PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 187>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ד באייר התשע"ד (14 במאי 2014), שעה 9:00

<שיבוץ מורים מהעדה האתיופית במערכת החינוך>
<המשך תקצוב תכנית "זינוק בעליה" – בקשה לדיון מהיר של חברי הכנסת פנינה תמנו שטה, מיכל רוזין ושמעון סולומון>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

רות קלדרון

שמעון סולומון

מיכל רוזין

פנינה תמנו שטה

>
ד"ר שרה זילברשטרום - מנהלת אגף התמחות וכניסה להוראה, משרד החינוך

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

דליה מזרחי - מנהלת גף תנועת עובדי הוראה, משרד החינוך

מיכל דה האן - סגנית פדגוגית, מינהל חמ"ד, משרד החינוך

תרצה יהודה - מפקחת כוללת, בתי ספר יסודיים, מגזר חרדי, משרד החינוך

יעקב הלמן - מפקח כולל, בתי ספר יסודיים, מגזר חרדי, משרד החינוך

יעל דסטה - מורה, תיכון מדעים, ראשון לציון, משרד החינוך

ד"ר שרי פייר - מנהלת תחום בכירה בחינוך, משרד העלייה והקליטה

חיים סלם - ממונה תכניות, משרד העלייה והקליטה

ורה אופיר - מרכזת הכשרה ורישוי, אגף תעסוקה, משרד העלייה והקליטה


זיוה מקונן דגן - מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

חגית חובב - יועצת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

שרה מאיר - האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

דוד מהרט - מנהל מרכז ההיגוי של יוצאי אתיופיה

שושנה בן-דור - מנכ"לית ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

תמר דסטה - דוברת ורכזת קשרי חוץ, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

משה ישעיהו - מכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב

דן קדרון - תנו יד לחירש, נכים למען נכים וארגון ארצנו

יהודית גידלי

אהובה שרון - חבר המתרגמים
<שיבוץ מורים מהעדה האתיופית במערכת החינוך>
<המשך תקצוב תוכנית "זינוק בעליה" – בקשה לדיון מהיר של חברי הכנסת פנינה תמנו שטה, מיכל רוזין ושמעון סולומון>

בוקר טוב. ברוכים הבאים. בוקר טוב לידידיי חברי הכנסת, למיכל רוזין ולשמעון אוחיון. אנחנו חיברנו שני נושאים שלכאורה לא בדיוק קשורים אבל קשורים. הנושא הראשון והחשוב הוא כמובן שיבוץ מורים מהעדה האתיופית במערכת החינוך, נושא שעלה במספר פגישות שקיימתי. גם מורים שהכשרתם הייתה באתיופיה הגיעו לארץ ולא מצליחים מועסקים כאן במערכת החינוך, וגם כמובן היעדרם של מורים שגדלו והתחנכו כאן בארץ, היעדרם של מורים כאלו במערכת החינוך בכלל וכמובן שזה בעל חשיבות שתכף נדון בו. הנושא השני הוא הצעה לסדר יום שנושאה הוא הדרת ילדים ממוצא אתיופי במערכת החינוך, הצעה של חברת הכנסת מיכל רוזין, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה וחבר הכנסת שמעון סולומון.
אנחנו נתחיל דווקא בנושא השני כי מיכל יושבת ראש ועדה והיא צריכה ללכת לעיסוקיה.

כן. עיסוקיי כיושבת ראש הוועדה לעובדים זרים ולכן אני אצטרך לצאת. אני ממש מתנצלת.

הפנייה לוועדה נעשתה בעקבות הצעה לסדר שעלתה במליאה בעקבות פרסום שלא הפתיע אותי גם כתושבת העיר וגם כמי שעסקה בנושא של הקהילה האתיופית, לגבי הפרדה של תלמידים בשיעורים מסוימים ובמבחנים מסוימים, משאר חבריהם לכיתה. ההפרדה הייתה הפרדה שאפשר לומר הפרדה גזעית.

אני כתושבת העיר פתח תקווה מכירה היטב את הסוגיה הזאת לאורך כל השנים ועוד הרבה לפני שהייתי חברת כנסת הפגנתי ברחבת העירייה ומול העירייה בנושא. בכלל, בפתח תקווה, אני חושבת שיש מקבץ של תופעות במערכת החינוך ורק הבוקר – אני לא יודע אם שמעתם חדשות – גילו מטען חבלה באולם ספורט בבית ספר. עוד סיבה להתגאות בעיר שלי. אני גאה בה.

במערכת החינוך לאורך השנים יש הפרדות בין אם הן מגדריות בחלק מבתי הספר, בניגוד לרצון ההורים, ובין אם הן גזעיות ואתניות. אני מזכירה לכולם גם את הדיון שהיה כאן בקדנציה הקודמת לגבי בית ספר גורדון, עולים מחבר העמים שהוא עכשיו בעצם בית ספר שהוא רק של עולים מחבר העמים, וכמובן הנושא של עולים או בני עולים מאתיופיה.

אני רוצה לומר דבר נוסף שהוא חשוב. הרבה פעמים אנחנו מסתתרים כגורמי חינוך מאחורי הטענה ואומרים שזה אינהרנטי לנושא. אם הילד הוא בכיתה ה' אבל הרמה שלו היא כמו של ילד בכיתה ג' – כך נטען גם על ידי מורה בית ספר דרכי נועם – אזי אי אפשר שהם ילמדו את אותו חומר או יערכו את אותם מבחנים. זה תמיד תירוץ שניתן כאשר מתעסקים עם אוכלוסיות מוחלשות, לאו דווקא בני הקהילה האתיופית אלא בכלל אוכלוסיות מוחלשות בבתי ספר מוחלשים. אומרים: מה אתם רוצים? יש להם פחות יכולות ולכן אנחנו צריכים לתת להם דרך אחרת של חינוך.

אני מאמינה בחינוך שוויוני ואני מאמינה בחינוך זהה. דרך אגב, שוויוני זה לא לתת לכולם אותו דבר כי מה שאתה נותן לילד אחד ומספיק לו כי יש לו גם חינוך פרטני בבית, שיעורים פרטיים ומערכת של חינוך א-פורמלי וכדומה, אין אולי לילד אחר. לכן שוויון זה לתת לילדים שצריכים לקבל יותר, שיקבלו יותר במערכת. וחלק מהעניין הוא גם בנושא הזה. כאשר אותם ילדים צריכים לקבל דחיפה יותר גדולה, השקעה יותר גדולה של מערכת החינוך, כאשר הם עוד בגן הילדים – וטוב שהיום כבר יש חינוך מגיל שלוש – וכאשר הם נכנסים לכיתה א', הם צריכים לקבל יותר משאבים ויותר השקעה על מנת להגיע כמו שאר חבריהם לכיתה לאותה רמה, הדרך היא להשקיע פי שתיים ופי שלוש ופי עשר ולא לעשות הפרדה ולהגיד שעכשיו נפריד ביניהם והם לא יוכלו ללמוד יחד כי הם לא באותה רמה.
נקודה אחרונה וחשובה. אחד הדברים שפניתי בגינם לשר החינוך עת נכנסתי לכנסת היה הנושא של מבחני המיצב למיניהם. אני שמחה שהוא נכנס לנושא והוא מטפל בו. אחת הטענות ששמעתי שוב ושוב – ושוב, אני מדברת בעיקר על פתח תקווה שהיא עירי ואלה הם חבריי ושכניי ומהם אני שומעת הרבה מאוד ואלה מורות, גננות וכדומה – על כל הפיקטיביות של מבחני המיצב, כיצד מוציאים מהכיתות את הילדים המוחלשים כאשר במקרה הוא צריך לקבל שיעור השלמה בספרייה, במקרה אומרים לילד שמחר הוא לא צריך לבוא לבית הספר, מקריות שכזאת, ואני אומרת לכם שאני לא מטעה כאן אף אחד. בצורה חד משמעית המורות מדווחות לי שזאת הנחיה ברורה של בתי הספר על מנת ליצור מצב בו התוצאות של אותו בית ספר יהיו תוצאות גבוהות. אני חושבת שזאת לקות גדולה של מערכת החינוך ואני שמחה ששר החינוך מתגייס לעניין הזה. גם בנושא הזה של בני הקהילה האתיופית, זה חמור שבעתיים כי בעצם אנחנו אומרים שאנחנו מסתירים אותם, אנחנו לא רוצים שתדעו מה מצבם והם נעלמים. הדבר הגרוע ביותר לנו כחברה זה להפוך קבוצות שלמות – והרבה פעמים זה מה שאנחנו עושים – למוסתרות מהעין כאשר לא רואים אותן.

לכן העלינו את הנושא הזה שאני חושבת שהוא חשוב ביותר. תודה לך יושב ראש הוועדה.

תודה. אני מבקש ממשה ישעיהו ממכללת סמינר הקיבוצים להציג את הנושא של מורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך.

תודה רבה. אני מאוד מתרגש להיות כאן. זאת פעם ראשונה בנוכחות הזאת.

ברוך הבא.

מכובדיי חברי הכנסת וכל הנוכחים, בוקר טוב. ליתר דיוק, אני אייצג רק את מכללת סמינר הקיבוצים, את העשייה וההשלכות של שני הנושאים שהעליתם כאן.

אני באופן אישי 15 שנים ראשונות אחרי השירות הצבאי. הייתי מורה ומחנך כיתה, כך שנושא החינוך רוב אלי קרוב לעשרים שנים.

איפה?

התחלתי בימין אורט, שם הייתי מחנך כיתה בתיכון, ומאז עברתי יותר לעבודה קהילתית בעפולה וכרגע אני עובד בלוד וכמובן במכללת סמינר הקיבוצים.

למדת בארץ לימודי הוראה.

בהחלט. אני בוגר מערכת החינוך בישראל. למדתי בירושלים שם עשיתי את התואר וזה גם מה שעשיתי בצבא. נושא החינוך בהחלט קרוב ללבי ואני אשתף אתכם מהעשייה במכללה, אבל לפני כן הייתי רוצה לומר עוד מילת פתיחה.

התהליך של יישום או שילוב מורים במערכת החינוך הוא בשרשרת האחרונה כאשר לפני כן יש עוד מהלכים ואני אשתף אתכם בזה כי זה חשוב לתהליך יישום המורים. חשבנו שיהיה נכון שנושא של שילוב מורים וגננות יוצאי אתיופיה זאת משימה לאומית. כפי שציינת, ככל שיהיו מורים במערכת החינוך, הם יעשו את המוביליות האמיתית ביותר. חינוך הוא תהליך ארוך, מצריך סבלנות, אבל אין יותר טוב מאשר מורה שנמצא במערכת החינוך עצמה שהוא תולדה של גזענות. מי כמונו יודע שזאת בורות, אטימות, פחד מהזר.

מהאחר.

מהאחר. זה דורש משאבים ממוקדים ואני מדבר לא רק בהיבט הכלכלי. לצורך המחשה אומר שבמערכת החינוך בישראל מורה יוצא אתיופיה שמסיים את שנות הלימודים שלו ומתקבל למערכת החינוך – ותכף נדבר על איך הוא מתקבל לעבודה במערכת החינוך – יש לו פריבילגיה של שמונה שעות אקסטרה שמשרד החינוך מאפשר לו. זאת אומרת, הוא הולך לבית הספר עם נדוניה, עם מתנה של שמונה שעות.

בית הספר מקבל עוד שמונה שעות.

כן, אבל מה שקורה במערכות החינוך זה שהמורה מנצל או מנהל בית הספר מנצל את שמונה השעות האלה במשך השנה-שנתיים הראשונות ואחר כך אומר לו שלצערו אין לו שעות לתת לו. לזה אני מתכוון כשאני אומר נושא של משאבים. בחלק יש משאבים, המדינה משקיעה משאבים, אבל זאת למשל תוצאה נקודתית של מה שקורה.

מאמץ אישי. אנחנו לא מסירים אחריות מהבוגרים, מהאדם עצמו שצריך לעשות את כל המאמצים להשתלב, להתגייס, לחפש עבודה ולעשות כל מה שנדרש.

אבל אם הדרך חסומה, אין לו דרך.

בהחלט. אנחנו חושבים שהשילוב הזה צריך לבוא מלמעלה וגם מלמטה.

המטרה הראשונה היא בהחלט לתת ייצוג הולם. אני חושב שהמספרים מדברים בעד עצמם. אני חושב שיש מה לעשות בנקודה הזאת.

יש לי שאלה. במחקר או בסקר שעשיתם, מה צוואר הבקבוק? היעדרם של מספיק אנשים יוצאי העדה האתיופית שהם מוכשרים ללמד או שיש מורים שהוכשרו אבל לא מצליחים למצוא מקום עבודה?

