הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני

<פרוטוקול מס' 1>
מישיבת ועדת המשנה למגזר הערבי של ועדת הכספים

יום שלישי, ט"ז באדר ב התשע"ד (18 במרץ 2014), שעה 14:00

<אזורי תעשייה ביישובים הערביים>

חברי הוועדה: >
אחמד טיבי – היו"ר

עיסאווי פריג'

ראובן ריבלין

מסעוד גנאים

משה גפני

דב חנין

אברהים צרצור

>
מג'יד מסאלחה - ר' תחום מדיניות ממשלתית, משרד ראש הממשלה

נעם שטרן - רפרנט תעשייה ומסחר, אגף התקציבים, משרד האוצר

מיכל אמיתי - אגף תכנון מקומי, מינהל התכנון, משרד הפנים

ינון אלרועי - משנה ומ"מ מנכ"ל, משרד הכלכלה

ראסם נאטור - פיתוח תעשייה, מגזר מיעוטים, משרד הכלכלה

חיאם קעדאן - סמנכ"ל למגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

ריאן כמאל - יועץ לאזורי תעשייה, מרכז השלטון המקומי

עלי עאסלה - ראש המועצה המקומית עראבה, עיריות ומועצות מקומיות

מוג'אהד עואודה - ראש המועצה המקומית כפר כנא, עיריות ומועצות מקומיות

בסאם חכרוש - גזבר המועצה המקומית כפר כנא, מרכז השלטון המקומי

לואי עלימי - רואה חשבון, המועצה המקומית כפר כנא, עיריות ומועצות מקומיות

מוחמד מוסטפא - אום אל פאחם

אחמד אלג'אבר
–


אמג'ד קירש - כבר מזרעה

יעקוב גדבן - כפר מזרעה

ג'עפר פרח - מנכ"ל, מרכז מוסאוא

איאד סנונו - כלכלן, מרכז מוסאוא

עו"ד ג'וואד קאסם - מרכז מוסאוא

ופאא אבו בסל - פרויקט ג'פרא אלעאמר

ערין דיאב - פרויקט ג'פרא אלעאמר

סונדס אבראהים - פרויקט ג'פרא אלעאמר

נהיל סארס - תלמידה ממזרעה

רולא עמאר - תלמידה ממזרעה

נסרין דאוו'ד - תלמידה ממזרעה

מנאר סרוגי - תלמידה ממזרעה

טמיר כהן

אירית שלהבת

<אזורי תעשייה ביישובים הערביים>

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה לענייני החברה הערבית בוועדת הכספים. נושא הדיון הוא אזורי תעשייה ביישובים הערביים. הישיבה הזאת נערכת בשיתוף פעולה עם ארגון "מוסאוא".

אפתח עם החומר שמרכז "מוסאוא" הכין. יש לכם את הנייר, אבל לפרוטוקול אקרא את הדברים.

"קיים צורך מיידי להקמה ושדרוג אזורי תעשייה ביישובים הערביים והשתתפות במינהלות של אזורי תעשייה אזוריים כדי, בין היתר, להוסיף מקומות עבודה חדשים ולצמצם את ממדי העוני. צורך זה הינו אחד הצרכים החשובים ביותר בקרב החברה הערבית ומהווה מנוף לצמיחה ופיתוח כלכלי, בנוסף לסיוע במיגור תופעות חברתיות שליליות כמו תופעת האלימות שהולכת ומתפשטת בממדים חסרי תקדים בקרב הציבור הערבי.

המצב הסוציו-אקונומי השורר בחברה הערבית כיום הינו קשה במיוחד, ויעידו על כך נתוני העוני בישראל: כ-60% מהמשפחות הערביות עניות וכ-65% מהילדים הערבים נמצאים מתחת לקו העוני.

שיפור נתוני אזורי התעשייה לא רק ייתן מענה למצוקת התעסוקה, במיוחד תעסוקת נשים, אלא אף מהווה מנוף עיקרי לשיפור המצב הכלכלי של הרשות המקומית היות וכידוע, כיום עיקר ההכנסות ברשויות המקומיות ביישובים הערביים הינו מארנונה למגורים ולא מארנונה לעסקים, להבדיל מהיישובים היהודים.

הנתונים מצביעים על כך שביותר מ-50% מ-86 הרשויות המקומיות הערביות אין אזור תעשייה מסודר, ויותר משליש מהרשויות מתכננות הקמת אזור תעשייה בשטחן.

החלטה רצינית וגדולה בהיקפה אשר אימצה ממשלת ישראל הינה החלטת הממשלה מספר 1539 – תוכנית חומש ל-13 יישובים לשנים 2010-2014. ההחלטה מורה על אימוץ תוכנית לפיתוח כלכלי ב-13 יישובים ערביים נבחרים, והם: מג'אר, סח'נין, שפרעם, נצרת, עראבה, טמרה, דלית אל כרמל, עוספיה, טירה, כפר קאסם, אום אל פחם, קלנסווה ורהט. התקציב הכולל לכל מרכיבי התוכנית עמד על כ-788 מיליון שקל, מתוכם כ-231 מיליון שקל לפיתוח כלכלי-תעסוקתי. חלקו הארי של התקציב, כ-106 מיליון שקל, יוקצה לפיתוח ולשדרוג אזורי תעשייה ביישובים הערביים, וכ-30 מיליון שקל יוקצו לקידום תכנון שטחי תעשייה חדשים ביישובים הללו.

הסעיף הראשון במרכיבי התוכנית הינו פיתוח כלכלי-תעסוקתי, וכלל פיתוח תשתית כלכלית כמפורט להלן:

- השלמת פיתוח אזורי תעשייה קיימים, סך הכול תקציב 61.65 מיליון שקל;

- פיתוח אזורי תעשייה ותעסוקה בקרקע פרטית, סך הכול תקציב 20 מיליון שקל;

- שילוב רשויות מקומיות במינהלות אזורי תעשייה קיימים, סך הכול תקציב 9.5 מיליון שקל;

- הקמת חברות כלכליות אזוריות או מינהלות לאזורי תעשייה אזוריים, סך הכול תקציב 15 מיליון שקל.

- רק 2.4% משטחי התעשייה בישראל נמצאים ביישובים ערביים." זה שיעור נמוך ומביך.
- "תוכניות פיתוח מתעכבות במשך שנים וקיימת סחבת מצד השלטון המרכזי והשלטון המקומי בתכנון ובפיתוח של אזורי תעשייה ביישובים הערביים. זאת, למרות שבשנים האחרונות העמידה הממשלה תקציב בהיקף של כ-2 מיליארד שקל למטרה זו.

- החלטות ממשלה לא מתבצעות.

- ביישובים ערביים שבהם קיימים אזורי תעשייה, שטחם הכללי קטן ביחס לשטחם של אזורי תעשייה ביישובים אחרים.

- בחלק ניכר מהיישובים הערביים עסקים רבים לא מוסדרים סטטוטורית בהתאם לחוק התכנון והבנייה, פועלים ללא רישיון עסק ופעמים רבות מפעלים ובתי מלאכה נמצאים במרכזי היישובים ויוצרים מטרד.

- בזמן שהיקף הארנונה שגובות רשויות מקומיות במגזר היהודי מבתי עסק ומתעשייה עומד על 99%, היקף גביית הארנונה ברשויות הערביות עומד על אחוז אחד בלבד. זאת בעיקר בעקבות היעדר תשתיות מתאימות שמאפשרות פיתוח וביסוס של תעשייה ומסחר.

התבשרנו לאחרונה שהרשות לפיתוח כלכלי של מה שקרוי מגזר המיעוטים במשרד ראש הממשלה, משרד הכלכלה ומשרד האוצר השלימו את הקצאת התקציב בסך 150 מיליון שקל ליישום תוכנית להגדלת מצאי שטחי התעסוקה הזמינים ביישובים הערביים ותוכנית לעידוד ושילוב נשים ערביות בשוק העבודה. אין לנו מידע מדויק אודות הביצוע."

רבותי, התמונה הזאת עגומה. המצב מראה על חוסר פיתוח מדינתי של הישובים הערבים בכל הקשור לאזורי תעשייה.

זאת הישיבה הראשונה של ועדת המשנה לענייני החברה הערבית בוועדת הכספים ומצאנו לנכון, ביחד עם ארגון "מוסאוא" ועמיתי ג'עפר פרח, לפתוח דווקא בנושא הזה, של אזורי תעשייה.

ברשותכם, אתן לג'עפר פרח להציג את העמדה שלו ואחר-כך נמשיך בדיון.

אני מציע שטמיר כהן יאמר לנו מי מנציגי הממשלה נמצא כאן.

ממשרד הכלכלה נמצא ינון אלרועי, המשנה וממלא מקום המנכ"ל. יש פה גם נציגה ממשרד הפנים. ממשרד האוצר נמצא כאן נעם שטרן מאגף התקציבים. ממשרד ראש הממשלה נמצא כאן מג'יד מסאלחה. מבנק ישראל נרשמה לדיון ניצה קסיר אך היא לא הגיעה. אלה המשרדים הרלוונטיים.

אגב, אני רואה שהמשנה למנכ"ל משרד הכלכלה נמצא פה.

אני גם מנהל מינהל תעשייה.

הוא אדם מכובד. אני רק רוצה לומר לפרוטוקול שפניתי פעמיים באופן אישי לשר הכלכלה נפתלי בנט והוא לא נמצא פה היום, למרות שזה בתחום סמכותו.

אולי הוא העביר את מלוא הסמכויות למשנה למנכ"ל שאולי בא לכאן כאיש בשורה.

אני מודה לך, אדוני, על ההסברים.

אני רק שואל. אולי כדאי לשאול אותו.

השר היה צריך להיות פה, שר הכלכלה במיוחד.

אם יורשה לי, אדוני היושב-ראש, רק למען השלמת התמונה, אני מנהל מינהל אזורי פיתוח בפועל, שאחראי על התעשייה.

אתה האדם הנכון במקום הנכון מן הבחינה הזאת.

שהחברים לא יחשבו ששלחו הנה מישהו שאינו רלוונטי.

לא, לא, משנה למנכ"ל הוא לא סתם מישהו.

אדוני היושב-ראש, לכן חשבתי שאחרי הקראת המסמך על-ידך, שהוא בהיר ומדבר בעובדות, אולי כדאי לתת לו רשות דיבור, לפני שאנשי העמותה ידברו ויאמרו את דבריהם. איך שאתה רוצה.

היות והם היוזמים ביחד אתנו, ידבר ג'עפר פרח ואחר-כך המשנה ומ"מ מנכ"ל משרד הכלכלה.

מישהו ממשרד הפנים נמצא כאן?

אני מיכל אמיתי מאגף תכנון מקומי במינהל התכנון במשרד הפנים.

קודם כול, אני רוצה לברך על ועדת המשנה ועל הפעילות שלה. אני חושב שוועדת המשנה יכולה להיכנס לעובי הקורה, לדון בנושאים בצורה ממוקדת ולקיים פיקוח פרלמנטרי נאות על הפעילות של משרדי הממשלה.

אנחנו יודעים, תקציב המדינה מאושר ואחר-כך הדברים מתפזרים וועדת הכספים מתחילה לעסוק בשינויים, בהעברות מסעיף תקציבי אחד לאחר.

