PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
15/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 235 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ד (15 ביולי 2014), שעה 11:00

<בתי הספר ה-6 שנתיים בקונפליקט הרפורמות - "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" - בהשתתפות מנכ"לית משרד החינוך>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

מוחמד ברכה

מסעוד גנאים

חנין זועבי

>
מיכל כהן - מנכ"לית משרד החינוך

דסי בארי - מנהלת אגף חינוך על יסודי, משרד החינוך

דורית מורג - עו"ד, היועצת המשפטית, משרד החינוך

גילה נגר - המשנה למנכ"לית משרד החינוך

סוניה פרץ - מנהלת אגף כא"ב, משרד החינוך

אורית ריזל - יועצת למשרד החינוך

אבי פרידמן - רפרנט חינוך באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

מינו אליאסיאן - עו"ד באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

רן ארז - יו"ר הנהלת ארגון מורים


ציפי להב איבגי - יו"ר סיעת נחל סניף תל-אביב, ארגון מורים

נפתלי כהן - הסתדרות המורים

אריק קפלן - מ"מ יו"ר ארגון ההורים בירושלים

גילה קלדרון - מנהלת אגף לחינוך על יסודי, עיריית תל אביב - יפו

חנה צוקרמן - חברה בהנהלת ההתאגדות, מנהלת בית חינוך "ירקון"

מנשה לוי - סגן יו"ר התאגדות המנהלים

רויטל לן כהן - עו"ד, חברת הנהלה, חברת מועצת העיר כפר-סבא

דוד בן זהר - מנהל קריית חינוך יפו

שרה הלפרין - מנהלת בית הספר הרב תחומי ליידי דיוויס תל-אביב

חנה צוקרמן - מנהלת בית ספר שש שנתי

רועי פרלשטיין-דביר - חבר הנהגה, תנועת המורים

יהודית גידלי

י.ר., חבר המתרגמים
<בתי הספר ה-6 שנתיים בקונפליקט הרפורמות - "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" - בהשתתפות מנכ"לית משרד החינוך>

בוקר טוב. אנחנו באמת מקווים שהבוקר הזה יהיה טוב יותר מהבוקר של אתמול, אחרי החלטה של הקבינט להסכים להפסקת האש, בתקווה שאכן תתקיים הפסקת האש ובעקבותיה, אני מקווה שבהמשך להפסקת האש, יבוא גם הסדר כזה שימנע חילופי אש ואלימות בעתיד.
אני רוצה לברך אותך, רן ארז, אתה פעם ראשונה אצלי בישיבה. אני מברך אותך.

אני מאוד מודה לך, אדוני, ואני מחזיר לך את הברכה הזאת, ביותר חום מאשר אתה נתת לי.

תודה רבה. בתי הספר השש שנתיים מהווים כיום את המבנה העל יסודי הדומיננטי במערכת החינוך. מירב בתי הספר בחינוך העל יסודי, בעצם נמצאים במבנה הזה של שש שנים, ולמרות זאת, הבעיה או הטענה המרכזית שאמנם יש שש שנתי, אולם בפועל הוא לא מופעל בצורה אינטגרטיבית ויוצר בעיות גם בבעלות, בניהול, בשיטות ההוראה, במקורות ושימושים תקציביים, כשבעצם הבעלות הכפולה היא לב הבעיה. בעצם, יש פה שתי מערכות העסקה, עם כל המשתמע מכך.

מהנתונים שאני למדתי, כ- 30% מהמורים בעל יסודי, מלמדים גם בחטיבת הביניים וגם בחטיבה העליונה ואין ספק ששתי הרפורמות, כל אחת בפני עצמה, עם האיכויות שיש בה ועם הבעיות, יוצרת מציאות חדשה, מציאות שהיתה גם לפני הרפורמות, במבנה השש שנתי, אבל יוצרת מציאות חדשה שמחריפה את הבעיה.

אני יודע שהתקיימו בחודשים האחרונים לא מעט מגעים של משרד החינוך, עם ארגון המורים, הסתדרות המורים, בית-המשפט היה מעורב ואני יודע גם שנעשו הרבה מאוד פעולות להתאמות בתחומים שונים, בנושאים שונים, ואני גם מבין שההסכם אופק חדש הוארך בשנתיים, עם התיקונים וההתאמות שנעשו, כדי ליצור באיזה שהיא נקודת זמן, ששתי הרפורמות יבואו לכלל מבחן מחודש עם ניסיון לשלב יותר נכון ויותר טוב.
אני מודה שאני מתרשם וזה לא רק התרשמות, שהקושי בניהול בית ספר שש שנתי, על ידי המנהל, ההנהלה, הוא קושי עצום, מכל הסיבות שבעולם שדיברנו, ולצורך זה התכנסנו כאן.
נשמע את משרד החינוך באמצעות המנכ"לית ואחר כך, כמובן, את הנוכחים, ארגון המורים, הסתדרות המורים, וכמובן ארגון מנהלי בתי הספר השש שנתיים וכל מי שירצה להשתתף בדיון. נמצאים אתנו חבר הכנסת ברכה, חברת הכנסת זועבי וחבר הכנסת מסעוד גנאיים. אז עד כאן הפתיחה שלי. מיכל, בבקשה.

שלום לכולם. אני בוחרת ככה להתייחס קצת לנתונים. אבל בפתיח אני רוצה לומר שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם ארגוני המורים, בניסיון באמת להתמודד עם הדברים שצפים חדשות לבקרים גם ביישום של הרפורמות, אבל גם במבנה שעוד מקדמת דנא הוא מבנה שיש בו מורכבות, מעצם זה שמבנה השש שנתי הוגדר במדיניות של המשרד כמבנה פדגוגי עדיף. בעצם, המבנה הארגוני, ניהולי, הוא מבנה אחר, שמדבר על שתי חטיבות משנה, כך קראו לזה בוועדת רימלט, שתי חטיבות משנה, שחולקות ארגון שנקרא בית ספר על יסודי. גם לפני הרפורמות, ראינו לא מעט קשיים. גם לפני הרפורמות ראינו בעצם, מעצם זה שהמדינה הגדירה שעד כיתה ט' היא מעסיקה את העובדים ובעצם מכיתה י' ואילך, לא היא מעסיקה, גם פה אנחנו, בעצם ההחלטה הזאת, היא יצרה מבנה לא קוהרנטי עם הנושא הפדגוגי.
ראינו ואנחנו עדיים רואים מבנים שמתנהלים לעילא ולעילא במבנה השש שנתי, שיודעים, למרות הקשיים ולמרות המנגנונים, לעשות מבנה פדגוגי נפלא וראינו גם במקומות שלמרות שהם מבנה שש שנתי, עובדים כשתי חטיבות נפרדות.

אין ספק שבמדיניות הפדגוגית שלנו אנחנו מדברים על רצף. אין ספק שבמדיניות הפדגוגית שלנו, אנחנו מדברים על כך שנכון שמורה ילמד גם וגם, על מנת שנראה את הילד שנכנס בכיתה ז', יוצא בסוף כיתה י"ב, עם תהליך אחוד, כשהמורים מתייחסים לרצף הזה כיחידה פדגוגית אחת.

במבנה אנחנו רוצים, אני מראה שיש לנו היום 1,298 מוסדות על יסודיים, מתוכם כ- 505 בתי ספר הנם במבנה שש שנתי. יש לנו חטיבות עצמאיות, יש לנו חטיבות עליונות נפרדות ויש לנו מתוך ה- 1,298, כ- 40% שהם מבנים שש שנתיים. אלה המספרים בראי הרפורמות. אנחנו רואים שמתוך ה- 505 בתי ספר שהם מבנה שש שנתי, יש לנו כ- 233 בתי ספר בעוז לתמורה ו- 501 מוסדות החינוך שזה בעצם כולם, למעט ארבעה בתי ספר שיש איתם איזה שהוא ייחודיות, נמצאים באופק חדש.

צריך לומר שאופק חדש הוטמע ויושם במלואו בתשע"ד. זאת אומרת, כל מה שלא הוטמע עד תשע"ד, הוטמע בתשע"ד. במקביל אנחנו מיישמים את עוז לתמורה. בשנת הלימודים הבאה אנחנו נהיה בהיקף של כמעט 60% של יישום ופה זו ההזדמנות לומר לשותפים, גם ארגון המורים וגם הסתדרות המורים, על ההליכה המשותפת. רפורמות באשר הן, עצם המילה רפורמה, זה לא תהליך שמייצר שקט, אלא מייצר רעש ורעש למערכת. המערכת עוברת שינוי ובשינויים האלה אנחנו חולקים כל הזמן ושיח בניסיון לתת מענה כמה שיותר למורים ולמנהלים שמיישמים את הרפורמות.
הגורמים למורכבות בתי הספר השש שנתיים. אז כפי שאמרתי, ריבוי מבנים ארגוניים, מעסיקים שונים, בעלויות ושותפים פדגוגיים, הרצון מצד אחד לשמור על רצף פדגוגי, אבל מצד שני מבנה שמקשה מאוד על המבנה הסכרי והמבנה הניהולי או המבנה הארגוני הוא מבנה אחר, שהרבה פעמים אני מרגישה שהוא פועל בניגוד למוטיבציה שלנו לייצר רצף פדגוגי ואם לא הספיק כך, אז בעצם יש לנו היום שתי רפורמות שבמהות הפדגוגית דומות מאוד, מדברות על שעות פרטניות ועל שעות תומכות הוראה או שעות שהייה, מדברות על מבנים של בעלי תפקידים דומים מאוד, אבל עדיין השונות הזו בשתי הרפורמות מעצימה גם את השונות האחרת.
אני עושה סקירה, לקחת בחשבון שלא כולם יודעים את הכל.
אנחנו באמת האתגרים שלנו במבנה השש שנתי, אל"ף, ההנחיה שלנו לחתור לכמה שיותר מבנים שש שנתיים. זו המדיניות שלנו. מתוך תפישה שאנחנו רוצים לראות באמת, כפי שאמרתי, מ- ז' עד י"ב, יחידה פדגוגית אחת ולכן אנחנו צריכים לעשות תיאום פדגוגי בהוראה בתחומי הדעת. אנחנו צריכים להתמודד עם הנושא של רצף תעסוקתי ותפקידים אורכיים שלא מסתיימים בסוף כיתה ט' ומתחילים בכיתה י' בנפרד. זאת אומרת, אותו רצף שיתקיים במבנה. אנחנו מדברים על גמישות ניהולית שלפעמים נלקחת מהמנהלים, בגלל הסיפור של הצורך גם מדינה וגם בעלות ואלה מועסקים פה ואלה מועסקים שם והסיפור של קיומם או מעמדם של שני מנהלים בתוך אורגן אחד, מה היחסים ביניהם, איזה יחסי גומלין ביניהם, מי מתווה מה, זה אחד האתגרים.
מה עשינו עד כה? זאת אומרת, אני רוצה לומר שכרגע אנחנו נמצאים בתהליך שכשהתחלנו להטמיע את עוז לתמורה ואופק חדש כבר היה התשתית, אז בעצם ככל שעבר הזמן, ראינו את המתחים שהרפורמות עוד מציפות ובעצם התמודדנו איתם ביחד עם הארגונים, בניסיון לתת מענה שהוא מענה חוצה הסכמים.
יש לא מעט קשיים שרשום בהסכם אחד וההסכם השני ובעצם מייצרים איזה שהיא חלוקה דיכוטומית ולכן נתנו פה בהסכמה שינויים שבוצעו.

הדבר הראשון שעשינו יחד עם הסתדרות המורים בהסכם של ההסכם של השנתיים, שהם השנתיים האחרונות, הכנסנו תוספת שעות תפקיד לבעלי תפקידים בחטיבות הביניים, שמאוד דומה, היא כמעט זהה, לעוז לתמורה. הסיבה, הסיבה שהבנו, אחד הדברים שכל הזמן אמרו לנו המנהלים והמורים, ברגע ששתי החטיבות נמצאות ויש רכז שכבה שמקבל ככה בחטיבת הביניים ורכז שכבה שמקבל ככה בחטיבה העליונה, אנחנו לא יכולים לחיות עם זה. אנחנו לא יכולים לחיות עם זה ובעצם כשעשינו את ההסכם של אופק חדש לשנתיים הבאות עד יוני 2015, הדבר הראשון שהתעקשנו שיהיה שם, זה שעות לבעלי התפקידים בחטיבות הביניים. זה יצר איזה שהוא שקט, זה לא הכל, זה לא אופטימאלי, אבל זה נתן מענה לניהול של בעלי התפקידים. מחנך הכיתה קיבל עדיין בנושא חינוך, יש הבדל של שעה, באופק חדש יש שעתיים שיועדו לניהול כיתה ובעוז לתמורה שלוש. רכז השכבה, אותו דבר, רכז המקצוע, אותו דבר ורכז חינוך חברתי – אותו דבר.
עשינו עוד הסדרה של רכז מקצוע שש שנתי וחישוב הגמול על הרצף. התייחסנו למבנים ארגוניים אחרים, דוגמת תל-אביב, שהעלתה לנו את סיפור הבתים. צריך לומר שאם רואים במסמך של ה- ממ"מ, בעצם מאז שטבעה ועדת רימלט את הסיפור השש שנתי, כפי שהצגתי בהתחלה, רק 505 בתי ספר נמצאים במבנה השש שנתי. זאת אומרת, כ- 700 בתי ספר לא נמצאים במבנה שש שנתי. בתוך זה, יש מבנים ייחודיים, אני נותנת את תל-אביב כדוגמה, כי זה דבר שהתעסקנו בו בשנה הקודמת או לפני שנתיים, אני כבר לא זוכרת. נושא של בתים.

