PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
11/08/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 258>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ט"ו באב התשע"ד (11 באוגוסט 2014), שעה 9:00

<1. הערכות לקראת פתיחת שנה"ל תשע"ה - בהשתתפות שר החינוך
2. צו לימוד חובה (שיעור ההשתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים בשנה"ל תשע"ה) - התייעצות לפי ס' 7ב' לחוק לימוד חובה>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

יעקב אשר

אחמד טיבי

מנחם אליעזר מוזס

>
שר החינוך שי פירון
מיכל כהן - המנהלת הכללית, משרד החינוך

רחלי אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

חיים ביטרן - מנהל אגף לוגיסטיקה במינהל חינוך התיישבות, משרד החינוך

יובל בנימין - סגן מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

נירית גולוב - מפקחת ארצית אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

מיכל דה האן - סגנית מנהל מינהל חמ"ד, משרד החינוך

רוני דיין - מנהל אגף טכנולוגיות מידע, משרד החינוך

רותם זהבי - מנהל תחום בטיחות סביבתית במוסדות חינוך, משרד החינוך

עבדאללה חטיב - מנהל אגף חינוך מגזר ערבי, משרד החינוך

יגאל יגיל - סגן מנהל אגף הביטחון, משרד החינוך

שאול יגיל - נציג אגף הביטחון, משרד החינוך

תמר כהן - נציגת אגף חשבות, משרד החינוך

אריאל לוי - מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אורית לוריא-כהן - סגנית מנהלת אגף לזהירות בדרכים, משרד החינוך

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף התקציבים, משרד החינוך

ד"ר פלורנס עזרן - סגנית מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

מוהנא פארס - ממונה על החינוך הדרוזי, משרד החינוך

דליה פניג - סגנית יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

יהודית קדש - מנהלת אגף חינוך יסודי, משרד החינוך

משה שגיא - מנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

חנה שדמי - מנהלת אגף שפ"י, משרד החינוך

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידי עולים, משרד החינוך

סימה חדד מה יפית - מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

עינת נוטע-קורן - מנהלת תחום מבניים ארציים בראמ"ה, משרד החינוך

טל רז - מנהלת תחום הערכת פרויקטים, משרד החינוך

אינה זלצמן - מפקחת מרכזת מחוז ירושלים, משרד החינוך

מירי נבון - ראש מטה לשכת המנכ"לית, משרד החינוך

בני שיק - ר' מחלקת מיגון פקע"ר, משרד הביטחון

סיגל תדהר - ר' מחלקת אוכלוסייה פקע"ר, משרד הביטחון

רז קרני - מפקד מערך מורות חיילות גדנ"ע ונח"ל אכ"א, משרד הביטחון

פיש זאב - מפקח ארצי בריאות הסביבה, משרד הבריאות

מירה חונוביץ - מפקחת ארצית בריאות הסביבה, משרד הבריאות

ירון קדם - ראש חוליית מוסדות חינוך באג"מ, המשרד לבטחון פנים

גל שופרוני - רע"ן תקציבי משטרה, המשרד לבטחון פנים

מיכל מנקס - ראש מינהל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

רינה גוזי - סגנית מנהלת מחלקת החינוך, מרכז השלטון המקומי

דב אורבך - סמנכ"ל פדגוגיה עתיד רשת חינוך, רשתות חינוך

דויד ביתן - מנהל בקרה ופיקוח, "עתיד", רשתות חינוך

מנשה סמירה - פיתוח אסטרטגיה, "עתיד", רשתות חינוך

מוטי סמט - הסתדרות המורים, הסתדרות המורים

ישראל אליסף - מנהל שותף בתחום הגנים, ארגוני הורים

טלי בריל - יזמית משותפת הורים דורשים מהפך בחינוך, ארגוני הורים

יצחק מנחם - יו"ר הנהגת הורים גדרה, ארגוני הורים

משה מועלם - סגן ראש וועד עירוני אשדוד, ארגוני הורים

פז כהן - ארגון ההורים למערכת החינוך, ירושלים

מיטל כהן - עוזרת ליו"ר האופוזיציה, עיריית ירושלים

שרון רוגוזינסקי - מייסדת, ארגון גננות מחנכות

סיגל אבישי - סייעת אישית, מוזמנים נוספים

תמר אלמוג - חברת הועד המנהל, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

רן ארז - יו"ר הנהלת ארגון המורים העל-יסודיים

נורית ולנסי - יו"ר המח' הפרופסיונלית

אורה חכם - יו"ר ועדת החינוך "העבודה"

רויטל לן כהן - חברת הנהגה, קואליציית הורים לילדים מיוחדים

עינב גוטרמן - יו"ר כולנו משפחה

זאב גולדבלט - יו"ר וועד עירוני וועד הורי גבעתיים

מחמד חיאדרי - ועדת המעקב לחינוך הערבי

עאטף מועדי - רכז, ועדת המעקב לחינוך הערבי

עו"ד טל גרנות - אלו"ט

מאיה לירון

יהודית גידלי

יפה קרינצה
<1. הערכות לקראת פתיחת שנה"ל תשע"ה - בהשתתפות שר החינוך>
2. צו לימוד חובה (שיעור ההשתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים בשנה"ל תשע"ה) - התייעצות לפי ס' 7ב' לחוק לימוד חובה

בוקר טוב, נפתח בחובת התייעצות עם הוועדה של שר החינוך בנושא הוראות סעיף 7ב לחוק לימוד חובה, התש"ט – חוק לימוד חובה הוא כבר מ-1949. סעיף ב' שלו אומר ששר החינוך נדרש לפרסם ברשומות מדי שנת לימודים צו שעניינו חלוקת ההשתתפות התקציבית בין המדינה לבין השלטון המקומי לגבי קיום מוסדות החינוך הרשמיים, וזאת לאחר שהשר נועץ בשר הפנים – ואת זה הוא כבר עשה – חלה עליו חובה להתייעץ עם ועדת החינוך.

המנכ"לית, בבקשה.

כפי שמוצג לפניך, אין שינוי בשיעורי ההשתתפות בין השלטון המקומי לבין משרד החינוך. יש פה שינויים קלים בהגדרות, שאם תרצה שניכנס אליהם נבקש מהלשכה המשפטית. כמו כן, בשנת הלימודים הבאה אנחנו מתחילים את הנושא של התקצוב הדיפרנציאלי, ובבוא העת נגיע גם למה שמטריד אותך-אותנו – הנושא של המצ'ינג. אבל כרגע, בשנת הלימודים הקרובה, אנחנו מתחילים בתקצוב דיפרנציאלי בשעות ובשיעורי השתתפות זהים לשנת הלימודים הקודמת. העניין עבר אישור והתייעצות עם שר הפנים. אין לי מה להוסיף.

שלטון מקומי, בבקשה.

אנחנו מאשרים את קיום ההיוועצות ואת אחוזי ההשתתפות. הערנו, וזאת היתה תקוותנו, שנוכל לפתוח את הדיון על אחוזי ההשתתפות. אנחנו מניחים שזו לא השעה.

מישהו רוצה להתייחס לזה? בבקשה, הייעוץ המשפטי של הוועדה.

יש שינוי אחד ביחס לצו הקודם, בנושא של עובדי סיוע. בצו הקודם אחוז ההשתתפות בכל בתי-הספר היה 87% מעלות משרתם, וזה מתייחס לחטיבת הביניים בלבד. כלומר, בשאר בתי-הספר, על פניו, לא. זה בסעיף 2(1)ה, תחת "שירותים נלווים".

היה שינוי טרמינולוגי.

ויש גם שינוי בהגדרה של "עובד סיוע". הגדרה של עובד סיוע היום, לפי הצו המוצע, הוא: טכנאי מעבדה, מתאם מחשוב בית-ספרי, מפעיל ציוד אורקולי, כולל ציוד דיגיטלי. בצו הקודם לא היה מונח "עובד סיוע", מצד שני ב"אחראי בחטיבות ביניים" היו: אחראי משק, מנהל חשבונות, כתבן, טלפן ועוד כל מיני דברים.

מדובר על שינוי נוסח ולמעשה על הבהרה של תמונת המצב. בעלי התפקידים שאנחנו משתתפים בהם, כפי שמפורט בצו, הם באמת רק בחטיבת הביניים ולא בבתי-הספר היסודיים. מבחינה זאת אין שום שינוי בין המצב בפועל לבין איך שהצו מבטא את הדברים.

טוב. מה שאני רוצה להגיד זה שהוועדה לא שבעת רצון מכך ששנה אחר שנה השתתפות המדינה והשתתפות השלטון המקומי נשארת באותה רמה. חשבנו, ואנחנו מדברים על זה כבר מתחילת מושב הכנסת, שייעשה שינוי מרחיק לכת ומקיף בנושא ההשתתפות, בעיקר מהרשויות מהסוציו-אקונומי הנמוך. אנחנו עדים לכך פעם אחר פעם שרשויות מקומיות, בעיקר בין 1 ל-3 אבל גם פה ושם 4, לא מצליחות, כתוצאה ממצב כלכלי, למלא את תפקידן בכך שהן משתתפות בעלות של פסיכולוגים. הדברים שהגיעו אלינו היו בעיקר בנושא פסיכולוגים, ודווקא ברשויות האלה יש את הצורך הזה, וכמובן, בדברים נוספים. חשבנו ודיברנו על זה במהלך השנה, אני גם שוחחתי על זה עם שר החינוך לפני מספר שבועות. השר גם ביקש מהמשרד להכין עבודת מטה שתציג את המשמעויות בהחרגה של 1 עד 3 – ששם לא יהיה מצ'ינג בכלל – ו-4 לעשות דיפרנציאלי, אבל מוטה לטובת הרשויות המקומיות. אני חושב שצריך לעשות את זה, חבל שזה לא נעשה כבר.
אני מבין, במה שאתם מביאים בפנינו, שאתם לא עומדים לעשות שינוי כזה במהלך השנה הזו. הוועדה מוצאת לנכון להעיר על כך שיש לעשות בעניין הזה שינוי. אילו זה היה צריך להגיע לאישורנו לא היינו מאשרים, אבל מאחר שפורמלית זו היוועצות אין לנו אלא ברירה לקבל את מה שאמרתם. נועצתם אתנו, אבל אני מוצא לנכון להעיר את ההערה הזו. אפשר לפתוח את זה גם במהלך השנה, אם רוצים, ובטח לקראת השנה הבאה.

אני בהחלט חושבת שפנינו מועדות לסיפור של שינוי גם בנושא של המצ'ינג. התחלנו, כפי שאמרתי, בתקצוב הדיפרנציאלי שהוא המאסה הקריטית של תקציב מערכת החינוך. תראו אותו כבר בתשע"ה, שהאוכלוסיות המוחלשות יקבלו יותר. זה תהליך חמש-שנתי. אני חושבת שזו פריצת דרך, כפי שהיושב-ראש אמר באחת הוועדות. זה מעולם לא החל ואנחנו מתחילים. צריך לזכור שמתקציב משרד החינוך 90% מהתקציב הוא תקציב של שעות ושכר, ושם בחרנו להתחיל את הדיפרנציאליות. עדיין יש לנו את אותם 10%, שאני חושבת שזה לא נופל על אוזניים ערלות. להיפך, לפי הנחיית שר החינוך, כפי שאמרת, פנינו לנושא הדיפרנציאלי גם בתוכניות התוספתיות. צריך לומר שגם שם יש מידה של דיפרנציאליות, אבל מה שבעיקר קלקל את השיפוע הדיפרנציאלי זה דווקא הקצאות השעות, ולכן התחלנו שם. נגיע גם לזה.

טוב. עמיתי חברי הכנסת, רוצים להעיר משהו?

אני רוצה להצטרף לרוח הדברים שאמרת - מזה ומזה אל תנח ידיך, בגלל שברגע שהולכים על עיקרון של דיפרנציאליות הוא צריך ללכת בצורה רוחבית, ויש היגיון כי יש גם השלמה בין הדברים. אני חושב שהיה ראוי שיהיה הבדל באשכולות בין הערים.
אבל אני חושב שיש נקודה אחת שאני חושב שצריך לשים אליה לב, שבכל החישובים שעושים על ההוצאות שיש, המחירים או ההשתתפות לא התעדכנו מבחינה תקציבית, לפחות בכל מה שקשור לחשמל וכל הדברים האלה, שהם ההשתתפות בין הרשות לבין משרד החינוך. זה לא התעדכן, לדעתי, משנת 2003.

מה שאתה אומר זה שהעלויות עלו אבל המחירים הנומינליים - - -

בדיוק. עלויות של חשמל, עלויות של אחזקה, ואני חושב שזה דבר שצריך לקחת בחשבון. לדעתי, אם אני זוכר טוב מתפקידי הקודם, משנת 2003 לא התעדכנו המחירים. כדוגמה, לא חשמל ולא דברים ולא דברים מהסוג הזה, שזה לב העניין של ההשתתפות, מעבר לשעות ולדברים שדיברה עליהם המנכ"לית. אני מבקש לקחת את זה בחשבון עד כמה שאפשר, אם זה היה עוד יכול להיות לפתיחת השנה הזאת. זה דבר שבסופו של יום זו הדילמה הכי קשה של ראשי רשויות, הרי אתה יודע את זה בדיוק כמוני. ראש רשות תמיד מתחבט בין להיות זה שמשקיע הכי הרבה בחינוך לבין להיות זה שמחר לא מקבל איזשהו אות קלון ממשרד הפנים על זה שהוא לא מנהל היטב את תפקידו. בסופו של יום הדברים הללו שוחקים, וברור שראש עיר בסוף נותן את זה. אבל אני חושב שהמדינה, הממשלה, משרד החינוך צריך לעדכן גם את ההוצאות האלה של הרשויות.

תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, יכול להיות שזה בגלל שהגעתי באיחור – אבל מה חדש בצו הזה לגבי - - -?

אין חדש.

זו הבשורה הפחות טובה.

האיחור לא מנע מזה שאין חדש.

לא הפסדתי, אתה אומר.

אם היה חדש היית מרוויח, אולי.

נכון. גם אתה.

קיימנו את חובת ההתייעצות. אדוני שר החינוך, בוקר טוב.

לגבי עדכון המחירים, אפשר - - - ?

זו החלטה של הממשלה.

יש היגיון?

אין עדכון מחירים.

אנחנו עוברים לנושא המרכזי ומקיימים הבוקר את המפגש, שהוא כבר מפגש מסורתי, עם הנהלת משרד החינוך, בראשות שר החינוך והמנכ"לית, כדי להציג בפנינו את היערכות משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים. אנחנו עומדים לפני תחילת שנת הלימודים תשע"ה.
קודם כול, אני רוצה לציין, אדוני שר החינוך, נמצאים פה רבים מאנשי משרד החינוך ומהנהלת משרד החינוך, ששנת תשע"ד התאפיינה בשיתוף פעולה חיובי, פורה ותכליתי בין משרד החינוך לוועדה. יש לא מעט דברים שעלו על הפרק, קיבלו תשובה, קיבלו פתרון ואנחנו בדרך של התמודדות עם נושאים רבים ומגוונים, ואני מקווה שגם שנת תשע"ה תהיה כזו.
המשך מבצע "צוק איתן" והעובדה שתושבי המדינה בכלל, אבל בעיקר בדרום - ואם מתמקדים יותר, אז יישובי עוטף עזה - נמצאים תחת איום רקטות ומחויבים במשטר מיוחד של פיקוד העורף, מחייב אותנו להניח – אני מקווה שההנחה הזו תתבדה - שפתיחת שנת הלימודים תהיה שונה ומוגבלת באם לא תהיה הסדרה עד המועד הזה. אני מקווה שנשמע ממשרד החינוך, ואני רואה פה את פיקוד העורף, בנושאים האלה.

שנת הלימודים תשע"ה היא שנה של תחילת מימוש רפורמות, ועל כך נשמע בוודאי משר החינוך. דרך אגב, דיון בנושא פתיחת שנת הלימודים במוסדות האקדמאיים נקיים בנפרד, וגם שם יש לא מעט רפורמות ושינויים שקשורים קשר ישיר לשינויים והרפורמות בחינוך העל-יסודי והמשילות, שעדיין לא הגיעה אלינו, אבל בהחלט בשנה הבאה נעסוק בזה, גם בנושאים של המכינות הקדם-אקדמיות. נושאים רבים בהחלט עלו, נדבר עליהם כאשר נקיים את הישיבה.

הייתי רוצה לשמוע מכם, שר החינוך, על קשיים צפויים לקראת פתיחת שנת הלימודים ודרכי ההיערכות אליהם, ואני מדבר מעבר להיערכות "צוק איתן", אלא באיומים על השבתות כאלה ואחרות ונושאים שעדיין לא הגיעו לפתרונם לקראת שנת הלימודים הקרובה.
גם אנחנו, בוועדה, ואני מניח שנציגי הציבור שנמצאים כאן, מודעים לכך שאין שום דרך בעולם לפתור את כל הבעיות במחי יד אחת – לא בשנה אחת, לא בשנתיים. השאלה שאנחנו צריכים תמיד לתת עליה תשובה היא עד כמה אנחנו נמצאים בכיוון של שיפור, של התקדמות, של שינויים לטובה במערכות השונות. הצגת בפנינו לפני מספר שבועות את נושא הלימודים, החינוך ודרכי הוראה משמעותיים השונים. אנחנו מברכים על החתימה על ההסכם עם ארגון המורים העל-יסודיים ועם השלטון המקומי על הנושאים שעומדים על הפרק, ונשמח לשמוע מכם. בבקשה.
ברשותך, נגביל את ההצגה שלכם עד 35–40 דקות, כדי לתת אחר כך אפשרות למשתתפים להתייחס. בבקשה.

בוקר טוב. אם ככה, אקצר מאוד מאוד מאוד ואתן למנכ"לית לעשות הצגה מקצועית.

קודם כול אני להודות לך, חבר הכנסת עמרם מצנע, על היכולת שלנו לנהל את הדברים במהלך השנה האחרונה. בשל לחץ הזמן, כי יש מיליון נושאים שעומדים על הפרק, אעשה את זה מאוד בקיצור ואני מניח שנפספס הרבה מאוד דברים, אבל זאת החלטתך ואני מכבד אותה.
אנחנו מתחילים את השנה באופן כזה שכדאי מאוד לעמוד על הדברים שאמרנו בשנה שעברה, איך אנחנו רוצים להתכונן לקראת השנה הבאה, ולבחון בצורה מאוד פשוטה ובהירה האם ההתחייבויות שעמדנו עליהן בהצגת התוכנית האסטרטגית במהלך החופשה הגדולה הקודמת התקיימו או לא. זאת בעצם השאלה העמוקה שאותה אנחנו צריכים לבחון, ואציג את זה באופן הבא.
הגענו למסקנה שבמערכת החינוך הישראלית יש מצד אחד כוחות מרובים וטובים ומצד שני יש בה הרבה מאוד מוקדי חולשה או אתגרים שחייבים להתמודד אתם כדי להגיע לשיפור משמעותי במערכת החינוך הישראלית. כשאני מדבר על מערכת החינוך הישראלית אני מדבר על שלושה מעגלים: המעגל הראשון הוא מעגל הפערים; המעגל השני הוא מעגל ההישגים – וזה מעגל שצריך לדבר עליו, אי אפשר להתחמק ממנו; והמעגל השלישי זה מעגל של כל מה שנכנס תחת הסוגיה של חינוך ערכי, של מחויבות לערכים, למידות מתוקנות, לאתוס לאומי ועוד כהנה וכהנה. כל מה שאנחנו מנסים לעשות זה להתמודד עם שלושת הדברים הללו.