אני בהחלט רוצה להתייחס בהמשך לנקודה הזאת ואני מבטיח לך שאתייחס אליה.

כמובן נשמע אחר כך את משרד החינוך.

בהחלט נתייחס לזה בהמשך.

מטרה שנייה. השכלה כדוגמה למוביליות ולאפשרויות להתפתח בחברה וכולי. אני חושב שחינוך – אני יכול להעיד על עצמי – הוא אחד התחומים שדורש כל כך הרבה כישורים. רק מי שיש לו את ההזדמנות הזאת לעמוד בכיתה עם שלושים תלמידים, יש לו עוד מידע ועוד ידע ועוד כישורים נוספים, זה באמת קצת מרתיע בשלבים הראשונים ואנחנו רואים את זה גם בתהליך ההכשרה. מקצוע ההוראה הוא חשוב לנו, הוא צורך מרכזי בהכשרה של המורים והנתונים האלה לדעתי מדברים על כך ואתם רואים שזה על פי המידע של הכנסת לשנת 2011.

כאן הדבר עליו אנחנו מדברים. מורה שנוכח הן בגנים והן בבתי הספר, אני חושב שמיותר להרחיב את הדיבור על המעגלים הנרחבים שנפתחים לילדים ולהורים לכל התופעות שאנחנו דוחים אותן והיינו רוצים להיאבק בהן. בעינינו המאבק האמיתי הוא באמצעות החינוך, באמצעות המורים שיהיו בתוך הממסדים האלה.

אכן, כתבנו באופן מכוון קשיים ולא אתגרים כי באמת אלה הנקודות התכליתיות שמראות היכן צוואר הבקבוק. כיום במכללת סמינר הקיבוצים לומדים ארבעים סטודנטים, רובם ככולם בנות. בשנה שעברה, זה היה המחזור הראשון, שישה בוגרים סיימו וללא יוצא מן הכלל כל השישה שולבו במערכת החינוך הפורמלית כגננות וכמחנכות כיתה אבל זאת הייתה תוצאה של מאמץ וולנטרי שלי ושל דוקטור רינה שמלווה אותי, וזה נעשה באופן אישי באמצעות קשרים ומצאנו להן את מסגרת העבודה.

הייתי רוצה לפנות אליכם בבקשה שבאמת יהיה משהו ממוסד ללא חסדים ולא רחמים עבור אנשים טובים שסיימו את המערכת באופן מסודר, שתהיה להם הזדמנות לייצר את זה. גם בנושא של גיוס סטודנטים, אני הולך מעיר לעיר, מישוב לישוב, ויש המון אנשים נפלאים. אני מוכרח לציין את מרכז צעירים למשל שבאמת משתף אתי פעולה ומסתובב בכל מקום. אילו הייתה איזושהי מסגרת ממוסדת בנושא של איתור סטודנטים מתאימים להוראה, היינו יכולים להגדיל גם את מספר הסטודנטים שיבואו להוראה.

ששת הבוגרים, בטח כולן בוגרות.

כולן בוגרות.

הן מלמדות בכיתות אתיופיות?

ממש לא. לא לזה אנחנו מתכוונים חלילה. בכוונה לא הזכרתי את הנושא הזה. אדרבה, יש אחת שמלמדת בתוך מרכז תל אביב.

מרכז תל אביב, זה פחות מפתיע אותי.

את צודקת.

שם יש יותר שונות מאשר במקומות אחרים בארץ.

הסוגיה שאת מעלה לגבי המקומות האחרים שהיינו רוצים שהם ישתלבו בהם, זה חרב פיפיות. מצד אחד גם כאשר מגיעים מאזורי פריפריה למוסדות להשכלה גבוהה – נושא אליו אתייחס בהמשך – יש מידתיות מסוימת של הפערים וצריך לעשות השלמות בתוך המוסד. גם לזה הייתי רוצה להתייחס. זאת אומרת, יש צורך באיזושהי תוספת מעבר ללימודים הפורמליים שמתקיימים במערכת הלימודים האקדמית.

קשיים בלימודים. יש צורך במתן מענה נוסף העשרתי וליווי.

כי מערכת החינוך בפריפריה לא מספיקה והם באים כאשר הרמה שלהם לא מספיקה?

לא.

אין הבדל בין אתיופים שבאים לבין ותיקים שבאים. מה ההבדל?

למוסדות להשכלה גבוהה – במקרה אצלנו מכללת סמינר הקיבוצים – יש רף של כניסה, איך צריך להתקבל. על זה אין ויכוח ואנחנו כתכנית מנסים לפרוץ את הגבולות עד גבול מסוים.

אין מכינה?

במכללה הספציפית שלנו אין מכינה. עדיין, גם אם תהיה מכינה, במשך שנה אי אפשר להשלים פער של 18-20 שנים. אגב, אפשר לעשות ואכן הצלחנו. הצלחנו מדי פעם להראות שאכן אפשר לקבל סטודנט שלא עמד בדיוק בסטנדרטים המקובלים ועם תמיכה טובה, הוא יכול לסיים את המסלול בהצלחה רבה.

האתגר הנוסף. בהכשרה של הסטודנטים יש שני משברים שאני מזהה אותם כאשר האחד הוא משבר של זהות. זאת אומרת, אנחנו לוקחים את הסטודנטים האלה פעם בשבוע לבד, כקבוצה, כסטודנטים יוצאי אתיופיה. יש ויכוח על למה הם לבד וכולי, אבל בסופו של דבר אחר כך הם אומרים תודה כי זה מה שמנע מהם מלפרוש ממערכת הלימודים.

לרוב אלה ילידי הארץ. נכון?

תשעים אחוזים במסלול שהוא נבחר והוא לומד עם כולם.

לוקחים אותם כקבוצת תמיכה או כקבוצה נפרדת ללימודים?

כן.

כקבוצת תמיכה שהנה אנחנו ביחד ואנחנו גם מדברים על הקשיים שלנו.

כן.

או הפרדה בלימודים?

לא. מחוץ ללימודים. אני אבהיר את עצמי. הסטודנטים מתקבלים למסלולים הרגילים ולומדים עם כולם. פעם בשבוע, וכמובן בימי החופש וכולי, אנחנו עושים מפגש קבוצתי רק של סטודנטים יוצאי אתיופיה. אמרתי שהרבה פעמים הם שואלים למה הם לבד אבל אחר כך, בסופו של תהליך, הם מבינים שבסופו של דבר זה העצים אותם.

בסוף התהליך קורה עוד משבר נוסף ולזה הייתי מוסיף את הנושא של קושי ופיתוח קריירה וזה הנושא של זהות מקצועית – מי אני כמורה, איזה מורה אני, איך אני כמישהו אחר שמחנך במערכות החינוך השונות וכולי.

נושא אחד חשוב שדילגנו עליו הוא קושי בשיבוץ והשמה. כאן לדעתי האתגר המרכזי של הוועדה הזאת. מיסוד של מסגרות בהן הסטודנטים שסיימו לימודים יבוא יותר מלמעלה ויכול לאפשר את ההשמה של הסטודנטים ולא על בסיס וולנטרי ולא על בסיס של טוב ליבה של מנהלת או של כל אדם אחר.

מה לפי דעתך החוזקה המיוחדת של מורים יוצאי הקהילה האתיופית שכאשר אנחנו חושבים על השמה, שם הם דווקא יותר טובים בסגנון ההוראה? הרי בכל זאת יש סגנון מיוחד תרבותי ולפני שהם הופכים להיות בדיוק כמו כולם, האם יש כאן איזה חוזקה שאתה חושב שזה יותר טוב לילדים יותר צעירים או יותר בוגרים, יותר למקצועות מסוימים? יש משהו שאתה חושב שהוא מיוחד לקהילה הזאת בהוראה?

שאלה טובה שלא אוכל לתת תשובה טובה כי לא בטוח שאני יודע אותה. אני רק יכול להסתמך על התגובות של המנהלים שבכל זאת עשו את המאמץ וקלטו מורים כאלה. אגב, רוב הסטודנטיות הולכות לחינוך לגיל הרך וזה אומר יותר בגנים ובבתי הספר היסודיים ויש בודדים שהולכים לתחומים הומניים בתיכון או אומנויות ודברים מסוג זה. התגובה של אותן מורות היא שיש כימיה בלתי רגילה עם התלמידים ופתאום לתלמידים זה פתח עולם אחר.

יש משהו יותר עדין.

יותר עדין, יותר רגשי, משהו בכימיה, משהו ברגש.

אם תרשה לי, אחר כך אני אתייחס לזה אבל אני מבקש לשאול שאלה.

עכשיו זאת זכות השאלה. כלומר, צריך לשאול שאלה שבסוף יהיה סימן שאלה.

זאת שאלה מצוינת כי כמו תמיד היא נוגעת בנקודה. הבעיה שלנו בחינוך היא שהיום אנחנו מפרידים בין מחנך ומלמד. הפכנו להיות יותר ויותר מלמדים ולא מחנכים. אני חושב שבקרב יוצאי אתיופיה יש עדיין את הגישה הזאת וגם אם הם ילידי הארץ, משהו טבוע בפנים וזאת גישה מחנכת וגישה שהיא הרבה יותר מעמיקה בקשר עם הילדים.

סליחה, אני מתנצלת והתנצלתי קודם לכן. אני צריכה להתייצב בוועדה אותה אני מנהלת.

יש משהו שהוא הרבה יותר מחבר ואני אומר את זה דווקא מהניסיון שלי כי אני הייתי במשרד החינוך שם עשינו השמה. לצערי הרב היום יש פחות שילוב ואז היה יותר, אבל יש משהו שהוא מחבר. כשאנחנו אומרים מחנך, זה לא רק בתפקיד של מלמד ולא שוטר אלא במלוא מובן המילה, לבוא ולחנך, ליצור קשר, הדוגמה האישית וכל המשמעות של איש חינוך. אני חושב שזה עדיין לא אבד לנו.

אני אסיים את החלק האחרון. לגבי תהליך הקבלה ללימודים, כפי שאמרתי, במכללה יש קריטריונים האומרים איזה סטודנטים מקבלים ואנחנו מוסיפים עוד נדבך וזה התחום של מוטיבציה, של רצון, של נתוני אישיות של הסטודנט ולא להסתמך רק על תעודת הבגרות והפסיכומטרי שלו. הדבר הזה מערים קושי. אתמול היה לנו יום פתוח וסטודנטיות מועמדות מדהימות – שאנחנו יודעים שיוכלו להיות מורות טובות – לא יכולות להתקבל בגלל הקושי הזה וחבל לנו על כך. חבל כי היה אפשר להגדיל את ההיצע של הסטודנטים שיכלו ללמוד במכללה.

תהליך נוסף הוא תהליך הלמידה, תהליך תקופת הלימודים שהיא ארוכה, אינטנסיבית ומורכבת ביותר אבל צריכים גם משאבים נוספים מעבר ללימודים האקדמיים כמו ליווי אישי והעצמה. בשבוע הבא נהיה עם הסטודנטים כאן בכנסת ויש עוד נושאים נרחבים שיכולים לפעול בהם. אפילו היה לנו חלום לעשות מסע זהות באתיופיה.

השמה מקצועית, היא השרשרת האחרונה שלדעתי היא כמעט אחרונה כיוון שגם אחרי שמכניסים את הסטודנט הבוגר לתחום בשטח, אני חושב שחשוב גם הנושא הזה של הליווי כדי לראות שאכן הוא עומד על שתי רגליו. אני יכול להעיד על עצמי ולומר שבזכות זה שהמערכת עטפה אותי טוב, לא כל כך רציתי לברוח מהמסגרת אבל די מהר אתה במשבר של הזהות המקצועית שמתעורר, דבר שגורם לכך שאחר כך הולכים לתחומים אחרים. בנושא ההשמה המקצועית, בהחלט אני חושב שניתן כאן לעשות הרבה.

אתם חייבים תעודת בגרות?

כן.

לפחות תעודת בגרות, אם אין לכם מכינה.

אני לא רוצה לדבר בשם מוסדות ההשכלה הגבוהה ומכללות אחרות שמקבלים בכל מיני תנאים. אנחנו רוצים שמי שיחנך את הילדים שלנו יהיה ראוי לחנך לפחות על בסיס נתונים די בסיסיים.

אני מציע שנשמע את משרד החינוך.

אני רוצה לשאול אותו לגבי התכנית המיוחדת הזאת.

לשאלתך. אצלנו ספציפית תעודת בגרות, גם אם היא תהיה תשעים ומעלה, היא לא מספיקה אלא צריך גם פסיכומטרי גבוה. המאבק בינינו כתכנית לבין המכללה עצמה הוא בעצם המאבק היום יומי ואם נוכל למסד מכאן לשטח ולתת הוראה מסודרת, יכול היה לחסוך מאתנו הרבה ולתת אפשרות לקבל סטודנטים טובים מאוד ולא על בסיס ציוני פסיכומטרי ותעודת בגרות אלא גם בהסתמך על נתונים אחרים נוספים.

