PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
17/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 209>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ט בסיון התשע"ד (17 ביוני 2014), שעה 9:00

<החינוך הסביבתי בישראל - לציון יום הסביבה>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

מסעוד גנאים

דב חנין

>
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ
דוד לפלר - מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה

יורם הורוביץ - סמנכ"ל לשלטון מקומי חינוך וקהילה, המשרד להגנת הסביבה

דוד כהן - יועץ השר, המשרד להגנת הסביבה

עזית סלם - רמ"ט השר, המשרד להגנת הסביבה

סיניה נתניהו - מדענית המשרד להגנת הסביבה

רן אברהם - אגף תכנון, בנייה ירוקה, המשרד להגנת הסביבה

ניר לוטן - אגף תכנון, בנייה ירוקה, המשרד להגנת הסביבה

זיוית לינדר - ראש אגף חינוך, המשרד להגנת הסביבה

מיכל שמאי - ראש אגף חינוך, המשרד להגנת הסביבה

ניצן בגר - המשרד להגנת הסביבה

נירה קושינסקי - מדריכה ארצית מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

אלי שיש - מנהל אגף של"ח, משרד החינוך

משה סיטבון - מפקח של"ח במינהל חברה ונוער, משרד החינוך

אלון קיסר - דוברות, משרד החינוך

ענת לוינגרד - משרד החקלאות ופיתוח הכפר

דוד אסף - מנהל תחום סביבה בתעשייה, משרד הכלכלה

שי רייבר - משרד הבריאות

שאול גולדשטיין - מנכ"ל, רשות הטבע והגנים

רעיה שורקי - מנהלת חטיבת קהל וקהילה, רשות הטבע והגנים

יוסי ורצברגר - יועץ מנכ"ל, רשות הטבע והגנים

אפרת גולד - רשות הטבע והגנים

משה (קושה) פקמן - מנכ"ל החברה להגנת הטבע

יעקב שהרבני - סמנכ"ל חינוך וקהילה, החברה להגנת הטבע

חן פורטוגלי שובל - מנהלת תחום פיתוח תוכן וחינוך סביבתי, החברה להגנת הטבע

אושרה עטיה - רכזת חינוך סביבתי, החברה להגנת הטבע

סמדר שמיר - רכזת חינוך סביבתי, החברה להגנת הטבע

ריבי רונן - החברה להגנת הטבע

גילי בצלאל - החברה להגנת הטבע

גלי שפירקו זהבי - החברה להגנת הטבע

ברק ביכלר - החברה להגנת הטבע

לינדה נתן - החברה להגנת הטבע

יצחק ארביב - רכז שיווק ארצי מנהל פרוייקט מעוף, קרן קיימת לישראל

דודו אשכנזי - מנהל מחלקת תוכניות חינוכיות ביער, קרן קיימת לישראל

זהר ולוסקי - ראש אגף החינוך, קרן קיימת לישראל

חזי הייס - האגף לחינוך ולנוער, קרן קיימת לישראל

סימון אלבז - מנהל המחלקה הבכירה למרכזי שדה, קרן קיימת לישראל

אהרון בר - מנהל מחלקת פדגוגיה, קרן קיימת לישראל

אסנת איתן - דוברות קק"ל, קרן קיימת לישראל

אורית כהן - דוברת הקרן הקיימת לישראל

ירמי דוד - מנהל נס הרים רכז פרוייקט כיתות פתוחות, קרן קיימת לישראל

גאולה אבוקרט - מחנכת בית הספר המאוחד, קרן קיימת לישראל

דגנית כוכבא - הורה מלווה, קרן קיימת לישראל

ליאב צורדקר - תלמיד בית הספר המאוחד ירוחם, קרן קיימת לישראל

שלו נגאוקר - תלמיד בית הספר המאוחד ירוחם, קרן קיימת לישראל

רועי כוכבא - תלמיד בית ספר מבואות, קרן קיימת לישראל

נמרוד קירמאייר - תלמיד מבית ספר מבואות, קרן קיימת לישראל

חגית גפן - מנכ"לית הרשת הירוקה

אורלי גל-אור - הרשת הירוקה

פרופ' תמר דיין - אוניברסיטת תל אביב

ערן בנימיני - האוניברסיטה העברית

שחר כהנוביץ - מכללת סמינר הקיבוצים

מיכל גרוס - רכזת לימודי הקיימות במכללת אורנים

אתי בנימין - יו"ר הנהגת הורים ארצית, ארגוני הורים

שמעון עמוס - מנהל בית הספר הניסוי האקולוגי, ע"ש הרמב"ם באשקלון

שלי דנינו - רכזת מדעים ואקולוגיה, בית הספר הניסוי האקולוגי ע"ש הרמב"ם

דויד דונץ - ראש תחום חינוך, מרכז הול

נרג'יס מרעי - גננת בכפר ערערה

רנייה עקל - גננת בגן ילדים, ערערה

תמיר זינגר - הנוער העובד והלומד

ד"ר שיאלה קנדל - דירקטוריון החברה לשירותי איכות הסביבה

לילי הלפרין - מרצה, תכנית אמ"ת

קרן ששון - תכנית אמ"ת

דפנה הר אבן - אחראית על תחום החינוך ואיכה"ס, רשות ההסתדרות לצרכנות

שירה לאון-זכות - רכזת חינוך, אגודת ידידי כדור הארץ

דניאל מורגנשטרן - אגוד המתכננים

ליאור מסינג - חיים וסביבה

אורית נבו - חיים וסביבה

כרמית לובנור - מנהלת האגודה לצדק סביבתי

עודד זלוטנק - מפלגת העבודה

יצחק (בנדה) בן דוד - סמנכ"ל הש"ס

גילה אמדה - קואליציית ירושלים בת קיימא

איתן אלן - לוביסט (גלעד לובינג)

זכריה רייך - שדלן, מייצג את פרילוג

יגאל ארטנברג - לוביסט, מייצג את קרן קיימת לישראל

רומן גרביץ - לוביסט (פוליסי), מייצג את אגודת ידידי כדור הארץ

נאור ירושלמי - מייצג את ארגוני הסביבה

סעיד עפאסו - מוזמן

יהודה סקר - מוזמן

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חבר המתרגמים
<החינוך הסביבתי בישראל - לציון יום הסביבה>

אנחנו מתכבדים לארח הבוקר את השר עמיר פרץ, השר להגנת הסביבה ואת מנכ"ל המשרד, ואנחנו מאד מרוצים מכך שיום הגנת הסביבה נפתח היום בוועדת החינוך. יש יום ארוך באירועים ובמפגשים ובטח נראה אתכם בהזדמנויות נוספות ובאירועים נוספים במשך היום.

אין ספק שסביבה ואדם זה בעצם חיים משותפים, ולא רק בגלל שאנחנו יושבים עכשיו בוועדת החינוך, אני חושב שבאמת החינוך הוא חזות הכל. כי בסופו של דבר ידע, הכרה ובעיקר התנהגות, הם אלה שיכולים לשנות פני מציאות. חוקים חשובים, אכיפה חשובה, עיסוק בבנייה והקמת יחידות שונות והתיאום ביניהן הם דברים מאד חשובים, אבל זה לא יועיל לשינוי אמיתי וארוך טווח, אם בעצם לא יהיה חינוך.
גם בחינוך, זה לא רק שיעור שעוסק באיכות סביבה, אלא זה בעצם עיסוק יום יומי בכל נושא ובכל תחום, בין אם זה בכיתת הלימוד, בחצר בית הספר, ביישוב, בקהילה או בשבילי מדינת ישראל, זה בסופו של דבר חינוך והטעמה להתייחסות לסביבה שבה אנחנו חיים.

אני גם מוכרח לומר שיש גם הרבה מאד עשייה לאורך השנים, בשנה האחרונה, במשרד איכות הסביבה, בארגונים השונים ובכלל, אבל כולנו, נדמה לי, מסכימים לכך שאין מספיק הישגים ועדיין לא חצינו איזה שהוא קו שבו התודעה והמודעות הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהחיים, מהפעילויות ומההחלטות שאנחנו מקבלים יום יום בנושאים כלכליים, בנושאים חברתיים, בנושאים פוליטיים – אם אתם רוצים – ובנושאים אחרים.

אז שמנו לעצמנו כנושא מרכזי היום באמת את החינוך הסביבתי. אני בתחושה שעולם הילדים – אנחנו תיכף נשמע על זה – נמצא כבר בדרך המלך. הבעיה היא איך משפיעים על המבוגרים. עכשיו, המבוגרים זה לא רק בהתנהגותם אלא גם בהחלטותיהם. זה אנחנו והציבור הרחב.

יש לנו סדר יום ארוך מאד, אנחנו נסיים עד השעה 11:00, כך שגם הזמן, הייתי אומר, יש לו מגבלות, כמו לכל דבר אחר. נשמע בעיקר על מודלים של עשייה ואני מקווה שזה ישמש את כולנו לראייה יותר רחבה מצד אחד, ויותר ממוקדמת מהצד השני, וחלק, עוד פעם, מהניסיון של כולנו לעשות שינוי תפיסתי.

יש לי פה תכנית ארוכה של דוברים. אני אצטרך להיות די קשוח כדי שנוכל לעמוד בסדר הדברים וניתן לא רק למציגים להציג אלא גם לאחר מכן לאנשים שרוצים להביע דעה – להתייחס, להעיר ולהאיר, נוכל לאפשר להם לעשות את זה.

אז עוד פעם, בוקר טוב לכולם, עמיר, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני באמת רוצה להודות ליושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת עמרם מצנע, שבאמת נתן עדיפות למפגש הזה, בהתראה קצרה, מצא לנו זמן בסדר היום וזה לא דבר מובן מאליו, ואני בהחלט מבין מאד את הקריאה הכוללת, המערכתית - כפי שיושב ראש הוועדה הציג – וודאי זה קשור לחשיבות הרבה שהוא נותן לעניין בתוקף תפקידיו הרבים ונסיונו הרב, וודאי בניסיונו גם כראש עיר גדולה וגם כראש עיר קטנה, שם הוא יכול היה לחבר איך הסביבה בעצם הופכת מקום שבו באמת אפשר לדבר על איזה שהם שירותים וסביבה שווה.
אני רוצה לברך את כל חברי מהמשרד שהגיעו, את המנכ"ל עם כל הצוות. אני לא אתחיל למנות שמות עכשיו, כי אחרת אנחנו נקדיש לזה יותר מדי זמן. אני רוצה לברך את כל הארגונים, כולם, את הרט"ג, את החברה להגנת הטבע ואת כל הארגונים. נמצא כאן נאור ירושלמי, שמייצג את הארגונים כולם, וכמובן להודות לתלמידים ולמחנכים שהגיעו אל המפגש הזה, זה מפגש חשוב ביותר.

כפי שהדגיש יושב ראש הוועדה, אנחנו רואים בתלמידים ובמערכת החינוך את המפתח להצלחה הסביבתית. המודעות היא המפתח והילדים מבחינתנו הם השגרירים, אבל אני רוצה לומר לך, אדוני יושב הראש, אנחנו רואים בעניין של החינוך הסביבתי מערכת כוללת, החל מגן הילדים עד האוניברסיטאות, וודאי בכל מה שקשור במכוני המחקר שמלווים את העשייה כולה, ואני מקווה שיהיה זמן לנציגים השונים פה, להציג מספר דוגמאות.
אני רוצה לפתוח בכך שההפתעה הגדולה ביותר שיש לי, זה הפער לעתים ביישובים, בעובדה שמערכת החינוך כמערכת חינוך עם תפיסה ירוקה – קופצת מדרגה ואילו התושבים נשארים מאחור. הדוגמא הבולטת ביותר שהייתה לנו, אתה יודע שאנחנו עכשיו מתמקדים בפרויקט מאד מאסיבי במגזר הבדואי, הדוגמא הבולטת ביותר הייתה ביישוב שנקרא אום בטין.

כשהגענו לשם לראשונה, מצאנו בית ספר שכבר הוגדר כבית ספר ירוק. ילדים ממש מדהימים, יודעים להסביר לך בדיוק מה צריך, איך מפרידים, מה עושים כדי לטפל במים מושאבים, מה המשמעות של הנחל מבחינתם – אבל ידענו שהם חוזרים הביתה ומוציאים מציאות אחרת, של מערך אשפה לא מטופל, של סביבה מאד מאד בעייתית, והתסכול שם הוא באמת באמת קשה ביותר.

ולכן, כפי שאתה אמרת, באמת השאלה האם לצד הדחיפה הגדולה של מערכת החינוך לתפיסה חדשה, האם נצליח לשנות גם את התרבות הפנימית בתוך ההתנהלות של התושבים כולם, האם נצליח באמת לייצר את הכלים, שאותם מבוגרים שאמורים להוכיח שמה שקיבלו, המסרים שקיבלו בבתי הספר הופכים למסרים מעשיים.

אני רוצה שתדע, השנה בלבד, ובוודאי יציגו את זה בפירוט, אבל חשוב מאד להדגיש זאת – יצאו להכשרה לחינוך סביבתי 450 גננות ו-2,000 מורים, וזה בהחלט מספר שהולך וגדל והביקוש הולך וגדל, ובתי הספר שמגדירים את עצמם בתי ספר ירוקים, לשמחתי, גם כן הולך וגדל.

אני רוצה בהחלט לבשר לך שהחלטנו השנה גם בתוך המשרד שלנו לתת מלגות לסטודנטים, והמדענית הראשית יחד עם הצוות שלה, שוקדים עכשיו על הפרטים, על הנתונים, כדי שנוכל לעשות את זה בצורה נכונה. אני חשבתי שזה קיים, אני חושב שזה מאד מאד חשוב מבחינה זו שהמשרד ייתן גם כיוון – מה הוא היה מצפה ממוסדות להשכלה גבוהה, כדי להראות מעורבות גם במימד האישי. לקחת את אותם סטודנטים למחויבות לעשייה סביבתית יחד עם בתי הספר, יחד עם מוסדות חינוך, וכך לנסות ולסגור את המעגל.
דבר אחרון שהייתי רוצה לומר לך, אנחנו היום השקנו תכנית לבני המיעוטים, כדי להדגיש בעצם את העניין כולו, כי אני רוצה לאפשר לחברים להציג ויש המון מה להציג. כולם כאן באמת יוצאים מן הכלל, כל המוסדות, כל הארגונים עושים עבודה נפלאה, אבל רק כדי שתבין את הדגש שאנחנו נותנים.

בשני פרויקטים, בפרויקט לבדואים שאנחנו אישרנו עכשיו תוספת של 42 מיליון, בנוסף לכמעט 50 מיליון שאישרנו לפני שישה חודשים, זאת אומרת באזור אחד מאד מרוכז הולכת להיות השקעה של המשרד להגנת הסביבה, של קרוב ל-90 מיליון שקלים. עבודה ממש של מעגל שלם.

שליש מהכסף כמעט הולך לעניין של חינוך, הסברה ואכיפה. בפרויקט בני המיעוטים שלנו, הקצנו 101 מיליון, שלב ראשון. אני מקווה שתוך מספר שבועות נקצה עוד סכום של בין 70 ל-100 מיליון שקלים נוספים, כי הביקוש עצום. כי אחד הדברים שטוענים כלפי האוכלוסיות החלשות, שהם לא יודעים לצרוך איכות סביבה, ולא חשוב מה תשקיע בהם – ממילא המצב יחזור לקדמותו אחרי זמן מסוים. אני לא מאמין בגישה הזאת. אני מאמין שברגע שאתה מצליח להעביר את אותה אוכלוסייה יחד עם הילדים, יחד עם המבוגרים, את אותה נקודה ארכימדית, הם כבר איתך. העסק כבר מתחיל להתגלגל מעצמו.

ולכן, מתוך אותם 101 מיליון, גם כן שליש מהמשאבים ילך לצרכים של חינוך, הסברה ואכיפה. כלומר, זה מתחלק אצלנו לכך ששליש הולך לצורך טיפול במפגעים בנושאים מאד בוערים, שליש הולך לצורך סיוע במתקני קצה ובפעולות אחרות שהן יותר מאסיביות, אבל שליש מהכסף, וזה לא פשוט, אתה מכיר את המספרים שמתגלגלים כאן במערכת החינוך – לקחת 30 יישובים ומתוך 100 מיליון שקלים שליש מהכסף עומד לרשותם גם לצורך מהפכה בתוך החינוך, לעשות שינויים דרמטיים – אני חושב שזה בהחלט מצביע על המשקל שאנחנו נותנים להגדרה שאתה הגדרת, שבעצם התלמידים, המחנכים, הילדים, בסופו של דבר הם הגורם המרכזי שישנה את המודעות שהולכת ומשתנה ומשתפרת באשר למשמעות של הגנת הסביבה, איכות הסביבה במדינת ישראל; ואם ננצח במשמעות – כל השאר כבר יהיה הרבה יותר קל.

תודה רבה לך. תודה רבה לכם.

תודה לשר עמיר פרץ. בהחלט, מאחר שאנחנו מכירים היום את המצוקה התקציבית, זה נראה ונשמע גישה שונה ואחרת, ואני מאד מקווה שבאמת כל שקל כזה ינוצל עד תום במערכות השונות.

אוקיי. ראשון הדוברים אחרי השר, יורם הורוביץ, סמנכ"ל בכיר לשלטון המקומי, חינוך וקהילה, בבקשה.