לקחנו על עצמנו לנסות, ביחד עם חבר הכנסת טיבי וועדת המשנה, לפקח על שש החלטות ממשלה ובאמת ביחד לטפל בנושא הזה, של אזורי תעשייה, כי אנחנו חושבים שהוא אחד מצווארי הבקבוק שקיימים מבחינת פיתוח כלכלי בחברה הערבית.

את מה שיש לנו כתבנו ואמרנו. הדברים מופיעים פה. אני חושב שראוי שנשמע תשובות ענייניות ממשרדי הממשלה.

הייתי מתחיל דווקא בנושא התכנון, כי הנושא הזה תקוע חלקית במינהל התכנון. אנחנו שומעים כל הזמן טענות על מחסור בפתרונות קצה ועל בעיות ש"תוקעות" את התוכניות לקידום אזורי תעשייה במגזר הערבי. יכול להיות שהנושא של פתרונות קצה הוא אחד הנושאים שצריך למצוא פתרון זמני אפילו, שיאפשר לקדם את אזורי התעשייה, כי בסופו של דבר קיימים אזורי תעשייה לא מתוכננים ולא מאושרים, ללא היתר, והם כן פועלים וכולנו מפסידים מכך שלא מתכננים אותם ולא מאפשרים להם לפעול בצורה מסודרת.

הנושא השני שאנחנו צריכים לדון בו הוא הרחבת אזורי התעשייה הקיימים. התחושה הכללית היא שקיימת דרישה, והיא מבורכת, קיימת דרישה גדולה מאוד להקמת אזורי תעשייה. הדברים תקועים, הן בשפרעם והן במקומות נוספים. היינו רוצים לשמוע תשובות למה הרחבות אזורי התעשייה, מעבר לתכנון, תקועות, למה לא מתקדמים עם ההרחבות של אזורי התעשייה.

תופעה נוספת שעליה אנחנו רוצים תשובות, אנחנו מבקשים התייחסות לכספים שלא מנוצלים. למה מעט הכסף שכבר מתוקצב להקמת אזורי תעשייה עובר משנה לשנה? זה לא רק היום. בזמנו על ירון זליכה כאשר היה חשב כללי של משרד האוצר הצבענו על התופעה הזאת, 40 מיליון שקל, 20 מיליון שקל, 30 מיליון שקל. תגידו לנו כמה כסף יש באמת וכמה כסף באמת ייצא. אנחנו כבר בשנת 2014. בשנת 2013 "אכלו אותה", אבל בשנת 2014 אנחנו כבר יודעים מה צריך לצאת. שלא יהיו נתונים כלליים אלא באמת לדעת היכן הכסף ייצא, אם תעשו לנו טובה, ובמיוחד הרשויות המקומיות שבחלק מהן יש ראשי רשויות חדשים שלא יודעים עם כמה כסף באמת הם יכולים לעבוד השנה.

נושא נוסף, שיש תחושה כללית שהוא תקוע, הוא נושא המינהלות המשותפות. במשך שנים רבות אמרו: לא צריך/ כן צריך אזורי תעשייה. אנחנו רואים שמעל משהד וכפר כנא יש אזור תעשייה ששייך לנצרת עילית וההכנסות ממנו הולכות לנצרת עילית. אפשר להקים מינהלת משותפת, אך הכול תקוע. ביקנעם ודלית אל כרמל הדברים מתקדמים בצורה אטית למדי והם לא באמת מאפשרים לדלית אל כרמל ליהנות מפירות אזור התעשייה, שיכול להיות אזור תעשייה עם מינהלת משותפת, עם עבודה משותפת. היתה הקצאת תקציב למינהלות משותפות. אני יודע שחלק מהרשויות המקומיות היהודיות בהתחלה הסתייגו מזה ולאט-לאט חלק מהן כן הסכימו להיכנס למינהלות המשותפות וחלק לא. כמה מינהלות כבר פועלות היום והיכן שהמינהלות תקועות דובר על הקמת חברות כלכליות שינהלו את הקמת אזורי התעשייה וינהלו את אזורי התעשייה. באמת כמה חברות כלכליות הוקמו.

איפה הן פועלות?

היינו רוצים לשמוע איפה הדברים פועלים, כי התמונה שאנחנו מקבלים- - -

אין לך אינפורמציה?

בחומר שהעברנו יש מידע. גם דוח מבקר המדינה התייחס לזה. היינו רוצים לשמוע על תוכנית העבודה לשנת 2014, כדי שהדיון הזה לא יתמסמס ושלא נדבר רק בכלליות. מה יקרה בשנת 2014 וגם בשנת 2015? אני מניח שיש לכם מושג כי תוכניות העבודה הן רב-שנתיות. אנחנו רוצים לדעת מה יקרה בשנת 2015. אם תהיה לכם תמונה על מה שקרה בשנת 2013 נודה לכם אם תפרטו על כך.

הגשנו בקשה לפי חוק חופש המידע, לראות את ניצול התקציב של שנת 2013. במשרד האוצר, ראינו את ההתבטאויות של השבוע שעבר על אפליה תקציבית, שראש אגף התקציבים אמר שיש אפליה תקציבית. אנחנו לא מצליחים לקבל את הוראות התקציב המפורטות שאומרות איך הולכים להוציא את הכסף שהכנסת אישרה. אני חושב שזה בדיוק התפקיד של ועדת המשנה.

תוכניות שהממשלה אישרה.

תוכניות שהממשלה הגישה, אישרה, הובאו לוועדת הכספים ואושרו להן תקציבים. בסופו של דבר פתאום אתם מקבלים העברות ולא ברור למה ההעברות האלה מתבצעות או מוצעות בכלל, אבל חלק מן ההעברות קשורות לכך שהפרויקטים שדיברו עליהם המון שנים לא מתבצעים בסופו של דבר.

אני לא רוצה להרחיב עכשיו את הדיבור. את מה שיש לנו אמרנו וכתבנו. אני רוצה תשובות. יש פה אנשים שממונים על התקציבים האלה. שיבואו עכשיו ויתנו רשימה מסודרת, כדי שכל ראש רשות מקומית שרק עכשיו נבחר ושעדיין לא יודע כמה כסף יש לו, אם בכלל יש לו, כל מהנדס שעובד ומתמודד מול מינהל התכנון ומול ועדות תכנון יידע אם יש לו הרחבה בסח'נין או אין לו הרחבה, אם יש לו תקציב להרחבה, כמה דונם, 50 דונם או 100 דונם או 300 דונם, שתהיה תמונה ברורה. תשתפו את כולנו בתוכנית העבודה ואנחנו נוכל לדעת איך עובדים עם התוכנית הזאת, ושאתם חברי ועדת הכספים תוכלו לדעת גם איך בסופו של דבר אתם מפקחים על התקציב שאתם אישרתם.

תודה רבה, ג'עפר פרח מ"מוסאוא". אני רוצה לברך את התלמידים ממזרעה, ברוכים הבאים.

אפשר גם לברך את הכלכלן איאד סנונו שעשה את העבודה כהכנה לישיבה הזאת.

איאד סנונו מ"מוסאוא" עשה את כל העבודה שאתם רואים כאן. תודה רבה איאד.

אני רוצה להקדים את המאוחר ולתת למשנה למנכ"ל משרד הכלכלה, כפי שהציע חבר הכנסת ריבלין, לדבר עכשיו ולדבר גם בסוף הישיבה. אדוני המשנה, בבקשה.

אם תדבר היטב בהתחלה אז לא תצטרך לדבר בסוף...

נכון, אם תשכנע אותנו נפזר כבר את הישיבה...

אבל תוודא שקיבלת נתונים מדויקים.

אני רוצה לברך את חבר הכנסת גפני, שהוא יושב-ראש ועדת הכספים המיתולוגי – מיתולוגי כיום, אבל יושב-ראש ועדת הכספים לשעבר.

אדוני היושב-ראש, חברים נכבדים, שותפים, קודם כול תודה על הזימון לישיבה.

אני רוצה לומר בשם השר, מגזר המיעוטים נמצא בראש סדר היום של המשרד, וזה לא רק אמירה. זה בא לידי ביטוי בכל חוט השדרה של הפעילות שלנו, בין אם בעולם עידוד הסקטור העסקי ובין אם בעולם התעסוקה. אני מציע לך, אדוני היושב-ראש, לשקול באחת ההזדמנויות גם לבדוק את העניין הזה. אני חושב שהיתה התקדמות מאוד-מאוד מעניינת בעולם התוכן של כלים לתעסוקה, מרכזי הכוון וכולי וכולי.

ברמה העקרונית, אנחנו שותפים אתכם ומודעים לכך שבסך הכול יש במגזר הערבי אתגרים רבים. יש קושי, יש בהחלט את האפיונים שאתם ציינתם קודם, של עסקים שנמצאים בתוך הישובים, של מקומות שקשה להבין בדיוק למי שייך השטח ולעתים זה דבר מאתגר מאוד. אבל ברמה העקרונית אני שמח לומר שבסך הכול אנחנו נמצאים בפיתוח אינטנסיבי וברמת השקעות גבוהה מאוד לכיוון המגזר הערבי.

היו בין 6-7 החלטות ממשלה, שאחת מהן היא החלטה 1539, ובמסגרת זו, ובנוסף גם כמובן בפעילות השוטפת של מינהל אזורי פיתוח, אם אקח את המספרים האחרונים, בשנת 2013 שווקו בסך הכול יותר מ-200 דונם לעסקים של תעשייה או מלאכה במגזר, ואנחנו מדברים על הקצאה שהיא שוות ערך לשליש מתקציב מינהל אזורי פיתוח לכל מדינת ישראל. אני חוזר, 200 דונם, שזה שליש מתקציב המינהל.

איפה בעיקר? בנגב?

גם וגם.

מה חלקו של הנגב בזה?

אין לי פה את הנתונים, למרות שאני יכול לבדוק ולחזור אליך עם תשובה, בשמחה.

בנגב יש את תוכנית 3748.

הוא הציג נתון. אני מתייחס לנתון ששמעתי מפיו של המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה.

תקבל את הנתון, בשמחה. לא הכינו אותנו מה בדיוק רוצים לקבל מאתנו אז לא באנו עם כל התורה.

חשוב לומר שמשנת 2006, אדוני היושב-ראש, עד שנת 2013, כולל, הושקעו באזורי תעשייה ביישובי המיעוטים 440 מיליון שקל. גם פה אנחנו מדברים על סדר גודל של כ-30% מהשקעות המדינה.

פחות מ-80 מיליון שקל בשנה.

אדוני חבר הכנסת המכובד, אני רוצה לשתף אותך שתקציב מינהל אזורי פיתוח לשיווק של קרקעות חדשות באזורי תעשייה, בבסיס התקציב הוא 50 מיליון שקל בשנה.

זה אחת הטעויות – בסיס התקציב.

לפני כ-10 שנים זה היה 500 מיליון שקל בשנה, משהו כזה.

נראה לי שגמרו לבנות אזורי תעשייה במגזר היהודי. מה שנשאר זה במגזר הערבי. אני לא טועה, ינון, נכון?

