ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 09/06/2014

פיצויים בגין נזקי הסופה ופגעי מזג האוויר

פרוטוקול

 
PAGE
2
ועדת הכספים
09/06/2014

06הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 354>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, י"א בסיון התשע"ד (09 ביוני 2014), שעה 12:00
<סדר היום:>
<פיצויים בגין נזקי הסופה ופגעי מזג האוויר>
נכחו
<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
חמד עמאר

<מוזמנים:>
רמי יצקן - סגן מנהל, רשות המסים, משרד האוצר

יוסי עדס

רפרנט פנים, משרד האוצר

דרור כהן - סמנכ"ל מימון והשקעות, משרד החקלאות

רועי דהן - שלטון מקומי, משרד הפנים

רמי בוסי - ס' ר' אגף וראש יחידת מחוזות, המשרד להגנת העורף

אדריאנה מסלר - מנהלת תחום מזון-משכ"ל, משרד הכלכלה

ריאד אברהים - ראש מנהל חרום, משרד הכלכלה

צביקה כהן - סמנכ"ל בכיר למימון והשקעות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

פנחס אזולאי - מנהל תחום הערכות לשעת חרום, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

תמיר בן משה - מנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך

רמי בוסי - סגן ראש אגף תיאום והיערכות, פיקוד העורף

ישראל פוקס

סגן מנהל חטיבת תפעול ואחזקה, מע"צ - החברה הלאומית לדרכים

איל דמארי - מ"מ וסגן ראש מועצה אזורית מרום הגליל

גרשון מסיקה - ראש מועצה אזורית שומרון

איל פורת - סמנכ"ל כספים, אגד תעבורה

גלית לוי - מנהלת סניף מרחב ירושלים, התאחדות התעשיינים

צחי אבוהב שביט - מזכיר ועדת מיסים לה"ב

איתי חוטר - סמנכ"ל כלכלה, מרכז השלטון המקומי

ג'אזי פארס - ראש מועצת פקיעין, מרכז השלטון המקומי

חן פיליפוביץ - ראש מועצת הר אדר, מרכז השלטון המקומי

אפרים פלס

גזבר, מועצה איזורית מטה בנימין, מרכז המועצות האזוריות

דוד גינזבורג

מנכ"ל, קנט - החברה לביטוח נזקי טבע בחקלאות

נועה שובל מור

יועצת משפטית, קנט - החברה לביטוח נזקי טבע בחקלאות

עמיחי עתריה

שמאי חקלאי, מרום הגליל

דניאל פרץ

חקלאי, מושב דובב


<ייעוץ משפטי: >
איל לב ארי
שלומית ארליך

<מנהל/ת הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
אתי אפלבוים
<פיצויים בגין נזקי הסופה ופגעי מזג האוויר>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר-היום: פיצויים בגין נזקי הסופה ופגעי מזג האוויר.
אני רוצה לעשות תזכורת, כי היום בימי הקיץ, קשה לדמיין סופה. אבל כן, זה קרה במדינת ישראל ובניגוד לתחזיות היתה סופה קשה של 4 ימים. היא השאירה את רישומה הקשה בהרבה מאוד מקומות. לצורך זה החליטה המדינה לסייע לאותם אזורים ולאותן מועצות שנפגעו. אנחנו כבר קיימנו 2 ישיבות וזאת הישיבה השלישית שבה למעשה היינו צריכים להרים כוסית שהכול הסתיים וצריכים להודות לכל המשרדים, כל אחד ממה שהוא עשה.

מפני הנוכחים פה, אני רואה שזה לא בדיוק כך. קודם כל, אני מברך את ראשי המועצות, את המזכירים ואת הגזברים ואחרים שהצטרפו אלינו ואת אנשי המשרדים שנמצאים איתנו.

אם אני זוכר נכון, למדנו שהכל נחלק ל-3 חלקים, אז גם פה זה נחלק ל-3 חלקים. היתה ההשתתפות המיידית, שאני חושב שהיא היתה מכובדת. אחר-כך היה הנושא של גזם והנושא השלישי צריך להיות נושא של תשתיות. פה אני חושב שאנחנו נמצאים לא במצב כל-כך טוב.

לפני שאני אומר, אני אתן לאנשי המשרדים.

<יצחק כהן:>
בלי האוצר זה לא ילך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוא נשמע. אני יכול לסגור את הישיבה וזה חבל.

נציג האוצר הגיע.

אני מקווה מאוד שישנן הסכמות בין המשרדים השונים למועצות לגבי הנזקים. אני מקווה שעל זה אין מחלוקות גדולות. מצד שני, נרצה לשמוע מכל משרד איפה הוא נמצא בעניין. אחר-כך נשמע את ראשי הרשויות. אחר-כך נראה את מי צריך לזרז יותר.

מרדכי כהן ממשרד הפנים, בבקשה.
<מרדכי כהן:>
כפי שפתחת, שלב א' הסתיים, שלב הנזקים המידיים, 30 מיליון שקלים, ל-42 רשויות.

שלב ב' זה הגזם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו מוציאים את ירושלים מהתמונה.

<מרדכי כהן:>
נכון.

שלב ב', שזה 20 מיליון שקלים ל-27 רשויות והתפנינו לטפל בתשתיות. אנחנו כמשרד פנים סיימנו את העבודה. התקשרנו עם שלושה משרדי שמאים גדולים, שהקיפו את כל הרשויות. החומר נמצא אצלנו. אנחנו בשלבים הסופיים של עיבוד שלו. אני מזכיר לכולם שהדרישות של הרשויות היו למעלה מ-200 מיליון שקלים. אנחנו נדרשנו לעשות עבודה יסודית ולבדוק באמצעות שמאים רשות רשות.

סיימנו את השלב הזה, העברנו את החומר לאוצר. הסיכום בינינו לבין האוצר הוא שבימים הקרובים אנחנו נגיע להסכמות בדבר השיפוי המתאים, לאור העבודה שנעשתה.

יש סוגיה אחת, אדוני היושב ראש, שמקשה עצמנו מאוד. אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו במצב של כפל. חלק מהתשתיות נמצאות תחת ביטוח ואנחנו עלולים להיות במצב שאנחנו משפים רשויות מקומיות ובמקביל הן פונות לחברות הפיתוח ובגין אותו נזק מקבלות שיפוי מחברות הביטוח. כדי שלא יקרה הדבר הזה, זאת הבדיקה שאנחנו עושים עכשיו. זה לא חלילה אומר שהרשויות הטעו או מסרו אינפורמציה שגויה, אלא זה נדרש מאיתנו לעשות בדיקה. זה השלב האחרון שנותר לנו. מרגע שנעשה את זה, נשב עם האוצר ונוכל להגיע לסיכומים, כפי שעשינו בפעימות הקודמות.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה יכול לומר באיזה סכום מדובר כדי שנדע איפה אנחנו חיים? בלי קשר לביטוח, מה הסכום שאתם הגעתם אליו על התשתיות?
<מרדכי כהן:>
אני אומר שוב. הדרישות של הרשויות זה למעלה מ-200 מיליון שקלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יודע. מה אתם בדקתם עם השמאים?

<מרדכי כהן:>
עדיין לא השלמנו את העיבוד. השמאים סיימו את העבודה, מסרו לנו את כל החומר. עכשיו אנחנו יושבים ועוברים רשות רשות. רואים שבאמת מה שמופיע זה הנושאים שאנחנו ביקשנו מהשמאים, כי ביקשנו תשתיות בתוך הרשויות, זאת אומרת, כבישים בתוך הרשויות המקומיות, מתקנים שהם לא מתקני רווחה או חינוך אלא מתקנים באחריות ישירה של הרשות. אנחנו עושים את הבדיקה הזאת. כפי שהתחייבנו לוועדה, ברגע שנשלים את זה מול האוצר, זה לא יהיה דבר שנמסמס אותו. סיכמנו עם האוצר שזה עניין של ימים עד שנסיים את העבודה הזאת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רוצה להגיד לי שאם הייתי עושה את הישיבה בעוד שבוע, היינו שומעים מספר?

<מרדכי כהן:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה לא יכול לתת לנו מספר שאתם חושבים שהוא הנכון?

<מרדכי כהן:>
אני לא רוצה להיות לא אחראי. זה לא אחראי לומר את זה. עשינו עבודה כל-כך רצינית ועברנו רשות רשות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא יכולת לחבר את זה לקראת הישיבה?

<מרדכי כהן:>
לא, באמת שלא. אנחנו רוצים להשלים את העבודה הזאת. היא היתה כל-כך יסודית ומקצועית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בגלל שאני יודע שאתם עושים.

