PAGE
22
ועדת הכלכלה
27/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 274>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ז באייר התשע"ד (27 במאי 2014), שעה 10:00

<פיתוח עסקי ומרכזי תעסוקה בעיר ירושלים – לציון יום ירושלים>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
יעקב אשר

יצחק וקנין

משה זלמן פייגלין

איילת שקד
אראל מרגלית

נחמן שי

>
ניר ברקת - ראש העירייה, עיריית ירושלים

קובי כחלון - סגן וממלא מקום ראש העירייה, עיריית ירושלים

עופר ברקוביץ - סגן ראש העירייה, עיריית ירושלים

עינב בר - חברת מועצה, עיריית ירושלים

נחמניאל סבן - חבר מועצה, עיריית ירושלים

אמנון מרחב - מנכ"ל, עיריית ירושלים

גיל ריבוש - מנהל האגף למדיניות ותכנון אסטרטגי, עיריית ירושלים

חגית בצלאל - האגף למדיניות ותכנון אסטרטגי, עיריית ירושלים

נורמן ברמן - האגף למדיניות ותכנון אסטרטגי, עיריית ירושלים

רחלי נבנצל - האגף למדיניות ותכנון אסטרטגי, עיריית ירושלים

אסף שקולניק - יועץ תעסוקה, הרשות העירונית לתעסוקה, עיריית ירושלים

רותם גל - רכז תעסוקה לסטודנטים, הרשות העירונית לתעסוקה, עיריית ירושלים

עפר גרידינגר - מנהל אגף תכנון העיר, עיריית ירושלים

ירון תורן - רפרנט בכיר, קשרי ממשל, אגף מדיניות, עיריית ירושלים

מיכל שלם - ראש הסגל של ראש העירייה, עיריית ירושלים

מוטי גמיש - חברת אריאל, לשכת ראש העירייה, עיריית ירושלים

דפנה דין - ראש לשכת ראש העירייה, עיריית ירושלים

תומר דרור - עוזר סגן ראש העירייה, עיריית ירושלים

אריאלה רג'ואן - יועצת ראש העירייה, עיריית ירושלים

עמרי רחמים - יועץ ראש העירייה לתחבורה, עיריית ירושלים

דורון נויוירט - מנכ"ל חברת מוריה לפיתוח ירושלים, עיריית ירושלים

עדו מעוז - ראש מינהלת שער הבירה, חברת מוריה, עיריית ירושלים

עמית פוני - חברת מוריה, הרשות לפיתוח ירושלים, עיריית ירושלים

אודי בן דרור - הרשות לפיתוח ירושלים

עו"ד יוליה לרנר שניר - הלשכה המשפטית, משרד הכלכלה

יוחנן מאלי - ממונה תעסוקה, מטה לשילוב חרדים בתעסוקה, לשכת המשנה למנכ"ל, משרד הכלכלה

ד"ר ניר בן אהרון - מנהל תחום מדיניות ומחקר, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, מש' הכלכלה

דלית זילבר - ממונה מחוז ירושלים, משרד הפנים

אירוס הומינר - מנהלת אגף יזמות עסקית, משרד העלייה והקליטה

חזקיה ישראל - מנהל אגף, התאחדות התעשיינים

נחום ויסמן - נשיא לשכת המסחר ירושלים, איגוד לשכות המסחר

אורי חלפון - מנכ"ל לשכת המסחר ירושלים, איגוד לשכות המסחר

גולן טובי - מנכ"ל, מט"י ירושלים

מיכל שאול וולך - מנהלת פיתוח פרויקטים וגיוס מימון, מט"י ירושלים

רותם גל - מנהל מוקדי תעסוקה לסטודנטים, מט"י ירושלים

שי איזנברג - סמנכ"ל תפעול ושירות, חברת סיטיפס

עוזאל ותיק - מנהל שיווק ודוברות, חברת סיטיפס

יעל אלישר - מרכזת תחום התכנון בקהילה בירושלים, החברה להגנת הטבע

יעל בליץ זיסקין - מנהלת תוכניות בתחום התעסוקה, מח' פיתוח ובקרה, ארגון ידידות טורונטו

רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד

ענת אייל - המשמר החברתי

עו"ד נסים עוג'ר - יועמ"ש, איגוד הארגונים החברתיים

יער אמיר - לוביסט (אימפקט), סיטיפס

איתן אלון - לוביסט, עיריית ירושלים

ליטל סבר - לוביסטית, עיריית ירושלים

מבשרת נבו - לוביסטית, עיריית ירושלים

רונן סלן - לוביסט (גלעד), עיריית ירושלים

לוטם בכר - לוביסט (גלעד)

נוי רף - לוביסט (גלעד)

לאה ורון

אירית שלהבת
<פיתוח עסקי ומרכזי תעסוקה בעיר ירושלים – לציון יום ירושלים>

אני פותח את הישיבה המיוחדת של ועדת הכלכלה לציון "יום ירושלים". הנושא הוא פיתוח עסקי ומרכזי תעסוקה בעיר ירושלים.

אני שמח שידידי ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, נמצא אתנו. פועלו רב. אומר מספר מילים בפתיחה וכבוד ראש העירייה, אעביר לך את השרביט.
היום אנחנו מציינים את "יום ירושלים" בכנסת. אין ספק שירושלים עוברת בשנים האחרונות פיתוח כלכלי. העירייה תציג פה את ההישגים בתחום הבנייה, הקמת התשתיות והתעסוקה.
עם זאת, צריך לזכור שירושלים בירתנו – האפיפיור היה פה – היא עדיין מן הערים העניות בישראל, עם פערים בכל התחומים – בתשתיות, בתשתיות המים, בתעסוקה, רווחה, חינוך.

זו לא רק אחריותה של עיריית ירושלים. אם וושינגטון – במשך 14 שנים בבנק העולמי הייתי בוושינגטון – היתה ממומנת אך ורק על-ידי עיריית וושינגטון אזי וושינגטון היתה "סלאמז". לכן עיר בירה, במיוחד עיר בירה שמנופפים בה כל הזמן בכל נאום שהיא הסמל ליהדות לנצרות ולאיסלאם, לא יכולה להיות – לעתים כשנכנסים לחלק מן השכונות העיניים כלות. לכן זה תפקיד גם של מנהיג ויזם כמו ראש העירייה, אבל גם של ממשלת ישראל, לתת את הדחיפה כדי שלירושלים יהיה פן נקי, ברור, איכותי, יפה, סובלני לכל הדתות, ויחד עם זה שנושא העוני, הלכלוך והפערים בעשור הזה ייעלם מירושלים.

כבוד ראש העירייה, הבמה שלך.

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ברוורמן, חברי הכנסת היקרים, מכובדי, כל המבקרים, קודם כול, חג שמח.

הייתי בוועדה לענייני ביקורת המדינה ופתחתי וסיפרתי סיפור אישי. לא מזמן הייתי בהר הזיתים, הלכתי לבקר ועמדתי על הקבר של סבא של אבא שלי. הוא עלה מרוסיה לארץ ונפטר ב-1926. חשבתי לעצמי מה הוא וכל עשרות אלפי היהודים שקבורים בהר הזיתים, ולחליפין כל אלה שלא זכו לראות את תקומת המדינה, מה הם היו חושבים אם היו מסתכלים היום על מדינת ישראל ועל ירושלים.

קצת לקבל פרספקטיבה על איזו זכות גדולה יש לנו היום לחיות בירושלים המאוחדת, הבנויה והמתפתחת. יש לנו אתגרים אדירים לפנינו, אבל בואו ניכנס רגע לפרספקטיבה, על איזו זכות עצומה יש לנו.
אני רוצה לומר דבר נוסף. בשנים האחרונות ירושלים באמת בתנופה. אני חושב שכל בר-דעת מבין שמשהו טוב קורה בירושלים. התהליכים שירושלים עוברת משולים לעיר שמתפתחת לפוטנציאל שלה. אנחנו מתקדמים, מצד אחד, ביצירת הביקושים לעיר, כלומר איך הופכים אותה ליותר אטרקטיבית לצעירים, למשקיעים, לתיירים, ומצד שני, השקעות עצומות בתשתיות הפיזיות שמאפשרות לירושלים לצמוח לקיבולות גדולות של מבקרים, עסקים וצעירים. תהליך הצמיחה המואצת הזאת קורה בשנים האחרונות בקצב מאוד-מאוד מכובד וכולל שיתוף פעולה ותמיכה ממשלתית גדולה מאוד.

בחרתי היום לא לדבר על המקרו אלא לדבר על שלושה נושאים ספציפיים שמתחברים זה לזה – בפן הכלכלי הקלסי ובפן התשתיתי.

