הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני

<פרוטוקול מס' 5>
מישיבת משנה של ועדת הכספים

בנושא ביטוח

יום ראשון, י' בסיון התשע"ד (08 ביוני 2014), שעה 11:00

<חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע-2010>

חברי הוועדה: >
יצחק כהן – היו"ר

יעקב ליצמן

ראובן ריבלין

מיכל בירן

>
שרה קנדלר - רשות לניירות ערך

אמיר וסרמן - רשות לניירות ערך

דודו לביא - רשות לניירות ערך

שרון אופיר - מנהלת יחידת קרנות, רשות לניירות ערך

יעל אלבז - יועצת משפטית לעניני קרנות נאמנות, רשות לניירות ערך

דורית גילת - יועמ"ש מחלקה לפיקוח על קרנות נאמנות, רשות לניירות ערך

טיבי רבינוביץ - מנהל קשרי חוץ, איגוד הבנקים בישראל

רן ונגרקו - עו"ד, איגוד הבנקים בישראל

בועז שוורץ - איגוד הבנקים הזרים בישראל

שאמון בראון - איגוד הבנקים הזרים בישראל

דורון כהן - משנה למנכ"ל, "אדמונד דה-רוטשילד" שרותי השקעות, איגוד הבנקים הזרים בישראל

יעקב פיגנבוים - יו"ר איגוד מנהלי השקעות בלשכת המסחר, איגוד הבנקים הזרים בישראל

סופי דימופולו - איגוד הבנקים הזרים בישראל

מיכל זיו שוחט - איגוד הבנקים הזרים בישראל

איבון אודיל סנוף - מנהלת עמותת הבנקים הזרים בישראל, איגוד הבנקים הזרים בישראל

אלי בבלי - יו"ר, איגוד מנהלי הקרנות, איגוד קרנות להשקעות משותפות בנאמנות

עודד אופק - עו"ד, איגוד מנהלי הקרנות, איגוד קרנות להשקעות משותפות בנאמנות

אופיר שמרת - עו"ד, איגוד מנהלי הקרנות, איגוד קרנות להשקעות משותפות בנאמנות

יוסי שי - ענף מחקר, בנק הפועלים

עינת סקורניק - ראש מערך ייעוץ בהשקעות, בנק לאומי לישראל

בועז נגר - יושב ראש, לשכת המסחר

רונן סולומון - מנהל תחום פיננסים ושוק ההון, איגוד לשכות המסחר

אברהם וול - יועמ"ש לאיגוד תעודות הסל, משרד עו"ד פישר, בכר, חן, וול, אוריון, איגוד לשכות המסחר

אבי צייגר - עו"ד, בנק לאומי

לי מוזר - גורן עמיר, מייצגים את בלק רוק

משה ביבי - גורן עמיר, בלק רוק

רומן גרביץ - לוביסט, פוליסטי, בנק הפועלים


עו"ד מיכל זיו

אייל לב-ארי

טמיר כהן

הדס צנוירט

<חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע-2010>

בוקר טוב, אנחנו ממשיכים. תיקון מס' 15. להזכיר לכולם, אנחנו מדברים כרגע על הסמכה. הדיון המהותי יותר יהיה בתקנות. תתחילי להקריא, ונתעכב בכל פעם שתרצו, על כל סעיף וסעיף, כשתרצו להתייחס. בבקשה, נתחיל.

נתחיל. נקריא גם את הסעיפים שעלו בדיון הקודם, והיה צריך לסיים ניסוח.

הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התשע"ד- 2013. תיקון סעיף 1. 1. בחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, ההגדרה "קרן חוץ" – תימחק.

תיקון סעיף 25. בסעיף 25 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א), המילים "לרבות יחידות או מניות של קרן חוץ" - יימחקו; (2) – אושר כבר.

פסקה (2) אושרה.

תיקון סעיף 26. בסעיף 26 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א), המילים "ותשקיף של קרן חוץ (בחוק זה - תשקיף)" – יימחקו.

סעיף 29 עלה בדיון הקודם, והכנסנו תיקון לאור הערות איגוד הקרנות בדיון הקודם. בסעיף 29 לחוק העיקרי – אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: (ב1). את זה אישרנו. אקריא את (ב2), שזה מה שטרם אושר.

מצאה הרשות, לאחר שלמנהל הקרן ניתנה ההזדמנות לטעון את טענותיו, כאמור בסעיף קטן (ב1) לעיל, כי התקיימו טעמים כאמור בסעיף קטן (ב1) וסברה כי הפגם ניתן לתיקון, תורה על תיקונו תוך תקופה שתקבע; לא תוקן הפגם להנחת דעתה של הרשות, תודיע הרשות למנהל הקרן בהקדם האפשרי ובהודעה מנומקת על סירובה לתת היתר לפרסום תשקיף.

תיקון סעיף 67. בסעיף 67(ב) לחוק העיקרי, במקום "בתום" יבוא "במהלך".

כבוד היושב-ראש, הגענו כעיקרון להסכמות בנושא הסעיף הזה. זה היה אחד מהסעיפים במחלוקת בדיון הקודם. הטענה שלנו היתה שצריך כאן ראיות משמעותיות יותר, תהליך שאנחנו רואים אותו מעין תהליך עוקף לתהליך של ביטול או התליית הרשיון. אמרנו שצריך כאן משהו מעבר למה שחל לגבי ביטול או התליית רשיון, כי מסרבים לתת היתר לפרסום תשקיף, כמוהו כביטול הרשיון.

ביקשנו מהרשות שהסעיף שהם תיקנו יחול במצטבר לסעיף הראשון, כלומר שיהיו שני תנאים מצטברים: גם ייתנו הזדמנות להישמע למנהל הקרן, וגם במקביל יאפשרו לו לתקן את הפגם שנפל לכאורה, אם נפל.

בנוסח כפי שזה מופיע כעת, ועל כך יש לנו מחלוקת קלה כרגע, עשוי להשתמש שאלה שני סעיפים נפרדים שמכוחם הרשות רשאית לסרב לתת היתר לפרסום תשקיף. אנחנו בקשים שאלה יהיו שני תנאים מצטברים בבירור.

קיבלנו את הטענה שלכם, והוספנו את הנושא שהרשות יכולה, במקום לבטל, לא לתת את ההיתר, יכולה לתת לכם הזדמנות לתקן את הפגם. נתנו את זה עם זכות טיעון נוספת. בעינינו, עכשיו זה דומה מאוד לסעיפים אחרים, בסעיף 15 והלאה לגבי המהימנות, ובעינינו זה מספק.

אבל זו בדיוק נקודת המחלוקת: אמרת או, ואנחנו אומרים במצטבר.

מה זה במצטבר?

גם תיתנו אפשרות להישמע מחד, וגם תאפשרו לתקן את הפגם ככל שהוא ניתן לתיקון.

זה כתוב.

זה עשוי להשתמע אחרת, כי זה סעיף נפרד. הוא לא נקשר לסעיף הראשון. אין קשר בין הסעיף השני לראשון.

כאמור: כאמור בסעיף (ב1). קשרנו את זה ל-(ב1).

בעניין הנסיבות שבגינן אתם רשאים לבדוק אם לתקן את הפגם או לא, אבל לא קבעתם את זה במצטבר.

תסביר לי את המצטבר.

רוצה ששני התנאים יחד להתליית רשיון.

אם יש אפשרות לתקן את הפגם, ניתן את האפשרות.

זה בסדר.

הצענו תיקון קל מאוד, אגב: מצאה הרשות לאחר שלמנהל הקרן ניתנה הזדמנות לטעון את טענותיו כאמור סעיף (1ב) לעיל, כי למרות זאת יתקיימו טעמים כאמור, כלומר לומר: למרות הסעיף הקודם.

בעינינו זה מיותר, למרות זאת.

אז ודאי לא משנה להוסיף את זה. ככל שזה לא פוגע בעיקרון שקבעתם לעצמכם.

אין בחקיקה מינוח כזה. לא משתמשים בחקיקה.

על אף האמור?

זה נראה לנו מיותר. יש פה כל מה שהם ביקשו.

תמשיכי.

תיקון סעיף 67 קראתי. תיקון סעיף 82 רק להקריא לוועדה בעקבות הערות האיגוד בדיון הקודם.

בפסקה (1), בסופה יבוא "על פי תנאים שקבע מנהל הקרן בתשקיף או בדוח, ואשר לא יהיו כפופים לשיקול דעת מנהל הקרן". זה הנוסח החדש.

סעיף 100 – לקרוא את כולו?

למען הסר ספק, ב-67ב במקום: בתום, יבוא: במהלך.

בסעיף 100 תיקנו בסעיף קטן (1): האמור בו יסומן (2) ולפניו יבוא: לא יאוחר משני שבועות לפני מועד המיזוג או הפיצול יגיש מנהל הקרן דוח לרשות ולבורסה, על המיזוג או הפיצול, לפי העניין, תכניתו ומועדו.

הורדנו את הנושא של הפרסום בעיתון.

הוספת סעיף 104א. אחרי סעיף 104 לחוק העיקרי יבוא – אקריא – זה תוקן שוב, בעקבות ההערות של האיגוד: פחת השווי הנקי של נכסי קרן פתוחה ממחצית השווי המזערי הקבוע לפי סעיף 46(ז), במשך תקופה של 90 ימים רצופים או ב-120 ימים במשך תקופה של 180 ימים, על מנהל הקרן לפרק את הקרן או למזגה עם קרן אחרת שבניהולו לקרן אחת, באופן ששווי נכסי הקרן האחת יעלה על מחצית השווי המזערי; מנהל הקרן יודיע תוך שבעה ימים על החלטתו לפרק או למזג את הקרן, לפי העניין.

שינינו אותה לאלתר לשבעה ימים בעקבות בקשה נוספת של האיגוד.

נקריא את סעיפים שוב, 106 עד 110. בדיון הקודם עלתה הערה של איגוד הקרנות לגבי החובה לקחת אשראי לשם מימוש פדיון היחידות. קיבלנו את הטענה העקרונית שלהם בעניין והורדנו את נושא האשראי. עשינו מנגנון קצת שונה, שבו הם יצטרכו לקבל אישור על תוכנית הפירוק מהנאמן, ואחר כך אישור הרשות אחרי אישור הנאמן. אקריא.

בסעיף 106 לחוק העיקרי – (1) בסעיפים קטנים (א) ו-(ג), המילה "תחילת" - תימחק; אחרי סעיף קטן (א) יבוא - "(א1) הצעת יחידות קרן פתוחה תופסק החל מיום חישוב המחירים הראשון שלאחר מועד הגשת דוח כאמור בסעיף קטן (א).

(א2) על אף הוראות סעיף 61, בתקופת מימוש נכסי הקרן כאמור בסעיף 109(א) מנהל הקרן יהיה רשאי לחרוג ממדיניות ההשקעות של הקרן שנקבעה בהסכם הקרן ובתשקיף או בדוח בשל מימוש נכסי הקרן"."

(2) בסעיף קטן (ב) – (א) במקום "מועד תחילתו" יבוא "מועד הפירוק"; (ב) אחרי המילים "ושכרו" יבוא "ציון העובדה כי הצעת יחידות בקרן פתוחה תופסק החל ממועד הגשת ההודעה, וציון זכותו של מנהל הקרן לחרוג ממדיניות ההשקעות של הקרן בשל מימוש נכסי הקרן".

בסעיף 107 לחוק העיקרי – (1) בכותרת השוליים המילה "תחילת" - תימחק; (2) בסעיף קטן (א), במקום "לתחילת הפירוק" יבוא "לפירוק"; (3) בסעיף קטן (ב), ברישה, המילה "תחילת" – תימחק, ואחרי פסקה (5) יבוא: "(6) בפירוק לפי סעיף 104א – בתום תקופה שלא תעלה על תשעים ימים ממתן הודעה כאמור בסעיף 106."

בסעיף 108 לחוק העיקרי – בסעיף קטן (ד), במקום ב-10% יבוא ב-5%. (2) במקום סעיף קטן (ה) יבוא – (ה) מפרק קרן יפדה את יחידות הקרן במועד הפירוק."

בסעיף 109 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א), במקום "בפירוק" יבוא "לשם פירוקה", ובמקום הסיפה החל במילים "לפני תום ששה חדשים" יבוא "עד מועד הפירוק"; (2) בסעיף קטן (ב), אחרי "פקודת החברות" יבוא "[נוסח חדש], התשמ"ג- 1983"; (3) במקום סעיף קטן (ג) יבוא – זה נוסח חדש בעקבות הערות אחרונות של האיגוד - לא יאוחר משבוע לאחר מתן ההודעה כאמור בסעיף 106, יגיש מנהל קרן תוכנית פירוק לאישור הנאמן; מנהל הקרן יגיש לרשות את התוכנית לאחר שאושרה על ידי הנאמן; התוכנית לא תהיה פתוחה לעיון הציבור.

מחקנו את (ד). במקום (ה), (ד): נותרו בידי המפרק, לאחר מועד הפירוק, מזומנים, יעשה בהם כפי שיורה לו הנאמן בהתייעצות עם יושב ראש הרשות או עובד שהסמיך לכך; נותרו בידיו התחייבויות בסכום העולה על המזומנים בקרן- ישא המפרק בהפרש מאמצעיו."