<ראובן ריבלין:>
אדוני היושב ראש, חשוב לשאול את האוצר אם הוא רואה את העניין אותו דבר.

<ראובן ריבלין:>
אני בעד לדחות בעוד שבוע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קודם כל נשמע.

אתה אומר שאתה לא מסוגל לתת לנו הערכה על סכום.

<מרדכי כהן:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שלב א' וב', אליבא דכולי עלמא סגור ומסודר?

<מרדכי כהן:>
סגור. כספים הועברו לרשויות לפי הפעימות שהצגתי. היו רשויות שגם ערערו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מדבר רק על פנים או על המשרדים?

<מרדכי כהן:>
חינוך יושבים פה ותכף הם ידווחו. אחת מהסיבות שאנחנו עשינו את זה בשיטה הזאת, שלא יהיה כפל בין המשרדים. יש מתקנים שקשורים לחינוך וזה לא המנדט שלנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה שאמרת עד עכשיו זה היה על פנים?

<מרדכי כהן:>
רק פנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנתי.

מה לגבי החינוך?

<תמיר בן משה:>
אני מנסה לבחור מילים במה לפתוח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יכול להזכיר לך שבישיבה הקודמת אתה היית הכי נמרץ מכולם. היית כבר בכל המקומות. גיבשת דעה והרבה רצון ופתאום משהו קרה.

<תמיר בן משה:>
נכון.

קודם כל, אני רוצה לציין שהסופה תפסה אותי שבועיים בתפקיד ויכול להיות שרצתי קדימה, בטח מכוונות טובות, מול הרשויות.

<יצחק כהן:>
התקררת?

<תמיר בן משה:>
עוד לא.

בשורה התחתונה, אנחנו היינו ממש בתהליך שכבר הוצאנו הרשאות לרשויות, לפי מה שסוכם בינינו לבין האוצר. כשזה הגיע לחתימה של החשבות אצלנו והיועצת המשפטית, הם עצרו את כל ההרשאות בטענה שהקריטריונים וכל המדדים והקריטריונים לתקצוב לא הופצו לכל הרשויות. עשינו תיקון מיידי לכל המהלך הזה. לקראת סוף מרץ הוצאנו קריטריונים לכל הרשויות, כאשר הקריטריון של שמשרד הפנים, שלפיהם שיפו את הרשויות, לפי גובה השלב – זה הקריטריון שלפיו נקבע שנוציא הרשאות למוסדות החינוך.

בפועל, הוצאנו להם הודעה ל-27 רשויות איך לפעול במצב הקיים. מה שעמד בפני החשבת והיועצת המשפטית זה היה העניין של הביטוח, כפי שעלה במשרד הפנים. לא רצו שיהיה עניין של החזר כפול לרשויות. חובה היה עליהם, שמוסדות החינוך היו צריכים להיות מבוטחים והם היו צריכים לקבל שיפוי בעניין הזה.
בשורה התחתונה, רק 3 רשויות מתוך ה-27 רשויות חזרו אלינו עם תשובה מתוך הביטוח, מה הביטוח מכסה ומה הפער שמתוכם הם צריכים לקבל את ההחזר מאיתנו. אנחנו כרגע בשלב של עיבוד הנתונים ומבחינתנו בימים הקרובים, אותן 3 רשויות, נוציא להן את ההרשאות התקציביות. כל השאר לא הגיבו ולא חזרו אלינו עם פניות.

<ראובן ריבלין:>
אלה שיש להם הרשאות תקציביות, יש רק כיסוי תקציבי?

<תמיר בן משה:>
הסיכום שלי עם האוצר שזה כרגע יוצא מתקציב של משרד החינוך.

<ראובן ריבלין:>
יש לך כיסוי תקציבי, זה מצוין.

מה אומר האוצר?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רוצה להבין. משרד הפנים שאל את אותה שאלה לגבי הכיסוי הביטוחי. הרשויות ענו לכם?

<מרדכי כהן:>
אני אומר שוב. החלוקה אצלנו היא מעט שונה. הפעימה הראשונה היא 27 רשויות לשמאים אנחנו פנינו ל-42 רשויות. יש הבדל בין רשויות שנפגעו - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז פניתם ל-42 רשויות כדי לוודא את הנושא של הביטוח וכולם חזרו אליכם?

<מרדכי כהן:>
פנינו וקיבלנו אינפורמציה וזאת האינפורמציה שאנחנו בודקים עכשיו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
איך זה שאליכם חזרו כולם ואליו חזרו רק 3 רשויות.

<מרדכי כהן:>
אנחנו הפעלנו משרדי שמאים שיעברו רשות רשות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מדבר כרגע על הכיסוי הביטוחי. אני מקווה ששם אתה נעצר וגם הוא נעצר שם. הבנתי שמתוך ה-47 כולם חזרו אליך ונתנו תשובה לגבי הכיסוי הביטוחי.
<צביקה כהן:>
אנחנו קיבלנו תשובה מכל הרשויות. הבעיה היא שחלק מהתשובות זה שיש תביעות שנמצאות בגיבוש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל אתם קיבלתם התייחסות. הוא אומר שמתוך ה-27 הוא קיבל רק 3 תשובות.

<קריאה:>
למה פנו ל-27?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד מעט אני אדבר על המשרדים. אני רוצה להבין איך זה קורה שלמרדכי עונים ולתמיר לא עונים.

<תמיר בן משה:>
מי שחזר אלינו בתשובה, זה אחרי תשובה של הביטוח. בחלק מהרשויות הן עדיין בבדיקה, הם בעבודה מול חברות הביטוח. זה עניין של זמן. הם עוד לא החזירו לנו תשובה סופית מהביטוח מה מבוטח ומה מצריך שיפוי. אנחנו בדין ודברים איתם. רק שלוש רשויות חזרו בתשובות מהביטוח: בית ג'אן, מבקשת ומטה בנימין. כרגע זה בבדיקה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש כאן נציגים של חקלאות או משרד התחבורה.

<צביקה כהן:>
בחקלאות, למזלנו, רוב הפיצוי היה דרך הביטוח. יושב כאן דודו, מנהל כנ"ת ואם תרצה הוא גם יגיד כמה כסף שולם לחקלאים עד היום, באיזה ענפים ובאיזה ביטוחים. אני רק אומר שמשהו כמו 120 מיליון שקלים שולמו ביטוחים לחקלאים.

יש בעיה לחקלאות בעיקר בגלל שהיו מבנים לא מבוטחים. היו מבנים של בתי צמיחה או בתי רשת שלא היו מבוטחים והחקלאים לא ביטחו אותם. זה לא הרבה, זה כמה מיליונים. אנחנו מנסים למצוא מנגנון שייתן הלוואות לחקלאים דרך מועצות הייצור כי אנחנו לא חושבים שחקלאים שלא ביטח צריך לקבל פרס. אנחנו עובדים על זה יחד עם החשכ"ל אבל עוד אין לי מה לדווח. רוב החקלאים שהיו מבוטחים בכנ"ת - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז למעשה החקלאים קיבלו את הכסף מהביטוח.

<צביקה כהן:>
כן, אבל בוא לא נשכח - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא מסבסד את הרוב.
<צביקה כהן:>
הביטוח מסובסד, זה לא ביטוח פשוט. עדיין ישנם חקלאים שלא השכילו לבטח. אצלם יש פגיעה. זה לא הרבה אבל זה כל עולמם.

<ראובן ריבלין:>
יש חקלאים שהביטוח עולה להם יותר מהתוצר שהם מגדלים.

<צביקה כהן:>
גם לא מוכנים לבטח אותם.

<ראובן ריבלין:>
היה לנו פה דיון לפני שנתיים שלוש.

<צביקה כהן:>
הדברים השתנו. התמיכה של המדינה הכפילה את עצמה.

<ראובן ריבלין:>
בעקבות אותם דיונים.

<צביקה כהן:>
כן, בעקבות כל התופעות.

<מרדכי כהן:>
כדי שלא יהיו אי הבנות לאחר מכן מבחינת הרשויות. אנחנו התמקדנו במרכיבים הבאים: מתקני משחקים במתחמים ציבוריים, ריהוט רחוב, מתקני הצללה ופרגולות, תשתיות תאורה, נזקים למבנים שהם באחריות הרשות המקומית, תשתיות ניקוז רק עיליים וכבישים פנימיים בתוך הרשות. אלה המרכיבים, שיהיה מאוד ברור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משרד התחבורה.

<פנחס אזולאי:>
לא קיבלתי כל מנדט מהמשרד. אני מבין שהנציג של התחבורה הציבורית לא הגיע. לא קיבלתי איזה מסר להעביר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הגיעו אליכם בקשות?

