PAGE
3
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
24/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 67>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ב באדר ב התשע"ד (24 במרץ 2014), שעה 14:15

<משימות קהילתיות לעולים בשדרות - הצגת הפעילות של קרן שח"ף וארגון מדור לדור>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

דב ליפמן

אברהם מיכאלי

>
נטלי גרנד - מנהלת מרחב באר שבע והנגב, משרד העלייה והקליטה

אלון זיו - מנהל קהילות, קרן שח"ף

אילנה דוידוב - מנהלת מרכז דורות

מרדכי סטס - מנהל ארגון רשת קהילות יוצאי קווקז, מדור לדור

דבורה ביטון - יו"ר יש עתיד בשדרות

פליקס - חבר גרעין בשדרות

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<משימות קהילתיות לעולים בשדרות - הצגת הפעילות של קרן שח"ף וארגון מדור לדור>
(סיור במרכז דורות לעולי קווקז)
(הצגת נוכחים).

אני אתחיל בכמה משפטים על הקרן ואחרי זה נעבור למדור לדור, שזה מרכז העניין. קרן שח"ף זה התארגנות של 16 פילנתרופים מהארץ ומחו"ל ששמו להם למטרה לקדם את הנושא של קהילות משימתיות. אלה חבר'ה צעירים שבאים להתיישב התיישבות קבע בפריפריה הגיאו חברתית, חיים כקהילה, זה אומר שיש להם אורחות חיים משותפים, איזה שהוא תהליך של לימוד וביאור מתמשך לקבוצה עצמה ועשייה חברתית למען הקהילה הרחבה. היום יש לנו מעל 170 קהילות ברחבי הארץ, מכל רחבי הקשת הפוליטית, מכל השסעים שאנחנו מכירים ולא מכירים, דתיים, חילוניים, יהודים, ערבים, ימין, שמאל. תופעה מאוד מאוד משמעותית, מעל ל-8,000 בוגרים חיים כחברי קהילה בארץ. אני חושב שזו הציונות המתחדשת, החלוצים העכשוויים.

הקרן מסייעת גם לקהילות, גם לארגונים שיוזמים קהילות, גם לארגונים מייצגים שיש תחתם ארגונים של זרם מסוים וגם להתארגנות הארצית של הקהילות. לקהילות יש את הקבוצות והקהילות המשימתיות. הקרן פועלת כבר מעל לשלוש שנים וחצי, בעבר פעלנו דרך קרן אורן, שהיא הקרן המשפחתית של משפחת נאור, אבי נאור הוא יושב ראש הקרן.

הזמנו אתכם כדי להציג את ארגון מדור לדור, שזה ארגון של יוצאי קווקז. פועלים שלושה ארגונים שהם ארגוני עולים, יש שני ארגונים של אתיופים, חברים בטבע והנני ואת מדור לדור. בנוסף מגוון מאוד רחב של קהילות עושות פעולות עם עולים, אם זה עם הקליטה של בני המנשה, אם זה דרך הפעולה שלהם עם ילדים ונוער בסיכון, או כל מיני פעילויות חינוכיות אחרות. יש גם קהילות שהם קהילות עולים מארצות הברית, בבאר שבע יש את קהילת בארות, קהילה של חבר'ה מארצות הברית שעלו לארץ והתארגנו כקהילה.

קודם כל ברוכים הבאים למרכז קהילתי ויוצאי קווקז דורות, שאילנה מנהלת אותו. קצת על עצמי, אני עליתי ב-1995 בפרויקט נעל"ה, למדתי בפנימיית ימין אורד, צבא, השכלה גבוהה. אני יכול להסתכל על ציר זמן של החיים שלי, ילד נורמטיבי שמשתלב בחברה הישראלית, שמצליח בערך וזה סיפור של אולי בודדים, אם אנחנו מסתכלים בקרב יוצאי קווקז ואת זה הבנתי דווקא כשהעולים שלנו לעיר שדרות ונכנסתי פעם ראשונה פה למקיף בבית הספר וראיתי את הנוער שלנו שחלקם עלו בגיל צעיר, שחלקם כבר למדו פה, שהתחילו לדבר איתי בשפה עברית שהיא קצת לקויה והתחילו לדבר איתי על חלומות לחזור לקווקז כאשר הם בכלל לא ידעו על המפה איפה קווקז נמצאת. הם כל זמן אמרו 'אנחנו קווקזים', אבל אם קווקזים זה כל הסטריאוטיפים שיש לחברה הישראלית על קהילת יוצאי קווקז, שזה הרבה דברים שאנחנו בתוך השורשים שלנו, איפה שהוא שם, זה לא היה אף פעם.

מבחינת החינוך שלנו, בטח אתה מכיר גם, חינכו אותנו קודם כל לערכים יהודיים, לשאוף גבוה, ללמוד, לכבד את המבוגר, ופה פתאום אנחנו רואים נערים, ילדים שגדלים על בסיס ערכים שהם בכלל לא מובנים לנו. חלקם התעסקות באלימות, עבריינות, שוטטות, בכלל לא לחשוב על לימודים, לא להתגייס לצבא, ואם להתגייס לצבא זה מקסימום מג"ב ואם לא מתקבלים למג"ב אז 'אנחנו לא רוצים לשרת בצבא'. כבר במהלך השירות, אני התנדבתי במשך שנתיים בכלא 4, כלא צבאי, וראיתי זרימה גם של חבר'ה אתיופים וגם חבר'ה קווקזים, היא הייתה באחוזים מאוד גבוהים של כלואים, גם נפקדים וגם עריקים.

אנחנו גם רואים עכשיו, כתוצאה מכל הסיפור של הכישלונות בדרך, אני חושב שקליטה לא נכונה וזיהוי לא נכון של קהילה מיוחדת כמו יוצאי קווקז בשנות ה-90, אפשר להגיד גם בשנות ה-70, כי אנחנו רואים שהעלייה של שנות ה-70 היא במצב יותר גרוע מהעלייה של שנות ה-90, זאת אומרת זה כבר דור שלישי שגדל פה במדינת ישראל והם נמצאים במצב יותר גרוע. אז אנחנו רואים משפחות צעירות שנמצאות בתת תעסוקה, שחלקן הגדול לא משכילים, למרות שמינהל הסטודנטים במשרד הקליטה מעודד השכלה גבוהה בקרב יוצאי קווקז ומעודד על ידי מלגה, אבל עדיין אנחנו רואים שאפילו עם סיום השכלה גבוהה הם לא משתלבים בשוק העבודה על פי המקצוע שהם רוכשים במוסד להשכלה גבוהה.