אני סמנכ"ל במשרד להגנת הסביבה, לא בשלטון המקומי, שלא יהיו אי הבנות. אני רוצה להציג בקצרה, כי יש לנו באמת דוברים רבים. אני רוצה להציג בקצרה את הנושא של החינוך לקיימות, כפי שמתבצע בתקופה האחרונה במשרד להגנת הסביבה, ויש כאן שינוי מאד מאד משמעותי לעומת מה שהיה בעבר.

אני רוצה להתחיל ראשית בלהודות לקולגות שלנו ממשרד החינוך. בעבר משרד החינוך לא פתח לנו את הדלת כדי להכניס את החינוך לקיימות והיום אני יכול להגיד שיש לנו שותפים נאמנים. נמצאת איתנו נירה קושינסקי ממשרד החינוך, ויש לה צוות שלם שעוסק בקיימות.

נירה תדבר אחריך.

המטרה של החינוך לקיימות, יש לו הגדרות רבות, אבל כולנו מבינים שהחינוך נועד לתת חינוך ערכי, לשנות את אורח החיים. אנחנו לא רוצים לתת רק ידע, אם כי אנחנו גם נותנים ידע, אבל אנחנו רוצים לתת ערכים ולשנות את ההתנהגות בפועל של הדור הצעיר וכמובן של הציבור כולו.

אני יכול להגיד שהחינוך הסביבתי מתקיים במסלולים רבים מאד ואתה רואה פה נציגות רבה של המון גופים שעוסקים בחינוך לקיימות. אנחנו, במשרד להגנת הסביבה, למעשה יש לנו שתי זרועות מרכזיות, אם כי הן לא היחידות. יש לנו קודם כל תכנית משותפת עם משרד החינוך, שנועדה להכשיר סגלי הוראה – גם בבתי הספר, גם בגנים, ולתכנית הזאת אנחנו מקצים 8 מיליון שקלים, ומי שמכיר את המשרד להגנת הסביבה, עם כל האחריות הגדולה שלו לחומרים מסוכנים, לתעשיות, למפגעים קשים, כשהוא מקצה סכום כזה לנושא של חינוך, זה אומר שהנושא הזה הוא באמת בסדר עדיפות עליון.

בנושא של הכשרה. לחינוך יבוא עוד.

כן.

המבוגרים יחונכו.

כן.

אנחנו פיתחנו תכנית ייעודית שלמעשה מכניסה בתי ספר, עם כל סגל הוראה שלהם, לא רק המורה לטבע או המורה לגיאוגרפיה כפי שהיה פעם, אלא כל סגל ההוראה של בתי הספר מקבל את ההכשרה ואחר כך נבנית תכנית בית ספרית לאורך שנה ולעתים, במידת הצורך לשנתיים של ליווי מקצועי ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לכ-3,000 מורים בשנה ול-500 גננות, שכל שנה מקבלות הכשרה ומעבירות את התכניות לקיימות או משלבות את התכניות לקיימות בתוך התכניות של בתי הספר והגנים.

הזרוע הנוספת מעבר לתכנית עם משרד החינוך, היא התכנית הישירה שלנו מול רשויות מקומיות. אנחנו מעבירים תמיכה בהיקף גבוה, בהיקף של למעלה מ-10 מליון שקלים. 10 מיליון שקלים זה ישיר, אבל גם בתכניות הנלוות שלנו, למשל תכניות למחזור, כפי שהשר אמר, יש מרכיב של חינוך מרכזי. למשל, בתכנית למיעוטים שהקצנו 100 מיליון שקלים, 30 מיליון שקלים מתוכם זה לנושא של חינוך והכשרה, כך שברור לנו שכל נושא, כל עיסוק סביבתי, כל רצון שלנו לנסות לטפל במקום סביבתי, מתחיל קודם כל במרכיב של חינוך בעניין הזה.

בכל אופן, לגבי התמיכה ברשויות המקומיות, אנחנו נותנים מערכת תמיכה רחבה למאות רשויות מקומיות בשנה. רק השנה הגישו לנו בקשות למעלה מ-200 רשויות מקומיות, שמקבלות מאיתנו תמיכה לתכניות חינוכיות, בין אם זה לתכנית חינוכית בתוך המערכת החינוכית העירונית, בין אם זה לקהילה בתוך העירייה, ובין אם זה להסמכת מוסדות חינוך ואני עוד שנייה אגע מה זה הסכמה של מוסדות חינוך.

אני יכול להגיד שאנחנו משלבים מדי שנה, בהתאם למדיניות של המשרד, בהתאם למדיניות של השר, את הנושאים בתוך אותם עיסוקים סביבתיים, כי הרי החינוך הסביבתי מתפרש על פני כל הנושאים. אז השנה אנחנו מדברים קודם כל על הצדק הסביבתי, צמצום אי השוויון, אחר כך על מהפיכת הפסולת.

אתה מפספס את המסר של המשרד.

מאיזו בחינה?

הצדק הסביבתי והחברתי.

אה, אוקיי.

הצדק הסביבתי והחברתי. אני רואה שאני צריך לחזור ולשנן את זה.

צמצום אי הצדק הסביבתי והחברתי, כפי שהשר בצדק מדגיש. יש לנו את נושא מהפיכת הפסולת, הכלכלה המעגלית וניהול חומרים, וזה למעשה מעבר לצד הסביבתי של זה, יש לזה צד ערכי, מפני שהנושא הזה מגיע לכל בית בישראל. כל ילד הרי מטפל בהשפעה, כל בית בישראל, ולכן זה כלי מאד מאד חשוב שמשרת גם את החינוך הסביבתי וגם החינוך הסביבתי משרת את מהפיכת המחזור; וכמובן הפחתת סיכונים למיניהם, מפגעים שונים של רעש, של זיהום אוויר, של חומרים מסוכנים וכו'.

העיקרון מבחינתנו, שאנחנו צריכים להגיע להרבה מאד סוכני שינוי. אנחנו לא יכולים להתמקד בכמה בעלי תפקידים בדרג מצומצם, אז אנחנו הולכים למקבלי החלטות במשרדי הממשלה והצלחנו להיכנס לרוב משרדי הממשלה; לבעלי תפקידים ברשויות, לבעלי תפקידים במשרד החינוך – מורים, גננות, מדריכים בתנועות נוער, סטודנטים להוראה, מכללות להכשרת מורים. מוטת פעילות מאד מאד רחבה כדי להגיע לאפקט, וכשאנחנו באמת נמצאים היום ברשויות מקומיות והשר מקפיד לבקר ברשויות מקומיות, הדבר הראשון שמעלים בפנינו זה את ההצלחה של התכניות החינוכיות. אחריהן תבוא הצלחה גם בתכניות הסביבתיות המקצועיות.
פה אני אבקש מנירה לסקור את התכנית שלנו עם משרד החינוך.

אני אעשה את זה ממש קצר. אני אסקור גם את התכנית הזאת, אבל אני רוצה מאד להתחבר לדברי קודמי ולהגיד שבאמת משרד החינוך חבר למשרד להגנת הסביבה, ואני חושבת שזה שיתוף פעולה כבר של למעלה מ-5 שנים, ככה מאד מאד אינטנסיבי. תמיד היו שיתופי פעולה, שזה באמת לא מובן מאליו, ורואים שהחינוך זה באמת בנשמה של משרד הגנת הסביבה.

אנחנו רואים את החינוך לקיימות כערך, לא כעוד מקצוע, אלא בעצם כתחום, כערך, כמו שאנחנו מדברים על חינוך לערכים, כערך שיכול להיכנס לכל תחום דעת ודעת, לכל גננת ולכל מורה. כל אחד בתחום שלו יכול לשלב את הנושא של חינוך לקיימות ולזה אנחנו פועלים ביחד באמת עם המשרד להגנת הסביבה, זיוית לינדר שאיתי בקשר ממש יום יומי.

מבחינת התכנית המשולבת שיורם כבר פרט, אני לא אפרט, אלא אפרט בקצרה. המורים מקבלים 30 שעות בשנה, אחר כך הם מלווים. בעצם מי שמפעיל את זה זה שני גופים – החברה להגנת הטבע והרשת הירוקה, כששוב, צריך להבין שיש כאן שיתופי פעולה מאד מאד אדוקים. בנוסף, יש לנו הרבה תחומי דעת שמשלבים את הקרן הקיימת, את רשות שמורות הטבע – יש כאן נציגים. בעצם אנחנו אמורים ורוצים להכניס את החינוך לקיימות לכל החיים, כמו שאמרתם, ולנהל אורח חיים.

כמה מוסדות חינוך עד היום קיבלו כבר תקן ירוק?

משהו כמו 600 בתי ספר ומשהו כמו 1,200 גני ילדים.

ויש לכם תכנית איך כל שנה - - -

כל הזמן אנחנו ממשיכים, בוודאי. כל שנה מצטרפים כ-300 גנים וכ-150 בתי ספר.

משהו כזה. וכמו שאמרתם, הילדים מביאים את הבשורה ובהחלט אנחנו רואים את זה. אנחנו יושבים בוועדות הירוקות ומגיעים לפעמים הורים שמספרים איך הילדים ממש מחנכים אצלם בבית. אז בהחלט אנחנו יודעים שהחינוך מתחיל. יש לנו גם בהחלט אתגר לחנך את ההורים שהם חלק מהציבור. אנחנו בקשר מאד חזק עם המכללות ואני מקווה עוד להרבה הרבה שנים טובות ובהחלט לקדם את הנושא הזה.

תודה. אני אמשיך בעוד כמה נושאים בסיסיים. כפי שאמרתי, התמיכה ברשויות מתמקדת בעיקר בשלוש תכניות של הסמכת בתי ספר וגנים ירוקים, ביוזמות מקומיות – וזה מאד מאד חשוב שאנחנו באמצעות הרשות המקומית מגיעים להתארגנויות קהילתיות ותומכים בהן, וזה למעשה מלמטה אנחנו מקנים את החינוך הסביבתי ולא רק מלמעלה, דרך מטות המשרדים; ואנחנו גם בכל מערכות החינוך של הרשויות המקומיות מכניסים את התכניות לקיימות. כפי שכתוב פה – אנחנו תמכנו במעל 150 רשויות ב-11.5 מיליון שקלים. השנה כבר הוגשו לנו למעלה מ-250 בקשות. הנושא מתרחב, צובר תאוצה וצובר ביקושים בקרב הרשויות המקומיות.

אני לא רוצה להיכנס פה יותר מדי לעומק, אבל במסגרת התכנית, כפי שהשר אמר, התכנית למגזר הבדואי, שהיא במוקד הפעילות שלנו, יש מרכיב חינוכי רחב שבמסגרתו תהיה גם פעילות בבתי הספר, גם מעבר מבית לבית, ואת זה אנחנו עושים באמצעי סוכני או קבלני חינוך, סליחה - - -

זו באמת נקודה חשובה, שהחברה להגנת הטבע למשל מלווה את אחד היישובים, נדמה לי את אום בטין, והקהילה החינוכית של ניצנה מלווה את קאסר א-סיר, יישוב אחר, וזה הכל עניינים שהם בפרויקטים שהושקו השנה, אבל במאסיביות אדירה, לקחת את כל המכלול ובאמת יש פה שיתוף פעולה. גם הרשת הירוקה, שאנחנו משתפים איתם פעולה בג'סר א-זרקא עם הפרויקט שלהם, זה באמת מדהים לראות איך הרשת הזאת נסגרת. כמובן הרט"ג, קרן קיימת, וזה יוצא מן הכלל שיתוף הפעולה.

ולזכותם של המוסדות האלה שהשר הזכיר, שהן לא רוצים מימון מלא מאיתנו, הם נותנים 50% מהמימון על חשבונם, כדי להגיע למטרה הערכית הזאת.

מהלך נוסף שאנחנו עושים, שהוא גם כן חסר תקדים וחדשני, אנחנו מגייסים מתוך האוכלוסייה הערבית מתנדבי שירות אזרחי, שיהיו חלק משמעותי בתוך המערך החינוכי שאנחנו בונים שם, ישתתפו בהדרכה, יבנו מנהיגות סביבתית וישתתפו בפעילות.

בדיונים שהיו בוועדת השרים לשוויון בנטל, אחד הדברים שהתעקשתי הוא שנושאי הסביבה יקבלו מעמד גם של שירות אזרחי וגם של שירות אזרחי מקומי. בקרוב נראה הרבה מאד פעילות דרך זה.

גם שירות לאומי?

גם שירות לאומי, גם שירות אזרחי וגם שירות אזרחי ביטחוני. כלומר, יכול להיות שחלק גדול מהאנשים ייכנסו למשטרה הירוקה שלנו, למנגנוני האכיפה בים, בחופים, ביבשה, בכל התחומים האלה. אנחנו עכשיו בתהליך גיוס.

ודבר אחרון, מכיוון שאנחנו כל הזמן מדברים על הסמכת בתי ספר, אז במילה – הסמכת בתי ספר כוללת שלושה מרכיבים, או הסמכה גם של מוסד אחר – גן, קמפוס, תנועת נוער וכו': קודם כל אנחנו מעבירים ידע בכל התחומים הסביבתיים. אנחנו רוצים לראות באותו מוסד חינוכי שיהיה אורח חיים מקיים, קרי: טיפול בפסולת, חיסכון באנרגיה, כל ההתנהלות צריכה להיות התנהלות סביבתית, ומעבר לזה – קידום אזרחות פעילה מעבר למוסד החינוך. זאת אומרת אנחנו רוצים לראות שתלמידי בתי הספר ייצאו לקהילה ויעשו שם פעילות סביבתית.

זו מערכת ההסמכה שלנו שבמסגרתה נשמעו פה המספרים המאד גדולים והמאד הולכים ומתרחבים מפעם לפעם.

יש רק מילה אחת פיזית על נושא של בנייה ירוקה במערכת החינוך, זה מעבר לנושא הפדגוגי, זה הנושא הפיזי. אנחנו מנסים לקדם בנייה ירוקה, בנייה לפי תקן ירוק במוסדות החינוך. יש לזה עלות קטנה בתחילת הבנייה, של 4.2%, אבל היא מחזירה את עצמה ויש תועלת - מבחינת התחזוקה השוטפת לאורך זמן – של למעלה מ-70,000 שקלים למוסד חינוך אחד בשנה ותועלת למשק ב-100 מיליון שקלים בשנה, ואנחנו עושים פעולות ביחד עם משרד החינוך, כדי לקדם את התקן הזה.

אדוני יושב הראש, זאת נקודה מאד משמעותית לוועדה, מכיוון שהממשלה קיבלה החלטה שמוסדות הציבור העתידיים להיבנות ייבנו בתקן בנייה ירוקה, אבל החריגו את בתי הספר. בתי הספר עושים זאת על פי החלטת הרשויות. יכול להיות שהוועדה יכולה לגרום לכך שזה יהפוך להיות חלק מהתקן, וזה יהיה דבר יוצא מן הכלל.

ברור, אוקיי, מאה אחוז. אנחנו נרשום את זה לעצמנו.

תודה רבה.

יש לנו עכשיו רשימה באמת ארוכה של הארגונים השונים, מערכת החינוך, הארגונים הלא ממשלתיים ואנחנו נשמע אותם.

נתחיל עם קק"ל, זהר, וולוסקי.

בוקר טוב. אם אפשר להעלות ברשותכם את המצגת.

כבוד יושב הראש, עד שמעלים את המצגת, אני רוצה לציין דבר.

מי גברתי?

שמי דפנה הר אבן, אני מרשות ההסתדרות לצרכנות.

אבל לא קיבלת רשות דיבור.

עד שמעלים את המצגת.

בבקשה, זהר.

בוקר טוב, כבוד השר, יושב ראש הוועדה, חברי כנסת, ראשי הארגונים, חברי בקרן הקיימת לישראל. אני שמח להיות פה בוועדה ולהציג בשם הקרן הקיימת לישראל, את הפעילות של החינוך הסביבתי, היא מרכיב נכבד ומשמעותי בעשייה של הקרן הקיימת לישראל.

אני זהר וולוסקי, ראש אגף החינוך של הקרן הקיימת לישראל. ברשותכם, 50 שניות, נצא ישר לשטח מה אנחנו עושים.

(מוצגת מצגת)

מה שאנחנו רואים, אנחנו נראה 50 שניות של הפעילות בשטח. פשוט, הניידת החינוכית שלנו יוצאת לשטח, לבתי הספר, פוגשת את התלמידים, את תנועות הנוער. בבקשה. הפרק הזה זה ארץ מולדת.
העיסוק המרכזי של הקרן הקיימת זה בעצם השילוב בין הציונות לבין האקולוגיה. טביעת רגל אקולוגית זה מושג שהוא לא רק מושג של פיתוח בר קיימא. את הפיתוח הבר קיימא אנחנו לוקחים למקומות חברתיים וסביבתיים ומשלבים אותם ביחד, ולכן הציונות האקולוגית, אגב, בכל המגזרים – המגזר היהודי והמגזר הערבי, המגזר הדרוזי – אנחנו פועלים רבות.

מר דיזינגוף - בלי שורשים זה לא ילך – זה הביקור המפורסם של וינסטון צ'רצ'יל כשהוא מבקר בשנת 10921 כשר המושבות הבריטי, והוא נתן לנו את השיעור הראשון שצריך להעמיק את השורשים.

