ישיבת ועדה של הכנסת ה-19 מתאריך 20/05/2014

חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 78), התשע"ד-2014

פרוטוקול

 
PAGE
2
ועדת הכספים
20/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 342>
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, כ' באייר התשע"ד (20 במאי 2014), שעה 12:20
<סדר-היום:>
<הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014>
נכחו
<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
משה גפני

בועז טופורובסקי

חמד עמאר

אלעזר שטרן

<מוזמנים:>
שי אהרונוביץ - מנהל אגף א', רשות המסים, משרד האוצר

שוקי שרצקי - מנהל תחום, רשות המסים, משרד האוצר

דרור ביטרמן - מנהל תחום שומה, רשות המסים, משרד האוצר

אביבה אטיאס - עו"ד, ממונה מיסוי ומקרקעין, רשות המסים, משרד האוצר

ברוך משולם - עו"ד, רשות המסים, משרד האוצר

ספי זינגר - עו"ד, רשות המסים, משרד האוצר

נתנאל לפידות - מנהל אגף בכיר תכנון אסטרטגי ומדיניות, משרד הבינוי והשיכון

אליאן רובנוביץ' - פניות תקציביות, משרד התקשורת

עופר מנירב - רו"ח, יו"ר ועדת המסים, לשכת רואי-החשבון בישראל

עדי גרינבאום - יועמ"ש, לשכת רואי-החשבון

שוש שחם - עו"ד, לשכת עורכי-הדין

לבנת קופרשטיין דאש - עו"ד, איגוד הבנקים בישראל

יותם ברגר - גל"צ

ליטל סרר - לוביסטית, התאחדות המלונות

נחי רץ - לוביסט, חברת "גלעד"


<ייעוץ משפטי:>
<שלומית ארליך>
אייל לב ארי
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רכזת בכירה בוועדה:>
ליאת קרפטי

<רישום פרלמנטרי:>
רונית יצחק
<הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני פותח את הישיבה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 77), ה'תשע"ד–2014, (852 - - - ). אני מברך את כולם, כבר הרבה זמן לא ראינו אתכם, שבוע-שבועיים, אבל כבר התגעגענו.
<אביבה אטיאס:>
אתמול.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל עופר לא היה.

<עופר מנירב:>
מתנצל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
וגם חלק מהחבורה פה, שי וכל אלה גם כן. שי, אתה תוביל?
<שי אהרונוביץ:>
צהריים טובים, אגיד כמה דברים. אנחנו פה למעשה לא בשביל להאריך עוד פעם את צו המקדמות אלא להביא את תיקון החקיקה. הצו שמאריך את הוראות החקיקה הקיימות בנושא המקדמות יפוג בתום חודש מאי, וכפי שהבטחנו מספר פעמים, אבל גם בפעם האחרונה, הבאנו למעשה הסדר חדש מתקן בעצם להסדר הקיים. יש רשימת תיקונים, תכף אולי נאמר אותם ב- highlightלפני שאחר כך הוועדה תקריא את התיקון.
אני רוצה לומר שבאנו בדברים, כפי שהוועדה גם ביקשה וכו', באנו בדברים במשך הרבה חודשים על הצעת החקיקה, גם עם נציגי לשכת רואי-החשבון שנמצאים כאן, גם עם נציגי לשכת עורכי-הדין שנמצאים כאן וגם עם נציגי הקבלנים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שלא נמצאים פה.
<שי אהרונוביץ:>
שלא נמצאים כאן.

<אביבה אטיאס:>
הכול בסדר - - -
<שי אהרונוביץ:>
אם אמיר הלר כנראה לא פה אז - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
סימן שהכול מקובל עליהם.
<שי אהרונוביץ:>
לא שאין מחלוקות וכו', אבל בגדול הם - - -
<בועז טופורובסקי:>
שזה מדאיג, דרך אגב.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, כי ישבו אתם - - -

<אביבה אטיאס:>
כן, ישבו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נאמר ככה, הרי הדברים האלה כבר קיימים, וההפך, לחצנו שיביאו חוק מסודר, לא כל פעם צו, אז הם הביאו עכשיו חוק מתוקן. אז אם היו אומרים לנו: הצו כפי שהיה, הנה, עכשיו הפכנו אותו לחוק אז זה היה דיון של חצי דקה. כבר דנו בזה כל כך הרבה פעמים וכו', אז זה הנקודה. תכף נשאל אם יש שינויים. אם יש שינויים על השינויים נצטרך לדבר. אבל אם החוק היה בדיוק כמו הצו אז כבר דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים פה בוועדה, כל פעם שדחינו קיימנו דיון ונזפנו בהם שאנחנו רוצים חוק. הנה, אז הם הביאו את החוק. לכן, תתמקדו, תסבירו שוב, תזכירו לחברי הוועדה המכובדים את הנושא, ובעיקר נעמוד על ההבדלים, מה ההבדל בין מה שהיה בצו לבין מה שאתם רואים בחוק, נדבר על זה ונתקדם.
<שי אהרונוביץ:>
אז אני מזכיר שלמעשה סעיף 15, סעיף המקדמות חוקק כחלק מתיקון 70 בשנת 2011, תיקון 70 לחוק מיסוי מקרקעין שמטרתו הייתה גם לשפר ולייעל את הליכי השומה במיסוי מקרקעין. הוא בא גם בעקבות דוח של ה-OECD לגבי doing business עם Israel כמובן, בכל מה שקשור לתהליכי רישום המקרקעין.
הוועדה מצאה, גם ה-OECD מצא ואחר כך ועדה בראשותו של מנכ"ל משרד המשפטים, שלוקח לא מעט חודשים במדינת ישראל לרשום נדל"ן. זאת אומרת, יש עסקת נדל"ן, לרשום אותה, לבצע את הרישום בעצם של העסקה בפנקסי רישום המקרקעין, קרי הטאבו, זה תהליך שלוקח לא מעט חודשים, וישראל זכתה מה שנקרא לביקורת לא פשוטה על התהליך הזה.
ועדה שמונתה על-ידי מנכ"ל האוצר, ועדת משנה מנכ"ל משרד המשפטים, גיא רוטקופף דאז, ישבה על המדוכה, ולמעשה ביקשה לבדוק מהם התהליכים שמעכבים את הרישום. אחד מהממצאים שלה היה שלמעשה התהליך מול משרדי מיסוי מקרקעין, קרי קבלת האישורים לרישום העסקה בטאבו – אני מזכיר, וזה מן הסתם - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בעיקר זה הבעיה של המוכר שהוא מעכב תמיד את הקונה בגלל חשבונות שיש לו ויכוחים שיש לו עם כל המערכות.
<שי אהרונוביץ:>
בוודאי, יש פה למעשה שני הליכים. יש גם הליך שהוא הליך ביורוקרטי בתוך משרדי מיסוי מקרקעין, הליך השומה היום שלב א', יכול לקחת עד שמונה חודשים, קיצרו אותו, בתיקון 70 הוא קוצר מ-12 חודשים לשמונה חודשים. אנחנו משתדלים במשרדי מיסוי מקרקעין לעמוד בזמן הזה, אנחנו חייבים לעמוד בזמן הזה, אבל עדיין שמונה חודשים זה זמן לא קצר, ועם עסקה עכשיו למפקח יש כמות גדולה של תיקים, הוא דן בעסקה אחרי שישה-שבעה חודשים, מן הסתם לא היה אפשרי ללא הכלי של המקדמה, אי-אפשר למעשה להשלים את הליך הרישום.
הדבר השני שניסינו להשיג, כמו שאמר כבוד יושב-ראש הוועדה, ניסינו פה להשיג זה עוד תקלה שצפינו בה במשך לא מעט שנים, התקלה היא שלמעשה הקונה הוא סוג של בן-ערובה של המוכר. עסקה במקרקעין למעשה לא יכולה להיות מושלמת ברישום עד שלא מתקבלים אישורי המסים, קרי האישור של תשלום מס השבח של המוכר ואישור מס רכישה של הקונה. אז אם רכשתי מקרקעין אז את אישור מס הרכישה אני יכול להשיג – אגב, גם לנושא מס רכישה נתנו פה תשובה, עוד מעט נדבר על זה, אבל אישור מס השבח למעשה לא היה תלוי בי. זאת אומרת, לרוב מה שהיה קורה, העורך-דין של הקונה היה צריך להעריך כמה מס יוטל על המוכר, לשים איזשהו סכום בנאמנות שיישאר בסוף העסקה במידה שלא ישולם מס השבח, לא תמיד הושאר סכום מספיק. למשל, במגזר הקבלנים בכלל הייתה לנו בעיה מאוד גדולה כי שם לרוב לא היה מנגנון של השארת סכום בנאמנות, אין, זאת אומרת, מי שקנה מקבלן יודע שהוא לרוב הולך – עורך-דין של הקבלן למעשה הוא זה שעושה את העסקה, ולמעשה יש לנו לא מעט דירות, קרוב ל-10,000 דירות במדינת ישראל שלא יכולות להירשם בטאבו עד היום כי הקבלן עד היום לא הביא את טופס ה-50.

בתיקון הזה בעצם ביקשנו לפתור שני דברים. אחד, זה כמובן לקצר את תהליך הרישום, ותכף נראה שבתיקון של סעיף 15 לטעמנו עוד יותר מסייעים בקיצור תהליך הרישום; ודבר שני, שהקונה למעשה לא יהיה יותר בן-ערובה. הקונה משלם מקדמה, אחוז מסוים מהעסקה הוא משלם למנהל מיסוי מקרקעין ומקבל את האישור של המוכר, את אישור מס השבח. המוכר במקביל מתנהל בהליכי השומה שלו, אגב, אם המקדמה גבוהה יותר בסופו של דבר מהשומה של המוכר כמובן שהוא מקבל החזר, זאת אומרת, הכסף ביתר כמובן חוזר למוכר ויש גם אפשרות להקטין את המקדמה, תכף נראה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
והעיקר, הקונה הרי משלם מה שהמוכר היה צריך לשלם, אז כדי לא להפסיד הוא מקזז מהסכום שהוא צריך לשלם, - -
<שי אהרונוביץ:>
נכון.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - הוא מקזז את הסכום הזה על-פי חוק.
<שי אהרונוביץ:>
מאחוז ה-40 בעצם של התמורה, תכף נראה מה קורה עם קבלנים, אבל כעיקרון מהאחוז ה-40 של התמורה מועבר או 7.5% או 15% למנהל מיסוי מקרקעין, ובמקביל הקונה מקבל את אישור המסים. למעשה זה היה מנגנון המקדמה. הוועדה אישרה בזמנו, הכנסת אישרה בזמנו את תיקון 70, כעבור שנה וחצי מהתיקון טענה שהיו הרבה תלונות על ההליך, ואני גם מודה שמה שנקרא כמו כל תהליך חדש שאתה מכניס אותו יש – אני קורא לזה "מחלות ילדות", זאת אומרת, הבן הקטן שלי נכנס לפני שבועיים למעון וכבר ביום שישי הוא היה עם חום גבוה, אין מה לעשות, יש - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה פירוש, אבל יש הגנת ינוקא, לא?
<שי אהרונוביץ:>
יש "מחלות ילדות", וגם לנו לקח זמן להתרגל ושהעובדים שלנו יפנימו את זה. הוועדה קיבלה בתיקון 72 החלטה להפוך את זה להוראת שעה ולראות, בעתיד נראה אם להפוך את זה להוראת קבע או לא, ואלה באמת הצווים שאנחנו כל פעם באנו ולמעשה הארכנו.
אני רוצה רק לדבר בקצרה על התיקונים שלמעשה יש בתיקון שלטעמנו משפרים גם מבחינת הציבור את תהליך המקדמה. ראשית, חברה - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כשמדברים על שני המצבים, גם אם קונים מקבלן וגם אם קונים מאדם פרטי.
<שי אהרונוביץ:>
כן, אז תכף נסביר מה קורה. זאת אומרת, רכישות מקבלן נכנסות למקדמה, רכישות מקרקעין, לא מקבלן וכו', גם נכנסות למקדמה, מה שלא נכנס למקדמה, אנחנו נראה שלמעשה אנחנו מחריגים את דירות המגורים הפטורות. דירת מגורים פטורה מוחרגת מהמקדמה, היא הייתה כך וגם בתיקון הנוכחי, איפה שמבוקש פטור.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה פירוש פטורה?
<שי אהרונוביץ:>
הוועדה שאישרה פה את תיקון 76 זוכרת שלמעשה הקטנו את האפשרות לקבל פטורים, אבל עדיין רוב הציבור במדינת ישראל חי בעולם הפטור כי ל-70% מהתאים המשפחתיים יש רק דירת מגורים אחת, ולכן מן הסתם מבקשים פטור על הדירות האלה, המקדמה לא חלה וזה גם בתיקון הנוכחי. אז אני רוצה לעבור במהירות על התיקונים: צריך לזכור ששיעור מס השבח של חברה עומד על 26.5%, ולכן שיעור המקדמה שחל על חברה יהיה תמיד 7.5% ולא תלוי מתי היא רכשה. אני מזכיר שמי שרכש לפני 7 בנובמבר 2001 המקדמה עליו 15%, בחברה הקטנו את זה ל-7.5% באופן קבוע כי אין טעם לקחת. אם כל השבח הוא 26.5% אז אין טעם לקחת משווי המכירה 15%, ולכן הקטנו את זה באופן גורף ל-7.5%.

