PAGE
2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
04/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 70>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ב' באדר ב התשע"ד (04 במרץ 2014), שעה 11:00

<ישיבה מיוחדת לציון יום האישה הבינלאומי התשע"ד-2014
פורצות מסגרות הכסף הוא (גם) שלנו>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר
חנין זועבי

תמר זנדברג

שולי מועלם-רפאלי

דוד צור
מיכל בירן

רונן הופמן

דב ליפמן

רינה פרנקל

יפעת קריב

מיכל רוזין

נחמן שי

איילת שקד

>
יושב ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין
שרת הבריאות יעל גרמן

סגן שר האוצר מיקי לוי

מזכירת הכנסת ירדנה מלר הורוביץ

מנכ"ל הכנסת רונן פלוט

ורד סוויד-פאר - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה

אודי אלוני - יוצר ואיש קולנוע

תא"ל רחל טבת ויזל - יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, משרד הביטחון

מקסין פסברג - מנכ"לית אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמי

דלית שטאובר - לשעבר מנכ"לית משרד החינוך, יו"ר הוועדה לקידום נשים בשירות המדינה

יפעת ראובני - מרצה ליזמות עסקית חברתית, ביה"ס למינהל עסקים ע"ש רקנטי, אוניברסיטת תל אביב

אתי רוטר - מנכ"לית משותף, קסטרו

ד"ר יהודית ריכטר - מנכ"לית מדינול

שרון כידון - מגישת רשת כלכלית

ליאת גור - מנהלת הדרכה והסברה, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

עו"ד הילה אוביל ברנר - "יזמיות", יזמות וסטרטאפים

טל שריג אברהם - "יזמיות", מנהלת שיווק מוצרים, גוגל

שרון סולומון - "יזמיות"

מאיה הולצר - "יזמיות"

נירה מיורצי'ק שלג - "יזמיות"

דלית אזולאי

אהובה שרון - חבר המתרגמים
<ישיבה מיוחדת לציון יום האישה הבינלאומי התשע"ד-2014 – פורצות מסגרות הכסף הוא (גם) שלנו>

קהל נכבד, אני מבקשת לקדם בברכה את כבוד יושב ראש הכנסת, מר יולי אדלשטיין, את מנכ"ל הכנסת, רונן פלוט, ואת מזכירת הכנסת, ירדנה מלר הורוביץ. ברוכים הבאים.

אני מבקשת מכולם ומכולן לתפוס את המקומות. אנחנו מבקשים להתחיל בזמן. יושב ראש הכנסת מכבד אותנו בנוכחותו ואני אבקש ממנו עוד שניות אחדות לפתוח את הכנס שלנו ביום האישה הבינלאומי כאן בכנסת ישראל. אני מבקשת מכולם ממש עכשיו לכבות או להשתיק את כל המכשירים הסלולריים. בואו נעשה את זה ביחד ונכבד כולנו את האירוע. אני מבקשת שהמכשירים יישארו סגורים עד תום האירוע. אני מודה לכם מראש על שיתוף הפעולה.

בוקר טוב. אני שמחה מאוד שאתם ואתן כולכם הגעתם מרחוק להיות אתנו. אני מבקשת בראש ובראשונה להזמין אותך אדוני, יושב ראש הכנסת, יולי יואל אדלשטיין, לברך אותנו ולפתוח את היום שלנו כאן בכנסת ישראל ובכלל בישראל.

יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי דוקטור עליזה לביא, אני חושב שזאת גם פעם ראשונה שאנחנו מציינים את היום הזה לאחר שינוי שם הוועדה וגם זה מסמל משהו. חברות וחברי הכנסת, אני רואה כאן את חברות הכנסת זהבה גלאון, יפעת קריב, חבר הכנסת נחמן שי ועוד. אני מברך גם את מזכירת הכנסת ירדנה מלר הורוביץ, את מנכ"ל הכנסת, את כל האורחים שלנו ואת כל הקהל הנכבד.

סיפרתי פעם ליושבת ראש הוועדה, לדוקטור עליזה לביא, שלי יצא להיות חבר בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ה-15. בחשבון פשוט, זה כבר לפני הרבה שנים. אז גם היה מחזה קצת יותר נדיר של חברי כנסת ולא חברות כנסת שמשתתפים בישיבות הוועדה. אני באמת מנסה להשוות את הדיון שמתנהל כל הבוקר בתחנות הרדיו השונות, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו שהם נתונים מעודדים וגם נתונים פחות מעודדים ואני חושב שאם אני משווה את זה לדיונים שהתקיימו לפני 15 שנים, יש סיבה להיות מעודדים. כלומר, יש בוודאי לא מעט דברים לטפל בהם אבל אם המאבקים היו הרבה יותר ברמה של סיסמאות, קלישאות ומעקב כדי שכל פעם לא יגיד איזשהו נציג של למשל המשרד לביטחון פנים או הפרקליטות או המשטרה שמדובר ברצח על רקע רומנטי וכולם, ובצדק, קפצו, הרי שהתופעות האלה כמעט פסו מן העולם. אני חושב שהדיון שמתנהל היום לגבי נשים במשרות הרמות ביותר, ניהוליות, כלכליות, מה כן קיים, מה עדיין חסר, זה דיון שמעיד על התקדמות כלשהי.
אני חייב לומר שלפני 15 שנים הדיון הזה היה קצת חסר. לדעתי אז, בגלל הצורך במאבק מאוד יסודי, פספסנו כמה דברים ותמיד חשבתי על שינויים נדרשים שהחברה צריכה לעבור על מנת לדבר במושגים מעשיים על השוויון. כאשר השהות בגני הילדים מסתיימת בשעה 1:00, אני לא יודע מה הנחת היסוד ואיפה בדיוק מחפשים את השוויון האמיתי בקריירה או שיוצאים עם הנחת יסוד שאישה צריכה לעבוד באיזושהי עבודה כזאת שבשעה 12:00 היא כבר תרוץ הביתה.

כמו שאמרתי, אני חושב שעברנו דרך ארוכה. אם אני חוזר לדיון שמתנהל ולכל העניין הזה של הצמרת הכלכלית שנכבשה סוף סוף בידי נשים – בנק ישראל, רוב הבנקים המסחריים, משרד האוצר וכן הלאה וכן הלאה – אפשר לחייך ואני עצמי מחייך עת אני מדבר על זה. אפשר להעריך את זה לאו דווקא בזכות אותן חמש, שש, שבע שנים שהזכות שלהן עומדת להן, אבל כדוגמה יכול להיות שכדאי לנו, אפילו ברמה של בית ספר, לנסות לשנות את הדיסקט ולחשוב למה כולנו מכירים את רוטשילד ויש עליו שירים ולמה כולנו מכירים את מונטיפיורי עליו יש שירים, ונכון, לכבוד דונה גרציה יש פסטיבל מאוד נחמד בטבריה וכולם מתלבשים, אבל הרי שבמקרה של דונה גרציה אפשר לא רק לעשות פסטיבל בטבריה אלא לחשוב על כך שוורן באפט וביל גייטס גם יחד היו היום מתמלאים קנאה לחשוב על הטייקונית הזאת - מילה לא פופולרית בבית הזה – דונה גרציה ולא בזכות הירושה שהיא קיבלה כי רוב ההון נצבר לאחר מות בעלה. כמו שאמרתי, גם את זה אני אומר בחצי חיוך, אבל יכול להיות שהדוגמאות האלה מאז ועד היום צריכות לשמש את כולנו ולומר שאנחנו בבעיות, במכשולים, במה שעדיין חסר צריכים לטפל בבית הזה ואכן נעשית כאן עבודה יום יום, קודם כל על ידי חברות הכנסת וגם לא מעט על ידי חברי הכנסת וצריך להמשיך את אותה עבודה. גם מבחינה פסיכולוגית והשאיפה, אני חושב שיש לנו כאן מסר חשוב שצריך לצאת גם מהיום הזה וגם ביום יום שאכן היה אפשר, עכשיו עוד יותר אפשר, וצריך להמשיך את התהליך הזה על מנת שאולי יום אחד תבוא אלי יושבת ראש הוועדה – כמו שעשתה עליזה לפני כמה חודשים – ותשאל מה זה מעמד האישה, צריך ועדה לשוויון מגדרי. תודה.

תודה אדוני יושב ראש הכנסת על הדברים. כן, דונה גרציה הרבה יותר ממוזיאון וצריך ללמוד את זכרה ואת מורשתה. אני נחשפתי אל פועלה של דונה גרציה בגיל מבוגר, עת הייתי אם לבנות, ושאלתי את עצמי למה ההיסטוריה שלי נגנבה ממני. האמת היא שזה מה שמאוד השפיע על חיי, על ההיסטוריה שנלקחה ממני ולא הועברה. דונה גרציה בתקופה שהיא אחת העלומות בחיי העם היהודי עשתה מעשים אדירים שאני עוד לא רואה גם בממשיכות הנפלאות שיש לנו כאן בדור שלנו מישהי שהגיע לכך. דונה גרציה היא לא היחידה ויש עוד הרבה נשים. בין השאר התפקיד שלנו הוא באמת להחזיר מהעבר ומההיסטוריה שלנו קדימה לזירת הבמה.

אדוני היושב ראש, אנא הישאר אתנו לצפות בסרטון, ברכת ראש הממשלה מר בנימין נתניהו ליום האישה הבינלאומי וגם לנו כאן ולנשים בכלל באשר הן.

"ברכות לחברת הכנסת עליזה לביא, ברכות לורד סוויד ממשרדי וברכות לכם חברות וחברי הכנסת על המאמץ שאתם עושים כדי לקדם את מעמד האישה. אתם עושים את זה בכל ימות השנה אבל במיוחד ביום הזה אתם ראויים לכל ברכה.

אנחנו שונים מהמדינות סביבנו. אנחנו דמוקרטיה אמיתית, חרתנו על דגלנו את השוויון ואת השוויון בין המינים ואנחנו יודעים שזה יעד שאנחנו שואפים אליו ועדיין לא מימשנו אותו, אבל זה משתנה. זה משתנה כתוצאה מקודם כל נשים שפורצות את המסגרות, פורצות דרך, פורצות את תקרת הזכוכית ואנחנו רואים את זה בכל תחום ותחום בכלכלה, בפוליטיקה, באקדמיה, בצבא, בקורס טיס, בבה"ד 1 שם הייתי עכשיו ובכל מקום ומקום. כל מיני הנחות והערכות שהיו כמו אקסיומות של תחומים בהם נשים אינן יכולות להיכנס אליהם, וגם אם תיכנסנה, הן לא תוכלנה להעפיל לצמרת, כל ההנחות האלה נשברות וטוב שהן נשברות אבל הן נשברות על ידי המצוינות של הנשים, על ידי העובדה שמנהיגות תופסות מנהיגות ועושות דברים שמראים לאחרים שאפשר אחרת.

אני רוצה לברך אתכן במאמץ הזה ואני רוצה להבטיח לכם שאם תמשיכו כך, יכול להיות שיגיע יום בו תהיה ועדה לקידום מעמד הגבר. בהצלחה".

תודה לראש הממשלה מר בנימין נתניהו. אדוני יושב ראש הכנסת, תודה לך על הדברים, תודה שפתחת את היום שלנו והמשך יום פורה. תודה למנכ"ל הכנסת ותודה למזכירת הכנסת שנשארת אתנו. אני מעריכה את זה מאוד, ירדנה.

גברתי שרת הבריאות, חברתי, חברת הכנסת יעל גרמן, אישה יקרה, מורת דרך. אני חושבת ששיתוף הפעולה חוצה האידיאולוגיות בינינו. למדנו כולנו לעבוד יחד. אני מבקשת ממך לבוא ולברך אותנו ביום חגנו, יום האישה הבינלאומי.

בוקר טוב לכולם, לכל המכובדים. עוד לא ראיתי כמה חברות כנסת כאן אבל אני בטוחה שהן נמצאות כאן. אני רוצה לברך במיוחד את יושבת ראש הוועדה למעמד האישה, את חברת הכנסת חברתי דוקטור עליזה לביא.

הכנסת הזאת פתחה לנו הזדמנות בלתי רגילה להמשיך ולהיאבק למען קידום מעמד האישה. אני חייבת לציין שגם בכנסות האחרות והקודמות לנו היו שיתופי פעולה בין קואליציה לאופוזיציה והנושא של מעמד האישה חצה גבולות וחצה את האידיאולוגיות הפוליטיות, אבל בכנסת הזאת במיוחד, באמת בגלל הקונסטלציה הפוליטית המיוחדת שקיימת בתוך הקואליציה, אנחנו פורצות דרך. רק לפני שבוע העברנו בקריאה ראשונה – אבל אני בטוחה שהוא יעבור גם בקריאה שנייה ושלישית - חוק שאף אחד לא היה מאמין שהוא יוכל לעבור, חוק שאומר שבראש בתי הדין הרבניים, בראש המינהלת, תוכל להיות אישה. מי היה מאמין שבראש בתי הדין הרבניים תהיה אישה? אף אחד לא היה מאמין שזה יכול להיות. זה יכול להיות וזה יהיה. זאת היא רק דוגמה אחת.

אני חושבת שאם אנחנו נספור ואם נמנה ונראה את החוקים הרבים שבאמת קידמו אותנו במהלך שנה אחת בלבד, אנחנו בסך הכול שנה, ב-19 במרץ נהיה שנה בממשלה, וכמה חוקים שמקדמים את מעמד האישה העברנו – אני לא חושבת שהיה דבר כזה. זה בעיקר בגלל המודעות והמחויבות.

אני כשרה יכולה לומר לכם שאת כל הקריירה הפוליטית שלי אני חבה לנשים. הגעתי לתפקידי הראשון הפוליטי, לראשות עיריית הרצליה, בזכות נשים. לא הייתי מגיעה לשם בלי הנשים. אותה אגדה שאומרת שנשים לא מצביעות ולא מפרגנות לנשים, היא פשוט לא נכונה. יש אחוות שנים וזאת הראיה. כל מה שאנחנו צריכות לעשות כאשר אנחנו באמת מגיעות לעמדות מפתח, זה לא לשכוח מי העלה אותנו, לא לשכוח מאין באנו ולא לשכוח למי אנחנו חייבות. לי אין ספק שעצם המודעות, עצם זה שאני לא ממנה ועדה אחת בלי שאני רואה שיש בה ייצוג נשים הולם עד כמה שאפשר כאשר עד כמה שאפשר זה גם חמישים אחוזים. אתן לכם דוגמה אחת, הדוגמה של ועדת הסל המפורסמת. הביאו אלי את המינויים, הסתכלתי וראיתי שיש שתי נשים. אמרתי לא, בבקשה להחליף ועד שלא היו חמישים אחוזי נשים, לא אישרתי את הרכב הוועדה. אין לי ספק שהתוצאות וההחלטות של אותה ועדה, בין השאר בכל מה שקשור להפלות, הן גם בגלל הייצוג הנשי. לאחרונה מיניתי ועדה לבדיקת הנושא של הדסה ואכן לקח לי זמן. אני חייבת לומר שפניתי לארגונים שונים, ביקשתי שיביאו אלי נשים מובילות בתחום הכלכלה והניהול ועדיין היה לי קשה אבל עד שלא מצאתי שלוש נשים מתוך שבע, לא מיניתי את הוועדה. זאת רק דוגמה אחת.
אני אומרת שזאת מודעות. כל אחת ואחת מכן במקום שהיא נמצאת, בוודאי אם אתן נמצאות במועצת עיר, בוודאי אם אתן נמצאות באיזשהו ועד, כל אחת צריכה כל הזמן לשאת בראשה את הנושא הזה. ייצוג נשים הוא ההתחלה, ייצוג נשים הוא הבסיס כדי לקדם אותנו. אין לי ספק שאנחנו בדרך הנכונה כמו שאין לי ספק שהדרך עוד ארוכה ועוד לא הגענו לאן שאנחנו צריכות להגיע, לייצוג מתאים, לכוח שווה, לשוויון בפני החוק, למשכורות שוות, אבל עם הקונסטלציה הפוליטית הקיימת ואתכן ככוח שנותן לנו את הרוח הגבית, נצליח ונגיע. בהצלחה לכולנו.

תודה לשרת הבריאות, יעל גרמן. ברכתו של שר האוצר, יאיר לפיד.

"שלום לכולנו. קודם כל, ברכות ליום האישה הבינלאומי. לפני קצת פחות משנה עת נכנסתי לתפקידי כשר האוצר היה לנו מפגש גדול ראשון והיו בו כל שמונת ראשי האגפים ואלה היו שבעה גברים ואישה אחת. כרגע המצב הוא חצי-חצי, כולל המנכ"לית שמנהלת את משרד האוצר, אותה הכנסתי לעבודה עת הייתה בחודש השמיני להריונה. אני ואנחנו מאמינים בכל לבנו שכל מקום שנשים עובדות בו, הוא מקום טוב יותר, משמעותי יותר, ערכי יותר ושוויוני יותר וגם מפני שהעבודה נעשית הרבה יותר טוב.

אני שוב מברך אתכן שיהיה יום אישה בינלאומי שמח".

תודה לשר האוצר יאיר לפיד. שוב תודה לשרת הבריאות, יעל גרמן, שותפה מלאה.

שוב שלום ושלום לחברי הכנסת שנמצאים אתנו – חבר הכנסת נחמן שי, חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת יפעת קריב. יצטרפו אלינו במהלך היום עוד חברי וחברות כנסת.

אני שמחה ונרגשת מאוד ביום הזה, יום שבאמת משקף עבודה שנעשית כאן בארץ ובכנסת, יום האישה הבינלאומי שמסכם פחות או יותר שנה שלי בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. אני נרגשת יותר לראות אתכן כאן עם מגוון של נשים מרשימות ומדהימות שהחליטו לעשות מעשה, חלקכן לוותר על יום עבודה, חלקכן לדחות יום עבודה ולעמוד בפקקים ולעמוד בכניסה לכנסת – ואני יודעת שזה לא היה כל כך נעים – אבל באמת שהצוות הנפלא של הכנסת, המנכ"ל וכל האנשים הטובים שנמצאים כאן, השתדלו מאוד מאוד לסייע כך שהכניסה תהיה קצת יותר קלה. אני מאוד שמחה שכולנו כאן ביום הזה כי מחכה לנו יום מאוד ארוך אבל אני מבקשת מכולנו שגם נחשוב על נשים רבות שלא נמצאות אתנו כאן היום, חלקן לא הצליחו להגיע, חלקן גם לא יכולות להגיע, ואני מבקשת מכל אחת כאן באולם הזה להיות שגרירה, שגרירה של רצון טוב, שגרירה של ידע, עזרה וסיוע אבל גם של העברת המסרים, שיחד נטפל בהם, נלמד אותם, נכיר אותם כאן היום.

אני כמעט שנה בוועדה ואני מרגישה שליחה, שליחה שלכן בוועדה הזאת. זה מעין יום של סיכומים, של מה הספקנו ומה לא, היכן נכשלתי והיכן התקדמתי, מה ראיתי ומה לא, היכן למדתי לשתף פעולה ועדיין היכן לא, אבל באמת יום של סימון מטרות משותפות. אם יש תובנה אחת שאני יכולה היום להגיד אותה בצורה חדה ומשמעית זה שיתוף הפעולה בין כולנו, בין המחוקק לבין הארגונים, לבין נשים שעושות מעשים, לבין השטח שמדווח. לבד אי אפשר. רק בדרך של שיתופי פעולה, רק שיתוף פעולה בין חקיקה, בין הפנמה, בין חינוך ובין דיווח, נוכל לתקן את מה שלא תוקן.
קצרה היריעה ואני לא ארחיב על כל התחומים הרבים אותם אנחנו מקדמים וממשיכים את כל מה שהתחילו קודמותינו וקודמינו, אבל גם באמת מפלסות כוונים חדשים. צעד קדימה, צעד נוסף קדימה, אבל יש גם צעדים אחורה וגם בהם צריך לתקן. חקיקה ושינוי של תודעה חברתית, אבל כן, גם הסוגיה והמצוקה שהמידע שאנחנו מנסות לקדם לא מגיע לכל השכבות בחברה הישראלית. יש שכבות בהן אנחנו רואים יותר קידום ויותר שוויון, אבל יש גם שכבות בהן אנחנו רואים את זה מתרחק והבשורה לא מקיפה ואין בה מעטפת לכל החברה בישראל. צריך גם לעצור ולהתבונן אחורה ולראות מי לא אתנו כאן בחדר הזה ובכלל בכל הפעילות שלנו.

הרבה מאוד שאלות אני שואלת את עצמי בשנה הזאת. הרי חוקקו חוקים. אני תמיד חוזרת אל החוק המפורסם של גולדה בדיוק לפני שישים שנים, 1954. לפני שישים שנים היא מחוקקת את חוק עבודת נשים בהיותה שרת הרווחה והעבודה. מה קרה? איך יכול להיות שבחלק מהנושאים ובחלק מהתחומים אנחנו רחוקים ואם גולדה הייתה באה לבקר אותנו, לא רק שהיא הייתה שואלת איך יכול להיות שלא הייתה ראשת ממשלה מאז היא עזבה אותנו אלא היא הייתה גם שואלת מה קרה לחוק שלה ולמה צריך לתקן ולתקן ולתקן.

בנימה אישית. התמניתי להיות מנכ"לית צעירה של עמותה, המועצה לחילופי נוער וצעירים, בגיל צעיר יחסית. החבאתי את הבטן אתה באתי למקום העבודה. אחרי שנתיים-שנתיים וחצי בהן נחשפתי לפערים המאוד גדולים בין הקולגות שלי בעמותות מקבילות לבין מידע שהגיע לגבי תנאי ההעסקה שלי, התחלתי לבדוק איך אני קצת מעלה את השכר שלי או מבקשת התייחסות לכל הקשור למעטפת של תנאי שכר. היססתי, התביישתי והתנצלתי והתחלתי לבדוק. באמת גיליתי שהפערים הם מאוד מאוד גדולים, בין המקום בו הייתי לבין המקום בו היו חבריי. התשובה שקיבלתי הייתה סטירת לחי, אבל התביישתי לספר עליה ולא סיפרתי לאף אחד. רק היום העזתי לספר אותה לעיתונאי ואתמול זה התפרסם ב"דה מרקר". התשובה שקיבלתי - ואני לא אנקוב בשמות, אלה אנשים מאוד מפורסמים שהיו בראשות העמותה - והיחס אלי היה: עליזה, קיבלת עבודה, תגידי תודה, את משכורת שנייה, האצבע גם הופנתה לכיוון הבטן התופחת שלי. אני שתקתי וקצת התביישתי על שבכלל העזתי לבקש ויצאתי מהחדר. לקח לי הרבה מאוד שנים להבין שהאישיו הוא פוליטי והיחס שקיבלתי – ועשיתי עבודה מצוינת – וההתייחסות אלי היא כאל משכורת שנייה וההתייחסות אלי כאל אחת שזכתה אולי בטובה בכך שקיבלה בכלל עבודה ועוד קיבלה עבודה בראש עמותה, קברתי את זה וחייתי עם זה. הרבה מאוד שנים חלפו עד שהבנתי שצריך לטפל בזה, צריך לדבר על זה וצריך להתמודד כי זה לא נכון ולא יכול להיות שבישראל 2014 יש פער של שלושים אחוזים בין שכר גברים לשכר נשים באותו תפקיד עם אותה השכלה, עם אותו ותק ועם אותו ניסיון. זאת לא מדינה מתוקנת. אסור שזה יהיה. זה פשע שזה קורה. לא יתכן שעם כל החוקים, ההבנה, המודעות, המידע שמונגש והחינוך אנחנו עדיין נמצאים בפערים הללו כאשר בכל השוואה למדינות ה-OECD, אנחנו לא נמצאים במקום טוב.
כן, אנחנו מובילים חקיקה יחד עם פרויקט תשובות ערך ועם עוד ארגונים חברתיים שבאים ודופקים על שערינו. כן, יש לנו שר אוצר שמבין ובאמת הוקמה, בעקבות בקשה שלי, ועדה לבדיקת תקציב המדינה בהיבט המגדרי כי כן, במובנים רבים – וכבר אמרנו את זה מעל במות שונות – תקציב מדינת ישראל לא כל כך אוהב נשים. אין ראיה ואין הבנה למקומן המיוחד של נשים בחברה בישראל, כי אם נשים צריכות לצאת לעבוד ורוצות לצאת לעבוד, עדיין הסוגיה של הילדים נתפסת בחברה בישראל כבעיה של נשים ולא כסוגיה חברתית ולא כהבנה הורית. כן, חסרים 700 מעונות במדינת ישראל ולכן איך אפשר להמשיך כך?
את כל זה אנחנו רוצים לתקן ואת כל זה אנחנו רוצים להתחיל אבל גם את החשש שלנו מלדבר על זה, מלדבר על כך שמגיע לנו, מלדבר על כך שאנחנו ראויות, רשאיות וצריכות באמת להיות מתוגמלות.

