ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 02/06/2014

סיכום השלכות מסקנות הוועדה הציבורית לקביעת מוסד ציבורי לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

פרוטוקול

 
PAGE
30
ועדת הכספים
02/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 349>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, ד' בסיון התשע"ד (02 ביוני 2014), שעה 9:30
<סדר היום:>
<המלצות הוועדה הציבורית לקביעת מוסד ציבורי לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה>
נכחו
<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר

משה גפני

בועז טופורובסקי

יעקב ליצמן
אראל מרגלית

שמעון סולומון
חמד עמאר
ראובן ריבלין
<מוזמנים:>
השופטת בדימוס שרה פריש - יו"ר הוועדה הציבורית לעניין סעיף 46

עו"ד אריאל ליבר - כותב הדוח, הוועדה הציבורית לעניין סעיף 46

ד"ר רויטל עמירן - חברת הוועדה הציבורית לעניין סעיף 46

ד"ר יגאל בן שלום - חבר הוועדה הציבורית לעניין סעיף 46

ד"ר ניסן לימור - עמית מחקר בכיר, יו"ר פורום ון ליר לארגוני המגזר האזרחי

עו"ד ירון קידר - חבר הוועדה הציבורית לעניין סעיף 46

שמוליק ליטוב - יועץ לחה"כ גפני, שותף לדיוני הוועדה הציבורית לעניין סעיף 46

אלדד עוזרי - יועץ לחה"כ סלומינסקי, שותף לדיוני הוועדה הציבורית לעניין סעיף 46

פרידה ישראלי - רו"ח, המשנה לממונה על הכנסות המדינה, משרד האוצר

פרישר ליליה - מפקחת ראשית, רשות המסים, משרד האוצר

יעל קינן-מרקוביץ - סגנית יועמ"ש מנהל הכנסות המדינה, משרד האוצר

יריב אופנהיימר - מזכ"ל, שלום עכשיו

משה בר - יו"ר עמותת יד לחירש ונכים למען נכים, וארגון ארצנו החברתית


<ייעוץ משפטי: >
אייל לב ארי

שלומית ארליך
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
הדר אביב
<המלצות הוועדה הציבורית לקביעת מוסד ציבורי לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוקר טוב, אנחנו פותחים את הישיבה, והנושא הראשון על סדר-היום: המלצות הוועדה הציבורית לקביעת מוסד ציבורי לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

כפי שאנחנו זוכרים היו לנו אי הבנות עם כבוד שר האוצר בנושא סעיף 46, ומפעם לפעם הצטברו על שולחנו תיקים שלא עברו אלינו, וחלק כן עברו, והיו דיונים ובסופו של דבר הם עברו, והשר החליט להקים ועדה שתדון בכל הנושא הזה. בראש הוועדה השופטת בדימוס עורכת-הדין שרה פריש שיושבת לימיני – ברוכה הבאה.

מאחר ששרה היתה באבל, אז רק ביום רביעי האחרון, יום ירושלים, הם ישבו עם השר ומסרו את הדוח, ואני לא רציתי לזמן את הישיבה לפני שמוסרים את הדוח למי שמינה אותם. אנחנו נשמע אם השר קיבל את זה, נרצה לשמוע את עיקרי הדוח ונשמח לאשר אותו. מיד לאחר מכן נקיים דיון ברשימה של כ-50 עמותות - - -

<יעקב ליצמן:>
אדוני היושב-ראש, הרשימה החדשה היא לפי הכללים החדשים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני חושב שלא.

<יעקב ליצמן:>
אז אנחנו נאשר את זה רק לשלושה חודשים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא יודע. תיכף נראה, אבל אני חושב שלא.

<יעקב ליצמן:>
כפי שאישרנו את הקודמים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נקיים דיון על כל אחד ואחד מהתיקים, ואם הם יימצאו ראויים, נאשר אותם.

<יעקב ליצמן:>
אנחנו מאשרים את הכללים כרגע, לא?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, אנחנו נשמע. אבל חלק מהכללים דורשים כנראה שינויי חקיקה; זה לא דבר שייכנס לתוקף בינתיים, אבל זה כיוון.

<שרה פריש:>
בוקר טוב לכולם, אני שרה פריש, שופטת בדימוס, מודה ליושב-ראש ולחברים על האמון ועל ההזמנה להיות כאן. הגענו לכאן בהרכב לא מלא אבל בהרכב משמעותי.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רק לפי החלק הזה שלכם, הוועדה מכובדת מאוד.

<שרה פריש:>
כן.

אני רוצה במעמד הזה ואני חושבת שזה חשוב, לברך את שר האוצר על עצם ההחלטה למנות ועדה ולעשות סדר בתהליכים שלא ידעו סדר ולא ידעו התייחסות במשך הרבה-הרבה שנים בכל הקשור בסעיף 46. עצם הקמת הוועדה ראויה לברכה, וכמובן, הרכב הוועדה; חברַי בוועדה היו, כל אחד בתחומו, אנשי מפתח, אנשים רציניים מאוד, גם במגזר הציבורי, גם במגזר הממשלתי, מתחום הפילנתרופיה, ועוד כהנה וכהנה אנשי מפתח בציבוריות האקדמית הישראלית. בנוסף לחברי הוועדה היו גם משקיפים שהתמנו על-ידי שר האוצר, ויחד נעשתה עבודה רצינית ומעמיקה מאוד – אני מוכרחה לומר את זה לזכות החברים שלי בוועדה – במשך עשרות רבות של שעות, ב-16 פגישות לפחות.

בבסיס המלצות הוועדה עמדה תפיסה לפיה על המגזר השלישי לפעול למען הציבור באופן מיטבי ואתי, להתנהל באחריות ובשקיפות מלאה, בניקיון כפיים ובהתאם לדין.

הוועדה יצאה מהנחה של הכרה בחשיבות ארגוני המגזר השלישי לחיזוק החברה ולטיובה. חשיבות זו, ראוי לה שתקבל ביטוי הלכה למעשה בדרך של הכרה במוסד ציבורי לפי סעיף 46, כשבכך זוכה התורם לארגון לזיכוי ממס בשיעור של 35%. חשיבות והכרה אלו מטילים בהתאמה אחריות רבה על הארגונים הזוכים לתמיכה הזו, ואנחנו ראינו את הצורך בפיקוח ובמתן האחריות לנגד עינינו.

הוועדה רואה חשיבות רבה ביישום המלצותיה מהר ככל שניתן, אבל ערה לכך שבסופו של יום תהיינה המלצות שניתנות ליישום מיידי, לעומתן תהיינה המלצות אחרות שתיאלצנה לשינויי חקיקה, ואנחנו מקווים שהדברים האלו ייכנסו לפעילות מואצת.

כפי שנפרט במצגת קצרה, הוועדה ממליצה על קריטריונים ברורים לצורך הכרה בארגונים המעוניינים לקבל אישור לעניין סעיף 46, ואלה נועדו לוודא כי משאבי המדינה יחולקו למטרות שלציבור יש עניין בהן, באופן סביר, בשקיפות, באופן ענייני, תוך הקפדה על שוויון מלא.

הוועדה רואה לנכון להמליץ על מתן פומביות לקריטריונים אשר ינחו את רשות המסים המופקדת על מתן אישורים, כאמור, באופן שתובטח תקינות פעילותה של רשות המסים, שהינה רשות מנהלית, ויובטח אמון הציבור בה.

נתחיל בשקפים שנותנים ביטוי באופן ברור מאוד להמלצות הוועדה. ההמלצות כולן מאוגדות בספר שאתם יכולים כמובן לעיין בו. נמצא בידיכם, נכון?

<יעקב ליצמן:>
אנחנו לא קיבלנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה עוד לא פורסם?

<יעקב ליצמן:>
בעצם היינו צריכים לקבל את זה אתמול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
השאלה היא אם זה הנוסח הסופי, טיוטת דוח.

<שרה פריש:>
לא, לא. יש דוח. לא טיוטת דוח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז אין לי את זה.

<שרה פריש:>
אז אתם תקבלו אותו. נראה לי שהוא כבר נכנס לאתר.

<קריאות:>
הוא באתר משרד האוצר.

<יעקב ליצמן:>
אבל לנו אין אינטרנט.

<שרה פריש:>
זו בעיה גדולה, אבל אנחנו נדאג להעביר את זה ליושב-ראש והוועדה תוכל להעביר אותו לכולם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן.

(הצגת מצגת)

<שרה פריש:>
שקף 1

תהליך קבלת אישור לסעיף 46 כיום – הגשת הבקשה כיום כרוכה בתהליך שיכול לארוך כשלוש שנים. התהליך מתחיל מהגשת הבקשה לרשות המסים, השלב הבא: בדיקת הבקשה על-ידי ועדה פנימית ברשות המסים, השלב הבא: הבאת הבקשות שאושרו על-ידי רשות המסים לשר האוצר לאישורו, והשלב האחרון: הבקשות שאושרו על-ידי שר האוצר מועברות לוועדת הכספים לאישורה.

הקושי העיקרי שעלה הוא מורכבות התהליך וחוסר השקיפות שנובעת מריבוי נהלים שבעל-פה ללא קריטריונים מוסדרים וברורים, וזו גם הביקורת שעלתה בפסק-הדין ויפסאנה, הוא אותו בג"ץ שבעקבותיו הוקמה הוועדה שעמדתי בראשה.

<יעקב ליצמן:>
מה היתה הטענה שלו?

<שרה פריש:>
פסק-הדין קובע שיש מקום מיידי להקים ועדה וליצור נהלים ברורים, שקופים, חד-משמעיים, שיכללו מטרות רבות ככל הניתן, שהן רלוונטיות לעמותות ולכל חברות המגזר השלישי, וליצור תהליכים שקופים, מהירים ויעילים. בעקבות הבג"ץ הוקמה הוועדה, ונראה לי שאנחנו השבנו על דרישות הבג"ץ באופן די מלא.

<יעקב ליצמן:>
האם בג"ץ דן גם בשאלה כמה זמן מותר לשר האוצר לעכב בלשכתו אישורים שמס הכנסה אישר?

בוועדת הכספים למדנו לאחרונה שעל אף שיש אישורים שמס הכנסה אישר, שר האוצר בשולחן שלו, כנראה לפעמים ביד ימין קשה לו לחתום, אני לא יודע בדיוק את כל הסיבות, הוא לא חותם עליהם ומעכב את זה על השולחן שלו כמה חודשים. האם גם בזה דנתם?

<שרה פריש:>
ירשה לי אדוני לא להיכנס לפוליטיקה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם טיפלו בזה.

