PAGE
3
ועדת הכלכלה
24/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 298>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ד (24 ביוני 2014), שעה 14:00

<הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג-2013 (מ/769)>

חברי הוועדה: >
יעקב אשר – מ"מ היו"ר

>
עוזי יצחקי - המנהל הכללי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - סמנכ"ל בכיר מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

לנה גרשקוביץ - רכזת בכירה כלכלה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד שרית זוכוביצקי-אור - הלשכה המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ניר כהן - ראש תחום ייבוא, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

משה קרמאייר - ראש תחום הדרכה שמאים ופיתוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דפנה עין דור - מנהלת אגף כלכלה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד אסתי פלדמן - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

שירה ברגמן - רפרנטית תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד יערה למברגר - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד דרור וגשל - עוזר ראשי, משרד המשפטים

שלמה שקד - מפקח ארצי למקצועות הרכב, משרד הכלכלה

עו"ד אסנת ברוקננטל - יועצת משפטית, אגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

אוריאל סיטרואן - כלכלן, רשות ההגבלים העסקיים

עו"ד אפרת רחלי מאירי - ראש תחום ייעוץ וחקיקה, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן

עו"ד זאב פרידמן - יועץ משפטי, המועצה הישראלית לצרכנות, ארגוני צרכנים

יעקב (יקי) אנוך - נשיא, איגוד יבואני הרכב

יעקב יהודה רודד - מנכ"ל, איגוד יבואני הרכב

גדי אוחנה - דובר, איגוד יבואני הרכב

עו"ד סיגלית בן ששון - יועצת משפטית, איגוד יבואני הרכב

עו"ד אהוד שניידר - יועץ משפטי, איגוד יבואני הרכב

עו"ד אפרת שניר - יועצת משפטית, איגוד יבואני הרכב

עו"ד יורם בונן - מייצג את כלמוביל ואת איגוד יבואני הרכב

עו"ד אורי שלומאי - מייצג את חב' כלמוביל ואת איגוד יבואני הרכב

עו"ד אמיר גבל - יועץ משפטי, כלמוביל, יבואני כלי רכב

עו"ד ניל סמולט - יועץ משפטי, איילון מוטורס, יבואני כלי רכב

גל גרנות - יועץ איילון מוטורס, יבואני כלי רכב

חיים פילצר - סמנכ"ל קבוצת אלון, יבואני כלי רכב

נמרוד הגלילי - מנכ"ל, ארגון להשכרת רכב וליסינג

רון מלכה - מנהל קשת ליס, חברות להשכרת רכב וליסינג

דידי רוזנפלד - מנכ"ל שלמה SIXT, חברות ליסינג

רונן לוי - יו"ר, איגוד המוסכים

רחמים אליקים - חבר מועצה, איגוד המוסכים

משה סומך - יו"ר סניף ת"א, איגוד המוסכים

עו"ד אינגריד הר-אבן - יועצת משפטית, איגוד המוסכים

רפאל שחוח - נציג יוריס ישראל, מתווכים לייבוא רכב

יוסי סקורניק - יו"ר חטיבת החלפים לרכב, איגוד לשכות המסחר

גדעון רייס - חבר הנהלה, ביתן ספארק, יבואני חלקי חילוף תחליפיים + איגוד לשכות המסחר

משה בר - עמותת תנו יד לחירש, נכים למען נכים, ארגון ארצנו החברתית

דני קדרון - עמותת תנו יד לחירש, נכים למען נכים, ארגון ארצנו החברתית

שמואל יוסף השמשוני - מנכ"ל מוסך סומרום

משה ביבי - לוביסט, איגוד יבואני הרכב

איתן אלון - לוביסט (גלעד לובינג), איגוד המוסכים

רחל כהן - לוביסטית, אגודת מורי הדרך

איתי עצמון
ענבל דגן (מתמחה)

לאה ורון

אירית שלהבת
<הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג-2013 (מ/769)>

צהרים טובים לכולם. אנחנו מתחילים לדון עכשיו בפרק ה', סעיף 65. אבקש שתאמרו מספר מילים על המהות של הסעיפים שנעבור עליהם.

לא נתחיל מסעיף 52?

לא. מאחר ובישיבות הקודמות ביקשו מסמכים כאלה ואחרים, ימשיך את זה היושב-ראש שניהל את הישיבה הקודמת.

לפני ההקראה, אולי תוכלי בשני משפטים להציג את הפרק באופן כללי.

יש לך משהו דחוף לומר לקראת הדיון בפרק הנוכחי?

כל התיקונים שהוכנסו, איפה אפשר למצוא אותם? הכול מופיע בפרוטוקול ולא מופיע בהצעת החוק, הניסוחים הסופיים של מה שהוסכם פה.

פרקטיקה מקובלת מאוד בדיונים של הוועדה בהרבה מאוד הצעות חוק, שהוועדה דנה בסעיפים, מאשרת אותם וחזקה על הנוכחים שהיו בדיונים והם מכירים את התיקונים. הנוסח הסופי יתפרסם רק לאחר שיונח על שולחן הכנסת לקריאה השנייה והשלישית. לא מתפרסם נוסח מעודכן שכולל את כל התיקונים שהתקבלו בחודשים האחרונים, זה לא פרקטיקה מקובלת.

אולי כדאי לחשוב על זה, אבל בוודאי לא עכשיו.

פרק ה': חובות משווק רכב


למעשה זה פרק צרכני, שחל הן על יבואני רכב, שמוכרים רכב לצרכן והן על יצרני רכב, שמייצרים פה את הרכב ומוכרים רכב לצרכן. החובות מטרתן להגן על כספי הקונה. יש פה חובות להסכם בכתב, לתיאור נכון של הרכב, תעודות אחריות, החובה לרשום את הרכב, לגלות על נזקים. למעשה החובות האלה מוטלות על המוכר רכב חדש, הן על היצרן והן על היבואן, כלפי הצרכן. זה הכול.
"מכירה ושיווק של רכב
65.
לא ימכור אדם רכב חדש או רכב שנרשם על שם סוכן מורשה ולא ישווק אותו אלא אם כן הוא משווק רכב."


פה אנחנו למעשה מייחדים את העיסוק במכירת רכב חדש ליצרן הרכב ולמייבא הרכב. כמובן אנחנו מדברים על רכב חדש וגם על רכב שנרשם על שם סוכן מורשה משום שהיתרנו את זה גם בסעיף המהותי, לאפשר למכור רכב שנרשם על שם סוכן מורשה.

תוכלי להזכיר לוועדה מה הוא רכב חדש?

הוא לא נכנס להגדרת "רכב חדש" משום שהוא רכב שנרשם ואילו הגדרת "רכב חדש" היא רכב שלא נרשם.

אני מטעם ארגון חברות הליסינג. רק שאלת הבהרה. האם זה מתיישב עם האפשרות שהיום שוכרי רכב, חברות ליסינג יכולות למכור רכב עם אפס קילומטר מבלי שתירשם "יד" נוספת?

הסעיף הזה לא מסדיר "ידיים". עדיין גם לחברות הליסינג שמוכרות רכב ללא קילומטר יש חובת רישום הבעלות. זה נרשם במרשם כלי הרכב. את הנושא של מכירת רכב חדש מיבואן הסדרנו בפרק של הסוחרים בקטגוריה נפרדת, בפרק הבא.

אני מדבר בשם "איילון מוטורס". נדמה לי, אלא אם כן זה הוסדר במקום אחר, שיש שתי בעיות בסעיף הזה. בעיה אחת, משתמע מזה שיבואן שרוצה לשווק, רק הוא יכול לשווק, כאשר אנחנו יודעים שהפרקטיקה וההיגיון אומרים שיבואן יכול לפחות להסמיך אנשים לשווק מטעמו, חברה-בת, סוכן, תמורת עמלות או דרכים מקובלות אחרות. זה דבר אחד.

דבר שני, יש בהמשך החוק, סעיף 75 נותן אפשרות אחרת לאנשים לעסוק במכירת הרכבים. לכאורה הסעיף הזה עומד בסתירה לסעיף 75. אני מניח שלא זאת הכוונה אבל משתמע מזה.

זאת הכוונה או לא?

סעיף 75 הוא למעשה פרק שלם שדן בסוחרים. למעשה זה סחר ברכב שנרשם, כלומר ברכב המשומש. אנחנו מדברים פה על רכב חדש או רכב שנרשם על שם סוכן מורשה. הרכב שנרשם על שם סוכן מורשה יש לו הגדרה מאוד ספציפית.

כשאת אומרת סוכן מורשה, השאלה אם מישהו מטעמו שעובד על זה, האם הוא נקרא "יד האריכתא שלו" או לא. יש לזה הגדרות?

החובה היא, רכב חדש יכול למכור רק יבואן או יצרן. רכב חדש או רכב שנרשם על שם סוכן מורשה. האדם הפרטי לא יכול לעשות את זה. אתה שואל האם מישהו אחר יכול למכור?

שאלתי האם היבואן יכול למנות סוכן. היבואן יודע לשווק באילת אבל לא יודע לשווק בקריית שמונה ולכן יש לו סוכן בקריית שמונה.

אסביר. יש פה כוונת מכוון. הכלל הוא שמי שימכור הוא היבואן עצמו או היצרן.

שאלתי על השיווק, לא על המכירה.

פעולות שיווק הן פעולות שיווק. אני לא מדברת על פעולות שיווק.

אם אותו יצרן מחזיק משרד שיווק שעובד ב"אאוטסורסינג". הוא לא נקרא היצרן והוא לא היבואן.

אנחנו מדברים על עצם המכירה. צריך להבחין בין פעולת המכירה לפעולת השיווק והפרסום.

אולי גם צריך להביא את התכלית. אם אנחנו מדברים על מישהו שפועל מטעמו של היבואן והאחריות חלה על היבואן – אין בעיה, זה נכנס לתוך הפרשנות הכללית.

לזה אני מתכוון, אבל זה לא עולה מן הסעיף. רק לזה אני מתכוון.

שלוחות – זה נכנס לדין הכללי. מה שאנחנו לא רוצים שייכנס- - -

את זה הבנתי, שאדם פרטי ייכנס באמצע לתוך העניין.

הרעיון הוא שאנחנו קובעים כאן תנאים. אם רק היבואן יעמוד בתנאים ומי שימכור לא יעמוד בתנאים נרוקן את כל ההסדרה מתוכן.

ברור. השאלה אחרת. עו"ד ניל סמולט אומר שחברות עובדות עם "יד האריכתא" שלהן כאשר הן לוקחות כמובן אחריות. השאלה האם לפי הנוסח הזה לא ייווצר מצב שמחר זה יגביל את הדבר הזה.

כן. גם היום זה מוגבל. היום היבואן יכול למכור.

"מי מטעמו" זה ידו הארוכה והאחריות עדיין נשארת של היבואן.

אז אולי צריך להוסיף "מישהו מטעמו".

לא.

זה נגזר מהדין הכללי. אני לא רוצה להרחיב את זה.

אדוני, אני מבקש להתייחס לשאלה.

אדוני היושב-ראש, אם כך אז מה שהיא ענתה קודם לגבי חברות הליסינג- - -

היועץ המשפטי של הוועדה ייתן את דעתו בעניין הזה ואחר-כך נשמע דברים נוספים.

קודם כול, ברמה הפרוצדורלית, הוועדה אישרה הגדרה שעניינה "מורשה למכירת רכב": "מי שיבואן רכב מסחרי הרשה אותו בכתב למכור מטעמו כלי רכב שהוא ייבא ...". אני מבין שאתם רוצים לחזור בכם מההגדרה הזאת?

נכון, כי בסעיף המהותי אנחנו למעשה מבקשים למחוק אותו.

זאת הגדרה שכבר אושרה.

הגדרה שאושרה, אבל היא נכתבה למטרת הסעיף המהותי הזה. אסביר את הרציונל.

- - -

אנא בטובכם אל תדברו ביחד, אבל תאותתו לנו כאשר אתם משנים דברים שבעצם כבר דובר עליהם וגם אושרו בוועדה כי יושבי-הראש פה מתחלפים. עלתה פה שאלה מסוימת, שאולי אם לא היתה עולה ייתכן שאפילו לא היינו מדברים על העניין הזה. לכן אנא תעירו את תשומת לבנו אם יש דברים שחזרתם בכם או החלטתם לשנותם ועליהם נדון. לא כל דבר שתגידו יתקבל כאן אוטומטית.

אני רוצה להשלים את ההתייחסות שלי. את זה אמרתי ברמה הפרוצדורלית. ברמה המהותית יותר, השאלה אם אנחנו משווים למשל לדברי חקיקה אחרים שבהם כן נאמר "מי מטעמו". אני מביא כדוגמה את הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) שנדונה בימים אלה בוועדת הכלכלה, ששם דווקא הממשלה החליטה לעגן בחקיקה את פעילותם של סוכנים מטעם ספקי הגז מכיוון שככל הנראה בפרשנות שניתנה בבתי-המשפט נאמר שצריך להתייחס מפורשות לפעילות של אותם סוכנים. זאת שאלה רוחבית ואשמח לשמוע התייחסות גם של משרד המשפטים. כאשר אני משווה לדברי חקיקה אחרים בתחומי רגולציה שונים הנדונים בוועדה, האם יש צורך לומר במפורש "משווק רכב או מי מטעמו" או שמא אין צורך בכך? את דיני השליחוּת הכלליים כולנו מכירים.

