PAGE
2
ועדת הכספים
20/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 340>
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, כ' באייר התשע"ד (20 במאי 2014), שעה 11:00
<סדר היום:>
<ביטול סבסוד מעונות היום בקריית שמונה>

<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
מיכל בירן

זהבה גלאון

גילה גמליאל

משה גפני

בועז טופורובסקי

אראל מרגלית

סתיו שפיר

שמעון סולומון
<מוזמנים:>
מלי שטיגרלר - מנהלת אגף מעונות יום, משרד הכלכלה

שירה קוה - דוברת משרד הכלכלה

עדי טאיטו פרנקל - אגף פנים, תכנון ופיתוח, משרד ראש הממשלה

רן רידניק - אגף התקציבים, משרד האוצר

יוסי בנישתי - שלטון מקומי, משרד הפנים

יגאל בוזגלו - סגן ראש העיר קריית שמונה

עו"ד גלי עציון - מנהלת מחלקת ייעוץ וחקיקה, נעמ"ת

עו"ד מאירה בסוק - הלשכה המשפטית, נעמ"ת

אליס יצחק - יו"ר נעמ"ת מרחב גליל עליון

ליאור גבאי - מנכ"ל נאות מרגלית, רשת חינוך ארצית לגיל הרך

דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

יעל שמרגד - מנכ"לית עמותה

שמעון קמרי - קריית שמונה

איתמר וינרב - קריית שמונה

אופיר יחזקאל - קריית שמונה

בת אל שלום - קריית שמונה


<ייעוץ משפטי: >
שלומית ארליך
אייל לב ארי
<מנהל הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
אהובה שרון – חבר המתרגמים
<ביטול סבסוד מעונות היום בקריית שמונה>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על סדר היום ביטול סבסוד מעונות היום בקריית שמונה.
<משה גפני:>
הצעה לסדר או שאלה לסדר. אני מאוד שמח על כך שאישרת לדיון את הנושא של ביטול סבסוד מעונות היום בקריית שמונה שלי ושל חבר הכנסת מרגלית. אני כמובן יודע מה הדרישה שלו וכנראה אני אצטרף לעניין. אני רוצה לדעת למה מחקת את הסעיף הקודם של סבסוד מעונות היום, משפחתונים וצהרונים, דיווח והשלכות על יציאת נשים לעבודה, כאשר כולם יודעים – מי שמתעניין – ששר הכלכלה בנט פרסם כללים בהם נשים חרדיות לא יקבלו סבסוד. על פי החוק החדש גברים מקבלים פטור בגיל 22 ומי שתורתו אומנותו והמצב הסוציו אקונומי הוא כזה, מקבל סבסוד.

<אראל מרגלית:>
הרב גפני, הגיעו חבר'ה מקריית שמונה ולכן בוא נתחיל בנושא שלנו.

<משה גפני:>
אני צריך לנהל ישיבה.

<אראל מרגלית:>
אנחנו יצאנו מוועדת חוץ וביטחון.

<משה גפני:>
אני רק משלים את המשפט. למה הורדת את זה מסדר היום? אני מוחה על כך וחושב שזה לא בסדר. היה צריך לדון על זה. זה יגרום לנשים חרדיות לא לצאת לעבודה. עכשיו נעבור לקריית שמונה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אסביר. אכן אראל פנה וביקש ממני ואני הכנסתי את הנושא. אמרתי שהם הם מגיעים, נדון גם בעוד נושאים. באותו זמן בכלל לא ידעתי את מה שאתה אומר. צלצלתי לאחד מארגוני הנשים וביקשתי שיבואו כי יש נושא. הם אמרו שאין להם בעיה מיוחדת ולכן מאחר ואין בעיה מיוחדת ומצד שני לנושא הזה נכנסה – וזאת ההזדמנות לברך את מלי – שהיא ראש האגף למעונות יום במשרד הכלכלה וביקשה ממני קצת ימים כדי ללמוד את כל הנושא.

<משה גפני:>
אני מאחל לך הצלחה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לכן אמרתי שנחזור לבסיס. הנושא הזה יעלה אבל אני אומר שכאשר הוא עלה, לא ידעתי על הנושא שלכם כי לא התבקשתי לדון בו. חשבתי שזה משהו כללי ואם אנחנו כבר מביאים את האנשים, אולי יש בעיות לארגוני הנשים. זה יעלה ונדבר על זה.

<משה גפני:>
בסדר. עכשיו קריית שמונה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש כאן נציג של מערכת הביטחון? של משרד הביטחון?

<אראל מרגלית:>
הוציאו אותנו מדיון בוועדת חוץ וביטחון כדי לקיים את הדיון על קריית שמונה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יודע. גם אני לא הלכתי לדיון הזה. הרמטכ"ל נמצא שם, אבל לא הלכתי.

<אראל מרגלית:>
כי אנחנו חושבים שזה קו עימות חברתי.

<גילה גמליאל:>
גם אני לא הלכתי כי קריית שמונה חשובה לי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מורג, נציג משרד הביטחון, לא נמצא כאן? הם למעשה הגוף המרכזי.

<אראל מרגלית:>
ניסן, בוא נתחיל ומי שנמצא, נמצא.

לפני שנה הקמנו כאן בכנסת את השדולה למען הפיתוח הכלכלי של הצפון תחת הכותרת באירוע הגדול שעשינו שם: ישראל מאבדת את הצפון. באמת הדברים המרכזיים שאנחנו עובדים עליהם, אלה חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה ביחד, זה כל הנושא של הפיתוח הכלכלי, מקומות עבודה וכולי, ודווקא להתמקד לא רק בבעיות של הצפון אלא בהזדמנויות של הצפון ומקומות העבודה שאפשר היום ליצור שם בגלל כוח האדם המאוד איכותי.
אלא מה, בעוד אנחנו עובדים על דברים גבוהה גבוהה של הבאת השקעות, של עשייה בקריית שמונה – עשינו בדיוק באותו יום את הסיור בעיר – ניגשה אלי בקפה לנדוור החדש במקום – שמעון קמרי ואליס שמנהלת שם את נעמ"ת הכירו לי אותם - קבוצה של אימהות ובעצם בזמן מאוד קצר של שתיים-שלוש שיחות, ביקשו שאגיע בעוד יומיים לעיר. הגענו לעיר ושם היו שישים אימהות. זה היה פשוט מדהים. הסתבר לנו שבשנה האחרונה ממשלת ישראל בחרה לקחת את מעמד קו העימות מקריית שמונה וזה אומר באופן מעשי שאימהות עובדות, נשים – כמעט כולן נשים למרות שהיו כמה גברים – שעד היום היו מקבלות סבסוד של הקצבה למעונות היום שהייתה מגיעה והן היו משלמות עבור ילד מתחת לגיל שלוש משהו כמו 600 שקלים לחודש, אבל בבת אחת בניקוד כזה או אחר, הסכום עלה למשהו כמו 2,200 שקלים לילד. מה שקרה זה שמספר אדיר של אימהות הוציאו את הילדים שלהן מהמעון כי יש להן שני ילדים קטנים ולא יוצאות יותר לשוק העבודה.