יש ויכוח גם על זה. לא, אני לא מסכים אתך. חשוב שתבינו על איזה עולם- - -

גמרו, לכן הקטינו את התקציב מ-500 מיליון שקל ל-50 מיליון שקל.

למה לא חשבתם להגדיל את התקציב?

באזור התעשייה ציפורי נכנסים היום כמעט אך ורק מפעלים של ערבים.

תנו לו להמשיך.

ברמה העקרונית, בין 2006-2013 אנחנו מדברים על משהו כמו 440 מיליון שקל. אנחנו מטפלים ב-38 אזורי תעשייה, מתוכם 10 אזורי תעשייה שאינם נמצאים בהחלטות ממשלה כלשהן. מינינו קצת לפני שנה את האיש היקר הזה, מר ראסם נאטור, והוא, מסכן, חוטף ממני צעקות. למה? כי הוא לא נמצא במשרד. הוא כל היום נמצא בין אזורי התעשייה, נמצא ברשויות המקומיות.

לאחרונה, במסגרת בעיות שגילינו בהתקדמות במספר אזורי תעשייה, מינינו 5 ועדות חסמים, שאנחנו מקיימים ביחד עם השותפים הבכירים שלנו מהרשות הכלכלית במשרד ראש הממשלה וכמובן עם הרשויות המקומיות וכמובן עם רשות מקרקעי ישראל ועם הרשות להסדרת הבדואים וכולי.

לכל מקום אנחנו מגיעים. אנחנו מגיעים ליישוב, יש צורך לתכנן או לפתח ופתאום מגלים שיש איזה בית קטן באמצע התחום ולכן אי אפשר לזוז. אז צריך שמישהו יפנה אותו, אם זה לא שלו, וצריך שמישהו יסדיר לו פיצוי, וכולי וכולי. אלה הדברים שלצערי הרב גורמים פעמים רבות מאוד לעיכוב. אנחנו האחרונים שרוצים לגרום לעיכוב.

יש מקומות שאפשר להגדיר, בין אם זה כפר קאסם ובין אם זה אום אל פחם ובין עם זה בנגב, רואים שם התקדמות יפה מאוד באזורי תעשייה. אלה מקומות שלפעמים קל יותר לקדם אותם כי אין לנו חסמים ספציפיים שנתקעים שם. בסך הכול היום מגלים בקרב ראשי הרשויות המקומיות, גם בקרב החדשים, אנשים שאומרים: באנו לעבוד ואם צריך להזיז פה אנשים ולגרום לכך שמישהו, גם אם הוא בוחר שלי, יזוז אנחנו נזיז אותו. בדברים האלה יש התקדמות.

אולי תתעכב ותדבר על ועדות החסמים. יש לך דוגמאות לפעולה של הוועדות הללו?

יש לנו ועדת חסמים בסח'נין.

היא הזיזה משהו?

היא מזיזה. אלה דברים שהקמנו לפני 3-4 חודשים.

ובאום אל פחם?

באום אל פחם יש פחות בעיה.

הם בוכים שאין להם אפילו 100 דונם. איפה הוועדות?

באום אל פחם הדברים נמצאים בהתקדמות יפה. יש לנו בעיה עם השטחים, לדעת מה שייך למי.

זה שטח שהכינו אותו לפני 10 שנים ושעמד 7 שנים ריק. עשו תשתיות מעולות, אבל לא עשו כלום.

אום אל פחם עובד.

חשוב לי לומר לכם, אדוני היושב-ראש, אם אתה רוצה להיכנס לעובי הקורה זה משהו שחשוב לשים על סדר היום. אנחנו עובדים למשל בבקה אל גרביה ושם אנחנו רוצים לשדרג את אזור התעשייה הקיים. לצורך העניין, זה אפילו לא שטחים חדשים, זה לקחת אותם ולהעלות אותם מן המקום שהם נמצאים למקום טוב יותר. מסתבר שיש שם נחל שפעם בכמה שנים שוטף את הכול. זה לא בסמכותי, זה בסמכות רשות הניקוז. אנחנו הולכים לרשות הניקוז ואומרים: טוק-טוק-טוק, רשות הניקוז, מה נשמע? הם אומרים: כן, אנחנו יודעים, אבל זה לא מתוקצב. אם אנחנו נשקיע שם כסף ורשות הניקוז לא תייעד כסף על מנת להסדיר את הניקוזים- - -

איך אתה מזיז חסם כזה?

אנחנו עובדים ביחד איתם. הבוקר חתמתי על מכתב למנכ"ל רשות הניקוז של האזור עם העתק למשרד החקלאות, בשביל להגיד להם: חברים, אני יודע שאתם אמורים לצאת בקול קורא עכשיו לכספים, 70 מיליון שקל כמדומני שיש להם. אנא קחו בחשבון שזה חסם שאם אתם לא תפתרו אותו אז אנחנו לא נוכל להתקדם.

אז זהו, לא מתקדמים.

שלחתי מכתב הבוקר. אפילו הבול עדיין לא התייבש.

לישיבה הבאה כדאי שנזמין את רשות הניקוז ואת משרד החקלאות כי בכל אזור תעשייה בלי זה אי אפשר להתקדם.

למה לא הזמנת לכאן ראשי רשויות מקומיות, אדוני היושב-ראש?

הזמנתי. אתה יודע שהזמנתי ובגלל זה אתה שואל. אתה שואל למה הם לא הגיעו.

זה חלק מן הבעיה. למה הם לא הגיעו? הם צריכים לענות על דברים כאלה.

זה לא הרשויות המקומיות. רשות הניקוז היא רשות הניקוז, מינהל התכנון הוא מינהל התכנון.

חיאם קעדאן היה מנכ"ל העירייה בבקה אל גרביה והוא סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי עכשיו.

בואו נשמע את כל הסקירה של המשרד.

בנוסף יש לנו עוד שותפים. לאחרונה יש לנו שותפים אפילו קצת יותר "עצבניים". בגלל חוק התאגידים אנחנו היום לא יכולים לטפל בנושאי מים וביוב. מים וביוב – זה תאגידי המים. גם אם זה בתוך אזור תעשייה הם אומרים: סליחה, אדוני, זה אנחנו. אדוני היושב-ראש, כדאי שתדע, לפעמים יזם שילם לנו דמי פיתוח, בא אליו תאגיד המים והביוב ואומר: סליחה, מי זה משרד הכלכלה? אני לא מכיר אותו, עכשיו תשלם לי עוד פעם. יש לנו כבר 5 תביעות, ואתמול קיבלתי עוד תביעה בדרך.

מדובר באזרחים של אותה מדינה?

כן.

אתה צריך להזמין את כל אלה ולהגיד שיבואו עם צ'קים, שיחזירו אחד לשני. צריך להביא לכאן את כולם.

נכון. מה שהוא מתאר נשמע אבסורדי.

זה תפקיד הכנסת, כאשר קורה דבר כזה לבדוק מה הוא. כפי ששאלת, יכול להיות שזה מדינה אחרת. יכול להיות שהיה הסכם עם קרי?

יכול להיות שהתבלבלו.

להשלמת התמונה, לפחות ממה שאני מכיר, כדי להגיע לאזורי תעשייה צריך גם כבישים, אז לעתים יש- - -

בטייבה למשל. נגיע לזה.

לא אמרת מה התוכניות לגבי שנת 2014.

אין לנו שום בעיה לשתף אתכם בתוכניות. אני חושב שאין טעם שעכשיו אתחיל לקרוא כל שורה וכמה מוקצב בה.

כדאי שתפרט.

בתוכנית 1539 רוב הכסף יצא כבר.

אז אין כסף בעצם.

לא, אדוני. רוב הכסף יצא, זאת אומרת הוא יועד לעבודות והקבלנים בשטח.

איפה?

בשטח.

באילו יישובים עובדים עכשיו על אזורי תעשייה?

בכל אילו שמפורטים בתוכנית 1539.

תגידו לנו באילו יישובים. יש 38 יישובים שנכללים בתוכנית.

באום אל פחם.

מאז שנולדתי אתם עובדים. אני כבר בן 38 ואין לנו אזור תעשייה.

באום אל פחם אין אזור תעשייה. הייתי בביקור אצל ראש הרשות המקומית.

בואו נעבור על הרשימה. בואו נראה את כל התמונה. חברים, רוצים לפתור בעיות, לא להשאיר אותן תקועות.

אני חוזר: אום אל פחם, מג'אר, נצרת, סח'נין, רהט, שפרעם, טמרה, עראבה, דלית אל כרמל, עוספיה, טירה, כפר קאסם, קלנסווה. אלה היישובים.

בכפר קאסם סיימנו. היה שם ניצול מלא של כל הכסף.

מה עם טייבה?

לגבי טייבה יש החלטת ממשלה נפרדת.

תיכף אתייחס לטייבה.

ציינתי בדבריי שכרגע ג'עפר פרח המכובד התמקד בתוכנית 1539. יש 6 או 7 החלטות ממשלה, חלקן למגזר הדרוזי, חלקן למגזר הבדואים בדרום, חלקן למגזר הבדואים בצפון, תוכנית 1539, מסקנות ועדת טרכטנברג – שתי החלטות שיצאו השנה, ממש בחודשים האחרונים, לגבי טייבה ולגבי מג'ד אל שמס.

אני מבקש שתתייחסו ספציפית ליישובים.

ברשותך, אני רוצה לקרוא פסקה בדוח של מבקר המדינה לגבי משרד הכלכלה. "נמצא כי למשרד התמ"ת" – שכיום הוא משרד הכלכלה – "אין תוכניות עבודה רב-שנתיות וממילא אין לו תוכניות עבודה שנתיות הנגזרות מהן לפיתוח אזורי תעשייה ביישובים נצרת, כיסרה, סמיה ופקיעין, ובכלל זה לא הגדיר לוחות זמנים לפיתוח אזורי התעשייה ולשיווקם ולא קבע מה הם המקורות התקציביים הדרושים לשם כך. בהיעדר תוכניות עבודה החל משרד התמ"ת בעבודות הפיתוח באזורי תעשייה אלו בשלבים, על-פי מידת הזמינות של התקציבים שהוקמו לעבודות ועל-פי קצב התקדמות האישורים השונים הנדרשים בעניין זה, בלי שהתחייב התחייבות ברורה למועד סיום העבודות".

מאחר והיתה לי הזכות לשוחח ולהסביר את עמדתנו על דוח זה לוועדה לענייני ביקורת המדינה, אני חושב שמבקר המדינה תמיד צודק בכל מה שהוא אומר, זה הנחת המוצא, רק שבמקרה הזה החלטת הממשלה היא תוכנית העבודה הרב-שנתית. אז להגיד שאין תוכנית עבודה רב-שנתית – אני חושב שבמקרה הספציפי הזה זה טיפה לא מדויק. תוכנית 1539 מגדירה בדיוק את היעדים בכל אזור תעשייה ובכל יישוב.

אבל זה לא אותו דבר.

מזה אני גוזר מה המשימות שיש עליי לעשות, מזה אני גוזר את התקצוב הרב-שנתי ואת התקציב השנתי.

החלטת הממשלה היא קביעת מדיניות מפורטת, אבל מבקר המדינה מדבר על מה שעושים בפועל. בפועל התוכנית הרב-שנתית לא קיימת. החלטת הממשלה היא לא תוכנית רב-שנתית.

