PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
27/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 68 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, כ"ה באדר ב התשע"ד (27 במרץ 2014), שעה 11:00

<ישיבה בעיריית באר-שבע לבחינת קליטת העלייה>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

דב ליפמן

>
נטלי גרנד - מנהלת מרחב באר שבע והנגב, משרד העלייה והקליטה

אמיר תיאבה - מנהל אגף לקליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

שפרה ירושלמי - מנהלת מחוז הדרום וירושלים, משרד העלייה והקליטה

סימה בדט - יועצת קליטה בקהילה, משרד העלייה והקליטה

שירלי בן דהן - מדריכת קליטת תלמידים בבאר שבע, משרד החינוך

סוני רוט אדלר - מנהלת אגף אתיופיה וקליטת עלייה, הסוכנות היהודית

רוית אליה - מנחה אזורית של עו"סים בדרום ובירושלים, הסוכנות היהודית

מוריס כהן - מנהל מרכז קליטה בבאר שבע, הסוכנות היהודית

רוביק דנילוביץ - ראש עיריית באר שבע

עופר כרדי - סגן ראש עיריית באר שבע

טל אל-על - מ"מ וסגן ראש עיריית באר שבע

אתי כהן - סגנית מנהלת אגף הרווחה, עיריית באר שבע

דודו ליפשיץ - ראש מינהל החינוך, עיריית באר שבע

אורית ארושס - מנהלת לשכת ראש העיר באר שבע

רוסט קרפמן - יו"ר ועדת קליטה וחבר מועצה, עיריית באר שבע

נסים סספורטה - מנכ"ל חברת כיוונים

אליסה זלודקוב - מנהלת מחלקת קליטה עירונית בחברת כיוונים

שלומי נומה - מנהל אגף חברה ופנאי, חברת כיוונים, באר שבע

אורנה הורביץ - מ"מ מנהלת סטרט אפ, מרכז הצעירים של ב"ש

אמילי שפירא - 'נפש בנפש'

אסנת שופן - מנהלת בית הספר 'יחדיו'

לירון וייס - דוברת הוועדה

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<ישיבה בעיריית באר-שבע לבחינת קליטת העלייה>
סיור בביה"ס 'יחדיו'

השנה שמגיל 3 נפתחו גנים, אז אני יודעת ממשפחות שלנו שאמרו שכבר זה במחיר סביר ואפשר להכניס, כאילו העירייה באה לקראת והמדינה באה לקראת, אז יש להם גנים.

כן, לא חשבתי על זה שבאמת בגיל 3 - - -

כן, אבל עד השנה מי שהגיע זה רוב הילדים שהיו בבית, או עם סבתא, או במשפחתונים קטנים שזה זול יותר ואפשר לעמוד בזה. אז יש כאן דוגמה של ילדים. המרחב הזה, אין לנו מקום, מבורך, אבל אין לנו מקום, אז פעם זה כשהכיתות מתפצלות, כמו שחמט, וגם פה מתבצעים, למשל הקורס בקולנוע ותקשורת מתבצע פה במסדרון. יש פה מצלמה בקיר.

הילדים לומדים את העברית, לחדד את העברית לשפה רהוטה, עובדים הרבה על רטוריקה, אז הם מתנהלים פה באימפרוביזציות, זה מצלם, הם רואים את עצמם און ליין על המסך ואחר כך הם דנים על מה שהם רואים ומעירים, והם לומדים מה זה מחוון ואיך מגיבים לחבר ואיך מעירים לחבר בלי לפגוע. כל התחום הזה מתבצע פה, כשהצלמים הם תלמידים. יש פה סרט תדמית שהילדים עשו.

מהפינה פה, מי ששומע מזהה את הקולות שאני קצת פחות.

שלום לכולם, בוקר טוב. בוא נראה ליואל קרב ג'ודו, בסדר? מה שאתם עושים. קודם כל למחוא לו מחיאות כפיים.

שאלה קודם. הם עושים ג'ודו? יש להם - - -

דרך בית הספר, זה פרויקט של ג'ודו.

כן, זה דרך בית הספר, במסגרת תכנית העשרתית שזכינו לקבל ממשרד החינוך והעירייה שנקראת תכנית מיל"ת (מסגרות יום לימודיות תוספתיות), אז אני יכולה לאפשר לילדים מה שאני לא יכולה במסגרת יום הלימודים הרגיל. יש קורסים שאבי מעביר בקבוצות מאוד מצומצמות לילדים שמקבלים יותר שליטה עצמית, שזה ממש עבודה מול המחנכת, מול הפסיכולוגית של בית הספר ואת אבי אני יכולה לאפשר לעצמי דרך התכנית במסגרת התוספתית. אחרי שעות הלימודים זה בקבוצות יותר גדולות שאבי נותן, ולמשפחות מסוימות אבי גם מאפשר אחרי, בשקט אני מעבירה לו פתק ו - - -

יש ילדים פה שאין להם כל כך הרבה והם עולים חדשים ויש בעיות בבית הספר או בבית ואני רוצה להגיד שהמנהלת הזאת, היא באה ונותנת לילדים חוגים בחינם, לפעמים על חשבונה, וגם פרויקטים שאנחנו עושים - - -

אבי, זה לא מגלים.

למה? צריך להגיד את הדברים האלה. אני אתן לך דוגמה. זה ג'ודאי שעלה לא מזמן, הוא מתאמן והכול בזכות המנהלת. תראה עכשיו קרב ג'ודו. נראה ליואל? בואו נבחר ג'ודאי רציני, בוא אליי. קרב ג'ודו, מוכנים? מה אומרים לחבר? בהצלחה. קרב הג'ודו מתחיל.

פה אין בעיה של שפה.

חברים, אני אגיד לכם למה הילדים יושבים על המזרן. יש לנו הרבה מזרנים בבית הספר, כמו שאתם רואים, והילדים כל פעם תופסים אותם שלא יקבלו מכה.

בואו ניתן עוד קרב.

זה מה שאני מנסה להסביר ולהגדיר, צריך שישה מזרנים, צריך מאמן שרוצה, הילדים מקבלים כאן, תראו, זה שהם שמים חליפה, זה כבר משמעת. זה שהם רואים קידה, חיבוק - - -

כבוד.

זה כבוד, כבוד למאמן, כבוד למקום שהם נמצאים בו. אני חושב שאני רוצה לקבל יותר פרטים איך אתם מתקצבים ואיך זה עובד, אני כן אדבר עם שר החינוך, אנחנו כן צריכים להכניס את זה בכמה שיותר מקומות בארץ. לא דרושים פה יותר מדי משאבים והתמורה שאנחנו מקבלים, בסופו של דבר את הילדים האלה מחנכים לערכים הכי נכונים - - -

והם משתמשים בזה גם מחוץ למקום הזה הספציפי.

אותו ילד שבא עם ביטחון עצמי מפה, הוא כבר יעשה פחות שטויות בחוץ. וחוץ מזה, הילדים מדהימים.

כל הכבוד לכם.

כל הכבוד.

אני רוצה איתך תמונה עם הקבוצה, כי הם מחכים לך. כל הג'ודאים ישיבת ג'ודו כאן. חתימות לא היום.

(שיר).

כל הכבוד, יפה מאוד.

המורה אִינה לצערנו עובדת בחצי משרה. אין מספיק מורות למוזיקה, אז אנחנו מתחלקים עם עוד בית ספר.

אין מספיק מורות למוזיקה?

במחוז דרום.

במחוז דרום? כי דווקא אני עובד עכשיו על מענק היובל של מורים עולים, אז לא הצלחנו להכניס את המוזיקה בגלל שזה לא מקצוע דרוש.

זה דרוש, המגמה למוזיקה נסגרה. יש אנשים שהם מוזיקאים, אבל אין להם תעודת הוראה, ואז מתחלקים עם עוד בית ספר. ברוב בתי הספר יש מורה אחת לשני בתי ספר.

יש לנו כאן את תהילה ובת-אל שהן מקבלות הרבה הרבה תמיכה מטניה, המורה שלנו. הן נולדו פה, עזבו מאוד מאוד קטנטנות וחזרו ואנחנו מאוד מאוד שמחים. בבקשה. הן שמונה חודשים בארץ.

'ילדים כמו פרחים', מאת יבגניה רוידר. ישנם פרחים צבעוניים שאת יופי העולם הם מייצגים. ישנם פרחים כאותם ילדי פרא שלחופש נולדים וישנם ילדים עדינים כמו הפרחים המוגנים שלהשגחת המבוגרים הם נזקקים. ישנם פרחים הגדלים בקבוצות, ילדים שנהנים לחיות בחבורות. לעומתם יש ילדים שהם די לבד, הם מייצגים פרח די נדיר. ישנם פרחים זעירים נורא וכמותם ילדים נמוכי קומה, ויש פרחים אשר לגובה רב צומחים ולעיתים את הנוף מסתירים, כמותם ניתן למצוא ילדים גדולים אשר ממעל על החברה הם מביטים.

הפרחים בצעירותם הם כה נאים ומושכים וככל שהם גדלים כך הם הולכים ונובלים. ממש כמו האדם.

את השיר שהם קראו כתבה תלמידה בבית הספר. אתם היום תקבלו מאיתנו שי, שזה ספר שנכתב כל שנה על ילדים שאוהבים לכתוב. אנחנו תומכים מאוד מאוד בתחום של הכתיבה העברית ואנחנו מפיקים ספר וזה מהספר של שנה שעברה. כל שנה יוצא ספר עם יצירות של תלמידים שלנו. תודה, ילדות יקרות. תודה לטניה על כל התמיכה והבנות והמשפחה. אנחנו נמשיך הלאה.

יפה מאוד.

נביט קדימה. מה שיש על השולחן, ככה תוך כדי תרגישו בנוח. זו מחווה של ההורים. לכיבוד ולאירוח ההורים דאגו, מעומק הלב.

גם ההורים שותפים?

כן, בית ספר קהילתי לכל דבר.
ברוכים הבאים לבית ספר 'יחדיו' שהוקם לפני כ-18 שנים בלב שכונה שבמקורה הייתה נאות חצרים. כיום יש לנו כ-450 תלמידים, אני שמחה להגיד שבשלוש השנים האחרונות הכפלנו את עצמנו, האוכלוסייה שלנו מאוד מאוד הטרוגנית וכשמו כן הוא, אנחנו מאוד מאוד אוהבים את השם 'יחדיו', אנחנו יחדיו בקיבוץ גלויות בלשמור כל אחד על האיחוד שלו וגם על המשותף ואנחנו קצת נכיר את בית הספר דרך סרטון שילדי הקורס לקולנוע הכינו בבית הספר.

(הקרנת סרט).

להכיר את השפה ואת ההוויה מכל כיוון אפשרי, כל בוקר נפתח ב'בוקר טוב אקטואליה', הילדים לומדים מה זה אקטואליה, מגוון של עיתונים.

יש הרבה מה ללמוד.

כן, וצריך חשיבה ביקורתית וראייה ביקורתית למה שקורה פה ואזרחות אקטיבית.

(המשך הסרט).

ככה מכינים אנימציה, הם בונים את הדמויות, מצלמים שוטים ועורכים סרט.

בחוץ יש לכם אולם ספורט?

לא. אנחנו בשמש.

זו מכת מדינה. יש לי איזה שהוא רעיון עכשיו שאני - - -

(המשך הסרט).