חלק מההסכמות שהגענו עם הקבלנים. צריך לזכור שקבלן משלם מס הכנסה, הוא לא משלם מס שבח. קבלן שמשלם מס הכנסה מביא טופס 50, טופס לפי סעיף 50 פוטר אותו מלשלם את מס השבח. כאשר הוא מציג את טופס ה-50 העסקה הזאת אוטומטית פטורה ממקדמה. גם הקלנו בנושא טופסי 50 – אם הוועדה עוד מעט תרצה לשמוע היא תוכל לשמוע, דרור שאחראי על נושא טופסי 50 ברשות המסים נמצא כאן – הקלנו מאוד על קבלנים בנושא קבלת טופסי 50, אבל לא רצינו לשחרר אותם מנושא המקדמה. וכפי שכבוד הוועדה זוכרת, הקבלנים ניהלו מאבק, הם חשבו שהם לא צריכים להיות בתוך המקדמה וכו'. אנחנו חושבים שהקבלנים כן צריכים להיות בתוך המקדמה, למה? שיהיה לקונה מה שנקרא "המעוז האחרון". אם הקבלן אחרי כל ההקלות שנתנו בטופסי 50 עדיין לא הביא טופס 50, יש לו את הברירה לשלם את המקדמה ולקבל את אישור מס השבח. הוא לא יהיה תקוע כמו שעד היום תקועים לנו קרוב ל-10,000 דירות במדינת ישראל שלא יכולות להירשם בטאבו. הקונים לא יכולים לרשום אותן בטאבו כי הקבלן עד עצם היום הזה לא המציא את טופס ה-50. ולכן, מבחינתנו חשוב שקבלנים כן יישארו בתוך המקדמות, גם אם זה מה שנקרא "ברירת המחדל האחרונה". אבל הקונה שקנה מקבלן מעביר לנו את המקדמה לא אחרי 40% אלא רק אחרי 80%, היות והדיווח של הקבלנים למס הכנסה נעשה קרוב להשלמת הפרויקט אז 80% בעצם מייצג את האחוז הזה. אם עד 80% מהתשלום שהקונה משלם לו, עד אז שזה שלב מאוד רחוק, הקבלן לא המציא את טופס ה-50, רק בשלב הזה הקונה יעביר את המקדמה. אז גם בזה בעצם הלכנו לקראת.
כמו כן, בנושא של קבלנים, כדי לסגור את העניין הזה, למעשה כאשר העסקה מבוצעת על קרקע של מינהל מקרקעי ישראל, קרי קבלן שזכה במכרז ובונה על קרקע של מינהל מקרקעי ישראל, אנחנו שם פוטרים עסקה כזאת ממקדמה, את מכירת הדירות על-ידי הקבלן, ואסביר למה. חוק המכר קובע שאחד מהתנאים שהבנק יחזיר את הערבות הבנקאית לקבלן, ייקח בחזרה את הערבות הבנקאית מהדייר ובעצם ישחרר את הקבלן מהערבות הבנקאית. אחד התנאים בקרקע של המינהל זה כאשר החוכר, זאת אומרת, רוכש הדירה נרשם כחוכר במינהל מקרקעי ישראל או ברמ"י. בשביל להירשם כחוכר ברמ"י אתה צריך להביא אישור מסים. זאת אומרת, אמרנו, אין צורך שנדרוש פה מקדמה כי הבנק לא ישחרר את הקבלן מחשבון הליווי עד שלמעשה החוכרים, הדיירים לא יוכלו להירשם כבעלים. מתי הם יוכלו להירשם כבעלים? אחרי שיהיה אישור מסים, ולכן אין צורך שגם יחול פה מנגנון המקדמה, ולכן את זה בעצם שחררנו ממנגנון המקדמה.
בקרקע פרטית לא יכולנו לשחרר קבלנים ממנגנון המקדמה כי בקרקע פרטית חשבון הליווי מסתיים רק כאשר נרשמת הערת אזהרה ולא הרישום של הבעלות. בשביל לרשום הערת אזהרה לא צריך אישור מסים, ולכן למעשה על רכישות מקבלנים המקדמה ממשיכה לחול כאשר מדובר בעסקה בקרקע פרטית. אני עובר עכשיו למעשה למה עשינו לגבי שאר הדברים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שי, לא כדאי שתקריא ונדבר על זה תוך כדי הקראה?
<שלומית ארליך:>
כן, בוא נקריא סעיף סעיף ואז - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה רוצה להסביר עכשיו ואחר כך נקרא בלי להתערב?
<שלומית ארליך:>
כי אחר כך תצטרך להסביר את זה עוד פעם.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כי אני חושש שאחר כך עוד פעם יצטרכו להסביר, אז בוא תקרא מהר.

<שי אהרונוביץ:>
אין בעיה.
<ברוך משולם:>
אני אקריא את זה.
"הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014
תיקון סעיף 15
1.

בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג–1963‏ (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 15 –



(1)
בסעיף קטן (ב) –




(א)
ברישה, המילים "ואינה דירת מגורים מזכה שהתבקש בשלה פטור לפי פרק חמישי 1" – יימחקו;"


<שלומית ארליך:>
זה בעצם סעיף שאתם מוסיפים אותו אחר כך לסעיף הפטורים?
<ברוך משולם:>
כן, העברנו את השימור של האי-הכלה של המקדמות לסעיף (ח). סעיף (ח) מונה מספר עסקאות נוספות שלא חלה עליהן חובת מקדמות. זה בעצם שינו טכני, אין פה חידוש.


"
(ב)
אחרי פסקה (2) יבוא:





"(3) על אף האמור בפסקאות (1) ו–(2), במכירת זכות במקרקעין בידי חבר בני–אדם – 7.5% מהתמורה:";"


זה בעצם מה ששי הסביר. יש פה הפחתה לגבי חברות, במקום 15%, 7.5%.
<שלומית ארליך:>
שעד היום הן היו באמת מחויבות לפי שני השיעורים האלה?
<קריאה:>
כן.

<ברוך משולם:>
"

(2)
בסעיף קטן (ג), במקום "לאחר ששולמו למוכר 40% מהתמורה" יבוא "מיד לאחר ששולמו למוכר 40% מהתמורה או במועד מסירת ההצהרה לפי סעיף 73(ג), לפי המאוחר מביניהם";"


פה אנחנו פשוט נתנו עוד איזושהי דחייה נוספת, קבענו מועד מאוחר מבין השניים. מקודם היה 40% מהתמורה, אנחנו רוצים שהוא יגיש הצהרה ועם זה ברגע שהוא הגיע ל-40% ישלם, ולא ירוץ כבר ביום הראשון וישלם כשעוד אין הצהרה ועוד אין לנו מה לבדוק.
<שי אהרונוביץ:>
אני רוצה שנייה להסביר שפשוט נתקלנו במקרים שבהם – נניח היום אחר הצהריים נחתמת עסקה וכבר מחר משולמת 50% מהתמורה. ברגע ששולמה 50% מהתמורה למעשה טרם דווחה עסקה בכלל למס שבח, אבל מצד שני כבר חלה חובת המקדמה. ולכן, יצא פה מצב אבסורדי שעוד לפני שמגיעה חובת הדיווח על העסקה כבר בעצם צריך להעביר את המקדמה, וברור שזה לא יכול לחיות ביחד, ולכן הסדרנו את זה.
<עופר מנירב:>
שי, אבל רק יש לי פה שאלה. כבוד היושב-ראש, אפשר שאלה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן.

<עופר מנירב:>
יש לי תנאי תשלום, אני משלם 40% במועד מסוים, עוד 40% במועד אחר ועוד 20% במועד שלישי. אחרי ששילמתי 40% לפי מה שכתוב פה אני צריך כבר להביא לכם את הכסף. התשלום שלי למוכר הוא רק בעוד 30, 40, 70 יום. אתה מחייב אותי עכשיו להעביר לך תשלום כשאני לא צריך לשלם בכלל. הלוא זה יכול להיות במועד - - -
<שי אהרונוביץ:>
אם שילמת 40% אז זה בסדר, מ-41% אתה צריך להעביר את זה.
<עופר מנירב:>
לא, זה לא מה שכתוב פה.

<שלומית ארליך:>
זה לפי המאוחר.
<עופר מנירב:>
"לאחר ששולמו למוכר 40% מהתמורה". זאת אומרת, שילמתי 40% מהתמורה, עוד לא שילמתי יותר, אני גם עוד לא צריך לשלם יותר. אז אתה צריך להכניס פה למשל: אבל לא לפני מועד התשלום הבא שאני צריך להעביר למוכר. הלוא לא יכול להיות שאני צריך עכשיו לשלם לך כשאני לא צריך לשלם עוד למוכר.
<שי אהרונוביץ:>
זה עד 40%, כולל 40%. ברגע שתשלם את ה-40% הנותרים מהם אתה כבר – ברגע שאתה - - -
<עופר מנירב:>
לא זה מה שכתוב פה. לפי מה שכתוב פה שילמתי 40%, אני חייב ללכת להוציא עוד כסף להביא לכם.

<שוש שחם:>
נכון. אז תשלם 39.5% כמו שעושים - - -
<עופר מנירב:>
לא, אשלם לכם את זה במועד התשלום הבא שאני משלם, אחרת זה לא הגיוני.

<שי אהרונוביץ:>
אנחנו לא יודעים גם מה מועד התשלום בעצם. אנחנו לא רושמים אצלנו מה מועדי התשלום של כל עסקה.
<עופר מנירב:>
המשמעות שכתבת פה 32.5%, זה מה שכתבת, כדי שנבין טוב. אז לא כתבת 40%, כתבת 32.5%.
<קריאות:>
- - -

<קריאה:>
לא.

<עופר מנירב:>
מה לא?

<ספי זינגר:>
אתה יכול לשלם את ה-10% הנוספים תוך 30 יום.
<עופר מנירב:>
אתה נותן את הפתרון, אבל עדיין אתה אומר 32.5% וזו לא הייתה הכוונה. הכוונה לא הייתה 32.5%.
<שי אהרונוביץ:>
בוא נבהיר את זה, נבהיר את זה לפרוטוקול, נגיד בדיוק למה התכוונו. התכוונו שמעל 40% תשלם. יכול להיות ששילמת פחות - - -
<שלומית ארליך:>
לא, רגע, זה לא עובד כך, מה זה נבהיר את זה לפרוטוקול?
<שי אהרונוביץ:>
כל עוד שולם עד 40% אין חובת העברת מקדמה, מתשלום ה-41% הוא צריך כבר להעביר את המקדמה. זאת אומרת, 41% עד 47.5% יעברו אלינו בעצם, וכך הייתה המקדמה וכו'. אני חייב לתחום את זה במועד קבוע.

<עופר מנירב:>
אז תכתוב
לאחר ששולמו למוכר למעלה מ-40% מהתמורה.
<שלומית ארליך:>
הנוסח הזה מקובל עליכם, שי?
<עופר מנירב:>
במקום "עד", תכתוב "למעלה", מעל 40%, ואז אני יכול בתשלום הבא לעשות את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מייד לאחר ששולמו למוכר מעל 40%.

<קריאות:>
- - -

<שוקי שרצקי:>
זה היה כך.

<עופר מנירב:>
מעל 40%, ואז גם 40.5% וגם 41% וכל מה שלא יהיה.

<ספי זינגר:>
אין בעיה, בסדר, "מעל".
<שלומית ארליך:>
בסדר? אז בעצם אנחנו מתקנים את הנוסח כך שבפסקה (2) זה יהיה:

"מייד לאחר ששולמו למוכר מעל 40% מהתמורה או במועד מסירת ההצהרה לפי סעיף 73(ג), לפי המאוחר מביניהם";"
<ברוך משולם:>

"
(3)
אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:




"(ג1)
הוראות סעיף קטן (ג) יחולו לעניין מכירת זכות במקרקעין שהרווח ממנה נתון לשומה על פי הפרק הראשון לחלק ב' לפקודת מס הכנסה, ואולם יקראו את הסעיף הקטן האמור כאילו בכל מקום, במקום "40%" נאמר "80%".";"


<עופר מנירב:>
זה סעיף הקבלנים, נכון?

<ברוך משולם:>
זה סעיף הקבלנים, כן, הסברנו אותו.

"
(4)
במקום סעיף קטן (ה) יבוא:" - - -


<שלומית ארליך:>
רגע, אז רק נבהיר שבעצם זה האזור שעליו שי דיבר שבעצם מחילים פה את חובת תשלום המקדמות גם לגבי מכירה של עוסק שממוסה לפי פקודת מס הכנסה, בין היתר גם קבלנים. ובעצם ההסדר הזה יחול רק לאחר שהועברו 80% מהתמורה ולא 40%. בעצם זה פרק הזמן שבו אתם מניחים שקבלנים שלא הוציאו טופס 50 מראש, כן יוכלו להוציא טופס.
<שי אהרונוביץ:>
בדיוק. זאת אומרת, זה כבר קרוב מאוד לסיום הפרויקט, לדייר נשארו עוד 20% אצלו ביד, זה מה שנקרא "המעוז האחרון". אם עד אז הקבלן – שהיום באמת אני חייב להגיד שרוב הקבלנים באמת מביאים את טופסי ה-50 בזמן וכו', כפי שאמרתי, מאוד הקלנו גם על הוצאת טופסי 50 – אבל אם הקבלן עד שלב זה לא הביא, הקונה יכול להיות רגוע, הוא בא, משלם לנו, ואז אין את הבעיות כפי שנתקלנו, "חפציבה", וכפי שאמרתי, לא מעט דירות עד היום שאין בהם טופסי 50.

<שלומית ארליך:>
שי, אם אפשר עוד מילה על ההנחיה שהוצאתם לאחרונה בעניין הקבלנים, והאם זה פותר את הבעיות עם הקבלנים לטעמכם?
<אביבה אטיאס:>
דרור, אם זה פותר.
<דרור ביטרמן:>
הקלנו את המסלולים עם הקבלנים, הפחתנו את גובה הערובה בחצי, וסך הכול אני חושב שאין פה שום בעיה כרגע לאחר דיונים כמובן משותפים. יש דרישות לכאן ולכאן, אבל ההקלות שעשינו הם אלו שהמלצתם.
<שי אהרונוביץ:>
למעשה, היום הסכום שהקבלן צריך לרתק בחשבון ליווי, אני מזכיר לוועדה שזה מאוד הטריד אותה, הסכום שהקבלן צריך בעצם לתת – הבנק מתחייב לרשות המסים שהוא משאיר סכום בצד, הסכום עמד על 26%, אנחנו מתוך באמת אחרי דיונים רבים, כולל אצל מנהל הרשות כמובן וכו', קיבלנו שזה מקשה על הקבלנים מבחינת העול המימוני שקיים עליהם ממילא, ולכן בסופו של דבר הקטנו את זה ל-13%. זאת אומרת, הקטנו בחצי את ההתחייבות שהבנק צריך לתת, לטעמנו זה בסדר. אני חושב שגם לטעם הקבלנים, יש להם עוד בקשות כאלה ואחרות, אבל מה לעשות.

<אביבה אטיאס:>
תמיד יהיו.
<שי אהרונוביץ:>
בדיוק.