כדי לתמצת את האתגר הבא הייתי אומר שנדרשים שני דברים בתחומי האחריות שלנו והם לתת בכל הנושאים עליהם דיברתי מדיניות ברורה הן בנושא של איתור, בתהליך הלמידה, בקבלה ובתנאי קבלה, דברים שאנחנו באמת זקוקים לסיוע ולתת איזושהי מסגרת, מסד, יחידה, שיכולה לתת את המענים האלה. באופן נקודתי פה ושם יש מענים אבל חשוב שזה יהיה מעוגן, מסודר ומאורגן כדי ליישם את הדברים האלה בפועל.

אני מבין התכנית שלכם עוסקת בעיקר בהקניית Bed.

נכון.

אין לכם אחרים שמשתלבים באיזשהו שלב או בכל תכנית אחרת. למשל, יש מכללות שנותנות את התואר האקדמי אבל אינן מכשירות להוראה. נתקלתי בהרבה בוגרות שם – ומעט בוגרים – יוצאי אתיופיה ואמרתי לעצמי שהלוואי והן היו מגיעות להוראה כי הן מאוד מאוד מוכשרות אבל הן לא התעניינו אלא הלכו לכל מיני מקצועות במדעי החברה. השאלה אליך, וכמובן גם למשרד החינוך, הוא האם יש באיזשהו מקום פתח או תכנית נפרדת שאתה מנסה – לסמינר הקיבוצים בוודאי יש ניסיון בהכשרה להוראה – לקחת כמה מהבוגרות והבוגרים ממקומות אחרים ועם הניסיון שלכם, עם הרעיון שלכם שאתם בנויים להשמה, לליווי ולכל מה שקשור, ולהביא כאלה שגם יש להם תואר אקדמי? או שאין לכם תכנית כזאת.

במלים אחרות אתה מדבר על הסבה אקדמית. יש אצלנו הסבה אקדמית. בהחלט יש הסבה אקדמית. יחד עם זאת יש שני אתגרים מאוד מאוד גדולים. הסבה אקדמית, אדם שסיים תואר ראשון בתחום אחר ובא למכללה לעשות הסבה, זה עולה לו כמעט סכום של ארבע שנות לימודים. בסביבות ארבעים אלף שקלים. יש לי מישהו מחיפה שבא ללמוד הוראת ספורט והוא אומר לי שזה עולה לו בסופו של דבר שנתיים לימודים, ארבעים אלף שקלים.

מינהל הסטודנטים מממן שכר לימוד מלא במשך שלוש שנים כולל מלגת קיום.

אני רוצה לומר לך שמינהל הסטודנטים לא יכול לממן הסבה למי שסיים תואר. אני מתאר לעצמי שאתה מייצג את מינהל הסטודנטים.

לא. אני פשוט רוצה להבהיר את הנקודה ליושבים כאן. אני ממשרד הקליטה ואני מכיר את הנוהל של מינהל הסטודנטים.

משה, אתה סיימת את דבריך?

אני אומר רק את המשפט האחרון אותו התחלתי לומר. שאלת כאן שאלה חשובה ובתשובה אומר לך שאכן יש לנו בודדים כאלה וזה עקב שתי סיבות: הראשונה, זה יקר מאוד. מאוד מאוד יקר. הסיבה השנייה היא שמינהל הסטודנטים שבאמת תומך בנו ומלווה כל השנים בלימוד האקדמי, בתשלום ללימודים האלה, לא מכיר את נושא ההסבה האקדמית, לפחות בנושא חינוך.

אני לא מדבר על הסבה.

אם כן, לא עניתי לשאלה שלך.

לא מדובר בהסבה כי אני לא מבין מה הקושי.

זאת לא הסבה.

זאת הכשרה. לאדם יש תואר אקדמי בתחום מסוים ואתה מכשיר אותו להורות את אותו תחום אותו הוא למד באוניברסיטה.

זה נקרא הסבת אקדמאים להוראה.

זאת הכשרה. אני בא מהתחום הזה ואנחנו קראנו לזה הכשרה.

סטודנטים שלומדים באוניברסיטאות במקצועות השונים יכולים במקביל לקחת גם לימודים לתעודת הוראה. זאת הייתה ההערה.

אני מבקש עכשיו ממשרד החינוך לאחר מכן את משרד הקליטה להתייחס לתמונה הרבה יותר רחבה. מי מדבר מטעם משרד החינוך?

אני.

דברי על התמונה היותר רחבה כי כאן קיבלנו תמונה של סמינר הקיבוצים שעשה את הסקר על האנשים שלו. כמובן הייתי גם רוצה לשמוע בדברים שמיכל פתחה. אנחנו זוכרים שלפני שנה ושנתיים הייתה הרבה התעסקות תקשורתית, הרבה פניות אלינו, ובשנה האחרונה יש איזשהו שקט שאני לא יודע אם פשוט נשבר לאנשים לעלות את הנושא בפנינו או שהמציאות יותר טובה. הדרת תלמידים, בתי ספר שכולם על בסיס אתיופים וכולי. הייתי מבקש שתרחיבו על כך.

תציגי את עצמך.

אני מנהלת את אגף ההתמחות והכניסה להוראה במשרד החינוך. מתוקף תפקידי אני עוסקת גם בליווי אותם בוגרים מצוינים. משה סיפר על התכניות הללו. זאת תכנית שהשם שלה "טספה", באמהרית – תקווה. זאת תכנית שבאמת נותנת תקווה. כמו שמשה אמר כאן כל כך יפה, זה באמת מה שקורה.

התכנית הזאת קיימת כיום באורנים, בקיבוצים, בשאנן ובאפרתה. היא הייתה גם באחווה וממשיכה כי עכשיו אחווה לא מכללה לחינוך אלא היא עברה למתכונת של ה-ות"ת אבל גם שם זה מתקיים. אנחנו רוצים להרחיב אותה כך שהיא תתקיים בעוד מקומות.

מה המיוחד בתכנית הזאת. סטודנטים בני הקהילה האתיופית, רובם ישראלים, מצטיינים, אתה צודק שמבחינת תנאי הקבלה כן בודקים.

כולם ישראלים. מה זה רובם ישראלים?

אני מתכוונת לומר שהם ילידי הארץ. אני מתנצלת. דליה אחר כך תדבר על מורים שהיו מורים באתיופיה וכאן הם רוצים לעבוד, וזאת עוד סוגיה. אני מתייחסת לאוכלוסייה של ישראלים, רובם נולדו בארץ, בני הקהילה האתיופית, שיש להם תכניות מיוחדות.

מה התכנית. התכנית היא ביחד ולחוד. רוב הלימודים – אפשר להגיד כל הלימודים – הם ביחד. לימודים אקדמיים להוראה. יחד עם זאת, יש להם קורס שמאפשר את קבוצת השבים, קבוצת תמיכה לזהות מקצועית משותפת. נמצאת כאן יעל שהיא בוגרת תכנית דומה מאורנים והיא תוכל לספר לנו מכלי ראשון והיה חשוב לי שהיא תבוא לכאן כדי שתראו גם את האיכויות וגם את ההכשרה המיוחדת.

האנשים הללו משתבצים בהוראה. הבעיה של התכנית היא שמדובר במספרים קטנים וזה נובע גם מתנאי הקבלה. אנחנו כן מתגמשים על הפסיכומטרי. אולי סמינר הקיבוצים קצת יותר אדוקים, אבל יכול להיות שצריך לעשות עוד חשיבה מיוחדת כי הפסיכומטרי הוא באמת כלי תלוי תרבות, במיוחד היום לאור הדיבור על ביטול. אם כן, צריך לחשוב על מה שנאמר. בסך הכול המספרים עדיין קטנים.

בכמה מדובר?

בכל התכנית יש כ-112 אנשים.

מתי היא התחילה?

תלוי. בסמינר הקיבוצים לפני שנה ובאורנים לפני כן. בארבע השנים האחרונות. זה ממומן מתכנית החומש ומאיה שריר שנמצאת כאן תוכל לספר עליה.

היום במכון מופת מתקיים כנס של התכנית ומורים מספרים.

מה המיוחד בתכנית. זאת הוכחה שהאנשים מצוינים, הם משתלבים במערכות, במערכת הממלכתית, במערכת הממלכתית-דתית, והם מצליחים בהוראה והם לא מלמדים רק ילדים בני הקהילה האתיופית. הם משתלבים יפה והמנהלים אוהבים אותם וכולם באמת מרגישים שווה בין שווים. הקורס הזה של הזהות האישית כן מאפשר את קבוצת השבים, איזושהי קבוצת תמיכה.

תעני לי על שאלה ששאלתי והיא בעצם שאלה אליכם. מתוך אלה שסיימו, האם כולם משובצים בעבודה?

אני יכולה לספר על השנה האחרונה. היו לנו 17 שסיימו את המחזור ו-21 השתלבו כי היו עוד ארבעה משנה קודמת. כולם מוצאים עבודה וזה גם אודות למאמצים כפי שמשה תיאר וגם אני מטעם האגף שלי, יש לי מדריכה – טלי אלבז – שהיא עוברת אחד-אחד ומבקשת מהרפרנטים במחוזות ומכניסה. לקראת הדיון הזה התכוננו גם עם דליה מזרחי ואמרנו שנעשה את זה טוב יותר, דרך כוח אדם.

זאת אומרת שהנתיב הקריטי הוא לא הבוגרים אלא הוא בעצם היקף הנכנסים לתכנית.

נכון. אני אדגיש שכיוון שאלו אנשים איכותיים במיוחד, הם כבר עושים לנו את הדרך של חבר מביא חבר. כאשר אתה רואה שיש אמון ושיש אנשים שהם ראויים, המנהלת, ההורים והילדים שהיו להם סטיגמות או דעות קדומות, אומרים שהם רוצים כאלה. יש להם מסירות. אתה שאלת מה האפיונים שלהם והאמת שלא אוהבים את השאלה הזאת כי רוצים להיות כמו כולם אבל האפיונים המרכזיים הם מסירות ואחריות. אולי בגלל שהם רוצים את העבודה והם לא עם רגל אחת בחוץ אלא הם נשארים. אלה אנשים שמוכיחים את עצמם והם מצוינים.

המורים האלה, ה-21 שהשתלבו, הם כמורים מן המניין מבחינת ההעסקה או בשעות עולים?

כל מורה, כדי שהמנהל יקבל אותו, יש לו את התוספת מהאגף למורים עולים שדוקטור מיכאל כהן עמד בראשו והוא מקבל שמונה שעות אבל צריך מצ'ינג.

זאת הבעיה.

אני אסביר את השיטה. אגב, אם לא היו השעות האלה, הייתם דורשים שהן יהיו.

שיהיו מורים מן המניין.

לא זאת השאלה. השאלה אם יש מורים שגמרו את המכסה ופיטרו אותם.

לא. האנשים האלה נשארים במערכת. היעד הוא שאלו מורים לכל דבר ועניין, מהתקן המוסדי ולא כמשרות יזומות ונעלמות. כיוון שיש איזשהו קושי בכניסה, גם מנהל בית הספר מרוויח בהתחלה ואחר כך הוא מתאהב באותו מורה והוא משאיר אותו בתקן של השעות שלו. אלה האנשים שנשארים. הנה, היא סיימה את ההתמחות והיא ממשיכה להיות מורה למדעים ועכשיו היא לומדת לתואר שני. כמוה יש רבים. רציתי להביא גם גננת אבל ידעתי שהדיון קצר. יש אנשים מצוינים וזה עובד וזה קורה אבל צריך להגדיל את המספרים גם לקראת ההכשרה וגם להשמה.

תודה. יעל, נשמע אותך.

שלום, נעים מאוד. שמי יעל דסטה ואני מורה למדעים וטכנולוגיה בבית ספר יסודי, כיתות ג' עד ו'.

איפה?

בראשון לציון. אני גם בלימודי תואר השני שלי. סיימתי במכללת אורנים בשנה שעברה את התואר הראשון. בתנאי הכניסה שלי אמנם נכנסתי כחריגה אבל די התעקשתי לקבל הזדמנות ולהוכיח את עצמי ואכן הדבר קרה. לאורך ארבע השנים שהייתי באורנים באמת קיבלתי כלים גם במובן המקצועי וגם במקום האישי שכן הייתי צריכה, לאו דווקא עזרה לימודית אבל היו דברים שהם יותר אישיים ושם באמת הייתי צריכה משהו ונעניתי.