בסעיף 110 לחוק העיקרי – (1) ברישה, במקום "בתום פירוק הקרן" יבוא "מיד לאחר פירוק הקרן ומימוש נכסיה כאמור בסעיף 109"; בפסקה (1), במקום הסיפה החל במילים "הוצאות הפירוק" יבוא "שנותרו לאחר מועד הפירוק, על מה שנעשה במזומנים או בהתחייבויות כאמור בסעיף 109(ה) ועל הוצאות הפירוק". סליחה, זה 109 (ד).

הוספת פרק ט'1. אחרי סעיף 113 לחוק העיקרי יבוא: "פרק ט'1: הצעת יחידות של קרן חוץ.

היינו רוצים, לפני שאנחנו מתחילים את כל הנושא של קרן החוץ, משהו שיתאים מבחינת החקיקה, שלא יהיה ארביטראז' רגולטורי לגבי ועדת ביקורת. היינו רוצים להציע הצעה, אם זה מקובל על הרשות. פשוט כדי לסיים את החלק הזה, אנחנו רוצים לעשות תיקונים. הקלות בחקיקה נעשו לגבי כינוס הדירקטוריון וכינוס ועדת- - - לא נערכה התאמה לגבי כינוס ועדת הביקורת. היינו רוצים להציע נוסח, אם הרשות תאשר זאת, כדי שנוכל גם במסגרת החקיקה הזאת. סעיף 20א לחוק, הצעה לתקן את סעיף (ח) קטן. ישיבות ועדת הביקורת יתקיימו לפחות אחת לרבעון. פרק הזמן בין ישיבה אחת לישיבה עוקבת לא יעלה על ארבעה חודשים.

עלינו זה מקובל. זה מסתדר עם ההקלות האחרות שעשינו בוועדה.

מה זה מתקן?

עד היום חובת הכינוס היתה מדי שלושה חודשים. עכשיו זה מדי רבעון, וזה מאפשר פער של ארבעה חודשים בין מועד כינוס אחד לשני. זה הוחל על הדירקטוריון, ובדרך כלל ועדת הביקורת מתכנסת במקביל לדירקטוריון.

שלושה חודשים זה לא רבע מהשנה?

זה כאילו מאפשר להם להתכנס פעם ברבעון קלנדרי, גם אם המרווח הוא יותר משלושה חודשים, אבל לא יותר מארבעה חודשים. בין שלושה לארבעה.

טוב, אם זה עוזר.

נוצר מצב – בדרך כלל ועדת ביקורת מתכנסת בסמוך לדירקטוריון. נוצר מצב שהדירקטוריון מתכנס במועד נפרד מוועדת הביקורת, ואז יש שני מועדי כינוס נפרדים, ואז כל חברי הדירקטוריון- - -

חיינו עם זה עד היום ככה.

בסדר.

אחרי סעיף 113 לחוק העיקרי יבוא: "פרק ט'1: הצעת יחידות של קרן חוץ. הגדרות. 113א. בפרק זה - "גוף מפקח" – גוף שתפקידו, על פי דיני המדינה שבה הוא פועל, להתיר הצעת יחידות של קרן חוץ לציבור באותה מדינה; "יחידות של קרן חוץ" - יחידות המקנות זכויות בקרן חוץ או מניות של קרן חוץ, אם קרן החוץ היא תאגיד; "מדינת המוצא" - מדינה שבה ניתן היתר מהגוף המפקח, להציע יחידות של קרן החוץ; "מנהל קרן חוץ" - תאגיד אשר אושר על ידי הגוף המפקח במדינת המוצא לנהל קרנות נאמנות ולהציען לציבור; "קרן חוץ" – הסדר או תאגיד, שמטרתו השקעה משותפת בניירות ערך והפקת רווחים משותפת מהחזקתם ומכל עסקה בהם, שהוקם במדינת חוץ על פי דיניה; לעניין זה, "נייר ערך" - לרבות אופציה וחוזה עתידי כהגדרתם בסעיף 64(ב).

בבקשה, בועז.

הערה מאוד עקרונית. לדעתי, היא לב הדיון כאן. צריך להבין שהחוק הזה מתייחס לשוק ענק. זה הכול רקע כדי להבין את אותה הערה מהותית עקרונית. השוק בארצות הברית הוא שוק של 13 טריליון דולר, שהוא מחולק 80 אחוז ממנו לשוק קרנות נאמנות, 10 אחוז ממנו שוק שנקרא קרנות מחכות, ו-10 אחוז ממנו שוק שנקרא ETF. אלה שלושת סוגי המכשירים העיקריים.

דבר נוסף, לכל סוג עיקרי יש תתי-סוגים. הטענה שלנו לרשות, שלצערי לא התקבלה, ואיני מבין למה, היא שלא יתאפשר וסעיף ההסמכה לא יחול על כל מוצר שהדין הישראלי לא מאפשר למנפיק הישראלי להנפיק, ושהבדיקה צריכה להתבצע בשתי רמות: ברמה הראשונה, בסוג המוצר, וברמה השנייה, בתת-סוג המוצר. נלך לסוג המוצר: אם חילקנו את סוג המוצר לשלוש קטגוריות: קרנות נאמנות, קרנות מחכות ו- ETF –ים, הדין הישראלי מאפשר למנפיק ישראלי להנפיק קרן נאמנות, הדין הישראלי מאפשר למנפיק ישראלי להנפיק קרן מחכה. הדין הישראלי כיום לא מאפשר למנפיק הישראלי להנפיק ETF. בעינינו זה לא תקין. הייתי אומר, אפילו על גבול השערורייה. שתהיה הסמכה. שה- ETF הראשון שייכנס למנהל זר בה בשעה שאיני יכול להנפיק את אותו מוצר; לא מוצר דומה.

למה הוא לא יכול, שרה?

אני רוצה להשלים את הטיעון השני. ברמה השנייה יש מה שנקרא, תת-סוג של מוצר. שם יש כל מיני אסטרטגיות השקעה. מכיוון שהדין בחו"ל הוא דין ליברלי, גם צורות התאגדות וגם אסטרטגיות השקעה, שהדין בחו"ל מאפשר למנהל הזר לעשות, והדין בישראל לא מאפשר להשתמש באסטרטגיית ההשקעה הזאת או בצורת ההתאגדות הזאת בארץ. ברור שגם כאן אני טוען, גם ברמת התת-סוג – לא רק ברמת הסוג הראשית – לא ייתכן שיהיה סעיף הסמכה, להנפיק למישהו זר, כאשר מנפיק ישראלי לא יכול להנפיק, אם אומר: רוצה אני, אותו דבר. ואני לא מקבל תשובות שאתן לך בערך. אני רוצה אותו דבר.

תודה. בבקשה.

הדין הישראלי מאפשר היום להציע לציבור לישראל היום רק סוג אחד של השקעה פסיבית, כלומר השקעה שעוקבת אחר מדדים ונסחרת בבורסה, ואלה תעודות הסל, שהיום כפופות להוראות חוק ניירות ערך ולא להוראות חוק השקעות משותפות בנאמנות. יש מהלך חקיקה מאוד גדול שנמצא בצנרת – אנחנו מקווים שכרונולוגית, לאחר תיקון 15 הוא יובא לשולחן הוועדה, והוא תיקון 21 שמטרתו לאפשר להציע לציבור גם מוצרים אחרים וגם להכפיף את תעודות הסל למשטר של פיקוח.

ערב היוזמה להסדרת תחום תעודות הסל במסגרת תיקון 21 הוצע למנהלי תעודות הסל, להסב את המכשיר של אום מנהלים, של תעודות הסל לקרנות סל, ל- ETF –ים, אותו מוצר שאליו התייחס בועז נגר.

הוא ביקש, הוא הדגיש, הוא לא רוצה- - -

אסביר. אני משלים. מנהלי תעודות הסל סירבו להצעת הרשות בטענה שאותו ETF הוא מוצר נחות לעומת תעודות הסל, ולכן רשות ניירות ערך פעלה במישור אחר להסדרת תחום תעודות הסל במסגרת תיקון 21.

מה שאנחנו מבקשים לעשות כרגע זה לפתוח את השוק בישראל לאלטרנטיבה של ניהול השקעות פסיבי בדרך של ETF, כאשר ETF הוא אותו מוצר שלטענת מנהלי תעודות הסל, שלא כפופים היום לפיקוח של הרשות, כפי שיקרה לאחר שתיקון 21 ייכנס לתוקף. המהות של תיקון 15 היא בעצם יצירת אלטרנטיבה למשקיע הישראלי לעומת מוצרים שנמצאים היום על המדף. היום למשקיע בישראל אין אלטרנטיבה לתעודות סל מקום שבו הוא מבקש להשקיע בנכס שנסחר בבורסה, והוא מציע לו השקעה פסיבית. אנחנו מבקשים בשלב הראשון, עוד לפני תיקון 21, להציע לציבור אותה אלטרנטיבה, שגם לשיטתם של מנהלי תעודות הסל, שניתנה להם אפשרות להסב את תעודות הסל ל ETF –ים- - -

לא חייבים להסב. אפשר מוצר נוסף?

למה החקיקה הזאת?

כי המהות של התיקון כרגע הוא לאפשר למי שמבקש להשקיע בתחום ההשקעות המשותפות בנאמנות, ו- ETF הוא קרן להשקעות משותפות בנאמנות.

אז חכו קצת עד שתעשו את הגדול, ואז תכניסו.

המשמעות של ההמתנה הזאת היא למנוע מהציבור בישראל ליהנות מאלטרנטיבה שתאפשר לשכלל את שוק ההשקעות הפסיביות, לספק לו אלטרנטיבה – הרי ממה נפשך – או המוצר יהיה יותר זול ויותר איכותי מהאלטרנטיבה הישראלית, או הוא יהיה מוצר נחות. אם הוא יהיה מוצר טוב יותר, הרי אנחנו מיטיבים עם המשקיע בישראל, והרי אנחנו לא רוצים לעכב מהלכים שמטרתם להיטיב המשקיע בישראל.

כל מה שאתה אומר מלא הגיון, אך משאיר את השאלה במלוא עצמתה. עיקרון השוויוניות הוא עיקרון חוקתי. בא ואומר לך, מה שאתה לא יכול לעשות בארץ על-פי החוק הישראלי, אתה יכול לעשות כשאתה משקיע בקרנות בחו"ל. פסיבי, הכול ברור לי. זאת שאלה שעומדת מול עינינו, והר ליצמן אומר לך - והוא היה יושב-ראש ועדת כספים - אומר לך: אם אתם רוצים לתקן, תקנו הכול, כדי שלא יהיה מצב שבו תוכל להיטען טענה כזאת. אנחנו לא יכולים להתעלם מטענה כזאת.

זה ערך עליון, כך לימדו אותי.

בכוונתנו להנפיק מוצר דומה לזרים.

אני יודע מה אתה רוצה – שמה שאסור פה, יהיה מותר פה, כי שם מותר. אנחנו לא רוצים. מה שאסור שם, אסור פה. אם היה היגיון באיסור- - -

זה חיובי, למה לא? חיובי תמיד יותר טוב.

אבל אז אנחנו מערבבים את היוצרות. אנחנו קודם מאפשרים ואחר כך אנחנו – אנחנו לא יכולים לעשות צחוק מטענה כזאת, כי הטענה – יכול להיות שזה יותר טוב למשק הישראלי, זה מעודד תחרות, כל הדברים האלה הם נכונים, אבל אם אתה אוסר אותו בארץ, איך אתה יכול לפתוח אותו בחו"ל? אתה נותן יתרונות שהם בישראל אסורים על-פי חוק או על-פי הוראה חוקית של מדינת ישראל, וזה דבר שאיננו יכולים להתעלם ממנו.

אני הייתי אומר: אם זה פותח את התחרות, אם זה מאפשר – אני בעד זה, אבל לא ייתכן מצב שבו אנחנו מעדיפים כתוצאה מכך, אלא אם כן הוא טועה.

בבקשה.

אני רוצה להתייחס לטענת השוויוניות, שמפריעה לכם. הדין הישראלי והדין הזר שונים בהרבה מאוד פרמטרים. יש מקומות שבהם הדין הישראלי מקל יותר- - -

למשל, בישראל ללכת לקזינו זה עבירה פלילית. בלונדון- - - אנחנו רוצים להבין פה, אם הדברים האלה מותרים בחו"ל- - -

הדינים אינם זהים. המסגרת והעקרונות הם דומים. לא ניתן להחיל על הקרנות הזרות את הדין הישראלי, כי זה לא דבר שוויוני – הן יהיו כפופות גם לדין הזר וגם לדין המקומי. ולא ניתן גם להחיל על הגופים המקומיים את הדין הזר, כי לא נעתיק את הדין הזר ונחיל אותו עליהם.

כיום המצב הוא שעל תעודות הסל חל דין מקל משמעותית. בראייה שלנו הם גופים שלא מפוקחים על-ידינו למעט בהיבטים של גילוי נאות, בעוד שעל ה- ETF –ים חלה מערכת מאוד מקיפה, שמגינה על המשקיע הרבה יותר.

אתה צריך לשכנע אותנו, למה מפריע לך לעשות מה שהוא אומר.

הוא מבקש שישחררו גם בישראל.