אתה שואל בעצם האם הנוסח שקיים עכשיו, שכבר עבר, נותן פתרון. בעצם השאלה הזאת לא היתה הכרחית.

אולי לא הסברתי את עצמי טוב. אמרתי שברמה המהותית הוועדה אישרה הגדרה של "מורשה למכירת רכב", שזה בעצם גורם שפועל מטעם יבואן. השאלה מה השימוש שיינתן להגדרה הזאת בסעיפים המהותיים. אני מבין שהממשלה מבקשת שלא לעשות שימוש בהגדרה הזאת מכיוון שהפתרון, לפי מה שנטען כאן, הוא בדיני השליחוּת הכלליים.

לא רק זה. אשלים את הדברים. צריך להסתכל גם על הגדרת "שיווק רכב". שרית זוכוביצקי-אור ניסתה להגיד קודם שיש הבדל בין השיווק. יש הגדרה בחוק, שהצביעו עליה כבר, שבה הכנסנו את "מי מטעמו". אני חושבת שזה נותן מענה גם לחלק מן ההערות של הוועדה.

הוא היה נותן מענה אם הסעיף היה מפנה להגדרה הזאת, אבל הסעיף אומר דבר אחר. הסעיף אומר: רק משווק רכב יכול למכור ולשווק. ההגדרה, שאכן קיימת לגבי שיווק רכב, קיימת אבל לא עושים בה שימוש.

לא הבנתי. אם כתוב "לא ישווק אותו" ויש הגדרה בחוק ששיווק רכב- - -

יש הגדרה בחוק שאומרת מה הוא שיווק רכב.

יש לכם את ההגדרה שאושרה?

אקרא אותה: "מכירה של רכב, הספקתו, שיווקו, הצגתו למכירה, מכירתו באמצעות אחר או הצגה למכירה באמצעות אחר מטעמו".

הכנסנו את ה"אחר מטעמו" ב"מכירה" וב"הצגה למכירה". זה נותן פתרון.

אם כך, אני חושב שזה נותן פתרון. כלומר, בכל מקרה יש צורך לעגן במפורש את הפעילות של גורמים שפועלים מטעם המשווקים ועיגנתם את זה כבר בהגדרה.

עם כל הכבוד, לא עושים שימוש בהגדרה הזאת. אין חיבור בין הסעיף ובין ההגדרה. המונח "שיווק רכב" לא קיים פה.

כתוב "לא ישווק אותו".

אבל אין חיבור בין השניים.

חוק הגז (בטיחות, רישוי ומכירה) עושה את הפעילות בגז והוא שונה מאשר פה. אני חושבת שאת זה חשוב להגיד. פה אנחנו רוצים משהו אחר מאשר בגז. בגז יש פעילות באמצעות סוכנים ומסדירים את הסוכנים, זאת אומרת זה חלק מובנה מהמבנה, שיש סוכנים בתוך התהליך וכיום אחרי שנים מסדירים אותם. היתה בעיה קודם באי-הסדרה שלהם ובגלל זה יש את התיקון החדש. פה אנחנו לא רוצים להסדיר את הסוכנים. זה לא שרוצים לעשות רגולציה נפרדת לסוכנים, אלא אם זה מי מטעמו של היבואן אנחנו מאפשרים את זה בהגדרה "שיווק רכב". אני חושבת שהשימוש במילה "שיווק" ו"משווק" יוצרת לינקג' מספיק ברור.

לא. הוא לא ברור.

שאל נמרוד הגלילי מה דינה של חברת ליסינג שמוכרת רכב חדש עם אפס קילומטר על-פי דין אחר שמותר לה לעשות את זה. נאמר שהוא נופל באותה קטגוריה של הסעיף. אני לא רואה שזה נופל באותה קטגוריה. אתן לך את הדוגמה הכי קטנה.

זה לא נופל באותה קטגוריה כי זה לא רכב חדש.

הוא מוכר רכב חדש.

זה לא נכנס לסעיף. זה לא הגדרת "רכב חדש". תקרא את ההגדרה.

לא, זה רכב שנרשם כבר.

סליחה, אין הגדרה של רכב חדש.

רכב שטרם נרשם.

אבל הרכב טרם נרשם.

הוא נרשם.

גם אם הוא נרשם על הסוחר אז הוא נרשם?

הוא נרשם במרשם כלי הרכב, בטח.

גם סוחר נרשם?

כן. כשאנחנו מדברים על ההסדרה של מכירת רכב על-ידי חברות הליסינג, זה לא רכב חדש כמשמעותו בחוק. הרכב הזה נרשם, הבעלות של חברת הליסינג נרשמת. זה לא נרשם כ"יד" אמנם, אבל פקודת התעבורה והחוק הזה לא מסדירים רישום ידיים, זה עניין מסחרי. אבל הרכב הזה הוא לא רכב חדש, הוא רכב שנרשם.

נחה דעתי.

אני מטעם איגוד יבואני הרכב. סעיף 29(7)(ב) מגדיר רכב שיבואן זעיר רשאי להביא. הרכב הזה לדעתי צריך להיכלל גם בסעיף 65. זאת אומרת, צריך להפנות בסעיף 65 גם לרכב לפי סעיף 29(7)(ב).

משווק רכב מוגדר גם כיבואן רכב מסחרי, ויבואן זעיר הוא סוג של יבואן רכב מסחרי. למה זה לא נכנס?

כן, אבל בתחילת סעיף 65, כשאת מונה את כלי הרכב שמשווק רכב רשאי לייבא את לא מונה את הרכב שכתוב סעיף 29.

אבל זה איסור על אדם. זה הפוך. למעשה אנחנו מייחדים את העיסוק במכירת רכב חדש לסוחרים. זה סיפור כלפי האדם. שים לב, זה הפוך.

סליחה, אבל את מפרטת. את אומרת: הוא לא ימכור רכב חדש או רכב שנרשם על שם סוכן מורשה או רכב לפי סעיף 29.

לא, אבל רכב משומש אדם פרטי כן יכול למכור. זה הפוך.

זה הפוך.

אנחנו לא רוצים לייחד את הרכב המשומש רק ליבואן זעיר. לגבי רכב חדש ורכב שנרשם על שם סוכן אנחנו רוצים לעשות ייחוד.

זה איסור על אדם פרטי למכור רכב חדש.

עוד הערות?

שמעתי את התשובות אבל אני חייב לחדד את הטענה שלי.

אתה חידדת ושמענו.

אני חושב שיש כאן טעות. אולי הטעות אצלי. בפרק ההגדרות יש הגדרה "משווק רכב", שם אין התייחסות ל"מי מטעמו". לעומת זה, יש הגדרה "שיווק רכב", שלכאורה יש שם פתרון ל"מי מטעמו". המונח הזה לא עושים בו שימוש כאן.

זה שאלת נוסח ואם יהיה צורך נבהיר ונחדד.

הובהר על מה מדובר, לפרוטוקול זה יובהר. הנוסח כרגע מניח את דעתו של היועץ המשפטי.

שיכינו את הנוסח לקראת הקריאה השנייה והשלישית. הנוסח עובר בדיקות משמעותיות. אם יהיה צורך יתקנו את הנוסח.

אדוני היושב-ראש, יש רכבים, או לפחות עשויים להיות רכבים שנרשמים על שם סוכן מורשה בחוץ לארץ, על שם ה"דילר". יכולה להיות לו חברת "טרייד-אין" שצמודה לעסק שלו, יכולים להיות דברים דומים מן הסוג הזה. אנחנו מביאים את הרכבים האלה. לא בטוח שזה נותן מענה למקרים הללו משום שזה לא רכב חדש.

אבל הוא לא נרשם כאן.

גם אם הוא לא נרשם כחדש, צריך להבהיר את זה.

בסדר, נבהיר.

לא הבנתי מה אתם רוצים להבהיר. אתם רוצים לשנות משהו בנוסח?

מר פרידמן אמר שרכב שנרשם על שם הסוכן המורשה הוא גם לא רכב חדש. עניתי לו שהרכב הזה לא נרשם כאן בישראל, זה רכב שנרשם בחוץ לארץ, עד 30 ימים, לפי ההגדרה.

לפי הגדרת "רכב שנרשם על שם סוכן מורשה".

בסדר.

תינתן תשומת לב לעניין הזה.

אנחנו מבקשים שהוועדה תסמיך אותנו לעניין הערתו של עו"ד שניידר. במחשבה שנייה, ייתכן וצריך שרכב שנרשם לתנועה בחוץ לארץ, ולכן הוא לא רכב חדש בהגדרה, אבל מדובר במהות ברכב שלא נסעו בו, הוא לא משומש, אז כן אנחנו רוצים לייחד לזה קטגוריה. זה לא עניין של רכבים משומשים. אם אפשר תאפשרו לנו לבדוק את הפינה הזאת.

לא לגמרי הבנתי את הפינה הזאת.

אולי תחזרו ותסבירו בבקשה גם ליושב-ראש הוועדה.

רכב שנרשם בחוץ לארץ לא נכנס להגדרה הפורמלית של "רכב חדש" מכיוון שהוא נרשם במקום כלשהו, אבל מהותית הוא רכב חדש, לא נסעו בו, זה לא רכב משומש. מי שיוכל לשווק את זה בישראל הוא יבואן זעיר. זה לא נרשם על שם סוכן מורשה אלא על שם כל אחד ולא בהכרח רק סוכן מורשה. זה פינה שבה למעשה זה רכב חדש במהות. זה לא שאנחנו רוצים שכל אחד ייבא רכבים חדשים וימכור אותם.

רציתם שיבואן זעיר יוכל להביא מכל מקור שהוא, להזכירך, אבנר פלור.

נכון.

אתה רואה, ההערה שלך בסוף הגיעה לאוזניים קשובות. לא נוסיף עכשיו. נדלג כרגע על סעיף 65 ותביאו נוסח. ליועץ המשפטי בשעה הזאת כבר קשה יותר...

לא קשה בכלל. אני מציע שלא נעשה את זה בשליפה כרגע בדיון אלא נחשוב על זה ואם יהיה צורך תביאו נוסח מתוקן לישיבה הבאה. כרגע אני לא בטוח לגמרי שזה באמת הכי מדויק.

נעבור לסעיף 66.

"מכירת רכב שלא כדין
66.
משווק רכב לא ימכור רכב אשר אינו עומד בהוראות כל דין לעניין בטיחות הרכב והגנה על הסביבה, לרבות הוראות לפי פקודת התעבורה."

מישהו מתנגד לזה? ברור שלא. אז אנחנו נצביע על זה.

הנוסח מאוד-מאוד רחב. בעצם הוא צריך לעמוד בהוראות כל דין לעניין בטיחות רכב והגנה על הסביבה.

שימו לב שזה גם תנאים שצריך לעמוד בהם בתחום הייבוא, רק אנחנו לא רוצים שאם פספסנו בפריזמה של הייבוא שהוא אחר-כך יוכל לשווק את זה.

"כל דין" זה לא מונח רחב. הוא יכול להיות רחב, אבל הוא בעצם מוגדר.

סעיף 66 מאושר.

"הבטחת כספי הקונה
67.
(א)
משווק רכב המוכר לקונה רכב חדש או רכב שנרשם על שם סוכן מורשה או רכב שאינו רכב חדש שמחירו עולה על 100,000 שקלים חדשים (להלן בסעיף זה – הרכב) וטרם העביר לו את הבעלות ברכב, לא יקבל מהקונה סכום העולה על 20 אחוזים ממחיר הרכב, אלא אם יידע את הקונה בדבר זכותו לקבל ממשווק הרכב ערבות בנקאית; השר רשאי לשנות את מחיר הרכב כאמור.




(ב)
משווק רכב יהיה מחויב לספק לקונה שביקש זאת ערבות בנקאית לפי הוראות סעיף (בסעיף זה – ערבות בנקאית).



(ג)
ערבות בנקאית תשמש להבטחת החזרתו של כל תשלום ששילם הקונה למשווק הרכב על חשבון רכישת הרכב, במקרה שמשווק הרכב לא יוכל להעביר לקונה בעלות או זכות אחרת ברכב כמוסכם בחוזה המכר, מחמת עיקול שהוטל על הרכב או מחמת צו הקפאת הליכים, צו לקבלת נכסים, צו פירוק או צו למינוי כונס נכסים שניתנו נגד משווק הרכב, או מחמת נסיבות שבהן נוצרה מניעה מוחלטת למסור את החזקה ברכב, ואולם ביטול חוזה המכר כשלעצמו לא יהווה מניעה מוחלטת לעניין זה; השר רשאי לקבוע לעניין זה את נוסח הערבות הבנקאית והוראות בדבר דרכי מסירתה וקבלתה.