כאשר יצאתי מאורנים, בעצם יצאתי עם זהות מקצועית וזהות אישית מאוד מגובשת. הדרך לחיפוש עבודה הייתה די פתוחה בפני, גם כי המקצוע שלי הוא מאוד מבוקש. כמורה למדעים, זה משהו שאני מאוד מעודדת ורוצה שסטודנטים בני העדה ילכו וילמדו את המקצוע הזה. הרבה נוטים ללכת למקומות של מקרא, למקצועות בהם אחר כך יש פחות עבודה. מדעים הוא מקצוע טוב וראיתי שיש לו ביקוש. שלחתי קורות חיים ונעניתי. הגעתי לראיונות והצגתי את החזון שלי ואת נושא קידום ערכים וכן הלאה. הייתי צריכה לבחור ובחרתי את בית הספר בו אני מלמדת היום כי הרגשתי חיבור למנהלת שמייצגת את מה שאני באמת רוצה להעביר לתלמידים שלי. אני מלמדת אותם את כל מה שבעצם הם צריכים לדעת על מדעים וגם מעבר. העניין של ערכים הוא מאוד חשוב אצלי והוא לפני הכול. יש לי קשר מאוד טוב עם הצוות, עם המנהלת וההורים גם הם מאוד מעריכים את העבודה שלי. אני מקבלת פידבקים חיוביים, אם זה באופן ישיר ואם זה באופן עקיף.

אולי תשתפי בהתלבטות שהייתה לך בהתחלה.

בקשיים שהיו.

אני מדברת על עצמי ואך ורק על מה שאני חווה אבל אני אתייחס באופן כללי למה שקורה עם אנשים אחרים. כן, הגעתי לבית הספר ודיברתי על מה שאני רוצה ועל מה שאני חושבת. המנהלת מאוד הוקסמה ובסוף היא שאלה: מה את אומרת על זה, אם ישאלו אותך למה את כהת עור? אמרתי לה: נהדר, אני חושבת שזאת שאלה מצוינת כי אם לא נדבר על זה, אז מה? אמרתי לה שיש עניין מדעי לדבר הזה וגם יש את הסיפור התרבותי שאני מעלה אותו ואכן העליתי אותו בשנה שעברה עת חגגנו שם את חג הסיגד. מדובר בבית ספר שאין בו ילדים ממוצא אתיופי ואולי השנה יגיע רק אחד קטן וחמוד. אנחנו כן חוגגים את חג הסיגד ואני כן מדברת על זה, אני כן מדברת על התרבות והילדים שואלים שאלות. הם מרותקים והם רוצים ללמוד. זה חלק ממה שקורה בחברה שלנו והם מתעניינים.

היו הורים שהרימו גבה?

לא. ממש לא. הם דווקא מקבלים את זה ומחמיאים. הם באים ונותנים פידבקים ואפילו יותר מזה, כאשר דיברנו על חג הסיגד, ההורים באו וסיפרו לי שהילדים שיתפו אותם. הנה, זה השירות הטוב ביותר. אם אנחנו מדברים על הגעה למשפחות ולתת שירות, זה דרך הילדים. אנחנו יודעים שהילדים באים הביתה עם הידע והמידע ומשתפים. ראיתי את זה באופן אישי.

תודה.

אני מייצגת את כוח האדם בהוראה. רציתי להתייחס לדברים שאמר משה. לגבי תכניות הסבת אקדמאים, יש לנו הלוואות מותנות במשרד החינוך שכוללות את כל המגזרים ולא שייכות לאתיופים או לכל קבוצה אחרת. מי שהוא בעל תואר ורוצה ללכת ללמוד להוראה, הוא יכול לפנות אלינו ולקבל הלוואה מותנית. אחר כך הוא צריך לעבוד פרק זמן מסוים וההלוואה הזאת הופכת למענק. אם כן, זה קיים גם במגזר הזה.

לגבי הקצאת שעות עליהן דיבר משה. במשך הזמן, אחרי כמה שנים, התלמיד כבר לא עולה חדש ואז לא מוקצות לו שעות. דווקא למגזר האתיופי יש לנו בחוזר מנכ"ל ניסוח האומר שלגבי המגזר האתיופי, לעומת מגזרים אחרים, אנחנו לא מפסיקים להקצות את השעות המיוחדות והנוספות וזה נמשך לאורך כל הדרך.

רציתי להתייחס לגבי אוכלוסייה שבאה מאתיופיה.

מצטרפת אלינו חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.

אני יודעת שאתם לקראת סיום, אבל הנושא כל כך חשוב.

איזה סיום? אנחנו רק התחלנו.

כל הכבוד.

אני מניח שזאת אוכלוסייה שהולכת וקטנה, אבל בכל זאת מה לגבי מורים שהוכשרו באתיופיה ולא מצליחים להשתלב?

לפני שבועיים הייתה לנו ישיבה אתם והם העלו את הבעיה הזאת שהם לא מצליחים להשתלב במערכת החינוך, מאחר וההשכלה שלהם מאתיופיה לא מתאימה להשכלה אותה אנחנו דורשים בארץ. אנחנו ביקשנו מהם שיעבירו את כל אישורי ההשכלה שלהם. הקמנו ועדה שתבדוק את אישורי ההשכלה ותראה איזה קורסים הם צריכים להשלים ואנחנו נלווה אותם. אחרי שהם ישלימו את הקורסים האלה, אנחנו מתחייבים לפנות לכל מנהלי המחוזות, מפקחים וכולי ולעשות את המיטב כדי לשלב אותם במערכת החינוך. בנוסף לכך, הקצינו לכך מדריכה שתהיה צמודה אליהם.

אתם יודעים בכמה מורים כאלה מדובר?

כן. אני קיבלתי רשימה. כרגע לא קיבלתי את אישורי ההשכלה שלהם אבל קיבלתי רשימה של 82 אנשים שלא משובצים והם בעלי השכלה מאתיופיה.

עם תואר ראשון מאוניברסיטאות או ממכללות?

כל מיני. זה דיפלומה, זה ב.א.

מאוניברסיטאות או ממכללות באתיופיה?

גם וגם.

בתקופה שהם באו, לרוב הם בוגרי מכללות.

אנחנו מחכים שהם יעבירו לנו את אישורי ההשכלה, את האישורים ואת גיליונות הציונים שלה, אנחנו נעביר אותם לוועדה ונראה מה כל אחד צריך להשלים. אחרי שייעשו ההכשרות, אנחנו נעזור להם במהלך השיבוץ.

יש מישהו ממשרד החינוך שרוצה להתייחס לנושא עליו דיברה מיכל?

אני מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים במשרד החינוך. המדיניות של המשרד היא מדיניות של שילוב ושל חיזוק.

האם יש היום בתי ספר שהם רק על טהרת אתיופים?

לא.

אין אף בית ספר כזה.

יש עם 98 אחוזים ועם 95 אחוזים. הם קיימים.

מאיה, צריך להכיר במציאות. יש הרבה גני ילדים שהם על טהרת יוצאי אתיופיה. יש לא מעט בתי ספר שהאחוזים של יוצאי אתיופיה הם בכיוון של 98 אחוזים ושמונים אחוזים. לצערי יש גם תופעה של בידול בתוך כיתות גם של ילדים ותיקים. צריך להכיר במציאות הזאת ואנחנו מדברים על זה ולא צריך להסתיר את זה כי כולנו באותו צד של המתרס.

המדיניות של המשרד היא בעד אינטגרציה ונגד סגרגציה. הנושא של גני הילדים הוא הרבה יותר מורכב מפני שזה משקף את מקום המגורים שלהם. יש כאן חילוקי דעות באשר לאפשרות ולייתכנות של הסעת ילדים בגיל כל כך צעיר מעבר למקום בו הם גרים מפני שבכך אנחנו גם מונעים מההורים מלהשתתף בגן ובחייו גם אחר הצהרים וגם בבוקר. הדעות הן לא אחידות. גם לגבי בתי ספר אנחנו יודעים על בתי ספר שכוונת המשרד הייתה כן לסגור אותם אבל ההורים נגד. לא תמיד הדעות הן חד משמעיות לכאן ולכאן ויש יתרונות וחסרונות בכל אחת מן הבחירות.

לשם כך היום אנחנו יושבים במהלך הגדול מאוד של השולחנות העגולים ואנחנו שותפים לקביעת מדיניות משותפת. ההחלטות צריכות להינתן ברמה של מדיניות וברמה של צרכים ומיפוי של השטח באופן מדויק.

בסופו של דבר אני ביקשתי מיפוי מתחילת הדרך ואני לא מקבלת. השאלה אם גם יש נכונות לבוא באופן אמיץ ולומר שזה המיפוי וזאת תמונת המצב. הרי יש לנו דוח של מרכז המחקר של הכנסת אבל הוא כבר הולך ומתיישן לגבי הריכוזים של יוצאי אתיופיה. צריך להודות על האמת ולומר שעד היום לא נלקחה דעתה של הקהילה באופן אקטיבי ועכשיו היא תילקח. דעות לכאן או לכאן, בסופו של דבר המדיניות לא צריכה גם להיות פטרונית ולא פטרנליסטית. אני יודעת שאת עושה מאמצים ועובדת, אבל אותו אגף שלך גם לא צריכים להיות בו ילדים אתיופים ותיקים וגם זה צריך להיות כתוב שחור על גבי לבן.

עוד לא התחלנו בהתייחסויות. אני מבקש לשמוע את משרד הקליטה.

אני מהאגף לקליטת עולי אתיופיה ובעבר עבדתי במינהל הסטודנטים. אני חושב שצריך לעשות הבדל בין מה שהמדינה עושה לבין מה שקורה בשטח. מידיעה אישית שלי, אני חושב שהחברה עדיין לא בשלה לקבל מורים אתיופים. אמנם יש הצלחות פה ושם, אבל בגדול זה המצב.

למרות שלפי הנתונים לא זאת הבעיה.

אני אומר שזאת הדעה האישית שלי.

זה לא עניין של דעה. אני אומר מבחינת נתונים, אני מבין שאין מורים אתיופים שהם לא מועסקים.

יש הרבה.

אני מדבר על אלה שסיימו לימודים בארץ.

יש רשימה.

אפשר להתווכח על דעות אבל יש נתונים וכדאי שנדע אותם.

יש נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמדברים על 308 בוגרים שלמדו הוראה משנת 2008-200, 338 בשנת 2011 ו-2012. זאת אומרת, יש נתונים שמראים קרוב לאלף מורים יוצאי אתיופיה והם בוגרי חינוך והוראה. על מה אנחנו מדברים? למה אנחנו מדברים על פרויקטים ייחודיים אלה?

אני רוצה לברר את הנקודה הזאת. זיוה אומרת שלפי המידע שיש לה, יש קרוב לאלף מורים.

כן. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

אני לא יודע מהיכן הנתונים, אבל נניח שאלה הנתונים.

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נתונים על בוגרי חינוך והוראה בהם יש לנו את כל האקדמאים יוצאי אתיופיה.

אבל המספר הזה מבטא את כל מי שסיים ויש לו תעודת הוראה.

תעודת הוראה.

אבל המספר הזה לא אומר מי מאלה בכלל רוצה לעבוד בהוראה.

זה משהו אחר.

משרד החינוך, אתם מכירים את המספר הזה?

אני קיבלתי נתונים. ביקשנו מכל המדריכים שלנו בארץ שמחולקים לכל המחוזות לבדוק אם יש מורים כאלה שפנו אליהם ולא הצליחו לשבץ אותם. אני קיבלתי רשימה של 16.

השאלה אם את ה-16 הולכים לשבץ. אם הולכים לשבץ את ה-16, לדעתי זה יפה מאוד ולדעתי כל זמן מסוים צריך לעצור ולשאול אם יש כאלה.

התחלתי את הפתיח בדברים שלי בגלל שאני מחובר למה שזיוה ציינה כאן. הנתונים קיימים גם במינהל הסטודנטים לגבי חלק מהסטודנטים שסיימו.

משרד הקליטה כרגע במסגרות פרויקטים כאלו ואחרים כמו אופק והפרויקט הלאומי משקיע סכומים עתקים בנושא של חיזוק בתחום הכנה לבגרויות, בתחום החינוך ובכל מיני מסגרות כאלה ואחרות כדי שאחוז בני הקהילה שיוצא עם תעודת בגרות יהיה מאוד גבוה. המשרד משקיע בפרויקטים כאלה ואחרים.

תכנית פוירשטיין נכנסה גם לאוניברסיטת בר אילן וגם לאוניברסיטה העברית כדי לענות על הצורך בו בני הקהילה לא מוציאים את הממוצע הנדרש לקבלה לחוגים כאלו ואחרים ובבחינה הפסיכומטרית. לכן לדעתי הוא נותן פתרון טוב.