<דרור ביטרמן:>
עם הקבלנים, א', יצרנו מסלול מיוחד לפרויקט בליווי בנקאי לתת מענה, זה אחד. ב', הפחתנו את רוב הסכום הקובע במחצית, במקום שיעור מס חברות ב-13%, גם את גובה הערובה מ-3% ל-1.5% באישור לפרויקט אחר. וכמובן, העלינו את האחוז, מועד התשלום של המקדמה מ-40% ל-80% בהצעה פה.
<ברוך משולם:>

"
(4)
במקום סעיף קטן (ה) יבוא:




"(ה)
(1)
המנהל רשאי להקטין את השיעורים הקבועים בסעיף קטן (ב), מיוזמתו וכן לבקשת המוכר או הרוכש שהוגשה עד למועד הקבוע להגשת ההצהרה לפי סעיף 73; הבקשה תהיה מנומקת בכתב ויצורפו לה מסמכים להוכחת סכום המס שיחול על המכירה."


<שלומית ארליך:>
תסבירו את פסקה (1).
<שי אהרונוביץ:>
לעתים המוכר גורס שתשלום המקדמה הוא תשלום מוגזם, זאת אומרת, 15% או 7.5% זה תשלום גבוה לעומת המס שבסופו של דבר הוא יידרש לשלם למינהל כשמדובר בעסקה עם רווחים נמוכים יותר, אם בגלל שמדובר בעסקה הפסדית ומסיבות כאלה ואחרות. בחקיקה הקיימת הייתה אפשרות להגיש בקשה להקטנת גובה המקדמה על-ידי המוכר או על-ידי הקונה, אלא שאחת הטענות שנשמעה שאין שיניים בעצם לבקשה הזאת. זאת אומרת, הבקשה יכולה להיות מוגשת, ולמעשה אין זמן שבו צריך לדון בה, אין סנקציה, מה קורה אם לא דנים בכלל בבקשה וכו'. אין אפשרות להגיש אפילו איזושהי בקשה לעיון חוזר. אז פה באמת אני חייב להגיד, זו הייתה דרישה של לשכת עורכי-הדין ולשכת רואי-החשבון שנתחום, גם זכות לעיון חוזר, כפי שאנחנו רואים כאן, אבל גם נתחום. זאת אומרת, מכרתי לדרור זכות במקרקעין ואני צריך לשלם בגלל המועד שבו רכשתי 15%, יש לי הפסדים, מה לעשות, אני מגיש בקשה ביחד עם השומה העצמית שלי להקטין את המקדמה כי אני אומר: הנה, יש לי פה הפסדים צבורים. עד היום, כפי שאמרתי, הבקשה הזאת הייתה מונחת במשרד, כמובן שהשתדלנו לטפל והכל, אבל לא הייתה סנקציה בחוק מה קורה אם לא דנים בה. עכשיו, למעשה תחמנו את זה ב-20 ימים. אמרנו למנהל מס שבח, וכאן בעצם לקחנו על עצמנו, אמרנו למי שדן בהחלטה במשרד: יש לך עכשיו 20 ימים לדון בזה, לא דנת בזה, רואים את הבקשה כאילו התקבלה, ואז זה אומר שהמקדמה מוקטנת בהתאם לבקשה שהגשת.

דבר נוסף שאפשרנו זה, ואני כבר נכנס פה ל-(ו), אפשרנו למעשה להגיש בקשות - - -
<שלומית ארליך:>
לא, רגע, לפני שאתה נכנס ל-(ו), שי. אז קודם כול לגבי המועדים, בעצם המועדים היום קבועים:


"
(א)
20 ימים ממועד הגשת הבקשה;



(ב)
המועד האחרון למשלוח ההודעה של המנהל לפי סעיף 78(א);"


שזה בעצם גם כן 20 ימים - - -

<ברוך משולם:>
20 יום של השומה העצמית, כן, שהוא שולח לו עם התשלום שלו.
<שלומית ארליך:>
אז בעצם מדובר פה במועדים חופפים, כי הבקשה להקטנת שיעורי מקדמה צריכה להיות מוגשת עד סוף מועד הגשת ההצהרה.
<ברוך משולם:>
לא, יכול להיות שהוא הגיש לו את האישור של השומה העצמית, וביום האחרון הוא הגיש לו בקשה להקטין.
<שלומית ארליך:>
בסדר, אבל בעצם לא עשיתם פה משהו דרמטי, כי הבקשה להקטנת שיעורי מקדמה צריכה להיות מוגשת עד מועד הגשת ההצהרה על העסקה.
<ברוך משולם:>
לא, אבל אם הוא הגיש אחרי, ואם הוא הגיש מאוחר יותר?
<שלומית ארליך:>
אז הוא לא עמד בזה שהוא צריך להגיש את זה במועד שקבעתם בחוק. אבל אם הוא עומד בהוראה - - -
<אביבה אטיאס:>
ואז יש לך את ה-20 יום.
<ברוך משולם:>
ואז יש לו את ה-20 יום הנוספים לבדוק את זה.
<ספי זינגר:>
זה לפי המאוחר.
<אביבה אטיאס:>
ב-mainstream זה צריך באמת להיות - - -

<ברוך משולם:>
כן, לפי המאוחר מביניהם.
<ספי זינגר:>
זה לפי המאוחר מביניהם.

<שלומית ארליך:>
אבל אנחנו עדיין מדברים על 20 ימים ממועד הגשת הצהרה על העסקה.
<ברוך משולם:>
הוא הגיש הצהרה ורק אחרי שהוא הגיש הצהרה הוא ביקש שיקטינו לו את זה.
<שלומית ארליך:>
חכה שנייה, ברוך, בעצם אנחנו אומרים כזה דבר: 20 ימים ממועד הגשת הבקשה, שהבקשה צריכה להיות מוגשת ממועד הגשת ההצהרה על העסקה או 20 ימים ממועד הגשת ההצהרה על העסקה.

<ספי זינגר:>
נכון, את יכולה להגיע ל-40 יום שהוא יצא.
<שי אהרונוביץ:>
אם הוא הגיש את זה ביום האחרון היא יכולה להגיע ל-40 יום, כן.

<ספי זינגר:>
- - - ביום האחרון של ה-20 את הבקשה להקדמה.

<שי אהרונוביץ:>
כן.

<ספי זינגר:>
קיבלת עוד 20 יום.

<שי אהרונוביץ:>
אם לא צריך לתת לו תשובה למחרת, לכאורה.

<ברוך משולם:>
להפך, הלכנו פה לקראת.

<שוש שחם:>
היא צודקת, סליחה, עם כל הכבוד היא צודקת, כי נניח נחתם הסכם ב-1 בינואר, אז יש לי 40 יום להגיש הצהרה, אבל אני מגישה את הבקשה להקטנה תוך 20 יום מהיום שנחתם ההסכם, עוד לפני שהגשתי את ההצהרה, אז יש לי 20 יום. ואז אם אנחנו פה ב-(ב), אז אנחנו רצים קדימה בעוד 20 יום.
<עופר מנירב:>
לא רצינו את זה, המועד המאוחר בין שניהם לא נכון. לפי המאוחר בין שניהם, זה בסדר גמור. אני לא רואה בזה שום בעיה.
<משה גפני:>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד משהו.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מדבר על הנושא של ה-20 וה-40 יום?
<משה גפני:>
תן לי, אני פשוט ב-13:00 הולך. ביקש ממני חבר הכנסת ליצמן, חבר הוועדה, היות ואנחנו מדברים על זה שבן-אדם עכשיו מתחיל להיות חייב במס שבח ואנחנו דנים על מספר הימים והכל, אם הוא השביח את הדירה עד התקופה הזאת שהוא היה פטור, עד שהממשלה הזאת החליטה לחייב אותו, הוא עשה שיפוצים בדירה שזה השביח, אבל מכיוון שהוא היה פטור ממס שבח מתי שהוא עשה את השיפוצים אין לו קבלות, הוא לא יכול להוכיח לרשות המסים, הוא לא יכול להוכיח שהוא אכן עשה את השיפוצים, אין לו תיעוד שהוא יכול לעשות את זה. מבקש חבר הכנסת ליצמן, הוא פשוט לא נמצא פה, אני ממלא-המקום שלו, אתה יודע.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נדון בהערה הזאת, מי ממלא-מקום של מי, אבל זה בסדר, חוקית כן.

<משה גפני:>
נדבר על העניין הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי, נדבר.

<משה גפני:>
אז מבקש חבר הכנסת ליצמן שאחד כזה שעשה שיפוצים בשעה שהוא היה פטור ממס שבח, הוא מבקש שמה שהוא ישלם במס שבח הוא יקל על רשות המסים ויקל על עצמו, מכיוון שאין לו את התיעוד ויתחילו דיונים שאז הוא יעבור ל-12% תשלום. הוא הניח הצעת חוק כזאת. אין לו תיעוד, מכיוון שאז הוא היה פטור, הוא עשה שיפוצים, השביח את הדירה, אבל לא שמר כלום, בגלל שבשביל מה הוא צריך לשמור את זה? הרי זה היה התקופה שלנו, התקופה הטובה שהוא היה פטור ממס שבח.
<שי אהרונוביץ:>
תקופה רעה?
<משה גפני:>
הוא מציע שזה יכנס לחוק. אם חס וחלילה אתם תתנגדו לזה אז הוא מבקש להכניס את זה בתור הסתייגות.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה עמדתכם בעניין?

<שי אהרונוביץ:>
הייתה הצעת חקיקה פרטית שלדעתי הייתה בוועדת שרים בימים האחרונים, העמדה שלנו הייתה התנגדות, אבל מה שהודענו לממשלה, שאנחנו כרגע בוחנים תיקונים לתיקון 76, וזה אחד הדברים שאנחנו בוחנים, לתת מה שנקרא "מסלול מהיר". מסלול שבו ניקח רק את שווי הרכישה ואת מס הרכישה, נתונים שנמצאים אצלנו במחשב במרבית המקרים ושיעור המס יהיה נמוך יותר. לא יודע אם 12%, הסטטיסטיקה שלנו אומרת שהאחוז הזה הוא טיפה יותר גבוה, אבל בוודאי לא 25% כמו שהוא באופן רגיל. ולכן, בהחלט מנהל רשות המסים הודיע ושר האוצר וכו' שנבחן את זה עכשיו כחלק מתיקונים לתיקון 76. בזמנו בסך הכול חשבנו באמת ללכת על מסלול מהיר, זה לא הסתייע בתיקון 76, אבל זה בהחלט מסוג הדברים שאנחנו שוקלים. אגב, גם למערכת שלנו בסך הכול יותר קל להתמודד עם זה.

<משה גפני:>
נכון. עד עכשיו לא הבנתי מה זה אומר - - -

<שי אהרונוביץ:>
אבל זה לא הדיון כאן.
<ברוך משולם:>
זה לא רלוונטי כרגע לנושא המקדמות, הצעת החוק הזאת נדונה - - -

<משה גפני:>
בטח שהיא רלוונטית.

<ברוך משולם:>
היא נדונה בישיבה האחרונה של ועדת שרים לענייני חקיקה, - - -

<משה גפני:>
ועדת שרים לחקיקה לא מעניינת אותי. כל חוק שלי היא נגד, אז היא בכלל מבחינתי לא מעניינת.

<ברוך משולם:>
אבל אנחנו במסגרת - - -

<משה גפני:>
אני שואל, תסכימו שנכניס את זה פה בתור - - -
<ברוך משולם:>
לא, לפה בוודאי שלא.
<משה גפני:>
אז אני מבקש להכניס את זה בתור הסתייגות, את הצעת החוק שלנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
טוב.

<שלומית ארליך:>
צריך להצביע על זה.
<משה גפני:>
בסדר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם מתכננים לדון בזה במסגרת אחרת?
<משה גפני:>
כן, הם אמרו.

<אביבה אטיאס:>
כן.

<ברוך משולם:>
כן, אנחנו מתכוונים - - -

<עופר מנירב:>
כבוד היושב-ראש, אפשר מילה? זה היה במסגרת ה-white print, אותו נייר לבן שהיה פה על השולחן, שם היה כתוב 15%, זה היה מסלול שהופיע שם, זה אותה הצעה שהייתה אמורה להיות ברגע האחרון ולא עלתה משום שהוועדה קיבלה החלטה לדון בכחול ולא בלבן, ולכן לא הגיעו לדיון שם. במסלול שם יש בדיוק את מה שהעלה חבר הכנסת גפני, רק במקום 12%, 15% כאופציה נוספת על המסלולים שקיימים היום. הייתה הבטחה שזה יגיע במילא לפה, אדוני, וישבנו על זה, הייתה הבטחה שיביאו את זה במילא, אז למעשה זה מה - - -

<משה גפני:>
אני מציע את ההסתייגות הזאת, אני מציע שלחילופין יהיה 15%, לא 12%. אם אתה יכול להצביע עכשיו, תצביעו נגד, אבל אני חייב ללכת, אחרת אי-אפשר להגיש.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מצביעים רק על ההסתייגות?

<משה גפני:>
רק על ההסתייגות. תפילו את זה, בסדר, אנחנו מתנגדים, אבל - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, הבנתי. אז, בועז, בוא, נפיל את ההסתייגות, אבל - - -

<בועז טופורובסקי:>
ברור.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ישנה כאן הסתייגות. מי בעד ההסתייגות? ירים את ידו.
<משה גפני:>
אני.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי נגד? ירים את ידו.

הצבעה

בעד – 1
נגד – 2
נמנעים – אין
ההסתייגות לא נתקבלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נפלה.
<משה גפני:>
תודה רבה. גם את הלחילופין, מה שהיה בנייר הלבן.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אבל זה לא סותר שתדונו בנושא, ויכול להיות שתקבלו את זה במסגרת - - -
<משה גפני:>
כן, אם זה יגיע למליאה אולי תזרזו את הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בדיוק. ויכול להיות שתקבלו את זה במסגרת אחרת, אנחנו הפלנו את זה מהנושא פה.
<ברוך משולם:>
אנחנו שוקלים לעשות התאמות ועדכונים בעקבות המתווה האחרון שעבר, ובין היתר נשקול גם את הנושא הזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר, אבל רק תעשו את זה בזריזות.