<יעקב ליצמן:>
גברתי השופטת, אם אתם קובעים תאריך – שנה למס הכנסה, אתם חייבים לקבוע גם תאריך ששר האוצר לא יכול לעכב את זה אצלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה חלק מההמלצות שיהיו, זה היה ברקע הדיונים שלהם. אני העברתי גם את האינפורמציות האלה.

<שרה פריש:>
אדוני יראה את זה גם מתוך השקפים: אנחנו קבענו נהלים וכללים שהם שקופים וברורים, הם מקצועיים, הם ענייניים.

<יעקב ליצמן:>
תאמיני לי, אני סומך עליכם יותר מעל שר האוצר. אבל מעבר לכל הדברים האלו, האם יש קריטריון שקובע אחרי כמה זמן שר האוצר צריך לשחרר את זה?

<שרה פריש:>
בוודאי. קבענו קריטריון של זמן להשלמת כל התהליך.

<יגאל בן שלום:>
גם של שר האוצר וגם של ועדת הכספים.

<יעקב ליצמן:>
אנחנו אף פעם לא עיכבנו. הלוואי שששר האוצר היה מאשר כפי שאנחנו מאשרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אחרי שתראה את ההמלצות, יכול להיות שהשאלה שלך, מעיקרה, לא קיימת בכלל. אבל בוא נחכה.
<שרה פריש:>
אנחנו הסדרנו את זה.

<יעקב ליצמן:>
- - - כי אני מכיר את מי שהקים את הוועדה. שר האוצר הקים את הוועדה.

<ירון קידר:>
זו המלצה שלנו שהוא לא יהיה יותר חלק מהתהליך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן אמרתי לך שהשאלה שלך בעיקרה לא תהיה. בואו נתקדם.

<שרה פריש:>
שקף 2

ברשות התאגידים רשומות כ-36,000 עמותות וחברות לתועלת הציבור, על-פי ההערכה כמחצית מהן פעילות. לפי רישומי רשות המסים בישראל כ-22,000 ארגונים מסווגים כמלכ"ר לפי חוק מס ערך מוסף. כ-21,000 גופים מסווגים כ"מוסד ציבורי" לעניין סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה המעניק פטור ממס על הכנסה. יחד עם זאת, רק כ-5,200 ארגונים הוכרו לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

דוגמה ל"מוסד ציבורי" לפי 9(2) שלא מוכר לעניין סעיף 46, נכון להיום, עד להמלצות – מי שלא מתבסס על תרומות, בעיקר פעילות התנדבותית ולא מתרומות, ופעילויות נוספות שאינן מבוססות על תרומות כספיות.

<יעקב ליצמן:>
בסעיף 61 כמה יש?

<שרה פריש:>
לא רשום לי. לא קיבלנו נתונים על זה.

שקף 4

המוטיב המרכזי של המלצות הוועדה הוא הגדלת ההכרה, הרחבת הזכאות, דבר שבא לידי ביטוי בעיקר בהרחבת המטרות הציבוריות. עד היום היה מדובר ברשימה מצומצמת ולא אחידה אשר הוחלט לצרף אליה מטרות נוספות שלא הופיעו עד היום, והן מתבססות על התוספת השנייה לחוק החברות לעניין חברות לתועלת הציבור. לדוגמה: הגנת הסביבה, זכויות אדם, אומנות, הצלת חיים, מורשת והנצחה, הגנה על בעלי-חיים, מחקר. מנגד, לאור הרחבת המטרות, ניתן דגש על הגברת הבקרה, הפיקוח והשקיפות בהליך, כפי שנפרט בהמשך.

בפועל, המשמעות היא שיהיו יותר גופים שיהיו זכאים לאישור, אך מנגד, הגברת הדרישות מהם והפיכת הקריטריונים לברורים, פשוטים ושקופים. לדוגמה, ואני מקדימה את המאוחר, לכל המותר בכל גוף צריך שיהיו חמישה חברי דירקטוריון שיהיו כמו ועד מנהל, שיהיו בעלי האחריות על המתרחש בגוף שעליהם הם מופקדים.

שקף 5
עדכון המטרות הציבוריות בסעיף 9(2): הסעיף מתיר לשר האוצר לקבוע מטרות נוספות, ואנחנו ממליצים להשתמש במטרות שנקבעו בחוק החברות כמטרות לעניין חברה לתועלת הציבור – יש לציין שמדובר ברשימה שתוקנה בשנים האחרונות והיא רלוונטית וממצה, ובנוסף היא מסייעת ליצירת הרמוניה חקיקתית בין כלל החוקים הנוגעים בנושא זה.

קביעת סיווג תאגידי כתנאי להכרה במוסד ציבורי: הוועדה ממליצה לשנות את הנוסח של "חבר בני אדם" שבסעיף 9(2) הזכאים להכרה כמוסד ציבורי, כדי שיכלול רק גופים המאוגדים כעמותה, כחברה לתועלת הציבור, כהקדש וגופים נוספים. כל זאת, כדי לצמצם את הענקת האישור לגופים הפועלים שלא למטרות רווח וליצור הלימה בין הדינים התאגידיים הקיימים המסדירים את פעילותם של גופים שלא למטרות רווח.

הוועדה ממליצה כי רק גופים המתאגדים באופן הבא יוכלו לקבל הטבות לפי 9(2) וכן הכרה לפי סעיף 46 לפקודה: עמותה, חברה לתועלת הציבור והקדש, ותאגיד שהוקם בחוק – תאגיד סטטוטורי. החריגים לכך הם המוסדות להשכלה גבוהה וקופות-חולים שמאוגדים באופן אחר; קופות-חולים כאגודות עות'מאניות ומוסדות להשכלה גבוהה על-פי חוק המל"ג. בכל מקרה, אלה הגופים שיהיו זכאים.

יישום ההמלצה הזאת בטווח הקצר על-ידי חוזרי מס הכנסה, ובטווח הארוך על-ידי שינוי חקיקה. השתדלנו לשנות כבר בטווח הקצר, על-ידי החלטות של שר האוצר, על-ידי חוזרי מנכ"ל וחוזרי מס הכנסה.
דרישה למספר מינימלי של חברי ועד, דירקטורים או נאמנים – סעיף 9(2) לפקודה דורש כי גוף המבקש את ההטבה ימנה שבעה חברים לפחות. הדרישה הזו נובעת מהתפיסה לפיה הגדלת מספר החברים מקטינה את הסיכון שלא בפעילות למטרה ציבורית עסקינן. הקושי בדרישה זו נוצר היות שהדין התאגידי אינו קובע אחריות מיוחדת לחברים בעמותה או לבעלי מניות בחברה לתועלת הציבור, נמצא כי הדרישה לשבעה חברים לפחות אינה משיגה את מטרתה.

לכן הוועדה ממליצה לקבוע דרישה, כפי שאמרתי קודם, לחמישה חברי ועד או דירקטוריון, לפי העניין. והמלצה זאת נובעת באופן ישיר מהמלצות הוועדה לשנות תבחינים מהותיים ופרוצדורליים, ובדרך זו להוריד את רף ההכרה בארגונים כזכאים להטבות לפי סעיף 46. אל מול הקלה זו מן הראוי לאזן ולקבוע דרישה למספר מינימלי של חברי ועד מנהל או דירקטוריון אשר יהוו מעין גורם מאזן ובולם מתוך הארגון, ובעיקר כבעלי תפקיד שיידרשו לקחת אחריות על כלל הפעילות הנעשית במסגרת העמותה.

קביעת תבחינים פרוצדורליים ומהותיים לעניין סעיף 46 – התבחינים המהותיים: הוועדה ממליצה על תבחינים מהותיים לאישור מוסד ציבורי הזכאי לאישור לפי סעיף 46 במקום אלו המופיעים בחוזר 2/2001 של רשות המסים. ביסוד התבחינים המהותיים הנותנים ביטוי לאופי הציבורי של המוסד, עומדת מדיניות בהירה, ברורה ומופשטת אשר תוביל להגברת השקיפות.
לדוגמה
פעילות שנועדה לקדם את רווחת הציבור, איננה מטרה פרטית או עסקית ואיננה באה לקדם את עניינם של פרטים מסוימים; פעילות שאינה נוגדת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; פעילות שמימושה אינו כרוך בהפרת חוקי המדינה; פעילות שאינה פוגעת בביטחון הציבור והמדינה; פעילות שאינה פוגעת בתקנת הציבור; פעילות שאינה מסייעת, במישרין או בעקיפין, למטרה פוליטית-מפלגתית, למשל: עמותות שמוקמות לטובת תמיכה במועמד כזה או אחר לקמפיין פוליטי. כל הפרטים וכל ההסברים מופיעים בגוף הדוח.
תבחינים פרוצדורליים
הוועדה ממליצה על קביעת תבחינים פרוצדורליים לאישור מוסד ציבורי, כגון: רישום, הוצאות שכר, הנהלה וכלליות. ביסוד התבחינים הפרוצדורליים עומדת ההבנה כי אין מדובר בעסק פרטי אלא במוסד פרטי שמהות פעילותו היא לתועלת הציבור, ומשום כך התורמים לו זכאים ליהנות מהטבה בגין תרומתם לגבי כספים שמופנים למתן מענה לצרכי ציבור.
לדוגמה
אישור ניהול ספרים כדין; אישור ניהול תקין; הגשת דוחות שנתיים למס הכנסה; בדיקת

בדיקת פעילות העמותה אל מול המטרות הציבוריות כפי שנקבעה בתקנונה; בדיקת קירבה משפחתית בין חברי המוסד; בדיקה לאור ביקורות של החשב הכללי ורשם העמותות. אלה בעיקרם תבחינים פרוצדורליים העומדים ביסוד ההכרה וביסוד הדוח שלנו.

שקף 6
מחזור פעילות – הוועדה ממליצה להותיר על כנה את מחזור הפעילות המינימלי של ארגון הזכאי לסעיף 46 על סך 30,000 שקל. ביסוד ההמלצה עומדת ההכרה בקיומם של גופים הראויים לקבל אישור לעניין סעיף 46 מכל היבט שהוא, אבל מעצם טיבם וטבען מחזור הפעילות שלהם נמוך, כמו: עמותות מזון, עזרה בבתי-חולים.

<יעקב ליצמן:>
זה חוץ משכר המנכ"ל?

<שרה פריש:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בית-הכנסת, לדוגמה, הוא עובד בסכומים לא מי יודע מה, ואין מנכ"ל.

<יעקב ליצמן:>
הוא לא עובד בסכומים לא מי יודע מה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תלוי איזה.

<יגאל בן שלום:>
מדובר על מחזור הפעילות של כל העמותה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
של כל העמותה, כולל הכול.

