהן, עם המאפיינים התרבותיים שלהן, עם כל הסטיגמות. מאוד קשה לי לשמוע את המשפטים שאת אומרת, שהם ככה מסתובבים ברחובות בפי כל, אבל יחד עם זאת גם אתם וגם הנשים צריכות להתמודד עם הדברים האלה.

אני מחזקת את ידי מסל"ן, אני חושבת שצריך להעביר את המסר הלאה. היום מסל"ן מקבל ישירות את התקציב, לאו דווקא דרך העירייה. העירייה מוסיפה, איך אני אומרת? פירורים למסל"ן.

זה קניית שירותים. רוביק דואג כל שנה, אבל זה בסכומים מאוד קטנים.

אני חושבת שיש כאן תמיכה מאוד גדולה של ראש העיר במסל"ן. אילולא זה היה, סליחה שאני אומרת את זה, אני לא חושבת שמסל"ן היו במקום הזה. אבל יחד עם זה אני חושבת ובטוחה שיש צורך בתקציבים ממשלתיים מסודרים והקצפות יהיו התרומות, כל אחד עם הרצון שלו לתרום לתחום הזה. לפני שבועיים היה לנו ביקור של יום - - -

משרד הרווחה - - -

יכול להיות שמשרד הקליטה ומשרד החינוך - - -

מה שמייחד מאוד את המקום הזה זה דווקא הדלת הפתוחה שלו לכל סוגי האוכלוסיות. אתה רואה פה מדגם סטטיסטי מקרי את השפות, את ה - - - אני חושבת שגם משרד הקליטה יכול להצטרף למקום הזה.

ליאת, אני מצטרפת למה שאתן אומרות ואני חושבת שאחת המשימות, ליזה, זה לצרף משרדי ממשלה נוספים וברגע שמשרד החינוך, אפרופו אנחנו מגיעים לבתי ספר ועושים מניעה ועושים הסברה, ומה שיקרה פחות, כמו שמיכל אומרת, זה פחות עולה כסף למנוע מאשר לטפל, ואני חושבת שהעניין הזה, שברגע שמשרד החינוך ישים את התשומות שלו והתקציבים שלו, ולאו דווקא שיהיו הגבוהים ביותר, זאת אמירה. משרד הקליטה, משרד הרווחה, צריך לבנות קואליציה של משרדי ממשלה, כמו שקיים בתחומים אחרים, בתחום של נפגעי תקיפה מינית, גם של משרד החינוך, גם של משרד הבריאות, גם של משרד הרווחה ולדעתי גם של משרד הקליטה, רק אז תהיה לך מספיק לגיטימציה גם לנגוע - - -

עליזה נפגשה עם החברים פה?

היא הייתה כאן.

היא עשתה משהו?

היא הייתה עכשיו אצלנו באירוע. תראה, הבעיה קצת יותר מורכבת ממרכזי סיוע אחרים. התקשורת עם רווחה אצלנו היא יוצאת מן הכלל ובמרכזים אחרים זה קצת אחרת, הרבה יותר קשה. אצלנו זה ברמה של המפקחת שלנו, וליאת, וכולן יודעות את המקום, אנחנו מרימות טלפונים, רבקה תבל שלנו חברת בית, היא מפקחת כביכול על משרד הרווחה. הרווחה שלנו, אתי, את כל האירועים אנחנו עושים יחד. זה משהו לא אופייני לכל מרכזי הסיוע, זה לטובתנו, אבל בגלובליות יש בעיה בתקצוב. מאיר כהן היום שינה את זה הרבה, הוסיף, התקצוב היה עוד פחות טוב, אבל ליאת אמרה משהו מאוד נכון, זה לא צריך להיות רק רווחה. לנו בעייתי לקחת ממשרד אחד תקצוב כזה להשתיק אותנו. זה שליטה. כי ברגע שמשרד הרווחה מממן אותנו אנחנו הופכים להיות אוכלים מהצלחת, אז אני לא אוכל להיות חוצפנית, כי אתה משלם לי את ה - - -

אבל המשרדים - - -

אין לך בעיה להיות חוצפנית. לא חוצפנית, אלא להגיד את האמירה שלך.

