PAGE
3
הוועדה לזכויות הילד
26/05/2014

כנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 59>
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, כ"ו באייר התשע"ד (26 במאי 2014), שעה 11:30

<מעקב אחר יישום התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים>
<דו"ח בטרם על פגיעת ילדים בישראל, של חבר הכנסת מסעוד גנאים>

חברי הוועדה: >
אורלי לוי אבקסיס – היו"ר

מרדכי יוגב

יעקב מרגי

פנינה תמנו-שטה
מסעוד גנאים

ג'מאל זחאלקה
משה מזרחי

>
פרופ' ארנון אפק - מנכ"ל משרד הבריאות (המיועד)

ד"ר יצחק ברלוביץ - יו"ר המועצה לבטיחות בית ופנאי, מנהל בית החולים וולפסון, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת תחום, משרד הבריאות

עירית בירן - סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

רותם זהבי - מנהל תחום בטיחות ארצי, משרד החינוך

עו"ד יפעת רווה - משרד המשפטים

עינב מורגנשטרן - מתמחה, משרד המשפטים

גיל ארז - מנהל אגף בכיר מעונות יום ומשפחתונים, משרד הכלכלה

פאדי ראשד - אגף הנחיות ותקנות תכנון ובנייה, משרד הפנים

עופרה הילה מתתיהו - מנהלת תחום פיתוח ידע והכשרות, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ עמי נידם - ראש מחלקת בטיחות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

נעמי אבוטבול - מפקחת ארצית בנושא מועדוניות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אנדרי מטיאס - מנהל אגף הסברה, המוסד לבטיחות ולגהות

אורלי סילבינגר - מנכ"לית בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אביטל אפל-פנקס - מנהלת תחום מדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אסתר גולן - מנהלת התכנית הלאומית לבטיחות ילדים, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גלית גלעד - מנהלת אגף ממשל ומדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

יובל פרידמן - מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רינת הילי צאיג - מנהלת תחום ניהול ידע, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אנואר אל-קצאצי - מנכ"ל עמותת אלעיד אלמושרק

סולימאן אלקריני - עובד סוציאלי, עמותת אלעיד אלמושרק, פעיל חברתי

ד"ר רונית אנדוולט - מקדמת בריאות ארצית ורפואה מונעת, מכבי שירותי בריאות

שולי שני - קופת חולים מאוחדת

יהונתן יגודובסקי - מנהל המחלקה הבינלאומית, מד"א

מריה רבינוביץ - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ורד קירו-זילברמן

רחל סעדה

ר.כ. חבר המתרגמים
1.<מעקב אחר יישום התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים>
2. <דו"ח בטרם על פגיעת ילדים בישראל, של חבר הכנסת מסעוד גנאים>

צהריים טובים, חברים, אנחנו נגדיר שנייה אחת למה אנחנו התעכבנו, מאחר שנורא נורא חשובה לנו נציגות של מנכ"ל משרד הבריאות שאמור להגיע לכאן, אבל ישנו טקס פרידה מהמנכ"ל היוצא, רוני גמזו, שעשה עבודה נהדרת – יש לומר – בוועדת העבודה והרווחה, ולכן מיד כשיסתיים שם, הם יגיעו לכאן. אני מקווה מאד ששניהם יגיעו, ואני גם מקווה מאד שיהיו לנו היום בשורות.
ראשית אני רוצה להגיד ברוך הבא לנכנס בנעליו של חבר הכנסת שהיה גם פעיל פה, חיליק בר. הבנתי שיש רוטציה במפלגת העבודה, אז אנחנו מברכים אותך על כך שהיה מאד חשוב לך להיות בוועדה הזו, אז גם לנו חשוב מאד.

בנעליים של ילד, אבל עדיין זה נעלים גדולות.

אני סומכת עליך שתמלא אותן בצורה מקסימאלית. אז ברוכים הנמצאים וברוכים הנמצאים וכולם.

ברשותכם אני אפתח את הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. התאריך – 26 במאי 2014, כ"ו באייר תשע"ד. הנושא היום הוא הצעה לסדר במסגרת דיון מהיר: דו"ח בטרם על פגיעות ילדים בישראל, של חבר הכנסת מסעוד גנאים. נושא נוסף הוא מעקב אחרי יישום התכנית הלאומית לבטיחות בדרכים. סליחה, לבטיחות ילדים, ובחלק מהמסקנות גם מדובר על בטיחות ילדים בנושא הדרכים.

אני אתן רקע קצר. בתאריך 19 בפברואר 2012, התקבלה החלטת ממשלה בה הוחלט על מהלך לאומי לתכנון תכנית רב שנתית לקידום בטיחות ילדים בישראל. למי שלא יודע, מדי שנה בממוצע נהרגים 144 ילדים מתאונות. בנוסף, כ-24,000 ילדים מתאשפזים, וכ-182,000 ילדים פוגעים לחדרי מיון עקב היפגעות.

בשנת 2013 נהרגו 117 ילדים בתאונות ותאונות אפשר למנוע. אנחנו לקראת החופשה הגדולה, ולא בכדי בטרם מדי שנה בשנה זועקים שרוב התאונות או אחוז התאונות הביתיות הולך וגדל בחודשים הללו. יש להסב את תשומת הלב גם בהסברה הן של ההורים, הן של המטפלות, הן של הציבור שלא רגיל בשגרה היומיומית לכך שהילדים נמצאים יותר שעות בבית, פחות תעסוקה וכדומה. אז צריך לשים לב לפרטים הקטנים.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למי שיזם את הדיון המהיר, חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה, אני מודה לך גברתי יושבת הראש. תודה לך על הדיון, תודה לארגון בטרם על הדו"ח ועל כל מה שהם עושים.

תחילה לפי דעתי, אנחנו כנציגי ציבור צריכים לשאול את עצמנו, לפני כל דבר אחר שאנחנו מתעסקים בו בחיי היום יום, בשוטף היומי, הפוליטי, אני חושב שאת השאלה העיקרית צריך לשאול והיא – איך מצילים חיי אדם. איך עוצרים טרגדיות אנושיות. זה הדבר הראשון.

הדו"ח של בטרם אכן מצביע על ירידה מסוימת בדרך כלל בתמותת ילדים, במיוחד במגזר היהודי, אבל לצערי הרב, במגזר הערבי, בחברה הערבית – זוועה. הדו"ח מדמם כטרגדיה, שכל אחד מאיתנו צריך איפה שהוא לשאול את עצמו מה עושים. מה עושים?

לצערי הרב, בדרך כלל אנחנו מתפארים ואומרים שחיי אדם וערך אדם הוא בראש מעיינינו והוא העדיפות הראשונה, אבל באורח החיים שלנו, בהתנהגות שלנו – הכל חשוב חוץ מהעיקר – שהוא חיי אדם. אם זה בבית שלנו, אם זה באוטו, אם זה בסביבה, אם זה בהתנהגות.

כאשר אני קורא את הדו"ח של בטרם, שהוא דו"ח מאד קשה, שאומר ש-60% מהילדים שנהרגו בשנת 2013 אלה ילדים ערבים, למרות שהאחוז שלהם הוא 27% מהאוכלוסייה, ובמיוחד ילדים ערבים בדואים בדרום, שאחוז התמותה שלהם עומד על 18%, כאשר האחוז שלהם מכל אוכלוסיית ישראל הוא 4%. אז אלה הנתונים, שהסיכון שילד ערבי ייפגע או ימות הוא פי ארבעה יותר מילד יהודי.
אז אי אפשר לעבור על העניין הזה לסדר היום. יש הבדל מאיזה מגזר, מאיזה אשכול, מאיזה מחוז. אז יש דבר שהוא נתון לשיפור. יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לעצור את הדימום הזה, לעצור את קיפוח חיי האדם - שהם ילדנו - שבסוף הם העתיד שלנו.

אני לא אאריך. אני חושב שיש שני מישורים עיקריים – המישור הראשון לפי דעתי זה החינוכי, התודעתי. צריך לחנך את האנשים, משום שסביבה בטוחה, סביבה שיש בה שלום לילדים, היא פונקציה. היא תוצאה של מנטאליות, של חשיבה ששמה חיי אדם, ערך חיי אדם בראש מעייניה. זה שצריך לחנך אותו, זה שצריך להעלות את המודעות בו – בבתים, במשפחות, אני מדבר בכלל, ועל החברה הערבית בפרט.

המישור השני זה מישור של התקציבים ושל התכנית הלאומי, שאנחנו יודעים שהיא משנת 2012, ואנחנו צריכים לדעת היום מה עשו משרדי הממשלה, האם הם מיישמים כדי לעצור באמת את הטרגדיה הזו, את תמותת ילדינו, העתיד שלנו.

תודה רבה.

תודה לך. לא סתם אנחנו מחכים למנכ"ל הנכנס, כדי שיבוא וייתן לנו פחות או יותר סקירה, כי באותה החלטת ממשלה יש גופי סמך ששותפים למהלך, ובראש אותם גופים מוביל משרד הבריאות, שצריך להוביל את המהלך הזה, כמובן בשיתוף פעולה עם משרד ראש הממשלה, עם משרד האוצר, החינוך.

אני רק רוצה להדגיש עוד נקודה שבה אתה התחלת, וזה באמת מאותו דו"ח של ארגון בטרם, והוא צריך להדהד באוזני כולנו, כי כל פעם הנושא החברתי עולה לסדר היום, אבל לנושא החברתי, או לחוסר הטיפול בבעיות החברתיות – יש השפעות ישירות על תמותת ילדים, ואני אצטט:

הסיכון של ילד מהאשכולות הנמוכים למות מהיפגעות, גבוה פי שניים מהסיכון של ילד מהאשכולות הבינוניים, ופי 2.5 מהסיכון של ילד מהאשכולות הגבוהים. לא רק הסיכוי לאיכות חיים, ליכולת להתקדם, למיצוי פוטנציאל. פשוט לחיות. הסיכון של ילד ערבי להיהרג כתוצאה מהיפגעות בלתי מכוונת, כמו שאמרת, הוא גבוה פי ארבעה מזה של הילד היהודי.

כשאנחנו מסתכלים על הדברים האלה, לא סתם באשכולות הללו, החברתיים, הסוציו-אקונומיים הנמוכים – ההיפגעות היא גבוהה יותר. יש מחסור בתשתיות, יש מחסור בכוח עזר, בכוח אדם וכדומה ויש לזה השפעה ישירה.

שלום לך. אנחנו קודם כל מברכים אותך על כניסתך לתפקיד המאד מאד חשוב הזה, ואנחנו מברכים אותך על כך שאתה הגעת אלינו לוועדה. אתה רוצה להקשיב קצת לפני?

בוודאי. תמיד.

אוקיי. אז אנחנו נעבור לנציגת בטרם, שתיתן לנו את הדו"ח. בדיוק ציינו פחות או יותר את העניין שבשנת 2012 התקבלה החלטת הממשלה ומי שאמור להוביל את המהלך זה משרד הבריאות.

רצינו לראות איך אתם נערכים לזה, מי יהיה אמון על קיום התכנית, וגילינו שוב פעם שהילדים בפריפריה החברתית של מדינת ישראל, חשופים הרבה יותר להיפגעות, ופי שניים עד שניים וחצי יותר מאשר ילדים באשכולות הבינוניים והגבוהים, ובמגזר הערבי זה פי ארבעה. איך נערכים ואיך משקיעים בצורה דיפרנציאלית אולי, כדי גם לצמצם את הפער וגם למנוע אבידות.

אז אנחנו מתחילים עם ארגון בטרם.

אני אקח ממש כמה דקות מזמנכם. שמי אורלי סילבינגר, מנכ"לית ארגון בטרם לבטיחות ילדים.

אז קודם כל בוקר טוב לכולם, יושבת ראש הוועדה, אני מברכת על הדיון הכל כך חשוב הזה. נאמרו כבר מה שנקרא המספרים הכבדים של הדו"ח. אני רוצה להגיד שכמעט בא לי לצעוק ולומר – כמה ילדים יגיעו עוד לחדר המיון עד שנגמור את הדיון היום, ואם תיקחו בחשבון שכל שלוש דקות בממוצע נכנס ילד לחדר מיון כי הוא נפגע בתאונות ולא כי הוא חולה – אז באמת כמות הילדים שתגיע עד סוף היום לבית החולים היום – תהיה כ-500 ילדים.

ביום אחד.

ביום אחד. זה לא נתפס בתודעה. לצערנו הרב, כפי שאת ציינת, בשנת 2013 נהרגו מתאונות 117 ילדים. אני רוצה לומר פה – זה מתאונות שרובן תאונות לא מכוונות. זה אותם ילדים שנשכחו ברכב, זה אותם ילדים שטבעו בבריכה או באמבטיה. זה אותם ילדים שנפלו מגובה. והמספרים האלה הם מספרים יבשים, אבל כשעלו לכותרות הילדים של משפחת גרוס, ששתיים מהבנות קיפחו את חייהן באותה הרעלה קשה, ושניים מהבנים היו בבית חולים במשך שבועות ונלחמו על חייהם, לא נשארה עין אחת יבשה בציבור.
לא נשארה עין אחת יבשה בציבור, כי כאשר אנחנו בסוף נוגעים בפרט, נוגעים במשפחה, אי אפשר להישאר אדישים. כשאני מדברת על 117 – זה בלתי נסבל. חברים, כל יומיים וחצי בממוצע, מת ילד במדינת ישראל. ואם אנחנו הולכים רק על החודש האחרון – 12 ילדים קיפחו את חייהם. אז אם אנחנו הולכים על 117 בשנה – 12 ילדים לחודש זה המון. אבל אתם יודעים למה מתו 12 ילדים בחודש האחרון? כי לצערי פתחנו את מגיפת הקיץ.

חודשי הקיץ עד היום היו סוף יוני ועד סוף אוגוסט. לצערי הרב, בשנת 2014 הטמפרטורות הגבוהות הגיעו מוקדם מהרגיל, וכבר שכלנו ילד ברכב, כבר טבעו שני ילדים – האחד בבריכה והאחד בבית, אבל אני רוצה להקריא לכם פשוט את הדו"ח היבש, חברים. שני ילדים מצאו את מותם בטביעה, רק בחודש האחרון. שלושה ילדים מתו כתוצאה מפגיעת דריסה לאחור. ילד קיפח את חייו כשנשכח ברכב. עוד ילד שמת כהולך רגל. ילד שמת כנוסע ברכב, ילד שמת כרוכב אופניים ועוד שלושה ילדים מתו בתאונה, כאשר סיבת המוות עוד לא וודאית. זאת אומרת פורום הסיווג עוד לא נשען סופית על הסיבה.

ואני אלך מפה צעד אחד קדימה, חברים. אם אנחנו מסתכלים על הדו"ח שמסכם את שנת 2013, כאמור, אם אנחנו רואים את האוכלוסיות השונות, ביישובים יהודים וגם ביישובים ערבים, אנחנו רואים שהרמה הסוציו-אקונומית הנמוכה, הרמה החברתית הנמוכה, נמצאת בהיפגעות הרבה יותר גבוהה. אבל אם נסתכל על הסך הכל, וזה כבר לא משנה אם הילד הוא יהודי או הילד הוא ערבי, אנחנו רואים שבסך הכל יש פה פי 2.5 סיכוי לילד ביישוב סוציו-אקונומי נמוך – למות מתאונה. אנחנו מתחילים שווים. אנחנו נולדים שווים. יום אחד אחרי, זה משתנה חברים.

וכשאני מדברת על משתנה, מאד מאד רע לי להגיד שכשילד נדרס לאחור בחברה הערבית, התקשורת לא מפרסמת. כשילד נופל מגובה בחברת הערבית – את התקשורת זה לא מעניין. 60% מהילדים שמתו בשנה שעברה הם ילדים מהחברה הערבית, ולכן לכאורה, זה נראה שאין בעיה במדינת ישראל בהיפגעות ילדים, כי התקשורת מתקשרת לנו את המקרים של הילדים היהודים, לצערי כי רב.

ולכן, הדברים הכי משמעותיים שאני רוצה להגיד לכם, בואו נלך צעד אחד קדימה, שנת 2013 הביאה איתה דברים טובים בנושא בטיחות ילדים ודברים רעים. אז קודם כל יש לנו עלייה בשנת 2013 בנפילה, דריסה לאחור ושכחה ברכב, ואם נלך קצת אחורה, אנחנו רואים שזו איזו שהיא מגמה שמאד מאד מאד מלחיצה אותנו.

יש גם דברים קצת יותר טובים. בנושא טביעה הייתה ירידה. עדיין, 14 ילדים מתו מטביעה. וגם בנושאי חנק יש איזו שהיא ירידה.

לטפל בבעיה הזאת נדרש ממדינת ישראל לעשות סדר עדיפויות חדש. לשים את נושא היפגעות הילדים על סדר היום הציבורי ובאמת לשם כך בשנתיים האחרונות משרדי הממשלה, 16 משרדים וגופי ממשל, בהובלה משמעותית של מערכת הבריאות, של משרד הבריאות, תכננו מהלך של תכנית לאומית רב שנתית לבטיחות ילדים. אני שמחה להגיד שאנחנו נמצאים היום בישיבה שאני יכולה להגיד המשימה הראשונה הושלמה.

סיימנו את תהליך התכנון, נדרש לנו בימים האלה השלב הבא, ואני מברכת את פרופסור ארנון אפק, שלקח את ההובלה בשם משרד הבריאות, ונדרשת לנו החלטת ממשלה חדשה, הפעם עם השרה גרמן ובהובלתו של המנכ"ל הנכנס, מתוקצבת. כי התהליכים שנעשו בכלל משרדי הממשלה הם פשוט מדהימים ואין לנו אלא להיכנס עם רגליים למים ולהתחיל לעבוד.

רגע, אז מה מונע עכשיו, תקציב?

תקציב, כן, בעיקר תקציב.

את יודעת אם זה נמצא על סדר היום של ההחלטות הקרובות של הממשלה?

זה לא יכול להיות, מכיוון שאנחנו עדיין בתהליך הראשוני של המשא ומתן עם האוצר. אני כן חייבת לומר שהאוצר תומך במהלך הזה. אנחנו עדיין בימים אלה משתדלים לתפוס, לפני שסגן אגף התקציבים עוזב את תפקידו, לפני שהוא נוסע לחו"ל, ויחד עם ד"ר ברלוביץ נפגשים במהלך החודש הקרוב, כדי לקבל עוד סעד משמעותי.

