PAGE
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
26/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 186>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, כ"ו באייר התשע"ד (26 במאי 2014), שעה 10:00

<הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17) (מעצרים), התשע"ד-2013>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
שולי מועלם-רפאלי

משה מזרחי

מרב מיכאלי

אורי מקלב

אורית סטרוק

עדי קול

>
מיכל גולד - עו"ד, יעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

יפעת רווה - עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

נורית הרצמן אבי-יצחק - עו"ד, פרקליטה במחלקה הפלילית - רפרנטית נוער, פרקליטות המדינה

קרן ישראל שלום - עו"ס, מפקחת ארצית מעצרים, משרד הרווחה

נועה ווינשטוק-עסיס - ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

דפנה רון - ק' יעוץ וחקיקה נוער באח"מ, המשרד לבטחון פנים

דנה צרונובלסקי - ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

אתי אלקבץ - קצינת ניהול כליאה מרכז - שב"ס, המשרד לבטחון פנים

אפרת ליפשיץ-פרקש - מתמחה ביועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

שירי לנג - עו"ד, ממונה חקיקה בלשכה המשפטית, הנהלת בתי המשפט

חנית אברהם בכר - עו"ד בלשכה המשפטית, הנהלת בתי המשפט

רחל דניאלי - עו"ד, סנגוריה ציבורית

גלית מבורך - עו"ד, סנגוריה ציבורית

כרמית פולק- כהן - סגנית יועמ"ש, המועצה לשלום הילד

ענבר קונטס - סטודנטית

אפרת חקק

דורית ואג

שרון רפאלי
<הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17) (מעצרים), התשע"ד-2013>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. היום נעסוק בהצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17) (מעצרים), התשע"ד-2013, וננסה להכין אותו לקריאה שנייה ושלישית. משרד המשפטים, בבקשה.

ביולי 2011 תוקן חוק המעצרים ולא היה תיקון מקביל בחוק הנוער שמתאים תקופות מעצר לקטינים. הצעת החוק מבקשת שלושה דברים: ראשית, את אותה תקופת מעצר שבית המשפט מוסמך להאריך בין הכרעת הדין לגזר הדין לקצר מ-90 ימים ל-45 ימים; לתת שתי תקופות של 45 ימים לערכאה דיונית; ולתקן את הסעיף כך שבמקום המילה "הרשיע" יהיה "הכריע את דינו" כדי שיהיה ברור שזה חל על קטינים כי לגבי קטינים ההרשעה היא חלק מגזר הדין ולא מהכרעת הדין.

זה לא ממש מדויק. אין לכם 90 ימים. 90 ימים יש לבוגרים.

חוק הנוער אומר שבמקום 90 יום ייקרא 45 ימים. הוא אומר את זה על סעיף 61(ג). סעיף 61(ג) הוא גם 61. הכי טוב להבהיר כדי שיהיה ברור לכולם ולא תהיה פרשנות של 90 יום.

אין פרשנות של 90 יום. בית המשפט העליון קבע שזה 45.

לא, זה לגבי 150. פה יש החלטה של רובינשטיין שאומרת שלכאורה הסעיף הזה חל על קטינים, אבל הוא לא נכנס לזה, והכי טוב שהמחוקק יגיד את דברו ולא נישאר עם פרשנויות.
שנית, זה הסמכות להאריך בעוד 50 יום, ופה יש מחלוקת פרשנית האם זה חל או לא חל. אני רק אגיד שחוק הנוער קובע שחוק המעצרים ייקרא לעניין קטין בשינויים המחויבים. כלומר מה שיש בחוק המעצרים חל על קטינים, אלא אם חוק הנוער משנה או מתקן. אבל שוב, גם פה יכולות להיות פרשנויות לכאן ולכאן, והכי טוב שפשוט נכריע פה. כאן אנחנו מציעים לקצר את התקופה ל-75 ימים, והבקשה הזאת תוגש רק באישור היועץ המשפטי לממשלה.

תיקון נוסף אחד לגבי מעצר הגישור שמאפשר להאריך מעצר ב-72 כדי לבקש בקשה נוספת, אנחנו מבקשים גם להחיל את זה על קטינים.

בפעם הקודמת התבקשנו להעביר נתונים - -

אני רוצה להבין, מה מסובך בתיקים האלה שעליהם אתם רוצים זמנים כאלה?

קודם כול אני רוצה להגיד שיפה שהעברתם נתונים, והם היו נתונים מאירי עיניים, אבל חלק מהנתונים שביקשתי דווקא לא העברתם; כמו למשל על הבקשות האלה שמוגשות בעניינם של בגירים – באיזה נסיבות הן מוגשות ומה ההיענות של בתי המשפט.

לא נתנו קטינים. את הבגירים הם העבירו.

דיברנו על בגירים, לא על קטינים. העברנו ונורית תוכל עוד מעט לפרט.

מי מאריך את המעצר לתקופות כאלה?

בית המשפט העליון.

שופט של בית המשפט העליון.

אני נורית הרצמן, פרקליטה במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. למעשה, בשני התיקונים המרכזיים לאפשר לערכאה הדיונית ששומעת את התיק עצמו, להאריך את המעצר לאחר שכבר נקבע שהנאשם ביצע את העבירה. במהות זה המצב הקיים, אבל הבעיה היא שבחוק הקיים קיימת לקונה בגלל השימוש במילה "הרשעה", מכיוון שלגבי קטין, לפי חוק הנוער, לא מיד מרשיעים אותו, אלא קודם קובעים שהוא ביצע את העבירה, ולאחר שבית המשפט מקבל תזכיר של שירות המבחן לנוער שדן בשאלה, האם ראוי להרשיע או לא להרשיע – רק אז מחליטים אם לנקוט דרכי טיפול ללא הרשעה או בהרשעה ודרכי ענישה. אבל לגבי אותו קטין שכבר נקבע שביצע את העבירה כבר לא עומדת לו חזקת החפות. זאת אומרת השאלה אם ביצע את העבירה או לא אינה במחלוקת. לאחר מכן אם צריך להאריך את המעצר המטרה היא רק לצורך הכנת אותו תזכיר שירות המבחן שלוקח זמן. שירות המבחן לנוער מבצע בדיקות מאוד מעמיקות ויסודיות לגבי קטינים, והדברים האלה לוקחים זמן. מי שמכיר את עניינו של הקטין ויודע כמה מקום יש להאריך או לא, ומה המצב זה בעצם השופט שדן בתיק עצמו. לכן הפנייה לבית המשפט העליון בשלב הזה שאנחנו נמצאים כבר לאחר הכרעת דין רק מכבידה ומסרבלת את המערכת. לכן קבע כבוד השופט רובינשטיין שגם לפי החוק הקיים הוא נוטה לפרשנות שהסמכות היא לערכאה דיונית. אנחנו לשם הזהירות ממשיכים להגיש לבית המשפט העליון כדי שלא נימצא בבעיה. אז זה בעצם ראש אחד של התיקון.