<פנחס אזולאי:>
כרגע הציג לי מישהו מחברת אגד תעבורה לעניין מבשרת.

<איל פורת:>
מבשרת, גבעת זאב ומעלה אדומים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תשתית של כביש שנהרסה בין ישוב לישוב, מי אחראי?
<ישראל פוקס:>

בעקבות הסופה נוצרו נזקים לכבישים בשווי של 55 מיליון שקלים, מבלי שקיבלנו תוספת תקציב מחברת נתיבי ישראל. פנינו עם דרישות ובקשות למשרד האוצר ולמשרד התחבורה אולם טרם קיבלנו מענה לנזקים הללו וזה נלקח מהתקציב השוטף. הנזקים רובם טופלו ותוקנו בכבישים הבינעירוניים.

לא ידוע לנו על כבישי גישה לישובים שהם באחריות שלנו שנפגעו מהסופה ולא טופלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה זאת אומרת אחריות שלנו? נניח שיש מועצות אזוריות - - -

<ישראל פוקס:>
בתוך המועצה אני לא אחראי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי אחראי בתוך מועצה אזורית על הכבישים? איזה משרד. אמר לנו מרדכי שכבישים בתוך העיר אחראי משרד הפנים. בין ישוב לישוב במועצה אזורית, מי אחראי על הכבישים הללו? אין בעל-בית?

יש כאן נציג של משרד התחבורה?

<ישראל פוקס:>
בינעירוני זה נתיבי ישראל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בתוך מועצה אזורית.

<ישראל פוקס:>
בתוך מועצה זה באחריות המועצות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מדבר כרגע על משרד הפנים. משרד הפנים אומר שכבישים בתוך עיר זה באחריות שלו. מה קורה במועצה, בין ישוב ליישוב.

מרדכי, זאת גם אחריות שלך?

<מרדכי כהן:>
כן.

<ראובן ריבלין:>
יש לך את דליית אל כרמל ואת עוספייה. יש כביש שעובר דרך בית אורן והלאה, הוא עובר בתוך המועצות המקומיות. אמרו להם ממשרד התחבורה שהואיל וזה עובר בתוכם, הם אחראים לקטע שעובר בתוכם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רציתי לדעת על המשרד אז מרדכי לקח על עצמו אחריות.

<מרדכי כהן:>
אני רוצה שיהיה ברור. זה לא כבישים ראשיים שנמצאים בתוך שטח המועצה האזורית. זה רק הכבישים העורקיים, שמחברים בין הישובים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כביש 60 במועצה האזורית בנימין שמחבר בין עופרה.

<מרדכי כהן:>
זה המועצה ומשרד הפנים.

<קריאה:>
לא, נתיבי ישראל. כביש 60 בטיפול מע"צ. כבישים ראשיים הם באחריות נתיבי ישראל. גישות לישובים ופיצול מהכביש הראשי לפנים היישוב, זה באחריות הרשויות. זה מהכבישים הראשיים לתוך היישובים. אם יש כביש שמחבר בין שני ישובים זה הופך להיות כביש של נתיבי ישראל. אני עושה הפרדה בין כביש גישה לכבישים עורקיים. לאחרונה יש החלטה של משרד התחבורה לטפל עד קו הבתים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רציתי שנגדיר. ברשויות מקומיות או ערים, אז הדברים ברורים. עד היישוב זה המדינה , או משרד התחבורה, או נתיבי ישראל. בתוך היישוב זה הרשות המקומית ומשרד הפנים. במועצות אזוריות אני מבין שהכבישים הראשיים במועצות האזוריות זה באחריות נתיבי ישראל.

<ישראל פוקס:>
אתם הופכים את הפרט לכלל. יש שני סוגים של אחריות. משרד התחבורה קיבל החלטה ב-2012 שלוקחים אחריות על כבישי גישה לישובים. היתה ועדת חריגים. חלק עברו אלינו וחלק לא עברו. המועצות התלוננו והיתה ועדת חריגים במשרד התחבורה, בעקבות הדרישה שלהם, מה כן יעבור ומה לא יעבור.

במקרה של דליית אל כרמל, חוצה היישוב הזה לא נכנס לקריטריונים והוא חוצה יישוב. הוא נשאר במסגרת המועצה דליית אל כרמל.

<ראובן ריבלין:>
יש לה הרבה כסף אז אין לה בעיה.

<ישראל פוקס:>
כביש שמחבר יותר מישוב אחר או דרך גישה ליישוב, לקחנו עליו אחריות. אגב, התהליך עוד לא הסתיים, יש תהליך שהכביש צריך להירשם ברשומות על-מנת שאני אוכל להיות אחראי באופן מלא. התהליך הזה טרם הסתיים, הוא בעיצומו והוא נמצא במשרד התחבורה.

אני לא מכיר בעקבות הסערה על כבישים כאלו שהם ניזוקו ולא טופלו.

<אפרים פלס:>
זה נכון וכל הכבוד לכם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש כאן עוד משרד ממשלתי?

<רמי בוסי:>
אני ממשרד להגנת העורף. אמרת שיש שלושה חלקים.

<ראובן ריבלין:>
אתה במשרד או במשרד הביטחון?

<רמי בוסי:>
אנחנו בהעברה.

בשלב הראשון סיפקנו ציודים שונים שהיו רלוונטיים לסופה, החל ממנות מזנון וכדומה, בסדר גודל של 7 מיליון שקלים מתקציב המשרד. למעשה, מאז אנחנו בפעילות עם כל הרשויות. בעדיפות ראשונה אותן רשויות שנפגעו בסערה או שהיו באותו אזור שהוא גבוה מעל 750 מ' והיו יכולים להיפגע אם היה עוד קצת שלג. היינו צריכים לרכז מאמץ למצב שבו הם יהיו בבידוד, החל מטלפונים לווייניים, דרך שיפוץ או שדרוג או הקמה של מרכזי הפעלה לחרום, חפ"קים, חפ"קי תאורה, מרכזי קליטה. יש פה דוגמאות יפות מהשומרון ועוד כהנה וכהנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כולל במודיעין?

<רמי בוסי:>
גם במודיעין. הכוונה היא שבפעם הבאה הדברים כבר יהיו אצלם. זה מתבצע מהתקציב השוטף של המשרד.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תמו נציגי המשרדים.

בעוד שבועיים תהיה רשימה ואפילו נוכל להרים כוסית?

<מרדכי כהן:>
אם נגיע להסכמה עם האוצר, זה יהיה נהדר.

<ראובן ריבלין:>
האוצר שומר על זכות השתיקה?

<יוסי עדס:>
כפי שתיאר מרדכי, משרד הפנים ריכז את המאמצים בשלוש פעימות. שתי הפעימות הראשונות כבר תוקצבו והועברו לרשויות, אחרי העבודה שעשה משרד הפנים. השלב השלישי, שזה שלב התשתיות שהוא מורכב יותר, כי צריך לבחון את היקף הנזק והעלות שלו על-ידי שמאים ששלח משרד הפנים. הם אמורים להיות מבוטחים ובהרבה מקרים הם אכן מבוטחים וצריך עדיין לעשות את העבודה של ההצלבה מול הביטוח ולוודא שלא יהיה כפל שיפוי. אני מקווה שנצליח לסיים את העבודה הזאת כמה שיותר מהר וכך נוכל להעביר את הכסף לרשויות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ברגע שהפנים, החינוך וכל המשרדים האחרים יהיו להם דברים מסודרים – בחינוך אתם גם מקבלים מהאוצר או שזה מתוך?

<תמיר בן משה:>
מהאוצר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
האוצר, לא תהיה אצלכם בעיה שלא תהיה אצלכם בעיה שלא יהיה כסף?

<יוסי עדס:>
אני יודע לגבי פנים. פחות הייתי בדיונים מול משרד החינוך. לגבי משרד הפנים, כמו שהיה בפעימות הקודמות, היה מיפוי של העלויות ובסופו של דבר הגענו להסכמות ולהבנות וזה תוקצב.

<ראובן ריבלין:>
זה לגבי העבר. ולעתיד, כמה זמן ייקח לכם?

<יוסי עדס:>
זה מאוד תלוי ביכולת להבין ולקבל תשובות ברורות גם מהרשויות, וגם הבדיקות שאנחנו צריכים לעשות מול אגף שוק ההון ומול חברות הביטוח לגבי ההיקף הביטוחים. מה שבוטח לא יתוקצב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נציגי המשרדים, נתקלתם באיזה קושי עם האוצר או שזה תהליך שבעוד שבועיים, בעזרת השם, הכול ייראה אחרת?