קק"ל, שנוסדה בשנת 1901 בקונגרס הציוני החמישי, ככלי לגאולת הארץ, כבר בשנים שלפני קום המדינה, כל מה שקשור לקרקעות ומפעל הייעור והדרכים, שמה את החינוך כבר מההתחלה בראש סדר העדיפות הציוני. אפשר לראות את המפעל למשל של הקופסא הכחולה כמפעל חינוכי-ערכי, שבעצם חגיגה שלמה, בעיקר בימי השישי, והוותיקים שבינינו וודאי זוכרים את יום השישי של הפעילות עם הקרן הקיימת לישראל, כרעיון חינוכי ערכי.

בעצם קק"ל כיום, כגוף האקולוגי הגדול בישראל, פועל למען המדינה והסביבה בהרבה מאד מישורים. אם זה היערות, אם זה מים, אם זה ההתיישבות, אם זה קרקעות, תיירות, פיתוח היערות וכמובן מו"פ חקלאי. אבל אז שאנחנו מגיעים בעצם לקומה החינוכית, לקומה הערכית, שאנחנו בעצם מסתכלים בכל תהליך החיבור, הקשר בין העם לאדמתו, הקשר לסביבה והחינוך הציוני סביבתי הוא מרכיב מרכזי וחשוב בפעילות של הקרן הקיימת לישראל.

אנחנו כמובן לא נוכל לסקור את הכל, אבל כשנדבר - - -

אני מציע שנשמע את הילדים, הכי טוב.

כן, כן, עוד דקה ברשותך, אדוני יושב הראש, אנחנו מגיעים לילדים, אבל כשאנחנו עוסקים בפעילויות ובתכנים, אנחנו מדברים קודם כל בקרב הילדים, בקרב תנועות הנוער, בקרב החינוך הפורמאלי והלא פורמאלי בארץ ובעולם, כולל פעילות שנעשית גם בקהילות היהודיות, או למשל תנועות הנוער הציוניות. אנחנו מדברים על למעלה מ-16,000 חניכים שיגיעו בקיץ הקרוב לכל מפעלי הקרן הקיימת ויחוו פעילויות חינוכיות משמעותיות. הכשרת והדרכת מורים כמובן ומדריכים.

אני אתן ברשותכם עוד דוגמא אחת, הכיתה. ירמי, מנהל פרויקט הכיתות, בבקשה, פה תציג. הנה, הרעיון ממש במשפט אחד – הרעיון של הכיתה הזאת, שכבר מוצבת ב-260 בתי ספר, בלמעלה מ-150 רשויות, קרוב ל-150 רשויות.

מדובר בכיתה פתוחה בגודל של 24 מטרים, היא יושבת בחצר בית הספר, כאשר מצד אחד אנחנו נותנים את הכיתה לבית הספר, לסביבה, ומצד שני אנחנו מכניסים תכנים חינוכיים, ערכיים בנושא של מנהיגות. שלוש שנים מדריך שלנו, של קק"ל, על חשבוננו, מגיע לבית הספר ויחד עם מועצת התלמידים, ההנהגה הירוקה, עושים פעילות של חיבור לקרקע, לשורשים, ציונות, אקולוגיה, וגם השפעה על כל הסביבה החברתית באותה רשות באזור בית הספר.

ואם דיברנו על הנושא של הפעילות החברתית, אז פעילות מעוף, אנחנו פועלים בקרוב ל-30 רשויות בפעילות סביבתית. אחת הרשויות היא ירוחם, ויש לנו תלמידים מירוחם שעוד רגע יציגו. הם השתתפו בשבוע שעבר בחידון קק"ל ציונות – אדם סביבה. בעצם, איך משלבים את הסיפור הזה והופכים אותם למובילים או למנהיגים חברתיים. מנהיגות צעירה שהציג ירמי, אז איך בעצם גורמים להם להשפיע על הסביבה בתוך מרחב בית הספר, בתוך המרחב הקהילתי, המשפחתי, החברים וכך הלאה.

כמה כיתות נוספות תקימו בשנה הקרובה בבתי הספר?

אנחנו בשנה הקרובה, בוא נגיד בשלוש השנים הקרובות, אנחנו מייעדים לכ-750 כיתות בבתי הספר.

רשמנו את זה.

כן, אנחנו קיבלנו כבר את ההצעה.

רשמנו שאנחנו מייעדים ויש לנו גם עוד כמובן מגוון נושאים. אני מבקש ברשותך להציג את הילדים.

כן, כן, בית ספר מבואות מבאר טוביה ישנם פה? נמרוד קירמאייר ורועי כוכבא.

ויש לנו בית ספר גם מירוחם.

אל תדאג, לא נקפח אותם. אין לך מה לדאוג. כן, ילדים, אני מבין שזכיתם במקום ראשון?

נכון, כן.

אז יאללה, תספרו לנו.

בהתחלה, המחנך שלו, הוא הנציג - - -

מה זה שלו, איך קוראים לו?

קובי כהן. אז הוא הציג לנו את הנושאים להשתתפות בחידון. אני מאד הסתקרנתי מזה, רציתי מאד לדעת, להרחיב את זה. לא ידעתי כמעט חצי מהדברים ואז למדתי מהספר הזה ואז למדתי מהחידון הרבה דברים.

מה למדת בעיקר? תספר לנו דבר אחד.

על הסביבה, על האישים. לא ידעתי הרבה דברים.

בחידון מדובר על הנושאים – ציונות, אדם וסביבה. למדנו הרבה על מחזור ועל - - -

על שיקומי נחלים, על איך כאילו משקמים את הטבע ומחזירים אותו לקדמותו.

וזה השפיע במשהו על ההתנהגות בבית, עם ההורים ועם האחים והאחיות?

נראה לי.

כן, בגלל שאנחנו די התעסקנו בזה המון המון בלמידה, אז אני חושב שהם קיבלו חלק מהערכים.

טוב, יפה מאד.

אדוני, יושב הראש, קח אותם לכיוון שלך, עוד כמה שנים.

בכיף, בכיף.

חשוב לי להדגיש שבית ספר מבואות בבאר טוביה, שמככבים אצלנו בחידון קק"ל הארצי, הם פשוט ילדים מדהימים, עם המון ידע, והם מנחילים את זה לשאר התלמידים בבית הספר תוך כדי תהליך הלמידה, ואני חושבת שהם כבר ברצף זוכים במשך ארבע שנים בחידון הארצי, ומגיע להם כל הכבוד.

יפה מאד. המורה שלכם פה?

לא, אמא.

אמא, מי האמא?

אמא גאה.

יפה, כל הכבוד.

טוב, בית ספר ירוחם המאוחד, בבקשה.

אני אשאל, ברשותכם. בית ספר מאוחד ירוחם, מעבר ל - - -

לא, לא, תני להם לדבר. אחרי שהם ידברו את תוכלי להשלים.

בסדר.

נראה לי שהם יודעים לדבר. באיזו כיתה אתם?

ה'.

שניכם?

כן.

יפה, ואיך קוראים לכם, תציגו את עצמכם.

אני שלו נגאוקר.

ואני ליאב צורדקר.

יפה. אז מה עשיתם בתחרות הזו?

זו שנה ראשונה שלנו בחידון, שגאולה מצאה את החידון הזה והחליטה - - -

כן, גאולה, סגנית המנהלת.

והיא החליטה לשלוח אותנו אז התחלנו ללמוד. אחרי זה, כשהגענו למחוזי, ענינו על השאלות ואז אמרנו לעצמנו שאנחנו יכולים להגיע לארצי.

תגידו, והחממה עוד פועלת אצלכם?

כן.

ואתם עובדים שם, אתם פעילים שם?

כן, קק"ל מביאה לנו שתילים כדי שאנחנו נוכל להרחיב את החממה.

יפה מאד.

החממה שלנו מאפשרת את הצמיחה תרתי משמע, גם של הילדים וגם של הצמחים, ואנחנו בקרוב הולכים לשדרג את נושא החממה.

מידע אישי, מי שלא ראה את בית הספר המאוחד, שווה ללכת לראות. בית ספר באמת למופת. יופי, עוד משהו שאתם רוצים לספר לנו?

כן, אנחנו גם שותפים בתכנית מעוף, שבה קק"ל מזמינה לנו אוטובוסים וטיולים, שהיא מרחיבה לנו את הידע ונותנת לנו ערכים. היא מלמדת אותנו ערכים לאהבת הארץ.

יפה מאד.

תכנית מעוף בירוחם היא רק דוגמא אחת. יצחק ארביב.

אז כמה מילים לגבי מעוף, ממש בקצרה. זו תכנית להעצמת הקהילה בערכים שכולנו בעצם מאמינים ורוצים להנחיל לילדים שלנו למען הדורות הבאים - של איכות סביבה, מורשת, טבע, היסטוריה ואנחנו עושים את זה בדרך חווייתית, בתכניות חינוכיות שהאגף לחינוך בקרן קיימת מפתח, ויש בו את השילוב או הקפסולה שאנחנו חושבים שהיא המדויקת לילדים, שמשלבת ידע בשלב ראשון דרך התכניות החינוכיות שלנו, דרך הניידת החינוכית ודרך המדריכים.

החוויה, שהיא הסיורים שהזכירו הילדים, הטיולים למסלולי הסיורים, מוזיאונים, אתרי מורשת וכו'; וכמובן החלק השלישי בקפסולה זה העשייה. זה מה הילד נותן למען הסביבה, ואת זה אנחנו עושים בתכניות חינוכיות – אימוצי אתר, פעילות למען הסביבה - בתוך היישוב ומחוץ ליישוב. זו הדרך ב-30 יישובים בפריפריה החברתית, מהצפון – נהרייה, עכו, צפת וכו', והדרום כמובן ירוחם, דימונה, שדרות ויישובים רבים אחרים.

אוקיי, תודה רבה.

קרן קיימת, אתם גובים כסף בשביל הפעילות הזאת?

ברוב המקרים הקרן הקיימת לישראל מובילה, לפעמים זה השתתפות.

באיזה מקרים לא?

יש מעט מקרים שהדברים הם יותר טכניים, בנושא של שמירה, של אבטחה, של דברים כאלה, אבל אנחנו משתדלים שאת עיקר הפעילות אנחנו נוביל. אנחנו מנסים גם ליצור מצב שהקרן הקיימת - - -

לא הבנתי. לשאלה האם אתם גובים כסף מבתי הספר על הפעילות הזו.

כל הפעילויות מסובסדות. אם גובים כסף זה על דברים טכניים כמו חצי אוטובוס, או דברים כאלה, ובהתאם ליכולת של בית הספר, כדי לחלק את העוגה בין כולם.

הפעילויות התכניות, חינוכיות - - -

כן, תשובה ארוכה לשאלה קצרה.

אדוני יושב הראש, אני צריך ללכת לוועדות אחרות, אז רק משפט אחד. הקרן הקיימת וארגונים אחרים הם ארגונים יחסית גדולים וחזקים. יש לצערי הרבה מאד ארגוני סביבה שהם מאד משמעותיים אבל הם קטנים והם עם מצוקות כלכליות מאד קשות.

אנחנו מנסים עכשיו להעביר מהלך במשרד המשפטים, כדי שיאפשרו לנו לצאת בקול קורא לתמיכה בארגונים האלה, כדי לא לתת להם להתמוטט. אני מקווה שתוך מספר שבועות אכן יאשרו לנו את העניין, כי אנחנו רוצים מצד אחד לתמוך, אבל להשאיר אותם מספיק עצמאים, שיוכלו לקבל כסף ולהיות נגדנו, כמו שאומרים. אחרת הם לא יקיימו את תפקידם.

אנחנו עושים את ה בארגונים של בעלי חיים כבר, יש לנו תמיכה לבעלי חיים, אבל ארגוני הסביבה האחרים, שמעולם לא קיבלו סיוע, אני מקווה שתוך מספר שבועות יהיו חלק מהתהליך ולא ניתן לאף אחד להתמוטט, כי כל ארגון קטן ככל שיהיה, ההשפעה שלו אדירה ביצירת המודעות והתהליך שעליו דיברת.

תודה רבה, תודה רבה עמיר.

אני מתנצל, כי אני הולך לשאר הוועדות.

תודה רבה. תודה רבה לכם.

גאולה, את רוצה להוסיף משהו?

אני חושבת שהפעילות של קיימות ואהבת הארץ וטיולים בירוחם, בבית הספר המאוחד בפרט, תמיד הייתה קיימת. בשיתוף הקרן הקיימת השנה קיבלנו משאבים נוספים בעצם כדי לחזק את התחום הזה, לתת בעצם אפשרות לכל התלמידים לצאת ולפעול כמה שיותר. והשיתוף של הקרן הקיימת עם הרשות המקומית, בעצם נתן לנו הרבה מאד כוח.

טוב, תודה רבה לכם. תודה רבה לקרן קיימת.

אדוני, אם אפשר לסיים בשלוש מילים. הקרן קיימת לישראל, זה בעצם הרעיון.

מאה אחוז.

מנהל בית ספר רמב"ם באשקלון ישנו פה? שמעון עמוס והרכזת שלכם, שלי דנינו, בבקשה. ממצגות למצגות כוחנו עולה.

טוב, כבוד יושב ראש הוועדה, חברי הכנסת, נוכחים, כמה מילים לגבי בית הספר. בית הספר עם השם הארוך – בית הספר הניסוי האקולוגי, על שם הרמב"ם באשקלון. אנחנו נמצאים שנה שנייה באגף ניסויים בתוך הנבחרת של 100 בתי ספר ניסויים, שהנושא המרכזי הוא משנתו של הרמב"ם, וכמובן כבר ארבע שנים אנחנו נמצאים כבית ספר על אזורי ייחודי בנושא של קיימות ואיכות הסביבה, ולפני כחודש זכינו להיות גם בית הספר הראשון באשקלון, שמקבל את ההסמכה לבית ספר ירוק מתמיד.

אז בבקשה, רכזת המדעים והאקולוגיה, הגברת שלי דנינו.

השנה אנחנו זכינו להכרה כבית ספר ירוק מתמיד. מה זה אומר בית ספר ירוק מתמיד – זה אומר שאנחנו אמורים לענות על שישה קריטריונים שהמשרד להגנת הסביבה בשיתוף עם משרד החינוך נתן. הקריטריון הראשון מדבר על תכנית לימודים ייחודית, שהיא בסך הכל של 30 שעות. התכנית היא תכנית ייחודית לבית הספר, שמתפרשת על פני כל השכבות.

אנחנו בחרנו בנושאים שמופיעים בפניכם, שזה שטחים פתוחים, בעיית הפסולת, משבר המים בישראל והמגוון הביולוגי. בנוסף, יש לנו מלווה אקדמאי לבית הספר, שהוא יושב איתנו ובונה תכניות ייחודיות כמו למשל הדברה ביולוגית. זה נושא שמאד מעניין ומאד מסקרן ילדים, והוא נלמד מכיתה א' עד כיתה ו', כולל לימוד של חקר, איך להתבונן דרך מיקרוסקופ, כלים מדעים וניתוחים.

זה מלווה אקדמאי שמשרד החינוך העמיד אותו לרשותכם?

העירייה, מעצם היותנו בית ספר ייחודי אקולוגי.

הרשות. זה כבר שנה שלישית.

הקריטריון השני מדבר על פרויקט קהילתי. אנחנו בחרנו להתעסק בלהתרחב בשלושה פרויקטים ייחודיים לבית הספר. הפרויקט הראשון מדבר על אימוץ גני ילדים בעיר. אנחנו מאמצים את כל גני הילדים שבאים אלינו לבית הספר. אתם תראו, בהמשך יש לנו - - -

הגנים שמזינים אתכם?

לאו דווקא.

לא רק.

לאו דווקא, כל גני העיר, כי המטרה שלנו להיות מרכז תפוצה ללימודי אקולוגיה ואיכות הסביבה בעיר. יש לנו מרחבים עצומים, יפים, ירוקים בבית הספר, משהו שאני חושבת שזה אחד מבתי הספר הכי יפים בארץ וכולם מוזמנים כמובן לבוא ולבקר בשמחה. אנחנו מקבלים אורחים בשמחה רבה. אז אם כן אימוץ גני ילדים.
הפרויקט השני, חקר חוף הים. אנחנו אימצנו את חוף הים באשקלון. אנחנו עוסקים בסוגיה של שימור מול פיתוח בעיר, איך לשמר את הקיים, את בעלי החיים. לעומת זאת, מה עושים כשבונים גורדי שחקים לידינו ומרינה ו - - -

יש לכם שם איזה סיפור עם איזו בנייה, לא?

יש לנו. גם עם תחנת הכוח. אנחנו גם בעבר רשמנו מכתבים לשר לאיכות הסביבה בנושא של הקמת תחנת כוח פחמית. אנחנו מכינים עצומות, מקיימים ימי שיא בחוף לניקוי חופים, משתפים את הקהילה.

הנושא השלישי, יש לנו גינה קהילתית מאד גדולה, שמחולקת לערוגות למשפחות מחוץ לבית הספר שרוצות לבוא ולזרוע את התוצרת החקלאית שלהם, וכמובן גם אחרי זה לקחת אותה. יש לנו ערוגות גם לתלמידים שלנו וגם לגני הילדים, שבאים אלינו לבית הספר, וזה באחריות שלהם. הם שוטפים, מטפלים, מנכשים, זורעים וכמובן לוקחים את התוצרת הביתה, תוצרת אורגנית, כמובן.