מה שהציל אותי עת חוויתי את החוויה הזאת זה כאשר פגשתי ספר מקסים שנכתב על ידי אישה לפני קרוב ל-500 שנים. לאישה הזאת קוראים גליקל המל. גליקל המל נולדה בשנת 1654. היא התחתנה בגיל 14 ונולדו לה 14 ילדים אבל היא הייתה סוחרת, סוחרת ממולחת מאוד. היא עושה את אחד המעשים הנפלאים בתרבות היהודית והיא כותבת יומן. היא כותבת את היומן שלה כצוואה לילדים שלה. היא מתאלמנת בגיל מאוד צעיר וביומן שלה היא מצטטת את הדברים שאומר בעלה על ערש דווי והוא אומר: כל מה שיש לי – והם היו מאוד מאוד עשירים והשיגו הרבה מאוד קשרים של מסחר בגרמניה ומחוץ לגרמניה – כל מה שעשיתי וכל מה שהצלחתי, הצלחתי בזכות גליקל. והיא כותבת ומצטטת את זה ביומן שהיא מפקידה בידי הבנים שלה כצוואה רוחנית ולמעשה נותנת לנו פתח, צוהר, אל חיי המסחר של היהודים בגרמניה במאה ה-17. נשים סוחרות ונשים הולכות לשוק ומדברות ומתכתבות עם התרבות שנמצאת, מדברות בשפה מסחרית וזה היה וזה אפשר. היושב ראש הזכיר גם את דונה גרציה ויש עוד נשים לאורך ההיסטוריה היהודית שכן עושות וכן מעורבות גם בחיי הקהילה, גם בתפקידי ההנהגה ובעוד ועוד דברים.

יש לנו ארסנל תרבותי אצלנו ויש לנו את המציאות הישראלית שמתקדמת בהרבה מאוד מובנים, אבל לא מספיק ולא בצורה הולמת כמו שציינתי קודם לגבי כל שכבות האוכלוסייה. כן, אנחנו חוגגות הישגים ויום האישה הבינלאומי הוא יום של חגיגה, של ציון הישגים ומגיע לנו כי כולנו עובדות וכולנו משיגות. יש גם הרבה גברים טובים שמצטרפים או מובילים והם חלק. באמת, רק כאשר כולנו נבין שהון אנושי נשי הוא נכס של חברה ושבזבוז של הון אנושי הוא אובדן של חברה, אז נצליח כולנו.

אני רוצה לאחל לכולנו יום מוצלח, יום פורה ויום נעים. אנחנו נשתדל מאוד לעמוד בזמנים כדי להספיק הכול. בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי אנחנו נוהגות בכל ישיבת ועדה לפתוח בשם של אישה ואת היום הזה אני מבקשת שנקדיש לזכרה של השרה לשעבר, חברת הכנסת לשעבר, שולמית אלוני, אישה מנהיגה שהתוותה עבור נשים בחברה בישראל מסלולים ושבילים תודעתיים שהיו חסומים לחלוטין בלעדיה. היא העזה כל חייה להפר במודע את השפה ואת הפרקטיקה שנדרשה מאישה. היא גילתה לעולם שלנו את המובן מאליו, שלנשים יש זכויות, שזכויות נשים הן זכויות של אדם וכי אל מול האפליה המופנמת והחברתית נגד נשים האחריות שלנו לפעול. כבר בשנת 1977 היא כותבת: "כל מה שנשים לא תעשינה לעצמן, אף אחד לא יעשה". כמנהיגות, כנשים, יחד ובסולידריות לחייב את כלל הציבור להכיר באי השוויון המגדרי העמוק ששורר בכל תחומי החיים.

שולמית אלוני זיכרונה לברכה תמשיך גם אחרי מותה להוות עבורנו כולנו את עמוד האש שהולך לפני המחנה. יהי זכרה ברוך.

אני רוצה להזמין את ורד סוויד-פאר, חברה טובה, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה.

זה יום מרגש עבור כולנו. גברתי יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון המגדרי, דוקטור עליזה לביא, שעשתה במשך השנה הזאת הרבה מאוד פעילות והיום אנחנו רואים רק את אחד השיאים אבל אחד הדברים המשמעותיים ביותר, הפיכת שם הוועדה לוועדה לשוויון מגדרי כי זה המקום בו אנחנו נמצאים היום. אני משוכנעת שבשנה הבאה - אני מקווה שבכנסת יהיה אולם גדול יותר, ואם לא, היום יתקיים במקום אחר כי אני יודעת כמה סורבו - יהיו לנו כאן יותר ויותר שותפים גברים כי אנחנו הנשים משוכנעות. ציינה חברת הכנסת לביא שיש גברים טובים ובוודאי שיש והם צריכים להיות כולם יחד אתנו שותפים לנושא. כל אבא רוצה שכאשר הבת שלו מסיימת לימודי הנדסה, פיזיקה, ביולוגיה, משפטים, יהיו לה התנאים השווים לעבוד במקום עבודה שתומך משפחה ומוביל לשכר שווה סביב ההתפלגות של שעות נוספות.
אני רוצה לברך את חברות הכנסת יפעת קריב, תמר זנדברג, את ראשות ארגוני הנשים שנמצאות כאן, נציגות מכל המגוון, מהשלטון המקומי, בוגרות הקורסים שלנו למנהיגות מוניציפאלית ברחבי הארץ שעשו היסטוריה והגדילו באופן משמעותי את מספר הנשים שנבחרו במועצות האזוריות שהיו לא מעט זמן מעוז גברי, ואת צוות הרשות לקידום מעמד האישה. אני רוצה להודות לכולכן על העשייה המשמעותית, כל אחת בתחום שלה. כל אחת מכן התמודדה עם תקרת הזכוכית הסמויה. אומרים לנו תתאמצו, תצליחו והכול ילך, אבל אנחנו מכירות מקרוב את החסמים שלעתים הם פנימיים, חברתיים ומולדים. כאשר בבית אומרים לקנדי שהוא נולד, אתה תהיה נשיא ארצות הברית הבא, בכמה בתים אימהות אומרות עם יד על הלב לבנות את תהיי הנשיאה הבאה, את תהיי מנכ"לית ההייטק המובילה במדינת ישראל? התהליך מתחיל משם.
אני רואה כאן גם את חברותיי לשירות המדינה. המהפכה שלנו היא בעיצומה ואני חושבת שתוך מספר שנים – ולקחתי ברצינות את דבריו של יושב ראש הכנסת – לא נסתפק בשוויון אלא להיות במקום של פורץ שוויון, של רוב נשי בוועדות, של רוב נשי במוקדי קבלת ההחלטות ונציין אז שיהיו לנו בימים ההם שבעה מנכ"לים גברים. זאת תהיה ההצלחה שלנו ואני חושבת שזה צריך להיות היעד הבא לקדנציה הבאה.

אני לא רוצה להאריך במלל כי את הבאת לכאן את טובי הדוברים אלא רק להזכיר. לכל אחת יש את מעגל השנים שעוזר לה ותמיד צריך לראות זאת. נמצאת כאן מזכירת הכנסת ירדנה מלר שייצגה את מדינת ישראל שקיבלה בבריסל השנה פרס לצמצום השוויון המגדרי. אולי ירדנה תכעס עלי, אבל אימה אליה זיכרונה לברכה הייתה אחת הנשים שליוותה אותי בכל תפקידיי הציבוריים וכאשר כל פעם התלבטתי עם רגשות האשם – אני אימא לילדים קטנים - האם זה בסדר שאני ראש עיר ורואה אותם חצי שעה ביום, וכל יום שהיו לי התלבטויות והתחבטויות, היא הייתה אומרת לי: תביאי אותם אלי, אני אשמור ואני אהיה אתם ותעשי את הקריירה כי את עושה אותה עבור כל הנשים. אני מודה לך, מודה לעליזה שליוותה אותי גם בעירייה ועושה את המהפכה ולכן שמביאות את הבשורה בכל מקום ומקום. תודה.

תודה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת תמר זנדברג. ברוכה הבאה.

זה הזמן לעבור אליך, אודי אלוני, יוצר, איש קולנוע, הבן של שולמית אלוני.

תודה רבה על שהקדשת את היום לזכר אמי. אני קצת נטע זר כאן מכל מיני סיבות, אבל אני חייב לציין שבפעם האחרונה שבאתי לכאן, אני באתי לעבודה של אימא. אפילו זכרתי את הדרך למרות כל השנים שעברו.

אני עוד באבל ולכן הדיבור שלי לא יכול להיות כל כך מתלהב ומהפכני. אני מאוד מתגעגע ברמה האישית ולא רק בכל האהבה הציבורית שקיבלנו, אבל רציתי לומר כמה דברים שקשורים לאימא שלי ולפמיניזם. אני לא יודע היכן להתחיל. כאשר הייתי ילד, אני זוכר נשים רבות מגיעות אלינו הביתה לצריף כדי לקבל תמיכה ועזרה שאמי העניקה בחינם נגד הרשויות, נגד בעלים מכים, בעד עזרה להיפרד ממקומות קשים וממשפחות קשות. כך גדלתי כצעיר. אני לא הייתי צריך להיות כמו החוזרים בתשובה, כמו גברים שגדלו באווירה מצ'ואיסטית והיו חייבים להפוך להיות פמיניזם ולכן אולי עבורי העבודה יותר קלה, אבל נושא המאבק הנשי הוא מאוד חשוב לי. אחד הדברים שהיו אצל אימא שלי, היא אמרה שכל אגורה שהיא מרוויחה מעבר לשכרה כחברת כנסת, היא לא לוקחת לכיסה. הלוואי וכולם היו לומדים זאת. הכסף בדרך כלל היה הולך למקלטים לנשים מוכות או לעזרה מהסוג הזה. עם הזמן ניסיתי להבין מה זאת אימא שלי. כולם ידעו כמה היא אינטליגנטית, חריפה ואת כל התנ"ך יודעת בעל פה, אבל לא כל כך ראו את הצד של הלב אלא ראו יותר את הצד של השכל. אני חושב שהיא כולה לב. אני חושב שמה שהניע אותה זאת אינטואיציה של צדק. יתכן שזאת אינטואיציה נשית, יתכן שזאת אינטואיציה של איך שהיא גדלה אבל כאישה, כמו הרבה נשים בחברה גברית, היא הייתה צריכה להסתיר את הלב. היא הייתה צריכה לעשות כאילו היא מדברת מהשכל אבל הלב הזה הוא זה שפעמים רבות ידע להביא את מרשה פרידמן, פמיניסטית, להיות אתה לפני שאמי ממה הבינה טקסטים פמיניסטיים לעומק אבל בתוכה היא הבינה שפמיניזם הוא המאבק האמיתי. היא הבינה שעליה להיפרד מהחבורה הפלמ"חניקית שלה כי היא הבינה שנעשה עוול לערבי ולפלשתינאי בארץ ולא כי היא גדלה בשמאל קומוניסטי אלא פשוט כי האמינה בשוויון. היא הרגישה את זה והיא לא תמיד ידעה להגדיר את הדברים. בגלל שהיא כזאת חריפה, אחר כך היא בנתה את המבנים אבל מאוד חשוב לי שאנשים ידעו שהלב פעל וכמה נשים צריכות להסתיר את הלב בחברה גברית כדי לנצח את הגברים.

בשנים האחרונות, כאשר המחלה קצת התגברה והאינטלקט קצת ירד, זה היה קשה לכולנו. אני הייתי יכול להתקשר מכל מקום עוד לפני שהיה גוגל ולשאול אותה משהו לגבי איוב פרק כ"ב, והיא מיד הייתה אומרת לי בעל פה את הכתוב. הלב נפתח והייתי קשוב יותר ללב. חשבתי איך דרכה למדתי לקבל את הזקנה בסוג של אהבה ואת הנכונות הזאת להקשיב. אז הבנתי שחלק מהלב הוא כמו המרפא הפצוע. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל שמנים תמיד אומרים שיש להם פצע ובעזרתו הם מרפאים אחרים. המרפאה הפצועה היא זאת שכנראה חשבה שבעזרה לאחרים היא גם תוכל לרפא את הפצעים הסודיים שלה, של נערה שגדלה לבד, שהייתה צריכה להיות החכמה בכיתה כדי לגדול למקומות אחרים. עם הזמן אתה מבין שהפצע הזה לעולם לא יתרפא כי הפצע הזה הוא הכוח שנותן לך לרפא נשים אחרות.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אישית כבן משתנה וממשיך. להמשיך את אמי, זה גם להשתנות מעבר למה שהיא כי זה האופי שלה. היא תמיד השתנתה. אותו אדם שנלחם כל כך על חוק וצדק וכי החוק הוא מעל הכול, היא גם זאת שקראה לסירוב לשרת בשטחים. המשבר הפנימי של אדם שמאמין בחוק ובשלב מסוים קורא להפר חוק, הוא משבר עמוק שאנשים לא רואים אותו. אנשים חושבים שהכול רציונאלי אבל זה משבר פנימי לבן אדם במאבק שלו וביכולת שלו להשתנות.

אחד הדברים שבלטו אצלה היה שתמיד היא אמרה: תזכור שלמרכז אין נפח, אין נקודה, אל תשאף למרכז. כל השאיפה למרכז ולאחדות היא שאיפה לריק. תעמוד איפה שאתה עומד, כמו שהיא קראה לספר שלה: לא יכולה אחרת.

לימים הלכתי לעבוד במחנה הפליטים ג'נין בתיאטרון החופש יחד עם ג'וליאנו מר חמיס וג'וליאנו, מי שהכיר אותו, הוא גבר גבר, אולי היה היפה בגברים, ובעבודה יחד הבנתי כמה אמו, ארנה מר שהקימה לפני כן את התיאטרון, בעצם הייתה הכוח המניע שלו. פתאום בתוך מחנה הפליטים ג'נין, שאנחנו עובדים בתיאטרון החופש, הבנו שאנחנו שני בנים שמנסים להמשיך את המסורת של האימהות שלנו, שאנחנו מנסים להיות צינור שמעביר את האישה החזקה לדור צעיר של נשים. לג'וליאנו מאוד היה חשוב להסביר בג'נין שאין מאבק בכיבוש בלי מאבק פמיניסטי. אין מאבק בכיבוש בלי מאבק פמיניסטי. גם במחנה הפליטים ג'נין, גם אם נכנס הצבא ופוגע, אם לא יהיה מאבק לאישה במחנה להיות שווה, לשחקניות שלנו – מריאן ובתול – לעמוד כנשים על הבמה ולשחק, אין טעם למאבק. זה חלק מהעבודה אותה אנחנו עושים בעוד מקומות כמו בלוד. אותה תובנה הייתה תובנה הפוכה של אימא שלי, שאין מאבק פמיניסטי בלי מאבק בכיבוש. לכן חשבתי שנכון להמשיך אותה ולומר שאין מאבק בכיבוש בלי מאבק פמיניסטי, אין מאבק פמיניסטי בלי מאבק בכיבוש, אין שוויון בעולמות של ההייטק אם אישה מזרחית עדיין לא יכולה להרגיש שווה, אין שוויון בתל אביב אם אישה פלשתינית עדיין צריכה ללדת במחסום.

להבין מהי סולידריות נשית. הצטרפתי לאמי לכמה פגישות גם עם גברים ברשות וגם עם פלשתינאים שונים, אבל המפגש שהיה לה עם חנן אשראווי היה המפגש בו הבנתי שסולידריות נשית בין נהר הירדן לים התיכון, רק סולידריות נשים בין נשים מזרחיות, נשים פלשתיניות, נשים יהודיות, יכול לעשות שינוי מהותי לא רק במעמד האישה אלא בשוויון כללי של כל האנשים ונשים במרחב המשותף שלנו. תודה רבה.

תודה. עוד מילה אחת. הזכרת כאן מגוון נשים. בעשור האחרון היו לי המון שיחות ודיאלוג עם אימא שלך, והנושא של נשים בכלל במקום הייעודי שלהן מאוד בער בה והיא הצטרפה להרבה מאוד דיאלוגים ולהרבה מאוד תמיכות בכיוון הזה. בהתחלה זה הפתיע אבל אחרי כן זה היה מובן מאליו. באמת הרבה מאוד תובנות וידע רכשנו ממנה.
כאמור, כותרת היום שלנו הוא פורצות מסגרות, הכסף הוא (גם) שלנו. ביום הזה, מכל הנושאים בהם אנחנו עוסקים ועוסקות, בחרנו ביום של העצמה כלכלית, של שוויון, של חירות אמיתית, של עצמאות כלכלית, בסופו של יום הכוח לשנות ולהשתנות נמדד גם כמובן במשאבים הכספיים שלצערנו שמורים רק לחזקים. יש לנו הדרה של נשים בעולם הפיננסי בכלל ולמדנו על הפליה מגדרית גם בקבלת אשראי ולמשק הבית לדורות. אנחנו מקבלים היום מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הנתונים שמתפרסמים לגבי המקום של נשים עניות מאוד שאין להן פנסיה, נשים שלא חסכו ולא התאפשר להן לחסוך או לא יכלו מכל מיני נסיבות חיים ולא צברו פנסיה. כן, פערי שכר הזכרנו, על פנסיה אנחנו מדברים, על מיעוטים של נשים בתפקידי ניהול ואנחנו מבקשות לומר בקול שאנחנו רוצות לפרוץ את המסגרות ושהכסף הוא גם שלנו, גם במקום הפרטי ובחיים האישיים אבל בטח בחיים הציבוריים.

אני רוצה ממך, גברת מקסין פסברג, מנכ"לית אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמי, לבוא ולספר לנו בכותרת שאת בחרת: "הפסיקי לתרץ, קחי את מקומך".

שלום לחברת הכנסת חנין זועבי שהצטרפה אלינו. שלום לחבר הכנסת דב ליפמן שהצטרף אלינו.

שלום לחברות וחברי הכנסת שהגיעו לכאן, שלום לך חברת הכנסת דוקטור עליזה לביא ושלום לכל נשות אינטל שבאו. הנה הכוח הנשי בדור הבא, המנהלות וכל העובדות שלנו וכן, אתם רואים כאן הרבה אבל הן רק חלק קטן.

אנחנו הולכות לדבר קצת על נתונים אבל אני כן רוצה לדבר בעיקר על דברים שבאים מהניסיון שלי. אני רוצה להאמין שהמצב משתפר אבל אם אנחנו מסתכלים על הנתונים, 66 מיליון ילדות ונערות בעולם לא לומדות בבית ספר. מחריד. בישראל אנחנו שואלים את עצמנו, וכל הזמן שואלים אותי, אם אנחנו במצב יותר טוב ואכן אנחנו במצב יותר טוב באוכלוסיות מסוימות אבל בסך הכול אנחנו לא במצב טוב. אם אנחנו מסתכלים על כך ש-שישה אחוזים מהתלמידים בישראל נבחנים במקצועות להם אנחנו קוראים מקצועות איכותיים של מדע ומתוכם רק שני אחוזים בנות. זה בעייתי ביותר.

אם אנחנו מסתכלים על הפערים בשכר, וזה כבר הוזכר כאן, כן, יש דברים שמשתפרים ואנחנו רואים שוויון בין המנכ"לים והמנכ"ליות של המשרדים הממשלתיים, וזה מצוין. אנחנו רואים שוויון בהייטק אבל אנחנו לא רואים שוויון ברוב מקומות העבודה. כשאנחנו שואלים מה יפתור את הבעיה, הבעיה תיפתר קודם כל ובראש ובראשונה על ידי חינוך. אנחנו צריכים להאמין שאם אנחנו רוצים שהנושא הזה ישתנה, אנחנו צריכים לעשות מעשה בעצמנו. בואו נזכור שבסופו של דבר אנחנו לומדים ממה שאנחנו רואים. אנחנו לא לומדים ממה שאומרים לנו כי מה שאומרים לנו, חולף. אנחנו צריכים את הדוגמאות של נשים בכל המגזרים, בכל העמדות והמעמדות כדי שבאמת הבנות שבאות אחרינו והילדות שלומדות יהיה להן לאן להסתכל ולהאמין שכן אפשר. לפעמים זה קיים ולפעמים זה לא קיים, אבל בסך הכול כאשר אנחנו מסתכלים בעולם כולו ואנחנו אומרים שהנה העוגה ושואלים כמה מהעוגה אנחנו רוצים לנצל – וכאן אני מדברת גם כמעסיקה וגם כתעשיינית – אני אומרת שזאת לא צדקה. צריך להכליל ולשתף מגזרים אחרים כי זה נותן לנו אפשרות בחירה יותר רחבה של אנשים מצוינים. אם אנחנו נתעקש לבחור ולהשתמש בחמישים אחוזים מהאוכלוסייה, מהר מאוד נלך לרוב פחות טוב. אם אנחנו נשכיל להשתמש במאה אחוזים מהאוכלוסייה, אנחנו יכולים לבחור את הטובים ביותר מבין כולם.

כאן צריך להסתכל גם על היתרונות שהשונות מביאה. נשים מקבלות החלטות בצורה אחרת מגברים. עובדה. נשים מעבדות נתונים בצורה אחרת מגברים, לא יותר טוב, לא פחות טוב אלא אחרת. אם אנחנו נדע לנצל את הכול, נרוויח כולנו ממגוון פתרונות יותר רחב מאשר אם אנחנו רק נשתמש בחלק מהאוכלוסייה.
כשאני מסתכלת על החיים בעולם המודרני בתנאים של אי ודאות ובתנאים שמצריכים מאתנו מה שנקרא מולטי טסקינג, הרי שכאן נשים, כבר מהימים של המערות, היו צריכות גם לשמור על האש, גם ללקט וגם להאכיל את הילדים, אם כן, מולטי טסקינג זה משהו שאנחנו מתאמנות בו הרבה שנים.