אני מציע, אדוני היושב-ראש, שוועדת המשנה תצא לסיורים ביישובים, סיורי שטח שאליהם נלך כולנו.

ביחד עם פקידים הנוגעים בדבר.

אני מתנצל שאני צריך לעזוב, יש לי ישיבת סיעה.

אדוני היושב-ראש, עיקר היתרון בתוכנית רב-שנתית, שמאפשרים למערכת תכנון רב-שנתי. פירושו של דבר, בשנת הכספים 2014 נתחייב כבר למה שיקרה בשנת 2018. פה אין שום תוכנית רב-שנתית במובן זה. לכן יש פה פגם יסודי בתפיסה לגבי המערכת של המגזר הערבי.

אם יש תוכנית רב-שנתית לוקחים אזור כמו אום אל פחם או סח'נין או דלית אל כרמל – דלית אל כרמל הולכת היום עם יקנעם כך שהדברים שם קצת יותר פשוטים מבחינת התכנון – כולל כל המרכיבים של התכנון והבנייה, כי אתה לא יכול לאשר התחייבות להרשאה להתחייב בלי שיש לך את אישורי התכנון. לכן כל הדברים האלה צריכים לעבוד בצורה משולבת. מה שאתה אומר – מצוין, רק במשפט הראשון כבר הבעת את התסכול שלך מעצם העובדה שאתה יכול לתכנן כל מה שאתה רוצה אבל אם אין לך שיתוף פעולה עם רשות הניקוז אז הכול לא מתקדם.

יש חסמים למיניהם.

זה דבר שהוא רב-משרדי ותיאום משרדים הוא מחויב המציאות.

אני מסכים לגמרי.

ולכן כשהיו באים אלינו לוועדת הכספים עם סיפורים כאלה היינו אומרים שאנחנו רוצים לראות את כל המערכת. תוכנית רב-שנתית פירושה שאתה כבר היום יודע את תוכנית העבודה. כמובן יש דברים שתצטרך לבצע מאוחר יותר ויש דברים שצריך לבצע מראש. למשל אתה צריך קודם כול לדאוג לטיפול משרד התחבורה באישור כניסה ויציאה מאותם אזורי תעשייה כי לא יתנו לך רישיון להתחיל לבנות אפילו מבנה אחד אם אין לך כביש יציאה וכביש כניסה לפחות לשני מקומות, כי אחרת אתה מסכן את כל התחבורה, והמבנה של הכפרים הערבים הוא כזה שאחמד טיבי היה צריך 4 קדנציות רק בשביל שיהיה רמזור בוואדי ערה.

בטייבה.

בטייבה זה כבר היה הרמזור השני, זה היה הצלחה. אני מדבר על ואדי ערה.

למדתי איך. אחרי 4 שנים גם אני לומד...

השאלה, אדוני ממלא מקום מנכ"ל משרד הכלכלה, האם משרד הכלכלה הוא הגורם המרכזי שנוטל על עצמו את התיאום בין כל המערכות. זה מה שאנחנו רוצים לשמוע. ואז אתה תסביר מה זה תוכנית רב-שנתית: בשלב ג' צריך לעשות את זה – יש תקציב.

אדוני מכיר תקצוב רב-שנתי?

אני מכיר מצוין. הואיל והתקצוב הרב-שנתי הוא לא בר-ביצוע מבחינת היישובים אז אומרים "יש תקציב" ולא מבצעים אותו.

הכי טוב שנבקר במקום אחד שבו העניינים מתקיימים, אם זה באום אל פחם ואם זה ביישוב אחר, שיראו לנו בעין.

יש הטיה מסוימת אצל יושב-ראש הוועדה. נבקר בטייבה, כנראה.

אין לי העדפה היכן נבקר.

אזור התעשייה בטייבה נראה כמו אחרי מלחמת עולם שלישית. הרמתי לך להנחתה, מר נאטור, אנא תמשיך מכאן.

קודם כול, בואו נסכים כולנו שהיתה לנו ירושה קשה של חמישים שנים שבמהלכן לא הושקע כסף במגזר הערבי, לזה כולנו מסכימים. בואו נסכים כולנו שעכשיו זה התחלה טובה. יש פה התחלה טובה, שכולנו לומדים. גם הרשות לפיתוח כלכלי שיזמה תוכניות בממשלה, גם היא למדה, גם אנחנו לומדים, גם ראשי הרשויות המקומיות שמתחלפים והמהנדסים שלהם שלראשונה נפגשים עם מה שנקרא אזורי תעשייה, שאין להם כוח אדם מיומן ואין להם מינהלות ואין להם כסף והחשבים עומדים על הראש שלהם, כולם לומדים מכולם, זאת האמת.

אם אתמקד בדוח של "מוסאוא", שמדבר על תוכנית 1539, ובסוף מדבר על תוכנית 4193 שמאגמת 150 מיליון שקל – מדובר ב-81 מיליון שקל ועוד 150 מיליון שקל. כל הכסף הזה, עד שנת 2014, שקיבלנו ממשרד האוצר, הוצא כבר לחברות מפתחות.

הן המבצעות?

כן. הכסף שמור. אין לפחד שהכסף הזה יחזור לנעם שטרן ממשרד האוצר.

המים זורמים והכסף שמור.

הכסף שמור, ועובדים.

כמה כסף זה?

בסך הכול בתוכנית 1539 יש 81 מיליון שקל, ובנוסף על-פי התוכנית של טרכטנברג יש עוד 150 מיליון שקל. 120 מיליון שקל חילקנו ובעוד 30 מיליון שקל עורכים סקר לעוד 25 יישובים כדי לפנות שטחים.

כמה כסף צריך? 81 מיליון שקל זה מה שנתנו לך. בשביל לפתח באמת אזור תעשייה בסח'נין- - -

אני לא יכול לענות כי עכשיו מתגבשת תוכנית.

אני מבין שלא תענו עכשיו, אבל בואו ננסה לעזור לכם. אני חושב שההחלטה הראשונה כבר הסתיימה. 2014 זה השנה האחרונה. יש לך 13 יישובים. יש לך 200 דונם, כאשר אנחנו יודעים מה הצרכים. הם לא יספיקו אפילו לאזור תעשייה בסח'נין, זה פחות מדי. תגידו לחברי הכנסת באיזה שלב, אולי בעוד חודש, אבל עוד מעט ידונו בתקציב 2015 כבר, תגידו: חבר'ה, אנחנו צריכים עוד 200 מיליון שקל בשביל להתקדם עם אזורי התעשייה. אבל אל תשמרו את המידע הזה כך שעכשיו נצטרך ללכת למרכז המחקר והמידע של הכנסת ולאסוף נתונים.

זה לא מידע שנמצא במרכז המחקר והמידע של הכנסת.

אתם צריכים כסף בשביל להמשיך לפתח את אזורי התעשייה. זה גם התחבורה וגם התכנון וכן הלאה. כמה כסף אתם צריכים? הכסף נגמר, נכון?

זה לא מידע היסטורי, אדוני. אני רוצה להזכיר שלממשלה יש תפקיד לקבוע מדיניות. הממשלה דנה. כרגע יש יוזמה של הרשות, ביחד אתנו ועם משרד האוצר, לבחון את הצרכים לתוכנית המשך. כרגע אי אפשר לשתף אתכם במשהו שעוד לא קיים, כי אנחנו בעצמנו עוד לא גיבשנו את התוכנית.

על זה בדיוק דיבר מבקר המדינה, על התוכנית הרב-שנתית- -

זה ממש לא אותו דבר.

- -שאתה תבוא היום לוועדה, בחודש מרץ, ותגיד שאתה לא יודע מה אתה צריך ב-2015, כשאתה יודע ש-2014 היא השנה האחרונה שלך לפרויקט.

קודם כול, אתה שוב נצמד רק להחלטה אחת מבין 7 החלטות. שאר ההחלטות ממשיכות עד 2016 ויש החלטה שממשיכה עד 2017. בבקשה לא לתת אינפורמציה לא מדויקת.

הכול כתוב במסמך.

אבל אתה אומר עכשיו משהו אחר.

לא.

ההערה של מבקר המדינה לגבי תוכנית העבודה הרב-שנתית מתייחסת לתוכניות עצמן. אני אומר שוב, אנחנו חלוקים בהיבט הזה, שאנחנו רואים את הטכניקה אחרת. ברגע שרשומה לי תוכנית עבודה בתוכנית 1539, מ-2010 ועד 2014, זה תוכנית רב-שנתית. ברור לי בדיוק מה צריך לעשות בתוכנית הזאת מ-2010-2014 וכמה כסף צריך להגיע. זאת תוכנית עבודה רב-שנתית.

מר ינון אלרועי, ברשותך, אני עכשיו כמו תינוק שרק נולד, תן לי פירוט של הקריטריונים שאני אשפוט אותך לפיהם לגבי הצלחה וכישלון, תגיד לי.

על-פי ביצוע של התוכנית.

לגבי הביצוע הזה, תגיד לי מתי עליי לשאול אותך. תציג לי סדרת שאלות. תגיד לי: אחת, שתיים, שלוש, ארבע – זה מהלך הביקורת. רק תציג לי את הקריטריונים. מתי תעביר לנו את זה?

אנחנו נשב בינינו ונבחן את הדברים האלה ונחזור אליכם עם תשובה, בשמחה.

האמת, ינון אלרועי, שהיית צריך לבוא מוכן עם התשובות הללו לישיבה הזאת דווקא.

קיבלתי פירוט של שורה אחת על תוכן הישיבה. מעבר לזה לא קיבלתי כלום.

אני חושב שהכותרת "אזורי תעשייה ביישובים הערביים", כאשר אתה איש המקצוע, אומרת הכול. צריך לבוא מוכן לכל דבר.

באתי עם כל המידע שזמין בידיי על מנת לשתף אתכם במה שאנחנו עושים. אף אחד לא אמר לי שהוא רוצה שאבוא עם קריטריונים לבחינת התוצאות.

בסדר. מר נאטור, נדבר ספציפית, נקודתית. מה קורה בטייבה? כפי שאמרתי, אזור התעשייה שם נראה כמו אחרי מלחמת עולם שלישית.

תבקש מהם לסקור את התוכניות.

סקרו את התוכניות.

לא, פירטו רק תוכנית אחת.

טייבה נהנית משני תקציבים. תקציב אחד של טרכטנברג בסך 12 מיליון שקל, שם התחלנו תכנון מפורט. יש שם בעיה, מדובר במקום מאוכלס. בחלק גדול ממנו מיפינו ועדת חסמים. יש אנשים שבנו ללא היתר וגלשו למה שנקרא זכות הדרך. מיפינו, עשינו ועדת חסמים וראש העירייה לקח על עצמו החזרת אנשים לגבולות לפי ההיתרים. יש תכנון מפורט לסלול שני כבישים ב-12 מיליון השקלים הראשונים. יש מכרז ויש קבלן שאמור להתחיל לעבוד. זה בחלק הראשון.

בחלק השני זה התוכנית החדשה של הממשלה שאדוני יזם. עכשיו נקבל את הכסף. ביקשנו את הכסף של 2014, אנחנו אמורים לקבל 2 מיליון שקל, ונקים שם מינהלת שתמומן ב-1.5 מיליון שקל וכל שנה תקבל- - -

מתוך ה-12 מיליון שקל?