אני לא יודע אם אתם מכירים את התהליך העצום שעובר היום על הכניסה לעיר ירושלים. אנחנו בתהליך ארוך של כמעט 4 שנים, בשיתוף פעולה עם דלית זילבר, מנהלת המחוז במשרד הפנים, שנמצאת אתנו כאן, וקובי כחלון, ממלא מקומי, שיגיע בהמשך, הוא פשוט מסיים בוועדה לענייני ביקורת המדינה, בונים רובע עסקי חדש בכניסה לעיר. יחד עם הרחבת קריית הממשלה, מדובר על למעלה מ-1.1 מיליון מטר מרובע – משרדים, מלונאות, מסחר ותרבות. כדי לסבר את האוזן, בכניסה לעיר אנחנו מדברים על 13 מגדלים, בהיקפים של 35 קומות. אנחנו מדברים על היקפים שהם פי חמש גדולים יותר ממרכז עזריאלי בתל-אביב. זה ממוקם על הפיר של הרכבת המהירה מתל-אביב. ב-2018 חברים יוכלו להגיע ממרכז הארץ בתוך 28 דקות, או לחליפין משדה התעופה בתוך פחות מ-20 דקות, ולנחות בלב הרובע העסקי החדש של העיר ירושלים. באופן טבעי הקומות למטה ישמשו למסחר, הכול משרדים.

כלומר, בעוד 4 שנים, אינשאללה, יהיה פשוט נפלא כי הטעות הזאת, שמשדה התעופה למטרופולין, לבירה, לא מגיעים בתוך 20 דקות זה באמת – אני שמח ש-2018 היא השנה.

אני מסכים אתכם. אגב, אני חושב שצריך לשנות את השם של שדה התעופה מ-TLV ל-JLM – Jerusalem. הדבר הזה יאיץ את התיירות ויביא יותר כבוד למדינת ישראל.

צריך ועדת גבולות, אדוני...

לא צריך. רק שינוי השם של נמל התעופה.

אתה יודע איך "אל על" טסה בשבת – בעזרת השם. הם משנים את השם.

ארנונה ממילא לא משלמים שם...

הוא פועל נכון: "טוב שם משמן טוב".

בכל אופן, אני חושב שגם בן גוריון יעדיף שיקראו את נמל התעופה "ירושלים על שם בן גוריון".

לא חשוב, חזרה לענייננו, לרובע העסקי החדש.

את השם בן גוריון אתה רוצה לשנות?

נמל התעופה בן גוריון, איך קוראים לו? TLV. הוא יעדיף שזה יהיה JLM.

בכל אופן, חזרה לענייננו. אני רוצה להתמקד בירושלים. הקיבולות של הכניסה לעיר מאפשרות לנו להעסיק, ביחד עם הרחבת קריית הממשלה, היקפים של כ-50,000 מועסקים חדשים. יש לנו עוד זווית איך העניין נראה. תעבור הלאה, ברשותך, עוד שקף אחד קדימה. שימו לב לתחום הכחול של המתחם. כולל בנייני האומה, שהופך להיות מרכז הכנסים והכינוסים הגדול ביותר במדינה, אנחנו מדברים על המגדלים, סדר גודל של 2,000 חדרי מלון חדשים ומשרדי תעסוקה לרווחה. אתם יכולים לראות כאן את הארכיון הציוני, את תחנת האומה שמוקמת ותסתיים ב-2018, את בנייני האומה – מרכז הכנסים והכינוסים במרכז, את מתחם בתי-המשפט שמרוכזים, כל המחוזות, כמדומני 13 אתרים מרוכזים במקום אחד, ליד הפרקליטות, שיאפשר לייעל את כל המערכת והמנגנון הממשלתי, ביטוח לאומי שמתרחב וכן הלאה וכן הלאה. לא אלאה אתכם בעוד פרטים.

תחזור בבקשה לשקף על התחבורה. עכשיו, ברשותכם, אני מבקש להציג לכם את הנושא השני שהוא בעל משמעות כלכלית גדולה, וזה כל פרישת רשת התחבורה בעיר ירושלים. הרכבת המהירה, כפי שתיארנו, תינחת בחצי הראשון של שנת 2018. אנחנו עכשיו בתהליך סיום והכנסה לתהליך סטטוטורי מואץ של הקו הירוק והקו הכחול, ועוד לפני כן אנחנו מאריכים את הקו האדום עד "הדסה" לכיוון דרום-מערב ועד נווה יעקב בצפון. שימו לב שהתהליך בו זה מתבצע שונה בתכלית מן התהליך שבו בוצע הקו האדום בהתחלת המערכת, כי אנחנו שומרים על נתיבי תנועה פתוחים. עושים את זה בשלביות ביצוע, כך שהכאב הציבורי יהיה מינימלי יחסית לרווח הציבורי הענק כשבניית קווי הרכבת תסתיים.

הקו הירוק מתחיל בדרום-מערב גילה, יורד למטה לקריית הספורט החדשה, שתיכף אתאר, עולה לצומת פת, לגבעת רם ומחבר את גבעת רם לתחנה המרכזית, ממשיך עד רמת אשכול והגבעה הצרפתית, מגיע להר הצופים ואנחנו רוצים שהקו יימשך עד הר הזיתים. הקו הכחול מתחיל בגילה, ממשיך לדרך חברון, מתחם התחנה, מרכז העיר. הירוק והכחול נכנסים לתהליכים סטטוטוריים במקביל. הוא עובר לדרך חברון, נכנס למרכז העיר, עולה בקרן היסוד, קינג ג'ורג', נכנס מתחת למרכז החרדי במנהרה, יוצא בהר חוצבים ומגיע לאזור רמות. יש שתי שלוחות נוספות. שלוחה אחת עד גבעת שאול, בואכה הר נוף. שלוחה שנייה מגיעה לכותל – שער האשפות. יש פה שתי חלופות שאנחנו בוחנים. אחת, במינהור מתחת לאם הסלע לרובע היהודי, עד הפיר של המעלית שמורידה ממפלס הרובע היהודי למטה למפלס הכותל. לחליפין, סביב הר ציון לשער האשפות. ורכבל שמתחבר cheek to cheek להר הזיתים, מצד אחד, לשער האשפות ולמתחם קדם כנראה בתחנת ביניים, ולמתחם התחנה, שם הוא מתחבר פחות או יותר cheek to cheek לקו הכחול.
הקו הרביעי הנוסף, שהוא כרגע קצת בעיכוב, אבל אנחנו רוצים להאיץ אותו, הוא הקו הסגול, שאנחנו רוצים שיחבר את צומת אורה-משואה עם הקו האדום למתחם קריית הספורט עד אזור דרך חברון. בעצם הקו הדרומי הזה, ממזרח למערב, מייצר רשת תחבורה מאוד-מאוד אפקטיבית ויעילה. שימו לב שמערכת הקווים הזאת מחברת את הקמפוסים של האוניברסיטה העברית בקו רכבת אחד, את בתי-החולים בקו רכבת אחד, ומאפשרת לנו להנגיש את העיר העתיקה מארבעה כיוונים, מצפון בשער שכם, משער יפו במערב, משער האשפות בדרום ועוד כנראה רכבל לכיוון הכנסיות למטה, לכיוון שער האריות. זה מנגיש לנו את אזורי התעסוקה, את השכונות הגדולות – יהודיות, ערביות, חרדיות, חילוניות – מנגיש את כולם ביחד ומאפשר לנו קיבולות עצומות של תנועה ציבורית. זה שם את ירושלים, לתפיסתנו, במקום המתקדם ביותר בתחבורה הציבורית.

לאורך קווי התחבורה, וכאן חשוב להדגיש, אנחנו שמים דגש גדול מאוד על נושא של התחדשות עירונית. לדוגמה, על ציר שדרות הרצל אנחנו מעלים אפשרויות לבנייה למגורים עד 24 קומות במקומות הרלוונטיים, או בקו הדרומי אנחנו מתכוונים בכל המערכת בשכונות הוותיקות להיכנס להתחדשות עירונית. יש פה מכפיל עצום על דיור, מכפיל עצום על המרחב הציבורי.
כל פרויקט התחבורה הציבורית, שמתוקצב על-ידי המדינה – רק לסבר לכם את האוזן, אם קו הרכבת הראשון המהיר עלותו יותר מ-7 מיליארד שקל, ופיתוח הכביש לירושלים, שאנחנו רואים אותו מתפתח בקצב מואץ הודות למשרד התחבורה, לשר התחבורה ולגיבוי של הממשלה, שעלותו כ-4 מיליארד שקל, אנחנו מדברים על שני קווי הרכבת הבאים בהיקפים של 20 מיליארד שקל, לא כולל את הקו הרביעי ולא כולל התחדשות עירונית, זה לא כולל את ה-1.4 מיליארד שקל, אלא רק פיתוח תשתיתי בכניסה לעיר. חברים, ממשלת ישראל, בשיתוף עם עיריית ירושלים, משקיעה משאבים שלא השקיעה מעולם.

מה שאתה מדבר כרגע, ואתה איש ביצוע, הכול מתוקצב? החזון ברור.

מה הסטטוס גם מבחינה סטטוטורית? וגם האם זה מתוקצב, ולאיזו שנה?