מה זה המונח בתים?

הם מלמדים ז'-ח', ט'-י', י"א-י"ב. זאת אומרת, בתוך המבנה השש שנתי, הם יצרו מבנה פנימי שנותן להם התייחסות ניהולית.

לא בכולם.

אמרתי דוגמה, דוגמה, אני נותנת דוגמאות. יש עוד דוגמאות. הדוגמאות האלה של מבנים שונים, הם מוסיפים על המורכבות של סיפור המבנים בעל יסודי. זאת אומרת, קשה לומר שיש מבנה אחד ב-על יסודי והנה על זה התלבשו שתי רפורמות והן מציפות את כל הבעיות. המבנה היה מורכב גם ככה, ועכשיו נוספו לו שתי הרפורמות וזה מורכבות על מורכבות על מורכבות. זה בעצם מה שאני מנסה לומר וגם במבנה שש שנתי שלכאורה לפני היה ברור, רק 500 בתי ספר נמצאים שם וגם שם, בתוך זה, יש מבנים שונים ומשונים, פדגוגיים כאלה ואחרים, שאנחנו יכולים לומר שלאורך השנים המשרד בחר לא להתעקש על מבנה זה או אחר, אם כי אמר אמירה כללית פדגוגית שאומרת – אנחנו רוצים מבנה שש שנתי פדגוגי שאומר רצף. שאומר רצף. ואז בתו זה, עשו כל מיני מבנים אחרים ונתנו כרגע מענה למבנה הזה.
נתנו הסדרות ועשינו הסדרות בהתאם לדברים שעלו גם מארגון המורים וגם מהסתדרות המורים ובעיקר נושא מנהלים ומורים ב-על יסודי, שבעצם לא חישבו להם את גמול הפיצול ואת גמול הזכאות. כל הדברים האלה שבעצם אני לא אכניס פה את כל הפרטים, שבעצם לא נתנו רצף של שש שנים ולכן עשינו שם תיקון. עשינו תיקון בנושא ההשתלמויות שיכירו בזכאויות בשתי הרפורמות וגם בנושא של העמידה בדרישות לבעלי התפקידים, בהתחלה זה דובר רק על שלוש שנים ועכשיו סיכמנו שזה יהיה מבנה של שש שנים.
צריך לומר שמה שעשינו, היה מתוך מענה למצוקה המיידית. זה עוד לא שלם. זה עוד לא שלם ויש לא מעט מורכבויות ולכן אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך, אם לא בשיאו של תהליך של גישור בין הארגונים, שפה ההזדמנות לומר שנקווה שבסיומו ובחתימתו אנחנו פותחים עידן חדש או חוזרים לעידן קודם עד 2007, כך אומר יושב ראש ארגון המורים, שעד 2007 שעד שלא חתמה המדינה עם ארגון אחד ללא הארגון השני, בעצם 40 שנה הארגונים הלכו ביחד על השינויים בתוך מערכת החינוך ומ- 2007, מעצם זה שחתמנו על הסכם אחד והארגון השני לא הצטרף, ה- split הועמק, הדיכוטומיה גדלה ובעצם אנחנו בתהליך כבר כמה שנים בניסיון לאחות את הדבר הזה שנוצר וליצור הידברות כפי שהיתה לפני, מתוך הסכמה ואמנה בין ארגונית, כדי להמשיך וללכת.

הגישור הוא בין המשרד לבין הארגונים או בין הארגונים לבין עצמם?

הגישור הוא בין הארגונים לבין עצמם, מתוך תפישה שהמשרד בוודאי חותר ומנסה ורוצה לדבר עם שני הארגונים ומדבר עם שני הארגונים ויושב עם שני הארגונים. אבל לפעמים אנחנו נתקלים במגמות סותרות והמוטיבציה של הגישור היא לייצר את אותה אמנה כשמי שמנהל את הגישור, היא השופטת בדימוס, הגב' נילי ארד, מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, ד"ר שמשון שושני ופרופ' גיא מן האוניברסיטה ושני הארגונים משתפים פעולה ועושים עבודה משתפת ומשותפת. לפעמים אנחנו קצת מפריעים להם, לפעמים אנחנו עוזרים להם. המוטיבציה היא שנלך ביחד. ומייד אחרי סיכום הגישור, בהינתן שזה ייקרה, אנחנו נקים ועדה לתיאום פדגוגי בראשותי ובראשות משותפת עם ד"ר שושני שהיה מנכ"ל משרד החינוך ומקובל על כולנו ויושב ראש ארגון המורים, מזכ"ל הסתדרות המורים והממונה על השכר. הוועדה הזו נועדה להעלות נושאים שלא הצלחנו על הדרך לטפל בהם והיא דורשת הסכמה של שני הארגונים. עבדנו הרבה על הנושא של הגישור, על מנת שנשב ביחד ונוכל ללבן את הדברים. גם דברים שנוגעים להסכמים. זאת אומרת, בהינתן ששני הארגונים יסכימו לדעת בנושאים שטבועים וכל אחד לכאורה יש לו בעלות עליהם, על-פי ההסכם, אם וכאשר זה יצלח, אז אני מקווה שזאת תהיה הפלטפורמה שתניב את הרפורמה האחרת, אולי, או המשותפת, שאחרי פקיעת ההסכמים הללו, המוטיבציה שלנו לראות רפורמה אחת במבנה הפדגוגי השש שנתי, על-מנת באמת להיטיב עם המורים, להיטיב עם התלמידים ולהיטיב עם החינוך במדינת ישראל. תודה רבה.

תודה. יושב ראש ארגון המורים.

תודה. כבוד היושב ראש, כמה זמן יש לי?

כמה אתה צריך?

חמש דקות. נטו.

קיבלת.

אני רוצה, ביקשתי חמש דקות, על מנת לחזור טיפה אחורנית על ההיסטוריה, כדי שנבין את ההווה. מדינת ישראל כבר החליטה ב- 68, אחרי ועדת רימלט, ללכת למבנה שש שנתי א' – ו' ו- ז' – י"ב. ולמרות כל ההצהרות של משרד החינוך וכל חוזרי המנכ"ל ואתר האינטרנט של המשרד, לאורך כל הדרך, עד היום לא מצאו ליצור מבנה סטטוטורי, למבנה הפדגוגי שבנו. כפי שאמרה מנכ"לית המשרד, ניסינו ב- 1982 להגיע להסכם איחוד משכורות כדי לאפשר למורה לעבוד בשתי החטיבות ולקבל משכורת רק ממעסיק אחד, אבל הדבר הזה נהרס כעת. היום הדבר הזה, גם הדבר המינימאלי הזה, לא קיים כעת, כתוצאה מהתהליך שאני עוד מעט אגע בו.
כאנשי מקצוע, כבר ב- 1999, שר החינוך היה יוסי שריד, הצענו את הרפורמה עוז לתמורה, כי הבנו שצריך לעשות שינוי. משרד החינוך תמיד לא התעסק ברפורמות. עד אז, לפחות. הצענו את הרפורמה, הרפורמה הזאת נוסתה במשך שלוש שנים בחמישה בתי ספר די בהצלחה, תוך מעקב של מכון סאלד, אבל ב- 2002, החליטו לא לתקצב יותר את הניסוי ולא להרחיב, וללכת למשהו אחר, תוכנית דברת ליבנת.

למה החליטו לא להמשיך?

כי אמרו שזה יקר מדי. והם רוצים, ראש הממשלה דאז אמר לדברת – תעשה לי רפורמה שלא תעלה לנו כסף, תשתמש במקורות שקיימים על מנת לעשות רפורמה. אבל אי אפשר לעשות רפורמה בלי להביא כסף מהבית וניסו לעשות את הרפורמה, את התוכנית של דברת ליבנת, בכך שמפטרים 20,000 מורים ובשעות שמתפנות, ישלמו יותר כסף לאלה שנשארים. אז בוודאי שאיגוד מקצועי לא יכול לתת יד לפיטורי 20,000 איש, כדי לממן את האחרים שיעבדו יותר, כדי לקבל תוספת שכר. ופה נוצר דבר ששני ארגוני המורים יצאו למאבק נגד התוכנית שאמורה לפגוע בחברים שלהם ולהעמיס עבודה נוספת על אנשים, תמורת תוספת שכר.
המאבק המשותף של ארגון המורים והסתדרות המורים או של הסתדרות המורים וארגון המורים, הצליח. הצליח ותוכנית דוברת, למרת שהתקבלה בממשלה והממשלה אישרה אותה, לא מתבצעת. ואז משרד האוצר מצא את הפטנט שגילו אותו עוד הרומאים לפני אלפי שנים – הפרד ומשול. כדי שאנחנו נפריד בין שני הארגונים האלה שביחד הם כוח, פה נפריד ביניהם. נעשה הסכם אחד עם ארגון אחד, נשאיר את השני בחוץ. וכאשר השופט סטיב אדלר, נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, שאל אותנו למה אתם לא משתתפים במשא ומתן? אמרנו – אנחנו רוצים להשתתף, ואז אמרה נציגת האוצר – אנחנו מתנגדים. זה רשום בפרוטוקולים. בסופו של דבר, נחתם הסכם אופק חדש, אנחנו אמרנו שההסכם הזה הוא לא מתאים לחינוך על יסודי, הוא נבנה יותר עבור החינוך היסודי, ויצאנו לאותו מאבק של חודשיים שביתה. כאשר בסופו הוחלט שבחינוך על יסודי תיעשה הרפורמה הזאת, עוז לתמורה, ואז יצא משרד האוצר, הוציא עוד שפן מהכובע. אמר – רגע, רגע, רגע, אנחנו המדינה לא המעסיק של המורים בחינוך העל יסודי. אנחנו לא המעסיק שלכם.

מה שנכון – נכון.

בוא נגיד כך – אנחנו כאילו עובדים מושאלים. אנחנו עובדים בחטיבות הביניים, מקבלים משכורת מהעירייה. אנחנו לא מעסיק שלכם ולכן אנחנו לא מוכנים שההסכם הזה, שאנחנו התחייבנו על עוז לתמורה, יחול גם בחטיבות הביניים, כי אנחנו לא המעסיק שלכם. אנחנו עשינו הסכם אחר עם הסתדרות המורים ואז נוצרו שני הסכמים שמפלגים בצורה קיצונית ביותר את החינוך העל יסודי. מורים, כל אחד נאחז בקרנות המזבח ולא רוצה לעבור לצד השני. כל הרצף הפדגוגי שדיברה על כך מנכ"לית המשרד הולך ונהרס. לא רק זאת, היום משרד החינוך מוציא מיליוני שקלים בריצת אמוק, כדי למנות בכל חטיבת ביניים, בבתי הספר השש שנתיים, מנהל חטיבת ביניים ואני לא צריך להגיד לכם מה גורלה של ספינה שליד ההגה שני רבי-חובלים, שכל אחד רוצה למשוך בכיוון שלו. בסוף הספינה עולה על שרטון.