ד"ר ברלוביץ יהיה זה שיהיה אמון על התכנית, על קיום התכנית.

אם סיימת, לפני שאני אעביר את המושכות למנכ"ל משרד הבריאות שייתן לנו תמונה, ברשותך, אני אתן לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שהיא סגנית יושב ראש, ותיכף יש להם ישיבת נשיאות. מיד לאחר מכן נמשיך בסבב, כמובן.

בבקשה.

אז ראשית תודה לך יושבת הראש. אני חושבת שאמרת מילה מאד מאד חשובה, לפחות ביטאת את הרגש. קשה מאד לנתק את הרגש מהסיפור הזה שכל מה שקשור סביב בטיחות ילדים, אמרת לפעמים בא לי לצעוק. והתחושה היא שיש לנו שעון של חול, שהזמן אוזל והמרוץ הוא במרדף אחרי הילד הבא. כי מצד אחד אם היינו חושבים שזו גזירת גורל, ו-500 ילדים שמגיעים מדי יום לחדרי המיון, היינו מאמינים שזה דברים שלא ניתן לעצור, אחרי שמקסמנו את כל היכולות שלנו כחברה מודרנית ומתפתחת, שאמורה להקנות את המעטפת הנכונה לילדים שלנו. אז היינו אומרים אוקיי, צריך לחשוב אולי על פטנט אחר, ולא הייתה באמת נשמעת זעקה.
ברור לי שכמעט כל מי שיושב פה סביב השולחן, הוא באותו מתרס, באותו הצד, וכולנו מבינים שאנחנו חייבים לפעול כמה שיותר מהר.

אני מוטרדת. אני מאד מודאגת. אנחנו לקראת הקיץ ואני לא רואה קמפיין מאסיבי ואינטנסיבי, סביב מה שקשור לבטיחות ילדים. עצוב לי שזה מסתיים בכותרות כזאת או אחרת בטלוויזיה ובעיתון. זה לא יתכן שעדיין יש בורות, יש חסר בידע, שגם אני, כל פעם למדה דבר חדש כאמא צעירה, על איך אני יכולה למנוע פגיעה בילדים שלי. והתחושה שזה לא עובר לציבור הרחב.

אין דרך אחרת, אם לא השקעת משאבים. אין דרך אחרת, אם לא לשנס מותניים בתוך הבית הזה ולבוא ולומר – די. אנחנו לא צריכים לראות 500 ילדים שמגיעים לבתי החולים. התחושה שלי היא שזה מאד מאד עצוב. זו לא תחושה, אנחנו יכולים לראות באופן ישיר, יותר נכון, הסיפור הזה שעדיין הפריפריה החברתית, שדיברת עליה, נפגעת פי ארבעה, והתמותה היא כל כך גבוהה, בלי בכלל יחס סביר לאחוז בתוך החברה שלנו – מעיד על כך שזה באמת עניין של סדרי עדיפויות. מעיד על כך שתשתיות יש להן קשר ישיר, תשתיות שלא מפותחות, תשתיות שלא מספיק מונגשות; וגם החקיקה שעדיין צריכה להיות מתוקנת – כל אלה אין לי ספק שהם באופן ישיר משליכים על התמותה.

אני מברכת אותך חברי חבר הכנסת גנאים, על הבקשה הזאת ואני יודעת שבוועדה הזאת אנחנו ניתן את מלוא הבמה, עד שייצא מפה לא רק קמפיין, עד שגם יושגו כל התקציבים הנדרשים, יחד איתך, המנכ"ל החדש, שאני בטוחה שאתה תרים את הכפפה, כי אני יודעת שאתה פעלת רבות סביב התכנית הלאומית הזאת, כדי להביא את זה בצורה הנכונה ביותר והריאלית ביותר, גם סביב התקציב. כי אני, כמי שבאה מהמפלגה של שר האוצר וגם ממפלגה של שרת הבריאות – זה חשוב. אסור לנו לחכות לדקה ה-90, אנחנו צריכים כבר להתחיל לעבוד על זה.

אז תודה רבה. אני באמת נאלצת לעזוב ובהצלחה.

תודה רבה לך, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.

ועכשיו, כמו שהבטחנו, פרופסור ארנון אפק, רשות הדיבור שלך, ואנחנו מקווים לראות אותך הרבה פה בוועדה.

בהחלט. אז קודם כל תודה רבה אורלי, ותודה רבה לחברי הוועדה. אני עדיין לשם הדיוק המנכ"ל המיועד, עד שהממשלה תמנה, אבל בכל זאת, בשבילי זה אולי סימן חשוב שדווקא את ההופעה הראשונה שלי אני עושה כאן בוועדה, כי בעיני אין דבר יותר חשוב וערכי ממה שאתם עושים ומה שאנחנו עושים. צריך להגיד באמת – אנחנו, כי אנחנו צריכים לעבוד עליו יחד.
תראו, אורלי אמרה, באמת עם כל הלב, הנה, ירדנו במשהו, אבל כשאתה חושב על אלה שבכל זאת מופיעים, על המספרים שמופיעים שם, כל אחד מהם זה בסוף טרגדיה. חוץ מזה שנקטף ילד ופוטנציאל אדיר של חיים בבאת אחת נעלם, הרי תחשבו על המסביב – על המשפחה שחייה נהרסו, על האנשים שחלקם אפילו אולי בתום לב גרמו לתאונה הזו ועזבו את הילד באמבטיה, ועכשיו צריכים להתמודד ולחיות עם הדבר הזה כל חייהם. הרבה משפחות נהרסות, ולכן אם אנחנו יכולים לעשות משהו, חשוב שנעשה אותו.

במקרה הזה, תחת הובלת ארגון בטרם, שאני מלא הערכה למקצועיות שהם הובילו את כולנו בתהליך, השתתפו הרבה מאד משרדי ממשלה. באמת, אני לא רוצה להגיד אחד, כי אם אני אגיד אחד, יהיו עוד איזה 15 שאני לא אזכיר אותם, ולכן אני לא רוצה להתחיל אפילו, אבל באמת תודה לכולם. כולנו התגייסנו יחד ושמנו בסוף את אותן נקודות שחשוב לקדם אותן.

אגב, זה לא אומר שהאחרות לא, אבל אמרנו – בואו נתמקד בהן. זה דברים כל כך בסיסיים כמו סטנדרטים. שיהיו סטנדרטים להפעלה, כמו נושא הסעות התלמידים. כמה פעמים אנחנו שומעים על בעיות במקומות האלה ועוד נושאים אחרים.

השאלה האם משרד הבריאות צריך להוביל לא הייתה הטריוויאלית בעינינו, כי יכול להיות שהיו משרדים, משרד החינוך - - -

יש מצגת.

אוקיי, אז בואו נראה באמת כמה דרכים, כדי שתבינו את התהליך הגדול שעשינו כולנו יחד.

דיברתם כבר על החלטת הממשלה, שהיא באמת מאד ערכית בעינינו, שהוסיפו אותנו באמת למפה הבינלאומית של מה שנעשה באירופה, ביוניצ"ף ו-Save a child. והנה הרשימה, אני לא צריך לזכור את כולם, אתם יכולים לראות באמת את כל הליבה של האנשים והגופים שמתעסקים עם העולם הזה של הילדים, החל מהרשות הלאומי לבטיחות בדרכים והמשטרה ונציבות כבאות והצלה. ותמיד לכל אחד יש נושאים שהם נגעו בהם בעצמם, והתהליך הראשון התחיל למעשה כשכל אחד מהמשרדים ממפה אצלו בבית.
עכשיו, אני אומר לכם משהו, לפחות בצד שלנו כמשרד הבריאות, וזו המלצתי למשרדים ולגופים הממשלתיים האחרים – תבדקו גם מה אתם יכולים לעשות אצלכם בלי שתהיה תכנית לאומית. אני אומר לכם שגם אצלנו במשרד הבריאות – יש מה לתקן, יש מה לשנות ויש מה, אפילו בעולם שלנו – למפות ולעשות אחרת.

המשכנו באמת עם תכניות עבודה ועם בניית איזה שהוא מתווה אסטרטגי, ואנחנו נלך באמת להחלטת הממשלה השנייה, פעם כשנסיים את הליך התמחור של התכנית והצבתה, ואז נאבק על התקציב, כמו כל גוף אחר שחייב להילחם על התקציבים בתחומו.

זו הפעילות שאנחנו עושים ויש לנו משפט, אתם יודעים מה, אני פשוט שבעולם, בלי מילים גדולות ישראל בטוחה לילדים. אני לא חושב שיש כאן מישהו, אורלי, באולם הזה שלא יכול להסכים עם המשפט הזה.

ברור.

ואנחנו רוצים להפחית של שיעורי התמותה ופגיעה בכלל הילדים. הלוואי והייתי יכול לחתור ולהגיע לאפס, אני מקווה שבעתיד נגיע לזה, למרות שצריך להתמודד עם המציאות. כנראה לזה רק נשאף בעתיד, אבל להוריד את הפערים, כי זה לא מוצדק. כמו בבריאות, הפערים האלה הם לא ערכיים ואם יש אוכלוסייה בתוכנו שנפגעת יותר, צריך להשקיע בה את המשאבים, כדי שתהיה שם ירידה יותר גדולה מהמקומות האחרים.

בנקודה הזו, אני מצטערת לקטוע אותך, אבל יש משמעות מאד גדולה לנגישות לשירותים. ולא בכדי תמותת תינוקות בדרום, איפה שיש באמת קושי אמיתי להגיע לטיפול רפואי בזמן אמיתי, ואז זה עולה בחיי ילדים. זה קורה לא רק שם, זה קורה גם בפריפריה הצפונית.

וכשאנחנו מסתכלים, ואני יכולה לומר לכם מחוויות אישיות, שכשאני צריכה רופא, סתם לדוגמא, משתים עשרה בצהריים ביום רביעי, אם אחד מהילדים שלי חלילה וחס ולא התריע על זה קודם שהוא הולך להיות חולה – אין לי רופא. אני צריכה לעלות איתו לבית החולים. אני מעמיסה על חדר המיון, גם כאשר הבעיות הן מינוריות. אבל מה שקורה הוא שבאים מקרים דחופים ואז גם הם לא מקבלים מספיק את כוח האדם שצריך. ומה שקורה הוא שאותם ילדים צריכים לחכות ולספוג עוד חיידקים או עוד אי נוחות, וההורים שמאבדים יום עבודה, באמת, כל הדברים הללו.

וזה א'-ב' לכך ואני חושבת שאנחנו נחשפים לנתונים שדווקא באוכלוסיות חלשות אז ההיפגעות היא יותר גדולה. זה לא שבגלל שההורים שלהם אוהבים אותם פחות.

חס ושלום.

זה בגלל שאין נגישות לשירות. ברור לי, אני בכוונה מדגישה את האבסורד, כדי שנוכל להבין על מה אנחנו מדברים. כשאנחנו מדברים על שירותים או על תשתיות, בין היתר אלו התשתיות שמדובר בהן. האם משרד הבריאות עשה איזו שהיא תכנית מיפוי כמה רופאים, על כמה ילדים, חדרי מיון קדמיים, כמה יצאו לדרך, מאיזה שעות יפעלו? האם אני כתושבת לא יכולה להבטיח לילדים שלי שמיום רביעי, החל מהשעה שתים עשרה בצהריים, אין לי שירותי בריאות לילדים?

באמת, אלה שאלות שאני חושב שכל הורה שואל אותן, כי יכול להיות שאנחנו מסכנים את הילדים שלנו בכך שאנחנו לוקחים אותם לפריפריה.

אז אני אענה שתי תשובות. א', יש לנו תכנית שנעשתה יחד עם קופות החולים ועם המועצות האזוריות והעיריות, של מוקדים קדמיים. האחרון נפתח בבית שאן, ונותן מענה בעצם בשעות לאחר פעילות קופות החולים, בעיקר בערב.

אתה יודע כמה עבדנו על זה? וגם בית שאן תיכנס לזה, אבל לא רק.

אז יש לנו כ-12 מוקדים כאלה במדינת ישראל, בדיוק במקומות - - -

לא, שאנשים יבינו, זה לא נותן שירות רק לבית שאן, לכל עמק המעיינות, לבקעת הירדן. צריך להבין שכל מה שקורה שם, גם המועצות האזוריות נורא רצו את זה, כי אין אופציה אחרת. משעה מסוימת זה קדימה, להתחיל להעמיס את בית חולים עפולה במקרים שאפשר לפתור בקהילה.

נכון. ויש לנו גם בדרום, כמובן בקריית שמונה, אבל גם בדרום – בירוחם ובדימונה, וזה באמת גם לפזורה מסביב, זה בוודאי לא מיועד לאוכלוסייה אחת. יש גם בערד - אז יש לנו באמת את המקומות האלה. ודבר שאני חייב להגיד, תמיד כשחושבים על בריאות, חושבים על רפואה. אבל האמת היא שיש הרבה דברים לא פחות חשובים בקידום הבריאות, אפילו יותר חשובים מהרפואה. הנה, אני אומר את זה כמנכ"ל מיועד של משרד הבריאות. תנאים סניטריים. כבישים. מדרכות. תשתיות.

כשאנשים נוסעים לאחור, אז זה משהו אחד כשהם נוסעים לאחור ואין כביש, ואין מדרכה, ואין מגרש משחקים, וכל הדברים האלה באים בסופו של דבר לידי ביטוי בהיפגעות ילדים. אז זה קשור אלינו בוודאי, אבל זה קשור לכלל התשתיות במדינת ישראל.
אני אמשיך, כי אני מראש מתנצל שאני אהיה חייב לעזוב אתכם, אבל אתם יכולים לראות שאנחנו בנינו תהליכים גם מתכללים ברמה הלאומית וגם ברמה המשרדית וגם, כמובן, ברמה הבין משרדית. יש לכם פשוט את כל הנתונים.

נראה את החזון ששמנו, כי אני חושב שהוא באמת הדבר שאנחנו יכולים להסתכל עליו ולבוא ולומר שאם אנחנו נצליח, ואני בהחלט פונה אליכם שתעזרו לנו להשיג מספיק משאבים, כי עם משאבים נצליח, אנחנו צריכים מספיק משאבים לקדם בכל העולמות: בעולם התשתיות והסטנדרטים, והנושאים ששמנו קודם על הפרק – אנחנו נוכל להילחם, להוריד את זה, להקטין את העיוותים, ובסופו של דבר להפוך את ישראל באמת לבטוחה לילדים.

אז תודה רבה לך.

תודה רבה לך, והמון המון הצלחה. אנחנו יודעים כמה אתה תזדקק לזה, עם מצב הבריאות.

לפני שהוא הולך, אני רוצה להעיר על איזו נקודה שהוא נגע בה.

בבקשה, חבר הכנסת מזרחי ומיד לאחר מכן חבר הכנסת יוגב.

אני רוצה להעיר, אנחנו מדברים על הרפואה כרכיב מאד משמעותי בעניין של צמצום כמות המוות. אנחנו שוכחים, ואת זה אני שאלתי, לא העלו פה את כמות הנפגעים, או הכמעט מת, שזו כמות אדירה, ואני לא יודע, המספר הזה לא - - -

182,000 ילדים פונים לחדרי מיון.

מדברים על זה תמיד בתאונות דרכים, שטיפול רפואי מהיר – הוא מציל חיים במובן הזה שככה, ככל שהתאונה לא נגמרת במוות, אז אנחנו מורידים את כמות המתים. לא מורידים את כמות התאונות, את כמות המתים.

החלק האחר, שהוא לא פחות חשוב שאתה נגעת בו, ושאתה אמרת זה לא תמיד אני, זה החלק של המניעה, ושהוא לא בדיוק מתגלגל לפתחו ואני לא יודע איזה מענה יש בתכנית פה, בתחום הזה. גם את זה צריך לשים על השולחן, על אחת כמה וכמה על המגזר שהוא מדבר עליו, שזה דרמטי שם.

נכון, ששם הוא סובל גם מתשתיות ומחוסר נגישות לשירותי בריאות.

תיכף ידבר גם ד"ר יצחק ברלוביץ, הוא יושב ראש המועצה לבטיחות בית ופנאי ומנהל בית החולים וולפסון, והוא גם מי שיקבל לידיו את הובלת התכנית, אבל לפני כן, חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה.

אני באמת רוצה להמשיך, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת מזרחי, שני דברים באמת: האחד זה ההיפגעות, ואז כל מה שמסביב, תשומת הלב וההסברה, לפי סיווג האוכלוסיות, והדיפרנציאלי, כל מה שאמרה פה אורלי, מנכ"לית בטרם. והאמצעים, כמו שמחפשים עכשיו, ראיתי והייתי פה בדיון עם סגנית שרת התחבורה, על שכחה ברכב או על אמצעים אחרים לנסיעה לאחור, או לפי חומרת ההיפגעויות והסטטיסטיקה.
והדבר השני, הוא באמת מה שנאמר - ההצלה. עכשיו, בעניין הפריפריה, דיון שצריך להתקיים אצלי השבוע בוועדת המשנה, ועדת חוץ וביטחון ויתכן שנדחה אותו גם, אפילו בגלל שאתה כנכנס לתפקיד יחד עם מד"א ואחרים, והוא שייך לכל הפריפריה.

יש לי את הסמכות לעסוק רק ביו"ש, אז אין לי את הסמכות להכניס את רמת הגולן ואת הגליל ואת הנגב ואת המגזרים האחרים. זה פשוט לא בסמכותי, אבל הייתי שמח להכניס את זה לסמכותי, מהבחינה של ההצלה, מהבחינה של הפרישה במרחקים של הפריפריות, אם של מוקדים, אם של נהז"ים ותורנים וכוננים. גם סופי שבוע בהתייחס, או לילות. הייתי שמח לדחות את העניין, כי דחיתם בחודש את ההחלטה.

הייתי שמח לדחות, כי אני בעד טיפול יסודי ולא לחטוף, ואז לחשוב על זה ובאמת לראות את היכולת שלנו אחרי ההיפגעות, גם את ההצלה במובן של הפרישה והיכולת להציל. מוקדים, נה"זים וכוננים.

אז אני אומר לך בהצלחה רבה, ומחליט בעצם עכשיו שנדחה, כדי שזה יהיה יסודי יותר.