כשאני מסתכלת על תנאים באי ודאות או על החיים באי ודאות, אני אומרת שנשים לא צריכות שכל הנתונים יהיו כדי לקבל החלטה. תקראו לזה אינטואיציה נשית. נשים כן מסוגלות לקבל החלטות בצורה יותר פשוטה בתנאים של אי ודאות.

כאן שמתי תמונה של ספינה קשורה בשני סוגי קשרים. כולם מבינים שהקשר הזה יחזיק את הסירה, גם הקשר השמאלי וגם הקשר הימני. צריך להבין ולכבד את זה שבסופו של דבר נשים וגברים משיגים את אותן התוצאות בדרכים שונות, לכבד את השונות ולאפשר לשונות סיכוי הוגן להתקיים.

שמענו קודם סיפורים אישיים וגם אני אספר עכשיו כמה חוויות שהיו לי. תמיד שואלים אותי איך הסתדרתי בעולם הזה, איך הגעתי לאן שהגעתי, איך זה יכול להיות שבעולם שהוא באמת מנוהל על ידי גברים – ואני רואה את אורלי מחייכת – אני במקום הזה. אני גדלתי בתוך העולם הזה. אין סוף פעמים מגיע מכתב למר מקסים, כאשר לוקחים את ה-ן' והופכים אותו ל-מ' כי לא יכול להיות שזאת גברת. כך זה גם היום. מקסין הפכה הרבה מאוד פעמים להיות מקס כי זה מה שמבינים שצריך להיות. הייתי כבר מנהלת המפעל בקריית גת, היה לי שותף אדיר, גבר, אלכס, והוא היה נותן לי לעשות הרבה דברים כדי שדרך העשייה אני אלמד. הוא לא נתן לי לעשות אותם כי אני הייתי המזכירה שלו אבל במקומות אליהם הוא הפנה אותי היו בטוחים שמגיעה מזכירה ותכף יגיע המנהל והכול יהיה בסדר. הסיפור הזה שלא נותנים לנו את המקום השווה ליד השולחן הוא משהו שאנחנו צריכים להיאבק עליו ולא להסכים לו אלא לקחת את מקומנו ליד השולחן. אני מאתגרת אתכן אף פעם לא להיכנס לחדר בו יש שולחן ומסביב לקירות יש כיסאות, לתת את המקום ליד השולחן לגברים ולשבת ליד הקיר. זה לא עובד מפני שאם אנחנו לא מוכנות לשבת ליד השולחן, למה שיספרו אותנו. אני לא מדברת על דברים היפותטיים אלא אני מדברת על דברים שאני רואה אותם בחיי היום יום בהרבה מאוד מקומות, גם בארץ וגם בחוץ לארץ. אני יכולה לספר סיפור על יפן, אבל תגידו שזאת התרבות היפנית, שם האישה לא יושבת ליד השולחן, אבל לצערי זה לא מוגבל ליפן אלא זה קורה גם כאן ואנחנו לא צריכים להסכים שזה יקרה.
כשאני באתי לכאן הייתי מורה ואני באתי מעולם שכמעט כולו היה עולם של נשים. כשהתקבלתי לעבודה, הייתי מהנדסת והמנהל היה אהוד. הוא לקח אותנו בערב הראשון לפגישה של כל הקבוצה שנפגשה פעם ראשונה וביקש שנעשה סבב הכרות. כל אחד אמר מה תפקידו ומה הוא עושה והגבר שישב לידי הסתכל עלי בחמלה ואמר: ואשת של מי את? אני חושבת שמאז עברנו כברת דרך אבל העסק עדיין לא שוויוני. אני אומרת שהמקצוע כבר לא מהווה מגבלה מפני שאנחנו רואים את הנשים נכנסות היום לכל תחומי החיים. אנחנו יודעים שברפואה מספר המתמחות עולה על מספר המתמחים וכנראה שכדי שנגיע לשוויון המטוטלת צריכה לזוז. גם כשזה קורה, המגרש איננו מאוזן. המגרש לא אחיד ואנחנו שומעים גם על הדעות הקדומות, אנחנו שומעים גם על פערי המשכורת ואנחנו שומעים גם על הפערים בהזדמנויות. לכן כאשר אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להתמודד עם דעות קדומות ועם דפוסי חשיבה מיושנים, אנחנו צריכים ללמוד לזהות אותם ואם אנחנו לא יודעות לזהות אותם, אנחנו לא יכולות לטפל בהם. בכל סיטואציה כזאת שאתן מוצאות את עצמכן סביב שולחן ואולי אתן צריכות להילחם קצת על הכיסא או אתן צריכות להילחם על זכות הדיבור או תראו את הנשים מצביעות כאשר הגברים פורצים או כאשר אתן שומעות על אישה שצריכה לעזוב את הישיבה והיא קמה ומסבירה למה היא עוזבת - וזה כאשר הגבר קם ואומר שלום ולהתראות - כי היא צריכה לקחת את הילד, היא צריכה ללכת לרופא, היא צריכה כך וכך. אנחנו צריכים לזהות את דפוסי ההתנהגות האלה, להילחם בהם ולהפסיק אותם.
כדי להבין את זה, כל אחת מאתנו צריכה לדעת עד כמה אצלנו הדעות הקדומות קיימות ועד כמה אנחנו חיים עם הדעות האלה סביבנו. לכן הזיהוי הוא מאוד מאוד חשוב.

כל הזמן שואלים אותי איך זה לנהל בעולם של גברים ואני אומרת שזה לא עולם שוויוני וכדי להצליח אני צריכה להיות יותר טובה. אני צריכה להצטיין, אני צריכה לקחת אחריות ואני צריכה לפתח עור של פיל כי כאשר אותו אחד אומר לי אשתו של מי את, אני צריכה לענות כמו שצריך ולומר שאני מהנדסת ליתוגרפיה, כי זה מה שהייתי אז.

לבעלי יש חלק חשוב ויקר. הסיפור של חניכה הוא עוד נושא עם הרבה מיתוסים. אומרים שנשים זקוקות לחניכה ואני אומרת לא נכון. כולם צריכים חונכים. הזכרתי שהיה לי מנהל שעשה בשבילי המון והיה עבורי חונך אמיתי וזה נכון. מסביבי לא היו נשים ואני מקנאה בך על כך שהיה לך לאן ללכת אבל לי בהייטק לא היו נשים ברמות כאלה שיכלו לעזור לי אבל אני כן חושבת שאנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר כולם זקוקים לחונכות. כשאני אומר את סיכום דבריי אני אציע לכם, ואני אומרת זאת כבר עכשיו, שכל אחת צריכה שיהיה לה חונך או חונכת אבל לא נצליח לפתור את כל הבעיות לבד וגם לא צריך לעשות זאת.

התפקיד של כולנו, ואני מסתכלת כרגע עליכן, על עובדות אינטל, הוא להגדיל את מספר הנשים במשרות בכירות. אני מסתכלת עליך אורלי ועליך קרן ואני מסתכלת עליך עינב ואני אומרת לכן שהתפקיד שלכן הוא לגדל את הדור הבא של הנשים שישבו מסביב לשולחן יחד אתכן. זה לא קורה במקרה וזה לא קורה בטעות אלא יש שלושה דברים שאני אומר עכשיו ואני לא מאמינה בהם. אני מאמינה בעבודה קשה והנושא הזה קורה אם אנחנו מוכנות להשקיע. המשפט האומר שאם תשקיע תשפיע ואם לא תשקיע לא תשפיע, הוא נכון. כדאי מאוד ללמוד את ההבדלים, לכבד אותם ולמנף אותם. כדאי מאוד ללמוד שהטכניקות האישיות והארגוניות אותן אנחנו צריכות כדי לטפל בכל הסוגיות והגיוון המגדרי הוא יתרון. בסופו של דבר הדרך לשינוי מתחילה בחינוך.
כמתנה שלי לכן אני אומרת שכל אחת צריכה שיהיה לה טיצ'בל פוינט אוף ויו, מה השקפת העולם האישית שלה, וכל אחת צריכה שיהיה לה את זה כי אחרת לאן אתן הולכות? מצאי לך מאמן טוב וקחי אחריות. קחי אחריות. אף אחד לא יעשה את זה בשבילכן אלא אתן אחראיות למה שיקרה אתכן וצאו מתוך נקודת הנחה שזה קשה.

בסופו של דבר זכרו שהמנהיג הטוב הוא זה שעומד מתחת למשקוף גם כאשר מסירים את הפיגומים וזה הסיכום של לקיחת אחריות. פיטר דרוקר שהוא בעיני באמת איש מדהים אמר שהמיומנות החשובה ביותר למנהיגים היא אמפתיה. יש לנו את זה. תודה רבה.

תודה רבה רבה על ההרצאה מעוררת ההשראה. באמת תודה. אני מבקשת ממשתתפות הפאנל לעלות לבמה. גברת דלית שטאובר, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך ויושבת ראש הוועדה לקידום נשים בשירות המדינה. ד"ר יפעת ראובני, מרצ ליזמות עסקית חברתית בבית הספר למינהל עסקים על שם רקנטי, אוניברסיטת תל אביב. גב' אתי רוטר, מנכ"לית משותפת, "קסטרו". ד"ר יהודית ריכטר, מנכ"לית מדינול. גברת שרון כידון, עיתונאית, מגישת תכנית רשת כלכלית, ערוץ 2. גברת ליאת גור, מנהלת הדרכה והסברה, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה ואני מזמינה את "צלע", קבוצת תיאטרון פלייבק נשים שתתפוסנה את המקום שלהן ותלווינה אותנו במהלך הפאנל הזה.

אנחנו מחליפות קהל. כלומר, קהל יוצא וקהל נכנס. אנחנו רוצים לעמוד בזמנים. היום שלנו עמוס והוא יום ארוך. אנחנו חייבים להגיע למליאה בשעה 4:00 וגם שם מחכה לנו יום עמוס עם סדר יום שעוסק כולו בנושא שלנו של מעמד האישה, חוקים במעמד האישה, דיון שהעלינו לסדר.

הכותרת שבחרנו היא להתנהל כלכלית זה העסק שלי ואני רוצה לבקש את משתתפות הפאנל, כל אחת, לקחת את ההתנהלות הכלכלית איך שהיא מפרשת לאור הניסיון שלה, לאור הקשיים, לאור ההצלחות אבל גם הכישלונות ולשתף אותנו עד כמה שאפשר בכנות בהבנה או בתובנה שלכן את הכותרת שלנו להתנהל כלכלית זה העסק שלי.

נתחיל עם דלית שטאובר.

שלום לכל הנמצאים אתנו כאן. יום האישה הבינלאומי היה יום של חג בבית בו גדלתי. אמי חגגה אותו באדיקות והשיח הכלכלי התחיל לראשונה בזיכרוני מהשיחות שלי עם אימא שלי. היו כאן הרבה חוויות אישיות והחוויה המעצימה ביותר שאני קיבלתי כילדה, והיא זכורה לי וחרותה ב-DNA שלי, היא אמירה של אימא שלי עם תנועת יד שהייתה מלווה אותה והייתה אומרת לי כך: כל אישה ואת צריכה מקצוע וצריכה להשתכר כדי שלעולם לא תצטרכו לעשות את התנועה למישהו – תן לי – וכל אישה צריכה את הכסף שלה. את זה אני זוכרת מאז הייתי בגיל שלוש. הדבר הזה הנחה אותי מאוד. כולנו יודעים שהדור בו גדלנו היה שונה מהדור של היום והיה עם הרבה פחות אפשרויות והרבה יותר הליכה ממסגרת למסגרת ופחות חופש פעולה שלקחנו לעצמנו לטייל בעולם ולחשוב ולהתלבט. מהר מאוד הגעתי לעצמאות כלכלית. אני עבדתי כבר בהיותי ילדה, אבל כאשר מדברים על כסף ועל עצמאות כלכלית, זה לא מספיק שלאישה יש מקצוע והיא עובדת אלא בעיני השכר צריך לאפשר לה קיום כזה שהכסף שלה לא יהווה חסם בקבלת ההחלטות שלה ואומר למה אני מתכוונת. אם היא נמצאת בסיטואציה שלא מכבדת אותה, שהיא לא תפחד לעזוב אותה כי אין לה קיום כלכלי בזכות עצמה. כדי להגיע לעצמאות כלכלית, לעתים אישה צריכה לעבוד הרבה יותר מאשר במשרה אחת, ואת רמזת לזה בדבריך. בעיני האמירה משכורת שנייה צריכה לצאת מהלכסיקון. אין משכורת שנייה. יש משכורת ראויה ואנחנו ראויות למשכורת שתפרנס אותנו בכבוד ולכסף משלנו כדי להיות חופשיות בשיקולי הדעת שלנו ובקבלת ההחלטות.

שלום לכל המשתתפות. עבורי זה באמת יום חג ולהיות כאן ביום הזה, זאת חגיגה. בדרך כלל אני נמצאת במקום אחר, בעבודה. כאשר חשבתי על השאלה, גם אני חשבתי מתי היה הרגע בו הבנתי שאני צריכה עצמאות כלכלית. אני בחרתי להינשא צעירה לחייל. גדלתי במשפחה מפנקת, עוטפת, מצב כלכלי טוב והאמת שלא חשבתי באמת מה יקרה ביום אחרי החתונה. אבי הודיע לי חד וחלק שאני צריכה מהיום הזה למצוא לי עבודה ולהתפרנס. כך הגעתי ל"קסטרו" כי זה היה המקום שהסכים לקבל אותי. זכור לי המשפט שאבי קיבל אותי באותו בוקר. הוא בירך אותי ואמר לי שאני לא אחשוב שבאתי כבתו של הבוס, שהוא נותן לי את הזכות הראשונה למפתחות של העסק ואני אהיה הראשונה לבוא ואחרונה ללכת.

במחשבה היום אני יכולה לומר כמה דברים. ראשית, אבי נתן לי את הזכות, הוא נתן לי את המפתחות לדבר שהיה בזמנו הדבר הכי יקר והוא היה הרוח הגבית שלי. הוא סמך עלי וכן, אני הייתי צריכה לענות על הציפיות ולהצליח. פעם אחת כשניתנות הזדמנויות, המסר שלי הוא שצריך לדעת להיכנס ולקחת אותן, וזה בכלל לא היה פשוט, גם לעבוד עם אבא מאוד דומיננטי וגם לתפוס את מקומי בחברה ושאני אהיה ראויה בעיני העובדים. היום ב"קסטרו" אנחנו מעסיקים למעלה מאלפיים עובדים בחברה, שבעים אחוזים הן נשים, למעלה מ-65 אחוזים בדרגי ניהול. גבי ואני משתכרים משכורת זהה וכך הדבר לגבי המשנה למנכ"ל כאשר יש לנו שניים, אישה וגבר שמשתכרים משכורת זהה. מאוד חשוב לנו שיהיה שוויון בשכר והדוגמה האישית מלמעלה למטה. בהנהלה שלנו יש רוב מובהק לנשים. אנחנו ארבע מנהלות ושני מנהלים ואני מאוד גאה להיות בחברה הזאת שאני חושבת שהיא חברת מופת.

העובדה שאין פערי שכר אצלכם, זה כי את לוחצת ולך זה חשוב?

אני חושבת שזה חלק מהתרבות של "קסטרו". אני בהחלט חלק מהערכים שנבנו בחברה. אני לא אומר שבאותו רגע הבנתי את כל המשמעות אבל משלב מאוד מוקדם בחיי הבנתי שאני צריכה את העצמאות הכלכלית. אנחנו מאוד דואגים שלא יהיו פערי שכר באותן משרות וזאת הדוגמה האישית. אני חלק מכל החלטה כלכלית חשובה למרות שבתחומי האחריות יש תחומי אחריות של גבי ויש תחומי אחריות שלי אבל החלטות האסטרטגיות הן משותפות.

(קטע אמנותי)

תודה רבה. אתן תמשכנה ותעלינה בהמשך עת תרצו בכך. דוקטור יהודית ריכטר.

קודם כל, בניגוד למה ששמעתי מכמה נשים, אני אף פעם לא הרגשתי אישה. אני נלחמתי על הדברים אותם אני רוצה להשיג. נכון שבהחלט יש מצבים שאחרים התייחסו אלי כאישה, אבל אני לא. קשה לי לומר שאני רצתי כדי לפרנס אותי. אני רצתי כדי לעשות את הכי טוב, מה שצריך לעשות באותו רגע, מה שהכי טוב אני יכולה לעשות. זה לא אומר שלא הייתה דחיקה שניסתה אפילו פורמלית לעצור בי, כמו למשל באוניברסיטה, מעוז קידמה, וכאשר הודעתי שאני בהריון אמרו שיבדקו עוד פעם את המינוי שלי, אם צריך או לא, והסתבר שביטוח לאומי לא מוכן לבטח אותי כשאני מלמדת בתקופה הראשונה אחרי הלידה כי כך אומר החוק. אני נלחמתי שאוכל לעשות זאת אבל לא כי אני אישה אלא כי רציתי להמשיך ללמד.

אני מנסה לומר שלא שמתי לב שאני אישה. קרה לנו בחברה שלנו, שהיא חברה - כמו שאתם יכולים להניח - שוויונית, אנחנו עשרה אנשים בהנהלה, חמש נשים וחמישה גברים, אבל אני רוצה לציין שבין הנשים התפקידים הם כאלה שלא הייתם מצפים. כלומר, אצלנו יש סמנכ"ל תשתיות שהיא אישה, סמנכ"ל פיתוח שהיא אישה, סמנכ"ל ייצור שהיא אישה, סמנכ"ל כספים שהיא אישה ואנכי. הן שם בתפקידים לא כי הן נשים אלא כי הן טובות במה שהן עושות.
אני רוצה לספר לכם משהו בהומור. מי שמכיר את הנהלים בארץ מכיר את זה שמגיע אישור מיוחד שצריך לקבל אותו כאשר מייצאים מוצרים מהארץ, אם מעסיקים בני מיעוטים. בנושא הזה צריך לעסוק בנפרד ואולי נשים יאמצו זאת כנושא להשיג בו משהו. בכל אופן, אלינו, לחברת מדינול הגיע טלפון מאיזשהו ארגון שאחראי על ייצור ושאל את הסגנית שלי אם אנחנו מעסיקים מיעוטים. התשובה שלה הייתה: רק רגע, אני מסתכלת מסביב, כן, יש כאן כמה גברים. כך אני רוצה לנהוג וכך אני רוצה להנהיג.

אני יכולה לחבר בין דבריו של יושב ראש הכנסת אדלשטיין וראש הממשלה נתניהו. שניהם דיברו בנושאים שנוגעים לכאן. אחד מהם אמר שכמו שוורן באפט אומר, אנחנו צריכות לנהוג. אני רוצה לשתף אתכן ולומר שיש ספר שכתבה אישה ושמה לורן לופטון, שם לא כל כך ידוע. הספר יצא בשנת 2011. שם הספר הוא: וורן באפט משקיע כמו נערה. היא מצטטת אותו והוא נותן כמה מאפיינים שהיא מפרטת אותם, כיצד נשים משקיעות וכך הוא ממליץ לאחרים. נכון או לא נכון, אני לא טובה דווקא בהשקעות ואני האחרונה שצריך לשאול אותה, אבל כמה דברים נעמו לאוזן כמו למשל נשים חושבות לטווח ארוך, הן מקדישות יותר זמן למחקר, הן רודפות פחות אחרי כל מיני אנקדוטות, הן עוסקות בפחות תדירות של החלפה, הן מסתכלות יותר על הביטחון של הנושא עצמו וכן הלאה. הן בעיקר נתונות פחות ללחץ מחברותיהן או מעמיתיהם, דבר שהוא מעניין.

אני אסיים בדבר אחר אותו הייתי מאוד רוצה להבהיר כאן והוא דווקא שייך למה שאמר שר האוצר. הוא אמר שאולי יבוא היום ותהיה ועדה למעמד הגבר. אני רוצה להציע דבר אחר לחלוטין. אנחנו בארגונים מאוד מודעות לכך שבגלל הערנות לנושא מגיעים לנו כל מיני תנאים, בגלל שיש לנו ילדים ואנחנו אחראיות, בגלל שיש לנו משפחה ואנחנו אחראיות, והשגנו את מה שהשגנו וכל הכבוד. הגיע הזמן שבהגדרה של שוויון הגברים יקבלו את ההטבות האלה. זאת תהיה ההטבה. שהתרבות הארגונית של החברה או הארגון בו אתה עובד תהיה כזאת שמותר לגבר לקום ולומר שהוא הולך כי הוא צריך להוציא את הילד מהגן בשעה 4:00 וזה יהיה לגיטימי. כצעד מתחיל בחברה שלנו עשינו תחרות בישול. הזכייה במקום ראשון לעוגה הטובה ביותר ניתנה לגבר, מנהל הייצור. תודה.

תודה לך. שרון כידון, עיתונאית, מנחת תכנית רשת כלכלית, פמיניסטית, מקדמת נושאים פמיניסטיים. יש שיתופי פעולה פורצי דרך אתך. איך את מפרשת ולאן את לוקחת?

הדוברות לפני דיברו על הפן האישי ואני אתחיל באישי ואחר כך אעבור לפן החברתי. קודם כל, לא נולדים עם מודעות מגדרית. זה לא משהו שאת קמה בבוקר ואומרת אני בת וכדאי שאני אדאג למגדר אלא זה דבר שרוכשים אותו עם הזמן כאשר עוברים יותר ויותר מייל סטונס בחיים ורואים פתאום רגעים או שנתקעים או שצריך לדבר על זה כמו שמקסין תיארה רגעים בחיים שלה בהם היא בעצם פיתחה מודעות מגדרית. כולנו עושות את זה וכולנו חווינו את זה. איפה זה קרה לי? ניגע מעט באישי ואז נגיע לחברתי.