<מרדכי כהן:>
לא נתקלנו בקושי. נתקלנו ברצון טוב כמו בפעימות הקודמות. האוצר, בסופו של דבר, מכיוון שנעשתה אצלנו עבודה יסודית, רוצה ללמוד את העבודה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה נראה כאילו המצב טוב.

<חן פיליפוביץ:>
אני ראש מועצת הר אדר.

אני שמח לפתוח ולספר לכולם שזה נשמע נהדר אבל בשטח הדברים קצת שונים. אמרת שהיית שבועיים בתפקיד. אני הייתי רק חודש בתפקיד וקפצה עלי הסופה. הסתדרנו, עבדנו ופעלנו לפי הנחיות שקיבלנו ממנהל המחוז, מר כהן, והכול עבד לכאורה נפלא.

בשטח אני מגלה היום דברים שאין לי שום דרך להתמודד איתם. הזכרת את נושא הביטוח מול משרד הפנים. אני בבעיה. יש לי הצללות בגני משחקים. רבותיי, אני לא מבקש הצללה לגינה הפרטית שלי. אני מדבר איתכם על גני משחקים ועל גני שעשועים, שהיו בהם הצללות ונהרסו כליל בשלג וקרסו.

לרשות כמו שלי, 250,000 שקלים זה המון כסף. אין לנו שום דרך להרים את ההצללות. את ההצללות בגני הילדים הרמנו בצורה עקומה, תבואו ותראו, אבל הצללות בגני ילדים אין לי שום מנגנון כלכלי לגבות אותו. הפלא ופלא, אני מעלה נתון שאתה העלית, הביטוח לא מכסה. המילים מאוד יפות: שיפוי, גיבוש ביטוחי, זה לא עובד בשטח. היום אין בהר אדר הצללות בגני המשחקים. מה עושים? ההורים לא מוכנים לקבל את זה ובצדק. ההורים אומרים: אדוני, תביא הצללות. אתה ראש הרשות, לא מעניין אותנו איך.

בדקתי עם מרדכי והוא אומר שבביטוח זה לא מופיע. אני תקוע בלי הצללות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנתי שכל מה שהביטוח לא מכסה, משרד הפנים מכסה.

<חן פיליפוביץ:>
אנחנו מבינים אותו דבר. אנחנו לקראת הקיץ ואף אחד לא זוכר את השלג שהיה אצלנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מרדכי אומר שהוא זוכר.

<חן פיליפוביץ:>
אני חייב להגיד על הרוח הטובה. איפה שפניתי, אני מקבל יחס נפלא. אבל מיחס אני לא אפתור את הבעיה שאין לי הצללות. אותו כנ"ל לגבי כיפות בבית הספר, שהוא בניין בן שנתיים, שאף אחד לא ישלם את זה כרגע. אנחנו עובדים עם משק"ל וגם הם עוזרים מאוד. אני מנסה למצוא פתרון בדרך של אלתור, אבל 250,000 לא מוצאים אותם באלתור. מר כהן אומר לי: אדוני, תעלה תב"ר. אני עושה, אבל אין לי פתרון. אני מבקש פתרון לאלתר. זה לא ילך ברמות של להגיד לי שיהיה בסדר. הקיץ בפתח ואני חייב פתרון. אני בטוח שיש עוד מועצות, בבית ג'אן שמעתי שזה אותו דבר.

כרגע צצות לי בעיות של תשתיות. זאת אומרת, כבישים שנראה שתו הרבה מאוד מים במשך התקופה ועכשיו הם מתפוצצים. אני רשות קטנה של 1,400 דונם עם הרבה ילדים שמסתובבים. מה אני עושה? לא מצאתי שום מנגנון סדור, שאם אני רוצה ללכת לפי הספר, אין ספר. שוב פניתי למרדכי ואומרים לי: תעשה כך, תעשה רשימה, תציף. הרשימות שהצפנו תמוכות עבודות שעשינו בשטח ואין לי את הדברים האלה, אני לא ממציא אותם. אומרים: תביא יועץ שיראה שבאמת הכביש שתה הרבה מים. אני עושה את זה רק שאני מבקש שהוועדה תמליץ על איזה מנגנון – אני אביא את איש המקצוע.

<ראובן ריבלין:>
את זה אתה צריך לגמור עם משרד הפנים. אנחנו לא יכולים להיכנס לרזולוציות כאלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה עוד שמשרד הפנים עם פנים מאירות.

<ראובן ריבלין:>
משרד הפנים, האם אתם לא מורים למועצות מה לבטח ומה לא לבטח?

<מרדכי כהן:>
לא.

<ראובן ריבלין:>
זאת אומרת שמה שהוא דורש לגנים הציבוריים הוא היה צריך לבטח.

<חן פיליפוביץ:>
אין ביטוח על דבר כזה. ביטחתי אבל זה לא תופס כי זה לא הוכרז כאסון טבע.
גם אני התלוננתי בתחילת הדרך. לא יתכן שבגלל שהלמ"ס קבע שאני מייצג יישוב של אשכול 9 ואני מאוד גאה בכך, אז מודדים את השלג לחומרה. זאת אומרת, בגלל שאני אשכול 9 – אני מתלונן על זה גם היום. בעצם הורידו לי 40 ס"מ השלג. היה לי מטר שלג והוא נהיה 40 ס"מ פחות.

<מרדכי כהן:>
אני לא אסכים לחוכא ואיטלולא. הר אדר קיבלה 100% מהדרישות שלה בפעימה א' - - -

<חן פיליפוביץ:>
אני מבקש שיהיה פתרון לנושא הביטוחי. אתה מציף נקודה מאוד חשובה. אני קיבלתי ירושה, קיבלתי ביטוחים בירושה. אני אומר: חבר'ה, בואו נעבוד לפי הספר.

<ראובן ריבלין:>
אין רציפות שלטונית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה שאתה מעלה זה דבר נכון. נכנס ראש עיר נבחר. הוא נכנס עם כל המרץ ומשקיע ומצליח להרים את העיר והיא עלתה מ-4 ל-5 או 6. אותו אחד מקבל עונש על-כך שהוא הרים את העיר. לזה צריך למצוא פתרון. אחרת אין שום תמריץ לראש עיר. הפוך, ראש עיר יוריד את העיר שלו למטה כדי לקבל את התקציב. צריך למצוא לזה פתרון. אנחנו נתקלים בזה בערי ישראל לדורותיהן.

<גרשון מסיקה:>
אני חושב שזה המקום באמת להודות למשרד הפנים על הליווי שלהם עד כה. חבל שזה לוקח זמן. צריך לזכור שאנחנו כבר כמה חודשים אחרי הסופה. התקלות הצריכו טיפול ולכן הפעלנו את כל התותחים כולל ביטוח. פה נוצר מצב שהוא אבסורד. הרי אנחנו לא מקבלים את ה-100%. הגישו 200 מיליון ואולי יהיה 50 מיליון. לא מספיק שנקבל רבע עוד יקזזו בגלל הפעלנו את הביטוח. מה עוד שהביטוח שעכשיו שילם לנו, נניח, מיליון שקלים, הוא מקפיץ את הפרמיה בחצי מיליון. אי-אפשר להיענש מספר פעמים.

נדמה לי שבירושלים עבר סכום של 400 מיליון ולא התחשבנו איתם עם הביטוח. אי-אפשר להעניש כמה פעמים את הרשות. זה שהיא עשתה ביטוח ושילמה פרמיה, זה שעברו כמה חודשים והיא נאלצה להפעיל את הביטוח וזה שממילא משפים אותי על חלק, אז מה פתאום אתה מקזז לי את הביטוח?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חוץ מזה הדברים מסודרים. חינוך מסודר אצלכם?

<גרשון מסיקה:>
אנחנו תיקנו לבד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מבחינת משרד החינוך, עומדים להחזיר לכם? יש טענות?

<גרשון מסיקה:>
אני מקווה.

הנציג של פקיעין.

<ראובן ריבלין:>
העיר העתיקה ביותר בישראל.

<גאזי פארס:>
עיר 4 העדות.

למי שלא מכיר, פקיעין נמצאת בין מעלות לבית ג'אן. היא בנויה משלוש שכונות באזור גיאוגרפי מאוד קשה. שכונת החיילים המשוחררים מגיעה לגובה של 900 מ' כך שהשלג שם היה מעל חצי מטר. בשנות התשעים היתה סופה דומה. אז אני עבדתי בעכו. בבוקר אמרו ברדיו שהכבישים סגורים. מתקשר אלי המנהל ואומר לי: למה אתה לא מגיע לעבודה? אמרתי לו שזה בגלל שהכביש סגור. אמר לי: אמרו על מעלות ועל בית ג'אן ועל פקיעין לא אמרו.