אני מודע לעובדה שבנוהג שבעולם עדיף לקחת נקודה אחת, להתעסק בה, להציג הישגים בה ולהראות הצלחה מסוימת כזאת או אחרת. אפשר לקחת את אחד מהיעדים שהצגתי עכשיו - אפשר לקחת יעד של העלאת הישגים, אפשר לקחת יעד של חינוך ערכי. בדרך כלל, בנוהג שבעולם, אנחנו לא נוהגים לקחת כמה וכמה יעדים במכה ולהציג אותם קדימה. אני תופס את הדברים אחרת, משלושה טעמים. הטעם הראשון הוא: חינוך זה גלגל שיניים; נגעת רק בהישגים ולא נגעת בערכים, נגעת רק בערכים ולא נגעת בצמצום פערים, לא עשית שום דבר. הסיבה השניה היא משום שאני חושב שכל ילד הוא ילד רק פעם אחת, וכאשר אתה אומר: טוב, אטפל עכשיו רק בדבר מסוים – בשביל מאות אלפי הילדים שנמצאים עכשיו במערכת זו לא תשובה טובה. הדבר השלישי, משום שאני חוזר כל הזמן על המשפט שחינוך זה לא פודינג, ושום דבר אמיתי בחינוך לא קורה מיד. אין דבר אחד בחינוך שהוא לא תהליך ארוך טווח, וזו צריכה להיות אחת מהנחות היסוד של כל מה שאנחנו מדברים עליו. אנחנו מדברים על תהליכים ארוכים. אנחנו מדברים על משהו שהוא מנוגד לכאורה ל-DNA של המילה "קדנציה". רוב הדברים שאנחנו מציגים, לא נראה את פירותיהם במהלך הקדנציה הראשונה. לא נראה אותם משום שהם דברים ארוכי טווח, משום שהם נועדו לעשות שינוי אמיתי בשיח. לכן מה שאנחנו רוצים להציג זה שאנחנו מתמודדים עם הרבה מאוד דברים שמערכת החינוך לא התמודדה אתם הרבה מאוד שנים או התמודדה אתם באופן חלקי או התמודדה אתם בצורה מסוימת, שמסיבות תרבותיות וחברתיות לא הוכיחו את עצמם וצריך לנסות לייצר איזשהו מבנה הוליסטי.
כדי שזה יצליח צריך לומר את הדברים הבאים. דבר ראשון, צריך המון הקשבה והמון המון שיח. אני חושב שמספר האנשים שאני פוגש ברמה האישית – כל אחד שלא פוגשים אותו חושב שלא פוגשים אף אחד, אבל ברמה המהותית אני יכול לומר שנפגשנו עם עשרות אלפי אנשים. עשרות אלפי אנשים, אני לא מגזים. מי שיודע מה אני עושה בערבים – מעגלים, מעגלים, מעגלים ממקום למקום לשיח על חינוך. ומי שהיה במעגלים האלה יודע שהדבר שמאפיין אותן זאת העובדה שאני כמעט לא מדבר. המטרה להגיע למקומות ולשמוע עוד ועוד ועוד אנשים ולנסות לראות איפה זה עומד. דבר שני, מעבר להקשבה ולענווה, זאת ההבנה שבלי קואליציה זה לא יעבוד. הזכרת, אדוני היושב-ראש, את ההסכם עם ארגון המורים. אני רוצה לציין שני דברים: אחד, למדינת ישראל יש מורים נהדרים. בסופו של דבר, השדרה המרכזית של עובדי החינוך בישראל היא שדרה מחויבת שממש מוסרת את הנפש, לפעמים בתנאים לא מיטביים, כדי להגיע להישגים מקסימליים. חלק מהשיח לשיפור ולאיכות החינוך בישראל תלוי גם בשיח שלנו אודות המורים ואודות מעמדם. ככל שנדבר יותר בשבחם של מורים, לא בדיבור לא נכון אלא בדיבור אמיתי, וככל שנדגיש את מרכזיותם ואת היותם כוכבי התרבות המרכזיים שלנו ואת היותם סוכני השינוי המרכזיים, הסיכוי להצליח הוא גדול יותר.

אני רוצה לומר שיש לנו שני הישגים. האחד, הזכרת אותו והוא הישג חשוב מאוד, הוא הסכמה עם ארגון המורים, חתמנו על הסכם יחד עם השלטון המקומי. אבל לא פחות חשוב מכך – בלי שאפרט עכשיו – הגענו להסכמות בין הסתדרות המורים לבין ארגון המורים. נמצא את הזמן הראוי להציג את זה. ימי המלחמה מונעים מאתנו להוציא דברים טרם זמנם, אבל יושבים פה נציגים של שני הארגונים - - -

מגיעים לפרופורציות.

כן. נפתח את השנה הבאה גם בהסכם עם ארגון המורים בכל מה שקשור לרפורמת "ישראל עולה כיתה", אבל גם בהסכמות, בהתאמות בין הארגונים השונים, שבבוא העת נציג אותם בצורה מפורטת, ויש בהם כדי לאפשר פתיחת שנת לימודים במערכת כולה, מגן הילדים ועד ההשכלה הגבוהה, מתוך תיאום מלא בין הארגונים השונים ומתוך פתח לתקופה חדשה שיש בה הרבה הרבה סיכוי.

אני לא נוהג להחמיא מן השפה ולחוץ, אבל אני לא יכול שלא להחמיא גם לרן וגם ליוסי על האחריות המאוד מאוד גדולה שהם גילו במהלך החודשים האחרונים. התנהל שיח מאוד פתוח, מאוד אמיץ, שם את הכול על השולחן, אבל בסופו של דבר אני חושב שגם ברמת החינוך העל-יסודי מול ארגון המורים וגם ברמת כלל המערכת, כולל הרצף השש-שנתי של חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, אנחנו מציגים מערכת חדשה, ונציג אותה בפרוטרוט. אני מקווה מאוד שתהיה בה בשורה גדולה למערכת.
מה אנחנו רוצים לומר? אנחנו רוצים לומר שהסיפור הוא בכלל לא מערכת החינוך, הסיפור הוא החברה הישראלית ובתוך החברה הישראלית קרו שני תהליכים מאוד מאוד מסוכנים. התהליך האחד הוא העובדה שהחברה נכנסה למצב שבו מה שלא מדיד לא קיים. כשמדברים על חינוך ובודקים חינוך כמו מאזן של חברת הייטק מגיעים לתוצאות בעייתיות מאוד, כי כשמודדים חינוך רק לפי פרמטר אחד, שהוא אחוז ההצלחה בבחינות בגרות כאלה ואחרות, ולא בודקים פרמטרים נוספים, כגון: שילוב, נשירה, מגויסות התגייסות לצרכים של החברה הישראלית ועוד שורה ארוכה של דברים, מייצרים חברה שהופכת את החינוך שלה למאזן בבורסה, למאזן של חברה. זה נובע, בין היתר, גם מחוסר האמון שלנו בעצמנו, כמערכת חינוך, ההורים בנו, אנחנו בכולם, ואז המערכת משתמשת בבחינות הרבות ככלי לבריחה מעיסוק בשאלות המהות של מערכת החינוך. אנחנו חושבים שהגיעה העת להחזיר את הלמידה והחינוך למערכת החינוך.
זו בעיה מאוד גדולה, כי בחברה שלנו התרגלנו לדבר על דברים מדידים, אז אם אגיד שאני רוצה לעלות בחמש נקודות – כולם יודעים מה אני אומר. אם אני אגיד שאני רוצה שילמדו יותר; אם אגיד שאני רוצה סקרנות גדולה יותר; אם אגיד שאני רוצה מחויבות עמוקה יותר לשיח חינוכי; אם אגיד שאני רוצה שבבית-הספר תהיה אווירה מאפשרת; אם אני רוצה להגיד שאני רוצה שבבית-הספר תהיה אווירה נעימה והוליסטית; אם אגיד שאני רוצה שכל ילד ירגיש עטוף, מקשיבים לו והוא מוּכל; אם אגיד שאני רוצה לפתח אתוס ציוני כזה או אחר, אז נגיע למצב שיגידו: טוב, אבל תגיד משהו מדיד, כי זה לא בטבלה של האקסל שהתרגלנו לראות במקומון בסוף שנת הלימודים, אז למה בדיוק זה מתחבר?
לכן אנחנו מבינים שהשיח שאנחנו מדברים עליו הוא מצד אחד משהו שברמה הרומנטית כל אחד היה רוצה לראות, אבל כל אחד גם היה רוצה לראות תרגום מיידי לפעולות. במהלך השנה האחרונה הדבר המרכזי שעשינו זה תרגום של החזון לשורה של פעולות שמביאה לידי ביטוי את העניין. בעיה אחת זו התפיסה המדידה של המערכת. הבעיה השניה זו העובדה שכחלק מתהליכים פוסט-מודרניים שעוברים על העולם בכלל ועל החברה הישראלית, שהיא חברה מרובת שבטים, בפרט הגענו למציאות שבה אין אמת ושום אמיתה לא מחייבת אף אחד, ואמת של קהילה מסוימת מאיימת על הקהילה השניה. הניסיון הוא לבנות איזושהי שדרה מרכזית של מערכת החינוך הישראלית, שאומרת שני דברים: האחד, יש דברים שהם הבסיס, הם האתוס, הם הליבה של החברה הישראלית. הדבר השני: יש לנו יכולת לשמוע גם אמירות אחרות. היכולת לייצר מערכת שמצד אחד היא מאוד נחושה ומצד שני מאוד נינוחה; מצד אחד יודעת מה היא רוצה לומר ומצד שני מאפשרת לומר דברים מגוונים, שתי המטרות הללו - גם הגדרה מחודשת של עולם המדידה ומרכזיותו במערכת החינוך וגם היכולת לייצר ליבה לצד פלורליזם - עומדים במוקד של הרצון לשנות באופן דרמטי קודם כול את ההגדרה של מה הוא בית-ספר, מה הוא חינוך ואיך אנחנו רוצים שמדינת ישראל תיראה.

בתפקידי הקודם, ב"הכול חינוך", פגשתי את מי שהוביל את זה, מקינזי, והוא אמר שהתנאי שלו לעבוד אתי זה שלא אשתמש לעולם במשפט הבא; המשפט שהוא ביקש שלא אומר לעולם הוא: "בישראל זה אחרת". אנחנו לא יכולים שלא לשאול את עצמנו למה יש כאן בין פי חמישה או פי עשרה יותר אירועי בחינה מאשר בכל מדינה אחרת. אנחנו לא יכולים להתחמק מהשאלה הזאת, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו למה זה קורה. אני לא יכולים לשאול את עצמנו למה רמת הרגולציה פה שונה מרמת הרגולציה בכל מדינה אחרת; אנחנו לא יכולים לשאול את עצמנו למה רמת האמון של מערכת ההשכלה הגבוהה במערכת התיכונית שונה ממה שמקובל במדינות אחרות. אין מדינה בעולם, למעט מדינה אחת – גם אדע להסביר למה – שתלמידיה צריכים לסיים 12 שנות לימוד, לעשות, נכון להיום, בין 25 ל-35 אירועי בחינה ואחרי שלוש שנים או ארבע שנים צבא ועוד שנת י"ג לספר להם שהם גם צריכים לבזבז עוד שנה ועוד כסף כדי לעשות גם בחינה פסיכומטרית. אין מדינה כזאת בעולם. אין מדינה כזאת, זה בדוק בכל קנה מידה אפשרי.

לכן, מה שאנחנו רוצים להציע עכשיו, בראש ובראשונה, זו תרבות אחרת למדינת ישראל, זה שיח אחר שאומר: פעם ראשונה יש לנו אמון במערכת החינוך, במובן העמוק של המילה. אני מנהל שיחות ארוכות מאוד עם ראשי ההשכלה הגבוהה, ואחד הדברים המרכזיים שאנחנו רוצים לשנות אותם זה לדבר על רצף חינוכי. לא עוד בתי-הספר הם חברת כוח האדם של ההשכלה הגבוהה – הם יגידו לנו מה הדרישות שהם רוצים מהעובד שיגיע אליהם – אלא צרף חינוכי עם אחריות הדדית, עם שיח הדדי, עם היכולת לייצר משהו כזה או אחר.
אשר על כן מיקדנו את עצמנו בשלושה מעגלים. לא לפני שאומר: אי אפשר להספיק הכול, ויש עוד הרבה מאוד תחומים שלא נגענו בהם ויש עוד הרבה מאוד תחומים שנצטרך לעשות בהם עבודת עומק. הם לא מעטים. אבל בואו נאמר איך ארגנו את זה תחת שלוש כותרות.
הכותרת האחרת, כמו שאמרנו - למידה משמעותית. למען הסר ספק, זה לא שלא היתה למידה משמעותית גם עכשיו וזה לא שאין מורים שעשו עבודת קודש גם עכשיו, וזה לא שאין הרבה בתי-ספר שהמציאו את עצמם והובילו - לא את ישראל, את העולם כולו בראייה לימודית יוצאת דופן. זה לא המצב. כשאני אומר "עוברים ללמידה משמעותית" אני מדבר עלי, על המשרד, על האפשור, על היכולת לתת כלים, על היכולת לראות בזה משהו שלא מתחרה בממסד אלא דווקא משרת את הממסד, ביכולת לתת לכל אחד ואחד לייצר מערכת שמביאה לידי ביטוי את מקומו. אז קודם כול "ישראל עולה כיתה – עוברים ללמידה משמעותית" זה ערוץ אחד שמדבר על פדגוגיה. צריך לומר שבישראל כבר הרבה שנים לא היתה רפורמה מקיפה בתחום הפדגוגי, של מה היא הוראה, מה הוא שיעור, מה היא בחינה, איך בוחנים, מה תחומי הלמידה. על המשפט הזה אין ויכוח – שכבר שנים רבות לא היתה רפורמה פדגוגית רחבה בישראל. היו רפורמות מבניות כאלה ואחרות, היו רפורמות תקצוב כאלה ואחרות, היו רפורמות רבות וחשובות, רפורמת החיטוב, שעדיין משום מה לא הושלמה, וכהנה וכהנה. היו דברים כאלה בחינוך. אבל רפורמה שאומרת: אנחנו במאה ה-21, יש אתגרים מאוד מאוד לא פשוטים שבית-הספר נאבק בהם. ואני רוצה לומר אמירה שלא נוגעת למורים, היא נוגעת למשרד החינוך: אנחנו נמצאים ברגעים שבהם אנחנו צריכים להכריע אם רוצים שבית-הספר יהיה רלוונטי או לא רלוונטי; אנחנו נמצאים ברגעים שבהם אנחנו צריכים להכריע אם אנחנו רוצים שהמעשה החינוכי יהיה מעשה מעצב; אנחנו נמצאים ברגעים שבהם אנחנו צריכים להכריע האם אנחנו רוצים שמערכת החינוך תהיה משהו שמניף ומרים את מדינת ישראל לגבהים חדשים או לא. אנחנו כל הזמן מתענגים על תוצאות של הדורות הקודמים, מזכירים לנו את חתני פרס נובל וכו'. זה לא יציר המערכת הנוכחית. יש לנו איזה מין פתרון כזה – חרדים וערבים. אבל גם אם נזיז את החרדים והערבים החוצה מהמספרים ונשווה מצוינים למצוינים, בלי חרדים ובלי ערבים, אנחנו לא במקומות מספיק טובים. זה לא נובע בגלל שהמורים לא טובים, זה נובע בגלל שאנחנו צריכים לעשות איזשהו שינוי בחשיבה ובתודעה מגן הילדים ועד התיכון והשאלה היא מה הן מטרות הלמידה, מה הן מטרות החינוך ואיך מובילים את הדברים קדימה.
חשבתי לתומי, ואני אומר לתומי באמת, שהתהליך צריך להיות הרבה יותר מהיר, ושגיתי בכך. אני חושב שהתהליך הוא לא מהיר אבל הוא מותאם ליכולת התנועה של המערכת, משום שכשאנחנו מדברים על בעיות של אמון הן על כל המערכת ואך טבעי הוא שכל מנהל ומורה יגיד: ומי תוקע לידי שבעוד שנתיים ובעוד שלוש וכו'. לכן הלכנו על מתווה שמדגיש קודם כול הפחתה דרמטית במספר אירועי הבחינה שילד נבחן, הן ביסודי במסגרת בחינות המיצ"ב – אנחנו עוברים לבחינה של פעם בשלוש שנים, בלי כל מיני תרגילים של פנימי, חצי פנימי, רבע פנימי, חיצוני. פעם בשלוש שנים, נקודה, כמקובל ברוב המדינות המתוקנות בעולם. בשאר הזמן, יש שנתיים כדי לבנות תוכנית אסטרטגית פנים בית-ספרית כדי לתקן או למקסם או לשפר את התוצאות שמצאנו. במערכת העל-יסודית הולכים למהלך של סדר גודל של בין 10 ל-12 אירועי בחינה, מרוכזים בכיתות י"א-י"ב, מתוך מגמה קודם כול, בשלב הראשון, להקטין מסדר גודל של כ-20 אירועי בחינה לילדים שב-21 יחידות לימוד ועד בין 25 ל-35 לילדים שנמצאים בין 30 ל-40 יחידות לימוד. זה מהלך דרמטי שמשנה באופן מהותי את המוקד של בית-הספר ומעביר אותו ממקום של אירועי בחינה חיצוניים – ואני מדגיש את המילה "חיצוניים" – למקום של למידה פנימית.
אני רוצה להבהיר - אני לא נגד מדידה, אבל גם את המדידה צריך להתאים ללמידה. לעשות בחינה במתכונת שאנחנו רגילים עכשיו לא מתכתב עם צורכי המאה ה-21. כתיבת עבודה – דרך מאוד נכונה, פרזנטציה, דיבייט, שיח, פרויקט גמר. אני רוצה שלא יהיו אי-הבנות – המטרה היא לא להוריד את אירועי הבחינה אלא המטרה היא להעצים את בית-הספר, לתת לבית-הספר משקל גדול, לייצר מהלך שבו בית-הספר יוכל לתת לעצמו מקום נרחב, דרך אירועי מדידה שמותאמים לתפיסת ההוראה שלו ולייחודיות של המורים, מהגן דרך בית-הספר היסודי, שם באמת יש עולם של בחינות, והלאה.

אני חושב שמעולם לא היה – ואני גם מציע לבדוק את זה - פרסום רחב כל כך של כל החוזרים בכל צורה שהיא. אני קודם כול רוצה להגיד בעוקצנות לעצמי: כשהייתי מנהל בית-ספר, כל רפורמה שרציתי לעשות ממני ומטה היה צריך לעשות מהר; כל רפורמה שרצו לעשות מעלי ואליי היה צריך לעשות באופן מדורג. כל אדם בטוח שאת הרפורמה שהוא רוצה לעשות צריך לעשות מהר וחד ואת מה שרוצים לעשות עליו חייבים לעשות לאט לאט. זה טבעי. כיוון שאני רושם כל דבר, נפגשתי עם 890 בני-אדם לפני רפורמת "ישראל עולה כיתה". הכול כתוב, הכל מסוכם. המשפט המעניין היה: חייבים להוריד את כל הבחינות - לא במקצוע שאני מלמד; חייבים לשנות את צורת הלמידה - לא במקצוע שאני מלמד; חייבים לשנות את צורת הבחינות – לא במקצוע שאני מלמד. אם בכל זאת שינו והתהליך קרה, אז הפתרון הוא להגיד: יש בלגן. אז בוא תראה לי איפה הבלגן, תראה לי מה כתוב, תראה לי מה חסר לך, איזה נייר חסר לך, בוא נשב. זה תהליך נורמטיבי, הוא הגיוני, זה בסדר גמור. תתחיל שנת הלימודים ב-1 בספטמבר, יעברו חודש-חודשיים. ואני רוצה להגיד עוד משהו: אין לי ספק שיהיה באגים, משום שכשעושים דבר גדול כל כך, באופן טבעי יש כל מיני דברים שתוך כדי תנועה לא שמים אליהם לב. השאלה המרכזית היא אם אנחנו מקשיבים, האם פתוחים להערות והאם אנחנו יודעים לשנות תוך כדי תנועה. אז אם חסר משהו – אני מקווה שלא, ואם יש טעות במשהו – אני מקווה שלא, אבל אני בטח לא חסין מכך - נתקן, נשפר, נעשה טוב יותר.
הדבר השני שאנחנו מדברים עליו ברפורמה הפדגוגית זה העצמת מנהלי בתי-הספר והמורים דרך הרחבת הניהול העצמי באופן מלא יותר, כאשר הפעם, לראשונה, הוא לא מתמקד רק בהיבטים הניהוליים הטכניים אלא הוא נוגע גם תוכניות לימוד. אני רוצה להגיד משהו שקרה בהנהלת משרד החינוך בישיבתה האחרונה. מעולם – גם את זה אפשר לבדוק - לא היה זרם גדול כל כך של בתי-ספר בחינוך המוכר שאינו רשמי, ואני לא מדבר על בתי-ספר חרדים בלבד, שפנו למערכת הציבורית וביקשו להצטרך אליה בחזרה. מישהו צריך לשאול את עצמו מה הגורם לחינוך הדמוקרטי, לחינוך האנתרופוסופי, לשורה ארוכה של זרמים ובתי-ספר בתוך מערכת החינוך, שאומרים: רוצים אנחנו להיות חלק מהזרם של החינוך הציבורי בישראל. בדרך כלל המהלך הוא הפוך, בדרך כלל המהלך הוא מהלך של יציאה החוצה. זה נובע, בין היתר, מהמקום של העצמה והאוטונומיה, מהמקום של מנהל בית-הספר הדמוקרטי מבין שכדי להיות חלק מהחינוך הציבורי הוא לא צריך "להמיר את דתו". לא זו בלבד שלא צריך להמיר את דתו, אלא אני, כשר החינוך, והמנכ"לית אומרים: תביא את הייחודיות שלך לשולחן העגול הזה כי נורא חשוב לנו שיתבצע השיח הזה, ואולי דברים מאוד מאוד מעניינים שאומרים בבית-הספר הממלכתי-דתי, בבית-הספר התורני, בבית-הספר המדעי, בבית-הספר הדמוקרטי, בבית-הספר האנתרופוסופי יהיו במקום ויקבלו איזשהו שיח אחר.
זה ה-70–30 וזה השינוי של תפיסת הבחינות וזה הרצון לתת לכל מנהל בית-ספר ולכל אוכלוסייה לבנות משהו בהתאם לאופי שלה ובהתאם למקום שלה, וזה הרצון קודם כול למקד את הלמידה במקום של סקרנות, של פיתוח ידע במובן העמוק של המילה, ללכת על ההבנה, ללכת על המשמעות, ללכת על השאלה של מה שאני קורא למידה משמעותית, חינוך משמעותי, חיים משמעותיים.

