PAGE
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
11/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 197>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, י"ג בסיון התשע"ד (11 ביוני 2014), שעה 10:00

<הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 15) (הארכת תוקף צו הגנה), התשע"ד-2014>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
אורי מקלב – מ"מ היו"ר

>
ענת אסיף-גיל - עו"ד, ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

אלי דוידסון - ק' פיקוח מדור נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברצ'יק - דובר, המשרד לביטחון פנים

גרייס ג'רייסי-איוב - מפקחת בשירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד הרווחה

נועם פליק - עו"ד, יועץ משפטי בלשכה המשפטית, משרד הרווחה

שירי לנג - עו"ד, ממונה חקיקה בלשכה המשפטית, הנהלת בתי המשפט

גלית שאול - מנכ"לית מרכז רקמן באונ' בר אילן

עדי בלוטנר - עו"ד, מרכז רקמן באונ' בר אילן

מ' - פעילה, מרכז רקמן באונ' בר אילן

ליאור שני - עו"ד, מרכז נגה, הקריה האקדמית קרית אונו

מאירה בסוק - עו"ד, יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

נעמה ספראי-כהן - יועצת משפטית, מקלט סיוע לנשים

ניצן רוזנברג

דורית ואג

אסתר מימון
<הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 15) (הארכת תוקף צו הגנה), התשע"ד-2014>

אני מבקש לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. דוד, בבקשה.

קודם כול, אני מתנצל בפני כולם ובמיוחד בפני היושב-ראש על העיכוב מהסיבה שהייתי בוועדה אחרת שלא התחילה בזמן. הפסקנו בדיון בפעם הקודמת, אדוני היושב-ראש, והיו שתי סוגיות שביקשת שנטפל בהן. האחת, לעניין ההטרדה המאיימת, שהנושא לא מצדיק בנתונים שהובאו, שהיו ממש זניחים – שלא מצדיק שינוי, ואז הסכמנו שזה לא ייכלל בחוק. והשנייה, לעניין הארכת תוקף צווי הגנה והיו שתי סוגיות שדובר בהן בדיון. קודם כול, רצו נתונים יותר מדויקים. קיבלתי נתונים מהנהלת בתי המשפט, אני יכול להציג אותם, אני יכול גם להעביר את המסמך שיהיה פה. בגדול, גם אם הנתונים לא מדויקים עד האחרון שבהם, אנחנו נעים סביב ה-7,000 צווי הגנה שמוצאים בשנה.

באיזה תקופה?

ב-2010 למשל זה היה 650.

6,000.

ב-2012 זה כבר היה 7,100.

אני רוצה לדעת כמה מוארכים לשנה.

בסופו של דבר, 99% הם במעמד צד אחד. אנחנו מדברים על כ-250 או 260 מקרים, אם אני זוכר, שהיו יותר משנה. קיבלתי את זה ממרכז רקמן. בהנהלת בתי המשפט לא יכלו לספק את הנתון הזה בצורה ברורה, ולכן היעדר היכולת של הנהלת בתי המשפט לאבחן בדיוק ולתת לי את מספר המקרים לא מייתרת את הצורך שלנו לבוא ולומר שיש היגיון בחוק הזה.

אני רוצה את זה מהנהלת בתי המשפט.

אני יכולה להבהיר? אני אתייחס. כפי שחבר הכנסת צור ציין, באמת אין לנו נתון ממוחשב לגבי משך התקופה שלגביה ניתן הצו, אבל כן קיימנו שיחות עם גורמים בשטח, עם מזכירים ראשיים, עם שופטים, כדי לשמוע את התרשמותם מהניסיון שלהם, ומהמידע שקיבלנו ברוב המקרים הצו ניתן לתקופה של שלושה חודשים, במקרים חריגים הוא מוארך לתקופה של שנה וחצי ובמקרים בודדים הוא מוארך לתקופה של שנה.

מה זה בודדים?

שוב, מספר מדויק אני לא יכולה לתת, כי אין לי נתון ממוחשב, אבל גם לפי הנתון שחבר הכנסת צור ציין, 250 תיקים מתוך כ-7,000 בשנה זה מספר נמוך יחסית.