זה קשר שלנו עם בית אבות. הם באים אלינו המון, בכל החגים, בהמון פעילויות של מורשת, יש לנו באופן קבוע דיירי בית אבות אצלנו. עשינו פעילות משחקים של פעם, הם לימדו את הילדים משחקים.

בגינה שלנו הילדים שלנו עובדים, יש להם גם ירקות, גם צמחים וגם פרחי תבלין וגם הכול.

והם שומרים על הגינה?

מאוד. אנחנו מתעתדים להקים שם חממה. יש תכנון לחממה. תקצוב של מכתשים.

אדמה, הם שינו את השם לאדמה.

פה עורכים תצפיות, מחקרים בגינה. איזה קולרבי יצא שם, איזה ברוקולי, בסופר אין כאלה. והכול אקולוגי, הכול ירוק, בלי חומרים.

(המשך הסרט).

אז זה סרט שתלמידים הכינו וחלק מהעשייה והאמירה הוא באמת לאפשר לילדים לבצע כמה שיותר פרויקטים. מבחינתנו החזון של בית הספר מדבר על להעניק לילדים את מקסימום הטכנולוגיות החדשניות, לבנות אותם למאה ה-20 בצורה מעניינת עם המושג תקשורת בכל ההיבטים שלו, תקשורת בין אישית, תקשורת עם הקהילה והמדיה, שזה העולם של התקשורת. בחרנו, כדי לא להתפרס יותר מדי, להתמקד בתחום של קיימות. זה נושא שהוא חשוב לכולנו, אפשר לדבר עליו כל יום באקטואליה. קיימות מבחינתנו זה גם לחיות עם קול אחר שנמצא איתי בסביבה, זה גם סוג של קיימות שיושב איתי סביב אותו שולחן, אפילו שהוא אחר ושונה ומדבר אחרת או יש לו אמונות או דעות אחרות, וקיימות זה גם לדאוג לפארק נחל באר שבע שהוא החצר שלנו. אנחנו יוצאים לנחל באר שבע, עושים שם עבודות מחקר עם הילדים.

אז באמת, כמו שאמרתי, בחרנו את תחום הייחודיות שלנו לתקשורת, כי ראינו שזה מביא את הילדים להתעסק בתחום השפתי בדרך מעניינת. זה הקטליזאטור שלנו, אתה צריך להיות עיתונאי, אתה צריך להכין תחקיר, אתה צריך לפרסם איזה שהיא כתבה לרדיו או להכין איזה שהוא תשדיר פרסומת, אז קודם כל אתה צריך לעשות את זה בצורה הכי מקצועית שאפשר. דבר שני יש את רהיטות השפה, אתה צריך להשתמש בשפה גבוהה. כמו ששמעתם את הבנות, הן קראו שיר שכתבה תלמידה. אז יש פה תהליך מאוד ארוך של תלמידים שהם בקורס מיטיבי כתיבה.

כמה אחוז עולים ישנם כאן בבית הספר?

בהגדרות של משרד החינוך, או בהגדרות של - - -?

לא, בהגדרות אני אומר עולים ובני עולים, אני ככה משווה בין - - -

72.9% של הילדים שלנו, ההורים שלהם לא ילידי הארץ, כך שמבחינתם עדיין בבית העברית היא שפה שנייה. הרבה מאוד ילדים, העברית שהם שומעים ומדברים ומתנהלים איתה זה בבית הספר. החוגים אחר הצהריים, אם הם הולכים לבית ספר רוסי או לכל חוג אחר, או טלוויזיה, אירועים משפחתיים, מופעי תרבות, הכול זה בשפת האם שלהם ולא בעברית, לכן אנחנו משתדלים לחשוף אותם למקסימום ולעבוד בצורה מאוד משמעותית על השפה הדבורה ועל השפה הכתובה. ולשמר. לשמר את מה שיש בבית, ואנחנו די מכבדים כל חג של כל עדה, מזכירים ועושים פה טקס, אבל עם זאת מה שמשותף לכולנו זו העברית ואנחנו משתדלים להשתמש בה.

אתם עושים את זה יפה. את האמת, עכשיו כשהילדים שרו זה היה ממש ממש מרגש. אני ישר מנתח בראש, אמרתי, אנחנו גם יש לנו כאן לא מעט עולים, בסופו של דבר המדינה הזאת היא מדינת עלייה. אני כספורטאי לשעבר טס הרבה, אז הייתי חוזר מהטיסה ואני זוכר תמיד, מה אהבתי? אהבתי את הנחיתה, למה? עוד לפני הנחיתה כבר אנשים קמים, רוצים את הדיוטי פרי, ואיכשהו אנשים מתעצבנים מזה ואני אהבתי, אמרתי 'אני חוזר לישראל', ואמרתי, מה אני אוהב כל כך? ובאמת הילדים ששרו, זה גם נורא מרגש שילדים שרים, אבל גם הביחד הזה, אתה רואה את כל הצבעים ואתה מבין שאנחנו באמת מדינת עלייה ואיך בסופו של דבר כולם משתלבים ומדברים אותה שפה.
ובאמת החינוך. מה שאתם עושים כאן מדהים בעיניי. יש הרבה מה ללמוד מכם, כמה דברים אני כבר רושם לעצמי. יש לי שאלה לגבי הקייטנה בקיץ, ביולי, הרפורמה של שי פירון, האם אתם מוכנים?

אנחנו ברמה של העיר כבר יושבים על זה, כרגע קיבלנו את העדכון. העיר באר שבע נערכת ברמת המנכ"לית של העירייה, דודו, ראש מינהל החינוך, סגנית ראש העיר וכולם, כדי שהתכנית הזאת תפעל. אנחנו לא מציעים קייטנות לכיתות א'-ב' בעיר באר שבע, אנחנו מציגים את התכנית הזו בלבד, חשוב לנו שהיא תצליח, יש עדיין דברים שלא ברורים בעניינים הכספיים והארגוניים, אבל אנחנו מאמינים שזו תכנית שבסופו של דבר תשנה את המציאות, כי בשנה הבאה זה יהיה א' עד ה', או א' עד ד'.

א' עד ד'.

גן חובה עד ד' בשנה הבאה.

אני חושב שהמפתח לתכנית הזאת זה אם יהיה צוות מבית הספר ש - - -

בטח, אצלנו, עם הילדים שלנו, הצוות שלנו - - -

בדיוק, ככל שצוות של בית הספר יהיה שותף כמות הילדים שתשתתף תהיה גדולה יותר וזה יקל על ההורים בסופו של דבר. יהיה להם חודש ושבוע החופש הגדול.

זה הרעיון. אני גם דיברתי עם יהודית קדש, היא זו שמפעלה את התכנית.

מי שיפעיל בעיר את התכנית זה החברה העירונית, שהיא כיוונים, היא החברה שמנהלת בעבור העירייה את תרבות הפנאי, בשיתוף ובשילוב מינהל החינוך ומנהלות בתי הספר בכל מקום. זאת אומרת אם המנהלת מחויבת, ובמקרה הזה רואים מנהלת שהיא מחויבת, היא רואה את הילדים שלה מהבוקר עד הערב, אז היא תראה אותם גם בעוד שלושת השבועות, בכיתות א'-ב' בשלושת השבועות של יולי.

אתה מתאר לעצמך שאף אחד אחר לא ייכנס.

זה ברור לי. זה ברור לי שבבית ספר כזה התכנית תצליח ויהיו בה מעל 80%-90% ילדים שכן יהיו בתכנית.

יפה. מעניין לקבל את הנתונים. חשוב ש - - -

עוד רעיון, תוך כדי זה שאתה מדבר.

עדיין יש השתתפות כספית. כל תלמיד צריך לשלם 300 שקלים. אנחנו עוד לא יודעים כמה ישלמו.

אנחנו גם רוצים פתרונות למי שקשה לו עם ה-350 שקלים. בית הספר עושה שמיניות מכל כיוון אפשרי ובכלל בחשיבה, ילדים שאמורים להיות פה למשל בכיתה א', הקייטנה הזאת יכולה להיות מעולה בשבילם כקייטנת מוכנות לכיתה א' פה. ילדי גן חובה, שיעשו כאן את הקייטנה, כי הם יעשו אותה עם המורה שתלמד אותם בכיתה א' וזה חוסך את כל תהליך המעברים אחר כך.

ההערכה שלנו, רוב בתי הספר, האופי והמאפיין שאסנת מדברת על בית הספר זה בעצם מאפיין של העיר, שהרבה מאוד מהמורים והמנהלים יישארו בקיץ. למרות שזה עדיין הסתדרות המורים עם ההסתייגויות שלה, אני חושב שהשכר הוא די הוגן, גם למנהל בית הספר, אם הוא יישאר כ - - -

אני שומע בתקופה האחרונה הרבה מנהלים מדברים על זה שמורים כן רוצים לשתף פעולה ו - - -

וזו ההערכה שלנו, שבסופו של דבר רוב המורים כן יישארו להמשך חודש הלימודים הנוסף.

אנחנו לא נראה את כל המצגת וכל העשייה בבית הספר, אבל לשני דברים נתייחס. ראשית, מה שמאפיין את בית הספר כבית ספר קהילתי, שעובד פה מול הרבה גורמים, אז כמו תמיד, כל ביקור שיש לנו בבית הספר, כמובן שיש את הרשות ואת משרד החינוך, אבל בצוות שלנו יש פה נציג של ידיד לחינוך, יש פה צוות מאוד גדול של מתנדבים, יש תמיד נציגות של הורים. אינה, כמה שנים את ב'יחדיו'? מיום הקמתו, עכשיו הילדים שלה פה, את רוצה להגיד מילה?

אני בארץ בשנת 90', לא למדתי פה, עשיתי פה פר"ח כסטודנטית ועכשיו חזרתי בתור אמא. אני עליתי באוגוסט 90', העלייה הענקית הגיעה באוקטובר 90', איתי לא ידעו מה לעשות בבית הספר. כלום, פשוט ישבתי ובכיתי כי כולם צחקו עליי, ועכשיו אני רואה את הילדים האלה, ש'רק תבואי', 'איזה יופי של משקפיים ענקיים', כי זה עכשיו באופנה. כלומר קבלת האחר והעזרה להורים זה לא סיסמאות פה, זה ממש לא, והדלת הפתוחה זה לא סיסמה, זה באמת פתוח.

רואים את זה. יפה מאוד, באמת יפה מאוד.

יש פה את נציגי מועצת התלמידים, מקסים ושיר, ויש פה את קרן, שהיא סגנית מנהלת בית הספר. אם הייתי מאשרת חצי מההורים היו באים, ככה זה פה. מה שאתם מקבלים מזכרת מבית ספר 'יחדיו' זה עיתון שזו כתיבה של ילדים, ספר יצירות של ילדים ושני דברים קטנים שתראו. אחד, יש פה מניפה שהיא כדי להקל על הילדים בכל תהליכי כתיבה, כי כותבים בעברית, יש להם פה מחוון שעוזר להם איך כותבים, מה התהליך כשאני כותב מכתב, מה התהליך כשאני כותב משהו. זה נמצא לילד בתיק כל הזמן וזה עוזר להם להתנסח בעברית. ויש לנו פה, בין היתר, גם בית ספר להורים, הרצאות וכו', ויש בפנים טיפים של סימנייה שהילדים עם היועצת הכינו להורים שלהם. אז אתם מקבלים את זה כמזכרת מבית ספר 'יחדיו'.