זה בדיוק מה שקורה הפעם. המחפרים עבדו אצלי שבוע ימים מלאים. הגשתי בקשה להחזיר בפעימה הראשונה כמו כולם ולא קיבלתי כלום כמובן, למרות ששלחתי את כל הניירת, גם למרדכי, גם למנכ"ל משרד הפנים, גם לאלכס שפון. כולם אמרו שהבעיה היתה אם לא היתה לי הפסקת חשמל. אז היתה לי הפסקת חשמל של חצי שעה בלילה. אמרו: לא מגיע לך. קבעתי פגישה עם מנכ"ל משרד הפנים. הייתי אצלו, דיברתי איתו על הנושא, הסברתי לו והראיתי לו תמונות. אמר לי: הפעימה הראשונה נגמרה, תגיש לפעימה השנייה. הפעימה השנייה זה הגיזום. אז הבאתי את כל החשבוניות. אני היום בגירעון של 20 מיליון שקלים ועדיין לא שילמתי את החשבוניות האלו. כמובן בלי תגובה. אף אחד לא שאל אותי, אף אחד לא הרים טלפון, לא באו לבדוק. אני מרגיש באיזה מקום שמפלים את פקיעין לרעה. זה באמת לא בסדר. אף תגובה. שיגידו לי לא מגיע לך. כולם אומרים מגיע לך ופקיעין זה מקום גבוה. גם אם השלג היה 10 ס"מ, זה היה בלתי אפשרי לזוז בלי לנקות את הכביש. רכבים נתקעו, אנשים נתקעו. אני פשוט רוצה הסברים לדברים האלו.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תכף ניתן למשרד הפנים ואולי למשרד החינוך לתת תשובות.

<איתי חוטר:>
אני סמנכ"ל כלכלה מרכז השלטון המקומי. זה הדיון השלישי או הרביעי שאני יושב בו ואני מתריע בדיוק על המקרים האלו, לגבי הפעימה הראשונה והשנייה, על אותם ישובים ואותן מועצות מקומיות ועיריות שפנו אלינו. העברנו את האינפורמציה גם למשרד הפנים, על-כך שהם לא נכללו בקבוצה של רשויות שזכאיות לשיפוי בגין הוצאות שהוציאו בפעימה הראשונה והשנייה. אני מבקש לשים את זה פעם נוספת על השולחן ולנסות ולמצוא פתרון גם לרשויות הללו.
בשולי הדברים אני חייב לציין לשבח את משרד הפנים, שבאמת נרתם לסוגיה הזאת ולקח מאוד ברצינות את הטיפול בנושא הזה. אבל, יש כמה דברים שצריך לטפל בהם וזה אחד מהם.

הדבר הנוסף שאני רוצה לדבר עליו ברמה של שאלת הבהרה: כיצד יתכן ששני משרדי ממשלה קובעים קריטריונים שונים לזכאות לטיפול בעניין הזה? על פי הקריטריון של משרד הפנים יש 42 רשויות שנפגעות מהסופה. לפי הקריטריון של משרד החינוך יש 27 רשויות. אני חושב שגם בזה ראוי לשאול את השאלות ולקבל את התשובות, למה צריכים להיות קריטריונים שונים בשני משרדי ממשלה שמטפלים באותה סוגיה?

<אייל דמארי:>
אני ממלא מקום ראש מועצה מרום הגליל.

אני מצטרף לברכות למשרד הפנים.

מועצה אזורית מרום הגליל, אשכול 4, ישובים: אביבים ודובב שנמצאים על הגדר ועוד 8 אחרים שנמצאים בקו עימות. הסופה הזאת תפסה אותנו עם חוסר מוכנות לחריגות שבה. הקושי הגדול היה בעיקר ההתמודדות עם הפסקות החשמל, אבל לא פחות נושא החקלאות. 600 מגדלים של עופות ניזוקו במהלך הסופה הזאת. למעשה עד היום, מספר מצומצם ביותר של חקלאים הצליח לתבוע את הביטוח.

יושבים פה איתנו שמאי שהמועצה שכרה כדי לאמוד את הנזקים שהגיעו לכ-60 מיליון שקלים אצל החקלאים. יושב איתנו פה חקלאי מדובב, דני פרץ, שאיבד את מטה לחמו בענף הזה. למעשה מאז הסופה ועד היום הוא מתגלגל ממקום למקום כדי ליצור לעצמו איזה מקור הכנסה כדי לכלכל את ביתו. כמוהו יש עוד הרבה מאוד משפחות של חקלאים. למעשה, יכולת הביטוח של המתקנים שלהם, אם זה לולים, דירים או כרמים, לא ניתן היה לבטח אותם גם אם היו רוצים.

נוצר מצב של חקלאים שלמעשה היום נמצאים בכאוס כלכלי. אנחנו מנסים לעשות את כל מה שניתן על-מנת להציג את האירוע הזה, בגלל החריגות שבו, כאסון טבע. המדינה לא תכריז עליו כאסון טבע כי היא לא תרצה להסתבך עם קק"ל, עם מנהל וגם גופים אחרים שאולי יכולים לתבוע, אבל הנזקים במיליוני שקלים כרגע מושתים על החקלאים באופן ישיר. אני חושב שיש חובה, כאחריות משותפת שלנו, לנסות למצוא פתרון בדרך ממשלתית לאותם חקלאים שניזוקו.

מרום הגליל היא בגובה 879 מטר. במקומות מסוימים גובה השלג הגיע למטר, בישובים כמו, עלמה, דלתון, רחנייה, אביבים, דובב, ספסופה, מירון וכפר שמאי. למעשה אין לנו פתרון ועד היום אנחנו מסתובבים בכל המקומות האפשריים על-מנת לנסות וליצור הזדהות עם הצורך להכיר בנזקים האלה. עד היום זה לא קרה. הייתי שמח אם תוכלו לשמוע בקצרה גם את השמאי וגם את התושב שהגיע לפה כדי להשמיע את הכאב שלו.

<עמיחי עתריה:>
אני שמאי חקלאי.

אני רוצה לציין שהנזקים לבעלי חיים הם גדולים בצורה עצומה. מגדלי העופות להטלה, בעלי המכסות, על-פי חוק הגליל, מתרכזים בישובים האלה וכולם היו מבוטחים דרך מועצת הלול. אלא שהאירוע הזה הוא לא אירוע מכוסה. יושב פה דודו גינזבורג מנהל הכנ"ת. השמאים שלו בחנו את הירידה בהטלה, כי העופות נכנסו לנשירה. גם היה להן קר, גם לא היה להן אוכל וגם לא היה להן חשמל. אבל האירוע הזה, שהוא אירוע נדיר שלא היה אף פעם כמותו, הוא אירוע לא מכוסה. השמאים של הכנ"ת העריכו את הנזקים, אך בפוליסה כתוב שאם אין לעוף ברונכיט אז הוא לא מקבל את הפיצוי. העופות לא חלו, הן רק הפסיקו להטיל. הנזק לאותם מגדלים, 600 בעלי מכסות, זה 25 מיליון שקלים.
דוגמה נוספת. אחד הדירים הכי גדולים בארץ לחלב, 3 ימים לא היה חשמל. לא יכלו לחלוב את העיזים, לא יכלו גם להגיע לדירים. העיזים האלה חלקם מתו מדלקות עטין אבל רובן לא חזרו לייצר חלב כי העטין שלהן היה מודלק. כתוצאה, במקום לייצר 3 ליטר, הם מייצרים 600 סמ"ק או 800 סמ"ק. אני מדבר על אנשים שביטחו את הענפים שלהם ולא יכלו לקבל פיצוי.

אני אתן עוד דוגמה ואני בטוח שיסכימו איתי. לאדם יש 20 דונם כרם. הוא ביטח את הכרם. דודי היה משלם אם זה היה מחלה, אם זה היה וירוס או אם זה היה ברד. השלג היה בגובה של מטר ומהכובד כל הכרמים קרסו. כל הסוכות של הכרמים קרסו. האירוע הזה לא מופיע בפוליסה. כדי לשקם את הכרם, כל דונם עולה 5000 שקלים. זה היה בחודש דצמבר והיו חייבים לעשות את זה כי אין זמן לחכות. אני לא מדבר על דברים אחרים שיש עליהם מחלוקת אם הם היו ברי ביטוח או לא. אני מדבר על דברים שבוטחו בביטוח המקסימאלי שאותם חקלאים יכלו לעשות והם לא שופו. חלקם בחזקת פושטי רגל.