אני מדבר על החלק של השוויון.

כיום תעודות הסל הן למעשה מונופול בתחום ניהול ההשקעות הפסיבי בנסחר בבורסה. מדובר בתעשייה שמנהלת למעלה מ-100 מיליארד שקלים. גם בתרחישים האופטימיים ביותר, לאחר תיקון 21, כאשר יתאפשר להציע אותן קרנות סל, אנחנו מדברים על היקפי מדירה זניחים לחלוטין. מה שמנהלי תעודות הסל רוצים זה לשמר את המונופול הנוכחי שלהם, כי ה- ETF –ים שאותם אנחנו מבקשים לאפשר להציע לציבור בישראל, הם התחליף האמתי לתעודות הסל שנמצאות בארץ. גם לשיטתנו בהערכות מאוד ריאליות, ויש לנו גם על מה להסתמך, כי יש האלטרנטיבה הישראלית היום, יש הקרנות המחכות, שהן זהות בכל דבר ועניין ל- ETF למעט בפרמטר אחד: שהיחידות שלהן לא רשומות למסחר בבורסה. היקפי החדירה שלהם יחסית להיקף הנכסים שמנוהל בתחום תעודות הסל הוא זניח לחלוטין. כלומר כרגע יש מצב שהציבור בישראל חשוף אך ורק לסוג אחד של אלטרנטיבה. אגב, אלטרנטיבה שנהנית מיתרון עצום, כי היא פעילות לא מפוקחת. יש ארביטראז' רגולטורי, שיוצר פער מאוד גדול בין המשטר שחל על תחום תעודות הסל, שאגב, זה מוצר מאוד ייחודי; אין תעודות סל בעולם. גם ה- ETFשקיימים בחו"ל, שבמהות הכלכלית שלהם הם בעלי מאפיינים דומים, הם לא מאופיינים במודלים שמושתתים על פיקוח שנשען רק על הגילוי הנאות ללא אלמנטים יציבותיים, ללא אלמנטים שאמורים להבטיח שהמנפיק מעל לכל ספק סביר יוכל לעמוד בהתחייבויות שלו. המשמעות של דחיית היוזמה הזאת לתיקון 21, שבהערכות מאוד אופטימיות אנחנו מדברים על- - -

בוא נתמודד עם הטענה. לא נדחה.

הטענה לגופה הוא – לשיטתם של מנהלי תעודות הסל, ה- ETF הוא מוצר נחות, מנקודת המבט של המשקיע, לעומת תעודת הסל, שאותה הם מנהלים. אחד משניים: אם מדובר במוצר עדיף, אנחנו מוכנים כרגע במסגרת תיקון 21 לקבוע, שבמקום שהציבור יוכל להשקיע בתעודות סל, הוא ישקיע ב- ETF –ים. זה הינו הך. זה אחד במקום השני. הם רוצים גם וגם. הם רוצים להמשיך לשמר את המעמד המונופוליסטי שלהם. הם רוצים לתת איזושהי אופציה בהצעה של המוצר, שגם לפי ההערכות שלהם, שיעורי הכניסה, החדירה שלו הם זניחים לחלוטין, כי הם יודעים שהמוצר שלהם הוא המוצר העדיף, החזק. תעודות סל הוא מוצר מתחייב. ETF –ים, גם המוצר שאנחנו מביאים מחו"ל, הוא לא מוצר שגלומה בו התחייבות. הוא מוצר בעל מאפיינים דומים, זהים למעשה לקרנות הנאמנות בישראל. לכן המהלך הזה, שמהותו הוא לחשוף את הציבור בישראל לאלטרנטיבות מעולם ההשקעות המשותפות בנאמנות, מתחבר ישירות לאפשרות לפתוח את השוק ל- ETF.

האם תהיה אפליה הפוכה?

האפליה ההפוכה קיימת בילט-אין. הם התחרו במוצרים שמגיעים מחו"ל, והם מוצרים מפוקחים. הם לא מוצר מפוקח היום.

זאת התשובה.

כבוד היושב-ראש, לעניין השוויוניות, נכון להיום יש מוצרים אלטרנטיביים בעולם הקרנות, קרנות סגורות, קרנות שיכולות להיסחר, והיו יכולות לקבוע עצמן כקרנות מחכות, כלומר יש מוצר אלטרנטיבי לדבר שנקרא ETF. מכיוון שהמונופול הזה של תעודות הסל לא מאפשר לקרנות סגורות להתקיים כמעט, לא מונפקות קרנות כאלה היום.

איך הוא יכול לא לאפשר?

כי יש לו יתרון מאוד גדול, בהיבט של העלויות שיש בעולם שיש תחת פיקוח, ועולם שהוא רק גילוי נאות, יש הבדל בין תמחור מוצרים כאלה לתמחור מוצרים כאלה. בסופו של דבר מטרתנו להיטיב עם המשקיע הישראלי, ולאפשר לו הוזלת עלויות בתחום מוצרים בחו"ל, מוצרים ישראליים בחו"ל.

בועז, תתייחס בבקשה לתעודת הסל ול- ETF.

יש הבדל בין תעודת סל ל- ETF. ההבדל הבסיסי הוא שתעודת סל נותנת התחייבות למשקיע, ו- ETF לא נותן התחייבות למשקיע. מה המשמעות שאני נותן התחייבות – המשמעות היא כפולה: מצד אחד, אני נותן יתרון למשקיע הישראלי, אבל מצד שני, בגלל שאני מתחייב, רשות ניירות ערך דורשת ממני, אל"ף, להפקיד הון עצמי של 150 מיליון שקלים, כאשר המוצר השני נדרש כמעט אפס – מיליון, שניים הון עצמי. אבל מכיוון שאני נותן התחייבות לתשואה, אני נדרש להשיג 150 מיליון שקלים. דבר שני, רשות ניירות ערך, שטוענת שזה לא מפוקח – תשכחו מזה. אני לא מזיז נייר בלי שצוות של חמישה אנשים מאשרים לי בגלל מרכיב ההתחייבות.

אל"ף, דרישת הון עצמי של 150 מיליון שקל. דבר שני, כל מיני מגבלות של דברים שהם לא מאפשרים לי לעשות, הטענה שאם אעשה את זה, לא אעמוד בהתחייבות. ETF הוא מוצר שהוא לא מתחייב, ומזה נגזרים שני דברים: אחד, אין הון עצמי. דבר שני, הרגולציה היא הרבה יותר ליברלית. מכיוון שאתה לא מתחייב, מאפשרים לך לעשות הרבה-הרבה יותר דברים. הם מניחים שאחד בא במקום השני. אני כמנהל תעודת סל יכול להגיד שאני רוצה לנהל גם ETF. אני כמנהל ETF יכול להגיע אתם גם לסידור, להמיר את זה ל- ETF. הם מניחים שזה חייב להיות מומר. מה שאני אומר, מבחינה עסקית, אם להם מותר ETF, אני אלך ואעשה שיעורי בית ואגיד: אם ETF, אולי אקח את ה-150 מיליון שקל הביתה, ומי אמר שהציבור בארץ חייב התחייבות? אני אוזיל את העלויות שלי כדי להתחרות בהם, אקבל הרבה יותר חופש בהשקעות. זה לא אותו מוצר. זה שני מוצרים. בעצם ההגדרה שהוא דורש ממני 150 מיליון שקל וממנו הוא דורש מיליון שקל, אתם מבינים שזה לא אותו מוצר.

עכשיו עליתי על דעתך. אנחנו יושבים פה כדי להגן על הציבור קודם כל, ויש היגיון גדול בהגבלה שהגבילו אותך, כי אם אתה מתחייב, הציבור צריך לדעת שכשמתחייבים, יש מי שישלם.

כל הדבר שהעלית אותו – אני מוכרח לשבח אותך על יכולת ההצגה שלך - כאשר התעלמנו מהנקודה שרק בסוף הוא הגיע אליה. כאשר אני רוצה להשקיע בחו"ל, ובחו"ל מסכימים שיתחייבו ולא תהיה הבטחה של המדינה או של הבורסה, שמתנהלת במדינה מסוימת, אדע: אני לא רוצה להשקיע שם יותר. פה אני יודע שבהשקעות שלנו אנחנו מבטיחים את הציבור. לא תמיד זה סגור הרמטית. אנחנו מבטיחים לפחות את הציבור, שלא יהיה מצב שבו הוא יולך שולל. בעניין זה אני חושב שאני מבין היטב את הבקשה שלהם. אני גם לא יודע איך הם יתקנו את החוק לאחר מכן, לאפשר לכם את השוויוניות הזו, כי יש דינים בחו"ל שהם לא דנים פה.

אני מדגיש שאני לא מבקש שוויון בין תעודת הסל ל- ETF. אני מבקש בנוסף ולא במקום. הרבה יותר זול לנהל ETF. תעודת סל, יותר יקר לנהל אותה, לכן דמי הניהול בה יותר יקרים.

אבל זה מוצר יותר טוב, יותר אטרקטיבי.

בסופו של דבר לא השולחן יקבע אלא המשקיעים יקבעו את זה. לכן נחות, לא נחות – אני לא מבין את זה. לא יכול להיות, ותחשבו בהיגיון - אף מדינה לא עשתה את זה ולא תעשה את זה, שסוג של מוצר שמוכר כקטגוריה נפרדת, לא יתאפשר. אני לא בא בטענות לא לקרן הנאמנות שאני יכול להנפיק ולא לקרן המחכה. אגב, גם קרן מחכה מתחרה בתעודת סל. קרן מחכה זה אלטרנטיבה. זה ETF שאינו נסחר בבורסה. כל מה שאנחנו מבקשים, תיקון 21 נמצא בדרך. אנחנו מדברים על שנה, שנתיים. לא ביקשתי יתרון. לצאת לדרך אתם. זו בקשה מוגזמת?

שנה-שנתיים זה אצל ההבטחות של הפוליטיקאים. תיזהר.

תיקון 21 על שולחן ועדת הכספים.

תיקון 21 על שולחן ועדת הכספים. ועוד, הכותרת בעיתון: 90 אחוז אנחנו מכניסים. עכשיו אנחנו מדברים רק על ה-10 אחוז.

בבקשה.

יעקב פיגנבוים, UBS ואיגוד הבנקים הזרים. שלוש הערות. התיקון הזה הוא על המדוכה כבר הרבה מאוג שנים. החשש הגדול שלנו, שכל הפרעה מהסוג שמוצע כאן, כי ברגע שאתה משנה את הסעיפים שמתייחסים לנושא ומנסה ליצור שוויוניות, אתה פותח תיבת פנדורה שלא נגמרת, כי הדינים בחו"ל שונים לחלוטין לגבי הרבה מאוד סוגים של ניירות ערך.

אם היה הפוך, גם היית אומר את זה?

כן. עיקרון השוויוניות - ועל זה היו הרבה טענות מצד גורמים כמונו – עיקרון השוויוניות נוצר כאן בעצם העובדה שמדברים על אותו סוג נייר שנמצא תחת פיקוח. אחד העקרונות המאוד חשובים של התיקון המוצע, זה שקרן או ETF או כל מוצר שיוצא כאן, הוא נמצא תחת פיקוח בארץ המוצא שלו. יתרה מזאת, גם הגבילו את המדינות. לא כל מדינה בעולם שעכשיו מוציאה קרן נאמנות אלא רק מדינות מוסדרות כמו ארצות הברית או כמו האיחוד האירופי. אמון עלינו שבאותן מדינות הפיקוח כבר מחיל את הדרישות שלא נצמיד דרישות רגולטוריות כאלה ואחרות, גם ה- ETF –ים כמו על קרנות נאמנות. לכן השוויון הזה, שאנחנו אומרים: כל קרן שרוצה להציע את עצמה לציבור הישראלי, היא נמצאת תחת פיקוח במדינות המוצא, כאן לדעתי נוצר היתרון.

הדבר האחרון, הנושא של תעודות הסל, לדעתי, זה שהוא לא תחת פיקוח, וזה שאנחנו מגיעים לכאן עם מוצרים שמהווים תחרות למשהו שלא קיים כאן, אני רק רואה את זה כצעד מבורך.

בועז שוורץ, Deutschbank. בועז, אני זוכר שאמרת בדיון הקודם שדמי הניהול אצלך זולים מאשר ה ETF –ים הזרים. קצת זה לא מתיישב לי עם ההערות שלך היום, אבל זה הערת אגב.

אני חושב שאם אנחנו מדברים על עיקרון השוויון, אנחנו צריכים להסתכל על שני נושאים נוספים: אחד הוא שיש אזרחים ישראליים שיש להם חשבונות בחו"ל. כמו שאנחנו יודעים, אפשר לפתוח את זה די בקלות, ודרך החשבונות האלה הם יכולים לקנות את זה. אנחנו רוצים פה לאפשר שוויון רחב יותר, שגם הגברת כהן מחדרה תוכל לרכוש את המוצרים האלה באותן עלויות שהם משווקים בחו"ל, ולא להוסיף להם עלויות. זה נושא נוסף מאוד חשוב לעיקרון השוויון.