לפחות תטעמו, שאני אגיד להורים שזה היה שווה. זה כשר, זה נקי, זה מנופה, זה מה שאתם רוצים.

תודה, באמת כל הכבוד, אין מילים. יש הרבה מה ללמוד מכם ואני רואה כאן את הילדים ואני רואה את הפעילויות. אחוז כזה גבוה של עולים, באמת 'האחר הוא אני' זה - - -

זה לא סיסמה פה.

לא סיסמה, אני באמת רואה ש - - -

זה ממש לא סיסמה. פה בקיץ יושבים הורים, מורים ומועצת תלמידים ובונים את כל התכנית החברתית של בית הספר וכל השנה מריצים אותה ביחד.

תודה, ואנחנו נמשיך לראש העיר.

אגב, על פי הנחיות של משרד החינוך בשלושת השבועות האלה צריכים להגיש לחמנייה מקמח מלא. אנחנו נצטרך להביא לילדים.

כל הכבוד שההורים משתפים פעולה.

כל הזמן. 'שמענו שיש, אתם צריכים?' 'אני יכולה פה', 'אני פנוי שם'. יוצאים לטיול, 'אני גם בא'. עשינו סיור שלקחנו את כל הילדים לבית האופרה, אחרי הצהריים. אלה דברים שמאוד מאוד מלכדים אותנו. בשבוע הבא אנחנו עושים סדר פסח באולם גדול בעיר, כל הילדים, עם ההורים, מאוד מאוד משמעותי, אנחנו מביאים את חב"ד והם עושים לנו סדר פסח עם טקס של ילדי בית הספר. כל חג פה מצוין עם ניואנסים שאנחנו מספרים על עדות שונות, אבל גם על דברים שהם משותפים לכולם. אנחנו גם מזכירים למי שרוצה את הכריסמס, יש לנו שתי משפחות שלכבודן אנחנו מכבדים את חג הקורבן וחג הסיגד לתלמידים האתיופים, יש לנו 12 תלמידים אתיופים בבית הספר. כן, יש מקום לכולם, כשיש מקום בלב יש מקום בבית.

במערכת החינוך בעיר, רק שתדעו, יש 60 גלויות, מ-60 תפוצות בעולם.

אני חושבת ש-59 יש אצלי.

בעיר?

בעיר יותר, אבל במערכת החינוך 60 גלויות. בעשר שנים האחרונות.

רוביק ספר 73 בעיר. זו מערכת חינוך של 40,000 תלמידים.

אסנת, אנחנו רצים לעירייה.

תודה לכם.

אסנת, בסופו של דבר הכול מגיע ממך.

לא, מלמטה, מהילדים.

הרבה זה רצון של המנהל.

ראית אותם, אתה יכול להישאר אדיש לדברים כאלה?

ישיבה בעירייה

שלום. הצלחתם למשוך את ויקו אנטואן לפה. בסדר, אני מנסה לייצר לך כותרות עכשיו. אני מברך כמארח. ברוכים הבאים, אני רוצה להודות לכם, קודם כל על העקשנות שלך, אדוני יושב ראש הוועדה וחברי הכנסת הנכבדים שנמצאים כאן איתנו, על ההתעקשות להגיע לכאן לסיור. באר שבע, אני חושב שהיא סמל בכל מה שקשור לקליטת עלייה, עולים שמגיעים לכאן החל משנות ה-50 ועד היום במרכזי קליטה כאן בעיר באר שבע, איך כל אחד מהם מוצא גם את עצמו נעטף באהבה על ידי קהילה חמה, אוהדת ותומכת, ובסופו של דבר איך כל אחד מייצר לעצמו את ההזדמנות להצליח. יש פה כור היתוך שהוא מאוד מאוד מעניין, שלכל אחד יש את האקלים החברתי, התרבותי המאוד מיוחד שלו.
אני תמיד אומר שבאר שבע זכתה, כשמדברים על כור היתוך אני אומר שבאר שבע היא מודל באמת יוצא דופן בנושא הזה. ובכלל אני חושב שעם קום המדינה, הרעיון שיש שטנץ אחד קבוע של ישראלי אחד שמדבר רק בשפה אחת ובסגנון תרבותי אחד, אני חושב שזה פחות מעניין. זה שאנחנו חברה שהיא רב תרבותית, כל אחד מביא את המעניין שבו, מהמאכלים והפולקלור והתרבויות, זה אחד הדברים שהופכים אותנו למאוד מיוחדים.

תמיד אני מספר, ופה אני אסיים, שאני מסמל את הבאר שבעי, אולי את הישראלי. שואלים אותי 'מה אתה?', שאלה שכיחה, 'אתה אשכנזי או ספרדי?' ואני מבקש שתעזרו לי לענות מה אני, כי אמא שלי ז"ל נולדה בטוניס, היא עלתה מצפון אפריקה בשנות ה-50, אבא שלי, שייבדל לחיים ארוכים, נולד כאן בארץ, האבא שלו, מזה הדנילוביץ, נולד בבילורוסיה, האמא שלו באה מאלכסנדריה מצרים והסבתא שלו ממרוקו, אז מה אני? אנחנו כולנו ישראלים, אבל יש בינינו רב תרבותיות שהיא מאוד יפה, היא כובשת, היא מקסימה, שצריכים לראות איך גם משתמשים בה ולומדים אחד מהשני. אז ברוכים הבאים, בכבוד.

תודה, אדוני ראש העיר, על האירוח המקסים. אני באמת התעקשתי להגיע לכאן, כי אני חושב שאת באר שבע אנחנו מכירים כעיר שקלטה הרבה עלייה ובכלל היום באר שבע בכותרות, בירת הסייבר, ואנחנו באמת שומעים הרבה דברים. אני חושב שגם הכיוון שאתה מוליך את העיר הוא כיוון מאוד מאוד חיובי, אנחנו רואים את זה, אנחנו מדינה קטנה, אנחנו יודעים הכול.

כמו שאמרת, בדיוק עכשיו ביקרנו בבית ספר, התחלנו פה ברגל ימין, בבית ספר 'יחדיו', שיש בו, על פי מה שהמנהלת אמרה, 73% עולים. עולים, זו הגדרה, אנחנו תמיד בוועדה מדברים על זה, כל אחד מגדיר לפי מה שנוח לו, מי שצריך לתת כסף הוא מצמצם את העולים, מי שצריך לקבל כסף מעלה את שנת העלייה. מבחינתי עולים, אנחנו מדינת עולים, אבל זה באמת מי שהגיע משנות ה-90, יש לנו מברית המועצות לשעבר, אנחנו מטפלים הרבה גם בעדה האתיופית, יש לנו כאן הרבה דברים והיום באמת אני רואה כיוון של השולחנות העגולים שיושבים ביחד עם העדה. אני חושב שהכיוון הוא נכון. יש לנו עלייה של האנגלוסקסים, יש לנו פה חבר כנסת שהוא, אפשר להגיד, עולה חדש לפי כל ההגדרות, 9.5 שנים - - -

הוא על הגבול עכשיו.

על הגבול, עוד חצי שנה נקרא לך ותיק.

אנחנו מצפים לעלייה מצרפת, גל של עלייה. אנחנו מדינת עולים. מה שאמרתי בבית הספר, כשראיתי את הילדים שרים, זה בכלל מרגש, וראיתי ילדים שבאמת אתה רואה את כל התרבויות, הרב תרבות שלהם, ואמרתי שאני בתור ספורטאי, הייתי ספורטאי אולימפי, קפטן נבחרת ישראל בג'ודו, אז היינו טסים הרבה וכל פעם שהיינו נוחתים בנתב"ג, לפני הנחיתה כולם היו קמים מוציאים את הדיוטי פרי והדיילות היו צורחות, ואני אהבתי, למה? הרגשתי שאני בארץ, במדינה שלנו. אז באמת השילוב הזה של כל התרבויות ביחד ואותם המקומות שיודעים לשלב את זה כמו שצריך, וכמו שהתחלנו וראינו, נדהמנו איך עושים את זה בבית ספר 'יחדיו' ואני בטוח שזו רק דוגמה אחת ממה שאתם עושים.
עדיין לעולים יש את הניואנסים שצריך לטפל בהם. אין מה לעשות, אנחנו רוצים ושואפים שעולים יהיו חלק מהחברה, שהאינטגרציה תהיה כמה שיותר טובה, אבל עדיין יש בעיות ספציפיות, בשביל זה אנחנו מטפלים. אנחנו בוועדה, יחד עם חבריי חברי הוועדה, מטפלים על בסיס שבועי, יש לנו כשלושה דיונים בשבוע ויש מגוון של בעיות, אם זה תעסוקה ואם זה שפה ונגישות, באמת אין ספור בעיות, אבל בסופו של דבר המטרה של כולנו שהאינטגרציה תהיה כמה שיותר טובה. וזהו, באנו לראות מה המצב בבאר שבע ולשמוע קצת את כל הגורמים שמטפלים כאן ולראות במה אנחנו יכולים לסייע ולעזור. מאוד מאוד חשוב. אני יודע שרוסקו הוא יושב ראש הוועדה כאן, גם הכרנו אותו, דיברנו, הוא חבר מועצה חדש. יש לך הרבה חברי מועצה חדשים וצעירים.

אבל פעיל כבר הרבה מאוד שנים.

נכון, הוא אמר לי, בתחום, זה מאוד חשוב, מישהו שמגיע - - - אני חושב שבכלל, גם אני, שאני עומד בראש הוועדה ואני עולה בעצמי, הייתי גם חבר מועצת העיר בנתניה, אנחנו מגיעים ממקום של עבודה בשטח וזה נותן יתרון, אתה יודע איך להסתכל על הדברים. אבל בסופו של דבר, עדיין, אמרנו שיש - - -

החבר שלך הגיע.

אז בואו נשמע.

אז אני מציע, קודם כל נברך את חברנו, גם ממלא מקום וסגן ראש העיר שנכנס, טל אל-על, וגם עופר כרדי, סגן ראש העיר, וגם רוסט, חבר מועצת העיר, שהוא יושב ראש הוועדה, הוא היה פעם נקלט והיום הוא קולט, בשנים האחרונות, שזו אולי התופעה המדהימה שיש לנו כאן בעיר. אז אני מציע, רוסט, שתיתן את הפתיח שלך. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. באמת אני חושב שזה אירוע מרגש מאוד, שוועדת הקליטה של הכנסת מגיעה לבאר שבע, ואני חושב שזה גם לא מקרי, כי יודעים באמת מה קורה בבאר שבע, איך העיר קולטת עולים. אני חושב שבאר שבע היא דוגמה מצוינת, ואמרתי את זה ליואל קצת יותר מוקדם, באר שבע היא דוגמה מצוינת של שיתוף פעולה בין הרבה מאוד גורמים שקולטים עלייה, אם זה משרד העלייה והקליטה, אני לומד להגיד את ההגדרה החדשה.

כן, שינו את זה.

אם זה כמובן עיריית באר שבע וחברת כיוונים ומחלקת הקליטה העירונית ועוד הרבה מאוד גופים אחרים וראינו באמת היום דוגמה בבוקר של בית ספר, שבצניעות ובשקט עושה את העבודה והעבודה מדהימה. ניתן לאנשי המקצוע לדבר ולהציג. אני שמח ומברך על זה שבחרתם לקיים את הוועדה כאן בבאר שבע.