אתה מדבר עכשיו על כלל המקצועות.

כן, על כל המקצועות. לחלקם יש את התכונות בנושא של החינוך, הנגישות וכל מה שנדרש לתחום החינוך אבל הם לא מצליחים להתקבל מבחינת תנאי הקבלה. פוירשטיין מגיע ובעצם מדלג על הנושא הזה. האוניברסיטאות הבינו והטמיעו את הנקודה הזאת כאשר הן יודעות שיש יכולת אבל בגלל שלא מצליחים לעבור את התנאים האלה, הן מקבלות את האבחון של פוירשטיין ועכשיו יש לנו את בני הקהילה גם בתחומי הרפואה ובפקולטות כאלה ואחרות שהן יוקרתיות יותר. לכן חשוב מאוד לא לדבר על פרויקט כזה או אחר שנמצא במכללה או באוניברסיטה אלא חשוב להסתכל על המכלול. אני חושב שמשרד החינוך צריך גם להקצות השמות מראש ותקנים בבתי הספר והתקנים האלה יאמרו שמראש הם משוריינים לבני הקהילה.

הם אומרים לך שכל בוגר עם תעודת הוראה שרוצה להתקבל להוראה, בא עם קופה של שעות.

מנהלת תחום בכיר לחינוך במשרד הקליטה. אני רוצה להוסיף ולומר שבמסגרת התכניות לחינוך לא פורמלי, קידום מצוינות ודברים מן הסוג הזה אנחנו משלבים - וראינו שזה מאוד מאוד מועיל - בני קהילה בהוראה במסגרת החינוך הלא פורמלי. ראינו שבמסגרת החינוך הלא פורמלי, וגם לפי מה שאתה הצגת במסגרת החינוך הפורמלי, יש יתרון אדיר כי בעצם מורה שהוא בן הקהילה, מעבר למה שאת אמרת כשהוא נכנס לבתי ספר בו לא נמצאים בני הקהילה ונותן את הידע, כאשר נמצאים בני הקהילה בבית הספר, הוא גם משמש כאיזשהו סוג של גשר וגישור בין התלמידים לבין ההורים לבין הנהלת בית הספר. לכן יש לזה חשיבות רבה מאוד.

עוד מישהו ממשרד הקליטה?

אני מרכזת הכשרה ורישום. קלאודיה כץ מנהלת האגף ולא הגיעה כי היא בסיור בצפון ואני מייצגת אותה.

באגף תעסוקה הקשר שלנו הוא עם מורים שבאים כבר עם השכלה. זאת אומרת, בגדול, אגף תעסוקה נותן את העבודה במקצוע לאלה שכבר באים עם המקצוע הזה.

אותם 82 אנשים.

בדיוק. את זה רציתי לומר. שמעתי כאן על התכנית עליה דיברה דליה. אני לא יודעת אם היה לך קשר עם קלאודיה כץ.

לא.

אני חושבת שדווקא בתכנית שדליה הציגה, חשוב שאנחנו נהיה מעורבים ואולי נוכל לעזור גם באיתור של עוד מועמדים שלא משתתפים מסיבה כלשהי בתכנית אותה תיארת וגם בכלל בהכנה ובשיתוף פעולה.

תודה. עוד מישהו ממשרד החינוך או ממשרד הקליטה? פנינה, בבקשה.

חשבתי שאין את המספר הזה של מורים יוצאי אתיופיה. אני באמת מכירה את הקהילה, כמי שחורשת את הארץ ומדברת הרבה עם צעירים. אני חושבת שצריך לקחת את הנתון של 230 ולעשות חתך שיראה מי המורים האלה כי אם בתוכם יכניסו לי מורה שנמצא בברנקו וייס או אחרי לימודים, בעיני הוא לא נחשב מורה. אני רוצה לראות כמה באמת משולבים כמורים מחנכים בתוך בתי הספר כמו שאר המורים ולא כעובדי קבלן או עובדים שהם במיקור חוץ ואין להם את הנגישות לא לכלל הילדים ולא ליוצאי אתיופיה. לכן חייב להיות כאן מעקב של הוועדה.

אני כבר רשמתי לבקש ממרכז המחקר של הכנסת עבודה קצת יותר לעומק.

תודה רבה לך.

אני לא מופתע מכך שיש צעירים מצוינים שיכולים להיות בין המורים המובילים. אין כאן בכלל ויכוח. אנחנו צריכים להיות מעבר לכך. יש בני קהילה מבריקים שיכולים להיות לא פחות מאחרים ואין לי ספק בכך.

חשוב לי לדעת נתונים אמיתיים לגבי ה-230 מורים, 240 מורים, והיכן הם מועסקים. אני עבדתי במערכת החינוך. מ-1994 הייתי בתוך ליבו של משרד החינוך כיועץ לשר החינוך. הבעיה היא לא כמה יש ובאמת אתם עושים דברים נהדרים, פורצים דרכים, הכשרות ומנסים ואני לא מבטל את זה. אני אומר שמהמספר ניכנס לאיכות. בואו נדבר עכשיו על ה-230 האלה ונראה כמה הם מורים מן המניין, מורים מקצועיים בתוך המערכת ולא שעות עולים , לא ברנקו וייס ולא כוח אדם. לצערי הרב, בגלל שעבדתי במשרד, כל יום יש אלי הרבה פניות. כל פעם אומרים להם ששעות העולים נגמרו. יש מישהו שעבד תשע שנים בשעות כאלה ואחרות, בקוסמטיקות כאלה ואחרות, ובסוף אמרו לו ללכת הביתה והוא הלך הביתה. הוא לא בתקן. חשוב לדבר על איכות ובאיזה תקן הם נמצאים בתוך המערכת.
אדוני היושב ראש, אתה אדם רציני, בואו נתחיל לדבר על איכות.

אני מצביעה על זה.

אני לא רוצה שנסמן וי ונלך.

למרות שאם אתה שואל אותי, כאשר יהיו 500, 600 ו-700 אלף, אז תוכל לראות מה קורה, אם הוא מורה והוא מלמד. עוד לא הגענו לשלב שבו המספר הוא מספיק גדול כדי שאפשר יהיה עכשיו להיכנס לזה.

אם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה, אנחנו כבר שלושים שנים כאן, כל פעם יש פרויקטים ותכניות, אבל אני אומר לכם שאין שום סיבה שהבחורה הנחמדה והמקצועית לא תהיה מורה מן המניין בתקן.

היא בתקן.

אני נותן דוגמה. חברים, אל תקפצו. אנחנו מכירים את השטח ואני לא מדבר באוויר. אני רק אומר שאני חושב שהדיונים צריכים להיות על מורים מן המניין.

השאלה היא לגבי אחוז מה-230 או לא. אנחנו רוצים שהמסה העיקרית תהיה.

בואו נעשה את זה פרקטית והדיון הבא בעוד שבועיים-שלושה חודשים נדבר על ה-230 ונראה היכן הם נמצאים. אז תבינו על מה אני מדבר.

דבר נוסף. אני חייב לדבר גם על דברים שהצליחו. עוד ב-1998 לקחנו 24 מורים, חצי מאתיופיה, חצי שמלמד כאן, והכשרנו אותם כך שהם נכנסו עם קביעות. אני מדבר אתך על 1998-1999. הם בין הבודדים שנמצאים בתקן וכך זה עד עכשיו. במקום שזה ימשיך כלפי מעלה ונכניס אותם, היום אנחנו שומעים על כך שיש תכניות רבות שאפשר להצליח אתם.

לא סתם הכנסתי את נושא הזהות. אכן יש לנו בעיה וצריך להכיר בה כי דווקא בקרב ילידי הארץ צריך לעבוד הרבה על הנושא של חיזוק הזהות. אם זה לא פוגע בשעות הלימודים אלא אתה מוציא אותם אחר כך ואתה עושה משהו בנוסף ולא על חשבון בנושא של הזהות, לאף אחד כאן אין מונופול. אני באופן אישי מזהה ילדים שדווקא נולדו בארץ ובקהילה מצד אחד רואים אותם כילידי הארץ, צברים, ומצפים מהם לגדולות, להיות מן המניין כמו כל אחד אחר, ובחברה הישראלית אנחנו יודעים שהם תמיד יישארו אתיופים וטוב שכך. בין זה לבין זה, מה שאתם עושים זה מצוין וצריך לחזק את זה. אני חושב שזה נכון לחזק אותם ולתת להם את התוספת של הזהות.

נקודה אחרונה היא לגבי ה-16 מורים שעומדים להיקלט. זאת תוספת רצינית ואני מקווה שזה יהיה בתקן מן המניין ולא משהו בתוספת. זה כוח רציני.

נכון, אבל היא הרימה גבה.

לא, לא הרמתי גבה אלא פשוט אין לי עדיין את נתוני ההשכלה שלהם. אני לא יודעת איזה מקצועות.

לא ביקשנו הנחות. אנחנו מדברים על לקחת חבר'ה רציניים.

אני קיבלתי את הרשימה וביקשתי שכל אחד יכתוב לי איזה מקצוע, מה תחום ההוראה שהוא רשאי ללמד אותו והיכן הוא רוצה ללמד בארץ. אז נוכל לבדוק. רק אחרי שהנתונים האלה יהיו, נוכל לבדוק.

המסר שלנו כחברי כנסת – לא ניכנס לפרטים – הוא שיש יוצאי אתיופיה ראויים והם צריכים להיות בתקן. איך עושים את זה – זה אתם.

משהו פרקטי. בעוד חודש יסיימו אצלנו תשעה סטודנטים ובטח גם במכללות אחרות. למי פונים? למי הולכים? עוד הפעם מסכת כפי שהייתה עד כה? זאת הפרקטיקה אותה אנחנו מחפשים.

הם צריכים גם להגיע אליכם, אבל אני חושבת שבמסלולים הרגילים ולא צריך ליצור מסלול מיוחד.

אנחנו מדברים על המסלולים הייחודיים האלה ובאמת יש לנו את הרשימות. יש לנו גם מדריכה שעוזרת ועכשיו גם כוח אדם. האחריות שלנו היא על השיבוץ.

בסדר. זיוה.

תודה.

התגעגענו אליך.

אתם הייתם בחופשה ארוכה. תודה רבה. האמת היא שאני מרגישה שהדיון הוא מאוד מאוד בעייתי. קודם כל, אני מאוד מאוד שמחה ומברכת את יושב ראש הוועדה שכינס דיון בשני נושאים מאוד מהותיים שבסופו של דבר הם אותו הדבר אבל בהחלט מהותיים.

זיוה, איזה גוף את מייצגת?

אני מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה.

הדיון הזה שכאילו מדובר באוכלוסייה עם צרכים מיוחדים ואוכלוסייה כזאת מיוחדת, זה נורא מטריד אותי. זה מטריד וזה בעייתי כי אם יש בוגרי הוראה שסיימו את הלימודים שלהם במכללה או באוניברסיטה בישראל, הם צריכים להשתלב במערכת החינוך כמו כל אחד אחר. האבסורד הזה שאנחנו יודעים מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהם בדוקים שכל שנה בין 45 ל-50 סטודנטים בעשור האחרון מסיימים את הלימודים שלהם ואנחנו לא רואים אותם בבתי הספר, זאת בעיה. יש לי חמישה ילדים, ארבעה מהם בבתי ספר במסגרות החינוך הרגילות והבן שלי היחיד הוא זה שפגש מורה אתיופית בבית הספר. אני מאוד שמחה וגאה בו שהוא לא אמר לי שיש לו מורה אתיופית אבל כאשר פגשתי אותה באסיפת הורים, שמחתי מאוד. לא יכול להיות שמערכת לא תקבל את המורים האלה אבל התפיסה הבעייתית שמקבלים לפי צבע – ודרך אגב, זאת מערכת החינוך לה יש את יכולת ההחלטה ומנהל בית הספר הוא זה שמקבל מורה או המפקחים הם אלה שמסננים ומקבלים את המורה והם יחליטו - זה מאוד מאוד בעייתי וצריך לשנות את התפיסה הבעייתית הזאת.

אנחנו העברנו בכנסת הקודמת חוק שנקרא חוק ייצוג הולם בתאגידים, בחברות הממשלתיות וברשויות המקומיות וזה צריך לקרות גם במערכת החינוך. צריכים להיות מורים שהייצוג שלהם, של יוצאי אתיופיה, הוא יהיה לפי אחוזם באוכלוסייה ולא 0.77 אחוז אלא 1.5 אחוז מורים יוצאי אתיופיה שיהיו בכל מערכת החינוך. אף אחד לא מבקש לעשות הנחה. אף אחד לא רוצה בכך. אני לא רוצה שאת הילדים שלי ילמדו מורים בינוניים כך שאני לא אומרת שתקבלו מורים בינוניים או לא אבל לדבר על קהילה שלמה שצריך לעשות לה תכנית ייחודית, מסגרות ייחודיות ומכללות ייחודיות עם מסגרות ייחודיות בתוכן - על מה אנחנו מדברים? על חבר'ה שסיימו את מערכת החינוך בישראל.