ואנחנו נמצאים היום במצב שאני רואה את זה כקרן אור באפלה. הנהגת משרד החינוך דהיום, הבינה שמערכת החינוך, אסור לה להתמוטט כפי שאנחנו נמצאים בתהליך של פלישה ואז הם יזמו את התמיכה הזאת של בשני הארגונים להגיע למודוס ויוונדי של שיתוף פעולה בבית הספר העל יסודי השש שנתי, ואני יכול רק לברך, גם את מיכל וגם את השר בסוגיה הזאת. הם רוצים ואני חושב לראשונה הם יוזמים רפורמות אמיתיות, כמו הנושא של בית ספר של הקיץ וכמו 1 בספטמבר שהיה פעם 27 לאוגוסט ועכשיו הרפורמה בבחינות הבגרות. יש כל כך הרבה עשייה, שאני מקווה שמרוב עצים נראה גם את היער. ולכן, אני בא ואני אומר, יש היום רוח אחרת במשרד החינוך ואנחנו חושבים שההידברות בין הסתדרות המורים, ארגון המורים ומשרד החינוך, תניב פירות.
לצערי הרב, הגישור בינינו, שהתקדם יפה מאוד והגיע להבנות ולהסכמות עקרוניות, אני אומר את זה, הסכמות עקרוניות, עדיין יש כל מיני פרטים קטנים שצריך לטפל בהם, הוא נתמך על ידי שני ארגוני המורים ומשרד החינוך. אבל יש עוד גורם אחד שלא תומך בזה, השר. כי הם מבינים שברגע שארגוני המורים ישתפו פעולה עכשיו, יהיה לנו מה שהיה לפני הפיצול, עוד פעם דברת ליבנת, שני ארגונים ביחד. את זה הם לא אוהבים שם.
ולכן, לא כדי להרוס את מערכת החינוך, אבל כדי שיוכלו לתמרן יותר טוב במאבקים נגד ארגוני המורים, הם תמיד רואים את הכסף כמה זה עולה לנו, לא בעצם מה ההשקעה. הם רואים את ההוצאה בחינוך יותר כהוצאה ולא כהשקעה. אז הם לא כל כך מעוניינים בגישור הזה, אם כי הם אומרים, אנחנו מוחאים לכם כפיים, אבל, והאבל הזה, למעשה, הוא, זה לשים מקלות בגלגלים.

אני מקווה שבכל-זאת נתגבר, כי לשר החינוך יש חבר במשרד האוצר ויכול להיות מאוד שהדבר הזה ישפיע מאוד על עמדת משרד האוצר גם בעתיד. צדקתם, כולכם, בוודאי יושב ראש הישיבה והמנכ"לית, שיש פה אנומליה. אני חושב שצריך להגיע להגדרה סטטוטורית מה זה בית ספר שש שנתי וזה בידי הכנסת. מה זה בית ספר שש שנתי. אמנם הכנסת החליטה על הרפורמה של חטיבות הביניים, החליטה על שש שנתיות, א' – ו' ו- ז' – י"ב, אבל זאת החלטת כנסת שבאה לידי ביטוי אולי בשטח על ידי ביצוע כזה או אחר, בעירייה כזאת או אחרת, בעיר כזאת או אחרת, ומפני שאין פה הגדרה ברורה, כפי שאמרה מיכל, כל אחד עושה כפי שנוח לו. לפעמים זה טוב, לפעמים זה פחות טוב. לכן אני חושב - - -

רן, אני רוצה לשאול אותך. לו זה היה תלוי בך, תן לנו כמה נקודות שהיית חותר לשינוי בהן. במציאות הקיימת, על המציאות הרצויה.

ראשית, טבלת שכר אחת. אין שום סיבה שמורה שעובד בכיתה י"ב יקבל שכר אחרת מאשר מורה בכיתת אם או בכיתה ט', הם כולם עושים אותה עבודה. אי-אפשר לומר, ואני, למרות שאני מייצג את המורים העל יסודיים, שהצלחה בבחינות בגרות ב- י"ב היא לא תלויה גם באנגלית שלימדו בכיתה ט'.

הם עושים אותה עבודה ונדרשים לאותה הכשרה?

אני חושב שגם פה, גם פה יש הבדלים. אבל הדבר הזה, הוא לא צריך להיות הבדל מהותי, אלא הבדל של - - -

דירוג?

של דירוג. הרי בטבלת השכר אתה יכול לשים BA, MA, דוקטור וכן הלאה.

או.קיי., אז זו נקודה אחת.

נקודה אחת. אני לא חושב שמורה, ברגע שמנהל בית הספר רוצה לשבץ אותו, למשל, נניח מורה ללשון. מורה ללשון שהכין את כיתתו לבגרות בכיתה י' והגיש אותה לבגרות חורף, לא צריך ללמד אותם יותר ואז מה אומר לו המנהל? הרי לא ישב ויתבטל בחדר המורים חצי שנה, בלי ללמד. אומר – אתה יודע מה? תן תגבורים לכיתה ט'. ברגע שהוא נכנס לכיתה ט', השכר שלו משתנה. ובדרך-כלל יורד. אז יבוא המורה ויגיד – סליחה, אתה לא יכול לשנות לי את המערכת ולפגוע בשכרי.

אז זה חוזר לטבלת שכר.

בדיוק. אז זה דבר אחד.

זו נקודה אחת.

הדבר השני – אני לא חושב שבבית ספר שש שנתי שזאת יחידה אחת ויש בו גם בעלי תפקידים נוספים, צריך להיות מנהל נוסף. אין לי כל התנגדות שבחטיבת הביניים יהיה אחד הסגנים של מנהל בית הספר. כי אני רואה לא מעט סכסוכים בין המנהל השש שנתי למנהל חטיבת הביניים, ריב על סמכויות. ועכשיו, מי יותר דומיננטי, הוא מושך את השמיכה יותר אליו. ולכן, עצם העובדה שהדבר הזה קיים, זה גם כן גורם ללא מעט מתחים פנימיים בבית הספר. אין לי כל סיבה או כל רצון לפגוע בשכרו של מנהל חטיבת הביניים. אפשר להשאיר לו.

נקרא לו סגן, לצורך העניין.

סגן, עם אותו שכר. אבל להגדיר בדיוק את הסמכויות שלו, שלא תהיה התנגשות בין שני בעלי תפקידים, שני מנהלים באותה סירה.

יש עוד נקודה?

עוד נקודה אחת. למשל, מערכת ההשתלמויות. אם אני עובד היום בבית ספר שש שנתי ויש לי עשר שעות בחטיבת הביניים ועוד עשר שעות בחטיבה עליונה, אני, כדי לקבל גמולי השתלמות בחטיבה העליונה, שזה תוספת שכר, אני צריך ללמוד השתלמויות X. הן לא תופשות בחטיבת הביניים. כדי להתקדם בדרגה בחטיבת הביניים, אני צריך לעשות השתלמויות Y, שהן לא תופשות בחטיבה העליונה ולכן יש פה גם כן דיכוטומיה, מה אני. עכשיו, אם אני למדתי כדי להתקדם בדרגה בחטיבת הביניים אבל שנה לאחר מכן אני לא משובץ בחטיבת הביניים, אני משובץ רק בחטיבה העליונה, מה שלמדתי שם – לא בא לידי ביטוי. זאת אומרת, צריך לעשות עד כמה שאפשר יותר התאמות ויותר שנהיה כולנו על אותו בסיס משותף.

בשאלת המינויים, שאלת המינויים של המנהלים. הרי זה בין משרד החינוך יהיה לבין הרשות המקומית.

יש מכרזים, אדוני. יש מכרזים לתפקידי ניהול, יש מכרזים, יש דרישות.

אבל באחריות הרשות, חלק באחריות הרשות המקומית וחלק באחריות משרד החינוך.

אני חושב שזה צריך להיות ברשות המקומית, כי בעצם, מי שעל-פי החוק, ראש הרשות המקומית הוא ראש הרשות החינוכית באותו מוסד והמוסד שהיה - - -

גם היום הוא מעורב גם בחטיבת הביניים.

כן, הוא מעורב שם, הוא אחד מחברי הוועדה.

הסתדרות המורים.

רפורמת אופק חדש התחילה ב- 2007 ואני לא אלך ואספר את ההיסטוריה שהיתה לפני זה. אני נכנסתי לעסק איך שהתחילה תוכנית דוברת, וזה התגלגל לרפורמת אופק ומה גרם לפיצול בין שני הגורמים. אבל לפני שאני מתחיל, אני רוצה להבהיר נקודה אחת, שברפורמת אופק זה מספר רפורמות.

מה היתה עמדת הסתדרות המורים, תזכיר, בבקשה. מה היתה עמדת הסתדרות המורים בעניין של דוברת.

נגד. אמר את זה רן ארז, אנימה שהוא אמר, אני לא חוזר על זה.

כן.

ובעיקר נגד, כי התקציב - - -

אני יודע מה היתה העמדה. אני ישבתי שם בוועדת החינוך.

הוא רצה לשמוע שהעמדה אז נשארה גם היום, מבחינה היסטורית.

אני רוצה להגיד שהיו מספר חברי כנסת, ביניהם דליה איציק, שהתנגדו והצביעו נגד תוכנית דוברת, וזה נכון.

כי הכסף היה צריך לבוא מפיטורי מורים, כמו שציין רן ארז.

נכון.

רפורמת אופק זה מספר רפורמות. אם מישהו בא ואומר שרפורמת אופק זה גני ילדים, בית ספר יסודי, זה נכון, אבל תפרו רפורמה ליסודי, רפורמה לגני הילדים, רפורמה לחטיבת הביניים. ישנן תתי רפורמות. למפקחים, ועוד כל מיני מגזרים בתוך המערכת, שהתאימו להם את הרפורמות. לכל אחד התאימו את הרפורמה שלו.
אכן, כל זמן שהרפורמה הזאת פעלה לבד, עד חטיבת הביניים, כולל, לא היתה בעיה. הבעיה נוצרה ברגע שגם הארגון חתם על רפורמה, עוז לתמורה, ומי שבנה, תכנן, לא יודע מי, במרכיב הראשוני, לא דאג לעשות התאמות ראויות כדי שזה יוכל להיכנס בצורה חלקה לבית הספר השש שנתי. ואז נוצר מצב שהיה קשה מאוד לחיות בבית הספר. אם זה היה חטיבה עצמאית, לא היתה בעיה. עליונה עצמאית, אין בעיה. אבל ברגע שיש שש שנתי, אז נוצרה בעיה שהיה קשה מאוד לחיות ביחד ונקודה שלא עלתה פה, אפילו נושא השעון. נושא השעון, לא היתה סינכרוניזציה בין לוח הצלצולים של חטיבת הביניים לחטיבה העליונה וצוין פה שיש מורים שעובדים בין שתי החטיבות, רצים בין שני חדרי המורים. נוצרה פה בעיה של תיאום בין שתי החטיבות.

דבר נוסף, וצוין פה, שהיתה מערכת של שאילה והשאלה, זה מה שנקרא איחוד משכורות, שהיא היתה מקובלת. זאת אומרת, יכולת להשאיל את המורה מכאן או לכאן, וזה היה מסתדר. איך שהכניסו את רפורמת אופק, השאילה והשאלה משרד החינוך משום מה ביטל אותה.

זה לא נכון.

אם היית, זה נשאר, חדש – לא יכולת להצטרף. זאת אומרת, חדש לא יכול להצטרף.

כן. בואו, במדינת ישראל, דרך אגב, במדינת ישראל, העתיד ברור אבל על ההיסטוריה מתווכחים. כן.

מזה תקופה, מרגע שנכנס עוז לתמורה גם הוא לבית הספר השש שנתי, חשנו במצוקה הזאת גם במשרד החינוך ובמיוחד זה הלך והתגבר בתקופתה של מיכל, שהתחלנו לעשות פעולות, להתאים בין שתי הרפורמות. שני ארגוני המורים עשו הרבה פעולות כדי להתאים בין שתי הרפורמות. איפה שהיה אפשר לעשות את ההתאמה ללא עלות כספית, היא נעשתה. איפה שמחייב עלות כספית, שם העסק נתקע.

וזה נכון. אמרו השותף השלישי זה האוצר, כי אם אתה רוצה להכין משהו שיאגד את כולם ויפתור את הבעיה, אתה צריך להכניס את היד לכיס ולהוציא כסף. כי מה שאפשר היה לעשות ללא כסף, רוב הדברים נעשו וציינה אותם מיכל, כולל זה שהורידו את העוז לתמורה מ- 40 שעות ל- 37 וחצי. זאת אומרת, עד סוף השעה השביעית, לוח השעונים עובד אותו דבר. נשארה שעה וחצי האחרונה, שצריכים לעבוד בעוז. זאת אומרת, די הלכו האחד לקראת השני. ואם רוצים להמשיך ואין בעיה להמשיך ולצמצם פערים, אז צריך להכניס קצת יד לכיס.

גם קודם, גם קודם לבית הספר השש שנתי, היו שני גורמים משלמים את השכר – הבעלות והמדינה. זאת אומרת, זה לא דבר חדש. גם קודם היתה מערכת שכר שונה. פה קיבלו גמולי בגרות, פה קיבלו שעות על הגשה לבגרות וזה לא היה בחטיבה ומורי החטיבה, 60 שנה או 50 שנה, 40 שנה, לא אמרו כלום. זאת אומרת, היה מקובל שמגיע X תוספת לאלה שמכינים לבגרות. זאת אומרת, הצעקה לא באה משם.

באים פה ומציגים איזה שהן מצוקות שקופצות מהחטיבה, לא כל כך מוצדקות, כי בעובדה, כל החטיבות בפנים, הן פועלות יפה, נכנסו לאופק, מורים שלא הכניסו אותם לאופק – צועקים, ישנם בודדים בגלל סיבות אישיות, שלא נכנסו. זאת אומרת, רפורמת אופק עובדת.