הנושא השני, הרי אנחנו מאפשרים פה רישום כפול של ניירות ערך בבורסה הישראלית, והדין הזר חל עליהם ולא הדין המקומי, כלומר אנחנו כבר מאפשרים ומקבלים את הדין הזר בנייר ערך שמוצע לציבור פה. אנחנו עושים גזירה שווה עם קרנות הנאמנות שאנחנו מדברים עליהם בתיקון הזה. לכן אני חושב שחשוב מאוד להיות שיטתי בין הדברים האלה. אני לא רואה פה שום נושא של אפליה ושום נושא של יתרון שלא קיים בדברים אחרים שכבר נעשו פה.

בבקשה.

עו"ד אברהם וול, איגוד תעודות הסל. קודם כל, אני חייב למחות – נאמר פה שוב ושוב שהתעשייה הישראלית לא מצויה בפיקוח. זה לא אמת. יש מחלקת ברשות ניירות ערך שמפקחת עליה. כל אחד מהמנפיקים בארץ מעסיק שורה של עורכי דין ויש לו הוצאות של מיליוני שקלים בשנה, וזאת בדיוק הבעיה.

זה מוביל לאפליה שעליה בועז מדבר. משך שנים הרגולציה בארץ על התעשייה הזאת הביאה לכך שמדובר במוצר מאוד יקר. אם אשווה את זה לשוק הרכב, אנחנו מוכרים מוצר שכתוצאה מהרגולציה הוא מרצדס. הוא מתחייב, הוא דורש דרישות הון עצמי של 150 מיליון שקל. חברה ישראלית קטנה, לא בלק רוק העולמית, בשביל להנפיק את תעודות הסל חייבת להחזיק הון עצמי של 150 מיליון שקל. עכשיו מביאים מוצר עממי, רכב יפני, לכל דורש. הטילו עליהם דרישה – השאיפה בתקנות היא להטיל עליהם דרישת ערבות של מיליון שקל. התגובה שלהם היתה שמיליון שקל זה יותר מדי, והם יחשבו פעמיים אם להיכנס לארץ. זו התגובה של הבנקים הזרים. ואז נוצר מצב שעל אותו שוק מתחרים יצרן מקומי, שחייב להמשיך להחזיק מרצדס שעולה לו 150 מיליון שקל בשנה, ויצרנים זרים, שמותר להם להביא מוצר זר, זול, מתחרה בדיוק על אותם לקוחות, לוקח נתח שוק, עלויות התפעול שלו הן אפס. אנחנו לא מבקשים להעתיק את הרגולציה הזרה; זו מעולם לא היתה הבקשה שלנו. כולנו מבינים שיש רגולציה ישראלית ויש רגולציה זרה, אבל אנחנו מבקשים בשם אי-האפליה שאת המוצר הזה, שיתפוס נתח שוק, כי הוא מוצר זול וקל לייצור ולא כרוך בעלויות, גם אנחנו נוצר לייצר. כל עוד התעשייה המקומית היתה תעשייה סגורה, ואגב, לא נכון שאין בה תחרות; יש תחרות עזה בתעשייה הזאת. יש הרבה שחקנים בארץ. כל עוד התעשייה הזאת היתה סגורה, הבנו שמטילים עלינו רגולציה שמחייבת אותנו לתת רק את המוצר היקר והאיכותי יותר. אבל ברגע שיהיו גם מוצרים זולים - הרי אם באמת היו חושבים חבריי פה מימין שנתח השוק שהם יתפסו הוא זניח, הם לא היו מופיעים פה לכל ישיבה. בניגוד למה שדודו לביא אומר, הם יודעים שזה לא יהיה נתח זניח. הם יודעים שכשימכרו לציבור בארץ- - -

אני מאוד מקווה, לטובת האזרח.

אני מניח שאם יושבים כאן שורה של לוביסטים, עורכי דין ונציגי התעשייה, הם כנראה יודעים שהנתח לא יהיה זניח. ואנחנו רוצים גם להתחרות. למה שאנחנו נהיה מנועים למכור מוצר מתוצרת ישראלית, שלא זהה ברגולציה, אבל זהה במאפיינים ובעלויות שלו למוצר הזר, כשהם יוכלו להתחרות כאן? יש פה תעשייה שמעסיקה עשרות אנשים, שנבנתה משך שנים, והפתיחה הלא שוויוניות הזאת תהרוס אותה. אז ממה נפשך – או יעכבו את הכניסה של אותו מוצר, שכמו שבועז אמר, זה 10 אחוז מהשוק. התחרות שמדברים עליה, 90 אחוז - אין לנו ויכוח. או יתירו לנו ממחר בבוקר גם להתחרות. לא הגיוני שהם ייכנסו, וידינו יישארו קשורות.

דודו.

עלו כאן שורת נקודות, ואנסה להתייחס לכולן. קודם כל, לעניין חובת ההפקדה של 150 מיליון שקל. מדובר פה בסכום שהוא נמוך בכל קנה מידה בין-לאומי, כי יש לזכור שה-150 מיליון האלה מיועדים להבטיח התחייבות בסדר גודל של קרוב ל-40 מיליארד שקל. תשימו את הפרופורציות של 150 לעומת 40 מיליארד, ותבינו שבכל מודל אחר של דרישות להלימות הון הסכום הזה לא היה מחזיק- - -

תשחרר אותנו מההתחייבות.

הנושא השני מתייחס לשאלה, אם יש או אין פיקוח. היום תעודות הסל מאוגדות כתעודות התחייבות תחת הוראות חוק ניירות ערך. המשמעות היא שהמשטר הוא משטר של גילוי. זה אומר שלרשות אין סמכות להורות הוראות עשה, אלא יש לה סמכות להורות לתת גילוי על מידע שהיא סבורה שחשוב למשקיע סביר. מה שגרם לדינמיקה, שהביאה את תעודות הסל תחת אותו משטר שחל עליה היום, הוא מערכת וולנטרית שמנהלי הקרנות בכל צומת דרכים היו צריכים להתמודד עם השאלה, האם לספר לציבור שהמצב הוא כזה, או ליישר קו באופן וולנטרי, לאיזשהו רף שהם מוכנים לעמוד בו. כשאנחנו מדברים על משטר של פיקוח, אנחנו מדברים על משטר שבו לרגולטור יש סמכות להורות הוראות עשה באותה מתכונת שקיימת היום במערכת היחסים שבין רשות ניירות ערך לבין קרנות הנאמנות בישראל.

לעניין השאלה, אם יש פה תחרות שמאיימת או לא מאיימת. קודם כל, נתנו הגנה במסגרת המודל של תיקון 15 גם למנהלי הקרנות המקומיים וגם למנהלי תעודות הסל בכל הקשור למוצרים המקומיים, כלומר לא יוכל להגיע לארץ לא מוצר שהוא קרן נאמנות, לא מוצר שהוא ETF ולא מוצר שהוא תחליף אחר של תעודות הסל שתחום ההתמחות שלו הוא ניירות ערך שנסחרים בישראלי. אנחנו מדברים בסך הכול על פתיחת השוק למוצרים שמתמחים בחו"ל כדי לפתוח ולאפשר לציבור להיחשף לאלטרנטיבות של מוצרים שמתנהלים על-ידי אנשים שעיקר מומחיותם הא השקעות בחו"ל, ושהתמחור שלהם הוא תמחור שמשקף תחרות גלובלית; לא תחרות מקומית, שכיום נמצאת במצב מאוד מעוות, שנובע מכך שתעודות הסל בישראל הן מונופול.

לעניין השאלה, אם מדובר במוצר שיש בו כדי לאיים או אין בו כדי לאיים. כשאני דיברתי על חלק זניח, לא דיברתי על שאלת הפוטנציאל נתח השוק שיתפסו המוצרים שיגיעו מחו"ל אלא התכוונתי לכך שהיתה לנו דרך לאמוד את סיכויי ההצלחה של האלטרנטיבה הישראלית ל- ETF למול תעודות הסל, וזה היה בשני צמתים: אחד, שאפשרנו להם להפוך את המוצר שלהם ל- ETF, והם סירבו בטענה שזה מוצר נחות, והצומת השני, כשהתאפשר למנהלי הקרנות מאז 2008 להציע אלטרנטיבה שזה ומצר של קרן מחכה, קרן נאמנות שמשקיעה השקעה פסיבית ועוקבת אחר מדדים, ולמרות כל ההתאמות שעשינו במודל התמחור של המוצר ובפטור מעמלות הפצה, המוצר הזה לא מצליח להתרומם להיקפי נכסים שאפילו מגרדים את היקפי הנכסים שהם מנוהלים בתחום תעודות הסל. כל אלה יחד נותנים לנו אינדיקציה מאוד ברורה, שבמהלך הזה ששם את טובת המשקיע במרכז; לא את טובתה של תעשייה כזו או אחרת, יש מקום לפתוח את השוק גם ל- ETF –ים מחו"ל כדי לשפר את מצב הציבור בישראל.

תודה.

נאמר פה המילה, שהם נתנו לנו הגנה שהם לא נותנים להם לנהל נכסים ישראליים. קשקוש מוחלט. אסביר למה. אל"ף, אני לא צריך את ההגנה הזאת. אתם יכולים להסיר אותה. קחו אותה. הם לא יודעים לנהל נכסים ישראליים, זה בסדר. אתם יודעים למה הם עשו את זה? אתה יכול להוריד. תרשום, אני מוכן שייכנסו נכסים ישראליים. אתה נותן אגוזים למי שאין לו שיניים. זו הגנה ששווה אפס. אני לא צריך את ההגנה שלך שם.

הדבר השני, אתם יודעים למה עשו את זה, הישראלים? זו לא הגנה. כי אם הם לא היו עושים את זה, מה שאני הייתי עושה מחר בבוקר, זה פשוט לוקח את כל ה-40 מיליארד שקל שלי, מעביר אותם ללוקסמבורג, לא משלם מס, ועוד לוקח את ההגנה של לוקסמבורג, שלצערי, לוקסמבורג תיתן לי הגנה טובה יותר ממה שרשות ניירות ערך נותנת. הסיבה שהם נטרלו נכסים ישראליים, כדי למנוע מכל השוק הישראלי לרוץ למודל המצוין של לוקסמבורג ואירלנד. זו הסיבה. לא הגנה על השוק הישראלי. אל תמכרו לוקשים.

יש אפשרות להציע תעודת סל מלוקסמבורג? לא.

גם ה-20 מיליארד דולר ששמתם תנאי, זה לא בגלל שאתם באמת דואגים למשקיע כי אתם פוחדים שיבוא גוף ישראלי, וייקח את ההטבה הגדולה שהם מקבלים ופשוט יעתיק אותה לחו"ל. זה מה שאני הייתי עושה ברגולציה. ואז היו מקבלים פטור ממס, פטור מאגרות ורגולציה יותר נוחה.

אני חייב לדייק את הדברים, כי נאמרו פה דברים שבלשון המעטה אינם מדויקים. מה שאפשר להציע מלוקסמבורג זה ETF. אי-אפשר להציע תעודות סל מלוקסמבורג.

ETF. אני יכול היום ללכת ללוקסמבורג, להשתמש במודל שלהם? לא.

אתה לא מנוע היום.

אני מנוע היום. לא יכול להנפיק ETF בארץ, וגם לא יכול לעשות את התרגיל שלהם. לא יכול להנפיק ללוקסמבורג ולהביא. הם חסמו אותי בשני המקומות. אני לא יכול להנפיק בארץ ETF, אבל אני גם לא יכול לעשות את מה שהוא עושה, להנפיק ולהביא לכאן.

אתה יכול להוציא ETF בלוקסמבורג על השקעות גלובליות. תעשה את זה מחר בבוקר.

הוא לא נותן לי. רוצה 20 מיליארד דולר.

דורש דרישה של היקף נכסים מנוהלים שחוסמת את הישראלים, ומתירה רק למונופולים הזרים להמשיך לעשות את זה.

תודה. שרה, בבקשה, תמשיכי.

הצעת חוץ של קרן יחידות לציבור. 113ב. (א) יחידות של קרן חוץ לא יוצעו לציבור; ואולם רשאי שר האוצר לקבוע תנאים כאמור בסעיף 113ג(א)(1) שבהתקיימם רשאית הרשות להתיר את הצעתן לציבור של יחידות כאמור, ובלבד שהן מוצעות על פי אישור מאת הגוף המפקח במדינת המוצא.

(ב) תנאים כאמור בסעיף קטן (א) יכול שיתייחסו גם להצעת יחידות של קרן הרשומות למסחר בבורסה או בשוק מוסדר מחוץ לישראל, בדרך של רישומן למסחר בבורסה בישראל.

(ג) הרשות רשאית שלא להתיר הצעת יחידות של קרן חוץ, אף שמתקיימים התנאים כאמור בסעיף קטן (א), אם סברה, על פי מידע שהובא לידיעתה, כי קיים חשש סביר שעניינו של ציבור המשקיעים בישראל אינו מובטח די צרכו, ולאחר שנתנה למנהל קרן החוץ הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו.

בבקשה.