הקריטריון השלישי מדבר על אורח חיים מקיים, שזה אומר כל המשאבים למיניהם, איך אנחנו משתמשים בהם בשימוש מושכל. אנחנו בחרנו להתמקד בארבעה, שזה שימוש מושכל בנייר, פסולת, חשמל ומים. על כל המשתמע, גם בחינוך וגם בהתנהגות וגם בתשתיות. בכל כיתה יש לנו למשל פחי מחזור. יש לנו פסולת אורגנית שנוצרת כתוצאה מהזנה. אז הילדים למדו להפריד פסולת ואת הפסולת הם לוקחים לקומפוסטים שיש לנו בתוך הגינה, והילדים לומדים ממש איך להפריד ואיך אחרי זה להכין מזה דשן אורגני, שאנחנו משתמשים בו ברחבי פינות הגנים בבית הספר.

מים, גם. יש לנו מרזבים בבית הספר, יש לנו טפטפות ממוחשבות. ההשקיה הפכה להיות כמובן בשעוני מים ממוחשבים. צמצום צריכת החשמל – אז יש לנו נורות חסכוניות, יש לנו חממה שמייצרת חשמל, יש לנו חממה מאד יפה, דרך אגב על גג בית הספר. יש לנו נאמנים שדואגים לכבות מזגנים בסיום יום, לכבות אור בסיום כל יום. אנחנו משתמשים גם, במקום לשלוח כל הזמן הודעות כתובות, לימדנו את הילדים חינוך לשימוש ב-SMS, ויש לנו גם קירות מפעילים וגם פלזמות, שדרכם אנחנו שולחים, וגם אתר בית הספר כמובן שהוא פעיל.

הרעיון הוא כמה שפחות, מבחינת שיקולים של מבחנים, היום הכל באתרי אינטרנט, במיילים.

צמצום משאבים, כן. כאן יש לנו את התרשים של פיזור פרויקטים במרחב בית הספר, שזה הקריטריון הרביעי – הנראות. יש לנו פרויקטים בהלימה לעולם הצומח, לעולם בעלי החיים ולמשאבי טבע דוממים. מי שנכנס לבית הספר – אין כמו מראה עיניים שמרחיב את האופקים וילדים נכנסים פשוט בחיוך לבית הספר. יש לנו בעלי חיים, יש לנו צמחייה, יש לנו גני תבלינים, גני פירות הדר. יש לנו חממה, יש לנו בריכה ענקית של דגים. יש לנו אגן ירדן ירוק, ששם יש - - -

נשמע ממש גן עדן.

גן עדן, ממש גן עדן. אתם מוזמנים בשמחה לבוא ולבקר.

הקריטריון החמישי מדבר על הנהגה ירוקה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. נציגים מכיתות ב' עד ו', שהם אלה שמייצגים את בית הספר בכל מיני פרויקטים, גם מול העירייה, מול משרד החינוך. הם גם נכנסים לכיתות ומעבירים שיעורים חווייתיים בנושאים סביבתיים. הם גם שמפעילים את ילדי הגנים שבאים אלינו, ממש חוויה.

הכשרת מורים, קריטריון שישי, כמו שאמרתי יש לנו מלווה אקדמאי, שמגיע לבית הספר אחת לשבועיים והוא מתמקד בנושאים האלה – חינוך לקיימות, המגוון הביולוגי, חקר חוף הים והדרכה.

יש לנו איזה קליפ קטן של חצי דקה שהכנו.

הגיעו אתכם גם ילדים או שרק אתם?

אמרו לנו נציג אחד ואני גירדתי ככה עוד נציג, את המנהל שלי.

ילדים לא צריכים מכסות, הם יכולים תמיד לבוא.

בכיף, בשמחה. בפעמים הבאות אנחנו נביא.

מאה אחוז. תודה רבה לכם, בהחלט מעניין.

דרך אגב, אנחנו זכינו השנה בפרס השרים לאיכות הסביבה, של משרד החינוך. אנחנו מזמינים את כולם בשמחה לבוא ולבקר בבית הספר.

אוקיי.

הצטרף אלינו חבר הכנסת מסעוד גנאים, שלום.

שלום.

זה הזמן גם לבקש מהגננת נרג'יס מרעי והמדריכה רנייה עקל, בבקשה.

שלום. אני נרג'יס מרעי מהכפר ערערה, גננת. באתי היום כנציגת הגננות מכפר ערערה ומהכפר עראב. כמו רוב הגננות אצלנו, עברתי הכשרה לקורסים באיכות הסביבה, בקיימות, איך לפתח גינות אקולוגיות בגנים שלנו ואיך להפוך את המנהיגות בכפר שלנו להפוך גם למנהיגות בקהילה.

אז עשינו כמה פרויקטים אצלנו בגנים ועשינו כמה פרויקטים עם הקהילה.

כן, בבקשה, רנייה.

שלום לכולכם. הגננות של ערערה באמת עברו קורסים של השתלמות של שלוש שנים בהתמדה, בתמיכה של המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך, בהנחיה של הרשת הירוקה. זה אומר שכמה שאנחנו מתמידים עם המורים ספציפית, נאמנות שהן אחראיות על מעל 30 ילדים, זה בעצם חשיפה לגננת שהיא נפגשת עם 30 ילדים. זה אומר שהחינוך הוא לא רק לילד אלא גם לכל בית בכפר.

אנחנו מדברים על 24 גננות בערערה, שהן עברו השתלמות של שלוש שנים והן הפנימו את הדברים ועשו מעשים ומהפיכה רצינית בכפר. יש לנו הרבה גננות שיש להן תעודת גן ירוק ויש לנו גם גננת עם תעודת גן ירוק מתמיד, גן מצטיין וגם את פרס השרים.

צריך לציין שהעבודה השלישית שלנו ברשת, עם הגננות לשנה שלישית, אחרי שגילנו יכולת של הגננות, של מעבר להיות מורה שתקועה בחצר של הגן - היא הדביקה הרבה הורים. עשינו מהפכה רצינית קהילתית, והייתה שנה שלישית עם קורס השתלמות של גננת כמנהיגה חברתית לשינוי סביבתי. ובעצם כל גננת הציגה כל מיני פרויקטים רציניים לגמרי.

כל גננת הייתה אחראית על פרויקט רציני לגמרי שקיבל משמעות רצינית גם בכפר וזה הדביק גם גנים שאנחנו לא עבדנו איתם. יש לנו גננת אחת שבעצם אימצה 85 עצים ועשתה מה שנקרא שביל הנדיב. היא ראתה שבכפר יש חוסר של עצים בעלי פרי וצל, וכל ילד תוך שנה אימץ עץ, ובסוף השנה הם שתלו לאורך דרך ארוכה כל מיני עצים, שיהיה להם.

נרג'יס תספר לנו על הפרויקט שלה עם הקשישים.

הפרויקט שלי הוא הקמת גינה קהילתית יחד עם הקשישים, במטרה לשמר צמחים מהמורשת והתרבות המקורית ולעודד שיתופי פעולה רב גילאים. בהתחלה זה היה קצת קשה, כי מדובר בקשישים שאנחנו רצינו לעבוד איתם. הפוטנציאל נמצא והייתה גם תמיכה מהרשות ומהרשת הירוקה וממשרד החינוך, וגם המפקחת שלנו, כולם היו איתנו.

עשינו תכנית עם הרשות שאחראית על בית הקשישים. התחלנו לנקות קודם כל את החצר והכנו גם עצים לשתול, עצים שכל העונה יהיה להם פרי. התחלנו להביא גם צמחי מרפא, ואצל הקשישים הייתה שמחה גדולה מאד מאד מאד, היא עלתה כל יום, כי הם הרגישו שמישהו בכפר שלנו מתעניין בהם וחושב עליהם.

אני מקווה שאנחנו נמשיך בזה, אנחנו רק בתחילת הדרך.

כמה ילדים יש בגן שלך?

35 ילדים.

באיזה גילאים?

טרום חובה.

זה רק גן אחד בכל ערערה או כמה גנים?

זה גן אחד מתוך 24 גנים. רציתי גם להגיד שאני מדגישה את עניין ההדבקה שהייתה לגננות אחרות, שלא עברו בקורס הזה. אנחנו היום מסתכלות על הגננות שלא עברו, יש להן גינה אקולוגית, יש להם שיתוף פעולה עם ההורים ועם הרשות, בלי לעבור את הקורס הזה.
אנחנו היום הפכנו כאילו למרכז לא רק בכפר שלנו, אני אחת הגננות שמובילה כמה גננות מהכפרים שנמצאים ליד הכפר שלנו, שהן כל הזמן באות ומסתכלות מה עושים עם הילדים ועם ההורים, ואיך אנחנו מגייסות דברים. הפוטנציאל נמצא.

צריך לציין שהקורס השלישי בעצם לימד אותן וחשף אותן לכל מיני ארגונים בכפר, ואיך לעבוד עם המועצות המקומיות, איך לכתוב בקשה, ומאד חשוב גם איך לכתוב מכתב תודה, כי מאד חשוב לנו לפרגן לגופים שאנחנו עובדים איתם וכמה שהתמיכה בלעדיהם לא הייתה מתקיימת ומתרחשת.

יש לנו גננת שעשתה על שלושה דונם גינה קהילתית עם ההורים, וההורים הדביקו עוד הורים וידידים וחברים, וכל ימי שישי שבת זה על חשבונם. המועצה המקומית לא תמכה בזה כספית, זה על חשבון הקהילה – אפילו עמודי חשמל והכל מהיסוד עד הסוף – זו יוזמה של גננת שאפשר להגיד שתוך שנתיים גילינו שהכוחות של גננות, מעבר לנתינה לגן, אלא מעבר לזה.

פה יש לנו גננת שבעצם ערכה ספר שחולק לרוב הגנים בערערה, שמדבר על אוכל בריא מהגינה הקרובה, אוכל שהוא מתוך המורשת וגם לגבי הבריאות שלו. כל ילד בישל עם סבתא ויש לו תמונה עם סבתא שהוא בישל איתה, עם המוצר והמתכון והדפסנו את זה וחילקנו לכל הגנים בערערה.

יש לנו עוד שקופית.

בואו נסיים פה, כי הזמן שלנו קצר. תודה רבה לכן.
שאול גולדשטיין.

יפה מאד. אפשר להגיד משפט אחד על התכנית הזאת?

משפט, כן.

בעצם ההשתלמות הראשונה הייתה במסגרת התכנית המשולבת לחינוך לקיימות של המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך, ופה בעצם רואים איך שהתכנית הזאת גרמה לאיזה שהוא אימפקט, ושקצת ממשיכים וזה עכשיו רץ, הגננות שם פעילות. השגנו שותפות של קהילה פעילה לבד, דרך אותה תכנית שיורם דיבר עליה קודם וסיפר עליה. זה כבר רץ הלאה בתמיכה של המשרד, של עוד השתלמויות נוספות ועידוד של אנשים.

כן, נשמע באמת שמשיגים תוצאות.

שאול גולדשטיין, בבקשה, מנכ"ל רשות הטבע והגנים.

תודה. קודם כל דיון מאד מעניין. אני מתנצל שאני צריך לרוץ לעוד ועדות, כי באמת היום זה יום הסביבה.

ממש בשלוש מילים לפני שאני אתן לגברת שורקי, שהיא אחראית אצלנו על התחום. אז קודם כל המטרה שלנו, להבדיל מהרבה גופים אחרים, זה בעצם לטפל במניעת או צמצום הנזק של האדם לסביבה שלו, על ידי החיבור שלו לסביבה. למעשה היום בכל העולם מבינים שהאיום הראשי לטבע ולסביבה זה האדם, והעיקרון שמקובל באירופה היום זה NO NET LOSS – זאת אומרת תנסו אתם האנשים להימנע כמה שיותר מפגיעה, אבל אם אתם פוגעים, אז שזה יהיה במידה ולא מעבר למידה הנדרשת, ובכך אנחנו מטפלים.

אני אגיד רק שלושה עקרונות מתוך העקרונות שלנו, אז זה קודם כל, וחשוב להגיד את זה – אנחנו לא מחליפים אף גוף אחר. אנחנו לא משרד החינוך, אין לנו כלים של משרד החינוך, אנחנו לא המשרד להגנת הסביבה, אין לנו את הכלים. אנחנו לוקחים את הכלים שלנו ומשתמשים במקומות שאנחנו מרגישים שזה בין הכיסאות, או שזה זקוק לטיפול שלנו. אז זה דבר אחד. אנחנו עובדים כמובן מול המשרדים.

העיקרון השני, העיקרון שלנו העיקרי זה לעבוד מול הקהילות המקומיות ויש לנו הרבה מאד פעילות בכל המגזרים וכמובן גם שהקהילות מגיעות לאתרים שלנו, וכשצריך אנחנו גם מדריכים אותן.

הדבר השלישי, אני רוצה להגיד, כעיקרון זה דבר שחשוב להבין את דעתי, זה שהרבה פעמים אנחנו מסתכלים על חינוך כי בעצם אנחנו מבוגרים שצריכים לחנך את הילדים, אבל אנחנו חושבים שגם צריך לחנך את המבוגרים, והדבר הזה הוא שינוי תרבותי עוד לפני שהוא שינוי חינוכי, דבר שקצת פחות מטפלים בו. אנחנו חושבים שהחינוך הוא חלק מהעניין הזה, אבל הוא לא כל התשובה לכל השאלה.

באמת אנחנו עוסקים במגוון רחב מאד של פעילויות בכלל הארץ, ורעיה תמשיך מכאן, עם הכלים היפים שיש לנו.

בבקשה.

נעים מאד, לי קוראים רעיה. אני מנהלת חטיבת קהל וקהילה ברשות הטבע והגנים. עובדת 23 שנים בארגון, אוהבת כל יום בעבודה, ומפה אני אמשיך הלאה.
רשות הטבע והגנים מפעילה היום 13 מרכזי חינוך והסברה בכל הארץ. הכי צפוני שלנו יושב בגולן והכי דרומי באילת, יש לנו פרישה ארצית. מועסקים כ-250 מדריכים ומדריכות, מורות חיילות, מתנדבי שירות, ש"ש ובנות שירות לאומי. יש לנו עשרות תכניות חינוך ארוכות טווח בקרב הקהילות, בעיקר הקהילות שסמוכות לשמורות טבע וגנים לאומיים. אתם יכולים לראות את זה.

הפעילות שלנו נסמכת על החוק. בחוק גנים לאומיים ושמורות טבע נאמר בתפקידי הרשות, שעלינו ליזום, לקיים ולעודד פעילויות חינוכיות, ובכלל זה פעילויות להגברת התודעה בקרב הציבור בכלל ובקרב תלמידים ובני נוער בפרט.

ולמה חינוך? כמו שאמר מנכ"ל רשות הטבע והגנים, הפעילות החינוכית שלנו היא חלק עשייה רחבה יותר, של מדע, של תכנון, של פיתוח, של אכיפה, אבל אין ספק שהחינוך היא פעילות משלימה. אם היא נעשית איכותית ומקצועית היא גם יכולה למנוע את הצורך בפעילויות אכיפה ופעילויות שיקום, כמו אירועים ששמתי לכם בתמונות – השריפה בכרמל, הוונדליזם בעובדה, אירועי כריתה בלתי חוקיים שאנחנו מתמודדים איתם ביום יום ואנחנו מאמינים שבעזרת החינוך אנחנו יכולים למזער אותם ולשקם אותם.

אלה הן מטרות החינוך ברשות הטבע והגנים. אני רוצה בעיקר לדבר על הנושא של המקום ולדבר על פעילויות ארוכות טווח. בתור מישהי שמלווה את הנושא החינוכי, לפני 23 היה לי הכבוד לנהל את מרכז החינוך הראשון של רשות הטבע והגנים. זה היה בשמורת טבע מדהימה שנקראת עין אפק, בקריות. ואני רואה איך במשך השנים התפתחה אצלנו ההבנה והתודעה, שפעילות שהיא נעשית אפיזודית, פעם אחת חווייתית, היא לא מספיקה.

בשנים האחרונות אנחנו תומכים ומחזקים פעילויות שהן ארוכות טווח. מה זה אומר? לקחת קהילה ששוכנת לצד ערך טבע או מורשת או נוף שסובל מבעיה כזו או אחרת, ולהתמיד בבנייה של תכנית שיש בה לפחות שישה-שבעה-עשרה-שנים עשר מפגשים בשנה. רק ככה אתה יכול לחולל שינוי, ולא שנה אחת ולא שתיים.

יש לנו פרויקט לדוגמא ברמת הגולן, עם היישוב מסעדה, שנמשך כבר 10 שנים. הוא מתחיל עם הילדים והוא נתמך בקהילה ואנחנו רואים, אנחנו גם מנטרים ובודקים ורואים גם את השינויים שחלו בקהילה ביחס שיש לה לפרויקטים.