כן. אפרט. קו הרכבת בתהליך, on time on budget, למיטב ידיעתי. זה לא באחריות העירייה, זה באחריות מע"צ ומשרד התחבורה, אבל על פניו הם עומדים בזמן ורואים את זה מתרומם. כנ"ל הכביש אל ירושלים.
הקו האדום, בהמשך ל"הדסה" ולנווה יעקב מתוקצב, מבוצע, סיים תהליך סטטוטורי, בתהליך של ביצוע של מכרזים ושל עבודות. למען האמת, הקו מהר הרצל ועד השלב הבא, עד "המפלצת", כמדומני בסוף שנת 2015 יהיה כבר מוכן. אנחנו רוצים לעשות אותו בשלביות ביצוע.

הקו הירוק והקו הכחול – בוועדת היגוי שאני מוביל כבר יותר משנתיים, כמעט 3 שנים, ביחד עם משרד התחבורה ומשרד האוצר – הבכירים ביותר במשרד התחבורה והאוצר – והוועדה המחוזית, ניכנס לתהליך סטטוטורי ולשיתוף ציבור עוד השנה, וזה אחרי 3 שנים של עבודה תכנונית. משרד האוצר מתקצב את זה. זה בתוכנית החומש של משרד התחבורה, מאושר על-ידי משרד האוצר. עשינו גם שינוי מבני על מנת להאיץ את תהליכי הפיתוח בתוך תוכנית-אב לתחבורה ויש לנו היום צוות מצוין וועדות היגוי שנפגשות פעם בחודשיים אצלי לפיתוח התהליכים האלה.

שדרגנו את ועדות ההיגוי. תת-ועדה אחת מהן מוביל סגן ראש העירייה קובי כחלון, בפן הפיזי התכנוני, ואת השנייה מוביל סגן ראש העירייה עופר ברקוביץ, לפן של איך אנחנו ממלאים את כל התהליכים האלה בתוכן. כלומר פיתוח עסקי לצד פיתוח פיזי משתלבים לנו ואנחנו דנים על העניין הזה. אני חייב להודות שכאן הורדנו הרבה מאוד חסמים שהיו בעבר. מהלקח של הקו הראשון, שלדעתי לא נוהל נכון, שינינו את כל המבנה הארגוני. עיריית ירושלים, ואני בראשה, לוקחת אחריותיות (accountability), ועם הגיבוי שאנחנו מקבלים מן הממשלה אין לי ספק שנוכל להאיץ מאוד את התהליכים הללו.

הקבלן המבצע הוא חברת "מוריה", שהיום נחשבת במדינת ישראל, במשרד התחבורה, מהטובות ביותר שיש בארץ לביצוע תשתיות פיזיות, חברה בסבסוד מלא של העירייה. יושב כאן מנכ"ל "מוריה", דורון נויוירט.

הם בנו את כל הדברים הגדולים בעיר, אין מה לעשות.

נכון. לטובת העניין, היום "מוריה" מבצעת פרויקטים ב-700 מיליון שקל on time, on budget, on quality. התחושה שלי, שבשיתוף הפעולה שמתפתח עם המדינה הצפי הוא 10 שנים. אני חושב שאפשר לעשות את זה ב-7 שנים. היעד שהצבתי הוא לסיים את הפרויקט הזה בשנת 2020, בעוד כ-7 שנים מהיום, את הקו הירוק והקו הכחול, מהשלב שבו אנחנו נמצאים, שכבר מתכננים אותם 3 שנים, לביצוע בפחות מ-7 שנים. זה היעד שהצבתי.

כל הקו הוא על-קרקעי?

רובו. יש מנהרה מתחת למער החרדי.

אבל מנהרות מאוד נקודתיות.

1.8 קילומטרים, זה לא מרחק קצר.

אני שואל את זה באספקט של לוח הזמנים.

התשובה היא כן. אנחנו נרצה לעשות את זה בשלבי ביצוע.

למי שלא יודע, חבר הכנסת יעקב אשר הוא ראש עיריית בני-ברק לשעבר.

שנת 2020 – זה יהיה עוד לפני הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן.

יהיו שלבים שייפתחו לפני, אני מקווה. אני מדבר על תאריך סיום. התהליכים – אנחנו נשאף לעשות את זה בשלביות ביצוע כזאת שכן תאפשר לנו להניע. למשל, אחד הקווים היותר קריטיים לנו הוא הקו הירוק, מהתחנה המרכזית דרומה, כי הוא מתחבר לאחד הפרויקטים היותר גדולים החדשים שאנחנו מובילים, קריית הספורט, שמתפתחת להיות קריית הספורט הגדולה בארץ. רק לסבר את האוזן, הרחבנו את "טדי" מ-21,000 מקומות ישיבה ל-33,000 מקומות ישיבה. אנחנו בוחנים הרחבתו אפילו מעבר לכך.

אתה חושב שיבואו מספיק אנשים לצפות?

תראה בשנה הקרובה – זה קצת כמו השאלה על הביצה והתרנגולת.

זאת היתה הערה על מצב הכדורגל בארץ, שבונים אצטדיונים אבל הקהל לא מגיע.

מי שיצפה במשחק של נבחרת ישראל מול נבחרת בלגיה, שיהיה כמדומני ב-9 בספטמבר ב"טדי", זה המשחק הראשון של מוקדמות גביע אירופה ("יורו"), ולחליפין מי שראה את המכבייה ב"טדי" ואת "יורו 21" ב"טדי" מבין את הפוטנציאל של האצטדיון. לצדו האַרֶנָה שתהיה מוכנה בסוף אוגוסט השנה. אנחנו עושים משחק בכורה לארנה עם קבוצת אולסטאר מהאן-בי-אי נגד הפועל ירושלים וותיקים ועוד כמה חיזוקים ממדינת ישראל. שני המתחמים האלה, פלוס בריכה אולימפית שיש לנו בקנה, הופכים את קריית הספורט לקריה לאומית דה-פקטו. נבחרת ישראל וההתאחדות מאוד אוהבים לשחק באזור קריית הספורט. החיבור של קריית הספורט עם קו הרכבת הירוק, שמתחבר אוטומטית לתחנה המרכזית ותוך 28 דקות למרכז הארץ, מנגיש היטב את המתחמים ומאפשר להם להיות יעילים.
רציתי להציג לא הכול אלא שני נושאים מרכזיים, שזה הכניסה לעיר ורשת הרכבות.

בפתיחת הדיון אמרנו שירושלים עוברת תהליך, בהובלתך, מאוד-מאוד מרשים כלכלי, אבל גם ציינו את הבעיה של העוני המחפיר בירושלים. אתה הצגת עכשיו את פרויקט התחבורה ויצירת מרכז, שאנחנו מקווים שיהיה גם של תעסוקה. האם אתה יכול לחבר את זה לעניין שיש פה שני פנים, פן אחד שמצליח ופן אחד שירושלים היא מהערים העניות בעולם, ואיך העיר מתרוממת?

קודם כול, לשמחתי הרבה, באמת בסיוע המדינה, תקציב עיריית ירושלים צומח באחוזים בהיקף דו-ספרתי משנה לשנה כבר 4 שנים ברציפות. הגידול הזה מאפשר לנו לא להזניח שום נושא מאחור. ברור לחלוטין שהוצאת אנשים ממעגל העוני, להוציא את העיר מענייה, קודם כול והתנאי ההכרחי הראשון הוא פיתוח כלכלי מואץ, הרחבת מעגלי התעסוקה. היום העיר מאוד מבוקשת. אנחנו מגדילים את ההיצע למשרדים. נאפשר ליותר אנשים להיכנס למעגלי התעסוקה.

את ההגירה של צעירים הצלחתם לעצור?

לגבי ההגירה של צעירים אתן דוגמה. במגזר הציוני, אם בין 2001-2008 מספר התלמידים בבתי-הספר הצטמק בערך מוחלט ב-12%, בין 2009-2013 צמח המספר ב-5%.

יצא שנתון ירושלים?

אנחנו יודעים לספור את מספר התלמידים בבתי-הספר.

בדרך כלל זה היה בא בהקשר לשנתון.

אני מניח שייצא מחר ויש שם בשורות.

אתה אומר שפחות או יותר יש יותר צעירים. אתה הגדרת ציונים. התכוונת לאנשים שאינם חרדים וערבים, נכון?

תודה לאל יש גידול במגזר החרדי ובמגזר הערבי. היה קיטון במגזר הציוני ועכשיו יש גידול גם במגזר הציוני.

התנועה מירושלים לתל-אביב נפסקת?

אספר לך סוד ידוע. בשנתיים האחרונות ירושלים עקפה את תל-אביב בתיירות פנים-ישראלית. פעם דובר על הכביש מירושלים לתל-אביב שהוא חד-כיווני וראה זה פלא, היום לכו למרכז והאנשים במרכז נהנים מאוד ואוהבים מאוד לעלות לירושלים ולבקר בה. השנה אנחנו רואים לראשונה גידול בביקושים לאוניברסיטה העברית. אנחנו רואים גידול במספר המשפחות הצעירות. אגב, כפי שאמרתי קודם, אם בעבר היה גידול במגזר החרדי והערבי וקיטון במגזר הציוני, תודה לאל היום יש גידול בכולם.