<משה גפני:>
אבל אם אתם עושים את זה מהר אז יכול להיות שעד שזה יגיע למליאה אז יהיה אפשר בהסכמתכם להעביר את ההסתייגות, וזה מאוד חשוב, אתם לא לוקחים את זה בחשבון.

<אביבה אטיאס:>
ברור לך שזה לא משפיע על המקדמה בכלל, זה לא משפיע.
<משה גפני:>
אבל עם כל הכבוד, אתם לא לוקחים בחשבון שאני הולך להעביר הסתייגות של ליצמן. טוב, לא חשוב.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי את ההערה - - -

<משה גפני:>
אנשי האוצר הם אנשים רציניים.
<אלעזר שטרן:>
אין להם גם שום הערכה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מבחינת הבליסטראות ליצמן וגפני זה היינו אך מבחינת האוצר.
<אלעזר שטרן:>
אין להם הערכה שבסוף הם מצליחים לשתף פעולה.

<משה גפני:>
על ה-15% אתם מסכימים?
<ברוך משולם:>
אנחנו שוקלים את הנושא הזה במסגרת נושאים נוספים לגבי ההתאמות - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תנסו. הבקשה היא - - -

<משה גפני:>
תנסו כמה שיותר.

<ברוך משולם:>
זה לא יבוא לבד, זה כנראה יבוא בחבילה משולבת, זה נשקל - - -
<משה גפני:>
אם זה הכיוון אז אולי תחשבו להעביר את זה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תקדימו את החשיבה על זה - -

<משה גפני:>
בדיוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
- - והיה ותחליטו שכן אז יכול להיות שאפשר יהיה לאשר את ההסתייגות, או הפוך, ירדו מההסתייגות ויצטרפו למה שתעשו אותו דבר.

<משה גפני:>
נכון.

<אביבה אטיאס:>
גם אם נקבל את מה שגפני אומר אין לזה תוצאה אופרטיבית.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן אני אומר, תעשו את זה בזריזות וזה ימנע מאתנו הצבעה. אנחנו לא אוהבים להצביע נגד גפני–ליצמן, אז תמנעו מאתנו את האי-נעימות הזאת.
<ברוך משולם:>
הצו פה תקף עד סוף החודש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בלי קשר לצו.

<משה גפני:>
מה שספי הסביר לכם, שאתם יכולים לנצח אותי לבד ואת ליצמן לבד, את שנינו יחד קשה.
<ברוך משולם:>
אנחנו לא רוצים לנצח אף אחד.

<משה גפני:>
סתם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ספי הסביר להם את הסיטואציה של הקואליציה העתידית ולכן - - -
<משה גפני:>
אבל אם הם מקדימים את זה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן ביקשתי שיקדימו, או שזה או שזה. רבותי, הפלנו את זה, אתם תקדימו.
<משה גפני:>
שלומית, צריך להצביע גם על הלחילופין, על ה-15% או שזה יחד עם אותה הסתייגות?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא, הורדנו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה שמבקשים, תקדימו את הדיון, ואם תחליטו שכן זה יחסוך לנו כמה דברים.

<ברוך משולם:>
נשקול את זה.
<משה גפני:>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה לכם.

<שלומית ארליך:>
בעצם היינו בעמוד 425 בפסקה (4)(ה)(3). לעניין פסקה (3), לא הקראנו את זה עדיין, תכף נקריא אותה. אתה יודע מה, שי, בוא נעשה ככה, תקריאו את (ה)(2) ו-(3) ואז נדון בהן גם.

<ברוך משולם:>

" (ה)
(2)
המנהל ייתן תשובה מנומקת בכתב לבקשה עד למועד המאוחר מבין אלה:




(א)
20 ימים ממועד הגשת הבקשה;




(ב)
המועד האחרון למשלוח ההודעה של המנהל לפי סעיף 78(א);



(3)
לא נתן המנהל תשובה במועד כאמור בפסקה (2), יראו את הבקשה כאילו התקבלה, וזאת לעניין הקטנת שיעור המקדמה בלבד."


<שלומית ארליך:>
לגבי (3) מבחינת המהות אין בעיה, אבל הסיפה, "וזאת לעניין הקטנת שיעור המקדמה בלבד", מפה יכול להשתמע בטעות שלמנהל יש איזושהי סמכות להגדיל את שיעור המקדמה, ואנחנו בכלל לא נוהגים לכתוב סעיפים כאלה, סיפות כאלה כשנותנים סמכות.

<עופר מנירב:>
אז תבטלי את המילה "הקטנה".

<שלומית ארליך:>
אני חושבת שצריך למחוק את כל הסיפה, "לעניין - - -

<עופר מנירב:>
"לעניין שיעור המקדמה בלבד", בלי "הקטנת".

<ספי זינגר:>
אגיד לך מה הייתה - - -

<עופר מנירב:>
לגבי שיעור המקדמה וגמרנו.

<שלומית ארליך:>
אפשר להוריד את כל הסיפה, לא צריך את הסיפה.

<עופר מנירב:>
לא.

<שוש שחם:>
למה לא?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, רבותי, ספי קיבל רשות דיבור.

<
<ספי זינגר:>
מה שהתכוונו לכתוב בסיפה, ואולי לא ניסחנו את זה מדויק מספיק, זה לומר שזה שאנחנו רואים את הבקשה כאילו התקבלה זה רק מה שנוגע למקדמות. לעניין חבות המס הסופית שהיא תעשה שומה - - ->
<שלומית ארליך:>
וזה ברור, ספי.
<ספי זינגר:>
זה לא ברור לגמרי מהנוסח.

<שלומית ארליך:>
אבל בשום מקום אחר בחקיקה אין התייחסות כזאת שאתה אומר שאתה דן בבקשה מסוימת אתה לא תדון. זאת אומרת, זה פשיטה, אף פעם אתה לא רואה שמציינים את זה בחקיקה. אם כתבת שאתה דן בבקשה ואתה מקבל אותה או לא מקבל אותה אז כמובן שאתה - - -
<ספי זינגר:>
לא, זה לא אם הוא מקבל, זה לא נתן המנהל תשובה, יראו אותה כאילו התקבלה.

<שלומית ארליך:>
נכון

<ספי זינגר:>
רק על זה. מה שנקרא כאילו התקבלה, שלא תחשוב - - -

<שלומית ארליך:>
כן, אבל זו הייתה הבקשה, מה זה "התקבלה"?
<ספי זינגר:>
אבל אם יש שאלה של נוסח אנחנו - - -
<שלומית ארליך:>
הוא מקבל או לא מקבל את מה שהגשת בבקשה, בסדר?

<אביבה אטיאס:>
לא, אבל הבקשה יכולה להיות הרבה יותר רחבה, הוא יכול להגיד לא רק לגבי שיעור המקדמה, הוא יכול להגיד לגבי השומה והשומה צריכה להיות - - -

<שלומית ארליך:>
נכון, אבל בהרבה מקומות בפקודת מס הכנסה - - -

<ספי זינגר:>
אני מציע שהעיקרון יהיה ברור ואם הניסוח לא נראה לך נכון נתקן אותו שיהיה ברור.

<שלומית ארליך:>
לא נראה לי נכון שצריך לעגן את זה בצורה כזאת בחקיקה, כיוון שזה לא קיים גם במקומות אחרים. כי גם במקומות אחרים כשאתה דן באיזושהי בקשה, ולא משנה אם אתה מקבל אותה או לא מקבל אותה בסופו של דבר, אתה לא כותב בכל מקום בחקיקה שיראו את זה רק לעניין הבקשה עצמה ולא לעניין הדברים הנלווים שכתבת כנימוקים בתוך הבקשה, זה מה שאני אומרת. ולכן, גם כאן צריך להשמיט את הסיפה הזאת ולא לכתוב אותה במפורש.
<ספי זינגר:>
אנחנו חושבים שחשוב שיהיה ברור - - -

<שלומית ארליך:>
למה זה שונה מכל הסעיפים האחרים שבהם - - -
<ספי זינגר:>
התשובה שבמחדל כזאת, - - -

<שלומית ארליך:>
לא.

<ספי זינגר:>
אבל אם יש לנו בעיה עם הניסוח - - -

<שלומית ארליך:>
לא.

<עופר מנירב:>
ספי, הבקשה במקור היא להקטין את השיעורים, וכל דבר אחר שיהיה כתוב הוא עדיין להקטין את השיעורים - - -
<שוש שחם:>
לא, היא גם לאפס. להקטין ולאפס.
<עופר מנירב:>
להקטין לאפס את השיעורים, כך שלא יכול להיות משהו אחר. כתוב ברישה, כתוב להקטין את השיעורים, גמרנו. אין בקשה אחרת, זאת הבקשה, להקטין את השיעורים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ספי, תדברו רגע ביניכם, כי כנראה להוריד את זה צריכים רק בוועדה, לא מספיק – זה לא ניסוח שאני יכול להטיל עליכם שתעשו את זה אחר כך ביניכם. אם מורידים, מה ששלומית אומרת, אם מורידים אז רק הוועדה. אז בואו, תדברו רגע ביניכם.

<ספי זינגר:>
אם נכתוב
כאילו התקבלה לעניין שיעור המקדמה.

<שלומית ארליך:>
אבל שוב, ספי, בכל מקום שאתה מגיש בקשה בפקודת מס הכנסה, במיסוי מקרקעין, בכל תחום שהוא במסים, לא כתוב לך שהתשובה תהיה – הרי זה פשיטה שהתשובה תהיה בנושא הבקשה, והיא לא תהיה ביחס לדברים אחרים שהגשת כנימוקים בתוך הבקשה, זה לא כתוב בשום מקום. למה ליצור פה עכשיו משהו שלא קיים במקומות אחרים בחקיקה? אתה יוצר איזושהי אי-קוהרנטיות בין החקיקה עצמה - - -
<ספי זינגר:>
אני מציע לך ניסוח שהוא לא אי-קוהרנטי - - -
<עופר מנירב:>
ספי, אין לך בעיה, הבקשה היא לגבי אישור.
<ספי זינגר:>
תראו את הנוסח שאני מציע
יראו את הבקשה כאילו התקבע לעניין שיעור המקדמה.
<עופר מנירב:>
אבל הבקשה היא לגבי שיעור המקדמה, הבקשה היא רק שיעור המקדמה.
<אביבה אטיאס:>
ברור שהבקשה היא לגבי שיעור המקדמה.

<עופר מנירב:>
תקרא: המנהל רשאי להגיש - - -

<ספי זינגר:>
או: יראו את הבקשה לעניין שיעור המקדמה כאילו התקבלה.
<אביבה אטיאס:>
בסדר.

<שלומית ארליך:>
אתם משחקים עם הניסוח, אבל שוב, אין לזה באמת - - -

<ספי זינגר:>
אבל זה כבר ניסוח, זה הבהרה טובה.

<קריאות:>
- - -

<ספי זינגר:>
יראו את הבקשה לעניין שיעור המקדמה כאילו התקבלה.

<אביבה אטיאס:>
מצוין, כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
או גימעכט, או גימעכט זה נגמר.
<אביבה אטיאס:>
כן, בדיוק. גם בלי להבין מה זה אני מבינה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קשה להסביר מה בתרגום מילולי, אבל או גימעכט.
<שוש שחם:>
נעשה.

<ברוך משולם:>


"
(ו)
המוכר או הרוכש רשאים להגיש למנהל בקשה מנומקת לבחינת ההחלטה אשר ניתנה בעניינם לפי סעיף קטן (ה)(1), בתוך 14 ימים מיום - - "


<אביבה אטיאס:>
"שנמסרה" צריך להיות.
<ברוך משולם:>
"- - שנמסרה לו ההחלטה", עשינו פה איזה עדכון קטן של נוסח.
<שלומית ארליך:>
רגע, שוב, "בתוך 14 ימים מיום".
<ברוך משולם:>
במקום "מתן" יבוא "שנמסרה לו ההחלטה".

<שלומית ארליך:>
למה? למה אתם צריכים את התיקון הזה?

<אביבה אטיאס:>
זה יותר לטובת הנישום.

<שוש שחם:>
מבחינה משפטית זה חייב להיות "שנמסרה".

<עופר מנירב:>
חייב להיות ככה.
<אביבה אטיאס:>
זה יותר לטובת הנישום.

<עופר מנירב:>
זה חייב להיות ככה, נכון, זה באמת לטובה, אבל זה חייב להיות ככה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה בגלל שאם תהיה שביתה בדואר אז זה יתקע שם חודשיים?

<אביבה אטיאס:>
זה יעמוד לטובתו.
<ברוך משולם:>

" המנהל ייתן את החלטתו בתוך 30 ימים מיום הגשת הבקשה בהסתמך על המסמכים אשר צורפו לבקשה; הוראות סעיף 88 לא יחולו על החלטת המנהל לפי סעיף קטן זה. "


<שלומית ארליך:>
בעצם פה אתם קובעים איזשהו מנגנון ייחודי לבחינת החלטה שניתנה בעניין הפחתת מקדמות, נכון? אני לא מכירה מנגנון כזה, במה המנגנון הזה שונה מהליך של עיון חוזר? של השגה? למה קבעתם איזשהו הסדר ייחודי כזה?
<שי אהרונוביץ:>
השגה זה הליך ארוך יותר, הוא נותן יותר זמן וכו'. היות והליך המקדמה הוא הליך מקוצר כי הרי הליך המקדמה הוא בעצם בשלב שלמעשה עוד לא נעשתה שומה שלב א', אם היינו עכשיו מכניסים את זה להליכי ההשגה הרגילים היינו נמצאים במצב שבו דנים בהשגה לאחר שיש כבר שומה שלב א', ובעצם זה לא נותן כלום גם לא לנישום. הרי המטרה של הנישום לצאת עם אישור מסים כמה שיותר מהר, ולכן אמרנו, יש פה איזשהו הליך ייחודי שלא היה קודם. אגב, אחת הביקורות – למה זה חוקק? כי קודם, בנוסח הנוכחי הקיים אין למעשה אפשרות להגיש איזשהו עיון חוזר, אמרנו: אז ניתן בכל אופן אפשרות, ואפילו נסמיך רק את הדרגים הבכירים במשרד לדון בזה, כדי שהם יראו האם הדרגים למטה באמת מתנהלים כמו שצריך כשהם דוחים את הבקשה. ולכן זה איזשהו הליך באמת ייחודי, אבל לטעמנו להעביר את זה לתהליך של השגה רגילה לא ייתן כלום. השגה רגילה יש שמונה חודשים זמן לדון בה.