בשיחה עם יושבת ראש נעמ"ת, גליה וולך, ועם אליס יצחק שנמצאת כאן והיא ראש נעמ"ת בקריית שמונה, אנחנו פשוט עשינו סקר על כל מה שקורה שם בעיר והסתבר שלמעלה ממחצית הילדים הוצאו מהמעון.

<אליס יצחק:>
מכל המעונות. לא רק של נעמ"ת. מדברים על כל הארגונים.

<אראל מרגלית:>
ילדים עד גיל שלוש. עוד לפני החג אני שלחתי מכתב לראש הממשלה.
<משה גפני:>
באיזו מסגרת התקבלה ההחלטה הזאת?

<אראל מרגלית:>
ההחלטה הזאת התקבלה במסגרת זה שהסירו את קו העימות מקריית שמונה כי לאחרונה לא ירו שם מספיק טילים ולכן הסירו מהם את קו העימות ושכחו שקריית שמונה, חוץ מזה שהיא קו עימות ביטחוני, היא גם קו עימות חברתי. כאשר אנשים מדברים על מעמד הביניים, זה מעמד הביניים האמיתי. לא העשרים אלף שקלים של ריקי כהן של יאיר לפיד. זה מעמד הביניים האמיתי.

אני חייב לתאר את התופעה כי היינו שם והקשבנו. מצאנו שם נשים מדהימות, אחת אחת, שעובדות אבל מאחר ואין עבודה בקריית שמונה, הן נוסעות לעיירות אחרות כמו יוקנעם. יש אימא אחת לה יש שני ילדים קטנים והיא נוסעת ליוקנעם, עובדת בחברת היי-טק בתחום הביטחוני ומרוויחה 5,000 שקלים לחודש. מאחר ויש לה שני ילדים קטנים, מדובר ב-4,400 שקלים לחודש תשלום למעון. אימא אחרת נוסעת למשרד עורכי דין בראש פינה. אימא אחרת מורה למדעים ואומנויות בבית ספר התיכון המאוד מאוד מצטיין שבקריית שמונה. רבותיי, אלה נשים שסוף סוף יצאו לעבוד, נשים שמתפרנסות, נשים שרוצות להשתכר בכבוד ולהשתכר מתוך כבוד ולא מתוך מסכנות אבל ביום אחד לקחו להן את הסבסוד.

שאלנו את ראש הממשלה שקיבל לפני שנה את יקיר העיר קריית שמונה, שלחתי לו מכתב באופן פרטי ולא בתקשורת ואמרתי לו: אדוני, אתה נבחרת ליקיר העיר קריית שמונה, בוא, קהות החושים, קהות הלב היא כבר עוברת את כל הגבול, אתה פשוט לקחת במו ידיך, בהחלטת ממשלה, בהחלטת ממשלה שלא הביאו אותה לדיון נוסף, ובבת אחת הוצאת כל כך הרבה אימהות ממעגל העבודה בקריית שמונה. אחרי כן אנחנו מדברים על כך שאנחנו רוצים שאנשים יעבדו, אנחנו מדברים על כך שאנשים יתפרנסו בכבוד ואכן נשים מתפרנסות בכבוד.

<יגאל בוזגלו:>
אני חייב לומר שראש הממשלה בעד מעונות היום. אתה עושה לו עוול.

<אראל מרגלית:>
אני יודע שכאשר ראש ממשלה הוא בעד משהו, זה מסתדר. ראש הממשלה מעורב אתנו בכל הנושאים של הפיתוח הכלכלי בעיר. כמו שאתה רואה, הוא לא מהמפלגה שלנו אבל אנחנו עובדים ביחד בצורה על-מפלגתית.

<יגאל בוזגלו:>
נכון.

<אראל מרגלית:>
אבל אנחנו אומרים את הדבר הבא. יכול להיות שאתה מקורב לראש הממשלה, אבל אני לא באתי לכאן בשביל ראש הממשלה אלא אני באתי לכאן בשביל האימהות בקריית שמונה שהפסיקו לעבוד ואני גם רוצה להגיד לכם למה זה דחוף. כרגע מסתיימת ההרשמה למעונות לשנה הבאה. אם האימהות לא יוכלו לרשום את הילדים שלהן לשנה הבאה, תהיה עוד שנה שהיא שנה מבוזבזת מבחינת העבודה ומבחינת היכולת לעבוד.

<אליס יצחק:>
כרגע אין רישום.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בהמשך תהיה לך זכות דיבור.

<אראל מרגלית:>
אומרים שראש הממשלה רוצה לשנות את זה. בסדר גמור. אנחנו באנו לכאן לדיון קונסטרוקטיבי. למרות שהיה לכם קשה לעשות את הדיון על כל הארץ, אמרנו שנתמקד בקריית שמונה כי הבעיה כאן היא מוחשית, היא אמיתית והיא נראית לעין. אנחנו קוראים לראש הממשלה ולאיזשהו שר שרוצה לטפל, לשר האוצר ולשר הכלכלה, אנחנו קוראים להם לעשות את תיקון העוול הזה ולעשות אותו עכשיו. אנחנו מבינים שצריך להיות דיון ארצי על מה הם אזורי עימות ומה הם לא אזורי עימות, ויכול להיות שמישהו רוצה לקיים אותו, אבל אי אפשר שבגלל שרוצים לעשות דיון שיכול להיות שייקח גם שנתיים או שלוש, בינתיים לא נדון בקריית שמונה. נזכור מה היה לנו עם אזורי פיתוח א' כשלא הגיעו להסכמה. אי אפשר שבינתיים לא תהיה עזרה ראשונה למקומות בהם נדחפים יחד האנשים שם למעגל האבטלה.

לכן אנחנו היום דורשים וקוראים לראש הממשלה שיעשה את השינוי. אנחנו באנו לכאן כדי שהשינוי הזה ייעשה. אני הייתי רוצה שהאנשים שהגיעו מקריית שמונה בבוקר ושנסעו את המרחק הזה, שתינתן להם האפשרות לדבר. אלה הורים, אימהות, סבים וסבתות ואני מבקש שייתנו להם את האפשרות לדבר ולומר מה המצב.

