PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 244 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ג בתמוז התשע"ד (21 ביולי 2014), שעה 11:30

<סייעות בחינוך המיוחד - דיון מעקב>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

קארין אלהרר
יעקב אשר

יחיאל חיליק בר

זהבה גלאון

ניצן הורוביץ

>
רחלי אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

פנינה אלתר - מפקחת ארצית חינוך מיוחד, משרד החינוך

זיוה כרמי - מרכזת יישום המלצות דורנר, משרד החינוך

מנחם (מני) מזרחי - מנהל תחום תקציב חינוך, משרד החינוך

אילן שי - לשכה משפטית, משרד החינוך

נועה היימן - רפרנטית חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

אורטל בן אהרון - מרכזת בכירה שכר כוח אדם, משרד הפנים

הילה רכס מליק - מפקחת ארצית אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יונית אפרתי - עו"ס, ממונת שילוב בקהילה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

דן בן חיים - ראש מינהל שכר והסכמי עבודה, מרכז השלטון המקומי

סיגל אבישי - סייעת שילוב

גילי אלון - ועד עובדים, עיריית באר-שבע, סייעת בגן

רננה אשד - סייעת משלבת

רויטל לן כהן - עו"ד, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

דפנה אזרזר - מנכ"ל אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד

מעין בלומנפלד - מנחת שילוב וחוקרת בתחום השילוב החיצוני

יוליה בן משה - חברה, קואליציית הורים

אפרת בצלאל - סגנית מנהל תחום חינוך מיוחד, ארגון ההורים הירושלמי

ד"ר עינת צפון - וטרינרית - הורה

טל גרנות - עו"ד, אלו"ט

אנג'ליקה ספצר - אמא לילד אוטיסט

נעמי עיני - עמיתה בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית

עמליה עמית - אימא לילד אוטיסט

ולרי זילכה - עו"ד, רכזת הפורום

פם יוגב-פלטק - מנהלת אשכול גני חולון, פסיכולוגית קלינית


ציפי נגל-אדלשטיין - עו"ד, מנכ"ל העמותה לילדים בסיכון

יעל ניר - מרכזת הפעילות, ועד ההורים המשלבים

נירית סעדון - סמנכ"ל ארגון אהב"ה

זהר צפון - אדריכל נוף קק"ל - הורה

אביאל קוגן - אח לילד אוטיסט

יבגניה קוגן - אם לילד אוטיסט

אורי רביב - הורה לילד מיוחד


אביבית ברקאי-אהרונוף - עו"ד "בזכות"

סיגל אזולאי - מנהלת בית-ספר, חיפה

איריס פנחס - חברת הנהלת עיריית חיפה

נטע לוי - עו"ד, מלווה את התארגנות הסייעות הארצית, אית"ך - משפטניות למען הצדק החברתי

גל בכר - מנחת שילוב והורה, אלו"ט

אורלי בן עמי - הורה

אמנון הרשושנים - הורה

אורלי חלק - אימא לילד נכה עם משלבת בגן

נועה ביתן - עו"ד, יועצת משפטית, סנגור, אקי"ם

רונית בן דוד - מנהלת המחלקה לחינוך מיוחד, עיריית תל אביב-יפו

שלמה שטרן - ראש חטיבת עובדי חינוך ודת, ההסתדרות הכללית החדשה

קרן אמית - פרולוג - עו"ד

יהודית גידלי

י.ר. - חבר המתרגמים
<סייעות בחינוך המיוחד - דיון מעקב>

קודם כל, בוקר טוב. בוקר טוב לחברת הכנסת זהבה גלאון, יושבת ראש מר"צ שמלווה אותנו בנושא הזה ובנושאים נוספים באופן עקבי. נושא הדיון הוא הסייעות בחינוך המיוחד או המשלבות. צריך להסכים על איזה שהוא שם יותר מכובד ויותר מתאים. אני מזכיר שזה דיון המשך לדיון שעשינו בתחילת חודש מרץ 2014, זה היה ערב נדמה לי יציאת הכנסת לפגרת פסח. עכשיו אנחנו ערב יציאת הכנסת לפגרת חגי תשרי והתחייבנו אז לעשות דיון המשך וביקשנו ממשרד החינוך לענות ולהתייחס למספר נושאים. כמו-כן, פנו אלינו מי שעשו איזה שהוא מחקר, סקר, אז אני אולי ברשותכם, חלי, אני אתן קודם, נמצאת פה מעיין בלומנפלד, מנחת שילוב שעשתה מחקר משלה על ניתוח עיסוקים של משלבות יחידניות לילדים על הרצף האוטיסטי. בבקשה.

שלום. שמי מעין בלומנפלד וכפי שהציגו אותי, אני מנחת שילוב ורכזת מקצועית של התוכנית שמכשירה מנחות שילוב באוניברסיטת תל-אביב. הייתי משלבת במשך לא מעט שנים בעצמי וחוויתי את השילוב היחידני לילד על הרצף האוטיסטי, את האחריות החינוכית, את הצורך לייצג את הילד על הרצף, את התפקיד שלי כמקנה וכמלמדת ואת העבודה החברתית האינטנסיבית.

במהלך עבודתי כמשלבת, חוויתי בעצמי את חוסר ההתייחסות ההולמת לתפקיד החשוב שאותו ביצעתי במערכת החינוך. אני אציג לכם היום בקצרה את עבודת התזה שלי שעוסקת במשלבות יחידניות לילדים על הרצף האוטיסטי, כאשר המחקר הזה התגבש גם בעקבות העבודה שלי בשטח כמשלבת, לצד הלימוד שעשיתי בהיבט האקדמי, בתחום הזה שטרם חקרו אותו בישראל.

העבודה שמוצגת היא במסגרת לימודי תואר שני בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב בהנחיית פרופ' דרומי וגלית גורדוני. אני אשמח לפתוח בציטוט של משלבת, ככה, הן מתארות היטב את התחושות שלהן. אני על אי, בעיקרון. אנחנו לבד. רק רועי, הילד המשולב, ואני שם. אף אחד אחר לא יודע כלום על הלקות שלו. לאנשים אין את הניסיון, המורה חסרת ידע, אני לא חושבת שמישהו בבית הספר שלי מכיר אדם אחר עם אוטיזם. וציטוט נוסף – מרוב האנשים אני מרגישה שהם לא רואים עד כמה עידו, הילד המשולב, חכם. הם רואים את הלקות, לא מעבר לה. על בסיס שבועי ניגשים אלי אנשי צוות ואומרים – לא ברור לי למה ההורים רוצים שילמד לקרוא ולכתוב. אני צריכה לחנך את אנשי הצוות ולומר – עם ההתאמות הנדרשות, הוא יכול.

כשאנחנו בעצם מדברים על משלבות, יש הבנה שהמשלבות הפכו להיות השחקן המרכזי ביישום של תוכניות חינוכיות של ילדים שמשולבים בחינוך הרגיל. נעשו על כך הרבה מחקרים בארץ, בעיקר בעולם, וכן מצאו תפקידים מגוונים למשלבות, ביניהם – אחריות על האינטראקציה עם העמיתים, על מתן עצמאות הדרגתית לתלמיד בהתאם ליכולת, עם הקניה של חומר לימודי ובאופן כללי, אחריות מלאה על השילוב.

אחד המאמרים מכנה את המשלבות כסו-שף של מורת הכיתה. הביטוי הזה בעצם מתאר את התפקיד של המשלבת כזו שאינה מקבלת החלטות, אינה משתתפת בדיונים בנוגע לתוכנית החינוכית, אלא מקבלת הוראות ברורות והדרכה ממורת הכיתה, זאת על אף שתוכניות ההכשרה שניתנות בישראל ובעולם, לא כוללות ידע על אוטיזם או כלי הדרכה בשביל שמורה תכשיר משלבת.

המחקר הנוכחי שם לעצמו למטרה לאפיין את מקצוע המשלבת באמצעות ניתוח עיסוקים ולאפיין באופן כללי את אלה שעוסקות בשילוב יחידני של ילדים על הרצף האוטיסטי. המדגם כלל 122 משלבות, טווח הגילאים שלהן בין 21 ל- 62, כשהממוצע 36.5. ממוצע שנות הלימוד של המשלבות במחקר הזה היה 14.63 שזה ממוצע שנות לימוד שנושק להשכלה של תואר ראשון, כאשר 49% מהמשלבות היו בעלות השכלה בתחום החינוך, חינוך מיוחד ופסיכולוגיה וממוצע שנות הניסיון שלהן – 3.8 שנים.

פה אתם יכולים לראות את ההתפלגות של המשלבות שדגמנו, לפי אזורים בארץ, בעיקר מאזור המרכז, גם ייצוג לצפון ולדרום. במסגרות השילוב, 69% מהנבדקות היו משלבות בבית-ספר יסודי ו- 24% בגיל הגן. ההתפלגות פה של הילדים המשולבים זה בעקבות המדגם שדגמנו, זה הילדים שאותם הם שילבו וזה מתאר בצורה די נכונה את היחס בין בנים לבנות על הרצף האוטיסטי וזה לא בהכרח אומר שרק, יותר בנים משולבים.
בעצם, מה שאני מציגה לכם כאן זה תפקיד המשלבת כפי שהגענו אליו בעקבות ניתוח העיסוקים שביצענו. זו בעצם התוצאה החשובה ביותר מתוך המחקר שמתארת 11 עיסוקים שבהם עוסקות משלבות. כל אחד מהעיסוקים כולל בתוכו משימות שונות.

בין תפקידי המשלבות, התאמות לימודיות ביחס לחומר שלומדים בכיתה, מעורבות בבניית התוכנית של הילד, המשלבות יעידו שהן מייעצות, לוקחות חלק בבנייה של תוכנית הלימודים, הן פעילות בתוך ההחלטות שמתקבלות לגבי הילד. עשייה חברתית עם הילדים המשולבים, המשלבים, שזאת אומרת שהשלבת היא זו שנמצאת שם בהפסקה ובכל פעילות שהיא לא פעילות כיתתית אקדמית ועושות את העבודה עם קבוצת הילדים. עבודה בקבוצות קטנות עם עמיתים מהכיתה, בהם היא חונכת גם ילדים אחרים מהכיתה, שיהיו קבוצת עמיתים עבור הילד המשולב, מדווחת צרכים לצוות החינוכי.
הן העידו בעצם על עצמן כאלה שבעצם מציפות למעלה לצוות המקצועי ולמורת הכיתה מה הצרכים של הילד ואיפה אפשר להתאים עבורו את תוכנית הלימודים. הן מתערבות מבחינה חינוכית, עושות הקניה ומניעה, שזה תפקיד שבאמת אנחנו רואים שהמשלבות לוקחות על עצמן, הן המלמדות של הילד, הן אלה שבעצם עושות את ההקניה אתו. המשלבות גם העידו על פעילות מחוץ לשעות בית הספר, כלומר גם משעות אחר הצהריים או הצהרון, עבודה על שיעורי בית, עבודה של מניעה ושל התרמה של החומר הנלמד. סנגור מול מורים וילדים.
למשלבות יש תפקיד משמעותי בעצם לסנגר על הילד מול הצוות החינוכי וגם מול ילדים אחרים, כמי שמכירות את הצרכים שלו ויכולות לתת את הכל עבורו בעת הצורך ולוודא שגם הסביבה יכולה לראות אותו כילד חזק, ילד עוצמתי, ילד עם יכולות. היא מתווכת ונותנת פיגומים, כלומר, זה משהו שהן עושות גם בתחום האקדמי וגם בתחום החברתי וגם עוד עיסוק חשוב ומשמעותי זה קבלת ההנחיה בעצם בעקבות הסקר של 122 המשלבות, יצא שאחד העיסוקים של המשלבות זה גם קבלת הנחיה מקצועית ממנחת שילוב, כאשר לי אין את הנתונים מיהי אותה מנחת שילוב, תכף יעל תתייחס לזה יותר, אבל זה תחום משמעותי שבעצם מאפשר עבודה מקצועית בשביל אותן משלבות.
אני אסכם את ההמלצות של צוות המחקר בעקבות אותו מחקר שעשינו. אנחנו בעצם קוראים להגדיר את תפקיד המשלבת מחדש בעזרת אותם עיסוקים שהרגע מניתי ולהקפיד על השימוש במונח משלבת במקום סייעת. לבחון את תפקידי המשלבות כפי שהן מתבצעים בשטח ולהגדיר אותם גם בחוזר מנכ"ל. אנחנו רואים לנכון לעשות הכשרה ראשונית לכל המשלבות לפני כניסתן לתפקיד מטעם משרד החינוך ולהעניק הדרכה מקצועית ושוטפת למשלבות בדרכים מגוונות.
צריך בהכרח לשפר את תנאי ההעסקה של המשלבות, על-מנת להקל בנטל הכלכלי הרובץ על גב ההורים, לקבוע בצורה ברורה את תפקיד מנחת השילוב, לדאוג שבתפקיד הזה יועסקו אנשי מקצוע, בעלי השכלה בתחום האוטיזם, שהם גם בעלי ניסיון בשילוב היחידני ובעלות רקע מקצועי. ואחרון - הכרחי להקצות משאבים לצור הגדלת שעות ההנחיה למשלבות ולכל הצוות החינוכי.

לסיכום – בעצם המחקר שלנו, הדבר החשוב ביותר שהוא רוצה לומר, שמשלבת זה מקצוע, מקצוע חינוכי שחייבים להכשיר אותו מקצועית ולקבל הדרכה באופן שוטף. זה המסר שככה הייתי רוצה להעביר לכם, ומי שמעוניין לקבל את המצגת, היא תופיע בתוך אתר בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב ואפשר לפנות אלי אם רוצים לקבל את העבודה המלאה, כמובן.

תודה רבה, מעין. יעל, בבקשה.

אני אשמח להיכנס לדיון בשלב יותר מאוחר אבל אני יכולה גם לעשות את זה עכשיו. הסקר שלנו התבצע על ידי ועד ההורים המשלבים, זאת אומרת שהוא כלל אוכלוסייה של הורים, סקר של הורים, לא של משלבות, שמילאו שאלון מאוד קצר ותמציתי. השתתפו בסקר הזה 100 הורים שמרשימת התפוצה שלנו מה שזה אומר, שאלה בדרך כלל הורים שהם יותר פעילים בשילוב של הילדים שלהם, שיש להם נגישות למידע, נגישות לניסיון של הורים אחרים, שיתוף בניסיון אחד של השני והרבה תמיכה הדדית ויחד עם זה, הם פרושים באמת, מגוון מאוד גדול של הורים.
זאת אומרת, זה מתחיל מהורים שהילדים שלהם נכנסו בשנה שעברה לגן, וכלה בהורים שהילדים שלהם נמצאים עכשיו כבר בסוף השלבים של החינוך שלהם וגם כן הצלחנו להגיע לפרישה ארצית די גדולה של 25 ערים, עשר מועצות מקומיות וארבע מועצות אזוריות שזה פרישה די גדולה ודי מייצגת, אבל שוב, במסגרות הייצוג של ההורים שהם באמת בקשר איתנו, שזה לא מייצג את כל ההורים ולכן הסקר הזה הוא קצת מוטה.
רק נתון אחד שאמנם היו 100 הורים שענו על הסקר הזה, הם התייחסו בנתונים שלהם ל- 121 משלבות מאחר לילד של- 21% מההורים האלה, יש שתי סייעות ולא סייעת אחת, אז כתוצאה מזה, יש לנו בעצם תשובות לגבי יותר סייעות מאשר הורים.
מה שהיה חשוב לנו מאוד לבדוק בסקר הזה, זה נושא שאנחנו רוצים להעלות אותו במסגרת הדיון, אם זה יתאפשר, מאחר וזה לא התאפשר בדיון הקודם, זה הנושא של התקשורת בין ההורים והסייעות המשלבות. זה נושא שאנחנו מרגישים שהוא מאוד מאוד נחוץ ושהוא מאיזה שהיא סיבה נחסם על-ידי המערכת, קיימת איזה שהיא הנחיה כנראה מהמערכת לא לעשות את זה, כי ההורים, כי בתי הספר, כי המתי"אות, כי העיריות, מקבלות מסר שזה משהו שלא צריך לקרות ואנחנו מאוד רוצים לפרוץ את המקום הזה ולהגיע למקום של שיתוף פעולה. אנחנו מאוד מאמינים שהשר החדש והצמרת החדשה של המשרד כן מעוניינים בשיתוף פעולה עם ההורים, רק השאלה היא איך אנחנו עושים את זה.
מה שהסקר הזה מראה, זה שיש לנו רק 2%, אני מתנצלת אם הנתונים קצת ... כי אני לא כל-כך טובה ביצירת גרפים, אני לא אשת מקצוע, עשיתי כמיטב יכולתי. 2% מקרב ההורים, שזה בעצם שתי משפחות, מדווחות על זה שבית הספר תומך בתקשורת שלהן ומשתף איתן פעולה בנושא הזה והם מרגישים שזה בסדר שיש להם קשר עם הסייעות המשלבות שלהם. כל היתר, שזה 98% מהמשיבים, מרגישים שהתקשורת שלהם עם הסייעת זה משהו שלא נחווה כדבר חיובי על ידי המערכת והם עושים את זה או בגלל שבית הספר מבין את הצורך ולא מתנגד, או בגלל - - -

יעל, את צריכה קצת לתמצת.