דרך אגב, בתוך הסיפור הזה של "ישראל עולה כיתה" צריך לומר שישנם תהליכים בכל אחת משכבות הגיל וגם יש תוכניות לפי סוגי החינוך: חינוך מיוחד, מערכת החינוך הרגילה. בכל אחד ואחד מהדברים ניבנו תוכניות מתאימות למה זה אומר למידה משמעותית בכל אחת ואחת מהקבוצות הללו.

המעגל השני הוא מעגל "מחנכים מסביב לשעון". זאת התפיסה שאומרת שאנחנו לא יכולים יותר לראות בית-ספר רק בהקשר של למידה, רק של מפגש מורה-תלמיד מסביב לתוכן. האם זה לא היה לפני כן? בוודאי שהיה, אני חוזר על המשפט הזה כל הזמן. אנחנו מדברים על מה המערכת משדרת ולמה היא מקצה משאבים. דוגמה אחת קטנה, דוגמית, ראיתם בקיץ האחרון. דרך אגב, הדוגמה של הקיץ האחרון הוא דוגמה לכל מה שאני אומר עכשיו. הוא דוגמה, פעם ראשונה, ל"מחנכים מסביב לשעון" – שלושה שבועות המערכת ממשיכה. מזלי שאני חושב תמיד על מחר ולא על אתמול, אבל מספר האנשים, כולל חלק מאלה שנמצאים כאן, שאמרו שזה לא יקרה כן יהיה, לעגו ואמרו שיבואו או לא יבואו, יצליח לא יצליח. אני יכול לומר שכל אלה שאמרו שיהיה בסדר כתבו מכתבי תודה ואלה שלעגו, עדיין לא היה בהם האומץ לעמוד ולהגיד. 250,000 ילדים בישראל – 220,000 ילדים בכיתות א'-ב', עוד 30,000 ילדים בכיתות ג' עד ה' - הגיעו לבתי-הספר לעוד שלושה שבועות. שתיים, בשונה ממה שאמרו, ברוב מוחץ של המקומות אלה היו מורים ומנהלים שקיבלו אפשרות לשכר נוסף מכבד מאוד. שלוש, התכנים היו תכנים חינוכיים משמעותיים. עובדתית, קרה. נרחיב את זה בשנה הבאה ל-ג'–ד'. אבל זה לא העניין, העניין הוא להרחיב את זה על כל מערכת החינוך כתפיסה, איך אנחנו רואים את בית-הספר, את המתנ"ס או את תנועת הנוער או את החוג כרצף אחד הוליסטי שעוטף את הילד בתקופה מרובת סיכונים 24/7, 365 ימים בשנה.
לא אמנה את הפרטים בגלל הזמן, מה עושים בכל דבר ודבר, כי מי שמכיר יודע אילו שינויים יש בתקנות ארגוני נוער, אילו שינויים יש בתקנות תנועות נוער, איזה משאבים אדירים מוקצים למקומות האלה. מי שמכיר יודע. לצערנו, המלחמה יצרה קצת שינויים בדבר הזה, אבל המשרד הקצה למעלה מ-10 מיליון שקלים לערי נוער במהלך הקיץ, ועוד נעשה משהו עם בני הנוער, מה שנספיק בזמן שנותר.
הנקודה השלישית היא הסוגיה של "האחר הוא אני". ישנם כמה וכמה מהלכים אסטרטגיים שצריך לומר אותם. קודם כול, "האחר הוא אני", אני רוצה לקחת אותו פעם ראשונה לסוגיה של צמצום פערים. שנים רבות מדינת ישראל מדברת על תקצוב דיפרנציאלי ולא עשתה את זה. לא עשתה את זה, עובדתית. אנחנו מתחילים תקצוב דיפרנציאלי.

מתי?

בשנת הלימודים הקרובה.

לא שמעתי מהמנכ"לית.

אמרתי.

אנחנו מתחילים תוכנית של תקצוב דיפרנציאלי בשנת הלימודים הקרובה, בעזרת השם, מה שלא נעשה מעולם. התוכנית הזאת תהיה פרושה, היא תהיה מידתית, היא תהיה הדרגתית, היא תייצר שינוי דרמטי במהלך של חמש שנים. התוכנית הזאת, לראשונה, לא תהיה קוסמטית אלא תהיה אמיתית, היא תמנף באופן אמיתי שכבות מוחלשות ותיתן להן יכולת להגיע למיצוי ההישגים שלהן. אני לא חושב שלמדינת ישראל יש את הפריבילגיה לא לעסוק בצמצום פערים בגלל המוצא האתני של השכבות המוחלשות. אני לא חושב ככה. אני חושב שצדק חברתי הוא צדק חברתי, וזה חלק מהחזון שלי לראות את מדינת ישראל כמדינה שהיא חברת מופת, ואסור שזה יהיה קשור בשום צורה שהיא לצדדים השונים של מרכז, ימין ושמאל. בשלב הראשון, בסיכום עם השלטון המקומי, הולכים על התקצוב הדיפרנציאלי רק בשעות. כל שאר הדברים, כחלק מהדיונים הרבים על הסלים הנוספים, נקיים דיון גם בדבר הזה.
הדבר השני שיהיה בתוכנית של "האחר הוא אני", מבחינתי, שלא נוכל לקבל מערכת – כשאני אומר "מערכת" אני לא מתכוון למערכת החינוך, אני מדבר על הצעירים אבל לאו דווקא על מערכת החינוך - שיש בה גילויים של גזענות ושנאת האחר מכל סוג שהוא. אני לא יכול להשלים עם הקולות הרבים מכיוונים שונים שנשמעו במהלך הימים של מבצע "צוק איתן". חברה לא נמדדת בזמן שלום, חברה נמדדת בזמן מלחמה, וצריך לדעת, מעבר לשאלות המוסריות הכלליות, שביטויים של שנאה פוגעים בראש ובראשונה במי שמתבטא כך. מה שמזהם את הנפש, מה שפוגע בנפש האומר לא ייגמר ביום שהמלחמה תיגמר. אנחנו נקדיש את השבוע הראשון של שנת הלימודים – המנכ"לית תציג את זה אחר כך - לשיח מעמיק מאוד בכל מה שנוגע לקבלת האחר מכל סוג שהוא. אני לא מוכן שאזרחים ערבים במדינת ישראל, אנשים שיש להם עמדות שמאליות במדינת ישראל או, בהקשרים אחרים, אנשים שיש להם עמדות דתיות במדינת ישראל, ירגישו אזרחים סוג ב'. אני לא מוכן לקבל שיח, שבעיקר בא לידי ביטוי ברשתות החברתיות, שבו בתקופה שבה מתגלים הפנים היפות של החברה הישראלית מתגלים גם צדדים מכוערים. אני גם לא מוכן לצבוע את כל החברה הישראלית בצבעים האלה, משום שזו תהיה טעות אם לא נראה גם את הפנים היפות שמתגלות בתקופות האלה.
אבל בתקופה האחרונה ראינו כמה וכמה אירועים מדאיגים מאוד, הן ברמת השיח, הן ברמת הרצח המתועב של מוחמד אבו ח'דיר. אנחנו יודעים לדבר, וטוב שכך, על הרצח המזעזע של שלושת הנערים, אבל בקיץ האחרון היו ארבעה מקרי רציחה ולא שלושה. אסור לנו, כיהודים וכציונים, להפלות בין דם לדם ובין דין לדין. במדינת ישראל היו ארבעה מעשי רצח בחופש הגדול האחרון, בקיץ האחרון, וכולם מזעזעים וכולם מהווים פגיעה מהותית ביסוד הבסיסי של צלם האלוהים שבאדם. תפקידנו כחברה להילחם בכל האירועים הללו בכל החזיתות. זה יהיה נורא אם חברה מסוימת תחלק ציונים ותגיד: הרוצח הזה הוא לא בדיוק רוצח כי הוא לא שפוי, והרוצח הזה הוא כן שפוי, כי רצח הוא רצח הוא רצח. וכמו שלא הייתי רוצה שכשמישהו, חס וחלילה, יפגע בילדים הקרובים לי אז הצד של הרוצחים יגידו: הוא לא, זה לא – אני גם לא מוכן להגיד את זה במקרה הזה. נעשו ארבעה מקרי רצח מתועבים במדינת ישראל, ומערכת החינוך הישראלית תיקח על עצמה, היא לא תתחמק מהמשימה, תוך מגוון הדעות ומגוון הקולות מצד אחד להדגיש את הטוב והיפה שבמדינת ישראל ואת הטוב והיפה שבחברה הישראלית, ומצד שני לדבר גם על הבעיות האלה.
אתמול התקיימה עוד פגישה במשרדי על הרפורמה המרכזית בכל מה שנוגע בחינוך הערבי. זה צריך לבוא לידי ביטוי בחמישה מעגלים: קודם כול, במעגל התשתיות באופן מאוד משמעותי ועמוק. יש שם פערים בלתי נסבלים. פעם שניה, במעגל המורים – איכות המורים, הניהול וכו'; פעם שלישית בחינוך הלא פורמלי, שלא קיים בצורה מספקת וראויה; פעם רביעית בתעסוקה ופעם חמישית בחיבור להשכלה הגבוהה. יש תוכנית שמשרד החינוך הציג, הן בפני משרד ראש הממשלה והן בפני משרד האוצר, תוכנית מקיפה שתכליתה לייצר רפורמה רחבה בכל מה שנוגע במסגרת "האחר הוא אני" וצמצום פערים בחינוך הערבי.

החינוך הממלכתי החרדי הולך ומתרחב. לא נוכל לקלוט את כל בתי-הספר שפנו להצטרף, קשה לנו, מבחינה תקציבית, להיערך לכך. אבל המחוז החרדי הולך וגדל בממדים גדולים ממה שתכננו. אני מניח שבזמן הקרוב נצליח לסכם גם על מתווה פעולה משותף עם רשת "מעיין החינוך התורני", שתייצר שינוי דרמטי בחיבור של חלקים נרחבים בציבור החרדי לתוך החינוך הציבורי.
אנחנו מבינים שמדינת ישראל לא תוכל לייצר אופק בלי חינוך מקצועי, חינוך טכנולוגי. במהלך השנה הזאת נעשה חידוש גדול, אבל רק אומר שאחד המהלכים הדרמטיים שיקרו ב-1 בספטמבר, סנונית ראשונה, זה מעבר של שבעה בתי-ספר ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. זה מהלך שהתחייבנו אליו וגם אותו אנחנו עושים. זה מהלך שנשלים אותו במהלך התקופה הקרובה.
נלך לתהליך רחב מאוד בעוד מגוון רחב של תחומים. אעצור כאן.

תודה.

מיכל, אני מציע שתתמקדי בדברים העיקריים שהשר לא דיבר עליהם כי אחרת נחסל את לוח הזמנים.

אין בעיה, אקצר. היינו פה כל השנה, אז הצגנו - - -

חשוב גם שתדגישו אילו קשיים או אילו בעיות אתם צופים לפתיחת שנת הלימודים.

(הצגת מצגת)

בהכנה של המצגת השנה עברנו כמעט על כל הנושאים וראינו שהיושב-ראש הזמין אותנו די בתכיפות להציג כל פעם נושא אחר במערכת החינוך, כך שבאמת אעבור במהרה על התכנים ואיפה שצריך אתמקד.

נתחיל בנתונים. תלמידים בבתי-הספר – במערכת החינוך הישראלית בבתי-הספר אנחנו רואים 1.622 מיליון תלמידים. זה לא כולל את גני הילדים, שהם עוד 458,000. בסך הכול כ-2 מיליון תלמידים ויותר במערכת החינוך.

רואים פה חלוקה לפי מגזרים. הקווים מקבילים והם בעלייה מתמדת לפי גידול טבעי. אנחנו מסתכלים בחינוך היסודי לפי מגזר. אחר כך אנחנו מדברים על התלמידים בחינוך העברי לפי הזרמים: חינוך חרדי, ממלכתי-דתי וממלכתי.

בטבלה רואים את הגידול הטבעי במערכת החינוך של עובדי ההוראה, של הכיתות, של המוסדות, של מספרי התלמידים. שוב, יש פה התייחסות לנתונים על בתי-הספר. למטה בקטן כתוב מספר התלמידים בגני הילדים.
ברשותכם, אעבור לתוכנית האסטרטגית לשלוש השנים הבאות. יש לנו שלוש מטרות מרכזיות, כפי שהוצג: קידום למידה משמעותית, חינוך למצוינות ערכית ואזרחית וחיזוק החינוך הציבורי.

בלמידה המשמעותית טבענו שלושה יעדים מרכזיים: הבנייה משותפת של תפיסה פדגוגית כוללת, מגן הילדים ועד י"ב; קידום הישגים לימודיים, כשהדגש הוא תפקודי לומד במאה ה-21; והתאמת תוכניות הלימודים, מדדי ההערכה והמדידה, ההוראה, ההכשרה, הפיתוח המקצועי וכל מה שקשור ברפורמה פדגוגית.

באופן כללי, כפי שאמר שר החינוך, אנחנו לא מתעסקים ברפורמה מבנית. אחד הדברים שקשים אולי למערכת, שאנחנו רוצים לחולל שינוי מאחורי דלת הכיתה, במעשה היומיומי, לכאורה פשוט אבל הכל כך מורכב, בין המורה, התלמיד וכיתתו. לכן הרפורמה הזאת, אם אפשר לומר, היא רפורמה פדגוגית, איננה עוסקת במבנה. יש לה השלכות מבניות ברמה של תכנים ותוכניות, אבל בעיקר היא עוסקת בפדגוגיה ובמעשה ההוראה.
אם כך, מה אנחנו עושים בנושא של הלמידה המשמעותית? בחרנו כמה דברים להדגשה, כשהעקרונות הם: יותר אוטונומיה וגמישות לכל צוותי ההוראה; פינוי זמן ללמידה – אנחנו שומעים מורים שאומרים שהם רצים כדי להספיק את החומר, להספיק ולהספיק, ועכשיו אנחנו רוצים לייצר יותר זמן ויותר רצף ללמידה משמעותית; אנחנו מדברים על העמקה בלמידה על מנת שהלמידה תחווה כיותר משמעותית; אנחנו מדברים על העמקת לימודי המדעים; הרחבת ההשכלה הכללית ומעורבות חברתית וקהילתית.

בנושא אוטונומיה וגמישות פדגוגית – בכל מערכת החינוך, מכיתה א' ועד י"ב, יהיו נושאים להרחבה והעמקה. כל שלבי הגיל ישתמשו באופני ההערכה השונים ולא רק מבחן. גם מבחן, אבל לא רק מבחן. גמישות בניצול השעות – אנחנו נותנים מתווה, אנחנו אומרים לאן צריך להגיע ואנחנו מאפשרים יותר גמישות בניצול השעות, בהתאם לנתונים הבית-ספריים, והפעלה של תהליכי הוראה והערכה מגוונים.
ברמה של פינוי זמן ללמידה - בחינות הבגרות יחלו בכיתות י"א ו-י"ב; צמצום שאלונים, כפי שאמרנו; מבנה האשכולות יהיה מבנה של עברית, ידע עם-עולם ומדינה ומורשת ותרבות וצמצום ההיבחנות.

העמקה בלמידה - 30% מהחומר הנלמד יהיה לבחירה, העמקה והרחבה של התלמיד והצוות, על כך הרצף. בכל הרצף ניתן מטלות ביצוע וחקר. אינני מדברת רק על החינוך העל-יסודי, אני מדברת בהחלט גם על החינוך היסודי, וכל מה שאני מציגה פה כתוב בחוזרי המנכ"ל. חוזר המנכ"ל האחרון - - -

חוזר המנכ"לית.

חוזר המנכ"לית האחרון יתפרסם ב-15 באוגוסט.
קידום נושא העמקת לימודי המדעים - בכיתה י' יהיו חייבים ללמד וללמוד מדעים, וזה יהיה תנאי לקבלת תעודת הבגרות. השכלה כללית, שמעולם לא היתה חלק מתעודת הבגרות, גם כן. שלוש שנים של מחויבות בקהילה ובחברה גם כן. הרבה פעמים מדברים על המסר, שמערכת החינוך מקדמת יותר הישגים ופחות ערכים, אז הרבה פעמים אנחנו אומרים שאין לנו את הפריבילגיה. כשאנחנו מקדמים הישגים אנחנו קודם כול מקדמים ערכים, במקום שיש ערכים ובמקום שיש העמקה בערכים נראה גם הישגים יותר גבוהים. אבל אנחנו נותנים הפעם גם ביטוי, הלכה למעשה, בתעודת הבגרות וילד בכיתה י', י"א ו-י"ב יידרש ויעשה, זה יהיה חלק מהמחויבות שלו, לעשות עשייה בקהילה. כל זה מתוך מחשבה שבסופו של דבר, כדי לקדם מצוינות במערכת החינוך, אנחנו לא יכולים לבחור בין ערכים לבין לימודים. אנחנו יכולים לומר שהשלם הוא ילד שעושה עשייה חברתית, שנותן מעצמו, שמקבל מהחברה וגם נותן לה, ובאותה הלימה גם עושה את זה בהיבט הלימודי. כל התפיסה של קידום למידה משמעותית באה מהתפיסה של כיצד ילדים ישיגו יותר, כיצד ילדים ילמדו יותר, כיצד ילדים יעמיקו יותר, כיצד הלמידה תהיה משמעותית עבור הילדים ובכך הם יצטיינו. נוטים לחשוב שכשאנחנו אומרים פחות מבחנים אז אנחנו מציעים סתלבט בכיתות. זה ממש לא. אנחנו מדברים על כך שכדי להיות מצוין אתה צריך להעמיק, אתה צריך להתמיד ואתה צריך להשקיע זמן ומאמץ.
דגשים בבתי-הספר היסודיים - 25% מסך שעות הלימוד יהיו לניתוב של צוות ההוראה. צוות ההוראה יבחר את הפיתוח המקצועי. וכפי שאמרתי, ולא אחזור, 30% מתוכני ההוראה ייבחרו על-ידי צוות ההוראה. גם בנושא המיצ"ב הבטחנו שינוי ויצאנו עם הבשורה. המיצ"ב הוא על אותם עקרונות: פינוי זמן ללמידה, יותר פנימי ופחות חיצוני ובעצם מתן מענה לשונות בין בתי-הספר. התלמידים בשכבת כיתות ה' ייבחנו בשלושה תחומי דעת, התלמידים בשכבת כיתות ח' בארבעה תחומי דעת, בכיתה ב' רק מיצ"ב פנימי. זאת אומרת, השינוי הדרמטי - לא עוד מבחן כל שנה. צריך לזכור שעד היום היה מבחן פנימי ומבחן חיצוני בכל שנה. האמירה שמבחן פנימי יתנהג אחרת ממבחן חיצוני איננה נכונה. זו בעיה של מערכת החינוך, זו לא בעיה של המיצ"ב. המיצ"ב הוא כלי ראוי ונכון למערכת החינוך, אבל השימושים בו הפכו להיות כמעט השוט כלפי הילדים והמורים. לכן החלטנו שיהיה פעם בשלוש שנים מבחן מיצ"ב חיצוני, וכל השאר, אם ירצה מנהל בית-הספר – יעשה, ואם לא ירצה - לא יעשה. זה בהתאם לצרכים הפנימיים. בכך נאפשר ריווח של הלמידה, לא לומדים לקראת מבחן אלא לומדים לשם העמקת הלמידה.
ביעד השני, של קידום מצוינות ערכית וחברתית, אנחנו מדברים על העמקת החינוך הרגשי, הערכי והחברתי; על טיפוח כלי מיטבי לחיזוק החוסן והצמיחה והנושא של קבלת האחר; קידום שוויון הזדמנויות ומיצוי הפוטנציאל. זה מתחבר היטב גם ללמידה, אם מאמינים שלמידה משמעותית הולכת ברוחו של התלמיד גם בנושא הערכי; טיפוח זהות וערכי מורשת ייחודיים וקידום תפיסה הוליסטית שמדברת על מחנכים מסביב לשעון.