זה 5%.

הנתון של ה-250 זה הנתון של כמה מוארכים לשנה?

עוד פעם, אני לא רוצה לתת נתון כשאני לא עם רגליים יציבות. ניסינו להשיג את כל הנתונים האלה מבתי המשפט, מהמשטרה וממרכזי נפגעי העבירה, ובסוף המספר הזה של קצת יותר מ-260 שקיבלתי הוא המספר שמדבר על צווים שהם כנראה מחצי שנה ומעלה. אני לא יודע להגיד לך אם זה שנה, ולכן אני לא רוצה להטעות פה את הוועדה.
אני אומר, שווה לשמוע את מי שנפגעים מהנושא הזה, כי הרציונל של החוק הוא דווקא באותם מקרים לכאורה חריגים וחמורים, שבהם כבר נעשה התזכיר ונבחנו הדברים והגיעו להבנה ולהסכמה שהמקרה מצדיק מתן צו הגנה לשנה, ולכן הרצון לייתר את הצורך עוד פעם בהתחלת כל ההליך מחדש. כמובן שלבית המשפט נתונה תמיד הזכות לדרוש עוד פעם תזכירים מאנשים מקצועיים שיבואו ויגידו האם המצב שהיה אז והצדיק את מתן הצו לשנה עדיין קיים.

הרצון שלנו בחקיקה, לעגן מצב שבו הקורבן לא יצטרך לעבור את הויה דולורוזה הזאת פעם נוספת והצווים האלה יוכלו להינתן, כמובן לבקשתו – גם על זה היה דיון אם בית המשפט אמור לעשות את זה מיוזמתו – תהיה בקשה שיצטרך להפנות הקורבן, כדי לבקש מבית המשפט מתן צו הארכה לשנה נוספת ללא כל ההליך הנוסף. זה הרציונל.

אני חושב שפה הגענו למשהו יחסית מאוזן לעומת מה שהתחלנו בו, וחשבנו שבתי המשפט צריכים לעשות את זה בעצמם, אפילו בנוכחות צד אחד. אני חושב שזה די מאוזן.

כן.

הייתי שמח אם אפשר היה לשמוע את קורבנות העבירה או אלה שמטפלים בהם.

יש פה מישהי בשם מ' שביקשה לדבר.

היא מבקשת לא לדבר, מכיוון שהדיון בשידור. לא ידענו על זה מראש.

אפשר להפסיק אותו, אם רוצים.

אפשר להפסיק את השידור?

והפרוטוקול מה?

הפרוטוקול יישאר.

מעניין כמה אנשים ראו את זה עכשיו.
אני ישראלית, גדלתי בארץ, חייתי בלוס אנג'לס, הכרתי בן זוג ישראלי-יהודי. בהתחלה לא היה לי שום מושג שהוא בן-אדם אלים ומסוכן. אחרי שהוא עבר לגור אתי והתארסנו זה התחיל, בהתחלה בקללות ואחרי כן זה עבר לאלימות פיזית וזה הגיע לרמות של אובססיה בדרגה הכי חזקה שיש.
בהתחלה חשבתי שיש לו בעיה עם שליטה בכעס, ומתישהו הבנתי שזה לא בעיה בשליטה בכעס, שמבחינתו, כשהוא היה אלים אתי, זה היה חינוך. הוא סיפר לי לא פעם ולא פעמיים על צורות חינוך, כשלאנשים קורות תאונות נוראיות, שחלקן נגמרות במוות.

בתור אדם שלא ידע מה זה פחד הגעתי לרמה של פחד בסיסי על החיים שלי. הוא עבר לגור אתי ולא פעם ולא פעמיים ביקשתי ממנו שיעזוב. הוא לא היה מוכן לעזוב. הוא גם אמר לי שהוא יצוד אותי לשאר חיי כמו כלב.