את צריכה לענות על השאלה שכבר היושב ראש שאל אותה. מישהו צריך גם להסביר את הפער הזה בין האלף שמסיימים לבין אלה שמשתלבים. האם האגודה שלך למשל בדקה כמה מהם באמת מעוניינים להמשיך במסלול ההוראה והם רוצים להשתלב בהוראה? יתכן מאוד שהם שסיימו ומצאו להם תעסוקה אחרת. צריך לנסות למקד ולראות את המספרים כי הפער כאן בין כמות ההכשרה לבין ההשתלבות, הוא מטריד מאוד.

נכון. אני מסכימה.

לכן צריך לבדוק אותו.

אני אומרת משהו אחר. במוסדות אקדמיים לא יכול להיות מצב שתכניות מיועדות רק ליוצאי אתיופיה כאשר אנחנו חלק אינטגרלי מהחברה ואלה אנשים שגדלו כאן בארץ.

אני לא חושב שנצליח לקבל תשובה על הנתון הזה. לכן נבקש ממרכז המחקר של הכנסת שיעשה לנו אינטגרציה של הנתונים.

אנחנו בהחלט מברכים על כך שזה ייעשה אבל אנחנו יודעים שמורים נכנסו למערכת ותוך שנתיים-שלוש הם נפלטו מהמסגרת הזאת והם עובדים בתכניות למיניהן כמו בתכנית הגישור או בכל מיני תכניות אחרות הבלתי פורמליות.

אני רוצה להתייחס לנושא אותו העלתה חברת הכנסת רוזין בנושא של הדרת תלמידים. הדרת תלמידים קיימת ועדיין קיימת. דרך אגב, זה אותו הדבר. הדרת מורים קיימת וכך גם לגבי הדרת תלמידים. במבחני המיצב מוציאים את התלמידים האתיופים כדי שלא ייבחנו אבל גם כאשר אנחנו רואים את הנתונים של אלה שנבחנו, הפערים עדיין גדולים. המצב של התלמידים הוא מאוד מאוד בעייתי.

בנושא של הדרה. יש בתי ספר, 17 בתי ספר, עם מעל חמישים אחוזים תלמידים יוצאי אתיופיה והיינו בסיור בחמש פנימיות של החינוך ההתיישבותי ואותן פנימיות, יש להן כיתות נפרדות של תלמידים יוצאי אתיופיה. נראה כאילו שיש רק עשרה אחוזי תלמידים בתוך הכפר וזה הטרוגני, אבל כאשר הגענו לשטח מצאנו כיתות שלמות של תלמידים נפרדים למשך חמש-שש שנים. זאת ההדרה שקיימת.

השאלה כמה שנים הם בארץ.

אם ילדים נכנסים לפנימייה בכיתה ז' ועד כיתה י"ב הם עדיין נמצאים בכיתת קלט, אנחנו בבעיה.

תודה. מנכ"לית ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה.

אני תמיד מתרגשת באירועים כאלה ואני מבקשת הבנה לכך. כיוון שהארגון שלנו מפעיל גם מסגרות לתגבור לימודי ברמה היסודית וגם תכניות למתן מלגות לסטודנטים בהשכלה הגבוהה, אני חושבת שיש לנו איזושהי נקודת מבט קצת רחבה על אף שהיא נוגעת לאותם התלמידים והסטודנטים אתם אנחנו עובדים. תכנית התגבור ליסודי קיימת מעל עשרים שנים ומתן מלגות לסטודנטים בהשכלה גבוהה מעל לשלושים שנים. אנחנו מכירים חלק גדול מהבוגרות של סמינר הקיבוצים וגם את אלו שלומדות עכשיו ואני רוצה לתת את כל השבחים לתכנית וגם לסטודנטיות ולבוגרות שחלקן נתנו אצלנו שעות התנדבות וראינו את היכולות שלהן.
במסגרות הלימודיות שלנו – שהן ביסודי – אנחנו גם מעניקים לפעמים התמחות ויש לנו את האפשרות לכך דרך משרד החינוך. ראינו סטודנטיות מקרב הקהילה שהיו מתמחות אצלנו. חלק גדול מהן עבר לתפקידים במערכת החינוך וחלק נשאר אצלנו. חבל שאין לי את הנתונים המדויקים. היו מכל הרמות – מצטיינות ולא מצטיינות. אחת השאלות שאני חייבת להעלות היא ואני יכולה לחשוב כרגע על שלוש שהיו אצלנו מצטיינות – אגב, גם בוגרות שהיו ביסודי – והן עזבו את תחום ההוראה בבתי הספר ועברו לעבוד בתכניות ייחודיות לתלמידים אתיופים, בין שמדובר במסגרות ייחודיות, בין שמדובר בעצמאות או ב-ספייס. הייתי מאוד רוצה לשאול את השאלה מה קרה שאותן צעירות לא המשיכו במסלול הרגיל אלא נכנסו לתכניות הייחודיות. הן יכלו להיות דוגמה ומופת במסגרות הכלליות.

אני רוצה שוב להעלות שאלות וגם לגעת במה שאתה העלית. בארגון שלנו יש בסביבות 2,300 בוגרים מכל השנים.

לאו דווקא במקצועות הוראה אלא בכלל.

בכל המקצועות. מתוכם במשך כל השנים 117 למדו חינוך אבל לאו דווקא להוראה. חינוך ותחום נוסף למדו 53. לעומת זאת, בוגרים בלבד, אלה שלמדו הוראה הם 52, חינוך מיוחד למדו 17, חינוך לגיל הרך למדו שבעה. כלומר, אלה עם כוונה יישומית. מבחינת אלו שלומדים עכשיו, לומדים להוראה – וזה כולל גם באורנים, גם בסמינר הקיבוצים וגם במקומות אחרים – 28, חינוך מיוחד לומדים תשעה, חינוך לגיל הרך לומדים תשעה. כלומר, גם מבחינת המוסדות שאנחנו עובדים אתם אבל גם כנראה מבחינת הבחירה, אנחנו רואים יותר ויותר צעירים שנכנסים לתחום של לימוד ההוראה. אני חושבת שמבחינת ההסתכלות לעתיד, צריכים לקחת את זה בחשבון.

כפי שאמרתי, יש לא מעט שלמדו חינוך. כלומר, יש מספר מאוד גדול שלמדו חינוך ולא במסלול לתעודת הוראה.

זה קיים בכל אוכלוסייה.

אני חושבת שצריכים קודם כל לעודד אותם לעשות תעודת הוראה וכן לאפשר להשלים את הלימודים בתחום של הוראה על מנת שיהפכו למורים. מבחינת הניסיון בשטח, אני מודה שאין לנו מספיק נתונים כדי לדבר על היקלטות לאורך זמן אבל כן שומעים מחלק של הבוגרים, במיוחד אלה שלמדו חינוך מיוחד, שכמעט כולם נקלטו בהצלחה ונשארו בתחום שלהם כמורות מן המניין. אלה שלמדו תעודת הוראה, יש בעיה של היקלטות לאורך זמן במערכת החינוך כמורות מן המניין.

תודה רבה. דוד מהרט.

ראשית, הערה קצרה לגבי העניין של ריכוז תלמידים יוצאי אתיופיה בבתי הספר. אני רוצה לומר שמספר בתי הספר בהם יש אחוזים מאוד גבוהים של בני הקהילה הולך ומצטמצם. נסגרו כארבעה בתי ספר ובשנת הלימודים הקרובה ייסגר עוד בית ספר בנתניה. כתשעה בתי ספר שהיו עם אחוזים גבוהים של יוצאי אתיופיה, אבל המספר עומד להיות ארבעה-חמישה בתי ספר.
לעניין של המורים. כחלק מהפעילות שלנו במרכז ההיגוי, עד לפני ארבע שנים, התבקשנו לקדם את שילובם של המורים במערכת החינוך. אני רוצה לומר שהיו לנו כ-160 מורים יוצאי אתיופיה שחיפשו לעבוד בתחום ההוראה.

אני רוצה לחלק את המורים לשתי קבוצות אוכלוסייה. במשרד החינוך מי שהיה אחראי על המורים העולים היה אומר שיש עולים מורים ויש מורים עולים. כלומר, יש את בני הקהילה שבאו מאתיופיה כמורים ואני רוצה לומר שגם בעלייה הזאת אני רואה שהמספר הזה הולך ומתחזק, ויש כאלה – כמו יעל – שהם בוגרי מערכת החינוך בארץ וגם את השכלתם בהוראה רכשו כאן. אני חושב שעל שתי האוכלוסיות האלה צריך להסתכל באופנים שונים ולדעתי אתגר ההשתלבות שלהם הוא שונה.

חבר הכנסת שמעון סולומון הזכיר קודם את הפרויקט שהיה במשרד החינוך.

עבדנו יחד.

כן. מה שאז עשינו היה בעצם ניסיון לומר שהרי אנחנו יודעים גם לגבי הדעות הקדומות בחברה הישראלית ומה לגבי ההורים של התלמידים וכולי, ואז אמרנו שניתן למורים האלה עוד ידע שיעניק להם ערך מוסף למשהו שכל מורה מגיע אתו. לכן התכנית הייתה שלצד זה שיש להם תעודת הוראה יהיה להם גם ידע נוסף בתחום הטכנולוגי וכשהם יבואו לבית הספר, מנהל בית הספר יראה אותם ויאמר שהמורים האלה מביאים לו עוד משהו. אני רוצה להגיד לך שיש לנו כארבעה אנשים שהתחילו לעבוד בבתי הספר כמגשרים והמנהלים ראו כי טוב והפכו אותם בתוך השנה הראשונה למחנכי כיתה בבית הספר.
יעל ציינה בצדק שבין היתר יש גם את העניין של המקצוע בו המורה מגיע, מהי רמת הדרישה למקצוע המסוים הזה בחסרים שיש למערכת החינוך. אם באים אנשים עם המקצוע שהמרכיב המרכזי שלו הוא השפה העברית ושפת העברית היא לא שפת האם שלהם והם צריכים להתמודד אולי עם אנשים שהעברית היא שפת האם שלהם, בנוסף לזה כמובן דיברנו על העניין של דעות קדומות וכולי ומחסומים שצריך להפיל אותם. לדעתי זה אתגר גם של מערכת החינוך, גם של המורים והנכונות שלהם לרכוש עוד ידע והשכלה וגם הפתיחות של החברה הישראלית.

אני חושב שהתרומה של בני הקהילה לחברה הישראלית היא במיוחד ביכולת של החברה הישראלית לקבל ולהיות חברה רב תרבותית פלורליסטית שמסוגלת להכיל גם את השונה ממנה. לא יכול להיות שילדים שגדלים כאן בחברה הישראלית – גם ילדים יוצאי אתיופיה וגם כאלה שהם לא יוצאי אתיופיה - לא יפגשו בגני הילדים ובבתי הספר גננות ומורים במערכת החינוך ולא יפגשו מרצים באוניברסיטה אלא יסיימו את כל התהליך שלהם בלי שפגשו אדם שמעבר להיותו מורה, הוא גם הופך אותם לאנשים רב-גוניים ורב-תרבותיים שמשקפים את המציאות בחברה הישראלית.

אני חושב שיש כאן אתגר משותף וכי צריך לעודד שיהיו כמה שיותר מורים יוצאי אתיופיה וכך החברה תרוויח וירוויחו גם בני הקהילה.

ברשותך, שאלה. כמי שאמון על המגשרים ומכיר את השטח היטב מבפנים, אני רואה את הנתון הזה והוא לא כל כך מסתדר לי. האם מדובר במורים שמשולבים או לא? אמרת ש-160 חיפשו והשאלה היא האם אתה יודע כמה מהם התקבלו לעבודה וכמה לא. מה הנתונים שיש לך? כמה אתה יודע שהם באמת מורים מן המניין?

אין לי נתונים עדכניים אבל אני רוצה לומר שבמגוון המורים שאני לפחות יודע, בני הקהילה שעובדים, יש מורים בבתי הספר במשרות מלאות ואנחנו מברכים ושמחים על כך.

הם מהווים מיעוט או הרבה?