עכשיו אני רוצה לדבר על תעסוקה. יש פה פולקלור שמסתובב בכנסת על כך שהחרדים לא רוצים להיכנס למעגלי התעסוקה. זה ממש לא נכון. בעיר ירושלים הביקוש במגזר החרדי לתעסוקה גדול מהיכולת שלנו לספק מקומות עבודה. הנתיב הקריטי בעיר ירושלים הוא יצירת מקומות עבודה וסיוע לכל דורש, והיום יש יותר דורשים, גם מהמגזר החרדי, להיכנס למעגלי התעסוקה.

מה הפעילות שלכם בתחום?

קודם כול, קיבולות גדולות, כי אם אין קיבולות אז אין לאף אחד, אז הצעירים עוזבים והעניים נשארים עניים. יש לנו תוכניות עם ממשלת ישראל, זה דבר שהשקנו כבר לפני שנה וחצי, 15 מיליון שקל לשנה להכשרת חרדים למעגלי התעסוקה, להשלמת הכנסה, לאלה שמעוניינים, ויש היום יותר ביקוש ממה שאנחנו יכולים לספק, לסייע לחרדים להיכנס למעגלי התעסוקה. הנתיב הקריטי הוא לא הרצון – אני אומר כאן בפומבי – אלא היכולת שלנו לספק את אלה שמעוניינים להיכנס למעגלי התעסוקה. בעניין הזה יש לנו גידול יפה.

התחום השני בהתמודדות עם העוני הוא חינוך. לשמחתי הרבה היום אנחנו מבצעים השקעות בתחום החינוך ויש לנו צמיחה יפה מאוד גם במספר התלמידים. עוד יש אתגר עצום בצמצום פערים נוסף, גם במגזר החרדי וגם במגזר הערבי, של כיתות לימוד.

אתה יודע שפרופ' דן בן דוד פרסם לאחרונה דוח שהפריך – אני אומר גם לידידי יעקב אשר – את התפיסה שישראל, גם באוכלוסייה החרדית, הולכת ומשתפרת מבחינת החינוך. הוא הראה שמספר האנשים שלא לומדים לימודי ליבה דווקא הרבה יותר משמעותי. זאת אומרת, אנחנו בצרה צרורה לגבי העתיד. זה קובע את הפריון. אני לא יודע אם אתה רואה את זה בירושלים.

אני לא רוצה לפתוח סוגריים בנושא הזה.

ובירושלים זה תמיד יותר קיצוני בגלל המבנה הדמוגרפי של העיר.

ירושלים היא פרולוג לישראל.

במגזר החרדי, מי שמעוניין בקלות רבה משלים ידע וניסיון. ביום ראשון השבוע יצא לי להיות ב"דקסל פארמה", חברה שממוקמת באופקים. היא פתחה סניף גדול בירושלים ובאחת הקומות נמצאת חברה-בת שמתעסקת בתכנות לעולם, ועובדות שם 150 חרדיות.

את הדוגמאות אנחנו יודעים. הבעיה היא הסטטיסטיקה, לא הדוגמאות.

מי שרוצה להשלים הכנסה יודע להשלים הכנסה. ירצו החרדים להכניס את זה לליבה, יעשו. לא ירצו ויעדיפו להשלים הכנסה אחרי זה, אני לא נכנס לדרך. אנחנו צריכים לאפשר להם להשתלב. אם אתה בא בגישה מאפשרת ראה זה פלא, הרצון גדול מאוד לשיתופי פעולה.
הנושא השני הוא חינוך. שם יש שיפורים ניכרים. היום מערכת החינוך בירושלים קפצה, למשל בזכאות לבגרות, ממתחת לממוצע הארצי למעליו; במספר הילדים בתנועות נוער מ-25% ל-44% מהילדים. כמעט בכל פרמטר שהגדרנו בתחום החינוך יש קפיצה יפה ומכובדת במערכת החינוך בירושלים, מה שהופך אותה ליותר אטרקטיבית.

הדבר האחרון הוא נושא הרווחה. אל תתבלבלו, תקציבי הרווחה של העיר ירושלים צמחו וצומחים בקצב מואץ. לשמחתי הרבה אנחנו הולכים בגישה שונה במקצת בנושא של רווחה. אנחנו לא מדברים על זה הרבה, אנחנו מעדיפים לעשות, אבל זה הזדמנות להציג. מדד העוני שכולם מדברים עליו הוא לא כלי ניהולי, הוא מדד שלא ניתן לעשות אתו כלום. אנחנו מייצרים מערך של תתי-מדדים להתמודדות עם תת-אוכלוסיות, תת-קבוצות, כמו משפחות חד-הוריות, כמו אנשים שנכנסים למשבר עקב תאונה או מחלה, כמו אנשים שכן רוצים להשתלב במעגל התעסוקה, שהיו בו בעבר אבל מכל מיני שיקולים הפכו להיות תלותיים במדינה. להסתכל על תת-קבוצות, להפעיל עליהן פעולות, לסייע להן לעבור מתלות לעצמאות. זה ההשקעה הטובה ביותר שאנחנו יכולים לעשות בנושא העוני, כלומר לבחון את מי אנחנו יכולים להוציא מהמעגל. זה גישה כלכלית לנושא הרווחה, עם מדדים מאוד-מאוד ברורים. אנחנו עושים פה עבודה משולבת עם משרד הרווחה ועם משרד האוצר.

אתה רואה סטטיסטיקות של הצלחה?

חד-משמעית. גם בתוך מועצת העיר, אנחנו משקיעים בזה הרבה מאוד אנרגיה. "נתנפל" בשנים הקרובות על מניעת נשירה במגזר הערבי ובמגזר החרדי. במגזר הכללי שיעור הנשירה הוא בערך 1%-1.5%, במגזר החרדי יותר מ-3%-4%, במגזר הערבי מגיעים לשיעור דו-ספרתי ובגילאים מסוימים אפילו יותר. אנחנו רוצים "להתנפל" על הנושא הזה של מניעת הנשירה.

בין פיתוח כלכלי ובין חינוך ובין רווחה אנחנו מתקדמים. החלק הקשה עוד לפנינו אבל המגמות בהחלט חיוביות.

מה ההשקעה? הרי יש דברים שמשרד הרווחה במסגרת התקנות שלו היום והתקצוב שלו היום לא כל-כך פועל דווקא בדבר הנכון הזה, שבעצם בכותרת אפשר לקרוא לזה: לתת לאנשים אפשרות לשקם את עצמם, לתת להם חכות ולא לתת להם דגים.

נכון מאוד.

משרד הרווחה, אופי התקצוב שלו הוא יותר דגים מאשר חכות. השאלה איך מה שאתה אומר, שזה דברים מצוינים, בא לידי ביטוי באופן מעשי. זאת אומרת, משרד הרווחה שינה את התקצוב שלו? או שזה כסף שהעירייה מוסיפה מעבר לתקציבי הרווחה?

הקצבנו השנה 2 מיליון שקל נטו של העירייה כדי להתחיל לעבוד. זה בעיקר עם עמותות ופרויקטים שאנחנו מארחים ויודעים לתכלל ולראות כמה הם מצליחים. אנחנו רותמים את המדינה ורותמים גופים שלישיים. אנחנו סורקים את הפרויקטים שהם הכי טובים בהוצאה מתלות לעצמאות ורוצים למנף אותם ולהרחיב אותם. ואז יש לנו מטריצה גדולה של סוג האוכלוסייה וסוג הפעולה.

2 מיליון שקל בעיר כל-כך גדולה – אני לא יודע עד כמה זה משפיע.

על זה בא מאצ'ינג של 2 מיליון שקלים של המדינה, של משרד האוצר, ועוד כסף של "הג'וינט" ושל תורמים וזה נהיה סכום קצת יותר גדול. הנתיב הקריטי הוא איפה להשקיע את המשאבים. הנתיב הקריטי זה לא: קח מיליארד שקל שלא יודעים מה לעשות אתו היום. זה להצמיח את הפרויקטים שמגדילים את ההצלחה של יציאה מתלות לעצמאות. זה שיתוף פעולה עם המגזר השלישי, עם "הג'וינט", עם המדינה ועם העירייה. בפרויקטים הטובים ביותר אנחנו רוצים להשקיע יותר כסף.

תודה. אני מודה לך, גם על הסקירה וגם על פועלך. אני רוצה הבהרה לפני שאתן את רשות הדיבור לחברי הכנסת. את ממונה על משרד הפנים?

אני ממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים.

היא הבוס שלי.

את בעצם מסתכלת מהנקודה שלך, מבחינה תכנונית. אנחנו רואים כאן בשנת 2018 את כל התכנון. הכול לפני ולפנים?

קודם כול, אני רוצה קצת להכניס פרופורציות. לירושלים היום יש 5 מיליון מטר מרובע לתעסוקה, מסחר, משרדים ותיירות. אנחנו מדברים כרגע על כ-5 מטר מרובע לנפש, שזה מאוד נמוך. בתל-אביב מדובר על 18 מטר מרובע קיים לנפש, ועל-פי המתוכנן בתוכנית מתאר שלה היא תעבור את ה-20 מטר מרובע לנפש. לכן השאיפה שלנו היא להגיע לפחות ל-9 מיליון מטר מרובע כדי להגיע פחות או יותר לקנה המידה של פתח תקווה.

במה זה תלוי?