תודה. אז יש לי שני דברים לומר. אלף, אתם צודקים, זה קצה הפירמידה – המוות, אבל מאחוריו יש מספר רב מאד של אנשים שנפגעו וילדים שנותרו נכים לכל החיים, ואחר כך אלה שנפגעו ואלה שרק הגיעו למיון, או בכלל הסתיים בבית, כשזה באמת העולם שד"ר ברלוביץ, מורי ורבי עוסק בו, כמקום שאין לו משרד. הוא תמיד היה אומר לי – לזה אין משרד ואין מי שיטפל בו בבית. והנה, המועצה הלאומית באמת נועדה לתת מענה לקבוצה הזאת.

יש לנו אכן וועדה שצריכה לעסוק בכל הנושא של המענה באזורי הגבולות, באזורי איו"ש, ונשאיר את זה בצד. עוד תקבלו את הנתונים המעודכנים אחרי שהוועדה תשב ותטפל בזה.

מתי זה אמור להיות?

עכשיו מונתה הוועדה. השבוע.

יש לנו צפי מתי היא מסיימת?

מתי שהוא במהלך יולי. אני מדברת על הפרישה של נקודות ההזנקה של מגן דוד אדום.

אוקיי. אם זה יהיה לפני יציאתנו לפגרה אנחנו נעשה כבר ישיבת המשך, כדי לשמוע פחות או יותר את המסקנות ולאן אנחנו מתקדמים.

מצוין. יופי, אנחנו באמת נשמח גם לשיתוף הפעולה ולעבודה יחד בדברים האלה. יש לנו סדרה שלמה, גדולה מאד של פעולות, ממש קיצרתי כדי לא לתפוס את כל זמן הוועדה, אבל אני יכול להגיד לכם ששוב, לקחנו את הדברים שחשבנו שהם יותר חשובים בעת הזו – זה לא אומר שהאחרים פחות – והחלטנו לעסוק בהם בתפיסה של תפסת מרובה לא תפסת. למשל, לייצר מדרכות מסודרות בכל המערכת, שכולנו נסכים שזה דבר מאד חשוב. כנראה שאם נשים את זה כיעד, יהיה לנו מאד קשה להגשים את זה בזמן קצר, אבל יש דברים שכן אפשר לטפל בהם. ומבלי להגיד שאחרים לא חשובים.

כך ישבה הוועדה עם כל החברים ואני ראיתי הרבה אנשים - אני לא רוצה להזכיר את השמות שלהם - כדי באמת לשים את הדברים האלה על השולחן.

אורלי, אני חושב שצריך באמת להעביר את כל ההמלצות, מסודרות, לוועדה, בדיוק שתראו, תוכלו להעיר - - -

שנעקוב אחריהן.

בוודאי.

אמרת שאתה רוצה את ההסדרה.

בהחלט.

אז תעדכן אותנו איפה אנחנו יכולים לעזור וכולנו נרתמים כחברי כנסת, אני חושב.

מצוין אורלי, נעביר את כל התוצאות.

ככה אנחנו נדאג שזה לא ירד מסדר היום ולא ייגמר רק באיזו שהיא ועדה או דיון מסוים ובזה עשינו את שלנו, סימנו V ואפשר לעבור הלאה. ככה הוועדה הזו לא עובדת, אלא הפוך. אנחנו יודעים להיות גם נודניקים.

זה לא נודניקים, אתם עושים את עבודתכם.

לא, לא, תאמין לי, אנחנו גם יודעים להיות נודניקים. הרבה אומרים לי שאני גם יודעת להיות נודניקית. אני רואה את זה פה לחיוב, בסוג העבודה שלנו, כי זה גורם לכך שהבן אדם לא שוכח שהוא צריך לתת דין וחשבון.

ולכן תראו בנו פה באמת זרוע שלכם, כי לכולנו יש פה אינטרס משותף.

תודה רבה וסליחה שאני לא יכול להיות כל הדיון. תודה רבה.

אנחנו מודים לך מאד על שהשתתפת.

כמו שאמרנו קודם, ד"ר יצחק ברלוביץ, יו"ר המועצה לבטיחות בית ופנאי ומנהל בית החולים וולפסון, מי שעתיד לקבל את הובלת התכנית, לאחר שפרופסור ארנון אפק יכנס לתפקיד המנכ"ל. אנחנו נשמח לשמוע כמה דברים מפיך ולאן פנינו.

קודם כל תודה רבה. בשבילי, הישיבה הזאת היא מעין חלום שמתגשם. הנושא הזה ה - - -

אורלי מגשימה חלומות.

נכון, נכון. היא הגשימה פה באמת סוג של חלום מבחינתי. אנחנו במשך הרבה מאד שנים, מי שמכיר אותי יודע שאני במערכת כבר למעלה מ-30 שנה, והנושא הזה תמיד היה בעצמותי ואף פעם לא שכחתי את אותם ילדים שהיו מגיעים לטיפול נמרץ ילדים, עם עצמות שבורות ועם גולגולת שבורה וכן הלאה, וכאשר נקודת ההנחה הייתה שכל ילד אחד שנפגע הוא אחד יותר מדי. כל אחד הוא אחד יותר מדי.

כולם ניתנים למניעה. בניגוד למחלות אחרות שבהן אתה ואומר – לפעמים זה גנטי, לפעמים זה אחרת. פה אין. כל אחד, כל תאונה, כל אירוע - אם אתה מסתכל אחורה – הוא היה ניתן למניעה.

אני אגב רוצה להגיד כמה דברים בשביל הפרופורציות של הדברים שנאמרו. זה נכון שהמספרים נחשבים לא מרשימים במיוחד, בוא נגיד למי שרגיל למספרים של תמותה. במדינת ישראל מתים כל שנה 40,000 איש. 117 ילדים, מה זה? אבל אם אתה בודק מבחינת אובדן שנות חיים, מדובר פה בגורם מספר אחת בגיל הילדות, לאובדן שנות חיים פוטנציאליים. כל ילד כזה במדינת ישראל, למעשה היו לו עוד 75 שנות חיים פוריות, עם כל מה שמשתמע מכך.

כלומר, אנחנו מדברים פה על 117 כפול 75 בערך, וזאת המשמעות מבחינת אובדן שנות חיים. ועם כל הכבוד למחלות לב ולמחלות סרטן וכן הלאה, ואני מכיר את כל המספרים, פה מדובר בגורם מספר אחת מבחינת אובדן שנות חיים פוטנציאליים. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה זה הנושא הכלכלי. כמובן שאת העצב ואת הצער ואת עוגמת הנפש ואת הטרגדיה ואת כל מה שזה עושה לא רק לילד שנפגע, אלא לכל מי שסביבו, משום שצריך להבין שילד כזה שנפגע, זה לא ילד אחד שנפגע. יש לו הורים ויש לו אחים ואחיות ויש לו סבים וסבתות, ודודים ודודות, וזה כל המשפחה. זו טרגדיה שמלווה את כל המשפחה, עם כל הנזקים שמתלווים. לכן המספרים הם פי כמה יותר גדולים.

אבל גם אם אני רק מתרכז במספרים היבשים, ההוצאה הלאומית לטיפול כתוצאה מאובדן מתאונות ילדים, מסתכמת ב-1.1 מיליארד שקלים בהוצאות ישירות של מערכת הבריאות ומערכת הרווחה בלבד. כלומר, אנחנו מדברים פה בהוצאה עצומה בכל קנה מידה, כאשר התכנית הלאומית שלדעתי היא צנועה מדי, היא מדברת על סדר גודל של 60 מיליון שקלים בשנה, שזה ממש, בוא נגיד סך הכל זה מהווה, אם אני מסתכל באחוזים – רבע אחוז מסך כל ההוצאה לבריאות, שזה אבסורד.

אנחנו לוקחים את הבעיה מספר אחת לדעתי, מבחינת אובדן שנות חיים ונכות ושיקום וכל הצורך בכך, ומשקיעים בזה סך הכל, כל משרדי הממשלה, סדר גודל של 60 מיליון שקלים, וגם על זה עוד צריכים להמשיך להיאבק.

עכשיו, אני רק אומר דבר מאד פשוט: אם אני הייתי לוקח את הסכום הזה ולוקח אותו כהלוואה, ורק מהריבית עצמה, גם הייתי מרוויח את הכסף וגם חוסך את כל עוגמת הנפש שמתלווה פה מכל מה שמסביב. זאת אומרת, אני חושב שעם ישראל עושה פה עסקה נהדרת, אפילו ברמה הכלכלית. כלומר, הוא הולך להשקיע פה סדר גודל של 60 מיליון שקלים בשנה, כאשר המטרה היא בסופו של דבר, שבסוף התהליך אנחנו נוריד את התמותה בסדר גודל של למעלה משליש עד חצי מסך כל ההיפגעות בישראל. זאת אומרת, זאת עסקה שאני אומר עוד פעם, כל בנק היה שמח להשקיע בה. אני לא חושב שיש תשואה יותר טובה מזאת.

ולכן, אני באמת שמח להמשיך את ההובלה ולהמשיך באמת לדחוף את הנושא הזה, ואני מתחייב פה לפני כולם, שאנחנו נעדכן אתכם, גם אם לא נתבקש, בפרק זמן של פעם בשלושה חודשים, נודיע לכם איפה אנחנו נמצאים.

נהדר.

בכל שלושה חודשים ניתן לכם דו"ח וגם נספר לכם איפה הקשיים ומי הילדים הרעים בסיפור.

נהדר. אנחנו הצלחנו לתקן כמה דברים בנושאים אחרים, כמו למשל עם משרדי הרווחה וגם שם היה שיתוף פעולה לגבי מרכזי החירום, ותאמין לי שהוועדה הצליחה לעשות מה שלא הצליחו המשרדים לעשות המון המון זמן.

בטוח, בטוח. זאת תמיד הזדמנות טובה.

אז אנחנו נשמח להיות לעזר. אני מקווה שלא תצטרכו אותנו, אבל היה ותצטרכו – אנחנו כאן.

לא, אני חושב שמאחר שאתם מלווים אותם ומאחר שאתם דוחפים אותנו, אני גם חושב שהמינימום זה שקודם כל מגיע לכם דין וחשבון, וזה מעבר לסיוע שנצטרך כמובן.

תודה רבה.

כן, שמך ותפקידך לפרוטוקול.

שמי רותם זהבי, אני מנהל בטיחות ארצי במשרד החינוך.

אני אומר כמה דברים. ראשית, אנחנו במשרד החינוך עוסקים מזה שנים רבות, ובמהלך השנים וחצי האחרונות אנחנו הגברנו את כל העיסוק בנושא של בטיחות ילדים, שזה בא לידי ביטוי בשיתוף מנהלי יחידות והתגייסות שלמה של המשרד, יחד עם המנכ"לית, לנושא הזה של בניית תכנית מסודרת, עם המשאבים הקיימים במשרד.

כמובן שבמסגרת התכנית הלאומית, אנחנו עדכנו וכתבנו את התכנית הלאומית של משרד החינוך, שהיא קשורה לתכנית הלאומית הכללית, וכמובן שנשמח, בהתאם לתקציבים שיוקצו, גם כמובן לקבל את המנה של משרד החינוך, שהיא לדעתנו אחת המרכזיות שצריכה להוביל בעניין הזה. ואנחנו פה עוסקים בזה מתוך תודעה ואחריות של המשרד לעניין הזה.

דבר שני, אני רוצה לומר משהו. קל מאד לאנשים שעוסקים בבטיחות באמת להביא את הדוגמאות ולעסוק בעניין הזה ברגשנות, ואין ספק שזה נוגע ללב וזה מגייס אנשים, אבל אני רוצה לומר איזו שהיא אמירה כללית, שהיא תיתן פרספקטיבה למה שקורה במדינה בשנים האחרונות.

מנקודת מבט של שנים רבות שאני עוסק בנושא הזה, אין ספק שמדינת ישראל, ביחס למדינות אחרות, עשתה שינוי גדול מאד ב-10 השנים האחרונות. השינוי הזה הוא לא בא לידי ביטוי דווקא במשאבים שהשקענו בעניין הזה, אלא הוא בא לידי ביטוי בתודעה של האנשים, של אימהות, של ציבור, של הורים, של בעלי תפקיד במשרדי ממשלה, שמוכנים ומבינים את התפקיד ואת האחריות שלהם לנושא הזה.

לכן, יהיה לדעתי קל מאד, שאת יחד עם ארנון, יחד עם עוד חברה כנסת, תדרשו שהתכנית הזאת תצא לפועל מהר. גם אם זה יהיה לא תקציב של מיליארד שקלים, אלא זה יהיה כמה עשרות מיליוני שקלים, אבל זה ייצא לדרך. וברגע שזה ייצא לדרך, זה ייתן תנופה, וכבר יהיה אפשר לראות את זה בשלטי ציבור, כבר יהיה אפשר לראות את זה בכנסים, באנשים שמתגייסים לנושא הזה, כי זה כבר נמצא. התודעה נמצאת. ההבנה נמצאת.

ולכן, אני קורא לך, יחד עם אנשים, לא רק אלה שיושבים סביב השולחן, אני חושב גם אנשים נוספים בכנסת וכו', שאפשר להביא את זה להחלטת ממשלה מהר, ולהתחיל להתקדם בנושא הזה. אנחנו עובדים בשטח. אנחנו לא מחכים.

עד כמה זה מיושם? אתה ממונה בטיחות מטעם משרד החינוך, נכון?

כן.

עד כמה זה מיושם בבתי הספר הערביים?

תראה, משרד החינוך עוסק בנושא הזה של בטיחות בתחומים אין ספור. אי אפשר עכשיו להתחיל לפרוש את כל התכנית של המשרד בנושא הזה – כולל המגזר הערבי, כולל משאבים שאנחנו עושים במגזר הערבי, כולל תקנים וכו'. זה רחב כים. אי אפשר עכשיו לפתוח את העניין הזה, אבל אני אשמח - - -

לא, לא, אני לא מבקש לפתוח, אבל חשוב - - -

יש משאבים גדולים מאד של המשרד בנושא הזה, ויש גם התקדמות.

וזה יהיה דיפרנציאלי? זה מה שמנסה להבין גם חבר הכנסת גנאים.

חד משמעית, וודאי.

רגע, שנייה, הייתה פה הצהרה שזה יהיה דיפרנציאלי. זאת אומרת שבאוכלוסיות, במקומות שבהם יש קושי כלכלי בסיסי, המשרדים יתנו יותר?

בואי אתן לך דוגמא אחת.

כן, דוגמאות זה מעניין.

אני עכשיו מתעסק בנושא של בטיחות במעבדות. לפני שנה היה אירוע קשה מאד בנצרת, בנושא של כספית במעבדה וכו'.

דרך אגב, היה גם באותו פסטיבל המדע בתל אביב, ברחבה, ששם - - -

אסון נורא, אסון נורא.

אפשר היה למנוע, בהחלט.

כל דבר אפשר למנוע, אבל התאונות הן לא מתוכננות, הן מתרחשות ואנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מפיקים לקחים ואיך אנחנו למדים.

אפרופו מעבדות.

אני אתן לך דוגמא במעבדות. יש יחידה שבודקת אצלי, ההנחיה שלי היא לבדוק במגזר הערבי בעדיפות ראשונה והבדיקה שלי היא לא רק בדיקה מה יש במעבדה, מה לא תקין, מה כן תקין, איזה חומרים יש, אלא הדרכה והנחיה. ולכן, אני הולך דווקא לפריפריה ודווקא למגזרים וכו'. מבחינתי זו עדיפות ראשונה, וככה אני מנחה את הצוות שלי.

היו מקרים שבהם ילדים נפלו מחלונות בבתי ספר.

בוודאי.

אתה יכול לומר לי שלמדנו לקח מאותו זמן והיום החלונות, לפחות מבחינת סורגים, כי אוויר לפעמים צריך - - -

בוודאי.

הכיתות מרושתות מהבחינה הזאת?

זה לא רק הכיתות, זה לא רק הנחיות ותקנים, זה לא רק כתיבת חוזרי מנכ"ל, זה לא רק תיאום בחקיקה עם חוק התכנון והבנייה.

זה ביקורות גם.

אלא זו מערכת תשתית שלמה שקיימת בתוך המשרד וברור שאנחנו הפקנו לקחים ועשינו צעדי ענק בנושא הזה.

תודה.

אני מייחס חשיבות רבה לעניין החינוכי והתודעתי, משום שלפי דעתי שם צריך לפעול. לא ששאר הדברים הם אינם חשובים, התשתיות והכל. אבל כאשר אנחנו שומעים את הסטטיסטיקה ואת מה שאתה אומר, שב-10 השנים האחרונות ישראל בטוחה יותר לילדים, רואים מהדו"ח שאחוז התמותה בקרב ילדים יהודים הוא פחות - - -

תלוי מאיפה הם באים מקרב היהודים. תלוי.

כן, כן, אבל בחברה הערבית – זה להיפך, זה בעלייה, וגם באשכולות הנמוכים. אז ברור לאיפה צריך להפנות את תשומת הלב ומה צריך לעשות שם, איפה לייעד תקציבים. הכוונה היא לא שאת הילדים האחרים, ממחוזות אחרים, או מתל אביב צריך להזניח, לא. אבל כאשר רואים שבמקום מסוים אחוז התמותה הוא הגבוה ושם צריך להשקיע, אז גם בעניין החינוכי והתודעתי צריך ל - - -

אני אשיב לך. אני רוצה להציג את חברתי למשרד, עירית בירן, שהיא סגנית מנהלת המנהל הפדגוגי, והיא תשיב בנושא החינוכי.

בבקשה, עירית.

רגע, שנייה, לפני שתעני יש פה בקשה גם של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שהצטרף אלינו. זה באותו נושא, על מערכת החינוך?

כן, כן. אני רוצה לשמוע את התשובה לשאלה מה עשה המשרד כדי למגן. יש לי שתי שאלות. אתה אמרת צעדי ענק. מה זה צעדי ענק? תגיד לי 70% מבתי הספר הם מסודרים. אנחנו עשינו מחצית הדרך. כל בתי הספר עכשיו בסדר גמור. צעדי ענק זה מילים שאם מישהו הבין אותם פה – שיסביר לי מה זה. זה אחד.
שניים, האם משרד החינוך מאשר בתי ספר שלא עברו תקני בטיחות?

לפתיחת שנת לימודים.

כן, לפתיחת שנת הלימודים.

רגע, יש לי עוד שאלה לצרף ועוד שאלה לחבר הכנסת - - -

והשאלה השלישית, האם משרד החינוך בודק - ואני כבר אומר לך שאני הולך ליזום דיון בנושא הזה – את מקומות המשחקים בקיץ ואת הבטיחות שלהם. זה שטח הפקר.