<ספי זינגר:>
זה יכול לקחת זמן אז - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עופר.

<עופר מנירב:>
קודם כול הכיוון נכון, זה צריך להיות, אבל לדעתי יש פה שני כשלים. כשל אחד, צריך להוסיף לעוד סעיף את סעיף (ה)(3) גם פה, הווה אומר שיהיה כתוב גם פה שאם תוך 30 יום לא תהיה תשובה "זה התקבל", משום שאחרת זה מילה ריקה, אין לזה שום דבר. חוץ מזה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם מסכימים עם זה?
<ברוך משולם:>
מקובלת ההצעה של עופר, אבל אנחנו מבקשים שבמקום 30 ימים יהיו לנו 45 ימים.
<שוש שחם:>
לא.

<ברוך משולם:>
כי אנחנו רוצים עוד קצת זמן לבדוק את זה עם ה-default שעבר המועד וזה מתקבל, אז תנו לנו עוד שבועיים לבדוק את זה.
<אביבה אטיאס:>
בכל זאת, ענינו, - - - סמכות, כבר בקשה יותר רצינית - - -

<שוש שחם:>
אז זה 30 יום, אנחנו מדברים על קיצורים, זה כבר לא קיצורים.

<שי אהרונוביץ:>
היום זה כבר לא קיים בכלל.

<ברוך משולם:>
כן, היום זה לא קיים.
<שי אהרונוביץ:>
זה הליך חדש שנצטרך להטמיע.

<ברוך משולם:>
זה בקשה חוזרת אחרי שכבר ניתנה החלטה באותו נושא, לכן, כדי שנוכל לבדוק את זה לעומק אנחנו רוצים פה עוד שבועיים נוספים.
<עופר מנירב:>
כבר נתנו יותר, ה-30 זה יותר מ-20 כבר, זה לא מספיק? זאת אומרת, אין אפשרות להסתפק בזה? אם אנחנו רוצים לגמור את ההליך מהר, עוד פעם, לא אתווכח על זה, אבל השאלה אם באמת אנחנו רוצים לקצר, אנחנו רוצים לקצר היום.

<אביבה אטיאס:>
נעשה הכול שזה יהיה יותר מוקדם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתם מדברים רק על (ה)(3)?

<עופר מנירב:>
נראה לי ששי הולך לכיוון של ה-30 יום, נכון, שי?

<שי אהרונוביץ:>
לא, אמרתי 80 יום.

<עופר מנירב:>
אמרת 80 יום? אם אמרת 80 יום אני מסכים, אבל אם אמרת 30 יום, יהיה 30?

<שי אהרונוביץ:>
לא אמרתי 30.

<שוש שחם:>
למה שלא יהיה 20?

<שי אהרונוביץ:>
מכינים פה הליך חדש, אומרים - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עופר, הבקשה שלך זה רק על (ה)(3) 30 יום ואתם אומרים 45 או על שניהם?
<שי אהרונוביץ:>
לא, רק על סעיף (ו).

<ברוך משולם:>
על (ו).

<עופר מנירב:>
ב-(ו) להוסיף פסיק, כמו (ה)(3) גם ב-(ו).

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יודע, אז - - -
<עופר מנירב:>
הם אומרים שהם רוצים להוסיף את זה, ב-(ו) כשהם מוסיפים הם רוצים שזה יהיה 45 יום.

<ברוך משולם:>
בהנחה שזה יתקבל באופן אוטומטי עם אותה סנקציה של סעיף - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל אני שואל אם הוויכוח שלכם הוא רק על מה שהוא מבקש, על (ה)(3).

<עופר מנירב:>
כן.

<ברוך משולם:>
כן.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל איפה שיש 30 - - -

<עופר מנירב:>
אין משמעות ל-30.

<אביבה אטיאס:>
אנחנו מסכימים, (ה)(3) גם וגם.

<שוש שחם:>
אתם מסכימים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז לא יהיה 30 בכלל, רק 45, 5 יום? או שאתם מפצלים?
<שי אהרונוביץ:>
אם הוא בתוך 45 יום לא נתן את ההודעה אז - - -

<עופר מנירב:>
נכון, מפצלים רק לגבי זה, כאן אתה משאיר 30 יום.

<שי אהרונוביץ:>
כן, בוודאי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה בוודאי?

<ברוך משולם:>
45 ימים לגבי סעיף (ו), בתוך 45 ימים אם לא ניתנה החלטה - -

<עופר מנירב:>
בעיון החוזר זה יתקבל.

<ברוך משולם:>
- - בעיון החוזר, זה אותו מנגנון של סעיף (3).
<שלומית ארליך:>
בואו נעשה את זה מסודר. בעצם מה שהולך להיות זה כזה דבר, בסעיף קטן (ו) במקום ה-30 ימים יבוא 45 ימים, ובנוסף, כל סעיף (ו) יהיה סעיף (ו)(1) ויתווסף לו סעיף (ו)(2) שיאמר: לא נתן המנהל תשובה במועד כאמור בפסקה (1) – שהיא תהיה מה שסעיף (ו) היום – יראו את הבקשה כאילו נתקבלה. בסדר?
<ספי זינגר:>
כן.

<עופר מנירב:>
עוד דבר לגבי זה. ביקשו פה לבטל את הוראות סעיף 88. אגיד, לרעתי כבר מראש, שנכון שהוא לא יהיה אפקטיבי, אבל מצד שני לבוא ולהגיד שההחלטה של פקיד שומה יותר היא לא שפיטה ואי-אפשר לפנות יותר לבית-המשפט זו הצהרה מסוכנת, משום שנכון שהפנייה לבית-המשפט, כמו שאני יכול לפנות לכל דבר אחר, פה לא תהיה אפקטיבית, אבל אני לא יכול למנוע אותה. אני לא חושב שזה נכון שבספר החוקים יגידו שיש החלטה של פקיד שומה שאי-אפשר להגיש עליה ערעור לבית-משפט, זה לא מכובד.

<שלומית ארליך:>
נכון. האם אפשר להשמיט את זה?
<שוש שחם:>
אני מצטרפת. לא התכוונו שיהיה כתוב כאן בסוף "הוראות סעיף 88 לא יחולו". התכוונו שיהיה כתוב שהוראות סעיף 88 יחולו.
<ספי זינגר:>
מה?
<שוש שחם:>
הוראות סעיף 88 כן יחולו.

<שי אהרונוביץ:>
העמדה שלנו אומרת - - -

<אביבה אטיאס:>
אבל עוד לא נסתיימו - - -
<שי אהרונוביץ:>
בדיוק. ההליך של ערר לוקח זמן, עד שיוגש ערר כבר הליך השומה יסתיים. זאת אומרת, - - -
<עופר מנירב:>
אמרתי את זה בעצמי.

<קריאות:>
- - -

<עופר מנירב:>
לא יפנו לפי זה, אבל לבוא ולפסול את הסמכות הזאת, ספי, תגיד אתה, זה נראה לי משהו לא ראוי מבחינה - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי המכובדים, הזמן רץ, ספי, שי, כל האחרים.

<שלומית ארליך:>
ספי, האם אפשר להוריד את זה?
<שי אהרונוביץ:>
אנחנו חושבים שזה מיותר, זה יגרום – ההליכים גם ככה הם הליכים ביורוקרטיים וכו', יהיו כאלה שכן פתאום יגישו ערר, ואז יצא מצב שיוגש ערר, בינתיים יעשו את השומה העצמית, נגיע לבית-משפט, גם ככה יש לנו עררים, אנחנו מנסים להקטין את כמות העררים בבתי-משפט - - -
<שוש שחם:>
זה לא ערר, זה השגה. על זה אפשר להגיש השגה.

<שי אהרונוביץ:>
נו, יש לך, הנה, עיון.

<שוש שחם:>
אוקיי.
<שי אהרונוביץ:>
העיון זה בעצם השגה. אתם רוצים שעוד יהיה ערר על העיון?

<שוש שחם:>
אז לא, לא. אמרת שאתם רוצים להכניס כאן איזשהו הליך מהיר.
<שי אהרונוביץ:>
נכון, זה מהיר.

<שוש שחם:>
וההליך המהיר זה העיון, אבל זה לא שולל את זה שיש גם השגה.

<שי אהרונוביץ:>
כן, אבל ההשגה לא חלה פה. כאן החלנו הליכי שומה מיוחדים לצורך העניין הזה, זה בעצם מה ששלומית אמרה מקודם, שעשינו פה איזשהו הליך מיוחד. נכון, היות וזה הליך מהיר ואמור להישאר מהיר, אם אני נותן עכשיו גם אפשרות גם להגיש פה ערר אז אנחנו לא בעד.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מצד אחד כמו שעופר אומר, באמת אין לזה שום משמעות, אבל מצד שני אני מבין מה ששי אומר שאנשים לא יבינו את מה שאנחנו מבינים והם יתחילו להגיש עררים, ויכול להיות שכבר לא יהיה רלוונטי כי כבר הזמן היה, אבל מרגע שהגישו יצטרך לבוא מישהו לבית-המשפט ולדבר, להגיד שזה כבר לא רלוונטי כי עבר הזמן וכבר התקבלה החלטה, אבל מישהו צריך להגיע, ואם זה הרבה זה טרחה גדולה. ואת זה הם רוצים למנוע, הבנתי נכון?
<שי אהרונוביץ:>
נכון, כן. אנחנו חושבים פשוט שזה - - -
<שוש שחם:>
כבודו, אבל אפשר להוסיף משהו בבקשה? לכל הוויכוח הזה יש כאן משמעות רק לגבי תשלום המס. כשמשלמים את המס הוא עוצר את המרוץ של ריבית והצמדות וכו', זה כל המשמעות כאן. זאת אומרת, אם יש הסכמה לגבי גובה המקדמה אז נעצר כאן המרוץ של - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ספי, מה אתם אומרים?

<ספי זינגר:>
אני חושב שאין בעיה משפטית בלהשאיר את הסעיף הזה, כי באמת מדובר בהליך מקדמי, ואני חושב ששי צודק שזה ייצור איזשהו סוג של ערבוב. למיטב זכרוני, אבל אני מנסה לחפש ואני לא מוצא את זה, יש סעיף דומה במס הכנסה, ואני לא בטוח בזה. אני חושב שנכון יותר, כמו ששי אומר, לא להכניס את זה כי זה יוצר איזשהו מן כפל הליך - -

<שלומית ארליך:>
למרות שאתה מונע - - -
<ספי זינגר:>
- - על משהו מקדמי כשבעצם כבר צריך לנהל את ההליך על השומה העיקרית.
<אביבה אטיאס:>
ותמיד יש – תראי, גם בבקשה - - -
<ספי זינגר:>
אפשר גם כמובן להשמיט את זה, זו החלטה של הוועדה.

<שוש שחם:>
אבל אפשר להוסיף ניסוח שבכל מקרה אפשר להוסיף את זה להשגה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל זה ייצור, יתחילו להגיע - - -
<שוש שחם:>
זאת לא החלטה שהיא סופית.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז למה הם לא אומרים שיש כזה דבר? הם אנשי הדמוקרטיה. אני שואל, אני מנסה להבין, רבותי.
<שוש שחם:>
זו לא יכולה להיות החלטה סופית שלא יהיה עליה שום אפשרות גם בהמשך - - -
<אביבה אטיאס:>
עופר, זה כמו בבקשה להחלטה, היא לא סופית, שום דבר לא סופי, יש את בג"ץ ויש המרצות פתיחה ויש עתירות מינהליות - - -

<ברוך משולם:>
את יכולה להעלות כל החלטה מינהלית אחרת, את תמיד יכול לערור.
<אביבה אטיאס:>
זה תמיד אפשר, אבל לא בפרוצדורה המיוחדת של דיון שומתי.

<שוש שחם:>
למה אי-אפשר להוסיף את זה לדיון שומתי?
<אביבה אטיאס:>
למה שזה יהיה בדיון שומתי? עוד לא התחלת לטפל בשומה.
<שוש שחם:>
כי את רוצה לעצור את המרוץ של - - -

<אביבה אטיאס:>
עוד לא התחלת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה קצת לא הגיוני.

<אביבה אטיאס:>
המפקח עוד לא ישב על השומה, את רוצה כבר להגיע לבית-משפט?
<שוש שחם:>
את רוצה לעצור את המרוץ - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, רבותי, תנו לי רק להבין. מעופר הבנתי שלמעשה כל הדיון הוא רק אם יהיה כתוב או לא, אבל אין לזה משמעות כי בין כה וכה - - -

<אביבה אטיאס:>
לא, יש לזה משמעות. אני לא מסכימה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רק שנייה, דקה.

<שוש שחם:>
בטח שיש לזה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם יש משמעות מעשית אז אי-אפשר למנוע מאדם ללכת לבית-משפט.

<אביבה אטיאס:>
לא נמנע ממנו, כמו במנגנון של ניכוי מס במקור במס הכנסה.

<אייל לב ארי:>
אז תשאירו.
<ספי זינגר:>
ללכת לבית-משפט יש שתי משמעויות. כל החלטה מינהלית אפשר לתקוף בבית-משפט או בבג"ץ, בבית-משפט לענייני משפחה.

<אביבה אטיאס:>
נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז מה זה המשמעות - - -
<אייל לב ארי:>
אז למה לא להשאיר את ההליך הקיים בוועדת ערר?
<אביבה אטיאס:>
שלא יתקיים הדיון של הערר המיוחד בוועדות ערר מס שבח, שיושבים שם גופים באמת מקצועיים שמתחילים לדון בגוף השומה. זה הליך מיוחד, זה הפרוצדורה לדיון בשומה. שים לב, הבן-אדם רק הגיש את השומה העצמית שלו, עוד לא ישב מול מפקח, עוד לא התקיים אתו דיון שלב א', מה אנחנו צריכים להיות שם בבית-משפט? אם הוא חושב שהחלטת המנהל בלתי סבירה, שרירותית, - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא מונע ממנו?

<אביבה אטיאס:>
לא.
<ברוך משולם:>
לא.
<אביבה אטיאס:>
זה רק סעיף – הוא תמיד יכול - - -
<
<אייל לב ארי:>
תשמעו, המשמעות היא שבעצם הבן-אדם יצטרך לבוא ולשלם את המקדמה שלדעתו היא לא צודקת בדיוק כמו שהוא יכול - - - מס שבח - - - >
<אביבה אטיאס:>
לא, הוא עושה שומה עצמית.