העניין הזה שקטין שהוא כבר אחרי הכרעת דין בעניינו – זה הדבר היחיד בהצעה שלכם שנראה לי סביר; שיש שופט שכבר פגש אותו וכבר יודע מה הסיפור.

זה באמת תיקון לקונה.

השאלה היא אם התקופה היא נכונה. אני חושב שצריך להשאיר את זה 45 יום.

אין פה תקופת מקסימום. השאלה היא אם זה יהיה 45 יום מהערכאה הדיונית, ואז יעלו את זה לעליון כדי שהוא יוכל להמשיך או שייתן פעמיים - - -

אני רוצה 45 יום גם שופט של בית המשפט העליון.

זאת אומרת, אתה רוצה שמ-45 הימים הראשונים זה יגיע לעליון?

כן.

עמדת שירות המבחן מעבר לזה שהם אומרים שהשופטת מכירה את התיק, הם גם אומרים שנכון יהיה לשמור מבחינת הקטין את בית המשפט העליון למקרים חריגים, לא שכל כך מהר הוא יגיע לבית המשפט העליון. צריך גם לזכור שזה בעיקר מציאת מקום טיפולי לקטין. זה לא ניהול מורכב - -

למה שאני אאפשר לשופט דיוני להאריך ב-45 יום או ביותר מ-45 יום? הוא יכול להחליט, וזה הכול.

אבל אם היא אומרת לך שחלק ניכר מהמטרה הוא למצוא מקום לקטין הזה - -

אני רוצה שגם שירות המבחן יעבוד מהר.

אבל אתה יודע שיש היום 200 ילדים ממתינים למוסדות של חסות הנוער. אז זה לא יעזור גם אם יעבדו מאוד מהר. עדיין תהיה בעיה.

גם אם השופט יחליט אין לו מקום בשבילם.

עד שלא יבנו עוד מוסדות של חסות הנוער יש בעיה.

שיבנו.

הבעיה המרכזית היא שאין איפה לשים אותם.

אני מפקחת בשירות המבחן לנוער. אני רוצה לחדד את הדברים שמיכל התייחסה אליהם. הרעיון שקטין יפגוש באופן מהיר את בית המשפט העליון, יש בו משהו שמפספס קצת את הערכאות בדרך. שירות המבחן בתחום המעצרים עושה כמה שיותר מהר את עבודתו בהתאם ללוח הזמנים שמכתיב בית המשפט. הימים האלה לאחר הכרעת הדין הם משמעותיים לבניית תכנית טיפול, לגיבוש המלצות סופיות. הימים האלה הם ימים חשובים לנו, וזה בדרך כלל פרק הזמן שאנחנו מבקשים לנו כדי לגבש את המלצותינו.

כמה זמן אתם רוצים?

45 יום זה משהו שאנחנו יכולים לעמוד בו, לעשות את הבדיקות הרצויות.

אז בואו נסתפק ב-45 יום ולא נוסיף עוד.

כשגיבשנו את התזכיר עשינו בדיקה, וראינו שמתוך 15 תיקים שהיה בהם צורך בהארכות חוזרות ונשנות בלמעלה ממחצית מהם היה צורך ביותר מ-45 ימים בשלב הזה בשביל התזכירים והתזכירים המשלימים.

אבל למה אני צריך לתת לכם 75 ימים? אני לא אתן לכם. אני נותן לכם 45 יום כי זה מה שמספיק לשירות המבחן.

לא ביקשנו 75, אלא 45 ועוד 45.

זה 90.

90 שמחולקים ל-45 ו-45.

ביקשנו 45, ואם יש צורך - -

- - -

הכתיבה לא אורכת זמן רב, הבדיקות אורכות זמן רב.

בסדר, את זה אתם צריכים למהר לעשות ב-45 יום.

הרבה פעמים אנחנו תלויים בגורמים שלא קשורים רק בשירות המבחן. אנחנו תלויים במסגרות.

עדיין הילד נמצא במעצר.

אנחנו עושים מאמץ לאתר חלופות מעצר. כמובן, בהקשר הזה אנחנו נוהגים לפי החוק. אבל עדיין, לצערנו - -

צריכים ליצור את האיזון הראוי. אני לא בטוחה שיש.

בואו נוסיף מסננת שאם רוצים את 45 הימים הנוספים צריך להגיש בקשה מנומקת, למה לא הספיקו 45 יום בפעם הראשונה.

אולי "טעמים מיוחדים שיירשמו על ידי בית המשפט".

כי אנחנו רוצים כמה שיותר להמעיט בימים האלה.

טעמים בכל מקרה כדאי לבקש.

שלא כל פעם יבקשו עוד 45 יום.

צודקת. אבל למה 45 ועוד 45?

45 ועוד 45 זה מכיוון ששירות המבחן צריך את זה.

אני מבינה, אז 45 + 20 מטעמים שיירשמו, אבל אל תיקחו עוד 45.

יש לי שאלה, וסליחה שאני מתפרץ לדלת פתוחה. דיברתם על הנתונים לפני שנכנסתי?

רק התייחסנו לקיומם.

מי אחראי על המצאת הנתונים האלה שיכול לתת תשובה?

אנחנו מפרקליטות המדינה.

ושירות בתי הסוהר.

אם אני זוכר טוב, מתוך הנתונים, למעט ארבעה פליליים הם ביטחוניים.

שישה פליליים.

היתר ביטחוניים. מה מוגדר ביטחוניים? שפוטי בית דין צבאי?

כן. יש מעטים ששפוטים גם בבית דין פלילי רגיל, אבל הם עדיין מוגדרים ביטחוניים בשל אופי העבירה והמניע.

"ביטחוניים" קשור לאופי העבירה, לא למקום שבו הם נשפטו. נכון?

אופי העבירה והמניע לעבירה.

אופי העבירה קובע איפה הם יישפטו.

אלא אם כן הם ערבים - -

ראינו עכשיו עם שחרור המחבלים שזה לא מדויק.

אפשר להגיד שמרביתם תושבי השטחים.

כן. תושבי השטחים ומזרח ירושלים.

תושבי השטחים יכולים להיות גם יהודים. השאלה למה אתם מתכוונים במונח "תושבי השטחים"?

אין לנו קטינים ביטחוניים יהודים.

אני נגד שחרור מחבלים ובעד לתת להם עונשים קשים ככל האפשר, אבל אני חושבת שצריך להתייחס אליהם כמו אל בני אדם בכל ההליכים של המעצר, של המשפט. מה זה קשור עכשיו שהם ביטחוניים?

כמו בני אדם כי הם בני אדם.