הלכתי למשטרה. הוא נעצר. הלכתי למשטרה אחרי שהוא חנק אותי. אני חושבת שבאותו רגע הבנתי עד כמה הייתי קרובה למוות, אבל זה היה לא פעם ולא פעמיים. פעם אחר פעם התחננתי שהוא ייתן לי ללכת, והוא ממש לא היה מוכן לתת לי ללכת.
פתחו נגדו הליכים פליליים בארצות-הברית של שלוש שנים. כל סעיף לשנה. מהפחד לא רציתי להעיד. הגורמים שעובדים שם במשטרה נתנו לו רמת סיכון של 9 מתוך 10. הגעתי לארץ. הגעתי למקלט.
הדבר היחיד שהצלחתי לעשות – אומנם לא הצלחתי להעיד נגדו מרוב פחד שהוא ישמע איזו מילה שאני אגיד – הצליחו לשכנע אותי לבקש נגדו צו הרחקה. אחרי שלושה שבועות נתנו לי צו הרחקה נגדו לחמש שנים.

איפה זה היה?

בלוס אנג'לס. הוא לא עוזב אותי בשקט גם כשהוא יודע שאני במקלט. עברו יותר משלושה חודשים והבן-אדם לא מפסיק להטריד אותי, הוא יודע איפה אני. אני לא מאחלת לאף אחד לחיות ברמות כאלה של פחד.

במקלט, איפה שאני נמצאת, יש עוד נשים ברמת סיכון מאוד-מאוד גבוהה.

לפי מה שאת אומרת, העובדה שניתן צו הרחקה לתקופה ארוכה, לא מסייעת ולא עוזרת.

הדבר היחיד שיש להגנה זה צו ההרחקה הזה, בתקווה שהמשטרה תגיע מספיק מהר. שלושה חודשים לא יעזרו לי בכלום.

חמש השנים בארצות-הברית לא ניתנות לאכיפה בארץ. פה צריך להתחיל מחדש.

זה מהמקרים הקלאסיים שאחרי שנה שום דבר לא משתנה. נכון, הרבה מהצווים ניתנים במקרים של אלימות זמנית, אבל במקרים האלה, ולצערנו יש לא מעט מקרים כאלה, לנו קשה לעקוב אחרי המספרים. אנחנו יכולים לדבר על המספרים שאנחנו עובדים אתם, אבל כל עוד אין נתון מהנהלת בתי המשפט שהוא קונקרטי, זה מאוד-מאוד בעייתי לדבר על כמה מקרים כאלה יש. אבל באמת אלה המקרים שבהם לאחר שנה כלום לא השתנה.

לי, כעורכת-דין במקלט לנשים מוכות, גם המקרים האלה הם מקרים - - -

האם הוא מגיע לארץ מדי פעם או שהוא חושש?

הוא מדבר הרבה על זה שהוא יגיע לארץ. הוא כל הזמן שולח אנשים. הסיבה שנכנסתי למקלט, כי אין לי מושג מתי הוא יגיע, אם הוא יגיע. הוא לא עוזב אותי בשקט, הוא שולח אנשים לחברות שלי באיומים. זה הסיוט הכי גדול.

למה את במקלט אם הוא נמצא בחוץ-לארץ?

היא מפחדת שהוא יגיע לארץ, ובארץ אין לה צו נגדו.

הרמה של האלימות שלו. הייתי מאוד-מאוד קרובה לא פעם ולא פעמיים למוות, והוא לא מוכן לעזוב אותי. בהתחלה ניסיתי שהוא לא ידע בכלל שהגעתי לארץ. הוא כל הזמן מתקשר לקרובי משפחה שלי, לחברים. כל הזמן הוא אומר שהוא יגיע לארץ.

פה בארץ הגשת נגדו הליך שביום שהוא ייכנס ארצה - - -

אין הליך כזה שביום שהוא נכנס ארצה יש דיון - - -

צריך לחכות שהוא יגיע.

בצו הגנה צריך שהצד שכנגד יתייצב.