אתה מדבר עכשיו בשם המורים שלא היתה, אבל תכף תשמע את מנהלי בתי הספר, זה מערכת שהיא בלתי ניתנת לניהול, מבחינת עצמאותו, גמישותו ויכולתו של מנהל בית הספר לנהל.

ארבע שנים הייתי מרכז המערכת עם כל הבעייתיות של חטיבה עליונה וחטיבת הביניים ובנוסף לזה היו לי מורים שעבדו גם ביסודי, שהיתה להם מערכת שונה לגמרי של 30 שעות. אלה 24 עם גמולים, 24 בלי גמולים וידענו לעשות את המערכת.

לא ניהלת בית ספר שש שנתי.

בוא תתקדם.

אתה לא מודע - - -

חברים, היה רגוע עד עכשיו, סליחה.

אז אני מסכם את מה שאמרתי. נשארו התאמות שצריך לעשות אותן וטוב שישנה ועדה וציינה את זה מיכל, שמורכבת משני ארגוני המורים, משרד החינוך והשותף הכי חשוב זה האוצר, שצריך להכניס יד לכיס וכדי להשלים את ההתאמות ושהחיים יהיו הרמוניים בתוך השש שנתי, הוועדה הזאת אני חושב תוכל לספק את התשובה.

השאלה ששאלתי את רן ארז, אילו זה היה תלוי בכם, בך, בהסתדרות המורים, שניים-שלושה נושאים עקרוניים, שהיית משנה.

אחד, בנושא שאילה והשאלה. זאת אומרת, המורה יוכל לעבוד פה ופה, גם אם הוא עובד פחות משליש משרה, וזה תוקן אבל לא עד הסוף, לאפשר למנהלים ולסגנים לעבוד בשתי החטיבות ולא כל אחד בבית הספר שלו. כי אני אאפשר למנהל חטיבת הביניים לעבוד X שעות בחטיבה העליונה, זה רק יפרה אותו ויצמיח אותו וכנ"ל הפוך, מהחטיבה העליונה, שהוא מגיע לעבוד. מנהל יושב על הפיס שיוכל לעבוד בשתי החטיבות ולא רק בחטיבת הביניים. כל מיני דברים כאלה, שיקלו על החיים.

בנושא שכר, זה נכון, צודק רן, עדיף שתהיה מערכת שכר אחת. נכון להיום, זה לא כך.

תודה.

מה עושה מנהל כאשר מורים הם הסתדרות מורים ואחרים הם עוז לתמורה, למשל, בחטיבה, כאשר תהיה שביתה, למשל, של ההסתדרות.

אז חלק כן וחלק לא. בבקשה.

עמרם, אבל לשאול אותו עוד קודם, אני רוצה בכל-זאת, הלכת כבר קדימה. אז תן לנו דוגמה, מה פירוש צריך להכניס יד לכיס לגבי התאמות. תן לי שתיים-שלוש דוגמאות.

תראה, בעבר, אם המורה עבד בחטיבה העליונה ובחטיבת הביניים, ספרו לו את מספר הכיתות שהוא צריך ללמד ונתנו לו גמול פיצול. היום אומרים לו – לא, מה שאתה עובד בחטיבת הביניים, פה נספור לך לחוד ופה נספור. ברגע שאתה מאחד, אתה גורם לו לקבל גמול נוסף, גמול פיצול. היום רוב המורים אם הם עובדים בשתי החטיבות, התוספת הזאת נעלמה. זה דוגמה.

כן. היא לא מובנת לי, אבל, בן זהר.

זאת אומרת, נכנס יד לכיס.

כן. נשמע את המנהלים. בבקשה.

אני מנהל קריית חינוך יפו. עד לפני עשרה ימים זה היה בית ספר שש שנתי, בעשרת הימים האחרונים חל שינוי, הפכתי להיות 12 שנתי, חיברו אלי בית ספר יסודי. מזל טוב, כן, תודה.

כמה שנים אתה?

אני 21 שנים מנהל. שלוש שנים ניהלתי בית ספר יסודי כפיר, כפר שלם, גם כן, באזור לא פשוט בדרום תל אביב ו- 18 שנים אני מנהל ביפו. בית הספר שלנו הוא בהגדרה בית ספר יהודי, אבל אנחנו מאוד גאים בעובדה שהתלמידים שאינם יהודים בוחרים ללמוד בו. 70% מהתלמידים יהודים, 30% הם לא יהודים, מתחלקים לארבע קבוצות – יש לנו תלמידים ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים, תלמידים שמגיעים ממשפחות מעורבות ועוד קבוצה של תלמידים ארמנים, קצת מהגרי עבודה. החברה הישראלית על כל הרבדים וכל החלקים נמצאים אצלנו.

עדות אישית מביקור בבית הספר, מדהים.

תודה אמיצה.

כן.

אני רוצה לומר, אנחנו לא מתנגדים לרפורמה. אנחנו כן חושבים שהמצב הזה, של שתי רפורמות, בבית ספר שש שנתי, הוא מצב בלתי נסבל וכל האמירות שאפשר, הרבה פעמים עברה פה המילה התאמות ולהסתדר והכל. אנחנו ממש מבקשים לא, לא להיות בסיטואציה צריכים להסתדר. אנחנו צריכים לנהל ואנחנו צריכים לנהל מערכת לא פשוטה ולא מורכבת ותיארה את זה בצורה מדויקת ותודה רבה, כפי שהמנכ"לית תיארה את העניין, את הקושי שישנו פה גם בשתי הרפורמות וגם בעניין של רשות ומשרד, כל הדברים הם טובים ואני יודע שבאמת ישנה רוח טובה וכוונה לבוא לסייע לבתי הספר. אבל אי-אפשר לבנות כל הזמן על בונה פידה, מכיוון שחלק מהדברים מסתדרים ואז חלק מהדברים גם לא מסתדרים וזה מפריע לנו בהיבט הניהולי. אז הבקשות שלנו, בגדול, אני אתמצת אותן, הן בעצם ארבע נקודות מרכזיות.

נקודה אחת, וזה עלה גם בפגישות אתך וגם נאמר פה באופן כזה או אחר, צריך להסדיר בעניין חוקי את העניין של המעמד של בית הספר השש שנתי, באופן סדור. קודם כל, להסדיר את המעמד של בית הספר השש שנתי. וזהו זה. וברגע שתהיה הגדרה סדורה, כל הדיאלוגים האלה, החלק הגדול פשוט ייעלם מכיוון שהחוק יסדיר את העניין.

הנקודה השנייה. בית ספר שש שנתי יש מנהל אחד, אין שני מנהלים לבית הספר השש שנתי. אי אפשר.

היום – יש.

זה מצב בלתי נסבל. זה המקום היחיד, זה המקום היחיד, אני לא מכיר עוד מסגרת ארגונית במדינת ישראל ששמים בה שני מנהלים, אני לא מכיר שום מקום כזה.

מה זה תפקיד המנכ"ל בכמה בתי ספר? מה זה?

יש מנהל אחד. אז יש הגדרה אולי של דרג ניהולי גבוה יותר, יש מנהל אחד. מנהל אחד לבית הספר, אין שניים. זה נקודה מספר אחת.

הנקודה השנייה.

הכוונה, תראה, היום מנהל בית הספר חטיבת הביניים, זה, מי שקובע זה משרד החינוך. זה תהליך של משרד החינוך ועל כן הוא גם מרגיש אחריות וחובה כלפי הסמכות שמינתה אותו. מנהל בית הספר התיכון, העל יסודי, התיכון, הוא בעצם מינוי של הרשות המקומית.

הנקודה השנייה, גם היא עלתה בדברים ובמצגת שמנכ"לית משרד החינוך הציגה, אני רק רוצה להדגיש את זה פעם נוספת. העניין של האוטונומיה הפדגוגית, העובדה שישנן שתי רפורמות, כל אחת עם הכללים שלה וכל אחת עם ההגדרות שלה, פוגעת באוטונומיה ובעבודה שלנו, בהיבט הפדגוגי, כמנהלי בתי ספר. אני לא רוצה, ואני חושב שזה לא נכון, שהשיקול של איזה מורה מלמד באיזה כיתה בשנת לימודים מסוימת, ייגזר מהעניין של החברות, מהעניין של האם הוא באופק או בעוז, האם הוא מקבל את המשכורת ממשרד החינוך או האם הוא מקבל את המשכורת מהעירייה. השיקולים האלה פוגעים פגיעה ישירה באיכות ההוראה ובתפקוד שלנו כמנהלים. כי אתה מכניס שיקולים זרים. אתה מכניס שיקולים זרים לעבודת הניהול וזה לא נכון.

אז הגמישות הפדגוגית שלנו נפגעת כתוצאה מהעניין הזה וברגע שישנה רפורמה אחת, אז ממילא הדברים האלה באים לידי ביטוי.

והנקודה האחרונה זה העניין של גמישות ניהולית. גם פה נאמר על ידי הדוברים שדיברו לפניי, אני רק רוצה להדגיש את העניין. החל מהעניין של גמישות מרבית בעניין שנשאלה השאלה, אתה מכניס, אני אתן רק דוגמה אחת קטנה. אני אקח דוגמה כדי להסביר עד כמה העניין הזה שנשאלה השאלה, כי משתמשים פה בביטויים, אני לא בטוח שכולם מבינים וזה האורח חיים של כל מי שיושב סביב השולחן. בואו ניקח מדיניות משרד החינו היא בעד העובדה שכיתות חינוך מיוחד, ואנחנו מאוד גאים בעובדה הזאת. כיתות חינוך מיוחד לא ילמדו עד כיתה ט', אלא להפך, יעלו לחטיבה העליונה. זו מדיניות ברוכה. זו מדיניות פנטסטית שמתייחסת באופן מכבד ונותנת הזדמנות לכלל התלמידים. אבל, אבל, ברגע ש, והמורים של החינוך המיוחד כמעט כולם הם עובדי משרד החינוך. הם עוברים כרגע לחטיבה העליונה. ברגע שהם עוברים לחטיבה העליונה, כמה דברים – אחד, שאילה השאלה. אני רוצה, אם אנחנו ניקח דוגמה ושרל'ה יכולה להרחיב אחר כך, לגבי כיתה אצלה, זה פגיעה באיכות החינוך ברגע שאני אעשה את המדיניות של שאילה – השאלה. אני צריך שהמחנכת תהיה כל הזמן עם הכיתה שם. אני צריך שיהיה לה גמול חינוך, אין לה גמול חינוך, של החינוך המיוחד, סליחה. אין לה את כל הדברים האלה.
יש פה דברים אדמיניסטרטיביים, ניהוליים, שהסיטואציה הזאת של שתי רפורמות, הפכה את העניין של הניהול לבלתי נסבל. ודי, אנחנו אומרים – די, מספיק. זה מפריע לנו לעבוד, אנחנו צריכים רפורמה אחת. אנחנו רוצים את הגמישות הניהולית, אנחנו רוצים את הגמישות הפדגוגית והכל, אנחנו לא מדברים פה, אנחנו לא מזכירים בכלל, לא את העניין של גובה שכר כזה או אחר. אנחנו מדברים על העניין של גמישות פדגוגית מתוך אחריות פדגוגית. אנחנו מדברים על גמישות ניהולית מתוך אחריות ניהולית, זה מה שאנחנו מבקשים וזה מה שאנחנו צריכים.

כן. מישהו עוד מטעם מנהלי בתי הספר?

כן, כן, גם שרל'ה רוצה.