יש פה נציגת משטרה, כי אנחנו ממש - - -

כן, חגית, זה מאוד חשוב.

אני אחראית על התיקים של - - - מאילת ועד אשדוד מבחינת ליווי, פיקוח, מתן מענה לאירועים חריגים וכו'. יש לי קשר צמוד עם מיכל, שהיא רכזת הליווי, ולמעשה בסופו של יום, למרות שמשטרת ישראל עברה מהפך בשנים האחרונות והסיפור כפי שסיפרה פה הבחורה בקלטת, על איזה שהוא שוטר ככה נורא גדול, זה משהו שאנחנו מאוד משתדלים כן לשים את האנשים היותר נכונים, היותר רגישים, היות מתאימים בתפקידים האלה, אבל יחד עם זאת אנחנו מבינים שבסופו של דבר חוקר הוא חוקר. חוקר צריך להשיג ראיות, ולא תמיד הוא יודע לשבת ולהסביר לאותה אישה מה זה ההליך הפלילי, מה זה דורש, להיות באמת רגיש במקומות האלה ולכאן נכנסות לתמונה אותן מלוות מרכזי סיוע שעוד לפני שנכנסים לחוקר המלווה יושבת עם הנפגעת, מסבירה לה לקראת מה היא הולכת, מה זה ההליך הפלילי, מכינה אותה לזה שיכול מאוד להיות שהשוטר יהיה קצת חוצפן וישאל שאלות, אבל זה כדי באמת לעשות את עבודתו ולא מתוך מקום שהוא רוצה לחדור לכך ושהתפקיד שלה בחקירה זה באמת לשבת לידה ולנגב לה את הדמעות. בסופו של יום אנחנו באמת מרגישים שכל מי שהגיעה מלווה עם מרכז הסיוע, היא גם הגיעה הרבה יותר חזקה, גם יום למחרת היא לא חזרה הביתה ואז חזרה בה מהודאתה ואמרה 'סתם שיקרתי' וכל התיק הזה נפל, אלא באמת הצלחנו למצות את הדין עם אותו אדם, כי היה ליווי אחרי זה.

מה שקורה זה שכשאישה מגיעה לתחנה ומגישה תלונה, אחרי זה אין ליווי מטעמנו. אנחנו אחראים יותר על החשוד. כשיש את הליווי של אותה אישה, אחרי שעברה את אותו קושי בתחנת המשטרה, שמלווים אותה ומעדכנים אותה ומיכל משגעת אותי, עשרות טלפונים ביום, מה קורה עם התיק הזה, זה שוחרר, זה נעצר, ומה עם זה ולמה זה ויש להם גם את הסיי בפרקליטות לגבי תיקים שהולכים להסדר. אני לא מתביישת להגיד כקצינת משטרה, להם יש הרבה יותר סיי בפרקליטות על תיקים שהם ככה נורא מתעקשים עליהם. לכן באמת יש הרבה מאוד חשיבות ומשמעות למקום הזה, מעבר לזה שיש גם את חוק זכויות נפגעי עבירה, שנפגעת עבירה זכאית לליווי בהליך הפלילי, שהמתנדבות שלהם זה סוג של גורם נייטרלי, הוא לא מטעם המשפחה, הוא לא לוקח צד, הוא לא שופט אותן, הוא נטו להיות שם בשבילן ובאמת יש פה הרבה מאוד חשיבות לעבודה ולשיתוף הפעולה בינינו, במיוחד באירועים האלה של אלימות ועבירות מין, בגלל כל המאפיינים ובגלל הרגישות.

טוב, אני מסכם.

משפט. אני סמדר, אני רכזת פיתוח משאבים של העמותה. לגבי המעורבות של משרד הקליטה, היכולת שלנו לתת מענה רב תרבותי, אי אפשר לנתק אותה מעלויות. ההכשרה של נותנות סיוע, מעניקות סיוע בשמונה שפות, זו הכשרה יסודית, הכשרה של מנחות חינוך בשמונה שפות זה תוספת שאי אפשר להתעלם ממנה ולכן אנחנו רואים את הקשר.