זו מצגת מאוד קצרה. הם עושים את זה מאחר והם מרגישים שהם חייבים לעשות את זה ויש להם משלבות שמסכימות לעשות את זה ולעומת זאת, יש לנו אחוז די גבוה שאין להם מספיק תקשורת עם המשלבת. חלק אין להם בכלל תקשורת איתם. מה שראוי לציון, ואחר-כך אנחנו נראה את זה גם בשקפים אחרים, שבאותם מצבים שאין תקשורת עם ההורים, השילוב נכשל. זאת אומרת, שילוב מחייב תקשורת עם הורים, זה משהו שאנחנו מנסים כל הזמן להסביר. שיתוף הפעולה בין ההורים, זה נושא שאחר-כך גם נדבר עליו הלאה, אבל פשוט זאת ההזדמנות להעלות אותו, משהו שהוא חיוני כדי שהשילוב יתבצע נכון.
נעבור לשקף הבא ואני מקווה שתינתן עוד הזדמנות להעלות את הנושא הזה. בשקף הזה, אני מתנצלת מראש, לפי הסקר, ההורים התבקשו לענות על המצב בשנה הנוכחית, זאת אומרת, השנה שחלפה. ייתכן שחלק מההורים הגיבו על השאלה הזו כמה סייעות, אם היה צריך להחליף את הסייעת המשלבת ומה קרה בעקבות זה.
ייתכן שחלק הגיבו גם לגבי שנים קודמות, לא כולם זה בטוח, עדיין הנתון הוא מאוד גבוה, של הצורך להחליף את הסייעת המשלבת. זאת אומרת שהיא לא התאימה לתפקידה. אחת המטרות שלנו בדיון הזה, זה להציף את הנושא של חוסר התאמה ולנסות להגיע למצב שאפשר יהיה לבצע יותר התאמה בין הסייעת והמשלבת והילד הספציפי ולא רק הלקות שלו, אלא הילד הספציפי, מאחר וכשאנחנו מדברים על אוטיזם, אנחנו מדברים על ילדים שהם כל-כך שונים אחד מהשני, הרצף הוא כל-כך גדול, והאפשרויות שקיימות היום בהרבה מאוד רשויות מקומיות הן לא מספיק גמישות, בייחוד בפריפריה. אז זה נושא שמאוד חשוב להציף אותו. יש כאן, לפי הסקר הזה, יש כאן 16% מהילדים שהיה צורך להחליף את הסיוע שלהם וזה לא התאפשר וזה נחסם, האפשרות הזו, ואלה ילדים שפשוט לא הרוויחו מהשילוב, או יכול להיות שהם אפילו ניזוקו ממנו.
אני רוצה יחד אתכם לקרוא את זה, שההורים, אם אנחנו מדברים על שביעות הרצון של ההורים מהסייעת שמשלבת את הילד שלהם, ככל שיש יותר אפשרות של בחירה, אנחנו ראינו בסקר, שככל שההורים היו יותר מעורבים בבחירה של המשלבת שלהם, שביעות הרצון שלהם ממנה עלתה. אפילו הורים שלא היו מרוצים מהמשלבת, האפשרות להחליף אותה כמובן הביאה לתוצאות יותר טובות.
שביעות הרצון אנחנו מדדנו אותה בשאלה – האם המשלבת היתה מתאימה מאוד או מתאימה באופן סביר וכשאני מדברת על התאמה, אני מדברת גם על התאמה יחסית וסבירה. זאת אומרת, אנחנו לא מדברים על משהו שהוא בשמיים. אחר-כך נראה עוד נתונים לגביהם.

זה רק מדובר על אוטיסטים?

אנחנו מדברים על אוטיסטים אבל אני חושבת שזה רלוונטי גם לילדים אחרים.

כן, בבקשה. זו העבודה שהיא עשתה.

הנתון הכי בולט בסקר שלנו זה שההורים היו מרוצים מהמשלבות שהיה להן את האישיות המתאימה, לילד ולסביבה שלו, ושהיתה להם מוטיבציה להתפתח בתפקיד, להבין את הצרכים, לקבל הנחיה וליישם אותה. זה נתון שהוא - - -

עבודה של מי? של משרד החינוך?

של ההנחיה.

לא נכנסתם לאיזה הנחיה?

לא, יש לנו בשקף, אנחנו נעבור הלאה ונראה.

יש לי שאלה. הסקר הזה נעשה רק לגבי משלבות של ילדים עם אוטיזם?

כן.

כן, כן. אבל דפנה, זה הרי מייצג כל ילד משולב.

כן, בבקשה.

אם זה מייצג את כל הילדים, שיגידו שזה מייצג את כל הילדים.

אני לא אומרת.

חברים יקרים. הוויכוח תמיד על העובדות. כן, הסקר הזה, שביקשה יעל להציג, נעשה על-ידי הורים לילדים אוטיסטים וזה מה שיש בו.

אני רוצה להסביר את הנתונים בשקף הזה. התאמה נמוכה, זאת אומרת אותן סייעות, משלבות, שההורים נתנו להם ציון שהן לא כל-כך מתאימות או כלל לא מתאימות, הן אלה שצבועות בצבע סגול בהיר ואלה שקיבלו את הציון שהן היו מאוד מתאימות או סבירות, קיבלו את הציון האדמדם.

מה שאנחנו רואים כאן מבחינת הניסיון בשילוב ומבחינת ההכשרה הקודמת, אין הבדל כל כך גדול. ההבדלים המשמעותיים פה הם בעיקר בנושא של התאמה אישית ומוטיבציה. זה מה שניסיתי להסביר קודם. בואו נעבור לשקף הבא.

השקף הזה מתייחס לנתונים של הדרכה, מידת ההדרכה ומקור ההדרכה שהסייעת קיבלה. אנחנו רואים, אלה שההורים היו מרוצים מהם, היו אלה שקיבלו, עכשיו, אני חייבת להסביר, שכאן היתה אפשרות לתת הרבה תשובות. זאת אומרת, לא פילגתי בשקף הזה, בייחוד מי שקיבל הנחיה רק מההורים או רק מגורם מטעם ההורים או רק מהמתי"א, אלא נתתי את כל הנתונים ביחד. כמובן שזה לא מצטרף ליותר מ- 100%.
מה שאתם רואים כאן, זה לא נתונים של כמות ההדרכה שניתנה עד 100% סך הכל, אלא שבתוך הטווח של המשלבת שההורים היו מרוצים ממנה, כמה היא קיבלה. זאת שההורים היו מרוצים ממנה קיבלה הרבה הנחיה מההורים, יחסית הרבה, כאילו, מעל חצי מהן קיבלו הנחיה מההורים, מעל חצי מהן קיבלו הנחיה, או מגורם מטעם ההורים, או גם וגם, או גם מהמתי"א, מעל 50%. והאפשרות לקבל הרבה הנחיה, היא היתה מאוד משמעותית. לעומת זאת, המשלבות שההורים לא היו מרוצים מהן, הן אלה שקיבלו רק הנחיה מהמתי"א ולא היה להן תקשורת והנחיה עם ההורים, לא היה להן תקשורת או הנחיה עם גורם מטעם ההורים, מקצועי, שהנחה אותן.
אני רוצה לסייג ולומר, אני מכירה מתי"אות מצוינות שעושות עבודה נפלאה וגם עם פחות מעורבים, פחות מעורבות של גורם מטעם ההורים, או עם פחות מעורבות של הנחיה של ההורים, מתי"אות שעובדות באמת יפה, אבל זה לא כלל המדינה, לצערנו הרב, וחלק מהנתון הזה שאתם רואים של 63% הנחיה מטעם המתי"א, לא מדבר על התדירות של ההנחיה. הסיבה שבדרך כלל הנחיה מהמתי"א היא היתה מתאם של המשלבות שההורים היו פחות מרוצים מהם, זה בגלל שההנחיה היתה דלילה, יחסית. התדירות שלה היתה הרבה יותר נמוכה. זאת אומרת שמה שאנחנו בעצם רואים זה שככל שתדירות ההנחיה היתה גבוהה יותר, ככה השילוב היה מוצלח יותר. זה בעצם מה שרצינו להראות.

עוד שקף אחד מראה לנו את השילוב של שני הדברים. זאת אומרת, גם של ההנחיה וגם של ההתאמה, ושוב אנחנו רואים פה, זה זועק לשמיים, הנושא של התאמה אישית ומוטיבציה, זה ללא כל ספק הנתון הכי משמעותי וזה מתייחס באמת להתאמה של המשלבת לתפקיד שלה. זה הכישורים האישיים שלה, זה המוטיבציה שלה באמת לעבוד שם ולעשות את התפקיד הזה כמו שצריך למען הילד ואלה נתונים שאנחנו חושבים שצריכים להיכנס לדיון הזה. תודה רבה.

תודה. משרד החינוך, בבקשה.

אני רוצה קודם כל לומר שאני מברכת על ההצגה המקצועית.

מי שעוד לא מכיר את רחלי, אז רחלי היא ראש האגף לחינוך מיוחד, החדשה.

רחלי אברמזון, מנהלת האגף לחינוך מיוחד, נעים מאוד לכל מי שלא הספקתי עדיין להכיר.

ברכות.

תודה. קארין, חברת הכנסת, נפגשנו בדיון הקודם.

תודה על כל הברכות ואני רוצה קודם כל לברך על המחקרים ועל הסקר שהוצג בפנינו, הוא מעניין, הוא מרתק. אני בשמחה אכנס ללמוד יותר את מה שעשיתם. יחד עם זה, אני באמת רוצה לפתוח ולומר, לפני שחברותיי כאן, זיוה ופנינה יציגו קצת את תוכנית האגף בהתאם להמלצות שהיו במפגש הקודם, אני רוצה לומר שהאגף שוקד על גיבוש תוכנית. היא כבר מגובשת איזה שהיא טיוטה ראשונית שברמה העקרונית גם תבוא לדיון אל מול השולחן העגול שלנו, עם העמותות ונציגי ההורים, מפני שהתחלנו באיזה שהיא הבניה של קשר חדש ומחושד עם העמותות, כך שתוכנית האב שהמליצו בפנינו לבנות אותה ולגבש אותה, מטפלת בנושא הסייעות, תהיה בדיון גם אל מול העמותות וההורים.

וגם אל מול הסייעות.

אל מול הסייעות, בוודאי. זה חלק מהעניין. אז אני רק רוצה לומר, השלטון המקומי בטוח, כי הוא בפנים בכל מקרה. אז תכף תראו. אתם תכף תראו, אני רק רוצה לומר, זה כך באמירה כללית, אני אבקש קודם שזיוה, אדוני היושב ראש, תציג את התוכנית שלנו ואנחנו נמשיך.

כן. זיוה, בבקשה.

שלום לכולם. אני רוצה בעצם להציג קצת מהעשייה שלנו בנושא הזה. אני אתחיל ואומר שבמפגש האחרון שהיה.

היו כמה שאלות בדיון ההוא.

אני אנסה להתייחס אליהן. אם אני אצליח להגיע לסוף, אני אשתדל להגיע ולענות על כל השאלות.

יש גם את הנושא של סייעות - - -

כן. אני מבקש, רבותיי, לתת לזיוה להציג ובסוף היא תיתן מקום לשאלות.

זה נושא שלא הועלה פה בכלל, החינוך המיוחד.

בבקשה.

אנחנו מדברים רק על סייעות בחינוך המיוחד.

אולי אני אחדד ואני אומר שהיום אני אתייחס לנושא של סייעות בשילוב, סייעות אישיות בשילוב אישי ולזה אני אתייחס. אני אשאיר זמן אחר כך לשאלה, אם מישהו ירצה להתייחס, אני אנסה לענות על השאלות.

אז נמצאים לנו היום כ- 12,000 תלמידים בשילוב אישי במערכת החינוך, בסך-הכל, על כל רצף הגילאים. הימצאות של התלמידים האלו בשילוב היא חשובה, היא משמעותית והיא מהווה אתגר מאוד מאוד גדול לצוותי החינוך. הנה המצגת מתחברת, יש לנו את הכל לפנינו, אני אתחיל.

אז כמו שאמרתי קודם, מערכת החינוך, הדיון היום יעסוק בנושא של תמיכה מסוג סייעת שילוב. אני רוצה להתחיל ולומר שכמו שאמרתי קודם, כ- 12,000 ילדים נמצאים בשילוב. מערכת החינוך, האגף לחינוך מיוחד, רואה בזה בהחלט אתגר, אתגר לצוותים החינוכיים, אתגר לכל המערכת והיכולת שלנו להכיל ולעזור להם להפיק תועלת משמעותית – חינוכית, חברתית, רגשית, מהשילוב הזה.

אני אתחיל ואתייחס דווקא לממשקים שלנו בהקשר של העבודה הזו. אנחנו בהחלט רואים אותנו מובילים את הנושא, אבל בהחלט עובדים בקשר צמוד וישיר, בממשקים קבועים, יחד עם שותפים שונים. אני רוצה קצת לפרוש את השותפות הזאת. אנחנו מדברים על, כמו שאתם רואים, הממשקים מתייחסים בהחלט, בראש ובראשונה לשלטון המקומי, כמעסיק ישיר. הורים כשותפים, שותפים להעלאת הצרכים, לתיאום ציפיות גם מהמערכת החינוכית וגם לקדם את התלמיד ובבניית סדרי עדיפויות ותוכנית העבודה של התלמיד. אנחנו מדברים על העבודה עם בתי הספר, ועדות השילוב המתקיימות בבית הספר, אותן, בראשן עומד מנהל בית הספר שבעצם רואות את סך הכל של הצרכים של התלמיד וקובעות מתוך סך התמיכות, גם תמיכה מסוג סייעת.
ההורים הם שותפים בוועדת השילוב, הם לא מחליטים, אבל הם בהחלט, דעתם נלקחת בהחלט בחשבון. אני מדברת על המתי"אות שהם הגוף המקצועי המלווה ומנצח על המערכה הזו מבחינה מקצועית. מדריך מלווה מכוון ובהחלט מסייע על מנת לנסות לקדם את הנושא הזה מקצועית. אנחנו מדברים על המפקחים הכוללים שאנחנו חושבים שחשוב לנו מאוד לקדם את הקשר הזה ובאמת להכניס אותם כמה שיותר לתמונה כי יש להם חלק מאוד משמעותי בתהליך הזה בעינינו. אנחנו חושבים שהחלק שלהם בשיתוף הקהילה הרחבה, קהילת בית הספר כולה, במימוש אורח חיים שמדבר שילוב. אני מתקדמת.

יחד עם זאת, יריעת העבודה שלנו, אנחנו מסתכלים, התלמיד עומד במרכז, כמו שאתם רואים. יחד עם זאת, אנחנו רואים את התפישה הכוללת של סך הכל הצרכים של התלמיד וסך הכל יכולת שלנו לתת, לראות את סך הכל הצרכים ולתת להם מענה הולם. אנחנו רואים במחנכת הכיתה בהחלט כמי שמתכללת את סך הצרכים, רואה את התמונה הרחבה ובהחלט מהווה את ה- case manager שנדרש לטובתו של התלמיד. אני מתקדמת.

כן, זיוה, את צריכה לתמצת. כי האמירות הכלליות, אנחנו כולנו די בקיאים.

צוללת לנושא.

כן.

נתונים. כמו שאתם רואים - - -

וגם אדוני, אני רוצה שיהיה דיון על הסייעות בחינוך המיוחד. עבדתי קשה מדי, כדי שהם יהיו והם עדיין לא קיימות.

זה רק החינוך המיוחד.

אני אתייחס.

כן, בבקשה.

אז אני מתקדמת. בתשע"ד, אנחנו יכולים לראות שמספר התלמידים שהיו זכאים לתמיכה עמד על 6,900. אנחנו רואים גידול וזה הצפי שלנו לתשע"ה.

מה אמרת 12,000?

לא רק סייעת. סך-הכל תלמידים בשילוב. כשאני מתייחסת למספר הזה, אני מדברת על תלמידים שבתוך המערכת, תכף אני אראה גם לפי לקויות, בסדר? מייד, עוד דקה.

אז מספר התלמידים הזכאים לתמיכה, סייעת, בסדר? ואנחנו מדברים על גידול משמעותי. מתשע"ג ל-תשע"ד, ראינו גידול של כ- 8%. אנחנו צופים גידול נוסף לקראת שנת הלימודים הבאה, שעומד על 12.5%. הסיבות לגידול - - -

גילאי שלוש-ארבע.

הוספנו לכם את גילאי שלוש-ארבע.

גם גילאי שלוש-ארבע, מודעות הולכת וגדלה של הורים לנושא וכל מגמת ההכלה שאני חושבת שלוקח לה זמן אבל היא הולכת ותופשת תאוצה בתוך בתי הספר.

נתונים אודות תלמידים עם לקויות מורכבות, לאו דווקא, אני אומרת שוב, אני מדברת על תקצוב דיפרנציאלי לתלמידים ולאו דווקא לתלמידים שזכאים לתמיכה מסוג סייעת. הבאנו לכם את השקף הזה באמת לראות את זה, דרך הפריזמה של הלקויות, לראות את המגמות שהולכות ומתרחבות. אנחנו מדברים על תשע"ג.