בתמונות שאני מציגה בפניכם, ואני לא אעבור אחת-אחת, יש עשרות כאלה, חלקם מרגשים בצורה יוצאת דופן ואני רוצה להראות לכם כמה. יש לנו פרויקט מדהים עם היישוב דריג'את, שנמצא בצפון הנגב, סמוך לתל ערד. יש שם ערך טבע מדהים שנקרא אירוס שחום, ערך טבע מוגן. הילדים מאמצים את השטח, מאמצים את האירוסים והחיבור שלהם, היכולת שלנו, של רשות הטבע והגנים לתת את הערכים שיש לנו, של הטבע ושל הנוף, של המורשת, שהם סמוכים לקהילות האלה, במפגש ובעוד מפגש ובעיקר בעשייה גם בידיים, זה מה שעושה להם את החיבור למקום.

אני שמתי לכם פה דוגמא למשל ממעיין מדהים שנקרא עין חותם, אולי אתם מכירים, בנחל כזיב בצפון, בתוך שמורת טבע, סמוך ליישוב חורפיש. יש לנו פרויקט שנמשך כבר כמה שנים עם מערכת החינוך של חורפיש, שמאמצת את המעין של עין חותם. אין ספק שכשהילדים משמרים תבונת כפיים, זאת החוויה שהם זוכרים.

אולי שמעתם בעיתון לפני - - -

זה החינוך האמיתי בסוף.

זה החינוך האמיתי, נכון. וזו המגמה שאנחנו ברשות הטבע והגנים רוצים לחזק.

אני רוצה לספר לכם על חוויה מאד מרגשת מלפני שבועיים, אולי שמעתם עליה בעיתון. יש לנו פרויקט מדהים בגן לאומי כורזים, ששוכן ליד היישוב כורזים, ליד טבריה. יש לנו שם פרויקט שנמשך כבר שלוש שנים עם קבוצה של תלמידים שבאה וחופרת ומשמרת ולומדת מורשת. השנה התחלנו את החפירה לפני שבוע, מפגש ראשון מתוך עשרה שצריכים להיות השנה עם הילדים. הם עובדים עד אחת בצהריים. בעשרה לאחת, כמו בספרים, עשרה סנטימטרים מתחת לפני הקרקע, אחד הילדים צועק – "זהב".
זה נשמע קצת הזוי. אתם רואים בצד שמאל למטה, הם מצאו שרשרת שיש בה 24 מטבעות.

הוא לא יודע שכשמוצאים זהב אסור לצעוק?

הוא עדיין ילד, הוא לא התקלקל.

שמנו שמירה באתר וזה היה שיא של פעילות במסגרת שבוע שלם של שבוע מורשת. אנחנו באותו יום עשינו סדרה של פעילויות להעלות בפני הציבור את המודעות לנושא המורשת והפעילות שלנו סביב המורשת, וזה היה חלק מפעילות שנעשתה באותו שבוע, לקבל כזאת מתנה. הילדים יזכרו אותה לכל החיים, ובוודאי שהייתה סביב זה חגיגה גדולה.
יש פה המון דוגמאות, היישוב רחנייה מאמצים שלולית חורף לאורך זמן. העתקת גיאופיטים זה פרויקט שאני עושה אותו בעצמי כבר כמה שנים, לכן כשאני מדברת עליו אני תמיד מתרגשת. אנחנו ברשות הטבע והגנים מאד מעורבים בהליכי התכנון בשטחים הפתוחים, לא רק בשמורות וגנים. ערכי טבע מוגנים יש בכל מקום, לא רק בשמורות וגנים. אנחנו עושים פעילויות מדהימות עם ילדים של העתקה של גיאופיטים ממקום שאמורה להיות מפותחת תשתית כזו או אחרת, לתוך המרחב שלהם, בתוך הקהילה. לפני כמה חודשים עשינו עבודה מאד יפה עם יוקנעם למשל, ילדי גשר הזיו משיבים צמח נדיר שנקרא אזוביון דגול, שמורה שיש להם סמוך לביתם.

ואיך אני יכולה שלא לחזור לעין אפק, למקום שהתחלתי בו, בשמורת עין אפק עשינו גן מקלט, כמו שאנחנו עושים בשמורות טבע נוספות לצמחים אדומים – זה צמחים נדירים שחלקם מוגנים וחלקם לא. זו דוגמא לפעילות של בתי ספר מהקריות, שמאמצים את גן המקלט לצמחים נדירים בשמורת עין אפק, ובעיני זה אחד החיבורים הכי חזקים שאנחנו יכולים לעשות עם הקהילה, לא רק עם הילדים, גם עם הקהילה של המבוגרים. פעם אחת אנחנו שותלים, לפעמים אנחנו גם עוקרים. במקרה הזה אנחנו נעזרים באוכלוסייה ששוכנת ליד אתרים שיש בהם בעיה של מינים פולשים, אז אנחנו גם עוקרים מינים פולשים, וזה חלק מהפעילות הגדולה שאנחנו עושים.

אני רוצה עוד להזכיר דבר אחד מדהים, כי אתה אמרת, חבר הכנסת מצנע, דיברת ורשמתי לי – שחשוב שתהיה גם השפעה על הקהילה של המבוגרים - אמרת בתחילת הדברים. אז קודם כל אין ספק שהעבודה עם הקהילה של הילדים גם מביאה איתה אחר כך את המבוגרים, וכל פעילות שאנחנו עושים עם הילדים אנחנו מגבים אותה גם בפעילות עם ההורים, בימי שיא וכו'.

אבל יש לנו פרויקט יפיפה, שאני חושבת שהוא חינוך לכל דבר ועניין. בקהילות סמוכות לגנים ושמורות יש לנו מתנדבים. זה אנשים שעברו את גיל הפנסיה. המתנדב הכי מבוגר שלנו הוא בן 100 מקריית טבעון, מאריכת ימים – קריית טבעון. יש לנו בגן לאומי בית שערים 50 מתנדבים, כבר 10 שנים הם באים כל יום, אחרי גיל הפנסיה, ועושים הדרכה וחינוך. בעיני זה מדהים. יש לנו כזה בתל חצור, יש לנו בטבריה, ואנחנו פרושים בקשת רחבה של פעילות של מתנדבי גן קהילה.

ודבר אחרון ועוד מספר דוגמאות. רציתי לדבר גם על ג'סר א-זרקא, כי שם אנחנו עושים כבר המון שנים פעילות מאד משמעותית, גם עם הקהילה של הילדים, שהיום היא כבר בוגרת והיא גם עובדת בתוך הקהילה. אני רוצה לסיים בעוד דבר אחד שמתקשר גם למורשת, וזאת פעילות חינוכית יחסית חדשה שנכנסנו אליה לאחרונה. אנחנו הרבה עוסקים בפעילות של טבע ואנחנו מחזקים גם את הפעילות של המורשת. עשינו שיתוף פעולה עם בית מדרש אלול, למי שמכיר, זו רשת של מרכזים תרבותיים ללימודי תורה. אנחנו אימצנו את השיטה ויחד איתם אנחנו בונים עכשיו תכנית יפיפה, שהרעיון שלה הוא לייצר באתרים שלנו, אני לא יודעת מי מכם מזהה – מה זה למטה מצד ימין, מזהים?

בית שערים.

יפה. נכון, אז זאת המנורה המפורסמת של בית שערים, שלפני כמה שנים הייתה פה ישיבת ממשלה שחשפה את המנורה הזאת, עם הנשיא של המדינה שלנו שהיה אז בישיבה. אז אנחנו רואים כאן את בית שערים ואת חמת טבריה ואת ציפורי ובית שאן – המון נושאים סביבתיים עסקו בהם במקומות שלנו. אז אנחנו פותחים יחד עם הקהילות השכנות בתי מדרש באתרים האלה, בעיקר עם תלמידים שלומדים מחשבת ישראל, מתוך כוונה לדון איתם במספר מפגשים בסוגיות כמו הסוגיה הזאת למשל, סוגיות הלכתיות, שיש להן הקשרים לסביבה ובכך אנחנו יכולים גם לחבר אותם למקום, גם להעביר את המסרים וגם לבצע חינוך, כמו שקראתי לו, ברוח המקום.

אז זאת העשייה של רשות הטבע והגנים.

כן, תודה רבה. עוד משהו? תודה רבה לרשות הטבע והגנים.

הצטרף אלינו חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה אדוני יושב הראש. ברכות לכל המשתתפים בדיון החשוב הזה.

אדוני יושב הראש, אני מודה לך גם שבמסגרת יום הסביבה כינסת את הוועדה לעסוק בשאלות של חינוך סביבתי. אני מתנצל שהגעתי לדיון הזה במאוחר, כי אני במין מרוץ כזה בין הוועדות, שכולן עוסקות בסוגיות סביבתיות הבוקר; אבל אין ספק שהדיון בוועדת החינוך על חינוך סביבתי הוא אחד הדיונים החשובים ביותר.
אני נכנסתי באמצע הדברים שנשמעו כאן ואני רק רוצה להגיד לך שאלה היו דברים מאד מרגשים. לא רק החינוך שלכם לסביבתיות, אלא התפיסה החינוכית וההבנה שכמה חשובה העשייה בפועל של התלמיד, של מי שנמצא בתהליך החינוכי כדי לגבש את ההשקפות שלו, כדי לגבש את הערכים שלו וכדי לגבש את המקום שבו הוא נמצא.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להביע קודם כל הרבה תודה לכל הגורמים שעוסקים בחינוך סביבתי והם רבים ומגוונים, ואני בוודאי לא אזכור את כולם, אז אני אזכיר רק את רשות הטבע והגנים, את החברה להגנת הטבע, את הארגונים הסביבתיים השונים, את תנועות הנוער שבשנים האחרונות יותר ויותר מתחברות לעשייה ולחשיבה סביבתית. אני חושב שזה מפתח מאד מאד מרכזי בהתמודדות שלנו עם הרצון לעשות שינוי סביבתי אמיתי. בסופו של דבר שינוי סביבתי אמיתי ייעשה אם אנשים יבינו שצריך לעשות אותו, והדרך לגרום להבנה הזו מתחילה בחינוך בבית הספר ובגילאים הצעירים.

אנחנו מדברים הרבה מאד על המשבר הסביבתי, אבל מאד חשוב להבין שבסופו של דבר המשבר הסביבתי הוא משבר ערכי. המשבר הסביבתי הוא לא עניין טכני. הפתרונות הם לא פתרונות טכנולוגיים. אנחנו מדברים על איך החברה שלנו מאורגנת, על מה סדרי העדיפויות שלה, על מה חשוב יותר ומה חשוב פחות ואלה הן שאלות חינוכיות וערכיות ממדרגה ראשונה.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר לכם, זה לחלוק אתכם את המחשבה שלי על מה בעצם אנחנו מדברים פה, כשאנחנו מדברים על סביבה. יוצא לי הרבה להגיע לבתי ספר וזאת תמיד הזדמנות נהדרת להיפגש גם עם תלמידים וגם עם מורים שעוסקים בנושאים סביבתיים; ואני שומע הרבה מאד ורסיות למה הוא הנושא בעצם, על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על סביבה. ואני רוצה לחלוק אתכם את הגישה שלי לעניין.

אני אומר לכם ואני אומר בכלל בכל הזדמנות שיש לי, שכשאנחנו מדברים על סביבה, אנחנו בעצם מדברים על עצמנו. אנחנו מדברים על עצמנו. אנחנו מדברים על השאלה איזה בני אדם אנחנו, איזה בני אדם אנחנו רוצים להיות, באיזו חברה אנחנו חיים, מה סדרי העדיפויות שלה, מה מערכת הערכים שלה, מה הם הדברים החשובים יותר ומה הם הדברים החשובים פחות. ולכן, מבחינתי סביבה זה לא עוד תחום בעשייה החינוכית. סביבה זה מימד מרכזי שצריך ללוות את מה שאנחנו עושים בכל המקצועות ובכל התחומים.

אז שוב, המון תודה, אדוני יושב הראש, אורחים נכבדים ואורחות נכבדות, ושתהיה לנו שנה של הרבה עשייה סביבתית ונצליח לעשות את הארץ הזאת למקום הרבה יותר טוב לכולנו.

תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין, שהוא פעיל מאד בתחום הסביבה ותחום החקיקה.

הוא ירוק.

הוא ירוק, כן.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה. אני מצטרף לברכות בקשר לקיום יום הסביבה ובאמת כמורה לשעבר, אני רואה חשיבות רבה מאד בעניין של החינוך לסביבה, מהמעורבות של הילדים. אני גם מברך את המורות מערערה – נרג'יס ורניה – שדיברו על הפרויקט בתכנית בגנים, ואני מקווה שפרויקטים כאלה ותכניות כאלה ירבו בכל הכפרים ובכל הערים הערביות.

לפעמים אנחנו נתקלים בתופעות בקשר לנוער ולילדים, שבאמת החינוך שלהם הוא חשוב מאד והראייה שפרש חבר הכנסת דב חנין - שהסביבה זה אנחנו – זו ראייה נכונה, משום שממה ברא אותנו אלוהים? זה חלק מהעפר, מהארץ, זה חלק. אנחנו חלק ממנה והיא חלק מאיתנו. לכן ככל ששומרים עליה – שומרים על עצמנו.

אז אני חושב שהרבה פעמים אתה נתקל בתופעות שהן מאד מקוממות או מרגיזות, כאשר אתה הולך לאיזו שמורת טבע או לנוף, ואתה נכנס והכל נקי ויפה, במיוחד בתקופת החגים, ואתה יוצא עם הערימות האלה של האשפה ושל זבל. ואתה מוצא את עצמך שלא את הילדים אתה צריך לחנך אלא את ההורים ואת המבוגרים. התופעה הזו מאד מקוממת וזה רק מראה עד כמה אנחנו חייבים לחנך, להעלות את התודעה בקשר לסביבה ולטבע נקי, משום שכפי שאמרתי, הטבע והסביבה זה אנחנו, ובאמת כפי שנאמר וקראתי פעם שהבן אדם מתקופת האבן הגן על עצמו מפני הטבע, מאיתני הטבע, אבל בעידן החדש הוא צריך להגן על הטבע מעצמו.

אז אני מקווה שכולנו נהיה למען סביבה יותר נקייה, יותר אנושית, למען עצמנו.

תודה.

תודה רבה.

תמיר זינגר, הנוער העובד, בבקשה.

תודה רבה. שמי תמיר זינגר, אני מרכז תכניות של הנוער העובד והלומד במצפה רמון. אני הולך לספר על מודל פעילות ייחודי שהרכבתי שם, שמשפיע בעצם גם על שאר התנועה, מודל פעילות שקרם עור וגידים גם בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, תכנית קינים ירוקים, שמאפשרת בעצם לקינים לפתח את האג'נדה לקיימות, לפתח את החינוך לקיימות.

לתכנית קוראים perma כן, מלשון פרמקלצ'ר Permaculture, זה מבנה הנוער העובד, ורציתי להציג בפניכם בהתחלה איזה שהוא ציור שצייר מדריך, יחד עם כמה חניכים, שהחלום שלו איך צריך להיראות הקן, מה הוא רוצה שיהיה בו. יש פה מגוון גדול של דברים שהם בעיקר מצליחים להיות מחוברים לסביבה, מחוברים לטבע וליצור איזו שהיא תרבות של עשייה שונה ומגוונת, של יצרנות, של שפע, של תחושה שאתה יכול לגדול במעין מקום שהוא יהיה טוב – גן עדן אמרתם קודם – אז אני חושב שזה בהחלט חלק מהעניין הזה.
אז מה יש לנו? יש לנו מודל שנקרא ענפים יצרנים. חוץ מהחניך שמגיע ופוגש את המדריך ביום הפעילות, הוא פוגש שעה אחר כך, אחרי מפגש עם המדריך שלו, איזה שהוא מדריך של ענף יצרני, יש לנו שלושה ענפים יצרנים – נגריה, חקלאות ופנג-שואי, אני אעבור עליהם.

אחת הדוגמאות היפות לדוגמא, יש לנו את הנגרייה. הילדים בונים מעץ ממוחזר, דברים שהם רוצים להשתמש בהם בקן, כמו לדוגמא במה. הם רצו במה בשביל להופיע בפני ההורים, הם פשוט הלכו, אספו עץ מהזבל, הבנו גם ממחנה רמון, מבסיס צבאי, מהאשפה שלהם. אספנו את העצים והכנו איתם במה תקנית, טובה, שעליה הם עושים את ההופעות להורים. כאן אתם יכולים לראות את הסדנה של הנגרייה, הם בנו ארון כדי לשמור על הטלוויזיה. הם קיבלו מתנה טלוויזיה והם רצו לשמור עליה מפני מפגעים. הם בנו לה ארון, וכל מה שאתם רואים פה יכול להיראות כאילו מישהו קנה, אבל זו בנייה שלהם מעץ ממוחזר, ממה שהלך לזבל, שאף אחד כבר לא היה צריך.

הם רצו להעצים את טיול הלילה. יש לנו טיול מסורתי כבר קרוב ל-5 שנים בנחל חוורים בט"ו בשבט, בליל ירח מלא. זה איזה שהוא עניין בקן, כל שכבה עולה, מקבלת איזה שהוא סמל, אז הם רצו לעשות משהו יפה יותר.

ענף החקלאות, קודם כל הקמנו חממה לגידול והם שוקלים דברים, בודקים איך זה גדל, מה מתאים למה.

כמה חניכים יש?