יש לנו שתי הערות מהותיות לסעיף קטן (ג). הראשונה, שמשום מה הסעיף מנוסח, במקום להטיל על הרשות חובה פוזיטיבית, לוודא שעניינו של הציבור נשמר, עניינו של ציבור המשקיעים בישראל יהיה מובטח די צורכו, הניסוח הוא שהרשות רשאית שלא להתיר אם היא סברה כי קיים חשש, כלומר הרשות לא חייבת לפקח באופן אקטיבי ולוודא שעניין הציבור מובטח. עמדתנו, בטח אחרי מה ששמענו כאן מרשות ניירות ערך על הדין הזר וכו', שהרשות צריכה לבדוק את הדברים באופן אקטיבי ולא להיות רק יושבת על הגדר.

ההערה השנייה היא, שהשיקול היחיד שהרשות צריכה לשקול לפי הסעיף הזה הוא הגנת עניינו של ציבור המשקיעים בישראל, ובהמשך למה שאמרנו קודם, ו-וודאי לאחר ההסברים ששמענו, אנחנו חושבים שהרשות צריכה לשקול גם את השיקול של תחרות הוגנת מול מנהלי הקרן הישראליים. זה שיקול שחייב להיות לנגד עיניה.

זה שיקול שגובר על השיקול הצרכני.

אנחנו חושבים שהרשות צריכה לשקול את שני השיקולים, כלומר שהרשות, כשהיא באה להתיר למנהל קרן זר לפעול, היא צריכה לבדוק באופן אקטיבי גם את טובת הציבור וגם את עניינם של הצרכנים וגם את השוויון ואת היעדר האפליה מול התעשייה המקומית. לפי מה שהרשות אומרת, אם נחה דעתה שאכן לא תהיה בעיית אפליה, אני לא רואה סיבה שהם יתנגדו לדרישה הזאת.

בשני השיקולים האלה יש סולם ערכים?

אתן דוגמה שתמחיש את זה. קודם כל, אני חושב שמכוח עיקרון השוויון הם תמיד חייבים לשקול את השיקול הזה. השיקול של תחרות הוגנת – לא ביקשנו שוויון. הרי אנחנו מדברים על סעיף הסמכה.

אני כל הזמן חושב על מה שאמרת קודם, זה היה מאוד מרשים. אני כאזרח ישראלי שרוצה להשקיע ב"דויטשה בנק" או בלוקסמבורג אצלך, מה אתה חושב, אני אחליט? נגיד שתלך ללוקסמבורג. כשאתה בארץ, אני יודע איך אני מובטח לחלוטין, אני יודע מי אתה, אני יודע מה יש לי, אני יודע איך יתנהלו הכספים, אני יודע מה המגבלות שלהם. כשאלך ללוקסמבורג - אני שואל כאחד העם - אשקיע אצלך עד שלא אהיה בטוח שאני לא שם את כספי על קרן הצבי? ייזהר הקונה, זה דבר שהוא נכון עוד מהחוק הרומי. אתה אומר: נלך כולנו. אפשר ללכת ללוקסמבורג. אבל אני לא הייתי משקיע בכל דבר שהוא בלוקסמבורג. הייתי רואה במה אני משקיע. אני יודע "דויטשה בנק", אני יודע איך הם מגנים על הכסף שלי. כשאתה הולך ללוקסמבורג, אתה לא אומר שיש אלטרנטיבה. כשאתה משקיע בארץ, זה מערכת אחת, שאני יודע מה הפיקוח עליה, כי הכול התמוטט פה בארץ. ההשקעות בבורסה ירדו בצורה שמסכנת את קיומה של הבורסה. כל המהלכים שאנחנו עושים היום, כולל מהלכים אחרים, זה כדי לעודד השקעה בבורסה. אנחנו רוצים גם לעודד את האפשרות להשקעה הרבה יותר גדול על-ידי הבאת גורמים בחו"ל כפי שאנחנו הולכים בארצות הברית או בבורסות האירופאיות.

לגמרי. אל"ף, אנחנו לא רוצים ללכת ללוקסמבורג. מה שבועז אמר קודם, שאנחנו מנועים. אבל אני רוצה להוסיף עוד נתון, וציינת בצדק את הצורך להגן על הציבור בפני התמוטטות. התעשייה ששרדה בצורה הכי מרשימה היא תעשיית תעודות הסל בישראל. אם יש סיכונים, הם בתעשיות זרות.

יודע למה הם שרדו? כי כשאני הייתי הולך להשקיע, היו הבנקים יכולים לתת לי אלף עצות, הייתי אומר: תגיד לי מה הערבות שלי. שלא יבטיחו לי שאני מרוויח הרבה. שיבטיחו לי שאני לא מפסיד. אני רוצה את החסכונות שלי לשמר כמה שאני יכול. לכן אני אומר, המגבלות בישראל היום כאלה, כדי לעודד אנשים להשקיע בבורסה, מהטעם שהם יאמרו: אנחנו משקיעים בבורסה, אנחנו באמת שומרים על ערך הכסף שלנו ואולי אפילו יש לנו סיכוי כזה או אחר במידת הסיכונים שאתה לוקח על עצמך. אני אומר לבנק שלי, שיש לי שם 150 או 200 אלף שקל, אני אומר לו: תשמור לי על זה. פעם היינו מקבלים 10 אחוז, 20 אחוז בשנה. היו חגיגות גדולות עד שהתחיל העסק להתמוטט. הבורסה ירדה למערכת שבה הציבור, אין לו בה אמון.

לכן לגבי המערכת בישראל, אני חושב שיש היגיון רב במה שהוא אמר, למרות היצירה של חוסר שיוויוניות כאשר מאפשרים שלהם. מאפשרים להם על-פי החוק במדינתם. אני לא אשקיע בשום מקום שאני לא יודע שבמדינה שלו העניין מסודר.

נסכם את הקטע הזה. למען הסר ספק, בועז, השיקול העליון גם של ידידי חבר הכנסת רבי ריבלין וגם שלי – טובת הצרכן. אחריו יש שיקולים נוספים. היתה פה מין תחושה כאילו אנחנו צריכים קודם כל לשקול – למען הסר ספק.

לא, אדוני. אני מסכים שהשיקול העיקרי צריך להיות, אבל – וזה אבל גדול – רשות ניירות ערך בהסמכת החוק הראשי חושבת שהיא לא צריכה בכלל לשקול את השיקול של תחרות הוגנת. מה שאנחנו מבקרשים, שבין השיקולים – אני לא אומר באיזה משקל - אנחנו מבקשים שזה יהיה בין השיקולים. אני אומר את זה בצער, כי במצב נורמלי לא הייתי חושב שזה צריך להיות בחוק. אבל מהניסיון של ההידברות שהיה עד עכשיו אתה רואה שבראש של האנשים כאן, שיקול תחרות הוגנת לא נמצא. אני חושב שהוא צריך להיות.

תודה. בבקשה.

תקנות לעניין קרן חוץ. 113ג. (א) שר האוצר, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לעניין הצעת יחידות של קרן חוץ לציבור, אשר יבטיחו די הצורך את עניינו של ציבור המשקיעים בישראל ובכלל זה – (1) תנאים להצעת יחידות של קרן חוץ לציבור; (2) חובות ותנאים שיחולו על מי שמציע יחידות של קרן חוץ לציבור.

(ב) תקנות לפי סעיף קטן (א) יכול שיותקנו דרך כלל או לסוגי קרנות ויכול שיתייחסו, בין השאר, למדינת המוצא, לדין שעל פיו הוקמה קרן החוץ או שעל פיו היא פועלת, פיקוח על קרן החוץ, מאפייני הקרן או מאפייני מנהל הקרן.

הערות?

זאת התשובה להערה הקודמת.

תחולת הוראות על קרן חוץ. 113ד. (א) ההוראות לפי הסעיפים המפורטים להלן יחולו על יחידה של קרן חוץ, קרן חוץ ומנהל קרן חוץ, בשינויים המחויבים, ובשינויים כמפורט בצידן, כאילו היו יחידה, קרן ומנהל קרן, לפי העניין: (1) סעיף 41; (2) סעיף 42 – (א) סעיף קטן (ד) - הרישה עד המילים "ובתנאים שבהם הותר"; (ב) סעיף קטן (ד1); (ג) הוראות לפי סעיף קטן (ה) בדבר תנאים שבהם רשאי מפיץ לגבות עמלה מרוכש יחידה ובדבר שיעורה המרבי של עמלה כאמור ואופן חישובה;

(3) סעיף 44(א) – הסיפה החל במילים "מפיץ לא יסרב" תחול ביחס לקרן חוץ, ובלבד שמפיץ רשאי שלא להפיץ קרנות חוץ כלל; (4) סעיף 72א(א); (5) סעיף 72ב - יחול גם על תשקיף של קרן חוץ וכל דוח, חוות דעת או אישור הכלולים בו, על הנספח לתשקיף כאמור וכן על כל דוח שיגיש מנהל קרן חוץ לרשות לפי חוק זה; (6) סעיף 73(ב) עד (ה), ובלבד שאין בכך למנוע ממנהל קרן חוץ לפרסם פרסום שהוא מכוח חובה על פי הדין החל עליו במדינת המוצא ובאופן בו נדרש לעשותו; (7) סעיף 82. (8) סעיף 83(א) – הרישה עד המילים "לפי חוק זה".

תסבירי את ההפניות.

פה זה ההוראות שבכל זאת, לפי החוק הישראלי, שיחולו על קרן חוץ. סעיף 41 מדבר על מימון תובענה ייצוגית שיפעל בישראל. סעיף 42 מדבר על שיעורי עמלות הפצה, שיהיו זהים בישראל. סעיף 44 מדבר על האיסור לסרב להפיץ יחידות של מנהל קרן מסוים. 72א(א) מדבר על החובה לדווח במאגנה כמו כל הגופים המפוקחים על-ידי הרשות. סעיף 72ב מדבר על היות תשקיף, הודעה וכל פרסום אחר פתוחים לעיון הציבור – שהכול יהיה פומבי. סעיף 73 מדבר על נושא הפרסומים, מה מותר לפרסם ומה אסור. ופה הוספנו את הסיוג, שמותר להם לפרסם מה שהם חייבים לפרסם על-פי הדין החל עליהם. מעבר לזה הוראות הפרסום הישראליות יחולו עליהם. סעיף 82 מדבר על איסור מתן הטבה, שגם זה יחול עליהם, וסעיף 83א מדבר על אחריות מנהל הקרן כלפי בעל היחידה.

בבקשה.

לסעיף הזה יש לנו שורת הערות. אסביר את הרקע, כי ההערות הפרטניות נוגעות לסעיפים בחוק שחלות על מנהל קרן ישראלי, שהרשות בחרה שלא להחיל על מנהל קרן זר. אני לא רוצה לחזור על כל הדברים, אבל במכתב ששלחנו לוועדה בפברואר עשינו טבלה מאוד מסודרת שמראה ש-90 אחוז מהוראות החוק שחלות על מנפיק ישראלי, כולל האחריות שלצדם, לא חלה על המנפיק הזר. השווינו שם בצורה מאוד מפורטת. ארצה להתעכב על כמה מהסעיפים מהבולטים. אגיד מראש שהמשותף לכולם, אלו סעיפים שלא פוגעים בתחרות וביכולת של השחקנים הזרים לפעול בארץ, מצד אחד. מצד שני, הם ללא ספק לטובת הצרכן הישראלי – לא לטובת התעשייה הישראלית, ואין שום הסבר, למה הם לא הוחלו.

אתן כמה דוגמאות. למשל, בחוק אין למנפיק זר שום אחריות כלפי הלקוח הישראלי בגין הפרת הוראות החוק. רק כדי לסבר את האוזן, בחקיקה מקבילה, שזה הרישום הכפול לפי חוק ניירות ערך, שנהנה בדיוק מאותם רציונלים, כלומר חברה שהנפיקה בארצות הברית ורוצה להנפיק גם בישראל, וכמובן, זה טוב לשוק ולצרכן וכו', והם יכולים להנפיק בישראלי בדיוק לפי הרגולציה הזאה כפי שהוסבר כאן, אבל עדיין אם הם מפרים את הוראות הדין, את מעט הסעיפים שחלים עליהם או את הוראות הדין הזר, הם אחראיים הן בפלילים, הן באכיפה מינהלית והן אחריות אזרחית.

למשל, אתן את הדוגמה הכי בולטת – נניח שמנפיק זר כלל פרט מטעה בתשקיף של הקרן. אין הפרה יותר בוטה מהחובות שלו כלפי הציבור מאשר שיש פרט מטעה או יש תרמית או דברים מסוג זה. אם ניקח את הסדר הרישום הכפול שקיים כיום, למשל, בחוק ניירות ערך, וממנו העתקנו, המנפיק הזר הזה שיבוא לישראל, צפוי לעמוד לדין פלילי בישראל, ורשות ניירות ערך תטיל עליו אכיפה מינהלית וגם אחריות אזרחית. ממה שאנחנו רואים היום בחוק, אף אחד מהדברים הללו לא נמצא; האחריות האזרחית משום מה, שהיא הפחותה מכל הסנקציות, מופיעה רק בתקנות ולא בחוק. אנחנו לא מצליחים להבין מדוע, בהנחה שזה מה שיקרה, הגברת כהן מחדרה, שעליה אנחנו כל הזמן מגנים כאן, למה היא צריכה ללכת ולהגיש תלונה במשטרת אירלנד.

בבקשה.