זה תלוי בתוכניות שצריך לאשר, מצד אחד.

לגבי הממוצע אמרת 5 מיליון מטר מרובע.

היום בירושלים יש 5 מיליון מטר מרובע לתעסוקה, מסחר, משרדים ותיירות.

את זה שמעתי, אבל בתוכנית שאת וראש העירייה מובילים, בשנים 2018-2020 לאיזה ממוצע נגיע?

יש לנו כ-2.5 מיליון מטר מרובע, שבשנתיים האחרונות קיבלו push גדול. תוכניות לכמיליון מטר מרובע כבר מאושרות, התוכניות כבר קיבלו תוקף. תוכניות בהיקף של עוד כ-1.5 מיליון מטר מרובע נמצאות בתהליכים שאני מקווה שיתאשרו.

צריך לזכור שלכל הדברים האלה חייבים גם את האמצעים המשלימים, כמו הרכבת הכבדה, שתגיע ב-2018, התוספת של הרכבת הקלה, נושא הגז הטבעי שמתחיל קצת לצבור תאוצה. עד היום היינו אחרונים בסדרי העדיפויות של המדינה. גם נושא הגז צריך לקבל דחיפה.

לאילו שימושים נועד הגז הטבעי בירושלים?

לתעשייה, שעוד אין לנו עכשיו.

הרי כל הסיפור הוא שיש גז אבל אין גז. אנחנו דנים כאן ב"פניציה", בכך שיש הרבה גז בארץ אבל הוא לא מגיע למפעלים.

צריך להביא אותו גם לירושלים, אין ספק.

צריך להגיד גם שברמה של כל האוכלוסיות שקיימות בעיר הזאת, 2.5 מיליון מטר מרובע שמתוכננים יתפרשו בכל רחבי העיר, כלומר גם באזור גבעת שאול, שיכול להיות מתאים לאוכלוסייה יותר חרדית.

השאלה היא קצב גידול האוכלוסייה מול הקצב שבו הפרויקטים האלה מתקדמים.

זה לא קשור לגידול האוכלוסייה, כי כבר היום הוא בחסר. היא רוצה להשלים קודם כול את החסר.

אנחנו עדיין בחסר.

זה דרמטי.

הפער, עם הקצב של הפרויקטים האלה, קצב גידול האוכלוסייה בירושלים אדיר ולכן הזירוז, מה שראש העירייה מנסה לעשות, מבחינת הסטטיסטיקות שנובעות ממנו, עם הפרויקטים האלה אנחנו עוד בפער מאוד-מאוד גדול. אני מבקש שתסבירי את זה.

אנחנו עדיין בפער ואנחנו חייבים בגלל זה כולנו להמשיך, לא לעצור לרגע. אין ספק שהקידום שנותנים לתחבורה, שהיא קריטית, גם הקלה וגם הכבדה, נושא הגז וכדומה, חייבים לא לעצור, פשוט להמשיך כל הזמן. אנחנו עדיין נגיע, עם ה-2.5 מיליון האלה, עוד לא לפתח תקווה.

לבני-ברק מגיעים?

בני-ברק היא משהו אחר.

חשוב לומר שזה מחולק לכל האוכלוסיות, בכל רחבי העיר, עם סוגים שונים של תעסוקה. רק צריך להמשיך באותו קצב ובאותה התלהבות.

אני רוצה להציג עוד דברים, כדי שנבין. גם אם נוסיף היום 10 מיליון מקומות זה לא בהכרח יתמלא. אנחנו צריכים לנהל את הצמיחה. ניהול הצמיחה הוא בשלב ראשון לייצר ביקושים, שיש לנו היום, תודה לאל, להניע מיליון מטר מרובע בכניסה לעיר ולהניח תשתית רכבות. אחרי שתהיה לנו תשתית הרכבות ונסיים את הכניסה לעיר אז כל אזורי התעסוקה – קח את אזור תלפיות, נכון להיום הוא של 3-4 קומות ואפשר לעלות שם ל-20 קומות.

השטח המסחרי בתלפיות.

כן. היום אין שם אזור תעסוקה קלסי, אבל העתודות עצומות. נהיה עסוקים ב-7 השנים הקרובות בהנעת תוכניות הכניסה לעיר עם כל נושא הרכבות, ובעוד 2-3 שנים, אחרי שזה יהיה כבר ב"טייס אוטומטי", ניכנס לשלב הבא, של איך לקחת עוד עתודות ולהניע אותן, לצמצם עוד יותר את הפערים.

במקביל לזה יש את הכנסת החרדים לתעסוקה, שמירת צעירים בעיר, הנעת נושא התיירות, שמעסיק הרבה מאוד גם במגזר הערבי. ניהול הצמיחה הוא המפתח.

אני מודה לך.

אם לא יהיה ביקוש לדבר הזה אז בסופו של יום גם אם התוכניות יהיו מוכנות לא יבנו את המגדלים, או שייווצרו "פילים לבנים".

אנחנו לא רוצים "פילים לבנים" בירושלים.

מתוך ה-2.5 מיליון, כחצי המדינה מקדמת, כלומר את הכניסה לעיר העירייה מקדמת, חלק זה קרקעות של רשות מקרקעי ישראל, חלק זה קריית הממשלה והקריה המחוזית וכדומה, אבל חצי מזה הוא יוזמה של יזמים פרטיים, שמגישים את התוכניות והן מתקדמות בכל האזורים. אני חושבת שהאיזונים האלה נכונים, בכך שלא הכול נעשה על-ידי המדינה. אבל אין ספק שכל מטר מרובע שמאושר באזור המרכז ובתל-אביב הוא תחרות לירושלים ואנחנו נצטרך להיות הכי טובים.

תודה, דלית זילבר. אדוני ראש העירייה, קודם כול, אני חושב שהסבא רבא שלך, אם מסתכל מלמעלה, מאוד מרוצה ממה שאתה עושה בירושלים. תמשיך.

אנחנו פותחים את הדיון. נסיים אותו בשעה 11:15, אלא אם כן נסיים אותו עוד קודם. נלך לפי הסדר, בקצרה: חבר כנסת, מי שאינו חבר כנסת, חבר כנסת. אראל מרגלית ונחמן שי גם מובילים שדולה לירושלים, שניהם ירושלמים. חבר הכנסת מרגלית יפתח, אחריו מי שרוצה לדבר ואינו חבר כנסת. אנא תרימו את היד. אם לא יהיו פניות אעביר את רשות הדיבור לחבר כנסת.

תודה רבה. קודם כול, זה באמת יום חג ואני שמח מאוד, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, אבישי ברוורמן, שאתה מקיים את הדיון הזה. אני מברך את ראש העירייה ניר ברקת על היוזמות ועל הצוות הגדול שהוא הביא. חברי נחמן שי, היושב-ראש המשותף יחד אתי לשדולה של ירושלים, שאנחנו פועלים בה במשך כל השנה.
אנחנו יודעים שזה יום חג לירושלים, אבל צריך לדבר קצת יותר בגלוי, כי אנחנו גם רוצים שחברי הכנסת והאנשים השונים יתעוררו ויחשבו איפה הם יכולים לעזור לעיר. נכון שממשלות ישראל, והממשלה הנוכחית בעיקר, אוהבים להישבע על גבולותיה של ירושלים. אנחנו לא מתרשמים מכל מה שהם עושים עבור תכניה.

אחד הדברים הדרמטיים הוא ההחלטה האחרונה של משרדי הממשלה, שהחליטו לדחות ב-3, או 4, או 5 שנים את המעבר לירושלים. ראו, רבותי, אנחנו בדיון הזה כבר שנים רבות למדי. בכל כמה שנים הממשלה באה אלינו ואומרת לנו שהיא דוחה את המעבר. עדיין הבוקר כשישבנו בוועדה לענייני ביקורת המדינה ושמענו את הדיווח של הממשלה לא קיבלנו כתובת ברורה מי ממשרדי הממשלה אחראי על המעבר בשנים הקרובות לירושלים. אנחנו מדברים על 4,000 עובדים, על 500 מיליון שקל, על 120 מיליון שקל הכנסה בשנה. אני יודע שאוהבים לדבר גבוהה-גבוהה אבל ממשלת ישראל, במקום הכי קונקרטי שהיא יכולה לעשות, היא מדברת על מעבר שגרירויות של ארצות זרות אחרות אבל קודם שתעביר את השגרירויות שלה לירושלים. אמר לנו קודם מי שאחראי על הבינוי במדינה כמה עולה לו משרד בכיכר המדינה. אני שואל את עצמי: מה בדיוק משרד ממשלתי צריך בכיכר המדינה בתל-אביב? איזו מדינה אנחנו רוצים? זה דבר אחד.
אם אתה הולך בירושלים – אני כנראה האדם שבנה הכי הרבה חברות בירושלים אז אי אפשר לקחת ממני את זה שאני בעד חדשנות בירושלים ועושה את זה במשך כל השנים. אבל תראו, אני רוצה לדבר רגע על העוני בירושלים. יותר מ-40% מילדי ירושלים נמצאים מתחת לקו העוני. הממוצע בין מה שילד מקבל פה בחינוך ובין מה שילד מקבל ברמת השרון הוא דרמטית שונה, דרמטית שונה. אני מדבר על מה שמתוקצב ברמה הלאומית מהממשלה ביחד עם מה שמתוקצב ברמה העירונית. אני לא יודע בדיוק את המספר השנה, אבל כשהשווינו את זה בשנה שעברה בשכונות כאלה ואחרות בירושלים ראינו שבהרבה מאוד שכונות בירושלים ילד מקבל כ-3,500-4,000 שקל בשנה בתקצוב הכולל לילד. ברמת השרון זה היה 9,700 שקל לילד בשנה. כלומר, העוני בחלק גדול מן השכונות של ירושלים זועק. אני עובד שם כבר 11 שנים. אתה מכיר את זה. אנחנו דווקא עובדים עם העירייה. ילדים בהרבה מאוד מקומות פשוט מתקשים ברמות-על, וגם המשפחות שלהם מתקשות. המדינה צריכה "להתלבש" על זה.