אמי הייתה מורה ולא ראיתי הבדל כי כל האימהות בשכונה בה גדלתי היו מורות או לא עבדו ולכן לא הבנתי את התפקיד של האישה. בגיל 16 יצאתי במשלחת לארצות הברית ומוקמתי בדנוור קולורדו בלי ההורים, משלחת נוער לחצי שנה, וגרתי בביתה של אישה שמארחת אותי והיא מנהלת יחסי הציבור של מוביל אוייל, חברת ענק בדנוור קולורדו. ראיתי אישה שחוזרת בערב כמו אבא שלי שהיה איש צבא. בפעם הראשונה – גרתי בשכונה שכולם היו פחות או יותר באותו מעמד סוציו אקונומי, מעמד בינוני רגיל, משכילים, אנשים עובדים אבל האימהות עבדו עם משכורת שנייה – לפתע אני רואה אישה מפרנסת, אם חד הורית, מנהלת משפחה ותפקיד וביום הזה אני זוכרת את עצמי אומרת לעצמי שאני רוצה להיות כזאת. אני רוצה להיות האישה הזאת שמפרנסת ונושאת בתפקיד חשוב. משם לתפקידים האחרים בצבא, באוניברסיטה, אבל איפה היה רגע המבחן האמיתי שלי? עת נישאתי. נישאתי לגבר חזק, מרוויח, אפילו מעט מבוסס בקהילה העסקית ואני אחרי לימודים, תואר שני בתקשורת, עבדתי כבר במשרד פרסום, עבדתי בחדשות ערוץ 2, ואני נישאת לגבר ואז הבחירה הגדולה. אני נמצאת בשכונה יחסית מבוססת, המון אימהות אומרות: אני בוחרת, אני פמיניסטית, אני בוחרת להישאר בבית, יש לי מקצוע. רובן היו משכילות ועובדות לפני הנישואין אבל אז הן בוחרות לגדל את הילד המושלם, האימא שנותנת מעצמה, ואני שואלת את עצמי האם אני רוצה להיות במפלגה של האימהות העובדות או במפלגה של האימהות שלא עובדות והן אימהות מושלמות. שם רגע הבחירה האמיתי שלי היה, איזו אימא אני רוצה להיות, האימא הזו או האימא הזו. אז אמרתי, מי אמר שאלה הם התנאים. התנאים הם שלי, איך אני קובעת ואיך אני מגדירה את זה. כאן נשים נקודה לסיפור האישי. עם השנים עמותת כוח נשים לקחה אותי לעבודה יותר רצינית בארבע-חמש השנים האחרונות ואני עובדת עם ויצ"ו וכיום עם תא העיתונאיות שהפך להיות מאוד מאוד פעיל וזאת עבודה מאתגרת ומעניינת.

לעניין הציבורי. דיברנו מצד אחד על תהליכים של שינוי. תהליכים שהם אבולוציה. כלומר, יותר ויותר נשים פורצות, יותר ויותר נשים מגיעות. הכנסת הזאת לא נראית כמו הכנסת הקודמת אבל יש גם שתהליכים שהם רבולוציוניים, תהליכים של מהפכות שנעשים גם על ידי חקיקה שנעשית כאן, נעשים גם על ידי הבוס שלך נניח יאיר לפיד שאמר שהוא קובע קווטה של ארבעים אחוזי נשים במפלגה שלו, נעשים על ידי מהפכות חברתיות, נשים שלא מוכנות ליישר קו עם מה שנעשה ועוד רבולוציות שונות רגולטוריות. כלומר, לא מספיק שנחוקק חוקים אלא גם נאכוף אותם. אלה הדברים שנעשים בדרך רבולוציונית, אבל איפה התפקיד שלנו? אומרת מקסין שהתפקיד שלנו הוא להגיד לא נסתפק במקום שנותנים לנו, אבל אני אומרת שזה לא מספיק. אסור להסתכל רק על הנשים שיושבות כאן החזקות, אלה שהגיעו, אלה שפעילות אלא על הנשים שלא ניתנה להן הזכות ולא תמיד יכולות לקחת את המקום. נפגשתי עם נשים במועצות דתיות, נשים ברשויות מקומיות בהן התקרה היא תקרה אמיתית והיא לא מטאפורית. לא נותנים להן להתקדם ושם זה לא מספיק. שם הנשים שיושבות כאן צריכות לעשות עבודה עבור הנשים האחרות. אני שמחה שקראת לקרן, לאינה ולכל הנשים שעובדות אתך, אורלי, כי יש להן תפקיד, אבל גם התפקיד שלנו לייצר סט של ערכים, שיח חברתי שונה לחלוטין והנה אנחנו מגיעים לתכנית שאני מנחה ברשת כלכלית.
קודם כל, העובדה שנתנו לי להנחות תכנית כלכלית. נכון, יש את קרן מרציאנו פרשנית כלכלית מבוססת, יש את נחמה דואק שמנחה עכשיו תכנית כלכלית ברדיו, ועדיין לתת בערוץ 2 תכנית כלכלית לאישה, זה לא מובן מאליו ואני מאוד שמחה להיות זו שנושאת את זה, אבל לא לקחתי את זה רק כהישג אישי שלי. העורכת שלי, הצוות שלי שכולל נשים, שאלנו את עצמנו מה אנחנו עושים וזה הדבר הבא. צרכנות פיננסית חכמה לאישה. כאשר אישה אוחזת באחריות הכלכלית של הבית, קודם כל כמו שאת אומרת היא גם מקבלת החלטות אולי לא של נערות אבל החלטות יותר שמרניות. ראינו את המשבר הכלכלי האחרון והחלטות כלכליות משמעותיות צריכות להילקח גם על ידי האישה. האישה לא רק מפרנסת, ובתקווה שתפרנס עוד מעט בצורה שווה, אלא האישה היא גם אחראית לחזקה המשותפת של הרכוש, להשקעות המשותפות, לעתיד הפנסיוני של הנשים. כלומר, הגיע הזמן שנדבר גם על נשים כאחראיות לעתיד הפיננסי וזאת הכוונה של התכנית.

אני לא אאריך בדבריי אבל אם יהיה עוד סבב, אני אמשיך ברעיון הזה.

תודה.

(קטע אמנותי)

תודה. יש את המשפט שאומר מכל מלמדיי השכלתי. לפני שאני מציגה את השותפה הבאה לפאנל, ליאת גור, אני רוצה לומר שליאת הייתה סטודנטית שלי בקורס מגדר ותקשורת המונים באוניברסיטה. לפני כמה שבועות הייתה לנו ישיבת ועדה שעסקה בעסקים זעירים. גם אמי הייתה מורה והיא אמרה לי כמה פעמים בחיים שלהיות מורה, את אף פעם לא רואה את ההשקעה, היא הולכת הלאה ולא הרבה זוכים לראות את ההשקעה. יש עכשיו פרויקט נהדר של Ynet להגיד תודה למורה או למורה שלך וזאת באמת הזדמנות לומר תודה. ליאת גור, מנהלת הדרכה והסברה בהתאחדות בעלי המלאכה והתעשייה, את הממת אותנו בנתונים הקשים שהצגת בפנינו להם לא היינו ערים. בין השאר, אחת הסיבות שאת יושבת כאן על הבמה היא לנסות לתאר לנו איך יכול להיות שכל כך מעט נשים באמת נמצאות במקום הזה של עסקים קטנים וזעירים.

אם לצאת מהאמירה שלך להתנהל כלכלית זה העסק שלך, המשפט הראשון שקפץ לי לראש הוא לא, התנהלות כלכלית, עצמאות כלכלית של נשים זה העסק שלנו כמדינה וחברה. זאת הסיבה שאנחנו מוצאים רק ארבעה אחוזים מהעסקים בישראל שהן בבעלות בלעדית של נשים. אני לא מדברת על עסקים בבעלות משפחתית או בבעלות משותפת. זה בגלל שאנחנו במדינת ישראל נמצאים הרבה אחורה בהשוואה לארצות הברית ולאירופה בקידום נשים.

ארבעה אחוזים?

ארבעה אחוזים בלבד. יש עשרים אחוזים נשים בעלות עסקים קטנים ובינוניים, אבל מדובר בבעלות משותפת.

לאחרונה בדוח שהוציא האיחוד האירופי הגדיר את יזמות השנים כהזדמנויות של מולטי ביליון יורו. זה פשוט כשל שוק שהפוטנציאל הנשי כאן לא ממומש. זה אומר פחות צמיחה ופחות גידול בשיעורי התעסוקה מאחר ולמדינת ישראל אין מדיניות כלכלית לקידום נשים. אין מבנים. בסוכנות לעסקים קטנים אין משרד לענייני נשים, להבדיל מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים בארצות הברית למשל. בימים אלה נדון בכנסת חוק עסקים קטנים ובינוניים אבל המילה נשים לא מוזכרת בו ולו פעם אחת. נשים סובלות מאפליית אשראי ואלה נתונים שאנחנו מעבדים בימים אלה בהתאחדות שלנו. אין לכך כל התייחסות בקרן האשראי.

מה זה אפליית אשראי?

אפליית אשראי זה שלנשים קשה יותר לגייס מימון, הנגישות שלהן לאשראי היא קטנה יותר וזה קורה ממכלול סיבות. זה מחסור ברשתות חברתיות ועסקיות, זה חוסר בידע כלכלי וחוסר חינוך ליזמות וחינוך כלכלי. בנוסף לכך גם סיבות פסיכולוגיות שמתחילות מוקדם יותר, חוסר אמונה ביכולת שלהן, חוסר הרצון שלהן להיות יזמיות, הבחירה לכאורה להיות שכירה, להיות עקרת בית. 51 אחוזים מהשכירים הן נשים, כמו האחוז שלהן באוכלוסייה, אבל כשאנחנו מגיעים לנשים עצמאיות, רק 8.7 אחוזים מהעצמאים הן נשים. זה פשוט פוטנציאל בלתי ממומש שפוגע קשות בכלכלה הישראלית. זה דבר שצריך להפקיע אותו מהתחום של הדיונים של ארגוני הנשים ושל הוועדה לקידום מעמד האישה. זה דבר שצריך להיות נדון בוועדת הכלכלה, בוועדת הכספים, במשרדים הכלכליים שלנו כי זה אינטרס כלכלי של מדינת ישראל.

אנחנו נחזור אליך בהמשך. אני רוצה לומר לך שהנתונים שהצגת בוועדה ממש טלטלו אותנו. כמו שאמרתי, היום יושבת ועדה, הוועדה לבחינת תקציב המדינה בהיבט מגדרי בראשות יעל מבורך מאגף התקציבים במשרד האוצר ועוד לפני קביעת תקציב המדינה היא תגיש את הנתונים שלה לוועדה אליה כולכן מוזמנות. זה בא מתוך המקום והראייה הזאת כדי לנסות ולהבין איך אפשר לתקן.

אני עוברת אליך דוקטור יפעת ראובני. במשך החלק האחרון של הדברים של ליאת לא הפסקת להנהן בראשך. את מרצה ליזמות עסקית, חברתי לבית הספר למינהל עסקים על שם רקנטי באוניברסיטת תל אביב. איך את לוקחת את הכותרת שלנו להתנהל כלכלית זה העסק שלי? אחריות המדינה? אחריות פרטית? אחריות אישית?

ודאי שלא אחריות אישית. אני הנהנתי מפני שזה היה הדרייב להתחיל ולחקור יזמות פיננסית, שזה תחום המחקר שלי. אני מרצה ליזמות. עברתי ליזמות פיננסית והגעתי לזה מפני שרציתי לחקור את השאלה למה אין נשים ולמה המספרים האלה מספרים לנו את הסיפור הזה.

לפני הרבה שנים התחלתי בדמות הפיקטיבית של ג'ודית שייקספיר. מי מכיר אותה? אחות הפיקטיבית של שייקספיר. זה מאמר של וירג'יניה וולף שניסתה להסביר אז למה אין נשים שהן מפרסמות וכותבות ויצירתיות כמו שייקספיר. אז היא בנתה דמות פיקטיבית יצירתית ומוכשרת בדיוק כמוהו עם נתון אחד שונה, שזה הג'נדר, והיא הגיעה למסקנה שהמחיר החברתי שתאלץ אותה ג'ודית שייקספיר לשלם הוא כל כך גבוה, שהוא פשוט לא משתלם לה ולכן לא נמצאות נשים בסקטור הזה. בהשאלה לימינו, אותו דבר בעולם הפיננסי.

אחד הדברים שהביא אותי לחקור על זה, זה אותו משפט של תקרת הזכוכית שלאחרונה שמענו שתקרת הזכוכית נמצאת יותר אצלנו. כלומר, אנחנו צריכות להפסיק לתרץ ולהתחיל לפעול. אחת ההתנגדויות היותר חזקות שיש לי היא לדבר הזה שתקרת הזכוכית היא אצלנו. אני חושבת שהחסמים הם בחוץ ואני חושבת שכאשר אנחנו מאמינים שתקרת הזכוכית היא אצלנו, אנחנו מאמינות שאנחנו לא יכולות לעשות וזה אחד המיתוסים הכי גדולים של הקפיטליזם. כלומר, כל אחד יכול ואם אני לא יכול, סימן שאין לי את הכישרון/היכולת/האנרגיות ולכן האחר מוצלח יותר ממני. ההסתכלות, כאשר ההסתכלות היא פנימית, אנחנו לא מסתכלים על החסמים בחוץ ובחוץ יש חסמים הרבה יותר גדולים.

את יכולה לתת לנו דוגמה? להמחיש את זה?

כן. חסמי האשראי הם אחד החסמים הבולטים ביותר. לשמונים אחוזים מהאוכלוסייה בעולם, רובן נשים אבל לא רק, אין יכולת לבקש אשראי להקים עסק, גם עסק זעיר. 75 אחוזים מהנשים לא מגיעות אפילו לתקרת המס. אחד הסליידים שהביא אותי זה הדבר הזה שאתן לא יכולות לראות אבל הקו המאוד מאוד צר הזה, רבע ממנו הם עסקים של נשים שמקבלות אשראי מהבנקים. הבנקים היום הם תשעים אחוזים מהמקור לאשראי להקמת עסקים. ברגע שאין לנו יכולת לקבל אשראי, איך נקים את העסק? זה מה שהוביל אותי למחקר על "כסף חדש". כלומר, איזה מודלים אלטרנטיביים יש לנו למימון עסקים שיכולים לעזור לנו לעקוף את כל החסמים האלה.
תוך כדי גיליתי הרבה מודלים והם מודלים מאוד מעניינים ומאוד מרתקים בעולם שאני יכולה לספר על חלק מהם, אבל מה שגיליתי והיה עוד יותר מעניין הוא שבעצם היו כמה מודלים פיננסיים, אם שמרניים ואם לא שמרניים, שבעצם כאשר הם עבדו על פי ערכים נשיים, הם הצליחו יותר. זה אחד הסודות הפחות גלויים לנו. כלומר, אנחנו הרבה פעמים חושבים שאנחנו צריכים לפרוץ את הדרך ולהיות כמוהם, לשים כמה שיותר נשים חזקות בעמדות מפתח ואחר כך להמשיך את השיטה כמו שהיא.

מה זה ערכים פיננסיים נשיים?

למשל אחד המקומות המרתקים שמצאתי היה בית השקעות איסלנדי, ואני ממליצה לכולכן לראות ב-יו טיוב את הסרט של הלאה, שם המשפחה הוא בלתי ניתן לציטוט. בית השקעות. שתי נשים מאוד חזקות שהיו בעולם הפיננסי האיסלנדי והחליטו שנמאס להן קצת מהטסוטסטרון שמסביב והן רוצות להקים בית השקעות שיפעל על פי ערכים נשיים. הווה אומר הערכים הפיננסיים הרגילים הגבריים הם חשיבה לטווח קצר, לקיחת סיכונים, אי הכרות עם התחומים בהם הם משקיעים, הכרות אישית, אמפתיה עליה דיברנו הרבה והן החליטו שהן רוצות ללכת ולהשקיע בצורה אחרת, לחשוב לטווח ארוך, להיות שקופות לגבי הסיכונים, לספר את האמת לאלה שלווים מהן, להיות יותר מקיימות, ללוות את האנשים. אחת התוצאות היותר מדהימות היא שאחרי המשבר של 2008, משבר של איסלנד, בית ההשקעות שלהן היה היחיד ששמר על הכסף של המשקיעים שלו והיחיד ששמר על היציבות הפיננסית, מכל בתי ההשקעות ומכל המוסדות הפיננסיים באיסלנד, נכון ל-2008.

דבר נוסף שגיליתי, עוד מודל, מודל המייקרופייננס המאוד מוכר לנו שבעצם נותן לנשים בדרך כלל, נשים שלא יכולות לקבל אשראי מהבנק, הלוואות מאוד מאוד קטנות ופיתח איזשהו מודל של החזר הלוואות שמבוסס על ערבות הדדית. כלומר, זאת קבוצה של חמש נשים שערבות לאותה לווה שהיא מחזירה את ההלוואה לבנק. אני לא ארחיב, זה בנק שהתחיל מיוזמה מאוד מאוד קטנה, מוחמד יונס שקיבל על זה פרס נובל, והיום הוא בנק ענק עם מודל שמועתק להרבה מקומות בעולם המערבי.

למה אצלנו למשל אין דבר כזה?

יש לנו. אחד הדברים המרשימים הוא שאחוז ההחזר של ההלוואות לאותו בנק עומד על 98 אחוזים. אין בנק מסחרי אחד בעולם שזה אחוז החזר ההלוואות שלו. כלומר, אם אתה עובד בשיטה אחרת, אתה יכול לעלות גם על הצלחה.

דבר שלישי שאני מאוד אשמח להקריא לכם אותו. ב-2011 הוגש למועצה לנשים בבית הלבן מחקר שנקרא עסקים בבעלות נשים במאה ה-21,מחקר שהכינה מחלקת המסחר האמריקאית ויש בו נתונים רבים לגבי עסקים של נשים, כמה חברות פרטיות מנוהלות על ידי נשים, איזה מחזור יש לעסקים של נשים, סיפקו פרנסה לשמונה מיליון שכירים וכולי וכולי. הנתון החזק ביותר הוא שבעוד שחברות בבעלות פרטית של גברים חוו אובדן של משרות בעקבות המשבר ב-2008, חברות בבעלות נשית רשמו צמיחה במספר המועסקים והוסיפו כ-500 אלף משרות לשוק. כלומר, עסקים בבעלות נשים, ערכים נשיים בתוך הסקטור הפיננסי יוצרים שינוי שאנחנו בכלל לא ערים לו. אנחנו כל הזמן נלחמים בצורה מסוימת, קצת בצורה של לדפוק את הראש בקיר, ולומר שאנחנו צריכים להיות שם אבל לא מספיק להיות שם אלא צריך גם לשנות את השיטה בה אנחנו נמצאים שם. לא מספיק שיהיו לי נשים – אני חושבת שיש רוב נשי בסקטור הפיננסי – אלא שאני רוצה לשנות את הערכים בסקטור הפיננסי. אני רוצה להכניס לשם ערכים אחרים. אני רוצה להילחם בפער המטורף של המשכורות ובאי השוויון הגדל ואז אני אומר שיש ניצחון לנשים. לא המשרה שממלאת אותה אישה תספק אותי אלא שינוי הערכים, וזאת דרך קצת יותר מורכבת וקצת יותר מסובכת לעשות.

תודה. שלום לחברת הכנסת רינה פרנקל שהייתה ויצאה ולחבר הכנסת רונן הופמן שהצטרף אלינו.

(קטע אמנותי)

תודה. אנחנו לא באיסלנד. אנחנו חוזרים לכאן ולנושאים שבאמת מעסיקים אותנו בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. אנחנו מובילות גם חקיקה ולא אחת אנחנו שומעים מארגוני המעסיקים, אבל גם ממשרדי ממשלה, ובראשם משרד הכלכלה, על כך שאנחנו מובילות חקיקה שיכולה להתפרש נגד נשים. אומרים: שוב אתן מגנות, שוב אתן דורשות, שקיפות מגדרית של נתונים, אתן תביאו לכך שבסופו של דבר לא ירצו להעסיק נשים, מעסיקים קטנים לא ירצו שנשים תבאנה כי הן גוררות אותם לבית משפט על כך ועל אחרת, תפסיקו עם החקיקה, אתן תאבדנה את המקום שכבר השגתן, חבל לכן.

כשאנחנו מדברים על המינוח או על המושג העצמת נשים, בהקשר שלנו, של הפאנל, זאת העצמה כלכלית לנשים, איך אנחנו עושים את זה? דלית, את מגיעה ממשרד החינוך, היית מנכ"לית של משרד החינוך. אחת התובנות שצומחות בוועדה היא שאולי יש מקום להחזיר - בעבר היה שיעור בכלכלת בית והוא לא קיים יותר כי היו הרבה ביקורות וכולי – או לתת שיעורים בכלכלה. כלומר, ללמוד להתכלכל נכון, ניהול כלכלי כבר בשלבים של תיכון כי אנחנו לא רואות את זה בגיל מבוגר ואם לא, זה לא קיים בגיל מבוגר ואין מי שיכוון ואין תמיד את המודלים שמקסין מדברת עליהם. אולי צריך להכניס את זה לבית הספר.

חד משמעית צריך להכניס את זה לבית הספר. אנחנו לא קוראים לזה היום כלכלת בית, זה לא ממותג כך, אלא מדובר בחינוך פיננסי. זאת תכנית לימודים שנכתבה על ידי משרד החינוך יחד עם משרד האוצר ועם המועצה לכלכלה והיא לא נלמדת רק בחטיבת הביניים אלא היא נלמדת כבר מכיתות היסוד והיא נכנסה למערכת החינוך באופן חלקי כרגע. התכנית עוסקת בכל המושגים הצרכניים. זה לא רק במושגים של כלכלת בית, ואני אסביר למה. זה משום שכל הדברים עליהם דיברתם כאן בפאנל הם מאוד מאוד חיוניים והם איך אנחנו מבינים את החיסכון ארוך הטווח לפנסיה החל מגיל צעיר, כך שבייחוד בעולם העבודה היום שמשנים כל כך הרבה קריירות ומשנים מקומות עבודה ייווצר ביטחון כלכלי בעולם שתוחלת החיים הולכת וגדלה. ללמד ילדים מה זה אחוזים, מה זה דיבידנדים, בודקים איכות של השקעה - בוודאי שהדברים האלה מדברים אל נשים שמנהלות עסקים - וגם איך להשתמש בכסף שלך נכון. את הדבר הזה אפשר ללמד החל מגיל מאוד צעיר, איך אני משתמש נכון בדמי הכיס שלי, ועד המושגים היותר מערכתיים וחיוניים.
בזמנו יצא ספר המתכונים – כל כך מתאים לסגנון האמריקאי – של אבא עשיר ואבא עני, אבל בהחלט יש צורך לדבר עם ילדים על כסף. כסף זאת לא מילה גסה וצריך ללמד חינוך פיננסי ותכנון כלכלי. אין לי ספק שהדבר הזה ילך ויתרחב בהמשך במנהיגות הנוכחית של משרד החינוך.

אתי, העצמה כלכלית לנשים, יש מושג כזה או שכל אחת לפי סיפור חייה צריכה להגיע לשם? יש משהו שהמערכת יכולה או צריכה לעשות?

אני בטוחה שהשיח החברתי כאשר שמים את זה על סדר היום הציבורי מעורר ודוחף. אין לי ספק שהדבר הזה צריך להתחיל בשלבים מאוד מוקדמים וכבר במערכת החינוך לאפשר חינוך כלכלי, לתת גב לבנות ולנשים צעירות שיכולות להיכנס ואולי גם הכוונה מקצועית היכן יושב הכסף, לאיזה מקצועות הן צריכות לשאוף להיכנס, ללמוד ולכבוש. שמענו ממקסין שבאינטל עשרים אחוזים נשים ואולי אין שום סיבה שזה לא יהיה כמו בהייטק, לפחות חמישים אחוזים. זה דורש הכוונה.