<שרה פריש:>
בעניין הזה היתה מחלוקת מאוד-מאוד רצינית בין חברי הוועדה, והיתה דעת מיעוט שלא התקבלה. דעת המיעוט ביקשה להעלות את רף המחזור ל-100,000 שקל, אבל רוב חברי הוועדה לא קיבלו אותה, וכאמור, זאת ההמלצה.

ביצוע פעילות בחו"ל – הוועדה ממליצה כי תינתן הכרה לפי סעיף 46 לארגונים העוסקים בפעילות לטובת תושבי ישראל בחו"ל, וכן, בכפוף לאישור משרד האוצר ומשרד החוץ, גם לארגונים העוסקים בפעולות בעלות אינטרס לאומי מובהק, כגון: הסברה או פעילות הומניטרית. ההכרה, כאמור, רק לאחר אישור משרד החוץ ומשרד האוצר, וזאת בהתאם לאופי הפעילות ולפרק זמן מוגדר. לדוגמה: עמותות שגייסו כספים לאסונות הומניטריים, עמותות לחילוץ ישראלים בחו"ל.

קביעת לוח זמנים מחייב – הוועדה ממליצה על לוח זמנים כולל של שנה לטיפול בבקשה חדשה למתן אישור לעניין סעיף 46, החל משלב השלמת כל המסמכים הנדרשים עד להעברתה לאישור שר האוצר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה אחרי שנגמר כל תהליך הבדיקה?

<שרה פריש:>
עד האישור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל מתי זה מתחיל?

<שרה פריש:>
שנה מרגע שהעמותה סיימה השלמת המסמכים עד לסיום התהליך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נניח שאני עמותה ואני מגיש למס הכנסה את כל המסמכים, זה מתחיל מאותו רגע, או מהרגע שהם גמרו לבדוק?

<שרה פריש:>
מהרגע שהוגשו כל המסמכים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כי הרבה פעמים הבעיה שלנו היא תהליך הבדיקה.

<שרה פריש:>
יכולה להיות סיטואציה שהגשת חצי מהמסמכים, אז אומרים לך: אדוני, תגיש את הכול. ואז זה שנה מאותו רגע שהגשת.

<יעקב ליצמן:>
זה חסר קצת, כי אני דיברתי על שר האוצר, ולפי מה שכתוב כאן זה עד שזה מגיע לשר האוצר. היה צריך להיות כתוב: עד שיגיע לוועדת הכספים.

<שרה פריש:>
עד האישור הסופי. שנה לאישור.

<יעקב ליצמן:>
לא, אבל הקראת שם ששר האוצר - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין שר אוצר בהמלצות.

<יעקב ליצמן:>
משרד האוצר, מה זה משנה?

<שרה פריש:>
זה רשות המסים.

<יעקב ליצמן:>
לא, לא. אולי תקראי בבקשה עוד פעם?

<שרה פריש:>
אולי עוד דקה ונקבל את המענה. מיד נחזור לזה ונקריא את הסעיף הרלוונטי בגוף הדוח כדי להניח את הדעת.

מיכון תהליך האישור – לשם התייעלות והגברת אמון הציבור בתהליך האישור המלצנו על מיכון כל התהליך, וההתנהלות תהיה באופן שקוף באמצעות האינטרנט.

תקופת פעילות מינימלית – הוועדה ממליצה כי תבחין משך הפעילות המינימלית יופחת לשנת פעילות אחת בלבד. לא נדרשות שנתיים לצורך הגשת הבקשה אלא שנה בלבד, שבמסגרתה הוגש דוח מבוקר אחד ודוח סקור אחד לפחות המשלים את הדיווח לשנת פעילות. בנוסף, לארגון שיוכר כמוסד ציבורי לפי 46 יינתן אישור לסעיף 46 למשך שנתיים.

אני חוזרת לקביעת לוחות הזמנים, לשאלתך, אדוני: "יש צורך בלוח זמנים מחייב לטיפול בבקשות חדשות לאישור לפי 46, הנושא הזה הוא המהותי להתנהלות. לאור האמור, סד הזמנים המוגדר מראש ייקבע ויוביל להגברת אמון הציבור בתהליך. לוח הזמנים – שנה לטיפול בבקשה משלב השלמת כל המסמכים הנדרשים עד לסוף התהליך. סד הזמנים הזה יהווה שיפור משמעותי למצב הקיים. להלן: פירוט סד הזמנים, כדי שהדברים יהיו ברורים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כתוב: "שנה" או "עד שנה"?

<שרה פריש:>
שנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, תכתבי
עד שנה.

<שרה פריש:>
עד שנה. סליחה, עד שנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם מישהו יזדרז וזה יהיה חצי שנה - - -

<שרה פריש:>
אז אין בעיה, תמיד זה "עד".

<שרה פריש:>
עכשיו אני אקריא את לוחות הזמנים, כדי שיהיה ברור
קבלת בקשה במזכירות הבקשה או בדיקת המסמכים לרבות יצירת קשר עם באי-כוח העמותה לצורכי השלמת מסמכים; מודגש כי רק לאחר השלמת כל המסמכים תיקלט הבקשה ויחל מניין הזמן לטיפול בה. זה יהיה שלושה חודשים, הלוך-חזור, תשלימו, תביאו וכולי.

לאחר כחודש מהגשת הבקשה יישלח מכתב התראה כי הבקשה תיראה כבטלה אם לא ימציאו את כל המסמכים הנדרשים לטיפול בבקשה תוך חודש ימים ממשלוח המכתב. אם לא תתקבל תגובה מאת העמותה על מכתב ההתרעה דלעיל יותר מחודש ממועד משלוחו, תוחזר לעמותה הבקשה על צרופותיה בליווי מכתב הבהרה כי רואים בבקשתם כבטלה מעיקרה וכי עליהם להגיש בקשתם מחדש, וזאת לא פחות משנה מיום מועד משלוח מכתב ביטול הבקשה.

הקצאת בקשה לטיפול המפקח על-ידי מנהל היחידה לאחר השלמת המסמכים הטכניים – חודשיים. בדיקת הבקשה על-ידי המפקח והצגתה בפני ועדה פנימית של רשות המסים, שמיד נגדיר אותה – שישה-שבעה חודשים. העברת הבקשה לחתימת מנהל רשות המסים – שבועיים. בדיקת הבקשה והצגת הבקשה בפני ועדת הכספים של הכנסת לאישור סופי על-ידי מנהל המחלקה בלתי תלוי במחלקה הרלוונטית. משלוח האישור לעמותה ושידורו למערכות הממוכנות – שבוע מקבלת אישור ועדת הכספים. כל זה מופיע ומפורט, ועד כאן לגבי לוחות הזמנים.

סמכויות הגופים המעורבים – הוועדה ממליצה כי בדיקת הבקשות לפי סעיף 46 תהיה בידי הפקידים המוסמכים ברשות המסים בלבד. הוועדה ממליצה כי האישור לפי סעיף 46 יינתן על ידי מנהל רשות המסים, לאחר אישור ועדה פנימית ברשות המסים. בוועדה זו יכהנו שני נציגי ציבור, נציג משרד המשפטים ולפחות שלושה נציגי רשות המסים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
החותם האחרון הוא לא מנהל המחלקה, אלא מנהל רשות המסים?

<שרה פריש:>
כן, מנהל רשות המסים.

<יעקב ליצמן:>
גם היום מנהל רשות המסים מעביר את זה לשר האוצר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, אבל היום מנהל המחלקה, ארז, הוא שחותם.

<יעקב ליצמן:>
ארז מעביר את זה למשה אשר.

<שרה פריש:>
מהיום תהיה ועדה והיא תקבע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הקמת הוועדה הזאת לא תגרום למשך זמן מיותר? כל אלה הם עובדי מדינה, כלומר אנשים זמינים? ברשות המסים אנשים זמינים - - -

<שרה פריש:>
במשרד המשפטים אנשים זמינים, ועוד שני אנשי ציבור.

<ירון קידר:>
הוועדה מחליפה את הוועדה הפנימית של רשות המסים הקיימת היום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מדבר רק מבחינת משך הזמן, כי עם אנשי ציבור צריך לתאם וכולי, ופה זה יכול לזרום, שזה לא יהיה גורם מעכב.

<ירון קידר:>
גם היום הוועדה הפנימית מתכנסת רק פעם בחודש, ובסך-הכול מצרפים לה שני נציגי ציבור. אני מניח שיהיה בנק שממנו אפשר יהיה לצרף אנשי ציבור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאה אחוז, זה טוב שיש, רק שזה לא יהיה עיכוב מבחינת הזמן. ככה זה בסדר גמור.

<קריאה:>
הכול צריך להיות בטווח של שנה.

<שרה פריש:>
תועבר הודעה מרשות המסים לוועדת הכספים לגבי העמותות שרשות המסים מבקשת לאשר. אישור זה יקבל תוקף אוטומטי בחלוף זמן נקוב, אלא אם תבקש ועדת הכספים מסיבות חריגות לקיים עליהם דיון נוסף. בנוסף לכך, אחת לשנה – וזה חידוש משמעותי מאוד – יגיש מנהל מחלקת מוסדות ציבור ומלכ"רים ברשות המסים דוח לוועדת הכספים המפרט את כלל הגופים אשר אושרו ונדחו לעניין סעיף 46.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם אפשר, גם את משך הזמן.

<שרה פריש:>
אנחנו קבענו בתוך הדוח שוועדת הכספים 15 יום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, אני אומר שבדוח שהוא מגיש יהיה כתוב: המוסדות שאושרו מבחינתו, אלה שלא אושרו - - -
<שרה פריש:>
אחת לשנה אתם תקבלו את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ואם אפשר גם משך הזמן, כי הרי אנחנו לא יודעים מתי הם מסרו. הרי אנחנו צריכים לפקח, וכדי שנדע שהם עומדים בזה, אם הוא כותב מתי הוגש כל תיק, אז יש לנו יכולת לפקח.
<יעקב ליצמן:>
הוא חייב להגיש את זה תוך שנה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, אבל מי יפקח על זה שזה תוך שנה? לכן אמרתי שאם כותבים תאריך בדוח שלו, רק להוסיף תאריך.

<שרה פריש:>
אל"ף, אנחנו יכולים לדבר על זה עם ארז אורעד שהוא מנהל המחלקה. אבל גם פנייה שלכם למנהל המחלקה בבקשה לכתוב תאריכים, אני רואה בזה דבר חשוב.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, אנחנו נוסיף את זה.

<שרה פריש:>
בהערת אגב, נושא מעורבות ועדת הכספים לא היה נושא של מה בכך. הוא היה נושא שעלה על שולחן דיוני הוועדה בצורה משמעותית מאוד והדיונים היו מאוד-מאוד נוקבים, וגם בעניין הזה היתה דעת מיעוט והדברים לא היו ברורים משום שמצד אחד, היתה טענה שאין לערב גופים פוליטיים בתוך כל התהליך - - -

<יעקב ליצמן:>
למה בתקציבים כן? אם אני שווה למיליארד שקל, אני לא שווה ל-50 אלף שקל?