יכול להיות שמה שאפשר להקיש מהמקרה הזה, והוא באמת מקרה קצת חריג, כי הוא בחוץ-לארץ, זה העניין של האיום המתמיד שקיים. למעשה החוק בא לדבר על אותם מקרים קיצוניים שבהם המצב שבו הוא מאיים ימשיך לאורך זמן, כי יש לו אובססיה שלא צו הרחקה של שלושה חודשים או חצי שנה או שנה יכולים לעזור.
גם בעברי במשטרה היו לא מעט מקרים כאלה שהאנשים היו מוטרפים ברמה האובססיבית, ולצערי – אני יכול לומר במגזר הערבי ​– בכלל היה קשה מאוד להוציא אותם מהתאים המשפחתיים והיו מקרים שהסתיימו במוות. ידענו שזה כרוניקה כמעט - - -

הלילה נרצחה אישה בת 77 על-ידי בן זוגה.

בסוף זה כרוניקה כמעט ידועה מראש, ולכן צווי ההרחקה האלה הם משמעותיים. יש פה גם ביקורת שאני יכול להפנות כלפי האכיפה שכמעט לא מתבצעת בעניין הזה. מאוד קשה לאכוף את צווי ההרחקה. יש לי הצעת חוק בקנה שתגיע באיזה שלב – היא עוד לא עברה ועדת שרים – בעניין של איזוק אלקטרוני עם ג'י. פי. אס, שאפשר יהיה להרחיק אותו מהקורבן ולא רק חלופת מעצר בית, שבחורה כזאת תוכל להסתובב בחופשיות. בסופו של דבר, גם אם הוא שולח שליחים ואנשים מגיעים היא באימה גדולה. במקרה הפרטי אני חושב שבאמת צריך לעשות הליכים מסוימים. זה לא נכון שהמשטרה לא תקבל תלונה כזאת, חד-משמעית כן, ולדעתי אפשר לנקוט פה בהליך שפעם שהוא נכנס ארצה, אפשר להחיל לגביו מצב שבו קוראים לו לחקירה, נותנים לו התראה, ואז גם נותנים לה התראה שהוא הגיעה ארצה. היא לא צריכה לדעתי להיות במעון, אבל זה ממש חמש דקות לשמוע את הסיפור הכואב.

זה באמת היה על רגל אחת. אני רק רוצה להרחיב, אלי למקלט מגיעות נשים שזקוקות לצו כזה. זה גם לא דבר של יום ביומו, אבל בהחלט מדי מספר חודשים. אוכלוסיית היעד זה הרבה נשים ערביות, הרבה נשים שהבעל שלהן נמצא בכלא, ואנחנו לא יודעים מתי הוא ישתחרר ובאיזה מצב הוא ישתחרר ואם הוא ירצה להתנקם בבת הזוג, מקרים של אנשים שהם אלכוהוליסטים או עם סמים, ואנחנו לא יודעים מתי תתפרץ עבירת האלימות, וגם מקרים של אובססיות מאוד-מאוד קשות. אולי אחרים רואים את זה בסרטים, אצלנו זו המציאות. אנחנו מדברים על מיעוט, אבל זה מיעוט שהצו הזה יכול להציל את החיים שלו.

באמת צריך לזכור שהיום זה הכלי - - -

לכמה זמן המיעוט הזה צריך את הצו?

זה יכול להיות להרבה מאוד זמן. אנחנו לא יודעים מתי אובססיה נעלמת. זה נכון שמדברים שככל שהזמן חולף ובן הזוג מתחיל קשרים חדשים האובססיה הולכת ופוחתת, אבל את נקודת האיזון אנחנו לא יכולים לדעת. בהחלט יכול להיות שאחרי שנה, אחרי שנתיים, אחרי שלוש שנים, היא כבר לא תהיה בסיכון, אבל זה משהו שאנחנו לא יכולים לדעת באותו רגע.

אגב, זה ברור שאנחנו מדברים כאן על זמנים תיאורטיים, גם עכשיו, כשאנחנו מדברים על הארכה בשנה. הנה, בארצות-הברית נותנים צו לחמש שנים. הצענו כאן את התיקון הזה מתוך מחשבה שלא הגיוני - - -

מי זה "אנחנו"?