<משה גפני:>
כאשר אנחנו מגיעים לפרטים המעשיים, מתברר שכל האמירות האלה שהממשלה הזאת רוצה שנשים תצאנה לעבודה – בלוף. פשוט שקר. אני יכול להביא אלף דוגמאות.

<אראל מרגלית:>
שאלו אותי באיזה גילאים הילדים בהם מדובר ולכן אני רוצה להבהיר. מדובר כאן על מעונות לילדים עד גיל שלוש שכרגע היו צריכים להוציא אותם מהמעון מאחר ואי אפשר לשלוח אותם לשם במחירים כאלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. יגאל, אתה רוצה להתייחס? דברו קצר כי אני רוצה שגם אחרים יוכלו להתייחס.

<יגאל בוזגלו:>
שלום לכולם. מבחינתי המופע הזה הוא באיחור של שנה מאחר וכפי שצוין כאן ההורים כבר עוזבים את המעונות ונוטשים אותם. רק כדי לסבר את האוזן, מדובר כאן ב-600 ילדים, הורים ונשים עובדות, וכ-150 מטפלות וארגונים שיכריזו על סגירת כל מעונות היום וכנראה שגם תהיה קריסה כלכלית בתחום הזה. זה ישפיע על החוסן החברתי של העיר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה יודע אם זה משליך על מערכות נוספות פרט למעונות?

<יגאל בוזגלו:>
זה משליך על הכול. זה משליך על בני הזוג.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תן לי דוגמאות כדי שנדע עם מה אנחנו מתמודדים. על איזה עוד תחומים זה משליך?

<קריאה:>
תעסוקה.

<יגאל בוזגלו:>
תחומי חינוך, תחומי תעסוקה, התחום החברתי. יש אווירה לא טובה. יש כאן פגיעה קשה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
על מה זה משפיע בחינוך? כתוצאה מזה ביטלו משהו בחינוך?

<אליס יצחק:>
לא צריך לבטל. לא היו מוכנים לזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסוף לא ניתן לך לדבר. למה את לא יכולה להתאפק? תהיה לך הזכות לדבר. אני שואל כדי להבין את התמונה.

<אראל מרגלית:>
אליס יצחקי היא המנכ"לית של נעמ"ת בעיר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בסדר גמור, אני מאוד מכבד אותה מאוד.

<יגאל בוזגלו:>
מה שיקרה זה שילדים יצאו ממסגרות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
במעונות היום האלה התעריף הוא זול מאוד כי קריית שמונה הייתה קו עימות ועכשיו לא ואני שואל אם יש עוד מערכות שהיו להן הנחות או תעריפים מוזלים וכתוצאה מהביטול הן נפגעו.

<יגאל בוזגלו:>
כן. אנחנו כל הזמן באים לוועדות כדי למנוע בריחה של שירותים מקריית שמונה, אם זה חדר המיון, אם זה בתרבות ואם זה בתחומים אחרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כרגע אני מדבר על המעונות. אם אתה לא יודע על פגיעה נוספת, זה גם בסדר. אני שואל האם אתה יודע אם זה פוגע בעוד דברים בהם קודם ניתנו הנחות מאחר וקריית שמונה הייתה קו עימות ועכשיו אין בהם הנחות. אני שואל אם אתה יודע כי אני לא יודע.

<אראל מרגלית:>
אפשר לתת את רשות הדיבור ליושב ראש נעמ"ת?

<יגאל בוזגלו:>
אני רוצה לציין שהשר בנט היה בביקור בקריית שמונה והוא גילה נכונות גם להביא את זה כהצעת מחליטים בממשלה ואני חושב שגם ראש הממשלה בעד. התפקיד של השר הוא להביא את זה לממשלה.

<משה גפני:>
כל הכבוד. מי שהביא את זה, זאת האופוזיציה.

<יגאל בוזגלו:>
התפקיד של השר הוא להביא את זה לממשלה. כל עוד השר לא עשה את זה, ראש הממשלה לא שר הכלכלה.

<משה גפני:>
ראש הממשלה נושא באחריות וכך גם שר הכלכלה. כולם נושאים באחריות. אל תגן על שום דבר. אם זה היה איש המפלגה שלי, לא הייתי מגן עליו בנושא הזה. הוא לא יכול לבוא לקריית שמונה ולדבר אבל לעשות ההיפך. הוא הולך למוטט את העיר, גם ראש הממשלה וגם שר הכלכלה.

<אראל מרגלית:>
בדיוק.

<משה גפני:>
מה הדיון הזה בכלל? מה זה משנה באיזה מפלגה הוא?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הטעות הכי גדולה תהיה להפוך את זה לנושא פוליטי.

<אראל מרגלית:>
נכון.

<משה גפני:>
זה לא נושא פוליטי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא נושא פוליטי, אבל זה מה שאתה עושה.

<משה גפני:>
זה לא נושא פוליטי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אבל זה מה שאתה עושה עכשיו.

<משה גפני:>
אבל זה לא נושא פוליטי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני יודע שלא.

<משה גפני:>
אני חבר של שר הכלכלה, אז מה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני לא יודע.

<משה גפני:>
אבל אני יודע. תאמין לי. אני בעניין הזה כבר שנה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אמרתי שאני לא יודע אם אתה חבר שלו או לא. על זה אמרתי שאני לא יודע.

<משה גפני:>
תלוי באיזו שעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה אני יודע.

<זהבה גלאון:>
מה ההיתממות הזאת שזה לא נושא פוליטי?

<משה גפני:>
נכון.

<זהבה גלאון:>
ודאי שזה נושא פוליטי.

<משה גפני:>
ועוד איך פוליטי.

<זהבה גלאון:>
זאת החלטה פוליטית של ממשלה פוליטית שיש לה סדרי עדיפויות וקריית שמונה לא בסדרי העדיפויות שלה.

<משה גפני:>
שרים פוליטיים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את עושה טעות.

<זהבה גלאון:>
אל תגיד לי מה אני עושה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מאה אחוז. זכותך.

<אראל מרגלית:>
אנחנו עובדים ביחד. גם השדולה של הצפון עובדת ביחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אתה היית בסדר. אני רק ביקשתי מהאופוזיציה - - -

<זהבה גלאון:>
אל תחלק לי ציונים ותאמר שהוא היה בסדר ואני לא.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זכותי.