<קריאה:>
לכן זה לא התקבל.

<שרה פריש:>
אדוני, אנחנו מכבדים על עמדה וכל עמדה עושה שכל ולכל עמדה יש טעמים משלה. אנחנו סברנו שצריך לתת לוועדת הכספים את הכבוד ואת האמון הראויים לה, כמי שמייצגת - - -

<יעקב ליצמן:>
אנחנו בית המחוקקים.

<שרה פריש:>
נכון, ואנחנו ראינו את ועדת הכספים כגוף שמייצג את כלל הסיעות, את כלל ציבור המדינה, והוא גוף שמבחינתנו הוא גוף מפקח. ולכן סברנו שיש לתת מקום לוועדת הכספים בגדר של הפיקוח במגבלות הקיימות אותן קבענו בדוח, וזה היה תהליך שבסוף היום נתן פתרון מאוזן וראוי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רק לציין, מניסיון שלי, הנושא של סעיף 46 מעולם לא התפצל בוועדת הכספים לפי מפלגות או משהו כזה. אם הוא אושר, הוא אושר על-ידי כולם, ואם חשבו אחרת אז בלי קשר – לנושא הזה הוועדה שימשה כבקרה ציבורית שכל המטרה שלה היא לדחוף, לעזור ולקדם.

<יעקב ליצמן:>
כל הכוח של 46 בא מהוועדה הזאת. מי שאישר את 46, שיהיה דבר כזה ושאפשר לקבל פטור, זה אנחנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, זה התקבל בסופו של דבר.

<שרה פריש:>
אנחנו בעצם יצרנו בדוח הזה, כמיטב יכולתנו – תמיד אין גבולות לטוב, יש תמיד יותר טוב מהטוב, והשתדלנו לתת מענה וליצור איזון ראוי, מצד אחד, בין משרד האוצר על רשות המסים, כשרשות המסים היא ת"פ של משרד האוצר, נתנו לטווח הקצר בוודאי את הסמכות הרחבה לשר האוצר להוסיף את המטרות בגדר סמכותו עד שישתנה מערך החקיקה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, לא, אבל באישור ועדת הכספים; תוספת של קריטריונים הוא יכול להוסיף באישור ועדת הכספים. האיזון נשמר.

<שרה פריש:>
אז אני אומרת
יש איזון בין משרד האוצר לוועדת הכספים, כשלוועדת הכספים יש את המקום שלה באיזון הראוי כגוף מפקח.

<רויטל עמירן:>
אחת העמדות שהובאו בוועדה – וכפי ששרה אומרת, היו על זה דיונים נוקבים – היתה שהתהליך הפוליטי שכרוך באישור העמותות באישור פרטני הוא תהליך לא תקין שאין לו אח ורע במדינות העולם.

אני חושבת שהעמדה שהוועדה קיבלה, בסופו של דבר, היא עמדה שמבטאת אמון בבית-המחוקקים, אמון בוועדת הכספים, וראייה של הוועדה הזאת כגוף בעל שקיפות ובעל אחריות, וכמי ששואף לאיזון מכוח נציגי העם פה. בהיבט הזה הוועדה הביעה אמון במוסד הזה וגם נתנה את דעתה לכך שהתהליך הפוליטי שכרוך באישור עמותות אינו שווה-ערך לתהליך שאינו נקי או לתהליך שאינו תקין, אלא להיפך; זה תהליך פוליטי, הפוליטיקה אינה דבר מלוכלך, אינה דבר רע.

<יעקב ליצמן:>
למה הייתם צריכים להגיע לזה כאן, ולא לכל חוק אחר שאנחנו מאשרים, ואת לא חושבת שיש פה פוליטיזציה בין מפלגות מסוימות?

<ירון קידר:>
בגלל הפרטניות, בגלל האישור הפרטני.

<רויטל עמירן:>
בדיוק. בגלל האישור הפרטני של כל עמותה.

<ירון קידר:>
בניגוד למדיניות כללית, יש פה אישור פרטני.

<יעקב ליצמן:>
לדוגמה, אנחנו הולכים עוד מעט לדון בהעברה תקציבית לחטיבת התיישבות – למה שם אתם לא חושדים שיש פוליטיזציה? ואני חושב שזה נכון שוועדת הכספים תאשר, ולא משנה אם אני בעד או נגד, אבל גם זה די פרטני.

<רויטל עמירן:>
אבל בסופו של דבר, דעת הרוב שהתקבלה היא דעת הרוב שנותנת אמון.

<יעקב ליצמן:>
אני לא מבין למה הייתם צריכים להגיע לכל הפלפול הזה, אלא פשוט כי אנחנו בית-המחוקקים ואנחנו מאשרים או לא מאשרים.

<ירון קידר:>
אל"ף, הורדנו את שר האוצר, ולכן נשאלה שאלת האיזון, אם מורידים את שני הגופים - -
<יעקב ליצמן:>
זה דווקא פוליטיזציה, זה בסדר.

<ירון קידר:>
- - את שר האוצר ואת ועדת הכספים, או להשאיר את ועדת הכספים. ובסופו של דבר, דעת הרוב התקבלה.

אכן יש פה שאלה, כי כשאתה דן בכספים ייחודיים, בגופים פרטניים, נוצר קשר שכביכול יש לחץ אישי ואינטרס אישי. לכן היה עניין להשאיר את זה ברמה של רשימות ולא להפוך את זה לפרטני, ושוועדת הכספים תתערב רק במקרים חריגים, כשהיא רואה שנעשה משהו לא בסדר. אני חושב שהגענו לאיזון שמשקף איזון בין הרשויות: הרשות המבצעת, רשות המסים, תעשה את רוב התהליך, והנושא יבוא לפה רק לסיום.

כל זה שנתחם בפעם הראשונה בלוחות זמנים מדוקדקים, כפי שהקריאה יושבת-הראש, כולל ברמה של שבועות, עושה מהפכה, והוצאת שר האוצר והמתח בין הרשויות תקל ותאיץ.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רוצה לברך אתכם בנושא הזה, כי אני מודע לדיונים שהיו, ובאמת מצאתם את התשובה הנכונה והטובה לאיזון העדין, כשמצד אחד, יש את משרד האוצר, והשר הוא בעל הבית שם, וזה בסדר, ומצד שני, יש את ועדת הכספים, ומצאתם את ההליך הנכון שהוא פחות מהיום, אבל הוא עדיין נותן את אפשרות הבקרה. האיזון העדין הזה הוא מבורך, עשיתם עבודה מדהימה מהבחינה הזאת, תבורכו.

<שרה פריש:>
תודה רבה.

<יעקב ליצמן:>
אפילו פניתי בזמנו למבקר המדינה על זה.

<שרה פריש:>
דוקטור ניסן לימור היה אחד היועצים שביקשנו לשבת אתנו. בבקשה, ניסן.

<ניסן לימור:>
אחד הדברים החשובים שהוועדה ראתה לנגד עיניה היה למצוא איזון שמתאים למדינת ישראל ולתנאים שלנו. היה חשוב לנו לראות שני דברים: מצד אחד, לראות את ועדת הכספים, ובעניין הזה, הנושא של קביעת תקנות והכללים לפיהם יינתנו אותן הטבות הם בידי ועדת הכספים, כי זה בדיוק מה שהמחוקק עושה. מן הצד השני, נאמר בהמלצת הוועדה, באותו איזון שנמצא, שאומנם הסמכות היא של שר האוצר להפעיל את החוק ואת התקנות, אבל עדיין תהיה בקרה שלא קיימת בנושאים אחרים לוועדת הכספים. כלומר, יש כאן איזון בין קביעת כללי משחק לבקרה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מגיע לכם יישר כוח, גם לשרה יושבת-הראש, וגם לכם שהייתם שותפים, והשקעתם הרבה מאוד זמן – 16 ישיבות, בדיונים.

<יגאל בן שלום:>
זמן וחשיבה.

<שרה פריש:>
הרבה חשיבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא דמיינתי שאין חשיבה.

<שרה פריש:>
יש עוד כמה דברים קטנים-גדולים
הגבלת שכר בארגון – גם זה נושא שעלה על שולחן הדיונים – הוועדה המליצה כי עלות שכר עובדי ומנהלי ארגון המוכר לעניין סעיף 46, לא תעלה על עלות שכר מקסימלי של מנכ"ל משרד ממשלתי, בהתאם לטבלאות השכר במגזר הציבורי ולמעט מקומות שבהם חלים הסכמי שכר ענפיים או קיבוציים או שכר שאושר לפי דין.
אפיקי השקעה מאושרים – כל זה במסגרת הפיקוח הנכון על הגופים – הוועדה ממליצה לאמץ את התיקון לחוק החברות, תיקון מס' 23, הדן בנושא אפיקי השקעה סולידיים לכספים עודפים של קרנות לתועלת הציבור. המהות הינה דומה כאשר הכוונה היא לקבוע אפיקי השקעה שיאפשרו להשקיע את הכספים הלא-מיועדים לשם הגשמת מטרות המוסד, וזאת תוך לקיחת סיכון מזערי שיאפשר תשואה ראויה לכספי הארגון.
שקף 7
לסיכום: פישוט וייעול ההליך – הפיכת ההליך לממוכן, מתן פומביות לנהלים מעודכנים במסגרת חוזרי מס הכנסה.

הגברת ההכרה במגזר השלישי – הכרה במטרות ציבוריות רחבות יותר, מתן אישור לאחר שנת פעילות אחת בלבד, הכרה בפעילות שמתבצעת בחו"ל.

גיבוש אמות מידה מוגדרות וברורות – הפיכת הנהלים מתורה שבעל-פה לתורה שבכתב, תיקוף מחדש של חוזר מס הכנסה העוסק בנושא.

שיפור הבקרה והפיקוח – קביעת דרישה לחברי דירקטוריון או ועד מנהל בעלי אחריות משפטית, קביעת תקרת שכר, קביעת תבחינים למניעת פעילות עסקית במסווה של "עמותה" .

חיזוק השקיפות ואמון הציבור בהליך – הפיכת כלל ההליך למוסדר ושקוף, הן מבחינת חוזר מס הכנסה והן מבחינת התבחינים הנבדקים. הוספת שני נציגי ציבור לוועדה לבחינת בקשות ברשות המסים, מה שיוצר עוד שקיפות מסוימת, הסדרת המטרות הציבוריות.