כ-300, במצפה רמון. וזה חלק מהעניין, כי אני חושב שהקיימות תופסת. כשאתה בא ואתה הולך למדבר ואתה הולך לטבע ואתה מתחבר, אז קורה משהו מיוחד. אני זוכר, אני באתי לפני 9 שנים למצפה רמון, הוצאתי טיול, 40 ילדים למכתש, 30 מהם מעולם לא היו במכתש. אני יכול להבטיח לך שזה לא המצב היום, וזה קשור לפעילות הזאת, שאתה מחבר את האנשים לטבע, לנוף, לערכים האלה של הקיימות לשפע, לאיזו שהיא שותפות ויצירת שיתוף אחד עם השני.

אתם יכולים לראות פה חקלאות הידרופונית. יש לנו ביצה הידרופונית בקן, אנחנו מגדלים בה דברים, עושים בה ניסויים. אחד הדברים שקרו זה שפתאום לא הצליח לגדול בה שום דבר והילדים לא הבינו למה ואז ככה במחקר שעשינו יחד עם הילדים, גילנו שהמים המותפלים מאשקלון, אין בהם מספיק מלחים ויש איזו שהיא בעיה בגידול והיינו צריכים להוסיף מלחים. הדרך שעשינו את זה הייתה להוסיף סלעים לתוך הצינור שמוביל את המים אל הביצה. המים מגיעים דרך אגב מהשקיה.

יש בחממה השקיה, הכל נאסף בצורה מסודרת לשולחן עם צינור שמגיע אל הביצה. היא לא מושקית באופן ישיר כדי לחסוך במים. אפשר לראות גידול פירות וירקות. פה יש רימון, אבל בקן של הנוער העובד במצפה רימון גדל אבטיח וגדלו עגבניות שרי, והשנה גדל לנו גם משמש ראשון בעץ, וזה דבר מאד מרגש. רואים ילדים מסתובבים ואוכלים בצל ירוק, ואוכלים קייל. אני בתור ילד לא נגעתי בדברים האלה והם מגדלים אותם ושמחים, זה גם בריא והם מביאים את זה חזרה הביתה, מהביצה הזאת שיש בה דגים, אז הילד לקח קצת דגים, מביא הביתה, מגדל דגים בבית, מדבר עם ההורים שלו על הסיפור הזה של לגדל חיות ואיך הוא מתחבר לטבע. זה דבר מאד מאד משמעותי.
פנג שואי, שזה ענף בעצם של עיצוב חללים ומרחבים – איך היינו רוצים שייראה המרחב, איך היינו רוצים ליצור את המפגש בין האנשים, מה המקום הפיזי שיכול לעשות אותו הכי טוב מבחינתנו. אז עשינו סדנה לבניית כיפה גיאודזית בקן, החניכים בנו כיפה גיאודזית. זה גם מבנה שגיאומטרית הוא מאד יציב. הסברנו להם אותה, היה תהליך של למידה, למידה על גיאומטריה, על מתמטיקה בעצם.

יש לנו פה ספסל בוץ, אתם לא יכולים לראות אבל משמאלו יש עץ תות. שתלנו עץ תות - היום הוא מגיע לכמעט ארבעה מטרים גובה – שאמור לעשות צל על ספסל הבוץ. זה איזה שהוא תכנון. אתה גם בא ומתכנן את המרחב שלך, כי בעצם הגעת לאזור ספר. השמאלה וזהות דרך בנייה, יש פה את חלוצי התנועה, כך הם בונים את השער של הקן.

בעצם מה שחשוב לי להגיד ואני חוזר על זה קודם, כל קבוצה מגיעה ועושה בכיתות ד'-ה'-ו' – ויש לה שעה של פעילות עם המד"צ, ואז יש לנו עוד שעה של פעילות בענף היצרני בקן למינהו, מבין שלושת הענפים שמניתי. אחרי זה, כשמגיעים לכיתות ז'-ח', אז יש פרויקט שבונים. זה כבר לא ענפים שונים אלא אני פשוט קובע פרויקט ומשתמש בכלים שלמדתי בשלוש השנים הקודמות, כדי לבנות איזה שהוא פרויקט.

בכיתה ט' אני הופך לעוזר מדריך או עוזר מדריך ענף. אני מסתובב ועוזר לילדים ולומד את רזי ההדרכה דרך העזרה למדריכים. ובכיתה י' אני נהיה מדריך וכך הלאה והלאה.

דבר נוסף שהייתי רוצה לספר לכם עליו, הוא יצירת אירועים קהילתיים סביבתיים. דיברת על זה קודם, על הקשר בין מה שקורה לילדים והחינוך לילדים ולנוער, לבין מה שקורה להורים. יש פה שלושה אירועים שהילדים יזמו ויצרו, אחד הוא בשיתוף פעולה עם רשות הטבע והגנים, שהם בעצם אלה שהובילו אותו, שזה חג המכתש. חג מדהים. מצפה רמון, צריך להבין שלבחור לעסוק במשאב הטבע הנדיר הזה ולגרום לכולם לחוש גאווה מקומית על זה שהוא קיים ויש אותו ולרצות לפתח אותו – זה כשלעצמו דבר מדהים, ויש שבוע של התארגנות אליו וילדים מציירים את המכתש והולכים ומנקים ועושים טיולים לאנשים מבוגרים שאין להם כלי רכב לרדת למטה. עושים באמת המון דברים מגניבים.

לפני כמה שנים הילדים החליטו לארגן עדלאידע יישובית, בעצם כולה בנויה מחומרים ממוחזרים. המבנה שאתם שרואים פה, אז הוא בנוי מבקבוקים ועיתונים. אני יודע, קצת קשה לראות, אבל זה מה שיש בו, וברזל שנמצא בזבל, במזבלה של מצפה רמון.

הגינה הקהילתית הראשונה, ולמה אני אומרת ראשונה – היא לא הראשונה בעולם, היא הראשונה במצפה רמון. הם החליטו שהם רוצים ליצור תרבות של שפע, שהילד, נער, מבוגר – יוכל ללכת ברחוב ופשוט לקטוף מעץ איזה שהוא פרי שיש שם. ברגע שכל העצים, תחשבו, הגינות הציבוריות שלנו בכל מקום – הן מושקות כבר. אנחנו כבר מביאים להם השקיה, אנחנו כבר שמים שם את כל מה שצריך, בואו נשים שם פירות וירקות. מישהו פעם אמר שזה כמו לגדל כסף על העצים.

אין דבר יותר טוב מכך שאנשים יוכלו ללכת ברחוב ולקטוף. יהיה להם פשוט הרים של מאכל, יוכלו גם לחסוך בהוצאות, גם לצרוך באופן טבעי ובריא יותר. ואני חושב שביחס גם למה שאמר חבר הכנסת דב חנין, השינוי הזה בין סביבה לחברה – איך אני מעצב את החברה, איך אני מעצב את הסביבה – הם קשורים אחד לשני באופן ישיר.

אני כן אשמח להגיד שבזכות מתן ובזכות הפרויקט של הקינים הירוקים של המשרד להגנת הסביבה, שהוא שיתוף הפעולה הזה – הדבר הזה רוקם עור וגידים ומתרחב לעוד מקומות בתנועת הנוער העובד ובשאר תנועות הנוער. החינוך הבלתי פורמאלי הוא קלאסי.

תודה רבה. מרשים מאד מספר הילדים בקן אצלכם, יחסית לגודל היישוב. אני מניח שהפעילות הזאת באמת היא זו שמושכת את הילדים ומביאה אותם להיות שותפים ופעילים.

תודה רבה לך.

מכללת אורנים, ד"ר מיכל גרוס, בבקשה.

אני רוצה לומר שקודם כל אני ממש מתרשמת מהמגוון האדיר שאנחנו שומעים פה, פשוט מרחיב את הלב. אני נציגה אולי של מכללת אורנים, אבל בהחלט אפשר לראות את זה כנציגה של המכללות.

אני חושבת שהמכללות הן גורם חשוב מאד באלמנט הזה של מערכת החינוך, כי כדי שהילדים ילמדו את הדברים, צריך את המורים שלהם וצריך מישהו שילמד את המורים, והשיתוף בין שני השרים של המשרד להגנת הסביבה ושל משרד החינוך – הוא בהחלט נותן השראה. זה לא דבר מובן מאליו, זה נותן השראה. אז אנחנו לקחנו את כל המסלול, בעקבות השיתוף הזה והשעות שקיבלנו,לקחנו את כל המסלול היסודי שלנו בשנה ב', והחלטנו שמעבר להטמעה של נושא הקיימות בהכשרת מורים, חשוב לנו גם לעשות מודולינג של למידה אינטגרטיבית ושיתוף פעולה.

מה שעשינו, בנינו אשכול של חינוך לקיימות, שהאשכול הזה בנוי מצוות של מורים. יש לנו קורס שהוא מבוא לקיימות, יש קורס שהוא קורס המחשבים, ה-Subject matter הוא בנושא קיימות, זאת אומרת קורס המחשב, ושני קורסים של תכנון לימודים ואימוני הוראה, הם גם כן בתוך האשכול הזה, כשכל הנושא הזה מלווה במחקר וכל הקורסים האלה ביחד, מכוונים לקבל תוצר שהוא חינוך, בנייה של תכנון, תכנון של מצבור של שיעורים – שישה שיעורים – בנושא אינטגרטיבי בקיימות, שהוא ממש מיושם בבתי הספר.

אז הקורס של מבוא לקיימות, ככה אם ניגע ממש בקצרה, הרעיון שלו הוא לתאר את המצב שיש היום, המצב שאנחנו רוצים להגיע אליו, המצב הרצוי לפי עקרונות הקיימות ואיך אנחנו מגיעים לשם. זה ככה בבסיס הרעיון. הקרוס של הסביבה המתוקשרת הוא לתת למורים כלים, לחשוף אותם לטכנולוגיה של המאה ה-21 ואיך לשלב את זה בתוך.

הם לומדים איך לבנות שיעור מתוקשב, הם בונים אתר, הם לומדים עוד כל מיני כלים, כמו למשל למידה ניידת באמצעות סמארטפון וכן הלאה, ובקורס של אימוני ההוראה הם לומדים איך לתכנן שיעור – משיעור בודד אל יחידת הוראה אינטגרטיבית, כשדרך זה הם לומדים גם כל מיני מיומנויות של חשיבה ודרכי הוראה שונות, כשכמובן תחום התוכן הוא קיימות.

אז כדי שתהיה לנו דוגמא למה שנעשה, אז בכיתות א'-ב' הנושא היה משפחה ירוקה; אחר כך בכיתות ג'-ד' הנושא המרכז היה בריאות וקיימות בשנה אחת, בשנה אחרת לקחנו את הקהילה הירוקה. בכיתות ה'-ו' למדנו קיימות, כי הכל קשור, זאת אומרת את הרעיון של המערכת. שנה אחרי זה עשינו עולם ירוק.

הדברים האלה הנלמדים סביב יסוד מארגן. בשנה אחת לקחנו את הרעיון של אוצרות מול צרות כיסוד מארגן, ובשנה קודם לקחנו את אופן ההוראה כיסוד מארגן. האם אני מתייחס לדברים האלה כבעיה - זה נותן לי שיטת למידה מסוימת, או אם כתהליך. כל יסוד מארגן כזה מכוון את סוג ההוראה שלך בצורה אחרת.
מעבר לכך לקחנו גם את המסלול של הגיל הרך, ובגיל הרך נתנו להם בסמסטר הראשון קורס עיוני בקיימות. אתם יכולים לראות את הנושאים, משבר סביבתי, מגוון ביולוגי, שירותי מערכת וכן הלאה וכן הלאה. גם צדק סביבתי שכולל בתוכו גם צדק חברתי. חייב. זה בהחלט קשור ביחד. כשבסמסטר השני כבר עברנו מתיאוריה למעשה, למדנו. עכשיו מה אנחנו עושים עם זה?

אז הסטודנטיות היו צריכות לבצע תחקיר של מה מכל מה שלמדנו – מה אנחנו רואים בגן, כי הן עושות סטאז'. באימוני ההוראה שלהן הן מגיעות לגנים – מה הן רואות שם? חלקן נמצאות בגנים ירוקים והן רואות דברים מסוימים, חלקן נמצאות בגנים שם בכלל לא שמעו את המילה הזו, אז הן עושות תחקיר ודרך התחקיר הן למדות המון. הן אמורות לבצע בעצמן פעילות בנושא קיימות, הן מבצעות ראיון עם הגננות ובעקבות שלושת הדברים האלה הן צריכות לכתוב דף עמדה בנושא כלשהו שקשור לקיימות, והתוצאות הן מדהימות. מבנות שלא היה להן שום קשר לנושא, אתה רואה איך פתאום יש להן עמדה, יש להן מחשבה.

תשלחו אותן לגנים בערערה.

כן. אוקיי, אז מה התוצאות של העניין הזה? אם ניקח את המסלול היסודי, יש לנו ארבעה או בוא נגיד שישה מרצים, 45 סטודנטים, חמישה בתי ספר בשלושה יישובים שונים, כיתות א' עד ו', בכל תחומי הלמודים שלומדים. במסלול הגיל הרך יש לנו שני מרצים, ארבע מדריכות פדגוגיות, 85 סטודנטים, 39 גנים, 16 יישובים. מה שאני רוצה להגיד - - -

כמה סטודנטים יש בסך הכל באורנים?

אנחנו מגיעים ל-3,000 אם אתה לוקח את כל ה - - -

אז כולו 45 - - -

זה המסלולים, זה התקציב. זה עוד שעו.ת

טיפה בים.

נכון, אבל - - -

לא כל מורה או גננת במסלול ההכשרה - - -

כל מסלול ההכשרה של הגיל הרך ושל היסודי, עוברים את התהליך הזה, אבל באורנית יש תואר שני - - -

רק אלה.

יש עוד הרבה. מה שאני רוצה להראות כאן - וזו הנקודה החשובה – אפשר להוסיף שני שרים למעלה ומכללה אחת. צריך להכפיל את זה בעוד מכללות שעושות את התהליך, ולכן חשוב לראות את העצמה שיש לכוח הזה. יש לזה כוח אדיר. חשוב לציין שהמכללות הן נמצאות בצומת כזה שהם יכולים גם ליצור אינטגרציה בין הגופים הירוקים השונים. אנחנו עושים את זה – כי כל גוף נותן את מה שהוא נותן ואנחנו מחברים ביניהם. אנחנו למעשה נמצאים בצומת בין המבוגר שרצינו כל כך לקדם אותו לעניין, לבין הילד.

בקיצור, אנחנו בורג חשוב בתוך המערכת.

תודה רבה. נירה, רצית להגיד משהו?

כן, רציתי להוסיף. כאן ייצגה אותנו מכללת אורנים, ויש כבר כ-10 מכללות שעושות את אותה תכנית. יש כאן נציגים של סמינר הקיבוצים, שבעצם יש לנו משהו כמו 48 קורסים - - -

אבל זה מספרים זניחים.

זה התקציב.

אם רוצים שכל מורה או מורה או גננת שמגיעים היום - - -

נכון, נכון, זאת השאיפה.

יהיה לה קורטוב של - - -

זה לא רק תקציב.

זה גם.

זה לא רק תקציב.

כן, זה גם. זאת אומרת אם אני רוצה שעתיים הוראה, אז זה תקציב שבסיוע של המשרד להגנת הסביבה גם, ובאמת נכון שזה לא רק תקציב ויש גם את הגופים הירוקים בתוך המכללות.

אוקיי, תודה.

רק עוד משהו אחד, שאנחנו נכנסים עכשיו לחינוך החרדי.

יש לנו עוד כמה דוברים ואחר כך נשאיר לנו כמה דקות לכאלה שעוד לא ניתנה להן הזדמנות.

החברה להגנת הטבע, בבקשה.

נעים מאד, אני חן, אני מנהלת את החינוך הסביבתי בחברה להגנת הטבע, אבל נמצאים פה עוד כמה אנשים, חברי ההנהלה שלנו ועובדים שלנו. זה מאתגר לדבר בשעה הזאת, בסוף הדיון.

רגע, שירימו יד כל מי שהוא מהחברה להגנת הטבע.

זה מאתגר לדבר בשלב הזה של הדיון. אני אעשה את זה מאד ממוקד במשימה - - -

נראה איך את מצליחה לאתגר אותנו?

אני אשתדל לעמוד בזה. אז אני רק אפתח בזה שבחרנו לא סתם את השקף הראשון שמדבר על משפט של אחריות ומעורבות במעגלים מתרחבים, כי אנחנו מרגישים בחברה להגנת הטבע שזו כותרת שהיא מאד מאד מאפיינת את הזירה של החינוך הסביבתי בארץ בשנים האחרונות. גם מבט עכשיו, אבל גם עם הפנים לעתיד וזה גם משהו שמאד מאפיין את החברה להגנת הטבע. אנחנו רואים את עצמנו כמחויבים להרחיב את מעגלי האחריות, מחויבים לציבור בהקשר הזה, וזה יהיה חוט השני שילווה את ההצגה שלי.
על זה אני לא אפרט, אבל חשוב לי להגיד, היה לנו מאד חשוב לשים שקף שמאד מאד הופנם כבר בשנים האחרונות בתודעה של מי שעוסק בחינוך סביבתי והוא בעצם למה לעסוק – למה לעסוק בחינוך סביבתי – צריך לא לשכוח את זה. זה דברים שהולכים ונעשים מובנים מאליהם, וזה נהדר, אבל בכל זאת חשוב להבין שיש כמה דברים מאד מאד מופלאים שקורים כשיש חינוך סביבתי והם מונחים כאן, ואני לא אפרט אותם.