מה המספרים? כמה במספרים לומדים במינהל הסטודנטים יוצאי קווקז? כמה מסיימים? יש לכם את הנתונים האלה?

כרגע אין לי את הנתונים, יש לנו כמה הוראות שעה שמטפלות בעצם ביוצאי קווקז. יש הוראת שעה שמאפשרת לאלה שאפילו נולדו פה, ההורים שלהם עלו אחרי 89', זה 150 בשנה יכולים להיכנס.

הוראות שעה של אמנון כהן, שבזמנו הצליח לעשות כמה דברים ייחודיים לטובת הקהילה.

בדיוק, 150 בשנה.

אחד הדברים שאנחנו דורשים ממדינת ישראל, גם דיברתי איתך, זה לעשות מיפוי על יוצאי קווקז. אנחנו יודעים לעשות את זה, אף אחד לא יודע לעשות את זה, כי לא רשום לאף אחד שאנחנו עולים מקווקז.

ביקשנו אצלנו לעשות איזה שהוא מיפוי והם אמרו שהם לא יכולים.

מה לא יכולים? הם מתקשרים למשרד ממשלתי, משרד ממשלתי נותן.

זה לא כל כך מדויק, כי ארץ המוצא שלנו היא או ברית המועצות, או רוסיה, או אזרבייג'ן, זה הכי קל לזהות.

על פי הוראת שעה של המשרד, בעצם איך אנחנו כן מקנים זכאות, כי עולה קווקז זה בעצם מי שעלה מארצות חבר עמים מסוימות ובסוף הסיומת של שם המשפחה שלו זה אוף או יוף.

אני רזבוזוב.

בדיוק, זה יכול להיות - - - אבל בנוסף, בתעודת הלידה שלהם, או של ההורים שלהם, צריך להיות או גורסקי או - - - לרשום. אנחנו כן מבקשים - - -

אנחנו יודעים לזהות אותם, למרות שלבוכרים יש שמות משפחה דומים, אבל הבוכרים מבחינתנו אנחנו ביחד, זו סטייה של - - -

אתם מקבלים אותה הוראת שעה לגבי הבוכרים, לא?

לא, בוכרים לא. יוצאי קווקז מקבלים יותר הטבות.

אם אנחנו מסתכלים על הקהילה האתיופית, לקהילה האתיופית יש לא מעט בעיות ואפשר לזהות אותם, חוץ מצבע העור גם מארץ המוצא. אם אנחנו עושים את קהילת יוצאי קווקז ובעיית נוער ובכלל צעירים יוצאי קווקז, אם אנחנו נתעמק בזה אנחנו נזהה הרבה דברים שהם לא מטופלים. זאת אומרת אנחנו כצעירים, כי כואב לנו, כי אכפת לנו, כי אנחנו רואים שהמדינה, לא בגלל שהיא לא רוצה, אלא היא לא יודעת לזהות את הצורך, התארגנו וחושבים שאנחנו יכולים לזהות את הצורך ולטפל בו. אנחנו עושים את העבודה הזאת במסגרת של גרעינים קהילתיים. היה לנו את זה בשמונה ערים.

ארגון מדור לדור הוקם בשנת 2010 כתוצאה מההצלחה פה בשדרות. אנחנו יושבים פה במרכז דורות, שהוקם ב-2007, שעוד פעם, כתוצאה מהתארגנות של חבר'ה צעירים עוד יותר יש כל מיני סטריאוטיפים על יוצאי קווקז, נשים גברים, על ידי שתי נשים מיוצאי קווקז שהן הובילו את התנועה הזאת.

ההתארגנות הזאת פרושה בשמונה ערים, כמו שאמרתי, יש רצון להתארגן בעוד ערים, אנחנו מדברים על כ-15 יישובים שיש רצון להתארגן, אבל המשאבים של ארגון מדור לדור הם לא כל כך גבוהים, אנחנו מדברים על חבר'ה מתנדבים שרוצים להתארגן, מינימום 15 חבר'ה צעירים מעל גיל 21 בכל עיר מתארגנים כי אכפת להם, כי הם רוצים לשנות את המצב, כי לוקחים את ההובלה, אבל בנוסף לזה יש גם תהליך פנימה. אותם חבר'ה צעירים לומדים אחד מהשני והם גם מתעצמים. זאת אומרת התהליך פה הוא הדדי, אני תורם ואני גם נתרם.

אנחנו נמצאים היום בבאר שבע, באופקים, בשדרות, כמו שאמרתי פה, הגרעין הכי ותיק, כבר מעל עשר שנים, בנתניה, בחדרה, בטירת הכרמל ובנצרת עלית, מגדל העמק. הולך לקום עוד גרעין נוסף בעכו, יש דרישות גם מאור עקיבא, גם מפרדס חנה, להקים עוד גרעינים.

ההתעסקות שלנו, של ארגון מדור לדור, כך ההחלטה של החבר'ה הצעירים, להתעסק ולהוביל את הילדים והנוער להשתלב בחברה הישראלית, אבל מתוך זה שאנחנו מזהים את הצורך, מגבשים את הזהות התקינה של יוצאי קווקז, כי בזהות של יוצאי קווקז יש אלמנטים של ציונות וחיבור למדינת ישראל. אם אני עליתי בגיל 15, אף פעם לא העזתי לחשוב אם אני מתגייס לצבא או לא. חינכו אותי בבית שגבר חייב להתגייס, במיוחד במדינה שחלמו להגיע אליה ולעלות לפה.

אבל אם אנחנו מסתכלים על ההורים שלנו, ההורים שלנו חלמו לעלות לירושלים אבל חלקם הגדול בכלל לא ראו את ירושלים. הם לא היו אפילו בכותל. זאת אומרת גם הם חווים איזה שהיא דילמה עם עצמם - - -

אתה מתכוון עד היום?