(ד)
הערבות הבנקאית תוחזר למשווק הרכב במועד מסירת הרכב לקונה וכתנאי למסירת הרכב, או כנגד השבת הסכום ששילם הקונה למשווק הרכב.



(ה)
משווק רכב רשאי לדרוש מהקונה החזר בעד הוצאות ששילם ואשר כרוכות במתן הערבות הבנקאית (להלן – החזר),ובלבד שגובה ההחזר לא יעלה על 4 אחוזים לשנה או סכום אחר שקבע השר, מהסכום ששילם הקונה בעד הרכב באופן יחסי לתקופת הערבות; היה גובה ההחזר נמוך מ-250 שקלים חדשים או מסכום אחר שקבע השר, רשאי משווק הרכב לדרוש מהקונה החזר שגובהו אינו עולה על הסכום האמור.



(ו)
הצדדים לא רשאים להתנות על הוראות סעיף זה , אלא לטובת הקונה."

אם תוכלי תסבירי את הרקע, וגם את הרקע לשינויים הרבים שנעשו בסעיף לעומת הנוסח שהתקבל בקריאה הראשונה.

אגב, אני מבקש, לפחות בדיונים שאני מנהל, אם יש מקומות שבהם הוכנסו שינויים מהותיים לעומת הנוסח שאושר בקריאה הראשונה אנא תסבירו את השינויים ותנו לזה פוקוס.

אפשר להגיד שבסעיף הזה נעשו שינויים מהותיים, בין היתר בעקבות הערות שקיבלנו מהציבור, מהיבואנים.

זה מצוין, רק תסבירו את השינוי.

היתה פה ממש מחשבה ובחינה מחודשת של הסעיף.

לאור סדר הגודל הגבוה של מחירי הרכב ובמטרה להימנע ממצב שרוכש רכב נפגע כאשר קיים פער בין מועד הרכישה לבין קבלת הרכב, הסעיף הזה נועד להגיע למצב שיש ערבות כנגד התשלום במידה והלקוח רוצה. נקבע פה סכום מינימלי של 100,000 שקלים, שכאשר התשלום יעלה על 20% מסכום הרכב הלקוח זכאי לקבל ערבות, בכפוף לתשלום בגין הערבות. מכיוון שיש עלויות להנפקת הערבות אנחנו מדברים פה על סדר גודל של 4% לשנה בהתאם לתקופה היחסית עד למסירה הצפויה של הרכב, וכן מכיוון שמעבר לעלות השנתית יש גם עלות הנפקה מינימלית של ערבות אנו מבקשים להבטיח ליבואנים שיהיה להם מינימום של 250 שקלים, שזה משקף פחות או יותר את עלות הנפקת הערבות, שיהיה סדר גודל מינימלי שבכל מקרה יוחזר ליבואן.

לגבי הסכומים הנכונים, יותר או פחות, לכל אחד יש את הדעות שלו, אבל מכיוון שתנאי המשק משתנים מפעם לפעם אנו מבקשים להסמיך את שר התחבורה לשנות את הסכומים בהתאם לתנאים.

באישור ועדת הכלכלה.

באישור ועדת הכלכלה בהתאם לתנאי המשק.

אדוני מבקש שכל התקנות לפי הסעיף הזה יהיה באישור ועדת הכלכלה?

מה שקשור לכך שזה תלוי בשווקים ותלוי בדברים משתנים הגיוני שיבוא לכאן.

מהיכן שאבתם את הסכומים והמספרים שנקובים כאן?

ערכתי איזו השוואה של עמלות שנגבות היום ואחוזים, סדרי גודל. ייתכן ש-5% נכון יותר, אבל אלה סדרי הגודל המקובלים, בטח ובטח כשמדובר בלקוח גדול עם היקפים גדולים. אלה סדרי הגודל שמקובלים, 4%, כאשר גם העמלה המינימלית נעה בין 150 שקלים, תלוי בבנקים, אבל שוב, מדובר פה ביבואן שזה לקוח גדול. אני מניחה שעם כוח המיקוח שלו 250 שקל זה די והותר.

אבל אם מדובר על החזר, כלומר המשווק לא אמור להרוויח מהפעולה הזאת, למה לא לומר פשוט "עמלה", או "הסכם שנדרש לשלם" במקום לנקוב באחוז או בסכום?

לא, כי זה משתנה בהתאם ליבואן, ובטח אתה מבין שאם לכאורה הוא מקבל back to back אז מול הבנק יגיד: תגבו ממני, אני large אתכם, 500 שקלים, אבל תורידו לי בעמלות אחרות. לכן אנחנו צריכים לקבע את זה, כי אחרת זה נע מצד לצד.

הערות. נתחיל משמאל לימין, בבקשה.

אני מ"קשת ליס". יש לי כמה בעיות עם הסעיף הזה. ראשון – ראשון, אחרון – אחרון. ערכנו כמה ישיבות מקדימות והעליתי את הטענות.

יש כאן כמה בעיות שאין להן פתרון. לדוגמה, אני גוף לא גדול, לא יבואן רכב, אז אני לא מקבל את ההנחות שאת מדברת עליהן, וטרחתי ובדקתי בבנקים שאני עובד איתם, שלחתי לכם טבלאות עם מחירי הנחה וזה לא קרוב אפילו למה שמציינים פה. זאת אומרת, אני צריך לתמחר ללקוח מראש, לכלל הלקוחות שלי, בגלל שאני חושש שאחוז מסוים מהלקוחות ייקח ערבות בנקאית, במקום שמי שבוחר ללכת למסלול של ערבות בנקאית ישלם את מה שצריך back to back. יוצא שאני צריך להוציא פה כסף בניגוד למה שציינת קודם. טרחתי ועשיתי עבודה ושלחתי אותה לאבנר פלור.

דבר שני, יש פה איזו בעיה לוגית בנושא של ערבות בנקאית. הצעתי להם שיגידו שערבות בנקאית תינתן מכל סכום בתנאי שהרכב לא בישראל. רוב המקרים שאנשים נפלו בהם – מנסים פה לשים "שלייקעס" על, סליחה על הביטוי, "תחתוני ברזל" כדי למנוע בעיה שהלקוח נפגע. דיברתי גם עם עו"ד פרידמן בנושא. רוב האנשים שנפגעו, נפגעו מנושא של ייבוא אישי, שאנשים שילמו כסף שהלך לחוץ לארץ ולא קיבלו מכוניות. גם כשפעמיים במדינת ישראל פשט יבואן רכב סדיר את הרגל אף פעם הקונים בסופו של דבר לא נפגעו, לא בצורה מהותית ולא קרוב לזה אפילו. לכן כל הנושא של הערבות הזאת יביא אותי בתור יבואן קטן בהכרח להוצאות.

מי פיצה אותם?

מי שנפל בייבוא אישי, נפל, אבל היבואנים, למרות שלמשרד התחבורה היו ערבויות, הסתדרו איכשהו. במקרה של "בטר פלייס" בסוף אנשים קיבלו לרשותם את המכוניות מהכונס.

הבעיה היא ב"איכשהו".

אני לא נגד זה. אני אומר שאם נעשה סדר, בואו נעשה סדר כפי שצריך, שאפשר לחיות אתו, כי בהכרח זה יביא אותי להיות עבריין בעתיד ואני לא רוצה להיות עבריין. בשביל זה אני יושב פה. זה מה שהצעתי. ואז אמרו: 100,000 שקל. אם 100,000 שקל אז למה לא 200,000 שקל? ואם אבחר ונתתי ללקוח שלי ואגיד לך: עזוב אותך מערבות בנקאית, תן לי 20% ואביא לך רישיון, כשאביא לך רישיון על שמך תשלים לי את הכסף. אני אביא את האוטו, אני אממן אותו, אשלם את המע"מ, אשלם את המסים, תשלם לי 20%, אייבא את הרכב עבורך אפילו אם הוא במלאי, ארשום אותו על שמך. רשמתי אותו על שמו, אני רוצה למסור לו אותו, ואז הוא אומר לי: הבנק לא אישר לי את ההלוואה, אין לי כסף, קרה לי כך וכך. האם משרד התחבורה יאפשר לי לגלגל חזרה את הגלגל ולרשום את האוטו על שם מישהו אחר? משרד התחבורה מבטיח לי שבגלל שההוא היה בצרה כלכלית ומישהו עיקל את האוטו ב-7 ימים או 14 ימים שהיו לו בין לבין, ובגלל שהאוטו רשום על שמו כבר איזו עירייה החליטה להריץ שם, כי הוא חייב ארנונה או חייב כך וכך, או מישהו עשה עליו עיקול. ואני אוכל להחזיר את הגלגל חזרה? לא. אף אחד לא ייתן לי.

בייבוא אישי לא תהיה לך בעיה.

אני לא מדבר על ייבוא אישי. אני מדבר על ייבוא סדיר. אני מדבר על יבואן ישיר או יבואן עקיף. בקטע הזה המדינה אומרת לי: תן לי דוחות כספיים, תעמיד לי ערבויות כספיות בסך כזה או אחר, שהם סכומים משמעותיים. היא בודקת אותי על כל דבר ועניין ואם השתנה משהו במצב הפיננסי שלי אני מחויב להודיע להם. מצד שני, היא אומרת לי: בוא תעמיס עוד, עוד על ההון החוזר, עוד על זה, עוד על זה. למה?

כל הסעיף הזה היה אמור להיות מוכוון בעיקר לנושא הייבוא האישי והייבוא הזעיר. בכלל לא צריך לדבר, לא על עקיף ולא על ישיר. ועכשיו הם מכניסים את זה לחוק כי אין להם כנראה איך להפריד את זה. אני רואה פה לקונה. אלא אם כן משרד התחבורה יגיד לי: אין בעיה, אתן לך לגלגל חזרה את האוטו ולבטל את הרישיון, אז נסתתמו טענותיי.

משרד התחבורה, תתייחסו לשתי ההערות.

אתייחס לנושא של רכב בישראל או לא. מבחינתנו לקוח קנה רכב מיבואן, מכר את זה בטעות או בכוונה לעוד קונה. לא משנה איפה הרכב נמצא, עובדתית אחד מהם לא יקבל את הרכב. לכן זה לא ממש רלוונטי היכן נמצא הרכב. זה דבר ראשון.

דבר שני, כל המטרה של הסעיף הזה להגן על הקונה של הרכב, כאשר לא משנה מי המוכר. ככל שהמוכר זעיר, יבואן מקביל או יבואן סדיר, הסכנה קיימת. מבחינתנו הסעיף הזה צרכני לחלוטין. אין כאן טעמים תחבורתיים. זה סעיף צרכני לחלוטין.

אפילו הרשות להגנת הצרכן לא מתנגדת למה שאמרתי. היתה לי שיחה ארוכה בעניין עם עו"ד פרידמן.

אל תגיד כך. 50%. אני מסכים שצריך היה להרחיב.

היה לנו דיון והיתה לנו הסכמה על מרבית הדברים שאמרתי. ואם היה משהו שהוא לא מסכים, הוא "ילד גדול", הוא יודע להגיד לי במקום.

על איזה 50%?

יש הסכמה על כך שצריך לפרוש את ההגנה הזאת על כל העסקאות, לא רק על רכב חדש ולא רק בנסיבות שהסעיף קובע אותן. צריך היה לעגן את זה, כפי שציין רון מלכה, דווקא אולי בעיקר על עסקאות שמבוצעות מול יבואנים אישיים ויבואן זעיר.

אין יבואן אישי. זה הוא משלם.

אם עושים סדר – תעשו סדר.

שנינו יודעים בדיוק איך זה עובד, לצערנו הרב. אבל לפחות על היבואן הזעיר. ובוודאי זה לא צריך לחול רק לגבי רכב חדש אלא זה צריך לחול לגבי כל מי שמוכר רכב, משום שלפעמים מייבאים רכבים עם כך וכך קילומטרים. זה עוד עניין, אם זה צריך להיות מ-100,000 שקל או גם מפחות.

חשוב להגיד, השתמשנו כאן בסכום הרכב, נקבנו פה סכום 100,000 שקל. הסכום לא קדוש, אבל זה סדר גודל של סכום משמעותי. בסך הכול הוראה כזאת לא ניתנת לכל מוצר שרוכשים, אתה לא מקבל ערבות כשאתה רוכש מקרר. ההנחה היא שרכב – כך מקובל להגיד – הוא הקנייה השנייה בגובהה בחייו של אדם. הוראות דומות נמצאות בקניות משמעותיות, כמו בחוק המכר (דירות) וגם בדיור מוגן. אני לא זוכרת את השם המדויק של החוק שמסדיר את הדיור המוגן.

לא דיור מוגן. בחוק הבטחת כספיהם של רוכשי דירות.

מדובר על דיור לאנשים מבוגרים, שגם שם יש הוצאת כספים נכבדים. גם שם מופיע הסעיף הזה.

לא. חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות).

גם בחוק הזה ואני מנסה להפנות לחוק נוסף.

גם בחוק הדיור המוגן?