אבל אלה הלקויות בדיוק של הזכאות לסייעת.

נכון.

אוקיי.

והנתונים שהיו.

היא מציגה את הסייעות בשילוב.

אני חושבת שאחת השאלות שנשאלתי מספר פעמים היה, אנחנו מדברים פה על זכאות לתקצוב דיפרנציאלי. אני רוצה רגע לומר משהו.

רגע, רגע.

זה תקצוב דיפרנציאלי בשילוב בלבד, הנתונים האלה?

כן. אבל לאו דווקא לסייעת. תקצוב דיפרנציאלי בכלל. בכל טווחי הגיל. לא כל תלמיד בתקצוב דיפרנציאלי, מקבל סייעת.

אבל בואי נתמקד בשילוב, בסייעת.

זיוה, הנושא של הדיון הוא סייעות בחינוך המיוחד.

אז אני מייד מתקדמת.

זה גם המשלבות וגם הסייעות, עוד פעם, אני כרגע לא רוצה לטעות במילים ובמונחים. זה גם, זה כל הסייעות בחינוך המיוחד.

גם בגנים? אנחנו רוצים לדעת.

בגנים – לא. בגנים זה סייעות לגננות.

גם בגנים יש סייעות בחינוך המיוחד.

בסדר, אני לא אמרתי שלא. אמרתי כל החינוך המיוחד. מגיל שלוש עד גיל 21.

יש לנו מה לעשות כאן? אנחנו ... לילדים אוטיסטים. יש לנו מה לעשות בדיון הזה?

זה לא משנה לאיזה לקות.

נושא הדיון הוא דיון המשך לדיון שהיה לפני ארבעה חודשים ועוסק בסייעות/משלבות בחינוך המיוחד ובחינוך המשולב, מגיל שלוש עד 21. אני רוצה גם להזכיר שביום רביעי, מחרתיים, אנחנו מקיימים דיון המשך נוסף, על דו"ח ועדת דורנר, עם הצגת גם הטיוטה של הצעת חוק שכוללת את כל הנושאים ביחד. ולכן, יש פה חפיפה בנושאים האלה. הנושא, דרך אגב, רחלי, שלשמו בעיקר התכנסנו והוא גם כתוב בסיכום של הדיון שנערך במרץ, הוא תנאי השירות של הסייעות, העסקת הסייעות, 12 חודשים ולא מציאות שכל שנה מפטרים אותן וכמובן ההכשרה של הסייעות והתאמת הסייעות לתפקידן. אלה הנושאים על כל הקשת. בבקשה. אז בואי ותתקדמי.

אז שנייה אחת, ברשות, כבוד היושב ראש. אז אני רוצה רגע להעיר לגבי הנושא הזה. קודם כל, הטיוטה והתוכנית שאנחנו באמת מכינים, נוגעת בפרישה מאוד רחבה לגבי כל סוגי הסייעות שאנחנו נדרשים לתת להם את המענה בתוך מערכת החינוך, גם בחינוך הרגיל וגם בחינוך המיוחד. יחד עם זה, אני רוצה רק לומר, זה אמנם בשקף האחרון מוצג, אבל אנחנו אמורים לקיים פגישה ב- 11 באוגוסט עם שר הפנים בלשכתו, לדון עם השלטון המקומי. אנחנו כבר מתחילים את השיח הזה לגבי התקנון ותנאי העסקתן של הסייעות, כי בשלב הנוכחי, כפי שידוע לנו, הסייעות מועסקות על-ידי הרשויות המקומיות ואת השיח הזה - - -

לא, לא רק.

לא רק. רוב הסייעות מועסקות על ידי השלטון המקומי.

רוב הסייעות מועסקות על ידי הרשות המקומית ולכן אנחנו באמת רוצים להבנות מחדש את כל הנושא הזה, בעקבות הדיון והאמירה, אז ב- 11 באוגוסט אנחנו אמורים להיפגש עם שר הפנים ולהתחיל לקדם את המהלך, עם השלטון המקומי.

רבותיי, בלי הערות ביניים. מי שירצה, יקבל רשות דיבור ואם גם תצטמצמו אז יספיקו יותר אנשים לדבר. הדיון מסתיים באחת וחצי.

וברמה העקרונית, השאיפה שלנו היא באמת להגיע למצב שבו כל ילד יקבל את הסיוע המיטבי ביותר שהוא נדרש לו. לגבי המתווה והפיתוח המקצועי של הסייעות, פנינה תציג את זה. בבקשה.

אני אציג, אבל לפני כן, אני רוצה ככה כמה אמירות כלליות שקשורות גם לנושא שעלה כאן. היום כבר קיימת ועדה, היא די חדשה, זאת אומרת, זה פועל כבר כמה, שלושה חודשים, שבעצם היא לבחינת הכשרת המורים במדינת ישראל. הכשרת המורים הרגילים בנושא של השילוב. פועל לזה משרד החינוך, ביחד עם נציגי המכללות. בואו נגיד, אני חושבת שבסביבות ינואר אנחנו הולכים לקיים דיונים מסביב שולחנות עגולים, שיהיו נציגים בכל הרמות – מורים, מנהלים, אנשי שלטון מקומי, אנשי אקדמיה, כדי באמת לבנות קודם כל, הכשרת המורים בישראל, לאור המציאות שבעצם משולבים לנו היום תלמידים בקשת רחבה של אפשרויות. אז זה נעשה במקביל ואני חושבת שתהיה השפעה.

גם צריכות לשבת שם סייעות. סייעות גם צריכות לשבת שם.

כרגע זה הכשרת המורים בישראל, אני רושמת לעצמי את ההערה.

כן, בבקשה. ביקשתי לא להעיר באמצע. אי-אפשר.

אז זה רציתי שתדעו שגם נעשה משהו ברמה של כבר חשיבה קצת על הכשרת המורים בהקשר הזה. הדבר השני שעלה פה ואני חושבת שצריך להתייחס אליו זה הנושא, העבודה עם המתי"אות. את אמרת מאוד יפה שבמתי"אות מסוימות זה עובד מאוד יפה ואחרות פחות. אנחנו לוקחים על עצמנו לעשות עבודה מוסדרת מול המתי"אות, שזה לא יהיה באקראי, כי מנהל המתי"א מוביל תהליך מאוד יפה, אלא אנחנו במגמה שלנו, זה שכל המתי"אות יעבדו באותו אופן שייקחו אחריות באופן, לגבי הדרכה שנדבר.
הדבר השלישי זה באמת ההדרכה. אנחנו רואים את הסייעת כחלק מצוות. העבודה עם התלמיד היא עבודה הוליסטית. אנחנו חושבים שמחנכת הכיתה צריכה להיות ה- case manager, ראינו שיש בקשת שם המון המון אנשי מקצוע מעורבים וחשוב לנו מאוד שהכל יהיה בסנכרון, זאת אומרת, גם אם הסייעת תדבר עם ההורים, חשוב לנו מי יודע ואיך זה עובד. גם כשהקלינאית תקשורת מדברת עם ההורים זה בשותפות עם מחנכת הכיתה.
חשובה לנו פה עבודה מסונכרנת, עבודה הוליסטית מול התלמיד, כדי שבאמת הוא יקבל את השירות הכי טוב וכחלק, כשהסייעת היא חלק מצוות, ברור לנו שהיא גם צריכה לקבל את ההדרכה. שוב, אני לא אומרת רק הדרכה אישית ורק מול סייעת, אבל באופנים שונים, היא חלק מהצוות, היא נמצאת המון זמן עם התלמיד וההדרכה צריכה להיות מכווננת אליה. שוב אני מתייחסת, אני משליכה את זה גם על המתי"א, כי המתי"א היא הגורם המרכזי שמומחיות התחום שלו נותנות בעצם את ההדרכה בתחומים השונים ולא רק באוטיזם. אז ככה, אלה דברים קצת כלליים ועכשיו אני אלך לכיוון של הפיתוח המקצועי וההכשרה המקצועית שאנחנו רוצים.
קודם כל, אלה מטרות כלליות. אנחנו רוצים לבנות קודם כל קבוצת השתייכות מקצועית של הסייעות. עוד מעט אנחנו נדבר באיזה אופן. היכרות עם מאפייני אוכלוסיית התלמידים והצרכים הייחודיים. הרי יש, סייעות שונות מתעסקות עם תלמידים עם לקויות שונות. הקניית כלים יישומיים לעבודה עם התלמידים, חשיפה למורכבות בהתמודדות המשפחה של הילד עם הצרכים המיוחדים, כלים לעבודה בצוות רב מקצועי, כי אנחנו חושבים שזו הדרך המרכזית לעבוד עם התלמיד ומתן כלים ותמיכה להתמודדות עם התנהגויות מאתגרות. באמת, ככה, דברים מרכזיים. כאשר הסייעת בחינוך המיוחד או בשילוב מהווה חלק חשוב ומשמעותי בצוות החינוכי הטיפולי של הכיתה, היא שותפה לעבודה עם התלמיד.

סליחה, אני מתנצלת שאני מפסיקה אותך. את הדברים הכלליים אני חושבת שרוב היושבים בחדר, מכירים היטב. אני אשמח, אני מבינה שהכנת מצגת, אני לא רוצה להפריע לך.

לא הכנתי מצגת.

אבל אני אשמח אם אפשר יהיה להתמקד בנתונים החדשים. במה עשיתם שהוא בגדר חידוש.

זה בדיוק השקף, אין עוד שקפים. אז נכון להיום, אני כן חייבת להתייחס קצת מה קורה היום. אני חושבת, אני מקווה שאמרתי כמה חידושים שאנחנו הולכים לקחת את זה ברמה ארצית מערכתית ולא ברמה ספוראדית של מתי"א זו או אחרת.

כיום קיים קורס להכשרת סייעות.

כמה זמן הקורס הזה?

שנתיים, 270 שעות, ולצערנו הרב, אני לא יודעת אם אתם מודעים לזה, לא הרבה הולכות ללמוד את זה.

מישהו מממן להן את זה? מישהו אמר להן?

במשכורת כזאת, אני ממש לא יכולה.

קודם כל, קורס הוא, אפשר, יש אפשרות להחזר חלקי. זאת אומרת, חבל לי פה שבאמת המפע"מ לא יושב, כי המפע"מ הוא זה - - -

מה זה המילים האלה?

זה קורס עם סייעת שמקבלת 25 שקל לשעה, כלומר, היא תרצה לבוא ולקבל 25 שקל לשעה.

אז היא מאוד רוצה.

חברות.

אני מדברת הרגע על הכשרה מקצועית מה קיים ואיך אנחנו רואים, לאור המציאות, את הרצון שלנו לעשות משהו קצת אחר. קודם כל, זה יישאר ויש את הקורסים האלה וזה נכון שזה עולה כסף וזה נכון שיש רשויות שמשתתפות בעלויות וזה בהחלט בהתאם לרשויות המקומיות ופה אני חושבת שמי שצריך לשבת ולתת ומפעיל את התוכניות האלה, זה בעצם המפע"מ, זה הפיתוח המקצועי של השלטון המקומי, זה לא אנחנו שמפעילים את - - -

יש פה נציג של השלטון המקומי?

לא לא.

אבל זה אחריות של משרד - - -

רגע, רגע, תנו לי לגמור. המציאות מראה שבארץ אולי נפתחו שלושה קורסים כאלה ולקחו אחריות.

מי יודע שאפשר להירשם לקורסים?

רגע, אוקיי.

אין להם את זה, סליחה - - -

אפילו שהכל עומד פה, אני לא מצליחה לעמוד בקצב הדיבור.

חברים, גם לא מממנים גננת - - -

אבל הם מרוויחים חצי שקל לשעה.

אני רוצה לדבר רגע נטו על הפיתוח המקצועי, אני לא יכולה.

הם לא יבואו. הם לא יבואו.

הם יבואו, אם לא יקבלו אותם לעבודה בלי כישורים בסיסיים, הם יבואו.

הם לא יבואו ב- 25 שקל לשעה.

בבקשה, חברים. אני מבקש לא לערב. תראו, משרד, יש פה הלא חלוקה. משרד החינוך אמור להיות אחראי על ההכשרה, על הכישורים הנדרשים, על הליווי, על התיאום בין כל המערכות השונות. משרד הפנים, באמצעות הרשויות המקומיות, הם המעסיקים ותנאי ההעסקה צריכים להיות, תכף נשמע, כמובן, כי זה אחד הנושאים המרכזיים, שדיברנו עליהם כבר כמה פעמים ולא רק פעם אחת. תנאי העסקה קשורים במרכז השלטון המקומי, במשרד הפנים, בהסתדרות שבטח נשמע תכף וזה חלק שאמנם הם חלקים משולבים, אבל האחריות שם היא קצת שונה. אז בואי, תתמצתי את העניין של ההכשרות, של התפקיד של הדרישות ונתקדם הלאה.

אז מה שראינו, אנחנו, בגלל הקושי להביא את הסייעות ללמוד באמת במכללות, וראינו מקומות נקודתיים בארץ שוב שביוזמת המתי"אות ביחד עם הרשויות המקומיות, בנו הכשרה מקצועית לסייעות וראינו בזה הצלחה. זה קרבה למקום העבודה, מקום המגורים, זה לא בעלות כספית כי אנחנו נסמכים פה על הידע, על המתי"אות, על השירות הפסיכולוגי והרשויות הן אלה שמארגנות את הקורסים האלה ואנחנו חשבנו לנכון לבנות איזה שהוא מתווה שכולל ולתכנן קורסים, וקורסים, זאת אומרת, ישבנו פה עם דגנית מהמפע"מ, לבנות קורסים ביחידות של 40 שעות, שמאפשרות להם איזה שהיא נקודת גמול. נכון שבשביל לקבל גמול ושוב, זה השלטון המקומי, צריך 500 שעות בארבע או חמש שנים, אבל בכל מקרה, לבנות מודולות, כבר בנינו שתי מודולות לשנה הקרובה, שיהיו, יש פה איזה שהוא רצף מקצועי.

יש לי שאלה. זה בשיתוף - - -

לא לא, אין שאלות בשלב הזה. פנינה, תמשיכי.

משך הקורס, זאת אומרת, אמרנו, בכל שנה זה 40 שעות, כאשר פה העלויות זה ללא עלות לסייעת, כי פה אנחנו נאגד באמת את השותפים שאנחנו יכולים כל אחד ייתן את הידע שלו ובעצם אנחנו ככה בונים קודם כל את הפיתוח המקצועי של הסייעות בתוך המתי"אות. מה שאנחנו, אני רוצה להעמיד לשנה הבאה ואני מקווה שאני לא יומרנית, שבכל מתי"א יהיה לפחות קורס אחד כשנה ראשונה, שיופעל ביחד עם הרשות המקומית. שוב, כל מתי"א יכול להיות שיש לה כמה רשויות מקומיות ואפשר גם לשלב ידיים וליצור את זה עם כמה רשויות מקומיות, אם הן קטנות.

קודם כל, אנחנו נבנה ואנחנו שולטים בזה ואנחנו מנחים וכך אנחנו, פה, ואנחנו גם ראינו במתי"אות שזה קרה, שההיענות היא הרבה יותר גדולה. זה חלק מהעבודה שלהם, זה ליד הבית, זה לא הכשרה שאתה צריך לשלם עליה ולנסוע למכללה. אז אני לא אומרת, אנחנו לא נוריד את זה, אנחנו חושבים שיש חשיבות מאוד גדולה להכשרה הטרום מקצועית.

אבל חלק מהפיכת הסייעת בחינוך המיוחד, בשילוב, למקצוע, זה דרישות. כלומר, צריך לבנות איזה שהוא תהליך שלאורך שנים, מי שלא תעמוד בדרישות האלה, לא תוכל להתקבל לעבודה.

נכון. אנחנו גם למדנו.

אחרת – זה הכל וולונטארי.

יש לנו גם את הקטע של ההכשרה הטרום ואני לא יודעת אם היום אנחנו במקום שאנחנו יכולים להגיד – בואו, נשחרר את כל הסייעות, נקבל רק את, לכן אנחנו רוצים בעצם למקצע את הסייעות הקיימות שלנו. בתהליך.

עלתה פה נקודה של שיתוף פעולה עם ההורים בעניין התאמת המשלבות ונשמעה טענה שכביכול יש איזה שהיא הנחיה של משרד החינוך, לא לשתף פעולה עם ההורים.

נכון.

אין דבר כזה.

הנחיה?

זה עלה.

כן.

אני מבקש את התייחסותכם.

אני יכולה לתת דוגמאות.

ההנחיה, אז אני רוצה לומר ואני מצהירה בזאת, בסדר? הנחיות כאלה לאת צאנה ולא יצאו לטעמי, אני לא רוצה לומר בשם קודמיי, אבל לא תצא הנחיה כזאת באופן מפורש. להורים יש חשיבות לאין ערוך בשיח הזה. יחד עם זאת, אני חושבת שאנחנו נצטרך לשבת ולהגדיר את הגבולות, איפה האמירות המקצועיות גם דורשות. לא תמיד כל בחירה של הורה את הסייעת לבנו, היא העונה על כל ההכשרות וכו'. אבל בשיח הזה, להורים יש חלק מאוד משמעותי וזאת אמירה שלי ואני גם אדאג שגם בשטח זה יהיה ברור.