<זהבה גלאון:>
לא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם זכותך, אז גם זכותי להגיד. את רוצה לעשות את זה פוליטי, וזה בסדר. דרך אגב, זאת זכות. זה בסדר גמור. יש לך זכות כזאת אבל אני אומר שזה חבל כי לא כדאי.

<זהבה גלאון:>
באמת, מה ההיתממות הזאת?

<משה גפני:>
דרך אגב, אני בטוח שאתה לא איש פוליטי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני, לא. אני ממש לא.

בבקשה, תאמרי את שמך ודברי בקיצור.

<אליס יצחק:>
שמי אליס יצחק ואני יושבת ראש נעמ"ת במרחב גליל עליון. אני רוצה להציג בפניכם את המספרים נכון להיום ואני מדברת על הארגון שלי אבל אני מייצגת היום את כלל הארגונים בקריית שמונה.

אני מאחלת לך בהצלחה, את תלמדי את מה שקורה באמת בתוך קריית שמונה כי זה לא רק מעונות היום אלא זה גם נושאי תעסוקה.

אני מדברת ואתה לא מקשיב לי.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מקשיב לכל מילה שלך.

<אליס יצחק:>
אבל אתה מדבר ואי אפשר ביחד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קודם את עשית בדיוק אותו דבר.

<אליס יצחק:>
אני השמעתי את קולי. אני אומרת שמה שקורה בקריית שמונה, זה גם נושא תעסוקה וגם נושא מעונות היום. לגבי קריית שמונה לא מדובר רק על הדרגה כי מה שקרה ברגע שלקחו את הדרגה, אנחנו נכנסנו כמו כל הארץ לנושא הסבסוד. בקריית שמונה אין תעסוקה והנשים הולכות לעבוד גם ארבע וחמש שעות. אם קודם הכירו בשעות של 24 שעות כדי לקבל הנחה, היום הן בכלל לא מוכרות והן חוזרות למעגל האבטלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בגלל שביטלו את קו העימות?

<אליס יצחק:>
בגלל שלקחו בכלל את הדרגות. אם אימא עבדה חצי משרה, היא קיבלה עד דרגה 6 עת הייתה לנו דרגה 6 אבל נכון להיום אין. היום היא עובדת לפי הקריטריונים הנהוגים בכל הארץ וקופצת בדרגות כלפי מעלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מספרים.
<אראל מרגלית:>
תני את מספר הילדים.

<אליס יצחק:>
אני יכולה לדבר על הארגון שלי ואני אדבר על כלל הארגונים. בארגון שלי התחנכו 210 ילדים ונכון להיום יש לי 120 ילדים ול-1 בספטמבר אין בכלל רישום. אני הארגון הגדול בקריית שמונה. אין רישום. ההורים לא רושמים את הילדים למעונות היום. הנשים חוזרות בחזרה למעגל האבטלה. הן יתחילו אבטלה, יקבלו קצבה ואחרי כן ילכו לרווחה וכן הלאה. אנחנו מחלישים את האוכלוסייה במקום להעצים אותה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מה קורה בארגונים האחרים?

<אליס יצחק:>
הם יאמרו אותו הדבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
חשבתי שיש לך נתונים.

<אליס יצחק:>
הם יאמרו אותו הדבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי עוד רוצה להתייחס?

<אראל מרגלית:>
שמעון קמרי. הוא סבא.

<שמעון קמרי:>
אני מקריית שמונה ואני כאן בכובע של סבא. ההורים שלי עלו בשנות ה-50 ואני נולדתי בקריית שמונה. היום יש לי שני בנים שגרים בקריית שמונה. יש לי חתן שאני רוצה להחזיר אותו לקריית שמונה. לילדים שלי, לכל אחד יש בת. בשיחה שהייתה לנו בחודשים האחרונים ביקשתי מהם ואמרתי שאני רוצה עוד נכדים. אני גדלתי בבית של שבעה ילדים וביקשתי שיביאו לי עוד נכדים. אמר לי הבן שלי: אבא, אנחנו - שני בני הזוג - מרוויחים 10,000 שקלים בחודש, 2,200 שקלים אנחנו משלמים למעון, עוד 2,500 שקלים לשכר דירה ולכן איך אני אביא עוד ילדים?
חברים, אני חושב שזה אינטרס של מדינת ישראל שהדמוגרפיה של קריית שמונה לא תרד אלא תעלה. זה אינטרס גם כלכלי, גם חברתי וגם ביטחוני וזה גם אינטרס שלנו התושבים כי אנחנו רוצים את הילדים שלנו אצלנו בקריית שמונה ושיביאו לנו עוד נכדים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה לך. יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

<משה גפני:>
אראל, אני מתנצל, אני הולך לנהל את ועדת המדע. אם צריך הצבעה, אני אחזור.

<אראל מרגלית:>
ליאור גבאי מנאות מרגלית, גם הוא רצה לדבר.

אולי גפני יגיד משהו לפני שהוא יוצא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא כבר אמר.

<משה גפני:>
ניסן לא רוצה שאני אגיד.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
למה? אני דווקא אשמח.

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, אני הולך לנהל את ועדת המדע. ביקשתי לדחות את הדיון שם בגלל הדיון הזה. באמת, אני לא אומר את הדברים לא כאופוזיציה ולא כקואליציה. אני יכול להביא נתונים. קריית שמונה היא דוגמה בולטת אבל יש עוד דוגמאות. הממשלה מדברת על עידוד התעסוקה. עשו חוק על שוויון בנטל כי אמרו שאנשים יצאו לעבודה. מגיע באופן מעשי, הנה המקרה הבולט לעין, מקום כמו קריית שמונה שאין שם מספיק מקומות עבודה, נשים יצאו לעבודה והלכו למקומות אחרים, סבסדו את מעונות היום לילדים כי אחרת אי אפשר לצאת לעבודה. הממשלה הזאת היא ממשלה רעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד מעט נשמע את התשובות של הממשלה.

<משה גפני:>
אם צריך להצביע, אני אחזור.

<ליאור גבאי:>
משה, כיוון שאתה איש של מספרים אני שואל האם מישהו עשה חשבון – מדובר ב-600 ילדים – מה העלות של דבר כזה בתקציב של הממשלה. זה הזוי.

<קריאה:>
שני מיליון שקלים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תציג את עצמך.