כן. יש חוק נוסף שהוא בעיני גם דומה לפה, ששם לא רוכשים דירה אלא רוכשים זכויות במין יחידת דיור מוגן אבל ההוצאה משמעותית מאוד, וגם שם קבעו סעיף דומה. לרכוש רכב זה אמנם קצת פחות מאשר לרכוש יחידת דיור, אבל הוצאה של 100,000 שקל היא הוצאה כבדה מאוד. אנחנו לא חושבים שכל סכום מצדיק את זה. יש פה איזון בין מה שאומר זאב פרידמן למה שאומר רון מלכה, איזון בין הנטל שמוטל לבין הסכום. לכן 100,000 שקל אני לא רואה אותו כמספר קדוש, אבל הוא כן נועד בהחלט לשדר סדר גודל של סכום משמעותי לצרכן.

לא קיבלתי פתרון לבעיה אם הלקוח בחר להגיד: אין לך ערבות בנקאית, תביא לי את האוטו עם הרישוי. כי זה מה שאומר החוק: תביא לי את האוטו עם הרישוי. בעת המסירה, כאשר האוטו יהיה מוכן למסירה אשלם לך את היתרה. אבל אני כבר שילמתי בחוץ לארץ.

אם הוא בחר, בסדר.

הוא בחר, אבל הוא אומר לי: אין לי את ה-80% להשלים לך.

זה הסיכון המקצועי.

המצב הזה קיים גם היום.

אם הוא משלם לי יותר מ-20% ולא נתתי לו ערבות, למרות שהצעתי לו, אהפוך להיות עבריין. כך אני קורא את נוסח הצעת החוק.

אתה צריך ליידע אותו. החובה העיקרית פה היא חובת יידוע של הקונה.

ואם יידעתי אותו ואחרי זה קרה משהו והוא אומר שהוא לא יודע?

תעשה טופס מסודר, תיידע, אדם יחתום שהוא ויתר על הערבות, כך תוכל להגיד שיידעת אותו.

מדובר בסיכון מקצועי שאתה כמשווק לוקח על עצמך.

הבנתי, ייכנס משפט לכל עסקת מכירה באותיות קטנות ונגמר הסיפור. אז בכל העניין הזה חבל על הדיון.

אני חושבת שיש חשיבות שהלקוח יידע את זכויותיו.

עו"ד פרידמן, זה "אות מתה".

ביחס לשיווק רכב חדש, יש פה נקודה, שהרכב הזה בדרך כלל, ב-99% מן המקרים עומד ב"בונדד". עדיין לא שולם עליו המכס. הסכום מופנה למכס. אין שום סיבה לא להפריד את עלות הרכב למסים לעלות הרכב עצמו. זאת אומרת שאותו אדם שקונה את הרכב הזה- - -

סליחה, זה לא קשור.

אתה מקטין את הסיכון של האדם, מכיוון שאם הוא משלם צ'ק אחד למכס וצ'ק שני לרכב אין לו שום סיכון מכיוון שהסכום הזה מופנה למכס. ברור שהמכס לא יפשוט את הרגל.

הכסף יצא מהצרכן לידיים אחרות.

- - -

אין שני צ'קים, אחד למע"מ ואחד למכס.

הוא ראה שהורידו מע"מ לדיור אז הוא אומר: אפשר להפריד.

אני יושב-ראש עמותת "תנו יד לחירש, נכים למען נכים", וארגון "ארצנו החברתית". אני רוצה להגיד דבר אחד. החובה צריכה להיות על כולם, אחריות לתת ערבות. ראינו כבר בכמה מקרים, אני לא יודע אם חברות קטנות או גדולות, וגם היום חברות מאוד-מאוד גדולות של קבלנים פתאום פושטות את הרגל והנכים נשארים בלי כלום. נכים ששילמו את הכול, הביטוח הלאומי העביר את הכול והנכים נשארו ללא רכבים וללא כלום.
בנוסף לזה, כאשר הולכים לקנות רכב אני רוצה שיתנו מסמך התחייבות על עלות הרכב. כאשר הלכתי לקנות רכב אמרו לי 108,000 שקל והגעתי לתשלום של 157,000 שקל על אותו רכב. הבעיה פה שהחברות עושות מה שהן רוצות. אתה כבר הזמנת את הרכב ואין לך ברירה, אתה חייב לקחת אותו, ואז אתה נופל בין הכיסאות ואין לך למי לפנות. עד היום אני מבקש את המסמך מהמנכ"ל ומכולם ואני לא מקבל שום מסמך על העלות, כמה עלה המכס והכול. לכן אני חושב שצריכה להיות ערבות לכל חברה, בלי הבדל בין חברה קטנה וגדולה. לפעמים חברה קטנה פחות מסוכנת מגדולה.

זה בדיוק מטרת החוק.

היתה לכם התייחסות כלשהי למחיר הסופי של הרכב?

היה כמדומני דבר, שצריך ליידע מראש כמה הוא יעלה.

דיברנו על שיעור המיסוי בפרק של הייבוא האישי.

בייבוא אישי מול מתווך, מה חובות המתווך.

אתה בא ליבואן, הוא גם לא אומר לך- - -

תרשמו את ההערה הזאת ותבדקו. זה לא קשור לסעיף הספציפי הזה.

אני מדבר בשם איגוד יבואני הרכב. אם אפשר לבקש להבהיר ברמת הניסוח, שהתיבה ש"מחירו עולה על 100,000 שקלים" מוסבת על כל הרכבים, כי מישהו עוד יכול להבין שזה שייך רק לחלק האחרון, של רכב שאינו חדש.

זה שייך לזה. הסכום מתייחס רק לרכב שאינו רכב חדש.

למה?

כי גם מישהו שקנה רכב חדש ב-80,000 שקלים- - -

ומי שקנה רכב משומש ברבע מיליון שקל? מה ההיגיון בזה? אם אתם מגנים על הצרכן, חשוב כמה כסף הוא מסכן תמורת רכב. נכון? איך זה קשור לשאלה אם הוא חדש או לא חדש? אני לא מבין את האבחנה. הרי הסברת קודם שיש איזון בין הנטל ובין הערך הכספי, אז האיזון הזה לא רלוונטי לכל האחרים? אצלם זה הפקר?

תענו אחר-כך להערה הזאת.

אדוני היושב-ראש, דבר ראשון, אני סבור שהסכום 100,000 שקלים הוא מעט-מעט שרירותי.

כמו הרבה סכומים שמופיעים בחוק.

אני חייב לספר במשפט אחד סיפור. ישבתי בדיון בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב ושופטת צעקה על אחד מן הניצים ואמרה לו: "מה זה 100,000 שקל?" התשובה היתה: "כמה שבועות את עובדת בשביל להרוויח את הסכום הזה?"

מה ענתה לו השופטת?

היא העיפה אותו החוצה. אני חושב שאם נמדוד את הסכומים האלה בעיניים צרכניות, כמה זמן אדם חוסך כדי לקנות רכב, אני חושב שברור שצריך להגן עליו מסכומים הרבה יותר נמוכים. זה דבר ראשון.
דבר שני, בשלב הזה הרי החובה העיקרית, כפי שציינו אנשי משרד התחבורה, היא חובת יידוע. לכן אין שום סיבה מדוע לא להפחית את הסכום.

אני רוצה להציע אופציה שאולי יכולה להיות מעשית לגבי חלק מן האנשים. בהרבה מאוד עסקאות, בהרבה מאוד אינטראקציות מפקידים את סכום הכסף בידי נאמן. יש נאמנים או חשבונות נאמנות בנקאיים. לא צריכה להיות בעיה, והעלויות קטנות יותר. זאת אופציה שמי שרוצה יכול לאמץ אותה.

זה היה בסיכום השיחה ביניכם?

לא, זה דבר חדש. עכשיו רוצים על כל עסקה עורך-דין בסך 4,000 שקל. חבל על הזמן.

לא אמרתי לשלול את האופציה של הערבות. יעשו את האופציה של הערבות, אין לי בעיה.

זה יותר יקר מערבות בנקאית.

לא תמיד. לא בחשבונות עם לקוח בנקאי.

יש לכם התייחסות להצעה של "100,000 שקל או פחות", כפי שהציע עו"ד פרידמן? וגם תשובה לשאלה הקודמת.

דיברנו בינינו על ההערה שנאמרה לגבי "כל כלי הרכב". אנחנו חושבים שזה נכון. זאת אומרת, הסכום צריך לחול על כל כלי הרכב. אין לנו בעיה לקבל את ההערה הזאת.

למה?

משום שאם אדם מסתכן בסכום, לא משנה אם הוא שילם את הסכום הזה כלפי רכב חדש או כלפי רכב משומש. אם אנחנו חושבים שאדם שילם סכום מסוים ורוצה להגן על הסכום שהוא שילם לא משנה אם הוא שילם את הסכום הזה בעד רכב חדש או בעד רכב משומש.

אבל כרגע אין בכלל הגבלה לגבי רכב חדש, וכאן אתם בעצם מציעים להגביל, כלומר: רק רכב חדש שמחירו עולה על 100,000 שקל.

להיפך. הרכב המשומש גם אם הוא פחות מ-100,000 שקל.

ומה לגבי רכב חדש?

כל אחד שומע את מה שהוא רוצה לשמוע.

אנסה לעשות סדר. היום ההגבלה לפי הנוסח שמונח על שולחן הוועדה מתייחסת לרכב חדש או רכב שנרשם על שם סוכן מורשה ללא הגבלת מחיר, מכל סכום שהוא, ורכב משומש שמחירו יותר מ-100,000 שקלים. אנחנו מקבלים את ההערה הזאת. יחד עם זאת, אנחנו כן רואים לנכון להקטין את הסכום.

כלומר, זה יחול על כל רכב מ-80,000 שקל.

אז בשביל מה להגביל את המחיר? תשאיר את שניהם אותו דבר ותתקדם ואז אף אחד לא יתבלבל מחר. גם זה יצטרך מכל מחיר וגם זה יצטרך מכל מחיר. אתה רוצה להגן. כל מספר שלא תגיד אגיד לך שהמסכן צריך לעבוד 3 שנים בשביל הסכום הזה. אז תשאיר אותו דבר, מכל סכום.

הסכום האמיתי הוא 20,000 שקל כי ערך הרכב הוא 100,000 שקל אבל החובה חלה החל מ-20%, לכן באופן אמיתי אם הסכום הוא 100,000 שקל אתם אומרים שאדם לא מסכן יותר מ-20,000 שקל בלי ערבות בנקאית, זה בעצם התוצאה. אני הצעתי שה-100,000 שקל האלה יחולו על כולם.

גם חדש וגם משומש.

הסיכון של ה-20,000 שקל יהיה לכולם.

נשמע לנו סביר.

יש לכם הצעה למספר?

80,000 שקל.

אדוני היושב-ראש, צריך לקחת בחשבון גם שזה לא ייקר את מחיר הרכב כי כל דבר כזה מייקר את מחיר הרכב.

- - -

עדיין לא שמעתי תשובה איך אתה נותן פתרון, אם מישהו אמר לי: אתן לך 20% ממחיר הרכב, תביא לי את האוטו ואשלם לך את שאר הסכום, אך הוא לא. בוא תגן עכשיו גם עליי. מה קורה אם מישהו לא השלים לי את הסכום? איך אני הופך את הרישיון בחזרה על רכב חדש? הרי אני לא יבואן סדיר היום.

אבל ברכב משומש מה אתה עושה?

ברכב משומש אין מה לעשות. אני לא מעביר לו בעלות עד שהוא לא משלם לי את כל הכסף. אם שילם לי את כל הכסף, בהעברה בנקאית או בצ'ק בנקאי, אני הולך אתו לדואר, עושה לו העברת בעלות, תודה רבה ושלום, זה הכול, זה מה שאני עושה היום. קודם כול אני מקבל את הכסף ואחר-כך עושה העברת בעלות. לפעמים גם בחוזה אצלי רשום, גם בחברות הליסינג רשום "עד 21 ימי עסקים". אולי מישהו אחר צריך לשחרר את האוטו משעבוד לבנק או כל מיני תהליכים שצריך לעשות.

אני חושב שלא בסעיף הזה, אבל בתקנות.

זה בדיוק בסעיף הזה. אסביר לך למה. כי אתה קובע פה בסעיף, אתה מציע ללקוח ערבות בנקאית, או שתיקח 20% מהסכום ותוציא רישיון על שם הלקוח. אני מדבר על יבואן סדיר, על אוטו חדש. תיקח 20% מהסכום, תוציא רישיון על שמו, תשלם את המע"מ, תשלם את המכס. אין בעיה. לקחתי, שילמתי את המע"מ ואת המכס, רשמתי את האוטו על שמו, אין עיקולים ואין כלום, ואז הוא בא אליי ואומר: אני לא יכול לשלם לך את ה-80%.

ומה אם ההוא פשט רגל?

אם הלקוח פשט רגל הלקוח בבעיה.

ברכב חדש, מתי נרשם הרכב על שם הלקוח?

אחרי שהלקוח שילם את כל הכסף.

זה המצב היום.

אם הוא בוחר להעביר את הבעלות אחרי שהלקוח שילם רק 20% מעלות הרכב- - -

החוק מחייב אותו.