מתוך ה-11.5 מיליון שקל. חילקנו את זה ל-10 מיליון שקל ועוד 1.5 מיליון שקל. עמדנו על כך שנתקצב מינהלת.

יש לך שיתוף פעולה עם המועצות המקומיות לגבי מקומות שבהם אתה צריך לפתח את אזור התעשייה והבנייה?

אני רוצה להגיד, זה חשוב מאוד, נמצא פה מר מוג'אהד עואודה, ראש המועצה המקומית בכפר כנא, שהייתי אצלו לא מזמן. אני לא מתחיל לפעול בשום אזור ללא שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות.

מגיעה לו מילה טובה. נדמה לי שהוא ראש הרשות המקומית היחיד שהגיע לכאן והוזמנו אנשים רבים, הוזמנו לפחות 15. צריך להגיד לו מילה טובה. הוזמנו ראשי רשויות מקומיות ועיריות, 10 אישרו את הגעתם, אך הגיע רק מוג'אהד עואודה.

שיהיה ברור, לא מתחילים בשום אזור תעשייה לפני שהרשות המקומית מסכימה לתוכנית המפורטת של העבודות. הם קובעים מה ייעשה ב-10 מיליון שקל או ב-2 מיליון שקל או ב-3 מיליון שקל. רק הם קובעים, כמובן במסגרת הוראת המנכ"ל שלנו שמסבירה מה הקריטריון, מה אנחנו כן יכולים לבצע על-פי הוראות המנכ"ל.

לדוגמה, יושב פה מוג'אהד עואודה. הגעתי אליו עם החברה המנהלת, דיברנו על מה עושים, איך מחלקים את החלקות שנמצאות. אני מקבל דיווח ואני מוציא פרוטוקול. אני אומר לכם, אין ישיבה ללא פרוטוקול. אנחנו עורכים סיורים מידי חודש עם ממלא מקום מנכ"ל המשרד ומוציאים פרוטוקולים.

אני רוצה להציג דוגמה על מה שנקרא חסם. הוא שאל על חסמים. בואו ניקח את סח'נין. בסח'נין שדרגנו אזור תעשייה קיים, סייענו שם ויצאנו. אחרי כן היתה הרחבה של 120 דונם. כדי להרחיב את אזור התעשייה צריך להכין תב"ע. לקחנו על עצמנו את התב"ע. לא רק זה, הכנו את התב"ע וכאשר התחלנו לעבוד ויצא מכרז ב-8 מיליון שקל, כאשר התחלנו לסלול את הכביש התברר שיש שם מטע זיתים. מטע הזיתים נמצא בקרקע פרטית. המהנדס לא הבין שהוא היה צריך להפקיע את האדמה במהלך התב"ע. הוא עשה איחוד וחלוקה רק אחרי שהתקבלה התב"ע. מה קרה? באנו לעבוד ובעל מטע הזיתים לא רצה לשתף פעולה. מה עשינו? היינו שם לפני שבועיים, היו שם גם נציגי רשות הפיתוח הכלכלי. אמרנו לחברים: מה הפתרון? אמרו: פתרון יצירתי – בואו נזיז את הכביש. הזזת כביש זה שינוי תב"ע. שינוי תב"ע הולך לוועדה המקומית ואחר-כך לוועדה המחוזית. זה שנה וחצי. בסוף קם איזה מתכנן שהציע הצעה.

למה לא להזיז אותו?

אני מציג דוגמה של חסם שיעכב אותך שנה וחצי, כאשר אנחנו משלמים לקבלן התייקרויות וכבר חודש וחצי בוזבזו. עכשיו פתרנו את הבעיה, אמרנו: מזיזים את הכביש, בסדר, אבל אין היתר, אז איך יעבדו? אי אפשר לעבוד ללא היתר עבודה.

היום יש ועדת תכנון ובנייה מהירה וניתן לעבור את כל החסמים.

תראה מה עשינו. אמרנו, 8 מטרים מן האדמה שם שלו. גם אם נזיז את תוואי הכביש הם יישארו שלו. תביאו לנו אישור מהוועדה לגבי סח'נין, תנו היתר לפי סעיף מסוים שמצאנו ואנחנו נרכז את כל המעבר שלנו ב-8 מטרים, כולל תשתיות, עד מתן ההיתר להזזת הכביש.

למה אני אומר שאנחנו לומדים? אציג עוד דוגמה לחסם. ב-26 במרץ נהיה בקלנסווה. יש שם תב"ע שקובעת שאי אפשר לקבל היתר אם הכביש הראשי לא יהיה של 4 נתיבים ויחובר לכביש אחר. נתקענו שוב.

אציג עוד דוגמה. 12 מיליון שקל מגיע לקלנסווה. יש שם שטח של 300 דונם. אגב, כל האדמה שם פרטית, את זה חשוב לדעת, כי באדמת רשות מקרקעי ישראל אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים אבל באדמה פרטית אנחנו לא יכולים, אין לנו מקור סמכות לעבוד בחלקות של אנשים פרטיים. אמר לי ראש העירייה הקודם: אני לא מוכן, יש 12 מיליון שקל – תחלקו על פני כל האזור. אבל אנחנו לא יכולים, עלות לפיתוח דונם היא 450,000 שקל, כפול 300 זה 120 מיליון שקל, וכל מה שנתנה לנו הרשות זה 12 מיליון שקל. מה עושים? אמרנו: בואו נעשה שלב א'. אמר ראש העירייה: רגע, אם אני עושה שלב א' יוצא שאני מעדיף חלק מהפרטיים וחלקם מהמשפחה שלו, אז מה יגידו? בסוף שכנענו אותו שכן ילך לשלב א' ויצאנו מזה בשלום. זה דוגמה לחסם.

אציג רק דוגמה אחת של חסם של תאגיד. ברהט יש 7 מיליון שקל על-פי מתווה טרכטנברג. שם סיימנו את כל העבודות והבאנו 7 מיליון שקל. התאגיד דורש 5.7 מיליון שקל ואם הוא לא יחתום על הסכם אנחנו לא נוכל להתקדם.

אני מונה רק חלק מן החסמים. אני רוצה להגיד שאנחנו לומדים יום-יום מהחסמים. הגיע לכאן עכשיו ראש המועצה המקומית עראבה.

אני רוצה לברך גם את עלי עאסלה, ראש המועצה המקומית עראבה. כלומר, הגיעו לפה שני ראשי רשויות מקומיות, מוג'אהד עואודה ועלי עאסלה, תודה רבה.

אבל הגיעו גם נציגים של רשויות מקומיות אחרות.

תיכף. אני מדבר על ראשי רשויות מקומיות.

"אנחנו עובדים להסרת חסמים" – זה המשפט הראשון ששמעתי בשבוע הראשון שלי בכנסת: חסמים, חסמים, חסמים, חסמים. מה אתם עושים להסרתם?

אנחנו לוקחים אחריות.

אדוני, מתחילת הדיון אנחנו מסבירים בדיוק מה הכיוון. אנחנו לא מתחמקים משום דבר. אנחנו אחראים על העבודה. מרגע שראסם נאטור הצטרף לעניין הזה הדברים זזים מהר יותר, כי הוא גם מכיר את המגזר הערבי וגם זמנו מיועד להסרת חסמים.

ניקח דוגמה מראש העין, שם יש באזור התעשייה בעיה אחרת לגמרי כי בנו אזור תעשייה מצוין על הקרקע של ראש העין, אבל זה נושא אחר לחלוטין. אני רוצה לדבר על ראש העין, באזור שבו יש תכנון ל-25,000 יחידות. התכנון הזה מעוכב כבר יותר מ-3 שנים כי לא נותנים אישור לתב"ע כל עוד לא יאמר משרד התחבורה מתי הוא בונה את המחלף וכל עוד לא יגיד משרד החינוך מתי הוא בונה את בתי-הספר. זה מקום שבו מדובר בקרקע של רשות מקרקעי ישראל. נתנו להם עצה, אמרנו להם שרשות מקרקעי ישראל תוציא את הכסף ואחר-כך תגבה אותו ושלא יעכבו דברים.

לעומת זה, כאשר אנחנו מדברים על המגזר הערבי – ואני בקי בו, האמן לי, לפרטי פרטים – במקרים רבים מדובר רק בקרקע פרטית כי מה שנותר הוא קרקע פרטית. יש גם קרקע פרטית שכבר הופקעה, אבל מדובר בקרקע פרטית. בקרקע פרטית כאשר אתה מקבל עזרה לגבי אזורי תעשייה אתה צריך לעמוד בקריטריונים ולא יכול בשום פנים ואופן להתקדם בלי הסכמה ובלי היכולת של תושבי העיירות, הכפרים, הערים, תקרא להם כפי שתרצה. זה לא חסם שניתן להסרה על-ידי ועדה כזאת או אחרת אלא צריך הסכמה משותפת בתוך המערכת העירונית, בתוך המועצה, בלי זה לא ילך כלום.

בכל מקום בעולם מתכננים על אדמה פרטית. רק בישראל מתכננים רק על אדמת מדינה. המתכנן צריך לעשות סוויץ' כשהוא נכנס ליישוב הערבי כדי לתכנן.

אי אפשר במשך 25 שנים להמשיך לשמוע את הנימוק הזה, זה מקומם ומעצבן.

עזוב, אני אומר לך איך הוא היה צריך לפתור אותו. באותו מקום שעובר בתוך הפרדס הוא היה צריך להפקיע לצורכי ציבור, לשלם תשלום מלא לפרטיים ושם להעביר את הכביש.

רציתי לציין, בכפר כנא כל אזור התעשייה נמצא באדמת רשות מקרקעי ישראל, בשלמותו.

בניגוד לקלנסווה.

משנת 2000, כבר 14 שנים אין לנו יציאה לכביש הראשי.

אתם שומעים, ינון אלרואי וראסם נאטור, אין להם יציאה לכביש הראשי.

אין לנו יציאה מסודרת לכביש הראשי, כבר 14 שנים כך אנחנו חיים. לפתח 15 דונם, חלק ראשון, מאדמת רשות מקרקעי ישראל לאזור תעשייה, אני חי עם זה כבר 13 שנים, עד היום לא שיווקו את 15 הדונם ואנחנו מחכים.

יש לציין ש-300 דונם הפקיעו מאדמת כפר כנא לקו הגז, למפעל אחד של "פניציה". ואנחנו מבקשים להקים מינהלת עם נצרת עילית כבר מ-1998. אז הייתי ממלא מקום ראש הרשות המקומית וביקשנו מינהלת משותפת עם נצרת עילית. אנחנו תושבים לכל דבר, ביקשנו להקים את המינהלת הזאת ונתנו לנו את הפרוגרמה המביכה, לצערי, ולא אכנס כאן לפרטים שלה. ידיים עובדות למינהלת הזאת – 70% מקרב העולים החדשים. אנחנו לא עולים חדשים, אנחנו עולים ישנים, לכן אסור לנו לעבוד באזור תעשייה כזה.

מי קבע את זה?

זה נקבע במשרד התמ"ת בשנת 1998. החוברת עדיין נמצאת בביתי.

אבל היא לא קיימת היום.