יש לנו איסור מוחלט לדבר עם הורים. איסור מוחלט מהרשויות המקומיות.

אז אני הבהרתי את עמדת המשרד. תודה.

אוקיי. אני מבקש, אני מבקש מהשלטון המקומי.

רחלי, כל הכבוד.

רק רגע.

אני גילי אלון, חברת ועד עיריית באר שבע וסייעת.

מה רצית להשלים, זיוה?

רציתי כאן קצת להתייחס בעצם למפגש האחרון ולמה נעשה בהקשר סיכום המפגש האחרון בהתייחס לפעולות שנעשו על-ידי האגף. אז גובשה תוכנית אב בנושא של תמיכה מסוג סייעת, היא בעבודה, היא נמצאת כרגע בשלב של דיונים. בנושא תקנון ותנאי העסקה, אנחנו פותחים בשיח עם השלטון המקומי באופן מובנה, המפגש הראשון התקיים כבר בחודש הבא.
לגבי נושא של מנגנוני מעקב ובקרה, יש לנו מנגנון חלקי היום, במשרד. אנחנו בהחלט רוצים במסגרת השיח עם השלטון המקומי, להעמיק ולחשוב ביחד בשותפות, יחד עם השלטון המקומי, על מנגנונים מתאימים ומותאמים, גם לנושא וגם למסגרות. פיתוח מקצועי הוצג עדכון המתווה ולקראת יישום ובאמת עומד בתוכנית העבודה של האגף, שני נושאים – בניית הצעות לדגמי עבודה, אנחנו מוצאים שבארץ כולה ישנם מספר דגמים, חלקם מוצלחים יותר, חלקם מוצלחים פחות וחשוב לנו באמת לעשות איזה שהיא פרישה של הדגמים ולמידה משותפת. אנחנו מדברים גם על עדכון חוזר מנכ"ל על בסיס מדיניות שתתקבל שוב, מתייחס לדיונים שמתקיימים ולהחלטות שהתקבלו ולפי זה אנחנו נעדכן גם את חוזר המנכ"ל. זהו, תודה.

חוזר מנכ"ל תהיה גם אותה הנחיה שמותר להורים לדבר עם הסייעות, כמו שנאמר כאן עכשיו? זה יהיה במסגרת חוזר המנכ"ל?

אנחנו היינו רוצים שחוזר מנכ"ל יעודכן במהלך שנת הלימודים הקרובה ברוח כל ההמלצות שישבו בתוכנית האב ויאושרו על-ידי הנהלת המשרד, כמובן שברגע שהכל יאושר, זה יעוגן במסגרת חוזר מנכ"ל בנושא הזה.

אני רוצה להעיר הערה שלא קשורה רק לדיון עצמו, אלא הערה בנושא שיח. אפשר כבר במשרד החינוך לשנות את הדבר הזה שנקרא תוכנית אב. במסגרת המילים תוכנית אב שנוגעת לאימהות, כל הגישה הזו, תוכנית אב. משק בית.

אב ואם.

אבל כבר לא אומרים. אומרים משק בית, כבר לא אומרים, בית אב. משרד הפנים כבר שינה את זה, בודקים משק בית. לא צריך להגיד תוכנית אב.

אוקיי.

אוקיי, קיבלתי.

אנחנו עבדנו לפי המלצת הוועדה, כתוב לנו.

אז גם הוועדה.

אנחנו נשתדל לאמץ את זה.

נפרוק מהלקסיקון כל מקום שכתוב אב.

אנחנו מאמינים מאוד בשיח משתף.

מרכז השלטון המקומי, בבקשה. נושא תחום העסקה.

דן בן חיים, מרכז השלטון המקומי.

בבקשה.

הנושא של תנאי העסקה כידוע מוסדר במערכת שלמה של הסכמים קיבוציים שמרכז השלטון המקומי חתום עליהם מול ההסתדרות, שהוא הארגון שמייצג את העובדים. כל ההסכמים האלה כמובן גם מאושרים על-ידי משרד האוצר, האגף הממונה על השכר ואנחנו בעניין הזה לא, אין לנו פה איזה שהוא - - -

מה זה אין לכם, עלו פה ביותר מדיון אחד כמה שאלות. עלו כמה שאלות. אחד – נושא העסקה של 12 חודשים. איפה זה עומד?

לצערי, אותו הסכם שדיברנו עליו גם פה בפעם שעברה עוד לא נחתם. אולי הנציג של ההסתדרות יסביר את העניין הזה. אבל ההסכם מבחינתנו, יכול לצאת לדרך. עדיין לא נחתם.

עדיין מפטרים.

הסייעות לא היו בדו"ח, בהסכם הזה בכלל, מיוצגות.

גברתי. כן.

מה השאלה?

תשמע, אני יושב פה כבר שעה, ושומע את אותן תזמורות כל פעם. אנחנו הורינו חד משמעית שחוזה העסקה עם הסייעות יהיה ל- 12 חודשים. מה זה קשור להסכם עבודה?

ודאי שזה הסכם עבודה. הסכם עבודה זה נוסח, מבחינתנו, וזה לא נחתם.

יש פה נציג מההסתדרות?

כן.

אני רוצה להסביר פה לסייעות שבצדק מעלות לא מעט טענות, שמי שמייצג אתכן, זה ההסתדרות. במסגרתה, הסתדרות הפקידים, שיש לה הרבה מאוד תחומים ואנחנו ביקשנו כמה פעמים להתמקד בסייעות. בבקשה.

מאז הדיון הקודם בוועדה נכבדה זו, בסוגיה בה אנו דנים, התקיימו דיונים שוטפים בינינו לבין אנשי השלטון המקומי, כפי שהוועדה הנכבדה הנחתה אותנו. שני הצדדים הבינו את הצורך למצוא פתרונות לבעיית תנאי שכרן ועבודתן של החונכות העושות מלאכת קודש קשה ומתישה, שתפקידן לסייע לתלמידים בעלי נכויות ולתלמידים בעלי צרכים מיוחדים.

תעזבו את התיקונים, נו באמת. אתם רוצים לעסוק בטרמינולוגיות עכשיו? בבקשה.

ואכן חלה התקדמות והגענו במהלך המשא ומתן למספר הסכמות, הן בנושא תשלום השכר במהלך 12 חודשי השנה, והן בנושא תשלום תוספת הסייעות בשיעור 10% שמקבלות כלל הסייעות לחונכות. נותר עדיין מספר מצומצם של נושאים המצויים עדיין במחלוקת.

במהלך המשא ומתן אף הצביעה ההסתדרות בפני מרכז השלטון המקומי על מקור תקציבי אפשרי למימון חלקי של תוספת עלות השכר לחונכות. ההסתדרות אף הסכימה לאפשר באופן חריג את העסקת החונכות במהלך שישה ימים בשבוע, הן על מנת לתת פיתרון של סיוע לתלמידים במהלך כל ימות השבוע והן על מנת לאפשר בדרך זו את הגדלת משרותיהן של החונכות. למצער, משא ומתן טרם הבשיל לכדי חתימה על הסכם, שכן נותרו מספר נושאים פתוחים הדורשים התקדמות ואלה תלויים בעיקרם בהסכמת משרד החינוך להגדיל את הקצבת השעות השבועיות לסיוע לאותם תלמידים בכיתות מחד, ומאידך – לבנות תוכניות כדוגמת בית הספר של החופש הגדול, לתקופת פגרות הלימודים וחופשת הקיץ לתלמידים, באופן שהאמור לעיל ייתן פיתרון הן להגדלת היקף המשרה השבועי לחונכות, העומד כרגע על 70% בגודל ההקצבה שמעביר משרד החינוך לרשויות המקומיות והן למציאת תעסוקה הולמת לחונכות בפגרות הלימודים ובחופשת הקיץ, באופן שהן לא תישלחנה לבצע עבודות שונות באותן תקופות על מנת להצדיק את תשלום שכרן בפגרות הלימודים.

אני מבקש להסב את תשומת לב היושב ראש וחברי הוועדה הנכבדים כי גם אם נגיע לסיכומים בנושאים שהזכרתי, ההסכמות מחייבות עדיין את הסכמת הממונה על השכר במשרד האוצר ובשלב זה אין לנו מידע באשר לעמדתם בסוגיה הזו.

איך הוא נכנס עכשיו? עד היום הוא לא היה בחדר.

חונכות זה סייעות שצמודות לילדים.

לא הבנתי כלום.

אנחנו נפתח לדיון.

אז מי תוקע את זה בסוף? שאני אבין. פינג פונג. כל אחד מגלגל לשני. עכשיו ההסתדרות, השלטון המקומי להסתדרות, ההסתדרות למשרד החינוך, מה נהיה?

כן, בבקשה.

ואני לא מקבלת 10% תוספת.

מי זה גידי? יש אחד כזה? נטע לוי.

נטע לוי, עורכת-דין מעמותת אית"ך מעכ"י, מלווה את התארגנות הסייעות הארצית. אנחנו הגשנו גם נייר עמדה לוועדה שבו אנחנו פורטים לפרוטות את הבעיות, את הפגיעות התעסוקתיות המרכזיות שבהן סייעות הן בחינוך המיוחד והן המשלבות נתקלות בהן. אני רוצה לציין גם שבעקבות הדיון שהיה כאן ב- 30 ליוני שעסק בנושא, שממנו יצאו המסקנות המאוד מאוד חד משמעיות בעניין החזרת מכתבי הפיטורים, זה לא קרה וזה לא יצא לפועל השנה. הסייעות שיושבות כאן, שתיהן סייעות משלבות שיוכלו לדבר בשם עצמן גם חותמות בלשכה, אגב, רבות מהן לא יכולות לקבל דמי אבטלה, מכיוון שהן לא מגיעות ולא עומדות בתנאי הסף כי יש להן רק עשרה חודשי העסקה, אבל זה בכלל הסדרים שלא צריכים להיות כאן.
מה שאני רוצה לומר זה שני דברים. אחד – פיצול האחריות בין משרד החינוך למרכז השלטון המקומי ולרשויות המקומיות הוא אחד משורשי הבעיה כאן, מכיוון שהסייעות בעצם עובדות במוסדות של החינוך, של משרד החינוך, מוסדות חינוך ממלכתיים וכשההנחיות שלהם מגיעות מהרשויות המקומיות והמעסיק הוא הרשות המקומית, כאן מתחילות הבעיות.
כל הטלאים שיש, הפתרונות טלאי שיש טלאי על טלאי ב- 10% שמר שטרן כאן ציין, יש לי כאן כמה וכמה תלושי משכורת של סייעות משלבות, 10% האלה זה 130 שקל תוספת לשכרן, מכיוון שמדובר על תוספת לשכר היסוד שלהן, שעומד על כ- 130 שקלים בערך, במקרה של הסייעות המשלבות ובעצם מה שנדרש כאן זה בעצם שינוי מהותי של ההסכם ושל תנאי ההעסקה ושל ההסכם הקיבוצי שלהן. אנחנו, בעצם יש כאן מתווה להעסקה הוגנת וראויה שכולל בתוכו גם שינוי דרמטי של השכר שלהן. כי מה שבעצם ההורים כאן העלו ומעלים ואנחנו כל הזמן בשיתוף פעולה עם ההורים, זה את הצורך ואת הכמיהה בסייעות שיהיו, ימשיכו, שימשיכו משנה לשנה. סייעות שירצו ללמוד ויושבות לידי כאן סייעות שמאוד רוצות ללמוד.

בתור ארגון שמייצג את הסייעות, אתם פועלים מול ההסתדרות?

ההסתדרות לא מעוניינים לדבר איתנו.

מול הסתדרות הפקידים?

הם לא רוצים לדבר איתם.

אית"ך מע"כי ההסתדרות לא מדברים. הסייעות שיושבות כאן לידינו כן מנהלות דיאלוג, לא יודעת אם דיאלוג זאת המילה המתאימה, אבל הן מתדפקות על דלתות ההסתדרות ומתקשרות שוב ושוב ושוב, וזה, הלחץ הזה שאנחנו מפעילות, כלומר באמצעות השטח על ההסתדרות, אנחנו גם מרגישות שפה ושם דברים קצת זזים. אבל הם זזים בצעד קטן אחרי צעד קטן ומה שנדרש כאן זה שינוי דרמטי.

אני יכולה להגיד לך שהסייעות, נציגות של הסייעות שיושבות כאן לידי וסייעות נוספות, הראו לנציגי ההסתדרות את המתווה הזה שבעצם כתבנו יחד עם הסייעות להסכם חלופי לסייעות המשלבות והתגובה שלהם היתה בעצם לזרוק את המתווה הזה לפח. זה מה שהיה, לקרוע אותו ולזרוק אותו לפח. זה היחס שההסתדרות בעצם נותנת לסייעות. לא תמיד, פה ושם יש ייצוג, אבל זה בעיקר אחרי התדפקות על הדלת ועל הטלפונים ועל הפייסבוק של נציגי ההסתדרות.

אנחנו, אית"ך מע"כי, לא טוענת שהיא מייצגת את הסייעות, אנחנו לא ארגון עובדים, אנחנו פשוט משפטניות למען צדק חברתי. אנחנו בין היתר עובדות בשכר נמוך וכך הגענו לאוכלוסיית הסייעות וכך הסייעות הגיעו אלינו.

טוב. נשמע כמה סייעות. סיגל. סיגל אבישי, בבקשה.

אני סייעת שילוב כבר מעל שבע שנים, עבדתי שש וחצי שנים עם ילד על רצף האוטיסטי, מהספקטרום. למדתי אצל גל בכר, אני חייבת לציין שרדפתי אחרי השתלמות מקצועית די הרבה זמן עד שהגעתי הביתה, כמו שאומרים. אני גם חייבת לציין שכל המרדף הזה אחרי השכר ואחרי התשלום ואחרי כל חודש לגמור את החודש בהצלחה איכשהו מעל המים, די מעקר את היכולת שלי לעבוד כמו שצריך ולתת באמת את כל כולי לילד או לילדה שאני משלבת. אני מקווה שעזרתי להבין.

כן. אוקיי.

למה את נשארת?

אני אוהבת את העבודה. אני אוהבת את הילדים. אני אוהבת את הכיתה שמשלבת את הילד הזה. זה פשוט כיף לראות את הילדים שלוקחים חלק בשילוב של הילד הזה. הילד או הילדה, במקרה הזה, בשנה שעברה שילבתי ילדה. זה מדהים. זה אהבה שאני מקבלת.

אני רננה אשד, סייעת משלבת מפרדס חנה. אני רוצה להגיד שכל התוכניות שדוברו כאן זה הכל מאוד מאוד טוב ויפה ואני באמת בשמחה אשאר במקצוע הזה ואשתלם ואתקדם. לצערי, התנאים אינם מאפשרים לי את זה, כי אני מרוויחה 2,700 שקלים בחודש ואם יש פסח או יש חנוכה, אז אני מרוויחה 2,100 שקלים בחודש. אני יוצאת לעבודה יום יום.
אני כרגע מפוטרת. אני הולכת כל שבוע ללשכת העבודה לחתום. מאוד חשוב לי לציין את התנאים האלה כי מדברים כאן על משלבות ועל סייעות ועל התרומה שלנו, אבל בפועל, אין גמול וחבל שבשנה הבאה אני לא אמשיך וחבל שסיגל אולי תחליט לא להמשיך. יש לה כבר ניסיון ואנחנו כבר מכירות את העבודה ואת הילדים. בגלל התנאים האלה. אני חושבת שהדבר הראשון שצריך לדבר עליו עכשיו זה איך משפרים את התנאים האלה ולא כל מיני השתלמויות שאנחנו צריכות לעבור.

כן. אוקיי. גילי אלון, בבקשה.

כן. שלום, שמי גילי אלון, אני חברת ועד עיריית באר-שבע וסייעת ואני פה בשני כובעים כי הבן שלי היה משולב בתיכון במשך שלוש שנים, זה היה סיוט שהחונך שלו לא הבין את הצורך של הבן שלי, היה כישלון מוחלט. אני הבאתי הדרכה באופן פרטי ושילמתי ובאיזה שהוא שלב אנחנו החלטנו להרים ידיים ולהוציא את החונך ולבקש עזרה מהמחנך של הילד ושם התחילה ההצלחה בסופו של דבר. שוב, נורא נורא נורא חשוב שיהיה איזה שהוא קשר בין ההורה לילד ולחונך שידע איך להכיל את הילד בשביל שהוא לא בא להיות בובה שם, כדי שישלמו לו ונורא נורא חשוב פה העניין של ההכשרה הפרטנית לגבי הבעיה הספציפית של הילד, זה בתור הורה. זה דבר אחד.

דבר שני, בתור חברת ועד. סייעות רבות בגלל המצב בבאר-שבע שאנחנו תחת מלחמה והופסקו כל הקייטנות והסייעות המסכנות מחויבות לעבוד ביולי אוגוסט כדי לקבל פרנסה, הן כרגע בבית ואין לי תשובה להגיד להן כי הן הפכו להיות מחודשיות במהלך עשרת החודשים לחודשי הקיץ הן הופכות להיות עובדות שעתיות, כלומר את עובדת – מקבלת כסף, לא עובדת – לא מקבלת כסף והן לא זכאיות ללכת לחתום בלשכה כמובן כי אין להן את התנאים הבסיסיים שנדרשים. אני לא יודעת לתת להן היום מענה מה יקרה איתן בפרנסה שלהן, אם כן יקבלו כסף, לא יקבלו כסף, כי נכון להיום הן לא מועסקות על-ידי אף אחד.