ויש לנו את חבר הכנסת ליפמן, שרצה גם ל - - -

תודה רבה. קודם כל לכבוד ראש העיר, סגן ראש העיר, חברי המועצה, תודה על האירוח, וליושב ראש על היוזמה. אנחנו כל הזמן יושבים בכנסת ושומעים, בדרך כלל את הבעיות, ואני חושב שהיום יש לנו את היכולת להגיע ולשמוע איך אתם בבאר שבע קולטים את העולים. אנחנו שמענו כבר הבוקר איך עושים את זה בבית הספר. יש המון אתגרים. אני, כעולה חדש יחסית מכיר את הבעיות אצל הילדים שלי, ובעיר שלנו, בבית שמש, יש המון אתגרים, וחשוב לנו לשמוע כעירייה וכמוסד איך אתם קולטים את העולים, כדי שאנחנו נוכל ללמוד מזה ולהביא את זה למקומות אחרים וגם לעתיד, לתכנן בעזרת ה' לעולים נוספים שיגיעו. אז תודה רבה שוב על האירוח ואנחנו באמת רוצים לשמוע מאנשי המקצוע.

אתה פה אצלנו שוב ביום ראשון, אולי תעשה כבר את הוויקאנד.

יש באמת שיתוף פעולה בלתי רגיל עם משרד הקליטה, נמצאים פה הנציגים הבכירים. אז אתם רוצים שנתחיל עם חברת כיוונים? החברה לתרבות הפנאי ששם יחידת הקליטה שלנו, מתוך תפיסת עולם של חיבורים בין חינוך ותרבות ופנאי וכל הדברים הם החיבורים הטבעיים, ותעסוקה וצעירים, אנחנו רואים את זה כמכלול, אז אולי נעבור חברה, רווחה. בבקשה.

אני מנהל אגף חברה ופנאי באגף בחברה העירונית. החברה העירונית אחראית על כל תחום תרבות הפנאי בעיר באר שבע ומחלקת הקליטה, כבר לא יחידת קליטה, היא חלק מהחברה העירונית כבר תשע שנים וכשראש העיר דיבר על עבודה משותפת, היום מחלקת הקליטה פועלת ביחד עם המחלקה לספורט, ביחד עם אגף החינוך כיחידה אחת בתוך האורגניזם של החברה העירונית.

בבאר שבע יש לנו כ-28% עולים, אם אנחנו סופרים משנת 90' עולים, רובם מברית המועצות. בשנים האחרונות, זאת אומרת בחצי השנה האחרונה הגיעו כ-540 עולים, גם מאתיופיה. עולים יוצאי אתיופיה לא יכלו לרכוש דירה בבאר שבע, בשנה האחרונה זה השתנה ו-100 עולים שנמצאים במרכזי הקליטה בבאר שבע רוכשים את הדירה שלהם בבאר שבע. יש עולים מברזיל, מארצות הברית, בריטניה, כ-90 עולים שהגיעו בחצי השנה האחרונה, תימנים, עלייה מתימן, עלייה מטוניס וכמובן מחבר המדינות.

משרד הקליטה, דיברנו על עבודה משותפת, אנחנו עובדים בשולחן אחד כל השנה, מכינים את תכניות העבודה שלנו בצורה מאוד מאוד מסודרת ומפעילים פרויקטורים לעולי ברית המועצות וארצות הברית, פרויקטורית במשרה מלאה, פרויקטורית לעולי טוניס, ומרכז שנקרא בית סמואל, מוקד קליטה אתיופי, שמטפל בכל מה שקשור לקהילה יוצאת אתיופיה. יש לנו צוות מאוד מאוד גדול שם שנותן מענים רחבים.
המחלקה שאליסיה מנהלת אותה נותנת את המענה לעולי ברית המועצות גם בתחום של תרבות, קונצרטים, אירועים, פעילות במקבצי דיור, באמת פעילות מאוד מאוד רחבה, הרבה מאוד התאגדויות שנמצאות כאן, מוביל את זה דוד וסרמן שנמצא מצטנע מאחור. הוא גם עובד במחלקת הקליטה שלנו, יש לנו כעשרה עובדים שעובדים במחלקת הקליטה.
כפי שתיארנו, הרבה מאוד שיתופי פעולה, עמותות, ארגונים. העירייה גם מקצה בשכונות שיש בהן ריכוזי אוכלוסייה, כמו בנחל בקע, הרבה מאוד מקלטים, כדי שתהיה פעילות, גם לנוער, גם לקשישים וכן הלאה.

זה על רגל אחת מה שקורה. אליסיה רוצה שאני אדגיש משהו מאוד מאוד חשוב - - -

ש-47% מהאוכלוסייה בודדים, 60% אנשים בגיל הפעיל, אז זה אומר משהו, זה אומר שהם מגיל 19 עד גיל אפילו 60. זה מה שרציתי להגיד.

אדוני ראש העיר, כמובן שאתה מקרין על כל העבודה. בבאר שבע קליטה זה חלק מהרשות, אין לנו צורך להתדפק על דלת ולציין אוכלוסייה מסוימת, 'תעזרו, בבקשה', הם אף פעם לא מתנערים משום אוכלוסייה, גם מחלקת הרווחה במקרים הקשים יותר, גם הפעילויות של תרבות וחברה. אין תקציב שאנחנו לא יכולים כאן לממש, כל פעילות שהמשרד שלנו מביא נמצאת בבאר שבע.

אנחנו בכלל שמנו לנו, ככה נדבקנו מראש העיר, באר שבע היא לא פריפריה, באר שבע היא מרכז, כל התכניות שהמשרד מוביל, שהן איכותיות, אנחנו רוצים אותן כאן ואנחנו מביאים אותן לכאן. יחד עם הסוכנות היהודית יש לנו את הפרויקט של רופאים, לראשונה, של מתכנתים. אנחנו כל הזמן אומרים, כל מה ש - - -

הפרויקט עם סורוקה, שהרופאים ייקלטו בסורוקה אחרי זה?

כן, זו אותה מטרה. מתכנתים, אנחנו נרחיב את הפעילות עם מרכז הצעירים כאן. אנחנו רוצים לטפל בכל מה שהמשרד שלנו מביא, שהוא כאן במרכז. כמובן שאין מה לדבר שכל הפעילות שלנו, כל התכניות נעשות מול נטלי גרנד שהיא מנהלת המרחב, מול המחלקה, מול שלומי, אליסיה, פשוט כיחידה אחת, אין פה כמעט הפרדה. כשאני הייתי חדשה למדתי שזו יחידה אחת, מצוינת, ראש העיר כמובן נמצא בחזית של הקליטה ומה שאני מתרשמת ואוהבת, שמצד אחד קולטים, כי זה שכבה על שכבה של עלייה, זה הכול מעורב, עובדים עם עולים, מייחדים את העבודה מול העולים ומצד שני זה מוטמע בכל מקום. אנחנו הבאנו לכאן תכניות מול מחלקת החינוך, מול מחלקת הרווחה וזה מצד אחד ייחודי, מצד שני זה חלק - - - זה, אני חושבת, מאוד מייחד את העיר, שנותנים את הדגש ומפזרים.

יש הרבה עולים שתלויים ברווחה?

באופן היסטורי, גם זה צריך אולי להשתנות, כל אוכלוסיית העולים מאתיופיה נמצאת כחלק מהעבודה מול הרווחה. היא לאו דווקא אוכלוסיית רווחה מובהקת אבל היא עוברת את תהליך העבודה מול הרווחה. יש קשישים, יש לנו מקרים לא פשוטים, לא צריך להסתיר גם אותם, יש מקרים לא פשוטים של עולים שמגיעים, שהם במצב או נפשי או פיזי לא כל כך טוב, אבל לזכות הרשות ייאמר, כי יש לנו את ההזדמנות לראות גם רשויות אחרות, שכשיש מקרה קשה ולא פשוט, גם אם הוא עלה אתמול, אנחנו תמיד מקבלים אוזן קשבת מול הרווחה וזה לא מובן מאליו. פשוט לא מובן מאליו.

כמובן שבמרכזי קליטה העבודה מרובה. במרכזי הקליטה יש לנו פרויקט מאוד יפה של עולי אתיופיה, שלושה מרכזי קליטה של עולי אתיופיה, פרויקט שאנחנו שותפים ומובילים יחד עם הסוכנות היהודית, נושא של הכנת הצעירים לצה"ל שיתוף פעולה עם הצבא, כנסים, מכינים את ההורים, מכינים את החיילים, הצבא, בזכות העבודה המשותפת, לשכת הגיוס תעשה ימי מיון מיוחדים לנוער מאתיופיה, כדי להקל עליהם, כדי להטמיע. כל זה נעשה בשיתוף פעולה של כל הגורמים.

אני לא יודעת אם יש צורך להיכנס לפרטים של תקציבים והכול, אבל זה קרוב ל-2 מיליון שקל שמגיע באמצעות או תכניות מיוחדות, מול קליטה וקהילה, מול רווחה, מול דיור, מול מרכזי הקליטה ומלווים פרויקטורים.

אלה תקציבים שמגיעים ממשרד הקליטה או שיש דברים ויש משהו שאתם שמים אקסטרה?

כן. קודם כל יש מאטצ'ינג, מה שדרוש, אבל אין ספק שהרשות ממנפת את זה, כי זה לא נגמר רק במה שמשרד הקליטה נותן לך, כי אנחנו מבחינתנו לא רואים את העולה כעולה, אנחנו רוצים שהוא יהיה חלק מהאוכלוסייה. הערך המוסף מגיע, אולי דודי, ראש מינהל החינוך, ירצה אחר כך להוסיף כמה מילים, לכל התכניות הייחודיות שיש בתוך מערכת החינוך, בכל מה שקשור אחר כך במערך התרבות, תרבות הפנאי, החינוך המשלים, שמבחינתנו הם יהיו תושבים, אזרחים לכל דבר, שהם לא יחיו רק כעולים. התקציב הוא תקציב, בואו נודה על האמת, קטן, יש מאמצים, ובאר שבע מקבלת עדיפות, אני מוכרח לומר לזכות המשרד, כי גם במספרים מוחלטים אנחנו מהערים שקלטו - - -

אתם מוגדרים כעיר קולטת עלייה?

כן, ומקבלים על זה גם תעדוף מסוים בכל הנושא של הקלות כאלה ואחרות. אנחנו עיר נטולת מענק, זה חשוב לומר, מתמודדים עם דברים והרשות מוסיפה מעצמה הרבה הרבה כסף. סתם לדוגמה, דיברת על הקשר ושאלת שאלה מאוד נכונה בנושא של רווחה ועולים, הרי אם רק ממה שאנחנו מקבלים, לדוגמה, לקייטנות בקיץ, אם היינו מסתמכים רק על התקציבים האלה רוב הילדים היו נשארים בחוץ. אז הכול זה סבסוד עירוני שדרך החברה אנחנו נותנים להם העשרות, חינוך משלים, גם דרך מערכת החינוך, כפי שאמרתי, גם דרך הסטרט אפ, כל מיני השתלמויות, כל מיני דברים שיעשירו אותם ויכשירו אותם אל מעגל החיים, שזה מעגל התעסוקה ועוד ועוד דברים נוספים. אז העירייה מקצה לזה תקציבים ומשאבים רבים.

דודי, אתה רוצה לומר משהו?