אני שרה הלפרין, מנהלת בית הספר הרב תחומי על שם ליידי דיוויד בעיר תל-אביב. זה בית ספר שהוא בבעלות רשת עמל ועיריית תל אביב ובחטיבת הביניים כמובן ברשות המדינה. כמובן שאני מצטרפת לכל מה שנאמר כאן, עד הרגע הזה. אני לא רוצה לחזור על הדברים אבל אני רוצה לציין נקודה אחת שהיא מאוד משמעותית.
בית הספר שלנו הוא בית ספר מאוד מאוד הטרוגני. יש קבוצה של ילדים מצטיינים ונהדרים ויש קבוצות אחרות שהם קבוצות מוחלשות יותר. אחת מן המשימות שלקחנו על עצמנו לפני כבר 15 שנים, זה להחיל כיתות של תלמידם אוטיסטים בתוך בית הספר. מספרם עם השנים הלך וגדל והיום אנחנו בתוך בית הספר שלנו, חלק מהחיים בתוך בית הספר, יש כ- 50 ילדים אוטיסטים. חלקם משולבים, חלקם לא משולבים, אבל מקיימים חיים מלאים בעולם ה- so called נורמטיבי, בית ספר על יסודי.
בגין אי ההתאמה בין חטיבת הביניים לחטיבה העליונה או בגין אי ההתאמה שיש בין הרפורמות, אנחנו נתקלים בקשיים נורא נורא משמעותיים, בסוגיה הזאת של החינוך המיוחד. אם אנחנו מדברים על כך שייקח זמן כדי להגיע להתאמות המלאות, בנושא של החינוך המיוחד ממש אין זמן ואין שהות. לדוגמה, מורים שמלווים ילדים אוטיסטים מכיתה ז' עד כיתה ט', שבדרך-כלל צריכים להמשיך וללוות את הילדים האלה עד כיתה י"ב, כי אחת מן המשמעויות החשובות ביותר זה הילדים הללו, זה לראות את אותה דמות שמלווה אותם מראשית הדרך ועד סופה. אנחנו לא יכולים לעשות את זה היום משום שלמרות שהן נמצאות באופק חדש, שהן מראות, שהן מועסקות על ידי המדינה, צריכות לעלות לכיתה י', מנהלת האופק טוענת למולם שברגע שהן עוברות לכיתה י', הן לא באופק חדש.
כל מערכת השכר הולכת ומשתנה. כל הקריטריונים שקשורים בהם, הולכים ומשתנים. ומרבית המורים המלמדים בחינוך המיוחד, הם מורים שהתחילו בכיתה ז' עם הילדים הללו, משום שהם התחילו ב- ז' והם ממשיכים הלאה. היום אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה מרבית המורים של החינוך המיוחד הם מורים של המדינה, מלמדים בחטיבה העליונה, לא יכולים להמשיך להיות באופק חדש. מורים שרוצים להיות באופק חדש, מברכים על הרפורמה, רוצים להיות באופק חדש, לא יכולים להמשיך להיות באופק חדש ואז מה נעשה? נפטר את המורים הללו? נעסיק אותם מחדש על ידי הרשות המקומית?

זו בעיה פשוטה לפיתרון.

איך היא פשוטה לפיתרון?

נותנים להם את התנאים של אופק חדש גם בכיתה.

בבקשה, אבל איש לא נותן.

בסדר, לא, אני אומר, היא בעיה פשוטה לפיתרון, מפני שבאמירה פותרים את זה. הלא זה גם לא תוספת תקציב, כי בסוף יש שם מורה שמקבל.

אנחנו מטפלים בזה זמן רב והאמירה הפשוטה הזאת שאתה אומר אותה כאן, לא נאמרה עד לרגע הזה.

המנכ"לית מסכימה אתי שזה פשוט.

אז כבר יצא לנו.

יש רק בעיה ביישום, זה הכל.

ורק אני רוצה לציין שבתוך בתי הספר העל יסודיים היום, השש שנתיים, ברצף השש שנתי, יש עולמות שונים. יש עולם חדש, יש עולם חדש, יש אנשים שכן באופק חדש, אנשים שהם לא באופק חדש. דיברו כאן על מספר מצומצם, זה לא בהכרח מספר מצומצם. יש מורים חדשים שנכנסים אוטומאטית בחטיבה העליונה לעוז לתמורה, אחרים שמסרבים להיות בעוז לתמורה. כל הדבר הזה גורם לכאוס מאוד גדול, אי שביעות רצון, מרמור, קשה ביותר והדבר הגרוע ביותר, לפי ראות עיני, זה הפגיעה בשיקול הפדגוגי. כשאנחנו מדברים על הרצף השש שנתי, אנחנו רוצים לדבר גם על הרצף הפדגוגי.

אני מנשה לוי, מנהל תיכון שש שנתי, מעיין שחר בעמק חפר. אני סגן יושב ראש התאגדות המנהלים, הסגן של אריה לוקר שלא נמצא בארץ כרגע. אני רוצה לפתוח בכך שיושב כאן, אני מגדיר את עצמי כמנהל מותש. אני עייף, אני סחוט, אני מרוגז מאוד, משום שעבודה קשה תמיד היתה לי כמנהל שש שנתי. אבל ברגע שנכנסו לי, לתוך בית הספר, שתי רפורמות עם אוריינטציות שונות, כאשר שליש מתוך 120 המורים שלי, עובדים שהם באופק חדש, רק באופק חדש, כ- 40 מורים עובדים רק בחטיבה העליונה עוז לתמורה ויש לי 40 מורים, בערך, בעיגול, שעובדים גם בחטיבת הביניים וגם בחטיבה העליונה.
מבחינתם של המורים, זה לא מעניין אותם, לא ארגון המורים ולא הסתדרות המורים. כאשר הם בבעיה, הם באים אלי, כמנהל בית הספר, תפתור לי את הבעיה. הידיים שלי קשורות ואני כבר מותש, אני כבר כמעט שנה חמישית עם שתי רפורמות, אופק חדש ועוז לתמורה, מלא, ואני רוצה להגיד לך שגם קודם העבודה שלי היתה קשה ולא התלוננתי, אבל בחמש השנים האחרונות, אני מרגיש שחוק, מותש ופשוט נמאס לי מכל ההתאמות. אני לא רוצה התאמות. אני לא רוצה את כל הקומבינות וכל הסידורים ואת כל הרצון הטוב של מיכל שיושבת פה ואומרת – אנחנו באים עם פתרונות כאלו ואחרים. אבל זה הכל טלאי על טלאי, התאמה להתאמה. אני רוצה הגדרה אחת, אני רוצה רפורמה אחת. אני רוצה מערכת שכר אחת, אני רוצה מערכת השתלמויות אחת, אני רוצה בסיס או מכניזם להתקדמות וקידום של מורים. מערכת אחת. אני לא רוצה להתרוצץ בין שתי מערכות ולשבור את הראש שלי כל פעם.

אולי גם ארגון מורים אחד. זה נמנעת מלומר.

אני רוצה להגיד ל שאני מקדם בברכה את ההתפתחות האחרונה של ועדה, אני קורא לה ועדת שושני. אותה ועדה שאמורה להביא את שני הצדדים לרפורמה אחת. אבל אני חושב, מיכל, שאת לא יכולה להתחמק מהאחריות של משרד החינוך, להוביל בחקיקה בכנסת, כן, אבל אתם צריכים להיות כאן חוד החנית של לקבוע, כמו שאמר רן וכמו שאמר בנזי, לקבוע בחקיקה את המעמד המשפטי של הייצור הזה שנקרא מבנה שש שנתי. הוא חשוב לכם פדגוגית, אנא תעגנו את זה בחקיקה. שתהיה הגדרה סטטוטורית, שתאמר לי מה ההגדרות, מה הגדרת התפקיד שלי, מהן הסמכויות שלי.

בחקיקה או בתקנות?

מבחינתי, גם תקנות תהיינה טובות.

העיקר שיפתרו את זה.

העיקר שאני אוסדר. שאני אגיד למקום שבו אני יודע בדיוק עד להיכן מגיעות הסמכויות.

כבוד היושב ראש, זה יחייב חקיקה מרחיקת לכת מה זה בית ספר במדינת ישראל. אני חושב.

אולי יגיעו גם לאתיקה מקצועית.

יש לי הצעת חוק כזו.

אתיקה מקצועית, אני מוכן לזה. אני מוכן לזה.

שתהיה חקיקה מה זה בית ספר. זאת אומרת, מבחינת צרכים, מבחינת שטח, מבחינה פדגוגית, מבחינת הכל.

אני רוצה לסכם. אני רוצה פתרונות לא של התאמות. אני רוצה פיתרון אחד קולוסאלי, אמיתי, מקיף, מערכתי, שיביא לי על השולחן רפורמה אחת שתוכל לאפשר לי לעשות את העבודה שלי בצורה פשוטה הרבה יותר. זה הכל.

כן, חבר הכנסת.

כן, רק כמה מילים, כי אני חייב לצאת.

מורה בהכשרתו.

כן, מורה. מורה. מורה חטיבה גם, אבל עדיין לא היה הבלבול הזה, בין האופק והעוז.

הייתם ללא אופק וללא עוז.

אופק לתמורה.

לא היה אופק ולא היה עוז. אבל אני מאוד מבין את שעמם ואת דאגתם ואת הסבל של המנהלים. כי באמת, כי אני גם חושב שהחטא הקדמון זה בשני ארגונים, צריך ארגון אחד, בשתי רפומות. צריך רפורמה אחת וגם בהגדרה. אי-אפשר את הדואליות הזאת בקשר לשש שנתי, בין הרשות לבין המדינה. כי בסוף, כי בסוף רפורמות נעשו כדי להסדיר, כדי להיטיב, כדי לעשות איכות פדגוגית ולימודית ולא כדי לבלבל את כל המערכת. והחמור ביותר זה הפגיעה, זה הפגיעה. משום שהמנהל לא ירוץ עכשיו ביישוב סכסוכים או מלחמה קרה, בין מורים ובין מנהלים. מתי הוא יתמקד בעשייה החינוכית והפדגוגית? לכן, אני חושב שכולנו צריכים להירתם, כדי לפתור את הבעיה הזו. לטובת מערכת החינוך.

כן. עוד מישהו מהמנהלים רוצה לדבר? בבקשה.

שמי חנה צוקרמן, אני מנהלת בית ספר שש שנתי, בית חינוך ירקון במועצה האזורית דרום השרון, שייכת למינהל החינוכי השנתי וחברת הנהלת התאגדות המנהלים. אני רוצה להצטרף באמת ולומר שבאמת אני מאוד מברכת על בית הספר השש שנתי, על הרצף שלו, על הרצף ועל התפישה. אני הגעתי לבית הספר הזה מתוך אמונה בדרך, המועצה הובילה את המהלך הזה והוא נכון ואנחנו משתדלים שלא לקלקל את הרצף האמיתי שקיים אצלנו בבית הספר. אבל לאט לאט הרפורמות, שתי הרפורמות, מתחילות לנגוס ולפגוע.
אצלנו, מרבית המורים מוכשרים לבית ספר על יסודי, לתיכון ולחטיבה כאחד, רובם. 80% מהמורים בעבר, לימדו בשתי החטיבות. קשה לי לומר שתי החטיבות, כי בית הספר שלנו הוא בית ספר אחד בתפישה. אבל מאז שמדברים על רפורמות, זה שני בתי ספר. האמירה הזאת מתחילה להיות ולנגוס.
מורים מתנדבים לפגוע, ממש מתנדבים ששכרם ייפגע, בשם הפדגוגיה והחשיבות של בית הספר. אני לא רוצה שזה יקרה ולכן אני כאן.

אני באמת מחזקת, באמת די להתאמות. אני מאוד שמחה שיש הבנות אבל זה רק מוביל ואני חושבת שהדברים נאמרו פה גם על ידי הארגונים, ודאי בידי משרד החינוך. אנחנו בשלים לרפורמה אחת. בעצם, זה עניין של כסף. אני ממש שומעת שאין התנגדות לרפורמה אחת. יושבים פה שני הארגונים ואומרים – ברור לנו, אנחנו רוצים רפורמה אחת. אני רוצה אבל לעזור לך, נפתלי, ביקשת דוגמה של איפה צריכים. זה נושא כספי. מה שזה מאוד, אם קודם הרגשנו שאולי היה איזה מתח, אני חושבת שיש הבנות. שני הארגונים. אני גם לא שומעת שמתנגדים.

אבל נפתלי, אני כן רוצה להראות לך דוגמה אחת שכן למשל האוצר צריך להוסיף כסף. יועצות. יועצות בחטיבה העליונה. לפי עוז לתמורה, מקבלים 1.7 לכיתה, בחטיבת הביניים, לפי אופק, אין להם תקציב.

לא, אחד. אחד לכיתה.

לא. אני לא ראיתי את זה בתקנון. אומרים מה שיישאר. זוהי דוגמה אחת, אין שום סיבה. זוהי דוגמה רק אחת, ריכוז שכבה, ההתייחסות לשכר הגמול האחוזי, האם הוא נגזר מהחלק היחסי באופק, כמו שנאמר.

אני רוצה לחזק גם את מה שאתה אמרת. אני מנהלת, רוצה להיות רק מנהלת פדגוגית, זה הכי חשוב. אני פתאום עסוקה זמני, אני עסוקה בללמוד את הנהלים החדשים. כי כל פעם יש הבנות קטנות ואוי אם אני התבלבלתי, זה פתאום יוצר איזה בלבול. ואני רוצה באמת להשקיע את כל האנרגיה שלי לבית הספר השש שנתי שהוא בית ספר שהוא קולט את כל אזור הרישום שלו עם אפס אחוז הנשרה ועל כך גאוותנו, כיתת חינוך מיוחד. רוצים להצעיד את מדינת ישראל קדימה. ישראל עולה כיתה, תרתי משמע.