החוק לא מחייב אותו. החוק קובע שאם הוא שילם לו 20% ועדיין לא העביר בעלות אז הוא יכול לתת ערבות. הוא אומר: כדי לא לתת ערבות הוא יעביר בעלות.

לא, אבל אתה אומר לי- - -

אתה לא מחויב לעשות את זה. זה נוח לך כדי לא לתת לו ערבות.

זה לא מה שכתוב פה.

זה כן מה שכתוב פה. אפילו הוא צריך ליידע אותו.

נגיע תיכף לסכום. הערה אחרונה בעניין הזה. תחשבו בינתיים. תנצלו את הזמן בינתיים לראות איך אתם משלבים את זה ביחד עם שני הסעיפים הקודמים ומה המספר שצריך להיקבע. תתייחסו גם להערה שבעצם המספר הזה יכול להיות שייצא שכרו בהפסדו ככל שהוא נמוך יותר כי זה מייקר בסופו של יום. מי שקונה רכב יוקרה בהרבה מעל 100,000 שקל אז הייקור של הדברים פחות בעייתי, אבל כשעושים את זה בסכום כזה- - -

אני מבין לפי סעיף קטן (ה) שהסכום ששילם הקונה בעד הרכב אמור להיות באופן יחסי לתקופת הערבות.

אבל מי ישלם אותו בסוף? הלקוח. "יגלגלו" את זה.

זה עדיין מייקר. תיכף יענו תשובה.

זה סעיף עם כל הכוונות הטובות, אך לעניות דעתי הוא יפגע בצרכן הרבה יותר מאשר יעזור לו. למה הוא יפגע בצרכן? זה סעיף שמייקר את העלות של הרכב, הוא מוסיף עלויות מימון. אני לא מדבר על עלויות הפקת הערבות הבנקאית. הוא מוסיף עלויות מימון לאותו יבואן, שעכשיו צריך לממן את שחרור הרכב מ"בונדד" לפני שהוא יכול למסור את האוטו לאותו קונה.

תוכל להסביר למה זה מייקר?

אין חובה לתת ערבות. זה זכות של הצרכן לבקש מהמשווק ערבות בנקאית.

רק על עלות הערבות ולא על עלות האוטו.

הצרכן יכול לעשות את החשבון שלו ולהחליט לא לעשות את זה.

הוא לא חייב.

האפשרות הזאת נמצאת בידי הצרכן? יפה. לא בידי היבואן. היבואן צריך לקחת בחשבון שכל צרכן יגיד: "תממן לי ערבות בנקאית". עכשיו היבואן צריך לתמחר את זה. הוא יצטרך להעמיד יכולות שאולי אין לו. אגב, זה נותן כוח למי שהיום יש לו כוח וזה לוקח כוח ממי שהיום אין לו כוח. הוא לא פוגע בצרכן רק פעם אחת כי הוא מייקר את עלות הרכב, אלא הוא אנטי תחרותי, כי הוא נותן כוח למי שהיום גם יש לו כוח. זה בא לפתור בעיה שכפי שהסבירו פה קיימת בעיקר בייבוא אישי, ופה זה לא פותר את הבעיה.

זה לא חל על ייבוא אישי. זה בגלל היבואנים הזעירים.

אני לא מקבל את ההערה שנאמרה כאן. לעומת זה, ההבחנה בין רכב שקיים פיזית בישראל ובין רכב שלא קיים פיזית בישראל היא הבחנה שיש בה מהות. אני חושב שפה צריך לעשות את האיזון הנכון. למה? כי רכב שלא קיים פיזית בישראל יכול להיות מצב – עד היום לא שמעתי על זה – של יבואן סדיר שכביכול רימה את הצרכן ולא הביא את הרכב אפילו לישראל. במקרה כזה אולי צריך לפתור את הבעיה, שבשלב זה לא יכול לגבות את הכסף בלי לתת בטוחה ראויה בערבות בנקאית, זה בסדר גמור. כשהרכב מגיע לישראל, וזה נאמר, יש כבר חלופות איך לטפל ביבואן, כי היבואן הזה כבר העמיד הון עצמי והעמיד ערבות בנקאית. זה לא סתם מתווך רכב מן הרחוב, זה לא סוחר רכב מן הרחוב וזה לא אחד שעושה ייבוא במסווה של ייבוא אישי, לכן יש שם חלופות. אני חושב שההבחנה הזאת יכולה ליצור איזון שיעזור בסופו של דבר לצרכן. כשהצרכן אחרי זה יבין שאת כל העלויות האלה בסופו של דבר הוא מממן לא יעזור שום דבר.

יש פה את הדילמה בין הביטחון, שהוא לא יפסיד את כל כספו, לבין זה שיכול להיות שיעלה לו עוד כמה שקלים. זאת הדילמה ש"רצה" פה לאורך כל הדרך.

ברשות היושב-ראש, אני רק רוצה לומר כך. הסעיף הזה מקורו בחוזה אחיד שאושר בבית-הדין לחוזים אחידים בעקבות הליך שיזם היועץ המשפטי לממשלה בקשר לחוזים של מכירת רכב בין יבואן ובין צרכן. הסעיף הזה נועד בכלל ליצור איזון. סעיף 23 לחוק המכר קובע שכאשר אתה משלם את התמורה אתה צריך לקבל את הממכר. יש פער במקרים האלה בין מועד תשלום התמורה לבין מועד מסירת הממכר ולכן ההסכם שהושג, וקיבל אישור של בית-הדין לחוזים אחידים, היה שאם יש פער בין מועד התשלום לבין מועד המסירה אז אם הלקוח ירצה ערבות בנקאית כדי להגן על עצמו בתקופת הפער הזאת הוא יוכל לקבל אותה. זאת אומרת, כל הנושא קיבל תשומת לב רבה בבית-הדין לחוזים אחידים ועל-ידי היועץ המשפטי לממשלה ובעקבות זה אושר סעיף שהוא בנוסח מאוד-מאוד דומה ונכלל היום בחלק מן החוזים שקיימים אצל היבואנים הישירים.

אז למה בחלק מהחוזים? זה לא בכל חוזה אחיד.

אותם צדדים שהיו בבית-הדין לחוזים אחידים, שהם שני יבואנים, אימצו את זה. יבואנים אחרים- - -

אבל זה לא מונע.

גם יבואנים אחרים – תתקן אותי אם אני טועה כי נראה לי שאתה יותר מומחה ממני בחוזים אחידים – אני מניחה שכוללים סעיף דומה מכיוון שאחרת יראו את זה כתנאי מקפח בחוזה אחיד. זה ההנחה שלי, שהתנהגות סבירה של יבואן אחר, בנוסף לשניים- - -

לא ערכתי סקר איזה יבואנים אימצו את זה במלואו או לא. בגלל זה אני לא יכול להגיד את זה באופן ברור.

זה לבדוק מה שיקול הדעת.

ההנחה היא שיבואני רכב יאמצו את זה כי אחרת הם עלולים להיות במצב שיש להם חוזה אחיד עם תנאי מקפח.

כן, זאת ההנחה, שזה הסטנדרט כיום. אנחנו מעגנים את זה בחוק אבל אנחנו לא משנים באופן מהותי את המצב הקיים היום.

אני מבקש את ההתייחסות שלכם ואז נתקדם.

נכון, אימצנו בגדול את מה שהוסכם במסגרת חוק החוזים האחידים, מה שאושר בבית-הדין לחוזים אחידים. אני מזכירה, מדובר באופציה שמסורה לקונה והוא צריך להפעיל שיקול דעת צרכני, האם הוא רוצה בכך, מתוך ידיעה שכמובן עשויות להיות לזה עלויות, אבל זה לא כחובה אלא כאופציה.

זה לא יכול להיות אחרי שקבעת את מחיר האוטו.

זה אופציה. הצרכן יכול לבחור האם הוא רוצה- - -

את לא נותנת פה אופציה לתת שני מחירים, מחיר עם ערבות ומחיר בלי ערבות. נכון? אין אופציה כזאת.

המחירים לא בפיקוח. היבואן יכול לעשות כך או כך.

כאשר אדם מתמחר בעצמו.

נכון, יבואן יכול לתמחר את העסקה בינו לבין לקוח ספציפי כפי שהוא מבין, והלקוח יכול לרצות או לא לרצות. זה דבר אחד.
אני מציעה, מכיוון ששמענו את ההערות אז אנחנו אומרים דבר כזה. אכן ההערה שנשמעה, לפיה אנחנו מגנים על אדם אם שילם סכום מסוים, ולא משנה אם מדובר ברכב משומש או ברכב חדש, נכונה. לכן אנחנו מציעים להגביל את הסכום לכל רכב ולא רק לרכב משומש. זאת ההצעה שלנו.

פה יש משהו עקרוני קצת.

אנחנו כן מציעים לאור הערת היושב-ראש לעשות את ה-trade-off, לא להקטין את הסכום, כלומר להישאר על 100,000 שקל כדי שבאמת זה לא ישפיע על מחיר הרכב, שזה לא יהיה משמעותי ביחס למחיר הרכב. כלומר, ההצעה שלנו היא לקבל את עמדת איגוד יבואני הרכב ולהחיל את ה-100,000 שקל על כל כלי הרכב, אבל לא לרדת בסכום.

100,000 שקל הוא בהלימה מסוימת ל-20%. אם נשנה את ה-100,000 שקל אני חושבת שצריך לשנות גם את ה-20% כי זה נועד ליצור איזון של סכום משמעותי, כי 20% מ-80,000 שקל מן הסתם הוא סכום נמוך יותר.

צריך להבין את משמעות הדברים. כרגע לפי ההצעה שמונחת על שולחן הוועדה ברכב חדש, או ברכב שנרשם על שם סוכן מורשה, תהא עלותו אשר תהא, ניתנת לקונה האפשרות לבקש ערבות בנקאית. אתם מציעים לצמצם את הזכות הזאת בעצם ברגע שאתם מגבילים את הסכום לגבי כל סוגי הרכב. פשוט צריך להבין את המשמעות. יכולה להיות כאן פגיעה מסוימת בצרכנים שמבקשים לקנות כלי רכב חדשים.

השאלה גם, וזה עוד נקודה, אדוני, שאולי צריך לחשוב עליה, מה בדיוק החלק בשוק של כלי רכב חדשים מול כלי רכב משומשים. אנחנו בכל זאת מדברים על משווקי רכב שהם יצרנים ויבואנים. אני מניח שהנתח הגדול הוא כלי רכב חדשים. אני צודק?

כן.

ממש לא.

איך אתה יכול להיות צודק? כמה העברות בעלות יש בשנה? אדוני היושב-ראש, יש 700,000 העברות בעלות בשנה. כלומר, 700,000 מכוניות משומשות נמכרות. אז איך זה יכול להיות נכון? יש אולי 200,000 מכוניות חדשות.

אני מדבר על עסקאות שנעשות בין משווקי רכב ובין הקונה.

אנחנו מדברים על עסקאות שנעשות. הוסיפה עו"ד זוכוביצקי-אור- - -

פתחנו כאן את השוק ליבואנים זעירים. היום מוכרים רק רכב חדש. כלומר, יהיו פה עוד סיכונים.

אני חוזר ומסביר, אולי לא הסברתי את עצמי היטב. הסעיף מדבר על מערכת היחסים בין משווקי רכב, שמדובר כאן על יבואנים ועל יצרנים, לבין קונה רכב. אני לא מדבר כרגע על שוק מכירת כלי רכב משומשים. אני מדבר כרגע על סעיף 67 להצעת החוק.

השאלה היא למה.

מה ההבדל בין 50,000 שקל ששולמו ל- - - וליבואן? דווקא אצל היבואן יהיה פחות- - -

הוועדה תעסוק בנושא כלי רכב משומשים בפרק הבא, אבל כרגע הפרק מדבר על משווקי רכב.

בפרק ההוא יהיה כנראה יושב-ראש אחר.

בעניין ההערה של עו"ד עצמון, עו"ד עצמון משתמש בטרמינולוגיה "לצמצם את ההגנה שניתנה". זה סעיף שמופיע בסימני מהדורה והוא כבר בקטגוריה של משה שקיבל תורה מסיני. הרי הנוסח המקורי מופיע פה ובו לא היתה אותה אבחנה. ההערה שלי באה ליצור שוויוניות בין כל סוגי הרכב, דווקא מנקודת הראות של הצרכן. לכן זה לא שהיה משהו והוא פתאום מצטמצם. מלכתחילה ההוראה היתה שוויונית מאוד ועכשיו פתאום היא איבדה את השוויוניות.

לגבי הסכום, נוריד אותו על-פי הערת עו"ד פרידמן.

נוריד ל-80,000 שקל.

אבל אם את מורידה ל-80,000 שקל אז צריך להעלות ל-30% במקום 20%.

את הגנת על אותו דבר.

20% מ-80,000 שקל זה סכום אבסולוטית שהוא לא כל-כך גבוה. אנשים מוציאים סכומים כאלה בעסקאות. אם אני מורידה את הסכום אני צריכה להעלות את האחוזים, לדעתי.

מה תגובת משרד התחבורה?