ברמות אחרות של קריית הממשלה וכולי – אני רוצה להגיד משהו על האופן שבו הממשלה מתייחסת לעיר. שימו לב למה שקורה פה בקריית הממשלה. יש פה 5 או 6 "צוללות". האנשים שעובדים בתוך המשרדים, אנחנו כאן בכנסת 1,600 איש, משהו כזה. פעם יצאנו מפה החוצה לפגוש מישהו ממשרד החוץ באיזה בית-קפה? מישהו ממשרד החוץ פעם פגש מישהו מבנק ישראל? מישהו מבנק ישראל פעם פגש מישהו ממשרד ראש הממשלה? מישהו ממשרד ראש הממשלה פעם פגש מישהו ממשרד האוצר? אני אומר את זה ברמה התכנונית. למה? כי אנחנו לא רוצים "צוללות" של אנשים שלא נוגעים בעיר. רבים מאוד מהאנשים שבאים לעבוד פה – והמגזר הממשלתי הוא מגזר אדיר, זה כוח מצוינות אדיר – צריך תכנון שנותן להם לגעת בעיר. צריך לשלב בין משרדי ממשלה לבין עסקים לבין מסחר. צריך לתת לאנשים לגעת בכל מה שקורה פה, כי זה חלק ממרכזי המצוינות שלנו.
רק עוד דבר אחד לגבי מרכז העיר. עוד בתקופה של אורי לופוליאנסקי בזמנו החליטו – דווקא צריך לתת להם קרדיט, ליעקב אפרתי ולמי שהיה אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, שהיה בעבר גם מנכ"ל העירייה – להעביר את "בצלאל" למרכז העיר. מצוין. העירייה הנוכחית עושה עבודה נהדרת באישור התוכניות כדי שיבנו שם באמת מקום ל"בצלאל". אבל תראו, אנחנו רוצים לראות סביב 2,700 סטודנטים של "בצלאל" שבאים למרכז העיר תוכנית, לא רק לממשלה בכניסה לעיר. אנחנו רוצים לראות את מרכז העיר. אנחנו רוצים קריה של אנימציה ועיצוב ופרסום, את כל הדברים האלה שנותנים תוכן. שימו לב מה קרה כש-200 תלמידים עברו למרכז לארכיטקטורה ב"בצלאל" הישן, תראו איזו התחדשות עירונית, תראו כמה בתי קפה, תראו איך זה נראה. תארו לעצמכם מה יקרה כש-2,700 סטודנטים יעברו למרכז העיר. אנחנו רוצים לראות היום תוכניות של מרכזים יצירתיים במרכז העיר ורוצים לראות "אקשן".

בית-חולים "הדסה" – אנחנו ליווינו פה, ועדת הכספים בעיקר, את כל נושא המשבר ב"הדסה" וראינו איך הממשלה מנהלת רפואה ציבורית. שערורייה איך נתנו למוסד כל-כך מפואר להידרדר. צריך להגיד את האמת, יש עכשיו תוכנית הצלה ל"הדסה", אבל התוכנית הזאת היא בעיקר תוכנית הגנה, ואנחנו רוצים תוכנית התקפה. הרי נושא הרפואה, ירושלים הובילה בו במשך שנים. רבים ממנהלי המחלקות שנמצאים במרכז הארץ ירדו מ"הדסה". אנחנו רוצים, ביחד עם הממשלה, ביחד עם העירייה וביחד עם אחרים להחזיר ל"הדסה" את המצוינות והמובילוּת שלה, מחלקה אחרי מחלקה ונושא אחרי נושא. זה 8,000 עובדים. זה מרכז מצוינות אדיר ואנחנו רוצים באיזו דרך להחזיר את זה.
עוד דבר אחד לגבי החרדים. עשינו את פורום ההיי-טק החרדי. גם ניר ברקת השתתף בו לפני שבועיים. זה היה הפורום הכי גדול, וראש העירייה צודק שיש ביקוש גדול. אבל תקשיבו, הממשלה לא מתקצבת. במרכז ההשקעות התקציב הכולל שנתנו לתעסוקת חרדים וערבים ביחד הוא 50 מיליון שקל. רבותי, זה קונה לכל חרדי שתי מנות פלאפל. יש המון חרדים, יש עשרה קופצים על כל משרה. יש היום תקצוב, יודעים איך לתקצב, גם עם "מטריקס גלובל" במודיעין עילית, גם פה, עם "אן-די-אס", יודעים איך לתקצב. חברות מוכנות לקלוט חרדים. אבל אנחנו מבקשים מהממשלה שתקצה לזה משאבים, לא רק דיבורים. משאבים ולא רק דיבורים.

תודה רבה חבר הכנסת מרגלית. גברתי, בבקשה.

אני מארגון "ידידות טורונוטו". התפקיד של "ידידות טורונוטו" הוא- - -

בלי פרסומת ל"ידידות טורונטו". מה את רוצה להגיד פה בנושא?

רציתי להגיד שזאת עמותה ושאני עוסקת בפיתוח מודלים חברתיים, רק כדי להבהיר את ההקשר.

מה את רוצה להגיד לנושא כאן?

דיברתם על פיתוח מקומות תעסוקה ודיברתם על החברה החרדית. אני חושבת שאחד המפתחות להצלחה, אני מדברת על פוקוס על קבוצה של אקדמאים חרדים, שבעצם היום יש להם צורך גדול מאוד במקומות עבודה, סטודנטים שסיימו תארים ובעצם יש להם חסמים גדולים מאוד בכניסה לעולם התעסוקה. יש להם תעודה, יש להם השכלה, הם רוצים לעבוד, אבל אם לא נעבוד על הממשקים האלה בין ההשכלה לתעסוקה ואם לא יהיה גם אימון ותוכניות מעבר להכשרות המקצועיות- - -

אנחנו מודעים לבעיה. חשבתי שאת רוצה להוסיף משהו נוסף. אנחנו יודעים שהבעיה הזאת קיימת.

הבעיה שכל הזמן מדברים עליה היא השכלה ומקומות עבודה אך לא מדברים על החיבור ביניהם.

דווקא מדברים על זה, מנסים לעשות. השאלה היא האפקטיביות. תודה.

אני רואה מודלים אפקטיביים בדבר הזה אבל אני לא רואה מימון למודלים האפקטיביים האלה.

זה לא נכון. המדינה מקצה 15 מיליון שקל לשנה שנועדו לפתור בדיוק את זה. פעם היתה רק פילנתרופיה. למדנו מהפילנתרופיה, מהפרויקטים של "הג'וינט" ושל אחרים והיום, לאור הניסיון שנצבר, מתמקדים בנושא הזה. זה פשוט לא נכון.

תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בקצרה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני שמח על "יום ירושלים". כל "יום ירושלים" הוא יום חג ללא ספק, בוודאי למי שנולד בעיר הזאת.
אחרי אראל מרגלית לא אוכל לתרום הרבה, כרגיל, כי אראל מרגלית בלהט שלו, ביחד אתי, משתדל לעשות ככל שהוא יכול לטובת ירושלים בכנסת. אומר רק כך, התוכניות והחזון של העירייה נפלאים, אבל המציאות קשה, המציאות היום-יומית קשה. אני מחזיק עכשיו כמה וכמה פניות על תוכנית להעלות את הארנונה בירושלים.

שטויות במיץ עגבניות. זה פשוט לא נכון.

טוב שאתה אומר לי.

נרשם בפרוטוקול שלא מעלים את הארנונה בירושלים.

שטויות במיץ עגבניות. כעסתי מאוד על חוסר האחריות של מי שכתב את זה. אפס עלייה של ארנונה לעסקים מעבר לחובה. למען האמת, ביקשנו השנה להוריד את הארנונה ב-1%. אני מקווה שנקבל אישור לזה כי לא קיבלנו אישור לזה בעבר. מאז הקדנציה הקודמת, פרט לחובה, שאין לנו ברירה, יש אפס עלייה בארנונה לעסקים.

תודה, כבוד ראש העירייה, שהבהרת את זה.

אני שמח על ההודעה הזאת כי מאוד אכזב אותי לשמוע שיש כוונה כזאת.