קודם כל, יש לנו הרי תקנות שעוד לא הבאנו, מכוח החוק. ראיתם אותם. שם הבאנו את הנושא. זה מופיע בסעיף 2 – זכויות בעל יחידה או מניה של קרן חוץ, לפי העניין, שנרכשה בישראל, הנובעות מהחזקתה, זהות לזכויותיו של כל בעל יחידה או מניה בקרן חוץ. כלומר זה אחד התנאים לקבל אישור לפעול בישראל, הזהות והאינטרסים.

לא ענית לי. כנראה, התבטאתי בצורה לא בהירה מספיק. הזכות של הלקוח הישראלי, שמשווקים לו בישראל מוצר זר – הוא לא נסע ללוקסמבורג לקנות. באו ושיווקו לו את זה בארץ. זה שאם הפרו כלפיו את החוק, הוא צריך לנסוע ללוקסמבורג להגיש תלונה, זה לא עוזר לו.

זה לא אותו מוצר.

ברגע שאני משקיע, אני עושה את השיקול שלי, שאם, למשל, אני אתייצב פתאום מול בעיה שאני צריך להגיש תביעה, אצטרך לנסוע לאירלנד. אני אומר: אני משקיע אצלך ולא באירלנד. יש שם סיכויים יותר טובים. אני לוקח את כל הדברים האלה בחשבון. כל עוד זה ברור למשקיע הישראלי, זה בהחלט הגיוני.

לא בטוח שזה ברור. יכול להיות שבכל שיווק צריך לכתוב לו את זה. לא כל המשקיעים יודעים.

זה יהיה בתקנות, כתוב שמנהל קרן החוץ צריך להזהיר את הלקוחות.

ודאי. אני יודע שהיועץ שלי בבנק אומר לי: אני חושב שכדאי להשקיע היום בקרנות זרים. אני שואל: מה יהיה אם אנחנו נכשלים בהשקעתנו? אין לי תיאבון גדול. אומר: לא, זה מצוין ואתה יכול – אני לוקח את זה בחשבון. מי שלא יודע איך להשקיע, או משקיעים כפי שעשינו בקרנות כאלה או אחרות שרוב עובדי המדינה מושקעים בהם כתוצאה מהסדרים בין המדינה לבין העובד, אנחנו נמצאים במצב שבו היו האנשים נמצאים במצב שאין להם שליטה על שום דבר. היו אומרים להם: הרווחתם – מצוין; היו אומרים להם: הפסדתם – היו שואלים: למה? היום אנחנו מנסים לשנות את המצב. היום אנחנו מזהירים יותר ויותר. אתה צריך להבין לאיזו קרן אתה משקיע. אם אני משקיע בקרן זרה, אני יודע שאני משקיע בקרן זרה. ואם אני יודע שאני צריך לגרמניה, או אני אומר: שם תיקח לי התביעה הרבה פחות מאשר בתל-אביב או בירושלים. כל הדברים האלה עומדים בפני המשקיע.

ואף על פי כן במסגרת ההסדרים שייקבעו בתקנות, משקיע ישראלי יוכל לתבוע את מנהל הקרן הזר בבית דין ישראלי.

זה בסדר גמור, אם הם יכפיפו את עצמם.

מה שאדוני אמר, למעשה ההסדר כאן הוא חידוש מרחיק לכת בכל הרגולציה הישראלית של ייבוא מוצרים זרים. כשמנפיקים בארץ נייר ערך זר, הטיעון, שייזהר הקונה, הוא טיעון שאפשר היה להעלות אותו. עובדה שלא זה המצב בחוק אחר שרשות ניירות ערך חוקקה. כשאני קונה בישראל מניה ששווקה בארץ, מניה שנסחרת בחו"ל, אי-אפשר לומר לי: אתה קונה מוצר מסוכן, ואם תהיה בעיה, סע לניו-יורק. החוק לא מאפשר את זה היום.

גם פה לא.

לא, הוא מטיל אחריות פלילית ועיצומים מינהליים. כשמביאים לארץ תרופה, אי-אפשר לומר לי: סע לאמריקה ותגיש תלונה על זה. כשמביאים לארץ רכב - אותו דבר.

כי צריך אישור להביא תרופה לארץ.

עד היום זה היה הכלל: אם הלקוח הישראלי מספיק מתוחכם בשביל לנסוע מעבר לים או להרים טלפון מעבר לים ולקנות את המוצר לבד, לא צריך להכפיף את היצרן למערכת הרגולטורית הישראלית. מה שקרה כאן, שנתנו להם רשיון לשווק בארץ, ולפנות לציבור שאינו ציבור מתוחכם, והרגולציה גם בבנקאות, גם בביטוח, גם בניירות ערך עד היום, בכל תחום, היא שברגע שאתה נותן למישהו רשיון לחצות את חופי תל-אביב ולהתחיל לשווק בארץ, אם הוא עבריין, הוא צפוי לעמוד לדין בבית משפט בתל-אביב.

אני גם שואל, מדוע לפטור אותם מהדברים האלה? הרי אני לא מעלה על דעתי, שיש כאן כוונה של אנשים להפר את הוראות החור, אבל אם חלילה הדבר קרה, למה שהם לא יודו שהם יהיו כפופים לפיקוח פלילי, מינהלי ואזרחי בבית משפט בישראל? כנגד הזכות להיכנס לארץ.

פסקת המטרה שלך מהי?

שהוראות האחריות שחלות היום ברישום כפול של ניירות ערך, יחולו גם כאן. אם מישהו הפר את הוראות החוק, הוא יידע שהוא צפוי לעמוד לדין בישראל.

בהסדר הרישום הכפול, שהוא המקבילה, אין אחריות פלילית או מינהלית לגבי גילוי של חברות. הכללים כאן הרבה יותר מחמירים ממה שיש בהסדר הרישום הכפול.

הפרה של הוראות הדין הזר.

לא נכון. אין אחריות פלילית או מינהלית מצד רשות ניירות ערך. למעשה, בתי המשפט בארצות הברית, הלכת מוריסון, יכולת תביעה- - -

זה תביעה אזרחית.

בשני המישורים. בהסדר הרישום הכפול הוא- - -

אדרבא. כלומר גם בבית המשפט הזר לא ייתנו סעד לישראלי, כי יגידו לו: קנית בישראל – מה אתה בא אלינו?

לכן כלקח מאותו מקרה, גם אם יהיה לנו סעיף ספציפי בתקנות, שנותן את יכולת התביעה האזרחית לבעל יחידה של קרן חוץ בישראל בבית משפט בישראל, ובנוסף קבענו כתנאי שהזכויות של המשקיעים בישראל יהיו זהות לזכויות של המשקיעים בחו"ל. כאן ניתנת ההגנה. אסביר למה אנחנו לא רוצים לקבוע סעיף אחריות כאן.

למה לא תקבעו סעיף אחריות פלילית על המעט שחייבתם אותם? נניח שהם יפרו את זה – למה שהם לא ייתנו את הדין?

כי כל סעיף שנקבע, בין שזה יהיה בהקשר של אחריות ובין בהקשרים אחרים, הוא יהיה שונה מהסעיפים שמקובלים בחו"ל, תחת הנחה שבחו"ל כבר קיימת רגולציה מתאימה. אנחנו לא רוצים ליצור סעיפים מקבילים, שיכולים ליצור סתירה, יכולים ליצור אי-ודאות, יכולים ליצור שאלה של מה בדיוק התחולה שלהם. מה המשמעות של אחריות פלילית בארץ, מה המשמעות של ניסוח שלי כשאני מדבר כאן על הפרה ברשלנות לפי הדין המינהלי? האם זה שקול לאחריות של אותו מנהל קרן?

הרעיון הוא לקבל כמעט בכל המקרים את המצב הרגולטורי שקיים בחו"ל ולייבא אותו לארץ; לא להוסיף עליו. לכן, אם ננסה לנסח, בהתאם לדינים שלנו, ואנחנו רואים את זה בהרבה מקרים אחרים - למשל, עם חברות הדירוג שניסינו לנסח סעיף אחריות מקומי כאן, זה מעלה הרבה מאוד שאלות אצל הגופים הזרים. המטרה שלנו היא לקבל אותם- - -

אבל אתם צריכים לדאוג לצרכנים ולא לגופים הזרים. יש שתי מדינות בעולם בלבד שאנחנו מכירים שהתירו את השיטה הזאת: אחד זה איחוד האמירויות, והשני זה יפן. למה ישראל צריכה להיות מעבדה שבפעם הראשונה מביאה לכאן בלי שום פיקוח מוצרים זרים? ובלי שום אחריות על הפרה.

ואיך אתם דואגים גם שהמשקיעים בישראל יידעו שמתרחש הליך כזה בחו"ל?

יש אותן חובות דיווח שיש לקרן הזרה. הקונספט של הרגולציה הזאת, וזה אותו קונספט שהיה בהסדר הרישום הכפול – שלא ניתן להחיל על הגופים הזרים סט נוסף של דרישות, בין שזה יהיה סט חלקי או מלא. לכן אנחנו מסתמכים על כך שהמסגרת הרגולטורית בחו"ל טובה- - -

ברגע שתאמר להם את זה, הם לא יבואו.

ועוד דרישות סף שמבהירות שיש שם משקיעים רבים. חתמנו לא מזמן על מזכר הבנות, שיאפשר לנו- - -

אתם מגנים יפה על עצמכם, אבל זה לא לטובת השוק הישראלי. בהחלט, יש סכנה גדולה שגורמים זרים בעלי מונופולים, כפי שקראתם להם- - -

הם באמת מונופולים.

אם המונופול הזה טוב לי, אנחנו רוצים לפתוח את זה כדי שיהיה בתחרות אתכם. אתם ודאי תיתנו אז שירותים הרבה יותר אטרקטיביים. אני יודע שכשאני משקיע אתכם, יש לי הגנה שהחוק נותן לי. אני לא צריך לנסוע לשום מקום, אני יכול לתבוע אתכם. אני יכול לדרוש מהם פיקוח. כל הדברים האלה זה יתרון אדיר שמביא אותי למצב שבו אני כמשקיע שוקל, אטה תמיד ללכת אליכם. אבל אם באים מונופולים שמתחרים בשוק בישראל, זה רק לטובת המערכת של היכולת שלי להשקיע.

אבל אם חלילה הציבור יאבד מיליארדי שקלים באחד מהמונופולים האלה, מה נגיד להם?

קודם כל, הוא יכול בוודאי. לא אלך למקום שבו אני לא יודע מה הסיכויים. אני אזהר מאוד לפני שאשקיע באחד המונופולים האלה. בכל מקום בעולם אפשר ליפול. ראינו את זה. היה פה מקרה שבחנו אותו, והם באמת שינו את החוק באותו עניין שהערתם אותו. אבל יש פה התלבטות גדולה, כי אני מרגיש יותר ויותר שמה שאתם מבקשים לעשות ובצדק, מבחינת האינטרס שלכם, זה להגן על עצמכם יותר מאשר להגן עליי.

אנחנו רק דורשים שלא יפלו אותנו לרעה.

אם אתם הבאתם לידי מצב שאאבד חלק מהוני, אני לא יכול לנסוע לגרמניה, לצרפת או ללוקסמבורג כדי לתבוע אתכם.

רובי, אוכיח לך שאני חושב על הלקוח ולא עליי, אסביר לכם איך. שורש כל רעה פה זה שהרשות כל כך לא רוצה שהרפורמה הזאת תיכשל, שהיא התפשטה בכל הדרך. יש רעיון יצירתי שאימצו אותו שתי מדינות. אגב, זה קיים רק בשתי מדינות. רעיון מאוד יצירתי, רעיון מצוין – יפתח את התחרות, לא יעלה ללקוח שקל, יקבל אחריות בחינם. מה הרעיון: הרשות אומרת בצדק: אם אטיל עליו אחריות פלילית או חובות מוגברות, הוא לא יבוא, ולכן אני מוכנה לוותר על ההגנה, כדי שהוא יבוא. אבל יש באמצע נציג. מה עשו אותן שתי מדינות – אמרו: אתה תישאר אותו דבר. תמנה נציג. מי שייקח את כל האחריות ויהיה החתם של הציבור יהיה הנציג. הוא העיניים של הציבור. הוא לוקח אחריות מלאה. הוא נציג מקומי שלוקח אחריות מלאה.

מי הרוויח ומי הפסיד מהסיפור הזה. הלקוח הרוויח דבר מדהים. ספונסר. הוא הרוויח אבא גדול שלוקח אחריות, שם את הכיס שלו על שיווק המוצר ועוד כרית ביטחון. זה מה שהלקוח הרוויח. מה הפסיד המנהל – הוא לא חשוף פה לארץ, הוא מגלגל את כל האחריות לנציג. מה עולה כל הלוקסוס הזה – שהמנהל יצטרך לשלם קצת לנציג תמורת האחריות שהוא לוקח ללקוח. אז מתוך 2 אחוז דמי ניהול שלו – לא הלקוח משלם. הלקוח תמיד ישלם את ה-2 אחוז. כשאני מכניס נציג חזק, אמתי באמצע, שתפקידו להיות חתם – כולם הרוויחו, וגם לא עולה כל השאלות שהם העלו פה. זה לא דין פלילי שונה; זה נציג בכלל שיש לו חובות פה בארץ. זה לא קשור אליו. זה לטובת הלקוח, זה לטובת כל הציבור. זה לא מעלה שאלות משפטיות. הרשות לקחו רעיון נפלא של נציג, ורוקנו אותו מתוכן. יודעים מי הנציג שלכם? משרד רואי חשבון, משרד עורכי דין. באיחוד האמירויות קבעו שהנציג חייב להיות או בנק או מנהל קרן. כיס עמוק, מישהו רציני, אמתי. לקחו את הרעיון הנפלא הזה, של הנציג, שהוא הגשר. אמנם פטרתי אותך מאחריות פלילית, הבנתי את המצוקות שלך ושמתי משהו אמתי, והפכו אותו לבדיחה. משרד רואי חשבון או משרד עורכי דין. שימו חתם אמתי, וכך שמרתי עליך. את הרעיון הזה לא המצאתי. הם כתבו אותו בחוק אחר. יש חוק שמתעסק בלקוחות עשירים, מנהלי תיקים. שם זו ההגנה שקיימת – חייב להיות נציג חזק, מנהל תיקים, שלוקח אחריות מלאה.