אני רוצה שתרכזו בכתב את כל הבקשות, אני אעבור אחת אחת, אדבר עם המשרדים. כמו שאמרתי, גם בנושא של הרב תרבותיות, המדינה מתקצבת, משרד הקליטה מתקצבים, יש מוקדי קליטה וחשוב שתיעזרו בהם. אולי תמצאו עוד מתנדב. יש חבר'ה טובים, חשוב שתפגשו אותם, שתדעו, ודווקא שם הייתי רוצה לראות כי אנחנו ועדה שמבקרת על מה הכסף הציבורי הולך. אם אנחנו נראה שזה באמת לא עובד, או שהם לא נותנים שירות מספיק טוב - - -

בשיתופי פעולה זה מעולה, בכסף לא. אנחנו המון משתפים פעולה, אחרת אי אפשר, מוקדי הקליטה - - -

אז חשוב לי להבין. אני גם אבדוק אצל השר, גם דיברתי עכשיו בנסיעה עם מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, אז אני אבדוק בדיוק לראות מה אפשר מבחינת - - - אמרת שהשר מאיר כהן העלה את התקצוב, לראות איפה אנחנו יכולים לעזור עוד.

התכוננתי למפגש קשה, אבל האמת זה קשה - - -

אבל שרדת את זה, אני רוצה להגיד לך תודה.

מה שבפנים עובר זה לא פשוט, אבל קודם כל ברמה הפרטנית אנחנו נשמח לעזור. כל מקרה, מבחינתי אנחנו נתקשר למנכ"ל עמידר, אתמול התקשרתי וצעקתי עליו וזאת הייתה שיחה ראשונה שלי איתו בכלל אי פעם, אבל בנושא אחר, אז - - -

אנחנו נבקש עוד כמה צעקות בשבילנו.

אין לי בעיה להתקשר ולצעוק ואם צריך לזמן דיונים בוועדה. אין בעיה, אנחנו נוכל לעשות את זה. בינתיים אלה הכיוונים שאני רואה, ואנחנו נראה איפה נוכל לעזור. במה שאני אוכל לעזור אני בטוח - - - אני גם חושב שמבחינת תרומות, כל מיני אנשים פרטיים וזה, בהחלט מקרים קשים, אני בטוח שיש הרבה אנשים שעוזרים, צריך באמת לרתום את המשרדים כמה שיותר.

אין לי תמונה, אני פעם ראשונה כאן ואני שומע ויש דברים שאני לא הכרתי, גם מבחינת חקיקה, אז כמו שאמרתי, זה רגיש, ואני רואה שזה נכון לעזור למקום. מבחינת המדינה, יש הרבה תהליכים שאני לא מסכים, אני חושב שאם אנחנו נשקיע יותר בספורט עכשיו ונשים את הילדים שלנו במסגרות ספורטיביות והם יהיו במסגרות, אז יהיו פחות מקרים כאלה, מקרי רווחה. בעתיד זה הכיוון ואנחנו משקיעים המון כסף. נשקיע קצת יותר ובאמת יחסית לתקציב המדינה זה כלום כסף ופשוט יגדלו לנו אזרחים טובים יותר, שלא יעשו את הדברים האלה.

אז אם בשביל הילדים האלה הספורט יהיה בחינם זה יהיה אפשרי. אם בכסף אז לא. אין להם אפשרות.

יש כל כך הרבה דברים שהמדינה לא מסתכלת לטווח רחוק, כמו שאמרת, כיבוי שריפות. רוב הדברים שאנחנו נתקלים בהם זה כיבוי שריפות. זו בעיה. הבעיה שיש לך עוגה ולא תמיד חושבים איך - - - יש באמת אילוצים.

אבל לא נכניס אתכם לתוך זה. אני לא יכול להגיד שהיה לי נחמד, האירוח שלכם היה נחמד, תודה על השולחן המכובד, כמו שאמרתי, זה נכנס, רצית שזה ייכנס אז זה נכנס, המטרה שלך הושגה, עכשיו אני אראה איך אני יכול לעזור.

תודה, ממש תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:30.>