דובר כאן על הנושא של המודלינג. אני אולי אופטימית אבל נשים מצליחות עושות לי את זה, ויושבת כאן דוקטור יהודית ריכטר. אני מאוד שמחה על כך שאני אישה. נשים מצליחות מהוות דמות מעוררת השראה. אם את יכולה, גם אנחנו יכולות. אתמול הייתה כותרת באחד העיתונים על הנושא של נשים שבאות למשא ומתן על השכר שלהן והכותרת הייתה: דמייני שאת גבר ותצליחי. אני אומרת דמייני שאת אישה מצליחה, ראויה ויכולה ותזכי לקבל את מה שמגיע לך. נשים מעוררות השראה. כאשר דיברנו, אולי הבנתי מדבריך עליזה שמעצימים מספר מועט של נשים, אבל בכל אופן, אני זוכרת שכאשר אני הייתי צעירה, המאבק של אליס מילר לצאת לקורס טייס היה מאוד בכותרות. אני סיימתי את מסלול רקנטי רק לפני שמונה חודשים ובכיתה ישבה טייסת קרב ואני מאוד התרגשתי מזה כי אני זכרתי את המאבק והנה יושבת לידי בחורה צעירה שהיא טייסת. אומרים שהיום המשרות פתוחות אבל לא מספיק נשים ניגשות אבל צריך לעודד כך שיותר ויותר ייכנסו כי יש הזדמנויות ופשוט צריך להרים את הכפפה. זה מתחיל בחינוך, חינוך בבית, ואולי בכלל. יש לי הרגשה שהתמיכה צריכה לבוא מכל מקום ולא רק מבן הזוג. גם הילדים צריכים להבין שאם אנחנו רוצות קריירה, זה בסדר. אני זוכרת שהגננת של הבן הבכור שלי הענישה אותי כי אני נופפתי לו בבוקר לשלום והוא היה צריך להיכנס לגן. רק הסתכלתי כי פשוט מיהרתי לעבודה וגם לא הגעתי לאסוף אותו. בסוף השנה במסיבת הסיום היא דאגה לומר לי שהבן שלי לא יושב בריכוז. רק לומר לכם שהבן שלי סיים תואר שני והוא בחור מאוד מוצלח.

את מדברת על אריאל.

כן.

הוא היה מתמחה של בעלי.

הצליח לי. היא ניגשה אלי ואמרה לי: את יודעת, הילד הזה שלא כל כך בריכוז, זה הבן שלך. אני רציתי לדבר אתה, אבל היא אמרה לי שעכשיו אין זמן. חשבתי לעצמי שאולי זה כי לא הייתי נוכחת ואולי כי היא לא ראתה אותי מספיק פעמים. בטח מאז זה השתנה, כי אריאל שלי כבר בן 34, אבל אני מרגישה שאת התמיכה אנחנו צריכות 360 מעלות מכולם וזה מתחיל מהחינוך.

הזכרת טייסת קרב. במקרה או שלא במקרה התקיימה היום ישיבת הועדה לשוויון בנטל שעסקה בענייני נשים ונמצאת אתנו רחלי טבת ויזל, יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. אם את כבר כאן ואתנו, הערה שלך לשיח שמתקיים כאן.

אני הייתי מתייחסת דווקא לחלק האחרון בדבריך. אני חושבת שיש הרבה יותר אפשרויות מכפי שהיו פעם וחלק הוא בידיים שלנו. להחליט להיות טייסת קרב או לעבוד בהייטק או לעשות את מה שאתן עושות, אני חושבת שחלק גדול מהמחסומים הוסרו. יש מחסומים ארגוניים, יש מחסומים תפיסתיים אבל חלק גדול מזה אלה החלטות שלנו לבוא למקומות האלה. לא בהכרח לעשות ויתורים אלא פשוט להחליט שאנחנו מסוגלות, באות, עושות ונעשה בכל הכוח וכולן יחד, ואז זה חייב להצליח.

תודה ותודה שאת אתנו. זה גם המקום לומר תודה לקצינות הנפלאות שנמצאות אתנו, אלה שמובילות בתוך צה"ל את השינוי. ברכות. אני ישבתי אתכן בהרצאה לפני כשבועיים, שמעתי את התפקידים אותם אתן עושות וזה גדול. מחיאות כפיים.

אני רוצה להתייחס לרלוונטיות של הקיטורים שלנו, למצב של היום. נכון, רובנו מסתירות קצת שיער שיבה וזה היה אחרת. יש לי שלושה בנים ושלושת הכלות שלי, אחת עורכת דין, אחת מהנדסת ואחת ארכיטקטית. יושבות כאן הקצינות שאני מצדיעה להן. גם אני הייתי קצינה. היה קשה מאוד לקבל תפקידים אבל היום זה אחרת. לכן אני חוזרת לדבר שאמרתי קודם והוא שאנחנו צריכות לא להרגיש נשים אלא אנחנו צריכות להרגיש מה שאנחנו רוצים לעשות. לצורך כך אין מקום לתכניות חינוך לכלכלה לנשים. בבתי הספר התיכוניים צריך ללמד פיננסים, ללא ספק, וכלכלה אבל לגברים ונשים יחד. נכון שיש דור ביניים, דור מדבר, אני עוד לפניו ואחרי יש דור שהיה לו יותר קשה, אבל הצעירים היום שעוברים בתי ספר טובים, אני לא רואה שיש הבדל. כאשר אנחנו מדברים על קיפוח בבתי ספר להנדסה, שם יש יותר גברים או נשים, אנחנו אף פעם לא סופרים כמה גברים וכמה נשים יש בבתי הספר לעבודה סוציאלית. אולי שם מקפחים גברים?

אני מנסה לומר שעכשיו אנחנו כבר שוות. יש כאלו שצריך עוד לעזור להן, יש עדיין דברים שצריך לדחוף אבל נקודת המוצא צריכה להיות שאנחנו שוות ולא פחות.

אני רוצה לא להסכים אתך. אנחנו עוד לא שוות. יש לנו עוד כברת דרך לעשות. אתם יודעים מתי נהיה שוות? כשימנו מנהלות בינוניות לתפקידים, כשייתנו הלוואות לכאלה שלא יחזירו הלוואות, כי כל הנשים שמגיעות היום הן מצוינות והן אפילו יותר מצוינות מהנשים האחרות וזה אולי המבחן כי כל הנשים שהגיעו היו צריכות להיות יותר טובות מאחרות כדי להיות פרשניות כלכליות, כדי להיות חברות כנסת, כדי להיות מנהלות. כלומר, זה לא מובן מאליו.

אולי תחזרי על הדברים. הצטרף אלינו סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי, בדיוק בזמן.

דיברנו על איך ייראה העתיד שלנו. תכנית חינוך פיננסי זה משהו שה-OECD מאוד מעודד. הוא אומר קחו אחריות על העתיד הפיננסי שלכם, גברים או נשים. אני כאימא קצת מתלבטת אם אני רוצה שהבת הקטנה שלי שעוד קוראת ספרים ועוד קוראת בתנ"ך תתעסק כבר עם צרכנות פיננסית ותדאג לפנסיה שלה. את יודעת מה? בא לי שתהיה לה ילדות. אבל בואו נדבר על התיכון. הבת הגדולה שלי, אני כבר רוצה שתתעסק בנושא הזה, גבר ואישה כאחד.

הנושא השני הוא באמת ייצור מערכת חקיקה שנותנת תמיכה לנשים לצאת לעבודה, תמיכה כוללת שאומרת שהמשפחה כולה צריכה להיות באיזון בין עבודה לבין חיי המשפחה וגם זה לא עניין רק של נשים. יש עניין ה-הול מודל ואני מסכימה אותך. האישה הזאת שפגשה אותי בגיל 16 עשתה אצלי שינוי. אולי אני אעשה אצל הבנות שלי שינוי כי כרגע הן מקטרות אבל אולי בעתיד נראה תוצאה. כאשר מאיה הבת שלי אמרה שהיא רוצה להיות טייסת כמו אבא שלה, אמרתי שכנראה עשינו משהו. אמנם היא אמרה כמו אבא שלה, כי מה לעשות, אני הייתי בדובר צה"ל, אבל עדיין היא רוצה להיות. אני לא רציתי להיות. זה כבר שינוי. הול מודל, נשים שמושכות נשים אחרות קדימה. נגידת בנק ישראל, המשנה לנגידה, המנכ"ליות של הבנקים, חברות הכנסת, נשים שעושות, נותנות ובעצם פורצות דרך לנשים אחרות. כן, אני מרשה לעצמי לומר כלי התקשורת וזה משום שאנחנו לא נהיה גורם חינוכי. אף אחד לא מתייחס אלינו, אני עובדת בגוף מסחרי ועדיין אנחנו המשפיעים ביותר על עיצוב דעת קהל ועיצוב תפיסות. אני מרשה לעצמי לומר שהעובדה שאנחנו מייצרים תכנית יומית שמחנכת לחינוך פיננסי ונותנת ניוז טו יוז, כלומר, מה אני עושה מחר בבוקר בדמי הניהול שלי, בקרן הפנסיה שלי, איך אני כצרכן הופך להיות צרכן יותר חכם, זה כלי חינוכי מסוים. מסוים אבל הוא עדיין כלי חינוכי. הנראות של נשים, כמה שאני אראיין יותר נשים שנמצאות בפוזיציות חשובות בכלכלה והן משפיעות, נשים אחרות תסתכלנה. הנה, אני הכרתי כאן נשים חדשות ואני רוצה שהן יהיו. הנשים האלה אני כל הזמן דואגת שהן יהיו, אבל אלה, אני היום הכרתי אותן ואני כבר רוצה לשבץ אותן אצלי בשידור. ככל שנשבץ יותר נשים, גם אנחנו העיתונאיות, ככל שנדבר יותר על נושאים פיננסיים, על נושאי מדיניות, על נושאי פוליטיקה ולא רק בנושאים שנשים מגיעות להתראיין עליהם, אנחנו נייצר פריצת דרך עבור נשים אחרות, עבור נערות אחרות, עבור ילדות אחרות.

ליאת, כשאנחנו שומעות את הדברים – והדעות כאן חלוקות – אני מניחה שיש כאן גם פער גילאי. אני מניחה שאולי אתן תיגענה בזה בהצגה שלכם, אבל איך אפשר, דווקא מהמקום ממנו את מתבוננת, איזשהו סוג של קומה שנייה שמתבוננת על השוק בישראל - ונמצא כאן סגן שר האוצר שמקשיב קשב רב כי הנושאים האלה קרובים אליו והוא אמר לי כבר אתמול שהוא ישתדל להגיע והנה הוא אתנו – איך אפשר באמת לצקת תוכן במושג העצמה כלכלית של נשים כשאת מדברת על נתונים כל כך קשים? אני אשמח אם תחזרי עליהם שוב כדי שסגן שר האוצר ישמע אותם.

לגבי יזמות נשית. הנתונים העצובים הם שבמדינת ישראל היום רק ארבעה אחוזים מהעסקים הקטנים והבינוניים – אפשר לומר כולם כי כשאנחנו מדברים על עסקים גדולים האחוז הוא 0.6 אחוז מהעסקים בלבד – הם בבעלות בלעדית של נשים. עשרים אחוזים מהעסקים הם בבעלות משותפת של גברים ונשים אבל רק ארבעה אחוזים בבעלות נשים. כאשר אנחנו מדברים על ארצות הברית, 29 אחוזים מהעסקים הם בבעלות בלעדית של נשים ו-44 אחוזים הם בבעלות משותפת. היום אין שום מדיניות שמתייחסת להעצמה כלכלית של נשים, במשרד הכלכלה אין משרד לכלכלת נשים, אין הקצאת משאבים לעידוד יזמות נשים אלא אם מדובר במייקרופייננס ובאוכלוסיות של המגזר הערבי או המגזר החרדי. כל עוד מדינת ישראל לא תשקיע בהעצמה כלכלית של נשים בתוך הוועדות הכלכליות שלה, בתוך התקציב, בתוך המדיניות הכלכלית – העבודה שחבר הכנסת לביא התחילה לעשות לגבי שקיפות מגדרית היא נהדרת – לא תהיה העצמה כלכלית של נשים.
אני רוצה להוסיף עוד נתון שהוא בעצם הבסיס וזה המחסור בנתונים. כל עוד לא יהיה פילוח מגדרי של כל הנתונים הכלכליים, אי אפשר יהיה להתחיל לעשות עבודה. לבנק ישראל אין כל פילוח מגדרי ואין לו כל מושג כמה אשראי מקבלות נשים וכמה מקבלים גברים. בכל המחקרים שהוא מוציא, לא מוזכרות המלים נשים ועסקים. אין. אותו דבר לגבי הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. גם מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אנחנו לא יודעים באיזה סוגים של ענפים נשים בוחרות לפתוח עסקים, היכן הקשיים שלהן, מה אחוזי ההישרדות של נשים בעסקים קטנים ובינוניים, היכן הן מתקשות וכולי. כל עוד אין את הנתונים האלה, אין פילוח מגדרי, אנחנו לא נתחיל לעשות עבודה. שוב, אם להיתלות באילנות גבוהים שיש להם קצת יותר ניסיון, במשך עשור העסקים של נשים בארצות הברית צמחו פי שתיים, ב-44 אחוזים, לעומת עסקים של גברים וזה בגלל עבודה שנעשתה, בגלל איסוף נתונים, בגלל רגולציה, הפניה של מכרזים פדרליים לדוגמה לעסקים של נשים. אצלנו נשים לא יכולות להשתתף. לעסקים קטנים ובינוניים של נשים אין כל נגישות למכרזים ממשלתיים, שזה הקניין הגדול ביותר במדינה כאשר מדובר כאן על חוזים במיליארדי שקלים. עד שלא ינגישו את הדברים האלה לנשים, לא תהיה שום התקדמות.

דיברנו על חינוך בתיכון. אני רוצה לדבר כאימא לילד בן שנתיים, כאימא פמיניסטית לילד בן שנתיים שאמרה שתחנך ילד פמיניסט. אני חושבת שלתיכון אנחנו מגיעים כבר עם סוציאליזציה הרסנית בקשר לחלוקת התפקידים המגדרית. תסתכלו מה קורה בגן כאשר הגננת אומרת שהיא צריכה אימא שתביא עוגה והיא צריכה אבא שיבוא לבנות בית עץ. הסתכלתי אתמול על מדף הספרים של הילד שלי וראיתי שעדיין המצב לא טוב. עדיין חנן הגנן של רינת הופר הוא יזם שמוכר ירקות ופירות ומקבל אסימונים ואיילת מטיילת מצילה חיות ונותנת להם עוגיות. זה עדיין קיים וגם את זה צריך לשנות.

אדוני סגן שר האוצר. מילה שלך.

צהרים טובים. ברוכות הבאות. אני כל כך שמח לכנס הזה. אני יכול להתגאות בכך שלפחות אצלי במפלגה שמונה חברות כנסת, דבר שלא קיים במפלגה אחרת. זה משמעותי. ארבעים אחוזים. אני בא ממקום שהשכר בו שווה בין נשים לגברים. שלשום עברתי דרך תחנת משטרה במקום מגוריי במבשרת והטרחתי את עצמי ללכת לשם בצורה מיוחדת כי רק לפני כשלושה שבועות מונתה שם מפקדת שהייתה אצלי במחוז עת הייתי מפקד מחוז. עבורי זה בהחלט איזושהי פתיחות, איזושהי ראייה לעתיד.

הדרך רחוקה ואנחנו צריכים באמת לעשות בעניין הזה של שילוב נשים, הן בעבודה והן בעמדות מפתח. אני מסתכל על המגזר הכלכלי במשק ואני מתחיל להרגיש לא בנוח כי ברוב תפקידי המפתח מכהנות נשים, ממנכ"ליות הבנקים, מנכ"ליות של חברות גדולות כמו תנובה וחברות גידור ועוד כהנה וכהנה. הלוואי ונגיע לשוויון.

מה שעוד עומד לנגד עינינו זה נושא של שוויון בשכר. לא יכול להיות שיהיה הבדל בין שכר נשים לשכר גברים כשהם מבצעים את אותו תפקיד. זה לא מקובל עלי וראוי שאנחנו כמדינה דמוקרטית ניתן דעתנו לעניין הזה ונתקן אותו.

מילה לנושא חינוך פיננסי. אני שמח שאמרת את זה. משרד האוצר הקצה עשרה מיליון שקלים רק לנושא חינוך פיננסי. האמת צריכה להיאמר. אני לא יודע מהיכן להתחיל, האם לעשות את זה בבתי ספר תיכוניים, האם למשתחררים מהצבא, האם לעקרות בית? יש את הכסף. כרגע מנסים לגבש איזשהו כיוון בעניין הזה. זה לא היה נתון לפני כן אבל בהחלט אנחנו ערים לבעיות בתוך המשפחה בכל נושא חינוך פיננסי.

אנחנו רוצים ועדה לנושא.

ידעתי שבסוף תציעי את זה. אני בכלל עובד אצלה.

דבר נוסף שעשינו כמפלגת "יש עתיד", ואני גאה בכך, הזכרת כאן עסקים משותפים של בני זוג. 65 שנים המס שהיה מנותח או משולם לבני זוג שעובדים באותו עסק, עד גובה מסוים של 47 אלף שקלים היו כאילו לאישה ולאחר מכן כל אחד לנפשו. העברנו חוק של מס אחוד נפרד. זה עלה מאות מיליוני שקלים. שני בני זוג שעובדים באותו עסק, אם הם היו עושים את המס המאוחד, כמובן שהיו משלמים יותר מסים. היום כל אחד מרוויח ועומד בפני עצמו למרות שהם נמצאים באותו עסק. יש הפסד גדול לאוצר המדינה, אבל שר האוצר אמר שבנושא של שליחות ושוויון, הוא מוכן לשלם את זה. זה אחד החוקים היותר חשובים שעשינו עם תחילת דרכנו. היום המס האחוד הוא בנפרד ואני יכול להיות גאה על כך.

אני רוצה לברך אותך על היוזמה ועל כל מה שקורה כאן. אני מרגיש מבוהל ומפוחד מול קהל כזה. כשהיינו בארצות הברית, אחרי שלושה חודשים הזמינו אותי לתת הרצאה והאנגלית שלי אז הייתה אנגלית של אוניברסיטה ויומיים-שלושה לפני כן לא ישנתי. חצי מההרצאה רשמתי בעברית למרות שהפרזנטציה הייתה באנגלית. נסעתי שלוש שעות למקום ההרצאה וביני לבין 300 שריפים ואוכפי חוק אמריקאים קיר של קרח אותו אני לא מסוגל לחצות. פתאום הטלפון מצלצל ואני מסתכל ורואה שרעייתי היא המצלצלת ואני מנתק. אני ממשיך לדבר ועוד פעם הטלפון מצלצל ואני מנתק. בפעם השלישית שהטלפון צלצל אמרתי לעצמי שאולי קרה משהו ואני אומר לנוכחים: מצטער, זה המפקד שלי. עניתי לטלפון ושאלתי אם קרה משהו. אומרת לי רעייתי, לא, כשתסיים תעבור דרך הסופרמרקט ותקנה את זה ואת זה ואת זה. סיימתי את השיחה אתה ואמרתי לנוכחים שאני מצטער, זה המפקד שלי, זאת אשתי. כל השריפים צחקו. אמרתי להם: אתה יכול להיות גנרל גדול בחוץ, אבל בביתך פנימה, אם יש לך מזל, אולי אתה סמל.

תודה. אנחנו חייבים לסיים את המושב הזה. אני רוצה להזמין לקטע סיום את תיאטרון צלע.

(קטע אמנותי)

קבוצת צלע, קבוצת תיאטרון פלייבק נשים. מחיאות כפיים. תודה רבה לכן.

דוקטור יפעת ראובני, משפט סיכום שלך.

אני דווקא רוצה להיות קצת אפיקורסית ולומר שאני לא חושבת שהכול זה רק נשים וגברים. אני רוצה לתת שתי דוגמאות קטנות. הסטודנטים שלי מגיעים מכלכלה, ממינהל עסקים, מחשבונאות, ולחלוטין יש חמישים-חמישים אחוזים. כלומר, יש בהחלט נשים שם ונשים מרשימות וחזקות. משהו קורה שם אחר כך. מחקר של GEM הגדול ביותר בעולם ליזמות חקר ומצא שיש שני דברים מפתיעים. בכלכלות חזקות ובכלכלות חלשות יש אותו אחוז של יזמות. הם בדקו וראו שבעצם יש שני סוגים של יזמות. יש יזמות בחירה ויש יזמות של צורך. מהי יזמות של צורך? בכלכלות חלשות נשים בדרך כלל, אבל לא רק, אוכלוסיות חלשות, אוכלוסיות עניות, לא יכולות לפרנס בעצם היותן שכירות ולכן בעצם להרבה מהאנשים אין ברירה אלא ליזום עסק עצמאי משל עצמם. זוהי יזמות שהיא יזמות מתוך צורך ולא מתוך בחירה. רוב היזמות שאנחנו מכירים, יזמות הייטק, היא יזמות בחירה, יזמות שבאה מתוך מחקר אקדמי וכולי.

שני הנתונים האלה בעצם אומרים שזה לא שנשים לא יוזמות, זה לא שנשים לא מנסות, זה לא שנשים לא טובות במספרים. נשים טובות מאוד במספרים לדעתי. יש להן אולי דיסלקציה מרחבית בכבישים אבל הן טובות מאוד במספרים.

נקיים יום עיון בעניין.

אני מאוד בעד כל היוזמות לגבי חינוך פיננסי וזה אחד הפרויקטים עליו אנחנו עובדים בחינוך פיננסי, אבל אני חושבת שמשהו קורה שם והוא מעבר לזה. כלומר, השיח הפיננסי הופך להיות מסובך יותר ומורכב יותר כדי שלא נבין. כלומר, הבעיה היא בעיה של כוח, של ריכוזיות, של חוסר רצון לשתף את המיעוטים, ביניהם גם נשים, בתוך המשחק הכלכלי המאוד מאוד חזק. זה סיפור יותר מורכב. נכון שלצערנו בקבוצות החלשות יש רוב מאוד מאוד גדול לנשים אבל הבעיה היא לא רק של נשים. אם תבדקו, תעשו איזשהו מחקר קטן, כמה גברים מבינים את תנאי הפנסיה שלהם, תגלו שהנתונים מאוד דומים להבנה של נשים בסיפור הזה. זאת לא באמת הבנה פיננסית אלא זה יותר המשחק הפיננסי וכאן צריך להכניס ערכים נשיים לתוך הסקטור הפיננסי.

משפט הסיכום שלך אומר להכניס ערכים נשיים.

נכון.

ליאת, מה משפט הסיכום שלך?

פילוח מגדרי.

כל אישה שמצליחה, יש לה אחריות להצמיח עוד נשים.

דוקטור יהודית ריכטר, משפט סיכום שלך?

כל אחת יכולה.

אני יוצאת מכאן מאוד אופטימית. אולם מלא אנרגיה נשית ובפאנל הזה נשים עוצמתיות. אני מצטרפת לדבריה של יהודית שאמרה שכל אחת יכולה. אני גדלתי על המשפט: הקושי מחשל, הנוחות מנוונת. גם אם נשים נתקלות בקושי, דעו לכן שאתן כן יכולות, תתגברו ותצמחו.