זה מה שאני אומרת. זה לא משנה בעיני שהם ביטחוניים. אני רוצה בתור מדינה לתת להם את מה שמגיע להם. אם הם בני נוער הם יקבלו את מה שמגיע להם כבני נוער.

אני תומך בשתי ידיים במה שאת אומרת.

אנחנו עם אורית סטרוק.

אי אפשר להתעלם ממה שאומרת חברת הכנסת אורית סטרוק.

גברתי משירות המבחן, אני קראתי במקרה השבוע שבתי דין צבאיים לא מורשים לבקש תזכיר.

זה מתייחס לקצינים באיו"ש.

הנושא הזה מטופל אצלנו, אבל הוא לא קשור לטיפול הנוכחי.

אבל עוד לא חזרת אלי עם תשובות. נכון?

בואו לא נסטה. יש לנו מספיק מה לעשות בחוק הזה.

אנחנו סוטים לגמרי. ההתאמה שעשו לחוק הנוער לאיו"ש – - - - בדבר הוראות ביטחון.

זה משהו אחר.

עשו את ההתאמה הזאת?

הוא לא דורש אותם דברים שקטין מקבל.

עשו חלקים נרחבים, לא בכול. יש דברים שהם עדיין בבחינה.

הם עושים ישיבות איטיות.

הן איטיות אבל מהירות.

למה שאלתי על הביטחוניים? כי אם ככה יש מאוד מעט נטולי תזכיר.

דבר ראשון, תזכיר לעונש יהיה קיים גם באיו"ש. שנית, תזכיר - - - הובא לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה וממתין להכרעתו. אבל גם זה וגם זה לא קשורים לחוק שאנחנו רוצים לתקן ולדיון הנוכחי. זה מטופל אצלנו אבל בהקשרים אחרים.

בואו נחזור למקום שהיינו בו. אנחנו מציעים שזה יהיה 45, ואם רוצים להוסיף אז עוד 20 ימים מטעמים שיירשמו.

אנחנו רוצים להציע אחרי שבדקנו עם שירות המבחן, לעשות את זה 45 ימים פלוס 30 יום מטעמים שיירשמו. אותם מקרים שלא מסתיימים ב-45 יום הם באמת המקרים המורכבים יותר שלגביהם שירות המבחן צריך לקבל חוות דעת פסיכו-דיאגנוסטיות שזה על ידי גורמים חיצוניים שלוקחים זמן; יש המתנה למקומות במעונות וכדומה. אני לא בטוחה שאותם 20 יום יספיקו. בית המשפט יכול גם לתת פחות. תמיד יש שיקול דעת.

אדוני היושב-ראש, ביטול - - - הוא מספיק כדי לוודא שיש שם בדיקה רצינית שאכן יש צורך בתוספת הזאת?

שופט צריך יהיה לכתוב טעמים מיוחדים לכך שהוא החליט להאריך את המעצר.

בדיוק.

ולאחר מכן פנייה לבית משפט עליון.

אני רוצה לציין ששופטי הנוער שצריכים להחליט לגבי הדברים האלה הם ייחודיים לנושא הזה, והם מאוד רגישים לצורכי הקטין.

מי בעליון שופט נוער?

בעליון כל השופטים יכולים לדון.

רק למען הסדר הטוב: מדובר ב-45 ימים פלוס 30 יום מטעמים מיוחדים שיירשמו.

גם הערה לנוסח: אנחנו תיקנו פה את הנוסח כדי שיהיה ברור שהכוונה היא גם בהכרעת דין ולא רק בהרשעה. אמרתי לאפרת שכתוב: "לתקופות שלא יעלו על 45 ימים". פשוט הושמטה המילה "נוספות". זה אמור להיות "לתקופות נוספות שלא יעלו על 45 ימים".

אנחנו נשנה את הנוסח בכל מקרה.

נעבור לאופציה השנייה. הדוגמאות שהבאנו להארכות מעצר ממושכות של בגירים. אנחנו יכולים לבקש 150 יום בדרך כלל במקרים של ארגוני פשיעה וגם אם יש מספר גדול של נאשמים ומספר גדול מאוד של אישומים ותיקים מאוד מורכבים.

אני יכולה לספר לכם בהמשך לדוגמה הראשונה שהבאנו כאן במידע על עניין הפרשה של בן-שטרית, ארגון הפשיעה מאילת. הופעתי בדיון בבקשת הארכת המעצר הנוספת של 150 יום בשבוע שעבר בבית המשפט העליון. מדובר במקרה קלאסי שבו מתבקש שהמעצר יוארך ב-150 יום כי זה באמת תיק מאוד מורכב. רק כתב האישום מכיל 45 עמודים, עשרות אישומים, ניסיונות רצח וכדומה – דברים חמורים מאוד. המשפט מתקדם בקצב מסחרר ויעיל. כך ביקשנו מבית המשפט העליון להאריך ב-150 יום משום שיש לנו עשרות מועדי הוכחות שקבועים עד סוף ספטמבר. עדיין כובד השופט דנציגר שקל, בחן, ולאור התנגדות הסנגורית החליט בסופו של דבר להאריך אך ורק ב-90 יום כדי לעקוב אחר התקדמות המשפט.
אני מנסה לומר שבית המשפט העליון לגמרי לא נעתר לבקשות שלנו במלואן, אלא אם כן הן בהסכמת הסנגורים. כאשר אין מדובר בבקשות בהסכמה של 150 יום הם יאושרו רק במשורה במקרים מאוד נדירים. זה לא קורה הרבה משום שבית המשפט העליון רוצה להיות עם היד על הדופק ולעקוב אחר ההליכים האלה ולראות שהם באמת מתקדמים בקצב הראוי. אגב, בעניין של בן-שטרית כולם הם בגירים עם עבר פלילי מכביד. לא נאשמים נורמטיבים, לא אנשים שהיה מצופה שתהיה רגישות כלפיהם עד כדי כך.

יכולה להיות רגישות בכל מקרה כי חירות זאת חירות.

בוודאי. הרי מה בוחן בית המשפט בסוג הזה של הבקשות? בית המשפט העליון בוחן מצד אחד את עוצמת עילות המעצר, והאם יש אפשרות להידרש לחלופת מעצר; ומצד שני הוא בודק את קצב התנהלות המשפט. אם הקצב הוא תקין, והערכאה הדיונית עושה מה שהיא צריכה לעשות, כלומר לקבוע הרבה מועדי הוכחות, ימים ארוכים, לשמוע עדים בקצב וכו' – לכאורה אין סיבה לא להאריך.

הבקשות האלה מוגשות עם הנמקה?

בוודאי. זאת בקשה בכתב שמפרטת את כל ההשתלשלות.