הארגונים שפנו לחבר הכנסת צור עם ההצעה הזאת או עם הצורך בטיפול בזה.

את יכולה להגיד איזה מרכז אתם.

מרכז רקמן, המרכז לנשים מוכות ומרכז נגה. אלה הארגונים שיושבים כאן.
ברור שיש כאן גם איזו ספקולציה, הרי אנחנו מדברים בסך הכול על עוד שנה, אנחנו לא יודעים. יהיו מקרים שצריך עשר שנים. כרגע מה שמוצע כאן זה לאפשר בקלות עוד שנה כזאת במקרים הנדרשים, ובעינינו זה מוצדק.

בארצות-הברית זה לחמש שנים?

כן. במדינות מסוימות, בקליפורניה.

במעמד שני הצדדים.

הוא לא היה בשימוע, אבל אחרי זה הוא ניסה למחות, ואני לא הייתי בשימוע, אפילו לא היה לי שם עורך-דין, עדיין השאירו את צו ההרחקה לכל התקופה.

אני רוצה לבקש בשם כל הנשים שאני מכירה, שהן נשים מקסימות וחייתי אתם: הן מאוד צריכות את זה בארץ. הרבה מהן בסכנת חיים.

משרד המשפטים אולי יכול לתת לנו תשובה האם צו כזה, שנאמר שמוצא בקליפורניה ומגיעים אתו ארצה - - -

אי-אפשר, צריך לעשות - - -

אני בטוח שצריך לתקף אותו בבית משפט, זה ברור, אבל אין לו נפקות בכלל?

לדעתי אין לו נפקות. אני לא יכולה לתת לך תשובה סופית בעניין הזה. יש מה שנקרא "אכיפת פסקי חוץ", אבל - - -

יש לו נפקות. אם אתה פונה אתו לבית משפט, בית המשפט יוציא צו.

זה לא פסק דין, זה צו. ואכן האכיפה יותר מורכבת.

המשטרה אוכפת צווים.

נכון, אבל הסוגיה הראייתית היא העניין. אם בן-אדם נמצא בארצות-הברית, הוא לא יכול להתגונן בפני הצו. להבנתי, זו ההצדקה למצב המשפטי במקרה הספציפי הזה.

רק בימים האחרונים הבנתי שהוא ממש-ממש יודע איפה אני.

בכל מקרה, יתקנו אותי ממשרד המשפטים, במקרה הספציפי הזה גם אם ניתן היה לאכוף את הצו, לא ניתן היה לאכוף אותו לחמש שנים, מכיוון שהחוק בארץ לא מאפשר צו הרחקה לחמש שנים, אז היא ממילא היתה יכולה לקבל צו רק לשלושה חודשים.

זה לא ממש עוזר. אני צריכה הרבה יותר משלושה חודשים.

יש עוד כמה נושאים לגבי העניין הזה שאני חושבת שכדאי להעלות פה לדיון בוועדה. קודם כול, רציתי להגיד לך תודה רבה שבאת ושיתפת אותנו. זה באמת מאוד חשוב.
הדבר הראשון שלא היה עד הסוף ברור בקריאה הראשונה, ואני חושבת שכדאי להבהיר שחברי הוועדה יוכלו להחליט על זה באופן ברור, זה מה יהיה אופן הפעלת האפשרות של הארכה נוספת על-ידי בית המשפט. הנוסח כפי שהיה בקריאה הראשונה, הנוסח של סעיף 5(א), אפשר היה לקרוא אותו בשני אופנים: דרך אחת היא שההארכה יכולה להיות הארכה חד-פעמית של צו ההגנה לתקופה של שנה מלאה, והדרך השנייה שאפשר היה לקרוא את הנוסח, שההארכה תהיה מעת לעת, גם בפרקי זמן קצרים יותר, אבל שתקופת ההארכה הכוללת לא תעלה על שנה. הבנתי שגם הגורמים המקצועיים תומכים באפשרות השנייה.