אני מאמינה שכל אלה יחד נתנו קפיצת מדרגה, קפיצת דרך, לכל הנושא, ועוד היד הנטויה. ואנחנו מקווים מאוד וממליצים שההמלצות האלה תתקבלנה ברצון, מתוך הבנה שהוועדה עשתה את כל אשר לאל ידה מתוך אמונה שלמה בצדקת התהליך ובצדקת המטרות, ושהדברים האלה יקבלו ביטוי, הן בטווח הקצר ככל הניתן ללא שינויי חקיקה, והן בטווח הארוך עם שינויי חקיקה.

אנחנו, כמובן, לרשותכם, ואנחנו מודים מאוד גם לשר האוצר, גם ליושב-הראש ולחברים על האמון שניתן בנו. תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הערה אחת, שנדע שסעיף 46 הוא בעיקרון, בראייה שלי, הוא דברים שהמדינה היתה צריכה לטפל בהם והמדינה לא מטפלת, ונכנסו לזה העמותות, המגזר השלישי, שעושות את העבודה שיכול להיות שהמדינה היתה צריכה לעשות, ולכן המדינה מעודדת ועוזרת. כלומר, זה שהמדינה נותנת הקלה או החזר של 35%, מצד אחד, זה עידוד לאותם גופים, ומצד שני, מבחינת המדינה זה לא הפסד, זה רווח גדול, כי אם לא זה, המדינה היתה צריכה אולי לעשות את כל המאה אחוז. לכן צריכים להסתכל בראייה הזאת ולברך, כי מדובר בסך-הכול בעמותות שעושות דברים חשובים שהמדינה כמדינה היתה צריכה לעשות.

אני רוצה לברך את יושבת-ראש הוועדה, מצד אחד, ומצד שני, להשתתף באבלך. למרות שניחמנו, המקום ינחם אותך עם שאר אבלי ציון וירושלים – היא קמה לפני שבוע משבעה, ואת כל החברים שהתנדבו והיו שותפים, על שהצלחתם למצוא את האיזון העדין בין כל הרצונות והוצאתם דוח מכובד ויפה.

מאחר שהייתם בשבוע שעבר אצל השר, שאלתי היא אם השר קיבל את ההמלצות.

<שרה פריש:>
השר שמע בקשב רב, מאוד העריך את מה שעשינו, הבין, שאל והתעניין, ונתנו לו את כל הטעמים שעומדים מאחורי כל ההחלטות. השר באופן מובן לא הודיע לנו מהי עמדתו העקרונית, אבל הוא כן נתן להבין שהדוח הזה בהחלט נראה בעיניו דוח מכובד. הוא יצטרך ללמוד אותו, כמובן, דבר דבור על אופניו. זה לא יכול להיות שבהגשת הדוח, בטרם לימודו, הוא יאמר לנו מהי עמדתו על כלל הדוח. הדוח בנוי מפרקים ומסעיפים, וצריך ללמוד אותו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה ודאי. אבל אני מניח שהוא היה מדוּוח כי בוועדה היו לו נציגים מכובדים, מכובדים איכותית ומכובדים כמותית, אז הוא ודאי דוּוח כל הזמן בעניין.

<שרה פריש:>
השר על צוותו נתנו כבוד רב לוועדה, וקיבלו והבינו את ההמלצות העומדות ביסוד הדוח הזה, אני מניחה שהם ילמדו אותו, ומקווה שאכן הדוח הזה ייושם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם חלק מהחברים בוועדה רוצים להוסיף משהו, אני אתן לכם להוסיף, ואחר-כך חברַי חברי הכנסת.

<חמד עמאר:>
אנחנו יכולים לקבל העתק של הדוח?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, ודאי. נקבל את הדוח ונפיץ אותו לחברים. אנחנו נהיה באיזון, וברגע שהשר יקבל את זה, יכול להיות שנחזור שוב אחרי שהחברים יעברו על זה, כדי שאנחנו נוכל לאשר את זה ואז זה יצא לדרך באופן מסודר.

<חמד עמאר:>
זה צריך לעבור אישור שלנו, של הוועדה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא יודע להגיד לך אם צריך או לא. אם יש שינויי חוק, אז ודאי שיצטרך לעבור דרכנו. קודם כל, מדובר על קבלת ההמלצות ואנחנו רואים את זה באופן חיובי, אבל נעשה את זה אחרי שכל אחד יעבור על הדוח.

<יעקב ליצמן:>
צריך חקיקה, ואני לא יודע כמה זמן שר האוצר לומד את זה, כמה הוא יתפוס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן אמרתי שנחלק את הדוח ברגע שנקבל אותו, נחכה לתגובת שר האוצר ונגיב. אני לפחות רואה את הדוח בצורה חיובית מאוד. אם כי, אם היו דברים שאם היו תלויים בי יכול להיות שהייתי עושה קצת אחרת. אבל אני מבין את האיזון ואני מבין את הכיוונים, ואני יודע שהמטרה היא ליצור את האיזון הנכון, ולכן אני מקבל את זה ובשמחה רבה.
לא נעשה הצבעה היום ונגיד
אנחנו מאשרים את זה, אלא נחלק לכולם, נעבור על זה בניחותא, נהיה קשובים למה שקורה עם שר האוצר, ובהתאם לזה נתקדם.

<יגאל בן שלום:>
בין חברי הוועדה יש כאלה שמכירים את המערכות. לנו יש שתי אפשרויות: להגיש המלצות שיישארו בתוך "ספר לבן" כאבן שאין לה הופכין, או המלצות שמתחלקות לשניים: לטווח רחוק שמחייבות חקיקה ודיונים וכיו"ב, ובצדן המלצות מעשיות-פרקטיות שזה רק שינוי נהלים בתוך המערכות, ומאפשרות התייעלות המערכת.

אנחנו ממליצים מאוד גם לשר האוצר וגם לחברי ועדת הכספים להיתפס להמלצות שכולן רק שינוי נהלים אבל מייעלות מאוד את המערכת, ואת החקיקה להשאיר למנגנונים שעובדים לאט-לאט. ולכן הוועדה אמרה: יש לכם את האפשרות לייעל היום את המערכת רק על-ידי הנחיות ונהלים פנימיים בתוך המערכות, ואז מייעלים את המערכת. כי לא רצינו שזה יהיה עוד "ספר לבן" במסגרת דוחות של ועדות שאנחנו מכירים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יגאל, מניסיונו הציבורי, יודע את הדברים. ירון, בבקשה.

<ירון קידר:>
מתוך היכרות עמוקה עם סעיף 46, גם מתוך המערכת וגם מחוץ לה, אין ספק שזה היה איזושהי "קופסה שחורה" שנמצאת בתוך המערכת וזה גם מה שבג"ץ ויפסאנה אמר; השיקולים לא ברורים, הקריטריונים לא ברורים, יש יותר מדי שיקול דעת לאנשים, והציבור לא יודע למה לצפות.

אני חושב שיש שיפור במערכות בשנים האחרונות, גם במעורבות שלכם, אבל אנחנו מציעים פה, כפי שתיארה את זה יושבת-הראש, קפיצת מדרגה ואולי אפילו הפיכה, מהפכה של ממש, כי התהליך הוא שקוף, ברור, תחום בזמן, השיקולים ברורים ושיקול הדעת הרבה יותר מצומצם.

בעיני, ואני מכיר את זה ממקומות אחרים, הפיכת הוועדה הפנימית והוספת שני נציגי ציבור לוועדה הפנימית של רשות המסים, לפעמים זה עושה את כל ההבדל. עובדה שהדיונים לא מתקיימים יותר בחדר סגור אלא מתקיימים בין בעלי עניין באופן פתוח. אחרי זה, הרבה פעמים כבר לא צריך מנגנוני פיקוח אחרים כי השיחה הופכת להיות אחרת וזה מייעל.
יש פה שני שלבים
המיידי והיותר-מאוחר. לא הייתי מוותר, למרות מה שיגאל התריע: צריכים ללכת גם על מהלך החקיקה, זו הזדמנות, אחרי 40 שנה, לגעת בפעם הראשונה בסעיף 46 לעומק, ולא לחכות עוד 40 שנה עד שמישהו אחר יעשה את העבודה.

<רויטל עמירן:>
אחד הדברים החשובים שהוועדה עשתה הוא למצוא את האיזון בתוך המגזר השלישי: מצד אחד, לפתוח אותו, להרחיב, להגיד: המדינה נותנת אמון במגזר הזה ורוצה להרחיב את הפעילות שלו. ומצד שני, הבקרה והפיקוח. הרבה פעמים, ארגוני מגזר שלישי זוכים לחוסר אמון מצד הציבור, דיברנו על שכר המנכ"לים וכולי, ואני חושבת שאחד הדברים המרכזיים שהוועדה עשתה הוא להחזיר את האמון בחברה האזרחית, ולמצוא את האיזונים בין לפתוח אותה ולהגיד: אנחנו מאמינים בך ואת כוח חשוב במדינה הזאת, לבין הצורך המאוד-מרכזי, גם מבחינה ציבורית וגם מבחינה כלכלית, לפקח ולדעת שהם מתנהלים כמו שצריך.

זה מתקשר גם להערה הראשונה שלך בדבר החשיבות של החברה האזרחית – בדרך-כלל הולכים ישר להמלצות, ואומרים: אז מה עושים ואיך הולכים עם זה מחר למכולת?

חשוב לקרוא גם את הפרקים הראשונים שמדברים על חשיבות החברה האזרחית במיוחד במדינה כמו מדינת ישראל, שהיא מדינה רב-תרבותית, ואנחנו רוצים שהיא תהיה רב-תרבותית, והיא בינתיים עסוקה בשסעים שלה. ואני חושבת שלחברה האזרחית יש תפקיד מרכזי באיחוי השסעים האלה, לפני שהם מגיעים לפוליטיקה. אז אני מציעה לכולם לקרוא גם את הפרקים שמביעים את הרציונל שעמד בבסיס עבודת הוועדה.

<יעל קינן-מרקוביץ:>
אני חושבת שמדובר בבשורה לציבור. מפניות ששמענו, ממה שראינו, אם מדובר בקיצור הליכים ביורוקרטיים – השקיפות, העובדה שמוקמת ועדה ציבורית שיושבים בה גם נציגי ציבור, אני חושבת שבהחלט המלצות הוועדה נתנו פה מענה לרחשי הלב של הציבור, בייחוד של החברה האזרחית וזה לא יסולא בפז. העובדה שנתנו מענה לדרישות, ולמעלה מ-50 שנה לא טיפלו בסעיף הזה, ונעשה סדר, אני חושבת זו בשורה לציבור.

<שרה פריש:>
אני רוצה לומר לך, שמוליק ליטוב, תודה רבה. היו לנו הרבה יועצים ומשקיפים וכולם היו חברים יחד לצורך כתיבת הדוח. דוקטור לימור, בבקשה.