רציתי עוד דבר לומר, על תפקידים נוספים. אולי אני קצת מקדימה את המאוחר, אם אנחנו נסתפק ברפורמה אחת בשלב הזה. אבל אני חושבת שבשלב הבא צריכים לחשוב, בגלל המורכבות של בית הספר, בגלל הציפייה באמת מכל הראייה המערכתית של בית הספר אנחנו צריכים לחשוב כבר, כשבונים מערכת וכבר האוצר מתערב, להוסיף תפקידים נוספים גם בראייה השש שנתית. יש תפקידים נוספים. תודה.

תודה. משרד האוצר, בבקשה.

אני אבי פרידמן, רפרנט חינוך באגף השכר במשרד האוצר.

קודם כל, אני רוצה לחדד ולהגיד שאנחנו מברכים על שיתוף הפעולה של ארגוני המורים. ראשית כל, אנחנו מברכים על שיתוף הפעולה בין ארגוני המורים, אנחנו, כפי שהוצג פה, אנחנו גם יושבים בוועדת התיאום הפדגוגית. חשוב לנו להגיד, קודם כל, אני מצטרף גם לדברים שאמר חבר הכנסת מוחמד ברכה, הרפורמות נועדו להיטיב עם המורים. הושקעו המון משאבים על מנת לאפשר את הרפורמות האלה. העיקרון של הרפורמות, כפי שהציגה מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, הוא עיקרון מאוד דומה. בכל, בשתי הרפורמות אנחנו נותנים עוד כסף, מקבלים עוד שעות פרטניות ומקבלים עוד שהייה, והעקרונות של שתי הרפורמות מאוד דומים.
אנחנו מודעים לקשיים שיש ביישום של שתי הרפורמות ואנחנו עושים התאמות וגם שילמנו על ההתאמות האלה לא מעט כסף, בין אם זה בגמול פיצול, בין אם זה בשעות תפקיד לרכזי המקצוע.

מה עמדתכם לגבי הנקודה, לפי דעתי המרכזית, אחת המרכזיות, זה נושא של טבלת שכר אחידה.

תראה, גם, כבר בהסכם עוז לתמורה נכתב שהרצון הוא להגיע לטבלת שכר אחידה. יש סעיף בהסכם עוז לתמורה, שמדבר על הרצון להגיע לטבלת שכר אחידה. עכשיו, אני אומר שוב. יש פה, אנחנו מברכים על שיתוף הפעולה בין ארגוני המורים. מבחינתנו, אם יהיה אפשר לשבת עם ארגוני המורים ביחד ולנסות לבנות טבלת שכר אחידה, מה טוב. לעניין כל תוספת התקציב שמדברים פה, רפורמה יכולה להעלות תקציב, רפורמה יכולה גם לחסוך תקציב. בואו, ששני ארגוני המורים ישבו, יביאו את הרפורמה וננהל את המשא ומתן כמו שאנחנו מנהלים משא ומתן באופן רגיל.

ויש לך הסכמה לטבלת שכר אחידה?

האוצר נמצא בוועדה לתיאום פדגוגי. אנחנו נתחיל לשבת מייד בסוף החודש, אחד הנושאים יהיו, אמרנו – החתירה היא חתירה משותפת, האוצר הוא חלק מהתהליך.

ואני חייבת לומר רק שהוא גם מחויב לתהליך, כפי שמשרד החינוך מחויב לתהליך. הבענו את המחויבות הזאת בכמה הזדמנויות. אנחנו לא נגד.

כן, בבקשה.

אני מייצגת גם את איגוד מנהלי אגפי החינוך וגם אני מנהלת אגף חינוך בעיריית תל אביב – יפו, אנחנו עובדים יחד עם בנזי ושרה.
אני לא רוצה להוסיף על מה שנאמר פה, אני רוצה להדגיש משהו מסוים. אני רוצה להדגיש את סוגיית הניהול והאוטונומיה של המנהל. בעיר תל אביב – יפו, אנחנו לקחנו מאוד ברצינות את סוגיית בית הספר שש שנתי ובאמת המנכ"לית דיברה על זה ואנחנו מתוך מטרה לקיים באמת מסגרת חינוכית פדגוגית ומתוך שיקולים פדגוגיים גרידא, דרך אגב, בשיתוף מלא של משרד החינוך, בתל אביב עובדים ביחד, יש צוותי עיר וכו', אנחנו שברנו את המסגרות האלה. תמיד תלמידים היו נושרים במעבר מ- ט' ל- י' וניסינו לבדוק כל מיני מסגרות אחרות ויש מסגרות של ז' – ח', ט' – י"ב, יש בתים ז', ח', ט', י'. יש לנו בתי ספר שיש שני בתים של ז' עד ט' ובית אחד, כל מיני מסגרות שאתה רוצה, יש בעיר. שוב, על פי האוטונומיה של המנהל, על פי הקהילה, על פי הצרכים, בעירוני ז' שביקרת, יש ז' – ח', ט' – י"ב, לדוגמה, אצל בנזי. כל מיני מודלים.
בבית הספר השש שנתי יש מנהל אחד, אצלנו, אני עובדת רק עם המנהל. המפקח שלנו לא מבקר מעולם מישהו שעובד עם חטיבת ביניים. כל שיח וסיג, הוא אך ורק עם המנהל. כל הטופסולוגיה, לא משנה של מי הוא עובד. לנו אין מנהלי חטיבות ביניים בעיר והמשרד גם מכיר בזה.

הפיקוח כן מגיע. פיקוח המשרד מגיע.

למה אתה מתווכח אתי? אצלנו בעיר תל אביב הפיקוח לא מגיע. אך ורק למנהל. יושבים פה מנהלים. אל תגיד דברים שאתה לא יודע.

כן, בבקשה.

אצלנו יש מנהל אחד, המפקח מדבר רק עם המנהל הזה. אני, מנהלות המחלקה שלי, מדברות אך ורק עם המנהל הזה.

אני רוצה להציע עוד דבר.

אפשר לעבור לתל-אביב?

תעבור למכרז ונראה.

יהיה לי מאוד נוח לעשות את זה.

חברים.

אני מוכרחה לציין באמת לחיוב, גם את המנכ"לית וגם את מנהלת המחוז שלנו וגם עובדים נוספים. מאוד מאוד, בגלל שאנחנו כל כך רציניים ועושים הכל רק עם פדגוגיה בלי שיקולים אחרים, מאוד מנסים ללכת לקראתנו ופותרים לנו בעיות אישיות וכו'. יש לנו המון בעיות, אני לא רוצה להיכנס לזה.

אני רוצה להיכנס לסוגיית הניהול. תראו, בכל המבנים האלה, אצלנו יש אנשים שמנהלים והם או סגנים או שזה נקרא מנהל בית או סגן. הם קיבלו עד היום בעולם הישן, עזבו רגע את אופק, מקסימום 18 שעות ניהול. מקסימום 18 שעות ואת היתר – הוא לימד. מה עושה אופק חדש? יש לי חטיבות ביניים שבחלקן, בבתי ספר קטנים, שיש בהן שתי כיתות בשכבת גיל. יש כאלה – עירוני ח', ישיבת בר אילן, עירוני ה', עירוני י"א, יש לי ארבעה בתי ספר כאלה וכל חטיבת הביניים במקרה הטוב יש בה שש כיתות. אז אני מחויבת למנות מנהל ב- 30 שעות ניהול, ולפעמים גם סגן ראשון, שזה עוד 30 שעות ניהול. למה? תנו לי את השעות האלה. אני אעשה בהן את התפקידים שהגברת המנהלת הזאת רוצה, אני אשתמש בהם.

ניהול, את מתכוונת למנהל בית הספר?

כן. מה שהיה בעולם הישן, קיבלנו סל שעות ניהול ואת השעות האלה, מנהל בית הספר חילק על פי הצרכים.

הנקודה ברורה.

אם יש בית שיש בו ארבע כיתות, אז יקבלו כמה שעות ואם יש בית שיש בו 12 כיתות, ויש לנו כאלה, אז נותנים 18 שעות ניהול, זה מה שנתנו. אני לא רוצה האוצר, כמה כסף אנחנו חוסכים פה? לדעתי, בסביבות 100 מיליון שקל, רק על זה אתה חוסך. אני עשיתי תחשיב.

לא, את לא חוסכת, כי את משתמשת בשעות האלו. לא חשוב, לא צריך לחסוך, צריך להתייעל.

עדיין. אבל זה בטוח מייעל.

זה מה שחשוב. לא צריך להחזיר כסף לאף אחד.

אני מוכרחה לומר דבר אחד, באמת, עם גאווה רבה ועם קבלות. המבנה השש שנתי שלקחנו אותו מאוד ברצינות ובאמת היו לנו סידורי שאילה השאלה מאוד מיוחדים, כי הלכו לקראתנו, הביאו תוצאות. בעיר תל אביב – יפו יש לי 18 בתי ספר שש שנתיים ואתה מכיר את תל אביב ואתם מכירים את תל אביב, עם, כולל ערבים, חבל שהם יצאו, וכולל ילדי פליטים ומהגרים, וכולל יפו וכולל צפון תל אביב, יש לנו למעלה מ- 90% זכאות לבגרות בעיר. ב- 18 בתי הספר שלנו. וזה לא קרה במקרה, כי זה עבודה פדגוגית קשה ונכונה, זה הוכיח את עצמו.

תודה. מי עוד רוצה לדבר? אנחנו רבע שעה בערך ניתן למוזמנים האחרים. בבקשה. ונסכם.

שלום. אני ציפי להב איבגי, אני באה מתל אביב, העיר שלי, הבית שלי, אני שם 27 שנים מורה בחטיבה על יסודי וגם בחטיבת ביניים ואני באה כרגע בכובע של יו"ר סיעת נחל בסניף תל אביב, שגילה קליין עומדת בראשותה ואני רוצה לומר שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו מעמידים מסמכים לוועדה זו וגם לוועדות קודמות, בנושא של אופק חדש ובנושא של רפורמת עוז שהיתה אמורה להיכנס.
קודם כל, נראה לי משהו תמוה גם לכולנו, אני מעלה את העניין הזה, זה לא, זה היה ברור לכולם שהרפורמות תיכנסנה ביחד והן תהיינה ביחד בבתי הספר השש שנתיים ואף אחד לא לקח על עצמו, גם לא מהארגונים וגם בכלל, להתייחס לזה. וברגע שבאמת זה קרה, אז פתאום כל המצב נעשה לחוץ ובאמת מנכ"לית משרד החינוך, יחד עם הארגונים הצליחו לעשות כל מיני דברים כדי לתקן את מה שקרה. קודם כל, ישנם שני מסמכים שהכנתי פה לחלק לחברי הוועדה, הנחתי אותם אצל גב' יהודית, אז הם רשומים ואני שמחה מאוד שכמעט כולם הקיפו את הדברים. אבל אתה שאלת דברים ספציפיים ונקודתיים, שמתייחסים מה קורה כרגע כשעוז לתמורה נכנס או אופק נכנס לחטיבת הביניים ואיזה אווירה זה יוצר בתוך חדר המורים.
אני רוצה לומר שזה לא סוד, כולנו יודעים שמרגע שנכנסו הרפורמות, המצב בבתי הספר הוא לא בדיוק הכי טוב. המצב של המורים וההתנהלות ועוד טרם התחלנו לבדוק את המצב ולטפל באופק בנפרד ובעוז לתמורה בנפרד, אנחנו נזקקים לדון בשתי הרפורמות במקום אחד.

למזלי, אני רוצה לומר, בכמה מבתי הספר בתל-אביב, טרם נכנסה רפורמת עוז לתמורה אז יש לנו מה שנקרא אורך רוח כדי לבדוק את הדברים ולראות איך הם מתנהלים. אבל אני מדברת מתוך מה שקורה בבתי הספר שיש בהם את שתי הרפורמות, או לסירוגין, רפורמה אחת. ואני אחדד.

כן, אבל תקצרי.

אני אקצר. נקודה אחת שהיא מפריעה לאווירה בחדר המורים. אם בתי הספר והמנהלים רצו בית ספר אחד עם אווירת מורים אחת, אין לנו את זה. אם עוז לתמורה מביאה 40 שעות ואופק מביא 36 שעות, המורים לא נמצאים ביחד. כל אחד מכוון לשעות אחרות. לגבי חינוך, לדוגמה. רפורמת עוז לתמורה מדברת על 24 שעות שבתוכן יש את החינוך. את גמול החינוך. באופק, לדוגמה, מחנך, אין לו את גמול החינוך שבא על חשבון שעות פרונטאליות ואז הרבה מאוד מהמחנכים, אני לא יודעת אם אתם ערים לזה, הרבה מורים עזבו את החינוך. מורים טובים, אומרים – סליחה, אני לא רוצה חינוך. אם אני לא מקבל על זה גמול, וזה לא יורד לי משעות פרונטאליות, כי זה כן משמעותי למורה, אז יש, אנחנו מאבדים הרבה מורים ומחנכים טובים מהמערכת וזה לא לטובתנו.