לדעתי, יש דבר מאוד מרכזי חסר בסעיף הזה בהתייחס לנוער – תזכיר מעצר עדכני. כאשר אנחנו מדברים על נער עצור אנחנו יודעים – וזה גם מובא בפתיחת סעיף 10 לחוק הנוער – מה היחס שצריך להיות לנער כזה שהוא שונה מהותית מהיחס לבגיר. אני חושבת שתזכיר מעצר עדכני צריך לכלול בקשה כזאת. זה חיוני.

מתי ניתן היום תזכיר מעצר?

היום אין שום דבר - -

יש חובה לתזכיר מעצר בקטינים.

יש תזכיר מעצר בהתחלה.

יש חובת תזכיר לכל קטין.

- - -

האם אפשר יהיה לצרף תזכיר מעצר עדכני כשמבקשים את הארכת המעצר, זאת השאלה.

לא שאפשר, שיהיה חובה.

אני אצטרך לבדוק את זה.

חוץ מזה אני חושבת שצריך להיות 45 ולא 75.

45 יש לנו. זה קיים.

בדיון הקודם כשהיושב-ראש הציע לכם לרדת מ-75 ל-60 אמרתם, אז תוותרו לנו על הטיול ליועץ המשפטי. אני הייתי מוותרת על הטיול ליועץ המשפטי ומורידה את זה ל-45, ואני אגיד גם למה.

45 קיים גם היום.

נכון. אני משאירה את זה ב-45.

ואז בלי היועץ המשפטי.

אני אסביר למה.

ואז לא צריך יועץ, אלא רק פרקליט מחוז.

תגיד לי אתה מה אתה חושב על סמך ניסיונך.

אני רוצה יועץ משפטי.

כי חשבתי שאם זה עולה לעליון אז בכל מקרה זה עובר לעיניים הרבה יותר בכירות ולידיים הרבה יותר בכירות.

נכון. למה יש לך צורך בכפילות הזאת?

זה עובר איזשהו סוג של מסננת - -

כי אני רוצה שהיועץ המשפטי לממשלה ייקח אחריות, ויגיד, אני רוצה להאריך את המעצר. לא פרקליט מחוז.

למה לא פרקליט מדינה?

לא, הם רוצים להאציל את הסמכויות של היועץ המשפטי גם לפרקליט, לסגן הפרקליט - - -

לא, זה למשנה לפרקליט המדינה או למנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. זה לא פרקליט מחוז.

- - - עמוס - -

עמוס, עמוס, אבל הוא האיש האחראי.

- - - הוא ראש התביעה הכללית. אם אתם כבר רוצים דרג מסנן אז תנו את זה לפרקליט המדינה.

מדובר על משנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים.

בעיני המשנים של פרקליט המדינה הם כפרקליט המדינה.

או מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.

לא פרקליט מחוז.

אבל לא מדובר על פרקליט מחוז.

לא, אני אומר שבכל מקרה לא פרקליט מחוז כי מאחר שזה עולה מדרגה לבית המשפט העליון אז ראוי שתהיה עין יותר בכירה מהגורם - - - בזה אני מסכים איתם לגמרי.

מבחינת הנהלים הפנימיים שלכם, כשהתיק הזה עולה לעליון מי ייצג?

הפרקליטים של פרקליטות המדינה.

לכן אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, בכל מקרה ברגע שזה עולה לעליון מי שייצג זה הפרקליטים של פרקליטות המדינה. זאת אומרת בכל מקרה זה יגיע לידיים ולהיררכיה הרבה יותר גבוהה. אם אנחנו יכולים לקבל מהם הכול אז הכול, אבל אם אני צריכה להחליט מה אני לוקחת אז אני מעדיפה לקחת 45 יום ולוותר על היועץ המשפטי כי בכל מקרה זה יגיע לאיזשהו פרקליט יותר בכיר שיסתכל על זה, והוא יהיה המסננת.

אני הסברתי בישיבה הקודמת, ואני אחזור – בכל מקרה כל הבקשות האלה ברגע שהן מוגשות לבית המשפט העליון – גם ל-45 יום – זה לא הפרקליטים במחוז, זאת לא החלטת פרקליט מחוז, אלא זה פרקליטים בפרקליטות המדינה שאנחנו מהווים עין נוספת שבוחנת את הנחיצות בכל מקרה ספציפי. שום דבר הוא לא אוטומטי, ובוודאי אם אנחנו צריכים בשביל לבקש אותם 75 יום אישור של המשנה לפרקליט המדינה או מנהל המחלקה הפלילית בוודאי שזאת בדיקה נוספת. זאת מסננת נוספת.

חבר הכנסת מזרחי, אתה רוצה שזה יהיה פרקליט מדינה במקום יועץ משפטי?

כן. זה מספק בהחלט. זה גם לא תוקע את המערכת יותר מדי. ליועץ יש מספיק מה לעשות חוץ מלהתעסק עם הדברים האלה.

אתה מכניס ילדים למעצר לתקופות.

ובכן?

זה לא מפריע לו יותר מדי.

אין כאן שום גורם מאזן.

מה זה קשור?

תבין מאיפה הוא בא, ומאיפה אני באתי.

זה שנותנים לפרקליט, גם אם הוא פרקליט כללי או מחוז זאת אותה שפה. אתה לא נותן משהו מאזן. יועץ משפטי לממשלה זה גורם מאזן שמסתכל על זה במבט אחר.

- - -

- - -

הגורם המבקש הוא הפרקליטות. זה כבר לא משנה אם זה מחוז או פרקליט ראשי או פרקליט המדינה.

זה בהחלט כן משליך.

זה לא גורם מאזן.

בהמשך לדבריו של חבר הכנסת מקלב, האם היו סיטואציות שפרקליט מחוז העלה את זה, ובפרקליטות המדינה זה נעצר?

בוודאי. הסעיף הזה לא היה קיים. מכיוון שאנחנו צריכים לתת דין וחשבון לבית המשפט העליון, הרי שלא כל בקשה שמגיעה מהמחוז מפרקליט שמטפל בתיק במחוז אנחנו נאמץ כלשונה. כלומר גם אם פרקליט במחוז חושב שתיק מתאים ל-150 יום, לא בהכרח הפרקליט במדינה והממונים במחלקה יחשבו שיסכימו עם הפרקליט במחוז. ייתכן מצב שנגיד, לא, אנחנו חושבים שצריך לבקש כאן רק 90 יום. אנחנו בוחנים את הדברים יותר ממעוף הציפור, אנחנו לא נמצאים בתוך ניהול התיק השוטף בבית המשפט, אלא מסתכלים על הדברים מלמעלה. אחרי שיקול הדעת של הבכירים אצלנו במחלקה יש בית המשפט העליון שכפי שאמרתי לא בהכרח נעתר לכל הבקשות, הוא לא בהכרח נעתר לכל הבקשות במלואן; לפעמים הוא שוקל שחרור לחלופה, לפעמים שולח לתזכיר מעצר גם לגבי בגירים. בוודאי הוא יכול לשלוח גם לגבי קטינים.