הלקוח העשיר של המיליון שקל מקבל הגנה חזקה של החוק. הנציג האמתי שלוקח אחריות. וגברת כהן מחדרה, הלקוח החלש מקבל פחות, כי הם פוחדים שזה ייכשל. הם מוכנים להתפשט. אני לא מבין את זה.

בהסדר של חוק הייעוץ, שאגב, לא הצליח, הדרישה היא טכנית ביסודה, והסדר הרישום הכפול, אין בו שום דרישה לנציג. תפישת היסוד שלנו היא תפישה של שוויון מהותי; לא טכני. זו גם התשובה לטענה החוקתית לכאורה. התפישה שלנו, שלא ניתן להחיל על גופים שונים באופן מהותי את אותם דינים, כי דבר כזה יהיה לא שוויוני. לכן תחת ההנחה שבחו"ל אנחנו מדברים על גופי ענק שמנהלים כספים בהיקפים אדירים, וגם הקרנות עצמן, שיציעו בישראל, הן לא קרנות שיועדו לציבור הישראלי אלא קרנות בהיקפים גדולים מאוד עם ציבור משקיעים אירופאי או אמריקאי, כפופות לפיקוח מספק בחו"ל. לכן אנחנו מתייחסים לכמה נקודות במעטפת, ולא מנסים להחיל הסדרים מהותיים שנוגעים לסוג הנכסים שמותר להשקיע בהם או למבנה הקרן, כי כל ניסיון לעשות את זה, יטרפד לחלוטין את המהלך.

אם זה כל כך טוב, איך אף מדינה אחרת בעולם חוץ מיפן ואיחוד האמירויות, לא אימצה את הגישה הזאת, שכל כך טובה לצרכנים?

גם הם דורשים נציג, וגם אין מדינה בלי נציג.

אדוני, אולי אציין את הסעיפים שאני מציע להחיל, את העיקרים שבהם ברשימה. לא אחזור על כל מה שכתוב במכתב, כי יש עוד סעיף שלא צייתי, שלא מופיע ברשימה. יש בחוק הישראלי על מנהל קרן ישראלי, יש דרישות של נתח שוק, כלומר מנהל שהוא גדול מדי, יש מעליו תקרה מלאכותית, שכל מטרתה היא לא לפגוע בתחרות והוא לא יכול לעבור את נתח השוק. הסעיף הזה לא הוחל על המנהלים הזרים, כלומר תיאורטית מה שהיום מוצג כפתיחה לתחרות, עשוי להתברר ששחקן זר אחד שולט, והפך להיות מונופול בתחום הזה. אנחנו לא יודעים למה לא החילו את זה עליהם. אם זה כל כך טוב לצרכן, שתהיה תקרת נתח שוק, אנחנו מציעים- - -

דודו.

הנקודה הזאת חלה אך ורק על מצב של גידול בנתח שוק שנובע כתוצאה ממיזוג או מרכישת שליטה בגורם קיים. הוא לא חל על גידול טבעי. העיקרון אומר: אנחנו לא רוצים לעצור פעילות עסקית באבה, כלומר אם אתה מציע מוצר שהוא טוב ואטרקטיבי, והמשקיע חושב שהוא טוב, לכן הוא רץ אליו בהמוניו, וכתוצאה מזה נתח השוק של מנהל המוצר הולך וגדל, אנחנו לא רוצים לגדוע את ההצלחה העסקית באבה. לכן המגבלה הזאת של נתח השוק לא חלה מקום שבו נתח השוק גדל כתוצאה מזה שיש ביקוש למוצרים. אנחנו כאן מדברים על מודל שבו אנחנו מאפשרים ליצרן מסוים להציע לציבור בישראל את מוצריו. אם הציבור מוצר שהמוצרים האלה הם מוצרים טובים, וכתוצאה מזה שהוא רוכש את המוצרים אותו יצרן מגיע לנתח שוק משמעותי, אנחנו משווים כאן את העקרונות שמתקיימים גם ביחס לתחום תעודות הסל וגם ביחס לתחום קרנות נאמנות בהיבט הזה. אם יש מצבים שבהם הממונה על ההגבלים העסקיים סבור שיש פה מצבים של כשל שוק, והוא יצטרך להתערב, הוא יתערב, אבל יעשה זאת מתוקף הדין שעליו הוא האחראי ולא מתוקף חוק השקעות משותפות בנאמנות, שיש לו תכליות אחרות.

בבקשה.

אם יבוא מנהל קרן זר וירצה לקנות פה חברות לניהול קרנות, המגבלה תחול עליו.

בבקשה.

כאמור, אנחנו מציעים להחיל את הוראות פרק ג' עד פרק ה', שבכותרת זה תשקיף ואחריות כלפי הציבור על התשקיף מהנימוקים שאמרתי קודם. אנחנו מציעים להחיל את סעיפים 61א ו-ב. הסעיפים האלה עניינם איסור חריגה ממדיניות השקעות ואיסור של שינוי מדיניות מהותי. אנחנו חושבים שאם התחילו לשווק בארץ קרן זרה, שיש לה מדיניות השקעות מסוימת, אז כשם שלקרן ישראלית אסור לשנות את המדיניות שלה או לסטות ממנה, גם לקרן זרה אסור שזה יהיה.

משום מה דילגו על סעיף 33א, הסעיף שאוסר על פרט מטעה בתשקיף. היום לקרן זרה מותר להציע בארץ יחידות עם פרט מטעה בתשקיף.

זה נמצא בתקנות.

אז למה זה לא בחוק? למה לגבי השחקנים הישראלים מספיק חשוב שזה יהיה בחוק, ולגבי שחקנים זרים- - -

יש בעיה להכניס את זה לחוק?

לא. הרעיון של החוק הוא סעיף הסמכה וקביעת התנאים הספציפיים. למה לחרוג?

אני חושב, בכל הכבוד, שזה צריך לעניין את כל מי שדואג לציבור.

אם זה נושא עקרוני, צריך להיות בחוק.

אם זה בתקנות, דודו, מה אכפת לך שיהיה בחוק?

כל ההסדר, עשינו פה סעיף הסמכה כללי.

חברי הכנסת הנכבדים צריכים לשאול את עצמם, למה מישהו ראה לנכון לקחת דברים שבדרך כלל נמצאים בחוק, ולשים אותם בתקנות?

קיבלת.

נכניס לחוק.

כולל סעיפי האחריות. גם המעט שהם שמו, הם שמו כרגע בתקנות, וזה צריך להיות בחוק.

החוק במהותו מסדיר את פעילות מנהלי הקרנות בישראל, והוא נכנס להרחבות, כמו נושא התשקיף, שיש לו התייחסות ספציפית.

החשש שלנו, שכשקובעים דברים בתקנות, יודעים למה קובעים אותם בתקנות, מכיוון שהגמישות לשנות אותם לרעת מי שמשנים אותם לרעתם, היא גבוהה יותר.

לא נכון. זה מגיע לוועדה.

זה יגיע חזרה לפה, ונצטרך לאשר את זה.

סעיפים 80 ו-81, שעוסקים בהוצאות שמותר להיפרע מנכסי הקרן ואיסור קבלת טובות הנאה. למנהל קרן ישראלי אסור לקבל טובות הנאה. למנהל קרן זר יהיה מותר.

סעיפים 90 עד 97א, הסעיפים הללו עוסקים בפיקוח של הרשות על קיום הוראות החוק. הם הסעיפים שמסמיכים את הרשות לפקח על הוראות החוק. משום מה הסעיפים האלה לא חלים על קרן זרה, כלומר רשות ניירות ערך פשוט התנערה מסמכותה לפקח.

זה לב ההסדר, לא להחיל את כל אלה מחוק הקרנות, כי יש הסדר מקביל בחו"ל.

עצוב לשמוע, אבל זו האמת, שלב ההסדר הזה זה לא לפתוח את השוק לתחרות, כי התחרות קיימת כבר היום. לב ההסדר זה לפטור את הרשות מהאחריות שלה לפקח.

אני חולק עליך.

סעיף 124א(18), שזה הסנקציות הפליליות שחלות על מנפיק לפי הוראות התוספת הראשונה והשלישית.

יש פה שורת צעדים שנועדו להכשיל את החוק הזה. אנחנו מייצגים היום באיגוד כ-15 מקרנות הנאמנות ותעודות הסל הגדולות ביותר בעולם. גם לנו יש בעיות חמורות עם החוק כמו שהוא. להוסיף עודף רגולציה יבריח מכאן את כל הקרנות.

אובר רגולציה לשיטתם זה דרישה לערבות של מיליון שקל. הם פוחדים לסכן מיליון שקל למקרה שהם יפרו.

הלאה.

אנחנו ב-113. (ב) על הפרת ההוראות שבסעיף קטן (א), יחולו סעיף 114 וההוראות כמפורט להלן, לפי העניין: (1) לעניין הפרת הוראות לפי סעיף 42(ד) ו-(ה) -– פרט (10) לחלק א', פרט (8) לחלק ב', פרט (7) לחלק ג' בתוספת הראשונה; (2) לעניין הפרת הוראות לפי סעיף 72א(א) – פרט (5) לחלק א' בתוספת הראשונה; (3) לעניין הפרת הוראות סעיף 73(ב)(1), (ג), (ג1) ו-(ג2)- פרט (21) לחלק ב' בתוספת הראשונה. (4) לעניין הפרת הוראת לפי סעיף 82(ג) - פרט (26) לחלק ב' בתוספת הראשונה ולעניין הפרת הוראות סעיף 82(א) ו-(ב)- ופרט (28) לחלק ג' בתוספת הראשונה.

זה החלת הנושא של העיצומים הכספיים על הנושא של ההוראות שכן הוצאו מחוק הקרנות.

יש לי הערה. כידוע, על קרן ישראלית חלות לא רק הוראות חוק השקעות משותפות בנאמנות אלא הוראות מסוימות של חוק ניירות ערך, הוראות פליליות, שעניינן איסור תרמית ושימוש במידע פנים, חלות על קרן ישראלית שמוגדרת כנייר ערך לצורך חוק ניירות ערך. גם את ההוראות האלה אנחנו חושבים שצריך להחיל על קרן זרה. אני אציע לכם את הנוסח שהצענו: ההוראות המפורטות להלם יחולו על יחידה של קרן חוץ ומנהל חוץ בשינויים המחויבים ובשינויים המפורט לצדם כאילו היו יחידה, קרן ומנהל קרן לפי העניין: (1) הוראות פרקחים ח'1 עד ח'4 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968. אני מסביר שזה איסור התרמית והשימוש במידע פנים. (2) הוראות פרק ב'1 וסעיף 16 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות.

לדעתנו, זה לא רלוונטי – חל הדין הזר.

בסדר. הלאה.

חובת הודעה. 113ה. (א) חדל להתקיים האמור בסעיף סעיף 113ב(א) לרבות תנאי מהתנאים שנקבעו מכוחו, לפי סעיף 113ג(א)(1), יודיע על כך מנהל קרן החוץ לרשות, מיד כשנודע לו על כך.

(ב) שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות הוראות לעניין מתן ההודעה לרשות, לרבות לגבי אופן מתן ההודעה והמועדים לביצועה.

הוראה על תיקון פגם. 113ו. נודע לרשות, בין על פי הודעה לפי סעיף 113ה ובין בדרך אחרת, כי חדל להתקיים האמור בסעיף 113ב(א) לרבות תנאי מהתנאים שנקבעו מכוחו, לפי סעיף 113ג(א)(1), או נודע לרשות כי מנהל קרן החוץ הפר הוראה החלה עליו לפי סעיפים 113ג(א)(2) ו- 113ד(א), רשאית הרשות להורות למנהל קרן החוץ לתקן את הפגם בתוך תקופה שתקבע.

הוראה על הפסקת הצעה של יחידות של קרן חוץ. 113ז. הרשות רשאית להורות למנהל קרן החוץ, לאחר שנתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו, להפסיק את הצעת היחידות לציבור, בתוך תקופה שתקבע, בהתקיים אחד מאלה: (1) מנהל קרן החוץ לא תיקן את הפגם בתוך התקופה שקבעה הרשות כאמור בסעיף 113ו; (2) הגוף המפקח במדינת המוצא, ביטל או התלה את אישורו להצעת היחידות של קרן החוץ; (3) היחידות של קרן החוץ רשומות למסחר בבורסה בישראל ונמחקו מן הרישום למסחר בבורסה או בשוק המוסדר, מחוץ לישראל.