נכון.

האם למשרד החינוך יש נגיעה באחריות, או שיש פה גורם אחר שנוגע לעניין? המשטרה – בחוץ, הרשויות המקומיות, התמ"ת בעניינים. פה זה משהו, איך אומרים, יש 10 אחראים ואף אחד לא אחראי.

אוקיי, שמענו את השאלות. יש שאלה נוספת של חבר הכנסת מוטי יוגב בעניין הזה. תבינו, הוועדה פה רוצה לרדת לרזולוציות הקטנות, כי רק משם אנחנו יכולים להסיק אם נעשים דברים או לא.

סליחה על הבורות, מי עומד בראש התכנית?

ד"ר ברלביץ.

אם כן, צריך לדעת פה באופן מקצועי מה ששאל פה חברי, חבר הכנסת. עניינים של גני המשחקים זה משרד המכונה תמ"ת – כלכלה. שם יש פיקוח שנים. המועצות בעצם נכנסו בהדרגתיות, ואלה שעדיין לא נכנסו, לפי דעתי כבר היום נכנסות או סוגרים להן, ביקורת שהמועצות עושות על כל גני המשחקים. זה עלויות גבוהות. שם צריך לראות לגבי הרשויות שמתקשות, איך מסייעים בידן כדי שגני המשחקים שלהם גם, באופן דיפרנציאלי.

אני חושב שמבחינה חינוכית חלק מהתאונות במגזר הבדואי ולעתים גם שכחת הילדים, הייתה דווקא, לא עלינו, ביישובי יהודה ושומרון. 3/5 מהסיפור, שני מקרים באותו שבוע, לא עלינו, לפני שנה ואחד עכשיו. זאת אומרת שזה משהו כזה שאולי יש לו מאפיינים ייחודיים, ואילו במגזר הבדואי זה לא בהכרח משרד החינוך, כי זה יותר חינוך מבוגרים. אז אולי זה חינוך מבוגרים כי זה לא עלינו קרה עם הורים. אז האם ניתן דרך משרד החינוך לחנך את האחים הבוגרים? יכול להיות.

אני לא מבינה מה אמרת.

בתכלול הבעיות, החינוך של אותן תאונות שהיו נסיעה לאחור, דריסה מטרקטורים – הן היו יותר במגזר הבדואי הערבי, מה שלא עלינו במגזר דווקא של מתנחלים – היה שכחת ילדים ברכב. 3/5, אני אומר לכם, אני מכיר את המשפחות, אם לא אפילו אחת יותר. זאת אומרת זה חינוך מבוגרים דווקא. השאלה אם למשרד החינוך יש את זה, או לאן הנושא הזה הולך? זה הסברה. זה תשומת לב. אמצעים. אני חושב שקודם כל הסברה ותשומת לב.

מוטי, אבל אחד מהדברים המאד מאד משפיעים על כך שאנחנו רואים למשל תמותת ילדים במגזר הערבי, זה בעקבות כך, ותתנו אותי אם אני טועה, למשל דווקא תינוקות ודווקא ילדים מאד מאד קטנים, שלא מצליחים להגיע בזמן לשירותים רפואיים – זה לאו דווקא הנושא של התשתיות או של הכבישים או של הנסיעה לאחור. זה באמת המחסור בנגישות.

זה שני הדברים. על זה דיברתי קודם, שאחד זה ההיפגעות והשני זה היכולת להציל. המרחקים והפרישה והאמצעים והכוננים. זה שני דברים, נכון, שני דברים שהופכים את זה בסוף למספר כולל של יותר נפגעים בילדים.

אבל זה לא טוב שאתם סופרים רק את מקרי המוות. זו תקלה גדולה שאתם רק מנהלים כך את הדיון.

לא, לא, לא, לא, בכלל לא, זה לא רק מקרי המוות. אבל אם אנחנו נצמצם את ה - - -

הטיפול הרפואי הוא מאד רלבנטי לסוגיה הזאת.

לניצולים. לסיכוי שלהם לשרוד.

בסופו של דבר מקרי המוות זה קצה קרחון. אין ויכוח שמתחת לקצה הזה יש קרחון ענק, שעליו אנחנו-. וצריך גם להבין שהסיפור של מקרי המוות הוא גם בין היתר בגלל שיותר קל לאסוף את הנתונים, בואו נגיד גם את זה. כל מקרה מוות אכן אוספים עליו את כל הנתונים, והרי מקרי ההיפגעות זה תהליך הרבה יותר סיזיפי, הרבה יותר יסודי, וכשזה נעשה אצלנו בבית החולים, יחד במסגרת התכנית של נאפיס, אנחנו אוספים נתונים על כל היפגעות שמגיעה לבית החולים, ואוספים את כל הנסיבות של מה קרה וכן הלאה.

לא רק זאת. לנו יש גם פרויקט מיוחד, אני מדבר כרגע על בית החולים וולפסון, שבו אנחנו - - -

שזו מפה שהיא מאד חשובה.

וודאי, וודאי.

זאת אומרת כשאתה עושה ניתוח, אחת הבעיות היא שבאמת הנתונים, אתה אף פעם - - -

אני הולך עוד צעד אחד קדימה.

אם רוצים למקד מעמד, או הטיעון שלו, אי אפשר ללכת רק על הקצה של הקצה של מקרי המוות.

לא, אנחנו אפילו הלכנו צעד אחד קדימה. אנחנו יצרנו קשר עם הרשות המקומית, וכל מקרה היפגעות שנעשה ברשות הרבים, אנחנו מודיעים לרשות המקומית והיא מחויבת, תוך 24 שעות, להגיע למקום ההיפגעות כדי לבדוק את הנסיבות. לראות אם יש שם בור או יש שם מדרכה או יש שם משהו שנשבר, כדי שילד נוסף לא ייפול.

למנוע את התאונה הבאה.

למנוע את התאונה הבאה, שזאת המטרה העיקרית בסופו של דבר.

בוודאי. לכן אני שואל את זה.

בוודאי, בוודאי.

לכן אני רוצה לקחת את זה עוד צעד.

רגע, אנחנו צריכים לתת גם לדוברת - - -

לא, זה קשור בסופו של דבר בשורה התחתונה, כי באמת צריך לרדת לרזולוציות.

לגמרי.

אבל יש פה 182,000 נפגעים בשנה, שזה מספר אסטרונומי. זה הנתונים, בסדר? שאלתי כמה נפגעים. אני יורד לקרחון הזה שהוא דיבר עליו, ומתוכם 24,000 אושפזו. אני שאלתי אם יש איזו שהיא חלוקה של גורמי הסיכון שהביאו, לא של מקרי המוות, אלא של הבלוק הזה שממנו אתה יכול לדעת – כמה במערכות החינוך נפגעו, כמה בדרך, כמה בחצרות הפרטיות בבית, נקרא לזה ככה, וככה אתה יודע גם להכווין את השאלות.

עכשיו, מתוך הבלוק הגדול הזה – כמה במגזר הערבי – כדי שאנחנו לא נישאר תקועים רק עם מקרי המוות, ולראות את הנפח שם, וכמובן גם בחלוקה של למשל מוסדות חינוך במגזר הערבי, בנפגעים, לא במקרי המוות.

אתה רוצה שיסדרו לנו את הנתונים, ואנחנו נבקש את הנתונים האלה מסודרים לפי פילוח וכמובן ככה זה גם יותר קל לדעת - - -

ואז אתה יכול בוא ואתה רואה שהבלוק הכבד הוא במוסדות החינוך ואם זה גם במגזר הערבי באופן בוטה, כמו במקרי המוות, שפה אין לנו ויכוח, אז זה ברור שאנחנו יכולים לתבוע פה, ושיש לנו בעיה חריפה שם, וגם באיך לטפל בשאלות הצודקות שלהם. האם נותנים רישיון לבית ספר שלא עומד בכל כללי הבטיחות שנדרשים, שזו שאלה בסיסית ונורמאלית.

אז הנה, בוא נקבל תשובה. אני מתארת לעצמי שהשאלה לא נזרקה לריק. בבקשה, משרד החינוך.

טוב, אני אומר לחבר הכנסת איזה דברים אנחנו עשינו, שמביאים לידי ביטוי את השינוי. ראשית כל, במהלך ה-10 שנים אנחנו הכשרנו 600 מנהלי בטיחות לרשויות המקומיות, בשיתוף עם מרכז שלטון מקומי. 600 אנשים שנמצאים בשטח, גם במגזר וכולל תקנים שאנחנו נתנו - - -

אבל כשהם מגלים לקות?

שהם יודעים להסתובב בבתי ספר ובגני ילדים, לעשות מה שנקרא סקר בטיחות.

בוא תסביר לנו, הם באו לעשות סקר בטיחות והם גילו עכשיו ליקויים בבית ספר X, באזור Y. מה קורה עם זה?

למשל ארון חשמל בכיתה.

הם יודעים קודם כל להבין שזה מפגע בטיחותי, שזו בעיה בטיחותית.

ו-?

ולהפוך את זה אחר כך לתכנית עבודה ולהציג את זה לגזבר, למנכ"ל, ועם זה לעשות תכנית עבודה שנתית, רב שנתית, לתיקון הליקויים ולשיפור הבטיחות בבית הספר.

ובינתיים? אתם תוחמים את זה בזמן? אתם נותנים קנסות למי שלא מגיע מוכן לתחילת שנת הלימודים? לא יודעת. אני שואלת, כי אנחנו רוצים - - -

לא אתם מתקנים, לא משרד החינוך, מתקנת הרשות המקומית.

הרשות המקומית היא זו שמתקנת. אבל זה שינוי גדול מאד שנעשה בשנים האחרונות, כתוצאה מזה קודם כל שיש איש עם ידע בתוך הרשות, שיודע להגיד - זה מפגע, זה לא מפגע. הוא יודע להסתכל, הוא יודע להסביר למנהל, הוא יודע להסביר לגזבר מה זה מפגע, מה זה בית ספר תקין, מה זה בית ספר לא תקין, כולל כל נושא מתקני המשחקים שבתוך בית הספר.

אני מבינה את זה. השאלה שלי – האם יש איזה שוט בידיים שלכם שיגרום לכך שהם יפעלו ויפעלו במהירות לתקן את אותו מפגע?

אנחנו לא מדברים על שוטים.

בוא אני אגיד לך - - -

לא, זה לא עובד ככה. יש לנו דו שיח - - -

בסדר, אתה יודע מה, זה אולי עניין של טרמינולוגיה, אבל השאלה היא האם יודע אותו ראש עיר, אותו מנהל בית הספר, אותם האנשים שם – שהיה והם לא יתקנו את אותו מפגע – יש להם אחריות אישית, יש להם סיכון לסגירת בית ספר?

בוודאי, בוודאי.

מה הם השוטים? מה, זה נשמע לך כל כך נורא?

לא, זה לא נשמע נורא, ואנחנו אכן נמצאים בדו שיח שוטף עם ראשי הרשויות ועם מועצות מקומיות, ומסבירים להם את החומרה של העניין הזה, כי ברגע שזה צף – אז העוסקים בזה, אם זה מנהלת מחוז צפון או מנהלת מחוז אחר, מול המנכ"ל או מול ראש הרשות, ואם זה ברצף של אנשי המקצוע שעובדים ביום יום.

רגע, אתם מנהלים מאגר שבתוך אותו מאגר יש - הנה, היום גילינו ליקויים בבית ספר כזה וכזה. התרענו, ביקשנו לתקן. יש לכם באותה מסמך מתי הביקורת השנייה? מתי טווח הזמן שבו הם מחויבים לתקן? לא יודעת, אני שואלת איך אתם גורמים לאותו אמון לעשות את עבודתו ולעשות אותה מהר.

כן, יש לנו מעקב אחר תיקון הליקויים. זה נושא מקצועי מאד רחב ואני לא מציע כאן להיכנס אליו.

לא, לא, אני מציעה להיכנס. היה ולא תיקנו – מה קורה?

היה ולא תיקנו זה מגיע למנהלת המחוז, היא כותבת מכתב לראש הרשות וראש הרשות צריך לתת דין וחשבון. למשל, רשות מסוימת צריכה עד פתיחת שנת הלימודים להגיש למשרד החינוך דו"ח של אישורי בטיחות, על זה דיברו כאן. רשויות שלא עושות את זה – ממשיכים להיות איתן בדו שיח. במחוז חיפה הייתה לנו רשות מסוימת שלא נתנה את אישורי הבטיחות, אז מנהלת המחוז אמרה – אני לא חותמת על אישור גני ילדים חדשים והיא עצרה להם מיליון שקלים וכו'.

האמצעים הם נעשים. זה נעשה בצורה של דו-שיח.

רק לשאול ככה באמצע, היה מקרה של בית ספר שלא נפתח בגלל ליקויי בטיחות?

בוודאי. היו בתי ספר שנסגרו בגלל בעיות בטיחות.

מה זה נסגרו?

נסגרו זה הודיעו לרשות שבית הספר עכשיו סגור כי יש בו בעיות בטיחות ואי אפשר להיכנס לשם, והילדים נשארים בבית.

טוב, רצית להמשיך?

אני ביקשתי להתייחס דווקא לצד ה - - -

תאמרי את שמך ותפקידך לפרוטוקול כדי זה ייקלט.

שמי עירית בירן, אני סגנית מנהלת המנהל הפדגוגי. אנחנו ישבנו והכנו תכנית עבודה שקשורה להסברה וחינוך הילדים למניעת תאונות. העבודה בעיקר תהיה ביסודי ובעל יסודי. ביסודי יותר עבודה של – שמור על גופך, שמור על גוף חבריך, ובעל יסודי אנחנו הולכים עכשיו למהלך של מחויבות אישית של הילדים, לא רק לעבודה על עצמם ובשטח בית הספר, אלא גם עבודה בתוך הקהילה.

אנחנו הולכים להקים משמרות שיצאו ויבדקו את הליקויים בקהילה, יידעו מה צריך לתקן, ואנחנו רוצים להשתמש בכלי שאנדרי פיתח - של בית בטוח – גם בחמולה וגם במשפחות שלהם, לעבור. לא להכניס אליהם אנשים זרים הביתה, אבל אצל סבתא, אצל דודה או אצל אמא – לבדוק את הליקויים וגם להכין דו"ח ומה לעשות עם הדו"ח. אנחנו ממש נבנה מערך שבשנה הבאה כיתות י' ו-י"א ייכנסו לבתים של המשפחות ויעשו הסברה.

אנחנו שמנו דגש על עבודה בתחום הזה במגזרים שבהם יש יותר היפגעות, כמו במגזר החרדי, הבדואי ובמגזר הערבי, בתקווה שזה באמת ישפר, כולל התייחסות לסביבת הבית כמו משחקים, חנייה, בורות, מקווי מים וכן הלאה, כדי גם לעשות עבודה של הנוער, שאנחנו רואים אותם כהורים עתידיים. אם אנחנו נצליח להטמיע אצל הבנות הצעירות ואצל הבנים הצעירים את הדבר הזה, אולי כשהם יהיו הורים הם יהיו הרבה יותר זהירים.

כל הסיפור של חומרים מסוכנים שנמצאים בהישג יד, כל ה - - -

הכוונה שעדיין לא התחלתם? או שאתם מכינים את התכנית כדי להתחיל?

אנחנו התחלנו עכשיו. השנה אנחנו עובדים על הכתיבה, בספטמבר אנחנו נתחיל לרוץ עם זה. אתם יודעים שהנושא של המחויבות האישית הורחב בהחלטת השר. ילד לא יקבל בגרות אם הוא לא יעשה את מכסת השעות שלו. אחד הנושאים שאנחנו מקווים זה – שלא יהיה יישוב שלא יהיה בו צוות שילך על העניין הזה.

ברור לנו שצריך לעשות עבודה עם מורים, במיוחד בקדם יסודי. אין לנו כרגע תכנית סדורה לעניין הזה. אנחנו כרגע בהתחלת כתיבה של תכנית ואין לנו משאבים, כי אנחנו חושבים שצריך להיכנס לכל גן וגן. גם השכחה של פעוטות ברכב וגם טביעות של פעוטות. לאמא שיש ילד בגילאים 3 עד 6 בגן, אולי יש לה גם תינוק בבית. זה חשוב לנו מאד, ושם אחד הדברים שאנחנו מקווים הוא, שהחלטת הממשלה תביא לנו משאבים שנוכל ממש לבנות תכנית ויכולת להכניס אנשים לעבודה עם ההורים בכל גן וגן ובכל בית ספר.

כשהגילאים יותר בוגרים זה יותר פשוט, כי הורים באים לאסיפת הורים, אפשר לעשות מפגש ולעשות את העבודה על העניין הזה עם היועצות וכן הלאה. עם הילדים של הגנים הנושא הוא יותר מורכב ואנחנו שם מקווים שיהיה לנו - - -

אני רוצה להגיד לך שדווקא בנושא של הגנים יש יותר מעורבות הורית ויותר מפגש בין הגננות לבין האימהות.

ככל שעולים כיתה - - -

נכון.

אנחנו הרגשנו שצריך יותר מקצועיות בעבודה עם האימהות. פחות לעבוד על הפחדה ויותר על הסברה, ושם אנחנו מאד היינו רוצים עזרה בכתיבת התכנית.

אני רוצה לומר משהו בתור אמא ויש לי טווח גילאים בבית. יש לי ארבעה ילדים, שיהיו בריאים ותאמיני לי, בשורה התחתונה – דווקא בגילאי גן הנושא הזה של המעורבות של ההורים, הנושא הזה של ההסברה להורים, שם יש הצלת חיים. כי אם אנחנו מדברים על כך שילד הולך לבד, והפוך ממה שאת אומרת על הכיתות הגבוהות, דווקא בגילאים הללו, המפגש בין ההורה לגורם החינוכי הוא הרבה יותר זמין.

גם בשיחות לגבי ההכנות לקראת החגים, לקראת ימים מיוחדים, אבל גם בנושאים שהיום הילד חולה, או לא חולה, אם יש לו חום או איך עבר עליו היום, או אם הוא אכל משהו או לא אכל, היציאות שלו היו רכות או לא. תאמיני לי, במקומות האלה, שם ההסברה תהיה האפקטיבית ביותר, ושם, אם תשאלו אותי, אני לא ראיתי את הנתונים, אבל לדעתי שם גם אחוזי ההיפגעות הם הגבוהים ביותר.