אין משמעות לאחוז כי ממילא לפני שהוא יקבל את הרכב הוא ישלם את כל הסכום. הוא תמיד יגיע ל-100% לפני שהוא יראה את הרכב, למעט מקרה הקיצון.

בסדר, אנחנו משנים ל-80,000 שקל. השאר נשאר כפי שהיה.

כלומר, 80,000 שקל – הסכום מתייחס לרכב שאינו רכב חדש.

לפי הנוסח של עכשיו.

לא, על כל רכב.

לא, היושב-ראש אמר שהנוסח נשאר כפי שהוא, למעט הסכום.

הנוסח נשאר כפי שקראנו. את הסכום אנחנו משנים ל-80,000 שקל.

יש הערות לפסקאות אחרות? לא.

אם כך, אדוני, ניתן לאשר את סעיף 67 בשינויים אלה: הסכום, כפי שאדוני ציין קודם לכן, 80,000 שקל בסעיף קטן (א), וכל התקנות לפי סעיף 7 יהיו טעונות אישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

אני מאשר את סעיף 67.

"תיאור רכב
68.
(א)
משווק רכב יתאר תיאור מלא ונכון של כלי רכב שהוא משווק."


המטרה כמובן שכאשר משווק רכב, בין אם יצרן ובין אם- - -

הערות?

תוכלי להזכיר לוועדה מה ההגדרה של "תיאור"? באופן כללי. לא צריך למנות את כל הפריטים.

למעשה זה תיאור של כל הרכיבים שמתייחסים לרכב: כמות, משקל, ארץ ייצור, סמלים, חומרים, דגמים, התאמה של המוצר.

את מדברת כרגע בסעיף הזה על תיאור בפרסומים של המשווק או על חובת היידוע לצרכן?

כל תיאור, בעל-פה ובכתב. כל תיאור שיבואן או יצרן רכב מוסר ללקוח צריך להיות נכון.

לצורך העניין, גם בפרסומים וגם באופן ספציפי לצרכן עצמו.

כן, כל אינפורמציה שנמסרת צריכה להיות נכונה.

אם אתה מתאר את הרכב תתאר אותו תיאור מלא ונכון.

יש תיאור מלא ויש תיאור חלקי.

אם אתה מתאר איזה תיאור לגבי הרכב אל תטעה, תתאר אותו באופן מלא, נכון ומדויק. זה התפיסה. אין חובת רכיבים מסוימים, אבל אם אתה בוחר לתאר תתאר באופן מלא.

לא להונות.

על חסרונותיו ועל מעלותיו.

יש פה חובת תיאור.

קרא את ההגדרה "תיאור". צריך לקרוא את זה ביחד עם ההגדרה.

יכול להיות שצריך לעשות איזה כוונון עדין לנוסח בהקשר הזה.

בסדר, אבל זאת הכוונה.

אם תמצאו את זה מהר אז גם נצביע על זה היום.

אני מהרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן. אני מסתכלת על הנוסח הזה "תיאור מלא ונכון". היחסים שבין המשווק לבין הצרכן הם יחסים גם של נותן שירות וגם של מי שמוכר בסופו של יום את הרכב. למעשה יש את ההוראה הספציפית שקיימת כבר בחוק הגנת הצרכן.

את מתכוונת להוראה הכללית. זאת הוראה ספציפית ואת מדברת על הוראה כללית.

הוראה כללית, סליחה. גם בסעיף 4 וגם בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן מדובר גם על חובות הגילוי וגם על פרטים שנחשבים כעניינים מהותיים, שאם לא מפרטים אותם למעשה זה מהווה הטעיה. השאלה היא בסופו של דבר מי אוכף את הסעיף הזה. הרי יש כאן בעצם שני מקורות נורמטיביים שאמורים להשלים אחד את השני. אם אנחנו כרגולטור אמורים לאכוף את זה אז אני חושבת שצריך לכתוב כאן "מבלי לגרוע מהוראות כל דין".

אבל למה דברים כאלה צריכים לעבור את התיווך של הוועדה ולא יכולים להיסגר ביניכם?

אין פה הערה מהותית. חובות התיאור שקיימות מכוח חקיקה צרכנית, קיימות. אנחנו פה לא מתייחסים לזה. אנחנו אומרים רק שאם כבר מתארים שיהיה תיאור מדויק. אם כבר כתבת, תכתוב נכון.

זה בדיוק הבעיה.

להיפך, אנחנו פה נכנסים לאכיפה.

הבעיה שמתעוררת כאן היא בשאלה, בין היתר, אם לא מדובר כאן בחוק ספציפי שקובע הסדר שונה מהחוק הכללי.

הוא לא הסדר שונה. הוא מוסיף.

יש התניות לחוק הגנת הצרכן.

לכן נכון וראוי, כפי שהעירה עו"ד מאירי, להוסיף "מבלי לגרוע מהוראות חוק הגנת הצרכן".

שאלת היחס בין החוק הזה לבין הדין הקיים עלתה בדיונים הקודמים ואם אינני טועה משרד התחבורה הצהיר כי הוא יביא לאישור הוועדה סעיף כללי שעניינו שמירת דינים. יכול להיות שבאותו סעיף נצטרך לנקוב במפורש בחוק הגנת הצרכן בגלל ההוראות האלה.

אנחנו מסכימים.


"
(ב)
יראו משווק רכב כאילו מילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי תיאר את הרכב כפי שתיאר אותו היצרן."

אבל יכול להיות שהיצרן תיאר אותו באופן מאוד-מאוד מקצועי, שאני כצרכן פשוט לא יכול להבין. מה הכוונה בדיוק?

הכוונה שכאשר משווק רכב מתאר משהו והוא העתיק את התיאור שקבע היצרן- - -

ואם היצרן פרסם תיאור לא מלא? היצרן למשל לא כתב את סוג המנוע.

יש כאן פירוט מה אנחנו רוצים. הכוונה שהתיאור יהיה על בסיס מה שהיצרן מפרסם בפרוספקטים שלו ובמסמכים שלו.

אבל אם הוא לא כלל את כל הפרטים שמניתם?

לכן כתבנו כאן מה זה "תיאור". אם יש פרטים שהיצרן לא פרסם- - -

אתם יודעים לומר שכאשר יצרן נותן את התיאור הוא נותן את כל הפרטים שהוועדה אישרה בחוק?

יכול להיות שלא.

הדברים סותרים זה את זה. אי אפשר להגיד שאתה חייב לתאר ואחר-כך לומר שאם הוא תיאר---

הוא לא חייב לתאר.

לפי הבנתי את סעיף קטן (ב), הוא בעצם נותן איזה פטור, אם אפשר לקרוא לזה כך, מסעיף קטן (א). הוא אומר בעצם: עליך כמשווק רכב, כאשר אתה מתאר את הרכב תתאר תיאור מלא ונכון שכולל פרטים שונים כפי שהוועדה אישרה בסעיף ההגדרות, ולאחר מכן נאמר שיראו משווק רכב כאילו מילא אחר הוראות סעיף קטן (א). כלומר משווק רכב יצא ידי חובתו לקיים את סעיף קטן (א) אם הוא תיאר את הרכב כפי שתיאר אותו היצרן. משתמע מכאן, ואני מבין שזה לא הכוונה, שאם היצרן לא מנה את אותם פרטים שקבועים בהגדרה עדיין משווק הרכב יראו אותו כאילו יצא ידי חובתו. אני חושב שיש פה איזה כשל בסעיף.

יש הרבה דברים, הראתה לי מנהלת הוועדה, בהגדרות על התיאור, יש דברים שהיצרן גם לא יכול לדעת. אתה נותן לו כאילו אפשרות: או שתתאר את האמת או שתיצמד למה שהיצרן פרסם, תעשה "גזור, הדבק" ויצאת ידי חובתך.

אדוני היושב-ראש, התיאור כאן הוא לא רק לרכב אלא גם למוצרי תעבורה.

מחקתם את "מוצרי תעבורה".

אני מדבר בהגדרה. לפני שאתה קופץ, שים לב להגדרה. עובדה שאתה לא רואה את ההגדרה. תראה מה כתוב בהגדרה כי חבל סתם לקפוץ בלי לראות. ההגדרה כוללת גם רכב וגם מוצר תעבורה, ויש שם נושאים שלא מוגדרים ברכב, שלא רלוונטיים.

ולכן?

זה משליך על זה.

זה עלול לגלוש לאבסורד לוגי. אם אדם תיאר תיאור מדויק של מה שאמר היצרן, אבל בנוסף לזה הוא גם נתן תיאור נוסף נכון של משהו, זה כבר לא התיאור המלא והמדויק של היצרן ולכן הוא חוזר חזרה לסעיף קטן (א) והוא כושל שוב. יש פה כשל לוגי ממאי נפשך.

אם רצה משרד התחבורה תיאור של הרכב ותיאור של מוצר תעבורה, יפריד ביניהם, כי הם לא אותו דבר. יש חלקים שהם זהים אבל רוב הדברים לא אותו דבר.

אבל ההגדרה כבר אושרה בנובמבר 2013.

כדי להפיס את דעת כולם, הכוונה היא שאם הוא מעתיק תיאורים מסוימים מתוך מה שתיאר היצרן אז התיאור הזה ייחשב כמדויק. זאת אומרת, אם הוא אמר שמשקל הרכב הוא 10,000 קילוגרם וזה מה שקבע יצרן הרכב בנתונים שלו- - -

אבל אז הוא יצטרך לכתוב "מתוך מה שתיאר היצרן".

בדיוק. זאת היתה הכוונה. אם המשווק מעתיק נתונים טכניים אין לו דרך לדעת אחרת.

בסדר גמור, אבל אל "תתקעו" אותו בדרך אחרת.

זה הפתרון. "תיאורים מתוך התיאורים שתיאר".

יש לך נוסח?

לא. אני מבין שזאת הכוונה העקרונית. נצטרך לומר בעצם שמשווק רכב המתאר רכב יתאר אותו תיאור מלא ונכון, ולאחר מכן לתקן את סעיף קטן (ב) כך שיובהר שאין בכך כדי לגרוע מן החובה למנות את כל הפרטים שקבועים בהגדרת "תיאור".

לא.

את הפרטים הספציפיים מהמידע שנותן היצרן.

אם הפרטים בתיאור שלו הם הפרטים שמסר היצרן הם ייחשבו כנכונים.

אין בעיה להבהיר את זה, אבל זה קיים כבר היום. כתוב "כפי שתיאר אותו היצרן".

"אם הוכיח כי תיאר את הרכב כפי שתיאר אותו היצרן".

אין לי בעיה להבהיר את הנוסח, אבל זאת היה הכוונה גם היום.

את הכוונה הבנו עכשיו, אבל את הנוסח נצטרך לשנות.

"אם תיאר פרטים ברכב", "פרטים המתייחסים לרכב".

יש הערות נוספות? אנחנו נאשר את זה בהתאם לשינויי נוסח. סעיף 68 מאושר עם כל התיקונים כפי שהוקראו, ברמה העקרונית.

"מתן מידע לרוכש רכב
70.
משווק רכב ימסור לקונה הוראות שימוש בכתב בשפה העברית ורשימת מוסכי שירות של היבואן או מוסכים למתן שירותי תחזוקה מטעם בעל רישיון לייצור רכב לפי סעיף 18, ואולם משווק רכב שהוא יבואן שייבא עד 20 כלי רכב מדגם מסוים, רשאי למסור לרוכש הרכב הוראות שימוש בכתב בשפה האנגלית במקום בשפה העברית; השר רשאי לשנות את מספר כלי הרכב כאמור."

הסבר, אם אפשר.

זאת החובה שקיימת כבר היום, למסור הוראות שימוש בשפה עברית. אמרנו רק שהוראות השימוש לא קצרות, מדובר בספר רכב עב כרס ואנחנו חושבים שכאשר מדובר בייבוא של כמות מצומצמת של כלים המינימום הוא אנגלית. לא ניתן שימסרו הוראת שימוש בסינית או ביפנית. אם יש כמות קטנה של כלי רכב נסתפק בהוראות שימוש בשפה האנגלית.

זה קיים היום בצו.

אני מבקש להתייחס קודם כול למצב המשפטי הקיים בסעיף 13 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייבוא רכב ומתן שירותים לרכב). היום הסעיף הזה קובע חובה על כל יבואן לתת לקונה הוראות שימוש בכתב גם בשפה העברית ורשימה מעודכנת של מוסכי השירות. בעצם כאן יש שינוי מן המצב המשפטי הקיים וניתן איזה פטור לגבי משווק שמייבא כלי רכב במספר קטן. השאלה אם זה ראוי.

אולי צריך לקבוע פרמטרים מסוימים שחובה למסור בעברית, כלומר לא כל הספר אבל נקודות מסוימות שיחייבו לפרסם בדף משלים.

יכול להיות שדווקא, אדוני, לגבי המשווקים הקטנים והזעירים, דווקא כאן יש צורך בחובה מוגברת לתת מידע לצרכן.

אבל אתה לא יכול להפיל עליהם את החובה להיכנס לזה. זאת השקעה גדולה.

זה נטל כבד.