אני רק רוצה להשלים. שני דברים שחשוב לי לציין, שבהסתכלות מערכתית, גם ארצית, אבל כרגע אנחנו בבאר שבע, התקציבים של משרד הקליטה, תילחם עליהם.

חשבתי שכשישנו את השם, יחליטו עלייה וקליטה, זה יוסיף, אבל זה לא קרה, לא הצליח.

תילחם עליהם, למה? משום שכמו שבדיוק כרגע ראש העיר תיאר, זה רלוונטי לגבי כל הערים, לכל רשות יש את סדר העדיפויות שלה, יש את המשאבים, העולים הם 30%, הם לא 100%, לפעמים זה 30%, לפעמים זה 10%, לפעמים זה 5%, התקציב שלנו שם את הנושא על סדר היום של כל רשות ורשות. רשות כמו באר שבע באה ולוקחת וסוחפת ומביאה את זה למקומות אחרים, רשויות אחרות מסתפקות רק במאטצ'ינג. ללא תקציב של משרד הקליטה בהרבה מקומות לא היו תכניות או לא היו כאלה ממוקדות סיוע.

יש עוד דבר אחד שאני חושבת שהמשרד עשה מהלך מאוד נכון ועובד מול הרשויות, זה הנושא שהקצבנו מלווים לעולים ממוקדי שפה. מה שאנחנו קוראים פרויקטורים. יש כאן שלושה פרויקטורים שמתמקדים באוכלוסיית דוברי רוסית, אנגלית וטוניסאית. בקיצור יש התייחסות ממוקדת, כי מה שאנחנו כבירוקרטים לא יכולים לתת תשובה, מה שרשות לא יכולה לתת תשובה, להקצות כוח אדם, אנחנו נכנסנו בנישה הזאת.

מה הפרויקטורים עושים?

הם מלווים את העולה מהרגע שהוא מגיע. לכל המקומות, לכל המוסדות, לכל מה שצריך. הם פשוט מחוברים אליו בצורה שונה ממה שפקיד יכול לעשות. למרות שהמשרד שלנו מציע אחד על אחד והכול, המלווים האלה פשוט עושים את העבודה הפרטנית והמאוד יסודית.

הם נציגי המשרד?

לא.

הם מועסקים דרך התקצוב של המשרד, אבל מועסקים על ידי הרשות. רציתי עוד להוסיף שבבאר שבע יש גם מוקד ליוצאי אתיופיה שפועל כבר שמונה שנים וזה גם משהו שפועל דרך הקליטה.

שלומי אמר, דיבר על בית סמואל.

נכון, זה מה שקיים כאן, ורציתי להגיד משפט, שיכול להיות שהוא יישמע כקלישאה, אבל אני חושבת שבבאר שבע הצלחנו ביחד ליצור משולש של הצלחה ששלוש הצלעות שלו זה רשות, משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית. כולנו פועלים ביחד למען מטרה משותפת וזה מה שמביא אותנו אחר כך לאיגום משאבים, לחשיבה משותפת וביחד להגיע לפרט, לבדוק מה הצרכים שלו ולתת את המענים, כי נעשית פה עבודה מאוד מאוד מעמיקה של קליטה עירונית ביחד עם הגורמים שאמרתי, לבדוק מה הצרכים האמיתיים. לא רק התכנית הגדולה שמגיעה לעיר, אלא לראות את הפרט ולא רק את הכלל.

אדוני יושב ראש הוועדה, אני רוצה לומר משהו שראוי שייאמר פה, שלומי הזכיר את זה, כי נטלי דיברה על המשולש, חוסנה של חברה נמדד בקהילה תומכת. אנחנו זכינו פה בהרבה מאוד עמותות וארגונים שהם לא שייכים, לא לעירייה ולא למשרד הקליטה ולא לסוכנות, ארגונים כל כך חזקים של אנשים טובים שהיו פעם עולים חדשים, אם זה מדרום אמריקה, שהם קולטים את הקהילה של אמריקה הלטינית, ואם זה מיוצאי מדינות חבר העמים ואם זה מאתיופיה ואם זה באמת מכל קהילה ומכל עדה, אלה שהגיעו בשנות ה-50 וה-60 וה-70 וזוכרים מה זה היה להיות עולה חדש. אני אומר לכם שאם לא העמותות האלה, שהן באמת סוחבות את זה ונותנות- - - לפעמים, אתה יודע, זה לא רק כסף, זה החיוך, זה הלב הפתוח, זה לעשות חגים ביחד, זה לתת להם הרגשה 'אתם בבית', ופה באר שבע התברכה באינספור ארגונים, עמותות, של אנשים שמסייעים לנו כל כך. זה מביא איתו ערך מוסף שהוא הרבה מעבר למשאב כספי כזה או אחר.

אני חושב שחברי הוועדה ביקרו הבוקר בבית ספר 'יחדיו' וראו את העבודה החינוכית עם ילדי עולים. בית ספר שקלט בשנה האחרונה, בפתיחת שנת הלימודים, שתי בנות, שתי אחיות, ששם הקריאו סיפור, נולדו בארץ, חזרו בחזרה והשנה בגיל 10 חזרו אחרי עשר שנים שלא היו בארץ. העיר באר שבע מומחית בקליטת עלייה, בעיר באר שבע התפתחו מעגלים מקצועיים, מעגלים סביב שולחנות של איגום. דיבר ראש העיר על איגום, אני חושב שזאת מילת המפתח, של משרדים ממשלתיים, של עמותות, של גופים וולונטריים שסביב השולחן יצרו פה אווירה ואקלים מיוחד.

העיר באר שבע, נמצאים בה כ-3,557 תלמידים עולים, עשר שנים אחורה, וסיפרתי, מ-57 תפוצות בעולם. דובר פה על המשמעותיים יותר, זה חבר העמים, אוקראינה, דובר על אתיופיה, אבל יש פה, נאמר כבר, מתימן, מאירן, שהגיעו בשנים האחרונות, והילד שמשתלב במערכת החינוך אחרי מספר ימים הוא בתוך מערכת החינוך ובעיר, בקהילה ובחברה, הוא כילד ישראלי ותיק.

תכניות מיוחדות. ראינו את התכנית, דיברנו שם על מיל"ת, רצית לשמוע קצת יותר על מיל"ת. אותם בתי ספר שהם עם עולים, שהם רוויי תלמידים עולים, הכנסנו תכניות מיוחדות, איגום תקציבים. העירייה משתתפת בשליש, המדינה בשליש וההורים בשליש. הילדים נשארים שם עם ארוחת צהריים חמה, בית ספר 'יחדיו' חמישה ימים בשבוע לומד עד השעה ארבע עם חוגי העשרה, שם דגש על השפה, ראינו שם - - -

מי מתקצב את זה?

משרד החינוך.

התכניות של עולים?

ואז אנחנו יכולים להביא לאותם ילדים את חוגי ההעשרה, בעלי עניין, שילוב יותר טוב, ספורט, דברים של אמנות שראינו, שזה קיים בכל בתי הספר, שיש שם אוכלוסיות עולים בעיר. אני חושב שהדבר המשמעותי, מניסיון רב של קליטת עולים בשנות ה-80 ובשנות ה-90 מחבר העמים, יושב פה אמיר מהפרויקט הלאומי, אני חושב שההישגים הלימודיים, אם אני רק אתייחס, זה כתוצאה של איגום, איגום של כוחות מקצועיים. אנחנו רואים את ההישגים, הילדים יוצאי אתיופיה בעיר באר שבע הם כמו כל - - - הם עומדים על 80% הצלחה בבגרויות, בגרויות איכותיות, תכניות אקדמיות באוניברסיטה.

איך הגיוס לצה"ל?

הגיוס לצה"ל בשנים האחרונות - - -

הגיוס לצה"ל הוא מעל הממוצע הארצי. הנושא של יוצאי אתיופיה בנושא של שירות בצה"ל הוא השרידות בצבא ועל זה אנחנו עובדים. יש רכז שממומן, חלקו על ידי אלומה וחלקו על ידי עיריית באר שבע, שהוא מלווה את המתגייסים יוצאי אתיופיה גם בשירותם הצבאי, בקשר עם לשכת הגיוס, נלחמים שם על כל אחד.

זה חשוב.

יש לנו דוגמה עם בנות יוצאות קווקז, שאחוז הגיוס היה נמוך מאוד. נעשתה פה עבודה בעיר, ראינו את הנתונים השבוע. היו נתונים נמוכים מאוד לפני חמש-שש שנים, היום אנחנו עומדים בממוצע הארצי של גיוס בנות בישראל בקרב עולות קווקז בעיר באר שבע. נעשית פה עבודה נהדרת וזה השקעות. עוד פעם, זה עם הג'וינט, עם פדרציית ניו יורק, אלה כספים ומשאבים שמגיעים לעיר ואנחנו, כמו שנאמר פה, יודעים לשים את המשאבים במקומות הנכונים ולהגיע לתוצאות הרצויות.

בסך הכול במערכת החינוך, אני יכול להגיד, יש הצלחה גדולה. אנחנו רואים שילוב של ילדים בתכניות באוניברסיטה, בנות למדע, בנות עולות שמגיעות לתכניות באוניברסיטה עם נגישות להשכלה גבוהה בימי שישי. אחוז גבוה מאוד מהעולים, מכוונים אותם לתכניות המצוינות האלה.

אני סגנית מנהלת אגף הרווחה ואני אחראית גם על התחום הקהילתי בעיר, לחזק את כל הנושא של העבודה המשותפת בעיר. אני חושבת שיש כאן איזה שהוא מודל ודוגמה איך מִנהלת הקליטה, כיוונים יחד עם משרד העלייה והקליטה, הסוכנות, הארגונים, אגף החינוך ואגף הרווחה ביחד למעשה רואים את הראייה הכוללנית העירונית של הצרכים.

באגף הרווחה, כמובן שהעולים משולבים בכל המסגרות של הרווחה, שזה ילדים, נוער, קשישים. יחד עם זאת יש לנו את המוקדים השכונתיים בתוך שכונות העולים, ששם אנחנו נותנים יותר נגישות ותכניות מיוחדות לעולים, וכמו שדודי אמר, מודלים ייחודיים לקהילות ספציפיות, כמו תכנית פאקט ליוצאי אתיופיה, תכניות אחרות מיוחדות.
רציתי רק לחזק ולהגיד על שיתוף הפעולה, ובאמת ההתמודדות האחרונה שלנו עם קליטת יוצאי אתיופיה, שבאמת כדאי לדון בה בנוסף ולראות מה הם הצרכים הנוספים שאנחנו צריכים לחזק פה בעיר. אנחנו לפני יום עיון יחד עם הסוכנות ומנהלת הקליטה ומשרד הקליטה לדיון בנושא של העלייה החדשה של יוצאי אתיופיה לאנשי המקצוע. באמת הראייה היא ראייה רוחבית, כוללנית, איגום משאבים ועבודה עם כולם. זו דוגמה.

מבחינת העלייה מאתיופיה יש תכנית חומש שיש כאלה שאומרים שהצליחה יותר, יש כאלה שאומרים שהצליחה פחות, אבל עכשיו הכיוון הוא חדש, לשבת באמת, וזה גם אנחנו דרשנו בוועדה, עם בני העדה, כי הם צריכים להיות שותפים, אי אפשר להנחית על העדה מה שנראה לנכון לאנשים מסוימים, זה צריך להיות בשיתוף פעולה. אז עכשיו ממש, לדעתי לפני שבוע, היו שולחנות עגולים, ישבו כל הגורמים, יושבים על ה - - -

מה שהשתנה בבאר שבע שבעצם באר שבע קלטה לא מעט יוצאי אתיופיה מ - - -

כמה בכמות?