הפרקטיקה הזאת לא מעוגנת בחקיקה.

עכשיו היא תהיה מעוגנת.

היא כבר מעוגנת. 45 יום מעוגן.

המנגנון - - -

אבל הם לא יוותרו עליו כל-כך מהר, תהיה בטוח, משה.

למה אנחנו צריכים את החלק האחרון של הסעיף?

זה שכתוב: "לתקופה שלא תעלה על 75 ימים, ולחזור לצוות כך מעת לעת וכן להורות על שחרורו של הנאשם בערובה ובלא ערובה". זה בסיפא של הסעיף שאני חושב שלא צריך אותו.

איפה זה?

זה התיקון שהממשלה מבקשת עכשיו להעביר. היושב-ראש שואל באלו מקרים ולמה יש צורך להאריך את המעצר של הקטין ב-75 יום בתיקים מסובכים.

75 יום או מעת לעת? על מה הייתה השאלה?

אני חושב שלא צריך את כל החלק הזה.

הבאנו דוגמאות של 20 הארכות מעצר בעניינו של קטין.

כמו שאמרנו בישיבה הקודמת יש מעט מאוד קטינים שמגיעים למצב שהם עצורים עד תום ההליכים לתקופה כזאת משום שהעדיפות היא לשחרור לחלופת מעצר, אם מצליחים למצוא חלופה מתאימה. כך שזה המוצא האחרון. מעצר עד תום ההליכים לגבי קטינים הוא מוצא אחרון, וגם הנתונים המספריים שקיבלנו משב"ס מאשררים זאת. כלומר אנחנו רואים שיש לנו כרגע שישה קטינים שעצורים מעל חצי שנה. אבל אותם מעט קטינים בודדים שעצורים לתקופות ארוכות – ואני מדברת על העבירות החמורות ביותר של רצח - -

על איזה עבירות הם יושבים?

יש רשימה.

כי אני רוצה להבין מה המורכבות של התיק.

מעצר עד תום ההליכים זה לא מעל שישה חודשים זה על שוד, חבלה גופנית חמורה, תקיפה, איומים - -

למה התיק הזה מורכב יותר מתיקים אחרים?

זה לא משפחות פשע.

- - -

אבל אמא שמואשמת על רצח שלושה מילדיה אני לא יודע למה זה בקטינים.

לא, לא. ביקשנו דוגמאות מה עושים עם הבגירים.

אבל אני שואל מה מורכב כל-כך?

במקרה כזה המורכבות נובעת, למשל, מניסיונות לטעון טענות פסיכיאטריות. כלומר כשהסנגור רוצה להראות שהאם לא הייתה שפויה בעת שביצעה את זה הוא צריך להיעזר בחוות דעת מומחה. חוות דעת מומחה מטעם ההגנה לוקחות הרבה זמן, ולכן כמו בדוגמה של האם שרצחה את הילדים, הבקשות מוגשות בהסכמת הסניגור משום שהאינטרס הוא של ההגנה כי ההגנה מבקשת עוד ועוד מומחים מטעמה.

גם אם זה פרקליט המדינה ובין אם זה היועץ המשפטי – השאלה היא מה הנימוקים שהוא צריך לבחון? האם אנחנו מנחים אותו בנסיבות מיוחדות? השאלה היא האם הוא בוחר את זה מקצועית אם השופט ייתן לו, והוא לא רוצה? צריך לתת תוכן, מה המקרים והנסיבות אומרים. שנית, האם אנחנו עושים את הכול בפעימה אחת את כל הימים הנוספים או במעצר של הקטינים – גם אם אנחנו נותנים את המקסימום – האם זה בבת-אחת אפשר לתת 75 יום או שאנחנו מבקשים שזה יהיה בפעימות? אינו דומה 45 יום בבת אחת לעומת 30 ועוד 15 יום או 20 ועוד 25 יום.

בשום מקרה לא אסכים ל-75 יום.

גם אני לא.

גם אם אנחנו נותנים את זה אנחנו צריכים לתת את זה בשתי פעימות.

ביקרתי לאחרונה שוב בכלא "אופק", ואנחנו זורקים פה מספרים – 45 יום ו-75 יום. שיהיה ברור שזה ילדים בתא מעצר. אנחנו מתעלמים מזה. אלה תנאים שנמצאים בכלא בתא מאוד קשה ובתנאים מאוד קשים.

בלי תכנית שיקום, בלי כלום. בתא מעצר.

אנחנו מדברים על 45 יום ואפשרות להאריך את זה מנימוקים מיוחדים.

לכמה?

עד 30 יום.

אתה משאיר את זה ב-75.

לא הבנתי את ההצעה של היושב-ראש.

הוא רוצה 45 + 30.

הם רוצים פה שזה יהיה בלי סוף, מעת לעת, כי הם לא יודעים מתי המשפט הזה יסתיים. יש בזה היגיון מסוים כי בסוף אנחנו גם לא רוצים לראות את הילד הזה - - -

אם זה שופט של בית המשפט העליון שמפקח עליהם הוא יבדוק את זה לעומק.

אתה לא רוצה לתת לזה גבול?

לכן התקופה צריכה להיות 45 יום, וכל פעם שיגישו תזכיר מעצר.

תזכיר מעצר זה נראה לי דרישה הגיונית.

הסעיף עצמו כבר קובע שזה בשל סוג העבירה, מורכבות התיק, ריבוי נאשמים, עדים או אישומים. לגבי הפעימות – לגבי בגירים זה 150, ופה אנחנו מחלקים את זה ל-75 ימים, והבקשה תוגש רק באישור היועץ המשפטי לממשלה.

זה קצת אנמי. אין הרבה נימוקים בעניין הזה.

אז חשוב שבאמת יינתנו המקרים.

האם 75 יום זה לא זמן ארוך מדי לפעם אחת?

אנחנו לא נסכים ל-75 יום.

חבר הכנסת מזרחי מוכן גם 250.

לא, לא.

הם נותנים 75 יום, אבל אפשר כל פעם לעשות את זה שוב.

זאת השאלה. גם אם 75, אבל לא בבת אחת.

- - -

מה שמבקשים ממך פה זה לא 75 יום; מבקשים ממך 75 יום כפול כמה שצריך. אני אומרת, 45 יום כפול כמה שצריך.

אני אומר שגם 45 יום - - - להיות בשתי פעימות.

מדובר פה בעבריינים, לא לשכוח את זה.

גם 45 יום בשתי פעימות?

לא יודע, צריך לחשוב.

בעיני, את "מעת לעת" עם הגבלה.

מה זה עם הגבלה? התיק לא נגמר.