איפה ההורים?

"מחנכים מסביב לשעון" – בתי-הספר של החופש הגדול, כפי שהציג שר החינוך, היו הצלחה מסחררת. אין ספק שהחיבור של הילדים לבתי-הספר במהלך הקיץ פעם אחת היה בהיבט של בתי-הספר של החופש הגדול ופעם שניה, לצערי, בעקבות המצב הביטחוני. כל בוגר ומבוגר במערכת החינוך התבקש ליצור קשר עם הילדים ולהיות אתם בקשר של מבוגר משמעותי. ראינו גילויים מדהימים של אנשי חינוך, הרגשנו שמערכת החינוך עובדת גם בקיץ. הרגשנו שמערכת החינוך לא פסחה על הקיץ. אני צריכה לציין את המורים ואת הרשויות, בנושא של בתי-הספר של החופש הגדול מורים רבים נרתמו. ראינו בכל בית-ספר איש צוות שמרכז את בית-הספר ואת הקייטנות וראינו פעילות מרחיבת לב בכל מוסדות החינוך.
פעילות "הקיץ האחר", כפי שהזכיר שר החינוך, מדברת על ילדים ונוער מחוץ לשעות בית-הספר - ערי נוער, "מתחברים בחופים". צריך לומר שכל הדברים האלה בוצעו, אבל בוצעו לא בהתאם לתוכניות בגלל "צוק איתן".

מיכל, כמה זמן את עוד צריכה?

כמה זמן אתה עוד רוצה שאדבר? אם אתה רוצה, אפסיק.

גג עשר דקות.

אסתפק אפילו בפחות.

נושא "האחר הוא אני" – דיברנו עליו עם כניסתו של השר. אנחנו לא עושים נושא שנתי, אנחנו עושים נושא רב-מערכתי שמדבר על קידום ערכים וחברת מופת. "האחר הוא אני", מה יותר מאשר השנה הזו רלוונטי למערכת החינוך. כפי שאמר שר החינוך, מיד אציג את פתיחת השנה, שתעסוק בהיבטים של "האחר הוא אני", נושא של גזענות, הנושא של אפליה ונושא של כיבוד האחר.

תעודת הבגרות – כבר הצגתי.

הגדלנו את מספר בתי-הספר המתגברים לימודי יהדות ואת בתי-הספר המשלבים; הגדלת התקנה במטה לחינוך אזרחי למפגשים בין יהודים לערבים בצורה דרמטית; והחינוך המיוחד, דורנר, כמהלך להגברת השילוב בחינוך היסודי - לפי המספרים שנמצאים פה: בתשע"ג – 70 תלמידים; תשע"ד – 680 תלמידים; תשע"ה – 1,200, ואנחנו ממשיכים להתרחב כבר בשנה הבאה ומכפילים את המספרים.

חיזוק החינוך הציבורי זה מטרה שלוש, לא אכנס לכל ההיבטים. אנחנו מדברים בפעם הראשונה על הכשרת מפקחים באופן מוסדר, מנהלים וצוותי חינוך, הנושא של מורים עומד במרכז העשייה בתשע"ה. נציג את התוכנית השלמה כשנסיים. אנחנו מדברים על מתן מענה חינוכי וארגוני, כפי שהשר ציין, בנושא של הכנסת זרמים נוספים לחינוך הציבורי; אנחנו מדברים על העצמת המפקחים; המחוז החרדי, כפי שהשר הציג, שזו באמת היסטוריה. קיבלנו אישור להקמת המחוז, למעלה מ-100 תקנים, ובצעדי ענק אנחנו פותחים מסגרות חינוך, כפי שאנחנו יכולים ולא כפי הביקוש, כי הביקוש יותר גדול.

החינוך המקצועי הטכנולוגי – נחזור לדבר עליו כשהתוכנית תהיה מוכנה.

הרחבת אזורי הבחירה המבוקרת – עד השנה דיברנו על 16 רשויות ומהשנה הבאה נכפיל. הרעיון הוא של אזורי בחירת הורים בבתי-ספר וייחודיות בית-ספרית, מתלבש היטב לנושא של למידה משמעותית, מגדיר ייחודיות בית-ספרית ומאפשר להורים ותלמידים לבחור.
פתיחת שנת הלימודים – השבועיים הראשונים יוקדשו ללמידה ברוח הלמידה המשמעותית. הנה הדגמה של למידה משמעותית – לוקחים נושא אקטואלי ומעבירים אותו דרך חווית הלומד. לא מדלגים על מה שקרה ומאפשרים לתלמידים ולמורים לעסוק בשבועיים הראשונים באירועים השונים של הקיץ, לא רק בנושא "צוק איתן", אלא באירועים השונים של הקיץ. לכן ביקשנו מכל מנהלי מוסדות החינוך שיחזרו ב-15 בחודש לבתי-הספר, לפחות צוותי הניהול, להכין שבועיים אחרים לפתיחת שנה. השבועיים ייתנו מענה גם לעיסוק בעובדות, עיסוק באוורור רגשות ועיסוק בתכנים מהותיים של תופעות של גזענות, הסתה, אפליה, הכלה, דיון בדילמות מוסריות והעניין הוא לעורר את התלמידים ושלא יהיה אמיתות חד-משמעיות – כן לא, שחור לבן - אלא שיוכלו להתמודד עם השאלות שעולות לאורך כל הדיון במהלך הקיץ, גם בהיבט של מה שהשר הזכיר, בהיבט של החטיפה, בהיבט של הרצח, בהיבט של "צוק איתן", בהיבט של המלחמה - מה היא מזמנת, מה היא לא מזמנת וכן הלאה. אנחנו מאפשרים לצוותי החינוך לדבר, אנחנו רוצים שצוותי החינוך ידברו, לא לחשוש. אנחנו חושבים שזו המחויבות שלנו לעסוק בתכנים הרגישים האלה. ביקשנו שתהיה הפגה מנוהלת. כמובן שהשבועיים יתייחסו אחרת לתלמידי עוטף עזה, לתלמידים באפס עד 40 ולתלמידים בשאר המדינה. ביקשנו התייחסויות שונות במגזרים השונים, כל אחד לפי ההדגשים שלו, וביקשנו לעשות שבועיים אחרים. זאת אומרת שאלמנט ההפגה יהיה חלק מהשגרה. פגשנו ילדים בדרום, כי הילדים ביקשו לכאורה: תאריכו לנו את הקיץ. בדקנו אתם, עשינו קבוצות, ראינו שיותר מהכול הם רוצים לחזור לבית-הספר, הם רוצים שגרה, אבל בתוך השגרה הם ביקשו גם פאן. אז ההנחיה שלנו בתוך השגרה לעסוק באוורור הרגשות, בעובדות, גם בלמידה וגם בהפוגה.

כל הפתיחה תיראה אחרת, וגם בהיבט של החירום נרענן את ההנחיות. הם תרגלו לא מעט את ההנחיות, אבל תצאנה הנחיות מסודרות בהתאם למצב.
אם אתה רוצה שיאמרו כמה משפטים על בטיחות, ביטחון ובינוי - - - לא? אז סיימתי.

המצגת תהיה באתר של הוועדה החל מהיום ומי שירצה יוכל לראות את הדברים.

חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אני מבקש מכל הדוברים לנסות לתמצת כדי שאפשר יהיה לשמוע כמה שיותר אנשים.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שהשר והמנכ"לית נתנו מענה לחלק מהנקודות שאני עומד להציג, במיוחד בקשר לחינוך הערבי, אבל אני רוצה להדגיש שלוש נקודות. החינוך הבלתי פורמלי, הכשרת המורים והמחסור בכיתות - אלה נושאים שאנחנו מעלים בתחילת כל שנת לימודים, וחשוב לשמוע את התשובה בתחילת כל שנת לימודים ולאחר מכן לראות מה נשתנה. השאלה שלי היא מה נשתנה מהשנה שעברה, מה יהיה החידוש, איך יהיה צמצום פערים מהמצב הקיים, והמצב הקיים הוא מצב עגום.
תכננתי לשאול על מאבק בגזענות, מפלס הגזענות וההדרה, במיוחד בתקופת המלחמה, הגיע לשפל חסר תקדים. השר היטיב להציג את הבעיה בדבריו. נשאלת השאלה מה עושים בשנת הלימודים. ראיתי ושמעתי גם את השר וגם את המנכ"לית מדברים על השבוע הראשון. נדמה לי שכדי לטפל בחולי קשה כזה - שהוא כרוני, אגב, הוא לא אקוטי - צריך הרבה יותר מאשר שבוע. צריך משהו מערכתי.
נדמה לי הכרת האחר, כאשר הסיסמה היא "האחר הוא אני", מחייבת דווקא יחס אחר ללימוד השפה הערבית, ונדמה לי שזה לא המצב, אדוני השר, כאשר ביקשת והורית על ביטול לימודי חובה של השפה הערבית, ואני עדיין לא מצליח להבין את הרציונל מאחורי ההחלטה הזאת או מה התחליף לביטול מבחינת משרד החינוך.
אני רוצה לשאול על מצבם של הילדים הבדואים בדרום, בתי-הספר בדרום: מקלטים שאין, אזעקות שאין, ולכן לא פלא שהיה הרוג ושתי בנותיו נפצעו באחד הכפרים הלא מוכרים.

לא לא. היה הרוג ובת פצועה ושתי פצועות ממשפחה אחרת.

כן. אני תמה מה עושה משרד החינוך, כאחראי ישיר על התלמידים, על חיי התלמידים, לצד משרדים נוספים, לצד אחריות הממשלה כולה על חיי האזרחים האלה. כי מתברר שבמקומות נוספים בארץ, ברוב הארץ, איפה שיש יהודים למשל, יש מקלטים, יש אזעקות וזה אפקטיבי, וטוב שכך.
תקצוב לבתי-ספר דמוקרטיים – אני אדבוקט של בתי-הספר האלה, אני חושב שאלה בתי-ספר שצריך לתמוך בהם. נדמה לי שביקשת לבקר שם, כדאי שתבקר.

נקודה אחרונה, דיברתי עם השר – נפגשנו עם השר כחברי כנסת ערבים - לגבי מצב החינוך הערבי: הגינות, יושר, מקצוענות. לא רק הכשרת מורים אלא בחירת המורים והמנהלים הנכונים. אני מבקש לדעת, אדוני השר, אם אתה עומד עדיין בהבטחות שהבטחת אז. תודה רבה.

תודה רבה.

זאב גולדבלט, בבקשה. גבעתיים.

אני מדבר לא בשם גבעתיים בלבד. אנחנו קבוצה של יושבי-ראש ועדי הורים יישוביים שמייצגים למעלה ממיליון תלמידים עד כאן, וזה כל הזמן הולך וגדל.
קודם כול, אנחנו רוצים להודות לוועדה ולחבריה, במיוחד ליושב-ראש ולשר החינוך, ששומעים את קולנו. אחת הבעיות שאנחנו מתמודדים אתן – אני מדבר על יושבי-ראש הוועדים היישוביים וגם הרשויות – בשנים האחרונות היא הצפיפות בכיתות הלימוד. הבעיה הזאת מקרינה על רמת הלימוד, על המשמעת, על יכולת המורים להנחיל את הידע וכמובן, על התוצאות וההישגים. משרד החינוך נצמד, לפחות כרגע, לתקן שהוא קבע מקדמת דנא, דהיינו המספר 40, למרות שהוועדה שהוא עצמו מינה המליצה, והמשרד אימץ, להקטין את התקן ל-32 תלמידים בכיתה. אנחנו קוראים כבר מספר שנים למשרד להכין תוכנית מדורגת לצמצום מספר התלמידים בכיתה, עד כה ללא הועיל כי עד לרגע זה לא הוצגה לנו תוכנית.
דבר שני זה תשלומי הורים. רבות דובר על זה, היה על זה דיון בוועדה לפני שבועיים וחצי, גם כתבנו על זה נייר עמדה. עמדתנו שהתשלומים עצמם זה מס רגרסיבי, לא צודק ויוצר אפליה דווקא של מעוטי היכולת וסדקים במרקם הקהילתי. בפועל, להוציא הצהרות ואמירות כלליות, לא נעשתה שום פעולה לביטולם או לצמצומם. הגשנו נייר עמדה, אבל עד כה ללא תגובה.
בטיחות – בשנה החולפת יזמנו ישיבה בוועדת החינוך והצגנו את בעיית הבטיחות במוסדות החינוך, בדגש על המגזר הערבי. עשינו גם מצגת מכובדת. גם כאן לא ראינו שום פעולה דרמטית לתיקון המצב.

ביטחון – מי שהיה צריך להציג את זה כאן זו אביבית סימני, היושבת-ראש של אשקלון, אבל היא נתקעה בדרך אז אני אציג את זה. אירועי החודש החולף חשפו בצורה בוטה פערים במיגון במוסדות החינוך, דבר שמשמעותו היעדר ביטחון לחלק נכבד מתלמידי בתי-הספר בארץ או מוסדות החינוך בכלל, כולל הגנים. כשאני מדבר על מוסדות החינוך אני לא מדבר על תלמידים בלבד, אני מדבר גם על צוותי ההוראה. אנחנו מדברים על מענה ראוי שאליו אפשר לפנות את כלל באי מוסדות החינוך בקצובות הזמן שקבע פיקוד העורף. דהיינו, מ-15 שניות במרחב צמוד הרצועה ועד ל-1.5 דקות במרחבים הרחוקים ביותר. חלק נכבד ממוסדות החינוך בארץ, בתי-הספר יכולים לפנות את התלמידים למרחבים שעונים להגדרות של פיקוד העורף, אבל בכפולות זמן של חמש עד עשר דקות וזה לא נותן מענה. היינו שמחים אם משרד החינוך ופיקוד העורף יתמודדו עם המענה הזה.
שני נושאים נוספים, שהם צהרונים וגני ילדים, אבקש שנציג ירושלים יציג.

השר דיבר על בתי-הספר של החופש הגדול. אמנם אמרתי את זה בישיבה הקודמת, אבל השר לא היה, אז אני חושב שארגוני ההורים יגידו תודה רבה ויישר כוח גדול. התוכנית היתה מוצלחת. יש מסקנות ולקחים שאנחנו, בירושלים, הגענו אליהם והם ייצאו בהמשך, אבל בגדול צריך לדעת גם להגיד תודה ולא רק ביקורת.

בנושא הצהרונים – יש היעדר של צהרונים שווים לכל נפש, שאנחנו רוצים שייתנו מענה לכלל אוכלוסיית התלמידים, גם בגנים וגם בבתי-הספר היסודיים, באיכות ובסטנדרטים גבוהים ויאפשרו קיומו של מעין יום לימודים ארוך, דבר שיאפשר להורים לעבוד יום שלם ללא דאגות ויעלה משמעותית את ההכנסה המשפחתית וכתוצאה מזה את התל"ג. במיוחד אני רוצה לנכון לציין את פרויקט ציל"ה שניתן באשכולות הסוציו-אקונומיים הנמוכים, שהתחילו בבשורה גדולה אחרי המחאה החברתית ואחרי ועדת טרכטנברג, ותוך שנה מצמצמים משמעותית את השתתפות המשרד ופוגעים באיכותם. בירושלים באופן ספציפי אנחנו בבעיה גדולה, שאנחנו חושבים שלא תיפתר ללא מעורבות אישית של השר, ודיברתי אתך על זה קודם.

בגני הילדים – למרות הרחבת חוק חינוך חינם לילדים מגיל שלוש לא ניתן מענה ראוי לתגבור הגנים לילדים, וזה בעיקר לילדים לא גמולים. היתה ועדה על הנושא הזה. משרד החינוך יצא ביוזמה לתגבר את הגנים בסייעות בנות השירות הלאומי, אך מענה זה יושם בצורה חלקית בלבד וקיים פער של למעלה מ-600 בנות שירות כרגע. לא מוצאים לזה כרגע פתרון. בגני הילדים, נכון להיום, יחס ילד-מבוגר, אם זו גננת או סייעת, הוא 1:17.5, כשבמעונות היום שמהם יוצאים לגנים היחס הוא 1:11 בערך. אנחנו מבקשים לראות תוכנית איך מצמצמים את היחס הזה, כי ביחס הזה גם הגננות טוענות שהן לא מסוגלות לתת פתרונות הולמים וההורים מודאגים כי הילדים לא מקבלים את הטיפול המיטבי.
לגבי התוכנית לתקצוב דיפרנציאלי – היינו שמחים לראות פרסום של תוכנית מגובשת.
אני רוצה לגעת בעוד נושא קטן – בתי-ספר ייחודיים. היה על זה דיון במסגרת תשלומי הורים, והשר הזכיר בדבר את חשיבות בתי-הספר הייחודים ואת הרצון להכיל אותם וללמוד מהם. אבל כרגע משרד החינוך לא מתקצב את הייחודיות, ולפי חוזר המנכ"ל גם לא מאשר לגבות מההורים את התשלום של הייחודיות.

בגלל שאנחנו מקשיבים ליושב-ראש ועד ההורים בגבעתיים.

כן, אני מקשיב ואני מבין את הבעייתיות בזה.

סתירה.

מבין מאוד את הסתירה, אבל גם השר מכיר בערך הייחודיות, אז אם השר לא רוצה שזה יהיה בתוך תשלומי הורים אז שהשר יתקצב. אבל אי אפשר לא זה ולא זה.

אני רוצה שתענה לי, כדי שאבין. ילד אחד מסוים, בגלל שהוא בבית-ספר ייחודי, יקבל הרבה יותר כסף וילד אחר, שהוא בבית-ספר בגבעתיים, יקבל פחות כי לבית-הספר הזה קוראים ייחודי ולשני לא. רק תענה לי אם כן או לא, שאבין.

אענה בשאלה. יהודי טוב עונה בשאלה. אם השר מכיר בערך הייחודיות, איך השר חושב שהייחודיות מתקיימת?

אני מכיר בערך הייחודיות בתוך סל התקציב של כל ילד בישראל.

שוויוני.

70–30, בחירה קהילתית של כל בית-ספר, אנשי החינוך יכתבו תוכניות מתאימות, יוזמות חינוכיות, בתי-ספר ניסויים.

ומעבר לכל מה שאמרנו עד עכשיו, אנחנו גם רוצים להודות למשרד החינוך על הכיוון המאוד מאוד חיובי שאנחנו חושבים שהוא הולך אליו. זה חשוב, המגמה היא מאוד מאוד חיובית ומעוררת תקווה אמיתית. אבל אני חושב שצריכים גם לערב אותנו, כהורים, בתהליך הזה.

אנחנו יושבים עם גדעון פישר.

גדעון פישר, לצערי, לא מייצג אותנו. הוא מייצג פחות מ-15 ועדי הורים בארץ, אפילו את עירו הוא לא מייצג.

חברים, תודה.