רגע. אני אחלק את הקטגוריות. אני מכיר מורים שהם עובדים בכל מיני פרויקטים. אני מכיר מורים שעובדים כמורים לעברית באולפנים. אני מכיר מורים שעובדים כמורים ליהדות באולפנים וכמו שאתם יודעים בעלייה הזאת יש כאלה שצריכים לעבור תהליך של השבה וגיור. כך שיש מגוון של אנשים שעובדים בכל מיני מקומות. מהי החלוקה ביניהם, אני מציע – כפי שאדוני היושב ראש הציע – שהנושא הזה ייבדק באופן מדויק ולא נזרוק השערות שונות שאולי לא בדיוק מבוססות על המציאות.

אדוני היושב ראש, כפי שאתה אמרת, אנחנו אכן צריכים לפנות למרכז המחקר של הכנסת למרות שאני כן מצפה, דוקטור שרה זילברשטרום, שתעבירי לנו קצת נתונים או תעבירי לנו נתונים לגבי ההכשרה הקיימת היום בעניין הזה כדי שנוכל אחר כך לבדוק כמה באמת משתלבים בהוראה. אותו הדבר, אני הייתי רוצה לקבל מיפוי של בתי הספר. אומרים שבבית ספר מסוים יש תשעים אחוזים תלמידים יוצאי אתיופיה ואני שואל היכן זה מתקיים ומי זאת הרשות המקומית. מה ההשתלבות? האם היא רק בגני הילדים שם יש בעיה להביא תלמידים משכונה מסוימת לשכונה אחרת? או האם מדובר בתלמידי חטיבת ביניים שכן אפשר להזיז אותם, לשלב אותם ולשים אותם בכיתות אינטגרטיביות? חסרים לי כאן הנתונים הללו. אם לא נקבל את הנתונים, לא נוכל להתייחס בצורה יסודית. חבל שיש כל כך הרבה גופים וצריך לברך על כך שבאמת נותנים תשומת לב אבל אין לי תמונה שלמה.

יש דבר אחד שאני כן רוצה להתריע עליו ולהצטרף לחבריי. אוי ואבוי לנו אם גם בסוגיה הזאת של עובדי קבלן תהיה כאן עוד פעם איזושהי חפיפה. כל הכבוד לך וכל הכבוד לכם על כך שאתם נותנים לאותו מנהל בית ספר עוד שמונה שעות אבל תנו לו תקן. תנו לו תקן. אנחנו מנסים להילחם בכל תופעת עובדי הקבלן ואנחנו עכשיו נימצא בזה?

אלה שמונה שעות תקניות לכל דבר ועניין.

מדובר בתקן, בחברים מן המניין במסגרת החוק.

בסדר. נעזוב את זה.

זה כלל נקוט בכל ניסיון לעשות עדיפות מתקנת. כאשר הגיעו העליות הגדולות מברית המועצות, נתנו למוסדות האקדמיים ולאוניברסיטאות תקנים לכמה שנים.

נכון.

לכן הדבר הזה הוא חיובי. כמובן יש את הבעיה של המעבר.

בעניין התקן, לא כפי שגם שמענו מישעיהו שאמר שהתקן נשאר או השעות נשארות, השעות התקניות, והמורה עזב ומנהל בית הספר מאמץ את זה לעצמו כאשר זה ניתן לו למטרה מסוימת.

יש דבר אחד אותו הייתי מבקש ואולי הוא נובע מהניסיון שלי. יש תלמידים יוצאי אתיופיה במוסדות להשכלה גבוהה, כולל גם מכללות אקדמיות. אני בעצמי נתקלתי באופן אישי בתלמידים שהיו לי במכללה אבל הם אינם הולכים להוראה. השאלה היא אם יש אפשרות לקרוא להם, לשכנע אותם, לפתות אותם בתמריצים שונים כדי למשוך כוחות טובים להוראה. אנחנו עושים את זה במגזרים אחרים ואנחנו עושים את זה באוכלוסיות אחרות ולכן מדוע לא לעשות את זה לגביהם? אי אפשר לומר סמינר הקיבוצים. סמינר הקיבוצים מסמן בנקודה התחלתית כבר מההתחלה עם המכינה וכולי. כאן מדובר בתלמידים שהצליחו באוניברסיטאות ויש להם נתונים גבוהים. בואו ננסה לשכנע אותם לבוא אתנו להוראה. יכול להיות, כפי שאמרה שושנה בן-דור, שהאנשים למדו חינוך אבל צריך להגדיל את המאגר. חייבים להגדיל את המאגר ממנו נבחר את הטובים שישתלבו בכיתות רגילות וחס וחלילה לא בכיתות ייחודיות כי אנחנו באמת רוצים אינטגרציה שלמה. זאת בקשתי.

אני חושב שכדי שתהיה לנו תמונה יותר ברורה, אני מבקש דיון – ואני אעשה זאת באופן רשמי – כדי שנדע על אותם מורים שעובדים במערכת והיכן הם פזורים.

נבקש נייר ממרכז המחקר.

כן. אנשי מרכז המחקר הגיעו ותכף ישמעו את הסיכום.

אנחנו לקראת סיום. אם יש מישהו שרוצה להוסיף משפט אחד או שניים, בבקשה.

משהו חשוב בנוגע למה ששמעון אמר בעניין של זהות. לדעתי לא צריך להגיע להשכלה הגבוהה כדי להתחבר לזהות שלנו. זה משהו שצריך להתחיל בגילאי המאוד צעירים ושם כן להטמיע את זה ולשים שם חומרים שמדברים על זהות וכל העניין הקהילתי. לא להביא את זה רק להשכלה הגבוהה.

אני מסכים אתך אלא אלה שלא עשו את זה בבית הספר, טוב מאוחר מאשר לא בכלל לא. הטוב ביותר זה בבתי הספר.

כמובן. אז אנחנו בעצם מטפלים בבעיה עוד מוקדם ולא מביאים אותה להשכלה הגבוהה כאשר שם זה מתגלגל.

דבר נוסף שמאוד חשוב לי הוא פחות לדבר על צמצום פערים ויותר על מצוינות, על איך בעצם מחזקים ואיך מביאים אנשים להיות מצוינים בחברה כדי שהם יהיו תורמים ולא רק נתרמים. כך בעצם להרחיב את זה, את המעגל. כל הזמן מדברים על צמצום פערים אבל המצוינות לא באה לידי ביטוי באופן שהוא עקבי וזה מאוד חבל. כאשר אנשים מצוינים והם מרגישים שהם רצויים והכרחיים, הם תורמים והם מרגישים חלק ממה שקורה כאן.

ברשותך, אני לא חלילה מנסה לגזול מלוח הזמנים של הוועדה את העבודה ואת הנושאים, אבל אולי בגלל שאנחנו כל פעם נדרשים בנושא כזה או אחר שקשור בקהילה להגיע לוועדה, פעם בחודש, פעם בחודשיים, אני רוצה שנעשה כאן טיפול מקיף ודווקא בגלל דבריו של שמעון ואמרתי לו שאני מוכנה להצביע על כך, על הרצינות. אני חושבת שצריך לעשות סוג של שבוע ימים שבכל יום מקדישים שעה לנושא מסוים אבל עד אז אנחנו גם אומרים למשרד החינוך עם איזה מיפוי הוא צריך להגיע כדי לנסות לקשור את זה ולהוביל לתוצאות אמיתיות ולא דיונים שחוזרים על עצמם בשנים האחרונות בכנסת הזאת.

תודה.

אני מהאגודה ליהודי אתיופיה. אני רוצה להמשיך את דבריה של יעל. אני חושבת שיש תחום אחד ממנו כל ילדי העדה האתיופית מודרים לחלוטין וזה תחום תלמידים מחוננים. לא יכול להיות שמכל העדה האתיופית אין תלמידים שראויים להיות במסגרות של תלמידים מחוננים, אופק או מרחבים או איך שתקרא לזה. כאן יש הדרה מוחלטת. לפני שנתיים חיפשתי בנרות תלמיד אחד. במשך השנתיים אנחנו מנסים לעשות משהו ואני חושבת שכאן - זה ממשיך את מה שיעל אמרה – אנחנו לא יכולים כל הזמן לדבר רק על השלמת פערים, על ילדים שהם כבר דור שני בארץ, אלא אנחנו חייבים לשבור את תקרת הזכוכית ולעבור גם לצד השני. אני חושבת שזה נושא שצריך לדון בו. צריך לחפש את התלמידים האלה.

הנקודה ברורה.

ברשותך, אני רוצה לתקן.

לפני שבועיים או שלושה שבועות ביקרתי בנוער שוחר מדע באוניברסיטת תל אביב.

אני רוצה לתקן ולהתייחס לדבריה של שרה. באמת לפני כשש שנים היה נתון שהצביע על כך שבמדינת ישראל על כל ארבעים ילדים, ילד אחד ממוצא אתיופי אבל במחוננים על כל אלף ילדים, 917 תלמידים, ילד אחד ממוצא אתיופי. אז הייתה באמת פעולה משותפת עם האגף למחוננים ומצטיינים במשרד החינוך. בין היתר הסתבר שהמחסום היה מבחנים של מכון סאלד לאיתור ילדים מחוננים ואז נוצרו מכונים נוספים כמו מכון קרני ואחרים שבאמת אפשרו כניסה יחסית גדולה. נכון שצריך לעשות עוד הרבה, אבל היום אי אפשר לומר שמודרים. המספר הולך וגדל אבל צריך לעשות עוד יותר.

יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

כן, כבוד היושב ראש, משפט אחד. אני איש השטח ולכן אני מדבר רק מהרהורי לבי. שלושה דברים שהייתי רוצה וזקוק למענה מיידי. כמו שאמרתי, מה אני עושה עם בוגרים שעכשיו הולכים לסיים את לימודיהם.

על זה קיבלת תשובה.

כן.

אני מציע לך בסוף הישיבה לדבר עם שרה ממשרד החינוך.

הוראות ברורות בנושא של תנאי קבלה מקלים.

תיפגשו אחרי הישיבה ותחליפו טלפונים.

בסדר. תודה.

ברשותכם, אני רוצה לסכם את הדיון ולומר את הדברים הבאים.

ראשית, אני רוצה לפתוח בכך שבהיכרות האישית ארוכת השנים שלי עם הקהילה האתיופית בכל החתכים ובכל המקומות, התרומה של הקהילה האתיופית לחברה הישראלית היא תרומה חשובה, אמיתית וערכית. התרומה היא לא רק בעניין של להכיר את האחר וללמוד סבלנות וסובלנות אלא באמת כאשר אתה נפגש עם חבריי חברי הכנסת, עם האנשים במקצועות השונות ובתחומים השונים ועם אנשים שמופיעים בפנינו, אתה נפגש עם מצוינות, עם נחישות, עם הצלחות ועם יכולת אמיתית להיות בשורה הראשונה של החברה הישראלית. זה בעיקר תלוי בנו כיצד אנחנו בחברה הישראלית נוכל לקבל, לטפל, לעודד ולקיים תכניות ייחודיות, תכניות מתערבות, עדיפויות מתקנות. כך נהוג היה כל השנים וכך צריך להיות גם עכשיו לגבי אוכלוסיות שהן מוחלשות. לא חלשות אלא מוחלשות. זה דבר נכון וראוי.

שנית. זה לא סוד שכאשר אנחנו רואים נתונים של מערכות החינוך במדינת ישראל, הקהילה האתיופית נמצאת במקום הנמוך ביותר מבחינת התוצאות הנמדדות. זה מחייב אותנו לכפל כפליים של מאמצים, של אנרגיות ושל חשיבה כיצד סוגרים את הפערים האלו במקביל כמובן – ואני מקבל את מה שנאמר כאן – לא רק סגירת פערים, כלומר, לא למצוא את הדרך שהאוכלוסיות המוחלשות יתחברו לנורמה של החברה, אלא באמת גם לעודד את המצוינות ואת ההצלחות וכדומה.

זה חוזר על עצמו. אתם יודעים שבחברה שלנו יש את האוכלוסייה הערבית, יש את האוכלוסייה החרדית ויש את האוכלוסייה האתיופית, ולכן למרות ריבוי מקרי ההצלחה וההישגים – עדיין סטטיסטית, ואנחנו צריכים להסתכל על זה סטטיסטית כי זה מבטא בסופו של דבר את המקום בו אנחנו נמצאים, אנחנו נמצאים במקום לא טוב.