ועוד בקשה שיש לי פה, נודע לי שב- 11.8 יש איזה שהוא מפגש שלדעתי, משרד החינוך, השלטון המקומי, ההסתדרות והסייעות, צריכים להיות בשולחן העגול הזה. אתם צריכים פעם אחת ולתמיד לדעת מהשטח מה העבודה שלנו, כי עם כל הכבוד, אנחנו צמחנו משם, מה, אני 20 שנה במערכת, עברתי שלוש שנים במכללת קיי, מהקורס של המפע"מ שלב א', שלב ב'. אני היום לומדת לתואר אקדמאי, לא בחינוך אלא במינהל ציבורי, כי החלטתי שאולי משם, מהחינוך, מהצמיחה, מהידע הבסיסי שלי והדרישה של תואר אקדמאי שיכול לשלב אותי איכשהו בסימביוזה הזו בין השלטון המקומי למערכת החינוך ולסייעות, אולי משם אני אצא משהו. כי שוב, כל עוד אנחנו מופרדות, הפרד ומשול, תחת כל המשרדים האלה, אז הכל באוויר. אז אני מקווה, כולי תקווה שבאמת, מפה יצמח איזה שהוא שיתוף פעולה, משהו למען הסייעות, שעובדות מאוד קשה.

תודה רבה. אורי רביב.

שלום. אני אבא לשלושה ילדים, הבן האמצעי שלי, ניצן, הוא מאובחן על הקשת האוטיסטית בתפקוד גבוה. ילד ורבאלי, חכם, חברתי, אבל עם הקשיים של הלקות של האוטיזם. הילד שלי, כשעלה לכיתה א', עלה בחינוך רגיל, קיבל סייעת, הוא נכנס לכיתה א', שהיה קטסטרופה מוחלטת. השילוב נכשל בכל היבט שאפשר לכתוב את דו"ח דורנר על הבן שלי. כל מה שכתוב בדו"ח דורנר – קרה שם. מנהלת ללא הכשרה, מורה ללא הכשרה, סייעת ללא הכשרה, חוסר שיתוף פעולה עם ההורים, סגירת דלתות, כל מה שכתוב בדורנר – שם קרה. בכיתה ב', כשראינו שזה מה שקורה, במהלך כיתה א' כשראינו שזה מה שקורה, עלינו לוועדת השמה והחלטנו להעביר את הילד לחינוך מיוחד כי אמרו לנו ששם זה יותר יתאים לו. באותה תקופה עוד אני השתמשתי באמת בטרמינולוגיה הזאת, כי חשבתי - - -

אני מבקש שתתמקד בעניין הסייעת, כי זה נושא הדיון. על נושא דו"ח דורנר עם החוק החדש, אנחנו - - -

אני מגיע, מייד. הוא סיים עכשיו כיתה ו', בבית ספר שבו יש כיתת תקשורת בתוך בית הספר, שולב באופן רציף, מתוך כיתת התקשורת בכיתה רגילה.

רק תגיד שאין בית ספר לילדים אוטיסטים בחינוך המיוחד.

עמליה, רק רגע. סיים בהצלחה רבה, עם תעודה מצוינת, עם יכולות משופרות, תחת השקעה עצומה של הצוות החינוכי של החינוך המיוחד, שיתוף פעולה באמת יוצא דופן שהיה לנו עם בית הספר ועם המנהלת. עבדנו קשה מאוד, גם בצד הפרטי, בהכשרות.

עכשיו הוא עולה לכיתה ז'. עלינו לוועדת השמה. שאלנו אם הוא צריך ללכת לחינוך מיוחד או יכול להיכנס לשילוב? כולם הסכימו שכל הפרמטרים של הילד, כל האבחונים הפסיכולוגיים, הפסיכו דידקטיים, הדו"ח של המחנכת של בית-הספר, היועצת, כולם אמרו שהילד יכול להיכנס לשילוב. ועדת ההשמה הסכימה להיכנס לשילוב, אבל כל הצוות המקצועי שישב בוועדת ההשמה, כולם אמרו לנו – תגידו, אתם בטוחים? זה בטח לא יצליח. אתם לא חוששים ממה שיקרה בבית הספר בחטיבה? זו כיתה גדולה, הילדים יצחקו עליו, לא יבינו אותו שם. מי יתמוך בו כשהוא צריך עזרה? אמרנו – מה זאת אומרת, יש שילוב, לא? כן, אבל תשמע, אתם בטוחים? אולי בכל זאת כדאי שיישאר בכיתת חינוך מיוחד, יש לנו כיתת חינוך מיוחד ביישוב, למה שלא ישב בתיכון בכיתת חינוך מיוחד? אמרנו – אבל למה? למה הוא צריך לשבת בכיתת חינוך מיוחד ולא לשבת בשילוב?

אורי, אני אבל חוזר ומבקש ממך. אתה עוסק בנושא חשוב מאוד, אני לא מזלזל בו, אבל זה לא מטרת הדיון.

עכשיו אני מגיע לשלב של הסייעת. הוחלט בסופו של דבר, ועדת השמה שמה אותו, החלטנו יחד עם ועדת השמה והעברנו אותו לחינוך רגיל בשילוב. פניתי לעירייה, שאלתי – תגידו, מה צריך לעשות כדי לקבל סייעת ומתי היא מגיעה ואיך אני יכול לדבר אתה? אמרו לי – אתה לא יכול לדבר אתה. אמרתי – מה זאת אומרת? איך נתאים אותה לאופי של הילד? אתה לא תתאים אותה לאופי של הילד, אמרו לי.
אמרתי – אבל איך זה יצליח, אם היא לא תתאים לאופי של הילד, נחזור חזרה לסיפור של כיתה א', שלא הזכרתי אותו פה. אמרו לי – תראה, יש לנו מאגר. בסוף יולי תקבלו הודעה מי צוותה לכם מהמאגר ואולי תהיה פגישה בבית הספר בנוכחות המנהל והמחנכת, אולי, ותוכלו לדבר אתה כמה מילים. אמרתי – מה זאת אומרת כמה מילים? האישה הזאת, אולי, לא יודע, אולי זה יהיה גם גבר, אני לא יודע למה זה רק בלשון נקבה פה כל הדיון, אבל הסייעת הזאת המשלבת הולכת להיות הדמות החינוכית המשמעותית ביותר בחיי היום יום של הילד שלי, היא הולכת ללוות אותו שעה שעה, לעזור לו בתיווך חברתי, לעזור לו בתיווך של כל מה שהוא צריך, עליה ייפול ויקום דבר, המחנכת יש לה עוד 40 ילדים אחרים. המשלבת היא תעשה את החיים של הילד שלי מוצלחים או לא מוצלחים בבית הספר. אם יצחקו עליו או לא יצחקו עליו, אם הוא ידע לתווך את הרגשות שלו, את התסכול שלו.

כן, הנקודה ברורה.

אמרו לי – אתה לא יכול לדבר אתה. אמרתי – סליחה, אם אני רוצה להביא סייעת שאני דיברתי אתה? תראה, אמרו, אתה יכול לשלוח אותה, אבל יש לנו מאגר, לא בטוח שנקבל את הסייעת שאתה תשלח.
עכשיו אני חיפשתי סייעות ומשלבות ואמרתי, נחפש מישהי שאולי כן מתאימה לי. מישהי שאני, יש לי דו-שיח טוב איתה, מישהי שאני רואה שיש לה קשר טוב עם הילד. כל הסייעות שאני ראיינתי, כולן אמרו לי בסוף – תגיד, אתה יודע שיש פה איזה 2,000 שקל השלמת הכנסה? אמרתי להן – טוב, בסדר, שמעתי שזה מה שכולם עושים. כן, מינימום 2,000, זה נכון. זאת אומרת, שאני צריך לשלם לה כנגד החוק, 2,000 שקלים, שחור, בלי שהיא מספרת לאף אחד, כי אחרת היא לא תבוא לעבוד. לא תבוא. אלא אם כן אני רוצה לקבל מישהי מהמאגר, שאני לא אומר שהן רעות, אבל זה בהגרלה. יבוא בהגרלה. מישהי תבוא בהגרלה.

אני נפגשתי עם מנהל בית הספר ועם היועצת, על מנת לעזור להם להתכונן לתחילת השנה. ישבנו וסיפרנו להם על הילד. מה הוא יכול, מה הוא לא יכול. המנהל והיועצת שיתפו פעולה בצורה נהדרת, הם שני חדשים בתחום הזה, אבל הם אמרו לי – תשמע, כל מה שאתה אומר מאוד יפה, אבל אין לנו מושג על מה אתה מדבר, אנחנו לא פגשנו מעולם ילד עם אוטיזם. גם אין לנו הכשרה בתחום האוטיזם. היועצת היא יועצת של בית ספר, אבל יועצת רגילה, לא של אוטיזם. אמרתי לה – בסדר, אני אהיה המדריך שלכם. עוד הערה ששכחתי להגיד על כיתה א', כשאנחנו רצינו - - -

אורי, תגיע לסיכום כי אי-אפשר פה - - -

אני חושב שזה די ברור מה אני רוצה להגיד. אני מודה מאוד לאחראית החדשה על אגף החינוך המיוחד, על מה שאמרת לגבי המדיניות, לגבי לדבר או לא לדבר עם ההורים. אני מאוד מקווה שזה יקרה, אבל זה כרגע מהיום, אני אומר לך, השבוע, משיחה עם אגף החינוך, זה התשובה שקיבלתי, באגף החינוך העירוני.

אוקיי. אורי, הנקודה ברורה. אני רוצה להדגיש, אתה שם לב שיש פה התנגשות לא פשוטה בין הסייעות, העובדות, לבין הרצון של כל הורה להביא איזה סייעת שמתאימה. החוכמה היא לשלב את זה, למצוא את השילוב, שנייה.

אם היינו יכולים - - -

תן לי.

סליחה, סליחה.

אני עוד לא גמרתי. ולכן, הכיוון והרצון לתת מעמד למקצוע, הוא יחייב גם לתת קביעות לסייעות. ולכן, אפשר יהיה בסופו של דבר להתאים סייעת לילד, אבל זה לא אין סופי שכל אחד מביא את המשלבת שלו מהבית כי היא הכי טובה.

אבל הן יקבלו הכשרה.

רגע, רגע, רגע. אני רק הערתי כי אתם שמים לב שבדיון הזה, יש פה התנגשויות לא פשוטות, לא רק בזה, דרך אגב, בתחומים נוספים, שבסוף צריך למצוא בהם את הפתרונות הנכונים. גם למסלול הסייעת, הכישורים, המקצוע, ההכשרה, תנאי השירות וגם כמובן שיתוף ההורים בהתאמה מתוך מאגר, לא מתוך איזה מערכת אין סופית ובלתי אפשרית.

אני רק, אם אפשר רק להשלים שנייה את המשפט. אתה צודק, אני מסכים אתך במאה אחוז. אני חושב שהסייעות עושות עבודה מדהימה. הבעיה היא שהתופעות האלה של להביא מבחוץ ולשלם שחור, נוצרו כי המערכת לא פותרת לסייעות הקיימות את הבעיות. אז אנחנו עוקפים את המערכת.

אורי, אני מסכים אתך, יש פה מכלול שלם שאני מקווה מאוד, למרות שאני מוכרח לומר כבר עכשיו, עוד לפני הסיכום, שאני מאוד מאוד לא שבע רצון, אני לא צריך לומר לכם מההתקדמות והטיפול בהמלצות ובהנחיות שיוצאות מהוועדה ואנחנו בסוף גם נסכם כמה דברים יותר אופרטיביים, כדי לא להניח לכל אלה שכל אחד זורק את הכדור למגרש של השני, בסוף לא להתמודד עם הבעיות האמיתיות של הילדים עם הצרכים המיוחדים, שזקוקים מאוד לסיוע הזה וכמובן לעובדות. דרך אגב, זה בדרך כלל, יש סייעים גם?

כן, יש.

יש פה ושם?

יש שיתוף פעולה של התארגנות הסייעות הארצית עם ארגוני הורים והאינטרסים משותפים לכולם.

חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה.

אנחנו מסתובבים כל הזמן סביב אותה נקודה. אנחנו מדברים כרגע על הסייעות, מה שאני קורא להן הסייעות הצמודות, מה שנקרא. אבל זה הולך כחוט השני גם בסייעות התגבור, מה שנקרא, וסייעות שילוב כאלה ואחרות. כי בעצם, חוץ מהסייעת האם, סייעת האם הכיתתית, שזה פחות או יותר בחינוך מיוחד שיש סייעת, הסייעת הראשונה, נקרא לזה ככה, שזה יחסית מוסדר וברור, חוץ מזה, כל הענף הזה, של הסייעות, אם זה סייעות התגבור, אם זה הסייעות החונכות, מה שנקרא, ואם זה סייעות רפואיות, שזה עוד סיפור נוסף שגם שם עשו משהו שערורייתי עם מכרז ששינו והורידו את הרמה.

טוב, את זה אנחנו סיכמנו.

זה נושא נוסף. אבל שם המשחק בכל העניין הזה הוא בסופו של דבר משאבים, שהמשאבים האלה מביאים לתקינה והתקינה הזאת הופכת את הדבר הזה ליציב. הרי ברגע שהדבר הוא יציב, אני יודע, בתור ראש עיר לשעבר, שאנחנו בסופו של דבר עומדים מול. כי משרד החינוך בעצם בא ואומר, היום זה הרשות המקומית מול הזה. זה לא נכון. ההסדר הזה, שהסייעות עובדות רשות, הוא היה הסדר שהוא נוח והוא נכון לעשות אותו בשביל התפעול הנכון וכו'. אבל בעצם האחריות בעצם באה ממשרד החינוך.
התקצוב המקורי הוא משרד החינוך ולא, אני לא בא אליכם בטענות, אני יודע טוב מאוד שאין להם את המשאיות של הברינקס לדעת את סדרי העדיפויות במשרד החינוך על מה להשקיע יותר. אבל יש פה ענף שלם של סייעות, של אנשים שנותנים, באמת באים עם הרבה שאר רוח לעניין הזה, אבל נשארים רק עם השאר רוח. אין את הדבר הכי לא מוסדר, אני זוכר שהייתי, היתה רועדת לי היד כל שנה ואני מודה ועוזב וירוחם. הייתי חותם כל שנה על מכתבי הפיטורים ההמוניים האלה, כדי שלא יקבלו מה שנקרא ותק וכו'. אנשים שלא יודעים מה קורה איתם מחר, אנשים, איך תרצה שהם ילכו להשתלם? למה שהם יצאו בשעות אחרי הלימודים, על חשבון הבית שלהם, להשתלם על מקצוע שיכול להיות שמחר אין להם בכלל עם זה עבודה והן תלויות ועומדות?

ואחר-כך מה שהכי גרוע, ודיבר מקודם אורי, בסופו של דבר זה מגיע גם לרמה של אותם חונכים או חונכות שיש כאלה שהם מצוינים ויש כאלה שבסופו של דבר מי שמסכים להיכנס לעבודה מזדמנת, בדרך כלל הוא גם אחד חפיפניק יותר. עלול לקרות. עלול להיות מצב שייכנס גם חפיפניק לעבודה. ולכן, אדוני, אנחנו מדברים על זה יפה ואנחנו מאשימים את ההסתדרות וההסתדרות תאשים את הזה. זה לא הסתדרות, זאת אומרת, ההסתדרות צריכה לדאוג לתנאים של העובדים. אבל בסופו של יום, יבוא השלטון המקומי, יבוא משרד הפנים הוא אומר לראש הרשות – רגע, אסור לך לחרוג. אתה חורג, אני שם לך חשב מלווה. זה לא משנה אם חרגת על אותם ילדים האלה שזה הליבה של החיים שלהם, הסיוע הזה כי אחרת הם הולכים אחורה ולא קדימה. חסר כאן, אדוני הנכבד, הכרה במקצוע הזה, הטמעה שלו כתקן סגור. אפשר למצוא לזה את הפטנטים. הרי יש דברים שיבואו ויטענו – אתה לא יכול לדעת כמה ילדים יהיו ולכן אתה לא יכול לדעת, לסגור מצבת - - -

מספר הילדים רק עולה.