שההארכה היא מעת לעת. גם מבחינתנו זה הגיוני.

למה לא לשנה?

מתוך שיקול דעת של השופט. יש לו אפשרות להאריך יותר.

זה לא יוצר עומס על בתי המשפט?

כל הסעיף הזה בנוי על תחנות שהן תחנות קצה. זאת אומרת, גם שלושה חודשים, זה עד שלושה חודשים. גם בין שלושה חודשים לשישה חודשים, זה עד שישה חודשים. ולכן אין סיבה דווקא בקצה להקפיץ בהכרח משנה לשנתיים. זה יכול לעשות אפקט הפוך, זה יכול להגיד: אם אני יכול רק שנתיים, אז להיפך, אני לא אאריך. הפרשנות והלוגיקה של הסעיף צריכות להמשיך ולדבר על - - -

רק להבין. מחצי שנה הוא יכול להאריך גם לתשעה חודשים ואז לשנה?

כן.

שיקול הדעת אצלו נמצא אצלו. יש לו אפשרות להאריך.

הרי ממילא יש סעיף שאומר שבכל נקודת זמן בית המשפט יכול להחליט אחרת או לעצור או להגביל. לכן המהלך הזה שבו כביכול בכל שלושה חודשים עוד פעם להגיע למעמד הזה - - -

היא לא חייבת להגיע כל שלושה חודשים. זה נכון מבחינת הפרשנות שלכם?

מי מדבר? מי שואל? מי עונה?

לכן אני שואל מה המשמעות של כל שלושה חודשים? שכל שלושה חודשים יש מעמד בבית המשפט?

לא כתוב בסעיף כל שלושה חודשים. הסעיף היום מכוון את בית המשפט לתחנות מסוימות. בפעם הראשונה זה עד שלושה חודשים, הוא יכול לקבוע חודשיים, ואז לראות. אם היו חודשיים, הוא קופץ לשלושה חודשים, קופץ לשישה חודשים. שיקול הדעת של בית המשפט כאן הוא רחב, ואין סיבה דווקא בתחנה הקיצונית, שנועדה למקרים המיוחדים שמגיעים לשנה – דווקא בתחנה הזאת להגיד לו: אם הגעת לשנה ואתה רוצה להאריך, אתה מאריך לשנתיים. צריך להשאיר לו את שיקול הדעת. אין סיבה לכבול אותו בשלב הזה.

זה לא שהיא חייבת כל שלושה חודשים. יכול להיות שאם הנסיבות יצדיקו, הוא כן ייתן לה שנה.

הרי מדובר על מקרים קיצוניים שבהם - - -

הוא ייתן שנה, אין בעיה. זה בדיוק מה שאומרת הגברת. הוא יכול, הוא יכול שנה והוא יכול פחות.

הוא לא יוכל בהכרח לתת לשנתיים מראש. את זה הוא לא יוכל לעשות.

זה גם ממשיך לעקוב אחרי ההיגיון הפנימי של הסעיף כמו שהוא מנוסח עד כה, ולכן זו באמת החלופה המועדפת גם בעינינו.

<(היו"ר אורי מקלב, 10:36)>

איך אתם רוצים לנסח את זה כדי לא לייתר את החוק? מה שאני מבין, שאם הולכים על המצב הזה שבו אחרי שנה מגיעים לבית המשפט והוא כל שלושה חודשים יעשה דיון - - -

לא בהכרח.

או שאני לא הבנתי או ש - - -

עוד פעם. המסלול הוא כזה: מוצתה השנה - -

יש בקשה - - -

- - מוגשת בקשה להארכה נוספת, בית המשפט רשאי מאותם נימוקים מיוחדים, שהוא היה יכול גם קודם, להאריך לעד שנה נוספת. זה הכול, לא כתוב לו "שלושה חודשים".

זה בסדר. זה מוסכם. אולי נצביע על זה?