כן, עד היום. גם הם חווים איזה שהיא דילמה עם עצמם, כאילו עלינו למדינה שלנו, מדינת היהודים, אבל איפה אנחנו? אנחנו עוברים השפלה במפעלים שאנחנו עובדים פה ומקבלים שכר מינימום. זה מתבטא מאוד חזק, אי הרצון להשתלב בחברה הישראלית בשפה העברית. ליהודי קווקז יש שפה מיוחדת, היא נקראת ג'והורי, שהיא מורכבת גם מדיאלקטים פרסיים אבל רובה ארמית עברית. זאת אומרת לנו הכי קל ללמוד עברית, שדיברו אותה רק יהודי קווקז. יש פה שולחן, בשפה שלנו זה שולחון, ארוס זה ארוסה, חתן זה חתון, אבל ההורים שלנו כל כך לא רוצים להשתלב בחברה הישראלית, זה כבר רצון לא להיות פה, שהם גם איפה שהוא שמו מחסום, לא רוצים גם ללמוד את השפה העברית. זה מתבטא בכל מיני דברים, זה מתבטא גם בקבלת שירותים שהמדינה נותנת, זה מתבטא גם בבית הספר, שהם מגיעים לאסיפת הורים, שהורים, במקום לקבל פידבק חיובי על הילדים שלהם, הם אומרים 'עזבו אותנו, אנחנו לא רוצים להתעסק בזה, לא רוצים לראות ולשמוע שהילדים שלנו רק רעים', ואז נוצר איזה שהוא פער בין הממסד לקהילה שהוא פער ענק. אנחנו כרגע החלטנו שאנחנו מתארגנים כקבוצה, נהיה איזה שהוא קשר בין הממסד והשירותים שקיימים לקהילה. אנחנו מתוך הקהילה ואנחנו גם מכירים את השירותים הקיימים ובוא נגשר.

התכניות שאנחנו מפעילים ברמה הארצית, כאשר זיהינו את הצרכים, זו תכנית הכנה לכיתה א'. בואו ניקח את הילדים בגן חובה, בקבוצות קטנות, ונכין אותן לכיתה א'. בנוסף לזה בואו ניקח גם ילדים שנמצאים בכיתה ו' ונעביר אותם לחטיבה, לכיתה ז', ששם אנחנו זיהינו גם צורך, גם ברמה הלימודים וגם ברמה חברתית. החלום שלנו גם להקים בכל עיר מרכזים הוליסטיים לנוער.

סליחה, גם ילדים בכיתות א', שהם כבר נולדו והם דור שני ודור שלישי, עדיין הם מרגישים - - -

נכון, עם פערים.

אם בבית קיים הפער, אז גם אצל הילד זה קיים. הילד לא מנותק מהבית.

זה משהו שהוא בהשתלשלות של מקרים, זה שרשרת של נכשלוּת. ההורים עלו, לאחר מכן בגילאים שלנו, אפילו טיפה יותר בוגרים, הם לא מצליחים, אז הוא אומר מה הוא יכול כבר לתת לילד שלו שהיום עולה לכיתה א'? לא הרבה, אם הוא בעצמו לא יודע את השפה כמו שצריך. בגילאים שלנו, סביב ה-30-35, גם הם לא יודעים את השפה כמו שצריך.

אתם נמצאים במערכת החינוך? התכניות האלה, תכנית המגשרים, יש יוצאי קווקז שם?

אני אגיד לך, יואל, מה שיעזור לנו זה מה שאמרתי לך, אם אנחנו נעשה מיפוי ואנחנו מוכנים לשים את כל הכוחות שלנו לעזור לכם למפות את הצורך של יוצאי קווקז. אנחנו נשב מול רשימות, מול מחשב, ונעזור אחד לשני למפות וכשיהיו לנו נתונים אתם תדעו גם מה התמונה הברורה. אנחנו יודעים להגיד את זה. אבל כשאנחנו מגיעים לכל מיני ועדות עירוניות, אומרים לנו 'אנחנו לא מבדילים בין חבר'ה יוצאי קווקז, אנחנו לא מבדילים תלמידים יוצאי קווקז, כולם שווים, כולם אותו דבר'. דרך אגב, עשינו את זה בבאר שבע - - -

גם פה זה אותו דבר. מנהל התיכון אומר 'אני לא מבדיל ביניהם בכלל, אני לא יודע מי פחות, מי יותר, מבחינתי כל התלמידים אותו דבר. אני לא יודע להגיד - - -

השאלה, יהיה לנו דיון בוועדה בנושא החינוך, ביקשתי מהמנכ"לית של משרד החינוך, להגיד - - - אני זוכר את זה עוד משנות ה-90, שהקבצה ג', יש במתמטיקה א', ב', ג', ב-ג' מי יושב? עדיין, אפשר לנתח את זה, אם אנחנו מוצאים את החבר'ה בהקבצות.

כן, זה מה שעשינו אנחנו בפינצטה, לדוגמה בבאר שבע. הלכנו לכל מקיף, אבל קודם כל הייתה תמיכה של ראש העיר, ראש העיר תמך במהלך הזה, הוא אמר, 'בואו תעשו את המיפוי, תחתכו את יוצאי קווקז', ביחד עם בני הקהילה, ביחד עם חברי הגרעין, ו'בואו תשבו בכל בית ספר, עם כל מנהל ותמפו את זה', ופתאום הם זיהו שבאמת הנערים, נטלי עדה לכל התהליך הזה מהתחלה, באמת יש פה מצוקה בקרב תלמידים יוצאי קווקז. הם נכנסו למשטר, האוכלוסייה של יוצאי קווקז בבאר שבע היא 8% מכלל האוכלוסייה, 40% מהמחזיקים בתיקים פליליים בקרב בני נוער היו יוצאי קווקז. פתאום המשטרה אמרה, 'וואו, יש פה משהו לא נורמלי'. בלשכת הגיוס אותו דבר.