<אייל לב ארי:>
נכון, ואתם יכולים לבוא - - -
<אביבה אטיאס:>
הוא עושה שומה עצמית ואומר
אני מבקש על סמך השומה העצמית שלי להקטין את שיעור המקדמה. לשומה העצמית שלו הוא מצרף מסמכים וראיות, זה שומה עצמית, הנישום בא כמו בארצות-הברית, מקבלים את מה שאתה אומר, זה לא שאנחנו עכשיו מתחילים – אם יש משהו בלתי סביר ולא נראה לנו אנחנו צריכים לנמק את זה. אנחנו יושבים ומנמקים את זה. אם ההחלטה בלתי סבירה ובלתי הגיונית ושרירותית, דלתות בית-משפט פתוחות בפניך.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זאת אומרת, זה לא סותר את זה.
<קריאות:>
- - -

<עופר מנירב:>
איך?

<אביבה אטיאס:>
צריך לעשות פתיחה - - -
<שוש שחם:>
לא, אם אנחנו - - -

<עופר מנירב:>
יש בשביל זה ועדת ערר, למה ליצור הליך נוסף? הליך מקביל?

<אביבה אטיאס:>
רק סעיף 88.
<עופר מנירב:>
למה להשאיר את ההליך עם השיעורים כשיש הליך ספציפי?
<אביבה אטיאס:>
לא רוצה להגיע לוועדות ערר אם אין השומה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז יש כאן מחלוקת, האם סעיף 88 נועל דלתות או שהוא רק נועל את הדלתות בהתחלה?
<אביבה אטיאס:>
של ועדת ערר. רק של ועדת ערר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל אחר כך אם זה לא מצא חן בעיניו הוא יכול ללכת.

<אביבה אטיאס:>
- - - אחר כך הוא יכול להשיג - - -
<עופר מנירב:>
אבל זה האינסטנציה, זה ועדת ערר, זה האינסטנציה לערעור במס השבח, זה בית-המשפט שלי. בית-המשפט שלי זה ועדת ערר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, עופר, שנייה, רבותי.
<עופר מנירב:>
אלך לבג"ץ, למינהלי, על מה אלך?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
נניח, ועדת הערעור, עופר, - - -

<אביבה אטיאס:>
מה אתה עושה עם ניכוי מס במקור?
<עופר מנירב:>
זה לא בדמי, כדי שנבין טוב, זה לא בדמי - -
<אביבה אטיאס:>
נכון, אז - - -
<עופר מנירב:>
- - אני חושב שזה לא תקין.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תענו לי בבקשה, אם ועדת הערר גמרה את הדיון שלה והחליטה מה שהחליטה, ונניח שזה כן כתוב פה, האיש לא מוצא חן בעיניו, הוא יכול ללכת לבית-משפט?

<קריאות:>
- - -

<קריאה:>
כן, עם המנהל.

<ספי זינגר:>
הוא יכול.
<עופר מנירב:>
מונעים ממך ועדת ערר פה.

<שלומית ארליך:>
אתה מדבר אחרי - - - ללכת לוועדת הערר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אחרי.

<אביבה אטיאס:>
אחרי ועדת ערר זה בית-משפט עליון.

<שוש שחם:>
ועדת ערר זה בית-משפט מחוזי.
<עופר מנירב:>
זה כמו מחוזי.
<אביבה אטיאס:>
זה דיון מחוזי.

<עופר מנירב:>
כבודו, ועדת ערר זה במקום בית-משפט מחוזי, זה כמו בית-משפט מחוזי.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שמישהו יסביר.

<ספי זינגר:>
קודם כל יש פה שני דיונים. מקדמות זה השלב המקדים לשומה האמיתית, לכן המקדמות הן רק דיון ראשוני בחבות הראשונית שאחרי זה תתברר באופן סופי. השאלה שעכשיו עולה פה לדיון זה כמה נכון לתת ביקורת שיפוטית על ההחלטה ביחס למקדמות.
יש שתי רמות של ביקורת שיפוטית. יש ביקורת שיפוטית על הליך מינהלי, הביקורת השיפוטית הזאת תמיד קיימת, אבל הגבולות שלה יותר מצומצמים. אז ביקורת כזאת, מתחם הסבירות שהיא בודקת את החלטת הרשות, היא נותנת לה מתחם סבירות יותר גדול, זה ביקורת מינהלית. זה ביקורת מסוג אחד שהיא בוודאי תמיד תהיה קיימת. מה שלשכת עורכי-הדין מבקשת - - -
<אביבה אטיאס:>
שזה מה שראוי שיהיה בשלב הזה. ספי, סליחה, שזה מה שראוי שיהיה בשלב הזה, לא הדיון השומתי.

<ספי זינגר:>
מה שלשכת עורכי-הדין מבקשת פה בשלב הזה זה שעל המקדמות לא נאפשר רק את תהליך הביקורת המינהלי, אלא נאפשר הליך ביקורת שיפוטי - -
<אייל לב ארי:>
מקצועי.
<ספי זינגר:>
- - כמו שיש ערעור על כל שומה. ופה עולה שאלה למה.
<אביבה אטיאס:>
וזה פותח את הדיון השומתי עוד לפני שהתחלנו באמת לדון אתו.
<ספי זינגר:>
מכיוון שאנחנו נמצאים בהליך מקדמי, לא בהליך השומה עצמו, יש הגיון לומר: אין עכשיו מקום, אין סיבה בעצם ללכת לבית-משפט בשביל לפתוח את הדיון עצמו כשבעצם הדיון הזה מתרחש עוד יומיים בשומה עצמה. לכן, בשלב הזה שאנחנו רק עוסקים במקדמה נכון לאפשר את הביקורת השיפוטית רק, כמו שאמרתי, כביקורת שיפוטית מינהלית. מצד שני אפשר גם - - -
<אביבה אטיאס:>
ברור לי גם שוועדות הערר יגידו: רגע, מנהל מס שבח, דנת כבר? התייחסת כבר לשומה? יגיד לו: עוד לא. יגיד לו: אתה יודע מה, בוא נעכב את הדיון כאן, ותתחיל לדון אתו. אתה מבין? זה מיותר.

<שי אהרונוביץ:>
נכון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עופר, קצר.
<עופר מנירב:>
אני רוצה רק משפט אחד להסביר לגבי מה שספי אמר קודם כדי להראות למה אנלוגית אני חושב שאתה טועה בנושא של מס הכנסה שהוא הציע לחפש. במס הכנסה במקדמות אני יכול להקטין לבד, לא צריך את האישור שלך אפילו. יש לך הגדלה, אני הולך, נכנס למחשב כמייצג, מקטין, אני לא מחכה אפילו לתשובה שלך ומקטין. זאת אומרת, אני יכול להקטין נקודה. פה אתה לא מאפשר לי להקטין, פה אני תלוי בך, לכן הדוגמה שנתת לא נכונה. זה מקרה חריג שאתם הולכים לעשות פה משהו שאני חושב שתקדימית הוא לא נכון, זה הכול.

<שוש שחם:>
אני יכולה שתי מילים?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן.

<שוש שחם:>
כבודו, הכוונה של כל הרעיון הזה כאן לקצר הליכים כדי לקבל מה שיותר מהר אישור לטאבו. החישוב העצמי שלי הוא מס שבח של 10,000 שקל, אבל הם חושבים שמס השבח שלי יהיה יותר גבוה. איך שלא יהיה, אני מגישה את הבקשה בגלל שיש לי הפסדים, נניח, אני מגישה בקשה להקטנת המקדמה. אני לא אמורה לשלם את הסכום הזה של מס השבח של 7.5%, אני אמורה לשלם הרבה הרבה הרבה פחות. הם מחייבים אותי למעשה, הם דוחים לי, אז הם מחייבים אותי לשלם, ואז אני אמורה לשלם וסוף פסוק.

<שי אהרונוביץ:>
ממש לא סוף פסוק.

<שוש שחם:>
ודאי.

<שי אהרונוביץ:>
הגעת לשלב הבא.

<שוש שחם:>
מה השלב הבא?
<שי אהרונוביץ:>
את עדיין בשלב א'.
<שוש שחם:>
אז מה השלב הבא? השלב הבא שאני מגישה השגה.
<שי אהרונוביץ:>
לא.

<שוש שחם:>
אז אני מציעה - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, די, רבותי, מספיק.
<שוש שחם:>
מה שצריך להיות כאן, אבל, כבודו, רק הערה, רק משפט נוסף.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חבל.

<שוש שחם:>
מה שצריך להיות כתוב כאן, שהוראות סעיף 87 לא נגרעות מהאמור בסעיף זה.

<שי אהרונוביץ:>
השגה, מה פתאום.

<שוש שחם:>
כן, ודאי שכן.

<שי אהרונוביץ:>
ואז יש לך את ההליך של ההשגה הכללי, יש לך הליך על האינסטנציה.

<שוש שחם:>
לא כתוב שזה לא גורע מסעיף 87, אם יהיה כתוב שזה לא גורע מהוראות סעיף 87 אז בסדר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אם אנחנו לא כותבים, אבל מורידים את הסעיף הזה, בסדר? אתם יכולים לחיות עם זה? ספי? אחרים?
<שלומית ארליך:>
אז מורידים את סעיף.

<אביבה אטיאס:>
זה מיותר.
<שי אהרונוביץ:>
זה מיותר, זה ייצור עיכובים וזה - - -

<אביבה אטיאס:>
סתם לעכב וסתם לתת זמן מיותר.

<שי אהרונוביץ:>
להגיש כל מיני הליכים, בדיוק.

<אביבה אטיאס:>
כל מיני הליכי סרק, למה?
<ברוך משולם:>
עוד לפני שהתחלנו לדון בשומה.
<קריאה:>
אז יש לוועדה סמכות לפסוק הוצאות.

<שוש שחם:>
זה יכול להצטרף לדיון בהשגה.

<אביבה אטיאס:>
אם אתה חושב שהערכת המנהל שרירותית זה לא דיון בשומה, זה לא יכול להיות דיון בשומה.

<שוש שחם:>
אבל, סליחה, אתם מסכימים אתי שזה יכול להצטרף כדיון להשגה?

<שי אהרונוביץ:>
אבל ההשגה היא כבר אחרי שלב א', אין כבר טעם למקדמה, שוש, נו, מה, שלב א'.

<אביבה אטיאס:>
גם לשכת רואי-החשבון לא רואה בזה, זה לא בנפשה, מה שנקרא.

<שוש שחם:>
בסדר, אז אם אתם מציינים את סעיף 88, תציינו שזה לא פוגע. בשביל מה לציין את זה בכלל?
<אביבה אטיאס:>
אבל יש לך הליך של השגה.
<שוש שחם:>
אבל תורידו את זה.

<אביבה אטיאס:>
יצרנו לך הליך של השגה.

<שוש שחם:>
בסדר, תורידו את זה. לפי דעתי תורידו את זה כי זה פשוט לא דמוקרטי.
<אביבה אטיאס:>
זה לרתום את העגלה לפני הסוסים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בואו נוריד את זה, כי - - -

<ברוך משולם:>
אנחנו לא רוצים להוריד את זה, אנחנו מתעקשים שזה יישאר ככה. אנחנו חושבים שזה יעקר את כל הטעם של ההליכים שנריץ עכשיו פרקליטים ועוד דיונים פשוט על כלום. יהיה הליך שומה מסודר, ישבו יתדיינו, הכול ייקבע שם, יש תהליכי השגה רגילים, אנחנו מתעקשים שזה יישאר שם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הם מתעקשים, לעצור ולעשות את זה בשבוע הבא עוד פעם? אני שואל. אתם רוצים - - -

<ברוך משולם:>
אנחנו רוצים את זה בפנים.
<שלומית ארליך:>
זה סתם התעקשות מיותרת.

<ברוך משולם:>
בסדר, כי יש ערעור על כל החלטה מינהלית, שיפנו בהליך המסודר.
<אייל לב ארי:>
אבל הבחינה המינהלית היא לא הבחינה המקצועית.
<ברוך משולם:>
אבל כמה הליכים - - -
<קריאות:>
- - -

<אביבה אטיאס:>
אגיד לכם מה נאמר פה בשקט: הרי הוועדה ממילא תקפיא - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוא נמשיך הלאה, אחר כך תשבו ביניכם לפני ההצבעה ותחליטו, אם לא, אז יכול להיות שלא נעשה הצבעה היום, אי-אפשר ככה, נתקענו בסעיף הזה ולא נגמור. אנחנו יכולים ככה לשבת עכשיו עוד שלוש שעות ולא להתקדם וכל אחד יגיד את הדברים.
<ברוך משולם:>
אתה צודק. אנחנו - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ויש לנו עוד כל כך הרבה נושאים אז בוא נמשיך הלאה, אחר כך תשבו ביניכם ואחרי שתגמרו נעשה את ההצבעה.
<ברוך משולם:>


"
(ז)
מי שהחליט בבקשה להקטנת שיעור המקדמה לפי סעיף קטן (ה)(1) לא ידון בבקשה לבחינת ההחלטה לפי סעיף קטן (ו)."


זה בא פשוט לוודא שמי שהחליט בשלב הראשון לא ישב ויחליט שוב באותה בקשה להקטנת המקדמות.
<שוש שחם:>
וזה הוגן.

<ברוך משולם:>
כן, זה הוגן, זה בדומה להשגה. לכן אמרנו לך, יש פה בעצם הליך השגה.

<שוש שחם:>
אבל זה לא השגה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, תמשיכו.

<ברוך משולם:>
אוקיי, על (ח) דיברנו מקודם, זה מפרט עסקאות שלא נכללות בגדר חובת המקדמות.



"
(ח)
הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יחולו על עסקאות כמפורט להלן:"


<שלומית ארליך:>
שי, יכול להיות שזה צריך להיות פה (ב) עד (ז) ו-(ט), שזה כאילו יכיל את כל הסדר המקדמה, לא רק להתייחס ל-(ב) ו-(ג) שזה - - -
<שי אהרונוביץ:>
את הכול. היא אומרת שכל הסדר המקדמה (ב) עד (ז), כל הסעיף - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הלאה.
<ברוך משולם:>
אין בעיה.
<שי אהרונוביץ:>
אין בעיה.
<ברוך משולם:>


"
(ח)
הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יחולו על עסקאות כמפורט להלן:





(1)
מכירת דירת מגורים מזכה שהתבקש בשלה פטור לפי פרק חמישי 1;"


<שלומית ארליך:>
שזה בעצם מה שהורדת, השמטת מהרישה של סעיף 15 - -

<ברוך משולם:>
מה שהעברנו.