זה לא או או. זה לא רק נשים מצוינות אלא זה שילוב של נשים מצוינות פורצות דרך עם חינוך ועם מדיניות ממשלתית שנותנת תנאים למשפחות, עם תרבות ארגונית שמסייעת ומדיניות שקובעת יעדים לדור הביניים הזה כדי שלא יהיה מצב בו כאשר יבוא היום ותגיע המשיחה על החמורה הלבנה, לא נהיה במקום בו אנחנו רוצות להיות.

תודה רבה למשתתפות הפאנל. תודה לקבוצת התיאטרון.

אחרי החזרה יציגו בפנינו את הפרויקט הנפלא של קמפוס לאימהות.

<(הישיבה נפסקה בשעה 12:50 ונתחדשה בשעה 13:00.)>

אנחנו ממשיכות.

שלום לכולם. כבוד גדול להיות כאן במקום הזה המלא אנרגיה. אני שמחה לתת כאן במה לפרויקט מקסים שלנו אבל קודם אני אציג את עצמי ואת טל בכמה מלים. שמי הילה הוביל ברנר ואני יוזמת. אני עורכת דין. לפני כמעט 12 שנים התחלתי את החברה הראשונה שלי, קפצתי לתוך המים והקמתי מיזם שנקרא וייט סמוק. וייט סמוק היא היום חברה ציבורית שגדלה מאוד. היא פיתחה תוכנה שעוזרת לאנשים לכתוב יותר טוב אנגלית. למעשה גייסנו לחברה הזאת למעלה מעשרים מיליון דולר, הנפקנו אותה ויש לה היום למעלה ממאתיים מיליון משתמשים בעולם. גאווה גדולה.

לפני שנה וחצי הקמתי חברה נוספת שנקראת קי דאון לוד שגם היא גדלה מאוד. אנחנו בצעדים הראשונים שלה.

רציתי לספר על הארגון בראשו אני עומדת שנקרא ארגון יזמיות. הארגון הזה הוא אחד הדברים המיוחדים ביותר שקרו בעולם ההייטק הנשי בשנים האחרונות. הקמתי אותו מתוך צורך מאוד מאוד גדול של נשים שרוצות להיפגש ולדבר, לאו דווקא רק להילחם או להתבכיין אלא פשוט לקדם את האינטרסים הנשיים שלנו בעולם ההייטק. היום חברות בארגון הזה למעלה מ-600 נשים מקסימות, חזקות, אינטליגנטיות ומובילות.
הפרויקט המאוד גדול הנוסף שלנו נעשה ביחד עם טל שתכף תספר עליו. אני רק אומר שבחיים הכול קצת יותר קשה מכפי שזה נראה בחלומות. אנחנו לא לגמרי וונדר וומן וגם אני, שאני אימא לשני ילדים מקסימים, יואב ותמר, מוצאת את עצמי כל הזמן מתרוצצת בין דברים ומנסה קצת לוותר על זה וקצת לוותר על הדבר הנוסף בלי לחיות עם איזה שהם רגשות אשמה נוראיים. עדיין גם במדינת ישראל, ואפילו במדינת ישראל, הרבה יותר גרוע מאשר בעולם כי כאשר הנפקתי את וייט סמוק בנסדאק ראיתי שבארצות הברית המצב אפילו הולך ומשתפר ואילו אצלנו המצב באמת, למרות השיפור והאווירה האופטימית, הוא קשה מאוד. האחוזים של נשים בעולם ההייטק והיזמות הם קטנים והעולם הזה נשלט על ידי גברים. זה מתחיל כאשר גייסתי כסף ואנשים הסתכלו עלי כאילו לא יכול להיות שאני מנהלת את החברה הזאת. זה מתחיל בשליח שנכנס ושואל אותי איפה המנהל ונגמר בבנק השקעות אליו אני נכנסת בחודש התשיעי להריון ואנשים מסתכלים עלי וחושבים איך הילדה הזאת הולכת לגייס כסף ומה הולך לקרות עם החברה הזאת.

אני גאה לומר שיש התקדמות מאוד מאוד יפה ואופטימית. אנחנו כולנו ביחד חלק מהמאבק הזה. אני שמחה לראות את כל הראשים האופטימיים האלה ובטח לחוש את האווירה הנהדרת כאן. אני מאחלת לכולנו בהצלחה.

הדבר החשוב שרציתי הוא לספר לכם הוא שכאשר הייתי בחופשת לידה האחרונה שלי הסתובבתי עם חברתי הטובה טל מגוגל ובפארק בין העגלות החלטנו להקים משהו מקסים עליו טל תספר לכם.

תודה רבה הילה. באמת אישה מעוררת השראה. מה שאתם רואים כאן זה את קמפוס תל אביב. קמפוס תל אביב הוא מרכז יזמות שנפתח בתל אביב במשרדי גוגל בדצמבר שעבר ובעצם כאשר סיימנו את חופשות הלידה שלנו, הזמנתי את הילה לבקר בקמפוס שנפתח. אם תסתכלו על התמונות האלה שמראות את פעילות הקמפוס, יש לנו חלל אירועים גדול, יש תכנית תמיכה בסטרטאפים, יש משהו שאתם לא רואים כאן הרבה. אין כאן הרבה נשים. נכון. כאשר פגשתי את הילה והיא סיפרה לי על יזמיות, חשבתי שהיא חייבת לראות את הקמפוס החדש וכאשר הבנו לשם פתאום הבנו שבקמפוס אנחנו יכולות ליצור איזושהי תכנית שתענה גם על הצורך לעודד יזמות נשית וגם תענה על הצורך שהיה לי אישית בחופשת הלידה שלי.
זאת אביגיל שלי שעכשיו היא כמעט בת שנתיים. כשיצאתי לחופשת הלידה אתה הבנתי, אחרי שכבר היה לי ניסיון להיות אימא עובדת, שכדי ללמוד ולהתפתח מקצועית, אין זמן יותר טוב מאשר בחופשת הלידה עת אני במרוץ אחרי מילוי החובות שלי בעבודה, בבית ורוצה להיות אימא טובה. בתקופה כזאת אין לי זמן להשקיע, אין לי זמן ללכת לכנסים, אין לי זמן לקחת קורסים, לקחת שעה פה ושם ולשמוע הרצאה, אבל בחופשת לידה יש לי הרבה זמן. אביגיל שלי הייתה בכנס הראשון עת הייתה בת ארבעה שבועות ועד שחזרתי לעבוד היא הייתה בכמה כנסים נוספים, אבל כנסים זה לא דבר כל כך נוח ללכת אליהם עם תינוק כי יש עגלות שלא נכנסות לכל מקום ואני תמיד היחידה שבאה לשם עם תינוקת. כאשר פגשתי את הילה הבנתי שאנחנו יכולות ליצור איזשהו בית ספר לסטרטאפים שיהיה מאוד נוח, מקובל ולגיטימי להגיע אליו עם תינוק וכך נולד קמפוס לאימהות. בואו נראה סרט קצר שיראה לכם את האווירה.

(הקרנת סרטון)
תודה. מה זה בעצם קמפוס לאימהות. הקמפוס הוא בעצם קורס של כשמונה-תשעה מפגשים - אנחנו תמיד מתפתות להוסיף עוד מפגש – בו לומדים כל מה שסטרטאפיסט צריך לדעת. לומדים על תכנון מוצר, על יועץ, קצת ליגל, קצת פייננס, הרבה על איך מגייסים כסף, איך עומדים מול משקיעים ומבקשים, איך מספרים את הסיפור בצורה ברורה ונכונה אבל זה לא הכול. חוץ מהתוכן הלימודי, מאוד מאוד חשוב לנו להפגיש את המשתתפות בקורס עם אנשים שאפשר ללמוד אתם ושיעוררו השראה. לכן גייסנו את מיטב היזמים והיזמיות בישראל שיבואו ויספרו לנו את הסיפור האישי שלהם. אנחנו מאמינים שברגע שאתה רואה שלהיות יזם זה לא משהו שהוא ששייך לסופר-מנים, למרות שבהחלט צריך כמה תכונות של סופר-מנים, אלא זה משהו שהוא נגיש והוא אמיתי. לשמוע חוויות אמיתיות זה מאוד מאוד עוזר. הסיפורים של ה-רול מודלס האלה היו מאוד מאוד מעוררי השראה ותרמו לבנות.

הפרויקט הזה הצליח מאוד בישראל. אם תהיתם למה הסרטון היה באנגלית, הרי שהוא נועד למכור את הפרויקט לחוץ לארץ ואני שמחה לומר שמכרנו אותו. הקמפוס לאימהות בלונדון, המחזור הראשון שלו היה בסתיו והמחזור הבא שלו נפתח באפריל ואפילו בקרקוב, בפולין, ייפתח המחזור הראשון בסוף מרץ. אנחנו מצפים לראות את קמפוס לאימהות מגיע לעוד לפחות עשר מדינות בשנה-שנתיים הקרובות. זה משהו שאנחנו מאוד מאוד גאים בו.
כאמור, אחד הדברים הקלים בפרויקט היה לגייס את המרצים. כל בן אדם שביקשנו ממנו להגיע, לא משנה אם מדובר בעדן שוחט שיש לו VC והוא מאוד עסוק, ברוני רוס שעשתה אקזיט מטורף מהראשונים בישראל, באיריס שור, ביוסי מטיאס מנכ"ל מרכז המחקר והפיתוח ועוד. לא היה אחד שאמר לנו לא. הייתה לנו רשימת המתנה למרצים. אני חייבת לציין שכל קהילת הסטרטאפ בארץ תרמה לקורס הזה.

משהו חשוב נוסף. חוץ מהלימודים והדמויות מעוררות ההשראה, יצרנו את המקבילה של המילואים לנשים. כלומר, יצרנו קבוצה חברתית של נשים אמביציוזיות שבחרו להמשיך לעבוד, שבחרו לפתוח עסק והן תומכות אחת בשנייה. אתם תשמעו משרון, נירה ומאיה, הבוגרות שלנו, איך הקבוצה הזאת חשובה כדי להתמודד עם ההחלטות שאנחנו לוקחות כאימהות עובדות. זה דבר שהוא מאוד מאוד מחזק.

אם כן, אפשר לעשות את זה. בהזדמנות זאת אני רוצה גם לומר תודה לנשים הנוספות שעבדו אתנו על הקורס. הילה הובילה את הפרויקט מ"יזמיות". עבדו אתנו גם חן ברודר, מאיה אורמן בכר ושירה שריד שהובילו את הקורס יחד אתנו. בשקף הזה אתם רואים את בוגרות המחזור הראשון, אבל נקפוץ לרגע למחזור השני כי יש כאן תינוק שעשוי להתעורר. שרון סולומון שילדה לפני שבועיים ומאיה הולצר יספרו על קופוניק, אחד הסטרטאפים המבטיחים שיצאו מהמחזור השני.

שלום. אם הייתי מדמיינת שאני בארצות הברית מול קהל אמריקאי והייתי שואלת אתכם מי מכן משתמשת בקופוני הנחה, 89 אחוזים מכן היו מרימות את היד. מי לא רוצה קופון הנחה, חמישים אחוזי הנחה לסכין גילוח של ג'ילט? תשעים אחוזים הנחה למסקרה של אסתי לאודר? כולם רוצים לחסוך. כולם רוצים להשתמש בקופוני הנחה. זאת הסיבה ששוק הקופונים בארצות הברית מגלגל המון המון כסף. זה שוק ענק עם המון כסף ועם הרבה מאוד משתמשים. זאת בדיוק הסיבה שיש בו הרבה שחקנים. כאמור, בשוק הזה יש הרבה מאוד שחקנים ואני רוצה לומר לכם שזאת הבעיה של הלקוחות שלנו, של ה-יוזרים שלנו.

כמו שסיפרו לכם, אני ילדתי לפני שבועיים. רז נמצא כאן עם סבתא דינה. לפני שבועיים ישבתי בחדר לידה במשך ארבעים שעות וכל מה שעשיתי בחדר לידה עם הפלאפון, חיפשתי קופון לפמפרס. לא היה לי זמן לפני כן כי עבדנו סביב השעון על המיזם שלנו. ישבתי וחיפשתי את הקופון לפמפרס ונכנסתי לאתרים של הקופונים, לאתרים של הבלוגריות, לאתרים של האגריגטורים, לאתרים של הדיילי-דיל ואתם יודעים מה קרה? אני בחדר לידה והם הציפו אותי בהמוני קופונים לא רלוונטיים. דמיינו אישה, חדר לידה, לא לקחתי אפידורל ביום וחצי הראשונים, אני שוכבת, מחפשת קופון ומקבלת קופון הנחה לטיסה ללונדון. לא ייאוש? ייאוש. יותר מזה, כאשר חזרתי הביתה, דיברתי עם השכנה שלי והיא אומרת לי שהיא מצאה קופון הנחה של שבעים אחוזי הנחה לפמפרס בסופר-פארם מתחת לבית ואני לא ידעתי על זה. אם כן, עשיתי חיפוש, קיבלתי המון קופונים שפקע תוקפם והם לא רלוונטיים. זה היה מתיש, חוץ מהלידה עצמה.
כשאני אוספת את הקופון אני רוצה לקבל תזכורת. יש לי אפילו צמיד שמזכיר לי באיזה צד להניק אבל אני רוצה לקבל תזכורת שנייה לפני שפג תוקפו של הקופון. אני עשיתי עכשיו משלוח מאוד גדול מ-קרטר לבגדים. בארצות הברית, כאשר אתה עושה קנייה, מותר לך במשך שבועיים לעשות רי-פרייסינג. אם המערכת תזכיר לי שירד המחיר ושאעשה רי-פרייסינג, אני אחסוך הרבה מאוד זמן וכסף. כל מה שאני רוצה זאת אפליקציה אחת שתפתור לי את כל הבעיות שסיפרתי לכם עליהן.

קופיק היא פלטפורמה אינטרנטית לעולם הקופונים שנותנת חוויה של One stop shop. תראו מה היא מאפשרת. סרצ', דיסקוורי, פולו ו-מנג'. זה כל מה שחיפשתי.

בואו נראה איך זה נראה. דבר ראשון, כאשר נכנסים אלינו לקופיק מקבלים את ה-פיד הזה. זה פיד אישי פרסונלי שמותאם אך ורק לכן לפי העדפות שלכן, לפי תחומי העניין שלכן, לפי הרגלי הצריכה שלכן. אם שרון תיכנס מחר לקופיק, היא לא תקבל טיסות ללונדון כי זה לא רלוונטי, אלא היא תקבל דברים שרלוונטיים לתינוקות ולילדים. אפשר לעשות בראוז על ה-פיד הזה וסתם לחפש קופונים מעניינים. אפשר להסתכל לפי קטגוריות ואם שרון עכשיו לחוצה לטיטולים של פמפרס, היא נכנסת לתיבת החיפוש בפינה השמאלית למעלה וכותבת טיטולים של פמפרס ומקבלת את כל הקופונים הרלוונטיים ברי התוקף של פמפרס.

יותר מזה. היא אמרה שהיא לא רוצה להחמיץ את הדיל שהשכנה שלה מצאה בסופר-פארם השכונתי ולכן היא יכולה להיכנס, לחפש את הפרופיל של השכנה שלה, לסמן שהיא עוקבת אחריה ולמעשה היא יכולה לפתוח כאן ב-מי פולו ולראות את ה-פיד של השכנה שלה וכך לראות את כל הקופונים שהשכנה שלה שמרה. כך היא לא יכולה לפספס משהו שחברים שלה, שאנשים שהיא סומכת עליהם שמרו ואספו בשבילה.

חוץ מזה, בכל שלב במערכת אפשר לשמור קופון. אתה עומד על הקופון, לוחץ על סיפיק, שומר אותו לתיק וירטואלי שלך וזה מאפשר לך גם לנהל בצורה מאוד קלה את כל הקופונים שאספת. אתה נכנס כאן ל-מיי פולדרס ואתה יכול לקבל את כל התיקיות ששמרת, את כל הקופונים שלך, וזה בצורה מאוד קלה ומאוד יעילה. כמו שאתם רואים, זה אתר מאוד נקי, מאוד יפה ויזואלית, מאוד ידידותי למשתמש שפותר את כל הבעיות והכול במקום אחד.

אם כן, זה המיזם שלנו עליו אנחנו כבר עובדות ארבעה חודשים מאז הכרנו ב-גוגל קמפוס לאימהות. בחודשים האחרונים עבדנו באופן מאוד אינטנסיבי כאשר בעיקר עשינו מחקרי שוק, למדנו את השוק, מה גודלו, מה הפוטנציאל העסקי של המיזם, מי הקהל שלנו, איך אנחנו יכולות לחדור לשוק הזה. אחרי שהבנו את כל האסטרטגיה השיווקית, אנחנו עכשיו בשלב של אפיון של המוצר, עומדות לקראת פיתוח ובדיוק חושבות איך נכון יהיה לפתח ואיך יהיה נכון לגייס כסף.
אמרנו שהכרנו ב-גוגל קמפוס ואני אספר לכם אין התגלגלנו לשם ומי אנחנו. אני מאיה, יש לי תואר ראשון בכלכלה, תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב, עבדתי הרבה שנים ככלכלנית בחברות עסקיות מסחריות, עבדתי כסמנכ"ל כספים בסטרטאפ של ציוד רפואי ושם בדיוק בשלב בו היינו בהנפקה לבורסה הבן האמצעי שלי – יש לי שלושה ילדים – החליט שהוא בא לעולם בשבוע ה-26, קצת לפני הזמן, מה שנתן, תסלחו לי על הביטוי, כאפה לפנים ואז אתה מבין שמה שחשוב זה באמת להקדיש את הזמן למשפחה ולא לקריירה. במשך כמה שנים זה מה שעשיתי. כשהוא השלים את כל הפערים, היום הוא בכיתה א' והכול בסדר, רציתי לחזור לשוק העבודה, ובעצם מה האפשרויות שעומדות בפני אחרי הפסקה כל כך ארוכה? אתה מתלבט ופתאום החלטתי שאין זמן יותר מתאים מזה לנסות לעשות יזמויות. באמת התחלתי לרוץ עם כל מיני מיזמים שהיו לי כאשר במיזם האחרון קצת נתקעתי ואמרתי שחסר לי כאן משהו שיזיז את העניינים ולכן חיפשתי איזושהי מסגרת שגם תיתן לי כלים, גם שתיתן לי מפגש עם אנשים, גם תאפשר לי להכיר נטוורקינג, תיתן לי איזו השראה. שמעתי על קוגל קמפוס, נרשמתי ושם פגשתי את שרון ומכאן הכול התגלגל.

אני שרון. אני וורקהוליק. 15 שנים אני בהייטק. עד לפני ארבעה חודשים, אז גיליתי בעזרת גוגל ויזמיות את עולם היזמות, אני פשוט הייתי בהייטק. טיפסתי את כל סולם המנהלים שאפשר לעשות ואפילו שאני אישה, טיפסתי יפה. אני עם הרבה ניסיון בתחום התוכנה. התחלתי כמפתחת, התקדמתי להיות ראש צוות, מנהלת קבוצה, עברתי ל-פסה שנקנתה על ידי PMC ושם כבר ניהלתי כמה קבוצות. בתפקיד האחרון ניהלתי בסטרטאפ את כל קבוצות התוכנה. אז הבנתי שאני לפני חופשת לידה, אני אוהבת לעשות ולכן למה שלא אירשם לגוגל קמפוס לאימהות? אפילו לא היה לי רעיון. כתבתי להם מייל בו כתבתי שאני דיירקטור אוף סופט וור והגעתי לשם. פגשתי את מאיה וזה זיווג מושלם. אני קודם כל רוצה להודות גם ליזמיות וגם לגוגל. אני רוצה לומר לכם שקופיק קיים בזכותכן. תודה טל ותודה הילה.

אנחנו עכשיו מתחילות לפתח. אני מאוד מקווה שנצליח בקרוב לגייס – ואולי אפילו מישהי כאן תוכל לעזור לנו – ונוכל בחודשים הקרובים לצאת החוצה. אתן תשמעו עלינו ותוכלו לעשות אתנו קניות. תצביעו קופיק.

עכשיו תעלה נירה מיורצ'יק שלג שיש לה מיזם מדהים בתחום החינוך. נירה בוגרת של המחזור הראשון.

שלום ותודה רבה. אני נירה, אני בת 37, אימא לשני ילדים מקסימים, אסף ונועה. תמיד היה לי דרייב מטורף לשנות דברים בחינוך. זה התחיל ממשחק שח-מט ששיחקתי אחרי השחרור עם ילדה בת ארבע. אני זוכרת שיום אחד הצבתי לה מלכודת והיא בחרה לא להיכנס אליה. אז היא שאלה אותי: נירה, אם הייתי עושה את המהלך הזה, מה היה קורה? התשובה שלה הדהימה אותי כי למרות שהיא לא ידעה למה, היא סמכה לגמרי על האינטואיציה שלה והייתה לה הסקרנות לשאול מה היה קורה אם. לעומת זאת, לימדתי תלמידי תיכון לבגרות במתמטיקה ושם שאלו אותי כל הזמן על מתכונים בטוחים להצלחה. הם פחדו לטעות. הפער הגדול בין הילדה בת הארבע שהסתמכה על האינטואיציה שלה לבין המתכונים הבטוחים העלה בי שאלה מאוד מאוד גדולה ונרשמתי ללימודים של חינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הלימודים שם היו יותר תיאורטיים והם העלו עוד יותר שאלות מאשר תשובות. חזרתי למקורות שלי ועברתי לטכניון לסיים שם מסלול בהנדסה.

בשנה האחרונה שלי בטכניון התחלתי סטרטאפ במקביל ללידה של הבן הבכור שלי. אני מצטערת שאז לא היה את גוגל קמפוס לאימהות כי אם הוא היה, היה לי הרבה יותר קל. למרות שהסטרטאפ לא היה בתחום החינוך, עדיין הרצון לשנות משהו, השאלה הזאת של איך אפשר לעשות את זה אחרת עבור הילדים, ממשיך לרדוף אותי. כאשר הבן שלי התקרב לגיל בית הספר, כאימא יזמית החלטתי שאני מקימה עבורו בית ספר והקמתי את בית ספר "דרך הילד" בכפר הירוק שלפני שלוש שנים קיבל הכרה של משרד החינוך.

אז נולדה נועה, בתי השנייה. עם נועה רציתי להישאר בבית. מאוד מאוד רציתי בזה, אבל שוב, המוח היזמי ממשיך לעבוד ומהר מאוד הייתי אובססיבית לאפליקציות באפ-סטור. גיליתי שני דברים מעניינים. האחד, שיש לי הרבה מאוד רעיונות לאפליקציות, והשני, שלא ראיתי שם מורים. המורים, למרות הידע העצום שיש להם בחינוך, עדיין נשארים ברמה של דפי עבודה מנייר והתלמידים מהצד השני נולדו לתוך טכנולוגיה וזאת השפה שלהם. מכאן נולד וייזר. הקונספט הבסיסי של וייזר הוא לאפשר למורים ליצור דפי עבודה אינטר-אקטיביים, בדיוק באותה דרך שהם מייצרים דפי עבודה מנייר, בכלי פשוט ונוח, ללא שום צורך בידע בקוד. הכניסה המסיבית מאוד של טכנולוגיה לכיתות הלימוד מאפשרת את המעבר למדיום הדיגיטלי של הדפים והיא גורמת לכך להיות אפשרי. שוק הטבלטים בבתי הספר בארצות הברית הוא שוק שמגלגל מיליארד דולר. בארץ היום מתחילים לראות את הניצנים של המהפכה הטכנולוגית בחינוך.