<ניסן לימור:>
הוועדה והדוח שיצא הוא אבן פינה חשובה מאוד. דוחות שונים, ועדות שונות, שעסקו במיסוי במדינת ישראל לא נגעו בנושא המלכ"רים, ואם נגעו, כתבו: מה שהיה הוא שיהיה בלי שדנו בנושא.

והנה, פעם ראשונה שישבה ועדה ציבורית וניסתה להבין וללמוד לעומק מה הרציונל, מה עומד מאחורי דברים, איך אנחנו צריכים להסתכל על הדברים היום, במאה ה-21, ולא להיגרר עם דברים שעשרות שנים אנחנו עושים אותם כי כך עושים.

גם ההמלצות עצמן, ההבחנה בין הדברים המידיים לבין הדברים העתידיים, גם כפי שאמרתי קודם, בין החקיקה, חקיקה ראשית, חקיקה משנית, ובקרה ופיקוח ציבורי על ידי הכנסת, אני חושב שנמצא כאן איזון מאוד יפה ואני רואה בזה תחילת דרך, כשנלמד וכאשר הדברים יזוזו קדימה, לראות איך אפשר לשפר את הנושא של המגזר האזרחי כפי שעלה כאן, כפי שהיושב-ראש הזכיר. יש לו היום תפקיד חשוב מאוד, וזה אחד הכלים שהמדינה יכולה לעזור בו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על כתיבת הדוח אחראי עורך-דין אריאל ליבר, ואני מוכרחה פה להודות לך – תודה רבה. אני רוצה לשבח את אלדד עוזרי על עזרה, סיוע, עצה טובה, מעורבות מאוד אינטנסיבית בכל הדיונים, הרבה-הרבה תודה.

<שרה פריש:>
פרידה, רואת-חשבון ממינהל הכנסות המדינה, בבקשה.

<פרידה ישראלי:>
אני חייבת להגיד כאן כמה מילים כאחת משלושה חברי הוועדה שכתבו דעת מיעוט בתוך הוועדה לגבי המעורבות שלכם כוועדת הכספים.

אנחנו ראינו שבכל העולם, בכל המדינות בהן עשינו השוואה, הגופים המקצועיים, הפקידות הממשלתית, היא זאת שמאשרת את הגופים על-פי הקריטריונים הנבחנים. וכשם שחשבנו שאפשר להוציא את שר האוצר מהסמכות שיש לו בנושא אישור פרטני, כך חשבנו גם לגבי ועדת הכספים.

שר האוצר לא הנחה את עובדי משרד האוצר באשר לדרך שבה הם יבחרו או מה יהיה שיקול דעתם בוועדה, וקיבלנו דעה מקצועית חופשית. פשוט חשבנו שמתוך מקום וראיית חשיבות השקיפות הציבורית, שאם מכניסים לתוך ועדה פנימית של רשות המסים נציג של משרד המשפטים ושני נציגי ציבור, והעבודה היא מקצועית, זה מספיק בכדי לעשות את הליך האישור נכון.
גם כשחשבנו על מקרים אחרי של פטורים ממס, למשל: פטור ממרכז השקעות של מפעל מאושר כשהיה צריך אישור ספציפי, או גם היום, כשרשות המסים נותנת פטורים בהסתמך על סעיפי חקיקה לפי "פרה-רולינגים", אף פעם האישור הזה לא עובר, לא שר אוצר - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כל העקרונות של הדבר הזה אושרו על-ידי ועדת הכספים.

<פרידה ישראלי:>
נכון, העקרונות חייבים להיות מאושרים על-ידי ועדת הכספים. זאת החקיקה. הבדיקה של יישום העקרונות על גופים פרטיים, לטעמי, מספיק שתהיה על הגוף המקצועי, ואין כאן משום שום הבעת ספק לגבי עבודת ועדת הכספים.

אני שנים במערכת, אני יודעת שאז ומתמיד ועדת הכספים טיפלה בבקשות האלה במהירות, ביעילות, בלי היבטים מפלגתיים. כל זה ידוע לי. זה לא בא ממקום שחושב שהוועדה לא עשתה כראוי את תפקידה, בוודאי שלא. זה פשוט ממקום שחשבנו שברגע שוועדת הכספים מאשרת את כל העקרונות עצמם, מספיק לגוף מקצועי, עם היסודות של השקיפות, לעשות את העבודה, וועדת הכספים יכולה להיות מעורבת אחר-כך בפיקוח הכללי, לקבל את הרשימות, לשמוע מה היו הקריטריונים, לעשות פיקוח מעל ואולי להכווין אם צריך אחר-כך שינויים במדיניות. מהמקום הזה זה בא.

גם אם ההמלצות נותרות כפי שהן, המלצות הרוב, זו דרך עצומה שעשינו, הדוח הוא מצוין, ובכל מקרה, אנחנו עושים צעד גדול קדימה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני שמח, אני רק אומר שמי שהיה מודע בשנה האחרונה לסעיף 46 ויכול להיות שאם הייתם מודעים לא הייתם מגישים את דעת המיעוט, כי כן היתה מעורבות ותיקים הגיעו אלינו, כשחלק גדול מהתיקים נשארו שם ולא הגיעו.

<פרידה ישראלי:>
אנחנו המלצנו גם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל שם זה יכול להיות כל דרג. ברגע שיש שר אז גם כל רשות שם כפופה. ואנחנו היינו הגוף היחיד שהצליח לאזן, כמו בהרבה דברים נוספים, ולגרום לזה שזה יתנהל באופן מסודר. יכול להיות שבאופן תיאורטי לא, אבל במציאות שלנו, של מדינת ישראל, וזה הוכח בשנה האחרונה באופן ברור, דווקא הוועדה היתה זו שגרמה לכך שיהיה את האיזון, שהכול יתנהל מסודר, שלוש פעמים, 80 תיקים, 50 תיקים, היו נשארים שם, ורק בכיפוף ידיים שלנו גם הם הגיעו ואושרו.

חבר הכנסת ליצמן, בבקשה.

<יעקב ליצמן:>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כל, צריך לברך על הדוח. אני חושב שהשופטת בדימוס והחברים עשו טובה ויסודית, ואני רוצה להעיר כמה הערות ואתחיל בסוף – פרידה דיברה ואני מעריך אותה, גם כשהייתי יושב-ראש ועדת הכספים כאן.

ברור שאנחנו ראינו פוליטיזציה כאן בסעיף 46. העובדה שמתוך 74 אנחנו תפסנו כאן בוועדת הכספים שמס הכנסה העביר לשר האוצר לחתום על 41 ו-43 הוא השאיר אצלו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כמויות גדולות יותר של תיקים נשארו שם.

<יעקב ליצמן:>
בעקבות זה הגשתי תלונה למבקר המדינה שחוקר את זה, מה קורה עם זה.

אחרי זה, בתחנה ב', אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה ולהעביר לכם שאחרי לחצים, כשאמרנו: חופש מידע, ורצינו לקבל מי הן הרשימות שהוא עיכב, כשהתברר לנו - - - מוסדות חרדים, התברר עוד דבר; התברר שהוא הגיש שתי רשימות לוועדת הכספים: על ההמלצה על ה-41 שהוא עיכב הוא המליץ שלושה חודשים, ועל רשימת 16 החדשים הוא המליץ שלוש שנים. אנחנו בוועדה איחדנו את כולם לשלושה חודשים.

ולכן המלצתי כרגע היא שעד שאין נתון חדש, מהיום אנחנו מאשרים רק לשלושה חודשים, עד שייכנס הנוהל החדש, או עד שאנחנו נאשר חזרה את כולם. כי שר האוצר הוא שר פוליטיזציה וטוב שהוצאתם אותו מהמשחק הזה.
אני רוצה לחזק את מה שאמר יושב-ראש הוועדה; הוא אמר דבר אחד פשוט: יש לנו ריב ומחלוקת גדולים על כל נושא ונושא, והדבר היחיד שלא הוא סעיף 46; לא היה לנו שום ריב בדרך-כלל, היה יכול להיות פה ושם משהו ענייני שחצה מפלגות, אבל לא היה לפי אופוזיציה-קואליציה, או דתי ולא דתי.

ולכן ועדת הכספים צריכה לאשר את זה כפי שכל ועדה בכנסת מאשרת תקנות ששר מתקן. זו לא שום ביקורת, זה הולך ככה אוטומטית, וזה ההבדל בינינו המחוקקים לבינכם – אנחנו לא יושבים בוועדה שלכם, ולעומת זאת, אנחנו מפקחים על החקיקה, אם זה בסדר או לא בסדר.

דבר אחרון, ואני לא אומר את זה כדי לנגח – הגשתם את זה היום, לא יודע אם הגשתם את זה לשר האוצר, כמה זמן שר האוצר יחזיק את זה אצלו, כמה זמן ייקח עד שהוא יעביר את זה. את זה לא שמעתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את הדוח? אני לא יודע.

<יעקב ליצמן:>
אני אמליץ לחברי שמעכשיו, מהישיבה הקודמת, אנחנו נאשר רק לשלושה חודשים. אנחנו לא נעניש את 50–60 העמותות הקודמות.

<רויטל עמירן:>
זה לא מנדט שלנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה משהו אחר.

<משה גפני:>
זה מוארך אוטומטית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תיכף נקרא את הדף.

<חמד עמאר:>
הוא לא מדבר על ההמלצות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יודע. זה לא ההמלצות, זה הבקשות. אני מדבר על מה שיש לנו היום – כתוב פה שזה לחצי שנה, ויוארך בכל פעם לשלוש שנים נוספות.

<יעקב ליצמן:>
מה לחצי שנה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לבקשות שיהיו לנו היום.

<קריאות:>
- - -

<חמד עמאר:>
באישור שלנו?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא צריך אישור שלנו, אלא אם כן קבע מנהל רשות המסים כי לא עמד בתנאים, ואז זה חוזר אלינו לביטול.

<יעקב ליצמן:>
זה בסדר. אני לא מערער על שום דבר פה.

<משה גפני:>
גם בקודם זה היה שלושה חודשים, אלא אם מצא מנהל רשות המסים - - -

<יעקב ליצמן:>
כן, אבל זה לא אוטומטי - - -

<חמד עמאר:>
השאלה היא אם יש לנו סמכות להגיד שלושה חודשים וזה לא מוארך אוטומטית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, לא, זה אוטומטית. אנחנו רוצים שיהיה אוטומטי. מה, אתה רוצה שיחזור אליך כל שלושה חודשים?

<יעקב ליצמן:>
אתה מעניש כרגע את אלה הקודמים. למה נתת להם שלושה חודשים ולמה עכשיו אתה לא נותן יותר? זו לא אפליה? זו לא עילה לבג"ץ?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אוקי, אבל בזה נדון כשנגיע לנושא עצמו.