<שלומית ארליך:>
- - והעברתם לכאן.
<ברוך משולם:>
בדיוק.



"
(2)
מכירת זכות במקרקעין בידי גוף מהגופים המנויים בסעיף 72;"


<שלומית ארליך:>
כשאנחנו מדברים על גופים שהם רשות מקומית, רשות הפיתוח, בקרן הקיימת לישראל, - -
<ברוך משולם:>
קק"ל, "הימנותא", כן.

<שלומית ארליך:>
- - שהם היום כבר פטורים ממס.

<שי אהרונוביץ:>
הם פטורים ממס אז אין טעם שיחולו עליהם.

<ברוך משולם:>


"
(3)
מכירת זכות במקרקעין שמתקיימות לגביה הוראות סעיף 2ב(א) לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה–1974‏;"


<שי אהרונוביץ:>
זה מה שאמרתי בתחילת הדברים, זה בעצם עסקאות שקבלנים מבצעים על קרקע של רמ"י, של רשות מקרקעי ישראל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אוקיי, רוץ הלאה, בסדר.

<ברוך משולם:>


"
(4)
מכירת זכות במקרקעין, מסוג שקבע שר האוצר."


<שלומית ארליך:>
למה אתם צריכים סעיף כזה שמסמיך את השר? כל הפטורים קבועים פה, למה צריך להיות סעיף שמסמיך את השר?
<שי אהרונוביץ:>
להפך, אנחנו רוצים פשוט שתהיה איזושהי גמישות. איך אומרים, דברים משתנים ולפעמים יש אולי, נראה, - -

<אביבה אטיאס:>
שזה יהיה באישור ועדת הכספים.

<שי אהרונוביץ:>
- - נצפה באיזשהו סוג של עסקאות, כמו שאגב אני מפנה לסעיף (2), מה שקבענו על 72, זה דבר שראינו אותו, עיריות שלמעשה מכרו אז הרוכשים היו אמורים לשלם מקדמה וכו', למרות שעיריות פטורות, אז אם ניתקל בדבר כזה אז כמובן אנחנו נוכל לפתור את זה בהוראה, ולא נצטרך לבוא בהליך חקיקה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עופר.

<עופר מנירב:>
קודם כול, אני בוודאי בעד סעיף קטן (4), אבל אני רוצה להגיד עוד משהו, ברשותך, אדוני. העלינו כבר יותר מפעם אחת שבמסגרת פישוט ההליכים מקבל את הקדמה שאנחנו מקדמים היום שהכול ממוחשב שם, אנחנו בעולם אחר, הגיע הזמן שיפסיקו לשמש את המקרקעין כבן-ערובה. פעם עסקות מקרקעין היו העסקות הגדולות במשק, היום עסקות מניות גדולות פי כמה וכמה מעסקאות של מקרקעין, סכומי המס שמשלומים על עסקאות הוניות גבוהים פי כמה וכמה ואין שם שום התניה על העברת מניות או דברים כאלה בתשלום כזה או אחר. גם במקרקעין כאשר יש לי עכשיו בניין משרדים, אם הוא נמצא במסגרת חברה אני מוכר את המניות ולא מדווח ולא שום דבר ולא משלם, לא צריך אישור, לא צריך כלום, פשוט מעביר נקודה. רק אם בניין המשרדים הזה נמצא אצל היחיד אז יש את המגבלות האלה שאנחנו מדברים פה עליהם היום. אני חושב שהגיע הזמן גם להשוות את הקטע הזה והגיע הזמן - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אז כלפי מה אתה מדבר?
<עופר מנירב:>
כדי לפשט - - -

<שוש שחם:>
<הוא רוצה לבטל את מס שבח.>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה מדבר על כל סעיף (ח)?

<עופר מנירב:>
אני מדבר במסגרת סעיף (ח)(4) אולי זה הזדמנות להכניס, שהוועדה תקרא לשר לשקול את רוב העסקאות לפטור. אז אני מבין אם יגידו: את העסקאות במשק אנחנו רוצים לשמור עדיין למעקב, אבל עסקאות קטנות, אין שום סיבה שלא ייתנו אישור להעברה אוטומטית ברגע ששולם, המס או המקדמה ילך אוטומטית, לא צריך את ההתניה הזאת כל הזמן כמשמש - - -
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בבקשה.
<שוש שחם:>
רציתי כאן להפנות את תשומת הלב לסעיף קטן (ח)(1). אנחנו מוציאים כאן מכירת דירת מגורים מזכה שהתבקש בשבילה פטור לפי פרק חמישי 1, דירת מגורים מזכה שהתבקש בשבילה פטור לפי פרק חמישי 1 יכולה להיות עדיין חייבת. כלומר, זאת דירה שהתבקש לגביה פטור ואז היא לא בתחולה ואז היא לא נכנסת להליך מהיר, כי בסך הכול כאן כל הרעיון הוא הליך מהיר ואז מה קורה עם אותה דירה שהתבקש בשבילה פטור, אבל בעצם יש שם סכום מסוים של מס שבח? ולמה אני מתכוונת? לשנה הראשונה של הליניאריות החדשה, למשל עכשיו.

<עופר מנירב:>
היא פטורה, אני לא מבין מה את רוצה.
<קריאה:>
שלא תבקש פטור.
<עופר מנירב:>
היא תהיה פטורה, אם היא תבקש פטור היא תהיה פטורה.

<שוש שחם:>
לא. אז אני לא מבקשת.
<שלומית ארליך:>
אבל למה לא לקבוע את זה במסגרת הפטורים?

<שוש שחם:>
כי יש לי כאן סעיף שאומר פטור, ומצד שני הדירה הזאת היא שעטנז, היא גם פטור והיא גם חייבת. אז שתהיה כאן איזושהי התחייבות שלהם שכשאנחנו מדברים על דירה שהמס בה נמוך בגלל הלינאריות החדשה – דירה שמוכרים אותה ב-5 מיליון שקל, נניח, כל דירה שהיא שיש לי עליה איזשהו סכום של מס נמוך, אם נכנסתי עם שתי דירות בינואר 2014 ויש לי סכום מס נמוך, אז נכון ששתי הדירות האלה פטורות אבל יש לי סכום מס נמוך – שתהיה איזושהי הצהרה שלהם לפרוטוקול שהם מתייחסים לזה גם בהליך מהיר.

<שלומית ארליך:>
לא, זה לא רק הצהרה לפרוטוקול. למה לא לקבוע את זה במסגרת החוק?

<שי אהרונוביץ:>
אז אני רוצה רגע רק להסביר פשוט. כעיקרון, מ-1 בינואר 2014 כפי שעורכת-דין שוש שחם ציינה, מה שנקרא "דירות השקעה" נכנסו למעשה למעגל הדירות החייבות, אלא שכפי שהוועדה זוכרת, הוועדה אישרה את זה, אנחנו עושים מה שנקרא "מסלול שחלקו פטור", זאת אומרת, קרי, מס השבח עד 1 בינואר 2014 פטור ורק מס השבח משם ואילך חייב. הווה אומר שדירה שלמשל נמכרת היום והיא דירה לא פטורה כי היא לא דירתו היחידה של המוכר, המס יהיה ככל הנראה מאוד נמוך. למה? כי נניח שזו דירה שנרכשה אפילו בשנת 2008, 2009 ולא קודם לכן, עדיין כשנחלק לינארית יצא חלק חייב מאוד מאוד נמוך. ובוודאי ש-7.5%, דירה שנרכשה ב-2008 היא במקדמה של 7.5% מיותרת. זאת אומרת, זה לשלם פה סכום מאוד גבוה, כאשר ברור שהשבח מאוד נמוך.
אני רוצה להסביר את העמדה שלנו. העמדה שלנו אומרת שהדירות האלה כן צריכות להיות בתוך הליך המקדמה, ויש בזה גם להקל על הציבור, ואסביר למה. אם היום אני עורך-דין שמייצג קונה בעסקה כזאת, והיום זה כבר הפך להיות בכלל עוד יותר מסוכן כי אם המוכר אומר לי שיש לו יותר מדירה אחת אז מן הסתם הוא חייב לשלם פה את מס השבח. אם הדירה הזאת תהיה מחוץ למקדמות, אני צריך לעשות את החשבון כמה כסף להשאיר בנאמנות, יש נושא של פחת וכו' וכו'. אז אמרנו, המקדמות צריכות לחול, אבל במקביל יצאה הנחיה שהעברתי ליועצת המשפטית של הוועדה ב-13 בינואר 2014, יצאה הנחיה של הסמנכ"לית לשומה וביקורת גב' מירי סביון, שאומרת שכאשר מדובר בדירה שנמכרת בחישוב לינארי חדש המקדמה למעשה תוקטן באופן אוטומטי לשומה העצמית של המוכר. זאת אומרת, אם המוכר עכשיו – אותה סיטואציה שאמרתי קודם – המס אצלו בכלל צריך לצאת 1,000 שקל, אז אוטומטית המשרד צריך להקטין את גובה המקדמה ל-1,000 שקל, קרי, הקונה ישלם 1,000 שקל, יקבל אישור לטאבו.

<שלומית ארליך:>
מאיפה הסמכות להוצאת ההנחיה הזאת, שי? מאיפה אתם קוראים את זה?
<שי אהרונוביץ:>
יש לנו סמכות להקטנת מקדמה.
<שלומית ארליך:>
אבל רק לפי בקשה של הצדדים.

<שי אהרונוביץ:>
אז ציינו פה שכאשר מוגשת בקשה לתשלום מקדמה אז זה קטן. את זה ציינו במכתב.

<שלומית ארליך:>
אבל מכוח מה?

<שי אהרונוביץ:>
יש אפשרות גם היום בחקיקה.

<שי אהרונוביץ:>
במתווה הקיים גם יש אפשרות להקטין מקדמה. אמרנו: תראו אותו, בעצם לכאורה ברגע שהוא הגיש בקשה לתשלום מקדמה כאילו בקשה להקטין. אני חושב שאם אנחנו הולכים לטובת הציבור ודבר הגיוני אז אני לא – אפשר לקחת אותי לבית-משפט מינהלי - - -
<שלומית ארליך:>
לכן אנחנו שואלים, למה לא לעגן את זה בחקיקה?

<ברוך משולם:>
אבל זה גם צופה פני עתיד.
<שי אהרונוביץ:>
כי בחקיקה אם נגיד את זה, זה מה שנקרא לדיראון עולם, לא לדיראון עולם, אבל בוודאי שנניח עוד ארבע-חמש שנים כשהחלק החייב בדירות מגורים בחישוב המיוחד, החלק החייב ילך ויגדל, יכול להיות ש-7.5% כן יהפוך להיות ריאלי.

<שלומית ארליך:>
שי, בממוצע אנחנו מתקנים את חוק מיסוי מקרקעין שלוש פעמים בשנה. אנחנו מדברים עכשיו שנים קדימה, למה אי-אפשר לקבוע את זה? ובאחד התיקונים שתראו שבאמת אנחנו מגיעים למס או אתם רוצים להוסיף - - -

<שי אהרונוביץ:>
גפני יעשה לנו חיים קשים, מה - - -
<עופר מנירב:>
שי, אתה יכול להכניס את זה לגבי הוראת השעה בלבד, אתה יכול להכניס את התיקון הזה שיחול רק לגבי הוראת השעה של הארבע שנים עד 2018, ספציפית תייחד אותה להוראת השעה במסגרת התיקון, פתרת את הבעיה.

<שי אהרונוביץ:>
שבעצם לגבי הוראת השעה - - -

<עופר מנירב:>
רק לגבי הוראת השעה במסגרת הארבע שנים ואז פתרת את הבעיה. אפשר לעשות את זה וגמרנו את העניין. תעגן את זה בפנים וזהו.
<ברוך משולם:>
סוף 2017.
<שי אהרונוביץ:>
סוף 2017.
<עופר מנירב:>
סוף 2017, כן, וזהו, על-פי שומה עצמית. אותה הנחיה שמירי הוציאה תיכנס למסגרת החקיקה בתוקף בתקופת הוראת השעה, ולא צריך לחזור לפה עוד פעם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
טוב, בסדר.

<שלומית ארליך:>
אז בעצם מה שאנחנו עושים, אנחנו מכניסים סעיף שיהיה הוראת שעה, ננסח אותו אחר כך, שבעצם אומר שלגבי הדירות המזכות-חייבות האלה לפי ההנחיה עד 31 בדצמבר 2017 לא תחול - - -

<שי אהרונוביץ:>
המקדמה תהיה בשיעור השומה העצמית.

<שלומית ארליך:>
לא.

<עופר מנירב:>
כן.

<שוש שחם:>
כן, כן, המקדמה - - -

<שי אהרונוביץ:>
זה טוב, זה מיטיב עם הציבור.

<שוש שחם:>
סכום המקדמה יהיה בסכום השומה העצמית.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר. רבותי, בסעיף (ח)(4) אני רוצה שנוסיף: - -
<שוש שחם:>
שי, כל הכבוד.
<שי אהרונוביץ:>
- - באישור ועדת הכספים. אם יש את שר האוצר, שיהיה באישור ועדת הכספים. הלאה, (ט).
<שוש שחם:>
כבודו, רציתי להגיד משהו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל בואו נתקדם.
<שוש שחם:>
רק דבר אחד קצר. רציתי לשבח את רשות המסים על הצעת החוק הזו, כי זו הייתה - - -

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע, עוד לא גמרנו.

<שוש שחם:>
זו הייתה הוראת שעה שהמצב לגמרי לא היה ודאי, ואני סומכת על כבודו שהיום זה יגמר ואז תהיה ודאות טוטלית בשוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, אני מבקש מהתקשורת לציין ששוש שיבחה את רשות המסים וכו' וכדומה. יותם, לא שמעת את זה, הא?
<יותם ברגר:>
אשתדל לשכוח.
<עופר מנירב:>
עכשיו הם נכנסו ללחץ, שוש.