סך הכול כ-5,000 עולים ותיקים, סך הכול של העיר 11,000.

לא, גם לא 11,000. זה לא 5,000 ולא 11.

רק לגבי עולים ולא נולדים בארץ.

לא, אני מדבר גם על נולדים, אני מדבר על כל העדה.

יש עולים פה כ-9,000 פלוס - - -

בערך 8,500-9,000, לדעתי אנחנו במספרים מוחלטים העיר השנייה אחרי או אשדוד או נתניה.

לא, נתניה, אשקלון ואז באר שבע.

מתוכם נולדו כאן כ-2,500.

מה שמאוד חשוב לציין שהמגמה השתנתה, כי באר שבע הרבה שנים לא קלטה לדיור קטע.

כי היא לא הייתה בעדיפות מצד המדינה.

נכון, כרגע היא כן נכנסה לעדיפות וכרגע העירייה נערכת, כשכבר יותר מ-100 משפחות נקלטו ואנחנו רוצים לקלוט אותם כמה שיותר טוב ואנחנו נערכים בהתאם. גם יום העיון שאתי דיברה עליו, הוא לקראת הקליטה המיטבית של אותם עולים.

תודה על ההזמנה. אני בבאר שבע מכיר את המערכת, כבוד יושב ראש הוועדה, הפורמט להצלחה של קליטת עולה מתבצע בתוך הרשות. ברגע שהרשות לוקחת אחריות אישית מ-א' עד ת', מיום הגעתו, בדרך ללימוד השפה העברית ודרך העבודה, התעסוקה, לימודים וכל מה שקשור בזה, אז הקליטה נראית אחרת. אני מסתובב בכל רחבי הארץ ואני רואה את השוני ואת ההבדל העצום בין הרשויות, כשהם לוקחים אחריות לקליטת עולים, זה מרחק שמים וארץ. ברגע שרשות רואה את העולים רק דרך המשקפיים של תקציב פרויקטים אז הדברים נראים כך.

אני מכיר את באר שבע גם כשהייתי מנהל תכניות בפרויקט הלאומי, אני כבר לא בפרויקט הלאומי, אני מנהל אגף לקליטת עולי אתיופיה במשרד הקליטה, אני רואה את ההבדל. אני חושב שבאר שבע כפלטפורמה, כמודל הצלחה לקליטת עולים במדינת ישראל, אפשר ללמוד על זה. אני בטוח שגם סטודנטים צעירים יעשו על זה דוקטורט ואני חושב שאפשר ללמוד המון דברים מהאופן שבה מתייחסת הרשות, היא רואה בעולה כמשאב אנושי ממעלה ראשונה לכן הקליטה מצליחה באופן מאוד משמעותי ורואים את ההבדלים בין הערים השונות.

אנחנו עוד מעט נצא לביקור במרכז קליטה, אני ערכתי ביקור במרכז קליטה במבשרת ציון, אחד הדברים שזיהיתי זה הנושא של לימוד השפה העברית כתנאי וכבסיס להצלחה להיקלט בצורה הכי טובה בחברה הישראלית. מה שקורה כרגע, במיוחד עם עולים שמגיעים מאתיופיה בעשור האחרון, יש את התופעה הזאת שמצד אחד מקבלים את הסל בתוך מרכז הקליטה, מצד שני הם יוצאים לעבוד בכדי לשלוח כסף לאתיופיה, כתוצאה מזה העולים לא לומדים עברית, אלא הם פשוט עסוקים בנושא של הפרנסה ושליחת הכסף לאתיופיה. כתוצאה מזה כשעולה עובר ממרכז קליטה למגורי קבע כל הקשיים האמיתיים מתחילים לצוף, כי הוא לא יודע את השפה וזה משליך על העבודה, על התעסוקה, על החינוך. לכן צריך למצוא דרך איך לאכוף את הנושא של לימודי שפה.

זה לא חובה במרכז הקליטה? היה לנו דיון בנושא ואני התפלאתי שיש בחור צעיר שבא ומתלונן שהוא תקוע עשר שנים במרכז קליטה ואני ראיתי שהמדינה דווקא מסייעת ואני לא הבנתי את הסיבה. אני חושב שבאמת צריך לקחת - - -

זה נושא שצריך לדעת איך לאכוף אותו, הנושא של לימודי שפה כתנאי להצלחה, ובמגורי קבע. זה לא יכול להיות שהעולים החדשים מקבלים גם - - -

אני רק רוצה להעיר בעניין של השפה, אם אפשר. אני מהסוכנות היהודית, יצא לנו להיפגש באשקלון. אני עובדת, כמו שדיברו על המשולש, אני מאוד מתחברת לזה, אבל אני רק רוצה לומר שאני חושבת שאם עושים איזה שהיא חשיבה בנושא שפה, החשיבה צריכה להיות עמוקה יותר. ממה שאני רואה, גם הייתי עובדת סוציאלית במרכזי קליטה הרבה שנים, דווקא עולים שנקלטים בעולם התעסוקה אמנם מתקשים מבחינת אוריינית, מבחינת קרוא וכתוב, אבל עדיין מבחינת השפה המדוברת, העברית המדוברת, זה דווקא מקדם את היכולת השפתית שלהם. צריך לעשות חשיבה בכלל בכל נושא האולפן ומה הוא מקנה למישהו שבא מתרבות מסוימת, ממקום שהוא לא אורייני, אני חושבת שפה צריך להיות ה - - -

היום, לצערי הרב, רוב יוצאי אתיופיה הם אנשים מבוגרים באופן יחסי, הם הגיעו בגיל סביר, 30, 40, ועדיין לא מתקשרים בשפה בצורה תקינה. לכן לקחת את הנושא הזה כמשימה שצריך לשים על השולחן ולטפל בה.

אבל נושא השפה עולה כל הזמן. בכל הקהילות. יש משהו שכנראה - - - משרד החינוך לא נמצא כאן - - -

אני נמצאת.

הנושא הזה עולה בכל האוכלוסיות, עד כמה אנשים יודעים עברית, מה זה לדעת שפה, מה המשמעות של לדעת שפה, האם מספיק להסתדר בעבודה, האם כדי לעזור לילדים בבית הספר. הנושא הזה עולה שוב ושוב והמשרד שלנו ניסה לא פעם להוביל איזה שהוא מהלך, כדי לשנות את תפיסת העבודה.

אנחנו בהמשך נבקר באולפן שלומדים שם.

ולגבי הנושא של הבניה בפן הבין תרבותי לאנשי מקצוע. אני חושב שכל מי שמטפל בעולים כאלה ואחרים צריך לעבור אוריינטציה מקצועית והכשרה מקצועית, כי זה לא יכול להיות שרופא, כשהוא הולך להיות רופא, הוא לומד שם שנים, אבל כשמדובר בעולים חדשים אנשים ביום בהיר אחד באים ומטפלים ביוצאי אתיופיה בלי להבין את ההבדלים התרבותיים, את הרקע שלהם, מאיפה באו. לכן זה הכרחי מאוד לתת כלים מקצועיים, העשרה, הכנה, בכדי שאנשי המקצוע שיושבים מול עולה כזה או אחר, שתהיה להם את האינפורמציה הבסיסית בכדי שבאמת ינהגו ברגישות התרבותית, כי זה קורה בהרבה מקומות שאני נפגש והפער העצום, איך שמתייחסים לעולים, זה לעיתים ממש מזעזע. לכן זה חשוב שאנשי מקצוע יעברו איזה שהיא הכשרה בתחום הזה.

שלום. אני ממשרד מחינוך, אגף קליטת תלמידים עולים. באמת כל הזמן אנחנו קולטים עלייה, במהלך השנה, נכון ללפני שבוע הגיעה משפחה מברזיל, אמנם לא לעיר באר שבע, אבל כל הזמן אנחנו מקבלים עולים, כאשר העולים מארצות הרווחה מקבלים שש שעות שבועיות בצמוד למורה שמקבלת הדרכה והקניית השפה כשפה שנייה, ללימוד השפה השנייה. העולים מאתיופיה מקבלים שעות מספר שנים גדול יותר, כאשר זה כעשר שנים והמספר יורד עם השנים. בנוסף לכך יש לנו את תכנית משעולים ושעל, שזה תגבור לעולים הוותיקים יותר. עולה לא לומד עברית תוך שנה, יש את הבעיה שבעצם אנחנו מגיעים ויש לנו משבר קליטה, לא תמיד העולים פנויים ללמידה. לפעמים יש לנו קשיים לגמור בשנה את הקניית השפה - - -

יש איזה שהיא מגמה, במושב הבא אנחנו גם נזמין את המנכ"לית של משרד החינוך, שתלמידים עולים איכשהו מגיעים להקבצות ג' ולא בהכרח בגלל הידע אלא בגלל השפה ולפעמים הם הולכים לאיבוד בתוך המערכת. אני תמיד נותן את הדוגמה שלי מהבית. אמא שלי מורה, הגיעו אליה שני תאומים לשיעור פרטי בבית, הם היו בהקבצה ג', זה היה בכיתה ז', אני חושב, משהו כזה. אחרי השיעור היא אומרת 'החבר'ה גאונים, לא יודעת איך שולבו בהקבצה, הם גאונים'. בסדר. אז היא לימדה אותם והיא אמרה שהם לא יודעים את המושגים בעברית, חוצה זווית וזה. בכיתה י' הם עשו בגרות 5 יחידות ובכיתה י"ב, לדעתי, הם סיימו את התואר בטכניון והמציאו מערכת לזיהוי פנים. מהקבצה ג', כן? והם היו הולכים לאיבוד. הם טוענים שאמא שלי הצילה אותם והיום הם עשו אקזיט מאוד גדול.

זו דוגמה מהבית, אבל יש דוגמאות שילדים בגלל השפה הולכים ועל זה אני גם רוצה לקיים דיון, לראות איך אנחנו מזהים שם את הבעיות.

דבר נוסף שרציתי להעלות, תקשורת עם ההורים. באמת קשה לנו בבית הספר, לא כל בתי הספר ערוכים לכל השפות שמגיעות אלינו ואז אנחנו צריכים את המגשרים ואין לנו מספיק מגשרים בבתי הספר, שזה נושא מאוד כאוב.

כן, אנחנו יודעים. שההורים לא יודעים איך לתקשר, אנחנו נתקלים בזה.

שלושה מגשרים בכל העיר פה, עם 3,500 תלמידים עולים.

כן, עם מגשרים אני גם רואה שיש בעיה.

כן, נושא מאוד כאוב.

אני מנהלת סטרט אפ, מרכז הצעירים של באר שבע. המרכז הראשון שהוקם בארץ, היום כבר יש 50 מרכזים בכל הארץ. אנחנו עובדים עם צעירים, 18 עד 35, אלה החבר'ה שמגיעים אלינו, בעיקר אחרי צבא. מגיעים אלינו לא מעט עולים כל שנה, כל זמן הקשר. השירותים שאנחנו נותנים להם זה בתחום של השכלה גבוהה, ייעוצים, תעסוקה.
בהקשר של השפה, ראינו שלהרבה חבר'ה יש קושי לדבר את השפה בראיונות עבודה והם צריכים תרגול בזה, אז הבאנו להם מלווים שעושים להם בתכנית שנקראת פטפוט, שהם באים לפטפט. הם פשוט באים, יושבים שעה ביחד ומדברים, שואלים שאלות. הם מרגישים יותר בנוח, יותר בטוחים, וזה עבד טוב.