אני אסביר שוב. האב-טיפוס של המקרים שאנחנו מדברים עליהם שבהם נוצר צורך כזה זה תיקים של עבירות חמורות. במקרים רבים זה תיקי רצח, במקרים מסוימים זה יכול להיות למשל תיקים של אונסים קבוצתיים שיש קבוצה גדולה של נאשמים; זה תיקים עם מסכת ראייתית מורכבת שנשמעים בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי. זה לפעמים מאריך את ההליכים בגלל העומס שקיים על אותו הרכב של שלושה שופטים. אנחנו מוצאים את עצמנו בסיטואציות האלה מגישים בקשות להארכה לגבי מספר קטן של קטינים, למשל שישה קטינים. אבל כל 45 יום, שזה חודש וחצי, - הרוב המכריע של הבקשות מוגשות בהסכמת ההגנה. כך שבכלל לא מתקיים דיון בבית המשפט העליון.

אין לי בכלל ויכוח עקרוני איתכם האם חוק נוצר עכשיו בגלל מה שהיה בעבר או חוק מסתכל על העתיד. הדוגמאות שהיו בעבר זה מאוד יפה, אבל כשאנחנו לוקחים חוק צריך לראות מה יכול להיות.

אני מדברת על ההווה.

אנחנו מדברים על הדין הרצוי. את מתארת את המצוי - -

- - -

אנחנו לא יכולים להתעלם מכך שאנחנו גם מכירים - - - שחלק מההארכות המעצר - -

צריך לשלול לו את הרישיון.

למה? הרבה פעמים הסנגור מבקש את הדחיות.

אבל זה לא ממש בהסכמה. חלק מהארכות המעצר זה כדי לגרום ללחץ. אנחנו מכירים את זה גם בבגירים.

אני לא רואה את זה ככה.

אי אפשר להתעלם מזה.

עכשיו הולכים למקום לא טוב. אני מוכרח להגיד פה משהו. יש החקיקה הקיימת שנוגעת לבני נוער, יש החקיקה שנוגעת לבוגרים. לקחו את מה שהיה קודם וגזרו באופן פרופורציונלי בין קטין לבין בגיר.

- - -

אני לא רוצה לתת להם יותר מ-45 יום.

- - -

אני אומר באותן פרופורציות - - -

אבל אנחנו לא מסכימים לפרופורציות.

חצי.

אבל ממתי קטין הוא חצי?

אלה אותן פרופורציות שהיו קיימות גם קודם. אתם כל הזמן אומרים "קטינים", וכל הזמן מדברים על ילדים. מדובר פה במספר מאוד קטן של מקרים, לא מדובר במשהו גורף. סטטיסטית, עובדתית, אמפירית לא מדובר במסות. מדובר במקרים ממש ספורים על כף יד - -

וכל אחד מהמקרים האלה הוא עולם ומלואו.

- - גם אני הצטרפתי עכשיו לוועדה לזכויות הילד, אבל פה מדובר בקצה של הקצה של העבירות החמורות. מדובר בעבריינות שהיא בקצה הסקלה החמורה. זה מאוד נחמד, וזה נכון כל מה שאתן אומרות - -

אנחנו לא שולחים אותו לרחוב.

- - כאשר אתם מדברים על ילדים. בדרך כלל לא מדובר על ילדים בני 12 ו-13. מאוד מידתי.

אני רוצה לקבוע תקופה שלא תעלה על 45 יום. אחר כך כל פעם אפשר לבקש מחדש, ואפשר יהיה להאריך בפעם השנייה עד 30 יום מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

נראה לי שבעצם אין צורך בסעיף (ב). אנחנו נישאר רק עם סעיף קטן (א).

כל פעימה של העליון תהיה 45 יום. זה מה שאתה מציע.

נכון, זה מה שאני רוצה.

המצב היום הוא שכל פעימה היא 45 יום, והסעיף הזה מוסיף סמכות מיוחדת.

המצב הזה יימשך, ואנחנו נוסיף לו עוד סייג שצריך אישור של היועמ"ש וצריך תזכיר מעצר. אנחנו חושבים שמצב כזה שנער או נערה נמצאים במצב של עצור ולא של אסיר הוא מצב מאוד לא רצוי. אנחנו רוצים למזער את המצב הזה עד כמה שניתן. אנחנו רוצים שנער או נערה שהוגש נגדם כתב אישום – כמה שיותר מהר תהיה הכרעת דין בעניינם. אם הנער יוצא זכאי – ילך הביתה. אשם – ילך לבית-סוהר, ותהיה לו תכנית שיקום. זה מה שאנחנו רוצים.

אבל יש עורכי דין שמושכים את התיק.

אני גם אזכיר שבית המשפט העליון יכול לבקש מה שהוא רוצה באותו דיון. הוא בהחלט יכול לבקש תזכיר אם הוא רואה שיש בעיה. לדעתי, זה יגרום לעומס יתר - - - מטילה עליהם את כל ה-45 יום.

הם לא יכולים כל 45 יום לעשות - - -

אז כל 90 ימים.

בית המשפט העליון יבקש את זה אז הם ייתנו לו.

בפעם הראשונה אתה מסכים שצריך תזכיר?

יש תזכיר.

בפעם הראשונה שמוסיפים מעבר לשישה חודשים שתהיה חובת תזכיר.

זה המצב שקיים היום.

איפה זה כתוב?

לא, זה לא קיים היום, מיכל.

אין חובת תזכיר היום. יש רשות לתזכיר.

תזכיר מעצר לקטינים קיים באופן אוטומטי - - -

היא מדברת על שלב ההארכה, שלא תתבלבלו.

- - -

אני אסביר. היום החוק קובע שאם עברו שישה חודשים אפשר לגשת לבית המשפט העליון ולבקש הארכה של 45 ימים כל פעם. זה המצב שקיים היום. אין חובת תזכיר, אין חובת אישור יועץ. הדבר היחיד שהתיקון הזה ביקש לקבוע זה שאם רוצים להאריך לתקופה ארוכה מ-45 יום אז אנחנו נבקש אישור יועץ או דברים אחרים. אבל אם אין לזה הסכמה אז בטח 45 הימים שקיימים היום, אנחנו לא נוסיף עליהם תזכירי מעצר.

למה לא?

כי אין תוספת תקציבית.

זה יוסיף עומס עבודה נכבד על שירות המבחן לנוער. כמו שאמרה מיכל, זה לא משהו מתוקצב.

איזה עומס נכבד? לפי הנתונים שנתתם זה שישה קטינים. איזה עומס נכבד זה מוסיף? נו, באמת, על מי אתם צוחקים?

זה שישה קטינים שנמצאים כרגע במעצר.

אז שישה אנשים יעשו עוד תזכיר אחד? זה כזה עומס על תקציב המדינה? המדינה תקרוס עכשיו בגלל שהיא עושה תזכירים?

בכל אופן זה משהו שנצטרך לתת עליו תשובה לאחר בדיקה.