אפילו עירו, תל-אביב, קוראת לביצוע בחירות בארגון.

אפשר להוסיף על זה מילה אחרונה? בתחילת דבריו השר הזכיר את זה שהיה שיח פורה מאוד עם שני ארגוני המורים. בסופו של דבר, אנחנו ההורים של הילדים, אנחנו מביאים אותם לבתי-הספר, היה ראוי שיתקיים גם שיח פורה עם ההורים, בדגש על ארגוני ההורים.

תודה רבה. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה.

דיברו הרבה מאוד על נושא האחר ועל כיבוד של ייחודיות. אז כמובן שיש ייחודיות שבאה מטעמים כאלה ואחרים או מטעמי פינוק כאלה ואחרים – אז בהחלט זה לא צריך להיות, אני מסכים. אבל אם יש ייחודיות שבאה מטעמים ערכיים או מטעמים של השקפה, אותה צריך לכבד.
גם אני הייתי רוצה לפתוח ולומר תודה למשרד החינוך ולשר על לימודי הקיץ שהיו ועל קייטנות הקיץ. יוזמה ברוכה מאוד, אך לצערי הרב, אני לא יכול לומר את התודה הזאת בשם הילדים החרדים במדינת ישראל, וצר לי על כך.

אדבר קודם כל מנקודת המבט שלי ואקצר את זה. לא בשביל פולמוס, אבל אני חושב שבסופו של דבר צריך לומר את הדברים. דובר על הרבה רעיונות והקדים השר ואמר, ואני מסכים, שיש דברים שאי אפשר לעשות אותם ואי אפשר למדוד אותם במהלך, אפילו לא של קדנציה, אם אני מבין נכון. צריך כמה קדנציות כדי לעשות תהליכים מסוימים. דיברו פה על תהליכים גדולים מאוד, גבוהים מאוד, חשובים מאוד. אני חושב שבית-ספר הוא לא רק מקום להקניית ידע, הוא גם מקום להקניית ערכים והוא מקום לבחינות התנהגותיות, גם ערכיות, גם לימודיות. כמובן, השילוב של הכול יחד.
אבל אני חושב, ואני מוכרח לומר את זה, שיש דברים שמתברר שאפשר לעשות אותם לא בכמה קדנציות אלא אפילו בחצי קדנציה או חצי ממחצית קדנציה, וזה לפגוע בציבורים מסוימים תחת כותרות כאלה ואחרות ולנסות להגיע לשיח בצורה של כיפוף ידיים יותר מאשר שיח. אני בטוח שזו לא האג'נדה של השר, ואני גם מקווה שזה ישתנה. אבל ישנה תופעה, שאנחנו חווים אותה, של התניה של תקציבים והתניה של שוויוניות בסיסית בדברים הכי בסיסיים. אף אחד מיושבי השולחן הזה לא יאמין שילדים בחינוך מיוחד יכולים להיות שונים במדינת ישראל - אחד בגלל שהוא ילד של חינוך מיוחד חרדי ואחד שלא. גם בדברים הללו, לצערי הרב, ישנם הבדלים בסיסיים. זה אפילו לא הוויכוח של הליבה, זה הליבה של הליבה - ילד עם קשיים, ילד שצריך את השילוב שלו בתוך בתי-הספר. נושא השילוב הוא אחד הנושאים הכי חשובים היום, שילוב ילדי חינוך מיוחד בתוך בתי-הספר, אז ישנם ציבורים שלא מקבלים אותם, ישנם ציבורים שצריכים הוצאות ענקיות על נושאים של רישיונות, בטיחות בריאות וכו', ומצד שני גם לא מתוקצבים יותר. זאת אומרת, יש כאן איזושהי אג'נדה.
שמעתי קודם, אדוני השר, את המנכ"לית שהרחיבה בנושא החינוך החרדי הממלכתי. אני חושב שמשתמשים באשליה הזאת, שלא תוכל לבוא ולא תגיע כל עוד כל הילדים החרדים מקופחים באופן אינטנסיבי ועולֶה בדרגה במהלך התקופה האחרונה. לומר שיש כזה גידול בבתי-ספר - צריך לומר את האמת: כמה בתי-ספר היו קודם במגזר החרדי ונקראים היום ממלכתי-חרדי, כמה זה המצאות חדשות או כאלה שעברו מהחינוך הממלכתי-דתי לחינוך הזה. לא יוכלו לשנות שינויים כאלה, כמו שאתה מדבר עליהם, באבחה או בצורה של ניסיון להפוך אותם לאזרחים סוג ב', וזה מה שקורה גם במעגל התשתיות שדיברת עליו, אדוני. אדוני יכול לעשות סיור ולראות מה קורה במגזר, כמה צפיפות בכיתות, במיוחד אצל הבנות, כמה בתי-ספר נמצאים במבנים יבילים וכו'. לקחת את הממלכתי-החרדי, ליצור איזושהי אשליה, שיכול להיות שבשיחות כאלה ואחרות אפשר לדבר על דברים כאלה ואחרים, אבל להפוך את האשליה הזאת למנוף לעצירה כמעט מוחלטת של תקציבים בסיסיים - ילד הוא ילד הוא ילד, בוודאי אם הוא חינוך מיוחד, וגם אם שפר עליו גורלו והוא לא חינוך מיוחד.
לכן אני רוצה לסכם את הדבר הזה ולפנות אליך וודאי גם למנכ"לית, אל אנשי המקצוע, השיטה הזאת, האווירה שנצטרך להילחם על הדברים הכי בסיסיים, לא מקובלת.

דבר שני בנושאים הכלליים, אני רוצה להעלות את נושא הצהרונים, צהרונים באשכולות הנמוכים. יש אי-בהירות. יצא מכתב לרשויות המקומיות, אני חושב שמשרד החינוך עוד לא קבע מה הולך להיות באשכולות הנמוכים. אני מדבר על יישובים פריפריאליים ועל יישובים בסוציו-אקונומי נמוך. נושא הצהרונים, נושא ירושלים הוא נושא נפרד בפני עצמו, שפר אליהם מזלם והם אשכול 4 ולכן כל שנה זו מין חרב מתהפכת. מצאו איזשהו פתרון בשנה שעברה, צריך למצוא את הפתרון הזה גם השנה. אבל לאותן רשויות של 1–3, אם אני זוכר נכון, משרד החינוך עדיין לא גיבש ולא אמר מה קורה.
הנושאים הפיזיים – לדעתי, אדוני היושב-ראש, לא הקדשנו לזה מספיק זמן בדיון. יש את נושא הנגישות. כולנו יודעים שחוק הנגישות הולך ומתקרב והרשויות המקומיות הן אלה שהולכות לשאת את החיוב של החוק הזה. מצד שני, התקצוב עדיין לא מספיק. נקודה נוספת שאני מבקש לקבל תשבה, האם כל בתי-הספר, של כל המגזרים, מכל ההגדרות נמצאים בתוך הפרויקט שנקרא "נגישות". אם ניקח את פרויקט רעידות האדמה, שגם כן מופיע כאן ורואים תשעה בתי-ספר שמטופלים, השאלה מול התוכנית הראשונית, שגובשה כבר לפני שנים, כמה בתי-ספר כבר עברו את הטיפול הזה. לדעתי, יש פה חוסר גדול בתקציב. אני מנסה להעלות לכם להנחתה, אבל לדעתי בכל הנושא הפיזי אין תוספת תקציבית, אדוני השר.
שאלה נוספת בנושא של חידוש מבנים. יש רשויות שבהן יש בתי-ספר ישנים, עתיקים, שחייבים לחדש אותם וחייבים להשקיע בהם. התקציב שהונח כאן, האם הוא יותר גדול מהתקציב של השנה שעברה או מהשנים האחרונות ואיך עושים להגדיל את התקציב הזה, כי חידוש מבנים – בונים היום מבנים חדשים, בונים בתנופה גדולה, זה נכון. חייבים לתת את הדגש גם לנושא הזה. תקציב שיפוצי הקיץ הוא שנים באותם מספרים. אני אומר לכם את זה כראש עיר לשעבר, מתקציב שיפוצי הקיץ אולי אפשר לעשות שניים-שלושה משקופים בבתי-הספר. זה לא שיפוצי הקיץ שצריך לעשות. לדעתי הנושא הפיזי הזה הוא נושא חשוב מאוד. אדוני השר, לא היית כשדיברתי קודם, בהיוועצות שהיתה. הערתי שאותם רכיבים בהשתתפות של המדינה בהוצאות שאינן שכר מעודכנים משנת – אמרתי 2003, אני מצטער, זה 2002. זאת אומרת, אם תיקח את נושא החשמל ועלויות כאלה ואחרות, מ-2002 הכול נמצא באותו מקום.
נקודה אחרונה, ובזה אני מסיים, אמרו את זה גם לפניי, בנושא הדיפרנציאלי. הייתי רוצה לדעת, בתור אחד שהוביל את המהלך הזה הרבה מאוד שנים אחורה, כשזה עוד היה ממש מפחיד לדבר על זה, והיום השר הכריז על זה – לא רק היום אלא גם בישיבות קודמות – ויש גם מהלכים מסוימים, עדיין לא הבנו מספיק מה הולך לקראות השנה. אני מבין שיש כוונה, יש רוח המפקד, השאלה איך זה הולך לבוא לידי ביטוי בשנה הזאת. אשמח מאוד לדעת את זה. תודה רבה.

תודה. עינב, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני יושבת-ראש עמותת "כולנו משפחה". ברשותכם, אני רוצה להתחבר לדברים שאמרו חבריי מארגוני ההורים ולציין שזו השנה השניה שאני נוכחת פה בדיון של היערכות פדגוגית לפתיחת שנת הלימודים ואין כמעט אף מילה על גנים. היתה פה אמירה פעם אחת על גני ילדים, נשמח מאוד לשמוע מה ההיערכות בגני הילדים. אין התייחסות לזה. אני באה מעולם המשפט, ובעולם המשפט ידוע שצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. אם נעשים דברים יפים מאוד בתחום גני הילדים, שהם הבסיס לכל הדברים הנפלאים שאתם רוצים לעשות - אי אפשר להתחיל את הדברים מגיל 6. אם מדברים על צמצום פערים חברתיים, על לעטוף ילדים, על תשומת ילדים, על כך שילד הוא ילד רק פעם אחת, אז בדיוק מאותה סיבה שאי אפשר לקחת רק נושא אחד ולטפל רק בו אלא צריך לטפל בדברים בצורה רוחבית, אז אם אפשר, להקדים את הגיל שבו מתחילים להשקיע בחינוך, כי החינוך לא מתחיל מגיל 6.

קונקרטית, כשאנחנו מדברים על גני הילדים, אנחנו מדברים על הקטנת כיתות, אנחנו מדברים על תוכנית מאוד מקיפה שנועדה לצמצם את הצפיפות בכיתות הלימוד. גם כאן, שוב, אין שום התייחסות לגבי הילדים, לצפיפות האיומה בגני הילדים, שלפעמים היא הרבה יותר קריטית.

סייעות – יש תוכנית שמדברת על הוספת בנות שירות לאומי. השנה מתוך 1,200 כרגע יש רק 700 בנות שירות שהתווספו. אז מעבר לברכות, על כך שמנסים לתת – בסדר, אני מבינה מה אתה אומר, אבל מצד שני - - -

אני לא אומר, אני רק - - -

החיוך וההנהון, הבנתי. אבל מצד שני, מה עושים עם שאר הגנים? מתוך 1,600 גנים בסך הכול יש 1,200 גנים שהתכוונתם להוסיף בהם בנות שירות ויש רק כ-700 בנות שירות? מה ייעשה בגנים שבהם אין פתרון למצוקת כוח האדם?

על התאמת מבנים, על הנושא של התזונה בגנים. לפני כשבועיים עבר חוק הפיקוח על תזונה במוסדות חינוך. בירכנו על כך את כל הנוכחים במשרד הבריאות ובמשרד החינוך.

הברכות תמיד בשקט. אני אף פעם - - -

למה בשקט? שלחנו מכתבים, כתבנו. ממש לא בשקט, אנחנו כל הזמן מברכים.

למה? לא נתנו מחמאות בקול רם? יותר מזה, סיימנו בזה בקרשנדו גדול. באגף הזה מפרגנים לכם עקרונית, מפרגנים לכם כתפיסת עולם.

ברמת האנקדוטה אני חייב לומר, רק שתביני עם מה אני מתנהל. מעבר לעובדה שלא לא היו כמה עשרות מיליונים, ואת יודעת את זה, של עוד בת שירות לאומי ופתאום יש, אז גם זה הפך להיות בעיה, אבל נעזוב את זה לרגע. אני רוצה לומר שיום אחרי שבתי-הספר של הקיץ התחילו קיבלתי עצומות מחאה מילדים והורים שמוחים על האוכל הבריא והלא טעים.

נכון, על הלחמנייה - - -

גם לא נוח לחבוש קסדה, אבל בכל זאת - - -

ממני לא קיבלת את זה. מההורים החרדים לא קיבלת את זה.

תקשיבי רגע מה אני אומר לך. אני לא אומר לך עכשיו סתם. אני רק אומר שקיבלתי עצומה: איפה השוקו.

אפשר להגחיך. גם קסדות זה לא כל כך נוח ואפשר לבוא על זה בטענות - - -

עורכת הדין, אפשר גם אנקדוטות מדי פעם? בעולם המשפט זה מקובל? רציתי רק להגיד אנקדוטה שלצד האמירה על האוכל הבריא, על הלחמנייה החומה - דיון שלם למה הבאתי להם לחמנייה חומה ולא לחמנייה עם שוקולד "השחר" ושוקו.

יש ילדים שלא הצליחו לעשות את הדיון הזה.

אנחנו מוכנים לקבל אותם מחר בבוקר.

שיעברו על דתם.

רק כדאי להזכיר שההשקעה הכי גדולה בשנים האחרונות היא בגיל הרך. נכון שהיא לא פתרה את כל הבעיות והציפה בעיות אחרות - - -

לכן אנחנו כאן, בשביל לראות איך זה נפתר, לא - - -

אילו הייתי שם פה, באמצע השולחן, חצי מיליארד שקל זה לא היה מספיק לגרד אפילו את כל מה שכולם רצו.

לא לא לא, אתה טועה. מה שעלה פה זה 10 מיליארד. בדוק. חצי מיליארד אני שם עכשיו אם אתה פותר את הכול.

אגב, 10 מיליארד זה שלוש שנים של התוכנית ההזויה של אפס מע"מ. שלוש שנות תקציב.

אנחנו לא ועדת הכספים. מה שאני רק רוצה לומר, שבסוף כל אחד שיושב בעמדת המחליט על סדרי עדיפויות בתקציב נתון, גם אם הוא גבוה, יודע שצריך לעשות סדרי עדיפויות. זה כל מה שרציתי לומר.

חשובה ומניבה יותר ההשקעה בגיל הרך.

סיימת, עינב? תודה.

חבר הכנסת אוחיון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הדיון המיוחד הזה, בוודאי מאוד מאוד חשוב. אני רוצה לפתוח דווקא בדברי ברכה ליושב-ראש ארגון המורים, מר רן ארז, שניהל קרב בלימה למען מעמד המורים ולמען המקצועות: היסטוריה, ספרות ואזרחות. זהו קרב חשוב מאוד גם מבחינה ערכית, מבחינת מעמדם של המקצועות הללו בתוכנית הלימודים וגם במעמדם של המורים שהכשירו את עצמם וראו את עצמם מלמדים מקצועות חשובים אלה. אז קודם כול, יישר כוח לרן ארז.

יישר כוח לזעקת ההורים, אשר בזכות הזעקה שלהם, "זעקת הסרדינים", הקיצוץ שהתחיל בתחילת השנה ופגע בכיתות הנמוכות של בית-הספר היסודי, אותן שעות שנלקחו מהם הוחזרו בזכות זעקת ההורים, וצריך לומר את האמת. יישר כוח להם.

אומר גם מילה טובה למשרד החינוך, ובקול רם – למרות שאני יכול לבקר גם את הנקודה הזאת - הנושא של קייטנות הקיץ הבית-ספריות. למרות שחשבתי שהיו הורים שיכלו לשלם את מלוא התשלום ואת הכסף הייתי מפנה לכיתות א' למיומנויות יסוד – קרוא וכתוב וחשבון. אבל השבח מגיע, ההוקרה למפעל הזה, שבוודאי גם תרם את חלקו בתקופה הקשה.

אבל אני מוכרח להעיר שאני טובע בים הסיסמאות. "ישראל עולה כיתה", "למידה משמעותית", "האחר הוא אני", "מחנכים סביב השעון" – אני מקווה שהשעון הזה לא עמד מזמן – ים של סיסמאות. אני מוכרח לומר שלמידה משמעותית, רן ארז לימד אותי משהו משמעותי – כשנאבקים על משהו שמאמינים בו מצליחים. אחד הנושאים המרכזיים הכואבים שהלכנו בו עם השר, גם יושב-ראש הוועדה, במשך שנה וחצי חיכינו והמתנו לנושא של התקצוב הדיפרנציאלי. לפני כחודש היתה פה ישיבה עם מרכז השלטון המקומי, עם ראשי הערים, בראשם ניר ברקת, שכמובן גם טרחו להיפגש קודם עם חברי הכנסת, ואני בתוכם, בעניין הזה. באנו לישיבה, וההר אפילו לא הוריד עכבר, היה נדמה לי שמדובר בהיריון מדומה. וכאן אני יושב ואנחנו שואלים את המנכ"לית: איפה התוכנית? שנה וחצי אנחנו ממתינים. איפה התוכנית לתקצוב דיפרנציאלי? ראשי הערים באו לכאן מוכנים, רוצים להתווכח, רוצים לבדוק, רוצים לדון. לא היתה תוכנית, עדיין היא איננה מוכנה. היום שמענו מן השר דרך אגב שיש כמה שלבים בנקודה הזאת. זה אחד הדברים הכואבים והמרכזיים.
אם מותר לי להוסיף, לגבי העמקת הפערים, ששמענו עוד לפני שבועיים-שלושה כשדנו בסוגיה של התאמות בלקויות למידה למבחנים וכו'. יועצות אומרות: אנחנו עוזבות את בית-הספר. יועצת אומרת לי: אני מתפטרת, כי 70% מן התלמידים מבקשים בחינות התאמה. אתם מבינים שבגבעתיים 70% מקבלים התאמה, ובדרום, בפריפריה אחוזים בודדים? והנה לך, הפערים הולכים ומעמיקים, כאשר האגף שאמור לטפל ולמנוע את התופעה הזאת ולהביא למידה משמעותית, בסופו של דבר אותם תלמידים שמקריאים להם את המבחן באנגלית בעל פה והם אינם בקיאים בקריאה ואינם מתמצאים בהבנת הנקרא, בסופו של דבר לוקחים אתם את הבעיה. פתרת בעיה טכנית – בסדר, הוא קיבל ציון. אבל אותי מטרידה העמקת הפערים, וזה רק אחד הסממנים שלה, אותם מבחני התאמות. לכן, לפי דעתי, מה שצריך לעשות היום משרד החינוך, ושר החינוך בראשו, זה להתמודד עם הסוגיה המרכזית בעניין של התקצוב הדיפרנציאלי כדי לצמצם פערים בכל התחומים, בכל מקום שאפשר.
יש לי הערה לגבי אחת הסיסמאות – "האחר הוא אני", כשמדובר שהאחר הוא המגזר הערבי בעיקרו. זה שמענו, זה לא רק כל אחד ואחד. מדינת ישראל חוותה בתקופה האחרונה אחדות ולכידות: ימין ושמאל, דתיים וחילוניים; כולם, גם חרדים, כולם. אחדות בעניין הזה. לצערי, מי שניצל את הפתיחות שלנו בעניין הזה, את המוכנות שלנו - וללכת הלאה, לא הסתפקנו ביחס לאחר, הכבוד לאחר, אלא "האחר הוא אני", כשאני הרבה פעמים ריק ואז האחר נכנס במקומי. מי שיבטל היסטוריה וספרות ויבטל את זהותו של העם בישראל אל יתפלא אם האחר ייכנס במקומו, האחר ימלא את זהותו. וזאת הסכנה, כאשר ישנם אנשים שיודעים על הנכבה אבל לא יודעים על תולדות מלחמת העצמאות ולא על מה שעברו יהודי המזרח, יהודי ארצות ערב, בדרכם לארץ ישראל.