האם ביררתם באיזו עלות כרוך התרגום של ספר הרכב? אולי מר אנוך יודע להגיד.

זה הרבה מאוד כסף.

זה הרבה כסף, כי זה תרגום מקצועי מאוד.

זה הרבה מאוד כסף וזה תרגום שנאמן למקור באופן מדויק. יש פה היבט בטיחותי. על טעות במילה אפשר מחר להיות בתביעה ייצוגית לא קטנה.

קטנה מאוד. זה רק 20 כלי רכב.

בכל זאת, "הרבה מאוד כסף" בעיני זה בטח לא מה ש"הרבה מאוד כסף" בעיניך.

זה הרבה מאוד כסף. הכנת ספר רכב בעברית עלותה בין עשרות למאות אלפי שקלים, כולל תמונות, ציורים וכל מה שקשור. אבל לשאלתך, ארחיב קצת על זכות הדיבור שניתנה לי, אני חושב שלבקש ממישהו שמביא 20 כלי רכב לתרגם לעברית ספרים – הוא לא יוכל לעמוד בזה.

אפילו משרד התחבורה הבין את זה.

מאידך, הייתי ממליץ לא להגביל לשפה אחת, כי מישהו מביא רכב מגרמניה או מצרפת, אין סיבה להגביל אותו לאנגלית. קודם כול, כל השפות שמוכרות בישראל, כמו ערבית ועברית, צריכות להיכלל בפנים.

מצד שני, איך אנחנו מתמודדים עם- - -

עם סינית, למשל.

אל תהיה ציני. השאלה מה קורה עם האנשים, דווקא אותם סוכנים קטנים, ששם יש אולי חשש שזה לא חברה גדולה ומסודרת, והקונים מקבלים ספר אך דווקא שם הם לא יקבלו את הפירוט ולא יחשפו למידע הנכון.

אני רוצה להשלים את מה שאמרתי קודם לכן ולהפנות את תשומת לב הוועדה לכך שבצו הגנת הצרכן (סימון טובין), שחל על מוצרים זולים וקטנים בהרבה מרכב, יש חובה כי הסימון יהיה בעברית.

כן זה לא סימון, זה ספר רכב.

על אחת כמה וכמה שהוראות לגבי רכב צריכות להיות בעברית.

ה"על אחת כמה וכמה" לדעתי לא עובד בכיוון הזה.

יש שם גם סעיף נוסף לגבי הוראות השימוש. כתוב במפורש שהוראות השימוש יהיו תרגום מדויק ומלא של הוראות היצרן.

ואנחנו מדברים על מוצרים הרבה יותר זולים מרכב.

לא מחייבים תרגום. אומרים שהתרגום, כשיהיה, צריך להיות מדויק.

חייב להיות תרגום בשונה משאר הדברים. כלומר, הוראות השימוש וסימני אזהרה חייבים להיות מתורגמים. השאלה אם יעלה על הדעת, למשל, שמישהו יביא רכב ולא יתרגם את ההוראות. ניקח לדוגמה סוללות רכב, שיש שם סכנת התחשמלות. יש שם סימונים איפה מותר לגעת ואיפה אסור. היעלה על הדעת שמישהו קונה ולא יודע את ההוראות?

אבל הסימונים יישארו.

הנושא הזה הגיע לבג"ץ ולכן יש את סעיף 3(ב) בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים שקובע ברחל בתך הקטנה "על אף האמור בסעיף 13 יבואן שייבא רכב בייבוא מיוחד יספק לקונה הוראות שימוש בכתב בשפה האנגלית או בשפה העברית". זאת אומרת, האופציה הזאת קיימת בחקיקה.

לגבי ייבוא מיוחד.

זה לא משהו חדש. זה קיים.

אגיד יותר מזה. אנחנו הרי מנסים לעשות כאן מהלך של צמצום חסמי ייבוא ושל עידוד תחרות. ברור שיש לזה מחיר ואנחנו שוב בשאלת האיזון.

יש לי הצעה שעולה לי עכשיו. יש כאן כל מיני חלקים שהם טכניים. הצרכן לא ירוץ עכשיו למוסך על כל פיפס שהוא יכול גם לתקן בעצמו.

אסור לו. שתדעי, אסור לו לתקן את הרכב בעצמו.

פעם הבאה כשמשרדי הממשלה יושבים ביחד תעדכנו אחד את השני.

דיברו אתנו והבענו את דעתנו והסבירו לנו את הרציונל. אני פשוט מאוד חושבת שכן חשוב להעלות את זה כי זה עדיין- - -

להעלות את מה?

את הוראות השימוש בעברית. בגלל שמדובר בכל מיני חלקים, לדעת לתפעל, אז אם הוא מבקש, אני לא מדברת על החלפת חלקים, למשל להתייעץ, להבין איך מתפעלים פנס- - -

נדלקת לו במהלך הנסיעה נורה. הוא מוציא את הספר ומנסה לברר על מה ולמה.

לא מדובר כאן באנגלית בסיסית. זה אנגלית ברמה מאוד-מאוד גבוהה.

שוב, יש כאן קונפליקט. יש כאן, מצד אחד, איזון בין הורדת מחירים ושוק חופשי וכולי והזדמנויות גם למי שאינן חברות גדולות, ומצד שני, הצורך בהגנת הצרכן הבודד. מה הפתרון?

יש לי פתרון. בגלל החובות הצרכניות אנחנו מנסים לעשות איזונים שונים, למשל בכל מיני מקומות בחוק הגנת הצרכן, כאשר יש מקרים שאתה נותן חוזה ואתה נותן גם מסמך גילוי. יכול להיות שכאן, לצורך העניין, נמשיך את זה כך שהכרך עב הכרס הוא למעשה כמו החוזה עצמו, שבו יש את כל הפרטים, אבל אנחנו מוסיפים למעשה משהו שהוא כמו מסמך גילוי, שהוא יהיה מתומצת ויכלול את הדברים העיקריים שצריכים לדעת, מילים בסיסיות, טיפולים וכולי.

מסמך הגילוי, לפי מה שאני יודע בחוק הגנת הצרכן, כולל פרטים מהותיים לגבי העסקה, לגבי ההתקשרות.

אני לא יודעת מה מהותי יותר.

- - - אני לא מדברת על- - - אלא פשוט לעשות תמצית של הדברים העיקריים.

אני לא יודע, צריך לשמוע את אנשי המקצוע, אם יש אפשרות לעשות דבר כזה.

ואז יתחיל "סיפור", יאמרו שבתמצית היה חסר משהו.

אני חושבת שהאיזון הזה, של 20 כלים, הוא ראוי.

אני רוצה להעלות דבר שקרה לי ועד היום אני סוחב את זה. נדלקה אצלי נורה ברכב ואז פניתי למוקד. המוקד בעצמו לא ידע מה להגיד לי, אמר לי: לך למוסך. זאת אומרת שאני צריך ללכת למוסך, לשלם 300-400 שקל כדי שיבדקו לי את האוטו ויגידו לי מה הבעיה. אפילו כשאתה פונה למוקד הם לא יודעים מה להגיד לך. אני חושב שצריך להיות מינימום דף אחד בעברית על דבר חיוניים של יום-יום. אני לא מבין אנגלית. יש לי אדם שמבין, הוא קרא וגם לא הבין מה זה.

אתה רוצה להוסיף משהו? בבקשה.

אני התעסקתי בייבוא רכב ובצבא הייתי קצין בטיחות. ספר הרכב הוא חלק בטיחותי לכל דבר. אם נדלקת נורה או כל תקלה של בלמים ואדם לא מבין אנגלית, הוא בבעיה רצינית. ספר הרכב הוא פריט בטיחותי לכל דבר. זה פריט בטיחותי שחייבים שיהיה בכל השפות, לפחות בשתי שפות.

אז שלא יקנה רכב כזה.

איזה רכב נקנה?

תיכף ניתן לכם להגיב על הכול ונקבל החלטה.

בדקתי לאחרונה כמה תרגומים של ספרי רכב, האחרון של "מזראטי" ו"פרארי". ספרי הרכב האלה מיועדים לנוסע ברכב והם לא בשפה טכנית גבוהה. הם מיועדים ככלי שימוש לנוסע ברכב וכתובים בשפה ברורה. אני רוצה להפנות את כבוד היושב-ראש לסעיף 1 להצעת החוק. אמנם הצעת החוק מטרתה לקדם את התחרות, אבל יש לה גם מטרה נוספת: "שמירה על בטיחות הרכב, הגנה על שלום הציבור ובטיחותו".

והוספנו גם את הגנת הצרכן, אל תשכח.

אני מדבר עכשיו על בטיחות הנוסע ברכב. אני באמת לא מדמיין מצב שבו אדם שנוסע ברכב ונדלקת לו נורית התרעה לא יודע מה הסיבה שהיא נדלקת. מוציאים את ספר הרכב מתא הכפפות, פותחים אותו ומזהים את הנורית. לא כל אחד בקי באנגלית ואולי לא כל אחד יוכל לתרגם את ההוראה באנגלית ולהבין אותה. לכן גם אם יש מטרה לקדם את התחרות וזה נטל על היבואן הזעיר, אדם שמייבא 20 כלי רכב ומוכר אותם לציבור אני חושב שזה חובה שצריך להטיל עליו.

אני מ"שלמה סיקסט". אדוני היושב-ראש, יש תקנה בפקודת התעבורה שאומרת שאדם לא יכול לנהוג רכב אם הוא לא מכיר אותו, אם הוא לא יודע לתפעל אותו. הנורות שנדלקות הן חלק מן התפעול. איך יידע אדם שלא מדבר אנגלית, שיודע רק צרפתית, מה הפירוש כשהנורות נדלקות?

ישים את הרכב בצד.

זאת אומרת, לא יקנה את הרכב. זה מה שאומרת הוועדה.

אדוני היושב-ראש, כדאי גם לקחת בחשבון כשאנחנו מדברים על פטור שבו השר מוסמך לשנות את המספר. עם הגישה שרווחת היום אנחנו יודעים לאן יגיע המספר, או לאן יכול להגיע המספר. היום מדברים על 20 כלי רכב, מחר נדבר על 50 כלי רכב.

גם פה צריך אוטומטית לקבוע "באישור ועדת הכלכלה".

"השר, באישור הוועדה", אומר היושב-ראש.

לא דיברנו על כל הפרק?

ההחלטה היתה לגבי סעיף 67 ואדוני מבקש גם כאן.

בסדר, זה נפתר. עכשיו לנושא השני.

אנסה לתמצת את זה בשתי מילים. יש פה את הדילמה כפי שהצגתי קודם. מצד אחד, הדבר הסביר, הנכון והטבעי כשאדם רוכש רכב שיהיה לו את ספר הרכב בשפה קריאה וברורה. זה בעצם הגנת הצרכן, הגנה תרתי משמע: גם הגנה צרכנית וגם אולי הגנה אפילו על חייו, מבחינה בטיחותית והכול. מצד שני, יש גם את הבעייתיות להשית דבר כזה על חברות הרבה יותר קטנות מאשר זו שמייצג הנציג שדיבר קודם. יש כאן בעיה. זאת דילמה. שמעתי את מה שאמרה מנהלת הוועדה. אמרתי בהתחלה, ייתכן שיש מקום לצרף מידע הכרחי, על פני עמוד אחד, על דברים נורא-נורא הכרחיים. אבל פה יכול להיות חשש שיגידו: "למה את זה תרגמת ואת זה לא? בגלל זה לא ידעתי שאני צריך לבדוק את הספר באנגלית." יותר טוב להיות טבולה ראסה מאשר להיות חצי חכם. צריך לקבל הכרעה, חברים. אין לי פה חברי ועדה להתייעץ איתם.

אציע הצעה. מה דעתך שנסמיך את שר התחבורה, באישור הוועדה, לקבוע בתקנות פרטים חיוניים שתהיה חובה לתרגם גם לעברית גם במקרה הזה של משווקים קטנים.

רעיון מצוין.

אני חושש מזה.

אני יכולה למצוא את עצמי נוסעת בלילה בדרך תל-אביב–ירושלים ונדלקת לי נורה. האם לעצור מייד את הרכב בצד הכביש, לחפש בלילה מישהו שיזיז אותי, מישהו שיענה לי, מישהו שייתן לי סיוע, או שאפתח את העמוד שכתוב בעברית ואמצא שמדובר בנורה שמתייחסת למיזוג האוויר, שמחווה שהטמפרטורה ירדה ממעלה מסוימת למטה ואני יכולה להמשיך לנסוע? אצלי ברכב יש נורה שנדלקת במקרים של ירידת טמפרטורה.

אפשר לבקש שהמוכר, היבואן הזעיר, יידע מבעוד מועד את הקונה באיזו שפה הוא מתכוון לספק לו את ספר הרכב. אם אני לא יודעת אנגלית וזה מאוד חשוב לי אז לא אקנה את הרכב.

את מטילה את זה על הצרכן.

מה יקרה ב"יד 2"?

אם אני רוצה לקנות ממך מחובתי- - -

אז אני הולך ליבואן וקונה חוברת בעברית כדי שאלמד. איך אנהג באוטו בלי לדעת?