<ליאור גבאי:>
שמי ליאור גבאי ואני מנכ"ל של נאות מרגלית. אני מפעיל מזה כעשר שנים מעון יום בקריית שמונה ומכיר את האזור. אני גם זוכר את הסיפור שהיה עת נסגר מפעל בחצור – אנחנו מפעילים גם מעון יום בחצור – וראינו שהאזור לא משופע במקומות תעסוקה. להורים יש קושי גדול להתמודד גם לאחר הסבסוד וגם אם היינו משאירים את הסבסוד כמו שהיה, גם כך היה קושי גדול להורים שמתמודדים עם הרבה קשיים. כיום, כתוצאה מהסיפור הזה, אנחנו בדיוק באותו מצב כפי שהגברת מנעמ"ת הזכירה ונמצאים באפס רישום לשנה הבאה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה.

<יעל שמרגד:>
אני מנכ"ל עמותת מעונות נשי חרות. גם אצלנו זה כך. הפגיעה היא לא רק במספר הילדים שכמעט ירד לחצי אלא כדי שנוכל לעמוד מבחינה כלכלית, נאלצנו לצמצם את המשרות של העובדות שלנו, כך שגם עובדות שכבר עובדות אצלנו במערכות, ירדו מבחינת הכנסה. זאת פגיעה כלכלית שהיא לכל אורך השדרה, גם של הורים וגם של עובדים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. נמצא כאן נציג של משרד הביטחון או משרד ראש הממשלה?

<עדי טאיטו פרנקל:>
משרד ראש הממשלה. אני עובדת באגף פנים תכנון ופיתוח במשרד ראש הממשלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את יכולה לתת לנו סקירה מעט יותר רחבה ולומר אם יש עוד ישובים בצפון שהיו ולקחו להם?

<עדי טאיטו פרנקל:>
אני רוצה לתקן, לחדד ולהבהיר בצורה חד משמעית. לא חל שינוי בהגדרה של קריית שמונה כישוב קו עימות. מעמדה נשאר ונשמר. לא רק זה אלא שמשרד ראש הממשלה רואה חשיבות ובחיוב הטבות בפריפריה ובקו עימות, ובמיוחד בקריית שמונה, והדבר בא לידי ביטוי במפת אזורי עדיפות לאומית שעודכנה על ידי משרד ראש הממשלה באוגוסט האחרון ואושרה על ידי הממשלה, במסגרתה קריית שמונה נחשבת במסגרת ישובים סמוכי גבול, שזה שם אחר אבל זאת אותה מהות, במסגרת תשעה קילומטרים מהגבול.

<שמעון קמרי:>
מה זה נותן?

<אליס יצחק:>
זאת לא הטבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הגברת מנעמ"ת, פעם אחרונה. באמת, לא יהיה לי נעים לבקש ממך. כמו שרצינו לשמוע אותך, עכשיו אנחנו רוצים לשמוע אותה.

<אליס יצחק:>
סליחה.

<עדי טאיטו פרנקל:>
לגבי הנושא לשמו התכנסנו וזה ביטול הסבסוד של מעונות היום. הנושא הוא החלטת מדיניות של משרד הכלכלה. זה לא בסמכותנו ולא בתחום אחריותנו, חד משמעית. נמצאת כאן נציגת משרד הכלכלה והיא תוכל להתייחס.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עוד מעט נשמע אותה.

<עדי טאיטו פרנקל:>
היא תוכל לענות על הנושא.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
את אומרת שהם נשארו מה שנקרא קו עימות רק בהגדרה קצת שונה.

<עדי טאיטו פרנקל:>
כן. סמוכי גבול.

<אראל מרגלית:>
הם עומדים מנגד. מילא אם זה היה חודש אחרי שזה קרה.

<קריאה:>
מדינה בלי ראש.

<אראל מרגלית:>
זה כבר קרה בשנה הראשונה ועכשיו זאת השנה השנייה.

<אליס יצחק:>
זאת החלטת ממשלה. זאת לא החלטה של משרד האוצר.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רוצה לדעת. פרט לנושא של מעונות יום, שום אלמנט נוסף בקריית שמונה או במקומות הסמוכים לא נפגע.
<עדי טאיטו פרנקל:>
לא. במסגרת עדיפות לאומית. המהות היא אותה מהות אלא שהשם שונה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
קודם דובר על נשים שעבודה מסוימת הוכרה כ-24 שעות ועכשיו לא.

<עדי טאיטו פרנקל:>
ברמה המקצועית של מה בדיוק שונה ואיזה הטבות ניתנות, אלה לגמרי סוגיות של משרד הכלכלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא קשור אליכם.

<עדי טאיטו פרנקל:>
לא. לא קשור ולא בתחום המנדט שלנו.

<אליס יצחק:>
זאת החלטת ממשלה לקבוע שקריית שמונה ותל אביב הן אותו הדבר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני רוצה לשמוע את מלי, נציגת משרד הכלכלה. שוב, בירכתי אותך קודם. היא מונתה או זכתה במכרז, לא יודע איך זה היה, להיות ראש אגף מעונות במשרד הכלכלה. כאמור, היא חדשה בתפקיד ומכהנת בו כשבועיים-שלושה. קודם כל, אנחנו מברכים אותך שתצליחי. זה תפקיד מרכזי מאוד וחשוב מאוד כפי שראית כאן דוגמה. מלי, אם הספקת כבר להיכנס לתמונה ויש לך מה לתרום לדיון, בבקשה.

<מלי שטריגלר:>
קודם כל, צר לי שדווקא נציגי משרד הביטחון לא נמצאים כאן כי הכתובת היא משרד הביטחון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הבנו מנציגת משרד ראש הממשלה שמצבם מבחינת מערכת הביטחון או מבחינת הממשלה לא שונה והם עדיין נמצאים כקו עימות אלא שהיום ההגדרה אומרת סמוכי גבול אבל זה אותו הדבר. היא טוענת שמשרד הכלכלה – יכול להיות שאת עוד לא בתוך העניין, ואולי כן, תכף נשמע – הוא זה שהוריד את הסבסוד. השאלה אם את כבר בתוך העניין ואת יודעת לתת תשובה.

<מלי שטריגלר:>
אני בתוך העניין. ציטטו כאן את החלטת הממשלה. יש החלטת ממשלה משנת 2009 – אגב, זאת לא הממשלה הנוכחית ואני בכלל לא נכנסת לפוליטיקה – שקיבלה הארכה בשנת 2011 לפיה בעקבות, לשמחתנו, שיפור המצב הביטחוני ביישובי קו העימות בצפון, החליטה להוריד את הסבסוד הגורף. את ניסית להציג שאין סבסוד אבל זה לא נכון. יש סבסוד כמו בכל מקום אחר בארץ.

<אליס יצחק:>
אבל אנחנו לא תל אביב.