דרך אגב, על פי קובץ של שמות משפחה שאני יצרתי בזמנו, הצבא עשה מיפוי עבור חיילים יוצאי קווקז. הם פשוט לא מפיצים את זה, זה אתם יכולים לבקש ולדרוש על מנת - - -

אנחנו צריכים שאיתי יישב איתו ועם סטס ונחשוב איך אנחנו - - - אני מבין את הקושי, נדרוש.

בנוסף אנחנו, כמשרד העלייה והקליטה, מפעילים תכנית פל"א בתיכונים, ששם יוצאי קווקז יכולים להשתתף ובאמת בעזרת המיפוי הזה אנחנו יודעים לזהות אותם והם נכנסים. בבאר שבע זה פועל נהדר, בשדרות זה פחות הצליח, בשנה שעברה זה פעל, השנה פחות, אבל אנחנו מפעילים - - - גם באשקלון יש את התכנית הזאת.

אני הייתי רוצה לראות בבתי ספר. השאלה אם זה קיים. כמו שבאו אלינו לוועדה אותם עולים שעובדים במערכת החינוך, ילדים מברית המועצות, מכל מיני מקומות, ואותו דבר מהעדה האתיופית. השאלה אם אותם המגשרים, כמו שקוראים להם, האם יש שם יוצאי קווקז שיוכלו לדבר באותה שפה, באותו - - -

יואל, אני ממליץ לעשות מיפוי ואז - - -

הבנו את העניין של המיפוי.

ואז זה לאסוף את כולם לחשיבה משותפת סביב אותם נתונים כשאנחנו נדע אותם. כי בנוסף לזה שאנחנו רוצים גם להקים מרכזים הוליסטיים לנוער אנחנו גם אומרים שתכנית הכנה לצבא, צריך להחזיר אותה לקהילה הקווקזית, כמו שהייתה פה פעם תכנית זינוק בעלייה, ברמה הארצית, שג'וינט הפעילו אותה, לחבר'ה אתיופים וקווקזים. הם הורידו את הנושא, מחוסר תקציב. אנחנו רואים עדיין ילדים שנולדו פה כבר, כולם, אין מי שעלה כבר, העלייה נגמרה ב-1995-1996 כולם נולדו פה ואנחנו רואים שאין להם רצון גבוה, בכלל אין להם מוטיבציה להתגייס לצבא. זה כואב לנו, כי זה לא הערכים שחינכו אותנו בבית. אלה חבר'ה שגדלים בחברה הישראלית, חבר'ה שגדלים על סטריאוטיפים שהטילו עליהם בחברה הישראלית ואנחנו רואים שהטנדנציה הזאת הולכת ומתגברת. זאת אומרת אנחנו נראה בעוד חמש, עשר שנים - - -

השאלה למה אתה אומר? אני דווקא מכיר הרבה אנשים, אני כן רואה אותם שהפכו להיות ישראלים. כמובן תמיד יש, בכל - - -

בגלל שאתה רואה אותם, אתה תראה אותם. אבל אלה שאתה לא רואה? אתה לא רואה אותם.

החלק הגדול זה אלה שאתה לא רואה אותם.

יואל, נוצר סיפור, נרטיב, שהוא נרטיב שלילי, ישראלי, על יוצאי קווקז. ילד שנולד מספר לעצמו את הנרטיב הזה שהוא בכלל לא נרטיב נכון, ולכן כשסטס הגיע בהתחלה לבית הספר הוא ראה קווקזים שאמרו 'אני לא קם למורה' ואחרי זה קווקזי לא הולך לצבא ואם הוא הולך לצבא הוא לא שוטף כלים, וזה שטויות. אלה דברים שלא היו. הם יצאו לסיור שורשים בקווקז והם חזרו עם תמונות, אתה זוכר שהראיתם לי תמונות? נורא התפעלו מזה שיש קברים של תת אלוף ברוסיה, יהודי קווקזי, ודרגות בכירות, כמשהו שהוא - - - אפילו אנשים שהם מהמובילים, עדיין קיים איזה שהוא סטריאוטיפ שחייבים לנפץ אותו. אני חושב שעל ידי מיפוי ועל ידי העשייה - - -

יש תקנה בצה"ל שאסור לשטוף כלים?

הכול בעל פה.

אני האמנתי בזה תמיד. אמרו לי כן, אמרתי טוב.

אני רוצה להגיד מה היתרון של גרעין קהילתי, מה היתרון של התארגנות כזאת. כשאנחנו מדברים על גרעין קהילתי אנחנו מדברים על חבר'ה צעירים שבאו מיוזמתם. אף אחד לא מכריח אף אחד, מגיעים באופן עצמאי, כי רוצים להתארגן, כי רוצים להיות קודם כל ביחד, כי חשוב לנו קודם כל להיות באווירה משפחתית ביחד. כשנוצרת המשפחתיות הזאת הפלטפורמה הקהילתית הזאת, אפשר להלביש עליה כל דבר. זאת אומרת אנחנו רואים בבאר שבע בצורה מובהקת, וגם פה בשדרות, למרות שהיה פה בתקופה מסוימת קושי ליצור קשר עם ראשות העיר, אבל בגלל שהייתה פה פלטפורמה קהילתית - - - תראו, מרכז כזה להקים, שהוא מפעיל כ-15 תכניות ומפעיל אותן, היום זה לא רק ליוצאי קווקז, אלא לכלל העולים בעיר, זה לא מובן מאליו. יש פה התארגנות - - -

יש תוצאות?

בוודאי. אנחנו רואים תוצאות אדירות משנת 2007, מאז שהמרכז הוקם. אחת התוצאות, יושב פה בחור שיכול - - -

בעצם התוצאות, אם אפשר לבחון אותן, כי התכניות שמרכז דורות מפעיל היום הן תכניות שחלקן מפעילים אותן כבר עשור, למשל תכנית מעבר בטוח, תכנית שפועלת כבר שנה אחת עשרה.

הגיוס לצבא, כולל השחרור מהצבא.