תתקני אותי, אורלי, אם אני טועה. אני לא טועה. תודה.

אני רוצה לומר משהו.

שם תשימו את מלוא המאמץ.

סליחה, לפני שממשיכים בדיון, כי נורא חשוב שנהיה ממוקדים. הוא הצליח למצוא את נתוני הפילוח, כשאנחנו מדברים על מאושפזים ומדברים על פגיעות לא מכוונות. לא מדברים על מחלות, לא מדברים על שום דבר אחר, כדי שהנתונים יהיו ברורים.

רק על תאונות. נו?

ממדגם של 8,241 מקרים של אשפוז, ואנחנו מדברים על השנים 2008-2009. תראו, נתונים מפתיעים. תאונות הבית, שזה 44% מהסך הכל – 38.8% זה יהודים ו-51.4% במגזר הערבי. בית, בית, בית.

אתה יכול להגיד לנו גילאים? משה, יש גילאים?

הוא עם הנתונים. אני לא רואה פה. היה צריך להביא את זה לדיון. רחוב, כביש – זה 31.9% מהסך הכל. 30.8% יהודים, 33.4% ערבים. עכשיו תזכרו כשאני נותן את הנתונים של המגזר כמובן, תיקחו את הפרופורציה של האחוז שלהם באוכלוסייה מול האחוזים האלה, בסדר? אז לא להתרשם כאילו שזה אחוז נמוך. לקחת את הסך הכל של האוכלוסייה הערבית.

תראו לגבי בית הספר, הנקודה שאנחנו דנים בה כל כך הרבה – זה 9.9% סך רכל האירועים. 11.8% זה יהודים ו-7.3% זה ערבים.

אה, אני חושבת שזה הפרמטר היחידי שבו המצב פחות נורא.

לא, לא, לא. לא, את טועה. זה 7.3% ביחס לאוכלוסייה.

כן, אבל בשורה התחתונה, בכל זאת, הם היו ממלאים למעלה מ - - -

סליחה, אני רוצה שלא תהיה לנו פה תמונה מעוותת. חברים, מה שאתם שומעים פה זה נתוני פיילוט שנעשה בבית החולים וולפסון בחולון.

אה, אוקיי.

זה לא נתונים כלל ארציים. לוולפסון לא מגיעה, יחסית למקומות אחרים, לא מגיעה אוכלוסייה ערבית, וגם אז המספרים שלהם הם גבוהים באופן יחסי.

טוב, אז כדי שאנחנו לא נטעה, אנחנו נבקש להעביר לוועדה את הנתונים המסודרים.

זה סדרי הגודל.

אני ביקשתי לומר עוד משפט אחד. אנחנו בחינוך המיוחד עושים עכשיו מהלך גם לקבוע תקנים קצת אחרים, כי נראה לנו שגם במסגרות וגם בעבודה עם הצוות וגם בעבודה עם ההורים של החינוך המיוחד – צריך יחס אחר.

אין ספק.

אין לי נתונים מדויקים, אבל מתוך אחוז הילדים שהיום נמצאים בחינוך המיוחד, עולה רושם שאחוז גדול יחסית של ילדים הגיעו לחינוך המיוחד בגלל תאונות. זאת אומרת ילדים שנפגעו בתאונות ואחר כך כבר לא יכלו לתפקד במקום שהם היו. אני לא יכולה להגיד נתונים מדויקים, כי אין לי. ולכן אנחנו חושבים ששם צריך להשקיע איזה שהוא מאמץ קצת יותר רציני, וגם התייחסות מיוחדת לילדים עם הצרכים המאד מיוחדים.

בנושא קיץ שעלה כאן, אנחנו רוצים להוציא איגרת להורים, שכל גננת וכל מחנך ייתן עם הנגשה של שפות להורים שיכולים לקרוא, שתהיה אינפורמציה ממה להיזהר, לקראת היציאה לחופשת הקיץ.

תודה.

תודה. אני הבטחתי לך קודם ומיד לאחר מכן לנציגים בנגב. הבנתי שיש לכם כמה נתונים.

בבקשה אדוני, שמך ותפקידך לפרוטוקול.

אנדי מטיאס, המוסד לבטיחות ולגהות.

כן, הייתם פה בשבוע שעבר.

הייתי פה בשבוע שעבר. לא דיברתי, אבל רציתי לומר כמה דברים. אלף, במוסד לבטיחות ולגהות, למרות שזה לא ממש תפקידו המוגדר, יש כיום גישה חדשה שעוסקת או מרחיבה את נושא הבטיחות למעגל חיים שלם.
במוסד לבטיחות ולגהות יש מאגר מומחים לא קטן, שכל אחד התמחה בתחום בטיחות כזה או אחר. ראשית כל, אני רוצה לומר שהמומחים האלה עומדים לרשות כל גוף שרוצה לשתף פעולה ולקדם את נושא הבטיחות. אנחנו משתפים פעולה כבר עם גופים רבים, כמובן גם עם ארגון בטרם.

לגבי נושא שהועלה כאן, מתקני המשחק, רציתי להבהיר. אני משמש במקרה גם כיושב ראש ועדת התקינה של מתקני משחק במכון התקנים. התקן של מתקני משחק לא רק שהוא תקן רשמי, אלא הוא חובת תו תקן.

מחייב.

מחייב. חובה. רשות מקומית חייבת להזמין את מכון התקנים או מומחה מטעמו, שמאושר על ידו, כדי שיבדוק את מתקני המשחק ויאשר אותם - - -

בטרם פותחים את גן המשחקים?

הבעיה היא שהבדיקות של הרגולטור לא מספיקות והתביעות, אינני יודע כמה, על אותם המתקנים שלא עומדים בתקנים והם לא נסגרים. אז זה דבר אחד.

דבר שני שרציתי לציין בעקבות דבריה של עירית בירן, לאחרונה עמדנו גם בקשר ביוזמת ארגון בטרם להתקין או לתקן תקן ישראלי. אני חושב שהוא התקן הראשון בעולם, לא קיים עוד תקן כזה, שנקרא בית בטוח לילדים. ויש בו הנחיות, דרישות, הוא תקן וולונטרי. זה לא בעצם בית בטוח לילדים, אלא דירוג של בית בטוח לילדים, כאשר אנחנו נותנים מגן 1, מגן 2 או מגן 3.

איפה זה מופיע?

זה נמצא במכון התקנים, זה מפורסם לציבור.

לא, לא, בסדר, אבל איך הציבור יודע מתי מדובר בבית בטוח לילדים ומתי לא? אתה חושב שאני כהורה אתחיל להיכנס עכשיו למכון התקנים ולבדוק – אני מתכוונת ללכת לפה או לשם, הם זה מדורג? איך אתם עושים את זה? איך אתם מיידעים? איפה אתם מפרסמים?

נעשתה פגישה עם ארגון הקבלנים הישראלים, זה היה פה לפני שנה, וסוכם איתם, עם אורלב - - -

שמנו בצריך עיון לגבי הנושא הזה – איך אנחנו דואגים לפרסם את זה, שיגיע לתודעה של הציבור הרחב ושיתנו לנו, ההורים, לבחור באמת מתוך איזה שהוא משהו שהוא באמת בצורה אובייקטיבית - אף אחד לא חושב במכון התקנים – שהבדיקה נעשתה בצורה אמיתית, איכותית, כדי שאנחנו נהיה קצת יותר בטוחים שהדברים נעשים שם בצורה - - -

אני רוצה לומר שבתקן הזה ניתן דגש לאחת הבעיות שהולכת ומתעוררת, בנושא של טביעות לבריכות שחייה בבתים פרטיים. יש שם פרק מיוחד שעוסק במניעת תאונות והנגשה בטוחה לגבי בריכות שחייה. כלומר, הפעילויות נעשות. אגב, בתקנים הנוספים שקיימים, מעבר לתקן של מתקני משחק, ישנם תקנים מסודרים לנושא של מתקנים מתנפחים, לנושא של מתקני רב מרחב שנמצאים בקניונים. את כל הפעילויות האלה, במסגרת אותן הוועדות של מכון התקנים, שמומחי המוסד יושבים - - -

טוב, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מפרסמים את הדברים האלה ואיך אנחנו בעצם מעודדים גם - - -

כדאי לדבר על זה וצריך לפרסם את זה.

גם את בעלי המתקנים, בעלי הבתים המיוחדים הללו, להשקיע בבטיחות, כי אחר כך יש להם מזה רווח של - - -

המומחים שלנו לרשותכם.

סליחה, אני רוצה להמשיך. אני ממשרד הפנים.

כן, שמך ותפקידך לפרוטוקול.

אני פאדי ראשד, אגף הנחיות ותקנות בנייה. אכן הנושא נוגע למשרד הפנים ורק רציתי להוסיף שיש לנו תקנות בנושא בטיחות של בריכות. אז מי שרוצה לבנות בריכה – חייב לעבוד לפי התקנות.

גם בריכות פרטיות?

גם בריכות פרטיות. עכשיו, רציתי רק להוסיף שאנחנו גם מקדמים, במסגרת הרפורמה של חוק תכנון ובנייה תיקון 101, התחלנו לאגד את כל התחומים בנושא בנייה באתר שנקרא שער המידע לרישוי ובנייה, וזה חלק מהפרסום שאת מדברת עליו.

אז אכן, במסגרת העבודה לקידום בטיחות ילדים, אנחנו עשינו אזור מיוחד, שלדעתי זה משמעותי מאד באתר הזה, שאפשר תמיד לבקר בו וגם זה - - -

ואיך אתם מעודדים רשויות מסוימות לקחת את העניין של הבטיחות צעד אחד קדימה?

אנחנו עשינו ועדה משרדית. את יודעת, במשרד הפנים יש גם את השלטון המקומי וגם את מינהל התכנון וגם אגף עדות ונראה לי עוד משהו, אגף חופי רחצה. אנחנו ישבנו ביחד, הגשנו לפני שבוע את המסקנות שלנו למנכ"ל. לשמחתי, אנחנו לא נדרשים לתקציבים גרנדיוזיים. סך הכל נראה לי משהו כמו פחות מעשרה מיליון כל שנה.

תקשיב לי, הכל יחסי, כי אם אנחנו מדברים על כך שכל התכנית היא 60 מיליון - - -

לא, 360 לשנה.

נאמר פה 60 מיליון.

60 מיליון לשנה כפול 5.

אוקיי, אז זה עדיין 60 מיליון לשנה. אל תבלבלו אותי. 60 מיליון לשנה, ואתה אומר לי שרק הנושא שלכם הוא 10 מיליון.

נראה לי פחות מזה.

רגע, זה מהתקציב של המשרד שלכם או מהתקציב של התכנית?

אגב, לגבי - - -

אתם מבקשים בשביל התכנית תוספת של 10 מיליון.

לגבי הסברה אני מספר לכם כמה אנחנו דורשים. פשוט, אנחנו עובדים ביחד עם האחראית על האתר הזה, והיא אומרת משהו כמו 150,000 שקלים בשנה, שזה כלום.

להסברה?

זה רק הסברה. זאת אומרת זה מקסימום. זאת אומרת אפשר לקבל חומרים בעברית ולפרסם אותם, זה כמעט בחינם - יש לנו קישורים לארגון בטרם. עכשיו, 150,000 שקלים זה אם אנחנו נדרשים לתרגם דברים מחו"ל, אז זאת אומרת שזה המקסימום.
עכשיו, במשרד הפנים, במנהל התכנון שאני עובד בו, יש לנו כמובן תקנות ברורות בנושא בנייה. כל בניין חדש צריך שיהיה בנוי לפי הסטנדרטים הכי טובים, הכי עדכניים.

רציתי רק להדגיש שאנחנו גם מפרסמים את התקן בית בטוח לילדים. יש לנו - - -

מה העיר הכי בטוחה לילדים?

העיר הכי בטוחה לילדים?

כן. במשרד הפנים יודעים?

רעננה.

רעננה? תיארתי לעצמי - רעננה. אבל מישהו יכול להגיד?

את זה צריך להפנות לשלטון המקומי.

פאדי, 4 מיליון לשנה.

אצלנו? כן, אז זה פחות. אמרתי מקסימום.

טוב, אנחנו נהיה הרבה יותר ממוקדים כשתהיה לנו תכנית עבודה מסודרת.

צריך גם להוסיף שחלק מהמיפוי שעשינו, וזה דווקא הפתיע אותי לטובה, זה ש - - -

הייתי רוצה נתונים. אני לא יודעת אם מארגון בטרם או ממשרד הפנים – מה היא העיר הכי בטוחה לילדים ומה היא העיר הכי מסוכנת לילדים.

אז אני מקווה שבעוד שבועיים, או אולי קצת יותר משבועיים, שלושה שבועות - נוכל לקיים פה בוועדה דיון. יש לנו את דו"ח לאומה החדש, ואז יהיו לנו הנתונים.

כי אני אומר לך, יש לנו עוד הרבה דיונים על הפרק, אז זה קצת מטורף. ועוד מעט אנחנו נעבוד אצלכם פעם בשבוע. אם היה זמן, אני בעד.

דו"ח לאומה הקרוב, תמונת מצב לגבי היפגעות ילדים – יוצא תוך שבועיים. יהיו לנו את הנתונים האלה ואנחנו נוכל להעביר אותם לוועדה.

אוקיי, נהדר. אנחנו נראה איך אנחנו מקדמים את זה.

אורלי, יש לובי בכנסת לבטיחות ילדים? שדולה?

אני חושבת שהוועדה הזאת הייתה מאז ומתמיד הלובי של בטיחות ילדים, והעובדה שאנחנו שבוע אחרי שבוע פה עם הנושא – זה אומר שיושבת הראש באמת מחויבת לעניין.

שנייה, כל החברים פה באמת מחויבים לנושא. בואו נמשיך, רק בואו נהיה קצובים בזמן, כדי שנוכל להספיק.

נתחיל עם משרדי הממשלה. משרד התחבורה, בבקשה. מי מדבר, שם ותפקיד.

יובל פרידמן, מנכ"ל בפועל של הרשות לבטיחות בדרכים. הנחנו מצגת על שולחן הוועדה ואני לא אלאה.

יש לכם קושי בתקציב, בוא תגיד את זה על השולחן. משרד האוצר עכשיו לא משחרר לכם תקציבים, איפה זה עומד?

נכון לרגע זה, תקציב הרשות לא מאושר. אני מקווה שבימים הקרובים זה יקרה.

למה הוא לא מאושר? כמה זמן הוא כבר לא מאושר?

אנחנו ב-26 במאי, אז - - -

כמה זמן? מתחילת השנה?

חמישה חודשים.

חמישה חודשים. עכשיו השאלה היא למה הוא לא מאושר?

אני לא רוצה להיכנס לזה, אני לא בוחן כליות.

איך אם עובדים חצי שנה בלי תקציב מאושר?

נכון לרגע זה אנחנו יכולים להוציא רק תקציבים שנוגעים לתפעול בסיסי של הרשות.

זאת אומרת בעיקר משכורות.

משכורות ותפעול בסיסי.

בעיקר משכורות.

נכון. הרשות עובדת בעיקר על תכניות - - -

כשלקחו את כל השוטרים להתנתקות, דרך אגב, הייתה ירידה דרסטית בפשיעה.

ואת זה אומר שוטר לשעבר.

הרשות עובדת היום בעיקר על תכניות שהתחילו - - -

רגע, שנייה, מה קורה עכשיו? תשמע, מה שנאמר פה עכשיו, אני חושבת שצריך לזעזע את כולם כשאנחנו מדברים על בטיחות ילדים. כי אם הרשות לא מתוקצבת חצי שנה והכספים היחידים שיוצאים הם רק על משכורות – בוא נסגור את זה, אבל כמובן שזו לא המטרה שלנו. מה עושים ולמה זה לא מאושר ומתי אנחנו רואים את הצפי לכך שהתקציבים יגיעו, ובמסגרת הזו – מה בכלל ביכולתכם לעשות?

אז אני אענה. קודם כל הרשות עובדת על דברים שהתחילו לפעול בשנת 2013 ומתקציב 2013.

כשאתה אומר שמתקציב 2014 בכלל לא נגעתם בשקל.

תקציב 2014 לא אושר. אישור זה אומר אישור של שרי התחבורה והאוצר. התבשרתי היום על ידי מנכ"ל משרד התחבורה ששר התחבורה אישר את תקציב הרשות. אני מקווה שבאוצר - - -

אתה רואה שהרעש שלנו בשבוע שעבר עשה קצת גלים. כמה שהתעצבנת.

אני לא מתעצבן, אני רק מספר על העובדות. אני באמת אשמח שזה יקרה.

פרופסור אפק דיבר קודם על כל מיני דברים שאפשר לעשות גם בלי התכנית שאנחנו חלק ממנה. אני רוצה לדבר על שלוש פעולות עיקריות שעולות גם מהמצגת שהנחנו וגם מדברים שאני חושב שכדאי שהוועדה תדע.

דבר ראשון זה תאונות חצר. אנחנו עדים לעלייה מאד מדאיגה בנושא של תאונות חצר. יש לנו ארבעה הרוגים בשנת 2014 בתאונות חצר. יש לנו תאונות של הולכי רגל, שלפי הנתונים שאפשר לראות במצגת, אחד הנתונים שאפשר להצביע עליו זה תאונות של הולכי רגל, של נפגעים קשה של התפרצות לכביש. יש לנו 40 ילדים שנפגעו קשה מהתפרצות לכביש, וזה אומר כשהורה לא שם לב לרגע ולא נתן את דעתו, וזה באמת תאונה שאפשר למנוע. גם תאונות חצר וגם תאונות של הולכי רגל שנובעות מהתפרצות – אפשר למנוע בדרך הסברה נכונה.
הרשות, בתכניות העבודה שלה - - -

מה תקציב ההסברה?

תקציב ההסברה ברשות הוא סדר גודל של 12 מיליון שקלים, אבל נושא של - - -

כמה מזה נוצל השנה?