לומדים על ההיסטוריה של היהודים יותר מאשר על ההיסטוריה של הערבים בבתי-הספר הערביים.

אדוני, אני תיכף אתן - - -

מי שרוצה באמת לקרב - 70% במדינת ישראל אינם רוצים להכיר חרדי, לא רוצים לפגוש חרדי. 70%. אני אומר לשר פירון, שהוא גם רב: "ומבשרך לא תתעלם". כך כתוב. תתחיל קודם פנימה, בתוך הבית שלך, בתוך הבית שלנו, לקרב.

ערבים זה החוצה, אני מבין. פנימה זה חרדים, ערבים זה החוצה.

סליחה, אני לא אמרתי. מבחינה לאומית - - -

זה מה שמשתמע מדבריך, הכל כך אינטליגנטיים.

לא, סליחה. מבחינה לאומית יהודית - - -

- - -

אני לא חושש בוויכוח הזה. מבחינה לאומית יהודית - מה יש פה להסתיר? - החרדי, הדתי והחילוני כולם בני לאום אחד, הם בני הלאום היהודי ואני דואג קודם כול ללאום היהודי.

זה התרגום של מדינה יהודית.

כן, נכון. בהחלט. מדינת ישראל שייכת לעם היהודי.

תודה רבה. כמה לקצץ בתקציב לערבים? הנה, השר והמנכ"לית פה, תגיד להם. כמה לקצץ?

אני לא הצעתי - - -

זה המשמעות - - -

לא נכון, אני לא אמרתי זאת. אמרתי שמי שרוצה לחנך - - -

אתה היית מורה?

אחמד, תראה, יש לך שיטה ואתה מנסה בדרך הזאת כל פעם לתקוע מישהו באמצע הדיבור שלו. תתאפק. אני התאפקתי, שמעתי אותך, שמעתי דברים ולא הפרעתי.

למה לא הסכמת בדברים שלי? לא הבנתי. מה לא היה בסדר בדברים שלי?

זה לא לעניין. סליחה, זה לא נושא הדיון.

תן לי. הוויכוח שלי כרגע הוא בעיקרו מול משרד החינוך. אני מבקש שבסיסמה, לאור מה שראינו, לצערי, כאשר - - -

לשנות את זה ל"אחר זה הוא". חאלס. אוקיי.

נכון, נכון.

רגע, רגע, היושב-ראש מתערב. אני מבקש, יש לך עוד שתיים-שלוש דקות.

גם מההוא וגם מהאחר.

אנחנו מבקשים להפסיק לריב.

אתה מבין הלוא שאני לא מסכים אפילו לאחוז אחד מהדברים שאומר חבר הכנסת אוחיון, אבל אעמוד על כך שהוא יוכל לדבר.

אני מאוד רוצה שהוא ימשיך לדבר, אתה לא מבין? תמשיך, תמשיך. טוב שיש שידור.

אני מבקש לתת לי לסיים את הדברים. עסקתי בדברים הללו, ישבתי והייתי בסדנאות רבות בין יהודים לערבים. היחס לאחר, מבחינה לאומית יהודית, בוודאי צריך להיות יחס הומני, כאזרח שווה זכויות, כתושב במדינת ישראל. אני לא רוצה לטשטש את הזהות היהודית הלאומית שלי, נקודה. זו המדינה היחידה שבה אני יכול לבטא את הלאומיות היהודית. ללאום הערבי יש 22 מדינות. למרות שיש לו אותה דת, אותה שפה, אותה היסטוריה, אותה תרבות, אותה שירה, אותה מוסיקה, הוא יכול לבטא את עצמו ב-22 מדינות. כל מה שאני מבקש, שבאמת רק בעניין הזה, המדינה - - -

כן, תודה.

לכן לא לנסות, אני לא נופל לכל מיני מלכודות קטנות. היחס לאחר, לשונה ממני צריך להיות יחס הומני.

מה, אנחנו פליטים? מה זה יחס הומני? אנחנו אזרחים. מה זה יחס הומני? אנחנו מהגרים?

אני מבקש לסיים, שמעון.

אני חושב שהדברים שלי - - -

הדברים שלך - - -

שניה. משפט אחד, ובזה גמרתי. לא אשכח שלמרות כל הפתיחות הזאת, בקלנסווה עומדים פורעים, שקוראים להם "הפרות סדר", זורקים בקבוקי תבערה ומוציאים אנשים מתוך המכונית ושואלים: אתה יהודי? אם אתה יהודי, אתה חוטף מכות ואם אתה בורח המכונית שלך - - -

זה קרה גם בירושלים, אגב, נגד ערבים. זה גרוע וזה גרוע. תהיה הגון.

חבר הכנסת טיבי.

אמרתי שאני, כמובן, לא מסכים לרוב הדברים שאתה אומר, חבר הכנסת אוחיון, אבל נותנים לך להשמיע את דעתך. אבל אני כן רוצה לומר שאני מוחה באופן ברור, צלול ובקול רם על הדברים שאתה משמיע פה, שהם בעצם גזעניים - -

למה?

- - ונוגדים את תפיסת העולם שלי.

שלך.

כן. אני בהחלט אומר את זה.

אני מבקש ממחמד חיידרי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. חבר הכנסת לקח זמן, אנסה לקצר. שמענו בקשב רב את הדברים של השר והתבשרנו על דבר שאנחנו עובדים עליו, אדוני השר, להזכיר לך, שהוא התקצוב הדיפרנציאלי, וזה הגיע לבג"ץ בשנת 2004. זה כבר עשר שנים. יבורך משרד החינוך אם יתחיל בספטמבר, אבל אמרת לחמש שנים ואנחנו רוצים שהמגזר הערבי, שלא יהיה בסוף הרשימה אלא בראש הרשימה בכל בתי-הספר. זו זכות של כל החלשים, כמונו – אם זה במגזר הערבי, אם זה בסכנין, אם זה בירוחם ואם זה בחצור – כל אלה הנזקקים, מגיע להם לקבל יותר.
אדוני, הזכרת שיש תוכנית של משרד החינוך והזכרת חמש נקודות. חסר לי איפה תוכניות לימודים – היה תשתיות, מעגל מורים, חינוך לא פורמלי, תעסוקה וכו'. בתוכנית לימודים, אדוני, הפערים זועקים לשמיים. אני לא רוצה לפרט יותר, כמה הפערים בין התלמידים במשך 66 שנים, אם זה בבגרות, אם זה מיצ"ב, מבחנים בין-לאומיים, פסיכומטרי, נשירה והכול. זה אומר שהגיע הזמן לרעידת אדמה במערכת, שמשרד החינוך נכשל במשך 66 שנים לסגור את הפערים, לקרב את הפערים. זה נובע מתוכניות לימודים, הכשרת מורים, מינויים על פי קשרים ולא כישורים, ואני מקווה שהכישורים ולא הקשרים.
הקמתם שמונה ועדות, וגם המנכ"לית. כתבנו שכל תוכנית, אם נציגי החברה לא יהיה שותפים בה, היא לקויה. צריך להיות שותפים מלאים גם בהתוויית התוכנית וגם בביצוע. אם יש לכם תוכנית, אני מציע שהתוכנית הזו, שאנחנו לא יודעים עליה שום דבר - - -

יש שם נציגי ציבור ערבים רבים. אולי זה לא כבודו, אבל יש בתוך הוועדה - פאדי אבו נאסר, חאלד אבו עסבה. קבוצה גדולה של אנשים שבתוך העניין.

עם כל הכבוד, אל תסמכו רק על הפקידים שלכם.

הם לא פקידים שלנו, הם נציגי ציבור.

אדוני, אנחנו כתבנו לכם, שוועדת המעקב – שכולם ישמעו – זו ועדה מקצועית על-מפלגתית, שיש בה גם אקדמאים, פרופסורים והכול, שנהיה שותפים. אני מבקש ומציע שיהיה כנס ארצי לתוכנית הזאת, לדון, לשמוע ולהשמיע או כנסים יותר מצליחים, אם זה כנסים מחוזיים.

תודה רבה.

חבר הכנסת מוזס, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, תודה אדוני השר, שמעתי אותך עוד לפני שנכנסתי לכאן, כי אתה בשידור חי. שמעתי על התוכן, אני רוצה להתייחס למעטפת, לצד הגשמי. דוח מבקר המדינה, עוד כשאני הייתי סגן שר החינוך, הצביע על למעלה מ-640 כיתות בירושלים רבתי בלבד ככיתות לא תקניות, שלומדים בהן תלמידים, שיש סכנת נפשות לא ברוח שאינה מצויה, קרי רעידת אדמה, אלא ברוח מצויה ושהמצב הוא בכי רע. עכשיו ראינו בדרום אלפי כיתות, לא רק במערכת החרדית, שבגלל כל מיני סיבות היו בקרוונים, ביבילים, והיתה ממש סכנה וגם נס. נס שעל כיתה אחת נפל טיל בשבת ועל השניה שלא בשעת הלימודים. זה ממש לא יאומן. אדוני השר והמנכ"לית, הייתי רוצה לשמוע קצת התייחסות לנושא הזה, שהוא נושא הפיתוח, היום זה הדבר האקוטי ביותר. אנחנו עומדים במצב כזה בדרום, ובכל רחבי הארץ.

בסדר גמור. אתייחס לזה.

5 מיליון תושבים היום צמודים, פחות או יותר, לממ"דים. אתמול בלילה, לפני הפסקת האש במירכאות, קיבלנו טיל במרכז הארץ. אני חושב שהאוצר, פעם ולתמיד, צריך להקציב את הכספים הנכונים לנושא הזה.
עוד נקודה, אדוני. אני רואה בעמוד 3 של המצגת, ואני מאוד שמח על כך, שהחינוך גדל ב-22%. החינוך הממלכתי גדל בשיעור של 19%, והחינוך החרדי, שאני מייצג אותו פחות או יותר, גדל בשיעור של 43%, ומהווה כ-29% מסך התלמידים, בלי עין הרע. זאת אומרת, כמעט שליש מהמערכת גדלה, בלי עין הרע, בתוכנית לימודים משובחת ובתוצאות משובחות, ללא כל מרעין בישין, ודי למבין.

תודה.

רגע, עוד נקודה. אני רוצה להתייחס לנושא של ביטול חוק נהרי. אתם יודעים שביטול חוק נהרי אומר שחשמל, מים וניקיון למערכת המוכרת שאינה רשמית, למערכת החרדית, לא תקבל אלא אם כן יכרעו ברך בפני ראש העיר: אנא בטובך, אתמוך בך בבחירות ותן לי את התקציב המתאים לחשמל, מים וניקיון בכדי שאשתי לא תצטרך לעשות ניקיון בבית-הספר שהנכדים שלי לומדים בו ובכדי שלא אצטרך לשלם חשמל ומים, דברים כה בסיסיים, כה בסיסיים. השאלה מה אתם חושבים לעשות בנושא הזה. בשנת הלימודים הזאת פקע החוק וחשמל, מים וניקיון – זו המערכת היחידה - ו-29% מהתלמידים, שליש, לא יקבלו חשמל, מים וניקיון למערכת שלהם. זה באמת האחר במדינה. זהו "האחר", במירכאות, שאמרתם שצריכים לכבד את האחר. זהו האחר.

יש הרבה אחרים, לא רק אחר אחד.

אני מסכים, יש עוד אחרים. אבל האחר השני מקבל חשמל, מים וניקיון.

חבר הכנסת מוזס, תודה.

סיגל אבישי, בבקשה.

שלום לכל המכובדים. אני סייעת משלבת, אני באה בתור נציגה של התארגנות הסייעות הארצית.

את זוכרת שמחר יש לנו דיון ספציפי על זה. אז בבקשה לקצר.

אני זוכרת. רק רציתי להזכיר שאנחנו קיימות, אנחנו לא רק מילה על נייר. הדבר שנקרא "שילוב" הוא, בעיניי, הדבר הכי חשוב בשביל הסיסמה "האחר הוא אני" או קבלת השונה. אני בעד הדבר הזה, כמובן. זהו, רק רציתי להזכיר שאנחנו פה.

תודה. לא צריכה להזכיר, עשינו שלושה דיונים עד היום ומחר נעשה דיון, ויש כבר הרבה הישגים, כפי שאת יודעת.

עדיין אני חושבת שצריך לראות אותנו.

ועדיין יש הרבה מה לעשות.

אחרונת הדוברים, לפני סיכום השר והסיכום שלי, רויטל. בבקשה.

אני רוצה להתייחס לעובדה שאנחנו מדברים פה על ישיבה שמדברת על היערכות לקראת שנת הלימודים ויש דברים רבים שעדיין לא מוכנים לפתיחת שנת הלימודים. אין עדיין תקני כיתות מספיקים, יש עדיין ילדים שאין להם שיבוץ כי אין תקני כיתות. למשל, באזור השרון יש ילדים עם לקויות למידה שמחכים לפתיחת כיתה ז' ללקויות למידה, ואין. כמות הכיתות שקיימת התמלאה, יש עדיין ילדים שצריכים שיבוץ ואין להם כי פשוט אין תקן, ולמרות פניות חוזרות ונשנות למשרד החינוך לא ניתנו תקנים. אגב, זו היתה דוגמה, אבל גם בגני הילדים אין תקנים וגם בבתי-הספר בכל הכיתות. אני רוצה לתת כדוגמה את הכיתה בכפר הוורדים, שרק בעקבות חלץ של הורים נפתחה שם כיתת תקשורת. האישור לתקציב ניתן רק ביום חמישי האחרון, רק שהוא ניתן בשעה שמנהלת אגף החינוך שם כבר נסעה לחו"ל לחופש ולכן אף ילד עדיין לא קיבל אפילו מכתב הזמנה לכיתה א', שלא לדבר על רשימת ציוד שהוא צריך לקראת כיתה א'.
העברת השעות לשטח לא ירדה, לא השעות לשילוב, לא השעות לתוספת הסטטיסטית בתוך דרגת התפקוד וגם לא הקצאת השעות לסייעות בבתי-הספר לחינוך מיוחד. זאת אומרת שיש הורים, תלמידים ומוסדות חינוך שעדיין לא יודעים איך להיערך ל-1 בספטמבר. אני כבר לא מדברת על הסייעות, שלא יודעות מה יהיה היקף העבודה שלהן כי עוד לא ירדו שעות.
יש מחסור, עדיין, בכוח אדם במקצוע הפרא-רפואי והטיפולי האחר, בפרט אם אנחנו מדברים על נושא של תמיכה בילדים בעקבות המלחמה ופוסט טראומה. אין מספיק פסיכולוגים בשירות הפסיכולוגי, אין מספיק תומכים, לא רק בחינוך המיוחד אלא גם בחינוך הרגיל, ולא דובר על זה ולא ניתנת על זה הדעת כבר שנים, למרות שהפער במספרים הולך וגדל.

רויטל, יש לי רק שאלה אחת. אני מבין מה לא נפתר, רק תסבירי לכולם איך את יודעת שלא ניתנה הדעת. חברים, תקשיבו למה אני שואל. תסתכלי לי בעיניים, כאבא לילד בחינוך המיוחד, ותגידי לי איך את יודעת שלא ניתנה הדעת. יכול להיות שלא ניתן פתרון - - -

אני לא חושבת שאתה באופן אישי, כאבא לילד המיוחד שלך, לא חשבת על זה.

תעצרי שניה. תסתכלי למי שמנהל את החינוך המיוחד עכשיו בעיניים, ותגידי לה: לא נתת את הדעת. לא נתת פתרון - אני מקבל.

אתה מקדים את המאוחר, והמחמאות שאני רוצה לתת - - -

לא, לא רוצה מחמאות.

אענה לך. זה חלק מהתשובה, תן לי לענות אותה.

תסבירי לי איך את יודעת שלא נתנו את הדעת.

תן לי את הגמישות הפדגוגית להשיב לשאלה שלך. אכניס לתוך האמצע את הסוף - אחד הדברים שאני מעריכה מאוד זה שני האנשים החדשים שנכנסו למערכת: מנהלת האגף לחינוך מיוחד, רחלי אברמזון, וסמנכ"ל פדגוגי אריאל לוי. זו הפעם הראשונה שאני יכולה להגיד שאנחנו מרגישים שיש לנו עם מי לדבר ושיושבים שם אנשים שלא אומרים: הכול בסדר, אלא אומרים: אנחנו רואים שיש פה בעיה ובואו נתקן. אני לא אומרת שאתם לא מתחילים לחשוב על הדברים, אני מדברת על זה שלאורך שנים אנחנו מתריעים על זה שחסרים אנשי פסיכולוגיה ובמשך שנים אנחנו מבקשים לקבל תשובות בתוך הוועדות, והעובדה שאנחנו לא מקבלים והעובדה שאין, בלוגיקה שלי מראה שלא נותנים על זה את הדעת.

אגב, נושא המחסור בפסיכולוגים, אם תשימו לב, זה בדרך כלל ברשויות החלשות ולא ברשויות החזקות, כי הרשויות החזקות מצליחות לממן פסיכולוגים ודווקא ברשויות החלשות לא עומדים בתחרות הזאת.

זה הדיפרנציאליות, על זה בדיוק מדברים.

לכן התקצוב הדיפרנציאלי, גם בדברים האלה, יפתור גם את הבעיה הזאת.

נכון, כי מקומות שבהם יש, יש גם למצ'ינג.

רויטל, משפטי סיום.

כדי ללכת לקראת העניין, אקח בחזרה את האמירה – זה לא שלא ניתנה הדעת, אבל לנו בשטח יש תחושה שאין מספיק.

אני רוצה לדבר גם על גודל הכיתות ממקום שלא דובר בו. בישיבה שהיתה פה על הנושא הזה ניתנה אמירה בעל-פה שכיתות קיימות לא ייפגעו. בפועל, לשטח ירדה הוראה שרק כיתות שנפתחו במקור כלא תקניות לא ייפגעו וכיתות שנפתחו כתקניות קיבלו הוראה - - -

היינו באותו דיון ואני אמרתי. כשאת מצטטת תהיי אחראית לציטוט שלך.

אני אחראית, אני מצטטת מהפרוטוקול. תקראי את הפרוטוקול.

אומר לך מה הנחיתי, כי אני הנחיתי. את לא יודעת מה אני רוצה.

נכון, אבל זאת לא היתה - - -

רויטל.

כיתות לא תקניות שנפתחו על-ידי הרשויות – עושים צילום מצב והן ממשיכות. לא דיברנו על כיתות שתוקננו על-ידי משרד החינוך. יתרה מזאת, כשאת מצטטת, צטטי את כל הפתרון. הפתרון אמר: במקום שיש כיתות תקניות שצומצמו בגלל שירדו ילדים מהכיתות, אנחנו נותנים פתרונות בשעות רוחב. נא לצטט בהתאם.

זה לא מה שנאמר בוועדה.

רויטל, משפט סיכום.

לא, אדוני, הפריעו לי. אני רוצה להגיד את הדברים שעוד נותרו לי, והם ארבעה.

משפט סיכום.

אני רוצה לדבר על הנושא של התקנות, שעדיין לא תוקננו – לא נושא ההסעות, לא נושא הנחיות לגבי התאמות; ואני מדברת על התאמות לא במבחני בגרות, אני מדברת על התאמת דרכי הוראה ולמידה, דרכי היבחנות ושיטות הוראה לילדים עם צרכים מיוחדים החל מכיתה א', וגם לנושא תקנות הנגישות הפרטניות.
לגבי הנושא של שיפוצים בחופש – חבל שלא נותנים את הדעת לכך שיש כיתות חינוך מיוחד שצריכות להמשיך לעבוד בחופש, והשנה חלק מכיתות החינוך המיוחד לא יכלו להגיע ל-15 באוגוסט וההורים קיבלו הודעה שהלימודים, למרות שעל פי חוק צריכים להיות עד ה-15 באוגוסט, יסתיימו קודם, כי כשקובעים את השיפוצים לא לוקחים בחשבון שבחלק מבתי-הספר יש כיתות. למשל, בבית-ספר "יד המורה" נאלצו להפסיק את הלימודים ב-10 בחודש.
בנושא פעילות אחר הצהרים שאתם רוצים לעשות, אני רק רוצה להזכיר שילדים משולבים עם צרכים מיוחדים צריכים ליווי גם בפעילויות האלה, אחרת השילוב לא יהיה אמיתי.