אנחנו יכולים לבחון את כל הדברים האלה, ברור לנו שאנחנו לא מצליחים ושוב פעם, לעניין הבעיה העירונית, זו גם בעיה שהייתה פה. היום, ברוך ה' זה לא קיים, ההנהגה התחלפה ויש שיתוף פעולה בינינו לבין העיר. לפני כן זה לא היה ,זה היה קשה, אבל עדיין, בגלל ההתארגנות החבר'ה הצעירים, ושוב פעם, סטס אומר שאני דוגמה, אני יכול להגיד באמת שהדוגמה הטובה ביותר זה אני, שבעצם רק בזכות ההתארגנות, רק בזכות החיבור לקהילה, רק בזכות החיבור לחבר'ה האלה, הצלחתי לגבש קודם כל את הזהות שלי, את הזהות העצמית, ולאחר מכן להתחיל להעצים את עצמי. בסופו של דבר ההשתלבות בעבודה ובמערכות החינוך הבלתי פורמליות והתוצאות באקדמיה והתואר הראשון והשני, והעבודה והכול, ושוב פעם, כל זה התחיל אך ורק בזכות הקרבה שלי ובזכות ההבנה מי אני. זה לא רק איזה שהן סיסמאות, כמו שאנחנו הרבה פעמים אומרים שיש מצגת וזו סיסמה וזה משפט. זה אמיתי וזה עובד בשטח. אם אתה מתחבר לעצמך ואתה מבין מי אתה ואתה מחובר לעצמך ואתה לא חושב שקווקזי זה לא טוב, ועד גיל מסוים אני תמיד כילד חשבתי שאני צריך להתבייש במה שאני, זו האמת. אחרי זמן מה, אנחנו עברנו תהליכים מאוד מאוד עמוקים, למדנו על הקהילה ולמדנו על הקהילה בעליות המוקדמות ועל כל האנשים ש - - - כששמעתי שאנשים מהקהילה שלי היו חלק מההקמה של המדינה, זה שינה לי הרבה סטריאוטיפים. כשנסעתי לפולין, כשנסעתי לקווקז, כל הדברים האלה, זה שינה לי המון. משם ההעצמה העצמית שלי התחילה. כמובן צריך לא מעט רצון, אבל הפלטפורמה היא שם.

זה מה שאמרתי בסיור ברופין. ישבה איתי בחורה אתיופית שאמרה שפשוט לימדו אותה על השורשים. הייתי מתביישת, חיפשתי עבודה בניקיון והייתי מפחדת, חשבתי שאנחנו זרע נחות ואנחנו לא - - - אני מסכים עם ההעצמה, זאת שיטת עבודה טובה. ברגע שאתה מראה שבתרבות בקווקז, באתיופיה, היו אנשי תרבות, היו מנהיגים - - -

באותן שנים, סטס אמר שתי נשים, הבעיה שהם ראו זה בעצם השתלבות של חבר'ה בקהילה בהשכלה גבוהה. היו בודדים מאוד, מכללת ספיר גם הייתה יחסית לא מה שהיא היום, לאחר כמה שנים זה פשוט הכפיל את עצמו, כבר היו עשרות. היום יש כבר מאות ובאמת רואים את התוצאות האלה, לא רק אחרי צבא, אלא חבר'ה שבאמת תפסו את עצמם, עשו איזה שהוא מהלך והמשפחות שלהם, שרשרת הנכשלות הזאת בסופו של דבר איפה שהוא עוצרת והחברים ממשיכים להתקיים ולהתחבר לחברה הישראלית מהמקום שלהם. לא בגלל שמישהו אמר להם שהם לא בסדר, כי הם מבינים שהם כן בסדר.

החוזק של הקהילות המשימתיות, בעיקר של קהילות העולים, הוא שזה לא מגיע ממישהו מבחוץ, זה מגיע ממישהו שהוא כמוני כמוך, שלוקח אחריות. בדרך כלל הנרטיב שמי שמצליח עוזב, כאן יש משהו ששובר את הנרטיב. מי שמצליח נשאר, לא רק שהוא נשאר הוא נשאר בשכונה, הוא נשאר כאיש מצליח, הוא לוקח אחריות, עם עוד קבוצה של אנשים. זה נותן פתרון למבוגרים, זה נותן פתרון לילדים, לילדים יש מודל לחיקוי, יש דמות שהם יכולים לשאוף אליה.

בגדרה יש קהילה של אתיופים ופרנג'ים, אתיופים ולא אתיופים שהתארגנו בשכונת שפירא. אתה יכול לראות, הוא אומר, תשמע, האלכוהול נמצא ברחוב, אבל קודם כל הוא לא נמצא בקדמת הרחוב, הוא נמצא מאחורה בבלוק והילד יכול לבחור אם הוא הולך לשתות אלכוהול או שהוא הולך למועדון הנוער.

זה 24/7. יש פה כמה אלמנטים. אנחנו בתוך השכונות, אנחנו בתוך הקהילה, מצד שני אנחנו משאירים - - - כשאנחנו מדברים על התיישבות בנגב וגליל אנחנו אומרים שאנחנו עושים תהליך הפוך, אנחנו משאירים את החבר'ה החזקים. וגם ההתארגנות הזאת, כולם החליטו להישאר בעיר שדרות, אותו דבר בבאר שבע, אותו דבר באופקים, כי הם החליטו שהם עכשיו מייצרים אחרת, הם רוצים לשים את אורח החיים שלהם פה בערים האלה. זה תהליך הפוך, משאירים את החבר'ה החזקים, כי אכפת להם, הם מתעצמים פנימה ומובילים את הקהילה שלהם.

השאלה אם אנחנו נגיד לוחצים עכשיו ועושים את הסקר הזה, המחקר הזה, ואנחנו מביאים את הנתונים ומציפים אותם, כמו שאתה אומר, בסוף יש לזה עלויות ובשביל האינטגרציה צריך תקנים וצריך כספים, השאלה אם אנחנו לא נעשה תוצאה הפוכה. ברגע שאנחנו נעלה אנחנו עוד פעם נקפיץ את הסטריאוטיפ הזה שכבר פחות שומעים עליו, הוא אולי קיים, אבל הוא כבר לא עובד, האם לא נגיע לתוצאה הפוכה.

לא שומעים, אבל הוא קיים.

הוא קיים, השאלה אם לא נשיג תוצאה הפוכה.