אבל זה בשביל בדיקת בית המשפט. בדרך כלל כאשר הוא מבחין שיש בזה צורך הוא מורה לעדכן את התזכיר.

זה תמיד קורה, אבל כשבית משפט רואה צורך הוא תמיד מבקש.

גם ההבחנה בין רוצח בוגר לרוצח קטין – אפשר לחשוב שקטין זה ילד בחיתולים.

מדובר על נערים רק מגיל 14.

וצח הוא רוצח. הוא צריך לקבל את העונש הכי חמור, ואני גם חתומה על כך שלא תהיה לו חנינה. אבל אלה שני דברים שונים.

אז כדי לתת משפט ראוי במקרים החמורים האלה מבקשים באופן מידתי ביחס לבוגר. זה לא אסון גדול. זה מקרים נדירים.

אני רוצה לשאול שאלה, האם אפשר לקבוע כך: "רשאי הוא לצוות על הארכת המעצר לתקופה שלא תעלה על 45 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת וכן להורות על שחרורו של הנאשם, ובלבד שלא תוגש בקשה להארכת מעצר או למעצר מחדש, לפי סעיף קטן זה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה".

היא לא תוגש לפי סעיף קטן זה. היא פשוט תוגש לפי סעיף קטן (א). אנחנו פשוט נרד מהסעיף הקטן הזה, ונישאר עם המצב - - -

זה מה שאני חושב שנכון לעשות. אני רוצה להתקדם.

בסדר.

אם אנחנו בפעימה של 45 יום אז אנחנו לא צריכים את המורכבות של התיק. כל פעימה של 45 יום אחרי שישה חודשים תהיה רגילה, כמו שעושים היום.

מה אתה עושה עם התזכיר?

אני לא מכניס את התזכיר. בית המשפט ירצה – יבקש מהם התזכיר.

אני רוצה שבית המשפט יבקש.

אז תבקשי.

אז בוא נכניס את זה באיזושהי צורה.

אני לא רוצה להכניס את זה. אני אצביע נגד הכנסה של זה.

לפי ההצעה של היושב-ראש, אנחנו בעצם אומרים ש-62(ב) לא יחול על קטינים. האם לזה אתה מתכוון?

כן.

יהיה רק 62(א). ואז אנחנו לא נכנסים לאישור יועץ ולא נכנסים לתוספת של תזכיר, אלא אם כן הם - - -

מה סיכמתם בסעיף הזה?

אנחנו מוחקים את סעיף קטן (ב), ונשארים עם סעיף קטן (א) בלבד.

לעניין קטינים. זה אומר שכל פעימה היא 45 ימים, ואין אפשרות לקבל פעימה של 75 יום לתיקים מורכבים. הם יצטרכו כל פעם אחרי 45 לחזור.

אבל איפה הנימוק שהארכות המעצר צריכות להיות בנסיבות מיוחדות?

הנימוק הזה קיים ב-(א)?

לא ראיתי נימוק ב-(א).

לא. זה גם לא קיים בחוק הרגיל.

איך אנחנו יוצקים תוכן בדבר הזה? בסדר, זה לא 45 +75 יום, אבל זה יכול להיות 45 +45 +45?

לא, לא.

- - -

חייבים להכניס את הנסיבות המיוחדות.

זה תמיד מסיבות מיוחדות.

לא, להכניס את זה לסעיף (א) כדי שהשופט יצטרך לתת את זה מנימוקים של נסיבות מיוחדות.

רק לגבי קטינים.

כן, לגבי קטינים.

בסעיף קטן (א) צריך להכניס שזה בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי הנאשמים.

לא.

ב-62(א) אנחנו מדברים על כל הארכה רגילה של 45 ימים. חברת הכנסת סטרוק אומרת שלגבי קטינים זה צריך להיות מנימוקים מיוחדים שיירשמו כל פעם שיש הארכת מעצר מעבר לשישה חודשים.

"מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בסדר.

אז נוסיף ב-62(א): "מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

אלא אם כן זה בהסכמה.

הסכמה זה נימוקים מיוחדים.

אנחנו צריכים לזכור שחוק הנוער הוא תמונת ראי לבגירים. אצל הבגירים בית המשפט העליון אמר ש-90 ימים לא מספיקים במקרים מיוחדים, וצריך 150 יום. אנחנו אומרים, בסדר, לא צריכים את התקופה הארוכה הזאת. אבל 45 ימים שהיו מלכתחילה בוודאי צריך.

אבל חוק הנוער לא יכול להיות תמונת ראי לחוק הרגיל - -

- - -

הוא גם לא יכול להיות חצי.

נכון, זה לא חצי. זאת פעם ראשונה - -

אנחנו צריכים לחזור תמיד לפתיח של סעיף 10 וללכת לפי הרציונל שיש שם. לכן אנחנו תמיד צריכים להתייחס למצב שבו קטין נמצא במעצר כמצב שצריך כמה שיותר למזער אותו, כמה שיותר לפקח עליו, כמה שיותר לעשות אותו במקרים שאין ברירה. לכן העניין "נימוקים מיוחדים שיירשמו" כן צריך להיות במקרה של הקטין ולא אצל הבגיר.

ואם זה בהסכמה?

הסכמה זה "נימוקים מיוחדים".

בית המשפט תמיד מנמק את ההחלטה שלו.

- - - לא חל על קטינים. גם ככה פעם ראשונה שאנחנו רואים שיש סעיף שמאפשר - - - לא מחילים את זה על קטינים. אבל עכשיו אנחנו רוצים גם מה שקיים היום להחמיר.

אנחנו בסך הכול רוצים להתאים את מה שאנחנו מחוקקים לרציונל של סעיף 10.

אבל זה מותאם. ההקדמה של סעיף 62(א) תוקנה יחד עם סעיף 10. זה חלק מתיקון 14 ומכל המערך שהיה שם. כלומר זה כבר נשקל אז ולא מצאו לנכון לבקש נימוקים מיוחדים שיירשמו.

מה לעשות? פתאום באו אורית סטרוק ועדי קול וחשבו אחרת.

אתם בעצמכם אומרים שאתם כבר לא צריכים ללכת ליועץ המשפטי - -

אבל לא היינו צריכים מלכתחילה.

אתם בעצמכם אומרים שאתם עושים את זה מנימוקים מיוחדים. אז תסבירו מה זה נימוקים מיוחדים, והשופט – אם הוא ימצא לנכון הוא יכתוב אותם. זה לא יהיה דבר אוטומטי.

אבל זה אף פעם לא אוטומטי. אם זה לא בהסכמה בית משפט תמיד מנמק. אין מצב שבית משפט לא מנמק.

אבל "נימוקים מיוחדים שיירשמו" זה דבר שקיים. אנחנו מכירים אותו.