הערות?

ברישא של 113 אנחנו מציעים, במקום: הרשות רשאית להורות – הרשות תורה. אם קרו אחד מהדברים האלה, ודאי שחייבים- - -

המונח רשאית להורות הוא המונח בכל הסעיפים המקבילים בחוק הקרנות לגבי מהימנות, למשל. זו אותה לשון שחוזרת על עצמה בחוקים אחרים.

לשיטתך, הרשות לא הולכת להפעיל שום שיקול דעת. בשאר הסעיפים יש לה שיקול דעת. כאן הרשות מביאה כזה ראה וקדש את מה שקורה בחו"ל, אז איך יכול להיות לה שיקול דעת כשהקרן הפסיקה – למשל, הרשיון שלה הותלה בחו"ל, איך יכול להיות לרשות שיקול דעת, שתמשיך להציע דווקא בישראל? למה זה לא אוטומטי?

זה אף פעם לא אוטומטי. זה הליך אמתי. אנחנו לא סתם לוקחים רשיון. שומעים את הטענות.

בכל מקום אחר עמדתכם היתה שאתם לא מפעילים שיקול דעת, לא בודקים – פשוט מעתיקים כפי שזה. איך יתכן שבחו"ל זה בוטל, ובארץ זה לא מבוטל אוטומטית?

אנחנו צריכים לבדוק שאכן זה המצב. ברור שיש הליך וזה לא אוטומטי.

אם כתוב: תורה, זה, כמובן, אחרי שווידאתם שסעיף קטן (2) מתקיים.

אתה בעצם מבקש לבטל את זכות הטיעון. תניח דוגמה היפוטתית שטעינו בשם הקרן.

לא ביקשתי למחוק את המילים: לאחר שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו. ביקשתי ברישא: תורה.

אז מה המשמעות של השמעת הטענות?

כדי שתשתכנעו אם זה קרה או לא קרה. זו שאלה אובייקטיבית.

קודם תחרצו משפט, ואחר כך תבררו את הטענות.

זה ממש לא מה שעולה מכאן.

הרשות רשאית – זה המונח השגור. תמיד כשנותנים זכות טיעון, זה המונח שמשתמשים, לאורך כל חוק הקרנות, חוק הסדרת העיסוק בייעוץ, חוק ניירות ערך. תמיד זה כך. איני רואה סיבה לחרוג פה מהעניין. נותנים זכות טיעון אמתית.

הכוונה כאן לא לעשות שלילה אוטומטית. אם היתה כוונה לשלילה אוטומטית, הסעיף היה מנוסח אחרת.

טוב. עוד משהו בעניין הזה? בבקשה.

הוראה על מחיקה מהרישום למסחר. 113ח. הורתה הרשות למנהל קרן חוץ להפסיק את הצעת היחידות לציבור בישראל כאמור בסעיף 113ז, והיו היחידות רשומות למסחר בבורסה בישראל, רשאי יושב ראש הרשות להורות לבורסה למחוק את היחידות מן הרישום למסחר, בתוך תקופה שיקבע.

הסדרים להבטחת זכויות. 113ט. הבורסה בישראל תקבע בתקנונה כללים להבטחת זכויותיו של בעל יחידות של קרן חוץ שנרכשו בה, בנסיבות שבהן נמחקו היחידות מן הרישום למסחר בה; לעניין זה, "תקנון" - תקנון הבורסה כמשמעותו בסעיף 46 לחוק ניירות ערך."

ל-113ט, נאמר פה קודם שלגבי תרמית בניירות הערך חל הדין הזר. אני מציע שתבדקו ותענו אחר כך את התשובה, האם נכון שהיה רישום כפול, כלומר האם כשהנייר נמצא והתרמית היתה בבורסה בארץ, האם עבירות התרמית ומידע פנים חלות על עושה השוק ועל המנפיק, שיתעסק עם המוצר הזה פה בארץ?

שאלה טובה.

בישראל הן חלות מכוח סעיפים כלליים שיש להם תחולה טריטוריאלית – גם סעיף מידע פנים וגם סעיף התרמית. כשהעבירה התבצעה בחו"ל, הסעיפים שלנו לא חלים אלא יש הפיקוח הזר, האמריקאי או האירופאי. זה המצב גם כאן.

לגבי 113ח, אם הגיע אחרי ההליך של 113ז למסקנה, להפסיק את הצעת היחידות לציבור, מדוע להשאיר כאן סמכות רשות ליושב-ראש הרשות? למה לא לקבוע שמרגע שהרשות הגיעה למסקנה הזאת, הוא יורה על מחיקה מהבורסה? הרי כבר התקיים ההליך. ההוראה לבורסה למחוק אחרי שנשמעו הטענות. למה להוסיף כאן עוד שיקול דעת? זה נראה מיותר פה.

כי מעמידים את בעלי היחידות במצב שהוא לא בטוח שהוא לטובתם, אם מוחקים להם את היחידות מהמסחר. הם כבר מחזיקים ביחידות, ולא מדובר בהצעה נוספת של יחידות. לא בטוח שאנחנו מגנים פה על בעלי היחידות אם אנחנו גם מורים למחוק את היחידות האלה מהמסחר, שהם לא יוכלו להיפטר מהם. זו שאלה. לא ברור פה על מי הם מגנים.

לא רק שלא ברור על מי מגנים; האם גם אותם תצטרכו לשמוע? את בעלי היחידות, לפני המחיקה?

אני מניח שהסנקציה של מחיקה מהמסחר רלוונטית למקרה השלישי כאן, שהיתה מחיקה ממסחר גם בחו"ל, אבל נניח שבחו"ל היה פגם שבעקבותיו עצרו הצעת יחידות של קרן החוץ, אבל עדיין ממשיכות להיסחר אותן יחידות בשוק בחו"ל, כלומר שם החליטו לא לפגוע במחזיקים, החליטו שמספיק לעצור, אולי עצירה זמנית או קבועה של ההצעה. אני מניח שבארץ גם לא נרצה לנקוט בהכרח בסנקציה של מחיקה כי היא בהגדרה פוגעת במחזיקים.

אבל מה המשמעות אם, למשל, מתקיימת פסקה (ב) - ביטל את האישור?

יכול להיות שיאמרו שלא ניתן להציע מכאן ואילך יחידות נוספות, אבל היחידות הקיימות נותרות בשוק. נבחן כל מקרה לגופו, אבל אני מניח שכל עוד זה נסחר בחו"ל, הנטייה שלנו גם לאפשר מסחר אלא אם כן נראה בעיה של אי-תקינות.

בבקשה.

ביטול סעיף 129א. סעיף 129א לחוק העיקרי – בטל.

פה יש כמה סעיפים שהשארנו בדיון הקודם על ההפרות של הפירוק לאור התיקונים שעשינו.

בתוספת הראשונה לחוק העיקרי – (2) בחלק ג' – (א) במקום פרט (31) יבוא - "(31)
לא פדה את יחידות הקרן הפתוחה במועד הפירוק, בניגוד לסעיף 108(ה);"

תיקון התוספת השלישית. בתוספת השלישית לחוק העיקרי – (1) בחלק ב' – (א) במקום פרט (14) יבוא: "(14) לא סיים את מימוש נכסי הקרן עד מועד הפירוק בניגוד להוראות סעיף 109(א);" ללא הסיפא.

תיקון חוק הסדרת העיסוק. בחוק הסדרת העיסוק – (1) בסעיף 2(ב2), אחרי "או בעלי רשיון מנהל תיקים" יבוא "ולעניין זה יראו קרן חוץ שמנהל הקרן משמש נציג לה או למנהל הקרן שלה כקרן בניהולו".

(2) בסעיף 17(ב), בפסקה (4) אחרי "מנהל קרן" יבוא "או מנהל קרן חוץ כהגדרתו בחוק השקעות משותפות". אלה שני תיקונים כפופים לחוק הייעוץ. אחד, לאפשר למנהל קרן ישראלית שמשמש נציג לקרנות זרות, לשווק גם את הקרנות הזרות; והתיקון השני, לגבי עמלות הפצה, שיהיו שוויוניות לעמלות בישראל.

לגבי ההצעה בסעיף 53, בתיקון של התוספת השלישית, שזו האכיפה המינהלית, לגבי פרט (14), היינו מבקשים, מאחר שהאכיפה המינהלית היא מאוד דרקונית, יכולים להיות מקרים שאנחנו לא יכולים לחזות אותם בעניין סיום פירוק של קרן. היינו רוצים לפחות, לפחות אם מדובר באכיפה מינהלית, שיצוין בסוף: אלא אם הדבר לא היה מצוי בשליטתו של מנהל הקרן, כדי שיהיה ברור שלא תוכל באכיפה מינהלית מקום שבו הדברים- - - למנהל הקרן.

אנחנו אף פעם לא מוסיפים בהפרות, אלא אם הדבר לא היה מצוי בשליטתו. זה הליך מינהלי. זה בשיקול דעת ויש זכות טיעון ואפשר לטעון אחר כך שהדבר לא היה בשליטתו, אבל אנחנו לא מכניסים את זה לסעיפי הפרה.

מצד שני, כן מוסיפים רכיב של תוספת כלשהו. כאן זה אחריות קפידה – לא סיים – יש אחריות, בניגוד לאכיפה מינהלית, שבדרך כלל כורכת גם איזשהו רכיב של רשלנות, ופה זה לא מופיע. זה חסר. זו אחריות קפידה ממש.

הוא באמת צריך לסיים את מועד הפירוק לפי הוראות סעיף 109א.

בסעיף 06 המשמעות היא שיראו למנהל הקרן שלה כקרן בניהולו, שיחולו על זה כל הכללים של קרן בישראל?

סעיף 2ב2 לחוק הייעוץ מאפשר למנהל קרן לשווק את היחידות של הקרנות שבניהולו. נאפשר לו אחרי התיקון הזה גם לשווק את הקרנות הזרות שהוא משמש לה כנציג.

סעיף 61. בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006, בפרט 5 לתוספת השניה, ובפרט 2 לתוספת השלישית, בכל מקום, בהגדרה "יחידה", בסופה יבוא "לרבות יחידה של קרן חוץ המוצעת לציבור בישראל, כמשמעותה באותו חוק".

תחילה. 66א. תחילתו של חוק זה, למעט הסעיפים המפורטים בסעיף קטן (ב), 90 ימים מיום פרסומו.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) - תחילתו של פרק ט'1 לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 54 לחוק זה, במועד כניסתן לתוקף של תקנות שיותקנו לפי סעיף 113ג לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 54 לחוק זה; כלומר התחילה מותנית בתקנות.

סיימת? תודה. נעשה סבב של כולם, שכל אחד יעיר את הערותיו. בבקשה.

כמובן, בסעיף התחולה אנחנו חושבים שלפני שאפשר להנפיק ETF ישראלי, לפני שתיקון 21 נכנס לתוקף, גם התקנה הזאת לא נמצאת. אנחנו חושבים שבסעיף ההסמכה השיקול של תחרות הוגנת צריך להיות בפנים כדי להבטיח שלא יתאפשר להם להנפיק סוג מוצר או תת-סוג שלא ניתן למנהל ישראלי להנפיק. אני חושב שזה חלק מהחובות וזה חלק משיקולי ההסמכה. אני לא נכנס למה שאדוני אמר, מה המשקל שצריך לתת כל אחד, שייתנו את המשקל, אבל זה שיקול שצריך להישקל ולהופיע במסגרת ההסמכה. אלה שתי ההערות העקרוניות. כמובן, כל סוגיית הנציג והאחריות, לדעתנו, צריכה להיות בחוק, וזה צריך להיות נציג משמעותי ולא נציג טכני לחלוטין. אנחנו לא מחפשים יונת דואר אלא חתם אמתי.

תודה. בבקשה.

המהלך הזה הוא מהלך צרכני. היום בתחום תעודות הסל יש רק ארבע ספקיות, ואם זה מעורר אסוציאציות מתחום אחר, בבקשה. המטרה כאן היא באמת לייצר מהלך שייטיב עם הצרכן, ובפתיחה של שוק לתחרות כמו בפתיחה של שוק לתחרות, תמיד יש לדבר משמעות והשלכות על השחקנים הקיימים. הרשות כאן בחנה וניסתה לאזן את כל השיקולים הרלוונטיים, והמודל על השולחן הזה אמור לבטא את האיזון, שאנחנו חושבים שהוא איזון ראוי.

ומעל הכול, שיקול צרכני. בבקשה.

תודה רבה, רבותיי. ניגש להצבעה. אני רוצה לברך אתכם על התיקון החשוב הזה, על פתיחת השוק לתחרות. אני רוצה לברך את כל המשתתפים על ההערות החשובות מאוד, שחלקן הגדול נלקחו בחשבון. הענייניות נלקחו בחשבון. זה הגיע לסיומו. אני מעמיד את זה להצבעה. מי בעד חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התשע"ד-2013?
הצבעה

בעד – פה אחד

אושר.

אושר. תודה רבה, בהצלחה, בשעה טובה ומוצלחת.
תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:45.>