<ברוך משולם:>


"
(ט)
שילם רוכש את המקדמה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב) ושילם את מס הרכישה המגיע ממנו בהתאם לשומתו העצמית במועד הקבוע בסעיף 90א, יראו זאת, לעניין הוראות סעיף 16, כאילו שולם המס שהרוכש חייב בו, אם התקיימו כל אלה:





(1)
חלפו 90 ימים מיום הצהרתו לפי סעיף 73(ג) או 30 ימים מהיום שהמציא למנהל את כל המסמכים והפרטים שנדרש להמציאם, לפי המאוחר;





(2)
לא נעשתה לגבי המכירה שומה לעניין מס רכישה לפי סעיף 78(ב);





(3)
המקדמה, כולה או חלקה, לא הוחזרה לרוכש לפי הוראות סעיף קטן (ד)(3)(ב);





(4)
אם ביקש הרוכש הקלה או פטור ממס רכישה בהתאם להוראות לפי סעיף 9 – הוא הגיש את המסמכים להוכחת זכאותו להקלה או לפטור כאמור.""


<שי אהרונוביץ:>
אני רוצה להסביר רגע את הסעיף הזה. הסעיף הזה למעשה בא לענות על הטענה, ובאמת כחלק משיתוף הפעולה שהיה לנו עם לשכת רואי-החשבון, לשכת עורכי-הדין ועם הקבלנים, אבל פה בעיקר עם לשכת עורכי-הדין, אמרו לנו כך, ואני חושב שזיו שרון בעצמו העלה את זה בכמה מהדיונים שהיו, הוא אמר: אתם מדברים שזה מקצר, OECD מקצר את הרישום. בוא נגיד, יש עסקה, אני בתור הקונה שילמתי את המקדמה של המוכר, טוב ויפה, מס רכישה אין לי, איפה אישור מס הרכישה? למס הרכישה יש למנהל שמונה חודשים, בעצם אני לא מקצר את הרישום בטאבו. פה בעצם באנו ואנחנו הולכים איזשהו צעד גדול מבחינת רשות המסים, הוא צעד משמעותי מבחינת רשות המסים. אנחנו אומרים ככה: אם תוך 90 ימים מהיום שבו הוגשה ההצהרה לעניין מס רכישה המנהל עדיין לא הגיע לדון בשומה הזאת כי המנהל מתעכב, יש לו הרבה תיקים על השולחן, אזי בכפוף לסעיפים שנאמרים כאן, הרוכש יקבל אישור לטאבו למרות שעדיין שומה שלב א' לא הסתיימה. זאת אומרת, אנחנו מנתקים פה בעצם את מתן האישור לטאבו משומה שלב א', זה באמת כדי להקל על הרישום ולקצר את התהליך.
<שלומית ארליך:>
שי, לגבי סעיף (1), הוא מדבר על כל המסמכים והפרטים שנדרש להמציאם, באילו מסמכים ופרטים יכול להיות מדובר? וזה גם בשים לב לפסקה (4) שאומרת שזה: הגיש את המסמכים להוכחת זכאותו להקלה או לפטור כאמור. איזה עוד סוגים של מסמכים יכולים להיות שהם לא המסמכים המנויים בפסקה (4)?
<שי אהרונוביץ:>
אני מזכיר שבעצם למעשה אם אני מצהיר על הרכישה, הרי הרוכש לא חייב להצהיר עם המוכר, הוא מצהיר על הרכישה – למשל לא צירף את חוזה הרכישה, אז יש פה בעצם מסמך חסר שעכשיו אנחנו פונים ודורשים את זה ממנו. בעצם הזמן יתחיל לרוץ מהרגע שאקבל את הפרטים האלה. סעיף (4) מכוון בעיקר במקומות שלמשל נכה וכו'.

<עופר מנירב:>
רגע, כבודו, לגבי זה, אני חושב שסעיף (ט) מצוין בלי סעיפים קטנים (1)(2)(3)ו-(4). צריך לגמור בסעיף (ט) בלי הסעיפים הקטנים, משום שמה הם אומרים לנו פה? אם אני בא באמת לקצר הליכים ולתת לרוכש את האישור, הרוכש שילם את מס הרכישה על-פי שומה עצמית, שילם את המס, את אותה מקדמה שמוכר היה צריך לשלם, אז גם אם יהיו מחר הפרשים – קודם כול לגבי ההפרשים שיהיו, אם יהיו למוכר, הקונה לא אחראי לזה, משום שהוא צריך לקבל את האישור ממילא אם הוא שילם את המס, את המקדמה, אז הוא חייב לקבל את האישור any way, חייב לקבל את האישור ברגע שהוא שילם את ה-7.5% או כמה שיוקטן לו, הוא צריך לקבל את האישור.

לגבי השומה העצמית שלו, המס רכישה, כמה הבדלים כבר יכולים להיות אחר כך בין השומה העצמית לבין זה? זה לא יכול להיות סכומים מהותיים. חבל, אם הולכים לקראת, נעשה את זה פשוט. הלוא במס רכישה, במס שבח אין לכם שום הפרש, לא יכול להיות הפרש בהגדרה? רק מס רכישה יכול להיות הפרש קטן.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שי, מה אתם אומרים על זה?

<שי אהרונוביץ:>
אנחנו רוצים את הסעיף הזה ככה. לדעתי זה גם בסך הכול בגדול מקובל היה.

<עופר מנירב:>
אז בוא תסביר למה, שי, לא מתאים לך לתת תשובה כזאת: אנחנו רוצים ככה.
<שי אהרונוביץ:>
אגיד למה. כי הרי מה אנחנו אומרים בעצם, ב-(2) אנחנו אומרים: לא נעשתה שומה לפי שומה עצמית אם כבר המנהל דן מהר וגמר תוך חודש את השומה.

<עופר מנירב:>
אז מה?
<שי אהרונוביץ:>
אז גמרנו, יש לך שומה - - -

<עופר מנירב:>
מה זה קשור למס שבח? אין קשר למס שבח. אז זה רק מס רכישה. אז במס רכישה הכי הרבה תפסיד קצת.
<קריאות:>
- - -

<ברוך משולם:>
אבל למה, עופר?

<עופר מנירב:>
שטויות. אבל אתה לא מפסיד, זה לא שלא מגיע לך הכסף, אתה רק לא משלם, רק כבן-ערובה.
<שי אהרונוביץ:>
אבל, עופר, הוא הגיש שהוא צריך לשלם 100,000, לי יצא 120,000 כבר אחרי חודש, למה שאני - - -
<עופר מנירב:>
שי, מס רכישה על הפער הוא קטן, חבל, חבל, בואו, תקצרו את ההליכים, חבל.
<שוש שחם:>
יש כאן עוד נקודה. הרעיון הוא שמס שבח זה יותר חשוב. למה? כי האיש מכר את הנכס ואז אם נשאר חוב אז אין ממה לעקל. במס רכישה ההיגיון הזה לא קיים, אם נשאר פה באיזשהו מקום חוב של מס רכישה אז יש נכס ואפשר לעקל.
<שי אהרונוביץ:>
נכון מאוד. לכן הלכנו על 90 ימים. אמרנו, 90 ימים לא נבוא, - - -
<קריאות:>
- - -

<עופר מנירב:>
הנכס אצל הקונה, נשאר אצל הקונה.

<שי אהרונוביץ:>
אחרי 90 ימים.

<קריאה:>
מה הקשר ל-90 יום?

<שוש שחם:>
פה בגלל זה צריך לצמצם.
<עופר מנירב:>
אתם לא מקצרים פה.

<שי אהרונוביץ:>
אנחנו מתנגדים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותי, בואו נמשיך הלאה.
<שלומית ארליך:>
אנחנו צריכים להצביע על סעיף 1. מה שאני מבינה לגבי הסיפה בסעיף קטן (ו), (4)(ו) אז אפשר להשמיט אותו? זה מקובל עליכם, נכון?
<ברוך משולם:>
מקובל.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כן, מקובל עליכם להשמיט?

<ברוך משולם:>
כן, מקובל (4)(ו) מקובל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מקובל להשמיט את הוראות סעיף 88.
<שלומית ארליך:>
אז בעצם הייתה לנו הסתייגות של חבר הכנסת גפני שהגיש אותה בשמו ובשם חבר הכנסת ליצמן והצבענו עליה. ועכשיו אין הסתייגויות נוספות, אנחנו מצביעים על סעיף 1.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נצביע על סעיף 1 לפי כל התיקונים שנעשו פה. מי בעד לאשר את סעיף 1? ירים את ידו.

הצבעה

בעד – פה אחד
סעיף אחד נתקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אושר פה אחד. תמשיכו לסעיף 2.

<ברוך משולם:>
"תיקון חוק לשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה)
2.

בחוק לשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2011‏, בסעיף 2, פסקה (1) – בטלה. "


זה בעצם - - -
<שי אהרונוביץ:>
הסעיף שהפך את זה להוראת שעה.
<שלומית ארליך:>
רק לפני שנמשיך, שמתם לב שלא נמחקה גם הוראת סעיף 9(ב) שקובעת את תחילה והתחולה לסעיף 2 פסקה (1) שביטלתם, ואז המשמעות היא שאנחנו משאירים את ההוראה שנותנת לנו אפשרות להאריך את הצווים.

<שי אהרונוביץ:>
זה ברור.

<ברוך משולם:>
כן, אבל זה כבר מעקר מתוכן.

<שלומית ארליך:>
זה לא ברור, צריך למחוק את זה.

<ברוך משולם:>
נמחק את זה, אין בעיה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד סעיף 2 עם התוספת הזו? ירים את ידו.

הצבעה

בעד – פה אחד
סעיף 2 נתקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אושר. הלאה.
<ברוך משולם:>
"תחילה ותחולה
3.

תחילתו של חוק זה ביום כ"ט באדר א' התשע"ד"


אנחנו רוצים לתקן את זה, שיכנס במועד שפג הצו.

<שלומית ארליך:>
זאת אומרת, ב-1 ביוני 2014.

<ברוך משולם:>
כן.

"והוא יחול לגבי מכירת זכות במקרקעין שנעשתה ביום האמור ואילך".


<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אין הסתייגויות. מי בעד? ירים את ידו.

הצבעה

בעד – פה אחד
סעיף 3 נתקבל.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אושר. קודם כול, אני רוצה באמת לשבח את כולם, הצעת חוק חשובה, חיכינו לה והיא עברה. עכשיו יש לי בקשה – אני מאוד מעודד את ההשתתפות של הלשכות, גם לשכת רואי-החשבון, לשכת עורכי-הדין, אם יש מצבים של הלשכות האחרות, יועצי המס, סוכני הביטוח – יש לי רק בקשה כדי למנוע דברים, אם תעברו לפני כן על הצעות החוק, אם יש לכם הערות תעבירו אותם, תעבירו בכתב או תשבו עם האנשים הרלוונטיים מולכם בנושא הזה, תקיימו את כל הדיון ביניכם, אם הדברים מסתדרים הכול טוב, אתם מגיעים לכאן עם משהו משותף, רק אם דברים לא מסתדרים שיגיעו לפה ואנחנו נכריע.
למעשה, הבקשה שלי, תנסו שלא יהיה מצב שכאן בדיון פתאום עולים נושאים חדשים לגמרי שאף פעם לא דוברו בין הצדדים וכל ההתדיינות נערכת כאן, ולפעמים חברי הוועדה כאילו מיותרים לשעתיים כשהם שומעים את הדיון ביניכם. תשתדלו, מה שיש מחלוקת ודאי תביאו לפה ונכנס בעובי הקורה ונחליט. תנסו שלא יהיו נושאים חדשים, אלא כל מה שיש להם תעלו לפני כן, תקיימו דיון, תחליטו, מסתדרים, מצוין, לא מסתדרים, יבוא לפה. אבל שלא יהיה הדיון הראשון רק פה ביניכם כי זה חבל, כי הרבה פעמים זה דיונים על דברים שאנחנו לא ממש בקיאים בזה, ויכול להיות שאתם ביניכם יכולים להסתדר ולהגיע להסכמות.

<עופר מנירב:>
כבודו טועה, ולמה? משום שראשית אני מצטרף לברכות של עורכת-דין שחם משום שבאמת היה שיתוף פעולה, באמת ישבנו, באמת הרבה מאוד דברים קיבלו בעקבות ההערות שלנו ושל אחרים חד-משמעית. כל הדברים שהעליתי פה היום זה דברים שהיו במחלוקת ועלו במהלך הדיון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאה אחוז.

<עופר מנירב:>
לא העליתי אפילו דבר אחד פה היום שלא העליתי קודם במהלך הדיונים, כבודו.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עופר, אז לא טעיתי.

<עופר מנירב:>
שמעתי את בקשתו של כבודו עוד מלכתחילה בפעמים הקודמות, ואת כל מה שהיה ריכזתי והעליתי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עופר, אז לא טעיתי. אם העלית דברים שבמחלוקת אז זה בסדר, ביקשתי רק שלא יהיה – ויכול להיות ששוש העלית דברים חדשים או מה, ביקשתי כללית. ואני אומר שוב, כללית, אם אתם יכולים לקיים את הדיונים לפני כן זה יעזור. תשתדלו לא להעלות נושאים חדשים. מה שבמחלוקת ודאי שיגיע לפה.
<עופר מנירב:>
כבודו, אנחנו מקיימים, וזה חלק גדול בזכותו של אדוני שגרם לכך שבאמת יש ישיבות ויושבים ודנים בפתיחות ובסדר גמור.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ברוך השם, כך צריך להיות.

<בועז טופורובסקי:>
וגם בזכות השר האחראי על רשות המסים.
<עופר מנירב:>
גם השר וסגן השר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
באישור ועדת הכספים. אם יש שר האוצר אז תמיד תוסיפו: באישור ועדת הכספים.

<שוש שחם:>
יש כאן גם את מנהל רשות המסים שהוא פתוח.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
באמת יישר כוח. אני מסכים, ולכן שיבחתי את כולם, ואנחנו נמשיך כך הלאה, וכמובן את הייעוץ המשפטי שלנו שבתקיפות אבל בסדר, אז אני משבח אתכם.
<עופר מנירב:>
מצטרף לתשבחות לייעוץ המשפטי חד-משמעית.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:45.

קוד המקור של הנתונים