רגע. יש עוד שני עניינים קטנים שרצינו להעלות כאן לדיון. דבר נוסף הוא הדרישה של הנימוקים המיוחדים של הארכת הצו. השאלה היא האם אנחנו דורשים נימוקים מיוחדים בשלב הזה של ההארכה בין שנה לשנתיים, ואם כן אילו נימוקים מיוחדים אנחנו דורשים. האם זה אותם נימוקים מיוחדים שנדרשו בשלב ההארכה לשנה או שמא יש פה איזה צורך לדרוש רף שונה וגבוה יותר, מאחר שזו הארכה נוספת.

לעמדתנו צריך לדבר על נימוקים מיוחדים, בדיוק כמו שכתוב בתחנה משישה חודשים לשנה, ואפילו אפשר להגיד "מנימוקים מיוחדים כאמור", לא צריך לחזור על המילים "מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו" - -

לא השתנו הנסיבות.

- - אני רוצה להבהיר, זה לא אומר שבהכרח אלה אותם נימוקים. מבחינת העוצמה של הנימוקים זו אותה עוצמה. זה לא נימוקים מיוחדים ונימוקים מיוחדים פלוס, זה נימוקים מיוחדים.

אנחנו לא נכנסים להליך הדיון בבית המשפט. ברור שהשופט סוברני לבקש נימוקים כאלה, אחרים או שישאיר אותם בעינם. אנחנו לא נכנסים לזה, אנחנו גם לא חושבים שצריך.

אפשר פשוט במקום לכתוב "מנימוקים מיוחדים שיפורטו הוא רשאי להאריך את תוקפו לתקופה כוללת של שנה", פשוט לכתוב "שנתיים". זה הרי מיותר, אם אנחנו כותבים אותו דבר. פשוט להחליף את המילה "שנה" ב"שנתיים".

האם השנה הראשונה או השנה החדשה?

השנה הראשונה. אנחנו אומרים אותו דבר. זה משפט שחוזר על עצמו.

בנקודה הזאת, היועצת המשפטית של הוועדה, אני מסכימה אותך. אף-על-פי שמשפטית אני מסכימה שאין פה הבדל, אני חושבת שיש איזה אמירה לבית המשפט בזה שבכל זאת כתובות כאן ארבע תחנות של שלושה חודשים, שישה חודשים, שנה ושנתיים. אין כאן עניין משפטי – יחליטו חברי הכנסת, זה לא איזה מניעה משפטית – אני חושבת שיש היגיון בהשארת התחנה של השנה שקיימת היום ולדבר על התחנה הנוספת, אף-על-פי שנכון שאנחנו מדברים כאילו על אותה דרגה של נימוקים מיוחדים. אני לא חושבת שהיתה כאן מטרה לשדר לבתי המשפט – אתם יכולים בקלות לדלג משישה חודשים לשנתיים. זה עניין של מסר. חד-משמעית זה לא עניין משפטי. זאת דעתי.

אם הבנתי נכון, לפי מה שענת מציעה, יהיה בהכרח צורך לקיים דיון בתחנה של השנה, בעוד שלפי ההצעה שלהן לא תהיה חובה כזאת, כי אחרי שלושה החודשים הוא יוכל להאריך לשנתיים ללא צורך לקיים דיון נוסף בתחנה של השנה. בכל זאת יש הבדל בפרקטיקה. לנוסח יש משמעות.

זה הגיוני שהתחנות יהיו משנה לשנה.

לזה אין לנו התנגדות. אנחנו מסכימים שתהיה תחנה אחרי שנה.

אם אף אחד לא מתנגד לעניין של התחנה, ועליכן זה מקובל, אז אפשר להמשיך הלאה?

באיזה ניסוח?

ענת את מציעה שיהיה "מנימוקים מיוחדים כאמור" ולא "שיפורטו בהחלטתו". לי אין התנגדות .

זה ניסוחי לגמרי. אם הנסחית ממש-ממש חושבת שזה לא נכון, אפשר לשנות את זה.

אנחנו יכולים לשנות את זה עכשיו. אם הנסחית תרצה להחזיר את זה, כמובן זה לא משהו מהותי.