אם וכאשר תקנה את הרכב מוטלת עליך החובה לוודא שספר הרכב, אם זה חשוב לך, נמצא בשפה שאתה מבין. מה קורה אם אתה מדבר רק ערבית?

בסוף הצרכן מקבל החלטה. להוציא 150 או 200 אלף שקל על תרגום של ספר מכונית שהולכים להביא ממנה 20 דגמים? לא מדובר על מישהו שהביא 150 מכוניות אלא מי שהביא 20 דגמים. אם הוא קונה אוטו שמביאים ממנו 20 דגמים, האמן לי, זה לא "סוזוקי אלטו" שמוכרים ממנה כמה מאות בשנה ושמוצדק לתרגם לה ספר. מביאים איזה דגם אזוטרי כמו "פרארי" או "מזראטי", וגם להם טרחו להוציא ספר בעברית בגלל המחיר של הרכב. אז מה כבר כמות המכוניות שבהן לא יעשו ספר בעברית? ואם יש בעיה באנגלית אז תמיד יהיה מי שיתרגם. אבא שלי לא קורא אנגלית אבל כאשר היה צריך עזרה באנגלית התקשר אלי בטלפון, שלח לי במייל, את זה הוא יודע לעשות, ותרגמתי לו.

זה הסידור החוקי?

הסידור החוקי הוא אפשרויות. מי שזה לא מתאים לו ירכוש רכב מהיבואן.

אני לא שומע קול ברור אצלכם. אבל קודם אני מבקש לשמוע את היועץ המשפטי.

אני מציע לא לתת רכב למי שלא עובר את מבחני אמיר (באוניברסיטה), פשוט מאוד ...

אפשר לשים את הדיון בפרופורציה? אנחנו לא מדברים על - - - ועל כל היבואנים הישירים ועל כל הרכבים שנמצאים בשוק. אז לעשות מזה חגיגה גדולה?

אני רוצה להסב את תשומת הלב לכך שלא מדובר בהכרח על משווק שהוא עוסק זעיר. מדובר על משווק רכב שהוא יבואן, שייבא עד 20 כלי רכב מדגם מסוים. כלומר, יכול להיות שהיקף הפעילות שלו מאוד-מאוד גדול ומחזור העסקים שלו מאוד-מאוד גדול, אבל הוא בחר לייבא בדגם מסוים עד 20 כלי רכב ואז בעצם ניתן לו פטור מתרגום.

באיזו תקופה? בשנה? בחודש? הוא הביא השנה 20 כלי רכב ובשנה שאחריה הביא עוד 19 כלי רכב. איך יספרו את זה?

אם הוא עובר את ה-20 הוא צריך לתרגם.

שמענו את כולם. משפט אחרון. או שיש לכם משהו מאוד ברור לומר לנו, ואם לא, קחו את זה לחשיבה מחודשת.

אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי, בחקיקה הזאת אנחנו כל הזמן מחפשים את נקודת האיזון הכי טובה בין התחרותיות ובין הבטיחות והיבטים נוספים. הנושא הזה יצא מכלל פרופורציה. מדובר על ייבוא של למעלה מ-220,000 כלי רכב בשנה. הכמות שתהיה, גם היבואן הזעיר שיהיה, זה לא כמויות כאלה גדולות, ובעיקר יהיה מדובר, כמו היום, במהלך השנים האחרונות הגיעו לפה אלפי כלי רכב בייבוא אישי והגיעו לפה עשרות כלי רכב, גם באמצעות היבואנים, בייבוא מיוחד לנכים בעיקר, עם ספרי רכב לא מתורגמים.
מה שאנחנו רואים לנכון בנקודת הזמן הזו – לא הגיוני לבקש מיבואן שמייבא עד 20 כלי רכב בשנה- -

מדגם מסוים.

- -מדגם מסוים, לבקש ממנו תרגום. לכן אנחנו רואים לנכון בהיבט המקצועי, אנחנו חושבים שההצעה שלנו היא הצעה טובה, גם בהיבט הצרכני וגם בהיבט הבטיחותי.

אני מרשות ההגבלים העסקיים. הדוח של טרכטנברג דיבר הרבה על הסרת חסמים לייבוא ובירוקרטיה. ככל שיש ייבוא אישי, שמייבאים רכבים בלי ספר בעברית, כנראה שמבחינת בטיחות זה דבר לא כל-כך חמור. לכן אם יש יבואן שמייבא 20 רכבים בלי חוברת בעברית שיידע את הצרכן שאין חוברת בעברית והצרכן יעשה את השיקול אם הוא יודע אנגלית או לא יודע אנגלית. לפי דעתי הרבה אנשים בארץ יודעים אנגלית וככל שאפשר להסיר את החסמים לייבוא של רכבים זה ראוי.

השאלה אם יש אפשרות להפריד בין ספר הרכב לבין הוראות זיהוי תקלות, נקרא לזה כך. זאת תהיה בעיה של הקונה, כי אם אנשים יידעו שבמקומות מסוימים יש להם ספר בעברית ובמקומות אחרים לא יעשו חשבון בינם לבין עצמם. אני חושב שלא כדאי להיכנס לזה עכשיו. אני מקבל את עמדת משרד התחבורה. הבטחתי לך מילה אחרונה, בקצרה.

אגיד לך מה קורה. הוא אומר לא לקנות את הרכב. אותנו מחייבים מהביטוח הלאומי ברכב שמתאים לנו. אנחנו לא קונים כל מה שאנחנו רוצים. אם לא אקבל חוברת בעברית זה אומר שאסור לי לקנות רכב. אני עלול להיות מרותק לבית, לא צריך רגליים.

תהיה לך אפשרות לרכוש את זה במקום שתרגמו את ספר הרכב.

אבל אם אף חברה לא מצרפת הוראות בעברית לא תהיה לי אפשרות לרכוש את הרכב המתאים לי.

לא הקשבת. היבואנים הגדולים עושים- - -

לא עושים. הנה, קניתי "מרצדס" ולא עשו ספר הוראות בעברית. כאשר שאלתי את המוקד, המוקד לא ידע גם לענות לי על זה.

אז זה בניגוד לצו היום. אני לא יודע על מה אתה מדבר.

אני יכול להראות לך. בוא איתי לרכב, הוא פה בחניה, ותראה.

אני מדבר על היבואן.

היבואן לא נתן לי כלום בעברית.

אני לא יודע על מה אתה מדבר. תציג את הדברים ונבדוק את זה.

בוא אתי לאוטו ותראה שאין חוברת בעברית.

אני מבקש ממשרד התחבורה, אני רוצה לאשר את זה אבל אני חש לא בנוח בעניין הזה כי יש כאן באמת עניין גם של בטיחות. אני מבקש ש"תעשו חושבים". יכול להיות שאפשר למצוא דרך מסוימת להבהיר. מצד שני, יש כאן חשש גם לפגיעה באפשרות של הצרכן לעשות את הרכישה, אבל גם היבט בטיחותי. התחושה שלי לא כל-כך נוחה. תעשו איזו חשיבה נוספת.

לצערי הרב אנחנו לא כל-כך מתקדמים. צריך להסתכל וגם לא להוציא את הצרכן כל הזמן כמישהו שהוא אידיוט ולא מבין כלום. צריך לקחת בחשבון, צרכן גם יעשה את החשבון לעצמו, יראה את הדברים. שמענו פה את העניינים.

יש קצת טשטוש בין העניין של ספר הרכב כפי שהוא, בין מקרה שאדם קונה ורוצה לראות מה יש, ובין התקציר. אני יודע שלמשל בטלפונים סלולריים או בדברים מהסוג הזה – פעם זה היה, אני לא יודע איך זה עובד היום – יש ספר מלא יותר ויש איזה תקציר הפעלה לדברים הקריטיים והסטנדרטיים. השאלה אם יש בעיה בעניין הזה. אני מציע שתערכו בדיקה מקצועית ותקדישו חשיבה לדבר הזה. לא צריך להיות פה ויכוח גדול. אנחנו רק מנסים, מצד אחד, לשמור על מה שקבעתם כי אני חושב שזה נכון, כי השתת חובת תרגום מלא על ספרים כאלה יכול להיות שתפיל משווקים מסוימים ואז בעצם לא תהיה פה תחרות בכלל, ומצד שני, יש פה גם צרכן בסוף וגם איזה עניין בטיחותי, לא רק צרכני גרידא.

תבדקו בספרי רכב, התיאור של הנורות הנדלקות כמה עמודים הוא כולל?

אולי בספרי רכב יש שני עמודים ראשונים של הפעלות חיוניות ולאחר מכן פירוט של הדברים. שם יהיה כתוב: את הדברים האלה תבדוק עם איש מקצוע ולא לבד.

אנחנו נבדוק.

לא יהיו פה ויכוחים גדולים.

זה עלול להשליך גם על נושא של ייבוא אישי.

פה אנחנו ממציאים דברים שגם היום לא קיימים.

זה לא קיים היום בעברית.

אין דבר כזה תקציר בספר רכב.

זה גם לא קיים בשום מקום בעולם, שמישהו מייבא רכב בייבוא אישי ועושה תרגום של הספר באותה מדינה.

לא מדובר פה על ייבוא אישי. תבדקו ותאמרו לוועדה מה קיים.

זה ישליך על הכול. זה בעייתי.

למה זה ישליך?

יש לי הצעה פרקטית וגם משהו שיעביר לך את תחושת האי-נוחות. בסך הכול סימני הזהירות ברכב דומים למדי בין יצרן ליצרן, ויש גם כמה כללים שכל היצרנים אימצו לעצמם. למשל אם נדלקת לך נורה אדומה מייד תעמדי בצד ואל תעשי כלום עם האוטו, תתקשרי לשירות הגרר שלך. אם נדלקת לך נורה כתומה תאטי מהירות וסעי בזהירות הביתה ולמחרת למוסך. אם נדלקת לך נורה ירוקה או כחולה זה משהו בהפעלה של הרכב. כשתגיעי ליעדך בנחת קחי את הספר ותבדקי. אל תעשי את זה באמצע הנהיגה ותסכני את עצמך. יש כללים.

הנורה הכתומה נדלקת כאשר יורדות לי הטמפרטורות באוטו. אני צריכה לשם כך לנסוע למוסך למחרת?

יכול להיות שכן.

אולי חסר גז. אבל יש דברים שהם אוניברסליים ואי אפשר לפתור את זה באמצעות דף כזה או אחר. בקיצור, או שמתרגמים את הספר או שלא אבל אין באמצע.

אדוני מנכ"ל משרד התחבורה, אני מבקש שתבדקו. יכול להיות שלא תגיעו עם פתרון יצירתי, אבל אם תגידו שזה בלתי אפשרי, שמבחינה בטיחותית זה מספק אתכם, בסדר, הוועדה תשמע, תרשום את זה לעצמה ותקבל החלטה.

אפשר להבהיר בדיוק מה צריך לבדוק?

מאחר ולא היה דיון, לא האירו את עיניכם בעניין הזה- - -

האירו את עינינו. לכן אמרתי שהיה בג"ץ לפני 3-4 שנים ודנו בנושא הזה ובחנו אותו. עובדה שהצו עודכן וכן איפשר שהספר יהיה באנגלית במקרים כאלה ואחרים.

רק לגבי- - - זה לא אותם מקרים.

לא חשוב, אבל המקרה הזה קיים בחוק. זה היה תקדים. אי אפשר להגיד שלא היה תקדים.

השאלה אם הוא היה תקדים על כמות מסוימת.

אנחנו חושבים שזה מאוזן. כך מקובל גם בעולם. אני לא מביא בייבוא אישי רכב אחד ומתרגם את ספר הרכב לשפת אותה מדינה. אי אפשר להמציא כל הזמן המצאות ישראליות ייחודיות.

הוא לא בדיוק אותו דבר.

נדון בזה בישיבה הבאה. אני רוצה לשמוע דעה ברורה שלכם.

ב-12 או 13 ביולי אפשר לקבוע ישיבה? זה תלוי בכם, מתי שתגידו לנו. לי יש מקום ביומן.

מתי שאת קובעת אנחנו באים. זה לא לפי בקשה שלנו. זהו, נגמר.

אדוני היושב-ראש, אולי רק נחזור לסעיף 65, הסעיף הראשון שקראנו, והוועדה תאשר אותו. יש לנו הצעת נוסח.

אני רוצה להוסיף בעקבות הערת היבואנים, מכיוון שיש אופציה ליבואנים הזעירים לייבא רכב שנרשם לתנועה, אחרי המילים "או רכב שנרשם על שם סוכן מורשה" נוסיף "או רכב שנרשם לתנועה לפי סעיף 29(9)(ב)", ואז בעצם אנחנו מכניסים תחת האופציה הזאת גם- - -

תוכלי לומר לוועדה את הרמה המהותית, מעבר להפניה?

זה סוג רכב שהיבואן הזעיר יכול לייבא. לכן אם הוא יבוא זה יחול עליו.

אנחנו מאשרים את סעיף 65 עם התוספת.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 16:00.>
13/07/2014

11:42