<משה גפני:>
אדוני היושב-ראש, גברתי השופטת פריש, חברי הוועדה, אני משבח מאוד את העבודה שלכם. עברנו פה הרבה שנים של סעיף 46 ונגעו בזה רק פעם אחת כשהיתה חקיקה שהתבססה על חקיקה פוליטית אבל אנחנו אישרנו את זה. נדמה לי שזו היתה הצעת חוק של חבר הכנסת זאב אלקין על הנושא ההתיישבותי, וניסחנו את זה בסופו של דבר, אבל לא נגעו בסעיף 46, כאשר המדינה השתנתה מאז שהסעיף הזה קיים.

סעיף 46 נותן הטבה לארגונים האזרחיים שבאו במקום הממשלה. הממשלה יצאה מהרבה מאוד דברים שהיא היתה מחויבת להם קודם והיו בתקציב המדינה, היא יצאה מהם והיא בתהליך של יציאה. היא בעצם מפריטה חלקים גדולים, גם בחינוך, גם ברווחה, גם בבריאות. ובמקום זה נכנסו גופים אזרחיים, התנדבותיים, וולונטריים, שבאו במקומה. ולכן מספר העמותות שמבקשות את ההטבה של סעיף 46 הולך וגדל בהתמדה כל הזמן, ולא בגלל שזה מצב טוב יותר למדינת ישראל, אלא להיפך, בגלל שהמצב יותר רע: המדינה יצאה משירותים שהיא היתה צריכה לתת.

הוועדה עשתה עבודה יסודית בעצם העובדה שהיא הציפה את הבעיות ושמה אותן על השולחן. גם עמדת הרוב וגם עמדת המיעוט הן עמדות מקצועיות ומאוד יתכן שאם העניינים היו מתנהלים למישרין יכול להיות שהיינו מוותרים על ועדת הכספים. העניינים לא התנהלו כך, נאמר פה קודם, ממש לא. זאת אומרת, יכול לשבת גוף ממשלתי, במקרה זה השר או יכול להיות שאפילו הוועדה, להתחיל לעשות סלקציה ואף אחד לא יוכל להגיד כלום. יגיע לאישור חלק וחלק לא יגיע לאישור ומשמעות העניין היא שזה לא מקצועי. ואז זה מקבל ממד כמו של העברות תקציביות.

העברות תקציביות – יושב גוף מקצועי במשרד האוצר יחד עם משרדי הממשלה ומכין את ההעברה, אבל זה מגיע לכאן לאישור. אפילו הודעה של עודפים משנה לשנה צריכה להגיע לוועדת הכספים, אפילו ששר האוצר לא מאשר את זה. מאשר את זה הגוף המקצועי באגף התקציבים, וועדת הכספים מפקחת על זה.

לא היה מנוס, לדעתי, בוועדה, וגם אם הוועדה היתה מקבלת החלטה, לא היה מנוס מזה שאנחנו נעשה פה חקיקה שיהיה פיקוח על הדבר הזה. הרי אין לעניין הזה משמעות מעבר לנושא המקצועי: אתה עומד בתנאים, אתה עומד בדרישות החוק, נתת את כל המסמכים שאתה צריך, למה אתה תקוע ולא מקבל את ההעדפה, ולמה הוא לא תקוע וכן מקבל את ההעדפה. זה תפקידה של ועדת הכספים. כאן זה המקום הראשון שבו אתה דן וכולם מצלמים את זה, וכולם רואים בדיוק מה שאתה אומר, ואתה תצטרך להסביר לציבור או את תצטרכי להסביר לציבור למה את פלוני אישרת ולמה את אלמוני לא אישרת. זה המקום היחיד. במקום אחר, בלשכת שר האוצר או ברשות המסים, אתה לא צריך להסביר שום דבר, אתה תגיד: יש סיבות, אני לא יכול לגלות אותן לציבור בגלל חופש הפרטיות. כאן צריך להסביר למה הרשימה הזאת מאושרת, למה הרשימה הזאת לא מאושרת.

במשך שנים, הוועדה כאן מאשרת, היא לא מעכבת, היא שואלת רק את אנשי המקצוע אם ישנם התנאים הנדרשים כדי לתת אישור לפי סעיף 46. אם אני כיושב-ראש ועדה או כחבר ועדה הייתי צריך לבחון את הדברים הפוליטיים או הציבוריים, חלק מהעמותות לא הייתי מאשר מכיוון שהן ממש לא לרוחי, אבל יש ציבור שדורש את זה. ולכן אישרנו את הרשימות שהביאו רשות המסים, שעמדו בתנאים, אישרנו אותן פה אחד ואישרנו את כולן יחד.

אני מתנצל על זה, כי בקדנציה הזאת אני לא נוהג לשבח, אני מתנצל על זה שאני משבח אתכם. אני חושב ששר האוצר עשה בעניין הזה דבר נכון, אם אפשר לא לרשום את זה בפרוטוקול.

<חמד עמאר:>
מרוב שאתה משבח את שר האוצר בזמן האחרון, אני מתחיל לחשוד.

<משה גפני:>
אני חוזר בי. נראה לי שאני הולך לחזור הביתה עם אופניים.

על כל פנים, אני משבח את עבודת הוועדה. הוועדה עשתה עבודה יסודית באמת, שמעה את כל הצדדים, דיברה עם כולם, וזה באמת הופך להיות נדבך מאוד חשוב – גם אם יצטרכו בהמשך חקיקה, וגם אם יצטרכו לשנות דברים, זו תשתית מאוד רצינית מבחינת הנושא שלא טופל.

גם את זה אני עושה באופן חריג – משבח את יושב-ראש ועדת הכספים שנתן את כל הקרדיט לוועדה. בעולם שלנו, שיש בו הרבה דברים רעים, יש גם דברים טובים מפעם לפעם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לקראת חג השבועות, צריך שתהיה אחדות - - -

<משה גפני:>
לא חשבתי על חג השבועות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז אני אומר
"ויחן שם ישראל כאיש אחד" - - -

<משה גפני:>
לא, בגלל שחג השבועות זה חג מתן תורה – מה עשתה הממשלה הזאת בשביל התורה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מדבר על האחדות, "ויחן שם ישראל" - - -

<משה גפני:>
איש אחד בלב אחד זה לא בממשלה, עם חוק הפונדקאות והחוק של המחבלים. ממש איש אחד בלב אחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
משה, כתוב
אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן את התורה – דיינו. למה? כי שם היתה אחדות, גם בלי התורה היתה אחדות, וזה גם התנאי לקבלת התורה. אז ברוך השם, יש אחדות לפני החג.

<משה גפני:>
בישיבת הממשלה אתמול היה כאיש אחד בלב אחד, הפונדקאות והמחבלים. ועכשיו אנחנו גם הולכים למתן תורה, שבאמת אתם עוזרים מאוד לתורה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חמד, בבקשה.

<חמד עמאר:>
אני רוצה להודות לוועדה על העבודה שעשיתם, ואני רוצה לקבל לפחות תקציר לפני הדיון כאן של הנקודות החשובות בדוח שלכם, גם של דעת המיעוט.

בנושא סעיף 46 למגזר הלא-יהודי – נחשפתי לנושא הזה אחרי שקיבלתי המון פניות מהמגזר הלא-יהודי שכמעט ולא משתמשים בסעיף 46, ולכן כל המגזר השלישי הוא חלש מאוד במגזר הלא-יהודי. לדוגמה, במגזר הדרוזי, ואני בדקתי בעצמי: כמעט ואין גוף אחד שיש לו טופס 46, ולא בגלל שלא הגישו, אלא בגלל כל הביורוקרטיה לקבל את האישור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עכשיו זה יתוקן.

<שרה פריש:>
עכשיו זה יתוקן.

<חמד עמאר:>
בשביל זה אני רוצה לברך אתכם על כל העשייה. אני מקווה גם שזה יפורסם קצת במגזר הלא-יהודי, שיתחילו לתפוס שיש את סעיף 46, וככה יעזרו יותר לעמותות. יש עמותות שלא מצליחות לנשום בכלל, להביא ולגייס תרומות.

<אראל מרגלית:>
המכינה הדרוזית - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
להיפך, זה יתקן את המצב.

<חמד עמאר:>
בתוך הדוח אני לא יודע אם נגעתם בנקודה של המגזר הלא-יהודי, ואם בדקתם כמה בכלל קיבלו בכל העמותות שיש במגזר הלא-יהודי.

<שרה פריש:>
אנחנו לא נגענו במגזרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם לא נגעו במגזרים. הם קבעו תהליכים שעכשיו הכול - - -

<רויטל עמירן:>
אבל הרחבנו את המטרות.

<חמד עמאר:>
לידיעה כללית, מהמגזר הדרוזי כמעט ואין עמותה אחת שקיבלה אישור, רק בגלל הביורוקרטיה והקושי לקבל את האישור הזה, כאילו שזה אישור מחוץ לתחום.

<שרה פריש:>
הרחבנו את המטרות, חיסלנו את הביורוקרטיה.

<חמד עמאר:>
אני מקווה שאחרי הוועדה שלכם וקצת פרסום של ועדת הכספים – וטוב שזה מגיע לוועדת הכספים, כי בזכות זה שאני יושב כאן, הרבה אנשים במגזר הדרוזי התחילו להתעניין בסעיף 46 והתחילו להגיש בקשה ולעמוד על קבלת האישור. תודה רבה.

<שמעון סולומון:>
זה לא רק במגזר הערבי או המגזר הדרוזי, אלא בכלל, הסעיף הזה לא חשוף ולא מוכר. מי שמנצל אותו הוא מי שמכיר ויודע, וזה לאוכלוסיה מסוימת שיש לה מודעות והיכרות עם המערכת.

יש הרבה עמותות, כמו עמותות עולים כולי, שלא חשופות, עמותות שעושות עבודה חשובה, אבל הן לא מוכרות והן לא מנצלות את זה.

לכן זה צריך להיות חשוף וצריך לדעת איך אנחנו מפרסמים את זה כדי שזה יגיע לכמה שיותר גורמים שפעילים בשטח.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יריב אופנהיימר, בבקשה.

<יריב אופנהיימר:>
תודה רבה, בוקר טוב.

אני מזכ"ל "שלום עכשיו", הופענו בפני הוועדה ושמחנו על ההזדמנות להופיע ושמחנו על הקול הקורא, וגם את הדוח קראנו אתמול והתרשמנו מאוד.

<יעקב ליצמן:>
מה זה "שלום עכשיו"?

<יריב אופנהיימר:>
"שלום עכשיו" זו עמותה.