<מלי שטריגלר:>
אימא שעובדת 24 שעות, כמו שניסית לומר, מקבלת בדיוק את אותו סבסוד לפי הקריטריונים כמו בכל מקום אחר בארץ. היא כן מקבלת. לסבר את האוזן, בשנה הזאת אנחנו מעניקים כ-800 מיליון שקלים רק לסבסוד לצורך ילדים במעונות כדי לאפשר להורים לצאת לעבודה. אנחנו מדברים על סכומים מאוד גבוהים ותושבי קריית שמונה הם כמו תושבים אחרים.
<אראל מרגלית:>
כמה עלה קודם בקריית שמונה וכמה עולה עכשיו? בואי נראה. את מדברת אתנו ברמה הארצית ואנחנו רוצים לדבר ברמה המקומית.

<אליס יצחק:>
היא לא בקיאה בנתונים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מלי, את מקריאה החלטת ממשלה כשהיא אומרת שזאת לא החלטת ממשלה?

<מלי שטריגלר:>
זאת החלטת ממשלה. יש החלטת ממשלה שהובאה ביוזמת שר הביטחון ולכן אני אומרת שזה משרד הביטחון. שר הביטחון יזם את החלטת הממשלה ב-2009 שהוארכה ב-2011 להוריד. אני פונה אליך, חבר הכנסת מרגלית, אמרת שבבת אחת נעלם הסבסוד, אבל זה לא נכון אלא שהוא ירד בצורה מדורגת ואפילו לאורך שנים. הוא הוארך. הוא היה אמור להסתיים בתשע"ב והוא הוארך לתשע"ג. אגב, זה לא כל כך כצעקתה שלא נרשמים. בתשע"ג היו 531 ילדים במעונות שלנו בקריית שמונה ובתשע"ד, כאשר אין סבסוד גורף, יש 475 ילדים.

<אליס יצחק:>
שנרשמו עכשיו?

<מלי שטריגלר:>
לא. אני מדברת על תשע"ד.

<קריאה:>
אבל תראי את מספר הילדים לאורך השנים. זה לא נכון.

<אליס יצחק:>
למען הדיוק, קודם כל, ההרשמה לא הסתיימה כי עד ה-30 לחודש אפשר להירשם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רבותיי, אני אפסיק את הדיון.

<קריאה:>
כל ארגוני הנשים צמצמו את המשרות.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אם זה יימשך כך, אני פשוט אפסיק את הדיון. זה לא שוק. אני מבקש, אחת מדברת ורק היא מדברת כאשר היחיד שיכול להתערב באמצע, זה רק היושב ראש. מלי, תמשיכי.

<מלי שטריגלר:>
אני רוצה לסיים ולומר שהיה ותתקבל החלטת ממשלה, שוב, ביוזמת משרד הביטחון שהוא הפה שאסר והוא יכול להיות גם הפה שיתיר, אנחנו נתמוך בזה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני חוזר לנציגת משרד ראש הממשלה. אני לא מבין. היא מקריאה החלטת ממשלה ואת אומרת דבר אחר.

<עדי טאיטו פרנקל:>
אני אסביר. ההחלטה שאני מתייחסת אליה היא החלטת אזורי עדיפות לאומית. זאת החלטה 667 מיום ה-4 לאוגוסט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא. דיברנו על קו עימות.

<עדי טאיטו פרנקל:>
אני מסבירה. ההחלטה הזאת נשענת על חוק התייעלות כלכלית פרק כ"ו. במסגרת החוק, במקום קו עימות, ההגדרה שונתה לסמוכי גבול. השם שונה אבל המהות זהה. היא זהה. התבחינים משונים אצל המשרדים המקצועיים. מבחינתנו קריית שמונה נכללת במסגרת ישובים סמוכי גבול שהם במרחק של תשעה קילומטרים מהגבול. נקודה. המהות היא זהה אלא שהשם שונה.
<קריאה:>
הם השתמשו בשם השונה ושינו את הכללים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
החלטת הממשלה אומרת שמורידים את הסבסוד של כולם?

<אראל מרגלית:>
זאת התוצאה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני מדבר על הסבסוד למעונות כי הסבסוד האחר נשאר. זאת החלטת ממשלה. למה את אומרת לא? אני לא מצליח להבין.

<עדי טאיטו פרנקל:>
כי אני מתייחסת להחלטה שאנחנו כמשרד ראש הממשלה הובלנו וזה מפת אזורי עדיפות לאומית במסגרתה מעמדה של קריית שמונה נשאר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש כאן החלטה אחרת.

<עדי טאיטו פרנקל:>
לגבי ההחלטה אליה היא מתייחסת, זאת החלטה במשרד הכלכלה. מעונות יום הוא נושא שקשור למשרד הכלכלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
היה סבסוד עודף לקריית שמונה והוא ירד. החלטת ממשלה אומרת שבתאריך שהיה צריך להיות כבר ב-2011 והוארך שוב, הסבסוד הולך ויורד. החלטת ממשלה.

<עדי טאיטו פרנקל:>
החלטת ממשלה על אזורי עדיפות לאומית מאפשרת למשרד הכלכלה, במידה שהוא רוצה, לתת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
רגע. קודם כל, יש החלטה.

<אראל מרגלית:>
ובעוטף עזה, משרד הכלכלה נתן את ההארכה.

<מלי שטריגלר:>
זה לא משרד הכלכלה. גם זה בכפוף להנחיות.

<אראל מרגלית:>
עכשיו זה משרד הביטחון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
לא.

<אראל מרגלית:>
אני לא מבין. ניסן, שים לב. משרד ראש הממשלה אומר שזה משרד הכלכלה, ומשרד הכלכלה אומר שזה משרד הביטחון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אראל, אל תתפרץ כי יש חברי כנסת שביקשו להתייחס.

מלי, אני רוצה לדעת האם שר הכלכלה מתכוון להגיש בקשה או ערר לממשלה בנושא של קריית שמונה.


גילה, בבקשה.

<גילה גמליאל:>
למרות הקושי הרב ישבתי בשקט על מנת להקשיב. אני אומר מספר דברים לעצם הנושא. לנציגה של משרד ראש הממשלה אני רוצה לומר שכאשר אני הייתי סגנית שר במשרד ראש הממשלה, אנחנו הארכנו את התוקף וכן יש אפשרות וסמכות מצד המשרד לטפל בסוגיה הזאת. לדעתי את מתמקדת במפת עדיפות לאומית שכרגע היא לא רלוונטית בכלל לשיח. אנחנו מדברים אתך על נושא אחר.

<עדי טאיטו פרנקל:>
לא, היא מאוד רלוונטית.