יש את חישובי השכר שהם פוגעים. יש חישובי שכר לשני מורים, שני תלושי שכר שזה פוגע בהם. גם האוצר עדיין וגם מי שמחשב את החישובים, יש שם טעויות מאוד רציניות. אני לא יודעת אם כל המורים עשו בדיקה, אבל יש בעיה מאוד רצינית.

יש את העניין של 18 שעות שבאופק חדש זה תשלום נוסף עבור פעילות שנעשית אחר הצהריים והמורים מקבלים את זה. בעוז לתמורה, אין את זה. זאת אומרת שיש לנו איזה שהוא הבדל שגורם לאווירה לא נעימה בחדר המורים.

תראי, הדוגמאות מספיקות.

זה משמעותי. כן.

בסדר, בסדר, אבל לא צריך יותר דוגמאות כי אנחנו לא הולכים עכשיו פה לעשות שיעור על הנושא.

לא לא, ברור. אבל אפשר יהיה לדון בהם ולשפר את זה.

אני מבקש, משפט אחרון.

כן. נקודה אחרונה שאני רוצה לומר ואז אני אומר משפט אחרון.

לא, עכשיו משפט אחרון.

שעון הנוכחות, ברשותך, שהוא מאוד משמעותי.

משפט אחרון.

זה מתחבר למה ששי פירון אמר. אני רוצה 24/7. הוא אומר, אני רוצה 24/7. אני רוצה לומר לך, מצנע, אני 27 שנים במערכת. מעולם לא הגבלתי הורים להתקשר אלי. זאת אומרת, אם מר שי פירון מדבר על 24/7, ושעון נוכחות אומר אני צריך לחתום בארבע, אז מתי בדיוק אני אענה להורים? זאת אומרת, אם אני צריכה לסיים בארבע, אז סיימתי את עבודתי. אני חושבת שאת שעון הנוכחות צריך להוריד. אני חושבת שמי שחתם על שעון הנוכחות כתנאי, צריך לרדת. אני מזמינה את ועדת החינוך לשטח, לבדוק את הדברים.

תודה רבה. תודה רבה.

תודה לכם.

ועדת החינוך נמצאת הרבה בשטח. מי עוד? בבקשה.

נעים מאוד, צהריים טובים. שמי רועי, אני מורה מבית שמש. שתי נקודות, שני דברים נקודתיים ושתי הערות כלליות. בשנה האחרונה, אצלי בבית הספר, כחבר ועד מורים, פנו אלי המון מורים כדי לנסות להבין בכלל מה הזכויות שלהם. אחד הדברים שקרו בעקבות שתי הרפורמות האלה, גם קודם תלוש שכר של מורה היה דבר בלתי קריא להפליא, עם שתי הרפורמות האלה, מורים לא יודעים אפילו אם הם מקבלים את הזכויות שלהם או לא מקבלים את הזכויות שלהם והם לא מצליחים להבין איך, על מה להסתכל. הם לא יודעים בכלל על מה להסתכל, כדי לדעת אם הם מקבלים את הזכויות שלהם או לא.
עוד דבר שקרה בעקבות זה, זה שההתנגשות בין שני ארגוני המורים, זה שלמשל, מורים ששייכים לארגון המורים, אבל עובדים בחטיבה, והסכם השכר שלהם הוא אופק חדש, אף אחד מארגוני המורים לא רוצה לעזור להם. שני הארגונים דחו את המורים האלה ואמרו – אנחנו לא מטפלים בבעיה שלכם. או שאתם לא חברים בארגון שלנו, או שאתם עובדים ברפורמה שהיא לא הרפורמה שלנו, ושמעתי על זה הרבה מאוד.

זה לא נכון. אנחנו מטפלים והם מטפלים, זה לא נכון.

זה סתם השמצות.

אולי באזור שלך. אבל זה לא נכון.

תמיד אפשר לבדוק גם בזה. באזור שלי, נציג הארגון אפילו לא הסכים - - -

איזה בית ספר אתה?

ברנקו וייס, הוא לא הסכים אפילו לבוא להיפגש עם ועד בית הספר.

הוא כבר יחטוף.

זה ברמה הנקודתית.

בשני הארגונים יש מינהלות שנותנות מענה גם לזה וגם לזה.

יכול להיות שיש, אבל מורים לא מצליחים - - -

חבר'ה, אומר לכם מורה מהשטח.

יש פער מאוד מאוד גדול בין מה שמייצרים כהתאמות כלליות ונכון, צריך רפורמה אחת, צריך ניהול אחיד. בסופו של דבר, ודיברו קודם על מורים בהשאלה וכל מיני דברים כאלה, יש פה בני אדם. יש פה אנשים שעושים את העבודה. אנחנו לא חפצים שמעבירים מחטיבה לחטיבה, אנחנו רוצים לעשות את העבודה שלנו.

עוד שתי הערות כלליות. דיברו על חקיקה של מהו בית ספר. שתהיה הגדרה ברורה מה זה מורה. אין חוק הפרופסיה של הוראה, שום דבר לא מגדיר מה אני אמור לעשות כמורה. התוצאה של זה היא שכל הזמן מפילים עלי עוד ועוד ועוד דברים שאני אמור לעשות כמורה. אין בעיה עם שעון נוכחות, בעיני, דרך אגב, אני חושב ששעון הנוכחות הוא בסדר, רק תנו לי לעשות את העבודה שלי, בתור, במסגרת שעון הנוכחות. מה זה 24/7, למה? אני עובד אחרת מכל מקצוע אחר? לא, זה בגלל שמורים לא נתפשים כמקצוע. מורים לא נתפשים כבעלי מקצוע שצריכים לסיים את יום העבודה שלהם בשעה מסוימת ולהתחיל אותו למחרת בשעה אחרת. זה חסר ואין הסתכלות ואני חושב שבאופן כללי צריך לפתוח המון נקודות, המון הנחות מוצא של איך עובדת המערכת הזו.

תודה רבה. מישהו עוד?

האמת, שאלה הדברים שהיו אמורים להגיד ארגוני המורים.

כן. רויטל, בבקשה.

כן. אני רוצה רגע לשים על השולחן את הדבר הכי חשוב שלא נאמר פה בשום מקום – התלמידים. אני חושבת שבאופן אישי, שהמבנים האלה, המחולקים, הם לא לטובת הילדים ואני חושבת שאם לא תצא אמירה ברורה שקשורה לרווחתם הנפשית וההתפתחותית של הילדים, אז הדיונים ימשיכו להיות מנהלתיים.
אני בהחלט חושבת שהמבנים כמו שהם היום, גורמים נזק שצריך לתת עליו את הדעת ברמת הילד ובשום מקום אני לא רואה את זה, לא במסמך שהוגש ולא בדיון פה ואני מצטערת, חסר לי. כי בקצה של הדבר הזה עומד ילד.

אני רוצה להגיד עוד דבר. אני חושבת שככל שהמבנים - - -

הרצף החינוכי לא דואג לילד?

אני חושבת שכשאנחנו משאירים את חטיבות הביניים כחטיבות ביניים ותוקעים במקום אחד ילדים בגיל ההתבגרות, אנחנו לא מתייחסים באמת לנזק שזה עושה. אני חושבת שהמעברים כל שלוש שנים, יש כל מיני. אני גם חושבת שהיום, במיוחד כשאנחנו מתייחסים לזה שילדים, יש להם בשלות רגשית אחרת, לפעמים, מהבשלות שלהם ללמוד, אני יכולה, אני רואה את זה בבית הספר שהילדים שלי לומדים, שזה בית ספר א' עד י"ב ואני רואה איך הילד שלי לומד מקצוע אחד עם שכבה מתחתיו, חלק מהמקצועות בגיל שלו וחלק מהמקצועות עם השכבה שמעליו. אני חושבת שאולי כדאי לתת את הדעת באמת לצרכים של הילדים בתוך העניין הזה, כשאנחנו כבר עושים את החשיבה הזאת ובודקים את המבנים החדשים, אז לנסות לחשוב גם על התפישות היום שאנחנו מכירים, של הילדים מבחינת הבשלויות השונות שלהם ויכול להיות שזה ייתן לנו עוד איזה שהיא נקודת ראות.
ורק עוד מילה אחת, ממש, על הנושא של החינוך המיוחד. מאחר ובתיכונים באמת אין כמעט בכלל כיתות חינוך מיוחד, אז יש את 07. אבל לא כל הילדים 07 יכול לעזור להם ואז יוצא שבמקום שיהיה רצף של חינוך מיוחד כשירות, הם יכולים להיות או בכיתה רגילה או בבית ספר לחינוך מיוחד ועל זה אני חושבת שצריך לתת את הדעת, 07 לא מתאים לכל הילדים.

תודה. עוד מישהו? חבר הכנסת ברכה, מיכל?

אני חושבת שאין פה ויכוח לגבי איך היינו רוצים לראות את המערכת. אני חושבת, אני מקווה שאני לא ארגיז אף אחד, המקום שבעצם יש שני מעסיקים - - -

אולי תסבירי, המנכ"לית, למה נוצר האורגן הזה, של השש שנתי, אם אין לו נתונים של אורגן אחר?

אני רוצה לומר שבעצם זה שהמבנה בתוך אורגן אחד של שש שנתי, יש שני מעסיקים, תובע הרבה מאוד הפרדות. בעצם, אם נסתכל אחורה, משם מתחיל הסיפור והוא הולך ומתפתח לצערי לאור השנים וכשמנשה, אתה אומר בכאב גדול, לא מעניין אותי, אני רוצה את הפיתרון, אז זה בסדר, אבל צריך לדעת שרפורמה אחת בוודאי תיתן חלק מהדברים, היא לא תפתור את הכל.
אם באמת רוצים לדבר על נקודת השורש, השורש הוא בעצם זה שיש, איך אמרה שרה? יש לה את עמל, יש לה את העיר, יש לה את המשרד ועוד ידנו נטויה. זאת אומרת, שבחוויה של מנהל בית הספר, אפילו אין לו אדון אחד, במובן הזה. זאת אומרת, במהות, זה התחיל משם, שלקחו מבנה, אמרו שש שנתי, אבל עד כיתה ט', יש מדינה, ומכיתה ט', עכשיו, אני לא, קטונתי, אני לא רוצה להגיד עכשיו מהו הפיתרון, אני חושבת שהתפישה כאילו, כאילו, כל הבעיות, נכון הן הועצמו, אבל אם מדברים על שורש, זה שורש הבעיה ולשם נכנסו הרבה מבנים.

אבל אם עכשיו התחילו - - -

רויטל, באמת, עם כל הכבוד.

אני רק מסיימת. לכן, אני אומרת, הרי המבנה השש שנתי נולד מזה שגם פעם היה חוק חינוך חובה עד כיתה י' ועכשיו עד י"ב והמדינה בכלל י"א י"ב היו רק המלצה, וכל הדברים האלה שלאורך הזמן. אני מאמינה, דרך אגב, אני מאמינה גדולה, כי גם לפני כן, גם אני באתי מהעל יסודי, גם לפני כן, היו כמו שאמרתי בהתחלה, מוסדות. אתם דווקא מובילים קו שאומר באמת ניסיון של רצף שש שנתי אמיתי, אמיתי, ולמרות שגם לפני כן, תזכרו ואמרתי את זה גם לפני, גם לפני כן תראו מה היה. בעצם, גם המבנה הארגוני לפני הרפורמות, עזבו את הרפורמות, לא נתן בעצם את התמיכה הפדגוגית, כי גם לפני כן הוא דיבר על מנגנונים של שמונה שעות לפחות. הרי אם לא היתה תמונה, לא היתה תמונה שרק 500 בתי ספר מתוך 1,300 הם שש שנתי ומתוך ה- 500 שבהם יש מורים כ- 40,000, רק 30% הם על הרצף. זאת אומרת, לכאורה היינו רוצים שבמבנה שש שנתי, לא יהיו רק 10,000 מורים או 11,000 מורים מתוך ה- 40,000 בחטיבה העליונה.

את יודעת למה זה קורה.

אז אני אומרת, אני אומרת שגם לפני המבנה, אני מסכימה אתך שבמהות, ברגע שמדברים על מדיניות, חייבת להיות לזה תמיכה ארגונית ניהולית. ואני רק אומרת, הרפורמות העצימו. אבל בואו רק לא נהיה לגמרי - - -

הם הביאו את זה למצב - - -

הם העצימו את זה, אבל גם לפני כן, מנהל בחטיבה העליונה, גם לפני כן, היו שני מנהלים. נכון, אופק חדש הכריח אותנו, הרי ההסכם שיהיו מנהלים בחטיבות ביניים הוא מ- 77, הוא לא מעכשיו. הוא לא מעכשיו. שוב, זה חוקים ונהלים שהמשרד התווה. איפה יותר הוא אכף, איפה פחות, והרפורמות אילצו אותו ליישם את מה שהוא תבע כבר ב- 77.