<פרץ דניאל:>
אני ממושב דובב. אני גר במושב קרוב ל-52 שנה. הלול הזה הוא מפעל חיי והפרנסה של המשפחה. אני מגדל בגאווה 6 ילדים במושב. אני גר ליד הגדר בגאווה. אבל המצב הכלכלי שנקלעתי אליו בעקבות הסופה האחרונה זה ממש קטסטרופה. קשה מאוד לנהל חיי שגרה ביום יום. לי נפלו שני לולים, שהם עברו את הסופה בשנת 1992 ועוד כמה סופות. באוקטובר האחרון, בעקבות הדרישות של משרד החקלאות, חיזקנו את הלולים, בגלל השירותים הווטרינריים. עשינו שבילים מחדש והשקעתי שם קרוב ל-250,000 שקלים. לקחתי הלוואה שאין לי מאיפה להחזיר. היום הלולים האלה קרסו והנזק הוא 1.5 מיליון שקלים. נותרתי ללא פרנסה, לא אני ולא הילדים. אני אוהב את המקום אבל אני מדבר עם דמעות בעיניים כי קשה לשרוד.

מר צביקה כהן אמר שלא מגיע לחקלאים כי לא עשו ביטוח. פשוט הביטוח הוא לא כדאי ולא כלכלי בגלל המצב הכלכלי, שבקושי שורדים.

לגבי הלוואות. היום חקלאי שחוזרים לו שני שיקים, הוא לא יכול לקבל הלוואה בערבות מדינה. מה לעשות? אז לא הלוואה ולא שיקום הלולים, אז מה עושים?

אם זה לא אסון טבע מה שקרה, אז מה זה אסון טבע? סופה כזאת לא היה קרוב ל-100 שנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מרדכי תנסה לתת תשובות לגבי מה שקשור אליך. אחר-כך נשמע את התשובות של החקלאים.

<מרדכי כהן:>
רק כדי לעשות סדר, אין הבדלים בין המשרדים. שני המשרדים, חינוך ופנים, עבדנו בתיאום מול האוצר ומדובר על 27 רשויות בשתי הפעימות. אנחנו אפשרנו בין הפעימה השנייה לשלישית אפשרות לערעור כי כל מיני רשויות פנו ואמרו: נפלנו בין הכיסאות בין שתי הפעימות. אני מזכיר לכולם מה השיקול שהנחה אותנו, שזה יהיה מהיר ושהרשויות יקבלו כסף ולא עבודת דוקטורט של שנתיים. אפשרנו את הערעור. אני רוצה שתבינו איזה רשויות ערערו, בית שמש, למשל. ביניהן יש הרבה רשויות שיש הרבה היגיון. בפעימה השלישית התחשבנו בערעור ובאותם מקומות שהיה מוצדק שלחנו שמאים.

אני לא רוצה לומר דברים שהם לא אחראים אבל מבחינת פקיעין יש הרבה צדק כי היא מבחינת התנאים האובייקטיביים שלה, היתה צריכה להיכלל ברשימה. היא לא נכנסה לרשימה. כל מה שנאמר פה מדויק והיתה פנייה למשרד הפנים. הכול קרה מאוחר אחרי שתי הפעימות, אחרי שכבר העברנו את הכסף. הצענו לעיריית פקיעין לפנות בערוץ אחר למשרד הפנים, שהוא רזרבת מנכ"ל לפיתוח, רזרבת שר, ואולי דרך זה נשפה. היה צריך באיזה שלב, ואתה יכול להבין את זה, לעשות סטופ ולהעביר את הכסף לרשויות. אם היינו מושכים את זה, לא היינו מגיעים לסיכומים עם האוצר ומשפים את הרשויות. המחיר של זה הוא שרשות אחת או שתיים נפלו בין הכיסאות. אני לא מסתיר את זה.
<גאזי פארס:>
אבל מבחינת התאריכים, אני לא חושב שאנחנו היינו בעיכוב. שלחנו מכתבים - - -

<מרדכי כהן:>
איחרתם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא נתן לך אלטרנטיבות אז תשתמש בהן. כמו שאני מכיר את מרדכי, אתה תקבל את הכסף.

<גאזי פארס:>
זה מה שאמרו לי אחרי הפעימה הראשונה. ערערתי אחרי הפעימה הראשונה ועכשיו אומרים לי אחרי הפעימה השנייה. אני מקווה שזה באמת נכון. עוד מעט תהיה פעימה שלישית ואחרי השלישית יהיה אותו דבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מציע שתשבו איתו. אני רוצה לשבח מאוד את משרד החינוך ואת משרד הפנים ואת מרדכי.

<מרדכי כהן:>
האיש הצנוע הזה שיושב פה, רועי, שעשה את כל העבודה.

<גאזי פארס:>
דיברתי עם רועי כמה פעמים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
פניו באמת לעזור וללכת לקראת וגם בפועל הוא עושה את זה. שבו ביניכם ותסגרו את זה. איך שאני מבין אתה תקבל. אולי זה בדרך טיפה שונה אבל הם כבר סגרו שני שלבים.

<חמד עמאר:>
כן, אבל את הנושא של פקיעין העליתי כבר בישיבה הראשונה שקיימנו כאן בכנסת.

<מרדכי כהן:>
זה היה אחרי שסיימנו את התהליך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא לא מכחיש. מרדכי מסכים והוא ישלם לו את זה.

<מרדכי כהן:>
אני לא יודע לחזור לאוצר ואחרי שסיכמנו לפתוח את הכול מכיוון שהיתה תקלה עם רשות אחת. הוא היה אצל המנכ"ל שאמר לו שיש ערוץ נוסף במשרד הפנים שנקרא רזרבת מנכ"ל או רזרבת שר. אלה הכלים היותר גמישים ונראה איך אפשר לסייע. אני לא אוכל עכשיו לפתוח את הכול.

<גאזי פארס:>
במקרה הזה הוא אמר לי לכתוב על גיזום עצים. על גיזום עצים אני כתבתי מייד והבאתי חשבוניות ושלחתי את כל החשבוניות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם תשבו ביחד ואתם תסכמו את זה. אני רואה שיש כאן רצון גדול ללכת לקראת והם הולכים לקראת.

<חמד עמאר:>
לי אכפת מהתוצאה. אני לא מקבל את זה שרזרבת שר או רזרבת מנכ"ל ילכו לנושא הזה. אנחנו יודעים איך רזרבת שר ורזרבת מנכ"ל מתחלקים.

<גאזי פארס:>
בקשר לרזרבות שר. יש שני כפרים לידי שהם עם אותם מספר תושבים. האחת קיבלה 500,000 שקלים והשנייה קיבלה 400,000 שקלים ואני קיבלתי 300,000 שקלים. זה היה אחרי הסערה אז אני לא מבין.

<חמד עמאר:>
אני חושב שצריך לקחת את הנושא של פקיעין כי אנחנו מדברים על זה חודשים. צריך לשבת איתו ולסגור את זה וזהו.

<מרדכי כהן:>
יושב ראש הוועדה ביקש שמשרד הפנים, לגבי פקיעין, למרות שהסתיים התהליך ולמרות שהקצבנו, שנבחן מחדש ונראה אם אפשר לעשות משהו נקודתי עם פקיעין. אמרתי פה שזה מה שנעשה. נשב עם פקיעין. רק שהיתה ישיבה כזאת וזאת היתה ההמלצה. הכסף כבר חולק, אני לא יכול להשיב אותו. יש שתי מסגרות יותר גמישות במשרד ואנחנו נבחן אם יש אפשרות לסייע דרכן לפקיעין.

<חמד עמאר:>
מתי אנחנו יכולים לקבל תשובות?

<מרדכי כהן:>
בימים הקרובים.

<חמד עמאר:>
יומיים? שבוע? מתי זה בימים הקרובים?.

<מרדכי כהן:>
תדרוש מהיושב ראש לחייב ואני אחזור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חמד, הוא אמר תוך שבועיים.

<חמד עמאר:>
לא יכול להיות שבעוד חודש אני אקבל אותן תשובות. אם אתה אומר שבועיים, אני אדע שזה שבועיים.

<מרדכי כהן:>
אני לא מכיר משרד שהגיב כל-כך מהר תוך תקופה כל-כך קצרה וסיכם עם האוצר שתי פעימות. הוא חילק, עשה עבודה יסודית, הגיע לסוף העבודה כבר ולשלב השלישי של התשתיות. אני רוצה לראות עוד משרד כזה. אף משרד לא עשה את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא קיבל שבחים רבים.