אנחנו מאמינים שהעירייה, ניר ברקת וחבריו עושים ככל שהם יכולים. השאלה היא האם הממשלה באמת יודעת לחרוג מהרטוריקה שלה ולהקצות לירושלים את המשאבים הנכונים, כי אני שומע ממך, גברת דלית זילבר, על פיגור עצום בפיתוח של העיר, עצום. את אומרת שאנחנו לא מתקרבים לפתח תקווה. אנחנו רוצים שתל-אביב תרוץ אחרי ירושלים, לא שירושלים תרוץ אחרי תל-אביב בפער גדול.

אתה יודע שההבדל בין הרצוי ובין המצוי הוא קו נטוי. בגימטרייה אותו דבר זה כסף, אבל גם כסף זה יכולת ביצוע.

עכשיו תביא לי משהו מהקבלה...

אנחנו מוכרחים – אני אומר את זה לך ולממשלת ישראל, וטוב עושה ראש העירייה שהוא לא מתעמת עם הממשלה – הממשלה חייבת לתת לירושלים את ההקצבות.

יותר כסף.

כן, אבל בכלל לא באותם סדרי גודל. זה להבין שאם לא נשקיע בירושלים נאבד אותה, היא לא תישאר מה שאנחנו מאמינים בו. היא לא יכולה להיות בירה אמיתית אם הממשלה לא מקיימת בה את הלב, את הליבה של הפעילות שלה, שזה בכלל דבר ש-Go's without saying, זה דבר טבעי. אנחנו שומעים עכשיו על דחייה של 3 שנים בהוצאת התוכניות לפועל. זה מנוף אדיר, ואחריו יבואו המנופים האחרים. אבל אני חוזר ואומר, גם ב"יום ירושלים" אנחנו חייבים לדרוש דרישות מממשלת ישראל כדי שהיא תקצה לירושלים.

מעגל שני הוא העם היהודי. אני לא יודע מה אתם עושים בתחום הזה. העם היהודי, עוד פעם, משלם גם כן מס שפתיים באותה דרך, כי הוא למד מממשלת ישראל. הוא בא לירושלים, מי שמגיע לבלות פה סופי שבוע. הוא לא מבין שאם לא יהיו השקעות בסדרי גודל – ויש לעם היהודי את המשאבים, לא רק ב"הדסה" כשהגיע לשם מי שהגיע ובנה את מה שבנה, שאנחנו עוד נהנה מזה שנים רבות בעיר הזאת. אנחנו חייבים שלא רק הארגונים אלא הקהילות היהודיות והאנשים בעלי היכולת בעם היהודי יבינו שהשקעה בירושלים היא משימה לאומית-יהודית ממדרגה ראשונה. תודה רבה.

תודה. רן מלמד, סמנכ"ל "ידיד", בבקשה.

שלום, בוקר טוב. קודם כול, אי אפשר בלי מילה טובה לראש העירייה. אני ירושלמי כבר 53 שנים ואני בהחלט מרגיש שבשנים האחרונות מתחיל להיות כייף להיות בירושלים ולגור בה ולא להשתמש בה רק כעיר שינה. אז קודם כול תודה לראש העירייה, שאגב, גם חנך בשבוע שעבר פארק החלקה בסקייטים ברמה בינלאומית בירושלים, שהוא דבר מדהים בשביל בני הנוער, ותודה.

אני רוצה להגיד שתי מילים על נושאים שאנחנו מטפלים בהם בעמותת "ידיד". צריך להבין שאחת הבעיות הגדולות בירושלים היא הדיור להשכרה. חלק גדול מן האוכלוסיות שאנחנו מטפלים בהן הן אוכלוסיות מוחלשות שמקבלות סיוע בשכר דירה מממשלת ישראל, ממשרד הבינוי והשיכון, והסיוע הזה לא מספיק להן כדי לשכור דירות במחירים שקיימים היום בירושלים. מחירי הדיור בירושלים עלו בשנים האחרונות יותר מאשר בכל מקום אחר בארץ. זה אומר שיש אנשים שהעובדה שהם לא יכולים לשכור דירה כי הכסף שהם מקבלים ממשרד הבינוי והשיכון לא מספיק גורמת להם להיכנס לחובות. החובות האלה גורמים להם למצב שגם אם הם משתכרים – ואני מטפל היום גם בעובדי עירייה, אגב, שמשתכרים 8,000 שקל בחודש למשל אבל מקבלים בתלוש המשכורת שלהם 1,700 שקל כי הכול הולך להלוואות שהם נגררו אליהן בגלל בעיות של דיור.

אני חושב שממשלת ישראל ואדוני ראש העירייה צריכים לפעול. אני חושב שאחד הדברים שהעירייה צריכה לעשות, ואנחנו נשמח לסייע, זה לדרוש לעדכן את הסיוע בשכר דירה שמשרד הבינוי והשיכון מעניק לתושבי ירושלים. כפי שהוא נותן מענקים מוגדלים למשכנתאות לתושבי ירושלים כך צריך לעדכן גם את מחירי שכר הדירה.

לגבי נושא התעסוקה, אני חייב להגיד שאני שותף לפרויקטים שמופעלים על-ידי העירייה בתחום התעסוקה. אחד מהם נמצא בכניסה לירושלים, מפעל תכשיטים גדול שמפעיל בית-ספר לעולים יוצאי אתיופיה, שהוא דבר מדהים ובלי עזרת העירייה היה קשה מאוד להקים אותו.

בעיית הדיור היא קריטית. אם לא יטפלו בבעיית הדיור החובות של האנשים העובדים בירושלים, מה שנקרא העובדים העניים, ילכו ויגדלו וירושלים תישאר ענייה. תודה.

תודה. מכיוון שיש לנו רק עוד 10 דקות, אני רוצה לצמצם. אגיד מי נרשם וביקש לדבר: חבר הכנסת יעקב אשר, עופר ברקוביץ סגן ראש העירייה רוצה אולי לומר מילה, חברת הכנסת איילת שקד, אתן מילה לראש העירייה להגיב, אם הוא רוצה, ואני אסכם. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, ראש העירייה, קודם כול באמת ברכות על הרבה עבודה והרבה מאמץ שנעשה בירושלים.
ירושלים, מטבע הדברים, מאחר והיא עיר בירה, היא עיר עם סמל וחשיבות, מסתכלים עליה בהרבה מאוד מבטים שהם יותר ברמה הלאומית וכולי, וזה טבעי וטוב.

מסתכלים על ירושלים של מעלה...

ומדברים עליה במונחים שלא מדברים על ערים אחרות, וזה בסדר, וכך צריך להיות. אבל בסופו של דבר עיר היא מקום שגרים בו תושבים. כלומר, מעבר לסמליות ומעבר לכל הדברים יש את חיי היום-יום ואת האנשים שחיים בה.

ירושלים של מטה...

שמענו מראש העירייה על הרבה מאוד פעילויות של עידוד כניסת צעירים לעיר, גם על-ידי חינוך, תרבות וכולי וכולי. השאלה שלי, באופן טבעי, ישבתי כאן בישיבה לא פעם ודיברו על המגזר היהודי, המגזר החרדי והמגזר הערבי. אני רוצה להזכיר לכם שכדי להיות חרדי יש תנאי ראשון, שהוא חייב גם להיות יהודי, אגב. למי ששכח את זה, אנא שייזכר בזה.

יהודי ציוני או יהודי רגיל?

ראש העירייה דיבר על ציבור ציוני וציבור חרדי.

לא דיברתי על ראש העירייה.

למרות שיותר ויותר חרדים באים אלי בשקט ואומרים שהם ציונים.

אני חושב שאם נעשה תחרות מי אמר "ראה ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", אני הולך לקחת את המקום הראשון... אז אני מודה לך על העזרה, אדוני.

אני שואל וחושב קודם כול, מאחר והעיר מורכבת, גם בהיותה ירושלים עם כל הסמליות שלה, מאוכלוסיות רבות. כאשר מדברים על עידוד אוכלוסייה או עידוד צעירים, אין לי בעיה בעניין הזה. לא רק שאין לי בעיה אלא להיפך, אני חושב שהפעולות שעושה ראש העירייה מצוינות גם בנושאים כאלה ואחרים. השאלה האם העידוד הזה מגיע לכלל האוכלוסיות.

האם הוא מגיע גם לחרדים או רק לציונים?

אני שמח על העזרה שאתה עוזר לי, אדוני. אני לא ממפלגת העבודה אבל אנחנו ידידים אישיים אז תן לי קרדיט בבקשה. האם בנושא חינוך, כשאנחנו מסתכלים על תנאים של החינוך הממלכתי, האם הם אותם תנאים כמו החינוך החרדי? יש בעיות קשות מאוד בשכונות שבהן גרים חרדים ובשכונות מעורבות. ראש העירייה מכיר את הסוגיה הזאת, היא סוגיה קשה שמונחת על שולחנו זמן רב.