בדיוק. אתה לא יכול במצבת כוח-אדם, אז בואו לא נהיה מדויקים במאה אחוז וניתן להשערה, נעשה בלוק של 80% קבוע, ו- 10% או 20% שיהיה נייד משנה לשנה. אבל לא יכול להיות שאנשים שבע, שמונה, תשע שנים עובדים, אין להם אופק, אין להם הסתכלות אחורה, אין להם תנאים על אחורנית, אין להם כלום. הם כל שנה נולדים למקצוע מחדש. ולכן, צריך לקרוא לילד בשמו. לדעתי, צריך לבקש ששר החינוך יגיע לכאן, צריך מישהו מאגף תקציבים. צריך להבין דבר אחד – חינוך מיוחד והשילוב הוא קריטי לילדים האלה בגילאים הללו, הוא קריטי לחלוטין, מה שלא נשקיע היום, משקיעים היום בדברים חדשים, מיליארדים על תוכנית עכשיו מתנהלת ועדת כספים כבר מספר שמונה, על אפס מע"מ, שיהנו מזה אנשים בודדים מאוד וזה לא דברים של דיני נפשות.
לדעתי, הדברים הללו הם לב העניין. אל תניח על זה, אדוני היושב ראש, אבל שלא נטעה דבר אחד – זה לא ייגמר בשולחן עגול בלבד, שההסתדרות תריב עם השלטון המקומי והשלטון המקומי יריב עם מישהו אחר. צריך פה משאבים בהתניה שהמשאבים האלה יהפכו את זה לדבר עם תקן. ברגע שזה יהפוך לתקן, גם ההכשרות, אתה יכול לחייב את האנשים לעשות הכשרות כמו שעושים לגננות אם וכו', או למורות. כל הדברים האלה ייפתרו כשהמעמד של הסייעות האלה יהיה ברור, מתוקצב ומתוקנן.

תודה רבה. חברת הכנסת גלאון.

תודה רבה, אדוני. אני רוצה להעיר כמה דברים בכמה רמות. קראנו כאן כמה סקירות וכמה מצגות, גם של מעיין וגם של משרד החינוך וכאילו נראה שיש התקדמות, יש איזה שהיא הבנה בתחומים, בענייני הצורך,

את ממש מחמיאה, אני לא - - -

רגע, חכי.

מי שמכיר את זהבה, זה הפתיחה. כן, בבקשה.

צריך לבנות את זה. זה פשוט עניין של ניסיון. אבל האמת שאני מתכוונת לזה. זאת אומרת, יש איזה הבנה בכל זאת שיש דברים שמצריכים התמקצעות והצהרות של המשרד להתאים את הצורך להתמקצעות ואני רוצה להגיד על זה, בכל זאת להגיד על זה כמה דברים טובים ולשים את זה בצד לרגע. זה לא מנותק מהדיון, אבל זה חלק מהדיון שאני רוצה לשים אותו רגע בצד. אני חושבת שהדיון הגדול יותר והוא כל הזמן נע ברצף הזה, בין הצורך להגן ולעגן את מעמד הסייעות, גם בהגדרה של העיסוק שלהן שנציג ההסתדרות קורא להן חונכות, אני מודה שקופצים לי, עולה לי, לא יודעת איך מתקצר לי הפיוז, אני מודה. ההגדרה הזאת, מקבעת את היחס אליהן. זאת אומרת, הנושא של ההגדרה, הנושא של העסקה ישירה. אז גם ההגדרה.
יש כאן כמה גורמים מאוד מאוד חזקים, ואנחנו כל פעם יושבים אצלך בוועדה ובאמת אני אומרת את זה בהרבה הערכה, הדיונים הרבים והירידה באמת לפרטים, ואני לא מכירה הרבה ועדות שעוסקות בזה. אבל בסוף אני שומעת שיש שולחן עגול, בסוף אני חושבת ואני מסכימה עם חברי, חבר הכנסת אשר, אדוני היושב ראש, עכשיו אני פונה אליך שוב. מי שצריך לעמוד או לשבת, לצורך העניין, בראש השולחן העגול, במקרה הזה, זה צריך להיות אדוני, בין אם זה שולחן עגול שעושה משרד החינוך, אני לא נכנסת לזה. יכול להיות שזה צריך להיות שולחן עגול בפורום אחר לגמרי.

אנחנו נעשה שולחן אליפסי.

אליפסי, זה לא משנה. אני מתכוונת לזה, אדוני. צריך להיות איזה סוג של שולחן עגול שאדוני מכנס את יו"ר ההסתדרות ואת יו"ר השלטון המקומי או את שר הפנים ואת שר החינוך ויש דברים שצריך לסגור. כי יש גם בעיה הרבה יותר גדולה וזה שיטת התקצוב. זאת אומרת, ברגע ששיטת התקצוב היא לפי ממוצעים, זה מקפח את הסייעות ויש כאן כל-כך הרבה רבדים. אני רוצה להגיד משהו שחשבתי שהוא חיובי. אני הייתי בפגישה בהקשר אחר אצל יושב ראש ההסתדרות החדש, עדכנתי אותך, אבי ניסנקורן, הוא היה מאוד חיובי ואמר שלא חתמו בינתיים על ההסכם עם השלטון המקומי, כי הוא עומד על זה שתהיה העסקה של 12 חודשים. אבל העסקה של 12 חודשים, בלי לפתור את בעיית החופשות, זה הרי לא הגיוני שסייעות לא יכולות לקבל דמי אבטלה עכשיו כשהן פוטרו בתקופת הקיץ, כי הן אפילו לא מגיעות, איך אמרת? לרף, לסף המינימאלי, כי יש בעיה של חנוכה ופסח ומה קורה.
זאת אומרת, זה מצריך בכל זאת איזה מהלך הרבה יותר רחב, זאת אומרת זה לשבת ליד השולחן, הבנו את כל הבעיות, לשבת ליד השולחן, להגיד להם – חברים, אתם ההסתדרות ככה, אתם השלטון המקומי. אחר-כך ישבו באמת, אני חושבת שזה מאוד נכון, היוזמה של משרד החינוך לשבת בשולחן עגול, להזמין את נציגות הסייעות. ההידברות הזאת היא נכונה. כשמוציאים חוזר מזכ"ל, לתת הנחיות ברורות, הסיפור ששמענו כאן עכשיו שאומרים להורה – לא, יש פול, אתה לא יכול ומחייבים אותו לעבוד בשחור, הרי זה לא הגיוני, זה דברים שהם לא הגיוניים אבל הם פרקטיקה של מציאות שנוצרה כי החיים יותר חזקים מהכל והורים רוצים שלילד שלהם תהיה סייעת שלשיטתם היא הכי טובה והם מוכנים לשלם על זה, ומוכנים לשלם בשחור ויש הנחיות שהן צריכות להיות הנחיות על.
אבל אני אומרת, באמת, אחרי שהגענו לנקודת הזמן הזו בדיונים כל-כך מקיפים ואני חושבת שהסקר של ההורים היה חשוב כי זה נותן אינדיקציה והסקר של הסטודנטיות הוא חשוב, או הסטודנטים, וההבנה של מה הולך לעשות. זה לא יכול להיגמר בזה. אני אומרת את זה לפרוטוקול, אין, זה לא מתקדם, זה לא יכול להתקדם.

אם ההסתדרות, נציג ההסתדרות, שיושב עם נציג השלטון המקומי, לא רואה לנכון להזמין, אין להם ועד יציג, אז לצורך העניין, את נציגת עמותת אית"ך מע"כי, את הסייעת. זאת אומרת, יש איזה הידברות. לא, אי-אפשר לקחת את המתווה הזה ולהשליך אותו לפח. אי-אפשר. תחשבו, תדברו. אני חושבת, אני עכשיו אומרת את זה, אני מקווה שזה על דעת חבריי, חברי הכנסת, אני חושבת שזה צריך לעלות הילוך גבוה יותר. אני מעמידה אותך בסמכות שלא ניתנה לי, אבל אני מרשה לעצמי, מעמידה אותך בראש השולחן העגול. זה לא ייגמר. בדיוק כמו שעשית בסוף בעניין המורים ... עד שזה לא בא, ... ברובד הזה, זה פשוט לא ייגמר. חבל על עוד ישיבות, באמת, אני אומרת את זה, כבר הכל למדנו. אני מומחית לענייני סייעות, באמת. אין דבר שאני לא מבינה, אין דבר שאני לא יודעת באמת שמחתי לראות, המשרד מבין שהוא צריך להתאים את עצמו למציאות המשתנה. אבל זה הרבה יותר גדול מזה. זה הורדות ידיים, זה כיפופים. כי יש לזה גם השלכות על דברים אחרים במשק. זאת אומרת, זה לא החלטה עכשיו שתיגמר בכזה. זה הסתדרות, יש לה ראיית על לגבי עובדים אחרים והשלטון המקומי, יש לו. זה דברים, זה ברובד אחר, זה גדול עלינו. אני אומרת את זה וזהו.

כן, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. אל"ף, אני מתנצלת שאני לא הייתי שוטף בישיבה, פשוט ענייני גנים, אפרופו. שני דברים, אל"ף, אני בהחלט מסכימה לדבריה של חברתי, חברת הכנסת גלאון, שבאמת דרושה כאן איזה שהיא התערבות מעמיקה. לא ישיבות כאלה שהן מצגות, כי המצגות האלה, נראה לי שראיתי כמעט את כולן בווריאציה כזו או אחרת, אבל הפיתרון עדיין לא ניתן. אני מכירה את התחום הזה כבר שמונה שנים ושמונה שנים כל שנה יש דיון בכנסת, וכל שנה מדברים על כך שלא מועסקות הסייעות למשך 12 חודשים וכל שנה מדברים על זה שהשכר שלהן הוא שכר לא הוגן וכל שנה מדברים על זה שאין מספיק סייעות בשילוב וזו הערה ראשונה ואני אשמח לקחת חלק אם אדוני ירצה בכך, באיזה שהוא, נקרא לזה שולחן עגול, אליפטי, מרובע, מה שאדוני יחליט. אבל כן שיהיה טיפול שורש בעניין הזה כי דרוש. זה דבר אחד.
ודבר שני, אני מתנצלת, יכול להיות שדיברו על זה ולא שמעתי, אבל לא הבנתי עד הסוף מה קרה עם הסייעות של החינוך המיוחד, כשאני מדברת על הסייעות האישיות ואני רוצה להבהיר. היתה פסיקה של בית משפט בעניין הזה ונדרשו הבהרות וקריטריונים מאוד מאוד ברורים. מה שקורה, אדוני היום, זה שהסייעות האישיות ניתנות בעצם לא נעים לומר, אבל על בסיס הורים שצועקים יותר חזק. והמצב הזה הוא לא תקין. יש ילדים שנמצאים בסכנה ממש ואני לא חושבת שמשרד החינוך עושה בכוונה כדי להזניח. אני חושבת שיש איזה שהיא מצוקה גם מצידו של משרד החינוך ואם יהיו קריטריונים, אז זה יקל על כולם.

זה עובד לפי סלים.

לא, זה לא סלים. יש פה ילדים שניתנה בעניינם חוות דעת רפואית מאוד מאוד ברורה שהם זקוקים לסיוע אישי צמוד והם לא מקבלים את הסיוע הזה ואדוני, אני בעצמי ראיתי מקרים של ילדים במצבים - - -

אתן אפילו לא יודעות. הן לא יודעות.

חוזר 2.21 שיצא ב- 2007.

זיוה, זה ההתכתבות האחרונה שלי איתך.

אגב, זה מזיק אחר-כך לא רק לילדים עצמם. זה גם כן - - -

זה פוגע בילדים האחרים.

בוודאי.

זיוה, אני אשמח לדעת אם יש איזה שהיא התקדמות בעניין הזה, כי מאז שאני הייתי מעורבת, אני לא מכירה התקדמות, אבל אם יש, אני רק אשמח לשמוע עליה.

בסדר. זה נושא חשוב, אבל הוא לא לב העניין.

זה נושא אקוטי, אדוני.

חברים, באמת. אנחנו רק דנו פה לפני שבוע והתחייבתי שבפגרה, באוגוסט, בעוד שבועיים, נקיים דיון על כל מה שקשור בסייעות הצמודות, מה שנקרא הרפואיות, לצור העניין.

לא, הן לא רפואיות. זה סייעת לילדים בחינוך מיוחד.

אני אמנם שריונר, אבל יותר משתי רשתות אני לא יכול לשמוע ביחד. אני מכיר את הנושא הזה, עדיין לב העניין שאנחנו עוסקים בו עכשיו, הוא מסוים. נתעסק גם בדבר הזה, אני לא אומר שלא. אבל הוא עומד בפני עצמו. טל גרנות מאלו"ט, בבקשה. תראו, לא כולם יוכלו לדבר כי אנחנו באחת וחצי מסיימים ואני בורר פה כדי שנהיה, נשמע את הדעות השונות. אבל לא כולם ידברו, אני כבר אומר את זה מראש, אתם יודעים שבאחת וחצי אנחנו נקיים דיון בנושא לא פחות חשוב וזה הנסיעות, ההסעות בחינוך המיוחד.

תודה. ראשית, אני רוצה כמובן להצטרף לדברים של חברות הכנסת גלאון וקארין אלהרר בעניין שיש צורך להעלות הילוך בנושא הזה. אנחנו חוזרים על הדברים, גם האנשים פה חוזרים על הדברים אחד של השני וגם באופן כללי, אנחנו כבר מציינים את אותם נושאים שוב ושוב ושוב. הדברים שאני ככה ציינתי לעצמי, חלקם באמת נאמרו על ידי מעיין, יעל, הסייעות. בראש ובראשונה, הצורך הקריטי להגדיר את מקצוע המשלבת כמקצוע פדגוגי, לשנות את האפיון שלו. גם את התנאים של ההעסקה, כמובן, כפועל יוצא, את התנאים, תנאי הסף של מי שיכולה לשמש כמשלבת. ההכשרה שלהן, כל הדברים האלה נאמרו.
דברים שלא נאמרו ואני חושבת שנאמרו אמנם בישיבות הקודמות אבל זה חשוב להגיד אותן שוב זה התקן. יש צורך להוסיף שעות תקן. הסייעת המשלבת היא בעצם, חזרנו על זה שוב ושוב, משמשת כמו כיסא גלגלים עבור אותם ילדים משולבים והיום תקן המקסימום שה יכולה להיות, לא מגיע לשעות שבהן הילד נמצא, התלמיד נמצא בבית הספר. יש צורך להוסיף שעות. שעות גם לפעילויות חוץ בית ספריות, טיולים, טקסים, כל פעילות של בית הספר. כמובן, 12 חודשים זה נושא שחזר על עצמו והיום היכולת, האופציה היחידה להשתמש בסייעת במהלך הקיץ היא דרך קייטנות של משרד החינוך, זה גם משהו שצריך להשתנות. תוכנית של הסייעת צריכה להיות מפורטת, כולל החופשות, ללוות את הילד לכל אורך השנה.

ההכשרה, גם של הצוותים, לצד המשלבות. צוותי בית הספר זה משהו שגם זיוה דיברה עליו. המחנכת, המנהלת, כולם צריכים להכיר את הלקות. מגיע ילד, לא מכירים את הלקות, לא יודעים איך להתמודד עם הדבר הזה, לא יודעים להכיל את זה.
דבר נוסף זה הפיקוח. בעצם, דובר על זה שיש איזה שהיא אחריות משותפת של משרד החינוך והשלטון המקומי. כמו בנושאים רבים, אפרופו ההסעות, אנחנו רואים שכשיש אחריות משותפת הרבה פעמים דברים נופלים בין הכיסאות ולא מתקיימים בכלל. יש צורך להגביר את הפיקוח גם על ההכשרה, גם על העברת התקציב.

אוקיי. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש, אני אנסה להיות קצר כדי לתת באמת לעוד הורים לדבר ולתמצת מנקודת המבט שלי את הסיפור, בעיקר של סייעות לילדים עם ASD בשילוב היחידני.

תראה, מה שהבנו מהדיון הזה, שתמיכה מסוג סיוע כפי שניתנת היום מתוקף חוק השילוב של חוזר מנכ"ל, היא לא אפקטיבית. היא לא אפקטיבית והיא למעשה גם לא מנצלת נכון את המשאב הכספי שכבר ניתן לה ופה אני לא רוצה להגיד נזרק כסף לפח, לא מנצלים את זה נכון.

איכות כוח האדם שמשמש בתפקיד היא לא טובה. אבל זה לא בגלל האנשים, זה בגלל שזה משרה חלקית, בשכר מינימום, לפי השעות שאושרו לילד ודיברו פה על קומבינות ומי שמכיר יותר ומי שמכיר פחות, מי שיש לו קשרים בעירייה, ללא קביעות, ללא מעמד של צוות חינוכי, מה שבוודאי לא מעודד העסקה של אנשים איכותיים או שישקיעו מספיק בשביל גם אם איכותיים, בשביל להצליח בדבר הזה.

יש פה חוסר משווע בהנחיה מקצועית, כי הסייעות מועסקות על ידי הרשות המקומית והן לא עובדות משרד החינוך ואין גוף שייקח אחריות על ההדרכה. משרד החינוך, שאמור לדאוג על הנחיית הצוות המקצועי, לא מדריך אותן כי הסייעות לא מוגדרות בעצם צוות חינוכי מקצועי. אבל הכי גרוע זה שההדרכות, במקרים הבודדים שניתנות הדרכות, מתבצעות על חשבונם, על חשבון הזמן שלהם, עם משכורת המינוס מינימום שהם מקבלים, בצורה לא רשמית על חשבון הורי הילד המשולב, שזה דבר פסיכי שאני לא מבין בכלל איך אנחנו מאפשרים אותו.