<חמד עמאר:>
אני רוצה לגמור את הנושא של פקיעין.
<גאזי פארס:>
אני מחכה חודש. אם תוך חודש זה לא מתקבל, אני שם את המפתחות והולך הביתה. לא יכול להיות שכך מתנהגים לפקיעין. אני מקווה שזה ייפתר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משרד החקלאות, תשובה לגבי מרום הגליל.
<צביקה כהן:>
בשנים האחרונות הסבסוד של הביטוח החקלאי גדל מ-70-80 מיליון שקלים ל-150 מיליוני שקלים. זה לא גדל בגלל הפנים היפות שלי. זה גדל כי גם שונה חוק אסונות טבע. כלומר, חוץ מביטוח מקיף מאוד, שיש לנו סבסוד אדיר בשבילו, בין 35% ל-80%, חוץ מביטוח – אי-אפשר להגדיר אסון טבע בצורה הזאת.
למשל, הביטוח לא כיסה את החירחון שזאת מחלה באגס. באו, פנו ועשינו ביטוח לחירחון. האוצר הולך אותנו, כל דבר מכסה. הביטוח לא מכסה ירידה בהטלה, אני יודע. אף אחד לא ביקש את זה. תבקשו את זה ונבצע גם את זה.

<עמיחי עתריה:>
השנה זה כבר קיים.

<צביקה כהן:>
הביטוח לא מכסה הכול. אפשר לפעול גם לשנה הבאה אבל אתם לא באים, אתם לא מבקשים לקראת שנה הבאה.

<עמיחי עתריה:>
ביקשו.

<צביקה כהן:>
בסדר, בוא נבצע את זה.

לגבי פרץ, באמת ליבי איתך. אני לא יודע להגיד לך אם כן בוטח או לא בוטח. לפחות בתי צמיחה, או בתי גידול, אפשר לבטח אותם. אני לא יודע להגיד את העלויות שלהם. אף אחד לא פנה אלי להגיד לי שיש בעיה עם זה. אבל מי שלא מבטח את הבית שלו, יש פה בעיה.

הרי אני לא אתן מענקים פרס לאחד שלא ביטוח. את זה גם הוא מבין. חשבנו לבוא לקראת החבר'ה שנפלו עם בתי צמיחה. כמוך יש שניים או שלושה בענף הלול שקרס להם הלול והם לא ביטחו. רצינו לעשות משהו בנושא של הלוואות. לא רצינו הלוואות שאתה לא יכול לקבל אותן. אנחנו רצינו הלוואות דרך המועצות. לצערי הרב, רק מועצת הצמחים בנושא הירקות מרימה את הכפפה. מועצת הלול לא רוצה להרים את הכפפה אז אולי אני ואתה נלך אליהם עוד פעם כי זה חייב להתבצע דרך המועצה. אנחנו כמשרד לא יכולים לתת הלוואות. אנחנו חושבים שצריך לתת הלוואה עם ערבות שלנו. אין פתרון קסמים. אין כסף לתת לפרץ כדי להקים לול חדש אחרי שהוא לא ביטח. זה שיהיה ברור לכולם.
<צחי שביט:>
הבעיה היא לא רק של פרץ, זה 600 משפחות.

<צביקה כהן:>
לא, לא. אני מסתובב בצפון שבועות ואני לא רואה את הבעיה של משפחות שאין להן מה לאכול. הביטוח לא כיסה ירידה בהטלה אבל את כל השאר הביטוח כיסה. יש ביצים בארץ וסך הכול העניין עובד. לי אין פתרון לירידה בהטלה אם לא היה ביטוח לזה. אין פתרון ממשלתי לזה. אני אומר עוד פעם. הממשלה שמה 150 מיליון שקלים לסבסוד ביטוח. אל תתבלבלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם מסבסדים את הביטוח החקלאי כדי שיעשו.

<צביקה כהן:>
ולא כולם עושים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נניח שחקלאי עשה ביטוח ויש תחום מסוים שהביטוח לא רוצה לכסות ונגרם לו נזק.

<צביקה כהן:>
זה לא שהוא לא רוצה. אני אומר לך כאחראי על הביטוח במשרד שאם היו באים אלי, כל דבר חדש אנחנו מוכנים לשקול כדי שלא ניפול בשנים הבאות. כמובן שאין לי פתרון רטרואקטיבי. ירידה בהטלה, אני לא יודע לאמוד אותה במיליונים. אני אומר את האמת, אין לי קרן שתפצה את זה, אין לי פתרון לזה. אני גם לא חושב שזה כצעקתה. מגדלי ההטלה בצפון יש להם בעיות אחרות ולא בעיה של ירידה בהטלה שאולי כבר התגברו עליה. עם הסיפור של פרץ אין לי פתרון. אני מבין מה שהוא אומר. אני מבין שקרס לו הלול.

<פרץ דניאל:>
יש לי 6 ילדים, מה אני עושה מחר? 7 חודשים אין פרנסה, אתה קולט? מה אני עושה מחר? זה מפעל חיי.
<צביקה כהן:>
אין לי פתרון למקרים כאלה בגלל שהוא לא עשה ביטוח. אני אומר עוד פעם, מי שלא עשה ביטוח, יש פה בעיה. הבית שלי מבוטח. אנשים צריכים לבטח את מקור הפרנסה שלהם. אני לא בא אליו בטענות. אנחנו ניסינו לבוא בצורה של הלוואות. ניסינו לבקש מהאוצר וכרגע זה לא הולך. הרי יש גם מגדלים של פרחים מגוש עציון שנפלו. אנחנו מנסים לפתור את הבעיה בצורה של הלוואות וזה לא כל-כך מצליח.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מוכן לשבת איתו ולנסות למצוא פתרון פרטני במקרה הזה.

<צביקה כהן:>
אני מוכן אבל פרטנית תהיה לי בעיה.
<עמיחי עתריה:>
לבעיה כמו שלו יש 30 חקלאים. אני מבין את מה שאומרים לגבי זה שאין לו ביטוח. למרות שזאת בעיה מרכזית, אנחנו לא יכולים לשים אותה במרכז הבעיה. מרכז הבעיה של הישובים זה שאנשים ביטחו את מלוא הפוליסה. פשוט מאוד, היתה הפסקת חשמל 4 ימים. זה דבר שלא היה מעולם. 4 ימים היתה הפסקת חשמל. סידרו חשמל בצפת כי אמרו ששם יש בית חולים ושם יש אוכלוסייה. הם היו בעדיפות אחרונה. השבת החשמל במושבים דובב ובקיבוצים יראון, ברעם, סאסא, השיבו את החשמל רק ביום ראשון והוא נותק ביום חמישי. נגרמו שם נזקים לאנשים שכולם מבוטחים דרך מועצות הייצור. אני מדבר על הביצים, על העיזים ועל הכרמים. אנשים ביטחו.

הוא צודק כשהוא אומר שצריך לשפר את הביטוח. שיפרנו מהשנה אבל מה עם הנזק רטרואקטיבית. עכשיו לא יהיו נזקים 10 שנים אבל אנשים אין להם ממה לחדש את הלהקות. אני גם מסתובב באזור הזה ואני רואה את האנשים. כשהם רואים אותו הם לא נשפכים אבל כשהם רואים אותי הם כן נשפכים. אני אומר לך שאנשים ביטחו את כל הלהקות שלהם אבל התרנגולות לא הטילו ואין להם מאיפה לשלם את התערובת כי התרנגולת אכלה תערובת ולא הטילה ביצה.

<צביקה כהן:>
בקטע הזה, שהוא הרבה יותר רחב, לא אכפת לי לשבת ולנסות למצוא פתרון. אני לא יודע אם אני אצליח אבל לא אכפת לי לנסות איתך ולראות מה הנזק. בואו נראה איפה אנחנו חיים.

לגביך, אנחנו חייבים לעבור דרך המועצה.

<עמיחי עתריה:>
זה לא הנושא המרכזי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מיצינו את זה.

<צחי שביט:>
אני מזכיר ועדת המיסים בלה"ב. לגבי הנושא הקודם. כשהייתי עדיין ברשות המיסים והיתה בעיה של ביטוחים, המדינה אפשרה ביטוח רטרואקטיבי כדי לפתור את הבעיה הזאת. זה לא קשה. זה היה במלחמת לבנון השנייה, לא מזמן. רק שתדעו שזה כבר היה ואף אחד לא המציא את הגלגל ואפשר לעשות את זה גם פה. אני מכיר את המצוקה של החקלאים, כשהייתי שם.