היא לא קיימת היום, אבל היתה קיימת והיתה מכשול.

והתוצאה בשטח עדיין קיימת.

עובדה שאין כביש גישה לאזור התעשייה.

היקף מחלת הסרטן בכפר כנא "חוגג" מבית-החרושת הזה, ו-300 דונם הפקיעו מאדמתנו, אבל לא נותנים לנו להקים מינהלת כפי שצריך. עד מתי?

מי אחראי להקמת המינהלת? איזה משרד ממשלתי?

משרד הכלכלה.

ינון אלרועי, יש לך תשובה למר עואודה?

נכון לרגע זה, למעט יישובים שמצוינים בהחלטות ממשלה ולהם יש מה שנקרא שיתוף באזור תעשייה ואז אנחנו יכולים לתקצב מינהלת, כרגע אין לנו סעיפים לתקצוב מינהלת בכפר כנא.

כמה עולה לתקצב מינהלת?

אנחנו מתקצבים מינהלת בסביבות 1.5 מיליון שקל ל-3 שנים, חצי מיליון שקל לשנה.

יש בעיה לתקצב את כפר כנא ב-1.5 מיליון שקלים?

אין בעיה לתקצב את כפר כנא, וגם כפר אחר, ועוד כפר ועוד כפר.

בינתיים אנחנו מדברים על כפר כנא. ראש הרשות המקומית הגיע לישיבה ואילו אחרים לא הגיעו.

אין לי פלטפורמה, אם זה לא החלטת ממשלה, לתקצוב מינהלות, אין לי דבר כזה. אני מתקצב מינהלות רק אם הממשלה הגדירה לי לתקצב.

אם אני מוצא לך 1.5 מיליון שקלים תוכל להעביר לו?

זה לא עניין של תקציב.

אם אני ממציא לך מן השמים 1.5 מיליון שקל, תוכל להעביר לו?

כרגע אין לי אפשרות. אתה מביא לי תקע ואין לי שקע.

ינון אלרועי, אתם יכולים למצוא לזה פתרון. האמן לי, אתם מוצאים פתרונות. צריך פה מינהלות וצריך פה חברות כלכליות שיובילו את התהליכים וירכזו אותם בתוך אזורי תעשייה. מה שהוא הזכיר כאן בכפר כנא זה בעיה שאתה יודע שקיימת במקומות רבים.

השאלה אם הוא יכול לתת לו את זה נקודתית.

הוא יכול לתת את זה.

רובי ריבלין אומר שיש 1.5 מיליון שקל. האם אתה יכול להעביר אותם? על-פי מבחן תמיכה.

- - -

אני יכול להשיב. יש הבדל בין הקמת מינהלת לאזור תעשייה ספציפי כמו כפר כנא ובין מה שנקרא מינהלת משולבת לשילוב רשויות מקומיות. אלה שני סיפורים אחרים.

מה יש בציפורי? שם יש מינהלת, נכון?

היא לא מתוקצבת.

עכשיו היא לא מתוקצבת, אבל היא התחילה כמתוקצבת.

בתוכנית 1539 יש הקצאה של 15 מיליון שקל לתמיכה במינהלות רק של היישובים שנמצאים ברשימה, כלומר 12 יישובים. אנחנו מכינים הוראת מנכ"ל. אתה לא יכול להקים מינהלת כשאין עדיין מפעלים.

אבל אתה כבר ב-2014 ועדיין לא התקנת תקנה כזאת.

עכשיו אנחנו מוציאים הוראת מנכ"ל משותפת עם משרד הפנים, כי חלק מן הרשויות המקומיות רצו חברות כלכליות, וזה לא אצלנו, וחלק רצו מינהלות בתוך רשות, וזה אצלנו. לכן היה קשה מאוד לשלב בין הדברים וזה עוד חסם. זה דבר חדש שלמדנו. החלטת הממשלה דיברה על חברות כלכליות ומינהלות.

מינהלת יכולה להיות בתוך הרשות המקומית, מינהלת יכולה להיות תאגיד עירוני לצד הרשות המקומית, ומינהלת יכולה להיות חברה כלכלית.

מה הכי קל לגבי כפר כנא?

הכי קל זה מינהלת בתוך הרשות המקומית. אבל שם גם זה בעייתי. למה יש עם זה בעיה? יכול לבוא חשב ולהגיד: אין לי תקציב יותר, אני לא רוצה להתעסק בזה, כי פה היד של הרשות המקומית היא המכוונת.

גם זה מסובך.

מינהלת שהיא תאגיד ליד הרשות המקומית חייבת לעבור אישור של משרד הפנים בכל מקרה. במינהלת שהיא חברה כלכלית זה עוד יותר קשה, שם בוחנים אותה גם על הקושי שהיא יכולה להתמודד אתו.

מה מפריע לך יותר, מר עואודה, שאין כביש גישה או שאין מינהלת?

זה שאין מינהלת וגם זה אין כביש גישה מאז 1998.

כמה עולה לסלול כביש גישה?

זה לא אצלם. זה במשרד התחבורה.

אין לנו כרגע את הנתון.

מר עואודה, כמה זה עולה לדעתך?

4-5 מיליון שקל.

אדוני היושב-ראש, פנינו למשרד התחבורה אתמול או שלשום עם רשימה של מקומות בעייתיים כאלה שנמצאים בתעדוף גבוה מבחינתנו, שהם חסמים. העברנו להם רשימה של מספר יישובים.

כפר כנא נכלל ברשימה הזאת?

כן. כפר כנא, דיר חנא, קלנסווה.

פנינו למשרד התחבורה. לא חיכינו לדיון הזה. נדבר איתם ונקווה שהם יחליטו לתקצב את זה.

אנחנו יכולים לקבל פה לוחות זמנים להוראת המנכ"ל הזאת שדיברת עליה, על 15 מיליון שקל?

של תוכנית 1539? בכל רגע זה צריך להיחתם.

כמה כסף יש?

15 מיליון שקל.

15 מיליון שקל למינהלות או לחברות כלכליות. נכון?

זה למינהלות ששייכות רק ליישובים שנכללים בתוכנית 1539.

אתה מוכן להעביר את זה לוועדה, בבקשה?

כפר כנא היא חלק מה-15?

לא, כפר כנא לא נכללת ביישובים שבתוכנית 1539.

אז 12 היישובים האחרים.

אחד כבר קיבל, שזה דלית אל כרמל ועוספייה שהלכו למבוא כרמל, והשאר יתוקצבו.

אז יש 15 מיליון שקל שאמורים לצאת עד סוף שנת 2014. מתי נתבשר שהוראת השעה הזאת נחתמה ושהיא אומרת: אנחנו הולכים על מינהלת, או על חברה כלכלית, והכסף הזה יועבר ל-12 היישובים בצורה מסודרת?

מי שמחליט על מה הולכים זה הרשות המקומית, לא אנחנו. היא צריכה לקבוע.

יש 15 מיליון שקל אצלכם. יש הוראת שעה שאתם צריכים לפרסם. נכון? מתי תפרסמו את הוראת השעה?

ממש בקרוב, בכל רגע.

מתי הכסף ייצא? האם זה יקרה בשנת 2014 או עוד פעם זה "יימרח" לשנת 2015?

כן.

זה יקרה בשנת 2014. גברתי ממשרד הפנים, ממינהל התכנון, בבקשה.

צריך להבין שאנחנו במינהל התכנון עוסקים בתוכניות מתאר, לא בתוכניות מפורטות. תוכניות המתאר, לפחות כל התוכניות שאנחנו מקדמים בכ-70 יישובים ערביים, רובן כוללות אזורי תעסוקה. יש יישובים קטנים מאוד שאין בהם אזור תעסוקה ספציפי בתוך היישוב.

אזורי התעסוקה האלה הם אזורי תעסוקה מתאריים. זאת אומרת, בהמשך לתוכנית הזאת חייבים להכין תוכנית מפורטת לאזור התעסוקה.

כפי שכבר הבנתם ממה שנאמר פה מסביב לשולחן, הבעיות המרכזיות, החסמים המרכזיים הם במעבר של מימוש התוכנית המתארית לתכנון המפורט ואחר-כך לשיווק ולביצוע.

בכמה תוכניות מתאר אתם עוסקים עכשיו במגזר הערבי? תעבירי לנו רשימה של הרשויות המקומיות שכרגע עוסקים בתוכנית המתאר שלהן.

אוכל להעביר לכם רשימה.

ואיפה יש תוכניות מתאר מאושרות שיש בהן חסמים בגלל דברים אחרים. שיהיה לנו יותר מידע.

ומאיזו שנה הן מאושרות.

אני מדברת רק על תוכניות שאושרו משנת 2000 ואילך.

בואי ניקח את ההחלטה הספציפית הזאת, לגבי 13 יישובים. האם היום יש לכם צוות מטה שפותר להם את החסמים שעליהם דובר? 13 יישובים – בחלק מהם, מה שהוזכר פה, זה התוכניות הנקודתיות. נכון? האם יש להם כתובת אצלכם? האם יש צוות שבו אתם מטפלים נקודתית, נותנים תשובות, פותרים את הבעיות תוך שנה, תוך חצי שנה או תוך 3 שנים? שיידעו שיש להם כתובת.

נלך למשל מהפרט אל הכלל. בכפר כנא, למשל, אין כביש יציאה שמאפשר גם איזו הכנה לאזור תעשייה. האם הוא נמצא אצלכם בתכנון? האם בכלל הוא במחשבה?

יש לוח זמנים לגבי כפר כנא?

קודם כול, בכלל האם זה קיים. אחרי זה, אם זה קיים – מה לוח הזמנים. ושאלה שלישית שמופנית למשרד האוצר, אני רוצה לדעת, אם ועדת הכספים מוצאת מימון של 1.5 מיליון שקל כדי לבצע את העניין הזה, שהוא בבחינת- - -

זה חיים או מוות לאזור התעשייה.

זה מחדל מתמשך שאנחנו רוצים לפתור אותו מיידית. האם אנחנו נוכל במסגרת התקציבים להעביר את הסכום של 1.5 מיליון שקל למשרד הכלכלה, כאשר הוא מיועד לכפר כנא? שלא יבוא היועץ המשפטי של משרד הכלכלה ויגיד: קיבלתי 1.5 מיליון שקל, אני צריך לחלק את זה בין 150 יישובים, כל אחד יקבל 26 שקלים. אני רוצה לדעת, אם אנחנו משיגים את הכסף האם נוכל להעביר אותו למשרד הכלכלה על מנת שהוא ייעד אותו רק לנושא מסוים שאנחנו רואים בו מחדל שמחייב פתרון מיידי?

כפי שאמר ינון אלרועי, השאלה הזאת היא לא שאלה תקציבית. היא שאלה של פלטפורמה חוקית של מבחן תמיכה. אני לא יועץ משפטי, אבל ממה שאני מבין בתור לא יועץ משפטי, אי אפשר לעשות את הדבר הזה בלי שיש החלטת ממשלה או קריטריונים ברורים, ואת זה כבר אמר ינון אלרועי.

אפשר לדבר עם שר הבינוי והשיכון אורי אריאל, הוא יכול לעזור לנו. הוא יכול להעביר ואין לו שום שאלה בכלל.

נדבר אתו שנינו.