ל-וייזר יש כמה יתרונות מאוד בולטים. הדבר הראשון והחשוב הוא שברגע שילדים מתחילים לענות במדיום הדיגיטלי במקום בניירות שנזרקים אחר כך לפח, אנחנו מתחילים לאסוף מידע מאוד מעניין על התלמיד. אנחנו יכולים לאפשר לבית הספר ולמורה להתאים אליו את תכנית הלימודים. לדוגמה, אם יש ילד שמתקשה לסיים את דף העבודה בזמן, הוא יכול מראש לקבל כמות קטנה יותר של שאלות או שהן ברמה יותר נמוכה ובעצם לשמור אצלו חוויה חיובית של למידה. היתרון השני הוא באיכות החומרים ובחסכון הזמן למורים. מורה יכול לקחת מערך שיעור דיגיטלי של מורה אחר ובצורה מאוד מאוד קלה – שוב, להבדיל מדפים – להתאים את זה לתוכן של הכיתה שלו ולרמה של התלמידים. היתרון השלישי הוא שאנחנו בעצם מאפשרים למורים לפגוש את התלמידים שלהם במדיום שמועדף עליהם ובכך להגביר את המוטיבציה ללמידה.
אני קמה בבוקר ועושה את מה שאני אוהבת ומה שאני מאמינה בו. חלק גדול מזה זה גוגל קמפוס לאימהות. הגעתי לתכנית אחרי תקופה בבית עת היה לי מאוד קשה לשמור על הזהות המקצועית. אני זוכרת את היום הראשון שהלכתי לקורס וחשבתי שאם גוגל מאמינים בי, אם הם משקיעים בי זמן ומאמצים, סימן שאני בכיוון הנכון. באותו רגע זה נתן לי המון כוח.

היום אני נמצאת באקסלרטור של 8200 ומקדמת את וייזר. תודה רבה. מאוד שמחתי להציג בפניכם את החזון של וייזר.

איזה כיף לראות את העשייה, את התמיכה, את היחד. יש עוד הרבה פרויקטים בארץ ויש הרבה דברים טובים שקורים. בפאנל הצבענו על החוליות החלשות יותר אבל באמת קורים כאן הרבה דברים. יש מיזמים וצריך להנגיש את הידע והנה התוצאות לפנינו. הרבה תודה. כמו שאמרתי בראשיתה יום, כל אחת כאן צריכה לחשוב על המקום של השגרירה הטובה וגם להעביר את המידע והתובנות שמצטברות במהלך היום לנשים שלא יכלו להגיע לכאן או אין באפשרותן להגיע לכאן או בכלל לא יודעות שהיום הזה מתקיים. רק כך נצליח לשנות.

חברות הכנסת, תודה שאתן אתנו. אני מאוד שמחה לכך. חברת הכנסת חנין זועבי, הראשונה, ה"אני מאמין הכלכלי" שלך ולאחר מכן חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וחברת הכנסת מיכל בירן. הצטרפה אלינו גם חברת הכנסת יפעת קריב.

בהמשך נרצה להקרין סרטון קצר בן חמש דקות של חנה אזולאי הספרי, קטע מסרט שלה על המקום של קבוצות באוכלוסייה.
אני מבקשת מחברות הכנסת לעלות לבמה.

שלום לכולם. אתם לא מצפים ממני לדבר כלכלה. קודם כל, תודה רבה לעליזה על היום. אני חושבת שאנחנו לא רק מדברים על נושא שהוא חשוב לאישה אלא זה נושא חשוב לחברה. אין קדמה של חברה כלשהי בלי קדמה של האישה ומבחינתי זה המבחן של קדמת החברה, מעמד הנשים וההשפעה שלהן בכל התחומים.

לפני שאני אתחיל, אני רוצה להגיד את האני מאמין שלי בתחום השוויון של נשים. אני חושבת שיש שתי דרכים להיכנס לאמונה במעמדן של הנשים או בשוויון בין נשים לגברים. יש את הכניסה מדלת האגו, האני – אני צריכה את המקום שלי בעולם, אני צריכה את ההשפעה שלי בעולם, מגיע לי, זאת הזכות שלי. זאת דרך לגיטימית. יש דרך שנייה אחרת – הרגישות לעוול. אלה שני דברים מאוד לא דומים אלא שונים וגם מובילים לתפיסת עולם שונה. הפתח שלי במעמד הנשים ולשוויון בין נשים לגברים הוא הרגישות לעוול. אם אנחנו רגישים לעוול, הגישה שלנו היא גישה מאוד ערכית. לא רק גישה של הישגים, הזדמנויות ומקום אלא גישה ערכית והיא ערכית בכל. מישהי כאן – וסליחה שאני לא זוכרת את שמה – אמרה שהיא לא רק רוצה אישה במקום הזה אלא היא רוצה תפיסת עולם ערכית והיא רוצה לשנות ערכים. זה האני מאמין שלי. אני חושבת שזה אני מאמין שאנחנו גם צריכות לחזק. לא מספיק נשים בכנסת אלא אנחנו צריכות נשים בכנסת שגם ישנו את הערכים של העולם הפוליטי האכזרי, האלים, שלא רגיש לעוול, התחרותי כל כך. זה הערך הנוסף של הנשים ובזה אני מאמינה.
אם אנחנו מדברים על זה, אני חייבת לא להסכים עם נשים שאמרו שזה תחום שהוא בתוך האחריות האינדיבידואלית שלנו וכי אנחנו יכולות לשנות. לא, יש אחריות על המדינה. כאשר מדובר באזרח, יש אחריות קולקטיבית על הרוב כאשר מדובר במיעוטים, יש אחריות לאזרח היהודי כאשר מדובר באזרח ערבי, יש אחריות של סיסטם. אני לא יכולה לשנות את מעמד הנשים. גם אם הייתי יהודייה, לא הייתי יכולה לחשוב שאני רוצה לשנות את מעמד הנשים היהודיות בלי לשנות סיסטם, בלי לשנות תפיסה כוחנית, בלי לשנות את הביקורתיות שלנו כלפי הממסד וכלפי מדיניות.

אני, תסלחו לי, לא מאמינה בצדק כלכלי. אני מאמינה בצדק. נקודה. אני לא מאמינה בשלום כלכלי אלא אני מאמינה בשלום ובשלום צודק. זה עושה אותי גם אישה וגם אישה פלשתינית בתוך הכנסת ויש לנו הרבה דברים משותפים שאני יכולה לקדם עם עליזה ואני רוצה לקדם עם עליזה ועליזה תתמוך בי.

איפה היה הסיור הראשון של הוועדה?

בנצרת. נכון. לכן אמרתי את הדברים.

אני רוצה עכשיו לנסות לדבר על האני מאמין הכלכלי שלי או על העצמה כלכלית של הנשים הערביות ואני מתחילה מהצד הכלכלי. אחוז הנשים הערביות שעובדות הוא 22 אחוזים. יש סטטיסטיקה שאומרת 25 אחוזים. בהשוואה למדינות ערב הלא מתקדמות, וישראל היא הרבה יותר מתקדמת מבחינה טכנולוגית ומבחינה כלכלית, זה האחוז הנמוך ביותר באזור המזרח התיכון וגם בהשוואה למדינות ערב.

הטענה המסורתית הסטנדרטית שאני שומעת ועד לאחרונה היינו רגילים לשמוע היא שהנשים הערביות לא רוצות לעבוד וכי יש חסם תרבותי וחסם חברתי. הנה הסטטיסטיקה. מתוך כל מאה נשים ערביות שלא עובדות, יש 13 שלא רוצות לעבוד ו-87 מאוד רוצות לעבוד. עבורנו עבודה, עבור האישה העבודה היא לצאת לעולם. האישה הערבייה, אם היא תצא מדלת הבית, היא תצא כדי לעבוד. היא לא תצא כדי שתהיה פעילה במוסד תרבותי או במרחב הציבורי. זאת דרך הכניסה שלנו לחיים, זאת דרך הכניסה שלנו למרחב הציבורי. קודם כל לעבוד ואחר כך אנחנו יכולות להיות פעילות במרחב הציבורי, אחר כך אנחנו יכולות להתנדב במוסד כלשהו, אחר כך אנחנו יכולות לחשוב או מתחילות לחשוב על המקום שלנו ועל המיקום שלנו בחברה שלנו. קודם כל עבודה. אם מדברים על עבודה אצל הנשים הערביות, מדברים על אחריותה של המדינה כי הסיבה ש-87 אחוזים מהנשים הערביות לא עובדות היא מחסור במקומות עבודה וזאת לא אחריות האישה הערבייה. זאת גם איננה אחריות של החברה הערבית אלא זאת אחריות המדינה. מחסור במקומות עבודה.

אם אני רוצה לדבר על מחסור במקומות עבודה, מה אני אומר? אני אתחיל לדבר על אזורי תעשייה כי אי אפשר ליצור מקומות עבודה לנשים כאשר רק מדברים על המרכז ורק מדברים על עידוד או חיזוק התחבורה הציבורית מהפריפריה למרכז וזאת כדי לחפש לנשים הערביות מקומות עבודה במרכז. אנחנו צריכות לקדם את אזורי התעשייה ולקדם את התשתית של הישובים הערביים כי האישה הערבייה, כמו שאר הנשים, קודם כל מחפשת עבודה במרחב הישוב שלה, בתוך הישוב או קרוב לישוב הערבי, קרוב לעיר וקרוב לכפר הערבי. הקשר בין מקומות תעסוקה לנשים ערביות לבין פיתוח הישובים הערביים הוא קשר הדוק והוא הדוק יותר מאשר הקשר בין מקומות תעסוקה לגברים הערביים לבין פיתוח הישובים הערביים. אי אפשר ליצור מקומות עבודה לנשים הערביות בלי אזורי תעשייה, בלי למשוך מפעלים או מקומות תעסוקה לישובים הערביים. איך אפשר לעשות זאת אם 2,3 אחוזים מאזורי התעשייה במדינה נמצאים בישובים הערביים? אנחנו 18 אחוזים, מיליון ו-300 אלף, אבל 2.3 אחוזים מאזורי התעשייה נמצאים בישובים הערביים. אני לא יכולה להתחיל לדבר על עבודה בלי לדבר על אדמה, בלי לדבר על הפקעת אדמות ולא בגלל שזאת אובססיה שלי.
כדי לתת לכם את הרעיון שחלקכם כל כך לא אוהב לשמוע, כל כך אין לו את האומץ לשמוע, כל כך אין לו את הערכים עליהם דיברתי מההתחלה, זאת נקודה ערכית לדבר על שוויון בין נשים ערביות ועל מיקומן הכלכלי של הנשים הערביות. פרקטיקה, צריכים לדבר על החזרת אדמות, צריכים לדבר על תיעוש, צריכים לדבר על פיתוח אזורי תעשייה, פיתוח התשתית וצריכים לא להאשים את הקורבן ולהגיד בכל האומץ שלחלק יש ולחלק אין את האומץ הזה לדבר גם על הפליה ועל גזענות.

אני לא רק אישה אלא אני אישה פלשתינית, יש לי את הזהות שלי ואף אחד לא יכול להתווכח ולומר שאני מאמין בצדק הכלכלי והשוויון הכלכלי אבל את הזהות שלך, את המקום שלך במולדת שלך אני לא מכיר ואני מדכא. תודה.

תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. כמו שאת יודעת, כאשר רוצים, אפשר לעבוד יחד ולשתף פעולה.

חברת הכנסת יפעת קריב.

שלום לכן. כמו שאתן יודעות, אנחנו כולנו כאן בלחץ של זמן. אני השארתי שדולה בלי חבר כנסת ורצתי לכאן. אני רוצה לומר ממש במשפט אחד. חברת הכנסת עליזה לביא, באמת כל הכבוד, שאפו. אנחנו מסתובבות היום בכנסת ורואות נשים, נשים, נשים. איזה כיף. בקרוב מאוד היעד הוא שישים חברות כנסת ולשם אנחנו הולכות כך שלא רק היום נראה נשים. שוב, תודה רבה לך על מה שעשית היום.

האני הכלכלי שלי. אני אהיה קצרה ומדויקת. אני רוצה לומר לכם מה אני חושבת על זה ואני אחלק את דבריי לשני נושאים. זה מתחיל במי אני, מה אני ומה למדתי. אני אחרי הצבא רציתי ללמוד את המקצוע אותו אני אוהבת שהוא עבודה עם בני אדם. אני עובדת סוציאלית בהכשרתי והלכתי ללמוד עבודה סוציאלית. יש כאן עובדות סוציאליות, נשות חינוך. משם אני באה. לא אכפת לי שזה מקצוע נשי. זה המקצוע אותו אני אוהבת. מעמד ביניים, לא מרחיבה יותר מדי. כשבאתי לשלם את התשלום הראשון שלי לאוניברסיטה, הגעתי לבנק לפרוס את התשלום לתשלומים, לחלק, הסתכלה עלי הפקידה ואמרה: עבודה סוציאלית? אנחנו ממך לא נראה כסף. עד היום זה מלווה אותי. דרך אגב, חזרתי אחרי כמה שנים ואמרתי לה: את רואה? זה משתפר. ביום בו בחרתי את המקצוע ללימודים, הלכתי לשלם את התשלום הראשון שלי, אמרו לי שממני לא יראו כסף. כך התייחסו אלי. את צריכה לפרוס לתשלומים, אבל את בטח לא תגיעי לשום מקום. זאת הייתה אמירה שמלווה אותי כל כך הרבה שנים אחר כך, עשרים שנים אחר כך. אני זוכרת את הפקידה, אני זוכרת את האשנב בבנק ואני חושבת שזה מתחבר לתפיסה הכלכלית שלי שאומרת שלכל אישה בכל מקום ובכל מצב חייב להיות מקצוע והיא חייבת לפרנס את עצמה. אני התחלתי לעבוד בגיל 15 ועבדתי כל חיי עד היום עם ארבע לידות, עם ילדים ועם כל מה שעשיתי, ותמיד אני יודעת שכאשר הרווחתי כסף, זה שם אותי במקום של עצמאות, עצמאות כאישה, עצמאות כלכלית, עצמאות שאני לא חייבת לאף אחד כלום. גם כאשר בחרתי במקצוע שלי של עולם העבודה הסוציאלית והחינוך, לא התביישתי בזה אלא באתי לזה בגאווה מאוד מאוד גדולה.
אני אומרת לנשים שלא משנה מה תבחרו להיות בחיים שלכן, בין להיות בתפקיד מאוד בכיר עם המון שעות מחוץ לבית לבין להיות עקרת בית ולגדל ילדים או פשוט להיות בבית במשך כמה שנים, בתחילת הדרך תרכשו מקצוע, תלמדו, תתפתחו למקום שאתן מאמינות בו, כך שבבוא היום, בכל מקרה, אישה תוכל לפרנס את עצמה ולעולם לא תזדקק לאף אחד שיפרנס אותה.

הדבר שאני אוהבת לעשות הוא כאשר אני הולכת למקום כלשהו ופעם במשהו מחליטה להתפנק במשהו, אני משלמת את זה מהכסף שלי ואף אחד לא משלם עלי, לא בגיל 15, לא בגיל 21, לא בגיל 28, לא כאשר עבדתי בכמה עבודות כדי לממן את הלימודים באוניברסיטה. תמיד שילמתי בעצמי והיום הפינוק הקטן שלי הוא שאם אקנה תיק או נעל או משהו אחר, זה מהכסף שלי שהרווחתי מעבודתי במשך כל החיים, כל הזמן, בכל תפקיד.

הקריאה שלי אליכן היא לעצמאות כלכלית ולהיות אחראיות לעצמנו עם מקצוע והצלחה. זה המקום אליו אני שואפת. תודה רבה.

תודה לחברת הכנסת יפעת קריב. רוצי לשדולה שלך ותודה שבאת. חברת הכנסת מיכל בירן שגם רצה בין העיסוקים השונים.

שלום. אני מתנצלת על כך שאני אצטרך לעזוב לאחר דבריי. אלה החיים בכנסת. מי שמכיר את הכנסת, יודע שכך זה עובד ויודע שיש כמה דברים חשובים שמתקיימים כולם בעת ובעונה אחת.

הייתי שנים רבות בתנועת הנוער העובד והלומד, עד גיל 28, וכאשר עזבתי התחלתי לחשוב מה אני רוצה לעשות בחיים. אני ממש זוכרת את הרגע הזה בו הבנתי שלא משנה מה אני אעשה, ישלמו לי על זה 5,000 שקלים כי אני אישה. אני אוכל לנהל את כל תנועות הנוער בישוב מסוים, אני אוכל לעשות דברים רבים, אבל איכשהו יש תקרת זכוכית מאוד מאוד ברורה וברגע שאישה ממלאת את התפקיד, אפשר לשלם מעט כסף ולא משנה כמה אחריות יש בתפקיד ולא משנה כמה כישורים נדרשים למילוי התפקיד. לא בכדי אני עוסקת בכנסת בעיקר בנשים בשוק העבודה וזה הדבר שבוער בי.

יש לי הצעת חוק אחת עם חברת הכנסת גילה גמליאל מהליכוד. יש סעיף מאוד מעצבן - אני לא יודעת אם יצא לכם להיתקל בו – שמוסיפים לחוזים של עובדים בכלל כאשר אוסרים עליהם לדבר עם עובדים אחרים באותה חברה על תנאי העסקה שלהם. הדבר הזה מעצבן מאוד. הוא חזק בהייטק, הוא חזק בתקשורת והוא פוגע בעובדים בכלל אבל במיוחד הוא פוגע בנשים כי אני לא יודעת איך אבל לגברים יש יותר אומץ או חוצפה או תעוזה, לא יודעת איך לקרוא לזה, ויש יותר גברים שמוכנים להיכנס לבוס ולומר לו שהעבודה שלהם שווה יותר ולכן או שיעלו לו את המשכורת או שהוא הולך. נראה שיש יותר נשים – שוב, יכול להיות שהחלוקה הזאת היא סטיגמטית ומגדרית – שאיכשהו מזדהות עם הבעיות של החברה, עם הקשיים שלה, עם זה שאין לה כסף ולא נעים להן. פעמים רבות נוצרים מצבים שנשים עובדות במשרד ליד גבר שעושה בדיוק את אותה עבודה ובכל זאת הוא מרוויח יותר מהן.
דיברתי עם בני נוער חמודים וילדה אחת בכיתה ט' שאלה האם גם בכנסת חברי הכנסת ממין זכר מקבלים משכורת יותר גבוהה מזו שמקבלות חברות הכנסת. היא לא הבינה איך עובד המנגנון הזה בו אפשר להפלות. הייתי צריכה להסביר לה שהחוק לא מאפשר את ההפליה הזאת אבל הדינמיקה הבלתי פורמלית שהדברים לא חשופים ולא שקופים כן מאפשרת את זה. הסעיף הזה בחוזה לא יעמוד בשום מבחן משפטי אבל הוא לא נאלץ לעמוד בשום מבחן משפטי. האדם הסביר והאישה הסבירה, זה מופיע שם, מצייתים לו ואנחנו מקווים שזה שיהיה אסור לשים אותו, כן יעזור קצת במאבק המגדרי.

חוץ מזה, אני עוסקת עכשיו במאבק המיילדות. איכשהו יש חפיפה רבה בין מאבקים של נשים למאבקי עובדים וזה הדבר המרכזי בו אני עושה בכנסת. מאבק על הפנסיה כאשר גם שם אף אחד לא מדבר על כך כי זאת בעיה שהולכת להתפוצץ והיא כללית, אבל נשים גם בתחום הזה נמצאות במצב יותר בעייתי. הן חיות יותר, הן עובדות פחות, גם פחות שנים וגם בגלל היציאה לחופשות לידה.

הן עובדות גם בבית.

הן עובדות גם בבית ועל העבודה הזאת לא אף אחד לא משלם פנסיה. זה גורם לכך שהן יוצאות לפנסיה ואין להן כל יכולת להסתדר בעצמן ולקבל עצמאות כלכלית גם בגיל שלאחר פרישה, בגלל החולשה שלהן בשוק העבודה בתקופה שלאחר הפרישה יחד עם זה שהן פשוט חיות יותר שנים וקרנות הפנסיה משקללות גם את זה.

בכל התחומים האלה אני לרשותכן. למי שיש רעיון, למי שיש בעיה והיא צריכה עזרה, אני לרשותכן כמו חברותיי חברות הכנסת שיושבות כאן ומי שיושב כאן מהווה הרכב ממש מצוין כי הן מהלוחמות על זכויות נשים בכנסת.

שיהיה המשך כנס מוצלח. אני רצה למאבק הבא.

תודה רבה למיכל בירן. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה.

שלום לכולן. קודם כל, תודה לעליזה. אני חושבת שהתודה על היום הזה היא בתוך מכלול. היושבות כאן נמצאות בקשר קבוע עם הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ומי שלא, צריכה לדעת שהרבה נושאים שלא הוצפו בכנסות קודמים או פחות נגעו בהם או פחות דיברו עליהם, עתה מדברים, נוגעים בהם, מרימים אותם ובעיקר חושפים אותם לאור השמש בוועדה. תודה רבה גם על היום הזה וגם על פעילות מאוד אינטנסיבית.

אני זכיתי לעשות את אחד הדברים המשמעותיים בחיי לטובת נשים עוד לפני שבאתי לכנסת. בזכות זה אני כאן, בזכות המאבק לטובת אלמנות צה"ל ואלמנות נפגעי טרור. הדבר הזה היווה עבורי הוכחה לשני דברים דרמטיים בתפיסת העולם שלי, שאחד משלושת הנושאים המרכזיים עליהם באתי לכנסת ובהם אני עוסקת כל יום וכל היום היה הנושא של נשים ואני הגדרתי את זה במשמעות של קידום נשים לצמתים של קבלת החלטות. אני חושבת שלמרות שיש לנו עוד מה לתקן, ברשותכן חברותיי מהשמאל, אני אצטט משהו שאמרנו על ההתיישבות ביהודה ושומרון והוא שאנחנו לא צריכים להיות עסוקים בעוד בית ובעוד גבעה וכך עם נשים. לא צריכים להיות עסוקים בעוד אישה פה ובעוד אישה שם אלא צריך לגעת בנקודות הליבתיות. צריך לגעת בכך שצריך שכר שווה לעובדות ולעובדים וזאת נקודת ליבה. זה לא משנה אם יהיו במקום מסוים מאה נשים במקום חמישים אבל אם עדיין הן יקבלו בין 15 ל-30 אחוזים פחות שכר מאשר מקבלים הגברים, מה יצא לנו מזה?