<גילה גמליאל:>
היא רלוונטית בפוטנציאל שניתן לקיים. הפוטנציאל קיים והוא קיים גם במשרד ראש הממשלה במידה וכן היו מעוניינים לקדם את הנושא הזה. בזמנו הפנינו את זה למחליפי בתפקיד ולצערי חבל שהדברים לא עלו כפי שזה היה אמור להיות.

מלי, אני ממש מתנצלת. מצד אחד אני מאחלת לך בהצלחה בתפקידך ומצד שני אני חושבת שהגישה אתה את באה לכאן היא ממש גישה עגומה לצורך הדיון. כמי שממונה על עצם הטיפול בנושא, הייתי מצפה ממך ראשית להקשיב ולא לפתוח כאן חזית. יש כאן מצוקה אמיתית שזועקת, כפי שאת שומעת אותה, גם מצד הארגונים שכן חיים ביום יום את עצם הקליטה של הילדים וגם מצד ההורים והנשים שגם אני נפגשתי אתם בעבר יחד עם סגן ראש העיר יגאל בוזגלו שכל הזמן מדבר על נושא אחד בעיקר וזה הנושא המרכזי הזה. מה לעשות, אני גרה בתל אביב שהיא לא קריית שמונה. הסבסוד שכן מתקיים היום לכלל המעונות הוא דבר מאוד מבורך אבל עדיין לא מספק את הפוטנציאל שהיה קיים לאותן נשים כן להשתלב במקומות עבודה שמרביתם לא בקריית שמונה, אל מול העובדות שפוטרו כתוצאה מאותה מצוקה. אני חושבת שכאן צריך להסתכל בראייה אחרת.
מלי, אני באמת רוצה את הצלחתך בתפקיד ואני מברכת על עצם קיום תפקיד כזה במשרד הכלכלה. אני מציעה לך לפנות לשר - וזאת תהיה בשורה לאנשים שהגיעו לכאן ועשו את כל הדרך הזאת מקריית שמונה. לא בכדי מתקיים כאן הדיון ואני רוצה לברך את חברי אראל מרגלית שהעלה את הנושא היום – ולומר לו שיש כאן מצוקה אמיתית, אנחנו לא מנסים לראות כאן מי צודק ומי לא צודק כי זה פחות רלוונטי אלא להשמיע את הזעקה של הציבור במקום הספציפי הזה, קריית שמונה. תאמרי לו שאת חדשה בתפקיד ואת רוצה לומר לו שיש כאן עוולה שמתקיימת לגבי אותן נשים באותה פריפריה ולכן תבקשי ממנו לבחון ולראות כיצד ניתן לתקן את הנושא הזה על מנת שבשנת הלימודים הבאה כן תוכלנה אותן שנים להשתלב במקומות העבודה גם להכין את השנה.
<אליס יצחק:>
לתת את זה רטרואקטיבית לספטמבר 2013.

<גילה גמליאל:>
אנחנו נמצאים כאן בוועדת הכספים בדיונים רבים ולראות שמשרד ראש הממשלה מוריד מעצמו את האחריות ומעביר אותה למשרד הכלכלה שמוריד מעצמו את האחריות ומעביר אותה למשרד הביטחון, תסתכלו, יש כאן אנשים ונשים מתחת לכל המכסה הזאת. יש כאן אנשים ולא מספרים מול העיניים. אני חושבת שעצם הדיון כאן היום צריך לבוא ולהבהיר שבמידה ומשרד הכלכלה מעוניין – הוא יכול. נקודה. החוק מתיר לו. כלומר, אותו חוק שדיברה עליו קודם נציגת משרד ראש הממשלה, הוא מאפשר את זה. היינו בסרט הזה, הצלחנו להאריך את זה לתקופה מסוימת ובלי קשר למצב ביטחוני, עדיפות לאומית בפן הביטחוני, יש כאן אפשרות ממשית שכן החוק גם מתיר לכם לפתור את הסוגיה הזאת, להחריג את קריית שמונה ולתת לה את הפוטנציאל כך שאותן נשים תצאנה לעבודה.

<אראל מרגלית:>
אנחנו לא צריכים שחס וחלילה ייפלו טילים כדי שיעשו את זה.

<גילה גמליאל:>
תיפגשי עם אותן נשים. אני ממליצה לך. בהחלט. יגאל, במקום כל השיח הזה של מי צודק ומי לא, תאפשר לה לראות במו עיניה. שהיא תבוא לסיור מקצועי כמו שאנחנו עשינו. לפעמים עד שלא רואים בעיניים, לא מבינים את המשמעויות ואני בהחלט ממליצה לך, מלי, לסייר במקום. אני חושבת שאת אישה ראויה. את בתחילת הדרך וחשוב לי מאוד שתצליחי בתפקיד שלך. כדאי מאוד לבצע מספר סיורים.

ניסן, כמו שאמרת קודם לגבי הנושא שנדון בישיבה הקודמת לזו שאני רוצה ללמוד את החומר לפני שאני כאן מעלה את הנושאים , אותו הדבר גם כאן, בסוגיה של קריית שמונה. לא לבוא ולחרוץ את הדין אלא לראות בעיניים, לעשות סיוע מקצועי, להיפגש עם אנשים, ללכת למעונות, לראות בעיניים את המצוקה שזועקת כאן לשמים וביחד למצוא את הפתרון. תודה רבה.

<קריאה:>
כל הכבוד. תודה רבה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה, גילה. זהבה.

<זהבה גלאון:>
אדוני היושב ראש, קודם כל, שלום לכל האורחים שהגיעו מקריית שמונה. זה לא מובן מאליו. זאת חתיכת דרך. אני רוצה לברך את חברי אראל מרגלית שיזם את הדיון הזה.
אני רוצה להעיר שתי הערות, האחת למהות והשנייה לפרוצדורה. אני אומרת מראש שלגבי הפרוצדורה אני פונה אליך יושב ראש הוועדה. אני חושבת שאתה יכול לעשות מהלך מאוד משמעותי בעקבות הישיבה כאן. אני כבר אומרת את השורה התחתונה.

אני אתחיל בפרוצדורה. זה נכון שהייתה החלטת ממשלה מ-2009 ו-2011 לקבוע שקריית שמונה יותר לא קו עימות אלא סמוך עימות או איך שלא קוראים לזה, שזה בסדר גמור. יש החלטות כאלה וטוב שכך וזה בסדר גמור. אבל זה נכון שבמסגרת החלטת הממשלה האחרונה מ-2013, ששינתה את אזורי מפת העדיפות הלאומית, נותר שיקול דעת לכל שר בנסיבות מסוימות להחריג דברים, כמו שאמרה חברת הכנסת גילה גמליאל.