ועוד נושא שצריך לשים עליו את הדעת זה באמת חוסר התקשורת. דיברו על זה, בין המשלבות להורים של הילד. אין הנחיה ברורה לתקשורת הזאת והדבר לגמרי נתון להחלטת הצוות המקצועי של בית הספר ויש בתי ספר שיש בהם איסור מפורש לתקשורת בין הסייעת לבין ההורים, מתוקף הפרת סודיות וכו'. לכן, אדוני היושב ראש, כדי לקצר, אני רוצה להציע לוועדה הזאת להחליט שלושה דברים בעצם. אחד, הפיכת הסיוע של המשלבות האלה לעבודה מועדפת. אני חושב שאם הם היו מעבודה מועדפת, זה יאפשר משיכת כוח אדם צעיר, רענן, כולל גברים. ואגב, דיברו פה, גברים הם כוח אדם חשוב, כי רוב המאובחנים הם בנים ולפעמים יכולים להזדהות יותר עם בנים. וזה יגדיל בעצם את ההיצע של הסייעים. זה יתמרץ גם וייתן מוטיבציה בסיפור הזה.

זה התוכנית אב.

נכון, תוכנית אב ואני אומרת, עבודה מועדפת של אנשים שמשתחררים, מוטיבציה מהצבא, נשים וגברים.

אבל אז זה זמני.

לא לא. ההפך, יעודדו אותם ללכת ללמוד ולהיכנס ולפתח.

חיליק, זה לא יעבור. היה ניסיון.

למה?

אתה יודע למה. היתה הצעת חוק לא מזמן שקשורה, לא בנושא של הסיוע, אלא בנושא של הדרכות ומורים ויש לזה התנגדות עקרונית, שלא נפרט אותה כאן. אני גם חושב שזה בעייתי כי זה זמני לחלוטין, זה לא אנשי מקצוע.

מה שצריך זה משכורת נורמאלית.

דבר נוסף, אני ממש מסיים, זה למסד. אדוני היושב ראש, למסד את הנושא של הדרכה של הסייעות ולאפשר הדרכה מקצועית סדירה, בתדירות שנדרשת, וכמובן, הסדרת התקשורת של ההורים עם הסייעת, ויש לבטא את הנחיצות לדבר הזה בחוזר מנכ"ל ואם יהיה לך דקה בסוף, הייתי מאוד ממליץ לתת לאחד ההורים שהכניס אותי מאוד לנושא הזה, זוהר צפון, להגיד מילה, כי לשמוע מהם זה דבר אחר.

בבקשה, זהר צפון. זהר הצפון.

תודה רבה לחבר הכנסת בר ואדוני היושב ראש. אני לא מתיימר לייצג כל מיני ועדות מקצועיות. אני אדבר מנקודת המוצא של הורה לילד על הרצף האוטיסטי שמשולב כבר ארבע שנים, עולה לכיתה ה', משולב ארבע שנים בחינוך הרגיל, כאשר מה שאני אומר זה כתוצאה מההתמודדות שלנו והניסיון המצטבר שלנו, כהורים.
יש בעיה שורשית בנושא הסיוע, שהבעיה הזאת עומדת על שלוש רגליים. מדובר פה בנושא רב מערכתי ואני מצטער אם אני טיפה קצת בורח מתנאי השכר, זה לא, תנאי השכר הם חלק, הם חלק ממערך כולל שבסופו של דבר מגדיר את היכולת של המשלבת או המסייעת לתפקד, כשצריך לזכור שהמטרה בסופו של דבר, זה לא לתגמל את המשלבת אלא המטרה היא לשלב ילד והתגמול הוא חלק מהאמצעים לנושא הזה.
זה עומד על שלוש רגליים. אחד זה נושא ההדרכה, כמו שאמר חבר הכנסת בר, הדבר השני זה כוח האדם, שיש לזה הרבה מאוד פנים, גם למשכורת וגם לאיכות כוח האדם וגם האופק והיכולת להתקדם והנושא האחרון זה התקשורת עם ההורים. שלושת הדברים האלו בסופו של דבר המשולש הזה קובע את היכולת של הילד להיות משולב בצורה טובה ובצורה סבירה. הקשר עם ההורים הוא קריטי, מכיוון שהילד נמצא על רצף טיפול. משבע בבוקר, מהרגע שהוא קם, עד עשר בלילה, כשהוא הולך לישון. ובאמצע הוא נעלם לנו לשש שעות ובשש השעות האלה, אין לנו מושג מה נעשה איתו. אנחנו לא מקבלים שום דיווח וזה בעצם שובר את כל רצף הטיפול וגם מונע את היכולת להמשיך לטפל בבעיות שעלו במהלך בית הספר.
הנושא של כוח האדם, אז שוב, יש כל מיני אפשרויות לפתור את זה, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר, המטרה שלנו כהורים זה שהמשלבת או המשלב יגיעו עם מוטיבציה לתפקיד. והמוטיבציה היא פונקציה של שכר ושל תנאי העסקה ושל אופק קידום ועוד הרבה מאוד דברים אחרים והדרכה היא חלק מזה. ואנחנו חושבים שזה מהותי, לא רק שההדרכה לא תהיה על חשבונה, אלא שהן יקבלו שכר על זה. זאת אומרת, כשבן אדם אמור לקבל איזה שהיא הדרכה מקצועית, הוא לא צריך להתנדב, בטח לא במשכורות האלה ולא מדובר פה על שנים של לימוד, מדובר פה על הדרכה שוטפת תוך כדי שנת הלימודים.
מהניסיון שלנו, אנחנו בכל אחת מארבע המשלבות שהיו לנו, היו ארבע והתחלפו עוד תוך כדי, הגענו למצב שאחרי פסח הן קיבלו הנחיה ממנהלת בית הספר לא להתקרב לילד, להתרחק ממנו, עד כמה שניתן. ודיברו פה על נזק לילד.

לא הבנתי. מה זה קשור לפסח?

לקח זמן, המערכת, מהרגע שהסייעת נקלטת, עד שהיא מבינה שנוצר, גם בגלל שאין הדרכה, אז כל הזמן אומרים – תו כדי, היא תלמד. בערך לוקח זמן עד שמגיעים לפסח, כשמבינים שהמצב לא יכול להשתפר ואז אומרים – אוקיי, נשאר רק עוד חודש וחצי, לא מחליפים סייעת, שתתרחק מהילד.

בסופו של דבר, אם כל הדברים האלה לא קורים ביחד, הנושא של הדרכה, הנושא של איכות כוח אדם, תנאי העסקה ונושא של תקשורת עם ההורים, המשלבת לא יכולה לתפקד ואנחנו מקבלי ילד שבאופן עקרוני הוא מוזנח. וצריך לזכור שכל זה, כמו שאמר חבר הכנסת בר, מתוקצב על ידי המערכת. זאת אומרת, משלבת שלא מתקרבת לילד, מקבלת משכורת.
מבחינתנו, רק מילה אחת על עבודה מועדפת. אנחנו חושבים שלפחות במקום שבו אנחנו גרים, יש לנו היצע מאוד מאוד קטן של משלבות. אין לנו ממה לבחור. בסופו של דבר, כמות ה, וזה בדרך כלל נשים וזה לא איזה שהוא עניין מגדרי, זה מה שקורה בסופו של דבר. בפועל, כמות האנשים שמוכנים לעבודה מאוד קשה - - -

זה עניין מגדרי. רק נשים עובדות בשכר כזה.

אם זה יהיה סייעים גברים, אולי זה יעלה את התנאים.

אנחנו מדברים על נשים מעטות שמוכנות לעבוד בשכר כל כך נמוך, בעבודה כל כך קשה. לעבוד עם ילד על הרצף האוטיסטי זה עבודה נפשית, לפעמים פיסית ולפעמים נפשית ולפעמים שניהם, מתישה. ואנחנו חושבים שאיכשהו צריך לפתוח את ההיצע ואם זה יבוא ביחד עם הדרכה מקצועית וביחד עם שיפור בתנאים, אז יש פה איזה בסיס לצמיחה.

אוקיי. תודה, רויטל.

אני אשתדל ממש לעשות את זה מהיר. שמעתי אתמול ביטוי שאני חושבת שככה, כשאנחנו מדברים על איך היה צריך לקרוא התפקיד המדהים הזה, אם אני לא טועה, זה היה שלך, פרה חינוכי. כמו שיש מקצועות פרה רפואיים, זה מקצוע פרה חינוכי ואולי צריך לחשוב על זה.

לגבי השכר, אני חושבת שאחד הדברים שמדהימים אותי זה אם משרד החינוך מעביר סכום מסוים, למה אי-אפשר פשוט להצמיד את השכר שלהם למה שמשרד החינוך מעביר, אם זה מה שמשרד החינוך חשב שראוי, אנא שלמו את מה שחשבו שראוי וגם שיטרחו להוסיף את ה- 30%.

לגבי ההערה של משרד החינוך על הנושא של בניית מודלים. יש מודלים קיימים. הרי בשטח, אנחנו משלבים את הילדים שלנו כבר עשרות שנים. אז אל תמציאו את הגלגל, אנחנו מוכנים לתת לכם המון המון גלגלים קיימים, עובדים ומצליחים.

לא אמרנו שאנחנו רוצים להמציא גלגל, אלא לעשות שיתוף בידע, זה הכל.

מצוין. לגבי הנושא של מה נעשה איתם בחגים. בחגים, אם הילד לא לומד ואם לא הגענו להסדרה של איך אפשר כן לספק איזה שהוא צורך של רצף טיפולי שהוא כן צריך, בזמן הזה הן יכולות לעשות את ההשתלמויות ואת ההדרכות. זאת אומרת, הזמן הזה הוא לא זמן מבוזבז, זה לא מה נעשה עם הכסף ואיך נשלם להן.
אני רוצה להתייחס גם לנושא של עבודה מועדפת. אנחנו כן חושבים שעבודה מועדפת, אני לא יודעת על מה הדברים נפלו, אבל שעבודה מועדפת היא יכולה להיות רעיון טוב, כי גם אם היא תכניס לשם אנשים זמניים, מהניסיון שלי ואני משלבת את הבן שלי כבר תשע שנים, רוב המשלבים והמשלבות שהיו, אחרי שנה או שנתיים של עבודה אתו אמרו – זה פתח לי את העיניים לעולם חדש של תעסוקה ואני יכולה להגיד שלפחות שלושה מהאנשים שעבדו עם הילד שלי לומדים היום מקצועות ששייכים לעבודה עם הילדים שלנו ושיכול להיות שאחרת לא היו נחשפים אליהם ולכן אני חושבת שזה אפילו מכניס לתוך המקצועות האלה אנשים, כי אנחנו יודעים שחסרים גם אנשים בשטח שיילמדו את המקצועות ששייכים לתחומים האלה. אני חושבת שלמשל, שנת שירות היתה יכולה לתת פיתרון מדהים לחבר'ה שמנסים להשתלב בתיכון, שבעיקר זקוקים למישהו שעוד זוכר את החומר שהוא למד ושהוא אחד מהחבר'ה ויכול מבחינה חברתית לעשות פה עבודה ושם ממש יש צורך במשלבים ומשלבות שכמה שיותר קרובים לגיל ולתחום.

אני רוצה גם להתייחס לכך שאני חושבת - - -

כן, אוקיי.

עוד שתי נקודות ממש קצרות. אחד, זה שאם חוזר מנכ"ל מגדיר את תפקיד הסייעת כמי שאמורה לעזור לילד להגיע לעצמאות ולהפחית את השימוש בה משנה לשנה, פה מתחיל חוסר ההבנה של מה התפקיד שלה. התפקיד שלה הוא לא לעזור לו להגיע לעצמאות, התפקיד שלה הוא להנגיש עבורו את היכולת להשתלב במערכת החינוך. ייתכן שהוא יצטרך ואני אומרת לך על הבן שלי, מדובר בילד, במה שאתם מגדירים תפקוד מאוד גבוה, יצטרך 30 שעות עד י"ב. כי אחרת הוא לא יוכל להגיע, בבגרותו אחר כך, לעצמאות. ולכן המושג של להביא אותו לעצמאות ולהפחית משנה לשנה - - -

רויטל, אבל זה רלוונטי רק לגבי לקויות מסוימות.

אני לא דיברתי, לא אמרתי את המילה אוטיזם. אני חושבת שזה קשור להרבה לקויות.

אוקיי, הנקודה הובנה. תודה רבה.

עוד דבר אחרון. אני חושבת שחלק מהבעיה היא הנושא של תקציבים דיפרנציאליים. כי ברגע שרשות מקומית חלשה צריכה להוסיף כסף של 30% או צריכה על חשבונה להדריך ואין לה, זה פשוט לא יקרה.

תודה. אביבית.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני אשתדל לא לחזור על דברים. אני חושבת שמהדברים שעלו כאן, גם הבעיות בשטח בנושא של הכשרה, של תת תקצוב, של בעיות אחרות, של תנאי העסקה וגם הפינג פונג שבלט מאוד בתחילת הדיון בין הרשות המקומית, בין השלטון המקומי למשרד החינוך, אני חושבת שזה מאוד מאוד הבליט בדיוק את שורש הבעיה כאן, שזה שהתפקיד הזה נמצא עדיין בידי השלטון המקומי ולא בידי משרד החינוך. שמשרד החינוך עדיין לא מבין שזה לא עוד תפקיד, זה לא עוד תפקיד.
אולי כשהתחיל כל הנושא הזה של הסייעות, אז זה התאים שהסייעת תהיה תחת השלטון המקומי. אבל היום במיוחד כשהמגמה היא הכלה ובמיוחד כשאנחנו מדברים על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מבחינה מהותית, אני חושבת שנכון שהמשלבת ולא הסייעת, המשלבת תהיה מקצוע במשרד החינוך, מסודר. אני רוצה להזכיר שהילדים האלה, וזה לא נאמר עכשיו אלא נאמר כבר בפסק דין יתד, זכאים לחינוך.

למה? סייעות הגננות הן עובדות השלטון המקומי, לא?

מורות וגננות חינוך מיוחד, שיהיו - - -

חברים, בואו, אנחנו נורא, יש לנו נטייה כשעוסקים בנושא מסוים אז הכל פשוט רק נפתור, נשים את המשבצות והכל יהיה בסדר.

אני בטוחה שזה לא פשוט, אדוני היושב ראש. אבל אני רוצה רגע לומר שמבחינה מהותית, הילדים הללו, יש להם זכות לחינוך והזכות לחינוך הזאת לא תתממש - - -

זה אין ויכוח.

שנייה. הזכות הזו לא תתממש, אם לא ייתנו להם את הצרכים המיוחדים הללו והסייעת פה, כפי שרויטל היטיבה לומר, היא סוג של הנגשה וכפי שקודמיי אמרו, זו הנגשה אנושית וברגע שמשרד החינוך יבין את זה והבנתי שיש שינוי במגמה הזאת, אז צריכים גם להמשיך הלאה. אם מדברים פה על הילוך גבוה, זה ההילוך הגבוה שצריכים ללכת אליו, שמשרד החינוך יאמץ את המקצוע הזה אל חיקו ושזה לא יהיה יותר את הפינג פונג הזה. אני חושבת שזה יכול לפתור הרבה מאוד מהבעיות שעלו סביב השולחן.

אוקיי. אביבית, תודה. תראו, יכולים לדבר עוד שני אנשים. בלבד.

אנחנו מאוד רוצים.

רוצים, אבל השעון זז ואנחנו לא, אמרתי מראש. כן, בבקשה. בוא, תמצא לך מקום לשבת, אילן. תהיה אסרטיבי יותר, שב ותדבר.

אדוני היושב ראש. גם ארגון ההורים רוצה לדבר.

כן, בבקשה.

קוראים לי אביאל, אני אדבר בשמי ובשם חבריי. אני אביאל קוגן ואח שלי, שי משה, הנו ילד אוטיסט בן 11, שכמעט ולא מדבר, הוא לא גמול והוא לומד בבית ספר עופר לילדים אוטיסטים בחיפה, בתפקוד בינוני נמוך. לפני כשנה, בשנת הלימודים הקודמת, החלו אצל שי התפרצויות בכי שלוו לעיתים גם בנשיכות כלפי עצמו, כלפי חבריו לכיתה. כידוע, זאת אחת הדרכים של אוטיסטים ברמה בינונית נמוכה, לבטא את עצמם ואת מצוקותיהם. בדרך זו הם מסבירים שקשה להם. הפיתרון הראשון והיחיד שהציעו לנו בבית הספר הנו העלאת המינון של התרופות הפסיכיאטריות, אותן נטל אז ואף המליצו על הוספת תרופות, כי הוא היה שפן הניסיונות שאפשר לנסות עליו תרופות על ימין ועל שמאל. בנוסף לכך, היתה גם תרופה שבדרך כלל נותנים לחולים סופניים, וזאת, כשהם ידעו שלשי יש רקע עם בעיות בבטן, מלוות בכאבים כרוניים.
אנו באנו בגישה שונה לחלוטין. לאחר התייעצות עם מומחים מטעמנו, כולל פסיכיאטרים פרטיים, הגענו למסקנה ששי זקוק לסייעת אישית צמודה וגם שהתרופות שהוא נטל בכלל לא מתאימות לילד. אני גם אציין שהפסיכיאטר של בית הספר, שמעולם אפילו לא ראה את שי, לא פגש אותו, לא יודע איך הוא נראה, החליט שאין צורך לפגוש אותו.