לא מפחדים לטעות.

זו תכנית שמלגאים מפעילים אותה, חבר'ה שמקבלים מלגה והם מפעילים את זה עם כל מיני רעיונות יצירתיים כאלה ו - - -

מי מגיע לתכנית, מאיפה מגיעים? חבר'ה שלומדים באולפן, ממש עולים טריים?

לא עולים טריים, עולים יותר ותיקים שעדיין מתביישים להגיע לראיונות עבודה ולדבר בעברית קולחת.

כבר אחרי אולפן א' הם רכשו את האפשרות לכתוב ולקרוא, אבל לדבר, הם מתביישים להתחיל לדבר. כשאתה יודע שאתה לא בעל ניסיון זה לא הולך.

כן, מפחדים לטעות אז אתה לא מדבר.

בדיוק, והם רוכשים ניסיון.

זו חממה בטוחה כזאת שנותנת להם את האפשרות הזאת.

ואיך הם יודעים על זה? איך מגיעים אליכם?

אנחנו כבר 14 שנים נמצאים בבאר שבע, זה מרכז מאוד מוכר, הצעירים מגיעים אלינו בדרך כלל אחרי צבא או שירות לאומי וזה אחד מהשירותים. אנחנו מאתרים את זה בייעוצים אישיים ומציעים להם את התכנית הזאת.

לא מזמן מחלקת הקליטה העירונית יזמה ערב שהזמינה לשם עולים חדשים תושבי באר שבע והיו נציגים של כל המשרדים וארגונים שמטפלים בעולים, הסוכנות היהודית, המרכז - - - הנה, היא מראה לך תמונה. זה ברוסית.

אני אסתדר.

אני תיכף אספר לך סיפור, יואל. תקשיב, קטע, היא אומרת 'זה ברוסית' ומסתכלת על אליסיה. אני במשך שנים, נכנסתי לפה כסגן ראש עיר בן 27, לפני הרבה שנים, והיו חמישה מקומונים בשפה הרוסית. הם היו מחלקים אותם חינם בכניסה לעירייה, היו ככה ערימות, וסטי, נובווסטי, אימפו, הכול. הייתה במודיעין הישן של העירייה מישהי שהייתה עולה ממדינות חבר העמים. היא מכירה אותי, סגן ראש עיר, ותמיד היא הייתה נותנת לי חיוך כזה, אני דנילוביץ, כאילו אנחנו פחות או יותר מאותו זה, היא הייתה כל כך שמחה שאני מנבחרי הציבור היחידי שלוקח את העיתון. כעבור שלושה חודשים היא אזרה אומץ, אפרופו לדבר, היא אומרת לי, 'מר דנילוביץ, אני רוצה לשאול אותך, אתה קורא רוסית?' אמרתי לה, 'לא, אבל אני קורא תמונות'.

יפה, אתה שולט בשמות של העיתונים וזה.

אני אשמח להוסיף משהו, שתדעו. יש לנו תכנית מדהימה ליוצאי אתיופיה. זו תכנית שהתחילה לפני שמונה שנים על ידי סטרט אפ, בהצלחה, בנדיבות מאוד רבה של משפחה משיקגו שמתקצבת את התכנית במונטריאול, זה יושב על פלטפורמה עירונית וזו תכנית שמיועדת רק ליוצאי אתיופיה, לחבר'ה שהם אחרי צבא או שירות לאומי והתכנית הזאת מקדמת אותם להשכלה גבוהה. ראינו שיש פער מאוד גדול בכל הנושא של השכלה גבוהה בין יוצאי אתיופיה לשאר האוכלוסייה.

מה זה תכנית שמקדמת להשכלה גבוהה? יש את מינהל הסטודנטים.

הם בעצם מטפלים באלה שהם בטיפול של מינהל הסטודנטים, תמיכה נוספת.

לא רק. יש הרבה שלא מקבלים ממינהל הסטודנטים מלגה, כי הם לא זכאים מסיבה זו או אחרת, ואנחנו מאתרים אותם עוד מהתחלה, בזמן שהם מבולבלים, לא יודעים מה הם רוצים ללמוד ולפעמים הם לא מקבלים את המוטיבציה מהבית ללימודים, הם עוברים אצלנו לייעוץ ואחר כך, בהנחה שהם נכנסים למוסד ללימודים להשלמת בגרויות או לתואר הם מקבלים מלגה של 4,500 שקלים, מקבלים ליווי אישי של רכזת מהשלב של המכינה עד סיום התואר ועוד ליווי לתעסוקה ומקבלים תכנית ליווי לארבע שנים בעצם, של השלמת בגרות וגם יש עכשיו תכנית נוספת של תעסוקה, אחרי שהם מסיימים את התואר גם השמה תעסוקתית.

זה מודל שאנחנו פיתחנו אותו ועבדנו איתו עם השנים. מלבד התקציב של מיליון וחצי שקלים בשנה בתכנית, שהרוב זה פילנתרופיה, זה מודל שעובד מצוין, אחוזי הנשירה בתכנית של סטודנטים הוא כמעט אפסי. יותר מ-90% מהחבר'ה שמתחילים מסיימים את התואר, שזה מאוד קיצוני ביחס לנתוני הנשירה הארציים של יוצאי אתיופיה בהשכלה גבוהה וזה מודל שאפשר לקחת אותו ולהפיץ אותו ל - - -

אבל הוא משולב עם מינהל הסטודנטים, כן? זו תכנית משולבת שתומכת?

היא לא משולבת, היא תכנית - --

אז אני ארצה לקבל קצת חומר על התכנית, מעניין מאוד לראות. אנחנו מחפשים פתרונות, אז לפעמים לא צריך פתרונות קסם כשיש דברים שכבר יודעים שהם עובדים.

כבר מאות צעירים עברו את התכנית הזאת והיום הם עובדים במקומות באמת טובים.

יפה. טוב.

טל.

ממש ככה בקצרה. קודם כל, רוביק אולי אמר את זה, אבל זה כל כך נכון שאנחנו כולנו או עולים או בני עולים. זה הסיפור של המדינה הזאת, קליטת עלייה היא משימה ציונית מאז ומתמיד, משימה מאוד מאוד חשובה בעיר באר שבע, באמת הפכנו המומחים בתחום, אבל זה בא מהמקום לא רק המקצועי, זה בא מהמקום של מחויבות למדינת ישראל ולחברה הישראלית. אתם ועדת הקליטה לא של עיריית באר שבע, אלא של כנסת ישראל, ולצערנו הרב מפת קליטת העלייה הארצית לא מאוזנת. אני קורא לכם, מאיץ בכם, בחבריי, גם חבר הכנסת דב, ידידי, במקרה שניכם פה גם חברים קרובים - - -

הם פה כי הם מבינים שפה יש עתיד.

אני קורא לכם לאתגר את שאר הרשויות במדינת ישראל לקלוט עלייה, אנחנו לא רואים בזה נטל. זה מוריד את הממוצע בבגרות וזה מעמיס על מערכת הרווחה וזה מביא להרבה מאוד קשיים ואתגרים בהתנהלות פה בעיר ואנחנו רואים את זה כברכה. אנחנו כעירייה כולנו נקלטנו פה, כולנו קולטים פה ואני חושב שזה נכון שמדינת ישראל תביא את זה לשולחן הרשויות המקומיות החזקות, המבוססות, שזה חלק מהמשימות הלאומיות ולא יכול להיות שבעיקר בפריפריה הקליטה תתקיים. אני חושב שזה לא הוגן, לא כלפי הרשויות, אבל במיוחד זה לא הוגן גם כלפי העולים, שנקודת ההתחלה שלהם תהיה יותר חלשה כשהם נקלטים רק בפריפריה או בעיקר בפריפריה. אני לא מדבר על באר שבע, אני בכוונה מנתק את באר שבע, כי באמת באר שבע היא חממה לעולים, היא לא פריפריה במובן הזה בכלל. אני מדבר על קליטת עלייה, זה גם מעיק על הרשויות אבל גם נותן לעולים נקודת התחלה קצת יותר חלשה.

לפני שבוע וחצי חזרתי מכנס של ארגון 'נפש בנפש' בניו יורק וגם הנקודה הזו מאוד חשובה לנו, להביא לכאן עלייה גם ממדינות מבוססות. אנחנו נענים לאתגרים עכשיו, לא יודע אם זה צוין או לא, בנושא של עלייה מצרפת, שהקהילה שם מתחילה קצת יותר - - - ואנחנו פה בעיר, זה לא תחום עיסוק שלי, אבל גם בפעילות הקודמת, בתחום פעילות עסקית שלא הוזכרה פה, יש הרבה מאוד פרויקטים של עזרה ליזמים עולים ולכניסה לעולם העסקי, שזה גם חלק מאוד מאוד חשוב ויש מספר תכניות שעוזרות בתחום הזה.
תבורכו שהגעתם ואני באמת חושב שהמשימה הלאומית של קליטת עלייה צריכה להיות באחריות כלל הרשויות במדינת ישראל ולא רק כאלה שזה נורא קרוב לליבן.

שמענו על שיתוף הפעולה בין כל הגורמים, חינוך, רווחה ועסקים ופנאי, מי מרכז את זה? האם יש דרך המועצה המקומית מי שמרכז את זה, שאנחנו יכולים את זה גם להביא את זה למקומות - - -

זה בשני מסלולים. יש את המסלול הציבורי שבראשו עומד - - - אגב, אני מחזיק התיק, אני חושב שאני ראש הרשות היחידי במדינת ישראל, בגלל החשיבות של הנושא הזה. אבל רוסט עושה את זה במישור הציבורי עם ועדת הקליטה, ובקטע האופרטיבי הביצועי מטעם הרשות זאת חברת כיוונים, יחידת הקליטה, שהיא עושה את זה בצורה האופרטיבית, אם זה דרך הסטרט אפ ואם זה דרך מקבצי דיור ואם זה, בכל הפרמטרים השונים ובכל ההיבטים שנותנים מענה לעולים. אז יש פה את הנושא שקשור למדיניות, לשים את הדברים על סדר היום, שזה דרך הוועדה, ויש את הדברים שהם הביצועיים יותר. וגם בוועדה וגם דרך כיוונים תמיד יש שולחן עגול עם כל השותפים האלה שנמצאים פה. זאת אומרת עובדים באמת בשיתוף פעולה בסנכרון מלא.

עוד לשאלתך, יש הבדל מובהק בין רשות שיש בה יחידת קליטה, יש הבדל עצום, לבין רשויות שאין בהן יחידת קליטה. זה גם ברמה ארצית וגם מחוזית. איפה שיש יחידת קליטה, השיח הוא אחר לגמרי עם רשות, זה מראה על מחויבות, על - - -

בבאר שבע זה מחלקת קליטה.

מחלקת קליטה, יחידת קליטה, אגף קליטה, מי ששם את זה ככותרת אתה תראה שיש הבדל. לרשויות שאין את זה, אתה רואה את ההבדל.

יש פה נציגת 'נפש בנפש'.