אתה תברר במשרד הכלכלה: אם במקום 15 מיליון שקל נגדיל לך את התקציב ל-16.5 מיליון שקל, האם אתה יכול לייעד 1.5 מיליון שקל לייעוד מסוים.

אם תהיה החלטת ממשלה מלווה, כן.

החלטת ממשלה על סלילת כביש?

במסגרת החלטות הממשלה שקיימות אצלך.

כפר כנא לא נמצאת ברשימה בהחלטות הממשלה.

כפר כנא לא נכלל ב-13 היישובים.

כפר כנא לא נכלל ב-13 היישובים, אך יש פה החלטת ממשלה בעניין התעסוקה.

יש לי הצעה יצירתית. בהחלטה 4193 של טרכטנברג כפר כנא מופיע והוא מקבל שם גם תקצוב נוסף של 9 מיליון שקל. ועדת ההיגוי של ההחלטה הזאת, שאמונים עליה במשרד ראש הממשלה, יכולה להתכנס ולהסיט כסף, או לייעד אותו לכפר כנא ספציפית, אז לנו יש גיבוי. זאת ההצעה היחידה.

אני מתנצל שאני צריך לעזוב לישיבת סיעה.

אני רוצה שתשמע אותי.

אני יודע. האמן לי שכאשר שומעים אותך החברים פה, כאילו שמעתי אותך אני. הכול נרשם, גם יש פרוטוקול. אני מתנצל כי אני חייב לעזוב.

יש לו ישיבת סיעה וראש הממשלה מופיע שם.

אהלן וסהלן.

תודה רבה, אדוני.

ראסם נאטור, רשמנו על ההערה שלך על כפר כנא ותוכנית טרכטנברג. מיכל אמיתי, בבקשה.

כפר כנא, כמו יישובים אחרים בהחלטת הממשלה שעוד אין להם תוכנית מתאר בתהליך או תוכנית מאושרת, תצא כנראה לתכנון. היא כלולה בתוכנית העבודה שלנו לשנים 2014-2015. חשוב להגיד שביצוע של כביש כזה או אחר, אם הוא תוכנן, אנחנו לא יכולים לעזור בחסם שלו. אנחנו כן יכולים לעזור מבחינת התכנון. זאת אומרת, במסגרת תוכנית המתאר ברור שנתייחס גם לאפשרויות של התכנון שנדרש.

באופן כללי, בכל תוכניות המתאר שאנחנו מתכננים אחד הנושאים המרכזיים שמתמקדים בהם, ושחשוב מאוד לתעסוקה באופן כללי ולא רק לאזורי תעשייה כאזורי תעשייה, הוא מערכות תחבורה. זה גם תכנון הדרכים וגם עידוד של תחבורה ציבורית. יש אזורים, למשל כמו טייבה וטירה, שאנחנו דאגנו שיתוכננו, ואכן תוכננו בפועל במסגרת אט"ל תחנות רכבת, ויש כל מיני אמצעים שיכולים לעזור בתעסוקה.

יש לכם מישהו שמרכז את העבודה הזאת מול משרדי ממשלה אחרים? כלומר, כל החסמים שנציג משרד הכלכלה דיבר עליהם, יש לכם כתובת מולם שנותנת פתרונות?

אני לא יודעת על גוף ספציפי כזה.

אולי כדאי שתחשבו על זה כי אתם רואים כמה חסמים יש לנו בסיפור הזה.

בכל תוכנית שאנחנו מתעסקים בה, אם אנחנו נתקלים באיזה חסם, ואחד החסמים המרכזיים, כפי שכולם בוודאי יודעים, הוא פתרונות קצה של דיור, אנחנו עושים הרבה מאוד מאמצים לעבוד מול משרד הבריאות ומשרד התשתיות. למען האמת, נכון שאם היה איזה גוף שמרכז עבודה של משרדי הממשלה ביניהם זה היה עוזר, לא רק במגזר הערבי אלא באופן כללי.

תודה רבה. עלי עאסלה, ראש המועצה המקומית עראבה, בבקשה.

צהרים טובים לכולם. אני מברך על הישיבה הזאת. תודה לך, אדוני היושב-ראש.

אני רוצה לספר קצת על הכפר עראבה. כפר עראבה היום הוא הכפר הגדול במדינת ישראל שהוא עדיין מועצה מקומית. הוא מונה כ-25,000 תושבים. אין בו אזור תעשייה. בשנת 1987 הוכרז על הקמת אזור תעשייה, סימנו את המקום. בסופו של דבר היתה התנגדות של כמה יישובים מהמגזר היהודי ואז הוחלט גם שאי אפשר להקים את אזור התעשייה מבחינה טופוגרפית.

אחרי שסומן ותוכנן?

הוא רק סומן אך לא תוכנן. סומן שזה אזור תעשייה, ייעדו את הקרקע הזאת לאזור תעשייה. בגלל התנגדות של כמה יישובים וגם בגלל התנאים הטופוגרפיים אי אפשר ליישם את אזור התעשייה הזה. לכן נוצר מצב שאין לנו אזור תעשייה.

לפני שנתיים הוכרז שהמועצה המקומית עראבה היא אחת מ-13 היישובים. באמת אני מודה לאדון היקר מר ראסם נאטור לגבי תכנון אזור תעשייה חדש, אבל לצערי הרב, אני אומר לך אדוני שאזור התעשייה הזה, 90% מהשטח הוא שטח פרטי ותהיה לנו בעיה. אני אומר לך שתהיה לנו בעיה. זה דבר אחד. שנית, כל השטח הוא 300 דונם ברוטו, נטו יהיה לנו 150-160 דונם.

יש לך הצעה חלופית לקרקע של רשות מקרקעי ישראל באזור עראבה?

אין לנו קרקע כזה. לא נשארה לנו קרקע אפילו לבנות בית-ספר בעראבה.

אז זה הכי טוב שיש.

האוסטרלים הפקיעו...

האבסורד, אדוני היושב-ראש, סליחה שאני מעלה את זה עכשיו, לא רציתי לדבר על זה אבל אתם גררתם אותי להגיד את זה, שיש אנשים, אני לא יודע איך הם עושים את זה, שקונים אדמות ליד יישובים – ושלחתי את זה אפילו לוועידה הארצית של המועצות הערביות ואמרתי שצריך לטפל בבעיה הזאת. אנשים קונים אדמות ליד היישובים היהודיים ומחליפים את האדמות האלה עם אדמות בתוך הכפר. נוצר מצב שאין לנו אפילו דונם אחד של אדמות רשות מקרקעי ישראל, אפילו כדי לבנות גן ילדים אחד בכפר. יש לנו מחסור אדיר.

באשר לאזור התעשייה, זה לא מספיק לכפר שמונה כ-25,000 תושבים. עם 150 דונם מה ניתן לעשות? בסופו של דבר גם אזור התעשייה הזה – אני רק מוציא את המוסכים מתוך הכפר לאזור הזה עד שיוקם, אני לא יודע מתי. אנחנו נשמע מהחבר'ה פה מתי יהיה לנו אזור תעשייה באמת שנוכל להקים. הוא לא עונה על הדרישות.

מבחינה תכנונית אני עדיין לא יודע איפה הוא נמצא. תהיה לנו ישיבה ב-24 במרץ בקשר לזה.

לגברת ממשרד הפנים, תוכנית מתאר אחרונה שהיתה בעראבה הוכנה ב-1985. עד עכשיו אין לנו תוכנית מתאר. ההרחבה היחידה, של 800 דונם, שהגשתי ב-2007 כשהייתי ראש המועצה, רק לאחרונה אושרה. זה בשורה טובה לכפר עראבה.

תודה רבה. יש נציגים של יישובים אחרים שמבקשים לדבר?

יש לי מה לומר לגבי אום אל פחם אבל אני לא מייצג את הרשות המקומית. לצערי סגן ראש העירייה בשעה הזאת שלח לי בקשת life ל-candy crash שלו בפייסבוק...

במקום להיות פה הוא שולח משחקים. ביקורת בונה...

אום אל פחם נכלל ב-13 היישובים שמקימים בהם אזור תעשייה. באזור התעשייה שלנו עובדים כבר 10 שנים. זה מיועד להעברת חלק מן המטרדים מתוך העיר. זה לא מספיק לבתי מלאכה או להיי-טק. המגרש הכי גדול הוא של 700 מטר. זה לא אזור תעשייה אלא זה פתרון למטרדים בתוך העיר. קראו לו אזור תעשייה בטעות.

ראיתי את הנייר שהכין ג'עפר פרח ממרכז "מוסאוא", באמת כל הכבוד.

את הנייר הכין איאד סנונו מ"מוסאוא".

כל הכבוד.

למשרד הפנים, האם אתם מתכננים באמת אזור תעשייה באום אל פחם? במגזר הערבי בכלל יש אזורי תעשייה? אזורי התעשייה הללו לא עונים על שום דבר, אפילו התכנון והתב"ע. כתוב כאן: למעט מפעל כימיקלים, למעט, למעט, למעט. אומרים לנו: רק מסגרייה, נגרייה ומוסך, זה מה שנתנו לנו.

אזורי תעסוקה.

אין אזור תעשייה, אפילו לא להיי-טק, אפילו לא לשום דבר. אני לא יודע לְמה זה יספיק.

תודה רבה. השיח' כאמל ריאן, בבקשה.

אני רוצה לדבר בקצרה בשם מרכז השלטון המקומי. לדעתי מילת המפתח היא המילה שאמר ראסם נאטור – לומדים. אני מעריך מאוד את הכנות שלך, שהגיע הזמן שנלמד את זה.

אני חושב, אדוני היושב-ראש, שצריך לשנות את הקונספציה. נניח שעכשיו המדינה, בקסם מסוים, אישרה את כל אזורי התעשייה ויש לנו אזורי תעשייה, הכול טוב. יש קרקע, יש מימון, הכול טוב ויפה. אתה חושב שתיפתר הבעיה? הבעיה רק תתחיל. למה? הדיון הזה אמור היה להתקיים בשנות החמישים או בשנות השישים של המאה העשרים. כאשר אנחנו באים עכשיו לחשוב על אזורי תעשייה הדיון הוא כל-כך מאוחר. אפילו אם נקים היום אזורי תעשייה, כפי שאמר הנציג מאום אל פחם, נקים אתרי מזבלות של אשפה. אזור התעשייה, לא רק השטח, לא רק התכנון, לא רק המקום, אזור תעשייה – אם אתה לא יודע לְמה מיועד ואם אין לך יזמים ואין לך ידיעה מדויקת מה התכלית של אזורי התעשייה זה יישאר לאשפה ולגרוטאות. לכן הדיון הזה, אדוני היושב-ראש, היה צריך להתקיים בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. אבל היות והוא מתקיים מאוחר ביותר, לפחות נפתור כמה עניינים.

אני רוצה לפנות אליך, ינון אלרועי, ולשאול למה בכפר קאסם בא אדם, לא מדינה, לא משרד הכלכלה, לא משרד האוצר, לא משרד הפנים, אדם בא לבד ואמר: אני רוצה להקים אזור תעשייה למופת בכפר קאסם על אדמה פרטית, עם אותם חסמים. לא היה תכנון, השטח היה חקלאי. הוא לקח את הפרויקט הזה, שם אותו מול עיניו יום ולילה ותוך פחות מ-6 שנים – והוא לא המדינה, הוא אדם פרטי, יזם – תכנן, הביא מימון, בנה, עשה שינוי, יצר אזור תעשייה של 600 דונם.