העניין האחרון שרצינו לדבר עליו זה הנושא של ההוראה הפוזיטיבית שלפיה בית המשפט רשאי לבטל או לשנות את צו ההגנה אם חל שינוי בנסיבות. בהצעת החוק הפרטית מופיע סעיף קטן (א1), שאומר "לבקשת אחד הצדדים, בית המשפט רשאי לבטל צו הגנה או להכניס בו שינויים אם נשתנו הנסיבות". כבר בדיון בהכנה לקריאה הראשונה עלו שאלות לגבי הסעיף הזה ולגבי הנחיצות שלו, אני חשבתי שאפשר להחיל עליו את תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, שמדברת על עיון מחדש, אבל משרד המשפטים חושב קצת אחרת. אם אפשר לשמוע את העמדה שלהם, זה יהיה מצוין.

<(היו"ר דוד רותם, 10:42)>

התקנה שהזכרת מדברת על צו זמני. מאיזה בירור משפטי שעשינו לקראת הדיון היום, לתפיסתנו הצווים מכוח החוק הזה הם לא צווים זמניים, התקנה הזאת לא רלוונטית להם, אבל לפי מה שאנחנו יודעים מהשטח, ויש לזה גם עיגון משפטי, בתי המשפט למשפחה, שהם אלה שעושים את עיקר הדיונים בצווים האלה, גם היום כאשר מבקשים לעשות שינוי בצו הגנה שניתן, הדברים נעשים. מבחינה טכנית מה שעושים, שמגישים בקשה חדשה שלא כרוכה באגרה, כשהתוצאה של הבקשה הזאת בפועל היא שינוי של הצו שכבר ניתן.

צריך לזכור שתקנות סדר הדין שנוגעות לבית המשפט למשפחה מאוד גמישות. יש לו תקנה שנותנת לו גמישות מלאה בפעילות שלו, הוא יכול לסטות מסדרי הדין, וכנראה שמכוח התקנה הזאת וסמכות טבועה הדברים נעשים כך. אני לא אומרת שזו ממש טעות להגיד את האפשרות הזאת בצורה מפורשת, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים צורך מהשטח, מכיוון שהפרקטיקה לא העלתה איזו בעיה עם הגשת בקשות לשינוי הצו תוך כדי, ומכיוון שקצת קשה לנו להעריך איך זה ישליך על כמות הדיונים, אולי על כמויות של תזכירים שיתבקשו, ואיך זה ישליך על חוקים דומים שאין בהם ההוראה הזאת, אנחנו חושבים שאפשר לחיות בלעדיה.

אנחנו מסכימות.

גם אנחנו מסכימים.

יש הסכמה כוללת של גורמי המקצוע שיש אפשרות להוריד את הסעיף הקטן הזה. אם עליך, זה מקובל - - -

כן, עליו זה מקובל.

זה מקובל. אמרתי כבר קודם. הרי בית המשפט סוברני לעניין, רוצים רק לתת לו כלי נוסף.

אני יכולה מבחינתכם לעבור להקראה?
הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014
תיקון סעיף 5
1.
בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א–1991‏, בסעיף 5 –
(1) בסעיף קטן (א), בסופו יבוא "וכן, מנימוקים מיוחדים כאמור, רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של צו הגנה לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת נוספת.".


את היתר אנחנו מורידים. גם הנימוקים המיוחדים הם אותם נימוקים מיוחדים כמו שהיו קודם, ואנחנו מורידים את הסעיף הפוזיטיבי שמאפשר לבית המשפט לבטל צו הגנה, כשכמובן אנחנו מניחים שהסמכות הזאת קיימת בפועל.

אנחנו רוצים לגשת להצבעה, יש עוד מי שרוצה להוסיף על הדברים, על התיקונים שהיועצת המשפטית קראה? אם לא, אנחנו נצביע בקריאה השנייה והשלישית, לפי הנוסח שהיועצת המשפטית קראה. מי בעד?
הצבעה

בעד – פה אחד
הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014, אושרה בכפוף לתיקונים, ותעלה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית במליאה.

פה אחד.

אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו מסיימים את הישיבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:46.>