התקציב של הרשות מנוצל במלואו, או קרוב מאד - - -

30% בשנה שעברה לא - - -

ה-30% האלה זה התחייבויות לספקים שטרם קיבלו - - -

אני בררתי. אני לא אאשר את זה פה, אבל מאחר שקיבלתי ממך את ההערה שלך בנוגע לשבוע שעבר, ניגשתי למנהל ועדת הכספים, כי מי יודע יותר טוב ממנו מתי הכספים חוזרים לאוצר ובאיזה תנאי, ונאמר שרק רזרבות. כלומר, לא כספים מובטחים ולא כספים שהם צבועים לעתיד לבוא – יכולים לחזור לאוצר – אלא אם כן מדובר בכספים שלא היה להם ייעוד. זאת אומרת, כספים שלא הספקתם להשתמש בהם.
אני אומרת פה משהו ואני לא מתכוונת לחזור בי: כל משרד מהמשרדים פה – ולא משנה במי מדובר – היה ולא ניצל תקציב שמיועד למנוע את הדברים הללו – אני רואה בו פושע. אני חושבת שיסכימו איתי החברים כאן, כי על כל שקל צריך להיאבק, ועל כל לירה אנחנו צריכים להזיע, ובסופו של דבר – גם מה שמקבלים לא מספיק ובסוף אנחנו מוסיפים חטא על פשע, גם לא משתמשים במה שקיבלו.

מי שלא מנצל במאה אחוזים את התקציבים האלה – הוא פושע. ואין לי מילה אחרת להגיד על זה, ומי שרוצה גם יכול לתבוע אותי.

אני חוזר ואומר, תקציבי הרשות מנוצלים - - -

מה אנחנו עושים לגבי ההמשך? מתי אמור להגיע התקציב?

עודפי תקציב מהשנה הקודמת – אני מקווה שיונחו על שולחן ועדת הכספים. התנאי של משרד האוצר זה שהעודפים האלה יונחו על שולחן הוועדה. העודפים מחויבים לספקים, זו פעילות שהתחילה והם יונחו על שולחן הוועדה רק אחרי אישור תקציב הרשות לשנת 2014, שאני באמת רוצה לקוות שיאושר בימים הקרובים.

במסגרת של תקציב שנת 2014 אנחנו מדברים על פעילות בנושאי תאונות חצר וגם תאונות הולכי רגל, ולא פחות מזה – יש היפגעות גבוהה מאד בקרב ילדים מגיל 10 עד 14 בתאונות אופניים. אנחנו מפעילים מרכזי הדרכה לבטיחות בדרכים ב-19 עיריות בארץ, ומדריכים כ-130,000 ילדים בשנה. אנחנו מבקשים להגדיל את המספר הזה באמצעות בינוי של מרכזי הדרכה חדשים, כי אנחנו חושבים שהפעילות הזאת, כשהיא מתחילה בגיל צעיר, היא גם משפיעה בטווח קצר על ירידת היפגעות, וגם הופכת את הילדים לפוטנציאל לנהגים טובים יותר בעתיד.

תודה.

אורלי, אני רוצה ברשותך להתייחס רק למשפט אחד שאמר יובל. אנחנו מלווים את הרשות הלאומית כבר הרבה שנים. בשנתיים האחרונות, אחת הבעיות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים זה אותם ויכוחים בין יושב ראש לשר, שלא מביאים את התקציב בזמן. אם במהלך השנתיים האחרונות התקציב שלהם הגיע ברבעון האחרון של השנה, אז נכון – הם לא ניצלו את כולו – אבל בתור גורם שעובד איתם - - -

תראי, 30% מתוך 280 מיליון, אנחנו מדברים פה על כמה? תעשו חישוב מהיר. אז אנחנו צריכים לעשות רעש - - -

כן, אבל אני רוצה פשוט שכולנו נבין, התקציב שלהם אושר בספטמבר, אורלי.

אנחנו צריכים לעשות רעש שלא יתכן דבר כזה, אבל אתם מודעים לכמה כספים אמורים להיכנס ולהתכונן לכספים שאמורים להיכנס. זו תכנית בעבור כל שקל שאמור להיכנס. היה ולא נכנס, גם אם הוא יכנס באיחור – הוא צבוע. ולכן האוצר לא יוכל לשחק בזה ולקחת את זה חזרה.

חברת הכנסת לוי, על פי חוק, כל כסף שלא נוצל ונרשמה עליו - - -

הוא חוזר לאוצר.

חוזר לאוצר, לגבי כל משרדי - - -

לא. רק אם נרשמה עליו התחייבות ואני בדקתי את זה.

רגע, שנייה, שנייה.

הרי מתי זה עובר? כשזה עובר את ההחלטה של ועדת הכספים זה לא חוזר לאוצר בלי הניצול ואישור של ועדת הכספים. ואני הלכתי לא לגורם פוליטי, הלכתי למנהל הוועדה, שהוא מנהל לא רק בשנים האחרונות. תאמין לי - אין יותר ממנו – שיסדר לי, כי אני שמעתי מפה משהו ושמעתי משם משהו. אמרתי – אני הולכת לגורם בלתי תלוי. ותאמין לי, מה ששמעתי שם זה גם מה שהבנתי טיפה קודם. לא יתכן שיהיו תקציבים שלא יהיה להם תכנון.

התקציבים כולם מתוכננים, צבועים ומחויבים לספקים, וכמו כל משרד - - -

אז אתה אומר בזמן הקרוב אמור להיות מאושר התקציב?

אני מקווה שתקציב הרשות יאושר בקרוב, ולאחר מכן תוגש בקשה לוועדת הכספים לקחת את עודפי התקציב של שנת 2013, שנצבעו למטרות בטיחות, להחזיר אותם לתקציב הרשות כתקציב נוסף, כמו שכתוב בחוק יסודות התקציב, כמו שקורה לגבי כל משרדי הממשלה. וזה אומר שנוכל לסיים גם פעולות שהתחילו בשנת 2013 וגם לעשות פעולות חדשות בשנת 2014, כמו שהודעתי לוועדה.

תודה.

כן, בבקשה, מי גברתי?

שמי ד"ר רונית אנדוולט, ואני מנהלת את קידום בריאות ורפואה מונעת במכבי, וראש המגמה לקידום בריאות באוניברסיטת חיפה. השחקן של קופות החולים הוא שחקן, אני חושבת, מאד משמעותי. אני לא יודעת מי מתוך קופות החולים חבר בוועדה, אבל חשוב שתהיה נציגות של קופות החולים.

אנחנו עושים פעילות די נרחבת בנושא של מניעת היפגעויות, קודם כל בטיפות חלב, שזה המקום שבו, כמו שאת אמרת קודם לכן, זה המפגש הראשון עם אימהות צעירות. אנחנו עושים הרבה מאד הדרכות שנים - - -

המפגש הראשון הוא בחדר הלידה וביולדות.

נכון.

אוקיי. עכשיו התחלנו לפני שלושה חודשים תכנית ביחד עם ארגון בטרם, שבכל המרפאות של האחיות ובכל המוקדים של מכבי באזור הצפון, אנחנו מתעדים את כל מקרי ההיפגעויות, כי - - -

אה, אוקיי, שיתוף במידע. זה נורא נורא חשוב, ואתם מעוניינים להעביר את המידע - - -

זה באמת בשיתוף פעולה עם בטרם, ואנחנו רואים בשלושה חודשים, למרות שחשבנו שכמעט ולא מגיעים למרפאות שלנו, שכולם מגיעים למיון בבתי החולים, בפחות משלושה חודשים במחוז אחד מתוך חמישה, יש לנו דיווחים על מעל 500 היפגעויות, שזה המון.

באיזה מחוז זה?

צפון. ששם יש גם אוכלוסייה ערבית נרחבת ושם אנחנו עושים תכנית גם בקהילה של התערבות, כבר הרבה מאד שנים.

ממה שאני מתרשמת מכל מה שאני שומעת פה בינתיים, שמה שבעיקר חשוב זה שיהיה תיאום בין כל הגופים האלה, כי אני חושבת שכולם עושים פה עבודה מאד חשובה, אבל יש לי תחושה שדברים קצת לא מחוברים - - -

וזה פה הזמן למשרדי הממשלה, למשרד המשפטים, לגבי התיאום והשיתוף במידע. תיכף יגידו לי חיסיון ו - - -

לא, לא, אז אני אענה.

כן, בבקשה, משרד המשפטים.

אנחנו עומדים לכנס ישיבה על הדבר הזה. שמי יפעת רווה ממשרד המשפטים. אנחנו עומדים לבדוק את הנושא הזה של תיאום, כי נכון שיש חיסיון ויש כל מיני דברים שאנחנו צריכים לבדוק אותם ולוודא אותם, אבל המטרה הזאת מספיק חשובה ואנחנו מכירים בדבר הזה. יחד עם בטרם אנחנו יושבים, זה נעשה בשיתוף ואנחנו נבדוק את זה.

תודה רבה.

שמי מירי כהן, מנהלת שירותי הצלה ועזרה ראשונה במשרד הבריאות, ואני שותפה לתכנית הזאת. אמנם אני אחראית על שירותי ההצלה, אבל בנושא הזה, כמו שכל מי שיושב בחדר יודע, שההצלה הכי טובה זה המניעה, ולכן אני חושבת שכדאי להתמקד בנושא הזה.

מה שאני רוצה לומר, כמי שהייתה שותפה גם לגיבוש החלטת הממשלה, שהוגשה בעצם ליסוד התכנית הלאומית, בעצם שני דברים מרכזים נכתבו שם, ואני מכירה הרבה תכנית ממשלה שנכתבו על גבי תכניות לאומיות וכו'. מה שחשוב פה בתכנית הזאת ונכתב באופן מפורש זה שני דברים. מעבר לזה שצריך לגבש תכנית רב לאומית שהשיתוף פה, של כל הגופים הוא סופר חשוב, ואני עוד מעט אומר על זה איזה שהוא משפט, אבל שני דברים מרכזיים.

אחד זה הנושא של האוכלוסיות - צמצום פערים. זה נכתב, ואני לא מכירה בהרבה החלטות ממשלה שזה כתוב ממש שחור על גבי לבן, שצריך להתמקד בנושא של צמצום פערים בחברה הערבית. זה כתוב. כלומר זה מחייב. וגם אם זה יהיה על חשבון דברים אחרים בתכנית הזאת ועל חשבון אוכלוסיות אחרות. כלומר, המחויבות שלנו מראש הייתה לנושא הזה של צמצום פערים. זה דבר ראשו.

דבר שני שגם ראינו, אחד הדברים החשובים, ומה שאני מדברת זה גם אסטרטגיות בכל התכנית הלאומית, בגיבוש שלה – זה הנושא של מידע. כי בלי מידע, ואנחנו מדברים על מידע, אנחנו מדברים על שיתוף מידע מכל הגורמים. כי במערכת הבריאות יש מידע. במערכת הבריאות יש למשל את רישום הטראומה, שיש שם את כל נתוני ההיפגעות של כל מי שמאושפז בבתי החולים במדינת ישראל. אוקיי? זה מסד נתונים לאומי מרשים מאד. מתייחס רק לנושא של האשפוזים. כלומר, מי שהגיע לחדר מיון ולא אושפז, לא נמצא שם.

אגב, כל הפציעות וההיפגעויות הקשות ממילא נמצאות שם, כי זה בעצם מגיע לרף של האשפוז. אבל עדיין, כל הביקורים בקהילה בקופות חולים, בחדר מיון – אני אומרת שלא אושפזו – כל ההיפגעויות בבתי ספר למשל, בגני ילדים – לא נמצאים. ולכן אחת האסטרטגיות המרכזיות זה באמת נושא של שיתוף פעולה ואנחנו מאד מאד נותנים לזה תשומת לב.

עכשיו, בנושא של שיתוף פעולה - - -

מרכז מידע לאומי.

כן, לאגד את כל מסד הנתונים הלאומי גם בנושא של היפגעות, אבל לא רק בנושא של היפגעות. כלומר גם של דברים אחרים של בטיחות עצמה.
עכשיו, אני רוצה לומר למה אני חושבת שהיופי של התכנית הזאת, ואני חושבת שהוא הציג את זה - - -

מה השוני בין שיתוף במידע פה לעומת שיתוף מידע כדי להוציא לפועל את המסקנות של ועדת וינטר? רק ככה על השולחן?

אני לא יודעת על מה מדובר, אני לא מכירה את הנושא של ועדת וינטר.

אני אעביר לך בצורה מסודרת.

אני רק אגיד, אני נציגת משרד המשפטים - - -

מיפוי ילדים בסיכון.

אז אני לא רוצה לדבר על נושא שאני לא מכירה אותו. אני הנציגה של משרד המשפטים בנושא של בטרם. בהקשר של בטיחות ילדים אני אפעל בדבר הזה ואני משתפת את האנשים במשרד המשפטים, שעוסקים בנושא של חופש המידע. זאת אומרת גם בתוך המשרד שלנו צריך לעשות שיתוף במידע, וזו אחרת המטרות של הדבר הזה.

כן, משפט אחרון כדי שאנחנו נוכל להתקדם.

כן, רק להעיר על הנושא של שיתוף הפעולה, מעבר לנושא של המידע, שזה כמובן ברור, אבל גם חשוב לדעת. גם בקמפיין למשל, נושא של השיתוף של כל הגופים כדי לראות את התמונה הכוללת ולא כל אחד את התמונה הצרה שלו. לא משרד הפנים יראה את שלו, משרד החינוך את שלו, משרד הבריאות את שלו והרשות לבטיחות בדרכים תראה את שלה. כי צריך להיות כאן איזה שהוא גורם שמתכלל ורואה את התמונה הכללית.

ואני רוצה לתת לכם דוגמא לאיזה שהוא קמפיין שאני חושבת שהיה אחד המוצלחים ביותר, זה הנושא של אם שותים לא נוהגים שהובילו אותי, ואני חושבת שכל אחד וכאמא לילדים בוודאי, אני חושבת שהמסר הזה מאד חדר בעיקר לצעירים – אם שותים לא נוהגים. יש נהג תורן ו - - -

לפני שנוסעים מקליקים. אני חושבת שאין יותר אפקטיבי מאותו קמפיין.

אז אני רוצה לומר לכם, ואני הייתי גאה בו כי אני הייתי גם חברה במועצת המנהלים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אבל מה, כשחושבים על זה, בעצם מה המסר של הדבר הזה? שאם שותים לא נוהגים. כלומר, אם אתה לא נוהג אז זה בסדר לשתות, וזה מסר שהוא מאד בעייתי. כלומר, צריך תמיד לראות בעצם מה המשמעות של זה. ואני חושבת שאולי זה נתן לגיטימציה לצעירים לשתות. לא, המסר כאן הוא – אתה יכול להשתכר, לשתות כמה שאתה רוצה, העיקר שלא תנהג. זה לא מסר נכון.

לכן אנחנו צריכים לראות את התמונה הכוללת, וזה היופי של הדבר. שכולנו ביחד רואים לא כל אחד מהצד שלו, אלא את התכנית הלאומית.

תודה.

המשרד לביטחון פנים, בבקשה.

אני עופרה ואני מנהלת תחום הכשרות של השירות הלאומי-אזרחי במשרד לביטחון פנים. אני חושבת שהיופי של הוועדה הזאת היה בכך שעבדנו בכמה מישורים. האחד זה באמת איך שדיבר כל אחד ברמה הפנים משרדית, את המיפוי שעשינו, את התהליך שהיה מדהים ולמדנו מתוכו וזיהינו את הפערים, מצד אחד. מצד שני, גם עבדנו במקביל על הראייה הכוללת.

אני חושבת שההצלחה היא באמת לעבוד בשני המישורים. זאת אומרת כל משרד שימשיך ויעשה ועדיין זה לא אומר שאנחנו לא יכולים ללכת ברמה כוללת. קודם כל למנות גוף אחראי, שהבנתי שלא ממש קיים לתחום, שבאמת יתכלל את העבודה. ואם הולכים לעבודת דוברות בעניין, אז לעשות איזו שהיא ועדת היגוי של כלל הדוברים של משרדי הממשלה. זה לא בא במקום העשייה בתוך המשרד, וזה מאד חשוב להדגיש את זה, לפחות מבחינתי.

אני רציתי להגיד במילה אחת, שהעבודה במשרד לביטחון הפנים באמת הייתה עבודה מתכללת. השתתפו בה כל הגופים וגופי הסמך – זה המשרד לביטחון פנים, אגף כלי ירייה, המשטרה, הרשות למלחמה בסמים, כבאות וצהלה. זאת הייתה עבודה באמת מערכתית ומתכללת, ובאמת יישר כוח לכל העוסקים במלאכה.

השאלה שלי, איפה תפקידו של המשרד לביטחון פנים - כאשר אנחנו מדברים על תאונות? אנחנו יכולים לדבר על רשלנות, אנחנו יכולים לדבר על אי מניעת היפגעות או פשע. השאלה היא איפה אתם נכנסים בתוך התכנית הכוללת וכמה משקל יש לכם פה. שוב פעם, אנחנו לא מדברים על כוונה תחילה לפגוע, שזה המקרים שלכם, כמובן.

בעיקרון, גופי המניעה במשרד לביטחון הפנים מדברים על מניעה, מניעת אלימות. אלימות בכבישים זאת אלימות לשמה. עכשיו, באמת המפתח של העבודה אצלנו ברשויות היא שלגבי כל אחד תופרת את החליפה היישובית שלו. וזה אומר שיש ועדות שאנחנו מפעילים של עיר ללא אלימות, של מצילה, של השיטור העירוני, יחד עם המשטרה וכל הגופים, כשהמטרה היא - - -

והנושא של הבטיחות נכנס לשם.

כן, ויש גם תכניות ספציפיות, בעיקר במגזר הערבי, כי הנושא מטבע הדברים עולה ברשות, וזה נושא מאד חשוב והרעיון הוא באמת, אחת ההמלצות ואחד הפערים שלנו, זה באמת העובדה שצריך באמת להעלות את המודעות. יש מודעות, אבל להעלות אותה גם ברשויות, ואחת ההמלצות שלנו היא באמת לתת מכפיל כוח בהכשרת בעלי המקצוע שלנו, שאנחנו מפעילים ברשויות, ושהם אלה שיהיו השגרירים שלנו ברשויות.
אנחנו רוצים באמת להשקיע בזה, ואנחנו מתכוונים לעשות את זה, גם אם לא נקבל תקציבים ממשרד האוצר.

נהדר.

וגם הנושא של מתנדבי שירות לאומי אזרחי שלנו, שאנחנו קוראים להם שגרירי - - -

כולם יעברו איזו שהיא הכשרה בסיסית גם לעניין הבטיחות?

כן, זה רעיון.

חלק מהתקציב שלכם הוא מהתכנית הלאומית?