תגיד מי האיש.

מדובר על יזם יהודי ששמו רוני יצחקי. למען האמת, עזרתי לו בהתחלה. היו בפניו כמה חסמים והוא נעזר בי, נעזר בראש הרשות המקומית. עברנו "זנגה-זנגה", עברנו בית-בית, הגענו לכל בעלי הקרקע והוא פתר את הבעיות. מדינה במשך 50 שנים לא יכולה לעשות את מה שעשה רוני יצחקי?

תודה רבה. משפט "קליימקס", חיאם קעדאן, בבקשה.

צהרים טובים לכולם. אני חיאם קעדאן, סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי לרשויות הערביות.

קודם כול, אני רוצה להודות ליוזם, מר אחמד טיבי, ל"מוסאוא" על העבודה הקולעת שעשה, לכל נציגי הממשלה, לראשי הרשויות המקומיות, לכל הנוכחים.

אין ספק שדיון זה חשוב ביותר. אני מאמין שעם סדרת ישיבות כאלה בעתיד אפשר יהיה לפחות להתקדם בסוגיה הזאת של אזורי תעשייה.

זאת ישיבה ראשונה בסדרה.

אנחנו רואים שלאט-לאט אנחנו מדברים זה עם זה.

אני רוצה לדבר ספציפית לגבי בקה אל גרביה, כי הזכרת את זה ואני מכיר את המקום היטב. ההצפות שהיו שם נבעו מכך שהצבא, כאשר בנה את גדר ההפרדה, עשה שם תעלה וסגר אותה, כדי שלא תהיה כניסה של אנשים מתחת לגדר. אני אישית נהגתי לפנות לצבא בבקשה שיפתחו אותה מאחר ויש גשם והיא מתמלאת, אבל דחו את זה ודחו את זה עד שירד גשם. תאר לעצמך, כל אזור ג'נין, כפין, בקה אל שרקייה, כל האזורים האלה, כל מי הגשמים מצטברים שם ובסוף פותחים את המכסה של התעלה ואז המים נשטפים במכה אחת. זה לא בעיית ניקוז. אני לא יודע למה אמרו לך שזה בעיית ניקוז. אני חושב שכדאי שתבדקו את הדברים.

כך נאמר לנו על-ידי הרשות המקומית.

כדאי שתבדקו. יכול להיות שאני טועה. אני לא מהנדס.

יש תכנון חדש.

אני חושב שכדאי שתבדקו את הדברים האלה. לפני שנות האלפיים לא היו הצפות כאלה. ההצפות החלו אחרי בניית הגדר. יכול להיות שאני טועה ויכול להיות שאני לא טועה. כדאי לבדוק את הטענות לעומק. זה עדיף מאשר לעזוב ולהגיד: טוב, יש שם בעיה, אני לא יכול להתקדם. יכול להיות שאתה יכול להתקדם.

מתקדמים יפה בבקה אל גרביה.

זה גם לגבי יישובים אחרים. אם יש טענות מפה או משם כדאי לבדוק אותן לעומק.

אני מקווה מאוד שנמשיך את סדרת הדיונים הזאת. אני מאמין שאפשר להגיע לתוצאות ואפשר לקדם את הנושא. תודה רבה לכולם.

תודה רבה לך, חיאם קעדאן. נציג משרד האוצר, אתה רוצה להמשיך?

אין לי משהו ספציפי להגיד כי ירדו פה לפרטים ברזולוציה מאוד נמוכה. בזה ינון אלרועי וראסם נאטור הרבה יותר בקיאים ממני.

בהוראות התקציב שלך, לא החלטות ממשלה, אילו הוראות תקציב יש לך לשנת 2014 לגבי כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם וכמה כסף מסומן למטרות האלה?

אסביר. מבחינת החלטות הממשלה – התקציבים מסומנים ויש להם תקנות ספציפיות לפי מה שהוחלט בהחלטת הממשלה. מבחינת התקציבים האחרים – אין שם הפרדה בין רשויות מקומיות מן המגזר הערבי ובין רשויות מקומיות אחרות מכיוון ששם יש איזה תעדוף שלא תלוי האם היזם הוא מהמגזר הערבי או לא מהמגזר הערבי או האם הוא הולך לרשות מקומית מן המגזר הערבי או לרשות מקומית אחרת כי זה פשוט נקבע לפי קריטריונים אחרים. לכן אין לי, כמי שמתקצב, אפשרות להבחין אילו מן התקציבים הלכו לרשויות מקומיות ערביות.

אנחנו באמת לא מצליחים לקבל מכם תשובה כמה תקציב באמת יצא ב-2013, כמה תקציב מסומן לפי החלטות הממשלה. תיקח את כל החלטות הממשלה, יש כמה החלטות. אילו הוראות יש וכמה כסף יש בתוך כל הוראה?

מה שקשור להחלטות הממשלה – אני מזמין אותך לפנות אליי ואתן לך את כל הנתונים. מה שהוא לא לפי החלטות הממשלה – אלה נתונים שיש בידי משרד הכלכלה.

תודה רבה. היות ואני אמור להיות במליאה, אני רוצה לסיכום תשובות של משרד הכלכלה לְמה שהעלה ראש מועצת עראבה, בבקשה.

למיטב זיכרוני, התוכניות אמורות להגיע לפרקן – אני מדבר על ההיבט התכנוני – במחצית השנה הזאת להפקדה. אם אני לא טועה, ב-15 לחודש זה מגיע לאישור סופי ואז אפשר להתחיל לעבוד. אתה יודע היטב שהליך תכנון הוא לא מהיום למחר.

ככל שאין ביישוב שטח של רשות מקרקעי ישראל אני לא יודע להמציא אותו.

יש שטח של רשות מקרקעי ישראל סמוך לאזור ההוא, אבל הוא בתחום השיפוט של משגב. משגב היום "אוכלת" את כל אדמות עראבה. כל אדמות עראבה נמצאות בתחום השיפוט של משגב.

לא דיברנו על מה שנמצא איפשהו למעלה וחשוב שיהיה ברקע של הדיון. מבחינת המדיניות הכוללת של הממשלה, שכרגע עוד לא באה לידי ביטוי, היא היתה על השולחן בממשלה הקודמת ועוכבה בשל סיבות תקציביות. ברמה העקרונית הממשלה רוצה לכוון לאזורי תעשייה אזוריים גדולים. זה לא שכל 20 דונם וכל 30 דונם יהיו מחר בבוקר אזור תעשייה. זה גם מבחינת יעילות השימוש בכספים ובמשאבים של משלם המסים. לפיכך מבחינתנו יכול מאוד להיות – אולי הוא לא ישמח לשמוע את זה – תיאורטית, ואני לא מדבר כרגע על שום דבר ספציפי, שאנחנו נבוא לשולחן ונגיד שאנחנו חושבים שצריכים להיות – ואני אומר עכשיו סתם מספרים – 8 אזורי תעשייה אזוריים ברחבי המדינה, שבמסגרת האזורים האלה הוא יהיה חבר ויקבל חלק מן המשאבים, ואולי דווקא על הקרקעות של משגב, לצורך העניין. יהיה מאגד של יישובים. זה בדומה למדיניות של משרד הפנים שנקראת "אשכולות", כאן יהיו אשכולות מוניציפליים לצורך העניין. צריך לזכור שצריך לקבוע איזה מינון.

צריך לשנות קונספציה.

מצד אחד, לפתור את הסוגיה של עסקים שנמצאים בתוך היישוב ומפריעים ליישוב להגיע לאיכות חיים ראויה כפי שכולנו רוצים שתהיה. מצד שני, לייעל את הכסף של המדינה, שהיא תייעד את הכסף לאזורי תעשייה גדולים יותר, בעלי פוטנציאל, ואולי מחר בבוקר לעזור לו עם הסעה מהיישוב שלו לאזור התעשייה הקרוב. אבל עוד קצת מוקדם להגיד שזה המסר המוחלט.

צריך להגיד בהקשר הזה שיש כמובן עוד כלים לעידוד העסקה במגזר המיעוטים. יש מסלולי תעסוקה שבהם הוצא הרבה מאוד תקציב.

תודה רבה. יש עוד מישהו שרוצה להגיד משהו ולא אמר?

בקשר לתוכנית המתאר, יש תוכנית מתאר לעראבה?

תוכנית המתאר לעראבה מתוכננת בתוכנית העבודה שלנו.

ביום ראשון הקרוב יש לנו ישיבה עם מינהל התכנון. האם נשמע שם בשורה טובה, שמתחילים?

אני מקווה.

בעזרת השם.

אני רוצה לסכם את הישיבה.

אני מודה לכל האורחים שנענו להזמנת הוועדה והגיעו לכאן, לנציגי הממשלה, לראשי הרשויות המקומיות עראבה וכפר כנא, לנציגי הרשויות המקומיות, לשאר האורחים הנכבדים, למרכז השלטון המקומי. אני מודה למרכז "מוסאוא" על היוזמה וההכנה והרעיונות, לאיאד סנונו בעיקר.

1) משרדי הממשלה מתבקשים להציג תוכנית להקמת אזורי תעשייה בכל היישובים הערביים.

2) הוראת מנכ"ל משרד הכלכלה למינהלות אזורי תעשייה.

3) משרד האוצר מתבקש להעביר הוראות תקציב מפורטות להקמת אזורי תעשייה והפעלתם.

4) משרד הפנים מתבקש להעביר רשימת יישובים, על המצב התכנוני והחסמים וכן מיפוי.

5) רשות הניקוז ומינהל הביוב.

6) תוכניות למינהלות משותפות.

7) כמו כן, ספציפית, נקודתית, הוזכר הקשר בין החלטה לפי טרכטנברג ובין כפר כנא. אני מבקש למצוא אפשרות, בהנחה שיימצא סכום של 1.5 מיליון שקל, לברר האם אפשר דרך ההחלטה של טרכטנברג להעביר את הכסף למועצה המקומית כפר כנא. מי הכתובת? אתם?

זה משרד ראש הממשלה. מה המטרה, המינהלת או כביש גישה?

הקמת מינהלת.

אני לא בטוח שאפשר לעשות את זה, להקים שם מינהלת. אבדוק את זה.

ראש מועצת כפר כנא הציג כאן שתי בעיות, כביש גישה והקמת מינהלת.

כביש גישה אפשר להעמיס על הפיתוח של אזור התעשייה, אני מקווה. הבעיה שאין סעיף של מינהלות אזורי תעשייה בהחלטת הממשלה על-פי ועדת טרכטנברג.

בסדר, אבל אם מתאמצים לנתח את ההחלטה, אפשר.

ולעשות קישור בין שתי ההחלטות.

אם מתאמצים לקרוא בין השורות, נדמה לי שהתכוונו לכך.

ראש המועצה המקומית עראבה שאל גם לגבי תוכנית המתאר וגברת אמיתי ענתה שזה נמצא בתוכנית העבודה.

אני מודה לכולם. הישיבה תמה. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:35.>