לגבי לה"ב. ב-15.12 הגשנו לשר האוצר נייר שפירט את הנזקים שנגרמו לעסקים הקטנים בכל אזורי הארץ. עשינו עבודה שכללה גם את הכימות של הנזקים וגם הצענו דרך לפתור אותה. עד עצם היום הזה לא קיבלנו תשובה. נאמר לנו שזה עבר לרשות המיסים. אין לי מושג למה, זה לא המקום של רשות המיסים. הצענו מתווה דומה למה שנעשה ברשות המיסים על אובדני רווחים או על שכר ששולם לעובדים. רק לציין שגם אז כבר ציינו, שמדינת ישראל הגיעה להסכמה שחלק מהימים של ההיעדרות יהיו חצי על חשבון העובד וחצי על חשבון המדינה. זאת אומרת שהמדינה פיצתה את עובדיה והיא מפלה פה את מי שהם אינם עובדיה והם עסקים קטנים במגזר הפרטי.
אני חושב שזה חשוב להעלות את זה פה בוועדת המעקב. דרך אגב, הנייר הזה הועבר לכל חברי הוועדה בישיבה הראשונה ועד עצם היום הזה לא קיבלנו תשובה. אני פה בשם יו"ר להב. הסכום הכולל אותו הערכנו הוא כ-30 מיליון שקלים לכל העסקים הקטנים בכל רחבי הארץ. יש להזכיר שהמגזר של העסקים הקטנים מהווה כ-50% מיוצרי התל"ג במדינה הזאת. זה מגזר חשוב מאוד. אמנם זה לא נזק גדול, אבל עדיין צריך לתת עליו את הדעת ולדעתי צריך לייצר דרך מאוד פשוטה. אנחנו הצענו אותה, הצענו גם את המכניזם איך לעשות את זה על-מנת לשלם קצר ומהר. אלה עסקים שנאבקים גם היום לשרוד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רועי, אתם טיפלתם בפנייה של עסקים קטנים.

<רועי דהן:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למי פניתם?

<צחי שביט:>
אנחנו פנינו ישירות לשר האוצר. שר האוצר העביר את זה לרשות המיסים. לעניות דעתנו זאת לא הכתובת. יושב פה בחור נחמד מרשות המיסים, שהיה בעבר אחד העובדים שלי, רמי יצקן. הוא לא הכתובת ורשות המיסים היא לא הכתובת. אנחנו הצענו מתווה דומה למה שנעשה בפיצויים על נזקי מלחמה אבל זה לא המקום לטפל בזה. אין לי מושג למה עד היום לא ענו לנו על זה. זה מכתב שיצא ב-15.12 ועד עצם היום הזה לא נענה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש פה מישהו שיודע לתת תשובה? האוצר, ידוע לכם משהו?

<יוסי עדס:>
למיטב ידיעתי, יש שיפוי רק בגין נזקי מלחמה ולעסקים אין שיפוי בגין נזקי סופה. אני לא מכיר את הדברים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תנסה לברר מי הגוף או מי האיש שמטפל בזה ושיעמדו איתם בקשר ויתנו תשובה.

<יוסי עדס:>
התשובה היא שבגדול זה אמור להיות ביטוח פרטי של תושבים בגין נזקי סופה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאחר והוא אומר שלא נתנו לו תשובה, אז קודם כל שיתנו להם תשובה. תנסה לבדוק במשרד ושיתנו להם תשובה.

<אפרים פלס:>
בנושא של החינוך. אנחנו נמצאים ברשות עם הרבה מבנים יבילים. זה קורה ברשויות שנמצאות בגידול מואץ. כבר בנושא היבילים של החינוך אנחנו בבעיה קבועה כי למשרד החינוך יש תקציב של 70,000-100.000 למבנה. זה עולה לנו מראש 200,000 שקלים. הפיצוי צריך להיות בהתאם לשמאות ולא קח מבנה יביל עוד פעם. הזמן של החינוך הוא קריטי. ילדים נמצאים ללא כיתות, לומדים בחדרי ספח וכדומה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לכם ילדים שאין להם כיתות?

<אפרים פלס:>
יש כיתות שהלכו לאיבוד ושמנו את הילדים בחדרי ספח.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כמה כיתות כאלה יש לכם?

<אפרים פלס:>
אנחנו מדברים על לפחות 3 כיתות שהלכו לגמרי ועוד 3 כיתות - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תמיר, אתה מכיר את הנושא?

<תמיר בן משה:>
אני מכיר את הנושא ואני לא מכיר כרגע שיש ילד שאין לו כיתה.

<אפרים פלס:>
ודאי שלא השארנו אותו בחוץ.

<תמיר בן משה:>
הכול מטופל. מבחינתנו זה חוסר לפתיחת שנה. השנה מסתיימת בעוד שבועיים. אנחנו בקשר עם הרשות. הרשות מדווחת לנו שכרגע הם נתנו פתרון. הכול מוצג כפער לפתיחת השנה ואנחנו נטפל בזה. אנחנו עומדים בקשר שוטף עם הרשות.

אמרתי לו שאני בקשר עם מנהל אגף הפיתוח שבמקרה הוא גם קודמי לתפקיד, אז אנחנו מתואמים.

<אפרים פלס:>
אני רוצה לבקש שהפיצוי לא יהיה בהתאם לכיתה חסרה אלא בהתאם לנזק שקרה כי זה לא אקוויוולנטי.

דבר נוסף שאני רוצה להעלות זה נושא הביטוח, שהוא המרכיב המהותי שמעכב את העגלה. אני מחזיק את הפוליסה שלנו והעברתי אותה לגורמים. אני מצטט: "מוצהר ומוסכם כי כיסוי שלג יחול על מבנים מאסיביים". זאת בעיה בנושא החינוך. מה עם כל הסככות? הסככות זה הנזק הכי הגדול. יש לנו 200 גני ילדים.

הוא דיבר על סככות ציבוריות. אצלנו בנושא חינוך בלבד יש מאות סככות. הסככות האלה לא מאסיביות.

<תמיר בן משה:>
אנחנו מכירים בזה.

<אפרים פלס:>
אני מדבר אפרופו על הצד הביטוחי.

<תמיר בן משה:>
ברגע שהביטוח אומר שהוא לא מכסה את זה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז הוא נכנס, כמו בפנים.

אני רוצה הפעם לחלק קומפלימנטים, אם כי עדיין חלק מהשיקים לא הגיעו. אני רוצה לחלק קומפלימנטים למשרד הפנים, למשרד החינוך, לחקלאות, לעורף.

אני מקווה שעוד תקופה מסוימת נעשה ישיבה שבה אני מקווה שנוכל להרים כוסית.

תודה רבה לכולם.
<איל פורת:>
אני מחברת "אגד תעבורה". אנחנו מפעילים תחבורה ציבורית באזור מבשרת, גבעת זאב ומעלה אדומים. ההתחשבנות שלנו מול המדינה, הכסף שאנחנו מקבלים הוא באמצעות קילומטראז'. זאת אומרת, אנחנו מבצעים קילומטראז' ומקבלים לפי זה את התקבולים שלנו, לא הכנסות מנוסעים. בעקבות הסופה לא יכולנו לבצע פעילות במשך כמה ימים, עקב השלג באזורים השונים ואיבדנו הכנסות בהיקף רב מאוד. אמנם חלק מהעלויות המשתנות נחסכו, כי נחסכו עלויות של סולר וחלק מעלויות השכר, אבל עדיין נגרם נזק גדול מאוד לחברה.

פנינו למשרד התחבורה בבקשה לפיצוי ונענינו שאין אפשרות לקבל פיצוי בנסיבות הללו. ההסכמים שלנו עם משרד התחבורה לא מכסים אותנו. קיבלנו פיצוי חלקי באמצעות קילומטראז' עתידי שנוכל לבצע. בפועל נגרם נזק של למעלה מחצי מיליון שקלים שאין לנו כיסוי עליו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מציע שתשבו יחד ותגמרו את זה. אתם מספיק גדולים כדי שתוכלו לשבת ולגמור עם זה. קשה להיכנס להסכמים ולראות מה ההיגיון שבהם. אתם תהיו מסוגלים לשבת?

<פנחס אזולאי:>
שיעביר את הבקשה למאיר חן.

<איל פורת:>
הבקשה הועברה.

<פנחס אזולאי:>
אני מאמין שזה משהו שלא צריך להיות כאן, זה צריך להיות איתם.

<איל פורת:>
פנינו לכאן כי לא קיבלנו תשובה מספקת מהמשרד.

<פנחס אזולאי:>
אני אעביר את מה שהעלית עכשיו. היה צריך להיות פה דרור גנון ואני אפנה אליו את הבקשה שלך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני סומך עליכם שבסוף תגיעו להסכמה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:20>

קוד המקור של הנתונים