אני נציגה של 'נפש בנפש', שאנחנו יחסית חדשים בבאר שבע, פחות משנה. פתחנו פה משרד ואנחנו מאוד שמחים לעבוד פה ואני אישית עליתי לפני ארבע שנים, אז אני מבינה מה זה להיות עולה חדשה בבאר שבע, עלינו ישר לבאר שבע. יש לי שני ילדים שהם עולים ויש לי שני ילדים שהם צברים, בסורוקה, אנחנו מאוד שמחים ואנחנו רק מתחילים את המסלול, לעבוד עם כולם.

'נפש בנפש' באמת עושים עבודה מדהימה, עשינו שם סיור לפני כחודש, באיך להביא לכאן את העולים ולעזור להם להיקלט.

והם עושים עכשיו תכניות להביא אותם לדרום, לנגב.

אני חושב שאנחנו צריכים להרחיב את זה, שיתעסקו בכלל העלייה והקליטה, כי הם הוכיחו את עצמם, אין ספק.

וזה אפרופו מה שאמר טל קודם, וטל יצא בשליחות שלנו, גם שהיא שליחות לאומית, מי שנכנס חזק לנושא הזה הוא ראסל רובינסון, JNF, חיבר לנו את 'נפש בנפש'. אני ביקרתי בקהילה לפני שבועיים בהקראת המגילה בפורים. ואני רוצה לומר לכם, זה פשוט מרגש לראות, זה לא איזה קהילונת קטנה כזו, זו קהילה רחבה ורואים את הילדים והם כבר חלק ממערכת החינוך שלנו.

אני רוצה להוסיף עוד מילה אחת על מה שאמרת, אנחנו מדברים על המדינה האהובה שלנו, העולים בסופו של תהליך הם נכס גדול מאוד למדינת ישראל. אני מסתכל על באר שבע, מה היה קורה לבאר שבע אם לא היו גלי העלייה הגדולים, אני לוקח מראשית שנות ה-80, באר שבע הייתה עיר של בערך 100,000 תושבים. זאת אומרת בגדול אם לא היו גלי העלייה הגדולים האלה לאורך כל השנים, מאתיופיה וממדינות חבר העמים, שאלה המסות הגדולות שהגיעו, באר שבע הייתה היום עיר של 140,000, 150,000 תושבים. אתם צריכים להבין, זה הפך את העיר לבאמת עיר מטרופולין.
טל אמר משהו, בצדק, שאנחנו מתקוממים עליו, אני חושב שכל רשות במדינת ישראל, אסור שתהיינה רשויות, אנחנו קוראים לזה סלקטיביות, 'לא, אנחנו קולטים רק ממקומות מסוימים', אנחנו גאים בזה שאנחנו קולטים את כולם. הנה, במרכזי הקליטה עכשיו היו לא מזמן מקובה ומתימן ומטוניסיה ומאתיופיה, מברזיל, מהכול, מכל מקום. אנחנו לא מסתכלים לפני שמביאים אלינו, 'רגע, רגע, מאיזו מדינה?' מה פתאום? יהודים, יש להם מקום כאן. אנחנו חלק מהמפעל הציוני. כך צריך להיות בכל עיר ובכל רשות במדינת ישראל.

ומדינת ישראל, ופה אתם השליחים שלנו ואנחנו מבקשים מכם, כן, המדינה צריכה להבין, לא לנֶצַח, בפרק זמן מסוים, זה עולה כסף, מה אנחנו רוצים? להכניס אותם למעגל החיים, אנחנו רוצים לצמצם את הפערים ושהם יהיו חלק מהחברה. מקומם אותי שחלק מהחברים שלי, הם עלו מאתיופיה או מחבר מדינות העמים, אני זוכר אותם, כי הם שיחקו יחד איתי בשכונה, קוראים להם עוד עולים כשהם עלו מזמן והם לא עולים כבר, הם לא עולים. צריך להפסיק גם עם הדבר הזה. אבל אלה שבאמת מגיעים כעולים חדשים והרשויות באמת עושות מאמץ, דודי נגע בזה קצת וגם טל, אם היינו רשות שמסתכלת רק על מה זה עושה ל-PR של עיריית באר שבע, חבר'ה, יכולנו להביא אחוז זכאים לבגרות הרבה יותר גבוה אם היינו אומרים 'רגע, קלטנו מספיק עד עכשיו, עזבו אותנו', כי מה לעשות? ילדים באים, מה לעשות? עם קשיי שפה וקשיים חברתיים וכלכליים ו- ו- ו-, אתה לא יכול להביא אותם, אם הם מגיעים בגיל 15 או בגיל 16, לתעודת בגרות מלאה בשנה וחצי או בשנתיים או בשלוש שנים. זה קשה. אבל זה האתגר שלנו. אז בסדר, אז אחוז הזכאים לבגרות הוא פחות, הוא פחות, הוא לא מגיע כרגע ל-80%. גם פה עשינו קפיצה משמעותית, אבל כשהמדינה נותנת תקציבים ומשאבים לדברים האמיתיים, לא לרשות, לפרויקטים, לתכניות נכונות, להכניס אותם מיד, עד כמה שיותר מהר להיות חלק, להרגיש שהם חלק, הם תושבים, הם אזרחים, יכולים להיקלט במקומות תעסוקה, ממש לתת להם את הביטחון העצמי הזה, זאת המשימה הלאומית האמיתית ופה אנחנו רוצים להעביר דרככם את המסר, זה נכון שהמדינה נותנת, היא לא נותנת מספיק וחבל. צריך לעשות מאמצים הרבה יותר גדולים, גם בפן של המשאבים והתקציבים.

נכון מאוד.

רציתי להגיד מילה אחת לגבי 'נפש בנפש', שלא צוין שהם למעשה הגוף היום שאמון על קליטת חיילים בודדים. מחר, אגב, אנחנו מארחים יחידה, בצהריים, נפגוש אותם, כ-80 עולים שהם חיילים בודדים מכל העולם. גם פה, למרות שהם לא גרים בבאר שבע, אבל אנחנו כרשות כן רואים את החשיבות, לא משנה אחר כך איפה הם יבחרו לגור אחרי השירות שלהם, זו משימה לאומית, כמו שראש העיר אמר. אז גם פה צריך לומר מילה טובה ל'נפש בנפש', שהמשימה של חיילים בודדים, כלל ארצי, זו האחריות שלהם.

כן, אנחנו מכירים.

חברים, באמת קודם כל, בהתייחס למה שטל ורוביק אמרו, העולים, נגיד כל העולים שעלו משנות ה-80, זו תרומה לכלכלה בסופו של דבר, העולים באו, קנו טלוויזיות, מקררים, תנורים, הכול זה עוד מקומות עבודה, זאת כלכלה, כלכלה פשוטה. שתיים, אנחנו לא פעם הצגנו נתונים, גם משרד הקליטה, על התרומה של העולים לכלכלה. אנחנו רואים, יש נתונים מדויקים.

אני מגיע מנתניה ואני יודע כמה משקיעים שם בעולים מעבר לכסף שהמדינה נותנת, כי בסופו של דבר צריכים לעשות אינטגרציה כמה שיותר טובה וזה עולה כסף. כמו שאמרת, עולים זה עולה כסף. היום אנחנו עובדים על מערך, יש את הערים קולטות עלייה, שיש שם את רמת השרון שלא קלטה 50 שנה אף עולה והם בתוך הסיפור הזה, אז אנחנו משנים עכשיו את העניין הזה. אני יושב עם האוצר ואנחנו חושבים מה הקריטריונים ואיך נעשה את זה. מה שכן, אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב איך לעשות עוד פעם איזה שהיא הגדרה ולתת עדיפות לאותן ערים בתכניות, אפילו בתכנית 'עיר ללא אלימות', בכל תכנית, ברגע שהעיר קלטה עלייה לתת לשם את מירב המשאבים ולהתאמץ, כי באמת זה עולה כסף, כמו שאמרת.

עכשיו הצלחנו להוסיף דרך הוועדה עוד מיליון שקלים לג'וינט לגינות קהילתיות. הם שם עשו קריטריונים נכונים והרבה כסף צריך לבוא אליכם.

אנחנו נרצה לראות, כי זה גם לעיר שלנו.

אני אבדוק את זה.

יש לנו את הכנס הארצי השנה, של הגינות הקהילתיות.

אז אני אבדוק את זה, ביקשתי שזה יעבור לרווחה, זה עבר למשרד הרווחה ומהרווחה צריכים לחלק את זה. אני אבדוק איך זה מועבר אליכם.

למה התעקשתי לעשות סיור כאן בבאר שבע? לא סתם. אני שמעתי לא פעם בבאר שבע שבאמת באר שבע הצליחה בקליטת העלייה. יש אמנם תמיד בכל מקום בעיות, אבל בסך הכול בתהליך עצמו המודל הוא טוב, לכן התעקשתי ורציתי שאנחנו נשב כאן, אנחנו מתחילים עכשיו לסייר בהרבה ערים, ונוכל להראות גם מודלים מצליחים. כי כמו שאמרתי, לפעמים לא צריך להמציא את הגלגל, צריך ללמוד את הדברים במקום שהצליחו. אז אנחנו נרצה לקבל ריכוז של כל התכניות שעשיתם, שאתם רואים שהצלחתם, כל הפיילוטים, מבחינתכם אולי זה לא פיילוט, אבל מבחינה ארצית זה יכול להיות פיילוט, לראות איך אנחנו ממשיכים ומרחיבים את זה הלאה לשאר המדינה.

אין מה לעשות, מבחינת ערים קולטות עלייה, הרעיון שלי היה לתת לעיר ממש על כל עולה. כל עולה זה נקודות ורק ערים ש - - -

פר עולים.

כן, ממש, פר ראש של עולה מקציבים כסף ואז זה מעודד ערים לקלוט, אבל יש הרבה בעיות משפטיות. אנחנו עובדים ואנחנו מדברים פה על כמה מאות מיליוני שקלים.

בסופו של דבר, כמו שאמרתי, אני שמח שגם ראש העיר מחזיק תיק קליטה ואני רואה פה שיתוף פעולה בין המשרדים, ואני גם מכיר את זה, לא בכל עיר זה כך. ברגע שהמשרדים מתחילים לריב ומנהלי המחלקות ושם, זה הכאוס, בסופו של דבר אותם העולים לא מקבלים את התנאים שהם צריכים לקבל. זה שיש כאן שיתוף פעולה, אני חושב שאולי באמת זה אחד הגורמים. קשה לי להשפיע על רשויות מקומיות, על ראשי ערים, לעשות סדר, אבל באמת את הדוגמה של הפרויקטים המצליחים אנחנו בהחלט ניקח. אני באמת שמח על מה שאתם עושים ובצורה שאתם עושים, באמת סתם ביקור אקראי בבית ספר 'יחדיו', ואנחנו התרגשנו, התרגשנו, באמת זו דוגמה קלסית לקליטת עלייה ואני בטוח שיש עוד מקומות שאתם יכולים להתגאות בהם.
אז באמת יישר כוח, אנחנו איתכם. הפלטפורמה של הוועדה לפניכם, מה שאתם תרצו, כל דבר, אנחנו נסייע ובאמת יש לנו את הכוח שלנו, אם צריך לעזור להוציא עוד משאבים אנחנו נחפש את הדרכים שלנו.

תודה רבה. תודה על זמנכם, אנחנו מאוד מעריכים את זה, תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:45.>