ועדת החינוך בכנסת ה-19 שמה לעצמה את הנושא כנושא מרכזי. עשינו כמה דיונים ונעשה דיונים גם בעתיד ונראה איך אפשר ליישם את הרעיון שאת פנינה העלית. אנחנו לא גוף ביצועי אלא אנחנו גוף שיכול כמובן לבקר, יכול לעודד, יכול לתבוע ויכול לעזור למערכות הביצועיות שאלה משרדי הממשלה השונים או הארגונים השונים כדי שכל אחד כמובן יעשה את חלקו. אנחנו נמצא את הדרך להמשיך להיות מעורבים באותם מקומות שהם משתנים. צווארי הבקבוק הרי משתנים לאורך השנים.
ממה שאני התרשמתי, אני מזהה שהבעיה העיקרית, הנקודה בה צריך לשים את האצבע, היא מימוש הפוטנציאל בכניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה בכלל ולמוסדות הכשרת מורים בפרט. על זה בכלל אין ויכוח כי כולנו עוסקים בזה, להנגיש את ההשכלה הגבוהה אבל זאת הנקודה. כלומר, גן הילדים, בית הספר היסודי, בית הספר התיכון והבאת הילדים בסוף בית הספר, לפני הצבא או אחרי הצבא – כל אחד במסלול שהוא הולך בו – כדי שיהיו בעלי נתונים המאפשרים כניסה לכל התכניות ובתוכן כמובן המסלולים האלה.

סליחה שאני מפריעה, אבל גם אם יש מכסה כזאת, השאלה אם בסוף יש תקרת זכוכית.

לא. אין מכסה. אין שום מכסה.

נגיד שמתוך אותם אלף מורים.

אני רוצה להגיע למצב בו יהיו כל כך הרבה מורים ואז תהיה בעיה של מקומות תעסוקה. כרגע זה לא המצב. אם כן, זאת לפי דעתי, איך שאני מזהה, הנקודה המרכזית.

אני מבקש ממרכז המחקר של הכנסת. עלו כאן יותר מדי נתונים שלפעמים גם סותרים בשאלה לגבי היקף בני הקהילה האתיופית שיש ברשותם נכון להיום תעודת הוראה. זאת שאלה ראשונה. לפי הנתונים שקיבלנו כאן מזיוה, בשנתון הסטטיסטי כתוב שיש קרוב לאלף כאלה אבל אין לנו תשובה איך האלף האלה מתחלקים. כלומר, כמה מהם מלמדים בפועל, בתקן, וכמה מהם נמצאים בתכניות מתערבות שונות. כלומר, לקבל תמונת מצב על בני הקהילה האתיופית שהם בעלי תעודות, כלומר, סיימו את ההסמכה ומלמדים וכאלה שאינם מלמדים.

אני חושב שבמערכת החינוך, חוץ ממורים יש גם יועצים חינוכיים ויש גם פסיכולוגים חינוכיים. הייתה פעולה חד פעמית.

אתה צודק. אלה שני מקצועות מאוד חשובים.

הייתה איזושהי תכנית שהכניסה כמה יועצים ויועצות.

בסדר. גם יועצים ופסיכולוגים בני העדה האתיופית שהוכשרו והשאלה היכן הם נמצאים. אני מבקש מהארגונים השונים שיש להם נתונים – כמובן גם ממשרד החינוך – לשתף פעולה ולתת נתונים. משה, אם לך יש נתונים או לך, שושנה, שנתת נתונים של הבוגרים שלכם.

לגבי הנושא של אותם 82 מורים בעלי הכשרה להוראה באתיופיה. אני באמת חושב שאתם צריכים לקחת את הקבוצה ולעשות לה איזושהי הכשרה בסיסית ולראות מי מתוכה באמת יכול להשתלב במערכת החינוך. זה בהחלט פוטנציאל לא קטן ואני מבין שהוא בעייתי אבל אני בטוח שיש כאלה שעם הכשרה נוספת או השלמה נוספת, יכולים להיות מוכשרים לכך.

התייחסו כאן לנושא שעלה בשנים האחרונות והוא נושא של מוסדות חינוך בהם מרבית התלמידים – נגיד משבעים אחוזים ומעלה – הם יוצאי אתיופיה. אם אתם זוכרים, בתקופה הקודמת של משרד החינוך הייתה החלטה חותכת וחד משמעית דיכוטומית לסגור את המוסדות האלה. אחר כך הסתבר שזה לא תמיד נכון וכי צריך לשקול ולבחון היכן זה נכון, היכן זה לא נכון ומהו התהליך שצריך לנקוט בו כדי שהתופעה הזאת תלך ותצטמצם. לכן זה לא נכון לדבר במונחים החלטיים. גם אני התרשמתי אפילו בביקור שעשינו בזמנו בנתניה, שם היה בית ספר מסוים אחד שאמרו לא לסגור אותו ובית ספר שני שאמרו כן לסגור אותו. אני חושב שמשרד החינוך גם פועל כך בשנים האחרונות, לבחון את הדברים האלה בצורה עניינית.

אתה יודע, זה מדרון חלקלק. ברגע שהרכבת הולכת באמת במסלול קיצוני והיא סוטה ממנו, כדי להחזיר אותה למסלול צריך למשוך חזק לצד השני. גם משפטית, כאשר אומרים שצריך לבחון ולשקול, אתה משאיר את מרחב הפעולה למנהלי בתי הספר.

הייתה החלטה.

אני זוכרת את ההחלטה. אחת הבעיות היא שבסופו של דבר מי שלוקח את ההחלטה אלה הם מנהלי בתי הספר, אותו ראש עיר שנמצא באזור ולצערי גם ועדי הורים שהרבה פעמים גם לא רוצים מכל מיני מניעים פוליטיים. בסוף לא צריך להשאיר את זה באוויר אלא צריכה להיות מדיניות מסודרת דבר שלצערנו לא קיים. המיפוי הוא לא מיפוי ואין לנו תמונת מצב אמיתית. אנחנו לא באמת יודעים את רחשי הלב ומה קורה עם הילדים. אני חושבת שחסרים כאן הרבה מאוד נתונים.

בסדר, אבל אני חוזר ואומר שהייתה תקופה שהייתה החלטה חד משמעית ואחר כך השטח בהחלט הציג תמונה קצת שונה. מי שרוצה להקשיב לוועדי הורים, למנהלי בתי ספר ולרשויות מקומיות, לא יכול להגיד שזה הכול פוליטי. בסופו של דבר יש דעות שונות בתחומים האלה. אני חושב שמשרד החינוך, יש לו מדיניות נכונה היום לעומת ההחלטה הגורפת החד משמעית ולמרות זאת צריך לבדוק. אם יש לך נתונים או למישהו אחר על בתי ספר שהם עדיין במצב של נחשלות בגלל סיבות אלה ואלה, צריך לטפל בזה אבל לומר באופן חד משמעי ולכפות הכול מלמעלה – אני חושב שזה דבר לא נכון והוא לא נכון בסופו של דבר כדי לקדם את התלמידים, את מוסדות החינוך, את שביעות הרצון של ההורים.

גני ילדים בדרך כלל יושבים בשכונה כי ילדים לא מסיעים לגני ילדים וזה אסור. לכן אם יש שכונה שמרבית תושביה הם אתיופיים, קורה באמת שגן הילדים בשכונה עצמה הוא על בסיס של ילדים מאתיופיה.

אתה רוצה שאני אומר משהו על יבנה? אני אשמח להתייחס.

זה סיפור בפני עצמו. אנחנו נקיים דיונים, ניפגש כאן, משרד החינוך יציג נתונים, נטפל גם בנקודות ספציפיות שעולות מדי פעם מהשטח ונטפל בפניות שמגיעות אלי ומגיעות אליכם. נטפל בדברים האלה ודרכם נראה את התמונה הכוללת. אסור במקרים כאלה – זה לפחות הניסיון שלי – לתת מלמעלה איזו הוראה חותכת וחד משמעית כי בסופו של דבר אנחנו פוגעים בשיתוף הפעולה שאנחנו כל כך זקוקים לו עם ההורים, עם הקהילה ועם המקומות האחרים.
נדמה לי שאלה פחות או יותר הדברים שרצינו לומר.

כמה זמן אתה נותן למרכז המחקר?

מרכז המחקר עובד מהר. אני לא צריך להקציב לו זמן.

שמעון הפנה את תשומת לבי לבעיה שצצה ביבנה. אולי תאמר עליה כמה מלים.

באופן כללי אפשר להצביע על הרבה דברים אבל ביום יום יש גם מקומות שבאמת גורמים לנו לצער רב מאוד. לפני שבועיים או שבוע וחצי ביבנה, בית ספר אחד שנסגר, וטוב שנסגר כי זה היה מסיבות בטיחותיות ובית המשפט קבע שצריך לסגור את בית הספר.

בית ספר חרדי.

בית ספר חרדי.

זה לא היה בית ספר. היו בו ילדים מגיל שלוש עד גיל תשע ולא עשו חלוקה גילית.

כן אבל בית ספר חרדי. מוסד פטור.

בית ספר חרדי לא רשמי אלא עם פטור מלא. אחרי שבית הספר הזה נסגר, כל הילדים האחרים מצאו להם פתרון. כלומר, החרדים התקבלו למקומות אחרים ונשארו 16 ילדים – שמונה במעון, שלושה בגני ילדים וחמישה בנים ובנות - כאשר יש שני בתי ספר חרדים ממש סמוכים לשכונה, בית ספר לבנות שנקרא בנות יעקב ובנות לאה ובית ספר אחד שהוא חינוך דתי חמד ששם אין בעיה.

היה גם בית ספר סיני. שלושה בתי ספר לא רצו לקבל את הילדים.

בסיני קיבלו. זה החינוך הממלכתי-דתי. ייאמר לזכותם ששם קיבלו את הילדים. מה שקרה זה שההורים הם חרדים, אחד מההורים הוא דווקא רב של החרדים, רב מן המניין, אבל כשזה הגיע לחינוך, אמרו להם שהם צריכים גיור לחומרה. לא מדובר על בני הפלאשמורה בתוך השכונה.

הם עוברים גיור ואין אתם בעיה. הבעיה היא עם ביתה ישראל שמבחינת החרדים ספק אם הם יהודים.

זה אבסורד. אני פגשתי את ההורים ואתה צריך לראות את הכאב שלהם. ילדים שאפילו לא יודעים לדבר אמהרית ולא מדברים טיגריניה וכך גם ההורים, פתאום מחזירים אותם מאה שנים אחורנית ואומרים שהם לא שווים. זה כל כך נורא. אני פגשתי אותם פעמיים.

אני לא רוצה לתת להם עצה, אבל שיחשבו פעמיים אם הם רוצים לשלוח את הילדים שלהם לקהילה החרדית.

אפרופו פוליטיקה. בהמשך לדבריו של שמעון. שוחחתי עם אותו ראש עיר יבנה. אתה אומר שאין פוליטיקה, אבל הוא שכח לסגור את הטלפון. מי אמר שבכנסת לא מעניין? הוא שכח לסגור את הטלפון ואני שומעת שהוא אומר: אז מה אכפת לי, שיקבלו גם ערבים, אבל מה, אלה מסכנים, הלכו ברגל עד סודן. אז אומרת לו מישהי: אתה יודע מה, אנחנו נפתח רישום בעירייה ואחר כך זאת בעיה שלהם עם בתי הספר. אחרת אומרת: זה לא משנה, בסוף הם ירגישו עוד הפעם דחויים ואז תהיה לנו בעיה. זה הדיבור שם. נכון שראש העיר אולי לא יכול לפתור אבל המדינה כן יכולה לשלול במקום את אותם 25 אחוזים שהיא מתקצבת. אם אלה בתי ספר ממלכתיים, לסגור לחלוטין את הברז.

לא, אלה לא בתי ספר ממלכתיים.

סיני הוא בית ספר ממלכתי.

סיני קיבל.

אבל בהתחלה הייתה גם שם בעיה. אני אומרת לגלות אפס סובלנות בדברים האלה. אסור לשחק עם זה. אתה לא רוצה לקבל, אתה רוצה להפלות? בסדר, מעכשיו אתה פרטי לחלוטין.

אני מזכיר לך את הבעיה הלאומית שהייתה למוסדות חרדיים שלא הסכימו לקבל בנות מזרחיות.

זה היה בעמנואל.

כן. את חושבת שזה נפתר? זה לא בדיוק נפתר. לכן יש בעיה של המדינה היום בהתמודדות עם מוסדות הפטור ואלה מוסדות פטור חרדיים. מדובר כאן על 16 ילדים ממעון עד כיתות היסוד ואתה לא יכול לפתוח להם בית ספר.

רוצה לשמוע מה הפתרון האמיתי? פתחו עכשיו מתקן חלופי רק לילדים האתיופים.

ההורים דרשו את זה.

תנועת חב"ד באופן מוצהר לא מקבלת אתיופים.

יש גזענות לא מבוטלת במוסדות החרדיים ואתם מכירים את זה לא מהיום ועוד לפני שהתחילה העלייה מאתיופיה.

ביבנה – בדקתי לעומק – זאת לא אגודת ישראל אלא זאת ש"ס.

אני מאוד מודה לכולכם. אני בטוח שניפגש שוב.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:45.>