אבל הוא קיים, יותר גרוע מזה לא יקרה כבר. הסטריאוטיפ קיים, הכישלון קיים. אני חושב שלהיפך, צריך להציף בשביל להתחיל לעשות משהו. אם אנחנו לא נציף את זה ונגיד טוב, שקט תעשייתי, זה בסדר, מה זה עוזר לנו? עדיין הכישלון קיים בשטח.

קיים גם משהו אחר. אם פעם זה היה רק כישלון מבחינת השכלה ותעסוקה, היום הממדים הם אחרים, וחלק גם יגידו, וואלה, אני רואה כאלה שמשתלבים והם ישראלים לגמרי, אין שום קשר למשברים שאני חווה, והמשבר הוא כבר ברמות אחרות. ברגע שמתחזקים חלק, ההתמודדויות הן שונות. פתאום אם יש חלק שמתמודדים עם תמונה מאוד קודרת של נחשלות והכול, יש כאלה שמסתדרים כביכול עם הישראליות ומשתלבים בכל תחומי החיים ומנגד הם מנוכרים. יש את הפן הנפשי ואת ההתמודדות האישית ומה אני מביא לילדים שלי, שרק אחרי שהתחברתי לקהילה והבנתי שחוץ מזה שאני מסתדרת וטוב לי כישראלית ואני לא צריכה שום חיבורים מיותרים, הבנתי את התעצומות ואת הקשר שלי למשפחה ואת הקשר שלנו כתא משפחתי וכבן אדם פרטי, מי אני בכלל. חוץ מזה שאני ישראלי ואני לומד תואר ראשון ועשיתי צבא ו-וואלה יופי, אני עומד בכל הווי'ים שהחיים דורשים, מי אני בכלל, מה אני נותן פה, מה אני יכול לתת הלאה לילדים שלי. תלמד ותהיה בצבא? זה לא הכול. יש עוד הרבה מעבר. הזהות שלי, מה אני מביא, מה המטרות שלי בחיים, מה זה תרבות בכלל, תרבות זה משהו שמנחילים לך, או משהו שאתה יכול לקחת גם מהשורשים שלך?

בנוסף אני רוצה להגיד שמשרד העלייה והקליטה כבר שנה שלישית מפעיל מוקדים ליוצאי קווקז בחלק מהערים בארץ.

וזה עובד?

זה עובד ואני גם מזמינה את מדור לדור ליותר חיבור.

צריך לבחון את זה. אני שמעתי דווקא שזה לא - - -

ברשותכם, תקשיבו, רבותיי, אני לא ציפיתי לדיון הזה פה היום, לא ידעתי לאיפה אני מגיע. פה חותכים פצע ישן מאוד. חברים, זה לא משהו שהם בעצמם חווים אותו, הרי הפצע הזה התחיל ב-71', 72', ולכן מה שאמרתם קודם, שהדור הקודם, שהוא עוד חי בבעיה, זה נכון. אנחנו באנו מאותם אזורים, אנחנו יודעים איך המדינה קלטה בזמנו. היום מנהלת באשקלון אמרה לנו שם, שהעלייה משנת 71' מוצלחת. בסדר, היא לא מבינה מה זה מוצלח. באמת, הווי'ים זה המוצלח, כי ההוא פתח עסק טוב או שהוא עשה תואר ראשון באוניברסיטה, אז זה מוצלח, השאלה היא איך הקהילה מרגישה מבחינה פנימית שלה. הקהילה הזאת היא קהילה מאוד חזקה, שתבינו. אני חושב שהניתוח הזה צריך להיעשות קודם כל בתוך הקהילה פנימה, אני לא יודע אם תמיד זה חיובי שהגורמים מבחוץ מתערבים, כי הגורמים מבחוץ באים עם סטריאוטיפים שלא תוכל למחוק להם בחיים. משרד הקליטה, זה אחד הגורמים שבזמנו נכשל בקליטה של הקהילות האלה.
אז מה עשה כל קהילה בפני עצמה? היו לה כוחות חזקים משלה שהתמודדו עם זה. אחד המקומות זה קונגרס יהודי בוכרה. קונגרס יהודי בוכרה קם על רקע זה, לפני 14 שנה, אתמול בלילה הייתה החגיגה השנתית שלהם, ואני הייתי שותף בזמנו בהקמה, אפילו שאני לא שייך לקהילה שם, כי לב לבייב ביקש ממני להיות בצוות החשיבה של הקמת הקונגרס. בדיוק על הרקע הזה זה קם. כי אחרת יש שם מוצלחים, כל אחד בהצלחות שלו, אבל הם אמרו איפה השורשים? אז חששו שהם ייצרו סטריאוטיפ חזרה, להחזיר את כולם לבוכרה, וזה לא כך. להיפך, הם מתעסקים כמעט בכל תחום שהמדינה אמורה להתעסק בו והם מתעסקים עם זה לבד. צעירים, מבוגרים, רווחה, תרבות, הכול, ואז הם מקבלים גאוות יחידה.
לכן אני חושב שאתם מעלים פה סוגיה מאוד חשובה, השאלה באיזה כלים להתמודד עם זה. מה שאתה אומר, סקר, ומה שיואל מדבר, על הממ"מ, אני לא חושב שהממ"מ זה הגוף הנכון שיתעסק עם זה. מהניסיון שלי איתם הוא, הם חבר'ה מצוינים, אבל הם לא עובדים בדרך שאני הייתי רוצה שהם יעבדו. בסקר כזה צריך לעשות מחקר, לא להתקשר לנציג במשרד הרווחה או במשרד הקליטה או ב - - -

אני מדבר על מחקר מעמיק.

הם לא עושים את זה. השאלה איך הם יעשו את המחקר הזה. לכן אם אתם שואפים להגיע למצב של משהו בסיסי שייעשה באמת מכל העלייה, יש גם עלייה ותיקה של קווקזים.

בעלייה הראשונה והשנייה.

גיבורי ישראל, בתקופה שבאו מהאזורים שלנו בעלייה ראשונה ושנייה.

צאצאים של משפחת אדם.