אני אומר דבר אחד, לא יכול להיות שיעודדו צעירים לבוא לגור בירושלים אבל יעודדו צעירים ממגזרים מסוימים על-ידי דברים של תרבות שיכולים "לשחק" טוב לאדם מסוים, ואילו לאדם אחר יש תרבות אחרת, הוא רוצה גם את התרבות שלו. ברגע שעושים את זה באופן שוויוני, ברגע שעושים את זה לכל האוכלוסיות ישמרו הלאה על ההטרוגניות של העיר אבל יתנו את המשאבים הללו ברמה שווה.

דבר נוסף ואחרון, יש איזו סתירה. יש שכונות בירושלים – אני לא אומר את זה כביקורת, ודאי לא לראש עירייה שנמצא רק 5-6 שנים בתפקיד, אלה דברים היסטוריים – זאת עיר הבירה ויש פה שכונות שלא היית מאמין שהן חלק מעיר הבירה, ולאו דווקא שכונות חרדיות, חברים. קח מקומות כמו קריית יובל, קח מקומות מן הסוג הזה, שיש פער עצום.

עולם שלישי.

פער עצום בתשתיות והכול. בחינוך יש הרבה מאוד עבודה של העירייה. זה דבר שגם הממשלה צריכה לדעת. חייבים לסגור את הפער. לא יכול להיות שבעיר אחת יהיה משכן הכנסת, מסביבו מרכז הלאום וכולי, ואילו במקומות אחרים אנשים חיים כמו בעיר פריפריאלית ברמה נמוכה מאוד.
אני חושב דבר אחד, שהרבה מאוד השקעה, עם הסתכלות בשוויון הזדמנויות לכולם, גם לחרדים, גם לערבים, גם לחילוניים וגם לדתיים – זה הסוד של ירושלים. אם את הסוד הזה יממשו ולא חלילה יגרמו לקרע במסגרת הימים הללו, שהיום אוהבים קצת מה שנקרא לחבוט בחרדים, אז ירושלים תשמור על ההצלחה שלה. ואם לא, חלילה זה יכול גם להפוך למקום נפיץ בין אוכלוסיות. זה דבר שצריך לשמור עליו.

תודה רבה. מר ברקוביץ, אתה רוצה להגיד מילה עכשיו או שאתן לחברת הכנסת שקד קודם לשאול עוד שאלה או להעיר הערה? חברת הכנסת שקד ואז מר ברקוביץ, כבוד ראש העירייה ואני אסכם.

אעשה את זה ממש בקצרה. שלושה דברים.

אחד, פרויקט המכללות. בהמשך למה שאמר חבר הכנסת אראל מרגלית, שצריך להעביר את משרדי הממשלה לירושלים, גם הצבא רצה להעביר את הפעילות שלו לירושלים. יש פרויקט גדול מאוד שנקרא "פרויקט המכללות", שאמור לקום בהר הצופים. כרגע זה נעצר בגלל לחץ של האמריקאים. אני פונה פה לראש העירייה- - -

אנחנו מדברים על העברה של זה בפוטנציה במקום "בצלאל" שעובר למרכז העיר. הדיון הוא בינינו לבין המכללות של צה"ל על נושא של תמחור ומחיר.

תעזבי את האמריקאים בצד.

לאן מעבירים את זה?

מתכוונים להעביר את זה ל"בצלאל".

זה גם סיפור של כמה שנים.

זאת ההחלטה שתסייע לירושלים בצורה הכי משמעותית כי היא תסייע גם להעביר את "בצלאל" למרכז העיר.

היה תכנון לשים אותם במקום אחר.

היה תכנון לשים אותם בהר הצופים ואתם החלטתם לשים אותם ב"בצלאל"?

"בצלאל" זה בהר הצופים. ואז נרוויח שגם את "בצלאל" אנחנו מעבירים למרכז העיר.

יופי, מצוין. אני באמת שמחה על הפרויקט הזה. הבנתי שהוא תקוע. אני מאוד שמחה אם אתה אומר כאן- - -

הפרויקט עדיין תקוע, אבל לא מהסיבות שאת אמרת.

לא מסיבות מדיניות. מסיבות מקומיות.

אנחנו רוצים לעזור לכם מכאן.

הדיון כרגע הוא יותר מול הצבא והמכללות עצמן, וזה עניין של מחיר, כמה הם ישלמו. אם זה "בצלאל" זה יעלה להם עוד כ-100 מיליון שקל כי יכול להיות שהם יהרסו ויבנו מחדש, עוד לא סוכם סופית. כרגע זה עבר לידיים של תכנון ובנייה, לנסות לעשות הערכת מחיר. שם זה נמצא. אנחנו מאוד-מאוד מעוניינים בכך. הצבא, תלוי מי, מעוניין, חלק פחות, חלק יותר. משרד ראש הממשלה עוזר לנו בתהליך הזה. אם נגיע איתם להסדרה והבנה יכול להיות שזה יעלה קצת יותר כסף, אבל כפי אמרתי, אם זה עוזר לנו גם להעביר את "בצלאל" למרכז העיר אז זה כדאי למדינת ישראל.

עוד שני דברים קצרים. דבר שני, "יום ירושלים" לצערי בשנים האחרונות לא נחגג בכל המדינה. הציבור שאני באה ממנו, הציבור הלא דתי, כמעט ולא מתייחס ל"יום ירושלים". זה נהפך למין חג של הציונות הדתית. זה אולי התפקיד שלנו כאן, של חברי הכנסת, לקחת את "יום ירושלים" ולהעלות אותו על ראש שמחתנו ולדבר על זה עם משרד החינוך.
דבר נוסף, החרדים בירושלים הם מנוע צמיחה של הכלכלה הישראלית. כפי שהעלייה הרוסית היתה בשנות התשעים, בעשור הקרוב זה האוכלוסייה החרדית. אוכלוסייה מאוד מוכשרת שאנחנו רק צריכים לדעת איך לעשות לה השמה והחדרה.

יפה. מר ברקוביץ, בבקשה, מילה לראש העירייה ואני אסכם.

בקצרה. אני בא מהדיון על העברת יחידות ממשלה לירושלים, שאנחנו במשך שנים לוחצים והדברים מתקדמים אבל בקצב לא מספיק מהיר. הסיבה העיקרית שצעירים אחרי תואר עוזבים את ירושלים ויש מגמה של הגירה שלילית היא תעסוקה. זה מוכח במחקרים. אנחנו רוצים לנצל את הבמה הזאת ולקרוא לממשלת ישראל, לכנסת ישראל, לכל גוף שרוצה. ירושלים היא עיר נפלאה לחיות בה, אבל צריך לא רק לדבר עליה גבוהות, לא רק לדבר על האופי הייחודי שלה, אלא ליצוק בה תשתיות מעשיות להישארות של אנשים.

אני חושב שהתקופה הנוכחית, הנהגת העיר הנוכחית, ראש העירייה הנוכחי מביאים תנופה אדירה לעיר, אבל הבעיות, המורכבויות והצורך של ירושלים בחיזוק על-ידי הממשלה הם הרבה יותר משמעותיים. זה מתחיל בהחלטות בסיסיות של הממשלה, כמו העברת 70 יחידות, שישפיעו על 4,000 משרות בעיר ועל 150 מיליון שקל, שיגדילו את התצרוכת בעיר. זה ממשיך במציאת המנועים הכלכליים הנוספים. דיברנו על העברת "בצלאל", זה פרויקט של 400 מיליון שקל להעביר אותו למרכז ירושלים, והוא יכול להתניע סביבו כלכלה יצירתית שלמה של אנשים שנמצאים בעיר ולומדים במוסדות האקדמיים השונים שלה. אנחנו יכולים לתת דחיפה למהלכים הללו, יכולים לעזור להציב את ירושלים, לא עוד פעם באזור עדיפות לאומית א' ובזה לפתור את הסיוע שלנו לירושלים, אלא לתת לה מעמד מיוחד ולייצר החלטות מיוחדות שיסייעו לכלכלת ירושלים.

תודה, מר ברקוביץ. מילה לראש העירייה ואני אסכם.

קודם כול, שיהיה חג שמח לכולנו.
אני באמת בתחושה שהרתימה של המדינה, הרתימה של העירייה – אנחנו רותמים אנשים, את המגזרים השונים – הרתימה היא בכיוון הנכון.

יש לנו עוד המון-המון עבודה קדימה ולכן אני שמח שאתם מארחים אותנו כאן בוועדת הכלכלה לחלוק אתכם קצת מהתהליכים שעוברים על העיר ירושלים. אנחנו נזדקק לעזרה. אנחנו מקבלים עזרה ונזדקק לעוד עזרה, כי לשמחתי הרבה הפיכת ירושלים למצליחה יותר היא לא דבר ששנוי במחלוקת, הן באופוזיציה והן בקואליציה כאחד.

כולנו בעד ירושלים.

אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש ולכל החברים על התמיכה.

אני מודה לכם. המבחן של כולנו, אין ספק שיש תנופה בירושלים, אין ספק שיש פרויקטים. השאלה היא האם הממשלה, קרי: הבירוקרטיה, תיתן את הכסף המתאים והאם באמת המשקל האדיר של החרדים והערבים בירושלים יתבטא גם בפריצת דרך בתעסוקה כדי לצאת ממעגל העוני.

בהצלחה. אנחנו אתכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:15.>