זאת אומרת, אני חושבת שהבעיה היא הרבה יותר מורכבת. אני מאמינה אבל גדולה שבתיאום הזה, אנחנו נוכל לגשר ואני כמוכם חושבת שאם נצליח בסוף לייצר רפורמה אחת, לא ניתן פיתרון כולל אבל ניתן הרבה מאוד כלים למנהלים, לעשות את העבודה.

משפט אחד, אמנם לצערי לא, בגלל ועדה אחרת, לא הייתי כאן בהתחלה והנושא הזה הוא מאוד מאוד חשוב לי. מה שחשוב בכלל לגבי מערכת החינוך, המורה וכו'. מה שהוליד בסך הכל מן הדיון הזה, שבוודאי יש כאן רצון משני הצדדים, או מסקנה, שרוצים רפורמה אחת.

אין שני צדדים.

נאמר שני הארגונים.

יש ארבעה צדדים לפחות.

בסדר, אנחנו מדברים כרגע, כרגע, יש לנו כרגע אופק חדש, עוז לתמורה ואנחנו רוצים לבנות רפורמה אחת וזאת הזדמנות, במיוחד, בוודאי לשש שנתי. זאת הזדמנות גם לבחון תקלות ובעיות שנוצרו בשתי הרפורמות. זאת הזדמנות לא לחזור על אותה שגיאה, כשאני מתבונן מן הצד ואני רואה בסך הכל לא רק ביטויים, שעון נוכחות, 7/24 ו- 40 שעות, אני ממש מתמלא חרדה בעניין הזה. כשאני פוגש מורים ואומרים לי – הכל טוב ויפה, הוסיפו לי עוד 10%, 20%, אבל לא נשאר לי זמן לדבר עם הקולגה שמלמד את אותו מקצוע יחד אתי. כלומר, חייבים לנצל את ההזדמנות גם כדי לבחון את ההשלכות ומה שקרה. יש יותר ניסיון כמובן באופק חדש מאשר עוז לתמורה, כדי לבדוק וגם לבחון, אדוני האוצר. לבחון.

אני קיימתי כאן דיון יחד, קיימנו כאן דיון יחד אתך, לגבי מבנה השכר. אחרי הכל, מערכת החינוך זה המורים וזאת הזדמנות ואני לא הייתי רוצה לראות בסולם השכר במגזר הציבורי, מקום 20, 21, זה השכר למורים, על-פי הטבלה שהממונה על השכר הציג בעניין הזה ואם אנחנו רוצים ציבור של מורים מסור, מוכן, הכשיר את עצמו בעניין הזה ומוכן באמת להשקיע, אני חושב שבאמת גם האוצר גם צריך להיות פה שותף ויש כאן נכונות יפה מאוד מצד הארגונים, מצד אנשים מהשטח, בוודאי אנחנו כחברי ועדת החינוך ואני מקבל גם את ההזמנה. אני יודע שעמרם היושב ראש מעסיק אותנו טוב מאוד בהרבה הרבה ישיבות, בהרבה סיורים ואם צריך, עוד סיור כדי ללמוד את הסוגיה הזאת, משום שאני רואה בה השלכות הרבה יותר ממה שאנחנו רואים אותו במסגרת של השש שנתי. אלא כפי שאמרתי, לבחון גם את מבנה השכר, כדי לתת את התנאים הראויים למורים לעבוד. תודה.

תודה. אני ברשותכם רוצה לסכם את הדיון החשוב הזה. השר שי פירון, בישיבה הקודמת שערכנו, לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, והתייחסנו אז לנושא הרפורמות המקבילות, אמר, ואני מצטט – אנחנו לא יכולים להמשיך במערכת שבה יש שתי רפורמות בבית הספר השש שנתי. התהליך הזה חייב להיפתר, הוא לא קורה ביום, הוא צריך להיות בהסכמה, הוא צריך להיות בהתקרבות בין שני הארגונים. והוא המשיך ודיבר על דברים נוספים.
תראו. קודם כל, אין ספק, אני רוצה להתייחס לדברים שלך, רויטל, שכולנו עוסקים כל הזמן בשיפור, התייעלות, החינוך, שזה בשביל הילדים. הם הלקוחות שלנו, הילדים וההורים ולצורך זה הכל נועד.
פגיעה בפדגוגיה, כפי שאנחנו לומדים באמת מהמבנה הזה ומשתי הרפורמות, היא פגיעה משמעותית. כשאתה פוגע ביכולתו של המנהל לנהל את בית הספר ולשים את השיקולים הפדגוגיים החינוכיים בראש סולם החשיבות, אני לא אומר שהשיקולים האחרים הם אינם חשובים, אבל בראש סולם החשיבות, והמנהל הופך להיות מתמרן בין כל מיני אפשרויות של שיבוץ והעסקה, אתה פוגע בסופו של דבר במה שכולנו מתכוונים.

אני מוכרח לומר לכם שזה אחד הדיונים הראשונים שאני מנהל, שבו יש הסכמה של כולם, כמעט על הכל. אבל הבעיה היא בסופו של דבר, איך באמת ההסכמה הזו מנצלים ומביאים לכך שבסוף הדרך גם יהיו פתרונות נכונים. זה צריך קצת יותר מרצון טוב, זה צריך קצת יותר מאגו של כל אחד על הממלכה ועל הטריטוריה שעליה הוא אחראי וזה צריך בהחלט להסתכל קדימה, עם הבנה של הטעויות ההיסטוריות שנעשו.

דרך אגב, נדמה לי שחלק, כמעט כל אנשי המקצוע שאני דיברתי אתם, חושבים שאילו היינו יכולים לעצום את העיניים בערב ולהתעורר בבוקר וחוזרים לשמונה – ארבע, זה היה אולי הדבר הכי נכון. אבל אני בדקתי והשתכנעתי שזה בלתי הפיך. ולכן, בסופו של דבר, אנחנו צריכים להתאים את המערכת שלנו למערכת שש שנתית אחת נמשכת.
זה שכולם אומרים – צריך רפורמה אחת, זה לא פותר את הבעיה. הבעיה היא שהרפורמה האחת הזו צריכה להיות מבוססת על טבלת שכר אחידה, כאשר לא משנה לאיזה ארגון שייך המורה או המנהל, אבל יש טבלת שכר אחידה, יש מנהל אחד לבית הספר השש שנתי ויש לו את כל הסמכויות ויש עצמאות פדגוגית מלאה למנהל בית ספר.

דרך אגב, מערכת החינוך בצדק, אני מאוד מאוד בעד, מדברת בשנה האחרונה על יותר ויותר עצמאות למנהל בית הספר. בכל הנושאים, בנושאים הפדגוגיים, בחלוקת השעות, בשליטה על חלוקת השעות. ואנחנו כבר מזמן למדנו שבצורה מבוזרת שבה מנהלי בתי ספר מקבלים יותר ויותר עצמאות, דרך אגב, גם מורים בכיתות, זה לא רק מנהל בית ספר, זה צריך לרדת מלמעלה למטה, אנחנו מגיעים בסופו של דבר לא רק להישגים טובים יותר, לאחריות גדולה יותר, ליצירתיות של המנהלים ושל המורים ושל יכולת לפרוץ באמת את הקופסה שבה אנחנו כולנו שרויים כל הזמן, בלי הצורך כל הזמן לקבל אישורים והסכמות והבנות מכולם.

בנושא החקיקה שדובר. אני מבקש ממשרד החינוך באמת ללמוד את העניין הזה ולבחון כיצד באמת, נותנים לבית ספר שש שנתי - - -

לפני שאתה מסיים. למה לא לבקש מהמזכירות הפדגוגית להכין נייר - - -

אני לא מבקש מהמזכירות. אני מבקש ממשרד החינוך.

סליחה, ממשרד החינוך. שיכינו נייר עמדה שיועבר לגורמים השונים, שישימו התייחסויות.

אני חוזר. אני מבקש ממשרד החינוך לבחון את העניין של חקיקה, אני עם השר כבר דיברתי לא פעם אחת, בכלל, מי שלא שם לב לזה, מערכת החינוך נשענת מעט מאוד על חוקים. ולכן, דרך אגב, כל שר חינוך שמגיע למשרד החינוך, משנה את כל העולם ואת סדרי הבראשית. אז משרד החינוך, נא לבדוק.

אני מבקש ממחלקת מחקר שלנו בכנסת, גם כן, להכין איזה שהוא נייר שיבחן את הנושא הזה של חקיקה, של מעמד בית הספר העל יסודי, גם דוגמאות ממקומות אחרים, וגם כמובן, היכולת ולבחון מה צריך להגדיר. כי חקיקה היא מילה מקיפה, השאלה מה אנחנו רוצים להגדיר שייתן כלים לאחר מכן למערכת לתפקד ולעבוד.

ובתהליך הבחינה לשתף את כל הגורמים, זה מאוד חשוב. מתלמידים דרך מורים, מנהלים, את כל המערכת.

אנחנו נשתף. ברגע שיהיה לנו נייר עמדה כזה, אנחנו נשתף. רבותיי, כך אנחנו נוהגים וכך נמשיך לעשות. נכון שבעיית הבעלות היא לב העניין, אבל לב לב העניין זה בעצם קיומם של שני ארגונים. כי אם היה ארגון אחד, לא היתה בעיה למשרד החינוך, אני מניח שהוא גם לא היה מתנגד לכך, להעביר את מורי חטיבת הביניים גם כן לבעלות אחת. ולא משרד החינוך לא, להערכתי, לא משתגע מזה שהוא צריך להעסיק את כל המורים בהעסקה ישירה. אבל זה לא דבר שהוא ניתן, אני מניח, לשינוי, אבל זה מחייב באמת גם את שני הארגונים, ארגון המורים, הסתדרות המורים, שאני חושב שהרפורמה עוז לתמורה שני עוד זוכר אותה באמת מהגלגול הראשון שלה, כשהייתי ראש עיריית חיפה, בהסתדרות המורים אופק חדש, זה שתי רפורמות שאני מציע לא לזלזל בהן, הן חשובות מאוד, הן מהוות פריצות דרך משמעותיות ושינוי אמיתי במעמד המורה, בתנאי העבודה של המורה ובעיקר, כמובן, בתוצר, תוצר החינוך.
אבל, ואני פונה גם בעניין הזה למשרד האוצר, שהביע הסכמה בעצם לרעיון של טבלת שכר אחידה, מוכרחים לתקן את זה. זה ממש בנפשנו. אנחנו משקיעים מיליארדים, ובסוף חסרים לנו הכמה מאות אולי מיליוני שקלים, כדי להשלים את התהליך הזה, ולא להשאיר זנבות פתוחים שמביאים מנהל בבית ספר להגיד פה ולהצהיר שהוא מותש. זה, אני חושב שזה דבר שצריך להדליק אצל כולנו מנורות אדומות מכל הכיוונים. אני ביקרתי אצל בנזי וביקרתי בהרבה מאוד בתי ספר, אני באמת שומע ממנהלי בתי הספר מין ייאוש כזה, של חוסר היכולת שלהם להתמקד במטרה הראשית שלשמה הם מנהלים את בית הספר. ואני גם שומע על העניין הזה, שמעתי, נפגשתי דווקא ברמת גן עם האגף שאחראי על שכר המורים, שהם בעצמם לא מוצאים את הרגליים והידיים עם כל הנהלים וההתאמות והאישורים שהם באים באמצע החודש להתחיל להכין את תלושי השכר למורים שהעירייה מעסיקה.
באמת, סיבכנו את עצמנו וכמו שסיבכנו את עצמנו, אנחנו צריכים להתיר את התסבוכת הזו, כי אחד מהעקרונות בכלל של ניהול ושל מנהלים, זה פשטות. כל דבר שהוא מסובך ומורכב, הוא מחייב את כולנו לעסוק בזה כל הזמן, ולהוציא אנרגיה בדברים שהם לא המהות והם לא הדברים העיקריים.
כתבה לי מיכל, לפחות התקדמנו, ואני מסכים. יש יותר התאמות. יש גישור שסוף סוף יצא לדרך. יש הידברות של כל הגורמים ויש מוטיבציה לכולם באמת להתמודד עם הבעיה ולהגיע לתוצאה נכונה וסבירה.

אנחנו בוועדה, אל"ף, נמשיך לעקוב ולראות שהדברים באמת מתקדמים. נקיים דיונים, עוד פעם, על הדברים המהותיים וננסה באמת לגבש כיוון, שיכניס יותר חקיקה לתוך מערכת החינוך שנותנת הבנה יותר טובה, מכנה משותף, של מהן המטרות, מהם היעדים, מהן הזכויות, מהן החובות, ושלא כל פעם אפשר לשנות את זה, רק בגלל שאנשים מתחלפים במערכת.

תודה רבה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:40.>