תודה רבה.
שר החינוך, בבקשה.

אתייחס לדברים באופן כללי, עד כמה שאוכל. קודם כול, השנה אנחנו מוסיפים 650 כיתות למצבת הכיתות, מעבר לשנים הקודמות, כך שהאמירה שאין שום שינוי כבר שנים רבות לא נכונה בשום צורה שהיא. בשלוש השנים הקרובות תתווספנה באופן מסודר בכל שנה עוד ועוד כיתות. אנחנו נוסיף השנה 650 כיתות יותר מאשר בשנים הקודמות. אני מצטער על האמירות הלא מדויקות. צר לי, זאת המציאות. הכיתות האלה תחולקנה, כמובן, לפי האחוזים באוכלוסייה באופן כזה או אחר.

אני לא רוצה לפתוח את הדיון כאן, רק אומר משפט אחד כי אני מאוד אוהב שיש ויכוח אידיאולוגי, אני לא רוצה שיובילו את הוויכוח האידיאולוגי למקום לא נכון. הוויכוח הוא נורא פשוט, אפרופו החינוך החרדי: אני מתחייב, ואני מוכן לעגן את זה בכל הצעה שיציעו לי, שכל מי שיהיה בחינוך הציבורי יקבל חופש פדגוגי בענייני אמונות ודעות ללא פגיעה. החינוך החרדי לא אומר שבשל העובדה שהוא פועל באופן אוטונומי יש לו יום לימודים ארוך יותר מכל החברה הישראלית - - -

אני מתקצב את זה. אתה מתקצב את זה? אתה לא מתקצב את זה, אז תשבח שאנשים לומדים יותר.

נכון שהקשבתי לך?

נכון. בחלקים.

הוא לא אומר שהוא בוחר את המורים שהוא רוצה ומחליט מי יבוא ומי לא יהיה; הוא לא אומר שהוא בוחר את התוכניות באופן ספציפי. יש מדינה ויש ריבון, אני מחויב לכל מי שכפוף להנחיות הריבון. אין לי שום עמדה כנגד חרדים, יש לי עמדה כנגד מי שלא רוצה להיות חלק מהחינוך הציבורי. הוא יכול להיות פעם חילוני ופעם דתי, פעם יהודי ופעם ערבי. כל מי שלא יהיה חלק מהחינוך הציבורי יקבל פחות. זאת עמדתי האידיאולוגית, אל תתבלבלו לרגע – כל מי שיהיה חלק מהחינוך הציבורי יקבל - - -

לפחות התרגלנו, אבל פחות ופחות ופחות ופחות. זה הדבר היחיד שנעשה מכל החלומות הגדולים על הלמידה המשמעותית ועל הלמידה הלא משמעותית.

יעקב, הקשבתי לך. באמת.

כן, אתה צודק.

יש מושג יפה שאמרה נעמי שמר: על הדבש ועל העוקץ. מי שלומד בכיתה צפופה יקבל שלושה שבועות בית-ספר של הקיץ; מי שכפוף להסכמי עבודה יקבל את בתי-הספר של הקיץ. זה חלק מתפיסת עולם כוללנית.

אתה מאמין בנעמי שמר?

התפיסה שלי אומרת שמדינת ישראל היא הריבון. העובדה שבמשך שנים רבות היתה פוליטיזציה של החינוך וחלק גדול מההסכמים נקבעו על-פי צרכים פוליטיים ולא על-פי הצרכים התרבותיים האיכותיים של מדינת ישראל תמה. האמירה כאן היא לא אמירה פוליטית, היא דאגה לאתוס של מדינת ישראל.

ביטול חוק נהרי זה לא פוליטי, אדוני השר?

לא, לא.

למה? תסביר לי.

חוק נהרי היה בגלל - - -

וחוק נהרי הוא לא פוליטי? חוק נהרי הוא הפוליטיקה של העניין. אני מכיר את זה טוב.

אתה היית יוצא מהכלל וכן נתת בחיפה. אבל בגלל שהיו ראשי ערים שביקשו: תבוא, תיפול על הברכיים ואעזור לך, בשביל זה נהיה חוק נהרי. לא היו צריכים להביא את החוק הזה. החוק הזה, לא היו צריכים להביא.

חוק נהרי הוא חוק פוליטי וביטול שלו הוא החזרת המצב לקדמותו.

בוא נחזור לחלומות הגדולים. עזוב את החרדים, בוא נדבר על החלומות הענקיים שדיברת עליהם בהתחלה, שייקחו כמה קדנציות.

אני מושיט כאן בפעם המאה את ידי לחינוך החרדי ומזמין אותו להציע הצעות איך הוא הופך להיות חלק מהחינוך הציבורי ומקבל את כל המשאבים המגיעים לו. מי שאומר שילד הוא ילד הוא ילד צריך לזכור את זה גם מן הצד השני - - -

גם בחינוך המיוחד. תסביר את זה לאמא - - -

אמרתי: אני אחראי על כל ילדי החינוך הציבורי. אני אומר עוד פעם. זו הערה ראשונה.

לגבי החינוך הערבי – כפי אמרתי, הגשנו את תוכנית "אתגרים" במגזר הערבי שנוגעת לבינוי. הסוגיה של שעות וכו' נגזרת מהתקצוב הדיפרנציאלי, שם זה יבוא לידי ביטוי מאוד חזק, כי אנחנו מתחילים לא לפי יהודים-ערבים אלא לפי אשכולות, וכיוון שמתחילים מ-1, 2 וכו', ממילא באופן אוטומטי התקצוב המשמעותי יהיה.
אומר מילה על התקצוב הדיפרנציאלי, אין פה סודות. נציג את זה בצורה הכי שקופה והכי בהירה, אין לי בעיה, אם ייוותר זמן, שיציגו חלק מהעקרונות אחרי.

הייתי מבקשת שהוא יהיה אחד מהמעגלים - - -

אורה, אני מבקש. לא ניתן לך - - -

עם לוח זמנים למעגלים.

כנ"ל לגבי החינוך הפורמלי, כנ"ל לגבי צמצום פערים לימודיים. אומר באופן הכי ברור שאנחנו עושים צעדים רבים בסוגיה של מינוי מנהלים. בחלקם מצליחים יותר, בחלקם אנחנו מצליחים פחות, אבל רק אומר שעוול של 65 שנה לא מתקנים ביום אחד. אומר יותר מזה - תגידו גם לראשי הרשויות שלכם. אתם חכמים עלי, נראה אתכם אומרים את זה בתוך הקהילה.

אומרי להם.

ונראה אתכם, שכשאנחנו פוסלים בית-ספר שלם בגלל העתקות וחוסר טוהר בחינות, אז פתאום כולכם יוצאים נגדי. כלומר, אתם רוצים לדבר על טוהר בחינות, אבל כאשר אנחנו אוכפים את זה באופן משמעותי יותר אז כולם אומרים: למה אתה מעניש ענישה קולקטיבית? אז בואו נעשה סדר. יש לנו פה עבודה משותפת. אני לא מעביר את הכדור, אני אומר שנעשה את זה יחד, גם לגבי תוכניות הלימודים.

אני רוצה לומר שני משפטים על השפה הערבית והעברית, כי אני מרגיש שיש כאן אמירות שלא מתכתבות עם מה שאני אומר. אז קודם כול, בואו נגיד מה אמרתי. לא דיברתי על חובת לימודי הערבית, דיברתי על לימודי הערבית בכיתה י'. בואו נלך דבר דבר. אני גם שונא שקרים - היתה חובת לימודי ערבית בכיתה י', למדו 46 בתי-ספר בכל הארץ. אני לא יודע לחיות במקום שאומר: יש חובה ללמוד ערבית, ו-46 בתי-ספר בכל הארץ לומדים. אני לא יודע לחיות בזה. אבל אגיד לך מה אני כן יודע; אני יודע להגיד שזו לא חובה ולתת תמרוץ כלכלי לבתי-ספר שילמדו ערבית, ואת זה אף אחד לא אמר עד היום ואת זה אתם לא אומרים. אני יודע לומר שאני יכול להגיד שכולם ילמדו ערבית, אבל אין מורים לכל בתי-הספר. אני לא יכול לסבול את השקר המוסכם, שמערכת החינוך יודעת להגיד: כולם כולם - אבל היא לא יודעת לבצע.

- - - למה לא עושה את זה במקומות אחרים?

אז אני אומר שאני מאוד מעוניין שכל בית-ספר ילמד ערבית בכיתה י' יקבל תמרוץ ותגבור מעבר למה שמצבת השעות מקנה לו. אבל להגיד "חובת לימודי ערבית" כשזה לא קיים, מה ההיגיון? בשביל מה, למה לשחק את המשחק? זה כל מה שאמרתי.

תכפה עליהם. מה הבעיה?

יעקב, באמת.

אומר עוד מילה אחת שלא הוזכרה כאן לגבי החינוך הערבי, וגם זה מסוג הדברים ששוחחנו עליהם. המערכת היחידה שהוספנו בה שעות השנה היא המערכת הערבית, ושם הוספנו שעה לימודי עברית כי אנחנו משוכנעים שהשליטה בשפה העברית היא יעד אסטרטגי - -

אני מסכים.

אני יודע שאתה מסכים. - - של בוגרי מערכת החינוך הערבית, משום שהשפה היא מפתח כלכלי משמעותי גם לעולם ההשכלה הגבוהה וגם לעולם התעסוקה.

ברשותך. אנחנו, לפני שאתה שר, מגנים, תוקפים, מבקרים באופן פנימי גם את הפרוטקציות, גם את המינהל הלא תקין של השלטון המקומי, את החמולתיות. בנושא העתקות – גם הסיעה שלי באופן קולקטיבי הוציאה מספר הודעות; אני התראיינתי מתחת לכל עץ רענן נגד העתקות ואמרתי שזו רמאות שפוגעת בטובים. אבל, בהחלט, גם אסור לעשות עונשים קולקטיביים. צריך למצוא מתודה שתבדיל בין רמאים לטובים. זה הכול. לכן אנחנו לא חלוקים בנקודה הזאת.

בסדר גמור. נגיש גם בזה תוכנית מאוד מאוד מדויקת בסוגיה הזאת בקרוב.

אומר כמה מילים על החינוך המיוחד. קודם כול, הגדלתי את תקציב ההזנה בחינוך המיוחד. עובדתית, צריך לומר את זה.

דרמטי.

באופן דרמטי. אפשר להגיד כן או לא, אבל עובדתית. העברנו מתקציבי משרד החינוך, מה שלא היה בעבר, 30 מיליון שקל להרחבת דורנר. פשוט היה יישום, ראיתם את המספרים, הוא הוכפל בכמה וכמה מספרים. יש קבוצות לא מעטות שהארכתי בהן את יום הלימודים, גם את זה אני רוצה לציין. אפרופו הדיבור על החופש ועל השאלה מה קורה, אולי, בבית-ספר כזה או אחר, לא הוזכר כאן שבלי למצמץ פשוט הארכתי את שנת הלימודים בחינוך המיוחד בכל היישובים בדרום בעוד שבוע, מתוך הבנה שכשיש דבר כזה הדברים האלה צריכים להיעשות. הוספנו סייעות.

מדברים על היערכות.

אמרתי רק מה נעשה במערכת החינוך המיוחד בשנה הקודמת בכספים של המשרד. פשוט כיוון שאמרנו שמציינים מה, אפרופו לא ניתנת חשיבה, רק רציתי לציין על מה ניתנה חשיבה. נעשתה עבודה בסוגיית סייעות. סוגיית הסייעות, דרך אגב, כנראה צריכה הרבה הרבה השקעה לפתרון באופן עמוק. אני אומר את זה כמי שאין לו עדיין סייעת ל-1 בספטמבר. גם אני מתמודד עם זה כל שנה, אני מכיר את זה.

כל שנה אני אומר שאשתך תפנה אלינו, יש לנו מאגר.

זה לא ייפתר ביום אחד, אבל אנחנו עובדים על זה.

לגבי החינוך בגני הילדים – קודם כל, אומר את מה שאמר יושב-ראש הוועדה: אין תחום שהוקצו לו משאבים בשנים האחרונות כמו גילאי 3–4. אין. ואת יודעת מה, לא בטוח שאם היינו עושים עכשיו דיון בסדרי העדיפויות היינו מקבלים את אותה החלטה עוד פעם. בתוך כל הדברים שנשמעו כאן בחדר – גודל כיתות ועניינים אחרים – לא בטוח. צריך לזכור שהיתה סיטואציה חברתית בקיץ מסוים - - -

זה טרכטנברג.

החוק משנת 84.

אני רק אמרתי.

רק בקטע הפיזי.

לא רק בקטע הפיזי משקיעים.

אנחנו משלימים כרגע את השלב האחרון של גילאי 3–4. נכון, אין מספיק בנות שירות לאומי. לא כי לא רצינו, כי לא התגייסו, אנחנו ממשיכים לגייס. אבל צריך שכשבא משרד ואומר ששם כ-20 מיליון שקלים כדי להגדיל - - -

- - -

- - - אז הכפלנו את מספר הבנות – מאפס ל-700. הקצינו כ-3.5 מיליון שקלים לבית-ספר להורים לילדי הגנים, ועוד שורה ארוכה של דברים.

ברשותך. אפשר כל דבר להעלות בצורה הכי צבעונית והכי דמגוגית שאפשר. חינוך חינם מגיל 3 קיים בפריפריה כבר הרבה שנים. מעולם לא עלתה התביעה שבגן ילדים מגיל 3 צריך עוד סייעת. אז בואו, קצת פרופורציות. אני חושב שזה חשוב, נכון להתמודד עם זה ונכון לתת לזה תשובה, אבל רבותי, בואו קצת נוריד את הצבע, את המתח ואת והדמגוגיה, כמו שעושים בהרבה מאוד דברים כדי לנסות לשכנע.

זה לא עושה את זה בסדר.

בסוגיה של תשלומי הורים אני רוצה לומר שלושה דברים. קודם כול, נכנסתי לסוגיה שרבים לא רצו להיכנס אליה, והיא יצירת סדר בתשלומי הורים. זה עדיין לא המצב הסופי, אבל יצירת סדר בתשלומים. אמה מה, כמו שאומרים במקומותינו, המילה "הורים" היא קצת בעייתית, כי יש כאלה שיצירת סדר בתשלומי הורים זה לאפשר להם לגבות יותר, זו יצירת סדר אצלם, ואחר כך נצקצק כולנו בלשוננו על שוויון הזדמנויות, שוויון בחינוך וצמצום פערים; ויש כאלה שמבחינתם יצירת סדר זה יצירת מבנה אחיד. אז אנחנו מנסים להלך בין הטיפות. קודם כול, אנחנו עושים משהו שלא עשו.

אבל זה קצת דמגוגי, כי אנחנו בעד לבטל את כל תשלומי ההורים לחלוטין.

אני רק רוצה להעיר שביטול תשלומי ההורים תעורר בצורה חריפה יותר את השאלה של בתי-ספר ייחודיים, חברים.

נכון.

יפה. אז, כפי שאמרתי, תסתדרו ביניכם אחר כך.

תסתדרו אתם בכנסת. כולנו אזרחים.

יצרנו פרישה. מצד אחד, לא באנו באופן כוחני, אבל מצד שני כן אמרנו שאנחנו רוצים להסדיר את הדבר ולהיכנס אליו.
דרך אגב, גם סוגיית גודל הכיתות, אני רוצה להזכיר, נוצרה כתוצאה משיח של שוויון. אני לא חושב שצריך לדבר על גודל הכיתות, מסיבה נורא פשוטה – כאן, בוועדה, התחייבתי שעד דצמבר 2014 אגיש תוכנית לאומית לנושא הקטנת יחס מורה-תלמיד. הוועדה הזאת תחל את פעולתה כבר השבוע, יושבים בה נציגים של ארגונים וקבוצות רבות. יש פה מורים, הורים, אקדמיה, אוצר ושלטון מקומי. יש פה מכתב, שחתומים עליו גם מר ביבס, גם מר ריפמן, גם מר פישר וגם אני, שמסכם את המתווה של איך אנחנו רוצים לעבור את שנת המעבר – אני מדגיש את המילים "שנת מעבר". כל מי שמבין עניין יודע שלדרוש מעכשיו לעכשיו זה לא רציני, משלוש סיבות. פעם ראשונה, בגלל שאנחנו צריכים להתאים את שאלת גודל הכיתה לא למספרים שאמרו בשנות ה-80 אלא אנחנו צריכים להתאים אותם לרפורמה פדגוגית, וזה צריך להתכתב אחד עם השני. פעם שניה – אוקיי, נקטין את הכיתות, איזה מורים יבואו בדיוק? אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה מה כוח האדם העומד לרשותנו. ופעם שלישית, אנחנו צריכים לשאול את השאלה: האם אנחנו רוצים לקחת את רוב משאבי החינוך – אפרופו גני הילדים 3–4 - בשנים הקרובות ולהשקיע אותם בבינוי? אלה הן שאלות עמוקות, לא מקבלים את התשובה עכשיו. לא אמרתי שאתן את התשובה בעוד 20 שנה. אמרתי – ועכשיו אני מסתכל לכולם בעיניים – שעד היום כל מה שאמרתי שאציג, אוהב או לא אוהב, עמדתי בו. אפשר לא לאהוב. אמרתי: עד דצמבר 2014 אציג תוכנית לאומית ליחס מורה-תלמיד במדינת ישראל, על כל מערכת החינוך.

כולל הגנים?

אמרתי על כל מערכת החינוך. יש לי שפה נורא בהירה. זהו תהליך שצריך לבנות אותו. כולם יודעים שהוא לא ייפתר ביום. יחד עם זאת, מנכ"לית המשרד נתנה הנחיות מאוד מהודקות על שלבי הביניים, איך לפתור באופן מקומי, ככל שניתן, תוך הקפדה על שוויון, תוך הקפדה על החוק, תוך הקפדה על כל מיני דברים. לעשות כל מה שניתן לגבי הפתרון.

צר לי שבסוגיית התקצוב הדיפרנציאלי אנחנו מסונכרנים עם השלטון המקומי, עם ראשי הערים עד הסוף – אני אומר את זה בציניות, כמובן. אין דבר אחד – יושב פה רן ארז, הוא יגיד את זה; היה כאן קודם מר סאמט, ישבה כאן מיכל מנקס מהשלטון המקומי – הכול נעשה בקואליציות מדויקות. אפשר להפריח כל מה שרוצים, אבל הכול מהודק. גם התקצוב הדיפרנציאלי מסוכם עם השלטון המקומי עד הפיפס. אין דבר אחד שאנחנו עושים שלא מתוך תפיסה של קואליציה ושיח.

אז תעדכנו אותנו.

נביא את זה.

עשינו תוכנית לגזענות. יש ועדה, ועדת מתוקי, שעסקה בנושא של השיח בתוך בתי-הספר. הדוח הזה יתפרסם ממש בימים הקרובים. הוא עוסק בחופש הביטוי בתוך מערכת החינוך, ההכרחיות של חופש הביטוי, גבולות השיח וכו'. הדוח הזה יתפרסם בימים הקרובים.

אומר משפט אחד לסיום ובזה אסיים, אני חושב שהתייחסתי לרוב הדברים. תראו חברים, יותר ממה שעשינו לא עשינו, אבל זה לא בגלל שלא רצינו או לא נתנו את דעתנו, בגלל שכמות הדברים הניצבת על שולחננו היא ענקית. החלטנו להתמקד ברפורמה פדגוגית, בחיזוק המורים וההוראה בישראל וביצירת מתווה חדש. אני רוצה להגיד משהו אחרון בסוגיה הזאת. אני לא מכיר – ואם רן ארז חושב אחרת, שיאמר – שרן ארז ואני נאבקנו על משהו. אני מכיר פופוליסטים שמנסים לעשות שנאבקנו על משהו. אני לא מכיר. אני גם לא מכיר, דרך אגב, שאני חושב לפגוע במקצועות הרוח. אני רוצה לשאול שאלה את כל מי ששכל בקודקודו: האם השיטה שבה יש בחינות בגרות בהיסטוריה, ספרות ותנ"ך גרמה לפיצוץ הפקולטות למדעי הרוח בישראל? האם השיטה שבה יש בחינות בגרות בהיסטוריה, תנ"ך וספרות גרמה לעודף ענק של לומדי מדעי הרוח אצלנו? מי שרוצה להפריח סיסמאות ולא לעמוד מול המציאות ולשאול את עצמו: אז למה יש פער כזה? למה זה לא נותן את האפקט? למה ילד גומר את מערכת החינוך הישראלית ולא מרגיש חיבור לספרות? למה לא מרגיש חיבור לתנ"ך? מה זה, נולדנו אתמול? עד עכשיו היה מצוין, היה מעולה, הכול היה מפוצץ, ילדים יצאו נרקומנים של תנ"ך, ידעו הכול עד הסוף ורק בשנה האחרונה יש להם בעיה של זהות? עד לפני שנה לכולם היתה זהות עמוקה, הם היו לאומיים, הם ידעו את כל ערכיה של מדינת ישראל, הם שלטו בכל פרקי התנ"ך לעומק ולרוחב כי היתה בגרות, ופתאום, בשנה אחת – פק, התפוצץ הכול. מי שרוצה לרמות את החברה הישראלית - -

מה המסקנה מזה?