ממילא כל המקרים האלה הם מקרים מנומקים ייחודיים.

אז הם ינמקו.

למה צריך לעשות הבדל בין בגירים לבין קטינים בחקיקה שקיימת היום?

כי זה קטינים.

אנחנו לא בחלק השיקומי שלהם.

אנחנו כן.

אנחנו בדרך לחלק השיקומי.

אנחנו באפקטיביות וביעילות של מערכת המשפט במקרים המיוחדים כשהעסק הוא סבוך, העסק הוא חמור, ויש כל מיני משתנים, כמו ששמענו את זה פה. למה לתקוע מקל בגלגלים גם כשמדובר בקטין או בוגר בעבירות החמורות והיוצאות דופן? אז אפשר להוסיף מיליון קשיים על בתי המשפט, ואני קצת לא מבין את זה.

מה הקושי בזה?

מה הבעיה ששופט ינמק את ההחלטה שלו?

הוא תמיד ינמק.

אתה ראית פעם בית משפט שלא מנמק החלטה במקרה יוצא דופן כזה?

אני כן. האמת היא שאני ראיתי בתי משפט שלא מנמקים החלטות.

אני לא יודע על מה את מדברת.

רבותי, אני אתן להם 10 דקות הפסקה כדי שהם יוכלו לברר את זה. בבקשה, יש לכם 10 דקות להפסקה.
<(הישיבה נפסקה בשעה 10:50 ונתחדשה בשעה 10:57.)>

אני חוזר לישיבה. אני רוצה לשאול האם אנחנו יכולים להצביע על סעיף קטן (א) ולהשמיט את סעיף קטן (ב)?

ולקבוע שזה לא יחול על קטינים.

כן. מי בעד?

רגע, יש עוד סעיף. גם סעיף 62 שדיברנו עליו.

נצטרך גם להקריא את כל הסעיפים.

אז תקראי.

רגע. יש עוד נושא.

אפשרות נוספת לתיקון לחוק המעצרים זאת הארכת מעצר ל-72 שעות – מה שנקרא מעצר גישור – לצורך הגשת בקשה להארכת מעצר. מכיוון שכתוב שם "תשעה חודשים" אז היום זה חל רק על קטין שהאריכו בשישה חודשים והאריכו עוד פעמיים עד שהגיעו לתשעה חודשים. אנחנו מבקשים להחיל את זה כבר אחרי שישה חודשים.

ברור שחייבים להחיל את זה אחרי שישה חודשים. זה מובן.

איזה בית משפט זה?

עליון.

זה הדיונים?

זה לא בעליון.

השאלה האם אפשר לקצר את ה-72 שעות?

לא, בגלל מה שהסברנו שלא המחוז מטפל בזה.

זה רק על המקרה של העליון? זה לא על המקרה של בית המשפט הדיוני? רק על המקרה של העליון.

בית המשפט שדן בתיק מאריך את המעצר כדי ללכת לעליון. אבל זה לא העליון שמאריך. 72 שעות זה סטנדרטי.

72 שעות זה זמן שצריך להכין בקשה, אחרת אי אפשר להספיק.

טוב, נשאיר את זה.

תקריאי, בבקשה, את הסעיפים.

אני מקריאה את הנוסח לפי הנוסח שמצורף למסמך הרקע עם השינויים שהכנסנו עכשיו.

נוסח מוצע לדיון: חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' ...), התשע"ד–2014
החלפת סעיף 10יב
1.
בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971‏ (להלן – החוק העיקרי), במקום סעיף 10יב יבוא:



"שחרור קטין
ממעצר באין
הכרעת דין או
גזר דין
10יב.

(1)
בסעיף קטן (א), במקום "תשעה חודשים" יקראו "שישה חודשים";

שישה חודשים זה מה שקיים גם היום.

(2)
במקום סעיף קטן (ג), יקראו כך: "בלי לגרוע מהוראות סעיף 62, ניתנה הכרעת דין שלפיה נקבע כי נאשם ביצע את העבירה לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי שישה חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט שהכריע את דינו לצוות על הארכת מעצרו או על מעצרו מחדש - -

פה אנחנו מתקנים את הנוסח לפי החלטת הוועדה: "לתקופה נוספת של 45 יום". נדבר עם הנסחית איך בדיוק לעשות את זה. בנוסף: "לתקופה נוספת אחת של 30 יום מטעמים מיוחדים שיירשמו אם מצא כי יש עילה למעצרו".

"לא ניתן גזר דין בתוך 75 מיום שציווה בית המשפט כאמור לראשונה, ישוחרר הנאשם

מן המעצר".

גם פה נדבר עם הנסחית כדי שזה יהיה יותר אלגנטי.

החלפת סעיף 10יג
2.

"הארכת מעצר
קטין או חידושו
10יג.

(1)
בסעיף קטן (א), במקום "90 ימים" יקראו "45 ימים";








(2) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו לגבי קטין;

סעיף קטן (2) זה התיקון שדיברנו עליו עכשיו.

הוספת סעיף 10יג1
3.

"סמכות מעצר לבית משפט עד לדיון בבקשה למעצר מחדש

10יג1.
בסעיף 62א לחוק המעצרים, לעניין קטין, במקום "תשעה חודשים" יקראו "שישה חודשים"."

סמכות מעצר לבית משפט עד לדיון בבקשה למעצר מחדש – זה מעצר הגישור.

יש לנו תיקוני נוסח שזה הסעיף הבא. אפשר לראות את הנוסח המשולב בעמוד 3 ו-4. זה תיקון עקיף לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים).

תיקון חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)
4.
בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996‏ –



(1)
בסעיף 61 – בכותרת השוליים, בסופה יבוא "או גזר דין";

פה אני רוצה לשאול את הנוסח אם אנחנו צריכים עכשיו את התיקון הזה כי זה משהו שנשאר מההצעה המקורית של הממשלה.

אז חשבנו שצריך אבל אנחנו נבדוק את זה. זה טכני בכל מקרה.

זה עניין של נוסח גרידא.

(2)
בסעיף 62, בסעיף קטן (ב), אחרי "על הארכת המעצר" יבוא "או על מעצר מחדש".

סעיף קטן (2) זה למען הסר ספק. אתם יכולים לראות את הסעיף בנוסח המשולב בעמוד 4 של מסמך הרקע.

יש תיקון לחוק סדר הדין הפלילי - - -

אבל עכשיו אנחנו לא צריכים את זה.

נכון.

אפשר להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה

בעד – פה-אחד
נגד – אין
נמנעים – אין

התיקון לחוק אושר.

יש מישהו שרוצה להגיד משהו?

יש לנו בקשות רשות דיבור.

חוץ משנהנינו מאוד אין לנו מה להגיד.

נרשום שהוגשו בקשות רשות דיבור.

החוק אושר לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, רבותי, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:05.>