אבל מה שחשוב לי להגיד בתמצית העקרונות האלה שהוצגו בשקף הקודם - זה שחשוב להזכיר ובעינינו זה סוג של תפיסה, תפיסת עולם – שחינוך סביבתי הוא לא רק מטרה לשמירה על הסביבה. חינוך סביבתי הוא כלי לחינוך אזרחי, הוא כלי לחינוך של אזרחים מועדים יותר, ערכיים יותר, אחראיים יותר וצריך לראות את זה ככה. אנחנו רואים את זה כצינור לאזרחות, לציבור רחב, משהו שהוא הרבה הרבה יותר גדול.

יש הרבה מאד מודלים לאיך להפעיל חינוך סביבתי. ככל שחלפו השנים בחברה הישראלית, הוצעו עוד ועוד מודלים. החברה להגנת הטבע גם היא עברה תהליך לאורך השנים ופיתחה לעצמה מודל פעולה ייחודי, לאיך להפעיל תכניות חינוך סביבתי. גם עליו אפשר לדבר שעה, אני לא אדבר עליו כמעט בכלל, אבל הוא מעביר בעצם את הלומדים בחינוך סביבתי תהליך של מחוויה רגשית, מפליאה והיכרות ראשונית עם הסביבה ועד לתהליכי חקר ולמידה וביסוס הידע וחשיבה ביקורתית, וכמובן אקטיביזם, שהוא אבן מאד משמעותית במודל.

אני מתחילה להתכנס לדבר שחשוב לנו פה להעביר אותו הלאה. אנחנו חושבים שיש משהו מאד מאד עוצמתי שקורה בשנים האחרונות והוא ההבנה בקרב כלל העוסקים בחינוך סביבתי, שהסיפור הזה, היעד הזה, היעד הנכסף של להגיע דרך חינוך סביבתי לאחריות, למעורבות, היעד הזה דורש שילוב כוחות והרחבה של מעגלי ההשפעה, ביניהם כמובן בתי ספר, שכולם הבינו שבתי ספר צריכים לעסוק בזה, אבל בית ספר לא יכול לעמוד לבדו. הוא חייב לפרוץ אל הקהילה ולכן זה חינוך וקהילה.

אבל גם גורם קריטי, הכרחי שיושבים כאן לא מעט מהם, הם קובעי מדיניות, הם רשויות מקומיות, הם משרדי ממשלה, שהמובילים שבהם בחינוך הסביבתי הם המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך שיושבים כאן היום. אבל החברה להגנת הטבע מציעה להכניס למשוואה עוד גורם והוא הציבור הרחב, ואנחנו נציג במצגת הזאת איך אנחנו חושבים שכדאי לשלב גם את הציבור הרחב, מלבד חינוך קהילה וקובעי מדיניות, בסיפור של החינוך הסביבתי.

אנחנו רוצים להציג איזו שהיא נקודת מפנה. יורם הוא הראשון שהציג היום וחשוב לי ככה להצטרף לדברים שהוא הציג. אנחנו חושבים שקרתה נקודת מפנה קריטית, מרגשת מאד בחמש השנים האחרונות, בארבע השנים האחרונות.

עד תשע"א – הייתה כל הזמן התקדמות של החינוך הסביבתי בארץ בצורה כזאת של חוזרי מנכ"ל משרד החינוך, בכל מיני החלטות ממשלה, באופן כזה שהיו הרבה גופים לא ממשלתיים שהיו מעורבים בבתי ספר בצורה יותר אקראית ובבחירה חופשית, אבל החל משנת תשע"א, המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך הובילו מהלך מערכתי, פשוט מהפך מהפכני של החינוך הסביבתי, וזו הייתה הובלת אחריות עם אמירה מאד משמעותית שיצרה שינוי, שהוליד והבשיל להכשרות מורים, תכניות לימודים, פרישה גיאוגרפית פשוט אדירה, נגיעה בכל שכבות האוכלוסייה, שהיא אפשר לראות במשפט הזה מובן מאליו. זה לא פשוט לגעת בכל שכבות האוכלוסייה, זה דורש ידע מקצועי, הבנה –מפסיכולוגית ועד פדגוגית – איך לגעת בשכבות האוכלוסייה והמשרדים האלה הביאו תנופה מאד משמעותית לנגיעה בזה.

קצת תמונות. זו התכנית של המשרד להגנת הסביבה ושל משרד החינוך, שהרשת הירוקה והחברה להגנת הטבע נכנסו. התמזל מזלנו להיות שותפים לצוות ההיגוי של התכנית הזאת ולהפעיל את התכנית, ויש פה גם איזו אמירה משמעותית. כי ה-NGO'S, ואני לא יודעת מי כל היושבים כאן, אבל NGO'S, התפקיד המסורתי שלהם היה קצת לעמוד מנגד, להאיץ, לבעוט וקרה משהו מאד מיוחד, שבו ה-NGO'S נכנסו לשיח שהוא שיח של שותף, של שווה. זה משהו בעיני מדהים, שגם הוא דובר שנים רבות והבשיל בתהליך חשיבה של המשרדים הממשלתיים, להכניס את כולם ביחד, שזה גם ערך בחינוך סביבתי.

מה קורה בחברה להגנת הטבע – החברה להגנת הטבע היא לא חייל בודד, היא חלק מהחברה הישראלית, וגם היא אימצה תפקיד מאד משמעותי בהרחבה של מעגלי האחריות, עברה תהליך משמעותי מלעבוד נקודתית בבתי ספר לפני 10 שנים ויותר, ללהבין שהסיפור הוא רשותי, הוא יישובי, הוא דבר הרבה הרבה יותר גדול, ויציאה בית ספר להיות מחולל בקהילתו. העבודה היא ברמת מקרו וכבר לא ברמת מיקרו, ואני בחרתי להציג כאן, כי החברה להגנת הטבע עושה הרבה דברים, אבל בחרתי להציג כאן שלוש זירות פעולה, שהחברה להגנת הטבע ממקדת בהן מאמצים.

השר להגנת הסביבה אמר פה בתחילת הדיון לגבי הסיפור החברתי, הסיפור של צדק חברתי וצדק סביבתי ולא תיאמנו את זה איתו, אבל הרגשנו שזה הדבר שנכון להציג, וזה שלושה דברים. זה את מה שהחברה להגנת הטבע עושה בחברה הבדואית, את ההתחלה של פעילות במגזר החרדי ואת המענה של החברה להגנת הטבע לציבור רחב, שהוא בעינינו פורץ דרך.

אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בחברה הבדואית יש היום קרוב ל-200,000 תושבים, 65% מהם מתחת לגיל 18. זו אמירה מאד מאד משמעותית להבין, שיש שם בעצם דור שלם של אזרחים שזה צו השעה להשפיע עליהם, לעשות שם חינוך אזרחי. מאד מאד קריטי. אנחנו ראינו בזה שליחות להיות בחברה הזאת, להיכנס אליה, משום שהיא חברה הולכת וגדלה, היא חברה שיחד עם זה שהיא הולכת וגדלה, היא חברה שהניכור בה הולך וגדל, תחושת חוסר השייכות וזה מביא למשבר חברתי וסביבתי עמוק.

כחלק מהכניסה שלנו בשנים האחרונות, כניסה שהולכת ומתבססת בהיקף תקציבי שהולך וגדל ויחסי אמון מאד מאד משמעותיים – אני אספר פה על משהו קטן. אנחנו גילינו ש - - -

חן, זמנך נגמר, אז עוד משפט.

כבר נגמר?

כבר. אמנם דיברת מהר, אבל.

אני מדברת מהר, זהו. אז תראו, לא סתם רואים פה נשים, רואים פה נשים כי אנחנו מצאנו בנשים כוח מניע מאד משמעותי, כוח בעל השפעה שלא עומדות בחזית, אבל עומדות מאחורי הקלעים ומנהלות את משק הבית ויכולות לחולל שינוי סביבתי מאד משמעותי, ובהן מצאנו שותפות והן ממש מובילות את השינוי יחד עם הילדים בהליכים שאנחנו מחוללים.

אני אעבור למגזר החרדי: במגזר החרדי אנחנו ברגישות מאד גדולה ולאט לאט, בזהירות, בזעיר אנפין מתחילים שם פעילות. פיתחנו תכנים ייחודיים, הכשרנו - - -

כל עוד שלא תתערבו ממה נברא האדם, אז יתנו לכם.

אבל גם בזה אנחנו רואים שליחות מאד גדולה, כי זה ציבור שהולך וגדל והוא ציבור משמעותי וגדול, ואנחנו חושבים שחייבים לעשות יחד איתם מעשה סביבתי, מעשה חברתי, והדבר הזה מבחינתנו הולך וקורם עור וגידים.

הדבר האחרון, הנושא של הציבור. החברה להגנת הטבע בשנים האחרונות מקבלת הרבה מאד פניות מתלמידים ומורים, מוסדות חינוך, אבל גם פשוט מאזרחים שמחפשים בית ליוזמות, לפעילות של עשייה משמעותית בסביבה. וכל הפניות האלה שהעיזו בנו, גרמנו לנו להבין שאנחנו חייבים לעשות מעשה ולהפוך להיות הבית הזה. כנראה הבית הזה של הציבור הישראלי, שבא ונותן לו מענה לפעילות התורמת, ליוזמות, לרעיונות, לכל מה שעולה ברוחם, שאנחנו רואים שהוא חשוב לטבע ולסביבה, ולכן הבית הזה, אנחנו עובדים עכשיו מאד חזק על פיתוח פלטפורמות למערכת החינוך, אבל גם לציבור של קבוצות מתארגנות, קבוצות פעילים ולעשות למען הטבע.

זה דרך הקמת פורטל מאד משמעותי של ניטור אזרחי. אנחנו רוצים להיות ארגון הגג של ניטור אזרחי, שבו אזרחים באשר הם, גם תלמידים, אבל גם מבוגרים, יוכלו להכניס נתונים על הטבע והסביבה לתוך אתר אחד שיש בו ערך משמעותי של שיתוף ידע, של משהו שיוכל לחולל שינוי סביבתי בהמשך לדורות הבאים ובנוסף להציע מענה מקצועי לשימור ושיקום אתרי טבע עירוני ושטחים פתוחים, ממוסדות חינוך ועד - - -

תודה רבה. קחי קצת אוויר.

לא נתת לי זמן, אז אני מדברת בלי אוויר.

תודה רבה.

וואו, לא להגיד אתגרים?

לא.

אתה חייב לתת לנו.

יש לנו עוד שתי דוברות.

זה יהיה בלי נשימה. זה יהיה ממש בלי האוויר.

תודה רבה לך.

חגית גפן, מהרשת הירוקה, ממש בקצרה.

כן, ממש. האתגר הולך וגדל, אתה יודע, מרגע לרגע.

כן, כן. גם דיברת כבר, אז את יכולה לסכם.

אני רק אספר שהרשת הירוקה היא מהארגונים הקטנים שיש,יש לנו 64 אנשים בכל המגזרים. אנחנו תופסים את עצמנו כארגון שבא לחולל שינוי, לקידום שינוי בחינוך, בחברה ובסביבה. אנחנו שמנו לנו למטרה לקדם את החינוך לקיימות במערכות החינוך ואצל מבוגרים במדינת ישראל, ואנחנו פועלים בשיוף פעולה מאד מאד גדול עם המשרד להגנת הסביבה ועם משרד החינוך, בתכנית המשולבת.

ארגון קטן שעושה הרבה מאד, יחסית הרבה רעש, אבל אנחנו באמת שמנו לעצמנו מקום של המון פיתוח. זאת אומרת המון חשיבה. החינוך לקיימות – מה הוא הדבר הזה, מה הוא הדור הבא של החינוך לקיימות, לאן אנחנו הולכים, מה אנחנו רוצים. יש לנו כבר הישגים מאד מאד גדולים, אבל באמת איזו שהיא חשיבה משותפת ביחד עם המשרד להגנת הסביבה וביחד עם מרכז השל למנהיגות סביבתית, שיושב פה ד"ר דיויד דוניץ ושחר, שבעצם הנושא של הפיתוח שלנו השנה הוא נושא של חינוך מקומי מקיים – של חמ"מ.

יש משפט אפריקאי שאומר – It takes a whole village to raise a child . אנחנו מאמינים שבאמת יש לנו כבר שפה משותפת בהרבה מאד בתי ספר, גנים ילדים ששמעתם קודם, משהו שהוא בא מתוך מערכת החינוך, אבל ילד נפגש אחר הצהריים ויש לו חיים שהם חיים הוליסטיים, שהם משהו מאד כולל, ולכן מאד מאד חשוב לנסות ולהגיע אל מנהלי מחלקות חינוך, אל הרשויות.

אנחנו פתחנו השנה בשיתוף עם מרכז השל, בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה ועם המרכז לשלטון מקומי, בקורס של מנהלי מחלקות חינוך, שייקחו על עצמם את הנושא של חינוך לקיימות, שהוא נושא מאד מאד רחב ויגידו אנחנו מובילים את זה בתוך הרשות שלנו, כדי שיהיה באמת WIN-WIN, שזה יגיע גם מלמטה למעלה – מגנים, בתי ספר, מאנשי החינוך, מהאזרחים, אבל גם מתוך הרשות שתיתן את הפלטפורמה הזאת ותקדם את הדבר הזה. אז באמת התחיל קורס מדהים של מנהלי מחלקות חינוך שלומדים את הנושא הזה ורוצים לקחת ולהוביל את הסיפור של חינוך לקיימות כציר מוביל.
אני רוצה לתת דוגמא אחת: בשביל חוף הכרמל, המועצה האזורית חוף כרמל, עם מנהל אגף חינוך דני גילדין, שביחד עם המנהלים שלו החליטו שהם רוצים גם משהו משותף, שהוא משותף לכל הרשות הזאת, והם בנו שביל שנמצא משהו כמו 120 ק"מ מסביב לכל חוף כרמל. המנהלים הם אלה שיזמו את כל הדבר הזה, ומערכת החינוך היא זאת שמובילה את המהלך הזה. הם הצליחו לגייס את כל בתי הספר דרך התכנית המשולבת במשהו מערכתי, שהם לקחו את כל בתי הספר, 14 השתלמויות בשנה אחת לכל הצוות החינוכי – מגננות, סייעות, מורים, מנהלים והמועצה עצמה, ובעצם בונים את השביל כפלטפורמה.

השביל עצמו נוגע בתחומים, ומי שבחר את זה אגב זה המורים עצמם והצוות החינוכי עצמו שמוביל את זה. יש הרבה שבילים בארץ, אבל משהו שמערכת החינוך היא זאת שמובילה אותו – אין כאלה דברים עדיין. והם בחרו באמת נושאים שנוגעים לתחום הקיימות, שמי מאיתנו לא רוצה להיות שייך אליהם – פליאה, מגוון ביולוגי, תרבות אדם, המורשת, תרבות הצריכה ותיקון עולם, שבאמת הם דברים מאד מאד ערכיים.

אני רוצה רגע לספר על שני דברים אחרונים ולהגיד את האתגרים, ממש במשפט אחד.

הרשת הירוקה באמת נמצא בבתי הספר יסודיים ובגנים, אנחנו פועלים ומפתחים את הסיפור של חטיבות ביניים ושל תיכונים, מאחר שהילדים מגיעים לגיל מבוגר יותר ופתאום יש איזה שהוא ריק ופתאום הלימודים יותר חשובים ופתאום יש בגרויות. אז יש לנו איזה שהוא פורמט עבודה שאנחנו עושים בחטיבת ביניים, שמבוסס מקום. זאת אומרת אנחנו עובדים, זה בעצם Base place education.

אנחנו עושים גם פעילות של חטיבות ביניים בעכו, של שיתופים של יהודים וערבים. הם עושים איזה שהוא ניטור של פסולת ביחד. הם לא רק אוספים פסולת אלא הם מנטרים אותה. תכנית בין לאומית שיש לה קשר עם עוד ארצות אחרות – צרפת, איטליה – על אגן הים התיכון ועושים השוואות בפסולת ודברים מאד מאד מרגשים שקורים ביחד.

ומסע לקיימות שפתחנו לתיכונים. אנחנו הגענו למסקנה שאם נוציא את החברה מבית הספר למסע של ארבעה ימים, שבו הם רואים שאפשר לעשות שינוי, שהם פוגשים אנשים מובילים, אנשים שחיים אחרת, אנשים שמובילים את תחום הקיימות, הם יוכלו לקחת את זה גם קדימה, שהוא מסע מאד משמעותי.

יש לנו עבודה עם קבוצת נשים בג'ת, שגם רנייה מובילה אותה. מדהימה. קבוצת נשים שבעצם יש פה איזה יכולת של נשים להרים יישוב שלם וללכת קדימה עם הסיפור הזה ולהוביל את סיפור הקיימות.

ורק אתגרים לעתיד - הנושא של למידה משמעותית: השר פירון מדבר מאד על הנושא של למידה משמעותית. אנחנו בחינוך לקיימות עושים למידה משמעותית וכל הגופים פה יגידו – כבר הרבה מאד שנים – זאת הגישה שלנו, זה השינוי שרצינו להוביל.