<יעקב ליצמן:>
מה היא עושה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רב יעקב, לא, לא. באמת, נו.

<יריב אופנהיימר:>
אני שמח על השאלה הזאת כי היא מחזירה אותי לשאלת ועדת הכספים.

בואו ניקח בחשבון שכרגע יש ועדת כספים שהיא אובייקטיבית, שמוציאה את השיקולים הפוליטיים ומתנהגת בצורה מופתית – אני לא יודע איזו ועדת כספים תקום בכנסת הבאה ומי יהיה יושב-ראש ועדת הכספים. וברגע שמשאירים את זכות הווטו – ואני הבנתי שזו בעצם זכות וטו פרטנית – לגבי עמותות מסוימות שעלולות להיפסל בוועדת הכספים שעלולה להיות הרבה פחות - - -

<חמד עמאר:>
למה, בדקת את זה, שהיתה זכות וטו? בדקת את זה?

<יריב אופנהיימר:>
אני אענה.

<חמד עמאר:>
אתה לא בדקת את זה, אז מה אתה בא ומאשים את ועדת הכספים?

<קריאות:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רב יעקב וחמד, האיש ידבר וזכותו לדבר - - -

<יעקב ליצמן:>
- - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, בוועדה הזאת כל מי שמקבל זכות דיבור - - -

<חמד עמאר:>
אנחנו עשינו את זה?

<יריב אופנהיימר:>
אבל אני מדבר על הוועדה שתקום, לא על הוועדה הנוכחית.

<יעקב ליצמן:>
אני נגד הימין, אבל אני רוצה להבין - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, כל מי שקיבל זכות דיבור, אני אשמור על זכות הדיבור שלו. רגע, רגע, תנו לו לסיים.

<משה גפני:>
יריב, עד היום היה בסדר?

<יריב אופנהיימר:>
לא, ממש לא.

<חמד עמאר:>
יש ל"שלום עכשיו" טופס 46?

<יריב אופנהיימר:>
בוודאי שלא. זאת אחת הבעיות.

<חמד עמאר:>
אה, למה אין לך?

<קריאות:>
- - -

<יריב אופנהיימר:>
לפני השאלה של "שלום עכשיו" ולמה לי אין או יש, יש עניין עקרוני והעניין העקרוני הוא ברור. ברגע שהמדינה מפלה בהטבה במס בין אדם לאדם, היכולת של הגוף הפוליטי לקבל החלטה – והוועדה היא ועדה פוליטית – היא בעייתית.

וחלילה, אין לי שום דבר נגד ועדת הכספים הנוכחית בנושא הזה, אבל מי יודע איזו ועדת כספים תקום בפעם הבאה? מי יודע מי יהיה היושב-ראש? אולי הוא לא יהיה ליברל ונאור?
<משה גפני:>
סליחה, היושב-ראש הבא של ועדת הכספים יהיה חרדי והוא לא יפלה לרעה אף אחד, בניגוד לממשלה.

<יריב אופנהיימר:>
אני לא יודע, אבל התשובה: עד עכשיו היה בסדר, היא לא תשובה מספקת, מכיוון שאני לא יכול לסמוך עליה להמשך.

הנקודה השנייה היא הקריטריונים.

<משה גפני:>
אבל ועדת פריש הוציאה את המטרות הפוליטיות. היא הוציאה את זה.

<יריב אופנהיימר:>
ראיתי, ואל"ף, אני מברך. אם הבנתי נכון, המטרות הפוליטיות, כפי שזה מוגדר בעולם, המילה "פוליטית" מוגדרת כ"מפלגתית", זאת אומרת, אם אתה תומך במועמד, ואז זה בכלל לא חוקי. לכן זה בכלל לא רלוונטי לסעיף 46.

אבל השאלה שלי היא לגבי הרחבת המטרות של הוועדה – הבנתי שהמטרות הורחבו ואני שמח על זה – איך אנחנו יודעים שהמטרות האלה יורחבו אחר-כך באופן שווה לכולם? אני יכול לומר לכם היום מהניסיון שלי, ניסיון חוץ פרלמנטרי, שאחד יכול לומר שפעולה X היא בקונצנזוס של מדינת ישראל, ושני שמתנגד לפעולה X יאמר: זה חותר תחת מדינת ישראל, אבל שני הצדדים רוצים בטובתה של מדינת ישראל, ואני עדיין מאוד חושש מהמקום הזה.

יכול להיות שבמגזרים אחרים יש הבנה שעמותה בעד הפלות ועמותה נגד הפלות, למשל, שתיהן יקבלו. בנושא של שמאל וימין ובשאלת ארץ ישראל אין הבנה כזאת, יש סטטוס קוו. הסטטוס קוו הוא שארגוני ימין מובהקים - - -

<משה גפני:>
אתה חושש שיפלו אותך לרעה, אתם כמו החרדים.

<יריב אופנהיימר:>
ארגוני ימין מובהקים שאומרים בקול רם: אנחנו אימצנו את תפיסות "שלום עכשיו" - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רק רגע. די, יריב, יריב. הבנתי.

<יריב אופנהיימר:>
לכן השאלה שלי לחברי הוועדה היא: האם העניין הזה יטופל והאם הוא ישתנה?

בוודאי שהשקיפות תסייע מאוד ואני מברך על ההמלצות על שקיפות, אך השאלה היא אם באמת הקריטריונים הורחבו ואם הם יהיו שווים בפני כולם. מי יפרש את הקריטריונים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הקריטריונים יידונו לא אצלנו; כלומר, אחרי שיאושרו קריטריונים, אל"ף, אפשר יהיה על הקריטריונים להגיש בג"ץ. ובי"ת, אם יהיו קריטריונים ותהיה תחושה לעמותה מסוימת שהיא עונה על הקריטריונים ופסלו אותה, ופסלו אותה עוד לפני שהיא הגיעה אלינו – לא יפסלו אותה פה הרי, פסלו אותה שם – תמיד עומדת לזכותה האפשרות לגשת לבג"ץ ולעשות את זה כמו בכל נושא אחר. הרי זה אמור לגבי גופים מצד שמאל וגופים מצד ימין, או כל גוף אחר.

<יעקב ליצמן:>
כמו שהגישו כאן. גם כאן הגישו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, וגם פה הגישו.

לכן אני מניח שאם עד היום, אני לא יודע מה קרה, אבל הוועדה והדוח שלה בטח מקדמים את זה לכיוון הרבה יותר טוב ורחב, אז ודאי שצריכים רק לשבח. ואם תהיינה תקלות, לפי תפיסת עולמך או תפיסת עולמו של מישהו אחר, וזה לא התקבל, תמיד יש את הבג"ץ שיוכל להיכנס לעניין. אני מניח שלא יהיה צורך בזה.

<משה גפני:>
אני מציע לך לא להירגע ממה שהוא אומר. מהניסיון שלי, בג"ץ לא אובייקטיבי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, הוא יכול להיות רגוע מבג"ץ. לזה התכוונתי.

<משה גפני:>
לך תדע. מי יודע מי יהיה הבג"ץ הבא?

<יריב אופנהיימר:>
ההשמטה של המילים "מחלוקת פוליטית" היא משמעותית.

<משה גפני:>
כן, כן, אתה צודק. אם לזה אתה מתכוון, אל תהיה רגוע מניסן סלומינסקי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
די, די, רבותי.

<אראל מרגלית:>
כל הסעיף הזה הוא סעיף חשוב ביותר כי בעצם מדינת ישראל היא אחת מהמדינות היחידות בהן כשבן-אדם רוצה לתרום לעמותה שמכירים בחשיבותה החברתית אז זה לא פטור ממס.

לגבי סוג העמותות – זה לא כל-כך משנה אם הן קצת נוטות שמאלה או קצת נוטות ימינה. אי אפשר לתת, ואנחנו נהרוס את כל המערכת הזאת, אם אנחנו ניתן לעמותות פוליטיות, בטח כאלה שיש להם זיקה מפלגתית, כלומר, ברל כצנלסון או מנחם בגין, אם זו פעולה חינוכית, אז בסדר גמור, אבל מישהו שיש לו זיקה באופן ספציפי למפלגה או משהו כזה, אנחנו נהרוס את כל התשתית שעליה אנחנו עומדים.

<יריב אופנהיימר:>
אבל היום זה קיים.

<אראל מרגלית:>
אם זה קיים אז זה לא בסדר, אסור שזה יהיה.
ולכן אני אומר ככה
לעמותות עם זיקה חברתית יכולות להיות עמדות אידאולוגיות כל עוד הן עמדות אידאולוגיות חברתיות כלליות, ולא מפלגתיות ספציפיות. לדעתי, צריך להרחיב את זה יותר, כפי שאמרו פה חברַי, אבל הקריטריונים צריכים להיות ברורים כי אחרת ישחקו עם זה משחקים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אני מסכם את הדיון.

תודה רבה ליושבת-הראש ולחברי הוועדה; עשיתם עבודה טובה מאוד, מצאתם את האיזונים המתאימים. וכפי שאמרתי, אנחנו נקבל את הדוח, לא את טיוטת הדוח, נפיץ אותו לחברי הכנסת, ובזמן המתאים, אחרי שנראה שהשר אישר, אנחנו נתכנס כדי לדון ולאשר את הדברים מבחינתנו, או כדי לדון לגופו של דבר, כי עכשיו הדוח עוד לא נמצא בפנינו.

<משה גפני:>
לא הבנתי. התהליך לא ברור לי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הסברתי אותו גם קודם.

<משה גפני:>
עכשיו אנחנו מחכים לשר האוצר, ואם שר האוצר מסכים - - -

<יעקב ליצמן:>
זה מה ששאלתי קודם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, לא. לא הבנתם.

<יעקב ליצמן:>
ואז: לא קיבל את המלצות הוועדה. לא החליט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רק שנייה, רק רגע.

לי יש טיוטה, וביום רביעי הם הציגו את הדוח עצמו לשר. אני לא יכולתי לקבל את זה לפני כן. נקבל את הדוח, נפיץ אותו בין חברינו, ונקיים בזמן המתאים - - -

<משה גפני:>
הזמן המתאים הוא ברגע שאתה מחלק את הדוח.

<יעקב ליצמן:>
לא, לא, אתה לא יכול. כי אם שר האוצר לא אישר את הדוח, אתה לא יכול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את זה אמרתי למשה גפני, רק הוא לא רצה לשמוע את המילה הזאת, אז הוא שמע את זה ממך.

רבותי, אנחנו נקיים דיון עכשיו ברשימת מוסדות, וחברי הוועדה, אם רוצים, מוזמנים להישאר ולראות בעיניהם איך מתקיים הדיון, ואם אצה להם הדרך – אז שוב, תודה רבה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 22:53.

קוד המקור של הנתונים