הרבה, אדם והרבה אחרים. בקטע הזה שאתם דנים פה, איפה ראשי הקהילה? אני אגיד לך מה, אני מכיר את ראשי הקהילה, הם אנשים גם כלכלית הם חזקים מאוד, מה שעשינו בקונגרס הבוכרי, מה שעשינו בקונגרס הגרוזיני, אותו דבר. בזמנו עבדנו ביחד על הקמת הקונגרס הקווקזי, השאלה לאיפה זה הוביל. למה? אני דווקא לא רוצה שהכול ייפול על הקהילה. אז אני, כקהילה, או כקונגרס, בא לגופים ממלכתיים, אני אומר 'רבותיי, אנחנו לא צריכים לעבוד לבד, בואו נעשה בפעילויות' - - -

הקהילה מפוצלת.

אתה גם מכיר מקרוב, וגם יואל מכיר מקרוב.

אני לא פוחד מהפיצולים האלה. אני אגיד לך למה, כי אני יודע - - -

מה אתה מציע?

אני כן מציע ליצור שולחן עגול שלנו, יחד איתם, ואז להחליט באיזה כלים להשתמש. כי אם אני מעריך את משרד הקליטה ומשרד הקליטה לא יודע להתמודד עם הדברים האלה - - -

לא רק משרד הקליטה. פה צריך להיות משרד החינוך, משרד הקליטה, משרד הרווחה, משרד הביטחון.

אתה רוצה שאני אגיד לך מה זה משרד החינוך? אני נלחם איתם מאז שאני בכנסת ולפני שהייתי בכנסת, שבע-שמונה שנים כבר. אני אומר לך, ביקשתי מהם להכניס לתכנית הלימודים קטע היסטורי שכל עם ישראל כבר יודע. מה זה הקטע ההיסטורי? 18 משפחות. 18 משפחות זה מפורסם, כולכם מכירים. יש להם מכתב ביד, כל הרקע לזה, לא, ועדות מקצועיות. הוועדות המקצועיות האלה לא רוצות להכניס את זה, לא אותי ולא אותו ולא - - - יש מין סטריאוטיפ ישראלי, יש לנו פה בעיה מנטלית עם החשיבה של הפקידות המקצועית. הם לא רוצים פה את הקבוצות הייחודיות האלה שהגדרתם כאן, איך נוכל לכפות עליהם? כן, בכוח הפוליטי שלנו. זה לא משרד הקליטה, אלא אנחנו, כשנוכל למצוא שפה משותפת בינינו לקרוא לשר החינוך ולהגיד לו, 'אדוני, לא מעניין אותי ממך, מהנימוקים שלך או מהפקידים שלך, את זה אתה תעשה'.

אבל צריך לבוא לשר החינוך עם משהו.

אני מדבר על עם משהו.

מה שאתה אומר, השולחנות העגולים והכול, האם אנחנו צריכים לזמן דיון בוועדת הקליטה, להביא את כל הגורמים - - - ?

אין לי בעיה, מצוין. זה כן.

לשמוע אותם, לתת לזה איזה שהיא - - -

להציף, אין מה לעשות. כן, להציף.

היו כבר כמה ועדות כאלה, באף אחת מהן לא השתתפנו כארגון מדור לדור. אתה מדבר על דילמה בתוך הקהילה, היא קיימת, יש הנהגה ותיקה, יש התאחדות לעולי קווקז, יש כל מיני עמותות נוספות. הן כבר פועלות המון שנים. לצערי הרב, איך שאני מסתכל כצעיר, החלום שלנו זה לאחד את הקהילה. החלום שלנו, חינכו אותנו ככה, יש מבוגר, אנחנו מכבדים אותו וכולנו נתאסף כצעירים ונהיה מאחוריהם. לצערי הרב חלקם הלא קטן מנצלים את המצב שיש בתוך הקהילה. אנחנו באנו כי אכפת לנו, כולנו מתנדבים, כי רוצים לקחת את הילדים והנוער ולהוביל אותם להשתלב בחברה הישראלית. אנחנו עושים את זה בכוחות עצמנו. אני לא יודע אם להושיב את כולם סביב שולחן ענק זה ייצור משהו. אני חושב שצריכה להיות פה עבודה נקודתית קודם כל ולחשוב ולבדוק מה הצורך בתוך הקהילה ולהעביר את זה לרמה מקצועית, כאשר הרמה מקצועית צריכה להיות - - -

הפתרון היחיד שעולה לי, מה שקהילת הבוכרים עשו, להביא כמה חבר'ה חזקים מהקהילה, כמו גרמן וכאלה, לא יודע, כמה, רק הם יכולים להשמיע לקהילה, כי הם אלה שנותנים - - -

יש כמה כאלה.

אולי אני אדבר איתם, הם צריכים ליזום את הקונגרס, לאחד את כל החבר'ה.

יואל, הם לא מצליחים לאחד את ההתאחדות.

לא מצליחים? אבל הכסף אצלם, אז שלא ייתנו כסף לאף אחד יותר ואז כולם יתאחדו. תאמין לי, יגידו הכסף עכשיו אצל - - -

בקהילה הבוכרית ובקהילה הגרוזינית היו עשרות עמותות שכולן נעלמו. אחרי שיש גוף אחד מרכזי, אין להם ברירה ו - - -

אני מוכן לעזור, לדבר עם החבר'ה שאני מכיר. אין לנו ברירה, אחרת - - -

אני חושב שצריך לחלק את זה לשלושה ראשי פרקים. ראש פרק ראשון זה לנסות, אם תצליחו, מעולה, אני לא מכיר את הקהילה עד כדי כך, לנסות לייצר איזה שהוא קונגרס, או איזה שהוא גוף מאחד. זו פעולה אחת. הפעולה השנייה היא לנסות ולשנות, דרך מחקר ודרך משרד החינוך ודרך גופים אחרים. במקרה אתמול לימדתי את הבן שלי מולדת, אם אתם רוצים, כנסו במולדת, פרק 2, כיתה ד', יש ספר מולדת, אני חושב שכל חבר בוועדת הקליטה חייב לקרוא את פרק 2 הזה.

אתה יכול לצטט?