יש כאן משהו שהוא פשוט לא מובן. הממשלה הזאת מצד אחד מקבלת החלטות לעודד את שילובן של נשים בשוק התעסוקה. מעודדת אותן. זאת החלטה מאוד מאוד חשובה. מקצה לזה כסף אבל יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. ברגע שמבטלים את הסבסוד למעונות, נשים לא יכולות לצאת לעבודה. מי נשאר עם הילדים בבית? הנשים נשארות עם הילדים בבית ולא הגברים הם אלה שנשארים. כל החלוקה הזאת היא הרי לא סבירה.

מה אני רוצה להגיד. שאלת קודם את סגן ראש העיר שאלה נכונה. שאלת האם זה פגע גם בדברים אחרים. אולי כן ואולי לא. לא בהכרח.

<יגאל בוזגלו:>
אני מניח שכן.

<זהבה גלאון:>
יכול להיות שכן. אני לא מתווכחת, אבל אנחנו עכשיו בדיון הנקודתי. אני עכשיו לא רוצה לפתור את כל העניין אלא אני רוצה עכשיו את הדיון הנקודתי שבעיני הוא דרמטי. ילדים עד גיל שלוש שיושבים בבית ואימהות לא יכולות לצאת לעבודה, המדינה פשוט יורה לעצמה ברגל. מה אנחנו עושים?

לכן אדוני, כאשר אמרתי לך - ואני לא אומרת את זה ברמת ההתנגחות - שזה פוליטי, זאת החלטה פוליטית. מה זאת אומרת פוליטי? זה עניין של סדרי עדיפויות, מה המדינה מחליטה שהם סדרי העדיפויות שלה, איפה היא מסבסדת ואיפה היא מקצה. יש מפה כללית וזה בסדר גמור אבל צריך לראות איפה היא פוגעת באופן כל כך מהותי כמו שתואר כאן עכשיו גם על ידי אראל וגם על ידי החברים שהגיעו מקריית שמונה. כאשר יש מקום כזה שהיא פוגעת באופן כל כך מהותי, אומרים בואו נעשה שיקול דעת ולכן גם אין לי טענה למלי. קודם כל, אני מברכת אותך. זה בסדר גמור. יושב כאן ראש ועדה שהוא מכיר את העבודה ואני מציעה שבשם כל חברי הוועדה תפנה לשר ותגיד לו שנקיים דיון על קריית שמונה. אפשר בערך בעשרים דקות לקבל החלטה. בסך הכול שר הכלכלה, אתה יודע שהוא לא מהזירה הפוליטית שלי אבל צריך להביא את הנושא לתשומת לבו.
<יגאל בוזגלו:>
הוא היה אצלנו.

<אליס יצחק:>
בשבוע שעבר הוא היה בקריית שמונה. הסתבר שהוא לא ידע על העניין.

<זהבה גלאון:>
אני חושבת שאם יושב ראש הוועדה יקבל כאן החלטה שהוא יפנה אליו ויסב את תשומת לבו, יש החלטות, יש שכל ויש שיקול דעת ואני מקווה שכאן יופעל השכל ושיקול הדעת. תודה רבה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה. קיבלתי את החלטת הממשלה, אני רוצה שתדעו שהחלטת הממשלה שהתחילה ב-1999 והמשיכה ב-2011 אומרת כלהלן: "להורות למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה להמשיך להעניק לתושבי הישובים כמפורט". יש כאן: בשנת הלימודים תשע"ב, לתת את זה ואת זה. "בשנת הלימודים תשע"ד ייפסק הסיוע ועל תושבי הישובים הללו יחולו ההוראות הכלליות החלות במסגרת כל מבחני התמיכה של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ביחס לכל האוכלוסייה".

זאת אומרת, זאת החלטת ממשלה שמורה למשרד התעשייה – עוד לפני כהונת השרים הנוכחיים ועוד בזמן ממשלות קודמות – להפסיק את כל העדיפות שהייתה ויורדים למצב הרגיל. אם כן, זאת החלטת ממשלה ואני מסב קודם כל את תשומת לבה של נציגת ראש הממשלה לכך שזאת החלטת ממשלה.

<עדי טאיטו פרנקל:>
ידוע.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני פונה אליך, מלי. אנחנו נעשה את זה גם בדרכים אחרות. מבחינת הניירת ומבחינת החלטות ממשלה, הכול מכוסה אבל יש כאן מצוקה והיא מצוקה נקודתית. שוב, אפשר להגיד שבכל מקום היו רוצים סבסוד יתר, אבל במקום שכבר היה סבסוד יתר, להוריד, זה מהווה פגיעה הרבה יותר קשה מאשר במקום בו לא היה אף פעם ומבקש לקבל. אני לא בא לומר עכשיו ארצית כך שבכל המקומות יהיה, ואני לא יודע אם יש את האפשרויות לכך ואת הכספים, אבל כאן זה מקום נקודתי והסכומים הם לא מי יודע מה גבוהים.

<אראל מרגלית:>
ניסן, עוד דבר אחד. השכר הממוצע בקריית שמונה שמקבל רוב מוחלט של האימהות האלה הוא לאין שיעור יותר נמוך מאשר במקומות אחרים.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
עזוב, לא ניכנס לזה. זה לא נכון. יש מקומות שאולי השכר יותר נמוך. עזוב. אל תיכנס לשכר הנמוך כי יתחילו להשוות למקומות אחרים. אני אומר שמקום שהיה ומורידים, הפגיעה היא פי אלף יותר קשה ממקום בו לא היה.

מלי, לכן נקודתית תציעי לשר לעשות את זה ויבורך. אם הוא צריך ממשלה, שיגיש לממשלה אבל להערכתי הוא לא צריך ממשלה אלא הוא יכול במימון שלו מה גם שהסכומים לא גבוהים ומדובר במקום אחד. תדברי אתו את וגם אנחנו נדבר אתו בדרכים אחרות.

<קריאה:>
מה עם משרד הביטחון?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
זה לא קשור. אני לא הולך לשנות עדיפויות.

<אראל מרגלית:>
גילה, זהבה וחבריי, בעיקר ניסן. קודם כל, אני מברך אותך ואני מברך את גילה ואת זהבה על הדברים כדורבנות שלכם. אתה תוביל את מה שהצעת עכשיו. אנחנו מאחוריך, נגיע ביחד ולחוד, איך שתרצה, לכל דיון. תודה רבה. זה מה שהיינו צריכים.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה לכם אנשי קריית שמונה. אנחנו אתכם ומאחוריכם וגם לפעמים לפניכם.