לכן אני חושבת שהמשמעות המרכזית מבחינת ריכוז המאמץ הוא לנסות להביא כמה שיותר נשים לצמתים של קבלת החלטות. ברוך השם עוברים כאן חוקים רבים שזאת המטרה שלהם כאשר גם החוק הראשון בכנסת הזאת של עליזה ושלי דיבר בדיוק על העניין הזה, להביא נשים לצומת של קבלת החלטות.

אני חושבת שחופש של נשים הוא קודם כל חופש כלכלי ואי תלות כלכלית וזה מבחינתי מתחיל ממילה שאם תבואו לכנסת אפילו פעם אחת, תשמעו אותה בממוצע עשר פעמים בשעה וזה הנושא של חינוך. חינוך גם במשמעות של מתן אפשרות להתקדמות בתהליכי בית הספר, האקדמיה ורכישת מקצוע וחינוך גם במשמעות של חינוך של החברה וזכויות שוות של נשים. אני חושבת שאי אפשר לדבר על חופש כלכלי של נשים בלי לדבר על מה קורה כאשר נשים יוצאת לעבוד. זה יפה שאנחנו מבקשים או רוצים או מצפים שנשים תלכנה לעבוד אבל כאימא לשבעה ילדים שעובדת הרבה מאוד גם בבית, אם אני אישה צעירה והתשלום למעון שאני צריכה לשלם על הילד שלי - בגלל שאין מספיק מעונות במדינת ישראל שמסובסדים - הוא בסכום עתק ומתחיל הדו שיח הפנים משפחתי מי עדיף שיעבוד, אני או הבעל שלי, אז פספסנו. לכן הלחץ למשל שלי הוא מאוד גדול על שר הכלכלה שבמקרה יושב ראש המפלגה שלי לא להרפות מבנייה של עוד ועוד ועוד מעונות ולהכניס כמה שיותר נשים בכל מיני שלבים בחיים שלהם תחת הכותרת של זכאיות לסבסוד של המדינה.

החוויה האישית שלי. אני אישה בת 49 וכבר עברתי יותר ממשהו אחד בחיים שלי אבל בתהליך ההתבגרות האישי שלי בכנסת, את התהליך הזה אני עוברת בתת הוועדה של מניעת סחר בנשים וזנות. כל אחד ומה שנשרט לו בתהליך. העניין הזה שאני רואה אותו בנושא של סחר בנשים, הוא לדעתי הקריאה שחייבת לצאת גם החוצה כי כאן בכנסת היא מתקיימת. יש 27 חברות כנסת שגם אם תהום פעורה בינינו בכל מיני נושאים, בנושא של זכויות נשים אנחנו מאוד מאוד מאוד מאחדות כוחות ומאוד מאוד מאוד נלחמות על החוקים שמגישות חברות הכנסת. אני חושבת ששיתוף הפעולה של ארגוני נשים ונשים, שיתוף פעולה עם הארגונים המוניציפאליים ושיתוף הפעולה עם הארגונים הממלכתיים החל מהכנסת, זה נכון אבל אני חושבת שהדבר המרכזי הוא שיתוף פעולה. ככל שאנחנו נשתף יותר פעולה, לדעתי נצליח להביא יותר נשים שיצאו החוצה גם ממקומות שיותר קל להוציא אותן וגם ממקומות או מנושאים שהם יותר חשוכים.

אני רוצה לברך כל אחת ואחת מכן שהייתה ביום הזה ולהתנצל על כך שבאתי באופן אישי רק לחלק הזה. אני בטוחה שיכולתי ללמוד הרבה מכל אחת מכן. תודה רבה. גם אני אתנצל על כך שאני הולכת לשדולה מרכזית בנושא של מניעת שר"פ בבתי החולים.

תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חברת הכנסת מיכל רוזין.

אני חושבת שלדבר עם נשים זה אומר לדבר בגובה העיניים ולא מאחורי פודיום. אני מקווה שזה בסדר מבחינתכן. נאמר כאן כל כך הרבה ואני באמת לא אחזור על דברים שנאמרו אבל אני חושבת שכאשר אנחנו מדברות על שיתוף פעולה, אנחנו מדברות על נשים בכנסת, אנחנו תמיד צריכות לזכור שכל נושא זכויות נשים ובכלל פמיניזם – ואני פמיניסטית, ואם לא אמרתי, אולי כדאי להתחיל עם זה – הוא תפיסת עולם כוללת. זאת תפיסת עולם בה אנחנו רואים את כל מה שקורה בחברה, את כל הגוונים של החברה ואת כל הנושאים השונים. אי אפשר להסתכל על שוק התעסוקה ולא להסתכל על דיני האישות במדינת ישראל, וחבל ששולי יצאה אבל עליזה נמצאת כאן. אי אפשר לדבר על שוק התעסוקה ולא לדבר על הליך גירושין ונישואין במדינת ישראל. אי אפשר לדבר על הליך גירושין ונישואין במדינת ישראל בלי לדבר על ועדת שניט וחזקת הגיל הרך. אי אפשר לדבר על שוק התעסוקה ולא לדבר על פנסיה ופרישה, על גיל פרישה ועל העלאת גיל הפרישה ששוב רוצים להעלות. כל החיבורים האלה חייבים להיעשות כי הכול קשור אחד בשני.

צריך תמיד לזכור שכאשר אנחנו חברות הכנסת מדברות, רובנו נשים מאוד פריבילגיות. נשים שיכלו, שהגיעו, נשים שהצליחו וטוב שכך למרות שכולנו חווינו את השאלות. קראתי הבוקר שגם את עליזה נשאלת אם את לא המשכורת השנייה. גם אותי שאל מעסיק בראיון עבודה למה אני מבקשת משכורת יותר גבוהה. לא היה לו נעים לשאול אותי אם אני נשואה ולכן הוא שאל אותי אם אני לא המשכורת השנייה בבית. כולנו חווינו את זה, כולנו מכירות את זה, כולנו מכירות את התופעה של לצאת מעולם העבודה לחופשת לידה ומה קורה כאשר את חוזרת ופתאום הדרישות משתנות, פתאום מבקשים ממך דברים שלא היו קודם בתפקיד ומה קורה כשאת בכלל יוצאת מעבודה אחת לחופשת לידה מעט יותר ארוכה ומנסה לחזור לשוק העבודה. אפילו במובן של התחושה שלך, שאת במקום מוחלש יותר, שאת לא במקום של לדרוש ולומר שאת טובה. כרגע היית בבית עם חיתולים ולכן את לא באה עם כל העוצמות, ההעצמה והביטחון העצמי ואומרת שאני שווה ואני טובה אלא מראש את באה עם איזושהי עמדה פחות קשוחה.

באחוזים כמעט ואין הבדל בין נשים לגברים במעורבות בשוק התעסוקה אבל יש הבדל אדיר בשכר. אנחנו משתכרות שישים אחוזים מהסכום אותו משתכרים הגברים. יש הבדל אדיר בהיקפי המשרה. אנחנו מדברים על כך שרוב הנשים עובדות בחצאי משרה, ברבע שמרה ובשמינית משרה. מי שבאה מעולם העמותות – למי שלא יודע, הייתי מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית – יודעת כי שם בכלל מדברים על שני שליש משרה, על רבע משרה, על שתי שישיות, כל מיני חישובים כאלה כדי להצליח לממן את כל המשכורות. אין ספק שנשים מופלות בשוק העבודה אבל זה לא רק שוק העבודה. שוק העבודה חי בתוך מדינת ישראל, בתוך החברה הישראלית, בתוך העובדה שרוב הנשים הן עדיין אלה שעליהן מוטל רוב הנטל של הטיפול בילדים ובמשק הבית, גם אם הן קרייריסטיות ועובדות, גם אם הן מרוויחות את המשכורות הנאותות וגם אם יש להן שכר שווה ערך לגברים, עדיין הן אלה – לפי כל המחקרים – שנושאות בנטל גידול הילדים ובמשק הבית. יותר מכך, הן גם אלה שבגילאים יותר מבוגרים יישאו בנטל של הטיפול בהורים המתבגרים ובסביבה המתבגרת שלהן כמו דוד ודודה. הן אלה שיישאו בנטל הזה. לכן כאשר אנחנו מדברים על שוק התעסוקה ומדברים על הנושאים האלה, אי אפשר רק לדבר ספציפית על נושאי תעסוקה אלא חייבים לראות את כל התמונה. צריך להסתכל על הכול. צריך לדבר על חופשת לידה, צריך לדבר על מעונות יום, צריך לדבר על הליכי נישואין וגירושין, על מזונות, על ביטוח לאומי וצריך לדבר גם על אלימות. אלימות, אלימות, אלימות. יש אלימות כלכלית רבה מאוד, אלימות כלכלית שגם במידה רבה נתמכת על ידי המדינה ועל ידי מוסדות המדינה. אלימות כלכלית כלפי נשים ואלימות בכלל. נשים שסובלות מאלימות לא יכולות להיות במקום של העצמה, לפתח את עצמן, להגיע למקומות, לפתח קריירה. הן לא מסוגלות לכך. אלימות מינית שפוגעת, שלא נדבר על 11 אלף שנים בשנה שעוזבות את מקום העבודה בגלל הטרדות מיניות. אי אפשר לומר שזה נושא אחר ובנושא הזה נטפל במסגרת אלימות מינית ועכשיו בואו נדבר על שכר שווה ערך בעבודה. אי אפשר להפריד. כל הנושאים האלה מחוברים, כל הנושאים האלה בסופו של דבר מרכיבים את עולמנו של הנשים ולכן הכול קשור אחד בשני. אנחנו נקיים את כל המאבקים זה לצד זה בקווים מקבילים אנחנו כאן בשבילכן. אנחנו הגענו לכאן לשרת אתכן, לשרת את הציבור ולקדם את זכויות הנשים עד שתהיינה כאן נשים נוספות שיוכלו לדבר בשמן. חשוב מאוד שלא יהיו כאן רק נשים שמדברות בקול אחד ובצבע אחד. אני חושבת שחסרים עוד צבעים רבים של נשים שקיימים באוכלוסייה ובחברה ועדיין לא נמצאים כאן אתנו אבל חשוב שנביא את הקול שלהן אבל גם נצליח להביא אותן לכנסת כדי שהן יאמרו את קולן בעצמן. תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה.

תודה. קודם כל, תודה על היום הזה, על היוזמה ועל היכולת להחזיק את האודיטוריום של הכנסת מלא במשך כל כך הרבה שעות. אתן יודעות, בפוליטיקה אומרים שכל הדברים כבר נאמרו אבל לא על ידי כל האנשים. תרשו לי להצטרף לכל הדברים החשובים והמלומדים שנאמרו על ידי חברותיי, אלה מהן ששמעתי, ואני מצטרפת לכל מילה.

בהמשך לדברים של מיכל שדיברה גם על תפיסת עולם כוללת ועל הקשר בין הדברים, אני רוצה לחזור על הדברים שאמר כאן לפני מספר שעות אודי אלוני, הבן של שולמית אלוני. הוא דיבר על הפמיניזם של אימא שלו, שבטח מיכל ואני רואות אותה כאימא הרוחנית והפוליטית שלנו, ובמיוחד שני דברים בדברים שלו תפסו את האוזן שלי. האחד, הוא דיבר על שולמית אלוני שכולנו התרגלנו לראות כאישה חזקה, כמנהיגה, כפוליטיקאית מאוד מאוד מלומדת וגם בדברי ההספד אליה הרבה דיברו על הידיעות שלה בתנ"ך, בהיסטוריה, באזרחות וכולי, והוא דווקא דיבר לא על המקום המלומד והשכלתני אלא על הלב. הוא אמר שאימא שלו פעלה והרבה מהדברים שהנחו אותה בבחירת המאבקים, למה לעזור, מה לקדם, היו אינסטנקטיביים. הוא אמר, תקראו לזה אינסטינקט נשי, תקראו לזה לב, רק את הלב הזה היא הייתה צריכה הרבה פעמים להסתיר כדי לנצח בעולם של גברים. אני חושבת שהוא האיר איזשהו פן אחד שבעצם משותף לכולנו במאבק שלנו, לא להידמות לגברים אלא להיות נשים אבל לקבל את אותה זכות שווה.

בהקשר הזה אני רוצה לספר – ושוב, זה מתקשר לתפיסה הכוללת ולכך שבעצם כל המאבקים הם מאבק אחד – שמחר, שבוע האישה הבינלאומי, מעלה הצעת חוק שחתומות עליה גם מיכל, זהבה, נדמה לי שגם עליזה, מרב מיכאלי ואחרות העוסקת בניסוח שלטים וטפסים במוסדות ממשלתיים במרחב הציבורי בפנייה שוויונית. נמאס לי שמבקשים ממני חתום כאן ושכאשר מבקשים ממני להופיע בכנסים פונים אלי כחבר כנסת יקר. התגובות שהתקבלו בעיקר מגברים היו: מה זה חשוב, מה אתן מתעסקות עם הדברים האלה, מה עם המאבק לשכר. שמנו לב – מי שמכירה קצת מאבקים אקטיביסטיים – שבדרך כלל אלה שאומרים שזה יותר חשוב מזה, לא עושים לא את זה ולא את זה. לעומת זאת, אנחנו שעושות גם את זה וגם את זה, יודעות שאין זה בלי זה כי אם אנחנו מודרות מהשפה, אנחנו מודרות משוק העבודה, אנחנו מודרות מהרחוב ומכל מקום אחר, אז פתאום הקול שלנו נשמע צפצפני כי אנשים לא רגילים לשמוע קול של אישה מדברת במרחב הציבורי ורק אומרים כמה היא נשמעת מורתית וצפצפנית, ואנחנו לא מרוויחות שכר שווה.

נשים שנשלחות לכנסת, כל הזמן אנחנו אומרים שזה מספר שיא של נשים אבל אנחנו עדיין פחות מרבע מהיושבים והיושבות בבית הזה, וזה בכנסת שהיא עם מספר שיא. אלה, כמו שמיכל אמרה, הנשים שנלחמות בתקרת הזכוכית אבל לצדנו יש גם את הנשים שנלחמות ברצפת הבוץ, נשים שעובדות במשרות החלקיות וחיות בעוני.
אני מדברת כרגע בשם שלושתנו שמאמינות בחשיבותו של ייצוג ובכך שכל אחת צריכה לייצג את עצמה. עם זאת אני חייבת לציין את דוד צור. אני חברה גם בוועדה לסחר בנשים ולנשים בזנות, עוד נשים שנמצאות ברצפת הבוץ המאוד מאוד טובענית, וזה מסוג המאבקים שככל שהוא מתקדם, אנחנו מגלות ומגלים כמה הוא ארוך וקשה ועד כמה כל התחומים – הכלכלי, האתני, הגלובלי, הפמיניסטי, המאבק של הייצוג – נמצאים וקיימים בכל אחד מהמאבקים האלה.

למה לדבר רק על מאבקים? אני רוצה קודם כל לחזק אתכן ואותנו. הבוקר ראיינו אותי בתכנית רדיו ושאלו אותי האם עדיין צריך את יום האישה הבינלאומי. אמרתי שכאשר נשים ישתכרו כמו גברים, יפסיקו לסבול מתקיפות מיניות ומהטרדות מיניות, יישאו בתפקיד שווה בחלוקת העבודה במשפחה, לא יאכלסו את העשירונים התחתונים של העוני, של המשרות החלקיות וכולי וכולי, אז אנחנו בהחלט נבטל את יום האישה הבינלאומי ונפסיק לציין אותו. עד אז נמשיך לציין אותו ובגאווה. תודה.

תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אנחנו נסיים את החלק הזה עם שותף, חבר הכנסת דוד צור שעומד בראש תת הוועדה להתמודדות עם סחר וזנות. את נושא הזנות הוספתי לתת הוועדה. הוועדה נקרה הוועדה לסחר בנשים והיום היא כוללת גם את הנושא של זנות.

לפני שהתמניתי באופן רשמי להיות יושבת ראש הוועדה, צורי לקח אותי לסיור בתל אביב יחד עם השוטרים היקרים שהכרתי באמצעותו. צורי מהווה שילוב מדהים בין איש שטח שמכיר את המשטרה אבל גם את המציאות הקשה. בסחר ירדנו ובאמת אנחנו מקבלים תעודות כבוד על השיפור המדהים שחל בחברה בישראל, אבל סוגיית הזנות ובעיית הזנות, זנות נוער וזנות ילדים, הופכת להיות בעיה מאוד קשה גם במרחבי האינטרנט, הטרדות מיניות באינטרנט ועוד ועוד נושאים שנערמים על שולחנו. בבקשה, חבר הכנסת דוד צור.

יישר כוח לך עליזה על היום הזה. צר לי שלא יכולתי ליטול בו חלק במשך זמן רב יותר. למען האמת אני בא מהצבעות מאוד אינטנסיביות בנושא של השוויון בנטל ודווקא עיקר הדיון היה בנושא הארכת השירות לבנות מתוך תפיסת עולם שאומרת שכדי לאזן את קיצור משך השירות לבנים, נעשה שוויון בנטל ונאריך את משך השירות לבנות. כמה סמלי. אפילו שאנחנו מהקואליציה, כמובן שהתנגדנו לחוסר האיזון הזה.

לא נפתח דיון כי זאת סוגיה.

לא לייצר שוויון דרך העמסה דווקא על ציבור שכן משרת כמו הנשים. בת שמשרתת בחוד, בקרקל, שעושה את השירות המלא והיא אפילו נותנת מעל ומעבר ואני חושב שיש כאן ממש חוסר איזון. זה בהקשר של היום המיוחד הזה ממנו באתי.
אמרה חברת הכנסת עליזה לביא שהעיסוק שלי בנושא הזה הולך הרבה מאוד שנים אחורה, גם מהתקופה בה הייתי במדים, עוד לפני היותי מפקד מחוז אלא דווקא בתפקידיי במטה. צריך לומר שזאת פינה אפלה שלצערי היא אמנם פינה בקצה, שנמצאת אולי ממש בחצר האחורית של החברה, אבל היא מייצגת כי בסוף האוכלוסיות הכי מוחלשות, הכי פגיעות שסבלו מהטרדה מינית כבר בתחילת הדרך ולאחר מכן הידרדרו ממש לשולי החברה ונפלו, בפירוש נפלו, לזנות או היו קורבנות לסחר, הן לצערי מראה מאוד מטרידה שלנו כחברה ביחס שלה לנשים ובמיוחד לנשים היותר חלשות. למרות שאפשר לומר שבסך הכול החברה עברה כברת דרך לא מבוטלת גם בשוויון המגדרי וגם במיצוב הנשים בתוך החברה, עדיין צריך לומר שיותר קשה לאישה לשרוד בחברה המאוד שוביניסטית וכוחנית כמו שלנו.

אני רואה כאן פקודות שלי לשעבר ואני אומר את זה ממש בגאווה גדולה. את שתיהן אני מכיר היטב. אחת מהן ממש פקודה ישירה שלי שאפילו היה לי העונג לקדם אותה, לא בזכות היותה אישה. יעידו על כך אלה ששירתו אתי עת הייתי גם במשמר הגבול וגם במשטרה הקלאסית שבפירוש יש תפקידים בהם לנשים יש יתרון יחסי גדול מאוד על פני גברים וזה אמור לגבי תפקידי חקירות וגם בתפקידי פיקוד ושטח. אמרתי ליועצת לענייני נשים של הרמטכ"ל שהלוואי והתפקיד שלה יתייתר אבל כנראה שהוא לא יתייתר כי הוא חיוני במצב הזה בו צריך לדאוג כל הזמן שהנושא הזה לא ירד מעל הפרק, אם כי צריך לומר שדווקא המסגרות האלה של צבא ושל משטרה הן מסגרות יחסית יותר פתוחות בקידום ובהתייחסות לנשים למרות שגם שם הדרך ארוכה בנושא השוויוני.

בנושא בו אנחנו מטפלים, הנושא הקלאסי, קיימנו כאן יום עיון נפרד שכרגע לא נדבר בו בהרחבה, אבל אתן כולכן מוזמנות לבוא בזמנכן ולתרום כפי שאתן יכולות כי הנושא הזה ללא ספק עוד דורש הרבה מאוד דחיפה ואני מקבל את העזרה מלוא החופן גם מחברותיי וגם מחבריי בכנסת. תודה רבה לכן.

תודה לחבר הכנסת דוד צור. השעון עובד מהר. אני רוצה שנעבור לחלק הבא. כמו שראינו כאן את חברי וחברות הכנסת, הרי שבכנסת הזאת באמת נוצרת כל הזמן חברות נשית גם עם גברים שמכירים וקרובים לנושאים שחשובים לנו ושנזנחו לא מעט שנים. אנחנו באמת מנסים. שולחן הוועדה עמוס מאוד בנושאים רבים, חלקם ישנים וחלקם חדשים. אנחנו עוסקים גם בחקיקה, גם במודעות. הוועדה היא באמת בית של כולם. אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה למנות משקיפות, נשים שבאות מאוכלוסיות שאינן מיוצגות בכנסת ישראל. לתדהמתי גיליתי שנשים במפלגות החרדיות והערביות - יש נציגה אחת מתוך שלוש מפלגות - נשים דרוזיות ונשים בדואיות אינן מיוצגות בכנסת ישראל. אגב, גם הזמנתי נשים יהודיות מהעולם. יש הרבה מאוד נושאים שהם נושאים משותפים לישראליות וליהודיות בעולם וזאת עוד דרך לשתף פעולה ולעבוד יחד. בשבוע הבא נקיים כאן דיון על מצב העגונות במדינת ישראל, יום העגונה, תענית אסתר ואנחנו בדרך לחשיבה של הקמת בית דין בינלאומי להתרת עגונות. גם זה נושא שהוא מעניינה של הוועדה.
כאמור, הזמנתי לוועדה משקיפות, נשים שמלוות אותנו וחלקן נמצאות כאן, נשים ערביות, נשים בדואיות, נשים דרוזיות, נשים חרדיות. הזמנתי אותן גם כדי לבוא ולשמוע כי לבד אי אפשר.

אנחנו כוח אדם מצומצם וכאן זה המקום להודות לאנשים היקרים שעומדים מאחורי היום הזה, למנהלת הוועדה דלית אזולאי, לעמל, לאריאלה ולצוות הנפלא שלי, לעורכת הדין עמליה שרייר, למיטל מאמו ולשיר שכל היום רץ ועומד מאחורי הכנס. אני רוצה להודות למנכ"ל הכנסת שפינק אותנו בדברים רבים. אני מודה למשמר הכנסת, למדריכות ובאמת לכל האנשים הטובים שהתגייסו ובאו. למרצות הנפלאות, לשותפות, לגוגל, לכולם.

אנחנו נעבור לחלק הבא. אנחנו עכשיו מתפצלים לשלוש קבוצות של מעגלי שיח שלא יתקיימו כאן. אנחנו עוברים עכשיו לשלושה אולמות. מי שבוחרת ללכת ל"קשר בין אלימות לתלות כלכלית" עם פרופסור רינת פלג מהחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ויושב ראש הוועדה מנהל של עמותת רוח נשית, נשאר כאן.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:20.>