יש לנו וביקשנו תקציב ייעודי לתחום הזה, ועם זאת, למרות הכל, אנחנו נעשה את זה, אולי בתקציב פחות כי אנחנו לא נוכל לעמוד בזה, אבל אנחנו כן מתכוונים לעשות את זה וברמה המיידית.

יש לכם כבר תכנית עבודה, לפי מה שאני מבינה.

אנחנו עובדים על זה כרגע. וגם מתנדבי השירות הלאומי אזרחי, שהיום יש לנו לפחות 1,300 מתנדבי שירות לאומי - - -

עכשיו, חלק מהתאונות זה מפגעים וחלק מהמפגעים הם מפגעים ברשות הציבור, שפה המשטרה יכולה לבוא ולהגיד – הנפגע הזה כך וכך, או שאני סוגרת את המקום וכו'. אתם משתמשים בזה?

תראי, פה יש את ה - - -

אז אני אבקש ממנו להגיב.

אבל זה בסך הכל אמור להיות ביחד.

אז בואי תסיימי ואז אנחנו נפנה אליו.

אני רוצה להגיד שבאמת במסגרת העבודה המשותפת, עלינו על מספר נושאים באמת מאד מאד חשובים, ובכוונתנו - - -

כן, כן, אנחנו מקשיבים.

אני חושבת שבאמת המפתח להצלחה הוא באמת העלאת המודעות ברשויות, שבאמת התקציבים שאנחנו ממנים ברשויות, ייועדו לתחום. במסגרת העבודה שלנו העלינו את הנושא של איסוף נתונים, כשהרעיון הוא באמת ליצור איזה שהוא מנגנון באגף אסטרטגיה של המשרד לביטחון הפנים, שיאגד בתוכו את הנתונים של כל הגופים, בנושא בטיחות ילדים, ואין את זה כרגע.

יש את הנושא של אתר האינטרנט, יש את הנושא של הדוברות, שזה דברים שתוך כדי מיפוי, קודם כל גילינו שיש המון עשייה בתחום, כי בסך הכל נושא מניעת אלימות והנושא של בטיחות ילדים קשור מאד. ובתהליך של העבודה, כבר הדוברות של המשרד נכנסה וגם אתר האינטרנט של המשרד נכנס. זאת אומרת תוך כדי תהליך נעשתה עבודה מאד יפה בעניין.

עם זאת, אנחנו רוצים עוד, והמיסוד של הנתונים זה באמת איזה שהוא פער מאד רציני. הנושא של שילוב מדריכים בהסעות הוא מאד חשוב, בעיקר במועצות אזוריות, ואנחנו ביקשנו תקציב לזה. יש נושאים שבאמת העלינו כפערים ואנחנו מקווים. למרות הכל אנחנו אומרים שגם אם לא נקבל תקציבים, ולמרות שאנחנו מאד מבקשים שמשרד האוצר כן יעשה את זה, כי אחרת זה לא ייראה רציני - שעשינו עבודה כל כך רצינית – אנחנו כן נעשה מתקציבנו אנו.

תודה. המשטרה, לגבי מפגעים, בבקשה, שם ותפקיד לפרוטוקול.

עמי נידם, אני ראש מחלקת הבטיחות של המשטרה. במסגרת הפרויקט הלאומי, במסגרת המיזם הלאומי לבטיחות ילדים, אני ממונה מטעם המשטרה על התחום הזה.

אני אקדים ואומר שלגבי השאלה שלך, לגבי הפארקים ומקומות המשחקים של הילדים, כל התחום הזה הוא לא פרוץ, כפי שהוצג כאן. יש כאן תחומי אחריות מאד מוגדרים והאחריות היא של הרשות המקומית, בצורה מוחלטת.

משטרת ישראל היא אחד הגופים שמאשר, במסגרת הרשות המקומית שמבקשת לאשר את אותו מתחם או פארק, למשחקים. היא אחד מהגופים האלה. אבל אני אדבר על מה שמשטרת ישראל עושה בתחום הבטיחות לילדים.

אנחנו מתעסקים באכיפה קולקטיבית רגילה, במדינת ישראל. במסגרת בטיחות הילדים, עשינו מספר פעולות, כדי להיות שותפים למיזם הלאומי: אחד, הגברנו את האכיפה במספר תחומים. אחד, אכיפה ממוקדת ומוגברת בתחום ההסעות - הסעות ציבוריות והסעות כלליות – ביחד עם אגף התנועה. אנחנו עושים אכיפה איטית.

דיברתם כאן על תקופת הקיץ, אז אנחנו עושים פעולה מאד ממוקדת בתחום חודשי הקיץ, פתיחת השנה ובמועדים השונים. אנחנו גם עושים אכיפה אזורית ומגזרית, לא מתוך מקום למקד את האכיפה שלנו, אלא מתוך הבקשה והרצון של המגזר המסוים הזה, כדי שניכנס ונעשה שם פעילות אכיפה. קבענו לעצמנו יעדים גם בתחום הזה.

המישור השני שאנחנו פועלים בבטיחות ילדים, זה הגברת המודעות. כל המשטרה, על פי האזורים הטריטוריאליים שלה ועל פי האגפים שלה, נכנסים למבצע הסברה. אנחנו אגב התחלנו את הפרויקט הלאומי. משטרת ישראל התחילה אותו. אנחנו לא ממתינים לתקציב. אנחנו קבענו לעצמנו יעדים, מתוך ראייה לאומית ומתוך הבנה שזה משרת את היעדים של משטרת ישראל.

אנחנו התחלנו במבצעי הסברה נרחבים בבתי ספר, בגנים, בשכונות, בוועדי שכונות, במזכירויות של יישובים, בתחום בטיחות הילדים. אני יכול לומר לכם שמצפה רמון שאני תושב שם, במסגרת הפרויקט לקחנו את המקום כפרויקט, כפיילוט למקד את התכנית שלנו שם, כדי לראות האם התכנית שלנו היא ברת יישום.

ומה קרה? ספר לנו מה התוצאות?

אני אומר שאנחנו רק התחלנו עכשיו את הפיילוט, מתוך הבנה שראש הרשות שם כל כך רוצה את זה, אז אנחנו נכנסנו איתו ביחד לאיזה שהוא פיילוט בתחום של בטיחות ילדים, ואת כל הדברים שנאמרו כאן – אנחנו מיישמים. אנחנו ניישם אותם שם, והתוצאות וההישגים שם, אנחנו נלביש אותם אחרי זה על רשויות אחרות.

והדבר השלישי שאנחנו רוצים לעשות, ביחד עם ארגון בטרם, זה לשפר את הרמה המקצועית של המומחים שלנו. למשל, המומחים שלנו לענייני בטיחות בדרכים, אנחנו נכשיר אותם בבטיחות ילדים, בבטיחות בדרכים בילדים. למשל, כיצד מתקינים כסאות בטיחות. כיצד מתקינים כסאות בטיחות לילדים בעלי מוגבלויות ובעלי צרכים מיוחדים. אנחנו - מערך הבטיחות של משטרת ישראל – נעבור הכשרה לבטיחות ילדים, להבין מה זה בטיחות ילדים.

היום מדברים על בטיחות כללית, לא מדברים על בטיחות ילדים. שם אנחנו נהיה קצת יותר מקצועיים, נבין את התחום וככה נעביר אותו לכל השוטרים, כדי שהחקירות שהשוטרים תהיינה בהבנה הרבה יותר מקצועית לתחום.

דבר נוסף שקבענו לעצמנו, אנחנו הולכים לקחת לעצמנו מספר אירועים, אירועי דגל, אירועים מיוחדים, שנבצע איתם מעבר לחקירה, חקירות עומק, כדי להבין לקחים כדי להפיק אותם, מעבר לחקירה של למצוא את האשמים, אלא להפיק אותם וליישם אותם.

למנוע אירועים חדשים.

כן.

אני באמת מודה לך וגם למשטרה על זה שלא מחכים לתקציבים וכבר יצאו לדרך. אנחנו נשמח מאד אם תעדכנו אותנו איך זה עובד עם הפיילוט.

סליחה, הערה קצרה. שמי עינב מורגנשטרן ממשרד המשפטים, ואני רוצה להעיר הערה שלא קשורה לגוף שאני מייצגת. עלה כאן הרבה, שמעתי בעיקר ממשרד החינוך - וחבל לי שהגברת לא נמצאת כאן – העניין של עבודה עם אימהות, וחשוב לי מאד לציין שלילד יש שני הורים, שניהם צריכים להיות נוכחים בהסברה. אני לא יודעת נתונים מבחינת שכחה ברכב ואני לא רוצה להאשים את אחד המינים, אבל זה מאד מאד מאד חשוב בכל התכניות לקחת בחשבון את שני ההורים.

קיבלנו. קיבלנו לתשומת ליבנו. כשאנחנו אמרנו אימהות – התכוונו גם לאבות. מי כמוני יודעת, לתשומת ליבנו. יסלחו לנו האבות, אבל כוונתנו גם - - -

טהורה.

לגמרי, לגמרי, תודה.

אני רוצה לפנות לאנואר אל-קצאצי.

שמי אנואר אל-קצאצי, אני תושב רהט ואני מהמגזר הבדואי, מהנגב.

ואתה גם מאיגוד הקרדיולוגים בישראל, כך רשום לי.

לא.

זו טעות בהדפסה.

כולם מדברים על היפגעות הילדים וזה מעניין אותנו וזה עניין שמזעזע את כולנו, את כל מי שיושב פה. אנחנו מדברים על עמותת אל עיד אלמושרק, שהתרגום של זה בעברית – העתיד הזוהר בנגב. אחת ממטרות העמותה היא צמצום ומניעת היפגעות ילדים בתאונות בית וגם בנושא אלימות. אני לקחתי חלק והתפניתי ממקום העבודה על מנת להתמקד רק בנושא הזה. כי יש לנו בעיה מבחינת תקציבים, מבחינת תשתיות.

האחוז של הנפגעים במגזר הבדואי, הוא יותר ממה שהוא מוצג. קודם כל אני מברך גם את ארגון בטרם על המעשים שהוא עושה במגזר שלי ובמגזר הערבי וגם במגזר היהודי. יש ילדים שהם שנפגעים בתאונות האלה – תאונות בית או תאונות דרכים – שהם מגיעים למרפאות המקומיות והם לא מגיעים לסורוקה, ויש נפגעים שמקבלים טיפול מסורתי. הם לא מגיעים למיון.

אז אתה אומר שיש אחוזי היפגעות שאינם מדווחים. מתחת לרדאר.

היפגעות לא מדווחת, סמויה. עכשיו לגבי התקשורת. התקשורת לא סוקרת את המקרים במגזר הערבי בכלל ובמגזר הבדואי בפרט – אם זה ערוץ 10, ערוץ 2 או כל מה שקשור לתקשורת. אפילו במסע ההסברה, ואני בתור מנהל אגף הפרסום בעיתון המקומי, כל מסע ההסברה של כל הרשויות, אם זה אפילו לפ"מ – לשכת הפרסום הממשלתית – לא מפרסמים ולא משקיעים בפרסום המקומי.

הם מחויבים, דרך אגב?

הם לא משקיעים בפרסום המקומי. הם משקיעים בפרסום הארצי, והחומר הוא גם לא בערבית. אני צריך לתרגם את זה מעברית לערבית ולא מגיעים. אני לא קורא נניח על - - -

אנואר, על איזה חומר אתה מדבר?

של העלאת המודעות, ההסברה.

ההסברה היא בעברית ולא בערבית, אתה מתכוון? כלומר, אתה צריך לתרגם מעברית לערבית.

אני מתרגם את זה.

גם לשכת הפרסום הממשלתית בעצם לפי דבריך, לא מביאה לכם את החומר בשפה. אני חושבת שהם מחויבים על פי חוק, לא?

הם מחויבים, אבל יש בעיה.

אוקי, אנחנו נבדוק ונבקש תגובות.

זה עניין של נגישות המידע.

אני רוצה להגיד שכל החומרים לקיץ פותחו על ידי בטרם גם בעברית וגם בערבית. הם מותאמים תרבותית ומונגשים לכל אחד מהגורמים ש - - -

אבל אני אגיד לך משהו, יש לנו - - -

ובתכנית הלאומית מביאים את זה בחשבון?

יש, יש, וכאן בעצם המקום להגיד שכל מי שדיבר פה ואמר – אנחנו התחלנו – אז אחד אני באמת מסירה את הכובע, אבל כדי שנוכל באמת להגיע לאותם מקומות של חוסרים, נדרש התקציב התוספתי של דברים שלא נמצאים עד היום על השולחן.

בוודאי.

כי אני אגיד לך למה, למשל בפזורה הבדואית אין נגישות. אם קרתה תאונת דרכים ויכול להיות שהמשטרה מעורבים יותר ממני, תאונה של אוטובוס עם ילדים - נושא ההסעות - אז לוקח לו זמן עד שיגיע לבית החולים סורוקה. אין הסברה שם. אין אפילו הסברה בבתי הספר. אני מוכן להגיד - - -

שנייה, אני רוצה להגיד לך שני דברים. האחד, בסורוקה יש הסברה לכל ילד מאושפז בבית החולים עקב תאונה.

זה אחרי. אני לא רוצה אחרי שזה קורה, אני רוצה למנוע.

אבל אני מסכימה איתך שצריך להיות טיפול - - -

אוקיי, בואו נעשה ככה, בכל נושא ההסברה אנחנו קוראים למשרדי הממשלה - - -

שזה יהיה בערבית.

בוודאי, להנגיש את זה לאוכלוסיות המסוימות בשפה ותלוי תרבות, בצורה כזו שיהיה אפקטיבי כדי למנוע את התאונות.

אנחנו נמשיך וגם נעקוב איך זה מיושם בנושא הזה. השאלה שלי היא כשאתם מגיעים לאוכלוסיות, יש שיתוף פעולה מהצד האחר? לא רואים בזה איזו שהיא - - -

כן.

אני רוצה להגיד כעובד סוציאלי בעיריית רהט, שמי סולימאן אלקריני. קודם כל המציאות של תאונות הבית במגזר הבדואי היא מאד עגומה, נתחיל עם זה, ביחד למגזר הערבי בצפון, בערבים המעורבות וגם במגזר היהודי – המציאות היא מאד עגומה ואנחנו חווים את זה כל יום.

לצערי, עד היום - ואני אגיד כמה דברים קצת קשים, מאחר שאת יושבת ראש הוועדה - - -

רגע, בתאונות הבתיות פי 26 ברהט?

באזור הפזורה והבדואים, כן.

אני אגיד כמה מילים. קודם כל הפעילות של בטרם מאד מבורכת, אבל עד היום לצערי הרב, אני כעובד סוציאלי, לא מרגיש שכל משרדי הממשלה עשו עבודה הוליסטית, מערכתית, שתבוא ותיתן מענה קונקרטי, מענה הולם – לכל הצרכים האלה.

דרך אגב, הם לא עשו את זה בכלל בכל המגזרים, לכן קמה התכנית הלאומית. אנחנו צריכים לדאוג שהתכנית הלאומית תעשה את זה כמו שצריך, גם במגזרים האלה.

כן, זה מאד נדרש. יושבת ראש הוועדה, אני אתן דוגמא פשוטה מבחינת משטרה, מבחינת משילות, מבחינת אכיפה בתוך העיר רהט, על כל הנושא של התנהגות פרועה, סליחה נהיגה פרועה של בני נוער נגיד. לצערי הרב, כוח השיטור שיכול לעשות סיור ברהט ל-60,000 תושבים – הוא 2 שוטרים לכל משמרת. איך יכולים להיות שני שוטרים שיכולים לתת מענה לכל הצורך הזה?

בנוסף, לנושא התקנים ונושא של סטנדרטים. לצערי הרב בתי ספר אצלנו ברהט נפתחים ללא אישורי בטיחות. בשנה שעברה נפתח בית ספר חדש, ללא חשמל בכלל. פעלו דרך גנראטור, זה סיפור שקורה.

משרד החינוך שומע את זה? אנחנו נרצה תשובות לוועדה בנוגע לזה.

אני אישית כעובד סוציאלי פועל בעמותה, כמובן ללא שכר, ללא כלום. אני פעיל חברתי בתחום הזה - - -

אני רוצה תשובה לוועדה בנושא הזה.

מתוך כאב. אנחנו בתור אקדמאים בדואים, כמובן צריכים גם להרים את הכפפה, לא רק להמתין לגופים חיצוניים. אני אישית מזמין את כל חברי הוועדה לעשות ביקור ברהט, להתכנס בעיר רהט, על מנת לראות את המציאות העגומה של התשתיות. אתם כמובן מוזמנים. אני מניח שגם ראש העיר של רהט יזמין אתכם, ואנחנו כמובן נקבל אתכם בברכה.

המציאות לדעתי, ההתייחסות למגזר הבדואי צריכה להיות התייחסות דיפרנציאלית.

תבטיחו לנו פה שזה יהיה דיפרנציאלי ואנחנו נראה איך זה מיושם.

כן, כן, התייחסות דיפרנציאלית. חברת הכנסת אורלי לוי, צריך גם להבין שיש מנטאליות אחרת, תרבות אחרת.

לכן אמרנו - - -

בנושא משילות - בעיר רהט של הרבה בנייה לא חוקית בתוך שטחים ציבוריים, נבנים פחונים, כבלים של חשמל וכדומה, המדינה צריכה לבוא ולהגיד במגזר הבדואי. ההתייחסות לנושא של תאונות בית, לא רק עניין של הסברה, אלא יש גם דברים מעבר לזה. אכיפה ומשטרה ומשרד הבריאות.
יש לי הצעה להצעת חוק – לחייב כל הורה שיש לו ילד נפגע, לבוא לסדנה. לחייב דרך חוק.

רגע, יש לי שאלה על המבנים שדיברת, על כך שהם לא בטיחותיים וכו'. מה ההצעה שלך לגבי המשילות? לבוא ולהוריד אותם?

תשמעי, כמובן שזה נושא רגיש, עניין חוק פרוואר, וחוק זה וחוק זה, הנושא רגיש. אני רוצה להגיד שאני כתושב רוצה שהמשטרה תהיה מעורבת, שתהיה אכיפה, שאנשים ירגישו שיש חוק.

הבנתי. אני מקווה מאד שיסדירו את הנושא, ואז בכלל יהיה יותר קל גם לפקח.

את יודעת ש-70% מהבתים ברהט עד היום מחוברים לחשמל זמני, ללא טופס 4. 70% מהבתים. אין שם מעקה בטיחות, אין סורגים, אין כלום. 70%. זה נתון מדויק.