האתגר שלנו, מבחינתי, זה לגרום לו להבין שלמידה משמעותית נמצאת גם בחינוך לקיימות ושקצת יותר יתחבר לנושאים האלה, כדי שבאמת תהיה לנו את הפלטפורמה הזאת, להוביל את השינוי שאותו הוא באמת רוצה. והאתגר הגדול ביותר בעינינו הוא הנמכת הגדר בין הגן, בין בית הספר, לקהילה ולמקום שבו הם חיים. תודה.

תודה רבה.

שירה, בבקשה.

אני אדבר בלי מצגת.

את צריכה להתחרות עם חגית ועם חן בקצב.

בסדר. שמי שירה לאון-זכות, אני עובדת בארגון ידידי כדור הארץ למזרח התיכון. אני אדבר על חשיבות של חינוך סביבתי חוצה גבולות.

רקע על הארגון שלנו, זה ארגון שהוא ישראלי, פלסטינאי וירדני, שיש לנו משרדים בתל אביב, בבית לחם ובעמן, והעבודה שלושת המשרדים היא מקבילה, עבודה מרמת ה-Bottom-up ו-Top-down בכל מדינה או רשות. אנחנו פועלים במטרה לקדם שיתוף פעולה בין המדינות המדוברות בתחום של סביבה ומים ולקדם פיתוח בר קיימא.

אני עובדת בפרויקט מים ושכנות טובה בתחום החינוך. זה פרויקט שאנחנו עובדים עם קהילות משני צדי הגבול, שיש להן משאב מים משותף ואנחנו עובדים במטרה להעלות מודעות ולשיפור מציאות המים באזור.

התכנית החינוכית שלנו היא תכנית לחינוך סביבתי והעצמה לבני הנוער. הייחודיות שלה היא במימד חוצה הגבולות. במהלך שנה שלמה אנחנו עובדים עם בני נוער. בני הנוער לומדים את מציאות המים בקהילה שלהם, עם כל הנושאים שדיברתם עליהם, עבודה בשטח, איתור מפגעים, בניית קמפיין והם מכירים את מציאות המים בקהילה השכנה, מעבר לגבול או לגדר, ונפגשים מספר פעמים בשנה, שזה בעיקר האתגר בזמנים כמו היום. ובכך בני הנוער מגדילים את מעגל השייכות שלהם, מלהשפיע עלי ועל הקהילה שלי, להשפיע גם על המזרח התיכון בחזון, בגדול.

כיום אנחנו עובדים עם 28 קהילות שמתחלקות בין המדינות. יש 9 קהילות בישראל, 11 ברשות הפלסטינית ו-8 קהילות בירדן. אנחנו מגיעים לאלפי בני נוער עם הפעילות שלנו, כשהרבה מהם נפגשים במפגשים חוצי גבולות של מחנות נוער, שמשתתפים יומיים שלושה ביחד לאורך נחל. למשל בני נוער של טול כרם מגיעים לעמק חפר, ישנים באחד הקיבוצים ועושים טיול אופניים לאורך נחל אלכסנדר, והם ממפים את המפגעים. וזה אחרי שגם חברה מטול כרם עצמו מיפו את המפגעים עם החברה של עמק חפר, וככה הם נפגשים ומדברים על המשאב בשלמותו ויכולים ליצור תכנית שהיא כללית, שהיא רחבה.

מה החשיבות באמת של חינוך סביבתי חוצה גבולות? כמו שאנחנו יודעים, ציפור, כשהיא עפה, היא לא מחתימה דרכון במעוף שלה. נחל זורם בין גבולות, ציור גבול על מפה לא מונע מהרוח להעביר אבקנים ומזיהום אוויר לעבור לצד שני והוא לא משנה את קו פרשת המים, כלומר בצד אחד שירד הגשם הוא יכול להגיע למדינה שכנה. ולכן כל כך חשוב לחשוף את בני הנוער למציאות המורכבות ולהבנה שהסביבה אינה יודעת גבולות.

תודה רבה.

רגע, לא סיימתי, סליחה.

ניצלתי את ההזדמנות ששמת נקודה.

בסדר, נכון. צריך לצאת ממנטאליות של אי, של מה שאני משפיע הולך אלי, כי זה לא נכון, כי זה חוזר אלינו בזיהום של האוויר, בזיהום של המים, בירידת מפלס, בשכנים החיים במצוקה, במינים פולשים ונזק לחקלאות. למשל, זבובים באזור מועצה אזורית תמר שמגיעים עקב חוסר תפקוד של חקלאים באזורים אחרים, או תפקוד שהוא לא מספיק מקצועי. אז יש אינטרס לעבוד ביחד.

צריך לשנות את החשיבה ממשחק סכום אפס – שזה או אני מרוויח או אתה מרוויח, למצב של WIN-WIN, שכולנו עובדים ביחד וליצור חזון משותף לאזור, לפי הגיאוגרפיה, לפי הטבע. כשבני הנוער בילו יומיים-שלושה במחנה נוער לאורך נחל חברון או לאורך הירדן או ים המלח, או נחל הקישון שמחובר בין ג'אלמה לגלבוע, הם אלה שילמדו אותנו. יש להם את התחושה שהם יודעים וזה שהם יודעים יעודד אותה לאזרחות הפעילה, יוביל אותם להיות הדור הבא של המנהיגים.
הם פגשו את השכן שלהם, שהם יודעים שהוא גם אוהב לשמוע מוסיקה והוא גם אוהב לשחק כדורגל בדיוק כמוהם, והוא גם חושש ממבחנים והם לומדים שבעיות המים הן משותפות לכולנו, בעיות הסביבה משותפות לכולנו, והם ילמדו אותנו שצריך לעבוד ביחד כדי לשתף פעולה.

תודה רבה.

דפנה, משפט וחצי.

משפט וחצי. שמי דפנה הר אבן, אני אחראית על תחום איכות הסביבה ברשות ההסתדרות לצרכנות. האמת היא, שהחינוך מתחיל מהשטח. אני חושבת שהיום אני יותר גאה בכנסת על משהו שראיתי וראיתי בפעם הראשונה. אני מזה 30 שנה עוסקת בנושא של איכות הסביבה והיום לראשונה פגשתי במקרה, לצד אותו דלפק של אנשי הכנסת, משמר הכנסת, בצנעה, דלפק עם מגזין יפיפה על מה הכנסת עושה בסביבה.

ולך, יושב ראש הוועדה, היה את הכבוד לפתוח את היום הזה. ואני חושבת שכל אחד מכם - וחבל שהרבה עזבו - שייקח את זה ויראה לילדים בשטח שגם הכנסת עושה נאה דורש נאה מקיים, אני חושבת שהם יהיו גאים במה שהם עושים בשטח, שלא רק הם עושים את זה, אלא גם אותם ילדים ואותם הורים ואותה אוכלוסייה, וכל מה שדובר פה – יראו שגם הראש עוסק בזה ואנחנו נהיה השגרירים הטובים. ואם תוכל להעביר את זה הלאה – אני מסירה את הכובע בשם הצרכנים - והצרכנים זה כל עם ישראל – על העשייה הברוכה של הכנסת בנושא - - -

התכוונת לצרכנים בכ'.

ב-כ', כמובן. אנחנו לא צרחנים. אם נעשים דברים טובים אני חושבת שזה המקום להגיד את זה, ולך יש את הכבוד להעביר את זה הלאה.

כן, תודה רבה דפנה.

אנחנו סיימנו את רשימת הדוברים. יש לנו עוד שתי דקות למי שלא ניתנה לו הזדמנות. בבקשה.

אלי שיש, אגף של"ח וידיעת הארץ, משרד החינוך.

אני רוצה להגיד שתי מילים לגבי המשמעות של אחריות מעשית שעליה דיברו כל הגופים, על מה שאנחנו עושים ביחד עם כל הגופים. המשמעות של כל העשייה הזאת בנושא של קיימות היא שיתופי פעולה, וזאת לא מילה אלא זה חייב להתבצע בצורה הרבה יותר עמוקה והרבה יותר מקיפה בתוכנו.
אנחנו מקיימים תכנית חינוכית שעובדת בתוך מערכת החינוך בחטיבות הביניים ובתיכונים. הסדנה המשמעותית שמגיעה אל הסוף נקראת – אחריותנו על הארץ. אנחנו מאד מאמינים שנטילת אחריות מעשית יכולה לצמוח ממשמעות הזה, זה – זה זהות, הזדהות, זיקה והשתייכות, הכרת הארץ, אהבת הארץ – אם זה בא משם זה צומח.

השיא של הפעולה, אנחנו מגיעים, במסגרת שיתופי הפעולה עם רשות הטבע והגנים, עם החברה להגנת הטבע, אנחנו מנקים את שביל ישראל בשבוע האהבה לטבע. 25,000 תלמידים פרושים לאורכם של 650 ק"מ של השביל, כל שנה, פעם בשנה עושים את זה, כחלק מלהראות לכולם ששייכים למשהו אחד גדול, עם כל הדברים הקטנים שעושים במשך העבודה השוטפת.

תודה. מי עוד?

שחר כהנבויץ ממכללת סמינר הקיבוצים. אני רוצה להגיד שני דברים מאד מאד בקצרה. אחד, אנחנו נמצאים בשיתופי פעולה מאד מגוונים ואיכותיים עם שני המשרדים שנמצאים פה. גם אצלנו לומדים את הקורסים בגיל הרך וביסודי. אנחנו עושים ביחד את הכנס השנתי לחינוך סביבתי כבר כמה שנים, בשותפות מאד חשובה ומאד מיוחדת.

אני רוצה להוריד את הכובע בעיקר בפני המשרד להגנת הסביבה, על שנים של עבודה קשה ומאומצת, כדי לחלחל את התפיסה הזאת שאנחנו רואים פה סביב השולחן ורואים בשדה. באמת להוריד את הכובע. זה אחד.

שתיים, אני לא אעשה ספויילר, יש לנו פה נייר עמדה שכתב צוות כתיבה מהמכללה, ניזון מניירות עמדה, ממחקרים – כולל כאלה שהוזמנו על ידי ועדת החינוך פה בשנים הקודמות – כולל כל מיני חומרים שנאספו לאורך הדרך. נייר העמדה מנסה לתת עוד סוג של מסגור לאתגר התרבותי, החברתי, החינוכי שאנחנו עומדים בפניו, ויש פה רשימה של המלצות איך אנחנו חושבים אפשר לעשות את זה.

אני רוצה להגיד שבראשן משרד החינוך עוסק המון בהכנת הלומדים למאה ה-21. המאה ה-21 זאת לא רק מאה של אינדיבידואליזם ומאה של טכנולוגיה, היא גם מאה של אתגרים סביבתיים מאד מאד מאתגרים, מהיבטים חברתיים כמובן, ואנחנו היינו רוצים לראות את משרד החינוך בוחן את ליבת המטרות שלו לאור האתגרים הללו; היינו רוצים לראות איך מתייחסים לנושא של חינוך סביבתי כמו שמתייחסים, לאו דווקא במישרין כמקצוע, אבל בחשיבות שרואים לכל אחד מהמקצועות, עם המשאבים והזמן שמקדישים לזה.

שים נקודה. זהו.

עוד מישהו, שבוער בעצמותיו? בבקשה.

שלום לכולם. אני מאד התרשמתי. באמת זה הרחיב לי המון המון אופקים, למרות שאני כבר יודעת הרבה דברים, אבל בכל זאת יש עוד כמה נקודות.

שמי גילה אמדה, תושבת ירושלים, אני בקואליציית ירושלים בת קיימא, הגינות הקהילתיות וחינוך סביבתי. אני פעילה יותר לא בפורום, והייתי רוצה באמת להיכנס לזה יותר לעומק, כי אני גרה בארמון הנציב. אצלנו יש שתי שכונות שהתושבים בעצמם ביקשו לשפר את הסביבה שלהם. זאת אומרת את השפ"פים, ובאמת בשיתוף עם המנהל הקהילתי ועם החברה להגנת הטבע, באו ועזרו וגם העירייה עצמה עזרה בזה.

הייתי אומרת שיש לנו המון המון מקומות שהם שטחים פתוחים, שפ"פים, שהם ליד הבית עצמו. לדעתי, אם עושים את זה בשיתוף עם ההורים והילדים, זה חלק מהחינוך שהם ממש רואים ליד הבית שלהם, ולא בבית הספר, כמו שאני רואה שבסוף השנה עושים מסיבה ונגמר הסיפור והולכים וחוזרים עוד פעם עוד שנה. לדעתי אני אומרת שצריך להוציא גם כן בגרות בתחום של איכות סביבה וקיימות, שזה דבר מאד מאד חשוב, ושזה ימשיך הלאה. בלי לעשות בסוף השנה מסיבה והנה עשינו וזהו.

אוקיי, עכשיו יש את החופש הגדול.

לא, אבל אני אומרת דבר אחד שלקבל את זה ממש בשיא הרצינות. אם ליד הבתים אתם רואים שטחים, ממש בבניין עצמו ששייך לתושבים – שידאגו לזה.

כן, אוקיי. תודה, תודה רבה.

אנחנו עשינו כמעט את הבלתי אפשרי ודחסנו לתוך שעתיים באמת עולם ומלואו ואני בטוח ששמענו רק חלק קטן מהעשייה ואני מוכרח לומר שמרשימים מאד ההתלהבות והרצון לשתף.

אין ספק שחוט השני שעובר בכל המצגות והדברים שנשמעו כאן, זה שיתוף הפעולה. מאד מרשים. זה לא דבר שהוא בא מאליו במחוזותינו, שבהם כל אחד יש לו רצון להראות כמה הוא יותר חזק ויותר גדול ויותר יכול וכדומה. אני חושב שההישגים הפוטנציאליים, כאשר עושים שיתוף פעולה, הם באמת מרשימים. ארגונים יותר גדולים, ארגונים יותר קטנים ועל כך אני בהחלט מודה.

אין ספק שמערכת החינוך, על כל מרכיביה – החינוך הפורמאלי, החינוך הבלתי פורמאלי, הפעילות בחופשים, עכשיו מערכת החינוך נכנסת יותר גם לחופשים ויוצרת גשר בעצם בין שנות הלימודים. אין ספק שמערכת החינוך היא המכנה המשותף, היא הבמה המרכזית שעליה כל השחקנים יכולים לקיים את הפעילות.

אמרנו בתחילה שעולם הנוער והילדים והצעירים הוא העולם שבעצם מביא לשינוי ולמהפכה בתחום החשיבה ומשפיע בסופו של דבר על ידי המבוגרים.

החינוך הוא בסוף לקחת אחריות ולקחת אחריות זה חינוך למנהיגות, כי לקחת אחריות המשמעות היא קודם כל שאתה איכפת לך ממה שקורה סביבך. ואתם יודעים שחלק מהציבור הישראלי לא כל כך איכפת לו מה קורה סביבו. האכפתיות היא בעצם הבסיס המרכזי, מכאן עולים מדרגה לרצון לשנות, הנכונות לשנות, חיפוש אחרי השינוי, ומשם באים למדרגה העיקרית, שממנה צומחת המנהיגות וזה לקיחת אחריות, אם זה על הסביבה, אם זה על המשפחה, אם זה על הבית, אם זה על המדינה. לקיחת אחריות בעצם היא יסוד מרכזי, עוגן מרכזי במערכת החינוך.

אני רוצה לומר לכם גם, שבמדינה שהיא כבר יוצאת אוטוטו לפנסיה – 66, ואת הפנסיה אמנם כל פעם מאריכים, אבל זה מגיע – היא חברה שגם מחפשת גלים. היא מחפשת חזון. היא מחפשת איזה שהן אמירות שלאורן אפשר לחנך את הדורות הצעירים.

אז התחלנו בהתיישבות ועברנו בביטחון. אין ספק שהנושא הסביבתי, החיבור לסביבה, נדמה לי שהדברים שאתה הבאת, ממצפה רמון, עם תנועת הנוער, מראים איך אפשר באמת לעשות מזה נושא מרכזי, שמושך את תשומת הלב והוא לא רק לימודי, אלא הוא גם עשייתי ממש, וגם זה דבר שככה עובר כחוט השני, שהסביבה מאפשרת בעצם את הלמידה המשמעותית. זה גם ידע, גם רכישת ידע, גם מעורבות אישית, גם פרויקטים ודרך זה אפשר ללמוד גיאוגרפיה, אפשר ללמוד תנ"ך, אפשר ללמוד היסטוריה, אפשר ללמוד אזרחות ומקצועות מדויקים כמובן, ודרך זה אתה מחבר בעצם את כל האפשרויות.
רשמתי לעצמי, כתב לי יורם אחרי שלא היינו כל כך שבעי רצון מזה שבמכינות להוראה מספר הלומדים הוא מועט, אז רשם לי יורם – אני רוצה להתחייב שאנחנו נתקצב כל בקשה של מכללה שתוגש לנו, כפי שעשינו עד כה לגבי כל מי שהגיש בקשה וקיבל מימון. דלת פתוחה מהמשרד לאיכות הסביבה. ואתם מוזמנים.

ועוד פעם, תודה. עשינו גם את הבלתי אפשרי להושיב כל כך הרבה ארגונים תחת קורת גג אחת – הכנסת הירוקה.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>