אם זה לא היה מצחיק, זה היה עצוב. הפוך, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

המשרדים, עוד פעם, צריכים לבוא עם דברים מדויקים.

בסדר. הדבר השני הוא לנסות ולראות איפה אפשר לשבור את הנרטיב שחלק מהגורמים הממסדיים מחזקים בפעולות הקיימות.

הנושא השלישי הוא לנסות ולראות איך אפשר לסייע להתארגנויות שהן התארגנויות מקומיות, של הנהגה מקומית, של חבר'ה צעירים שרוצים לקחת אחריות, איך אפשר לסייע להם, איך אפשר ל - - -

זה הפך להיות כבר התארגנות ארצית.

אני אומר, ברמה המקומית, כל היופי פה זה שזה לא עמותה שיושבת בתל אביב.

כן, אבל עוד פעם לתמוך? אני שם את הדברים על השולחן, להכיר במדור לדור, לתת להם תקציב, יבואו לך - - -

לא, לא מדברים על זה, תציפו את המצוקה של ה - - -

עמותות אחרות יגידו 'אה, הוא מפריע לי בעיר כי אני הייתי ראשון'. אני מכיר את זה, עד שלא נאחד אותם, זה ייקח כסף לפח.

אני מציע לך, אלה כוחות לשווא. באמת.

בסקר הזה אפשר לכולם להשתמש, זה חיובי, השאלה מי יעשה את הסקר.

זו השאלה.

אם צריך להראות, תגיעו ותבינו כמה העלויות של סקר כזה, כמה זה יעלה, אז - - -

אוניברסיטת בן גוריון בזמנו עשו סקר בבאר שבע. הם עשו תהליך מחקרי עבור נוער יוצאי קווקז במשך חמש שנים רצוף. אפשר להשתמש בזה כפלטפורמה, כמשהו - - -

חבר'ה, תביאו תכנית עסקית, כמה עולה, תביאו לי בכסף, כמה עולה סקר רוחבי שמשקף ואנחנו נתחיל לחפש את התקציבים. בוא נגיד שזה לא מה שיעצור.

פרופ' מיכל קרמר נבו מבאר שבע - - -

בואו לא נפתח, אנחנו מאוד קצרים בזמן, אנחנו סיימנו, פשוט להיות פרקטים, כי אנחנו באמת רוצים לעזור, גם את סטס אני מכיר עוד לפני הרבה זמן ואני קצת מכיר את הסוגיה, אני גם רואה שחברי הוועדה מכירים ומעורים בנושא הזה. בשביל לעזור אנחנו צריכים תכל'ס. תכל'ס, מה שהגענו פה בינתיים, צריכים לזהות את הבעיה ולהציף אותה ועכשיו צריך סקר. אז תלכו לגופים שיודעים לעשות את הסקרים, תביאו הצעת מחיר, אנחנו נצטרך להצדיק אותה, למה אנחנו צריכים, אנחנו נגייס גם את שרת הקליטה ועוד שרים בממשלה שיתמכו בזה, אני לא מאמין שזה מה שיהרוס את המדינה כלכלית, הסקר הזה. התוצאות של הסקר... אבל אני חושב שהדבר החשוב שבמקביל צריך לעשות זה באמת לאחד את הקהילה וכמו שאמרו פה, שהקהילה הבוכרית עשתה. אני מבין שזה אתגר, אבל צריך לדבר עם המנהיגים. אני מכיר את חלקם, נעשה טלפונים, ניפגש איתם. אני חושב שצריך לעצור הקצבות לכולם ואז כשאנשים יצטרכו - - -

דוגמה, אנחנו יושבים פה בשדרות, זו דוגמה מדהימה. בבחירות של אוקטובר, שהיו פה לראשות העיר, רצו פה ארבע רשימת קווקזיות. לא הצלחנו לאחד, למרות שהרצון שלנו היה לאחד.

כמה מנדטים הם הכניסו בסוף?

החבר'ה של הגליל לקחו שני מנדטים, שתי רשימות נפלו ועוד אחד שהוא ותיק בפוליטיקה לקח מנדט אחד. זאת אומרת אנחנו מדברים על כוח שהוא צומח גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית.

יכול היה להיות סגן ראש עיר - - -

כ-40% מתושבי שדרות הם קווקזים. יש סגן ראש עיר.

הוא לא תומך?

בוודאי, סגן ראש העיר שלנו. אנחנו רואים את התופעה הזאת בכל מקום שיש התארגנות כזאת.

יואל, אני מציע, הרעיון שלהם, אנחנו נמשיך ונזמין אותם אצלנו לכנסת ונקיים שם דיון עם כל גורם שאתם רואים לנכון, כמו משרד החינוך, משרד ה - - - אני כן רוצה לעבוד על הקטע שיואל הציע עם ראשי הקהילה. אני מכיר חלק, אתה מכיר חלק, אתה מכיר, בואו נקרא להם. אני אומר לך שאם מזמינים אותם לכנסת הם באים, הם שמחים.

אנחנו נשמח. אנחנו בעד אחדות, אנחנו לא מתנגדים, להיפך.

יש גם ביניהם קשרים בין קהילות שונות, אחד משפיע על השני, זה גם עובד. כבוד.

בסדר גמור.

חברים, תודה רבה. כל הכבוד על העשייה, זה שחבר'ה צעירים מתנדבים. כשפעם ראשונה שראיתי את סטס הייתי בשוק, פתאום הוא נכנס לאיזה כיתה בנתניה ואני בא והוא בחור צעיר שגם עשה צבא ואקדמאי ובא ומרצה לחבר'ה הצעירים ונותן להם דוגמה, אני חושב שזה קנה אותי באמת. מה שאתם עושים זה באמת יפה מאוד. יש כאן עוד הרבה אתגרים ואני מקווה מאוד שאנחנו נוכל לעזור, לסייע, ובסופו של דבר צריך למחוק סטריאוטיפים, אנחנו עם אחד, חברה אחת ואנחנו צריכים להיות אחד בשביל השני ולעזור ומה שנוכל אנחנו נסייע.

תודה רבה. חבל שהייתם קצרים בזמן, אבל בסדר.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:45.>