אבל מה את רוצה, קארין? זה נורא. אני אספר לך על רופאים במערכת הנורמטיבית ?

כבוד היושב ראש.

רגע, חברים. רק לחברי כנסת יש רשות להפריע. כן, בבקשה.

עכשיו אני אקשר את זה לנושא. הפסיכיאטר החליט להסתמך רק על הדיווח של בית הספר בלבד. אנחנו הבנו ששי חייב סייעת אישית צמודה, אשר תהיה אתו במהלך שהותו בין כתלי בית הספר ותיתן מענה במידת האפשר למצוקותיו. פנינו לדרגים הבכירים השונים במערכת החינוך, החל ממנהלי בית הספר ועד למנכ"לית משרד החינוך, אפילו לשר החינוך עצמו, התחננו לסיוע אישי.
סיפרנו שהילד במצוקה שאנחנו לא יכולים לשלוח את שי לבית הספר במצב כל כך קשה. הובהר לנו ששי נמצא במוסד לחינוך מיוחד ועל כן עלינו להסתפק בשתי סייעות המוקצות לכל כיתה בבית הספר ואף הגדילו לעשות והפעילו עלינו לחץ לאשפז את שי בבית חולים פסיכיאטר, וכל זה, כי לדעתנו, הם לא חיפשו את הגורם לקושי, הם לא שיתפו איתנו פעולה ומצבו של הילד לצערנו רק הלך ודעך. ואנחנו שואלים, הייתכן שילד שלא מבינים מה הסיבה והגורם למצב הקשה, שגם לא מדבר, נמצא בהתפרצויות מכיוון שקשה לו ויש לו כאבים, סתם יאושפז בבית חולים פסיכיאטרי? לא צריך לנסות קודם הכל, לפני מתן תרופות או אשפוז? הרי ברור לכם שכל ילד אוטיסט שנמצא בחינוך המיוחד קשה לו והפיתרון של המערכת הוא לצערי קודם ללחוץ על ההורים לתת לו תרופות או לשלוח אותו לבית חולים, כשסייעת אפילו לא באה בחשבון.

כן, אוקיי.

ולא סתם תרופות אלא תרופות קשות שיכולות להחמיר את מצבו. אני כבר מסיים.

אנחנו שלחנו את הילד שלנו לבית הספר בשמחה אך יצא שהילד לצערנו נפגע, רק בגלל שאין לו את הסיוע האמיתי הנדרש. מומחים שאיתם עבדנו והתייעצנו אמרו פה אחד שהילד חייב סייעת אישית צמודה לילד. לכל אורך השעות שהוא נמצא בבית הספר.

הכי מצחיק שמתברר היום, אחרי ששי עבר בדיקה פולשנית בבית חולים, שבאמת היתה סיבה מוצדקת להתפרצויות, כמו שאנחנו טענו כל הזמן. היתה לו, יש לו דלקת חמורה במערכת העיכול והכאבים החמירו. הרופא טען ששי סבל כל התקופה מכאבים עזים. גם הפסיכיאטרית שאצלה הוא מטופל אמרה שהסיבה להתפרצויות היא לא פסיכוטית, הכי לא פסיכוטית שיש אלא פיסיולוגית.

ורצו לשלוח אותו לאשפוז.

כן, אני מבקש לסיים.

לנו או לילדנו, בני אדם רגילים כביכול. כשכואב לנו אנחנו מתלוננים, אנחנו יכולים לבכות, אנחנו יכולים להסביר. אבל ילד אוטיסט כמו שי, הוא לא יכול להסביר. אנחנו המשפחה למדנו לזהות את הקשיים. אבל מדוע בית הספר לא יכול לבוא לקראתנו ולאמץ את הגישה שלנו?

לאורך הדרך פנינו לדרגים שמעל בית הספר.

אני מבקש שתיים.

חצי דקה.

אני חושב שהנקודה הובנה.

בין הגורמים אליהם פנינו – המפקחת על החינוך המיוחד של בית הספר, הגב' מלכה מולכו, אשר לא התייחסה ולא התכוונה להתייחס לתוכן המסמכים שהצגנו בפניה. לדעתי זה ביזיון. צר לנו שמשרד החינוך, שמצד משרד החינוך, לא זכינו לראות אפילו ניסיון קטן לשיתוף פעולה איתנו ההורים, המשפחה, אבל נעשו מאמצים כבירים להשקיט את הילד או להרחיקו מבית הספר. קראו לזה הרחקה רפואית, כדי שלא נתלונן על השעיה של ילד אוטיסט ואנחנו בסך הכל ביקשנו סייעת. במקום זה הושקעו מאמצים מצד כל המערכת, להרחיק את הילד.

תודה. תודה רבה לך.

בסך הכל ביקשנו סייעת.

נתנו לו סייעת, כדור, מה הבעיה?

חברים. אחרונה, בבקשה.

קצר קצר, אין לי הרבה מה להגיד.

קצר קצר.

מה שאני רוצה להגיד, מה שאמר אבי ומה שאמרו הרבה אנשים כאן, זה שיש גם בעיה לא רק של הסייעת עצמה, שהיא באמת צודקת בכל התנאים שהיא מקבלת. מה שבעיה כאן זה גם שאין תקן וזה מה שאמרה חברת הכנסת קארין אלהרר, שלילדים האלה שזקוקים לסייעות, אין סייעות באמת.

יש, כדורים.

כן, אוקיי, תודה. אני רוצה לסכם את הדיון. אל"ף, כמובן תם ולא נשלם. בי"ת, תראו, עולות הרבה מאוד, או עולים הרבה מאוד נושאים שקשורים לנושא הזה של הסיוע, הליווי, השילוב הצמוד בכל היקפיו. אנחנו בוועדה לא יכולים להתמודד עם בעיות נקודתיות, מקצועיות, שבשביל זה משרד החינוך, אני מקווה שבהנהלה החדשה של האגף, יהיה יותר קשוב כדי לשמוע ובסופו של דבר לקבל את ההחלטות.

אבל זה לא נקודתי, כבודו.

אני מצטער מאוד.

כל ילד שולחים אותו, כל ילד אוטיסט, שולחים אותו לקבל כדורים. מה זה?

אתה רוצה להפריע?

כדורים, זה הפיתרון.

אתה רוצה להפריע בדיון? אני לא מבין אותך.

לא, זה מעצבן.

אני כבר אמרתי כמה פעמים. אם רוצים לקיים איזה שהוא דיון שכל אחד יפרוק את הלחצים ואת הבעיות, אפשר לעשות את זה.

אני לא בא לפרוק.

אבל תסלח לי. אני מנסה להיות ענייני ולהתמודד עם הבעיות ולשים את האצבע על הנושאים המרכזיים, העקרוניים, שדרכם אפשר יהיה להתמודד עם הבעיות.

עכשיו, תראו – הנושא המרכזי, כפי שאני מבין אותו, ואל תקפצו עלי, הוא הנושא של השילוב. כי בסופו של דבר, זה ההיקף הגדול ביותר של המשלבות, הסייעות, עוד פעם, צריך גם במונחים קצת יותר להגדיר את עצמנו. כי המונח סייעת שנתן פעם תשובה להרבה מאוד תחומים, לא מספיק. צריך בהחלט לקטלג את זה מבחינת קטלוגים לתחומים ספציפיים שגם דורשים התייחסות מיוחדת, כישורים מיוחדים וכמובן העסקה מיוחדת. אבל הנושא המרכזי הוא השילוב.

השילוב הוא תוצר של השנים האחרונות.

כבודו, אתה מפספס.

אני יודע שתכעסו ותנו לי אבל להגיד, גברתי הנכבדה. תני לי לסכם כפי שאני מבין.

אבל אתה מפספס, רק תן לי שנייה.

לא, אני לא אתן לך אפילו לשנייה אחת.

יש פסיקה של בית המשפט - - -

אני לא אתן לך אפילו לשנייה אחת, עם כל הכבוד לך. אני מקשיב עם המון סבלנות בעשרות שעות של דיונים ותאמינו לי, אני מבין על מה מדובר. ואני חוזר ואומר, הדיון שאני מבין אותו, כרגע, אנחנו מנסים להתמודד עם בעיית המשלבות. אני לא אומר שהדיונים האחרים, הסייעות הצמודות, הרפואיות והסייעות בתוך החינוך המיוחד, הן לא עניין חשוב. אני לא אומר את זה. זה נושא שעומד בפני עצמו. אנחנו, הנושא של השילוב שהוא הולך והופך להיות המסלול העיקרי, זה גם מה שאנחנו חושבים, זה גם המסקנות של דו"ח ועדת דורנר, שהנושא של השילוב צריך להפוך להיות הנושא המרכזי. וללא התמודדות יותר מקצועית, יותר מפורטת, יותר מעמיקה, בנושא הסייעות המשלבות, שזה חלק בלתי נפרד מהיכולת להשתלב בתוך כיתות הלימוד ובתי הספר הרגילים, ללא טיפול בנושא הזה, אי-אפשר יהיה באמת להפיק את כל הלקחים ולהבין את כל המשמעויות ולהביא בסופו של דבר ליכולת שילוב אמיתית בתוך החינוך הרגיל. אז זו נקודה מספר 1.

אם אני לוקח את הדברים שעלו פה ויש פה באמת לא מעט התנגשויות, אל"ף, בעובדה באמת שהסייעות או המשלבות הן מועסקות על-ידי השלטון המקומי, התקצוב שלהן בעיקרו מגיע ממשרד החינוך ומשרד החינוך גם הוא זה שיש לו את האחריות להגדיר את המקצוע, להגדיר את הכישורים. יש פה בהחלט התנגשות.

יש התנגשות נוספת, שהערתי עליה תוך כדי. ההתנגשות שקשורה בכך שצריך לעשות התאמה עם ההורים והילדים, ומצד שני, אנחנו רוצים את המקצוע הזה להפוך לפרופסיה שבה יש רציפות וקביעות ככל שניתן לעובדים ולעובדות בתוך המערכת הזו ויש פה גם התנגשות מהסוג הזה.

יש גם התנגשות נוספת בעניין של לא התקן אלא היקף השעות המוקצה. זה נושא שעומד בפני עצמו, רחלי תתמודדו עם זה, אנחנו נעשה, אני מניח שנקיים לעניין הזה גם דיון מיוחד כי ברגע שהיקף השעות מצד אחד לא מכסה את כל הפעילות של הילד, בין אם זה ביום הלימודים, בין אם זה בטיולים או כל מיני פעילויות חוץ או בין אם זה בחופשות שבהם החינוך המיוחד אמנם ממשיך עד אמצע אוגוסט, אבל בחינוך הרגיל זה לא ממשיך, צריך למצוא לזה פתרונות, זה מצד אחד. מצד שני, כאשר סל השעות שילוב שמוקצה לילד הוא גם לא מביא לידי ביטוי משרה מלאה, אז כמובן שגם השכר בסופו של דבר, גם אם השכר הבסיסי הוא יהיה בעתיד שכר מתאים, הוא שכר בעייתי. אם הוקצו לילד עשר שעות או 15 שעות או 20 שעות, מה עושה אותה משלבת שאנחנו רוצים שתהפוך להיות דמות מקצועית ביתר אחוזי המשרה שלה. זאת אומרת, יש פה כל מיני התנגשויות שמחייבות חשיבה מחוץ לקופסה כדי לפתור אותם.
אבל אני מתרשם שהבסיס שמחייב טיפול, זה הנושא של תנאי העסקה. לדעתי, זה הנושא המרכזי. אולי גם המורכב יותר, המסובך יותר, עם ריבוי של גורמים משפיעים, אבל הוא הנושא המרכזי. אם אנחנו נצליח להתמודד ולתת באמת פיתרון לתחום העסקה, זה ישפיע על מעמד המקצוע, זה ישפיע על מי בא לעבודה הזו, זה ישפיע על ההכשרות ועל ההדרכות ועל הניסיון המצטבר. זה ישפיע על כל הדברים וזה יהפוך את זה באמת לפרופסיה.

ולכן, אני בהחלט מוכן לקחת על עצמי, למרות שזה לא תפקידה של הוועדה, ואנחנו נקיים דיון בהקדם, לא נחכה עד סוף הפגרה, נעשה את זה עוד בחודש אוגוסט ונזמן כאן לדיון לא עם כל המשתתפים, אלא דיון מה שאני קורא לו הכנה מקצועי, עם ראשי ההסתדרות, עם ראשי השלטון המקומי, עם משרד החינוך, עם הממונה על השכר, עם אגף התקציבים, והסייעות, נציגות של הסייעות, כדי ולנסות לסגור את המעגל הזה שנדמה לי שכולם מסכימים, כל אחד בחלקו, למה שצריך להיות אבל אי-אפשר להושיב את כולם ביחד כדי לפתור את הבעיה הזו ואם אנחנו נצליח באמת, לא אם, אנחנו נצליח. אני מבטיח שלא נרפה עד שאנחנו נרבע כאן את המעגל. כפי שעשינו גם בתחומים אחרים. הוועדה בהחלט תיקח על עצמה ותושיב את כולם עד שיצא עשן. והנושא הזה של העסקה, ברגע שאנחנו נתמודד ונפתור אותו, יהיה קל יותר להתמודד עם הנושאים השונים.
אני חוזר ופונה גם למשרד החינוך, מעבר לנושא העסקה. רחלי, אני רואה את הכוונה ואני רואה את הרוח. צריך לפתור פה את הבעיות של התפקיד ושל הכישורים הנדרשים וליצור מזה מקצוע מכובד, חשוב, כי באמת, המשלבת הזו כפי שאולי היה נדמה לי בשקף השני שהוצג בפנינו, זה עולם ומלואו. לא זוכר אם זו מעיין או יעל, אבל עולם ומלואו עם באמת כישורים שהדבר המרכזי זה התאמה אישית. אתם יודעים, זה תמיד נכון בהרבה מאוד מקצועות. בסוף, הכשרות והכל, והתאמה אישית לעניין.

אני לא מאמין שבעתיד הנראה לעין אפשר יהיה לטפל בפיצול בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי. יכול להיות שזה יעד, הוא לא ניתן להשגה, לפי דעתי, בטווח הקרוב, גם מהיכרות שלי עם הבעייתיות הזו שיש בתחום ההעסקה. אבל זה לא אומר שלא ניתן לפתור את הבעיה הזו.
שיתוף ההורים הוא נושא מרכזי. אני לא חושב שצריך הרבה להרבות בו וצריך למצוא את דרך הביניים, איך באמת שיתוף ההורים, כי זה נכון, הילד עם הצרכים המיוחדים הוא עדיין רוב שעות הפעילות שלו הוא בבית וצריך להיות המשכיות ושיתוף.

שתי נקודות נוספות. אני חוזר ואומר, אנחנו ננסה, יחד עם משרד החינוך וכמובן אתכם, לטפל גם בתחומי הסיוע הנוספים.

אדוני, בסך הכל נדרש משרד החינוך לפרסם קריטריונים, זה הכל.

בסדר, בסדר.

אבל זו פסיקת בית-המשפט, אדוני, מה, משרד החינוך - - -

משרד החינוך מכיר את פסיקת בית-המשפט ודיברתי אתם.

הוא מתעלם. אם הוא כותב את הסיפור של הילד זה היה נמנע. יש פסיקה ברורה שאומרת שילד - - -

גברתי, זה לא עובד ככה.

זה לא מקרה אישי, זה מקרה כללי. צריך לכתוב קריטריונים.

זה לא עובד כך, גברתי. את לא רוצה שאני אוציא אותך, נכון? עם כל הכבוד.

אני רוצה לעדכן. לפני שבוע נערך פה דיון בנושא טללים. אז כרגע, כפי שהדברים נראים, מתשובות של משרד החינוך, קודם כל יש הערכה של החברה של טללים. כרגע עד סוף השנה הקלנדארית, כלומר עד דצמבר, הוצע גם לטללים ואני אדבר עם ליאורה בטלפון, הוצע לטללים להמשיך את החוזה שלהם לשנה נוספת, כפי שאנחנו בוועדה המלצנו. אבל טללים צריך לקבל על עצמו וזה התנאי, גם את הטיפול בנושאים פרה רפואיים. אני חושב שהנושא הזה מטופל ברצינות, הנושא הזה מטופל ברצינות. גם משרד החינוך, אני הסברתי לכם בפעם הקודמת, אנחנו חיים במערכת שיש בה נהלים, בחשבות, יש משרד אוצר, יש הסכמה כרגע, כדי שלא נעמוד עם חרב על הצוואר, להמשיך עם טללים בהסכמת טללים עד סוף דצמבר בחוזה הקיים.
שניים, משרד החינוך מכין מכרז מחודש והכניס כבר פנימה את רוב ההערות שהושמעו כאן ונכתבו על-ידיכם.

שלוש, הדבר הטוב ביותר זה שטללים יקבלו על עצמם למשוך עוד שנה, אבל להכניס פנימה גם את הטיפול הפרה רפואי. אני אנסה לדבר עם ליאורה ולשכנע אותה. אני מקווה שהיא תסכים ואז אנחנו לפחות יש לנו זמן כדי להתמודד למשרד החינוך, למערכות השונות, להתמודד ולמנוע פגיעה בילדים.

תודה רבה לכם ואנחנו מייד תוך חמש דקות מתחילים בדיון הבא.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:45.>