- - ומפחד משינויים ומפחד מהתאמת מערכת החינוך הישראלית, קודם כול לצרכיה שלה, ולמה שקורה בעולם כולו לא יראה ברכה. יחד עם זאת, אני מסכים שיש שיח בינינו ואנחנו מבינים שדברים צריכים להיות בהדרגתיות, אנחנו מבינים שצריך ללכת יחד, אנחנו מבינים שצריך הסכמה. אני לא מכיר מאבקים ביני לבין רן ארז. אני מכיר הליכה ביחד, אני מכיר הסכמות, אני מכיר שיחות, אני מכיר עשרות פגישות בכל שעות היממה בכל מקום בארץ שבו צריך, ואני חושב שצריך לפרגן על זה. צר לי שאני לא משתמש בשפה כוחנית, צר לי שאני לא מחפש את הצהוב. אנחנו נעשה ביחד רפורמה חינוכית מקיפה.
אסיים במשפט אחרון. אני מרגיש שיותר ממה שאמרתי לא אמרתי, ואני מתייחס לזה בשני מובנים. אחד, בדברים שלא הספקנו. השני – אני לא יודע לשווק את זה, אני מתנצל – קשה לי להגיד: הוספנו עוד מאה תקנים של פסיכולוגים. קשה לי, אבל עובדתית הוספנו מאה תקנים של פסיכולוגים. אגיד יותר מזה, יש סיכום ביני לבין שר הרווחה על תגבור משמעותי של כל הסוגיות של עובדים סוציאליים לבתי-ספר בדרום. סיכום מלפני שבוע, אז יכול להיות שרויטל עוד לא יודעת מזה.

השאלה היא האם התקנים מולאו, כי חלק מהבעיה הוא שאנשים לא מוכנים לעבוד בתקציבים של התקנים האלה, ויש רשויות שלא יכולות לעשות מצ'ינג לתקנים האלה.

לא אומר עוד פעם את הדברים הללו, הדברים הם פשוטים. אמרתי: נוספו מאה תקנים של פסיכולוגים, נשבץ אותם ככל שניתן; נשים עובדים סוציאליים בבתי-הספר; נעשה תוכניות ארוכות ולא ניתן לאף אחד לרפות את ידינו.

אומר רק דבר אחד אחרון, ובזה אסיים. אני חושב שאחד הדברים המשמעותיים ביותר שאנחנו צריכים לעשות זה להשלים את יישומה של הרפורמה, את הנעתה, בזמן הקרוב. כמו בתי-הספר של הקיץ, ברגע שזה יתחיל אז כולנו נבין שאנחנו בתוך זה, וברגע שנהיה בתוך זה כל הקהילה מתייחסת אחרת. נעגן את התפיסה החינוכית שלנו בחוק מועצה לאומית לחינוך. אני חושב שצריך להפריד, ככל שניתן, בין תפיסת החינוך המהותית לבין ההשפעות הפוליטיות ולהבטיח שהרפורמות תהיינה ארוכות טווח ולא משתנות בין קדנציה לקדנציה. אני יודע שכל קודמיי כשרי חינוך התנגדו לדבר הזה, כי זה לכאורה פוגע באוטונומיה של שר החינוך. אני גאה בכך שתהיה בישראל מועצה לאומית לחינוך. אנחנו מקווים להקדיש לזה זמן במושב החורף ולהוליך את המהלך הזה כי אני חושב שחשוב לייצר רציפות. זה ישים את אנשי המקצוע במשרד החינוך במקום של תחושה של ודאות, זה ייתן למנהלים תחושה שיש אורך רוח והדברים לא משתנים מיום ליום, ואני מחויב לדבר הזה. אני רוצה להזכיר שבסוף הייתי מנהל, זה המקום שלי, ואני מסתכל על הדברים מהמקום של מורה, מהמקום של תלמיד, מהמקום של מנהל בית-ספר, ולכן כדוגמה, מועצה לאומית לחינוך, כמשהו שמעגן את הדברים שהצוות המקצועי עושה זה דבר חשוב.

אני רוצה להגיד קודם כול תודה עצומה לכל המורים בישראל ולאחל להם שנת לימודים פוריה. אני חושב שבמדינת ישראל יש מורים יוצאי דופן, אני חושב שבמדינת ישראל יש אנשים מגויסים למקצוע ההוראה. אני קורא לצעירים במדינת ישראל, שמתלבטים עכשיו בבחירת עתידם, להצטרף למעגל המורים כי אין מקצוע נאצל מזה ואין מקום שבו אפשר להשפיע על עיצוב הדורות הבאים כמו הכיתה, כמו החינוך, בין אם זה המערכת הפורמלית ובין אם זה מערכות אחרות. אני קורא לכל מי שנמצא עכשיו בשלבי ההתלבטות לעשות הכול כדי להצטרף למערכת – מורים, מורים, מורים.

אני רוצה להודות מאוד למנהלים בישראל, שחלקם הגדול לא יצאו לחופשה כמו אחרים והקדישו את כל ימי הקיץ להכין את בתי-הספר שלהם באופן מיטבי ובאופן משמעותי.
אני רוצה להודות באופן מאוד מאוד עמוק לכל השותפים של המערכת: ארגונים, כמו ארגון המורים, הסתדרות המורים, השלטון המקומי, איגוד מנהלי מחלקות חינוך, ארגוני ההורים. כל המקומות שאתם אנחנו עובדים, לכולם אנחנו להודות, כי אנחנו רואים הרבה הארת פנים והרבה מאוד שיחות עומק והרבה הרבה שיתוף פעולה. זה לא ברור מאליו. אני מאוד מאוד רוצה להודות על השפה ועל השיח. אני חושב שקורים פה דברים מאוד יפים בהקשבה ההדדית, ואני רוצה להודות להם.
אני מבקש לברך בברכה מאוד מאוד מיוחדת את ההורים במדינת ישראל. קודם כול, אני חושב שאתם שולחים את הילדים שלכם למערכת שכל הזמן רוצה להשתפר. אני חושב שאנחנו נמצאים במקום שבו אנחנו לא רואים בהורים איום אלא משאב; אנחנו נמצאים במקום שבו אנחנו רואים בהורים שותפים אמיתיים לדרך. אנחנו לא מחליפים את ההורים ואנחנו גם לא שליחים שלהם, אלא יחד אנחנו מייצרים חבילה הוליסטית של 24/7 שתכליתה בסופו של דבר לייצר ילדים שמחויבים יותר לזהותם, למורשתם, למידות מתוקנות ולכישורים מקסימליים שיובילו אותם להצלחה מיטבית בחיים.

אני רוצה לפנות מכאן לתלמידי ישראל לקראת פתיחת שנת הלימודים. קודם כול, אני רוצה לאחל לכם בהצלחה. אני חושב שיש פה ילדים מדהימים, ילדים יוצאי דופן ברמות שאין ילדים כאלה בעולם. מי שהסתובב במהלך החודש האחרון ברחבי מדינת ישראל וראה מה נערים ונערות במדינת ישראל עמסו על כתפיהם – קל מאוד להשחיר אתכם, ילדים יקרים, קל מאוד לראות את השוליים, ואסור להתעלם מהם, אבל קל מאוד להשחיר את הילדים במדינת ישראל ולהגיד שהם לא והם לא והם לא. אני רוצה לומר שבשבועות האחרונים קראנו כתבות רבות על גילויי גבורה ומחויבות של מפקדים צעירים וחיילים. הם בוגרי מערכת החינוך. זה לא חוכמה לדבר על הילדים רק כאשר רואים מקרה של אלימות. אותה מערכת חינוך, שלפעמים שוגה ויוצאים מתוכה ילדים שנוקטים באלימות, היא אותה מערכת החינוך שממנה יצאו עשרות אלפי חיילים ועשרות אלפי צעירים שמסרו את נפשם עכשיו על רווחתם ושלומם של אזרחי מדינת ישראל. ולכן אני אומר לילדים ולנערים בישראל: אתם מעולים שבמעולים, אני מאמין בכם, אנחנו מאמינים בכם וזאת הסיבה שאנחנו מרווחים את המערכת כל כך. אנחנו רוצים שתדברו יותר, שתאמרו יותר, שתשתתפו יותר, שתהיו יותר, כי אתם הטובים שבטובים. אין נוער בעולם כמו הנוער במדינת ישראל.

אני רוצה לאחל לתלמידים, לילדים, לילדי הגנים – לכולם – בישראל שנת לימודים פורייה ולהבטיח לכם שגם אם אנחנו לא עושים את זה הכי טוב, אנחנו מתאמצים יום ולילה כדי שתהיה לכם המערכת הטובה ביותר שיכולה להיות.

ולסיום אומר, כנראה שנשארה עוד הרבה עבודה, אבל הדבר המרכזי שאני מבקש להביא לשיח זה אמון. כשיש שיח של אמון, אז גם אם לא מספיקים חלק מהדברים מקשיבים, רושמים, מתעדפים. לא הכול אפשר לעשות בשנה אחת. יש דברים שיש עליהם ויכוחים אידיאולוגיים, גם בהם, דרך אגב, אני חושב שיגיד גם מי מתקיף אותי כאן בוועדה בשאלות אידיאולוגיות, כשאנחנו מדברים בארבע עיניים וצריכים למצוא פתרונות מדורגים, בסופו של דבר אני עומד מול המראה ומול אבי שבשמיים ומרגיש מאוד מאוד בסדר ביכולת להקשיב ולמצוא איזונים בין אידיאולוגיה ותפיסות עולם לבין צריכים. אבל בסוף נקודת המוצא היא שאנחנו מבינים שמדינת ישראל צריכה להיות חברת מופת; אנחנו מבינים שהעתיד של ישראל נמצא בחינוך; אנחנו מבינים שצריך לעשות הרבה כדי שהחינוך בישראל יהיה טוב יותר – זה ייקח הרבה מאוד זמן. תודה רבה.

אני רוצה להודות לשר החינוך, למנכ"לית וכמובן, לאנשי משרד החינוך, ש - - -

בתוך התודות, כיוון שהשארתי את זה תמיד לסוף, אז התודה הגדולה ביותר היא לעובדי משרד החינוך ולאנשי המחוזות והמטה, לכל עובדי הפיקוח שעושים עבודת קודש. אבל אני אומר באופן אמיתי ולא בתפארת המליצה - משרד החינוך עבר בשנה האחרונה רפורמות רחבות מאוד בזכות המנכ"לית שלו ובזכות העובדה שיש מי שמוביל את המערכת הזאת בצורה מאוד מיטבית, מאוד מושכלת, מאוד מקצועית ומאוד ישרה. אני חושב ששיתוף הפעולה בין אנשי המטה והמחוזות לבין המנכ"לית וביני הוא הסוד שמסתתר מאחורי הדברים. יש פה הרבה אנשים שאני רואה, שבאמת לא ראו כמעט בית בחודש האחרון. לא אמרנו מה עשינו בזמן המלחמה, אבל הסתובבנו כל היום – כל היום – בכל רחבי הארץ, ואני רוצה להודות להם. תודה מיוחדת, מעבר למה שהם עושים כל השנה. לפעמים אנחנו חוטאים באמירות שלנו על עובדי המגזר הציבורי. יש פה אנשים שהם לא פחות מקדושים, לא פחות, שבשכר של מערכת חינוך ציבורית או מדיניות ציבורית ובמבנה העבודה ובתנאי השירות, עושים יום ולילה כדי שלילדים של כל מי שיושב כאן יהיה טוב. הם לא פחות מקדושים, לא פחות. זאת ההזדמנות האמיתית קודם כול לומר לכל עובדי משרד החינוך לכל רובדיהם, לכל גווניהם, תודה עמוקה, ומעל כולם - למנכ"לית.

על זה אין ויכוח.

אנחנו בפירוש מצטרפים לתודות.

אפילו אני.

אני רוצה, קודם כול, להצטרף לכל התודות ולומר שהחלק המלא של הכוס החינוכית הוא הרבה יותר גדול מחצי. מטבע הדברים שבדיונים שאנחנו עורכים כאן בוועדה, ובטח בדיון כזה, משרד החינוך מציג את ההישגים, את העשייה, את העמידה בהתחייבויות, ונציגי הגופים השונים ונציגי הציבור מציגים את מה שעדיין לא נעשה. זה טבע הדברים, אבל אני מקווה שכל אחד גם יודע בסוף לשמור על פרופורציות.

כמי שמלווה את משרד החינוך במתכונת החדשה שלו בשנה וחצי, קרוב לשנתיים, האחרונות אני יכול לומר שאפשר להתווכח, ויש לי הערות בעי"ן ובאל"ף לא מעט פעמים, אבל אי אפשר שלא להודות שיש נכונות להקשיב, יש נכונות לבחון דברים, יש נכונות לשנות סדרי עדיפויות במקומות שבהם צריך לעשות את זה, ויש דרך, יש יעדים, יש הגדרת מטרות, יש אסטרטגיה, יש אידיאולוגיה. אפשר להתווכח עליה, וזה לגיטימי, אבל אי אפשר לחשוב שניתן בהבל פה ובזבנג וגמרנו להתמודד עם שורה כל כך גדולה של נושאים ובעיות, שברובם גם דורשים תקציבי עתק. לכן אני חושב שאנחנו נמצאים בדרך נכונה.
אני רוצה לומר לכם שבמקום שבו אני יושב וממרום שנות ניסיוני בתחומי החינוך, הניהול, המנהיגות, הערכים, הציונות ועוד כל מה שאתם רוצים, אני נותן גיבוי מלא למשרד החינוך ולעשייה שלו. תפקידנו כאן הוא לא ליצור אופוזיציה אלא ליצור יכולת של שיתוף פעולה ועבודה משותפת ביחד, וכאשר עושים את זה יש גם הישגים. כל אחד ואחד יכול לבחון, גם בתחום האחריות הספציפי שלו, ולראות שבכל תחום שנוגעים בו אפשר להגיע להבנות ולעשייה. עדיין הדרך ארוכה. דרך אגב, הדרך תהיה תמיד ארוכה. זה כמו טיפוס הרים – כבשת פסגה, ומיד אתה מגלה את הפסגה הבאה, וכמובן תמיד צריך לחזור אחורה כדי לייצב את הפסגות שבהן כבר היית.
הוועדה תמשיך במעקב וקידום של נושאים. הנושאים המרכזיים שנעסוק בהם הם המאבק בגזענות, באלימות ובהקצנה בתוך החברה הישראלית. אני גם מציע לא להעיר תמיד לאחרים, אלא אם כל אחד ואחד מאתנו יבחן כיצד הוא מתייחס לדברים, כיצד הוא מתבטא, באיזה מילים הוא משתמש ואילו סיסמאות הוא מרשה לעצמו להטיח, אני חושב שכולנו נהיה יותר טובים.

נושא התקצוב השונה, מה שנקרא "דיפרנציאלי", הוא נושא שמלווה אותנו מההתחלה. יש התקדמות, עדיין המשרד צריך להציג בפנינו את התוכנית, שעדיין לא הוצגה. אבל אין ספק, זו חובתה של המדינה ואחריותה לדאוג לכך שתהיה הזדמנות שווה לכל ילד וילדה במדינת ישראל, בין אם הוא גדל בכרמל או בין אם הוא גדל בירוחם, בין אם הוא גדל בעוספייה או גדל בטירה או בטייבה או בכל מקום אחר.

שכחת את בני ברק.

אני רוצה לומר לכם, ואני אומר את זה לא פעם ראשונה, למדתי שהעניין של הזדמנות שווה לכל ילד וילדה הוא ממש בנפשנו. זה עניין חברתי, זה עניין כלכלי אם אתם רוצים, וזה עניין ערכי. הסוד הכי גודל, שבאמצעות תקצוב דיפרנציאלי אפשר לסגור פערים בתוך החברה הישראלית. זה אני למדתי. זו לא גזירה משמיים. אני רוצה לומר עוד דבר, שברשויות המקומיות, כשאתה בודק כל ראש רשות ורשות, הם עושים את זה הלכה למעשה בתוך הרשות שלהם, אבל כשבאה המדינה ועושה את זה יש, כמובן, מיד התקוממות וניסיון של כל אחד לשמור על חלקת אלוהים הקטנה שלו. זה התקצוב הדיפרנציאלי.
נושא תשלומי הורים בממד הרחב והכולל שלהם - אנחנו עובדים עכשיו יחד עם משרד החינוך ועם משרד האוצר. אני מאוד מקווה שאפשר יהיה להשיג כבר בכינוס הקרוב פריצת דרך בכך שתשלומי הורים יבוצעו באמצעות הביטוח הלאומי ולא על-ידי הרשויות המקומיות. יש בזה יתרון גדול מאוד, שמאפשר בסופו של דבר הרחבה מאוד גדולה של כל מערך ההתייחסות לתקציב שלו.

אחריות המדינה לחינוך – אני מקווה שיחד עם שר החינוך נוכל לקדם את החוק שיזמת והכנת, שנותן בסיס חוקי ארוך טווח, כפי שגם אתה אמרת, שלא משתנה כאשר שרים מתחלפים, בנושא אחריות המדינה לחינוך.

חוק החינוך המיוחד המשלב - שגם כן אני מקווה שבכינוס הבא של הכנסת נוכל להתקדם אתו. אנחנו עובדים אתו, יש התקדמות, היא עדיין איטית מדי, אבל אפשר לעשות בו הרבה מאוד.
העסקה של כל כוחות העזר בחינוך – אני חושב גם מורי העל-יסודי וגם מורי היסודי, באמצעות הרפורמות "עוז לתמורה" ו"אופק חדש", קיבלו מעמד שונה וקפיצת דרך. נשארו מאחור כל כוחות העזר: הפסיכולוגים, הסייעות בתחומים השונים ועוד. בזה אנחנו צריכים לטפל.
אושרו התקנות של התאמת מערך הבחינות בחינוך העל-על-יסודי, כלומר האוניברסיטאי. אנחנו שמים לעצמנו כיעד לטפל בזה, גם בחינוך התיכוני בשנה הקרובה.

ובסוף, אני מבקש ממך, שר החינוך, תגבירו את הפיקוח ואת הבקרה כלפי מטה שכן, כפי שאתה עצמך אמרת, יש עדיין הרבה מאוד אמירות, נהלים, חוקים וקביעות מלמעלה שלא מיושמות הלכה למעשה בשטח באחרון מוסדות החינוך. ואני יודע ש"אכיפה" היא מילה שכולם מוכנים להשתמש בה, עד שהיא מגיעה לחצר הבית שלהם. אבל אכיפה, בקרה, פיקוח זה חלק מהעניין, ומחויב גם ככל שנותנים יותר עצמאות למנהלי המוסדות.
וכמובן, לשפר את מערכת פניות הציבור. דיברתי על זה אתך, דיברתי עם מיכל, אני חושב שמערכת התגובה לפניות הציבור לא מספיק מתאימה לשנים האלה ולא לפתיחות שלכם, כפי שאתם מגלים אותה בהזדמנויות השונות.

נמשיך להיפגש על הנושאים היום-יומיים ולכן גם חשבתי שלא נכון בפגישה הזו לעסוק בריטואל שיורדים לפרטי פרטים מה מתכננים לעשות בשנה הקרובה, שכן הנושאים עצמם מונחים על שולחננו יום-יום, שעה-שעה. תודה רבה, אני נועל את הישיבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:49.>