יש לכם בעיה של כוויות?

ברור שיש. מזל שאין לנו טביעות מבריכות, כי אין לנו בריכות. זה מזל. זה בסדר גמור.

עכשיו, לקראת חופשת הקיץ - - -

אתה יודע מה, לקחנו לתשומת ליבנו, נראה מתי נוכל לבוא.

כן, אלף אתם מוזמנים. וב', אני מציע לחייב כל משפחה לעבור סדנה. דבר נוסף, עכשיו אנחנו יוצאים לחופשת קיץ, אלפי ילדים מרהט ישחקו כדורגל באמצע הרחוב, כי אין אולמות ספורט, אין בריכה ואין מגרשי משחקים. אלפי ילדים יפגעו.

תראה, מצד שני יבואו משרדי הממשלה ויגידו – תקשיבו, עשינו תכנית כדי להסדיר את היישובים הללו ומאחר שהאוכלוסייה לא מעוניינת, קצרה ידינו מלהיכנס לשם. אנחנו נראה איך אנחנו מנסכים כן לקבל תשובות בתוך הסיטואציה המאד מאד מאד בעייתי הזאת, כאשר מה שמעניין אותנו עכשיו זה יותר הנושא של הילדים, אבל אין ספק שזה קשור בזה.

גם בעצמך אמרת, המבנים הלא חוקיים, בלי האישורים, מביאים לכך שנבנים מבנים מאד מסוכנים, שבסופו של דבר מביאים להיפגעות ילדים.

אני אשמח לקבל רעיונות. אנחנו נשמח לקבל רעיונות איך שומרים על האיזון הזה, עד שתהיה ההסדרה הסופית, אבל תוך כדי לראות אם אפשר בכלל לתת מענים, ככה עכשוויים, מהירים.

תודה.

אני רק רוצה להוסיף עוד דבר.

משפט אחרון.

משפט אחרון. הבעיה שלנו שאנחנו בשלב של הקמת מרכז ווקייה, לצמצום ומניעת היפגעות ילדים, ובכל דבר שאני פונה למשרדי הממשלה – אני רוצה מבנה משלי, אני רוצה שטח משלי, אני רוצה להקים מרכז הדרכה, לתת סדנאות, להביא אנשים. לא רק הסברה, לכתוב בעיתון, אני מוכן - - -

ואז מה?

אני רוצה להקים מרכז ווקייה, שזה בניין שאנשים יבואו ויגיעו למרכז, יהיו סדנאות, יקבלו הכשרה מותאמת לכל דבר ודבר.

ומה? אוקיי?

הבעיה שמכניסים אותנו לחוק פרוואר – תמתינו, תעזרו. אני לא שייך להסדרה. למה כל דבר - - -

אני חושבת שהם מפחדים לתת אישורים לאיזה שהוא מבנה ואחר כך יצטרכו להרוס אותו, או משהו כזה, אבל אפשר ליצור מבנים גם, אתה יודע, יבילים.

אין לי בעיה, אני מוכן לשכור בניין.

אנואר, אנחנו מדברים על רהט, שזו עיר, 60,000 תושבים. זה לא פזורה, זה לא כפר בלתי מוכר.

אני מזמין אתכם, מזמין את כל החברה להגיע לרהט.

אבל אני חושבת שתהיה חובה בתוך המסגרת, ואורלי, תתקני אותי, בתוך המסגרת הלאומית - - -

וגם לא יכול להיות שכביש ראשי ברהט ייקח שלוש שנים.

שנייה. הנושא של הפזורה מוסדר בתכנית הממשלתית?

אני רוצה שאולי גלית, שאמונה אצלנו על התכנית הלאומית, תענה, כי היא מעורה בכל הפרטים.

גלית, יהיה מענה?

התכנית אושרה בהתאם לחמש אסטרטגיות. אחת האסטרטגיות היא התאמת התכנית לאוכלוסיות בסיכון, תוך מתן דגש לחברה הערבית. אבל אפשר להגיד ולציין, שעם כל השותפים שנפלאים פה, חסר פה שותף משמעותי – משרד ראש הממשלה והמטה הכלכלי, שמשקיע הון עתק בחברה הערבית, ובפנינו סגרו את הדלת.

מי?

המטה הכלכלי שמקדם את החברה הערבית. הם החליטו שכל מה שקשור לבטיחות ילדים לא קשור לקידום כלכלי, למרות שאמרתי להם, חברים יקרים, אם אמא רוצה לצאת לעבוד – איך היא תצא כשהילד שלה נפגע ובסכנה מיידית כל דקה? זה לא מדבר אליהם, ואנחנו - - -

רגע, מי עומד בראש?

היימן סאעיף. אנחנו קיבלנו טריקת דלת בפעם השנייה.

למה קיבלתם טריקת דלת?

כי הם לא רואים שום קשר בין בטיחות ילדים לבין קידום כלכלי במדינת ישראל.

טוב, אנחנו נעזר פה גם בחברי הכנסת, שאני מאמינה שאולי יצליחו ל - - -

לא, כי הוא מדבר רק על עסקים.

לא, לא, אבל יש לזה השלכות, בואו נשים את זה על השולחן.

בוודאי, אנחנו יודעים. לכל דבר יש השכלות.

אנחנו ננסה לעשות את התקשורת.

זה לזייף את המציאות, מכיוון שהמדינה מתגאה בפעילות שהיא עושה, והיא אכן משקיעה יפה מאד בחברה הערבית.

ממתי הם לא משתפים פעולה? בשנה שנתיים האלה?

אני וארגון בטרם כבר שנתיים איתו באיזה שהוא משא ומתן, קיבלתי מכתב סופי.

אוקיי, תעבירי לנו אותו.

מדברים על תקציב ה-800?

עוד לא הגשתי לו תקציב, הגשתי לו רעיונות.

הם יודעים שאתם מתקצבים את העניין הזה?

רק מספרים, את האמת.

כשאגב, אנחנו כבר 4 שנים מנסים לשתף איתם פעולה, לא מהיום. כמעט חמש שנים, סלילחה.

הם שיתפו אתכם פעולה בעבר? לא? בכלל לא?

אמרו לאורך שנים שהם ישתפו.

זה במשרד ראש הממשלה, זה פשוט מטורף.

יש להם 800 מיליון שקלים.

הם לא מחויבים לתכנית?

משרד ראש הממשלה כמשרד כן חבר ב - - -

אז אולי צריך לפנות לראש הממשלה שיסדיר את העניין הזה, למנכ"ל שלו.

גברתי, אני פונה אליך בשביל זה.

אנחנו נפנה למנכ"ל כדי לשתף פעולה עם האוכלוסיות הללו.

אוקיי, יש מישהו שרוצה לדבר ולא נתנו לו את זכות הדיבור?

אני חושבת שמשרד הכלכלה צריך להגיד מילה.

גיל ארז, משרד הכלכלה. אנחנו כמשרד הכנו תכנית בתחום בטיחות ילדים, שמשלבת בין - ואני אתן דוגמאות – מעונות היום, הכשרה מקצועית, מנהל הבטיחות בדברים שלו, מנהל האכיפה בעיקר בתחום ומינהל התקינה - דיברו על כל הנושא של משחקים.

חלק מהתכנית כבר בא לידי ביטוי. במעונות היום אנחנו נכנסים לדוגמא להדרכה של כל מעון יום, מנהלת והמדריכה החינוכית. חלק מהעניין זה גם הבטיחות הפיזית שדיברתם קודם במבנים, אבל גם ההתנהלות. וההדרכה שאנחנו הולכים לעשות זו הדרכה בכל מעון בעניין ההתנהלות.

בתחום משפחתונים ביחד עם המוסד לבטיחות וגהות, תכננו מערך הדרכה לכל משפחתון, כדי לגבי דרישות הבטיחות הפיזית בכל משפחתון, אבל גם הדרכה לרכזות המשפחתונים, כדי לטפל בעניין. וחלק מהדברים יקבלו תגבור, אם נקבל תקציב נוסף.
בחלק מהדברים נכנסו כבר לתכנית הפעולה, זה אושר על ידי המנכ"ל. לחלק צריך תוספת תקציבית.

אוקיי, אז אנחנו נבקש גם מכם סקירה.

אני רוצה לפנות למד"א. שמענו פה לגבי הגשת הסיוע לאחר תאונה וכו'. אני רוצה לדעת האם מוסדות החינוך, מוסדות של משרד הכלכלה לגיל הרך, איפה שנמצאים הילדים שלנו – מה קורה עם הצוות שמוכשר לתת את העזרה הראשונה? הרי אתם מכשירים, אתם נותנים את התעודות.

תגיד לנו אם יש איזו שהיא מחויבות, אתם צריכים לספק? כי אחר כך כשקורה משהו, אם אין את העזרה הראשונית המיידית, אנחנו יודעים שזה יכול להיגמר רע מאד.

שמי יהונתן, אני ממגן דוד אדום. לצורך העניין, כדי לקבל תעודת הוראה, צריכים לעבור קורס עזרה ראשונה. העניין לא תמיד מיושם ברמות החינוך הלא פורמאלי, המשפחתונים, פעוטונים וכן הלאה, וזה שוב, באחריות הרשויות המקומיות, לפחות לוודא שאנשים אשר פועלים - - -

יש שם רענון?

יש מנגנון של רענון. אנחנו לא אמונים על מנגנון הרענון. מנגנון ההכשרה כולו פתוח. יש חברות פרטיות שעוסקות בנושא, וגם מגן דוד אדום, במסגרת מחלקת ההדרכה שלו.

אתה אומר בעצם כל מי שעובר לימודי הוראה, מחויב בקורס עזרה ראשונה, ואתה אומר שזה לא מיושם.

אני לא יודע איך זה מיושם ברמה הביצועית. אני יודע שישנם מכרזים של רשויות מקומיות, בחלקם אנחנו זכינו, בחלקם אנחנו לא, ויש חברות אחרות שעוסקות בתחום. אנחנו גם לא יודעים מה רמת הפיקוח המקצועי, על אותם גופים שהם לא ציבוריים ועוסקים בתחום. אנחנו יודעים מה הפיקוח המקצועי החל עלינו ומה אנחנו עושים.

וזה לא קשור למשרד הכלכלה, לגבי הגיל הרך?

אני לא יודע.

במעונות יש דרישה להדרכה פעם בשנתיים, לכל הצוות.

של המטפלות?

של הצוות.

הצוות, כלומר הצוות שעם הילדים חייב לעבור הדרכה וגם רענון.

כן.

במערכת החינוך, למיטב ידיעתי, אין חובת רענון, מה שיש בגנים, שזה חשוב מאד.

אוקיי, אנחנו נפנה למשרד החינוך ואנחנו נבקש. טוב, מאחר שיש פה אי הסכמה לגבי העניין, אנחנו רוצים תשובות לגבי משרד החינוך – האם באמת כל המורים מחויבים גם באותה תעודה של עזרה ראשונה וגם מה קורה לגבי הרענון. זה חשוב לנו ביותר, כי מקרים מסוימים יכולים להיגמר לכאן או לכאן, הכל תלוי באותו רגע ומי אותו בן אדם שנמצא בסיטואציה, והאם הוא יודע מה הוא עושה באותה סיטואציה.

בנוסף לזה יש אצלנו מוקד היפגעות תלמידים, שמטפל בכל הנושאים של האירועים הלא דחופים, לא מסכני החיים – במערכת החינוך בכל הארץ - כחלק מאיזה שהוא מכרז שזכינו בו עם משרד החינוך ואנחנו מקיימים אותו. המוקד הזה הוא מוקד ארצי, אחד, יש לו מספר טלפון, הוא פורסם בכל מערכת החינוך. אנשי צוות שלנו, שאמונים, למעלה מ-200 אנשים שנענים לפגיעות ונקראים לטפל במוסדות החינוך באירועים שהם אינם דחופים ואינם מסכני חיים.

שאם הייתה אחות בית ספר, יכולנו לחסוך את זה.

זו הייתה בדיוק הסיבה שהקימו את זה, אחרי שהוציאו את האחיות, אז הקימו את זה.

אז חוזרת בדיוק לאלמנט - - -

רצו לחסוך 9 מיליון שקלים, הוציאו על זה כמה? דרך אגב, כמה ההתקשרות הזאת עלתה?

אני לא זוכר.

פי שניים או שלושה, את מבינה? ועל זה מבקר המדינה אמר – לא עשו את החישובים. משרד האוצר אפילו את המינימום ההכרחי, לא עשה את שיעורי הבית, ולכן זה עלה לנו יותר וקיבלנו פחות.

ההתקשרות היא חצי.

לא, לא, ההתקשרות היא לא חצי. אנחנו לא מדברים על העלות הכוללת של אחיות בית ספר, אנחנו מדברים בנוסף, כי אתה יצאת גם לחברה חיצונית שתיתן את החיסונים ואת הבדיקות. מד"א בתוספת לחברה של המכרזים, של שירותי בריאות התלמיד, זה תוספת שמשרד האוצר לא לקח בחשבון לאירועים כאלה. אתה מבין? זה אם אני לא טועה 14, 24 מיליון שקלים. אני לא רוצה לזרוק פה באוויר.

ברשותך אבל, עצם זה שהמוקד קיים והוא נותן מענה, הוא נותן איזה שהוא מענה כמובן בעניין הזה, אחרי היפגעות. אנחנו מנסים לעשות פעילות של הסברה והדרכה בבתי הספר, אנחנו מכשירים אלפי צעירים, בוגרי גיל 15, בהתנדבות במגן דוד אדום, נאמני בטיחות בחטיבות הביניים ובבתי הספר התיכוניים בנושאים האלה, ויש פעילות נרחבת – ארוכת שנים.

אני במד"א מגיל 15 ואנחנו תמיד עסקנו בתחום הזה. זה לא מספיק. זה לא מספיק.

מה אתה ממליץ?

יש נושא של הכשרת בטיחות ועזרה ראשונה, שהיא חלק מהמניעה. כי אם אתה יודע מה פוגע בך ואיך לטפל בבעיה הזו, אתה גם יודע איך להימנע ממנה. ואפשר לעשות הדרכה בכל קבוצות הגיל, על פי השפה ועל פי קבוצת הגיל וכן הלאה. אפשר ליצור נאמני בטיחות בבתי הספר, גם בבתי הספר היסודיים, כמובן תחת פיקוח הגורם האחראי בתוך בית הספר בעניין הזה.

אנחנו נענים לקריאות של כ-120 פגיעות ביום.

120 פגיעות ביום.

120 קריאות ביום, לא כולן עם היפגעות, דרך אגב. זה יכול להיות גם ילדים שלא מרגישים טוב, חום וכן הלאה.

לא, לא, לא. אני רוצה להגיד לך, במקרים האלה קוראים לנו ההורים. לכם זה מגיע - - -

גם וגם. כאשר אם חס וחלילה הקריאה היא קריאה שהיא על ידי הצוות המקבל, שהם פרמדיקים וחובשים במוקד הארצי, הם מתורגמות אצלנו לנושא שדורש מענה רפואי, והוא ניתן בשתי רמות: פעם אחת על ידי מטפלים, פעם שנייה על ידי צוותים רפואיים שמגיעים למקום עם אמבולנסים, על מנת לטפל באירועים היותר חמורים.

תודה.

אז אנחנו מיד נסכם, רק לפני שאנחנו מסכמים אנחנו רוצים לפנות לעניין של קופות החולים. יש פה איזה רעיון שצץ, על כך שכמעט בכל קופות החולים יש טלוויזיות במעגל שמשדרות באופן קבוע. חצי מהזמן זה פרסומות לאותן קופות, בוא נגיד ככה, שמי שכבר נמצא באותו מקום, הוא כבר שבוי של הקופה, אבל נגיד. וזה זמן או מקום מאד מאד טוב של קהל שבוי, שאפשר להכניס לשם את ההסברה בנושא בטיחות ילדים.

אולי חשוב ואולי ראוי להשתמש בגיבורי הילדים, או ילדים בעצמם, לראות איך עושים את זה. אבל בהחלט, בקופות חשוב מאד מאד הנושא של ההסברה, בעיקר בטיפות החלב וגם בחדרי ההמתנה בתורים הארוכים, כאשר יש את לוח המודעות. אני יכולה להגיד לכם שכשאני, כאמא, הולכת עם הילדים, אני משתדלת לקרוא, וגם הרבה דברים למדתי תוך כדי וזה מאד מאד חשוב.

עכשיו אנחנו נסכם את הדיון הזה בזה שנאמר שזה דיון אחד מיני רבים. אנחנו נמשיך ונעקוב.

אנחנו רוצים לדעת גם מבחינת הרשות מה קורה עם התקציב – אם הוא אושר או לא. מה קורה עם עניין תקציב ההסברה - בכל הנושא של היפגעות ילדים – הסברה להורים, הסברה לילדים וכו'.

שיתוף פעולה בין המשרדים, רק הוא יבטיח את הצלחת התכנית.

אני הבנתי שכבר החודש, כלומר בחודש הקרוב, ביוני, צריכה להתקבל החלטת ממשלה. תודיעו לנו איפה הדברים עומדים, כדי שנוכל באמת לעקוב ולקבוע בהתאם, ואולי אפילו להפעיל לחץ. יש פה חברים מכל סיעות הבית, כדי שכל אחד יפנה לאיש שלו באותן נקודות חשובות.

אנחנו באמת באמת מבקשים לטפל בנושא של ההנגשה לגבי האוכלוסיות, תוך כדי ראייה שזה צריך להיות דיפרנציאלי לגבי אוכלוסיות מוחלשות יותר, או כאלה שהן יותר נתונות לסיכון.

בנושא של מד"א וההכשרות – משרד החינוך, אנחנו רוצים מכם תשובות מה קורה עם הצוותים של ההוראה, מה קורה עם הרענון.

משרד הכלכלה, תנו לנו בבקשה באופן מסודר – מידע לגבי מה אתם מחייבים את המטפלות ואיפה זה עומד מבחינת הרענון.

אדוני, אני רוצה באמת להודות לך ואנחנו פה לרשותך.

שיהיה בהצלחה.

כן, בהחלט בהצלחה. אני יודעת כמה אתה מחויב לנושא, הדלת שלנו פתוחה ואם צריך – אנחנו כאן. תעדכנו אותנו ותשתמשו בנו ככוח נוסף, כזרוע נוספת.

תודה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:55.>